ספר תורת נתן – וליקוטים מהרב חייים ויטאל- מהרב המקובל האלוקי מוה"ר נתן שפירא זצוק"ל

שולחן ערוך לפי הקבלה

תורת נתן על הזוהר הקדוש

ספר תורת נתן

וליקוטים מהרב ר' חיים וויטאל זללה"ה

מהרב המקובל האלהי מוהר"ר נתן שפירא זצללה"ה,

מתלמידי האר"י ז"ל, בעל המחבר ספר מצת שמורים,

וספר יין המשומר, וספר טוב הארץ, וספר וימודו

בעומר, וספר מאורות נתן, הוא ספר הכוונות שסידר

הרב נתן שפירא מכוונת האר"י ז"ל, והספר תורת נתן

הורה ומורה להבין ע"י דברים המכוסים ונעלמים בזוהר

ובתקונים ושארי ספרים הקדושים וכל רואיהם מאן דעאל

ונפיק במים עמוקים יתאו למעטעמותיו, ויטעם טוב טעם

ודעת, ומלאה הארץ דעה, אמכי"ר.

ראה זה דבר חדש אשר הי' כתב יד זה גנוז ולא יצא לאור

עולם עד עתה, ומעת שחנני ה' והזמין לי הכתב יד נבהלתי

ושמתי ברעיוני ס' קדוש כזה יהי' סתום וחתום זמן כביר כזה,

סעיפי לבי לא נחו עד אשר העתקתי מהכתב יד הישן בהגהה

מדויקת לזכות הרבים להפיץ חוצה מעיינות החכמה, ויפקחו עיני

המעיינים להבין בחכמת האמת להתהלך לפני אלהים באור החיים.

את כל אלה הועתק והובא לבית הדפוס ע"י הצעיר מאיר

בארענשטיין בהמנוח מו"ה מרדכי הלוי ז"ל מק"ק ראדום

בהוצאת בית מסחר הספרים של

ר' פייביל ראזען,

וארשה תרנ"ב

מכבוד הרב הצדיק המפורסם אי"א גזר ישראל והדרו ג"י פ"ה חסיד ועניו בוצינא קדישא מעוטר בייחסין מרנא ורבנא כקש"ת מוהר"ר אלימלך זללה"ה בעהמח"ס אמרי אלימלך וס' דברי אלימלך אב"ד דק"ק גראדזיסק.

ה"ה הרבני החסיד י"ש חו"נ המפורסם מוהר"ר מאיר סג"ל מראדום הביא לפני כ"ק מר"ן שליט"א כת"י מהרב אלקי הר"נ שפירא זצ"ל ס' תורת נתן ונדבה לבו להביאו לביה"ד אשר לא נמצא בדפוס במדינותינו ויען כי ידוע דרך כבוד קדושת מרן שליט"א אשר מעודו לא בא עה"ח בהסכמה על החיבורים לכן הנני בפקודתו אשר מהראוי לכל איש ואיש להיות לעזר בזה להביא הס' הלזה במכבש הדפוס וכבוד ערכו בעצמו יקח לו ספר בצאתו ממזבח הדפוס וזכות המחבר יגן עלינו ועכ"י להתברך ממקור הברכות והחוה"ש עד עולם.

באתי עה"ח אסרו חג הסוכות שנת תרנ"ב בק"ק גראדזיסק.

בן ציון בהרב ר' א"ח זצ"ל

מכבוד הרב הצדיק הגאון הגדול המפורסם פאר ישראל נ"י ע"ה פ"ה חסיד ועניו מרנא ורבנא כקש"ת מוהר"ר מאיר יחיאל הלוי שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק אוסטראווצי.

ה"ה המוכ"ז הרבני החסיד המופלג המפורסם מוהר"ר מאיר נ"י מראדום הביא לפני כתבי קודש כת"י ישן נושן תורת נתן מהרב המקובל האלקי מוהר"נ נתן שפירא ולקוטים מהרח"ו זצ"ל אשר עודם לא עלו על מזבח הדפוס במדינותינו ונדבה לבו להביא הכתבים לבית הדפוס ועיינתי בכמה מאמרים ונעימים הדברים עפ"י אמיתת קבלת האר"י ז"ל זי"ע ע"כ מצוה רבה להדפיסם לזכות את הרבים וגוף הספר א"צ הסכמה לא נצרכה רק להשגת גבול לבל יקרב איש לחזור להדפיסם במשך עשרה שנים מיום צאתו מבה"ד: ולראי' באתי עה"ח כ"א אדר תרנ"א הק' מאיר יחיאל הנ"ל.

מכבוד הרב הצדיק המפורסם אי"א נזר ישראל והדרו נ"י פ"ה חסיד ועניו מעוטר ביוחסין מרנא ורבנא ב"ק כקש"ת מוהר"ר מרדכי בן הרב המגיד הק' כו' מטריסק זצללה"ה.

ה"ה המוכ"ז הרבני הנגיד החסיד המופלג חו"כ המפוסם מוה"ר מאיר סג"ל נ"י הביא לפני כתבי קודש כת"י ישן תורת נתן מהרב המקובל האלקי מוה"ר נתן שפירא זצ"ל ולקוטים מהרח"ו זצ"ל אשר עדיין לא עלו על מזבח הדפוס ולא זכינו עדיין לאורם ונדבה לבו להביא את הכתבים כתבי הקודש לביה"ד ועיינתי בכמה מאמרים ונעימים המה תורת אמת עפ"י אמיתת קבלת האר"י זצ"ל זי"ע ומצוה רבה וגדולה הוא להדפיסם ולהפיצם בישראל וזכות המחבר הקדוש יעמוד לו להוציא אל הפועל כוונתו. אך באופן שיהי' ברשות הצענזאר וגוף הספר א"צ הסכמה ולא נצרכה רק להשגת גבול לבל יקרב איש לחזור ולהדפיס הספר הזה במשך עשרה שנים מיום צאתו מבה"ד.

ולראי' באתי עה"ח יום ג' כ"א ימים בחודש מנ"א

הרס קרננ"ו בכלל ובפרט פה וולאדאווקע.

מרדכי בן אאמו"ר הרב הק' מטריסק זצ"ל.

Þכבוד

מכבוד הרב הצדיק הגאון הגדול המפורסם פאר ישראל נ"י ע"ה פ"ה חסיד ועניו מרנא ורבנא כקש"ת מהור"ר אברהם שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק סאכטשוב.

היות כי הרבני החסיד המופלג י"ש חו"נ מוהר"ר מאיר סג"ל מראדום רוצה להדפיס ספר קבלה מיוחס להרב ר' נתן שפירא זצ"ל והוא מיוסד עפ"י אמיתת קבלת האר"י ז"ל ומצוה גדולה להדפיסם לזכות את הרבים ואי"ה כשיוגמר גם אנכי אקח ממנו ספר אחד במחיר אשר יושת עלי ומבוקשתי שלא ידפיסהו שום איש בלעדו שנית במשך ח"י שנים מיום דלמטה.

האמת והצדק לפ"ק סאכטשוב

נאום הק' אברהם חופק"ק הנ"ל.

מכבוד הרב הצדיק הגאון הגדול המפורסם פאר ישראל נ"י ע"ה פ"ה חסיד ועניו מרנא ורבנא כקש"ת מו"ה ישראל יהושע זללה"ה אב"ד ור"מ דק"ק קוטנא.

בל"נ כאשר יבצע הר' המופלג המפורסם מוהר"ר מאיר שליט"א את מעשיהו ויצא מבה"ד הספר תורת נתן מהקדוש רנ"ש אקבל מאתו הספר הנ"ל במחיר אשר יושת עלי.

מכבוד הרב הצדיק הגאון הגדול המפורסם פאר ישראל נ"י ע"ה פ"ה חסיד ועניו מרנא ורבנא בקש"ת מו"ה צדוק הכהן שליט"א מק"ק לובלין.

אקבל ג"כ ספר א' בל"נ כצאתו לאור כי מהראוי לסעד ולסמך ידי עושי המצוה. ולמצוה גדולה יחשב לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל.

נאום צדוק הכהן

מכבוד הרב הצדיק המפורסם נזר ישראל והדרו מעוטר ביוחסין נ"י פ"ה חסיד ועניו מרנא ורבנא כקש"ת מוה' פנחס אב"ד דק"ק קונצק בהרב הצדיק הק' מוה' נתן דוד זצללה"ה.

ה"ה המוכ"ז הרבני החסיד המופלג מוהר"ר מאיר מראדום הביא לפני כת"י ישן תורת נתן מהרב המקובל מוהר"ר נתן שפירא ולקוטים מהרח"ו זצ"ל אשר עדיין לא עלו על מזבח הדפוס במדינתינו ונדבה לבו להביא הכתבים לבה"ד ועיינתי בו וראיתי כי הוא מתוק מדבש ונופת צופים ומהראוי לחלקם ביעקב לזכות הרבים וגם אנכי אקבל ממנו ספר

מכבוד הרב הגאון המפורסם המפואר הבקי בחדרי תורה בנגלה ובנסתר העניו לאמתו כקש"ת מו"ה שניאור זלמן אב"ד ור"מ דק"ק לובלין.

גם אני בל"נ אקבל הספר הקדוש תורת נתן כשיצא מבה"ד ומהראוי לחזק ידי עושי המצוה ובעה"ח יום א' ה' מנ"א שנת תרנ"א פה לובלין. נאום שניאור זלמן חופ"ק הנ"ל.

נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

מכבוד הרב הצדיק המפורסם פאר ישראל נ"י ע"ה פ"ה חסיד ועניו מרנא ורבנא כקש"ת מוה' אברהם בהרב הק' מהרי"ל אייגר זצללה"ה מק"ק לובלין.

גם אנכי אקבל בל"נ ספר אחד מהמוכ"ז המביא לבה"ד ונתתי לו מ"ק כנהוג.

לובלין יום א' ואתחנן תרנא.

אברהם בהרב הקדוש מוהרי"ל אייגר זצ"ל.

מכבוד הרב המאוה"ג החריף המפורסם המפואר הבקי בחדרי התורה בנגלה ובנסתר העניו לאמתו כקש"ת מוה' ירחמיאל ישעי' מינצבערג אב"ד דק"ק ליקאווע.

הן חמיתי ראיתי אור כי יהל צוף דבש אשר רדה מגוית האר"י החי האדם הגדול בענקים דין גלי' לדרעא ונפל נהורא באור תורת אמת ס' תורת נתן מהרנ"ש עפ"י הקדמת האמתית מפי רבו האר"י ז"ל. ולשבח גוף הספר דבר שפתים אך למחסור. לא נצרכה רק לחזק ידי פועלא טבא. הכי קרא שמו מאיר. כי מאיר הוא לארץ ולדרים עליו בהפיצו אור הגנוז בצאתו ממכבש הדפוס במחיר אשר יושת עלי.דברי המצפה לישועת ישראל פנחס בן ה"ה מוה"ר נתן דוד זצ"ל זי"ע ועכ"י אב"ד דק"ק קונצק.

הזה עפ"י תבל חמדה גנוזה. מכמה מאות שנים. וכל איש אשר שביב שלהבת דת אש בוער בקרבו בטח יתלהב בלהבת שלהבת להביא ברכה אל ביתו ולמען בני עולה לא יעננו להשיג גבולו הנני מן הנמנים לגדור בעדו על משך זמן שגבלו הראשונים

פרשת בראשית

 

 ואח"כ אמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וגו'. נלע"ד נתן. ע"ד מ"ש האר"י זללה"ה בדרוש[1] המלכים של אדם קדמון וז"ל כי מציאות העולם הם הז' התחתונות לבד שהם זו"ן אלא שבראשונה היו זו"ן נקבות מצד דין ואח"כ היו זו"ן זכרים ממש מצד שם מ"ה כי כל זו"ן או משם ב"ן או משם מ"ה נק' עולם. [2]והנה כדי להוציא מ"ה וב"ן שהוא זעיר ונוק' אז נזדווגו ע"ב וס"ג הפנימים שהם החכמה והבינה דאדם קדמון ואז נברא העולם במדת הדין ויצתה ב"ת בתחלה שהיא שם ב"ן בפנים דא"ק ואח"כ יצאו ענפיו לחוץ דרך עינים מטיבורא דא"ק ולמטה ולא נתקיים העולם עד אח"כ חזרו להזדווג ע"ב וס"ג דא"ק שהם חו"ב והולידו הבן זכר שהוא שם מ"ה דפנים ממש ואז יצא ענפי המ"ה דרך חוץ מטיבורא דא"ק ולמטה והוא רחמים ונתקיים העולם בחוץ כמ"ש רז"ל ע"פ ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים ע"כ.

עוד מביא האר"י זללה"ה [3]בדרוש סדר האצילות בקיצור מופלג וז"ל בראשית ברא אלקים ומתחלה לא נתקנו עד שיצא הדר מלך הח' שם הוי' דאלפין הוא תולדות היסוד דא"ק מילה שנתנה בשמיני והוא הדרת פני זקן והוליד טפת הלובן הנק' חסדים והטיל במ"נ דמלכות שבה שהוא טפת אודם ארץ אדום וכדין עלמין אתבסמו בזיווג יו"מ דא"ק וזהו ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים שיתף רחמים עם דין ואז נתקן האצילות גם המלכות עצמה דא"ק שהיא רישא דאצילות והוא ע"י ותקנה אודם שלה עכ"ל.

והנה אומר 'בראשית ברא אלקים' בשם ב"ן 'שמים וארץ' שהם זו"נ דשם ב"ן והי' במדה"ד ולא נתקיים ואח"כ שיתף שם מ"ה ונתקיים וז"ש 'אלה תולדות שמים וארץ' כ"מ שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים ירצה שפוסל השמים והארץ דשם ב"ן שהם זו"נ דשם ב"ן שנק' שמים וארץ שנחרבו ולא יכלו להתקיים אבל 'אלה תולדות' ירצה התולדות שיצאו משם מ"ה שהוא זו"נ 'שמים וארץ' דשם מ"ה שיצאו ע"י זיווג ע"ב וס"ג פ"ב אותן התולדות נתקיימו ולא נחרבו כקדמאין. וז"ש 'ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים' שהם או"א ע"ב ס"ג חו"ב דא"ק ארץ ושמים רצ"ל שנזדווגו ב"פ מתחלה הוציא הבת שהוא ארץ שם ב"ן והי' זו"נ נק' נקבות מצד הדין, ובזיווג ב' הוציאו שמים שהיא ב"ן הזכר שם מ"ה והוי זו"נ נק' זכרים ממש משם מ"ה. וזשה"כ 'השמים שמים לד" ירצה השמים הידועים שנתקיימו הם שמים לד' רחמים משם מ"ה ולא מקודם שנבראו משם אלקים במדה"ד משם ב"ן ולא נתקיימו. ואז 'והארץ נתן לבני אדם' רצ"ל שנזדווג הארץ שהוא שם ב"ן לבני אד"ם שהיא גי' מ"ה. ואז הטיל יסוד דא"ק הלובן שהוא החסד באודם שהוא המ"נ דמלכות דא"ק ונתבסמו עלמין בשיתוף יו"מ דא"ק.

 וז"ש והארץ ו"ה שהם ז"ת של ארץ דשם ב"ן נתן לבני אדם לז"ת דשם מ"ה ונזדווגו ונתבסמו העולמות וזשה"כ 'כי לא המטיר ד' אלקים על הארץ' רצ"ל שלא תשפיע חו"ב דא"ק חסד על שם ב"ן כדי שיהי' יוכל להתקיים שלא להחריב, הכוונה היתה 'ואדם אין' שעדיין לא נולד מזיווג או"א דא"ק השם מ"ה שגי' אד"ם וזהו 'ואד"ם אין לעבור את האדמה' לזווג עם הארץ ולהשפיע ב(ת)ה חסדים כדי להמתיק האודם שלה. וזהו שנק' האדמה ארץ אדום שאין המלכות נתקנת פרצופה אלא ע"י זעיר שהוא שם מ"ה וזשה"כ 'אם לא בריתי יומם ולילה' רצ"ל אם לא הי' בא הדכורא שהיא הברית והיסוד דא"ק שהיא המלך הח' הדר דהיינו שבא זו"נ דשם מ"ה הנק' יומם ולילה אז 'חקות שמים וארץ לא שמתי' רצ"ל התיקון של שמים וארץ שהוא הזו"נ דשם ב"ן לא שמתי מתחלת בראתי כדי להחריבם אח"כ ועתה שבראתי זו"נ מתחלה משם ב"ן כוונתי היתה שהנוק' תהי' מוכנת לכשיבא אח"כ הדכורא שהוא הברית שהי' לו תיכף זיווג לזווג עמה שלא ישפיע השפע ח"ו לבטלה בסוד קרי לבטלה. והוא סוד נעלם כבוש אותו תחת לבושך בסוה"כ 'והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח' רזא דמלה לרוץ השפע מהיסוד שנק' אורח להשפיע בנוק' תיכף ומיד ולכן הי' צריך שתהא הנקבה מוכנת בראשונה כדי שיוכלו לקבלה תיכף הטיפה של דכורא כשיוצא מתחת חופתו ולא יארע להן ח"ו כמו שאירע למלכין קדמאין. כי טעם מיתתן הי' שנמשכו השפע שלהם ממוח המחשבה עליונה בלי נוק' קודם שיתקן עתיקא קדישא כעין דכר ונוק' כי לזה מתו מפני שיצאו השפע שלהם דרך צפרני הרגלים בסוד טיפות קרי הנק' ניצוצות והם ש"ך כנודע. וז"ס[4] ש"ך ניצוצות דאזדריקו ממחשבה עלאה לש"ך עיבר וכל אלו הטיפות היו טיפות קרי של (הזכר) הנוק' אינם כל כך גדולה כמו טיפות קרי של הזכר ח"ו ולכן יצאה היא מתחלה ואח"כ הזכר כדי שתהי' מוכנת לפניו תיכף בעת יציאתו מחופתו ודי. וזש"ה 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד' ר"ל ויהי ערב שהוא שם ב"ן מלכות נוק' שנק' ערב הי' בא מתחלה ואח"כ בא בקר בסוד הבקר אור שהוא היסוד ונעשה יום א' שנתחבר ביחד ונעשה א' ונתבסס העולם ע"י זיווגם וזסה"כ 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' שהוא היסוד דא"ק שנק' טוב שבא עם החסדים ונק' שם מ"ה גי' מא"ד ר"ל שלא הי' טוב מכל מה שעשה עד שבא מא"ד שהוא שם מ"ה ואז הי' טוב מאוד וז"ש 'ויהי ערב בקר יום השש"י' שהוא הששי שהוא ביסוד דא"ק הראשון שבא לעולם וזהו ברי"ת דהוא גי' השש"י שהוא דרגא ששית מחסד ולמטה וז"ש דהע"ה 'אתהלך לפני ד' בארצות החיים' שהי' מתפלל שלו יהי' בארץ שהיא המלכות של שם מ"ה שמתחלה הי' לו אחוזה במלכות של שם ב"ן ולכן היה לו חיים מגרמה כלום אלא מה דיהיב לו א"ק שהוא שם מ"ה החדש יסוד דא"ק, ולכן נתקיים ע' שנה שהוא ז' קצוות דנוק' וע"ש מה שכתבתי בסבא דמשפטים ע"פ וראו מי ברא אלה. הכוונה הוא שמתחלה יצאת המלכות שבמלכות והיא היתה המלך הז' האחרון שמת ולא הי' לה חיים ויצא ג"כ ו' מלכות שיש בו"ק דז"א אלו יצאו בראשונה ומתו ואח"כ יצאו זכר ונקבה ביחד שהם בחי' חג"ת נה"י של כל א' מו"ק דז"א הנק' הדר ויצאו עמו ביחד חג"ת נה"י דנוק' ונק' מהיטבא"ל

ואלו יצאו כתיקון ולא מתו, ואלו הם הע' שנים דיהיב לה אדם קדמאה שיצאו עמו חג"ת נה"י דנוק' ונתחברו עם המ"ל דנוק' ויתקיימו כל הז' קצוות דנוק' וזהו שהתפלל 'בארצות החיים' שאחוזה שלו יהיה לעולם במלכות דמ"ה שנק' חיי"ם לאפוקי הראשונה שנק' מתה וזהו החיי"ם ב' תיבות חי"י מ"ה החדש וד"ל. רזא דמלתא 'אלה תולדות השמים והארץ' שהם אותם קצוות כמנין אל"ה שחסרו במלכין קדמאין ובאו עתה עם מ"ה הדר מלך הח' ועי"ז נתבסמו עלמין ואם תמנה ג"כ הו"ק דנוק' שיצאו ג"כ עם מ"ה החדש הרי מ"ב ספי' שחסרו בבריאה ראשונה. וזה הי' הטעם שנחרבו עלמין קדמאין שהם ע"י שם של מ"ב אב"ג ית"ץ. ק"רע ש"טן כו' כמ"ש בדרוש א"ק רזא הוא שחסרו מהם מ"ב ספי' מזו"ן קדמאין. וגם מביא האר"י זלה"ה איך היתה השבירה בז' תחתונות דעתיק ובז' תחתונות דא"א ובז' תחתונות דאו"א ובז' תחתונות דזו"ן הרי ו"פ ז' הרי מ"ב וזהו שהשבירה היתה ע"י שם מ"ב מאחר שנחרבו מ"ב ספי' בכל הה' פרצופין וכשנתקנו מ"ב ספי' שחסרו בזו"ן נתקנו המ"ב בכל הה' פרצופין וזהו כוונת הפ' כי ישרים דרכי ד' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. רזא דמלה כי ישרים בעת שיצא המ"ה החדש שהוא יושר והוא הרחמים לאפוקי מקודם שיצאו המלכות בסוד העיגולים דין בסוד אלקים אבל אלה יצאו בסוד הוי"ה בסוד רחמים וביושר והוא כי ישרים היו בעת שיצאו בסוד דרכי הוי"ה אז וצדיקים וכוונתו בעת שיצא היסוד דא"ק יצאו עמו המ"ב ספי' שחסרו מקודם והיסוד נק' צדיק יסוד עולם ואלו המ"ב שיצאו עמו בתוך היסוד נק' כולם על שמו צדיקים וזהו וצדיקים ילכו בם ר"ל ו' צדיקים שהם הו"ק של ז"ק שיצאו עתה עמו כולם נק' צדיקים אותם ילכו בם ר"ל שהלכו ויצאו מהיסוד כמספר ב"ם ונתקנו. אבל ופושעים שהם הגבורות שיצאו משם ב"ן שנק' רשעים ופושעים כמ"ש האר"י זללה"ה בדרוש יצה"ט ויצה"ר מאחר שהקלי' יונקים מהגבורות נק' הגבורות רשעים ע"ש הקלי' שיונקים מהם וז"ש ופושעים שהרי המלכין קדמאין שיצאו בסוד

עיגולים ובסוד דין ובסוד נוקבין ב"ם ר"ל שנחרבו מהם ספירותיהם ונשברו כמספר ב"ם כנ"ל וזהו ג"כ רזא דמלה בפ' הזה כי דור תהפוכות המה ר"ל הכוונה כי כמו שחסרו בזו"ן מ"ב ספי' ג"כ חסרו מ"ב ספי' בז' התחתונות דאי' ובז' התחתונות דאבא ובז' התחתונות דאריך בז' התחתונות דעתיק בכל פרצוף ופרצוף היו חסרים המ"ב מז' התחתונות והנה ה"פ מ"ב גי' רד"ו וז"ש כי דור שלשון כי משמש בלשון בעבור שהוא נתינת טעם ר"ל בעבור דו"ר ספי' שחסרו מה' פרצופים לכן תהפוכות  המ"ה ר"ת ה' פרצופים מ"ול ה' פרצופים דהיינו אריך ונוק'. עתיק ונוק'. אבא ונוק'. ישראל סבא ונוק'. זעיר ונוק'. וזהו ה' עול ה' שהם ה' זכרים וה' נקבות שהי' בהם השבירה וז"ש ג"כ בדור בעבור שיצאו כדור בסוד עיגולים בסוד העולם שנברא בדין לכן תהפוכות המ"ה ה' פרצופים שנשברו ולא נתקיימו. ועתה יש להקשות ולמה לא יצאו תיכף שם כל פרצוף עם המ"ב שלהם ומתרץ הפ' ואמר בנים לא אמון ב"ם ר"ל מאחר שיצאו בסוד בני"ם בסוד שם ב"ן ולכן לא אמון ב"ם ולא נתגדל בהם הב"ם ספי' כי השם מ"ה פשוט ד' אותיות והמילוי י' אותיות והמילוי דמילוי כ"ח אותיות הרי מ"ב אותיות אבל בשם ב"ן לא תמצא מ"ב אותיות כ"א ל"ו אותיות ולכן לא יצאו המ"ב ספי' עמו כנגד המ"ב אותיות שבו בפשוט ומילוי ומילוי המילוי כנ"ל מפני שלא תמצא בשם מ"ב אותיות יותר (מילוי) מל"ו וכ"ז שלא יצאו אותם ל"ו בנים של ב"ן לא היו יכולים לתקן א"ע. וזהו רזא דמלה שהיו ישראל מחוייבי' לעכב בגלות מצרים רד"ו שנים כדי לתקן הרפ"ח ניצוצים שנפלו מן המ"ב ספי' של החמשה פרצופים כמו למעלה שע"י הרד"ו ספי' נתקנו המלכין קדמאין דאתחברו שנפלו מהם רפ"ח ניצוצין ג"כ למטה בסוד רד"ו שנים שסבלו ישראל גלות במצרים נתקנו בסוד רפ"ח ניצוצין והנה כשנתחברו רד"ו ספי' עם ל"ה מלכין שיצאו מתחלה בהה' פרצופין בהז' תחתונות של כל פרצוף הרי הכל כמספר זמ"ר בסוד זמיר עריצים ואז יצאו מהגלות

מצרים ע"י שהיו מזמרים הקליפ' בכ"ח זמ"ר ספי' שנתחברו יחד ונתקנו וזהו רזא דמלה ע"פ הנצנים נראו בארץ ר"ל נצנ"י מ"ה נראו בארץ שכשהיו מתנוצצים נצני מ"ה החדש והיו נראו בארץ שהוא בסוד שם ב"ן שנק' ארץ בסוד ארץ נבראת תחלה. אז עת הזמיר הגיע כי בעת שיצא ג"כ מ"ה החדש אז היו כ"א כלול מד' שמות דהיינו מ"ה הי' כלול מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וג"כ ב"ן הוא כלול בו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה ב"פ הד' שמות גי' תס"ד ועם הח' כוללים גי' בעת וז"ש עת עם ב' אותיות גי' בע"ת ויש בכל א' ממ"ה וב"ן ה' פרצופים שלימים וזהו אות הה' מתיבת הזמיר ועוד יש כשנתחברו מ"ה וב"ן ביחד הרי י"ס שלימות כ"א מדכר ונוק' וזהו אות היו"ד מתיבת הזמי"ר והנה נשאר ממלת הזמי"ר זמ"ר וזהו זמר ספי' שנתברו עתה רד"ו ז' זכרים עם ל"ה מלכיות של הה' פרצופים וז"ש ע"ת הזמי"ר הגיע שנתקן כל התיקון הנרמז בב' מלות ע"ת הזמי"ר ואז וקו"ל התו"ר שהם זו"ן דמ"ה שהזעיר נק' קו"ל והנוק' נק' התו"ר נשמ"ע ר"ל נשפע בשם ב"ן הנק' ארץ וזהו בארצינו בסוד ארץ אדום ונתבסמו עלמין על תיקונו וזהו מ"ה שהיו תחלה זמי"ר ונכרתו ונשברו עתה הגיע עת הזמיר לתקן אותם ונתקנו בסוד הזווג יסוד ומלכות דא"ק. או נראה מה שמביא האר"י זלה"ה בדרושים ד' י"ז ע"ב וז"ל והנה בתחלת בעת הזווג נתבררו בחי' ו' מלכיות שבו"ק מב"ן ואלו היו נותנים חציים הימנים ביסוד דאבא וחציים שמאליים ביסוד דאימ'. ואז ירדו טיפות מ"ד שהם ג' מלכיות דג' קצוות דמ"ה החדשים ימינים ונשתתפו יחד ונתנו כולם תוך אימא וגם היא נתנה מ"ן שהם ג' מלכיות דג"ק שמאליים דמ"ה החדשים ואז נתקנו בתוכה ונקלט בג' ימי הקליטה ואח"כ בהמשך כל ט' חדשי העיבור נתברר בחי' נה"י שכל קצה מאלו הו"ק דב"ן וזהו ע"י שבאו ג"כ נה"י שבכל קצה מו"ק דמ"ה החדשים ואח"כ ביניקה נתבררו גם בחי' חג"ת שבכל קצה מו"ק דב"ן וכן באו חג"ת שבכל קצה מו"ק דמ"ה הרי עתה נגמרו ו"ק כל קצה כלול מו"ק דב"ן וכן דמ"ה ואח"כ בגדלות באו תחלה חג"ת שבכל

קצה מו"ק דב"ק וחב"ד שבכל קצה דו"ק דמ"ה ונמצא שכבר ו"ק דז"א נגמרו כ"א מי"ס דמ"ה ודב"ן ולכן נק' מוחין דו"ק דגדלות שמות דמ"ה ודב"ן ואח"כ באים כל ג' ראשונות בפעם א' שהם כ"א כלולה מי"ס י"ס דב"ן וי"ס דמ"ה ואז הז"א נק' גדול ושלם ב"ן י"ג שנים ואח"כ נכנס כת"ר דמ"ה ודב"ן בכל י"ס שבכת"ר ביום א' והרי הוא ב"ן י"ג שנים ויום א'. והנה גם לנוק' אירע כן ע"ד זעיר כי בעיבור היתה תחלה בזיווג מלכות מלכות דמ"ה ומלכות דב"ן ובעיבור נה"י דמ"ה ונה"י דב"ן וביניקה חג"ת דמ"ה וחג"ת דב"ן ובגדלות חב"ד דו"ק דב"ן וחב"ד דו"ק דמ"ה וכל זה הם י' נקודות לבד שהם י' מלכיות של י' ספי' שלה וכשנגמרו ג' ראשונות דזעיר דגדלות אז נגלה מדת המלכות מי' נקודות מלכיות שכל אחת נגדלת ונעשית ספי' א' בת י"ס גמורות כמו הזעיר ובענין שבאו במלכות דכתר שבאה ט' נקודות אחרות שהם חב"ד חג"ת נה"י וכן עד"ז בכולם כמבואר אצלנו באלף בית דא"ט ב"ח ע"ש ואז נגמרה ג"כ בי"ס דוגמת הזעיר עכ"ל האר"י זללה"ה. וז"ס הנצנים ר"ל נצנ"י מ"ה כי נצנ"י גי' מאתים שהם ר' ספי' דשם מ"ה החדש שניתוסף בשם ב"ן הנק' אר"ץ וזהו נראו בארץ ואז נתקן ג"כ הנרמז במלת ע"ת הזמי"ר הגיע וכו' כנ"ל. והנה הזעיר דב"ן הי' מתחלה בסוד ו"ק דב"ן בסוד ו' מלכיות בלבד ועתה ניתוסף בו צ"ד ספי' ונעשה הכל ביחד ק' ספי' כנ"ל וג"כ ק' ספי' שבאו משם מ"ה הרי הכל ביחד כמספר צד"ק ספי' ועם הו' ספי' שהיו מקודם הרי אותיות צדק"ו וז"ס הו' פסוקים שמספר בשבח של התורה. תורת ד' תמימה וכו' שהם כנגד ו"ק דמ"ה ודב"ן ואח"כ מסיים משפטי ד' אמת צדק"ו יחדיו דהיינו שכלם ביחד ממה שנגדלו דז"א הם צדק"ו יחדיו והם רמוזים באותיות צדקו דהיינו ו' מלכיות ק' ספי' דשם מ"ה צ"ד ספי' דשם ב"ן שניתוספו על ו' מלכות הרי אותיות צדק"ו יחדיו בקיבוץ א' וז"ס הולך תמים ופועל צדק ר"ל כשנתגדלה היסוד דא"ק הנק' תמים שאין אברהם נק' תמים אלא כשנתגדלה ברית קדש וזהו הולך תמים כשיצא היסוד דא"ק

לחוץ אז הי' פועל צד"ק ונתקן ספי' בזעיר וזהו ג"כ צדק לפניו יהלך ר"ל שהיסוד דא"ק שיצא בפנים דא"ק והוא נק' שם מ"ה ונק' פנים אבל שם ב"ן נק' אחור וזהו צדק במספר צד"ק ספי' לפניו בסוד פנים יצאו ונתקנו וז"ס לפועלי אתן צד"ק ירצה ולפעלי חסר ו' כתיב גי' רכ"ו שהם ר' ספי' והזעיר עצמו נק' הוי"ה הרי רכ"ו וזהו לפעלי שהוא זעיר אתן צד"ק ספי' וז"ס הפ' הוי בונה ביתו בלא צד"ק. והנה לפי שמביא האר"י זלה"ה אחר הדרוש הנ"ל. ז"ל ודע כי כל זה אינו רק האחוריים של ב"ן והאחוריים של מ"ה בין בזעיר בין בנוק' ולכן הם עדיין אחור באחור כי שניהם הם בחי' האחוריים ואח"כ חוזרים ולוקחים הפנים דב"ן והפנים דמ"ה בין בזעיר בין בנוק' ואז חוזרי' פנים בפנים והבן זה תפתח מאד עכ"ל. והנה כמו שהזעיר לוקח צד"ק ספי' באחור ג"כ לוקח צד"ק ספי' בפנים וז"ס הפסוק צדק צדק תרדוף שהוא דפנים ודאחור למען תחי' ר"ל שצריך ע"י הצדקה לתקן האחור והפנים דזעיר למען תחי' שלא ימיתו כמו מקודם אלא שצריך להתבסס ע"י הצדקה כדי שיוכל אח"כ להתחבר עם הארץ שהיא המלכות ואז וירשת ג"כ את הארץ שהמלכות ישפיע לך שפע רב ממה שהיא מקבלת מאו"א שנק' ד' אלקיך וז"ש אשר ד' אלקיך נותן לך. והנה מה שניתוסף במלכות היא קצ"ט מפני שהיא מתחלה בסוד נקודה א' נקודה א' נקודות מלכות בלבד ואח"כ נגדלת ג"כ היא עד ק' ספי' שכל א' כלולה מעשר כנ"ל בזעיר והק' שניתוסף ג"כ משם מ"ה הרי ס"ה ממה שניתוסף במלכות כמספר קצ"ט גי' צדק"ה וזהו שהמלכות נק' וזסה"כ צדקתך צדק לעולם ר"ל צדקתך שהיא הצדקה דהיינו מלכות וגם צדק שהוא הזעיר באלו הב' צדק וצדקה נבראו העולם ונתקיים העולם על תיקונו וזסה"כ ד' חפץ למען צדק"ו ר"ל שהמאציל העליון עלה בחפצו וברצונו הטוב לתקן הזעיר למען צדק"ו ר"ל כדי שיהי' כלול ממאתים ספי' מה עשה יגדיל תורה שהי' מגדיל את הזעיר שנק' תורה עד בסוד הגדלות שני כדי שיהי' שלם בכל ספי' ואז יש לו י"ג שנה ויום א' ויאדיר ויגביר אותו כדי שלא ימות פעם אחרת

ויהי' לו קוים והעמדה וזסה"כ אבן שלמה וצדק יהי' לך איפה שלמה וצדק יהי' לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ד' אלקיך נותן לך (דברים כ"ה) רזא דמלה אבן שלמה וצדק יהי' לך שהוא מדבר נגד הזעיר. ירצה אבן שלמה הוא השם ב"ן דב"ן יהי' לך שלם בכל מאה ספירותיה דפכים ומאה ספי' דאחור שעולים מספרם וצד"ק ו' מלכיות צ"ד הוספה דשם ב"ן וק' דמ"ה הרי אותיות וצד"ק רומזים על תיקון הזעיר ביושר וע"י יתנו לך וז"ש יהיה לך ע"י יסוד דא"ק כי יסוד גי' פ' כמספר יהיה לך ע"י גילוי היסוד דא"ק יהיה לך ב"ן שלם בכל ספירותיה דפנים ודאחור וג"כ איפה שלמה וצדק ירצה ג"כ בהתחברות שם מ"ה עם שם דב"ן בגי' איפ"ה יהי' ג"כ שלם השם מ"ה בכל ספירו' דפנים ואחור במספר וצד"ק וזהו איפה שגי' מ"ה וב"ן עם אות א' שהוא מיותר במלת אב"ן הרי במכוון כמספ' מ"ה וב"ן יהי' שלמה בכל ספי' כמספר וצד"ק וג"כ יהי' ל"ך ע"י יסוד דא"ק יבואו לך והכוונה היא למען יאריכו ימיך שלא תחרב מהרה כמו מלקדמין אבל תאריכו ימיך עד ביאת משיח ע"ד שמביא הרב זללה"ה בדרוש דא"ק וז"ל כי ידוע כי ע"י שם ס"ג דס"ג שהוא נקידות דס"ג שרומז בהסתכלותהעיניים בא החורבה והשביר' וז"ס הכל ס"ג יחדיו נאלחו כי בשם ס"ג הי' כל הביטול וס"ג עצמו מורה על זה שהוא מלשון נסוגו אחור שהוא ביטול המלכים ולכן יש בו גרעון גדול עתה והוא כי עדיין לא הושלם להתברר כנודע. ולכן עתה שם מ"ה שהוא נתגלה במוח דא"ק והוא מלך הח' הדר והוא עושה בירור בשבירת הכלים ולכן הוא גדול ומעולה ממנו אבל לעתיד לבא אשר יתוקן כל בחי' ס"ג ויחיו כל המלכים ויתבררו לגמרי בסוד בלע המות לנצח אז יחזור שם ס"ג למלכותו לקדמותו ולמעלתו ושם ס"ג ישלוט ויאיר בעולם ואז יתבטל שם מ"ה אשר זהו הענין חזרת העולם לתוהו ובוהו כנזכר בדברי רז"ל ולע"ד ז"ס שתא אלפי עלמא הוו שהוא רמז לשם מ"ה שהוא בסוד ו"ק דזעיר וחד חרוב שהוא סוד א' וא"ו דשם מ"ה כי ס"ג הוא עתה בסוד נקבה אל שם מ"ה שהוא

דכורא אבל לעתיד שם ס"ג הנקבה תהי' למעלה משם מ"ה הדכורא ואז לא ישלטו אלא שני אורות בלבד שהם שם ע"ב וס"ג בלבד ודי בזה וז"ש למען יאריכו ימיך שהוא אותיות למען יאריך ו' ימיך שהיא יומא דקב"ה אלף שכין וז"ש יאירך ו' ימיך שהם שתא יומין שיתא אלפי שנין אשר ד' אלקיך שהם ע"ב וס"ג אבא חי"ב דא"ק נת"ן ל"ך גי' תק"ן כך שנים שתהי' עומד ונתנו קצובה לשנותיך ולימיך שתקיים לעולם וישלוט לעולם שעתה השם ב"ן אשתך אבל אח"כ היא ישלוט עליך ודי וז"ס הפ' (ישעיה מ"ה) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ד' בראתיו. ר"ל הרעיפו בסוד יערוף כמטר שמים שהיא שם מ"ה יסוד דא"ק ממעל מזווג ע"ב וס"ג שהוא חו"ב דמוחין דא"ק ושחקים שהוא ז"א ממ"ה וב"ן יזלו צדק נתגדל במספר צד"ק תפתח ארץ שהיתה מעלה מ"ן ויפרו ישע שג"כ אז היא מתגדלת בב"ן דמ"ה ובב"ן דב"ן דב' מלכיות מהם. וכמה היא מתגדלת וז"ש וצדקה תצמח במספר צדק"ה מתגדלת המלכות ואז יחד אני ד' בראתיו. ירצה אני שהוא מלכות דמ"ה והוי"ה שהוא ת"ת דמ"ה בראתיו הזו"ן דב"ן כ"א בי"ס ספי' שלימות כל ספי' כלולה מי"ס ונעשה ק' ספי'. והנה כאשר תחבר צד"ק צדקה ביחד הרי עולה מספרם גשמי"ם ר"ל כאשר כתבנו למעלה כי לא המטיר ד' אלקים על הארץ הכוונה היא ואדם אין לעבוד שהוא שם מ"ה גי' אדם עדיין לא יצא אבל אח"כ שיצא האדם ועבד האדמה שהוא שם ב"ן לתקן אותם פעם אחרת אז המטיר ד' אלקים והשפיע שפע מחו"ב דאדם קדמון על הארץ שהוא שם ב"ן ותיקן את זו"ן כמספ' גשמי"ם צד"ק לזעיר וצדקה לנוק' ואז נתגדל ג"כ את זו"ן והיו כלולים כ"א מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה ב"פ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עם ח' כוללים גי' בע"ת וזסה"כ ונתתי גשמיכ"ם בעת"ם שנתגדלו זו"ן ע"י הגשמי' שהם חסדים עליונים מים עליונים עד שכל א' היו כלולי' מד' שמות הוי"ה ששניה' ביחד עולה מספרם בע"ת וזהו בעת"ם. והנה במלת גשמיכ"ם הוא יותר אות כ' ובמלת בעת"ם הוא יותר אות מ"ם

והנה כ"ם הוא ר"ת "כתר "מלכות ר"ל  שנעשה כל א' מי"ס שלימות מכתר עד מלכות שמתחלה לא ההי' להם יותר כ"א המלכיות בלבד ונתגדלו עד כתר י"ס שלמות דהיינו שכל א' מי"ס הי' ג"כ כלולה מי"ס שלימים:

שייך בלק"ת פ' לך בד"ה

ויהי בימי אמרפל

נתן נלע"ד לפרש דברי הרב זלה"ה כי קיצר בלשונו ולא רצה להאריך במקום שאמרו לקצר. אבל מאחר שראיתי כמה ב"א שכשלו בזה הדרוש ופירשו דברים אשר לא כן. לכן לשבתי דרכי לפרש דברי האר"י זלה"ה ולהוסיף נופך משלי מאשר חנני אלהים בזה הדרוש. וזה החלי בע"ה. הנה אע"פ שפירשתי בענין י"א אלופי עשו שהם י"א קליפות שנעשו מז' מלכים דמיתו ומב' אחוריים דאו"א וישסו"ת עכ"ז לפי מה שמצאתי כתוב במ"ש בש' הנקודים י"א בחינות שנפלו עכ"ז הם ט' בחי' בלבד. כי הרי אלו הי"א הם בחי' ז' מלכים וב' אחרויים דאו"א שהם בין הכל ט' לבד. אמנם בהתחלקות או"א לב' בחי' יהי' להם ד' אחוריים ואז יהי' כולם י"א והם י"א יום מחורב דרך הר שעיר הם המלכים שמלכו בהר שעיר הוא אדום והם הם שאמרו א"י אלהימ"ו צור חסיו ב"ו כמנין י"א והם הם י"א סמני הקטורת אשר בהקטירם אותם עולים למעלה ומסתלקים מתוך הסיגים הנקר' מות ואז מתבטלים הסיגים ומתבטל המות והמגפה נעצרה והבן זה. ואמנם שורשם אינם רק ט' לבד לכן נרמזו בשם ב"ן שהוא מקורם כנודע אשר היא כינוי אל המלכות ולכן הם נקראים מלכים. והנה בשם ב"ן הם ט' אותיות במילוי ושם נרמזים ונאחזים הט' מלכים עכ"ל הרב ז"ל. א"כ בוודאי כאשר הי"א אלופי עשו הם כלולים בט' מלכים בלבד כדי שיכולים לינק מט' אותיות דב"ן מוכרח הוא שישתנה שמותיהם באופן אחר ממה שהיה מתחלה והם נקר' בשמות אלו ארבעה מלכים את החמשה כנ"ל. והנה אמרפל מלך שנער כתב הרב זלה"ה שהוא כתר דקליפה דאצילות. ונ"ל שהוא כלול בג' ראשונות כח"ב כי גם אחוריים דנה"י של אריך שהוא כתר נפלו ג"כ עם אחורים דאו"א עלאין וז"ס "אמרפל "מלך "שנער ר"ת אמ"ש כמ"ש בסי' אמ"ש בג"ד כפר"ת והרב זלה"ה כתב כי בד' מלכים הראשונים יש בהם ד' מיתות ב"ד וכנגדם ד' מיתות אחרות שהם כרת ומיתה בידי שמים ומלקות שהוא במקום כרת וזה אמרפל שאמר רז"ל שהוא נמרוד שהפיל לאברהם לכבשן האש שהוא בחי' השריפה שיש בו וגם יש בו סוד כרת שהוא כתר דקליפה הנקר' כרתיא"ל וזהו אמ"ש הוא אותיות ואש"ם לא תכבה שהוא אש של גיהנם שיש בהם. וזהו ר"ת מש"א "ממרום "שלח "אש שהוא מזה המקום של ג' ראשונות דקליפ' ונשרף הבית. ולכן במעשה העגל שאמר הקב"ה למשה הניחה לי ויחר אפי בהם שהיה רוצה להמיתם כדי להכניסם לגיהנם באש הזה לכן התפלל משה. "שוב "מחרון "אפיך ר"ת אמ"ש. ומי שרוצה להנצל מאש הזה צריך לעשות משפט וצדקה כי אם יש דין למטה לא יש דין למעלה. וז"ס "אשרי "שומרי "משפט ר"ת אמ"ש בעת שעושים משפט למטה אין דנים אותו באשם לעילא. והנה כמו שיש ד' יסודות בכל עולם מעולמות אבי"ע כנז' בשער נוגה פ"ו עיו"ש כן יש כנגדו בקליפה בכל עולם מהם ובכאן רמז היסודות באמ"ש כמ"ש בס"י פ"א משנה ב' כי יש ג' אמות אמ"ש אוי"ר מי"ם א"ש ופי' הראב"ד כאשר תמזגו קצתן בקצתן יתהווה מהם יסוד רביעי הנקר' עפר וזהו טעות הפילסופים באמרם שיש ד' יסודות ואינו אלא ג' העפר נתהווה מהג'. וכמו שיש יצה"ט מד' יסודות של הקדושה כנזכר שם פ' רביעי כך יש יצה"ר מס"א ושורשו הוא בכאן בזה המלך הראשון. והנה בפ"ב משנה א' של ס"י אמר ג' אותיות אמ"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתיים ופי' הראב"ד מ"ם דוממת קול דממה דקה והיא מים שהוא בחכמה. שי"ן שהוא האש שורקת משמעת קול ותובר ב' המדות יקם סערה לדממה שהם חיבור חכמה ובינה ביחד. אל"ף שהוא כ"ע הוא חק מכריע בנתיים שהוא האויר. וכנגדו יש בקליפה העליונה הטיקלא הידוע בפרשת משפטים ובהיכלות שבפ' פקודי ונקר' כף חובה כנגד כף זכות שהיא בקדושה שהם הג' ראשונות דבריאה כי עולם האצילות דקליפה עומדת כנגד היכל ק"ק דבריאה כנזכר בשער הקליפ' ח"ב פ"ו ע"ש והנה בתיבת ויהי בימי אמרפל מלך שנער יש בו אותיות אמ"ש שהיא הגיהנם העליון דקליפה וכן אמרפל מלך שנער גי' אלף וששים שהוא אי"ן והוא בג"ר כנודע א' בכתר י' בחכמה נ' בבינה נ' שערי בינה. והנה ס"ת בימי אמרפל מלך שנער הוא רכי"ל. וז"ס אנשי רכיל היו בך למען שפך דם שהם השלשה קליפות ראשונות שנתערבו בקדושה. וע"ד ארז"ל לשון הורג שלש כי הכל אחד הולך רכיל ולשון הרע ולכן הורג ג' מאחר שממשיך עליו הג' קליפות הרמוזים ברכי"ל לכן גורם ג"כ להרוג ג' לכן אמר אנשי רכיל כו' וז"ש הולך רכיל מגלה סוד ע"י שעושה מעשה הג' קליפות הוא גורם שאלו יונקים מהיכל ק"ק דבריאה ומושכים לחוץ הקדושה וזהו מגלה סוד:

אריוך מלך אלסר פי' הרב זלה"ה שהיא באימא. ונ"ל שהוא כולל ב' אחוריים דישסו"ת ששניהם נק' אמא בסוד תבן בחכמה וחכם בבינה כי בינה עלאה כלולה באותיות ו"ד של מילוי יו"ד שהיא צורת ה ד"ו וזהו הבן בחכמה תבן שהיא בינה כלולה בחכמה שהיא מילוי של היו"ד. אבל חכם בבינ' הוא יש"ס שכלול בעיקץ של אות ה היוצא חוצה לאחור וזהו חכם יש"ס כלול בבינה ולכן שניהם נק' בשם בינה וז"ש הרב אריוך הוא בבינה רצ"ל שהוא כולל אחוריים של ישסו"ת ביחד ולכן א"ריוך מ"לך א"לסאר ר"ת אמ"א שהיא בבינה וס"ת רכ"ך גי' א"ל אח"ר כמספר עמלק רשים בשמהון ע"מ מן בלעם ל"ק מן בלק דכו"נ אינון עמלקים וכו' שה"ס ששרשו באמא אחוריים דישסו"ת שהם דו"נ וכן אריוך גי' א"ל ז"ר וגם אלסר היא א"ל ז"ר כי נתחלף אות ז' באות ס' באותיות זשפרץ שהם השנים דו"נ כ"א נק' א"ל ז"ר והנה האותיות הנשארים בג' תיבות אריוך מלך אלסר מלבד הר"ת והס"ת הם רי"ו לל"ס גי' של"ו במספר ברפיד"ם וז"ס ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפיד"ם עם ישראל דייקא שהיא יש"ס שכנגדו בקליפ' הוא עמלק באחוריים של יש"ס הנז' וזהו שארז"ל שרפו ידיהם מן התורה רצ"ל ע"י שנסתלקו

המוחין דגדלות שהם ה"ח וה"ג ולא נשאר בזעיר אלא המוחין דו"ק דאמא שהם ג' הויות ומוחין דקטנות שהם ג' אלקים כנז' בדרוש דקטנות. והנה ג"פ אלקים וג"פ הוי"ה בגי' של"ו וז"ס וילחם עם ישראל שהוא ז"א באיזה מקום וז"ש במקום ברפדים שהיא גי' אלקים וג' הויות שהוא בעורף דזעיר במקום המוחין ומי גרם זה שיסתלקו הגדלות ע"י שרפו ידיהם מן התורה ומשם הי' אחזיתו של פרעה בעורף כנודע לכן כשיצאו ישראל ממצרים היו נק' בנ"י חורי"ן שגי' של"ו שהיו בני חורין ביניקת פרעה וע"י שרפו ידיהם מן התורה חזר עמלק לאחוז פעם אחרת במקום הזה שהוא ברפדים הנז'. וכן אלסר גי' אר"ץ הטמאה ומשם אחיזת א"טליא ר"ום "צור שר"ת ארץ כמו שהתבונה של הקדושה נק' ארץ החיים כן התבונה דקליפ' נק' ארץ הטמאה ומשם השפעה של אטליא רומי ציר כנודע בדרוש דקליפות. וכן אלסר גי' סקילה אלקים רצ"ל כי אלקים שופט לס"מ בסקילה:

כדרלעומר מלך עילם הוא נעשה מן כלי הדעת דז' מלכים ונודע שהדעת הוא כלול לעולם ה"ח וה"ג שהם י"פ הוי"ה שגי' ס"ר לכן ס"ת כדרלעומ"ר מל"ך עיל"ם גי' ס"ר והיא ר"ת ס"מ ר"הב כי ס"מ יונק מהגבורות בסוד יצחק ורה"ב יונק מסטרא דחסד בסוד אברהם שר של ישמעאל כנודע. וכן ר"ת של כל מום רע. וכן ס"ת כל מום רע הוא עמ"ל והוא ר"ת של לעומר מלך עילם וז"ס ישוב עמלו בראשו ששם הדעת בראש הקליפ' של זעיר דאצילו' דקליפ' וכן המן שנא' בו ישוב עמלו בראשו שנתלה על העץ שכן ר"ת "כדר "לעומר "מלך "עילם גי' עץ וכנגדו בקדושה הוא יסוד דבינה דעת דזעיר ששם אהיה דמילוי יודין שגי' קס"א כנודע שהוא א' יותר וכן כדרלעומר גי' קס"ת הסופר עם ג' אותיות והכולל שהם כנגד ב"פ מנצפ"ך שיש בדעת דקדושה הפשוט הוא ה"ח והכפול הוא ה"ג ואות ד' היא כללות ה"ח בגבורות שהם ב' וכללות הגבורות בחסדים הם שנים אחרים שהם ד'. אבל בקליפה נק' כי דור תהפוכות המה כי בקדושה הם המ"ה ה' חסדים מול ה' גבורות

ומתמתקים זה עם זה ונעשה הכל חסדים אבל בקליפה היא תהפוכות המ"ה ה' גבורות מול ה' חסדים ונעשים כולם דינים גמורים וכולם אכזריות בלי רחמנות כלל ועיקר. אבל בקדושה הוא הכל רחמניות וחסדים כי שם בקליפה החסדים היא רה"ב והגבורות הם ס"מ הנה ס"מ רה"ב עם ב' כוללים גי' לעמר וזהו שנק' כדרלעומר כד"ר גי' הר"ג י"ו במה הורגים לס"מ בחרב שהם לו י"ו פיפיות כנז' בזהר ריש פ' שופטים ושם כד"ר ר"ת ד"רך ר"שעים כ"אפלה כנגדו בקדושה ד"לת ר"אשך כ"ארגמן שה"ס הדעת של הקדושה כנודע וזה טעם שנק' לדעת דקליפה עילם הוא מלשון ואעלים עיני בו כי בקליפות אין בו דעת המאיר עינים כמו בקדושה שיש בדעת י' הויות דחסדים וגבורות שהם גי' ב"פ עי"ן שמהם בא ראיית עינים וז"ס הפסוק מעי"ל צדקה יעטני שהוא ר"ת "מאור "עינים "ישמח "לב אבל בקליפה נק' עילם שהוא "מעלים "עיניו "רב "מאחת כי סריס הקליפ' שאינם פרים ורבים ועליהם נאמר עינים להם ולא יראו הנה עילם אותיות ימע"ל בה' אלקים שמורד בקדושה בשביל שהדעת שלו אינו מתוקן כדי שיוכל לזווג ולהוציא נשמות ורוחות כמו הקדושה כי אין להם אלא בחי' נפש ואפי' זה הנפש אינו מסטרא דטוב אלא מסטרא דרע וז"ש גם בלא דעת נפש לא טוב רצ"ל הקליפ' שאין בה דעת גם נפש שיש לה אינו מסטרא דטוב:

ותדעל מלך גוים הוא חסד דקליפות ולכן נק' מלך גוים שהחסד הוא ראשון של הז"ק והוא מלך עליהם והם נק' גוים כל הגוים כאין נגדו עליו נאמר ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו רצ"ל זה המלך שהוא יד ימין והוא יד כל שאר אדם כי אלו מלכים נק' ז' אדם והוא הראשון שלהם ולכן נק' כל אדם שהוא תמיד מקטרג על ב"א והוא גורם שיכתבו ויחתמו כל מעשה ב"א וזהו תדע"ל אותיות לדע"ת כל אנשי מעשהו והוא אותיות דלע"ת יונית ומצריות פי' קיקיון שהוא עשב הגדל למעלה בענפים רבים ואינו עושה פירות כ"א לצד בלבד. וז"ס תולעת המכלה הבגדים

עליונים שהוא החשמ"ל וזהו ותדע"ל אותיות תול"ע ואות דלת הוא רומז לדלת הנעילה כי בקדושה הוא נאמר וימינך פשוטה לקבל שבים ובקליפ' הימין שלה נק' הננעלת כשרז"ל בפ' מרובה דלת הננעלת לא במהרה תפתח. והנה כמו שבקדושה יש בחסד שם אבגית"ץ שגי' תול"ע שהוא תולעת יעקב אבל בקליפ' הוא אבג"י פי' שטן כמ"ש בגמ' ההוא אבגא דבי רב שהוא ש"ד והצ' הוא מלשון נתיצה שהוא משבר הכל כי זה כנגד זה עשה האלקים. ותולע גי' שו"ר וזה השור שאמרו רז"ל שמרחיקין משור תם נ' אמה וז"ס משה"כ וימן אלקים תולעת שהוא בעצמו הדלע"ת שהוא קיקיון ותך את הקיקיון ויבש והראה הקב"ה ליונה זה הסוד שהוא ימין דקליפה שכמו שידו סתימה מלקבל שבים וכן ג"כ יונה לא רצה שאנשי ננוה יחזרו בתשובה אבל הימין דקדושה אמרנו וימינך פשוטה לקבל שבים והנה ר"ת "ותדעל "מלך "גוים ר"ת גי' מ"ט וס"ת גי' צ' וזסה"כ צדיק מט לפני רשע שהוא זה הרשע ימין דקליפה ואז הצדיק נעשה קטיע שהוא משובר לפני הרשע וזה ס"ת צדי"ק מ"ט לפנ"י רש"ע הוא קטיע כמשרז"ל הקוטע יוצא בקב שלו בשבת אבל ע"י מ"ט אתוון דק"ש בו' תיבות דשמע ישראל ובו' תיבות דבשכמל"ו ממיתים זה הרשע שהוא נעשה קוטע לפני הצדיק ונודע שחמור יונק מסטרא דימין של ק"נ דהוא מזרוע הימין וזה רמז "תדעל "מלך "גוים ר"ת מת"ג וזשה"כ שוט לסוס ומתג לחמור שזרוע ימין הוא הנק' חמור ויש לו מתג בפיו שהיא הרסן כדי לתפוס אותו שלא ילך במקום שרוצה להחריב העולם וכן תדעל גי' שמ"ו חנ"ק רצ"ל שהוא יד ימין הוא מחניק לכל העולם. הרי איך רמוז בד' מלכים אלו ד' מיתות ב"ד כמ"ש הרב זללה"ה:

ברע מלך סדום הוא גבורה מז' מלכים הנ"ל. ונודע כי שמאל הקליפה הוא שו"ר ובכאן הוא סוד העגל שעשו ישראל במדבר. והנה ר"ת "ברע "מלך "סדום גי' עה"כ עג"ל וס"ת עה"כ גי' ס"מ שרו של עשו שמזלו שור. וזסה"כ ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה

ידעת את העם כי בר"ע הוא רמז לו שאחזו בזה המלך שהוא בר"ע לכן שמטו רגל השור מהמרכבה כי הוא סוד השור של הקליפ' ונק' שור המועד כי החסד הוא שור תם כנ"ל וזה נק' שור המועד לכן יוסף שנק' בכור שור כתיב עליו "ענו "בכבל "רגלו ר"ת בר"ע ששלט עליו השור דקליפ' הנק' בר"ע משום שהוציא ז"ל אבל בזכות יעקב זכה יוסף שלא הטיל זרע בזונה ולכן זכה למלכות כנודע וז"ש והי' שארית יעקב "בקרב "עמים "רבים כטל מאת ד' וגו' נאמר על יוסף שנעשה מלך בקרב עמים רבים והכניע זה הקליפה של בר"ע זה גורם לו שמצא עת רצון שקבל הקב"ה את תפלתו וז"ש "בעת "רצון "עניתיך ר"ת בר"ע כדי שתעבור הרע ממך ותשלוט עליו. והנה הגבורה שם הוא האש והגפרית שירד על סדום ועמורה כדי לקיים מהריסיך ומחריביך ממך יצאו שהמלך סדום בעצמו הוא החריב החמשה ערים של סדום ועמורה ומאחר שהמלך סדום הי' נק' ברע לכן כל העמים שהיו יושבים תחתיו היו רעים וחטאים לד' מאוד. וכן ברע מלך סדום גי' וס"ת כנ"ל שממנו בא כל הוסת לנשים שמשם הוא עשו שופך דם האדם וכל הדמים באים משם וכן משם בא כל שינוי וסת כמ"ש בפ' חלק אמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים ד' יצילנו והנה ס"ת בר"ע מל"ך סדו"ם עכ"מ כאשר נודע כי יין המשומר הוא בבינה ויין המשכר הוא בגבורה וכשהגבורה דקליפ' נכנס ויונק מהגבורה דקדושה אז הוא מוציא כל היסודות לחוץ שהם נק' יינא דאורייתא וזה רמז כי עכ"מ גי' ד' ניס"י רצ"ל כמו עמלק שנכנס בקדושה תחת ענני כבוד וגנב משם האנשים והוציאו אותם חוצה ולכן אח"כ כשכבשותו בנה המזבח וקרא אותו ד' ניס"י שהקב"ה עשה לו זה הנס שאין עמלק יכול לכנוס יותר בקדושה כדי להוציא משם הקדושה כך בעת שישראל משתכרין ביין ועושים עבירות גורמים פעם אחרות שזה הגבורה של הקליפ' נכנס בגבורה דקדושה שהוא היין ומוציאה משם הקדושה וזהו ר"ת ניס"י "נכנס "יין "יצא "סוד רצ"ל כשנכנס הקליפ' ביין דקדושה אז יצא סוד לחוץ בסט"א בעונותינו

הרבים והוא אותיות סיני כשנכנס התורה שנק' יינא דאורייתא על הר סיני אז יצא סוד ששם גילה הקב"ה כל הסודות של התורה וגם סוד הוא ע' שכתבוהו בתורה באר היטב בשבעים לשון. והנה סיני אמרו חכמים דא סלם רצ"ל כשמקיים התורה והמצות אזי הקב"ה משמרו מכל רע וזה אתה "סתר "לי "מצר ר"ת סל"ם ואם לאו שלוטים עליו ס"מ "לילית "מחלת ושרשם במלך ברע בס"ת שלו כנ"ל הנה בר"ע מל"ך סדו"ם בא"ת ב"ש שג"ז יכ"ל חק"י גי' פת"ח וז"ס מצפון שהוא גבורה דקליפ' הרעה תפתח וז"ס לפתח חטאת רובץ שהוא הסלם כנ"ל:

ברשע מלך עמורה הוא ת"ת דקל"נ ולכן לקח אות ש' באמצע שם בר"ע להורות שהוא כלול ג' קוים כנגד ג' ווי"ן שיש באות שי"ן כנודע ונודע מה שפי' הראב"ד בס"י פ"א מ"ג כי כוכב שבת"י הוא בחסד וצדק הוא בגבורה ומאדים הוא בת"ת וכו' והנה הס"ת של ברש"ע מל"ך עמור"ה הוא עכ"ה גי' מאדי"ם שהוא בת"ת דקל"נ וכן מספר המ"ן כי המ"ן הוא בת"ת דקליפה והדעת שלו שהוא כדר "לעומר "מלך "עילם שהוא ר"ת עמ"ל משם ישוב עמלו בראשו שהוא בקו האמצעי ת"ת דקליפה כנגדו בקדושה הי' דניאל זה הת"ק והכניע אותו וגרם לו שהי' ישוב עמלו בראשו וגי' מלכ"ה לכן כשאמר לו אחשורוש הגם לכבוש את המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו שמשרשו באו לו הבושת ותכלימה ווזשה"כ ילבשו בושת וכלמ"ה אותיות מלכ"ה שגי' המ"ן וז"ש מהריסיך ומחריביך עמך יצאו וזה המלך יוצא מפסוק אל תנו לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברֶש"ע אותיות בִרְשַ"ע מלך עמורה ולכן היו כל אנשי עמורה רעים וחטאים לד' מאוד שהוא היפך מהקדושה שת"ת נוטה תמיד לצד ימין אבל הת"ת דקלי' הוא נוטה לצד שמאל עם ברע מלך סדום ולכן היו סדום ועמורה מתחברים גם יחד ברש"ע ובר"ע שהיו עושים ושניהם רמוזים בפ' (ישעי' כ"ט) מעם ד' צבאות תפקד ברע"ם וברע"ש וגו' והם בר"ע וברש"ע שהם הב' קליפות היותר חזקים שבקליפות. וזש"כ ולוט יושב בשער

סדום רצ"ל שלוט הי' יושב במקום ת"ת שמתחבר עם הגבורה שלו וזהו בשע"ר שהיא ברש"ע שמתחבר עם בר"ע מלך סדו"ם דייקא אבל ומרדכי יושב בשע"ר המל"ך שהוא ברש"ע מלך כדי להכניע להמן שהי' אחיזתו שם וזהו לא יבושו כי ידברו את אויבים בשע"ר כמו המ"ן ופני המ"ן חפו ועליו נאמר בוטח בעשר"ו הוא יפול שהמן הי' בוטח בעשר"ו שהוא ברש"ע לכן יפול ולכן המן נתן י' אלפים ככרי כסף שהוא כנגד שרשו שהוא ברש"ע אותיות בעש"ר ואות ב' באל"ף בי"ת של א"ל ב"ת מתחלף אות ב' באות ת' שהוא אותיות עשר"ת אלפים. והנה ברש"ע מל"ך עמור"ה בא"ת ב"ש שגב"ז חק"י זיג"ץ [צ"ע כי מלך באתב"ש הוא יכ"ל אך סדם הוא חק"י] גי' ישראל שהוא ת"ת כנגד ת"ת דקדושה והנה עמר"ה אותיות מער"ה ששם הוא מערת פריצים שהגוף הוא מתחבר עם הנוק' שלו והוא מלשון כמער איש ולויות אמר רבא בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו רצ"ל כאיש הנדבק באשתו והיו לבשר אחד פה לפה ומעור לשון חיבור כמ"ש רז"ל אם הי' מעורה בגידין וכן מעורה בטרפשן להורות שעיקר חיבור בזיווג הוא הגוף בגוף לכן נק' מלך עמר"ה שהוא מער"ה רצ"ל מלך המחבר בגוף הנוק' שלו והמערה מכלי אל כלי כי הזכר מערה השפעתו אל הנקבה והבן וז"ס מערת המכפלה שהיא היסוד דנוק' כנודע האותיות של הקדשת הזהר בב' אותיות ח"ט ע"ש שיש שני צינורות ביסוד א' מוציא הטפה וא' מוציא המותרות ומאחר שיש ליסוד שני עירוי שמערה מכלי של הזכר אל כלי של הנוק' לכן נק' יסוד של הנוק' מערת המכפלה ע"ש שיש לו ב' צנורות וזסה"כ למס מרעהו חסד כו' רצ"ל שמזה המלך שהוא עמורה אותיות מרעה"ו כמס החסד כמו וחם השמש ונמס בשביל שכל עיקר אחיזתו מרעה"ו הוא בגבורה ולא בחסד כנז' שהוא להיפך מהקדושה. וז"ס ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושיע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בערמ"ה הכוונה שיושבי גבעון שהוא שורש ס"מ גי' גבעון נתן לו הערמה והשפיע עליהם מת"ת דקליפ' כדי לדחות ליהושיע

שהוא מסטרא דשכינתא ולכן רמה אותו וז"ס בא נחש על חוה והנחש הי' ערום שהוא ת"ת דקליפ' והבן. וכמו שכאן נק' מערת פריצים כך נק' קובה של זונות וזה ר"ת "ברשע "מלך "עמורה גי' הקב"ה וזשה"כ ויבוא אחר איש ישראל אל הקֻבָה פירז"ל בפ"ק דע"ז שהוא אוהל שמשיבין בו הזונות שזה הת"ת הוא מתחבר עמו כל הזונות שהם לילי"ת מחל"ת אגר"ת נעמ"ה כנגד יעקב שהוא ת"ת דקדושה שיש לו ד' נשים לא"ה רח"ל בלה"ה זלפ"ה זה כנגד זה:

שנאב מלך אדמה הוא נו"ה דקליפ' תרי פלגי גופין כמו בקדושה וכמו בקדושה הנבואה באה מנו"ה שהם נקראים נביאים גם בקליפ' בא להם הנבואה מנ"ה שלהם וזשה"כ בעד החלון נשקפה ותייבב אם ססרא בעד האשנ"ב מדוע בושש וגו' הוא אותיות שנא"ב שהוא נ"ה בעד שהוא החלון שראתה אם ססרא בנבואה שלה וכמו הקדושה הנ"ה נק' בנין אב כמ"ש מבנין אב וכתוב אחד ומבנין אב וב' כתובים כנודע כאן בקליפ' נק' שנאב הוא ב' תיבות שנ"י א"ב וארז"ל שונא אביו שבשמים וכמו שבקדושה הנ"ה נק' בניך וכשרז"ל וכל בניך למודי ד' אל תקרא בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף ה' שהוא מלכות הנק' אדמ"ה כמ"ש מזבח אדמה תעשה לי והוא כנודע שנ"ה של זעיר בונים כל הפרצוף דרחל לכן גם בקליפ' נק' זה המלך שהוא נו"ה מלך אדמה מפני שהוא בונה פרצוף אדמה שהיא מלכות דקליפה וזסה"כ והאדמה תשאה שממה. וז"ש יפקוד ד' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה רצ"ל מלכי האדמה שהם נ"ה שהם מלכי האדמה על האדמה שהוא על ארץ אדום ששם ז' מלכים הם דמיתו שיברור מהם כל הבירורין וזה והאדמה תשאה שממה שאז בלע המות לנצח. הנה כמו שבקדושה הכתר והמלכות קשורים ביחד בסוד אנ"י ואי"ן כן בקליפה וכמו שהכתר תמיד מתלבש בחו"ב ביחד כנז' בש' אריך כן המלכות נתלבשת בנ"ה דזעיר שמקומה היא לעולם כנגד נו"ה ובכללם הוא ג"כ יסוד לכן כמו שרמז בכאן הקליפ' ג"ר בא"מרפל מ"לך ש"נער סוד אמ"ש שהוא צירוף ראשון מוה

צרופים של אמ"ש לכן בכאן בנ"ה רמז צירוף  האחרון שהוא שמ"א כי הששה צרופים הם אמ"ש בזכר אש"מ בנקבה מש"א בזכר מא"ש בנקבה שא"מ בזכר שמ"א בנקבה ומאחר שמקום המלכות תמיד היא באחורי נ"ה לכן רומז בהם צירוף של שמ"א שהוא במלכות. ונודע בקדושה כי הטיפה זרע כאשר היא יורדת מן המוח דרך חוט השדרה אזי נכנסת בכליות והם מבשלים הטיפה מתחלה ואח"כ נותנים לפום האמה. וזשרז"ל במד"ר שנאב שהי' שואב ממון כי הממון השפע היורד מן המוח שהם ת"ח שהם ה' הויות שמתפשטים בתוך אות ו' שהוא ז"א הרי ה' הויות עם ו' גי' קל"ו כמספר ממון וזהו שהי' שואב ממון שהוא הטיפה שהוא הה"ח היורדים מן המוח והנה שנא"ב מל"ך אדמ"ה גי' צת"ג והוא חצי השם של שם הרביעי מן המ"ב שמות והוא בנצח. ונודע שתמיד היסוד כלול בנצח והם יונקים מאחורי' של זה השם הפרנסה שלהם כי גי' ז"ן ומפרנ"ס ומשם מתפשט השפע השפע לכל שאר הקליפ'. הנה זה השם ממונה על הגשמים בעת שישראל הם טובים בא להם גשמי ברכה מזה השם עצמו אבל ח"ו אם אין זכות לישראל אזי נהפך לשונאי ישראל לקללה שבאים הגשמים ע"י זה הנצח דקליפ' וזה צת"ג גי' ע"ל גשמי"ם. והנה ע"ז המלך נאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקוצו שהם אלו המלכים דארץ אדום אלו לחיי עוה"ב רצ"ל שהברורים שלהם בכל יום ויום יש להם תחיית המתים ונכנסין פעם אחרת בתוך הקדושה הנק' חיי עוה"ב. ואלו דלא זכו לברר אותם נשארו לחרפות ולדראון עולם רצ"ל שהם נשארים שם בתוך הקליפ' כדי לעשות מ"ן לחרפות שהיא החרפה והבית התורף של הקליפ' שהיא דראון עולם והטעם שאמר הפסוק ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו שהיא לשון יקיצו להורות שכל הברורים שהם עדדין בקל"נ הנק' אדמה הם עדיין בסוד הדורמיטא והם בסוד המיתה כי הם נק' ישינים לכן צריך להתעורר אותם ולהקיץ אותם ע"י מעשים טובים והתורה שישראל עושים בעוה"ז גורמים להקיץ הנרדמים ולהחיותם בתוך הקדושה במקום חיי עוה"ב וזה אדמ"ה

באתב"ש היא תקו"ץ ולכן אמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו:

שמאבר מלך צביים הוא היסוד דקליפ' הנק' אב"ר נגד אבי"ר יעקב שבקדושה והנה נודע שבקדושה היסוד דזעיר הפנימית שלו עולה למעלה ומעורר הטיפה מן המוח וממשיך אותה למטה בתוך היסוד בסוד משכיל לאיתן האזרחי אית משכיל ואית משכיל  כנודע וכן בכאן זה היסוד עולה למעלה אל המוח דקליפ' שהוא אמרפל מלך שנער כדי להוריד משם הטיפה ואותה הטיפה היא אש שורף מפני שבאת מאמרפל שיש לו דין שריפה כנז' לכן נז' יסוד דקליפ' ש"ם אב"ר כמ"ש בפ' ד' מיתות בריש גמ' דמצות הנשרפין פתילה של אבר פי' אבר עופרת כדמתרגמינן וית אברא ואת עופרת שזה היסוד משפיע במלכות דקליפה פתילה של עופרת שהיא מתחלק נק' אב"ר ורז"ל דרשו ש"ם אב"ר שהי' פורח ומביא ממון רצ"ל כי אבר או אברות ואברא הוא שם כנף והכוונה הוא שהיסוד פורח למעלה במוח להביא משם הטיפה שהיא הממון כנז' לעיל אצל מלך שנאב. והטעם שנק' מלך צבויים כנגד קדושה שהיסוד נק' צבאות רצ"ל אות בצבא כן בכאן נק' צבויים והוא צבאים אשר הם ירוצו במהרה וחסר אות א' ונכתב אות י' במקומו להורות על הטיפה שיש ביסוד שהוא אות י' כנודע והיסוד נק' צבויים ע"ש שהוא מתעורר תיכף ורץ כצבי להביא הטיפה מן המוח כנודע והנה היסוד דנוק' נק' נק"ב שהיא נוקבא דתה"ר וזהו צבויים בב' יודי"ן כתוב גי' נק"ב והיא לשון קללה כמו ונוקב שם ד' חסר ו' כתיב רצ"ל ששם מזה הנקב של תה"ר יוצאים כל הקללות שיורדים בעולם אבל הכתיב היא צבים י' אחת שהיא גי' בק"ם כי בקדושה יש שם שד"י ביסוד אבל בקליפ' אפי' אותיות בק"ם שהוא שד"י באתב"ש אין להם בפי' אלא במספר בלבד וזהו הס"ת שלו כמ"ר שהיא ר"ת כ"ל מ"ום ר"ע שאין לו השם בשלימות והוא אותיות מכ"ר והוא מלשון כלי חמס מכרותיהם והוא לשון כלי זיין שכן הזיין בלשון יוני נק' מכיר והוא כנגד החרב של הקדושה

שנק' חרב פיפיות וחרב לד' כנגדו הוא זה החרב וז"ש מחוץ שכלה חרב וכן מפני חרב המדבר וכיוצא בהם כלם הוא זה החרב של המלך הזה. והנה זה היסוד יש לו שמץ דבר מן הקדושה כדי שיוכל להשפיע להנוק' שלו וזהו ר"ת "שמאבר "מלך "צבויים הוא שמ"ץ שהוא משהו ולפעמים יש לו פחות ממשהו או מלשון לשמצה בקמיהם פי' דבר ערוה בפי כל הקמים עליהם. ונודע כי הקליפ' הוא כקוף אחרי ב"נ מפני כאשר היא רואה שבקדושה הוא התעוררת הזיווג אזי גם הם מעוררים עצמם לזיווג אבל אח"כ תיכף מתפרדים זה מזה כי סירס הזכר וצינן הנקבה ואל אחר לא עביד פירין וז"ש בסבא דמשפטים שארי בחבורא וסיים בפרודא רצ"ל שהם מתחילים להתעורר לחברם ביחד ומאחר שהוא סריס לכן תיכף מסיימים בפרודא וז"ס לשמצה בקמיהם רצ"ל כשהיסוד דקליפ' הוא רוצה עומד בסוד הקמת הברית אזי הוא חרפה וגנות להם שאין יכולים להקים אותם בסוד הקמת הברית כי הוא סריס וזה לשמצה בקמיהם דייקא רצ"ל בקומיהם של היסודות שלהם. והנה במלך  כדרלעומ"ר מל"ך עיל"ם הס"א שלו הוא רכ"ם שגי' ס"ר מפני כאלו יש לו ה"ח וה"ג וכן היסוד דקליפ' הוא הס"ת שלו הוא ג"כ גי' ס" שמראה עצמו שקבל מן הדעת ה"ח וה"ג ולכן גם הוא רוצה לזווג עצמו עם הנקבה אבל וסיים בפרודא כנז"ל והנה האותיות האמצעיות של שמאב"ר מל"ך צביי"ם הוא אב"מ לב"יי גי' צ"ה כנגד הס"ת של ברש"ע מל"ך עמור"ה שהוא הת"ת כי גוף ובריץ חשבינן חד והוא במספר מלכ"ה שהיא הגברת של הקליפ' כנז' בשער הקליפות פ"ה ע"ש וזה היסוד שהיא יסוד דנחור שהוא הזעיר דקליפ' הוא זדווג עם מלכה והיא נק' חלבנה כי אלו הט' מלכים הם הי"א סמני קטורת כנז' והמלכות שלהם היא חלבנה שריחו רע במספר מלכ"ה שהיא המלכות שלהם והיא אשר הולידה נפש המ"ן ע"י זיווג של מאדי"ם שהוא הזעיר דקליפ' כנז' שנק' עתה ברש"ע מלך עמורה לכן דרשו רז"ל ברש"ע בן רשע שהוא המן הרשע

שיצא מזיווג מאדים. ומלכה שהוא החלבנה וז"ש ואחות לוטן תמנע שהיתה פלגש של אליפז שיצא ממנה עמלק ומשם יצא המן שגי' לוט"ן וז"ס המים הזדונים שיוצא מיסוד של הקליפ' בבחי' מ"ד ומ"נ וז"ש לולי ד' שהי' לנו בקום עלינו אדם שהיא א' מז' אדם דמיתו שכ"א נק' אדם כנודע והם הז"מ אלו אזי המים שטפונו שהוא המן שנולד מהמים הזדונים שיש באמצעי אותיות של המלך שהוא בתוך הפנימיות דיסוד הקליפ' בבחי' מ"ד לכן נז' ב"פ המים בזה המזמור להורות שבא שרשו מב' המים שהם מ"ד ומ"נ דכו"נ שכ"א גי' המי"ם מלכ"ה מאדי"ם והבן שהמן הי' טיפה של שניהם המים עכורים האלו אבל הטיפה של הקליפ' היא נק' פו"ט וכנע"ן גי' המ"ן לכן דהע"ה שהיא במלכות כנגד המלכה דקליפ' אמר "הוציאה "ממסגר "נפשי שר"ת המ"ן שבא ממלכ"ה להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי בקליפ' נק' היסוד מלך צבוים שהוא מזדווג עם הנקבות הנק' צבויים אבל בקדושה הוא מזדווג עם הצדיקים שהוא יסוד דזעיר ויסוד דאבא המלובש בתוך יסוד דזעיר ושניהם נכנסים המלכות וז"ש בי יכתירו כי היא עטרת בעלה ור"ת "בי "יכתירו "צדיקים היא צב"י שהיא נק' ארץ צבי צבי היא לכל הארצות. כ"י תגמו"ל על"י היא שם יל"י שהוא שם של השור כנודע שמתגלה מיסוד דזעיר שהוא יוסף בכור שור ועי"ז השם הוא מוציא כל הברורים מתוך הקליפ' כנודע שזה השם הוא מסוגל לברר כל הברורים מהז"מ כנז' בכוונות קבלת שבת עיי"ש והנה בקדושה נק' היסוד אברהם שהוא אב"ר מ"ה שמתגלה בו שם מ"ה כנודע לכן כנגדו בקליפ' שמו שמאבר שכמו שאות ה הוא ג' ווי"ן כן אות ש' דשקר יש לה ג' ווי"ן לכן בקליפ' יש אות ש' כנגד אות ה' דבקדושה כמו ברש"ע מלך עמורה לקח אות ש' באמצע בר"ע להורות שאוחז בג' קוין ימין ושמאל ואמצע כן היסוד לקח ג"כ אות ש' להורות שהוא כלול ג"כ מנה"י שהם הג' קוים כנודע:

ומלך בלע היא צוער היא מלכות דקל"נ היא צעירה לכן נק' צער כמ"ש הרב זלה"ה כי היא העיר שאמר לוט למלאך

והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער היא ע"כ קרא שם העיר צע"ר ע"ש והיא מצער והנה צוע"ר אותיות ועצ"ר וזש"כ (משלי ל'9 שאול ועצר רחם ארץ שהוא א' מארבע שלא יאמרו די כן היא צוע"ר שהיא לילי"ת הולכת ומזנה עם כל העולם ואין עוצר לרחם שלה שתמיד אומרת הב הב וז"ש בפ' פנחס דרל"א ע"ב שהיא נק' יותרת הכבד יותרת מן הכבד כי מן הכבד נפקא לאבאשא לכל עלמא ולמעבד ניאופין עם כולא ולבתר דנפקת לנאפא עם כולא יוהבת שיורין לבעלה וכו' עיי"ש ולכן אותיות אמצעיות של מל"ך בל"ע הי"א צוע"ר היא יעול"ל שהיא לשון עוללות כמ"ש לא ישאירו עוללות רצ"ל שהעוללות היא מניח לבעלה אחר שעשתה כל הזנות שבעולם. והטעם שכ' ומלך בלע היא צוער רצ"ל שכמו שהקדושה ע"י שיש לה ג' מילוי של אות ה' שהם ה"י ה"א ה"ה וסי' אי"ה שרה אשתך שע"י אות ה' הי' לה בנים כי מתחלה היתה נק' שרי ואח"כ שרה ואז הי' לה בנים כמ"ש ה"א לכם זרע כי מי שיש לה אות ה' בשמה יש לה זרע וגם ג"כ הקליפ' נדמה עצמה לקדושה לעשות לה ג"כ אות ה' בשמה וז"ש בלע הי"א צוער אות הי"א א"ת הי"א אלא היא שהיא אות ה' בג' מילויין כדי להיות לה זרע אבל עכ"ז היא צוע"ר ועוצ"ר הרחם ואינה מולדת כי צינן הנקבה כמ"ש כה. וגם פי' כי עצור עצר ד' בעד כל רחם רצ"ל שהלילי"ת היא עוצר רחם שאינה יכולה לקבל הטיפה ברחם שלה כדי להוליד כי מאחר שהקב"ה צינן את הנקבה ואינה יכולה להיות פרה ורבה כנז' ואל אחר אסתריס כנז"ל. והיא נק' אשה רעה כצרעת לבעלה. וז"ש והנה נרפא הצרעת מן הצרוע שהיא מן זאת המלכות הנק' צוע"ר אותיות צרו"ע והיא עושה זנות עם כל צרו"ע וכל זב שהם מסטרא דילה והרחם שלה נק' רצ"ע כמ"ש ורצ"ע אדוניו את אזנו במרצע מפני שרצה לעבוד הקליפ' ולא להיות עבד ד' לעשות עבודת המקום ולכן עשה בו נקב באזנו לכן אמר בלשון ורצ"ע נקוב להורות כי נכנס תחת המלכות הזאת שנק' צוע"ר אותיות ורצ"ע לכן והגישו אל הדלת או אל המזוזה שהיא

המלכות דקדושה שנק' דל"ת ומזוז"ה גי' אדנ"י והיא פגם בה ונכנס תחת המלכות אחרת לכן עשה בו מום להורות שהוא נכנס תחת ממשלת הקליפ' שהיא נק' בעלת מום אבל השכינה נק' פרה אדומה תמימה שאין בה מום וכן כלך יפה רעיתי ומום אין בך. הנה כנגד המלכות דקדושה הנק' יום שמיני עצרת כנישו מפני שהיא עצרת הטיפה ברחם שלה ואח"כ ביום שביעי של פסח היא מולידה נשמות חוצה בסוד קי"ס כנודע כן היא נק' צוע"ר שהיא אותיות עוצ"ר שהיא רוצה להראות עצמה כהקדושה אבל עלי' נאמר לא אוכל און ועצרה כי או"ן היא נק' הטיפה כמ"ש כחי וראשית אונ"י והי"א שאין לה כח לעצור הטיפה אלא היא פולטת ש"ז וכל הולדה היא לבהלה ולריק וז"ס הכ' כי כלם מנאפים עצרת בוגדים וזהו פ' בירמיה ט' רצ"ל כלם עושים זנות בקליפ' אבל עצרת של הטיפה שלהם הוא בוגדים כמו בגד בוגדים בגדו שהוא לבטלה ואין עושה פירות. וז"ס איוב כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדום לא אלא פתח כי נודע הסוד תחת שפחת כי תירש גבירתה והיא מקבלת השפע של המלכות וז"ש הקב"ה כי אערוץ המון רבה שעתה נעשית השכינה בסוד נקודה קטנה והמלכות דקליפ' נעשית בסוד ט"ס גדולות ע"י שלקחה הט"ס שנפלה ממנו בעון אדה"ר ולכן היא נק' הקליפ' עתה המון רבה שנתגדל ונתרבית וז"ש כי אערוץ שאני מפחד עצמי מפני המל' דקליפ' שהיא נק' צוע"ר אותיות ערו"ץ ולמה אני מפחד וז"ש מפני שהיא המון רבה כמ"ש ובוז משפחות יחיתני שהוא אותיות מִשְפָחות שהקליפ' הוא בוז והשפלה מכל המשפחות שיש לשכינה ועכ"ז היא עתה מושלת ויחיתני שהיא לשון פחד שיפחידני מפני עונות של ישראל שהם גורמים לו זה לכן ואדום שאני אדום בסוד נאלמתי דומיה שהוא בגלות אלמת ואינה מכבדת כביכו"ל ישב בדד וידום וז"ש לא אצא פתח בשביל החיצונים שרוצים לינק ממנו תמיד. אבל לעתיד נאמר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תראו ואל תחפזו פי' אל ירך לבבכם

מפני חב"ד דקליפ' אל תראו מפני חג"ת דקליפ' ואל תחפזו מפני נה"י דקליפ' ואל תערצו מפניהם מן מלכות דקליפ' שהיא צוע"ר אותיות ערוץ הטעם הוא כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם רצ"ל שבאותו הזמן יצא הז"א עם המלכות ביחד מחוץ לפתח של הקדושה שנק' ד' אלהיכם ויכנסו בתוך הקליפ' להנקם מהם בי"א והנה מש"ה ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי וגו' שהיא מין שרץ העוף והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים והצרעה לא עברה את הירדן. והכוונה הוא שזאת המלכות דקליפ' היא היתה הצרעה צוער היא גי' צרע"ה וכ"כ היתה נכנעת תחת ישראל בעבור המכות שקבלה הקליפ' במצרים והי' להם פחד גדול שיעבירו אותם מן העולם ולכן היא בעצמה הלכה להמית את האמורי לקיים מהריסיך ומחריביך ממך יצא ומאחר שהיא בת שבע של הקליפ' לכן הוכרחה לגרש את שבעה אומות שהיו דרים בא"י. ואמרז"ל במס' סוטה כי על שפת הירדן עמדה הצרעה וזרקה בהם מרה והמית אותם כי לא יכלה לכנוס במקום הקדושה ואדרבה היא גרשה שאר הקליפ' בתוך קדושת א"י שהיא עולם היצירה כנודע בתקונים שעולם היצירה מקננא בא"י ועי' בס' טוב הארץ שלי ותמצא רזין עלאין בענין א"י ומ"ש ר"ל במס' סוטה פ' אלו נאמרין על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה וסימ"ת עיניהם מלמעלה וסרסם מלמטה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי. ר"פ אמר שתי צרעות הוי חדא דמשה וחדא דיהושיע דמשה לא עברה דיהושיע עברה והטעם שסימא את עיניהם וסירס אותם כמ"ש למעלה שהקליפ' אין להם דעת הנותן ראיית עין ע"י ה"ח וה"ג שהם י"פ הוי"ה שגי' ב"פ עי"ן ומאחר שאין בקליפ' מוח הדעת ע"כ נק' סריסים כי מי שאין בו דעת אינו יכול לזווג עם הנוק' שלו בסוד וידע אדם את חוה אשתו לכן סימא עיניהם מלמעלה וסירסן מלמטה כי זה תלוי בזה וזה בלא זה א"א ועשתה זאת כדי שיהי' שוים עמהם כי אל אחר סרסם כנודע. הנה הצרעה דמשה שהיא ממלכות דקליפ' דאצילות

לכן לא יכלה לכנוס לארץ אבל הצרעה דיהושיע היתה ממלכות דקליפ' דבריאה כנודע שמתלבש בעולם היצירה שהיא א"י לכן גם היא נכנסה עם יהושיע בארץ. וז"ס מל"ך בל"ע הי"א צוע"ר ס"ת אעריך גי' אר"ץ להורות שבסוף נכנסה לארץ לכן הוא רמוז בס"ת אבל היא מלכות דבריאה של הקליפ'. והנה כנגד המלכות דקדושה הנק' מצה שמורה לבעלה כנודע בכוונת ליל פסח כך הקליפ' נק' מצה ומריבה כמ"ש (במשלי י"ג) רק בזדון יתן מצה רצ"ל כל מי שעושה עבירות בזדון יתן השפעה שלו מן המצה שהיא מלכות דקליפ' כי ר"ת "מלך "בלע "היא "צוער במצ"ה שהיא כמסה ומריבה וכן אמר שם אוהב פשע אוהב מצה רצ"ל מי שאוהב לעשות עבירות ופשעים הוא סימן שאוהב ג"כ מצה של הקליפ' מפני שהוא עובד אותה והוא תחת רשותה והוא אוהב אותה ועושה לה לכל אשר יצוה אותו עד שממית אותו מן העולם כי כך דרכה תמיד ר"ל והטעם שנק' צוער שמצערת את ב"א בלילה שמתחממת עמהם ומוציאה ז"ל וגם לפעמים מפחד אותם ומראה להם מראות משונות כדי להפחידם ולהבהילם לכן נק' צוע"ר ע"ש הצער שעושה והנה מאחר שלוט בא צוערה שהוא צוער כנז' לכן עשתה היא ופיתת את ב' בנות לוט לשכב עם אביהן ואע"ג שכתיב ויעל לוט מצוער וגו' כי ירא לשבת בצוער וגו' עכ"ז כיון שכבר נכנס תחת רשותה תיכף גרם לו אותו המעשה של זנות מפני שהיא נק' ערות כל הארץ ונחשב כאלו לוט שכב עמה והשפיעה בו אותם התרין צפרין הנז' בפ' ויחי שהם ב' בנות לוט והם עמון ומואב והם הם התרין מוחין של מלכה שהיא זאת המלכות כנז' בשער הקליפ' פ"ה ע"ש ונודע כי תמיד היא מתקשטת בכל מיני תכשיטין כדי לייפות א"ע ומניחה בפניה כל מיני גוונין ובפרט גוון צהוב והיא הגוון הנוטה אל האדמימות וקרוב לגוון הזהב וזהו שרמז בר"ת שלה "מלך "בלע "היא "צוהר מצהב כמ"ש בעזרא וכלי נחשת מוצהב טובה וגו'.

והנה ארז"ל ומלך בלע היא צוער שנתבדלו דיוריה הכוונה ע"ד שכתבו הגאונים וז"ל דע דיש לס"מ

ד' נשים הממונים על ד' תקופות השנה והם אגר"ת ב"ת מחל"ת מושלת על תקופת ניסן מחל"ת על תקופת תשרי. נעמ"ה על תקופת טבת לילי"ת על תקופת תמוז וכל גייסותיהן מולדיות ישידן ומזיקין חוץ מלילת לבדה שאינה מולדת אלא ניאוף בעלמא וזשרז"ל על לויתן ובן זוגו שאליולא סירס את הזכר וצינן את הנקבה היו מטשטשין את העולם ולויתן ובן זוגו הם ס"מ ולילי"ת היא אשתו ראשונה של אדה"ר כי כל כך הוא חוזק הרעית והגבורות שלהם שאלמלא הי' בא מזיווג שניהם תולדות אותן התולדות היו מחריבין את העולם לפיכך הקב"ה סירס את הזכר וצינן את הנקבה מפני תיקון העולם אבל שאר הנשים וכל גייסותיהן מולידות שידין מן התאוה שמתחממין מב"א בחזיונות לילה ואגרת בת מחלת וכל הכת שלה אינם מתדבקות בניאופין בחלום אלא בזרעו של אברהם בלבד וכן ביצחק וכן ביעקב וכל השאר מדבקות בשאר ע' אומות עכ"ל והנה שארז"ל במס' נדה ג' חדרים יש באשה ג' חדשים הראשונים הולד דר במדור תחתון. ג' אמצעיים הולד דר במדור אמצע ג' אחרונים הולד דר במדור עליון כו'. הנה זאת המלכות שהיא לילי"ת נתבלעו דיוריה רצ"ל שנתבלעו הג' מדורות שהם ג' דירות שהולד דר בתוכם וע"י שצינן הנקבה זאת נבלעו הדיורין שלה לכן אינה יכולה להוליד אלא ניאוף בעלמא כנ"ל הנה הערוה של זאת המלכות נק' עמק עכור כנודע כי כל היסודות של הנקבות שיש בקדושה הם נק' עומק בשביל שהם עמוקים ואינם בולטת לחוץ כמו הזכרות של הזכר והם נק' עמק המלך אבל היא נק' עמק עכור וזוה ס"ת ומל"ך בל"ע הי"א צוע"ר וזסה"כ עוכר ביתו בוצע בצע רצ"ל מי שהוא בוצע בצע גירם ששוכן בבית הלילי"ת שנק' עמק עכור ועכר את ביתו מפני שזה לקח את מעשי' שהיא תמיד בוצע בצע את השפע דב"נ [וזשה"כ ואת עמק עכור לפתח תקוה שיהפך הגם שנכשלו בזנות ונדבקו בלי' דאין תקוה אלא להיות עמה לעוה"ב ע"י התשובה יפתח לה פתח שיהי' תקוה לעוה"ב בלי היות עמה לעוה"ב] וגם הנשמות דקדושה כנודע

בסבא דמשפטים הנה אמרנו למעלה כי זאת המלכות היא נק' מלכה וזהו צוער באתב"ש הוא הזפ"ג גי' מלכ"ה. וכן ומל"ך בל"ע הי"א צוע"ר גי' קס"ת שהם ב"פ מנצפך ה"ג שיש למלכות מן הזעיר וה"ג שיש למלכות מן אימא ומאלו הב' גבורות יש להם אחיזה לזאת המלכה וע"י אלו ב"פ מנצפ"ך יתבטלו כל הקליפ' מן העולם ע"י מלאך גבריאל שקסת הסופר במתניו כנודע:

כל אלה חברו אל עמק השדים. והנה משרז"ל ג' שמות נק' לו עמק השדים עמק השוה עמק הזכיות עמק השדים שהוא מקבל סרנים פי' אילנות גדולות. ד"א שהוא מניק את בניו כשדים. והכוונה ע"ד שכ' הרב זלה"ה בשער הקליפ' פ"ו ע"ש בסוד התרין צפרין שהם תרי מוחין דנוק' דקליפ' דאצילות ושנים אנשים מרגלים שהם תרי מוחין דזעיר דקליפ' דאצילות וההרי צפרין עולים בלילה בעולם האצילות דקדושה כנגד היסוד דלאה שהיא שולטת בלילה ושם יונקים מהתרין דדי בהמה שהם תרי שפולי מעיים דיסוד דלאה כנודע וביום עולים ויונקים שנים אנשים מרגלים כי יש להם רשות לעלות ולינק מהם כי הקליפ' צורך גבוה היא עכ"ל.

והנה היסוד דנוק' לעולם נק' עמק כנז' בי' מעמקים דס"י ולכן נק' עמק השדים רצ"ל ששם ביסוד שוה הנק' עמק יש שדים להניק את בניו שהם כל הג' עולמות בי"ע כנודע ונק' עמק הסוכות כנודע בדרוש סוכת שלום שהוא היסוד דנוק' שנק' סוכת שלום עיי"ש. ונק' עמק שוה שהם הזו"נ משוה עצמם ביחד כיו"ש הרב זלה"ה "בברוך "שאמר "והי' "העולם שר"ת בשו"ה ע"ש. ודע מ"ש האריז"ל בענין אברהם שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך שהי' מתחלה למטה ברחל וכשאמר לו מארצך הוא הנצח שהוא קרוב אל המלכות הנק' ארצה וממולדת"ך היא החסר גורם ההולדה בסוד חסד גנוז בפומא דאמא ומבית אביך הוא חכמה אבא עלאה אל הארץ אשר אראך היא לאה הארץ העליונה כדי לתקן המוחין דזעיר וזהו ואעשך לגוי גדול שהוא בסוד הגדלות ואז גם לאה יהי' מתוקנת שהוא א"י ויזדווג עם הז"א פב"פ אזי אין כח בחיצונים לינק מהתרין

דדין דבהמה ואז אין להם שפע להחיות שלהם כי מקודם שהיתה לאה עדיין באחורי הזעיר בלא תיקון אז הי' כח לאלו המלכים לינק מדדי בהמה של לאה ע"י לוט שהוא הי' באחורי זעיר בבחי' זעיר דקליפ' לכן גי' מ"ה כמו זעיר דקדושה שהוא שם מ"ה דאלפין אבל עתה שנתקנת לאה וחזרה עם זעיר פב"פ ואז מתו כמעט שלא נשאר להם במה להחיות נפשם לכן מאחר שעדיין אלו הה' מלכים לא הי' להם תיקון שעדיין היו בלא כלים ולבושים הארתם נתגברו ועלו למעלה כדי לינק משם שהוא במקום הדדי בהמה וז"ש כל אל"ה שהיא אותיות לא"ה חברו לעמק השדי"ם שהוא במקום השָדַיִם של לאה במקום דדי בהמה ומאחר שאלו הד' מלכים היו יותר חשובים אעפ"י שהיו להם כבר תיקון וכלי לבוש מ"מ מפני שהם גדולים יותר לכן נתגברו עליהם והרגם רצ"ל שהכניעו אותם פעם אחרת מגדלותם שהיו מקודם כדי שלא יתגברו עליהם פעם אחרת ולעלות למעלה לכן הכניעו מתחלה שאר הקליפ' שהם הרפאים בעשתרות קרנים וגו' שהם מושלים בשאר העולמות למטה מהם ואח"כ וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש רצ"ל שחזרו לעלות למעלה עד אחורי ז"א ממקום לאה שהיא בעורף דז"א דמתמן הי' יונק מסטר' דעמלק וז"ש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרוי היושב בחצצון תמר שגי' ס"ר ה"ח וה"ג עם ב' כוללים גי' בחצצון עם האותיות (צ"ע) ששם בעורף הזעיר כנגדו בפנים הם הב' יסודות או"א שנק' תמר שהוא זו"נ והוא נק' ג"כ עין משפט היא קדש שהיא יסוד דבינה שנק' ק"ק שמתגלה בשליש העליון של ת"ת ששם מתחיל פרצוף רחל ושם נק' בחצצון שהם סוד שתי חצאין של שני פרצופי זו"נ וכשחזרו לעלות למעלה כי מתחלה הי' פחד לד' מלכים לעשות מלחמה עם ה' מלכים מפני שעדיין הי' הה' מלכים בלא תיקון ומכ"ש שאר המלכים שלמטה מהם שעדיין לא הי' בהם תיקון ולכן הי' פחד לאלו הד' מלכים מפני אותם המלכים שהם למטה בבי"ע לשא יעלו כלם ויעשו מלחמה עמהם ויבטלו אותם מהכח שהי' בהם מקודם לכן עשו מתחלה מלחמה עם המלכים

שלמטה מהה' מלכים ואח"כ חזרו לעלות לעשות מלחמה עם המלכים דקלי' דאצילות ואז ויצא מלך סדום וגו' ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים כנגד הדדי בהמה של לאה במקום שהם תמיד יונקים מאותם השָדַיִם רצ"ל שהי' רוצים ליכנס לפנים ולינק מיסוד דלאה ואז גברו הד' מלכים שהם השרשים והעיקרים מהם והשליכו אותם פעם אחרת למטה ממדרגתם כדי שישארו המקום השדים להם לבדם נתנה הארץ וז"ש ועמק השדים בארות בארות חמר שהי' שם בארות של חֻמַר כי אם למקרא ואם למסורת שהוא ה"ג הנק' חמר עתיק שהוא היין לכן וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה שהוא הגבורה דקלי' כנז' שגבר ביסוד דלאה כדי לינק דמקומו ועשה הקב"ה נס שיצא מלך סדום (כנז' בדברי רז"ל) משם כדי שלא יהי' לו אחיזה במקום הזה והנשארים הרה נסו שכלם ירדו למטה בנוק' דתה"ר ובשאר הניקבות דתהומות סתם כי נק' תה"ר היא בינה דקלי' דבריאה ונק' תהומות סתם הם שאר הניקבות ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם וילכו רצ"ל שלקחו כל השפעתם שלהם שהי' מיסוד דלאה ויקחו את לוט ואת רכושו והטעם שלקחו את לוט דייקא היא כנז' כדי שע"י יהי' להם תמיד השפע מן הזעיר ומכ"ש מהדדי בהמה כי הוא יקח מאברהם ויתן להם וזשרז"ל כי כוונת לקיחתם את לוט הי' כדי שיבא אברהם להצילו ואז וישבו אותו ג"כ וז"ש ויבא הפליט ויגד לאברם זה עוג שנתכוין שיהרג אברהם והוא יקח את שרה זה יובן במ"ש הרב זללה"ה במק"א בענין עוג מלך הבשן שה"ס הזעיר דקליפ' שהוא באחורי הזעיר דקדושה ממש ויש לו ד' נשים בסוד הנה ערשו ערש ברז"ל "בלהה "רחל "זלפה "לאה כמו יעקב שהוא זעיר דקדושה והוא הי' כולל כל הט' מלכים האלו כמשה"כ הלא הוא ברבת בני עמון תשע אומות ארכה (וארבע) שהוא שם ב"ן שיש ק' אותיות במילואו וארבע אמות רחבה שהם ד' אותיות הפשוט לכן הד' מלכים שהיו ג"כ מאלו הד' אותיות השורש ע"כ לא לא עשו מלחמה עם עוג מלך הבשן. והנה

מאחר שהוא הי' השורש של כל הט' מלכים לכן הלך עוג לאברהם להגיד לו איך ששבו לאחיו כדי שיצא ג"כ בסוד אחורים דקדושה ואז ג"כ ישבו אותו ויהי' להם כל השפע של הקדושה וזהו כדי ליקח את שרה שהיא הנוק' דאברהם שבה מתפשט כל החסדים שהוא אברהם מה עשה אברהם ויר"ק את חניכיו ארז"ל אליעזר לבדו הי' שהם כמנין אליעזר הכי הוי שי"ח הכוונה כי אליעזר הי' מהטוב של עוג מלך הבשן באחורי הזעיר ויצא מכלל אחור ונכנס בכלל ברוך ע"י לבן שהוא אבא שנק' לבנון כנז' בדרוש הרב זללה"ה ואליעזר הי' הטוב של כל הט' מלכים ולכן הלך אברהם עם אליעזר בסוד אחורי זעיר וכבש לד' מלכים אלו והכניע כלם תחת רשותו שלא הי' יכולים ליקח שום השפעה מעצמם אלא בלבד ממה שהי' נותן להם אברהם כדי חיותם ולא יותר. משרז"ל עמק שוה שהשוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלקים אתה בתוכנו ואמרו לו מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו אלקים אתה עלינו מאחר שכל השפע שהי' יוצא מיסוד צדיק העליון הנק' אמן מפני שהוא מחבר הוי' ואדנ"י ומשפיע ביסוד דנוק' הוא ע"י כח אברם שהוא אב"ר ומ"ם סתימה כי הוא רמז אל חיבור יסוד הזכר הנק' אב"ר עם יסוד דנוק' שהוא מ"ם סתימה לכן נתנו לו ג' שמות א"לקים מ"לך נ"שיא שהוא ר"ת אמ"ן כדי שע"י יקבלו השפע להחיותם:

ועתה צריך לתת טעם לפי פי' הרב שפי' כי אמרפל הוא בכתר ואריוך הוא בבינה וגו' וכדרלעומר הוא דעת א"כ צריך להבין למה הי' מלך כדרלעומר על כל שאר המלכים והי' ראוי להיות מלך אמרפל שהוא כתר שהוא יותר חשוב מכולם והדבר תמו' מאוד כמעט שאין בו הבנה אבל לפי מיעוט שכלי נ"ל לפרש באופן זה. ידוע שאלו הט' מלכים הם הי"א מלכים דמיתו כנז"ל והם כולם מעולם הנקודים ונודע מ"ש הרב זלה"ה בשער ב' ח"א פ"ה וז"ל כי הז"א מלביש את א"א מהטיבור ולמטה כן היו נקודים בעולם התהו היו מלבושים את הא"ק

מהטיבור ולמטה כי כתר דנקודים מלביש את חצי ת"ת דא"ק שהוא חצי הגוף מהטיבור ולמטה והי' יונק מההבל היוצא מטיבור דא"ק. וחב"ד דנקודים מלבושים ג"פ ראשונים דנה"י דא"ק. ודעת דנקודים יונק מיסוד דא"ק. כי כאן בנקודים הוא להיפך מז"א דאצילות ומשאר הפרצופים כי אמא דאצילות הנה היא הרכינה עצמה ויתבא רביעא על ברא הוא הז"א לעשות לו מוחין וכשהיא רובצת מוכרח שנשפל יסודה מריש ירכותיה שהם נ"ה לכן דעת דז"א למטה מחו"ב שלו אמנם כאן בנקודים א"ק עומד ולא רבץ ואז פרקא קדמאה דיסוד הקבוע בסוף הת"ת הוא הגוף ודאי שהוא גבוה למעלה מחו"ב שלהם נמצא כי מסיום היסוד דא"ק הנתון בדעת הנקודים משם בסופו יצא הבל והארה לחו"ב דנקודים שהם תתאין מיני' וחג"ת דנקודים מלבושים ג"פ (הנה"י) (שניים) דנה"י דא"ק. ונה"י (דא"ק) דנקודים מלבושים גפ"ת דנה"י דא"ק וכן עד"ז כנז' בז"א ואלו הז"ת היו יונקים מעשר צפרנים דרגלי דא"ק וכו' ע"ש באורך עכ"ל ונלענ"ד נתן שיש לדקדק ומה אבא דאצילות כשנכנס בז"א היסוד שלו הוא מתלבש בתוך יסוד דז"א והאיך אפשר שהיסוד דא"ק שהוא כ"כ קצר שאינו מגיע אלא עד הדעת שהוא למעלה מאו"א ולכל הפחות הי' ראוי להיות הדעת למטה מאו"א כמו האבא כשהוא עומד אז מגיע היסוד בדעת דז"א ולעולם הי' ראוי להיות למטה מאו"א אבל מה שנ"ל כי זאת התלבשות די' נקודין מהטיבור ולמטה דא"ק הוא במלכות דא"ק שהוא עומדת באחורי נה"י דא"ק כמו המלכות דזעיר שעומדת באחורי נה"י דז"א מהחזה ולמטה והי' נקודים מלבושים אותה מהטיבור שלה ולמטה והדעת יונק מהיסוד שלה שהיא יותר גבוה מנ"ה שלה והיא מהדעת הפנימי שהיא נקודת ציון וחסד דנקודים היא יונק מעטרת היסוד שלה כי הז"ת בעולם הנקודים היו עומדים זה למעלה מזה כמו סלם כנודע. לכן רמוז במלה תדע"ל מלך גוים שהוא לדעת וז"ש ואחשבה לדע"ה זאת רצ"ל כי דעת שהיא העטרת דיסוד דנוק' הנק' מלכות וזאת היא מתלבשת בתדעל שהוא

חסר דנקודים וזסה"כ והוכן בחסד כסא כי המלכות הנק' כסא נתלבשה בחסד דנקודים כללו של דבר כי בעולם הנקודים הי' הדעת יותר גבוה מאו"א לכן כדרלעומר שהוא הדעת הי' מלך עליהם כי אע"פ שאמרפל הוא כתר מ"מ הארת הכתר הוא מהטיבור דא"ק ששם הארה מועטת הלואי שיהי' די לעצמו מכ"ש לאחרים אבל כדרלעומר שהוא הדעת שהי' יונק מהיסוד ששם כל גילוי הארה של כל גופו דא"ק מתגלית שם לכן כלם היו עובדים תחתיו כדי להשפיע ממנו כדי חיותם. ונודע שאמרנו בתחלת הדרוש כי הי"א קלי' הם הז"ת וד' אחרוים דאו"א ויסו"ת אבל באמת הם דעת חג"ת נהי"ם שהם ח' ספירות שאע"פ שנ"ה הם תרי פלגי גופא עכ"ז הם ב' ספי' הרי י"ב ספירות שהיו יונקים מהדעת והוא בכללם וכל ספירה גי' שנה לכן שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר וז"ש הרב זלה"ה כד"ר אותיות דר"ך ומלת לעומר גי' ש"ם שהוא שדי הוי"ה כי שדי הוא תמיד ביסוד ושם הוי"ה הם חו"ג המתגלים שם וכל מלת דר"ך היא יסוד כמ"ש דר"ך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וכן דר"ך הם ב"פ יב"ק שגי' הוי' (ב"פ) ואלקים שהחו"ג מתגלים מהיסוד הזה. וכן אמר מל"ך עיל"ם גי' אהי"ה דההי"ן שהיא לעולם ביסוד דנוק' בסוד של נעליך מעל רגליך כי אהי' דההי"ן שהוא לעולם ביסוד דנוק' גי' נע"ל שהוא סוד הנעל ליסוד הזכר המלביש אותו ונודע כי היסוד נק' רגל ג"כ בסוד שלש רגלים והם נה"י וזהו כמ"ש לך רד רחץ רגליך רצ"ל שיעשה הזיווג ואז ירחץ הברית שלו בתוך יסוד דנוק' לכן ארז"ל בזהר שא"ל שיפרוש מאשתו רצ"ל שיוציא הנעל שהיא היסוד של האשה מעל רגלו שהוא היסוד שלו. ומ"ש ושם דרך אראנו בישע אלקים רצ"ל שבעולם הנקודים יצאו כל הספי' בסוד אקלים שהוא דין עם שם ב"ן כמ"ש בראשית ברא אלקים לכן מיתו אבל אח"כ בישע אלקים רצ"ל כשנודע אלקים שהי' לו ישיעה ע"י מיתות יסוד דא"ק הזכר כנז' בדברי הרב זלה"ה שהטיל בה מ"ד שאז נמתק אותו אלקים. וז"ש שם דרך אראנו בישע אלקים והבן כלל העולה שעבדו את כדרלעומר י"ב שנה כנגד הי"ב ספירות

ממוח אבל כנגד הכתר שהוא למעלה ממנו לא רצו לעבוד אותו מאחר שהכתר אינו מקבל ממנו שום דבר כי הוא מקבל מהבל בפ"ע שהוא מהטיבור דא"ק לכן בי"ג שנה מרדו בו אבל נוגע כי הדעת כלול מחו"ג שהם ב' ספי' אחירות ולפ"ז הי' צריך לעבוד אותו י"ד שנים. הנה נראה עתה למפרע במה שמרדו בו הי' בחסדים דדעת שהוא קודם הגבורות לכן מה עשה בארבע עשרה שנים בא כדרלעומ"ר שהוא עם כח הגבורות שבדעת לכן נתגבר עליהם והרג כל הרפאים וזשרז"ל שהי' בעל מעשה לכן נכנס בעובי הקורה שכל כחו הי' ע"י הגבורות. והנה נוכל לפרש המלחמה באופן אחר מעט עכ"ז הכל הולך אל דרך אחד והוא ע"ד שכ' הרב זלה"ה ש"ב ח"א פ"ה וז"ל והוא כי הלא ג' נקבים יש בזה האדם מן הטיבור ולמטה והם נקב הטיבור ונקב פי היסוד מצד פנים ונקב האחור הרי שלשה וכו' ע"ש. ועתה כבר פרשנו שהד' מלכים ראשונים שהם אמרפל אריוך כדרלעומר תדעל שהם כח"ב ישסו"ת שהם כלולים בב' מלכים ראשונים ואח"כ כדרלעומר דעת ותדעל חסד כנז' כל הד' אלו יונקים מהפנים דנוק' דא"ק אבל הה' האחרונים היו יניקתם מהבל הנקב של האחור שהם גבורות קשים שהחיצונים אחזו בהם לכן מיתו כולם פנים ואחור אבל החסד שהי' בעולם הנקודים בכלי הבינה כי כתר דנקודים נשאר במאצילו ונכנס החכמה בכלי הכתר ובינה בכלי החכמה והחסד בכלי הבינה לכן ג"כ בעולם הנקודים אעפ"י שהחסד הי' בכלי שלו עכ"ז נתנו עליו חומרי מקום שיצא משם ונחשב כאלו הוא בכלי הבינה שלא נשבר רק אחירים כנודע. לכן אין נחשב שבירת הכלים אלא מהגבורה ולמטה שהם ה' מלכים ששם הי' עיקר השבירה בהם לאפוקי בחסד שלא הי' כ"כ השבירה קשה בו כמו בשאר הה' מלכים שנשברו לכמה וכמה שבירות כנודע מהטעם הנ"ל והבן הסוד הגדול הזה ואסור לגלות לזרים והנה אעפ"י שירדו אלו הט' מלכים בקליפ' נוגה גם שם יהי' כך שהד' מלכים ינקו מהפנים דקדוש' והחמשה יהיו יונקים מהאחור של הקדוש' וזה הי' המלחמה

ביניהם שהחמשה מלכים רצו ג"כ לינק מהפנים דקדוש' ולא מהאחורים וז"ש כל אלה חברו אל עמק השדים כמ"ש למעל' שהיא בפנים דדנוק'ביסוד שלה הנק' עמק השדים כנז"ל ובזה יובן משרז"ל במדרש וז"ל ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בב"ל ואריוך מלך אלסר זה יו"ן. כדרלעומר מלך עילם זה מד"י. ותדעל מלך גוים זה אדו"ם וקשה למה אינם דורשים החכמים ג"כ לשאר ה' מלכים למאי הם רומזים אבל הענין הוא כי המאציל העליון לא רצה שישראל יכנסו בגלות תחת אלו הה' מלכים שבאם ח"ו היו נכנסין תחת א' מאלו הה' מלכים לא היו ישראל יכולין לצאת מרשותו לעולמים מפני הדינים הקשים ששולט עליהם שאפי' החסד שהוא מלכות אדום מאחר שיונק מהעטרה שהיא המלכות דמלכות בא"ק שהוא דין תראה איך מתארך הגלות הזה בעוה"ר עאכו"כ אם היו נכנסין תחת א' מאלו הה' מלכים ח"ו אבל מאחר שהמלך הרביעי הוא יונק מהפנים לכן הוא יותר ממותק משאר החמשה לכן גזר המאציל שלא יכנסו בגלות אלא תחת אלו הד' בלבד שהם ממותקים לכן ארז"ל כי אלו הד' בלבד רומזים לד' גליות ולא אחד מהה' אחרים מהטעם הנ"ל. והנה בבל בא"ת ב"ש הוא שש"ך גי' שנע"ר. מד"י באתב"ש הוא יק"מ גי' עיל"ם. יו"ן גי' ס"ו שהוא אות ו' מאריוך ואות ס' מן אלס"ר ונשאר בכל אחד רל"א כנגד הקדוש' שיש בבינה ב"פ רל"א פנים ואחור שהם צירוף רל"א אלפא ביתין בס"י כנודע כנגדם בבינה דקליפ' שהוא אריו"ך מלך אלסר ב"פ רל"א אחר שתוצא ס"ו משניהם כי ס"ו גי' גלג"ל שהוא סוד גלגל אותיות של רל"א שערים וב"פ רל"א רל"א גי' נתי"ב לא ידעו עי"ט שהוא בבינה שער החמשים מהנ' שערי בינה נק' נתיב לא ידעו עיט כנודע אדום באתב"ש תקפ"י גי' תדע"ל מל"ך ואות ד' מיותרת שהיא רומז אל גלות הרביעי שהוא אדום ומאחר שזה הגלות הוא קשה מהשאר גליות לכן רומז בו כל הד' גליות ומלת גוי"ם במילוי כזה גימ"ל וי"ו יו"ד מ"ם גי' בב"ל יו"ן מד"י אדו"ם להורות שכל הג' גליות אחרים הראשונים כלולים בזה המלך

                                                                  ד

הרביעי. ונודע מ"ש הרב זלה"ה. שזה המלכות הרביעי הוא נחלק לב' מלכיות שהוא אדום וישמעאל היונקים מהתרין רגלין דצלה כמ"ש שקוהו דפרזל רגלוי מנהון דפרזל ומנהון די כסף ודרשו רז"ל שהוא מלכות הרביעי שנחלק לשנים כמו חדוהי ודרעוי די כסף שהם היו פרס ומדי כן ברגלים יש ג"כ מלכות אדום וישמעאל. וזהו רמז ותדע"ל מל"ך גוי"ם ס"ת מל"ך ר"ל המלך שכתוב בפירוש הוא אדום. והמלך הרומז בס"ת הוא ישמעאל שהוא דין הרמוז בס"ת לכן ארז"ל תחת אדום ולא תחת ישמעאל שהוא יותר דין. וכן ג"כ כדרלעומר מלך עילם ר"ת למפרע מל"ך להורות על מלך פרס שהי' כלול במלכות מדי אבל יון הי' מן גוף הצלם כמ"ש מעוהי וירכותוהי די נחש. ובבל הי' רישא די דהב טוב שהוא הכסף דקליפ' כנז' הרומז בתיבת שנע"ר שגי' כת"ר וכן בב"ל באתב"ש שהוא שש"ך ג"כ גי' כת"ר והם היו מלכות א' בלבד שלא נתקלקל מלכותם כמו אדום ומדי לכן אין רמוז בהם מלך אלא פ"א:

ונחזור לעניינינו כי המלכים דמיתו מאחר שהיו לבוש אל מלכות דא"ק בסוד האחור לכן שלטו בהם הדינים קשים ונשברו כנודע ואח"כ הי' התיקון ע"ד שכ' הרב זלה"ה בדרוש ס' האצילות בקיצור מופלג וז"ל בראשית ברא אלקים ומתחלה לא נתקנו עד שיצא המלך הדר המלך הח' שם הוי' הוא תולדות היסוד דא"ק מילה שנתנה בשמיני והוא בסוד והדרת פני זקן והוליד טיפת הלובן שנק' חסד והטיל במ"נ במלכות שבה שהוא טפת אדום ארץ אדום וכדין עלמין אתבסמו בזיווג דיסוד ומלכות דא"ק וזהו ביום עשות ד' אלקים ארץ ומים שיתף רחמים בדין ואז נתקן האצילות גם מלכות עצמו דא"ק שהיא ראש דאצילות והוא עתיק יומין נתקנו האודם שלה עכ"ל הרב זלה"ה והכוונה כי כאשר יצאו האורות של הנקודים דרך העינים דא"ק אז ירדו למטה מהטיבור עד סוף רגלים וסבבו את הא"ק בסוד נקבה תסובב גבר והלכו בסוד האחור להלביש את הנוק' דא"ק כנז' ואז נסתלקו המוחין דא"ק בסוד הדורמיטא ונכנסו

בראש הנוק' לתקן אותה בסוד ויבן ד' אלקים את הצלע כי כאשר יצא א"ק אז יצא בסוד דו פרצופין אב"א כנודע בזו"נ. והטעם שהלכו באחור כי לא יכלו לעמוד נגד הפנים דא"ק מפני שנסתלקו המוחין ממנו ונשאר בסוד הדורמיטא וסגר עיניו ולא האיר בהם ומאחר שבאו המוחין שנכנסו בנוק' דא"ק לכן חזרו לאחור לקבל משם הארה שלהם ומאחר שאמרנו שהד' מלכים הראשונים יונקים מהיסוד דנוק' במקום שמתגל' דרך שם היסוד דחכמ' דא"ק כנודע בדרוש דפורים שמתגלה היסוד דאבא דרך יסוד דרחל ומכה בחיצונים ואז כלם יורדים לנוק' דתה"ר כנודע ע"ש כן ג"כ כאן שמתגלה היסוד דחכמ' דא"ק דרך היסוד דנוק' דא"ק לכן לא יכלו המלכים לסבול האור הגדול הזה ע"כ נשברו וירדו מתמן למטה הבריאה. ובאותה הזמן נתקנו הנוק' דא"ק בסוד האחור שלו ואז הי' סוד הנסירה והביאה אותה בפנים דא"ק ואז נכנסו סוד המוחין פעם אחרת ברישא דא"ק וז"ס הזיווג הב' דחו"ב דא"ק כדי לתת מוחין יותר חשובין וגדולים מהראשונים שהוא שם מ"ה כמו בזעיר שאחר הדורמיטא בא לו מוחין יותר גדולים ואז נפקח עיניו כמ"ש פקח עיניך וראה שוממותינו שנעשו בזמן סתימת עיניך כך אומרת הנוק' שלו כנז' בזו"נ ואז נזדווג עמה היסוד א"ק אב"ר מ"ה אברהם שהוא משם מ"ה החדש שנתגל' דרך המצח ודרך היסוד דא"ק והיא טפת החסד בסוד אברהם איש חסד והשפיע ביסוד הנוק' והמתיק טפת אודם שלה שהם הגבורות שהי' לה מארץ אדום ואז העל' היא המ"נ מברורי עתיק של כל הפרצופים דכל עתיק של כל פרצוף מהה"פ לא נשברו כנודע כי נשבר אחורים דנה"י של כתר מכל הפרצופים וגם נשברו כל אחורי או"א של כל הפרצופים וגם נשברו כל הז"ת דפו"א של כל הפרצופים ונודע שכל חצי הכתר העליון הוא נק' עתיק ושם לא הי' שום פגם כלל ועיקר לכן בירר' הנוק' דעתיק כל העתיקים של הה"פ בסוד מ"נ כנגד מ"ד שקיבלה מיסוד דדכורא דא"ק ואז נתקנה היא בעצמה אח"כ בזיווג שני העל' היא מ"נ אחרים

מן ברורי א"א ונשארשם בסוד העבור י"ב חדש כנז' בדרוש הרב זלה"ה אח"כ שנולד אריך נזדווג עם הדכורא שלה ובירר לאו"א והעלה אותם בסוד מ"נ ונתעבר מהם ואח"כ הוליד אותם וכן או"א לזו"נ וכן כל שאר העולמות. ומאחר שהעתיק הוא מלכות דא"ק לכן אינו נכנס בכלל הפרצופין דאצילות אלא שמתחיל הה"פ מן האריך ולמט' והנוק' דא"ק נעש' מקיף אל כל האצילות בסוד אשת חיל עטרת בעלה הנה כמו המ"ה החדש עם הנוק' שלו בררו כל הברורים של הט' מלכים כנודע כן אברהם שהוא בסוד אב"ר מ"ה בירר כל הברורים מהט' מלכים הנז' ע"י אליעזר שה"ס הנוק' שלו בסוד אל"י עז"ר שהנקבה נק' עזר כנודע וע"י שניהם אברה"ם ואליעז"ר כבשו אלו הט' מלכים והוציאו מהם כל הברורי קדוש' כנז' וכן אברהם גי' ח"פ א"ל ועוד א"ל א' מאליעז"ר הרי ט"פ א"ל עם ט' כוללים גי' רפ"ח שהם היו כנגד הט' מלכים הנ"ל שבהם הי' סוד הרפ"ח נצוצין כנודע. ונשאר מן אליעזר אותיות עזר"י שגי' עה"כ ג"כ רפ"ח רצ"ל שע"י הכח של עזר"י מן אליעזר שגי' רפ"ז הוציא רפ"ח נצוצין מן הט' מלכים שהם רמוזין בט"פ א"ל הרמוזים ג"כ באברהם וא"ל מן אליעזר וזשרז"ל שלא לקח אברהם אלא אליעזר שגי' שי"ח כנ"ל והבן:

                                       àלע

                                       נלע"ד        נתן לפי

    הקדמה זו

                                   נ"ל שנוכל לומר כשמן

                                    הטוב על הראש רצ"ל

 כמו אותו השמן שהוא האור היוצא מיסוד דרדל"א ונכנסים במוחין דא"א אותו האור בעצמו מתפשט אח"כ בתוך הגוף דרך הגרון ושם מקום צר ואינו יכול לצאת במרוצה דרך שם אזי יוצא לחוץ על הזקן שהוא על הדיקנא דא"א ומשם מתגדלים השערות כנ"ל. ומ"ש זקן אהרן שיורד עפ"י מדותיו רצ"ל כמו שמן הזקן התחתון דא"א נעשה דיקנא דז"א כנודע כך ג"כ מהזקן התחתון נעשה דיקנא עלאה דאריך כנודע בש' א"א ומ"ש שזקן אהרן הוא הנק' זקן התחתון כנודע מפני

 שזקן התחתון דעתיק הוא הזקן העליון דז"א שבעתיק עצמו שמחזה ולמטה דעתיק נק' ז"א וז"ש "זקן "אהרן ר"ת "זעיר "אנפין כי הזקן דז"א נק' זקן אהרן כנודע וז"ש זקן אהרן שהוא דיקנא התחתון דעתיק שיורד ומתלבש על פי מדותיו רצ"ל שהשערות של זקן התחתון דעתיק מתלבשים ממש בתוך י"ג מדות שהם י"ג מכילין דשערות של דיקנא דא"א וז"ש עפ"י מדותיו ממש כך מתלבשים כי בזקן התחתון יש ג"כ י"ג מדות כמשרז"ל גדולה המילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות והבן:

                                                          Ôנה

                                                          הנה   נלע"ד נתן

                                                                         כי נודע

                                                          שהמים אחרונים

                                                          Ôוא

                                                          הוא חלק אדם רשע והוא עשו הרשע ובזה אינו מקטרג יותר על השלחן. והנה יעקב שפחד מפני עשו שהוא השר שלו שלא יהרוג והי' מקטרג עליו מפני הבכורה והברכה ולכן שלח לו המים אחרונים לשר של עשו המתנה וז"ש מן הבא בידו כיד שלא יקטרג עליו וזהו לעש"ו אחי"ו גי' מי"ם אחרוני"ם שזה חלק שלו הרמוז בשנו. או נוכל לומר כי הברית נק' סוד י' דשד"י כנודע והמוציא שז"ל הוא חלק לסט"א שהוא שרו של עשו וז"ש ויקח מן הבא בידו שהוא טומאת קרי מנחה לעשו אחיו כדי שלא יקטרג עליו וזהו רמז שכן הוא טומא"ת קר"י ויק"ח מ"ן הב"א ביד"ו מנחה לעש"ו אחי"ו שאז יעקב נתן רשות על זה או נוכל לומר כי ידוע בסוד וידו אוחזת בעק"ב עש"ו כי היוד של יעקב אחוז בסוף של עשו שהוא אות ו' כדי להקרא יעקוב מלא בו' אבל אח"כ שראה שניתן לעשו המלכות בעוה"ז ובנ"י יהיו בגלות ת"י שנים ולכן הי' מפחד יעקב אם ישאר עשו בלא ו' וישאר ע"ש בסוד ע"ש יאכלם אז יכלה את ישראל בגלות ח"ו כי העש הוא מכלה ומרקיב ג"כ את הבגדים העליונים שה"ס נחשמלי"ם העליונים כנודע מזה הי' מפחד שלא יכלה ג"כ ישראל לכן מה כתיב ויקח מן הבא בידו מנחה רצ"ל בעת שאחז בעקב בידו אז נשאר בידו אות ו' מן עשו והוא נשאר בסוד ע"ש עכשיו חזר ושלח לו אות הו' פעם אחרת למנחה לעשו שהוא גי' שלו"ם כדי לעשות לו בסוד אחיו שהי' ביניהם אחוה ושלום עמו. וגם ישראל יעשו שלום עמו והוא רמז תחת אדו"ם שהוא עש"ו שהוא גי' שלו"ם ולא תחת ישמעא"ל שהוא גי' המו"ת שהוא בסוד מיתה ועשו בסוד החיים והשלום. אבל לעתיד כתיב וזכרתי את בריתי יעקוב מלא ואז בלע המות שהוא ישמעאל לנצח מפני שישמעאל הוא יונק מצד ימין שהוא קו של נצח וזהו לנצח ומחה ד' אלקים דמעה שבכה בעת שלקח יעקב את הברכה כשרז"ל שזאת הדמעה גרם לישראל גלות תחת עשו וחרפת עמו יסיר שהם שאר ע' שרים כולם יתבטלו מעלמא וישאר שמו של הקב"ה לבדו וזהו כי פי ד' דבר רצ"ל למה יבטל הקב"ה כל הע' שרים של מעלה וז"ש כי פי ד' דבר ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד. וכדומה לזה אמרתי בפסוק וכל טוב אדוניו בידו כאשר נודע שאמרז"ל ע"פ וכרות עמו הברית שהקב"ה כרת עם אברהם ביחד את הברית והנה בודאי בזמן שאחז הקב"ה בברית של אברהם נשאר הארה גדולה מיד הקב"ה על הברית כי כל המקום שנזכרת הקדושה שם מניח רושם שלו ואח"כ שאמר אברהם לעבדו שים נא ידך תחת יריכי אז נשארה אותה ההארה כולה ביד אליעזר וז"ש וכל טוב אדוניו בידו שהי' לו בברית של אברהם שנק' כל כמ"ש כי כל בשמים ובארץ והטוב שהי' ביסוד שהוא הארה הנ"ל נשאר עתה ביד אליעזר וז"ש וכל טוב אדוניו בידו:

הרביעי. ונודע מ"ש הרב זלה"ה. שזה המלכות הרביעי הוא נחלק לב' מלכיות שהוא אדום וישמעאל היונקים מהתרין רגלין דצלם כמ"ש שקוהו דפרזל רגלוי מנהון דפרזל ומנהון די כסף ודרשו רז"ל שהוא מלכות הרביעי שנחלק לשנים כמו חדוהי ודרעוי די כסף שהם היו פרס ומדי כן ברגלים יש ג"כ ב' מלכות אדום וישמעאל וזהו רמז ותדע"ל מל"ך גוי"ם ס"ת מל"ך ר"ל המלך שכתוב בפירוש הוא אדום. והמלך הרומז בס"ת הוא ישמעאל שהוא דין הרמוז בס"ת לכן ארז"ל תחת אדום ולא תחת ישמעאל שהוא יותר דין. וכן ג"כ כדרלעומר מלך עילם ר"ת למפרע מל"ך להורות על מלך פרס שהי' כלול במלכות מדי אבל יון הי' מן גוף הצלם כמ"ש מעוהי וירכותוהי די

נחש. ובבל הי' רישא די דהב טוב שהוא הכסף דקליפ' כנז' הרומז בתיבת שנע"ר שגי' כת"ר וכן בב"ל באתב"ש שהוא שש"ך ג"כ גי' כת"ר והם היו מלכות א' בלבד שלא נתקלקל מלכותם כמו אדום ומדי לכן אין רמוז בהם מלך אלא פ"א:

ונחזור לעניינינו כי המלכים דמיתו מאחר שהיו לבוש אל מלכות דא"ק בסוד האחור לכן שלטו בהם הדינים קשים ונשברו כנודע ואח"כ

ענין מעלת הרואה ארץ ישראל מרחוק אף עפ"י שלא יכנס בה כי אמר הכתוב אם יראה איש באנשים האלה וגו', כי יראה שהראייה היא מעלה גדולה ועוד שמשרע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב עלה אל הר העברים וגו' וכתיב ויעל משה וגו' ויראהו ה' את כל הארץ וגו'. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפי' אם לא יכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר ויוסף ישית ידו על עיניך בפ' בלק כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות  אל השכל תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה ההיא מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפ' משפטים שהיתה צורת ר"ש מצטיירת לפניו והיה משיג ע"י השגה גדולה וזה הטעם והיו עיניך רואות את מוריך וזה הטעם אל תפנו אל האלילים שאסור להסתכל כו' כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני עובדי גילולים ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. וזה הטעם שחייב להקביל פני רבו ברגל כי יצייר עצמו בשכל רבו והיינו דפי' רז"ל חי ה' אשר עמדתי לפניו דהיינו שעמד לפני אליהו. ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו ( תורתו) בדעת אליהו (אלישע). ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה נמצא עומד תדיר לפני ה' וכיוצא רבים והיינו טעם יראה כל זכורך את פני וגו' בזולת טעמים אחרים כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה העומדת שם ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום עכ"ז לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקודש וזה טעם ולא יראו פני ריקם וכי האי גוונא טובא באורייתא ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפלה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם ויקנה בדעתם צורת וירבו שמחתם ואהבתם, וההפך להפך, וזה טעם לא יגורך רע וכן מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי כי יעוררו שנאה בלי ספק וכן ג"כ טעם אם יראה איש וגו' כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה אמנם אצל משרע"ה לא היה הדבר כן אלא ויראהו ה' את כל הארץ וגו' ופי' בזוהר פ' בראשית ענין ראיה זאת שא"א להשיג בעין הראות הגשמי כל זה רק הראהו הקב"ה באור הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ס"ת לעם וענין זה נעשה ג"כ בביהמ"ק של מעלה כנז' בזו' בפ' בלק:

מהרמ"ק זללה"ה

מעלות התפלות בא"י. כי היחוד העליון נעשה ע"י תפלות ישראל בא"י והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש ומאותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכונה מאירים יותר ויותר, ואותם המציאות הוא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד עלינו לשבח ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט ואח"כ כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם. מרקיע אל רקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס כנזכר פ' פקודי שעומד הכל שם ברקיע א' הנזכר

שם עד גמר כל קהלות ישראל כל תפלתם ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כלם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנה עד קבוץ תפלות כל ישראל. דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחת השמש בא"י עיר אל עיר רק פחות מחצי שעה מפני שא"י מעט הכמות ת' פרנסה ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצים בד' פינות העולם אם נאמר שתתעכבנה. נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן כעתות קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי והוא כשיעור י"ב שעות ונמצא עירבוב תפלות כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח ואז יש להם תפלת ערבית וא"כ איך יהיה ענין זה. ואם נאמר שלא ימתינו נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים כי קהלה זו תייחד עתה וזו אחר שעה וזו אחר שעה ולעולם מייחדים והולכים וע"ד זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבוקר וא"כ איך יהיה ענינים שפעמים הרבה יהי' לאלו לילה ולאלו יום:

ועד"ז יקשה על מנוחת השבת שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה והאיך יהיה ענין זה. והנה בס' יסוד עולם הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ ע"ש. אמנם האלהי מוהר"ר משה קורדווירו זלה"ה כתב וז"ל ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בח"ל עובדי גלולים בטהרה. והם כיוונו בזה כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהג לא בזריחת המזרח ולא במערב לא בצפון ולא בדרום אלא על נקודת א"י שהיא מבחר הישוב. ופתח היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת א"י הוא בוקר למשמרת הבוקר. וערבית א"י היא לילה לשליטת ממשלת הלילה ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי ואין לנו לחוש להראות הירח בח"ל או שלא יראה כי העיקר הוא בא"י ושם ב"ד קובעים ומקדשים חדשים

חגים וזמנים והקב"ה משכים עמהם ומקדשם ובח"ל אין קובעים ואם קבעו לא קדשו שאין בהם ממש. ויום שבת בא"י הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בא"י כנז"ל וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה לא יחסר ולא יעדף והוא נקודת א"י ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בא"י דוקא ולא בשום מקום זולתו מפני שא"י חשובה לענין היחוד והיחוד אינו עתים הרבה אלא עת אחד ושעה א' והיינו בסיימם עם ה' אשר בא"י לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחי' השרים שישראל שם שרוים תחתם שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה והתפשטות היחוד הזה יהיה ע"י תפלתם של ישראל השוכנים שם שהם אינם מייחדים עתות היחוד אלא עת המעותדת לגבול השר ששרוים תחתם שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבש בשר ההוא. ועד"ז הוא קדושת שבת כי יקדים להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמיתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה אמיתית עכ"ז תתיחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועד"ז הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה אמנם מספק עשו שני ימים טובים ונקרא יום טוב שני של גליות ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם יו"ט אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו ולכך צריך לבוש יום ליום והם שני יו"ט הא' מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה עכ"ל הרמ"ק זלה"ה:

מהרח"ו זללה"ה

בראשית פי' ששש קצוות נבראו ע"י באר העליון שהוא שם ב"ן וקנ"א. וז"ש בראשי"ת בר"א שי"ת ובר"א אלקי"ם פי' שאלהים שהוא מלכות נבראת ע"י באר יותר תחתון שהוא הוי"ה אלהי"ם הוי"ה ואדנ"י. והענין ששם ב"ן שממנו נמשכו ו"ק כנ"ל הוא יותר עליון. שהלא ד' ב"ן הם. והם בגי' קדק"ד. ב"ן א' במלכות. ב"ן שני בתבונה קודם שנתפשט תוך ז"א. ב"ן ג' בתבונה כשמתפשטת בז"א ב"ן ד' בבינה עילאה. והנה מה שכתבתי לעיל סוד בראשית זהו כשהמלכות היא עמו אחור באחור אבל כשהיא עמו פנים בפנים אז בר"א נעשה אב"ר שהוא היסוד. ושי"ת נעשה סוד שם מ"ה שהוא הוי"ה דאלפי"ן ונתחבר אב"ר עם מ"ה ונעשה אברה"ם. הרי איך מבראשית נעשה אברה"ם. גם בר"א אלהי"ם שהוא בא"ר השני כנזכר מבר"א נעשה בא"ר והוא הי"ם שבה לקבל מהדכורא ומאלהי"ם נעשו ה' גבורות מנצפ"ך העומדים בבאר הנז' שהיא נקודת ציון שבה לעורר הזווג:

נתן נלע"ד שז"ס ארבע בנים דברה תורה א' חכם ואחד רש"ע וא' ת"ם וא' שאינו יוד"ע לשאול. הכוונה היא. א' חכ"ם הוא שם ב"ן שיש ביסוד דבינה עילאה שהיא כלולה בחכמה בסוד והבן בחכמה שהוא אותיות ו"ד הכוללים באות יו"ד במילוי. ומן ו"ד נעשה ה' שהיא בינה עילאה הכלולה בחכמה ולכן נקרא זה הב"ן ב"ן חכם וכן כאשר תעשה ציור שם ב"ן ההי"ן בציור ב' ווי"ן ויו"ד כי אות יו"ד משם הוי"ה הוא בחכמה הרי כל ה' גי' כ"ב. וד' ההין גי' פ"ח ואח"כ נשארים אותיות יו"ד ו"ו גי' ל"ב הרי פ"ח ל"ב אותיות בפל"ח. גי' ב"ן חכ"ם. אח"כ בן רש"ע הוא שם ב"ן שיש ביסוד במלכות כי המלכות היסוד שבה נקרא זה השער לה' שהוא סגור ששת ימי המעשה וכו'. ונקרא עש"ר בסוד העשירי יהיה קודש לה'. ונק'

ער"ש בסוד הנה מטתו שלשלמה. ונקרא רע"ש ה' שהיא מרעיש כל החיצונים בסוד ומלכותו בכל משלה. אבל בעת שהחיצונים אחזו ביסוד שבה אזי נק' היסוד ב"ן רש"ע בסוד עלה נחש על חוה שאז יניקתו מן ד' אחוריים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם דפ"ק קס"ו ק"ל קד"ם שהם גי' ב"ן רש"ע עם ב' תיבות. וכן שם ב"ן כאשר תמנה יו"ד פ' יו"ד גי' ת'. ה"ה פעמים ה"ה גי' ק'. וכן ה"ה אחרת ה"ה פעמים ה"ה גם כן גי' ק' הרי ת"ר. ועוד ב' ווי"ן במילוי ו"ו ו"ו גי' כ"ד הרי סך הכל תרכ"ד כמספר ב"ן רש"ע עם הב' כוללים. אח"כ ב"ן ת"ם שהוא ביסוד דתבונה כשנכנס בתוך זעיר הנקרא ויעקב איש ת"ם שהוא סוד הדעת השלישי דזעיר המתפשט בזעיר והוא הנקרא איש ת"ם יושב אהלים אהל זעיר שהם החסדים המתפשטים בו. ואהל רחל שהם הגבורות המתפשטות בה כנודע. והנה שם ב"ן כאשר תמנה יו"ד פעמים ה"ה גי' ר'. ה"ה פעמים ו"ו גי' ק"ך. ו"ו פעמים ה"ה גי' גם כן ק"ך סך הכל גי' ת"ם. וזה ב"ן ת"ם ששם ב"ן שגי' ת"ם. ואח"כ ב"ן שאינו יודע לשאול הוא ביסוד דתבונה קודם שנכנס בזעיר. כי הו' קצוות דזעיר הם עומדים לשאלה כמ"ש שאל נא לימים הראשונים כנזכר בפי' המאמר של האריז"ל על פסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ע"ש. אבל היסוד דתבונה קודם שנכנס בתוך הזעיר אינו עומד אפי' בבחי' שאלה מפני עומק השגתו ולכן נקרא היסוד דתבונה בן שאינו יודע לשאול שאין דעת בבני אדם לשאול עליו מה עצמותו ותוכיותו מאחר שאינו נכנס בסוד הדעת דז"א ולכן ג"כ אין בו שום דעת של בני אדם מי שיוכל להשיג זה הדעת שהוא היסוד של התבונה הנקרא יוס"ף כנודע. וזהו ס"ת ב"ן שאינו" יודע" לשאול" הוא גן נעו"ל שגי' יוסף והוא נקרא נעו"ל וסתום שאין בו השגה כנזכר לעיל וגם ר"ת הוא שבי"ל דקיק יסוד דאבא שהוא טמיר וגניז ביסוד דבינה ונועל רחמה ולכן אי אפשר להשיג היסוד הבינה עד

אחר שנתלבש בתוך הזעיר אז יש קצת השגה ע"י הזעיר מה שיש בתוכו כי אז נאמר ועלה האיש ההוא מעירו כנודע. גם כאשר ידוע בזמן שהתבונה עומדת בקומה זקופה אז אינה מתלבשת היסוד שלה בתוך הזעיר אבל כאשר היא רבצה על הבנים אזי נכנס ונתלבש היסוד שלה בתוך הזעיר ועתה שהיא עומדת לכן נק' היסוד שלה ב"ן "שאינו "יודע "לשאול ר"ת למפרע ליש"ב. לכן אין בו שאלה והשגה וכן כאשר תכה שם ב"ן בהכאה כזה יו"ד פעמים ה"ה ה"ה פעמים יו"ד גי' ת'. וכן ה"ה פעמים ו"ו. ו"ו פעמים ה"ה. הרי ר"ם וכן אות ו' עם ה' אחרונה כזה. ו"ו פעמים ה"ה. ה"ה פעמים ו"ו. הרי פעם אחרת ר"ם. סך הכל פת"ת גי' ב"ן שאינ"ו יוד"ע לשאו"ל עם הד' תיבות. הרי איך רומזים כל הד' בנים בשם ב"ן שלו כל אחד לפי בחינתו ומקומו כנזכר. וכדי להבין השינוי במספר אלו איזה הפרש יש ביניהם ומה נשתנו המספרים ביניהם צריך ביאור רחב ואין כאן מקומו. לכן נפרש בע"ה במקום אחר:

מש"ם יפר"ד והי"ה. ס"ת מד"ה. כלומר שם הוי"ה שהוא אותיות והי"ה הוא נפרד לד' רוחות שבעולם. שאין השם שלם ולא הכסא שלם. ולעתיד לבא הקב"ה מקבץ אותיות השם שלו של הוי"ה הנפרדים. הה"ד ונפוצות יהודה יקבץ אלו ד' אותיות הוי"ה שיש ביהוד"ה ונחלקים ונפרדים לד' רוחות וכו'. כמ"כ:

שמע ישראל ר"ת למפרע "עול "מלכות "שמים. ר"ת גי' קדוש דאיהו יה יהוה עשר זמנין. ס"ת מת"ל גי' י"פ הוי"ה וי"פ אהי"ה. אמצעות יב"ק והוא גי' יו"ם יו"ם דכתיב בהו יחיינו מיומים של הקב"ה. עוד עו"ל מלכו"ת שמי"ם עול שמים גי' מלכות:

בשכמל"ו גי' חנו"ך מטטרון שהיה תופר מנעלים ועל כל נקיבה שהיה נוקב במרצע היה אומר בשכמל"ו:

אליהו א"ל משם אליהו בלבד שהוא שם קדוש מספרו הוי"ה עם ד'

אותיות והכולל. ואותיות ויה"ו גי' אהי"ה. אלמא יש בשם אליהו הוי"ה ואהי"ה פשוטים. זכור לטוב. זכור גי' הוי"ה אהי"ה במילוי יודין. לטו"ב גי' הוי"ה ואהי"ה פשוטים. שמ"ע ישרא"ל י"י אלהינ"ו י"י אחד. ס"ת גי' אלי"הו הנבי"א ודע כי אליהו בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג גם אליה"ו הנבי"א אל"י הם ג' ראשונות חב"ד. הו"ה חג"ת. נבי"א הם נ"ה שהנצח וההוד נקר' נביאים. וז"ס ואנחנו "נלך "בשם "יי "אלהינו ר"ת נביא כי הנצח והוד הן הן מארי דרגלין. והנה ר"ת של פסוק שמע וכו' הוא שייאי"א גי' אליה"ו זכו"ר לטו"ב. זכו"ר לטוב גי' סנדלפו"ן שהוא חבר של אליהו. הנה אותיות אמצעות של כל הפסוק הוא גי' מיל"ה מישרא"ל שהוא מלאך הברית ועליו נאמר "ומלאך "הברית "אשר "אתם "חפצים "הנה "בא "אמר "ה' "צבאות ר"ת של הפסוק גי' י"י הו"א האלהי"ם שהוא בהר הכרמל שזכו בו ישראל ע"י אליה"ו:

מס' כתר אליהו זוטא

בראשי"ת בגי' שנ"י לוחות אבני"ם. בדב"ר י"י שמים נעשו. דב"ר ה' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (שש"ה ועשרי"ם גי' כת"ר תור"ה):

בראשי"ת נוטריקון "בקול "רם "אברך "שם "ה' "תמיד. מכאן רמז שיש לנו לברך כל הברכות בקול רם כדי שיוכלו השומעים לענות אמן:

"מעשה "ידי "להתפאר "הקטן ר"ת מיל"ה וסמוך לי' יהיה לאל"ף:

חוצ"ה לאר"ץ גי' תה"ו ובה"ו ובגי' נפ"ש:

הית"ה תה"ו. סוד שני חורבנין השני עמד במספר הית"ה. והראשון עמד במספר תה"ו דכתיב ביה וראיתי את הארץ והנה תה"ו:

מרחפת גי' תשכ"ח במספר קרע שטן:

ולחשך קר"א לילה ר"ת "קרני "רשעים "אגדע. ולחש"ך

גי' השט"ן. קר"א ליל"ה גי' עש"ו:

ויקרא אלהי"ם ליבש"ה אר"ץ. גימטרי' אברה"ם יצח"ק יעק"ב:

ויתן את"ם אלהים. אל"ף תי"ו מ"ם גי' זר"ת בסוד ושמים בזר"ת תכן:

ישרצ"ו המים גי' רו"ת מילוי אדנ"י וצירופו י"ש צו"ר:

"מי "יתן "לי "אבר "כיונה ר"ת אותיות מיכא"ל. וכן אמרו מיכא"ל באחד. וז"ס אבר לשון יחיד:

ע"ל פנ"י רקי"ע גי' כת"ר:

בי"ת ישרא"ל גימ' אח"ד מלא. אל"ף ח"ת דל"ת. וכן שמ"ע ישרא"ל:

שרצ"ו גי' ירושלי"ם ששם ישרצו כל הנשמות ביום התחיה וביום הדין הגדול ושם שער השמים שמשם יורד השפע הבא מחכמה לתחתונים:

פר"ו ורב"ו גי' ת"ק שהוא הנעלם של שד"י. מלמד שמצוה זו של פריה ורביה שיבא באיש ואשה היא ברמ"ח אברים שבזכר וברנ"ב אברים שבנקבה העולים ת"ק:

ערכתי נר למשיח"י ר"ת "מילה "שבת "יום טוב "חנוכה שצריכין להדליק נרות ואז מאיר ג"כ היו"ד זעירא שהיא מלכות וזהו היו"ד אחרונה של משיח"י:

תוצא הארץ נפ"ש חי"ה. גי' מל"ך המשי"ח:

נעש"ה אד"ם גי' סו"ד הזכ"ר והנקב"ה. וגם זכ"ר ונקב"ה גי' השכינ"ה שמתחתיה יורדות הנשמות בעוה"ז זוגות זוגות. וגם זכ"ר ונקב"ה גי' אנדרוגינו"ס. וז"ש בב"ר א"ר יהודה אנדרוגינוס בראו וכן ד"ו פרצופין בראו. וזה זכ"ר ונקב"ה. בר"א גי' ד"ו פרצופי"ן הי"ה:

את כל ירק עשב ר"ת גי' מיכא"ל [ממונה] על אותו שאכלו לשם מצוה:

את כל ירק עשב לאכלה. ר"ת גי' סמא"ל על אותו שאכלו לשם אכילה גסה:

ירק עשב ר"ת וס"ת יעקב. ואותיות אמצעיות הוא שר בסוד ויש"ר אל מלאך ויוכל:

 אך טוב לישראל. ס"ת גי' אליהו:

שלש פעמים שביע"י שכתוב בויכולו גי' שלש סעודות:

ישהטונ"ה גי' שכינה אותיות הוי"ה ממצעות אותיות שט"ן כדי שלא יוכל להשטין:

וקורא לך שם חדש גי' שבת:

השמים והארץ גי' ירושלים ע"ה:

יצר הטוב ויצר הרע ר"ת שם הוי"ה:

ביה שמו גי' המשיח:

להשקות את הגן ר"ת לאה וס"ת גי' תכלת שהם ז' מרגילאן:

ומשם יפרד גי' פרת וגם גי' *) ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"ג וכן גי' תרע"א עם הט"ס שבאים לה בתוספות. כן נלעד"נ:

שם האחד גי' משי"ח שיהיה לו נשמת יחידה שהיא מן אריך אנפין הנקרא אחד המיוחד בעדרו:

ושם הנהר גי' רות מילוי אדנ"י:

שם האחד פישון ר"ת גי' שכינ"ה:

הברכה גי' ע"ב. ס"ג מ"ה ב"ן:

על האדם. זו שפכת דם. שכן עי"ן למ"ד ה"י אל"ף דל"ת מ"ם גימ' שפכת דם:

ובחרת בחיי"ם גי' ע' בסוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה:

אדם במילוי אל"ף דל"ת מ"ם גי' הכתר:

שנותיו של יצחק הם ק"ף שנה במספר מיל"ה במילואה כזה. מ"ם יו"ד למ"ד ה"א והמילוי גימ' הכ"ס י"ה בסוד כסא של אליהו:

עזר כנגדו עי"ן זי"ן רי"ש גי' אשתו:

אעשה לו עזר ר"ת גי' מיכא"ל שהוא עזר לישראל בסוד אי"ן כא"ל ומ"י כא"ל ישראל:

וכל אשר יקרא לו האדם. ר"ת אליה"ו כי הוא ממונה על הקריאה העתידה אל אותם הנקראים אדם:

אחת מצלעותיו ויסגור ס"ת רות מילוי אדנ"י:

*) עם האותיות והכולל.

אחת מצלעותיו גי' ראויה לו בת שבע לדוד:

אחת מצלעותיו ויסגור ר"ת אמו: בשר תחתנה. ר"ת בת שהם אמה ובתה לא"ה ורח"ל:

לא יתבששו בגי' דעדיין לא נכנס בהם כח יצרם הרע:

אדם חוה. אותיות וה"ם אח"ד. סוד ד"ו פרצופין נבראו וזה אומרו והיו לבשר אחד:

ואף כי אמר אלהים ס"ת אותיות מפרי:

אף כי אמר בגי' מקטרג:

אכן כאדם תמותון שנתגלגלה חובה על ידכם אחר השבעים שנה כמספר אכ"ן שנחסרו מיומו של הקב"ה ע' שנה במס' אכ"ן: תמותון כמנין תתק"ב מיני מיתות שבעולם ומיתת הנשיקה המשלמת חשבון לא קחשיב דלא אתערב בהון ולא במנינהון:

וכאחד השרים שהוא ס"מ מיוחד בשרים שנטרד ממדרגתו:

להשכיל גי' ביודעי טוב ורע:

ותקח מפריו ותאכל ס"ת חול. מלמד שכל העופות והחיות אכלו ג"כ חוץ מעוף אחד ששמו חו"ל שלא אכל:

טוב העץ למאכל ר"ת גי' בחטה היה:

וכי תאוה הוא גי' בתאנה עם המלה:

תאוה הוא לעינים גי' זה הוא אתרוג:

ונחמד העץ להשכיל ס"ת גי' בענ"ב ע"ד שאמרו רז"ל סחטה ענבים ונתנה לו:

ותרא האשה גי' והנה מלאך המות:

גם לאשה עמה ר"ת עגל רמז שמן חטא זה יצא שורש עון העגל:

תאנה גי' החלוקא דרבנן:

עלה תאנה גי' מהעץ שאכלו:

ויתפרו גי' שבת מלמד שהיה סמוך לקבלת שבת:

ויעשו להם חגרת ר"ת חול. וס"ת מות ואותיות אמצעיות הם שרפ"ח שגרמו הרפ"ח ניצוצין שלא נתקנו:

חגרת גי' ס"מ לילית:

המן במ"ק ס"מ. זרש במ"ק לילית:

הנחש השיאני גי' נואף נואפת רמז לנחש שכיון להרוג אדם וליקח חוה:

ארור אתה מכל גי' תוצאו"ת כך מיני מיתות יש בעולם:

על גחונך תלך גי' הרגליים נקצצו. וגי' כסמא"ל ולילי"ת:

ועפר תאכל כל ימי חייך גי' עם הה' תיבות אפיל"ו לימו"ת המשי"ח כי לא יהיה לו רפואה לימות המשיח. וז"ש כל ימי חייך לרבות לימות המשיח:

עצבונך גי' רחל שכן נתקיים בה דכתיב ותקש בלדתה:

הרבה ארבה עצבונך גי' זו בדם בתולים ובדם נדה:

ישלם ה' פעלך גי' רות:

ברכת ד' היא תעשר ס"ת רות ור"ת גי' זי"ת שהוא במספר אד"ם דו"ד משי"ח שיצא מרות המואביה כן נלע"ד:

נחש ר"ת נדה חלה שבת כדי לתקן נדוי חרם שמתא:

ואל אישך גימ' משי"ח ובין דא לדא ימשול בך:

תשוקתך [גי'] וז"ה לענ"ג התשמי"ש:

קנאה תאוה והכבוד גי' סמאל ולילית:

כל ימי חייך בך' רבתי גי' אברהם יצחק יעקב:

קוץ ודרדר ע"ה גי' סמא"ל לילי"ת: תצמיח לך בעונך ליסרך ובפרט במקום שממנו חוצבת בהר הקודש בירושלים וסי' תצמי"ח ל"ך גימ' בירושלים ולכן תמצא יותר קוצים ודרדרים בתחום א"י מכל שאר הארצות:

האדם שם אשתו חוה ר"ת גי' שד"י. וס"ת גי' יאהדונה"י כי אדם ואשתו משלימים הזיווג של ת"ת ומלכות דאינון יאהדונה"י:

נלע"ד נתן ע"ד שארז"ל כל תפלה שאין נזכר בו זכות

אבות אין התפלה עולה לפני הקב"ה. וז"ס מי יעלה לנו השמימה גי' אברהם יצחק יעקב דוד ר"ל איזה התפלה היא העולה השמימה. כל תפלה שנזכר בו זכות ג' אבות ודוד שהוא רגל רביעי של המרכבה. גם נלע"ד ע"ד שמביא בתיקון ע' דף קכ"ו ע"א על פסוק עמוק עמוק מ"י ימצאנו י' חכמה מ' בינה וכו' ע"ש וז"ש מ"י שהם חו"ב יעלה לנ"ו גי' אלהי"ם שהיא המלכות השמימה שהוא זעיר אנפין בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם שהוא הזעיר אנפין כדי לזווג עמה:

פרשת נח

קץ כל בשר בא לפני. פי' כי כשגוברים הדינים הם צועקים מבחוץ ממקום המדורות נגד ת"ת הם צועקים ה"ב ה"ב.וז"ס קץ כל בשר בא לפני. פי' מי שנותן קץ לכל בשר שהם הקליפות צעקתם בא לפני והוא מבחוץ כאשר אמרנו. כי מבפנים לא לפניו חנף יבא ומאותה הצעקה באים היסורים על הצדיק ואותם היסורים גורמים אהבה גדולה בין השכינה לת"ת מפני שבאותה שעה אשר החיצונים שולטים בצדיק ונותנים לו יסורים אינם צועקים לפני ה'. וז"ס במוך שהתקינה לנדתה. שמטהרים אותה מהקליפות. וז"ס שמטו בידי סלע שופטיהם. פי' נשמטו הקליפות בידי סלע שופטיהם בגוף הצדיקים אשר הם כמו סלע שופטיהם שהם הקליפות. ואמרה השכינה והם שמעו אמרי כי נעמו. פי' שמעו אמרי שיהיו ביד הקליפות שיעשו בהם נקמה. כי נעמו. פי' מפני שהם טובים ונעמים וז"ס כמו פולח ובוקע בארץ. פי' כמו הנחש אשר פולח ובוקע לעלות ולקטרג כן ממש נפזרו עצמנו הכוחות הקדושת לפי שאול. פי' לפה שאול אשר אמרו הב הב:

ענין דור הפלגה. יש להבין איך אמר ועתה לא יבצר מהם. כי אף שהבחירה ביד האדם. היפלא מה' דבר למנוע מחשבותם הרעה. אלא ענינם הי'

שהיו יודעין שמותיו של הקב"ה והיו משתמשין בו מעשיות והיו יודעין כל מלאך ומלאך כפי מדרגתו ולהשביע המלאך השולט עליו כי זהו ענין ההשבעות ושמושי שמות הקדושים שנדע כל שמושם להשביע התחתון בשם העליון המשפיע המושל עליו ואם ישנה דבר זה לא תעלה בידו כלל שום דבר. ואלו היו יודעין כל זה. וז"ש בפרשת בראשית אז הוחל כי בימי אנוש הוחל לקרוא בשם ה' שהיו יודעין שמוש שמותיו ית'. גם פי' המתרגם שפי' שהתחילו לעבוד ע"ז הכוונה הוא כי בידיעה הזאת שהיו משתמשין בשמותיו ית' היו מורידין כח לע"ז והכל א' ב' הפירושים. והנה שמוש זה לא היה עולה בידם אם לא היו יודעין צירוף האותיות והשמות בלשון הקודש כי א"א לשמוש השמות בלשון אחר. וז"ש ויהי כל הארץ שפה אחת גי' לשון הקודש. ודברים אחדים הם ממש שמוש שמותיו י"ת שהם אחדותו ית' ויחוד שמותיו הקדושים. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל. ע"ז שהיה רצונם לעשות. וראשו בשמים. שיהא אל הע"ז כח מן הקדושה עליונה ע"י שמוש שמותיו כנ"ל כי כבר היו יודעים שאין בה כח אם לא יבא אליה מן הקדושה. וכוונתן היה שישפיע אליהם טובה בהכרח בכח שמוש שמותיו אף אם לא יהיו טובים כי היו רוצים ללכת בשרירות לבם הרע ולא היו רוצים להשתעבד תחת הקדושה כי צריך טורח גדול לסגף עצמו מתאוות החומר והם היו רוצין להתעדן בתאוות עוה"ז. והע"ז תשפיע להם טובה בכח שמוש השמות כאמור והמכוין בכל זה היה נמרוד כי הוא היה ראש בדור הפלגה והיה חכם גדול בכח שמוש הזאת. וזאת ממש היה כוונת נבוכדנצר כי היה גלגול נמרוד הרשע לכן אותיות נמרוד הוא אותיות נבוכד כי מילת נצר הוא כמו קיסר ובנמרוד נ' תחלה וד' בסופו וכן בנבוכד ומעשה צלם שעשה נ"נ היא היתה הכונה בעצמה בעיר ומגדל נמרוד שהוא ע"ז גם נ"נ עשה הצלם בכח שמות הקדושים לקח הציץ של כה"ג שהיה חקוק

בה שם המפורש ונתן אותו בפי הצלם והיה אומר אנכי ה' אלהיך והיה אומר אמת כי שם המפורש שבו היה מדבר והם היו טועים וחושבים שהצלם היה מדבר זה. ומה עשה דניאל עלה על ראשו בסולמות שהביאו לו שהיה אומר שרוצה לנשקו וכשנשקו הוציאו מפיו ומיד שהוציאו מפיו מיד נפל כי לא היה יכול לעמוד כי היה ארכו ס' אמה ורחבו ו' אמה ולא הי' עומד אלא בכח שם המפורש. וע"ז אמר ופקדתי על בל בבבל כי בל הי' ע"ז של נ"נ. ועל זה אמר והוצאתי בלעו מפיו שהוא שם המפורש שהיה בתוך פיו. וזאת בעצמו היה כוונת פרעה הרשע ופיתום ורעמסס היה בנוי על ידי מגדל ונמרוד אמר הבה נבנה ופרעה אמר הבה נתחכמה לו כוונתם נגד מושיעם בכח שימוש השמות כנ"ל. וכמו שנבלע המגדל שליש בארץ כן פיתום ארז"ל פי תהום בלעו וכמו שנפל המגדל שליש בארץ כן רעמסס ראשון ראשון מתרוסס. גם בשמות הקדושים שהיה מוריד בע"ז היה רוצה להשתעבד בישראל שלא יצאו מתחת שעבודו לעולם. ולזה אמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם בני נח הם ולא בני האדם. אלה הכוננה היה כי כל כוונתם הם ללכת אחר החומר והאדמה ולא תחת הקדושה. ולז"א ויאמר הן עם אחד ושפה אחת לכולם. כלומר שאם לא היו יודעין לשון הקודש לא היו פועלים השמות כלל אבל זה החילם לעשות כי כל כח שיוכלו לעשות ולהתחיל בזה על היותם מדברים בלה"ק לכן לא יבצר מהם כי בכח שמוש השמות ובכח השבעתם יעשו כל מה שירצו. וז"ש משל למלך שמסר מפתח אוצרותיו.לכמה בני אדם והיו נכנסין באוצרותיו בכל פעם שירצו ואין מוחה. מה עשה המלך כדי שלא יכנסו כשירצו. שינה המנעולים ולא היו יכולין לפתוח וכן עשה הש"י ששינה את השמות למעלה. וז"ש הבה נרדה ונבלה שם שפתם ועוד שבלבל לשונם ולא היו יכולין לדבר בלשון הקודש ואף אם היו משביעים את השמות בלשון אחר לא היו

פועלין כלל לכן השכיח מהם לה"ק ולא ידעו לעשות שום דבר:

פרשת וירא

ויהי אחר הדברים האלה. מאי אחר. אלא אחר דבריו של שטן. למדנו בשעה שהלך אברהם עם יצחק בנו לעקדו ע"ג המזבח היה קטגוריא גדולה. שמיכאל והשטן היו מדיינים זה עם זה. השטן אמר יומת ומיכאל אמר איל פדיונו. וכל זה נרמז בפסוק. וישא את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז וכו' והנ"ה אי"ל גי' מיכאל אחר נאח"ז בסב"ך גי' שט"ן. מלמד שהיו מדיינים זה עם זה. ואז אחר דהיינו השטן הנקר' אחר הדברים וכו' נאחז בסבך לקבל סייע לדבריו והוא שאותיות שניות של סב"ך הוא אותיות עג"ל. ולכן ראוי שימות מאחר שעתידין בניו לחטוא במעשה העגל. אבל מיכאל נאחז בקרניו שהוא גי' שס"ח שהם

שס"ה מיני קטורת דכתיב ביה ויכפר על העם. ולכן הוצרך הקב"ה לפשר אותם ואז אחר דברים של שטן. אמר קח נ"א שהם נ"דב וא"ביהו שהם כפרה על אהרן ועל העגל. ואז וילך אברהם איש החסד ויקח האיל שהוא אלי"ה שהוא גואלם חזק של נדב ואביהו כמ"ש פנחס זה אליהו ובאו בו בסוד העיבור וע"י כן נסתלק קטגוריא מיצחק אבינו וז"ס שאליהו עשה מעור האיל לו אזור וזה יצחק גי' ג"כ פנחס

(נתן נלע"ד שז"ס ויקח רמ"ח בידו שגי' אברהם שזכותו יסייע לו ויציל אותו):

נדב ואביהו הם ניצוץ קין כי הטוב היה באהרן והיותר ביתרו. והניצוץ נחלק בנ"א ועכשיו נתעוררה קנאתם בהבל דהיינו משה שאמרו מתי ימותו וכו' ויצאה אש מ"אדם "שת ז"א ושרף נשמתם ונכנס בחוטמיהם סוד ב' נקבות לאה ורחל לפי שלא רצו לישא נשים. ואליהו שהוא פנחס לקח נשמתם של נ"א ואח"כ באו בשני פרים שנתקדשו ש"ש על ידם בימי אליהו. וקודם באו בשני בני עלי חפני ופנחס ונהרגו. ואח"כ בשני בני שמואל. ובשביל חטאם שחטאו בבשר בזמן היותם בחפני ופנחס ולכן באו אח"כ בשני עורבים היינו אנשים כנז' בחולין  דף והביאו לאליהו שיתוקנו ע"י

הורמנותא דמלכא וכו' הוא צוואת המלך כדפי' לעיל והכוונה לי"ס שנקר' עשרה מאמרות דתנן בעשרה מאמרות נברא העולם ופירשו המקובלים

בי"ס ומאמר וצווי

הכל ענין אחד דכתיב

כי הוא אמר ויהי

הוא צוה ויעמוד

ומלכא רמז למאציל.

והורמנותא דיליה

רמז לי' ספירותיו: אתחזי. במדת המלכות שמתיראין בה כל הי"ס כדאמר לעיל דכלילא מכל גוונין: בתלת גוונין. כללות הט' חוור סומק ירוק ועיקר הגילוי בחסד גבורה ת"ת

לחם ובשר. ונ"א הם שני קרנים של איל דיצחק.

בית הכנסת הנמנה מעשרה ראשונים בבית הכנסת אפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם. והיוצא מבית הכנסת אם בעל נפש הוא אל יצא לעולם בשעה שאין שם אלא תשעה והוא כי בצאתו הוא גורע הכללות המשובח ההוא. אלא יכוין לצאת בשעה שנשארים שם עשרה מבלעדו. או אחרי שכבר נתפרדה החבילה ע"י אחר ולא יהיה הוא המפריד בשום פנים והנה שכ"ר גי' עשר פעמים ב"ן. שכ"ר כ"ולם עם הכולל גי' ת"ורה. ש"כר כ"נגד כ"לם גי' רל"ב תנ"ה. נוט"ל ש"כר כ"נגד כ"ולם גי' י' פעמים מ"זלא והם י' פעמים הי"ה והו"ה ויהי"ה ושני כוללים. ולמ"י הו"א נ"וטל. גימטריא לאדנ"י אלהינ"ו הרחמים והסליחות כי היא תכלית כל ישעי וכל חפץ:

בי"ת המקד"ש גי' י' פעמים אלהי"ם עם הכולל וכן יצ"א עת"ק מפיכ"ם. ומילת כולל גי' אלהי"ם ירמוז בכאן להאלהי"ם עליון הוא אלה"י להי (נלעד"נ שהוא מוחא סתימאה) וגם כולל במילוי כ"ף ו"ו למ"ד למ"ד גימטריא עשר הויו"ת:

דג' ראשונות אפילו במלכות אין כח לנביאים להסתכל כלל: גוון חד וכו' היינו חסד דרחוקה מלמטה יותר מגבורה ות"ת ואע"ג דבצורת אילן שציירו המקובלים שלשתן שווים חג"ת. מ"מ היא

                                                 רחוקה קרובה לבינה

                                              שהאצילה: לעינא. משל

                                                     הוא לעיני השכל כי

                                                             לא בעיני בשר

                                                  יראה הנביא נבואתו:

דחזי בקמיטו דיליה. כי בפתיחת העין אורו מתפשט ואינו רואה בכיון:

גוון תניין וכו' היינו גבורה ונעלמת יותר אע"פ שהיא קרובה

יותר מפני שלא יתפשט הדין ויחרב העולם א"נ מצד שהיא חשוכא שנקר' חשך ולשני הסיבות י"ל שנקר' צפון שצפונה היא. וע"ד כתיב מה אתה רואה וגו' ובגבורה מיירי קרא דכתיב מצפון תפתח

הרעה: סתים עינא ופתח זעיר. שנלאה

לראות ונחשך הראות עד שסוגר וחוזר

ופותח מעט ומיד סוגר וחוזר ופותח:

גוון תליתאה וכו' היינו ת"ת כדמפרש ואזיל: בגלגולא דעינא. שחוסם העין ומחזיר גלגל שלו לצד מעלה ונראה גוון לפניו: וכלם מתפרשין. שמתברר להם מאיזה גוון נבואתם: לנביאי קשוט. שמקום יניקתם וצפייתם בנה"י שבמלכות ומשם צופין בחג"ת שלמעלה מהם במלכות עצמה. והנמשל בצפיית הנבואה בעין השכל. בקמיטו. היינו שמפנה דעתו מכל דבר ומכוין אל מקום נבואתו לבד. אע"פ שנגד דעתו ענין אחר אינו מכוין לו ואז צופה בחסד וכד סתים ופתח דצופה בגבורה היינו שרואה בלבו ונח מעט מלכוין כי נלאה.וכד סתים ומגלגל גלגל עינו למעלה שצופה בת"ת. היינו שסגר העולם בעד שכלו לגמרי ואין נגדו ענין אחר כלל: לאסתכלא לעילא בת"ת במקומו ולא בהתראותו במלכות והסתכלות שאר נביאים אפי' במקום הגלותו במלכות חוזים בו קצת. ולא יכלי לקיימי כי כבדה וחזקה ראייתו עליהם כדכתיב ויד ה' עלי חזקה. היינו ת"ת המתגלה ביד שהוא מלכות: במה דלא אתחזי כלל. אפילו בגלגולא דעינא א"נ לעילא דקאמר היינו בבינה במקומה: ובמה דלא אתחזי כלל. היינו אפי' במקום צפיית הנביאים במלכות דאפילו בגלגולא לא חזו בינה כלל. לא כן עבדי משה כנביאי' שהזכיר לעיל דחזו במראה דהיא מלכות והם עומדים למטה אלא משה בכל ביתו

נאמן הוא כלומר קבוע ודר בביתי שהיא מלכות כדפי' ר' מנחם ריקאנטי ומשם צופה באספקלריא המאירה שהוא ת"ת. ולמאי דפרשינן דלעילא

דקאמר היינו בינה במקומה       ביתי היינו בינה

                                    דנקרא נמי בית כדפי'

                                    בזוהר בכמה דוכתי

ובתיקונים פי' בהדיא בכל ביתי.

ב' בינה. י' חכמה. ת' תפארת בן בית. וכו' ומכל מקום עיקר נבואתו בת"ת ומשם צופה בבינה ובל"ב נתיבות חכמה המתגלות בה. דבחכמה במקומה ודאי לא השיג דהא אפילו שער החמישים דבינה ארז"ל שלא השיג. והנה כיון התנא בהקדמה זו לפרש וירא אליו ה' באלוני ממרא דהוי"ה שהיא מלכות. דלפעמים נקר' הוי"ה כדאיתא בכמה דוכתי והיינו כד אתנהירת משמשא כדאי' בפ' ויקהל נראית לאברהם באלוני ממרא דהם תלת גוונין דאתחזו בה חג"ת שנקר' אילנות כדכתיב ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע וכדאיתא בריש פ' תרומה. וממרא לשון מור ואהלות וכדאמר לקמן אילני בוסמין. ומלכות נקרא הר המוריה על שם אילנות אלו שבתוכה. א"נ אליו אמלכות קאי כדפי' לקמן בזוהר וה' כמשמעו בת"ת. באלוני ממרא היינו כל עיקר פרטיו שהם חג"ת דהם תלת גוונין והם רמוזין בהוי"ה. י' חסד. ה' גבורה. ו' ת"ת. ה' מלכות הדבוקה בת"ת דהוא מציאותה קודם שנטרדה דמילי דקדושה אעפ"י שנעתקים ממקומם ציורם נשאר במקומם. וא"ת א"כ נימא ד' גוונין דמלכות גוון רביעי אוכם הוא כדאיתא בכמה דוכתי. וי"ל דהיינו במלכות למטה בת"ת אבל מלכות הדבוקה בת"ת יהיה ירוק כת"ת והכי איתא בתיקונין כתיבת יד: ופאר. והיא תפארה:

וירא אליו. אתחזי ואתגלי ליה שכינתא גו אינון דרגין דאתחברו בסטרוי וכו':

וירא אליו ה' אתחזי וכו' הדר נקט לישנא דקרא לפרש פי' שני בפסוק: שכינתא. הוא ה' הנזכר בפסוק: גו אינון דרגין. הם ד' מחנות שכינה. דמתחברו בסטרוי. בד' רוחותיה ובחיבור לא בפירוד דמיכאל שהוא חסד שלה שהוא חסד ועד"ז כולם לצד קורבתם לה. ופי' הכתוב וירא אליו ה' שהיא שכינה בתוך אלוני ממרא שהם ד' מחנותיה שסביבותיה: ועל דא אתגליא עליה שכינתא בהני אלוני בוסמין כו' וטעם ריח בשמים הזה לב' הפירושים איכא למימר מפני שהקב"ה בגילוי שכינה זה בא לבקר את החולה ודרך האוהב כשבא לבקר את החולה מביא בידו מיני מתיקה. כן השי"ת הביא לאהובו [לאוהבו] ריח טוב משיב נפש מטוב העוה"ב כדאיתא בפ' תרומה שמלבושי הצדיקים בהיכלות הנקר' אהלות בתוך תריסר מיני בוסמין נרד וכרכום מור ואהלות וכו' גם בעוה"ז בלילה הצדיק הקדוש במצות שעושה ביום נותן ריח טוב למעלה ולוקטת (נ"ל שצ"ל וקולטות) גם היא מהריח של ג"ע כדאיתא התם הקב"ה יהבי ונטלי וכו' ע"ד שאמרו על אלישע הנביא שקרא' לו השונמית איש אלהים קדוש שהסדינין שישן בהם בלילה היה בם ריח ג"ע כדאיתא ריש פ' בשלח ובסוף אדרא פ' נשא אמר קמו ולא הוו מסתכלי בכל אתר דסלקי ריחין א"נ י"ל שעד לא נימול אברהם לא היה יחוד למעלה שהרי הערלה מפסקת וכיון שמל נעשה יחוד. וביחוד דק"ש אמר בפ' תרומה דף קל"ב כדין אילנא דחיי סליק ריחין ובוסמין וכל אילני דבג"ע כולהו סלקין ריחין ומשבחין למאריהון דהא כדין אתתקנת מטרוניתא לאעלא לחופה בהדי בעלה ע"כ. הכי נמי יחוד היה ריח טוב ולחובתו היתירה נודע לו. ועל דא וכו'. בגין לאחזאה קמייהו כו'.

דאעפ"י שהיה רוצה להגלות עליו בריח טוב אפשר שיבא הריח עם השכינה. ומלאכים למה באו לאחזאה קמייהו ברית כדי שיזכירו סנגוריא לעת חרון אף. ולפירוש הראשון דחג"ת הוא שנגלו אין קושיא דהא אתא קוב"ה לאודעי דכולהו דרגין שרו על האי דרגא ע"י המילה קדמאה שאז נתקיים העולם כמאמר רז"ל אלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ. ואמר בהבראם באברהם  ונראה דדעת רשב"י דזה הגילוי שכינה לא ביום ג' למילה היה כדעת ר' חמא שהביא רש"י. אלא ביום המילה עצמו דהכי משמע לשון לאחזאה קמייהו כדרך אליהו שבא בעת עשיית המילה להעיד וכדאיתא בפ' לך לך דף צ"ג ועוד דגרסינן בפ' פקודי בהיכל שני שבהיכל גדול ששי דף רנ"ה אילין ממנן על ההוא דמא דברית כד אתגזיר ההוא וולדא לתמניא יומין נטלי ההוא דמא ומנחין ליה קמי האי היכלא וכד רוגזא אתער בעלמא אשגח קוב"ה על ההוא דמא וכו'. וכן בפ' ויקרא דף י"ד הרי שבאין המלאכים בעת המילה ליטול הדם לשומרו. ואע"ג דהתם קאמר דהמלאכים הממונים לכך הם נקראים יתדות המשכן. י"ל דהכא לפי שהיה אברהם ראשון שמל היה חביב יותר לפיכך נתמנו עליו ד' מלאכים אלו. שהם ד' מחנות שכינה ותחתם כל המלאכים כולם שבהיכל הששי שנקר' היכל רצון ששם משכן ארבע מלאכים אלו כדאיתא התם בפ' פקודי והיינו לאחזאה קמייהו ברית קדמאה:

הם    שתי      מדות           מאן פתח האוהל

               האחרונות          דא אתר דאקרי

הקשורות יחד והם        ברית רזא דמהימנותא כו'.

 יסוד ומלכות מילה

 ופריעה דאע"ג דאברהם לא הוצרך לפריעה כדפירז"ל מ"מ כיוון שעשה כל צרכו זכה לשתיהם והיינו דדייק לקמיה דרגא דחיבורא חדא דעאל ביה מאן דאתגזר וכו' כלומר דלא גרע כיון דלא הוצרך. ואהל הוא כלל כל עשר ספירות שהם משכן למאציל ב"ה כדאיתא בפ' ויקרא דף י"ד תרין כתרין

אתאחדן כחדא ואינון פתחא דכל שאר כתרין ולרוב קשרם ודבקותם כאלו שתיהם פתח אחד ולא שתיים:

רזא דאתדבק ביה         רזא דאתדבק ביה

אברהם וכו'                  אברהם וכו':

מקדמת דנא על ידי גמילות חסדים כדאיתא לעיל סוף פ' לך לך: תוקפא דסטרא דימינא. דע"י קור הצפון קרישו מיא והשפע אינו יורד ובתוקף חום הדרום אשתריין ויזלו מים כדאיתא פ' ויצא קנ"ב ונאספו שמה כל העדרים כד אינון נחלין אתיין אתתקף דרום והכא נמי כיון שע"י המילה שרו כל אינון דרגין על האי דרגא אתתקף דרום והיינו כחום היום: דסטרא דימינא דרגא דיליה. דכללות הימין עד הנה היה דרגא דיליה אך לא הי' תוקפא כמו עתה שנימול. ופי' הכתוב והוא יושב פתח האהל ישב כתיב כלומר שאעפ"י שקודם היה נאחז קצת במלכות דרך ארעי לא דירה וישיבת קבע. והשתא במילה ישב בה ישיבת קבע ונקשר בקשר אמיץ כחום היום כלומר ולא כמקודם שהיו מימיה קרושים. אלא כחום היום בפתח האהל להזיל השפע ממנו. וכאשר חם היום ונתקנה המלכות אז נדבק בה כי קודם כיון שלא היתה מתוקנת לא היה אפשר להתקשר בה בעצם. וקשה לפי זה דבשלמא התם בפ' ויצא דקרי למלכות באר שייך להזכיר תוקף החום למשרי מיא אבל הכא דקרי לה פתח האהל לא שייך. לכך נראה דלשון חום דהכא לאו לשון חמימות אלא לשון הארה כמו חמה זורחת בדברי רז"ל ובמקרא ואין נסתר מחמתו שקודם המילה היתה חשוכה ועתה האירה בה החסד הנקרא אור והכי איתא בזוהר כחום היום דהא אתנהיר ימינא וכן בפ' בראשית דף כ"א כחום היום נהיר על ההוא פתחא ובפ' ויקרא י"ד. כחום היום כד נהרא נהירו דחסד חולק עדביה. נראה שקודם לא היה אור החסד מבהיק נמצא שע"י המילה הבהיק ונתקן והאיר למלכות נמצאו שתיהם מתוקנות וגם אברהם מצד

שלא היו קודם מתוקנות לא נקשר בהם כראוי אפילו בחסד עם רוב גומלו חסד והשתא נקשר כדאיתא בויקרא לא אתקיים ביה חסד בקיומא שלים עד דאתגזר כיון דאתגזר אתקיים ביה וזכה לתרווייהו. ואפשר לפרש נמי ואתדבק דקאמר הכא דהשתא ע"י המילה קאמר והיינו דכפל לשונו אח"כ ואמר בסטרא דימינא דרגא דיליה. כלומר השתא נדבק דביקות גמור בימינא שעד הנה היתה דרגא דיליה בלי קשר ודביקות גמור:

פתח האהל כו'              פתח האוהל

השתא מפרש                רזא דתרעא דצדק וכו'

פי' שני כדפי' ר"ש

בפ' ויקרא אחר שפי' פתח תרין כתרין חזר ומפרש פי' שני פתח האהל דא הוא כתרא עשיראה דמלכא דאיהו פתחא לכל משכנא קדישא דשאר כתרין וקרייה דוד פתחא דכתיב פתחו לי שערי צדק וכתיב זה השער לה' ע"כ נראה מדבריו דשערי צדק אינו ר"ל שערי ליכנס למדת המלכות הנקר' צדק אלא שערי הנקר' צדק כמו ויסע מלאך האלהים שפי' בפ' בשלח נ"א מלאך דאיהו אלהי"ם ומייתי ראיה לפי' מדכתיב בתריה זה השער לה' שנראה בהדיא שהמדה עצמה שער למדות העליונות והכי נמי מפרש התם בפ' בשלח והיינו דמפרש מילתיה הכא אחר שאמר תרעא דצדק אמר פתחא דמהימנותא כלומר לאו לצדק קאי שערי. אלא שערי למהימנותא קאמר שהוא כל האצילות כדפי' שהם נקראים צדק: דכדין עאל בי' אברהם. בסוד מיין נוקבין: כחום היום דא צדיק. שהוא מיין דכרין וכאשר חם היום שהוא לשון חימום בסוד והקימותי את בריתי שאמר לו תחלה נמצא דעאל בתרווייהו כדמפרש ואזיל: דהא אתעבר מערלה. שכוללת גם היא שתיים קליפות זכר ונקבה ועאל בשכנגדם בקדושה: דאינון רזא דמהימנותא. מלכות עלמא דנוקבא ויסוד סוף עלמא דדכורא הרי כל האצילות בכלל. ומ"מ יש חילוק בפי' שני בין ר"ש דפ' ויקרא להאי

דס"ת דהתם גם בפי' השני פי' היום קאי אחסד ואין בפ' רמז ליסוד דכיון דהזכיר פתח האהל ממילא משמע שנקשר גם ביסוד דאחיד בה דהכי נמי אשכחן דכתיב וצדיקים ירשו ארץ שהיא מלכות וצדיקים היינו מהולים ירשו ארץ. היל"ל וא"ל חי שהוא יסוד אלא ממילא משמע ולא אצטריך לפרושי והאי תנא בס"ת סבר כיון דהכא אפשר לפרש ביסוד ניחא טפי שיזכיר הכתוב בהדיא תרין דרגין דזכה בהו. ועוד דניחא טפי לפרש חום לשון חימום מלפרש לשון אור:

והנה שלשה אנשים תלת מלאכין וכו'. ולהכי קרי להו אנשים ותלת הוו כגוונא דלעילא. תימא דהא אמר לעיל שראה ד' והרביעי אוריא"ל לאחורא. ויש לומר דנהי שראה סביבותיה ד'. השכינה שבתוכם ג' גוונין מתראים בה לחוד. משל לסודר שחור מרוקם בג' גוונין לא יזכירו ד' גוונין אלא יאמרו סודר זה מרוקם בג' גוונין שהרי כל עצמו שחור והיינו דקאמר כגוונא דלעילא כלומר בעצמות השכינה ולקמיה נמי קאמר גילוי שכינה בג' גוונין והיינו רוחניות המלאכים הללו ועצמותם סביבותיה והם ד' הרמוזים באלוני ממרא שהזכיר לעיל והג' נתגלמו כהרף עין בצורת אנשים והרביעי לא הוצרך לשליחות לכך לא נתגלם והיינו דקאמר לקמן וכולהו אצטרכו: ג' גוונין דקשת. ולא נגלה הד' שהקשת היא עצמית השכינה כדפי': מלאך גבריאל וכו' עד שכינתא לא גרסי' ליה בספרי ישנים: כד חמי לון וכו' דהיינו דחזר ואמר וירא כלפי שכינה שעמהם ובאמרו שלשה משמע שראה אותם במחוברים ב' ביחוד א' ולא נפרדים זה מזה והיו כך לפי שהיו מרכבה לשכינה והבין אברהם הדבר אך לא ידע שהיו מלאכים אלא אנשים צדיקים ששכינה עמהם ולהכי רץ לקראתם להאכילם כדרכו לעוברים ושבים והכי כתיב כי על כן עברתם ואחר שראה שכינה במראה ראשונה בתוך ד' מלאכים פסקה המראה ההיא ונשא עיניו לבקש אורחים והזמין לו הקב"ה הג' בדמות אנשים. שכינתא כגוונא דא כלומר

בגוון של הג' אנשים שהיה א' חיוור ואחד סומק וא' ירוק. ואית דגרסי בגוונהא וסגיד וא"ת והלא לא מצינו השתחויה בכל גילוי שכינה ומ"ש הכא. וי"ל דאין השתחויה אלא על הטובה והיינו דמייתי ראיה מוישתחו דיעקב דפי' על ראש המטה על הטובה שהטיב לו שהיתה מטתו שלימה כדפי' רז"ל והכי גרסינן דכתיב וישתחו ארצה כגוונא דיעקב שנאמר וכו' הכי נמי האי וישתחו על הטובה שגמלו שהזמין לו מצוה זו כמשרז"ל. א"נ לחלות פני השכינה שייטיב לו בהא שלא יסתלק. וא"ת בשלמא אי לא ראה עמהם שכינה אלא שהיה מדבר לשכינה כשנראית בתחלה וראה המלאכים והלך להקבילם וחילה פניה שלא תלך כמ"ש במד' ניחא. אבל השתא דשכינה עמהם למה הוצרך לומר לה שלא תסתלק כיון שעמם באה ודאי לא תסור מהם וכ"ת מפני שהוא עת האוכל. הא שכינה על שלחנו של צדיק כמ"ש בפ' תרומה על פ' ואכלת לפני ה' אלהי"ך. וי"ל דדמיא שכינה עמהם כמלך שבא עם עבדיו והרוצה לעכבם ידבר עם המלך ויחלה פניו שהוא עיקר ואגב ידבר אליהם והכא נמי דיבר לשכינה שלא תלך ואגב הבינו הם שמדבר אליהם וכן דרך הצדיקים מרוב דבקותם כי ידברו לעם כוונתם לדבר ליוצרם כדניאל שאומרו מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך כדאיתא במדרש שהיה מכוין לשי"ת וכן דוד באומרו כה לי לנבל והשתחוויית יעקב לעשו כדאיתא בזוהר: ה"ג בס"י ולגבי שכינתא אמר ויאמר אדנ"י דהא כדין איקרי אדון כל הארץ כד איהי בגוונהא דהא בגין דא אשתלימת לעילא מהכא וכו'. ולגבי שכינתא וכו'. דלה עיקר כוונתו וממילא יחשבו הם כי מדבר אליהם דהא כדין איקרי אדון דאדנ"י ואדו"ן הכל א' כדאי' בפ' קמא דברכות. והאר פניך על מקדשך השמם למען אדנ"י. למען אברהם שקראך אדון: כד איהי בגוונהא. הג' גוונין העליונים שמתגלים בה: דהא בגין דא אשתלימת. דכשאין הגוונין מתגלים בה היא פגומה כלבנה שאנו רואין פגומה מחמת

שאין כל השמש נגדה להאירה והערלה היתה גורמת הפגם דאפילו במילה בלא פריעה הויא פגומה כדאי' פ' בא אל פרעה דף מ' קיימא סיהרא בפגימותא בגין דלא אתפרעו והיינו פגמה שאין אור הגוונין בה: לעילא. כלומר וגם היא למעלה ובהיות הערלה כביכול כאילו היא למטה וכתיב ושפחה כי תירש גבירתה וע"י המילה נקרא אדון דכתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ וכדאיתא בפ' בראשית: מהכא. כמו מכאן אתה למד: דחיזו וכו' דמלכות הנק' חיזו ע"י מה שנפעל בה מושך מה שלמעלה דוגמתה כדמפרש ואזיל: דהא גוונין אלין. שהם מיכאל גבריאל רפאל שהזכיר לעיל שהם מחנה שלה שנתגלית בהם לאברהם ע"י כריתת הערלה: משיך משיכו מלעילא מאינון מקורין. שהם חג"ת ונתראו בה מצד: אדנ"י משכא. כלומר שם זה שנקרא אדנ"י משכא ג"כ מלמעלה באלין תלת דאתלבשת שהם מיכאל גבריאל רפאל לפי שבהגלות בה גוון מיכאל נמשך לה חסד ובגבריאל גבורה וברפאל ת"ת ואחר התלבשה בשלשתן קנתה ומשכא לה שם אדנ"י משכנגדם למעלה שלהם האדנות והממשלה: ובהו נטלא כל מאי דנטלא. כל מיני שפע שמקבלת מלמעלה ע"י גילוים בה תחלה ע"ד מיין נוקבין: ובגין דאינון חיבורא דילה. הגוונין העליונים שנראו בה: בכלא. במלכות ובגוונין העליונים שנראים בה אתמר שם זה של אדנ"י ויהיב טעמא. דהא שמא וכו' כליל ברזין עילאין שהם הג' גוונין בכל בחינותיהם ובהיותה כלולה בהם קראה אדנ"י א"כ לכולם בשם זה קרא: אתגלי ליה באתגליא כלומר ועוד זה רווח ע"י המילה וכדאי בפ' לך לך דף פ"ט וז"ל וע"ד אתגלי ליה לאברם באורח סתים דלא ישגחון ביה מלאכין קדישין ולא יהי' לון פטרא דפומא דקב"ה איתגלי על בר נש ערל אימתי איתגלי ליה באתגליא דמלאכי עילאי כד יהיב ליה ברית קיימא קדישא. ועד דאתגזר וכו' שלא תצא טיפת הקדש דרך הקליפה הטמאה. גם הנפש ע"ד זה מלמעלה: מיד. באותה שנה

כדי להורות הדבר: ובגין כך. שעתיד להוציא זרעא קדישא אתגלי עליה באינון דרגין קדישין להורות לו דדוגמתן יוליד יצחק גוון גבורה יעקב ת"ת והוא דהוה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי חסד וכן זרעו כולו כהנים חסד לווים גבורה ישראלים ת"ת והיינו ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת בלי ערלה וקשורים בת"ת הנקרא אמת נכללים בה גבורה וחסד:

והמשכילים יזהירו וכו' מייתא קרא לסיועי מילתיה דאברהם ע"י המילה גרם להאיר השכינה בגוונין העליונים דהא כתיב והמשכילים הם הצדיקים כדכתיב משכיל על דבר ויסוד נק' משכיל כדאי' בסבא על משכיל לדוד והצדיק התחתון המשגיח ומשתדל להאיר השכינה נק' משכיל כיסוד הנק' צדיק כמוהו יזהירו. יאירו הרקיע שהוא מלכות כזוהר הט' ספירות שעליה וסרס המקרא ודרשהו. (או) והמשכילים יזהירו הרקיע כזוהר ומ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטה ספי' דנק' זוהר והשתא מפרש לכולהו. זוהר זהרא דזהרין בדליקו זהרא. פי' זוהר הוא כתר. דזהרין הם חכמה ובינה. בדליקו כלומר בהארה אחת דג' ראשונות חשובות כא'. זוהר דאנהר ואדליק הוא חסד שעל ידו נדלקין כל הו' קצוות מג' ראשונות. זוהר סליק ונחית היא גבורה. לפעמים סליק היינו דמטיבה ונותנת עילוי כד"א וצפונך תמלא בטנם וכתיב מצפון זהב יאתה. ולפעמים נחית דהיינו מריעה ומשפלת שהרי סוף תוקף הדין נמשך ויורד לקליפה כד"א מצפון תפתח הרעה. זהור נציץ לכל עיבר הוא ת"ת מלשון פארות שפארותיו בשש קצוות המתפשטות ממנו דרועין וירכין וברית. זוהר נגיד ונפיק הוא נצח רק פעם א' פסקה כשנגע בכף ירך יעקב עד שבא שמואל ותקנה כדאיתא בפ' בראשית. אבל הוד לא פסק לעלמין. זוהר דעביד תולדין הוא יסוד כדאיתא בריש פ' נח. זוהר טמיר וגניז וכו' הוא היסוד עצמו דהוא טמיר וגניז דעלי' כתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך

כדאיתא בריש פ' תרומה. כלא ביה נפיק. כל מיני שפע ורחמים או דינין אין יוצא משום מדה למלכות רק על ידו לבד ואין שום צינור לה מהם אלא הכל נוטל היסוד ונותן למלכות: וטמיר. השפע היוצא נעלם מכל עין ולא יזכה בו רק המלכות והיא תחלק. סתים וגלי חזי ולא חזי כדאי' באדרת נשא דהיסוד נסתר אמנם נגלה ע"י הזקן. נפיק ביממא לזיווג בשים שלום כדאי' בפ' ויקהל. טמיר בלילה שאין זיווג בלילה רק בליל שבת והכא ברוב לילות מיירי ויחוד לחוד הוא דהוי בחצות והוא השעשוע דקאמר: בתולדין דאפיק הם נשמות הצדיקים דהוו מזיווג דקב"ה ושכינתיה שבהם משתעשע בחצות כדאי' בכמה דוכתי. זוהר דנהיר ואנהיר לכלא. היא המלכות המחלק אור לכל העולמות התחתונים כללא דאורייתא. והיא כללא דתורה נביאים וכתובים שבת"ת נה"י הכל נכלל בה ודא הוא דאתחזי. שכן שמה מראה וכל גוונין סתימין בה (ביה). כלומר שנראין אבל בהעלם כדאיתא לעיל בריש שמעתין הורמנותא דמלכא וכו' בקמיטו וכו': ואתקרי בשמא אדנ"י. כשהגוונין מתראין בה כדלעיל: לתתא ביצירה בהיכל הרצון שהוא היכל ששי כדאי' בפ' פקודי: לתתא מהאי. מהמלכות וכסא שלה שהיא בריאה. ולדעת החכם ר' יצחק בספר דההיכלות הנז' בפ' פקודי הם בבריאה ניחא טפי לשון לתתא מהאי דמשמע לתתא דאצילות מיד. תלת גוונין לעילא. האבות חג"ת ונה"י דוגמתן גם ג' ראשונות אע"ג דלא שייך בהו גוונין אלא דרך השאלה והכי אמר בריש התיקונים אלין אזלין כסדרן חד אריך וחד קציר וחד בינוני. הרי שאריך הוא כתר כדאיתא באדרא דאקרי חיוור ובינה קצר דאיקרי גבורות כדאי' בפ' יתרו א"כ מצדה אתערו דדינין דבה תקרא גוון סומק בגבורה. והחכמה בינוני בין כתר ובינה תקרא גוון ירוק כת"ת. כל זה נדחקתי לפרש למה שכתבי לעיל דזהרא דזהרין דקאמר היינו ג' ראשונות. ואפשר דג' ראשונות לא הזכירם לרוב העלמם. ופי'

זהרא דזהרין בדליקו דקאמר אפעולת המשכילים קאי. וה"ק והמשכילים הזוהר שמזהירין ומאירין למדת המלכות הוי בדליקו שהמלכות עששית בלא אור והם מדליקין אותה מאור שעליה כדאי' בפ' תרומה דף קס"ו על פסוק כי נר מצוה וה"ה לתלת גוונין דלתתא שכוללת ט' או שש כפי הפירושי': מאילין עילאין. מדלא קאמר מאילין תלת משמע דמה"ג והמלכות נמי קאמר: אתמשיך כלא. שהרי י' ספירות דבריאה וי' דיצירה וי' דעשיה כלן אינון רק צל לעשר ספירות דאצילות. אינון עילאין. טעות סופר הוא וליתא בספרים ישנים: זוהר דלא אתחזי וכו' השתא אתי לפרושי פי' אחר בפסוק והמשכילי' דלא אתחזי ונציץ וכו'. המלכות קרי דאתחזי וכל הט' או הו' לא איתחזי. נציץ בתריסר הם תריסר מרגלאין דקאמר בפ' ויצא דהם ארבע מחנות שכינה וקראם בפ' שמות בני ישראל דלעילא דהוא תפארת ומאיר הזוהר דלא אתחזי שהם השש קצוות ע"י המלכות דאתחזי באלו השנים עשר שלמטה אמן סלה:

פרשת חיי שרה

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. כאשר נודע בסוד הנסירה שנעשה בסוד החסד כמ"ש באדרא אתא חסד ופריש גזעין דהיינו שנכנסים הה' חסדים בז"א ודוחים הה' גבורות באחור לנוקבא רחל ואז נשאר ז"א בסוד חסדים שהוא אברהם. ונוקבא נשארת בסוד יצחק שהם הגבורות וז"ש ויתן אברהם שהם הה' חסדים דוחים את כל שהם הגבורות שהם חמשים בסוד כ"ל אשר ל"ו שהוא ז"א שהוא אות ו' של השם ויוצאים לחוץ אל רחל הנק' יצחק בסוד הגבורות וזהו רמז ליצח"ק גי' רח"ל. והנה אחר הנסירה ויביאה לפניו בסוד הזיווג.

ונודע מש"ה עור בעד עור שהיא לאה. וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו היא רחל עיין בפי' הפסוק. ונודע כי בעת הזיווג היא מקבלת הטפה זרעית שהם ה' חסדים. וזש"ה ויתן אברהם ר"ל ו' יתן שהוא ז"א

יתן אברהם שהם החסדים שהם הם כל אשר לו בשביל שז"א נתגדל גופו ע"י החסדים ובעת הזיווג כל אשר לאיש יתן בעד נפשו שהיא נוקבא רח"ל שגי' ליצחק כדי למתק דיניה ואז נתמתקו הדינים ונעשה הכל חסדים וז"ש בזוהר פ' תולדות דף קל"ג ע"ב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. דא מיא דאתכליל באשא דבקדמיתא אשא אתכליל במיא אימתי בשעתא דעקד ליה ליצחק למעבד ביה דינא כדין אתכליל אשא במיא והשתא אתכלילו מיא באשא למהוי כלא רזא דמהימנותא עילאה. והבן היטב סוד זה עכ"ל מהר"ן שפירא:

אליעזר עבד אברהם היה מהע"ב של אחוריים שביצירה שיצא לחוץ בקליפה קשה שהיא כנען ויצא מכלל ארור ונכנס בכלל ברוך כמ"ש לבן בא ברוך ה' ולא נכנס בברוך עד שגמר הזיווג של יצחק: אליעזר הוא עוג ונתנו נמרוד לאברהם לעובדו. וע"ג הם גבורות של אימא שהם ס"ג ועשר אותיות. וע"ג עוגה וישב בתוכה עג"ה גי' חיים עם עשר אותיות ס"ג וחיים הם המוחין. חוני המעגל לפי שהוא מהגבורות היה בו יכולת לעלות לעג"ה לפי שהגבורות מתלהבים ועולים לאין תכלית. ושאל הגשמים שהם הגבורות גשמים. וכן חבקו"ק עולה רי"ו שהם הגבורות ולזה ע"ג עוג"ה ועלה שם ושאל. עוג היה מחוץ לתיבה ונח מפרנסו. ולפי שאליעזר עולה שד"י וג' אותיות והכולל והוא יסוד שביצירה ולזה היה נח מפרנסו ולא נכנס בתיבה לפי שהוא למטה. ולפי שהיה מהגבורות נתירא משה ממנו. ואמר לו הקב"ה אל תירא אותו כי כבר נתברר ויצא הטוב ממנו. אליעזר עולה שי"ח שהם החמשה גבורות שביסוד שהם חמשה ס"ג. וגם הג' חסדים הממתקים עולה שי"ח. ואליעזר עולה מטטרו"ן ושד"י שהוא היסוד. ושי"ח זה שהם הגבורות הממותקות אלו הם ג' גווני קש"ת אלו הג' ממותקות באצילות כשעולות ממטה למעלה כי בירידתם למטה יורדים לתקן הזעיר בעצמו ואינם יוצאים בעצמו

למלכות. ועוד שאם יצאו למלכות דרך היסוד לא היו חסדים במוחין שלה. ולזה עולים ונכנסים בראשה. ואלו נקראים נצנים כמ"ש הרשב"י בפ' בראשית ע"א הנצנים אלין אבהן. דע כשעלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי וכו'. להבין זה המאמר צריך לדעת מה היא המדה של דעת שאם היא מדה בפני עצמה א"כ הם י"א ספירות ח"ו. ופי' כי דעת אתי מאריך והם חסדים וגבורות שבאריך ולמעלה הם נעלמים מאוד ואינם מושגים כי אם למטה מאימא לרוב העלמם. למעלה במקומו הדעת הוא סגולתא ֶ כי הוא למעלה מאבא ואימא ולמטה מאימא הוא סגול ֶ . והדעת כולל שתיהם שהם חכמה ובינה. וז"ש באדרת האזינו ממזלא עילאה יקירא אתנהירו תלת רישין עילאין. תרין רשין וחד דכליל לון. חכמה ובינה נגלים. ודעת נעלם משניהם וכולל אותם כמה דעתיקא קדישא הוא חשוב משניהם וכולל את שניהם כן הדעת חשוב משניהם וכולל אותם וכן כתוב בדף רצ"ב מוחא תליתאי כליל לון ואיקרי דעת. וזהו ההבדל שבין כליל לון ובין לכלול מנהון. שכליל לון חשוב מנהון שהוא הכולל אותם אבל כליל מנהון הוא למטה ויונק מנהון. וז"ס הנצנים אלין אבהן הוא הדעת נקראו אבהן שהם בחינת חסדים וגבורות והם מאריך אנפין ועאלו במחשבה שהיא חכמה. ועאלו בעלמא דאתי שנתנם אבא לאימא בזיווג ואתגניזו תמן שמתעלמין שם בסוד העיבור עד שמתמתקים זה מזה. ומתמן נפקו בגניזו פי' כשיוצאים מאימא אינם יוצאים מגולים אלא מלובשים ביסוד שלה. ואיטמרו גו נביאי קשוט. פי' וחוזרים ומתעלמים בנ"ה. אתיליד יוסף. פי' הקמת הברית לזווג שכשנכנסים בו אלו החסדים אז הוא קם. או ירצה שיוסף נעלם בתפארת וכשנכנסים החסדים המגולים בו אז נולד ממש וז"ש אתיליד יוסף. ואיטמרו ביה פי' חוזרים ומתעלמים החסדים. עאל יוסף בארעא קדישא. פי' שמזדווג במלכות. וניציב לון. פי' נוטע אלו החסדים שם ע"י הזיווג. וכדין

נראו בארץ ונתגלו תמן. פי' כי עד עתה היו יוצאים מהעלם אל העלם. עתה במלכות נתגלה. ואימתי אתחזון וכו' יובן מעצמו. מהר"ח וויטאל:

פרשת תולדות

ציד בפיו התר הסר צי"ד מן יצח"ק מלא יו"ד צד"י חי"ת קו"ף ישאר תרכ"ד. הוסיף צי"ד על עשו נעשה תלמו"ד שהיה מסדר תלמודו לפני יצחק בפיו בלבד דוקא שהוא מן השפה ולחוץ ורבקה אוהבת את יעקב. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ולא עוד אלא שגם זה וזה נתקיים בידו. הסר צי"ד מן עשו ישאר בע"ר מספר ה' אלהי"ם דאחוריים. הסר צי"ד מן מילוי יעק"ב יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת ישאר שב"ע רע"ב של מצרים. וגם גי' אר"ץ גש"ן הסר צי"ד מן יעק"ב פשוט ישאר מל"ח לח"ם: כ"י צי"ד בפי"ו גי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. צי"ד בפי"ו גי' ר"ב בסוד רב יעבוד צעיר. הנה הקליפה כקוף בפני אדם נתקנא בעקידת יצחק היא שעמדה לנו לנצח נצחים וראתה שסוף סוף איל קרב תחתיו שהיא בהמה דקה כשם שיצחק היה רך בשנים וכשאמר יצחק לעשו לעשות לו מטעמים כאשר אהב גזר עליו נורא עלילה שיגע לריק והיא עשתה שליחותו שלא הניחה לו למצוא דברים טהורים כי היתה מברחת אותם מפניו מייחלת להאכילו דבר טמא להכניס צלם בהיכל ח"ו ומזלי' דיצחק חזי על כן אמר וצוד"ה ל"י ציד"ה צ"ע מהפסוק ציד שכתוב וצודה לי ציד בגי' עשר הויו"ת. ועש"ה ל"י מטעמי"ם. בגי' י' פעמים שם ס"ג כמנין שנותיו של עשו באותו פרק לטהרו ולקדשו ואגב חדא תרתי בקש רחמים שלא יכשילהו אלא יעשה לו מטעמים כאשר אהב על טהרת הקודש. הנה הקליפה דידה עבדא. והזמינה לו כלב חיה דקה לשם עמלק בן אליפז בן עשו והוא נער נעור וריק אביהם של עם לוקק כאשר ילוק הכלב אוכל קרבנות הבאים שלא לרצון. וחשבה הקליפה להכשיל בו את יצחק שהוא עצמו

הנעקד להאכילו לחם כזבים בסוד פתח במזבח וסיים בשלחן והקדוש ב"ה שומר נפשות חסידיו וגזר ואומר לא יאונה לצדיק כל און: נלע"ד נתן כשתסיר חק"ל מן עשו ישאר רח"ל וכשתסיר לרי"ק מן עש"ו ישאר לא"ה. והנה רחל ולאה נקראים חק"ל כמ"ש ויקרא לרחל וללאה השדה תרגומא לחקל"א. ונודע כי לאה היתה כנגד חוה ראשונה. ורחל כנגד חוה שניה. והנה חוה ראשונה היא לילית והיא שלו וגם בחוה שניה זרק זוהמא כמ"ש עלה נחש על חוה וגו' ולכן היה כוונתו של עשו ליקח א' משתים. וזהו שנקרא איש שדה כנ"ל. אבל לרי"ק יגע וז"ס ויבא עשו מן השדה והוא עיף. והבן זה היטב. וגדולה עבירה לשמה זה יעקב שרימה את אביו. ממצוה שלא לשמה זה עשו. וכ"ש שאף מצוה לא עשה אלא עבירה חמורה שהביא כלב. ולא כחש יעקב באומרו אנכי עשו בכורך. כי רושם נהורא דקיק שהיה בעשו נשאר אצל יעקב מחצאי הטפה של אחים תאומים וכ"ש בשליא אחת כאלה. ועל זה השיתוף אמר יצחק בא אחיך במרמה כי זה הרושם אצל יעקב הוא טהור מטמא והוא עשו בכל מקום ומיניה וביה חזרה הבכורה על אכסניה שלה ודומה לו מה שארז"ל ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא אחיו ברמאות לקיים עם עקש תתפתל ודי בזה:

הקול קול יעקב והידי"ם ידי עשו. הנה בעת שז"א מקבל הה' הויו"ת של חסדים שהוא אות ו' של השם. אזי נקרא הזעיר קו"ל. וגם הנוקבא בעת שמקבלת הה' גבורות שנקרא אות ה' של השם אזי גם היא נקרא הק"ל חסר ו' כי ה' הויו"ת גי' ק"ל ואז נקרא' זו"נ פרצופים שלמים. ומה שהיה במוחין דקטנות חסר אותיות י"ם מאלהי"ם כנזכר בקידוש של פסח. וכן ממלכות הנקרא אדנ"י היה חסר י"ד מן נ"א כנז' בפסוק שלח נ"א בי"ד תשלח עתה הם כולם שלמים ואז והידי"ם שהם אותיות ו"ה מן זו"נ ואותיות י"ד מן אדנ"י ואותיות י"ם מאלהי"ם באלו האותיות אין

כח לידי עשו שהם הקליפות לינק מהם. אבל בעת שאין הק"ל קו"ל יעקב דהיינו שאין נכנסים בזעיר אנפין הנקרא יעקב הה"ח והה"ג והוא נקרא תורה שבכתב. והק"ל נקרא תורה שבע"פ כמ"ש על הפסוק וקו"ל התו"ר נשמע בארצינו. אזי והידי"ם. באותיות והידי"ם שהם אותיות וה של השם ואותיות יד"י של אדנ"י ואותיות י"ם של אלהי"ם יש ח"ו אחיזה ויניקה מהם ידי עשו ר"ל כל השפע של והידי"ם מקבל הקליפה בידו. וגם והידי"ם הוא במספר אכטד"ם שהוא בקטנות שני בחג"ת דבינה כנזכר בכוס שני של דרוש דפסח ע"ש:

והנה נודע בס' גלגולים פרק חמשים. כי לעשו יש אחיזה בשם ב"ן כנזכר שם על פסוק. וצודה לי צי"ד ע"ש. והנה בציור שם ב"ן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה יש ד' ההי"ן כל אות הוא בציור ד"י הרי ארבע פעמים י"ד. ועוד אותיות י"ד מן אות יו"ד הרי ה' פעמים י"ד שהם חמשה ידות כנזכר בכוונת ק"ש ע"ש. וכאשר תחבר השלשה ווי"ן הנשארים משם ב"ן הרי גי' פ"ח. וז"ס שמרני מידי פ"ח יקשו לי. ר"ל בשם ב"ן בציור ידי"ם יש אחיזה בעון ישראל וקליפה לכן התפלל דוד בעד המדה שלו שישמור הקב"ה הפ"ח מידי יוקשים שלא יהיה להם אחיזה. וז"ש הק"ל קו"ל יעקב ר"ל בעת שזעיר יש לו ה"ח וה"ג אזי וה' ידי"ם ר"ל החמשה ידים שהוא שם ב"ן כנז' יש לזעיר ג"כ דהיינו שנותן לנוק' שלו אלו הה' ידות ביסוד שלה. אבל בעת הקטנות של זעיר אזי אין לזעיר הק"ל קו"ל שהם ה"ח וה' גבורות אלא ה' גבורות בלבד אזי יש שליטה ג"כ לעשו באלו חמשה ידות הנ"ל. וע"י התורה שעוסקים בה ישראל גורמים לכנוס הה' חסדים בתוך הזעיר אזי יש לו לזעיר עשר הויו"ת בשלמות ובזיווג שלם [מה שנלע"ד נתן שפירא]:

תר"ח אבר"ם הנה התשעה נקודות שיש בתשעה הויו"ת שהם בתשעה ספירות. כגון הוי"ה דכתר

כולו בקמ"ץ. הוי"ה דחכמה כולו בפת"ח. הוי"ה דבינה כולו בציר"ה וכן כולם עד היסוד הוי"ה כולו בשורק. הרי כל התשעה נקודות עולים מספרם כמנין תר"ח רמז שתר"ח היה מעולם התוהו עולם הנקודות. ואח"כ הוליד את אבר"ם שהם התשעה הויו"ת עם התשעה כוללים גי' אבר"ם רמז שהוא מעולם התיקון. הנה במלכות לא יש ניקוד והיא הוי"ה עשירי הרי עשר הויו"ת גי' בחר"ן ושם רגליה יורדות מות לכן כאשר יורדים הנקודות שהם כמספר תר"ח בתוך המלכות דהוי"ה עשירי נקר' מיתה וזהו וימת תר"ח בחר"ן גי' עשר הויו"ת ואח"כ כשנעשה ה' פרצופים א"א או"א זו"נ אז היה נקר' אברהם בהבראם בה' בראם באברהם נברא הה' פרצופים של עולמות אבי"ע:

פרשת וישלח

ויותר יעקב לבדו. במס' חולין פ' גיד הנשה אר"א מלמד שנשתייר על פכים קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכ"כ למה לפי שאין פושטים ידיהם בגזל. ומקשים כל המפרשים מנין לר"א לדרוש זאת הדרשה שנשאר דוקא על פכים קטנים ולא על מטלטלין אחרים או על פכים גדולים ולמה דוקא קטנים. ועוד במד"ר הוא ויגע בכף ירכו נגע בצדיקים שעתידים לצאת ממנו ואיזה זה דור השמד. ואיכא למידק וכי מה שייך זה אצל זה וכי בשביל שנותר לבדו לכן נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו. וכן יש לדקדק עוד כמה דקדוקים במדרשים ואני אקצר. הנה נודע הכוונה דה' מלך מלך ימלוך הוא סוד המ"נ שהעלינו ע"י י' הרוגי מלוכה בא"ל נקמות והם עשרה ניצוצות שבעולם העשיה. כי הגופים שלהם נעשו מ"נ למלכות דעשיה והם המלקטים את הניצוצי נשמות שבעשיה שאי אפשר ללקטן בשום אופן אחר כלל משא"כ בשאר העולמות. ולכך הוצרכו בהכרח ליהרג אלו עשרה אבירי ישראל

כדי שיוכלו ללקט אלו הניצוצות של העשיה מן היום שנהרגו עד ביאת המשיח בע"ה. ואל זה אנו מכוונים בא"ל נקמות ה' שינקום נקמות אותם עשרה הרוגי מלוכה וע"י זכירתנו אותם הם מתגברים ומלקטין נשמות וניצוצין שבעשיה. וצריך לכוין כי ה' מלך וכו' הם אותם המלכים דמיתו וירדו בעשיה ועתה העולים ע"י א"ל נקמות וכו' ואז חוזרים להחיות והם מלכים גמורים כבראשונה וזהו ה' מלך וכו' שהם ג' בחי' ראשונות דעשי' שעלו ליצירה והם סוד מ"נ שהם ה' גבורות מנצפ"ך ולכן תכוין בה' מֶלֶך שעולה אותיות מ"נ ממנצפ"ך וגם בה' מַלַך שעולה אות צ' ממנצפ"ך ובה' ימלך חסר ו' כתיב שעולה אותיות פ"ך דמנצפ"ך. הרי מנצפ"ך וכל י' ספי' דעשיה עולים ע"י זאת הכוונה ע"ש בספר הכוונת במקומו הנ"ל. וצריך לידע כי טעם ירידת אאע"ה למצרים ולאבימלך הי' כדי לברר כל הבירורים שבצד ימין של עולם עשיה כנודע. וגם יצחק שירד לאבימלך היה ג"כ כדי לברר הבירורים שבצד שמאל של עולם עשיה דתמן מדורא דקליפות. ועכ"ז מאחר שיצאו מהם ישמעאל ועשו לא היו יכולת בידם לברר היטב לפי הצריך כי ישמעאל ועשו תמיד יונקים משני צדדים ימין ושמאל דעשיה. אבל יעקב אבינו ע"ה שהיה מטתו שלימה לכן היה כח בידו להעלות מבית לבן ניצוצות קדושות הרבה מאוד והעלה אותם לעולם היצירה. אבל אברהם ויצחק [לא] הי' כח בידם להעלות אותם מבין הקליפות [לגמרי אלא] לעולם העשיה בלבד ונשארו שם מטעם הנז'. והנה בעת שרצה יעקב אע"ה לעלות מח"ל שהוא מעולם העשיה לא"י שהוא לעולם היצירה. ואז מה כתיב ויקחם ויעבירם את הנח"ל שהוא סוד שם ב"ן שבעשיה כמו שמביא האר"י ז"ל בכוונת נפשנו חכתה לה' ר"ת נח"ל והוא שצריך לכוין בשם ב"ן ובמספרו. ועוד ד' אותיות הפשוט וט' אותיות המילוי וכ"ג אותיות מילוי דמילוי הרי ל"ו אותיות. הנה ל"ו ב"ן גי' נח"ל ושם זה הוא בעשיה הנק'

נפש. ויעקב היה רוצה להעביר את אשר ל"ו בא"ת ב"ש פ"ך אותיות דמנצפ"ך שהם בקו האמצעי כדי להעלות אותם ליצירה שהוא סוד כוונת ה' ימלך כנ"ל. אבל שכח זה הפ"ך בעבור הקליפות שמדורם בעולם העשיה ובמקום הקליפות תמן מצוי השכחה לכן שכח אותם. ואומר פכים קטנים כי מיעוט רבים שנים כנז' בכוונת ה' מלך וכו' שצריך לאומרם ב' פ' כנגד ב' פעמים מנצפ"ך הרי ב' פכים. א' בדעת ובת"ת. והב' ביסוד כנזכר שם. ונק' קטנים כנודע שסוד העשי' הוא בסוד הקטנות ג' גו ג':

ויאבק איש עמו. ס"מ שהוא שרו של עשו ולא הניח לברר הקו האמצעי שהוא מדתו של יעקב הנק' בריח התיכון נגרא אמצעיתא וזהו שדייק מלת לו ויעבור את כל אשר ל"ו. ר"ל כל מה ששייך למדתו שהוא סוד הפ"ך הנז'. ורצה ס"מ שישאר בעולם העשיה בין החיצונים. וירא כי לא יכול ל"ו בבחי' הפ"ך שהוא קו האמצעי. ואז ויגע בכף ירכו שהוא אותיות בפ"ך של יריכו שהוא ביסוד שלו חמוקי ירכיך. ירכו דא יו"ד דאדנ"י ואיהו יו"ד מן הוה"י שהם י' טיפין דאזדריקו מיוסף מקשת דאיהו בת"ת ובאן אתר אזדריקו בעשרה הרוגי מלוכה. הכוונה הוא שס"מ היה רוצה שישארו הי' טיפין בעולם העשיה בין הקליפות שהוא מבחי' קו אמצעי כדי שלא יוכלו לברר. אבל יוסף זרק אותם בי' הרוגי מלוכה כדי שיהיה להם כח אדרבה ללקט כל הניצוצות כנז' בכוונת ה' מלך וגו' בסוד עת אשר שליט אדם בליעל באדם דקדושה. לרע לו להאי אדם בליעל וסימן לדא ארונא קדישא דאיתעשיק גו פלשתאי ושליטו ביה לרע לון. ג"כ אלו הצדיקים מלקטים תמיד כנזכר לעיל עד ביאת המשיח צדקינו בי"א: מֶלֶך בזכות אברהם שנאמר עולם חסד יבנה מַלַך בזכות יצחק שהוא בסוד עולם התוהו שהיה אז מדת אלהים ופחד יצחק שולט. ימלוך בזכות יעקב לעתיד לבא שנא' והאכלתיך נחלת יעקב אביך לא כאברהם ויצחק אלא ופרצת ימה

וקדמה שהוא נחלה בלא מצרים וזה יהיה לעתיד לבא בעוה"ז. והטעם שאמרו ה' ימלוך שהוא רזא דיעקב הוא מפני שהבטיח הקב"ה ליעקב אנכי ארד עמך וגו' ואנכי אעלך לך. גם עלה לבניך. לכן הביא הקב"ה ליעקב על הים להראות שקיים את דברו. ולז"א וירא ישראל את מצרים מת שהוא הפלת שר של מעלה. וארז"ל וירא ישראל [ישראל] סבא והוא יעקב. ר"ל בני ישראל ראו לאביהם יעקב שם. ר"ל שבזכותו יצאו ממצרים וקרע להם הים וזרק לפניהם השר של מצרים. ולכן אמרו אלהי אבי ולא אמרו אלהי אבותי מפני שראו יעקב בעיניהם ולכן ג"כ בסוף השירה [אמרו] ה' ימלוך על רזא דיעקב שזכותו יגן עליהם עד ביאת הגואל במהרה. גם הנקודות של מֶלֶך מַלַך יִמְלֹך גי' יב"ק וז"ס מעבר י"בק:  [ועל הגליון כתוב בזה"ל וזהו הטעם שאמרו ישראל על הים ה' ימלך לעולם ועד שהם היו סבורים שבשביל יעקב יבקעו המים. כי ימלך הוא רזא דיעקב כנ"ל. אבל באמת עיקר בקיעת הים היה בשביל אברהם ויצחק כמ"ש ר' בנאה בזכות מצות שעשה אביהם אברהם אני קורע להם את הים שנאמר ויבקע עצי עולה וכאן נאמר ויבקעו המים. מדרש ילקוט. וז"ש במכילתא ר' יוסי אומר אילו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היתה אומה שולטת בהם לעולם אלא אמרו ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא. והטעם הוא כי מלך הוא חסד לאברהם שבזכותו נבקע הים ואם ישראל היו אומרים ה' מלך לעולם ועד היו נותנים כח למדת חסד להתגבר בעולם ולהתבטל מדת הדין במדת החסד ואז עשו וישמעאל לא היה להם עוד כח ליניק משם שעי"ז מתגברים בעו"ה בגלות על ישראל. וז"ש שלא היתה אומה שולטת בהם לעולם. אבל באמת רוח הנבואה זרקה בפיהם נבואה זאת לומר ימלך שהוא סוד יעקב קו האמצעי הכולל שלשתם ביחד אי"ו רמז להם שמוטל עליהם לתקן כל הג' קוים ימין ושמאל ואמצע

ולברר מהם הבירורים של מאנין תבירין כנז' וז"ס תרגום אונקלוס ותרגום יונתן שפירשו על הפסוק ה' ימלך וכו' ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא. ר"ל שמלכותיה נתקיים על שלשתן ביחד. וז"ס קטנות ויניקה וגדלות כנז' בסוד יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ע"ש. וזהו כוונת המכילתא שאמר אבל אנחנו עמך עבדך צאן מרעיתך בני אברהם אוהבך בני יצחק יחידך עדת יעקב בנך בכורך וכו'. אמרו ה' ימלך לעולם ועד. מפני מה כי בא סוס פרעה והודה לשי"ת ואמר מי כמוכה וכו' ואמר יהי רצון מלפניו לעשות בכל הדורות שהקליפה תהי' מוכנע תחת הקדושה כמו עתה בגאולה זאת וכן פי' הרמב"ן ג"כ]:

כתוב בס' יצירה פרק ה' משנה ב'. וז"ל שתים עשרה פשוטות הו"ו חט"י לנ"ס עצ"ק חקקן צרפן וצר בהם שנים עשר מזלות בעולם סימן. טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד עכ"ל. ורבינו האי גאון ז"ל כתב בפירוש לספר יצירה פרק ד' משנה ב'. וז"ל ומזל ישראל הוא דלי והוא ממונה על כח הנבואה וכוכב מזל ישראל הוא שבת"י עכ"ל. וכן כתוב הראב"ד ז"ל בפירוש של ספר יצירה פרק ד' משנה ג' נמצינו למידים שאות צ' של י"ב פשוטים הוא ממונה על ישראל. וזה סוד הכתוב צופה רשע לצדי"ק שהוא מזל של ישראל ומבקש להמיתו וה' לא יעזבנו בידו:

אתנהלה לאט"י בגי' נ' ר"ל שעדיין יש לו להחיות חמשים שנה כי באותו פרק היה יעקב אבינו בר תשעים ושבע שנים. דוק ותשכח:

פרשת וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ ר"ת יבום אב. ר"ל רמז על יהודה שהוא אב של ער ואונן. הוא צריך לעשות היבום עם כלתו תמר. והטעם שיהודה היה מחויב לעשות היבום ולא שלה

בנו כשאר היבום הכתוב בתורה. והשיב הפסוק כנען ר"ל מפני ששלה היה בן כנענית והלואי שיפקיע את עצמו ולא היה יכולת בידו להפקיע לאחרים לכן היה מוכרח היבום שיעשה ע"י יהודה דוקא שהוא האב. ושמה של הכנענית היתה בת שו"ע שהוא למפרע של הג' בנים שהם ע"ר ואונ"ן של"ה ובא שלה בראשונה להורות שהוא המובחר שבבניו:

וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שו"ע ר"ת למפרע "ער ו"אונן "שלה. ר"ל השם גרם להם שנולד אלו:

מ"כ כשמתפללים על החולאים ר"ל וישנו את שמם. אם היא אשה לא יקרא את שמה רח"ל תמ"ר ב"ת שבע לא"ה. אלא חנה שרה יוכבד. וסי' שח"י:

שו"ר הוא יוסף בכור שור. ויהושע שבא מיוסף תיקן ג"כ עלינ"ו לשב"ח שהוא בגי' שו"ר. והתיקון היה בזמן שכבש יריחו וסיבב אותה ז"פ ובכל פעם הזכיר שם א' ממ"ב שמות. והשם הראשון הוא. אבגית"ץ. גי' עלינ"ו לשב"ח שעשה לנו הנס ע"י שם מ"ב. וז"ס לעושה נפלאות גדולות לבד"ו גי' מ"ב. שכל הנסים והנפלאות שהקב"ה עושה הוא ע"י שם מ"ב לבד"ו ולא בשם אחר. כי כל השמות אחרים עולים על ידו ובזה הערך הוא גדול משאר השמות. כנודע בכוונת אנא בכח וכו'. וגם שם אחד מע"ב שמות הוא וש"ר והוא אותיות שו"ר והוא שם ל"ב של ע"ב שמות: אב"ג דה"ו זח"ט יכ"ל מנ"ס עפ"צ קר"ש תמ"נ צפ"ך הכוונה בזה אות האמצעות שבשלשתן הוא השליש מן חשבון כל שלשתן ביחד כגון אב"ג סך שלשתן עולה ששה. נמצא אות ב' שהוא אות האמצעי שבהם הוא השליש מן שלשתן ביחד. וכן על זה האופן כולם. וז"ס מדרש ילקוט פ' יתרו הלא כתבתי לך שלשים בכתב. התורה משולשת. ואותיותיהם משולשים אב"ג וכו'. והוא מובן עם הנ"ל. ונ"ל שסוד של זו אלפא ביתא הוא רומז בשלשה כלים

דז"א חיצון תיכון פנימי וכל אחד כלול מתשעה ספירות ובין הכל הם כ"ז ספירות. וכל ספירה אמצעי הוא שלם שהוא כולל השליש של שני ספירות שלו בשלימות:

פרשת מקץ

את אשר האלהים עשה וגו'.

ראוי להבין שהיל"ל את אשר יעשה האלהים כי עדיין לא עשה אותו כי הרעב והשבע עדיין לא בא. ועוד צ"ל הליועץ למלך נתנוהו שאמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו'. אך הענין יובן כמשרז"ל כי ג' דברים אין הקב"ה מניח לאחרים שיכריזו אותם רק הקב"ה בעצמו מכריז עליהם. והן הרעב והשבע ופרנס טוב על הצבור הרעב מנין שנאמר כי קרא ה' לרעב. וזהו ענין אשר האלהי"ם עושה פי' הדברים שהש"י עושה בכבודו ובעצמו תמיד ומכריז עליהם זהו מה שהגיד לפרעה. וזהו עושה ולא יעשה כי תמיד הש"י עושה דבר זה להכריז הוא בעצמו על הרעב והשבע. וענין הרעב והשבע הוא שהגיד לפרעה. וז"ש ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. פי' כי כיון ששני הדברים נתקיימו עתה א"כ תקיים גם את השלישי שהוא פרנס טוב כי כיון שהרעב והשבע הכריז הש"י עליהם א"כ עשה אתה באופן שיתקיים השלישית והיא שתמנה פרנס טוב על הצבור וז"ש ועתה פי' עתה שנתקיימו השתים ראוי שתקיים השלישית והיא ירא פרעה איש נבון וכו'. הר' אורי משם מורי זלה"ה. ונלע"ד שזהו רמז בפסוק ובני רשף יגביהו עוף. פי' שע"י הר"ת של רש"ף שהוא רע"ב שב"ע פרנ"ס נתגדל יוסף ונעשה מלך במצרים. וז"ס יגביהו עוף כי עו"ף גימ' יוסף שנתרומם ע"י רש"ף והבן:

האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם. הנה נודע שכל מי שהוא

משורש יסוד דדכורא הוא מוכרח לתקן התיקון שפגם יוסף בברית עילאה. בסוד ויפוזו זרועי ידיו כנזכר בספר הגילגולים. והנה השבטים שפגמו בברית ע"י מכירת יוסף במצרים ולכן אמרו הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. ר"ל שהם אמרו אעפ"י שאנחנו מהזרועות והשוקיים דנוק' ואין אנו משורש היסוד. מ"מ מחייבים עצמינו לתקן [פגם] היסוד שגרמנו. וז"ש הננו עבדים לאדוני גם אנחנו ר"ל גם דייקא שהוא ריבוי אעפ"י שאין אנו מחויבים. והנה יש אנשים אחרים אעפ"י שאינם משורש היסוד מ"מ מוטל עליהם לתקן פגם הברית כמו שמצינו בר' חנינא בן דוסא כמ"ש אח"כ מפני שבגילגול הקודם היה חטאו בברית שהיה שורשו מיסוד עליון ופגם בו פעם אחרת בבואו לעוה"ז. ולכן אחר כך שנתגלגל ברחב"ד אעפ"י שלא היה הוא בעצמו משורש היסוד מ"מ היה מוכרח לתקן היסוד העליון. וז"ש גם אשר נמצא הגביע בידו. ר"ל גבי"ע גי' מיל"ה וז"ש גם אשר נמצא היסוד בידו לתקן אעפ"י שאין שורשו מהיסוד הוא מחויב לך לתקן הברית לעבוד אותך. ויאמר חלילה לי מעשות זאת שמי שאינו משורש של היסוד שהוא יתקן הברית בשביל שאין בו כח כ"כ לתקן אותו. אלא האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד. ר"ל דוקא האיש אחד אשר ימצא שיהי' לו מציאות בידו לתקן הגבי"ע שהוא המילה והברית הוא יהיה לי עבד הוא יעבוד לי לעשות תיקונים לתקן הברית. ומכ"ש מי שהוא משורש הברית שהוא מחויב לתקן הברית בזה האיש ליכא מאן דפליג אבל מי שאינו משורש הברית ומוטל עליו לתקן ע"י רזא דגלגולא הוא ג"כ יהיה לי עבד אבל אתם שאינכם משורש הברית ולא באופן כנ"ל עלו לשלום אל אביכם. והנה בכאן רמז יוסף על ר' פדת ורחב"ד שהם תיקנו הברית ממה שפגמו בגילגוליהם הקודמים להם כמ"ש בזוהר פ' פנחס ברע"מ דף רי"ד ע"ב וז"ל ואוף הכי ר' פדת דהוה דחיקא

ליה שעתא דלא הוה לי' אלא קב חרובין מע"ש לע"ש כמו לר' חנינא אמאי האי בתר דהות בת קול נפקת ואומרת כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני. אלא דאיהו גרם קודם. דחרב ק"ב מן י' דאיהו יב"ק. אוף הכי לא הוה ליה אלא ק"ב חרובין. דאות י' איהו יחוד ומיניה אתיא נביעו לאת ב' דאיהו ברכ"ה ואיהי קדש ומיניה אתקדשת ק' דאיהי קדושה. ור' פדת גרם למהוי חרובין מניה ק"ב דאינון קדושה ברכה. אוף הכי לא הוה ליה אלא ק"ב חרובין. אוף הכי איוב בן יבמה הוה ובגין דא אתענש על מה דאירע לו כבר וכו' ע"ש. והכוונה הוא שרבי פדת ורבי חנינא שניהם מתו בלא בנים ובאו פעם אחרת בגלגול בסוד יבום ע"י האחים או ע"י אחד מן הקרובים שלהם. ולכן היה מוטל עליהם לתקן הפגם של היסוד עולם שפגמו בגילגול הראשון והם היו כמו איוב. וז"ש אוף הכי איוב בן יבמה הוה. והנה מאחר שלא היו להם בגלגול הראשון פגמו ביחוד שהוא היסוד ששם הוא היחוד קדוש"ה זעיר אנפין עם ברכה נוקבא שלו וע"י הפגם נסתלק מהם היחוד ונשארו הק"ב חרובין כנז' בדרוש תלת עלמין בסוד בלע ע"ש רזא עילאה. ועתה שנתקנו הק"ב פעם אחרת בסוד היחוד תקנו ג"כ הפגם של יוסף בברית אעפ"י שלא היו משורש יסוד אלא שבאו בשביל לתקן פגם עצמם. מ"מ היה כח בידם לתקן פגם שלהם ופגם אחרים עמהם ואז היה שפע ומזון רב מהזיווג העליון והיו מפרנסים מהם כל העולמות עליונים ותחתונים מאותו הזיווג. וז"ש בת קול כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ע"י רבוי השפע והמזון שיוצא מהיסוד העליון וחנינא בני די לו בק"ב חרובין ר"ל די לו התיקון שעושה בסוד ק"ב חרובין בזאת המצוה בלבד שהוא מתקן הוא זן ומפרנס לכל העולם ואינו צריך למצות אחרות להזהר כ"כ שדי לו במצוה של קב חרובין שיכולים לזון כל העולם בזכות זאת המצוה. ומ"ש מע"ש לע"ש הוא שגרם

התיקון של ק"ב חרובין לתקן אותו בכל שבת דהיינו מע"ש עד מוצאי שבת שכל שבת היה יוצא השפע מהק"ב חרובין והיה זן לכל העולם אפילו לקליפות כמ"ש ר' מאיר הקיטע יוצא בקב שלו ע"ש בדרוש הנ"ל בסוד בלע בן בעור. וז"ס שרמז יוסף לכאן האיש אשר נמצא הגביע בידו. ר"ל האיש הידוע שהוא רומז במלת אש"ר נמצ"א כי אש"ר נמצ"א עם הב' תיבות גימ' ר' פד"ת. וגם נמצ"א גי' חנינ"א בנ"י. והם יהיה להם הגבי"ע ביד"ו שהוא המיל"ה שגי' הגבי"ע יהיה להם בידם לתקנם בסוד יב"ק מה שהיה בגלגול הקודם להם ק"ב חרובין יתקנו הם בסוד יב"ק. וזהו הגבי"ע ביד"ו גימטריא יב"ק. ובזה התיקון ואתם עלו לשלום אל אביכם. ר"ל בזכות התיקון שלהם בברית העליון יצא שפע מזון לכל ישראל ואז יהיה חדוה ושלו"ם באר"ץ ושלו"ם במלכו"ת ושוב"ע בעול"ם. וטל ומטר לברכה על פני האדמה ואז יעלו כל התפלות של ישראל הכלולים בי"ב שבטים אל אביכם שבשמים בסוד מיין נוקבין אל המלכות כדי לחבר המלכות לשלום שהוא יסוד של זעיר שהוא אביכם והבן היטב:

גביע ג"ם בבק"ר יאכ"ל ע"ד ר"ת גביע. ג"ם בה"ם ינג"ח עמי"ם ר"ת גבי"ע. עו"ד יוס"ף בנ"י גוב"ר למפרע גבי"ע. עני"ן גלו"ת יוס"ף במצרי"ם. בנימי"ן יד"ע עו"ן. גלות"ו. גלגו"ל עקיב"א ב"ן יוס"ף. בעו"ן גילו"י עריו"ת יוס"ף. *ע"ל גבו"ל בנימין יבנ"ה בי"ת עולמי"ם. כי בעת שנמצא הגביע באמתחתו של בנימין אז הכוהו אחיו בין כתפיו. לכך זכה ובין כתפיו שכן: (בספר תולדות יצחק פ' זאת הברכה) גאה גא"ה ישכו"ן בט"ח עליו. גביע במילוי. גימ"ל בי"ת יו"ד עי"ן. המילוי בגי' קס"ת הסופר שהוא ב' פעמים מנצפ"ך. ור"ת אלהי"ם ואלו הגבורות הם ביסוד דנוקבא הנקר' בסוד בנימין:

* צריך לאו' להוריד אחד מהע' או על או עולמים כדי שישאר ר"ת הגביע וכמו שלא חשב בנימין בזה הר"ת. וצ"ע.

פרשת ויגש

ויוסף ישית ידו על עיניך.

יש לדקדק מהו הבטחה שהבטיח הקב"ה ליעקב באומרו ויוסף ישית ידו על עיניך. ועוד למה דוקא יוסף יותר משאר בניו. אלא בוודאי שהבטחה גדולה הבטיח הקב"ה ליעקב בזה. והנה כי כל הראות העינים הוא בא ע"י הדעת שיש בו ה' חסדים וה' גבורות שהם בגי' ב' פעמים עי"ן שהם ק"ל ק"ל. והנה בלילה שמסתלקים ממנו המוחין. והדעת מסתלק ממנו ואז נשאר בסוד הקטנות שהם י' פ' אלהי"ם דדעת דקטנות. ולכן נופל על ז"א סוד הדורמיטא. וז"ס ועיני ישראל כבדו מזקן דיצחק כמ"ש בזוהר ר"ל שע"י הגבורות אין לו כח לפתוח עיניו. והנה נודע כי עון דאדה"ר היה שגרם שירד הדעת דזעיר בין תרין כתפין. ונודע כשהוא למעלה במקומו הוא משפיע הארה בעינים בסוד כי ס"ר לראות שהעשר הויות שבדעת גי' ס"ר הוא נותן כח הראות בעינים וזהו לראות דייקא וזהו וירא ה' שהוא ז"א כי ס"ר שהיה לו שנתן בו כח לראות. והנה ע"י עון דאדם קדמאה גרם שנחשך עיני ישראל מפני שירד הדעת בין הכתפים דזעיר. וז"ס ועיני ישראל כבדו מזק"ן שהוא אבי זקנו שהוא אד"ם קדמא"ה עם הב' תיבות גי' מזק"ן שהוא גרם לז"א זה הכבדות של עינים. והנה יעקב שהוא שופרי דאדם קדמאה עליו היה מוטל לתקן זה הדעת ולהעלות אותו פעם אחרת למעלה. אעפ"י שאמרנו בדרושים שהכתר דזעיר הוא המעלה את הדעת למקומו מ"מ היה צריך שיבא זה הענין ע"י יעקב שיתוקן זה על ידו. והנה פגם דאדה"ר היה שיצאו החו"ג מן הדעת דז"א דרך היסוד דז"א שהוא יוסף ולכן היה מוכרח שיוסף עצמו דייקא יתקן זה. וז"ס שטיפת זרע הוא נוטל מאור עיניו. ומה שהיה עיני ישראל כבדו מזקן הוא להורות שאין כח בידו לתקן הוא בעצמו

אלא ע"י בנו יוסף שהוא בן זקונים  לו הוא יתקן אותו. כי ב"ן זקני"ם כתיב גי' ס"ר שהוא בן של או"א שהם זקנים דזעיר והוא ג"כ דעת דז"א כי ב' יסודות דאו"א הם דעת דז"א והם נק' יוסף. ויש בתוכם י' הויות כמנין ב"ן זקני"ם ולכן הוא יחזור י' הויו"ת למקומו כי ממקום שיצאו לאותו מקום בעצמו יחזור אותם למקורם כדי למתק אותם הדינים שנשארים שם בז"א. והנה כתבנו לעיל כי הטיפה היא מאור העינים. והנה מביא האריז"ל כי בעת שאדה"ר נזדווג עם חוה ראשונה זרק בתוכה שני טיפין והם רחל ולאה וכו' ע"ש. הנה בודאי שאלו הטיפות היו חשובים וגדולים עד מאוד משום שהיו בכורות שיצאו מיציר כפיו של הקב"ה ולכן לאה נפקת ובכת בפרשת אורחין בגיניה דיעקב ולכן זכתה לאתקבר' עמיה במערתא כנז' בזוהר ויחי דף רכ"ג ע"א. אבל רחל דלא בעאת למיפק ולמשאל בהדיה. קבורתה בפרשת אורחין. ורזא דמלה כי לאה ע"י הבכיה והדמעות שהן דינין נתקנה אותה הטיפה שלה ויצאו כל הגבורות והדינין נמתקו ונשארו כולם חסדים ולכן מפרש התרגום  על ועיני לאה רכות ויאיה בחיזוא. ולכן נקברת עמו במערתא להורות שנתקנת וחוזרות לאדה"ר במערתא אבל רחל היתה ראויה ג"כ לבכות כדי לתקן הטיפה שלה ולמתק הגבורות. ועתה שלא נתקנת נשארת עם הגבורות ולכן נחשך עיניה. וז"ס שנק' עולימתא שפירתא דלית לה עיינין. ומאחר שלא נתקנת לכן לא אתקברת עמו במערתא דתמן אדה"ר מפני הבושה שלה שלא תתביישת לפניו על שלא נתקנת הטפה שלה. והנה במקום רחל בא יוסף בנה ותיקן זה ג"כ מפני שהוא היה זיהרא עילאה דאדם קדמאה בסוד רוח כנודע ולכן היה כח בידו ג"כ לתקן פגם דאדה"ר. והנה נודע כי י' פ' ע"ב שיש בי"ס דחכמה גי' תש"ך צירופי בראשית וזהו שמתרגמינן בחוכמתא. והנה היסוד הוא נק' בראשי"ת שהוא ששי והוא כולל כל התש"ך שהם י' פ' ע"ב והוא דעת דז"א כנודע והם עשרה

חסדים כי אפילו ה' גבורות דאבא נעשו ה' חסדים דאימא וכל ע"ב גי' חסד הרי י' פ' חסד. וז"ס ויוסף ישי"ת גי' עשר פעמים ע"ב. ידו אותיות יו"ד. שהם י' פ' ע"ב ע"ל עיני"ך גי' ס"ר שהם י' פ' הוי"ה ונתמלא כולם במלוי יודי"ן ונעשים עשרה חסדים ואז נתקן הראיה של ז"א וזהו מה שהם י' פ' הוי"ה פשוט שהוא במספר ע"ל עיני"ך יתמלא ונעשים במספר ישי"ת שהם י' פ' ע"ב וזהו הבטחה גדולה עד מאוד שהוא יתקן מה שלא היה יכול יעקב לתקן כל ימיו. ולכן היה יוסף יפה תואר ויפה מראה שהיופי בא ע"י החסדים. והנה יד"ו ע"ל עיני"ך גי' פ"ר ר"ל שע"י י' פ' ע"ב נמתקו הפ"ר דינים ונעשו כולם חסדים גמורים ויאירו עיני ישראל:

פרשת ויחי

וישתחו ישראל וגו'.

פי' רש"י תעל"א בעדניה סגיד לי'. ר"ת תנו"ר עש"ן לפי"ד א"ש. שהראה הקב"ה לאברהם שהוא רומז לד' גליות שכל זמן שהם שולטים צריך לסגוד ולהשתחוות כנגדם כמשרז"ל מחנפים את הרשעים בעולם הזה:

ויחי וכו' למה פרשה זו סתומה. לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהן ולבן של ישראל מצרות השעבוד שהתחילו להשתעבד. ונלע"ד שהוא רזא דמלה כאשר נודע כי כשהנה"י דאימא נכנסים בזעיר בזמן הגדלות אזי מגיע היסוד דאימא בחזה דזעיר שנק' ישראל ושם לבו הוא פתוח כפתחו של אולם בסוד רחובות הנהר שהוא יסוד דבינה כאשר כתבתי בספר טוב הארץ שחיברתי בק"ק ויניצאה ע"ש. ונודע כי תמיד נ"ה דאימא נעשה עינים לזעיר. והנה כשנפטר יעקב אע"ה אזי נסתלקו נה"י דאימא מזעיר למעלה ונשאר הז"א בסוד יניקה כנזכר בדרוש של פסח ע"ש באורך ואז נסתם

הלב דז"א כי היסוד דאימא נסתלקה וגם נעשה עיניו סתומים בסוד הדורמיטא כי נסתלקו נ"ה דאימא למעלה וז"ש שנסתמו עיניהן ולבן של ישראל מלעילא והבן היטב:

מנשה ואפרים כראובן ושמעון יהי' לי. וזה רמז מן התורה כשמונים איזה מספר וחסר א' שהאחד אינו מן המנין שכן מנש"ה ואפרי"ם גי' ראוב"ן שמעו"ן וא' חסר והוא אינו מן המנין:

יששכ"ר חמו"ר גר"ם רוב"ץ ר"ת חיג"ר שהיה שמשון חיגר: רובץ בין המשפתים ר"ת רב"ה שהיה גדול הרבה: וירא מנוחה כי טוב מנוחה הוא לשון ומנוחה לא מצאתי. וירא אשה ראה ברוח הקודש שהיה בה צד טוב והיא תמנע. ויט שכמו לסבול שלקחה בין כתפיו. ויהי למ"ס עובד היינו ס"מ והיה טוחן ועובד בביתו* ע"ז וכל מעשה שמשון רמוז בפסוקים אלו. בדן זה שמשון:

זה הדרוש מצא הרח"ו ז"ל

מכת"י עצמו של האר"י ז"ל

בזהר דף רל"ז ע"ב.

כד נפיק ב"נ מהאי עלמא אי הוא זכי נשמתא דיליה סלקא ואתעטרת באתרה. ואי לא כמה חבילין טריקין אזדמנן לאנגדא לגיהנם ולאמסרא ליה בידא דדומה דאתמסרא לממנא על גיהנם ותליסר אלף רבוא ממנן עמיה כו'. הנה יש יראת ה' שהוא בחי' מלכותא קדישא ויש יראה רעה מסט"א מסאבא שהוא ס"מ כנז' בהקדמת הזוהר דף י"א ע"ב. והאדם צריך להיות ירא מיראה דקדושה שהיא שכינתא חרבא קדישא וזהו ענין תכל"ת ולא מחרב רעה שהוא ס"מ. כי הירא מיראה זו ממשיך עליו הטומאה ההוא וה"ז עובד ע"ז וז"ש בהקדמת בראשית מאן דדחיל מיראה רעה שריא עלי' ההוא יראה בישא ועל זה ארז"ל אני ה' נאמן ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר שהוא תכלת כי התכלת הוא

* כנראה הי' צ"ל בבית

מלכות קדישא והוא גי' ז' שמות מרגלאין שבין כולם גי' תכל"ת. וקל"א אילן הוא ס"מ כי סמא"ל עולה קל"א והוא האילן שבטומאה וע"ז אמר קל"א אילן. כי התכלת שהוא הקודש שהוא יראת ה' הוא כנגד ס"מ שהוא היראה רעה כי זל"ז עשה אלהים וזה ממשיך עליו קל"א אילן שהוא ס"מ ע"ז ופורש מעליו יראת ה' שהוא התכלת. והנה על ס"מ אמר הכתוב הנה ה' רוכב על עב קל. שלהיות המצריים עובדים אותו. רכב הקב"ה עליו שיראו יראתם ואלהיהם סוס להקב"ה ע"ב על ק"ל כי כן ס"מ עולה ק"ל עם הכולל. והנה כבר נודע ששר דומ"ה אחר שהעבירהו משלטנותו שהי' שולט על מצרים. נתמנה להיות שר גיהנם דוגמת נוק' לס"מ כמו שהג"ן בג"ע היא נוק' דקדושה. והנה בגיהנם יש מבחי' דכורא י"ג אלף ריבוא כנגד הק"ל דס"מ כי ריבוא הוא י' אלפים וי"ג ריבוא עולה ק"ל אלף כוחות מכחותיו ומה שהם י"ג אלף רבוא. הוא כנגד אלף יתירה שסמא"ל עולה קל"א וכל א' הוי אלף לכן הוי י"ג אלף ריבוא:

נתן נלע"ד שפירושו הוא מי שמכסה עצמו בלבוש של יראה ותולה בו היראה של קל"א איל"ן שהיא מלכות של העשייה הנק' קלא אילן מפני שהיא מעורבת בין הקליפ' ואסור לירא מלפניה שעליה נאמר ויראת מאלהי"ך ולא ממקצת אלהיך שעיקר היראה היא ממלכות דיצירה הנק' תכלת ולא ממלכות דעשיה הנק' קלא. ומי שמתירא מלפניה הוא עוע"ז שהוא ס"מ שגי' קל"א דבוק עמה תמיד במלכות דעשי' כנז' לקמן (פ' ויקהל דף רי"ו ע"א ע"ש ): ואומר תכלת הוא. רצ"ל ממה שהוא מפחד הוא מהתכלת שהיא מלכות דעשיה ולא מס"מ. אני ה' נאמן ליפרע מפני שאין תכלת במלכות דעשיה אלא קלא אילן בלבד. אבל עיקר התכלת הוא במלכות דיצירה ושם הוא היראת ה' שצריך לירא מפניה ולא ממלכות דעשי'. וז"ש שמעון הצדיק ויהי מורא שמים עליכם

שמים דייקא שהוא מלכות דיצירה הנק' שמים אבל מלכות דעשי' נק' ארץ עילאה ולקמן אמר מאן דדחיל ממלכות דעשי' הוא נותן עוז ותעצומות להעלותה ולחברה ליצירה ואז גם הקליפ' היונקים תמיד ממנה הם ג"כ עולים עמה ויונקים מהפנימית של היצירה ואז נעשים מסך מבדיל ומכסים אורה דיצירה כמ"ש עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. וז"ס תולה בבגד ו' שהוא מלכות דיצירה שהוא בחי' אות ו' דהוי"ה והמלכות נק' בגד שהזעיר מתלבש בתוכה היסוד שלו כמ"ש אליך ה' כסיתי וכמ"ש בקר אערוך לך על ה' (ע"ד) והוא ע"י היראה מעלה קל"א איל"ן שהוא ס"מ ותולה אותו בבגדו במלכות דיצירה הנק' תכלת לינק ממנה. וז"ש ואומר תכלת הוא. ירצה שנעשה מן קלא אילן תכלת ממש ע"י שס"מ יונק ומקבל כל השפע של מלכות דיצירה הנק' תכלת. וז"ש אני ה' שהוא זו"נ דיצירה נאמן ליפרע ממנו שבהם נוגע הפגם וזאת המלכות דעשי' נק' ד' דיהודה מפני שהיא מראה עצמה תמיד לפני החיצונים דלה וענייה כדי שלא יקחו ממנה השפע שיש לה כנ"ל וע"י מעשה הקטרת ממיתים (מתים) הקליפות היונקים ממנה והיא עולה לפי שעה בעת התפלה ומתחברת עם הקדושה היא לבדה ואין אחר זולתה ואז תתבטל מותנא ומגפה מעלמא אבל הגורם להעלותה ע"י היראה מעורבת עם החיצונים גורם ב"מ מגפה בעלמא לכן עונשו הוא שמענישים אותו שימות ב"מ במגפה קודם שיתגבר הדבר בעיר ר"ל ימות הוא בתחלה מפני שהוא הגורם בניזקין וז"ש אני ה' נאמן ליפרע בעונשו של מגפה ולכן צריך ליזהר שלא להתיירא אלא מיראה הפנימיות בלבד ולכן צריך ג"כ ליזהר שלא להתיירא בשעת הדבר ר"ל מס"מ וחיילותיו אלא להתפלל לה' והוא יענם. כי המתיירא מלפניו הוא נותן לו כח וגבורה להתגבר במגפה ב"מ בעיר אלא חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ויעסוק תמיד בתורה ובמעשה הקטורת ויתבטל מותנא מעלמא. והנה ע"ז המלכות שהיא

נק' ד' אמר אאע"ה רק אין יראת אלהים במקום הזה. ירצה שראה אברהם שאות ד' של יהודה הוא אות ד' של אדנ"י מעורבת בין החיצונים ושרה אשת אברהם היתה דוגמת אות ד' כנודע ולכן הי' מתיירא אברהם שלא יהרגו אותו בעבורה מאחר שיתגברו החיצונים עלי' וינקו ממנה יהיה להם כח להרוג אותו ג"כ. וז"ש רק אין יראת אלהי"ם במקום הזה. רצ"ל. האות ד' של אדנ"י הוא אסור לירא מפניה כנ"ל ונשאר רק אותיות אי"ן מן אדנ"י שצריך לירא מלפניו. וז"ש אותיות אי"ן הוא יראת אלהים במקום הזה בלבד אבל אות הד' אסור לירא ממנה כי שם אחיזת החיצונים. וע"ד שהיה מתיירא אברהם על אודת שרה שהיתה אז דוגמת אות ד' ולכן אמר אחותי היא. וכפשוטו אמר רק אין יראת אלהים במקום הזה שהיא במלכות דעשי' ושם אסור להתיירא מפניה כי שם החיצונים מעורבים בתוך הקדושה ולכן אמרתי אחותי היא למען ייטב לי בעבורה:

פרשת שמות

דרושים מהרב החכם טבול זללה"ה

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה ויאמר בילדכן את העבריות וגו'. המילדות הם בינה ומלכות שאלו הב' הוא מעביר השפע

של בינה הוא מעבר השפע לו"ק והמלכות היא מעבר לעולם התחתון והם הם המילדות העבריות. וראיתם על האבנים הם אבני בוחן לבחון אם ראוי לעבוד את ד' ולהמית עצמו על ק"ה וא"כ הכבידו עליו עול תורה שנא' אדם כי ימות באוהל באהלה של תורה ואם בת היא וחיה:

פי' אחר למילדות העבריות מלשון עברה וזעם שעוברת על האשה בחבלי לידה ומי גרם לה המילדת שעשתה לה רפואה ותרופה להריון תחלתה ברצון וסופה באונס ואמר להן פרעה וראיתם על האבנים למה נק' אבנים כמו שהאבנים משתברים מהמכות שמכים אותם כך ההרות משתבר כל עצמותם וצלעותם בטרם שילדו ובלשון חכמים קורים לאבנים משבר. וטעם אחר למה נק' אבנים שכולל ב' דברים שם א"ב ב"ן וזהו אבנים וגם כולל א"ב א"ם ב"ן לזה אמר לשם על המשבר כשהיא יושבת ללדת וכבר היא שבורה מאליה ואינה מרגשת בחייה ואז נקל להמית הולד באותה שעה. ואמר אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה רצ"ל וחיה מאליה ולא בהכרח כי היל"ל ואם בת היא ותחיה ואם הי' אומר כך הי' נראה שהם יחיוה בחיוב שיעשו באופן ויכרחו להחיותן לכן אמר וחיה מאליה ולא בהכרח:

פי' אחר למילדות העבריות וגו' ה"ס מלכות של אי' עילאה ומלכות של תבונה ומלת מילדות עם הי' אותיות גי' מלכו"ת ומ"ש העבריות שבהם תלוי סוד העיבור להוציא את הזו"נ. ומ"ש אשר שם הא' שפרה היא הבינה וכך תמצא מלת בינה במילוי בי"ת יו"ד נו"ן ה"א ומלת תבונה פשוט גי'

תתרי"ו    וכן   שפרה    כפשוטו

בלבד ומלת פוע"ה פשוט ומילוי

כזה פ"ה וי"ו עי"ן ה"י עם ח"י

אותיותיהם   יעלה     כמספרם

תתרי"ו הרי לך המילדות הם

בינה ותבונה בילדכם את העבריות רצ"ל ע"ב רי"ו ימין ושמאל כשתמשכו השפע מלמעלה ותשפיעו למטה בקצות שהם ימין ושמאל ע"ב רי"ו וראיתם על

האבנים הם אבני הבנין אבני גזית הם ה' בנים וב' בנות אם בן הוא והמתן אותו רצ"ל כל נשמה הבאה מאלו הה' בנים והמתן אתו נ' פשוטה של והמיתן רומז לעץ החיים. לשם תמיתו ותשלחו אותו שנא' היאורה תשלכוהו הוא עץ החיים הנק' יאור וזהו והמתן אותו ואם בת היא וחיה תשליכו אותה בין או"א שהם י"ה ושם תקבל היא חיות וכו':

פי' אחר למילדות העברית חסר ו' שהם באחדות א' שם הא' שפר"ה רומז לשם קדמ"ת ומ"ב מצד ע"ב      מאבא ושם

                                                       Ôשנית

                                                       השנית        פוע"ה

                                                       הוא   שם    קס"א

                                                      מצד  אמא  בילדכן

                                                      את          העבריות

                                                      כשתפלו    העברית

                                                      רצ"ל  בהגיע   שפע

                                                     לעטרה  של    ברית

                                                      וזה         העבריות

                                                      וראיתם           על

האבנים הם בינה ומלכות שכל אחד נק' אבן וכל א' מאצלת בנים והתחתונה מאצלת נקבות לכן תראו ותבחנו מן איזה בחינה באה אם בן הוא בודאי הנשמה שלו באה מצד הבינה שהיא בחינת הבנים א"כ והמתן אותו מלשון מומחא תשביעו אותה שתהי' טובה כדי שיזכה לנו"ן פשוטה שהוא עץ החיים. ואם בת היא מבחי' המלכות מצד הבנות וחיה אותה הנשמה תשפיעו ותתנו לה שפע מצד חיות הקודש וזהו וחיה חיות ממש:

פי' אחר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו'. מלך מצרים הוא המלך הא' הנק' בלע שאחיזתו הוא בגרון של א"א ואמר למילדות העבריות הם אמא של אצילות ואמא של בריאה א' נק' שפרה הוא שם קדמ"ת שהוא שם אהי"ה בריבוע שגי' קדמ"ת וכולל עוד מב' אהי"ה א' מצד אבא וא' מצד אמא וב"פ אהי"ה גי' מ"ב הרי שמלת שפרה כולל ג' אהי"ה הרמוזים בפ' אהי"ה אשר אהי"ה אהי"ה שלחני וגו' ושם השנית פועה רומז לאמא של בריאה הם ג"פ שם בין עם ג'

כוללים ועוד כולל א' לכלם הרי גי' פוע"ה נמצא אמא באצילות אמא בבריאה ואמר להם בילדכן את העבריות רצ"ל בהולדת האצילות בין למעלה בין למטה בהתפשטות האור שמתפשט ויוצא מאלו הב' מעברות שלכם בהכרח שכל השפע יוצא מכם שפרה ופועה וראיתם על האבנים מצד האבות מצד אבא דאצילות ומצד אבא דבריאה וזהו על האבני"ם אם בן הוא והמתן אותו לפי שהאור של ב"ן הוא גדול הרבה ובהיותו גדול יש פחד שיחריב העולם ויחזור לתוהו ובהו כמו מיתת המלכים וידוע הוא כי מיתת אלו המלכים הוא כמו הפתילה שנטבעה בשמן כך המלכים האלו שברוב האור מתו ומיתה שלהם שנתבטלו ונבלעו בנרתיקם וזהו מיתתם כך ג"כ אם בן הוא והמתן בשפע גדול ורב וכך תמצא ב"ן במילוי בי"ת נו"ן ס"ת ת"ן וזהו אור רב וגדול כמנין תן כנ"ל והמתן אותו הרבו עליו אור גדול כדי שישפיע לכל הנבראים ואם בת היא וחיה די שתתנו לה חיותה שהוא חיות העולמות ובזה מספיק לה ובזה תבין בת בתחלה סי' יפה לבנים:

פרשת משפטים

כי תקנה עבד עברי וגו'. יש להקשות למה גזר הקב"ה וכו'. נדפס בס' הלקוטים בשער הפסוקים בשם הרב:

אם בגפו יבא. דע שלמעלה יש מקום השער שהוא הראש וג"כ שער הזקן ומשם יורד השפע אל הזקן עד זקן התחתון ושם נעשים ג"כ י"ג מכילין בסוד גדולה מלה שנכרתו עליה י"ג בריתות כדפי' במקומו בס"ד והשפע שיוצא משערות הראש יורד בין הירכים ולזה יש לחיצונים איזה שליטה בשל הירכים פי' כי משם היא חיותם לפי ששאר שערות שבראש הוא באור חוזר ויש לטומאה ראשון ושני בחולין שהידים שניות לטומאה וג' בתרומה ורביעי בקודש כמ"ש במקומו. והנה או"א הם סוד הידים העליונים לפי שמלבישים לידי א"א. וזו"ן הם סוד הרגלים העליונים לפי שמלבישים לרגלי א"א כנודע וכשאנו נושאים הידים למעלה אנו מכוונים שאו"א מקבלים שפע מא"א וז"ס נט"ל י"ה

למעלה ומה שמקבלים נותנים לרגלים למטה שהם זו"נ שמקבלים התמצית שיורד מן הידים העליונים שעיקר המים הם לאו"א ונק' מים עליונים אבל זו"ן אין מקבלים אלא תמציתם של אותם המים והם נק' מים תחתונים. ומי שעושה כך שמתנשא הידים בשעת הנטילה הוא יתנשא ויתרומם ג"כ ויתעשר מפני שזכה להתחבר ו"ה שהם סוד הרגלים עם י"ה שהם סוד הידים ודע שכל אות מהשם כוללת כל השם נמצא שד' אותיות השם הם ד' הויות שהם כמספר נטיל"ה ולזה צריך דוקא רביעית מים שרומז לאות אחת הכוללת כל השם ואם חסר מרביעית מים פסולה לפי שאין אות א' שלימה אינה כוללת השם ולזה על נטילת ידים ר"ת ענ"י שאין עושר אלא משום שהוא מציאות כל האצילות ואם הקל בה ס"ת למ"ת ח"ו נעקר מן העולם מפני שאלו המים הם חיות האצילות כי אריך הוא מחיה כל האצילות וכיון שזלזל בה נעקר מן העולם והולך למיתה וענ"י עולה ק"ל שהקל וזלזל בה אבל אם יכווין בו כמ"ש לעיל ויכוין ג"כ לה' הויות שעולות ק"ל כנגד ה' אותיות נטילה וגורם שמתחברים י"ה עם ו"ה מים עליונים עם מים תחתונים ואז יעלו הה' הויו"ת שגי' ק"ל וגובר על ענ"י וממתיקו וז"ס הנה ד' רוכב על ע"ב ק"ל. ודע שאותיות ו"ה הם מלבושים לאותיות י"ה כנודע ולכן נק' זו"ן דאו"א ואו"א נק' נשמה לזו"ן מפני שהם מתלבשים בתוכם ובנטילה צריך לכוין שיעלה הגוף שהם ו"ה לנשמה שהם י"ה ואם לא יהכין בזה גורם שיסתלק הנשמה מהגוף וישאר הגוף בלא נשמה אז תסתלק נשמתו ג"כ וימות וז"ס אם בגפו יבא שהוא בגוף לבד (הגוף) אזי בגפו יצא שלא יעלה עם נשמתו ואין לו עמה קשר כלל:

ואם בעל אשה הוא ר"ל שמעלה הבעל והאשה שהוא סוד אותיות ו"ה שהם זו"ן במקום הו"א שהוא מקום נעלם שהם או"א אז ג"כ הוא זוכה ויצאה אשתו עמו ר"ל שמתחברת הנשמה עם הגוף ומקבלים שניהם שכרם וכן אם בעל אשה

הוא פי' כי האשה שהוא סוד מים עולה מספרת כמנין ר"ת של ה"ויה א"דני ש"די והם יעק"ב יוס"ף דו"ד והם רמוזים במלת שאו ידיכ"ם קודש וכן אותיות כ"ס ר"ת כ"בוד מ"לכותו וגם תבין שנק' הכלי של הנטילה אנט"ל שעולה הוי"ה ואדנ"י שרומזים לזו"ן מים תחתונים והם גוף הכלי ונשמתם הם המים שבתוכה ומים עולה גי' הוי"ה ואדנ"י ושניהם בגי' יעק"ב והוא ר"ת "יענינו "ביום "קראינו ר"ת יב"ק שהם ג' שמות * ועוד רומז על הט"ל מלמעלה וחקל תפוחין כדאיתא בזהר שהם נה"י ואם לאו גורם ח"ו שיהיה ל"ט ששם נאחזת הנקבה וכשאין לה ט"ל מלמעלה ח"ו נאחזין בה הדינין של מטה וז"ס הפ' וינטלם וינשאם תרגום וינשאם למים התחתונים שיש להם פחד וינשאם רומז למים עליונים שינשאם ויתחברם לכתר שהוא א"א וז"ס ד' מלך הוא סוד מים של א"א ד' מלך הוא סוד מים של או"א שקבלו משם מים ומלכו ד' ימלוך רמז לז"א שאינו מולך במקומו אלא מתפשט למטה בסוד מט"ט ושם מולך בכל העולמות הוא ונוק' ולאלו המים אמר אל תאמרו מים אלא תתחבר מים עליונים עם מים תחתונים י"ה עם ו"ה ודע שאמר וישא אהרן את ידו א' ר"ל אע"פ שאו"א שניהם הלבישו ידי א"א עם כל זה או"א נק' אחד ואין שני לו וכדפי' בר"מ קדושי' ד' פ"ב א' בדרגין דיליך דאינון אבא ואמא ואנא וברא דלהון ביחודא חדא וזהו שנים דאינון חד ולזה ידו כתיב שרומז לאחדות א' כנודע במקומו:

*[צ"ע]

הג"ה לס' זהר"ק

פ' בראשית ד' י"ד בד"ה דע כי האבר כו' ושם בא"ד ומערת המכפלה לקחו לחלקם כו'. נלע"ד נתן. כאשר תכתוב המכפלה במילוי כזה ה"י מ"ם כ"ף פ"א למ"ד ה"ה הרי המילוי בלבד גי' ג"כ המכפלה שהם כמספר ה"פ חסד והנה סוד מערת המכפלה הוא יסוד דנוק' והנה מערה הוא לשון חיבור וזיווג כמו במער איש ולויות אמר רבא בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו כאיש הנדבק באשתו והיו לבשר א' פה לפה ומעור הוא לשון חיבור כמ"ש רז"ל אם הי' מעורות בגידין וכן מעורה בטרפשין וכן הוא לשון עירוי כמו המערה מכלי אל כלי לכן ע"ש שיש ביסוד דנוק' שני צינורות השופכים ומערים (מכלי) אל כלי אחר לכן נק' היסוד דנוק' מערת המכפלה שהעירוי הוא כפול וכן היסוד דזכר נק' ג"כ מכפלה כמו היסוד דנוק' וכן היסוד הזכר נק' מערה סתם כמ"ש כמער איש ולויות והיסוד דנוק' נק' שדה סתם ומערת המכפלה הוא הכפול שיש ביסוד דזכר ומערת שדה המכפל' הוא הכפול שיש ביסוד דנוק' וז"ס שנקברו ג' אבות וג' אמהות אברהם שרה יצחק רבקה יעקב לאה שהם בגי' מערת המכפלה במילוי כזה מ"ם עי"ן רי"ש ת"ו ה"ה מ"ם כ"ף פ"א למ"ד ה"י ואע"פ שנקבר בו אד" וחו"ה עכ"ז אין רמוז בו להורות כי הוא פגם ברזא דמערת המכפלה וג' אבות עם ג'

אמהות תקנו במה שהוא פגם לכן הם לבדם רמזו בו והם שם קבורים להורות כי הם סוד המ"ן והמ"ד של התרין יסודות של זו"ן כי הזכרים הם החסדים והנקבות הם הגבורות והמ"ן וכן המכפלה הוא אותיות מ"ה כפ"ל ר"ל אדם שגי' מ"ה הוא שוכב במערה מכופל כנז' בדרז"ל וכן מערת המכפלה ר"ת וס"ת גי' ב' פעמים אדם כי אות ת' במ"ק מ"ם להורות על שמונח הוא קומתו כפול עוד נלע"ד כי מערת המכפל' הוא רומז לשם ב"ן כנודע שבו היה סוד מיתת המלכים וכאשר בא אברהם אב"ר מ"ה שהוא שם מ"ה החדש אז נתקנו הז' מלכים:

                                                         àלע

                                                         נלע"ד     שהוא

                                                                           בכתר

                                                         דמוסף        דיום

                                                         השבת בעת שאנו

אומרים אי"ה מקום כבודו וכו' אזי המלכות עולה בבינה ונעשית עטרת על עצמות דזעיר אבל הכלים דזעיר עולים ג"כ באבא כדי לזווג עמה וז"ש בזאת בעת שהמל' נק' זא"ת כנ"ל אזי יבא אהרן שהוא הזעיר הנק' אהר"ן בסוד זקן אהרן וכו' יבא אל הקודש שהוא החכמ' שנק' קדש כדי לזווג עמה ואזי ג"כ היסוד של הזעיר נק' אהרן כמו היסוד דאבא הנק' אהר"ן שהוא ע"ב ודפ"ק וזהו יבא אהרן אל הקדש שהוא נקודת ציון דמלכות הנק' קדש קדשים כמו היסוד דבינה בעבור שהוא אז במקומה עצמה

                                             Óמלכא

                                             דמלכא   בפ'    הפועלים

                                             פי'      רש"י    ז"ל מצות

                                             המלך: דבוריירי. מלשון

בירור כלומר הרגילים לעשות מצות וכו'  שבברורים והם מובחר הת"ח: קריבו שמעו. מאן מצוה להם מאחר שדרכם לשמוע מצות ד' שיפרשו עוד מהעולם ויתבודדו לשמוע הסוד הגדול הזה: מאן מנכון וכו'. הוא לבדו יקום וינדע: דסליק ונחית וכו'. לשנא דקרא נקיט מי עלה שמים וירד מי אסף שחפניו: סליק כמו

דעייל ונפיק המוזכר בזהר אלא שלשון התוספתא משונה קצת ופי' שרגיל בצפיית המרכבה לכנוס ולצאת כר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום. א"נ דסליק ונחית שמייחד הספי' מתתא לעילא ומעילא לתתא: מאן כנש רוחא היא המלכות הנק' רוה"ק. בידוי שע"י מעשיו הטובים השרה השכינה עליו א"נ רוח ממש שבתחלה יש לו לאדם נפש וע"י מעשיו הטובים זוכה לרוח כדכתיב עד יערה עלינו רוח ממרום כדפי' בזהר יקום וינדע. כלומר יכין עצמו ויזדרז לדעת מאי דניחא. ברעותא דרישא חיורא באד"ר פי' הכתר נק' רישא חיורא ונ"ל חכמה שבכתר חכמה במקומה נק' ראש ולא ראש לבן יען יש בו קצת דין וזו דכלא רחמים פשוטים נק' ראש לבן. ורעותא דילה. היינו כתר שבכתר שנק' רעוא דרעוין קרא ליקריה. חכמה נק' כבוד ע"ש ל"ב נתיבות חכמה שבה שכבוד עולה ל"ב וכן הבינה נק' כבוד ע"ש הגלות הל"ב בה נמצאת. כי יקרא ליקריה הוא החכמ' והכל בכתר סליק חד טהירו. תרגום צהרים טיהרא. וההוא קו המדה הנק' בוצינא דקרדנותא כדאיתא בסוף תיקון ח"י והוא אור המאציל י"ת הנותן מדה למדת בארכן ורחבן ורביעם וקו המדה זה אחר שניתן המדה לכתר שבכתר ולחכמ' שבכתר עמד שם מעולפת רצ"ל מעוטפת בעצמ' כדאי' במאמר קו המדה וכשרצה המאציל להאציל בינה שבכתר חזר הקו ועלה ברישא דכלא שהוא כתר שבכתר. נשב ביה. ברישא דכלא דקאמר. והושיבו דרך משל הזגג הנופח בזכוכית להוציא כלי למעשהו בענין שנא' וברוח פיו כל צבאם וכיוצא בלשון הזה איתא באד"ר קל"ה ב'. כד סליק ברעותא דרישא חיורא למעבד יקרא ליקריה תיקן וזמין ואפיק מבוצינא דקרדניתא חד נצוצא. נשב בי' וכו'. ואפיק מכתר שבכתר ומחכמה שבכתר קומרין טהירין לבושים מאירים הם ח' מדות העתידות להאציל הוציא בתחלה שרשן בחכמה כדכתיב כלם בחכמ' עשית. וראי' דקומרין לשון מלביש כדפי' בערוך קומרין מטלית שעושין מעשה אורג והספירות נק' מלבשוים כדאיתא בפ' דר"ח

ובמאמר הקליר מלך בי' לבושים וסליקו לקבל שפע והארה וחזרו ובזה אתעבידו כלא חד. שבתחלה הי' בחבור והשתא הםביחוד גמור בלי חבור ובלי פירוד:

                                            Õההוא

                                            וההוא  טהירו     שהוא

                                                               קו       המדה

                                             הנז'.    כד     נשיב    בה.

                                            בכתר   שבכתר.    וזריק

                                            זיקין. להוציא  הקומרין

                                           בחכמה  מיד בכח אותה

                                           נשיבו     עצמו     ואנהיר

                                            היינו     שהוציא      בינה

                                            שהיתה אחד   מהקומרין

בתוך החכמ' אקרי אהי"ה אותה האה שהיא בינה שבכתר ומכאן אתה למד שבכ"א שנמצא אהיה האמור בכתר היינו בינה שבכתר. וזריק זיקין נצוצין היינו שהוציא הז' קומרין הנשארים בכח לפועל והרי נשלם פרצוף בכתר עד המלכות שם ומלכות בכלל ואנשים בה בכתר שבכתר נשיבו אחר להאציל במקומה בשלימותה. בגליפו טמיר. שהחכמ' תקרא חקיקא בערך הכתר לרוב העלמו:

                                          Ðינון

                                          אינון     קומרין    שמונה

                                                        מדות     שעתידין

                                          לעלות    בהעלם    החכמה

                                          ולא דמי לקומרין שהזכיר

                                         לעיל    בחכמה       שבכתר

                                         דהתם    איירו   בח'  מדות

שבכתר עצמו שעדיין לא נתגלו והכא מיירי אחר שנשלמה החכמה במקומה בכל העשר שבה הזכיר שהיו בה ח' מדות גמורות העתידות להתפשט שהיו בהעלם שרשן בחכמה. דאתחברו שהיו בחכמה מחוברים ביחוד ע"ד כלם בחכמה עשית מגו חד טינרא. היא מלכות שבחכמה שהרי מלכות נק' צור כדאיתא בפ' בשלח דס"ד. נפקו בגליפא חקיקא יותר נגלית ולהכי לא קאמר טמיר ואקרי הוי"ה. בנקודת אלקים היא הבינה במקומה והיא כוללת ה"ח קומרין דנפקי מחכמה ולא הזכיר נשיבו אחר בהאצלות הבינה לרוב קשורה ודביקותה עם החכמה דהוו

רעים דלא אתפרשין לעלמין ובחד נשיבו עמדה מלכת שניהן:

תו     נשיב   המדה   הנז'

         בה   ברישא  דכלא

שהזכיר לעיל שהוא כתר

שבכתר     כדפי'    זיקין

נציצין  מדת  החסד נק'

אור ודרך האור להתנוצץ ולכך הזכיר נמי כי האי לישנא בכתר דהוא נמי נק' אור קדמון כדאיתא בתי' דקל"ד כתר עלאה אע"ג דאיהו אור קדמון כו'. זרקין לכל עיבר ובאור הכתר לא אמר זרקין דנעלם הוא מאוד ואפיק וכו' הזכיר שנית ואפיק ואמר טמירא ונצוץ לכל סטר וברישא לא הזכיר טמירא. ואמר זרקין לכל עיבר. ונראה דכיוון למאי דאמר במדרש אור שברא הקב"ה ביום ראשון הי' אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו היינו לכל עיבר ואמר עוד במדרש כיון שהסתכל ברשעים עמד וגנזו לצדיקים ואפ"ה באור דילי' העולם מתקיים כדאיתא בזהר פ' תרומה. ואחר שגנזו כלו הוציא הצמצום והיינו דקאמר טמירא ונציץ לכל סטר רצ"ל מעט התנוצצות לכללות ו"ק העולם:

תו         ההוא       טהירו

             סתימו.  לא אמר

תו   נשיב   כמו    למעלה

לפי       שבא      להאציל

הגבורה    שהיא      דינא

קשיא ומה שהאציל כבר

הכל   חסד  ורחמים  לא

יעלה   בדעתך  דבטהירו

אחר   האצילה.  וסלקא

לקבל   הארה.     ונחתא

למקום הגבורה  שרוצה

להאציל א"נ וסלקא ונחתא כמשל הנופח בזכוכית להוציא כלי נופח וחוזר הרוח אליו וחוזר ונופח וסליק ממקום שעתיד להאציל הגבור' דשם נחתא וסליק באלף ומאתן דהיינו בבינה דדינין מתערין מינה. אלף ומאתן שהרי הגבורה נק' אלקים במספר הקדמי פשוט מאתן ובמספר הקדמי במילואו אלף ושורש כלם בבינה. הקדמי

פשוט כזה עולה ר' א אל אלה אלהי אלהים ובמילוי כזה אלף. אלף אלף למד אלף למד הה אלף למד הה יוד אלף למד הה יוד מם הרי בגי' אלף וא' במספר אותיות אלהים וא' אינו מעלה ומוריד בחשבון ויש לפרש אלף ומאתן כי הא דאמר במסכת שבועות האלף לך שלמה לדון בדינא דמלכותא ומאתים לנוטרים את פריו רבנן שהם סנהדרין לדון ששית העם אפ"י דין תורה כך פי' התם הרב בן מיגש בחדושיו. חילין טמירין בגבורה הנק' צפון כי הם צפונים וכשהם מתפשטים מתגלים להטין לכל סטר שבכל ו"ק שבגבורה הם אש לוהט. ואפשר לפרש פי' שלישי אלף ומאתן בכה"ג דהוי כאלו בכל ו"ק שבגבורה כתיב אלהים שעולה מאתים וששה פעמים מאתים עולה אלף ומאתים ומנהון די מתקנן בתיקוני יאות. הדינן שנידונין בהיכל זכות שבו יוצא נהר דינור ולא נמסרו לחיצונים. בתיקוני אחרי הוא הקליפה הנק' אלהים אחריםוהם הדינים הקשין שנמסרו לחיצונים ובם תיקננן הקליפות ע"ד שאמר תריסר ירחי בגיהנם תקינא דההוא סטרא:

                                        Þדת

                                        מדת             ר ח מ י ם

                                                          ואיתקרי שמים.

                                              כיוון  ללמדנו  שמדה זו

                                              כלולה     מדו"ר     אלא

                                              שהדין     נעלם     והיינו

                                              דנק' רחמים דכשתחלק

                                              ר"ח  מי"ם   וש'   מי"ם

                                             המים  נגלים   שהם   מי

החסד וש' המורה אש. ור"ח שגי' יצחק נעלם והכוונה כדפי' רשב"י בפ' בשלח נ"א בפ' וי"ט המורה על ע"ב דת"ת אין מורות דין דמלכא שלים ואע"פ שפניו צהובות יש בלבו דין. בין תרין חילין דכן מורה שמו שנק' ד' צבאות ולאו דווקא בין ממש אלא למעלה מהם מכוון ביניהם כתפילין דכתיב בהו בין עיניך והוה למעלה מהם מכוון ביניהם:

שדי שאמר לעולמו

די ועולם היינו

מדת המלכות שנק'

עולם שאחר סיומא הוא

הכסא    הנק'     בריאה.

ואקרי  הוי' מת"ת דגוף

וברית  חשבינן  חד  וכו'

שבשם הוי'  רמז   לשם

זה שלם  ונק' ו'  זעירא

(נ"ל   שיש   כאן   ט"ס

וכצ"ל) וחד ת"ת. תימא דבפ' אמר חד במלכות וחד בת"ת ובאד"ר אמר חד בזעיר וחד באריך וצ"ע והא דלא אמר נשבו בנה"י משום דבנשיבי דלת"ת נאצלו כל ה"ם ספירות יסוד משום דגוף וברית חשבינן חד ומלכות כלילא בת"ת דדו פרצופין נבראו ומה"ט בחו"ב אמר לעיל חד נשיבו דאינון נמי דו פרצופין ג"כ דאדם וחוה חו"ב כדפי' לעיל ודכר בלא נוק' פלג גופא אקרי. ונ"ה כלילן בת"ת ויסוד שנק' ד' צבאות והנה למדנו מתוספתא זו שלהאציל הספי' הי' נשיבו בכתר שבכתר ואע"ג דקי"ל דכל ספי' נאצלה מחברתה וכדאמור בס"י המים הרו וילדו אפילה הרה וילדה רוח ועד"ז כלם מ"מ מכח הנשיב' העליונה הי' כח בספי' במקומה להריון ולידה. לתתא מלכות. י"ח למה לא הזכיר שם המיחוד לה וכתוב בתורה והוא שם אדנ"י כמו שהזכיר בכל ט' ספירות שלמעל' הימנה שמן הכתוב בתורה. ושם המלכות אינו שם שכינו לה המקובלים ועוד יש לשאול למה כינוי שמה מלכות הי"ל לכתוב שמה מלכה בל"נ דנוק' היא לגבי עלמא דדכורא דעלה. א"נ מלך בלשון זכר לגבי מה שלמטה הימנה. וי"ל שכינו המקובלים בכינוי זה לפרש שם אדנ"י שלא תאמר שהיא מושלת לבדה ח"ו אלא פי' שם אדנ"י אדנות ומלכות וממשלת כל עשר ספירות שמתלבש בהם המאציל ב"ה שהוא אדון הכל י"ת כמו שתקנו עלינו לשבח לאדון הכל שהכוונה להמאציל י"ת הרי שם זה מורה על האצילות כלו דרך כלל. אלקים שם זה מיוחד לבינה והיא הנק' אמא אוזיפת לברתא שהיא מלכות מנהא כדאיתא לעיל פ' בראשית הרי שם זה דרך פרט להורות דכאמא כן בתה שכינה תתאה. הרי שם זה דרך פרט להורות על היחוד שד' שוכן בתוכה

דכתיב ושכנתי בתוכך ועוד להורות דביקותא עם ישראל כדכתיב השוכן אתם בתוך טומאתם ושכנתי בתוכם. כלילא מכל גוונין. שאינה אלא במרא' שמתראות בה כל הט"ם ולית לה מדילה כלום. ע"כ יחודא שלים עד המלכות והיא בכלל ודלא כמ"ד דהיא עמהם באצילות ואינה עמהם באחדות חלילה אלא הכל יחוד אחד:

                                       æריך

                                       צריך       להבין     דהי'

                                                              די  שיאמר בן

                                              אברהם ולמה חזר לומר

                                             אברהם      הוליד      את

                                             יצחק       וגם        ויעתר

                                            יצחק     למה     לקח  זה

הלשון של עתירה ולא אמר ויתפלל גם שארז"ל בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא מה כוונתם אם בדרך פשוטה יש ב' קושיות והרי יצחק נענה א"כ איך אמר במזלא ועוד למה לא לקח הסדר שהרי אדם משנולד יש חיים ואח"כ המזון ואח"כ הבנים א"כ היל"ל חיי מזוני בני. אמנם דע שיש שני מיני מזלות. הא' נוצר חסד מזל ח' רצ"ל תיקון הח' של הדיקנא והב' תיקון הי"ג שנק' ונקה. הנה מזל ח' תקונו מן הסינ' כמו שפרשתי בת"ד דאו"א [ומזל י"ג מן המלכות ע"ש שמקבל כל התקונים ומזל הח' נק' יצחק] ומזל י"ג נק' רבקה והם שוים כי כמו שיש י"ג תיקונים במזל ח' כך יש י"ג תקונים במזל י"ג. ולבאר הענין כבר אמרנו שמזל הח' הוא מצד הבינ' והבינ' דינין מתערין מינה שמשם מתפשטים הדינים וע"ז אמרנו שמציאות יצחק לשם. ומזל הי"ג היא המלכות וכל הדברים שבעולם אמרו בזהר שבאים מאלו הב' מזלות והענין הוא שמזדווגים מזל ח' עם מזל הי"ג וזה הזווג הוא מצד א' שהוא היותר גדול מכל הזיווג של או"א והוא נשמ' לנשמ'. אמנם יש זווגים אחרים מצד הוי' ואהי'. או מצד הוי' אלקי"ם או מצד הוי' אדנ"י כמ"ש אבל זה הזיווג הוא של אלף אמנם עתה אין אנו מדברים באו"א אלא בב' המזלות שמזדווגים זה עם זה. והנה כבר נודע שהשערות הם ווין והאור שנכנס בתוכם הוא בחי' יודי"ן שיוצאים טפות האור מהשערות א"כ כל שער הם י"ו וגם המזל הח' הוא י"ו

והמזל הי"ג הוא ג"כ י"ו הרי אות א כזה והנה ב"פ י"ו הם ל"ב שהם נתיבות חכמ' ונעשים בבינ' ל"ב אלהי"ם שהם ל"ב אלהי"ם של מעשה בראשית והם י"ו של חכמ' וי"ו של בינ'. וכבר אמרנו שהשערות הם הם מציאות הבינ' והאור שמלובש בתוכו הוא חכמ' ומזיווג זה של ב' מזלות אלו שהוא אות א באים כל הדברים והם בחי' דינים שהם שערות. והנה כשמזדווגים זה עם זה שערות עם שערות שהם מבחי' הגבורות נק' זכות"א שהוא בגי' ב"פ רי"ו ב"פ גבור' עם הב' כוללים עולה זכותא. אמנם האור שבתוכו רצ"ל כשיכנוס האור בתוך אלו ב' מזלות אזי נק' מזלא ע"ש שנוזלים מאור החכמה טפות של אור ויורדים על הז"א בתוך ראשו והנה כשבא יצחק והתפלל היפך שני מזלות שאמרנו שנק' זכותא שהם דינים לרחמים וזהו ויעתר מלשון רצוי רצ"ל שנהפך מדין לרצון כמשרז"ל מה עתר זה מהפך מלמט' למעל' כך תפלות של צדיקים מהפכות גזירות הקב"ה וזשה"כ ב"פ ויעתר ו"י של ויעתר יצחק כנגד מזל הח' וגם הו"י של ויעתר לו ד' כנגד מזל הי"ג שהם ב"פ ו"י שנעשין אות א כמ"ש. ומהו הרחמים כבר אמרנו במקומו שממוח של א"א יוצאים ג' הויות ומתגלים לחוץ במצח ובפנים וג' הויות אחרות מתגלים בדיקנא. והנה ג' הויות של הפנים לוקח אותם מזל הח' בעבור שאמרנו שהגלגלת של אריך נעש' מבינה של א"א ונוצר חסד אמרנו שהיא מציאות הבינ' ולכן הוא כולל אלו הג' הויות. וג' הויות אחרים של יגת"ד הם נכללים במזל הי"ג שהוא ונקה. והנה ג' הויות של מזל ח' נק' לחם שכל עולים ג' הויות. וג' הויות של מזל י"ג נק' מלח. ולזה צריך לטבל הלח"ם במל"ח כדי לזווג אלו הב' מזלות וזשרז"ל פת במלח תאכל כי ע"י שנתדבקו אלו עם אלו ימתקו כל העולמות. ומים במשורה תשתה לרמז על ה"ח שמתפשטין בעולמות שאין להם גבול. אמנם צריך לחבר עמהם הגבורות שהם נותנים משורה וגבול לחסדים שאינם מניחים לעבור האור. והנה כשמתפשטים הג' הויות בדיקנא אזי נק' מזלא ע"ש שנוזלים מאור החכמ' טפה של אור ויורדים לראש ז"א וזהו

בני חיי ומזוני. כי המזון הוא מצד החכמ' כמ"ש והחיי מצד הבינ' שנק' אלהי"ם חיי"ם והבנים מצד הדע"ת שמשם יורד המוח לחוט השדרה וכשנכנס אור של אלו המוחין בדיקנא בתוך ב' מזלות אלו והם נוזלים משם באו"א ובדעת דא"א אזי נק' בנים והחיים והמזון. והנה התנא לקח הסדר מלמט' למעל'. בני שהוא בדעת. חיי שהוא בבינ'. ומזוני שהוא בחכמ'. והנה האור שיורד מהמוחין דא"א מתפשט ונכנס בתוך הגרון דא"א ומאחר שהגרון הוא צר ואינו יכול לעבור שם ולכן מה שיוכל לעבור עובר והשאר דוחה לחוץ ויוצא בתוך השערות וזה האור הפנימיות שירד בתוך הגרון נכנס בתוך הכלים של או"א וישסו"ת ומשם נכנסים בתוך הז"א וגם היסוד דא"א נכנס בתוך יסוד דאו"א (בתוך אמא) ונכנסים בתוך ז"א ומגיעים עד היסוד של ז"א וג' עטרות של אלו היסודות נק' תהומות וז"ס תהום אל תהום קורא לקול צנוריך צנור הוא המשכת היסוד שהוא מורה לאור הח"ס שמלובש בתוך יסוד של א"א האור יהא מלובש. ובזה נתרץ קושיא א' ידוע שא"א מגיע עד סוף האצילות והרגלים שלו מגיעים לראש הבריא' כדי להחיות העולמות והנה הרגלים הם סתומים א"כ איך יצא האור משם להחיות אמנם שהאור יוצא דרך יסוד א"א ליסוד של ז"א ומתערב עם האור החיצוני של הרגלים להחיות העולמות. הנה האור שבא דרך הגרון בא מלובש בעבור שהוא אור גדול. אמנם האור שבא מהשערות הטפות שיורדין מהם נכנסים תוך ראש ז"א וזה בא בגילוי בעבור שזה האור בא מעט מעט ויכול הז"א לסבול אותו. וזה האור מתקן הז"א ומלבן השערות שלו כמ"ש הענין במקומו ומה שתהום קורא לקול צנוריך הוא שהאור מתפשט מהיסוד שלו והיסוד שלו בא אור מלמעלה שכל הזווג של א"א הוא מיני' שנכנסים הפרקים שלו תלת גו תלת כמ"ש. ונלע"ד שיש לדקדק במ"ש אלה תולדות יצחק מאחר שיצחק הוא מהשערות ולא מהאור א"כ מהיכן בא לו תולדות וז"ש אברהם מטפת חסד גרם לו ג"כ להוליד תולדות ועתה הוא מקשה איך אפשר שמגבורה יצא

חסדים וז"ש אברהם הוליד את יצחק רצ"ל כמו שהחסד הוליד את הגבורה כך הגבורה הוליד החסדים ולכן הוליד מצידו עשו איש שעיר שבא ג"כ מהשערות של הדיקנא יעקב מצד אברהם שהוא מפנימיות הדיקנא שהם החסדים נוזלים משם: ונחזור לענין במ"ש שיצחק הי' ממזל הח' כנ"ל רצ"ל מהשערות שבהם בחי' הבינה שמשם מתפשטים דינים לא מהאור שבתוכו וז"ש אלה תולדות יצחק בן אברהם רצ"ל אפי' שאתה רואה שיצחק הוא מדת הדין מ"מ בן אברהם הוא הכוונה שמחסדים יצאו הגבורות. וא"ת איך יתכן זה ולכן אמר אברהם הולד את יצחק רצ"ל כמו ההולדה שיוצא הבן מתוך טיפה זרעית כך אברהם שהוא החסידם יצאו ממנו הגבורות שהוא יצחק כמו הטיפה הזרעית כך מצאתי: נתן נלע"ד בזה תבין המאמר בזהר:

                                      äי

                                      פי'   חתירה    חתר   לי'

                                                      קב"ה           בסוד

                                            מיעכה   באצבע    כמ"ש

                                            פתחי     לי   אחותי   וגו'

                                             והיא    מזלא  תאה הנק'

                                            רבקה  מלכות  דדיקנא:

                                            וקביל לי'   ליצחק   בסוד

                                            הזיווג      וכדין       ותהר

                                            רבקה      אשתו:      רזא

                                            דמלה  ויעתר יצחק דצלי

                                            צלותי'.       פי'        שע"י

                                            תפלתו    למטה         היה

מתעורר המזלא עלאה דנוצר חסד שהוא שרשו של יצחק כנ"ל ונתהפך כלו לרחמים ואז גרם שנזדווגו הב' מזלות ביחד וז"ש וחתר חתירה שה"ס השפעת השפע מתוך זה החלל של השערות שאותו החלל נק' חתירה וע"י השפע שהי' נוזל מהחלולים של השערות דמזלא עלאה לגבי מזלא תתאה שנק' רבקה שהיא מלכות מדיקנא דא"א והיא קבלה השפע בסוד הרחם שלה שהיא החתירה שתחת כסא הכבוד והחתירה שתחת כסא הכבוד היא בית הרחם שלה. אז ותהר רבקה אשתו. וז"ש ויחתר יצחק לד' שהוא בעבור לד' כדי שיתגלה מתוך החלל של השערות

הג' הויות ויהא נוזלים לנוכח אשתו דהיא בתוך מזלא י"ג שיש לה אחיזה בו. אשתו שהיא רבקה וזהו נכח גי' מזל"א שהם גי' ג' הויות. וז"ש כי עקרה היא וכתיב הוא להורות שהמזלא הג' הא כלולה מי"ב אותיות של ג' הויות כמספר הו"א פי' שכל הי"ב תיקונים של דיקנא דא"א הם כולם משפיעים במזלא הי"ג והיא עיקרא של הדיקנא שמשם באים הבנים. וז"ש כי עקרה היא אל תקרא עקרה אלא עיקרא היא שהיא היתה עקרת הבית של הדיקנא בסוד וקנ"ה הכל שהוא אותיות ונק"ה שבו תלוי הכל בסוד הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל. ואז נתקבל צלותי' דיצחק ויחת לו ד' שהג' הויות חתרה חתירה בתוך ג' הויות של אשתו שהוא בסוד יוסף הצדיק שכן ו' הויות גי' יוסף שה"ס הצדיק עלאה דדיקנא דא"א שנכנס בתוך הרחם דמלכות דדיקנא ומזדווג עמה ואז ותהר רבקה אשתו. והנה ו' הויות דשני מזלות עם הכללות הוי' הרי ז' הויות שהיא גי' יעקב שהוא הפנימית של הדיקנא ולכן הי' איש חלק בלי שערות. אבל עשו שבא ע"י זיווג השערות בעצמם שהם דינים ולכן הי' שעיר. וז"ס כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק רצ"ל שעיקר הזרע הוא מפנימית המזל כל יצחק רצ"ל שעיקר הזרע הוא מפנימית המזל הח' שנק' יצחק ששם בא יעקב אבל לא כל יחצחק שהם השערות שמשם בא עשו איש שעיר כלו דינין. ולכן ויתרוצצו הבנים בקרבה שהם ו' הויות דפנימית הדיקנא עם ו' הויות דחיצוניות הדיקנא שהם הגבורות כי הפנימית הם נכנסים לבתי מדרשות שהוא בתוך הקדושה אבל החיצונות לבתי ע"ז דהחיצונים יש להם אחיזה מהגבורות של שערות הדיקנא בעת

השתלשלות          למטה

בעולמות           „ותאמר

א"כ  למה   ז"ה   אנכ"י

פי' למה לי זאת  העיבור

של  י"ב   הויות  כמספר

ז"ה   די  לי  הו'   הויות

פנימית    בלבד     שהם

בסוד יעקב וז"ש  ותלך

לדרוש את  ד'  שהלכה

                                                  Üחקור

                                                  לחקור  ולדרוש  א"ת

                                                  שהם  הגבורות   ושם

                                                  הוי'    הם    החסדים

                                                  הכוונה שהיתה רוצה

                                                 לידע     הכוונה     של

המאציל על מה ולמה הוא נותן חיות לחיצונים להחיות מאחר שהם עושים נגד רצון העליון הי' ראוי שיבטל אותם ולא ישלטו בעולם. ויאמר ד' לה שני גוים בבטנך גוים קרי וכתיב גיים שהיא גי' ס"ג ונודע האריז"ל שמרישא תניינא דא"א הנק' אוירא דכיא יש בו ג' הויות והם מבחי' מילוי ס"ג ובג' הויות יש בו י"ב והכולל הוא כמנין י"ג ומהם יוצאים י"ג נימי דשערי. והנה השערות עצמן הם צנורות אשר מתוכם יוצא האור לחוץ והם נק' כלים אל האורות אשר בתוכם ונודע ששבירת הכלים היו בסוד שם ס"ג בסוד הכל ס"ג יחדיו נאלחו ובסוד נסוגו אחור ולכן כל השערות נק' דינים מפני שהם יוצאים מבחי' ס"ג דשבירת הכלים אבל הפנימית השערות שם מתגלה השם ס"ג דמ"ה החדש דהוא רחמים וז"ש שני גוים בבטנך כמשרז"ל שני גאים שהם אנטונינוס ורבי אבל רזא דמלה שהב' גאים הם הב' שמות דס"ג המתגלים במזלא התחתון דונקה שהחיצון הוא שם ס"ג דשבירת הכלים שהם המלכים שמלכו בארץ אדום דהם כנגד עשו דכתיב ויצא הראשון אדמוני שהם מלכי אדום כלו כאדרת שער שהם בסוד דינים המתגלים בחיצונות הדיקנא שהם השערות אבל השם ס"ג דפנימית הוא כנגד יעקב שהוא תיקון כל האצילות הנק' על שמו כמ"ש האר"י זלה"ה בסוד עקודים נקודים ברודים שעש' יעקב אבינו ע"ה. ואלו הב' שמות מתגלים בכל האצילות והנה בעת שהם ביחד הם מתמתקין זה לזה וז"ש שני גוים בבטנך רצ"ל כשהם בבטנך שהם ביחד הם שניהם שוים במדרגה כי יעקב ממתק את עשו אבל בעת שיוצאין משם ומתפשטים למט' בעולמות אזי משם מתפרדים וזהו ושני לאמים ממעיך יפרדו הכוונה הוא הרחמים הוא ישאר בתוך הקדוש' אבל הגבורות מהם יונקים החיצונים וזהו דווקא

בבי"ע ששם מהחיל עולם הפירוד וז"ש יפרדו אבל באצילות כל הדינים הם נכפים ע"י השערות דדיקנא כנודע ואין אחיזה לחיצונים ח"ו וזהו בסוד אל זועם בכל יום שהם א"ל קוצין דשערי דדיקנא דא"א הם זועם על הדינים ומכ"ש על החיצונים וכופין אותם אבל למט' בעולמות בי"ע החיצונים יונקים מהגבורות והרחמים נשאר בתוך הקדוש' ואין כח לחיצונים לינק משם אפי' בבי"ע. ומ"ש ולאום יאמץ שהוא רמז כשזה נופל זה קם רצ"ל בעת שהי' השביר' בשם ס"ג ונפל למט' אזי קם השם מ"ה החדש ותיקן השם ס"ג ולכן ורב יעבור צעיר שהם שם ס"ג שהוא רב נעש' שם ב"ן ונק' נוק' דשם מ"ה אבל לעתיד יחזור העולם כבראשונ' ויהי' שם ס"ג שולט על שם מ"ה. וזהו כשזה קם זה נופל והבן. גם נוכל לומר כי עקרה היא כנודע שהקליפ' קדמה לפרי שהוא עשו קדם ליעקב בסוד ויצא הראשון אדמוני שהם ז' מלכים אשר מלכו בארץ אדום שמשם נתהוו הקליפ' בזמן השביר' כנודע אבל יעקב הוא הפרי וז"ש כי עקרה היא מסטרא דעשו שלא היתה ראויה להוליד אותו כדי שיתגלה אח"כ הפרי שהוא יעקב שהוא העיקר. וז"ש עקרה מסטרא דשעו ועיקרא מסטרא דיעקב שהוא עיקר העולם כנודע וגם נוכל לומר ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו שהי' מתפלל על יעקב דיצא ממנו שיהי' צדיק והיא לנוכח אשתו רצ"ל מנגדה שיצא ממה עשו שיהי' רשע וז"ש כי עקרה היא שלכן הית' עקרה כדי שלא יצא ממנו עשו אבל הוא התפלל על יעקב שהוא יהי' עומד נגד עשו להכניע אותו בסוד והי' בית יעקב א"ש ובית עשו לק"ש וזהו לנוכח אשת"ו שהוא גי' א"ש וק"ש שיבא יעקב וישרוף לעשו ולכן לא איכפת אם יצא עשו מאחר שיצא עמו יעקב ויגבור עליו ויכניע קומתו וז"ס וידו אוחזת בעק"ב עשו בעק"ב באתב"ש גי' תור"ה רצ"ל שע"י התורה יהי' ידו של יעקב אוחזת בעשו וישרוף אותו:

                                              äי

                                              פי' אומרת  רחל שהיא

                                                      נוק'   דזעיר  ללאה

                                                 שה"ם מלכות דתבונה

                                                 שתתן     לה     מאותן

                                              Ôברכות

                                              הברכות שנתהוו מאותן

                                              הבטישין   דבטש  יוצ"ר

                                             בגג"ה  (נ"ל   שצ"ל נוצר

                                             בונקה)   דאינון  דודאים

                                            הבאים     אליה     מסוד

דודאים שהם בגי' אדנ"י לפי שבאריך יש שמשה אל היכל (נ"ל שיש בכאן איזה ט"ס וא"י לכוין הלשון) לפי שהוא מכוון כנגד מלכות שברישא דלאה. ובכל מלכות יש שם אדנ"י ושואלת רחל מאותן הברכות והאורות שבאה ללאה מאריך ומההוא אתערו דאתער לגבה סטר ימינא שהוא התחברות אבא לגבי אמא כדין עלמא עלאה בחדוה בשיעשועא עם החסדים. וזהו מדודאי בנך מדודאי של אבא כי בנ"ך גי' ע"ב להורות לשם ע"ב של אבא: אתיב לגבה ואומרת המעט קחתך את אישי כאמא לגבי ברתא. פי' לאה שהיא מלכות אמא משיבה לברתא לרחל המעט קחתך את אישי שיש לך הארות אישי: וא"ה בעלה דעלמא עלאה יעקב איהו פי' א"כ שלאה היא סוד מלכות דתבונה הנק' עלמא עלאה: יעקב שהוא פרצוף תחתון דזעיר לאו איהו בעלה כ"א תפארת ישראל שהוא פרצוף עליון דזעיר שכנגד לאה ואיך אמרה על יעקב שהוא בעלה. המעט קחתך את אישי אינה רומזת ליעקב שהוא זעיר אלא רומזת על אבא שהוא בעלה כי תמיד עיני ד' שהוא אבא בה ברחל שהיא בתה שכל השפע דאבא דרך אמא הוא לזעיר וזעיר נותן הכל לנוק' דאיהי בת רחימו דילי' לגבה תדיר דאיהי בת יחידאה בין שית בנין. פי' לפי שהיא יחידאה לי' בין זעיר שהוא בן ו"ק והיא נקבה יחידה: ולכל אינון שית בנין פליג לון חולקין ונבזבזין ומתנן. פי' שנתן להם אבא מה"ח דילי' איש כמתנת ידו וכפי כחו שיכול לסבול ולה לא פליג ולית לה ירותא כלום. פי' שהיא מקבלת מהם ואין לה שפע מעצמה כלום ולכן הוא משגיח בה תדיר בתיאובתא ורחימו יתיר מכולא: ברחומא דיליה קרי לה בת. פי' כי היסוד דאבא מגיע עד היסוד דזעיר ומיסוד דזעיר עולים לרחל הארות כלם ולכן כששולח יסוד זה דזעיר הארה מלובש

עם יסוד דאבא הארות בסוד אור חוזר קרא לה בת לפי שהיא לו כבת מפתו תאכל ומכוסי תשתה: לא ספיק ליה דא קרי לה אחות. פי' כשרחל נוסרת ובאה בפנים אל פנים כנגד זעיר הרי היא עמו אחות לפי שביסוד זה דאו"א אחוזה עמו ודבוקה בו כמער איש ולויות: לא ספיק לה דא קרי לה אֵם בשום אמיה פי' זהו בקדושת שבת דמוסף שאז עולה רחל למעלה להזדווג עם ת"ת ישראל שהוא החלק העליון דז"א ואז היא אֵם ליסוד זה דאבא ודזעיר כי היא למעלה מהם: לא ספיק ליה דא קרא לה בשמי' פי' בעלותה למעלה ונכנסת ביסוד בתבונה ושם מקבלת אורה מאבא עצמו מבלי אמצעות זעיר הנקודה היורדת לה מאבא נק' חכמה ולפי שהיא מתלבשת ומתקשטת מנקודה זו נק' גם היא חכמה והיא חכמת שלמה וזהו קרא לה בשמיה: וע"ד עלמא עלאה אמרת לגבה המעט קחתך את אישי. פי' שהם הרחמים הבאים מא"א הנק' איש כה"ג אל אבא: דכל רחימו דילי' אתמשיך לגבך כאמור שעיני ד' שהוא רומז על אבא הוא לגבי ברתא דא: וע"ד בשעישועא ורחימו אמא לגבי ברתא. רצ"ל אע"ג דפשוטין של דברים נראה שלאה מקנא ברחל אין הדבר כן רק אהבה ושלום ביניהם כאמא לגבי ברתא: מה אתיבת איהי לכן ישכב עמך הלילה בכל אחד לכן שבועה איהי ישכב מהו ישכב אלא שכיבה בכל אתר תקינא דנוק' לגבי דכורא לאעלה בה ציורא דרתוון כלהו ודא איהו ישכב רצ"ל כי השעה ראשונ' של הלילה מוסרת סימניה ללאה דאל"כ לא יזדווג עמה בעלה וסימנים אלו ה"ס מ"נ שה"ס כ"ב אותיות של תורה ולכן משיבה רחל אל לאה כי אל תתמה על החפץ אם רחימו דאבא לגבה תדיר כי גם היא לאה אלולי סימני רחל לא היתה מזדווגת עם בעלה ומקבלת רחל עליה בסוד שבועה שבכל לילה תמסור סמניה שהם ציורא דאתוון כלהו הרמוזים במלת וישכ"ב עמה ללאה כדי שתזדווג עם בעלה: י"ש דא איהו עלמא עלאה רזא דאורייתא נקודה טמירא דאתער לגבה כ"ב אתוון ודא הוא ישכב פי' הדבר

כי רחל אומרת ללאה ע"י סימנין אלו שהם שלי שאני מוסרה לך יתער לגבך י"ש שהוא עלמא עלאה דכתיב להנחיל אוהבי יש פי' האורות הבאים מאבא ותקבלם לאה בהזדווגה עם בעלה באופן שנמצא בה הי"ש דאבא עלאה שהוא עלמא דאתי וכ"ב אתוון שהם סימני רחל: ודא הוא ישכב שכב עמך יעקב לא כתיב אלא ישכב עמך פי' שזווג זה שמזדווג' לאה עם בעלה ע"י סימני רחל אינו זיווג עם זעיר רק זיווג עליון שנכללת לאה במלכות דתבונה ומזדווגת עם יש"ס וז"ש ההוא טמירא דאתחזי לאתערא לגבך וכלא באתערו דכלהו דודאים פי' שהם התעוררות שם אדני שברחל והתעוררות שם אדני שבאריך המכוון כנגד מלכות דרישא דלאה ומיזווג זה שמזדווגת לאה יוצא ממנה יששכר שבאותיות י"ש רומז שנתעטרה בזווג זה מכתר דבינה ודחכמה שבין שניהם נוטלים חצי כתר עליון וזהו קנ"ה חכמה בינה קנה גי' י"ש הרומז לב' כתרים אלו ובמת שכ"ר רומז שבזיווג זה נכללו ונכנסו בה כל האורות שבב' פרצופי זעיר ששם אחד נק' ת"ת ישראל ושם השני נק' יעקב וכ"א כלול מי' שבין שניהם עולים כ' ספי' וכל ספי' יש בה הוי' אחד וכ"פ הוי' גי' שכ"ר וזהו יששכ"ר:

                                            àתן

                                            נתן    נלע"ד      כי      זה

                                                      המאמר           יובן

                                            עם   מה   שמביא  האר"י

                                            זלה"ה  בדרוש השלישים

                                            בש'    דרושי  הצלם  ד"ב

                                            וד"ו  וז"ל בעת  שנכפלים

                                            כל חסד  לששה  שלישים

                                            כו'      הנה    ב'   שלישים

                                           התחתונים        המגולים

                                           נעשו   ד'    שלישים  והב'

                                           מהם  העליונים   הספיקו

                                           במקומם                  וב"ש

                                          התחתונים   שליש     הא'

                                          נעשה ממנה   כתר   דרחל

                                          ושליש   הא'    עלה      עד

                                           שליש     העליון       דת"ת

Ôמשתמשין

המשתמשין בכתר א' כי מן השליש התחתון דת"ת נעש' ב"ש ונעשו מהם ב' כתרים דזו"נ כנז' אלא שכתרו גדול מכתרה כי כתרו ב"ש אור וכתרה חצי שליש אור. ובזה תבין פ' והי' יום אחד הוא יודע לד' לא יום ולא ליל' כי הוא כתר דזו"נ ששניהם נעשו משליש א' וזהו והי' יום א' ואינו לא מהזעיר לבדו הנק' יום ולא מנוק' לבדה הנק' ליל' רק של שניהם יחד וזהו לא יום ולא ליל' וז"ס נעוץ סופן בתחלתן כי כתר ומלכות ממקום א' חצובים עכ"ל. וז"ש ר' אלעזר חי ד' דא צדיקא יסודא דעלמא דאקרי חי עלמין רצ"ל הב"ח שמתגלים מיסוד דאמא שנשלם בת"ת דזעיר הם במספר ח"י עלמין ושליש העליון שהם ח' אורות של הוי"ה שבת"ת נשאר למעל' סתום ביסוד דאמא ולכן נק' היסוד דאמא ח"י ד' ע"ש שאינו מתגלים ממנו כ"א ח"י אורות של הוי"ה ונק' יסודא דעלמא שהוא ז"א בעל ו"ק שנק' עלמא והיסוד דאמא היא יסודא דעלמא כי ע"י ה"ח שמתגלים מיסודה נתקן ונגדל פרצוף דזעיר כי הוא אלנא דחיי המתגדל ע"י המים של החסדים כנודע והנה בעת הגילוי ח"י אורות של הוי' דת"ת ואז וברוך צורי דא הוא דכתיב ברוך ד' צורי רצ"ל כי היסוד דבינ' הנק' ברוך כנודע הוא מברך לצור"י שהיא הנוק' רחל הנק' צור בסוד ונצבת שם על הצור כי היסוד דבינ' היא מסתיים בחזה דז"א ששם מאחוריו מתחלת הראש דרחל וז"ש ודא עלמא דאתקיים עליה צדיקא דא והברכ' היא שיצא שליש התחתון דת"ת דז"א ונעש' כתר דרחל

כנ"ל כי עיקר הברכ' של הפרצוף תלוי בתיקון הכתר כנודע כי הכתר הוא כולל הד' מוחין בתוכה שהם עסמ"ב שגי' ברו"ך עם ד' אותיות והם מתקנים אח"כ כל הפרצוף. והנה בזמן שזה החצי שליש התחתון יוצא לחוץ כדי לעשות כתר דרחל אזי גם החצי השליש האחר עולה למעל' ונעש' כתר דז"א וז"ש וירום אלקי צור ישעי דא עלמא עלאה אלוקי בוא"ו דא שמים כמד"א השמים שמים לד' רצ"ל וירום החצי שליש האחר ועולה למעל' כנז' כדי לתקן אלוה"י שהוא ת"ת דבינ' הנק' צור ג"כ בסוד הביטו אל צור חוצבתם ושם אלקי הוא ת"ת דבינ' ולכן כתיב בוא"ו והוא כתר דזעיר בסוד המקיף הגדול הנק' אלקי כי אל במילוי אל"ף למ"ד גי' הקף ונעש' מקיף למוחין דז"א שהם יה"ו חב"ד כנודע וזהו אלוה"י א"ל יה"ו והת"ת דבינ' נק' שמים כמד"א נוטה שמים כיריעה עוטה אור כשלמה. וז"ש השמים ה' שמים חג"ת נ"ה. וגם שמים מיעוט רבים שנים שהם כללות החסדים ביסוד ומלכות כולם הם לה' שהוא הזעיר כי הז"ת דבינ' נעשים מקיף לזו"נ כנודע בסוד החשמ"ל וז"ש בכאן צור ישעי כי הת"ת דבינ' שנעש' כתר דזעיר הוא ישועה גדול' לו לשמרו מן החיצונים ע"י שמקיף אותו סביב בסוד שמי"ם שגי' ישע"י. והנה מביא ראי' מפסוק שאמר ת"ח ברוך אדנ"י רצ"ל אימתי מתברכת המלכות וז"ש יום יום רצ"ל בעת שמתגלים הב' שלישים תחתונים של ת"ת דז"א הנק' יום יום כנז' ברזא דיום א' ואז יעמס לנו רצ"ל שכל הדינין דמלכות הם מתמתקים ע"י החסד הנ"ל וזהו יעמס לנ"ו גי' אלקי"ם כאשר נודע כי המוחין דנוק הם ג' מוחין אלקים במילוי אלפין בחכמ' שלה ואלקים במילוי ההי"ן בבינ' שלה ואלקים פשוט בדעת שלה כנז' בדרוש ז' בחינות בבחי' הג' ע"ש והנה הג' אלקים גי' אדנ"י במילוי. ומאחר שאמרנו שהכתר הוא כולל הג' מוחין בגווה לכן רמז בכאן כי התיבות ברו"ך ד' יו"ם יו"ם יעמ"ס לנ"ו גי' אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד וז"ש והאי קרא רזא דחכמתא איהו רצ"ל היסוד דבינ' שנק' רזא דחכמתא הוא רמוז בזה הפסוק מפני שהוא שיכמ"ס לנו שהם הג'

אלקים הנז' של חב"ד שלה ואז נעשית היא שם אדני במילוי יום יום אלו שנתיים ימים כד"א ויהי מקץ שנתיים ימים. רצ"ל במקום שנשלם הב"ש תחתונים דת"ת דז"א שהוא מקץ רצ"ל סוף שני שלישים ששם מתחיל היסוד דזעיר הנק' יוסף ובו נתגלים הג' הויות של חסדים מגולים שהם של ת"ת ונ"ה שהם גי' חל"ם ואזי ופרעה חל"ם הוא הי' יונק מהנקב של האחור דזעיר בסוד הפער שהוא אותיות פרע"ה כידוע והבן. וז"ש והנה עומד על היאור רצ"ל שראה שהוא עומד על היאור שהיא הנילו"ס שגי' יוסף שהוא אצל היסוד דזעיר מסוד האחור וז"ש דנהר דא יוסף הצדיק איהו עכ"ל המאמר. וגם נוכל לומר

על הפסוק ויהי מקץ רצ"ל כשהתחילו לכנוס בזעיר תרין פרקין תתאין דנ"ה דבינ' הנק' שנתיים ימים שהם מוחין דגדלות כנודע ואז יצאו הג' מוחין דעיבור דאלקים בגרון דז"א ונתלבשו אלו הג' הויות בג' אלקים כנז' בדרוש החלומות של שר המשקים ושר האופים ואז פרע"ה שהי' היניקה שלו בעורף דזעיר ראה החלו"ם שגי' ג' הויו"ת דגדלות וז"ש והנה עומד על היאור שהוא היסוד דבינ' שנכנס בגרון דז"א והיא הי' יונק בסוד העורף ויסוד דבינ' נק' יוסף וז"ש דנהר דא יוסף הצדיק איהו כנז' שם בדרוש החלומות שלשה טעמים ע"ז למה נק' יסוד דבינ' יוסף וע"ש רזא דמלה:

ביניהם רזא דכוס של ברכה שצריך לאחוז בה' אצבעות דימינ' וגם הם רומזים בר"ת של יחוד דשמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד ר"ת שמעון יצחק יהודה אלעזר אבא ואות י' של ד' הוא רמז לשכינה שהיא כנגד אות י' שלא ירדה למטה מעשרה ורמז לכוס של ברכה שנאמרו בו י' דברים. והנה אות י' רמז לי' דברים הנאמרים בכוס ואין לנו רק ארבע שהם סי' חמש"ה חי מלא שטיפה הדחה וזה רומז על ה' דברים הנ"ל ור"ת של הה' חברים גי' שכ"ב שהיא כמספר הר"ת כוס של ברכה וכן כוס של ברכה גי' אברהם יצחק יעקב

דוד וז"ש שם לאתחברא דוד מלכא באבהן ויתברך לכן אין טעון כוס אלא בשלשה פי' כי הכוס הוא בחי' דוד והשלשה הם תלת אבהן וכל הד' רמוזין בכוס של ברכה ולכן תקנו רז"ל ארבע ברכות בבהמ"ז שהם כנגד דוד עם ג' אבהן וצריך לכוין בכל ברכה אל הוי"ה א' דמילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הרי ד' שמות בד' ברכות וכל הד' שמות גם הם רמוזין בתיבת כוס שכאשר תכתוב כוס במילוי כ"ף ו"ו סמ"ך גי' רל"ב כמספר ד' שמות הנ"ל וזהו בסוד כוס מלא ברכת ד' דהיינו כשהכוס הוא מלא באותיותיו הוא כמספר הד' הויות שהם רל"ב:

חדשים מקוטעים ואח"כ מתגלה שם בגוף מחוץ דיסוד דאמא ויוצאים עמו הארת יסוד דאמא עם החסדים שלה ומקיפים היסוד דאבא עד שיכנס בתוך יסוד דזעיר כדי לצאת לחוץ מלכות ששם פרעה אזי הארת יסוד דאמא חוזרת לכנוס בתוך היסוד שלה מפני פחד החיצונים שלא יתאחזו בה אבל הארת יסוד דאבא אין להם פחד לצאת לבדו מפני שאין כח בחיצונים לינק מן יסוד דאבא וז"ס ולא יכלה עוד הצפינו כי הארת יסוד דאמא שהיא יוכב"ד שגי' א"ם עה"כ אין לה כח להקיף אותו אלא עד שיעבור תנ"ה דז"א אבל כשנכנס בתוך יסוד דז"א היא חוזרת לאחור מפני החיצונים ואינו מצפין היסוד דאבא ולכן ולא יכלה עוד הצפינו כ"א שלשה חדשים

שהם ב"ש ת"ת ונ"ה. והנה מביא האר"י זלה"ה בדרוש י"ב מזלות וז' כוכבי לכת ע"ש שיש י"ב חדשים בו"ק דז"א דהיינו מניסן ועד אלול היא קין זכרים מעילא לתתא חג"ת נה"י וסיון בו נתנה התורה ת"ת. ומתשרי ועד אדר חורף גבורת גשמים אור חוזר נוק' והבן זה היטב ע"ש והנה באור יושר יבא תמוז אב בנ"ה דזעיר ובאור חוזר יבא טב"ת דזעיר וז"ש ותצפנהו שלשה ירחים וגו' הם תמוז אב טבת הוא מונה תחלה הב' חדשים של תמוז אב דאור יושר ואח"כ הוא מונה חדש טבת שהוא בא אח"כ בסוד אור חוזר והנה מאחר שיבא הג' חדשים האלו הג' ספירות תנ"ה ששם מכסה הארת יסוד דאמא את היסוד דאבא ולכן אמר ותצפנהו שלשה ירחים שהם תמוז אב טבת. ועדיין יש לדקדק ולמה אין מונה כסדר תנ"ה דהיינו סיון תמוז אב למה צריך למנות הת"ת מאור חוזר תמנה אותו מאור יושר הטעם הוא כנודע בסוד עה"ד טו"ר ובסוד יוסף דעת יוסף מכאוב כי בהיות החו"ג סתומים אין כח בחיצונים להתאחז בהם אבל בהיותם מתפשטים למטה אז החו"ג דאמא הם מגולים ויש להם קצת אחיזה (והנה באור ישר של ת"ת דזעיר שאז באים האורות בכח) לינק מהם וזהו יוסף מכאוב ואין מכאוב כמכאוב הזה ולכן עתה שאמרנו שהארת היסוד דאמא הם מגולים בבטן דזעיר יש קצת אחוזה בהם. והנה באור ישר של ת"ת דזעיר שאז באים האורות בכח מלמעלה ומכים שם בחזה דז"א לכן אין כח בחיצונים ליאחז באור ישר של ת"ת לעולם ולכן ניתנה התורה בסיון שהיא אינה מקבלת טומאה שמותר ללמוד אפי' בידים מזוהמות מהטעם שאמרנו אבל בנו"ה שהם לבר מגופא יש להם אחוזה אפי' באור ישר. אבל באור חוזר שאז הארה היא מועטת כנודע ואותה הארה נק' גבורה נוק' כנז' ולכן יש להם כח ליאחז בהארת ת"ת בב"ש בסוד או"ח בלבד ולכך הוא מוכרח למנות בסדר הזה תמוז אב טבת והבן ולכן אמר אלין תלת ירחין דדינא קשיא כנז' ולפי הנ"א שאמר תמוז אב ושבט נראה שבא להראות שבגבורה דזעיר ששם הוא חדש שבט והוא בסוד

או"ח שהיא גבורה ג"כ ולכן הוא סתום שיש כח ויניקה לחיצונים מחודש שבט בלבד שהוא מסוד או"ח אבל לא בסוד או"י שהוא חדש אייר. ולכן מ"ש ואלין תלת ירחין דדינא קשי' וכו' הם תמוז אב שבט ששם היא אחיזת ס"מ עשו מצד שמא"ל של הקדוש' אפי' שהוא סתום אבל מה ששייך אל פ' ותצפנהו שלשה ירחים אינם כ"א תמוז אב טבת כנז' בדרוש הנ"ל כי בגבורה דזעיר לא שייך למימר ותצפנהו כי הוא מעצמו צפון וטמיר שם א"ו כמ"ש. ולפי"ז הם הב' נוסחאות אמת אלו ואלו דברי אלקים חיים. והנה הטעם מאחר שהחיצונים יש להם איזה אחיזה באלו האורות מגולים א"כ בהגיעם בשליש עליון דת"ת היו ראוים שיחזרו למקומם ולא לגלות לחוץ הכוונה מכמה טעמים שמוכרח להתגלות אורם אפי' שינקו שם החיצונים אם מפני חשקם ביסוד דאבא להדבק בו תמיד וא' מפני מוחין דרחל או מוחין דיעקב כאלה וכאלה יש כמה טעמים באלו האורות המגולים ועי' במקומם והבן היטב:

הנז'. והנה מגנ"ר הם ממונים על ד' יסודי של הקדוש' מיכאל מים. גבריאל אש. נוריאל רוח רפאל עפר. וזהו רמז שמיכא"ל גבריא"ל רפא"ל נוריא"ל גי' מי"ם רו"ח א"ש עפ"ר חושבן דדין כחושבן דדין וכנגדם עו"ן משחי"ת א"ף חימ"ה גי' ג"כ כחושבנם הנז' ויש להם כמספר שם ס"ג יותר שכמו הבינה היא משמרת

הבנים העליונים זו"נ ע"י החשמ"ל בסוד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף כדי שלא ישלטו החיצונים בהם כן בכל נשמה ונשמה שיוצאה משם יוצאת עמה חותם של הבינה לשמרה לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה ולכן הוא שם ס"ג כלול עמהם שהוא מלשון הקף כמו סוגה בשושנים שהיא מקפת הנשמות הנק' שושנים כמ"ש ללקוט שושנים ומשמרת אותם מן החוחים ואז כשרואים הד' קליפ' חותם דס"ג ואז יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון ואינם מתקרבים לעשות להם רע. גם הטעם אחר שיש לה ד' קליפ' יותר מספר ס"ג הוא כמו שנודע כי כל השבירת כלים של מלכין קדמאין דמיתו היו ע"י שם ס"ג כמ"ש ע"פ כלו ס"ג יחדיו נאלחו אין עושה טוב שהשבירה גרם שהיא הקליפ' לעולם כנודע וז"ש אין עושה טוב שהיא הקדושה אלא רע שהם הקליפ' וזה גרם להם אין אחד שלא הי' אחדות ביניהם אלא שהיו בסוד רה"ר כל א' בפ"ע וזהו שבאו במספר שלהם ס"ג להורות שמשם יצאו החיצונים ומשם יצאו הד' יסודות בסוד הכל הי' מן העפר שהיא הבינה דא"ק שנק' ס"ג ולעתיד כלו ס"ג יחדיו נאלחו רצ"ל כל הסיגים והקליפ' שבאו משם ס"ג יחדיו נאלחו ויתבטלו מן העולם בסוד בלע המות לנצח והטעם הוא אין עושה טוב רצ"ל שלא יש נצוצות הקדושה בהם כדי לעשות מהם איזה טובות אלא הכל נשארו רע וסיגים ולכן נאלחו אין גם אח"ד אפי' ארי"ך דקליפ' יתבטלו מן העולם ואז יהי' ד' אחד ושמו אחד והנה נודע ע"ש האר"י זלל"ה שעשו יש לו יותר ממספר יעקב כמנין צד"ק שהוא דפ"ק עם י' אותיות כנודע ע"ש וז"ש במקום הצד"ק שמה הרשע רצ"ל מקום שיש שם צד"ק יותר שם הוא הרשע שהוא עשו הרשע. והנה כאשר תחבר ס"מ עם הד' קליפ' שלו הוא יותר במספר כמנין צד"ק וז"ש ומקום הצד"ק שם הוא ס"מ הרשע עמהם בעצה א' לפתות. והנה הד' קליפות גי' אלף י"ח והסי' הוא ויאמר עשו יש לי רב אחי רצ"ל יש לי רב אחד שהוא ס"מ שיש לו תחתיו הד' רגלי מרכבה טמאה שעולים אח"י שהוא אלף ח"י

ולכן יהיה לך אשר לך. ויאמר יעקב וכי יש לי כל רצ"ל במה שאתה מתפאר שיש לך יותר ממספר צד"ק ממני אדרבה יש לי כל שכל הארות יסוד דאבא שה"ס מספר דפ"ק כנודע הוא יש לי בידי שאני גורם זאת הארה לצאת בסוד הבקיעה יעקב יעקב א"כ כשאני ארצה אחזור זאת הארה למקומו הראשון ליסוד דאבא ותשאר ריקם מכל וכל. אם מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מיד"י שהוא היסוד דאבא שנק' ג"כ יעקב כנודע ולא תתפאר עלי כי יש לי כל שהוא היסוד דאבא הנק' כל וכן ישור"ן גי' כזה יו"ד שי"ן וי"ו רי"ש נו"ן גי' אח"י אלף ח"י:

למעלה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואת יהושע זמין קרבך לקרבא דלתתא וכו'. ונלע"ד נתן לבאר זה המאמר ע"ד שפי' האר"י זללה"ה בפ"ג במרכבת יחזקאל וז"ל כי כשנוגה מדבקת בלבנת הספיר יסוד והיא ערלה שעל המילה ואז עשקות הנשמות וכשמסתלקת אינה עושקת ולכן הזיוג בליל שבת שאין שם דביקות נוגה וכו' וגם שם פ"ו כי ז"ל כשמשפיע ז"א במלכות יונקת קל"נ הנאחזת בעור היסוד של נוק' ואז יונקת ומושכת עליה הטיפה של היסוד דדכורא ומוציאתו לחיץ בסוד פולטת ש"ז והבן זה מאוד וכו'. ועוד בפ"ח כ' ז"ל ושם הי' מלחמת עמלק בקל"נ הרעה שם כנז' בפ' תצא רפ"א ב' וכו'. והנה שם בזהר פ' תצא אמר עמלק מאן הוא לעילא דהא חזינן דבלעם ובלק מתמן הוו כשמתין דידהון ובג"ד הוו שנאין לישראל מכל אומא ולישן ובג"ד עמל"ק רשים בשמהון ע"מ מן         ח

 בלעם ל"ק מן בלק ודכו"נ אינון עמלקים וכו' ולעילא עמלק ס"מ נחש עמו און ומרמה דמפתי ב"נ למחטי קמיה קוב"ה וכו' עכ"ל. והנה עמלק שהוא קל"נ הוא כולל ס"מ ונחש דכו"נ ולכן הי' כח בידו להתגבר על היסוד דדכורא בסוד חשמ"ל שמיהרה לנוק ח"ו מיסוד דז"א בסוד ערלה על המילה וזאת היא הנוק' דס"מ שהיא נק' נחש בסוד ושפחה כי תירש גבירתה וז"ס ויזנב בך כל הנחשלים אותיות נחש מילה שמתחברת הנחש עם מילה דדכורא להוציא משם הטיפות בסוד קרי וז"ש אשר קרך בדרך בסוד דרך כוכב מיעקב שהוא הקמת הברית וזהו קרך לשון מקרה לילה וזה גרם תוצאות טפת קרי לבטלה שהיא ז"א וגם לנוק' דזעיר נדבקת שם הקליפ' נוגה דדכורא כדי להוציא משם טפת הזרע בסוד פילטת ש"ז וז"ס עלה נחש על חוה וז"ש ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים כמ"ש האר"י ז"ל ע"פ האדרא דקכ"ח ב' וז"ל כשהעונות גורמים ומגיעים לנוק' אז יש כח לדכורא דקל"נ להדבק ולכלל עצמו בשם אלקים שבנקודת ציון דנוק' וז"ס בא נחש על חוה וז"ס וטוב לא יהי' לרשע כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים כי הרשע גורם בעונותיו שהקלי' לא תהי' יראה מאלו האלקים הק"ך צרופים אלקים קדושים כנז' שם כו' היינו הק"ך צרופים שעולים כמנין צ"ל ע"ש והנה כדי לבטל כח יניקה של עמלק שהם דכו"נ דקל"נ כנז' צריך היסוד דאבא שיתגלה מתוך יסוד דזעיר כדי להשפיע בנוק' ועי"כ יברח הקליפ' ואין לה כח ליניק יותר מהארת יסוד דאבא כנז' במרע"ה שיצא לחוץ לפרעה ע"ש בפירושו כך הי' כאן שיצא הארת יסוד דאבא והכה בקליפ' ונתפרש משם ואז וגבר ישראל דלעילא וז"ם שאמר משה מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהי"ם בידי רזא דמלה כנודע כי עטרת יסוד דזכר נק' גבע"ה מפני שהוא בגובה היסוד והוא דמות גבעה ממש ורצ"ל כמ"ש באד"ר קמ"ב א' ארכיה דההוא אמא רמ"ח עלמין וכולא תליין בפומא דאמא דאתקרי יו"ד וכו' והוא יסוד דאבא הנק' יו"ד מהוי"ה שבכל אצילות וז"ש וכיון דאתגלייא יו"ד בפומא דאמא אתגלי חסד עלאה

שהוא שם ע"ב הנק' חס"ד לאברה"ם שגי' רמ"ח וז"ש אותיות רמ"ח שהוא מח"ר אנכ"י נצב כלומר אני משה ע"י תפלתי ויחודי אגרום שתגלה הרמ"ח עלמין בפומא דאמא וז"ש על ראש הגבעה שהוא בעטרת היסוד כנז' מפני דכלא תליין בפומא דאמא וזהו הגבעה גי' פ"ה שהיא כמספר מיל"ה כדי שיתגלה הארתם לחוץ לכהה עיניהם של הקליפ' והוא חסר עלאה דאבא שהוא מכהה עיניהם וע"י החסד דאתגלי בפומא דאמא אתבסס לנוק' כדי להפריד משם ג"כ הקליפ' ואז מדזווגים זו"נ ביחד וז"ש בזהר ויהי ידיו אמונה אמונה מהימנותא ודאי וכו' אלא משה כולא בחכמתא עבד מה דעבד אהרן וחור דא מסטרא דילי' ודא מסטרא דילי' וידוי בהימנותא וע"ד ויהי ידיו אמונה וכו' שהם בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וסוד הדבר שאעפ"י שבזמן דור המדבר לא הי' זיווג ישראל ורחל אלא משבת לשבת מ"מ מרע"ה במלחמת עמלק גרם זיווג זו"נ באותה הפעם אפי' בחול וז"ש מהימנותא ודאי שה"ס הזיווג וזה גרם לה הארת יסוד דאבא שהוא משה שהי' מתגלה אז בפומא דאמא דזעיר כמו בשבת כנודע. וז"ש ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה שהוא יסוד דאבא שנק' משה אהרן וחור שהם ה"ח וה"ג שביסוד דאבא כלם עלו עד עטרת יסוד דזעיר להאיר לנוק' דרחל כדי לגרש משם קליפ' עמלק וזאת הזיווג דזו"נ הי' אז דווקא לפי שעה שהזמן הי' גורם שהיו מוכרחים לזיווג זו"נ ביחד אפי' בחול. והנה נודע שיש לז"א ש"ך ניצוצין ביסוד שלו שהם ז"פ מ"ה עם כללות ה' עלאה ולכן נק' יסוד דזעיר נע"ר שהוא גי' ש"ך בסוד חנוך לנער על פי דרכו. וגם יש ש"ך ניצוצין ביסוד דנוק' שהם ה"פ די"ן שגי' ג"כ נע"ר לכן כתיב בתור' כולה נער"ה חסר ה' כנודע.   והנה כאשר מתחברים הב' יסודות ביחד אזי היא נק' נער"ה והוא נע"ר את בני בלהה והנה נע"ר נער"ה גי' השמ"ש וז"ש ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שהיא לשון ביאה וזיווג של הב' יסודות דנע"ר ונער"ה וז"ס אנכי "נצב "על "ראש ר"ת נע"ר ואם תחבר ר"ת ה' של "הגבעה היא נער"ה

שהי' מרמז בזה שיעשה הוא ע"י שרשו דיסוד הזיווג דנע"ר שהוא יוס"ף שנק' נער עם רחל שנק' נער"ה ע"י מיתוק ה' אלפי"ן דאדנ"י כנודע. והנה מט"ט נק' נע"ר חנוך לנער והוא בסוד ש"ך דינים ג"כ אחרים והם כמספר שד"י עם ו' צרופיו גי' ש"ך וזה הש"ך דשד"י אתקין לה אמא לנער דלעילא כנז' במאמר הזהר כדי לנקמא נוקמא דברית שנק' שד"י וזה גרם לזה מש"ה שגי' א"ל שד"י כלל העולה שיהושע נער אתער נער דלעילא שהוא מט"ט שגי' שד"י ומשה גרם הזיוג דזו"נ כדי להשפיע לזה הנער הש"ך דינים שהם שד"י עם ו' צירופים ובזה הכח שדד כל הקליפ' דעמלק שהם דכו"נ דקל"נ ואז וגבר ישראל סבא. והנה עמל"ק חסר ממנו כמספר מיל"ה כדי לעשות נערה ולכן חתך המילות כדי להתגבר על הברית מילה דלעילא ולהמשיך אצלו שכ"ה אורות ולכן הי' מוכרח לעמוד כנגדו הנע"ר דלעילא בכח ה' עלאה דנוק' דאצילות שהם ג"כ שכ"ה אורות דקדוש' כנז' וזה בא לו בכח משה יסוד דאבא שהי' עומד על ראש הגבעה שגי' מילה כדי לבטל הכח דעמל"ק שלא יוכל לינק מזאת הגבעה דלעילא ולא יוכל להמשיך אצלו השכ"ה ניצוצין ואז ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב רצ"ל ע"H גילוי הארת יסוד דנוק' דאצילות במט"ט. ונודע כי יסוד דנוק' נק' חרב לד' מלאה דם וחרב פיפיות שהוא שם ב"ן כנודע וז"ש לפ"י חר"ב גי' הנער"ה שהיא יסוד דנוק' כנז' שנק' נער"ה שמשם יוצא סוד החרב והחריב את עמלק ונפל לעומקא דתה"ר מפני שלא יוכל לסבול להאורות דיסוד דאבא שהוא בחי' מרע"ה שנתגלה ע"י הנוק' דאבא שהוא בחי' מרע"ה שנתגלה ע"י הנוק' דזעיר עד מט"ט ש"ה כנ"ל ונוכל לומר שיהושע הי' מוכרח לתקן היסוד דנוק' דז"א ששם הי' אוחז הדכורא של עמלק מפני שפני יהושע הוא פני הלבנה אבל משה הי' מוכרח לתקן היסוד דז"א ששם הי' אוחז הדכורא של עמל"ק דקל"נ כנז' מפני משה כפני חמה ולכן היו מוכרחים השנים משה ויהושע בזאת המלחמ' דעמלק מפני דאנון עמלקים הם דכו"נ דקל"נ כנ"ל אבל משה ויהושע הם דכו"נ בקדוש'

והבן כנז' בזהר בכ"מ ע"ש:

משם הוי"ה דמילוי יודי"ן הריט"ו ווי"ן גי' צ' דצלם נשארו שאר אותיות שהם ו' אחת וב' דלתי"ן וא' ול' ופ' ומאלו ו' אותיות נעש' הדעת העליון דז"א המכריע בין חו"ב מוחין עלאין ואלו הו' אותיות הם גי' קכ"ו ואלו הם ג"פ מ"ב והוא כי מ"ב ראשון הוא בחב"ד דזעיר ומ"ב הב' בחג"ת ומ"ב הג' בנה"י. ואח"כ משם מסופם נמשכו אל המלכות שהיא הנוק' ומהם נעש' הכתר שבה כמו שידעת שהכתר שבה הוא שם אדנ"י בריבוע שהוא בגי' קכ"ו כמנין ג"פ מ"ב הנ"ל עכ"ל האר"י זלה"ה. וכן בערך ש"ע נהורין כתב הרב ז"ל ז"ל דע שבזה הדעת העליון יש בו י"פ ע"ב וכל אות ואות נקוד שב"א קמ"ץ שבגי' אל"ה וי"פ אל"ה שבעשר אותיות הרי ש"ס ועם י' אותיות השם בעצמו זהו ש"ע הרי שכל הוי"ה מהם היא ונקודיה גי' ש"ע עכ"ל ועתה

 לפי הקדמת הנ"ל נוכל לפרש המאמר הנ"ל במ"ש בדרוע' ימינא הוה חקיק וכו' הענין הוא שזרוע ימין הנק' חסד יש בו ג"פ הנק' חסד חסדים כנז' בפ' ויחי דרמ"ה הרי הם בזרוע ימין ג"פ חס"ד שהיא ג"פ ע"ב שגי' רי"ו ולכן אמר הו"ה חקיק ורשום רשומא חדא סתים מב"נ. הענין הוא כי זה הרושם לא הי' חקוק בזרוע של הגוף דדוד אלא שהי' רשום בזרוע ימין של הצלם שהי' עומד ע"ג דוד בסוד אך בצלם יתהלך איש כידוע שיש בזה הצלם פרצוף שלם בי"ס וברמ"ח איברים ולכן הוה סתום מב"נ שאינם יודעים להסתכל בעין השכל בסוד הצלם ובזרוע של צלם הי' חקוק מגד"ל וצריך להבין מהו כוונת מגד"ל הזה והוא מובן ע"ד מ"ש הרב זלה"ה בדרוש הצלם כי אות צ' של צלם הוא מתלבש בכל ט"ס של פרצוף דזעיר ואותיות ל"ם הם נשארים בסוד מקיפים על הראש דזעיר וה"ם חב"ד חג"ת דתבונה כי נה"י דתבונה שה"ם הצ' דצלם  היא מתלבש בתוך ט"ס דז"א אבל חג"ת דתבונה שהם הג"ם וכל א' כלולה מי' הרי ל' וכן חב"ד דתבונה שהם ד"ם כי בדעת כלולים חו"ג וכל א' כלול מי' הרי אות מ' דצלם ואלו שני אותיות מ"ל נשארים בסוד מקיפים בראש הזעיר כלולים מב' פרצופים שלימים פרצוף א' של אות מ' ופרצוף א' של אות ל' ואלו הב' פרצופים נקראים יחד מגד"ל שהם אותיות הצל"ם כי מ"ד שהם חב"ד דתבונה שהם ד' ספירות ונק' אות מ' דצלם ואותיות ל"ג הם חג"ת דתבונה שהם ג"ם ונק' אות ל' דצלם והם יחד אותיות מגד"ל הפורח באויר שהם נשארים בסוד הצלם ברוחניות ע"ג הזעיר ואינם מתלבשים בתוך הכלי אלא נשארים בסוד אור המקיף אל הזעיר ולכן נק' מגדל הפורח באויר והנה כ' הרב זלה"ה בדרוש הצלם כי אות מ' דצלם נק' חכמה ונק' אות יו"ד של הוי"ה ונק' אוי"ר וזאת המ' כלול בו ב' אותיות צ"ל דצל"ם כי הנה ידעת כי חו"ב וחסדים כל א' כולל ע"ב והגבורה כולל מכלם שהם רי"ו כנז' בסוד ויעבו"ר ע"ב רי"ו והטעם כי הגבורה היא לצורך המלכות ה' אחרונה של השם וצריך לכלול בם כל

ג' בחי' של ג' אותיות יה"ו שעליה שהם ח"ב חסדי' שכל א' כולל מע"ב והיא כוללת ג"פ ע"ב ונעשית רי"ו והטעם כי גם היא כוללת י"ס דוגמת הזכר שיש לו ג"פ ע"ב כן תהי' בנוק' ולכן בחי' זו נק' אוי"ר שהיא בגי' רי"ו עה"כ והוא ע"ש היות אויר זה כולל ג' ע"ב בח"ב וחסדים זכרים שהם רי"ו וגם בגבורה יש רי"ו אחר כנז' לכן נק' אוי"ר רי"ו אחר וכ"ז ברות מ' דצלם הכולל חב"ד כנ"ל ונק' אוי"ר. ואות ל' הנק' בינה ונק' אות ה' דשם הוי"ה והיא קשורה תמיד עם י' דשם שהוא חכמ' הנק' מ' דצלם וידוע כי אות ל' היא נק' מגדלא הפורח באויר פי' כי אות ל' דצלם מאחר שהיא קשירה תמיד באות מ' הנק' אויר לכן אות ל' נק' מגדל הפרוח וקשור באויר שהיא המ' כנ"ל עכ"ל. והנה מאחר שגם המלכות כוללת ג' ע"ב שהיא רי"ו של אוי"ר הנק' מ"ל דצלם כנ"ל לכן הי' חקוק בצלם דדוד סוד מגד"ל שה"ם מלכות כנ"ל. וצורת אריה חקוק בי' שה"ם האוי"ר הנ"ל שגי' רי"ו וזה הרי"ו הי' נכלל בגבורה כנ"ל והי' יורד אח"כ בסוד דוד שהיא גופא דמלכות וזאת המשכת השפע תיקן דוד למדת המלכות דאצילות ומשם ירד השפע על דוד למט' מפני שהוא גרם זה התיקון למעל' למדתו שהיא מלכותא קדישא לכן זכה לזה הצלם שהיה חקוק בדרוע' ימינא של הצלם דשם אות מ' של הצלם שהוא חכמ' הכולל בתוכו שאר אותיות דצלם ונק' אוי"ר שהוא ארי"ה ונק' מגד"ל שבו כלול אות ל' דצלם כנ"ל וז"ס מגד"ל הפור"ח באוי"ר פי' אימתי שמגדל הוא פורח וז"ש באוי"ר כאשר תחבר מגד"ל עם אוי"ר הוא גי' פור"ח ואז הוא עומד בסוד או"מ ונודע כי יש צל"ם ויש צללי"ם והם אהי"ה דיודין שגי' צל"ם אבל אהי"ה דההי"ן ודאלפי"ן הם נק' צללים כי קנ"א גי' צל א"ל וקמ"ג גי' בצ"ל אהי"ה כנודע והנה קנ"א קמ"ג גי' פור"ח וז"ש מגד"ל שהוא אות מ' דצלם הכולל כל הצלם מתוכו וגם הב' צללים שהם קנ"א קמ"ג שגי' פור"ח כלם הם תלוים באוי"ר בסוד או"מ דזעיר וכל הנ"ל רמוז בסוד מגד"ל ארי"ה ואלף זעירא גי' מגד"ל אוי"ר וגי' פור"ח וזה הי' פרוח על ראש דוד

כד עאל בקרבא והבן. וזה רומז כאשר תכתוב שם של דוד בא"ת ב"ש הרי פ"ר ודו"ד פשוט גי' ו"ח הרי אותיות פור"ח ועליו הי' סוד מגדלא חקוק בו ארי"ה שגי' ג"כ הא' זעירא הרי מגדל"א ארי"ה הם כוללים בסוד הא' זעירא שהי' רשים בגויה והנה דו"ד המל"ך ח"י וקיי"ם גי' פור"ח וכן מגד"ל באוי"ר להורות אע"פ שפרח נשמתו למעל' עכ"ז נשאר חי וקיים. ומ"ש אל"ף זעיר"א רשי"ם בגוי"ה וסימנ"א ד"א אל"ף המג"ן תלו"י עלי"ו נוכל לומר שהוא סוד א' של אוי"ר שהיא קשור עם י' להורות על רי"ו אחר של הגבור' שירד במלכות כנ"ל דתמן אתוון זעירין כנודע וז"ש וסי' דא אלף המגן תלוי עליו ירצה שזאת הא' הוא הי' המג"ן שהי' תלוי עליו כל שלטי הגבורים שה"ס הגבורות של מ' דצלם שכלול בו כל הגבורות דאצילות וכן אלף המגן עם הז' אותיות גי' אוי"ר שה"ס רי"ו א' שבזאת האל"ף תלוי עליו כל שלטי הגבורים או נוכל לומר ע"ד שכ' לעיל בהקדמה ראשונ' שמשם אהי"ה הוי"ה דיודי"ן נעש' סוד הצלם כנ"ל ומששה אותיות אות ו' אחת וב' דלתי"ן וג' אותיות אל"ף שהם נעשים דעת עליון דזעיר והם ג"פ מ"ב שמתפשטים בט"ס דזעיר מ"ב בחב"ד מ"ב בחג"ת מ"ב בנה"י והם נמשכים אח"כ במלכות ונעשים כתר דמלכות שהוא שם אדנ"י בריבוע שגי' קכ"ו כמספר ג"פ מ"ב הנ"ל שהם כמספר הו' אותיות של הדעת העליון דזעיר והם עצמם הם ממש אותיות דו"ד אל"ף להורות שאות אלף שנתחבר עם דו"ד בסוד הצלם שלו הוא משורש הדעת העליון שבצלם דזעיר כנ"ל ודהע"ה זכה להמשיך מזה הדעת העליון שבצלם דזעיר בתוך המלכות של דוד דלעילא ומשם המשיך ג"כ זה הדעת בתוך הדעת שבצלם שלו וזס"ש כמגד"ך דו"ד גי' קכ"ה עם ד' אותיות של דוי"ד שהם כמספר הששה אותיות של הדעת העליון ולכן כתיב דוי"ד מלא ביו"ד להורות שזה הדעת נעש' מהוי' ואהי' דמילוי יודי"ן כנ"ל. וכמו שבמגדל דוד הי' חקוק בו ארי"ה ואות א' כך צואר"ך רמז ארי"ה אל"ף עם אות י' של דויד להורות שזה הצלם נתן בו

התפשטות בתוכיות של דוד כדין אתגבר כאריה ונצח קרבין וז"ש כל זמנא דאגח קרבא ההיא רשימא שהיא הצלם סלקא שהי' עולה על דוד ובלטא לחוץ שהי' דוד רואה האור של הצלם שלו ומאיר לכל גופו של דוד מבחוץ ועל מגדל מכשכשא האי אלף שה"ס הדעת העליון שהתחיל להתפשט בפנימיות גופא דדוד כדין אתתקף לאגחא קרבא ע"י אלף זעירא דבי' תלוי כל שלטי הגבורים כנ"ל וה"ס כלי הזיין של דוד שהי' חוגר לכנוס עמהם במלחמ' בסוד הסו"ס מוכן למלחמ' כי הוא"ו אותיות אל"ף דו"ד גי' סו"ס שהם היו כלי הזיין מוכנים לעשות מלחמ' וכן אל"ף דו"ד עם ב' כוללם גי' כל"י זיי"ן והוא כמספר דו"ד המל"ך עם ח' אותיות שבכח זה הדעת העליון שמשך עליו נעש' מלך על ישראל שגם נתפשט בו הדעת התחתון שהוא אות צ' דצלם שגי' מל"ך וז"ס דוד המל"ך שכלול בו השני דעת דזעיר בסוד כי אל דעות ד' כנודע אבל כד עאל בקרבא מכשכשא ההוא ארי"ה שה"ס הגבורה של אות מ' דצלם שכוללת בו ג"פ ע"ב גי' רי"ו כמספר גבור"ה גי' ארי"ה וכדין אתגבר כארי"ה ונצח קרבין כלומר בזאת הרי"ו של הגבור' נתגבר כארי"ה כמו רי"ו דג"פ ע"ב הכלולים בח"ב חסד כנ"ל כך נתגבר הרי"ו דגבורה וההו"א מגד"ל אתרהי"ט וסי' ב"ו ירו"ץ צדי"ק ונשג"ב ירצה שבשעת מלחמ' אזי אותיות מ"ל דצלם שהם נק' מגד"ל כנ"ל התחילו להתפשט בתוך גופו דדוד לתת כח להתגבר על שנאוי וסי' בו ירוץ צדיק כלומר בו' אותיות אל"ף דו"ד הנ"ל שהוא הדעת העליון שנתפשט בגופו עמהם נתפשט הדעת התחתון ג"כ שה"ס אות צ' דצלם שנק' צדיק כנ"ל וכן ירו"ץ הוא רי"ו צ' כי רי"ו ה"ס ארי"ה שרומז במגד"ל שהוא באותיות מ"ל דצל"ם כנ"ל ואות צ' הוא צ' דצל"ם שנתפשט עם הו' אותיות דדעת עליון ונתנו לו כח וגבורה להתגבר על שונאיו וכאשר תחבר צל"ם עם קכ"ו הכלולים בהוי"ה ואהי"ה דיודי"ן יעל' מספרם פר"ו וזהו הרמז בר"ת "יפה "עינים "וטוב "רואי ר"ת יעו"ר משנתו זה גרם לו שהי' תתמיד נעור משנתו ולא הי' ישן כשאר ב"א אלא

הי' מתמנם כסו"ס שהוא בסוד התפשטות הדעת העליון דזעיר שהם אל"ף דו"ד כנז' שגי' עה"כ סו"ס זה גרם לדוד שהי' מתמנם כסו"ס כנודע שכ"ז שהדעת דזעיר שכלולים בו ה"ח הויות וה' הויות בגבורות בתוך הראש שלו אזי הם נותנים כח לתרין עיינין חוש הראות להסתכל בהם כי י"פ הוי"ה גי' ב"פ עי"ן כנודע ואז הזעיר נאמר עליו הנה לא ינום ולא יושן אבל כאשר מסתלק ממנו סוד הדעת אזי מסתלקין ג"כ חוש הראות ממנו ונופל עליו סוד הדורמיטא אזי נאמר עורה למה תישן ד' הקיצה. ומאחר שדוד זכה להמשיך עליו הדעת העליון שגי' סו"ס כנז' ג"פ מ"ב לכן זכה הוא ג"כ לנמנם כסו"ס בלבד שיתין נשמי בסוד התפשטות בו"ק דזעיר שהם ששים והבן:

וז"ש ר' חזקי' בפ' ויגש דר"ז ע"א ןבג"כ הוה מתמנם כסוס שיתין נשמי ולא בשלימותו אלא חסר חד ע"ש הכוונה כי הדעת העליון שהמשיך דוד עליו שהם אותיות אל"ף דו"ד הם כמנין סו"ס חסר חד וז"ש כסו"ס ולא כמו סוס ממש אלא חסר חד והנה ע"י הדורמיטא המשיך עליו הו' אותיות אל"ף דו"ד כל אות כלול מעשר שהם ששים כנגד שיתין נשמי והאות האחרון הי' כלול מתשעה לבד ולא מעשרה ולכן הם ס' חסר חד ולכן אם הי' ישן יותר מנ"ט נשמי הי' ממשיך עליו סטרא דמותא שה"ס דמו"ת שהוא במלכות כי אלו הו' אותיות אל"ף דו"ד הם בעץ החיים שהוא הדעת עליון דזעיר אבל שיתין נשמי אחרנין שהם מסטרא דמותא הם במלכות הנק' דמות"א שהיא דמו"ת של הצלם כנ"ל ולכן הי' ישן ס' נשמי חסר חד כדי שלא יכנוס בתוך הדמות שהם ס' נשמי דמלכות כי רגליה יורדות מות כנודע ונשאר תמיד דבוק ביסוד דזעיר הנק' ח"י ולכן נק' דוד מלך ישראל חי וקי"ם שגי' יוס"ף שהוא ח"י וקי"ם והבן עם הנ"ל והנה שיתין נשמי שהם מאילנא דחיי כנז' שם בדברי ר"א ע"ש הם בז"א והם ו' אותיות הנז' שהם (מאילנא דחיי כנז' שם בדברי ר"א) אל"ף דו"ד שגי' אילנ"א דחי"י עה"כ לכן דוד נשאר דבוק לעולם באילנא דחיי שגי' סו"ס והי'

ישן ס' נשמי כסוס ממש כמש"ש ר"א:

או נוכל לומר במ"ש מגד"ל עו"ז שהוא גי' צלם שהוא כמו מגד"ל עו"ז שעומד על האדם בתוכו ומשמר אותו מכל רע כמ"ש אך בצלם יתהלך איש ולכן נק' הצלם מגד"ל עו"ז והוא שם ד' שה"ס הצלם היוצא משם הוי"ה כי ג' אותיות צל"ם הם ג' אותיות יה"ו ודמות היא הנוק' ה' אחרונה ומשלמת ה' בשלמות. ועתה נפרש אם כל האותיות הם בסדר הצלם שהם עומדים עליו בסוד המקיף א"כ באיזה כח מן הצלם הוא מתלבש בפנימית האדם וז"ש בו ירוץ צדיק פי' כי בפנימיות האדם הוא ירוץ אות צדי"ק דצל"ם מתלבש בתוך הט"ס. ונשג"ב בכח שם הוי"ה של הצלם ודמות והוא כנ"ל כי אותיות צל"ם הם ג' אותיות יה"ו ואח"כ התלבשות הצלם בתוך ט"ס דזעיר עד היסוד ומשם מתפשט בתוך היסוד דמלכות הנק' בנימי"ן הצדי"ק והוא במספר ונשג"ב ואז ונשגב אות ה' אחרונה שהוא המלכות הנק' דמות ה' אחרונה והנה כאשר תכתוב אות ה' במילואיו ותכה כל מילוי כזה ה"י פ' ה"י גי' רכ"ה ה"ה פ' ה"י גי' ק' ה"א פ' ה"א גי' ל"ו הם ס"ה ונשג"ב וז"ש ונשגב דוד משנאוי שהיא המלכות שהיא מתגברת עצמה מכח הצדי"ק דצל"ם כנז' בדרוש הצלם כי אות צ' גי' מי"ם וה"פ מי"ם שהם ה' אותיות מנצפ"ך גי' דמו"ת ע"ש וז"ס ד' הצדיק רצ"ל ה"פ צ' גי' דמו"ת. והנה אמרנו למעל' כי בזה הדעת העליון הם ז' אותיות אל"ף דוד שגי' ג"פ מ"ב כנז' והנה כתוב בכללים של הרח"ו זלה"ה וז"ל כי שם אדנ"י בריבוע המלכות יורשת מאבא וגם הז"א יורש מאימא שם דיודין ושם (יו"ד ה"א וא"ו ה"א) [יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה עה"כ כצ"ל וכ"ה בע"ח ש' מ"נ די"א כלל ה'] והם כמנין קכ"ו והוא סוד כונ"ן שמים בתבונה ואח"כ כשמזדווג זו"ן פנים בפנים אזי נותן הז"א הקכ"ו שלו עכ"ל:

ונלע"ד נתן כי בשני קכ"ו נעשים רנ"ב איבריה דמלכו"ת כי המלכות יש לה ד' איברים יותר מהזכר והם ב' ציריה וב' דלתות והם בסוד בר"ן יחד כוכבי בוקר ואח"כ

היא מקבלית עוד קכ"ו שלישית והם ג"פ מ"ב מהדעת העליון כנ"ל הרי ג"פ קכ"ו גי' חשמ"ל ממנו נעשה סוד מלבוש וסוד החשמ"ל והוא כמספר מגד"ל הפור"ח באוי"ר כי המלכות נק' מגד"ל הפור"ח באויר שיש בין נצח והוד דזעיר באורך כנודע בכוונת אות נ' ארוכה של אמ"ן וע"ש וכן נק' מגדל הפורח באויר שהם חו"ב של הצלם שכל א' נק' אויר כנ"ל והוא במוסף דשבת דשחרית אזי עולה המלכות באימא עילאה והיא נק' עטרת בעלה שהיא במקום הכתר דז"א שהיא במקום הצלם שעומד בראש הזעיר בחול. והמלכות בעצמה נק' מגד"ל דוד שגי' יאהדונה"י שכמו הזעיר נק' מגד"ל עו"ז כך המלכות נק' מגד"ל דו"ד וז"ס אני חומה ודשי כמגדלו"ת שהם הב' מגדלות דזו"ן כי ב"פ מגדל עם ב' כוללים גי' יוס"ף שהוא יסוד המחבר זו"ן ביחד והוא נק' שד"י כמ"ש ב"ו ירו"ץ צדי"ק כנ"ל הצדיק שנק' שד"י כמספר ב"ו ירו"ץ ונשגב המגדל עוז עם שם ה' שהיא המלכות הנק' ש"ם וזש"כ כמגדל דוד צוארך כנ"ל בנוי לתלפיות ת"ל פיו"ת כי ת"ל בגי' צדי"ק יסו"ד עול"ם. פיו"ת גי' מלכו"ת כלומר עיקר הבנין של המגדלות הוא לחבר יסוד ומלכות יחד שהם יאהדונה"י שגי' מגד"ל דו"ד. והנה זה הדעת העליון דזעיר לא זכה שום ברנש להמשיך אותו למלכות אלא מש"ה ודו"ד והנה (זה הדעת העליון) כי מרע"ה היה ראש בנבוא' ודהע"ה היה ראש לרוח הקודש ונודע כי בזה הדעת העליון יש ה' חסדים וה' גבורות הנה ה"פ חסד שהם ה"פ ע"ב עם ה' כוללים גי' מש"ה ודו"ד שהם מרכבה לת"ת ומלכות. והם כמספר פני"ם בפני"ם כמ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא שגורם הנסירה כמ"ש אתא חסד ופריש גזעין והוא מביא זעיר ונוק' פני"ם בפני"ם וכן ה' גבורות הם ה' גבורה גי' תתר"ף שהם תתר"ף חלקי השעה שהיא המלכות הנק' שעה עומדת לו ויש לה תתר"ף אורות כנז' בכוונת העמדה דרה"ש ע"ש וכן הוא גי' ת"ת הרי שכמו בחסדים כלולים ת"ת ומלכות כן בגבורות כלולים ג"כ ת"ת ומלכות וכאשר תחבר ה"פ חסד עם

ה"פ גבורה להמתיקם זה בזה יעלה מספרם אל"ף ת"ם וסי' אמת אנ"ף ת"ם וכן בזה הדעת העליון אשר יש בו ה' הויות דחסדים וה' הויות דגבורות הנה כל אות ואות הוא ניקוד שבְא שקמָץ שגי' אל"ה וד"פ ל"ו גי' קד"ם גי' אל"ף ת"ם הרי אמ"ת שנית בסוד הנקודות של החו"ג כנז' בדרוש ל' נתיבות וכו' ע"ש. כי האותיות הם בסוד הנוק' והנקודות בסוד הזעיר כי יש אמת בת"ת ואמת במלכות ובעת הזיווג נותן הזעיר ג"כ האמת שלו בתוך הנוק' אזי יש לנוק' ב"פ אמת עם הכולליתם גי' תתפ"ג במספר דו"ד במלוי כזה דל"ת ו"ו דל"ת עם ג' אותיות וז"ס נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה כלומר ת"ת הוא נשבע למלכות שהוא דוד שהאמת שלו לא יוסר ממנה כי הנקודות הם מחוברים לעולם עם האותיות כמו הנשמ' בגוף כך האותיות א"א לעמוד בלא נקודות כן במלכות יהיה תמיד מחובר האמת דנקודות עם הארות דאותיות שאז יתמלא דוד בסוד המילוי בסוד הדינין וזש"כ מפרי בטנך אשית לכסא לך שיצאו ממנה נשמות הצדיקים שהם נעשים כסא כבי' לשכינ' וישב עליו באמת שהם יעשו כסא כבי' לאמת וזהו ס"ת בטנ"ך אשי"ת לכס"א ל"ך גי' אמ"ת וז"ס א"מת מ"ארץ ת"צמח כי הסוד של אמת הוא מתגל' ממלכות הנק' ארץ ולכן נרמז ב"פ אמת א' בפירוש וא' בר"ת להורות על הב"פ אמת הנ"ל שהם החו"ג דדעת העליון עם הנקודות המתגלים מיסוד דנוק' וזה הדעת אינו מתגל' אלא במוסף דשבת באיה מקום כבודו להעריצו שאז היא מקבלת א"ל הוי"ה במילוי אלפין מזעיר וז"ס אמ"ת מאר"ץ תצמ"ח גי' ה"פ חסד וה"פ גבור' שמתגלים מדעת עליון דזעיר ועם אל"ף למ"ד יו"ד ה"א וא"ו ה"א שגי' ר"ל סך הכל במספר אמת מארץ תצמח. ונודע כי שם אמת שהוא אב"ג ית"ץ הוא מתגל' בו"ק דזעיר ושם יג"ל פז"ק מתגל' ביסוד הרי כשמתגל' הדעת שהוא כמספר תתר"ף דרך היסוד הנק' יג"ל פז"ק אזי הכל יחד גי' אמ"ת מאר"ץ תצמ"ח והכל יחד גי' אל"ף ש"י וז"ס איש יבא שהוא זעיר הנק' ה' איש מלחמ' הוא יביא בפריו אלף כסף

אלף עלמין דכסופין מחוברים עם אי"ש הרי אמת מארץ תצמח פי' כי סוד הדעת העליון שנק' אמ"ת הוא מתגל' מארץ החיים שהיא בינה ומשם הוא מצמיח. ומאז וצדק שהיא המלכות היא משמים שהוא הזעיר נשקף שהזה הדעת מקבלת מהיסוד דז"א הנק' צדי"ק יסו"ד עול"ם שגי' נשקף והוא נק' מי זאת הנשקפה כמו שחר ונק' איל"ת השחר שגי' אמ"ת אז יבקע כשחר אורך ואריכתך מהרה תצמח בימינו אצמיח לדוד צמח ותושע יהודה וירושלים ישכון לבטח וזה אשר יקרא לו ה' צדקינו. אכי"ר תם:

ואלה שמות בני ישרא"ל הבאי"ם ר"ת וס"ת מילה. את יעקב איש ס"ת שבת לומר לך שבזכות המיל"ה ושב"ת נגאלו ישראל ממצרים:

ארץ זב"ת חל"ב ודב"ש בגי' כ"ח ארי"ך אב"א אימ"א זעי"ר ונוקב"א. ר"ל בעת שארץ שהיא יסוד דמלכות מקבלת מן א"א ואו"א וזעיר ומפרצוף דנוקבא עצמה אזי היא משפעת זבת חלב ודבש לכל העולמות כנלעד"נ:

ארז"ל במסכת נדה תנא המשמש מטתו ליום תשעים כאילו שופך דמים.מנא ידע. אלא אמר אביי משמש והולך ושומר פתאים ה'. ואמר הרב ז"ל על מה שכתוב בזוהר פ' שמות דף ג' ע"ב וז"ל תלת אינון דדחיין שכינתא לבר וכו' מאן דקטל בנוי ההוא עוברא דמתעברא איתתיה וגרים קטלא ליה במעהא וכו'. הכוונה הוא כי המשמש מטתו בליל צ' מלילה שנתעברה אשתו גורם שימות הוולד. ולכן צריך האדם לשמור מאוד שלא לשמש מטתו באותו הלילה. וזהו ג"כ משארז"ל שלשה חדשים ראשונים קשה לאשה ולולד. ונלע"ד שצריך לשמור גם כן מלילי של הפסקות עכ"ל וז"ס הפסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וה' לא יעזבנו בידו. ר"ל כי ס"מ הוא מקטרג ביום תשעים שהוא ליום צדיק כדי שיזדווגו אביו ואמושל הוולד וכדי שיהרגו אותו. אבל וה' לא יעזבנו בידו וזהו כמו שאמר אביי משמשוהולך ושומר פתאים ה'. וז"ס מפני הרעה נאסף הצדיק. ר"ל כדי שלא ישלוט הרעה שהיא הקליפה לכן נאסף הצדי"ק שהוא יום הצ' מכסה הקב"ה מפני המקטרג כדי שלא ידע איזה יום הוא וז"ס שארז"ל שכל אחד ואחד מישראל לא היה לו פחות מצדיק חמורים שהיו נתונים וטעונים כלי כסף וכלי זהב ממשא מצרים בזכות שהיו משמרים צדי"ק יום לעיבור כנ"ל. וז"ס המדרש בתנחומא פ' קרח שה' אותיות מנצפ"ך מורים על הגאולות ך' באברהם  דאיתמר לך לך. מ"ם ביצחק דאיתמר כי עצמת ממנו מאוד. נו"ן ביעקב דאיתמר ביה הצילני נ"א ף' במשה דאיתמר ביה פקו"ד יפקוד ץ' הוא משיח דאיתמר ביה לעתיד לבא צמח צדי"ק עכ"ל. ונראה מפני שישראל סבלו ד' גליות בב"ל מד"י יו"ן אדו"ם שגי' צדי"ק לכן יהיה ג"כ הגאולה לעתיד ע"י אות צדי"ק בסוד אמרו צדי"ק כי טו"ב שהוא משה דאתמר ותרא אותו כי טו"ב הוא ואתמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בסוד עד כי יבא שיל"ה גי' משה: ועד הפשט נלע"ד צופה רשע לצדיק פי' שתמיד ס"מ מצפה לצדיק מתי יבא עת שיפטר מעלמא. והטעם הוא שתמיד הוא מצפה על מיתת הצדיק מתי ימות. ומפרש כי הוא מבקש להמיתו בידו מפני שכל הצדיקים אינם מתים אלא בנשיקה ואין לס"מ חלק ונחלה בהם אבל הוא רוצה להמית ע"י חרבו כדי לקבל שפע הרבה בשעת מיתתו. וה' לא יעזבנו בידו להמית הוא בידים שלו אלא שמתים כולם בנשיקה. אבל בשעת מגפה ר"ל יש לו רשות אפילו על הצדיקים שנגזר עליהם שימותו באותו שנה שהם מתים ע"י חרבו הקשה כשרז"ל הורג טובים ורעים רחמנא לישזבן: עוד נ"ל ע"ד מה שכתבתי לעיל על המאמר של הזוהר פ' שמות בסוד הפסוק ותצפנהו שלשה ירחים אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא וכו' וע"ש ונחזור פה לבאר בדרך אחרת ונאמר כי השטן היה מקטרג על משרע"ה ביום צדי"ק כדי שימות במעי אמו ולא יצא לאויר העולם כדי שלא יוציא את ישראל מן גלות מצרים ומיום שנתעברה יוכבד עד צ' יום היה מקטרג עליו וה' לא יעזבנו בידו שהוא ובית דינו שהם ו"ה של הוי"ה שמני אותו וז"ש ותצפנה"ו ותצפן ו"ה שלשה ירחים כד' שלא ימות אותו הצדיק וכן ג"כ אחר שנולד היה צריך להצפין אותו צ' יום כי עד צ' יום יש כח בידו להמית ומשם והלאה כבר יצא מרשותו וז"ש ולא יכלה עוד הצפינו מפני שלא היה צריך יותר שימור. והנה בגלות מצרים שראו אצטגנינות פרעה שיבא נשמה א' שיהיה כח בידו להוציא את ישראל מהגליות ולכן גזרו כל הבן הילוד היאור תשליכוהו. אבל בזכות משה ניצולו כולם כמ"ש בפר"א שירד גבריאל וניצול כולם ובזכותו ג"כ ניצולו כל ישראל שלא המיתו בניהם במעי אמם כמ"ש שם בזוהר וזה לשונו דאע"ג דגזרה אתגזרת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו לא אשתכח ביניהון דקטל עובר במעהא דאתתא כ"ש לבתר הגזירה ובזכות דא נפקו מן גלותא וז"ש הפסוק צופה רשע לצדי"ק ומבקש להמיתו צ' יום של שלשה ירחים. ה' לא יעזבנו בידו כי השכינה היה שורה עליו כמ"ש בסוד ותרא אותו כי טוב הוא. ולא ירשעינו בהשפטו. ר"ל בעת שדנו למרע"ה בבית פרעה להריגה אז לא ירשיענו אותו. וכן נוכל לומר על ישראל שקטרג עליהם שיהרגו את בניהם במעי אמם כדי שבעון זה לא יוכלו לצאת מהגלות מצרים. וזה צופה רשע לצדי"ק יום כדי להמית את בניהם. ה' לא יעזבנו בידו. וכן אח"כ בהשפטו הבנים להשליכם ליאור לא ירשיענו. כי הקב"ה שלח לגבריאל להציל אותם כנזכר שם בפר"א כי בזכות זה יצאו ישראל ממצרים כנז"ל במאמר הזוהר:

שמעתי מחבירי מוהר"ר אברהם חזקוני נר"ו שז"ס הפסוק מכנ"ף הארץ זמירות שמענו ר"ל מד' אותיות של מכנ"ף שהיא מ' ביצחק כ' באברהם נ' ביעקב פ' במשה כבר שמענו הגאולות מהם כנז' במדרש תנחומא פ' קרח עתה חסר לנו הגאולה של אות צ' שהיא הגאולה של משיח צדקנו. וז"ש צבי לצדי"ק. ר"ל מה שאנחנו מתאוים הוא לאות צדי"ק של מנצפ"ך שעדיין חסר לנו וע"ז אנו מצפים שיבוא במהרה:

פרשת בשלח

ות"ן שמ"ה גי' שכ"ר מצו"ה מצו"ה. וכן גי' קס"א קמ"ג קנ"א: שמ"ה מש"ה רזא דזעיר: מל"א העמ"ר גי' שכינ"ה שהיא עצמה עמר. וכן שמ"ה מל"א העמ"ר. ר"ת מש"ה ושאר אותיות גי' שכינ"ה. וכן שמ"ה מל"א העמ"ר מ"ן ר"ת גי' שכינ"ה. וס"ת אהר"ן והאמצעיות גי' ע"ב ס"ג מ"ה. וכן מ"ן בנו"ן רבתי גי' שעש"ע דנחית מן העתיקא דלא אתידע לפיכך לא ידעו מה הוא. עוד מ"ן הו"א כ"י ל"א ידע"ו מ"ה הו"א. גי' י"ש עולמות. נת"ן ה' לכ"ם לאכל"ה בגי' שבת רמז לעולם שכולו שבת שאין אחר אכילתו אכילה לפיכך איש אל יותר והיה זה כדי להטעימן בכל יום מעין העוה"ב:

גדול אדונינו ור"ב כ"ח גי' רל"ו אלפי רבוא פרסאות והוא מילוי משכ"ן מ"ם שי"ן כ"ף נו"ן. והנה מאתים כנגד עתי"ק וארי"ך. שלשים כנגד חב"ד. ששה כנגד ו"ק. ומשכ"ן גופיה מלכות. וזהו שיעור קומה של מעלה דאתמר בה ה' זוקף כפופים גי' רל"ו. זוקף בגי' אנ"י ה' אלהיכ"ם. שלשה כינויים מיוחדים לזקוף בהם

כפיפתם אד"ם דבריאה אד"ם דיצירה אד"ם דעשיה. עוד זוק"ף כפופי"ם גי' נפ"ש שהיא מלכות שצריך לה זקיפה:

אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם

הנקודות הוא במספר האותיות. והב' ביחד נקודות עם האותיות גי' שכינה:

היש ה' בקרבנו אם אין. הנה נודע כי החטא של אדה"ר גרם בשני דלתי"ן של שד"י ושל אדנ"י שה"ס ב' דלתות של רחם האשה בסוד כי לא סגר דלתי בטני שהטיל הנחש בה זוהמא כנודע בסוד הנחש עלה על חוה. וז"ס ותאמר האשה הנחש השיאני. כי כאשר תקח מן שד"י אדנ"י ב' דלתי"ן נשארים אותיות ש"י אנ"י. כמ"ש הראב"ד בהקדמה שלו שעשה לס"י ע"ש . והם גי' ה"א שני"ה להורות כי הפגם הי' ביסוד המלכות שהוא ה' שניה של שם הוי"ה דכללות האצילות. וז"ס גלות מצרים שהיו ישראל סגורים בתוך ם סתומה של מצרים שלא היו יכולים לצאת משם כי נתחברו הב' דלתין ביחד ונעשה ם סתומה ולא נפתחו עד שיתקנו ישראל פעם אחרת הב' שמות הנ"ל ואז יצאו ממצרים. וז"ס כי מצרים גי' שד"י ואדנ"י עה"כ ולכן כ"ז שלא נתקנו הב' שמות היו ישראל סגורים בגלות מצרים. וז"ס שאמרו ישראל היש ה' בקרבנו אם אין הכוונה שרצו לידע אם נתקנו הב' שמות י"ש דשד"י ואי"ן מאדנ"י אבל ישראל פגמו בזה על שלא האמינו שנעשו להם הנס של קי"ס ונקרע הב' דלתי"ן של הרחם שה"ס קי"ס והם עדיין לא האמינו בזה ורצו לידע אם שוכן בקרבם הקדושה או שהם שוכנים עדיין בתוך הקליפה של מצרים כמו בראשונה ואלו היו הע"ר. אבל ישראל ידעו כי תיכף שיצאו ממצרים נתחברו אותיות י"ש ואי"ן עם הב' דלתי"ן וזהו רמז. ויה"י בשל"ח גי' י"ש אי"ן ולכן ויאמינו בה' ובמשה עבדו כי הוי"ה מש"ה גי' י"ש אי"ן כי משה שנק' י"ש הי' עבד של הקב"ה שנק' אי"ן. וז"ס שהי' מוסר להם יוסף פק"ד יפק"ד אלהי"ם אתכם. רמז להם כי הזיווג לשון

פקידה בסוד ופקדת נוך ולא תחטא. רצ"ל בעת שיזדווגו שד"י ואדנ"י ביחד שהם יסוד ומלכות שעולים במספר פק"ד יפק"ד עה"כ אזי והעליתם את עצמותי מזה אתכם:

פרשת משפטים

לא* תבש"ל גד"י בחל"ב אמ"ו. גי' עשר פעמים אלהי"ם עם העשר כוללים:

תיקוני שובבי"ם

כבר ידעת מנהג ישראל להתענות מ' יום מן פ' שמות עד פ' משפטים. ונתנו סימן לדבר בראשי הפרשיות שובו בנים שובבים שהם שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים. ואמנם מ' יום אלו עיקר התענית בהם לא נתקנו רק מפני עון הקרי הנק' שוחטי הילדים וימים אלו הם מסוגלים להתענות בהם על הקרי יותר מכל השנה:

והטעם תבין במה שנתבאר אצלינו בסוד הערב רב ובסוד ישראל שהיו בגלות מצרים בחומר ובלבנים וכו'. ושם ביארנו שאלו היו סוד אותם הטיפות של קרי שהוליד אדה"ר ק"ל שנים רוחין ושדין כנודע ונתקנו בגלות מצרים. ולכן בזמן הפרשיות ההם יש סגולה לקבל תשובת המתענה בהם על הקרי אותם המ' יום. ולכן הם מתחילים מפ' שמות שאז התחיל השעבוד ומסיימין בפ' משפטים לטעם שביארנו איך לא נגמרה לתקן עד פרשת כי תקנה עבד עברי ולכן טוב להשלים באלו

*ל"א תבש"ל גד"י. במ"ק כ"ד מכאן אסמכתא שלא יינק היונק יותר מכ"ד חודש כדאיתא במסכת [דף ס'.] כתובות ולא תתארס המינקת עד שתניק הוולד כ"ד חדש שהם תש"ל ימים חוץ מיום שנולד בו. וחוץ מיום שנתארסה בו והוא במספר תבש"ל ולשון תבשל הוא כינוי על אירוסין שנק' בישול כשמרז"ל אל תבשל בקדרה שבישל בה חבירך וז"ש לא תבשל כלומר לא תארס בעוד שהגדי יונק בחלב אמו דהיינו תוך כ"ד חודש:

הימים הפ"ד תעניות ע"י הפסקות שהם תיקון הקרי:

וצריך לכוין בשם של ע"ב דיודי"ן שיש בו ד' יודי"ן כל א' כלולה מעשר הם מ'. ולכן בי' ימים הראשונים בכל יום ויום מהם יכוין כנגד החלק שיש באותה י' ראשונה וכן יעשה בכל המ' יום בד' יודי"ן הנז'. ויכוין בכל יום להעלות חלק א' מהיודי"ן הנז' אשר בהם פגם והשליך ארצה בענו ומסר אותה הקדושה תוך הקליפות. וע"י כך תעלה למעלה וישארו מתים. וזהו סוד שובו בנים וגו' פי' אותם הבנים שמסר לקליפות בהשחתת זרעו ואז מתלבשים תוך הקליפות ונעשו שובבים. ועתה שובו בנים השובבים הנזכר מתוך הקליפות ושובו אל הקדושה:

נתן נלע"ד ע"ד שמצאתי כתוב בספר של ר' מנחם דילונזנא זלה"ה. ז"ל דע כי העיד לי הר"ר אברהם הלוי זלה"ה שקבל מהאר"י זלה"ה כי המוציא ש"ז לבטלה הוא מחדש בר מינן שבירת הכלים עכ"ל.

ונלע"ד כאשר נודע בזמן שבירת הכלים שכל הרפ"ח ניצוצין הם מסוד הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנודע בדרוש הרפ"ח ניצוצין ע"ש. ולכן בעת השובבים שמתקן הטיפות קרי הוא מתקן ג"כ שבירת הכלים כי הכל תיקון א' כי גם השבירת כלים באו מטיפת הקרי דאדם קדמאה כנז' בדרוש א"ק. וז"ס כי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. וגם הד' מילואים שהם. מ"ו ל"ז י"ט כ"ו. הכל ביחד גימ' ש"ס במספר שובבי"ם להורות שאלו הד' שמות עם מילויים נקראים שובבים בתוך הקליפות וע"י התיקון אזי נאמר עליהם שובו בנים שובבים. וכל מי שמוציא קרי לבטלה נקר' שוחטי הילדים כנזכ' לעיל. ואותם הבנים נקר' ויש נספה בלא משפט כי הם ספו תמו בתוך החיצונים בלא משפט. וז"ס י"ש נספ"ה בל"א משפ"ט ר"ת בני"ם שהם בנים קטנים שמתו בעון אביהם שהשחית זרעו לבטלה. והנה שובבי"ם הם ששה שבועות ופ' בשלח הוא הרביעי וזהו רמוז בו אמר אויב ארדוף

אשיג אחלק של"ל גי' שובבי"ם שהיו רוצים לחלק הניצוצי  קדושה כנזכ' שהם במספר שובבי"ם שגימ' של"ל. וע"י היניקה שיש לחיצונים מן זה השל"ל יש קיום לעמודי הקליפה לעמוד בקיומם שכן עמוד"י הקליפ"ה גי' של"ל. אבל ע"י כוונת ה' פעמים ע"ב שהוא ה' פעמים חס"ד שגי' של"ל וז"ס ושל"ל לא יחסר והנה בה' פעמים ע"ב דיודי"ן יש בו עשרים יודי"ן וכל יו"ד הוא מילוי יו"ד אחרת הרי ארבעים יודי"ן כנגד מ' יום. שאז נופלים עמודים של הקליפה ונשברים והשברים של הקדושה נתקנים ונעשים שלמים כי כשזה נופל זה קם הוא סטרא דקדושה והבן:

פרשת תשא

ח"ג לה' מחר. בשביל שישראל עשו העגל ואמרו חג לה' מחר גרמו שבא נבוכדנצר שנמשל לגמ"ל כנזכ' במדרש פ' שמיני והחריב בית ראשון ואח"כ בא אדום שנמשל לחזיר והחריב בית שני וזה ר"ת ח"ג חזי"ר גמ"ל והבן:

זוהר פ' כי תשא קפ"ט ע"א פתח ואמר (ישעיה כו) כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'. מאי כמו הרה. אורח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חד או תרין יומין מתשיעאה. וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון ואע"ג דלא אעבר עלייהו אלא יומא חדא אתחשיב עלייהו כאילו אתעברו כל תשעה שלים. אוף הכי ישראל כיון דאטעמו טעם גלותא. אי יהדרון בתשובה יתחשב עלייהו כאילו אעברו עלייהו כל אינון מילין דכתיבין באורייתא כל שכן וכ"ש דכמה יסורין אעברו עלייהו מן יומא דגלותא שרי. אבל מאי דכתיב (דברים ד) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. תא חזי וכו'. הנה כבר נתרצה קושיית ר"ח שאמר לעיל כי אעפ"י דיבעי ישראל לאתערא בתשובה לא יוכלו משום

דלא סגי עד דיעברון עלייהו כל הדברים והתוכחות הכתובים בתורה וקושיא זו כבר תרצה ר"י כי כיון דאטעמו טעם גלות סגי להו בהאי ויתחשב כאלו אעבר עלייהו כל הדברים האלה כולם ולכן עתה כדי להחזיק את סברתו הוסיף עוד קושיא אחרת שלא הקשה אותה ר"ח תחלה כדי שאם ר"ח יקרא פסוק זה לא יחזור לסברתו הראשונה וידחה דברי ר"י והוא פסוק בצר לך ומצאוך וכו' כי בזה נזכר בפירוש שלא יהיה זה אלא באחרית הימים דייקא שהוא בזמן הקץ הנגזר ולא סגי במאי דיעברו כל הדברים האלה אלא שגם צריך שיעבור הזמן הקצוב באחרית הימים. ולכן תירץ כי גם פסוק זה אינו כפשוטו כי מ"ש באחרית הימים אינו כפי פשוטו רק קאי לשכינה הנק' אחרית הימים כאשר יבאר בס"ד ולכן ביאר סוד השכינה איך הולכת עם ישראל בגלות לכן הביא אותו משל למלכא דהוה ליה ברא יחידאה ורחים ליה רחימו דנפשא ומגו רחימו דיליה יהב ליה לאמיה מטרוניתא דתרבי ליה ותוליף ליה אורחין מתתקנין. זמנא חדא חב לגביה אבוה אתיא אבוה ואלקי ליה ולבתר אעבר על חוביה. תב כמלקדמין וחב לאבוה ואפקיה אבוה מביתיה וארגיז עליה. נפק ההוא ברא מביתיה. ובאתר דיהך באורח קשוט ויהא זכאה כדקא יאות בגין דישמע מלכא אבוה ויהא תיאובתיה עליה. מה עבד. אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא אעביד מכאן ולהלאה כל מה דאנא בעי. מה עבד אזל ואתחבר בזונות ואתלכלך בלכלוכא דטנופא בהדייהו ולא הוה משתכח אלא בהדייהו בחבורא דלהון. מטרוניתא אמיה פקדת בכל יומא על ההוא ברא וידעת דברה בהדי זונות אתחבר וכל חברותא דידיה בהדייהו הוות שריאת למבכי ולאתמרמרא על ברה. יומא חד עאל מלכא לגבה חמא לה דאיהי מבכה שאיל לה על מה את בכאת. אמרה ולא אבכה דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא. ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא. ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא אלא דהוא יתיב בהדי זונות. מה יימרון כל בני

עלמא בריה דמלכא איהו דיתיב בבי זונות. שריאת למבכי ולאתחננא למלכא. אמר מלכא בגינך אהדר ליה ואנת ערבא דיליה. אמרת הא ודאי. אמר מלכא הואיל וכך הוא לא אצטריך לאהדרא ליה ביממא באתגליא דכסופא דילן איהו למהך בגיניה לבי זנות. ואי לא הוי כגוונא דא דטניף גרמיה הכי וחלל יקרי. הוינא אנא וכל חיילין אזלין בגיניה בכמה יקר בכמה בוקינס קמיה בכמה מאני קרב' מימיניה ומשמאליה עד דכל בני עלמא יזדעזעין וינדעון כלא דברא דמלכא איהו. השתא כיון דאיהו טנף גרמיה וחלל יקרי איהו יהדר בטמירו דלא ינדעון ביה. אהדר לגבי מלכא יהביה לגבי אמיה. ליומין סרח כמלקדמין. מה עבד מלכא אפיק ליה ולאמיה בהדיה מגו היכלא אמר תרווייכו תהכון ותרווייכו תסבלון גלותא ומלקיות' תמן. כיון דתרווייכו תסבלון כחדא כדין ידענא דברי יתוב כדקא חזי. כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון וכו' ע"ש. הענין כי לא הובררו ישראל לחלקו יתב' עד שיצאו ממצרים ואז היו חלק ה' עמו. והקשה כי הנה לעיל אמרנו כי ישראל גלו כל אותן הגליות משום דסרחו כנ"ל. ולכן הקשה א"כ למה עתה נענשו ישראל ונכנסו בגלות עד שלא חטאו. ותירץ כי הוכרח להתקיים גזירת בין הבתרים וגם את הגוי אשר יעבודו וגו' כי גר יהיה זרעך וכו'. ונותן טעם אל גזירה זו ואמר כי ב' טעמים בדבר חדא משום אברהם שחטא במ"ש במה אדע כי אירשנה והוא תירוץ הרמב"ן ז"ל. וחדא משום הם עצמם. והוא כי עד לא נפקו ישראל ממצרים לא הוי גוי. והענין כי הנה כבר ידעת סוד הענין הכולל בבריאות העולם ובסוד הנסיונות והיסורין שבהם נתנסו הצדיקים. והענין כי רצה הקב"ה שיאכלו הנשמות מיגיעת כפיהם ולא בחנם ואין להאריך בענין זה וכן הענין בכאן כי להיות שלא ניכר האדם אם הוא צדיק אם לאו עד שיעמוד בנסיון כמשרז"ל שלא נק' יוסף הצדיק צדיק עד שנבחן באשת פוטיפר ולהיות כי רצה הקב"ה ליקח את ישראל

לחלקו ולגורלו ולא הי' לוקחם בלתי סבה עד שיעמדו בנסיון ולכן הניחם ביד המצריים ואח"כ הוציאם מכור הברזל נבחנים ונצרפים ככסף מזוקק ואז נטלם לחלקו. וזה ענין כשושנה בין החוחים כי הם ישראל ביד מצרים. ואינון חוחים מיד דהוי אנון זוגין תמן וכו'. פה רמז משרז"ל בסוד הי' צריה לראש. כי כשהקב"ה רוצה להניח את ישראל ביד איזה אומה אזי מגדל אותה תחלה ומשליטה על כל האומות משום כבודן של ישראל וזהו ענין ויקם מלך חדש על מצרים ומלך בכל העולם וכן הי' נבוכדנצר שמלך בכל העולם וכן הי' אחשורוש וענין המן הרשע. וז"ש דאינון חוחים שהם המצריים כאשר נזדרעו אינון זוגין דההוא שושנה בינייהו שהם ע' נפש דישראל אז שלטו על כל עלמא וכשיצאו ישראל מרשותם אז הוסרה שולטנותם מהם ולא אתחשבו לכלום: לשון הזוהר מאי באחרית הימים. אלא דא היא אמא קדישא דהיא אחרית הימים ועתה סבלו כל מה דסבלו וכו' ע"ש. כבר ידעת כי ז' ימי בראשית הם והיא האחרונה ולכן נק' אחרית הימים:

שם ע"ב ואי לאו יסתום קיצא בישא וכו'. זה הלשון נ"ל שהוא מוטעה וצ"ע. ואפשר לפרש ענין כוונתו כי אמר כ"א יהדרון בתשובה אז תבוא הגאולה קודם שיסתיים ויושלם הקץ הנגזר. אמנם אם נראה כי נסתם ונשלם הקץ אז הוא משום רעת ישראל. וז"א אם יסתום קיצא בישא כלומר הרע הוא אשר יסתום וישלים הקץ הקצוב. ואמר וכל דרין דיליה חוזר אל הקץ הנזכ'. והענין כי יש כמה דורות האחרונים אשר בכל אחד מהם יש בו קץ אחד ואם יזכו ישראל יהי' אז קץ בדור ההוא נמצא כי קיצים הרבה בדורות הרבה ולכן אם נראה כי כל הקיצים ודורות אלו כלו דלא אתי משיח הוא משום דמילתא תליא בתשובה וצ"ע אר"ח ודאי הכי הוא וכו':

פרשת תשא מהרח"ו זללה"ה.

הנה רשב"י

שאל לרע"מ

מאן איהו מחצית השקל. ותירץ לו רע"מ איהו כגון חצי ההי"ן וכו'. וביאור הענין מאשר הודעתיך כי כמו שהזעיר כולל ברישא דילי' ובגולגלתי' כח"ב כך המלכות כוללת ברישא דילה ובגולגלת' כח"ב וזה נרמז בפ' דר"ל ע"א איהו חכם ואיתי חכמתה איהו מבין ואיהי תבונ' איהו כתר ואיהי עטרה וכו'. והנה להיות שאין לך ספיר' שאינה כוללת מזכר ונקבה ועי"ז כאו"א מי"ס נק' אדם כנז' בתיקונים ולכן ב' חכמות אלו שנתפרדו וכן ב' בינות אלו שנתפרדו א' במוח הזכר וא' במוח הנקבה הם צריכים אל המחבר והנה סוד ששה ספי' שבאמצעיתא אשר ת"ת כולל אותם הם המחברים את שתיהם בסוד והבריח התיכון וכו' מבריח מן הקצה אל הקצה שה"ס ב' ההי"ן שבשם שהם ב' קצוות כנז' ריש הקדמת בראשית ומתחברות ע"י וא"ו שביניהם והענין כי הנה החכמ' נק' יו"ד ומספרה עשר וכאשר האצילה את הבינה האצילה בסוד עשר ג"כ אלא שאח"כ נחלקה לשנים ה' ראשונ' וה' תתאה כדי לנהגא את ברא וברתא והושמה ה' עלאה בראש הזכר וה' תתאה בראש הנקבה וע"י הוא"ו המחבר שתיהן אז כוללת שתיהן ועולה למנין עשרה וז"ס חצי ההי"ן הנז' בתור' כמ"ש ונסכיהם חצי ההין וכו' פי' הוא"ו הוא המְחַצֶה ומפסיק בין שתי

ההי"ן והוא החוצֶה אותם באמצע וע"י מתחברין אמא עלאה בתתאה ונעשין אחת והנה כמו שהבינ' אשר נחלק' לשנים היא צריכ' אל החיבור ומתחברת ע"י אות וא"ו שבנתיים כן שני החכמות צריכות אל החיבור על ישו וזה רמוז שעשותו הקדמ' זו באמרו איהו כגון חצי ההי"ן וכו' שיורה הקדמ' זו ללא צורך אך הענין הוא לרמוז מ"ש שכל א' מג' עליונות נחלקות בסוד זכר ונקב' ולפי שלא מצינו חיבור מפורש כמו בב' ההי"ן כי אות ו' ממוצע בנתיים לזה אמר כי גם סוד ב' החכמות אות ו' ממצען וז"ס מחצית השקל. והענין הוא כי כמו שהבינ' נאצלה בסוד עשר ולכן נחלק' לב' ההי"ן גם החכמ' הוא נאצלת בסוד יו"ד במילוא' העול' עשרים נחלק' לשתים והם סוד ב' יודי"ן הרמוזים באות א ונק' מיין עלאין ומיין תתאין מוחא דדכורא ומוחא דנוק' ווא"ו הת"ת מחבר שתיהן. ולהיות כי ענין מנין י"ס הם לעולם בסוד החכמ' כנודע כי הכתר בפ"ע אין למנותו בשם ספיר' רק אחר היותו נכלל בחכמ' ובזה תבין ענין סוד גדול אשר נתחבטו בו רבים והרמ"ק זללה"ה ביאר כי אין ספי' הכתר בכלל עשר ספי' אמנם ספי' הדעת היא משלמת מנין הי"ס במקום הכתר כי שניהם אחת הם וחליל' לפה קדוש יאמר דברים אלו כי בכל הזהר נודע כי ספי' הכתר מכלל הי"ס וגם יש בזה קושיות לאלפים ורבבות אשר ילאה הקולמים וכשל כחו מלכותבם. אמנם סוד הענין הוא כי הכתר בהיותו מופשט מן החכמ' אז אין כח באדם לצייר עניינו מרוב דקותו ולהיות מלבוש למאציל א"ס ולכן לא עלה בשם רק בהיותו כולל ומתלבש בחינתו התחתונ' בחכמ' עלאה וז"ס הנז' בריש אדרת נשא תאנא עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי אשתכח וכו' וז"ס מש"ש ובספד"ל דאתוון בעתיקא תליין ובז"א הויין ולא תליין כי בערך חיבורו בחכמ' תליין אך למעל' במקומו לא תליין כלל אמנם ז"א לא מבינה דתליין דג"כ הויין ממש אין להאריך בזה. והנה בזה תבין סוד הנז' ופ' אחרי מות כי הכתר נרמז בקוצו של היו"ד שבחכמ' ואע"פ שתמצא שם מילוי ס"ג בכתר

כבר ביארנו כי הוא סוד כתר צד נקבות שבו הנק' עטרת שהוא במוחא דנוק' וזהו נרמז בפ' תרומה דק"ט ע"א דהאי שמא דנוק' איהי ואין להאריך בזה פה. אמנם סוד הכתר שבזכר אין לו שם כלל ועיקר אך כאשר נתלבש ונתחבר בחכמ' בסוד עוטה אור כשלמה אז נתגל' מציאותו ובחינתו התחתונ' בסוד קוצו של יו"ד שבשם שנרמזת בחכמ'. הנה העולה מכל זה כי לכן תמצא בכל התקונים והזהר ורע"מ כי מנין הי"ס הם מן החכמ' בסוד י' אתוון דיו"ד ה"י וי"ו ה"י שבחכמ' והוא לטעם הנז' כי אין הכתר נמנה בשם ספי' רק בהתחברו בבחינתו התחתונ' באות י' שבשם אשר הוא בחכמ' ולכן כל הספי' רומזים בשם אותיות אך הכתר לא עלה בשם אות רק בקוצו של יו"ד ושמור שורש וכלל זה בידך. והנה להיות הדבר כן כי כל שרשי הי"ס הם בחכמ' א"כ כאשר נתחלק' החכמ' לב' חכמות חכמה עלאה וחכמ' זעירא אז כמו אשר חכמה עלאה כלולה הי"ס בסוד הזכר גם כלולה ענין הי"ס בסוד הנקב' ואלו הם סוד י"ס מעילא לתתא וי"ס מתתא לעילא כי כבר ידעת כי אלפא ביתא דדכורא הוא ביושר והנקב' שהיא דין שמאל היא למפרע ממט' למעל' בסוד תשר"ק. ואעיר לך סוד מופלא וגדול כי הנה כבר ידעת מ"ש ברע"מ ובתקונים כי כ' דכתר כולל אלין עשרים י' מעילא לתתא וי' מתתא לעילא והיינו כ' דכתר בסוד עשרה עשרה הכף והענין הוא כי כבר הודעתיך כי סוד הכתר הם ב' בחי' א' כתר דברישא דנוק' הנק' עטרה וא' בראש הזכר וכבר הודעתיך כי הכתר שבזכר אין לו שום ציור ותפיסא כלל ושם בן ס"ג הנ"ל הוא בסוד הנוק' ושתים אלו נזכרים בתקונים בסוד אוכמי וחוורא שבכתר דנוק' איהי אוכמי דיליה גם ידעת כי לעולם לא נק' כתר אלא הבינ' והחכמ' כנז' בתקונים כלומר כי צד הנקבות שבכתר אשר היא מצד הבינ' והמלכות כי כלם הם אחת כנ"ל כי הם ב' ההי"ן והם אחת ולכן מכל זה תדע כי הליות שאין שום תפיסא בכתר כלל ועיקר אפי' לכנותו בשם ספירה ומכ"ש לכנותו בשם פרטיות י"ס ולחלק מדרגותיו לי"ס מעילא

לתתא ולי"ס מתתא לעילא כי זה יורה מציאות פרטיותו בכל כללותו בכל הי"ס ספירות עלאין ותתאין ולכן כל אלו הי"ס מעילא לתתא ולי"ס מתתא לעילא לא נרמזו בו רק באות אחת והוא אות כ' דכתר ולא כמו החכמ' אשר נרמזו בו בג' אותיות יו"ד במילואה העול' עשרים וגם יש לו יתרון א' כי אפי' רמז זה אינו בסוד חוורי דילי' רק בסוד אוכמי דילי' שהיא מסטרא דאימא דאיהי נוק' וכמו שזכרנו לעיל ובאוכמי דילי' נקראין ונכללין סוד י"ס דחוורי דילי' אך לא נרמזו אלא באוכמי דילי' מסטרא דנוק' ושם נכללים כל הי"ס מעילא לתתא וי"ס מתתא לעילא והכל באות א' והוא אות כ' דכתר וכבר הודעתיך בכל השרשים הגדולים הנ"ל ובפרט כי צריך שתדע כי לעולם מנין הי"ס מן הכתר עצמו אמנם אינו נמנה אלא בסוד החכמ' ולכן לעולם מספר הי"ס מן החכמ' ולמט' ומן החכמ' שבנקב' ג"כ ולמעל' בסוד י"ס מעילא לתתא וי"ס מתתא לעילא אבל לעולם שני כתרים רמוזים בהם ואין עוד להאריך ונחזור אל הענין כי הנה יו"ד החכמ' היתה תחלה כל הכ' ספי' י"ס מעילא לתתא וי"ס מתתא לעילא וידעת כי לעולם סוד אות י' נק' אב"ן כנז' בהקדמת התקונים וכבר ביארנו הטעם בכמה מקומות א' הוא מחמת העלמה וסיתורה דוגמת אבן. וגם כי כמו שהאבן נחלק' לאבנים הרבה וכלם תכונה א' כן אות י' מציאת יודי"ן הרבה. וגם כל האותיות נבנין בחיבור היודי"ן כנודע כי הוא שורש אל כולן דוגמת הבית הנבנין מאבנים הרבה וכו' והנה אבן הזאת היתה כלול' קודם הקטרוג ואח"כ נתמעטה ונחלק' לשתים חכמה עלאה ותתאה. ובסוד קיטרוג הלבנה אבאר לך זה בעזה"י כי הוא סוד נפלא ואזי האי אבנא זעירא שה"ס י"ס נוקבין ירדו לתתא ואז האבן נחלקה לב' ונשארו לחצאין ואבן הראשונ' היא עשרה לבד ואבן תתאה עשרה ג"כ. ואמנם הבן והסתכל כי לפי שי"ס דדכורא הם יותר עליונים מי"ס דנוק' לכן י"ס דדכורא נרמזו באות י' שהוא אות א' אמנם י"ס דנוק' נרמזים יותר בפרטות ובגילוי יותר בסוד מילוי היו"ד

                                                                    ט

שהם ב' אותיות ו"ד העולים עשר. והענין מה שידעת סוד מופלא ורמז בריש פ' ויקרא ובאדרא כי זיווג חו"ב אקרון רעים להיות כי הם לעולם ביחוד א' ולכן זיווג העליון נרמז באות יו"ד אמת אמנם זיווג הנקבות נרמז באותיות ו"ד נמצא כי אבנא עלאה נק' חצי שקל ואבנא עלא"ה (כמ"כ אבל נלע"ד הכותב שצ"ל אבנא תתא"ה כמש"ל ואז האבן כו' ואבן תתאה עשרה ג"כ וכו') חצי האחר אמנם השקל בשלימותו היה עשרים גרה וזה ענין חיבור יו"ד במילואה ואחרשנחלקה היו ב' יודי"ן שבאות א ואות ו' באמצע הוה מחברן ונק' מחצית השקל פי' ממצע השקל ועומד ביניהן. ועיין כי לא נק' אות י' מצחית השקל לפי שכיון שהוא בסוד י"ס שקל איקרי אך הפרש היא כי בתחל' הי' השקל גדול מעשרים גרה בהיותו בסוד חכמה כי שם היו"ד במילואה כמנין עשרים אך עתה הוא שקל זעירא אך היא כולל י"ס שלימים וז"ס אבן שלימ' וצדק יהי' לך כי אפי' יו"ד המלכות נק' אבן שלימ' שכוללת י"ס רק שהיא זעירא אמנם אין שום א' מהם נק' מחצית השקל רק הת"ת נק' מחצית השקל והיא חוצה לממוצע בין השקל וכמו שביארנו בבינ' וחכמ' איהי כגון חצי ההי"ן וכו'. וכדי שלא נטעה בזה דרק מחצית השקל הוא הת"ת והבן דיוק לשונו כי תחלה אמר למשק"ל בהד"ה ואח"כ אמר עשרים גרה השקל וכו' והענין כי כל השקלים וכל מה ששוקלים למעל' בסוד מאזנים העליונים שיהי' הכל במדה במשקל ובמשור' הכל הי' ע"י המלכות אבן תתאה ולכן אמר עליה כי היא אבנא למשקל בהדה כי שוקלים בה כל העולמות וכל השפע היורד בהם אמנם חכמה עלאה עלה אתמר אמרתי אחכמה והיא רחוק' ממני ואין המשקל ניכר בה ולכן לא אמר בה כי היא אבנא למשקל בה כי אין שוקלים אלא באבן תתאה ודוק ותשכח. וסוד השקל הזה הענין הוא בקשור נמרץ כי הנה כל העולמות כלם נבראו בסוד החכמ' וכמ"ש כולם בחכמ' עשית וה"ס יו"ד שבשם וידעת כי בסוד היו"ד נבראו כל הבניינים והיא מדה אחת לכל היריעות וכמו שביארנו כי לכך נק' אבן כי היא

דוגמת האבנים שמהם הבית נבנה וכנז' בקו המדה כי כל התפשטות הוא ע"י יו"ד וז"ס השקל הנז' כי בה נמדד ונשקל כל שיעור קו המדה וכמו שידעת כי אות הוא"ו שיעורה ב' יודי"ן בסוד אמה דא ו' וחצי האמה דא י' ולפעמים היא ג' יודי"ן בסוד ת"ת והזרועות וכיוצא בכל אות ואות כי אות י' בה נבנו כל העולמות ובה נשקלו ונמדדו אמנם להיות כי אין החכמ' פועלת כלל כ"א באמצעות הבינ' כי אז הוא מלך בהיכלו. וזה נרמז בפ' תזריע דמ"ג ע"א כולם בחכמ' עשית בבינ' והוא ממש דוגמת האדם השוקל איזה דבר כי לא יוכל לשקול שום דבר באבן המשקל לבדה רק שישים אבן המשקל בתוך כף המאזנים והדבר האחר בכף החחרת ואז ישקול מה שירצ' ולכן יו"ד זו אינה פועלת המשקל כ"א בהיותה בתוך כף מאזנים וה"ס ה' ראשונ' העשוי' כמין כף מאזנים ובתוכ' אבן המשקל וז"ס ה נקודה בהיכלה וכן כנגד' אות יו"ד שניה חכמ' זעירא אינה פועלת רק באמצעות הבינ' שבה והיא כף שניה של מאזנים שהיא ה' אחרונ' שבשם ואלו הב' ההי"ן הם ב' כפות המאזנים ואבני המשקל ה"ס היו"ד אשר כלם ה"ס אבן א' כאשר ביארתי רק שנתחלק לכמה שיעורים כי ז"ס שארז"ל כי אפי' רביעית השקל ושמינית השקל כלם צריך להיותם שלימים כי ז"ס איפת צדק והין צדק שהיא לוג ורביעית לוג כי הכל צריך שיהי' שלם דוגמת היו"ד שהיא אבן שלימ' בכל חלקיה. והנה דוגמת שאין ב' כפות המאזנים יכולים לשקול בהם כ"א בהיותם מחוברים ע"י קנה המשקולות כנודע כן אות הוא"ו הוא קנה המשקולות אשר מחבר ב' כפות המאזנים וב' השקלים כאחת וע"י קנה זה הם נמדדים כי הלא היא נק' קו המדה והנה המדה כי ע"י הת"ת המחברם יש מדה משקל מנין ואפשר כי לכן קדם הקדמ' איהו חצי ההי"ן וכו' ומלבד מה שבארנו אפשר לפרש עוד עם הנ"ל כי להיות כי רצה לבר סוד השקל שה"ס ב' החכמות המתייחדים ע"י הת"ת רצה לבאר אגב זה סוד ב' כפות המאזנים שהם ב' ההי"ן

כנז'. ואמנם אם תדייק תמצא כי להיות כי בחוש העין יש יותר קשר ויחוד ב' כפות המאזנים ע"י קנה המשקולות שבנתיים ויוכר בזה יותר ממה שניכר קשר ויחוד השקלים שבתוך ב' כפות אמנם עכ"ז מתוך הקשר והיחוד שמייחד אלו ב' כפות מעצמן מתייחדין אבני השקל גם תבין כי עיקר כוונת קשר ויחוד ב' הכפות הוא בשביל אבני השקל ועכ"ז הקשר והיחוד אינו מבואר כ"א בשתי כפות המאזנים כן הענין בכאן כי עיקר כוונת קשר ויחוד הזה הוא לקשר ולייחד האבן הזו שהם מיין עלאין ותתאין סוד א אשר כולם בחכמ' עשית. והנה אין הקשר והיחוד ניכר בהם בפי' אלא כ"א ע"י קנה המשקולות שהוא ו' שבשם מייחד ב' כפות המאזנים שהם ב' ההי"ן ואז ממילא מתחברים שני האבנים בתוכם וכל כוונת היחוד הוא בעבורם וכן בספי' עצמם שהם הכלים תמצא כי ו"ק הת"ת הנרמזים באות ו' שבשם שהוא עצמות ו"ק הוא מתייחד ומתמצע בתוך ספי' הבינ' והמלכות וממילא מתייחדים החכמ' והמלכות נמצא כי עיקר כוונת היחוד הוא בשביל ב' חכמות אלו ולסבת העלמם בתוך היכלם שהם ב' ההי"ן אין היחוד ניכר אם לא בשתי ההי"ן:

הנה ביארנו כי

אות    ו'     הוא

מבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר ב' היודי"ן והנה נודע כי לפעמים ח"ו אין יחוד וזיווג בב' ספי' תו"מ כנז' באדרת האזינו ובריש פ' ויקרא כי לכך נק' אלו דודים כי הזיווג הוא לזמנים ידועים ולכן צ"ל כי לעולם זאת הוא"ו מקשר אלו הב' יודין לעולם אמנם הענין הוא כי כבר ידעת מ"ש בספ"ד כי ג' אתוון דשמא קדישא כל חדא אפיקת אחרא כמותה כגון ה"ה ו"ו ה"ה אבל היו"ד אינה מוציא' אחרת כמוה. והנה סוד וא"ו זו היא כלולה מב' ווי"ן כגון זה וא"ו וא"ו ראשונ' יש לה ג' יודי"ן בשיעור' והם ב' זרועות ות"ת והוא"ו שניה היא ג"כ כנגד נה"י אמנם עיקר הכולל את כולם הוא הת"ת שבו נכלל וא"ו ראשונ' והיסוד שבו נכלל וא"ו שני' בסוד גוף וברית. והנה העשיר שה"ס הת"ת

וא"ו עלאה לעולם הוא קשור עם י' ראשונה והדל שהוא יסוד הוא קשור עם הי' אחרונ' וזה הוא תמיד לעולם ועד. וכבר נתבאר בזוהר ענין אחר כי הד' הוא המלכות והקוץ של הד' היא בסוד היסוד שהוא דבוק לעולם עמה אפי' בהיותה בגלות בסוד היותה נקבה ואינ' מתייחדת שם עם החיצונים כי האשה אסור' להתייחד עם שום איש זולת בעלה ומכ"ש עם גוי ולכן האי א"ח קוץ הדל"ת נטר לה ואז לא הוי נק' ייחוד מה שהי' ביניהם הרי כי היסוד לעולם עם המלכות  אך הת"ת נקשר תמיד ביסוד אבא דילי'. והנה בכלל הענין רמז ע"פ דרכו באמרו לא ירבה ולא ימעיט מה עניינו והביאור הוא מ"ש בתקונים בסוד הסוכה שגובהה עד כ' אמה ותו לא דטפי מכ' אמה לא שלט תמן עינא דאדם והסוד הוא כי סוד הי"ס הנק' כלים והם כעין סוכה ואדם הדר בה ה"ס יו"ד ה"א וא"ו ה"א וה"ס העצמות שבהם העולה אדם במנין וסוד זה העצמות הנק' אדם הוא זכר ונקבה וכל א' משניהם נק' אד"ם כנודע כי הזכר לבדו נק' אדם וגם הנקב' מצינו רמז לזה בזהר ע"פ כתפארת אדם לשבח בית והאדם היושב בבית היא הנקבה ולכן שנים אלו הם הב' יודי"ן שביארנו לעיל ומכל י' וי' נפקו עשר אתוון אלין דאנון יו"ד ה"א וא"ו ה"א ולכך האי שמא דמילוי אלפי"ן בחכמ' ובמלכות ואלין אינון י"ס מעילא לתתא וי"ס מתתא לעילא. והנה נתבאר לעיל כי כ' דכתר כלול לון ולכן כ' במניינא הם עשרים ולכך האי אדם לא שלט עינא דילי' יותר מכ' דכתר שהם ב' יודין אלו כי לעילא מכ' דכתר הוא הא"ס ותמן לית עינא דאדם דא שלטא וזהו הנרמז פה באמרו העשיר לא ירבה כלומר כי האי אדם אשר כללו הוא בת"ת כנודע לא שליט עינא דילי' בא"ס ולכן לא ירבה צפיית עינו רק עד היו"ד שהוא י"ס מעילא לתתא. וכבר ביארנו לעיל כי הכתר הוא מכללם אעפ"י שעיקר היו"ד הוא בחכמ' וכבר ביארנו טעם הענין אמנם לעולם הכתר הוא מכללם ובזה יצא לנו שורש גדול אשר רבים וגדולים טעו בו בחושבם כי הא"ס הוא הכתר ולכן מיעט כאן ואמר כי

האי דכורא שהוא העשיר לא ירבה על י"ס כי אין השגה בא"ס כלל ואינו נכנס במנין העשר. ואמר כי זה ביאור עי' ס"י במ"ש עשר ולא אחד עשר פי' כי לפי שכתבנו שהם י"ם מעילא לתתא וי"ס מתתא לעילא לכן כנגד י"ס עלאין שהם הדכורא ת"ת ושם היינו טועים להכניס את הא"ס במספר עמם ח"ו לכן באה האזהר' באמרו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כי אם ת"ת שהוא עשיר יתן יותר על מחצית השקל דאיהו חד י' נמצא שנרא' כמכניס את הא"ס במספר הי"ס חליל' ולכן לא ירבה על י' להורות כי אלו הם נאצלים אמנם הא"ס הוא המאציל ואם תמנה הא"ס עמהם יהיו אחד עשר ספי' וזה קיבוץ גדול להכניס את הא"ס ולכנותו בשם ספי' ח"ו וכנגד הי"ס תתאין אתמר בס"י עשר ולא תשע והוא פי' מ"ש והדל לא ימעיט פי' הענין כי לא נטעה לומר כי לכך אמרנו שהם עשר בדיוק ולא יותר מעשר ולכך אין להכניס הא"ס במספר כי אז יהיו י"א וא"כ נוכל לומר א"כ מאחר שאומר עשר הם בדיוק א"כ היינו ח"ו אומרים כי גם אנו נאמר שהעשר הם בדיוק כי אין המלכות מכללם והענין כי אחר שהם י"ס מעילא לתתא זכרים בסוד יו"ד קדמא' א"כ בדווקא הם בעשר דהמלכות אינה מכללם חלילה ולזה אמר עשר ולא תשע כי אם נסיר המלכות ח"ו ישארו ט' והנה אמרנו שהם עשר א"כ עשר ולא תשע והוא כי כבר נתבאר כי י' עלאה אפיקו מינה עשירית האיפ' סולת נמצא כי י' תתאה אקרי י' זעירא מהאי טעמא כי י' עלאה (אפיקת מינה עשירית האיפ') הם עשרה שכל א' מהם כולל עשר עד שהם עולים לחשבון ק' וז"ס אי"ק כי היא טפה א' הכוללת י' טיפין וכל טיפ' כלול' מי' הם עולים לק'. אמנם להיות כי כל האצילות הוא צלם אדם כנודע ואין אדם אלא זכר ונקב' לכן ספיר' וספיר' מאלו העשר יש בהם זכר ונקב'. וכבר נתבאר לעיל כי אפי' בכתר יש בו זכר ונקב' בסוד חוורי ואוכמי כנ"ל. והנה כח הנקב' שבכל או"א הוא חלק מהי' והוא בחי' התחתונ' העשירית שבכל ספי' וספי' בעת מיעוט הירח שהוצרך כח

הנקב' לירד למטה להיות ראש לתחתונים אז כל א' מהם נתן בה אותו החלק העשירי שבו עד שמאילו העשיריות נתאצל' יו"ד המלכות למטה ואשתאר כל חד מינייהו תשע תשע נמצא כי י"ס עלאין כל א' כלול מט' והם צ' וחלק המלכות הם עשרה לבד ובין כלם הם מאה א"כ נמצא כי אעפ"י שאנו אומרים כי הם י"ס עלאין וי"ס תתאין נמצא כי כל ספי' מאלו הי"ס עלאין היא גדול' בכמות' ואיכות' ככל הי"ס תתאין נמצא כי י' תתאה הוי זעירא כי אינה אלא חלק עשירית מהאי י' עלאה הכוללת כל הנוק'. ולכן אלו הב' נק' מאור גדול ומאור קטן. ואל תתמה א"כ ג"כ נמצא בזהר כי ב' מאורות אלו הם ת"ת ומלכות כי כבר ביארנו כי ת"ת הזכר נטיל לחלקו האי מאור הגדול והוא חכמת הזכר והמלכות נטלה לחלק' מאור הקטן ובזה תבין סוד מיעוט הירח כי עד עתה היתה בכלל י' קדמאה והיתה רברבא בשותפות כל בחי' היו"ד ואח"כ מאור הקטן כי נתמעט' והיתה עשירית לבד. וכבר ידעת כי אם יקח אדם חוט א' לבדו יקרענו ואם יהי' בשותפות עשר חוטים לא יוכל לנתקם. והנה נתבאר מכל זה כי אם היות שהם י"ס עלאין בי' עלאה עכ"ז חסר מהם חלק מעשר' מכל ספי' שבהם. והנה סוד י' תתאה י"ס תתאין שבהם נשלמים הי"ס עלאין ונעשים עשרה שלימים א"כ אם תסיר הי' תתא' שהיא המלכות מן הכלל א"כ יהי' תשע ולא עשר וכבר אמרנו שצריך שיהי' עשר דווקא וז"פ עשר ולא תשע וזהו ענין והדל לא ימעיט כי היסוד שהוא ו' תתאה והוא ספי' אחרונ' מן הזכרים הוא נאחז בהכרח בהאי י' תתאה כי היכי דלא נהוי תשע ולכן הדל לא ימעיט ממחצית השקל שהוא עשר תתאין ולא יתמעט מהם רק יאחוז בהם כי היכי דליהוי עשר שלימים והנה סוד מחצית השקל בדרך קיצור הענין הוא כי להורות איך אין פירוד חליל' בין מים עליונים למים תחתונים שה"ס ב' חכמות והם ב' יודי"ן שבאות א לכן העשיר לא יתן רק מחצית השקל שהוא כנגד הת"ת הנק' עשי"ר יו"ד עלאה לחלקו והדל שכנגד היסוד לא יתן פחות ממחצית השקל

כנגד י' תתאה ובזה נמצא כי בין העשיר ובין העני הם משלימים יו"ד זו ונעשים שקל שלם של עשרים גרה וז"ס צוואות ר"ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים ולכן מחצית השקל הוא יו"ד גרה ואיהו נק' יו"ד שלם כי א"כ יהי' ח"ו ב' שקלים וזה שקר ח"ו לכן אין העשר' גרה נק' רק מחצית השקל נמצא כי כל השעשירים אעפ"י שהם ב"פ עשרה עכ"ז אינה כ"א שקל א' ולא שנים שקלים עכ"ל:

שם בזהר. מותנא אמאי סליק במניינא וכו' זה יובן מפ' פקודי דרכ"ז ע"ב טעם נכון כי ברכה עלאה דדכורא אינה בחושבנא ואין עה"ר שולט בה אך חושבן תתאה יכול לשלטאה עלי' עה"ר ובג"כ ויברך אותם משה וגם בשקלים אלו הוי מברכין יתהון:

דף קפ"ח ע"א ר' יוסי ור' חייא וכו' זה מבואר כי קודם שיצא השמש שנפתח ברקיע נפיק קמי' נהורא חדא והוא ענין השר הממונה על החיה הנז' בברייתות דמעשה בראשית ובפרקי ר"א ושם נתבאר כי יש לה ג' אותיות של שם כתובים על לבו והכא קאמר דאינון ברישיה ואותו הממונה מהלך לפני החמה ואותה האורה הנזרחת קודם צאת השמש הוא מן ההוא ממנא דנפיק קמי שמשא וההוא ממנא קראן לי' אלה דמרגלא דנהיר ואית עממין סגיאין דפלחין לשמשא בהנהו טורי דמדינחא הם ההרים הגבוהים שבקצה המזרח ששם מתחיל לזרוח השמש תחלת כל העולם והעומדים שם פלחין ומשתחוין לי' בצפרא ואית דפלחין לההוא ממנא הנז' ולכן נתקנ' ק"ש בעת הנץ החמה להורות כי אין אנו ככל המון הגוים כי ד' הוא האלקים ואין זולתו וטעם קריאתו אלה דמרגלא דנהיר וכו' הענין הוא כי כל שבועתם הוא באותו השר ובו נשבעים תמיד וז"ש ואומאה דלהון וכו' ולכן נק' אלה דמרגלא דנהיר כלומר חד מרגלא דנהיר אשר בה נשבעים בשבועת האלה. וקריאתו מרגלא דנהיר הוא כמש"ל כי ההוא ממונה פקוד על מרגלאן טבאן סומקין ולכן מרגלא דנהיר פי' אבן טובה המאירה. ונודע כי עיקר האור בא מן האש האדום ולכן ממונה על מרגלאין סומקין ולכן נק' ע"ש מרגלא דנהיר וע"ש שנשבעים בו בשבועת האלה לכן נק' אלה דמרגלא דנהיר ומ"ש דפתח לכל כוי שמיא זה נתבאר באורך בפר"א ובברייתות דמעשה בראשית ע"ש:

שם פתח אידך ואמר שפת אמת וכו'. לפי שר"י שאל ממנו כי נודע כי שקר אין לו רגלים כמ"ש דהא שקרא לית לי' קיימין

לקיימא כי זה סוד הנחש שנתקצצו רגליה כנודע א"כ איך יש להם כ"כ קיום תדירי. ולזה השיב ר"ח אותה התשוב' שהשיב ר"ג לקיסר ששאל לו אם אלקיכם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה ותירץ לו וכי מפני השוטים יאבד עולמו כי הלא הם עובדים החמה ולבנה כוכבים ומזלות וכדי להסיר ע"ז צריך להחריב העולם ולכן מניחם בשטותם ואח"כ הוא עתיד ליפרע. וזש"כ ר"ח כי הלא אלו הכוכבים והממונים כלם הם אמתיים כי הקב"ה בראן ונתנן ברקיע השמים לעבוד עבודת בוראן אמנם האומות הם נופשים כי אינם יודעים שהם נבראים ועבדים תחת ממשלתו ית' וחושבים שהם אלקות בראות את הכוכבים על ראשן וחושבים כי הם אלקות וא"כ אין ראוי שיאבד השי"ת את עולמו מפני שוטים אלו. והענין כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ואמנם האומות אינם אלא שוטים ואין ראוי להחריב העולם אשר נברא בעבור ישראל לאבדו בעבור השוטים ולכן לעתיד לא יתבטלו המאורות כי הם אינם חוטאים בזה כי הם מוכרחים בעשיהם להאיר על הארץ ואינם בחיריים כדי למחות ביד העובדים אותם ולכן האומות בטלים והמאורות אינם בטלים ואל תתקשה מפ' כי שמים כעשן נמלחו וגו' וחפרה הלבנה וגו' כי ההוא בס"מ ולילי"ת איירי כנודע כי הם קנין שמים וארץ שמש וירח שבקליפ' והראיה והי' אור הלבנה כאור החמה וגו' וקשה קראי אהדדי א"ו כדאמרן. והנה זה הדרוש בעצמו מבואר בפ' שפת אמת תכון לנער פי' כי אין מדבר באלקות עצמן דא"כ היל"ל כי השפת אמת קיים לעד ואלקים אחרים יתבטלו כרגע אך לא איירי אלא על העובדים וז"ש שפת אמת וגו' פי' כי ישראל אשר שפתם הוא שפת אמת שמדברים אמת בפיהם כי הם אומרים שהקב"ה אמת כמ"ש בכל יום אחר ק"ש ד' אלקיכם אמת והנה שפתי ישראל תכון לעד ויהיו קיימים לעד אבל לשון שקר הם האומות שמדברים בלשונם שקרים ואומרים כי החמה ולבנה הם האלקות הם יאבדו לעד ועד ארגיעה לשון שקר רצ"ל ועד ארגיעה לבד יתקיימו לשונות שקר נמצא כי לא יתבטלו

רק הדוברים שקר ולא המאורות בעצמם כי אין לאבד העולם מפני השוטים וביאר אמרו ועד ארגיעה כי כפי נובע הלשון היל"ל ועד רגע אמנם מ"ש ועד ארגיע' ביאורו הוא כי כבר נודע פ' ותקצר נפשו בעמל ישראל וכן פ' צור ילדך תשי כביכול התשתם כחו של יוצר נמצא כי בזמן הגלות ובזמן שיש ע"ז בעולם אז כביכול נפשו ית' חלוש' חליל' וחליל' והוא כמו האדם היגע ועיף מאנחות ודאגות שבקרבו ועתיד הקב"ה להמציא מרגוע ומנוחה לנפשו וזה יהי' בביאת משיחנו ב"ב ואז יתאבד לשון שקר וזהו ועד ארגיעה רצ"ל עד שאבקש מרגוע ומנוחה מיגונת ישראל אז יתאבד לשון שקר. והנה בזה נתרצה קושיא א' והוא מה ששאל ההוא גוי לר"א כנז"ל דא"ל דהיכי אמר קרא ועד ארגיעה וכו' והלא כמה שנים הם עומדים באמונת שטותם ואיך אמר כי לא יתקיימו אפי' רגע אחד אמנם במה שאמרנו יתורץ כי אין פי' אומר ועד ארגיע' מלשון רגע רק מלשון מרגוע ומנוחה ואז יתבטל לשון שקר והוא בביאת משיחנו ב"ב. ומחמת קושיא זו שנתרצה במה שביאר לזה הביא ענין ר"א וז"ש אדכרנא יומא חד כו' ושאלת הגוי הוא מבוארת אך תי' ר"א תיפח רוחיה וכו' וגם הוא מבואר. אמנם כפי הנראה שלא תי' אלא ראשית הפ' אמנם מה שהקש' לו כי אומר ועד ארגיע' וגו' איך אפשר שידבר עליהם כי הרי מימות עשו הרשע יש להם שולטן וממשלה א"כ אינו  מדבר עליהם ולכאורה אפשר לומר והוא אמת כי כיון שראש הפ' אמת וגו' הכריח לו ר"א כי בוודאי אינו מדבר עליהם דא"כ היל"ל בלשון עבר אלא משמע דקאי על ישראל א"כ ממילא אתי כי סיפא ועד ארגיע' איירי בהם. אמנם עכ"ז לתרץ הקושיא אפשר דכיון דקאמר כי ישראל הנק' שפת אמת הם העתידים ליכון לעד לעולם בלתי הפסק כלל א"כ כל ממשלותם אעפ"י שהאריכו ימים הכל חשוב כרגע א' בערך שפת אמת אשר עתידה ליכון לעד לעולם בלתי שום הפסק:

שם ע"ב פתח ר' יוסי וכו' אחר החילם לדבר בענייני משיח נמשך דבורם

בענין זה ובא לתרץ קושיא א' שיש בפ' זה הן יבושו ויכלמו וגו' וכאשר יתבאר אח"כ והוא כי נחרים הוא ממשקל נפעלים כמו נארים נרדפים נבזים וכיוצא וא"כ נראה מזה כי האומות היו נחרים בשבילך וקבלו חרון אף בשבילך וזה שקר כי אדרב' אנחנו קבלנו חרון אף וקצף גדול בשבילם ועל ידם ולזה ביאר כי נחרים מלשון נחיריים כי החוטם יקרא נחיריים מפני שבו ניכר חרון אף וכעס האדם ואמר כי האומות תמיד מתרגזים וחרה אפם עלינו לכלותינו בעונותינו לולי ד' שהי' לנו וז"א כל הנחרים בך כי אפם חרה להם ולוקחים חרון אף בנחיריהם כדי להתכעס ולעלות חימה עלינו ובביאת משיחנו יבושו ויכלמו הפך מה שעד עתה היינו בושים ונכלמים באמרם כל היום איה אלקיך. וז"א ושאר עמין מחרפין ומגדפין לון וכו' וז"ש לקמן מאי כל הנחרים בך דאתקיפו נחיריהון ברוגזא עלך וכו' כי הקשה לו זאת הקושיא שהקשיתי ותירץ אותה:

שם הה"ד שמעו דבר ה' וכו'. הביאו פ' זה שהוא ממש מעין הקודם וביאר אומר החרדים אל דברו במה שנודע כי לעולם דבור לשון קושי ודין ואמר כי לעולם היו חרדים בחרדות ובצרות גדולות מחמת דברו יתברך שה"ס הדין הנפעל בהם וסבלו כמה צרות וחרדות על קדושת שמו וז"ש מאי החרדים כו' אל דברו כד אתעביד דינא וביאר אומר למען שמי וגו' כפשוטו כי שמו של עשו הוא גדול כמ"ש עשו בנו הגדול ובשבח הזה ובשם הזה עצמו מתכבד השי"ת כמ"ש גדול ד' ומהולל וזהו למען שמי יכבד ד' וא"כ זה יורה כי אנו בחלקו ית' ולא אתם ואיך תאמרו כי אתם עתידים למלוך בעולם ולהיות בחלקו ית' ולכן מי יתן שנרא' בשמחתכם לראות אם אמת הוא מה שאתם אומרים וזהו ע"ד פ' האומרים ימהר יחיש מעשהו והוא כי היו מתלוצצים על דברי הנביא ואומרים מתי נראה דבריך אם כנים הם ולכן אמור להשי"ת שימהר יחישה ובזה ונדע וז"ש בני עשו לישראל ונרא' בשמחתכם כמתלוצצים ואומרים מתי נראה בשמחתכם אם אמת הוא אם

לא ורוה"ק משיבה והם יבושו כלומר בני עשו הם יבושו ולא אתם כמו שהם אומרים:

שם אמר ר' חייא וכו' אמר ר' יוסי וכו'.

פי' אע"כ דגלותא אתמשך וכו' הנה הקב"ה הקדים רפוא' למכה כי הבטחנו כל ההבטחות ההם ע"י הנביאים כדי להחזיק לבנו באמונה ולסבול עלינו עול גזירות המלך בשמח'. אר"ח ודאי הכי הוא כדבריך וגם הוא האמת כי הכל בתשוב' תליא ועם היות כי הוא תלוי בתשובה עכ"ז אין התשוב' תלוי בידינו כי אעפ"י שנעורר התשוב' בלבנו עכ"ז אינו מועיל לפי שהכ' לא ביאר תועלת התשוב' אלא עד שישובו כל ישראל יחד בתשוב' כמ"ש ושבת וגו' אם יהי' נדחך כו' משמע שעד שיהיו כל הגליות מקובצים יחד אז ישיבו בתשוב' ויועיל שאל"כ אינו מועיל וגם כי אז מתנאי אותה התשוב' היא שאינ' מועלת עד שיבאו עליך כל הדברים האלה כו' וזה היתה עיקר קושייתו לעיל כי האי גלותא אתמשך טובא ועדיין לא אתי השיב לו ר"י וא"ל כמה סתמת שבילין וכו':

דף קפש ע"א פתח ואמר כמו הרה וגו'. וכל זה מבואר אבל מאי דכתיב בצר לך ומצאוך וגו' הנה כבר נתרצה קושיית ר"ח שאמר לעיל כי אעפ"י דיבעי ישראל לאתערא בתשוב' לא יכלו משום דלא סגי עד דיעברון עלייהו כל הדברים והתוכחות הכתובים בתור' וקושיא זו כבר תרצה ר"י כי כיון דאטעמו טעם גלות סגי להו בהאי ויתחשב כאלו אעבר עלייהו כל הדברים האלה כולם ולכן עתה כדי להחזיק את סברתו הוסיף עוד קושיא אחרת שלא הקשה אותה ר"ח תחלה כדי שאם ר"ח יקרא פסוק זה לא יחזור לסברתו הראשונ' וידחה דברי ר"י והוא פ' בצר לך ומצאוך וכו' כי בזה נזכר בפי' שלא יהי' זה אלא באחרית הימים דייקא שהוא בזמן הקץ הנגזר ולא סגי במאי דיעברו כל הדברים האלה אלא שגם צריך שיעבור הזמן הקצוב האחרית הימים ולכן תירץ כי גם פ' זה אינו כפשוטו כי מ"ש באחרית הימים אינו כפי פשוטו רק קאי לשכינ' הנק' אחרית הימים כאשר יבאר בס"ד ולכן ביאר

סוד השכינ' איך הולכת עם ישראל בגלות לכן הביא משל אותו המלך וכו' וז"ש כי כשיגאל ישראל ואז תחזור השכינ' עמהם כך ישראל בנוי דמלכא קדישא וכו' הענין כי לא הובררו ישראל לחלקו ית' עד שיצאו ממצרים ואז הי' חלק ד' עמו והק' כי הנה לעיל אמרנו כי ישראל גלו כל אותן הגליות משום דסרחו כנ"ל ולכן הק' א"כ למה עתה נענשו ישראל ונכנסו בגלות עד שלא חטאו ותירץ כי הוכרח להתקיים גזירת בין הבתרים וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' כי גר יהי' זרעך וכו' ונו"ט אל גזיר' זו ואמר כי ב' טעמים בדבר חדא משום אברהם שחטא במ"ש במה אדע כי אירשנה והוא תירץ הרמב"ן ז"ל וחדא משום הם עצמם והוא כי עד לא נפקו ישראל ממצרים לא הוי גוי והענין כי הנה כבר ידעת סוד הענין הכולל בבריאות העולם ובסוד הנסיונות שבהם נתנסו הצדיקים והענין כי רצה הקב"ה שיאכלו הנשמות מיגיעת כפיהם ולא בחנם ואין להאריך בענין זה וכן הענין בכאן כי להיות שלא ניכר האדם אם הוא צדיק אם לאו עד שיעמוד בנסיון כמשרז"ל שלא נק' יוסף הצדיק צדיק עד שלא נבחן האשת פוטיפר ולהיות כי רצה הקב"ה ליקח את ישראל לחלקו ולגורלו ולא הי' לוקחם בלתי סבה עד שיעמדו בנסיון ולכן הניחם ביד המצריים ואח"כ הוציאם מכור הברזל נבחנים ונצרפים ככסף מזוקק ואז נוטלם לחלקו וזה ענין כשושנה בין החוחים כי הם ישראל ביד מצרים ואינון חוחים מיד דהוי אנון זוגין תמן וכו' פה רמז משרז"ל בסוד הי' צריה לראש כי כשהקב"ה רוצה להניח את ישראל ביד איזה אומה אזי מגדל אותה תחלה ומשליט' על כל האומות משום כבודן של ישראל וזהו ענין ויקם מלך חדש על מצרים ומלך בכל העולם וכן הי' נ"נ שמלך בכל העולם וכן הי' אחשורוש וענין המן הרשע וז"ש דאינון חוחים שהם המצריים כאשר נזדרעו אינון זוגין דההוא שושנה בינייהו שהם ע' נפש דישראל אז שלטו על כל עלמא וכשיצאו ישראל מרשותם אז הוסרה שולטנותם מהם ולא אתחשבו לכלום. מאי באחרית הימים וגו' כבר ידעת כי ז' ימי בראשית הם והיא

האחרונ' ולכן נ'ק' אחרית הימים:

שם ע"ב ואי לאו יכתים קיצא בישא וכו'. זה הלשון נ"ל שהוא מוטעה וצ"ע. ואפשר לפרש ענין כוונתו כי אמר כ"א יהדרון בתשוב' אז תבא הגאול' קודם שיסתיים ויושלם הקץ הנגזר אמנם אם נראה כי נסתם ונשלם הקץ אז הוא משום רעת ישראל וז"א אם יסתים קיצא בישא כלומר הרע הוא אשר יסתום וישלים הקץ הקצוב. ואמר וכל דרין דילי' חוזר אל הקץ הנז'. והענין כי יש כמה דורות האחרונים אשר בכל א' מהם יש בו קץ א' ואם יזכו ישראל יהי' אז קץ בדור ההוא נמצא בו קיצים הרבה בדורות הרבה ולכן אם נראה כי כל הקיצים ודורת אלו כלו דלא אתי משיח הוא דמילתא תליא בתשוב' וצ"ע אר"ח ודאי הכי הוא וכו':

דף קץ ע"א עד דמשה הוה אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. הודיע לנו פשט הכ' הזה כי אינו כפי שמעותו דא"כ היל"ל הנה ד' נותן לך את בריתי שלום וגם לא נאמר לכן אמור סתם והכוונ' כי רצה השי"ת שמשה עצמו יאמר ויוציא דברים אלו מפיו כסדר הזה הנני נותן לו את בריתי שלום פי' אני משה נותן לו את בריתי שלום שהי' עד עתה שלו:

שם אלא למיתבע כמלקדמין מההוא דירית בהר האלקים ברית דא. פי' הלך להתפלל שם בהר סיני שיזדמן לו שם משה כדי שיחזור ויתן לו אותו הברית שנסתלק ממנו אשר נתנו לו משה תחלה כמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום והתפלל כי יזדמן שם משה באותו ההר אשר שם זכה משה בברית ההוא ואח"כ יתנו לו שיחזור עתה לתתו לו והודיע משה כי כבר לא היה ברשותו אחר שנתנו פעם ראשונה אמנם אם ירצה להשיג אותו הברית צריך שילך להמציא עצמו במקום שמלין את התנוקות בנ"י ואז ירויח פעם אחרת וז"ס טעם שנמצא אליהו בכל ברית מילה שעושים ישראל וז"א אזיל לינוקייהו דישראל ומאינון תרויח וכו' והכי עביד:

דף קצג ע"א בנוי שוו לסטר אחרא לפניו וסטר קדושה אהדר לאחורא וכו'. וקשה כי הפ' אמר והקרב לפני ד' באהרן ואיך כאן דייק ממלת לפני ד' ענין זה. אך זה יובן מדק"ע ע"ב על ונכרתה הנפש ההוא מלפני ד' כי פי' לפני הוא הבינה עלמא דאתי והנה כשאמר לפני הוא רצ"ל על בינה או על שאר הספי' הקודמות לת"ת או למלכות כפי הענין אמנם כאן אמר ויקריבו לפני ד' אש זרה א"כ פירושו הוא כי האש זרה שהיא הקליפ' הקריבוה לפני ד' ושוו לקמי קוב"ה וסטר קדושה אהדרו לאחורא. באופן כי לעולם לפני ד' הוא קודם ד' אמנם כפי הענין כך יהי' כי בכאן שהזכיר אש זרה א"כ האש זרה שמוה לפני ד' אמנם במקום אחר הדובר סתם מיירי בקדוש' דספי' הקודמות לפני ד'. ע"כ מ"כ מכת"י האר"י זללה"ה בניצמו זכותו יגן עלינו א"ס:

ונלע"ד          לפי  מה

שחנני

אלקים   בזה  המאמר.

הנה  מביא בס' אוצ"ח

די"ב   ע"ב   וז"ל   הנה

ביטול המלכים הי' לפי

שלא נתקן עדיין כחדא

אדם  דכו"נ  וזה  עצמו

סוד    טיפי     קרי   של

יוסף שיצאו בלתי נוק' אלא מדכורא לחוד והם הם עשרה הרוגי מלכות כי הם הם ממש אלו העשר' מלכים דמיתו ונשברו כליהם וגופם והסיבה היתה ג"כ לפי שהיו בלתי תיקון דכו"נ עד שבא הדר מלך ח' ואז נתקנו וכו' ע"ש. ונודע כי אלו המלכים דמיתו נק' בכורים בסוד קדש לי כל בכור פט"ר רחם גי' רפ"ח עה"כ והם דינים דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ולכן הרפ"ח ניצוצין נפלו וכו' דאלו היו הבכורים הראשונים שיצאו וכו' ונודע ג"כ מ"ש בס' הנ"ל די"ח ע"א וז"ל כי הנה שם אבגית"ץ הוא כנגד החסד כנודע ולפי שמנו מתחיל יניקת המלכים כנז' לכן בזה השם נרמז תי' הז' מלכים

וזהו פי' אבגית"ץ כי אבג"י הם בגי'י"ו וה"ס הז"מ כי אות הי' היא המלכות שהיא נקודה א' בלבד והיא י' של אבג"י ואותיות אב"ג גי' ו' והיא ו"ק דזעיר והרי הם ז"מ וז"ס שארז"ל כי רה"ר רחבו י"ו אמה וכו' ואותיות ת"ץ הוא מלשון נתצו נשברו ומתו וגם מלשון התלמוד ההוא אבגא דבי רב פי' השטן שהי' נמצא בביהמ"ד ההוא פי' מחמת השטן שהם הקליפ' שהיו נתערבו עם הכלים היו מוכרחים לנתוץ ולשבור כדי לעשות בהם בירור כנודע. ובזה נבוא אל עומק הלכה כי נודע מאחר שעדיין לא נתקן ע"ק כעין דכו"נ ולכן יצאו הטיפין בסוד קרי ורזא דמלה כי ע"ק נק' א"ק כמ"ש האר"י זללה"ה בתחלת דרוש תלת רישין בס' הנ"ל דק"א ע"ב ע"ש והנה עדיין לא נתקנה הנקבה דא"ק כי כאשר יצתה מתחלה היתה יוצאת בלי תיקון ולכן זה הי' גרם בניזקין שהיו יוצאות טיפות הקרי בסוד ויפוזו זרועי ידיו כמשרז"ל במס' שבועות פ"ב שמי שאמרה לו אשתו נטמאתי ינעוץ צפרני ידיו בקרקע והזרע יוצא דרך צפרנים ויפריש באבר מת וכו' ע"ש. וז"ס המשנה במס' שבת פ"ה פרתו של ראב"ע רצ"ל הפ"ר דינין עם ה' שרשים שה"ם המלכים דמיתו כמ"ש בס' הדרושים די"ג ע"ב ע"ש. וזה שמכנה בשם אל"י עז"ר שהיא אל"י עז"ר שהי' ראוי שיצא הטפה בסוד אל"י עז"ר שהי' כנגדו ע"י בן עז"ר י"ה שהוא יסוד דא"ק שבא לו הטיפה ועזר שלו מהמוח ששם המוחין שנק' י"ה והנה מאחר שלא נתקן העזר של א"ק עדיין לכן היתה יוצאת ברצוע' שבין קרניה רצ"ל ברצועה שיוצא הטיפה שבין קרניה שהוא בתוך נו"ה שנק' וקרנים גבוהים כנודע והוא בסוד ינעוץ צפרני ידיו בקרקע ומשם יצא הטיפה שלא ברצון חכמים כי נודע שהטיפה הוא המוח של החכמ' והבינ' היא טפלה לחכמ' ונק' ג"כ ע"ש בסוד הבןבחכמ' וחכם בבינ' וזהו שלא ברצון החכמים שהם לא רצו שיצא ברצוע' שבין קרני' אלא מיסוד עצמו אל העזר שלו וז"ס ש"ך ניצוצין דאזדריקו ממחשב' כי לזה מיתו כי הם בחי' טיפות קרי הנק' נצוצות והם ש"ך כנודע

י

וז"ש דזריק לון לש"ך עיבר ונחזור אל הענין ואמר וז"ש בכור שורו דא יוסף רצ"ל בכור שהוא הא' של ז"מ קדמאין הנק' בכורות איך שמו וז"ש שור"ו כי השם של אבגית"ץ גי' שור"ו ושם הי' מתחיל תיכף הנתיצה והשבירה בזה השם שנז' לעיל וגם בכור שהוא החסד והוא הנק' ארי"ה כי כן ג' שמות ע"ב דגי' ארי"ה וי"ב אותיות של ג' הויו"ת פשוטות הרי גי' בכו"ר הנה אז נהפך החסד לגבור' שנק' שו"ר של המרכב' וזהו בכו"ר שור"ו. ורזא דמלה מה שהי' ראוי לצאת בסוד טיפת חסד דרך פי האמה בתוך הנוק' דא"ק אזי נהפך ויצא דרך צפרני רגלים ונעש' גבור' ודינים שהיו שולטים בהם החיצונים כנודע. והנה נודע מה שמביא האר"י זללה"ה בס' הגלגולים פמ"ו על אותן טיפות קרי שהם נשמות גדולות נאמר עליהם יתומי"ם היינו ואין אב יתומי"ם היינו גי' שו"ר שהם מאלו הטיפות אשר לא נודע להם לא אב ולא אם רצ"ל כמו אותן טיפות קרי שנק' יתומים בעבור שהתחיל' השביר' שלה מהחסד שהיא אבגית"ץ שגי' שו"ר ולכן ג"כ כל הנשמות שבאים מטיפות קרי נק' יתומים ג"כ ולכן יוסף ג"כ הי' נשאר יתום מאמו על רמז הנ"ל וזה רמז "יפה "תואר "ויפה "מראה ר"ת יתו"ם ורזא דמלה כמ"ש בזהר הצדיק אבד כי כאשר אינו מזדווג עם המלכות גם הוא מפסיד כי אין נותנים לו או"א רק כאשר ישפיע למטה ע"ד יש מפזר ונוסף עוד ולכן מאחר שעדיין לא נתקנו הנוק' דא"ק ולא הי' יכול היסוד דא"ק להשפיע במלכות ולכן אבד הוא ג"כ ולא נתנו בו שפע בסוד ונהר יחרב ויבש. והנה נודע כי הנוק' דזעיר היא רחל עקרת הבית והיסוד דזעיר הוא יוסף בנו דרחל וכן בכל הפרצופים וכו' כנודע. והנה בכאן בא"ק מאחר שלא היתה עדיין תיקון ברחל שהיא נוק' דא"ק לכן יוסף בנה שהוא יסוד דא"ק נשאר יתום מאמו רצ"ל מחמת אמו שהיא נוק' דא"ק נשאר הוא יתום שלא נשפע בו שפע מאו"א דא"ק אונוכל לומר שנשאר יתום מאמו שהיא בינה דא"ק שהיא אם הבנים שהיתה משפעת בכל הה' קצות דא"ק אבל ביסוד

דא"ק לא היתה יכולה להשפיע מחמת שלא היתה הנוק' דא"ק עומדת כנגדו ולכן הי' מוכרח שינעוץ צפרני רגליו בקרקע כדי שיצא הטיפה משם וז"ס שאמרו בתקונים ק"א ע"ב צדיק ורע לו הוא שאין השעה עומדת לו שאינו לוקח בת זוגו וכו' וע"ש ונ"ל צדיק ורע לו כמ"ש ויהי ער ר"ע בעיני ד' שהי' מוציא הטיפות בסוד קרי וז"ש צדיק שהוא יסוד ונעש' רע לו שמוציא הטיפות בעו"ה בסוד הקרי מי גורם לו זה בעבור שאין השעה עומדת לו רצ"ל שאין הנוק' שלו עומדת כנגדו להשפיע בתוכ' או היא עומדת אב"א או היא ירדה בבריא' אזי בעו"ה ההיא טיפה יוצאת בסוד קרי כמ"ש האר"י זללה"ה ע"פ שאוג ישאג על נוהו ע"ש וזה נאמרבצדיק דז"א אבל עתה בצדיק דא"ק הי' רע לו רצ"ל שלא הי' יוכל לקבל בתוכו הטיפות חסדים שיצאו מבינ' דא"ק מאחר שאין השעה עומדת לו כנגדו שעדיין לא נתקנ' כנודע ולכן יצאו בסוד צפרני רגליו וז"ס רגלי חסידיו ישמור שלא יצא הטיפות משם כי לא יאונה לצדיק כל און והבן וז"ש בכו"ר שור"ו כנז' שנשברו מי גרם להם השבירה דא יוסף שלא יוכל לקבל הטיפה בתוכ' שהי' בבחי' צדיק ורע לו כנז'. ונודע מ"ש האר"י זללה"ה שהי' השבירה בז"ת דא"א ובז' דאבא ובז' דאמא ובז' דזעיר ובז' דנוק' והרי בין כולם היו ל"ו מלכים דמיתו עה"כ וז"ש צדיק ורע ל"ו רצ"ל שהצדיק גרם שנעש' רע לשלשים וששה מלכים שנשברו ומתו כנודע. הדר לו דא יעקב דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף ע"ד שמביא האר"י זללה"ה בס' אוצ"ח ד"ד ע"ב כי תיקון עולם האצילות נק' בשם יעקב וכו' ע"ש והנה זה היעקב הוא שם מ"ה החדש שיצא ממצח דא"ק

והוא תיקון כל האצילות ותיקן ג"כ השבירת הכלים וז"ש הדר לו דא יעקב שחזר לתקן אותם הל"ו מלכים שנשברו כנ"ל וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף רצ"ל אלה פסל את הראשונים שהיו מלכים דמיתו כמנין אל"ה אבל תולדות יעקב שהוא האצילות שבאו ע"י יוסף שהוא יסוד דא"ק אבל התולדות שבאו ע"י יוסף מתחלה אותן לא היו בבחי' תולדות מאחר שלא נתקיימו כנ"ל. וז"ש ומנלן דאקרי יעקב הדר דכתיב וימלוך תחתיו הדר שהוא המלך השמיני הנק' הדר ושם אשתו מהיטבאל שהוא שם מ"ה החדש שנתקן כל עולם האצילות וזה התיקון גרם לו יוסף שהוא יסוד דא"ק שיצאו ממנו הארה של פנימית דא"ק שהיא טיפת לובן והטיל במ"נ דמלכות שלו וכדין עלמין אתבסמו בזיווג יו"מ דא"ק וזהו ביום עשות ד' אלקים שיתף רחמים בדין ואז נתקן כל האצילות עיי' בס' הדרושים ד"ה ע"ב. והנה כמו שאריע ליסוד דא"ק שנק' יוסף כך אירע ליוסף בן יעקב עצמו בזה העולם שמתחל' יצאו ממנו עשרה טפות בסוד ויפוזו זרועי ידיו ואז הי' בבחי' מלכין דמיתו כנז' שהוא עולם התהו אח"כ שאמר לו פרעה אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך אזי בסוד בחי' עולם התיקון שנשא אשה ונתקן שם כל השבירות הכלים כנודע ולכן בא ג"כ יעקב ובניו במצרים שהוא כנגד עולם האצילות והם תקנו אותו התיקון של שבה"כ. ואיני רוצה להאריך בכאן שכבר הארכתי בדרוש ג' מטמוניות עשה יוסף ע"ש וז"ס וגם ערב רב עלה אתם רצ"ל אותה הקדוש' שהית' מעורבת בתוך הקליפ' יצא עם ישראל ממצרים כנודע א"ס:

פרשת פקודי

זוהר בסוף פ' פקודי ובפ' נח עמוד קצ"ח

אר"ש ארימית ידי בצלותין לעילא כו'. אני מנחם דילינזאנו הסכמתי לכתוב בקוצר המעט המובן לי במאמר הזה ואומר כי לפי שהוא מדבר בעולם הא"ס לכן הקדים ר"ש להתפלל שלא יחשוב ה' לו עון. ואם הוא שהיה יודע הוזקק לכך עאכ"ו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין כמוני שראוי שיעבוד את ה' ביראה ולכן אתחיל ברעדה ואומר. הנה בביאורי לאידרא זוטא אשר קראתיו עומ"ר מ"ן בסי' כ"ב ביארתי שכמו שבעולם האצילות יש או"א וזו"נ. כך בעולם הא"ס יש דוגמתן בבחינות נעלמות כי רישא דלא אתיידע ובוצינא שלו הם כנגד או"א. וע"ק ומ"ס הם כנגד זו"נ. וכנגד קוצו של יו"ד דהוי"ה דאצילות יש בעולם הא"ס א"ק. ובזאת הקדמה נוכל להבין מעט המאמר הזה. דכד רעותא עלאה לעילא וכו'. הריזה ע"ד שאמרו באדרא רבא דף רנ"ו כד סליק ברעותא דרישא חיוורא למיעבד יקרא ליקריה וכו'. כך כאן הכוונה לומר כשרצה הא"ס העליון להוציא רד"א שהוא כנגד חכמה דאצילות שהוא היה האומן שעל ידו נעשה כל האצילות ככתוב כולם בחכמה עשית. וכמ"ש בא"ז עמוד תקס"ב ועמוד תקס"ו. ומסתברא שעל זה הדרך היה רד"א בעולם הא"ס. וז"ש כאן קיימא על ההוא רעותא דלא אתידע וכו' והיינו רד"א. ומ"ש ולא אתפס ר"ל אפילו בלא ידיעה. רישא דסתים יתיר לעילא. זהו א"ק. ולא ידיע. זהו רישא ד"א וזהו ונהיר מה דנהיר. דמחשבה עלאה. זהו רד"א שאחר שיצא מלמעלה כל חפצו להדבק במקורו ושרשו וז"ש למרדף אבתריה. ומ"ש לאנהרא מיניה ר"ל לקבל שפע וברכה מלמעלה. חד פריסי אתפרס. ז"ס הטרפש שבחזה דא"ק שעד שם מגיע רד"א. ומגו ההוא פריסו כו' נהיר מה דנהיר. ר"ל שמתחת לפרסא יוצא האור לרד"א כי אין בו כח לקבל ממה שממעל לה. ואפשר שהפרסא היא הבוצינא שלו ונקרא פרסא לפי שהיא פרושה ככתוב כי הוא אדוניך והשתחוי לו. ברדיפו דההיא מחשבה עילאה. מלת ברדיפו היא כמשרז"ל

דרדיפו מיא שהמים רצים בכח בשבולת הנהר. וכאן הרמז להתפשטות והמשך רד"א. והנה אמר שהשפע היורד מא"ק מתפשט ברד"א עד הפרסא שבו. דהיינו עד חזהו ששם ראש א"א ומשם מאיר לאריך וז"ש נהיר מה דנהיר. ומ"ש מטי ולא מטי. כיאין יורד ממנו אלא מעט. וגם כאן אפשר שהפרסא היא הביצונא שלו. ויש גילוי וסיוע לפירוש זה ממה שלקמן קורא פרסא לח"ס שהיא בוצינא דאריך. וכדין ההיא מחשבה עלאה נהיר בנהירו סתים וכו'. צא"ל כי יסוד א"ק מתגלה מהחזה דרד"א ולמטה והעטרה ביסודו ונמצא כי כשרד"א מתחבר בבוצינא שלו גם עטרת א"ק נכנס שם ומאיר בה. וז"ש כאן דההיא מחשבה עלאה דהיינו רד"א נהיר לבוצינא שלו בנהירו סתים דלא ידיע שהוא א"ק שאפילו רד"א אינו משיגו וז"ש והאי מחשבה לא ידע. כדין בטש האי נהירו דמחשבה וכו'. הנה מחשבה זו היא רד"א ונהירו דמחשבה היא אריך. ולהבין הענין צא"ל כי בעומ"ר מ"ן בסימן ט' בארתי כי ג' מיני אור זרוע נכנסין בח"ס א' מאירך. וא' מרד"א. וא' מא"ק. וז"ש כאן כי נהירו דמחשבה שהוא אריך בטש וכתש כתישין בח"ס. וקראה פרסא דקיימא לפי שהיא עומדת כמו פרוכת בין הא"ס הגמור לאצילות. ויש לי עוד פירוש אחר בזה והוא סוד גדול כשתדע סוד מלכות נוגעת בתברתה תדענו ואז תבין מלת דקיימא. דקיימא ודאי. והנה אמר כי ח"ס זו נהיר ממה דלא ידיע כנגד א"ק. ולא אתידע כנגד רד"א. ולא אתגלי כנגד אריך. וכדין האי נהירו דמחשבה דלא אתידע שהוא אריך כאמור בטש בנהירו דפרסא שהיא ח"ס ונהרין כחדא ונתעברה וילדה תשעה היכלין להכילין. אולי שאלו הם הנק'

עשר ספירות מקוריות. ואולי שהן סוד מסך בין הא"ס לאצילות. וכאן אני יודע שאינו יודע. ולכן אשים יד על פה עד יבוא ויורה צדק. ודע כי קודם לאו אינון רוחין חסר בדפוס לאו אינון נהורין. והכוונה לומר שאינם לא סוד

ולא רוח ולא נשמה. רעותא דכל תשע נהורין. אלי הן התשעה היכלין הנז'. דקיימי כלהו במחשבה זו. היא ח"ס. דאיהי חד מינייהו בחושבנא והיא המשלמת לעשרה למרדף אבתריהו של היכלין הפנימים שהרי אמרנו שהם היכלין להיכלין. בשעתא דקיימי ההיכלין הפנימים במחשבה שהיא ח"ס. ולא אתדבקן ולא אתידיעו מן האצילות. אלין לא קיימי וכו'. קימה זו הוא מלשון ולא איתי מאן דקיימי בהו שאמר לעיל כך כאן אחר שאמר שההיכלין הפנימים אינם מושגים וידועים מן האצילות אמר כי כן ההיכלין הפנימים אינם משיגים לרד"א שהוא מחשבה עילאה ואף לא לבוצינא שלו שהיא רעוא דרעון. תפסין בה תפיסה מועטת. באלין קיימין כל רזין דמהימנותא לפי שהם כלולין בע"ק. מרזא דמחשבה עלאה. מחשבה עילאה הוא רד"א. אבל רזא דמחשבה עלאה הוא א"ק. ולתתא עד ח"ס. ועד בכלל שהוא הראש התחתון מג' רישין דעתיקא כולהו אקרון א"ס. כי אין האצילות מתחיל אלא מאבא כמ"ש עמוד תקס"א. וכמ"ש בעומ"ר מ"ן שלי בסי' י"ז ובסי' י"ט. והנה עד כאן דבר בעולם הא"ס. ומכאן ואילך מדבר בעולם האצילות כד נהיר מחשבה זהו אבא. ולא ידע ממה נהיר לפי שהמאיר לו היא ח"ס שהיא מכלל הא"ס. וידוע שכל פרצוף תחתון אינו משיג ויודע הפרצוף שעליו. וכ"ש אבא שהוא אצילות ומה שעליו הוא א"ס. ה"ג כד נהיר מחשבה ולא ידע ממה נהיר כדין אתלבש ואסתים גו בינה ונהיר. למאן דנהיר. ר"ל לז"א. ואעיל דא בדא. שאבא ואמא מתלבשים בז"א. הכי גרסינן וכן תמצא בפ' נח ס"ה א' כדין קיימי כולהו בסליקו ומחשבה אתעטר בא"ס. אבא מקבל שפע מח"ס וידוע שאבא הוא כלל כל האצילות שנאמר כלם בחכמה עשית. ובפ' ויקרא עמוד ט"ו אמרו יו"ד אפיק כלא. וכמו שהוא קבל שפע מח"ס. כך רד"א שהוא דוגמתו בעולם הא"ס מקבל שפע מא"ק שהוא נק' אי"ן באמת כדמוכח בריש הא"ז

שאמר שאי"ן תלי' בע"ק. ר"ל שהאין מתלבש בו. וז"ש ההוא נהירו ר"ל א"ק שממנו נהיר מחשבה עילאה שהוא רד"א. דלא ידע איהו בה כלל. ר"ל שרד"א אינו משיג כלל בא"ק הנקרא אי"ן שממנו יוצא רד"א שהוא בעולם הא"ס דוגמת חכמה דאצילות שנאמר בה והחכמה מאין תמצא. וז"ש דמיניה אשתכח. למאן דנהיר ר"ל לע"ק ולח"ס. ועל דא כלא קאים. זה תבין במ"ש בסוף הא"ר שכל העולם לא נתקיים אלא ע"י ח"ס. אבל נ"ל שיותר נכון לומר שמ"ש ועל דא רומז לרד"א שהזכיר. וכמו שעל אבא נאמר ואתה מחיה את כולם. כך על רד"א שהוא דוגמתו קאים כלא. ומלת קאים ענינה חיים תרגום וראה אותו וחי. ויתקיים וכבר ביארתי בעומ"ר מ"ן סימן י"ב כי הבוצינא יסוד של רד"א הוא הנקרא מזלא עילאה ועליו נאמר הכל תלוי במזל. ע"כ:

פרשת ויקרא

דף כא סוע"ב כד אתפליג ליליא כרוזא קאים וכו' כדין רוחא חד דסטר צפון אתער ואכיש בכנור דדוד. דע שבפלגותא דליליא נעשה הזיווג למעלה בסוד הגבורות שכיון שהוא לילה אין שם התעוררת חסדים עד הבקר והנה זיווג זה היא הכנה אל זיווג הנעשה ביום בשעת התפלה ע"י החסדים וע"כ אף שהזיווג העיקרי הוא הנעשה ביום עכ"ז עיקר זיווג של לילה הוא עיקר שהיא הכנה לזה ולזה צריך האדם לקום בחצי הלילה כדי שיהי' לו חלק בזיווג זה שאם לא יהי' לו חלק שהיא הכנה לזווג היום איך יהי' לו חלק אף שיתפלל והנה רוחא דסטר צפון הוי רוחא דשדי בגווה שהם ה"ג שבנוק' דז"א שבא אליה מיסוד דאמא וז"ש דמסטר צפון כי צפון היא הבינה שמצפון זהב יאתה וכבר נודע שהזהב היא באמא וסטרא דצפון היא הסוף שלה דהיינו היסוד שלה והכוונה שהגבורות שלה מתקבצות בהוד שלה כי היא שלה כי הוא הכנור דדוד וכבר נודע שיעקב הוא בנצח דז"א ורחל היא בהוד דז"א וזה שדוד הי' בהוד שהיא רחל בהוד דז"א והוד דרחל היא הכנור ושם הגבורות מתקבצות וידוע ששיר ורנה לעולם הוי בגבורות כי החסדים הם שמן דהוי בחשאי והגבורות יין שהוא בקולות. והנה שמואל בנצח ודוד בהוד והם היו המשוררים שמהם יצאו הכ"ד משמורות לשורר בסוד הגבורות והגבורות הם בקולות והיינו דמנגן מאליו והגבורות שלו מתעוררים ג"כ ומתקבצים בנ"ה שהם תרין בעין דדכורא ושם הגבורות מתבסמין וז"ס שהם המבשלים את הזרע שכל בישול הוא היתוך ושבירת כח הגבורות ושם נעשה המיתוק והם השחקים ששוחקים מ"ן לצדיקים שהם יסוד דז"א הנ"ק צדיק ולנוק' שנק' צדיק וכיון ששוחקים מ"ן לצדיקים היינו המיתוק דאמרן ואח"כ כד אתי יממא פתחין דבסטר דרום שהוא זיווג החסדים דאמרן כדין בען ישראל וכל אנון חברין שהם נאחזין בה שנמצאו עמה בזיווג הגבורות בספרא כתיבין וחוט דחסד דהיינו טפת החסדים הנמשכין דרך חוטים שביסוד מאותו האור דרך החוט נמשך גם עליהם:

זוהר דף ד' ר' יהודא אמר אכלו רעים אלין כל מארי דיללה ויבבא. שכן עולה רעי"ם מנין ש"ך (והוא מלשון רעה התרעעה) שהם הש"ך דינין שהרי מארי דיבבא ויללה דאתבסמו כלהו וענין הביסום נעשה ע"י טחינת השיניים שהם שוחקים הדינין למתקן כי שם בשיניים נעשה הטחינה ע"י מנצפ"ך:

זוהר דף כ"א סוף ע"ב. כד אתפליג לילא כרוזא קאים וכו' כדין רוחא חד דסטר צפון אתער ואכיש בכנור דדוד ומנגן מאליו ושבחת למלכא וקוב"ה משתעשע בצדיקים בגנתא דעדן. זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא ואשתדל באורייתא וכל מאן דקאים בההוא זמנא ואשתדל באורייתא אקרי חבריה דקב"ה וכנסת ישראל. ולא עוד אלא דאלין אקרין אחים ורעים ליה דכתיב (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ואקרון חברים בהדי מלאכין עלאין ומשריין עלאין דכתיב חברים מקשיבים לקולך. כד אתי יממא כרוזא קאים וכריז ופתחין דסטר דרומ' אתפתחו ומתערין ככבים ומזלות ופתחין דרחמי אתפתחו ומלכא יתיב וקביל תושבחן כדין כנסת ישראל נטלא לאינון מלין וסלקא וכל אינון חברים אחידן בגדפהא ומלייהו אתיין ושריין בחיקא דמלכא. כדין פקיד מלכא למיכתב כל אלין מילין ובספרא כתיבו כל אינון בני היכליה וחוטא דחסד אתמשך עלייהו דמההוא חוטא אתעטר בר נש בעטרה דמלכא ומיניה דחלין עלאין ותתאין הוא עאל בכל תרעי מלכא ולית מאן דימחי בידוי. ואפילו בזמנא דמאריהון דדינא קיימין למידן עלמא לא דיינין עליה דינא בגין דהא אתרשים ברשימו דמלכא דאשתמודע דאיהו מהיכלא דמלכא ובגין דא לא דיינין עליה דינא. זכאה חולקהון דצדיקיא דמשתדלי באורייתא. וכ"ש בזמנא דמלכא תאיב על מלי דאורייתא. תא חזי רזא דמלה לא קיימא כנסת ישראל קמי מלכא אלא באורייתא. וכל זמנא דישראל בארעא אשתדלו באורייתא כנסת ישראל שראת עמהון. כד אתבטלו ממלי אורייתא לא יכלא לקיימא עמהון שעתא חדא. בגיני כך בשעתא דכנסת ישראל אתערת לגבי מלכא באורייתא אתקיף חילה ומלכא קדישא חדי לקבלה לה. וכל זמנא דכ"י אתת לקמי מלכא ואורייתא לא אשתכח עמה כביכול תשש חילהא. ווי לאינון דמחלשין חילא דלעילא בגיני כך זכאין אינון דמשתדלי באורייתא וכל שכן בההוא שעתא דאצטריך לאשתתפא בה בכנסת ישראל כדין קב"ה קארי עליה (ישעיה מ"ט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכו' ע"ש עוד מענין זה בזוהר. דע שבפלגותא דליליא נעשה הזיווג למעלה בסוד הגבורות שכיון שהוא לילה אין שם התעוררת חסדים עד הבקר. והנה זיווג זה היא הכנה אל זיווג הנעשה ביום בשעת התפלה ע"י החסדים וע"כ אף שהזיווג  העיקרי הוא הנעשה ביום עכ"ז עיקר זיווג של לילה הוא עיקר שהיא הכנה לזה. ולזה צריך האדם לקום בחצי הלילה כדי שיהי' לו חלק בזיווג זה שאם לא יהי' לו חלק שהיא הכנה לזיווג היום איך יהי' לו חלק אף שיתפלל. והנה רוחא דסטר צפון הוי רוחא דשדי בגווה שהם ה"ג שבנוקבא דז"א שבא אליה מיסוד דאמא. וז"ש דמסטר צפון כי צפון היא הבינה שמצפון זהב יאתה וכבר נודע שהזהב היא באמא וסטרא דצפון היא הסוף שלה דהיינו היסוד שלה. והכוונה שהגבורות שלה מתקבצות בהוד שלה כי היא שלה כי הוא הכנור דדוד. וכבר נודע שיעקב הוא בנצח דז"א ורחל היא בהוד דז"א וזה שדוד הי' בהוד שהיא רחל בהוד דז"א והוד דרחל היא הכנור ושם הגבורות מתקבצות. וידוע ששיר ורנה לעולם הוי בגבורות כי החסדים הם שמן דהוי בחשאי והגבורות יין שהוא בקולות. והנה שמואל בנצח ודוד בהוד והם היו המשוררים שמהם יצאו כ"ד משמורות לשורר בסוד הגבורות והגבורות הם בקולות והיינו דמנגן מאליו והגבורות שלו מתעוררים ג"כ ומתקבצים בנ"ה שהן תרין בעין דדכורא ושם הגבורות מתבסמין וז"ס שהם המבשלים את הזרע שכל בישול הוא היתוך ושבירת כח הגבורות ושם נעשה המיתוק והם השחקים ששוחקים מ"ן לצדיקים שהם יסוד דז"א הנק' צדיק ולנוק' שנק' צדיק *) וכיון ששוחקים מ"ן לצדיקים היינו המיתוק דאמרן ואח"כ כד אתי יממא פתחין דבסטר דרום. שהוא זיווג החסדים דאמרן. אתפתחו כדין כנ"י כו' וכל אינון חברין.שהם נאחזין בה שנמצאו עמה בזיווג הגבורות. בספרא כתיבין וחוט דחסד. דהיינו טיפת החסדים הנמשכין דרך חוטים שביסוד מאותו האור דרך החוט נמשך גם עליהם:

פרשת שמיני

זוהר דף ל"ח ע"ב ושור ואיל לשלמים. שור ולא פר בגין דאיהו שור שלום לאחזאה שלמא. הכוונה משום שפר הם הגבורות בלי מיתוק כלל דהיינו ה' גבורות ה' אותיות מנצפ"ך העולים פ"ר ושור הוי החסד גבורה שבחסד וכן עולה שו"ר כמנין אבגית"ץ גבורה הראשונה:

*)נראה שצ"ל צדק.

פרשת תזריע דף מ"ב ע"א

נלע"ד     ע"ד       מה

שמביא

האר"י זללה"ה בהגדה

של פסח וז"ל אראב"ע

הרי   אני  כבן  ע'  שנה

ולא זכיתי שתיאמר מלת שתיאמר מלשון וד' האמירך והתרוממות זה אינו כ"א בימים ולא בלילות כי הימים באצילות ואמר שלא זכיתי שתעלה זיווג זו"נ בלילות אלא בימים כי הלילות רמוזים בעשי' שאין שם זיווג והסוד על משכבי בלילות בקשתי וגו' בקשתיו ולא מצאתיו ובלילות אפי' בליל פסח עד שדרשה בן זומא שנא' למען תזכור את יום צאתך מאמ"ל כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך לרבות הלילות בעשיה וחכמים לא רצו בזה כי אפי' בליל פסח שיש הלל גמור מאחר שתיכף ומיד חוזרת לאחור אין מזכירין יצ"מ בלילות לעשות שם זיווג ולזה כיון הפ' למען תזכור כמו וזכרתי את בריתי לשון זיווג ואמרו כל ימי חייך לרבות לימות המשיח שיתבטל כח הקליפ' אבל לא עתה שסוף סוף חוזרת לאחור תיכף ומיד אפי' בליל פסח. וגם שם בפי' וז"ל שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת כנגד עולם העשי' שאין שם זיווג ולכן קראם לילות ובליל פסח הוא הארה כ"כ שאפי' שם יש זיווג ולזה ראי' הלל גמור הרומז למלכות שמקננא בעשי' והקליפ' נבלעין בנרתקן כאלו לא היו ולכן יש זיווג וז"ש הליל' הזה בפ' עכ"ל. וזה שהקש' ר"א במשכבי רצ"ל כשאני שוכב בעולם העשי' אני מבקש הזיווג ואיננו אלא על משכבי אמרה כנ"י קמי' קוב"ה דייקא רצ"ל שהיא בליל פסח שיש זיווג בעולם העשי' באותה הפעם המלכות של עולם העשי' היא מבקשת מלפני הת"ת של ע"ע ובעאת מיני' על גלותינו בגין דהיא יתבא בין שאר עמין עם בנהא ושכיבת לעפרא שהיא עולם העשי' דתמן סנד"ל גי' פ"ר וע' הם השכינ' שהיא יושבת בין ע' שרים וזהו עפ"ר. ועל דהיא שכיבת לארעא בארעא אחרא מסאבא ירצה כי מחמת חטא אדה"ר ירדו העולמות י"ד מעלות במקום שהיא עתה ת"ת של עולם היצירה שם הי' מלכות של עולם העשי' וזהו שמדייק בארע"א אחר"א שלא במקומו הא' ותמן בעולם עשי' היא מדור הקליפ' וז"ש מסאבא. ואומר אמרה על משכבי בלילות על משכבי בעינא דכאיבנא בגלותא וע"ד בקשתי את שאהבה נפשי לאפקא לי מיני' רצ"ל בשעה שיש עילוי במשכבי שהיא בליל פסח שיש הארה גדול' שאפי' בעולם עשי' יש זיווג וזה על משכבי מלשון עילוי מעלה גדול' שיש בעשי' אז השכינה מתפללת על משכבי של כל השנה שאין שם זיווג ואז כאיבנא בגלותא שהם הקליפ' שיונקים ממדת המלכות של עשי' אבל בליל פסח כולם נכנסים לנודתה"ר ואז אני מבקש בבקש' את שאהב' נפשי דייקא שהנפש היא כנוי אל עולם העשי' והיא מבקשת ממדת הת"ת שבעשי' שהנפש שהיא המלכות דעשי' מזדווגת אז עמו לאפקא לה מיני' מתוך העשי' ולהעלה אותה אל מקומה הראשון כדי להזדווג עמה כל השנה כמו בעולם אצילות שיש זיווג בכל השנה. ואומר בקשתיו ולא מצאתיו דלאו ארחי' לאזדווגא בי אלא בהיכליה ירצה בל יום ע"י תפלתינו ומע"ט מעלים אנחנו כל העולמות עד היכל ק"ק של עולם הבריא' ושם מזדווגים זו"נ דעשי' באותו ההיכל וזהו אלא בהיכליה אבל בעשי' לא יש זיווג אלא בפסח לילה ראשונ' שאז הזווגים למטה בעשי' עצמה ואינם צריכים לעלות למעל' וזהו בקשתי שבקשתי למטה להזדווג עמי בעשי' ולא מצאתי לו שום מציאת כדי שיוכל להזדווג עמי מחמת שיש פחד מהקליפ' שלא ינקו מאות' הזיווג עד ביאת משיח ואז בלע המות לנצח

ויהי' שליטת הקדוש' בעולם ואז נק' זו"נ דעשי' ד' אחד ושמו אחד ונחזור לעיל על משכבי ע"ל נק' ת"ת ע"ד שמביא הזהר בפ' אשר לא עליה על על כתיב ירצה שעדיין לא נתחבר הזכר עם הנקב' וזהו על משכבי כשזעיר הוא משכבי עמי אזי אני מבקש בקשתי ושאלתי שינתן לי ואומר קראתיו ולא ענני ויש לעיין כי הפ' על משכבי בלילות היא בשה"ש בסי' ג' והפ' קראתיו ולא ענני היא בסי' ה' וא"כ איך הוא מחבר ר"א הב"פ ביחד. ונראה שעל משכבי בלילות בקשתי את שאהב' נפשי הוא פ' בפ"ע בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני הוא פ' ג"כ בפ"ע כמו שמביא הרמ"ק בלשונו של זהר שלו א"כ צריך להגיה במקום בקשתיו ולא מצאתיו בקשתיהו ולא מצאתיהו ויהי' פירושו בקשת יה"ו להתחבר עמי שאני ה' אחרונ' של שם והוא ע"ד פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא אל רצ"ל שזעיר אומר לנוק' תפתח השערים שלך שאני רוצה להזדווג עמך מאחר שראשי שהם המוחין שלי שהם במספר ט"ל שהוא יו"ד ה"א וא"ו הוא מלא ואני ראוי כבר לזווג עמך אבל עכשיו בקשתי לשם יה"ו הוא בעצמו כדי שיוכל להזדווג עמי ולא מצאתי יה"ו מאחר שחזר לקטנות אחר חצי הלילה (וזהו ובמקים) של פסח וחזרו המוחין לעלות למקומם ואחר הזיווג קראתיו ולא ענני וזהו ובמקום שהי' הוא קורא אותה פתחי לי עתה אני קראתיו אני הייתי מתעורר מתחל' ואפ"ה לא ענני מאחר שהוא כב"ד פ"ה ואני כב"ד לשו"ן שאנחנו יושבים בין הקליפ' והם עשו פירוד בינינו ע"י מחצי' של ברזל ולכן אינו יכול לשמוע לי וזהו דהא ביני עמין אחרנין יתיבנא וקליה לא שמעין אלא בנוי שנא' השמע עם קול אלקים ירצה ע"ד מה שפי' רשב"י בזהר פ' פנחס וז"ל היושבת בגנים דא כ"י דאיהי בגלותא עם ישראל ואזלא עמהון באקתייהו חברים מקשיבין לקולך משריין עלאין כלהו צייתין לקולך לקול תושבחתא בגלותא פי' השכינ' של עולם העשי' היושבת בג"ע דלתתא צועקת בגלות בתוך הקליפ' ומה היא הצעקה שהיא משבחת להקב"ה לזווג עמה בגלותא משריין עלאין שהם המלאכים

והנשמות של הצדיקים שיושבים עמה הם שומעים לקולה לקול המשבחים בגלותא ע"ד אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל וזהו וקליה לא משעין אלא בנוי שהם נשמות הצדיקים שמשתעשע עמהם בג"ע שלמט' דכתיב השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש שהוא מתוך הגלות בעולם העשי' כאשר שמעת אתה ויחי שהם נשמות הצדיקים ועי"כ יש להם חיות תמן בעולם העשי' אבל הע' אומין והקליפ' אשר בעשי' אינם שומעים וזהו השמע עם שהם האומות שהם אינם יכולים לשמוע כדי שלא יקחו השפע לחוץ בתוכם אלא הצדיקים שהם יושבים עמה בג"ע דלתתא הא שומעים וזהו מש"ל:

נלעד"ן     שר'    יצחק

פליג   ואמר

שזה הפ' אומרת מלכות

דעולם אצילות ולא כמו

ר"א שדורש זה הפ' במלכות דעשי' ולפי סברת ר"י יהי' פי' הפ' על משכבי אתרעימת קמיה והוא ע"ד מה שהביא האריז"ל בדרוש של חצות לילה ע"פ ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו כי קודם חצות אינה תחת מרגלותיו כי היא עומדת בצדו אך אחר חצות שוכבת מרגלותיו למטה בעולם הבריאה שיורדת מעולם אצילות לעולם הבריאה מחמת שלאה לוקחת מקומה של רחל מאחוריו של ז"א בהלואה כדי להזדווג עם יעקב פב"פ על כל אורך ז"א ואז הוא הזיווג יעקב ולאה אבל רחל אז למטה בבריאה ולכן ויחרד האיש וילפת הוא הז"א ושואג בקול מר כי נדחת אשתו שהיא רחל עקרת הבית של ז"א למטה כי כל זה הוא מחמת עונות ואם לא הי' כן היתה תמיד פב"פ כמו בבנין ביהמ"ק וכמו עכשו בזמן הגלות בשחרית של שבת שאז הוא הזיווג ישראל עם רחל אז הוא הזיווג שלם אבל כל ימי החול אין זיווג רחל עם ישראל אלא עם יעקב בכל יום ויום בשחרית איהו בנצח דז"א ואיהי בהוד דז"א ומזדווגים ביחד ביסוד דז"א ועי' בדרושים הכל

באורך וז"ש על משכבי בלילות עכשו בגלות הדומה ללילות וכשיש עליה ומעלה במשכבי דהיינו לזיווג שלי שהוא בשבת שאז היא זווגה עם ישראל וזהו אמרה כנ"י ירצה בזמן שישראל ז"א נכנס בתוכה ע"י היסוד שלו כידוע בדרוש אמרה כנ"י לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי לא נתת וע"ש וזהו שכ' על משכבי ע"ד שהביא האר"י זלה"ה על וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו דמלכא לביש לבושוהי דבריאה ביומא דשבתא ואז כשיש לה עילוי אז על משכבי בלילות אתרענא שעתה בגלות לא יש לה זיווג כל יומי דחול כי בלילה יורדת בבריאה ואפי' ביום לא יש לה זיווג עם ז"א אלא עם יעקב. ונלע"ד שבהכרח מוכרח הוא שר' יצחק מדבר ברחל שאומרת זה הפ' בשבת בעת עילוי שכיבה שלה עם ז"א כי יש לי מאמר בזהר פ' בחקותי דקי"ד והוא ג"כ דברי ר' יצחק וז"ל פתח ר' יצחק ואמר דומה דודי לצבי וגו' הנה זה וגו' מציץ מן החרכים זכאין אנון ישראל דזכו דמשכונא דא למהוו גבייהו מן מלכא עלאה דאע"ג דאנון בגלותא קב"ה אתי בכל רישש ירחא ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית לי' גבייהו דאיהו כסיפא דילי' למלכא וכו' בשעתא דסליק רעותא דמ"ק על מטרוניתא ועל ישראל סליק אגרין כו' מקפץ על הגבעות נחית דרגין וסליק כותלין לאסתכלא ולאשגחא ביני כותלייהו עלייהו כיון דחמי לון שארי למבכי הה"ד דומה דודי לצבי וגו' לדלגא מכותלא וכו' ובג"כ בעי חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנון ידעין דא וישראל אמרין זה זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו עכ"ל. כוונ המימרא בשעתא דסליק ברעותא שהוא רצון העליון כשמתעורר להשפיע על ז"א כדי להזדווג  עם המטרוניתא ע"י מ"ן מלמטה שהם המע"ט של ישראל וזהו על מטרוניתא ועל ישראל מאחר שהם גורמים הזיווג מלמטה ואז סליק אגרין שהוא עולה למעלה למעלה להביא שפע כדי להשפיע למטה ולעלות השכינה למעלה כי ידוע שאין ספי' יוכל לעלות למעלה אם לא שיש לה

תוספת שפע וברכה מלמעלה וזהו סליק אגרין להביא השפע ונחית דרגין להשפיע השפע. ופי' סליק כותלין שהיא השכינה שנק' כותל כ"ו ת"ל שהכל פנוים בה ואומר כותלין שהם הנערות אחריה וע"י שעולה למעלה אז הוא מזווג עמה ובאותה הפעם הוא מזכיר לישראל שהם בגלות וע"כ מוכרחת השכינה לרדת פעם אחרת בתוך הקליפ' ע"ד רחצתי את רגלי איככה אטנפם שמוכרחת לירד פעם אחרת בתוך הקלי' וזהו לאסתכלא ולאשגחא ביני כותליא עלייהו דישראל כיון שחמי לון שארי בכי וענין בכיה זו ה"ס אמרנו במוסף מפני חטאינו גלינו מארצנו וכו' שאנו מזכירים חרבן מקדש בתוספת דושה לדמיון בכיה זו כשיש זיווג של מעלה אז הקב"ה בוכה וזוכר לחורבן ביהמ"ק וישראל השרוים בגלות. ונודע כי ענין בכיה זו היא התעוררת הדין והיינו שהקב"ה מתעורר בדין על או"ה שהחריבו המקדש והגלו את ישראל וענו אותם ומחדשים עליהם גזירות לעתר ואותם דמעין נעשים אבנים לבנין בהמ"ק וגוזר על השכינה וישראל גאולה ובנין ירושלים ומקדש ובג"כ בעי חדוה. הוקשה לו כיון שהמלך בוכה לפי

|qf[fqfqfqfqfqfqfqfqfqfqfq

vl_R_R_R_R_R_R_R_R_R_R_

ynWM@y3

reXEX.X

vi\OB5

ybyUH=

zodYFY=

|qhVD<

}m}m}mdJB

}ujWGj

meZֿODO1

 דבריו א"כ למה אנו שמחים בשבתות ויו"ט ור"ח הי' לנו ג"כ לבכות כמו שהוא בוכה אמנם ביום שבת ור"ח ויו"ט שאנו יודעים שהקב"ה סוכר שכינתו ראוי לשמוח כיון שאנו יודעים (שהקב"ה זוכר שכינתו) שאהבתו עמנו ולא ישכחנו. וז"ש דאנן יודעים דא ועתה בזה פי' הכ' זה היום עשה ד' עם היות שהוא בוכה ומצטער עלינו שאנחנו בגלות אדרבה זו הבכיה היא שמחתינו שהוא יגאל אותנו ולכך נגילה ונשמחה בך. כלל העולה שג"כ מביא ר' יצחק בכאן הפ' על משכבי הוא פי' בעת עלותה למעלה עם ז"א בעולם האצילות אז בקשתי א"ת אני הייתי מבקש בבקשה א"ת שהוא עת הזיוו. שהיא מקבלת כל האותיות מאלף ועד ה' ואז שאהבה נפשי שהוא הז"א שהוא אוהב נפשי ואז חסד אל כל היום מאחר שיש י"ב הויו"ת ששולטיםביום שהיא גי' שאהב"ה והוא החבר עם רחל בכל י"ב הויות של היום השבת הוא הזיווג ישראל ואף הזעיר זוכר שהשכינה

יורדת פעם אחרת בגלות אז היא שרי ובכי וגם היא מתחלת לאומרה רחצתי את רגלי איככה אטנפם לירד פעם אחרת בגלות בין הקלי' ואז היא מתרעם על משכבי שאינו מזווג עמה כל ימי החול גם היא אומרת בקשתיהו בבנין שתי בתי מקדשים שעמדו כמספר בקשתיה"ו עם האותיות שיתחבר עמי אח"כ ג"כ בגלות ועתה לא מצאתיה"ו שלא יש מציאות אל זעיר שהוא שם מ"ה להזדווג עמי וזהו כשתכה שם מ"ה כזה יו"ד פ' ה"א ק"כ ה"א פ' יו"ד ק"ך ה"א פ' וא"ו ע"ח וא"ו פ' ה"א ע"ח וא"ו פ' ה"א אחרונה ע"ח ה"א פ' וא"ו ע"ח ס"ה תקנ"ב כמספר מצאתיה"ו ולכן עכשיו בגלות שאין לו זיווג בלילה קראתי ו' ולא ענני כי כל חצות הלילה רחל צועקת וקוראה אל בעלה כי היא עומדת בחוץ ונדחית ממקומה בגלות כמ"ש קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וג"כ היא נותנת זמירות והודאות כל הלילה וז"ס מ"ש בזוהר ע"פ אלקים אל דמי לך כי רחל נק' אלקים ואינה מחרשת ושוקטת ודומיה כל הלילה לשבח להקב"ה וזה קראתי לוא"ו ולא ענני כדי לזיווג עמי והטעם הוא שאינו שומע ואינו מזדווג עמי הכוונה כי בשעת בנין בהמ"ק דהוא מזדווג עמי למחדי לי ע"י הגבורות להתעורר הזיווג ע"ד שמאלו תחת לראשי ולברכא לי ע"י החסדים שהם ממתיקים הגבורות והוא וימינו תחבקני בחדו שלים שהייתי פב"פ תמיד עמו בזיווג א' ואז יצאו כמה וכמה צדיקים ת"ח והם עשו לו ג"כ מ"ן כל היום ע"י תורתם אומנותם וע"י הקרבנות ועתה שאין לו זיווג שלים א"כ אינם יוצאים נשמות הצדיקים וג"כ אין לו מ"נ ולכן אינו שומע לי ואינו מזדווג עמי ומנ"ל זה דהכי תנינן דמזווגא דמלכא בכנ"י כמה צדיקים ירתין ירותת אחסנתא קדישא ומשתכחא בעלמא רצ"ל שכמה נשמות יוצאים בעולם אל הצדיקים ואח"כ אותם הנשמות הקדושי' עושים פעם אחרת מ"ן להתחבר רחל עם ישראל:

נלעד"ן      שמה    ענין

זו   אצל  זו

אלא שר' יוסי בא לפרש

דברי  ר' אלעזר שאומר

שהשכינה של עשי' היא

מתרעמת על משכבה דכאיבנא בגלותא ומהו הכאב שיש לה ומפרש כהני גובין וקיצין שעוקצין למעלה בקדושה כדי ליקח שפע ממנה והיא כשושנה בין החוחים וזהו הכאב שלה שיש למלכות דעשי' וזהו אשת חיל עטרת בעלה רצ"ל מה שהי' מקודם עטרת עכשיו מי שהוא נמשל לרקב בעצמותיו שהיא הקלי' הם מביש ה' רצ"ל שהם מביישים לשכינה שהיא אינה יכולה לקבל שפע מחמת שהיא יושבת ביניהם. או נוכל לומר מבישה מביש ה' שהם מביישים השפע של ה"ג וה"ח מלהוריד:

נלע"ד  כמו ר' יוסי

הי' בא לפרש

דברי ר"א ג"כ בא ר'

אבא לפרש דברי ר' יצחק שהוא מדבר במלכות דעולם האצילות הנק' רחל אשת חיל. ונראה לפרש ע"ד מ"ש האר"י זלה"ה בכוונת ובדרושים על מלת ואהבת את ד' אלקיך  ה"ס החסד של הת"ת המתפשט בראש המלכות ע"כ בפ' ואהבת ראוי לכוין כי פ' זו הוא בז"א בחסד שלו כי הוא ואהבת כי אהבה הוא בחסד ותכוין כי ע"י החסד זה נמשך אל רישא דנוק' בשתוף הדעת של ז"א ונמצא כי הדעת והחסד של ז"א הם מכוונים ומתקנים איברי רישא דנוק' ובזה תבין איך ואהבת הוא החסד והוא בראש ולכן תמצא ה"פ זו כ"ו גי' הוי"ה והם בראש הפ' ו' ובסוף פ' כ' והרי ה' הויות גי' ק"ל לרמוז אל דעת המלכות שהוא ק"ל ונתקנה ע"י דעת וחסד של ז"א וצריך לכוין כי הלא הדעת שבין החסד והגבורה הנק' תרין סטרין שבדעת ז"א יש בו י' הויות ה' מצד עטרא דחסד וה' מצד עטרא דגבורה והם ה"ח וה"ג וצריך לכוין כי בפ' זו יש מ"ב תיבות בסוד הראש וצריך לכוין כי ה' הויות של חסדים בראשו וה' הויות של גבורות בראשה וג"כ צריך להוריד ב' אורות לכתר דנוק' שהכתר שלה ב"פ או"ר שגי' ואהבת כי מכאן מתחיל כתר דנוק' וז"ס ואהבת א"ת כי א"ת

 היא נוק' דאהבת את השכינה תלוי בהשפיעך עליה את הכתר שלה אבל הכתר דז"א הוא ג' אור גי' כתר והנוק' אין לה כ"א ב' אור לבד. ואמנם סוד הב' אור ה"ס ב"פ שלישים שנז' בדרושים שלוקחתם רחל שניהם ולפי ששניהם במקום המגילה ומאיר כנודע לכן נק' אור אור כי העליון סתום ואינו מאיר וזהו ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך פי' כי הלא החסד המתפשט תוך ת"ת ז"א נחלק לג' שלישים והוא א' מה' אורות הנז' בפ' מעשה בראשית ביום ראשון שהם ה"ח המתפשטים וכל א' נק' אור וכשנחלק זה החסד עצמו לג' חלקים הוא ג"פ כ"ד ואלו הב' שלישים שלוקחת רחל הם כ"ד כ"ד וזהו ושמתי כד כד הם שמשותיך שהם הב' אורות שמאירים כשמש והם נק' כ"ד כ"ד וזה אינו אלא בזמן ביהמ"ק כי אז הותר השחוק כי שחוק בגי' ב"פ אור אך כשחרב ביהמ"ק היא מלכות רחל כנודע והיא לקוחת השחוק וכשחרב בית המקדש אינה

  שוחקת     גם   ב'   אור

גי' בית עם הג' אותיות

גי'  בי"ת   אור   עה"כ.

והנה  כדכ"ד  הם מ"ח

וז"ס   אשת    חיל  וגו'

שהיא  רחל  כשלוקחת

הכ"ד כ"ד אז נק' אשת

חי"ל גי' כ"ד כ"ד וז"ס באלקים נעשה חי"ל שהיא רחל ונק' אלקים ועי"כ נבוס צרינו שיבנה ביהמ"ק וזהו וישראל עושה חיל שהוא הז"א העושה חי"ל לנוק' עכ"ל:

וזהו כוונת ואהבת ואח"כ והי' "אם "שמוע "תשמעו תכוין בר"ת שהיא אשת שהוא עטרא דגבורה גם במלת אם נוק' והיא גבורת הבינה אימא עלאה ולפי שהמלכות היא עטרא של גבורהלכן נרמז ונזכר יציאת המלכות בפ' זו כי הלא יציאת המלכות היא בחזה דז"א שהיא בת"ת וכבר הודעתיך סוד המזוזה וז"ס ד' אותיות והי' אם שמוע כי הוא ו' והיא בחזה דז"א שהיא בת"ת ששם ו' של הוי"ה כנודע ושם יוצאת המלכות הנק' הי"ה פי' כי המלכות נק' ה' אחרונה של הוי"ה ולכן הכתר שבה שהיא ה

ראשונה שבה נק' ה' וזהו ו"ה של והיה כי ו' היא הת"ת דז"א ששם יוצאת ה' שהיא כתר הנוק' הנק' ה' ואח"כ י"ה הם ב' מוחין חו"ב שבה וז"ס והיה ולכן פ' זו עטרא דגבורה שהיא בנין הנוק' ע"כ ולפי זאת ההקדמה יהי' הסוד אשת חיל עטרת בעלה כשיש לזעיר האורות שהם הב' עטרין החסדים והגבורות הרמוזים במלת אשת חיל כי חיל היא פ' ואהבת שה"ס ב"פ כ"ד שהם ב"פ אור שגי' ואהבת וה"ס עטרא דגבורה (נ"ל שחסר כאן וכצ"ל ואשת ה"ס עטרא דגבורה כו') וכשיש לז"א אלו הב' עטרין ה"ח וה"ג אז עטרת בעלה יש לז"א שהיא נק' בעלה דמטרוניתא עטרת שהיא יסוד דבינה שנכנסת ברישא דישראל שהוא ז"א ונעשה שם דעת דזעיר ובתוך היסוד דבינה שהוא דעת דזעיר יש בתוכו החוה"ג וזהו עטרת שאז יש לז,א המוחין הנק' עטרת עטרא דחסד עטרא דגבורה ועוד נוכל לומר על רחל אשת חיל כי בז"א נכנסין מתחלה החסדים ואח"כ הגבורות אבל ברחל נכנסים מתחלה הגבורות ואח"כ החסדים בעת הזיווג וז"ס שאמר אשת חיל עטרא דגבורה מתחלה ואח"כ חיל שהיא עטרא דחסדים. והנה פי' הפ' אשת חיל ירצה באיזה הזמן נק' רחל אשת חיל ומתרץ הפ' כשיש עטרת בעלה רצ"ל כשיש לבעלה ז"א עטרת כמש"ל דהיינו כשהיסוד של הבינה עם העטרה של היסוד ועם הדעת של זעיר אז היא מקבלת האורות הרמוזין בתיבת אשת חיל ונק' ע"ש אשת חיל. עוד נוכל לומר כי יעקב יציאתו מן חצי הת"ת דז"א מצד פנים ורחל יוצאת מן החזה ולמטה דת"ת דז"א מצד אחורים דז"א והנה הכתר של יעקב ורחל נעשה בפ"א כנז' בכוונת אל עליון בעמידה שמתגלה היסוד דבינה בחזה דז"א ונותן שם אל משם ס"ג שהיא יא"י ואח"כ עליון לרחל היא אחורים דשם ס"ג שהם קס"ו בגי' עליו"ן לרחל היושבת באחור דז"א ע"ש הנה הכתרים של יעקב ורחל נעשים בפ"א ויעקב הוא בעלה דרחל אז אשר הוא זיווגם איהו בנצח ואיהי בהוד וזהו אשת חיל ירצה אימתי נק' רחל אשת חיל כנז' כשעטרת בעלה כשיש לה מעטרת של בעלה

כשחלקם ת"ת דז"א האור שלו לב' כתרים א"ל ליעקב עליו"ן לרחל ואז יש לה אורות כמנין אשת חיל ונק' אשת חיל וז"ש ר' אבא עטרת בעלה כדאמר עטרת תפארת וכלא חד רצ"ל שעטרה של בעלה שהוא יעקב הוא ת"ת דז"א שהאור של ת"ת דז"א נחלק לשנים וחציו נעשה עטרה של יעקב וחציו נעשה עטרה של רחל. ועדיין יש לדקדק כי כתר דדכורא נק' כתר וכתר דנוק' נק' עטרה ובכאן שניהם ביחד דכו"נ הכתר שלהם למה נק' עטרת הטעם מאחר שהאורות האלו שמתחלקים ליעקב ולרחל היא מיסוד של הבינה ולכן נק' בלשון נקבה וזהו עטרה ת' נסתרה שהיא יסוד דבינה שהיא נסתרת ואז כשיש לה חיל אח"כ היא נכנסת בפנים של ז"א לזיווג עם יעקב ואז נק' אשת חיל ע"ש שמוציאה כמה חיילות אחר הזיווג וז"ש ר' אבא אח"כ אשת חיל דא כנ"י ע"ש שמוציאה כמה חיילין כמה משריין ע"י נ"ה וכמה צדיקים ע"י היסוד וכלהו אקרין בנין לקוב"ה וכנ"י כמה דכתיב בנים אתם לד' אלקיכם שהוא תו"מ ולכן היא נק' אשת חיל ולא אשת חיילות כמו שמקשה הרמ"ק ע"ש שמקבלת ב"פ כ"ד כמנין חי"ל וזהו כדכד שמשותיך שהוא הז"א שנק' שמש והנה המלאך הממונה על החמה גלגליאל שמו כמו שמביא ר"א מגרמיזא והיא בגי' בעלה רצ"ל אשת שהיא רחל שיש לה חיל ב' אורות בעטרת שלה היא בא אליה מבעלה שהוא ז"א שנק' שמשותיך ע"כ:

נלעד"ן      שפתח   ר"א

אשת      חיל

דא   כנ"י    כדאמרן    מי

ימצא כמד"א אשר ימצא

אתכם   באחרית   הימים

רצ"ל  אפי'  לזמנין שרחל

היא באחרית הימים עליונים שהיא למטה מכל הספי' אפ"ה מי ימצא מי יוכל למצוא אותה מאחר שאפי' שהיא באחרית הימים מ"מ היא נק' אשת חיל שלכל החיילות שבעולמות בי"ע והוא זן ומפרנס אותן לכל הג"ע בי"ע. ואומר מי ימצא לאגחא בה קרבא רצ"ל כשהיא מדבר

כשהוא עולה לאחורי הז"א ואז בינה נותנת בה ה"ג וגם ז"א נותן לה ג"כ ה"ג וגם היא מלאה גבורות ודין ומי הוא שיוכל להדבק עמה כדי להמשיך ממנה הגבורות ולאגחא קרבא עם אותן הגבורות שהוא מעלה יותר גדולה מקודם מאחר שהיא עלתה אל מקומה הראשון בעולם האצילות אחורי תנה"י. ואומר מי ימצא מאן יזכה בה למהוי בה בשלימות ולאשתכחא עמה תדיר ירצה שהוא מדבר כשהיא נכנסת בפנים של ז"א לזווג עמו ואז מי הוא שיוכל להמשיך ממנה שפע וברכה אשר היא קיבלה מהזיווג של ז"א כדי שיעשה הוא בית קיבול לכל השפע היורד ממנה וע"י יהי' הוא מרכבה לשכינה וזהו ולאשתכחא עמה תדיר:

נלעד"ן             במה

שאומר

אלא   לכל  אינון  דלא

אתדבקו   בה  בשלימו

ולא שלמין בהדה ירצ'

שאינם עובדים השי"ת באהבה ועושים מצות ומע"ט ולומדים בתורה לשמה יומם ולילה ואינם מתפללין ע"ד הכוונת של אמת וזהו דלא אתדבקו בה בשלימו ולא שלמין בהדה כי ע"י כוונות התפלות ולימוד תורה לשמה הוא מתקן מדת המלכות בשלימות מאחר שהיא נקודה אחת תחת היסוד צריכים אנו לשלם אותה ולעשותה פרצוף שלם מי"ס כנז' בדרוש אטב"ח נקודה אחת נעשית בת י' נקודות ואז היא פרצוף שלם וזהו ולא שלמין בהדה לעשות לה שלימו בפרצופה אז היא מכרה להון ואסגר לון בידא דעמין אחרנין כד"א כו' זה הפ' הוא בשמואל א' י"ב ושם כתוב וישכחו את ד' אלקיהם וימכור אותם ביד סיסרא וט"ס בכל ספרי הזהר שכתוב ויעזבו את בנ"י אין זה הפ' בכל התורה ולפי"ז מביא ראי' משם ויהי'

גם  נוכל   לומר    ורחוק

מפנינים   מכרה   שמלת

רחו"ק   גי'  שד"י שהוא

יסוד דבינה שיש  בתוכה

ה"ח   וה"ג  שמתפשטים

פירוד     ביניהם      זו"נ

ושלטו      שם     הקליפ'

שהוא נק'  מדת השכחה

מדה     כנגד  מדה   ולכן

וימכור       אותם     ביד

סיסרא      שהיא      ביד

הקליפ'  והשליכו  אותם

מצד הקדוש' וז"ש בכאן

מכרה      שהיא   מוכרת

ומסרה     אותם       ביד

הקליפ' וז"ש וכדין כלהו

רחיקין   מאינון   פנינים

עלאין  קדישין דלא יהא

לון חולקא הה"ד ורחוק

מפנינים   מכרה    רצ"ל

אפי'  מעולם   עשי' הוא

זורק   אותה  לחוץ וזהו

מפנינים  גי'  פ"ר  שהוא

סנד    שמקומו    בעולם

העשי' הוא מרחיק אותה ג"כ משם ויורד אותה למטה מעולם העשי' שהיא בתוך הקליפ' וזהו ורחוק מפנינים מכרה או ורחוק מפנינים מכרה מאחר כשהשכינ' היתה בצער והיתה בחסרון אב"א והוא לא רצה לעבוד את האדמה העליונ' ולתקנה אותה כדי להביא אותה לפנים פב"פ והרחיק עצמו מלעשות זיווג זו"נ ג"כ אח"כ בשעה שהיא בשלימות פב"פ עם ז"א אז כל השפע היורד אליו וניתנין עליו אינו רואה בנחמות ישראל וזהו ורחוק מפנינים מזיווג פב"פ מהשפע היורד משם כי באותה הפעם היא מכרה אותם:

נלעד"נ       שר' חייא

כיון    בפ'

בטח  בה לב בעלה שיש

לדקדק בו מהו הבטחון

שיש    לת"ת    במלכות

וגם   מהו  שמדקדק לב

בעלה היל"ל בטח בה בעלה וכוונתו הוא ע"ד שמביא האר"י זללה"ה מ"ט היו דבוקים זו"נ אב"א עד שהוצרך אח"כ לעשות נסירה כדי להחזירם פב"פ אך הענין כדי שלא יכנסו הקליפ' באמצע

האחורים אמנם אחר שנתבסמו האחורים שלהם ע"י הנסיכ' כנודע כי אז הם חוזרים פב"פ כי אז אין כח בחיצונים לינק אפי' באחורים וז"ס שאין זו"נ עומדים אב"א רק כשישראל אינם עושים רצש"מ כי אז יכולים החיצונים להתאחז בהם באחורים שלהם אם היו עומדים פב"פ לכן חזרו אב"א כדי שלא ישלטו החיצונים באחורים כנז' והבן זה. וגם כ' האר"י זללה"ה בענין שנענה אליהו בתפלת מנחה כי אז היה שעה לזה כנ"ל לפי שכבר הודעתיך כי מיציאת מצרים עד בנין ביה"מ תמיד היתה המלכות עם הת"ת אב"א בסוד תנה"י לבד ולכן הי' תגבורה אל הקליפ' בימים ההם וכן בכל הזמנים אשר היו ישראל עע"ז ולכן בימי אחאב כתיב ואתה הסיבות את לבם אחורנית כי לבם ה"ס המלכות בהיות שנמדד עד טבורא דלבא אב"א ולכך גורמת להם שיבעלו כי נתגברו הקליפ' ולכן ע"י תפלת אליהו והעלותו מ"נ כנז' אז העלה אל המלכות באחורים עד למעל' עד רישא דז"א ולא עד הלב לבד. וידוע שרחל היא חו"ה שנייה והיא מילוי של שם מ"ה גי' י"ט וה"ס ושם אשתו מהיטבאל מ"ה י"ט ג"כ מ"ה ב"ן גי' מהיטבאל. והנה בט"ח גי' י"ט שהיא רח"ל לרמוז שהבטחון של זעיר היא ברחל שנק' בטח כדי שלא יתאחזו הקליפ' באחורים של זעיר כי באור פני מלך חיים ע"י שרחל מהפך פניה אל הקליפ' והם אינם יכולים להסתכל בפני השכינ' לכן יברחו כולם וע"י המלך שהוא ז"א יש לו חיים שלא אחזו בו הקליפ' מאחורים וז"ש בטח בה לב מאחר שהיא יוצאת מטבורא דלבא דז"א עד למטה ואם היו פב"פ עם ז"א היו אחוזים החיצונים באחור שלהם ומן החזה ולמעל' היא לאה אפי' שהיא פנים באחור דז"א מאחר שהיא מלכות דבינ' ובבינ' אין אחיז' לחיצונים א"כ כל השמיר' של ז"א א"צ אלא מן הלב ולמטה דשם היא רחל ששומרת אותו וזהו בטח בה לב (בעלה) דייקא שהיא שומרת אותו מהלב ולמט' והנה אומר בטח בה לב בעלה דא קוב"ה בעל ה' וידוע שיש ב' מיני קבין הא' המילוי של ג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה גי' קט"ע עה"כ כשיוצא בתוך הקליפ' כדי

לזון ע"י מלכות המלכים דמיתו הוא יוצא בקב שלו שהוא מילוי של ג' שמות ומילוי של ג' אלקי"ם לרמוז על המלכים דמיתו הנק' אלקי"ם ועי"כ הוא מעלה את המלכות נצוצות משה"כ שהוא מרפ"ח נצוצין למ"נ שלה וע"י הוא מתחבר בזיווגה שלם עם הת"ת ויש עוד ק"ב אחר שהוא אחורים של ד' שמות הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שיש במילואם ק"ב אותיות וזהו בטח בה ל"ב בעלה מאחר שז"א בוטח בה על מלכות שלא יאחזו בה החיצונים דבג"כ מני לה על עלמא לאתדברא עלה שהיא מנהיג של כל העולמות בי"ע ולכן כל זינין דילי' אפקיד בידהא שהיא המילוי של ג' שמות שהם דינין ובתוכ' היא מתלבש ויורד בתוך החיצונים וזהו בטח בה לב בעלה בעל ה' וזהו בעל"ה מפיק ה' שע"י הה' הוא מפיק מזון אל המלכים דמיתו וז"ס בעל גי' ק"ב דהיינו כשהזעיר יוצא עם הק"ב שלו הוא מתלבש בתוך הה' כדי שלא יתאחזו בו החיצונים ונותן לה ג"כ ק"ב אחרת שהוא אחורים של מילוי ד' שמות של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם דינין יותר קשים וזהו וכל אינון מגיחי קרבא כדי שיתבטלו הקליפ' ויכנסו כלם בנודתה"ר ואז היא מעלה כמה וכמה נצוצין מרפ"ח נצוצין שנפלו בעמקי הקליפ' ומהם נעש' לה מ"נ להזדווג וע"ד ושלל שהוא הניצוצים ששולל אותם מתוך הקליפ' למ"נ שלה לא יחסר בה דייקא. וידוע שרפ"ח נצוצין הם ד' ע"ב. ע"ב וס"ג עם י' אותיות ומ"ה עם כ"ו והוי' בריבוע הוא ג"כ ע"ב הרי ד' ע"ב גי' רפ"ח וב"ן הרי ש"ם מן שמ"ע ובכאן יש ד' שמות הוי' שהם ד' אותיות הרי ש"ס כמנין שלל ששולל מתוך הקליפ' שמתחברין כלם במלכות להמתיק אותה וכשיש לה אותה השלל אז לא יחסר לה. ירצה הזיווג תיכף נעשה ואינו נחסר לה ע"ד כי אין מחסור ליראיו שהם אנפי כרוביא וזהו יחס"ר גי' כרובי"ם שהם נו"ה של ז"א כי איהו בנצח ואיהי בהוד ומזדווגים ביחד ביסוד דז"א וזהו לא יחסר הכרובים להזדווג כשיש למלכות מ"נ כי אתערותא לתתא אתערותא לעילא וזה לה דייקא:

נלע"ד  שזהו כוונות

ר' יוסי בפי'

גמלתהו טוב  ולא רע

כל  ימי  חייה  וקודם

אני  צריך לבאר  ענין

מהו  עה"ד  טו"ר  כי

ידוע שיש עה"ד טו"ר בזעיר והוא כי הזעיר והוא כי הזעיר הוא שם מ"ה דאלפי"ן וכאשר תכה יו"ד פ' ה"א בגי' ק"כ ואח"כ תכה גם ה"א פ' וא"ו הם בגי' ע"ח והכל קצ"ח חזור ותכה וא"ו פ' ה"א אחרונ' גי' ע"ח והכל רע"ו והם אותיות ור"ע וזה עץ הדעת טוב ור"ע והענין כי כל בחי' הכאה הם באחורים כי האורות הם מכים זב"ז ומתנוצצים ומתרבים ע"י הכאתם ופגיעתם זב"ז כנודע ואזי יוצא ניצוצין מהם אל אחורים ונעשים רע ועץ טוב הוא כבר ידעת כי מילוי שם מ"ה הוא בגי' י"ט שהיא חו"ה שהיא המלכות היוצאת ממילוי מ"ה גם ב' אותיות אחרונות ו"ה במילוי אלפין וא"ו ה"א הם בגי' י"ט. והטעם כי חו"ה היא המלכות אינה יוצאת רק מבחי' ו"ה של הוי"ה שבז"א שהיא מת"ת זעיר ולמטה ולכן משם ולמטה בגי' חוה והנה תסיר ב' אלפין שיש במילוי וא"ו ה"א אשר כנגדם רחל באחורים ישאר בגי' טו"ב והנה אותם ב' אלפין ה"ס או"ר שלוקח רחל בסוד כ"ד שמשותיך שאין ב' אורות אלו שה"ס ב' אליפן הנז' יוצאים לחוץ לחיצונים ונעשה טוב הרי נתבאר עץ הדעת טוב ורע דז"א ובשם מ"ה אשר בו והנה סוד מלת טוב ורע בנוק' היא כי כבר ביארנו כי הה"ג דגדלות מתפשטות דגדלות מתפשטות בגופה דנוק' והג' מהם נמתקות לגמרי וב' אחרונות נמתקות קצת וכ"ז ע"י ג"ח דזעיר מתנ"ה שבו המתערבים אורות שלהם עם ה"ג וממתיקים אותם וא"כ ימצא כי אותה המיתוק של ה"ח ג' הנזכרים מתערבים עם ה"ג דנוק' ויורדים עמהם ולכן בחי' החסדים המתמתקים נמנים בפרטות כי הם גוברים וממתקים אך הג' נמנים להיותם טפלות אל ה"ח ומתמתקים ע"י וע"ז טוב אך עיקרם טוב זה הוא בבחיק מיתוק החסדים והיא רוב הטוב מהם כמ"ש בע"ה אך המיעוט מן הגבורות ולכן

נרמז בפרטות כי כל הטוב ננמשך מהם וה"ג הממתקים כנ"ל ע"י או"י ואו"ח נם נ"ג ה' הויות בדרך כללות ואם תצרף י"ב וה' הרי בגי' טו"ב אך הרע היא בחי' ג' מוחין דקטנות שיורדים ביסוד דנוק' אחר שבאו מוחין דגדלות ואלו אין להם מיתוק ומשם יונקים החיצונים מן הטבור דמלכות ולמטה ונק' רע והוא כי ג' אלקי"ם הם והם בג' רנ"ח וכל אחד יש בו ה' אותיות פשוט וי"ג אותיות המילוי הרי י"ח אותיות תצרף רנ"ח עם י"ח בגי' ור"ע הרי נתבאר עץ הדעת טוב ורע בזעיר ובנוקביה וידוע (בשעת חיבור) כשנתחבר ז"א עם הנוק' אז משפיעים או"א שפע גדול כדי לזווג ואם הוא אינו מזווג אין משפיע עליו שפע וזהו זמין טב לעלמא שהוא זעיר שנק' עולם בעל ו"ק מעלה מטה וד' רוחות שע"י נותנין טוב לזעיר. זמינת טב להיכלא נוכל לומר לבינה שהיא היכל המלך של ז"א שנכנס בתוכה כ"ל שגם חכמה משפיע שפע ומזווג עם בינה כדי ליתן לזו"ן וגם נוכל לומר להיכלא הם ז' היכלות של עולם הבריאה שע"י נותנין שפע לכל ההיכלות של עולמות בי"ע ומשם יורד השפע על אותם שגרמו זווגם של זו"ן וזהו לבני היכלא ולא רע בגין דכתיב ועץ הדעת טוב ורע אפי' יש לה יונקות מטוב שהם החסדים ומרע שהם הגבורות מ"מ היא נוטות אל החסדים יותר וגבורות הם ג"כ ממותקים והיא זמינת טב לכל אימתי הוא זה שהכל היא טוב כשהחסדים גוברים וממתקים את הגבורות בזמנא דאינון ימי השמים נהרין עלה ומזדווגי עמה כדקא יאות ר"ל כי ימי גי' ס' שהם ו"ק של זעיר שונהרין למלכות ע"י היסוד ירצה שהה' חסדים ממתקים הה' גבורות ואז כלם נהרין ביסוד בסוד ויוסף היה יפה תואר ומזדווגי עמה כדקא יאות ר"ל פנים בפנים בזיווג שוה בשוה בכל שיעור קומת הזעיר וזה כדקא יאות ולכן נק' בכאן ימ"י השמים שי' פעמים ט"ל שהם ה' חסדים וה' גבורות הנמתקות כלם נק' ט"ל מאחר שהם מעורבים זה עם זה גי' שמים וזהו ימי וכמה הן אותם הימים וזהו השמים ה' שמים שהם אש ומים

חסדים וגבורות המתערבים זה עם זה ונמתקים ונעשים השמים שהם חג"ת נ"ה וכלם יורדים ביסוד ושם נעשה יפה תואר ומשם הוא יורד לרחל ואז נק' רחל היתה יפת תואר ויפת מראה ואותם ימי השמים נק' ימי חייה ע"ש ח"י ה' כל ח"י שהוא יסוד יש בתוכו י' חסדים וגבורות ה' חסדים וה' גבורות ומשם יורד אל ה' אחרונה שהיא רחל וגם סוד ימ"י חיי"ה גי' צ"ג שהוא הוי"ה ואדני זו"ן והב' הנותרים הם כנגד החסדים והגבורות שהחסדים הוא לז"א והגבורות לנוק' ומי שמחבר אותם ביחוד הוא היסוד דזעיר שנק' כל וזה כ"ל הוא מחבר ימי חייה שהוא זו"ן גם רמז כל ימי חיי' שהוא יסוד דבינה הנק' ג"כ כשמתגלה ומשפעת שפע בימים הראשונים חייה החיות שלהם והחיות של המלכות וזהו חייה ר"ל שיש להם כ"כ הרבה שפע כדי ליתן ג"כ למלכות אז הוא טוב וזהו רמז כל ימי חייה גי' קמ"ג שהוא אהיה דאלפין אשר הוא ביסוד דבינה כי דיודין בנצח ובההי"ן בהוד ובאלפין ביסוד וכשהיא נפתח אז יונקת המלכות מצד הטוב שהיא היסוד דבינה הנק' טוב לכל. ועוד רמז כ"ל ימ"י גי' ק"י שהוא שם מ"ה ושם אדני המתחברים יחד כשיש לזעיר מוחין שהם חייו המלך אז הוא נותן ג"כ חיים לכלם וזה בגין דעץ החיים שדר לה חיים הוא השפע הלוקח מבינה שהם המוחין שלו שהם אהי"ה הוי"ה אהי' גי' חיים ואז כשיהיה לו מוחין אז הוא ראוי לזווג עם הנוק' ונותן לו שפע ואז ונהיר לה עד ורחל היתה יפת תואר ואז גמלתהו טוב ולא רע וז"ס גמל"ת ה' ראשונה אז הוא טוב ולא רע גם גמלתהו גי' ג' אהי"ה קס"א קכ"א קמ"ג עם ג' כוללים גי' חתן והוא כחתן יוצא מחופתו שהוא יסוד הבינה שפורש על זעיר כחופה ובזעיר הוא הוי"ה והנה הוי"ה שהוא זעיר כשהוא מקבל שפע מג' אהי' קס"א קנ"א קמ"ג אז הוא נק' גמלתהו טוב שהוא גי' גמלתהו שהוא גומל חסדים עם ו"ק (שכלו) ועם ה' מלכות עוד נוכל לומר כשעולה החיות מן י"א קלפות עם י"א סמני הקטורת שאז מתים כל הקליפות ובאותה פעם יש זיווג ו' עם ה' גי'

י"א ואז גמלת מי שגומל חסד עם ה"ו שמעלה החיות והנצוצות מתוך י"א קליפות אז יש שלימות טוב בעולם:

ידוע     מה   שמביא

האר"י זללה"ה

וז"ל    כי  הנה  הנוק'

של  ז"א   הנק'   רחל

בהיותה אחור באחור

עמו  הנה הראש שלה

הי' מן חצי התחתון של תפארת דז"א ונמצא כי סיום הת"ת של ז"א שהוא פי האמה שלו ממנו נעשה פי הנקב' אשר הוא בסיום הראש שלה

וכאשר אח"כ חזרה להיות עמו פנים בפנים ועלתה כל שיעור קומת ז"א נמצא כי מה שבהיותה אחור באחור הנה הראש שלה יתהווה עתה בחי' ת"ת שבה ואותה הבחי' שהי' לה מתחל' מקום הפה העליון שבה חוזר להיות בחי' פי היסוד והרחם שלה ונמצא יסוד שלה מכוון עם יסוד שלו וז"ס היות בחי' התשמיש נק' בתור' בלשון אכיל' בכמה מקומות וכן לשון דבור בפה כמ"ש בכתובות פ' ב' במשנה ראשונה מדברת אמרו לו מה טיבו של זה וכו' ואמרו בגמ' מאי מדברת נסתרה כו' עכ"ל וז"ש בכאן שיעבוד בפה כמ"ש אתתא מיומא דאתעברת כל יומא יולדת ולית לה בפומהא שהיא עתה פי היסוד והרחם שלה מה שהי' מקודם מקום הפה העליון שבה אלא יליד' דילה דליהוי דכר. גם נוכל לומר שסוד הליד' הוא בפיו בסוד הנשיקין פה אל פה שהוא סוד הזיווג העליון יותר חשוב מהזיווג התחתון שהואיסוד בסוד וז"ש ולית לה בפומהא אלא ילידו דילה שהיא פיה ממש מקום הפה העליון שבה בסוד הנשיקין כידוע:

נלעד"ן           לתרץ

זה

המאמר      ע"ד   מה

שמביא           האר"י

זלה"ה בדרוש  הצלם

של    ה"ר   וז"ל ידוע

כי האדם ישלו בבוא' ובבאו' דבבואה אמנם השדים אין להם רק בבואה לבדה והענין כי הלא כל הדברים שבעולם כלם יצאו ונולדו מזיווג זו"ן ונשמות של בני אדם ואפי' נשמות השדים כלם נבראים מן השי"ת ע"י זיווג זו"ן כי הכל מעשה ידיו ית' בוודאי וכבר נודע שהאדם כשמזדווג בנוק' מוליד נשמות בני אדם וכשהוא מוציא זרע לבטלה אז מוליד נגעי בני אדם שהם רוחין וכו' וכן הענין הוא למעל' כי לפעמים הז"א רוצה להשפיע בעולם ומזריע נשמות ואם ח"ו בעת ההוא חוטאים ישראל למטה וגורמי' שהנוק' עליונ' תרד למטה וגורמי' שהנוק' עליונ' תרד למטה ותתרחק מבעל' ואז החיצונים מקבלן אותן הטיפות ונעשין שדין ורוחין ולילין באופן שהנשמות בני אדם הם

באים מזכר ונקבה אך השדין הם מדכורא לחודי' בלי נוק' ולכן בני אדם יש בהם ב' צללים בבואה ובבואה דבבואה שהם א' מן דכורא וא' מן הנוק' אך השדין אין להם רק בבואה אחד לבד שהם אותה של הדכורא כי של הנוק' אין להם ונבאר עתה מה הוא סוד הצלם כי הלא כתוב אך בצלם יתהלך איש ואינו אומר אך בצל יתהלך איש רק בצלם ואמנם פ' א' אומר ונסו הצללים ואינו אומר ונסו הצלמים גם ממקום אחר נראה שיש לו צלם א' ושם נראה שהם ב' ונסו הצללים וכדי להבין עניינים אלו היטב ראוי לידע כי הלא בארנו שה' בחי' יש אל נשמה שהם נפש נגד מלכות רוח מז"א נשמה מבינה ונשמת שדי תבינם לשון בינה חי' נשמה לנשמ' מאבא יחידה מכתר א"א וכל ה' בחי' אלו הם מן אצילות וכן מן בי"ע אבל נדבר עתה באצילות וממנו יבנו שאר העולמות ואמנם גוף האדם הוא מן הנוקב' בוודאי כי תוך ט' חדשי העיבור נגמר בחי' הגוף ואמנם יש ג' בחי' אחרות באדם והם שלשה צללים שיש באדם ואמנם ג' צללים הם נחלקים לב' חלוקות כי העליון שבהם נק' צלם והב' אחרים נק' צללים כי חסרים מ' מצל"ם ונשאר צל והנה סוד הענין כי אחר שהנפש והרוח והנשמ' וכו' של האדם ניתנו תוך הרחם של הנוק' בעת הזיווג ונוצר האדם תוך הרחם של אמו ט' חדשים הנה ג"כ צריך ליקח אותה הנשמ' כח הארת החותם שביסוד דנוק' כנ"לשהוא בחי' ג' אהי"ה במילוי שהוא בגי' חותם ונחקק אותו החותם באות' הנשמ' וכשיוצאת לירד העולם היא באה עם אותו החותם ונמשמר מן החיצונים שלא יתאחזו בו והנה כנגד ג' אהי"ה אלו נחקקו בנשמה ג' צללים הנז' כי מן אהי"ה הא' של יודי"ן נעש' בחי' הצלם של האדם שעליו נא' ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו' אך בצלם יתהלך איש ומן אהי"ה הב' דאלפין נעש' בחי' צ"ל ומן אהי"ה דההי"ן נעשה בחי' צל ב' והנה נק' צ"ל ולא צלם כי אהי"ה דאלפי"ן גי' קמ"ג ומילוי שלו גי' בצ"ל א"ל גם אם נרצה לומר כי אהי"ה דאלפי"ן בגי' בצ"ל אהי"ה ואהי"ה דההי"ן

בגי' קנ"א בגי' בצ"ל א"ל וסוד הענין איך הוא יוצא מן אהי' ואנו אומרים שהוא בגי' בצ"ל א"ל אך זה תבין במה שמבואר אצלינו כי שם א"ל הוא השורש של שם אהי"ה כי אהי"ה גי' כ"א ועם י' אותיות מילויו הרי א"ל ונחזור לענין כי כמה וכמה צללים והארות יש כי יש צ"ל אהי"ה וצל שד"י וכיוצא בזה וגם בצלם עצמו יש כמה בחי' כי יש צלם י"ח וצלם אלקים וכיוצא בזה ולכן צריך לפרש כל צל וצל מהיכן נמשך כי בצ"ל א"ל הוא מאהי"ה דההי"ן ובצל אהי' מאהי"ה דאלפי"ן ולכן נמצא שבצלם אינו רק אחד וזהו אך בצלם יתהלך איש כי הוא אהי"ה ביודי"ן לבדו שהוא בגי' צלם אך הצללים הם שנים ביודי"ן לבדו שהוא בגי' צלם אך הצללים הם שנים שהם מאהי"ה דאלפי"ן וההי"ן גם תבין איך הצלם הוא אחד והצללים הם שנים. נניח ענין הצלם הוא אחד והצללים הם שנים. נניח ענין הצלם ונדבר בענין הב' צללים כי הלא ב' צללים אלו הם דכר ונוק' כי הצל דאהי"ה דאלפי"ן הוא דכורא כנודע ושל ההי"ן הוא נוקבא והנה ב' צללים אלו הם הנז' בבואה ובבואה דבביאה הנראים לאדם כי הצלם הוא עליון ואינו ניכר ואמנם השדין אין להם רק הצללים הדכורים שהם אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן שהם בחי' הצל השני ובחי' הצל הראשון והנה אהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן הם גי' קס"א קמ"ג שהוא בגי' ש"ד ולכן נק' שדים כי השדים אין להם רק שני צללים הנק' הדכורין אך בבוא' דבבוא' שהוא הצל הג' מאהי"ה של ההי"ן שהוא נוק' אין להם כי אינם רק מדכורא לבד כנ"ל ובזה תבין הטעם למה השדים הם רוחין בלתי גוף והענין כי האדם נשלם בכל ג' חלקיו ולכן יש כח בו להעשות גוף אך השדים חסר מהם צל האחרון נוק' וכיון שלא נשלמו כלם שהם יותר  עליונים מהגוף אין בהם כח להעשות גוף ובפרט שעיקר הגוף אינו נוצר רק בכח אהי"ה דההי"ן האחרון וגם כי היא נוק' ולכן אין להם גוף עכ"ל. וזהו כדין נחתא רוחא וחד צילמא עמיה שהוא אהי"ה דיודי"ן הכוללים עמו אהי"ה דאלפי"ן ודההי"ן שהם הג' צללים כלולים כא' ונחתין ברחם של הנוק' לז ההוא דקאים בדיוקנא דלעילא שהוא בצלם אלקים שהם ג' צללים הנז' כך הם נחתין באשה וזהו בההוא צולמא אתברי

 ובההוא צולמא אזיל בהאי עלמא שהוא סוד החותם שגי' ג' אהי"ה והיא חותם כדי שיהא נשמר איתה הנשמ' מן החיצונים כדי שלא יתאחזו בו והוא שומר אותו בזה העולם מכל דבר רע ובפרט מן החיות רעת וזהו אך בצלם יתהלך איש ירצה א"ך שגי' אהי"ה שעול' צל"ם יתהלך איש. וגם נוכל לומר א"ך ב' צלם רצ"ל ב' אהי"ה דאלפי"ן ודההי"ן כלולים באהי"ה דיודי"ן שגי' צלם וז"ש בעוד דהאי צולמא שהוא אהי"ה דיודי"ן אשתכח עמי' דב"נ בצולמא דילי' שהם אהי"ה דאלפי"ן ודההי"ן אז קאים ב"נ בעלמא ומתחברין כחדא ירצה כ"ז שג' צללים עומדים ביחד אז יש לו חיים אבל כשיש פירוד ביניהם שיתפרד אהי"ה דיודי"ן שהוא הצלם מן אהי"ה דאלפ"ן ודההי"ן שהם הצללים אז גם הם יניסו מב"נ וזשה"כ ושלמה מלכא צווח ואמר עד שיפוח היום הידוע שהוא יום המית' אז ל' יום קודם המית מסתלק הצלם העליון אז אח"כ מתמעט חיות האדם יום אחר יום עד שמת ואז ונסו הצללים:

נלע"ד      לפי   הדרוש

של   האר"י

 זללה"ה שכתבתי  אותו

למעל' ושם כ' בתכליתו

שע"י החטא של ישראל

אז משפיע הז"א הטפה לחוץ לחיצונים כי בעוון ישראל גורם פירוד לזו"נ ואין לזעיר נוק' כנגדו להשפיע בתוכ' הטפה זרע ומאחר שבעון ישראל ירדה מפני זעיר למטה בעולם הבריא' ואז יוצא השפע בעוה"ר לחוץ לחיצונים כמו זה בחטאו של אדה"ר גרם פירוד בין זעיר ובין נוק' ואז יצא כל השפע של זעיר לחוץ ואז ע"י אותם הטיפות של דכורא בלי נוק' נבראו שדין וזהו השדין שנבראו ע"ש בין השמשות ונשארו כך בלי גופין מאחר שלא נכנסו הטפות של זרע ז"א בתוך הנקב' העליונ' כדי שיהי' נוצר להם גוף כי כשנכנס הטפה בתוך רחם של הנוק' אז בט' חדשים נוצר גוף לאות' הטפה ומאחר שלא נכנס הטפה בתוך הנקב' העליונ' אז נבראו השדים והנה מאחר שאין להם גוף לכך הם רודפים אחר ב,א כדי לידבק עמהם שיהי'

להם גוף ג"כ. והנה מי שמאבד בצולמא שלו וישביע את הצולמין דילי' כדי שיהיו מזומנים אל החיצונים ויפקדם שם ואז שולטים החיצונים על הצולמין מאחר שהשדים יש להם ב' צולמין של דכורא לבד שהם אהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן שעולה כמספר ש"ד. והנה מי שמשביע הצולמין דילי' ויפקידם אל החיצונים תיכף ומיד נכנסין שם השדים כדי להתחבר עצמם עם אהי"ה ג' שהוא אהי"ה דההי"ן שהיא נק' נקבה כדי שיהי' להם גוף ג"כ וז"ש יתחזון תרי רוחא ומתתקנין באינון צולמין דילי' כחיזו דב"נ. ירצה ב' רוחי הם ב' צולמין אהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן שגי' ש"ד שיבא ש"ד א' ויתלבש עצמו באינון צולמין של אותו ב"א שמשביע אותו והצולמין הם אהי"ה דאלפי"ן ודההי"ן שהם דו"נ כדי שיהי' להם גוף ג"כ ע"י אהי"ה דההי"ן ואז הוא כחיזו דב"נ ואזלין תרין רוחי דלא אתכלילו בכללא דגופא מאחר שלא הי' לו אהי"ה דההי"ן ואתתקנו בהו ואז הוא כבן אדם שיש לו כל הג' צלמים ואז מודיעין לי' לב"נ מילין מאחר שהוא ברא אותו ברי' חדשה גם הוא משיב עצמו. ודא הוא ב"נ דנפיק מרשותי' דמארי' ופקדונא דילי' יהיב לסטר אחרא. ירצה בזה כי אהי"ה דההי"ן הוא במלכות והיא נק' נפש ואהי"ה דאלפין הוא בת"ת והוא נק' רוח. ואהי"ה דיודי"ן הוא בבינה והיא נק' נשמה. והנה הנפש הוא אהי"ה דההי"ן צריך לב"נ להפקיד למארי' בכל לילה שהיא ביסוד דרחל הנק' אהיה דההין ששם עושים מ"נ לרחל הנה באתרא שהי' ראוי להפקיד נשמתו למלכות מסר נשמתו לסט"א ולכן נפק מרשותא דמארי' ולא אפקיד נפשי' בידי' דמלכות בסוד בידך אפקיד רוחי ובסוד נפשי אויתיך בלילה ומסר פקדונא שהוא אהי"ה דההי"ן לסטר שמאלא מסאבא כדי להתלבשם בתוך צלמו:

נלע"ד  שידוע שאין

לך         דבר

בזה   העולם שאין לו

מלאך א' ממונה עליו

מלמעל' ע"ד שארז"ל

שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל וכו' והנה

מי שזורק איזה דבר בשעת כעסו מידיו הוא מראה שהוא מבזה לאותו המלאך הממונ' עליו ולכן תיכף אותו המלאך עושה באותו האדם נקמה גדול' ולא שרייה עלי' ברכה כי כל הברכות הקב"ה שולח ע"י הממונים האחרים ואין מביאים לו ברכה ומאחר שאין לו ברכה הוא שורה עליו סט"א הנה זה הוא מי שמבז' איזה כלי ששור' עליו א' ממשרתיו של השי"ת הוא כך כ"ש מאן דאזמין על ההוא טיבו עלאה דילי' שהד' צללים שהם בכלל צלם אלקים נוק' צלם הוי"ה דכורא שהוא אך בצלם ב' צלם הנז' והיא הנפש והרוח והנשמ' והוא מבזה אותם ומבזה ח"ו להשי"ת שנתן לו הנשמ' הקדוש' עאכו"כ ששור' עליו כל סט"א וכל הטומאות שבעולם ומאחר שביזהו בטיבו של השי"ת שנתן והוא עצמו יצא מכלל הקדוש' ונכנס לתוך הטומא' כדי להכניע עצמו תחת הקלי' ולכן ג"כ בשעת יציאתו מזה העולם אז באה אותה הקלי' שמסר עצמו ת"י ולוקח את שלה מה שמסר אותו האיש לה ואתתקן בו והקלי' הוא מתלבש בתוך הצללים של אותו ב"נ ואז כל המלאכים שעשה אותו האיש ע"י מצות ומע"ט והיו דבוקים בהצלם שלו הם ג"כ נכנסים בתוך הקלי' עם הצלם והקלי' היא מתלבש בכל אותם הימים והמלבושים שלהם ואז הקב"ה ג"כ דוחה אותו להחיצונים ואין לו חלק לעוה"ב לעולם:

נלע"ד    ע"ד  מה שהבי'

האריזלה"ה ע"פ

ונכרת'   הנפש   ההיא ועד

משארז"ל כי נשמת הרשע

יורדת למטה מרגלו כד"א

ותגל  מרגלותיו   וכו' איך

הענין כי כשאדם חוטא הוא מוריד נשמתו לגיהנם ונשקעת שם וכן כפי גדר חטאיו כך מדרגות נשמות יורדות בגיהנם ולכן בחייהם קרוים מתים וכאשר הרשיע מאד גמר מלהשליך כל נשמתו למטה בגיהנם ואמנם אנחנו רואים שהוא חי אך הענין הוא כי הלא שני נשמות יש לו כנז' בזהר פ' נח התחתונ' הוא בגופו והעליונ' היא בסוד צלם מקיף על ראשו כנודע

וכפי גדר שיורדת נשמתו תחת מרגלותיו כפי הדרך ההוא נכנסה בו הנשמ' העליונ' סוד הצלם שעל ראשו וכאשר נגמר' נשמתו לרדת אל גיהנם אז נגמר הצלם לכנוס בו ואם עוד יחטא גם הצלם הזה יורד ויוצא תחת מרגלותיו וכשנגמר גם הוא לצאת אז עלי' כתיב ונכרת' הנפש ההוא כי כל בחי' נשמתו נכרתו וירדו למטה ולא נשאר לו למעל' שורש ואחיז' אך הצדיקים אינם מניחים לנשמותם שתרד למטה בגיהנם וע"י נשארה הנשמ' שלו שה"ס הצלם עומד עליו ושואבת לו חיים מלמעל' וזסה"כ איוב י"ג כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד ירצה אימתי כציץ יצא וימל שנכרת הנפש כי לשון וימל הוא מלשון ומלתם ערלת ומתרץ הכ' ויברח כצל רצ"ל דאותו הצלם שהי' בגופו וירד למטה בגיהנם ואם ג"כ הצלם שהי' על ראשו מקיף אותו יורד ג"כ למטה וזהו ולא יעמוד שאינו עומד בגופו אלא שהוא יורד ג"כ למטה תחת מרגלותיו וכשנגמר גם הוא לצאת אז ונכרתה הנפש ההוא וזה כציץ יצא וימל וזהו ג"כ כי תמול אנחנו שאנחנו נכרתים ולא נדע ואיך אנחנו יודעים ואומר כי צל ימינו שהוא הצל שהי' מקיף על ראשינו עכשיו עלי ארץ שהי' יוצא לחוץ על הארץ ובזה אנחנו יודעים שח"ו שנכרת נפשינו ולכן ע"י התשוב' אנחנו צריכים להכניס נפשותינו בקרבנו שלא יכרתו. ולפי דרך הזהר הוא כוונת הפ' כי צל ימינו שהיא אהי"ה דיודי"ן שכל המלאכים שנעש' מימינו הוא נקשר בו כי הוא עלי ארץ רצ"ל שאר"ץ גי' א"ש עה"כ וגי' אהי"ה דאלפי"ן ודההין ירצה שאהיה דיודין נקשר עם אהיה דאלפי"ן וההי"ן:

נלעד"ן     כי   בהיות

הזכר זוכה

אל הנפש ולא אל הרוח

ולא   אל  הנשמ' אז לא

ינתן   לו   בת   זוגו  אם

לא  שתהי'  כמוהו שיש

בה     הנפש    לבד   ג"כ

שא"א     להזדווג   נפש

בנפש ורוח ונשמ' וכיוצא אם לא יחסר לזה ויחסר לזה הרי שאינם במאזנים לעלות והיינו ממש לפי מעשיו וכאשר יהי' באדם נר"ן אם יזכה בבת זוגו בשלימות שאז מתייחדים זו"נ נפש בנפש רוח נשמה בנשמ' וז"ס ואתחברן בזווגא חד בכלא בגופא (ונוקבא ובסבא ה') ורוחא וידוע שאדה"ר הי' לו נפש ממלכות דאצילות ורוח מז"א ונשמה מבינה וחיה מחכמ' וז"ש תוצא הארץ ודאי דהא מינה נפקין נפש חיה כמה דאוקמוה דא רוחי' דאדם קדמאה שהי' לו ד' בחי' מנפש עד חיה שהוא ממלכות עד חכמ' וזהו נפש חיה וכל הנשמות שיצאו מאו"א נכנסים הכל במלכות והיא נק' שמיני עצרת שהיא שמינית של בינה ועוצרת הכל בתוכ' והיא מוציא' אותם אח"כ כאו"א למינה וידוע שכל חטא של אדה"ר הי' בא מאחר שנזדווג עם אשתו ביום שהי' ע"ש ולא המתין עד הליל' שהיא ליל שבת ולכן נתגלגל הדבר שראה אותם הס"מ ונתקנא באשתו של אדם עד שעשה כל מה שעשה וזסה"כ שאמר לו הקב"ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן שהיא נשמת חוה שיצא מז"א שנק' עץ אשר בתוך הגן שהוא עדיין בתוך האשה העליונ' מלכות לא תאכלו ממנה מלשון אכלה ומחתה פיה שהיא לשון זיווג כלומר אל תזווג עמו ביום אבל אם אתה מזדווג עמה ביום מות אתה תמות אשתך ומאחר שלא המתין עד הליל' שהיא ליל שבת לכן בא עליו כל מה שבא וע"כ גזר עליו אזה כי תזריע בשביל אותה האשה שהיא מזריע בשעת בריאת העולם שהיא חוה שנזדווג' עם אדם לכן גזר השי"ת ויל"ד ה' כשיולד הה' עליונ' שהיא יולדת זכר בלבד ולא זכר ונקב' ביחד וז"ש בגין דאדם קדמאה בזיווג דילי' חאבו לקב"ה:

נלעד"ן        כי    ידוע

שז"א נק'

פנים    ונוק'   נק' אחור

וזהו אחור וקדם צרתני

שהוא מזרח ומערב זו"נ

וגם    ידוע    שיש   בחי'

היזווג או פב"פ או אב"א ירצה כשיש התעוררות

מתתא' כצ"ל מהמצות ומע"ט שעושים אז מטרוניתא מתקשטת באותם המצות ומעוררת מ"נ לגבי המלך אז כשרוא' המלך שהמטרוניתא היא פניה מאירין ע"י קשוטיה אז ג"כ הוא מקבל שפע מאו"א כדי להאיר פניו ג"כ ואז נותן שפע רב למטרוניתא ואותו הזיווג נק' פב"פ ואם ח"ו לא יש מ"נ למטרוניתא ולא יש לה קשוטיה לקשט בה אז אין פניה מאירות וגם הז"א אינו רואה אותה בפנים צהובות ושוחקות אלא בפנים זועפות ואינו נותן שפע אלא מעט ואותו הזיווג נק' אב"א כלומר כמו אב"א אין זיווג ג"כ זה הזיווג אינו נק' זיווג שלם מאחר שאין הזעיר מעורר הטפה בתאוה כדי להיות בנוק' וזהו וילדה זכר כלול כחד מסטרא דימינא שהוא בפנים רצ"ל כשיש זיווג פב"פ א"כ הנשמות שיוצאים מאותה הפנים הם מצד הזכר והזכר הוא שולט על הנקבה. ואם נקבה תלד כלילן כחד מסטרא דשמאלא ירצה כשיש זיווג אב"א אז כל הנשמות שיוצאים הוא מצד הנקבה שולטת על הזכר וזכר אתכפיא תחת הנוק' או נלע"ד באופן אחר ע"ד מה שמביא האר"י זללה"ה בדרוש של תפילין דר"ת ענינם הוא לפי שזיווג או"א הוא לצורך הזו"נ והנה המוחין דחו"ב הם לצורך ז"א והנה כשהאש' מזרעת תחלה יולדת זכר ונמצא כי אימא היא מזרעת תחלה טיפת הבינ' ואח"כ אבא נותן טיפת החכמה ובעת הליד' הנכנס אחרון יוצא ראשון ונמצא כי תחלה יוצאת החכמ' שהיא פ' קדש ואח"כ בינ' שהיא פ' כי יביאך אך כשנתנו הב' עטרין חו"ג הם לצורך המלכות וכשיולדת נקבה הוא משום שהאיש הזריע תחלה ולכן כשיולד יוצאת נקבה תחלה שהיא הגבור' שהיא פ' והי' אם שמוע ואח"כ הדכורא שהוא החסד פ' שמע והנה תחלה שמעתי ממורי זללה"ה כי כל הבנין תלוי בידוע אם נכנסת תחלה עטרא דגבור' או דחסד ברישא דז"א וכפי סברת רש"י נכנס תחלה החסד ולכן פ' שמע הוא קודם לוהי' אם שמוע ולסברת ר"ת הוא להיפך. אח"כ ביאר לנו באופן אחר אמנם נראה כי זה הדרך הב' מפרש הדרך הראשון ועמו נבין דלא פליג רש"י ור"ת והכל

אמת והענין כי הלא אשתכחן בזהר פ' פנחס דרנ"ח וגם בתקונים דאלו תפילין כסברת ר"ת איקרון תפילין דעלמא דאתי והנה כי הלא ביארנו כי יש מוחין מסטרא דאבא ומסטרא דאמא וממוחין דאמא נפקו תפילין דרש"י וממוחין דאבא נפקו תפילין דר"ת ובזה לא פליגי. והענין כי הנה היסוד דאמא הוא רחב ויש כח לסבול בתוכו ב' עטרין חו"ג כי מח דחסד הוא מצד פנים והגבור' הוא מצד אחור ויסוד דאבא הוא באמצע דאמא ומפסיק ומכריע בין החוה"ג דיסוד דאמא ואמנם כשבוקעים נה"י דאמא תחלה נבקעים העליונים שהם חו"ב ואח"כ נבקע היסוד ואז יורדים כסדרן במצחא דז"א תחלה חכמה ואח"כ בינה ואח"כ חסד כי הוא מצד פנים ואח"כ גבורה שהוא מצד אחור ואלו הם הד' פרשיות של תפילין דרש"י אך התפילין דר"ת הם מוחין דאבא והענין כי הלא יסוד דאבא אינו רחב כנודע משום דהוי דכורא ולכן אינו סובל בתוכו חו"ג רק מקצם לבד כיצד נכנס תחלה עטרא דחסדים כי הוא גדול מהגבורות ולכן נכנס ראשון וכאשר בא אח"כ לכנוס הגבורות הוא דוחה את החסדים למטה והם יוצאים מפי האמה דיסוד ולחוץ. והענין כי וודאי שאינם יוצאים כי הלא איך יסוד אבא הוא בארוך יסוד דז"א וא"כ איך יורדים החסדים לחוץ לגמרי אך הענין הוא כי עתה בעת כניסת ראש היסוד ברישא דז"א ואז מתחילים לצאת לחוץ בסוד התפילין אך אח"כ כשנכנס כולו אינו כן כמו שנבאר. וגם הענין כי הלא הם מגיעים עד עטרת היסוד והנה עד המקום ההוא יש ב' עורות אל היסוד אך בעטר' נכרת עור אחד בסוד הפריעה ולא נשאר רק מסך א' מבשר כנודע ואז בהגיע שם החסדים הם עוברים דרך המסך הדק והזך ההוא ויוצאים לחוץ א היות שעיקר שרשם נשאר בפנים להיותם עוברים דרך המסך משא"כ אם הי' יוצאים לגמרי דרך פי האמה הרי נתרצ' קושי' הנז' וכבר ביארנו בענין כוונות הציצית כי ה"ח וה"ג הם שמות של אהו"ה וע"ש היטב ושם נאמר כי המוחין דאבא הם שלמים אך החוה"ג דאמא הם בסוד אה"ו ג' אותיות לבד

וחסר אות רביעי של השם אך דאבא הוא שם שלם. והנה כאשר נכנסים ה"ג גם הם קצר המצע מהשתרע ויורדין ההי"ן אחרונות של אהו"ה של ה"ג למטה עם ה"ח כי היסוד דדכורא צר מאוד ואינם יכולים להיותם למעל' ואמנם ה"ח הם רוצים להדבק בשורשם ביסוד דאבא וגם רוצים להיות עם ה"ג רק שאינם יכולים מצד צרות המקום ולכן הם עולים מלמט' למעל' דהיינו מן עטרה ולמעלה בחיצוניות היסוד ומקיפין מבחוץ. וז"ס והבוטח בד' חסד יסובבנו כי הבוטח הוא בחי' אבא כי שם מעלת הבטחון ולכך חסד יסובבנו דוגמת החסדים דאבא ששם סובבים היסוד נמצא כי ביסוד דאמא יש חו"ג דידה וחסדים דאבא אך ביסוד דאבא לא יש רק גבורות דידי' בלחודייהו ומטעם זה נק' ג"כ היסוד שם י"ה כמבואר אצלינו בסוד מנין רפ"ח ניצוצות כי יש בו ט"ו חסדים וגבורות ואמנם כשנכנסים נה"י דאבא ברישא דז"א אז נבקעים ע"י קוצי דשערי דא"א ונבקעים ואז יוצאים התפילין כסדרן כיצד חכמה ואח"כ בינה (ואח"כ החסדים) ואח"כ הגבורות שהם בפנים דיסוד וזהו טעם הויות להדדים בינ' וגבור' ואחר שיצאו הגבורות יש מקום אל החסדים לצאת ומה שהיו מקיפים נכנסים לפנים מן העטר' ועולים בראש ואז יוצאים במצח אחרי הגבורות ובזה הבננו סברת ר"ת ואמנם כשהיו החסדים מקיפין היו יכולים לצאת קודם הגבורות ולא יכנסו לתוך היסוד דאבא כי בזה יתעכבו אחר הגבורות אך הענין כי א"א להם לצאת לחוץ כ"א בלבוש שלהם שהרי נה"י דאבא כי מהם נעשים סיבתם של התפילין ואם יצאו עם החו"ג דאמא יהיו בלתי לבוש ולכך חוזרים לכנוס ביסוד דאבא ואמנם כ"ז הוא בתחלת הכנסתם אבל אחר שעושים מציאת התפילין אז כשיורדים והם מתפשטים יורד נה"י דאבא בתוך ז"א אז עושים המוחין המתפשטים תמיד כנודע בכל רדע נמשך מציאות המשך שפע המוחין מאו"א אל ז"א ואז ע"י אותו ההמשך המחודש תדיר הם חוזרים להיפך כי תחלה נכנסים הגבורות היוצאים לחוץ ואח"כ נכנסים החסדים והנשארים בפנים ממש היפך

 מש"ל ובזה לא פליג מה שביארנו בדרוש י' הרוגי מלוכה שהם הי' גבורות דאבא ודאי שכולם עומדים ביסוד דאמא ואמנם בכל שאר פרטים הם שוים רש"י ור"ת. והנה אמרו בתקונים כי תפילין דר"ת ה"ס יהה"ו והוא סוד תפילין (דמארי) דעלמא דאתי פי' כי כיון שהם תפילין ממוחין דאבא א"כ הם גדולים מבינ' הנק' עלמא דאתי וא"כ הוי תפילין דידה שהם למעל' ממנה גם זהו מש"ש כי ע"ז נאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כי כבר ידעת כי עטרא דחסדים הוא דכורא דז"א והם ג"כ נמשכים הה"ח אלו אל היסוד ואלו הם הצדיקים ואמנם עטרא דגבורות שהוא עטרא דנוק' הוא למעלה מהם כי פ' והי' אם שמוע הוא למעל' משמע וז"ס ועטרותיהן בראשיהם כי המלכות נק' עטרה כנודע והגבור' שהיא בחי' המלכות הנק' עטרה ג"כ היא למעל' מראשיהם משא"כ בתפילין דרש"י שהעטרה היא תחות הדכורא בהאי עלמא שהוא עולם זו"נ והוא יתבא תחותיה הרי כי המוחין דאבא הם רמוזים בהויות יהו' ומוחין דאבא שם הוי"ה. כלל העול' מדברינו כשמגדווגים או"א להוציא מוחין חו"ב דז"א אז אשה מזרעת תחלה שהיא בינה ואח"כ חכמה ואז יולדת זכר שהוא ז"א ירצה שהוא תיקון ז"א וזהו רמז אש"ה כ"י גי' של"ו שהיא גי' אלקים מוחין דקטנות דנה"י דאמא וג' הויות שהם מוחין דגדלות דנה"י דאמא ויהי' פירושו אשה כי תזריע כשאש' עליונ' מזריע בז"א כמספר אש"ה כ"י ג' הויות וג' אלקים אז וילד' זכ"ר גי' בכור שהוא חכמ' הנק' בכור וזהו פרשה ראשונ' קדש לי כל בכור ואז כל הנשמות שיוצאים מאותה הפעם הם מסטרא דימינא מאחר שיצא מתחל' מוח חכמה של ז"א שהוא מסטרא דימין והם נכנעים תחת הזכרים מאחר שהימין שולט בעלמא שהוא הז"א אבל כשמזווגים או"א להוציא הב' עטרין שהם חו"ג שהיא ליתקון הנוק' אז האבא מזריע תחלה ואח"כ האמא ומה שנכנס אחרון יוצא ראשון ואז הגבורות יוצאים מתחל' לתיקון הנוק' ואז כל הנשמות שיוצאים באותו הפעם עם החו"ג שהם מסטרא דשמאל' מאחר

שהגבורות שהם מצד השמאל יוצאים מתחלה ואז דכו"נ כלילן כחד מסטרא דשמאלא ודכורא אתכפיא בימינא דלא שלטא:

נלע"ד   כי ידוע מה

שמביא האר"י

זלה"ה בדרוש דפסח

וז"ל כי כבר ידעת כי

הדעת הוא ה"ח וה"ג

נמצא כי היסוד דבינה הוא כולל ומלביש את העשר כנז' ובהכרח יהי' בלבוש הזה ג"כ עשרה מציאות לפי שהבינ' ה"ס אהי"ה ובפרט בהיות בה סוד העיבור הא' דז"א אשר שם אהי"ה מורה על זמן העיבור ולכן נמצא כי היסוד של אמא הם י' שמות אהי"ה והם לבושים אל ה"ח וה"ג ואמנם בהיותו בסוד תלת כלולין בתלת אינם מאירים בדעת דז"א רק י' לבושים אלו והם י' שמות של אהי"ה. ואמנם כבר ידעת כי לעולם האחורים העליונים הם משמשין (בהיותם) ועושים פנים למה שלמט' ממנו ונמצא כי האחורים בזעיר א"כ אינם עשר אהי"ה דפנימית רק החיצוניות וכל חיצונית נק' אחורים והם י' שמות דאהי"ה מבחי' אחורים וה"ס הריבוע כמבואר אצלינו שהוא א' א"ה אה"י אהי"ה העול' בגי' ד"ס ונמצא שהם י' שמות אהי"ה בריבועם והם בגי' י"פ ד"ס ואלו הם י' דמים ה' של דם טהור וה' של דם טמא. והענין כי ה"ח ניתנים אל היסוד דז"א עם מלבושיהן שהם ה' דמים וה"ג ניתנים ביסוד הנוק' עם לבושיהן שהם ה' דמים טמאים. גם הה"ח ניתנים מסוד הזיווג אל הנוק' ויש כח ביסוד שבה לקבל כל הי' דמים הנז' ואז מתחברים בבטנה כל אלו ומהחו"ג נעשה הולד ומה' דמים הם מתבררין חציה והם דם טהור והם ג"כ מתהפכים לחלב לינק הולד ואז הם מתבררים וה' דמים אלו הם לבושי ה"ח ולכן הם דם טהור אך להיותם סוד אחוריים הם נק' דמים ויש בהם פסולות אך הדמים של ה"ג הם דם טמא והם קלי' גמורים פי' כי מה שנשאר מהם מהם אחר כל הבירור הוא דם טמא ממש ויוצא אל הקלי' אך לא עצמותן ה"ו משא"כ בה' דמים טהור שמתמצית אחר

הבירור נעשה ממנו קדוש' הנק' דם טהור אך  לא קלי' ממש הנק' דם טמא אלא דם טהוא עכ"ל. כלל העול' שבעת הליד' העליונ' מאחר שאין פתיחת הקבר בלא דם ויוצא הפסולת אל הקלי' ואז האשה העליונ' היא טמאה ואסור' לבעל' מאחר שיונקים ממנה הקלי' שהם טמאים וידוע שהקלי' הם י"א וכשיוצא השלהבותא דאשא מתחת כה"כ ומכה על ראש הקלי' ונגרע קומתן ונבלעים ונעשים ז' דהיינו ז' לבד ומהם נמשכים ז' כתות של השדים יש מהם נראים כמו ב"א ויש מהם כתיישים שחורים ויש מהם כתרנגולים שחורים ויש מהם כמו החתולים ויש מהם כנחשים ויש מהם כצפורים ומהם כדורי שער מהופך יחד כי השערות מסובבים יחד להיות כמו כדור ונתגלגל על הקרקע ובאויר ואח"כ בא השלהוביתא אחרינא ממקום הנז' ומכה בנז' ונבלעים ונעשים ארבע וסי' הכה תכה את יושבי הארץ ואלו הם הד' רוח סערה ענן גדול אש מתלקחתץ ונוגה לו סביב. והם הם הד' מראות שראה יחזקאל כמ"ש ראיתי והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ודע כי באלו הד' קלי' שראה יחזקאל ע"ה נכללו בהם הי"א ספי' דקלי' והריני מפרש אותם ואתחיל ממט' למעל' רוח סערה מלכות שבקלי' ושלט' בה לילית זעירתא. ענן גדול היא יסוד הוד נצח שנבלעו יחד ושולטים בהם עפריר"א וקסטימו"ן אשר הם כתובים בזהר פ' בלק כי מאלו הב' מלאכי הטומא' היו שואבים יוני"ם ויומברו"ס בני בלעם הרשע חרטומי מצרים. א"ש מתלקח"ת הוא ת"ת גבור' חסד מהקלי' ושולטים בהם אסימו"ן סמא"ל ונחש ונוגה לו סביב היא בינ"ה חכמה כתר (אם היינו אותה הטיפ') ושולטים בהם לילית סבתא ונעמה אחות תובל קין ואגרת בת מחלת והנה כל אלו הז' קלי' יונקים מדם טמא היוצא בשעת לידת האשה העליונ' ולכן וטמא' ז' ימים וזהו דהא כל ז' יומין לא עאלין אנון רוחין לגבה לאתקשרא בה שהם ז' בחי' חו"ג שמתפשטים בז"א אינם נכנסין בתוך המלכות. והכוונ' כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש המיל'

כי ע"י דמים הטמאים שיונקים מהם הקלי' מתדבק ג"כ קל"נ על היסוד של הזכר וזהו הערל' שחופפת על היסוד כי כאשר הערל' חופפת על המיל' אז אין החסדים רוצים לירד עד היסוד ולהתגלות שם כדי שלא יתאחזו הקלי' בהם שיונקים אז ממידת המלכות ואפי' למעל' במקומם אין רוצים לירד שהוא במקום המגיל' בתנ"ה לפי שכיון שאין שם מחיצות הם נופלים ויורדים עד היסוד בוודאי ולכן אין החסדים מתפשטים. אמנם נשארים למעל' בדעת ז"א ואינם מתפשטים רק עד המיל' כי בהסרת הערל' מן היסוד אז יורדים ה"ח ומתפשטים בז"א כי אין להם פחד לירד וזהו לשון הזהר וכל אנון ז' יומין אזלה בגופא לאשכחא אתר ויש לה פחד מהערל' שלא יתאחזו הקלי' ונשארים למעל' בדעת ז"א שהוא יסוד (דז"א) [דאמא] וזה שמביא הזהר וכדין כתיב והי' שבעת ימים תחת אמו שה"ח נשארים למעל' בתוך יסוד דבינ' שהוא דעת דז"א והוא תחת אמו וביומא תמינא' אתהדרו רוחא וגופא לאתחזא' קמי מטרוניתא (לירד כלם) שהיא ביום השמיני ימול בשר ערלתו כי בהסרת הערל' מן היסוד אז יורדים החסדים ומתפשטים בז"א כדי לאתחזא' קמי מטרוניתא לירד כלם במלכות להתדבק עם ז"א כי אז אין להם פחד לירד וז"ס התינוק כשנולד ערלתו עמו ביסוד שלו וכאשר נימול אז אתגליא י' ראש פומא דאמה דילי' שה"ס החסדים העליונים בסוד אברהם דכתיב בי' אחר שנימול וירא אליו ד' וגו' דאתגליא אבר ה' ע"י מילתו בפוס האמה הנק' פתח אהל מועד כנז' בזהר וגם באדרא והמשכיל יבין בסוד טעם המילה לח' ימים עד בא המלך הח' כמבואר בכת"י האר"י זלה"ה וכאשר אכתוב בע"ה אח"כ בפי' רע"מ וכאשר נסתלק הערלה שהיא קל"נ היושבת וחופפות על היסוד ונק' נוגה ושורש' היא מהצינור של מותרות שביסוד כנודע ואין מקום ביאור כאן ולכן קל"נ היא בערל' הנאחזת שם בכח הצינור ההוא כי משם שורש'. וכד אתעברת מתמן אתגליא מל מחשמ"ל כנז' בפ' ויקהל שהם הע' אורות שמתגלים

עתה ע"י המיל' גם הע' אורות בחי' מ"ל מאותיות מילה והנה אינם יורדים עד היסוד ממש רק כשיורדים במקומם ומתגלים שם זהו כוונת המיל' להמשיך הארת ה"ח המתפשטים בזעיר להורידם שם ביסוד כדי שיאירו שם. ואמנם סוד הארתם ביסוד הוא להמתיק ה"ג אשר שם כנז' כמ"ש אצלינו כי הה"ג הוא ביסוד הזעיר ושם יורדים ה"ח והם מכים בירידתן ביסוד וממתיקין ה"ג אשר שם ולכן אנו צריכים שירדו אלו ה"ח ביסוד וימתקו אותן ה"ג שהם דינים. ונודע שאין יכולת בחסדים המכוסים לירד ביסוד למתק ה"ג רק ה"ח המגולים לבד שאין בהם מחיצות שיתעכבו מלירד אלו הם היורדים וממתיקים לגבורות שביסוד כנודע. והנה ביארנו שה"ח וה"ג הם בחי' הויות כנודע. והנה ב"ח המגולים שבנ"ה הם הויות כ"ו כ"ו גי' ב"ן ותק"ח הב"ש דת"ת המגולים וביארנו שהבחי' יותר מעולה היא שירד הרוב למטה במגולה כי הם הרבים כי הם ב"ש אך למעל' הוא שליש א' לכן ראוי לחלקו ח' למעל' וי"ח למטה וזה כוונת המילה לחלק זה החסד שבת"ת ולת"ת ח' לבד למעל' וח"י למטה ואז יהיו חשבון המגולים ע' שהוא ב"ן וח"י למטה הרי שיש בכאן ע' אורות מגולים ותכוין אח"כ להורידם למטה ביסוד אלו הע' אורות וז"ס ב' אותיות מ"ל ממיל"ה ויכוין שע"י כריתת הערלה שהוא לגלות אותו המסך של אלו האורות שהם ע' כמנין מ"ל שע"י המילה שהוא מ"ל וחותך הערלה יתגלו אלו הע' אורות מנין מ"ל ואז ע"י שמתגלים הע' אורות כנז' שירדו ביסוד להמתיק הגבורות אשר שם ולכן מצוה זו טעונה כוס. והענין כי היין סודה גבורות כנודע והכוונ' הוא כי ע"י המילה מתגלים כמנין מ"ל ואחר שנתגלו במקומם אז מורידים אותם ביסוד וממתקים שם ג' גבורות פחות שליש שהם ג"כ גי' ע' כנגדם ואלו הב"ג ה"ס כוס של יין כי הם ע' אורות הגבור' הנמתקות ע"י ע' אורות החסדים המגולים ולכן תחלת המיל' ואח"כ היין הרי עד עתה ע"י המילה ירדו ג"ח פחות שליש ואח"כ מצות הפריעה וע"י הפריעה גורם שיתגלה

כל השליש העליון דת"ת כל הת"ת מגולה ואז ירדו ג"ח גמורים ונמתקו ביסוד ג' גבורות וז"ש הפריע"ה פר"ע י"ה רצ"ל שהוא פורע ומגלה גילוי ב' שהוא אותו שליש המכוסה הוא נפרע עתה ומגלה ואמנם הע' אורות שאין בהם מסך אינם נק' פריעה כי דרכם להיות בגילוי אך זה השליש המכוסה תדיר כשמתגלה הוא פריע' גמורה ואמנם מה שקרא לזה השליש י"ה הוא כי הלא השליש הזה הסתום הוא ח' אורות כנ"ל וכשהוא יורד ביסוד הוא ממתיק שליש א' דגבור' כנגדו נמצא שנתוספו ב' הארות ביחד א' הוא כי הארות השליש העליון של החסדים והב' הוא מיתוק השליש העליון של הגבורות והנה ב"פ ח' הם י"ו כמנין י"ה עה"כ וזהו פריע"ה פר"ע י"ה כי פורע ומגלה י"ה אורות עה"כ ואמנם במיל' עצמה כלול ורמוז כ"ז כי הם ע' אורות המגולים וב' אותיות י"ה הם השליש המכוסה הרי כי ד' אותיות מיל"ה רמוזה בהם המילה והפריע' ולכן מל ולא פרע כאלו לא מל כי הלא י"ה אורות אלו שמתגלים בעת הפריע' גם הם ע"י המילה באו כי אם לא קדם המילה לא ירד איתי השליש שם ולכן כיון שהגורם הכל הוא המילה לכן אפי' י"ה אורות אלו נרמזי במלת מיל"ה מ"ל י"ה שהם ע' אורות תחתונים כמנין מ"ל ועוד י"ה האחרים והוא כשאינו פורע נמצא שהמילה עצמה לא נגמרה כי עדיין חסרים אותיות י"ה ממיל"ה כי כוונות המילה הוא לגלות אפי' אותם י"ה אורות וא"כ מל ולא פרע כאלו לא מל. והנה י"ו אורות אלו האחרונים נשתיירו באבר הקדוש עצמו עתה בעת הפריע' כי הלא האבר עצמו צורת ו' כנודע ועתה בפריעה נתגלית העטרה היא היו"ד ונעשים י' על ו' והם י"ו אורות וז"ס י"ו מיוס"ף נשאר האורות שהם ו' חסדים וע' גבורות הנמתקות עם החסדים הם ק"ם אורות כמנין ס"ף מיוס"ף ולכן נחלקו י"ו לבדם הבאים ע"י הפריעה וס"ף לבדם הבאים ע"י המילה כללות כולם בגי' יוס"ף שהם ג"ח וג' גבורות הם ו' הויו"ת והם ג"פ ב"ן שגי' יוסף. ונלע"ד חיים כי לכן נק' היסוד מזל"א בסוד

 החסדים אשר בו שהם ע"ח כמנין מזל"א והם מתגלים ונוזלים ויורדים בו ונק' מזל"א וזהו כוונות הפ' קומ"י אור"י גי' יוס"ף שהוא אורי ע"י החסדים שהם ג' ע"ב שגי' רי"ו כמספ' אור"י כי בא אור"ך גי' זכ"ר שהוא ז"א שנתחבר פעם אחרת עם היסוד שלו בסוד בשוב ד' את שיבת ציון ולכן תאור לו ג"כ שג"כ כבו"ד ד' שהם ל"ב נתיבות חכמה כמספר כבו"ד ד' עליך זר"ח עה"כ גי' רי"ו שהם החסדים המאירים למלכות וזהו כוונת ויקם עדות ביעקב שמהיסוד דז"א מפרק ראשון נעשה דעת דיעקב וזהו ויק"ם גי' יוס"ף הוא עדו"ת ביעקב שהוא דעת דיעקב אבל ותורה שהיא ד' אהי"ה ב' דיודין וא' דאלפי"ן וא' דההי"ן גי' ותור"ה שם בישראל שהוא בכל ז"א שמתפרשת בגופו אשר צוה את אבותינו שהם חו"ב שמשפיעים אותם האורות להודיעם לבניהם שהוא מלשון וידע אדם את חוה אשתו וזהו להודיעם כדי לזווג לבניהם שהם זו"נ. וזהו ג"כ כוונות הפ' ותגזר אומר ויקם לך ועל

לזווג עם המלכות וליתן לה ה' חסדים וה"ג וזהו בלילה שהיא רחל וכדי לעלות אותה לת"ת שהוא על אשמורת שהם נ"ה וזהו לראש שהוא ת"ת שהוא על אשמורות וזהו גם כוונות הפ' ד"ה כ"ח ויקם דוד המלך על רגליו ירצה ויק"ם שהוא גי' יוס"ף הוא מקום לדוד המלך שהוא רחל על רגליו למעל' מנה"י דזעיר כדי לחבר עם הת"ת כלל העולה כבר כתבנו לעיל שהיו האורות נשארים בסוד יק"ם אורות יוצאים לחוץ והנה כבר ידוע שהחסדים הוא שם מ"ה הגבורות הוא שם ב"ן כמ"ש האר"י זללה"ה בדרוש העומר וע"ש ולכן תכתוב יו"ד וא"ו גי' ג"ל ותכתוב ג"כ ל"ג במילואה גימ"ל למ"ד גי' יוס"ף ירצה שהיסוד נק' ג"ל מאחר שהוא יוצא לחוץ ג' חסדים וג' גבורות וסי' ג"ל ג' גבורות ל' חסדים ולמה החסדים הוא רמוז בלמ"ד מאחר שמגדלים את המלכות שנעש' פרצוף שלם בי' ספי' וג"פ עשר מהם ג' חסדים הרי שלשים וא"כ יוסף נק' ג"ל שמילואו עולה יוס"ף וזהו כוונת הפ' ויברך ד' את בית המצרי בגלל יוס"ף ירצה כי הלא ידוע שהבחינה של משה הוא ביסוד דאבא ובית של יסוד דאבא היא הבינה ע"ד החכמ' יבנה בית בינה ובינה נק' מצרים וזהו ויברך ד' שהוא חכמה מברך את בית המצר"י גי' מש"ה שהוא

ע"י היסוד הוא מברך הבינה או בית המצרי שהוא גוף דז"א שהוא בית אל יסוד דאבא שנק' מש"ה ע"ד מש"ה מלגאו יעק"ב מלבר ואבא הוא מברך את ז"א את בית המצר"י שהיא מלכות שהיא בית של ז"א ושל יסוד דאבא שכל האורות נכנסים בתוכה ע"ד באבא יסד ברתא ובחכמה יסד ארץ לאבא הוא מברך לכל א' וא' או לבינה או לז"א או למלכות הכל הוא בגלל יוסף היסוד שיתגלה אותן האורות דמלכות וזהו בגלל לשון גילוי וזה רמז בגל"ל גי' אדנ"י שיוסף היא האורות ברחל שהם ג' חסדים וג"ג וז"ס הפ' ושלשים יום ושלשת יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה לאתיישבא רוחא בגופא שהנפש אינה מתיישבת עד ל"ג ימים וז"ס וחיתה נפשי בגללך אימתי יש חיות לנפש כשעובר ל"ג ימים לזכר דהיינו כשמתגל' ג"ח וג"ג מן ל"ך שהוא מן ה' חסדים וה"ג וזהו בג"ל ל"ך וזהו רמז כל זכר לגלגלותם לזכר צריך להמתין אמו עד שנשלם  ג"ל ימים וז"ס הפ' ויברכנו ד' בגללך השי"ת יברך אותי ע"י היסוד הנק' ג"ל מן ל"ך וז"ס הפ' ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ע"ד עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכבר אמרנו לעיל בשם האר"י זללה"ה שע' חסדים יוצאים לחוץ לרחל מן היסוד וע"י גבורות שהם ב' חסדים וב' שלישים שעולה ע' וב' גבורות וב' שלישים שג"כ עולה ע' והם סוד תרין עיינין דרחל עין ימין ועין שמאל וזהו ג"ל עיני שהיסוד שנק' ג"ל הוא מגלה עיני שהם גי' ב"פ ע' ואז ואביט"ה גי' ג"ל שיש לה הסתכלות ע"י אותם הג"ל אורות שהם נפלאות שהחו"ג נק' נפלאות שיוצאים מז"א הנק' תורה וזהו נפלאות מתורתך. או נ"ל ג"ל עינ"י גי' חכמ"ה בינ"ה ע"י חכמה ובינה דז,א אז מתגל' עיני דנוק' דז"א אבל עדיין אין לה ראיה עד שמתפשטים ג"כ החו"ג בזעיר ויוצאים לחוץ לרחל וז"ש ואביט"ה ע"י נפלאות שמתגלים מתורתך מז"א ולחוץ ומתפשטים בתוך הנוק' דז"א בעת הזיווג וירצה בזה כשיש ד' מוחין לז"א חכמה בינה ודעת שהוא חסדים וגבורות אז יש ראיה אל עולימתא שפירתא וזהו גם כוונת הפ' גל מעלי חרפה ובוז כי עדותך נצרתי ירצה

מי הוא הגורם שהיסוד שנק' הוא משדד ומגלה מעלי חרפ"ה ובו"ז גי' שד"י שהיסוד שנק' חרפ"ה ובו"ז ע"י שהוא משדד החרפ"ה ובו"ז מן המלכות שהם החיצונים ע"י גילוי האורות שהם סוד ג"ל מי גרם ליסוד שהוא מגלה האורות וז"ש כי עדותך נצרתי שהנצח וההוד שהם טוחנים מן לצדיקים צדיק וצדק הם היו שומרים לו החו"ג כדי ליתן לו ע"ד כל אורחות ד' שהוא ז"א חסד ואמת חסדים וגבורות שהאמת נק' גבורות בסוד אהי"ה פ' אהי"ה שעולה אמת שאהי"ה הם גבורות של אמא וזהו חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו כדי ליתן ליסוד ע"י עדותיו שהם נצח והוד וז"ס כוונת הפ' ג"ל נעול מעיין חתום ר"ל בסוד יוסף לעילא יוסף לתתא וז"ש הז"א להנוק'  כלת שלו שהם רחל ולאה ומתחל' אומר ללאה שנק' מד"ת בסוד מד"ת ימי. ג"ל נעו"ל ר"ל מ"ה שהי' האורות סתומים שהם הג' גבורות והג' חסדים שהם חו"ג ושליש אחד דת"ת עתה הם מתגלים לחוץ בסוד קישוי האבר שהטיפה מתעורר לצאת ולכן אומר אחותי כלה בסוד פתחי לי אחותי וגו' שראשי נמלא ט"ל והוא התעוררת היסוד העליון שהוא בחזה דז"א שהוא יוסף שגי' נעו"ל כנ"ל ואותו היסוד הוא מתחבר עם לאה זהו "אחותי" "כלה" ר"ת וס"ת איכ"ה גי' לא"ה ונשארים אותיות אמצעיות חתו"ל בגי' מד"ת שהיא לאה שנק' מדת ימי כידוע וזהו ג"ל הם גבורות ג' והל' הם ג' חסדים וז"ס שז"א קורא ללאה לעשות עמה הזיווג בסוד היסוד העליון שהוא בחזה דז"א ועתה הוא סוד שז"א אמר לרחל ומפתה אותה לעשות הזיווג ג"כ וז"ש ג"ן נעו"ל כי ידוע שרחל יש לה י"ס והיסוד שלה נק' נקודת ציון שהוא בגי' יוסף והמלכות שבה נק' ירושלים וע' בדרוש הפ' בסוד החותם וכו' והנה ג"ן במילוי גימ"ל נו"ן גי' ג"ל נעו"ל ר"ל מה שהי' היסוד דז"א מתגלה גילוי מאחר שלא יש לו זיווג אז היסוד בסוד גילוי הערות ועתה הוא רוצה שיהי' נעול וסתום בסוד הזיווג אז נכנס היסוד דז"א בהרחם דנוק' ונסתם שם בסוד הזיווג וזהו ג"ן ג"ל נעו"ל מה שהי' מתחלה מגולה עתה נעשה נעול

וסתום ומה שיוצא לחוץ הוא ג' חסדים ב' חסדים דנצח והוד וב' שלישים ת"ת ואח"כ מתגל' עוד שליש הרי ג' חסדים והן הם ה' גבורות שמקימם בעטרה דיסוד דזעיר וכל א' כלול מי' הרי נו"ן והנה היסוד דזעיר כשנכנס בתוך הרחם דנוק' עד איזה מקום מגיע וז"ש נעול מעיין חתום ר"ל ג"ל נעו"ל כשהיסוד (דזעיר) דז"א שגי' נעו"ל הוא רוצה לנעול את עצמו בסוד עד איזה מקום האו נוטל את עצמו וז"ש נעול מעיין חתום בסוד נקודת ציון שבה שהוא יוס"ף שגי' ג"כ נעו"ל והוא נק' מעיין חתום שהיסוד שנוק' נק' חתום אבל המלכות שבה נק' חותם בתוך חותם כידוע בדרוש דהו"ר ע"ש וזהו מעיין חתום שנקודת ציון נק' מעיין שהוא חתום כדי לשמור מן החיצונים לבל יתאחזו בהשפע שהיא מקבלת מן הז"א ולכך צריך שם חותם וזהו מעיין חתום וזהו גם כוונת הפ' גן נעול אחותי כלה שהיא המלכות שנק' ג"ן דלתתא היא נעלה בשביל הקליפות שלא יכנסו שם והיא נק' כלה מאחר שיש לה ה' גבורות כפולים ה' מאי' וה' מז"א וזה כ"ל ה' גבורו' כפולים ובמה יפתח נעילה השערים ע"י ג"ל שהוא יסוד שנק' ג"ל ומילוי של ג"ל גי' נעי"ל שהוא יוס"ף שנכנס בתוך מעיין חתום שהוא יסוד של מלכות שנק' מעיין חתום ע"י ג' מילוי דאהי"ה שעולה חתו"ם וגם ג"ל נעו"ל גי' יוסף שיוסף הוא מגלה מה שהוא נעול ע"י מעיין שהוא הע' חסדים וע' גבו' הוא מגלה הנעול חתום כלל העולה שהאשה העליונ' צריכה לישב ל"ג ימים בדמי טהרה שהם עד שמקבלת ג' חסדים וג' גבורות וזהו שמקשה הזוהר שלשת ימים מאי עבידתייהו אלא ג' ימים דמילה. רביא כאיב ורוחא לא שריא בגופא כשאר יומין ועד ל"ג ימים תשב בדמי טהרה ירצה הכוונה הוא למה דווקא יש כאב לתינוק הנימול ג' ימים לא פחו' ולא יותר אלא הלא הוא הדבר אשר דברני דהשלשים יום הם כנגד ג' חסדים וג' ימים הם כנגד הגבורות וכבר אמרנו בשם האר"י זלה"ה שכל חסד וכל גבורה יש לו לבוש בפני עצמו דהיינו י"פ אהי"ה כנ"ל הנה ה' מהם נק' דם טהור וה' נק' דם טמא והנה עתה שמתגלה ג'

גבורות ע"י המילה ויוצאים בלבושים שהם ג' אהי"ה בריבוע העולה ד"ס והם ג' דמים והם נק' דמים טמאים דכבר אמרנו שמהדמים הטמאי' יונקים החיצונים והנה עכשיו יונקי' ג' ימים החיצונים מהג' לבושים של הג' גבורות ולכן יש לו כאב לתינוק הנימול וזהו וע"ד שלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה אלין דמי מילה דמא בתר דמא מרביא וקב"ה נטיר לאינון דמי כל אינון יומין ירצה הכוונה בזה דמי טהרה בקדמיתא ולבתר ימי טהרה אלא בדמי טהרה אלין דמי מילה דמא בתר דמא שהם הלבושים מתחלה מבחוץ שיש ג' אהי"ה ואח"כ ימי טהרה שהם ה' חסדים שהם מבפנים וג' גבורות וז"ש אלא בדמי טהרה אילין דמי מילה דמא בתר דמא מרביא שהם שני מיני דמים דם טהור לבושים דחסדים ודם טמא לבושים דגבורות וזהו בתרדמא וקב"ה שהוא המלכות נטיר לאינון דמי כל אינון יומין הה"ד תשב בדמי טהרה ירצה כל זמן שנאחזים החיצונים באילין דמים המטרוניתא ממתין באותם הדמים עד שנטהרים מהפסולת וזהו הטהרה הראשונ' סתם דלא אדכר ה' בהתראה דלא תימא טהרה דמטרוניתא שאותן הדמים שהם בדמים ב' ד"ם י' דהיינו שני מיני דמים טמאים וטהורים והם עשר ה' טהורים וה' טמאים ואלו הדמים אינו מטהרים המטרוניתא א"כ איך נוכל לומר בדמי טהרה שיהא מפיק ה"א כלומר טוהרה וזה אינו אלא טהרה סתם דמי טהרה אינון דמי רביא שהוא מתעברת מלעלות אל הקדש עד שנעש' בירור באותם הדמים ונפרדו משם כל החיצונים א"כ הדמים אינם מטהרים המטרוניתא אלא ימי טהרה שהם החו"ג הנק' ימי כשהיא מקבלת אז היא טהורה וזהו מפיק ה"א ירצה שהימים מטהרים את הה' שהיא המטרוניתא ולא הדמים וגם נוכל לומר שהיא מחויבת להמתין ל"ג ימים אל זיווגה שמתחל' הוא שמאלא תחת לראשה ואח"כ וימינא מחבק אותה כדי לזווג עם גופא שהוא ת"ת ואז צריכה לקבל שפע מנה"י דז"א (אלא) כל עשר ספירותיה ואז היא ראויה אל הזיווג וזהו ל"ג ימים הל' כנגד חג"ת והג' כנגד נה"י ואז

עולה עם ז"א אל הקדש:

מ"כ הג"ה והוא ג"כ מספר תורת נתן. נלע"ד אשה כי תזריע דהיינו כשהיא משפעת לבי"ע וילדה זכר ר"ל הלידה היא שמשפעת למטה אז היא נק' זכר כי הזכר משפיע והנקבה מושפעת ועתה שהיא משפעת נק' היא בסוד זכר אבל יש לשאול וטמאה שבעת ימים ר"ל הטעם שיונקים ממנה הז' קליפות כנ"ל ושבעה היכלות החמורות ומתרץ הפ' כימי נד"ת ר"ל שיש ג' בחינות אצל זו"ן והם זכ"ר ונקב"ה רחמי"ם ודי"ן עליו"ן ותחתי"ת והסי' ג' בחי' של נוק' היא נד,ת ולכן מאחר שהוא דין ותחתון סמוך לקליפות ולכן יונקים משם הז' קליפות כעת דותה תטמא כעת שנמשך ממנה אזי היא תטמא מחמת היניקה שיונקים ממנה הז' היכלות תמורות. או נלע"ד שמביא האר"י זלה"ה שיש ג' בחי' קליפות בג' עולמות בי"ע דהיינו בעולם הבריאה הקליפ' הם כנגד הקדושה ואינם דבוקים שם בבריאה עם הקדוש' ביחד אלא שהיא כנגדה וביצירה הקליפ' דבוקה עם הקדושה ובעשי' הקליפ' מעורבת עם הקדושה ע"כ והסי' נד"ת "נגדה "דבוקה "תערובות וזהו למה היא טמאה שבעת ימים וז"ש כימי נד"ת מאחר שהשפע הוא יורד מאותן הימים ששולטים שם הקליפות שהם בסוד נד"ת ולכן ג"כ דותה תטמא אבל כשאינה משפעת יותר אלא היא מושפעת מן הזכר אזי היא טהור' שאז היא מתהפכת פניה למעל' ועומדת עם ז"א פנים בפנים כדי לקבל השפע ממנו ובעת שהמלכות עולה למעל' בעת הזיווג אז היא בסוד עזר כנגדו שהוא ר"ת עליון מאחר שהיא ג"כ למעל' במקום הזעיר ונק' זכר אעפ"י שהיא אז נק' נקבה היא כנגד הזעיר אבל כנגד מטה היא נק' זכר מאחר שעלה למקום זכר ונק' רחמים שאז כל דיניה מתמתקים ונעשים הכל רחמים גמורים כמו הזעיר שנק' רחמים וזהו אעשה לו עזר בזמן שהיא באחוריו אזי היא בסוד ר"ת נד"ת כנ"ל וז"ש רז"ל זכה כנגדו וז"ש רז"ל כשיש זכות לישראל וישלהם מעשים טובים יכולה היא לעלות ולעמוד כנגדו לא זכה כשלא יש זכות לישראל ומצות ומע"ט

אז מנגדתו שהיא להפך ממנו ר"ל כשהוא רחמי"ם היא די"ן עליו"ן והיא תחתו"ן הוא זכ"ר והיא נקב"ה ועומדת אחוריים או למט' בעולם הבריא' והנה יש עת שמתלבש זעיר בנוק' ומשפיעים ביחד העולמות כמו בשבת ויו"ט אבל בחול הזעיר מלובש במט"ט ומשפיע הנה כשמשפיעים ביחד אזי כל הנשמות שיוצאים מהנוק' נק' זרע המלכות כמו שמצינו בדניאל שהוא בסוד מלכות דניא"ל א"ל אדנ"י כתיב מבני ישראל ומזרע המלוכה "משפיע "זכר "רחמים "עליון וכל הנשמות שבאים מיסוד דזעיר נק' מזרע היהודים מרדכי שהוא א' מנשמת זרע של יסוד דזעיר הנק' מארי דכיא אז כשהוא משפיע ע"י המלכות כל הקליפות שכולם בנוק' דתהומא רבה כמו בשבת כנ"ל וז"ש אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו נ"ל כפול שלא תוכל לינק מהזעיר תפול שלא תוכל לינק מהנוק' ומי גרם כל זה וז"ש לפניו דייקא מאחר שעומדים פנים בפנים ביחד משפיעים באחדות א' בסוד הזיווג:

נלעד"ן         כי אפילו

אחר    ז'

ימים  כבר היא טהורה

לבעלה מ"מ אין הזיווג

שלם  פנים  בפנים שוה

בשוה  בכל  הזעיר אלא

עד  החזה  ולכן  צריכה

להמתין   עד     שיתגדל

חג"ת שהוא ל"ג ימים תש"ב אותיות שב"ת אפילו בשבת בכל קודש לא תגע כי הוא בחי' מנחה של שבת שהיא עולה שם עד חכמה כו שמביא האר"י זללה"ה על הפ' ושמרתם את השבת כי

קדש היא ירצה על המלכות שהיא עולה עד אבא שנק' קדש וזהו היא דייקא וזהו בכל קודש לא תגע שלא יהא מגיע אל הקדש העליון ואפילו אל המקדש לא תבוא שהיא בינה שנק' מקדש עליון שהמלכות עולה במוסף של שבת בשעה שאומרים כתר יתנו לך שהיא עולה בכל פרצוף דבינה עד כתר שלה וכל זמן שהיא אינה טהורה אין לה רשות לעלות לאלו המדריגות וזאת הבחי' היתה למלכות בבנין בית שני שלא היתה פנים בפנים כ"א בד' ספירות שלו תנה"י אבל בעת שנשלמ' ימי טהרה שהיא עולה ל"ג ימים חג"ת וחב"ד אז בכל קדש היא נכנסת וזה עד מלאת ימי טהרה מפיק ה' שהיא טהור דמטמא וז"ס מאחר שהיתה מתחלה פנים בפנים כנגד תנה"י לבד ועדיין חסרים ה' ספירותעד שהוא שוה בשוה עם הז"א בכל י"ס שלו וזה עד מלאת ימי טה"ר ה' שהם ה' ספי' דז"א שחסרים עדיין ממדת המלכות וכשהיא נגדלת עד שם אזי היא טהורה לעלות אל (הקדש) שהוא או"א:

זוהר דף מ"ב ע"ב אשה כי תזריע אשה מזרעת תחלה יולדה זכר רא"א. הא תנינין דקב"ה גזר על ההוא טפה אי איהו דכר אי איהי נוקבא ואת אמרת אשה מזרעת תחלה כו':

נלעד"נ ידוע שכל הנשמות הם בבינה משם נחצבות ונכנסים בתוך זעיר שהוא אילנא דחיי ומשם יורד ונכנס דרך מי היסוד דזעיר בתוך המלכות דעולם האצילות שהוא אוצר החיים ר"ל אוצר של עץ החיים שכל מה שהוא בתוך עץ החיים הוא נותן באוצר שהיא הנוק' שלו ומשם יוצאים להיכלות של עולם הבריאה ומשם ליצירה ולעשיה עד שנכנסים אל מי שראוי לאותן הנשמו. הנה צריך להקדים הקדמה אחת כדי להבין המאמר על מתכונתו ידוע מה שהביא בכוונת הבריאה שחיבר א' מן תלמידיו של האר"י זללה"ה וז"ל ידוע כשיש איזה ת"ח למשל ראובן הי' במזרח ועוסק בתורה לשמה או איזה מצוה שהוא עושה אותה המצוה בכל תקוניה ובכל כוונותיה אז ע"י אותו המצוה שעושה כתקוניה הוא חוצב נשמה קדושה ממחצב שלו שהוא מבינה נכנסת בתוך עץ החיים שהוא בתוך ז"א עד שיש איזה אשה חשובה למשל במערב ועשתה ג"כ מצוה אחת בכל כוונתיה כמו אותו הצדיק שהוא במזרח אז ג"כ ע"י אותה המצוה שעשתה אותה האשה כתיקוניה אז היא ג"כ חוצבת נשמה קדושה ממחצב שלה שהוא מבינה ומשם יורד' ונכנסת ג"כ בתוך ז"א ואח"כ יוצאים אותן הנשמות זוגין זוגין מקמי קב"ה שהוא ז"א ונכנסים בתוך אוצר הנשמות שהוא נוק' דעולם האצילות ושם הקב"ה יושב שהוא ישיבה בעולם הנוקבא ומזווג זיווגים אותן שבאו ממחצב של מצוה אחת שעשו אותן שני הצדיקים הצדיק והצדקת ומזווג אותם ביחד ואח"כ המלכות אחר שהוא מזווג אותם היא שולחת אותם למטה בתוך ההיכלות של עולם הבריאה. הנקבות יורדת בהיכל לבנת הספיר והנשמות

הזכרים יורדים בהיכל עצם השמים ויושבים שם באותן ההיכלות עד שבא עת וזמן כדי להורידם בזה העולם הגשמי. הנה כשיורדים באותן ב' היכלות מן מלכות דאצילות אז יורידם עמהם שני מלאכים ומלוין אותן הנשמות עד מקומם לאותם ההיכלות וזה רמז שג"כ למטה בעולם הגשמי עושים שני שושבינים כדי ללוות החתן והכלה למקום שהולכים כמו המלאכים שמלווים הנשמות למעלה עד היכל עצם השמים והיכל לבנת הספיר. הנה צריך אני להודיע שיש ג' מיני זיווגים או הוא גדול ממנה או היא גדולה ממנו או ששניהם שוים במדרגתם. למשל אם אותו הצדיק שעשה מצוה בכל תיקונו וכוונתו על מתכונתו ובא אשה צדקת ג"כ שעשתה המצוה בכל תיקוניה וכוונותיה אבל לא ככל כוונתה כהוגן וכשורה כמו אותו הצדיק אז נשמת הזכר הוא במעלתו יותר מנשמת הנקבה שלו. ואם אותה האשה הצדקת עשתה מצוה אחת יותר בכוונתה וכתיקונה מן אותו הצדיק אז אותו הזיווג שהיו חוצבים ממקומם היא הנקבה יותר גדולה וחשובה במדרגה מן הזכר. ואם שניהם הצדיק והצדקת כוונו לדבר אחד אז אותו הזיווג שהיו חוצבים ממקומם הם שניהם שווים במעלתם ובמדרגתם. והנה כשאין שוים אז יש לעולם קטטות ומריבות ביניהם כי א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א'. ואם נקבה יותר גדולה מן הזכר הוא רע מכולם על אותו הזיווג ארז"ל שלשה הם שחייהם אינם חיים וזהו א' מהם אשה רעה מאחר שהיא יותר גדולה בשרשה ממנו אבל כשהאיש יותר גדול מהנקבה אז זיווגם עולה יפה והיינו שארז"ל נחות דרגא נסוב איתתא כדי שהאשה תהי' כבושה תחת בעלה וז"ש אתתך גוצא גחין ולחיש לה. ירצה אפי' שהיא בשרשה יותר פחותה ממך גחין מ"מ ולחיש לה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כמו שמצינו אצל אברהם שהיה גדול בשרשו משרה אשתו ולכן כדי שלא יתגאה אברהם שהוא יותר גדול א"כ אינו צריך לשמוע לאשתו שהיא פחותה ממנו על זה

הוצרך הקב"ה להזהיר אותו ואומר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. והנה אמרנו שיש שלשה מיני זיווגים. ועתה כשבאו איש ואשה להזדווג שניהם ביחד בליל שבת ומכוונים בכוונה גדולה כדי לעשות הזיווג העליון ג"כ ת"ת ומלכות ע"י כוונתם הטובה וכדי לקיים מצות פריה ורביה שלא להנאתם אז יכולים להוריד מאותן הנשמות שעומדים בהיכל לבנת הספיר ועצם השמים. והנה בזה יש ג"כ ג' בחי' אם האיש היה כוונתו בשעת זיווגו יותר גדולה מאשתו אז מושכים נשמה מאותו הזיווג שהזכר הוא יותר גדול בשרשו מהנוק' ואם האשה היתה כוונתה יותר גדולה מן בעלה בעת זיווגה עמו אז מושכים נשמה מאותו הזיווג שהנקבה היא יותר גדולה וחשובה בשרשה מהזכר. ואם שניהם כוונו לדבר א' בשעת זיווגם אז מושכים נשמה א' מאותו הזיווג שהזכר והנקבה שניהם שוים בשרשם. והנה כשמזרעת הטיפה מן האיש מתחלה או מן האשה בא המלאך ולוקח הטיפה ומביא אותה לפני הקב"ה מאחר שהמלאך אינו בוחן לבות כמו הקב"ה שיוודע כל הנסתרות ובוחן לבות הוא יודע כוונתם של אותו איש והאשה איזה כוונה הוא יותר חשובה שלו או שלה או שניהם שוים כדי ליתן להם איזה נשמה לפי כוונתם והכנתם הטובה. וז"ס ששואל המלאך טיפה זו מה תהי' עליה ר"ל באיזה נשמה אכניס זאת הטיפה. וזהו שוואל המלאך טיפה זו מה תהי' עליה. חכם או טפש. גבור או חלוש. עשיר או עני. צדיק ורשע לא קאמר. ירצה שהוא רמז א' מהג' בחי' של זיווגים. וז"ש חכם או טפש. הוא מדבר באותו הזיווג שהיא יותר גדולה ממנו וזהו חכם שיהי' לו כח לשלוט על אשתו ע"י חכמתו. או שישאר תחת רשותה ויהיה טפש כבוש תחת אשתו. וכנגד הזיווג השני ששניהם שוים בשרשם. צריך א' להתמעט או להתגבר על חבירו כדי שיהא מכריע המשקל לצד אחד ולא ישארו בשוים. וזהו חלש ירצה שישאר חלוש ולא יהיה לו כח להכריע כף מאזנים לצד אחד. או גבור כדי להכריע

הכף מאזנים לצד השני.וזהו כדי שלא הי' לו קטטה ומריבה ביניהם. וכנגד הזיווג הג' שהזכר יותר גדול מהנקבה שואל המלאך או עני או עשיר. ירצה ע"ד שמצינו באברהם אע"ה שגם שהיא היה גדול בשרשו יותר מאשתו מ"מ היה שומע לעצתה והיה מכבד אותה כמ"ש אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך. ולכן זכה לעושר שנאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וז"ס שארז"ל אוקירו לנשייכי כדי שתתעתרו ולכן שואל אם ישמע זה ג"כ לאשתו אפי' שהוא גדול בשרשו כדי שיהי' עשיר או מאחר שהוא גדול בשרשו לא יצטרך שישמע לאשתו ואינו מכבד אותה ויהיה עני. אבל צדיק ורשע לא קאמר מאחר שהבחינה נמסר ביד האדם הנה אפי' שאשתו היא יותר גדולה וחשובה ממנו עשהוא צדיק מהפך הכל ואעפ"כ הוא מושל עליה. וה"ה אפי' שהוא יותר גדול וחשיב בשרשו ממנה וכשהוא רשע נהפך עליו שהיא מושלת עליו ולכן צדיק ורשע לא קאמר וז"ס כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו. ירצה שלא יאמר ויתהלל עצמו שכבר גזר הקב"ה עלי בשעת ירידת נשמתי בזה העולם שיהיה אני חכם ועשיר וגבור א"כ בוודאי שלא יתבטל הגזירה מכאן ולהלאה. ע"ז אמר אל יתהלל. כי יוכל להיות שיהי' מרשיע עצמו במעשים רעים ויאבד הכל ויתבטל הגזירה. כי אם בזאת יתהלל המתהלל. ירצה כ"א בזאת זאת האשה כשהיא זוגה אל זיווגה כמש"ה לזאת יקרא אשה שהיא בשר מבשרי וגם על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא שהיא בת זיווגו וכשהיא זיווגה לזיווגו יתהלל עתה המתהלל כבר בשעת ירידת נשמתו בעולם הגשמי שבוודאי יתקיים בו מה שנגזר עליו. וזהו רמז י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע ר"ת יהה"ו. ירצה שהזכר הוא מעטר עם אשתו ועושה עצמה עטרה על ראשו וזהו שהיו"ד קודם לוא"ו שהוא הי' על ו' כמו ז' אז הוא זר סביב לוא"ו. ומאחר שהקב"ה גוזר

למשל כדי שיהי' חכם כו'. ולמה עכשיו הקב"ה מבטל גזירתו. ולזה אמר השכל וידוע. אלא ירצה כי ישכיל בשכלו וידע אותי כי אני ה' שהוא זו"נ. עושה חסד הוא כנגד חכם או טפש. החסד הוא שאפי' שהיא יותר גדולה הוא כובש אותה תחת ידו ע"י חכמתו. וזהו החסד שהקב"ה עושה עמו. ג"כ השכל וידוע אותי דהיינו כשהוא ת"ח וצדיק ומכיר אותי ע"י חכמתו אז אני מהפך הכל. ומשפט כנגד גבור או חלש אפילו ששניהם שוים הוא גובר אותה והוא מכריע הכף לצדו. וצדקה כנגד עשיר או עני שאף שהוא יותר גדול בשורש והוא עני הקב"ה עושה עמו צדקה ונותן לו עשירות. כי באלה חפצתי נאום ה' ע"ד מה ששאלה מטרוניתא לר"י מה עושה הקב"ה מיום שנברא העולם. והשיבה יושב ומזווג זיווגים. וזהו באלה חפצתי כדי לעשות זיווגים שיעלו יפה. כלל העולה שהקב"ה גוזר על אותה הטיפה. וז"ש ר' יוסי ודאי שהקב"ה אבחין בין טיפה דדכורא ובין טיפה דנוקבא מי שהיה מזריע תחלה ומה היתה כוונתם לאיזה זיווג מהג' החי'. ובגין דאיהו גזר עליה אי ליהוי דכר שיהיה כובש אותה כמו חכם וגבור. אי ליהוי נוקבא כמו טפש או חלש כדי שיהי' כבוש תחת אשתו. אבל לעולם אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. והנה קודם שירד הנשמה בזה העולם. הנה אם הנקבה גדולה מהזכר יורד הזכר אצלה בהיכל לבנת הספיר. ואם הזכר יותר גדול מהנקבה אז היא עולה אצלו. ויש כשבא אצלו זיווגו ושם יושבים בהיכל לפנים מן היכל דהיינו הזכר מבפנים והנקבה מבחוץ תסובב אותו. וז"ס משרז"ל נקבה תסובב גבר. וקודם שיצאו אל העולם אז בא שרף א' שנק' רוח פסקנית ומביא אותם ביחד ומעטף אותם כמו שמעטפים לחתן וכלה ואח"כ יורדים ויוצאים מהיכל לבנת הספיר ומשם יפרדו והיה לד' ראשים שהם נפוצים בד' רוחות השמים עד עת בא דבר ה' לזווג אותם פעם אחרת. נלע"ד נתן ממה שמביא האר"י זלה"ה הטעם שהנשים אינן מתגלגלות ע"ש. ואמנם אפשר שגם

האשה תתגלגלה והיא לצורך בעלה כנזכר בסוד ויצאה אשתו עמו. אך אם אינו לצורך בעלה אינה צריכה להתגלגל. אמנם לפעמים שתבוא בסוד העיבור בנשים אחרות דוגמתם שהם חדשות ואלו מתעברות שם דוגמת עיבור נשמות האנשים כמבואר במקומו. ואמנם אחר שזאת האשה באה בסוד העיבור באשה אחרת אם אותה אשה תתעבר ותהר בת אפשר שתתגלגל אותה נשמת הנקבה בבתה של אותה האשה שבאה עמה בסוד העיבור באופן שמתחלה באה בסוד עיבור ואח"כ בסוד גלגול בבתה עצמה. וכדי שתבין הענין אודיעך ג"כ ענין אחר. דע כי האדם אעפ"י שהוא זכר יש מיני עבירות שגורמים לו להתהפך ולהיות נקבה בסוד שלא עשני אשה. ואחד מהם הוא המשכב זכר מדה כנגד מדה ומתגלגל ונעשה נקבה. והנה כבר ידעת כי האשה צריכה להעלות מ"נ כנגד מ"ד. וזאת האשה שהיתה מתחלה זכר אין לה שורש מ"נ וא"א לקבל לה הריון ולהתעבר וצריכה זכות גדול כדי שתתעבר ויהיה באופן זה כי תתעבר בזאת אשה בסוד עיבור נפש אשה אחרת כנ"ל וזו בכח אותה הנפש של האשה ההיא שהיא נקבה ממש יכולה להעלות מ"נ ותקבל הריון מן בת ואז בעת שתלד אז באותו הנפש שבאה שם בסוד עיבור מתגלגלת ממש בסוד גלגול גמור באותה הבת נמצא כי האשה שבעיקרה בגלגול זכר א"א שתתעבר ותלד זכרים אלא נקבות וגם זה ע"י אופן הנז'. והטעם כי כיון שהיא איש ולא אשה אינה יולדת זכר כי הכתוב אומר אשה כי תזריע וילדה זכר אך כי אם היא איש וילדה נקבה והבן זה. גם אפשר לפעמים ע"י איזו זכותים גדולים ועצומים שבכל פעם תבוא שם בסוד עיבור נשמה חדשה אחרת ואין הכל נשמה אחת. וכבר ידעת כי א"א לבוא בסוד עיבור כלל או גלגול רק כשיש קורבה ביניהם ובודאי כדי למצוא עיבור אשה אחרת בכל תנאים שתצטרך להתעבר ושתצטרך כך להתעבר מחמת עצמה שתהיה קרובה אליה או דומה אליה וכן כיוצא בזה

צריכים תנאים רבים וזכות גדול וכן בכל פעם ופעם שתתעבר. והנה נלע"ד נתן מאחר שמצינו בחי' אחת שע"י איזה זכות עצום נפלא של בעל האשה ההיא אפשר שתלד זכרים. והענין כי אותה הנפש של האשה אחרת שנכנסת שם בסוד עיבור להעלות מ"נ אינה מתגלגלת באותו הוולד. אמנם היא מעלה מ"נ לבד ובעת הלידה יוצאת משם ונכנסת באותו הוולד נשמת זכר א' ויהיה אותו הוולד זכר. א"כ בזה יהיה מתורץ הקושיא שהקשה ר' אחא מתחילת זה הפרשה וז"ל אשה כי תזריע וילדה זכר. תנינן אשה מזרעת תחלה ילדה זכר. ר' אחא אמר והא תנינן דקב"ה גזר על ההיא טפה אי הוא זכר אי היא נקבה ואת אמרת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. א"ר יוסי כו' נראה שר' יוסי נתכוון על אותה הבחינה הראשונה מה שמביא האר"י ז"ל ומתרץ לר' אחא ואמר אין הכוונה של פסוק פשוטה כמו שאתה סבור. אלא ודאי אמת הוא שהקב"ה מבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא. ירצה שהקב"ה הוא מבחין אם זאת הטיפה שהאשה היתה מזרעת תחילה אם הוא טפת דכורא. היינו אם זאת האשה היא שנתגלגל בתוכה דכורא איזה איש אחר. והנה אותה האשה היא יולדת נקבה או אם יש זכות יכולה להוליד זכר ויש לה כמה בחי' או אם היא אשה ממש ואין לה נשמת דכורא. וזהו בין טיפה דנוקבא שהיא נקבה מתחילת בריאתה. ולא שנתגלגל עכשיו אשה אחרת כדי להעלות מ"נ וכדי להוליד אח"כ. וז"ש ובגין דאיהו אבחין גזר עלה אי ליהוי דכר. דהיינו כשהיא אשה ממש כמו מתחלת בריאתה והיא מזרעת תחילה אז יולדת זכר. או אי ליהוי נוקבא דהיינו שמתחלה הוא איש ע"י גלגול ועתה היא אשה ע"י העיבור שנתעברה בה נשמת אשה אחרת אז אפילו שהיא מזרעת תחלה הוולד נקבה שהיא אותה נשמת נקבה שנתעבר' בתוכה. וז"ס הפסוק אשה כי תזריע שהיא אשה מזרעת תחילה שהיא אשה ממש כמו מתחילת בריאותה. אז וילדה זכר. אבל כשהיא

איש דהיינו ע"י גלגול איש בתוכה ועתה היא אשה ע"י עיבור אשה אחרת בתוכה. אפילו כשהיא מזרעת תחילה יולדת נקבה. וזהו שאמר אשה כי תזריע אשה מזרעת תחילה שהיא נתעברה בתוכה היא מתעוררת כ"א מ"נ לבד. וזהו שמדייק תחילה. אבל אח"כ בעת הלידה יוצאת משם אותה נשמת נקבה ונכנס באותו הוולד נשמת זכר א'. אזי וילדה זכר ויהיה הוולד זכר. אבל אם אותה האשה שנתעברה בתוכה היא מתעוררת מתחלה מיין נוקבין ונשארת בתוכה ונתגלגלה באותו הוולד. אזי וילדה נקבה. וז"ש ובגין דאיהו אבחין ליה גזר עליה אי ליהוי דכר. דהיינו שבעת הלידה יוצאת משם אותה האשה שנתעברה ונכנס באותו הוולד נשמת זכר ויהיה זכר. אי ליהוי נקבה. דהיינו שאותה האשה שנתעברה נכנסת באותו הוולד בסוד הגלגול ויהיה הוולד נקבה. הנה כבר ידוע שבכל פעם שהיו מסיימים החברים של רשב"י איזה דרוש שהיו דורשים היו מסיימים בפסוק א' שכל הדרוש היה נרמז באותו הפסוק למי שהוא בקי בחדרי הקבלה ובפרט בחכמת האר"י ז"ל שדקדק ועיין על כל פסוק ופסוק וימצא שכל הדרוש הוא נרמז באותו פסוק של סיום אותו הדרוש. והנה בכאן צריך לדקדק בזה הדרוש של אשה כי תזריע. למה הוא מסיים פסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו'. מה שייכות הפסוק זה אצל הדרוש. נלע"ד לתרץ ע"פ הקדמה אחת של האר"י ז"ל. וז"ל כי בזמן דור המדבר היה הזיווג מיעקב עם לאה הנקר' דור המדבר ואחר שמתו דור המדבר נתבטלה לאה זו ונכנסת אחל במקומה והי' הזיווג מן ז"א עם רחל הזאת פנים בפנים. והענין הוא. כי כאשר מתו כל דור המדבר. ואת בניהם הקים תחתם. אז נתבטלה אותו הארה הנק' דור המדבר אשת יעקב. כי ע"י החטאים שחטאו דור המדבר נתבטלה ונתעלמה הארה זו ונכנסה לפנים תוך שרשה שהוא יסוד דאבא שבתוך ז"א הוא וגם שתי מטות אשר בשתי צדדיה כנז' בדרוש

הקודם שהוא כללות כל השורה הפנימית אשר קרובה אל זעיר נתבטלה כולה כי הרי מטות ההם לא נשתמש בהם אח"כ יהושע כי נגנזו כמו שארז"ל ולא נשתמש יהושע אלא בכידון אשר בידו כנזכ' בס' יהושע גבי מלחמות העי. אבל לא במטה של משה. לפי ששלשה הארות האלו יוצאים מיסוד דאבא שהוא בחי' משה. ולכן במות משה נסתלקו ג' הארות האלו. ובזה תבין טעם גדול למיתת משה וכל דור המדבר ולא נכנסו לארץ כנען ובניהם דרא אחרא נכנסו. וזה תימא גדולה. והנה בזוהר פ' בראשית דף כ"א ע"ב ביארו דבניהם הי' מסטרא דיהושע דיהושע שהוא סיהרא שהוא רמז ברחל נוקבא דזעיר והיא נקר' ארץ ישראל ולכן נכנסו שם אבל משה ודורו שהיו מבחי' ג' הארות הנזכר שיש להם מעלה יתירה לכן בהסתלקותם נסתלקו ג"כ הם כי משם שרשם. כי בעודם קיימים לא היו להם זיווג לזו"נ רק אל יעקב ולאה הנק' דור המדבר אשר משם יצאו נשמות דור המדבר מן הזיווג הנזכ' וכשנסתלקו נסתלקו גם הם. ובניהם שהיו מזיווג רחל עם ישראל זכו ליכנס לא"י כי ארץ היא הנקבה כנודע וישראל הוא בעלה ז"א זהו ארץ ישראל. וזה הענין מה שאמר משה לישראל לאותם שזכו ליכנס לא"י ואתם הדבקים בה' אלהיכ"ם חיים כולכם היום. כי הנה ה' אלהיכ"ם הוא ז"א. והנה דור המדבר לא היה דבוקם עם ז"א כנ"ל אבל רחל היא אחור באחור בהתדבקות גמור עם ז"א עד שצריך נפיחה להפרידם כנודע ואמר להם ואתם הדבקים ממש בה' אלהיכם לפי שאתם בבחי' רחל הדבוקה עמו לכן חיים כולכם היום הזה ליכנס לא"י שהיא כנגד רחל. אבל דור המדבר אבותיכם כולם תמו ומתו כי אין להם אותו הדבקות ולכן אינם נכנסים לארץ שאינם מבחינתה. ולז"א ואתם למעוטי אבותיכם עכ"ל וזה שמסיים ואתם הדבקים בה' אלהיכם שאתם צריכים להיות דבוקים בכל מצוה שאתם עוסקים בה' כדי לעשות מ"נ להאשה עלאה

שע"י מ"נ היא מזדווגת לבעלה והדיבוק הוא ע"י מסירת עצמו למיתה בנפילת אפים ובעת ק"ש באות ד' דאחד ובמקומות אחרים כמ"ש ובכלא בעי ב"נ לאתדבקא רעותא לעילא לגבי קב"ה לאשתכחא רעוון בעלמא בכלל ובפרט ועיקר הוא בלילה בק"ש שעל המטה ובעת שיאמר בידך אפקיד רוחי כדי להעלות מ"נ וזהו ואתם הדבקים בה' אלהיכ"ם שאתם מתדבקים נר"ן כי סוד המלכות כדי לחבר הוי"ה שהוא ת"ת עם אלהיכ"ם שהיא תזריע וילדה זכר אז יהי' חיים לכולכם באותו יום ע"ד יומם יצוה ה' חסדו ע"י שבלילה שירה עמי. וזהו היום ה' יום שהם ה' חסדים שהוא מ"ד שמקבלת המלכות כנגד התעוררת מ"נ בעת הזיווג. ומאותם מ"ד שהם ה' חסדים היא משפעת בעת הזיווג בבוקר אחר התפלה על הצדיקים שהיו גורמים לה להתעורר מ"נ. ואותה השפע נקרא חיים עלאין. וזהו חיים כולכם באיזה הזמן וז"ש היום שהוא בבוקר אחר התפלה. או ע"ד מ"ש הקדמונים מי שהוא חייב כרת שצריך ליכוון בעת נפילת אפים כאלו הוא מת ולמסור נפשו למיתה בסוד אליך ה' נפשי אשא. אז חושבים לו כאלו כבר הוא מת ומתבטלים הגזר דין של מיתת כרת וע"י אותו התיקון הוא נשלם שנותיו מה שגזר עליו השי"ת. וז"ש ואתם הדבקים בסוד דבקות נר"ן למיתה ביסוד דנוקבא כדי לחבר בה' אלהיכ"ם שהוא ז"א. אז חיים כולכם היום. שאתם משלמים יומיכם בשלימות לא די שתשלום שנותיכם אלא אפילו יומיכם ונצלתם ממיתת כרת. או נ"ל ע"ד שאחז"ל כי בק"ש יש רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים של אדם. אם הוא קורא ק"ש בכוונה גדולה מלה במלה ואינו מדלג שום תיבה אז יש לו חיים בכל אבריו. ואם הוא מדלג תיבה אחת אז נחסר לו אבר אחד מגופו ואין לו חיים. הנה יש חסר ג' תיבות בק"ש וצריך לכפול ה' אלהיכם אמת. כדי להשלים מנין רמ"ח תיבות. וז"ש ואת"ם שהוא אותיות אמת

הדבקים תתחברו בה' אלהיכם שהם ג' תיבות או חיים כולכם היום שיהי' לכם חיים בכל רמ"ח איברים. וזהו רמז חיי"ם כולכ"ם היו"ם עם ג' תיבות גי' רמ"ח. או נראה לי. את"ם גימטריא הי"ו פעמים הי"ו שהם ג' מוחין דז"א. י' בחכמה. ה' בבינה. ו' בדעת. והלבושים של המוחין הם ג' אהי"ה שהם דבוקים בג' הויות. וזהו הדבקי"ם גי' קס"א שהוא אהי"ה במילוי יודי"ן. וגם ואת"ם הדבקי"ם עם אותיותיו גי' חכמ"ה בינ"ה דע"ת עם ד' כללים של המוחין. וז"ש ואתם הדבקים. אם אתם תחברו המוחין בה' אלהיכם שהוא ז"א שהם רמוזים במלת ואת"ם הדבקי"ם והמוחין דז"א נק' (הויה) חיים שגי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה שהם חיי המלך. ואם אתם תעשו זה התיקון על ידיכם אז ישפיע עליכם ז"א החיים עלאין על כולכם. היום ע"י ה' יומים שמתפשטים בתוך ז"א שהם ה"ח וזהו היום ה' יום. או נלע"ד ע"ד שמביא האריז"ל שצריך לשום ריוח בין הדבקים שהם ס' אתוון כנזכר בתקונים שהם ס' אתוון בסוד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. וטעם זה שמעתי ממורי ז"ל. והוא כי קודם הנסירה היו זו"נ דבוקים אחור באחור. ועכשיו לצורך הזיווג יורדים הה"ח וה' גבורות לצורך הנסירה. ולכן עכשיו שאנו רוצים לזווגם. צריך להפריד ביניהם כדי שיהיו פנים בפנים. ולכן מק"ש צריך להתחיל להפרידם כי בעמידה כבר הם נפרדים לגמרי. והנה נלע"ד נתן. שהס' אתוון שצריך ליתן ריוח ביניהם הם כמו על לבבך. בכל לבבכם. בכל לבבך. עשב בשדך. ואבדתם מהרה. על לבבכם. כנף פתיל. אתכם מארץ. כולם ביחד הרי ס' אתוון וח' דבוקים. וז"ש ואתם שהם הצדיקים הנקר' וכל בניך לימודי. א"ת בניך אלא בוניך. שהם בונים המדה דמלכות כדי לזווג אותה עם ז"א וז"ש הדבקים בה' אלהיכם. ירצה הדבקים שיש בין זו"נ שצריך להפרידם שהם סוד תיבת חיים שהם ח' דבוקים ובאותם ח' דבוקים הם ס' אתוון שהם

הסוד של ס' גבורים שצריך להפרידם כדי להביאם פנים בפנים כלכם היום. הוא מלשון בוניך ככלו יפיך (יחזקאל כ"ז פסוק ד') שהוא פירוש בוניך האומנים הבונים חומתיך ומגדלתיך ובתוכם כללו יפיך הם השלימו יפיך כי בנו אותם בטוב שבבנינים וביפה שבהם. וזהו כלכם אתם צריכין להשלים הבנין ע"י היום ה' יום (שמשיבים) [שממשיכים] ה' חסדים וה' גבורות לצורך הנסירה עכ"ל כלומר עליכם מוטל זאת התיקון לתקן המטרוניתא שהם הצדיקים שנק' בוניך כנ"ל. והנה היום ה' פעמים יו"ס גימ' מנצפ"ך שהם ה' גבורות שצריך להמשיך עליה. וגם ה' יום גי' ה' פעמים א"ל הוי"ה שהם ה' הויו"ת ה' חסדים היורדים ביסוד דז"א שנק' יוס"ף שגי' ה' פעמים א"ל. הרי במלת היו"ם רומזים החסדים והגבורות וע"י החו"ג. כלכ"ם גימ' הוי"ה דאלפין שהוא גי' מ"ה ואדנ"י שמתחברים ביחד מ"ה הוי"ה ואדנ"י ע"י היום שהוא יסוד דז"א. או נלע"ד ע"ד מה שמביא האריז"ל ע"פ אשה כי תזריע שהוא. אש"ה מזרע"ת תחל"ה ר"ת אמת וזהו אמת מארץ תמצח. שצריך שהאשה תהי' מזרעת תחלה. וזש"ה ואת"ם שהיא אמ"ת שהוא ר"ת של אשה מזרעת תחלה שאתם גורמים אותה התעוררת שהאשה העליונה היא מזרעת תחלה ע"י אותם מ"נ. הדבקים אתם מחברים בה' בת"ת. אלהיכם שהוא המלכות יחד בזיווג. או בה' אלהיכם שהוא הז"א לבד. וזהו שאתם מחברים בה' אלהיכם שהוא הז"א שנקר' ישראל. חיי"ם כלכ"ם היו"ם גי' רחל ע"ה. דהיינו כשעץ החיים ע"ש שמקבלת מן החיים דז"א. וזהו ראה חיים עם האשה. שהוא ז"א ישראל עם האשה עם רחל אשר אהבת מחמת שהוא אוהב אותה ע"ד ויאהב גם את רחל מלאה וע"י האהבה גדולה הוא נותן לה ז"א ה' חסדים אז וילדה זכר שהוא מוליד ומשפיע לכל העולמות שפע וברכה. וע"ד הסוד נאמר בפסוק אשה כי תזריע

ע"ד שמביא האריז"ל בדרוש בן פורת יוסף שהיסוד של זעיר מקבל ה' חסדים מן אבא שהם ד' הויות וה' גבורות של אמא הם שלשה אהי"ה והכל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם החסדים. וקס"א קנ"א קמ"ג הם הגבורות וכשהיסוד מקבל הכל אז נק' פור"ת יוסף כי פור"ת גי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג ואח"כ בשעת הזיווג שהיסוד של זעיר נותן כל החו"ג בתוך המלכות בתוך הרחם שלה ואז נקרא בית הרחם בית התור"ף כשהוא ביסוד נקרא פור"ת. אבל כשנכנסים ביסוד דנוקבא אז נקר' בית תור"ף הוא אותיות מחולפות ואח"כ הנוק' נותנת כל החסדים והגבורות לתוך היכלות הבריאה ויצירה ועשי'. וזהו אשה כי תזריע. ר"ל באיזה זמן משפעת השפע כמספר תזרי"ע שגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג. בזמן וילדה זכר. שמקבלת שפע מן הזכר שהוא מהברית ששם ניכר זכרותא. ולשון וילדה שהיא מקבלת שפע ההוא כמו שמצינו בפ' ויקרא דף כ"ד ע"ב וזה לשונו ר' יהודה אומר שבעה בכל יומא בגין דהא אתברכא מכלהו ולבסוף ז' יומין מתברכא מאתר דמשח רבותא אשתכח ולבתר ז' זמנין לקבל כל אינון ז' יומין בגין לקיימא לה ברכאן מן מבועא דנחלא דנגיד תדיר ולא פסיק אשתכח דאתברכא תדיר בכל יומא ויומא עד שבעה יומין דאתברכא ממבועא דנחלא וכן זמנא אחרא שבעה זמנין כחדא ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עילאה דמבועא נפיק ולא פסק כדקאמרן. בכל יומא מכריזין עלה ואמרין עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה. עד עקרה ילדה שבעה דא כנ"י דאתברכא משבעה בכל יומא וסליק לחושבן עילאה. ורבת בנים אומללה. אלין אומין עעו"ז דסלקין ביומא קדמאה לחושבן רב לבתר מתמעטין ואזלין בכל יומא ויומא. וזהו ג"כ בכאן וילדה זכר דאתברכא מזכ"ר שהם ע"ב קס"א אבא ואמא. אז תזריע כמספר תזרי"ע תרפ"ז שהוא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג. או נוכל לומר כי ידוע שבזיווג ראשון הוא

נותן ז"א לנוק' הגבורות ממותקות ובזיווג שני הוא נותן לה חסדים בתוכה. וזהו אשה כי תזריע שהמ"נ של מלכות הם הגבורות וזהו ס"ת אש"ה כ"י תזרי"ע גימ' אלהי"ם. וכשמזריע ע"י הגבורות אז וילד"ה שהם ויל"ד גימ' נ' שהם ה' חסדים כלולים מי' הרי נ'. וה' מן וילדה הם ה' גבורות שמונים אותם בכללות. ר"ל שהיא מקבלת מז"א ה' גבורות וה' חסדים וזהו זכר שהיא מקבלת מזכר שהוא ז"א:

מהאר"י ז"ל

וביום השמיני ימול בשר ערלתו. הטעם שהמילה היא ביום השמיני. כי הז' מלכים נתבטלו ומתו ובא ביום הח' המלך הדר שהוא היסוד פריעת הדעת. ושם אמו פע"ו גי' יוס"ף שהוא יסוד דז"א (ואז מתגלה החסד דהיינו מדה ח' בפומא דאמא שהוא היסוד. וז"ס מילה ופריעה דהיינו כי מתגלה חסד בפומא דאמה דהיינו יסוד) ולכן טוב לימול ביום הח' שהוא מורה חיים לתינוק מאחר שגם כן במלך הח' לא נזכר בו מיתה וכמו שהמלך השמיני נתקיים ובו נתקיימו כולם. כן גם כן על ידי המילה כתיקונו ובכוונתו נתקיימו כל העומדים עליהם עד כאן מהאר"י זלה"ה:

פרשת בחקותי

זהר דף קי"ד ע"ב פתח ר' יצחק ואמר (שיר השירים ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה וגו'. זכאין אינון ישראל דזכו דמשכונא דא למהוי גבייהו מן מלכא עלאה דאע"ג דאינון בגלותא קב"ה אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזימנא לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כיסופא דיליה. למלכא דסרחה מטרוניתא אפקה מהיכליה. מה עבדת נטלת ברה דיליה כסופא דמלכא רחימא דיליה ובגין דדעתא דמלכא עלה שבקיה בידהא. בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברה הוה סליק אגרין ונחית דרגין

וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי בכי מאחורי קוסטי כותלא ולבתר אזיל ליה. כך ישראל אע"ג דאינון נפקו מהיכליה דמלכא ההוא משכונא לא שבקו ובגין דרעותא דמלכא עלייהו שבקיה עמהון. בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל סליק אגרין מקפץ על הגבעות נחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו. כיון דחמי לון שארי ובכי הה"ד דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאיגרא ומאיגרא לכתלא. הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. משגיח מן החלונות דודאי בי כנישתא בעייא חלונות. מציץ מן החרכים לאסתכלא ולאשגחא עלייהו דישראל. ובג"כ בעו חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנן ידע דא וישראל אמרי (תהלים קי"ח). זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו: עכ"ל. כוונת המימרא בשעתא דסליק רעותא שהוא רצון העליון כשמתעורר להשפיע על ז"א כדי להזדווג עם המטרוניתא ע"י מ"נ מלמטה שהם המעשים טובים של ישראל וזהו על המטרוניתא ועל ישראל מאחר שהם גורמים הזיווג מלמטה ואז סליק אדרין שהוא עולה למעלה למעלה להביא שפע כדי להשפיע למטה ולעלות השכינה למעלה כי ידוע שאין ספירה יוכל לעלות למעלה אם לא שיש לה תוספת שפע וברכה מלמעלה וזהו סליק אגרין להביא השפע. ונחית דרגין להשפיע השפע. ופי' סליק כותלין שהיא השכינה שנק' כתל כת"ל שהכל פונים בה. ואומר כותלין שהם הנערות אחריה וע"י שעולה למעלה אז הוא מזווג עמה ובאותו הפעם הוא מזכיר לישראל שהם בגלות ועל כן מוכרחת השכינה לרדת בגלות פעם אחרת בתוך הקלי' ע"ד רחצתי את רגלי איככה אטנפם שמוכרחת לירד פעם אחרת בתוך הקליפות וזהו לאסתכלא ולאשגחא ביני כותלייא עלייהו דישראל כיון דחמי לון שארי בכי. וענין בכיה זו ה"ס אמרנו במוסף מפני חטאנו גלינו מארצינו

וכו' שאנו מזכירים חרבן המקדש בתוספת קדושה ודמיון בכיה זו כשיש זיווג של מעלה אז הקב"ה בוכה וזוכר לחורבן ביהמ"ק וישראל השרוים בגלות. ונודע כי ענין בכיס זוה היא התעוררת הדין והיינו שהקב"ה מתעורר בדין על או"ה שהחריבו המקדש והגלו את ישראל וענו אותם ומחדשים עליהם גזירות ואותם דמעות נעשים אבנים לבנין ביהמ"ק וגוזר על השכינה וישראל גאולה ובנין ירושלים ומקדש. ובגין כן בעי מדוה. הוקשה לו כיון שהמלך בוכה לפי דבריו א"כ למה אנו שמחים בשבתות ויו"ט ור"ח היה לנו גם כן לבכות כמו שהוא בוכה. אמנם ביום שבת ור"ח ויו"ט שאנו יודעים שהקב"ה זוכר שכינתו ראוי לשמוח כיון שאנו יודעים שאהבתו עמנו ולא ישכחנו. וז"ש דאנן יודעים דא. ועתה בזה פי' הכתוב זה היום עשה ה'. עם היות שהוא בוכה ומצטער עלינו שאנחנו בגלות אדרבה זו הבכיה היא שמחתינו שהוא יגאל אותנו ולכך נגילה ונשמחה בך. ע"ש באריכות:

פרשת בלק

מאמר הזוהר דף קפ"ה ע"ב וז"ל אמר דוד המע"ה אם עונות תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד. הכא אית לאסתכלא כיון דאמר אם עונות תשמר י"ה מאי אדנ"י. אלא תלת דרגין דרחמי אידכר דוד הכא. אם עונות תשמור י"ה אם חובין סגיאו עד דסלקין לעילא לגבי או"א הא אדנ"י דאיהו רחמי. ואי שמא דא. אע"ג דאיהו רחמי יתער בדינא וכל דרגין אסתכימו בדינא. דרגא חדא אית דנהדר לגביה דכל אסוותן מיניה נפקין איהו יחוס עלן ומאן איהו מ"י מ"י יעמוד ודאי מ"י ירפא לך. וע"ד י"ה אדנ"י. ואי אלין שמהן יסתמון מינך. מ"י יעמוד דכל תיובתא דרחמי פתיחין מיניה עכ"ל. זה לשון עץ החיים הנה נודע כי זה השם של אדנ"י שהיה מזכיר דהע"ה בזה הפסוק הוא בחי' מילוי כי הפשוט שהוא למטה במלכות איך יכול

לעמוד מאחר שאבא ואימא שהם י"ה והם יותר עליונים משם אדנ"י פשוט לא יוכלו לעמוד. אבל הטעם הוא כי זה השם של אדנ"י אשר בכאן הוא בבחי' מילוי שיש בו י"ב אותיות שהם בי"ב תיקוני דא"א והוא יותר עליון מאו"א כנודע ובזה יתיישבו הדברים. עכ"ל. ונלע"ד נתן שעדיין אינו מתיישבים הדברים של סוף המאמר כי איך אמר. ואי שמא דא שהוא אדנ"י של הדיקנא אע"ג דאיהו רחמי מ"מ יתער ג"כ בדינא וכו' מ"י יעמוד. יש לדקדק מאחר שהחובין אינם מגיעין אלא עד או"א. א"כ ולמה אין כח בשם אדנ"י לעמוד ולמתק הדינים בי"ה שהם או"א. ועוד שלא די שאינו עומד. אלא אדרבא שהוא א"ר יתער בדינא. ולכן יש לעיין מי הוא גורם להיפך ממה שהוא ועוד אחרת במה שאמר ואי שמא דא אע"ג דאיהו רחמי יתער בדינא וכו' ואז מ"י יעמוד. הנה יש בכאן לעיין היטב אם הכינוי של מ"י הוא יכונה לאימא כמו שדרשו בכל הזוהר שמ"י נקר' אימא. וגם כמ"ש האריז"ל על משרז"ל אין התורה מתקיימת אלא במ"י שממית עצמו עליה. ע"ש שהוא דורש על התבונה שנק' מ"י. הנה לפי זה הדרא קושיא הראשונה לדוכתא. ומה שם אדנ"י שהוא בי"ג מכילין דרחמי דא"א אינו יכול לעמוד. ואיך נאמר שאימא שהיייייא יותר תחתונה יש לה יכולת לעמוד. ובפרט שהפגם נוגע בה ואיך יש לה כח לרפאות את עצמה. והלא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים כי צריך אחר שהוא גדול ממנה להתיר אותה. ועוד יש לדקדק מאי הוא לשון תשמור. אם הוא לשון נטירו ושמור. זה אי אפשר כי הנה עונות אינם נטירו קרתא אלא הם נק' מחריבי קרתא. א"כ מאי הוא פירוש אם עונות תשמור י"ה. דהל"ל אם עונות גברו י"ה כמ"ש אם עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם. ונלע"ד לפרש ע"ד מ"ש האר"י ז"ל בסוד ד' כתות שאינם מקבלין פני השכינה. שהם כת ליצנים הפוגמים בא"א. וכת חנפים הפוגמים

באבא. וכת שקרנים הפוגמים באימא. וכת מספרי לשון הרע הפוגמים בז"א. ולכן כל מי שהוא מאלו הד' כתות שהם כנגד ד' פרצופים הנזכ' שהוא פגם בהם אינו יכול לראות פני השכינה שהיא פרצוף החמישי המקבלת מהד' פרצופים כי הם הרעו לה ולא הניחוה לקבל מהד' פרצופים הקודמין אליה. והנה מראה מזה שיש פגם שמגיע ג"כ עד א"א. וז"ש אם עונות סגיאין דסלקין לעילא לגבי או"א. הא אדנ"י דאיהו רחמי עומד כנגדם וממתק אותם ואבל אי שמא דא שהוא אדנ"י אע"ג דאיהו רחמי יתער בדינא. דהיינו שבתוך אותם עונות שהם מגיעים לאו"א יש ג"כ עונות שמגיעים לא"א כרכ' לעיל אז הוא ג"כ מתער בדינא. ואז צריך למדרגה יותר עליונה שיתעורר רחמים עליהם: והנה מ"ש דרגא חדא אית דנהדר לגביה דכל אסוותן מיניה נפקין איהו יחוס עלן ומאן איהו מ"י. מ"י יעמוד ודאי מ"י ירפא לך. נלע"ד שהוא סוד הזיווג גולגנתא ומוחא סתימאה שהם נקראים מ"י והם מזדווגים ע"י הארת רישא דלא אתיידע כמ"ש האר"י ז"ל באדרא דף ל' וז"ל כלל העולה שרישא דלא אתיידע שהוא העתיק מאיר בתרין רישין תתאין שהם כתר וחכמה דא"א כאחד. ומן הראוי היה שיאיר עתיק ברישא תניינא ורישא תניינא יאיר ברישא תליתאה. ואמנם לפי שמאלו התרין ראשין נמשך הארה אל או"א וכבר נודע שאו"א כחדא שריין וכו' ולכן האיר רישא עילאה בתרין רישין אלו כחדא בשוה אז המשיך העתיק החסד שלו ברישא קדמאה שהוא כתר והגבורה שלו ברישא תניינא מוחא סתימאה ואז יאירו שניהם ונכללים חסד בגבורה וגבורה בחסד שהם דכר ונוקבא שהם מזדווגים ביחד. והנה החסד דעתיק שבתוך הכתר הנקרא אוירא דכיא אפיק מנייהו חד רוחא דגניז בעתיק יומין שהיא י' דנפיק מאוי"ר ואשתאר אור וזה הי' שהוא אבא הוא י' דשמא קדישא אשר בתחלה היה גנוז בחסד דעתיק (ונ"ל שהוא יסוד דכתר שהוא חסד דעתיק שהוא

נק' אוירא והיסוד שלו הוא נק' י' של אור המתלבש הארתו באבא להאיר לו דרך העלם וגניזה מלמעלה) וגם מבוצינא דקרדוניתא שהיא גבורה דעתיק נפיק ג"כ מיניה חד ניצוצא והאי ניצוצא אתגניז במעוי דאימא והם סוד הגבורות דבמעוי דאימא הנמשכות אליה מגבורות דעתיק. ואלו הב' בחי' שבאו"א חוזרים גם הם לברר חלקם הצריכים אל ז"א וכדין נפיק חד גלגלתא וכו'. ונודע שמוחא סתימאה נקר' עזקא דכייא והטעם שכל בחי' מוחא סתימאה נק' עזקא לפי שהמוחין נחלקים לד' חלקים שהם חב"ד. ודעת כולל חסדים וגבורות בתוכו. ואלו הד' מוחין נעשו ד' ווי"ן מרובעים כזה           ונעשים מ' סתומה דלמרבה המשרה הנק' עזקא דכייא ע"ש. והנה בעת שנכנס היסוד בכתר שהוא י' דאוי"ר בתוך הם' סתומה שהוא היסוד והרחם של מוחא סתימאה שהוא גבורה דעתיק שהיא נעשית נוקבא אל החסד שהוא דכורא. וזה הזיווג נק' מי שהוא ם סתומה דד' מוחין וי' דאוי"ר וזה הזיווג נעשה ע"י דעת עליון דרישא דלא אתיידע המזווג כתר וחכמה ביחד שהם חסד וגבורה דעתיק כי כמו שהדעת דא"א הוא בין תרין כתפין והוא מזווג לאו"א המתלבשים לזרועות דא"א. כך הדעת דעתיק הוא בין תרין כתפין ולכן הוא מזווג ג"כ החסד והגבורה שלו שהם כתר וחכמה דא"א. והנה כמו בעת היסוד דאבא שהוא נק' י' נכנס בתוך רחם דבינה שיש לה שני דלתין ושני צירים והיא מ' סתומה ואז נק' הבינה מ"י. כך זה הדעת דעתיק הוא כלול מיסוד דאבא ומיסוד דבינה דרישא דלא אתיידע ולכן ג"כ נק' מ"י וג"כ כלול בתוכו ה' חסדים וכל א' כלול מעשר הרי מ"י. והטעם שנחלקים לאותיות מ"י. הכוונה היא כי החסד הוא כולל כל הד' אחרים עמו. והחסד נק' י' דהוי"ה והד' האחרים הוא מ' ולכן נק' ה"ה חסדים בסוד מ"י. וג"כ כלולים באותו היסוד ה' גבורות מנצפ"ך שהוא גי' רפ"א. וז"ש מ"י ירפ"א ל"ך שהם ה' גבורות שגי' ל"ך והם במספר

רפ"א. והנה בעת שמזדווגים או"א ע"י אותו דעת עליון דעתיק שנקרא מ"י ירפ"א ל"ך אז אזלין מיניה אסוותן שהוא הארת חסדים וגבורות דדעת דעתיק ומתחבר ביחד ומתפשטים בגופא דא"א שהוא בין תרין כתפין וע"י אותו הדעת מתחברים ג"כ או"א ביחד ואז נופלים כל העונות למטה בעולם הבריאה בתוך נוקבא דתהומא רבא. וז"ש מי יעמוד. ר"ל החמשה חסדים דדעת שהם ה' הויו"ת שגי' יעמו"ד אותה החסד העליון שהוא נק' חסד דאזיל עם כולהו בסוד יומם יצוה ה' חסדו ע"ש. וע"י אותו החסד יעמוד שם י"ה בפרץ כנגד העונות להשליך אותם במצולות י"ם אותיות מ"י. ר"ל ע"י דמ"י יש כח באו"א ריק' מ"י להשליך העונות במצולות י"ם. ע"ש בדרוש האר"י ז"ל על פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתם. ואין להאריך: [דרך השני] מי יעמוד שהוא הדעת דא"א המזווג או"א. וכבר נודע שאו"א הם סוד י"ה דהוי"ה. ואמנם כל אחד נכלל בחבירו בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה ולכן כל מוחתיה' הם משם י"ה. אמנם במוחין דאבא יש ב' פעמים י"ה לכלול עמו לאימא והמוחין דאימא נכלל עמה אבא ולכן ג"כ היא ב' פ' י"ה. והנה הם ד' פעמים י"ה והנה השני י"ה דאבא. ראשון הוא במילוי יודי"ן. והשני הוא במילוי ההי"ן. כזה יו"ד ה"י יו"ד ה"ה. אמנם באימא שהיא נקבה גובר י"ה דההי"ן על י"ה דיודי"ן וסדרם כזה יו"ד ה"ה יו"ד ה"י. והנה בכתף ימין י' ראשון בקמ"ץ וכל השאר בפתח. ובכתף שמאל כולם בקמ"ץ. חוץ מן ה' אחרונה נקודתה בפתח. ונקודות הימין גי' ע'. ונקודות השמאל גי' ק"ל שהם חמשה גבורות שהם ה' הויו"ת העולים ק"ל. וכן ארבע פעמים י"ה דיודי"ן ודההי"ן גי' ק"ל. והנה כשתכה יו"ד פעמים ה"י הם ש'. יו"ד פעמים ה"ה הם ר'. הרי השני י"ה גי' ת"ק נמצא עתה שמכתף ימין דא"א שהם החסדים שהם ת"ק כנ"ל נעשו מוחין לאבא שהם שני י"ה דיודי"ן ודההי"ן שהם גי' כת"ף. ומכתף שמאל נעשו מוחין לאימא שהם ג"כ

שני פעמים י"ה דיודי"ן ודההי"ן שהם ג"כ גי' כת"ף. ובזה תבין איך הכתר מתפשט עד או"א כי בחי' הכתר נעשו מג' מילואים דג' י"ה דיודי"ן. ודאלפי"ן ודההי"ן כזה. יו"ד פ' ה"י. ש'. יו"ד פ' ה"ה ר'. יו"ד פ' ה"א ק"כ. ס"ה גי' כת"ר. ואח"כ הב' בחי' שהם י"ה דיודי"ן ודההי"ן שהם כמנין ת"ק הם המתפשטים עד הכתפים ונוטלים אותם או"א במוחתיהם כנ"ל. וז"ש אדנ"י מי יעמוד. ר"ל כי מלת מי אמרנו שהוא ם סתומה וי'. והנה כאשר תמנה ם סתומה אי"ק בכ"ר עולה ת"ר. ואות יו"ד במילוי גי' הכל במספר כת"ר. להורות שמלת מ"י הוא מכונה לכתר דאצילות שהוא רישא דלא אתיידע שהוא משפיע שפע רב לגולגלתא ומוחא שע"י אותו השפע שזיווגים ביחד כנ"ל. ואח"כ יורדים משם החסדים דגולגלת' בתוך מזלא עילאה שהוא נקרא נוצר חסד. והגבורות יורדים מהמוחא סתימאה בתוך מזלא תתאה שהוא נקרא ונק"ה. שהם כל אחד לבדם גי' ת"ק. היינו ה' חסדים עולים ת"ק וכן ה' גבורות. וז"ש מי שהוא גי' חמשים וכל י' כלול ממאה הרי ת"ק וע"י מזדווגים ג"כ התרין מזלות ביחד שהם בסוד דכר ונוק' ואז משפיע מזלא עילאה בתוך אבא דאצילות. ומזלא תתאה בתוך אימא דאצילות שהם סוד שני הכתפים והם נעשים מוחין לאו"א כנ"ל שהם ד' י"ה ב' דיודי"ן וב' דההי"ן שגי' ק"ל במספר יעמוד וז"ש מי יעמוד. ר"ל ע"י השפע של כתר שבגי' מ"י ואח"כ מתפשט בתרין מזלות ת"ק חו"ג שגי' מ"י. ואח"כ נכנסים באו"א שהם נק' י"ה שגי' יעמו"ד שאותם ד' י"ה גי' ג"כ ע"י הכאה אלף שהם ב' פעמים ת"ק חו"ג ואז יש כח לאו"א להזדווג בסוד זיווג שלם ע"י שמקבלים מתרין מזלות כי בעת ששניהם מקבלים ממזלא התחתון אז נק' זיווג שאינו שלם. אבל בעת שמקבלים מתרין מזלות אז נק' זיווג שלם וע"י זיווגם אין כח בעוונות להתחזק שם יותר ולינק משם ואז נופלים כולם למצולות ים שהם נוקבא דהומא רבא ואז או"א אח"כ

משפיעים המוחין ג"כ בזעיר ונוקביה ואז ג"כ הזו"נ מזדווגים ביחד ומשפיעים אח"כ שפע וברכות בכל העולמות ואז נתקנו כל העולמות. וז"ש מי יעמוד ר"ל שמי גורם קיום והעמדה לכל העולמות לתקן את עצמם מהדינים והעונות וזהו מי ירפא לך:

דרך השלישי אדנ"י מי יעמוד הוא ע"ד שמביא האר"י ז"ל. וז"ל דע כי שורש הדינים הם אדנ"י אלהי"ם בסוד גבורות שהם נע"ר ומנצפ"ך כנודע שהם ב' מינים. אלהי"ם זכר מנצפ"ך. אדנ"י נקבה נע"ר. ואלו הם שורש אל מציאות הדינים הנק' מצולות ים. ואלו הם תיקון דיקנא שהוא תיקון תשיעי הנק' לאלפים כי הם השערות דלא תליין רק הם כנגד לרוחב הפנים ואינם תלויים בשיקולא והם בין תרין מזלות והם נק' מצולות ים העליונים. וב' שמות אלו מקורם הוא שם אהי"ה במילוי ההי"ן ועם י' אותיות גי' קס"א כמנין לאלפי"ם. ונק' כן ע"ש ג' שמות המתחילים באות א' אהי"ה אלהי"ם אדנ"י. והנה בעת שגברו מצולות ים התחתון ע"י עונות ישראל שהוא ס"מ ונחש שנק' מצולות צ"ל מו"ת ועלו לשם לינק מן הדינים האלו שהם מצולות ים עילאה אז התיקון הוא לכוון להמשיך מן נוצר חסד שהוא המזל השמיני שהוא הוי"ה במילוי יודי"ן כמנין חס"ד וממנו תשפיע אור לאלפים שהוא תיקון התשיעי והוא שם אהי"ה במילוי ההי"ן שגי' קס"א כנז' ואז מתמתקים הדינים ממצולות ים שהם אדנ"י אלהי"ם כנז'. ואז ותשליך מצולות ים ר"ל שהמצולות ים עילאה הוא משליך כל חטאתם של ישראל ממנו לבל ינקו יותר כי כבר נמתקו הגבורות ואין להם עוד כח לינק משם. ואז אותם חטאת ברא הם יורדים במצולות ים. וס"מ ונחש אינם עולים לפי שכבר נמתק שורשם שהוא אדנ"י אלהי"ם ואינם אז נשפעים מהם. ע"כ. וע"ש. וז"ש אם עונות שהם ס"מ ונחש שהם נק' עוונות כנז' תשמור י"ה שהוא מלשון ואביו שמר את הדבר

 ר"ל שהעונות הם ממתינים שם באו"א כדי לינק ג"כ מאדנ"י שהוא מתיקון תשיעי שהוא לאלפי"ם שגי' אדנ"י אלהי"ם כנזכר ששם הוא שורש הדינים. והנה במקומם הם רחמים אבל בעת שינקו משם העונות אז מתהפכים לדינא. וז"ש ואי שמא דא אע"ג  דאיהו רחמי יתער בדינא ע"י אחיזת העונות שהם עלו באו"א וממתינים שם ויונקים ג"כ מאדנ"י של תיקון תשיעי. וז"ס שאמר תשמור י"ה כמ"ש למעלה שהשני דינים שהם אדנ"י אלהי"ם שהם ש"ך ופ"ר דינים והם בגי' ת"ר וזהו ת"ר מן תשמו"ר ונשאר אותיות שמ"ו שהוא בגי' נוצ"ר וזהו להורות על מיתוק שלהם שהוא מזלא עילאה שנקרא נוצ"ר חסד והוא משפיע בין אלו הדינים דש"ך ופ"ר וממתיק אותם. וז"ס ועושה חסד לאלפים. ר"ל שצריך לעשות חס"ד שהוא נוצר חסד תיקון אל אדנ"י אלהי"ם העולים במספר לאלפי"ם. וז"ס שנכנס אותיות שמ"ו בין אותיות ת"ר. והטעם כדי להפריד בין שניהם לבל יזדוווגו ביחד הש"ך והפ"ר שהם דכר ונוק' כנ"ל כי ע"י זיווגם יונקים ס"מ ונחש מהם ויש להם כח ח"ו להזדווגם ביחד. וכד מזדווגין כחדא לית עלמא יוכל למיקם מקיימהו. ולכן צריך שיתחבר חסד שהוא נוצר חסד לאלפי"ם כנזכר כדי להמתיק אותם ואז מתפרדים ואין להם יכולת להזדווגם ביחד. וז"ש אם עונות תשמור י"ה אדנ"י. ואי אלין שמהן יסתמון מינך ואז מ"י יעמוד. ר"ל כי נודע מכמה טעמים שהמזלא עילאה נקר' מ"י. א' בעבור שכינה דמוחא סתימאה מתלבש בההוא מזלא כמ"ש האר"י ז"ל בדרוש ויעבור. ונודע כי הבינה נקר' מ"י בכל מקומות הזוהר וג"כ כמו שכתבתי לעיל. ב' בעבור שיסוד דכתר דא"א הוא ג"כ מתלבש שם. ונודע שביסוד כלולים ה' חסדים כל א' כלול מי' הרי גי' מ"י. וזוה נוצר חסד. ר"ל נוצר הוא בינה דכתר וזהו רמוז בנ' גדולה דנוצר ושם נ' שעירם עליונים תכלית ההעלם והדקות. ומטעם זה ג"כ נק' מזלא עילאה מ"י ע"ש נ' גדולה

שגימ' מ"י. וטעם ד' שת"ת דכתר מקיף דנוצר חסד מימין. והת"ת דחכמה מקיף מצד שמאל דנוצר חסד. ונודע שהת"ת הוא באמצע הגוף שהוא בבטן. וז"ס מבטן מי יצא קרח וזהו שנק' מזלא עילאה מ"י. וכמוהו טעמים רבים ואין פה מקום להאריך. וזה שאמר מ"י יעמוד. ר"ל שנוצר חסד הנק' מ"י הוא יעמוד באמצע הדינים ומפריש ומפריד אותם לבל יתחברו ביחד וזהו יעמוד בכוחו כדי להמתיק הדינים ומה שהדינים שהם העונות היו שומרים וממתינים כדי לזווגם ביחד. אתא חסד ומפריש ביניהם בסוד שרי בחיבורא וסיים בפרודא ע"ש שהוא עומד באמצע הדינים. וזהו במה שהם רצו לאחוז שהם ש"ך פ"ר שגי' ת"ר וג"כ לאלפי"ם שגי' קס"א ועוד ג' שמות דרלפי"ן שהם אהי"ה אלהי"ם אדנ"י שגי' קפ"ב הרי ת"ר קס"א קפ"ב עם ג' כללים גימ' תשמו"ר. וז"ס עונות תשמור. ר"ל שאחיזה של העונות הם בדינים של תשמו"ר הרמוזים במלת תשמו"ר. ואז בא מ"י ויעמוד באמצע הדינים וממתק אותם כדי שלא לאחוז שם בסוד מהרסיך ומחרביך ממך יצאו. ובזה נתקנו כל העולמות ונמחלו כל העונות של ישראל. וז"ש אח"כ כי עמך הסליחה למען תורא אכי"ר אמן:

פרשת פנחס

וש"ם ב"ת אש"ר שר"ח. וש"ם במ"ם רבתי גי' שקוצי"ת שפירושו השקת שפתיו והאזנה. גם כי נתקבלה תפלתו של הזקן וברכתו אליה להגן עליה מן המוח שלא נהנה תולע"ת מבשרה גי' שקוצי"ת. ס"ת של הפסוק הוא תרח"ם שהוא בגימ' אמונ"י ישרא"ל. ב"ת אש"ר גימ' תוצאו"ת והיה שכרה מברכתו של הזקן שתנצל מתתק"ג מיני מיתות שנבראו בעולם דכתיב בהו למות תוצאו"ת ורמיזי נמי באורייתא שהן בגימ' מו"ת יומ"ת עם הכולל ונהפכו לה לאושר ותוצאו"ת חיים. שר"ח ר"ת שב"ת רא"ש חוד"ש ששער המזרחי של חצר

הפנימית יפתח בהם לצדיקים והוא שנפתח לה כי הוא חיינו ואורך ימינו:

שנים ליום עולה תמיד. נתן נלע"ד ע"ד הידועה שמטטרו"ן וסנדלפו"ן הם מליצי יושר של ישראל והם המעלים כל התפלות של ישראל למעלה לפני הקב"ה לעשות עטרה על ראשו. וכן בזמן שבית המקדש היה קיים הם היו ג"כ מעלים כל הקרבנות למעלה. ונודע שהקרבנות שהיו מקריבים בכל שנה היו במספר תש"ל כמ"ש בעל הטורים על פ' תמימי"ם שני"ם ליו"ם ר"ת תש"ל. אבל מה שנ"ל על פי דרכנו רזא דמלה מאחר שהתפלות שלנו במקום תמידין נתקנו והשני מלאכים הנ"ל מעלים אותם לסוד מ"נ כנודע לכן מרומז בכאן שמם כי מטטרו"ן הוא חנו"ך. וסנדלפו"ן הוא אליה"ו. וכולם ביחד מטטרו"ן חנו"ך. סנדלפו"ן אליה"ו גי' תש"ל. וזהו רמז שנים ליום עולה תמיד. ר"ל אלו השנים מלאכים הנ"ל הם שעולים תמידי ומעלים התפלות של ישראל כדי לעשות מ"נ למלכות דאצילות כנודע:

מטטרו"ן בלשון יון הוא שליח שקורין מטטור וכן כתוב בספר התשבי. וכן      מטטרו"ן הוא לשון שומר כמו שמביא תרגום ירושלמי באסתר. שומר הפילגשים תרגום נטיר מטרוניתא. ונלע"ד שז"ס הפסוק שומר מה מלילה שומר מה מליל. כי מטרוניתא הוא לשון שמירה והיא נק' לילה. ומטטרו"ו הוא ג"כ לשון שמירה והוא נק' ליל בסוד נע"ר ונער"ה כי נער הוא מטטרו"ן ונערה היא המטרוניתא. והנה בעת שהנוקבא דזעיר הוא בסוד אחוריים אזי היא בסוד פלגש ואזי היא נק' מטרוניתא שצריך לה שימור מפני החיצונים לבל יאחזו בה. ומטטרו"ן הוא שומר אותה וזה שתרגם שומר הפילגשים נטיר מטרוניתא. אבל כשהיא בפנים דזעיר אזי יש לה כמה בחינות אחרות. והבן:

עמלק הוא משורש קין כנודע. וז"ס "עדותיך נאמנו "מאוד "לביתך נאוה "קודש. והתרין נונין שמפסיקים

באמצע הם סוד תרין נוני"ן הפוכים של ויהי בנסוע הארון. וכן עמל"ק במילוי עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף גי' ט"ת וז"ס ע"ת צרה היא ליעקב וממנו יושע בסוד תמחה זכר עמלק. וכן המילוי בלבד גימ' כמנפ"ץ *) שהוא סוד קין כנודע והנה אחר אות כ' הוא אות ל'. ואחר אות צ' הוא אות ק'. וקודם אות מ"ם סתומה הוא מ"ם פתוחה. וקודם אות פ' הוא אות ע'. הרי אותיות עמל"ק בין אותיות מנצפ"ך ואות נ' ג"כ מפסיק בנתיים על הסוד הנ"ל. וכן כאשר תחלק ע"ס ל"ק הרי עי"ן מ"ם גי' עשר פעמים אהי"ה. וגם למ"ד קו"ף גי' ס"ר י"פ הוי"ה וזהו ששלח לבלעם הנה עם יצא ממצרים ר"ל שישראל לא היו במצרים אלא במספר ע"ם עי"ן מ"ם שגימ' רד"ו שנים בלבד. הנה כסה את עי"ן הארץ. ר"ל שהם מחויבים לישב בגלות מצרים כמספר ל"ק שגי' עי"ן שכן ל"ק במילוי גי' ס"ר א"כ עדיין חסר חמשים וזהו וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים. ולכן אמר והוא יושב ממול"י אותיות מו"ל י"ם גי' נ' כדי להחזיר תחת הנו"ן שערי דקליפה. וז"ס ויך את האתון במק"ל של בל"ק ולזה השיב הקב"ה לא תאור את העם כ"י ברו"ך הו"א גימ' ס"ר ועשר יותר הם עשר הויו"ת. והבן כי עשר אהי"ה אחזו בו החיצונים ולכן דוקא הי' פעמים אהי"ה היה צריך לתקן אותם ולטהר אותם מטומאתם. אבל העשר פעמים הוי"ה נשארו בסוד ברוך ולא אחזו בו החיצונים לכן אמר כי ברוך הוא וז"ס בן פורת יוסף בן פורת על"י עי"ן גי' עמל"ק. ר"ל שמשיח בן יוסף הוא ישלוט עליו וימחה שמו מן העולם וז"ש מלחמה לה' בעמלק מדר ד"ר גי' צדי"ק שהוא יוסף צדיק יסוד עולם. ולכן כתוב בתורה מדור דור מדור של יהושע שהוא מזרעו של יוסף הצדיק. עד דור האחרון שהוא יוסף בעצמו מפני שיוסף הוא שטנו של עשו והוא יכניע אותו. וגם הסימן של תרין נוני"ן הוא נכו"ן כסאך מאז ושם כ"ו באמצע גימ' הוי"ה. עמלק ר"ת למפרע קליפ"ת לב"ן מלא"ך עש"ו

*) נראה שצ"ל כמפ"ץ.

עתיד הקב"ה להכרית אותם מן העולם ע"י הג' ברכות שנתברך יעקב בשבילם. א' כמ"ש בא אחיך במרמה ולקח ברכותיך שהם הברכות שלקח מעשו בערמה. ב' הברכות שברך לו המלאך בהאבקו עמו. ג' הברכות שברך לו הקב"ה בחזירתו מבית לבן. כנזכר בזוהר בסוף פ' תולדות ע"ש. וז"ס ולא ראה עמ"ל בישראל. שאלו הג' קליפות לא יוכלו להרע לישראל ואדרבה נתברך על ידם כנז' שם. והבן:

יצח"ק במילוי כזה יו"ד צד"י חי"ת קו"ף גי' תשכ"ח במספר קר"ע שט"ן במספר מרחפ"ת על פני המים כדי לכלול אשר במיא להתקיים עלמא. או רמז מאחר שסטרא דגבורה גברה על פני המים לכן אירע סוד שברי הכלים. אבל קלקול הוא תיקונו ששמו מרמז עליו ק"ץ ח"י. ר"ל שבסופו נשארו בחיים שהוא תיקון העולם. וכן אותיות אמצעות של יצחק הנ"ל ודי"ו גי' שם הוי"ה שהוא רחמים כלול בתוכו:

אבגית"צ גימ' נחל"ה בל"א מצרי"ם בסוד אבהן דסלקין לעלמא עילאה. אש"ר יחדי"ו נמתי"ק סו"ד. ס"ת רוק"ד [נלע"ד נתן] כי נודע שכל העולמות אינם יכולים לעלות אלא על ידי שם מ"ב. וז"ש אש"ר יחדי"ו נמתי"ק סו"ד שהוא ס"ת רוק"ד דהיינו שרוקדים העולמות והנשמות יחדיו למעלה בבית אלהי"ם שהוא ביסוד דמלכות דאצילות ובאיזה כח עולים וז"ש ברג"ש שגימ' אבגית"ץ שהוא השם הראשון דשם מ"ב:

עול"ת תמיד גימ' אבגית"ץ: תולע"ת יעקב גי' שקוצי"ת:

אבגית"צ בא"ת ב"ש הוא תש"ר מא"ה. והנה תש"ר הם תשע מאות. הוסיף עליהם מא"ה הרי אלף יומין דחול. עוד תש"ר מא"ה גי' מו"ץ דהיינו. הץ' הוא תשע מאות ומ"ו גי' מא"ה הרי אלף מצד הרע אשר בעלמא דההוא נע ששם מ"ב זה דידיה הוא. וגם שקוצי"ת גימט'

אש"ר לשלמ"ה וגם גי' ונשיקו"ת פיהו שי"ר נוטריקון שלמ"ה ירו"ם רא"ש. השירי"ם נוטריקון המל"ך שלמ"ה יהי"ה ר"ש יחזו"ר מל"ך. אש"ר לשלמ"ה. א"ל שד"י רוא"ה לב"ו של"ם לכונ"ן מקדש"ו העליו"ן. ישקנ"י גי' עשר הויו"ת ועשר אהי"ה אשר בהם סוד הנשיקין:

אבגית"צ גימט' ז"ה של"ש רגלי"ם. הרגתי"ך גימט' אברה"ם יצח"ק יעק"ב. שבלעם הרשע היה משמש בג' קווים כלם בקליפה. וכשם שנקנסה מיתה על משה דיוקנא דזעיר בעלילת הסלע כך כתוב בבלעם גם אתכ"ה הרגתיך כי הוא זעיר דקליפה ואותה החייתי בסוד אתבטלת זה לעומת זה. קרי כאן א"ת כ"ה צרוף שני הכנויים לגבות את חובם ממנו. ואותה יפורש האות שלה שלא להחריב את העולם:

לולב. נתן נלע"ד מ"ש הפסוק מקום שיפול העץ שם יהוא הוא סוד הלולב שהוא יסוד וברית דזעיר והוא מתעורר החסדים שהם בדעת דזעיר ששם מתלבש התרין יסודות דאו"א שהם דפ"ק וקס"א שהוא במספר מש"ה. וזה מקו"ם שיפו"ל הע"ץ ר"ת מש"ה וכן מקו"ם שיפו"ל גימ' מש"ה רבינ"ו וגם גי' ברי"ת שהוא כללות של ברית דאו"א. ובמקום שיפול העץ שהוא הלולב שם הי"ו כנזכר בזוהר פ' ויקרא דף י"ג. ומ"ש ואם יפול העץ בדרום ואם בצפון שהם חסד וגבורה וכמובן וכו'. עד מערב שהוא ביסוד דדעת. להורות שצריך להתחיל מדרום לנענע הלולב ואח"כ לצפון וכן עד מערב כדרך שבע ימי הבנין עליונים כנודע. והנה לידע רזא נשמת משה רע"ה באיזה מקום בא בעיבור. תדע כי במקום שתמצא שיש ת"ח הרבה שם הוא משרע"ה בגווייהו. וז"ש מקום שיפול העץ שהוא משה שנק' עץ החיים שם יהו"א דהיינו שם יש הוי"ה של גילוי הכ"ב אתוון דאורייתא שהם במספר יהו"א ושם תמצא ג"כ תלמיד"י חכמי"ם הרבה שגי' במספר מקו"ם שיפו"ל ובמספר מש"ה רבינ"ו. הע"ץ ש"ם יהו"א

גי' שבע פעמים חס"ד ושם הוי"ה. להורות שהיסוד דזעיר שהוא הלולב גורם שיתפשט מהדעת דז"א בתוך הז"א הנקר' הוי"ה ז' חסדים כנודע. גם גש"ם ע"ל האר"ץ ס"ת צל"ם. וא"ם יפו"ל הע"ץ ס"ת צל"ם. מקום שיפול העץ ס"ת צלם. שהם הג' צלמים של הושענא רבא כנודע. וז"ס ששלשה פעמים בא הצדיק בסוד הצל"ם בלבד ואח"כ בא בסוד פנימיות הגוף כמ"ש האר"י ז"ל בספר הגלגולים פ' שלשים ואחד ע"ש:

יב"ק הם כמה מינים. א סוד הוי"ה אלהי"ם. ב אהי"ה הוי"ה אדנ"י. ג סוד הוי"ה בריבוע ובמילוי העולה פק"ד וכשתסיר ריבוע שהוא ע"ב נשאר יב"ק.ד הוא יה"ו דיודי"ן בריבוע כזה. יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו בגי' יב"ק:

לולב במילוי כזה למ"ד ו"ו למ"ד בי"ת גימ' תקע"ב שהם כ"ב הויו"ת. דהיינו כ"א הויו"ת שכתובים בתפילין וא' של ברכת הטלית הרי כ"ב הויו"ת גימ' תקע"ב. להורות כל מה שאנו גורמים ע"י התפילין גורמין עתה ע"י נטילת לולב. וגם הוא במספר ב' פעמים מנצפ"ך עם העשר אותיות וב' כוללים:

הד"ס במילוי כזה ה"א דל"ת סמ"ך גי' ב' פעמים מנצפ"ך בשוה. וגם הד"ס במילוי כזה. ה"י דל"ת סמ"ך וגם ה"ס פשוטה גי' אברה"ם יצח"ק יעק"ב:

ערב"ה גי' זר"ע ועם הג' אותיות גי' פ"ר הרי ה' פעמים פ"ר רמוז בלול"ב והד"ס וערב"ה שהם השורש של כל הגבורות והם בגי' אלף וארבע מאות וחמש וסי' את"ה גבור כנודע להורות שהם ממתקים כל אלו הגבורות שהם במלכות ע"י אלו החסדים שהם ג"כ במספר את"ה כהן לעולם:

אתרו"ג במילוי כזה אַל"ף תי"ו רי"ש וי"ו גימ"ל      גי' אֶלף קמ"ב. והנה האֶלף הוא במספר א"ל שד"י במילוי אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד. וקמ"ב הוא ג"כ שד"י בחילוף א"ת ב"ש להורות שאתרוג הוא בעטרה שביסוד דזעיר דתמן

שם של שד"י מתגלה:

סוד השינה הבאה על בני אדם. היא באה מכח המלאכי' הקדושים הממונים על הרוחות. וכשהם רוצים לעלות למעלה לטהרה אז החיצונים אינם מניחים אותם. כי הם מבדילים בינם לבין קונם. מה עושים אז המלאכים קדושים משרתי עליון משליכים שינה על בני אדם וכאשר הם ישינים יורדין שם הקליפות ורוח הטומאה ושולטים על בני אדם. וזהו הטעם שהחלום היא א' מששים בנבואה. הטעם על שהם באים מצד כח מלאכי השרת. וכשהחיצונים הם יורדין על האדם אז המלאכים קדושים עולים למעלה:

סוד מלאך המות מלא עינים. כי פירושו ענינים ומינין הרבה כדי להטעות בני אדם כל א' וא' לפי דרכו ולפי שכלו. כך יחטיא אותם. לבחור יחטיא אותו בדבר ניאוף ולגדול בגזל. ולדיין שיאטם אזנו מזעקת דל וזהו פי' מלא עינים פי' מלא גוונים ומינים ועניינים ממיני עבירות. וזהו פי' אין מיתה בלא חטא. פי' אין מין מיתה שלא בקש לו מלאך המות איזה חטא וז"ס אין ערוד ממית אלא החטא. וכשתדייק מלת עינים הבין כי פירושו הוא שהמלאך המות יש לו תרי"ג עינים כנגד תרי"ג מצות [נתן נלע"ד כאשר תכתוב מל"א עיני"ם במלואו כזה. מ"ם למ"ד אל"ף עי"ן יו"ד נו"ן יו"ד מ"ם ותוציא ח' אותיות השורש ישאר תרי"ג] וכשחוטא האדם הוא מחזק עין אחת של מה"מ דהיינו שנותן כח הראות בו ולכן בשעת מיתתו רואה המלאך המות מלא עינים ואז מצדיק עליו את הדין ופותח פיו וזורק הטיפה לתוך פיו טפת החרב המתלהטת מחרבו רחמנא ליצלן אמן:

נער אחד הרוצה לסור מאחרי ה' הראה לו שם הוי"ה מאותם הכתובים בספר תורה שהם בקדושה ויחזור בו היהדות ויראת ה' ובזמנו של האר"י אירע לנער אחד והועיל זה:

יעל אשת חבר הקני שורש של תאומה יתירה של הבל. וסיסרא הוא קין.

והוא חטא עמה ביחד שנמשל לאבר של אדם. ולכן הרגה אותו ביחד. והוא בעל אותה קודם שהרגו להבל שבע בעילות:

שבת בראשי"ת יר"א שב"ת. ואותיות שלפני שבת הוא רא"ש. ואותיות שניות של ישרא"ל הוא שבתכ"ם: נודע כי שם מ"ב הוא מתחלף בפ' ראשון של בראשית עד ב' דבוהו. והנה מלת בראשי"ת הוא מתחלף בשם הראשון אבגית"ץ. ומלת ברא הוא מתחלף בקר"ע. ומלת אלה מאלהי"ם הוא מתחלף בשט"ן. וז"ס שאמרו ישראל במעשה העגל אל"ה אלהי"ך ישראל כדי להמשיך עליהם השט"ן הרמוז במלת אל"ה:

הנה בליל שבת אנו אומרים את"ה קדשת ובשחרית ישמ"ח משה. ובמוסף תכנ"ת שבת ובמנחה את"ה אחד. ובמוצאי שבת את"ה חוננתנו. ובברכת המזון של שבת אנו אומרים רצ"ה. הרי ר"ת של כולם היא גי' תרי"ג להורות על משרז"ל כל המקיים שבת כהלכתו כאלו קיים כל התורה כולה:

העולים בתורה. גי' בחול. ד' בר"ח. ה' בי"ט. ו' ביו"כ. ז' בשבת. והנה גימ"ל. דל"ת. ה"י. ו"ו זי"ן. גי' תור"ה:

למה נשתנו שמותן של אבר"ם ושר"י. לפי שאבר"ם ר"ת אין ב"ן רש"ע מולי"ד. ושר"י ר"ת ש"ם רשעי"ם ירק"ב לכן נשתנו שמותן:

משז"ל הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. שוע"ל גימט' ע"ם האר"ץ. אריו"ת גי' תלמיד"י חכמי"ם:

חל"ב חטי"ם ישביע"ך בגי' חת"ן וכל"ה. לכך נוהגים לזרוק חטים על חתן וכלה כלומר פרו ורבו כחטים הללו:

ממז"ר ר"ת מבי"ת מל"א זבח"י רי"ב:

גי"א ינשא ר"ת ג"ר יתו"ם אלמנ"ה. ר"ל עתה הם טפלים אבל לעתיד ינשאו:

אברה"ם ס"ת מן כס"א כרו"ב נש"ר ארי"ה אד"ם:

מלב"ד אשר תשיג ידך ר"ת מלו"ה לענ"י בשע"ת דחק"ו:

ויוש"ע ר"ת וישמ"ן ישורו"ן ויבע"ט שמנ"ת עבי"ת. לכך לא כתיב ויציל ה' בעבור שעשו העגל קרוב ליציאת מצרים:

משרז"ל עני חשוב כמת. רמז כאשר תכתוב עשי"ר במילוי. עי"ן שי"ן יו"ד רי"ש הרי המילוי גי' מ"ת. וזהו עני חשוב כמת ר"ל בעת שמסתלק ממנו העשירות נשאר הוא כמו מת. וכאשר תמנה עשיר במילוי יעלה מספרו אלף ועשרים. והוא שם אהי"ה. כי אות א' יעלה אלף וישאר הי"ה גי' כ'. וסימנך. ואנכי אהיה עמך בכל אשר תלך:

סרפד ר"ת ס"מ רומ"י פר"ס דוביא"ל. וזהו תחת הסרפ יעלה הד"ס:

הרכבת אנו"ש לראשינו. ר"ת אר"י נוה"ם ודו"ב שוק"ק. ר"ל שמתחילה עשו ישראל עבירה בע"ז בנ"נ שנק' אר"י. ואח"כ דו"ב שוק"ק שנהנו מסעודתו של אותו רשע. וזהו ר"ת הרכבת אנו"ש. אר"י נוה"ם ודו"ב שוק"ק. ולכן באנו באש בעבור ע"ז פסילי אלההיהם תשרפון באש. וגם בעבור עונות של נבילות וטריפות מיתת אסכרה שהיא מיתת חנק לכן באנו במים ותוציאנו לרויה:

אמנ"ה אחותי בת אבי ר"ת למפרע. הצילני נא מיד אחי:

איו"ם ונורא ר"ת "אברהם "יצחק "ויעקב "משה. והוא ר"ת צדיק "אתה "ה' "וישר "משפטיך. ויוצא מפסוק "אז "ישיר "משה "ובני "ישראל:

מגד"ל עוז שם ה'. ר"ת מלאך גבריאל דמות לבנה:

כהן במילוי כ"ף ה"ה נו"ן גי' ארי"ה להורות שהכהן הוא בחסד דתמן ארי"ה. וכן אר"ץ גי' כה"ן ארי"ה להורות שהחסד הוא ששובינא דמטרוניתא הנקראת ארץ החיים:

נשר ר"ת "נשמות "ששים "רבוא. וזהו סוד ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא ר"ת נשמית ששים ריבוא יוצאי מצרים וז"ס דרך נשר בשמים: וז"ס שהזוהר מחלק

המרכבה כי אדם וחוה הוא פני אד"ם. ואברהם ושרה הוא פני ארי"ה. יצחק ורבקה הוא פני שו"ר. ישראל ויעקב רחל ולאה הפ פני נשר:

אמן ר"ת נרגן מפריד אלוף של אמן ונשאר מ"ן מן מנצפ"ך והוא דין פשוט. ואות א' הוא ממתיק אותיות מ"ן ונעשה ממנה אמ"ן וז"ס שארז"ל שאסור לומר אמן חטופה. ר"ל שחוטף אות א' וישאר אותיות מ"ן בלבד:

עשב תבנית שור אוכל עש"ב רמז בו כל ענין מעשה העגל והוא ר"ת עד שהמלך במסיבו. עשו שור במדבר.שבעה עשר בתמוז ערב שבת במנחה.בלעם שתום עין. עם בני בניו. ע' שנה בבבל:

טמא ר"ל הדברים שמדברים הנשים בבית הכנסת הוא "טמא "טבילה "מלבושים "אכילה ולכן צריך לקדש הדביור:

סוד גדול הנה נודע על ענין הטבעי כי ברחם האשה נמצאו קצת עפרורית וכה"ג תמיד שעליו יתגלגל הולד לאחר ג' חדשים מעת הבריאה. ואם לא היה עפרורית לשם אז הוולד לא היה יכול לעמוד שם מפני חלקותו של החדרים ההם וכן כעין זה במלכו"ת ועליו נאמר ותראה היבשה ושם היה המבול. ולא היה מגיע לחדר הפנימי הנקרא א"י לפי שהיא גבוה מכל הארצות והיא כעין שושנה בין החוחים ואין בו כל כך עפרורית. לכן בתחילת עיבורה של אשה בקלות מגרשים הולד לחוץ טרם שיכנס לחדר העפרורי ועל זה נאמר ותקיא הארץ את יושביה:

עשרים וששה גי' כת"ר תור"ה להורות כי אחר כ"ו דורות זכו ישראל לכתר תורה:

איי הוא ר"ת אברהם יצחק יעקב. והנה איי גי' כ"א שהם עשרים ואחד גי' אברהם יצחק יעקב ע"ה. להורות שג' אבות יצאו מבינה הנק' אהי"ה שגי' תרל"ח במספר איי והבן כנלעד"נ:

זית ארז"ל שהוא משכח תלמודו. נלעד"נ

כי זי"ת ר"ת זנות יין תירוש. יקח לב שהוא משכח לב אדם מי שהוא הולך אחר ג' אלו זנות יין תירוש:

הבה לי בנים ר"ת הבל:

אוי לנו כי פנ"ה יום. ר"ת פרקו נזמי הזהב. פרעה נבוכדנצ"ר המן:

נכון יהיה הר בית ר"ת בינה בהיפך אתוון. ונכו"ן כמנין אדנ"י בריבוע:

בטרם אצרך בבטן ר"ת בא"ב לומר לך שבא"ב נולד משיח:

משיח בן יוסף בא בא משורש קין. ובן דוד מהבל. ונהרג בן יוסף ואינו נקבר כי הארץ רוצה לתקן את אשר עיותה שפצתה את פיה. ותלוי במאמר בקש הקב"ה לעשות לחזקיהו משיח וגו' מכנף הארץ זמירות שמענו כי בקש לעשותו משיח היינו בן יוסף. תרין משיחין של יוסף הוא מבנימין ושל דוד הוא מיוסף וזהו קדימת שאול שמלך תחילה:

גערת גוים אבדת ר"ת אג"ג.

המזלזל חבירו והוא שותק לוקח כל מצותיו. וכשמת נותנים לו כל מצות שעשה האחר מפני ששתק. וז"ס הפסוק מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה מכל כך מצות:

בעצם השמים יש שרפים בעלי שש והם מדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה. ובמזלזל במי שלמד ממנו תורה. ובמשתמש במי שקרא ששה סדרי משנה. בהיכל זה יש מלאך א' שתובע מהקב"ה שכר טוב לרודפים אחר החכמת קבלה ונותנים להם שכר כפי העוסקים. ד' מלאכים ממונים על המדברים לשון הרע ונבלות פה. ועשרהכרוזין מכריזים בכל יום וארבעים יום לא מתקבל צלותיה וכששב בתשובה שלימה אז מתירין לו נדויו:

יש קצת מזיקין שמכניסים עצבון לעוסקים בתורה ובמצות:

בליל הושענא רבא יורד מלאך א' עם כמה רבבות מלאכים ונוטל צילו של כל א' ומעלה אותם למטטרו"ן:

טעם אכילת פסח בחפזון בעוד דסטרא אחרא אשתדל באיוב:

לפעמים נולד על הצפורן שרטוטין חיוורין והוא סימן טוב או אתגזר גזירה וניצול:

חזרת ארז"ל חזרת שלנו יש לה ס' ריבוא עלין. והכוונה כי החזרת היא הנק' מרור. וכבר ידעת שיש בת"ת ס' ריבוא ענפים כנגד ס' ריבוא נשמות ישראל ולגלות לנו שהגיע מרירותם וגלות של ישראל עד הת"ת בכל אותם הבחינות רמזו במשל ובמליצה וכמ"ש בכל צרתם לו צר כ"י לואו צר. וכיון דאתא לידן סוד חזרת ס"ר עלין אגיד לך סוד יתוש אשר בארצנו כי ס"ר קליפות יש לו בבית המסס שלו. והכוונה היתוש רומז לקליפה והיא אין לה מוצא כלומר אין למטה מהקליפה כח אחר שתושפע ממנו אל ה' אחרונה אשר בכל ההויות הנמצאות ולכך היא מכנסת ולא מוציאה. והקליפות הללו הם ס"ר נשמות של ישראל שירדו בגלות ונתלבשו כל אחד בקליפה א' וזהו יתוש שבארצנו כלומר הקליפה האחוזה בארצינו מלכות וז"ש בבית המסס שלו שלו אשר הוא מקום התכת המזון להצטרף וכמו כן הנשמות מצטרפות בדור הזה שכולל ששים ריבוא:

ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ארוכה גי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ויש בהם אותיות במספר מד"ה שהם מ"ט אותיות. ורחבה מני ים ר"ל שנתרחב אלו השמות בפשוט ומילוי ומילוי המילוי תמצא בהם קס"ב אותיות במספר מינ"י י"ם עם השני תיבות כן נלעד"נ:

למה יקח משכבך מתחתיך נדרש בזוהר פ' וישלח על יעקב ע"ש וזהו רמז אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ר"ת כל הפסוק גימטריא יעקב:

למ"ד יתרו קודם מ"ת בא. לכך פתח הקב"ה באנכי אות אל"ף כנגד שרי אלפים. אות נ' כנגד שרי חמשים. אות כ' כנגד שרי מאות שכן אות כ"ף במילואה גי' מאה. ואות י' כנגד שרי עשרות להורות שהוא תיקן כל זה:

צדקה בא"ת ב"ש הקד"ץ רמז משארז"ל יותר ממה שהבעל הבית עושה עם העני וכו' שאותיות צדקה דרך ירידה במנינו והקד"ץ דרך עלייה:

מביא ר"ת מתן בסתר יכפה אף. והוא ג"כ ר"ת מדי בבל יון אדום. והוא ר"ת משיח בן יוסף אביא. והוא ר"תמלך במשפט יעמוד ארץ. והוא אותיות נעץ קנה בימ"א רבא וכו' משיח יונה בן אמיתי. משיח יחזקיהו בן אחז. משיח אביה בן ירבעם:

שקוצי"ת שרומז במלכות כנודע בגי' מיכאל רפאל גבריאל אוריאל ההם ד' רגלי המרכבה ושכינה שהיא המלכות על גביהן וכוללת ארבעתם בסוד ודמות פניהם פני אדם דהיינו מלכות כדכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכבר ידעת שמראת יחזקאל היתה בעולם היצירה שבו המלאכים הנזכרים ושם מ"ב דאבגית"צ בבינה שביצירה בז' אחרונות דידה כמ"ש הרח"ו ז"ל:

ישלם ה' פעלך בגי' רו"ת. והענין שהיא היתה בת מלכים בת עגלון מלך מואב כמשרז"ל. ובאה עתה להיות מלקטת אחר הקוצרים אחר כל אותו הכבוד לפיכך אמר לה ישלם ה' פעלך שעתיד לצאת ממנה דוד והוא משלים את שמה למנין כת"ר ותזכה לראות זרעה בכתר מלכות. ודוד הוא פעולת רות שארז"ל למה נקרא רות שזכתה שיצא ממנה דוד שריווותו להקב"הבשירות ותשבחות והיה ראוי להיות נפל וע"י ברכת בועז באומרו ישלם ה' פעלך נעשה וולד שלם:

נאלמתי דומיה החשיתי ר"ת נדה. ר"ל כי באשתי נדה ימעט הדיבור:

ארגמן נוטריקון אוריא"ל רפא"ל גבריא"ל מיכא"ל נוריא"ל שהם עם ב' כוללים בגי' אור"ח ברגלי"ו לא יב"א. כי אברהם הוא סוד ה' חסדים דאבא ואינו מתפשט אליהם כי הם מסוד אימא בלבד וכן עולה חכמ"ה בינ"ה ישרא"ל סבא תבונה שם הכולל:

כל הלהוט אחר שא"ב ר"ת שתיה אכילה בעילה יהיה בעיניך כעובד ע"ז וכמגלה עריות וכשופך דמים. וכעובר על התורה כולה או רובו. וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק הרי ע"ז. מסעודתו של המן ואחשורוש וכמו שדרשו לעשות כרצון איש ואיש היינו ג"ע. שפיכות דמים מזולל וסובא שירדה התורה לסוף דעתו ועוד רעות רבות נמשכות מרוב אכילה ושתיה הלא תראה לא ענש הקב"ה יציר כפיו כי אם ע"י אכילה. וסי' ותפול שב"א ותקחם ואת הנערים הכו וכו':

י"הוה א"דני א"להים ר"ת יא"א בגי' י"ב ר"ל י"ב שבטים. וס"ת הי"ם שקרע להם הי"ם וכל כך חביבה קריעת ים סוף שרמזוה בשמו הגדול:

מע"ח כי לשלג יאמר הוא ארץ. השלג הוא הגבורה שבבינה שלפעמים הוא טוב ולפעמים הוא רע. ובחלום הוא מורה על הדבר ר"ל. ויפה תגלא לטורא מה' מטרי. דמטרא בזעיר דגבורות גשמים היינו ה' גבורות גשמי"ם דזעיר. ויפה תלגא בטורא השלג כשהוא מושפע מבינה על האבות שהם הרים. ומ"ש הוא בלא יו"ד כי המלכות דהיינו ארץ נתהוית בבינה בלא אבא וצ"ע. של"ג עולה ג"פ אל"ף וזהו שלשת אלפי"ם משל *) ולא פירש. וג' אלפי"ם הם א' א' ג' ראשונות כדמיון אל"ף כזה יו"י א' ב' ג' אמצעות. אלף ג' שלשה אחרונות. והיא כלולה מכולם. ולפעמים נעשית שגל לימינך שמושפעות מהימין ואז היא מלכה ועולה לכ"ע. ולפעמים גל"ש בסוד שגלשו מהר גלעד שנפשלין השערות. קרח הוא טהור הוא כי השערות הם דינין עכמ"כ:

נתן נלע"ד משארז"ל בשלשים מעלות המלכות נקנית. הכוונה היא מי שרוצה להשיג מלכות דאצילות צריך מתחילה לתקן ג' עולמות בריאה יצירה עשיה שיש בהם שלשים ספירות שהם ל' מעלות ואח"כ זוכה למלכות דאצילות והבן:

ארי"ה שאג מי לא ירא ר"ת אלול ראש השנה יום הכפורים הושענא רבא.

*) אולי צ"ל ונ"ל פירשו כי ג' אלפי"ם.

עוד בפסוק אריה שאג מי לא ירא. הנה אריה גי' רי"ו ור"ת שאג מי לא ירא הוא שלי"ם הרי ירושלי"ם. להורות כי ירושלים שהיא היתה ביתו של הקב"ה בסוד שאג ישאג על נוהו. והנה אם הקב"ה שואג על ירושלים מי לא יירא ויבכה ג"כ תמיד על חורבנה ויתפלל שיבנה במהרה:

מיכאל ר"ת משה יהיה כהן אהרן לוי:

מלאך ר"ת משה לוי אהרן כהן:

חוש"ב ועשית חושן משפט מעשה חושב ר"ת חנה ושבעה בניה שהיו כהנים והם מכפרים לפני הקב"ה כמו החושן:

מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. יש בו ז"ן תיבות כי הוא זן ומפרנס לכל. והוא טוב לומר קודם הסעודה ולכוין בשם של ז"ן והוא הוי"ה כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"י גימט' ז"ן. עוד יש בו אותיות כמנין זכ"ר גי' ברכ"ה שישלח ברכה בכל מעשה ידינו. וגם תכוין בשם הוי"ה של ה' רועי שהוא מילוי ס"ג. והמילוי בלבד גי' ל"ז כמנין יְהָבְ"ךָ. והנקודות גי' ע"ב שהוא בס"ה ע"ב ל"ז ועם הכולל גי' א"ך טו"ב חס"ד:

תנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כבוד רא"ש. נוטריקון רצו"ן אבינ"ו שבשמים. ר"ל הא"ם ית"ש שהוא הראש של כל האצילות המלובש בתוך השמים שהם המקיפים והעגולים והוא קו היושר המלובש בתוך כל פנימיות הספירות כן נלע"ד. וז"ס והמתנשא לכל לרא"ש ר"ת לעשו"ת רצו"ן אבינ"ו שבשמי"ם:

חז"ק במילוי חי"ת זי"ן קו"ף גי' אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. והוא גימטריא יצ"א עת"ק מפיכם:

קבל"ה במילוי קו"ף בי"ת למ"ד ה"י. גי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א. וכן ואמרת"ם כה לחי. וכן אנ"י ה'" בקר"ב האר"ץ:

חנוכ"ה במילוי חי"ת נו"ן ו"ו כ"ף ה"י גי' עשר פעמים אדנ"י:

מחשב"ה גי' חו"ל ודבו"ר עם הכולל:

ראוב"ן שמעו"ן לו"י יהוד"ה. ר"ת ישרא"ל. וראובן לקח לו פי שנים באותיות אלה כי הוא הבכור בסוד אור קדמאה

המרכב"ה גימ' ה' אלהי"ם בריבוע שהם זו"ן בזמן שהם אחור באחור הם מרכבה לאו"א שנכנסים בהם הנה"י שלהם לעשות להם מוחין כנודע. כן נלעד"ן. ובינה שהיא ר"אש ו"מקור כ"ל ב"רכות ר"ת רוכ"ב שהיא רוכבת עליהם:

כל"ם עומדי"ם בגי' עשר הויו"ת ובמלת כל"ם במ"ם רבתי גי' עשר שמות ס"ג עם עשר אותיות של כל א' מהם. ברו"ם עול"ם בגימט' שכינ"ה עם תשעה תקוניה שמוסיפים לה מלמעלה להגדילה ממה שהיתה נקודה שתהיה קומתה שלימה. ברום עולם בגימט' שלשה מילוים של שם אהי"ה מבלעדי השורש והב' שמושית. כל"ם עומדי"ם ברו"ם עול"ם בגימ' עשר זימנין שם אדנ"י עם ארבע אותיות. ומשמיעי"ם בגימ' יוש"ר פי' רי"ו לחוד שהם ג' קווים ועמהם אלהי"ם במילוי יודי"ן או מצפ"ת שזה וזה בסוד רגל רביעי וכשאתה מוסיף אצלה בירא"ה יח"ד בגימטריא שנו"ת חיי"ם אשר דעת סודו:

שליח צבור מוציא את שאינו בקי וגם אפילו מי שהוא בקי. כי ידוע כי ג' שמות אלה. אהי"ה במחשבה. הוי"ה בקול. דבור באדנ"י. ושלשתם ביחד גימ' בק"י והוא ג"כ נוטריקון מתתא לעילא ברכ"ה קדוש"ה יחו"ד מספר שלשתם עם הכולל גי' תרע"א והן הן דבור קול והבל עולה מתוך מחשבת הלב. וגם הנה קו"ל דבו"ר הב"ל גי' שכינ"ה. וכתיב ויהי האדם לנפש חיה ומתרגימינן לרוח ממללא כי לא ניתן הדיבור לאדם אלא כדי שישמור קדושתו שהיה חלתו של עולם ויעסוק בתורה לשמה. תדע כי האד"ם לנפ"ש חי"ה ר"ת חל"ה וס"ת מש"ה דכתיב ביה זכרו תורת משה עבדי. ונלעד"ן שהוא רזא דמלה שסוד החיה של אדם הראשון זכה בו משה בשעת מעמד הר סיני משעלה פעם ראשונה כמו

                                     ה

שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואדם היה חלתו של עולם כנודע מהאר"י ז"ל והאותיות האמצעים גי' אד"ם ק' ר"ל שנשאר אדם בסוד ק' אמה כמ"ש ותשת עלי כפכה ואז זכה משה לחי"ה דזהירא עילאה:

מבין דבר מתו"ך דבר. תו"ך בכ"ף רבתי גי' שקוצי"ת סוד התפלה. כי בזמן ששפתים ישק בכוונה אז התפלה נשמעת. דכן האזינו שמים תרגומו אציתו שמיא:

ובחר"ת בחיי"ם. עם הכולל גי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א:

רי"ב ה' עם עמו וגו' נוטריקון רצו"ן ידיע"ה בחיר"ה:

בחר"ו לכ"ם היו"ם את מי תעבדון. בחרו לכם היום ר"ת הב"ל. וס"ת מו"ם שם האחרון מע"ב שמות והוא בגימטריא אלהי"ם. א"ת מ"י ת"עבדון ר"ת אמ"ת. ס"ת עשר פעמים מ"ו מילוי ע"ב:

אהי"ה בא"ת ב"ש תצמ"ץ והוא בגימט' כת"ר:

[מהרח"ו]

מלכות נקר' אבן בגי' ג"ן. ואבן יש לו ו' צירופים כי ג' תיבות בונות ו' בתים כנגד ו' קצוות התעטרות באב"ן וג"ן הזו. הא' היא צורת ב' יודי"ן ווא"ו כזה יו"י גימטריא כ"ו. ובמילוי יו"ד וא"ו יו"ד גי' ג"ן לרמוז כי הכל אחדות א' עד הגן מלכות שהיא אבן ישראל:

היכ"ל במילואה. ה"א יו"ד כ"ף למ"ד גי' ר' רומז לשכינה שנגנזים בתוכה יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אלהי"ם אדנ"י העולים ר'. נלעד"ן וז"ס ומאתים לנוטרים שהיא המלכות שומר הפירות:

הרמ"ע

ויכלכל יוסף לחם לפי הט"ף בפ' רבתי שהוא בגימט' שי"ן דל"ת יו"ד

מלמד שעל פי שם הקדוש הזה היה מפרנס את כל בית אביו: עוד לח"ם לפ"י הט"ף ר"ת לל"ה שהוא שם ששי מע"ב שמות והוא בגימ' אדנ"י:

שד"י. נוטריקון של ה' קננ"י ראשי"ת דרכ"ו גימט' שד"י. וכן שד"י לא מצאנוהו שגי"א כח. שגי"א גי' שד"י:

וא"ת רו"ח הטומא"ה גי' רל"ב תנ"ה. ר"ל בכח השמות האלו הוא יעבור מן הארץ:

ושבי"ה בצדקה נוטריקון ואל"ה שרי"ת בנ"י ישרא"ל הבאי"ם בצדקה כנודע:

ל"ך ר"ד גי' אלה"י יצח"ק הואיל ושמעו מן המרכבה פני שור שהוא מדתו. וגם ל"ך ר"ד בכ"ף רבת"י גימט' ארי"ך אב"א אימ"א זעי"ר נוקב"א עם הכולל:

בכו"ר שור גי' עג"ל מסכ"ה:

רא"ש פתני"ם גי' תפאר"ת של הקליפה:

אלה"י השמי"ם בגי' אמ"ת:

כ"א אזכרות שבתפילין וסימנך לכו חז"ו מפעלות ה' ח' ליצחק ז' ליעקב ו' ליוסף [נתן כאשר תמנה כללות הכ"א אזכרות והכללות השלשה י' י' י' עולה מספרם תפלי"ן: הנה כתבתי למעלה שיוסף גימט' ו' הויו"ת יעקב ז' הויו"ת יצחק ח' הויות. והנה אברהם גי' ט' הויות ונשאר עוד מאברהם מספר דוד הרי בחסד גבורה ת"ת יסוד יש בהם שלשים הויו"ת וז"ס משארז"ל המלכות נקנית בשלשים מעלות ר"ל מלכות בית דוד שהיא רחל נוק' דזעיר נקנית בשלשים מעלות שהם ל' הויו"ת כנזכר. וגם מעלו"ת גימט' אהי"ה פעמים הוי"ה כנזכר. הנה ל' הויו"ת גימט' שפ"ת וז"ס הפסוק שפ"ת אמת תכון לע"ד שהיא מלכות שנקר' לע"ד וכן יש בו שם ב"ן שעולה לע"ד כנזכר באמת ויציב ע"ש. ר"ל שהיא מכוונת ומתוקנת ע"י שפ"ת אמ"ת שהם ל' הויו"ת שבז"א שנק' אמ"ת: נלעד"ן כ"א פעמים הוי"ה גימט' ישרא"ל עם ה' אותיות וגי' שומ"ר ישרא"ל וז"ס אתה תקו"ם וכו' וז"ס ויהי ל"י שו"ר. וחמו"ר הוא

סוד רומ"ח שבק"ש. וז"ס רבות מחשבות בלב איש מיצה"ר שילך בשרירות לבו ודרך חטאים. והשי"ת עצה טובה קמל"ן שנניח התפילין של יד שיש בה כ"א אזכרות שעולין תקו"ם כדי לשבר היצה"ר ולכך הוא בשמאל ולכך  צריך שתהיה שימה כנגד הלב כמו שארז"ל בפ' היה קורא וז"ס שויתי ה' לנגדי תמיד. פי' שויתי ה' היא תפלה דיד. לנגדי. פי' לצד שהיא לנגדי תמיד שהוא מנגד אותי כי מימיני שהוא צד היצ"ט בל אמוט ודאי. ולכך שויתיו בשמאלי. וזהו שמאלו תחת לראשי. פי' כשאותם המלמדים חובה שהם הקליפות והמקטרגים שלמעלה כמ"ש בסנהדרין בפסוק וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. וכן יפורש כאן כשאותם הנקראים שמאל כפיתי אותם תחת לראשי ואז וימינו תחבקני וכו' וז"ס ופריו מתו"ק לחכי לא תקו"ם ולא תטור. ועוד נלע"ד שהתפילין נק' חיי המלך הם מצילין את האדם מן המלא"ך המו"ת שגימ' כ"א אזכרות שבתפילין כנזכר לעיל:

את תקות חוט השני וכו'. שאלה מהם אות אמת שהוא אות ו' סוד הת"ת. והשיבו לה שכבר נפטר משה ונתעלם אור ו' ולא נשאר אלא יהושע שהוא סיהרא. והרמז למדת המלכות שם שקוצי"ת כמנין תקו"ת וזהו תפילת ערבית רשו"ת: ישראל בנימין:

כתנו"ת או"ר בהסיר הב' תיבות גי' תפאר"ת:

תתקע"ד דורות גי' רשעי"ם גמורי"ם ה"ן וכן ויוציא אתכ"ם מכו"ר הברז"ל עם הג' תיבות:

עלי"ת קי"ר קטנ"ה גי' יחי"ו מתי"ך. שבזכות אותה המצוה זכתה השונמית להחיות את בנה:

שד"י ר"ת שמע"ו דב"ר ה'" ומילואו בגימט' כ"י רג"ע באפ"ו חיי"ם ברצונ"ו. עוד שמע"ו דב"ר ה'" גימטריא תרח"ם. וכן כ"ד הויו"ת עם כ"ד כוללים גי' תרח"ם. וגם אהי"ה פעמים הוי"ה גי' תקו"ם וזה אתה תקו"ם תרח"ם:

אי"ש מלחמה ר"ת אלעז"ר יהוחנ"ן שמעו"ן שהם היו פריצי ירושלים וכך היו מדרגתם זה אחר זה והם עשו כל מלחמות שעשו:

אנטיפט"ר היה איש אחד בירושלים וע"י המלשינות שעשה לפני רומיים גרם שנמסר ירושלים תחת רומיים ושמו רמוז על זה שכן אנטיפטר גי' שט"ן מפני שנתלבש ס"מ שר של רומי שהוא השטן והיה עומד לשטנו להורקנוס שלישי כנזכר בספר בן גוריון פרק מ':

גזל נגלה בחזיון לילה שמי שמתענה ארבעים יום מר"ח אלול עד יום הכפורים הוא מתקן עון גזל. כי אות ל' הם שלשים יום של ר"ח אלול. ואות ג' הוא צום גדלי' ג' בתשרי. ואות ז' הוא יום כפור כי מצום גדלי' עד יום הכפורים הם ז' ימים. וכד נפטר מעלמא כנגדו עושים בשבילו ג' לבכי. ז' להספד. שלשים לתספורת. ואע"פ דג' וז' מכלל ל' נינהו מ"מ לענין דינא איכא תלפא חלוקות בינייהו:

יכה יוסי את יוסי. ויש לדקדק למה אמר דוקא בלשון זה. אלא הכוונה הוא כנודע כי בסוף ק"ך צירופי אלהי"ם מתחילין להתגלות אלהי"ם אחרים. והנה מי שח"ו מקלל השם הוא גורם שמתגברים אלהים אחרים על אלהי"ם דקדושה. והנה יוסי גימט' אלהי"ם. וזהו יכה יוס"י את יוס"י והבן. וגם יוסי במילוי יו"ד ו"ו סמ"ך יו"ד גי' ג"כ יוס"י אחר כמותו וזהו יוס"י את יוס"י מפני שהם מחוברים ביחד:

א"ת ב"ש ג"ר ד"ק כל אחד במספר קטן ה' והם בכת"ר חכמ"ה בינ"ה דע"ת והם סוד ד' ההי"ן של שם ב"ן. ואח"כ ה"ץ ו"ף ז"ע ח"ס ט"ן כל אחד במספר קטן י"ד. והם בחס"ד גבור"ה ת"ת נצ"ח הו"ד. והם סוד ה' פעמים י"ד של שם ב"ן בסוד ציור כנודע בכוונת ק"ש ע"ש. ואח"כ י"ם כ"ל כל אחד במספר קטן ג"כ ה' והם יסו"ד ומלכו"ת שהם כללות שני ההי"ן פשוטים של שם הוי"ה פשוטה. והנה ה' פעמים י"ד גי' ע' רברבא דשמ"ע

ישראל. וששה פעמים ה' גי' שלשים ס"ה מאה. ונודע כי יסוד הוא כללות כל העשר ספירות וכן המלכות היא ג"כ כללות כל הי"ס לכן רמוז בהם י"ם כ"ל שהם גימט' מאה להורות שהם כלולים כל המאה ברכות של הספירות. וכן ה"ץ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן גי' שכ"פ בגי' שכינ"ה להורות שחמשה ידות הם בשם ב"ן שהיא השכינה נוקבא דז"א כדי לעשות לה מ"נ כנודע. וכן א"ת ב"ש ג"ר ד"ק י"ם כ"ל גימט' אל"ף ק"י שהוא סוד אי"ק בכ"ר. והוא סוד אל"ף רבתי דאדם שת אנוש שהם אלף זיו ונהורין שמקבלת הנוקבא בעת הזיווג פנים בפנים עם הז"א בסוד חוה שלא היה יכול אדה"ר להתסכל בפניה ועיין בכוונת ר"ה בברכת אבות כנלעד"ן:

זה כתבתי בפרינצולו בבית ר' משולם הלוי

אמ"ת המספר קטן גי' ט' וזה המספר הוא בהכפל ובהכפל כפלים עד עולם נשאר מספר קטן ט'. כמו ב' פעמים ט' עולה ח"י. מ"ק שלו ט'. ג פעמים ט' עולה ז"ך. מ"ק שלו ט'. וכן לעולם וסימן שפת אמ"ת תכו"ן לע"ד. ועד ארגיעה לשון שקר. זה נאמר על השבעה מלכים דמיתו שלא נכתב בהם אות ט' לכן תיכף כתיב וימלוך וימת. וזה ועד ארגיעה לשון שקר. אבל במלך שמיני כתיב וימלו"ך הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד נזכר בו אות ט' ב"פ שהוא ענין שפת אמת תכון לעד דלא כתיב בי' וימת אלא נתקיים לעולם. והנה המלך השמיני נקרא הד"ר שהוא במספר קטן י"א וכן יעק"ב במספר קטן י"א. וז"ס תחן אמת ליעק"ב שהוא מלך הד"ר שיש בו אמ"ת לאפוקי שאר ז' מלכים שאין בהם ט' שהוא אמ"ת ולכן מתו. והנה המלכין דמיתו כולם היו משם ב"ן במ"ק ז' שהם הז' מלכין דמיתו. אבל המלך השמיני הוא נקר' שם מ"ה החדש במ"ק ט'. וכן שם ע"ב במ"ק ט'. וכן שם ס"ג במ"ק ט'. כי יצאו עם שם מ"ה ג"כ ע"ב וס"ג ממה

שהיו חסרים משם ב"ן. הנה ע"ב ס"ג מ"ה גי' ק"פ ובמ"ק הוא ט' שהוא אמ"ת כנזכ' לכן תכון לעד. וק"פ עם ב' אותיות גימ' יעק"ב וז"ש תתן אמת ליעקב. ונודע כי אלו המלכים הם נקראים כל אחד ואחד אד"ם. וגם אד"ם במ"ק ט' הרי ז' פעמים אדם של ז' מלכים דמיתו הם ז' פעמים ט' שגי' ס"ג לכן הכל ס"ג יחדיו נאלחו כנודע בדרוש אדם קדמון ע"ש. ונודע ששבירת הכלים הי' בז' אד"ם שהם ז' תחתונות ובד' אחורים של או"א וי"ם ותבונה הרי בין הכל י"א אד"ם כנזכ' בי"א סימני קטורת ע"ש. ולכן ג"כ יעק"ב שהוא במ"ק י"א הוליד י"א בנים בחוץ לארץ בבית לבן ושם תיקן כל הבירורים. אבל לבנימי"ן הוליד בארץ ישראל שהוא גימט' קס"ב במ"ק ט' שהוא כנגד המלך השמיני שכתוב בו ט' כמספר בנימי"ן. וכן בנימי"ן במ"ק הוא גימט' ח"י שהם ב"פ ט' כנגד הב' פעמים ט' שנזכר אצל המלך שמיני מהיטבא"ל בת מטר"ד לכן לא נזכר בכל הי"א שבטים בשמם אות ט' להורות שהם כנגד הי"א מלכים דמיתו. ובבנימי"ן רומז ב"פ ט' כנגד המלך השמיני שכתוב בו ג"כ ב"פ ט'. והנה י"א פעמים אד"ם הם י"א פעמים ט' שעולה מספרם צ"ט. ולכן אברהם לא עשה ברית מילה עד שהיה תשעים ותשעה שנים להורות שלא בא מלך הדר שהוא סוד היסוד דא"ק בסוד והדרת פני זקן עד שעבר עליו צ"ט שנים שהם הי"א אדם ואח"כ גילה הברית אב"ר מ"ה החדש אברה"ם. אז היה תיקון העולם לכן נימול ליצחק לח' ימים כנגד מלך השמיני והוא ק"ץ ח"י ב"פ טי"ת כנגד מלך השמיני שכתוב בו ב' פעמים ט'. הנה מאחר שיצחק הוא מסטרא דגבורה שמתקן תמיד פרצופא דנוקבא לכן רמוז בו הנוקבא כי מ"ק של יצח"ק גימטריא חו"ה שהוא המילוי של מ"ה של אברה"ם אב"ר מ"ה שהוא החסד של דכורא. והנה המספר קטן של אברה"ם הוא י"ד והמ"ק של יצח"ק הוא י"ט והמ"ק של יעק"ב הוא י"א הרי בין

הכל מ"ד שהוא במ"ק ח' להורות שאבות העולם הם קיום העולם כמו המלך הח' כנזכר לעיל. הנה הז' מלכים בל"ע ב"ן בעו"ר במ"ק ל"ו. יוב"ב ב"ן זר"ח במ"ק ל"ה. תש"ם במ"ק ט"ו. הד"ד ב"ן בד"ד במ"ק ל'. שמל"ה במ"ק ט"ו. שאו"ל במ"ק י"ג. בע"ל חנ"ן. ב"ן עכבו"ר במ"ק נ"ו. סך הכל גימטריא מאתי"ם וכדי להשלים במספר הד"ר חסר מהם ט' לכן מתו. אח"כ בא מלך הד"ר והביא עמו ב' פעמים ט' אחד להשלים להמלכים דמיתו וא' לעצמו כמו ביום שני של מעשה בראשית לא נאמר בו כי טוב וביום השלישי כתיב בו ב' פעמים כי טוב להשלים ג"כ ליום שני. וזה סוד תפל"ה מיוש"ב במ"ק ט' וכן תפל"ה מעומ"ד במ"ק ט' וב' פעמים ט' גימט' ח"י לכן נקר' התפילין חי"י המלך שהם כנגד המלך הד"ר שנשאר בחיים ולא מת כשאר מלכים לכן כל המניח תפילין מאריכין לו ימיו שנאמר וה' עליהם יחיו:

צרופי שם הוי"ה י"ב. וצירופי שם אדנ"י כ"ד. שני צירופי אדנ"י תחת צירוף א' של הוי"ה וסי' שני אדנים תחת הקרש האחד. הקרש רומז להוי"ה ולסימן לשתי ידותיו לשון ידים שתי ידים בכל שם. כיצד. יו"ד וא"ו דל"ת. ה"א אל"ף. וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף. נלע"ד כי שם ע"ב ס"ג מ"ה פכמ"מ מנינם שהוא ת"פ ואותיותם שהם שלשה פעמים מ"ב עולים רו"ת שהוא מספר הקר"ש עם הכולל. אבל שם ב"ן לא נכלל עמהם לפי שהוא במלכות שהיא שם אדנות בעצמה:

רעיא מהימנא פ' כי תשא דף קפ"ז ע"ב. פתח רעיא מהימנא פקודא בתר דא לקדש את החודש וכו'. ענין קידוש החודש. הענין הוא. כי כבר נודע היות המלכות נק' ירח המאור הקטן. והנה בכ"ז היא מזדווג עם הת"ת ונותן לה סוד הקדושין כנודע. ונודע כי כל קדושה הוא מצד הגבורה. וברכה מצד החסד. ויחוד מן הת"ת וסימן יב"ק. ותחלה החתן שהוא הת"ת נותן להאי כלה קדושין ולכן היו

הב"ד מקדשין את החודש ואומר מקודש מקודש. ונודע כי כל ב"ד הוא מצד הגבורה והם אלהים שופטים בארץ כי כן בהיכל הזכות שהם ע' סנהדרין ושם מקדשין את החודש. ואח"כ מברכין אותה ז' ברכות כמנהג הכלות. ולכן תבין מ"ש הר"י גיקטילואה זלה"ה כי אין לברך על החודש עד שיעברו עליה ז' ימים רבוע החודש כי אז הוא מקרי עד שיאותו לאורה הנזכר פה ולכן הם ז' ימים כנגד ז' ברכות וכן הם כנגד ז' ימי המשתה של הכלה ולאלו ואלו הטעמים הוא הענין להמתין שלא לברך עד ז' ימי החודש. ונודע כי הברכה מסטרא דימינא והרי בזה אתקשרא סיהרא בשמאלא ואח"כ בימינא בסוד שמאלו תחת לראשי והדר בימינו תחבקני ולכן הוי טעמא דמנהגא דישראל לקדש והדר לברך ז' ברכות לכלה ואח"כ בא סוד היחוד ולזה ארז"ל כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנגדה. והנה אחר שנתברכה הסיהרא אז מתייחדת עמו ושם מצטרפים הקדושה והברכה כי הת"ת כלול משניהם כי הוא המכריע. וז"ס שאנו אומרים בברכת הלבנה שתתחדש עטרת תפארת וכו' כי היא עטרת תפארת בסוד אשת חיל עטרת בעלה נמצא כי כשהב"ד מקדשין ומברכין אותה היא ביחוד הת"ת כדרך חתן וכלה אשר מקדשין ומברכין       הכלה עם החתן וזהו ובמאי מברכין ומתקדם בת"ת וכו':

זוהר פ' כי תשא דף קפ"ח. ע"א רבי יוסי ור' חייא הוו אזלי באורחא ע. דהוו אזלין רמש ליליא. יתבו אדהוו יתבין שריאת צפרא לאנהרא. קמו ואזלו. א"ר חייא חמי אנפוי דמזרח דקא מנהרין השתא כל אינון בני מדינחא דטורי נהורא סגדין לגבי האי נהורא דנהיר באתר דשמשא עד לא יפוק ופלחין ליה. דהא כיון דנפיק שמשא כמה אינון דפלחין לשמשא ואלין אינון דקא פלחין לנהורא דא. וקראן להאי נהורא אלהח דמרגלא דנהיר. וא  אה דלהון באל"ה דמרגלא דנהיר. (פי' דרך אמת ושבועה שלהם). ואי תימא פולחנא דא

למגנא הוא. מיומין עתיקין קדמאין חכמתא ידעו ביה. בזמנא דשמשא נהיר עד לא יפוק. ההוא ממנא דפקיד על שמשא נפיק ואתוון קדישין דשמא עלאה קדישא רשימן על רישיה (דשמשא) ובחילא דאינון אתוון פתח לכל כוי שמיא ובטש בהו ועבר וההוא ממנא עאל גו ההוא זהרא דנהיר סחרניה דשמשא ותמן שכיח עד דנפיק שמשא ואתפשט בעלמא וההוא ממנא איהו פקידא על דהבא ועל מרגלן סומקן ואינון פלחין לההוא דיוקנא דתמן ובנקודין וסימנין דירתו מקדמאי מיומין עתיקין אזלי וידעו נקודין דשמשא למשכח אתרין דדהבא ומרגלן. א"ר יוסי עד כמה יהון פולחנין זגיאין אלין בעלמא דהא שקרא לית ליה קיימין לקיימא. זה מבואר כי קודם שיצא השמש שנפתח ברקיע נפיק קמי' נהורא חדא. והוא ענין השר הממונה על החיה הנז' בברייתא דמעשה בראשית ובפרקי ר"א ושם נתבאר כי יש לו ג' אותיות של שם כתובים על לבו ובכא קאמר דאינון ברישיה ואותו הממונה מהלך לפני החמה ואותה האורה הנזרחת קודם צאת השמש הוא מן ההוא ממנא דנפיק קמי שמשא. וההוא ממנא קראן ליה אל"ה דמרגלא דנהיר ואית עממין סגיאין דפלחין לשמשא בהנהו טורי דמדינחא הם ההרים הגבוהים שבקצה המזרח ששם מתחיל השמש לזרוח תחלת כל העולם והעומדים שם פלחין ומשתחוין לי' בצפרא ואית דפלחין לההוא ממנא הנז'. ולכן נתקנה ק"ש בעת הנץ החמה. להורות כי אין אנו ככל המון עו"ג. כי ה' הוא האלהים ואין זולתו. וטעם קריאתו אל"ה דמרגלא דנהיר וכו'. הענין הוא כי כל שבועתם הוא באותו השר ובו נשבעים תמיד וז"ש ואומאה דלהון וכו'. ולכן נק' אל"ה דמרגלא דנהיר. כלומר הוא מרגלא דנהיר אשר בה נשבעים בשבועת האלה. וקריאתו מרגלא דנהיר הוא כמש"ל כי ההוא ממונה פקיד על מרגלאן טבאן סומקין ולכן נק' מרגלא דנהיר פי' אבן טובה המאירה. ונודע כי עיקר האור בא מן האש האדום ולכן ממונה על מרגלאין

סומקין ולכן נק' ע"ש מרגלא דנהיר. ומ"ש דפתח לכל כוי שמיא זה נתבאר באורך צפר"א ובברייתא דמעשה בראשית ע"ש:

בענין הטעמים והנקודים נלע"ד כי הלא עילת העילות הוא שם בן ד' כי שם זה עיקר הכל. אמנם מב' מיני מילוים מילוי יודי"ן ומילוי אלפי"ן. במילוי יודין הוא בכתר והוא הנקרא עילת העילות. כי הא"ס נקרא עילת העילות ושם זה מתלבש במילוי אלפי"ן כנרמז דף קכ"א כי שם מילוי יודין נקרא מוחא ומילוי אלפי"ן אוירא דביה מתלבש המוח וכן דף קי"ט נזכר בבירור כי עילת העילות הוא מילוי יודי"ן אמר למילוי אלפי"ן נעשה אדם כי הוא עליון ממנו. והנה נודע כי מילוי אלפי"ן עולם מ"ה לחשבון אד"ם והוא בחכמה כי מ"ה שמו כי הכתר לא אדם שמו כנזכר באידרא רבא על וגם נצח ישראל לא ישקר וכו' אמנם חכמה יקרא אד"ם כי הוא מילוי דאלפי"ן. והנה פירוש דברים אלו הוא כי הא"ס יש לו מציאות למעלה מכל העשר ספירות האצילות ושם נקרא עילת כל העילות א"ס יתברך שמו גם יש לו מציאות אחר אשר השפיע כעין ניצוץ ממנו ונתפשט בי' ספירות האצילות לקיימן כי בלעדו אין להם קיום כנזכר בפ' בא ברעיא מהימנא וישתארו מאנין תבירין וכו' ואותו המציאות המתפשט באצילות הוא הנקרא נשמה והוא שם בן ד' שהוא כולל כל הי' ספירות כנודע ואל זה השם רמזו בכל מקום באומרם כי קוץ היו"ד הוא בכתר והיו"ד בחכמה והה"א בבינה והוא"ו בו' קצוות והה"א במלכות ואם תמצא ג"כ שם בן ד' בת"ת בפרטות אינו זה ממש רק תחת זה הוא וכן בכל ספירה וספירה יש שם בן ד' כולו כנזכר בזוהר פ' לך לך כל אבר ואבר הלא אתכליל בה שם בן ד' אתוון. נחזור לענין הנה עילת העילות מלבד אשר הוא כולל כל הי' ספירות תכ"ז כפי המקום והאבר אשר הוא בו כך נקרא. והנה עילת העילות שבכתר והוא מוחא שבכתר הוא שם בן ד' במילוי יודי"ן     ג' יודי"ן כנגד אשר מוח זה מתפשט

לג' מוחין בכתר עצמו ונקרא אור קדמון אור צח אור מצוחצח. והנה סוד שם זה הוא סוד הטעמים נשמה לאותיות כולם וכשמתפשט שם זה בי' ספירות כנשמה בגוף ובאיברים  אז נק' כל הספירות טעמים. אמנם יש שם אחר במילוי אלפי"ן והוא נרתק אל שם הנזכר והוא בחכמה וזה נקר' נקודין וכאשר שם זה מתלבש בכל הספירות נקרא כולם נקודים כי זה השם עצמו נק' נקודים נמצא כי כמה גבוה מעל גבוה הם. ראשונה גוף הספירות עצמן והם עשר אתוון דאל"ף ה"א יו"ד ה"א כנזכר דף קי"ט ומאי הוא עשר ספירות אל"ף ה"א יו"ד ה"א ובו מתלבש מילוי אלפין והוא עילת העילות [אולי צ"ל השראתו או השרוי] הנשרים בחכמה וגם כי הוא בחכמה גם הוא כולל כל גוף עשר ספירות הנזכרים מכתר ועד המלכות ולא עד בכלל כי המלכות מאנא דכולהו כנזכר דף קכ"ח. ולכן הם ט' נקודין והקמ"ץ הוא מה שנגלה בכתר והכתר הוא אות א' ראשונה מי' אתוון דשם אהי"ה ובו מתלבש מילוי יודי"ן והוא עילת העילות שבכתר וזהו הנזכר דף קכ"ח קמץ מסטרא דכתר עילאה ולא אמר שהוא עצמו כתר עילאה ואמר מאי איהו בני עילת העילות קרינין ליה והוא שם מילוי יודי"ן כנזכר דף קי"ט וענין אומרו קרינין ליה כלומר שאמיתות עלת העילות הוא שם בן ד' ומתחלק בכל הספירות כאשר אמרנו בראשונה והוא נשמה לכל שמות וגם יש למעלה מציאות הא"ס הנקרא עלת כל העילות אמנם בערך הספירות נק' לשם זה עילת העילות ועיין דף קל"ד כי סדרם כסדר הזה עיין היטב גם כי בדף קי"ג אמרנו דאור קדמון איהו קדמון לכל הספירות וכו' ולנקודי וטעמי ואנחנו אמרנו כי הוא מכלל הטעמים. דע כי כבר אמרנו כי המילוי יודי"ן הוא סוד הטעמים ומתחלק לג' יודי"ן והם ג' מוחין והיו"ד ראשונה מי' אתוון רומזת לאור קדמון וא"כ גם שיהיו מכלל הטעמים הלא היה תחלת הכל וקודמת לכולם כי היא אות ראשונה מכולם ודי למבין. גם היינו יכולין

לפרש כי הניצוצית היוצאים משם מילוי יודי"ן הם נק' טעמים וכן הניצוצות שמשם מילוי אלפי"ן הם נקראים נקודות ולא השמות בעצמם ובזה יתורצו קושיות רבות. והנה גם אפשר שגוף האותיות הם א"ב ג"ד וכו' עד י' ואלו הי' כלולים ג' מיני אותיות בסוד אי"ק בכ"ר וכו' בערך ג' חלקים שכל ספירה וספירה מתחלקת דין וחסד ורחמים ועלאה מאתוון אלין הם מילוי שם אהי"ה והם י' אתוון והנה שם אהי"ה זה הוא שם בבינה והוא שם הג' מאהי"ה אשר אהי"ה והוא כתר בכולהו שמהן כי ממנו כל האותיות כי מבינה יצאו כל האותיות והוא משם זה אהי"ה שבבינה וזהו הרמז בדף ק"ל כתר איהו רשים בא"ב ג"ד וכו' לעילא מיניה וכו' וכנזכר בדף קכ"ה דבינה היא סכא דין ונקר' אהי"ה וכד אסתלק מיני' יהו"ה לעילא הוא סוד עילת העילות וכן דף קכ"ו יהו"ה אהי"ה אבא ואימא וכן דף קל"ד אל"ף ה"א יו"ד ה"א יו"ד ה"א רזא דעשרה כתרין מורכבין על עשר ספירן וכו' ובזה אל תתמה אם נצייר אותיות בכתרובחכמה ובבינה אם כל האותיות יצאו מבינה כי הלא האותיות הם בגופי הזפירות אמנם בנשמה שהוא מציאות עילת העילות אז הוא *) כי כשהוא בכתר הוא מילוי יודי"ן ובחכמה מילוי אלפין ובבינה נקר' אהי"ה ודי בזה למבין. והנה בכח עלת העילות שבכתר נאצלו עשר דבריאה ובכח עלת העילות שבחכמה נבראו עשר ספירות דיצירה ובכח אהי"ה שבבינה נבראו י' ספירות דעשיה הם האופנים ולכן נק' הכתר והחכמה ובינה אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשיה ולא באצילות עצמו רק בערך אשר נבראו על ידם הם כסא מלאך אופן וע"י עילת כל העילות נאצלו עשר דאצילות וכן הובא בדף קי"ד אע"ג דלית בספירן בריאה בלבושא מלבר איהו וכו' ומזה תדין ק"ו ליצירה ועשיה. ודע כח הכתר עיקרו בג' עליונות

ולכך בג' עליונות הם בכסא שהוא הבריאה ות"ת נשפע מן חכמה כי מה שמו ומה שם בנו ולכך הת"ת הוא ביצירה עולם הנברא בחכמה עלאה ומלכות נשפעת מבינה כי היא אימא ולכך שריא באופן עולם הנברא ע"י בינה עלאה באופן כי אעפ"י שבריאה יצירה עשיה נשעו ע"י עליונות עכ"ז עיקר תחנותן אינו בסדר זה רק כמו שאמרנו ג' עליונות ושש קצוות ומלכות בכסא מלאך ואופן:

סוד היחוד וכוונתו

בכל מקום שאומר בזוהר הוי"ה או קב"ה או מדבר באור א"ס הנק' מ"ק או מדבר בת"ת דאצילות או במלכות דאצילות או בקה"י או בכל כללות חלל הצמצום כאשר אפרש ב"ה. ועתה דע שכל הא"ס הנז' בזוהר או בתיקונים אינו מדבר אלא במחשבה קדומה. ופי' הדברים הוא שא"ם הכללי המקיף כל חלל הצמצום היה לו מ"ק בתוך זה החלל וזאת המחשבה נק' מ"ק ואין לה ראשית אע"ג שמחשבה זו נק' ברא בוכרא מא"ם הכללי עכ"ז אין לה ראשית כיון שאינו נמצא בה זמן לומר מאותו זמן התחיל להיות מחשבה זו וקודם זה הזמן לא היה אלא שמחשבה זו אין לה זמן א"ס אין שייך בו ח"ו זמן אלא שהוא מצוי נמצא כמו כן מחשבה זו נק' מצוי נמצא לענין שאין בה זמן דוקא:

כלל העולה שזה החלל עם מחשבה זו הנק' מ"ק אינו נופל עליהם לומר כך וכך זמן היה שנתהוה חלל זה עם מחשבה זו לפיכך נק' א"ס ויש מקום אחד בזוהר פ' בראשית דף כ"א ע"א שנראה מתוך הלשון שמדבר בא"ס הכללי ואף שאדוני ימצא במקומות אחרים וז"ל מריש דחיקו דא"ס נהיר דקיק ולא סתים בסתימי

כחידודא דמחטא רזא דסתימו דמחשבה ולא ידיע עד דאתפשט נהירו מיניה באתר דאית ביה רישומין דאתוון ע"כ וז"ל קבלנו מהרב קדוש זלה"ה שהוא מדבר בא"ס העקרי מ"ש נהיר נהירו דקיק ולא ידיע הוא מדבר על אור קה"י ומ"ש עד דאתפשט נהירו מיניה הוא מדבר על המחשבה ומ"ש באתר דאית רשימין דאתוון הוא מדבר על חכמה העקרית ואתוון עצמן הוא הוא"ו הנק' תורה כנודע:

ועתה ידע שמה שאמרתי שהוא"ו נקרא קב"ה כמו המחשבה הקדומה סודו הוא שהוא"ו עם המ"ק הוא כמו המ"ק עם הא"ס הכללי מה הא"ם עם המ"ק הכל אחדות אחד וקשר אחד ואין למ"ק קשר ואחדות גמור אלא עם הוא"ו והה"א יותר מי' שליטים אשר הם בעולם האצילות כמו שאפרש בע"ה שה' אלהינו עולה עד הכתר והמ"ק מתקרבת עמו ונעשים הו' והמ"ק אחדות ויחוד גמור והיחוד הוא שהמ"ק אינו נכנס בתוך הו' אלא עושה לו חופה ומקיפו מבחוץ ומפני זה היחוד שמתייחד עם המ"ק ונעשים אחדות אחד נקרא הוא"ו קב"ה והוי"ה כמו המ"ק כמו שאפרש לקמן שעצם ההוי"ה אינו אלא במ"ק שפירוש הוי"ה אינו אלא שמהוה הויות. ועליית הוא"ו עד הכתר להתדבק ולהתיחד עם המ"ק הובא בזוהר פ' חיי שרה דף קכ"ב ע"ב ז"ל ויהיו חיי שרה אינון חיין כלהו לעילא וכו' עד דף קכ"ג ע"א וז"ל כללא דכלא קב"ה דאתכליל עילאה סתימא דכל סתימין במאה ברזא דמאה ברכאן ושאר הלשון מובן מצמו איך הוא מדבר על הוא"ו כשהוא עולה למעלה קורא אותו מאה וכשהוא במקומו קורא אותו ברזא דז' וכן מובן מלשון שאומר ואע"ג דכלא יחודא חדא. ומ"ש לאדוני שהמ"ק אינו נכנס בתוך הו' אלא שמקיף אותו מבחוץ הובא בזוהר פרשת בראשית דף נ' סוף ע"ב וז"ל אבל ת"ח מאן דבעי למינדע חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא וכו' והולך הלשון עד דף נ"א ע"א

שורה כ"ד וז"ל וקיימי דכתיב חיים כלכם היום. בזה המקום הגיה האר"י זלה"ה ז"ל ועל נהורא חוורא. שהוא הוא"ו כנודע שעד עתה היה מדבר הלשון בנהורא תכלא שהיא כנ"י כנודע. שריא לעילא נהורא סתימא דאקיף ליה ורזא עלאה הכא והובא הגה"ה זו בפרשת פקודי דף רכ"ו ע"ב הרי בפי' איך דביקות הוא"ו כשעולה עד הכתר להתייחד עם המ"ק אינו אלא שהמחשבה קדומה עושה לו חופה ומקיף אותו. ומ"ש לאדוני שהוא"ו הוא בכור מהמ"ק הובא בפ' בלק דף קצ"א ע"ב וז"ל ורזא דמלה כתיב ברזא דלעילא מה שמו ומה שם בנו כי תדע וכו' ההוא שם ידיעא ה' צבאות שמו שהוא המ"ק ונק' צבאות ע"ש שהוא המציא צבאי צבאות. שם בנו ישראל דכתיב בני בכורי ישראל וכו' עד שלטנו יהב ליה כו' דכלא יפלחון ליה. ומלת יהב חוזר על המ"ק יהב דייקא שאם היה חוזר על או"א כמו שמשמע מתוך הלשון הוה ליה למימר יהבו ליה אלא שחוזר על המ"ק על ההיא שם ידיעא כמ"ש. ומ"ש לאדוני שמלכות דאצילות נק' קב"ה ושם הוי"ה הובא בזוהר פ' משפטים דף קכ"ד סוף ע"א וז"ל ר' יהודה אמר אדני אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד קב"ה איקרי ההוא דאיקרי כמה דאיהו כתיב. ומאן הוא ר' יוסי אומר מראות אלהים מראת כתיב. שהיא כנ"י. ומהו מראת. מקשה ליה לר' יוסי שהכתוב הביא מלת מראות שנראה שהם שנים והאיך הוא אומר מראת כתיב. ומתרץ שלימו דכלא הוי"ה. כשהם ביחודא חדא הוא"ו עם כנס"י ושאר הלשון מובן מעצמו. הרי שהמלכות שהיא כנ"י נק' קב"ה כמו הא' וכמו הו' לפי שהיא ג"כ מתייחד עם הא' ע"י הו' כמו שאנו מייחדים בכל יום תמיד ערב ובקר וצהרים והיחוד הקבוץ האמיתי ליחד לו' עם הא' בפסוק שמע ישראל ואח"כ (לנקבה*) בפסוק בשכצל"ו עם הו' דוקא ולא לכוין ליחדא כנ"י עם האל"ף בלחידאה שכיון שעשינו יחודי הוא"ו עם האל"ף בפסוק שמע ישראל כבר נעשה הו' עם הא' יחוד אחד. ואם אינו עושה כן אלא

*) אולי צ"ל ליחדא.

שמיחד הו' והה' עם הא' בבת אחת אינו עושה כלום אלא צריך ליחד הה' עם הא' ע"י הוא"ו:

וכן נראה ומשמע מהזוהר פ' תרומה דף קמ"ה ע"ב וז"ל ועד דאתיחדו כל חד דא בלחודוי ודא בלחודוי לא אתכלילו דא בדא למהוי כלא חד. הרי בפירוש שמלכות מוטל עלינו חיוב ליחדא לה עם האלף ע"י הוא"ו בעלה ומפני יחוד זה שמתייחדים הו' והה' עם האל"ף נק' קב"ה מלכות ושם הוי"ה:

וכן נראה מהזוהר פ' קדושים דף פ"ו ע"א שהאלף בעצמו מצוה שיבינו ושיאמינו איך הוא והו' והה' כלא חד. וז"ל פתח ר' אלעזר ואמר אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי בו וכו' עד למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא. מאי כי אני הוא אני הוא דאתרעיתי בההוא דוד ובההוא יעקב אנא איהו אינון ממש כך הגיה האר"י זלה"ה:

וכבר נודע שהו' הוא יעקב ודוד הוא כנ"י הרי בפירוש שהאלף מצוה שיאמינו ושיבינו שהוא והוא"ו והה' כלא חד מלה:

ועתה אתחיל לבאר איך היה מציאותו של קה"י ולמה קוראים אותו קה"י. יודע לאדוני שהאור שהיה ממלא כל החלל היה מכסה על המ"ק והיה לו לזה האור זמן קצוב מהא"ס הכללי שעד אותו זמן דוקא יעמוד כמו שהיה וכשהגיע זמן קצוב שקצב לו הא"ס הכללי שיתצמצם נתצמצם זה האור אל הצדדים ונתגלה המ"ק שהיה מכוסה עד עתה בזה האור ועמד למעלה זמן רב מצומצם עד שהגיע זמן שקצב לו הא"ס הכללי לחזור ולהכנס בתוך החלל וכשחזר זה האור לא חזר להכנס בבת אחד אלא נכנס דרך קה"י שאף שיכנס כל האור בבת א' אפילו הכי לא יהיה הכל אור אחד מו שהיה קודם הצמצום ומפני זה שהוא בתוך החלל כדרך קה"י קוראים אותו קה"י וזה קה"י עומד באמצע המ"ק באמצע ממש שאינו נוטה לא לימין ולא

לשמאל אף שאינו שייך שם לא ימין ולא שמאל אלא רצוני לומר שהכל אחד באחדות אחד בלי הפסק שזה היחוד של המ"ק עם קה"י כל הזמנים שוין משא"כ הו' עם המ"ק והאור הזה של קה"י הוא נקר' נאצל מא"ס הכללי ואור המ"ק נקר' נברא ורמז זה הובא בתיקונים דף ז' ע"ב וז"ל ואית כבוד נאצל ואית כבוד נברא כגוונא דכבוד נאצל ושאר הלשון מובן מעצמו שהמ"ק והק"י כיון שהם באחדות אחד קורא אותם בלשון יחיד עילת על כלא וכו' הרי בפי' כשאומר בזוהר או בתיקונים קב"ה או הוי"ה יש מקומות שמדבר על קה"י כיון שהוא באחדות עם המ"ק כמו שנראה מלשון התיקונים שבין לקה"י ובין למ"ק קורא אותם עילת על כלא בלשון יחיד:

עוד יודע לאדוני שממקום שמתחיל קה"י מצד העליון עד למעלה עד א"ס יש חלל רב בנתיים ובזה החלל נתהוים בכל יום ויום אורות מעצמם אורות מחודשים ונקראים אורות פורחות מפני שהם פורחים דרך פריחה כמו עופות על ראש קה"י וכשיוצאים אלו האותיות הפורחות מאותו חלל חוזר החלל כמו שהיה בתחלה:

ועתה אתחיל לבאר שלפעמים שם קב"ה או שם הוי"ה מדבר על כללות אור חלל הצמצום:

ידוע לאדוני בכל מקום שאומר בזוהר או בתיקונים בשעתא דסליק ברעותא דקב"ה הוא מדבר על כללות האור שנתצמצם לפיכך נקט זה הלשון דסליק.

דר"ל שהיה מתצמצם ועולה למעלה ולצדדים כדי ליתן מקום שיוכלו לברוא העולמות בתוכו שקודם הצמצום לא היה אפשר לברוא שום דבר בתוכו ומזה הענין הובא בפ' וישלח דף קע"ב וז"ל ת"ח בשעתא דסליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא אפיק מבוצינא דקרדינותא וכו' וכן נמצאים מקומות רבים בזוהר ישן ובזוהר חדש ובתיקונים וכולם מובנים מעצמם כיון שמתחילין בלשון זה כד סליק ברעותא דקב"ה אינו מדבר אלא בכללות האור שנתצמצם:

כלל העולה שם קב"ה או שם הוי"ה אינו אלא במקומות הנזכר אבל בשאר מקומות שקורא לחכמה או לבינה או לשאר המדות צריך להבין היטב שאינו קורא אותם קב"ה מצד עצמם אלא מצד האור שיש בידם מופקד ליתן לו' כשהוא כביכול בירידה וזה האור שהוא מופקד ביד או"א הוא מזמן שעלה הו' עד האל"ף ונתדבק עמו אז המשיך כ"כ שפע רב מכח יחודו ודבוקו עם הא' שנתמלאו או"א כ"כ שכשהוא בירידה ח"ו נותנים לו או"א מאותו האור שנתמלאו הם כשהיה ה' אלהינו מיוחד עם האל"ף שבזה כיון התנא תן לו משלו שאתה ושלך שלו וזה ה' נתן וה' לקח צריך לברך יהי שם ה' מבורך. או נקרא או"א שם הוי"ה מצד שלפעמים הוא"ו מתגדל קומתו עד החכמה או עד הבינה. כלל העולה ששם הוי"ה אינו שייך אלא למקומות האמורים הנזכרים. או לפעמים יש לקורא שם הוי"ה לא' מהמדות הוא למדות האלף (הוי"ה) שגם לו יש י"ס שלימות כנודע. וכל השמות שיש לוא"ו או לה"ה יש ג"כ לאלף. ודע שהשמות שהם באל"ף אינו מצד עצמו ר"ל מצד עילויו שמצד עילויו ומצד עצמו אין לו שם כלל לא בשם הוי"ה ולא בשם אלהי"ם ולא בשום שם כלל אלא מצד התפשטותיה ודבוקו ויחודו בוא"ו וה"ה אבל מצד עצמו לא אית ליה לא שם ולא נקודה ולא צורה לא באות י' ולא באות ו' כמו שמראה מלשון הזוהר בפ' נח דף מ"ב ע"ב וז"ל ולית בריה דלא רשים ביה האי שמא דהיינו הוי"ה בגין לאשתמודעא למאן דברא ליה. וזה הלשון הולך ומדבר עד דף מ"ג ומתוך הלשון משמע שכל השמות אנו יכולין לקרותו מצד אתפשטותיה אבל לא מצד עצמו כנראה בפירוש מהלשון שכולו מדבר על מ"ק:

וכן למ"ק יש לו י"ס בכח ולא בפועל וכן משמע בזוהר חדש פ' תרומה דף נ"ז ע"א וז"ל ת"ח תלת שותפין אינון אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשיה ונמשך הלשון עד ע"ב וכו' ונראה מהלשון שכולו

מדבר על מ"ק. ולהבין איך הוא כלול מי ספירות. יובן מזה הלשון שאמר ובורא ויוצר ועושה כולא אע"ג דאשתמודעא לבני נשא בי"ס דאינון כתר חכמה בינה וכו' אתמר ביה דאיהו כחכים ולא בחכמה ידיעא איהו מבין ולא בבינה ידיעא וכו'. הרי בפירוש שיש למ"ק י"ס בכח אבל לא בפועל:

גם יש מקומות בזוהר ובתיקונים שקורא לכתר אדם דבריאה ולחכמה אדם דיצירה ולבינה אדם דעשיה והובא בתיקונים דף קל"ב ע"א וז"ל א"ל מאן אדם דבריאה ויצירה ועשיה הכא. א"ל האי איהו דאתמר ביה ומותר האדם מן הבהמה אין ואיהו אדם דבריאה דבהאי הוא עילת העילות כל בריין. אדם דיצירה חכמה עליו אומר והחכמה מאין תמצא וכו'. אדם דעשיה דא נ' מאי"ן בינה.והענין והלשון עצמו מורה הדרך האמיתי. אם מדבר בבריאה ויצירה ועשיה שהם נקראים עולם הפירוד כנודע או מדבר בעולם דבי"ע דאצילות שהם נקראים לבוש לעולם האצילות. או מדבר בכח"ב דעולם האצילות שהם נקראים בי"ע לגבי המ"ק וזה הענין הובא בתיקונים בז"ח דף נ"ט ע"א וז"ל ועוד בראשית ברא שית ואינון אדם דבי"ע עילאין ונראה מהלשון דאדם הגשמי העומד בזה העולם נשתלשל ע"י בי"ע הנק' עולם הפירוד וכו' שהוא אדם דלעילא נשתלשל ע"י בי"ע שהם כח"ב ודוקא קומתו דהיינו הכלי שלו אבל מצד נשמתו איהו ברא בוכרא מהמ"ק כאמור למעלה וכן בכל מקום שאומר בזוהר עילת העילות או עילת כל העילות או עילת על כולא. או מדבר על קה"י או על המ"ק או על כתר עליון הנקרא בז"ח ובתיקונים בהרבה מקומות א"ק. אבל כשאומר עילת על כל העילות אז בלי ספק שמדבר על המ"ק. וענין זה הובא בז"ח פ' בראשית דף כ"ב ע"ב וז"ל אמר ר"ש לחברייא שמעו מילין עתיקין דבעינא לגלאה לכו. בתר דאתייהיב רשו למימר וכו'. אבל ההוא דאתקרי עילת על כל העילות

דלית לעילא מיניה ולא לתתא שוי ליה. הרי בפירוש דלמ"ק קורא אותו עילת על כל העילות. ולהלן מזה הלשון בדף כ"ג נראה שגם כשאומר עילת העילות לפעמים חוזר על המ"ק שהרי למעלה קורא אותו עילת על כל העילות וכאן קורא אותו עילת העילות כן נראה מהלשון שעילת העילות קורא למ"ק. וז"ל ועילת העילות לית נהורא קיימא קמיה וכל נהורין מחשכן קמיה. הרי בפירוש שלפעמים כשאומר בזוהר עילת העילות צריך להבינו היטב באיזה מקום קאי:

ועתה יודע לאדוני כלל גדול שכל התורה כולה הכל תלוי על תלת קשרי מהימנותא שהם האל"ף והוא"ו והה'. והענין בעצמו מורה על איזה מקום מדבר. והאיך נודע שכשמדבר בענין שבחים ועילויים הוא מדבר על מ"ק מצד התפשטותיה אבל לא מצד עצמותו שהוא וא"ס הכללי כולא חד לענין שאין לו ראשית כאמור למעלה. או על הוא"ו כשהוא קשור עמו. וכשהוא מדבר במקרים  הנקרים לבני אדם הגשמי' כמו ירידה או העלם או חולשא ח"ו או חסור או יתור מדבר על הו' וה' כשאינם מדובקים ומיוחדים עם המ"ק. וזה הענין הובא בתיקונים מז"ח דף י"ג ע"א וז"ל ומסטר עילת על כל עילאין לא יחסר ולא יעדיף נביעי דנהוריה ע"ש באורך. אבל במפעל קדמון לא שייך שום מקרה הנקרה לבני אדם הגשמי' ע"כ. והשמר והזהר מאוד מאוד על נפשך שלא תוציא דברים אלו מפיך לפי שהם כבשי דרחמנא:

ליקוטים של הרח"ו זללה"ה

דרך כוכב מיעקב וגו' להיות שזעיר עיקר יניקתו והמוחין שלו הוא מאימא. ומה שנכנס בו מאבא היינו לצורך יעקב. ויעקב יונק משניהם מאבא ואימא. ולזה ביעקב אמר דר"ך שעולה ס"ג קס"א. ובישראל אומר וק"ם שעולה המילוי קס"א במספר ק"ם. והוא"ו כנגד ו' אותיות המילוי

שהוא מה שנוטל מאימא. הענין הוא כי יעקב עולה למעלה מהיסוד דזעיר. ולהגיע יסוד זעיר כנגד הדעת של יעקב לתת לו מוחין צריך הקמת ברית לז"א. וקס שב"ט שהוא יסוד ונקט לשון שבט שעולה מספרו אי"ש להורות שהוא היסוד דזעיר הנקרא אי"ש דיעקב אמר כוכ"ב שעולה במספר הוי"ה וכ"ב אתוון. ולפי שאינו ארוך כיסוד ישראל. לזה אמר ביעקב כוכב שהוא עגול והכוכב הנק' כוכב למעלה הוא כנגד היסוד. ולזה היא קטנה משאר הכוכבים כמ"ש הרמב"ם. וכנגדו הכסף חי. אבל ביסוד ישראל אמר וקם שבט. להיות האורות היוצאים מיסוד דאימא אינם מתגלים בחזה של זעיר שהם החסדים והגבורות והם ו' קצוות אלא שמתפשט מבינה מלבוש דק לכסות האורות המגילים וזהו מה שאנו אומרים הפורס סכת שלום עלינו שהם אותם המחיצות היורדות להלביש אורות אלו. והאורות היוצאים מיסוד אבא לצורך יעקב לעשות לו מוחין הם מכוסין לפי שיסוד דאבא מגיע עד סוף יסוד דזעיר. ולזה כשלוקח יעקב המוחין צריך לבקע יסוד דאבא שהוא מלביש האורות וממשיך אותם לז"א. ומחץ פאתי מואב. פירוש מחץ הוא מבקע. ומואב הוא מאב לרמוז אל יסוד דאבא. ואותיות יעקב הוא יבק"ע. ולפי שהמוחין של יסוד דאימא הם מגולים ולכן נאמר וקרקר כל בני שת שהורם אותם לגמרי. ונקראים בני שת לפי שאין שם אלא חסדים וגבורות בחי' וא"ו קצוות וקרק"ר גי' וש"ש. וזהו טובה תוכחת מגולה שהיא מבינה מאהבה מוסתרת מה שהוא מחכמה. והנה יעק"ב נקרא קטן ודו"ד נקרא קטן. ולזה דוד רוב מלחמותיו היה עם מואב הנאחז בזה המקום בסוד ומחץ פאתי מואב אבל המשיח שהוא למעלה קרקר כל בני עולם שכולם נק' בני שת שממנו הושתת העולם:

קנאת סופרים תרבה חכמה. לפי שבעולם הזה הקנאה היא שיבה

רקב עצמות. אמנם למעלה התרבות החכמה. והענין הוא כי סופר נקרא יוסף שהוא סופר כל הצבאות העליונים ומוציאם במספר. בסוד לשוני עט סופר מהיר שהוא ברית הלשון וז"ש בזוהר פ' משפטים ברא אית לקב"ה ומספר שמיה. ועל שמו נקרא הצדיק התחתון מספר. פי' הענין כשהצדיק התחתון עוסק בתורה או במצות אזי מעלה מ"נ. ואוחז בנקבה העליונה. ואז הצדיק העליון מתלבש בקנאה ומזדווג עמה. ואז מתרבה החכמה כי עולה היסוד ומוריד הטיפה מהחכמה וזהו נוקבא דיתבא בין תרין צדיקי בסוד יוסף ובנימין. וקנאה עולה גי' יוסף וז"ס קנאת סופרים תרבה חכמה. והבן:

ראש חודש ידוע כי המלכות תחילת אצילתה היתה ד"ו פרצופים וכשהיא באה פנים בפנים היא יורדת מלמעלה למטה. וכשהיא למטה מהרגלים אין לה אור וכשהיא מתחלת לעלות כל אותה בחי' שמתחלת לעלות מהרגלים כנגד פניו יש לה הארה שכל מה נגד פניו לוקחת ממנו הארה. ולזה ארז"ל שלא ראתה חמה פגימתה של לבנה. והנה שלש עליות יש לה תחלה עולה ביסוד ואז היא נקראת החוד"ש. חידוש הלבנה שמתחלת להאיר. ואז היא מאירה מבחי' אמצעיתא וכשעולה נגד נצח והוד. אז מאירה כמין קרנים מבחינתה המקבלת מנצח והוד. עלייה שנית בז' ימים שהיא עולה עד מחצית השקל ששק"ל הוא ת"ת. ואז עולה עד טיבורא דלבא שהוא מחצית זעיר כי שם מולדתה. עלייה שלישית פנים בפנים ואז נק' מנור"ה. וזהו מ"ש בפ' תרומה דף קנ"ז מכלא לא אתקשי לך למעבד אלא תלת מילין דרשימין בשמך שהם מנור"ה שקלי"ם החוד"ש שהוא ר"ת משה. ועם היות שנתקשה ג"כ בוזה לכם הטמא. שהוא בבחי' היורדת לקליפות רגליה יורדת מות. מ"מ אין תלוי בשמו כי אין לו אחיזה בחיצונים. וסוף סוף צריך להעלותה משם. אבל אלו הג' עליות הם תלויות בו שהוא סוד ת"ת מלגאו. ולזה אמר דרשימין

בשמך שכל בחי' שעולה בו יש לה אות אחד. ולהבין איך נקרא מנור"ה. והמנורהבת שבע והיא בת עשר כמו שפי' בזוהר פ' תרומה דף קנ"ח מאי רישא דמנרתא דא בינה. פי' כשהזעיר לוקח המוחין מאימא הוא עולה עד חסד דבינה שהיא המנורה העליונה בסוד ז' תחתונים שלה. וכשהיא עולה עם זעיר פנים בפנים אזי עולה עמו עד המנורה העליונה ולזה נקרא' מנורה. וכשהיא במדרגה זאת של פנים בפנים אזי הכתר שלה הנק' עטרה הוא כנגד הכתר שלו שהוא למעלה מראשו אור מקיף לזעיר וז"ס עטרת בעלה כי א"א לומר שתעלה כולה למעלה מראשו כי אז א"א להזדווג. וז"ס משרז"ל עטרותיהם בראשיהם. לפי שבעוה"ז הזיווג הוא לפרקים. ולזה פעמים העטרה למעלה בשעת הזיווג. ופעמים למטה. אבל לעתיד לבא שיהיה הזיווג תמיד כאמה בתה. אז לעולם תהיה עטרה בראשו למעלה. וביאור העטרה זאת היא כי סוד עטרה שבו היא המלכות שוב המשלימו לעשר. ופי' כי הכתר שלה נעשה אור מקיף לעטרה שלו. בסוד מ"ש בדוד דעביד חופאה ואצפה. ושש קצוות שלה כנגד הרגלים. ומלכות שלה יורדת למטה ונעשים פרצוף בי"ע נשמה אליהם. וכשעולה עטרה זאת כנגד הכתר שלו. אזי מושכת כל גופא אצלו ונעשית פרצוף שלם. וכבר ביארנו שכשהיא כנגד היסוד בתחלת התחדשותה אז נקראת ה' מהחד"ש שהוא בסוד ה' של משה. וכשעולה נגד הת"ת נק' שי"ן. לפי שהשי"ן יש לה ג' ווי"ן כנגד נה"י. וג' יודי"ן כנגד חג"ת. ולפי שהזרועות מתפשטים למטה לכן כשעולה בחצי ת"ת נק' שין שהיא שין של משה. וכשעולה פנים בפנים נק' מ' מפני שעולה למנורה העליונה וזהו מ' של משה. והנה במועד כשהיא בט"ו עולה פנים בפנים. וז"ש בזוהר פ' אמור דף ק"ב בכל אתר בעשור דמטרוניתא איהו חמשה עלייהו דמלכא. פי' כי העשר הוא פרצוף שלה מחצי ת"ת ולמטה. ועתה ניתוספו בה הארת ה' עליונה ועלתה כנגדם

וזהו חמשה עלייהו דמלכא שהם של זעיר שנתוספו עליהם. וכשאינו מועד בט"ו בחודש אזי יורד אליה הארת הכתר והיא למטה בת"ת. ובר"ח עולה לפי שעה עד הכתר למעלה. וזהו תרין רישין דילה. פ' כי בשחרית מזדווגת עם יעקב והראש שלה נגד ראשו. ובמוסף הראש שלה נגד יוסף ואז עולה עד הכתר וחוזרת למטה והאנשים אינם בטלים ממלאכה כי ז"א אינו עולה כי אם בנה"י דאימא. אבל היא עולה עד הכתר. לכן מנהג הנשים להיות בטלים ממלאכה שיש כח בידם להעמיד בה אור הכתר שהביאה עמה כדי להתקיים בה כל היום. וכל מקום שאמרנו כת"ר הוא כתר דידיה. ועטרה הוא כתר דידה:

יה"ו ש"ם ה"י מבור"ך ר"ת כמנין ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וגם הד' מילוים. מ"ו ל"ז י"ט כ"ו הכל יחד גי' ש"ס. מהל"ל שם ד' ר"ת כמנין קפ"ד קס"ו שהם אחורים דמילוי ע"ב ס"ג. רם על כל גוים ה' על שמים כבודו. ר"ת עולה כמנין יהו"ה מצפ"ץ ע"ב. פסוק מ"י כ"ה' אלהינ"ו המגבי"ה לשב"ת ר"ת כמנין א"ל אדנ"י. מקימ"י מעפ"ר ד"ל. ר"ת כמנין אהי"ה ס"ג. מושיבי עקרת הבית. ר"ת ס"ג ב"ן:

בצאת ישראל ממצרים ר"ת גי' ב"ן. ס"ת כמנין עשר פעמים הוי"ה אהי"ה. בית יעקב מעם לועז. ר"ת גי' ל"ז י"ט כ"ו. היתה יהודה לקדשו. ר"ת גי' מ"ה. ישראל ממשלותיו. ר"ת וס"ת כמנין אלהי"ם. הים ראה וינס ר"ת כמנין מ"ה קס"ו. הים ראה ס"ת מ"ה. ור"ת כמנין אהי"ה דפ"ק. וינס עולה קכ"ו. יסב עולה ע"ב. מה לך הים כי תנוס ס"ת כמנין ע"ב ס"ג. מלפני אדון חולי ארץ. ר"ת וס"ת עולה כמנין אהי"ה בכללות עשר. מלפני בגימ' אהי"ה בכללות עשר. אדו"ן בגי' ב"ן עם ט' אותיותיו. חול"י גי' יו"ד ה"א וי"ו ה"א. ארץ בגימ' אלהים במילוי אלפ"ן. אלו"ה בגימ' מ"ב. יעק"ב בגימ' אהי"ה קס"א:

איה נא אלהיהם ר"ת בן. ס"ת מ"ו. למה

יאמרו הגוים ר"ת מ"ה. כל הפסוק ר"ת מ"ה ב"ן. ס"ת ג"כ מ"ה ב"ן. לא לנו ה' לא לנו ר"ת ק"ל. ס"ת י"ט. על חסדך ר"ת וס"ת עולה מ"ו ל"ז י"ט כ"ו. ישראל בטח בה' וגו'. ס"ת עולה ע"ב ב"ן:

אודך כי עניתני ותהי לי לישועה ס"ת גי' אדנ"י. ותהי לי לישועה ר"ת עולה מ"ה אהי"ה. אבן מאסו הבונים. ר"ת מ"ו. ס"ת א"ל אדנ"י. היתה לראש פינה ר"ת ס"ג ב"ן. ס"ת קס"ו קד"ם. אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ר"ת קס"א. מאת ה' היתה זאת. ר"ת יו"ד ה"י ו"ו ה"י. היא נפלאת בעינינו. ר"ת כ"ו א"ל. זה היום עשה ה'. ר"ת וס"ת. אל"ף ה"ה יו"ד ה"א. נגילה ונשמחה בו. ר"ת יו"ד ה"י וא"ו ה"ה. אלי אתה ואודך וגו' בזה הפסוק יש אותיות כמנין אהי"ה. וס"ת עולה אדנ"י:

אמונתינו היא כמ"ש בזוהר רישא דמהימנותא שירותא דמהינותא היא חכמה מקום שהאדם ישים אמונתו ותפלותיו כי משם ההשפעה. כי בכתר א"א להשיג עם היות כי הכתר כל מגמתו הוא להשפיע לאו"א. ואו"א לזו"נ. מ"מ בשבת עולים זו"נ עד מקום או"א. ואנו במקום זעיר ויונקים ממנו ממקומו שהוא באו"א. ועם היות כי במנחה של שבת עולה הזעיר גם כן לכתר כמו שנאמר הקטן יהיה לאלף שהיא אלף בחי' ארי"ך. ואז אנו עולים במדרגת או"א ויונקים ממנו וזהו לפעמים. אבל עליותיו באו"א הם יותר בהתמדה ולזה שם הוי"ה שהוא בזעיר. היו"ד שלו היא באבא ששם עיקר עלייתו. והקוץ של היו"ד בכתר שהוא אריך ששם אינו עולה כי אם רגע אחד ולזה אין לו שם כי אם אחיזה מעט. והנה בעלייה זו של שבת נק' המלכות רביעאה לכל תלת כי היא עולה בו שלש שלש עד שעולה עמו פנים בפנים באו"א וזהו פי' שב"ת שהב"ת עלתה בשי"ן שלו שהם ג' יודי"ן חג"ת וג' ווי"ן נה"י. פי' שבתחלת ליל שבת עלתה בנה"י שלו שנתעלו במקום חג"ת. וכשהם עולים באו"א

אנו עולים במקום זו"נ. ועכ"ז בירידה יום א' בבריאה. יום ב' ביצירה. יום ג' בעשיה. ביום רביעי חוזר ועולה כל מה שירד ביום ג' מהעשיה. יום ה' עולה ביצירה. יום ו' עולה לבריאה. בשבת עולה באצילות. לכך בב' ובה' קוראים בתורה שהוא הזעיר שהוא עולם היצירה. אבל בג' וד' שהוא בעשיה אין מוציאים הס"ת לפי שאין מגיע אור התורה לשם. וגם בא' ובו' הארתם שוה ולרוב הארתם אין צריך להוציא הס"ת. וז"ש בבא מציעא פ' השוכר בכולהו גורהקי תסתכל בר מגוהרקיה דר' חייא דמגרמא סלקא ומגרמא נחתא. פי' שאלו המלאכים הם שנחצבו עם הנשמה. והכסא נושא את נושאיו. ואעפ"י שלפי ראות העינים נראה שהם מעלים את הכסא. מ"מ הכסא מעלה אותם עד מדרגתם שהמלאכים אינם עולים ממדרגתם אפילו נקודה אחד. ולזה הכסא של ר' חייא שהיתה למעלה ממדרגת המלאכים היתה עולה מאליה שלא היו המלאכים יכולים לעלות עמה. והנה מי שזוכה להשיג בחיים הוא יכול להשיג עד או"א. אבל בכתר אינו יכול להשיג. וכן מצינו ביחזקאל כשהגיע למראה עשירית שהיא בכתר. אמר ואראה ואפול על פני שלא היה יכול להשיגה ונבואת יחזקאל היתה בעולם היצירה ומכ"ש משם ולמעלה. טעם שני למה אנו תוקעים אמונתינו באו"א לפי שכשאנו מוסרים נפשינו על קידוש השם בק"ש אזי הוא לזווג או"א. ואנו עולים עם זו"נ עד שם פעמים בכל יום ולזה נקרא או"א רישא דמהימנותא:

ועתה נבאר סוד גן עדן וגיהנם והוא פי' על מאמר של פ' ויקהל דף ר"י וז"ל ההוא רקיע מהדר ב' זמנין וכו' הנה רקיע זה ביארנו כי הוא סוד היסוד. ותרין זמנין סוד זיווג מנחה ושחרית בכל יום ע"י החיצוניות שהוא הרקיע אחר. אך הקליפה עצמה נק' יריעות עזים חוץ לכולם כנגד י"א סימני קטורת כנזכר בפ' ויקהל דף רי"ג והבן זה. כי הרקיע פנימיותו הגן וחיצוניות רקיע העולם ארץ ישראל מבחי'

הטוב וסביבו הקליפה וכל זה נקרא רקיע א'. הרי כי הג"ע פנימיות הקדושה שבהאי ארעא ופנימיות הרקיע ונמצא כי לית אתר בפני עצמו לגן עדן אלא ג"ע הוא הנשמה שבתוך הארץ והשמים ועליו נאמר ימלא כל הארץ כבודו והבן זה היטב: והנה אינו מזדווג בגינתא אלא ע"י חיצוניות יסוד דכללות חיצוניות העולמות רקיע המשכן. וידעת כי ביסוד הזכר יש כ"ב אתוון וכן בזה הרקיע ומשם יורד מזון לנשמה בהיותם למטה בסוד זיווג חיות העולמות הנק' טל להחיות המתים הם הכלים. והנה בפתחא דאמצעיתא בהאי יסוד צנור הזה הנמשך מהראש שהוא בריאה ראשך עליך ככרמל כי היצירה הוא הגוף. וכנגד ג' עורות שביסוד החיצון אמצעי פנימי וחוצה לו הקליפ' יש בו ענן ועשן ואש נוגה והצדיקים שהם בחי' רוח יתבין תדיר בגו גנתא ומתמן חזיין שכינתא עילאה הנקר' עדן שהוא הבריאה דאתגלייא בפוס אמה שהוא רקיע הגן וכן הנשמה שעדיין לא עלתה ואז מתלבש לבוש עשיית המצות שהם בעשיה ובעלותם למעלה בבריאה כי שם מקומה מתלבשת בלבושין דכוונה כי שם בחי' מחשבה כי הדיבור ביצירה לבד וטפת האור היוצא מזה היסוד הנק' רקיע נק' נהר שהוא לשון נהורא ויוצא מעדן שבבריאה אשר אותו עדן שם יושבת נקודת מלכות דאצילות והיא בחי' גן עליון לגבי עדן עליון אחר שהוא בינה דאצילות וממנה יצא נהר אחר שהוא יסוד דאצילות להשקות גן עליון הנז' וזהו אלהי"ם זולתך וז"ש שמא דא אתפרש ר"ל יש בו ב' הבנות א' לעילא וא' לתתא. ופי' אותם ואמר אלהי"ם זולתך דא נקודה תתאה ר"ל מלכות דאצילות דאיהו ידע להאי עדן דלתתא שהוא בריאה דטמיר בגנתא דארעא מלכות דעשיה. גם פירוש שני אלהים זולתך עדן עילאה בינה דאצילות וידע לנקודה תתאה מלכות דאצילות אשר טמירא בעדן תתאה בריאה ע"י נהר עליון צדיק וכמו שנהר עליון דאצילות אפיק נשמתין מן החסדים שהם מים דין נהר תתאה רקיע הגן מתתקני

בהו נשמתין למשתי בצחותא אינון מיא כי הם תאבים לשרשם ובאותה ההארה הנמשכת משם יש להם כח לעלות כשיגיע זמן עלייתם דרך ההוא עמודא צנור היסוד הנק' רקיע הגן ובו עננא ואשא ותננא שהם ב' בחי' הגוף. ונוגה מלגאו בחי' נשמה של היסוד ואז עולין בסוד מ"נ כנזכר אצלינו כי במיתת הצדיק עושה זיווג עליון וזהו כשיגיע זמן תיקונו והבן זה. ואז עולה דרך זו היסוד עד בריאה הנק' עגולא דסחרא בההוא נקודה שהוא נקודת מלכות דאצילות המתלבשת בבריאה ועולין שם בסוד מ"נ. ואז צדיק עליון דאצילות אלביש קנאה ומזדווג בה במ"ד אחר שנתקשטה בהני מ"נ נשמות צדיקים הנק' קישוטהא והבן זה כי יען הם פנימיות העולמות מתקשטת בהם אל הזיווג דפנימיות ואחר ששניהם יסוד ומלכות דאצילות מזדווגים אח"כ מחלקים שפע לכל העולם הנשמות ההם שגרמו להעלות מ"נ כנזכר ואז משתעשעים להודיענו כי קודם שתעלה הנשמה לבריאה צריכה להתלבן שנית כמ"ש והתחיל לבאר באיזה מקום מתלבנת ואמר רקיע דמות על אשי החיה וגו' רקיע עליון יסוד דאימא דאצילות הנשלם בהתלבשותו בחזה ת"ת נמצא כי הוא רקיע על ד' חיות חג"ת יסוד שהם ד' רוחות כנודע. או יהיה ד' דגלים ב' זרועות וב' שוקים. רקיע ב' יסוד הזכר ז"א דאצילות אשר תחתיו המלכות הנק' חיה ויש בה ד' חיות ג"כ והוקשה לו כי הד' חיות אמרנו לעיל שהם בגן עדן דעשיה ולכן תירץ כי נקודת עילאה מלכות דאצילות חולקא הוא ג"ע דעשיה כי יצירה ז"א ועשיה מלכות כנודע נמצא כי הכל בחי' אחד. וביאר כי ד' חיות ביצירה נושאי הכסא שהוא בריאה ונהר דינור יוצא מהיכל זכות גבורה דיצירה והוא גיהנם עליון ושם מתלבנת הנשמה שהיא מבריאה קודם עלותה שם. וקודם שנכנסת בג"ע הארץ מתלבנת בתחלה בגיהנם דעשיה שהוא יותא מגבורה דעשיה הנק' צפון כנגד היכל זכות דיצירה. כי

גיהנם מגבורה וג"ע מחסד צפון וימין בכל מקום ונק' גיהנ"ם ג"י הנ"ם כי הוא גיא עמוק שהוא שם. הנ"ם פי' כי שני מלאכים יושבים בשערי ג"ע בפתח חיצון וכשנשמת אדם הולכת לג"ע. המלאכים רואין אותה צועקים שם לממונים שבפתח גיהנם החיצון שיקחו הנשמה ההיא ומקלעים אותה להם ואומרים להם הנם. ר"ל הרי היא בידכם אך אינם הולכים שם המלאכים כי הם קדושים אלא ממקומם צועקים ואז מקבלים אותה ממוני שערי גיהנם ומקלעים אותה לגיהנם ואחרי השתלם זמן ליבונה מוציאים אותה והם צועקים ג"כ למלאכים שבג"ע ואומרים להם הנם כי כבר הם טהורים ומקבלים אותם ונכנסים בג"ע ומלבישים שם לבושי הנשמה שהם מן מעשה המצות שהם תיקון העשיה ופחות משלשים יום אי אפשר כנז"ל. אמנם יותר מי"ב חודש ג"כ אינה שם כמ"ש. וכל י"ב חודש עולה לבריאה ויורדת הנשמה לבדה ולא הרוח וזהו בשבתות וימים טובים לבד. וכשנשלם זמנה עולה למעלה ושוב אינה יורדת ואז מתלבנת שנית בנהר דינור כנ"ל ואז עולה בבריאה בסוד מ"נ כנ"ל ונשארת שם תמיד במלבושין אחרנין מכוונת המצות כנ"ל. ושאר נשמות שלא הגיע זמן ליבונם אינם עולים רק בשבתות ויו"ט לבד אך עכ"ז אינם נכנסים לתוך בריאה עצמה רק בבחינותה בחוץ ואחר עבור השבת או יו"ט חוזרים לג"ע הארץ ויוצאות ומשוטטות בעוה"ז כנזכר שם אך הרוחין לעולם אשתארו תמן בגן עדן הארץ עד תחיית המתים:

עוד דף ר"ט ענין גן עדן הארץ בקיצור נפלא הארץ כולה מלכות דעשיה ונקודה פנימית שלה ג"ע הארץ. האמנם הוא בחי' יסוד בינה דהאי מלכות דעשיה כנזכר בפ' תצוה והרקיע שע"ג שאר ארעא בחינה חיצונה דבחי' העולמות ביסוד דבינה דעשיה ולגו מיניה רקיע דעל גנתא יסוד דקדושה דדכורא דבחי' פנימיות של נשמות ולכן נעשה מאש ומים דשמים עלאין שהם חו"ג שורש הנשמה פנימית השמים מפנימיות

ז"א דאצילות אך שאר הרקיעין נעשו מכסא הכבוד שהוא חיצוניות העולמות ולכן מתחברים כחדא רקיע דארעא ורקיע דגנתא שהוא פנימי לו ונשמה עליו בבחי' מוחין דעשיה וזה הרקיע מתח ליה על גנתא יסוד המלכות דעשיה בפנימיותה ואית ביה חד פתחא באמצעותא הנק' נהר יוצא מעדן שהוא צנור הזרע ונחלק לד' פתחין כי הם ד' יסודות ארמ"ע של הנשמה. ובהם ד' נהורין מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל שהם פנימיות יסוד דדכורא וסביבותיו ארבע מחנות מיכא"ל וגבריא"ל שהם החיצוניות כנודע אצלינו והם ד' מחנות מרג"ן מזרח ת"ת. דרום חסד. צפון גבורה. מערב יסוד עצמו. וכשאלו מאירים מהנשמה הפנימיות אז אותם מחנות שהם חיצוניות לבושים חיצונים לנשמה ג"כ והבן זה והם י"ב שבטים וכל אחד מלבוש בפני עצמו כנגד וכו' וזהו חלק הנשמה. כי הנפש תשאר בקבר. והרוח בג"ע הארץ והנשמה עולה לגן עדן עליון בתר שלשים יום אי אישתלימת. ויש ששוהים להשתלם עד תשלום י"ב חודש ולא יותר:

גם בדף ר"ט ודף ר"י בגנתא דעדן וכו' בפתחא ימינא לדרום אתרשים אות חד ואיהו אות מ כי שם מיכאל והוא אות מ' ראשונה שבשמו ובסטרא דאיהו לקבל אנפין דאיהו מזרח אתרשים אות ר הוא רפאל. ולזמני אתחזי אות ב' דאיהו בוא"ל לזמנין אקרי כך ודא הוא משמשא יקירא כענין וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וע"כ נקרא רפא"ל כי השמש לעילא מרפא כענין ויזרח לו השמש. ובתרין פתחין אחרנין חד לשמאלא צפון וחד לאחורא מערב אית תרין אתוון אחרנין אות חד ג גבריא"ל. ואות חד נ נוריא"ל ואלו הם חיות הנז' בפ' ויקהל דף רי"א שהם החיות שבנוקבא כי שם נאמר ודמות על ראשי החיה רקיע. אית רקיע ואית רקיע. והנה רקיע לעולם הוא היסוד. והנה יש ד' חיות בז"א שהם חגת"ם שד' נקודות הללו הם היו עיקר כשהיו תלת גו תלת חג"ת לבד ופסיעה

לבר היתה מלכות שהיא רביעית והנה הרקיע שע"ג החיות שבז"א הד' הוא יסוד אימא דסיום יסוד זה הוא בגרון דז"א כי מה שמתפשט עד הת"ת הוא סוד העטרה שבו והרי היסוד שבגרון הוא ראשי החיות שהם חג"ת שלו. וכן יש ד' חיות במלכות עצמה והם ג"כ חגת"ם שבה והרקיע אשר על ראשי החיות הללו הוא היסוד של ז"א כי הנה רישא דנוקבא יוצאת בשליש ת"ת שלו וחג"ת שלה הם כנגד נה"י שלו נגד פרקים האמצעים שבנ"ה שלו והיסוד שלו אינו מגיע אלא עד הפרקים הראשונים ומה שנמשך עוד הוא סוד עטרה שלו נמצא שהיסוד שלו שהוא עד הפרקים הראשונים הוא על חג"ת שלה שהם נגד הפרקים האמצעים של נ"ה שלו. ואמר רקיע דלתתא איהו קיימא על ד' חיוון וכו' שהוא רקיע. יסוד דז"א על ד' חיות דנוקבא ומשם ולמטה הת"ת גופא דנוקבא. רקיע דלעילא שהוא יסוד דאימא דקיימא ע"ג חיוון עילאין שהוא החיות שבז"א. ומשם ולמטה התפשטות גופא דדכורא והני תרין רקיעין חד נקרא קצה השמים וכו' ולעולם שמים הם ו' קצוות שבו. והנה יסוד אימא הוא קצה השמים מלעילא. והיסוד שלו קצה השמים לתתא והם ב' רקיעים כאמור. ואמר ראשי החיה דלתתא אינון ד' חיוון שהם המלאכים שהזכרנו לעיל מגר"ן והם רשומים על ד' אתוון שהם ד' אותיות אדנ"י כי מד' אותיות אלו יצאו ד' שרים הללו וכמ"ש שם דף רי"ב פתחא חדא לסטר מזרח וביה קיימא אות א' פתחא ב' לסטר צפון וביה קיימא את חד ואיהו את ד'. פתחא ג' למערב וביה קיימא את חד דאתרשים ואתנהיר בההוא פתחא ודא איהו את נ'. פתחא ד' לדרום וביה קיימא אות י'. והנה הראש בין דנוקבא בין דדכורא הראש שעל החיות הוא הכסא וזהו כסא כ' כתר. ס' חכמה. שהוא ישראל סבא ת"ת. ו' כלולה מי' הרי ס'. א' אלף בינה הרי הראש הוא כסא וז"ש שם לקמן דף רי"ז אבל מלמעלה לרקיע כמא דאמרן דאיירי בההוא רקיע דלתתא

יסוד זעיר דהא ברקיע דלעילא יסוד אימא לית מאן דמסתכל ביה ולעילא מזה הרקיע קיימא אבן ספיר כסא שהוא הראש. ואמר דמות הכסא ולא כסא בגין דאית כסא ואית כסא עילאה רישא דדכורא דלא אתגליא ועליה אמר הכסא הנעלמת. ועל דא דלתתא רישא דנוקבא אמר כס"א בלא ה"א כס סתם הוא כסא דלתתא:

בדף רי"ב אמר רקיע דקאמרן וכו'. פי' כי ג' רקיעים הם חד יסוד דאימא דאצילות דקיימא על ד' חיוון דאצילות. רקיע ב' יסוד דמתמן אתפשטת נוקבא דאצילות ושניהם כנ"ל ד' חיוון דיצירה ואלו הב' נק' מקצה השמים וכו'. רקיע ג' זהו שער ג"ע הארץ יסוד דעשיה אשר תחת ד' חיוון עילאין דיצירה וז"ש כאן לעיל דף רי"א ודוק ושם נתבאר ד' פתחין דרקיע דג"ע. וכן מדבר בד' אתוון שם אדנ"י ד' בד' פתחין דרקיע חיות דיצירה עילאין יתיר. ולכן מרקיע זה שהוא זכר דאצילות יש בו כ"ב אחרנין בכתרין ר"ל בתגי"ן כי אין אותיות בתגין אלא באצילות כמבואר אצלינו. ויש אותיות יותר עילאין ברקיע עליון יותר והם הסתומים ומכחם מתפשטים כ"ב אתוון רשימו דילהון לבד בזה הרקיע ונעשים רזא דיחודא שהוא א"ט ב"ח ג"ז כי כל ב' אותיות יש בהם רמז יחוד מספר י"ס באחדים ובעשירות ובמאות. וכבר ידעת כי א"ט ב"ח בנין פרצוף הנוקבא ולכן כד לא נהיר הרקיע נסתלק תוספת אבג"ד ונשאר טחז"ו. ועיין בדרוש א"ט ב"ח:

דף קצ"ה ע"ב משריא תניינא וכו' הנה עשר כתות מלאכים יש ביצירה והם יונקים מי"ס דבריאה. אראלים ממלכות דבריאה לכן הם צועקים על חורבן בית המקדש שנאמר הן אראלים צעקו חוצה והם הנקראים אבלי [ציון] האומרים בכל לילה על נהרות בבל. ומיכאל ראש כולם ובזה תבין מאמר זה. ונחזור לענין כת שניה אישים ויונקים מיסוד דבריאה ובראשם צפני"ה. וכת ג' בני אלהים ויונקים מהוד דבריאה ויש בתוכם טוב ורע ולכן כתיב ויבא גם

השטן בתוכם ובראשם חפניא"ל. מלאכים ויונקים מנצח דבריאה ובראשם עוזיא"ל. וכת ה' חשמלים והם מקבלים מהת"ת כי כבר ידעת שם החשמ"ל בת"ת כנזכר בפ' יתרו דף ע"ח ובראשם חשמ"ל. וכת ו' תרשישים והם יונקים מהגבורה ובראשם תרשי"ש. וכת ז' שנאנים והם יונקים מהחסד ושנאנים כקול מים רבים ובראשם צדקיא"ל. וכת ח' כרובים והם יונקים מהבינה ובראשם כרוביא"ל. וכת ט' אופנים והם יונקים מהחכמה ובראשם רפא"ל. וכת י' שרפים והם יונקים מכתר ובראשם יהוא"ל:

דרוש המקיפין

של האצילות ראשונה יצא מן הא"ס אור גדול ונחלק לשנים חלק א' נכנס בסוד אור פנימי ומה שלא היה יכול להכנס ולהתצמצם נשאר בחוץ בסוד אור מקיף כמ"ש בסוד אדם קדמון לכל הקדומין. וזה האור המקיף הוא מקיף לכל האצילות כולו כי הלא גם הכתר שהוא עתיק ואריך הם מתפשטין בכל האצילות כמבואר אצלי. והנה אור המקיף זה הוא בסוד מלמעלה למטה אור ישר. ואולם אור שנכנס בסוד פנימי גם הוא אין כח בכתר לסובלו. ולכן חלק אחד ממנו נשאר בפנימיותו וחלק א' ממנו יוצא מלמטה למעלה אחר שנכנס ונתפשט בתוכו חוזר לעלות ויוצא דרך השערות ואלו הם סוד שערות שבראש שהם צינורות  והמשכות לזה האור היוצא. ובצאתו מהשערות מסוף הצינורות שלהם אז הוא אור מקיף מגולה וזה בסוד ממטה למעלה בסוד אור חוזר. הרי ב' מקיפים א' אור ישר וא' אור חוזר. אך אור ישר הוא מקיף כולל לכל האצילות. ואו החוזר הוא מקיף פרטי אל הכתר לבדו ולא אל שאר האצילות. וא"ת כיון שסוף אור זה לצאת בסוד מקיף כי לא יכול הכתר לסובלו א"כ למה נכנס בפנים ישאר מתחלה בחוץ בסוד אור מקיף כראשון. אך הענין הוא עם מה שנתבאר כי אחר שכוונת המאציל לשיהיו ב' מקיפין א' לכל אצילות אור ישר וא' לכתר לבדו

אור חוזר לכן היה מוכרח להיותו כך שיכנס תחלה בסוד אור פנימי שאם היה נשאר בתחלה מבחוץ היה אור גדול ורב והיה מתפשט עד סוף האצילות כראשון. אך עתה שנכנס בפנים ונתפשט מלמעלה למטה וחזר להתפשט ממטה למעלה. ואח"כ חוזר ומקיף מלמעלה למטה מבחוץ ובזה מתמעט אורו שממנו המים יוצאים כי כפי גובה מקום המקור שיוצאים משם המים בתחלה כפי ערך זה יכולין אח"כ לעלות אעפ"י שירדו וכן בכאן אחר שזה האור נכנס בפנימיותו ורוצה לעלות אח"כ אין באור הזה כח לעלות יותר מבראש הכתר הזה לבד ולא לעלות עד הא"ס עצמו כי ראש הכתר הזה הוא נעשה סוד מקור אל המים האלו. ואלו לא נכנס בו היה האור הזה יכול לעלות יותר ולהדבק במקורו הראשון בא"ס עצמו והיה אורו רב והיה יכול להתפשט עד סוף האצילות. ואח"כ מיסוד הכתר כבר ידעת שהוא כלול מחסדים וגבורות מסוד מ"ה וס"ג. זה מימין וזה משמאל כמ"ש בדרוש אדם קדמון ושניהם נתחברו ביסוד וכשיוצאין מן היסוד מתחלקים. והחסדים שבימין ניתנין לאבא שהוא מלובש בימין דאריך כמבואר אצלי. והגבורות ניתנין לאימא שהוא בשמאל ואע"ג שכולם נתקבצו ונתחברו יחד ביסוד עכ"ז אחר שהם באים מלמעלה נפרדים זה בחסד ובנצח. וזה בגבורה מהיסוד הם חוזרין להפרד מחבורם. ובזה תבין ענין או"א דתרוויהו כחדא שריין ושקילין דא לדא. והטעם הוא כי הלא הוא מן אור אחד ביחד מאירין שניהם בשיווי א' ממש ואין חילוק אחר רק שאבא נוטל מהימין ואימא מהשמאל. ולז"א באדרא דאבא גניז וטמיר יתיר מאימא ועוד נבאר זה בע"ה. והנה אור הימין נחלק לשנים חלק א' בסוד אור פנימי לאבא וחלק א' בסוד אור מקיף לאבא. וכן אור השמאל נחלק לאור פנימי ומקיף לאימא. ואמנם כפי שאבא גניז וטמיר יתיר מאימא לכן

גם אור ימין דאבא שנכנס בתוכו בסוד אור פנימי יוצא אח"כ דרך היסוד דאבא עצמו ומשם נחלק לשנים חציו לאור מקיף דאימא וחציו לאור פנימי דאימא. הרי עתה איך גם אימא לוקחת מאבא כמו שלוקחת מן האריך עצמו. וא"כ יש לכתר מקיף א' כולל. ואחד פרטי. ולאבא יש לו אותו המקיף הכולל שבכתר ועוד מקיף אחר מצדו כנ"ל וכן לאימא. וא"ת א"כ גדול אור אימא מאבא כי אמא נוטלת משמאל וימין ואבא אינו נוטל אלא מימין לבד. והענין כבר ידעת דבימינא אתכליל שמאלא תדיר וכשאנו אומרים ימינא כ"ש שהשמאל נכלל בו והוא טפל אליו ואינו ניכר בו ולכן אין נזכר אלא הימין. ונמצא כי באבא שנוטל הימין ומכ"ש שהשמאל נכלל בו ואין אורו ניכר שם. ונמצא שיש לו ימין ושמאל אך הנוקבא אין לה רק השמאל לבדו ואינה נוטלת מאור הימין רק מה שנשאר מאבא לבד וגם שהיא לוקחת מעורב באור אבא. ושוב אינו נקר' אור דאריך אלא אור דאבא. והנה יש לאימא אור מקיף ואור פנימי יותר מאבא כי גם היא לקחה מאריך כמו אבא וגם נטלה מן אבא. ואמנם מן אור הפנימי דאבא גם ממנו יצא אור חוזר בסוד השערות כמו באריך וכן באימא ואין צורך להאריך בו. ואח"כ מאור פנימי שאימא דרך היסוד שלה יצא אור אל השבעה תחתונות ביחד חציו נחלק בסוד אור תנימי שלהם ביחד וחציו בסוד אור מקיף. אח"כ מאור פנימי הזה חוזר לצאת באור חוזר בסוד שערות כמו באריך:

והנה עד עתה דברנו בכללות כל האצילות. ועתה נבאר בפרטיו כי הלא גם בי"ס עצמן של א"א עצמו יש בהן ככל הנזכר ממש. כי תחלה נכנס בכתר אור פנימי ואור מקיף. ומהפנימי שלו יוצא אור חוזר דרך השערות ומהיסוד שלו יוצא אור אל החכמה ובינה שלו ע"ד הנזכר ממש בכלל י"ס של האצילות בכלולותו ואין צורך להאריך כי ממילא יובן הכל. אך צא"ל

שיש חילוק בין ג' ראשונות של האצילות לז' תחתונות שלו. וכן בג' ראשונות של הכתר עצמו לז' אחרונות שלו וכן בי"ס דאבא וכן בי"ס דאימא וכו' ואין צורך להאריך עוד בזה כי כמו שהוא בכללות כך הוא בפרטות. והענין כי ג' ראשונות אין צריכות זו לזו. פי' כי אותו המקיף החוזר מלמטה למעלה בכתר או בחכמה או בבינה אינו מקיף אלא אל הכתר לבדו או אל החכמה לבדה או לבינה לבדה. אך המקיף העליון של דרך אור ישר מלמעלה למטה הוא כולל כל האצילות שממנו ולמטה. כיצד מקיף של הכתר הוא מקיף מהכתר עד סוף האצילות. ומקיף של החכמה מקיף מן החכמה עד סוף האצילות. וכן מקיף של בינה מקפת ממנה ולמטה עד סוף האצילות. וכל זה ממקיף הישר. אך מקיף החוזר מלמטה למעלה אינו מקיף רק ממי שממנו יוצא. כיצד מקיף היוצא משערות הכתר מקיף את הכתר לבדו וכן של חכמה וכן של בינה. ואמנם בז' תחתונות אין מקיף לכל אחד מקיף המקיף ממנו ולמטה עד סוף האצילות. ומפנימיותו יוצא אור אל הגבורה ונחלק לשנים לאור מקיף ופנימי. וכן מן הגבורה אל הת"ת. והנה אין הדבר כן רק שמן הבינה יוצא אור אחד ונחלק לשנים חציו נכנס באור פנימי בתוך כל הו"ק ביחד וחציו אור מקיף לכולו וכן מיסוד הזעיר יוצא אור חציו לאור פנימי אל הנוקבא וחציו לאור מקיף. וצריך לתת טעם למה היה אל הכהן. ונבאר תחלה סוד אלפ"א בית"א דא"ט ב"ח ג"ז ד"ו וכו' כי הלא הוא כסדר המקיפין הנז' כי הכתר הוא א' דא"ט דמורה שהוא לבדו יש לו מקיף א' בפני עצמו. וט' ספירות שתחתיו נפרדות ממנו ואינן בכלל המקיף אשר לו וזהו א"ט א' לבד ט' לבד. וכן עד"ז ב"ח כי החכמה שהיא אות ב' יש לו מקיף אחד לבדו נשאר הח' ספירות שתחתיה נפרדות וזהו ב"ח. וכן מבינה ולמטה בסוד ג"ז כי הג'

היא בינה תהיה נפרדת מן הז' שתחתיה ויהיה גם הוא ג"ז. אך מצינו שכל הז' קשורים יחד זה בזה ואין החסד נפרד מהששה תחתונות במקיף בפני עצמו רק מקיף הראשית של החסד הוא המקיף אל כל הז' יחד ומקשרם יחד נמצא כי מקיף של החסד שהוא הראשון מהז' תחתונות הוא מקיף לכולן ביחד וכולן נכללין בו וז"ס הג"ז הניתן לכהן כי מהג' שהיא בינה יוצא אור מקיף אל הז' שז"ס ג"ז וכל זה ניתן לכהן שהוא החסד כדי שכל המקיף של הז' היוצאים מהג' שזהו ג"ז כולן נכללין בחסד שהוא הכהן:

מהדורא בתרא של א"ט

ב"ח ג"ז ד"ו

אמרו שאורו ית' ויתעלה מקיף לכל העולמות ויצא אור גדול ממנו מעתיקא דעתיקין רישא דלא אתידע לאריך ונחלק לשני חלקיה חציו מקיף לכל האצילות וחציו נכנס תוך חריך לנשמה וחיות פנימי בתוכו ומכח חזרת האור יצא מהשערות אור ונשמה מקיף לו לעצמו וזהו פי' א"ט אריך הוא א' ורמז שיש לו מקיף בפני עצמו ומקיף עד הט' ויוצא אור ג"כ מן יסוד אריך לאבא חציו נעשה מקיף מאבא עד סוף האצילות וחציו נשאר לפנימי ונשמה בתוכו ומחזרת אותו אור יוצא לו לבדו מקיף א' מן השערות שלו זהו ב"ח פי' חכמה שהיא שנית נעשה מקיף א' ממנה לה ולשמונה מדות שתחתיה. וג"כ מן יסוד אבא יוצא אור לאימא חציו מקיף לאימא עד סוף האצילות וחציו נשאר לפנימי בתוכו ומחזרת אותו האור יוצא ג"כ אור משערותיה ונעשה לה לבדה מקיף א' וז"ש שהאבא מהמקיף שלו מחסדים נותן לה עוד מקיף אחד ואעפ"י שאו"א כחדא נפקין ושריין ואנו אומרים שאבא טמיר וגניז יותר מאימא. אמת הוא כי שניהם נעשו מכלי אחד ושני קומתן אחד אבל בערך של אבא הולכות חסדים ולאימא גבורות. וגם שאבא הוא הנותן והיא מקבלת ממנו מצד זה יותר

טמיר וגניז וממילא ממנה יוצא אור ג"כ מן יסוד אימא לזעיר חציו נעשה מקיף מזעיר עד סוף האצילות וחציו נעשה לפנימי בו משערותיו נעשה לו הקיף א' לעצמו לבדו כמו האחרים וזהו ד"ו רמז לזעיר שהוא רביעי ויש לו א' שלו ועוד א' עם הו' שהוא מלכות הדבוקה בו מאחור. וכן מיסוד זעיר יוצא אור למלכות חציו למקיף שלה וחציו לפנימי ויוצא אור משערותיה ג"כ ונעשה לו מקיף שני. ועוד בא מקיף א' מאימא לה לבד ולא לזעיר וזהו ראשית הג"ז שניתן לכהן אימא היא ראשית נמצא עתה שיש למלכות ז' מקיפין א' מאריך וא' מאבא וא' מאימא וא' מזעיר וב' שלה ועוד א' מאימא כמו שכתבתי ואלו שבעה הקפות מקיפין למזבח. עכמ"כ:

ענין חיצוניות ופנימיות העולמות

דע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו עצמות וכלים. והעצמות נחלק לה' בחי' נר"ו (חיה יחידה) פנימים וב' מקיפים חיה ויחידה. וזה העצמות נק' אורות. וזה העצמות מתלבש תוך הכלים. וכמו שהעצמות נחלק לפנימי ומקיף עליו והמקיף גדול מהפנימי כן הכלים נחלקים לשנים חיצון ופנימי והחיצון גדול מהפנימי. אלא שאח"כ ע"י דביקות האור הפנימי בכלי הפנימי מזדכך יותר צהכלי החיצון. והנה מהכלי החיצון של העולם ההוא מסוד זיווג כלים החיצונים הזכרים עם כלים החיצונים הנקבות יוצאים טפות וניצוצות ונעשים מהם נשמות המלאכים שבאותו העולם. כי מה שהוא בחי' כלים חיצונים לי"ס שבאותו העולם יספיק לעשות בחי' נשמה של אור ועצמות אל המלאכים שבאותו עולם. ונשמה הזה של המלאכים מתלבשת תוך ר"נ וכלים של המלאכים עצמם והבן זה. ומבחי' הכלים הפנימים של העולם ההוא מסוד זיווג כלים הפנימים הזכרים עם כלים הפנימים הנקבות יוצאים טפות וניצוצות ונעשים מהם נשמות בני אדם הצדיקים עצמם. אמנם המלאכים אינן כמו בני האדם. כי ענין המלאכים

ישנם בכל עולם ועולם וע"כ אותם הניצוצות הם בחי' נשמה לעולם לאותם המלאכם שבעולם ההוא ורוחם ונפשם וגופם הם בחי' אחרות. אכן נשמת הצדיקים כוללים כל הד' עולמות. וע"כ אותם הניצוצות אינם שוות כי הניצוצות הבאות מעולם הבריאה יקראו נשמות הצדיקים והניצוצות שבעולם היצירה יקראו רוחות ושל עשיה יקראו נפשות. ואל תטעה לומר שהכלים הפנימים מזדווגים לבדם כי לא יתכן זה. אך הכוונה כי לזיווג המלאכים אין הטפה נמשכת אלא ממחיצוניות הכלי לבדו ולא מפנימיותו אך לזיווג הנשמות של הצדיקים נמשכת הטפה מן הכלים הפנימים עצמם. אבל לעולם אי אפשר שיזדווגו פנימים בלתי חיצונים כי זה לא יתכן. אבל להיפך אפשר כי יזדווגו הכלים החיצונים וימשכו טיפין מזה לזה. והפנימים כאשר לא ימשכו טיפין אינו נק' זיווג שלם. וזה מה שכתבתי במקום אחר כי המלאכים נעשים מנשיקין. ובני אדם מזיווג גמור כי הנשיקין הוא ההתדבקות כלים חיצונים אעפ"י שיוצא אור הפנימי שהוא ההבל. אך עכ"ז אין שם טיפות מוחין דכלים פנימים נמשכת. אך לבני אדם נמשכת טיפת כלים פנימים ממש. והנה דוגמת שאמרנו כי מן הניצוצות היוצאות מן הכלים החיצונים של העולם ההוא נעשין נשמות המלאכים עצמן. כן עד"ז הכלים החיצונים בעצמן של עולם האצילות כאשר יורדין אל שלשה עולמות התחתונים דבי"ע נעשין ממש בחי' נשמה של עצמות אורות בהם בעולמות עצמם ורוחם ונפשם של העולמות ההם הם לבושים אל הנשמות הנז'. אלא שצריך עיון אם יורדין ב' בחי' הכלים החיצונים והפנימים ונמצא כי החיצונים נעשים נשמה לכלים חיצונים של הג' עולמות והפנימים נשעים נשמה לכלים פנימים של הג' עולמות. או אם נאמר שאינן יורדין רק הכלים החיצונים לבדם. ולזה הפירוש השני הדעת נוטה כי הרי העצמות אינו אלא אחד ואם גם הכלים הפנימים יורדין א"כ יהיו למטה בבי"ע שני מיני עצמות

והדבר צ"ע. ונמצא א"כ כי המלאכים עצמן אינן חיצוניות העולמות וכן הנשמות אינם הם עצמה פנימיות העולמות. רק הכוונה לומר כי מחיצוניות י"ס שבכל עולם נמשכין ונעשין נשמות למלאכים ומהפנימיות נעשין נשמות בני אדם והבן זה היטב. ונמצא א"כ כי העצמות אעפ"י שנחלק לשנים עכ"ז אינו בפנים רק חלק א' פנימי תוך ב' בחי' הכלים וחלק שני מקיף ע"ג ב' בחי' הכלים מחוץ לכולם. אכן תוך הכלים לא יש רק אור אחד לבד והוא תוך כלים הפנימים ולא תוך החיצון א' ותוך הפנימי א' אלא א' אור פנימי לבד תוך כלים הפנימים. והכלים הפנימים תוך הכלים החיצונים. גם דע כי כמו שהעצמות הנחלק לשנים כל חלק מהם נחלק לחלקים רבים כן הוא בכלים. והענין כי הנה אור הפנימי נחלק לה' בחי' נרנח"י. והאור החיצון נחלק לשנים שהם יחידה וחיה. כן היה בכלים. כי הכלים הפנימים יש בהם ג' חלקים חלק א' שבו מתלבש נפש דאור פנימי. וחלק ב' שבו מתלבש רוח דאור פנימי. וחלק ג' שבו מתלבש נשמה דאור פנימי. אמנם כנגד חיה ויחידה פנימים אין עוד כלים פנימים. והטעם כי ג' כלים יש כנגד ג' עולמות בי"ע שבהם עצמן נר"ו. אך כנגד חיה ויחידה שהם כנגד האצילות אין עוד כלי כי אין שם קליפות. ונודע כי אין הקליפות אלא ע"ג הכלים. גם חלק חיצוניות הכלים נחלק לג' חלקים אחרים והם בחי' עיבור יניקה ומוחין כמ"ש ב"ה. והאמת הוא שהיה מן הראוי שהחיצוניות יהיה ב' חלקים לבד כנגד ב' אורות מקיפים אלא שבמקום אחר כתוב בפירוש שג' בחי' עיבור יניקה ומוחין יש בחיצוניות לבדו כמו שיש בפנימיות:

ואמנם מה שנשאר לנו בספק (הוא מה שנבאר מכאן ואילך). והוא כי יש ב' פירושים א' הוא שנאמר כי ששה בחי' הנז' בכלים שהם ג' כלים פנימים וג' חיצונים. אפשר שיהיו א' וא'. ר"ל כי מבחוץ יש כלי אחד חיצון וכלי אחד פנימי בתוכו והב' בחי' עיבור. ותוך זה יש כלי

א' ויש בו חיצוניות ופנימיות והם בחי' יניקה. ובתוך זה יש כלי שלישי וב' חיצוניות ופנימיות. והנה תוך בחי' פנימיות הכלי החיצון יש נפש דאור עצמות. ותוך בחי' פנימיות הכלי הב' יש רוח דעצמות. ותוך בחי' פנימיות כלי השלישי הפנימי מכולן יש נשמה דעצמות. והפי' השני הוא שנאמר כי יש ג' כלים חיצונים זה לפנים מזה. ותוך כלי השלישי הפנימי של ג' דחיצוניות מתלבשין ג' כלים האחרים דפנימיות. ושם באותם ג' הכלים הפנימים מתלבשין נר"נ דאור דעצמות. אלו הם ב' פירושים. ונחזור לענין הראשון כי הנה בחיצוניות שהם ג' כלים עיבור ויניקה ומוחין והם קטנות וקטנות וגדלות והם אלהי"ם ואלהי"ם והויו"ת. וכן עד"ז ממש בג' כלים הפנימים הם עיבור ויניקה ומוחין והם קטנות דאלהי"ם וקטנות דאלהי"ם וגדלות דהויו"ת. והראיה לזה כי הרי גם בנשמות הצדיקים הבאים מן הפנימיות דכלים יש קטנות וגדלות כנז' במקום אחר. וכן בק"ש שהיא פנימיות שהוא דיבור ולא מעשה ויש מוחין דקטנות. ונחזור לספק שני הפירושים הנ"ל כי היותר נכון הוא השני. והענין כמ"ש בזוהר פ' יתרו ע"ו ע"ב ופ' תרומה קמ"ב ופ' שלח ק"ע. והענין בקיצור כי החיצוניות הם ג' חלקים בשר  ובתוכן גידין ובתוכן עצמות והנפש שורה בעצמות בסוד כל עצמותי תאמרנה כי הוא הכלי הפנימי מכולם. והעור הוא היריעות עיזים שהם הקליפות. והם הרקיעים דסטרא אחרא הנק' ע"ר ר"ע. ובתוכו האור הנק' ו' ונעשה עו"ר שהוא י"א סמני הקטורת וכנזכר במקום אחר. ויש רקיעים דקדושה שהוא העזר החופף על האדם העליון י"ס שבאותו העולם. ויש הפנימיות של הכלים והם תוך ג' חלקי החיצוניות וכנזכר בזוהר פ' ויקהל דף ר"א ע"ש היטב ענין המעשה והדיבור זה בחיצוניות וזה בפנימיות שהם תריסר איברים פנימים הכוללים י"ס דכלים פנימים וקצתם נזכר בתיקונים תיקון ע' דף קל"ה ע"ב ובתיקון ג' מן הי"א תיקונים אחרונים

דף קל"ח ע"ב וגם נזכר בזוהר פ' פנחס דף רכ"ב עד סוף דף רל"ו ושם יתבאר אותם הי"ב איברים פנימים הנז' בפ' ויקהל ר"א. והם הלב והמוח והכבד והאצטומכא והכליות וכו' אשר שרשם הם המוח לב כבד חכמה ובינה ת"ת ומלכות. וכן בתיקונים תיקון כ"א דף ס"א ודף ס' ע"ב. ויש בכל כלי מהם חיצוניות ופנימיות ופנימיות דפנימיות כי עובי הכלי ההוא נחלק לג' ובפנימיותו נכנס הנפש או הרוח או הנשמה וזה נראה מהכתוב במקומות אחרים. ענין מוח לב כבד שהם איברים הפנימים דפנימיות הכלי. גם במקום אחר בברוך שאמר כי הזקן והשערות הם בכלי החיצוניות שהוא הגוף עצמו כנ"ל. ובמקום אחר בפי' אמר כי יטול ידיו הוא בחיצוניות שהוא גוף האדם. ויפנה הוא הפנימיות שהם המעיים והאצטומכא שהם מכלל איברים הפנימים כנ"ל. גם נזכר בפירוש גמור כי גוף האדם והבשר הוא החיצוניות. והמוחין הם הפנימיות. ובמקום אחר אמר כי המוחין הם הפנימיות שיוצאין משם ה' קולות ומן הלב אך האכילה ושתיה הוא לאיברים החיצונים. גם בפ' בהר דף ק"ט ע"ב אמר כי המלאכים הם מן הגוף דגרמין וגידין ועור ובשרא דתליין מן גופא. אך הנשמות דישראל הם איברים השכליים שהם מוח לב כבד שבהם השכל ובהם נפשין ורוחין ונשמתין וע"ש:

אבל מה שצריך לפרש עתה הוא ענין עיבור ויניקה ומוחין של החיצוניות ושל הפנימיות מה עניינם והוא צ"ע גדול כאן. כי לעולם יש לנו כלל כי בעיבור וביניקה ובגדלות יש מוחין וכל שלשה מוחין אלו באים מלובשים בג' לבושים שהם ג' כלים חיצון ואמצעי ופנימי דאימא. והמוחין דקטנות או דגדלות הם זולת הלבושין הנז'. אכן במקום אחר כתוב בפירוש כי המוחין דקטנות דעיבור ויניקה אינם רק הלבושים דנה"י דאימא בלבד והן הן עצמן המוחין. אך בגדלות יש לבושים דנה"י דאימא והם אהי"ה הפנימיים. ועוד מוחין ממש בתוכן

והם ההויו"ת. והנלע"ד באמת כפי הנזכר במקום אחר העיקר כי גם בקטנות יש מוחין דהויו"ת ומוחין דאלהי"ם. והענין כי בחיצוניות הכלים שהם גופא דז"א יש בו עיבור ויניקה ומוחין. וכל אלו יש בהם מוחין ג"כ והם הלבושים הג' עצמן דנה"י דאימא שהם אלהי"ם אלהי"ם והפנימי אהי"ה כנזכר במקום אחר. והפנימיות שהם המוחין עצמן הם ג' בחי' והם כולם הויו"ת שהם מוחין דהויו"ת תוך מוחין דקטנות דאלהי"ם שהם עצמם הם לבושי נה"י החיצונים דאימא וביניקה יש מוחין דהויו"ת תוך מוחין דאלהי"ם שהם עצמן הם לבושי נה"י האמצעים דאימא. ובגדלות יש מוחין דהויו"ת תוך מוחין דאהי"ה שהם עצמן הם לבושי נה"י הפנימים דאימא. ונמצא כי המוחין דהויות שבעיבור וביניקה ובגדלות הם ג' כלים הפנימים ואלו אינם בחי' דנה"י דאימא רק פנימיותם. והם טיפות זיווג או"א. והם מוחין דזעיר עצמו שלו. אך המוחין דחיצוניות הם אלהי"ם אלהי"ם אהי"ה הם ג' בחי' נה"י דאימא חיצונים ואמצעים ופנימים. ובערך אימא הם לבושים. ובערך זעיר הם מוחין דחיצוניות. וגוף זעיר עצמו הוא ג' חלקי החיצוניות. באופן כי ג' חלקי החיצוניות של זעיר שהוא הגוף בשר וגידים ועצמות. וכן ג' חלקי הפנימיות שהם ג' מיני מוחין דהויות דעיבור ויניקה וגדלות. שתי בחי' אלו הם בחי' זעיר עצמו. אמנם ג' המוחין דחיצוניות דעיבור ויניקה ומוחין הם כלם ג' מיני לבושין דנה"י דאימא ואינן בחי' זעיר. אך דע כי כמו שיש ג' כלים דחיצוניות דזעיר עצמו. ועוד ג' מיני מוחין בתוכם שהם ג' לבושי נה"י דאימא. כן הוא בפנימיות שהם הלב והכבד והריאה והכליות וכו'. וכל האיברים הפנימים כמו הטחול והקרקבן ובני מעיים וכו' כל אלו יש בכל אחד מהם ג' כלים שהוא חיצוניות האבר ההוא ואמציעותו ופנימיותו. וכלם נק' איברים פנימים. ובתוכן יש המוחין עצמם של הראש שמתפשטין ע"י הוורידין וצינורות בכל אלו האיברים. באופן כי הם בשר

גידים ועצמות והם חיצוניות הגוף דזעיר עצמו. ובתוכן יש ג' מיני מוחין שהם ג' מיני לבושים דנה"י דאימא. ויש לב ריאה וכבד וכו' והם פנימיות דזעיר עצמו. ובתוכן ג' מיני מוחין של זעיר עצמו. נמצא כי הפנימיות הכל הוא בחי' זעיר בין הכלים ובין המוחין. אבל החיצוניות הכלים הם של זעיר והמוחין של לבושי אימא. וא"כ כך הוא הסדר ג' חלקי חיצוניות דבשר וגידים ועצמות הם דזעיר עצמו. ובתוכם ג' חלקי הפנימיות שהם לב וריאה וכבד וכו' דזעיר עצמו. ובתוכן ג' לבושי אימא עצמם שהם מוחין דזעיר. ובתוכם ג' מוחין פנימים דזעיר עצמו ובתוך הכל הם האורות נר"ו וכו'. ונמצא כי כמו שהחיצוניות הוא חיצוניות ממש כן המוחין שלהם הם חיצוניות ולבושים דאימא וכמו שהפנימיות הוא פנימיות גמור כן המוחין שלהם הם מוחין גמורים ממש ואינם לבושים. והיותר אמיתית ומוסכם הוא כך. שהחיצוניות הוא בחי' העולם בעצמו שהם הרקיעים והארצות והבתים והישובים והאילנות וכו' שיש בזאת הארץ התחתונה וכן בהמות חיות ועופות וכל מיני חיות וכן האדם אשר כל אלו הם בחי' הארץ החומרי והוא מתפשט בתוכה ולבוש האחרון הוא גוף של הרקיע דעשיה והם הקליפות שכמו שחומר הארץ היא קליפה וגוף אל הפנימיות שבה שהוא שורש נפש דומם והצומחת והבהמות כן אח"כ חוזר עד"ז. והגוף של השמים דעשיה שהם הקליפין נכנסין תחלה והבן זה היטב. סדר אלו דריגות. ואז מקליפת נוגה דטוב ורע גוף שמים העשיהנמשך ומתלבש באדם תוך נפש הבהמיות שבו. ובתוך קליפת נוגה זו שהיא בחי' יצה"ט ויצה"ר שם ג"כ מתלבשת אח"כ פנימית הרקיע דעשיה והנפש שלהם. וזו נקרא נפש האדם נפש דאופנים. והנה נפש זו נקראת נפש אל נפש הבהמית והיא ניזונית ממנה כמו שהנפש הבהמית ניזונית מהצומח וכו' כנ"ל אמנם אינה ניזונית אלא על ידי הגוף שלה שהוא קליפת נוגה יצה"ר ויצה"ט כנ"ל:

עוברי בעמק הבכא

סוד המיתה בסוד המלכים שמתו וצריכין בירור לעולם כי אף שנבררו מעיקרא לא היה רק בחינת אחור באחור כל מה שנתברר. ואם לא חטא אדה"ר היה הכל נתקן ואפילו הפנים ולא היו צריכין לעוה"ז התחתון כלל שכל כוונת העוה"ז הוא לצורך הבירור כמ"ש וזה היה חטא אדה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר שהיה מעורב ואם הוא לא היה חטא בזיווג הראשון והיה (שהי') נעשה בליל שבת היה מתפרד הטוב מהרע לגמרי וזה הטוב היה מתברר למעלה והרע היה יורד למטה. וכיון שחטא אדה"ר נשארו מעורבים ונפלו מניצוצי הקדושה בקליפה. והנה כל מעשה המצות אשר נעשו כל ימי חיינו וגם המיתה הכל הוא לצורך הברורים הללו ואחר שיושלם כל הבירור יבא משיח. וזהו ענין המטר היורד מלמעלה וגורם להוציא הצמחים מי נתן הצמחים שיוצאין מן העפר הזה אלא הם ניצוצי קדושה המעורבת תוך הקליפה ויוצאין לחוץ. והנה ענין הבירור הוא כי יורד אור עליון מהקדושה שלמעלה במטר ואז הניצוצות של קדושה אשר בעמקי הקליפות עולים לקראת אור היורד ומתדבקין ועולין ומתבררין. והנה המטר הוא אור העליון היורד מלמעלה שהם מ"ד וכנגדם עולים אלו המ"נ שהם הניצוצות הנ"ל וזה אין לך טפה היורדת מלמעלה שאין כמה טפים עולים מלמטה משום שניצוצון אלו שהם מן הקדושה הם אסורים בכבלי ברזל בעמקי הקליפות והם מתאוים וחושקים לעלות אל מקורם ואין לאל ידם עד שיהא להם סיוע מהעליונים ואז עולים בחשק גדול טפיים נגד טפה א'. ולהיות כל טובתינו תלוי בזה הבירור כי כשיושלם יבא משיח צדקינו והבירור תלוי במטר לכן לא נזכר עונש גדול בתורה כמו מניעת המטר ובשכר היותר גדול כתיב ונתתי מטר ארצכם משום שבמטר תלוי ביאת המשיח וז"ס גדול יום גשמים כקיבוץ גליות וקשה

מה שייך זה לזה אלא קיבוץ גליות עצמה הוא קיבוץ כל הניצוצין הללו שהם בגלות ולכן גדול יום הגשמים כי הוא קיבוץ גליות עצמו וז"ס שובה ה' את שבותינו כאפיקים בנגב שהוא המטר. והנה תראה שתלה קיבוץ הגדול בקטן כי קיבוץ גליות הוא הגדול שהוא מ"ש שובה ה' את שבותינו. ואפיקים בנגב שהוא המטר הוא הקטן וא"כ מי נתלה במי. אלא בבחי' רבוי. קיבוץ גליות גדול כי אז יתברר הכל בפעם אחת. אבל בבחי' שהכל תלוי במה שנעשה ע"י מעשינו שאנו גורמים שיבא המטר ויברר. המטר הוא גדול. והנה עיקר הבירור תלוי במצות הנוהגות בארץ אם אדם חורש בשור וחמור או זורע כלאים. גורם שתוציא הארץ ג"כ מעורב טומאה וקדושה ואין זה הכוונה וכשהן שומרין המצות אז מתבררת הקדושה בפני עצמה וזהו לעבדה זו מ"ע ולשמרה מצות ל"ת. והנה כמו שיש בחי' בנשמות שאנו רואין שיש מי שגדול שכל מעשיו ומדותיו טובים. ויש להיפך הכל רע. ויש רע במדותיו ובמעשיו טוב. ויש טוב במדותיו ורע במעשיו וזהו כשיש לאדם נשמה פנימית טהורה ובא לו מחמת איזה זכות נשמת צדיק לסייע אותו וזהו מקיף עליו הרי טוב בכל. ולרשע בהיפך. וכשיש לאדם נשמה טהורה וטובה ומחמת איזה עון בא לו נשמה מהקליפה שהיא תוספות עליו הרי זה מעשיו טובים מחמת שורש נשמתו הטהורה והקליפה התוספות עליו גורם להיות לו מדות רעות. וכן מי שיש לו עיקר נשמתו מהקליפה אלא שמשום איזה זכות שעשה בא לו נשמת צדיק לתקן אותו. הנה מעשיו רעים מצד נשמתו ונשמת הצדיק גורם לו מדות טובות. וכן בקליפה עצמה יש בחי' שהוא קליפה מלגאו ומלבר והוא אותו בחי' שכבר נתבררו הניצוצות דקדושה שהיה בתוכו ואותן שכבר נתבררו הם הכל טוב מלגאו ומלבר. ועל כנגד אלו אמר הכתוב והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו זו היא

הנשמה אשר בתוכו שהוא פריו ממש ועלהו לא יבול זו נשמת צדיק החופף עליו וזהו ועלהו שהוא המקיף עליו לא יבול. ועל זה שכולו רע אמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר וכו' כי המוץ הוא הכל קליפה ואין בה שום מוח. וכנגד אלו יש באילנות כי התאוה הוא נגד מה שנתברר הכל כי הכל טוב הוא. ואילן סרק הכל רע שהכל קליפה ויש אילנות שפרי שהוא המוח מלגאו והקליפה חופף עליו מבחוץ כמו אגוזים ורימונים וכנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה לחיות אליה והיא חופפת עליה כקליפה אל המוח והוא בבחי' צדיק שבאה לו נשמת רשע ומקפת עליו לכן יש לו מדות רעות כדאמרן ויש מיני אילנות כגון זתים ותמרים שהמוח מלבר והקליפה מלגאו שהוא הגרעינין שבתוך הענבים וכיוצא והוא נגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפלה שם היתה גדולה ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה ונכנסת הקליפה בתוך. והקדושה מקיף עליה מלבר והוא הרשע שבא אליו נשמת צדיק לתקן אותו. והנה עע"ז דוחה מעליו כל הקדושה מלגאו ומלבר. ולכן ע"ז נקרא צואה כמ"ש צא תאמר לו כי הצואה פסולת גמור. והוא כי עיקר אכילת אדם לצורך בירור. כי כשאוכל מתדבק בנשמתו ניצוץ הקדושה והפסולת דוחה אותה לחוץ וע"כ היה המן נבלע באברים שהיה כולו בירור גמור בלי שום פסולת וע"כ ע"ה אסור לאכול בשר מפני שאינו יודע לברר והצדיק בברכתו שמברך על המאכל הוא מברר. והנה כשנפלו המלכים נפלו ג"כ בכמה בחי' יש מהם שנפלו בבחינת הדומם ולפי שהם היו ז' יש מהם ז' מיני מתכות כסף וזהב. ח"ג. נחושת. ת"ת. בדיל. נצח. עופרת. הוד. כסף חי. נגד יסוד לכך נקרא חי. ברזל נגד מלכות. וזה שגם הדומם גדול מפני ניצוצי הקדושה שבקרבו וכן נפלו בצומח ולכן יש בחי' באילנות כדאמרן וכן נפלו בבחי' הנזכר באומות. ולהיות כי עיקר

אחיזתן כשהיה נחש מטיל בחוה זוהמא ע"י היסוד שלו ולכן במצרים שהוא ערות הארץ שם נתערבו הרבה מהניצוצין וע"כ גלו ישראל לשם וגם השכינה גלתה עמהם להעלות אותן הניצוצון אשר שם לכן היה צריך ית"ש בכבודו ובעצמו ליכנס תוך גילולי מצרים להוציא הקדושה כי היה שם קליפה קשה כי אפילו אם מלאך יהיה שם אפשר שיתאחז בו לכך הוצרך אני ולא מלאך וע"כ נצטוו ישראל לא תוסיפו לראותם עד עולם משום שכבר נתברר כל הקדושה שבו כשיצאו ישראל ממצרים וא"כ מה הוצרך לישראל לירד עוד שם אחר שיצאו בפרהסיא יצאו כל הניצוצון שהיו שם אבל בבל שיצאו במטמוניות עדיין נשאר ניצוצין שם לכך כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה כמ"ש בבלה יבואו ושמה יהיו וע"כ נגזר על ישראל שישתעבדו בע' אומות כולם. וז"ס אשר שלט האדם באדם לרע לו. ר"ל האדם הבליעל שלוט באדם הצדיק לרע לו של בליעל כי לוקח הקדושה מקרבו ונשאר מת וזהו ה"אדם ב"אדם ל"רע לו ר"ת ב"לע ה"מות ל"נצח וע"כ הצדיקים המתים בלא חטא כענין ישי וכלאב ובנימין ולוי שמתו בעטיו של נחש ונראה שיש ח"ו עול בחקו ית'. אלא שלהיות האדם גורם לכל אלו הניצוצים שנפלו לכן הוצרך המיתה להעלות ואין מי שיעלה יותר מאלו הצדיקים שלא חטאו. וזה בעטיו של נחש כי הנחש גרם העון וכל הנפילה זאת וע"כ הוצרכו למות להוציא את בלעו. וע"כ הצדיקים במיתתן עוברים בגיהנם להוציא הניצוצים אשר שם כי הנה בגיהנם עיקר דירת הקליפות וכשמת הרשע הקליפות אוחזין בו אבל כשהוא צדיק אינם יכולים לאחוז בו ואדרבה הוא מוציא מה שבידם. וז"ש עוברי בעמק הבכא שהוא הגיהנם הצדיקים עוברים שם ומשם מעלין מ"נ למעלה דהא כל עיקר המ"נ היה מאלו הניצוצין שנפלו וזהו מעין ישיתוהו כי כמו שהמעין מעלה מים ממטה למעלה כך הצדיקים מדי עברם

בגיהנם מעלים מ"נ למעלה והצדיק הזה מורה להם הדרך ומעלה אותן עד יסוד רחל ואז יסוד העליון דכורא משפיע מ"ד נמצא שהמורה הזה מתעטף בב' ברכות מן ברוך עליון ותחתון וזהו גם ברכות יעטה מורה וילכו מחיל אל חיל כי מכל עולם ועולם הם הולכין ומתבררין. מעשיה ע"י הנפש. ומיצירה ע"י הרוח. ומבריאה ע"י הנשמה. אח"כ בכל הניצוצות שמעלה עמו מכל העולמות. יראה אל אלהי"ם דהיינו נוק' העליונה הנק' אלהי"ם שהוא ה' אותיות ה"ג שלה. ובאיזה מקום שלה מתראה. בציון שהוא יסוד שלה ששם עולה להיות מ"נ ואז מתפללת הנשמה שם וכל בקשת הצדיקים שם הוא על ביאת המשיח וז"ש ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי וגו' מגיננו ראה אלהים והבט פני משיחך וגם זהו מה שאנו עושין במצות ובמעשים שאנו מעלין בכל מצוה ומצוה ובכל תפלה ובכל ברכה מ"נ וזהו מה שצריך לברכותינו כי א"א להעלות אלו הניצוצות שהם מ"נ לרחל אלא ע"י. כי הצדיק הזה כשאומר ברוך הוא מעלה מ"נ אליה וגורם שישפיע עליה הצדיק העליון וע"כ היה לרחל ב' צדיקים יוסף צדיק עליון ובנימין צדיק תחתון וז"ש הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'. ואז בהיות הנשמה של הצדיק שמעלה מ"נ שם ביסוד שלה היא מתברכת ממ"ד הנשפעת על רחל ע"י וזהו יברכך ה' מציון שהוא היסוד העליון:

גם ברכות יעטה מורה. הנה ידעת כי בכל עולם מאבי"ע יש כמה חילוקים. והנה אותם שאין להם כי אם מדרגה קטנה נעשים מלבוש לגדולים וזהו יעטה מורה. ודע כי כשהנשמות יוצאות מעוה"ז צריות טבילה בנהר דינור. והרי אפילו המלאכים היורדים בעוה"ז באיזה שליחות כשחוזרים צריכין לטבול שם כנודע. והנה יארע בטבילה זאת שם לנשמת כל א' וא' כפי מדרגותיה וכפי מצותיה. והנה הצדיק הגמור ממדרגה העליונה בעברו שם באותו האש לא מיבעיא שאין מגיע לו שם

שום נזק ולא חמימות מהאור השורף אדרבה מהפך הנהר של אש למעין מים חיים שבזה יהנה וז"ש מעין ישיתוהו ולא זו בלבד אלא גם ברכות יעטה מורה ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה הוראות וז"ס שאמרו רז"ל כי הצדיק העובר בגיהנם לוקח שם נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם שהוא ע"ד הנזכר ואז ילכו מחיל אל חיל מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש לנשמות הצדיקים ולכן אמר ילכו בלשון רבים. אבל יראה וגו' בלשון יחיד כי אז יסיר מעליו הלבושים ולכן אמר יראה בלשון יחיד.

מוריד שאול ויעל. הנה יש צדיקים גמורים נכשלים בהרהורי עבירה ולא יכיר בהן זולת הש"י. ויש רשעים מהרהרים בתשובה עד דכדוכה של נפש ולא נגלו תעלומות לבם רק לה'. והנה מלאך אכזרי ישולח בהם להורידם לבאר שחת ואלו הרהורים אין מלאך יודע בהם. אכן הצור תמים פעלו צוריד אלו הצדיקים שהיה להם מחשבות און. וכדי שלא לביישם גוזר עליהן להעלות משם אותן שהרהרו בתשובה בלבם. וז"ס הפסוק ה' ממית לצדיק ומחיה ניצוצי טהרה על ידו כנ"ל. מוריד הצדיק לשאול ויעל רשעים [שמורידו] להעלות הרשע שצפצף בתשובה:

כי רוח מלפני יעטוף. הנה אמרו בזוהר פ' נח דלית צדיק דלית ביה ב' רוחין וזהו נח נח משה משה. והענין הנה ידענו כי רוח אין לו רק בחינה א' כי הוא מסוד הת"ת שהוא ז"א. ואמנם הנשמה הבאה מבינה יש לה שתי בחינות א' בהיותה למעלה במקום הראש מקום הסתום ואחת ברדתה למטה בגוף ז"א אחר החזה דז"א הוא מקום המגולה כנודע ושם משתנים הנשמות ברדתם למטה. ולז"א כי רוח מלפני יעטוף כי אינו רק רוח א' והוא עוטף ומלביש הנשמה כנודע כי בינה מלובשת תוך ז"א. ולזה אמר יעטוף לאחרים ולא יתעטף. והטעם הוא כי הנשמות אני

עשיתי. א' שנמשכת נגד הסתום ואחד מה שנמשכת למטה נגד הגלוי ושם במקום הגלוי צריך שהרוח הבאה מבחינת הת"ת יעטף ויכסה אותה כדי שלא תגלה אורה וזהו ונשמות אני עשיתי וז"ש בזוהר ב' רוחין לא דק ופי' נשמות. הנה מזה תבין סוד הרשעים בחייהם קרויים מתים ומה ענין ונכרתה הנפש ההיא וענין משארז"ל כי נשמות רשעים יורדות למטה לרגליו וכמו שכתוב ותשכב מרגלותיו. והענין כי צריך שתדע כשהאדם חוטא הוא מוריד נשמתו לגיהנם בעודו בחיים כי בעת יצירתו ניתנה בגופו וכשחוטא יורדת דרך מרגלותיו לגיהנם ונשקעת שם וכפי גדר חטאיו במדרגת נשמתו יורד לגיהנם לכן הרשע בחיין קרוי מת. וכאשר הרשיע מאוד גרם להשליך כל נשמתו לגיהנם. אמנם אנו רואין שהוא חי. אך הענין הוא כי הלא ב' נשמות יש לו כנ"ל והתחתונה בגופו והעליונה צלם בראשו בסוד מקיף וכפי הגדר שיורדת תחת מרגלותיו כפי הדרך ההוא יורדת ונכנסת בו הנשמה העליונה סוד צלם שעל ראשו וכאשר נגמרת נשמתו לרדת לגיהנם אז נגמר הצלם לכנוס בו. ואם עוד יחטא גם הצלם יורד תחת מרגלותיו ויוצא תחת מרגלותיו לגיהנם וכאשר נגמרה לצאת. עליה כתיב ונכרתה הנפש ההיא כי כל בחי' נשמתו נכרתות ויורדת למטה ולא נשאר לו למעלה שורש אחיזה. אך הצדיקים אינם מניחים נשמתם שתרד למטה לגיהנם ועי"ז נשארה נשמתם העליונה של מקיף שהוא סוד הצלם עומד עליו ושואבת לו חיים מלמעלה אך הרשע עליו כתיב עונותיכם היו מבדילים כי נכרת אותו הקשר שלו אך הצדיק נשאר הצלם שלו תמיד על ראשו ושואב לו חיות מלמעלה. נמצא כי אפילו רשע יש לו שני נשמות כי לעולם הנשמות ב' הם כנ"ל ונשמות אני עשיתי. רק שהרשע מאבד אותם. אך הצדיקים מקיימים שניהם ונשאר לו א' בעלמא דאתי שהוא בסתום למעלה מן החזה. וא' הוא למטה מן הסתום ונגלה

נגד המל' שהוא בעוה"ז וזהו משה משה כו':

ובא לציון גואל. הנה ארז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וזהו ובא לציון גואל שהיייא משיח ור"ת של ג"ואל ו"לשבי פ"שע ג"וף. ודע כי האדם המוציא זרע לבטלה הוא מוסר את בניו ביד החיצונים וכאשר שב בתשובה יחזרו אותן הבנים למקומם בתוך אותו אוצר הנקרא גוף וזהו ולשבי פשע ביעקב שהוא שב בתשובה מן פשע ור"ת ב"יעקב נ"אום ה'" ו"אני אותיות ב"ניו כי זהו המעכב הגאולה וכשישוב בתשובה אז יחזרו אל מקומם ועם זה ובא לציון גואל:

למנצח על אילת השחר. דע כי בני ד' חיות נקראים בני אלים כמ"ש הבו לה' בני אלים אבל החיות נקראים אלים ומיכאל שהוא המל' שבהם נקרא אילת השחר כי מיכאל אומר שירה מהשחר עד חצות היום. וגבריאל מחצות היום עד הלילה. רפאל מהתחלת הלילה עד חצות. נוריאל עד השחר. לכן נקרא מיכאל תפלת השחר והוא שר של ישראל ואמר א"לי א"לי למה עזבתני. וז"ס קול ה' יחולל אילות בשעה שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו יחילו מאימה ויחשוף יערות הם בני היער עצים וזהו כולו אומר כבוד בכי"מ:

אם רעב שונאך האכילהו לחם. דע כי הנשמות מעורבין טו"ר ולפעמם החלק הטוב שלך ניתן אל רשע אחד לכן תראה בעצמך כי כמה רשעים שעושין כמה מצות כתיקונין ובשאר דברים המה רשעים גמורים. וכן להיפך יש צדיקים גמורים אך יש בהם קצת עבירות שאין יכולין להפריש מהן והענין הוא כפי התערובות הנשמות וקצת טוב של הצדיק נתערב ברשע וקצת הרע של הרשע נתערב בצדיק לזה צריך האדם להיות מזכי לחייביא כמ"ש הלא משנאך ה' אשנא וזהו אם רעב שונאך האכילהו לחם כי הרשע שונא הצדיק דאל"כ האיך התיר לאדם לשנוא את חבירו. ואמנם שע"י שיזכה לחייביא יתערב אותו הטוב שבאותו רשע עם הצדיק כי עוסק בו

ומתחבר עמו ואז הטוב שברשע ניתן לצדיק והרע שבצדיק ניתן לרשע ואז נבררין וזהו אם רעב שונאך האכילהו. מפני קצת טוב שבו האכילהו לחמה של תורה ומימיה של תורה כי עי"ז גחלים אתה חותה על ראשו. פי' אותו הרע שנדבק בך נפרד ממך ונדבק בו וזהו על ראשו בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם. וה' ישלם לך. פי' ישלים לך הטובה שהיה חסר ממך ונותן בך ועי"ז נשלם אתה. וראה והבן כי אין הש"י מכנה שמו על הרע כי בענין הרע לא אמר כי ה' חותה גחלים רק אתה חותה אך בענין הטוב אמר וה' ישלם לך כי ענין הטוב נעשה ע"י הקב"ה ובזה תבין ענין צדיק גמור ורשע גמור ובינוני השקול במעשיו כי הכל כפי חלק ניצוצי הטוב שבאדם וכפי ניצוצי הרע שבו. ובזה תבין שכמה פעמים אדם צדיק גמור נכשל במה שלא נכשל ע"ה גמור. אך יהיה זה כפי חלק הרע שבו שעל ידו חומד ומתאוה לאותו הבחינה של אותו העבירה וכיוצא בזה:

רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה. הנה בספ הזוהר ובגמרא בכ"מ מצינו מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. יהיבעיניה ואתעביד תלא דגרמי. והענין כי העינים הם סוד נ"ה שהם הגבורות והם בחי' עינים העליונים וכן ראיה גימ' גבורה ובזה היו מביטים והיו הרשעים מתים וזהו רק בעיניך תביט תיכף ושלומת רשעים תראה שנעשים ע"י פעולות הגבורות כי כאשר תביט בעיניך שהם כח הגבורות בראיה לבד הם מתים כשנשלם בהם פעולות הגבורות העליונות בכוונה הנזכר ובהבטה תראה נקמות והקדמונים היו ממיתים בהבטת עיניהן לבד בלי חרב וכלי זיין וענין זה אין הקב"ה מניח לכל אדם שיעשה זה אלא לחכמים של אותו הדור שהיתה תורתן אומנתן והוא רמוז בכאן ת"ביטו"שלומת ר"שעים ת"ראה ר"ת תורת. ר"ל כי מי שתורתו אומנתו יעשה השלמת פעולתו ברשעים:

מספר שער היחודים

חזית איש מהיר במלאכתו. חזית גי' כה"ת. איש גי' קס"א קנ"א. במלאכתו עם האותיות גי' אב"ג ית"ץ. וס"ת של ד' תיבות אלו הם. שקוצי"ת. שם הממונה על יום השבת. והענין כי בע"ש היו הקליפות רוצים לעלות ולינק משרשם שבז' מלכים דבקדושה מפני שהקליפות יצאו ממיתת המלכים ורוצים לעלות בסוד ואש מתלקחת. והנה השם הזה עולה כנגדם וז"ס לפני מלכים יתיצב שהם המלכים הנז' בפ' וישלח ואלה המלכים וכו'. ור"ת ח'זית א'יש מ'היר ב'מלאכתו ל'פני גימטריא פ"א גי' י"ה אדנ"י ע"ה. והענין כי ז' מלכים המושלים ביום השבת הם אהי"ה הי"ו והמרגלא האמצעי' הוא י"ה אדנ"י כנז' בפ' יתרו בר"מ. חזית גי' כה"ת ועל שם זה נאמר רק בעיניך תביט. תביט עם ד' אותיות גי' כה"ת כי עב קל ע"ב ק"ל הם ב' עינים ועב קל גי' ר"ב ועם י' אותיות הרי רי"ב והנה ב' פעמים רי"ב הם תכ"ה ע"ה הרי כה"ת ב' העינים שבהם מביט ובכח הזה מסתכל ברשעים ומענישן וזהו ושלומת רשעים תראה. וזהו חזית איש כי חזית בחי' הראיה ולכן חזית וכה"ת ותביט הכל ענין אחד וגימ' אחד: עכ"ל ע"ש:

מצות ביקור חולים

דע כי החולה נמשך משם מ"ט שהוא שם מ"ה וד אותיות הם מ"ט כמנין ח"ולה כי לפי שחסר ממנו השער הנ' ולזה אירע לו החולי. והכוונה תהיה להמשיך לו שער הנ' ועי"ז יתרפא החולה והוא כללות של מ"ה ועי"ז הם נ' שערים (הר"א משם מורי זלה"ה). אמנם מה ששמעתי אני הוא. בפ' יסעדנו על ערש דוי. והוא כי סוד החולי בא לו מחמת היפוך רחמים לדין בסוד היו"ד היותה ד"וי. גם יו"ד במספרה הוא עשר. והוא זה עשר חוזר להיות ערש דוי והרי כל משכבו הפכת סוד ב' הפוכים הנ"ל. וביאור

הדברים. כי החולי מחמת שאור חכמה נסתלק ממנו ולכן צריך להמשיך לו מזון משם כדי לסעדו ולהחזיקו וז"ס משארז"ל בס"ה כי מזון החולי בא מחכמה. והענין כי חכמה הוא י' שבשם וכאשר הוא חולה מתהפכת היו"ד זו ונעשית דו"י ואז הוא חולה ודוי לבב. גם י' גי' עשר נהפך לערש שהוא שוכב על המטה הנקרא ערש דוי ולכן אז צריך שיסעדנו ה' ויזון אותו על מציאות הערש דוי שיש לו ואז ע"י אותו הסעדה והזנה שהוא מאבא י' שבשם אז כל משכבו הפכת בחליו. פי' המשכב ששכב הוא ערש הנ"ל וגם חליו שגרם לשכב על מטתו חוזר להיות עשר ודוי חוזר להיות יו"ד וזהו כל משכבו הפכת בחליו ועי"כ הוא מתרפא:

ונבאר עתה ענין דפק האדם שבו מתגלים חלאי האדם. דע כי הלא אדם עליון הוא ז"א. וכבר נתבאר בסוד כולם בחכמה עשית כי אבא עילאה הוא חיות אצילות. וכשאור עליון דא"ס מתפשט בעולם אצילות הוא מתלבש תוך א"א ומתעלם בתוכו ואז אבא מתפשט בכל אצילות עד סופו ובו מוצנע החיות ונעלם בו וע"י שואבים חיות עליונו של א"ס ומחיה את כל עולם אצילות וז"ס כולם בחכמה עשית. והנה החכמה מתפשטת בסוד הוורידים של דם חיוני של האדם ודפיקות ובתוך אותה הדפקה גנוז ונעלם החיות דא"ס המחיה את כולם באופן כי הדפק בעצמו שהוא ווריד הוא אבא והחיות שבתוכו הוא אור א"ס וחיותו. וכבר ידעת כי במחשבה אתבריר הש"ך ניצוצין והפסולת נדחה לבר מגו הטוב ולכן סוד הדם הטוב וחיות הנאה הוא מסתלק ומתעלם בדפק. ודם הרע יוצא לחוץ ואז צריך הקזה להוציא לחוץ (ואמנם לפעמים מחמת העונות אין יכולת במחשבה לברר ולדחות הקליפה ואז צריך הקזה להוציא לחוץ) ואמנם אבא הוא שם ע"ב ואחוריו דפ"ק. והענין כי אין פנימית אבא עצמו יורד למטה רק אחוריו שלו כנודע כי כל דבר עליון לא ירד למטה רק מצד אחוריים שלו והוא דפ"ק שהוא

ד"פק לכן כל חיות האדם בדפק הזה ולכן ממנו יבררו חולי האדם כי כפי העבירה שיש בו כן נחסר האור משם. אמנם כבר ידעת מ"ש בתיקונים י' מינים יש בדפק והם ציר"י ס"גול כו'. וסוד הענין הוא כי אבא סוד נקודות. והנה אותן הדפיקות שנותן. כולם בציור נקודות. והנה לפעמים כשתשים ידך בדפק תראה נקודה א' ואח"כ נקודה ב' בצידה ונקרא צירי. ולפעמים זו למעלה מזו ונקרא שב"א. ולפעמים ראשונה ארוכה והב' נקודה לבד וזו קמץ וכן כיוצא בזה וזה מורה כפי החיות שנמשך ומאיזה בחי' שבחכמה. כי אם נקודת הדפק הוא ק"מץ על התגברות בחי' הכתר שבחכמה אשר משם שולח חיות אל האדם ואל כל האיברים. ואם הוא פ"תח הוא מהחכמה שבחכמה וכן כיוצא בזה בכל הנקודים. ולפעמים הם ב' נקודין שב"א צ"ירי או ש"בא ק"מץ. וכיוצא בזה. ואמנם דע כי בזה יורה חטא האדם. כי אם הדפיקה הוא קמץ זה יורה שחטא בכתר ולכן כתר מתגבר ומראה כוחו כדי שלא יסתלק. וזה ההיכר אם אנו רואין בחי' א' גוברת יורה על החסרון אותו בחינה ע"ד תוסף רוחם יגועון שכל דבר החלוש הוא מתגבר בכח כדי להתחזק. ולפעמים זה מורה להיפך על שעשה בבחי' ההיא איזה מצוה ואין אתנו יודע עד מה:

כצאן לשאול שתו מות ירעם. ז"ס מ"ש מלאך המות לרב ביב בר אביי כד לא מטו עדיין זמניה למות מסרינא ליה לדומה עד דמשלם זמניהון וז"ש כצאן לשאול שתו מות ירעם פי' אותן ההולכים כצאן בלי רועה שאינם הולכים בדרך ישר כנ"ל לשאול שתו ר"ל נלקחים ונתנים בגיהנם ובשאול קודם זמנם דוגמת הצאן שאין להם זמן החיים דצובים. אע"ג דלא מטי זמניה כו' מסר לן בידיה דדומה הנק' מות ממונה על דיהנם ורעי לון וזהו מות ירעם. גם א"ל רב ביבי כי שנים הנקצרים מה עושה מהן ואמר ליה שהוא משלים אותן לאיזה צדיק שהגיע זמנו ליפטר ומוסיפן אותן לו.

וזהו וירדו בם ישרים לבוקר. כי הישרים והצדיקים שולטין ורודים באותן הימים ושנים של הנ"ל אשר מות ירעם כנ"ל וזהו וירדו כו':

מצות לוית אורחים הנה ידעת מ"ש בפ' וישלח כי היוצא לדרך שכינה הולכת עמו שנאמר צדק לפניו יהלך. והנה תחום שבת מיל אלפיים אמה ושכינה נקראת מיל גם שיעורה מיל. לכן המלוה אורח כדי שתלך שכינה עמו מלוה עד מיל שהוא כינוי מלכות (עיין שעה"מ):

תשובות להחסיד כמוהר"ר

יצחק לוריא זלה"ה.

בחירי רצתה נפשי יצ"ו.

זה ימים רבים נכספה נפשי להשיב לך על שאלתך כי ידעתיך בשם וכו'. והנה באתי במגלת ספר להודיעך קשוט אמרי אמת בע"ה. והנני משיב על אחרון ראשון. שאלת ממני מענין מה שבא בתיקונים שהכתובים רומזים לזרועות והנביאים אל השוקיים. גם האמוראים לזרועות והתנאים לשוקיים. והיה ראוי להיות בהיפך. זכרנו שגליתי זה בפי' ספרא דצניעותא אצל דרוש לכל נתת בן זוג תבקשהו אצל אחי נר"ו ותמצאו. מכל מקום להוציאך חלק אי אפשר ואין מדרש בלא חידוש. דע כי הכלה הכלולה נאצלה בין תרין דרועין כנזכר באידרא. נמצא שחו"ב שבה במקום חו"ג שבו. וחו"ג שבה כנגד נ"ה שבו. ונ"ה שבה אין להם על מה שיסמכו ולפיכך רגליה יורדת מות ונאחזים בהם הקליפות. וגם בראשה שיש שם נ"ה פנימים הנרמזים בעינים אין לה. לפיכך צריך ליתן עיניו בכוס של ברכה להמשיכם לה מהזכר העליון. וז"ש הסבא בפרשת משפטים עולימתא שפירתא דלית לה עיינין ומקרה העינים יקרה לרגליים כי פסיעות גסות סוד הקליפות נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם כי גם הוא יגיעו פגם ברדתה לקליפות כי עץ החיים מהלך

ת"ק שנה חג"ת נ"ה הנכללים כל אחד מעשר פעמים עשר הרי ת"ק ונוטלת אחת ממאורות גבורה בסוד ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות כי נוטלת גבורה אחרונה שבהם דהא מסטרא דחושך קא אתיא. ובקדושה דבי שמשא באותו כוס של ברכה צריך ליתן עיניו בו ואז מתברכת מתפוחין קדישין נ"ה ונקר' חקל תפוחין קדישין ויש לה ג"כ עינים למעלה הרומזים לנ"ה פנימיות ורגליה למקום החיים אצל הזכר וזהו אם תשוב משבת רגליך. א"ת אַם אלא אֵם אימא תתאה. וז"ס שבת. עד הנה השי"ן אצל ק"ר והשקר אין לו רגלים כי נתקצצו רגליו של נחש לפיכך הוא מבקש עק"ב וירך יעקב וברכי רבנן דשלהי. ובשבת מתדבקת בירכי קשוט באמת ולכן א"ם ת"שוב מ"שבת ר"ת אמת ואז יש לה רגלים ומסתלקת מרע ועולה לטוב. מ"שבת ר"גליך ע"שות ר"ת מר"ע ועולה שין ומתדבקת בבת וזהו בת עין המאירה בג' גווני עינא הרומזים לש כנודע ורגליה נתקנים ולפיכך נק' סעודה זו סעודתא דחקל תפוחין קדישין וזהו סעודתא דלילה שהיא הכלה ומתקדשת מטומאתה ע"י הקידוש ההוא. וצריך לומר בקול רם זו סעודתא דחקל תפוחין קדישין וכן כולם וזהו ב"יום ק"דשי ו"קראת ל"שבת ר"ת בקול. ולפיכך היו תוקעים בע"ש. ודע כי כל דרכי הכלה וספירותיה נעשו מבינה וזהו דרכיה דרכי נועם שהוא עלמא דאתי ודינין מתערין מינה ולפיכך רגליה יורדת מות. וכן הוא אומר אלהים הבין דרכה ובשבת נעשים דרכיה מקודש שהוא חכמה וזה סוד הקידוש ואז רגליה עולין בקודש ואין שטן ואין פגע רע וז"ס חשבתי דרכי ואשובה רגלי אל עדותיך כי בהיות דרכי המלכות בסוד המחשבה שהיא חכמה אז אשובה רגלי ממקום המות אל עדותיך שהם נה"י שושביני הכלה ועידיה כמ"ש עדות ביהוסף שמו. ושבין רגליה אל מקום נ"ה שבו. וזה העדות שאנו צריכין להעיד בליל שבת מעומד על תרין קיימין שני

העמודים. וזהו השאלה ששאלו לבן אמא מאין הרגלים כי אין להם על מה שיסמכו. והשיב כי אין בין מים העליונים שהם זכרים עולם הזכר למים תחתונים עולם הנקבה אלא ג' אצבעות שהם נה"י שאין להם אחיזה. ואמרו לו עדיין בן זומא בחוץ מקום הקליפות כי שם הם הרגלים כי בעלותם למעלה והם אצל רגלי הזכר בפנים הכל קודש. ודע כי לפי זה לעולם יש ג' אצבעות בין מים העליונים למים לתחתונים בכל חלקיהם כי חו"ב של הזכר הוא למעלה מחו"ב שבה שלש. וכן חו"ג שבו למעלה מחו"ג שבה וכן נ"ה וזה ברור. ואחר שהודעתיך סדר אצילות הכלה מתחילה. אבוא לבאר דברי התיקונים שאמר כי כתובים רומזים לזרועות. הם זרועות הכלה שהם אצלי נצח והוד שבזכר כי מצד נקבה כתובים הם בסוד רוח הקודש שהוא המלכות. ומצד הזכר נביאים נצח והוד דנבואה בעולם הזכר. ועל דרך הזה התנאים והאמוראים. כי התנאים מוסדי ארץ כי נה"י שבזכר הם מוסדי ארץ כי נמשכים מהם זרועותיה חג"ת שבה והם ע' זקנים נתנבאו מצד נ"ה שבזכר ע"י משה שהוא בעלמא דדכורא. ואילדד ומידד נשארו במחנה בעלמא דנוקבא מצד זרועות שבה. וזהו ותנח עליהם הרוח רוח הקודש והמה בכתובים. ודי בזה לתת מקום לדברים אחרים בעזרת השם:

שאלתני זה ימים על מה שאמרו בזוהר פ' לך לך חמש וששים נקודים וכו'. ראיתי כתביך שנית. התחלת ליכנס דרך נקב קטן ולא יכולת. והריני פותח לך פתח כפתחו של אולם. וצריך אני לבאר לך כל המאמר מתחלתו למען תבין. הנה פתח ואמר וה' בהיכל קדשו וכו'. כד בעי קב"ה להבראות השש קצוות שהם נקראים עלמא. אסתכל גו מחשבה שהיא חכמה וצייר בה הו"ק רשימות דקות כקרני חגבים ומרוב אור החכמה לא יוכלו הו"ק לקבל אור ממנה כי לא היו עולים מרוב ניצוצות האור העליון כי רב הוא כאשר לא יוכל האדם להסתכל באור השמש

לרוב בהיקותו. וכמעט יחשכו עיניו. כן ו"ק אלו לא יוכלו לקבל אור בהיקת החכמה ולא היה להם קיום והעמדה. וזהו ולא יוכלו למיקם עד שנתלבשה החכמה בבינה בסוד ההיכל הפנימי ונכנסה בתוכו החכמה בסוד סמ"ך מאפרסמו"ן ושם בבינה נתעבו יותר הו"ק כי בחכמה היו רשימות לבד לכך אמר ורשם רשימין. אמנם הבינה אתרשימו ואצטיירו אתוון בגילופייהו. נצטיירו בסוד וייצר שהוא צֵירי שהיא נקודת הבינה והאותיות נחקקו בבינה כנודע ומשם נצטיירו הו"ק אחר שנצטיירו ונחקקו בבינה האותיות. כי האותיות מבפניו וו' קצוות חכמה לבד. וז"ש מפניו. וחו"ב זו הם חו"ב עילאין או"א הנזכרים באידרא זוטא. בעא למברי שמים שהם הו"ק שבז"א הנקרא שמים. אסתכל באור קדמאה היא חסד עליון והוא חכמה שבז"א. ונתעטף בו בסוד ההתלבשות לשיוכל לקבל האור העליון. אמנם אין התלבשות זה כהתלבשות ההיכל כי הנה ההיכל מפסיק ויתמעט האור העליון וזה כי מרוב אור החכמה  לא יוכלו לקבל אורה כ"א ע"י הפסק רב תבנית היכל וכאשר נתעטף אין כ"כ הפסק וזה לפי שכבר נתמעט האור ויוכלו לקבל בהפסק מועט דמות עיטוף. והסתכלותו באור קדמאה הוא לעשות זעיר אנפין דוגמת אור קדמאה תוכו חסד מטה כלפי חסד. אסתכל למעבד עלמא תתאה הוא נוקבא דז"א. עביד היכלא אוחרא הוא הבינה שבז"א. שכשם שהחכמה עליונה ההיכל שלה היא בינה עליונה. כן בז"א החכמה שבו עשה לה היכל והיא בינה שבז"א והוא המוח הנחלק לחמשין תרעין הנזכר באידרא רבא ובו נכנס בסוד התלבשות ועשה ו' קצוות דנוקבא בז"א. ולפי שההפסק רב דמות ההיכל נתמעט אורה וע"י היכל בתוך היכל נעשית ודם נרשמו כל רשמי ו' קצוות דבי"ע עד סוף המדריגות והיא ו"ק בהיותם בבינה ולפיכך הם בסוד שיתין כל א' כלולה מעשר. ובסוד ששים רבוא דעלמא עילאה כנזכר בספר בראשית דף ב' ודף נ"ב

ובספר שמות דף קכ"ו קפ"ו וברדתם למטה ו"ק אלו הם בסוד ששים ושש ו"ו גדולה ו"ו זעירא ונמצא שהם ששים ושש ולפיכך ו"ק שבת"ת שהוא ז"א נעשו ע"י התלבשות אור קדמאה שהוא אחד מו"ק עצמן ולא נמנו עמהם שהוא מלבוש לבינה וז"ש בפ' בראשית דהא ימינא ביובלא שריא ולפיכך נקרא יומם יומא דכלהו דאזיל עם כלהו כי אינו עובר האור להם אלא דרך אור קדמאה. ונמצא כי הם ו' עמו והם ה' לבד כי הוא עובר בכולם בבינה שהרי היא מתלבשת בו. וכיוצא בזה נצבאר בס' שמות פ' יתרו בתוספתא ההוא היכלא אתחפייא בשית יריעין והיא בינה כנזכר שם. וקאמר בתר הכי אינון שית יריעין אינון ה' לגו בגו אינון יריעין קיימא חד מרקמא בההוא יריעהאתחפייא ההוא היכלא מיניה אשגח וחמי לכולא, ע"כ. ולפיכך הם ששים וחמשה וכל אלו נרשמו במלכות. וזהו הם מפניו כל הארץ שהיא המלכות כל אלו קבלה הארץ ולפיכך נקרא' אדנ"י שעולה ה"ס. ועוד שהיא היא ה"ס נקודין אלו כי היא כלולתם. ודע שיש דרך קצר בדברים אלו כי נתלבש בבינה להמציא ו"ק שלמטה ממנה וזהו ההיכל הראשון. והיכלא אוחרא שנתלבש במלכות להמציא ו"ק שלמטה ממנה והם ששים וחמש ע"כ מה שכתב. והראשון לפני לפנים וזה לפנים ואין הפרש ביניהם כי אם בפי' היכלא אוחרא ודי בזה:

ומה ששאלת דרך גבר בעלמא. אבארהו בקצרה. כי נפלא ממנו איך יהיה דם בתולות בעולם העליון כי כל הדברים שנתקלקלו למטה נפגמו למעלה ואחר שהכלה הכלולה היא בתולה ואיש לא ידעה מהקליפות ח"ו ולא עוד אלא שהזיווג אינו נעשה אלא ע"י התבסמות הדינין וגוברין הרחמים ומנין יגיע שם אדמימות דם המורה דינים אע"פ שהוא טהור. וזהו קושיא עצומה והיא ע"ד מה שפירשתי לך דרך הנשר בשמים ודרך אניה בלב ים ודרך נחש עלי צור. ויש עוד דרך אחרת ודי בזה:

ומה ששאלת בפסוק בכל מקום אשר וכו' [יובן] עם מה שנזכר בפ' ואלה שמות דף ד' במתניתין דמדכר פטרונא שמיה וכו' מתעדנין נשמות הצדיקים ודי בזה. ע"כ:

בסוד השחיטה והנבילה

הסכין בגי' מילוי אהי"ה ד"יודין ק"ם כמנין סכי"ן. ותסיר הפגם מן הזכין ע"י ג' מ"ב שיש בג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה בגימטריא פג"ם עם ג' אותיותיו. וכשתאמר הברכה תכוין להעלות אותם נפשות המגולגלים אשר שם. ובאומרך מלת על השחיטה תכוין כי שחיטה בגי' ג' א"לפין שיש בשם מ"ה שהם בגי' שחיטה עם הכולל:

גם תכוין כי השחיטה בגי' של"ז. ותכוין לשם י"ה במילוי יודין בגי' ל"ה ועם הכולל הוא ל"ו. ואח"כ תכה ב' אותיות יחד יו"ד פעמים ה"י גי' ש' ועם הכולל ש"א תצרף עמו ל"ו יעלה במספר שחיטה:

גם תכוין כי ע"ל הש"חיטה בגי' תל"ז ותכוין לשם א"ל פשוט ומילוי ב' פעמים כזה. א"ל אל"ף למ"ד. א"ל אל"ף למ"ד. הם ב' פעמים רי"ו הם בגי' תב"ל תוסיף עליו ה' הרי תל"ז ואלו הה' היתרים הם כללות השמות שהם שני פשוטים ושני מילוים והכולל את כולם הרי ה' היתרים:

כוונת השחיטה שאמר מורי זלה"ה להר"ר יצחק כהן ז"ל הלא כבר ידעת בענין כוונת האכילה האיך כל הנבראים שבעולם צריכין להתתקן ולהזדכך להעלות עד החומר הראשון שהיה להם בעת יצירת העולם. וכמו שהיה לחמורו של רפב"י. גם הרבה פעמים יהיה נפשות מגולגלות בבהמות. ואם אותה השחיטה תהיה בכוונה מועיל להעלות אותו המגולגול מעונש ההוא שיש לו ויוכל לחזור ולבא נשמתו בגוף האדם כמו שהיה תחלה. וסוד השחיטה כדי למתק כל הדינים. וכשתבדוק הסכין ותשחיזהו במשחזת תכוין להסיר כל פ"גם שהוא גי' ג' שמות שהם פשוט ומילוי המלוי דאהי"ה דיודי"ן ויש בהם א"ם אותיות וכן

א"ם באהי"ה דאלפי"ן וכן א"ם באהי"ה דההי"ן הרי ג' א"ם כמנין פג"ם כי אלו הם דינים ותכוין למתקן ולעשותם בסוד מ"ב במקום א"ם והוא מ"ב דפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויות ע"ב ס"ג מ"ה וג' מ"ב כמנין פגם וג' אותיות פגם שהם רחמים דהויות חילוף מה שהיה תחלה בסוד דינים בא"ם דאהי"ה כנזכר. ואמנם שם ב"ן דההי"ן אין בו מ"ב אותיות. וכשישחוט תכוין כי השחיטה גי' של"ז שהם ג"פ יב"ק שהם הוי"ה אלהי"ם והם בגרון ששם מקום השחיטה ותכוין גרון גי' ג' אלהי"ם שהם ג' מוחין דקטנות היורדין שם כנודע ואז בהיותם שם הם דינים גמורין לכן תכוין להוריד שם ג' הויו"ת דמוחין דגדלות ויעשו ג"פ הוי"ה אלהי"ם כמנין השחיטה ע"י הסרת אותה הדם והדין ויאירו ג' הויות דמוחין דגדלות באותו המגולגל ובזה יתוקן. ותכוין אח"כ כי בגרון יש ב' סימנים. וסימן גי' אהי"ה דיודין. וקנה גימטריא אהי"ה דההין עם ד' אותיות למתקם. הושט גי' ז' פעמים אדם שהם בסוד הש"ך דינים שכולם בסוד הדם של הגרון שהוא דינים ועתה ע"י השחיטה מתמתקים ומתבררים הסיגים שבהם:

פעם אחת ביום ה' היינו יושבין לפני מורינו זללה"ה ובא עז אחד ושם ב' ידיו על השלחן והיה ז"ל מדבר עמו בלשונו ואח"כ צוה לי שאלך ואקנהו ולשחוט אותו על שבת וצוה להר"ר משה סופינו שישחוט אותו ואמר לו הכוונות הכתובים לעיל בסוד השחיטה שיכוין אותם ע"ש. ושאלתי למורי זללה"ה על מה נענשה נפש זה שנתגלגלה בעז. ואמר לי על עון תשמיש המטה לאור הנר:

סוד הצדקה הנה אות צ' י' שלה פניה הפוכה מנו"ן כפופה ומורה אב"א גם הד' מורה עניות גם הק' אע"פ שיש לו איזה זיווג מכ"מ רגלה הארוך נוגע עד החיצונים ולבסמם צריך ליתן צדקה וסמלא אות ה' כי הוא זיווג אמיתי בסוד הה' והנה סוד הק' בקין התפשטות הזוהמא.

והה' הוא סוד ה' דהבל:

סוד הצדקה תתן פרוטה ותכוין כי פרוטה סוד פר"ט ו"ה. כי שורש הדינים הם רפ"ח נצוצים והכולל פר"ט במלכות ה' תתאה וכשמתחברים הו' עם הה' נמתקים הפרט של הדיני' וזה על ידי הצדקה. צדקה גימטריא אלהי"ם ואדנ"י ומ"ה וד' אותיות השם. והכוונה כי שם אלהי"ם ואדנ"י נמתקים ע"י הצדקה בשם מ"ה. פתוח תפתח את ידך לענייך יסוד. בארצך נוק' תרווייהו כחדא כי ע"י הצדקה מתחבר צדק בצדקה כנודע:

ענין צדקה ותפלה לפי שהופרד י"ה מו"ה. וצריך שיעשה צדקה או תפלה ליחדא שמא דקב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו בשם כל ישראל לחבר י"ה עם ו"ה:

בענין הנדיבות והותרנות ראיתי למורי ז"ל שלא היה מקפיד במלבושיו שיהיה מכובדים ביותר ובאכילה היה אוכל מעט מזעיר ובענין הוצאה של צרכי אשתו היה מוציא כרצונה. וצדקה היה נותן בשמחה גדולה ובטוב לב וידו פשוטה ולפעמים לא היה מסתכל אם היה נשאר בידו או לאו. אמר מורי ז"ל כי כל מצוה יש לה אות מכ"ב אותיות וכשאדם עושה מצוה מאיר במצחו אותו אות של אותה מצוה וזהו בזמן שעושה המצוה ותיכף מסתלק ונבלע בפנים אבל אם עושה מצוה של צדקה הנה האות שלה מאיר במצחו כל אותו שבוע ואינו מסתלק מהר כשאר אותיות של שאר המצות וזהו וצדקתו עומדת לעד:

פזר נתן לאביונים ארז"ל שאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה שאמר אבא פזר נתן לאביונים וגו'. הנה בפסוק זה קשה דהול"ל פזר הז' בצירי ולא בפתח שהוא שם דבר. לז"נ שכוונת הפסוק בא לפרש גודל כח הצדקה כי לא די מי שנותנה לשם צדקה אלא אפי' מי שלא נתן לשם צדקה כמעשה אותו שר העיר שנתחלף לו מטתו במיטת חסיד א' כי פעם עשה סעודה גדולה לגדולי העיר ולא באו ונתן הסעודה לעניים. וזהו אומרו פזר נתן

לאביונים. אע"פ שכבר פזר לצורכו רק שאח"כ נתן לאביונים עכ"ז שכרו הרבה מאד כי צדקתו עומדת לעד הרי כמה גדול כח הצדקה:

פזר נתן לאביונים: פזר ע"ה גי' רפ"ח להורות שלא יש כח להעלות מן הרפ"ח ניצוצין שנפלו אלא מי שעושה עצמו עני לפניו י"ת. וזהו שאמר נתן לאביונים למי שהוא עני נותן כח להעלותו וזו בתנאי שהיה בו מדת הצדקה שאם אין בו מדה זו גם הוא לא יעשה עמו צדקה אף שיהיה בו כל מצות אחרות כיון שעבירה מכבה מצוה. אבל אין עבירה מכבה צדקה כמו שאינה מכבה תורה כי אם נותן צדקה תרד נשמתו להעלות מן הרפ"ח. אבל אם לא יהיה בו צדקה אף שיהיה בו כל מצות אחרות אפשר שלא די שלא יעלה מן הרפ"ח אלא יתאחזו בו וישאר אף הוא שם. אבל למי שיש בו מדה זו צדקתו עומדת לעד ולכן קרנו תרום בכבוד כי לא לבד תעלה ותרום למעלה אלא אף תעלה עמה תן הרפ"ח והיינו בכבוד:

והיה מעשה הצדקה שלום. כבר ידעת כי בגלות בעוה"ר נפרדו איש מעל אחיו ו"ה מן י"ה והעושה צדקה מקשר ו"ה ומעלם לי"ה. וז"ש והי"ה קישור הוי"ה זה גורם מעשה הצדקה גם גורם זיווג יסוד ומ"ל שנקרא שלום וזה ג"כ ומעשה הצדקה שלום. ומורי ז"ל אמר עפ"ז כי זרוע אדם הנותן הוא בסוד ו' וה' אצבעות הנותנות ה' וה' אצבעות המקבלות ה' והפרוטה י' הרי והיה וזהו מעשה הצדקה שלום:

מס' עה"ח כוונת מצות צדקה

והיה מעשה הצדקה שלום. שהצדקה שנותן צדיק לצדק הם החסדיםהנקרא שלום וצדק שהוא דינין כנזכר בזוהר שהם בחי' גבורות מתמתקים ע"י החסדים שהם ה' ואז מצדק נעשה צדקה:

מסידור קול יעקב

והיה מעשה הצדקה שלום. מיד שנכנס

לבית הכנסת יתן לצדקה: וסוד הצדקה הוא שגורם שהצדיק העליון סוד ספירת  יסוד נותן לצדק סוד המלכות החסדים הנקראים שלום ע"י ש"פ צינורות כי יסוד הוא סוד הוי"ה כנודע. ומכלות היא סוד אדנ"י. ואדנ"י מקבל מן הוי"ה כזה יהוה אדני א"כ הא' של אדנ"י מקבל מן י' של הוי"ה וכן כולם. הרי. א' פעמים י' הוא י'. ד' פעמים ה' הוא כ' נ' פעמים ו' הוא ש' י' פעמים ה' הוא נ' הרי ש"פ כמנין שלום עם ד' אותיות כמנין יש"ע. ויכוין להשלים אותיות הוי"ה ע"י נתינתו. היינו כי הפרוטה רומז לי' של השם וכשפושט  ידו הרי ה' אצבעותיו רומזים לה' של השם ופשיטות ידו הוא רומז לו'. והמקום המקבל הפרוטה רומז לה'. אך שהסדר הוא כך שמתחלה הוא פושט את ידו הרומז לו' ואח"כ הוא אוחז בה' אצבעות שהוא ה' ואח"כ הוא נותן הפרוטה שהיא י' ונותן לצדקה הרומז לה' והיה ויכוין בר"ת של מעשה הצדקה שלום שהם אותיות מה"ש. והוא שם אחד מע"ב שמות. גם יכוין לס"ת והי'ה מעש'ה הצדק'ה שהם הה"ה שהוא ג"כ שם גדול ונורא שם אחד מע"ב שמות ושני שמות אלו גי' שי"ן רומז לשין של תפילין שהם רומזים לסוד המוחין ויכוין להמשיך מוחין לזו"נ וזה השם יוצא מר"ת של הפסוק וראו כל עמי הארץ כי ש"ם יהו"ה נ"קרא עליך ויראו ממך ודרשו רז"ל זו שין של תפילין גם יכוין כי ע"י התפלה וצדקה מתייחדים י"ה בו"ה. גם יכוין כי ע"י הצדקה שנותן הצדיק לצדק אזי חוזרת רגליה שהם יורדת מות אל הקדושה ומן ק' של קנה הרומז לקי"ן קינא דמסאבותא בסוד שארז"ל נעץ קנה בים וכו'. והוא כי המלכות היא סוד ה' אחרונה וכשמעשים התחתונים מקולקלים נתפשט רגל הה' ונעשה ממנה ק כזה ק' רומז להתפשטות שפע מן המלכות אל הקליפות הנרמזים באות ק' כמבואר בזוהר ואז מן הנה נעשה קנה ובמעשה הצדקה היא אינה נותנת שפע אל הקליפות ואז חוזר הק' לה' ואז יאמר הנה מטתו שלשלמה

וגו' ונאמר הנה לירושלים מבשר אתן וגו':

גם יכוין כי פרוטה אותיות פר"ט ו"ה כי שורש הדינין הם רפ"ח ניצוצין מבולעים בין הקליפות ועם הכולל גימטריא פרט וכשיש יחוד בין אותיות ו"ה שהם סוד צדיק וצדק נמתקים הדינים:

גם תכוין כי פרוטה גי' שם מצפ"ץ שהוא חילוף הוי"ה בא"ת ב"ש וגי' ברחמים שהדינין נהפכים לרחמים. ויאמר הריני מזמין ידי ליתן פרוטה זו לצדקה לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה ליחד שם י"ה בו"ה בדחילו ורחימו ביחודא שלים כל ישראל ע"י ההוא טמיר ונעלם. אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתיך: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ואמר האר"י ז"ל במנחה אין כ"כ צדקה כמו בשחרית. אך עכ"ז היה נותן ג' פרוטות א' כנגד רחל אחד כנגד לאה א' כנגד מלכות דתבונה אבל בערבית אין זמן צדקה בסוד הכתוב לא תחסום שור בדישו. אחר התפלות הנ"ל שכבר נתיישבה דעתו יטהר מחשבותיו ויפנה לבו מכל מחשבות בטלות ומכל הרהורים בעסקי עוה"ז שלא יבלבלו כוונותיו בתפלה. ומצאתי כתוב לטהר המחשבה. להעביר יד ימינו על מצחו ועל העינים ג"פ ויעברו ממנו כל מחשבות זרות ובלבד שגם הוא יעתיק ממחשבתו כל הרהורין ויועיל מאוד שלא יבואו עוד מחשבות זרות בכל התפלה עד שיסיים אותה ומביא עוד סגולות לטהר המחשבה המובאים בס' אור צדיקים דף כ' ע"ב:

סדר הנהגות ישרות

אין לך עבירה גדולה מן החניפה והרוצה להנצל ממנה ירחיק מן הכבוד וכל מי שאינו חושש להתכבד לא יצטרך להחניף. גם יזהיר מלהנות מאחרים ולא יצטרך להחניף:

אדם המכזב חשוב כמת שאין בני אדם חוששין לדבריו ולכך חייו וחומו שווין:

כל הרפואות והלחשים שבגמרא אסור

לנסות דאין עומד על עיקר וכי לא יעלה בידו ילגלג על דרז"ל ח"ו. מלבד הא דס"פ במה אשה חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד דשרי לנסות דבדוק ומנוסה הוא:

אינו ראוי לישב תוך ד' אמות של היכל רק חכמים בעלי תורה מלאים מצות כרמון ולא ע"ה שהם בני גיהנם:

מי שרוצה שיהיה לו ריעים הרבה יסבול ויעבור על מדותיו ויקבלם בסבר פנים יפות:

שונא אחד יהיה בעיניך כאלפי אלפים שונאים. ואלפי אלפים אוהבים יהיה בעיניך כאיש אחד:

הנותן צדקה זוכה לזקנה שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא:

יש להדר אחר אשה שיש לה ה' בשמה כמו שרה לאה שטובה לזרע:

אין להעלות שם אלא מאברהם ואילך ולא אדם ונח:

צריך אדם שיהיה לו מסמר בבית הקברות כדי שיזכה לקבור באותו מקום. מכאן סמכו אנשי מעשה כשבאים בימים לקנות להם מקום קבורה:

אם ראית איש תם והפריצים מבזים אותו תתחבר בו כי כל הנבזה בעיני האדם שלא מחמת מעשיו הרעים לסוף יתעלה:

לית עלמא קיים אלא מאינון דאתבריאו משימושא דליל שבת. וכד סליק עלמא בדינא אסתכל קב"ה באינון ומרחם:

במקום שת"ח מחדש איזה ד"ת בעוה"ז. לאחר מותו חוזר לאותו מקום:

דרך ארץ שלא לבשר לבע"ה שום דבר קודם אכילה. דלא לתחזי מחמת אכילה מבשרהו:

אם עמדת בנסיון גדול אעפ"כ לא תאמין בעצמך עד יום מותך שאין יצה"ר דהיום דומה לשל מחר ואפילו באותו דבר עצמו:

וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. יש לאדם בכל יום לעורר האהבה ולזמר בפיו פסוקי זכרון יוצרנו ויראתו כגון מלא כל הארץ

כבודו ופסוק גדול העצה ורב העלילה. וכן אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך וגו':

ה' דברים משכחים את הלימוד. האוכל ממה שהעכבר או חתול אוכל. והאוכל לב בהמה והרגיל בזתים. והשותה מים משיורי רחיצה והרוחץ רגליו זו על גב זו. וי"א אף המניח כליו תחת מראשותיו:

ה' דברים משיבים את הלימוד פת האפוי ע"ג גחלים. והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח. והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים. והטובל אצבעו במלח ואוכל:

עשרה דברים קשים ללימוד. העובר תחת האפסר וכ"ש תחת גמל. והעובר בין שני גמלים. והעובר תחת ריח נבלה. והעובר בין ב' נשים. והאשה העוברת בין ב' אנשים. והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים ארבעים יום. והאוכל פרי שלא בישל כל צרכו. והשותה מים מאמת המים העוברת בין הקברות. והמסתכל בפני המת. וי"א אף הקורא כתב שע"ג קבר:

יום שאין אומרים תחינות אין אוכלין קטניות דדמו לאבילות המתגלגל בעולם:

כל הכופר בג"ח ובהלוית המת כופר בעיקר

שלא להסתכל בלבנה שלא בשעת קדוש הלבנה:

בתפלת העמידה צריך לחבק שתי ידיו יחד וכעבד העומד ומבקש איזה דבר מרבו. ויחבק השמאל בימינו. ויכוין להמתיק דינין שבשמאל ע"י החסדים שבימין. ויכניס אגודל של ימין ביד שמאל והגודל של שמאל ביד ימין שזה רומז לכלילת ימין בשמאל ושמאל בימין. ולא ירים קולו כלל בעמידה רק שישמיע לאזניו. ויש מלאכים הממונים על זה שאם ירים קולו עד שחבירו העומד אצלו יכול לשמוע אותו המלאכים חוטפין תפלתו וזורקין אותה במקום פסולי המוקדשין: גם צריך לסגור עיניו בשעת ק"ש ובתפלת עמידה ובקדושה ומי שפותח עיניו באותן המקומות ולא עוד

חלא שרואה אנה ואנה חוץ לד' אמותיו שזה נקרא ח"ו אנהיג קלנא בשכינתא ועליו נאמר ובוזי יקלו. גם לא ינענע את גופו בשעת עמידה כמו באומרו הזמירות ושאר תפלות שאז צריך לנענע עצמו אבל בעמידה יעמוד בריא כאולם בסוד הכתוב בעמדם תרפנה כנפיהם. שהנענוע מבטל הכוונה. ובחזרת העמידה מותר להש"ץ להגביה קולו. לפי שעמידה בלחש היא בנה"י ששם סביב רשעים יתהלכון ויש פחד מהחיצונים אבל בחזרת העמידה היא בחג"ת שאין שם אחיזה להחיצונים אין פחד ויכול לומר בקול רם כמ"ש באמירת בשכמל"ו ביה"כ שאומרים אותו בקול רם:

והנה יש ד' זכירות בתורה שהם מ"ע. זכור את יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב כו' והוא זכירת המעמד הקדוש של הר סיני. וזכור את אשר עשה לך עמלק כו'. וזכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים כו'. וזכירה רביעית הוא זכירת יציאות מצרים והוא בפ' ציצית והיא מפורשת יותר. והנה ביציאת מצרים כתיב וינצלו בני ישראל את מצרים שעשוהו כמצולה שאין בה דגים שלא נשאר שם שום ניצוץ ולכן נאסר לישראל החזרה למצרים שהוא ללא צורך וזה היה גאולה שלימה אך לא לכללות העולם רק לשר אחד. אבל במדי ופרס עדיין נשארו שם ניצוצות הרבה לכן אין להם זכירה כמו יציאת מצרים וגם לא נאסר החזרה ולע"ל שיהיה גאולה שלימה כלליות כל העולם ולא ישאר שום ניצו"ץ בכל הע' שרים אז לא יאמר חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים רק חי ה' אשר העלה את ישראל מארבע כנפות הארץ. ולכן צריך לכוין בק"ש במסירת נפש למיתה להוציא הניצוצות כל אחד כפי שורש נשמתו וכפי כח כוונתיו ולהעלותם בסוד מ"נ אל המלכות כי זה עיקר בריאת האדם וסוד עבודתו כנודע:

אחר חזרת העמידה יאמר הוידוי בפרטות ע הקהל ואף אותם חטאים שאין בו. מטעם ערבות שמפני זה

אומרים בלשון רבים. וכוונת הוידוי הוא מטעם ונשא השעיר עליו את כל עונותיהם שהוא נוטל חלקו והולך לו ולא יתערב זר בשמחתה בעת הזיווג. ועל כל מלה של אשמנו בגדנו וכו' יכה באגרוף ימינו במקום החזה. והכוונה כי בעונות האדם החסדים המתגלים מן החזה דז"א ולמטה חוזרים להכנס במקום הסתום. ועתה מכה בימינו בה' אצבעות הרומזים לה' חסדים לנענע אותם מן המקום הסתום ושיתגלו במקום הלב וממנה למטה. ויוריד דמעות ויכוין שהוידוי נתתקן ע"פ א"ב לתקן מה שפגם בכל הכ"ב אותיות התורה:

עניני צדקה מס' תולעת יעקב

בסוד הסוכה דף ס"ה ע"ב וז"ל וצריך לשמח לב העניים כי חלקם בסעודה ההוא הוא זימון העניים. ואם אינו נותן להם חלקם קורין עליו מקרא זה אל תלחם לחם רע עין נמצא שהסעודה ההיא שלו היא ואין להקב"ה חלק בה עליו כתיב וזריתי פרש על פניכם פרש חגכם ולא חגי ואמר רבי אבהו כל ימיו של אברהם אבינו היה עומד בפרשת דרכים לזמן אורחים עכשיו שמזמנין אותו ושאר צדיקים עמו ולדוד המלך ואין נותנים להם חלק בסעודתם. אברהם עומד מן השלחן ואומר סורו נא מעל אהלי האנשים וגו' וכולם מסתלקים אחריו. יצחק אומר ובטן רשעים תחסר. יעקב אומר פתך אכלת תקיאנה. שאר צדיקים אומרים כי כל שלחנות מלאו קיא צואה. ולא יאמר אדם אוכל ואשתה ואשבע בתחלה ואם ישאר דבר אתן אותו לעניים. כי אם בתחלה צריך להרים חלון גבוה שהם מתנות העניים. רשב"י אומר כל השמח במועדים אלה ואינו נותן חלק למקום נקרא שונא שכן רע רע עין ושטן המקטרג מסלקו מן העולם וכמה צרה וצוקה מסבב על זה. וחלקו של גובה הוא זימון העניים כפי יכולתו של אדם כי בימים האלה קב"ה בא לראות כליו שמשתמש בהם שהם עניים וכשרואה אותם בלתי שמחים עולה

למעלה ומבקש להחריב העולם ואז שאין לפניו בני הישיבה ואומרים רבון העולמים רחום וחנון נקראת יתגלגלו רחמיך על בניך. אומר להם וכי כלום בניתי העולם אלא על חסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה ואין העולם עומד כי אם על זה. אומרים לפניו מלאכי השרת חנון פלוני שאכל ושתה ואפשר לו לעשות חסד עם העניים ולא עשה. מיד נוטל המקטרג רשות ורודף אחריו. ושנינו בכל סעודה של שמחה נמצא מקטרג ההוא ורואה אם עניים בביתו והוא מקדים טובה להם מסתלק מן הבית ההוא. אבל כשמביט ורואה ערבוביא של שמחה בבית בלא עניים ובלא קדימת טובה להם עולה לפני הקב"ה ומקטרג עליהם. וכשיתן מתנה לעניים יתן להם בראשונה ולא שיקדים א"ע ואם הותיר יתן להם. ואם משמח האושפיזים ההם הקב"ה שמח עמו. ואברהם קורא עליו אז תתענג על ה' וגו' ויצחק אומר גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועושר בביתו וגו'. יעקב אומר אז יבקע משחר אורך וגו' והלך לפניך צדקך ונו'. שאר צדיקים אומרים ונחך ה' תמיד וגו'. דוד המלך ע"ה אומר כל כלי יוצר עליך לא יצלח אשרי הזוכה לכל זה עד כאן:

והואיל דבאה לידינו מצות הצדקה אגיד בה תעלומות חכמה. דע כי סגולת מצוה זו יחוד וחיבור ע"ס בנימה כי בהתעוררות הצדקה למטה נפתח המעיין למעלה והואור והרחמים מתפשטים עד סוף המחשבה העליונה. ודוד העני מתעשר והעושר ההוא מתפשט בכל העולמות של מטה וזה סוד הענקה האמורה בתורה כי האור הגדול נמשך מהענק העליון. והעשיר שעושה צדקה למטה עם העני. גורם שיתעורר העשיר העליון ונותן לדוד ואותה מתנה נקראת צדקה. נמצא האדם למטה דוגמת בוראו וזה סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה בשותפות אחד כידועלחכמי לב. בצלמנו מסוד הצלם עשירים וזהו בצלמנו. כדמותנו מסוד הדמות עניים וזהו כדמותנו וכמו שהם חסים וגומלים

חסד זה עם זה כן יצטרך למטה שיחוס העשיר על העני ויגמול חסד עמו וזה סוד והלכת בדרכיו. וכתוב בספרא דחכמתא רבתי דשלמה מלכא כל מי שחס על העניים ברצון הלב אין דמיתו משתנה מדמותו של אדם. וכיון שדמות זה נרשם בו שולט על כל הבריות. הדא הוא דכתיב ומוראכם ותחכם יהי' וגו' וכולם זעים ויראים ממנו בשביל שמצוה זו מועילה מאוד להביא האיש בדמותו של האדם יותר על כל שאר מצות. וסוד זה נודע לנו מנבוכדנצר גם שחלם לו החלום ההוא כל עוד שהיה חונן דלים לא חל עליו. כיון שהטיל עין הרע וקפץ את ידו. כתיב עוד מלתא בפום מלכא וגו'. מיד נשתנה דמותו והוטל אימת הבריות עליו ונטרד מן העולם:

ודע כי המוכתר במצוה זו עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה והוא סוד מה שכתוב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת ובמס' כתובות פרק נערה אמרו רז"ל וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת רבותינו שביבנה יאמרי לה ר' אלעזר אומר זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה הודיענו הסוד. והוא כי העושה צדקה פותח המעין למעלה כמו שאמרנו והאור מתפשט עד הכלה הנקראת עת שלום ומשם ניזונין הכפירים השואגים לטרף הנקראים עת מלחמה ומסתלקים מן המקדש אל מקומם ושלום בכל ולפיכך אמר בכל עת וזה סוד וצדקה תציל ממות כי בהתעוררות הצדקה למעלה שהם החיים. המות חלף והלך לו ומודדין לו מדה כנגד מדה:

וכבר הודיענו שהעניים הם כליו של הקב"ה שמשתמש בהם. ואם אינו מפרנסם. הוא כדי שינצלו ע"י מדינה של גיהנם. כדאיתא בפרק ראשון דבבא בתרא ובזה אנו מחזקים במעוזו של הקב"ה וגורמים שלום למעלה ולמטה שנאמר יעשה שלום לי שלום יעשה לי. ודע כי העניים

תלויים בדוד העני וכל החונן דלים נותן שלום בכנס"י וגורם שפע וברכה בעולם וגורם און וחיל במקום הנקרא צדקה להניח ברכה אל בית מלכותו. ובפרק שואל תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם הוא לא בא בת לבנו ואם לבנו לא בא לבן בנו שנאמר כי בגלל הדבר הזה ותניא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. ואמר ר' יוסף נקטינן האי צורבא מרבנן לא מעני. והא קא חזינא דמעני. אהדורא אפיתחא קאמינא. ובמדרשו רשב"י אמרו ת"ח כל העולם ניזונין בזכותן והם ניזונין בזרוע והקשו שם ואמרו תלמידי חכמים תלוין במקום הנקרא צדקה והם עוסקין בתורה שהיא עץ החיים ובו העולם ניזון נמצא שהם מוציאים מזון וברכה לעולם ולמה אין מוציאין לעצמם אבל ניזונים בדוחק ובצער גדול. והשיבו כי החכם העוסק בתורה הוא עץ חיים ממש ועץ החיים אינו ניזון כי חם מן העוה"ב כידוע לחכמי לב. ואין המזון ההוא נמצא כי אם אחר שמסתלק מן העוה"ז. ועתה ניזון מפרי עץ ההוא והוא מקום העניים וזהו ששנינו והם ניזונין בזרוע והיא זרוע ה' ולפי שהיא גבורה תחתונה והיא מדת הדין אינה נותנת לקרובים אליה כי אם בצמצום ובדוחק גדול כי כן מקבלת וזה אמרם ע"ה דיו לעבד להיות כרבו ומכאן תבין ענין ר' חנינא בן דוסא שכל העולם ניזון בזכותו ודי לו בקב חרובין מע"ש לע"ש כי כן קבלת רבו:

וכן ענין רבי אלעזר בן פדת בפרק סדר תענית ושאר צדיקי ישראל וגם אם יש עוד סתרים נוראים בענין הגדול הזה אין זה מקומם אבל כתבנו זה לנחם לב העוסקים בתורת אלהיהם וממיתים עצמם עליה ומבקשים לדעת דרכיו ללכת בהם וסובלין יסורין לעבודתו והם בזה העולם כעפר לדוש ואל יתמהו חסידי ישראל ואל יתייאשו בראותם רשעים בשלוה והם בצער כי כן כוחם למעלה שוכבת לעפר שומעת חרופיה ושותקת כי יש להם לדעת כי בהשפלתה ישפלו ובהתנשאה אז יתנשא ובהתחדש כנשר נעוריה יתחדשו גם הם כי הם תלוים בה ואם הם בזה העולם בצער כמה מצעות גדולות מוכנות להם לעולם שכולו ארוך כמו שמצינו בר' אבהו וברבי אלעזר בן פדת ועליהם כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. למחכים לו ואינם רוצים לאכול עולמם בחייהם עד יבואו אליו יעשה הוא העולם הבא עולם היובל המוציא אותם לחירות. המקום ב"ה יזכנו לעדון הגדול ההוא עם שאר חסידים אמן:

מס' יש שכר

(א)גדול מעשה הצדקה שגורם אריכות ימים. שכן כתוב בזוהר בפ' קדושים דף פ"ד ע"ב וז"ל מאן דאשלים נפשא דמסכנא אפי' דמטו יומוי לאסתלקא מעלמא קב"ה אשלים לנפשיה ויהיב ליה חיין יתיר עכ"ל. עוד כתוב מזה בפ' יתרו דף פ"ו ע"ב וז"ל מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא דכתיב ואת דכא ושפל רוח וגו' וכתיב כי ה' יריב ריבם וגו' עכ"ל. הרי מבואר שאע"פ שהגיע ימיו להסתלק מן העולם קב"ה משלים שנותיו ע"י צדקת העני: פירוש מאן דאשלים לנפשא כו' פי' מי שנותן צדקה לעני ומשלים את נפשו שלא ימות ברעב ותצא נפשו אזי אפי' מגיעים ימיו להסתלק מעולם הזה מאריכים עוד ימיו ושנותיו מדה כנגד מדה מאחר שהחיה את העני והשיב את נפשו אליו: מאן דנזיף במסכנא כו'. מי שמבזה בעני ואינו משגיח בו לתת לו צדקה אזי הוא כאילו מבזה השכינה כי כל מגמתה אל העניים כי היא מדתה ועל כן דוד שהיא היתה מדתו קרא עצמו בשם עני ואביון בכמה מקומות כי היא עצמה דלה בשפעה וע"י צדקה שנותנים לעניים מתעורר שפע הת"ת ונותן צדקה לשכינה להיות בריבוי שפע בשלימות כראוי:

(ב) צריך שיהיה הצדקה לשמה כדי שיתעורר צדקה שלמעלה

ויהיה יחוד העליון בשלמות כראוי שכן כתב בפ' בחקתי דף קי"ג ע"ב וז"ל מאן דיהיב ליה צדקה למסכנא הוא עביד לעילא שמא קדישא שלים כדקא יאות בגין דצדקה דא אילנא דחיי וצדקה יהיב לצדק וכד יהיב לצדק כדין אתחבר דא בדא שמא קדישא אשתלים ואשתכח שלים מאן עביד דא אתערותא דלתתא ודאי כאלו עביד שמא קדישא בשלימו. כגוונא דאיהו עביד לתתא הכי אתער לעילא. ועל דא כתיב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. עושה צדקה דא קב"ה כביכול הוא עביד ליה. תא חזי מסכנא הא אתמר מאן הוא אתריה. מאי טעמא בגין דמסכנא לא אית ליה מדיליה כלום אלא מה דיהבין ליה וסיהרא לא אית לה נהורא מדילה אלא מה דיהיב לה שמשא. ת"ח אמאי עני חשוב כמת מ"ט בגין דההוא אתר גרים ליה דהא באתר דמותא הוא שכיח ובגין כך אקרי מת. ההוא דחיים עליה הוא יהיב ליה צדקה אילנא דחיי שריא עלוי כמה דאת אמר (משלי י) וצדקה תציל ממות. וכגוונא דעביד בר נש לתתא הכי נמי עביד לעילא ממש. זכאה חולקיה דזכי למעבד שמא קדישא לעילא בג"כ צדקה סליק על כלא ע"ש. עכ"ל הזוהר. הרי מבואר גודל מעלת העושה צדקה:

(ג) הוא עביד כו'. פי' מי שנותן צדקה לעני הוא משלים אותיות שם הקודש ידו"ד כראוי. ולבאר הטעם על זה אמר בגין דצדקה דא אילנא כו' פי' הת"ת שבו סוד אות ו' משם ידו"ד הוא נקרא צדקה בסיבה שהוא נותן שפע צדקה להעניה עטרת. שבה סוד אות ה' משם ידו"ד הנקראת צדק בסוד הדין שבה כמ"ש צדק ילין בה. וכשהאדם נותן צדקה לעני גורם האדם ההוא שמתעורר צדקה של מעלה שהוא הת"ת ונותן צדקה להענייה עטר"ת אשר אין לה ריבוי אור ושפע מעצמה. ואז מתחברים אותיות שם הקודש ידו"ד יחד להיות השם שלם. וזהו אומרו וכד יהיב לצדק כו' פי' כשהת"ת סוד אות

ו' משפיע לעטר"ת סוד אות ה' אחרונה אזי מתייחדים ומתחברים אותיות שם הקודש ידו"ד כאחד. ולא יהיה זה אלא ע"י התעוררות שלמטה והיינו ע"י שהאדם נותן צדקה לעני כאומרו מאן עביד דא כו' כי הכל תולה בהתעוררות של מטה ועל זה האדם נאמר עושה צדקה בכל עת. פי' עושה הוא לשון תיקון כמו ויעש אלהים וגו' אף כאן שהנותן צדקה הוא עושה ומתקן צדקה של מעלה שהוא הת"ת שנקרא קב"ה המיוחד בהיכל מיוחד בקודש והוא מתקנו לייחד עם העטר"ת שהיא נקראת עת בסוד כ"ח עתים שבה י"ד לטובה וי"ד לרעה מילואה וחסרונה ובימי חסרונה היא ענייה במיעוט ריבוי אור מעצמה ובבחינה ההיא תולין העניים ולכן דוד שהיה מרכבה אליה בבחינה ההיא קרא עצמו עני ואביון בכמה מקומות. וע"ז אמר כאן תא חזי מסכנא הא אתמר כו' ובא לבאר למה תולה ייחוד ושפע העטר"ת מהת"ת בנתינת צדקה לעניים דוקא ולא בענין אחר. לכן חזר ואמר מ"ט בגין דמסכנא כו' פי' כמו שהעני אין לו אלא מה שנותנים לו צדקה ואין לו כלום מעצמו אף כן העטר"ת בבחינה הנקראת סיהרא אין לה אור ושפע בריבוי מעצמה כי אם מה שנשפע אליה מבחינת הת"ת אשר הוא נקרא בבחינה ההוא שמ"ש. ולכן בהתעוררות צדקה שלמטה מתעורר הצדקה שלמעלה עכ"ל:

אגרת להכלל מס' עבודת הלוי

עתה באתי וע"ד תורה באתי לעורר לבם הטוב בהתעוררות במעלת מצות הצדקה כי רבה ע"פ תורת ה'. הנה כתיב צדקות פרזונו בישראל. הנה מלת פרזונו סובל שני משמעות א' הוא כמשמעו לשון פרזות כמא"ה פרזות תשב ירושלים. ב' הוא לשון פיזור כמארז"ל צדקה עשה ה' עם ישראל שפיזרן לבין עכו"ם שאלמלא לא פיזרם וכו'. וב' המשמעות הם מכוונים לכוונה אחת:

הנה ידוע שתכלית ירידת הנשמה בגוף

להתלבש בנפש הבהמיות בפרט. וירידת ישראל לבין האומות בכלל. הוא לברר בירורים דוקא מההיפוך והחיצוניות לאכפייא לס"א ולאהפכא חשוכא לנהורא דוקא ומרירא למתיקא. ושיהיה שלטנותיה דקב"ה עילא ותתא ומכל סטרין דוקא. וכמבואר בזוהר וכמאמר הכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך דווקא כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד דוקא. ומאריך שם בעניני בירור באריכות ע"ש. ואח"כ אמר ענין שנפש האלהית הוא תחת רשות נפש הבהמיות דהיינו להיות טרוד דייקא בפרנסה בטרדות גדולות אשר בעת הטרדא הרי הוא תחת היש גמור ובטל אליו לגמרי. וגם א"א לחיות בלא אכילה ושתיה אשר הוא היש גמור מצד ההתגלות שהוא הרע שבנוגה. מחמת זה מתדמה להס"א שנשאר ח"ו תחת רשותם. אך אחר כך כשבא לאדם מזה הרהור תשובה או צעקה בתפלה מצד התעוררות נקודת לבבו אשר הוא כאי' רצון הנפש בכלל ששם אין מקום יניקה לקליפות כי אעפ"י שחטא ישראל הוא. והנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל בפרט ובכלל הוא בחי' הקב"ה שהוא בחי' כתר שעוזרו ובזה הוא מעלה ג"כ חיות הס"א אליו ית'. דהיינו מהמעות שהרויח שמקודם היה קליפה גמורה וכשיקנה מזה מאכל ומזה נעשה חיות ובחיות זה עובד ה' או צועק לבו לה' או עוסק בתורה כל אחד ואחד לפום ערכו או הרהור תשובה. וכל יום אינו דומה לחבירו כי בכל יום נעשה עבודה אחרת לפי הבירור בזה מעלה כל הניצוצות של הקליפות לכח א"ס ב"ה ממש. וגדולה מכולם היא הצדקה דהיינו מהממון נעשה רצונו ית'. הרי מגוף היש והס"א שהוא הרע שבנוגה נתהפך לקדושה. ועוד זאת שהצדקה מעלה ג"כ חיותו אל רצונו ב"ה ונעשה חיותו כלי אל אור הקדושה בבחינה פנימיות כמא"ה אני בצדק אחזה פניך. לכן ר' אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי וגם בעליות הכלי אל הקדושה נתעורר כח המקיף אשר מצד

המקיף הרי הוא עצמותו ב"ה לבדו מצד אמיתתו ית' שלא בבחי' צמצום והמשכה לכן מצד המקיף אין להם אחיזה לקליפות ובורחים ממנו ונתדבק הכלי אל שרשה וע"כ ארז"ל שקולה צדקה נגד כל המצות. כי כל המה הכל מצד הבירורים דווקא מצד הגבול והיש גמור. דהיינו מקלף של בהמה נעשה תפילין ומצמר של כבשים נעשה ציצית אשר מצד התגלות הוא יש גמור ונפרד ובהתהפכות נעשה מזה רצונו ית' ואיהו ית' ורצונו חד וכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל דוקא שהם בעבודתם וביטולם במס"נ הבא דוקא מצד היש והס"א ע"י ממון ואכילה ושתיה מעוררים כוחו ועצמותו ב"ה שבבחי' יש נעשה מזה תורה ומצות כי באורייתא בכא קב"ה עלמא כי כל פעל ה' למענהו וכולם בחכמה עשית ואין לך כל נפעל שפעל אותו הוי"ה ב"ה שאינו ע"פ כוונה ידועה אבל לא עשה כן לכל גוי כי אדרבה בבחינת התגלות הוא יש גמור ולכן נתינת התורה ומצות הוא דוקא אחר בירור גלות מצרים כמש"ה וינצלו את מצרים שהעלו כח היש למקורו. והנה כן הוא בכל גלות כי בגלות בבל כתיב קיימו וקבלו קיימו מה שקיבלו כבר וכן בגלות דחנוכה היה בירור בחי' התורה יותר כי הם רצו להשכיחם תורתך כו' ובזה היה התגברות יותר משרשה כי רבת את ריבם וכו' וד"ל וכן בגלות האחרון הוא בירור התורה ביתר שאת כמאמר הזוהר באורייתא יפקון ישראל מגלותא כי בגלות האחרון הוא הבירור בעצם כלי היש לבד לכן הירידה בגלותא בתכלית הירידה כי כל דבר שגבוה יותר נופל יותר למטה כידוע ליו"ח. ע"כ בכדי להעלותם מוכרחים ג"כ ישראל לירד בשפל המדריגות בתכלית הירידה כמשל מזהב טוב ואבן טובה שמוסתר בתכלית העומק וכשבא להעלותו מוכרח האדם לירד למקומם להעלותם. נמצא בעת הירידה הוא רחוק בתכלית הריחוק מהמלך השולחו. אבל ירידה זו הוא צורך עלייה. אשר ע"כ כעת בעיקבא דמשיחא מוכרח

להיות הסתירה גדולה להיות תחת ממשלת הס"א בפרט ובכלל. ע"ש. והנה בעת ירידתו למטה בשביל הזהב והאבן הטוב נוכרח מקודם לקבל אותו במקומו ואח"כ חהביאו לבית המלך כי אם לא יעלה אל המלך הרי ישאר עם החפצים למטה ואז כשיבוא לבית המלך עדיין צריכין תיקון רב שיהא ראוי למלך לעשות מעפר הזהב זהב ומהאבן לתקנו באומנות שיאיר ואז ראוי למלך. כן הוא תכלית ירידת הנשמה בגוף  כדי לברר אבל מצד הירידה הרי הוא בתחתיות המדרגות. והנה העיקר היא הממון כי זה הוא מקור לחיות נפשו ולכן בכל מאודך דרשו רז"ל בכל ממונך. ולכן ע"י הצדקה שעושה מממונו מעלה כח כל היש אליו ית' אף שעדיין הוא מלובש בגשמיות. אך ע"י הצדקה נשפע אוא"ס ב"ה ע"י רצונו לעשותם כלים להקב"ה שיהיו מתקשרים בדיבוק וקישור אל אוא"ס ב"ה להיות המקיף כלי לרצונו כו'. וכן מוחא וליבא של אדם לקבל אוא"ס ב"ה. ולכן שקולה הצדקה נגד כל המצות כי מצדקה נעשו כל המצות ע"י בחי' בירור כנ"ל. ולכן אין ישראל נגאלין אלא בצדקה כי בזה נגאלין מתחת רשות הס"א וד"ל. והנה בצדקה יש ב' בחי'. א' נתינה לעני סתם להחיות נפשו. ובחי' הב' הוא כל המהנה ת"ח מנכסיו כמארז"ל וכי אפשר לדבקה בו אלא הדבק בת"ח כו'. כי בבחי' נתינה לעני הוא מעורר רצונו ית' בבחינת מדריגות הדלים הניצוצות שתחת הקליפות כי כמו שנותן לעני דלית ליה מגרמיה כלום כן מעורר רצונו ית' על בחי' היש להעלותו אליו ית'. אבל עכ"ז מלובש עדיין בגשמיות כמשל הנ"ל כי העני סתם לא הפך חיותו לדבקה בו רק מנתינה זאת מחיה נפשו הבהמיות ובתוך חיות הבהמיות מלובש חיות נפש האלהות רק שמעורר רצונו ית' בזו הנתינה. אבל בנתינה לת"ח הרי נעשה מהממון הזה אצל תלמיד חכם אהבה ויראה ודביקות ב"ה ע"י מס"נ בתורה ועבודה. הרי בזה מעלה כח היש בבחי' שרשו שלא בהלבשה ומזה נמשך

להנותן ג"כ אוא"ס בכלים וחיות נפשו לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה. ע"ש באריכות:

מס' מעיל צדקה מהרב הגדול

בעל שבט מוסר זללה"ה

(א) ארז"ל בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליו. ועכשיו שלחנו של אדם מכפר משום שבא עני ונותן לו משלחנו וכן אמרו רבינו ז"ל המאריך בשלחנו מאריך ימים והטעם כדי שיבא עני ויתן לו. (ב) כל הגוזז מנכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מדינה של גיהנם ומ"ש לשון הגוזז כיוונו רז"ל להזהיר שאע"פ שאין לאדם ליתן צדקה יגוז מעט מכל הוצאותיו. כיצד אם הולך לקנות ליטרא בשר יקנה ליטרא פחות שוה פרוטה וכן כשהולך לקנות קמח בעד זהב יקנה בעד זהב פחות שוה פרוטה וכן בכל דבר וזהו דרך גיזה מעט מכאן ומעט מכאן והוא דבר שאינו נרגש ויקבץ על יד עד שיהיה דבר מסוים ויתן לעני: (ג) כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו כופר בעיקר. שש שנים היה גחלים עוממות בידו של מלאך גבריאל סבור שישראל עושים תשובה כיון שלא עשו תשובה ביקש לזרקן ולקעקע ביצתן ח"ו. א"ל הקב"ה גבריאל אל תעשה להם כן כי יש בהם בני אדם העושים צדקה אלו עם אלו. (ד) גדולה צדקה יותר מן הקרבנות. גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה. גדולה הכנסת אורחים יותר מהשכמת בית הכנסת. גדול המלוה לעני בשעת דוחקו יותר מן העושה צדקה גדול המעשה יותר מהעושה. (ה) מי שהשלים נפשו של עני ונותן לו צדקה אפילו הגיעו ימיו של אותו אדם ליפטר מן העולם הקב"ה מוסיף לו חיים. (ו) ג' דברים שקולים יראת ה' תורה גמ"ח והן שווים במספרם כ"א גימטריא תרי"א. (ז) כל הכופר בגמ"ח כאילו כופר בעיקר. (ח) כל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאילו קיים חמשה חומשי תורה. (ט) גמ"ח הוא

מעולם ועד עולם אבל הצדקה הוא לג' דורות לבד. (י) דבר נפלא כל הנותן צדקה אפילו ניתן רשות למלאך הממונה על הפרעניות ליפרע ממנו אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו אלא רץ והולך בין מלאכי מרום והם נותנים לו ריצה ועומד לפני הקב"ה ומלמד עליו סנגוריא ואומר רבש"ע פלוני שנתת רשות לאבדו זכות גדול בידו ומלאך הממונה על הפורעניות אומר בשביל זה אתה מזכהו והלא כמה עונות בידו וזה משיב מצוה זו שעשה שקולה כנגד כולם. באותו שעה הקב"ה אומר למלאכי פרעניות אל תגעו בו כי מצאו לו זכות:

אשרי משכיל אל דל נותן לא כתיב אלא משכיל הוי מסתכל ומעיין איך יקבל ר"ל שלא לביישו. (יא) כתיב נותן לחם לכל בשר. אמר הקב"ה בא זה וחטף את המצוה עלי לשלם לו גמולו. (יב) גדול המלוה יותר מן העושה צדקה והמטיל לכיס יותר מכולם. (יג) גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבע"ה. (יד) כל העושה צדקה כאילו מלאו לכל העולם כולו חסד. (טו) הנותן צדקה עולה ויושב כנגד כסא הכבוד. (טז) ר' האר"י ז"ל היה נותן צדקה בשמחה גדולה ובטוב לב ולפעמים לא היה מסתכל אם נשאר בידו מעות אם לאו והיה נותן הכל. (יז) העני הוא מחלק מדה"ד והעשיר הוא מחלק מדה"ר וכשעשיר נותן צדקה לעני משתתף מדה"ר עם מדה"ד והשיתוף הזה הוא קיום העולם. (יח) מי שעושה צדקה בחייו ללומדי תורה וגומל חסד עמהם אעפ"י שהוא ע"ה הנה כשמת לומדים אותו שם. (יט) מאן דלא משיב נפש העני בעוה"ז. הקב"ה לא ישיב נפשו לעוה"ב. (כ) הנותן צדקה אינו צריך להתיירא מחיה בגין דחקיק ביה צלם אלהי"ם וביה שליט על כל נפש חיה. (כא) צריך למיפרס לפני העני האוכל אצלו פריסין דנהמא בגין דלא יתבייש כמ"ש הלא פרוס לרעב לחמך. (כב) יכול כשנותן פרוסה לעני הקב"ה משלם לו פרוסה. לא כך הוא אלא אומר הקב"ה נפשו של עני היתה

מפרכסת לצאת מפני הרעב ונתת לו פרוסה והחיית אותו חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באים לידי חולה או מיתה וזוכר אני להם המצוה שעשית ומציל אני אותם ממיתה. (כג) מי שהוא בעל גמ"ח בידוע שהוא ירא שמים. (כד) ג' דברים מעבירין לאדם על דעת קונו. האחד מהם העניות. והקשה במהרש"א הלא ארז"ל דקדוקי עניות אינו רואה פני גיהנם ואם מעבירין עד"ק ח"ו ולא יהיה אדם כשר איך יכול להיות זה שלא יראה גיהנם. אמנם האמת כך הוא דגמרא קאמר דדרך הטבע הוא כך שעניות מעביר עד"ק אך אם האדם העני גובר על יצרו ושובר את טבעו והוא אדם כשר ועובד ה' עם העניות ומקבל הכל באהבה ואינו מונעו מתורה ותפלה אז אינו רואה פני גיהנם. (כה) לעולם הוי שמח על שלחנך בשעה שהרעבים אוכלים ממנו כדי שתאריך ימים בעוה"ז ובעוה"ב. ופירושו אפילו כשאוכלים דרך רעבתנות לא תקפיד אלא תהיה שמח משום שאין להאשים אותם שתוקף הרעב גורם להם זה. ומ"ש שמאריך ימים בעוה"ב פי' כי יש ב"א שאין מאריכין ימים שם שלאחר שעומדים הנשמות בג"ע מחזירין אותם עוד לעוה"ז לצורך שלימות שחסרו או על איזה סיבה ידוע אצלו ית' ע"ד מרז"ל שהבטיחו הקב"ה לדניאל שלא להחזירו עוד לעוה"ז וא"ל ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. (כו) עיקר הצדקה מה שיתן בלב טוב הן בהלואה הן במתנה שהכל יהיה בחמלה וברחנות על העני לא כמי שהוא מוכרח לדבר ושרוי בצער ובכעס ח"ו ונותנה בפנים זועפות או בלב רע. ועושה בזה מעשה שטות כי ירויח עי"ז תרתי גיהנם. א' שמחסר ממונו ונענש ג"כ על זה שעובר על לאו ולא ירע לבבך. (כז) חכם אחד היה מתפלל להשי"ת ואמר אלה"י אל תצרכני אל הרעים שבבני אדם ואם תצרכיני לאחד מברואיך יהיה אל הטוב שבהם והנפש הנדיבה שבהם. (כח) אחד מן הנדיבים היה אומר לחבירו כשתצטרך

לי בדבר אל תבקש ממני פנים בפנים כי איני רוצה שאראה בך זלזל השאלה אלא תכתוב שאלתך אלי. (כט) אל תגזול דל כי דל הוא. אם היית רגיל לפרנס את העני וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לזה. ואתה מונע מליתן לו עוד אם עשית כן כאילו אתה גוזלו:

מהר"נ שפירא זללה"ה

נלע"ד כי ר"ה גי' י"פ אלהי"ם שעולה מספר תלת"ל ע"ה. ונודע כי בז"א שהם דינים קשים ודנים העולם. לכן נקרא ר"ח תשרי ר"ה להורות שכל הדינין באין מראש הז"א הנקרא שנה ושם בשערות שלו הם עשר פ' אלהים כנזכר. והנה י' ספירות דז"א הם י"פ הוי"ה וי"ס דנוקבא הם י"פ אדנ"י גי' תשרי. כי בחודש תשרי הם ראוים להזדווג פב"פ שוה בשוה לולא חטא אדה"ר כנז'. והנה עם העצמות שהוא הוי"ה פשוט יעלה מספרם כ"י אש"ב בחש"ך ה'" או"ר ל"י ר"ל כי אע"פ שאשב בחושך בלי זיווג בר"ה מ"מ אור לי בש"ע שאז הז"א מזדווג עמי. וכן תשרי עולה אמרת"י עול"ם חס"ד יבנ"ה לפי האומר בתשרי נברא העולם. וכן עולה יכבו"ש עונות ישראל. וכן עולה וחסד"י מאתך לא ימוש. ר"ל אע"פ שבתשרי אני דן את כל העולם. מ"מ אני רב חסד ומטה כלפי חסד. וכן עולה פזר נתן לאביונים. ר"ל בתשרי מזונותיו של אדם קצובין כמה יפזר באותו שנה. וכן עולה וידע כי בקרב ישראל אני. ר"ל אע"פ שכל המקטריגים באים על ישראל בתשרי. מ"מ בקרב ישראל אני ואין מסתלק מהם לעולם. וכן עולה י"ג פ' ע"ב. לכן צריך לעורר י"ג מדות הרחמים שהם מי אל כמוך שיש בהם י"ג פעמים ע"ב כדי להמתיק מצולות ים כנודע עכ"ל:

מורי ז"ל היה נוהג להיות נעור בליל יוה"כ והיה עוסק בתורה כדי שלא יבא לידי קרי ח"ו לכן נוהגים ליל יוה"כ

אחר ערבית לומר ד' מזמורים ראשונים מס' תהלים ויכוין שיש בהם ש"ו תיבות והד' מזמורים שהם כמנין קרי. ובר"ת וס"ת של אלו המזמורים עם ד' כוללים הם מנין סמא"ל. ויכוין ע"י ר"ת וס"ת להשליך מעליו סמא"ל כי מצדו בא הקרי הרמז בר"ת. וז"ס משארז"ל הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל השנה. לכן טוב לומר מזמורים אלו לינצל מקרי. וטוב לכוין בשם הויה"ן ניקוד בנקודה בִבִרִיְת יִהְוִהְ והוא סוד נפלא. גם סגולה טובה שישים בבגד אבק מלא ב' כוסות ושים הבגד תחת ראשך ותנצל מקרי

בסכת תשבו דיבר לנוכח עם הצדיקים היושבים בסוכה כנודע מזוהר. וזהו בזמן שכל האזרח בישראל ישבו בסוכת לכן דיבר שלא לנוכח א"נ בשכר שתשבו שבעת ימים בסוכות ז' ימים בעוה"ז יזכו כל האזרח בישראל לישב בסוכת עורו של לוין ולא הזכיר כאן שבעת ימים והבן זה:

הנה נודע שיסוד אי' נק' סוכה כמ"ש הרב ז"ל בופרוס עלינו סוכת שלומך. ונודע כי ביסוד אי' יש ה"ח וב' כללים. והם ז' חסדים נגד ז' צדיקים הנכנסים תוך סוכה כנזכר בזוהר אמור והם עצמם סוד הז' חסדים. והנה מבואר בעת שנכנסין המוחין לצורך ז"א לבדו אז נקרא סוכה חסירה וגם בנוק' לבדה בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע אז נקרא בינה ג"כ סוכה חסירה. אבל בזמן שזו"ן הם פב"פ אז אי' עילאה רובצת על שניהם ומקפת שניהם. אז נקרא סוכה מלא רמז לזיוג זו"ן יחד בסוד יאהדונה"י. וז"ס שתמצא בתורה ג"פ בסוכות ב"פ סוכה חסירה ואחד מלא והם רומזים לג' בחי' הנזכר והם ג"פ בסכת בסכת בסוכת וגם ב' כוללים הם אלף תנ"ד. והנה יסוד הבינה נק' א"ל שד"י במילוי גי' אלף וג' אהי"ה במילוי עולים תנ"ד. וגם ס"ת של מלוי שד"י הוא תנ"ד להורות שבכ"מ הג' סוכות רומזים ביסוד אי'. והנה הז' צדיקים שנכנסים תוך הסוכה הם אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן

יוסף ודוד ועם כ"ז אותיותיהם הם ג"כ בגימטריא אלף תנ"ד. מנין אלף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד וג' אה"יה במלוי כנ"ל. להורות שג' סוכות וז' צדיקים כולם ביסוד אימא. אבל הסוכה היא דפנות יסוד אי' והז' צדיקים הם ז"ח שבתוך הדפנות  דיסוד אי'. וגם סוכה במילוי סמ"ך. וא"ו כ"ף ה"י. גימטריא אברהם. וסוכה בא"ת ב"ש גי' יצחק. וב"פ סוכה גי' יעקב. סוכה פשוט ומלא ע"ה גימט' משה עם ג' אותיות. סוכה במלוי סמ"ך וי"ו כ"ף ה"י גי' אהרן ע"ה סוכה המלוי שלה הנזכר גי' יוסף. סוכה במלוי כזה סמ"ך ו"ו כ"ף ה"א גי' רח"ל נגד דוד שאחיזתו במלכות. וגם ב"פ סוכה עם ח' אותיות גי' דו"ד הו"א הקט"ן. הרי איך כל צדיק בפ"ע רמז בסוכה להורות שכל יום ויום בא א' לתוך הסוכה ושולט באותו יום והוא מזמין השאר עמו ששה הצדיקים וכמו כן בכל יום כמבואר בזוהר פרשת אמור ע"ש היטב:

שער ט"ו בשבט מהרמ"ע זללה"ה

ונקדים לפרש סדר המועדים. יוה"כ בינה. פסח חסד. ר"ה התעוררות גבורה. סוכות גבורה ממותקת. שמועות ת"ת. שמיני חג עצרת מלכות בסוד עלייתה אחרי התעוררות הנרמז אליה בח"ה בסוד שמאלו תחת לראשי זהו בסוכות. וימינו תחבקני בפסח. הנה עכשיו בשמיני עצרת היא בסוד הזיווג ממש. ט"ו באב נצח. חנוכה הוד. פורים יסוד. ולפי הפירוש שפירשנו במקום אחר חנוכה בנצח. פורים בהוד. יצדק מאוד ט"ו באב ביסוד ויגיד עליו ריעו ט"ו בשבט שהוא מילוי הלבנה מלא כל הארץ ודאי. ועוד שמבין שניהם תתמעט ערלתם של פירות האילן כדלקמן. והנה ט"ו באב בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים כמבואר במשנה שבו סוד הזיווג ויונק מבינה סוד יוה"כ כדאמרן בסוד הנושא אשה לשם שמים עונותיו נמחלים. וסוד כרמים כטעם כרם ה' צבאות

בית ישראל. כי כר"ם גי' עשר הויות. ועוד פירשו בעיגול כמו כרם ביבנה שיהיו כולן רואות זו את זו לתוספות צניעותו ומסמנא מילתיה של אותו היום הואיל ובו התירו שבט בנימין לבא בקהל [נתן נלע"ד בשב"ט נוטרקון שב"ט בנימין] והותרו שבטים לבא זה בזה. ובו בטל המבטל עליית הרגל. וכל נטיעות של אותו היום פוסקות ערלה שלהם לזמן מועט שהוא שתי שנים ומחצה דוקא הוא שיעור הזמן שנחלקו ב"ש וב"ה אם נוח לו לאדם שנברא על סוד הפסק ערלת הלב עד מהרה. ובו כלו מתי מדבר ובו נתנו הרוגי ביתר לקבורה והוא יום תבר מגל שכל אותו היום כורתים עצים למערכה ותו לא לפיכך רבו בהפלגה. באותו היום מביאין קרבן עצים כמבואר במשנה. אלה איפה הם שבע מעלות טובות שנטל אותו היום המכוון ליסוד שהוא שביעי בכל מקום. ותנן התם ואומרים. פירוש בעלי הכרמים הנעשים שושבונין לזרע קודש. בחור שא נא עיניך בסוד אשא עיני אל ההרים המפורש במקומו. מאין יבא עזרי סוד עזר כנגדו ובנות ישראל חולות ושותקות שהוא שבח גדול אליהן בכל זמן ואף לגירסא אחרת דתנינין בה ואומרת. הכוונה בלי ספק על זקנות שבהן שהיו אומרת כך ההלכות את הילדות לצוותא ולצניעותא ולא יקשה אמרן. ובלבד שתעטרנו בזהובים כי דרך הלשון שתאמרנה כן הזקנות לשם ילדות כדי לחבבן בעיניהם. וטעם ארבע משפחות יפיפות מיוחסות עשירות ובינוניות ששנו בברייתא. הן הנה מכוונת לארבע אותיות שבשם שתשרה לכולן שכינה ביניהם. הללו אומרת אין אשה אלא לנוי ה"א אחרונה שחורה אני ונאוה. והללו אומרת תנו עיניכם במשפחה שאין אשה אלא לבנים בוא"ו שבשם. הללו משתבחות בעושר ה' ראשונה. בינה. ובינוניות ועניות תולות עיניהם למרום. ליו"ד שבשם חכמה עילאה ואומרת קחו מקחיכם לש"ם שמי"ם שהוא בגי' חכמה בכללות עשר הרי יו"ד אצל חכמה. והלמד שמומית ואינה מן המנין. ובלבד שתעטרנו

בזהובים. פי' לקנות בהם תכשיטים לאחר נישואין כי כולם בחכמה עשית. ובהכי דייק שפיר מה אתה בורר לך ולא מי אתה בורר פי' באיזה מדה טובה תנוח דעתך. וזה סמיכות הפסוקים שבאו במשנה כי הפסוק דסוף משלי הם הסתכלות האנשים בשבחן של בנות ופסוק צאנה וראנה בשיר השירים הוא התבוננות הבנות בעטרה דגברא. ואף ביוה"כ תשמחנה בתולות במחול שהוא עצמו יום סליחה ובו השמנה אל הזיווג ליום שמיני של חג. ובו נתנו לוחות שניות סימן יפה לנולדים שיהיו זרע ברך ה' מקרא שאין לו הכרע אשר ברכו ה' ושהוא ברך ה' בטרם יצא מרחם לפיכך נקרא במשנה יום חתונה למתן תורה בלוחות שניות. וט"ו באב יום שמחה לבנין בית המקדש אשר בשילה שבו הותרו השבטים ובמקדש שייך יום תבר מגל. ועליית הרגל שהוא שמחה רבתי ודי בזה:

ודע כי אותיות אהו"י הן חותם גדול למועדי ה'. ואהו"י גופיה שם קדוש יוצא מהוי"ה ואהיה באותיותיהן הפשוטות בלי שום כפל. ואלה אותיות אם תנוח אותם בעת שסוער הים סערת הים נוחה מפניהם אם יכתוב חותם זה על תורן הספינה לאותו הצד שהרוח נושבת ומספרן כ"ב שכל אותיות התורה נחות על ידן שאין לשום אות הברה שתנוח בה בכח הנקודות אלא בשיתוף א מאותיות אהו"י בסתר או בגלוי. וכן ר"ת ב"ראשית ב"רא א"להים א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ שהוא פסוק ראשון של תורה בגי' כ"ב שלא נבראו שמים וארץ אלא בשביל כ"ב אתוון דאורייתא. וכבר גרם גלות מיעוט לאותיות אהו"י א' נגרע מן כסא. ו"ה מהשם הגדול דכתיב כס. י"ה. והיו"ד נגרע מקרתא רבתא דירושלים ובזכות מועדי ה' ישוב הכל לאיתנו. א אחד בתשרי שהוא ר"ה כונן למשפט כסאו. ו ששה בסיון. ה חמשה ימים שבין יוה"כ לסוכות. וה' עצומו של יום הכפורים. ובצירוף י"ה הוי חג המצות דכוליה עלמא מיהת יוה"כ הוא בסוד בינה.

לפיכך תוקעין ביציאתו זכר ליובל מרננים ה' הוא האלהי"ם ז' פעמים זכר לשמיטות הקודמות אליו והן בגימטריא תוצאו"ת  חיי"ם ר"ל ה' הוא האלהים גי' קכ"ט. וז"פ קכ"ט גימט' תוצאו"ת להכניע ג"ץ שהיא ז' פשוטה ט' מאות היוצאת מתחת הפטיש דכתיב ביה למות תוצאו"ת ורמז באורייתא כמספר מות יומת עם הכולל. וזה תיקונו שלא יזיק מכאן ואילך נזכה במצות סוכה כל שבעה בסוד עננ"י כבוד בזכות אהרן כמספר ז' פעמים ה' הוא האלהים והם היו ז' כנודע. ובשביעי גשם נדבות תניף אלהי"ם לברך תבואת גר"ן כמספר מכוון למ"ם ונו"ן של מנצפ"ך והכל בזכות הברית של ערבות מואב דכתיב ביה ה"י אלהי"ך כר"ת עמ"ך היום והוא רל"ב תרע"א. וכן ראש"י בשמי"ם במספר שוה. ב"ת אש"ר בגי' תוצאו"ת והיה שכרה מברכתיו של הזקן שתנצל מתתק"ג מיני מיתות שנבראו בעולם והפכו לה לאושר ותוצאות חיים. וכן ארו"ר אהי"ה גי' תוצאו"ת. וכן אכן         תמותון שנתגלה                    על ידכם אחר הע' שנה כמספר אכ"ן. תמותו"ן כמנין תתק"ב מיני מיתות שבעולם. מיתת הנשיקה המשלמת חשבון תוצאו"ת נא קא חשיב. דלא אתערבבהון ולא במיינהון. וכאחד          שהוא סמא"ל מיוחד בשרים שנטרד ממדרגתו. ואם תחבר עמהם מ"ה וב"ן גי' אלף. וז"ס האל"ף לך שלמה עכ"ל:

סדר של פסח בקיצור

מהרמ"ע ז"ל

בליל פסח יפסח ה' על פתח בהכ"נ עם קדושת היום ותפלת ערבית כי אז ידלג לכנוס במוחי זעיר גדלות ראשון דאו"א בהקבץ יחדיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן תחתונים פנימים מנה"י שבשניהם. וזה שלא כמנהג בטרם יבאו מוחי קטנות אשר אין להם עסק בבית הכנסת  עד זה שבתנו הבית לקדש על הכוס וכל הסדר אחריו. וגם אלה דגדלות ראשון כאן נמצאו בשעת

הקדוש וכאן היו מעקרא בראש זעיר כי גם אחר התפלה לא יסורו ממנו ועם ההלל גמור של בהכ"נ נכנסים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עליונים פנימיים שהם גדלות שני מחג"ת דאו"א ואלה בלבד מסתלקים בצאתנו משם רק הארתם לא סרה להקל חזרתם על השלחן הטהור לפני ה'. ודע כי ארבע כוסות הם מצד אימא ושלש חלות מצד אבא אשר בהחלק האמצעית לחצאים יש גם בהן ארבע כוונות והיו אלו ואלו בסוד חכמה ובינה שתים שהן ארבע עם שני חלקי הדעת. וכל מצה סודה במספרה ע"ב ס"ג דלא מתפרשאן ויש ג"כ מ"ה באותיות מצה. והצד"י במ"ק כמו שם ב"ן במ"ק. ובלבד בנו"ן פשוטה דמנצפ"ך שהוא ז' מאות ובמ"ק הוא ז' ועם ב' הרי ט' במ"ק של צד"י באותיות מצה. וכל ארבע אכילות שבמצה טעונות הסב"ה בגי' ע"ב שהשמאל נדחה לרצונו ונעשה כסא כבוד לראש ולגוף הנשענים עליו והימין רוממה חובקת ומתקרבת בהיותה משמשת אל הפנים. אך הכוסות גם הם כלהו בעי הסבה לדידן ולא מן הדין אלא להרבות במתוק כדלקמן. אבל מעיקר התקנה הוה סגי להו במקצתן הסבה דהיינו שנים קמאי ע"ב ס"ג ועשר אתוון דיליה שהוא ע"ב שני בתראי מ"ה כ"ו ע"ב שלישי ועמו ב"ן יה"ה ע"ב רביעי או רבוע הוי"ה ונדבר בם לפנינו בסי' ג' גבי כרפס וע"ש. והנה הכוונה הכוללות לארבע כוסות היא כי כוס בגי' אלהי"ם בחי' מלכות עולה בימין להיות כוס ישועות ונמתקת מבחוץ עם אצבעות ימיניות כנגד ה' אותיות של שם אלהי"ם בחלוף אכדט"ם ומבפנים עם היין המשומר ממגע איש זר כי יי"ן עולה ע' והרמז לשבעה יודי"ן שסדרן שב"א סגו"ל חול"ם חיר"ק נשמה לאותיות אלהי"ם וזה הנקוד מוציאו משבעה ניצוצון דהוי"ה הא כיצד יו"ד ועוקצה שנים יו"ד של אחורי הדל"ת ויו"ד שניה בתוכה הרי שתים שהן ארבע לשתי ההי"ן ועם הראשונות הרי שש ויו"ד שביעית על ראש הוא"ו הרי שבעה יודין של ע"ב ס"ג נשמה לניצוצון

הננו מע"ב לי"ה ומס"ג לו"ה צרוף עי"ן וה"ה אכדט"ם והכולל שלו נמצא האדם מכסה ומעלים הדין שהוא אלהי"ם בגי' כוס מבית ומבחוץ ביינו ובאצבעות ימינו או נצרף היד עם אכדט"ם להשלים מספר ע"ה שהוא כללות ג"פ יב"ק אשר ידעת סודם בפסוק שלו הייתי וכו' והם יחו"ד ב"רכה ק"דושה מספרן תסע"א עם הכולל וכל אחד כלול משלשתם והם ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה וג' אלהי"ם במילואים יודי"ן ההי"ן אלפי"ן הרי אלה ששה שמות וס"ט אותיות צירופין בין הכל ע"ה:

ויש מי שכתב לכוין בכוס ראשון למלכות דאצילות בשם אלהי"ם דיודי"ן ואל"ף בצורת יו"י ובכוס שני למלכות דעשיר ואלהי"ם דההי"ן מתקרב לאצילות להגיה חשכו. כוס שלישי למלכות דבריאה אלהי"ם דיודי"ן והאל"ף בצורת יו"ד. כוס רביעי למלכות דיצירה אלהי"ם דאלפי"ן. נמצא סדר הכוסות יהה"ו אבא יסד ברתא. ובתבונה כונן שמים. והוא סדורן של ארבעה בנים חכם באצילות. רשע בעשיה. שהקליפה סמוכה לה וקרבת החכם תחזירהו למוטב. תם בבריאה. ושאינו יודע לשאול ביצירה עולם הנער שצריך לחנכו עפ"י דרכו לפיכך "את "פתח "לו "ר"ת אל"ף הטעם החכם ואאלפך חכמה ס"ת שי"ן דל"ת יו"ד שסודו ביצירה כנודע. ויש א"ל שד"י במילוי בבריאה בגי' ת"ם באי"ק בכ"ר ודי בזה. והנה בחלוקת החלה האמצעית לשני חצאין בלתי שוין וי"ו דל"ת יחסו לחלק הקטן לחמ"א עני"א דל"ת ממש דל ואביון בסוד מלכות ה' אחרונה והוא בגי' רד"ו שנה של גלות מצרים ולכן לח"ם ענ"י עם המלות. ובלעדיהן בגי' יצח"ק דכתיב ביה כי גר יהיה זרעך וכן הוא מנין גר עם המ"ק שלו. ולחלק הגדול המצויר לאחר הסעודה שאין מפטירין אחריו אפיקומן יאמר לו מצ"ה עשיר"ה בסוד ה' עילאה בינה שצרופו ב"ן י"ה בסוד ו' בן זוג לדל"ת שזכרנו והוא דגי' י"פ ע"ב. וידוע שאין זו עשירה בלישתה אלא שנאכלת בכרס

מלאה ונפש שבעה. ועוד בה לאלוה מילין אליה נתבונן:

הדרן למלתן קמייתא ונפרש את הסדר כלי בשלש עשרה מדות ידועות לו כמפתח וחותם כדלקמן בשעה שמצה ומרור מונחים לפנינו ואלו הן.

ראשון צריך לכוין בכוס ראשון. כי יש בחכמת זעיר משעה שקדש היום ע"ב של אימא שהוא עיקר בכוסות וע"ב דכוותיה של אבא מגדלות ראשון של שניהם.ועתה נכנס שם אכדט"ם דאימא ודכוותיה דאבא מקטנות שני של שניהם. ואחריהם ע"ב שלישי מפנימיות חסד אימא בלבד גדלות שני שלה יש כאן ג' ע"ב מספרן רי"ו ואכדט"ם בגי' קמ"ח ועם מ' אותיות שבהם הכל יחד בגי' קד"ש:

שני הנוטל ידיו תחלה לטבול ראשון שאינו מברך על הנטילה עיין בסי' ו' יכוון שנכנס ג"כ בחכמת זעיר אור החכמה של אימא שהוא בחסד שלה כי לעולם יש בחסד שרש החכמה והוא י"ה במילוי יו"ד ה"י שרש ע"ב דאימא שכבר נכנס וכשתכה יו"ד בה"י עולה רח"ץ עם ב' אותיות י"ה דהיינו רחיצה וזה שרש שם ע"ב:

שלישי כוונת הכרפס היא שנכנס בזעיר אלהי"ם במילוי יודי"ן שעולה ש' כמנין שלש אותיות הראשונות של הכרפס והסמך רמז לשש קצוות של זעיר הכל עולה שי"ן במלואה ואפשר לדרוש בה שי"ן פשוטה בינה. יו"ד יסוד הכולל חמשה בריחי המשכן הרמוזים בנו"ן ויש כאן שתי שיטות אחת מהנה שעם קטנות ראשון זה של נצח אימא בחכמת זעיר נגרר אחריו אלהי"ם דההי"ן קטנות ראשון דהוד שלה בלבד בבינת זעיר כי נשמרנו בשני מיני קטנות הללו שלא יכנסו בשני כוסות ראשונים הקודמים למצה ופתחנו כניסת אלהים ממקום אחר בכרפס הזה שאינו אלא לטבול בעלמא. לפיכך כסי קמאי בעי הסבה לדרך זו הואיל ואין להם עסק עם קטנות ראשון שכלו דין אבל עם התיקון

שאנו עתידים לעשות במצה אין לחוש אע"פ שיכנוס אחריו אלהי"ם דאלפי"ן קטנות ראשון דיסוד אימא בדעת זעיר בשני דרכים שיבא באורם עם תרי כסי בתראי כי ע"כ לא בעי הסבה שתוקפו של קטנות ראשון דאימא גורם כן והשנית שעם קטנות ראשון דנצח אימא אלהי"ם דיודי"ן הנכנס באכילת הכרפס נגררים אחריו יחד קטנות ראשון דידה נמי בההי"ן ואלפי"ן. והנה שלשת המלואים הללו הן בגי' יאכ"ל בטבו"ל זי"ת כרפ"ס וכן גי' ג"ם צרי"ך אד"ם לבר"ך אחרי"ו והכולל שחסר זה ימלא זה והכל להרבות במתוק והוא הטעם למי שמברך על כל כוס וכוס לפניהם ולאחריהם ונקטינן כי קטנות של נצח הוא אלהים דמילוי יודי"ן ושל הו"ד דההי"ן ושל יסוד דאלפי"ן בשני דרכים שלו ובשניהם האל"ף של מילוי בלבד משתנית פעם ראשונה בצורת יו"י. שניה בצורת יו"ד. לפיכך כסי בתראי לחוד בעי הסבה לשיטה זו שכבר קדם אליהם תקון המצה בכל חלקיה אבל תרי קמאי הואיל והכרפס חוצץ ביניהם לא בעי הסבה ולדידן בתוקף הגלות שאנו צריכים ביותר להרבות במתוק הדין כלהו בעי הסבה. והכרפס טבולו במשקה כי ע"כ צריך נטילת ידים תחלה והוא חומץ מספרו רבוע ב"ן והרי ב"ן גי' הטבו"ל רבוע היינו בעור זכר לג' מצות הנוהגות בחמץ ויש ממנו בכתובים בלא וא"ו ושלש אותיותיו הן בגי' ארבעה שמות היחוד נועדו יחדיו לבער החמץ הידוע. שהזיקו מצוי ולהשבית את שאינו ידוע בסוד הבטול דכתיב ביה גם אויביו ישלים אתו. והנה בטול בגי' הוי"ה אהי"ה שורף ומפרר לרוח ומטיל לים במ"ק הוי"ה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד (הגה"ה ברצות ה' גי' י"ג מלואי השם. דרכ"י אי"ש גי' קדמ"ת ע"ה ג"ם אויבי"ו ישלי"ם את"ו גי' י"פ אלהי"ם וי"ה על גביהם למתקם ע"כ:

רביעי בחלוקת החלה האמצעית לשתים יכוין לתוספת הזמנה אל הארת מוחין דאבא לראש זעיר באלהים פשוט שהה"א שלו נחלקת לשתים הדל"ת לבד

והוי"ו לבד וזאת הה"א מבינת אבא מפנימיות ההוד שלו לבינה של זעיר. וגם זה קצת מתוק יחשב לקטנות ראשון מאימא שקדם בכרפס:

חמישי בכוס שני יכוין שאחרי תרי ס"ג מאימא ואבא גדלות ראשון שלהם נכנסים עתה תרי א"ם ג"ל קטנות שני משניהם ואחריהם ס"ג שלישי מפנימיות של אימא גדלות שני הכל בבינת זעיר:

ששי בנטילת ידים להמוציא יכוין בברכתם על דרך הרחיצה הראשונה אלא דהתם י"ה ושרשו ע"ב מחכמת זעיר כמש"ל והכא י"ה משרש ס"ג שבבינת אימא הנכנס בגבורה שלה מאיר בבינה שלו וידוע כי ה' דהמוציא כוונתה בבינה מלך העולם דמתמן מזוני הוא המלך שהשלום שלו בסוד ההכרעה לקו האמצעי מכח הבינה דאיהי רחמי ודינין מתערין מינה וכתיב והמלך שלמה ברוך לפיכך נטילה זו בעי ברכה והבן זה:

שביעי בברכת המוציא ואכילתו יכוין שנכנס בחכמת זעיר מפנימיות חסד אבא ע"ב גדלות שני שלו וגם קטנות ראשון מאבא אלהי"ם פשוט והה"א שלו בצורת ד"ו כי אין כניסה לקטנות ראשון שהוא דין גמור אלא עם מתוק רב כזה הנזכר:

שמיני באכילת מצה נכנס בבינת זעיר מפנימיות גבורות אבא שם ס"ג גדלות שני שלו וגם אלהי"ם פשוט קטנות ראשון דידיה בצורת ד"ו אלא שהד' שלו בבחינת הגבורה נכנסת לבדה עם הרושם בלבד של ההוא כרעא דתלי והוא"ו עצמה משוירת לכזית מצה באחרונה. והנה ס"ג של גדלות שני יפה כחו למתק הדל"ת של קטנות ראשון אך הוי"ו שלו שדינו רפה יספיק למתקה בשם ב"ן אף כי שם עמה (במלאכתו) [במלואה] כדלקמן ושניהם מסוד הדעת דתמן וי"ו:

תשיעי מרו"ר בגי' מו"ת רמז לדינים של לאה שהיא כנגד דעת דזעיר ויש לה ד' אלפי"ן במלואה שהן דמ"ת נקבצו באו לה מארבעה מלואים של שם אהי"ה

המכוונים לע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והנשאר מהם עק"ב ענו"ה יראת ה' דאינון תרין אלהי"ם. חד לזעיר וחד לרחל בסוד הדבקים שאנו נותנים בהם ריוח בק"ש ומארבע אלפי"ן אשר אמרנו לאה לוקחת השרשים לעצמה בסוד הדל"ת שהוא בקשר של תפלין והמלוי שהיא מת עושה שליחותו בבכורי מצרים שרשי החיצונים בסוד פדיה ועריפה לפטר חמור שנכתבה מצותן בתפלין ומשם של מלוי זה נמתק עתה בחרוסת שחמש אותיות והתיבה עמו נרמזו בוא"ו של מרור (א"כ) [א"נ] וא"ו של מרור כוללת ד' אלפי"ן שזכרנו וב' בחי' שבחרוסת כדלקמן ותנן מצוה בחרוסת סוד המלכות ששם מתגלים החסדים בסיום יסוד אימא. והרמז רו"ת מלוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד מתמתק באותיות ח"ס בגי' חיי"ם. בסוד התפלין שיש בהן שם אהי"ה פעמיים והוי"ה אחת מספר כלן חיי"ם כי נרמז אהי"ה ראשון בחשבון האזכרות שהן במוחין של אימא במקומן. ואהי"ה שני בארבע אותיות רמז לכלים שלה סוד נהי"מ שהם הבתים אך הפרשיות הם סוד ד' אתוון דהוי"ה בהתפשט מוחי אימא להיות פנימיות אל הכלים ההם. ורחל שהוא אדנ"י נמתקת גם היא עם לאה בסוד טי"ט רמז לשתיהן ט"י ללאה ובשבילה בעי לקהויי י"ט לרחל כי שתיהן בסוד חו"ה מלוי אד"ם שהמלוי נמתק מהשרש ממראה מתניו ולמעלה בסוד ישראל ולמטה בסוד יעקב. ובשביל רחל בעי לסמוכי דכתיב בה סמכוני באשישות וכבר ידעת כי רגלי לאה עקב ענוה הן הם שני אלהי"ם אשר אמרנו מונחים בכתר רחל לפיכך היו"ד של טי"ט משותפת לשתיהן:

עשירי כשהוא כורך מצה וחזרת ואוכלן בהדדי בחרוסת יכוין שנכנס פנימיות ת"ת אבא מימין שהוא מ"ה עיקר בסוד החסדים ובן בסוד הגבורות טפלה לו אלו ואלו בדעת זעיר גדלות שני וגם אלהי"ם דקטנות ראשון מאבא והה"א בצורת ג' ווי"ן והמרור בסוד לאה כדלעיל מתמתק עמו ביחד. ואין מברכין על האכילה זו שאין זיווג

אלא ברחל. אך עושין כאן זכ"ר למקד"ש בגי' אש"ת כללות האחוריים ע"ב קפ"ד קס"ו ק"ל קד"ם וכולליהם למתק את כולם. עוד מקד"ש גי' דמ"ת סוד לאה כדאמרן למקד"ש בגי' דע"ת כהלל זו לאה שהיא דומה לרחל בשם אדנ"י בגי' הל"ל

יא בכזית מצה באחרונה יכוין פנימיות ת"ת אבא משמאל שהוא עיקר בסוד הגבורות. ומ"ה מן החסדים טפל לו אלו ואלו בדעת זעיר גדלות שני ונכנסת בזעיר ג"כ הוי"ו מצורת ד"ו של אלהים פשוט עם רושם הדל"ת שהיא עצמה עיקר באכילת מצה כמו שזכרנו למעלה. וידוע כי הדעת בטבע מציאותו מטה כלפי חסד אלא שאימא משפעת בו הגבורות בסוד ירך אמו ואם אין בינה אין דעת גמור לפיכך בבחינת החסדים שבו חתמנו הדעת בתלת ווי"ן סוד ההכרעה לצד החסד ובבחי' הגבורות שבו חתמנו אותו בצורת ו"ד מצד אימא ודי בזה:

יב בכוס שלישי והוא של בהמ"ז יכוין כי אחרי תרי מ"ה גדלות ראשון דאבא ואימא עמה נכנסין עתה תרי ע"ה קטנות שני לשניהם. ומ"ה שלישי גדלות שני דאימא מפנימיות ת"ת שלה הכל בדעת זעיר ובשלשתן יהיה ב"ן משתתף עמהם ועם תרי ע"ה אשר אמרנו יצורף ע"ד עם כל אחד מהן לכפול הבחינות אשר תמיד בדעת וכאן החסדים עיקר:

יג בכוס רביעי יכוין כי אחרי תרי ב"ן גדלות ראשון דאבא ואימא נכנסים עתה תרי ע"ד קטנות שני דשניהם וב"ן שלישי גדלות שני דאימא מפנימיות ת"ת שלה הכל בדעת זעיר ובשלשתן יהיה מ"ה משתתף עמהן וכן תרי ע"ה מצטרפין עם תרי ע"ד לכפול בחינת הדעת וכאן הגבורה עיקר לפיכך מתחילין בו שפוך חמתך וסי' לשלישי שהחסדים עיקר בו כאמור הזן את העולם כלו בחסד הרי בארנו כל הסדר בקיצור ברור. והילך מעתה מפתח וחותם לכל א' מפרטיו אלה המפתחות הוא שגור בפי כל ישראל לכנוס ממנו [למערכת] (לרבות) החותמות עדר עדר לבדו ראה

דרכיה וחכם כי אין מדרש בלא חדוש הט אזניך לי פקח עיניך ובין תבין את אשר לפניך:

(א) קדש חכמת אימא גדלות ראשון ע"ב ואבא ע"ב.קטנות שני דאימא אכדט"ם קטנות שני דאבא אכדט"ם גדלות שני דאימא לבדה ע"ב:

(ב) ורחץ הארת חכמת אימא ע"י חסד שלה יו"ד ה"י דע"ב:

(ג) כרפס שלשה מלואין של אלהי"ם מאימא חד דיודי"ן עיקר ועמו חד דההי"ן ואלפי"ן כפול ה"י ה' ה' ד"י ד"ו יו"י יו"ד:

(ד) יחץ הארת אלהי"ם פשוט מאבא והוא בצורת ד"ו:

(ה) מגיד בינה דאימא גדלות ראשון ס"ג בינה דאבא גדלות ראשון ס"ג קטנות שני דאימא א"ם ג"ל קטנות שני דאבא א"ם ג"ל גדלות שני דאימה לבדה מס"ג:

(ו) רחצה הארת בינת אימא ע"י גבורה שלה יו"ד ה"י ס"ג:

(ז) מוציא גדלות שני דאבא וקטנות ראשון שלו ע"ב ד"י:

(ח) מצה גדלות שני דאבא ד"ו ס"ג וקטנות ראשון שלו. והדל"ת עיקר עיין לעיל בסי' ז' ח':

(ט) מרור מן דמ"ת מתמתק מ"ת בחרוסת רו"ת ח"ס ט"י י"ט קהויי וסמוכי:

(י) כורך בחרוסת גדלות שני דאבא מ"ה ב"ן קטנות ראשוןשלו ה' בצורת ג' ווי"ן ה:

שלחן עורך עם התיבות והכולל בגי' רל"ב תנ"ה שתהא אכילתה בקדוש"ה לפנ"י אלהי"ם והמספר שוה עם האותיות:

(יא) צפון גדלות שני דאבא ב"ן מ"ה קטנות ראשון שלו ד"ו והוא"ו עיקר עיין לעיל בסי' ח' וי"א:

(יב) ברך חסדים דאימא גדלות ראשון

מ"ה וב"ן גדלות ראשון דאבא מ"ה וב"ן קטנות שני דאימא ע"ה ע"ד קטנות שני דאבא ע"ה ע"ד גדלות שני דאימא לבדה מ"ה וב"ן:

(יג) הלל גבורות דאימא גדלות ראשון ב"ן ומ"ה גדלות ראשון דאבא ב"ן ומ"ה קטנות שני דאימא ע"ד ע"ה קטנות שני דאבא ע"ד ע"ה גדלות שנית דאימא לבדה ב"ן ומ"ה:

נרצה בגי' משה סוד זעיר העולה אל הרצון. ודע כי האי"ן העליון הוא טעם הרצו"ן בגי' י"פ חסד:

אין מברכין על ספירת העומר תחלה בליל שני של פסח כי אם אחרי גמר הסדר כלומר עד סוף ברכה אחרונה וכוס רביעי דעהו וזכרהו:

מהדורא בתרא

כולל ומיישב הקיצורים לכם שהגיעו לידינו ממה שכתבו גורי האר"י ז"ל בכוונה הראויה לסדר של פסח וכתבו לכל הסדר דרך קצרה למתחילים בחכמה לכוין בכוס ראשון הוי"ה שכולה חיר"ק ובחתימת הקידוש הוי"ה שכולה סגו"ל ובמוצאי שבת על הנר בחול"ם ועל הבדלה בניקוד צבאו"ת ושהחיינו לשם מ"ה באלפי"ן ובנטילה ראשונה אע"פ שאין שם ברכה יכוין בשתי ידיו לשתי הויו"ת פשוטות ומלואיהן מ"ה וב"ן עם הכולל. ובכרפס לשם אלהי"ם לפניו ולאחריו למי שאוכל ממנו כזית. וליחץ ת"ם מלוי החסדים פעמיים בחסרון הכוללים ולמגיד פתיחה וחתימה בציר"י ובכוס שני הוי"ה שכולה קבו"ץ. ולברכת אשר גאלנו תחלה וסוף הוי"ה בניקוד אלהי"ם. ולנטילה שניה שמברכין עליה יכוין בה' אלהינ"ו ה' כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. ולברכת המוציא הוי"ה כולה בפת"ח ולאכילת מצה בציר"י ולאכילת מרור כולה שב"א. ולכורך אע"פ שאין שם ברכה יכוין באכילתו להוי"ה כולה חולם ולכזית מצה באחרונה ג"כ הוי"ה בניקוד אלהי"ם.

ולברכת המזון בקמץ ובארבע ברכות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ולכוס שלישי הוי"ה שכולה ו' שורק. ולכוס רביעי של הלל גמור הוי"ה בניקוד צבאו"ת.ובכל ארבע כוסות ברכה שלאחריהן כעין של לפניהן בשיטת מי שסובר כן להרבות במיתוק הדינין. וממילא למי שאין מברך אחריהן אלא במקצתן שנכוין בעל הגפן כמו בברכה שכנגדה מלפניה. יש גומרין הלל על שחיטתו ועל אכילתו וכשנוסיף על קרבן פסח המ"ק שלו עם המלות והאותיות ונוסיף ג"כ שלש מדות אלה על טל"ה במילואה יהיה זה וזה בגי' ישרא"ל ובמספר שוה שכינה עמה"ם והיא משלמת וכן י"ה יהו"ה צבאות. וכן גד"י מלא עם המלות והכולל שהוא במרום עשירי לטלה שרו של מצרים ודומה לו לקדשי מזבח באפי זוטרא. ודע כי מזל תאומים שבו נתנה התורה הוא עשירי קודש לכל המזלות בהסיר מן המנין ראשי התקופות טל"ה סרט"ן מאזני"ם גד"י בכוריהם של י"ב מזלות על דרך האמור בלוי אצל השבטים כי ממנו כהונה ולויה תאומי צבי' ודי בזה עכמ"כ. בילאו"א ילאו"א:

תם ונשלם סדר של פסח

פסח שני

יש לה הארה גדולה כמו ביום ראשון של ספירת העומר. והוא יום שני של פסח. ולפי זה ג"כ נקרא פסח שני כנגד מה שיש ליום שני של פסח. יש ג"כ לפסח שני שהוא כ"ט לעומר שנכנס שם ע"ב גדלות ראשון דאבא בחכמה של חסדים אשר בדעת של זעיר. כמו ביום ראשון של העומר שהיה נכנס שם ע"ב גדלות ראשון דאבא בחכמה של חכמה דזעיר כך עתה נכנס זה השם עצמו בחכמה של חסדים דדעת דזעיר בזעיר. ולכן הוא יו"ט ואין אומרים נפילת אפים והבן. פסח שני גי' שר"ח ר"ת שב"ת רא"ש חוד"ש. כמו שאין אומרים בהם נפילת אפים כך אין אומרים בפסח שני. לאפוקי האשכנזים שאומרים בו נפילת אפים אל יהיה חלקי עמהם

במנהג הזה. כי לפי בחינת של העומר יש יותר הארה לפסח שני מל"ג לעומר. ול"ג בעומר אין אומרים נ"א ובפסח שני אומרים ואינו יודע הטעם שלהם אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה.

ל"ג לעומר

אז מתגלה שם כד"ט כי בכל יום אנו ממשיכים זה המיתוק מן האם העליונה שהיא מתפשטת בעשרים ימים הראשונים לאות כ'. ובד' ימים האחרים לאות ד'. ובט' ימים האחרים לאות ט' אשר בהצטרפם יעלו למספר ל"ג בעומר כמנין כד"ט שבו פסקה המיתה. וכן רבו יתירה אשתכח ליום מ"ה של ספירת העומר והוא ר"ח סיון דכתיב ביה ביום הזה באו מדבר סיני ובו הושלמו אותיות לה"י של אלהי"ם ממש כמספר שם מ"ה.

שבועות

צריך לטבול בערב שבועות. ודע כי כל מי שבלילה ההוא לא ישן כלל ועוסק בתורה. מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק. והוראת חיי האדם הוא תלוי בלילה הזאת ודי בזה. מהר"ן זללה"ה נלענ"ד כי בשאר ימות השנה שאדם נעור לילה א' ועוסק בתורה ניצל מכרת א'. אמנם בליל שבועות מי שיזכה להמשיך כתר ז"א להכתיר אותו. בודאי שיזכה להנצל מכמה כריתות. וז"ס כר"ת אותיות כת"ר. להורות כי ע"י תיקון זה ינצל מפני זה. ולא עוד אלא שמכתירים אותו בכתר תורה:

בקדרותא דצפרא דשבועות קודם שיעלה עמוד השחר בעת שמשחיר פני הרקיע סוד אילת השחר אז מצוה לטבול כדי לקבל תוספת קדושה מבחינת הכתר ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים:

למ"ד יתרו קודם מ"ת בא. לכך פתח הקב"ה באנכי. אות אל"ף כנגד שרי אלפים. אות נ' כנגד שרי חמשים. אות כ' כנגד שרי מאות שכן אות כ"ף

במילואה גי' מאה. ואות י' כנגד שרי עשרות להורות שהוא תיקן כל זה:

מס' כפתור ופרח בשם

הירושלמי דחגיגה

מעשה שהיה בבחור אחד בכל ימי נערותו. הלך אחר שרירות לבו ותאותו. ועזה יחוס אביו וכל משפחתו. פנה אל רהבים. וחברי גנבים. עד כי גדל מאד מכל הגנבים באומנתו. ויהי היום ותחל רוח ה' לפעמו. להשיבו אל יחוס אביו ואמו. ונתחרט על כל מה שעשה. אבל שאור שבעיסה מעכב. ויבא שם אל המערה אשר לו. ויבך שם על כי לא יכול להכנע כי הרגל על כל דבר שלטון. הלך ונשתטח לפני ר' שמעון בן שטח. ואמר לו ר' ר' אבי אבי אנוש כאבי וחובי בחובי. ועקב סביבי. ובקרבי ארבי. אמרתי אני בלבי לשוב. ולא ירפני חמת עכשוב. ויען לו בני שב לימיני. אל תבך ואל תתעצב. כי בדבר נקל אמציא תרופה למחלתך. ותעלה למכתך. אך השמר בני מן הכזב בכל ענינך. והתרחק בני מן השקר במשאך ומתנך. ידוע תדע כי לא תכשל. ונפשך מכל צרותך תנצל. ויאמר לו דבר קטן הוא ואקיימנו. כדברך כן אעשנו. ויאמר השבעה לי וישבע לו. וישוב לאהלו. ויהי היום הלך לבית המרחץ שכנתו. וגברה עליו תאותו. וגנב כל אשר אתה בבית כלי כסף וכלי זהב ושמלות. לא השאיר עוללות. ובצאתו אמר בלבו. וחשב בקרבו. אם תבא השכנה. האשה אלמנה. ותצעק על ממונה. מה אשיבנה אם אומר זך אני בלי פשע הריני מכזב בדברתי. ומשקר בתשובתי. ואיה איפה שבועתי. אז השיב כל מה שלקח. והבין חכמת שמעון בן שטח עד כאן:

מספר מעיל צדקה

מובא בבעל עקידה מעשה מאיש סוחר אשר קבל הרבה טובות מרבו

שגידלו ולמד אותו והשיאו אשה. ולבסוף העני רבו ובא אצלו ושאל ממנו מתנה לחיות בה. והוא השיבו בשפה רפה. ואח"כ שלח אצלו נער לבוש בלויי סחבות ומרגליות יקרה מאד בידו ובא לפני רבו ומכרה לו בעד סלע ואח"כ שלח אצלו איש אחד לבוש חמודות וקנאה ממנו באלפי זהב וכסף. ועשה זה כדי שיקבל המתנה בלי בושה ויחשוב שבא לו דרך מו"ו. עוד שם מעשה ואכתוב בקיצור אדם אחד שהיה עשיר גדול והיה לו בנים ובנות כו' פעם אחת הסכים בדעתו לילך למרחקים עם סחורתו ונכנס בספינה כו' ונשברה הספינה כו' עד שהגיע אל היבשה ערום ואביון ונתן שבח להש"י כו'. ובא לביתו התחילו כולם לבכות ועוללים שאלו לחם ואין כו' ע"ש באורך. פעם א' נזדמן לו אליהו כדמות זקן אמר לו אליהו ראה נא כי אני מת ברעב ע"כ יצאתי לחוץ לראות היש משכיל מרחם וחנון. אז התחיל האיש לצעוק צעקה גדולה ומרה כי נעצב לבו שלא היה יכולת בידו לתת לזה העני פת לחם כו' וכשראה אליהו גדול שברון לבו בזה. אז א"ל שאל מה אתן לך כי אני אליהו. וכשמעו זה נפל על פניו ארצה וא"ל אבי אבי איני מבקש לא עושר ולא כבוד אלא שאלה אחת קטנה שאזכה לראות תמיד בשעת מיתתו של אדם ובזמן שהנשמה משתחחת בגוף והולכת לבית עולמה לתת דין וחשבון אראה האיך באים ליטול אותה להביאה לפני הבורא ית'. השיב לו אליהו דע כי דבר גדול שאלת והזהר שלא תגלה הדבר לשום בריה כו' ע"ש. ואח"כ נעשה

עשיר גדול כו' ויהי כי עברו ימים יצאה בת קול ואמרו כי החכם של עיר יהיה נותן הנשמה לעולם שכולו טוב וכששמע זה האיש ההוא הלך אל המטה אשר החכם שוכב עליה וראה שורות שורות של מלאכי השרת באים ליטול נשמתו בשירות ובזמירות כו' וכל בני העיר בוכים כי המיתה של צדיק עושה רושם וכולם היו מתאבלים ובוכים וזה האיש היה שש ושמח אז אמרו כולם שאינם מבינים הדבר ראו זה האיש בער ולא ידע. ומן היום ההוא והלאה התחילו לבזות אותו. ויהי לתקופת השנה ב"ק מכרזת אוי לזה שהגיע זמנו למות. ושמע איש ההוא והלך לשם והלכו כולם בפנים שוחקות שמחים כי זה האיש הנפטר היה איש רע ובליעל ולא הניח ע"ז שלא עבדה ויבא גם האיש הנ"ל וישב על המטה וראה מלאכי חבלה בשלשלאות של ברזל שהיו באים ליטול את נשמתו בחימה עזה באכזריות גדול היו מכים אותו. וכולם האנשים ונשים שהלכו לשם היו מנגנים ומשבחים לשמו ית' שהוציא זה הרשע מהם. וזה האיש שהיה רואה זה אכזריות גדול כו'. היה בוכה ועומד בפנים זועפות וכשראוהו העומדים שם היו מבזין אותו ולא היה יכול לצאת מפתח ביתו כי רבים מע"ה הניעו ראש כנגדו כו'. ולבסוף סיפר להם קצת הדברים להודיע כי העוה"ז הוא הבל וריק ואין לאדם רק מה שעסק בתורה ומצות ובמעשים טובים לשם שמים. השם יזכנו להיות מעושי רצונו יתברך ויתעלה. אמן כן יהי רצון:

מכבוד הרב הצדיק המפורסם פאר ישראל נ"י ע"ה פ"ה חסיד ועניו מעוטר

ביוחסין מרנא ורבנא כקש"ת מוה' אורי יהושע אשר אלחנן בהרב

הצדיק הק' זצללה"ה מק"ק פאריסאוו.

להיות לראי' ביד המוכ"ז הרבני החסיד ירא ד' וכו' מוהר"ר ר' מאיר מראדום שגם אנכי אי"ה כשיצא הספר הקדוש תורת נתן מבית הדפוס אקח בל"נ ס' אחד במחיר אשר יושת עלי בעל המביא לבית הדפוס הנ"ל ונתתי לו מעות קדימה כנהוג. ומצוה גדולה לסייע לו בכל מילי דמיטב.

בעה"ח יום א' פ' צו בא ששן לפ"ק פה גראדזיסק.

המדבר למען כבוד השי"ת וכבוד המחבר ותורתו.

אורי יהושע אשר אלחנן בן כ"ק אאמו"ר זצללה"ה מפאריסאוו.

הסכמות

הסכמות

משך עשר שנים מיום צאתו מבה"ד ולהשומעים ינעם.

דברי החותם ככל חותמי ברכות יום א' לסדר וירא אליו ה' באלני ממרא

שנת                              קבוץ הגליות                            לפ"ק

ירחמיאל ישעי' מינץ בערג חופ"ק ליקאווע

תורת נתן

מתני קטורי רמאי הורמני דבוריידי קריבו שמעו מאן מנכון דסליק ונחית מאן כנש רוחא בידו יקום ויגדע בשעתא דסליק ברעותא דרישא חיורא למעבד יקרא ליקריה סליק חד טהירו סתימו ברעותא (נ"א ברישא) דכלא נשב ביה ואפיק קומרין טהירין מתחברן כחדא

גם את שם חתני האברך המופלג כו' מוהר"ר יוסף יחיאל במוה' ירחמיאל נ"י אזכיר פה לטובה כי הי' לי לעזר בהעתקת הספר מהכתב יד ישן נושן ובהגהותיו ובזכות זה ישמרהו השי"ת עם כל ב"ב מכל רעה ויתן לו כל משאלות לבו לטובה.

אודיע ברבים שאסור לכל אדם להדפיס הספר הלז במדינה זו או במדינה אחרת בלתי רשותי או רשות

מב"כ כי מקנת כספי הוא ואדם יכול לאסור את שלו על כל העולם. וחק הקיר"ה ידוע, וג"כ ענש יענש בפלילים ודי בזה.

מודעה לידע ולהודיע שכל מה שנז' בס' הלז גוי או עכו"ם וכדומה, הכל קאי על העמים הקדמונים אשר לא נגה עליהם אור האמונה וההשכלה בד' ובתורתו, לא כן העמים בזמנינו אשר נותנים כבוד ויקר לתורת משה, ומאמינים בעקרי הדת והאמונה וחלילה לנו לכתוב עליהם שום גנאי ודופי ואדרבה מוזהרים אנחנו עפ"י דת תוה"ק לדרוש שלומם וטובתם כל הימים כנודע לכל:

הקדמת המביא הס' הלז לבית הדפוס

יעלזו המקובלים ויגילו היודעים יודעי החן, אשר דברים נכבדים ישרים למבין מביני דעת, אפיץ ביעקב ואחלק בישראל, אמרים בהירים, צחים וברורים, מפז יקרים, מפנינים נבחרים, היוצאים מפה קדוש, הרב המקובל האלקי הר' נתן שפירא מתלמידי האר"י, והנה שמו נקרא תורת נתן שפירא, שמו נאה לו, כי כשמו כן הוא הורה ומורה דרך ה' ושפר מללו, ומעת שהזמין ה' לידי הכתובים, רעיוני לבי ירחישו ס' קדוש כזה נאה ויאה שיתגלה לדורינו, ואמרתי בא העת אשר תזרח ותופיע אור תורת נתן, סעיפי לבי לא נחו ולא שלוו ולא שקטו עד אשר העתקתי מהכתב יד הישן, והי' לי יגיעה רבה ועמל גדול עד אשר העתקתיהו מהכתב יד ישן נושן וגם כי היה בתוכם כתב יד ספרדי, ואת הכל העתקתי בהגהה מדיוקת, ועתה אודה לה' כי הפליא חסדו עמדי, עד כה עזרני, על ידי תפיץ מעיינות חכמת רבינו הק' נתן שפירא החוצה, אחר תעלומות חכמתו נרוצה, כי ראשו אחוז בחבלי הקבלה האמתית, אשר מקדמונו של עולם לו נתקבלה, יפיץ ענן אורו להביא לדפוס מצפוני אור תורת נתן, להלהיב לבות העוסקים בחכמת האמת כי בו דרושים נחמדים, בוערים כלפידים, אשר כל שכיות החמדה עמם בל נמדדים, הכל מהאר"י ותלמידים, כאחד אגודים, זה יעמוד שמי וזה זכרי לדור ודור:

ישתבח היוצר ויתרומם הבורא אשר הושע ידו לי וזכני להתודע ולהגלות ס' הקדוש תורת נתן ע"י, זכותו וזכות תורתו יעמוד לי ולזרעי אחרי, ועוד זאת תיתי לי כי שמתי עינא פקיחא להגיה ס' הקדוש הזה בהגהה מדויקת פעמיים ושלש פעלתי על כל דף ודף, אבל כבר אמר החכם כל הנברא נפסד, וכל הנפסד מפסיד היוכל אנוש לזכות במשפט הדפוס, שגיאות מי יבין, ובפרט כי הכתבים אשר העתקתי מהם לבית הדפוס היה כתב ישן נושן ולא רציתי לשלוח יד ולשנות מהכתב יד, צ"כ  אליכם אישי ישראל אקרא בתחינה, אם הקורא ימצא בס' הלז איזה ענין או תיבה שהלשון קצת מגומגם או חסר או יתיר או בלתי הבנה ידין אותי לכף זכות.

דברי המדבר והמביא הס' הק' תורת נתן לדפוס להאיר לארץ ולדרים עליה.

הצעיר מאיר בהמנוח מוה' מרדכי הלוי בארנשטיין מראדום

תורת נתן

ז 13

תורת נתן

14

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

ט 17

תורת נתן

18

תורת נתן

נלע"ד נתן כי שפרה היא מצד בינה עלאה כי שם קדמ"ת היא אחורים דאהי"ה דמילוי יודי"ן שהיא בבינה ולא באבא וגם אהי"ה פשוט ומילוי ומילוי דמילוי הוא א"ם אותיו' הרי קדמת ואם גי' שפרה.

תורת נתן

20

ס"ת בפ' וירא דף צז ע"א:

תורת נתן

תורת נתן

22

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

24

יג 25

תורת נתן

תורת נתן

26

תורת נתן

יד 27

תורת נתן

תורת נתן

טו 29

תורת נתן

תורת נתן

30

תורת נתן

טז 31

32

תורת נתן

תורת נתן

יז 33

תורת נתן

34

יח 35

תורת נתן

תורת נתן

36

יט 37

תורת נתן

נלע"ד נתן שז"ס ויאמרו אליו נקוד על אי"ו שאית אלף היא בסוד אֶלף:

תורת נתן

כ 39

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

כא 41

42

תורת נתן

תורת נתן

ר' אלעזר פתח על משכבי בלילות וגו'. על משכבי. במשכבי מבעי ליה מאי על משכבי וכו':

תורת נתן

תורת נתן

כג 45

תורת נתן

46

כד 47

מספר המאות. ה' אותיות מנצפ"ך שבהם נשלם הט' מאות. וזהו ך חמשה מאות ם ששה מאות ן שבע מאות ף שמונה מאות ץ תשעה מאות. ועד כאן נשלם הכ"ז אותיות בבחינת יחידית עשירית מאות. וא"ב הזה נקרא א"ב של אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ף טצ"ץ. ואם תצרף הכולל עולה מספר אל"ף שהוא אחד גדול של יו"ד מאות. וכך מחשבין כל העולם במספר הזה שהולכים עד אות ט' במספר יחידית. ומיו"ד עד צ' במספר עשירית. ומאות ק' עד ה' אותיות מנצפ"ך כנ"ל הולכים במספר ט' מאות כנ"ל עכ"ל: וכוונתי בהדפסת מאמר זה בשביל שהרב בעל המחבר מהרנ"ש זללה"ה מחשב כמה פעמים. חשבונות מאותיות מנצפ"ך ועל ידי מאמר זה יוכל כל אדם להבין היטב:

מאיד נרי, בנוגה אור, בס' תורת נתן.

אוצר דלתיו ננעלו, בפי אנשים נואלו.

אכן שעריו פתחו ליודעים מהרו עלו.

ירד פנימיות ים, פנינים העלה.

יסודו סוד זוהר מקורו הערה.

יגלה רזי אל, לחכמי ישראל.

רמזי סודותיו, וגודל שבחיו, חתומי טבעת

ראו ספר מזהיר, ועין כל יאיר.

ראו כי הוא עץ יפה ענף ומציל.

ראו לא עץ מאכל הוא, כי אם עץ חיים.

בא לגן נחמד, ואל פרדס בשמיו רכלו.

נעלמה ונסתרה, ושרשיו מיוסדים עלי דרך ישרה

מוציא פרי מאד מתוק כאורה

ודעו סתרים, בלב נכון יטחון.

דברי חכמים ומנהגיהם בו נקבצו.

כנהו בשם תורת נתן שהורה ומורה לכל דרך ישרה.

יודעי בינה ודעת, רמזי סודותיו להם מודעת.

העדרים נאספו, אבן יקרה גללו.

לחכמי לב ממעיני החכמה דלה דלו.

ושתו צמאים נוזלים, כטל אמרים יזלו.

יהי נא אמרינו לרצון לפני אדון כל.

זכות המחבר יעמוד לי שאזכה להוציא חבורו מהר.

להיות ממזכי וממצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

מס' אור עינים

אב גד הו זח טי כך למם נן סע פף צץ קר שת:

את בש גר דק הץ וף זע חס טן ים כל:

אי בט גח דז הו כת לש מר נק סץ עפ.

איק בכר גלש דמת הנך וסם זען חפף טצץ:

אב הקב"ה בחר כ"ז אותיות התורה והתפלה שהם הולכים תחלה בסדר יחידית ונשלם יחידתם באות י' והם כזה א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'. ואחר כך הולכים ט' עשירית ונשלם עד אות ק'. והם כזה י' הוא אחד גדול של עשר. וכן כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ'. ואח"כ הולכים ט' מאות. ומתחילין מאות ק' שהוא אחד גדול של עשר עשירית. ואח"כ ר שני מאות ש שלש מאות. ת ארבע מאות. ואח"כ הולכים אחר

תורת נתן

כה 49

תורת נתן

תורת נתן

50

תורת נתן

כו 51

52

תורת נתן

תורת נתן

כז 53

תורת נתן

54

תורת נתן

כח 55

תורת נתן

56

תורת נתן

כט 57

תורת נתן

58

ל 59

תורת נתן

תורת נתן

לא 61

תורת נתן

תורת נתן

62

לב 63

תורת נתן

תורת נתן

64

תורת נתן

לג 65

66

תורת נתן

תורת נתן

לד 67

תורת נתן

68

תורת נתן

לה 69

תורת נתן

70

*) נרחה שחסר כאן והרב הגאון רש"ז מלובלין אמר שצ"ל הוא לפי התפשטותו, והרב המאוה"ג מליקאווע אמר שאיו כאן חסרון רק תמורת מלת כי צריך להיות כן ובזה הענין מתוקן, כפי שמפרש ואזיל.

תורת נתן

לו 71

תורת נתן

72

תורת נתן

לז 73

74

תורת נתן

תורת נתן

לה 75

76

תורת נתן

תורת נתן

לט 77

78

תורת נתן

תורת נתן

מ 79

80

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

82

תורת נתן

מב 83

84

תורת נתן

תורת נתן

מג 85

תורת נתן

86

תורת נתן

לד 87

88

תורת נתן

תורת נתן

מה 89

תורת נתן

90

תורת נתן

מו 91

92

תורת נתן

תורת נתן

מז 93

תורת נתן

4

תורת נתן

מח 95

תורת נתן

96

מט 97

תורת נתן

עניני צדקה

98

תורת נתן

100

עניני צדקה

עניני צדקה

101 נא

עניני צדקה

102

103 נב

עניני צדקה

עניני צדקה

104

עניני צדקה

נג 105

103

עניני צדקה

עניני צדקה

נד 107

108

תורת נתן

תורת נתן

נה 109

תורת נתן

110

נו 111

תורת נתן

תורת נתן

112

תורת נתן

נז 113

תורת נתן

114

עניני צדקה

נח 115

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

תורת נתן

116

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

ו

תורת נתן

תורת נתן

ז

תורת נתן

תורת נתן

ח

תורת נתן

תורת נתן

ט

תורת נתן

תורת נתן

י

תורת נתן

תורת נתן

יא

תורת נתן

תורת נתן

יב

תורת נתן

תורת נתן

יג

בלק"ת פ' תולדות בד"ה ויעתר יצחק כו' בא"ד וז"ש כשמן הטוב כו'.

תורת נתן

פ' וישלח

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו.

יח

הסכמות

קטורי    רמאי. הם

                   הצדיקים המקשרים הספי' הרמו' א"נ המקשרים כל הד' עולמות אבי"ע. א"כ המקשרים נר"נ שהם מכסא וחיה ואופן בנשמה ורוח ונפש שמבינה ות"ת ומלכות הורמני מלשון הורמנות'

שם בד"ה עלאת אות ז' כו'. בא"ד ובסוד הרמוז בר"ת "את "יום "השבת כו':

כלא וסליקו ונחתו ואתעביד כלא חד:

זוהר פ' בראשית דף ט"ו ע"ב ס"ת ונדפס בסוף הס' בהשמטות

תורת נתן

תורת נתן

יט

תורת נתן

וההוא טהירו סתימו כד נשיב בה ואנהיר אקרי אהי"ה ההוא טהירו סלקא ונחתא וזריק זיקין ניצוצין ואנשיב בה ואפיק חד חילא טמירא ואקרי שמיה אשר אהי"ה בגליפו טמיר וסתים אינון קומרי'

קומרין טהירין דאתחברו מגו חד טנרא סתים נפקו בגליפו בחילא דההוא טהירו עילאה ואקרי יהו"ה:

תורת נתן

יט

תו נשיב בה ואפיק זיקין נציצין זרקין לכל עובר ואפיק חד חילא טמירא נצוץ לכל סטר ואיקרי א"ל חסד:

תו ההוא טמירא טהירו סתים ושב בה וסלקא ונחתא וסליק באלף ומאתן קיטורין דנורא ואפי' חד חילא טמירא ואיקרי אלקים ודא גבור' מהאי מתפשטאן חילין טמירין להטין לכל סטר מנהון די מתקנן בתיקוני יאות ומנהון די מתקנן בתיקוני אחרי:

תו נשיב בה ואפיק חד חילא טמירא דאיתקרי יהו"ה מדת רחמים ואיתקרי שמים (נ"א ואקרי שמיה ת"ת) וקיימא בין תרין חילין דאתקרון צבאות ואינון נצח והוד:

לתתא מנהון אית דרגא לתתא ואקרי שד"י ואקרי הוי"ה וע"ד תרין ד'

תורת נתן

צבאות עמנו וכו' ד' צבאות אשרי וגו' וע"ד ד' ד' חד וחד צדיק חי העולמים לתתא מלכות ואתקרי אלקים שכינה תתא' כלילא מכל גוונין ע"כ יחודא שלים:

פ' תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק:

תורת נתן

תורת נתן

כד

פ' תולדות דף קל"ז ע"א וז"ל:

ד"א ויעתר יצחק דצלי צלותיה וחתר חתירא לעילא לגביה מזלא על בנין דהא בההוא אתר תלין בנין דכתיב ויעתר לו ה' אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו חתירה חתר ליה קב"ה וקביל ליה וכדין ותהר רבקה אשתו:

„ (כן מ"כ בסע"ח ש"ב ח"ב פי"א וז"ל כי שערות רישא שעיעין יתיר והם יותר דינין נכפים והמותר והסיגי' שנשאר מבירורם הם דינין קשין אך ממותר בירורי שערי דיקנא

                        ז

תורת נתן

נפקו סיגים דקליפ' ממש גמורים ולכן הוי קשישין יתיר ולא שעיעין ע"ש:

תורת נתן

כה

ס"ת פ' ויצא דף קנ"ו ע"ב.

ותאמר רחל אל לאה.

תנ"י נ"א ל"י

(גי' ה"וי"ה ו"אדנ"י) מדודאי בנך הב לי ברכאן מההוא אתערו דאינון דודאים דאתער לגבך סטר ימינא:

תורת נתן

זהר פ' מקץ דף קצ"ג ע"ב:

ויהי מקץ וגו'. ר' אלעזר פתח ואמר חי ה' וברוך צורי וירום אלהי ישעי אלוהי כתיב בוא"ו האי קרא אית לאסתכלא ביה חי ה' דא צדיקא יפודא דעלמא דאקרי חי עלמין וברוך צורי דא הוא דכתיב ברוך ה' צורי ודא עלמא דאתקיים עליה צדיקא דא. וירום אלהי ישעי. וירום דא עלמא עלאה. אלוהי בוא"ו דא שמים כד"א השמים שמים לה'. ת"ח ברוך

תורת נתן

כו

המכוסה ונגדל גם הוא ונכפל לב"ש כנ"ל והשליש הא' נשאר במקומו. והשליש הא' נצטרף עם זה השליש שעלה מלמטה מהחזה כנז' ועלו ב"ש אלו בכתר דז"א דוגמת החב"ד שבכל א' מהם יש ב"ש כנז"ל ובזה תבין    ענין   ב'   מלכים

ה' יום יום יעמס לנו ברוך אדנ"י באל"ף דל"ת נו"ן יו"ר והאי קרא רזא דחכמתא איהו. יום יום אלו שנתים ימים כד"א ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור רזא איהו כמה דאתמר דא יוסף דנהר דא יוסף הצדיק הוא. עכ"ל הזהר:

תורת נתן

תורת נתן

כז

פי'  כי  ר"א     ור' אבא

              נכנסו במערתא

דלוד ואח"כ בא רשב"י ור' יצחק ור' יהודא ונתחברו כחד והתחילו לגלות רזא דכוס של ברכה ומפני שהיו חמסה שהם כנגד ה"ח כנודע        לכן       חדשו

דר"ן ע"ב. ת"ח כוס של ברכה הכא בהאי אתגליין מילין עלאין הכא דאגן במערתא אימא הכא אתגליין רזא דרתיכא קדישא כוס של ברכה בעי לקבלא ליה בימינא ושמאלא:

הנה        נודע        מ"ש

               האר"י       ז"ל

שמרע"ה הי' בסוד העיבור ז' חדשים מקוטעים הוא היסוד דאבא כשנכנס ביסוד דאמא כדי לכנוס בתוך הזעיר אזי קודם שיתגלה בגוף דזעיר הוא טמיר וגניז בתוכה עד שיעבור ז"ס ואינם שלימות דהיינו כח"ב דח"ג ושליש העליון דת"ת      הרי     הם    ז'

דף י"ב ע"א. ותצפנהו שלשה ירחים אלין תלת ירחי דדינא קשיא שריא בעלמא והאי נינהו תמוז אב טבת (ג"א שבט) מאי משמע דעד לא נחית משה לעמלא שכיח הוה איהו לעילא וע"ד אזדווג' ביה שכינתא מיומא דאתייליד מכאן אמר ר"ש רוחיהון דצדיקי' שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא:

כח

תורת נתן

והנה         נ"ל        שכמו

                  שמט"ט    הוא

מנהיג לד' מלאכין דמרכבה כמ"ש ברע"מ פ' פנחס ונע"ר קט"ן נה"ג ב"ם ס"ת למפרע "מיכאל "גבריאל "נוריאל "רפאל ומט"ט שנק' נער הוא מנהיג אותם וע"פ נגמר הדין כנודע מפרקי ההיכלות דר' ישמעאל כ"ג כן  ס"מ הוא מנהיג הד'  רגלי   מרכבה  טמאה

דף מ"ב ריש ע"א. דלכל ב"נ דאית ביה ארבע יסודין ארבע מלאכין נחתין עמיה מימינא וארבע משמאלא. ד' מימינא מיכא"ל גבריא"ל רפא"ל נוריא"ל וד' משמאלא עו"ן משחי"ת א"ף וחמ"ה. מסטררא דגופא מט"ט נחית עליה מימינא וס"ם משמאלא ולית ב"נ דלית ביה ארבע. יסודין וכו':

הנה כבר פי'   האר"י

           זלה"ה       בזה

המאמר מה שפי' אבל מה שנ"ל להוסיף על דבריו מפני שיש לדקדק מאחר שע"י יהושע נער אתער נער דלעילא לעשות שם מלחמה עם השר של עמלק שהוא ס"מ ע"מ ל"ק ק"ל נפלת  מן        שמייא     א"כ

 איך    אמר        משה

תורת נתן

פ' בשלח דף ס"ו

אר"ש בשעתא דנפק יהושע נער אתער נער דלעילא ואתתקן בכמה תקוני' בכמה זיינין דאתקינת ליה אמיה לקרבא דא לנקמא נוקמ' דברית. והיינו דכתיב חרב נוקמת נקם ברית וכו':

תורת נתן

כט

תורת נתן

נלע"ד נתן להבין המאמר הזה ע"ד שמביא האר"י זללה"ה בש' הצלם וז"ל דע כי בחי' הצלם הוא נמשך מהזיווג דאו"א הנק' הוי"ה ואהי"ה דיודי"ן וכן באלו ב' שמות נרמזים כל הג' בחי' של הצלם כי בחי' הראשון הוא מ' דצלם הנעשה מד' יודי"ן דהיי"ה. ובחי' הב' היא ל' דצלם הנעשה מג' יודי"ן דאהי"ה. ועתה נקח ההי"ן והווי"ן כי הם אותיות השרשיות הנמצאים גם בהוי"ה ואהי"ה הפשוטים בלי מילוי ונעשה מכל אות ג' ווין הרי מד' ההי"ן י"ב ווי"ן       ועוד     ג'     ווי"ן

פ' יתרו דף ע"ג ע"ב ברזי דרזין.

בדרועא ימינא הוה חקיק ורשים רשומא הרא סתים מבני נשא מגדל חקיק ביה אריה ואלף זעירא רשים בגויה וסימנא דא (שיר ד') אלף המגן תלוי עליו. כל זמנא דאגה קרבא ההוא רשימ' סלקא וברטא ועל מגדל מכשכשא האי אלף (המגן) וכדין אתתקף לאנחא קרבא כד עאל בקרבא מכשכשא ההוא אריה וכדין אתנכר כאריה ונצח קרבין וההוא מגדל אתרהיט יסימנו (משלי יח) בו ירוץ צדיק ונשגב. ונשגב דוד משנאיי דלא יכלין לגביה ומן, סימנין אליו ורשימין אילין הוה רשימין בדרעיה שמאלא:

ל

תורת נתן

לא

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

פקודא ליתן מחצית השקל וכו'.

תורת נתן

תורת נתן

לג

העשיר לא ירבה וכו'

תורת נתן

תורת נתן

לד

תורת נתן

תורת נתן

לה

תורת נתן

תורת נתן

לו

זו"ח פ' תשא

פתח ואמר בכור שורו הדר לו בכור שורו דא יוסף הדר דא יעקב דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף ומנ"ל דאקרי יעקב הדר דכתיב וימלוך תחתיו הדר ואוקמו' באידרא קדישא עכ"ל:

תורת נתן

תורת נתן

לז

שם ר' יצחק על משכבי בלילות. אמרה כנ"י על משכבי אתרעמנא קמיה וכו'.

תורת נתן

שם. ר' אבא אזיל לכפר קניא כו' והיו עמיה ר' יוסי ור' חייא א"ר

תורת נתן

יוסי כתיב אשת חיל עטרת בעלה וגו':

ע"ב אמר ר' אבא כו'. אשת חיל דא כג" דהיא גבירתה מכמה וכו'

וז"ש אור צדיקים ישמח אותיות משי"ח שע"י משי"ח יבא היחוד והשמחה והשחוק בבנין הבית.

תורת נתן

שם. ר' אבא פתח ואמר אשת חיל מי ימצא דא כנ"י כו' מי ימצא כד"א אשר ימצא אתכם  באחרית  הימים:

תורת נתן

שם ורחוק מפנינים מכרה מכרה מקחה מבע"ל. אלא לכל אינון דלא מתדבקן בה בשלימו כו':

פי' הפ' וישכחו את ד' אלקיהם ירצה ע"י שהם שכחו מלעשות הזיווג של ד' אלקיהם גרמו בעוה"ר לעשות

בפנימית דזעיר בכל גופו ומי שמרחיק היסוד דבינה מלהתפשט בפנימית דזעיר שהוא ורחוק מפנינים מכרה השכינ' מוסרתו ביד החיצונים ולכן מדייק מכרה ולא מקחה שהוא מרמז על החטא שעשה שלא גרם התפשטות ה"ח וה"ג בז"א שהם י' הויות גי' ס"ר ועם ה' כוללים הרי סר"ה גי' מכר"ה גי' ג"כ סר"ה ומה שהוא מביא ראיה מסיסרא עי' בפ' לך לך מ"ש על פ' זה ןתמצא פירושו:

שם ר' חייא פתח קרא אבתרה ואמר בטח בה לב בעלה דא קב"ה דבג"כ מני לה על עלמא לאתדכרא כו':

תורת נתן

תורת נתן

שם. ר' יוסי פתח קרא אבתרה גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה. גמלתהו טוב היא זמין טב לעלמא זמין טב להיכלא דמלכא כו':

שם א"ר אמא וילדה זכר וכי כיון דמזרעת יולדת דכתיב וילדה האי קרא הכי מבעי ליה אשה כי תהר כו':

דף מ"ג ע"א ת"ח בשעתא דב"נ אתי לאתקדשא כו'. אתער עליה רוחא אחרא קדישא כליל דכר ונוקבא ורמיז קב"ה כו'.

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

שם ובספרא דחרשין דאשמדאי כו'. עד לסטר שמאלא מסאב':

תורת נתן

שם. ת"ח בשעתא דנשמתא נחתא לאלעלא לה בהאי עלמא נחתא כו' עד הה"ד מה רבו מעשיך ד' כלם וגו':

שם ת"ח אסור לי' לב"נ לאשדאה מאני דביתי' כו'. עד דהא אתדחיא הוא מכלא:

תורת נתן

שם ע"ב ת"ח כל רוחין דעלמא כד נפקית כלילן דדכר ונוקביה כו'. ואתחברן בזווגא בגונא חד בכלא רוחא וגופא כו'. עד. כפום אורחוי דעלמא דאינון גרמו:

שם ר' אלעזר אמר לאו הכי דהא כלא דכר ונוקב' כלילן כחדא כו'. עד הה"ד ושלשים יום ושלשת ימים וגו':

תורת נתן

תורת נתן

תורת נתן

שם וטמאה שבעת ימים דהא כל שבעה יומין לא עאלין כו' עד אינון דמי דכיא:

תורת נתן

תורת נתן

דרכיך נגה אור ירצה ותגז"ר גי' ד' אהי"ה ב' דיודי"ן ודאלפי"ן ודההי"ן ואלו הד' הם הלבושים של ה"ח דאבא דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ישיבת החסדים הוא נק' אמ"ר "אור "מים "רקיע "רוח כשהטיפת חסדים באבא הוא נק' אור באמא נק' מים בזעיר נק' רוח ויקם גי' יוסף ל"ך גי' נ' שהם ה' חסדים שיורדי' מאו"א ונכנסים בזעיר ומשם ליסוד ומיסוד למלכות לתקן אותה או שנכנסים בזעיר ויורדים ביסוד להמתיק הגבורות אשר שם וזה ועל דרכי"ך שהם

הגה"ה ויקם עדות ביעקב הנה מביא האר"י זללה"ה ברוש פרצוף יעקב ע"ש וז"ל ונלך עתה אל הקו האמצעי דיעקב כי הנה נתבאה לעיל כי היסוד דאבא מתלבש תוך ת"ת דז"א אשר ממנו נעשה הכתר של יעקב כנז' ואמנם עטרת היסוד דאבא אשר הוא מלובשת בכל היסוד דז"א הנה גם הוא מתחלק בדעת ובת"ת וביסוד דיעקב שהוא קו האמצעי שלו עכ"ל וז"ש ויק"ם גי' יוס"ף שהוא יסוד דז"א שנעשה דעת דיעקב

הגבורות שנק' דרכי"ה כמו שפי' האר"י זללה"ה בזהר פ' ויצא על פ' דרכי"ה דרכי נועם וזהו ועל דרכי"ך שהם הגבורות נוגה אור שמאירים בגבורות וממתקים אותם וזהו גם סוד של הפ' קומי רוני בלילה לראש אשמורת קומ"י גי' יוס"ף בסוד והקמותי את בריתי כשיש לו י' הויות שהם ה' חסדים וה"ג כמספר רנ"ו אז הוא קישוי האבר כדי

והוא"ו דעדות הוא ת"ת ויסוד כי לית ויו בלא ו"ו ונק' היסוד בלשון קומה שה"ס והקימותי את בריתי בסוד קישוי אז נעשה קו האמצעי דיעקב והוא דת"י באיזה הזמן נעשה זאת הבחי' וז"ש שם תורה בישראל כשיסוד דאבא הנק' תורה הוא ביסוד דז"א הנק' אז הוא מתקן אותה קו האמצעי של יעקב: ע"כ הגה"ה

תורת נתן

תורת נתן

שם בכל קודש לא תגע ת"ח בכל יומא ויומא כנ"י נטלא מבי מלכא מזונ' לרוחיהון דבני נשא וזגת להו בקדושא כו' עד ואשתכחת בתוקפא יתיר:

[1]  ספר אדם ישר – דרוש אחר בקיצור על אדם קדמון

(1) ספר עץ חיים – שער ט פרק ו מ"ב

והבן אמרם העולם כי מציאת העולם הם הז"ת לבד שהם זו"ן אלא בראשונה היו זו"ן נקבות מצד דין שהוא שם ב"ן ואח"כ היו זו"ן זכרים משם מ"ה כי כל מ"ה וב"ן נקרא בשם עולם.

 כי מציאות עולם הם ז' תחתונות לבד שהם זו"ן אלא שבראשונה היו זו"ן (נ"א – ז') נקבות מצד הדין שהוא משם ב"ן, ואח"כ היו זו"ן זכרים משם מ"ה כי כל זה שהם מ"ה וב"ן נקראים עולם:

[2]  ספר עץ חיים – שער ט פרק ו מ"ב

ואח"כ כשרצה להוציא מ"ה וב"ן שהם ענפי זו"ן אז נזדווגו ע"ב ס"ג הפנימיים שהם חו"ב ממש ואז נברא העולם במדה"ד ויצאה בת מתחלה שהיא שם ב"ן בפנים דא"ק ואח"כ יצאו ענפיו לחוץ דרך העין מטבורו דא"ק ולמטה ולא נתקיימו הענפים שבחוץ עד שחזרו להזדווג והולידו בן שהוא שם מ"ה בפנים ובחוץ והוא מדה"ר ונתקיים העולם כמשארז"ל ע"פ ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים

[3]  ספר עץ חיים – שער ג פרק ב

בראשית ברא אלהים [שהיא מלכות דא"ק הנקראת אלהים ומכחה נבראו שמים וארץ דאצילות] ומתחלה לא נתקנו עד שיצא הדר מלך הח' (ממ"ה סא"א) שם הוי"ה הוא תולדות היסוד דא"ק מילה שניתנה בח' והוא הדרת פני [נ"א פנים] זקן והוליד טיפת הלובן הנקרא חסדים והטיל במ"ן דמל' שבו (נ"א מ"ד במ"ן במל' שבה) שהוא טיפת אודם ארץ אדום וכדין עלמין אתתקנו שהם ז' מלכים הכוללים הי"ס דאצילות כי ראשון כולל ג"ר וכדין עלמא אתבסם בזווג יסוד ומל' דא"ק. וזהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים שיתף רחמים בדין ואז נתקן האצילות גם המלכות עצמה דא"ק שהיא ראשית דאצילות והיא עתיק יומין נתקנה טיפת אודם שלה [היינו אור ז"ת שלה המתלבשת בי"ס דאצילות]

[4]  זוהר חלק ב דף רנד/ב

ותא חזי, רישא שירותא דמהימנותא, גו מחשבה, בטש בוצינא דקרדינותא, וסליק גו מחשבה, ואפיק ניצוצין, נציצין זריק לתלת מאה ועשרין עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה, ואתבריר.