|
שאלות ותשובות בבית דין של מעלה- חלק כ"ט- ל"א שאלות בדין תורה בבית דין של מעלה חלק כט 1 שאלה א לרב שאינו מאמין שאלות בדין תורה בבית דין של מעלה לא 1 תשובה ד לרב שאינו מאמין– חלק כ"ט ב"השאלות בדין תורה בבית דין של מעלהלרב שאינו מאמין ומפריע לפרסם את לימוד הזוהר הקדושחלק כט – 1 בית דין: למה כתבת מה שחשק לכם ומצצתם מהאצבע הלכות פרחות באויר שאין לו יד ורגל בשו"ע…. . ביחד עם שקרים וזיופים נגד רבי שמעון בר יוחאי ותורתו הקדושה? רב שאינו מאמין: כן בוודאי, אני צודק שאסור ללמוד זוהר!!! מה כאן הוא עולם השקר שרוצים להתיר ללמוד זוהר? בית דין: למה הפכת מצות לעבירות, מי נתן לך רשות על זה? רב שאינו מאמין: כי אני חכם גדול מחבר ספרים ועוסק בקבלה מעשית, מי יאמר לי מה תעשה!!! בית דין: מי נתן לך רשות לעסוק בקבלה מעשית, ואם אתה כן יודע קבלה למה נלחמת נגד האדמו"ר מהאלמין שמפרסם את תורת הסוד ומביא מאלף גדולי ישראל שרק בזכות זה יהיה הגאולה שלימה וכו'. רב שאינו מאמין: איננו מאמין בדברים אלו? בית דין: האם לא קיבלת את התשובה הזאת מהאדמו"ר מהאלמין שכתב לך שחור על גבי לבן להסביר לך שאתה טועה? הא לך המכתב: [מכתב תשובה לרב אחד שכותב נגד הזוהר הקדוש]לכבוד הרב…. שליט"א אתחיל בהקדמה: [ובעהשי"ת תקבלו עוד הרבה תשובות על מה שכתבתם במכתבכם – האמת שלא רציתי להאריך רק לכתוב לכם בקיצור כמו שאתם כתבתם מה שחשק לכם ומצצתם מהאצבע הלכות פרחות באויר שאין לו יד ורגל בשו"ע. …. ביחד עם שקרים וזיופים – אבל אני דוקא רוצה שתחזרו בתשובה, לכן אכתוב לכם ואראה לכם כל ענין עם מקורות, ומזה יהיה לכם די להבין – אם אתם חושבים לשם שמים]. מה שאצלכם מצוות זה אצלי עבירות, מה שאצלכם עבירות זה אצלי מצות… וכו' [בתשובות האלו אקוה שתחזרו בתשובה שלמה].
נספר לכם סיפור קטן ומעניין מאוד: ידוע לעולם התורה שנלחמתי מלחמת עולם על הכשרות של השחיטה והניקור בארצות הברית, עד שהמלחמה הזאת עלתה לערך 1.5 מיליון דולר, והדפסתי לערך 1800 ספרים וקונטרסים וקול קוראס במלחמה הזאת וב"ה ניצחתי בגדול שאי אפשר לתאר ולספר, ויכול לראות כל הספרים, הכל פתוח לעולם. המאפיא הגדולה של מאכילי נבילות וטריפות ניסו כמה פעמים להרוג אותי עם אקדח, ובכל אופנים, וכו', יכולים לראת בספרים, כי כתבתי לערך 90 אחוז מהמלחמה שעברתי. אחרי כל הנסיונות להרוג אותי ולא הצליחו, כי הקב"ה שמר עלי בשמירה עליונה, החליטו אנשי המחנו"ט [ראשי תיבות מ'אכילי נ'בילות ו'ט'ריפות], לא פחות ולא יותר לזייף כל ספרי ניקור ולהוציא ספר שלא צריכים לנקר כלל וכו', [ואשלח לך לינקים לספרים שתראה מה שעניתי להם, על כל דבר שעשו ספרים שלימים –כי רק בספרים אפשר לנצח המלחמה – כי היום אנשים לא אלפבתים – ואם רואים ספר קוראים ורואים את האמת – אי אפשר למכור לוקשן לכתוב מה שמתחשק לי!] היה להם אסיפה גדולה לתכנן מה לעשות כדי שאנשים לא יאמינו לי? ספר נס הטורי זהב אחד מהחכמים הגדולים רב גדול אומר הלא הוא הוציא אלפים ספרים, ולא יכול להיות שלא נתפוס אותו דבר אחד שהוא זייף או עיקם קצת, וכתב מה שרצה כדי להוציא את המחשבה שלו שהוא נלחם על זה? הראש שלהם עונה, מי יכול לעבור על אלפים ספרים, זה יקח שנים, אנחנו צריכים לגמור איתו תיכף ומיד, ואם נמצא רק דבר אחד, נפרסם רק את הדבר הזה בעונים ונעשה מחאה גדולה, וניקח כל הרבנים איתנו וכך נשחוט אותו ברגע אחד!!! אחד הרבנים אומר: בואו ניקח את הגאון הגדול ראש ישיבת …. והוא כותב מאמרים בעיתונים ונשלם לו מחיר טוב שהוא יעבוד על זה, ועליו אפשר לסמוך, כי הוא מומחה על כל זה!!!! החליטו ועשו למעשה, הראש ישיבה, הכתבן, החקרן, מתחיל בעבודה שלו. אמרו שישיג את כל הספרים שלי, וענה להם הוא לא צריך להשיג, המחבר לבד חילק לפני שנים לכל הראשי ישיבות בחינם, יש מספיק על מה לעבוד ובוודאי נתפוס אותו, ואמר להם מחיר יקר מאוד כמה שהוא צריך, כי רק בספר אחד שחיטת ואכילת בשר כהלכתה יש לו לערך 1500-עד 2000 מראה מקומות, ובספר נפש ישעיה על מאכלות אסורות 525 עמודים יש גם לערך 1500 ענינים רק במפתח לבד, אבל במחיר טוב אקבל על עצמי, הבטיחו לו כמה שרצה, [ויש כמה דוקמנטים כאלו שהיה בעיתון, (כתבן אחד קיבל 250.000$ לכתוב ספר נגדי, ונכשל) ואולי יש הכל בדיסקים שהוצאנו, דיסק של 500 ספרים, ודיסק של 7000 ספרים]. החברא מאן הזה מצא את הזיוף הגדול נגד האדמו"ר מהאלמין: מעשה שהיה כך היה: פעם אחד בשעה 11:30 מטלפן הרב הגדול הזה [אגב הוא ידיד גדול שלי, לכן אני לא רוצה לפרסם את השם אגב שהוא מצידו עשה עבודה אמיתית לחפש זיופים שלי שאולי עשיתי]: ואני שואל אותו איך זכיתי שכבודו מטלפן אלי? הוא מספר לי שהוא קיבל ממני את הספרים, ואומר לי תודה על הספרים, והוא מצא סיפור אחד שאני כתבתי על הטורי זהב, ולפי דעתו מצצתי את זה מהאצבע, כי הוא עשה חקירות גדולת, וכתב כבר ספר שלם נגדי שמחר צריך להיכנס לדפוס, וחשב שהיות והוא ידיד שלי אז רוצה לתת לי תוכחה לפני שהולך לדפוס!!! עניתי לו, אני לא מוצץ ב"ה כלום, יש לי מספיק סחורה בתורה הקדושה, למה לי למצוץ מהאצבע ולעבוד קשה, וכל דבר שאני כותב יש לו מקור בספרים, ויכול לבדוק את זה בכל הספרים אני כותב מראה מקומות המקורות בדיוק, כדי שלא יגידו שמצצתי מהאצבע, ואתה הראשון שאני שומע דבר כזה, בבקשה תגיד לי במה מדובר? הוא עונה לי: הבאת בספר נפש ישעיה דף סג-סח מעשה בבעל הט"ז ע"ה, שקיבל עליו להיות גולה שנה שלמה, ונעשה מנקר מומחה, והעמידו אותו בצינוק, ואחר כך נתקבל לאב"ד וראש ישיבה דק"ק לבוב המעטירה. וממשיך זאת אומרת בגלל שיש לך מלחמה על הכשרות אתה מוצץ המאצבע שהט"ז היה מנקר, ומה שהיה, הכל בשביל החשק שלך שיהיה לך סיפור יפה שאלו אז גם חלב ודם, צריכים לאסור כל הספרים שלך על הזיוף הגדול הזה!!! אני עונה לו אני הולך לקחת הספר ביד, כי זה הספר הראשון שכתבתי שהיתי לערך 21 שנה, וקיבלתי הסכמה מהרבנים מתחיל בתשכ"ז, ופשוט לא זכרתי הכל. כי עכשיו אני כבר אחרי הרבה מאות ספרים שחיברתי ב"ה בעזר אלוקי צורי, לכבוד השי"ת. אני לוקח את הספר נפש ישעיה ורואה שם הסיפור ובאמת המדפיס השמיט את המקור מפני שאז עבדו בעופרת ולא נכתב באותו עמוד – ושכח מאיזה סיבה להכניסו והיות והספר היה כבר גמור לדפוס ולא עשיתי כבר הגהה על זה לכן לא שמתי לב שאין המקור. ואני אומר לו אני זוהר מאיזה ספר לקחתי את זה זה הספר סיפורי מעשיות שיצא בארץ ישראל שני כרכים [הנס הגדול – הספר הזה הבן שלי אהב מאוד והספר נעלם לי להרבה שנים – שרציתי להעתיק משם עוד דברים ולא מצאתי הספר – אני מתפלל להקב"ה שיזמין לי הספר – כי ידעתי שאי אפשר בדרך הטבע למצוא את הספר – אני הולך לארון הספרים ומצאתי הספר ב"ה – זה היה באמת נס גדול – ראה בספר שבט מוסר הסיפור עם הנחש שעשה ספר אזור אליהו על הנס הגדול, עיי"ש]. אני פותח הספר, ורואה את המקורות על הסיפור הזה מחמשה ספרים שנדפסו אחרי פטירת הטורי זהב, וכל אחד כותב הסיפור דומה לחבירו עם קצת שינויים. אהי אומר להרב…… תשמע מה תעשה אם אביא לך חמשה ספרים שכתוב הסיפור מה תעשה עם החקירות שלך? ענה לי זה לא יכול להיות זה בוודאי שקר!!! אני עונה לו תשמע יש לי כאן מחמשה ספרים שכותבים הסיפור בזמנו של הט"ז, ואתה חושב שמה שאתה כותב מישהוא יאמין לך בכלל – הלא כל החקירות האלו הם זיוף גדול!!! הוא עונה לי תיכף יש לי שלשה ספרים מחמשה אלו אני הולך לבדוק!!! אחרי כמה דקות מביא הספרים ובודק אותן ואומר לי, אתה צודק, אבל הפסדת לי הרבה כסף, שאני לא יכול לתת לדפוס הספר שלי שעבדתי כלכ כך הרבה זמן. עד כאן הסיפור. ודע לך כי כל הספרים האלו לא עשיתי בגלל שרציתי לעשות ספר ח"ו לכבוד, לא ולא, כל ספר יכולים לראות שעשיתי רק לעורר הציבור על דברים שלא מקיימים מצוות התורה, ולמחות נגד מהרסי הדת, [ולא פחדתי מאף אחד כי הייתי מוכן שיהרגו אותי ח"ו, כי אנחנו מקבלים עלינו מסירת נפש הרבה פעמים ביום, ואם אנחנו לא מקיימים את זה אז כל הקריאת שמע שלנו שקר – וזה חורבן של הדור והרבנים שלא מאמינים בתורת משה רבינו רק בכסף וכבוד – וחושבים שיכולים לעשות מה שרוצים כי כך מתחשק להם] ועל זה מסרתי נפשי במסירות נפש ממש. ובניסי ניסים, אני ב"ה בחיים. והיו 300 רבנים ביניהם גדולי ישראל שידעו טוב שהאמת איתי, אבל מה לא עושים בשביל כסף וכבוד??? וב"ה ניצחתי אותם, כי נלחמתי בשביל הקב"ה, וחותמו של הקב"ה אמת. ובאמת אולי לא צריך לענות לך בכלל, כי לפי מה שאתם כותבים זה מלא שקרים וזיופים, והכל כנגד התורה, ונבאר בע"ה בתשובות ברורות על כל דבר ודבר, ואני מקוה שתחזרו בתשובה. ואעתיק לכם סיפור על הדף היומי שאמרתי בדרשה בבת ים: מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. בְּרֵאשִׁית דְּבָרַי בִּרְצוֹנִי לְהוֹדוֹת לַה' עַל רוֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו שֶׁזִּכָּה אוֹתִי רַבּוֹת בְּזִכּוּי הָרַבִּים. וברצוני לשתף אתכם בשלשה חסדים ולא להתגאות חלילה, אלא ללמוד וללמד איך כל אדם עם קצת רצון טוב יכול לפעול הרבה למען עם ישראל. חֶסֶד רִאשׁוֹן לפני כ 45 שנה חֲבֵרִי ואני ארגנו אֶת חֶבְרַת הַצָּלָה לִתְמֹךְ וּלְהַצִּיל חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּמַאֲמַר חז"ל כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא, ולמרות שֶׁלָמַדְתִּי בַּכּוֹלֵל שָׁעוֹת רַבּוֹת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, הֵרַמְתִּי טֶלֶפוֹנִים לְהַצָּלָה וּלְפִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, גם אם זה היה עַל חֶשְׁבּוֹן זְמַן שֵּׁינָה. וְכָךְ עָסַקְנוּ בָּזֶה בְּעֵרֶךְ שָׁנָה, וּמִגֹּדֶל עֹמֶס הַפּוֹנִים הִכְנַסְנוּ עוֹד וְעוֹד אַבְרֵכִים שֶׁלָּמְדוּ אֵיךְ לְהַצִּיל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, וּמְצָאָנוּ בס"ד תּוֹרֵם לְאַמְבּוּלַנְס הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלָה אָז בְּעֵרֶךְ 140,000$. וּבָרוּךְ ה' הַיּוֹם כֻּלָּם רוֹאִים וּמַכִּירִים אֶת הַחֶבְרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וּמַה שֶּׁהִתְפַּתֵּחַ מִזֶּה שֶּׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ אִרְגּוּנִים כָּאֵלֶּה בְּכָל הָעוֹלָם. לפני שאמשיך לספר לכם על החסד השני ברצוני להראות לכם חידוש עולמי [להראות הספר] היום הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן כדי, לַחֲנוֹךְ אֶת אִיחוּד הַדַּף הַיּוֹמִי שֶׁל הַשַׁ"ס עִם דַּף הַיּוֹמִי שֶׁל הַזּוֹהַר, וּבָזֶה רואים שֶׁאָנוּ בְּסוֹף עִידָּן הַגְּאוּלָה וִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהַכֹּל נַעֲשָׂה אֶחָד, אָנחנווּ מִתְאַחֲדִים, כָּל הַחָכְמוֹת מִתְאַחֲדוֹת, מְאַחֲדִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, נִגְלֶה וְנִסְתָּר יַחְדָּיו, בְּסוֹד "וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן". וְחָכְמַת הַסּוֹד הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת נַחֲלָתוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי. כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם כֻּלְּכֶם רוֹאִים וְיוֹדְעִים, שֶׁהַמֻּשָּׂג שֶׁל "הַדַּף הַיּוֹמִי" הוּא מֻשָּׂג שֶׁכָּבַשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְעַד לִפְנֵי 40 שָׁנָה, בְּקֹשִׁי מָצָאנו 3 בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת הַמְּלַמְּדִים דַּף הַיּוֹמִי, וְכַיּוֹם הָפַךְ לִהְיוֹת כְּ"נֶכֶס צֹאן בַּרְזֶל" וְ"אֶבֶן פִּנָּה" בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁאֲפִילוּ כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ עַל קִיּוּמוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה מֵאָז וְעַד עוֹלָם. הַמֻּשָּׂג שֶׁל "דַּף הַיּוֹמִי" שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּיַחַד עִם הש"ס הוּא רַעְיוֹן גָּדוֹל! וּבִזְכוּתוֹ נוּכַל לְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ!! הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לָמָה? כִּי הוּא מְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע. צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁיֵּצֶר הָרַע מְתֻחְכָּם מְאֹד מְאֹד, הוּא "הַנָּחָשׁ" בִּכְבוֹדוֹ בְּעַצְמוֹ, וְהוּא קַיָּם מֵאָז וּמִתָּמִיד. אמנם הוא בָּא כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְמַמֵּשׁ אֶת זְכוּת הַבְּחִירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאִם נֵדַע אֵיךְ לְהִתְמוֹדֵד מוּלוֹ בְּתֻחְכּוּם, נָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ, כִּי "מָשִׁיחַ" בְּגִימַטְרִיָּא "נָחָשׁ". ולמה ספר הזוהר מנצח את הנחש? כי הלימוד בספר הזוהר מקרב את ליבנו לשם יתברך וממילא הנחש נופל. ועכשיו נחזור לספר לכם את החסד השני לפני כ40 שנה הָיִיתִי חוֹלֶה מְאֹד, הָרוֹפֵא אָמַר לִי שֶׁנִּשְׁאַר לִי לִחְיוֹת כְּ-4 שָׁבוּעוֹת. אֲנִי וּמִשְׁפַּחְתִּי הָיִינוּ בְּהֶלֶם וּבְתַדְהֵמָה, מֵהַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה ל"ע. אָמַר לִי גִּיסִי, לִיסוֹעַ לְמִיַאמִי, כִּי שָׁם יֵשׁ אֲוִיר טוֹב וְשֶׁמֶשׁ, שֶׁתַּעֲזֹר לְרַפֵּא אֶת הַמַּחֲלָה. ונסענו בני המשפחה למיאמי. אֲנִי מְקַצֵּר מְאֹד בַּסִּפּוּר, אָז, הָלַכְתִּי לִלְמֹד בְּהַרְבֵּה בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבְכָל בֵּית מִדְרָשׁ יָשַׁבְתִּי לִשְׁמוֹעַ מִפִּי הָרַב שִׁעוּר כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הָרַב, והנה נִזְדַּמֵּן לִי לִרְאוֹת בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת שָׁם בְּמִיַּאמִי אֵיךְ אֶחָד מֵרַבָּנֵי הַמָּקוֹם מוֹסֵר שִׁעוּר בְּ"מִשְׁנָה בְּרוּרָה" לִפְנֵי כְּ-20 אֲנָשִׁים בְּנֵי שִׁשִּׁים – שְׁמוֹנִים, וּבְּמַהֲלָךְ הַשִּׁעוּר כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַל הָרַב עַל יְדֵי מִשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר שְׁאֵלוֹת פְּשׁוּטוֹת הרב לא ידע מה להשיב לִשְׁאֵלוֹתֵיהֶם בְּאוֹמְרוֹ, "שְׁאֵלָה כָּזֹאת צָרִיךְ לִשְׁאוֹל אֶת הרב מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין", וְכָךְ אֵרַע פַּעַם אַחַר פַּעַם, שֶׁדָּחָה אֶת הַשּׁוֹאֲלִים בִּתְשׁוּבָה מֵעֵין זוֹ, וְכָךְ רָאִיתִי בְּעוֹד כַּמָּה בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁיֶּשְׁנָם הַרְבֵּה רַבָּנִים מַגִּידֵי שִׁעוּר אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים היטב את הלימוד. חִפַּשְׂתִּי עֵצָה לַדָּבָר הַזֶּה, ובס"ד הבנתי שֶׁצָּרִיךְ לְיַסֵּד שִׁעוּרִים בַּדַּף הַיּוֹמִי. ואז בִכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הָרַבָּנִים לְהָכִין אֶת הַשִּׁעוּרִים, היה צורך שנפיץ קַלָּטוֹת עַל מַסֶּכְתּוֹת הַדַּף הַיּוֹמִי, ונפרסם לְכָל הָרַבָּנִים שֶׁנִּתַּן לְהַזְמִין קַלָּטוֹת עַל מַסֶּכְתּוֹת הַשַׁ"ס, אוֹתָם כדי שנוכל לשלוח לְכָל מַגִּידֵי הַשִּׁעוּר. לְצֹרֶךְ כָּךְ בִּקַּשְׁתִּי מִכַּמָּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיָּכִינוּ שִׁעוּרִים וְיַקְלִיטוּ אוֹתָם כְּסֵדֶר דַּף אַחֲרֵי דַּף. הֶחְלַטְנוּ לִקְנוֹת קַלָּטוֹת וּמְכוֹנָה לְהַקְלִיט אֶת הַשִּׁעוּר, וְאַף הוּכַן מַחְסָן מְיֻחָד לְשֵׁם כָּךְ. וְהִנֵּה בְּאוֹתָהּ הָעֵת אֵרַע דָּבָר פֶּלֶא, כַּאֲשֶׁר הִזְמַנְתִּי מוֹנִית לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה, וְנִזְדַּמֵּן לִי נַהַג מוֹנִית סִינִי, וּמִתּוֹךְ שִׂיחָה שֶׁנִהַלְנוּ הִתְבָּרֵר שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּיבוּא קַלָּטוֹת מִסִּין לארה"ב. שְׁאַלְתִּיו, כַּמָּה עוֹלָה קַלֶּטֶּת. וְהֵשִׁיב הַנֶּהָג, 12 סֶנְט בִּלְבָד. בְּעוֹד שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל עַלוּת כָּל קַלֶּטֶּת הִיא בְּעֵרֶךְ 40 סֶנְט. אָמַרְתִּי לַנַּהָג הַסִּינִי, בוא אִתִּי חֲזָרָה וְאָבִיא לְךָ קוֹנֶה. וְתֵכֶף נסענו לָרַב אפלבוים, שביחד עבדנו על זה, וסיפרתי לו איך שֶׂה' הִזְמִין לָנוּ זֹאת, וּבְוַדַּאי זוּ הַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה, וּמֻטָּל עָלֵינוּ לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה. נְהַג הֲמוֹנִית הֶרְאָה לוֹ דֻּגְמָא, וְתֵכֶף הִזְמִינוּ אֶצְלוֹ 5000 קַלָּטוֹת בְּפַעַם אַחַת. הָעֲבוֹדָה הִתְחִילָה. פִּרְסַמְנוּ בָּעִתּוֹן מוֹדָעוֹת כָּל שָׁבוּעַ. וְכֵן פרסמנו בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבַ,מַּדְרִיךְ לְכַשְׁרוּת, שֶׁיָּצָא עַל יָדֵינוּ. וְכָךְ נִתְוַסְּפוּ עוֹד רַבָּנִים שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בְּהַקְלָטַת הַשִּׁעוּרִים, עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָם הִתְחִילוּ לִלְמֹד דַּף הַיּוֹמִי. וּמֵאַרְבָּעָה יְהוּדִים שֶׁהִתְחִילוּ לְאַרְגֵּן שִׁעוּרִים בְּדַף הַיּוֹמִי , נִהְיָה מִזֶּה מֵאוֹת וַאֲלָפִים לוֹמְדֵי דַּף הַיּוֹמִי. אז בוודאי מִזְמוֹר לְתוֹדָה לַה' יִתְבָּרַךְ עַל חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שְזִיכַנִי לָזֶה. וכמובן שברוך השם 4 שבועות שאמר הרופא נעלמו כלא היו. מפה נלמד שאנחנו רק נתחיל ללמוד ולהפיץ את הדף יומי זוהר על הש"ס והשם יתברך יעזור לנו שבקרוב מאוד בכל העולם ככה ילמדו. וְהַחֶסֶד הַשְּׁלִישִׁי שאני רוצה לשתף אתכם בו, איך שֶׁבְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ זָכִינוּ בשנים האחרונות לַעֲסֹק בַּהֲפָצַת ספר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּכָל שכבות העם, למרות וּלְהָקִים אֶת "מִפְעָל הַזֹּוהַר הָעוֹלָמִי" הָעוֹסֵק בַּהֲפָצַת הַזּוֹהַר בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם, לַמְרוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מִכְשׁוֹלִים וּמְנִיעוֹת אם בציוד שהתקלקל, אם בְּיִסּוּרִים וּקְשָׁיִים אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ עַל הַדַּעַת, וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת וּבְכִיּוֹת וְכַמָּה פְּעָמִים סִיּוּמֵי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כָּל הַתְּהִלִּים בְּתַעֲנִית דִּבּוּר זָכִיתִי וב"ה נִּפְתַּח לָנוּ הַשַּׁעַר, וזכינו גם להפיץ לחלק את כל ספר הזוהר הַקָּדוֹשׁ לתתק"ס חֲלָקִים כַּמְּבֹאָר בּמְגַלֶּה עַמוּקוֹת הַסּוֹד הַנִּפְלָא בָּזֶה. ועכשיו ברצוני לשתם אתכם שְׁבִזְכוּת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְגַּלָּה מִן הַשָּׁמַיִם אוֹר גָּדוֹל, הַאֵיךְ, שֶׁבְּשֵׁשׁ דַּקּוֹת אֶפְשָׁר לְסַיֵּם אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בַּחֲבוּרָה קְדוֹשָׁה שֶׁל 960 אִישׁ, יַחַד כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן נִתְגַּלָּה תִּקּוּן הַיְסוֹד בַּחֲבוּרַת שִׁשִּׁים אִישׁ בְּלִמּוּד 96 דַּקּוֹת, כְּשָׁעָה וַחֲצִי בְּיַחַד. וּבָזֶה זוֹכִים לְ-921,000 אֶלֶף סִיּוּמֵי זוֹהַר בְּעֵת אַחַת. [וְאִם 480 אִישׁ אָז לוֹמְדִים 12 דַּקּוֹת – וְאִם יֵשׁ 320 אִישׁ יֵצֵא 18 דַּקּוֹת לְכָל אֶחָד. וְאִם יֵשׁ 240 אִישׁ יוֹצֵא 24 דַּקּוֹת- וְאִם יֵשׁ 120 אִישׁ אָז בְּ-48 דַּקּוֹת מְסַיְּמִים]. וְהַזְּכוּת הַזֹּאת כֹּה גְּדוֹלָה, שֶׁבְּשֵׁשׁ דַּקּוֹת בִּלְבָד זוֹכִים לַעֲשׂוֹת כָּל אֶחָד 921,000 סִיּוּמֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וֶאִם כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ במקומו וּמְחַלֵּק בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ, וּבְעוֹד כַּמָּה בָּתֵּי כְּנֶסֶת וִיְשִׁיבוֹת, וְאוֹמְרִים 40 יוֹם, 6 דַּקּוֹת זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת כָּל יוֹם יֵשׁ לְכָל אֶחָד 921,000 סִיּוּמֵי זוֹהַר, רַבּוֹתַי זֶה יוֹתֵר שָׁוֶה מִכָּל עֲבוֹדָה שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי כָּל הַשָּׁנִים גַּם הַדַּף הַיּוֹמִי, וְגַם חֶבְרַת הַצָּלָה. תְּתָאֲרוּ לָכֶם יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲסוֹנוֹת, וּלַהַצָּלָה יֵשׁ עֲבוֹדָה רח"ל בְּלִי מְנוּחָה בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, הַשֵּׁם יְרַחֵם, וּבְוַדַּאי כֻּלָּם צוֹעֲקִים הַצִּילוּ !!! אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תִּשְׁלַח מָשִׁיחַ, לֹא יְכוֹלִים יוֹתֵר לְחַכּוֹת, אֲבָל לֹא יוֹדְעִים מַה הַתְּרוּפָה לָזֶה, וְלָמָּה הַמָּשִׁיחַ מִתְעַכֵּב מִלָּבֹא? עוֹשִׂים הַרְבֵּה שִׁעוּרִים בְּדַף הַיּוֹמִי, סִיּוּמֵי שַׁ"ס, וְעַכְשָׁו ברוך השם הִגְדִּילוּ לַעֲשׂוֹת לְסַיֵּם אֶת כָּל הַשַׁ"ס בְּשָׁנָה אַחַת, וְלִלְמֹד 24 שָׁעוֹת שָׁלֹשׁ יָמִים מֵעֵת לְעֵת אֶת כָּל הַשַׁ"ס, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא קָרְאוּ וְלֹא לָמְדוּ אֶת דִּבְרֵי הָרַמְחַ"ל בִּפְנִים שֶׁכָּתַב אֶת הָעֵצָה שֶׁלּוֹ, ללמוד שלשה ימים רצוף בספר הַזּוֹהַר וְזֶּה מַה שֶּׁיִּמְנַע אֶת הָאֲסוֹנוֹת, וְכֵן כָּתַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל וְגַּם גְּדוֹלֵי הַמְּקֻבָּלִים צָעֲקוּ אֶת דִּבְרֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִקּוּנֵי הַזּוֹהַר תִּקּוּן ל' שֶׁכָּל הַצָּרוֹת בָּאוֹת רַק עַל יְדֵי שֶׁלֹּא לוֹמְדִים תּוֹרַת הַסּוֹד וּבְתִקּוּן ל' בְּסֵפֶר כִּסֵּא מֶלֶךְ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִלְמֹד קַבָּלָה, וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה, וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא, כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וּמַמְשִׁיךְ: וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא. אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאָבְדָן בָּעוֹלָם. (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ל' דַּף ע"ג:) – וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הָרַמְחַ"ל (באגרות):… וְהַגָּאוֹן ר"י בַּאסַאן רַבּוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ שָׁאַל אֶת רַבֵּינוּ, לְבָאֵר לוֹ סוֹד הָעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ כָּזֶה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶגֶד הַתּוֹרָה, וְרַבֵּינוּ הֵשִׁיב לוֹ בְּבֵאוּר מַסְפִּיק סוֹד כָּל הָעִנְיָן, וְכֵן כּוֹתֵב לוֹ רַבֵּינוּ, כִּי הוּא רָאָה זֹאת מִקֹּדֶם, וְהִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה, וְתִקֵּן בַּיְּשִׁיבָה שֶׁלּוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ זֹהַר וְתִקּוּנִים וְזֹהַר חָדָשׁ בְּלִי הֶפְסֵק מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. (יָרִים משֶׁה מִשְׁפָּט הבה"ת אוֹת יד). וְהַצַּדִּיק הַמְקוּבָל הָרַב בְּנַיָיהוּ שְׁמוּאֵלִי שְׁלִיטָ"א אִרְגֵּן כְּבָר מִזְּמַן חַבּוּרָה קְדוֹשָׁה שֶׁל מֵאוֹת אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹמְדִים כָּךְ, וְיֵשׁ כְּבָר עוֹד הַרְבֵּה כּוֹלְלִים שֶׁהוֹלְכִים בְּזָה הַדֶּרֶךְ. יָדוּעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ מִדַּת הָרַחֲמִים הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי כָּל דִּין אוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה מִשָּׁמַיִם, עוֹשִׂים חֶסֶד עִם הָאָדָם וְנוֹתְנִים לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִבְחֹר בַּטּוֹב עַל מְנָת לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו. וּמַה שֶּׁנָּכוֹן לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַפְּרָט תָּקֵף לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַכְּלָל. וְגַם לִפְנֵי הַגְּזֵרָה אוֹ "הַמַּכָּה" שֶׁל הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, ה' שֹׁלֵחַ הִזְדַּמְּנוּת לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לִבְחֹר בַּטּוֹב וְשׁלֵחַ "תְּרוּפָה" עִם שָׁלִיחַ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הָרַב אַשְׁלַג זַצַ"ל בַּעַל הַסֻּלָּם שֶׁהָלַךְ לַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת בְּפוֹלִין וְאָמַר לָהֶם לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בַּעַל הַסֻּלָּם צָפָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, אֶת הַשּׁוֹאָה הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, הוּא הָלַךְ וְזָעַק וּבִפְנֵי רַבָּנִים וּבִפְנֵי יהוּדֵי אֵרוֹפָּה, וְהִרְעִישׁ עוֹלָמוֹת כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי יָדַע שֶׁזּוֹ הַתְּרוּפָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַצָּלַת יְהוּדֵי אֵרוֹפָּה מֵהַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה. אבל מה לעשות הַסִּטְרָא אַחֲרָא (הַיֵּצֶר הָרַע), כַּמּוּבָן, מְאֹד מַפְרִיעָה בַּבְּחִירָה, לִבְחֹר בַּטּוֹב, וְהִקְשְׁתָה אֶת לִבָּם שֶׁל רוב רָאשֵׁי הַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת. היה קָשֶׁה לרוב הָרַבָּנִים לְהַאֲמִין שֶׁמְּרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה כָּל כָּךְ קָשָׁה שֶׁל שׁוֹאָה, זֶה הֲרֵי לְגַמְרֵי לֹא הֶגְיוֹנִי, כמובן שהיו רבנים שאמרו לברוח לארץ ישראל כמו הרבי מהוסיאטין זצ"ל
ועכשיו תשמעו טוב!!! כְנֶגֶד זֶה (לְשֵׁם הַבְּחִירָה) מִצַּד הַטּוֹב, גַּם קָשֶׁה לְהַאֲמִין בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהַתְּרוּפָה למכה היא תרופה רוּחָנִית שֶׁל לִמּוּד הַזּוֹהַר, ואֶת הַתּוֹצָאוֹת הָעֲגוּמוֹת שֶׁל הַשּׁוֹאָה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, רבותי! בּוֹאוּ לֹא נִתֵּן לַהִסְטוֹרְיָה לַחְזֹר עַל עַצְמָהּ!!! בּוֹאוּ לֹא נִטְמֹן אֶת רֹאשֵׁנוּ בַּחוֹל!!! אִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַתִּקּוּן! הַאִם זֶה הֶגְיוֹנִי שֶׁתִּפֹּל עָלֵינוּ פִּצְצַת אָטוֹם? הַאִם זֶה הָיָה הֶגְיוֹנִי שֶׁהָיְתָה הַשּׁוֹאָה? הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁכָּל רָאשֵׁי הַמְּדִינָה שׁוֹבְרִים אֶת הָרֹאשׁ אֵיךְ לְהַתְקִיף אֶת הרשעים, וּמַה לַעֲשׂוֹת שח"ו לֹא תִּפְרֹץ מִלְחָמָה, וּמַה יַעֲשׂוּ כָּל תּוֹשְׁבֵי יִשְׂרָאֵל שהרשעים בִּלְבָנוֹן מִתְגָּאִים וּמִתְרַבְרַבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַסְפִּיק טִילִים לְכָל מָקוֹם בַּמְּדִינָה, וְאוֹמְרִים שֶׁיִּשְׁלְחוּ חַס וְשָׁלוֹם 200,000 טִילִים לְיוֹם, "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תְּהִלִּים פֶּרֶק לז טו), ְאָמְנָם כְּבָר הֻבְטַּחְנוּ השם יתברך "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְדֹוָד עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב: (תְּהִלִּים פֶּרֶק צד יד, כב) "וַיְהִי יְדֹוָד לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי". אבל אנחנו צריכים לעשות את שלנו! גם היום ה' שׁוּב שׁוֹלֵחַ לָנוּ תְּרוּפָה שֶׁהיּא לִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, והיום כבר יש תרגום ופירוש של בעל הסולם, ומתוק מדבש, ותרגום פשוט, וכל אחד יכול ללמוד כמו שהרבי מזידיטשויב זי"ע אמר שכל ילד מגיל שמונה כבר ילמוד בספר הזוהר הקדוש. וְהִבְטִיחַ לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּזוֹהַ"ק בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (פָּרָשַׁת נָשׂא דַּף קכ"ד:) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. אני צועק לכם מקירות ליבי: לְמָה אֲנַחְנוּ מְחַכִּים? הַאִם לֹא מַסְפִּיק סוֹבְלִים עַם יִשְׂרָאֵל צָרוֹת וַאֲסוֹנוֹת מַחְרִידִים, כַּמָּה גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּפְטְרוּ, וְכָעֵת נִפְטָר מֵאִתָּנוּ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ המקובל מורינו רבי שלום יוסף אליישיב זצ"ל, שהיה צדיק אמת, וממש בשנה האחרונה לחייו גילה לנו [והיה מודפס בעיתון] שכשהיה עוד ילד כבר ידע בעל פה את הזוהר וקבלה, ועזר לסבא שלו בעל הלשם זצ"ל לסדר את ספרי הקבלה לדפוס, וכן כתב אחד מלומדי השיעור שלו בתפארת בחורים, וז"ל: באחד השיעורים באמצע השיעור בגמרא, התחיל מרן זצוק"ל להסביר את הגמרא על פי קבלה, והזכיר את המושגים "דוכרא ו'נוקבא, ולבסוף ננער, והמשיך את השיעור כרגיל, וכותב גם את אותו השיעור כתבתי, אך לא היבנתי מאומה, רואים מזה שרצה ללמוד עם תלמידיו קבלה, ועל ידי זה זכה להיות גדול הדור, ולמד תורה לשמה, שאם לא לומדים זוהר הקדוש אומר הזוהר ומהרח"ו והרמח"ל, שזה לא תורה לשמה, והזוהר הקדוש כותב שאין להם חלק בגן עדן העליון, וזורקים אותו משם, ובא תיכף חזרה בגלגול וכן כתבו הגר"א ומהרח"ו זצ"ל, ואף אחד לא סיפר בדרשה את גדלותו האמיתית, ואף אחד לא אמר שילכו בדרכו, ללמוד זוהר הקדוש, וַעֲדַיִן לֹא מְבִינִים עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה, וּמַה רוֹצִים מֵאִתָּנוּ, וְה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לָנוּ אֶת צַדִּיקָיו גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁחָזוּ מֵרֹאשׁ מַה ה' רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ, כַּיָּדוּעַ אֲנַחְנוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן סוֹף הַגָּלוּת לִפְנֵי הַגְּאוּלָה, וְהַגְּאֻלָּה הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּבֹא אֶלָּא בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה תורת הפנימיות, ברוך השם, הַיְּשִׁיבוֹת לוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם גְּמָרָא, אֲבָל התורה היא פַּרְדֵּ"ס פְּ'שַׁט רֶ'מֶז דְּ'רוּשׁ ס'וֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, (וַיְחִי), וְכָל מִי שֶׁלֹּא עוֹסֵק בְּאַרְבַּעַת חֲלָקֶיהָ, עָלָיו יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם בַּת קוֹל וְצוֹוַחַת "אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה" (מהרח"ו). ולכן צריכים היום להוסיף בלימוד הזוהר הקדוש בכל הישיבות. וְכָתַב השלה"ק וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַחִבּוּר מֵהַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים, וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ, אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וּבְגִינֵיהּ וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְכוּ', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, כֵּן גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתּוֹסְפוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ. (שְׁלָ"ה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, מַאֲמָר רִאשׁוֹן). וְכֵן כָּתַב הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא. (אֶבֶן שְׁלֵמָה פֶּרֶק י"א אוֹת ג') הַגְּאֻלָּה וּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ תְּלוּיִים רַק בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה. וּבִישַׁעְיָה (ו' ט') כָּתַב, שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא יִלְמַד קַבָּלָה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד זֶה יָשׁוּב הָאָדָם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּבְסֵפֶר הַקָּנֶה כָּתַב עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא מַלְאָכִי (ג' י"ח) "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" עוֹבֵד אֱלֹקִים הַיְנוּ הָעוֹסֵק בַּתַּלְמוּד וּבַזֹּהַר. לֹא עֲבָדוֹ – הָעוֹסֵק בַּתַּלְמוּד לְבַד וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּזֹּהַר. (רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ שַׁפִּירָא מִדִּינוֹב, מהרצ"א, מַעְיַן גַּנִּים, פ"א אוֹת ב'), זֶהוּ הַבֵּרוּר הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי קִיּוּם הַנְּבוּאָה (שָׁם, כג) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַכֶּה וּמְצַפֶּה שֶׁכָּל הַיְהוּדִים יִלְמְדוּ זוֹהַ"ק, וּבָזֶה יִתְלַקְּטוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וְלֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְאָז יִגָּלֶה וְיוֹפִיעַ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וִילַמֵּד לְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, מַה שֶּׁלָּמְדוּ עַכְשָׁו, וְלֹא הֵבִינוּ. וּבְסֵפֶר יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה (שַׁעַר הַנִּיצוֹץ) כָּתַב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אַחַי וְרֵעַי, אִם כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וּמַעֲלָתוֹ, וְכַמָּה תַּקִיף חֵילָא דְּהַאי אִילָנָא רברבא שֶׁל לִמּוּד סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְשֹׁרֶשׁ בְּאֶרֶץ גִּזְעוֹ לשלח רְצוּצִים חָפְשִׁי מִן הַגָּלוּת הַמַּר, הַאֵיךְ לֹא יִתְלַהֵב לֵב הָאָדָם לְהָעִיר אֹזֶן, לִשְׁמוֹעַ כַּלִּמּוּדִים, לִקְבֹּעַ שִׁעוּר קָבוּעַ בְּכָל יוֹם בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְתִקּוּנִים וּשְׁאָר סִפְרֵי הַמְּקֻבָּלִים וְכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. ועכשיו תשמעו את החידוש: כל אחד שלומד דף היומי ש"ס יקבל על עצמו להשתדל ללמוד גם דף היומי על ספר הזוהר הקדוש, רבותי זה החידוש הגדול של הכנס! ברוך השם שזיכו אותנו לְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת זוהר הַשַׁ"ס הַמְּסֻדָּר לְלִמּוּד דַּף זוֹהַר עִם דַּף הַיּוֹמִי שַׁ"ס. ומניה ומניה יתקלס עילאה, דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַשַׁ"ס וְהַזֹּוהַר הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר חִבּוּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבָזֶה נְקַיֵּם מִצְוַת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר: מָרָן מְאוֹר יִשְׂרָאֵל הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א, עִם הָרַב הָרָאשִׁי שְׁלֹמֹה מֹשֶׁה עמאר, וְהָרַב מֹשֶׁה צדקה רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, וְהָרַב בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי רֹאשׁ יְשִׁיבַת הַמְּקֻבָּלִים נְהַר שָׁלוֹם, וְהָרַב אֱלִיעֶזֶר בֶּרְלַנְד רֹאשׁ יְשִׁיבַת שׁוּבוּ בָּנִים, וְהָרַב צִיּוֹן בוארון, חָבֵר בֵּית הַדִּין הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, בִּקְרִיאָה שֶׁל חִבָּה: לְהַרְבּוֹת בְּאַחְדוּת בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וּלְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִקְרֹא לְפָחוֹת דַּף אֶחָד שֶׁל זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם. לסיום ידידיי: נָגִיד כֻלָּנוּ כְּאֶחָד אֶת הַנִּשְׁמַת בְּיַחַד בשביל כלל ישראל שֶׁזֶּה סְגוּלָה מְאֹד גְּדוֹלָה, וְכָל אֶחָד יכול גם לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַה שֶּׁהוּא צָּרִיךְ, וְזֶה יִהְיֶה הַקִּדּוּשׁ הַשֵּׁם הֲכִי הַגָּדוֹל שֶׁצִּבּוּר כָּזֶה גָּדוֹל יַגִּידוּ בְּיַחַד נִשְׁמַת, וְנוֹדֶה לְהַשֵּׁם שֶׁזָּכִינוּ לְהִתְחַבֵּר לָרַשְׁבִּ"י זיע"א. וְאַחַר יַעֲשֶׂה הָרַב מֵאִיר דיהאן סִיּוּם עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאַחַר כָּךְ כֻּלָּנוּ בְּיַחַד נַתְחִיל וּנְסַיֵּם אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בַּחֲבוּרָה אַחַת בְּכַמָּה דַּקּוֹת. כָּתוּב בְּסִפְרֵי תַּלְמִידֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב כִּי בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה דָּבָר קָטָן חָשׁוּב כָּל כָּךְ שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ בְּמַעֲשִׂים לְמַדְרֵגַת תַּנָּא וְאַמוֹרָא, וְהוּא פֶּלֶא!!! אֲבָל אַחֲרֵי כָּל הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, שֶׁאִם מְחַלְּקִים לְ-960 אֲנָשִׁים אֶת הַחוֹבֶרֶת תתק"ס, וְכָל בֵּית הַמִּדְרָשׁ מִצְטָרֵף לְ 960 אִישׁ, מְקַבְּלִים שָׂכָר כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁסִּיְּמוּ אֶת הַזּוֹהַר 921,000 פְּעָמִים, אָז אֵין כְּבָר חִדּוּשׁ שֶׁזּוֹכִים לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת הַגְּדוֹלִים הָאֵלּוּ, וּבִפְרָט הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל לְמִי שֶׁתּוֹרֵם סֵט שֶׁל תתק"ס, שֶׁעוֹלֶה רַק שֶׁקֶל וַחֲצִי לַחוֹבֶרֶת, סַךְ הַכֹּל 1,400 ש"ח, וִיכוֹלִים לְשַׁלֵּם בְּעֶשֶׂר תַּשְׁלוּמִים, נָא לְהִתְקַשֵּׁר לְהָרַב אֲבִישַׁי כֹּהֵן שליט"א, טל: 0547-112492, הַנִּמְצָא אִתָּנוּ כָּאן. רַבּוֹתַי עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן, הַמִּשְׂחָק נִגְמַר, אֵין זְמַן, אֲנַחְנוּ בְּסוֹף הַגָּלוּת לִפְנֵי פְּצָצוֹת אָטוֹם, בּוֹאוּ וְנִתְאַרְגֵן כֻּלָּנוּ לְהַצִּיל כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל וּלְהִכָּנֵס בְּתֵבַת נֹחַ וְיְהִי רָצוֹן שֶׁיְּעָרֶה הַשֵּׁם עָלֵינוּ רוּחַ טָהֳרָה, וְנִזְכֶּה לְטַהֵר לְבָבֵנוּ לַעֲבֹד לְיוֹצְרֵנוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאֹדֵנוּ, וְנִזְכּוֹר אֵיךְ שְׁהָרַעֲיָא מְהֵימְנָא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַּוְקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.) וְשֶׁיִּשְׁלַח לָנוּ מְשִׁיחֵנוּ וִיקַבֵּץ נִדָּחֵנוּ וְיִּבְנֶה בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. הבית דין ממשיך: ראה הלאה מה שכתב לך האדמו"ר מהאלמין: אֲנָחְנוּ כָּעֵת בַּסּוּף הַגְּאוּלָה וְאֵין שְׁאֵלָה, אִם תָּבוֹא פִּצְצַת אָטוֹם חַס וְשָׁלוֹם, הַשְּׁאֵלָה אֵיפֹה וּמָתַי יָבוֹא, וְכַמָּה קָרְבָּנוֹת חַס וְשָׁלוֹם זֶה יָבִיא חַס וְשָׁלוֹם. רַבּוֹתַי אֵין זְמַן לְמִשְׂחָקִים, כָּל בָּחוּר וְאַבְרֵךְ כּוֹלֵל הָרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, יֵדַע כִּי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים וּמַזְהִירִים אוֹתָנוּ, שְׁמִי שֶׁלֹּא יִלְמַד זוֹהַר, יִמָּחֵק מִן הָעוֹלָם, אָז מָה צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת? לַעֲמֹד בְּחִבּוּק יָדַיִם וּלְחַכּוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיְּהוּדִים יִמָּחֲקוּ מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, כֵּן, מִי שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה דַּי לְהַצִּיל כָּל הַיְהוּדִים, יִתְבְּעוּ אוֹתוֹ בַּשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ הוּא הָרַג אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַצַּדִּיק הַמְּקֻבָּל הָרַב גּוֹבַא"י זַצַ"ל. – ומי אשם על הריגתם של ששה מיליון יהודים? – ומה כותב רבי מנחם מענכין בהסכמתו על איפה שלימה? כי עניות דישראל והגזרות והמלחמות המשסות וההריגות, הוא בעצמו גורם לזה, מפני שלא עוסק בחכמת הקבלה, ובפמליא של מעלה העני חייב על דלותו ושפלותו, ההרוג על הריגתו, כל זה נקרא חטאים שבין אדם לחבירו, אשר גם יוה"כ אין מכפר עליהם, אוי לנו מיום הדין והתוכחה. הסכמת רבי מנחם מענכין על איפה שלימה: ומה ישיבו בני נשא על המאמר המבהיל בתיקוני זוהר (תקון ל´): "וי לון דגרמין דיזיל ליה רוחו של משיח מן העולם ולא ישוב לעולם שהם עושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה וכו´", כמה נפישא חיל´ של המאמרים הללו שנוקבים ויורדים לפני לפנים חדרי לבו של אדם המאמין האמיתי, תסמרנה שערותיו ובשרו נעשה חידודין, בהעלותו על ליבו כי עניות דישראל והגזרות והמלחמות המשסות וההריגות הוא בעצמו גורם לזה מפני שלא עוסק בחכמת הקבלה, ובפמליא של מעלה העני חייב על דלותו ושפלותו, ההרוג על הריגתו, כל זה נקרא חטאים שבין אדם לחבירו, אשר גם יום הכיפורים אין מכפר עליהם, אוי לנו מיום הדין והתוכחה!
קול דמי אחיך צועקים – מי לא שומע את הקול, קול הקורא, ששה מיליון יהודים שצועקים למעלה בשמים על הרבנים שלא רצו ללמוד זוהר הקדוש ולכן הרגו אותם!!!! וכך צווח במר קולו הגה"ק בעל הסולם זצ"ל בסוף הקדמתו להסולם שלו, עיי"ש. – כמו כן אנחנו צועקים עכשיו על כל האדמורי"ם, ראשי ישיבות, רבנים, מגידי שיעורים, בעלי דרשנים, שלא צועקים נורא, לפני שיהרגו ח"ו את הבחורים ואברכים, ולפני שיסגרו את הישיבות!!!: "אתם הרבנים שלא צועקים ללמוד זוהר הקדוש!!! אתם אשמים על הכל ולא ולא הכנסת ושריה ויועציה!!!" וְרָאִינוּ אֵיךְ שֶׁבְּעַל הַסֻּלָּם הִזְהִיר אֶת הָאַדְמוֹרִי"ם וְהָרַבָּנִים וְאַף אֶחָד לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וְהֵם כָּעֵת נוֹתְנִים בַּשָּׁמַיִם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל זֶה, כֵּן יֵשׁ מֵאוֹת מַרְאֵה מְקוֹמוֹת בְּשַׁ"ס וּפוֹסְקִים עַל זֶה.
אבל אשמים אנחנו על אחינו ! מעמיד עליהם מלך קשה כהמן כתוב שהגאולה לא תהיה עד שבני ישראל יחזרו בתשובה, ואם לא חוזרים מה הוא עושה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן והם מוכרחים לחזור, וכך גם כאן העמיד עלינו מלכים קשים כדי שאנו נחזור בתשובה כך אמר מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א. נכון, אני גם אשם בכל זה שלא הוכחתי מספיק!!! ולכן אני יוצא בקול חזק וכותב את האמת כמו שכתבתי ב-17 ספרים על הערב רב (310 מראה מקומות 172 מזוהר הקדוש), תלמדו את הספרים ותבינו מי הם האשמים האמיתיים!!! וכפי שמסרו מן השמים, לאחרונה, שעל כל יהודי ללמוד דקה אחת, על כל פנים מזוהר הקדוש. אנחנו לפני הסוף! כולנו מוכנים ומחכים למשהו גדול, השאלה – מתי?
כל רב ומורה דרך או דרשן ומזכי הרבים די בכל אתר ואתר [כולל מזכי הרבים ברשתות התקשורת למיניהם] אם לא אומר לכולם בכל דרשה שצריכים כל אחד ללמוד דף או דקה זוהר ביום יענישו אותו בשמים על שמנע את חבל ההצלה היחיד של הדור ואחראי על 15 מיליון יהודים. ועל זה נאמר הפסוק (איוב ו' יד) "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב": וברש"י שם: – למי שמונע חסד מחבירו… למס – החסד מכלה אותו, כמו וחם השמש ונמס (שמות טז). ובילקוט שמעוני שם רמז תתק: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המונע תלמיד חכם מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב. ובקהלת יעקב ערך ל-מ: למס רז"ל אמרו (שבת ס"ג ע"ב) שכן בלשון יוני קורין לכלב למס, ואמרו רז"ל (כתובות צ"ו.) כי המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד, שנאמר (איוב ו' י"ד) למס מרעהו חסד, וסודו נראה לי כי אותיות סמאל אל שבו קדש, עיין בערך ערס שכתבתי שם באורך סוד אותיות אל ואותיות מס הוא בחינת קליפה, ואפשר שהיא בחינת דכר ונוקבא דקליפה, דכר בחינת ס' ו' קצוות כי מחצת ראש מבית רשע (חבקוק ג' י"ג), ובחינת מלכות דנוקבא ד' הוי"ה תנ"ה, כמו להבדיל בנוקבא דקדושה זה לעומת זה עשה האלהים, וה' ספירות יונקים מבחינת דו פרצופין, ו"ד סוד זעיר ונוקבא דקדושה. ומדברי חז"ל אנו למדים שהמונע תורה מישראל נופל בקליפה וצריך רחמי שמים להינצל ולעשות תשובת המשקל לזכות הרבים. והמחטיא את הרבים עונשו מפורש (אבות פ"ה) "כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה". עַל כֵּן צְרִיכִים לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת בְּגָלוּי. עַכְשָׁו אֵין זְמַן, כָּל אֶחָד יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְפִצְצַת אָטוֹם, אֲבָל לֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם, לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אֵין לָנוּ עֵצָה רַק שֶׁכָּל אֶחָד יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ כמה דַּקּוֹת זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹם וְכָךְ יִנָּצֵל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, זֶהוּ הַבְטָחַת הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁרַק אֵלּוּ יִנָּצְלוּ, וְהַשְּׁאָר יִמָּחֲקוּ מִן הָעוֹלָם, וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לְכָל יְהוּדִי בָּעוֹלָם, אֲנִי אוֹהֵב כָּל יְהוּדִי בֵּין חֲרֵדִי וּבֵין חִלּוֹנִי, הֵם גַּם הַיְּלָדִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיֵשׁ לִי עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר רַחְמָנוּת, כִּי הֵם בֶּאֱמֶת תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ, אַף אֶחָד לֹא רָצָה לְהַצִּיל אוֹתָם כְּשֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים, וְהִכְנִיסוּ אוֹתָם לְקִיבּוּצִים, אָז הֵם לֹא אֲשֵׁמִים כְּלָל, אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים עֲלֵיהֶם, צְרִיכִים לְקָרֵב אוֹתָם וְלֶאֱהֹב אוֹתָם אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וְאִם לֹא אוֹמְרִים תּוֹכָחָה בְּאַהֲבָה, זֶה סִימָן שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אֶת הַיְהוּדִים, כָּךְ פּוֹסֵק הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ קַב הַיָּשָׁר וְהָרֵאשִׁית חָכְמָה. אָז צָהַ"ל יוֹשְׁבִים וְחוֹשְׁבִים שָׁנִים, אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפִּצָצַת אָטוֹם, כָּל הַכָּבוֹד לָהֶם. אֲבָל אֵיפֹה אֲנַחְנוּ? מַה אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים לְהַצִּיל אֶת עַצְמֵנוּ? וּבֶאֱמֶת מִי צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הָעוֹלָם אִם לֹא הָרַבָּנִים? וּבָרוּךְ ה' שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבָּנִים צַדִּיקִים שֶׁכָּתְבוּ וְעוֹרְרוּ אוֹתָנוּ כְּבָר שָׁנִים לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְרַק מְעַט שֶׁשָּׁמְעוּ בְּקוֹלָם, לָכֵן הִתְחַלְתִּי לְאַרְגֵּן לְחַלֵּק בְּחִנָּם סְפָרִים עַל חוֹבַת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, וְתִרְאוּ אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לְחַיָּלִים, יֵשׁ לָנוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי חֲיָלִים שֶׁשָׁלַחְנוּ לָהֶם תִּקּוּנֵי זוֹהַר, וְחַיָיל אֶחָד יָרוּ בּוֹ כַּדּוּר מַמָּשׁ עַל יַד הַלֵּב, וְהָיָה לוֹ בַּכִּיס תִּקּוּנֵי זוֹהַר פוֹרְמַט כִּיס שֶׁלּוֹמֵד בְּזֶה מָתַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן, וְהַכַּדּוּר נִכְנַס רַק בִּכְרִיכָה וְלֹא נִכְנַס יוֹתֵר וְהֶרְאָה אֶת זֶה לְכָל הַחַיָּלִים, [חֲבָל שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת תְּמוּנָה, שֶׁכֻּלְּכֶם תִּרְאוּ]. וַאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם, וְלֹא נוֹתְנִים לָנוּ לִלְמֹד 4-5 דַּקּוֹת זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מֵהַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמַּחְכִּים כָּל יוֹם עָלֶיהָ. הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב אֵין כֹּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּפִיהֶם בְּיָדֵנוּ כֹּחַ אַדִּיר, לְנַצֵּחַ אֶת הָאוֹיֵב, לָתֵת אֶת הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה! לוֹמְדֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ נוֹתְנִים אֶת הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה! צַהַ"ל מִתְכּוֹנְנִים לְהַחְזִיר "מַכָּה שְׁנִיָּה" לְאִירַן עַל יְדֵי צוֹלְלוֹת, זֹּאת אוֹמֶרֶת שֶׁכְּבָר הִשְׁלִימוּ עִם הָעֻבְדָּה, שֶׁתִּהְיֶה זוֹ אִירָן שֶׁתִּתֵּן אֶת "הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה" – פְּצָצָה גַּרְעִינִית לְיִשְׂרָאֵל [ח"ו], (וְהַצָּבָא מְשַׁעֵר שֶׁזֶּה עָלוּל לִגְבוֹת כְּמִלְיוֹן נֶפֶשׁ רָח"ל). הַמְּדִינָה כְּבַר הִשְׁלִימָה עִם הַמַּצָּב! אֲנַחְנוּ לֹא מַשְׁלִימִים עִם הַמַּצָּב הַזֶּה! וְנַהֲפוֹךְ הוּא! אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם! כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים עַל הֶעָתִיד לִהְיוֹת בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵי נְבִיאִים הִתְנַבְּאוּ עַל כָּךְ, יְחֶזְקֵאל וּזְכַרְיָה, וּבֵאֲרוּ חֲזַ"ל כִּי גּוֹג וּמָגוֹג יָבוֹאוּ עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פַּעֲמִיִּים אוֹ שָׁלֹשׁ, וְרַק בְּפַעַם הָאַחֲרוֹנָה הוּא יַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, וִיחֶזְקֵאל הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּבוֹא, וְשָׁם (יְחֶזְקֵאל פֶּרֶק לח) מְתֹאָר כָּךְ: "(יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי אלוקים תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי: (יט) וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: (כ) וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל". [ופירש המלבי"ם: והרעש הזה יש לפרשו על דרך המליצה, על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים, המחריבים הרים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאוד, וכל זה הצטייר במחזה הנביא ברעש וההמולה גדולה]."(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם ה' אלוקים חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה: (כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ: (כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". וְאִלּוּ הַנָּבִיא זְכַרְיָה (סֵפֶר זְכַרְיָה פֶּרֶק יד) מְתָאֵר אֶת הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה, וְשָׁם מְתֹאָרִים הַדְּבָרִים בְּכִוּוּן הַמַּזְכִּיר פְּצָצָה אֲטוֹמִית, וְכָךְ כָּתוּב: "(יב) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם: (יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה' רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ: (יד) וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד: (ט) וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת". וְהָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ מַּבְטִיחַ לָנוּ שֶׁאִם נִלְמַד זוֹהַר נִנָּצֵל בַּמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. אֲנַחְנוּ נִתֵּן אֶת "הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה"! "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ" … לְלִמּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים" (אֶסְתֵּר פֶּרֶק ט ב). כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף אִתָּנוּ בְּמִבְצָע עוֹלָמִי זֶה מְקַבֵּל שְׂכַר כְּאִלּוּ סִיֵּם כָּל יום 921,000 פְּעָמִים אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָךְ נִמְנַע אֶת הָאָסוֹן וּנְקַרֵב אֶת הַגְּאוּלָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁרִי? – הַאִם יְכוֹלִים לְּיַישֵׂם זֹאת? אָכֵן, אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר! – בְּתָכְנִית קַלָּה וּמַתְאִימָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד! שֶׁלֹּא תַּגִּידוּ לֹא יָדָעְנוּ! – שֶׁלֹּא תֹּאמְרוּ לֹא יָכֹלְנוּ! בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר, וְחוֹב קָדוֹשׁ הוּא לָנוּ! מִי לַה' אֵלָי! כָּל אֶחָד יִקַּח כְּרַךְ אֶחָד מִ960 חלקים וְיִלְמַד 6 דַּקּוֹת בַּיּוֹם וְיִגְמֹר אֶת זֶה כָּל יום, וְיִּתְקַשֵּׁר לְ-960 אִישׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּךְ, וִיקַבֵּל שָׂכַר כְּאִלּוּ גָּמַר 921,000 פְּעָמִים כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בכל יום. הַקָּבָּ"ה הִקְדִּים לָנוּ רְפוּאָה לַמַּכָּה וְשָׁלַח לָּנוּ אֶת הָרַשְׁבִּ"י לְהַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם! עַם יִשְׂרָאֵל זָקוּק לְהִנָּצֵל מֵהַמַּבּוּל הַנּוֹרָא! וְזֹאת אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תֵּיבַת נֹחַ – שֶׁהוּא "הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ" אַל תַּגִּידוּ לֹא יָדַעְנוּ! אַל תַּגִּידוּ לֹא יָכֹלְנוּ! סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּתֵבַת נֹחַ "וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ… וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג: בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא). כְּמוֹ כֵן, בְּנוֹסָף לַמַּעֲלָה הַנִּפְלָאָה שֶׁל קֵרוּב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים, מְסֻגָּלִים הַלִּמּוּד וְהַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְלִהְיוֹת כְּחוֹמָה בְּצוּרָה מִפְּנֵי כָּל צָרָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן. לַמַזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר! הַיֵּצֶר הָרַע יוֹדֵעַ בְּוַדָאוּת, שֶׁעַל יְדֵי לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הוּא נִדְחָה מִן הָעוֹלָם וּמִתְבַּטֵּל שִׁלְטוֹנוֹ, וְזוֹהִי הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ. עַל כֵּן הוּא מִתְאַמֵּץ לְהַחְדִּיר מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְהֶבֶל, הֵפֶךְ הָאֱמֶת מַמָּשׁ. "בזכותך הגעתי!, לך יש חלק בגאולת העם!" התבטא פעם צדיק ואמר: בבוא מלך המשיח, עם ישראל נקבצו ובאו לך, ופליטת העם ששים ושמחים, בעת הזאת יתבונן מלך המשיח בעיניו הטהורות יבחן כל אחד ואחד לפי מעשיו, לפתע ירים ידו ויראה באצבעו, כולם ירימו עיניהם בפליאה ויביטו במחזה, אז ישמיע מלך המשיח את קולו ויאמר, בהפנותו אצבע על יהודי מסויים: "בזכותך הגעתי!, לך יש חלק בגאולת העם!". כך יראה על כל יהודי ויהודי שפעל למען ביאתו. הלואי שנזכה להיות מן הזוכים המאושרים, שהמשיח בכבודו ובעצמו יעיד עלינו – "בזכותך הגעתי". על כן, יהודים יקרים, תנו לימוד לשם שמים, הקריבו מדקותיכם למען השכינה הקדושה, לעשות נחת רוח ליוצרינו, לגרום לפדות נפשנו, וכולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב"י "זכאה דרא דהאי אתגליא ביה ובסגולתו "וקראתם דרור" ותחזנה עינינו, בן דוד משיחנו מלך ביופיו יבוא ויגאלינו, ב"עוז" והדר אלוקינו, ובשכר זאת א-ל חי חלקינו, ונחה עליו רוח ה' צורינו מגינינו, יגלה כבוד מלכותך עלינו, ואז ישמח ליבינו, ותגל נפשינו, בישועת מלכינו, אכי"ר.
נשלח לו כל הספר אור הזוהר ונכתוב לו כאן יש לכם תשובה על הרבה שאלות שלכם. צריך לדייק בדבריו {של הרב הצדיק רבי יוחנן באנון זצ"ל} מה הוא אמר? א. קודם כל בחייו שמענו ממנו הרבה פעמים שמצווה לתלמידיו ללמוד כל פרדס התורה ואי אפשר להיות יהודי בלי שולחן ערוך, רק שהזוהר הקדוש הוא כמו אויר לנשימה. ב. מה שנאמר לו בשמים בזמן שהיה במות קליני, הוא, שאת התלמוד בבלי כבר נעשה התיקון שלו, בלשונו, לעסו אותו כבר, ולא שח"ו לא ללמוד בבלי, אלא לתת יותר את הדעת לתלמוד ירושלמי, ובנוסף בגלל מה שהזניחו את התלמוד ירושלמי. ג. מה גם שאנו בארץ ישראל וזה לא כבודה של ארץ ישראל שלא ילמדו תלמוד ארץ ישראל, וזה רוצים בשמים לקרב אותנו לקראת הגאולה השלימה. ד. תראו איך הצדיקים מסבירים, מאיתי תצא תורה חדשה, והרי אני מאמין שזאת התורה לא תהא מוחלפת ח"ו? אלא הכוונה היא שיהיו ברובד יותר פנימי ועמוק של התורה, וזה על ידי שאנחנו מכינים את עצמינו בלימוד פנימיות התורה בדורו של משיח. ה. בספר קנאת ה' צבאות חלק שני: וזה סוד הכתר: נמצא ב' בחינות לעולם, אחד בסוד החכמה, והוא הראש האחד, ואחד בסוד הכתר, והוא הראש השני, שבבחינתו יהיה העולם לעתיד לבוא. וכן היה ראוי להיות אם לא היה אדם חוטא. וזהו בראשית – ב' ראשית, כי בראשית אחד נברא, וראשית שני הוכן לו. ולפי סוד אותו הראשית תקבל חידוש התורה גם כן. וכל המציאות – נשמות ועולמות; והוא סוד (ישעיהו נא, ד) "כי תורה מאתי תצא", שאמרו, כי חידוש תורה מאתי תצא. כי היא התורה עצמה שלא תתחלף, רק שתתגלה בבחינת הכתר, ולא כמו שהיא עתה בבחינת החכמה. ולכן תתגלה בבחינת (שם) [שכר], ולא בבחינת עשיה וזכות:
קריאת חירום לכל אשר לב יהודי בקרבו: סבל רב סובלים עם ישראל בימים אלו, הרבה אסונות, צרות ויסורים קשים, אנשים, נשים וטף מתים ביום אחד רח"ל, גזירות מהממשלה נגד יהודים שומרי תורה ומצוות, גזירות גיוס בני התורה. והשאלה זועקת: "על מה עשה ה' לנו ה' ככה? מה חרון האף הגדול הזה? עושים אסיפות של כל הראשי ישיבות, מה לעשות ואיך להלחם נגד הגזירות הקשות של גיוס ועוד. צועקים נגד גזירות השלטון כאלו הם אשמים על הכל!!! הנפש החיים שער א' פרק ד' וז"ל: [ונאמר בקיצור מה שנוגע לעניינינו] וזאת תורת האדם, כל איש ישראל, אל יאמר בלבו ח"ו. כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם, אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו. שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו ח"ו. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו וְרָמוּ. שכל אחת עולה כפי שורשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים.(ראה מאמרים ב'*) וקרוב לשמוע שגם זה בכלל כוונתם ז"ל באבות (פ"ב מ"א) "דע מה למעלה ממך". רוצה לומר, אם כי אינך רואה בעיניך העניינים הנוראים הנעשים ממעשיך, אבל תדע נאמנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים, הכל ממך הוא על פי מעשיך לאן נוטים, על פיהם יצאו ויבואו: ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו, לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח"ו עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל חס ושלום, הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנאצר וטיטוס, כי הלא נבוכדנאצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהיו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון. ועל ידי כן היה להם כח לנבוכדנאצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה, המכוון נגד המקדש של מעלה. כמו שארז"ל (איכה רבתי מא, א) קמחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה עולמות עליונים הקדושים. והמה החריבו רק נוה מטה. וזהו שהתפלל דוד המלך עליו השלום (ה): "תהלים עד". ביקש שיחשב לו כאלו למעלה בשמי מרומים הרס, אבל באמת לא נגעו שם מעשיו כלל כנ"ל. גם על זאת, יחרד לב האדם מעם הקדש, שהוא כולל בתבניתו כל הכוחות והעולמות כולם, כמו שיתבאר אי"ה להלן בפרק ו' ובשער ב' פ"ה. שהן המה הקדש והמקדש העליון. והלב של האדם אמצעיתא דגופא הוא כללית הכל נגד הבית קודשי קדשים אמצע הישוב אבן שתיה. כולל כל שרשי מקור הקדושות כמוהו ורמזוהו ז"ל במשנה פרק תפלת השחר יכוין את לבו כנגד בית ק"הק. ובזוהר שלח קס"א סוף ע"א (קסא, א) ת"ח כד ברא קב"ה ב"נ בעלמא אתקין לי' כגוונא עלאה יקירא ויהב לי' חילי' ותוקפי' באמצעיתא דגופא דתמן שרי' לבא כו'. כג"ד אתקין קוב"ה עלמא ועביד ליה חד גופא כו' ולבא שארי באמצעיתא כו' דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין כו'. וההיכל לבית קה"ק דתמן שכינה וכפורת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כו' ע"ש באורך. א"כ בעת אשר יתור האדם לחשוב בלבבו מחשבה אשר לא טהורה בניאוף ר"ל. הרי הוא מכניס זונה סמל הקנאה בבית ק"הק העליון נורא בעולמות העליונים הקדושים ח"ו. ומגביר ר"ל כחות הטומאה והס"א בבית קה"ק העליון. הרבה יותר ויותר ממה שנגרם התגברות כח הטומאה ע"י טיטוס בהציעו זונה בבית ק"הק במקדש מטה. וכן כל חטא ועון אשר כל איש ישראל מכני' בלבו ח"ו אש זרה. בכעס או שארי תאוות רעות ר"ל: הלא הוא ממש כענין הכתוב (ישעיה, סד) בית קדשנו ותפארתנו אשר וגו' היה לשריפת אש. הרחמן ית"ש יצילנו. וז"ש השם ליחזקאל (מג) את מקום כסאי גו' אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי גו' בזנותם גו'. עתה ירחקו את זנותם גו' ושכנתי בתוכם לעולם. מהנפש החיים אנו רואים שאנשי הכנסת לא אשמים ולא יכולים לעשות לנו כלום, אם אנחנו לא אשמים, וכל הראשי ישיבות לא יודעים מה שכתוב בנפש החיים? אם הראשי ישיבות וכל החרדים היו שומעים לקול גדולי הדור האמיתיים, ללמוד דף זוהר ביום – ובפרט מרן קודש הקדשים שר בית הזוהר מרן עובדיה יוסף זצוקללה"ה, כתב וחתם עם עוד גדולי ישראל ללמוד דף זוהר ביום – ובגלל שלא שומעים את קול ה' חוצב להבות אש, אז מראים לנו שהכנסת יגזור גזירות רח"ל, ועוד לא מבינים מה שהקב"ה רוצה מהם, עושים תכניות לנסוע לכל העולם כולו להילחם!!! רבותי, משה רבינו, אליהו הנביא והרשב"י, צועקים -לא יעזור לכם כלום! – המצב יהיה עוד יותר גרוע – הם מזכירים דברי הגה"ק הרב ש"ך שיבוא ח"ו שואה איומה- כן רבותי, כל אלו שלא אומרים ללמוד זוהר, הם בונים ומכינים את הפצצת אטום באירן – כן, כך פוסק הרשב"י בתיקון ל' תיקון מ"ג צריכים לדעת – מי הוא השונא האמיתי של עם ישראל!!! צועקים להרבות בלימוד התורה וכו', ולא יודעים כי כל התורה לא שווה פרוטה אחת – כך פוסק הרשב"י ומשה רבנו ואליהו הנביא, וכך כָּתַב המרח"ו זְיָ"ע, מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ (ד' כ"ד), "וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ" אֵלּוּ הַבַּחוּרִים הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים שֶּׁרוֹאִים אֶת מְלַמְּדֵיהֶם שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִלְמוֹד זוֹהַ"ק וְתוֹרַת הַסּוֹד, עַל כֵּן גְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ וְלִבָּם שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְעָלְתָה בָּהֶם חֲלוּדַת טִיט וְרֶפֶשׁ לִכְפֹּר בְּחָכְמַת הָאֱמֶת … וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנִּזְכַּר בַּזֹּהַר. וְעוֹד כָּתַב שָׁם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ הַמְכֻנֶּה וְנִקְרָא "הֲדַר הַכַּרְמֶל", כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ז' ו'): "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל"… כִּי אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרַת רוּחַ בְּעוֹלָמוֹ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר עוֹסְקִים בְּחָכְמָה זוֹ. רוֹאִים שֶׁכְּדֵי לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה, שֶׁיֵּדַע שִׁפְלוּת עַצְמוֹ, מֻכְרָחִים לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבְכָךְ נִצָּלִים מקלקולים וּכְּפִירוֹת, וְזוֹכִים לְהַכִּיר גְּדֹלוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכַאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל יַעַסְקוּ בְּלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מִיַּד נִגְאָלִים וְנִיצָלִים מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכָל עִקֵּר בִּיאַת הָאָדָם לְעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּדֵי שֶׁיִּלְמֹד אֶת הַלִימוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וּבֶאֱמֶת כְּבָר הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה] מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד לְלֹא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.) רואים כאן את התשובה על השאלה הנשאלת למה עשה ה' ככה? ענה הרשב"י, שאלו שלא רוצים לעסוק בתורת הזוהר הם המה שעושים זאת. ובתקון ל' בספר כסא מלך כתב, וזה לשונו: כמה גדול חיוב על תלמידי חכמים ללמוד קבלה, ועונשם כמה גדול, אם אינם לומדים קבלה, וגורם אורך גלותא, כי הם מעכבים הגאולה רחמנא ליצלן. וממשיך ומביא את דברי הזוהר: ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא. אוי להם שגורמים עניות וחרב ובזה והרג ואבדן בעולם. (תקוני זהר תקון ל' דף ע"ג:) – ומי שלא עסק בחכמת האמת ולא רצה ללמוד אותה, בשעה שנשמתו רוצה לעלות בגן עדן, דוחין אותה משם בבזיון, כמו שאמרו בזהר שיר השירים וכו', ולא עוד שאפילו יש בידו כל מעשים הטובים שבעולם, השרפים בעלי שש כנפים שורפים את נשמתו בכל יום ויום, כמו שאמרו בזהר פרשת פקודי וכו'. (ספר הברית). רבי שמעון בר יוחאי הקדוש אומר, דמי שלא למד תורת אמת שהם סודות התורה, טוב לו שלא נברא, דבלא זה אין אדם יודע אלהותו יתברך, ויראתו ואהבתו, ועבודתו. (גנזי המלך דף קפ"ה). לא עמדו רגליו על הר סיני (זהר ח"ג קנב. כוח הזהר). כמו שאוכל בשר בחלב וחורש בשור וחמור יחדיו (תקון מ"ג נשמת הזהר). בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, (תִּיקוּן מג') אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זְיָ"ע: וְעוֹד, מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַקַּבָּלָה וְהַחָכְמָה (זוֹהַר, פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה). מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, … אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם, וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְנֶחְשַׁב לוֹ כְּאִילוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגוֹרֵם עֲנִיּוּת בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת!! עוד כתוב שם: תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה: בְּרֵאשִׁית, שָׁם אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ, וְזֶהוּ נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה. רואים מדבריו הקדושים זיע"א כמה חיוב גמור הוא ללמוד ולדעת סודות התורה כדי להנצל מן החיצונים, ולכל הפחות לבקש ולרצות לדעת, וזהו בודאי על ידי שבתחילה ילמד כסדר זוהר הקדוש ותטהר נשמתו ותבער בלבו אש אהבת ה', וחשקת לימוד התורה הקדושה, בזה בודאי ירצה לפני אדון כל, ויזכה שייפתחו לפניו שערי החכמה העליונה. בּוֹאוּ וְהִתְחַבְּרוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זי"ע: הַיּוֹם הוּא יוֹמָא דְהִילוּלָא שֶׁל קְדוֹשׁ ה' הַמְקוּבָל הָאֶלוֹקִי רַבִּי יצחק כדורי זְיָ"ע, ומן הראוי ללמוד מספריו אֲשֶׁר זֵרֵז אֶת כָּל הַיְהוּדִים לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בכל יום. מורי ורבותי – נספר לכם החלום שחלמתי בשבת, פרשת ויגש: ראיתי את המלאך הקדוש הרמח"ל זיע"א, ובידו הקדושה, ספר זוהר וכתוב שם פתח אליהו והסתכלתי בזה ואמר לי שאם ילמדו הספר הזה, יבוא המשיח, ועניתי לו: נעבוד ביחד, תיכף ומיד ממש, אסור לחכות, ונעלם. והנה סיפרתי לאחד ממזכי הרבים הגדולים של מפעל הזוהר העולמי הרב אשר בראל שליט"א שלומד בבית רמח"ל בירושלים ואומר שיש ספר שנקרא "תיקונים חדשים לרמח"ל" מתוך ספר זוהר "תניינא" של הרמח"ל שעדיין לא התגלה. (באחד הפרשיות המעטות שנמצאו מתוך "זוהר תניינא" פרשת "ויצא" מתוך הספר החדש של הרב מרדכי שריקי – מכון רמח"ל "זוהר תניינא" חלק א' לרמח"ל – עמוד 5/16) "והא אליהו נביאה מהימנא אתי, פתח ואמר, רבי רבי, זכאה חולקך דכלהו רזין עלאין מתגלין לך… (המשך בארמית) תרגום בלשון הקודש: והנה אליהו הנביא מהימנא בא, פתח ואמר, רבי רבי, אשרי חלקך שכל הסודות העליונים מתגלים לך, ואין נגנז ממך, שכל השערים הסתומים נפתחים לפניך, ודאי. אשרי חלקך שהאיילה – (השכינה) לא נכנסה לפני המלך מיום שנחרב בית המקדש כמו שהיא נכנסה עכשיו בזכותך, חוץ מזמן אחר בימי רשב"י – בוצינא קדישא. "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע"- אלו רשב"י וחבריו. אבל 'והמשכילים' שניים, אחד רשב"י המאור הקדוש, ואחד – אתה החסיד הקדוש, לרבות שאר החברים, יזהירו כזוהר הרקיע – בשני ה"זוהרים" האלו. כל אחד ואחד בזוהר שלו, והכול עניין אחד, אחד-(רשב"י, סוד) ההתחלה ואחד – (הרמח"ל, סוד) הסוף. רשב"י פתח השערים בזמן שהיו סתומים, שעד אז, החכמה הייתה סתומה בעולם ולא נתגלתה אלא לאחד או לשניים בכיסוי (היינו בדרך משל), ורשב"י פתח שערים, באלו שערים מדובר? של הרקיע בודאי, משם יצא הזוהר שלך שהוא נקרא "זוהר הרקיע", ושם נמצאים סודות עליונים מכח אותו האור העליון, ובו נעשה הזוהר שלו – הזוהר הראשון, וזוהר זה לא נשלם, אלא יצא מה שיצא, ובו הואר העולם עד עכשיו שנשלם גילוי הזוהר, ועל ידו נעשה זוהר זה. – השני, שבו יושלם (התיקון) לחבר כל ישראל, ומהשעה שהזוהר הראשון נשלם, עלתה השכינה להתחבר עם בעלה, מכאן והלאה, סדרים עליונים מסתדרים בתיקון שלם, הכול בגילוי של זה הזוהר שנגלה, וכאשר יושלמו הסדרים להתקן בתיקון הראוי, יגאלו ישראל גאולה שלמה. וזוהר זה (השני) לא יפסק מהעולם, שהוא בכל יום יתווסף ויתרבה בו, וממנו יתפרנסו כל ישראל, ואפילו מלאכים עליונים יתפרנסו ממנו למעלה ולמטה, ובשעה שתתרבה החכמה בעולם, כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה" וגו', יהיו כל ישראל טועמים ממנו כל אחד לפי כוחו וכו'. זאת ועוד, זוהר זה יהיה כלול משישים ריבוא נשמות ישראל ודאי. וכל אחד ואחד ימצא חלקו, ואתה (הרמח"ל) תהיה הכולל (לצורך) כולם. וכך (הזוהר הזה השני) יתחדש בכל יום וכו' וכו', אשרי חלקם של ישראל בזכותך בעולם הזה. והנה אברהם סבא חסידא בא, פתח ואמר, רבי רבי, אשרי חלקך, שעליך כתוב: "מקימי מעפר דל" וכו' וכו'. ואתה הוא המקים לה (לשכינה) מהעפר בשעה שנמצאת בחיבור שלך, חיבור זה הוא (מכוח) הזוהר הקדוש השני וכו' וכו'. והכל נעשה על ידך בכוח הזוהר הזה שלך, ומשיח בן יוסף שהוא בצדק וכו' וכו', והמשכילים יזהירו וכו'. רשב"י בתחילה ואתה בסוף, שניכם צריכים לחזק וכו' וכו' (את השכינה) אשרי חלקיכם בעולם הזה. והנה רעיא מהימנא בא, פתח ואמר: רבי רבי וכו'. במלך המשיח כתוב: "ונחה עליו" וכו' וכו', רשב"י בתחילה ואתה בסוף, תתחזקו בזוהר זה לפי הכח שיתווסף למעלה, שהרי בהתחלה, הזוהר (של רשב"י) נעשה לפי הגלות, ובזמן הזה (הזוהר שלך) לפי הגאולה. וכפי שיתחזק הזוהר למעלה, כך יתחזק הזוהר שלכם למטה, לכך: יזהיר וכו' וכו'. (הערת הרב שריקי למאמר זה – "במאמר זה ישנם ארבעה נושאים עיקריים: רשב"י הוא בשירותא [הראשון] הרמח"ל הוא הסיומא [האחרון-הסיום סוף הגלות]; חכמת הקבלה היא סתומה לרוב; זוהר הרשב"י הוא לא נשלם, והשלמתו על יד זוהר הרמח"ל; זוהר הרמח"ל נעשה ע"פ הגאולה (לפום פורקנא), והוא בחינת רוחו של משיח.) וכבר הזמנתי את הטקסט של ספר, תיקונים חדשים לרמח"ל" לעשות חלוקה לשנה, שכל עם ישראל ילמדו את הזוהר הזה. עד כאן החלום והפתרון. מורי ורבותי! כתוב, בחיי אדם, בהלכות קריאת שמע, שצריכים לכוון מסירת נפש ממש, כאילו נהרג על קדושת שמו יתברך. איך בן אדם יכול לקיים את המצוה הזאת, שלא ירמה את עצמו? כי כל אחד חושב שהוא מקיים את מצוות קריאת שמע כהלכתה, אז בואו ונספר לכם סיפור, ומזה נוכל לדעת את האמת, אם אנחנו לא מרמים את עצמינו, 4 פעמים ביום בקריאת שמע. הסיפר כדלהלן: לפני בערך 57 שנים טבריה רמב"ם. מורי ורבותי! כל יהודי שהוא לא מוכן לחלק זוהר הקדוש לכל יהודי שהוא מכיר ולא לבזבז אפילו דקה אחת, ויעשה כל אשר ביכלתו, שכל יהודי ילמד זוהר הקדוש, שאנחנו כעת לפני שואה ח"ו, וכל רגע שאנחנו יכולים להציל את עם ישראל ולא עושים מה שאנחנו חייבים לעשות, אז אנחנו נהיה חייבים על כל יהודי ויהודי שח"ו יפגע, ולא עושה להציל את כל עם ישראל, אז בוודאי שלא מוכנים למסור את נפשינו במסירת נפש בד' מיתות בית דין, ולא יצאנו ידי חובת קריאת שמע. נספר לכם סיפור לפני הרבה שנים בלומדי מסכת סנהדרין במסגרת הדף היומי, כשהגעתי לדף ל"ז, במאמר חז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ובעת לימוד גמרא הנני מתעמק מאוד, ורוצה אני להשיג בעצמי את פירוש רש"י ז"ל שהנני נכדו. וכשאני גומר להבין אני מעיין בפירוש רש"י ז"ל. והנה כאשר הגעתי למאמר הנ"ל "כאילו קיים עולם מלא", התבוננתי בדבר ועשיתי חשבון, כמה נפשות יכולים לצאת מבן אדם אחד, כדי להגיע לעולם מלא. חשבתי כך שהעולם יכול להתקיים רק ששת אלפים שנה, ומהיום, יש לערך מאתיים וארבעים שנים עד לסוף העולם, ועשיתי חשבון שאם יש לאדם אחד חמשה ילדים ולכל אחד מהם יש חמשה ילדים, יוצא שבמאתיים וארבעים שנה, יֵצאו מאדם אחד שבע מאות אלף (700,000) נפשות, וזה נקרא עולם מלא ממש. ושמחתי מאוד בחידוש זה, וחשבתי שצריך אני להציל להשתדל להציל נפשות ישראל מעולם התוהו. וחשבתי לעצמי, אַי, אַי, אי, אלמלא היה הרבי שלי חי עדיין בעולם הזה, הייתי הולך אליו תיכף לגלות לו המסתרים במאמר הזה. כל הסיפור הזה היה במשרד שלמעלה מביתי, והיה כבר 3 אחר הצהרים ולא אכלתי עוד ארוחת בוקר, והרבנית ע"ה להבחל"ח טילפנה לי כמה פעמים שכבר הגיע זמן של אכילת שחרית, ואמרתי שאני כעת עוסק בחשבון גדול ואי אפשר בשום אופן להפסיק באמצע, כשגמרי החשבון ירדתי לביתי ותשמעו את השגחה פרטית – והמופת הגדול: בביתי, בִמְקום ללכת תיכף לאכול, דחפו אותי מִן השמים לארון הספרים, והוצאתי משם ספר אחד שקיבלתי במתנה, לפני הרבה שנים ולא ראיתי הרבה שנים את הספר הזה, ופתחתי את הספר, ומצאתי את שאהבה "נפשי", סיפור נפלא על מאמר חז"ל הזה. ואחר כך למדתי עוד הפעם את המשנה הנ"ל ומצאתי בפירוש רש"י ז"ל, לפיכך נברא אדם יחידי… להראותך שמאדם אחד (אדם הראשון) נברא מלואו של עולם, עד כאן לשון קדשו. אגב: כשסיפרתי לחברי שהוא למדן גדול, את הסיפור הנ"ל, העיר לי שחשבוני הוא טעות גדולה, ואמר לי, לקחת מחשבון (הנקרא קאלקולעיטא"ר בלע"ז) ולספור י"ב פעמים כפול חמש, ויצא מזה לערך חמשים מיליון נפשות, זאת אומרת, שכל יהודי שאנחנו נותנים לו ללמוד תיקון מ"ג תיקון מ"ח, פתח אליהו וזוהר הקדוש, בכל יהודי אנחנו מקבלים את השכר, כאילו הצלנו חמשים מיליון נפשות.
בס"ד, המציל נפש אחת מישראל מהו? כל ישראל ערבים זה בזה חשבון מספר הצאצאים היוצאים מאדם אחד (בחישוב של חמש ילדים למשפחה) במשך עשר דורות (300 שנה), כשכל דור הוא שלושים שנה (בעצם כל דור הוא רק 25 שנה). צא וחשוב, כשיהודי מעורר יהודי אחד בלבד ללמוד זוהר הקדוש – להקפיד על דיני טהרת המשפחה, לשמור שבת, להניח תפילין ומזוזות, לאכול כשר וללבוש ציצית – הוא הציל בכך 58 מיליון יהודים, שיישארו יהודים.
5
5
5
5
5
5
5
5
5
5
המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא האדמו"ר הראשון לבית שטיפינעשט, הרה"ק רבי נחום זצ"ל, בנו של הרה"ק מרוזין זצ"ל, נכנס פעם לבית מדרשו (שהי' נקרא "קלויז") ופגש בשני חסידים שמדברים אודות מאמר חז"ל "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין ל"ז ע"א) (דהרי רואים שמאדם אחד – אדם הראשון – יצא עולם מלא אנשים). נענה ר' נחום זצ"ל ואמר: "אבל לא ברצועה" (אבער נישט מיט קיין בייטשל). תמהו החסידים לכוונת הרבי, וענה:
בעזרת השם יתברך הבאתם הסיפור בפלגש וגו' למה אתם מוחים? ואני יבאר לכם למה אני צריך להוכיח אתכם, בכל המקורות שאני הישגתי ב"ה, ואם תקראו את זה לא יהיה לכם קושיה על מה שאני יכתוב אחר כך!!! שאני נלחם על האמת, וחותמו של הקב"ה אמת, ולכן אני צריך לכתוב לכם כל האמת ואולי על ידי זה תעשו גם תשובה, שלא ידח ממנו נידח. בו יבואר חיוב המחאה ותוכחה מצד ערבות שער הערבות על עניני שכר ועונש סימן ב' בו יבואר שחיוב הערבות הוא מכל אחד אחד מבני ישראל על כל אחד ואחד מבני ישראל
איש ואיש מישראל ערב על כל איש ואיש מבני ישראל, וכל אחד ואחד נענש מכח חיוב הערבות על כל עון ועון שכל איש ואיש מישראל עובר כמבואר ברש"י בשם התורת כהנים על הפסוק "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז) וזה לשונו: "ומדרשו וכשלו איש באחיו זה נכשל בעונו של זה שכל ישראל ערבין זה לזה".
כהנים (פרשת בחקותי פסוק ז') וכשלו איש באחיו, אינו אומר "איש באחיו", אלא איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, עד כאן לשונו:
היא הדרשה בגמרא על הפסוק וכשלו איש באחיו "וכשלו איש באחיו, איש בעון אחיו, מלמד שכולם ערבים זה לזה" (סנהדרין כ"ז:)
v v v הערבות מחייבת עונש על כל אחד ואחד מישראל גם כשרק יהודי אחד עובר עבירה, וגם כשרק אחד מהן בלבד חוטא, כולן נענשין כדברי הילקוט על הפסוק בפרשת יתרו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וגוי קדוש" (שמות יתרו) וזה לשונו:
פרשת יתרו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וזה לשונו: מכאן אמרו ראויין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל, משעשו את העגל ניטלו מהם ונתנו לכהנים שנאמר שה פזורה ישראל, משולין כשה, מה דרכו של שה לוקה באחד מחבריו וכולן מרגישין, כן הם ישראל אחד מהן חוטא וכולן נענשין. עד כאן לשונו, מזה נראה שהגם שלא חטאו כלם בעגל נענשו כל ישראל לקיים וכשלו איש בעון אחיו: אם עבר אדם מישראל עבירה נפרעין ממנו ומכל העולם כולו מכח חיוב הערבות שנכנסו כל אחד ואחד מישראל על כל אחד ואחד מישראל וכדברי הגמרא שבועות.
(דף ל"ט ע"א) וזה לשונה: ונקה לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, וכו' עד כאן לשונה. גם כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהן נענשין בעוונות האבות והזולת מכח דין חיוב הערבות שנתחייבו אחד על השני וכדברי הגמ'.
(דף כ"ז ע"ב) מביאה הגמרא ברייתא וזה לשונה: אף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, אתה אומר כשאוחזין או אינו אלא כשאין אוחזין, כשהוא אומר איש בחטאו יומתו הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן, ולא והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה, וכו' עד כאן לשונה. על כל מצוה יש מ"ח בריתות של ערבות, של ת"ר אלף וג' אלפים ותק"נ – לדעה אחת נעשה כל אחד ערב גם כן על ערבותו של השני.
לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של ת"ר אלף וג' אלפים ותק"נ כו' ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו. ——- מ"ח בריתות וכו'. כמנין שהיו במדבר שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו: ערבא וערבא דערבא. אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חברו או לא כו' ע"ש: על כל אחד ואחד מישראל לדאוג ולפעול ששום ישראל לא יחטא מפני כשישראל אחד חוטא אינו יכול לומר אתי תלין עווני הוא, ומה איכפת לכם כי כולם נענשים שעל ידי כך מתעורר עוונם של כולם
ירמיה (קפיטל נ' סימן של"ד על הפסוק שה פזורה ישראל) וזה לשונו: משולים כשה, מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים, אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים, תני רבי שמעון בן יוחאי משל לשני בני אדם שהיו נתונים בספינה נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו למה אתה עושה כך, אמר להם מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח, אמרו לו חבריו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה, אף איוב אמר כן ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חביריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה מספיק בינינו את עונותינו עד כאן לשונו.
החובה על כולם לדאוג שהספינה לא תטבע על ידי החוטא שגורם לכך.
מצינו בפסיקתא שנמשלו ישראל לאגוז כשנוטלים אגוז כולם מרגישים וזה לשונה: על הפסוק "אל גינת אגוז ירדתי", למה כאגוז, אלא כל הפירות יכול אדם ליטול מהם מתוך השק ואין חבריהם מרגישים בין תמרים בין תותים בין תאנים, אבל האגוז, כיון שאתה נותן ידך ונוטל מהם מעט, כולם מתרעמים ומרגישים. כך הם ישראל איש אחד חוטא וכולם מרגישים שנאמר "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" (פסיקתא דיהודה וישראל): על הנגלות – העבירות שנעשות בגלוי והכל יודעים ורואים – נעשו ישראל ערבים זה על זה כבר בקבלת התורה ונתמשכנו זה על זה
כשעמדו ישראל על הר סיני נעשו כולם לב אחד וקיבלו עולו של הקדוש ברוך הוא ונתמשכנו זה על זה. באותה שעה ביקש הקדוש ברוך הוא לכרות עמהם ברית על הדברים הנסתרים. אמרו ישראל: הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו. רצה לומר על הדברים הגלויים אנו יכולים לערוב זה לזה, אבל על הדברים הנסתרים אין אנו יכולים לערוב, שאם כן כל אחד יסתגר בביתו כדי לעשות עבירה, ואין אנו נביאים לדעת אותו. ואם כן מה חטא הציבור אם היחיד חוטא. אבל על הנגלות נעשו ערבים זה לזה, שהדבר בידם לצעוק ולמחות בעושי רע. (מכילתא ותנחומא, ועיין רלנ"ח סי' ע"ז, מעם לועז דברים) עצם קבלת התורה היתה בערבות אחד על חבירו
ישראל ערבים זה לזה שנאמר (שמות כ"ד ג') ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל [הדברים] אשר דבר ה' נעשה אלו היה אחד מוחה לא נתנה התורה לכך אומרים ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך וכו' ראתה שפחה באור שכינה בים ובמתן תורה מה שלא ראה יחזקאל בנבואה לכך נאמר ונזכה כלנו במהרה לאורו (שערבים זה לזה) והלכך אומרים ברכנו אבינו כלנו כאחד וכתיב (ישעי' מ' ה') ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (ספר חסידים אות רלג). כל החיוב עלינו למחות בעוברי עבירה מחמת הערבות – על העבירות הגלויות שכרתו ברית ומשכנו עצמם זה על זה בסיני
תנחומא פרשת יתרו (אות י"ג) על הר סיני השוו כולן לב אחד לקבל וזה לשונו: רבי אומר בשעה שעמדו ישראל על הר סיני השוו כולן לב אחד לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה שנאמר "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו" ולא עוד אלא שהיו ממשכנין עצמן זה. על זה באותו שעה בקש הקדוש ברוך הוא לכרות עמהן ברית על הסתרים ועל הגלוים, אמרו לו על הגלוים אנו כורתין ולא על הסתרים, שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן עליו שנאמר "הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" עד כאן לשונו.
ותכלית הערבות שקבלו עליהם בני ישראל זה על זה הוא, שמאחר שהוא ערב לחבירו הוא סובל מזה שחבירו חוטא וייענש על ידו לכן ימחה בידו ויוכיחו על מה ומדוע עובר על מצוות השם או שלא מקיימם, אבל אם לא היו מקבלים ערבות אחד על חבירו לא היה איכפת לאחד מה שחבירו חוטא. תועלת הערבות הוא שיוכיח את חבירו ביודעו שגם הוא ייענש על עבירת חבירו
נעשו ישראל ערבים זה לזה, שכל אחד התחייב בעד חבירו שיקיים את התורה ויוכיחו וילמדו לקח כשיעשה עבירה, שמאחר שערב לחבירו הוא סובל מזה שחברו חוטא. אבל אם לא היו ערבים לא היה איכפת לו לאדם בראותו חבירו כשהוא חוטא, והיה אומר בלבו, מה איכפת לי מה שחבירי חוטא או שהוא מדבר בתוך בית הכנסת או שהוא מחלל שבת או נשבע בשם ה' או בתורה הקדושה, ואינו מתפלל. אבל עכשיו שכל ישראל ערבים זה לזה, מוטלת על כל אחד החובה להוכיח את חבירו כי הוא יודע שבגלל חבירו ייענש הוא. ועל כן יתוקן העולם והכל ינהגו ביראת שמים. (שמות רבה פרק כ"ה מעם לועז שמות)
ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט.), שאלמלא הערבות, לא היה אדם מוחה ביד חברו על חטאיו, ולא היו נותנים לב לחקר על עושי רשעה לבערם. לכן הכניסם הקדוש ברוך הוא לערבים, כדי שיעשו גדרים וסיגים שלא יחטאו. (ספר חסידים אות צ"ג).
לפי כל הנזכר לעיל שכל אחד נתפס בעון חבירו של כל איש מישראל מפני חיוב הערבות. וכל חיוב הערבות שנכנסו בזה הוא כדי שימחו ויוכיחו, לכן כל שיש בידו למחות ולא מיחה נתפס בעוון ההוא שלא מיחה בו. וכן אמרו חז"ל בסנהדרין על הפסוק "וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה, התם שהיה בידם למחות ולא מיחו. (סנהדרין כז: שבועות לט.).
אמרו חז"ל: שמי בידו למחות ואינו מוחה העבירה נקראת על שמו ונענש עליה כאילו עשאה בעצמו, מפני חיוב הערבות שיש לו על הזולת.
של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת [בשבת] ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, תנא לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. (שבת נד).
כן אמרו חז"ל גם כן שהעונש על עוון הזולת תלוי במדת גודל ההשפעה והאפשרות למחות, כל אחד לפי דרגתו ומעמדו כמו שאמרו רז"ל:
ור' חנינא ר' יוחנן ורב חביבא מתני בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן כל שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו, בכל העולם נתפס על כל העולם כולו" (שבת נד). ——————— כל כי האי זוגא. ארבעתן יחד: חלופי ר' יוחנן. יש שמחליפין ר"י ומעיילי רבי יונתן: נתפס. נענש על עבירות שבידן: בכל העולם. אבל ישראל, כגון במלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו: מפני שבאם אין בכוחו למחות לא שייך כלל שנכנס על כך בחיוב הערבות. ולזה ראשי הגולה שהשפעתם מגיעה לכל העולם נתפסים על כל העולם מפני גודל כח השפעתם במחאה – כך הוא בחיוב הערבות.
רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא. א"ר חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא אימא על זקנים [פי' סנהדרין] שלא מיחו בשרים". (שבת נד:).
למידים אנו מדברי חז"ל אלו שמי שיש בידו למחות ביד המנהיגים הרבנים שהם ימחו בידי עוברי עבירה ואינו מוחה בידם הוא נתפס, כמו הסנהדרין שה' יביאם במשפט על שלא מיחו בשרים, שהיתה להם ההשפעה על השרים והיה להם למחות.
כתב הילקוט מעם לועז (דברים כ"ט) בשם המהרי"ט על הפסוק. "אתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך בברית ה' אלקיך, ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום" (נצבים כט, יא).
בלשון יחיד "לעברך בברית" וגו', שכל יחיד ויחיד נעשה ערב על ששים רבוא, כפי שנתבאר בפרשת כי תבא, ולכן פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד. ונאמר כל איש ישראל, שכל אדם ואדם מישראל שיש בידו למחות ביד הזקנים והשופטים המתנהגים בעול ואינו מוחה נתפס עליהם, כמו שאירע במעשה של אשת רבי חנינא בן תרדיון שגזרו עליה הריגה על שלא מיחתה בר' חנינא שהיה הוגה השם באותיותיו". (יוסף לקח בשם מהרי"ט, מעם לועז דברים פרשה כ"ט) כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה
וראה כמה גדול עונשו של מי שיש בידו למחות ולא מיחה, שדם החוטא שמת בעוונו. דורש הקדוש ברוך הוא מידו, וכל הדמים הנשפכין בישראל תולין בו, עד כדי כך שאותן שבעים אלף מישראל שנהרגו בגבעת בנימין תלו בסנהדרין בדור ההוא.
מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל הדמים הנשפכין בישראל אינם אלא על ידו שנאמר "ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם וגו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אדרוש" לפי שכל ישראל ערבים זה בזה ולמה הן דומין לספינה שנקרע בה בית אחד אין אומרין נקרע בה בית אחד אלא כל הספינה נקרעת, כך הם ישראל, שנאמר "הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף" וגו' ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו לפי שהיו להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש, יום אחד לבית א-ל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וכן לכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתים ובשלש עד שיתישבו ישראל בארצם כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמות כולן שברא מסוף העולם ועד סופו והם לא עשו כן אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו ולזיתו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח, וכשעשו בני בנימין דברים מכוערין ודברים שאינם ראוין באותה שעה ביקש הקדוש ברוך הוא להחריב את כל העולם, אמר הקדוש ברוך הוא לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו דרך ארץ כו' עש"ב. (תנא דבי אליהו רבא פרק י"א) מנהיג קהלה נענש על עוונות כל אחד מקהלתו, והרב של העיר על כל אחד ואחד.
רבה פרשת יתרו על הפסוק "וישמע יתרו" וזה לשונו: הדא הוא דכתיב "שמעו דבר ד' בית יעקב" זה שאמר הכתוב "בני אם ערבת לרעך" אמר ר' נחמי' נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לי' בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הציבור עליו אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו נענש עליו ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך אתה ערב עליו תקעת לזר כפיך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הכנסת עצמך לזירה [פי' מקום שנכנסים להתאבק שם] ומי שהוא מכניס עצמו לזירה או נוצח או ניצח, עד כאן לשונו. וכן הוא בגמרא שבועות ד"כל ישראל ערבים זה בזה" ונענשין על עוון חבירו הוא רק כשיש בידם למחות ולא מיחו
(דף ל"ט ע"א) וזה לשונו: ונקה לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב "וכשלו איש באחיו" איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, התם שיש בידם למחות ולא מיחו. עד כאן לשון הגמרא.
פסק הרמב"ם ז"ל "וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון אלו".
לשון הרמב"ם (פרק ו' מהלכות דעות הלכה ז') "וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון אלו, כיון שאפשר לו למחות בהם" עד כאן לשונו.
משום דכל הערבות שנתחייבו הוא לתכלית המחאה, נמצא דהיכא שאין בידו למחות לא שייך חיוב הערבות לכן אין נתפס בעון הזולת כיון שבאופן זה לא נכנס בחיוב הערבות. אלו הם דברי האור החיים הקדוש לפרש הכתובים בפרשת נצבים על פי דברי חז"ל (בשבת נ"ד): שהעונש על הערבות הוא לפי מדת ההשפעה במחאה.
נצבים. צריך לדעת כוונת מאמר זה, עוד למה הוצרך לפרט ראשיכם וגו' טפכם וגו' ולא הספיק לומר בדרך כלל "כלכם".
צריך לדעת טעם הברית הזה הלא בסמוך אמר אלה דברי הברית, ואם רצה לכלול גם האמור בפרשה זו בכלל הברית היה לו להקדים הדברים ויאמר על הכל אלה דברי הברית.
כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה' ויהיו נתפסים זה בעד זה, והעד הנאמן מה שגמר אומר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו וגו' הרי שעל הערבות מדבר הכתוב, ואין זה הברית שאמר בסוף פרשת תבא כי אותו ברית הוא על עצמן, וזה שיתחייב כל אחד על אחיהו העברי כפי היכולת שביד כל אחד.
באנו להבין מאמר "אתם נצבים" שהכוונה הוא על דרך אומרו (רות ב') "הנצב על הקוצרים" לשון מינוי, ואומרו כלכם פירוש כולם יש עליהם עול זה כל אחד לפי מה שהוא, על דרך אומרם ז"ל במסכת שבת (נ"ד:) כל מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל העולם וכו' וכל מי שיש בידו למחות באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, וכל מי שיש בידו למחות בבני ביתו נתפס על וכו', והוא מה שפרט הכתוב כאן ואמר "ראשיכם" וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו, ראשיכם הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל, אלו יתחייבו על הכל, שבטיכם, כל שבט ושבט יתחייב על שבטו, זקניכם ושוטריכם, כל זקן יתחייב על משפחתו, כל איש ישראל, הם ההמון כל אחד יתחייב על בני ביתו, לזה הפסיק הכתוב כאן וסדר טפכם וגו' בפני עצמם כי אלו אחרים נתפסים עליהם שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא, ואין הם נתפסים על אחרים, שהטף אינם בני דעה, והנשים כמו כן, הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל, וכמו שדרשו ז"ל (יבמות מ"ה:) בפסוק (לעיל י"ז ט"ו) שום תשים עליך וגו' כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא גרים, אבל ישראל חיבין עליהם כאומרם ז"ל (נדה י"ג) קשים גרים לישראל כספחת ופירשוהו לפי שאינם מלמדים אותם ככל הצורך, הא למדת שנתפסים עליהם. עד כאן לשונו. על הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע ואם לא נעשה בהם דין יעניש את הרבים
הקדוש פרשת נצבים (פרשה ג' פסוק כ"ח כ') וזה לשונו: "הנסתרות לד' אלקינו" ואם תאמרו מה בידינו לעשות אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד שנאמר פן יש בכם איש וגו' ואחר כך וראו את מכות הארץ ההיא והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לד' אלקינו והוא יפרע מאותו יחיד אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענוש את הרבים (סנהדרין דף מ"ג) עד כאן לשונו. משעברו ישראל נענשין על הגלוי אחד על עון חבירו
סנהדרין (מ"ג ע"ב) פלוגתא דתנאי הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה אמר לו ר' נחמי' וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן, אלא עכן מאי טעמא איענוש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. החיוב במחאה ותוכחה להלכה ובאחרונים
יורה דעה (סוף סימן של"ד) נפסק להלכה שחייב אדם למחות בעוברי עבירה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון (עיין שם).
בתשובת מהר"ם שיק (ארח חיים סימן ש"ג) שמברר דיני מצות תוכחה באר היטב, ושם בדיבור המתחיל ויותר, אחר שחילק בין החיוב מצד מצות עשה של תוכחה, ובין החיוב מכח הערבות, וזה לשונו: "ולזאת הרשות והחיות ניתן להוכיח ברוב כח ועוז בעוברי עבירה להסיר ההיזק מרבים וכו' והחיוב לסלק הנזק בכל אופן שאפשר, ומי יעיז פניו לומר שהחיוב עלינו לשתוק, ולהיות כאיש נדהם וכאלם לא יפתח פיו, בראותינו סכנה לנפשינו וכו' ולזאת החיוב עלינו למחות בעוברי עבירה בכל אופן שאפשר" עד כאן לשונו. הא דאין ערבות ואין נענשין על הנסתרות הוא רק הציבור, אבל הדיינים והממונים נענשים גם על הנסתרות
על גב דקיימא לן בש"ס ובפוסקים דאין הציבור נענשים משום ערבות, כדכתיב וכשלו איש באחיו, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא איש בעון אחיו, ומכאן שכל ישראל ערבים זה לזה, דזהו על הנגלות ולא על הנסתרות. עכ"ז בדיינים וממוני העיר הם נענשים גם על הנסתרות בעבור כי היה להם לחפש בנסתרות. וכמו שכתוב רבינו הרב המאירי ז"ל בשיטתו לסנהדרין כתיבת יד והביא דבריו מרן זקני הרב הגדול אור היר"ח ז"ל בספר חקרי לב (חלק אורח חיים חלק א' סימן מ"ח דפ"א ע"ד) וזה לשונו, ושוב ראיתי להרב המאירי בשיטה (כ"י לסנהדרין לדף ע"ח) בהך סוגיא דמדבריו נראה דס"ל כר"י שהרי כתב וזה לשונו לא ענש על הנסתרות, דייני ישראל וחכמיהם ומנהיגיהם צריכים לפשפש תמיד ולחקור על מעשה עירם, ואין להם התנצלות כשיעשו על ראוי על הנגלה הבא לידם, אלא צריכים לחקור ולרגל אחר הנסתרות כפי יכולתם. וכל שמתרשלים בכך הרי הכל נענשים בנסתרות של חוטאים, שכל ישראל ערבים זה בזה משקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים. וכתב עוד דאף למאן דאמר שמענישים על הנסתרות, אין סברא לומר שעל הנסתרות לגמרי מעניש אחרים דמה בידם לעשות, ולא אמרו אלא כגון שהיה בעל עבירות בגלוי ולא הוכיחו, ועל כן שלח ידו בחמורות, ועל כן נענשים אף על הנסתרות, אבל אדם בחזקת כשר בגלוי, וחטא בסתר, אפשר שלא יענשו אחרים עליה.
צריכים לצאת ולבדוק בכל חצר וחצר, ובכל בית ובית, בכל הדברים בכלל ובפרט במזוזות ביתם ובתפלין שבראשיהם, ושיאמר שלש תפילות שחרית ומנחה וערבית במנין עשרה, גם שלא יכשלו באיסור נידה וחילול שבת ויו"ט ודברי כיעור אפילו בפנויה, וכל שכן באיסור אשת איש, וכבר תיקנתי שיצאו בכל יום ויום שני תלמידי חכמים לראות בבנות הארץ בכל מבוי ומבוי ולעשות דין וחשבון על כל הנזכר לעיל, ושאר פרטים מינים ממינים שונים, ולתקן אותם כל דבר שהוא לאפרושי מאיסורא, לבקש אופן להבדילו ולהפרישו, ועניינים התלוים בקיום העולם כהוצאת למצות ציצית ותפילין ומזוזות לבקש איזה הכנסות לסייע לעניים שאין להם יכולת, וכמו כן, שברורי הקנסות, ישבו במעמד אחד לפחות ב' פעמים בשבוע כדי לייסר לעוברים על דברי תורה איש איש לפי חטאו, ובכן כשיהיו עושים כסדר הזה תשובה ומעשים טובים, אין ספק כי ה' עזרם ומגינם, אל תיראו ואל תחפזו מכל מקרים רעים וגזירות קשות ורעות ומרעשים וכיוצא כדברי הרב מוהרש"י ז"ל (תוכחות חיים קצ"ו קצ"ז). גם על קיום מצות עשה שחבירו יקיים ויעשה המצווה ג"כ ערבים זה לזה
פירש בעל חיים וחסד הפסוק בפרשת נצבים לעשות את כל דברי התורה הזאת, ולא רק על מצות לא תעשה אנו ערבים זה לזה, אלא גם על מצות עשה, שכן מצינו ברב קטינא שמצא אותו מלאך ושאל אותו, ציצית מה תהא עליה. שאל אותו ר' קטינא וכי אתם מענישים גם על מי שלא מקיים מצות עשה. אמר לו, בעידנא דריתחא מענישים גם על עשה. ולכן כיון שכאן מדובר בעידנא דריתחא כמו שנאמר מה חרי האף הגדול הזה, גם מענישים על עשה, שהדין הוא מי שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. וזהו שנאמר לעשות את כל דברי התורה זאת על שלא הביאו זה את זה לקיים המצות. ועוד, שקיבלו ערבות לא רק על כל אחד מישראל, אלא גם על כל הערבים, שכל אחד ערב גם בעד הערבים, כפי שנתבאר בבאור לפרשת כי תבא, לכך אומר הכתוב, לעשות את כל דברי התורה הזאת, שכל ישראל יקיימו את כל דברי התורה הזאת, שלנו ולבנינו, הערבות שקבלנו, עד עולם היא, שכל העולם יעשו התורה. (ילקוט מעם לועז דברים דף תשס"ד). על ידי הערבות מקיים כל אחד מישראל כל התרי"ג מצוות וזה בעצם ההוכחה על זה שנתחייבו בערבות על העובר על התורה. וזהו מה שפירש בעל הפני יצחק בפרשת נצבים על הפסוק הנסתרות.
לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (נצבים פרשה כ"ט כ"ח) ובילקוט מעם לועז וזה לשונו: "שכבר נתבאר בהקדמה לבאור ספר דברים שכל אחד מישראל יכול לקיים כל התרי"ג מצות, אף על פי שיש מצות השייכות רק בכהנים או בלויים, אבל כיון שכל ישראל הם נשמה אחת ורק הגופות מחולקים, הרי כשמצטרפים כל ישראל שהם ערבים זה לזה נמצא ביד כל אחד ואחד מישראל תרי"ג מצות. וזהו שאומר כאן הכתוב הנסתרות, מה שאדם עובר בסתר, לה' אלקינו, הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו (כי אין ערבות על דברים שבסתר). והנגלות, מה שנעשה בגלוי שייך לנו ולבנינו, שהרי כל ישראל ערבים זה בזה, שמא תאמר איך טוביה חוטא ויוחנא משתלמא, התשובה לעשות את כל דברי התורה הזאת, שיש בתורה תרי"ג מצות, ואם לא נהיה ערבים זה בזה איך יצויר שכל אחד מישראל יקיים כל המצות, וכשם שהקיום נחשב רק בהצטרפות כל ישראל, כך העונש אם רואה חבירו עובר חייב להוכיחו ואם לא נענש על ידו. (פני יצחק, מעם לועז דברים תשס"ד). נענשים על זה שאין מוחים לכבוד ה' ותורתו, מפני שהרי במציאות על כבודו הפרטי כל אחד מוחה, ונוצרת טענה על כבודי לא מחיתם ועל כבוד בשר ודם מחיתם
שמואל קאפיטל ו' (סימן ק"ג) בשם תנא דבי אליהו וזה לשונו: על הכל הקדוש ברוך הוא פורע מדה כנגד מדה לפי שהיו בני עלי מקולקלים במעשיהם יצאו למלחמה ונהרגו מישראל ארבעת אלפים, אמרו ישראל למה נגפנו ה', אמר הקדוש ברוך הוא כשהיו מכעיסים לפני בעזרת ישראל ובעזרת הנשים לא אמרתם כך, שלחו והביאו ארון הברית והריעו תרועה גדולה שאין בה ממש, על אותה שעה אמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מיד נהרגו שלשים אלף ונשבה ארון הברית עד כאן לשונו. לענין עונש עבור ערבות – לימוד הלכות אין הבדל בין עיירות, וכל ישראל בסקירה אחת נסקרים ונענשים
זו יותר מוטל עלינו תפלה וצדקה לה' כי בעוונותינו הרבים חרון אף ה' היה בישראל בשנה העבר ונגדע קרן ישראל בחורבן עיר ואם בישראל בלע ה' ולא חמל נאות יעקב הם בית הכנסת ובית המדרש בפראג אשר כמוהו לא יהיה בכל תפוצות ישראל ומתו כמה נפשות מישראל רבים נהרגו על קידוש השם, השם ינקום דמם, וקצתן שמתו על מטתן שהיה גם כן לרב צער ויגון ומבת ציון יצא כל הדרה בעלי תורה וחכמה ובעוונותינו הרבים עוד היום חרון אף ה' אשר ימים אלו שמענו ותרגז בטני אשר מתו שני בעלי תורה המופלאים אחד חכם וסופר מופלא בדורו כמוה"ר אברהם אוש זצ"ל ושני יניק וחכים צנוע ומעלי ממש מת בלי חטא ופשע כי מנעוריו היה עולה תמים לה' כמוה"ר אהרן ז"ל, ווי ווי מישראל חסרו גבורי כח איך אבדו גבורים ויאבדו כלי מלחמה לכן עלינו לבקש רחמים ולשפוך שיחה לפני ה' שיסיר כעסו ושבטו. ואל תאמרו מה לנו ולהם הלא למעלה אין הבדל בין עיירות וכל ישראל בכלל בסקירה אחת נסקרים ועונותינו הטו זאת ואלו היינו זכאים היינו מגן שלא קרה להם כן והלא איש אחד אנחנו וכשלו איש באחיו. v v v העובר עבירה יחד עם חבירו ושב על עוונו וחבירו לא שב, מי ששב אינו נענש על עוון חבירו, ומי שלא שב נענש גם על עון חבירו הגם שחבירו כבר שב על עוון זה מכח דין ערבות
מאמר הגמרא כתיב ונקה, וכתיב לא ינקה הא כיצד מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים ודבר זה צריך ביאור דפשיטא דלא ינקה לשאינם שבים וכל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן – יותרו חייו. אמנם הענין כנודע כי כל ישראל עריבים ואיש בעון חבירו נתפס ובפרט מי שיש בידו למחות ולא מיחה ואין פירוש של למחות כמו שחושבים העולם שהוא ידו תקיפה לגעור בעושי עול ולכוף כאגמון ראשם, לא כן הוא רק כל אדם שרואה שחבירו עושה דבר שלא כהוגן יש בידו למחות דהיינו לומר לו, אַל בני לא טוב הדבר, כלך מדרך זו, ואם הוא לא ישמע לו הרי הוא מנוקה מעון ואפילו מערבתו, אבל אם כובש פנים בקרקע גם הוא עונו ישא וחטאת הקהל הוא.
משל אחד גוזל וחבירו גם כן גוזל, אם כן כל אחד נענש בעבור גזלתו ועבור גזילת חבירו גם כן היותם שניהם בעבירה, ועל זה נאמר וכשלו איש באחיו ואם אחר כך אחד חוזר בתשובה, והשני עומד במרדו וברשעתו זה השני לא זו שנענש בעבור עצמו אף גם שנענש בעון גזל חבירו גם כן היותו ערב, ואף שחבירו שב מכל מקום הואיל והוא לא שב אם כן לא נתרצה למעשה חבירו, הרי למולו לא נסלח העון וחטא הגזל במצוות עשה להעניש אותו כי לזה שנמחל החטא בתשובה הוא חמלה מה' מרצון מוחלט בלי טעם ורחמים גדולים לה' שיסלח לעון כאשר יתחרט, והרי זה נמחל בחמלת ה' אבל להעומדים במרדם אין כאן חמלה וחטא חברו במצוות עשה שיהיה נענש בעון חבירו. זהו אמרו מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים, הרצון אותו עון עצמו ששב עליו הוא מנוקה לאותו איש ששב עליו, אבל מכל מקום הוא עומד להפרע לגבי חבירו בשביל ערבות, הואיל ואינו שב ודברי הגמרא מדוקדקים היטב. בכלל חיוב הערבות היא לימוד הלכות לידע איך להתנהג ולא לעבור על האיסורים והדינים המבוארים
ראו כמה עון גורם וכמה גדול כח התשובה, והעיקר כמו שכתוב לשמוח בשמחה של מצוה ואז יתן אל לבו מבלי לעבור פי ה' וללמד דיני תורה ולהשמר מעבירות שדש בעקביו ובפרט הלכות שבת ויום טוב וברכות ברכת הנהנין מי שאינו בקי בהן ממש אינו בתורת אדם ישראלי וגמרתי בלבי בלי נדר והסכמת נדר ביו"ד ימי תשובה אלו אם ירצה השם לכתוב דיני שבת בקצרה בלשון אשכנז ולחלוק לבעלי בתים שאינם כל כך בני תורה וביחוד בגליל שלי וידעתי כי יצחקו עלי רבים ואהיה להם למשל כל היום מנגינתם, אבל מוטב שאהיה שוטה כל ימי[1] ולא איעול בכיסופא קמי מלכא קדישא. (מוסרי רבינו יהונתן דף קלט). מלבד זה שבני ישראל נתערבו זה על זה נתבקשו עוד ערבות, הערבות שנתנו בני ישראל בקבלת התורה שיקיימו וישמרו את התורה הם העוללים ויונקים
אותה הערבות שערבו ישראל זה בזה (שוחר טוב סימן ח' ומדרש חזית פסוק משכני ועיין של"ה מסכת שבועות) דרש הקדוש ברוך הוא ערבות אחרת: שבשעה שעמדו בהר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא, וכי סבורים אתם שבשבועה בלבד אתן לכם את התורה. לא די לי בכך, רוצה אני שתביאו לי ערבים טובים שיתחייבו אודותיכם שתקיימו את המצות, אמרו ישראל: אבות העולם יהיו הערבים שלנו. ולא הסכים הקדוש ברוך הוא לקבלם כערבים לא אותם ולא הנביאים לבסוף אמרו ישראל: בנינו יהיו ערבים.
הקדוש ברוך הוא בודאי הם ערבים טובים, ועל ידם אני נותן לכם התורה. אחר כך הביאו התינוקות משדי אמותיהם ואת הנשים המעוברות, ונעשה נס, כפי שכבר בארנו לעיל, שבטניהם נעשו שקופות כמו הבדולח הזך, ודרך שם ראו כולם את מעמד הר סיני. אמר להם הקדוש ברוך הוא: האם אתם ערבים עבור אבותיכם שאם לא יקיימו התורה אפרע מכם. אמרו, הן. אמר להם: אנכי ה' אלוקיך. אמרו הן, אמר להם לא יהיה לך אלהים אחרים, אמרו הן. וכן על זה הדרך על כל דבר אמרו על הן הן ועל לאו לאו. וזה מה שאומר הכתוב: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) רצה לומר על פיהם של העוללים ניתנה התורה, לפי שנעשו ערבים עבור אבותיהם. וכן הוא הדין שאם אין ללוה ממה לפרוע נפרע המלוה ממי שערב לו. אף כאן, אם אחד מבטל התורה ואינו מקיים המצות כראוי נפרע הקדוש ברוך הוא מן העוללים הקטנים לפי שהם נעשו ערבים לאבותיהם. לפיכך צריך אדם שתהיה יראת שמים בלבו, וחובה עליו ללמד את בנו לקרוא ולחנכו במצות, למען יאריכון ימיו על האדמה. כמו שנאמר: כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. (משלי טו), שעל ידי התורה והמצות מתוספים ימים לאדם. וכשמת לאדם ילד, בן או בת, ידע שעונותיו גרמו לו והוא צריך למרר לבו ולחזור בתשובה המסוגלת לתקן כל מה שעבר. ויבקש רחמים מאת הקדוש ברוך הוא שיכפר הן על עצם העון, והן על שגרם למיתת נפש נקי בלי עון. ויקבל על עצמו שמהיום והלאה יהיה יהודי כשר ושוב לא יעשה דבר נגד התורה. (ילקוט מעם לועז שמות עמוד תקכ"ב). וכן מצינו בילקוט רות שהקטן נענש בעוון אביו
רות (על הפסוק וימותו גם שניהם) וזה לשונו: ללמדך שעין הרע מכה בבנים, אמר ר' חייא בר אבא עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב, מכאן ואילך איש בעונו ימות, עד כאן לשונו. וכן מצינו בתנחומא כשאחד לוקה כל הדור לוקה גם הטף הנשים והגרים
תנחומא פרשת נצבים על הפסוק "אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך" וזה לשונו: כולכם ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם כולכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד אלא אפילו צדיק אחד ביניכם כל העולם כלו בזכותו עומד, שנאמר וצדיק יסוד עולם, וכשאחד מכם חטא כל הדור לוקה, וכן אתה מוצא בעכן, הלא עכן בן זרח מעל בחרם וגו' (חטא ישראל וגם עברו את בריתי) מדת פורענות מועטת והדור נתפס בה, לכך נאמר כל איש ישראל, ולא גדולים שבכם בלבד אלא אפילו טפכם נשיכם וגרך. עד כאן לשונו. "לעברך בברית ה' אלקיך. ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום" (נצבים כט, יא).
בלשון יחיד לעברך בברית וגו', (יוסף לקח בשם מהרי"ט) שכל יחיד ויחיד נעשה ערב על ששים רבוא, כפי שנתבאר בפרשת כי תבא, ולכן פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד. ונאמר "כל איש ישראל", שכל אדם ואדם מישראל שיש בידו למחות ביד הזקנים והשופטים המתנהגים בעול ואינו מוחה נתפס עליהם, כמו שאירע במעשה של אשת רבי חנינא בן תרדיון שגזרו עליה הריגה על שלא מיחתה ברבי חנינא שהיה הוגה השם באותיותיו. וזה שנאמר "וגרך אשר בשעריך", הוי"ו בא להפסיק, ללמדנו שאין אנו ערבים לגרים ואינם ערבים לכם. ויש אומרים (נח רש"י נדה פ"ב) שאנו ערבים על הגרים כי יש בידנו למחות בידם, אבל הם לא ערבים לנו, ולכן נאמר לעברך בברית וגו' בלשון יחיד, שרק אתה ערב לו, אבל הוא אינו ערב עליך (רא"ש ברכות). ואף על פי שהנשים אינן בכלל ערבות (יוסף לקח) זה דוקא במצות עשה, אבל לא במצות לא תעשה, ומשום כן נענשה אשת ר' חנינא בן תרדיון. וזהו שנזכר כאן נשיכם, שגם הם בכלל ערבות דוקא לעברך בברית ה', במצות שהנשים מצוות היינו לא תעשה, ואם אינן מקיימות עוברות על האזהרה, ולא במצוות עשה שאינן מצוות. (מעם לועז נצבים פרשה כ"ט). בנינו ערבים – כשאין ללוה לשלם מי נתפס הערב
שיר השירים (על הפסוק משכני אחריך נרוצה) וזה לשונו: רבי מאיר אומר בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא הביאו לכם ערבים שאתם שומרים את התורה ואני נותנה לכם, א"ל אבותינו ערבין אותנו, אמר להם יש לי עליהם, אברהם על מה שאמר במה אדע, יצחק על שאהב את עשו, יעקב על שאמר נסתרה דרכי מה', א"ל בנינו ערבין אותנו, א"ל הם ערבים טובים, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואין עוז אלא תורה שנאמר ד' עוז לעמו יתן, בזמן שהלוה נתפס ואין לו מה לשלם מי נתפס לא הערב, הוי ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני. עד כאן לשונו. גם על הקטנים נתחייבנו בערבות ואם אין הגדולים מוכיחים את הקטנים נענשין על ידיהם וכמו שאמרו במדרש
רבה נשא (פרשה י') דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם וזה לשונו: "דבר אל בני ישראל" אלו הנודרים בנזיר "ואמרת אליהם" להזהיר הבית דין על כך שלא יניחו לנזיר לעבור על נזירתו שאם יראו שירצה לבטל נזירתו יכופו אותו כדי לקיים דבריו ללמדך שהגדולים מוזהרין על ידי הקטנים והם נענשים על ידיהן אם לא יוכיחו אותם וכן הוא אומר: "וכשלו איש באחיו" איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, עד כאן לשונו. מגיל הבר מצוה חלה חובת הערבות והחובה עליו גם על יהודים אחרים לפעול שילכו בדרך ה'
בעם ישראל בערבות למצוות. הלכה זו העלו הפוסקים, שהתכללות האדם בחיוב וזכות של "כל ישראל ערבים זה בזה" הוא החל מגיל בר מצוה (מגן אברהם סימן קצ"ט סעיף קטן ז', על פי הגמרא סוטה דף ל"ז עמוד ב'). מעלה זו של בר המצוה, הדגישה פעם האדמו"ר הרא"ם מגור זצ"ל, בסעודת בר-מצוה שנזדמן לה, ובנועם שיח קדשו הפטיר הרבי: כעת הונח לנו קמעה מאחריות של "כל ישראל ערבים זה בזה" (שבועות ל"ט א'), עם התווספות של עוד ערב אחד – הוא חתן בר המצוה – שישא בעול ערבות זו.
היו הדברים מופנים כלפי העלם להעמידו על חובתו בהרגשת חובה גם על יהודים אחרים, ומאידך נרמז לו שהרבי נכנס לעול חדש כערב על מעשיו של הנער – להבהירו עד היכן מעשיו ומחדליו מגיעים. גם המתים ערבים על עון שפיכות דמים
דמים אמרו בספרי (סוף ספר שופטים) על הפסוק "כפר לעמך ישראל" כפר לחיים אשר פדית למתים מגיד שהמתים צריכים כפרה וסיים המדרש דנמצינו למדין שהשופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים והכי פירושו שההורג הזה מגלגל בעונו חטא ועון למפרע, אשר פדית ה' כלומר על כן פדיתנו שלא יש בינינו שופכי דמים וכדאמרינן, ד"כל ישראל ערבים זה לזה" ועל מנת כן נפדו שלא יהא בם ובזרעם שופכי דמים וזה עבר, על כן נענשו וגם המתים ערבים עליו וצריכים כפרה (הרב הלבוש בת"ח סימן רפ"ד) גם בשפיכות דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה כמו שכתוב בספרי (סוף סדר מסעי) על הפסוק "ולא תטמא את הארץ" (ועיין שם). (נפש כל חי מערכת ש'). גם באיסור ובדבר של דרבנן שייך ערבות כל ישראל אחד על חבירו להרבה דעות
דכל ישראל ערבים זה לזה. הרב החסיד בארעא דרבנן (אות תפ"ט) מייתי פלוגתא דהרב מהר"ם ן' חביב סבר דערבים אף במידי דרבנן ומורינו הרב זרע אברהם (אורח חיים סימן י"ב) חלק עליו דאין ערבות במידי דרבנן עד כאן דבריו, ואני הפעוט עמדתי בזה ואחשבה לדעת הרב מהר"ם ן' חביב דערבות איתיה אף במידי דרבנן כמו שכתבתי בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף אורח חיים סימן קכ"ד עיין שם. (עין זוכר מערכת ז'). בדור המבול היו הרבה צדיקים כמו נח, ונמחו במבול מפני שלא הוכיחו
עד מתן תורה כל מי שחטא היה הדור משלם ודור המבול הרבה כשרים היו כמו נח ונמחו עם דור המבול, ופירש הרב ברכת אברהם דלקו מטעם ערבות שהיה דבר קצוב ז' מצות אך ממתן תורה עד ערבות מואב כל מי שחטא הקדוש ברוך הוא פורע ממנו שלא היה ערבות כיון שלא היה קצוב כמו שכתוב הרמב"ם, אך בערבות מואב כבר ידעו כל המצות והיה קצוב עיין שם באורך. (עין זוכר מערכת ז').
שכתוב בתנחומא ראה, דהרבה כשרים היו בדור כמו נח ונמחו עם הדור, הטעם שנמחו אותם הכשרים משום שלא מחו, מה שאין כן נח שמחה בהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בבראשית-רבה על הכתוב שנאו בשער מוכיח. (חיד"א בחומת אנך פרשת נח). הערבות לטובתינו למען קיום העם
החיים הקדוש מסביר שהתורה נותנת טעם לערבות שהיא אינה אלה לטובתינו, למען הקים אותך היום לו לעם שעם ישראל יהיה לו קיום כעם סגולה למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לכתוב בפסוק לאלקים וגו'.
ירצה לתת טעם לברית הערבות, שלא יאמר אדם למה יעשה ה' כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת, לזה אמר כי אלקים חשבה לטובה למען הקים אותך לו לעם פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה', ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה, הא למדת שכל מעשה ה' אינו אלא לטובתינו להקימנו.
v v v
שער הערבות על עניני שכר ועונש סימן ג' גם הנשים הן בכלל חיוב הערבות על מה שהן נצטוו, נענשות אם לא מיחו בבעליהן, כמו שנענשה אשת רבי חנינא בן תרדיון, וגם בניו הקטנים נתפסים בעון אבותם רחמנא ליצלן
בהלכות עכו"ם (פרק ד' הלכה ו') האריך, איך דנין עיר הנדחת וכתב וזה לשונו: ומכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים אם הודחה כולה, ואם נמצאו העובדים רובה מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב. עד כאן לשונו.
הכסף משנה וזה לשונו: ודע שמכין כל נפש אדם מתחיל ענין ואומר שאם הודח כולה מכין כל נפש אדם שבה לפי חרב, ואם הודח רובה ולא כולה מכין טף ונשים של עובדים, ומכל מקום צריך עיון מנא ליה שמכין טף ונשים… ואפשר דמהחרם אותה וכל אשר בה נפקא.
כתב וזה לשונו: ועוד דאיכא למילף מעדת קרח ואנשי יבש גלעד שנהרגו נשים וטף, אף על פי שלא חטאו נענשו בעבור הגדולים משני טעמים, חדא שהם סבה וגורמים לישיבת הגדולים, ועוד לרדות הגדולים בהריגתן שהן חביבין עליהם, עד כאן לשונו. ובפרי חדש בהלכותיו על הרמב"ם כותב שמה שכתב הרמב"ם טף ונשים הוא טעות סופר, ובסדר משנה להגאון ר' וואלף באסקוויטץ זצ"ל מצאתי צעק מאוד על שתלו בטעות בדברי הרמב"ם, שגם הרמב"ן סובר כן בפרשת ראה בפסוק החרם אותה כתב וזה לשונו: "החרם אותה" הם אנשים הנדחים, ואת כל אשר בה הנשים הנגררות אחר האנשים, אבל הטף שהם קטנים בזכרים ונקבות אין ממיתין אותן, אבל בתוספת' נחלקו בה, הרי שגם הרמב"ן כתב דנהרגין, ואלו בעדים והתראה פשיטא הלא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, אלא וודאי דנשים הנטפלות נהרגות אף בלא התראה, וסיים וזה לשונו: סוף דבר אני תמה על הפרי חדש, איך חשב על רבינו ורמב"ן שיאמרו דברים אלו מדעת עצמן, בלי ספק מצאו דברים אלו מבוארין להדיא בתוספתא או מכילתא או ירושלמי החסרים לנו, ואם בשביל שאנחנו לא מצאנוהו ראינוהו, מה דמות נערוך בינינו לבין רבינו והרמב"ן, אנחנו חסרנו כל טוב ומגששים כעור בקיר, והמה עיניהם פקוחות ומשוטטות בכולהו תלמודא, ולהם נגלו כל תעלומות חכמה ולא נעלם מהם דבר. עד כאן לשונו הזהב יקר מפז ומכתם אופיר.
על שקטנים נהרגים גילה הגאון בס' המשנה שהוא ספרי פרשת כי תצא "איש בחטאו יומתו" כתב הספרי וזה לשונו: אבות מתים בעון עצמם ובנים מתים בעון אבותם דכתיב איש בחטאו יומתו עד כאן לשונו, דוקא גדול מת בחטאו שנקרא איש, אבל קטן שלא נקרא איש מת בעון אבותיו, והביא דברי הרמב"ם (בפרק ו' הלכות תשובה הלכה א') וזה לשונו:
חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או ממונו או בבניו הקטנים, שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקנינו הן, וכתיב איש בחטאו ימות עד שיעשה איש. עד כאן לשונו, רמז הרמב"ם ספרי הנזכר לעיל, ונתן בו טעם מתוק כדבש להצדיק קדוש שבנים קטנים הם כממון של אדם ונכון שיומתו בעיר הנדחת שהוא בכלל כל שללה דברי פרי חכם חן.
הראני אלקים בזכות אבותי ורבותי ז"ל שדברי רמב"ם ורמב"ן שגם הנשים והטף הנגררות יהרגו הוא ממקור. (שערי חיים שער ב' אות א'). האשה שיש בידה למחות ואינה מוחה נענשת בעוון זה
בגמרא במסכת עבודה זרה (דף י"ז ע"ב) וזה לשונה: אתיוהו לר' חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא, אמר להו כאשר ציוני ד' אלהי, מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות, עליו לשריפה שהיה הוגה את השם באותיותיו, והיכא עביד הכי, והתנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תורה מן השמים ואין תחיית המתים מן התורה, אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו, להתלמד עביד, כדתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, אלא מאי טעמא איעניש משום הוגה את השם בפרהסיא, ועל אשתו להריגה דלא מיחתה ביה, מכאן אמרו "כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו" עד כאן לשון הגמרא. בנים קטנים נענשים עבור עוונות אבותיהם רח"ל
פרשת כי תשא (סימן שצ"ח) וזה לשונו: אילפא רמי כתיב "ורב חסד" וכתיב "ואמת", בתחילה ואמת ולבסוף ורב חסד, וכו' אדם עשה עבירה חייב עליה מיתה, והקדוש ברוך הוא ממתין לו עד שישא אשה והוא מוליד בן ראשון ושני והקדוש ברוך הוא חוזר ונוטלו הימנו ונמצא זה פורע את חובו, והקדוש ברוך הוא נוטל את שלו והגוף במקומו שנאמר "אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד" עד כאן לשונו. אשתו מתה בעבור עוונות בעלה רח"ל
(דף ל"ב ע"ב) וזה לשונה: תניא ר' נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, פירוש רש"י משכבך אשתך: בנים מתים כשהן קטנים בעבור עוונות האב רח"ל
שם, רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך, איזה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. בנים מתים בעון ביטול תורה רחמנא ליצלן
שם, רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה בנים מתים, דכתיב לשוא הכתי את בניכם מוסר לא לקחו.
פליגי בה ר"מ ור"י, חד אמר בעון מזוזה, וחד אמר בעון ציצית, וחד אמר בעון שנאת חנם, הרי מצינו יען שאשתו של אדם הוי כקנינו, וכן בנים קטנים הויין קנינו של אדם, נלקו לפעמים בעון הבעלים והאבות. בעת פקודה פוקדים עון אבות על בנים רחמנא ליצלן
פרשת שלח (על הפסוק) ויבכו העם בלילה ההוא וזה לשונו: ואמרו רבותינו הם בכו בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות, ולא ידעתי מאיזה רמז שבפרשה הוציאו זה, אבל מקרא מלא הוא וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו, וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה', וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, אולי ידרש זה מפסוק וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, יאמר וטפכם כאשר אמרתם לבז יהיה בבא עת פקודתם, כי אני פוקד עון אבות על בנים, והבאתי אותם עתה שידעו את הארץ ידיעה בלבד, אבל לא שירשו אותה לדורות, והכתוב ירמוז כיוצא בזה ולא ירצה לגזור רעה רק בענין תוכחת על תנאי. עד כאן לשונו. החטא מאבד הבנים והבנות
רבה איכה (על הפסוק ולא הי' ביום אף ד' שריד ופליט) וזה לשונו: תני ר' חייא כנגד בנים ובנות שיהיו לך יהיה החטא מאבדן, אשר טפחתי ורביתי אין כתיב כאן, אלא אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם. עד כאן לשונו, (ועיין במתנות כהונה). בנים קטנים נגנזים בחייהן בעון אבותם רחמנא ליצלן
רבה קהלת (על הפסוק ושבתי אני ואראה את כל העשוקים) וזה לשונו: אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעולם הזה, לעתיד לבא הן עומדין בצד חבורה של צדיקים, ואבותיהם עומדין בצד חבורה של רשעים, והם אומרין לפניו רבש"ע כלום מתנו אלא בעון אבותינו יבאו אבותינו בזכיותינו, והוא אומר להם אבותיכם חטאו מאחריכם, וחטאתיכם מלמדין קטיגור. עד כאן לשונו. על ידי עוונותיו הבן מת רחמנא ליצלן
יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו וזה לשונו: יש אחד, זה היצר הרע, ואין שני, שאין לו בן זוג בעבירה, גם בן ואח אין לו, בשעה שהולך אדם לעבור עבירה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו, ואינו רואה שיש לו אח שיתבייש ממנו ולהתגנות בו, ואין קץ לכל עמלו, במעשיו הרעים. עד כאן לשונו. העוסק בדבר עבירה אשתו מתה במגיפה רחמנא ליצלן
דרך ארץ זוטא (פרק ט') וזה לשונו: אם מנעת עצמך מדבר מצוה ועסקת בעבירה סוף מתה אשתך במגפה שנאמר "ואתה בן אדם הנני לוקח מחמד עיניך". עד כאן לשונו. תלמידי חכמים בניהם מתים בקטנותן ועוונותיהם מתכפרים בעולם הזה רחמנא ליצלן
דבי אליהו (חלק ב' פרק י"א) וזה לשונו: מוסר ד' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו מה כתיב בתריה "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה", אלו הן היסורין של אהבה אלו תלמידי חכמים הצדיקים שמתים להם בניהם שלהם בקטנותן ומכפר להן על עונותיהם בעולם הזה, ואחר כך הן באין בטהרה לחיי העולם הבא, ואף על פי שאמר הכתוב "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים", מכל מקום חזר הכתוב ומרצה בניהם שנאמר "וכאב את בן ירצה". עד כאן לשונו. גם דנין את האדם על זה שבניו מתו בחייו, רחמנא ליצלן
שם (פרשה כ"ד) וזה לשונו: ר' יוחנן היה בוכה בשעת פטירתו, אמרו לו תלמידיו רבינו נר ישראל אם אתה בוכה אנחנו מה תהא עלינו, אמר להם בני היאך לא אבכה שמעמידין אותי לדין ומאירין לי את כל מעשי בפני ודנין אותי עליהם, ולא עוד אלא שאומרים לי מפני מה מתו בניך בחייך ולא זכית לתיקונו של עולם, ולא די לבן אדם בעולם שמתין בניו בחייו, אלא שדנין אותו עליהם. עד כאן לשונו. תחת עבירה שעבר נוטל הקב"ה אחד מבניו רחמנא ליצלן
שוחר טוב (קפיטל ס"ב, לך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו) וזה לשונו: היאך אדם בחור דולק בעבירה וראוי למות, מה הקדוש ברוך הוא עושה, תולה לו עד שישא אשה ויוליד בנים, והקדוש ברוך הוא נוטל אחד מבניו תחת עבירה שעבר, ונמצא הקדוש ברוך הוא גובה את שלו משל עצמו, יש לך חסד גדול מזה, הוי לך ד' החסד. עד כאן לשונו. (ואם ירצה השם להלן יבואר אם הבית דין עונשים למעלה, או בבית דין של מטה). הקטן נענש בעוון אביו
רות (על הפסוק וימותו גם שניהם) וזה לשונו: ללמדך שעין הרע מכה בבנים, אמר ר' חייא בר אבא עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב, מכאן ואילך איש בעונו ימות עד כאן לשונו: גם הטף הנשים והגרים נענשין כשהזולת חוטא
תנחומא (פרשת נצבים) על הפסוק "אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך" וזה לשונו: כולכם ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם כולכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד אלא אפילו צדיק אחד ביניכם כל העולם כלו בזכותו עומד, שנאמר "וצדיק יסוד עולם", וכשאחד מכם חטא כל הדור לוקה, וכן אתה מוצא בעכן הלא עכן בן זרח מעל בחרם וגו' (חטא ישראל וגם עברו את בריתי), מדת פורענות מועטת והדור נתפס בה, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה, לכך נאמר כל איש ישראל, ולא גדולים שבכם בלבד אלא אפילו טפכם נשיכם וגרך, עד כאן לשונו. גדולים לוקין על ידי הקטנים
שמחות (פרק א') וזה לשונו: כשנתפס ר' חנינא בן תרדיון למינות גזרו עליו שריפה, ועל אשתו הריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות, אמר להן מה גזרו על אותה עני' אמרו לו הריגה קרא עלי' המקרא הזה "צדיק ד' בכל דרכיו" אמרה להם מה גזרו על אותו ר' אמרו לה שריפה קראה עליו המקרא הזה "גדול העצה ורב העליליה" וכששרפו אותו כרכוהו בספר תורה ושרפוהו והיתה בתו צועקת ובוכה ומתחבטת לפניו, אמר לה בתי אם עלי את בוכה אם עלי את מתחבטת מוטב שתאכלני אש שנופחה ולא אש שלא נופחה שנאמר אש לא נופח, ואם על ספר תורה את מתחבטת הרי התורה אש ואין אש אוכלת אש הרי אותיות פורחות ואין האש אוכלת אלא את הנייר שאף כל עבדי המלך גדולים לוקין על ידי קטנים שנאמר "על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי". עד כאן לשונו. [עיין במסכת ע"ז דף י"ז סוף ע"ב ודף י"ח ע"א].
דברי חז"ל הנזכרים לעיל יש ללמוד מוסר השכל ולקחת מזה לימוד לנפשינו איך שהאשה והבנים הקטנים או הגדולים צריכים להתחנן לעמוד ולבקש על נפשם ועל חייהם שישארו בחיים מפני עון הבעלים והאבות, ולצעוק מרה אנא אל תחטאו בעוונות לפני השם יתברך, אל תכניסו דברים שאינם ראויים להיכנס לבית יהודי, אל תביאו לתוך הבית טלביזיה ואינטערנעט ווידיא, עתונים אסורים, דברי מאכל שיש עליהם פקפוק, ושלא לדבר בבית הכנסת בבית המדרש בשעת התפלה חזרת השליח ציבור וקריאת התורה, וכמו שכתב בספר הגן שבעון זה בנים קטנים מתים במיתות משונות חס ושלום. (ועיין ברכות מז, זוהר הקדוש פרשת וילך רפ"ה ע"ב. ובספר מקדש מעט על קדושת בית המדרש באריכות גדולה בזה).
שבכל אלו יש בהם חטא ועון ומביאים וגורמים לידי חטאים נוראים אנא ואנא רחמו עלינו התנהגו כפי שהקדוש ברוך הוא מבקש דורש ומצוה בתורתו הקדושה ואל נמות בחטאיכם רחמנא ליצלן. רחמו על בניכם בנותיכם נשותיכם ונפשות כל בית ישראל שנפקדים בעוונות רחמנא ליצלן.
אם הגדולים ישמעו לקטנים יהיה הדור מאושר והאבות ירוו נחת רב מבניהם ויגיעו לדרגה יותר גבוהה מהם כשאיפתם וחפץ לבם, כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו. שער הערבות והצלת נפשות סימן ד'
ותשובות נחלת שבעה (שאלה פ"ג) וזה לשונו: מי שנאבד לו בנו והוגד לו, ושמע שיצא חוץ לדת להמיר בדת ישמעאלית והוא לא הגיד כי בורח הוא אם מותר לחלל עליו השבת לרכוב אחריו אולי יוכל להחזירו.
תחלה אקדים דברי הרשב"א בתשובה הביאם הבית יוסף באורח חיים (סימן ש"ו) וזה לשונו: נשאל להרשב"א על אחד ששלחו לו בשבת שהוציאו בתו בחזקה מביתו על ידי ישראל מומר להוציאה מהדת ישראלית להמיר בדת ישמעאלית אם שם לדרך פעמיו בשבת פן יפחידוה להמיר אם מותר לילך אפילו מחוץ לג' פרסאות למאן דאמר דתחום ג' פרסאות דאורייתא. ואפילו להביא חותם מצד המלכות מי דחינן מספק זה את השבת כדדחינן בספק נפשות.
הדר צריך תלמוד, ומכל מקום כך דעתי נוטה שאין דוחים שבת על הצלה מהעבירות לפי שאמרו אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ואפילו איסורא זוטא לא שרינן ליה כדי להציל חבירו מאיסורא רבה אלא כשאותו איסור בא לעם הארץ על ידי חבר אבל בענין אחר לא כדמוכח בפרק קמא דשבת בבעיא דהדביק פת בתנור. ועוד צריך תלמוד עד שיעמוד הדבר על בוריו עד כאן לשונו. וכתב עליו הבית יוסף וזה לשונו: והתוספות כתבו בפרק קמא דשבת בתחלה כדברי הרשב"א ואחר כך הקשו מדתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וקשה דכל המשחרר עבדו עובר בעשה, ותירצו דשאני פריה ורביה דמצוה רבה היא, ועוד יש לומר דדוקא היכא שפשע שהדביק פת בתנור סמוך לחשיכה אבל היכא דלא פשע מידי שרי למיעבד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד חבריה איסורא רבה והוכיחו כן וכו'.
אם לתירוצא דמצוה רבה הדבר ברור שאין לך מצוה רבה מלהצילה שלא יפחידוה עד שתמיר. ואם לתירוצא דמחלק בין פשע ללא פשע ה"נ לא פשעה והלכך לחלל עליה שבת לפקח עליה שרי, ומצוה נמי איכא, ואי לא בעי למיעבד כייפינן ליה כדאשכחן במי שחציו עבד וחציו בן חורין שכופין את רבו כדי שלא יתבטל ממצות פריה ורביה כי רבה היא. ואפילו לחלל שבת בדברים האסורים מן התורה נראה דשפיר דמי דלגבי שלא תמיר ותעביד כל ימיה חילול שבת אמרינן איסורא זוטא הוא עד כאן לשון הבית יוסף.
מדברי הבית יוסף נשמע שלא התיר רק בנדון הנזכר לעיל היכא שלא פשע אבל היכא שפשע כגון בנדון דידן הוי אסור.
דגם היכא שפשע כמו בנדון דידן נמי שרי לכתחלה ואפילו לחלל שבת בדברים האסורים מן התורה. וגם הרשב"א לא החליט לאיסור רק סיים שהדבר צריך תלמוד. ועוד לא השיב על שאלת השואל ששאל אם דחינן שבת מספק זה כדדחינן בספק נפשות. והרשב"א לא השיב על זה.
דדחינן שבת מספק זה כמו גבי חולה ואמרינן טעמא מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה וכל הזריז הרי זה משובח, וכל השואל הרי זה שופך דמים ואפי' רבים יכולים לחלל שבת בשביל אחד החולה כדי שיוכל לשמור שבתות הרבה ואין אומרים וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבריך. ואין לומר דהיינו טעמא כתירוץ של התוספות משום דהחולה לא פשע, זה אינו דאין מיתה בלא חטא. גם במפקח את הגל דמחללינן שבתא אפילו על כמה ספק ספיקא כמו שהארכתי לעיל בתשובה סימן ס"ב. ואין לומר דמיתה שאני אם כן כל שכן הוא להציל נפשו מני שחת ממיתה נצחית לא כל שכן. ועוד דגם לתירוץ ראשון של התוספות משום דמצוה רבה היא הא נמי מצוה רבה היא וחילול שבת נגד זה איסורא זוטא היא כמו שכתב הבית יוסף.
אם רבים רשאין לחלל שבת מפני חולה אחד משום מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה והאי ואל יחלל שבתות הרבה לאו דוקא הוא דהא כשאדם מת נעשה חפשי מן המצות. ועוד שמא הגיע עתו למות. אלא רצה לומר דמכל מקום אנן עבדינן דידן שמא יוכל לקיים עוד שבתות הרבה. ואם כן מכל שכן כאן שמחללין עליו שבת כדי שיוכל לקיים מצות הרבה בכל ימות השנה וגם שלא יחלל שבתות הרבה. ואף אם הוא ספק אם יכולים להצילו. ועוד אף אם פשע האי פשיעה דומה לאונס הוא על ידי הסתה ואחר השעה הרעה יתחרט ואם כן למה לא יצילוהו מן דת ישמעאלית, בודאי האי חילול שבת איסורא זוטא הוי. והנראה לעניית דעתי כתבתי נאם שמואל הלוי. דין ערבות בישראל שנשתמד
ישראל ערבים זה לזה[2].
לחקור אם ישראל נשתמד אם שייך ערבות לכל ישראל, או כיון שהוא ישראל מומר פקע מיניה ערבות, והכי הוא מרגלא בפומייהו דאנשי כיון דנשתמד אומרים אחד ערבות חסר[3], ועיין בספר שפת הים חח"מ סימן ב', ועיין שאלות ותשובות הרדב"ז החדשות חלק א' סימן קפ"ז וזה לשונו: ואם יצא יצא ואנחנו נושענו מערבותו דאין אנחנו ערבים למומרים וכו' יעויין שם, ומה שכתב הרב דגול מרבבה בחידושיו ליורה דעה (סימן קנ"א) לפרש כונת דברי הרב ש"ך דכונתו הוא דאפילו מומר אמרינן אף על פי שחטא ישראל הוא אלא דה"ה בשוגג אבל במזיד אפי' ישראל אין אנחנו מצויין להפרישו יע"ש, ואחרי המחי"ר דבריו תמוהים דאיך יתכן שיראה אדם לחבירו חוטא במזיד ובידו להפרישו שלא יתחייב להפרישו משום הוכח תוכיח את עמיתך, וכמו שהכרחתי זה בתשו' בסה"ק חקקי לב[4] וצ"ע.
בתשובות בנימין זאב[5] שכתב דאסור להכשילו למומר באיסורים יע"א, ועיין מ"ש הרב מהריק"ש בס' ערך לחם באה"ע[6] ומה שהק' ממ"ש אעפ"י שחטא ישראל הוא יע"ש, ולעניות דעתי לא קשה מידי דלענין חומרא נאמר זה לא להקל באיסורים, ועמ"ש המרדכי ביבמות[7] ועיין ספר החסידים[8] וזה לשונו:
רואה אדם נכרי עושה עבירה אם יכול למחות ימחה, שהרי שלח הקדוש ברוך הוא את יונה לנינוה להשיבם כי כשהקדוש ברוך הוא כועס אין עת רצון לפניו יעויין שם, ועיין להרב משנת חכמים (סימן תקכ"ב). והרב לחמי תודה (דכ"ד ע"ד) כתב דהמחלל שבת בפרהסייא יצא מהערבות, דהו"ל כמו מומר לעבודה זרה יעויין שם.
הרב חוות יאיר (סוף סימן קפ"ה) כתב דבמומר אם בידינו למחות מחוייבים אנחנו למחות יעויין שם. (גנזי חיים מערכת כ') קריאה נוראה לקיום התורה והמצוות שהמנהיגים יוכיחו בענין שבת תפילין מזוזות טהרת המשפחה צניעות ועוד, כי מה בחיי שעה אפילו בכמה ספיקות מחללין שבת וכו' (וכשלו איש באחיו). והעונש הגדול אם לא יוכיחו
שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק וכשלו איש באחיו, שישראל ערבים זה בזה וכל שיש בידו למחות ואינו מוחה נקראת עבירה על שמו, אפשר לפרש כוונת (פסוק ו' סימן ה') איש או אשה כי יעשו, מכל חטאת האדם "למעול "מעל "בד', מפרש הרמז בר"ת "מתעורר "להחזיק "בך, והוא חטא בזאת משום קטנות בטחונו שמא על ידי כן תתמעט פרנסתו, משום הכי "למעול "מעל "בד' ר"ת "להיות "בד' "מבטחיך [כפירש"י משלי סימן כ"ב פסוק י"ט] משום הכי ואשמה הנפש ההיא, נקראות עבירות חבירו על שמו, מש"ה (בפסוק ז') והתודו את חטאתם, אין די בזה במה שיתודו על מה שחטאו בפועל, אלא מהצריכות הוא "והשיב "את "אשמו "בראשו לתקן מה שמפרש הרמז בר"ת "בפשע "ותשליך "אמת "ארצה, כדאיתא (בירושלמי סוטה) וזה לשונו קיים ועשה, למד ולימד, והי' בידו להקים ולא הקים הרי זה בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה לעשות אותם.
קורא הנעים פקח עיניך וראה איך מאשריך מתעים וצופיו עורים, התורה אמרה וחי בהם ושהותר עבור פקוח נפש לחלל שבת שהוא חיוב סקילה, אפילו יש כמה, וכמה ספיקות אם חי הוא, וגם אם רק חיי שעה יחיה, והקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל צופה נתתיך, ורשע אם בעונו ימות, ואתה לא הזהרתו דמו מידך אבקש, ראה ודן קל וחומר אם המנהיג היה מוכיח על כל הדברים האלו, דהיינו שיעשו מקוה, ושנשים יזהרו מאד מאד בנפשם על שמירות נדה ויאמר להם בפה מלא שלא יגרמו שיכרתו ימיהם וימי בעליהם עבור זה, כי עונש עון נדה הוא כעונש של אוכל ביום הכיפורים, והיה מזהיר אותם שלא ילכו בגילוי שער, אלא ישמרו דת יהדות כראוי, ויעשה כמו שנצטוה מהשם קרא בגרון אל תחשוך, ומורא לא יעלה על ראשו, ויפרש להם שפריצות זו לגלות שער ראשם מביא חס ושלום רעה בענין הפרנסה, ועל הבעל, ועל הבנים, כי כן הוא (בזוהר) בפרשה זו, וגם יאמר להם גדלו בניכם על ברכי התורה והיראה ועבור זה תזכו לברכת התורה ולמען ירבו ימיכם וימי בניכם, וגם הי' מזהיר אותם על שמירות שבת שלא יחללוהו – כי עבור חילול שבת נותנים כח לעמלק שהוא מעולם רצועת מרדות רחמנא ליצלן, תמה אני איך לא בינת אדם לכם, גם אם כדבריכם כן הוא שתרויחו בזה יותר כבוד, הראוי ונכון הוא למכור הבכורה עבור נזיד עדשים, לעזוב תורת ד' אשר היא לכם מורשה מאבותיכם ואבות אבותיכם אשר קבלו מסיני זה כמה אלפים שנה – וכמה שמדות וגזירות עברו עלינו עבור קיומה ולא עזבנוה, וכל זאת באתנו ולא שכחנוך, ועתה שאנו דרים בין מלכי חסד, וכל תושביה, חוריה, כומריה, וסגניה, אנשים טובים ובעלי מדות ואין לנו מהם שום מניעה וביטול בענין קיום תורתינו, ואנחנו נעזבנו בשאט נפש בתמי' – לחלוף עולם עומד וקיים לעד ושכר נצחיי', עבור חיי שעה, בושה הוא לכם – מש"ה בינו נא זאת וקרא בגרון אל תחשוך. (מקרי דרדקי במדבר) v v v חיוב הערבות הקדוש ברוך הוא בוכה בכל יום על חורבן הדת – אשרי מי שיגדר גדר בעד כרם ה' צבאות בית ישראל
נא ונוכחה איש את רעהו אם נקיים אנחנו משבועתינו אשר קבלנו ערבות איש בעד אחיו הגם שהנסתרות לד' אלקינו נתנה ראש ונשובה אל ד' לדעת אם לא במסתרים תבכה נפשינו כי הידועים והגלויים נעשים כצפונים ונסתרים, כי מי לא ידע שהאבות אשר שולחים בניהם בבית הספר שלהם ללמוד את אשר לבם יחפוץ, הכי נעלם מהם שהבנים יחללו שם את השבת קדש בכתיבה ומחיקה וכדומה כי מי יזכיר לו בקדושת שבת והאב אשר מגדל בנו שם הגם שאומר קדיש בכל יום ומפלפל בבית הכנסת בכל זה הוא פושעי ישראל כי יודע שיבוא היום אשר יכפור בתורת משה ונביאי ד' ובכל תורה שבעל פה והיה ראוי לרדוף רשע וכסיל כזה ואנו יושבים ומכבדים לו אין זה דברים שבסתר או אם האב שולח בנו להיות נעשה בעל מלאכה אצל האומן וידע שהבן הזה יעבור אצלו כל העבירות שם ובכל זה אנו שותקים סובלים ומעלים עין מסוררים ואין איש דובר דבר או אם נראה האפאראטין הולכים ועושים מלאכתן בשבת והעם רואים את התנור עשן ולפיד אש יוצא ודבר שהותר מקצתו כאלו הותר כולו בעוונותינו הרבים ובכל זאת אנו מעלים עין (מקום יש להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו ושם בוכה) אמרו חכמינו זכרונם לברכה כי על המסתרים תבכה נפשו כי הנסתרות והנגלות יחד הם חרבן הדת אשרי מי שיגדר גדר בעד כרם ד' צבאות בית ישראל. (שערי חיים שער ו') v v v
כדי שישאר טעם הערבות בפינו, נסיים בחומרת הדבר שעל ידי הערבות נתחייבנו, ואם אין מוחים פוגמים גם בנשמתם על חטא חבירו, ועל דם החוטא שמת בעוונו נידרש, כמו שכתב החפץ חיים בחומת הדת מאמר ב' גודל החיוב לחזק את הדת ולהוכיחו בשכר ועונש מפני הערבות המוטלת עלינו
ידוע שבעת שקבלנו התורה מאת ה', לא רק על עצמו בלבד קיבל כל אחד לקיים, כי אם כל מה שיהיה ביכולתו לחזק את קיום התורה אצל שאר בני ישראל גם כן התחייב כל אחד, ונעשינו כולנו ערבים זה לזה, וכמו דכתיב הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, וכמו שפירש"י שם דהיינו שנעשו ערבים זה לזה, ולכך הדין שכל אחד מישראל מוציא את חבירו בקיום המצות אף שיצא הוא כבר כגון קידוש ותקיעת שופר וכדומה [וכמו שכתב הרא"ש בברכות דף כ] דאם יחסר לחבירו איזה מצוה כאילו חסר לו, וכן נמי שיפריש כל אחד את חבירו מאיסור לא תעשה, דאם לא יפרישו מהאיסור במקום שיש ביכולתו, יענש גם הוא.
הענין של קבלת הערבות, מלבד מה שקבלנו על עצמינו מלפנים בעת קבלת התורה, אנו שונים אותו גם כן בכל יום בעת שאנו מקבלים עלינו עול המצות [בפרשה שניה של קריאת שמע דכתיב בה "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" וגו' וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (בברכות י"ג ע"א)] ואנו מפרטים אחר כך בברכת אמת ויציב שהקבלה היא על עצמו ובניו ועל כל כלל ישראל, וזהו מה שאנו אומרים ודבריו חיים וקיימים וכו' על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך וכו' חק לא יעבור.
נתבונן בעצמינו, הלא ידוע שכשראובן ערב בעד שמעון על כמה מאות רובל, וכל שכן אם ערב בעדו על כמה אלפים, ורואה ששמעון רוצה לקחת איזה עסק, והוא מכיר מכבר את העסק ההוא כי רע ומר הוא, שעל ידי זה יפסיד כל מעותיו, כמה מההשתדלות היה עושה ראובן למונעו מן העסק ההוא, בעבור ידיעתו והכרתו היטב שעל ידי זה יחזור כל החוב עליו. וכן נמי בעניננו, צריך האדם לדעת, דאם יכול למנוע את חבירו מאיזה עון על ידי הוכחה וכדומה, או את אנשי עירו, והוא מתעצל מזה, יתפש לעתיד לבא באותו עון, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על עון אנשי ביתו, באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על עון אנשי עירו, לכל העולם כולו ואינו מוחה נתפס על כל העולם כולו. אם ישראל אחד חוטא וכולם נענשים
בויקרא רבה, שה פזורה ישראל, מה דרכו של שה לוקה באחד מאיבריו וכולם מרגישים [רצה לומר שדרך השה הוא שכל העדר מתחברים ביחד, וכששה אחת לוקה ברגליה וכדומה והיא עומדת, כולם יעמדו לפי שעה] אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים.
אנו רואים בעוונותינו הרבים שקיום הדת מתמוטט מדי יום ויום, ואם לא נראה לחזקה מי יודע מה יהיה יכול להולד חס ושלום כעבור שנים, כי כל בית ישראל נמשלו לכרם, וכדכתיב [ישעי' ה ז'] כי כרם ה' בית ישראל, וכשגדרה נפרצה מעט, אם לא נראה לתקנה, הפירצה הולכת ומתרחבת ועל ידי זה יכלה כל הכרם לבסוף, ואפילו אם לא יופקר במשך הזמן רק איסור אחד של תורה, גם כן רע ומר הוא, וכל שכן אם יגיע הדבר חס ושלום לידי חייבי כריתות ומיתות בית דין, אוי ואבוי יהיה כי יפקוד השם יתברך העון על כולנו. בכל דרכיך דעהו וגו', רוצה לומר באותן הדרכים שהוא מתנהג בעניני עצמו צריך להתנהג בעניני שמים
יתפאר האדם בנפשו לומר כי ישיב לפני ה', לא היה בי כח למנוע אותם מן האיסורים. אבל הלא ידוע מכמה פסוקים ומאמרי חכמינו זכרונם לברכה כי חפצי שמים צריכים להחשב בעיני אדם על כל פנים כחפצי עצמו, ובחפצי עצמו ידוע שאפילו כשהעסק הולך בענין רע, אף על פי כן אינו מתייאש ממנו, ותמיד חושב עצות איך לשפרו, וגם שואל מאחרים הסוחרים הגדולים איזו עצה ותחבולה לזה, והקדוש ברוך הוא ממציא לו עצה, ומצוי הדבר שלבסוף מרויח מן העסק. ואף בזה, אילו היה שקול בעיני האדם רצון הקדוש ברוך הוא כרצונו, היה מחפש עצות ותחבולות איך להקים הדת שלא תתמוטט, ובודאי היה הקדוש ברוך הוא ממציא לנו עצה וגם עזר גדול מאתו יתברך לזה [וזהו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו וגו', רוצה לומר באותן הדרכים שהוא מתנהג בעניני עצמו צריך להתנהג בעניני שמים].
בעוונותינו הרבים אין אנו עושים כן בעניני שמים, ותיכף כשהאדם רואה לפום רהיטא שאין לו עצה לזה, תיכף הוא מתייאש מזה ופוטר עצמו מן הדין, אבל לא בשביל שהוא פוטר עצמו למטה יפטר למעלה. לך נא ראה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת נה) על הפסוק והתויות תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים, דהיינו שהקדוש ברוך הוא צוה למלאך שירשום על הצדיקים תו, לרמז תו של תחיה, ולבסוף כתיב שציוהו להתחיל העונש מאנשים הקדושים, כי מדת הדין עלתה לפניו לומר מה נשתנו אלו מאלו, וענה הקדוש ברוך הוא אלו צדיקים גמורים ואלו רשעים גמורים, ושאלה מדת הדין היה להם למחות, וענה הקדוש ברוך הוא גלוי לפני שלא יקבלום, ושאלה מדת הדין אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי, מיד יצא הדין לחייב את כולם.
איתא ששאלה מדת הדין, מי מהם נהרג עבורי, מי מהם נפצע מוחו עבורי. מכל זה נוכל להתבונן עד כמה גדול החיוב על כל אחד מישראל לחפש עצות ותחבולות, ולהתרצות על כל פנים אף להתבזות ואף למנוע עון ופשע מישראל. דין החמור לעתיד כשחבירו נענש ומת בעונו, הוא ידרש דמו
עוד, דמלבד שיש עליו חטא על שלא מיחה בחבירו כי כל ישראל הם כאיש אחד, וחטא של חבירו פוגם גם בנשמתו. עוד יש עליו דין חמור לעתיד, כשחבירו החוטא נענש ומת בעונו, גם הוא ידרש על דמו, וכדאיתא בתנא דבי אליהו כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים בישראל אינם אלא על ידו, שנאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו וגו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. עד כאן לשונו, מכל זה יתבונן האיש הנלבב גודל החיוב בענין זה. (חומת הדת פרק ב')
פנינים יקרים מספר שערי תשובה לרבינו יונה ואיך החלפתי בעולם חולף, עולם עומד לעד לעולם, איך נמשלתי כבהמות נדמיתי, והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין ותעיתי מדרך השכל.
נבאר עיקרי התשובה: העיקר הראשון החרטה. יבין לבבו כי רע ומר עזבו את השם, וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון, כענין שנאמר (דברים לב, לה): "לי נקם ושלם", ונאמר (איוב יט, כט): "גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב". ויתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו: מה עשיתי, איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עון ומן השפטים הרעים, כי רבים מכאובים לרשע, לא חמלתי על גופי, ולא חסה עיני עליו משחתו מפני הנאת רגע אחד, ונמשלתי לאיש שיגזול ויחמוס ויאכל וישבע, ויודע כי אחרי אכלו ואחרי שתו יגרס השופט בחצץ שניו, כענין שנאמר (משלי כ, יז) "ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ". ורעה מזאת, כי הייתי על הנפש היקרה אכזרי ונטמאה בגלולי יצרי, ומה הועילה בכל קניניה אם רעה בעיני אדוניה, ואיך החלפתי בעולם חולף, עולם עומד לעד לעולם, איך נמשלתי כבהמות נדמיתי, והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין ותעיתי מדרך השכל, והנה הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה, ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי, ויהי בי הפך מזה, למה לי חיים, כענין שנאמר (משלי כא, טז): "אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח". ועוד, כי כמשפט הבהמה לא עשיתי, אבל שפלתי ממנה, כי ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ואני לא ידעתי ולא התבוננתי, ושלחתי נפשי לחפשי מאדוניה, וטעמתי צופי, ונשיתי סופי, וגזלתי וחמסתי, ועל דל בוססתי, ולא זכרתי יום המות אשר לא ישאיר לפני נשמתי בלתי אם גויתי ואדמתי. והענין הזה אשר בארנו הוא אשר דבר ירמיה עליו השלום (ירמיה ח, ו): "אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי". (שער ראשון אות י) בהתמדתו על עבירה נעשית לו כהיתר ונחשב למשומד
השלושה עשר להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו לארבעה פנים: האחד – כי אין לו להביט לקטנות העברה, אבל יביט לגדולת מי שהזהיר עליה. והשני – כי היצר שולט בעבירות הקלות, ואולי תהיה זאת סבה להתמיד בהן ואז יחשבו גם הן כחמורות בהצטרף עונש כל פעם, ומשלו על זה מחוט של משי שהוא נרפה וחלוש, וכאשר יכפלו אותו כפלים רבים יעשה עבות חזקה. השלישי – כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר, ויפרוק עולה מעליו, ולא ישתמר ממנה, ויחשב עם פורקי עול וכופרים ומשומדים לדבר אחד. אין שום תירוץ על החטאים, כי השם נתן היכולת לכבוש היצר
– כי אם נצחו היצר בדבר קטן, ינצחהו מחר בדבר גדול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קה:): כל המשבר כלים בחמתו יהי בעיניך כאילו עובד עבודה זרה, שכך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עבוד עבודה זרה ונאמר (בראשית ד, ז) הלוא אם תיטיב שאת, פירוש: למה נפלו פניך, הלוא אם תיטיב מעשיך ותשוב אלי – שאת, פירוש: תשא פניך, מלשון: כי אז תשא פניך ממום (איוב יא, טו). ויש לפרשו מלשון סליחה. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ – אם לא תשוב מאשר חטאת, לא העון אשר בידך לבדו ילין אתך, כי היצר רובץ לפתח להחטיא אותך בכל אשר תלך, ונוצח אותך תמיד אחרי אשר נצח אותך, ויקוש לך וגם נלכדת ולא שבת. ואליך תשוקתו – להדיחך, ואורב לך בכל עת. ואתה תמשל בו – אם תרצה להתגבר עליו. על כן תענש על החטא אחרי אשר נתתי לפניך היכולת לכבוש את יצרך. (שער ראשון אות לח) האנשים אשר לא הניחו על ראשם תפלין מעולם הם הנקראים פושעי ישראל בגופם, ועונשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות ומיתות בית דין
נדבר בענין עונש בטול מצות עשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין קלב:): אם יזהירו את האיש לעשות סוכה או לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו. ואמרו (ראש השנה יז:): כי האנשים אשר לא הניחו על ראשם תפלין מעולם הם הנקראים פושעי ישראל בגופם וענשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות ומיתות בית דין, ואמרו (שם): כל שעונותיו מרובים מזכיותיו, ובכללם עון פושעי ישראל בגופם, כגון שלא הניח תפלין מעולם או עון פשעי אומות העולם בגופן והם עוברי עבירה כגון עריות, ליום הדין יורדים לגיהנם ונידונים שם שנים עשר חדש, ולאחר שנים עשר חדש גופם כלה ונשמתם נשרפת ורוח מפזרתם תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר (מלאכי ג, כא), "ועסותם רשעים כי יהיו אפר וגו' ". ואמרו (סנהדרין צט:): מי שמקל בענין מצות עשה, כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה, שנאמר (שמות כג, טו): "את חג המצות תשמור", אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת, שנאמר (דברים יג, א): "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". (שער שלישי אות יא) ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון בטול תורה
אנשים רבים בהמון העם חושבים, כי אין עיקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעבירות שיש בהן מעשה, וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטוא במעשה, ובדרך העבירות לא הלך, וחדל מעשות מצות ומעשים טובים. על כן אנו חייבים להודיע תועי רוח בינה, כי אמרו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ז) ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון בטול תורה. ואמרו (ספרי דברים עקב): כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצוות, כך עונש המבטל גדול מכל העבירות, ואמרו (סנהדרין צט.): (במדבר טו, לא): " כי דבר השם בזה ואת מצותו הפר" – נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. וכבר זכרנו לך כל אלה בשער התורה. (שער שלישי אות יד)
כי לפי גודל המצוה יגדל עונש מי שיחדל לעשותה, אף על פי שאינו עושה מעשה בהפרתה, כמו שמצינו במצות הפסח ובמצות המילה שהן מצוות עשה ויש בהן כרת. (שער שלישי אות טז) עונש המבטל המצוה, שהוא בכלל ארור רחמנא ליצלן
נתבאר בתורה עונש בטול המצוה, שנאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", אמר "לעשות אותם" – יורה כי זה נאמר על בטול מעשה המצוות. (שער שלישי אות יח) כמה מצוות עשה מבטל מי שאין לו תפילין ומזוזה
תפלין (דברים ו, ח) ומצות מזוזה (שם שם, ט) – מצוות עשה[9] הן, והנן בכלל קבלת מלכות שמים, כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל, ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצוות האלה, כי הוא שובר עול מנתק מוסרות, וכבר הקדמנו לדבר על המצוות האלה. ועל מצות ציצית אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי במדבר סוף פרשת שלח), שהציצית מוספת קדושה, שנאמר (במדבר טו, מ): "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם". וגם כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות מא.): כי ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יפי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו. (שער שלישי אות כב)
v v v שכר גדול להמוחים
שמוחה לכבוד שמים אין מלאך המות שולט בו כשאר בני אדם (זוהר הקדוש חלק א' כט:) והקדוש ברוך הוא כורת עמו ברית ולזרעו אחריו כמו שעשה לפנחס (ראשית חכמה שעה"ח פי"ב בשם מהר"י אבוהב), וזוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא (תמיד כח.), וממשיך ברכות וטובות לעם (תמיד כח.), ויוצא מכלל ארור לכלל ברוך (ויקרא רבה כה), ניצול מכל גזירות קשות (ילקוט רות עה"כ וימת אלימלך) זוכה לבלות שנותיו בנעימים (אבות דרבי נתן פרק כ"ט) כשיש גזר דין על הכלל הוא ניצול (חומת אנך פרשת נח) וזוכה למלכות (סנהדרין קא:).
בתפלה להשם יתברך שאל יאמר פינו דבר שלא כרצונו, ויהי נא אמרינו לרצון לפני אדון כל. זכות כל הצדיקים, גאונים וקדושים, שהבאנו דבריהם הטהורים, זכות צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים, ויהיו עבורינו מליצים ישרים, וה' אלוקי ישראל אהבת תמים, יעזור שנושע תשועת עולמים.
v v v רב שאינו מאמין: ראיתי, אבל מי הוא האדמו"ר מהאלמין שאני בכלל ישים לב לדבריו, וכמעט שלא קראתי מה שאמר לי ! בית דין: בעל גאווה שכמותך!!! הלא האדמו"ר כתב לך מה שכתבו כל גדולי ישראל, ואתה החזקת אותך יותר גדול מכולם? בית דין: קיבלת את התשובה הזאת מהאדמו"ר מהאלמין שכתב לך שחור על גבי לבן עם כל המקורות להסביר לך שאתה טועה? רב שאינו מאמין: הלא הייתי גדול מאוד שהתחתנתי הרבה פעמים וקיימתי מצות גירושין הרבה פעמים, מי הוא גדול כמוני? וכל פעם שהתחתנתי מחלו לי כל העונות כמו שאמרו חז"ל על עשו )בראשית כח, ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מַחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:
וברש"י בראשית (לו ג) בשמת בת ישמעאל – ולהלן קורא לה מחלת, מצינו באגדת מדרש ספר שמואל, ג' מוחלין להן עונותיהם, גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן לכך נקראת מחלת שנמחלו עונותיו. בית דין: גם לעשו מחלו אבל סוף כל סוף נשאר עשו הרשע! רב שאינו מאמין: מה קוראים עשו? והרי החזרתי הרבה יהודים בתשובה ונלחמתי נגד הסטרא אחרא, ולמה אומרים שאני מחטיא את הרבים ח"ו? בית דין: הלא ידעת דוקא אתה שקראת ולמדת שלהלחם עם הסטרא אחרא יכול רק רבי שמעון בר יוחאי ע"ה שהוא נקרא צדיק גמור, כדאיתא במסכת ברכות (דף ז:): ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, תניא נמי הכי רבי דוסתאי ברבי מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע וגו', ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה, אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן, אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים אל תקנא בעשי עולה להיות כעושי עולה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, איני והאמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת, ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו, ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם, לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא, ואיבעית אימא הא והא במילי דשמיא, ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו, ואיבעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו, ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור, דאמר רב הונא, מאי דכתיב למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו וכי רשע בולע צדיק והא כתיב ה' לא יעזבנו בידו, וכתיב לא יאונה לצדיק כל און, אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואיבעית אימא שעה משחקת לו שאני. ובתיקוני הזוהר (תקונא תליתאה דף קמ.): בלשון הקודש: טְחוֹל זוֹ לִילִי"ת, הָאִמָּא שֶׁל הָעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, מִי זֶה כְּסִיל? זֶה אֵל אַחֵר סמא"ל, וְעֵרֶב רַב הֵם בָּנֶיהָ, שֶׁהֵם מְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל, רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ, אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ. רָשָׁע זֶה הַכְּסִיל, עֵרֶב רַב בַּגָּלוּת הֵם רָשָׁע, בְּבַלַּע צַדִּיק מִמֶּנּוּ זֶה יִשְׂרָאֵל, וּמִי גוֹרֵם שֶׁבּוֹלֵעַ אוֹתָם? מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ, אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בוֹלֵעַ. ורק מי שלומד זוהר הקדוש ומזכה את הרבים בלימוד הזוהר הקדוש יכול ורשאי להילחם ברשעים, אם כן כיצד העזת להתעסק במלחמה נגד הסטרא אחרא בלי שזכית את הרבים שילמדו זוהר הקדוש, וכי רצית להיות בעל מקובל לבד, שיהיה לכם קבלת קהל גדול? רב שאינו מאמין: אני גם לימדתי הרבה תורה לעם ישראל אבל ללמוד זוהר זה לא פשוט רק צדיקים גדולים יכולים, אחרי שלמדו ש"ס ופוסקים! בית דין: האם לא למדת חומש עם הפירוש הקדוש שהאדמו"ר מקומרנא זי"ע 'הֵיכַל הַבְּרָכָה' : אִי אֶפְשָׁר בִּזְמַנֵּנוּ לִזְכּוֹת לְתוֹרָה לִשְׁמָהּ אִם לֹא לוֹמְדִים קַבָּלָה. בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים. ('היכל הברכה' פרשת עקב ז', י"ט). הַ'זֹּהַר' הַקָּדוֹשׁ : לֹא מַכְנִיסִים לְגַן עֵדֶן נְשָׁמָה שֶׁלֹּא לָמְדָה קַבָּלָה. בֹּא וּרְאֵה כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ לָעוֹלָם הַהוּא בְּלִי יְדִיעָה, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַהוּא. (זהר חדש שיר השירים דף ע' עמוד ד'). וּבְזֹהַר בְּהַעֲלֹתְךָ (דף קנב.) קָרֵי לָעוֹסְקִים בְּחָכְמַת הָאֱמֶת אִינוּן דַּהֲווּ קָיְימֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, וְנִכְתַּב בְּצִדוֹ, אָמַר מַעְתִּיק: מַשְׁמָע אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי. גם בישיבות הקדשות נמנעו מלימוד הזוהר הקדוש, ואפילו שמרן החפץ החיים זיע"א גדולי ראשי הישיבות בעולם ולומדים ספריו בכל הישיבות בעולם, (ובמיוחד ספרו הידוע הקדוש חפץ חיים ושמירת הלשון שמלא וגדוש מזוהר הקדוש וספר המקובלים, ולומדים ספריו בכל יום יום וציווה ללמוד בישיבותו כל פרשת השבוע של הזוהר הקדוש בכל שבת ושבת, ודווקא הם מפיצים לשון הרע על הזוהר הקדוש, רחמנא ליצלן.[10])
ורואים מכל זה שמי שלא אומר ללמוד זוהר ולא לומד זוהר, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת. וכמו שכתב בתיקוני זוהר הקדוש תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה (דף פב ע"א): בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי א כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה. וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן [והגר"א מוסיף ולא אשתדל בהן] וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר וּמֵאוֹתוֹ גַן. אוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת. אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, ומעכבים את המשיח ובזוהר תיקון ל': בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם. וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הוי"ה. בני ישראל צריכים לשוב בתשובה לדעת את מי הם עובדים ומי הוא מלכם, וללומד את הזוהר הקדוש וחכמת הקבלה ועל ידי זה תבוא הגאולה "עד דיתובון בני ישראל בתיובתא, ובקשו את ה' אלהיהם. להכירו וליודעו ברזי תורה. וידעו את מי הם עובדים, ומי הוא מלכם. וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמו שאומר הכתוב " ויורהו ה' עץ, וימתקו" על ידי המשיח וכמו שאמר בפרשת נשא ברעיא מהימנא (ד' קכ"ד ע"ב) וז"ל ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו' ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו'" [עכ"ל רבי חיים ויטאל]. רב שאינו מאמין: אודה על האמת שכל ישראל צריכים ללמוד זוהר הקדוש גדולים וקטנים, תנו לי לתקן. בית דין: עולם התיקון זה למטה בעולם הזה, ורק שם אפשר להועיל, ופה זה כבר אבוד, וצריך לחזור בגלגול לתקן.
[1]) עיין בשאלות ותשובות חתם סופר חלק אורח חיים (סימן פ"ג) עיין שם. [2]) מוצל מאש סימן י"ב, פנים מאירות ח"א סימן ס"ו, ועיין בתשובות זרע אברהם חא"ח סימן י"א, שמע יעקב סדר ויצא, הלק"ט ח"א סימן ק"ל, ישועות יעקב ס' חיי שרה, שבועות דל"ט ע"א, מז"ה חק"ל ח"א דס"ג, דברים אחדים דק"ד ע"ג, קיצור של"ה ד"א ע"ד, מהרלנ"ח סימן ע"ו. [3]) עיין להרב ש"ך ביו"ד סימן קנ"א ס"ק ו', ועיין במג"א א"ח סימן ד"ש סק"ח, ומ"ש הרב פרי מגדים בח' א"א שם יע"ש. [4]) ח"א סימן י"ט יע"שב. [5]) סימן ת"ו ות"ז. [6]) סימן י"ט. [7]) סימן ק"ו. [8]) סימן אלף וקכ"ד. [9]) ראה הלכות קטנות להרי"ף {נדפס בסוף מסכת מנחות} וזה לשונו: אמר רב ששת, כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה, וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה, כה תברכו אמור להם, ושמו את שמי. כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה. אמר רשב"ל כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר (ישעיה לח) השם עליהם יחיו. [10] רבינו החפץ חיים זיע"א כל תשוקתו היתה לחכמת הקבלה. והיה אומר שלולי שהדור היה צריך לו היה מתמסר כולו לחכמת הקבלה. היה בקי בעל פה בכל ספרי הקבלה אך לא התפרסם בכך. דרכו היתה תמימות ופשיטות וכמו שהשיב לשאלת הגאון המקובל האלקי בעל "הלשם" זקנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל : "מדוע אינו מראה כחו בנסתר כמו בנגלה ?"; "אני כגמול עלי אמו". כל שבת היה חוזר הזוהר על הפרשה ואמר לבחורים ללמוד זוהר על הפרשה וישמרם בחיים כל שבת היה רבינו חוזר את הזוהר שעל הפרשה. והיה אומר לאחרים ללמוד את הזוהר של הפרשה אפילו בחורים. והיה אומר שרובו כמדרש. (מפי תלמידו הקדוש ר' שלמה בלוך זלה"ה, ספר הצדיק ר' שלמה אות מ"ו).וכן סיפר לנו אחד מתלמידיו. והוסיף שאמר רבינו הח"ח זיע"א "ספר הזוה"ק ישמור אתכם בחיים"! הורה לבחור ללמוד ספר רזיאל המלאך להשיג גדולתו של הקב"ה הגאון רבי שמואל קושלוויץ זצ"ל, בספר נתיבות שמואל (עה"ת ע' רנ"א), מספר שכשהיה בן ישיבה צעיר בראדין, ישן בחדרו של החפץ חיים כג' חודשים, בלילה לפני השנה ניגש אליו הח"ח ובידו ספר רזיאל [המלאך], ואמר לי שאהגה בו כל לילה קודם השינה, וז"ל: "בספר הזה כאשר תעיין ותהגה בו תהיה לך קצת השגה מגדלות ורוממות השי"ת כי ראוי לכל איש ישראל שתהיה לו השגה מגדלות ה', כי באשר אנו נחשבים בחסד ה' עלינו כבנים למקום, הרי מהראוי שכל איש מישראל תהיה לו איזה השגה מגדלות אבינו שבשמים וערכו", עכ"ל הח"ח זי"ע. ומוסיף שם שרק אחרי שנים הבין את כוונת הח"ח שנער רך בשנים יהגה בספר קבלה לפני השינה, ע"כ. חפץ חיים היה שואל: מדוע לא לומדים זוהר הקדוש בישיבות? " הלימוד בזוהר הקדוש מביא יראת שמים!" אמר רבינו. והיה מתפלא ואומר "מדוע לא הכניסו את לימוד הזוה"ק בישיבות? הרי זה חתיכת מוסר!" (מפי השמועה). ומסופר שפגש את הגאון הרש"ב זצ"ל והתפלא על שפשוט אצלם שאין מגלחים הזקן בישיבתו, ואמר לו הרש"ב זאת מפני שלומדים פנימיות התורה בישיבה וזה נותן יראת שמים. ואמר לו הח"ח זיע"א "נו, אז צריך להכניס את לימוד פנימיות התורה בישיבות!" דרכו לצטט למאות פעמים את הזוהר הקדוש בספריו (במשנה ברורה, שמירת הלשון וכו') ואף מביא מן ספרי המקובלים . ספריו מלאים וגדושים מן הקצה אל הקצה מספר הזוה"ק, ובהקדמת ספרו "ליקוטי הלכות" אומר לעיין בזוה"ק. כל יהודי צריך לפעול להציל את ישראל בכל דרך צורה יכול אמר: אמרו חז"ל כל ישראל ערבים זה לזה! כל אחד ואחד מחויב לפעול למען הצלת עם ישראל בכל תחום אפשרי. הוראת הח"ח זיע"א: יש ללמוד זוהר בכל יום לקרב את הגאולה "ובמיוחד" אמר "יש ללמוד בכל יום חצי שעה זוהר הקדוש בכדי לקרב הגאולה". (מפי השמועה).
|
|
|
למה?
עת צרה ליעקב!
197
ב"ה
שאלות בדין תורה בבית דין של מעלה
לרב שאינו מאמין ומפריע לפרסם את לימוד הזוהר הקדוש
חלק לא – 1
בית דין: למה כתבת מה שחשק לכם ומצצתם מהאצבע הלכות פרחות באויר שאין לו יד ורגל בשו"ע….. ביחד עם שקרים וזיופים נגד רבי שמעון בר יוחאי ותורתו הקדושה?
רב שאינו מאמין: כן בוודאי, אני צודק שאסור ללמוד זוהר!!! מה כאן הוא עולם השקר שרוצים להתיר ללמוד זוהר?
בית דין: האם לא פחדת מהאסונות הגדולים שקרא לעם ישראל, האם לא יראת לנפשך ללמוד וללמד זוהר הקדוש להצלת עם ישראל?
רב שאינו מאמין: מי אמר שצריכים ללמוד זוהר להציל את עם ישראל, באיזה תורה זה כתוב?
בית דין: כנראה שיש לך עוד הרבה ללמוד, אבל לכל הפחות את המכתבים ששלח לך האדמו"ר מהאלמין היה עליך לקרוא!!!
וזה תוכן המכתב שקיבלת!!!
אנחנו לפני הסוף!
כולנו מוכנים ומחכים למשהו גדול, השאלה- מתי?
אזהרה אחרונה מהעולם העליון לפני השואה – תשע"ה-תשע"ו
חובת השעה: לעשות תשובה שלמה, לימוד הזוהר הקדוש, ולהתקרב כמה שיותר לבורא עולם!
מתוך שיחה להבחל"ח עם הצדיק רבי יוחנן באנון זצ"ל
הצדיקים מגן עדן זועקים לכל יהודי/ה: "אל תשאירו אותנו פה, תחזרו בתשובה!"
כמו שמסרו לאחרונה מעולם האמת: "אנחנו עצובים, כי אנחנו כולנו בהמתנה לעולם הבא, עדיין אין אף אחד שהגיע לעולם הבא. אין עולם הבא. העולם הבא זה [יהיה] רק שכל עם ישראל יחזור בתשובה. זה רק יהיה כשכל עם ישראל יחיה את התורה. "
אמרו לי: "תחזור לשם ותלמד "שמע ישראל". . . אבל בעיקר – שילמדו זוהר, הזוהר הקדוש. שלא יעזבו את הזוהר לדקה, תן להם שיעסקו בזוהר – דקה, שתי דקות, שלוש דקות, אבל שיעסקו בזוהר. – הדקה הזאת יכולה להביא את העולם לשחרור מהסטרא אחרא, דקה אחת. – לכן, הדקה המיוחדת הזאת שקיימת – לתת אותה בכל הכח – אז תבוא הגאולה השלמה. לצרף את כל הערב רב שקיים בעם ישראל – זה סתם הטפילים שהצטרפו לעם ישראל, אין להם שום חלק, קחו מהם את כל ניצוצות הקדושה. "
(מתוך שיחה עם הצדיק רבי יוחנן באנון זצ"ל – אחרי מוות קליני, כסלו תשע"ג, הספור המלא – בהמשך)
אחינו היהודים, בכל מקום שאתם, מאיזה מגזר שתהיו, אנא תתעורו!
במסגרת התוכן: נסיון הדור האחרון – הצרות העומדות על הפרק * זעקת ואזהרת הגה"צ אב"ד האלמין שליט"א לעולם התורה – "למה?"* מסר מעולם האמת שהתקבל השנה – מתי ובזכות מה תבוא הגאולה?* אזהרה גדולה לפני הגאולה מנכד בעל "הסולם"זיע"א, כ"ק אדמו"ר מאשלג שליט"א – מי יזכה להגאל, ובזכות מה?
עת צרה היא ליעקב!!! (דניאל – יב,א)
בעת הזאת רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק. יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ. (תהילים פרק ב א- ג) "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד"(שם פג ה).
דור שבן דוד בא – והגזירות המתחדשות
ברוך השם "זכה"דורנו זה (עקבתא דמשיחא) שהתקיימו בו כל הסימנים שנתנו חז"ל לדור האחרון. (סוטה מט: , סנהדרין צז. – עפי רש"י והמפרשים):
האמת נעדרת, ומי שסר מהרע נחשב כשוטה, יראי חטא נמאסים, ובחכמת האמת מזלזלים. נערים מלבינים פני זקנים, וזקנים עומדים לפני נערים. בת קמה באמה, וכלה בחמותה.
ופני הדור כפני הכלב. ואין הבן מתבייש מאביו. העזות מרובה, הכל "זול"ואין כבוד והערכה לכלום. ואין תוכחה.
רביםהם גלגולים של זרע קין, דור המבול ודור הפלגה, אנשי סדום ועמורה, דור המדבר, ערב רב ועמלק. (זוהר הקדוש בהרבה מקומות, רבינו האר"י ז"ל).
זוהמת הנחש, מינות ואפיקורסות ופריצות ירדו והציפו את העולם. תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, עד שלא כלתה הראשונה – השניה ממהרת לבא.
נהפכה כל המלכות למינות. והערב רב מתגברים ופרצו פרצות בכרם ה'. וגוזרים הממשלות בארץ הקודש ובחוץ לארץ, גזירות על עם ה' ותורתו, היהדות החרדית הצרופה, החינוך החרדי הטהור, ובחורי ישראל.
התלמידים מתמעטים, ופרוטה הולכת וכלה מן הכיס, וכביכול אין סומך ועוזר לישראל. ומתייאשים ח"ו מהגאולה.
ירידת הדורות מפני חוסר לימוד הזוהר הקדוש
סיבת ירידת הדורות היא בשל מיעוט לימוד הזוהר הקדוש, שהוא המאור שבתורה שמחזירם למוטב. [1]
וכך כותב וקורא בקול גדול הגאון הצדיק רבי יהודה צבי ברנדווין זצ"ל תלמידו המובהק של מרן "בעל הסולם" זיע"א (בהקדמתו לכתבי רבינו האר"י ז"ל), וזה לשונו:
בתוקף אמונתינו בדברי רבותינו (נשמתם עדן), שעתידה חכמה זו (הזוהר הקדוש וחכמת הקבלה) להתגלות באחרית הימים, ואנו רואים שמבפנים ומבחוץ תקפו עלינו הצרות.
מבפנים, כיצד? הדור הצעיר הולך מאיתנו, חדור הוא ברוח הפקרות ופריצות, ועושים שמות בתורתינו הקדושה.
מבחוץ, כיצד? בכל אלפי שנות גלותינו, לא היה עוד זמן נורא כזה, אשר בזמן אחד תקפה שנאה כבושה את כל עמינו בכל המקומות שהם נדחים שמה. [האנטישמיות בכל העולם הולכת וגוברת במהירות גדולה].
מצב נורא כזה דורש מאיתנו חשבון הנפש, ולעשות "אתעוררותא דלתתא" בכדי לקרב קץ גלותינו, להחיש פדיון נפשנו, ולעשות השתדלות שתתרבה הדעת בקרב ישראל, וכל העם מקצה יעבדו את ה', וימלאו אחרי כל חוקיו ומצותיו.
והנה ידוע הוא, כי הגורם לכל היסורים הנוראים של עניות וחרב וביזה והרג רחמנא ליצלן, הוא מפאת חוסר השתדלות בלימוד חכמת הקבלה. שעל הפסוק "קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה (ישעיה, מ): "פירשו חז"ל (תיקוני זוהר,תיקון ל') וזה לשונם: (בלשון הקודש)
סוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, (שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה,) אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הוי"ה.
הרי שסיבת הגברת הרע בגשמיות היא בגלל אי העבודה ושקידה על הלימוד הקדוש של לימוד חכמת הקבלה. כי בלימוד התורה הנגלית לא יוצאים ידי חובה. וכמו שאמרו שם (תיקון סט, דף קי"ד. ) וזה לשונם: (בלשון הקודש)אוֹי לִבְנֵי אָדָם הַטִּפְּשִׁים, אֲטוּמֵי הַלֵּב, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, בָּאוֹר שֶׁל הַתּוֹרָה, אֵלּוּ אוֹתָם בְּהֵמוֹת שֶׁלֹּא מִסְתַּכְּלִים וְלֹא יוֹדְעִים אֶלָּא בַּתֶּבֶן שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא קְלִפָּה מִבַּחוּץ וְהַמּוֹץ שֶׁלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם מוֹץ וְתֶבֶן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַחֲכָמִים שֶׁל הַתּוֹרָה, בַּעֲלֵי הַסּוֹדוֹת, זוֹרְקִים הַתֶּבֶן וְהַמּוֹץ הַחִיצוֹנִים, וְאוֹכְלִים אֶת הַחִטָּה שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מִבִּפְנִים, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁעוֹלוֹת לְחֶשְׁבּוֹן חִטָּ"ה. ופירש הגר"א ז"ל וכו' (כל הלשון)
אין אתה פטור מפנימיות התורה, כי בלעדיה האדם שור אוכל עשב
הרה"ק מזידיטשוב זצ"ל (בספרו סור מרע ועשה טוב) פירש הדברים הנזכרים לעיל, וזה לשונו: והנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה וכו', מאחר שעושה המצוות בלי טעם במצוות רק כמצות אנשים מלומדה ודמיין לבהמות האוכלים חציר, שאין בו טעם אכילת אדם, ואפילו הוא בעל עסקים גדול במו"מ וכדומה וטרוד הרבה לא יפטור עצמו מעסק חכמה זאת וכו', ותשתדל לקמוץ זמן מהיום משאר דברים ולימודים למען ישאר לך זמן לעסוק בחכמה זו, כי הוא יסודי התורה ואי אתה פטור מפנימיות התורה, כי בלעדיה האדם שור אוכל עשב וכו' עכ"ל.
מי שלא ראה אור הזוהר לא ראה אור מימיו
ובספרו עטרת צבי (פרשת בהעלותך) אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו לאורו לילך ולהגות באמרי נועם מזיו זוהר עליון אור הק', חכו ממתקים וכולו מחמדים, מים שאין להם סוף וקץ להבין ולהשכיל במעשה בראשית ובמעשה המרכבה, ואיך להיות מרכבה להתייחד ולהשיב נפש אל מקור מחצבה ושרשה. וזאת נחלט ונשרש בנפשי אשר מי שלא ראה אור ספר הזהר לא ראה אור מימיו. עכ"ל
מכל הדברים האלו את למד כי מבלעדיה הרי האדם כמו שור אוכל עשב, אשר אינם ראוים למאכל האדם. וכן השל"ה הקדוש אמר לבניו: שכל מי שלא טעם טעם חכמת הקבלה לא טעם יראת חטא מימיו. וכן אמר: שגדול היום שנתגלה בו קבלת רבינו האר"י ז"ל כיום שניתנה בו תורת משה לישראל. עכ"ל הרב יהודה הירש ברנדויין זצ"ל.
"וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה".
למה??? – (גדול)
זעקה גדולה ומרה
מהגה"צ גאב"ד האלמין שליט"א
הלנו, אנחנו? אם לצרינו?
פתיחה
יהודים יקרים, בקרוב מאד פורצת מלחמת העולם השלישית.
מי רוצה להניצל
גזירת הגיוס נכנסה לתוקף ורבים נשלחו לכלא, הממשלה מפסיקה את מתן התקציבים
בימים אלה, כבר ידועים לכל הגזירות הנוראות והתכניות הזדוניות שרקומים עלינו בכל העולם כולו, שמד רוחני וגשמי, לכבות את נשמת העם היהודי והפליטה הנשארת.
לבד מביטולה של תורה – גזירת הגיוס הנוראה שנכנסה כבר לחוק, המרחפת על בני הישיבות, וכבר רבים נשלחו לכלא, כ- 60%כבר נרשמו לצבא! ומאיימים על החינוך היהודי הטהור, לבד מהצרות והאסונות הרבים בדור הזה, אשר הם מנת חלקם של בני ישראל יום יום.
זה עוד לא הכל, זה רק ההתחלה.
מדברים היום מדברים קטנים, גזירת הגיוס והתקציבים, אני שואל את כולם? מה הבהלה והמהומה הרבה? כל זה כבר כתוב בחז"ל שיארע לישראל באחרית הימים. (עיין סנהדרין צז. , זוהר נשא קכד – קכו, תיקוני זוהר כא ועוד) אני רוצה להזהיר אתכם: דעו לכם – זה עוד לא הכל, זה רק ההתחלה.
לפי הנבואות וחז"ל (עיין שם סנהדרין צז. "עד שתכלה פרוטה מן הכיס", זוהר נשא – לא יתפרנסון מן הערב רב, תיקון כא – מתוך דוחקא דעניותא יצאו מן הגלות) כל הכלכלה העולמית תקרוס לגמרי, וכמו שקרה לפני מלחמת העולם השניה, כידוע.
אנחנו עומדים לפני אסון גדול
אנחנו עומדים לפני אסון גדול, כי כבר עברנו את הגבול. לא צריך להיות נביא או מקובלבכדי לדעת שהעולם עומד לפני שואה! אפילו הגויים אומרים את זה. הם מדברים על 'מלחמת עולם שלישית'. כולם מדברים על זה.
העולם עומד לפני מלחמה גרעינית עולמית
דעו לכם: המצב בעולם בסכנה עצומה מאד! האנטישמיות השוררת ברחבי העולם הולכת ומתגברת ללא מעצורים, העולם עומד לפני מלחמה גרעינית עולמית. ויש כמעט אחד וחצי ביליון ערבים שכולם רוצים לחסל אתכל ה – 15מיליון יהודים.
איום פצצת האטום
לאירן יש כבר פצצת אטום מוכנה שמשערים שכוחה פי 3 מהפצצה שנחתה על הירושימה, (ומדברים על זה שיש לה יותר מפצצה אחת).
יש לכל שונאי ישראל טילים לכל נקודה בארץ הקודש
ולכל אוייבנו מסביב יש מיליוני טילים (הגורמים מוות וחורבן, וכן נשק כימי ונשק ביולוגי הממיתים בכמויות ביסורים גדולים), המכוונים כעת ממש לעבר ארץ ישראל ומוכנים לשיגור!
אין מה לעשות. אי אפשר לברוח מהפצצות האלו. אנחנו צריכים רק להתקרב להקב"ה. ולעשות את מה שהוא מבקש מאתנו. זהו.
אבל אתם לא נוהגים בחכמה, אתם ישנים!
חושבים שאפשר לשבת על הכסא ולראות את ההצגה מרחוק, אבל יש לי הפתעה בשבילכם. . .
המצב הרוחני אפילו אצל קהל יראי ה' יורד אט אט למעמקי תהום והרבנים לא מדברים על תשובה ברצינות
זה זמן שהרוב העצום של הרבנים מדבר בלשון רכה יחסית וזה לא עוזר. – אנשים נכנסים יותר ויותר לחלומות שלהם, לשינה העמוקה שלהם ולפעמים צריך שוט כדי להעיר אותם, כדי שיבינו שהם בסכנת חיים, סכנת חיים נצחית.
השי"ת מאריך אפו וכל זה לטובתנו
נכון, כל מה שהקב"ה עושה זה בשבילנו, אבל גם אנחנו צריכים לעשות הכל בשבילו, ובכלל הקב"ה אחרי הרבה סבלנות גרם לחורבן הבית פעמיים, ומיליוני יהודים נהרגו בצורות אכזריות ביותר. וגם השואה – אחרי כמה מאות שנה של צמיחת תנועת ההשכלה עד שהגיע המצב – שאם היה ממשיך הלאה (חס וחלילה) – לא היה נשאר יהודי אחד שומר שבת באירופה.
הדור של ימינו, אפילו החרדים- דגש גדול על החיצוניות
ועכשיו הגיע דור שנראה כמו גויים, אפילו שהם חרדים. ועוד דור- בכלל לא יהיו כמו יהודים ממש רוצה לעשות מסיבה כל החיים. לעשות שמחה, שטחיות, (רוצים לחיות בדמיון), העולם שלהם דמיוני, ריק מכל תוכן. דור תהפוכות בפנים גויות, בחוץ יהדות
רוצים אידישקייט (יהדות) שדומה לגויישקייט וכשהם עושים את זה ככה, זה נהיה באמת גויישקייט. איך אפשר לבנות עולם חדש עם יצר הרע, עם היהודים שחיים כמו גויים מחופשים ליהודים?
ואתם באמת חושבים שזה יכול להמשיך?
הזמן של שקט שיש עכשיו- בשביל הבחירה והתשובה
כל בר דעת מבין שאנחנו זכינו להיות ממש לפני הגאולה העתידה, ועכשיו השי"ת נותן לנו זמן של שקט. לשם מה? בשביל שנוכל לטייל? בשביל שנוכל לעסוק עוד קצת בתאוות והבלי העולם הזה? (כי בוודאי עוד מעט כל השקר הזה יעלם לתמיד וישאר לנו רק הדביקות בהשי"ת!) –
השי"ת נותן לנו זמן בשביל הבחירה. עכשיובהסתר פנים הנורא והעצום הזהכעת הזמן לבחור בטוב, בתכלית.
עוד מעט יתחילו המהומות הגדולות בגלוי
השי"ת מאריך אפו ונותן לנו זמן ורוגע לעשות תשובה, ואחרי שיעבור הזמן הזה, והוא עוד מעט קט עובר חולף, יתחילו המהומות הגדולות בגלוי ובקרוב יתגלה משיח צדקנו, וה' ילחם לנו בניסים גלויים (ממש שלא כדרך הטבע) ויגלה מלכותו לעין כל.
בקרוב תהיה מלחמה ושני שליש של העולם ימחקו מהמפה
אדום תיהרס לגמרי. (אמריקה של ימינו)רק תחשבו איזה פחד זה יהיה בעולם. מדינות שלמות יהרסו, לאו דווקא על ידיפצצות אטומיות. יהיו מראות מדהימים, יהיו ניסים עצומים.
ואדום יחרב, ולא משנה אם זה יהיה בפצצת אטום או במכת ברד, ה' יעשה את זה בלי האירנים ובלי הרוסים ובלי הקוריאנים ושלא תהיה טעות, שני שלישים של העולם ילכו, שליש ילכו לגמרי, שליש ייפצעו קשה ושליש יישארו. אבל יכול להיות גם גרוע מזה, יכול להיות שרוב העולם ילך. כמו אמרו הנביאים הקדשים ע"ה (ראה זכריה י"ג על פי סנהדרין קיא.) "וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה', פִּי שְׁנַיִם בָּהּ, יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ; וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ׃ וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב; הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתוֹ, אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, והוּא יאמַר ה' אלקי".
כל אחד יכול גם לראות שפה בארץ ישראל מחכה לנו מלחמה מאד גדולה ומסוכנת בקרוב מאד. זאת לא תהיה מלחמה רקבארץ ישראל עם הערבים, זה יהיה הרבה יותר גדול. ולפי הנבואות ארצות רבות ייעלמו מן העולם. ולפי הנבואותארצות רבות יפגעו קשה. אבל מסתבר שרקמעט אנשים יבינו, מעט יפחדו מספיק בכדי לחזור בתשובה, חס ושלום.
זכינו והבעש"ט הקדוש זיע"א נתגלה לאחרונה לצדיק בנסתר בחלום והראה את המצב שיהיה במלחמה הממשמשת ובאה
לאחרונה בסוף המלחמה האחרונה שהייתה בכסלו השנה בא אלי צדיק בחלום. הצדיק היה הרב'ה שלי, הבעל – שם – טוב הקדוש. והוא צייר לי במילותיו את תמונתו של העולם בעתיד – הקרוב. ואני ראיתי מוות וחורבן ברובו של העולם. ואני ראיתי יהודים בארץ – ישראל סובלים כאב ורעב ובלבול. ואני ראיתי הרבה יהודים שגופותיהם מפוזרות על הארץ חסרות – חיים. ואני ראיתי הרבה יהודים באים יחד וזועקים מרה אל השם. הם היו עטופים בטליתות, ותפילין על ראשיהם ועל זרועותיהם, והם זועקים ובוכים לה' שיסלח להם, ויביא את הגאולה. הם התחננו ובכו לקב"ה לא להרוס את בני אברהם יצחק ויעקב, והם מתוודים לפני ה' שהם יודעים את האמת, ומתחננים לה' למחול להם, ולהביא את המשיח. הצדיק שהראה לי את כל זה החל להיעלם ואמר שזה תלוי בעם – ישראל, ואז הוא נמוג ונעלם.
הערבים הם לא הבעיה, הבעיה היא שאנחנו לא עושים את המוטל עלינו
תדעו לכם שזה באמת ההתחלה של הסוף, אפילו אם ישנה הפסקת – אש. הבעיה איננה – הערבים. הבעיה היא שאנחנו, היהודים, איננו עושים מה שאנחנו אמורים לעשות. הבעיה היא שאנחנו, היהודים, הרבה מאיתנו, מאמינים ב 'כוחי ועוצם ידי'. אנחנו בטוחים שאנחנו החזקים, שה 'כיפת – ברזל' זה מה שמציל את עם – ישראל, כביכול. ישנם יהודים שלא מאמינים בזה, אבל הם אינם מאמינים בקב"ה בצורה שהם אמורים להאמין. לפני המלחמה האחרונה- תהיה מלחמה עולמית. אל תשכחו, שוב, ששני שליש של העולם ייהרס. – המלחמה האחרונה – זה מלחמת גוג ומגוג על ארץ ישראל, שכולם באים נגדנו, והמלחמה העולמית זה אדום נגד ישמעאל וגם נגד היהודים, אבל לא העיקר. 'גוג ומגוג' זה הסוף. זו המלחמה, שמשיח נלחם בה.
ארץ ישראל נמצאת בשליש שלא יושמד זה יהיה מפחיד, מפחיד מאד, כאשר כל הגויים יבואו על עם ישראל, גוג ומגוג יקיפו אותנו מכל כיוון עם כלי נשק עצומים. כמובן שאנו נהיה מפוחדים עד מאד, אבל אז כבר נהיה כל כך קרובים אל ה' ויהיה לנו את משיח צדקנו שליח ה', ולכן אנחנו לא נסבול את הייסורים הקשים ביותר של פחד.
המילות הקשות שלנו נועדו רק כדי לעורר
עם ישראל, המילים הקשות שלי אליך הן רק בגלל שאני אוהב אותך. המילים הקשות שלי אליך הן על – מנת לנסות לעורר אות, על מנת שלא תסבול. לאלה שאין להם נשמה יהודית, לאלה שהם ערב רב, אין להם תיקון, והמילים שלי רק יגעילו אותם. – אבל היהודי האמיתי ידע את האמת של המילים שלי, וירצה לחזור בתשובה. היהודי האמיתי יבין שהנוחות של הגלות שהייתה במשך 60 או 70 השנים האחרונות הולכת ונעלמת בקצב מהיר מאוד, ושיש לנו כבר ירידה בלימוד התורה ושמירת המצוות.
עלינו לעשות תשובה!
למה?
השאלה העולה מכל הנ"ל- מה זה בא לומר לנו? ומה עלינו לעשות למען ננצל מכל זה?
בשורות אלו ננסה לענות לכם ולהגיש לפניכם עצה נפלאה מקדמונינו ורבותינו ז"ל שמשום מה נשכחה מאיתנו.
הנה, כל זה מצריך אותנו לערוך חשבון נפש גדול: בוואדי מבין כל אחד שעלינו לחפש ולחקור אם לא אנחנו הנותנים חרב ביד שונאינו להשחיתנו.
הנה ידוע מרבותינו הקדושים זיע"א שבדבר שיש בו נסיון וקושי – זה סימן שיש בו עניין שהוא לא לרצון השם יתברך, וצריך לתקן אותו.
יתלה בביטול תורה
אמרו חז"ל: (ברכות ה.) אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, פישפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.
בהרבה ישיבות וכוללים ובתי מדרשות, העוסקים בתורת ה' יומם ולילה, אשרינו.
ברוך השם זכה דורנו לריבוי התעוררות על חשיבות לימוד התורה הקדושה, ונתברכנו בהרבה ישיבות וכוללים ובתי מדרשות, העוסקים בתורת ה' יומם ולילה, אשרינו.
מדוע גוזרים גזירות על התורה הקדושה
והשאלה הגדולה העולה מכל הנ"ל – מדוע גוזרים גזירות על התורה הקדושה, הרי – ברוך השם – יש ריבוי לימוד תורה בעולם?
הבת קול יוצאת על מי שלא עוסק בזוהר הקדוש
הנה, אמרו חז"ל באבות (פ"ו מ"א) בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב, מכרזת ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה, נקרא נזוף!"
ובתיקוני זוהר (תיקון ל'), מבאר ענין זה הקול (הקורא על עלבונה של תורה) כי הוא המכריז על מי שאינו בחכמת הקבלה. כי אין כבוד הדרת גדולת תורתנו ניכרת כי אם על ידה, כי בה ניכר כי מן השמים ואיננה כשאר דתי האומות שהם פשוט בלבד, ונמצא כי מי שלא יעסוק כי אם בפשט לבדו נותן עלבון לתורה! (ר' חיים ויטאל זלה"ה, עץ הדעת טוב).
חסר הקדושה שבתורה
ולכן התשובה היא: אמנם יש ריבוי לומדי תורה, אך חסרה ה"נשמה" שבתורה, חסרה הקדושה שבתורה, לומדים תורה בלי קדושה וטהרה. חסר את הקשר עם השם ית' שבלימוד התורה. לומדים בלא יראה ואהבה. שתורה כזאת לא עולה למעלה. כמו שאומר הזוהר הקדוש כמה פעמים בתיקוני זוהר, דף י' ועוד).
הסוד של הכל הוא
כי לא לומדים את פנימיות התורה. לא לומדים תורה "לשמה", לא לומדים את החלק הנכבד והנעלה – חלק ה"סוד" שבתורה. (אע"פ שכבר ציוו גדולי ישראל ויצאו בקריאות גדולותונוראות לכל יהודי שיקבע את לימודו בדף היומי של הזוהר הקדוש,(וכמבואר בספר אור הזוהר בארוכה ובעלוני אור הזוהר) כמעט ולא אכפת לאף אחד מזה. ) ועל זה יצא עלינו הקצף.
הרשב"י בוכה: מה עם הזוהר הקדוש?
בדורנו זה זכה צדיק אחד לפגוש את התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי בחזיון לילה. (וכפי שיובא הסיפור המלא בהמשך) וראה אותו עצוב מאד, ואומר: "עם ישראל לא הולכים בדרך הנכונה, הם לא לומדים את ה'ירושה' שהורשתי להם – הזוהר הקדוש.
מעשה בגאון שסירב להכנס לבית מדרש בו לא לומדים זוהר
ומעשה בגאון אחד שנכנס לבית מדרש אחד שקול התורה בקע ממנו למרחקים. הנוכחים בבית המדרש תמהו מדוע הוא נשאר על עמדו במפתן הדלת ולא נכנס פנימה.
אמר להם הגאון: אין באפשרותי להכנס מפני שכל חלל ביהמ"ד מלא דפי גמרא המרחפים סחור סחור שאינם עולים מעלה וזאת כי אינם לומדים זוהר הקדוש ולכן אין הם לומדים באהבה ויראה שאותם משיגים על ידי לימוד בזוה"ק ואמרו בתיקוני זוהר: "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא."
התורה של ימינו הולכת לסטרא אחרא
וה"בני תורה" היקרים, לצערינו לא מקיימים את התורה הקדושה, ותורתם קרדום לחפור בה לעבור על איסורים נוראיים, ומחטיאים את הרבים בחדרי חרדים וברחובות עיר, ברור מאד שהפריצות בדור שלנו עברה כל גבול, זה כאילו שיש תחרות, וזה דווקא בא בהרבה מהציבור החרדי לא עלינו, ותורתם הולכת לקליפות והסטרא אחרא!
האם אנחנו רוצים את הגאולה?
ועל זה צווח ככרוכיא בספר מזכה הרבים: מה יעזור לנו אם אנחנו רוצים להגאל אבל לא פועלים בשביל לקרב את הגאולה? ומהו קירוב הגאולה? תשובה שלמה קדושה וטהרה (קדושת האדם כולל כשרות המאכלות באמת [וכידוע שיש מכשול גדול בענין זה ואפילו בהכשר "מהודר"] ההתנהגות והלבוש התרחקות מדרכי הגויים וכו'); ולימוד הזוהר הקדוש! עכ"ד.
אזהרה: לימוד הזוהר צריך שייעשה מתוך קדושה וטהרה
ב"ה סדרנו לפניכם חשיבות לימוד התורה ובפרט לימוד הזוהר רק צריכים לדאוג שהלימוד יהיה בקדושה ובטהרה. הגמרא אומרת (ברכות כ"ב), עזרא הסופר תיקן "תפילת עזרא", ועד כמה גדולה תפילה זו, מספרת הגמרא, על אדם שרצה לחטוא ח"ו, אמרה לו האשה: אם אין לך מקוה היאך תטהר? ופרש מן העבירה ולא נכשל. (עיין ברכות (דף ט"ז) על הפסוק "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר").
הגאון הקדוש רבי פנחס מקאריץ זי"ע בספר אמרי פנחס (השלם דף קס"ד), אמר: קצת בני אדם אומרים בעבור שיושבין בכפרים ואין להם מקוה אינם רוצים ללמד זוהר, ואני אומר להם אדרבא – על דרך ששמעתי מהרב שאמר כשחל יום טוב בערב שבת אין צריך לטבול על השבת, כי מה צריך מקוה גדולה מקדושת יום טוב. והיינו שהזוהר הוא עצמו המקווה. (ויש לחלק בין גירסת הזוהר להעמקה בקדושת הקבלה).
כת הש"צ נעשו כופרים בגלל לימוד קבלה בטומאה
וכל שכן ללימוד הזוהר הקדוש, כפי שמביא ה"מאור ושמש" פרשת אחרי, על כת ש"ץ ימ"ש, שהיו כולם צדיקים גדולים, רק שלמדו קבלה שלא בטהרה לכן נהיו אפיקורסים וכופרים בה' רח"ל. אבל אם נלמד בזוה"ק בקדושה ובטהרה נהיה משומרים מכל חטא ועוון, ונביא בכך הגאולה השלימה.
עיקר הלימוד בזוהר המביא ליד מעשה
לימוד הזוהר מאד חשוב, דא עקא שאין הכוונה רק על קריאה בעלמא בזוהר [למרות שזה מועיל לא פחות] הכוונה העיקרית היא על ההתחזקות מדבריו הקדושים והפנמת הדברים, לא יתכן שהאדם יקרא בזוה"ק כל יום והוא אינו מקפיד על קדושה!
הקורא קריאת שמע בלא קדושה מעיד עדות שקר
ידוע מה שאמרו בגמרא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, וכן אמרו בזוה"ק על הקורא קריאת שמע בלא ציצית, וכן כתוב במשנ"ב על הקורא קריאת שמע בלא אהבת ה', וכן יש לומר על הקורא קריאת שמע ואינו מקפיד על גדרי הקדושה וכתוב מלא דיבר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם! למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם!"
כל מה מה שמדברים על "ביטול תורה" זה שקר גדול, לא מדובר כאן על "ביטול תורה", אלא על ביטול הקדושה.
הרמח"ל: הערב רב מעבידים את ישראל בכל פלפולא דגמרא
כתב הרמח"ל זצ"ל (תיקונים חדשים תיקון יח) דהשתא כתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שמות א,יג ( אלין ערב רב דנפקו ממצרים, דגרמין להו לישראל לאשתעבדא בפולחנא קשיא,בחומר בק״ו ובכל פלפולא דגמרא ודאי. אבל כד אלין יתפסקון מעלמא כלא בנייחא יהא'.
'ערב רב' אין לו רחמים על יהודי אחר. וזהו הסימן החזק ביותר, הוא יכול לעשות את הדברים האיומים ביותר ליהודי אחר בלי שום נקיפות מצפון.
הערב רב שקרנים מועלים ולא מרחמים על יהודים ועושים את מעשיהם "לשם שמים" ומפחדים מאד מ"לשון הרע" ומכשילים את ישראל בדברים רוחניים כגון בכשרות הבשר שמחליפים בשר כשר לטרפות ונבילות מישמעאלים תמורת בצע כסף, ומונעים מיהודי חוץ לארץ את העליה לארץ ישראל ופועלים נמרצות להחלשת הקדושה וצניעות ולהסתיר בני עוולה וכו' וכו', ואין כאן מקומו להאריך.
לשם שמים(?)
הוא יכול לרמוס יהודי, אין לו בעיה, אבל כשהוא עושה את זה, הוא עושה את זה כאילו 'לשם שמים'. אבל אין לו שום תחושה של 'שמים', וגם לא הרגשה של הקב"ה. הוא יכול להעמיד פנים כאילו יש לו, אבל זה לא אומר שיש לו. הערב רב הם גם שחקנים מצוינים. אתה פשוט – צריך לשמור על עיניים פקוחות ולנסות לראות את הסימנים של כל המאפיינים הללו.
ה' שונא את הטומאה, ה' רוצה שנהיה קדושים- קדושים זה להיות צנועים וזה מביא אותנו לדברים טובים, כי צניעות זה גם בלבוש, במחשבה, בדיבור, בהליכה ובכל דבר, זה מביא אותנו להיות ענווים. . .
אנו חייבים להזכיר שכ – 200 שנה לפני השואה התחילה תקופת ההשכלה, תקופת ההשכלה עודדה בריחה מהתורה, מהמצוות ומהקב"ה ובפרט מפנימיות התורה, פזרו את תורת ה"שכל" ושאין במציאות רק טעם הנראה לעין, ובהפיצם שמועות כזב שאין ללמוד בזוהר הקדוש עד גיל מ' לבינה, וכל מיני הגבלות שונות ומשונות ודברי הבל כגון "מי שלומד זוהר אחת דתו להשתגע!". עזבו את נשמת התורה ועל ידי כן עזבו את השי"ת את התורה והמצוות, עד כדי כך שב – תרצ"ט חילול השבת היה עצום. היו מעט מאד יהודים יחסית ששמרו תורה ומצוות כמו שצריך וזה אסון. אנו אולי לא מבינים כמה שזה אסון לעם ישראל ולעולם, והקב"ה היה צריך להציל אותנו מזה.
אם (אנו) לא הקשבנו לו 200 שנה בערך, הוא הזהיר אותנו והזהיר אותנו, לא שמענו, לא רצינו לדעת. אז הוא היה צריך לעצור את זה, כדי שבאמת לשמור שיהיו יהודים, שיהיה עוד דור של יהודים באירופה. ואפילו אם לא נשארו הרבה, נשאר משהוא .
אנחנו גרמנו לשואה. לא הקב"ה.
המצב הגשמי של היום משפיע על הפנימיות ומרחיק אותנומהשלמות עכשיו עם ישראל במצב קשה, שוב משתולל עם הגשמיות, לא יודע מה לעשות רק רוצה עוד ועוד ועוד, טיולים, בתים, לנסוע מפה לשם, לטוס מפה לשם, עוד בגדים ועוד כסף ועוד ועוד ועוד. (ראה עלון אור הזוהר 201 זוהר לתשעה באב מספרי המקובלים מה שכתבנו שם). – בסופו של דבר אנחנו נשלם על זה. עם (הגשמיות) הזו אנחנו בורחים מהקב"ה. אנחנו נשלחנו לעולם הזה לתקן ולהתקרב לקב"ה, נשלחנו לעולם הזה לעשות מצוות ולהגיע לשלמות. אם אנחנו לא עושים את זה אין לנו סיבה להיות פה.
לימוד הזוהר אף בגירסא בעלמא מסוגל לקירוב הגאולה ומעלתו רבה עוד יותר כשיצרף לזה תשובה
השורה התחתונה – לימוד הזוה"ק צריך לעורר תשובה. וזה הכוונה שבספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי. ואין הכי נמי שהקריאה והלימוד בעלמא – זה דבר דבר גדול מאד – העיקר – שיעשו כולם תשובה אמיתית ומוחלטת.
ולכן יש צורך לעורר גם על תשובה באותו מקום שמדברים על חיוב לימוד הזוהר כי דא בדא נקשרים! כמו שכתב בספר אלף המגן שעל הספר מטה אפרים: לימוד ה' דפים זוה"ק (בכל יום) עם תשובה מתקן הנשמה ומטהרה ומזככה. רואים מכאן שהלימוד בזוהר צריך שיעשה עם תשובה גמורה.
יהרהר בתשובה בכל פעם שניגש ללמוד בזוהר הקדוש
כלומר בכל פעם שאיש ישראל יבוא לעסוק בזוה"ק יקדים לפני כן הרהור תשובה, בכוונה אמיתית ומוחלטת לחזור אל ה' בכל נפשו וכו', ואכן יעשה שינוי מעשים – ואזי בוודאי ינצל מגוג ומגוג ואטום ושאר מרעין בישין ויזכה לגאולה!
הגאולה לא תבוא בחינם.
טענות היצר
והנה אחת מטענות היצר (שכידוע – הוא ת"ח גדול כמו שאומר הגמרא הקדושה חולין צא, וראה מסילת ישרים פרק…) השכיחות היא – תורתנו מגן לנו! והיינו, שהלא אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (ברכות ח.), ובאותן ד' אמות אנו יושבים, ומי עוד נאמן להקב"ה ותורתו בעולם החשוך הזה, כמותנו? לכן לבטח תהיה התורה שאנו לומדים, מליצת יושר עלינו, להצילנו מכל חרון אף.
וזה הבל, דהלא כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו חייו (בבא קמא נ.) ואמרו חז"ל (יבמות דף קט:) כל האומר אין אלא לו תורה- אפילו תורה אין לו.
וראה עוד את דבריו הנוראים של המאירי (ע"ז יז.) אף על פי שכל מי שאינו מקיים את המצות נענש העוסק בתורה ואינו מקיים נתיבותיה של תורה לגמול חסדים לבריות כפי יכלתו (אע"פ שהוא כתב את דבריו לענין האמור שם בגמרא, אבל הוא בנין אב ונכון גם כן לעניינו) הוא נענש ביותר מפני שהוא כיודע רצון קונו ופורקה מעליו ודומה כמי שאין לו אלוה. עכ"ל
זאת ועוד אחרת, אמרו חז"ל (נדרים פא.) מי האיש החכם וכו' על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וכו' לומר שאין מברכים בתורה תחילה, ע"כ. ופירש הב"ח זיע"א (או"ח מז), שתכלית נתינת התורה לישראל היא בכדי שיתדבקו בקדושת התורה ובשכינתו יתברך, וכאשר הלימוד אינו על דרך זו – הרי זה עזיבת התורה וסיבת החורבן, רחמנא ליצלן. (עיין שם באריכות דבריו הנפלאים.) ועתה הרוצה לזכות למעלותיה של תורה, וכי יוכל להתדבק בהשי"ת, אם לא יאהב את אשר יאהב הוא יתברך, וירחק את ששנא?
בני דורנו פוסחים על שני הסעיפים – השתחוואיהלעגל הזהב של ימינו!
השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחוויתם להם – וחרה אף ה' בכם!
גזירת הגיוס – כי לא אמרו ללמוד זוהר
למה זה קורה לנו?
על כן אני אומר ומעורר – גזירת הגיוס באה, בגלל שלא למדו זוהר הקדוש ופנימיות התורה בישיבות ובכוללים.
ידידי הגאון הצדיק רבי שמחה אברהם הלוי אשלג שליט"א (נכד בעל הסולם זיע"א) כבר שנים רבות מדבר עם גדול ישראל להחדיר את לימוד הזוהר הקדוש בישיבות, ואין למי לדבר!
כל תשוקת החפץ חיים הייתה ללימוד הקבלה
לשים פה את תמונתו של החפץ חיים הזו
רבינו החפץ חיים זיע"א כל תשוקתו היתה לחכמת הקבלה. ואמר כי הוא אחד מחלקי תורה היותר נעלים (וכעין מאמרם "דבר גדול מעשי מרכבה"), ומרגלא בפומיה תמיד כי בלי סתרי תורה מגששים אנו באפלה, ואי אפשר לבא עד חקר אלוה בהנהגתו עם הבריאה, והיה אומר שלולי שהדור היה צריך לו היה מתמסר כולו לחכמת הקבלה. ועל פי רוב בלילה בשעה מאחרת היה מעיין בספרי הקבלה. עד שהיה בקי בעל פה בכל ספרי הקבלה (מכתבי מרן החפץ חיים זצ"ל דף י"ד אות ג' בדפוס החדש וע"ע בעמוד קע"ב).
הוא החזיק מאד בחכמת הקבלה, אך לא התפרסם בכך. דרכו היתה תמימות ופשיטות וכמו שהשיב לשאלת הגאון המקובל האלקי בעל "הלשם"זקנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל : "מדוע אינו מראה כחו בנסתר כמו בנגלה?""אני כגמול עלי אמו".
כל שבת היה חוזר הזוהר על הפרשה ואמר לבחורים ללמוד זוהר על הפרשה וישמרם בחיים
כל שבת היה רבינו חוזר את הזוהר שעל הפרשה. והיה אומר לאחרים ללמוד את הזוהר של הפרשה אפילו בחורים. והיה אומר שרובו כמדרש. (מפי תלמידו הקדוש ר' שלמה בלוך זלה"ה, ספר הצדיק ר' שלמה אות מ"ו). וכן סיפר לנו אחד מתלמידיו. והוסיף שאמר רבינו הח"ח זיע"א "ספר הזוה"ק ישמור אתכם בחיים"!
הורה לבחור ללמוד ספר רזיאל המלאך להשיג גדולתו של הקב"ה
הגאון רבי שמואל קושלוויץ זצ"ל, בספר נתיבות שמואל (עה"ת ע' רנ"א), מספר שכשהיה בן ישיבה צעיר בראדין, ישן בחדרו של החפץ חיים כג' חודשים, בלילה לפני השנה ניגש אליו החפץ חיים ובידו ספר רזיאל [המלאך], ואמר לי שאהגה בו כל לילה קודם השינה, וז"ל: "בספר הזה כאשר תעיין ותהגה בו תהיה לך קצת השגה מגדלות ורוממות השי"ת, כי ראוי לכל איש ישראל שתהיה לו השגה מגדלות ה', כי באשר אנו נחשבים בחסד ה' עלינו כבנים למקום, הרי מהראוי שכל איש מישראל תהיה לו איזה השגה מגדלות אבינו שבשמים וערכו", עכ"ל הח"ח זי"ע. ומוסיף שם שרק אחרי שנים הבין את כוונת הח"ח שנער רך בשנים יהגה בספר קבלה לפני השינה, ע"כ.
חפץ חיים היה שואל: מדוע לא לומדים זוהר הקדוש בישיבות?
"הלימוד בזוהר הקדוש מביא יראת שמים!"אמר רבינו. והיה מתפלא ואומר "מדוע לא הכניסו את לימוד הזוה"ק בישיבות? הרי זה חתיכת מוסר!"(מפי השמועה).
ומסופר שפגש את הגאון הרש"ב זצ"ל והתפלא על שפשוט אצלם שאין מגלחים הזקן בישיבתו, ואמר לו הרש"ב זאת מפני שלומדים פנימיות התורה בישיבה, וזה נותן יראת שמים. ואמר לו החפץ חיים זיע"א "נו, אז צריך להכניס את לימוד פנימיות התורה בישיבות!"
ספרי החפץ חייםמלאים מהזוהר הקדוש
דרכו לצטט למאות פעמים את זוהר הקדוש בספריו (במשנה ברורה, שמירת הלשון וכו'), ואף מביא מן ספרי המקובלים. ספריו מלאים וגדושים מן הקצה אל הקצה מספר הזוה"ק, ובהקדמת ספרו "ליקוטי הלכות"אומר לעיין בזוה"ק.
כל יהודי צריך לפעול להציל את ישראל בכל דרך צורה יכול
אמר: אמרו חז"ל כל ישראל ערבים זה לזה! כל אחד ואחד מחויב לפעול למען הצלת עם ישראל בכל תחום אפשרי.
הוראת הח"ח זיע"א: יש ללמוד זוהר בכל יום לקרב את הגאולה
"ובמיוחד"אמר "יש ללמוד בכל יום חצי שעה זוהר הקדוש בכדי לקרב הגאולה". (מפי השמועה).
אני רק שלוחם של גדול ישראל
אנחנו – שלוחיהם ושפוריהם של גדולי ישראל, גדולי הדורת שעברו ובתי דיניהם זצ"ל- הלכנו השנה (תשע"ג) כבר בחודש אדר וניסן (כשהתחיל כל הסיפור) לגדולי ישראל וראשי הישיבותשליט"א ודיברנו על הזוהר וחשיבותו למנוע את הגזירות, וביקשנו שילמדו רק דקה אחת של זוהר הקדוש, ולא נעננו, זכרו את הסיפור של בעל הסולם לפני השואה (כמפורט לקמן בסוף (זעקת נכדו), ובזוהר הישועה בארוכה) בואו לא נטעה שנית!
עלינו לפקוח עיניים ולהיות מציאותיים, והמציאות קשה. פשוט שהשם יתברך, רוצה מאיתנו משהו!
אוי כמה טועים, החושבים שהבעיה והסכנה שלנו זה'המקל'
העיתונים מלאים מינות ואפיקורסות כתוב שם: "הראש ממשלה אשם, פלוני אשם וכו""
הוא לא אשם, הממשלה לא אשמה, הם רק המקל, זה ממש בזבוז זמן, להאשים את הממשלה, ולכתוב ולדבר עליהם, זה לא הם. זה אנחנו! [כך מבאר החפץ חיים הרבה פעמים].
בואו ונלמד מאחי יוסף הקדושים – "אבל אשמים אנחנו!"
להאשים את השני זה לא יעזור, בואו נתקן את המעוות לפני שיהיה מאוחר מדי!
אזהרה חמורה!
אם לא ילמדו זוהר בישיבות הקדושות ובכוללים – לא רק שיסגרו את הישיבות, והבחורים ילכו לצבא ח"ו, אלא ח"ו שלא יהיה כמו שהיה בשנת תרע"ד, (כמבואר בהקדמת בית לחם יהודא לרבי יהודה פתייה זצ"ל, ראה ספר אור הזוהר ובעלוני אור הזוהר 35- 185), ומיד אחרי זה הייתה מלחמת העולם הראשונה, ואז הזהיר בעל הסולם ולא שמעו בקולו, ואז הגיע מלחמת העולם השניה השואה רח"ל – המחיר עלה ששה מיליון קרבנות רח"ל, ומה שיארע אחר כך כבר לא צריך לכתוב, כי מובן מאליו [עיין בנבואות זכריה יג, סנהדרין קי"א, זוהר שמות ז', תיקוני זוהר כ"א, כח הזוהר חלקים א- ח, עלוני אור הזוהר 1- 210 ועוד ועוד], ובצבא יש לנו כבר מחלקי הזוהר הקדוש, שאומרים לחיילים, אם אתם רוצים לחיות, רק זה יציל אתכם, וכולם אפילו אחינו החילונים קוראים כבר ולומדים זוהר הקדוש, וקצת מהראשי ישיבות עוד לא החליטו מה לעשות, ושמה [בצבא] באמת יחזרו בתשובה, וזה השליחות של שליחי ה' ראשי הממשלה, אתם ברוגז על המקל שלוקה, מי שלח אותו, ולמה שלחו אותו?
ומי שלח בשנת תרע"ד לקחת את כל הצעירים בחורי הישיבה לצבא, ומי הרג אותם? – ומי אשם על הריגתם של ששה מיליון יהודים? – ומה כותב רבי מנחם מענכין בהסכמתו על איפה שלימה?
כי עניות דישראל והגזרות והמלחמות המשסות וההריגות, הוא בעצמו גורם לזה, מפני שלא עוסק בחכמת הקבלה, ובפמליא של מעלה העני חייבו על דלותו ושפלותו, ההרוג על הריגתו, כל זה נקרא חטאים שבין אדם לחבירו, אשר גם יוה"כ אין מכפר עליהם, אוי לנו מיום הדין והתוכחה.
הסכמת רבי מנחם מענכין על איפה שלימה:
ומה ישיבו בני נשא על המאמר המבהיל בתיקוני זוהר (תקון ל֚): "וי לון דגרמין דיזיל ליה רוחו של משיח מן העולם ולא ישוב לעולם שהם עושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה וכו֚", כמה נפישא חיל֚ של המאמרים הללו שנוקבים ויורדים לפני לפנים חדרי לבו של אדם המאמין האמיתי, תסמרנה שערותיו ובשרו נעשה חידודין, בהעלותו על ליבו כי עניות דישראל והגזרות והמלחמות המשסות וההריגות הוא בעצמו גורם לזה מפני שלא עוסק בחכמת הקבלה, ובפמליא של מעלה העני חייבו על דלותו ושפלותו, ההרוג על הריגתו, כל זה נקרא חטאים שבין אדם לחבירו, אשר גם יום הכיפורים אין מכפר עליהם, אוי לנו מיום הדין והתוכחה!
קול דמי אחיך צועקים – מי לא שומע את הקול, קול הקורא, ששה מיליון יהודים שצועקים למעלה בשמים על הרבנים שלא רצו ללמוד זוהר הקדוש ולכן הרגו אותם!!!! וכך צווח במר קולו הגה"ק בעל הסולם זצ"ל בסוף הקדמתו להסולם שלו, עיי"ש. –
הגר"א צועק לעולם התורה אתם גרמתם מזמן לביטול התורה.
וכך כותב בביאור לתיקוני זוהר (תיקון ל') שכל מה שאמרו במסכת שבת על נוראות עוון ביטול תורה, מדובר על בעצם על ביטול לימוד הזוהר הקדוש!
כמו כן אנחנו צועקים עכשיו על כל האדמורי"ם, ראשי ישיבות, רבנים, מגידי שיעורים, בעלי דרשנים, שלא צועקים נורא, לפני שיהרגו ח"ו את הבחורים ואברכים, ולפני שיסגרו את הישיבות!!!: "אתם הרבנים שלא צועקים ללמוד זוהר הקדוש!!! אתם אשמים על הכל ולא ולא הכנסת ושריה ויועציה!!!"
אבל אשמים אנחנו על אחינו!
נכון, אני גם אשם בכל זה שלא הוכחתי מספיק!!! ולכן אני יוצא בקול חזק וכותב את האמת כמו שכתבתי ב- 17 ספרים על הערב רב (310 מראה מקומות 172 מזוהר הקדוש), תלמדו את הספרים ותבינו מי הם האשמים האמיתיים!!!
וכפי שמסרו מן השמים, לאחרונה, שעל כל יהודי ללמוד דקה אחת, על כל פנים מזוהר הקדוש. כפי שיובא לקמן בס"ד (בפרק – 'מוות קליני').
עתידה להיות מלחמה גדולה רוחנית וגשמית בפנימיות וחיצוניות בקרוב
כל מלחמה בחוץ זה קשור עם המלחמה שלנו מבפנים, אם אנחנו טהורים אז אין לנו שום בעיה עם אויב.
האויב שלנו זה אנחנו. עם קשה עורף. צריך לעשות, לא לתת מנוחה להמשיך נגד את המלחמה נגד מתנגדי הזוהר הקדוש נגד חוסר הצניעות וכו'. – אם נעשה את שלנו תהיה לנו שמירה ואם לא אז ה' יוריד עלינו צרות שלא חלמנו ורק מעט יקבלו את פני המשיח. אם אנחנו עושים מה שצריכים, מי שעובד הוא ינצל. – היהודים חייבים להלחם כי הם צריכים להלחם נגד כל השקר של המדינה. – כי בלי זה אין לנו זכות קיום בארץ ישראל. לכן אנו צריכים להקריב את הגויות שלקחנו.
לימוד הזוהר מגביר הפנימיות שבאדם ובכך מגביר הפנימיות בעולם
ולכן צריך להתחזק בלימוד הזוהר שהוא כפי שאומר בעל הסולם בונה את הפנימיות של האדם וממילא יש בו כח להשפיל את האומות. (וכמו שכתבנו באור הזוהר # 83 – פתרונו של בעל הסולם למניעת שואה אטומית חלק ג').
המלחמה העיקרית היא נגד היצר הרע כשנגמור אותו על ידי הזוהר הקדוש אזי כל הצרות יסתיימו
המלחמה בעצם היא נגד היצר הרע. וכשנהרוג אותו אזי כל הצרות החיצונויות יעלמו. ולימוד הזוהר יש בו כח לנצח היצר (כפי שהורונו רבותינו ז"ל)
כל מה שכתבנו הוא אמת, ואם לא רוצים להודות בזה, ה' יכפה עלינו להודות בכך.
אז אנו מבקשים מבקשים ממכם, בבקשה בבקשה אל תכעסו עלינו, פשוט כל אחד יעשה מה שצריך לעשות.
נתקרב לקב"ה, ניפטר מהאלילים, במיוחד מעגל הזהב, ונחזור אל ה'!
מה לעשות? האם אפשר למנוע, לשנות, לתקן?
מכיוון שאחד הגורמים הגדולים לירידה הרוחנית שלנו בפרט ושל העולם כולו בכלל היה חסרון בלימוד הזוהר הקדוש ופנימיות התורה, שעל ידי כן הרמה הרוחנית שלנו ירדה פלאים, ונתפסנו לחיצוניות. ועל ידי זה כל העולם כולו הגביר חיצוניותו על פנימיותו, וזה הווה את הגורם לבואה של השואה האיומה ונוראה, וזה הגורם לכל פצצות האטום רח"ל (כמ"ש בעל הסולם זצ"ל, וכפי שיובא בהמשך בעז"ה) לכן חובה עלינו להתגבר וליתן כבוד להשי"ת ולתורתו וללמוד בכל יום זוהר הקדוש, ועל ידי זה נגביר פנימיותינו על חיצוניותנו, ועל ידי זה נשפיע לכל העולם כולו, וכולם יזרקו את ה"כוחי ועוצם ידי"ותהיה קבלתם על מנת להשפיע.
שיהיה ברור – הצבא והטכנולוגיה שלו לא יעזור מאומה, ולא שום אומה אחרת (אמריקה, אנגליה וכו') לאט לאט הם יגלו את הפרצוף האמיתי שלהם ויראו איך שאנחנו באמת כבשה אחת בין שבעים זאבים, רק השי"ת יציל אותנו ולא שום כח אחר בעולם כלל.
אבא שבשמים יכול לפתור את הכל.
רעידת אדמה קטנה בסוריה, בינונית באירן, איזה צונמי בעזה- אנחנו כבר מסודרים. אין בעיה, הקב"ה יכול לסדר את זה תוך שניה. אבל אבא כועס ואנחנו גם יודעים למה. ומה אבא מבקש? לעבור ייסורים? לעבוד בפרך? לסחוב בלוקים? לא.
אבא מבקש שנעשה תשובה באמת אבא מבקש שנעשה תשובה באמת, ננקה את הנשמה, את הבית, את הרחוב מכל הטומאה שנאספה משך השנים, לחזור לחיי אמת. להשתנות. לחיות עם פנימיות. זה לא קל, אבל אם לא נעשה זה עכשיו, אני לא יודע אם ישארו לנו עוד הרבה אפשרויות,כי אנחנו כבר בסוף.
אחי היקר, זה הכל. אנחנו לפני השלב האחרון. השלב הקשה ביותר שהעולם עוד לא ראה כזה דבר.
ואתה יכול לעזור.
להתחזק בתשובה אמיתית ולימוד הזוהר הקדוש שהוא התיבת נח שבה נינצל
הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעזור זה לעשות תשובה, להתפלל – ולהתחנן לה' יתברך לעזור לנו, ולהמשיך להחזיק בחבל הרוחני שקושר אותנו אליו. ולהיכנס לתוך ה"תיבת נח"שהוא הלימוד בעקביות בזוהר הקדוש כפי שהורונו רבותינו ז"ל. וכפי שהורנו מן השמיים לאחרונה, כמבואר להלן.
מוות קליני[ב] סיפורו המופלא שלרבי יוחנן באנון והמסר מהעולם העליון לדור האחרון
(התפרסם בעודו בחיים, ועתה עלה בחזרה לעולם האמת, וזו היא צוואתו לפרסם לכל יהודי ויהודיה את הזוהר הקדוש)
פתיחה
להלן לקט סיפור חיים מצמרר מהצדיק רבי יוחנן באנון זצ"ל שחזר לחיים, לאחר שרופאים קבעו את מותו וסיפר על חויות מהגן עדן.
הקדמה
סיפורו המופלא של הצדיק רבי יוחנן באנון זצ"ל – שלמד עם הרשב"י בישיבה של מעלה – רשמים מעולם האמת: המוות קליני, שטר פטירה, ומה שראה ומה שהגידו לו בשמים.
רבי יוחנן באנון זצ"ל נולד בשנת תש"כ גדל בסביבה המרוחקת מהיהדות. לפני כעשר שנים הוא עבד במשטרת ישראל ביחידה של הלוחמה נגד סמים, והפך לקציןא, וחזר בתשובה באורח פלאי. (וכפי שהוא עצמו מספר לקמן).
רבי יוחנן ביקש להתקרב לה', וביקש עצה מרבו (הרב ניסים פרץ זצ"ל), כיצד להתקדם בדרך ה', ורבו הציע לו לקרוא "לגרוס"הרבה זוהר, כך התמיד שנים רבות רבי יוחנן בקריאה בזוהר, למרות שלא הבין מאומה.
השוטר לשעבר לאחר זמן, הרגיש צער גדול שאינו מבין כלל הזוהר, ואינו מתקדם כביכול, עד שמתוך צער אמיתי, התפלל ימים כלילות ובכה מרות מעומק ליבו לזכות להבנה של הזוהר, ואז ברבות הימים, התקבלו תפילותיו וארע בחייו נס מופלא גדול ונורא כך שזכה בן לילה (ללמוד בישיבתו של הרשב"י ) לדעת בעל פה ולהבין את כל הזוהר הקדוש על פי תורת הסוד. – לכל הדעות זה דבר מופלא וניסי, שתלמיד חכם בדרך הטבע, צריך להתייגע כל חייו, יום וליל יגיעות עצומות ונוראות, ואם בכלל, כדי להתקרב לגובה הרוחני שזכה רבי יוחנן זצ"ל.
מספרים שקיבל על תפקידו בעולם, בהפצת הזוהר הקדוש, ובחשיבות הקריאה של כל יהודי/ה 2 דקות זוהר ביום.
בתוך 10 שנים אחרי החזיון, התעלה רבי יוחנן זצ"ל למדרגות רוחניות אדירות ועליונות בלימוד הזוהר ותורת הקבלה, דבר שסחף אחריו תלמידים רבים בלימוד הזוהר הקדוש. לאחר שרבו נפטר (לפני כשנה) חלה רבי יוחנן זצ"ל במחלה קשה, מלפני מספר חודשים, [ערב ראש השנה תשע"ג], ומת מוות קליני[ג], התעורר וסיפר מה קרה "בישיבה של מעלה"בהיותו בין שמים לארץ, ועל המסרים שקיבל על תפקידו בעולם, בהפצת הזוהר הקדוש, ובחשיבות הקריאה של כל יהודי/ה דקה זוהר ביום, לפחות.
פרק א' שיחה עם הרב יוחנן באנון זצ"ל בבית החולים
הקדמה
כ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א: בבית החולים "שיבא"בא לקיים מצוות "ביקור חולים"ושוחח עם הרב יוחנן באנון, שסיפר את סיפורו, כיצד בחלום הלילה עלה לישיבה של מעלה של הרשב"י, פגש את רבי שמעון בר יוחאי, דיבר ושוחח איתו, והרשב"י לימד אותו את הזוהר, ובין לילה, קיבל מרשב"י לימוד והבנה מעמיקה של כל הזוהר הקדוש.
למחרת התעורר, וידע והבין את הזוהר, וקיבל על עצמו להפיץ את הזוהר להמונים,וכן עשהבמשך שנים רבות . לאחר מכן חלה ואיבד את שתי רגליו. לפני כחצי שנה, שוב חלה ואושפז בבית החולים, סבל יסורים קשים ומרים עד שמת מוות קליני, ולאחר התעוררותו, מספר בראיון שלפנינו, מסרים מעולם העליון ועל חשיבות לימוד הזוהר הקדוש.
ראיון עם הרב יוחנן באנון בבית חולים מאיר בכפר סבא לאחר מוות קליני (תשע"ג)
האדמו"ר: שלום עליכם, מה נשמע?
רבי יוחנן: אני אחרי ניתוח, היה לי היום ניתוח, 'החלפת מפרק ירך' >ENG<Total hip replacement<HEB>, ולפני 10 שנים היה לי ניתוח, ושלשום נפלתי, והיתה פריקה, רבינו מה יהיה איתי?
האדמו"ר: תשמע, אני הייתי אצלך לפני כמה חודשים ברעננה בבית חולים לוינשטין, בפעם ראשונה שהייתי וצעקתי: "יוחנן באנון, בוא לרדיו. אני עכשיו בא מהרדיו, לאחר 2 שעות של דרשה. אתה הקמת את הרדיו – לא אני, אתה הקמת את הרדיו "חיים על פי הזהר"זה עבודה שלך.
רבי יוחנן: אני? זה הוא!!! [הראה באצבע כלפי שמים].
האדמו"ר, נכון, אתה שליח של הרשב"י, שליח ה' (בהיכלא דרשב"י).
עפ"י הרשב"י: כל רב שלא אומר ללמוד זוהר הוא מהערב רב וימחק מן העולם!
ברוך השם אני אומר הלאה את הדרשות , (היום נתתי כאלה דרשות, אתה לא יכול לתאר לך), כל האדמור"ים, כל הרבנים – ערב רב, אם הם לא יגידו ללמוד זוהר ואני אמרתי, שלא יקומו לתחיית המתים, שהזוהר אומר שכולם ימחקו מהעולם, מי שלא לומד זוהר, ימחק!
רבי יוחנן: אמת.
האדמו"ר: לא עולם הזה, ולא עולם הבא – כך אומר הזהר הקדוש.
רבי יוחנן: אמת, אמת.
האדמו"ר: אי אפשר, להלחם נגד הרשב"י, אף אחד לא יכול להלחם!
רבי יוחנן: אמת, אמת.
האדמו"ר: אז אמרתי, אם אתם מתפללים בבית כנסת, והרב שלכם לא אומר ללמוד זוהר-
רבי יוחנן: זה ערב רב!
האדמו"ר: ערב רב, וימחקו מו העולם.
רבי יוחנן: לא ימחק מהעולם, הרב פרץ (זצ"ל) אמר הוא קליפה.
האדמו"ר: קליפת עמלק, זה כתוב בזוהר.
רבי יוחנן: אין לו כלום.
האדמו"ר: אין לו כלום הכל הולך לסטרא אחרא – הזוהר הקדוש תיקון מ"ג. מה אומר הזוהר: "וי ליה"- אוי לו. . . יותר טוב שלא נברא מאשר נברא.
רבי יוחנן: ראוי לו שלא נתעבר במעי אמו.
האדמו"ר: אז אמרתי שמי שמתפלל בבית הכנסת, והרב לא אומר ללמוד זוהר אז תברחו משם, זה קליפת עמלק, זה ערב רב. ומצאתי שהגר"א אומר: שמי שלא אומר ללמוד זוהר, הוא גם כן ערב רב אפילו שהוא לומד. . .
רבי יוחנן: נכון!
האדמו"ר: אתה זוכר את זה?
רבי יוחנן: בטח.
האדמו"ר: אני רק מצאתי את זה עכשיו, אצלי זה היה חידוש, ולכן אמרתי שכל אחד שלומד זוהר, צריך להגיד לאחרים ללמוד זוהר.
רבי יוחנן: ואם לא הוא אומר – הוא ערב רב.
רבי יוחנן: הרשב"י היה אומר: זה ערב רב!
אדמו"ר: כך כתוב.
רבי יוחנן: זה רשב"י, בשבילו נברא העולם!
האדמו"ר: כן, אומר הרשב"י, משה רבינו, אליהו הנביא.
רבי יוחנן: רבי שמעון בר יוחאי, בשבילו נברא העולם.
פרק ב' מעשה החזרה בתשובה
רבי יוחנן: אני אסביר: לפני שנת תש"ס הייתי בן 40 בדיוק. עברתי ניתוח "לשון"ברגל ימין, היה לי שמה. . .
נתחיל מהתחלה: הייתי משרת במשטרה, הייתי ראש מחלקה במשטרה מחלקת סמים, הפעלתי סוכנים נגד סוחרי סמים גדולים, אלה הם רעלנים, שהרעילו את עם ישראל.
ואז התעוררתי בוקר אחד, עם כאבי חרדות ודכאון חזקים מאד, ובקשתי מבורא עולם. . . לא ידעתי "שמע ישראל"היו לי הארות קדושים, אתה מכיר את כבודם?
האדמו"ר: לא מכיר. . .
רבי יוחנן: בתמונות שמופיעים בעלונים.
האדמו"ר: כן.
רבי יוחנן: והם באו אלי בחלום לילה, לילה. ואמרו לי: "עד מתי?"בקשתי שהחרדות שיעזבו אותי. הייתי בשיא הפחד, מדכאונות ופחדים.
אמרתי לבורא עולם: בורא עולם! אני יודע שאני לא בסדר, אני יודע אתה קיים, שמע ישראל מעולם לא עזבתיו, תמיד קראתי שמע ישראל על המיטה מאז שאני זוכר את עצמי.
פרק ג' פגישה עם הרשב"י חלק א'
רבי יוחנן: לילה אחד למדתי גמרא, סתם, בלילה התעוררתי לכל ההמולה שאני בכפר ערבי, נלחם עם ערבי וערבייה, הם קמים ואני נופל. הם נופלים ואני קם. בסוף נפלו שניהם על הרצפה, ונרדמתי, והתעוררתי בחדר שינה של אישה זקנה עטופה שחורים, השכינה הקדושה, אומרת לי בוא. ואמרתי לה מי את? מוות? אז, (קרבה את אצבעה לפיה) ועשתה ש, ששש! אמרתי: מוות, "שמע ישראל".
אמרה לי: בוא. אמרתי לה: את המוות! אומרת לי: ש, שששש!
לקחה אותי ביד שלה, ואנו טסים למעלה, טסים.
אני רואה את תל אביב, ממש תל אביב, אורות, בנין דיזנגוף סנטר, עולה עולה עולה, והושלכתי לתוך מערה. בתוך המערה (אני אז לא ידעתי מי זה רשב"י). מזרון אחד יושב איש – רשב"י, מזרון שני – שלי.
אני מתיישב, ואנחנו מדברים שעות, ימים, לילות, ואחרי הדיבור נכנסה שמחה ללב, שמחה שמחה.
ופתאום הגיע איזה אברך צעיר ואומר, הגיע זמן ללכת, אז רבי שמעון בר יוחאי אומר לי "לך תגיד שלום לסבא". אני הולך, רואה את סבא יצחק שלי יוצא מהיכלא גדולה (בדולח), בלי ראש, בלי גוף רק עם ראש, סבא, סבא, והוא אומר: נפתלי? אז אני אומר: אני נפתלי? אני יוחנן!
הרשב"י מלמד את ר' יוחנן את כל הזוהר
ואז אומר לי: "יוחנן!"ואז נישק אותי, בירך אותי, ואז פנה לאברך ואמר לו: קח אותו למזנון, תן לו שתי חתיכות.
אמר לו: "רבינו, הוא לא יוכל לאכול חתיכה אחת, איך שתי חתיכות?"
אמר לו: תתן לו.
לוקח שתי חתיכות – הכנסתי לפה. הפה התמלא, ואני אוכל ואוכל ולועס ולועס ולועס את הזוהר, וכל הזוהר נכנס לגוף שלי, ואני מבין את כל הזוהר, ושכחתי להגיד שיום קודם קראתי זוהר, ולא הבנתי אף מילה, לא הבנתי אף מילה, קראתי והזוהר נכנס לתוכי.
ואחרי כמה זמן, אין לי זמן, לא ידוע כמה זמן, האברך הפך להיות גדול, ואמר לי: "הגיע הזמן ללכת. ולקח אותי לסלע, ועל הסלע היה כתוב מלא אותיות.
לקח מטה, ולחץ על האותיות, א', י', י', כ', ה', נתן מכה ונפתח הסלע.
התעוררתי במיטה, קמתי – הלכתי למקוה, (פעם ראשונה בחיים), טבלתי במקוה התפללתי בנץ, פתחתי [פתח] אליהו, [והבנתי הכל], כאילו אני קורא עברית, ואני קורא עברית לשון הקודש, הכל ברור, לא רק הכל ברור, אלא מבפנים בפנים.
למחרת לאחר תפילת הנץ, [אני] קורא "חוק לישראל"והכל ברור. קראתי זוהר כמו עברית. מאותו היום ידעתי את הזוהר בעל פהב.
האדמו"ר מהאלמין: האם גם כל כתבי האריז"ל?
רבי יוחנן: הכל! התלבש בתוך המוחין, העולמות העליונים, העולמות התחתונים.
האדמו"ר מהאלמין שואל: האם גם אדרא? הכל? סיפרא דצניעותא?
רבי יוחנן: הכל, הכל.
האדמו"ר: עם כל הביאורים? זכרת את כל כתבי האר"י?.
רבי יוחנן: הכל הכל, בלי לדעת, אף פעם לא למדתי!
האדמו"ר מהאלמין: זה האוכל של הרשב"י, הוא נתן לך אוכל. מתי זה היה?
רבי יוחנן: בשנת תשס"א – תשס"ב.
פרק ד פגישה עם הרשב"י חלק ב'
האדמו"ר: רציתי לשאול את כבודו, כבודו אמר לי שהגיע לשמים לישיבת הרשב"י, ובכיתם שלא ידעתם כלום, היית בעל תשובה. היית צנחן נכון? איפה? בצבא?
רבי יוחנן: הייתי שוטר במשמר הגבול.
רשב"י – עם ישראל לא הולכים בדרך הנכונה
רבי יוחנן: (בישיבה של מעלה) ראיתי את רשב"י עצוב, עצוב מאד, שאלתי אותו, רבינו מה?
אמר לי (רשב"י): עם ישראל לא הולך בדרך הנכונה. ושאלתי: מה הדרך הנכונה?
אומר לי (רשב"י): אני השארתי לכם ירושה, ירושה של ממון, כסף, וזהב, ואתם לא משתמשים בה. . .
רבי עקיבא הקפיד עליו רבי אליעזר, רבי אליעזר הגדול הקפיד על רבי עקיבא, ואמר לו: חייך שלא תגמור חייך טוב, יסרקו אותך במסרקות של ברזל.
למה? למה לא באת לשמוע תורה מפי?ג
אמר לו: אבל אני שומע!
אמר לו: זה לא מספיק לשמוע, צריך להשמיע!
האדמו"ר: להשמיע לאחרים.
רבי יוחנן: התחיל לבכות רבי עקיבא ואמר, "אוי לאור החמה שרבי אלעזר הולך, ויכהה את אור החמה". רבי אליעזר הולך ואור החמה כהה, אוי לך לחמה, אוי לך לשמש שהאור שלך נמוך מאורו של רבי אליעזר, מתורתו של רבי אליעזר הקפיד עליו.
תראה, אנחנו הדור של עקבתא דמשיחא, אנחנו צריכים למשוך את האור הגדול הזה, שהוא רק
אור של נשמות אדירות, נשמות המדריכות, הנשמות שבאו לעולם הזה
אתם חושבים שאתם תבנו לעצמכם בתי היכלות? ובתי מדרשות, וקלונסאות של זהב? ומכוניות ווולבו, ואתם תחיו בעושר ואושר? מה אתם חושבים לעצמכם? שבשביל זה באתם לעולם?
"קום רעיא מהימנא"(עיין תיקוני זוהר תיקון כ"א) אתם התנאים הקדושים אתם חושבים שאתם תבנו לעצמכם בתי היכלות? ובתי מדרשות, וקלונסאות של זהב? ומכוניות ווולבו, ואתם תחיו בעושר ואושר? מה אתם חושבים לעצמכם? שבשביל זה באתם לעולם? אתם באתם לעולם הזה, כי אתם התנאים הקדושים שבאתם לתקן את העולם, באתם לתקן את מה שרבי שמעון בר יוחאי לא הצליח לתקן.
איך יכול להיות? רשב"י שתים עשרה שנה במערה? הרי דינו של אדם (שנה) [י"ב חודש] בגיהינום! איך יכול להיות שרשב"י שלוש עשרה שנה? – אמר לו: רבי שמעון בר יוחאי, אתה לא באת לתקן את הדור שלך, אלא באת לתקן את הדור האחרון! – אמר לו: אז הייתי מתקן את זה עכשיו! – אמר לו: לא אז, [עדיין לא] העת הגיע. העת תגיע כשיגיעו כל הנשמות וכל הגופים בעת ההיא, וכשיגיעו כל הנשמות וכל הגופים בעת ההיא ויתחברו, אז תוכל לחבר כמו שמשה רבינו חיבר את כל הנשמות והגופים של יוצאי מצרים, כך אתה רבי שמעון בר יוחאי תחבר את הנשמות והגופים של הדור האחרון. – הדור האחרון יצטרך לך! החיבור של ספר הזהר, אדרא, אדרה זוטא, אדרא רבה, אדרא דמשכנא, ספרא דצניעותא.
האדמו"ר: הדפסנו את כל הדברים האלה.
רבי יוחנן: כל הפתח אליהו – זה הכי חשוב.
האדמו"ר: הבאתי לכם את "הפתח אליהו".
כולם יתעוררו לאור הזהר הקדוש, לחבר אותו באחדות משולמת, כי האחדות הזאת היא אחדות רק של עם ישראל!
רבי יוחנן: אלו הספרים האלה. תתעסקו בהם, ובעקבות זאת תתעורר רוח חדשה בעם ישראל, נשים, גברים, ילדים וטף, כולם יתעוררו לאור הזהר הקדוש, לחבר אותו באחדות משולמת, כי האחדות הזאת היא אחדות רק של עם ישראל! אין אף עם ולשון שיכולים להתמודד עם שמות קודש ושמות ההוי"ה הקדושים, כמו שעם ישראל יכול לחבר.
סיפרתי פעם לאדמו"ר: שכמו קמח ומים. שאת החיבור בין קמח למים, אי אפשר לחבר ואי אפשר לנתק, כשתקח קמח ומים, ותחבר אותם יחדו, אתה לא יכול להפריד אותם יותר, אי אפשר להפריד אותם. תנסה להפריד קמח ומים.
פרק ה' מוות קליני – מסרים מהעולם העליון – ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית – ממנהרות העולמות העליונים
הקדמה
שמונה רופאים היו על ידו וכתבו לו שטר פטירה שנפטר וצריכים לסדר לויה. אחרי קצת זמן התעורר ומספר: "הגעתי לשני מנהרות ובאחד היה ששה זקנים ובשני שבעה זקנים, כששאלתי אותו מי היו האנשים? ענה לי חג"ת נה"י, והזקן שהיה מאוד בשמחה קראו לו מלכות. – האנשים אמרו: אתה צריך להמשיך לפרסם את הזוהר הקדוש לאנשים נשים ילדים וילדות שכל אחד ילמד לכל הפחות דקה שתים שלוש ביום, ותקרב הלאה אנשים להגיד "שמע ישראל". (אלו שלא יודעים מה זה שמע ישראל).
תחיית המתים
הוא טען להם שאין כבר כוח, הוא לא יכול לתפקד כלל, ורוצה להישאר איתם כאן, ענו לו, לא, אתה צריך ללכת חזרה להמשיך את העבודה שלך, ואנחנו נעזור לך. – הוא ענה להם, אני מאוד חולה ל"ע, ואין לי שום כוח לתפקד, ואני צריך להישאר אתכם כאן! ענו לו עוד הפעם יש לך שליחות גדולה ואנחנו נעזור לך, תבוא בכוחות חדשים! – וכך התעורר. והאשה שאלה לרופאים: איך זה שכתבתם שהוא מת והוא התעורר? הרופאים אמרו: אנחנו עזרנו לו, ורפאנו אותו. והוא אמר זה לא נכון, לא אתם עשיתם את זה, זה בא משמים! – הוא אמר לנו: זה לקח רק כמה דקות, שמה למעלה, הכמה דקות האלו, לקח הרבה הרבה זמן, אי אפשר לתאר את זה.
עיר וקדיש מן שמיא נחית במנהרות העולם העליון חלק א'
האדמו"ר: יוחנן סיפר שהיתה לו תאונת דרכים וכבר קיבל שטר פטירה, ופתאום בא חזרה מעולם האמת.
האדמו"ר: סיפרת לי, ולא היה לך כח לספר איך שעלית לשמים. . . מה היה לך? היתה לך תאונת דרכים? מה היה בדיוק, אני רציתי לשאול.
האדמו"ר מהאלמין: היתה לך תאונת דרכים? מתי היא היתה?
רבי יוחנן: אני אסביר.
רבי יוחנן: איזה תאונה? לא תאונת דרכים, היה לי ארוע, שאמרתי לך של חרדות דכאונות, [עיין לעיל פרק ב'], בקשתי שהקב"ה יקח אותם (החרדות והדכאונות), ותמורתם שיקח לי את שני הרגלים, ואחרי שנה לקח לי את שני הרגליים.
האדמו"ר האלמין: ומה עם המנהרות למעלה?
רבי יוחנן: זה משהו אחר, זה קרה עכשיו.
הפצת הזוהר לעם ישראל
רבי יוחנן: לפני. . . אז התחלתי לפעול במתכונת "חיים על פי הזהר", והתחלתי לעבוד על הזהר הקדוש, להוציא עלונים דרשות, ספרים, (כל מה שעשיתי עלונים. . . ).
רבי יוחנן: אני כתבתי את זה בשפה של היום.
ואז – ככל שהסברתי את הזוהר – כך חליתי יותר, וככל שהזוהר עלה – אני גופנית ירדתי, בבריאות, לא היה לי חסר כסף, ממון לצורך העבודה, היה תמיד, לא לצורך חיות.
האדמו"ר: אותו דבר אצלי, בשביל השם, השם שולח.
מחלה גדולה תקפה את ר' יוחנן
רבי יוחנן: ואז לפני שנתיים חליתי יותר קשה ויותר קשה. . . לא יכולתי לזוז.
האדמו"ר: כן אני זוכר, הייתי בבית חולים, אפילו לא דברת כלום, לא שמעת אפילו שאני מדבר אליך.
רבי יוחנן: רק עבדתי. . .
האדמו"ר האלמין: שם ברעננה, בבית חולים הייתי כמה פעמים, בפעם הראשון היית כמו צמח, לא אכלת כלום, לא ענית כלום, לא ידעת כלום, ופעם השניה כבר דברנו. . . אז מה היה?
רבי יוחנן: אז מה שקרה בערב ראש השנה, נסעתי להתארח אצל אחותי. . . וזה התאונה שאתה מדבר. . .
האדמו"ר: אז מה היה?
רבי יוחנן: נסעתי, איבדתי את הזכרון, לא ידעתי לאן אני נוסע, לא ידעתי איך קוראים לי, לא ידעתי כלום.
האדמו"ר: היתה תאונה?
רבי יוחנן: כלום.
האדמו"ר: באמצע הנסיעה?
ר' יוחנן חלה ונפטר מוות קליני
רבי יוחנן: באמצע הנסיעה, אני נוהג, ואני לא ידעתי לאן אני נוהג, ואז נעצרתי בצד הדרך ופחדתי על הילדים, עצרתי בצד הדרך הזמינו אמבולנס, לקחו אותי ישר לטיפול נמרץ בשיבא, ושם אישפזו אותי מיד עם 5% חמצן. אשפזו אותי שבוע ימים בטיפול נמרץ, בשבוע ימים האלה, היה לי מוות קליני. . . חתמו לי על תעודת פטירה – מת!
האדמו"ר: יש לך את התעודת פטירה?
רבי יוחנן: יש.
האדמו"ר: תגיד לרבנית שתתן לי, אני צריך צילום מזה.
האדמו"ר: ומה היה אחר כך, לאחר התעודת פטירה?
ר' יוחנן עולה לעולם העליון
רבי יוחנן: נכנסתי לתוך מים, מעיין ענק, צללתי לתוך המים, ראיתי שבעה זקנים, כמו חג"ת נהי"מ. יושבים, חלקם שמחים וחלקם עצובים. עצובים בגלל גלות השכינה, ושמחים בגלל הסוף.
עדיין לא הגיע זמנו להפטר
רבי יוחנן: ואז אמרתי: אני רוצה להשאר פה, אל תחזירו אותי חזרה! – ואמרו לי: זה לא הגיע הזמן שלך עדיין! צריך לחזור.
רבי יוחנן: לעשות מה?
הזקנים: מה שעשית!!!
רבי יוחנן: מה עשיתי?
הזקנים: מה שעשית!
רבי יוחנן: ומאז אני בחזרה, עולה יורד, עולה יורד.
האדמו"ר: מה עוד אמרו הזקנים?. . . האם ראית שתי מנהרות?
רבי יוחנן: כן!
האדמו"ר: ומה היה במנהרות? אני לא זוכר בדיוק.
רבי יוחנן: שתי מעיינות.
פרק ו' עיר וקדיש מן שמיא נחית ממנהרות העולם העליון חלק ב'
הקדמה
בשיחה נוספת מגלה לנו הרב יוחנן שאמרו לו בשמים שבדור הזה צריך ללמוד בדווקא זוהר תלמוד ירושלמי ושולחן ערוך ושאל אותם ומה עם גמרא? ענו לו שגמרא כבר לעסו בדורות הקודמים בחו"ל, עכשיו צריכים ללמוד בדווקא זוהר, ואמרו לו אתה צריך לרדת חזרה לעולם הזה לפרסם שכל יהודי ילמוד דף זוהר ביום, וכו'.
האדמו"ר מהאלמין: "(כן אז) מה היה במנהרות?"
רבי יוחנן: במנהרות – היתה מנהרה טובה, של הטובים, ומנהרה של הקליפות. הקליפות תקפו אותי, הם לא רוצו שאני אחזור".
האדמו"ר: במנהרה השניה היו הצדיקים, אז מה הם אמרו?
רבי יוחנן: הצדיקים אמרו שאני עושה עבודה גדולה, העבודה הגדולה שאני עושה מקדשת שם שמים ומחזירה רבים, רבים בתשובה.
האדמו"ר: אז מה אמרת להם?"
רבי יוחנן: אמרתי: שאני רוצה להשאר, אני לא רוצה לחזור אמרו לי לחזור.
האדמו"ר: אז מה ענו לך?
רבי יוחנן: תחזור, יש לך הרבה עבודה!!!
האדמו"ר: אמרו לך מה לעשות?
רבי יוחנן: "להמשיך מה שעשיתי"
האדמו"ר: לפרסם את הזוהר הקדוש?"
האדמו"ר: אמרו לך כמה דפים ללמוד מה ללמוד, דקה, דף, מה אמרו?
רבי יוחנן: שורה.
האדמו"ר: שורה זוהר הקדוש?
רבי יוחנן: פסיק.
האדמו"ר: קצת זוהר הקדוש. (אנחנו מדפיסים דפי הזוהר ורוצים להגיע למיליון, לכל הפחות).
האדמו"ר: מה עם הגמרא, מה אמרו על הגמרא?
רבי יוחנן: לא הזמן, נגמר.
האדמו"ר: מה אמרו על הגמרא?
רבי יוחנן: נגמר.
האדמו"ר: נגמר הזמן.
האדמו"ר: זאת אומרת שאסור ללמוד גמרא בכלל?
רבי יוחנן: בבל – עמלק. הגמרא [לבד] היתה טובה לשנות הגלות, גולה – היו צריכים להחזיק את עם ישראל בגיטאות בכדי שלא יתערבבו בין הגויים, לכן למדו ביתר שאת את הגמרא [לבד], שקלא וטריא, פלפולים.
עכשיו – האור של ארץ ישראל, האור של משיח – "רוח אלקים מרחפת על פני המים"- זה אורו של משיח שמאיר את פני העולם. צריך לעזוב [קצת] את הגמרא [הבבלית] ולעבור [יותר] לתלמוד הירושלמי, ולשולחן ערוך וכתבי האר"י, [לא] צריך לעזוב את הגמרא, לגמרי. זה המסר שאמרו בעולם האמת. [עיין בהקדמת רבינו חיים ויטאל לשער ההקדמות, והקדמת מרן בעל הסולם לתלמוד עשר ספירות]
האדמו"ר: רק ללמוד זוהר!
רבי יוחנן: כתבי האר"י, וזוהר, וכוונת, וייחודים. אלה הדברים שמביאים את הגאולה.
רבי יוחנן: [קשה לי לדבר]
וב"חיים על פי הזוהר"הסביר ביתר ביאור וזה לשונו:
פרק ז' עיר וקדיש מן שמיא קא נחית ממנהרות העולם העליון חלק ג'
שיחת רבי יוחנן באנון זצ"ל – צוואה ומסר מהגן עדן לדורהאחרון
"[לפני ראש השנה נהייתי חולה מאד מיום ליום, יום אחד נסעתי עם משפחתי ברכב, ונהייתי חלש ומטושטש] כמעט ועשיתי תאונת דרכים, שהיתה גומרת את כל המשפחה שלי ואותי, האוטו נעצר בצד הדרך וכולנו יצאנו ב"ה חיים.
יצאנו מהאוטו חיים כולם, והגיעו לשמה ניידות משטרה ואמבולנס, אני עליתי על אמבולנס, ולקחו לבית חולים השומר (תל השומר) (ואת הילדים שלי לקחו לא יודע לאן) הגעתי לשם (תל השומר), ושמו לי אינפוזיות בכל מיני מקומות, והכניסו אותי ל"טיפול נמרץ".
ב"טיפול נמרץ": [עליתי לשמים ו] נכנסתי בין שתי מנהרות. שתי המנהרות האלה היו קשורות זו בזו, נפגשתי – במנהרה האחת היו שבעה זקנים חייכנים צוחקים, כאילו נהנים מהחיים. גם במנהרה השניה היו שבעה זקנים, אבל לא באותה מידה, שאלתי את השבעה זקנים: "מה אני צריך לעשות?"
אז אמרו לי: "להמשיך את התפקיד שלך!"
אמרתי להם: "מה התפקיד שלי?"
אמרו לי: "התפקיד שלך – להפיץ את הזוהר, לא תוכל להפסיק לרגע, להפיץ את הזוהר!
אל תפסיק להפיץ את הזוהר בכלל! לרגע אחד! בכל מקום שאתה יכול, לנשים לגברים לילדים, לכל מקום שאתה יכול!"
כבר שמונה שנים [שאני מפיץ את הזוהר] זה לא הקצה של הקצה שמה שהרשב"י נתן את אור הזוהר, צריך להוציא את כל המוץ מהתבן מהזוהר, צריך לדבר בשפה שלהם.
אמרתי: "אני לא רוצה, אני רוצה להשאר פה, אני רוצה להשאר אתכם".
כ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א: "מי היו השבעה הזקנים האלו, אתה יודע?"
רבי יוחנן: "כן. שבעה זקנים, חג"ת נהי"ם".
רבי יוחנן ממשיך: "אני רוצה להשאר אתכם". ואז ששת הזקנים האחרים קמו על רגליהם, ואמרו: "לא, אתה נשאר איתנו, אנחנו ממשיכם לעבוד ואתה ממשיך לעבוד גם [כן], בדרך המיוחדת שלך".
אמרתי להם: "אבל הדרך שלי זו לא הדרך שלכם, אתם רואים שאני הולך בדרך אחרת".
אמרו לי: "כל דרך לבורא עולם היא הדרך הנכונה".
האדמו"ר מהאלמין: "שבעה זקנים".
רבי יוחנן: "נכנסתי למערה הזאת שתיארתי אותה קודם, למערה שהיו בה שתי תעלות, תעלה אחת מובילה לששה זקנים, תעלה אחת מובילה לשבעה זקנים".
האדמו"ר מהאלמין: "מה אמרו הזקנים?"
רבי יוחנן: "השבעה זקנים אמרו, שאני עושה עבודה גדולה בהפצת הזוהר הקודש, ואני צריך להמשיך ולהסביר את הזוהר, רק את הזוהר, לא להתעסק עם שום דבר אחר, חוץ מהזוהר לא להתעסק עם כלום!
רבי יוחנן שאלתי: אבל מה עם השולחן ערוך, מה עם הדברים האחרים, מה עם הגמרא?
אמרו לי: "הכל כבר לעוס! לעסו כבר את הכל! בחוץ לארץ אנשים צדיקים גדולים, לעסו כבר את כל הגמרא, לעסו את כל השולחן ערוך!"
רבי יוחנן: אמרתי להם: "טוב, זה לא התפקיד שלי! אני כבר עשיתי, עשר שנים אני כבר רודף אחרי אנשים, הקמתי קבוצות, החזרתי בתשובה אנשים, אנשים שלא ידעו "שמע ישראל", אומרים "שמע ישראל"היום, מדליקים נרות, שומרים נידה, שומרים כשרות חלב ובשר, זה לא תפקיד שלי כבר". אמר לי: "מי אמר לך שזה לא תפקיד שלך? זה התפקיד שלך! וצריך להמשיך לעשות את זה!
אמרתי: "אני לא רוצה, אני רוצה להישאר פה איתכם, אני לא רוצה ללכת יותר לאף מקום, אתם שמחים, אתם טוב לכם פה, אני רוצה להישאר איתכם!
אמרו לי: "אתה לא יכול להישאר איתנו פה. יש לך הרבה עבודה. הרבה מאד עבודה".
אמרתי להם: "אבל אני חולה. אתם רואים איך אני נראה. תראו את הגוף שלי – הוא לא מתפקד".
אמרו לי: "הוא יתפקד – אל תדאג. הגוף הזה יהיה חזק. הגוף הזה ימשיך לתפקד עוד כמה זמן. כרגע הוא צריך מנוחה. מה שאתה עשית עם הגוף שלך, אף בן אדם לא עשה. אתה שברת אותו, לא נתת לו מנוחה דקה אחת".
ואז השישה הזקנים קמו ואמרו: "הוא ימשיך להיות השליח שלנו"אחד מתוך השבעה זקנים אמר: "לא, אני רוצה שהוא ימשיך להיות השליח שלי".
היה שמה דיבור שלא הבנתי אותו. – בארמית – אבל העיקר שלו היה, שאני חוזר בחזרה.
בזמן הזה כבר כתבו תעודת פטירה עלי. יש לי אותה, ובתעודת פטירה כתוב 'נפטר'. מת.
האדמו"ר מהאלמין: "מי כתב את זה?"
רבי יוחנן: "הרופא!"
האדמו"ר: "באותו הזמן".
רבי יוחנן: "כן".
האדמו"ר: "מי היה הזקן השביעי?"
רבי יוחנן: "לא יודע, אבל אני יודע שהשבעה היו חג"ת נה"י, [חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד], האחרון זה היה מלכות, הוא היה הכי נעים אלי.
אמר לי: "אני אעזור לך, אל תדאג. אתה לא לבד, אתה לא תהיה לבד, לעולם". ואז הייתי צריך לצאת דרך המנהרות האלו עוד פעם.
אמרתי: "אני לא רוצה לצאת, אמרתי, אני לא רוצה. זה כואב", המנהרות כואבות, המנהרות של המוות כואבות מאד מאד.
העצים שהם ישבו שמה, זה היה עצי תאנה. ישבו על עצי תאנה עצובים.
אמרתי: "אבל אם זה גן עדן, אז למה אתם עצובים?"
אמרו לי: "גן עדן, אנחנו עצובים, כי אנחנו כולנו בהמתנה לעולם הבא, אין אף אחד שהגיע לעולם הבא עדיין. אין עולם הבא, העולם הבא זה [יהיה] רק שכל עם ישראל יחזור בתשובה, זה רק שכל עם ישראל יחיה את התורה".
ואז נכנסתי למנהרה הקטנה הזו – בקושי נשמתי, יצאתי. ומסביבי היו איזה שבעה – שמונה רופאים, עם מחטים, והרבה זריקות מלאו אותי, זה היה נס, כי מבחינת המשפחה שלי, הם ראו – באיזה נס שאני חי מחדש.
וזה מבחינת המשפחה שהמשפחה ראתה שאני מת. הרופא קבע שאני מת, וכבר כתב את [שטר פטירה] שאני מת. הנה אני חי, אני לא מת. [הייתי במוות קליני למשך שלוש דקות].
שלוש דקות – שמה [בעולם העליון] זה [צוחק, וחוזר על המשפט "שלוש דקות"מספר פעמים] המון זמן. שלוש דקות שמה זה זמן בלתי מוגבל.
התעוררתי לחיים.
האדמו"ר: "מה הרופאים אמרו?"
רבי יוחנן: "שהצילו אותי".
אמרו לי: "זה נס רפואי".
אמרתי להם: "זה לא נס רפואי, זה נס,למה רפואי? מה רפואיכאן?"
בזה הסתיים הענין. חזרתי. וכשחזרתי החלטתי שאני כמו שהוא אמר לי.
הם איתי כל הזמן, אני רואה אותם כל הזמן. כמו שהוא אמר לי "תרפא את הגוף שלך". שתרפא את הגוף שלך ותהיה בריא, תוכל לחזור למה שעשית. זה מה שאני עושה עכשיו.
האדמו"ר: "לפני כמה זמן זה היה, מתי זה היה?"
רבי יוחנן: "[לפני] 3 חדשים".
האדמו"ר: "אז עכשיו אנחנו באנו בשביל זה להתחיל את העבודה, אנחנו השליחים של זה".
רבי יוחנן: "יכול להיות".
האדמו"ר: "מה שאני אמרתי, שהרשב"י יכול להחיות מתים".
המלכות אמרה: "אני מאחוריך תמיד, אני לא אעזוב אותך לעולם, אתה תהיה מוגן, אתה תהיה מוגן, אבל – מלא ייסורים, הייסורים שיבואו אליך הם הייסורים שלי".
האדמו"ר: "של השכינה הקדושה".
המלכות: "אתה תקח חלק מהם, וחלק צדיקים אחרים לוקחים".
עברתי את המנהרה, בקושי גדול עברתי את המנהרה, לא רציתי ללכת, בכיתי, התחננתי, אמרתי: "אני לא רוצה ללכת, תשאירו אותי – אתכם, תשאירו אותי אתכם, בבקשה!!!
אמרו לי: "אי אפשר, יש שלוש עשרה מדות הרחמים, ושלוש עשרה מידות הרחמים, הם מידות שיורדות ומשתלשלות מהזקן העליון, על כן עליך להיות אחד מהם, תחזור לשמה ותהיה אחד מהם, תעשה הרבה רחמים וחסד, הרבה צדקה, תעזור ותלמד שמע ישראל, ותלמד את כל עשרת הדברות לכל מי שלא יודע (תלמד אותם), אבל בעיקר, בעיקר שילמדו זוהר, הזוהר הקדוש שלא יעזבו את הזוהר לדקה. תן להם שיעסקו בזוהר – דקה, שתי דקות, שלוש דקות. אבל שיעסקו בזוהר.
הדקה הזאת יכולה להביא את העולם לשחרור מהסטרא אחרא, דקה אחת, לכן, הדקה המיוחדת הזאת שקיימת – לתת אותה בכל הכח – אז תבוא הגאולה השלמה.
לצרף את כל הערב רב כל ה"זבל"שקיים בעם ישראל – שהם לא זבל, זה עם ישראל שאין בו כלום אחד, זה סתם הטפילים שהצטרפו לעם ישראל, אין להם שום חלק, תקחו מהם כמו שדינה לקחה משכם את הנפש שהיה בה ניצוצות הקדושה, כך תקחו אתם את ניצוצות הקדושה מדינה ויתנו אותה לאסנת".
עד כאן, רבותי, ה' יברך אתכם, ייתן לנו ולכם כח ואומץ וחוזק להתחזק להידבק בכוחו של משה רבינו התורה הקדושה.
האדמו"ר: "אמן ואמן".
פרק ח' אם לא לומדים זוהר לא שומעים בשמים את ה"שמע ישראל"אמונת אמת
האדמו"ר מהאלמין מדבר על הפצת תקון מ"ג: זה נלחם לבד וזה עושה את העבודה, כל אחד אומר לשני: 'תסתכל, לא שומעים "שמע ישראל", זה הקידוש השם הכי הגדול, שכל ילד קטן שלומד את זה, כבר יודע שלא שומעים "שמע ישראל"אם לא לומדים זוהר.
רבי יוחנן: "[הגמרא במסכת מכות (כד. ) אומרת: "בא משה רבינו והעמיד את התורה תרי"ג מצוות, באו הנביאים והעמידו את התורה על כמה עשרות של מצוות, בא חבקוק והעמידם את המצווות כולם על מצווה אחת, איזו מצווה? אמונה. (וצדיק באמונתו יחיה), אדם שחי על פי אמונה, אמונת אמת, [מילה לא ברורה], שכל הדברים כתובים בתורה, אבל צריך לעמול, לעמול לעמול. ככה אני לא יכול לעמול.
האדמו"ר מהאלמין: "ה' יעזור שיהיה לך רפואה שלמה בזכות הרשב"י ור' אלעזר בנו. ושתתחיל חזק את העבודה".
פרק ט' סיפורי התשובה על ידי לימוד הזוהר הקדוש
רבי יוחנן: "מורינו, רבינו".
האדמו"ר מהאלמין: "צריכים להציל את כל עם ישראל, כי לא ידח ממנו נידח! אין עצה [אחרת] רק הרשב"י!
אספר לך סיפור של "תיקון מ"ח":
רבי יוחנן: "בראשית תמן".
האדמו"ר: טלפן לי אחד מתל אביב, בתל אביב הבאנו בערך 60,000 [חוברות תיקון מ"ח] שמה בתחנה מרכזית, באגד, שבע קומות, שמה בכל המקומות יש לנו סטרנדר'ס כאלו, ושמה הזוהר, וכל אחד כל אחד בא ולוקח.
וטילפן לי ביום שישי בן אדם אחד ואומר לי: "אני חילוני, לא שבת לא תפילין, לא כשרות לא יום כיפור, לא פסח, כלום כלום, וקיבלתי כאן בתחנה מרכזית – "תיקון מ"ח"- [צועק] תפסת אותי! מהיום אני הולך להיות יהודי, שומר תורה ומצוות, שומר הכל!
רבי יוחנן: איזה יופי!
גבריאל מבת- ים סיפר לי, שיש לו חבר, והחבר הזה יש לו אח שהוא ירד מהדרך לגמרי, כלום, לא שומר כלום, והוא חזר בתשובה על ידי אחד מגדולי מחזירי התשובה בדורנו שליט"א. ואחר כך חזר לסורו, כשהוא קיבל את התיקון מ"ח הוא אומר לאח שלו: "מהיום והלאה אני יהודי, גמרנו! כל הדברים!
מה אנחנו רואים מזה? שקצת זוהר הקדוש שווה יותר מכל הדרשות מכל הרבנים, כל הדברים. ומי שלא אומר ללמוד זוהר – פשוט רשע, עמלק. צריך לקרוא לו 'הטילר'אני לא רוצה לקרוא לו 'הטילר', אבל כך צריך לקרוא לו, למה? שלפי הזוהר הקדוש בתיקון ל', בתיקון מ"ג – הוא באמת 'היטלר'!
רבי יוחנן: "נכון, טוב לו שלא היה בא לעולם, ראוי לו שלא נתעבר במעי אמו!"
האדמו"ר: ומחזיר את העולם לתהו ובהו! מי מחזיר? מי עשה את זה? 'הטילר' עשה את זה, אז זה תהו ובהו!"
רבי יוחנן: רבינו אני לא יכול יותר אני מצטער.
עד כאן השיחה עם להבחל"ח הצדיק הקדוש רבי יוחנן באנון בן אליה ערלט זצוקללה"ה ת. נ. צ. ב. ה
נתקיים בנו הפסוקים: דניאל (פרק י"ב א – י"ב): "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר". עכשיו אנחנו מחכים שיתקיים הפסוקים: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת. יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ. אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה. . . וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
זעקה גדולה ומרה מהגה"צ רבי שמחה אברהם אשלג שליט"א נכדו של מרן הגה"ק בעל הסולם זצ"ל (עם הוספות) תמונה של הרב אשלג
ידינו לא שפכו את הדם הזה (?)
"הבט נא וראה את שפיכת הדם היהודי ללא הרף, האם הנך חושב שתוכל להרים ידך השמימה ולצעוק "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו"? אני מאד מסופק!!! ואוכיח זאת בעזר השי"ת כדלהלן: בפרשת שופטים (כ"א א') כתוב: "כי ימצא חלל באדמה אשר ה"א נותן לך לא נודע מי הכהו", "ויצאו זקניך ושופטיך"– סנהדרי גדולה (רש"י) – "ומדדו"וגו' – מסבירה הגמרא (סוטה מ"ה. ) שאפילו נמצא בעליל (קרוב) לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה, – "וענו ואמרו ידנו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו"וגו', שואל רש"י הקדוש, וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? ש"הכהנים והזקנים"המיוחדים שבדור, הרגוהו, עד שנצרכים לומר "ידינו לא שפכו וגו'"?
האחריות רובצת על גדולי הדור, ולומדי התורה!
המשנה במסכת מכות (דף י"א) אומרת, "אימותיהן של כהנים (גדולים) (היו) מספקות להן (לרוצח שישב בערי מקלט) מחי- ה וכסות (מזון ובגדים) כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו", שואלת הגמרא וכי קללת חנם תתקבל? מתרצת הגמרא, "אמר ההוא סבא מפרקי- ה דרבא שמיע לי, שהי- ה להן להתפלל על בני דורן (שלא ימותו) ולא בקשו"והגמרא במקום, מספרת שארי- ה טרף אדם, ברחוק שלש פרסאות מרבי יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדי- ה תלתא יומי, שואלים: א. מה הקשר בין כהנים גדולים לרבי יהושע בן לוי, ב. אם ארי- ה טרף אדם, למה מגיע עונש לרבי יהושע בן לוי? ההסבר הוא: על פי סוד "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' וגו'", דורשים חז"ל שכל תלמיד חכם דינו ככהן, וממילא יש לתלמידי החכמים (הזקנים – הכהנים) לעשות הכל שבני דורן לא ימותו, ואם מתים, האחריות רובצת על גדולי הדור ולומדי התורה, ועל זה הנך יכול לשאול, מדוע?
בפרשת בראשית: אומר השי"ת "נעשה אדם"שואלים חז"ל מדוע "נעשה"ולא "אעשה", משיבים, שהשי"ת התייעץ עם המלאכים אם לברוא האדם, מלאכי אמת אמרו, אל יברא כי כולו שקר, מלאכי שלום אמרו, אל יברא כי כולו קטטה, וכן כל קבוצת מלאכים אמרה, אל יברא כי העולם יהי- ה הפוך ממידותינו, מלאכי חסד אמרו "עולם חסד יבנה", ועל סמך דבריהם נברא העולם, והיות שלחסד זקוקים שניים, נותן ומקבל, לכן השי"ת ברא, צדיקים ורשעים, חכמים וטיפשים, עשירים ועניים בשביל שיטיבו זה עם זה, כלומר שהצדיק יחזיר למוטב את הרשע, שהחכם יחכים הטיפש ושהעשיר יתמוך בעני, ואם יש רשעים בעולם, משמע שהצדיקים לא מלאו שליחותם, ועל זה מגיע להם העונש, כפי שהגמרא בב"ק (דף ס' ע"א), אומרת: אמר ר"ש בר נחמני א"ר יונתן, "אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה"מדוע? התשובה היא, שאם יש רשעים בעולם שבגללם באה פורענות, משמע שהצדיקים לא מילאו שליחותם!!!
ולצערנו ראינו בשואת הגרמנים ימ"ש שגדולי ישראל היו הראשונים שנלקחו לכבשנים ר"ל, ומכאן מובן מאמר הסבא בהגמרא דלעיל "שהיה להן להתפלל על בני דורן שלא ימותו"ומכאן אפשר להבין "למה זקניך ושופטיך"ולמה – כמאמר הגמרא – אף על פי שנמצא בעליל קרוב לעיר עם כל זה יש מצוות מדידה, כלומר אם החלל קרוב לעיר אחת 2 ק"מ ומהעיר השני- ה יש מרחק של 50 ק"מ למה יש מצוות מדידה הרי רק עיר אחת רואים בעין, אלא הפירוש הוא "יש מצוות מדידה"יש לעשות חשבון נפש נוקב ולבדוק ולמדוד את מעשינו מדוע יש חלל??? מה לא עשינו מספיק לתקן שלא יהיו רשעים חייבי מיתה "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה" וזה מוטל על "המיוחדים שבדור"!!! ובזה מובנת הגמרא דלעיל, שהתלמידי חכמים הם ככהנים גדולים ועליהם לדאוג שבני דורן לא ימותו ואם ח"ו מתו, יש עליהם מצוות וחובת מדידה!!!
ולאור העבר שהייתה שואה נוראית כזו אף על פי שלפני השואה בפולין ובאירופה נלמדה התורה לא פחות טוב מדורנו אנו, והרבה יותר יראת שמים, קדושה, טהרה ומסירות נפש היו אז, ובכל זה הי- ה כזה חורבן, צריכים אנו לעצור ולהתבונן מה חידשנו ומה הוספנו על דור העבר, על מנת שחורבן נוסף לא יבוא, ומאידך גיסא לחשוב מה השי"ת דורש מאתנו, כי אם יום יום דם יהודי נשפך כמים רח"ל יש לנו "למדוד"היטב למה זה קורה ולכן, "יש מצוות מדידה", שלא נחזור על שגיאות העבר!!
צריכים אנו לזכור, שהיצר הרע כתלמיד חכם נדמה לו, יבוא ויאמר "אסור לחשוב,"אבל תורה הקדושה מצווה "ומדדו"- כלומר, לא להרהר ח"ו אחר מידותיו של הקב"ה, אלא יש לנו לעשות חשבון נוקב עם עצמנו, ואם לא נקיים חובה זו, לא נוכל להרים ידנו לשמים ולומר "ידנו לא שפכו את הדם הזה עינינו לא ראו"כי אנו חייבים לתת את הדין על כל טיפת דם – אפילו של רשעים – שנשפך!!!
נשאלת השאלה, מה נותר לתקן ולהוסיף על אשר כבר נעשה?
במסכת חגיגה (י"ד:) כתוב: ת"ר ארבעה נכנסו ב"פרד"ס"ואלו הן: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר, קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום. מסביר הזהר הקדוש – (בראשית כ"ו. ובהסולם ב"א סעי' ר"ן) – על הפסוק "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם "יפרד"והי- ה לארבעה ראשים". (בראשית פ"ב פ"י) ואומר: בן עזאי, בן זומא ואחר, אלו נכנסו אחד ל"פשט "אחד ל"רמז" אחד ל"דרוש" והחזיקו ב"פר"ד" בקליפות של התורה, לכן "יפרד"; נפרדו מהקדושה, אך רבי עקיבא שלמד והשלים גם את ה"סוד", הפנימיות שבתורה, לכן רק הוא נכנס בשלום ויצא בשלום.
בהתבוננות בהנ"ל מובהר היטב ש"פרד"ס"משמעותו ארבעה חלקים: "פשט", "רמז", "דרוש", "סוד", ולא כפי שיש מסבירים ש"פרד"ס"משמעותו רק "סודות התורה", ועל סמך הגדרתם זו דורשים דרשות ובונים סברות, למנוע מאחינו בני ישראל, תלמידי חכמים ובני תורה ללמוד את סודות התורה, ובזה ממשיכים הם עליהם קיטרוגים ר"ל כי זו עצת היצר הרע כמתבאר להלן:
בספר "קול אליהו"מהגר"א מוילנא זי"ע (בפירושו על הנביא ישעי- ה פ"ו) כתוב, וז"ל: ועל זה אמר ישעיהו הנביא בשליחותו של הקב"ה "הנה היצר הרע" עושה אתכם, שישמן לב העם הזה שלא ילמוד קבלה שהיא בלב". כי להיצר הרע ירע לו פן יראה בעיניו, ולבבו יבין "שילמוד קבלה ושב ורפא לו ויעשה תשובה עילאה, על זה עושה היצה"ר לאדם שישמן לב העם הזה, שלא ילמוד קבלה שהיא בלב", וזהו ואל תבינו שלא תרצו ללמוד קבלה, וזהו ואל תדעו, שאינכם רוצים ללמוד בשכל וכו', עכ"ל. מובהר מדבריו הקדוש שהיצר הרע בין "כתלמיד חכם" נדמה לו ובין "כגוי" נדמה לו, בתכלית, זה יצר הרע,
בספר "מעשה רב"מהגר"א זי"ע (כתוב בסעי' ס'): ללמוד אחר התפילה תיכף ג' שעות, ללמוד מקרא אגדות ומדרשים "ללמוד זהר בכל יום" עכ"ל.
ראשית, יש לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במידה חמורה מאד
בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במידה חמורה מאד, ומעוררת פחד שלא תשתכח חס ושלום מישראל.
השאלות בדבר לימוד קבלה
והנה כשאני מתחיל לדבר על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא שאלתו הראשונה, למה לי לדעת כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם, האם לא אוכל לקיים כל התורה כולה בפרטיה ודקדוקיה בלי ידיעות הללו. שנית ישאל, הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים. ומי הוא שיוכל לרמות את עצמו שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו. שלישית, הוא מפחד שלא יחמיץ חס ושלום מחמת העסק הזה, כי כבר קרו מקרים שנטו מדרך התורה בסבת העסק בקבלה, ואם כן הצרה הזאת למה לי, ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה על לא דבר. רביעית, אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה אלא לקדושים משרתי אל, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. חמישית, והוא העיקר, כי קיימא לן בכל ספק, אשר פוק חזי מאי עמא דבר, ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי, כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מיעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק מוטב ללמוד דף גמרא במקום העסק הזה (הקדמה הקדמת תלמוד עשר ספירות).
להלן הבאנו כמה ליקוטים מהמקורות המדברים בחשיבות הגדולה של לימוד הקבלה והזוהר הקדוש:
הקדמה סִבַּת אֹרֶךְ הַגָּלוּת
ר' ישראל סלנטר: משנת ת"ר אין כל איסור והגבלה ללמוד קבלה
אמרו משמיה רבא דר' ישראל סלנטר ז"ל, שכל האיסור להכנס בחדרי חכמה זו לא היה רק עד שנת ת"ר לאלף השישי (כמ"ש בזוהר פרשת וירא שבשנה זו יפתחו שערי החכמה וכו'), ומאז כל הרוצה לבא יבוא ויטול. (לשם שבו ואחלמה).
הגרי"א ווינטרוב: בזמנינו אפשר להתחיל ללמוד קבלה אף בגיל מוקדם
וכן שמענו בשם הגאון רבי ישראל אליהו ווינטרוב זצ"ל שבזמנינו שהדורות חלשים, ורבתה אפיקורסות וההפקרות והפריצות בעולם, אפשר ומצוה ללמוד קבלה ופנימיות התורה אף בגיל צעיר (יחסית) – להשיג אמונה טהורה ויראת שמים.
בדור הזה מותר ומצווה ללמוד חכמת הקבלה
ישנו ענין מיוחד שנתחדש בזמנו של האריז"ל בנוגע ללימוד פנימיות התורה: בדורות הראשונים היתה חכמת הקבלה "נסתרה כו' ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים", ואילו בדורו של האריז"ל נשתנה מצב זה, "כמ"ש האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"
בזמנינו שאנחנו קרובים לימות המשיח, אפילו ילדים יעסקו בזוהר הקדוש
וכמפורש בזהר (ח"א קי"ז ע"א), שלפני ימות המשיח יהיה הגילוי דפנימיות התורה בריבוי מופלג: "בשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא כו' וסימנך בשנת שש מאות שנה לחיי נח גו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה גו'"(נח ז' יא), ובהמשך הענין שם (קי"ח, א. ): "כך יהא קריב ליומא משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא כו'".
כשם שהיצה"ר מתגבר, כך צריך להתגבר בלימוד הזוהר
וכמו שביאר הגאון רבי בונם מפשיסחא זצ"ל: "עתה בעקבתא דמשיחא יש להחזיק בדווקא בלימוד הנסתר. והדמיון – כמו שאנו רואים נר דולק וקודם שכבה, הוא מתחזק ביותר ושלהבת עולה יותר. כמו כן מקודם לא היה היצר הרע מתגבר כל כך, והיה די תורה בנגלה לתבלין לנגדו, אבל עתה קודם הגאולה, היצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם בלימוד תורת הנסתר".
לימוד הזוהר מקרב את הגאולה
זאת ועוד: הלימוד דפנימיות התורה מקרב את הגאולה ברחמים – כמבואר בזהר (ח"ג קכד: – ברע"מ), "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמים".
ר' חיים ויטאל אמר כבר לפני 400 שנה, שחסרון בלימוד הזוהר, גורם את אריכות הגלות
וכידוע מה שכתב קדוש האלקי רבנו חיים ויטאל זלה"ה בהקדמתו לשער ההקדמות, אודות גודל הנחיצות דלימוד פנימיות התורה, ועד שהעדר הלימוד דפנימיות התורה, היא הסיבה לאריכות קץ הגלות!
ואם דברים אלו נכתבו בזמנו של המרח"ו – הרי על אחת כמה וכמה כאשר נמצאים בימים אלו, ארבע מאות שנה לערך אחרי המרח"ו, ורואים ש"עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו"(לשון הכתוב – ירמיה ח, כ. ), הרי בודאי שהסיבה לכך היא – החסרון בלימוד פנימיות התורה.
כל הסימנים כבר התקיימו
כל הסימנים שהובאו בחז"ל אודות סוף זמן הגלות – נתקיימו כבר, ולדוגמא – הסימנים בענינים בלתי- רצויים שבסוף מסכת סוטה, "חוצפה יסגי, נערים פני זקנים ילבינו, בת קמה באמה כו'"- עניינים אלו נתקיימו כבר ובאופן של "הידור דהידור"! [חס וחלילה ללמד היפך הזכות על בני ישראל, אבל, לדאבוננו, כך הם פני הדברים!] וכמו כן הסימן ד"מלכיות מתגרות אלו באלו"[שעל זה אמרו חז"ל (ב"ר פמ"ב, ד.) "אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגליו של משיח"] – כפי שרואים בתקופה הכי אחרונה: וכן בנוגע לסימנים בעניינים טובים, ולדוגמא: "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח.) "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'", כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ כו'"(סנהדרין צח, א ובפרש"י), הסימן היחידי שלדאבוננו לא נתקיים עדיין הוא – מאמר הזהר (הנ"ל) ש"כד יהא קריב ליומא משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא"! – וכאמור – אם המרח"ו כתב בנוגע לזמנו, שהסיבה לאריכות הגלות, היא העדר הלימוד דפנימיות התורה, הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא עתה – ארבע מאות שנה אחרי זה!
מי שלא לומד זוהר, מאריך את גלות השכינה
ומאחר שהעדר הלימוד גורם כל זה ממילא מובן שגם המעטת הלימוד מאריך את הגלות ולא רק גלות בני ישראל אלא גם הענין דשכינתא בגלותא, וכשיתבונן כל אחד ואחד מאתנו שעל ידי מה שממעט בלימוד פנימיות התורה יהיה ח"ו שכינתא וכנסת ישראל ובמילא גם בני ישראל נשמות בגופים, על כל פנים רגע אחד יותר בהגלות וחשך כפול ומכופל הרי תסמר שערות ראשו האחריות המוטלת עליו, והעניינים שתלוי בלימוד פנימיות התורה וכל הקושיות שיש על זה, הרי ידוע הפתגם אשר היצר הרע אומן במלאכתו ובא לכל אחד ואחד לפי מהותו וישנם כאלו שבא אליהם לבוש במעיל משי, והבחינה בזה שאם הסברות מונעים העבודה בפועל הרי מקורם בצד דלעומת זה.
לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאד להגן ולהציל אותנו נגד כל רע
רבי יעקב צמח, בהקדמתו לעץ החיים – לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאד להגן ולהציל אותנו נגד כל רע, כי גילוי החכמה זאת עתה בדורות גרועות הוא. כדי שיהיה לנו מגן עתה לאחוז בלבב שלם לאבינו שבשמים. כי אותן דורות קודמים היו אנשי מעשה וחסידים והמעשים טובים היו מצילין אותן מפני המקטרגים. עתה רחוקים אנו משרש העליון כמו השמרים בתוך החביות. מי יגן עלינו אם לא קריאותנו בחכמה הזאת?
רחל מבכה על בניה, לפי שאינם עוסקים בחכמה זאת הממהרת את הקץ, ולזה אין משיח בא
רבי יעקב צמח, בהקדמתו לספר קול ברמה: רחל מבכה על בניה, לפי שאינם עוסקים בחכמה זאת הממהרת את הקץ, ולזה אין משיח בא שיאמר לה ה' אז מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה וכו' על בניה כי איננו, כלומר שכיוון שביאת המשיח תלויה בתשובה ובעסק הזוהר ובחכמת הקבלה, ואין בניה עוסקים בה כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה כי אין מדרש קבוע כראוי בכל עיר ועיר כמו שיש בעסק התלמוד, ולכן איננו, כי אין בניה מושכים וממהרים את המשיח. ואל תפן לקחת ראיה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים לעסוק בחכמה זו כי דברי חכמינו זכרונם לברכה במדרש ובזוהר נאמנים יותר מגדולי הדור הזה.
ספר הברית, חלק ב' מאמר יב' פרק ה' – נזר התורה היא חכמת הקבלה אשר רוב העולם פורשים ממנה באמרם במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות אתה שלח נא ידך ואחוז בזה אם אתה מסוגל לתורה הזאת ומנה לא תזוע, כי מי שלא טעם טעם חכמה זו לא ראה מאורות מימיו והולך בחושך ואוי להם לבריות מעלבונה של התורה הזאת. ומי שלא עסק בחכמת האמת ולא רצה ללמוד אותה בשעה שנשמתו רוצה לעלות בגן עדן דוחין אותה משם בבזיון. ואל תפן לקחת ראיה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים לעסוק בחכמה זו, כי דברי חכמינו זכרונם לברכה במדרש ובזוהר נאמנים יותר מגדולי הדור הזה. ונאמנה תדע אחי, כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי דורות הללו והימים האלה, כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים, לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים. – לא כן באלף השישי הזה שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימין ושמחה של מצוה ונחת רוח גדול, כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד בפרט כעת שנדפסו כל כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתימין באלף עזקין מימות עולם וכל דבריו דברי אלקים חיים על פי אליהו הנביא זכור לטוב וברשותו גלה מה שגלה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש.
ואני תמה מאד, על איזה חכמי הדור שאין להם ידיעה כלל, כי איך יכולים להתאפק מבלי לעסוק בחכמת האמת שהיא פנימיות התורה, והיא מוזר בפניהם עד שאינם יודעים מה שהיא מאומה. וכל ההתנצלות והתירוצים הרי אינם מספיקים כלל!
הקדמת לשם שבו ואחלמה- ואמרו במסכת אצילות בתחילתו, אליהו בן יוסף פתח "כתיב סוד ה' ליראיו, שאפילו אדם מישראל למד משנה, גמרא, ואין בו יראה – לחנם צלל במים אדירים וכל מה שטרח לחינם טרח. וכל מי שהוא ירא שמים, רודף אחר נסתרות, שהוא עיקר החכמה ודעת וכו', "כבוד אלוקים הסתר דבר", אימתי אתה עושה לאלוקים כבוד? – בשעה שאתה עוסק בנסתרות וכו' ע"ש. ואני תמה מאד, על איזה חכמי הדור שאין להם ידיעה כלל, כי איך יכולים להתאפק מבלי לעסוק בחכמת האמת שהיא פנימיות התורה והיא מוזר בפניהם, עד שאינם יודעים מה שהיא מאומה. וכל ההתנצלות והתירוצים הרי אינם מספיקים כלל כמ"ש (בעירובין נ"ה) "לא בשמים היא" שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ופשוט הוא שהכוונה היא על כל חלקי התורה, והחלק הנסתר עלתה על כולנה".
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשם הגר"א – אפילו הרשע הגדול ביותר יתבע, על שלא למד מעשה מרכבה!
וכתב נכדו מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל בשם הגר"א ז"ל, שאפילו האפיקורס הגדול שבישראל, יתבע למה לא למד ועסק במעשה מרכבה! (פירוש הגרי"ש זצ"ל לאבות).
אשריהם המשתדלים בחכמת הקבלה, לא כאותם הטפשים הפוטרים את עצמם מלימוד הקבלה מפני שלא מלאו כרסם בש"ס ופוסקים
מתוך הסכמה לספר איפה שלימה (פירוש לספר עץ חיים): אשריהם המשתדלים בחכמת הקבלה, לא כאותם הט,פשים הפוטרים את עצמם מלימוד הקבלה, מפני שלא מלאו כרסם בש"ס ופוסקים, אשאלה להם, למה לא יזכרו טענתם זו בשעה שפונים לדבר דברים בטלים הגוררים אחריהם לישנא בישא ולשה"ר שמחוייב לפרוש מהם גם מי שמלא כרסו בש"ס ופוסקים, אין זה כי אם שמזניחים את החכמה עצמה, שעל זה אמר אחד מן הגדולים: מי שמבטל בגלוי את הנסתר, חזקה שמבטל בסתר את הנגלה. לכן, אחים יקרים, חזקו ואמצו, הדבקו בקשורא דמלכא עלאה, התאחדו לעילא ולתתא בלמוד הקבלה, ואף אם אינו מוצא מי שילמדנו, יקרא בעצמו אעפ"י שהוא שוגא בה, כי מכל מלה ומלה נעשין אילנין רברבין וכו'
אפילו יש ביד האדם תורה ומעשים טובים, אם לא למד זוהר, יהיה בבושה גדולה בעולם הבא
ולא עוד, אלא שאפילו יש ביד האדם תורה ומעשים טובים, כתב בזוהר שיר השירים, שהנשמה כשתבוא לעולם העליון ולא עסקה בחכמה זו, תהיה בבושה גדולה מאד על כך שלא יודעת רזים עליונים, ומוציאין אותה מכל השערים העליונים. לכן ישתדל כל אדם ללמוד זוהר הקדוש 'בגין דלא יעול בכיסופא לעלמא דאתי.
מי שלא לומד זוהר, מחסר ממצוות תלמוד תורה
ורבינו יהודה פתייה זיע"א אומר בשם רבי חיים וויטאל זי"ע שכתב בִּתְחִלַּת שַׁעַר הַמִּצְווֹת: וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, הֲרֵי חִסֵּר מִצְוָה אֶחָד שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּשְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיִּטְרַח בְּד' בְּחִינוֹת שֶׁל הַפַּרְדֵ"ס הַנִּזְכַּר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. ועוד אמר הרב יהודה פתייה זי"ע שעוד בשעת הלויה כאשר בוכים עליו, יתכן שכבר חזר לעולם הזה בגלגול, השם ירחם.
מי שלא לומד זוהר, טוב לו שלא נברא
הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבֵּינוּ יַעֲקֹב אַבּוּחַצִירָא זצוקללה"ה (בְּסִפְרוֹ גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ דַּף קפ"ה) אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הַקָּדוֹשׁ: דְּמִי שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרַת אֱמֶת שֶׁהֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא דִּבְלֹא זֶה, אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ, וַעֲבוֹדָתוֹ.
מי שביכולתו ללמוד זוהר ונמנע מזה עונשו גדול, והגאולה מתעכבת בגללו
ונמצינו למדים שמי שהיה יכול ללמוד בתורת הסוד ולא למד ענוש יענש על כך. ומעכב את הגאולה! (זוה"ק תיקון ל' תיקון מ"ג וכן כתב הגר"א ז"ל, ועיין עוד במדרש משלי פ"י). – ועל זה צווח ככרוכיא בספר מזכה הרבים: מה יעזור לנו, אם אנחנו רוצים להגאל, אבל לא פועלים בשביל לקרב את הגאולה? ומהו קירוב הגאולה? תשובה שלמה קדושה וטהרה (קדושת האדם כולל כשרות המאכלות באמת [וכידוע שיש מכשול גדול בענין זה ואפילו בהכשר "מהודר"] ההתנהגות והלבוש התרחקות מדרכי הגויים וכו'); ולימוד הזוהר הקדוש! עכ"ד.
בזמן הזה יש מחסור בתלמידי חכמים שיעזרו למשה רבינו בגלות
ואמרו בזוהר (בראשית דף כ"ח ע"א) בלה"ק: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַהֲרֵי מִי נָתַן מַעֲשֶׂה שֶׁל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל וּבְמֹשֶׁה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ כָּךְ? וְכִי לֹא לָמַדְתָּ (ישעיה מו) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית!? אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי. וְלָכֵן מֹשֶׁה לֹא מֵת, וְהוּא נִקְרָא אָדָם, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן נֶאֱמַר בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב), "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ". וּמֹשֶׁה הוּא בִדְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וביאר במקדש מלך: וממשיך רבי שמעון בר יוחאי לבאר, שהבחינה של משה רבינו אינה זזה מן השכינה בגלות, ועל זה נאמר בגלות האחרונה, שהקדוש ברוך הוא לא מצא תלמידי חכמים שיהיו עזר למשה בגלות, אלא כולם נחשבים כאלו הם כנגדו, לפי שאינם עוסקים בסודות התורה, לסייע לתיקון השכינה. ונאמר בו, ולאדם לא מצא עזר כנגדו, פירוש לא מצא הקדוש ברוך הוא מי שיעזור לזעיר אנפין, להוציא את שכינתו מן הגלות. וכעי"ז כתב רבינו הגר"א ז"ל בביאורו.
מי שלא לומד זוהר הקדוש מחריב את העולם
בתיקוני הזהר (תיקון ל' נתיב תנינא) כתוב על אלו "דלא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה"(שלא רוצים לעסוק בחכמת הקבלה) "אוי להם שגורמים עניות, חרב, ביזה, והרג ואבדון בעולם", עכ"ל, וזאת מובן על פי הגמרא (שבת פ"ח. ובע"ז ג. ) "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלים את תורתי מוטב (אתן מתקיימין) ואם לאו, אני אחזיר אתכם ל"תוהו ובוהו", דכתיב "משמים השמעת דין"- מתן תורה – "ארץ יראה"- בתחילה, שמא לא יקבלו ישראל התורה ותחזור הארץ לתוהו ובוהו – "ולבסוף"- כשקבלוה בנעשה ונשמע – "שקטה", כלומר, כשהבטיחו "נעשה ונשמע", אז שקטה, על זה אפשר לשאול, אם כתוב "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", הרי כבר שמעו, א"כ מה האמירה "ונשמע"? אלא, שמיעה מלשון סברא, להבין "מדוע", כי תורה שבכתב אומרת לנו "מה"לעשות, תורה שבעל פה אומרת לנו "איך"לעשות, והזהר הקדוש מסביר לנו "למה"לעשות, וההוכחה היא, שבפרשת כי תבוא מובאת התוכחה, ובסוף הפרשה כתוב "למען תשכילו את כל אשר תעשון", כלומר, קיבלתם עונשים, עכשיו תתקנו מה שלא עשיתם קודם, "תשכילו"ב"שכל"תבינו מה שאתם עושים, וכדברי הגר"א לעיל,
טוב שלא נברא בעולם ולא ילמד לא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה
ובתיקוני הזהר (תיקון מ"ג) על פי כסא מלך, כתוב, וכך מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה, מתורה שבעל פה ומתורה שבכתב, ואומרים שיש רק פשט בתורה ובתלמוד, וגורם שלא ילמדו הקבלה "אוי לו טוב היה שלא הי- ה נברא בעולם ולא ילמד לא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה, שנחשב לו שמחזיר העולם לתוהו ובוהו, וגורם עניות בעולם ואורך הגלות"ומסביר, אם לומד תורה שבכתב ותורה שבעל פה ולא לומד קבלה, פוגם בלימודו ומחזיר העולם ליסוד שבירת הכלים שמגביר הקליפות ואם היה – עם הארץ, לפחות לא פוגם כל כך, ממנו יוודע גודל החיוב וגודל השכר למי שלומד הקבלה, כי לימוד הזהר בגירסא בעלמא, בונה עולמות וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר אחד, יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה, אלא ודאי לימודו כל השנה אינו כלום, אם אין מעטרו בלימוד הקבלה, אם יתקן גלגולו וישוב ללמוד קבלה, תחזור הארץ להיות מרוצה, עכ"ל. – ולאור הנ"ל ישאל השואל, מתי ובאיזה גיל צריך להתחיל ללמוד את הזהר הקדוש, לכן אציג את דברי חז"ל הברורים, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, וכדלהלן: במסכת קידושין (דף ל. ): אומרת הגמרא לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד, שואלת הגמרא, מי יודע כמה חיי? מתרצת הגמרא לא צריכא, ליומי. על זה אומר רש"י הקדוש, "ליומי"לחלק את ימי השבוע, מקשה עליו התוס', גם על זה אפשר לשאול "מי יודע כמה חיי, ומשיב התוס', בכל יום ויום עצמו ישלש, ולפי זה, הרי חובת כל אחד ללמוד זוה"ק, – כמובטח "עתידא חכמתא דא לאתגליא לסוף יומיא", ממתי ובאיזה גיל יכול להתחיל, על זה אפשר לשאול את שאלת הגמרא "מי יודע כמה חיי"וממילא חובת כל אחד הלומד תורה, להשלים ה"פרד"ס"בכל יום. – השל"ה הקדוש בפרק בעשרה מאמרות כותב בזה"ל: אחר שתמלאו כריסכם מתלמוד ופוסקים "בכל יום ויום"אזי אחר כך תבררו חלק יפה מהיום ותדבקו בלימוד זו החכמה בתוספת קדושה ודביקות גדול בו יתברך ויתברך, עכ"ל.
כשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם ידעו סודות החכמה
בזהר הקדוש (וירא קי"ח ובהסולם סעיף ק"ס) כתוב, וז"ל: וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ובאותו זמן תגלה לכל, עכ"ל. – בהוספה לספר יסוד יוסף פ' י"ג כתוב דההגבלות על לימוד הקבלה כגון שילמד מפי מקובל ולא מפי כתבים וכו' זה לא נאמר על לימוד ספר הזהר עיי"ש, וכן אמר הגה"צ רבי שלמה בלוך זצ"ל משם רבו החפץ חיים זצ"ל"שעל לימוד ספר הזהר, אין שום הגבלה, כי רובו מדרש, והיה החפץ חיים מעורר לכולם שילמדו כל שבת את הזהר של אותה פרשה, ואפילו לבחורים, עכ"ל. – הגה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע בספרו נוצר חסד (על פרקי אבות פ"ד מ"כ) כותב, וז"ל: וכן יש הרבה שוטים שבורחים מללמוד רזין של מרן האר"י וספר הזהר אשר הם חיינו, ממש, חיות אדם הישראלי תלוי בספר הזהר, ולו עמי שומע לי בדור הרע הזה שהמינות גובר, היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים ספר הזהר והתיקונים להגות בו, והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו. – בספר אבן שלמה פר"ח סע' כ"ז מהגר"א מוילנא זי"ע כתוב וז"ל: פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף שהוא הנפש והחיצוניות לחיצוניות הגוף "והעוסקים ב"סוד"אין יצה"ר יכול להתגרות בהם"עכ"ל. וניתן מכאן להסיק שזה תלוי (כהנ"ל) בהקדמת יראת חטאו, לחכמתו.
לפני ביאת המשיח יהיה צירוף גדול
ובעניין ביאת משיח בב"א, רציתי לצטט את הכתוב בזוה"ק פרשת נשא (קכ"ד. ) שבגאולה האחרונה יהי- ה כביציאת מצרים (ככתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות) שכתוב שם "וחמשים"עלו בני ישראל מארץ מצרים, – ודורשים חז"ל, במדרש ובמכילתא וכן ברש"י על הפסוק "וימרו בי"(יחזקאל כ' פסוק ח') שרובם של ישראל מתו בג' ימי אפילה, ואלה שעלו היו רק "אחד מחמישים או אחד מחמש מאות"!!! – וכן ממשיך הזוה"ק ואומר שעם ישראל יחולק כבמתן תורה, "אלו שנאחזו בעץ החיים שהוא ה"זוה"ק"יזכו ויכנסו להיכל המשיח, ואלו שלא למדו הזו"ה"ק וירצו עכשיו להכנס, עליהם נאמר כי סקול יסקל או ירה יירה", ועל זה אשאל אותך, באיזו קטיגורי- ה אתה רוצה להמצא??
מעשה שהיה עם סבי הקדוש כ"ק מרן בעל הסולם נשמת האריז"ל לפני השואה
אם תשאל, מדוע אני פועל כה רבות להפצת לימוד הזוה"ק ואחרים לא? אשיב לך: אני חש זאת כחובה מוסרית משום מעשה שהי- ה עם סבי הקדוש, כי בשנים תרע"ז – תרע"ט (1917 –1919 למנינם) לאחר מלחמת העולם הראשונה, רץ כ"ק סבי הגה"ק בעל "הסולם"זי"ע ופנה לגדולי ישראל באירופה והתחנן בפניהם שיורו לתלמידיהם וחסידיהם ללמוד הזוה"ק והוכיח הנכתב בספה"ק על החיוב בלימוד הזוה"ק, אך לצערנו דחו תחנוניו בתירוצים למיניהן, בשנת תרע"ט (1919) צעק סבי הקדוש שנגזרה הגזירה בשמים!!! ונותנים לנו 20 שנה לברוח לארץ ישראל, ששם לא יהי- ה חורבן!!! כששמעו זאת, החלו לכנות את סבי הקדוש "ציוני"ומאחר שראה שכ"ציוני"(לכאורה ) אין לו יותר שום השפעה על עידוד לימוד הזוה"ק, החליט לעלות לארץ ישראל, ועשה זאת בשנת תרפ"א (1921)!!! ולצערנו פרצה שואת הגרמנים ימ"ש בשנת תרצ"ט (1939) בדיוק 20 שנה משנת תרע"ט (1919)!!! לצערי, עשרות רבות של יהודים, יוצאי השואה, סיפרו לי זאת לפני למעלה מ- 40 שנה ואמרו לי "כמה סבא שלך צדק וחבל שלא שמעו לו"!!! (בטוחני שיש אלפים, ששמעו מציאות זו מאבותיהם ויודעים האמת), וכיון שעדיין לא נשתנתה הגישה ללימוד הזהר הקדוש, חוששני שוב מדבריו הקדוש, ואיני רוצה שההסטורי- ה תחזור ח"ו על עצמה ושוב יאמרו "כמה שהוא צדק"!!! וד"ל
עד כאן המכתב שקיבלת!
רב שאינו מאמין: נכון קיבלתי את זה וגמרנו.
בית דין: לא מקובל בבית דין, ותלך תיכף לגהינם.
וכמבואר בירושלמי (חגיגה דף ו): "א"ר חייה בר בא, אותי עזבו אוותרה, שמא את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו, השאור [האור] שבה היה מקרבן אצלי [מחזירן למוטב]".
וביאר הרב דוד בן נפתלי הירש פרנקל בעל המחבר פירוש "קרבן העדה" על התלמוד הירושלמי (ד"ה השאור שבה): "פירוש, רמז לסודות התורה".
וביאר מרן בעל הסולם זצ"ל (בהקדמתו לספר תלמוד עשר ספירות על פי רבינו חיים ויטאל בשער ההקדמות) ולפיכך, מייעץ לו, שיניח את ידו הימנו ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה קשה וכבד מאד לכל אדם, לכוין דעתו ולבו לה' יתברך בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה, ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו, ואיך יוכל לזכור עוד בשעת הלימוד בה' יתברך, כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים הם חס ושלום אינם יכולים לבא אצלו עם הכוונה לה' יתברך בבת אחת, ולכן מיעצו לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקדוש ברוך הוא, ואז כמובן יוכל לכוין דעתו ולבו לה' יתברך בשעת לימוד בלי טורח, ואפילו הוא קשה העיון ביותר, כי העיון בנושאים של החכמה וה' יתברך, הם אחד, וזה פשוט מאד.
[1]
[ב] מוות קליני הוא מצב שבו מפסיק הלב לפעום ולספק דם וחמצן למוח. הפסקת זרימת הדם למוח מביאה לאובדן הכרה בתוך שניות ספורות ולהשבתת התקשורת העצבית במערכת העצבים המרכזית בתוך כחצי דקה. שרשרת תהליכים הרסניים בתא העצב גורמים להרס תאי המוח, גם אם תחודש זרימת הדם למוח בלתי אפשרי למנוע מצב של מוות מוחי תוך מספר דקות
על פי סקר סטיסטי ענק ומקיף של מכון "גאלופ" בארה"ב, כשמונה מליון אמריקנים שבו לחיים לאחר שמתו מוות קליני. בעולם כולו מוערך מספר האנשים אשר שבו לחיים לאחר מוות קליני בכשלושים מליון איש. אנשי מדע רופאים ופסיכיאטרים שחקרו במשך שנים ארוכות חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים, וחזרו אחר-כך לחיים מצאו קווים משותפים בסיפוריהם המעידים, לדבריהם, כי המוות אינו חידלון. ד"ר ריימונד א. מודי, רופא מפורסם ובכיר מומחה לפסיכיאטריה ובעל תואר בפילוסופיה מאוניברסיטת ווירג'יניה מביא בספרו "חיים לאחר החיים" שיצא לאור לאחרונה, עדויות של אנשים ש"ראו את המוות"; חולים קשים או פצועי-תאונה שהוכרזו מתים אך נשארו בחיים כ"ניסים רפואיים". – הם מספרים על ניסיונם בוואריאציות שונות, אך אלמנטים מסויימים מרגעי הפטירה חוזרים בכל הסיפורים: מנהרה אפילה, אור גדול וחזק, פגישה עם "ישות" שופעת אהבה ללא קץ. הישות דברה עמם בדרך של העברת מחשבות. הם ראו את כל קרוביהם וידידיהם שנפטרו לפניהם באים לקראתם, הם ראו סרט חי ואמיתי מחייהם, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, היו מסוגלים לראות ולשמוע את כל הנעשה סביב גופם הגשמי שעזבו למטה.
[ג] וזה לשון הגה"צ רבי יוחנן באנון [שליט"א] זצ"ל שכתב לתלמידיו:
ב' אלול תשע"ב – (חודש לפני המוות קליני)
פרסום נס עד לפני שבועיים היה לי אבחון של שינוי במבנה עצמות הרגליים, ודלקות המחייבות אשפוז וניתוחים, אני דחיתי הכל כדי להגיע למפגש קבוצת עץ החיים – כפי שלמדתי ממורי ורבי, תורה ואחדות קדושה דוחה הכל, וכך נעשה ונפגשנו, והתרנו קללות ונדרים ופגעים, היום הלכתי להתאשפז ולעבור את כל מה שתוכנן, לאחר סדרת בדיקות הוברר = כי אין דלקת בכלל, עצמות הרגליים במקומן, אין צורך באשפוז, יש רק בעיית איזון סכרת..ישתבח הבורא על נס גלוי זה בזכות התורה הקדושה, בזכותכם חברי וידידי נפשי קבוצת עץ החיים – שהרי עץ החיים מחייה את הכל…תודה בורא עולם שמאפשר לי להמשיך ולהפיץ דברי התורה והזוהר הקדוש …..בעל השכר ישלם שכרכם.
י"ט אייר תשע"ג [אחרי המוות קליני]
שבעה ימי שבתא – שבעה חודשים בדיוק שהייתי מאושפז, טיפול נמרץ (מוות קליני 3 דקות), טיפול מוגבר, חוסר חמצן,התקפת סכרת תקפה גרמה נזקים ונעלמה, התרופפות שתלי הברזלים ברגליים, ועוד בישין מרעין, שיתוק חלק תחתון של הגוף, בלבול והזיות, רצון למות (ח"ו), 4 חודשים ראשונים לא ידעתי מי אני, ללא זכרון, חלקיכם ביקר אותי וראו את מצבי, עד להתעוררות הרצון להשתקם, עברתי לבית לוינשטין, שם פגשתי מלאכי השם יתברך בדמות רו…פאים, אחיות ואחים, שליחי השם שהצילו את חיי…ממש…אט אט מכסא גלגלים, פצעי לחץ איומים, אסטמה קשה, כאבי תופת, לשיקום פלאי, ניסי נסים, השתחררתי מבית החולים שבוע שעבר, עדיין בשלבי שיקום גופני ונפשי, התגעגעתי אליכם, אוהב אתכם, לאט אט אשוב לאיתני, לימוד הזוהר הקדוש, אין לי איך לומר תודה לכולכם כל אחד כפי מעלתו, בעל השכר ישלם לכם את שכרכם. באהבה רבה יוחנן באנון
קול קורא!
לכל הרבנים ולכל עם ישראל
ספר "אור הזוהר"
ליקוט מאלף גדולי ישראל
על מעלת וחיוב לימוד הזוהר הקדוש
הורידו למחשב ולימדו ב"אוצר הזוהר הקדוש"
בלחיצת כפתור
תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
אוצר הזוהר הגדול – 3426 ספרים ומאמרים על כל מקצועות התורה להורדה בחינם לחצו כאן רק 640 מגה
|
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג
אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא
| אוצר חכמת הזוהר 3 105-144 | הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר"
ספר "זוהר תהילים" – הורידו ולימדו | זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"
גילוי דעת- אין בזה משום היתר לגלוש בכל מכשיר עם אינטרנט ללא סינון
הצטרפו היום ללימוד הזוהר היומי בלחיצה אחת
הורידו את האפליקציה הכשרה של לימוד הזוהר בחינם
פסק האדמו"ר מהאלמין נשיא מפעל הזוהר העולמי
מחברם של יותר מאלף ספרים:
מי הם האחראים על כל האסונות?
כל רב וראש ישיבה שאומר לאנשים נשים וטף לא ללמוד זוהר הקדוש בלשון הקודש דעו לכם! שהוא ערב רב וקליפת עמלק, והוא רוצח נפשות, ועל כל היתומים ואלמנות הוא אשם.
כך פוסק רבי שמעון בר יוחאי בתיקון ל' ומ"ג. והוא בחרם חמור של 153 גדולי ישראל משנת תרע"ד הוא פסול לעדות ולצרפו למנין ולכל דבר שבקדושה, ואסור לשמוע ממנו דברי תורה ולא שום פסק הלכה!!! ומי שסומך עליו בהלכה עובר על החרם של 153 גדולי ישראל! ראה ספר "כח הזוהר" חלק ז' ו26 ספרי הערב רב והמסתעף.
לקבלת ספרי זוהר בחינם 0527651911
הַלּוֹמֵד דף אחד בזוהר הקדוש – מֵבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם
שְׂכַר הַגָּדוֹל שֶׁמְּקַבֵּל כָּל אֶחָד בְּהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ עִם מִלְיוֹן הַיְהוּדִים לוֹמְדֵי הַתִּקּוּן הַזֶּה, הוּא כָּךְ:
א. כָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ סֻכַּת הָרַשְׁבִּ”י הַמֵּגֵן הָרָאשִׁי וְהָאֲמִתִּי לְכָל הַדּוֹר כֻּלּוֹ, כַּנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ק”מ ח’) “סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק”. וְאָמְרוּ חז”ל (יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת דַּף ח’), בְּיוֹם נָשֶׁק זֶהוּ יוֹם בֹּא גּוֹג. – ב. יְהוּדִים זִכְרוּ!!! כְּמוֹ נֹחַ בִּשְׁעָתוֹ עַכְשָׁו הַתֵּבָה פְּתוּחָה וְכֻלָּם יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס, נָא לְהִזְדָּרֵז לִפְנֵי הַמַּבּוּל. שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא תֵּבַת נֹחַ הַמַּצִילָה שֶׁל הַדּוֹר. – ג. כָּל הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יקַבֵּל שָׂכָר עָצוּם כְּנֶגֶד כֻּלָּם כַּמְּבֹאָר לְהַלָּן. – ד. כָּל אֶחָד יִרְאֶה לְקַיֵּם מַאֲמָר חֲזַ”ל, גָּדוֹל הַמְּעָשֶׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד, וִיקַבֵּל כַּמָּה חוֹבְרוֹת שֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּק בְּחִנָּם, כְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה וִיחַלֵּק סִפְרֵי זוֹהַר בְּחִינָם לַחֲבֵרָיו וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּכְאִלּוּ בְּרָאָם כַּמְּבֹאָר בְּזוֹהַר (תְּרוּמָה קכ”ח:) וּבְסֵפֶר חֲסִידִים ובגר”א, וְעוֹד.
סוֹד הַמָשִׁיחַ לדף זוהר ביום לָתֶת כְּלֵי נֶשֶׁק וְעֶרְכַּת מָגֵן לְכָל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, לְהַצְלָחַת עַם יִשְׂרָאֵל לְעִלּוּי שְׁכִינַת עוּזֵּנוּ, וּלְהִיגָלוֹת כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵנוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בְּהִגָּלוֹת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
וְכָל הַמִּשְׁתַּתֵּף בלימוד הקדוש הַזֶה של דף היומי של זוהר תורה מְקַבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם שְׂכַר כְּאִילוּ לָמַד 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר הַקָּדוֹשׁ,
הַמְעוּנְיָן לְהִשְׁתַּתֵּף וְלִזְכּוֹת לִזְכֻיּוֹת עֲצוּמוֹת "עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ” – טֶל:0527-651911.
כל אחד מישראל שילמד/יקרא, ביחד שבטי ישראל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים מְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל כָּל מִלְיוֹן לוֹמְדֵי הזוהר הקדוש (שד"ח, וְעוֹד). בִּזְמַן לִמּוּד דקה אחת נוחל עלום הבא וטועם טעם גן עדן עוד כאן בעולם הזה.
לימוד דף אחד מתיקוני זוהר שווה 10 דפי זוהר (הגר"א), וְכָל אֶחָד שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף בַּחֲבוּרַת הלימוד הקדוש הזה [שיוצא במליון עותקים בס"ד] יֵשׁ לוֹ שְׂכַר מיליון לומדי הדף הזה שהם 10 מיליון דפי זוהר (שד"ח), וּמוּכְפַל בְּסַךְ הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּדִבְרֵי הַבְּאֵר מַיִם חַיִּים (פ' תְּרוּמָה כ"י), כלומר 10 מליון כפול מליון = כפול 15 מליון יהודים שיש בעולם (ספר חסידים) =1.5E+20(1,500,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר, וְעוֹד כָּפוּל 1000 הֵם מְזַכֵּי הָרַבִּים הַסּוֹעֲדִים אֶת הַשְּׁכִינָה וְנִקְרָאִים שָׂרֵי נַפְתָּלִי (מד"ר שיה"ש פָּרָשָׁה ח' פִּסְקָה טז, זֹהַר ח"ב דף קכ.), 1.5E+23(1,500,000,000,000,000,000,000,000) וּבְמִנְיַן עוֹד כָּפוּל אֶלֶף שבכל עשרה השכינה שורה ומה שנותנים משמים באלף נותנים (זוֹהַ"ק וַיֵּצֵא), = 1.5E+26= (1,500,000,000,000,000,000,000,000,000) דפי זוהר!!! [הַהֶסְבֵּר עַל הַחֶשְׁבּוֹן הַנַּ"ל רְאֵה בְּכֹחַ הַזוֹהַר חלקים 1-7]. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים כָּתַב שֶׁכָּל הַשָּׂכָר בַּאֲלָפִים שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם זֶה בְּאֹפֶן רָגִיל, אֲבָל הַצַּדִּיקִים לוֹמְדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הַדְּבֵקִים בְּתוֹרַת הַסּוֹד תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ”י, עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס”ד ג’) “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ”, וְאֵין קֵץ לִשְׂכָרָם, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה שֶׁיּוּכַל לְשַׁעֵר זֹאת… (וְעַיֵּן כּוֹחַ הַזּוֹהַר חֲלָקִים א-ז, שִׂמְחַת הָרַשְׁבִּ”י, וְעוֹד).
האזינו לפסק כ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א. מיהם הערב רב שבדורנו המעכבים את גאולת השכינה ועם ישראל
איך זוכים לתפילין ומזוזות ולכתובה כשרה?
ספר "אור הזוהר" ליקוט מאלף גדולי ישראל על מעלת וחיות לימוד ספר הזוהר הקדוש
|
לקבלת ספרי הזוהר,סטים לבתי מדרשים, חוברות ועלונים בחינם "מפעל הזוהר העולמי"
052-717913
052-7651911
Walla! Mail – Get your free unlimited mail today
Walla! Mail – Get your free unlimited mail today
Walla! Mail – Get your free unlimited mail today