ב"ה
אור הזוהר 427 חודש הגאולה ניסן תשע"ד
קול קורא חוצב להבות אש
שאלה להאדמו"ר מהאלמין שליט"א:
למה כבודו כותב באופן כל כך חמור נגד ראשי ישיבות ואדמור"ים שהם ערב רב? למה לא רואים ששאר גדולי ישראל יצאן בחרב ובחנית כמו שכובו יוצא?
תשובה:
בספר קול התור לרבי הלל ריבלין משקלוב שחיבר על-פי תורת רבו הגר"א, (פרק ב' פסקה צ"ח הובא במבוא לספר הקדוש גליא רזא מהמקובל גאון עולם רבי אברהם תלמיד האריז"ל), כתב שאחד מתפקידי משיח בן אפרים פענח רזא, – ללמד לדור סודות התורה, ובכך הוא לוחם נגד העמלק והערב שבדור, [סמ"ך ו"ו דל"ת (כלומר מילוי אותיות סוד) בגמטריה משיח בן יוסף].
שלמה המלך ע"ה היה נוהג לדרוש קהלת בבית המקדש, ושם קהלת (פרק ד') כתיב, ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם וכו', עיי"ש.
וזה הפסוק מתאים לתקופתינו שנתגברה קליפה הטמאה של ערב רב ועמלקים, על כן כאב מאוד הדבר הזה ונוגע בנפשינו כי צריך להרעיש עולמות, עד שיגיע הדבר לאזני כל אחד מישראל שיעשו תשובה וילמדו זוהר הקדוש.
ע"כ אנו צריכים להזהיר את העם ולבער את הרע מישראל ככתוב בתוה"ק ובערת הרעה מישראל, וכמו שכתוב בספה"ק שבט מוסר פרק כ', וזל"ק: יהא אדם זהיר לראות תמיד לרדוף אחר חברו להחזירו למוטב, כמו שכתב בזוהר (תרומה קכח, ב – קכט, א) דאלמלי הוו ידעי עלמא כמה שכרו גדול, היו רודפים אחריו תמיד כמי שרודף אחר כסף וזהב. ובפרט בעבירה המפורסמת בין המון העם, בעונותינו הרבים, בעבירות המפורסמות בתורה, הירא והחרד לדבר ה' לקנאות קנאת ה' צבאות, לפקח על אותם אנשים להדריכם בדרך ישרה, וגם להודיעם עונש העבירה כמה ענשו גדול מאוד – אולי ואולי יתנו מקום לדבר להרהר תשובה בלבם, ולסור מדרכם הרעה. "והחי יתן אל לבו" (קהלת ז, ב): הלוא סוף האדם למות (ברכות יז, א), ומי יודע מה ילד יום (ע"פ משלי כז, א), והכל לפי החשבון (אבות ד, כב) גם רוב המוני העם מניחים תפלין על המצח ולא על המוח, וצריך אזהרה גדולה על זה, ולא יזידון עוד, עכל"ק. (ועיין עוד בס' תיקון הברית בראשית, בית הרשב"י על תיקון הברית דיניו ומנהגיו, חל' בראשית שמות, ובס' תיקון פגם הברית ח"א, וספר קדושת הברית, עיי"ש).
ובפרט שע"י התעוררות נגיע לכל העולם כולו, וחיוב התוכחה הוא גם לעיר אחרת כמש"כ בתוכחת חיים (בחוקתי), וז"ל: איכא חיוב הוכחה לחכמי הדור גם לעיר אחרת, כמו שכתב בשו"ת מהר"ם מינץ (סימן צח), וכן כתב הרשב"א (חלק ג, תיא) ובשו"ת מהרא"מ (חלק א, מה) בשם התשובה שבספר כלבו (סימן קמב), ובשו"ת בשמים ראש (פא) [וכ"כ הצה"ק ר' הלל מקאלמייא זי"ע בספריו משכיל אל דל הרבה פעמים].
למה החיוב למחות על כל אחד מישראל
חז"ל הפליגו מאוד בעונש מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, עד כדי כך שהוא כאילו הוא עצמו חטא באותו עון, ונתפס ונענש על העון של הזולת באם לא מיחה בו.
דרגות המחאה תלויות לפי גודל כח ההשפעה שיש ביד המוחה, וכל שסמכותו יותר גדולה ודבריו נשמעין יותר כן הוא גודל חלקו בעוונות הזולת, ותולין בו כאילו עשאם ונתפס ונענש על יותר אנשים החוטאים. כלומר מי שיש בידו רק למחות באנשי ביתו זוקפין עליו רק עוונות אנשי ביתו, מי שיש בידו למחות באנשי חצירו, זוקפין עליו עוונות של יותר אנשים דהיינו גם של אנשי חצירו, ומי שיש סיפק בידו למחות על אנשי שכונתו נתפס על אנשי שכונתו, וכן הלאה, עד שמי שבידו למחות על כל העולם נתפס על עוונות של כל אנשי העולם.
על כל פנים כל אחד ואחד מישראל נצטווה בחיוב המחאה למחות כשרואה או יודע שהזולת עובר עבירה, ואין להפטר ממנה עד שיצא ידי חובת מחאה, ואין מי שיכול לומר שמילא חובתו לקיים מצוה מחאה.
ונעתיק כמה מאמרי חז"ל על "מי שבידו למחות ואינו מוחה בעבירה נקראת על שמו – ונענש עליה כאילו עשאה בעצמו"
במסכת שבת (נד:) פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת [בשבת] ברצועה בין קרניה שלא ברצון חכמים. וחדא פרה הויא ליה? והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא?, תנא לא שלו היתה, אלא של שכינתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו.
בסנהדרין (כז:) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה, התם שהיה בידם למחות ולא מיחו אפילו על צדקיהו נאמר ויעש הרע בעיני ה', מפני שהיה בידו למחות ולא מיחה
בסנהדרין (קג.) בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתהו ובהו בשביל דורו של צדקיהו, נסתכל בצדקיהו ונתקררה דעתו, בצדקיהו נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה', שהיה בידו למחות ולא מיחה עכ"ל.
בשבועות (דף ל"ט ע"א) וז"ל: ונקה לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב "וכשלו איש באחיו" איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, התם שיש בידם למחות ולא מיחו עכ"ל הגמ'.
במסכת ע"ז (דף ד' ע"א) אמר ר' אבא בר כהנא מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע. בצדיק שאינו גמור אבל צדיק גמור לא, והכתיב וממקדשי תחלו, ותני ר' יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה מאלף ועד תיו, התם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוי להו כצדיקים שאינם גמורים עכ"ל.
ברש"י סוטה (מא:) על ידי מניעת מחאה לומדים הכשרים לעשות כמעשה הרשעים (ונעשה כעין מנהג ישראל תורה) נמצא שענש עוברי עברות המחריבין על חשבון הרבנים שמונעין המחאה
ראה מש"כ החינוך בענין חיוב המחאה: מי שבידו למחות ולא מיחה נתפס על חטאו, וזה דבר ברור מדברי רבותינו גם מן הכתוב וכו' והעובר עליה ולא הוכיח בטל עשה, ועוד שהוא מכת הרשעים שעושין כן. (חנוך מצוה רלט, ועין עוד בשל"ה תחלת ספרו). והוא הלכה פסוקה ברמב"ם, וז"ל: וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם. (רמב"ם פרק ו' מהלכות דעות הלכה ז). וכן פסק הרמ"א: חייב אדם למחות בעוברי עברה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון. (רמ"א ביורה דעה סימן שלד סעיף מח). ובזהר הקדוש, (חלק א, דף רלט:), וזל"ק: מי שרואה עוברי עברה ואינו מוחה עובר בשלשה לאוין.
בחובת הלבבות בהקדמה, ובמעם לועז קהלת כתבו: ויש מהראשונים שאמרו (סמ"ק, שערי יצחק) מצות עשה לאהוב את התוכחה, שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. ומצות לא תעשה שלא לשנוא את התוכחה, שנאמר וערפכם לא תקשו עוד, והוא מן המצות שאין להם שיעור.
בילקוט שמעוני (בראשית – פרק ו – רמז מח): "נח היה מוחה בדור המבול לכך נקרא איש צדיק" וז"ל: איש כל מקום שנאמר איש צדיק מומחה שכל ק"כ שנה היה נוטע ארזים וקוצצן אמרין ליה למה כדין אמר להן כך אמר לי מרי עלמא דהוא מייתי מבולא על עלמא. אמרין אי אתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא. וכו', תמים כל מי שנאמר בו תמים השלים שנותיו למדת שבוע. היה כל מי שנאמר בו היה מתחלתו ועד סופו הוא צדיק התיבון ליה והכתיב אחד היה אברהם א"ל אף היא לא תברא דרבי חנינא ורבי יוחנן תרווייהו אמרי בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו. ריש לקיש אמר בן ג' שנים שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עק"ב ומה אני מקיים היה שהיה מתוקן להדריך את כל העולם כולו בתשובה. הן האדם היה מתוקן למיתה והנחש היה מתוקן לפורענות קין היה מתוקן לגלות משה היה מתוקן לגואל מרדכי היה מתוקן לגאולה איוב היה מתוקן ליסורין נח היה מתוקן לנס. ר' לוי ורבנן ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, עכ"ל.
בילקוט שמעוני איוב – פרק יב – המשך רמז תתקו וז"ל: לפיד בוז לעשתות שאנן. אמר רבא מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואומר להם דברים קשים כלפידים והן מבזין אותו ואומרים לו זקן תיבה זו למה, א"ל הקב"ה מביא עליכם מבול, א"ל מבול של מה, וכו'.
במדרש רבה (בראשית פרשה ל פסקה ז') איש כל מקום שנאמר איש צדיק ומומחה… הה"ד (איוב יב) לפיד בוז… א"ר אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח, תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה בוז שהיו מבזים עליו וקרו ליה ביזיא סבא.
החיד"א בחומת אנך (פרשת נח), הרבה כשרים היו בדור המבול ונמחו – מפני שלא מיחו, וז"ל: מה שכתוב בתנחומא ראה, דהרבה כשרים היו בדור כמו נח ונמחו עם הדור, הטעם שנמחו אותם הכשרים משום שלא מחו, מה שאין כן נח שמחה בהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בבראשית רבה על הכתוב שנאו בשער מוכיח.
ומה נוראים דברי המדרש רבה איכה – עה"כ ויצא מבת ציון, וזל"ק: היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא תבא שעה ואני עושה לכם כן, עכ"ל.
ובאדר"נ (פכ"ט) וז"ל: מפני מה מתים תלמידי חכמים בלא זמנם מפני שהם בוזים בעצמם שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים, עכ"ל.
החפץ חיים במכתבים מכתב כ"ה כותב וז"ל: כי כל תלמיד חכם בגדר צופה, במקום נביא להוכיח לעם דרך ד' וח"ו אם מתרשל בזה עונו גדול למאד, ובימינו אלה מי שמופלג בתורה ובידו להוכיח נקרא תלמיד חכם לענין זה.
ועל הרבנים שבכל עיר ועיר שלא להתעצל בזה ולדחות הענין כלאחר יד כי עליו לדעת כי בנפשו הוא ויתבע חס ושלום על זה, וכל הרוצה להנצל ממדת הדין הקשה עליו להוכיח ולזרז להמון ישראל ואז את נפשו הציל, כי בודאי יטענו המון ישראל בעת שיובאו לדין על מעשיהם הרעים, שאינם אשמים בזה, מפני שהתלמידי חכמים והרבנים לא הוכיחו אותם על מעשיהם, ועל כן על הרבנים להוכיחם ולהורותם את הדרך הנכונה הטובה והישרה ואז את נפשם הצילו ממדת הדין הקשה וגם את המון ישראל יחזרו למוטב במדה מרובה, ויהי' טוב לנו עי"ז בזה ובבא ונזכה לגאולה ולישועה במהרה. עכ"ל. (ועיין בהקדמת ספה"ק נדחי ישראל להח"ח זצ"ל, ועיי"ע אותיות דרבי עקיבא א', רמב"ם הל' תשובה פ"ד ה"א, יו"ד סי' של"ו-מ"ח, מחצית השקל סי' תר"ח ג', חכמת שלמה או"ח תר"ח, שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' ש"ג, שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז, מערכי לב דרוש ע', יד ימין ח"ב דף י"ג, חיד"א בשיו"ב תמח, חיים שאל ח"ב לא, שערי תשובה תמח טו, פתחי תשובה יו"ד ר"י קי"ט, ובסי' ש"ג, שיבת ציון סי' ס"ז, בית יהודה יו"ד י"ז, ברכי יוסף תר"ח ד', יעיר אוזן מע' או' ה"ן, וכעי"ז בש"ך סמ"ג, ועי' דרך המלך פ"ו, אברהם אזכור למהר"ף דף כ"ט אות ג' בשם מערכי לב ח"ב, דרוש נ"א,).
בויקרא רבה (כה) וז"ל: למד אדם ולמד, ושמר ועשה, והיה ספק בידו למחות ולא מחה הרי זה בכלל ארור אשר לא יקים וגו' – לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא למד לאחרים ולא היה ספק בידו למחות ומחה הרי זה בכלל ברוך.
ולסיום הדברים: נעתיק מ"ש הלוחם הגדול מוהר"ר חיים סופר זצ"ל בספרו הבהיר שערי חיים דף ו' ע"ב, וז"ל: אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד' על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב: צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על א"א, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד' בסערה: הלא הי' בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו' עכ"ל. (ועיין באריכות בספר מצות התוכחה כהלכתה, ובספר שכר ועונש חלקים ג', ד', ה',). האם אין דברים קדושים הנ"ל די לעורר את כל אחד לעשות כל אשר ביכולתו להציל הכלל ישראל מעון החמור של עלבונה של תורה רח"ל, וישראל קדושים הם ורוצים לשמוע!!!
בואו ונתאחד כולנו ביחד ונתחיל ללמוד כל יום דף היומי של תיקוני זוהר, שזה לוקח רק שתי דקות ביום, וזה אפשר גם ללמוד ולשמוע ב"קול הזוהר" בטלפון, ובשבת קודש נלמד שעה אחת למען תיקוני השכינה הקדושה[1], ובעזרת השם יתברך, יתבטלו מעלינו כל גזירות קשות ורעות, ונזכה לגאולה ברחמים, כמו שכתב הרשב"י, בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי, בספר הזה נצא מן הגלות ברחמים.
וכמו שגילה לנו הרש"ש הקדוש בשכבו על ערש דוי סמוך לפטירתו, השאיר לנו מעין צוואה כאשר אמר לבנו רבי חזקיה יצחק זיע"א: "יודע אני שבזכות הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה יצא עם ישראל לחרות, ובלימוד זה תלויים גאולתינו וביאת משיח צדקינו"…"ותורת הסוד מה יהא עליה"? [ספר הרש"ש עמ' 158]
מילותיו האחרונות של אותו צדיק וקדוש מרחפות בעולם, תובעות עלבונן, ומפצירות לקיימן. "ותורת הסוד מה יהא עליה?!"…
והקול קורא במדבר פנו דרך לאלוקינו. הקדישו מזמנכם היקר בכל יום לשם שמיים, בשביל ישועת העם, ולהצלת הדור כולו – ברוחניות ובגשמיות.
בכוחינו לשנות את המצב, בידינו הדבר, בואו נתגייס כולנו, הגדולים עם הקטנים, גאונים עם פשוטים, צדיקים ובינונים, זקנים עם נערים, מגידי שיעורים עם בחורים, מלמדים עם תינוקות של בית רבן, התחילו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את לימוד הזוהר הקדוש, ונפעל בדרך זו לקרב ולהביא את משיח צדקינו ברחמים.
במיוחד להזהיר גדולים על קטנים, אב ילמד עם בנו, מחנך עם חניכו ומלמד עם תלמידו, שהרי אם אין גדיים אין תיישים, כך יחדור תלמודם מנערותם, לתלמודי תורה, לישיבות ולכוללים, ותורת הסוד תקבל תנופה, ונזכה להיות מבני עלייה כמו שכתוב בכסא מלך בהקדמה לביאורו על תיקוני זוהר.
וכבר פסק רבי פנחס מקאריץ זצ"ל, מלמד צריך שילמוד זוהר, שהוא בחינת "עץ חיים", ויוכל להמשיך נשמה לתלמידים, כי בזה שהרב נותן שכל ישר לתינוק, בזה מניח נשמה אמיתית.
בספר חכם הרזים הוסיף על דברתו: כשאב שולח בנו למלמד ללמדו אצלו תורה, דבר הראשון צריך לברר, אם המלמד של בנו לומד זוהר, כי אם לא, אז מי יודע איזה נשמה המלמד ימשיך לבנו – וגם אי אפשר שיהיה להמלמד קצת יראת שמים בלי לימוד הזוהר הקדוש כמבואר בספרים הקדושים.
כמה גדול כח הלומד בזהר הקדוש שעל ידי זה מעורר ומפעיל וממשיך את נשמת הרשב"י עליו השלום, ממש כפשוטו, לרחם עלינו, כמו שאמרו בגמרא (סוכה דף מה ע"ב): ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן.
ואפילו בדורנו הפשוט בכל רגע תוכלו להתקשר לנשמת הרשב"י [2] – ולזכות לישועות נפלאות, ובוודאי הרשב"י זי"ע יכיר לכם טובה ותושפעו ממקור הברכות[3], שכידוע שהזוהר הקדוש מגן ומציל מכל הצרות ומונע פגועים ואסונות.
"בזכותך הגעתי!, לך יש חלק בגאולת העם!"
התבטא פעם צדיק ואמר: בבוא מלך המשיח, עם ישראל נקבצו ובאו לך, ופליטת העם ששים ושמחים, בעת הזאת יתבונן מלך המשיח בעיניו הטהורות יבחן כל אחד ואחד לפי מעשיו, לפתע ירים ידו ויראה באצבעו, כולם ירימו עיניהם בפליאה ויביטו במחזה, אז ישמיע מלך המשיח את קולו ויאמר, בהפנותו אצבע על יהודי מסויים: "בזכותך הגעתי!, לך יש חלק בגאולת העם!". כך יראה על כל יהודי ויהודי שפעל למען ביאתו.
הלואי שנזכה להיות מן הזוכים המאושרים, שהמשיח בכבודו ובעצמו יעיד עלינו – "בזכותך הגעתי".
על כן, יהודים יקרים, תנו לימוד לשם שמים, הקריבו מדקותיכם למען השכינה הקדושה, לעשות נחת רוח ליוצרינו, לגרום לפדות נפשנו, ונלך כולנו כאחד יחד לקבל את אור פני מלך המשיח בב"א.
וכולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב"י "זכאה דרא דהאי אתגליא ביה ובסגולתו "וקראתם דרור" ותחזנה עינינו, בן דוד משיחנו מלך ביופיו יבוא ויגאלינו, ב"עוז" והדר אלוקינו, ובשכר זאת א-ל חי חלקינו, ונחה עליו רוח ה' צורינו מגינינו, יגלה כבוד מלכותך עלינו, ואז ישמח ליבינו, ותגל נפשינו, בישועת מלכינו, אכי"ר.
[1]) וכבר ידוע מעשה מהגאון רבי יהודה צדקה זי"ע, ראש ישיבת פורת יוסף, שבילדותו [כבן 10 שנים] בא לקבל ברכת האדמו"ר מגור "האמרי אמת" זי"ע, ושאלו מפני מה יש למסכת שבת 24 פרקים, והלך הגר"י צדקה לשאול לחכמי הספרדים, וחזר ותשובתו בידו, ששבת היא כלה ובת זוג לישראל – ולכלה צריך שיהיה 24 קישוטי כלה כנודע ליודעי ח"ן. [א-ה: ובשבת ביותר ראוי לקשט הכלה העליונה היא השכינה הקדושה].
[2]) כתב בספר פלא יועץ (ערך דובב) וזה לשונו: פירשו רבותינו ז"ל שכל תלמיד חכם שאומרים דבר תורה משמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר ויש לו הנאה ונחת רוח כשותה יין קונדיטון, כמו שכתוב בירושלמי מסכת שקלים,… כתוב בספרים שפעם אחת היה שמד ונגלה מוהר"מ אלשיך ז"ל בהקיץ, והציל לאחד מתוך ההפיכה, מפני סיבה שהיה לומד ספרו בתמידות, עכ"ל.
אמרו חז"ל ביבמות (צו ע"ב – צז ע"א): …אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דר' יוחנן. שמע רבי יוחנן איקפד. … ורבי יוחנן מאי טעמא קפיד כולי האי? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב "אגורה באהלך עולמים"? וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה – שפתותיו דובבות בקבר. אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה? "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים". ככומר של ענבים. מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר.
ופירש על זה בספר יערות דבש, (חלק שני – דרוש ז): … היינו להבין, מכל מקום איך דר בב' עולמות, אבל כשאומרים דבר שמועה מפיו, אז נשמת צדיק מתלבשת שם בלומדים, ועומדת שם, וכך שפיר אמרינן דר בב' עולמות, בעולם הנצחי ובזה העולם, גם נתלבשת בגוף בקבר בהבלא דגרמי, כך אמרו שפתותיו דובבות בקבר, שנתלבש בגוף בקבר עכ"ל, (ועיין עוד ביערות דבש, חלק ראשון – דרוש טז).
[ראה בליקוטים מכתבי הרמח"ל זצ"ל [רבי משה חיים לוצאטו] בענין כותל המערבי, סוד לוז: באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא לוז, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים. ויש שם גם חלק מן הנפש והיא נק' הבלא דגרמי. כן הוא בבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, וה"ס זה לוז שעליו יבנה הבנין לע"ל, ואותה הקדושה השורה עליו נק' הבלא דגרמי].
ובספר תורה וחיים להרי"ח הטוב זי"ע (מערכת חת), כתב: אם אומרים חידושים של תלמיד חכם שכבר בעולם העליון, הרי הוא בא מעולם העליון לאותו מקום כמבואר בזוהר הקדוש (חלק ג' פרשת פנחס דף ר"כ ע"א), וז"ל: שמעו חד קלא דהוה אמר, פנון אתר פנון אתר לרבי פנחס בן יאיר, דאיהו גבייכו, דתנינן דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאורייתא, כד איהו בההוא עלמא, פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה, וכל שכן כד שראן בגוויה צדיקייא אחרנין, לחדתא בההוא אתר דאמרין מלי דאורייתא, כגוונא דא דהוה אתי רבי פנחס בן יאיר למפקד לאתריה, ואשכח אלין צדיקייא מחדתין מלין דאורייתא, ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דרבי פנחס בן יאיר קמיה.
תרגום הזוהר: שמעו קול אחד שהיה אומר פנו מקום פנו מקום לרבי פנחס בן יאיר, שהוא בא אצלינו, שלמדנו, דבכל מקום שהצדיק חידש בו דברי תורה, כאשר הוא בעולם ההוא [העליון] פוקד לאותו מקום [בעולם הזה] ובא אליו, וכל שכן ששורין בו צדיקים אחרים לקדש אותו מקום, ולומדים שם תורה, כעין זה הנה בא רבי פנחס בן יאיר לפקוד מקומו, ומצא אלו הצדיקים מחדשין דברי תורה ונתחדש אותו דבר תורה שאמר מלפנים, רבי פנחס בן יאיר, עתה מתחדש לפניו כאן.
א) על ידי הפצת ספריו זוכה לישב במחיצתו בעולם הבא: המדפיס ספרים מממונו להוציא לאור תורה זוכה ויושב במחיצת התלמידי חכמים מחברי הספרים, שהרי על ידו יצא החיבור לעולם, ותרבה הדעת בכל עת, ואילו היה גנוז למקצועות המשכן בירכתיים, לא היו לומדים בו. – ב. והנה אמרו חז"ל במסכת יבמות (דף צ"ו ע"ב) שפתותיו דובבות וכו' כדאיתא שם, ולפי זה הגורם שיהיה החכם חי אחרי מותו, גם הוא זוכה ויושב במחיצתו, שהרי הוא גרם להחיותו, ואין ספק כשהוא בא לעולם הבא, החכם בעצמו עם סיעת מרחמוהי יוצאין לקראתו לקבל פניו. (הגאון מהרח"א איסטרולסה בספרו בן אברהם פרשת וישלח דף כ"ג ע"ב). (וכן שמעתי דכבר אמרה רבי יהודה חסיד זי"ע).
ב) הספר של הצדיק הוא נשמת הצדיק: בחלום וכו' עיין שם, ונא לעיין בהסכמת הגה"צ מהרי"ח זוננפלד זכותו יגן עלינו אמן, לספר "צדקה ומשפט", אודות הוצאה לאור. (ראה עוד מהר"ח פלאגי זצ"ל בספרו "תורה וחיים", מ"ע ס' אות ריז). גם האדמו"ר מסאדיגורא זכותו יגן עלינו אמן, מביא שהציון להצדיק הוא בשביל הגוף והנפש, והספר של הצדיק הוא לנשמת הצדיק.
[3]) כל אחד רוצה שידוך טוב! פרנסה בנקל! ברכה לילדים! ועוד הצלחות ברוחניות ובגשמיות, וכאן יש לכל אחד ואחד אפשרות להמשיך עליו את נשמת הרשב"י עליו השלום ולעורר זכותו, ועל ידי כן בודאי יצליח בכל עניניו.