ספר
שרביט ההצלה לדור האחרון
"לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה" (אסתר ד' יא)
הקדמה לספר מנהיגי הדור האחרון
על הערב רב
שרביט ההצלה לדור האחרון – ערב רב מבוא 2
יקומו היהודים ויעשו התיקון השלם בלימוד הזוהר הקדוש לעילוי שכינת עוזנו ולתקנה בתיקוניה הראויים, הנה באנו עכשיו בהקדמה זו לבאר "בשל מי הרעה הזאת", מי גורם לכל מה שהולך לקרות, ואיך יכולים להינצל מהערב רב, שמפריעים אותנו מימות עולם והתורה מצוה אותנו זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, כמו שבלוחות ראשונות הם עשו את העגל וגרמו לשבירת הלוחות כי לא רצו לקבל את תורת הסוד (מהרח"ו, בהקמה לע"ח), כן גם היום בסוף הדורות שאנחנו עומדים בפתח הגאולה לא רוצים לקבל את תורת החיים וללמוד זוהר הקדוש, וגורמים לשבירת הלוחות ולחורבן (תיקון מ"ג), על כן עלינו להתאחד ולקיים את דברי הגְּמָרָא, "דִּילִידָה אִימֵּיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תֵּילִיד וְאִי לֹא לֹא תֵּילִיד" (מכות י"ז:), כי הרשב"י הוא מגלה לעולם את תורת הסוד ועל ידו יכולים אנו לעסוק בתורה ועבודה לשמה לתקן התיקונים כראוי, ועל ידי זה להתדבק בה' ושכינתו ביחודא שלים בשם כל ישראל.
הכנה האמיתית לביאת המשיח
איך נינצל מחבלו של משיח ובמה בונים את סוכת דוד, שביום צרה ימלטהו השם,
וכיצד נרבה זכיות ונזכה לחומה ומגדל "אלף המגן"
על כלל ישראל
וחובת הזהירות מפני היצר וכת דליה המונעים
את ישראל הקדושים
ללמוד זוהר הקדוש
ביאור גדול לדעת מי הם הערב רב, וכיצד להינצל מהם
הנה הוא עומד אחר כתלינו…
שופר של משיח נשמע פעמיו מצלצלים ברמה – כל אחד מתכונן בחיל, לקבל פני משיח בגיל, בבואו יבדוק כל יחיד, האם מילא הוא את התפקיד, ומה הכנתך לאותו הזמן? האם התיק ארוז ומזומן? ספר הזוהר הקדוש בפנים? אם לאו אוי לה לאותה קבלת פנים, כי הזוהר הקדוש הוא כרטיס הכניסה לקבלת המשיח, בהגלות כבוד רם ונשא, חושו ומהרו להתבונן בחכמה, לרכוש הספרים וללמוד בדת תורה תמימה.
להתחברות למפעל הזוהר העולמי: 0527-651911
"מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהֹוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (תהלים ז' י"א)
כשהיינו ילדים שמענו איומים שהערבים רוצים לזרוק אותנו לים, ומשחר ילדותינו אנו נושאים זאת בליבנו. כילדים לא הבנו למה הערבים כל כך שונאים אותנו, מה עשינו להם? כשגדלנו, ולמדנו תורה, למדנו שזו הלכה: עשו שונא ליעקב, וזה חוק חיים!
שאלנו עצמינו, במה חטאנו? למה כולם קמים עלינו? כיצד יתכן שפיסת אדמה קטנטנה, הנקראת ארץ ישראל, יוצרת ומעוררת מחלוקות אינסופיות ומלחמות אלפי שנים?
היום אנו יודעים, שארץ ישראל היא מקום הגשמי, הקדוש ביותר בעולם. וכידוע ליודעי ח"ן, כל דבר גשמי בעולם הזה הוא ענף רוחני של שורשו בעולם העליון, ולכן ירושלים, ומקום בית המקדש, הם ממש כנגד עולמות עליונים, כך שמקום בית המקדש הוא ממש כנגד עולם אצילות – גן עדן. ולכן לא מפתיע מדוע היו מלחמות קשות כל כך על הר הבית, התת מודע האנושי מוביל את האדם להלחם על קדושה.
היהודי מפחד מה"אחד", ולכן הוא לא מפחד מאף אחד[1], זאת הסיבה היחידה שהוא שורד כבר אלפי שנים, אולם, לצערנו, כשעם ישראל הוא במחלוקת, ומלחמות פנימיות ולא באחדות, והקפיטליזם ותרבות המערב הובילה את עמינו לתפיסה מעוותת שכל אחד צריך לדאוג רק לעצמו, ומקיים "לתאוה יבקש נפרד", תפיסה שהיא ניגוד מוחלט לתורתנו הקדושה, שזו תפיסה שמובילה לפירוד וכאוס, אז אם אנו נוהגים כך, אז אין פלא שהגענו למה שהגענו, שאנו בצרות צרורות, ומאוימים חדשות לבקרים בפצצת אטום, וחיינו תלויים בהחלטות של מטורף מאירן, לא מפתיע, שאנו מאבדים את ההגנות שלנו, ואז אנו מרגישים את עצמינו מאויימים ככבשה בין 70 זאבים. איומים של רעידות אדמה, פגעי טבע, קריסות כלכליות, אלימות, עוני צרות ומחלות…. ונראה שאין מושיע, זה כבר קרה בהיסטוריה, הנורא מכל קרה, ובית המקדש חרב, היתה גלות איומה לעם ישראל, היתה שואה, והכל בגלל שנאת חינם.
איך אפשר לחבר את כל חלקי עם ישראל על כל גווניו? איך אפשר למנוע את כל המחלוקות, בפלגי העם? איך נתגבר על כל הכאוס, הצרות והייסורים שפוקדים את עם ישראל? מה ישנה את התמונה הכוללת? מה יאחד את עמינו? מה יגשר על כל המחלוקות? מה יגרום לאהבת חינם? מה יזרז לנו את ביאת משיח?
יש סוד אחד, פלא אחד, שהוא בבחינת נס.
מהו פלא? פלא הם אותיות א', ל', פ'.. שהם אותיות של אלופו של עולם!
מהו נס? חוק מעולם עליון שיורד ופורץ ומתערב לתוך מדרגה של עולם תחתון, ולכן הנס מצטייר כדבר שהוא לא במסגרת חוקים של טבע העולם… כמו שאומרים: זה מעל הטבע.
זה שהעם היהודי שורד אלפי שנים, ואנו מוקפים מדינות אויב, ונצחנו במלחמות ישראל מעטים מול רבים, זה גדר של נס.
מהו אם כן הנס הגדול שאנו זקוקים לו, או הפלא שיכול להושיע את עם ישראל, שהוא בבחינת אור הגאולה? – ידוע הסיפור… שאדם הלך לחפש אוצר בדרך רחוקה, וכאשר הגיע לארץ הרחוקה, התברר להפתעתו שאותו אוצר מיוחל שהוא מחפש כל חייו, טמון ליד התנור בתוך ביתו. – הנס הגדול הוא ספר הזוהר, שנכתב לפני אלפיים שנה, על ידי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זיע"א
האבסורד הוא, שהנס נמצא וקיים כבר אלפי שנים, אבל רוב רובינו לא במודעות אליו, הוא כמו במצב רדום בתודעתנו, הוא כפי הנראה נמצא כמעט ברוב רבם של בתי ישראל, והוא כבר נכתב לפני 2000 שנה.
המקובל האלוקי , הרב יהודה אשלג זצוק"ל, ידע את הסוד הגדול של ספר הזהר, ועשרים שנה לפני פרוץ מלחמת עולם השניה פנה לראשי ישיבות באירופה והתחנן שילמדו את ספר הזהר, כי ידע ברוח קודשו שנגזרה גזרה קשה על עם ישראל, אולם לצערינו, ראשי הישיבות דחו את הצעתו… והנורא מכל קרה.
אם כן, בואו לא נהיה שוב שאננים, הבה נתעורר מתרדמתנו ונבין מהו הנס שיביא את הגאולה. למה ספר הזהר הוא בבחינת פלא ונס? כי רבי שמעון כתב אותו מתוך השגה של עולמות עליונים, כלומר תודעתו של רשב"י היתה בעולם אצילות, ומתוך מקום רוחני זה כתב, כתבים שהם מתוך עולם של גן עדן העליון, שהכל שם מושלם, באחדות פשוטה, אין שום רע, הכל טוב. וברגע שאדם קורא את ספר הזוהר, , המילים שבו, הם בעצם מעין "יבוא" של כוחות, של אנרגיה מעולם של גן עדן, החודרים ויכולים לפרוץ את גדרי וחוקי העולם הזה, ולחולל ניסים כפשוטם. ולסלק כל רע. למה?
איך זה מסלק את הרע? נסביר על דרך משל: כאשר מדליקים נר בחדר חשוך, כל החושך מיד מסתלק, כך אור מעולם עליון שחודר לעולמינו מסלק כל רע ממנו, שהרע הוא כל הייסורים, מחלות, צרות, מחלוקות מלחמות, פצצות אטום, כמו מחזיר את כולם לאחדות, אהבה ופשטות כמו בעליונים.
ולכן לא לחינם, רבי שמעון התבטא וכתב בספר הזהר: "שבזכות ספר הזהר יצא עם ישראל מהגלות ברחמים".
ולכן עתה שגילינו לכם הסוד הגדול והנורא, שכל המקובלים כתבו, שדוקא בדורינו זה, דור הגאולה, כולם, צריכים ללמוד זוהר, אפילו ילד בגיל תשע (הצדיק מקאמארנא זי"ע).
הבה נתאחד במהרה, וכאשר כל יהודי יקרא בכל יום דף זוהר ביום, מתוך אחדות אמיתית, אהבה ישראל וציפייה לגאולה, הדבר הזה יחולל פלאים של "עין לא ראתה אלקים זולתך סלה".
וְיָדוּעַ מַה שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שזה בא בקרוב ממש, וזה מלחמת העולם השלישית שהחפץ חיים אמר: שמלחמת העולם השניה היה צחוק נגד מלחמה השלישית, זאת אומרת אנחנו קרובים לשואה כזאת גדולה כמו שכתוב בזכריה (י"ג, י"ד, ויחזקאל, וישעיה כ"ח) וְרַק בִּזְכוּת לימוד הזוהר נִזְכֶּה לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וּלְיַקֵּר הָרְגָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ." וְכַמָּה גוֹדֶל פּוֹעֲלָם וּמְסִירוּת נַפְשָׁם, בְּלִימוּד הַכּוֹלֵל הזה זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁעַל יְדֵי זֶה מְקָרְבִים לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִּם, בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִמֶּנּוּ יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְכָל הַצְּמֵאִים מִמֶּנּוּ שׁוֹתִים, וּבָזֶה יִתְעוֹרְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
מורי ורבותי!! כאן נגלה את הסוד הגדול למה אנחנו בגלות כל הרבה שנים, עם כל כך הרבה צרות, ולמה עוד לא זכינו להיגאל?: רבי חיים ויטאל זי"ע כותב: בגלל הערב רב נשתברו הלוחות, שהיה כתוב בהם סתרי תורה מצד עץ החיים, ונתנו להם מצד עץ הדעת טוב ורע: ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, משנה, שפחה דמטרוניתא, עכ"ל. וכל אלו שלא לומדים זוהר הקדוש הם המעכבים הגאולה.
הגר"א זי"ע ציווה לכל אנשיו ללמוד זוהר כל יום. והצה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע אמר על הגר"א זי"ע, שבא במיוחד לעולם הזה ללמד תורת הסוד, וכתב הרבה ספרים על הסוד, ואמר שרק בזכות לימוד הקבלה וישוב ארץ ישראל יבוא הגאולה.
גם בישיבות הקדשות נמנעו מלימוד הזוהר הקדוש, ואפילו שראשם הקדוש בעל הגר"א ומרן החפץ החיים זיע"א גדולי ראשי הישיבות בעולם ולומדים ספריו בכל הישיבות בעולם, (ובמיוחד ספרו הידוע הקדוש חפץ חיים ושמירת הלשון שמלא וגדוש מזוהר הקדוש וספר המקובלים, ולומדים ספריו בכל יום יום, וציווה ללמוד בישיבותו כל פרשת השבוע של הזוהר הקדוש בכל שבת ושבת, ודווקא קצת מהליטאים מפיצים לשון הרע על הזוהר הקדוש, רחמנא ליצלן, ולא רוצים לשמוע בקולם). – מהיכן השתרשה הטעות של של המסרבים ללמוד זוהר הקדוש? [ה' יחזירם בתשובה שלימה], מאיפוא כל זה בא? התגלה הסוד: הדפסנו עכשיו את ספר כח הזוהר חלק ו' והוספנו שם את החרם שעשו 152 גדולי ישראל נגד הדרדעים שהיו נגד לימוד הזוהר הקדוש, והשולחן ערוך, ונגלה לכם סוד שיש כבר חברה בודקי יחוס שבדקו את הרבנים וראשי ישיבות שלא רוצים ללמוד זוהר הקדוש והתגלה להם, שהם באים מהדרדעים, זה לא סוד הם אומרים את ישר שבאים משם, לא מתביישים.
אז אנחנו צריכים לברר מה היה שם עם החרם מה רצו כל הרבנים האלו שכתבו את החרם הזה מה משמעותו? מה כתבו כל גדולי ישראל לפני מאה שנה!!!?
קיבוץ רבני עיה"ק ירושלים . לנידוי מתנגדי הזוהר הקדוש, שעיקר שורשם מאבותם מארץ תימן
אנחנו החתומים מטה חכמי ורבני עיה"ק ירושלים ת"ו בשומעינו את השערורייה אשר נעשתה בארץ תימן, כי יצאו אנשים בני בלייעל לחפור בורות נשברים ועזבו מקור מים חיים וידיחו בני עירם ויכו בלב התמימים הנאמנים לד' ולתורתו הקדושה ויפערו פיהם לדבר סרה על ספר הזוהר הקדוש להתנא האלקי' הקדוש רשב"י זיע"א ועל ספרי המקובלים זיע"א שנתפרסמו ונתקבלו בכל תפוצות ישראל, ועל ספרי השולחן ערוך הקדושים אוי להם מעלבונה של תורה, הסירו המצנפת והרימו העטרה, עפרא לפומייהו, שמענו ותרגז בטננו נפלו פנינו וכשלו ברכינו נשכבה בבשתינו ותכסינו כלימתינו כי המכשלה והפרצה הזאת עלתה בימינו ועמדנו מרעידים בלב בהול ונכנע מפחד ד' והדרת גאונו לקנאת קנאת כבוד ספר הזוה"ק וכבוד מחברו הרשב"י זיע"א עמדנו על רגלינו בלב אחד בהקהל ובקיבוץ הרבנים, העליון ישמור אותם, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים של מטה, כנגד ירושלים של מעלה, ופתחנו ארון הקודש, והחרמנו האנשים החטאים בנפשותם המדברים סרה על הזוהר הקדוש וכיוצא בזה, וכן חובה על כל ישראל בהגיע מכתב זה לארצותם למקומותם יעמדו כולם לפני ארון ה' להחרים החטאים האלה! וזהו נוסח החרם! : נוסח הנידוי והחרם של רבני עיה"ק נגד מתנגדי הזוה"ק:
בגזירת עירין ובמימר קדישין אנו מחרימין ומנדין ומשמתין ומקללין ומאררין, על דעת המקום ועל דעת הקהל הקדוש בספר התורה הזה ,בשש מאות ושלש עשרה מצות הכתובות בו, בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקלל אלישע את הנערים ואת גיחזי נערו ובשמתא דאנשי כנסת הגדולה ובשמתא דשמתיה ברק למירוז ובשמתא דשמתיה רב יהודה לההוא עפרא ובכל האלות והקללות והחרמות והנדוין והשמתות שנעשו מימות משה רבינו ע"ה עוד עכשיו בשם אכתריאל י"ה ה' צבאות ,בשם מיכאל השר הגדול בשם מטטרון, ששמו כשם רבו בשם סנדלפון הקושר קשרים לרבו בשם בן ארבעים ושתים אותיות ,בשם שבקע משה את הים, "אהיה אשר אהיה" בסוד שם המפורש בשם ד' אלקי ישראל, יושב הכרובים בשם הגלגלים והאופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת לכל איש, או כנסיה וחבורת רשעים, אשר ידברו סרה ויטילו פגם בקדושת ספר הזוהר הקדוש ומחברו הרשב"י זיע"א, ובכל ספרי המקובלים זיע"א ועל ספר השולחן ערוך, ארורים הם מפני השם הנכבד והנורא היוצא מפי כהן גדול ביום הכפורים ארורים הם בשמים, ובארץ, ארורים הם מפני הגבורה, ארורים הם מפי אכתריאל י"ה ה' צבאות ארורים הם מפי שר התורה, ארורים מפי האל הגדול הגבור והנורא, בעגלא תהא מפלתייהו, אל אלקי הרוחות השמידם והאבידם והכניעם והשחיתם והכריתם, מלאכי חבלה יפגעו בהם ארורים הם בכל אשר יפנו באסכרה תהיה מיתתם, יכם ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפום עד אבדם ילבשו קללה כמדם, לא יאבה ה' סלוח להם ורבצה בם כל האלות הכתובות בספר התורה הזה ומחה ד' את שמם מתחת השמים והבדילם ה' לרעה מכל שבטי ישראל הם וכל הנלוים אליהם בכל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה, אמן כן יהי רצון, וגם נודיע כי הם כעכו"ם לכל דבריהם שחיטתם נבילה יינם יין נסך גיטם אינו גט וכו' וכו', עד אשר ישובו מדרכם הרעה ויאמינו בכל חלקי התורה הנגלה, והנסתר יחדו יהיו תמים ושל י"ב ושמ"ר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום!
חתימת קנ"ב (152) רבנים המנדים ומחרימים את מתנגדי הזוה"ק
כ"ד החותמים בשעריך ירושלים בש"א לח' שבט שנת תרע"ד לפ"ק. [כל 152 חתימות הגה"צ דאז מופיעים בספר כח הזוהר חלק ו']
וזה הכתוב בזוהר שמי שלא אומר ללמוד זוהר ולא לומד זוהר, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.
וכמו שכתב בתיקוני זוהר הקדוש תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה (דף פב ע"א): בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי א כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה. וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן [והגר"א מוסיף ולא אשתדל בהן] וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר וּמֵאוֹתוֹ גַן. אוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.
אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, ומעכבים את המשיח
ובזוהר תיקון ל': בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם. וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הוי"ה.
כתוב בפסוק "סכותה לראשי ביום נשק" ודרשו בירושלמי (יבמות ח') זה יום מלחמת גוג ומגוג, ומקובל מצדיקים שבהושענא רבא יהיה מלחמת גוג ומגוג שלש שעות, ועל מתפללים הושענא שלש שעות, [ומקובל בשם הצה"ק רבי יצחק כדורי זי"ע שזמנו בהושענא רבא], וכיצד יכולים להיות בסוכה כל השנה? זה על ידי שלומדים תורת הרשב"י הזוהר הקדוש בכל יום, זוכים להיכנס בתיבת נח של הרשב"י כמו שכתוב הזוה"ק וכן הרמח"ל באגרותיו, ועל ידי שמזכים את הרבים בלימוד הזוהר הקדוש יש שמחה בעליונים ותחתונים בפרסום לימוד תורת הרשב"י. ובוודאי הרשב"י זי"ע ימליץ טוב עלינו ויאמר זכויות ישראל ויתהפך הכל לטובה.
איראן מתכוננים לכבוש את ירושלים
בערוץ 7 פורסם:
בכיר איראני: נערכים לשחרור ירושלים
כוחות הבסיג' ערכו תרגיל צבאי שנשא את השם "אל ירושלים", ומפקדם הדגיש את חשיבות המוכנות לקרב המכריע לשחרור העיר.
דלית הלוי, פרסום ראשון: כ"ח באדר תשע"ד, 28/02/14 11:09
אירן
רויטרויס
כוחות הבסיג' באיראן, מליציה עממית הפועלת תחת פיקוד המשטר, קיימו תרגיל ביומיים האחרונים בשש מחוזות ברחבי המדינה, כולל בטהראן, שנשא את השם "אל בית אל-מקדס (ירושלים)".
התרגיל כלל בין היתר הגנה על הערים, סיוע והצלה, התמודדות עם תסיסה חברתית, הגנה על מרכזים רגישים וחשובים, התמודדות עם פלישה והנחתת כוחות אויב ממסוקים, תמרונים טקטיים בלילה, תרגיל שליטה בהפרות סדר.
בהודעה רשמית נמסר, כי התרגיל נועד לפתח ולשפר את היכולות של גדודי בית אל-מקדס וכוות'ר בהתאם למשימות שהוגדרו להם, לשפר את הכשירות הצבאית של הבסיג' ואת רוח ההקרבה העצמית של הלוחמים. בתרגיל השתתפו עשרות אלפי לוחמים מעשרות גדודי הבסיג'.
מפקד הבסיג', גנרל מוחמד ריזה נקדי, אמר בהקשר זה כי כוחות "השחצנות" (ביטוי המכוון לארה"ב ולמעצמות המערב) נמצאים בסוף דרכם ו"הלוחמים ושוחרי החירות" בכל רחבי העולם זועמים ורוצים למוטט את ארה"ב וישראל ולהחזיר את ירושלים לחיק האסלאם.
נקדי אמר עוד, כי הלוחמים צריכים להיות מוכנים יותר מאשר בעבר לקראת הקרב הגדול והמכריע של שחרור ירושלים. איננו יכולים לחזות בפשעים הרבים של כוחות "השחצנות" בעולם ולשבת בשקט, אמר נקדי והתחייב, ש"יבוא יום וננקום את הדם התמים שנשפך". לדבריו, הלוחמים של העולם האסלאמי מחכים לפקודה של המנהיג הרוחני העליון באיראן כדי לשחרר את ירושלים.
February 28, 2014
Bostom’s New Book: “Iran’s Final Solution For Israel”
ספר הפתרון סופית מאירן נגד ישראל
“A brilliant, compendious and exceptionally well-written piece of work, Iran’s Final Solution for Israel is Andrew Bostom’s most recent and probing analysis of Islamic Jew-hatred, as practiced by the so-called Islamic Republic of Iran. Bostom scrupulously examines the evidence for the pervasive duplicity underlying and facilitating Iran’s nuclear program, along with American and Western delusional naivety in complying with Iranian diplomacy. He is very clear on “the chronic plight of Iranian Jewry” and “Iran’s relentless effort to obtain nuclear weapons for the stated purpose of destroying Israel.” Bostom’s exegesis and warning should be heeded if we wish to avert a future few of us would like to contemplate.”
—David Solway, author of Hear, O Israel!
“Working from history, Islamic sacred and juridical writings, and the statements and actions of the current Iranian regime, Andrew Bostom lays out a compelling case that the current Iranian “moderation” so widely touted in the mainstream media — and upon which Barack Obama is betting nothing less than the future of the free world — is a not-so-thinly-disguised exercise in divinely-sanctioned Islamic deception designed to co-opt and victimize a complacent and willfully ignorant West. If our Senators and Representatives absorbed and acted upon the lessons of this monograph, we would not be in the fix we’re in.”
—Robert Spencer, author of the New York Times bestsellers The Politically Incorrect Guide to Islam (and the Crusades) and The Truth About Muhammad
“A must read warning about the Iranian Shi’ite theocracy, and its trustworthiness as a negotiating partner. The extensive research and analysis presented in this monograph should provide the West with an understanding of the Iranian threat, and its ideological motivations: jihadisim, annihilationist Islamic antisemitism, and general hatred of non-Muslims. There is no excuse for being entrapped into useless agreements with Iran.”
—Nonie Darwish, author of The Devil We Don’t Know: The Dark Side of Revolutions in the Middle East
וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ.
כימי צאתנו מארץ מצרים המלחמות הקשות יתחילו באופן פתאומי, בלי שיהיה זמן להתכונן, והקב"ה יעשה לנו ניסים עצומים ומפחידים מאוד, נסים דומים למכות שקיבלו המצרים בעת יציאת מצרים, אבל הרבה יותר גדולים.
אחד מחמשה יצאו: ממצרים יצאו אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמישים, ויש אומרים אחד מחמש מאות. (מכילתא בשלח). וכמו ביציאת מצרים כן יהיה ביציאה מהגלות, רק מי שיהיה זכאי להיגאל יגאל, והרבה רח"ל לא יזכו להיגאל, ולכן אל תחשבו שרק בגלל שאתם יהודים ונותנים צדקה ועושים מצוות וחסד, שזה מספיק כדי להינצל. תדעו שזה לא מספיק כלו וכלל.
שני שליש מהעולם יחרב בגאולה: כי הנה כתוב "והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה" דמשמע דשני שליש מהעולם יחרב, ובמצרים רק חמישית מהיהודים נגאלו, וכמו שכתוב "וחמושים עלו בני ישראל ממצרים". (ועי' בילקוט שם) ורבינו בחיי כתב (כד הקמח) שהגאולה האחרונה תהיה מעין הגאולה הראשונה.
ובספר חסד לאברהם (מעין ג, נהר כ) כתב שמסורת קבלה בידנו שאותו יום שיבוא משיח ימצאו בא"י שבעת אלפים מבני ישראל. ודבר זה כבר אירע "והשארת בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל" (מלכים א' יט).
שני שליש מהעולם יחרב בגאולה: כי הנה כתוב "והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה" דמשמע דשני שליש מהעולם יחרב, ובמצרים רק חמישית מהיהודים נגאלו וכמ"ש "וחמושים עלו בני ישראל ממצרים". (ועי' בילקוט שם) ורבינו בחיי כתב (כד הקמח) שהגאולה האחרונה תהיה מעין הגאולה הראשונה.
ובספר חסד לאברהם (מעין ג, נהר כ) כתוב, שמסורת קבלה בידנו שאותו יום שיבוא משיח ימצאו בא"י שבעת אלפים מבני ישראל. ודבר זה כבר אירע "והשארת בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א' יט).
באזור שנת התש"ע נאמד מספר היהודים בעולם בכ-13,308,800 נפש; 7,739,600 מתוכם חיים בתפוצות ו-5,569,200 מהווים את יהדות ישראל.
זאת אומרת שיש 7 וחצי מיליון יהודים בעולם ו5 וחצי מיליון בארץ.
מזעזע! על פי החסד לאברהם ישארו ביום ביאת משיח רק שבעת אלפים איש בארץ ישראל שזה 1/1900 מכלל היהודים בעולם ו-1/795 מהיהודים בארץ ישראל.
ויש מדרש שאומר שישארו חיים רק 1/500
ויש לשוב בתשובה אמיתית ולהתפלל שיותר מ- 10% מהיהודים ישרדו. ועל ידי לימוד הזוהר הקדוש יכולים להינצל כי נכנסים בתוך תיבת נח של הזוה"ק.
להתכונן פיזית לביאת המשיח: ובנוסף לזה תעשו משהו להראות לקב"ה שאתם באמת מחכים לו ["חיוב לחכות לביאתו בכל יום וכל היום…כמו שאנו אומרים בתפלה 'כי לישועתך קוינו כל היום"] תעשו לעצמכם בגד יפה, לבוש מיוחד רק לקבל פני משיח. כשיגיע הזמן שמשיח מגיע, וכל אחד ירוץ לקבל פניו, אנחנו נלך לארון שלנו, נפתח ויהיה בגד מוכן. לא יהיה חסר כפתור ולא נצטרך להחליט הבגד הזה או הבגד הזה. שהכל יהיה מסודר, שלא פתאום יתגלה כתם או שחסר משהו. שפשוט נלבש ונלך לקבל משיח צדקנו
הנביא זכריה י"ד: (א) הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ: (ב) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁגַלְנָה {תִּשָּׁכַבְנָה} וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר: (ג) וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב: (ד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה: (ה) וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא ה' אֱלֹקַי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ: (ו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת יְקִפָּאוֹן {וְקִפָּאוֹן}: (ז) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר: (ח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה: (ט) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: (י) יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ: (יא) וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח: (יב) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם: (יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה' רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ: (יד) וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד: (טו) וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת: (טז) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: (יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם: (יח) וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: (יט) זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: (כ) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה' וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: (כא) וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.
הרשב"י אומר שאסור לתת ליהודי למות לפני שיעשה תשובה וצריך לתת לו אפשרות לשרוד. כולם כבר יודעים שהמצב מסוכן מאד, כל העולם נגדנו. אך היהודים באירופה ובאמריקה עוד לא תופסים שגם הם בסכנה גדולה.
הרשב"י מבקש שתתאספו ותלמדו זוהר הקדוש ואחר כך תתפללו [תיקוני זוהר תיקון מ"ג]. שימו שק על הגוף ואפר על הראש ותבקשו סליחה ומחילה מה' על כל השנים שלא למדנו תורת הסוד והשתחוו לכבוד ולעגל הזהב (מהרח"ו בהקדמתו לעץ חיים), ועל ידי לימוד הזוהר תחזרו בתשובה באמת, שתוציאו את הכבוד ואת עגל הזהב מהלב שלכם ותהפכו אותו לעפר. תפזרו את זה לכל רוחות השמים, ותחזרו לאבינו שבשמים, כי היום הגדול והנורא כבר בדלת ["כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו" (יואל ב)]. ועם הזוהר הקדוש נזכה לקבל פני משיח צדקינו
העולם לפני רעידת האדמה הגדולה – כל אחד מישראל שמאמין בביאת המשיח ומחכה לו –
[ראה יחזקא-ל (לג, כד), "אחד הי' אברהם", ועיין ספר המצוות (תרכ"ז עמוד ס"ב), "אחד ואין כיוצא בו", לפי ש"היה" תמיד בבחינת עליות המדרגות, בלא בחינת ירידה כלל". וכל זה היה ע"י שהמשיך "ה' אחד" בארץ על ידי שפעל הכרת אלוקית גם בבריות עצמם, ועיין שבט מוסר פרק נ"ב באריכות.]
ספרי הזוהר מחולקים בחינם, וכתוב בזוהר הקדוש שמצוה צריך להיות "באגר שלים". לכן מי שרוצה באמת להרבות כבודו יתברך שמו יעזור לאחינו בני ישראל שידפיסו ספרי הזוהר בכל מקום שהוא ויפיצו אותם בכל העולם כולו עד שלא ישאר אחד בעולם אשר לא יהיה לו לכל הפחות דף זוהר בבית, וילמד דף זוהר בכל יום ויום כמו שפסק רבנו קודש הקדשים שר בית הזוהר מרן עובדיה יוסף זצוק"ל.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהָרַשְׁבִּ"י אוֹמְרִים: כִּי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ שֶׁאֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ יִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר לָנוּ: שֶׁרַק בָּזֶה תָּלוּי סוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן וּגְאוּלָתוֹ, בְּכֹחַ וּסְגֻלַּת לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ , וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ: בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח לְהַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל.
וכבר גילה לנו הרש"ש הקדוש בשכבו על ערש דוי סמוך לפטירתו, השאיר לנו מעין צוואה כאשר אמר לבנו רבי חזקיה יצחק זיע"א: "יודע אני שבזכות הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה יצא עם ישראל לחרות, ובלימוד זה תלויים גאולתינו וביאת משיח צדקינו"…"ותורת הסוד מה יהא עליה"? [ספר הרש"ש עמ' 158], מילותיו האחרונות של אותו צדיק וקדוש מרחפות בעולם, תובעות עלבונן, ומפצירות לקיימן. "ותורת הסוד מה יהא עליה?!"… והקול קורא במדבר פנו דרך לאלוקינו. יקרו והקדישו מזמנכם בכל יום לשם שמיים, בשביל ישועת העם, ולהצלת הדור כולו – ברוחניות ובגשמיות.
הַמַּצָּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (וּבָעוֹלָם כּוּלוֹ) מְעוֹרֵר דְּאָגָה, וְהַלֵּב נִקְרָע וְכָל עַיִן תִּזַּל וְתִדְמָע מִגֹּדֶל הַצָּרוֹת הַפְּרָטִיּוֹת וְהַכְּלָלִיּוֹת רח"ל. וְיָדוּעַ מַאֲמָרֵי חֲזַ"ל מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לְךָ יוֹם שֶׁקִּלְלָתוֹ מְרֻבֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְכָל הַיִּשּׁוּב עוֹמֵד בְּסַכָּנָה נוֹרָאָה רח"ל "כְּכִבְשָׂה אַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים (שִׁבְעִים אֻמּוֹת). וְכִמְדֻמֶּה שֶׁכְּבָר הִגַּעְנוּ לְמַאֲמָר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה "לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם" וְגוֹ'. וְהָאֻמּוֹת מְצַחְצְחוֹת הַחֲרָבוֹת, וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן אֶלָּא עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְקַוּוֹת לְסַכֹתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק (תְּהִילִים פֶּרֶק קמ), וכמו שאמרו ביְרוּשַׁלְמִי (יְבָמוֹת ע"ח ע"א) דָּבָר אַחֵר בְּיוֹם נָשֶׁק. זֶה נִשְׁקוֹ שֶׁל גּוֹג.
אַךְ יֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת יְעוּצָה "לִּימּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ", וְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק בְּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲצֹר כָּל פֻּרְעָנוּת וּלְהַשְׁפִּיעַ כָּל הַבְּרָכוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְכַיָּדוּעַ תַּקָּנַת הָרַמְחַ"ל זי"ע לְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק בִּרְצִיפוּת – שֶּׁמַּצִּיל מִן הַפֻּרְעָנוּת – וּמֵבִיא הַגְּאוּלָה (עַיֵין סֵפֶר אוֹר הַזוֹהַר פ"ה, וְכֵן הוּבָא בְּסֵפֶר "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ"). – וְלֶהֱוֵי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַמְסַיְּמִים אֶת סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בִּבְחִינַת "כְּנִישְׁתָא חֲדָא" (זוֹהַ"ק) הֵם בִּבְחִינַת "אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים (שִׁיר הַשִּׁירִים ד, ד), – עֲלֵיהֶם תָּלוּי וְעוֹמֵד הַצָּלַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, "כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים" וְהֵם שׁוֹלְטִים עַל הַגְּבוּרוֹת וּמְמַתְקִים אוֹתָם, וּמִיַּד בָּאָה הַגְּאוּלָה בב"א.
ומכאן אנו יוצאים בקריאה נרגשת לכבוד מעלת גדולי ישראל, רבנים וראשי ישיבות. וכל אחינו בית ישראל, בכלל. המצפים ומיחלים לישועת ה'. – עורו עורו מבקשי ה', התבוננו וראו תהפוכות עולם, בזמן שבני ישראל מחפשים עצה ותושיה בגלות המר הזה. וכבר האירו עינינו צדיקי ישראל, שבכוח למוד הזהר הקדוש לקרב הגאולה ברחמים.
מרן החפץ חיים זי"ע היה אומר (הובא בספר מאיר עיני ישראל כרך ו' בשם נכדו רבי אברהם הכהן): כי פסגת המעשים הטובים וקיום רצון ה' יתברך הוא, הוא להגיע למדרגת זיכוי הרבים, ובזה תבחן מדת התמסרותו של האדם למען כבוד ה' בעולם.
על האדם לדעת כי רצון אבינו שבשמים הוא לזכות את כל בניו בלימוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה, ועל ידי זכות הרבים זוכה האדם לסיעתא דשמיא, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ה' משנה י"ח), כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וזכות הרבים תלוי בו, עכדה"ק.
מורי ורבותי אחים יקרים, בואו ונתאחד כולנו ונפעל שכל יהודי ויהודי ילמד זוהר הקדוש בכל יום ולארגן בכל בית המדרש וכולל שילמדו זוהר הקדוש, וכל אחד יחלק לכל מקום ספרי התעוררות ללימוד הזוהר הקדוש, ועתה שערי תירוצים ננעלו, וכולם מקיימים בשמחה את רצון השם יתברך – כי אפשר לקבל בחינם את הספרים – הן ספרי התעוררות והן תיקוני זוהר, כאן בישיבה הקדושה, וכן אצלנו בארגון מפעל הזוהר העולמי.
052-7651911. – מי שעוזר לחלק בחינם ספרי הזוהר יזכה להיות מהיושבים ראשונה במלכות, ומשיח, יצביע עליו בזכותך היגעתי!!!.
על כן את אחי אנוכי מבקש בואו לעזרת ה' בגיבורים והחלש יאמר גיבור אני, וצריכים מתנדבים באומץ רוח ובעזות דקדושה לחלק ספרים על הזוהר הקדוש בכל האוטובוסים וברכבות ובכל מקומות העבודה שלכל יהודי יהיה חלק בזוהר הקדוש, עד ש"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". – אנחנו צריכים לייחד מחשבתנו לאדון כל, ולאחד את כל הכוחות ולאחד את כל כלל ישראל, כי רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש ניגאל, וכדברי כל הצדיקים גדולי הדורות, דכל סגולת הגאולה תלויה בלימוד הזוהר הקדוש, דוקא בו ולא בזולתו. ובפרט בדורנו שירדו לעולם נשמות דור המבול ודור ההפלגה, והערב רב הם עצמם המבול השוטף את העולם (כדאיתא בתיקוני זוהר תיקון כ"א דף נ"ה, א', ובביאור הגר"א, וכן ב"מתוק מדבש", עיין שם ותרווה צמאך) מוכרחים לעשות מסירות נפש למען השכינה הקדושה לתמכה ולסעדה, וכמו משה רבינו ע"ה שמסר עצמו על כלל ישראל ואמר "אם אין מחני נא" (ועיין בתיקוני זהר שם), ובכל יום כל יהודי אומר קריאת שמע פעמיים ביום (ולדעת האר"י ארבע פעמים ביום) ומוסר עצמו למען שמו באהבה ומקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין, ובודאי צריך להוכיח שמתכוון באמת, וכמו שאמר הגאון הקדוש רבי ישראל סלנטר זי"ע שאדם ממליך את השם יתברך על שבעה רקיעים והארץ, על ארבע רוחות העולם, ממש על כל העולם כולו – ורק על עצמו שוכח להמליך את ה' יתברך שזה העיקר.
על כן בוודאי צריכים להתחזק וללמוד בדברי קדשו של התנא האלוהי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, המבטיח שבזכות הקריאה בספר הזוה"ק נצא מן הגלות ברחמים, (אף ללא הבנה כלל כידוע מדברי רבותינו). וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.
לכן כל אחד ואחד צריך להשתדל מידי יום לקרוא מספר דפים מספר הזוה"ק ובפרט בכל יום ויום ללמוד דף אחד לכל הפחות מספר התיקונים להצלחת כלל ישראל ולקירוב הגאולה. – על כן בואו ונתמסר למען הגאולה, ונתקדש בתורה, וכל ישראל ילמדו זוהר הקדוש בכל יום, ואם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ובודאי תיכף ניגאל, כדאיתא בזוהר רעיא מהימנא פרשת נשא (דף קכד, ב): דבגיניה "וקראתם דרור בארץ", ובזכותיה יתקיים "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". וְכֻלָּנוּ כְאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיְא בֵּיהּ וּבְסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר"
ויהי רצון שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד ותפרסמו את הזוהר ודפי הזוהר, תיקון מ"ג תיקון מ"ח וכל ספרי הזוהר לְשֵׁם שָׁמַיִם, [מי שמעונין לחלק סט של ספרי הזוהר סט שכר ועונש ועוד, בעירו לכל הישיבות ובתי כנסת: 0527-651911] הַקְרִיבוּ מִדַקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכָךְ נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. ויהי רצון שיקויים בנו בקרוב, "ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים, במהרה בימינו אמן.
[1]) כמו שמסופר על הריי"ץ מליובאוויץ' זי"ע – כשהיה בכלא הרוסי ואיימו על חייו עם אקדח בראש, אמר לגוי, מי שיש לו שתי אלוהים ועולם אחד מפחד מהכדור, אבל מי שיש לו אלוה אחד ושתי עולמות לא מפחד משום דבר בעולם, בטח לא מהכדור שלך, ובאמת בסייעתא דשמיא ניצל.
ב"ה
ספר
שרביט ההצלה לדור האחרון – חלק ב'
"לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה" (אסתר ד' יא)
מבוא לספר מנהיגי הדור האחרון
על הערב רב
י'תאחדו ה'ישראלים ו'ילמדו ה'זוהר הקדוש לעילוי שכינת עוזנו, ולתקנה בתיקוניה הראויים, הנה באנו בפתח דברים להתבונן על מצבינו עתה, לקיים דברי הפסוק (דברים ל"ב ז-ט) "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". ולהבין כיצד נצליח לתקן את עון החמור של הערב רב ובזה להיטהר ולהתקדש ולהכין עצמינו לגאולה השלימה ברחמים.
כי זאת עלינו לדעת שבדור הגרוע הזה הנקרא השמרים של החבית, אין לנו עצה אלא לימוד הזוהר הקדוש, כמו שכתב הגה"צ המקובל רבי יעקב צמח זי"ע בהקדמה לעץ חיים, כי אדרבה בדורות גרועים אלו אין לנו עצה להינצל אלא על ידי לימוד החכמה הזאת, תורת הרשב"י ע"ה, ולא עוזר התעוררות ומוסר על לפרסם מות קליני התעוררות על איסור פאה נכרית, מאכלות אסורות, תפילין פסולים, קדושת בית הכנסת, כי המוח של האנשים אַטוּם והסמ"ך מ"ם מבלבל להם את הראש, וכבר אמר הרב מבריסק זי"ע שהסמ"ך מ"ם חבל לו לבזבז את האנשים שלו, ומשתמש עם אנ"ש [אנשי שלומינו], להיות שליחים שלו, עכת"ד, ולכן כל אנ"ש שעוסקים בצרכי ציבור ומזכים את הרבים בדרשות ובעלונים לעורר את האנשים בכל מיני התעוררות, צריכים לדעת את כלי המלחמה שהכין לנו הקב"ה על ידי הרשב"י ע"ה לדור האחרון, שעל ידי לימוד הזוהר ממית את הסמ"ך מ"ם ומבריח אותו לגמרי, ובלעדי לימוד הזוהר הקדוש אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה, אבל זה כמו לטפס על קיר חלק, כי בדור הזה נמצאים בשער הנו"ן של הטומאה ורק אם תתן לו את שער הנו"ן של הקדושה זה מה שיכול לטהר את נשמתו ולפתוח את לבו. מדבריו הקדושים של הרב מבריסק זצ"ל רואים שכל אלו הדרשנים עם כל הדרשות היפות שלהם שלא אומרים ומעוררים על לימוד הזוהר הקדוש הוא שליח של הסמ"ך מ"ם, וכבר כתב על זה הגר"א במשלי שכל מי שלומד זוהר, ולא מעורר אחרים ללמוד זוהר הוא קליפת עמלק.
וכמו כן ידוע, שהקב"ה בגלות מצרים מיהר את הקץ, כי היו כבר בשער מ"ט של הטומאה, ואם היו נופלים בשער הנו"ן לא היו יכולים להיגאל, וכותב האור החיים הקדוש ועוד צדיקים, כי כל זה קודם מתן תורה, אבל לאחר מתן תורה [שקיבלו את תורת הסוד כידוע שכך היה בלוחות ראשונות שנתנו עם סודות התורה וחזרו לתקן את חטא אדם הראשון ופסקה מהם זוהמת הנחש ולא הייתה מיתה ולא הייתה שכחה, וכן לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, שהם זכו לאספקלריה המאירה על ידי לימוד סודות התורה, ורק הערב רב לא חפצו בזה ועשו את העגל ונשברו הלוחות, ועד היום אנחנו סובלים מעון זה, כדברי הפסוק "וביום פקדי ופקדתי" והגיע הזמן שניתנער מהערב רב, ונחזור לדבוק בעץ החיים בשמחה ובטוב לבב], על ידי התורה הקדושה, יש את שער הנו"ן של הקדושה, [זה תורת הסוד], אומר האור החיים הקדוש, שבסוף הגלות יפלו לשער הנו"ן של הטומאה, וכנגד זה אפשר להינצל ולנצח רק על ידי שער הנו"ן של הקדושה, כידוע גם מהאר"י הקדוש והבעל שם טוב הקדוש, וכבר אמרו חז"ל זה כנגד זה עשה אלוקים, וכל חטא אדם הראשון הוא מחמת שלא רצה ללמוד סודות התורה (מהרח"ו), ועל זה באו לתקן גלגולים ממנו דור המבול ודור ההפלגה, וחטאת סדום ועמורה, וקלקלו יותר, ועל זה באו אחרי זה לתקן במצרים שיוסף קנה את כולם, ולזה ירד יעקב אבינו עם שבעים נפש, ועדיין לא הצליחו לתקן הכל, רק עכשיו נשאר לנו בדור זה שכתוב שכל הגלגולים באים חזרה בדור האחרון עם כל התאוות של שבעים אומות ושער הנו"ן של הטומאה, וכל זה אי אפשר לנצח אלא על ידי לימוד התורה הקדושה עם סודותיה [סו"ד גימטריה 70], ממש כל הפרד"ס באחדות גמור, שזה שער הנו"ן של הקדושה, ורק בזה יש כוח לעם ישראל להתקדש ולהתאחד ולהינצל, ולא יעזרו כל האסיפות ולימוד התורה בלי החלק העיקרי שהוא לימוד הזוהר הקדוש, כי כמו שיש פצצת אטום שלזה לא עוזר כיפת ברזל, ולא שום הגנה, אלא צריך להפציץ את הכור האטומי בפצצת אטום לפני שיפציץ הוא, כך אנחנו צריכים להוציא את נשק האטום של עם ישראל, הוא לימוד זוהר הקדוש שער הנו"ן של הקדושה, כדי לנצח את האטום של הסטרא אחרא, ועד שלא יתעוררו ולא יבינו כי בנפשינו הדבר, ורק זה מה שיצלנו באמת, חבל על הזמן שהעינים קשורות ולא רואים מה משה רבנו אומר מפורש בזוה"ק וכל הצדיקים האמיתיים ידעו את זה, ואמרו את זה, ופרסמו את זה, ומי שהיה לו שכל שמע להם. – על כן אחי אנא אל תרעו, בואו ונהיה קדושים ואהובים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, "וכל דגי הים בידכם ניתנו", עם ישראל נמשלו לדגים, בחודש אדר מזל דגים, משה רבנו נולד ונפטר במזל דגים, וכל זה ניתן בידכם, על ידי לימוד הזוהר הקדוש שהוא כתיבת נח שקלט בתוך התבה רק את אלו שנשארו טהורים, והכל תלוי בנו. – וכל האוכל ד"ג, ראשי תיבות דף גמרא ביום ד"ג גימטריה ז' רמז לזוהר הקדוש, ניצל מד"ג לשון דאגה [דברי הזוה"ק תיקון כ"א], שבאלו לומדי הזוהר הקדוש לא צריך ניסיון ואין דחקות ודאגה, אלא הכל בחסד וברחמים בישועה ושפע גדול.
הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ"
דִּבְרֵי הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ: "הִנֵּה מְבֹאָר מִכָּאן שֶׁחִבּוּר הַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים. וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר וּבְגִינֵהּ "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" וְכוּ', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם הַפֶּסַח וּבְדַם הַמִּילָה, כֵּן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ" (עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת מַאֲמָר רִאשׁוֹן, שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית).
הָרַמְחַ"ל זי"ע לֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּלִמּוּד "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" בְּרֶצֶף לְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים.
כְּמוֹ כֵן, בְּנוֹסָף לַמַּעֲלָה הַנִּפְלָאָה שֶׁל קֵרוּב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים, מְסֻגָּלִים הַלִּמּוּד וְהַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְלִהְיוֹת כְּחוֹמָה בְּצוּרָה מִפְּנֵי כָּל צָרָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן.
רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ הָרַמְחַ"ל, רַבֵּנוּ משֶׁה חַיִּים לוּצָאטוֹ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה זי"ע, בַּעַל הַ"מְּסִלַּת יְשָׁרִים" וְעוֹד, תִּקֵּן בִּישִׁיבָתוֹ סֵדֶר לִמּוּד מְיֻחָד שֶׁל גִּירְסָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּמִשְׁמָרוֹת לְלֹא הֶפְסֵק כְּלָל מֵעֵת לְעֵת, וְקָבַע דָּבָר זֶה כַּתַּקָּנָה הָרִאשׁוֹנָה בִּישִׁיבָתוֹ, וְכוֹתֵב עַל מַעֲלַת הַדָּבָר בְּאִגֶּרֶת לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ לְהִנָּצֵל מֵרֶשֶׁת זוֹ טָמְנוּ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּבְוַדַּאי הָיָה לָהֶם לְפַקֵּחַ עַל זֹאת וְלֹא יַחְדְּלוּ, כִּי רַב הַדָּבָר וְעָצוּם מְאֹד…
כְּבוֹד תּוֹרַתְכֶם יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת
… וְעַתָּה אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם, כִּי אֲנִי אִלְמָלֵא נִתְיַשֵּׁר חַיְלִי הָיִיתִי קוֹבֵעַ דָּבָר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרַתְכֶם יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת, כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ כִּי לֹא דָּבָר קָשֶׁה הוּא כְּלָל".
וּמִי לָנוּ גָּדוֹל כְּהָרַמְחַ"ל זי"ע אֲשֶׁר הָיָה בָּקִי עָצוּם בְּכָל מִכְמַנֵּי הַתּוֹרָה וְלֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶת הָעֵצָה הַזּוֹ, לִמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּרֶצֶף לְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. (אִגֶּרֶת הרמח"ל – מְאוֹרוֹת הַזוֹהַר).
לַמַזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר!
הַיֵּצֶר הָרַע יוֹדֵעַ בְּוַודָאוֹת, שֶׁעַל יְדֵי לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הוּא נִדְחָה מִן הָעוֹלָם וּמִתְבַּטֵּל שִׁלְטוֹנוֹ, וְזוֹהִי הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ. עַל כֵּן הוּא מִתְאַמֵּץ לְהַחְדִּיר מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְהֶבֶל, הֵפֶךְ הָאֱמֶת מַמָּשׁ. – עַל כֵּן זְהִירוּת סַכָּנָה! לֹא לִפּוֹל בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר! כִּדְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן יֵצֶר הָרַע מְסִיתוֹ לְאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעִיד עָלָיו לְעוֹלָם הַבָּא, מַה יַעֲשֶׂה וְיִנָּצֵל: תַּנָּא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם פָּגַע בָּךְ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְכוּ'… (סֻכָּה דַּף נב:).
וּבִזְכַתְכֶם יִתְקַיֵים בָּנוּ הַכָּתוּב: (שמות פרק טו פ' טז-יח) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹ-נָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
כְּאוֹר הַחַמָּה מַזְהִיר
וְזֶה לְשׁוֹן הָ'רַמְחַ"ל' (מאמר דרך חכמה ואגרת לרבו הר"י בסאן) יָשִׂים עִקַּר כָּל עִיּוּנוֹ בֶּאֱלֹקִיּוּת כָּל יְמֵי חַיָּיו… צָדְקוּ דִּבְרֵי הָאֲרִ"י זלה"ה בְּאָמְרוֹ שֶׁעִקַּר עֵסֶק הָאָדָם אֵין לוֹ לִהְיוֹת אֶלָּא בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁזֶּה לְבַדּוֹ הוּא הַמֵּאִיר לַשְּׁכִינָה, כָּאָמוּר בַּזֹּהַר וְתִקּוּנִים שֶׁרַק בְּרָזֵי הַתּוֹרָה נֶאֱמַר "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" וּמִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּפְנִימִיּוּת וְלֹא בְּחִיצוֹנִיּוּת, וְזֶה דָּבָר אֲמִתִּי בְּלֹא סָפֵק, שֶׁזֶּה הַנִּרְצָה לַה' אֱלוֹקֵינוּ, גַּם כִּי לֹא יְקַבְּלוּ הַדָּבָר הַזֶּה רַבִּים מֵחֲכָמֵינוּ אֲבָל אֵין לָנוּ אֶלָּא דִּבְרֵי אֱמֶת… זֶה הַכְּלָל אֵין אָדָם מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבֹא אֶלָּא הָאוֹר מַה שֶּׁהִמְשִׁיךְ בִּידִיעָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִי שֶׁיֵּדַע הַפְּנִימִיּוּת יֶהֱנֶה בְּאוֹר פְּנִימִי וּמִי שֶׁלֹּא הִשִּׂיגוֹ לֹא יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ עַל שׁוּם פָּנִים… הֲלֹא זֶה רָע בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים שֶׁרֹב חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר רָחֲקוּ מֵעַל הָאֱמֶת וּמִן הָאוֹר הַנָּעִים כְּבוֹד ה' אֱלוֹקֵינוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵי פִּלְפּוּלֵיהֶם שֶׁל הֶבֶל, וְה' בּוֹחֵן לִבּוֹת הוּא.
בְּסוֹד תּוֹרָה הַבָּהִיר
וּבְסֵפֶר וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה כָּתַב, רָאֹה רָאִיתִי כִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה הִיא פְּנִימִיּוּתָהּ הַנִּקְרָא חָכְמַת הַקַּבָּלָה מֻנָּח בְּקֶרֶן זָוִית, אֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ וְאֵין שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמָהּ.. כִּי חַכְמֵי הַפְּשָׁט בּוֹרְחִים מִמֶּנָּה בְּאָמְרָם "הַנִּגְלוֹת לָנוּ וְהַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ", וּמְהַדְּרִים אוֹתָהּ לְמָרֵי קַמָּא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים עֲדַיִן לֹא מִלֵּאתִי כְּרֵסִי, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁגַּם עַד זִקְנָה וְעַד שֵׂיבָה אִי אֶפְשָׁר לִבְנֵי אָדָם לְמַלּאוֹת כִּדְבָעֵי מִבְּשַׂר הַמִּלּוּאִים וְיַיִן שֶׁל הַשַּׁ"ס עַל כָּל גְּדוֹתָיו כִּי רַב הוּא וְכוּ'.. וְזֶה לְשׁוֹן הַקָּדוֹשׁ הָאֲרִיזַ"ל וְעַל לִמּוּד הַפַּרְדֵּ"ס אִם הָיָה יָכוֹל לִלְמֹד וְלֹא לָמַד לֹא יוּכַל לְהִתְעַלֵּם בְּעִבּוּר לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת אֶלָּא צָרִיךְ לָבֹא בְּגִלְגּוּל מַמָּשׁ… כִּי מִי שֶׁלֹּא טָעַם חָכְמָה זוֹ לֹא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו. וְהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ, וְאוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְהָאוֹמֵר דַּי לָנוּ בַּנִּגְלוֹת אֵינִי רוֹצֶה בַּנִּסְתָּרוֹת טָב לֵיהּ דְּלָא אִיבָּרֵי בְּעָלְמָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּתִּקּוּנִים תִּקּוּן מ"ג… (סֵפֶר הַבְּרִית ח"א וח"ב).
לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּל חֶפְצָם בִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ בִּדְרוּשׁ, וְיֵשׁ בְּגִימַטְרִיָּאוֹת, וְיֵשׁ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וְכוּ', הַכֹּל כְּפִי מַה שֶּׁעָלָיו נִתְגַּלְגֵּל בַּפַּעַם הַהִיא, וְאַל תַּבִּיט וְתַשְׁגִּיחַ לְדִבְרֵי הַמִּתְנַגְּדִים וְכוּ', וְאִם תָּשִׂים דַּעַתְּךָ לְדִבְרֵיהֶם יַכְרִיחוּךָ לְהִתְגַּלְגֵּל בְּזֶה הָעוֹלָם פַּעַם אַחֶרֶת. (שֵּׁבֶט מוּסָר פ"א יג), – הַס"ם שֶׁהוּא עֲמָלֵק כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹצִים לַעֲסֹק גַּם כֵּן בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, תָמִיד הוּא מַסִּית לִבְנֵי הָאָדָם בְּכַמָּה טַעֲנוֹת מְזֻיָּפוֹת שֶׁלֹּא יִתְעַסְּקוּ בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי כֵן יִהְיֶה לוֹ תְּקוּמָה שֶׁאֵין נִמְחָה שְׁמוֹ. (פְּרִי יִצְחָק עַל סֵפֶר יְצִירָה)
גִּלָּה מִדְרָשׁ הַנֶּעְלָם
וְכֵן אָמַר הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּלוֹךְ זצ"ל מִשֵּׁם רַבּוֹ הֶ'חָפֵץ חַיִּים' זצ"ל, שֶׁעַל לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר אֵין שׁוּם הַגְבָּלָה כִּי רֻבּוֹ מִדְרָשׁ, וְהָיָה הֶ'חָפֵץ חַיִּים' מְעוֹרֵר לְכֻלָּם שֶׁיִּלְמְדוּ כָּל שַׁבָּת אֶת הַזֹּהַר שֶׁל אוֹתָהּ פָּרָשָׁה וַאֲפִלּוּ לְבַחוּרִים. (ר' יוסף בן שלמה מפוזין הוספות בנין יוסף).
דְּבָרָיו עוֹשִׂים פֵרוֹת
מַאן דְּאוֹלִיף תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב… עוֹנְשׁוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל אִם לֹא יִלְמוֹד קַבָּלָה, וְאַדְּרַבָּה פּוֹגֵם בְּלִמּוּדוֹ, וְטַב לֵיהּ דְּלָא יוֹלִיף וְכוּ'. וּמִי שֶׁיָּכוֹל לִקְנוֹת לוֹ רַב שֶׁיְּלַמְּדֵהוּ קַבָּלָה אוֹ חָבֵר אוֹ מִתּוֹךְ הַסְּפָרִים וּמִתְרַשֵּׁל, גּוֹרֵם לְאֹרֶךְ גָּלוּתָא וְכוּ'. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד יַעֲשֶׂה בוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה. (מִּקְדָּשׁ מֶלֶךְ תקוני זהר תיקון מ"ג). – צָרִיךְ אָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיַּשִׂיג לֵידַע הַיְדִיעָה הָאֲמִתִּית הַנִּקְרֵאת חָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְכָל מִי שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בְּחָכְמַת אֱלֹקוּת בֵּין רָב לִמְעַט עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין. (רֶקַאנְטִי – מאה שערים). – לִקְבֹּעַ שִׁעוּר קָבוּעַ בְּכָל יוֹם בַּזֹּהַר. אֵין אָדָם יָכוֹל לָבוֹא אֶל קְצָת הַשָּׂגַת גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מִכָּל לִמּוּדֵנוּ, כְּמוֹ מִלִּמּוּד חָכְמַת הַקַּבָּלָה, וּבְיִחוּד מִלִּמּוּד סֵפֶר זֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהַתִּקּוּנִים… הָאֵיךְ לֹא יִתְלַהֵב לֵב הָאָדָם לְהָאִיר אֹזֶן לִשְׁמֹעַ בְּלִמּוּדִים לִקְבֹּעַ שִׁעוּר קָבוּעַ בְּכָל יוֹם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים וּשְׁאָר סִפְרֵי הַמְקֻבָּלִים. ('יסוד ושרש העבודה' שער ו' פרק ג'). – מָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ' זצ"ל הוֹרָה לְשׁוֹאֲלָיו לִלְמֹד זֹהַר כְּסֵפֶר מוּסָר, וְאָמַר: לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְעוֹרֵר יוֹתֵר מִכָּל מַאַמְרֵי חֲזַ"ל. (סֵפֶר 'מַעְשֶׂה אִישׁ'). – הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיּוּת חָכְמַת הַקַּבָּלָה הָאֱלֹקִית הִיא עִקַּר הַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ, וְאֵין לְאָדָם לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה בְּשׁוּם אֹפֶן, וְהִיא עִקַּר תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל… וְאוֹמֵר אֲנִי, הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקִלִּין גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּלִמּוּד הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַלְוַאי הָיוּ מְלַמְּדִים דֶּרֶךְ לַתַּלְמִידִים לַעֲסֹק בַּחָכְמָה הַלָּזוֹ, אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם הֲרָמַת רֹאשׁ לַחָכְמָה הַחִיצוֹנִיּוּת, ('מעין גנים' פרק א').
יָכוֹל לִפְטוֹר הָעוֹלָם
… אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַהוּא. (זהר חדש שיר השירים דף ע' עמוד ד'). קָרֵי לָעוֹסְקִים בְּחָכְמַת הָאֱמֶת אִינוּן דַּהֲווּ קָיְימֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, וְנִכְתַּב בְּצִדוֹ, אָמַר מַעְתִּיק: מַשְׁמָע אוֹתָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֹא עָמְדוּ רגליו עַל הַר סִינַי. (זֹהַר בְּהַעֲלֹתְךָ דף קנב.). – בס' ויקהל משה כ', וְגָדוֹל שְׂכַר הַלִּמּוּד הַזֶּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הַמִּצְווֹת.. וּמִי שֶׁלֹּא עָסַק בְּחָכְמַת הָאֱמֶת וְלֹא רָצָה לִלְמוֹד אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמָתוֹ רוֹצָה לַעֲלוֹת בְּגַן עֵדֶן דּוֹחִין אוֹתָהּ מִשָּׁם בְּבִזָּיוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּזֹהַר שִׁיר הַשִּׁירִים וְכוּ', וְלֹא עוֹד שֶׁאֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם…
כָּל יָמָיו אֲשֶׁר חָיָּה
– אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְאֵינָם עוֹסְקִים בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת כָּבוֹד לַתּוֹרָה, כִּי הֵם מַאֲרִיכִים הַגָּלוּת וְכָל הָרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם… הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ לְהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ… שֶׁלֹּא נִבְרָא הָאָדָם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּלְמֹד חָכְמַת הַקַּבָּלָה. כִּי בְּאֵלּוּ הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא וְתִתְגַּלֶּה אֲלֵיהֶם הַחָכְמָה הַזֹּאת. (מִתּוֹךְ הַקְדָּמַת מהרח"ו לְסֵפֶר עֵץ חַיִּים). – בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים. ('היכל הברכה' פרשת עקב ז', י"ט). – מְּחֻיָּב כָּל אֶחָד לְהִלָּחֵם לַעֲמֹד עַל נֶפֶשׁ חַיּוּתוֹ וְלִמְסֹר נַפְשׁוֹ לַעֲסֹק בְּחָכְמָה זוֹ. ('עטרת צבי' ס' התקונים). – הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקַי הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבֵּינוּ יַעֲקֹב אַבּוּחַצִירָא זצוקללה"ה: אוֹ יֹאמַר "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" וְגוֹ' אֶפְשָׁר דְּבָא לִרְמֹז עַל לִמּוּד הַקַּבָּלָה שֶׁהוּא עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לָעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַשְׁבִּ"י עָלָיו הַשָּׁלוםֹ כַּמָּה פְּעָמִים בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, דְּמִי שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרַת אֱמֶת שֶׁהֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה טובֹ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא דִּבְלֹא זֶה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאָתוֹ וְאַהֲבָתו,ֹ וַעֲבוֹדָתו.ֹ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוםֹ לִשְׁלמֹה הַמֶּלֶךְ, ) גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ דַּף קפ"ה(.
תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ
כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַסּוֹד אֲפִילוּ הַפְּשָׁט אֵינוֹ בָּרוּר בְּיָדוֹ. מִי שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְהוּא לֹא הִשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׂיגָן נִידוֹן בְּדִינִים קָשִׁים רַחְמָנָא לִצְלָן… וְהָעוֹסְקִים בְּרֶמֶז וְסוֹד אֵין יֵצֶר הָרָע יָכוֹל לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם, וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה בְּלִמּוּד חָכְמַת קַבָּלָה. (אבן שלמה פ"ח לְהַגְּרָ"א ז"ל),
בַּעַל הַ'סֻּלָּם' מַזְהִיר: אַךְ וְרַק בְּהִתְפַּשְּׁטוּת חָכְמַת הַקַּבָּלָה בְּרֹב עָם נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. דְּהֵן הַיָּחִיד וְהֵן הָאֻמָּה לֹא יַשְׁלִימוּ הַכַּוָּנָה שֶׁעָלֶיהָ נִבְרְאוּ זוּלַת בְּהַשָּׂגַת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְעַל כֵּן לְהִתְפַּשְּׁטוּת גָּדוֹל שֶׁל חָכְמַת הָאֱמֶת בְּקֶרֶב הָעָם אָנוּ צְרִיכִים. וְעַל כֵּן תְּלוּיִים הֵמָּה הִתְפַּשְּׁטוּת הַחָכְמָה וּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ זֶה בָּזֶה. אָנוּ מְחֻיָּבִים לִקְבֹּעַ מִדְרָשׁוֹת וּלְחַבֵּר סְפָרִים כְּדֵי לְמַהֵר תְּפוּצַת הַחָכְמָה בְּמֶרְחֲבֵי הָאֻמָּה, כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס יָבוֹא וְיִכְנֹס. (הַ'סֻּלָּם'). – בספר ויקהל משה: וּבִזְכוּת וּבְכֹחַ הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נֵצֵא מִן הַגָּלוּת לֹא בְּזוּלַת זֶה הַלִּמּוּד, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ בְּרַעְיָא מְהֵימָנָא פרשת נשא בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר מִן זוֹהֲרָא דְּאִמָּא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה בְּאִילֵּן לָא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי וְיִתְקַיֵּם בְּהוֹן "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ". – לוּלֵא הַחָכְמָה הַזֹּאת עַתָּה אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה אֲבָל הַחָכְמָה הַזֹּאת הִיא לָנוּ עֵזֶר וָסַעַד וְכוּ', (סֵפֶר הַבְּרִית ח"א וח"ב).
וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר, אֵיךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִצְלָה מֵהִיטְלֶער ימ"ש, וְאֵיךְ יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל בִּזְמַנֵּינוּ מִפְּצָצַת אָטוֹם!!! מוֹרַי וְרַבּוֹתַי לֹא נִשְׁגֶה בְּאוֹתָהּ הַטָּעוּת שֶׁעָשׂוּ הָרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּיוּראָפּ שֶׁלֹּא שֹׁמְעוֹ בְּקוֹל הגה"צ בַּעַל הַסֻּלָּם זַצַ"ל!!! שֶׁהִזְהִיר אֶת הָרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת 20 שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם, וְכֵן הִרְעִישׁוּ וְהִזְהִירוּ הבד"ץ י-ם בשנת תרפ"א [הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפעלד, וכל הבד"ץ] אַל תַּגִּידוּ לֹא יָדַעְנוּ??? אֶל תַּגִּידוּ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל!!! – אֵלּוּ הָרַבָּנִים וְהָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת אֲשֵׁמִים עַל כָּל הַשִּׁשָּׁה מִלְיוֹן יְהוּדִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ שֶׁנִּשְׁחֲטוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם!!! שֶׁהָיָה בְּיָדָם לוֹמַר לַּצִּבּוּר לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְנִתְעַצְּלוּ וְלֹא אָמְרוּ, וְזֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכָתַבְתִּי עַל הָעִנְיָן הַזֶּה שְׁלֹשָׁה סְפָרִים עַל "מִצְוַת הַתּוֹכָחָה", ועוד.
שאלה?
יש הרבה רבנים שלא אומרים ללמוד זוהר הקדוש? אם כן מפני מה כבודו נכנס בעובי הקורה לפרסם ולהוכיח על לימוד זוהר הקדוש? ולמה שנשמע לכבודו, כשהרב שלי לא אמר לי ללמוד זוהר הקדוש?
תשובה: למעלה מאלף רבנים גאונים וצדיקים גדולי ישראל, צעקו ללמוד זוהר הקדוש, ובתוכם החפץ חיים שצווה לכל תלמידי הישיבה והאברכים ללמוד את הזוהר הקדוש בכל שבוע על הפרשה, [וכל הראשי ישיבות מדור שעבר למדו זוהר הקדוש – ראה להלן במכתב], והח"ח כשידע את האמת לא עשה חשבון לשום רב רק פחד מהבית דין של מעלה, שכל יהודי יצטרך לתת תשובה אחר 120 שנה.
כְּמוֹ כֵן יִשְׁאֲלוּ אוֹתִי בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, שָׁלוֹם יְהוּדָה! הַאִם יָדַעְתָּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִפְּצָצַת אָטוֹם? אָשִׁיב כֵּן! יִשְׁאֲלוּ וּמַה עָשִׂיתָ לָזֶה? אָשִׁיב, הִדְפַּסְתִּי מִילְיוֹנֵי סְפָרִים עַל הַזוֹהַ"ק, וְאָמַרְתִּי בַּדְּרָשׁוֹת אֶת הָאֱמֶת שֶׁכָּל הָרַבָּנִים וְהָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שֶׁלֹּא אוֹמְרִים לַקָּהָל שֶׁלָּהֶם לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הֵם רָאשֵׁי הָעֶרֶב רַב, [כָּל זֶה כָּתוּב בְּזוֹהַ"ק 172 פְּעָמִים – וְגַם מוּבָאִים בְּ140 סִפְרֵי תַּלְמִידֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע – סַךְ הַכֹּל 310 מַרְאֵי מְקוֹמוֹת, וְהִדְפַּסְתִּי הַכֹּל בְּ17 סְפָרִים וְכָל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת זֶה], וכל ישיבה ובית המדרש שאין שם זוהר הקדוש אסור להיכנס שם, והרב או הראש ישיבה שלא דואג על זה הוא רב מהסטרא אחרא – ערב רב וְהֵם אֲשֵׁמִים עַל כָּל הָאֲסוֹנוֹת שֶׁמַּגִּיעִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ. – זֶהוּ הָאֱמֶת הַיְּחִידִי שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה (ראה בספר זוהר מגנא ומצלא, ובס' סוד ה', ועוד, וכן כתב הגוב"י. הַג"ר מְנַחֵם מֶענְכִין הַלְפְּרִין זצ"ל: הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ: וְזֶה לְשׁוֹן בַּעַל הגוב"י עַל 'עֵץ חַיִּים' (בהסכמה שנתן להג"ר חיים שאול דוויק זצ"ל על ספרו 'איפה שלימה'). מִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד נִסְתָּר וְחָכְמַת סֵפֶר הַזֹּהַר, תִּסְמַרְנָה שַׂעֲרוֹתָיו וּבְשָׂרוֹ יֵעָשֶׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ כִּי עֲנִיּוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת, הַמְּשִׁיסוֹת וְהַהֲרֵגוֹת, הוּא בְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם לָזֶה. וּבַּפַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה הֶעָנִי יְחַיְּבוֹ עַל דַּלּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְהֶהָרוּג עַל הֲרִיגָתוֹ, וְכָל זֶה נִקְרָא חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲשֶׁר גַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְהַתּוֹכֵחָה. וכמו כן היום יתבעו את כל האדמורים רבנים וראשי ישיבות על שלא עשו כלום להצלת ישראל מפצצת אטום, כמו שאמחז"ל, (שבת נה, ילקוט שופטים רמז, סח, מד"ר איכה נב. ועי' חפץ חיים במכתב כ"ה), עליו לדעת כי בנפשו הוא, ויתבע חס ושלום על זה.
וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשַׁב. אֵיזֶה מוֹשַׁב לֵצִים זוֹ (לילי"ת) אִמָּם שֶׁל עֶרֶב רַב. שֶׁהִיא מְטַמְּאָה כְּנִדָּה בְּמוֹשָׁבָה. וְכֵן עֶרֶב רַב מְטַמְּאִים בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם
וּבְתִּקּוּנֵי זוֹהַר (תִּיקוּן י"ג דַּף כ"ז ע"ב), עַל הַפָּסוּק אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וגו' – אַשְׁרֵי וּתְהִלָּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ – אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, בַּדֶּרֶךְ חַטָאִים לֹא עָמַד וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (תְּהִילִים פֶּרֶק א פָּסוּק א)
אַשְׁרֵי הָאִישׁ. הוּא אהי"ה אֲשֶׁר אהי"ה. רֹאשׁ לְכָל הָרָאשִׁים וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שִׁיר ז) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל. וְזֶה תְּפִילִין שֶׁל רֹאשׁ. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כְּאַרְגָּמָן. זוֹ תְּפִילִין שֶׁל יַד. וּבוֹ מְשַׁבְּחִים לְבַת בָּזֶה הָאַשְׁרֵי (וְעַל כֵּן בְּרֵאשִׁי"ת שֵׁם אַשְׁרֵי שֵׁם בַּת) זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ל) בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת. [הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּעֲלִים אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה] מִי זוֹכֶה לִיכָּנֵס שָׁמָּה, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. שֶׁהִיא עֵצָה רָעָה מִצַּד שֶׁל עֵץ הַדָּעַת טוֹב וְרַע. (מִי הָרְשָׁעִים. זֶה סמא"ל וְנָחָשׁ) וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד. אֵיזֶה דֶּרֶךְ חַטָּאִים. זוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (מִשְׁלֵי ל) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וגו'. וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשַׁב. אֵיזֶה מוֹשַׁב לֵצִים זוֹ (לילי"ת) אִמָּם שֶׁל עֶרֶב רַב. שֶׁהִיא מְטַמְּאָה כְּנִדָּה בְּמוֹשָׁבָה. וְכֵן עֶרֶב רַב[1] מְטַמְּאִים[2] בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם, כְּנִדָּה. וּמִי שְׁמִּתְדַבֵק בְּאוֹתוֹ אַשְׁרֵי. שֶׁהוּא הַכֶּתֶר וְהָרֹאשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה. נֹאמַר בּוֹ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. וְזֶה עֵץ הַחַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל.
עַכְשָׁו תִּשְׁאֲלוּ אֵיךְ יְכוֹלִים לְדַבֵּר עַל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל כָּךְ?
הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָנוּ מֵהַדּוֹר הָאַחֲרוֹן יוֹתֵר מִמֵּאָה גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּיִּים מִמֵּאָה שָׁנִים הָאַחֲרוֹנִים, בֵּינֵיהֶם הַחָפֶץ חַיִּים וְהֶחָזוֹן אִישׁ זצ"ל, שֶׁכֻּלָּם צִוּוּ לָנוּ לִלְמֹד זוה"ק, וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא הוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם הֵם הָעֶרֶב רַב הָאֲמִתִּיִּים.
לְכָל אֶחָד יִשְׁאֲלוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה מֶה עָשִׂיתָ לְהַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל וּלְקֵרוּב הַגְּאוּלָה?
וְאִם תִּתְקַשְׁרוּ אִתָּנוּ שֶׁכֻּלָּנוּ בְּיַחַד נְפַרְסֵם אֶת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ אֶתְכֶם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה מֶה עָשִׂיתָ לְהַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל?
תַּעֲנוּ, חִלַּקְנוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, וְהֵפַצְנוּ שִׁעוּרִים בְּזוֹהַ"ק בְּכָל מָקוֹם שֶׁיָּכֹלְנוּ, וְזָכִינוּ לְקַיֵּם בַּעֲשֵׂה טוֹב אֲמָרָם ז"ל (שַׁבָּת דַּף נד עַמּוּד ב'): כָּל [מִי] שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְלֹא מִיחָה – נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ – נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. בְּכָל הָעוֹלָם [כֻּלּוֹ] – נִתְפַּס עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ[3],] וּזְכוּת הָרַבִּים יַעֲמוֹד לְכֻלָּם, שֶׁיְּקֻיַּם בָּכֶם הַמִּשְׁנָה (מַסֶּכֶת אָבוֹת (פֶּרֶק ה' מִשְׁנָה י"ח)" כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ".
לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמֵא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'
כְּבָר הִגַּעְנוּ לַשָּׁלָב מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא בְּעָמוֹס (פֶּרֶק ח' יא- יב): הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אֶלוֹקִים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמֵא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה', וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ.
בִּמְצִיאוּת אָנוּ רוֹאִים זֹאת שֶׁמִּכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ דּוֹרְשִׁים וּמְבַקְּשִׁים וּמִתְקַשְׁרִים לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה', לְבַקֵּשׁ סִפְרֵי זוֹהַר קוּנְטְרֵסִים, הַצִּמָּאוֹן הוֹלֵךְ וְגָדֵל לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבַר ה'.
הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל – וּבְכָל זֹאת הַזְּמַן תּוֹבֵעַ
אִם כֵּן יְהוּדִים יְקָרִים! הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל… שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁנוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם הוֹלְכִים וּמִסְתַּיְּמִים עוֹבְרִים, חוֹלְפִים בִּיעָף… מוֹסִיפִים לְעַצְמָם מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁל תּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת בִּישִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת ש"ס וּפוֹסְקִים, תַּלְמוּד בַּבְלִי וּמְפָרְשִׁים, אֵין לָנוּ הַשָּׂגוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם, וְאֵין לָנוּ צֵל צִלּוֹ שֶׁל מֻשָּׂג בְּהַנְהָגַת קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְכָל זֹאת הַזְּמַן תּוֹבֵעַ: מַחֲלוֹת, עֹנִי, תְּאוּנוֹת, שְׂרֵפוֹת, קַאסַמִים, עֲצִירַת גְּשָׁמִים, אִיּוּם גַּרְעִינִי רַחֲמָנָא לִיצְלַן.
נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה
אָנָּא אָנוּ בָּאִים?! – נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה, עַל מַה וְלָמָּה כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר גָּרוּעַ מֵחַבֶרְתּוֹ? מַדּוּעַ הַתּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת, כִּבְיָכוֹל, אֵינָהּ מְגִינָה וּמַצִּילָה מִכָּל הַפְּגָעִים הָרָעִים. אֵיךְ זֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת וְהַגְאֻלָּה לֹא מַגִּיעָה?
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ (תִּיקוּנֵי זֹהַר, תִּיקוּן מג'): "וְעוֹד מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַקַּבָּלָה וְהַחָכְמָה (זוֹהַר, פְּנִימִיּוֹת הַתּוֹרָה). – מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, וְאוֹמֵר שֶׁאֵין אֶלָּא פְּשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא (לוֹמְדִים רַק פְּשָׁט הַתּוֹרָה וְהַגְּמָרָא כָּל הַיּוֹם, וְהַמֵּבִין יָבִין…), בְּוַדַּאי הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּיִם מֵהַהוּא נְהַר וּמְהַהוּא גַּן, אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם, וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְנֶחְשַׁב לוֹ, כְּאִילוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגוֹרֵם עֲנִיּוּת בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת!!". – וְכֵן כּוֹתֵב הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ (תִּיקוּנֵי זוֹהַר, תִּיקוּן ל'): "אוֹי לָאֵלֶּה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיוֹבֶש, וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בְּלִמּוּד חָכְמַת הַקַּבָּלָה, אֲבוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת, וְחֶרֶב וּבִזָּה (מִלְחֲמוֹת) וְהֶרֶג וְאָבְדָּן בָּעוֹלָם, וּמְסַלְּקִים אֶת רוּחַ הַמָּשִׁיחַ".
מְסֻגָּלִים הַלִּמּוּד וְהַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לִהְיוֹת כְּחוֹמָה בְּצוּרָה מִפְּנֵי כָּל צָרָה
כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִכָּל הַפֻּרְעָנוּיוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת ח"ו, וְלִזְכּוֹת לַגְאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה בְּרַחֲמִים יֵשׁ צוֹרֶךְ בְּלִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. – ומְסֻגָּלִים הַלִּמּוּד וְהַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְלִהְיוֹת כְּחוֹמָה בְּצוּרָה מִפְּנֵי כָּל צָרָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן. כִּי כָּל קִיּוּם הָעוֹלָם תָּלוּי בְּלִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
לֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְאֵלּוּ הַחֲבֵרִים הָלוֹמְדִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה
וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (פ"ט ע"ב): אָמַר לֵיהּ, [רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי יוּדָאי] חַיֶּיךָ, לֵית עָלְמָא אֶלָּא לְאִינוּן חַבְרַיָיא, דְּמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרַיְיתָא [חַיֶּיךָ, לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְאֵלּוּ הַחֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה] וְיַדְעִין סְתִימֵי אוֹרַיְיתָא. [וְיוֹדְעִים הַסּוֹדוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה]. – וּמִכֹּל דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ רוֹאִים, שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְאֵלּוּ הַחֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְלוֹמְדִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וּמְקַדְּשִׁים עַצְמָם בְּלִימוּד הַסּוֹד בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ.
מִי שֶׁמּוֹנֵעַ תּוֹרַת סוֹד, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ
וּבְתִקּוּנֵי זוֹהַר (תִּיקוּן תִּשְׁעָה עָשָׂר דַּף ל"ח ע"א): וּמִי[4] שֶׁמּוֹנֵעַ סוֹד הָעִקָּר שֶׁל שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ…, וְאֵלּוּ אוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין תּוֹרָה אֶלָּא כִּפְשָׁטָהּ, וְאֵין בָּהּ סוֹד אַחֵר. וְהֵם דּוּ פַּרְצוּפִים, [שְׁתֵּי הַתּוֹרוֹת] הוּא גַ"ן סְדָרִים, [תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב הוּא ג"ן פַּרְשִׁיּוֹת] שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִצַּד שֶׁל ם' סְתוּמָה, ו' הוּא נָעוּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתַח, וּבְשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּנוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ, הִיא פְּתוּחָה אֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת.
מִי הַפֶּתִי שֶׁיַּפְסִיד אֶת חַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא
וּמִדִּבְרֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מְבוֹאָר מִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה לִלְמוֹד זוֹהַר מַחְזִיר עוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְלֹא יָכוֹל לִזְכּוֹת לִנְשָׁמָה יְתֵירָה, וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ חַיָּב לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְרַק מִי שֶׁלּוֹמֵד זוֹהַר הוּא זוֹכֶה לְתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה יְתֵירָה וְתוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה, וְאִם נִמְנַע, רַחֲמָנָא לִיצְלַן מַפְסִיד חָכְמָתוֹ וּמָמוֹנוֹ וּבְרָכוֹת מִלְמַעְלָה, וְאִם כֵּן מִי הַפֶּתִי שֶׁיַּפְסִיד אֶת חַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
הִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת וּבְשִׂמְחָה לִלְמוֹד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְתֵּכֶף תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה
– עַל מַחֲנֶה יִרְאֵי הַשֵּׁם לְהִתְאַחֵד לְכָבוֹד הַשְּׁכִינָה לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד זֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְקַיֵּם דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּדָא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. – וְעַל כֵּן הִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת וּבְשִׂמְחָה וְאָחֲזוּ בָּאִילָן הַחַיִּים לִלְמוֹד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי", וְכַאֲשֶׁר יִלְמְדוּ וְיַעַסְקוּ כֻּלָּם בַּתּוֹרָה תֵּכֶף תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה[5]. וּבַזֹּהַר רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא (דַּף קכד, ב) אָמְרוּ: דְּבְגִינֵיה "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ", וּבִזְכוּתֵיה יִתְקַיֵּם "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".
הוּא כֶּנָּחָשׁ עַרְמוּמִי מֵבִין שֶׁכַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִדְבְּקוּ בְּתוֹרֹתָיו שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י הוּא יְקַבֵּל אֶת סוֹפוֹ
וְכָאן עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן וְהַכְּסִיל ,הַיֵּצֶר הָרַע, הַמֵּצֵר צְעָדֵינוּ וְשָׂם כָּל כֹּחוֹתָיו לְבַל נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, הוּא מֵכִין טַעֲנוֹתָיו בְּטוּב טַעַם כְּדֵי שֶׁלֹּא נִזְכֶּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא כֶּנָּחָשׁ עַרְמוּמִי מֵבִין שֶׁכַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִדְבְּקוּ בְּתוֹרֹתָיו שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י הוּא יְקַבֵּל אֶת סוֹפוֹ, וְעַל כֵּן חוֹזֵר וּמַבְהִיר, אָסוּר לִלְמוֹד זוֹהַר לִפְנֵי שְׁמְסַיְּמִים ש"ס וּפוֹסְקִים, קוֹדֶם יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ בְּשַׁ"ס וּבְפּוֹסְקִים וְרַק אַחַר כָּךְ יִפְנֶה לְלִמּוּד פְּנִימִיּוֹת
גּוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, אִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת
הַגר"א בְּמִשְׁלֵי (יב, יד), מְבָאֵר גּוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ. אִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ. בְּמִשְׁנֶה אָבוֹת (פרק ה) אִיתָּא: "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ". וּבַּמְאִירִי (יומא דף פז עמוד א): "וְכָל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא לְיָדוֹ – שְׁלֹא יֵרֵד הוּא לֶגְהֵינֹם וְתַּלְמִידָיו נוֹחַלִין גַן עֵדֶן שֶנֶא' כִּי לֹא תַעַזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָחַת". וּבְסֵפֶר כָּלְבּוֹ (סימן סז) כָּתַב: "וְאַשְׁרֵי הַזוֹכֶה וְהַמְזַכֶּה אֶּת הָרַבִּים, וְכָל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִלוֹ".
אִם בִּזְכוּתְךָ יִלְמַד אֲפִילוּ יְהוּדִי אֶחָד תּוֹרַת הַזּוֹהַר הֲרֵי תִּזְכֶּה לְמִילְיוֹנֵי שְׁנוֹת תּוֹרָה
וְאִם בִּרְצוֹנְךָ לִזְכּוֹת לָעוֹלָמוֹת נֶצַח! "עַיִן לֹא רָאֲתָה.." וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה – הִנְּךָ יָכוֹל לְחַלֵּק סֵפֶר "עֶרְכָּהּ שֶׁל שָׁעָה", הַמְעוֹדֵד וּמְעוֹרֵר לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ וּבְיוֹם טוֹב. – וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִלְמַד אֲפִילוּ יְהוּדִי אֶחָד תּוֹרַת הַזּוֹהַר הֲרֵי תִּזְכֶּה לְמִילְיוֹנֵי שְׁנוֹת תּוֹרָה, כִּי כָּל הַלּוֹמֵד שָׁעָה זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת עוֹלָה לוֹ לַמֵּאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה, וְאִם תַּכְפִּיל בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה וָיוֹ"ט, לְכָל יְמֵי חַיָּיו, [יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה] תַּגִּיעַ ל- 640 מִלְיָארְד שָׁנָה תּוֹרָה. וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִתְאַרְגֵן שִׁיעוּר לְמִנְיָן יְהוּדִים שֶׁיִּלְמְדוּ בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ תַּגִּיעַ לִסְכוּם אַגָּדִי שֶׁל מִלְיָארְדֵי שָׁנִים תּוֹרָה, (שנות תורה).
כָּל מַה שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם הוּא בְּאֶלֶף
וּבְזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא קס"א.) כָּתוּב: שֶׁכָּל מַה שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם הוּא בְּאֶלֶף, וְעוֹד כַּיָּדוּעַ כָּל עֲשָׂרָה בֵּיהּ שְׁכִינָה שַׁרְיָה, אַתָּה מַכְפִּיל כָּל מִנְיָן יְהוּדִים בְּאֶלֶף. תַּגִּיעַ לְמִסְפַּר שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְחַשֵּׁב 6 זִילְיוֹן ו' 400 טְרִילְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. – וּמִי יוּכַל לְחַשֵּׁב אֶת גּוֹדֶל הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי שֶׁיִּזָּקְפוּ לִזְכוּתְךָ בְּוַדָּאוּת!!! – חֲזִינָן הַשְׁתָּא עַד כַּמָּה גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ שֶׁל הַלִּמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, אֵין לָנוּ אֶלָּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵי עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, לְהוֹסִיף לָהֶם אֹמֶץ וְכֹחַ וְחֹזֶק בַּעֲבוֹדָתָם הַקְּדוֹשָׁה, אִמְּצוּ מָתְנַיִם וְחִגְרוּ עֹז לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָפִיץ אֶת אוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, לְפַרְסֵם כֹּחוֹ בָּעוֹלָם וּלְסַיֵּעַ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וְהוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת חָיִל וּלְהַרְבּוֹת חֲיָלִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא לְאוּקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא. וְהַלְוַואי שֶׁנִּזְכֶּה בְּשָׁבוּעַ הַזֶּה, פָּרָשָׁה זוּ, בָּהּ הִתְחִילָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ יָחַד לַגְאֻלָּה הַשְׁלֵימָה בְּקָרוֹב.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה הִבְטִיחַ: מִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵאִילַן הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, עַל יָדוֹ יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים. עַל כֵּן בּוֹאוֹ וְנִתְמַסֵר לְמַעַן הַגְּאוּלָה, וְנִתְקַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וָטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא, וּבְוַדַּאי תֵּכֶף נִגָּאֵל, וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, לִמְּדוּ בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָךְ נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת. בֶּאֱמוֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד.
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
[[1]] בספר מטעמי הזוהר, וז"ל:
הַמְּצַפִּים וּמַאֲמִינִים לִגְאוּלָה, הֵם יִזְכּוּ לְכָל הַטּוֹבוֹת הַמוּבְטָחוֹת:
פָּתַח רַבִּי יוֹסִי וְאָמַר, (יְשַׁעְיָה מא) הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ וְגוֹ'. זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְיִשְׂרָאֵל. כָּל אִינוּן טָבָאן, דְּקָאֲמַר עַל יְדֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט… (עָתִיד הַקָבָּ"ה לַעֲשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ נְבִיאֵי הָאֱמֶת, וְסָבְלוּ עֲלֵיהֶם בְּגָלוּת…) אֲבָל אָזְלִין לְבֵי מִדְרָשׁוֹת, פָּתְחִין סַפְרִין, וְחַמָאָן כָּל אִינוּן טָבָאן, דְּקָא מְּחַכָן, וְחַמָאָן כְּתִיבִין בְּאוֹרָיְיתָא, דְאַבְטַח לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלַיְיהוּ, וּמִתְנַחֲמִין בְּגָלוֹתְהוֹן… (וְיִשְׂרָאֵל הֶחֱזִיקוּ מַעֲמַד כַּאֲשֶׁר רָאוּ בִּסְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים אֶת כָּל הַהַבְטָחוֹת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהִבְטִיחַ הַשֵׁיִ"ת…) וְעַל דָּא, הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בְּךָ. מַאי כָּל הַנֶּחֱרִים בְּךָ. דְאַתְקִפוֹ נְחִירֵיהוֹן בְּרֹגֶז אַעַלְךָ בְּגָלוּתָא דָּא. בְּהַהוּא זִמְנָא. יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מִכָּל טָבִין דְיֶחְמוּן לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל. (וְעַל זֶה הִתְנַבֵּא הַנָּבִיא שֶׁרַק מִי שֶׁהֶאֱמִין וְצִיפָּה לְקִיּוּם הַנְּבוּאָה הוּא יִּזְכֶּה לִשְׂמוֹחַ בַּגְאוּלָה, וְהָעֵרֶב רַב יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כִּי הָלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל – וְהָרוֹצֶה לְהִינָצֵל מִקְלִיפַּת הָעֵרֶב רַב מוּכְרַח לַעַסוֹק בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּתִיבַת נֹחַ שֶׁהִצִּילָה מֵהַמַּבּוּל). (זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא דַּף קפ"ח ע"ב)
הָרוֹצֶה לְהִינָצֵל מִקְלִיפַּת הָעֶרֶב רַב מוּכְרַח לַעַסוֹק בַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּתֵיבַת נֹחַ שֶׁהִצִּילָה מֵהַמַּבּוּל
וְאִינוּן עֵרֶב רַב רְשִיעַיָיא, (וְאוֹתָם הָרְשָׁעִים שְמְהַעֵרֶב רַב) דְיִתְקַיֵים בְּהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, (יִתְקַיֵים בָּהֶם לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הַכָּתוּב:) (דָּנִיֵּאל יב) יִתְבָּרְרוּ יִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. (שֶׁאָז יִהְיֶה בִּירוּר גָּמוּר בְּיִשְׂרָאֵל) יִתְלַבְּנוּ: אִינוּן מָארֵי מִשְׁנָה. (אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנֶה שְׁיִתְבַרְרוּ עַל יְדֵי לִּימּוּד הַתּוֹרָה) וְיִצָּרְפוּ: אִינוּן זַרְעָא קַדִּישָׁא דִּשְׁאֵר עַמָּא. (וְזֶרַע הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שְׁאָר הָעָם יִתְבָּרְרוּ עַל יְדֵי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקָה) הָדָא הוּא דִּכְתִיב, (זְכַרְיָה יג) וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף. (דְּהָיִינוּ עַל יְדֵי כֶּסֶף שֶׁנּוֹתְנִים לִצְדָקָה) וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, אִינוּן עֵרֶב רַב. (וְאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב יָצְאוּ מִכְּלָל יִשְׂרָאֵל)
(דָּנִאֵל יב) וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ, אִינוּן מָארֵי קַבָּלָה, (וְהַמַּשְׂכִּילִים הֵם אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה) דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דָּנִיֵּאל יב) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, (אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בְּאוֹר הַזֶּה הַנִּקְרָא סֵפֶר הַזוֹהַר) דְּאִיהוּ כְּתִיבַת נֹחַ, (שֶׁהוּא כְּתִיבַת נֹחַ שֶּׁמַּצִּיל מֵהַמַּבּוּל) דְמִּתְכַּנְשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מּמַלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. (שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֹּא כּוּלָם זָכוּ לְהִיכָּנֵס לַתֵּיבָה לִפְנֵי הַמַּבּוּל, כָּךְ רַק הַזְּרִיזִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יִזְכּוּ לְהִינָצֵל עַל יְדֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי הַזְּמַן קָצַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַלְאָכִי (פֶּרֶק ג' פָּסוּק א') הִנְּנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִי וּפָנָה דֶּרֶךְ לְפָנַי וּפִתְאוֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאָךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָּא אָמַר ה' צְבָקוֹת) דִבְהוֹן (בְּאֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ לַעַסוֹק בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ) יִתְקַיֵים (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. (לִהְיוֹת בִּבְחִינַת בָּנִים, וּמְהָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ) וְדָא אוֹרָהּ דְּסִפְרָא דָּא, וְכֹלָא עַל סִבָּה דִּילָךְ. (וְזֶה הָאוֹר שֶׁל סֵפֶר זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יָאִיר בְּנִשְׁמוֹתֵיהֵם, וְכָל זֶה בִּזְכוּת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ). (זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ – רַעֲיָא מְהֵימְנָא, דַּף קנ"ג ע"ב, וְעַיֵּן תִּיקוּנֵי זוֹהַר תִּיקוּן כ"א עַמּוּד נ"ג, נ"ד).
עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ: וְהִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וַאֲפִילּוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְהוּ וְכוּ'. עִם הֱיוֹת שֶׁפְּשָׁטוֹ מְבֹאָר, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כ"ה:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁחֲמִשָּׁה מִּינִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב, וּמִן הַג' מִינִים, מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בְּרֵאשִׁית יא) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ'. וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.
רְאָיָה שֶׁאֵין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ: וְאָמְנָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מַרְאִים תֵּימָהּ וַעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָּל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָהּ. וְהִנֵּה הֶחָכָם הַגָּדוֹל הַתַּנָּא רַבִּי מֵאִיר עָלָיו הַשָּׁלוֹם הֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא כָּךְ הוּא בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן כְּלָלוּת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה וְכוּ' וּמְגַלִּים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ וּכְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר מֵאֵלָיו בִּלְתִּי הִצְטָרְכוֹ לִטְרֹחַ וּלְעַיֵּן בָּהּ וּלְהוֹצִיא טִפִּין טִפִּין שֶׁל מֵימֵי הַתּוֹרָה מִן הַסֶּלַע, הִנֵּה זֶה יוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ כְּהִלְכָתָהּ, וּמִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזְּלוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת בִּרְאוֹתוֹ הַמִּשְׁנָה הַזֹּאת וְרוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹ וּפְחִיתוּתוֹ.(הַקְדָּמַת רַבִּי חַיִּים וִויטַאל עַל שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת – וְעַיֵּן אוֹר הַזוֹהַר פֶּרֶק כ"ח).
הָעֵרֶב רַב: מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, כָּל תּוֹרָתוֹ הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְכֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים – וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים
מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י, כָּל תּוֹרָתוֹ הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְכֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים – וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד: בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים.
וְעַיֵּן בְּתִקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ: לֵית בָּנוּ מַאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לִרְצוֹת לָהּ עִם בַּעֲלָהּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן. וְצַוְחִין בָּהּ כְכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב. הָב לָן עוּתְרָא הָב לָן יִקְרָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל לְסָלְקָא שְׁכִינְתָּא. וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד, וְכֵן בַּסֵּפֶר שַׁעֲרֵי אוֹרָה שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר. וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ הַרְבֵּה מִזֶּה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְקֻבָּל, אֶלָּא עֲבֹד מֵאַהֲבָה וַעֲבֹד מִיִּרְאָה. (הֵיכַל הַבְּרָכָה קוֹמַרְנָה פָּרָשַׁת עֵקֶב ז', י"ט – אוֹר הַזוֹהַר פֶּרֶק י').
רַק הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ מַצִּיל אֶת הָעוֹלָם
וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין צ"ט:) אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי". רַב אָמַר כְּאִילוּ בָּנָה פַּלְטֵרִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף מָגֵן עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ". וְלֵוִי אָמַר אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה".
וְעֵין בְּסֵפֶר "נֶפֶשׁ הַחַיִּים" (שַׁעַר ד' פֶּרֶק כ"ה), שֶׁרַק עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לְקַיֵים הָעוֹלָם. וְאֵין לְּךָ תּוֹרָה לִשְׁמָהּ יוֹתֵר מְלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, (עַיֵין אוֹר הַזוֹהַר).
וזה לשון נפש החיים: וכל זה כשעדיין יש אנשים מישראל שדבקים בו יתברך ובתורתו בעיון ושקידה ויגיעה גדולה לשמה. ורק בתורת ה' חפצם כל הימים. ואז האנשים שבטלים לגמרי מעסק התורה מרוע בחירתם. המה ירדו שאול חיים ומגורשים מהסתפח בנחלת עבדי ה' הדבוקים בו יתברך ובתורתו. ומארץ חיים יכרתו ח"ו. ועל כל פעולת העולם גם כל העולמות, הגם כי נתמעטו וירדו מקדושתם ואורם, בסבת החטאים האלה בנפשותם, וכמעט שנטיו רגלם ליחרב ח"ו כמו שכתוב בתנא דבי אליהו (רבא פ"ב): אמרו חכמים כל זמן שבני אדם מבטלין מן התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם כו'. ושם (בסדר אליהו זוטא פ"ה) "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" ואין מצוקין אלא תלמידי חכמים כו'. בכל יום יוצאים מלאכי חבלה מלפני הקב"ה לחבל את כל העולם כולו ואלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שתלמידי חכמים יושבין בהם ועוסקים בדברי תורה היו מחבלין את כל העולם כולו מיד כו' ע"ש. עם כל זה עדיין יוכלו להתקיים על ידי השרידים אשר ה' קורא. העוסקים בתורה הקדושה יומם ולילה. שלא יתבטלו לגמרי לחזור לתהו ובהו ח"ו. אבל אם היה ח"ו העולם פנוי לגמרי אפילו רגע אחת ממש מעסק והתבוננות עם סגולה בתורה הקדושה. תיכף כרגע היו כל העולמות נחרבים ונבטלים ממציאות לגמרי ח"ו. ואף גם איש אחד מישראל לבד. רב כחו. שבידו להעמיד ולקיים את כל העולמות והבריאה בכללה על ידי עסקו והתבוננותו בתורה הקדושה לשמה. כמו שכתוב (סנהדרין פרק חלק דף צ"ט ב') כל העוסק בתורה לשמה כו'. רבי יוחנן אומר אף מגין על כל העולם כולו. וכן אמרו בפרק התורה (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה כו'. ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו.
[[2]] בספר "נתיבי הזוהר", וז"ל:
הֱיוֹת וַחֲזַ"ל גִּילוּ לָנוּ שֶׁהָעֶרֶב רַב הֵם הַמְּעַכְּבִים אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְכָל הַצָּרוֹת מֵחֲמָתָם, וְהַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מָלֵא מִזֶּה בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת, לָקַּטְנוּ מַרְאֶה מְקוֹמוֹת נִרְחָב וּבְהֶקֵּף נִפְלָא.
310 מַרְאֶה מְקוֹמוֹת שֶׁכָּתְבוּ וְהִזְהִירוּ אוֹתָנוּ לִהְיוֹת נִזְהָרִים מִן הָעֵרֶב רַב – כְּנֶגֶד ש"י עוֹלָמוֹת הַמּוּכָנִים לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת.
רְאֵה: זוֹהַר בראשית דף כה, עא. כו, עא. כז, עב. כח, עב. רסב, עב. רסג עא. – זוהר שמות מה, עב. סז, עא. קיד, עא. קכ, עא. קכד, עא. קצ עב. קצה, עא. קצז, עא. רג, עא. רכג, עב. רכד, עא. – זוהר ויקרא כז, עב. כח, עא. כח, עב. פו, עב. צז, עא. קיא, עא. – זוהר במדבר קכב, עב. קכד, עא. קנב, עב. רל, עא. רלא, עב. רלז, עא. רמו, עב. – זוהר דברים רעג, עא. רעו, עב. רעז, עב. רעט, עא. רפב, עא. – תיקוני זוהר, דף: טו, עא. כב, עא, עב. כז, עא. כז, עב. כח, עב. ל, עב. מא, עב. מב, עא. מט, עא. נ, עב. נב, עא. נג, עב. נה, עא. עה, עב. צו, עב, צז עא. קיב, עא. קיז, עא. קיט, עא. קכח, עב. קלח, עא. קמ, עא. קמא, עא. קמא, עב. קמד, עא. קמו, עב. קמז, עב. – זוהר חדש: פ' יתרו מאמר ד' גווני עינא. פ' יתרו מאמר ז' ימי בראשית. פ' יתרו מאמר שרטוטין דמצחא. – תיקוני זוהר חדש: דף כז עא.
עץ חיים להאריז"ל: הקדמת מוה"ר חיים ויטאל על שער הקדמות. עץ חיים שער לב פרק א' מ"ת. שער לח פ"ו מ"ת. שער מט פ"ג. – שער הגלגולים הקדמה כ'. הקדמה לג. הקדמה לט. – שער הפסוקים: פ' ויגש, שמות, בא, בשלח, כי תשא, בלק, עקב. ספר מלכים א', ישעיה. – ספר הליקוטים: פ' תולדות, וישב, שמות, בשלח, כי תשא, בהעלותך, חוקת, דברים, ואתחנן, עקב, כי תצא, וילך, ספר מלכים א', ישעיה, תהלים. – ספר עץ הדעת טוב להאריז"ל: פ' בא, בשלח יתרו, משפטים, תרומה, כי תשא, ויקהל, פקודי, שמיני, קדושים, במדבר, בהעלותך, חוקת, בלק, פנחס. – שער מאמרי הרשב"י פ' משפטים, ליקוטי תורה פ' בראשית, מקץ, שמות, ויקהל. –
ספר משנת חסידים: מסכת יעקב פ"ב, מסכת סדר ליל פסח פ"י. – פרדס רימונים להרמ"ק: שער כג פ' טז. – אוצר עדן הגנוז למהר"א אבולעפיא: ח"ב סי' א'. – ספר הפליאה להמקובל האלקי רבי אביגדור קרא מפראג. – עבודת הקודש למר"מ אבן גבאי ח"ב פל"ב. – ספר המפואר למוהר"ש מולכו דרוש על פ' בראשית.- מגיד משרים לרבינו יוסף קארו פ' תרומה, פ' במדבר. – חסד לאברהם למהר"א אזולאי מעין א' נהר יז, מעיין ב' נהר ס"ז, מעיין ד' נהר נד, מעיין ה' נהר יז, כה, לב, מעיין הששי הקדמה, נהר א'. ב', ה'. – מגלה עמוקות עה"ת: פ' תולדות, וישלח, ויגש, וארא, בא, תרומה, ויקרא, תזריע, קדושים בהר, בחקותי, שלח, קרח, חוקת, בלק, פנחס, ואתחנן, וזאת הברכה. – מגלה עמוקות רנ"ב אופנים על פ' ואתחנן: אופן כד, נח, עד, עח, פ, צז, קי, קכ, קמד, קפז, קצח, רנא, רנב, – ספר מבוא לחכמת הקבלה למהר"ש טולידאנו: ח"א שער ז' פ"ז, ח"ב שער ו' פ"ז, ח"ב מאמר א' חנוכה. – ספר מעולפת ספירים: מוהרנ"ש אלגאזי: יום תשעה עשר אות י"ג, טו, יום עשרים ואחד אות לב, – ספר עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו: מאמר חיקור דין ח"ג פ' כ"ב, מאמר אם כל חי ח"א סי' ג', כב, – ספר יונת אלם פ"ד, כתבים: מאמר הנפש: ח"ב פ"ד, ח"ה פ"י, י"ב, חלק י"ז פי"ד, מאמר מאה קשיטה: סי' כ"ו, סי' נ"ג, מאמר שבתות ה': כת"י ח"ג, מאמר צבאות ה' ח"ב. – של"ה הקדוש: שער האותיות: עמק ברכה אות ו', מסכת שבועות פרק תורה אור אות מ"ו, מסכת תענית דרוש מטות מסעי אות כד, מסכת יומא הל' תשובה אות סב, – ספר בראשית: וישב, מקץ, ויגש. ספר שמות פ' בא תורה אור אות ג', פ' כי תשא תו"א אות ג', פ' ויקהל פקודי תו"א אות ב', ספר במדבר נשא בהעלותך תו"א אות יג, פ' חוקת תו"א אות ב', פ' ואתחנן תו"א אות א', ג, – ווי העמודים פ"ו. – הרמח"ל הקדוש: ספר דרך עץ חיים, ספר אדיר במרום ח"א תניא אמר רבי שמעון, ומחצדי חקלא זעירין אינון, למגזר מילין דקשוט, ח"ב מאמר ביאור ז' מלכים. – ספר תיקונים חדשים: הקדמה, תיקונא תמינאה, תיקונא תמניסר, תיקונא תמניא ועשרין, תיקונא חמשין וחמש, תיקונא שבעין.- ספר קנאת ה' צבקות ח"כ, – מאמר ויהי מקץ. – פירוש הרמח"ל עה"ת בראשית, שמות, במדבר, דברים. – דרוש בסעודת ליל טו"ב בשבט ה' תצ"ג. – דרושי ונתת הכסף.- ראשי פרקים ד"ת לרמח"ל, – ספר תקט"ו תפילות: תפילה קיג, קנא, קנד, קעו, קעז, רב, רפט, שי, שעא, תפילה חשמ"ל, תצה, תפלה ואתחנ"ן. – שערי הלשם מהר"ש אלישוב: ח"א סי' טו פ"א, ח"א סי' יט בסוד נורא עלילה, ח"ב סי' ב' פ"ב, פ"ג, סימן ד', סי' ה', סי' ו', סי' ז', סי' יג פ"ד. – הגר"א מוילנא, אבן שלמה פי"א. ביאור הגר"א על תיקוני זוהר דף קיא עא. – יהל אור על הזוהר בראשית דף כח עב. אדרת אליהו פ' דברים. ביאור על תיקוני זוהר דף צז עב.
תלמידי בעל שם טוב: אוצר החיים – קאמרנא פ' תצא. – היכל הברכה: וארא, כי תשא, פקודי דף שיח, פ' בלק, פ' ראה, דף יג עב פ' תצא, עקב דף סח עב, דף רט ע"א. כי תבא דף כח ע"ד. – זוהר חי פ' בראשית דף כה עא, דף כג עב. דף לז עא. דף קא ע"ד, דף קו עא, דף קיב ע"ג, דף קיג, דף שכט ע"ד. פ' ויחי ד' תכו, דף תלט. שמות דף ז' ע"ג. דף פו ע"ד. דף קע עב. – זקן ביתו מ"א אופן ז דף מז, אופן טז דף עה, מ"ד אופן י"ג דף רט. – נתיב מצוותיך שביל אמונה ג' אות כו. – תולדות יעקב יוסף פ' נשא דף תס, פ' שופטים דף תרסו. – בני יששכר מאמר חודש אדר מאמר ג'. ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' ח, כב. – דברי חיים פ' ויקהל. דברי שמחה מכתב יג. – אשרי האיש דף מט. ארץ החיים א' פ"ב. אור עולם אות יא. תפארת היהודי אות ו'. נפלאות היהודי ח"ת דף 46. על הגאולה ע' קלו. דברי יואל פ' נשא ע' קפח. דברי שמואל (סלאנים) פ' נח. דברי תורה מונקאטש מהדו"ת א' טו. אשרי האיש דף מט. מכתב התעוררות ע' עג. הרה"ק רבי דוד מלעלוב. זכרון יעקב יוסף מע' צ. אמת ואמונה דף ו' עב. שמחת ישראל, מאמרי שמחה. גאולת הארץ דף ו'. חידושי הרי"ם על מסכת גיטין, השמטות לפ' שלח. חידושי הרי"ם, גלות וגאולה. פירוש הגר"א על דרך הרמז מגילת אסתר א. חוט המשולש דף מב. חת"ס דרוש ח' תמוז תקס"ט. על הגאולה ועל התמורה דף קפז. קדושת יום טוב פרשת וזאת הברכה. מהר"י ט"ב הגש"פ דף קטז. משכיל אל דל (קאלאמייא) ח"ג כלל י פרט א. – חידושי תורה פ' קרח ע' רנ. ויואל משה מאמר א' סי' קנג. מאמר ש"ש דף קנ. חידושי תורה דברים ע' לח. על הגאולה ע' קעז,. חידושי תורה ע' כו בשלח, ע' קעט, קרח ע' רנ. בהעלותך ע' קלג. תשי"ז ע' לד, ע' תקלו , תש"כ ע' לב, חיד"ת דרשות מא"י ע' קנה. – דברות קודש. ויואל משה ע' קנב, קנז, קסא. דברי יואל מכ' ח"א ע' קלה, פ' וישלח דף קכ. – שולחן הטהור מאמר אמונה ופרנסה דף עד, זכרון צדיקים חודש אייר. – אור הנר דף יג. סיפורי הרמ"ח ע' כה. – אוצר הסיפורים ח"ד א' ד' (מרגליות). פאר וכבוד (סיפורים מהר"ש מבעלזא) דף 258
[3]) החפץ חיים במכתבים מכתב כ"ה כותב וז"ל: כי כל תלמיד חכם בגדר צופה, במקום נביא להוכיח לעם דרך ד' וח"ו אם מתרשל בזה עונו גדול למאד, ובימינו אלה מי שמופלג בתורה ובידו להוכיח נקרא תלמיד חכם לענין זה.
ועל הרבנים שבכל עיר ועיר שלא להתעצל בזה ולדחות הענין כלאחר יד כי עליו לדעת כי בנפשו הוא ויתבע חס ושלום על זה, וכל הרוצה להנצל ממדת הדין הקשה עליו להוכיח ולזרז להמון ישראל ואז את נפשו הציל, כי בודאי יטענו המון ישראל בעת שיובאו לדין על מעשיהם הרעים, שאינם אשמים בזה, מפני שהתלמידי חכמים והרבנים לא הוכיחו אותם על מעשיהם, ועל כן על הרבנים להוכיחם ולהורותם את הדרך הנכונה הטובה והישרה ואז את נפשם הצילו ממדת הדין הקשה וגם את המון ישראל יחזרו למוטב במדה מרובה, ויהי' טוב לנו עי"ז בזה ובבא ונזכה לגאולה ולישועה במהרה. עכ"ל.
ואין לומר שלום עלי נפשי מאחר ובכל עיר ועדה יש בי"ד שנתמנו על ידי הקהל, ולכן אין החיוב מוטל על כל ישראל, ובפרט במקומות שיש רבנים ראשי הקהל אל נאמר שעליהם מוטל הדבר, כי על כל אדם מישראל החיוב למחות ולפגוע בעוברי עבירה ואסור להעלים עין מעוברי עבירה, דדבר זה מוטל על כל ישראל, ובית דין שליחותם דכל ישראל עבדי ועל ידי זה נפטרו כל אחד ואחד מלהשגיח, אבל כשאין בית דין עושה שליחותם דישראל, שוב חלה החובה בזה על כל אחד מישראל כמ"ש החת"ס בתשובותיו וז"ל:
וקיום חוקים ומצות כל ישראל ערבים זה בזה, ונכנס מי שאינו מוחה ויש בידו למחות בכלל אשר לא יקים את דברי תורה הזאת כפי' רמב"ן פ' תבוא עפ"י ספרי, ומ"ש אשר לא יקים זה ב"ד שלמטה לאו דוקא ב"ד אלא כל אדם מישראל קטן וגדול שם הוא, אם יש בידו לעשות, וכתי' ואם העלם יעלימו עם הארץ בתתו מזרעו למולך משמע שהי' על ע"ה שלא יעלימו וע"ה איננו ב"ד, כדמוכח בפ' חטאות דע"ה בעשותה היינו הדיוט וב"ד היינו עיני העדה, וא"כ על כל ע"ה הטיל הכתוב שלא יעלימו, ומדכתב אח"כ והכרתי אותו למעט כל עולם, ש"מ שהי' להם ג"כ בכרת כמותו אלא שמיעט הכתוב והיקל עונשם מכרת חוץ מעונש שבועות שוא דחמיר טפי ויש עיון בדבר קצת מש"ס פ' שבועות הדיינין, מ"מ אמת נכון שאין בין ב"ד ובין כל שום איש מישראל שיכול למחות ולפגוע בעוברי עבירה ולא כלום, ואפילו תלמיד לפני רבו לא מיקרי אפקרותא לפגוע בהם ולהכות באגרוף רשע עד שתצא נפשו כנחמי' בן חכלי' ואכם ואמרטם ואמר יד אשלח בכם וב"ד שהזכירו בכל מקום לישנא בעלמא הוא ואורחא דמלתא שיש כח בידם כמו קטן אוכל נבילות ב"ד מצויין להפרישו, וכמו במילה ב"ד מצווי' למולו, ורמב"ם ס"ל בס' המצות אפי' דרבנן מה"ת נינהו מלא תסור, ע"כ פסק אפי' באיסור דרבנן ככה, כמ"ש פ"ו מהל' חמץ ומצה באוכל מצה בע"פ (ועי' תי"ט נזיר פ"ז משנה ג') ודברי חי' ר"ן חולין קל"ב תמוהים שכתב שיעור ההכאה ל"ט כמלקות דאורי' והוא תימא נחזור להנ"ל דדבר זה מוטל על כל ישראל, וב"ד שליחותיהו דכל ישראל עבדי שנתמנו שלוחא דישראל, ועי"ז נפטרו כל אחד ואחד מלהשגיח כי העמידו גברי רברבי בחריקוהו והיינו רישך בקרירא ורישא דרישיך בחמימי ומ"מ קרירי איכא, וכל זה בחלק חוקים ומצות, עכ"ל. (שו"ת חת"ס חו"מ סימן קע"ז)
[4]) וּמָאן דְּמָנַע רָזָא דְּעִקָּרָא דִּתְרֵי תוֹרוֹת, כְּאִלּוּ אַהְדַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ…. וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָמְרִין דְּלָא אוֹרַיְיתָא אֶלָּא כִּפְשָׁטָה, וְלֵית בָּהּ רָזָא אָחֳרָא, וְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, אִיהוּ גַ"ן סְדָרִים דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר השירים ד יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִסִּטְרָא דְם' סְתוּמָה, ו' אִיהוּ נָעוּל בְּשִׁית יוֹמֵי דְּשָׁבוּעַ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל מו א) יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְשַׁבָּת בְּגִין דְּלָא תְּהֵא כְּנוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִוין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ לָווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ, אִיהִי פְּתִיחָא לְגַבַּיְיהוּ דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵירִין.
[5]) בספר אור תורה – ליקוטים: עוד מבואר בכמה מקומות בדבריהם, שעיקר ביאת משיח הוא בזכות התורה, כמו שאמרו בפרק קמא דבבא בתרא (ח, א) מאי דכתיב, "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח, י), ותניא כל פסוק הזה בלשון ארמי נאמר, אי תנו, "עתה כלהו אקבצם", ואם מעט מהם, "יחלו ממשא מלך ושרים". ואמרו שם מאי דכתיב, "אף חובב עמים כל קדושיו בידיך" (דברים לג, ג), אפלו בשעה שאתה מחבב עמים, כל קדושים שלהם בידיך הם כו', וכמו שאמרו כל הנותן עליו על תורה, מעבירים ממנו על מלכות כו' (אבות פרק יג משנה ה), כי בזמן שקולו של יעקב כו', אין הידים ידי עשו כו' (בראשית רבא פרשה סה, טז), ובפרק חלק (צח ב) שאלו תלמידיו את רבי אלעזר, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים כו', עכ"ל. וכל המזכה את הרבים בלימוד הזוהר הקדוש נקרא עוסק בתורה ובגמילות חסדים באופן הכי נעלה ומקיים ומציל את כל העולם כולו, ומתקשר לנשמת הרשב"י זי"ע, וכמו שכתב הגאון הקדוש צדיק ויסוד עולם אור טמיר ונעלם, קדש הקדשים המלוב"ן, מרא דרזין, מרן רבינו יעקב אבוחצירא זצוק"ל זיע"א, בספרו דורש טוב (עמוד ע"ב) וזה לשונו: גדולה זכות רבי שמעון בר יוחאי בעולם העליון יותר מכל הצדיקים, עכ"ל. וכמו שאמרו חז"ל, (סוכה דף מ"ה ע"ב). ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן.
אפליקציית ספר הזוהר
למען תיקון השכינה ותיקון כל ישראל
זוהר בעברית עם המשפט
http://www.zohar-1.com/books/zohar_hebrew/mobile/
זוהר ארמית עם המשפט
http://www.zohar-israel.com/zohar/mobile
זוהר ערב רב
http://www.zohar-1.com/books/erevrav/