זוהר תורה – וירא

[א] זו ספירה האחרונה מעשר הספירות הקדושות שנקראת מלכות שורש השכינה הקדושה והיא בחינת פתח להשיג על ידה שאר הספירות.

[ב] פירוש, שקודם המילה לא היתה בשלמות הראוי ההזדווגות של ספירת מלכות שהיא בחינת נוקבא עם הספירות העליונות שהן בחינת דוכרא.

[ג] קודם המילה בא אליו רק ענין קול בלבד שלא בהתגלות על ידי שמיעת דיבור אלא בהשגה שכלית, ואחר שנימול גרם הזדווגות בשלמות הראוי ספירת התפארת שהיא בחינת קול עם ספירת מלכות שהיא בחינת דיבור ובא הקול לאברהם בהתגלות על ידי שמיעת דיבור, ומפרש וַיֵּרָא אֵלָיו ה' שספירות העליונות נתבראו ונתגלו באורות שלהן על ספירת מלכות בשלמות הראוי:

[ד] היינו שספירות העליונות נתיחדו ונזדווגו בשלמות הראוי עם ספירת מלכות:

[ה] הנה מדת החסד נקרא יום ומדת הדין נקראת לילה, ומדרגת אברהם היתה מדת החסד, וזהו כְּחֹם הַיּוֹם, שעל ידי המילה גרם שיהיה חם היום, היינו שיהיה נשפע מעולמות העליונים הרבה אורות חסדים למדת החסד שהיא מדרגת אברהם:

[ו] עתה יפרש כְּחֹם הַיּוֹם רמז שעל ידי קיום מצות מילה גרם השתוקקות במדת היום להזדווג עם מדת הלילה שיאיר החשך מן האור הנשפע בו:

[ז] פירוש שהשגתו ברוח הקודש ובנבואה היתה סתומה:

[ח] ספירת היסוד היא המחברת בהשתוקקות ספירות העליונות עם ספירת המלכות והיא נקראת בשם צדיק, והשתוקקות הזאת נעשית על ידי קיום המצות בכלל ובמצות מילה בפרט:

[ט] פירוש שראה שהג' מדרגות חסד גבורה תפארת שהן שורש אברהם יצחק ויעקב ושורש הג' מלאכים מיכאל גבריאל רפאל הן מזדווגות עם מדת המלכות להשפיע לה שפע אורות שלהן להיות לה יניקה ומזון מהן להשפיע שפע לעולם הזה.

[י] פירוש כסא היינו שיוכל להיות בבחינת מרכבה לאורות האלה:

[יא] שעל פי המסורה הוא קודש:

[יב] ג' גוונים מרמזים על הג' מדות חסד דין ורחמים שהעולם מתנהג על ידם:

[יג] פירוש של העצה היינו אם ימול על ידי עצמו או על ידי שליח, כיון שיש סכנה יותר על ידי עצמו מעל ידי שליח, לכן היה מסופק אם שייך אצלו הדין שמצוה בו יותר מבשלוחו, וגם שהיה לו ספק אם על ידי שליח מן הדרש על הפסוק המול ימול שהמוהל צריך להיות בעצמו נימול ולא ערל ואז הרי כולם היו ערלים וממרא נתן לו עצה שיבטח בהקדוש ברוך הוא וימול עצמו על ידי עצמו:

[יד] היינו ד' מלאכים האלה:

[טו] פירוש להראות גדול כח מצות מילה שעל ידי זה נזדווגים אורות העליונים עם מדת מלכות להשפיע בה השפע הנצרכת להנהגת עולם הזה על ידי השכינה שנקראת רזא דמהימנותא:

[טז] שעל ידי מצות מילה נתעלה אברהם להשיג ספירת היסוד שנקראת ברית המשפיע כל ההשפעות דלעילא באהל שהיא ספירת מלכות:

[יז] היינו מדת החסד שורש קדושת אברהם, והשיג על ידי מצות מילה איך שגרם בזה השפעת חסדים מן מדת החסד אל ספירת היסוד להשפיע החסדים במלכות, וחום רמז לתשוקת המשפיע, ולהיפך מניעת ההשפעה נקראת קרישה, נמצא לפי פירש זה שהרמז של וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם מוסב על שתי הספירות יסוד וחסד:

[יח] זהו כמו דבר אחר שמפרש הרמז באופן אחר, והיינו שפתח האהל מרמז על מלכות שנקראת צדק, וכחם היום מרמז על יסוד שנקרא צדיק, וגם נקרא מדרגת ההתחברות כי הוא המחבר ספירת מלכות בחינת נוקבא עם ספירות העליונות שהן בחינת דוכרא וזה נקרא סוד האמונה, ועל ידי מצות מילה נתעלה אברהם להשיג ספירת צדק וצדיק מלכות ויסוד, וכן כל הנימול זוכה ליכנס בשתי קדושות האלה:

[יט] ג' גוונים הלאה מרמזים על הג' מדות חסד דין ורחמים שהן הנהגת עולם הזה:

[כ] שהוא קודש על פי המסורה והוא השם של השכינה הקדושה:

[כא] פירוש בלבוש של אויר:

[כב] מים רמז למדת החסד מדרגת אברהם:

[כג] פירוש להתחזק במדת החסד ששורין בה רק חסדים:

[כד] פירוש שאם היה טמא טומאה חמורה ולא היה ראוי לטבילה מיד:

[כה] פירוש מצד מדת החסד כי אין להם עבודה של בחירה נגד יצר הרע, ולכן מזונם נקרא נהמא דכסופא:

[כו] היינו השכינה הקדושה:

[כז] שקורין ישראל בראש השנה הפרשה וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כדי להזכיר זכות עקדת יצחק:

[כח] פירוש שרה שמעה דברי השכינה הנקראת פתח האהל בשורת הבן על ידי המלאך מיכאל שהיה אז מרכבה להשכינה:

[כט] היינו ספירה האחרונה שנקראת מלכות:

[ל] פירוש שבספירת מלכות נראין כל שאר ספירות עליונות החונים עליה להזדווג עמה ולהשפיע בה שפע:

[לא] היינו כח הטומאה חלקו של נחש הקדמוני:

[לב] פירוש שהיה בכחו להמשיך מלמעלה הנשמה הקדושה של נשמת יצחק:

[לג] יתכן לפרש שהמספר מאה ותשעים היינו קץ, והרמז שהגיע זמן תולדות יצחק בעבור הקץ של גלות מצרים כי הקדוש ברוך הוא חשב את הקץ שימנה מעת תולדות יצחק כידוע:

[לד] היינו שפרסה נדה, לכן יפרש הכתוב שעד זמן ההיא חדל כבר להיות לשרה אורח כנשים ועתה נעשה שינוי אצלה:

[לה] כי המלאכים ניזונים למעלה מכח מדת החסד שורשו של אברהם כנזכר לעיל:

[לו] פירוש עושה מלשון תקון קנין וכניסה ואסיפה והיינו עשיית התחברות חדשה, וצדקה רמז על ספירת תפארת עץ החיים שבה מאיר השם הוי"ה ברוך הוא, ומשפט רמז על ספירת מלכות שנקראת צדק, או על השכינה הקדושה, ושם מאיר השם אדני, ועל ידי שמירת דרך ה', ובפרט על ידי נתינת צדקה לעני, גורם עשיה והתחברות למעלה צדקה עם משפט, תפארת עם מלכות, והיינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הוי"ה
ואדני:

[לז] פירוש שגורם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה השם הוי"ה עם השם אדני, היינו עשיית שם הקדוש:

[לח] היינו מלכות בחינת מקבל דלית לה מגרמה כלום אלא מה שמשפיעים בה שאר הספירות, כמו הלבנה שאין לה אורה רק מן השמש, ומקורה השם אדני:

[לט] היינו ספירת תפארת שנקרא עץ חיים כח המשפיע, ומקורה השם הוי"ה ברוך הוא, ועל ידי מצות צדקה נעשה יחוד ב' השמות שנקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו ענין שלמות השם הקדוש, כי בלתי זה היחוד אין השם הקדוש בשלמות:

[מ] פירוש כביכול לומר שהאדם גורם תקון בהאלהות, אבל ענין התקון היינו לצורך הנהגת העולם והמשכת השפע, ועל זה נאמר תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, אבל חלילה לחשוב כן על עצמיות האלהות:

[מא] כי רצון הקדוש ברוך הוא הוא רק להטיב ולא להרע, ועל כן התגברות מדת הדין להרע היא ירידה ברצון הבורא יתברך:

[מב] לקטרג על העולם כאשר יבא השטן משוט בארץ:

[מג] עתה רוצה לפרש עָשׂוּ כָּלָה בדרך אופן הצווי, ותבא העי"ן בניקוד חט"ף קמ"ץ, לכן מקשה דכיון שהקדוש ברוך הוא דבר עם אברהם לא יתכן הצווי להמלאכים:

[מד] לפי זה יפורש כפירוש רש"י, ותבא העי"ן בניקוד קמ"ץ כמו שהוא בחומשים שלנו:

[מה] היינו שבקש אברהם אולי נמצאים בהם בעלי תשובה, ורצה לעורר רחמים ולהמתיק הדינים בעולם ששם הוא המתקת הדינים והיינו עולם הבינה שיש בו חמשים שערי בינה, וזה העולם נקרא תחלת ההשגה מעילא לתתא עד עשרה היינו עולם המלכות ספירה האחרונה:

[מו] כאמרם ז"ל על הפסוק דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ אלו עשרת ימי תשובה שנמצא אז גם ליחיד, ועל פי דברי רבי יצחק הרי זה רמז לדורות:

[מז] זה פלא, ואפרש בקיצור לפי עניות דעתי בדרך אפשר, כי אברהם שליוה את המלאכים כדרכו לעשות עם אורחים האציל בזה עליהם מן האור מקיף שלו, כידוע בסוד לויה, ולוט כיון שנתגדל בבית אברהם היה מכיר זאת, ושה"י:

[מח] היינו רות המואביה:

[מט] פירוש הלא מלאך המשחית שלח את לוט מסדום והוא נשאר שם להשחית ולהפוך:

[נ] קשיא ליה הלשון רבים הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן כי היה צריך לומר העיר אשר ישב בה:

[נא] ובה יתורץ אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט היינו שבזכותו נתקיים היושב בהן:

[נב] פירוש להולד מן הערוה של אב ובתו:

[נג] היינו שנח התרחק מן הקדושה ונתקרב להסטרא אחרא כנזכר לעיל, וכן לוט, וזה היה סיבה מן השמים להוציא מן הקליפות נשמות הקדושות כידוע:

[נד] כי מהבכירה יצאה רות אם המלך דוד ושלמה, והיינו ג"כ נשמת המשיח, ומהצעירה יצאה רק נעמה אשת רחבעם, והיא רק כמו שאר הנשים של מלכי בית דוד:

[נה] היינו במדת החסד בחינת הימין:

[נו] מה שם אחותו מוסב על השכינה הקדושה אף כאן כן, כי שורש קדושת אברהם שהיא מדת החסד בחינת הימין ושורש השכינה הקדושה שניהם ממקום קדושה אחת נובעין, והיינו מן ספירת חכמה עולם האצילות שנקרא אבא:

[נז] היינו ספירת חכמה עולם האצילות שנקרא אבא:

[נח] כי עולם האצילות הוא סתום וגבוה מהשגתנו, כנזכר לעיל שספירת בינה הנקרא עולם הבריאה היא ראשית השגתנו:

[נט] היינו השכינה הקדושה:

[ס] כי גם הכהן שרשו הוא מדת החסד כמו באברהם:

[סא] סוד שמו הקדוש היינו השכינה הקדושה שעליה נאמר בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

[סב] פירוש ולא בכח הטבע בלבד:

[סג] כי כל מקום שכתוב וה' היינו הוא ובית דינו, כלומר כל המדות הקדושות:

[סד] כי הלא פקידה מרמז רק על מדת מלכות עלמא דנוקבא:

[סה] והפקידה היינו מסירת המפתח להוציא מכח אל הפועל הזכירה שהיתה מקודם בספירות העליונות שהן בחינת דוכרא:

[סו] היינו ספירת היסוד שנקרא מזל כי הוא הצינור שעל ידו נוזל השפע מעולמות העליונים לספירת מלכות לצורך הנהגת זה העולם:

[סז] בתוך הגן פירוש בתוך ספירת המלכות:

[סח] ועל פי זה יפורש פקידה בספירת מלכות והעשיה בספירת יסוד הנקרא מזל, והוא העושה, כי הוא המביא את השפע לידי התגלות:

[סט] בזה יתורץ שהיה די לכתוב ויעש לשרה כאשר דבר, אלא שכפל השם יען כי השם הראשון הוא בספירת מלכות והשם השני הוא בספירת יסוד, וכלא חד, היינו שנתאחדו שניהם ונגמר הדבר:

[ע] רזא דוא"ו היינו מדת היסוד המביא כל מיני השפעות לידי התגלות בספירת מלכות:

[עא] פירוש שספירת מלכות בהתגלות אין ביכולתה להוציא השפע הנעלמה בספירות העליונות כי אם על ידי ספירת היסוד:

[עב] פירוש שאין ספירות העליונות מתיחדות עם ספירת המלכות כראוי:

[עג] דבור היינו ספירת מלכות וקול היינו ספירת תפארת שהיא ספירת המרכז בין שאר ספירות העליונות כמבואר בספרי הקבלה:

[עד] רזא דה"א היינו ספירת הוד ספירה החמישית כנגד אלף החמישי, והוד נהפך לצירוף דוה שעל זה מרמז הפסוק נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה:

[עה] כן צריך לומר במילוי יו, ודורש אותיות המילוי באופן זה, ו פעמים י, י פעמים ו, וכך יש לפרש כוונתו, ו פעמים י היינו ששה פעמים עשר עשיריות העולה ת"ר, י פעמים ו היינו עשרה פעמים ששה העולה ס, והמכיון הוא באלף הששי, במאה הששית, ובעשיריות הששי שהוא שנת תר"ס באלף הששי:

[עו] ר' יוסי מתמה על אריכות הקץ ואומר שהכל תולה בתשובה ואם יזכו יהיה אחישנה:

[עז] שורש יעקב הוא ספירת תפארת שעליה מורה אות ו של השם הוי"ה ברוך הוא:

[עח] הנה בעזר הצור וישועתו אבאר בדרך אפשר זה המאמר שהוא סתום וחתום, ושה"י, ראשית נבין שאות ו' יש לה ג' מילוים כזה, ואו, ויו, וו. לפי זה נוכל להבין מעט דברי ר' שמעון בר יוחאי בסוד קץ הפלאות לומר שמילוי ואו הוא שנתוסף או, זה רמז על אלף הששי שהוא נגד ספירת יסוד הנקרא גואל כידוע, והמילוי ויו הוא שנתוסף יו, זה רמז על שנה שמספרו הוא י' פעמים ו', והיינו מספר ס', ומה שאמר  ופקידה ברזא דויו שית רגעי ופלג עידן כך יש לפרשו, הנה ידוע שיומו של הקדוש ברוך הוא הוא אלף שנה, וכיון שהתחלקות זמן היום הוא על ד' חלקים הנקראים יום שעות רגעים ודקים, והתחלקות מספרי החשבון הוא גם כן על ד' חלקים שהם יחידיות עשיריות מאות ואלפים, לפי זה נמצא שאם נחלק היום שהוא אלף שנה על חלקי המאות ונקראים שעות יעלה לך עשר מאות שהן עשר שעות, ואם נחלק המאה על עשיריות, והיינו שנחלק השעה על עשרה חלקים שנקראם רגעים יעלה לך בהאלף שנים מאה רגעים כי י' פעמים י' הוא ק', ואם נחלק הרגע על עשר יחידיות שנקראים עשרה דקים יעלה לך בהאלף שנה אלף דקים כי י' פעמים ק' הוא אלף, נמצא לפי זה החשבון ששעה אחת מן האלף היא מאה שנה, ורגע אחד מן האלף הוא עשר שנים, ודקה אחת מן האלף היא שנה אחת, עתה יובן מה שאמר כאן ר' שמעון בר יוחאי שית רגעי שהם ו' פעמים י', והיינו ס' שנה, ומה שאמר ופלג עידן, והיינו חצי מועד, כונתו שהחשבון של גמר הששים שנה יהיה נמנה בשנה שמספר שלה הוא מספר של חצי מועד, לפי חשבון השנים של בריאת העולם, והכונה כי מועד בגימטריא ק"כ, וחצי מועד הוא מספר ס', והסימן הזה של חצי מועד הוא לקוח מסוף דניאל שנשבע המלאך בחיי העולם כי קץ הפלאות הוא למועד מועדים. וחצי, ויש לפרש הכונה שהגלות תוכל להאריך עד הזמן של הג' מועדים, ועוד עד הזמן של חצי מועד, וסתם מועדים היינו שלשה, שהם חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות כנזכר בסוף ראה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה וגו' בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת. וחשבון שמות הג' מועדים מצות שבעות סכות בגימטריא אלף וח' מאות, ומה שאמר עוד וחצי, יש לפרש הכונה על חצי מספר מועד שהוא ס,' והיינו עד שאחר הח"י מאות שנה תגיע שנה שלפי חשבון שנות בריאת העולם יהיה לה המספר ס', ואז תהיה פקידה על הגאולה, וכיון שיש חלוקי דעות בזמן חורבן בית שני אם בשנת תתכ"ח או תתכ"ט או תת"ל לאלף הרביעי ואפשר שזמן החורבן נמשך נ' שנים, ואם נחשוב מזמן גמר החורבן שהוא שנת תת"ל נמצא שגמר ח"י מאות שנה הוא בשנת תר"ל לאלף הששי, והשנה של חצי מועד שהיא שנת ס' לחשבון בריאת העולם מגיע בשנת תר"ס לאלף הששי, וזה מכוון עם דברי ר' שמעון בר יוחאי ודברי ר' יהודה לעיל שבשנת תר"ס לאלף הששי תהיה פקידה להגאולה, ועתה בימינו ניכר אמתת דבריהם, הפקידה נראית היטב שהתחיל הזמן של חבלי משיח לנפץ יד עם קודש בכל מקומות מושבותיהם ברדיפות של שפיכת דמים, תרתי משמע, וגם מלחמות גדולות מתחילות להתעורר בעולם, ויש לומר שגם זאת נרמז בדניאל שם בהפסוק אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, ויפורש על פי הידוע שבריאת העולם היא על משך ז' אלפים שנה, ו' אלפים ימי מעשה ואלף הז' שבת, ולאחר שיעברו מאלף הששי תרס"ה שנה ישאר עוד מזמן קיום העולם אלף שלש מאות שלשים וחמשה שנים, ועל זה הזמן אמר אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וגו', וכעת אנו רואים שהצרות של חבלי משיח מתגברות מאד בעתים הללו בכל שנה ושנה יותר ויותר ואין אנו מבינים על זה האשרי:

[עט] עתה ידבר בענין מילוי הג' של אות ו' שהיא ו"ו, וזהו הרמז של עבורא דדשא, כי בריח הדלת מרמז על אות ו' של אופן מילוי הג', כי בריח עץ של הדלת צורתו חתיכת עץ ארוכה ופשוטה עם כף בראש אחר, והיינו צרות ו', וכונתו לרמז על שנת הס' שאחר מאה ו הנרמזת בהמשל של עבורא דדשא, וזה מדוקדק היטב בדבריו שאמר לעוברא דדשא ולא אמר בעבורא דדשא כמו שאמר באלף שתיתאה, והיינו כי לעבורא כונתו לאחר עבורא דדשא, לאחר שיעבור הזמן של עבורא דדשא שהיא מאה ו, ועוד ירמז בזה להבין שאות ו' שנמשלת לעבורא דדשא היא רמז על ספירת יסוד הנקראת גוא"ל, והיא תתחיל להתעורר פקידה להגאולה ביום ו' זה אלף הששי, בשעה ו' היינו אחר מאה הששית, וברגע ו' היינו שנת ס' למספר בריאת העולם, ומסתמא גם בחודש ו' שהוא חודש ניסן דשנת תר"ס באלף הששי, והיינו שאומר אח"כ שאחרי עבור עוד זמן של ב' ווי"ן שהוא ו' שנים עם ו' חדשים, והיינו אחר שנת תרס"ו אז תהיה התעוררות יתרה להגאולה בבחינת זכירה, ואחרי עבור עוד זמן של שית שנין אחרנין והיינו בהתחלת שנת הע"ג לפי גירסת שבעין ותלת, ולפי גירסת שבעין ותרין ופלגא היינו בניסן דשנת הע"ג אז תהיה התעוררות יותר גדולה להגאולה, ונראה שזו גירסא נכונה למען יהיה עוד ב' ווי"ן, שהן ו' שנים עם ו' חדשים, ולפי גירסא זו צריך לגרוס קודם ומההוא זמנא שית שנין אוחרנין ופלגא:

[פ] ענין הזכירה הוא כמבואר אח"כ שאז יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, אבל אין מבורר בדבריו אם התגלות הזאת תהיה מפורסמת בעולם או לא:

[פא] כאן יש ב' גירסאות, גירסא א', ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ואינון שבעין ותלת, גירסא ב', ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ופלגא ואינון שבעין ותרין ופלגא, וזה נתבאר לעיל, והתעוררות יתרה לגאולה של שנת הע"ג מזכיר לקמן במה שאומר בשבעין ותלת כל מלכי עלמא יתכנשון לגו קרתא רבתא דרומי ויכול להיות שזהו העיר קאנסטאנטינאפאל שנקראת כן:

[פב] ארץ הגליל זו חלק ארץ ישראל הנקרא גליל, כי ארץ ישראל נחלקת על ג' חלקים: יהודה, עבר הירדן והגליל:

[פג] יש לומר כונתו באלו הכוכבים שהם המלכים שילחמו אז, ומלך אחד ממזרח ינצח ז' מלכים מצפון העולם:

[פד] ירמז על הא דאיתא בגמרא שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנפשות שבגוף, והיינו אוצר הנשמות הנקרא חלק תפוחין קדישין:

[פה] זה רמז שבשנת ששים ושש שהיא שנת תרס"ו באל"ף הששי תהיה כל נפש במצרי"ם, שהוא מצרים הגלות והיינו הצרות של חבלי משיח:

[פו] וזה משמע שאף לאחר שתתעורר בשמים פקידה וזכירה להגאולה ויתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, לא תהיה עוד קבוץ גליות בשלמות, אלא שעד שנת ש"ת יתאספו ויתאחדו ויתחזקו בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם לעמד על נפשם מכל רודפיהם, וציון במשפט תפדה, ובשנת ש"ת תהיה קבוץ גליות בשלמות לארץ הקדושה עם מלכם מלך המשיח בראשם, ויש לומר בזה רמז שאז תאמר ירושלים הפסוק כי ש"ת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין, וגם יכול להיות שזמן אחיזת ישמעאל בארץ הקדושה נקצב עד שנת ש"ת בשכר מצות מילה כמובא לעיל בסוף פרשת לך:

[פז] וא"ו זעירא היינו ספירת יסוד שהיא ספירה ששית, וסתם וא"ו רומז על מדת התפארת, וענין התעוררת החיבור היינו עם מדת המלכות להשפיע שפע טוב וחסד לזה העולם:

[פח] היינו באלף השביעי יום שכלו שבת:

[פט] היינו במדת החסד בחינת ימין:

[צ] פירוש שנעשה המתקת הדין של שורש יצחק על ידי מדת החסד שורש אברהם:

[צא] פירוש חסד בגבורה:

[צב] פירוש להמתיק הגבורות בחסדים:

[צג] פירוש שהנהגת העולם לא היתה כראוי לא במדת החסד בלבד ולא במדת הגבורה בלבד אלא במדת הרחמים שהיא המתקת גבורה בחסד, וזה שורש קדושת יעקב:

[צד] מה שם עבודה זרה אף כאן עבודה זרה:

[צה] פירוש כי ספירת מלכות שהיא מדרגה התחתונה מן העשר ספירות היא בחינת דבור ודברים, ואחר מדרגה זו מתחיל שורש השטן וכל כת דיליה, ומן ספירת מלכות יש פסיעה לבר שמשם בא החיות להחיצונים בסוד רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת כידוע, ולכן הוא נקרא אחר הדברים:

[צו] שעל ידי העקדה נכלל אברהם בגבורה ויצחק שנתרצה לרצון אביו ונכנע להעקד נכלל בחסד, והיינו אש במים ומים באש.

[צז] שעל ידי עובדא זו לתתא שאברהם נתרצה להתהפך לאכזרי לשחוט בנו, ויצחק שנכנע לאברהם נעשה המתקת גבורה בחסד לעילא בשורש שניהם:

[צח] הר הבית מקום המזבח נקרא הר המור, כי כמו שאדם נהנה מן ריח בושם המור כך נהנה הקדוש ברוך הוא מן ריח הקרבנות כמו שכתוב בקרבן נח וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וכן בכל הקרבנות כתוב לְרֵיחַ נִיחֹחַ:

[צט] סופי תיבות אמת, וזה יעקב, כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, ועתה ראה אברהם מקום יעקב מרחוק ולא מקרוב כנזכר לקמן:

[ק] פירוש יום השלישי היינו ספירה השלישית תפארת שורש יעקב:

[קא] כי עיקר השלמות להנהגת זה העולם היא מדרגה השלישית מדת הרחמים שורש יעקב:

[קב] פירוש שאני עתה בבחינת של בני שהיא מדת הגבורה:

[קג] פירוש בדעה אחת וברצון אחד לעשות רצון הבורא:

[קד] ואמר לו כה יהיה זרעך ככוכבי השמים:

[קה] אברהם הראשון מורה על קודם נסיון העקדה שהיה רק בבחינת חסד בלבד ואין זה שלמות, ואברהם האחרון מורה על אחר שעמד בנסיון העקדה ועל ידי זה נכלל בו גבורה ודין, והיינו שלמות יותר:

[קו] פירוש שיצחק לא היה עדיין בעולם שיתרצה להשחט, וכיון שזה ענין התולה בבחינת האדם איך נוכל לומר שנברא בין השמשות דכיון שאין הקדוש ברוך הוא בורא דבר על חנם אם כן  ידיעתו של הקדוש ברוך הוא עם פעולתו בבריאת האיל היתה מכרחת מלמעלה שאברהם ויצחק יתרצו לנסיון העקדה, ואם כן אין זה מעלה לאברהם ויצחק, לכן מתרץ שלא נברא בפועל רק שהיתה פקידה לזה בדרך האפשרי:

[קז] פירוש שהרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים:

[קח] שלא כתוב והשיב בבנין הפעיל, לאחרים. אלא שכתוב ושב, והיינו שגם השכינה תשוב מן הגלות, וזאת שגם השכינה עם ישראל בהגלות היא עיקר הישועה לישראל כי על ידי זה הם בטוחים שבכל אופן שיהיו נמצאים יהיו נגאלים בזכות השכינה הקדושה:

…..

@58פרשת וירא@60

@02זוהר דף צו ע"ב

@52ה' התגלה אל אברהם אחרי שנימול

@00"וַיֵּרָא @06אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא". @07אמר רבי חייא, כיון שהגיע זמן ההוא שברית נמצא בו באברהם ונימול, אז נתקיים העולם, ודבר הקדוש ברוך הוא היה בו בנגלה. זהו שכתוב "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" @04(ויקרא יד ע"א)@05.

@52מידת מלכות הוא פתח האוהל

@00"וְהוּא @06יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". @07אמר רבי שמעון, "פֶּתַח הָאֹהֶל", זה הוא כתר עשירי של המלך@30 שהוא פתח לכל משכן קדוש של שאר הכתרים. וקראו דוד המלך לכתר הזה @06צדק.@07 שכתוב "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי @06צֶדֶק@07 וגו'". וכתוב "זֶה הַשַּׁעַר לַה'". "כְּחֹם הַיּוֹם". כאשר האיר אור ה@06חסד@07. חלק גורלו של אברהם.

@52אחרי שנימול היה היחוד כראוי

@22(דף צח ע"א)@05

רבי אלעזר אמר, בא וראה טרם שנימול אברהם לא היה מדבר עמו אלא מתוך מדרגה התחתונה. ומדרגות העליונות לא נתקיימו על מדרגה התחתונה ההיא@30. כיון שנימול מה כתוב. "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'". למי. שהרי לא כתוב וירא ה' אל אברהם, שאם לאברהם מה שבח יש כאן יותר מבתחלה טרם שנימול. שכתוב "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם". אלא סוד כמוס הוא. "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'". למדרגה ההיא שדברה עמו. מה שלא היה מקודם לזה טרם שנימול. שעתה נתגלה הקול ונתחבר בדבור כאשר דיבר עמו@30 "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל". והוא. ולא גלה מי. אלא כאן גלה החכמה. שכל המדרגות נחו על מדרגה התחתונה הזאת לאחר שנימול אברהם@30.

בא וראה, "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'", זה הוא סוד הקול שנשמע, שהתחבר עם הדבור ונתגלה בו. "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל", זה עולם העליון שעמד להאיר עליו. "כְּחֹם הַיּוֹם", שהרי הוארה בחינת הימין, המדרגה שאברהם נדבק בה@30.

דבר אחר, "כְּחֹם הַיּוֹם", בשעה שנתקרבו מדרגה למדרגה בהשתוקקות של זו לנגד זו.

@22(דף צח ע"ב)@05

רבי אבא אמר@30, "וַיֵּרָא אֵלָיו", עד שלא נימול אברהם היה סתום@30, כיון שנימול נתגלה לו הכל, ושרתה עליו השכינה בשלימות כראוי.

@52ענין שלושת האנשים

בא וראה, "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל". וְהוּא, זה עולם העליון השורה על זה עולם התחתון. אימתי, "כְּחֹם הַיּוֹם". בזמן ההשתוקקות של צדיק האחד לשרות בו@30 מיד "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו". מי הם שלשה אנשים, אלו אברהם יצחק ויעקב שעמדו על אותה המדרגה@30 ומהם יונקת וניזונת. אז "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם". שהשתוקקות מדרגה התחתונה הזאת להתחבר בהם, וחדוה שלה היא להמשך אחריהם, "וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה". להכין כסא לפניהם@30.

@52מלאכים בדמות אנשים

@22(דף קא ע"א)@05

ובא וראה, לאחר שנימול אברהם היה יושב וכואב. והקדוש ברוך הוא שלח אליו שלשה מלאכים בהתגלות. וכי מי יכול לראות מלאכים, הרי כתוב @04(תהלים ק"ד)@05 "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וגו'". אלא ודאי ראה אותם, שירדו לארץ בדמיון דמות אנשים, ולא יקשה לך זאת, שהרי בודאי הם רוחות קדושות, ובשעה שיורדים לעולם מתלבשים באויר וביסודות של גשמיות, ונראים לאנשים ממש כמראה הדמות שלהם. ובא וראה אברהם ראה אותם כדמות אנשים, ואף על פי שהיה כואב מהמילה, יצא ורץ אחריהם, בשביל שלא לגרוע ממה שהיה עושה מקודם לזה.

אמר רבי שמעון, ודאי כדמות מלאכים ראה אותם, ממה שכתוב "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי". ב@06"אלף דלת"@07@30 השכינה היתה באה. ואלו המלאכים היו תומכים שלה וכסא אליהו, לפי שהם הג' גוונים אשר תחתיה@30 וראה עתה בשביל שנימול, מה שלא היה רואה קודם טרם שנימול, בתחלה לא היה יודע אלא שהם אנשים, ואחר כך ידע שהם מלאכים קדושים, ובאו בשליחות אצלו, בשעה שאמרו לו "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" ובשרו לו בשורת יצחק .

@02תוספתא, זהר דף צח ע"ב

@52למה נתגלה אליו ה' דוקא באלוני ממרא

"וַיֵּרָא @06אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא". @07למה "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" ולא במקום אחר, אלא לפי שנתן לו עצה על כריתת הברית מילה שלו, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם להמול, הלך אברהם להתיעץ עם חבריו@30 אמר לו ענר, אתה בן תשעים שנה ואתה תכאיב עצמך, אמר לו ממרא, זכור היום שהשליכו הכשדים אותך בתנור אש, וגם הרעב ההוא שעבר על העולם, שכתוב "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה", וגם אותן המלכים שרדפת אחריהם והכיתם. @06והקדוש ברוך הוא הצילך מכולם, ולא יכול איש לעשות לך רע, קום עשה מצות רבונך@07, אמר לו הקדוש ברוך הוא, @06ממרא אתה נתת לו עצה להמול. חייך שאין אני נתגלה עליו אלא בהיכל שלך. זהו שכתוב "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא". @07עד כאן.

@02סתרי תורה, זהר דף צז ע"ב

@52התגלות ה' אל אברהם

"וַיֵּרָא @06אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא". @07נראתה ונתגלתה לו השכינה בתוך אותן המדרגות שנתחברו בצדדיה, מיכאל לצד הימין, גבריאל לצד השמאל, רפאל לפנים, אוריאל לאחור, ועל כן נתגלה עליו השכינה באלה עצי בשמים של העולם@30 בשביל להראות לפניהם ענין ברית קודש, שהוא בכל העולם בסוד האמונה@30.

@52על ידי המילה נתעלה אברהם למדרגות גבוהות

"וְהוּא @06יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל". @07מהו "פֶּתַח הָאֹהֶל", זה המקום שנקרא ברית, סוד האמונה@30 "כְּחֹם הַיּוֹם", זה הסוד שנדבק בו אברהם@30 תוקף של צד הימין שהוא המדרגה שלו, [ועוד] "פֶּתַח הָאֹהֶל", זה סוד השער של @06צדק@07, פתח האמונה@30 שאז נכנס בו אברהם ברושם הקדוש ההוא.

"כְּחֹם @06הַיּוֹם". @07זהו @06צדיק@07, מדרגת ההתחברות האחת שנכנס בה מי שנימול, ונרשם בו רושם הקדוש, שהרי יצא מן הערלה, ונכנס בהקיום של שתי מדרגות האלה, שהן סוד האמונה.

@52ענין המלאכים והבשורה

"וְהִנֵּה @06שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו". @07אלה שלשה מלאכים @07השלוחים שמתלבשים באויר, ויורדים לזה העולם בדמות אנשים, @06שלשה @07היו כדמיון שלמעלה. לפי שקשת אינו נראה אלא @06בשלשה גונים, לבן אדום וירוק@07, וכך הוא בודאי@30 ואלו השלשה אנשים הם שלשה גונים, גון לבן, גון אדום, גון ירוק, גון @06לבן@07 זה @06מיכאל@07, לפי שהוא צד @06הימין@07, גון @06אדום@07 זה @06גבריאל,@07 צד @06השמאל@07, גון @06ירוק@07 זה @06רפאל@07, ואלה הם ג' גונים של הקשת, שהרי הקשת אינו נראה אלא עמהם, ולפיכך "וַיֵּרָא אֵלָיו" גלוי שכינה בשלשה גונים האלה, וכולם נצרכו, אחד לרפא מן המילה, וזה @06רפאל שר הרפואות@07, ואחד לבשר לשרה על הבן, וזה הוא @06מיכאל@07, לפי שהוא נתמנה על @06הימין@07, וכל טובות וברכות בידו נמסרו מצד בחינת הימין, ואחד להפוך לסדום, וזה הוא @06גבריאל@07 שהוא @06לשמאל@07, והוא ממונה על כל הדינים שבעולם מצד הדין של בחינת שמאל, ולפי שאלה המלאכים הם חבורה שלה ותומכים שלה בכל, לפיכך כתוב השם @06אדני@07@30 שהרי שם זה נתגלה לו כלול בסודות עליונים, ונתגלה לו בהתגלות מה שלא היה מקודם לזה שלא היה נימול, ועד שנימול לא רצה הקדוש ברוך הוא להוציא ממנו זרע קודש, כיון שנימול מיד יצא ממנו זרע קודש, ולפיכך נגלה עליו השכינה באותן מדרגות הקדושות, והם נתגשמו בציור של אויר לשלשה אנשים@30 והיו אוכלים, אכלו בודאי, שאש שלהם אכל וכלה הכל, ונעשה נחת רוח לאברהם, הם אש בודאי, ואש ההוא נתכסה בציור של אויר, ולא היה נראה, והמאכל ההוא היה האש מלהט ושרף אותו, ואברהם קבל נחת רוח מזה, כיון שנסתלקה השכינה מה כתוב, "וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם", מיד נסתלק עמה מיכאל, שכתוב "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה וגו'", שלשה כתוב בתחלה ועתה שני. אלא @06מיכאל@07 שהוא @06ימין@07 נסתלק עם השכינה, ונשארו @06רפאל וגבריאל@07, ועליהם כתוב, "שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב", בשעה שהדין תולה על העולם, אחר כך נסתלק אחד ונשאר @06גבריאל@07 בלבדו, ובזכותו של אברהם ניצל לוט, והוא גם כן זכה בהם, ועל כן באו אליו, עד כאן.

@02זוהר דף קב ע"א

@52אברהם היה מטהר את האנשים ושרה את הנשים

"יֻקַּח @06נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ". @07אמר רבי אלעזר, בא וראה כל מה שאכל אברהם בטהרה היה אוכל, ולפיכך הקריב לפניהם ואכלו, שומר אברהם בביתו טהרה וטומאה, ואיש טמא לא היה יכול אפילו ליקרב לביתו, ואז ידע אברהם שזה טמא הוא, ועשה לו טבילה, או עשה לו לשמור שבעת ימים כראוי לו בביתו, ואברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכולם, הוא לאנשים והיא לנשים, מה הטעם שעסק אברהם לטהר לאנשים, לפי שהוא טהור ונקרא טהור. שכתוב @04(איוב י"ד)@05 "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד".

@06"טהור"@07 זה אברהם שיצא מתרח, רבי שמעון אמר בשביל לתקן אותה המדרגה של אברהם, ומה היא, מים@30, לפיכך התקין לטהר בני העולם במים, ובשעה שהזמין למלאכים, בראשית דבריו מה כתוב, "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם", בשביל להתחזק במדרגה ההיא שהמים שורין בה@30 ולפיכך היה מטהר לכל האנשים מהכל, היה מטהרם מצד של עבודה זרה, והיה מטהרם מצד הטומאה, וכמו שהוא היה מטהר לאנשים, כן גם שרה מטהרת לנשים, ונמצאים כולם שבאו אצלם טהורים מהכל.

@52ניסים שנעשו לאברהם בענין טהרת האנשים

בא וראה, עץ נטע אברהם בכל מקום שהיה מדורו שם, ולא היה נתגדל העץ בכל מקום כראוי, מלבד בזמן שהיה מדורו בארץ כנען, ובעץ ההוא היה מכיר מי שנדבק בו בהקדוש ברוך הוא, ומי שנדבק בעבודה זרה, מי שנדבק בהקדוש ברוך הוא, היה העץ פושט ענפיו וכסה על ראשו, ועשה עליו צל נאה, ומי שנדבק בצד של עבודה זרה, עץ ההוא היה נסתלק ממנו, וענפיו היו עולים למעלה, אז היה אברהם מכירו והוכיח אותו, ולא סר משם עד שנדבק באמונתו של הקדוש ברוך הוא, וכן גם מי שהיה טהור, היה העץ מקבלו, ומי שהיה טמא לא קבלו העץ, אז הכירם אברהם והיה מטהרם במים, ומעין מים היה תחת עץ ההוא, ומי שהיה צריך טבילה, מיד עלו המים אליו, והעץ נסתלקו ענפיו, אז הכיר בו אברהם שהוא טמא, וצריך טבילה מיד, ואם לא@30 חרבו המים, אז הכיר שנצרך להיות טמא ולהשמר שבעת ימים.

@52אברהם בדק את המלאכים

בא וראה שאפילו בשעה שהזמין את המלאכים, אמר להם, "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ", בשביל לראות ולבדוק אותם, ובעץ ההוא היה בודק לכל בני העולם, והסוד הוא שבשביל הקדוש ברוך הוא אמר כך, שהוא עץ החיים של הכל, ולפיכך אמר "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ", ולא תחת עבודה זרה.

ובא וראה כאשר חטא אדם, בעץ הדעת טוב ורע חטא, שכתוב "וּמֵעֵץ הַדַּעַת וגו'". וגרם מיתה לעולם, מה כתוב, "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וגו'", כאשר בא אברהם, בעץ אחר היה מתקן את העולם, שהוא עץ החיים, והודיע האמונה לכל בני העולם.

@02בראשית דף קא ע"ב

@52ענין אכילת המלאכים והבשורה

"וַיֹּאמְרוּ @06אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וגו'". @07וכי לא ידעו מלאכים העליונים ששרה הנה באהל, ולמה כתוב "אַיֵּה", אלא שאין יודעים בזה העולם, רק מה שנמסר להם לדעת, "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", שלא רצו לאמר לפניה, וכיון שאמר "הִנֵּה בָאֹהֶל", מיד "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וגו'".

 בא וראה דרך ארץ, כי טרם שהזמין אברהם לפניהם לאכול, לא אמרו לו כלום, כדי שלא יהיה נראה שבעבור אותה הבשורה הזמינם לאכול, לאחר שכתוב "וַיֹּאכֵלוּ", אז אמרו לו בשורה ההיא.

 @06"וַיֹּאכֵלוּ"@07, התעלה על דעתך שמלאכים עליונים אוכלים, אלא בשביל כבודו של אברהם נראה כך, אמר רבי אלעזר "וַיֹּאכֵלוּ" בודאי, לפי שהם אש האוכל אש, ולא היה ניכר, וכל מה שנתן להם אברהם היו אוכלים, לפי שמצדו של אברהם אוכלים למעלה@30.

@02זוהר דף קב ע"ב

@52השכינה אמרה שוב אשוב

"וַיֹּאמֶר @06שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וגו'". @07אמר רבי יצחק, שׁוֹב אָשׁוּב, שוב ישוב צריך לומר, שהרי מפתח הזה לפקוד עקרות בידו של הקדוש ברוך הוא, הוא, ולא ביד שליח אחר, כמו שלמדנו @06שלשה@07 מפתחות הם שלא נמסרו ביד שליח, של @06יולדת@07, של @06תחיית המתים@07 ושל @06גשמים@07, והואיל שלא נמסרו ביד שליח, למה כתוב שׁוֹב אָשׁוּב, אלא ודאי הקדוש ברוך הוא שהיה עומד עליהם אמר הדבר, לפיכך כתוב "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ".

ובא וראה, בכל מקום שכתוב ויאמר סתם או ויקרא סתם, הוא מלאך הברית ולא אחר@30, ויאמר, שכתוב @04(שמות ט"ו)@05 "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וגו'", וַיֹּאמֶר, ולא אמר מי הוא, @06ויקרא@07, שכתוב "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", ולא אמר מי הוא, @06אמר@07, שכתוב @04(שמות כ"ד)@05 "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'", ולא אמר מי הוא, אף כאן שכתוב "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב", ויאמר סתם, ולא אמר מי היה, אלא בכל אלה מלאך הברית היה, והכל בהקדוש ברוך הוא נאמר, ולפיכך כתוב, "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וגו'".

@52יצחק עתיד להולד

"וְהִנֵּה @06בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ". @07מה הטעם שלא כתוב והנה בן לך, אלא בשביל שלא יחשוב שזה מן הגר יהיה כבתחילה, רבי שמעון אמר והנה בן, זה הוא בן בודאי ולא ישמעאל, זה הוא בן שכבד לאביו כראוי, אימתי כבד אותו, בשעה שעקדו על גבי המזבח, ורצה להקריב אותו לקרבן, ויצחק בן שלשים ושבע שנים היה, ואברהם היה זקן, שאילו היה בועט בו ברגל אחת, לא היה יכול לעמוד לפניו, והוא כבד את אביו, ועקדו ככבש אחד, בשביל לעשות רצון אביו.

@52יצחק בן לשרה

"וְהִנֵּה @06בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ". @07בן לשרה שבשבילו מתה שבשבילו נצטערה נפשה עד שיצאה ממנה.

"וְהִנֵּה @06בֵן לְשָׂרָה". @07להתעלות עבורו בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב בדין על העולם, שאז "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו'". שהרי נזכרת שרה בשביל זכותו של יצחק@30, ועל כן הוא בן לשרה.

@02זוהר דף קג ע"א

@52מה שמעה שרה

"וְשָׂרָה @06שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו". @07מה "וְהוּא אַחֲרָיו", והיא אחריו צריך לומר, אלא סוד הוא, "וְשָׂרָה שֹׁמַעַת" מה שהיה אומר "פֶּתַח הָאֹהֶל", זו מדרגה התחתונה פתח האמונה@30, "וְהוּא אַחֲרָיו", שהודה לו מדרגה העליונה, ומן היום שהיתה שרה בעולם לא שמעה דבר הקדוש ברוך הוא, מלבד בשעה ההיא.

 דבר אחר, "וְשָׂרָה שֹׁמַעַת". שהיתה יושבת שרה פתח האהל בשביל לשמוע הדברים, והיא שמעה דבר הזה שנתבשר בו אברהם, "וְהוּא אַחֲרָיו", זה אברהם שהיה יושב אחורי השכינה.

@22(דף קג ע"ב)@05

רבי שמעון אמר "וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל", זה הוא הפתח של @06צדק@07, כמו שכתוב "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק", זה פתח הראשון ליכנס בו@30, ובפתח הזה נראים כל שאר פתחים העליונים, מי שזוכה להשיג פתח הזה, זוכה להבין בו ובכל שאר הפתחים, לפי שכולם חונים עליו@30, לפיכך כשנתבשר אברהם, מדרגה זו היתה אומרת, כמו שנתבאר שכתוב, "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה". @06ויאמר@07, ולא כתוב מי היה, וזה הוא "פֶּתַח הָאֹהֶל", ועל כן שרה שומעת מדרגה זו שהיתה מדברת עמו, מה שלא שמעה מקודם לזה, שכתוב "וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל", שהיה מבשר ואומר, "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ".

@52בשורת הזרע דוקא עכשיו

בא וראה כמה היא אהבת הקדוש ברוך הוא אל אברהם, שהרי לא יצא ממנו יצחק עד שנימול, לאחר שנימול נתבשר בו ביצחק, לפי שהוא עתה זרע קודש, וטרם שנימול אין הוא זרע קודש, ועתה הוא כמו שכתוב "אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ".

ובא וראה, טרם שנימול אברהם, אותו הזרע שלו לא היה קודש, לפי שיצא בתוך הערלה, ונדבק בהערלה למטה@30 לאחר שנימול יצא זרע ההוא בתוך קדושה, ונדבק בקדושה שלמעלה והוליד למעלה@30, ונדבק אברהם במדרגתו כראוי.

@02זוהר דף קג ע"א

@52הגיעו לזמן שאפשר להם להוליד את יצחק

"וְאַבְרָהָם @06וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים". @07מה "בָּאִים בַּיָּמִים", קצב הימים שראוי אז להם, לאחד מאה ולאחד תשעים, נכנסו בימים בקצבת הימים כראוי@30, "בָּאִים בַּיָּמִים", כמו ש[היה] כתוב, כי בא היום, שנחשך היום להכנס.

"חָדַל @06לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים". @07ובאותה השעה הרגישה עצמה בעדון אחד@30, ולפיכך אמרה "וַאדֹנִי זָקֵן". שהרי הוא אינו ראוי להוליד, לפי שהוא זקן.

@02זהר דף קד ע"א

@52ה' שולח איזה זכות לצדיק כדי להצילו או להציל קרוביו

"וַיָּקֻמוּ @06מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם". @07רבי אלעזר אמר בא וראה כמה נוהג הקדוש ברוך הוא טובה עם כל הבריות, וכל שכן לאותן ההולכים בדרכיו, שאפילו בזמן שרוצה לדון העולם, הוא גורם למי שאוהב אותו לזַכותו במצוה, טרם שיבא דין ההוא לעולם, שלמדנו, בשעה שהקדוש ברוך הוא אוהב לאיזה איש, שולח לו מתנה, ומה היא, עני, בשביל שיזכה בו, וכיון שזוכה בו, הוא ממשיך עליו חוט של @06חסד@07, הנמשך מצד בחינת @06הימין@07, ופורס אותו על ראשו ורושם אותו, כדי שכשיבא הדין לעולם, אותו המחבל יהיה נזהר בו, שכאשר זוקף עיניו ורואה אותו הרושם, אז מסתלק ממנו ונזהר בו, לפיכך הקדים לו הקדוש ברוך הוא במה לזכות.

 ובא וראה כשבקש הקדוש ברוך הוא להביא דין על סדום, היה מזכה תחלה לאברהם, ושלח לו מתנה לזכות עמהם, בשביל להציל את לוט בן אחיו משם, זהו שכתוב, "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה", לא כתוב, ויזכר אלהים את לוט. שהרי בזכותו של אברהם ניצל, ומהו "וַיִּזְכֹּר", שזכר לו מה שזכה מקודם עם אותן שלשת המלאכים.

 כדמיון זה אדם הזוכה בצדקה עם אנשים, בשעה שהדין שורה בעולם, הקדוש ברוך הוא זוכר לצדקה ההיא שעשה, לפי שבכל זמן שזוכה האדם, נכתב כך עליו למעלה, ואפילו בזמן שהדין שורה עליו, והקדוש ברוך הוא זוכר לטובה ההיא שעשה וזכה עם האנשים, כמו שכתוב, "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת", לפיכך הקדים לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, בשביל שיזכה ויציל ללוט.

@52המלאכים ניזונו מאברהם

"וַיַּשְׁקִפוּ @06עַל פְּנֵי סְדֹם" @07בא וראה "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים", מאותה הסעודה שהתקין להם אברהם וזכה בהם, ואף על פי שמלאכים היו זכה בהם, וכל מאכל ההוא לא נשאר ממנו כלום, בשביל אברהם לזכות בהם, שהרי כתוב, "וַיֹּאכֵלוּ", בהאש שלהם נשרף.

 ואם תשאל הרי ג' מלאכים היו, אחד של אש, ואחד של מים, ואחד של רוח, אלא שכל אחד ואחד נכלל בחברו, ולפיכך, "וַיֹּאכֵלוּ", כדמיון זה @04(שמות כ"ד)@05: "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", אכילה ודאית אכלו, שניזונו מן השכינה, אף כאן "וַיֹּאכֵלוּ", להיות ניזון מצד ההוא שאברהם נדבק בו@30, ולפיכך לא השאירו כלום ממה שנתן להם אברהם, כדמיון זה נצרך לו לאדם לשתות מן הכוס של ברכה, בשביל שיזכה לברכה ההיא שלמעלה, ואף המלאכים אכלו ממה שהכין להם אברהם, בשביל שיזכו להיות ניזונים מצדו של אברהם, שהרי מן צד ההוא יוצא מזון לכל מלאכים עליונים.

@52השקפה לרחמים

 "וַיַּשְׁקִפוּ @06עַל פְּנֵי סְדֹם". @07"וַיַּשְׁקִפוּ", זו התעוררות הרחמים להציל את לוט, כתוב כאן "וַיַּשְׁקִפוּ", וכתוב שם @04(דברים כ"ו)@05: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם", מה שם לרחמים, אף כאן לרחמים.

@52לוית האורחים

"וְאַבְרָהָם @06הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם". @07לעשות להם לויה, אמר רבי ייסא, אם תאמר שאברהם ידע שמלאכים הם, למה עשה להם לויה, אלא אמר רבי אלעזר אף על פי שהיה יודע, מה שהיה רגיל לעשות עם אנשים, עשה עמהם וליוה אותם, לפי שכך נצרך לו לאדם לעשות לויה לאורחים, שהרי הכל בזה תולה, וכאשר הוא היה הולך עמהם נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם, שכתוב "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וגו'", "וַה'", הוא ובית דינו. לפי שהקדוש ברוך הוא היה הולך עמהם.

בא וראה כאשר האדם עושה לויה לחברו, הוא ממשיך להשכינה שתתחבר עמו, וללכת עמו בדרך הזה להצילו, ולפיכך נצרך לו לאדם ללות לאורחים.

@02זוהר דף קד ע"ב

@52ה' רצה להודיע לאברהם לפני שהופך את סדום

"וַה' @06אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה". @07אמר רבי יהודה, הקדוש ברוך הוא נתן כל הארץ לאברהם, להיות לו אחוזת נחלה לעולם, שכתוב, "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ". וכתוב, "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה וגו'", ואחר שבקש הקדוש ברוך הוא לעקור מקומות האלה, אמר הקדוש ברוך הוא, כבר נתתי את הארץ לאברהם, והוא אב לכולם, שכתוב, "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ", ולא נאה לי למחות הבנים ולא אודיע לאביהם, שקראתי לו אברהם אוהבי, ולפיכך היה צריך להודיע לו, זהו שכתוב, "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה".

@52ענותנותו של אברהם

אמר רבי אבא, בא וראה ענותנותו של אברהם, שאף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה", ואחר כל אלה שהאריך לדבר עמו והודיעו שרוצה לעשות דין בסדום, לא בקש מלפניו שיציל את לוט ולא יעשה בו דין, מה הטעם, בשביל שלא יתבע שכר על מעשיו, ועל כן שלח הקדוש ברוך הוא את לוט והציל אותו בזכות אברהם, שכתוב, "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה וגו'".

@02זוהר דף קה ע"ב

@52מתי הוא עת רצון לתפילה

"וְאַבְרָהָם @06הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם". @07מה הטעם של ברכה זו כאן, אלא בשביל להודיע, שאפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב בדין על העולם, לא נשתנה, שהרי יושב בדין על זה, וברחמים על זה, והכל ברגע אחד ובשעה אחת.

 אמר רבי יהודה, והרי כתוב, "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן", פעמים שהיא עת רצון ופעמים שאין היא עת רצון, פעמים שומע תפלה ופעמים שאינו שומע, פעמים שנמצא ופעמים שאינו נמצא, שכתוב @04(ישעיהו נ"ה)@05 "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב".

אמר רבי אלעזר, כאן ליחיד כאן לצבור, כאן למקום אחד וכאן לכל העולם, לפיכך היה מברך לאברהם, שהוא שקול ככל העולם, שכתוב, "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ @06בְּהִבָּרְאָם",@07 ולמדנו, @06באברהם, יהיה @07בגימטריא @06שלשים,@07 כך למדנו, שלשים צדיקים מזמין הקדוש ברוך הוא בכל דור ודור לעולם, כמו שהזמין את אברהם.

@02זוהר בחקתי קיג ע"ב

@52גדלות מצות צדקה

"כִּי @06יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וגו' וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". @07והלא כיון שכתוב "וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'", למה כתב "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", אלא, מי ששומר דרכי התורה, כביכול הוא עושה צדקה ומשפט, ומהו צדקה ומשפט, זה הקדוש ברוך הוא@30.

בכה רבי שמעון ואמר וי להם לאנשים, שאין יודעים ואין מסתכלים בכבוד רבונם, מי הוא העושה שם הקדוש בכל יום@30, הלא תדע שזה הוא הנותן צדקה לעניים.

בא וראה שביארו שהעני נקשר במדת הדין, וכל מאכלו בדין הוא, וזהו המקום שנקרא @06צדק@07@30 ומי שנותן צדקה לעני, הוא עושה למעלה שיהיה השם הקדוש בשלמות כראוי, לפי ש@06צדקה@07 היא עץ החיים@30, ו@06צדקה@07 משפיע ל@06צדק@07, וכאשר משפיע ל@06צדק@07, אז נתחבר @06זה@07 ב@06זאת@07, והשם הקדוש נמצא בשלמות, ומי שעושה התעוררות הזאת למטה, ודאי כאילו עשה שיהיה שם הקדוש בשלמות, כדמיון שהוא עושה למטה, כך נתעורר למעלה, ועל כך כתוב @04(תהלים ק"ו)@05: "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת", "עֹשֵׂה @06צְדָקָה"@07, זה הקדוש ברוך הוא@30, כביכול הוא עושה אותו, אשרי חלקו שזכה לעשות השם הקדוש למעלה, לפיכך צדקה עולה על הכל, ודוקא צדקה לשמה, שהרי נתעורר @06צדקה@07 ל@06צדק@07 לחברם ביחד, ולהיות כל השם הקדוש כראוי.

@02זוהר דף קה ע"ב

@52עוון אנשי סדום

"וַיֹּאמֶר @06ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וגו'". @07אמר רבי אלעזר, בא וראה אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם "זַעֲקַת סְדֹם", שהרי עלה לפני מה שהם עושים לכל העולם, שמנעו רגלי אנשים שלא יכנסו בסדום ועמורה, שכתוב @04(איוב כ"ח)@05: "פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ", "פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר", פִּרצה היה פורץ הנחל לאותן בני העולם שנכנסו לשם, שכולם כשראו מי שנתן לאכול ולשתות לאיש אחר, היו משליכים אותו בעומק הנהר, וזה שלקח מהם הלחם עשו לו גם כן כך, ועל כן כל בני העולם היו "נִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל", שמנעו רגליהם לבלתי בא שמה, ומי שבא שמה "דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ", שהיו מענים גופם ברעב, כי לא היו נותנים לו לאכול ולשתות, ונשתנה צורתו משאר בני העולם, ועוד נָעוּ ככתוב @04(משלי ה')@05: "נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ", שהיו נוטים ללכת במעגל ודרך עקום שלא לכנוס לשם, ואפילו עופות השמים נמנעו לבא שמה, שכתוב @04(איוב כ"ח)@05: "נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וגו'", ולפיכך כל העולם היה צועק על סדום ועל עמורה ועל כל הערים, שכולם בדמיון אחד היו.

"זַעֲקַת @06סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה". @07אמר לו אברהם, למה, אמר לו, וחטאתם כי כבדה מאד, לפיכך ארדה נא ואראה.

@02זהר דף קה ע"ב

@52ענין ירידת ה'

"אֵרְדָה @06נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה". @07אמר רבי שמעון, מהו "אֵרְדָה נָּא", וכי לא ידע הקדוש ברוך הוא שהיה צריך לומר "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה", והרי הכל גלוי לפניו, אלא "אֵרְדָה נָּא" מן מדרגת הרחמים למדרגת הדין. וזהו ירידה@30, ואראה, ראיה הזאת היא להשגיח עליהם באיזה דין לדון אותם, מצאנו ראיה לטוב ומצאנו ראיה לרעה, ראיה לטוב, שכתוב @04(שמות ב')@05: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים", ראיה לרעה, שכתוב "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה", להשגיח עליהם בדין, ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם".

@52מידת הדין צועקת

"הַכְּצַעֲקָתָהּ". הכצעקתם צריך לומר, שהרי כתוב "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה", ושתי ערים היו, ולמה "הַכְּצַעֲקָתָהּ", אלא מהו "הַכְּצַעֲקָתָהּ", זו גזירת הדין התובעת דין בכל יום, שכך למדנו, הרבה שנים עמדה מדת הדין ותבעה מלפני הקדוש ברוך הוא דין על שמכרו אחי יוסף את יוסף, לפי שמדת הדין צועקת על דין, ועל כן כתוב "הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי", מהו "הַבָּאָה אֵלַי", זה הוא סוד, כמו שכתוב "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה", וזהו הַבָּאָה אֵלַי תמיד@30.

"עָשׂוּ @06כָּלָה". @07למי אמר כך, אפשר תאמר לאותן המלאכים, מי ראה מדבר עם זה ומפקד לאחר@30, אלא לאברהם אמר כך, שברשותו עמדו אלה המקומות, ולמה "עָשׂוּ", עשה צריך לומר, אלא זה אברהם והשכינה שלא סרה ממנו.

דבר אחר, עשו, שאמר כך להמלאכים מה שאמר לאברהם, לפי שהיו מזומנים שם והיו נמצאים שם לעשות הדין, ועל כן אמר עשו.

 דבר אחר, "עָשׂוּ", כתרגומו עבדו@30.

@02זוהר בראשית דף קו ע"א

@52דרך הצדיקים לבקש רחמים על דורם

"וַיִּגַּשׁ @06אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע". @07אמר רבי יהודה מי ראה אב רחמן כאברהם, בא וראה בנח כתיב, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי וגו', עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר", ושתק נח ולא אמר לו כלום, ולא בקש רחמים, אבל אברהם בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וגו', אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה וגו'", מיד כתוב, "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע", אמר רבי אלעזר, אף אברהם לא עשה בשלמות כראוי, נח לא עשה כלום לא כך ולא כך, אברהם תבע שיהיה הדין כראוי, שלא ימות הזכאי עם החייב, והתחיל מחמשים עד עשרה, עשה ולא גמר, שלא בקש רחמים בין כך ובין כך, שאמר אברהם אינני מבקש לתבע שכר מעשי, אבל מי עשה בשלמות כראוי, זה משה, שכיון שאמר הקדוש ברוך הוא, "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וגו'", מיד מה כתוב, "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וגו'", עד שאמר "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ", אף על פי שכולם חטאו, ולא זז משם עד שאמר לו, "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", אבל אברהם לא הסתכל אלא אם נמצא בהם צדיקים, ואם אין לא, ועל כן לא היה בעולם איש שיגין על דורו כמשה, שהוא רועה נאמן.

@52אברהם ביקש מחמישים עד עשרה

"וַיִּגַּשׁ @06אַבְרָהָם וַיֹּאמַר", @07הכין עצמו לתבע כך, אולי ימצאון שם חמשים. התחיל מן חמשים שהוא תחלת ההשגה@30, עד עשרה שהוא מדרגה העשירית סוף כל המדרגות, אמר רבי יצחק עד עשרה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, לפיכך התחיל מחמשים עד עשרה, וכאשר הגיע לעשרה אמר, מכאן ולמטה אין הוא המקום שעומד בתשובה@30 לפיכך לא ירד למטה מעשרה.

@02זוהר דף קו ע"א

@52לוט נתן לאכול למלאכים

"וַיָּבֹאוּ @06שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וגו'". @07אמר רבי יוסי, בא וראה מה כתוב למעלה, "וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם", שהרי כיון שנסתלקה השכינה מאברהם, ואברהם שב למקומו, אז "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב" שהרי אחד נסתלק עם השכינה, ונשארו אלו השנים, כיון שראה אותם לוט רץ אחריהם, מה הטעם, וכי כל אותן שהיו באים שמה, הוא הכניסם לביתו ונתן להם לאכול ולשתות, ובני העיר איך לא הרגוהו, שהרי לבתו עשו דין, ומה הוא, שבתו של לוט נתנה פת לחם לעני אחד, הכירו בה, מָשְׁחוּהָ בדבש והושיבוה בראש הגג עד שאכלוה הדבורים, אלא לפי שהיה בלילה, חשב שלא יסתכלו בו בני העיר, ועם כל זה, כשנכנסו לבית, נאספו כולם וסבבו הבית.

@52לוט הכניס את המלאכים לביתו

אמר רבי יצחק, מפני מה רץ לוט אחריהם, שכתוב: "וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם", רבי חזקיה ורבי ייסא, אחד אמר, צורתו של אברהם ראה עמהם@30, ואחד אמר שהשכינה שרתה עליהם, כתוב כאן: "וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם", וכתוב שם: "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל", מה שם ראה השכינה, אף כאן ראה השכינה.

"וַיֹּאמֶר @06הִנֶּה נָּא אֲדֹנַ"י", ב@06אלף דלת נון יוד@07, @07"סוּרוּ נָא", גשו נא, צריך לומר, מהו "סוּרוּ נָא". אלא להנהיגם אחורי הבית, כדי שלא יראו אותם בני העיר, ולא יכנסו בדרך ישר לבית, ולפיכך אמר: "סוּרוּ נָא".

@22(דף קז ע"א)@05

רבי חזקיה אמר, בא וראה כיון שראה הקדוש ברוך הוא מעשה סדום ועמורה, שלח אותן המלאכים להשחית לסדום, מה כתוב: "וַיַּרְא לוֹט", ראה להשכינה, וכי מי יכול לראות את השכינה, אלא שראה אור מזהיר שהאיר ועלה על ראשיהם, ואז "וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא @06אֲדֹנַי"@07, ב@06אלף דלת @07כמו שנתבאר, ובעבור אותו האור של השכינה שהיה מאיר, אמר "סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם", אברהם לא עשה כך, אלא בתחלה אמר "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם", אחר כך "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם", אבל לוט אמר "סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ", ואחר כך "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם", כדי שלא יכירו בהם אנשים, "וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין", לפי שכך היו עושים האורחים שנכנסים שמה, שלא היה איש שיכניסם לבית, ועל כן אמרו: "לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין", מה כתוב, "וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וגו'".

@52שליחות של ב' המלאכים

בא וראה הקדוש ברוך הוא כשעושה דין בעולם, שליח אחד עושה לזה, וכאן אנו רואים שני שלוחים, למה, וכי לא היה די באחד, אלא לפי שאחד היה להוציא את לוט ולהציל אותו, ואחד להפוך את העיר ולהשחית את הארץ.

@02זוהר דף קז ע"ב

@52ה' רחום בדין

"וַה' @06הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה וגו'". "וַה'", @07זו מדרגת הבית דין שלמטה שנוטל רשות משלמעלה, רבי יצחק אמר, שעשה הדין ברחמים, שכתוב: "מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם", בשביל שיהיה נמצא הדין עם רחמים, ואם תשאל מהו רחמים כאן, שכתוב: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וגו'", ואחר כך יצאו ממנו שתי אומות שלימות, וזכה שיצא ממנו דוד ושלמה המלך@30.

@52עונשם של סדום

ובא וראה, סדום בדין של גיהנם נידון, שכתוב: "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם", זה מצד של מים וזה מצד של אש, זה וזה הוא דין של גיהנם, ורשעי גיהנם בשני דינים האלו נידונים.

@22(דף קח ע"א)@05

בא וראה שבני המבול לא נידונו אלא באש ומים, מים קרים ירדו מלמעלה, ומים רותחין עלו מלמטה כאש, ונידונו בשני דינים, לפי שהדין שלמעלה כך הוא, ולפיכך בסדום היה גפרית ואש, ואלו אנשי סדום ועמורה לא יקומו ליום הדין, והמקרא מוכיח כך, שכתוב @04(דברים כ"ט)@05: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ וגו', כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ", "אֲשֶׁר הָפַךְ ה'", בעולם הזה, "בְּאַפּוֹ", בעולם הבא, "וּבַחֲמָתוֹ", בזמן שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות מתים, וכמו שארצם נאבדה לעולם ולעלמי עולמים, כן גם נאבדו הם לעולם ולעלמי עולמים.

@52מידה כנגד מידה

ובא וראה דין של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, הם לא היו משיבים נפש העני במאכל ומשתה, אף כך הקדוש ברוך הוא לא ישיב להם נפשותיהם לעולם הבא, ובא וראה, הם נמנעו מצדקה שנקראת חיים, אף הקדוש ברוך הוא מנע מהם חיים בעולם הזה ובעולם הבא, וכמו שהם מנעו דרכים ומסילות מבני העולם, כן גם הקדוש ברוך הוא מנע מהם דרכים ומסילות הרחמים, מלרחם עליהם בעולם הזה ובעולם הבא.

רבי אבא אמר, כל בני העולם יקומו, ויעמדו לדין, ועליהם כתוב @04(דניאל י"ב)@05: "וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". והקדוש ברוך הוא בעל הרחמים הוא, כיון שדן אותם בזה העולם וקבלו הדין, אל ידונו בכל הדינים:

@02זוהר דף קח ע"ב

@52למה נעשית נציב מלח

"וַתַּבֵּט @06אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וגו'". @07"מֵאַחֲרָיו", מאחריה צריך לומר, אלא מאחורי השכינה, רבי יוסי אמר, מאחריו של לוט, שהמשחית הלך אחריו, וכי אחריו הלך, הלא הוא שלחו משם@30, אלא בכל מקום שהלך לוט היה מעכב המשחית מלחבל, וכל מקום שהלך לוט כבר ועזבו לאחריו, היה מהפכו המשחית, ולפיכך אמר לו, "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ", שהרי אני משחית אחריך, ועל כן כתוב, "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו", וראתה המשחית, אז, "וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח", שהרי כל זמן שהמשחית אין רואה פני האיש, אינו משחית אותו, וכיון שאשתו החזירה פניה להסתכל אחריו, מיד "וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח".

@22(דף קז ע"ב)@05

אמר רבי יצחק, בא וראה בזמן שהדין שורה בעולם, הרי אמרו שיהיה נזהר אז האדם מלהמצא בשוק, לפי שכיון שהדין שורה, אינו משגיח בין צדיק לרשע, ועל כן יהיה נזהר מלהמצא שם, והרי אמרו שבשביל זה נסתר נח בהתיבה, שלא יסתכל בעולם בזמן שהדין נעשה, וכן כתוב @04(שמות י"ב)@05: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר", עד שיהיה נעשה הדין, אף כאן בשביל זה "וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וגו'".

@02זוהר דף קח ע"א

"וַיְהִי @06בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט". @07אמר רבי חייא, מהו "בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט"@30, אלא בכל הערים עשה לוט דירתו, שכתוב, "וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם", שלא קבלו אותו, מלבד מלך סדום שקבל אותו בסדום בשביל אברהם.

@02דף קה ע"א

רבי אבא, אמר מהו "אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט", וכי בכל הערים ישב לוט, אלא בשביל לוט היתה ישיבה בהערים, שלא נחרבו עד עתה, לפי שכולם היו רשעים, ולא נמצא ביניהם שיהיה בו איזו זכות, מלבד לוט, ואפשר תאמר בזכותו, לא, אלא בזכותו של אברהם, מכאן למדנו שכל מקום שיושבים בו רשעים הוא נחרב, אמר רבי שמעון, בא וראה שהשמוש שעושה אדם לצדיק, שמוש הזה מגין עליו בעולם, ולא עוד אלא שאף על פי שהוא רשע, לומד מדרכיו ועושה אותם, בא וראה שהרי בשביל שנתחבר לוט עם אברהם, אף על פי שלא למד כל מעשיו, למד לעשות טובות עם הבריות, כמו שהיה עושה אברהם, ובזה היה קיום הישוב לכל אותן הערים, כל זמן ההוא שישבו בהן, לאחר שנכנס לוט ביניהם@30.

@02זוהר דף קט ע"א

"וַיַּעַל @06לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר הוא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ". @07מה הטעם, לפי שראה שהיה קרוב לסדום יצא משם.

@22(דף קי ע"א)@05

 אמר רבי אלעזר, בא וראה לוט יצאו ממנו ומבנותיו שתי אומות נפרדות, ונתקשרו בצד ההוא הראוי להן@30, ועל כן הקדוש ברוך הוא מסבב סבות ומגלגל גלגולים בעולם, שיהיה נעשה הכל כראוי, ויתקשר הכל במקומו, בא וראה יפה היה לו ללוט, שהקדוש ברוך הוא יוציא ממנו ומאשתו שתי אומות האלה, אלא נתגלגל כך כדי שיתקשרו במקומם הראוי להן, ויצאו מתוך יין, ויין ההוא נזדמן להם בהמערה בלילה ההוא, וזהו הסוד שנעשו כמו שכתוב, "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר"@30 וענין זה נתבאר.

 בא וראה מואב ועמון הן קראו להם שמות, מואב, מאב, רבי יוסי אמר, הבכירה בעזות אמרה, מואב, מאבי הוא, "וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי", בצניעות אמרה, בן עמי, שנולד מעמי, ולא אמרה ממי היה.

בא וראה בתחלה כתוב, "וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ", בוא"ו, ונקוד על וא"ו, לפי שעזר מלמעלה היה נמצא במעשה ההוא, שעתיד מלך המשיח לצאת ממנו, ולפיכך נשלם כאן בוא"ו, ובשניה כתוב ובקמה חסר וא"ו, לפי שלא יצא ממנה חלק להקדוש ברוך הוא כמו מהראשונה@30, ועל כן כתוב בראשונה הבכירה ובקומה, בוא"ו מלא ונקודה עליה, רבי שמעון אמר, לא ידע שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד ממנו דוד המלך ושלמה וכל שאר מלכים ומלך המשיח, בא וראה זו הקימה שכתוב ברות, @04(רות ג')@05: "וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וגו'", ביום ההוא היה לה קימה בודאי, שנתחבר עמה בעז להקים שם המת על נחלתו, ויצאו ממנה כל אותן המלכים וכל החשובים שבישראל, "וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ", שכתוב, "וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר". "וּבְקוּמָהּ", שכתוב: "וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וגו'". לפיכך וּבְקוּמָהּ" נקוד וא"ו.

 בא וראה ענותנותו של אברהם, שהרי אפילו בתחלה כשרצה הקדוש ברוך הוא לעשות דין בסדום, לא בקש ממנו רחמים על לוט, ואחר כך שכתוב: "וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן", לא היה שואל על לוט, ולא אמר עליו להקדוש ברוך הוא כלום, וכן גם הקדוש ברוך הוא לא אמר לו דבר, כדי שלא יחשוב אברהם שהקדוש ברוך הוא גרע מזכותו כלום, ואפשר תאמר שאברהם לא היה מחשיב את לוט בלבו כלל, הרי מסר נפשו ללכת להתגר מלחמה בחמשה מלכים גבורים, כמו שכתוב: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וגו'", וכתוב: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וַיַּכֵּם", וכתוב: "וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב", אבל מאהבתו שאהב להקדוש ברוך הוא, וראה מעשיו של לוט שאינן ביושר כראוי, לא רצה אברהם שבעבורו יוותר הקדוש ברוך הוא כלום משלו, ולפיכך לא תבע עליו רחמים, לא בתחלה ולא בסוף.

@02זוהר דף קיא ע"א

"וַיִּסַּע @06מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב". @07כל נסיעותיו היו לצד דרום, יותר מלצד אחר, לפי שהרי בחכמה עשה כך להתדבק בבחינת הדרום@30.

@02זוהר דף קיא ע"ב

"וַיֹּאמֶר @06אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִיא". @07למדנו שאין נצרך לו לאדם לסמוך על נס, ואם הקדוש ברוך הוא עושה נס לאדם, אין לו לסמוך על הנס פעם אחר, לפי שאין בכל שעה ושעה נזדמן הנס, ואם מכניס האדם עצמו במקום שהנזק שכיח לעין, הרי נתמעטה כל זכותו ממה שעשה בתחלה וזה מבואר, כמו שכתוב: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וגו'", ואברהם כיון שעלה ממצרים וניצל פעם אחת, עתה למה הכניס עצמו בצער כבראשונה ואמר "אֲחֹתִי הִיא", אלא אברהם לא סמך על זכותו כלל, כי ראה השכינה תדיר במדורה של שרה ולא זזה משם, ולפי שהיתה השכינה שם, סמך עליה אברהם ואמר "אֲחֹתִי הִיא", ככתוב @04(משלי ז')@05: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ", רבי שמעון אמר, אברהם בחכמה עשה, שאמר בשביל השכינה שהיתה עם שרה אחותי היא, מה הטעם, לפי שאברהם מצד בחינת הימין הוא לכך אמר "אֲחֹתִי הִיא". וסוד הזה כמו שכתוב @04(שיר ה')@05: "אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי"@30, ועל כן אברהם קראה תמיד אחותי, לפי שנדבק עמה ולא יתפרדו זה מן זה לעולם, לבסוף מה כתוב, "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא וגו'". וכי כך היה, אלא הכל בשביל השכינה אמר אחותי היא בתחלה. שכתוב @04(משלי ז')@05: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ". אחר כך אמר "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא". מה וגם, להוסיף על מה שאמר בתחלה. "אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא", בת של חכמה העליונה@30. ולפיכך נקראת אחותי, ונקראת חכמה, "אַךְ לֹא בַת אִמִּי". אלא ממקום ראשית הכל סתום העליון@30 ועל כן "וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה", באחוה בחביבות. שכתוב @04(שיר ב')@05: "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי", והכל סוד של חכמה היא, בא וראה בראשונה כאשר ירדו למצרים כך אמר, בשביל להתדבק עם האמונה@30, וקרא לה אחותי. בשביל שלא יטעו באותן מדרגות החיצונות, אף כאן אחותי, בשביל שלא יסור מן האמונה כראוי, שהרי אבימלך וכל אותן יושבי הארץ היו הולכים אחר עבודה זרה, והוא נדבק עם האמונה, ולפיכך נכנס שמה ואמר אחותי היא, מה אחות אינה נפרדת מן האח לעולם, אף כאן כך, שהרי אשה יכולה להתפרד, אבל אחות אינה נפרדת, שהרי שני אחים אין יכולים להפרד לעולם ולעלמי עולמים, ולפיכך אמר אברהם, "אֲחֹתִי הִיא", שהרי כולם היו להוטים אחר האורות של כוכבים ומזלות ועבדו להם, ואברהם נדבק עם האמונה ואמר "אֲחֹתִי הִיא" שלא יפרד לעולם, וסימנך @04(ויקרא כ"א)@05: "וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה", הנאמר לכהן, הוא המקום שאברהם שורה בו@30, ולפיכך נדבק אברהם בהאמונה כאשר ירד למצרים וכאשר הלך לארץ פלשתים, משל לאדם הרוצה לרדת תוך בור עמוק, ומפחד שלא יוכל לעלות מתוך הבור, מה עושה, קושר קשר של חבל למעלה מן הבור, ואומר כיון שקשרתי קשר זה, מכאן ולהלאה אכנס שמה, כך אברהם בזמן שבקש לירד למצרים, טרם שנכנס שמה קשר הקשר של האמונה בתחלה להתחזק בו, ואחר כך ירד, אף כך עשה כשנכנס לארץ פלשתים.

@02זוהר דף קיא ע"ב

וַיָּבֹא @06אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ וגו'. @07וכי הקדוש ברוך הוא בא אצל הרשעים, כמו שכתוב: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן", "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם". אלא אותו ממונה השליח שנתמנה עליהם היה. לפי שכולם כאשר עושים השליחות, נוטלים השם הזה, ומצד הדין הם באים. ולכך "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה". @04(ויקרא ח' ע"א)@05 רבי אחא אמר, במה שכתוב: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ". מפני מה באומות העולם וַיָּבֹא אֱלֹהִים, ולישראל לא. אלא כך למדנו, אלהים שכתוב כאן, זה כח השר הממונה עליו היה. וזה הוא הסוד של אלהים אחרים. כדמיון זה "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן", "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם", זה הכח הממונה עליהם היה. אף כאן "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם", כך הוא בודאי. "גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי". גם למה כתוב כאן, אלא לרבות הוא בא. שאף על פי שלמעלה ממני יודע, "גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי", גם לרבות. "אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי", מחטו חסר אלף כתוב, ומפני מה אמר לי, הלא החטא אינו נגד השר. אלא כך למדנו, בחטאי העם שלמטה נעשה פגם למעלה. בעבור חטאי העם שלמטה, מעבירים להשר שלהם למעלה מן ממשלתו. זהו שכתוב: "וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ". שאף על פי שבמקום גבוה ממני תולה הדבר, אחשך גם אנכי. גם לרבות לטובת עצמו. "מֵחֲטוֹ לִי", כדי שלא יהיה נמצא בי כמו מחט הנעוץ בבשר. שלא תגרום לי אתה בחטאך להעביר אותי מן ממשלתי ויקוצו בי. כמה דאת אמרת @04(ויקרא כ')@05: "וָאָקֻץ בָּם". שלא תדקר אותי במחטך כקוצים הנעוצים בבשר. ויש לך לדעת כי שם הקדוש ברוך הוא @04(ישעיהו נ"ו)@05: "רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ". והוא בלבדו מלך על כל מה שנמצא. בין למעלה בין למטה. והיכל הקדוש שלו באמצע הוכן. וסביבו יש שבעים כתרים. ומהם נשפעים ע' שרים. ונתמנו על ע' אומות העולם. להיות כל אחד ואחד שולט על עמו ועל ארצו. והקדוש ברוך הוא נתן לישראל בלבדם סוד שמו הקדוש@30 והוא שולט על ישראל וירושלים. זהו שכתוב @04(דניאל ט')@05: "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ". ואין לעם אחר חלק בהקדוש ברוך הוא. שכתוב @04(דברים ל"ב)@05: "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". ועם ישראל בחטאיהם עושים פגם למעלה. ומה הוא, כמו שכתוב @04(ישעיהו נ')@05: "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם".

@02זוהר ויצא קנט ע"ב

"וַה' @06פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וגו'". @07אמר רבי שמעון, פקידה אין היא מן המזל. ואם תשאל הרי בנים במזל תולה ולא למטה@30, אבל כאן בשרה לא היה תולה במזל, אלא וה' כתיב, הכל ביחד@30. אם כן למה כתוב פקידה@30, אלא ודאי שזכירה היתה בתחלה. ונמסר מפתח הזה למטה@30. כמו שכתוב: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת". ואחר כך כיון שכבר נזכרה בסוד עליון, נאמר אחרי כן בסוד בחינת נוקבא פקידה, להיות כולל הכל ביחד.

@22(דף קטו ע"א)@05

ולמדנו פָּקַד אֶת שָׂרָה. פקידה לנקבה, זכירה לזכור. ולפיכך "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר". שכתוב: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וגו'". מכאן נשמע שכתוב: "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ". ויאמר סתם, שהוא בעצמו היה ולא שליח אחר. "וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר". כיון שאמר: "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה", מהו "וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה". אלא כך למדנו, שפרי מעשיו של הקדוש ברוך הוא נשפעים מן הנהר ההוא שנמשך ויוצא מעדן, והוא נקרא מזל@30. כי כל ברכות טובות וגשמי ברכה נוזלים ממנו. ומשם יוצאות נשמות הצדיקים. שכתוב: "לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן". שהוא מזיל ומשקה מלמעלה למטה בתוך הגן@30. ובנים בזה המזל תולים, ולא במקום אחר. ועל כן כתוב: "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה". פקידה בלבד. "וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה", עשיה היא יותר עליונה ממדרגה זו@30. כמו שנתבאר שזה תולה במזל. ועל כן כתוב כאן פקידה, וכאן עשיה. ולפיכך כתוב ה' וַה'@30 והכל אחד:

@02זוהר דף קיז ע"ב

אמר רבי יהודה, בא וראה כאשר נפקדה שרה ממדרגה הזאת. לא פקד אותה אלא בסוד הוא"ו. שכתוב: "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו'"@30, לפי שהכל בסוד הוא"ו הוא. ובזה נכלל הכל, ובו נתגלה הכל. לפי שכל דבר שהוא נעלם. הוא מביא להתגלות כל הנעלם. ואין ביכולת למי שהוא בהתגלות לגלות מה שהוא נעלם@30. ובא וראה הסוד שלמדתי, בשעה שכנסת ישראל הגלתה ממקומה, אז האותיות של השם הקדוש כביכול נתפרדו. שנפרדה @06ה@07 מן @06ו@07@30, ולפי שנתפרדו מה כתוב @04(תהלים ל"ט)@05: "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה". לפי שנסתלק @06ו@07 מן @06ה@07, וקול לא נמצא. אז הדבור נאלם@30, ולפיכך היא שוכבת בעפר כל היום ההוא של ה"א. ואיזה הוא, זה אלף החמישי. ואף על פי שהקדימה בגלות קודם שנכנס אותו אלף החמישי סוד של ה"א@30, וכאשר יבא אלף הששי, שהוא סוד הוא"ו, אז @06ו@07 יקים לה מהעפר. ובכל ששים וששים של אלף הששי, תתגבר @06ה@07 ותעלה במדרגות להתחזק. ובשש מאות שנה לאלף הששי, יופתחו שערי החכמה למעלה, ומעיני החכמה למטה, ויכין עצמו העולם ליכנס באלף הז'. כאדם המכין עצמו ביום הששי אחר צהרים להכנסת שבת. כן גם בזה, וסימנך "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ וגו'" "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה". ואז יתראה הקשת בענן בגונים מאירים. כאשה המתקשטת לבעלה, שכתוב: "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם". וראיתיה בגונים מאירים כראוי. ואז יהיה לזכור ברית עולם. מהו ברית עולם, זו כנסת ישראל. ויתחבר @06ו@07 בה ויקים לה מהעפר. כמו שכתוב: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ", זו כנסת ישראל שהיא הברית. כמו שכתוב: "וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית וגו'", כאשר יתעורר @06ו@07 אל @06ה@07 אז אותות עליונים יתעוררו בעולם. ובני ראובן עתידים לעורר מלחמות בכל העולם, וכנסת ישראל יקים לה מהעפר ויזכירנה הקדוש ברוך הוא. ויהיה נמצא הקדוש ברוך הוא אצלה בהגלות כמספר ויו@30, @06ו@07 פעמים @06י@07 עשיריות. @06י@07 פעמים @06ו@07 שנים, ואז תקים. ויופקד העולם לעשות נקמות. ומי שהוא שפל ירום. אמר רבי יוסי, כמה יש לנו להאריך תוך הגלות עד זמן ההוא. אבל הכל תלה לו הקדוש ברוך הוא הדבר אם יחזרו בתשובה@30, אם יזכו ואם לא יזכו. כמו שאמרו בזה הכתוב שכתוב @04(ישעיהו י' ס')@05: "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". זכו אחישנה, לא זכו בעתה.

@02זוהר דף קיט

@52מאמר בר יוחאי בסוד קץ הגאולה משנת תר"ס עד ת"ש באלף הששי.

רבי שמעון פתח ואמר, "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב". מלא בוא"ו למה, אלא בשני אופנים הוא סוד של חכמה. אחד, שהוא סוד מדרגה של חכמה, מקום שורשו של יעקב@30. ועוד שזה הכתוב על גלות ישראל, נאמר, שכאשר יהיו בגלות, זמן ההוא שיפקדו. יפקדו בסוד הוא"ו, שהוא באלף הששי, והפקידה בסוד הוי"ו. ששה רגעים וחצי מועד@30. ובזמן של ששים שנה לבריח הדלת באלף הששי@30, יקים אלהי השמים פקידה לבת יעקב. ומזמן ההוא עד שיהיה לה זכירה שש שנים וחצי@30 ומזמן ההוא עוד שש שנים אחרות [וחצי]. שהם שבעים ושלש. [ושתים וחצי]@30 בשנת הששים ושש יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל@30 וכוכב אחד שבצד מזרח, יבלע ז' כוכבים מצד צפון@30. ושלהבת אש שחורה תהיה תלויה ברקיע ששים יום. ומלחמות יתעוררו בעולם לצד צפון. ושני מלכים יפלו באלו המלחמות. ויתחברו כל העמים על בת יעקב לדחותה מן העולם. ועל זמן ההוא כתוב @04(ירמיהו ל')@05: "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". ואז יכלו הנפשות מהגוף ויוצרכו להתחדש@30. וסימנך @04(בראשית מ"ו)@05: "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה וגו'" "כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ"@30, בשנת הע"ג כל מלכי העולם יתאספו לתוך עיר הגדולה של רומא. והקדוש ברוך הוא יעורר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מן העולם. מלבד המלכים שלא יבואו שמה. ויחזרו להתגר מלחמות אחרות. ומזמן ההוא מלך המשיח יעורר בכל העולם. ויתאספו עמו כמה עמים וכמה חיילות מכל קצוי ארץ. וכל בני ישראל יתאספו בכל אלה המקומות. עד שישתלמו אותן השנים למאה@30, אז @06ו@07 יתחבר בה. ואז @04(ישעיהו ס"ו)@05: "וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' וגו'". ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא לעורר יחד עם כל עמי העולם לבא ירושלים. שכתוב @04(זכריה י"ד)@05: "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וגו'". וכתוב @04(תהלים ב')@05: "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ". וכתוב: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ". אחר כך @06ו@07 הקטנה תתעורר להתחבר@30 ולחדש הנשמות הישנות. כדי לחדש העולם. כמו שכתוב: "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו". וכתוב: "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם", להתחבר כראוי. "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו", להשפיע לזה העולם. ולהיות כולם בריות חדשות. לחבר כל העולמות ביחד. אשריהם לכל אלה שישארו בעולם בסוף אלף הששי ליכנס בשבת@30, שהרי אז הוא יום אחד להקדוש ברוך הוא בלבדו להזדווג כראוי. וללקט נשמות חדשות שיהיו בעולם עם אותן שנשארו בתחלה. שכתוב @04(ישעיהו ד')@05: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם".

@02זוהר ויקהל רכ ע"א

@52בענין תחיית המתים

אמר רבי שמעון, בזמן ההוא שיתעוררו מתי העולם, ויתיצבו בארץ הקדושה, יקומו מחנות מחנות כולם בארץ הגליל. לפי ששם עתיד מלך המשיח להתגלות, לפי שהוא חלקו של יוסף. ושם נחרב תחלה, ומשם התחילו להגלות מכל שאר המקומות ולהתפזר בין העמים, כמו שכתוב @04(עמוס ו')@05: "וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף". ולמה יקומו שם, לפי שהוא חלקו של זה שהושם בארון. שכתוב: "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם", ואחר כך נקבר בארץ הקדושה. שכתוב @04(יהושע כ"ד)@05: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם". וזה הוא שעמד בקיום הברית הקדוש יותר מכולם. ובזמן ההוא שיתעוררו מחנות מחנות, כולם ילכו אלו לחלק אבותם, ואלו לחלק אבותם. שכתוב @04(ויקרא כ"ה)@05: "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ", ויכירו זה לזה. ועתיד הקדוש ברוך הוא להלביש לכל אחד ואחד בגדי צבעונים, ויבואו כולם וישבחו לרבונם בירושלים, ויתחברו שם המונים המונים, וירושלם תתמשך לכל הצדדים, יותר ממה שנתמשכה כשנקבצו שמה מהגלות. כאשר יתחברו וישבחו לרבונם, הקדוש ברוך הוא ישמח עמהם. זהו שכתוב @04(ירמיהו ל"א)@05: "וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן". ואחר כך: "וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' וגו'", כל אחד ואחד לחלקו ולחלק אבותיו. ונחלת ישראל תגיע עד העיר רומא, ושם ילמדו תורה. והרי נתבאר.

@02זוהר דף קיח ע"א

"וַיִּקְרָא @06אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ וגו'". @07אמר רבי שמעון, בא וראה אף על פי שאברהם כתוב בו: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה", וכל מסעיו היו לדרום ונקשר בו@30, לא נתעלה למקומו כראוי עד שנולד יצחק. כיון שנולד יצחק נתעלה למקומו. והוא נשתתף עמו ונתקשרו זה בזה@30, לפיכך אברהם קרא אותו בשם יצחק ולא אחר, כדי לחבר מים באש@30. שכתוב: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק". מהו הנולד לו, אש ממים.

@22(דף קג ע"ב)@05

ובא וראה יצחק לשון שמחה וחדוה, שנחלף מים באש ואש במים. ועל כן נקרא כך. ולפיכך הקדוש ברוך הוא קרא אותו כך טרם שיצא לעולם בשם הזה, והודיע זה לאברהם. כמו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק". ובא וראה בהנולדים האחרים הניח הקדוש ברוך הוא לקרוא להם שמות, ואפילו נשים קראו לבניהן שמות. אבל כאן לא הניח הקדוש ברוך הוא לאמו לקרוא לו שם, אלא לאברהם. שכתוב: "וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק", אתה ולא אחר, כדי להחליף מים באש, ואש במים. להכליל אותו בצדו@30.

@02זוהר בראשית י ע"ב

"וַיִּגְדַּל @06הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל וגו'". @07אמר רבי שמעון, כל המשמח עצמו באותן המועדים, ואינו נותן חלק להקדוש ברוך הוא, זה הרע עין שונא השטן אותו, ומקטרג עליו ומסלקהו מן העולם, והרבה צרות על צרות מסבב לו. חלקו של הקדוש ברוך הוא, הוא לשמח לעניים כפי מה שיכול לעשות. מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה טובות לכל הבריות, וביום שעשה משתה מה כתוב, "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק", עשה אברהם משתה וקרא לכל גדולי הדור לסעודה ההיא. ולמדנו שבכל סעודה של שמחה, מקטרג ההוא הולך ורואה. אם איש ההוא הקדים טובה לעניים, ובאם נמצא שם עניים בבית, נפרד מקטרג ההוא מן הבית ואינו נכנס שמה. ואם לא, נכנס לשם ורואה ערבוב השמחה בלי עניים, ובלתי טובה שהקדים לעניים, עולה למעלה ומקטרג עליו. אברהם כיון שהזמין לגדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח כדמיון עני, ולא היה מי שישגיח בו. אברהם היה משמש לאותן המלכים והשרים, שרה הניקה בנים לכולם, כי לא היו מאמינים שהיא ילדה, אלא אמרו אסופי הוא, ומן השוק הביאו הילד הזה. לפיכך הביאו ילדיהן עמהן, ושרה לקחה אותם והניקה אותם לפניהם. זהו שכתוב: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה", בנים ודאי. וכאשר מקטרג ההוא עמד על הפתח, אמרה שרה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים". מיד עלה מקטרג ההוא לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "רבון העולם, אתה אמרת אברהם אוהבי, עשה סעודה, ולא נתן לי כלום ולא לעניים, ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת. ועוד אמרה שרה שצחקת בה". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "מי בעולם כאברהם". ולא זז משם עד שבלבל כל שמחה ההיא. ופקד הקדוש ברוך הוא להקריב יצחק לקרבן. ונגזר על שרה שתמות בשביל צער בנה. כל צער ההיא גרם על שלא נתן כלום לעניים:

@02זוהר דף קיח ע"ב

"וַתֵּרֶא @06שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". @07אמר רבי חייא, מיום שנולד יצחק. והיה ישמעאל בבית אברהם, לא נתעלה ישמעאל בשמו. במקום שהזהב מונח, הפסולת לא נזכר לפניו. ולפיכך כתוב: "בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית". גבר שאינו ראוי להזכר לפני יצחק. אמר רבי יצחק, "וַתֵּרֶא שָׂרָה". בעין של בזיון ראתה אותו שרה, שלא ראתה אותו בעין שהוא בנו של אברהם, אלא שהוא בן הגר המצרית. ולפיכך כתוב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה". שרק שרה ראתה אותו בעין זו, ולא אברהם. שהרי באברהם לא כתוב בן הגר, אלא בנו. בא וראה אחר כך מה כתוב, "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ". ולא כתוב על אדות בן הגר המצרית. לפיכך כתוב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית", ולא ראתה שהוא בנו של אברהם. רבי שמעון אמר, זה הכתוב שבחה של שרה הוא, לפי שראתה אותו מצחק לעבודה זרה, אמרה ודאי אין זה הבן בנו של אברהם, שיעשה מעשיו של אברהם. אלא בן הגר המצרית, הוא חוזר לחלק של אמו. לפיכך: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". וכי תעלה על דעתך ששרה היתה מקנא לה או לבנה, אם כן לא היה מסכים הקדוש ברוך הוא עמה, שכתוב: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". אלא לפי שראתה אותו מצחק בעבודה זרה, ואמו למדה לו משפטי עבודה זרה, לפיכך אמרה שרה: "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת וגו'". אני ידעתי שלא יירש לעולם חלק בהאמונה, ולא יהיה לו עם בני חלק, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ולפיכך הסכים עמה הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא רצה להפריש בלבדו זרע הקדוש כראוי, כי בשביל זה ברא העולם. שהרי ישראל עלה ברצון הקדוש ברוך הוא עד שלא נברא העולם. ולפיכך יצא אברהם לעולם, והעולם נתקיים בשבילו. ואברהם ויצחק עמדו ולא נתישבו במקומם, עד שיצא יעקב לעולם. כיון שיצא יעקב לעולם נתקיימו אברהם ויצחק, ונתקיים כל העולם. ומשם יצא עם הקדוש לעולם, ונתקיים הכל כדמיון שנמצא בהקדושה של מעלה כראוי@30, ולפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". ולא בישמעאל.

@02זוהר דף קיח ע"ב

"וַתֵּלֶךְ @06וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע". @07כתוב כאן ותתע, וכתוב שם @04(ירמיהו י')@05: הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים@30, והקדוש ברוך הוא בשביל אברהם לא עזב אותה ואת בנה. בא וראה בראשונה כשברחה מלפני שרה, מה כתוב, "כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ". ואחרי שטעתה אחרי עבודה זרה, אף על פי שכתוב: "וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ", מה כתוב, "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר", ולא כתוב, כי שמע אלהים את קולך, באשר הוא שם. הרי ביארו שלא היה עוד בן עונשין אצל בית דין שלמעלה, שהרי בית דין שלמטה מענישים מן י"ג שנה ומעלה, ובית דין שלמעלה מעשרים שנה ומעלה, ואף על פי שרשע היה, אין בן עונשין הוא, וזה נתבאר. וזהו שכתוב: "בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". אמר רבי אלעזר, אם כן מי שנסתלק מן העולם טרם שהגיעו ימיו לעשרים שנה, מאיזה מקום נענש. לפי שהרי מן י"ג שנה ולמטה אין הוא בן עונשין, אלא בחטאים של אביו יוכל להענש. אבל מן י"ג שנה ומעלה מהו העונש, אמר לו, הקדוש ברוך הוא חס עליו שימות זכאי, ונותן לו שכר טוב בעולם הבא. ולא שימות חייב שיהיה נענש לעולם הבא וזה נתבאר.

@02זוהר דף קיט ע"ב

"וַיְהִי @06אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו'". @07אמר רבי שמעון, הרי למדנו, ויהי בימי, על צער נאמר. "ויהי", אף על פי שלא כתוב בימי, מעט צער יש בו. ויהי אחר, אחר מדרגה התחתונה מכל מדרגות עליונות. ומה היא דברים, ככתוב @04(שמות ד')@05: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי"@30, ומי זה היה אחר מדרגה הזו, "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", שבא השטן לקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על אברהם, שאין הדבר בשלמות כראוי עד שיעשה דין ביצחק כי השטן שהוא היצר הרע אחר הדברים הוא, ובא לקטרג.

 כאן יש להבין. שכתוב: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", את יצחק צריך לומר, שהרי יצחק בן שלשים ושבע שנים היה, והרי אביו אין בן עונשין שלו היה, שאילו אמר יצחק אינני רוצה, לא היה אביו נענש עליו, ומפני מה כתוב: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם". ולא כתוב, נסה את יצחק. אלא את אברהם ודאי, שבקש להכליל אותו בדין, שהרי אברהם לא היה בו דין כלל מקודם לזה, ועתה נכלל מים באש, ואברהם לא היה בשלמות עד עתה, שנכלל מים באש ואש במים@30, ולפיכך כתוב: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", ולא כתוב את יצחק, שהזמין בזה לאברהם להתכלל בדין, וכאשר עשה זאת, נכנס אש במים, ונשתלם זה עם זה. ובא וראה סוד הדבר, אף על פי שאמרנו הטעם שכתוב אברהם ולא יצחק, אבל יצחק גם כן נכלל בכתוב הזה.

סוד הדבר שכתוב: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", נסה @06ל@07אברהם לא כתוב, אלא @06את@07 אברהם. @06את@07 דוקא וזה יצחק. שהרי בשעה ההיא היה שורה בגבורה שלמטה, כיון שנעקד ונזדמן לעשות בו דין על ידי אברהם כראוי, אז נתעטר במקומו עם אברהם, ונעשה התכללות אש במים ונתעלו למעלה, שאז נמצאה מחלוקת כראוי, מים באש. מי ראה אב רחמן שנעשה אכזרי, אלא בשביל שיהיה נמצא מחלוקת של מים באש, ולהתעטר כך בשורשם@30, עד שבא יעקב ונתתקן הכל כראוי, ונעשו שלשה אבות בשלמות, ונתתקנו עליונים ותחתונים.

@02זוהר דף קמ ע"א

@52סיבה שהקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים

"וְהָאֱלֹהִים @06נִסָּה אֶת אַבְרָהָם". @07אמר רבי יהודה, מהו נסה, הרמת נס. כמו שכתוב @04(ישעיהו ס"ב)@05: "הָרִימוּ נֵס", שאו נס, הרים דגל שלו בכל העולם. שהרי על ידי זה הרים הקדוש ברוך הוא דגלו של אברהם בעיני כל. זהו שכתוב: "נִסָּה אֶת אַבְרָהָם". כי בשביל להרים דגל הצדיקים, הקדוש ברוך הוא מנסה אותם, להרים ראשם בכל העולם.

@02זוהר דף קיט ע"ב

@52לקחו בדברים

"וַיֹּאמֶר @06קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו'". @07אמר רבי שמעון, וכי איך יכל אברהם שהיה זקן לקחת אותו, אפשר תאמר לפי שיצחק לא יצא מרשותו כלל, כן הדבר. אבל יתכן ככתוב @04(במדבר כ')@05: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ", והיינו להמשיכם בדברים, ולהנהיגם לרצונו של הקדוש ברוך הוא. אף כאן קח בדברים, "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ", הרי ביארו זאת, "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וגו'". כמו שכתוב @04(שיר השירים ד')@05: "אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר"@30, לעשות התקון במקום הראוי.

@02זוהר דף קכ ע"א

@52אברהם ראה שיעקב עתיד לצאת ממנו

"בַּיּוֹם @06הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂ-א אַבְרָהָ-ם אֶ-ת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק"@30, @07ביום השלישי הרי ביארו זאת. מה הטעם שכתוב: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק", אלא לפי שכתוב: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", וזה הוא יעקב שיצא ממנו, וזה המכיון של "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי@30 וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק". כמו שכתוב @04(ירמיהו ל"א)@05: "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי", וירא את המקום, זה הוא יעקב. שכתוב בו: "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם", הסתכל אברהם ביום השלישי היינו, מדרגה השלישית, וראה את יעקב שעתיד לצאת ממנו. מרחוק, כמו שאמרנו מרחוק ולא לזמן קרוב.

 אמר לו רבי אלעזר, מה זה שבח לאברהם, שהסתכל וראה שעתיד לצאת ממנו יעקב, שהרי כשהלך לעקוד את יצחק, אין זה שבח כל כך לאברהם, אמר לו, ודאי שראה את יעקב, שהרי עוד מקודם לזה ידע אברהם החכמה, והסתכל ביום השלישי, היינו, מדרגה השלישית שתעשה השלמות@30, ואז ראה את יעקב, שכתוב: "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם", אבל עתה עמד לו הדבר מרחוק, לפי שהלך לעקוד את יצחק, ולא רצה להרהר אחרי הקדוש ברוך הוא.

@02זוהר דף קכ ע"א

@52אברהם מאמין בהקדוש ברוך הוא

"וַיָּבֹאוּ @06אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים". @07רמז כאן שאף על פי שבא לראיה ההיא וראה את יעקב, אמר אברהם, ודאי שהקדוש ברוך הוא יודע באופן אחר הראוי שיולד. מיד, "וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וגו'", מה כתוב למעלה, "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי", הרי ביארו. אבל מה הטעם שלא השיב לו כלום, אלא לפי שהרי נסתלק מן רחמי האב על הבן, ולפיכך כתוב "הִנֶּנִּי בְנִי"@30, הנני, שנסתלק הרחמים ונהפך לדין.

@02זוהר דף קכ ע"א

@52אברהם ויצחק בכונה אחת לעשות רצון קונם

"וַיֹּאמֶר @06אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה". @07לא כתוב ויאמר אביו, שהרי לא עמד עליו כאב, אלא בעל מחלוקת היה לו. "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה", יראה @06לנו@07, צריך לומר. מה יראה @06לו@07, אלא כך אמר לו, "אֱלֹהִים יִרְאֶה @06לּוֹ@07", @06לעצמו@07, שה כאשר יהיה נצרך, אבל עתה, בני לעולה ולא שה. מיד וילכו שניהם יחדו@30.

@02זוהר דף קכ ע"א

@52מלאכי מעלה בכו בשעת עקידת יצחק

"וַיִּשְׁלַח @06אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ". @07רבי שמעון פתח ואמר @04(ישעיהו ל"ג)@05: "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן", הֵן אֶרְאֶלָּם, אלו מלאכים העליונים. צָעֲקוּ בשעה ההיא, ובקשו לעמד על דבר ההיא שכתוב: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה"@30, לפיכך צָעֲקוּ חוּצָה. מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, אלה הם מלאכים אחרים. שהיו עתידים ללכת לפני יעקב. ובשביל יעקב הבטיחם הקדוש ברוך הוא שלום. שכתוב @04(בראשית ל"ב)@05: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים". ואלה נקראים מלאכי שלום. כולם בכו כשראו לו לאברהם שעקד את יצחק, ונזדעזעו עליונים ותחתונים, וכולם על יצחק.

@02זוהר דף קכ ע"א

@52ענין ב' פעמים אברהם

"וַיִּקְרָא @06אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם". @07יש טעם מפסיק ביניהם. שאין אברהם אחרון כמו הראשון, האחרון בשלמות, והראשון אינו בשלמות@30.

רבי חייא אמר, אברהם אברהם, כדי לעוררו ברוח אחר, במעשה אחר, בלב אחר.

רבי יהודה אמר, נתברר יצחק ונתעלה ברצון לפני הקדוש ברוך הוא כריח של קטרת הסמים, שמקריבים הכהנים לפניו ב' פעמים ביום. ונשתלם הקרבן, שהרי צער היה לאברהם בשעה שנאמר לו: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה", כי חשב שקרבנו לא נשתלם, ולחנם עשה וסדר הכל ובנה מזבח. מיד, "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וגו'".

@02זוהר דף קכ ע"ב

@52זמן בריאת האיל

הרי למדנו שזה האיל נברא בין השמשות, ובן שנתו היה. כמו שכתוב: "כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה", וכך צריך להיות. ואם כן איך אמרו שבין השמשות נברא, ועוד הרי יצחק לא היה עדיין בעולם@30, אלא שנפקד אז זה הכח להזמין איל בשעה שיצטרך לו לאברהם, כמו בכל שאר הדברים שנבראו בין השמשות. היינו, שנתמנה זה הכח להזמין דבר ההוא בשעה שיהיה נצרך לו, כן גם איל הזה שנקרב תחת יצחק.

@52עמו אנכי בצרה

פתח ואמר, כתוב @04(ישעיהו ס"ג)@05: "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם וגו'"@30. הושיעם, והרי הוא עמהם באותה הצרה, ועתה אמרת הושיעם, אלא @06מ@07ושיעם לא כתוב, רק @06ה@07ושיעם מקודם לזה, במה שהוא עתיד בצרה ההוא לסבל עמהם. @06ובא וראה בכל זמן שישראל הם בגלות, השכינה עמהם בגלות.@07 והרי ביארו במה שכתוב @04(דברים ל')@05: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וגו'"@30.

ובשביל שהשכינה עמהם, @06הקדוש ברוך הוא זוכר אותם להטיבם ולהוציאם מן הגלות@07. שכתוב @04(שמות ו')@05: "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי". בתחלה, ואחר כך "וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי".

 ועתיד הקדוש ברוך הוא להכריז בכל העולם ולהשמיע קול שיאמר @04(ישעיהו ס"ג)@05: "וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

….

@80 זו ספירה האחרונה מעשר הספירות הקדושות שנקראת מלכות שורש השכינה הקדושה והיא בחינת פתח להשיג על ידה שאר הספירות.

@80 פירוש, שקודם המילה לא היתה בשלמות הראוי ההזדווגות של ספירת מלכות שהיא בחינת נוקבא עם הספירות העליונות שהן בחינת דוכרא.

@80 קודם המילה בא אליו רק ענין קול בלבד שלא בהתגלות על ידי שמיעת דיבור אלא בהשגה שכלית, שנימול גרם הזדווגות בשלמות הראוי ספירת התפארת שהיא בחינת קול עם ספירת מלכות שהיא בחינת דיבור ובא הקול לאברהם בהתגלות על ידי שמיעת דיבור, ומפרש וַיֵּרָא אֵלָיו ה' שספירות העליונות נתבראו ונתגלו באורות שלהן על ספירת מלכות בשלמות הראוי.

@80 היינו שספירות העליונות נתיחדו ונזדווגו בשלמות הראוי עם ספירת מלכות.

@80 הנה מדת החסד נקרא יום ומדת הדין נקראת לילה, ומדרגת אברהם היתה מדת החסד, וזהו כְּחֹם הַיּוֹם, שעל ידי המילה גרם שיהיה חם היום, היינו שיהיה נשפע מעולמות העליונים הרבה אורות חסדים למדת החסד שהיא מדרגת אברהם.

@80 עתה יפרש כְּחֹם הַיּוֹם רמז שעל ידי קיום מצות מילה גרם השתוקקות במדת היום להזדווג עם מדת הלילה שיאיר החשך מן האור הנשפע בו.

@80 פירוש שהשגתו ברוח הקודש ובנבואה היתה סתומה.

@80 ספירת היסוד היא המחברת בהשתוקקות ספירות העליונות עם ספירת המלכות והיא נקראת בשם צדיק, והשתוקקות הזאת נעשית על ידי קיום המצות בכלל ובמצות מילה בפרט.

@80 פירוש שראה שהג' מדרגות חסד גבורה תפארת שהן שורש אברהם יצחק ויעקב ושורש הג' מלאכים מיכאל גבריאל רפאל הן מזדווגות עם מדת המלכות להשפיע לה שפע אורות שלהן להיות לה יניקה ומזון מהן להשפיע שפע לעולם הזה.

@80 פירוש כסא היינו שיוכל להיות בבחינת מרכבה לאורות האלה.

@80 שעל פי המסורה הוא קודש.

@80 ג' גוונים מרמזים על הג' מדות חסד דין ורחמים שהעולם מתנהג על ידם.

@80 פירוש של העצה היינו אם ימול על ידי עצמו או על ידי שליח, כיון שיש סכנה יותר על ידי עצמו מעל ידי שליח, לכן היה מסופק אם שייך אצלו הדין שמצוה בו יותר מבשלוחו, וגם שהיה לו ספק אם על ידי שליח מן הדרש על הפסוק המול ימול שהמוהל צריך להיות בעצמו נימול ולא ערל ואז הרי כולם היו ערלים וממרא נתן לו עצה שיבטח בהקדוש ברוך הוא וימול עצמו על ידי עצמו.

@80 היינו ד' מלאכים האלה.

@80 פירוש להראות גדול כח מצות מילה שעל ידי זה נזדווגים אורות העליונים עם מדת מלכות להשפיע בה השפע הנצרכת להנהגת עולם הזה על ידי השכינה שנקראת רזא דמהימנותא.

@80 שעל ידי מצות מילה נתעלה אברהם להשיג ספירת היסוד שנקראת ברית המשפיע כל ההשפעות דלעילא באהל שהיא ספירת מלכות.

@80 היינו מדת החסד שורש קדושת אברהם, והשיג על ידי מצות מילה איך שגרם בזה השפעת חסדים מן מדת החסד אל ספירת היסוד להשפיע החסדים במלכות, וחום רמז לתשוקת המשפיע, ולהיפך מניעת ההשפעה נקראת קרישה, נמצא לפי פירש זה שהרמז של וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם מוסב על שתי הספירות יסוד וחסד.

@80 זהו כמו דבר אחר שמפרש הרמז באופן אחר, והיינו שפתח האהל מרמז על מלכות שנקראת @36צדק@37, וכחם היום מרמז על יסוד שנקרא @36צדיק@37, וגם נקרא מדרגת ההתחברות כי הוא המחבר ספירת מלכות בחינת נוקבא עם ספירות העליונות שהן בחינת דוכרא וזה נקרא סוד האמונה, ועל ידי מצות מילה נתעלה אברהם להשיג ספירת @36צדק@37 @36וצדיק@37 מלכות ויסוד, וכן כל הנימול זוכה ליכנס בשתי קדושות האלה.

@80 ג' גוונים הלאה מרמזים על הג' מדות חסד דין ורחמים שהן הנהגת עולם הזה.

@80 שהוא קודש על פי המסורה והוא השם של השכינה הקדושה.

@80 פירוש בלבוש של אויר.

@80 מים רמז למדת החסד מדרגת אברהם.

@80 פירוש להתחזק במדת החסד ששורין בה רק חסדים.

@80 פירוש שאם היה טמא טומאה חמורה ולא היה ראוי לטבילה מיד.

@80 פירוש מצד מדת החסד כי אין להם עבודה של בחירה נגד יצר הרע, ולכן מזונם נקרא נהמא דכסופא.

@80 היינו השכינה הקדושה.

@80 שקורין ישראל בראש השנה הפרשה וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כדי להזכיר זכות עקדת יצחק.

@80 פירוש שרה שמעה דברי השכינה הנקראת פתח האהל בשורת הבן על ידי המלאך מיכאל שהיה אז מרכבה להשכינה.

@80 היינו ספירה האחרונה שנקראת מלכות.

@80 פירוש שבספירת מלכות נראין כל שאר ספירות עליונות החונים עליה להזדווג עמה ולהשפיע בה שפע.

@80 היינו כח הטומאה חלקו של נחש הקדמוני.

@80 פירוש שהיה בכחו להמשיך מלמעלה הנשמה הקדושה של נשמת יצחק.

@80 יתכן לפרש שהמספר מאה ותשעים היינו @36קץ@37, והרמז שהגיע זמן תולדות יצחק בעבור הקץ של גלות מצרים כי הקדוש ברוך הוא חשב את הקץ שימנה מעת תולדות יצחק כידוע.

@80 היינו שפרסה נדה, לכן יפרש הכתוב שעד זמן ההיא חדל כבר להיות לשרה אורח כנשים ועתה נעשה שינוי אצלה.

@80 כי המלאכים ניזונים למעלה מכח מדת החסד שורשו של אברהם כנזכר לעיל.

@80 פירוש עושה מלשון תקון קנין וכניסה ואסיפה והיינו עשיית התחברות חדשה, וצדקה רמז על ספירת תפארת עץ החיים שבה מאיר השם הוי"ה ברוך הוא, ומשפט רמז על ספירת מלכות שנקראת @36צדק@37, או על השכינה הקדושה, ושם מאיר השם @36אדני@37, ועל ידי שמירת דרך ה', ובפרט על ידי נתינת צדקה לעני, גורם עשיה והתחברות למעלה צדקה עם משפט, תפארת עם מלכות, והיינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, @36הוי"ה@37 @36ואדני@37.

@80 פירוש שגורם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה השם @36הוי"ה@37 עם השם @36אדני@37, היינו עשיית שם הקדוש.

@80 היינו @36מלכות@37 בחינת מקבל דלית לה מגרמה כלום אלא מה שמשפיעים בה שאר הספירות, כמו הלבנה שאין לה אורה רק מן השמש, ומקורה השם @36אדני@37.

@80 היינו ספירת @36תפארת@37 שנקרא עץ חיים כח המשפיע, ומקורה השם הוי"ה ברוך הוא, ועל ידי מצות צדקה נעשה יחוד ב' השמות שנקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו ענין שלמות השם הקדוש, כי בלתי זה היחוד אין השם הקדוש בשלמות.

@80 פירוש כביכול לומר שהאדם גורם תקון בהאלהות, אבל ענין התקון היינו לצורך הנהגת העולם והמשכת השפע, ועל זה נאמר תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, אבל חלילה לחשוב כן על עצמיות האלהות.

@80 כי רצון הקדוש ברוך הוא הוא רק להטיב ולא להרע, ועל כן התגברות מדת הדין להרע היא ירידה ברצון הבורא יתברך.

@80 לקטרג על העולם כאשר יבא השטן משוט בארץ.

@80 עתה רוצה לפרש עָשׂוּ כָּלָה בדרך אופן הצווי, ותבא העי"ן בניקוד חט"ף קמ"ץ, לכן מקשה דכיון שהקדוש ברוך הוא דבר עם אברהם לא יתכן הצווי להמלאכים.

@80 לפי זה יפורש כפירוש רש"י, ותבא העי"ן בניקוד קמ"ץ כמו שהוא בחומשים שלנו.

@80 היינו שבקש אברהם אולי נמצאים בהם בעלי תשובה, ורצה לעורר רחמים ולהמתיק הדינים בעולם ששם הוא המתקת הדינים והיינו עולם הבינה שיש בו חמשים שערי בינה, וזה העולם נקרא תחלת ההשגה מעילא לתתא עד עשרה היינו עולם המלכות ספירה האחרונה.

@80 כאמרם ז"ל על הפסוק דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ אלו עשרת ימי תשובה שנמצא אז גם ליחיד, ועל פי דברי רבי יצחק הרי זה רמז לדורות.

@80 זה פלא, ואפרש בקיצור לפי עניות דעתי בדרך אפשר, כי אברהם שליוה את המלאכים כדרכו לעשות עם אורחים האציל בזה עליהם מן האור מקיף שלו, כידוע בסוד לויה, ולוט כיון שנתגדל בבית אברהם היה מכיר זאת, ושה"י.

@80 היינו רות המואביה.

@80 פירוש הלא מלאך המשחית שלח את לוט מסדום והוא נשאר שם להשחית ולהפוך.

@80 קשיא ליה הלשון רבים הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן כי היה צריך לומר העיר אשר ישב בה.

@80 ובה יתורץ אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט היינו שבזכותו נתקיים היושב בהן.

@80 פירוש להולד מן הערוה של אב ובתו.

@80 היינו שנח התרחק מן הקדושה ונתקרב להסטרא אחרא כנזכר לעיל, וכן לוט, וזה היה סיבה מן השמים להוציא מן הקליפות נשמות הקדושות כידוע.

@80 כי מהבכירה יצאה רות אם המלך דוד ושלמה, והיינו ג"כ נשמת המשיח, ומהצעירה יצאה רק נעמה אשת רחבעם, והיא רק כמו שאר הנשים של מלכי בית דוד.

@80 היינו במדת החסד בחינת הימין.

@80 מה שם אחותו מוסב על השכינה הקדושה אף כאן כן, כי שורש קדושת אברהם שהיא מדת החסד בחינת הימין ושורש השכינה הקדושה שניהם ממקום קדושה אחת נובעין, והיינו מן ספירת חכמה עולם האצילות שנקרא אבא.

@80 היינו ספירת חכמה עולם האצילות שנקרא אבא.

@80 כי עולם האצילות הוא סתום וגבוה מהשגתנו, כנזכר לעיל שספירת בינה הנקרא עולם הבריאה היא ראשית השגתנו.

@80 היינו השכינה הקדושה.

@80 כי גם הכהן שרשו הוא מדת החסד כמו באברהם.

@80 סוד שמו הקדוש היינו השכינה הקדושה שעליה נאמר בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

@80 פירוש ולא בכח הטבע בלבד.

@80 כי כל מקום שכתוב וה' היינו הוא ובית דינו, כלומר כל המדות הקדושות.

@80 כי הלא פקידה מרמז רק על מדת מלכות עלמא דנוקבא.

@80 והפקידה היינו מסירת המפתח להוציא מכח אל הפועל הזכירה שהיתה מקודם בספירות העליונות שהן בחינת דוכרא.

@80 היינו ספירת היסוד שנקרא @36מזל@37 כי הוא הצינור שעל ידו נוזל השפע מעולמות העליונים לספירת מלכות לצורך הנהגת זה העולם.

@80 בתוך הגן פירוש בתוך ספירת המלכות.

@80 ועל פי זה יפורש פקידה בספירת מלכות והעשיה בספירת יסוד הנקרא @36מזל@37, והוא העושה, כי הוא המביא את השפע לידי התגלות.

@80 בזה יתורץ שהיה די לכתוב ויעש לשרה כאשר דבר, אלא שכפל השם יען כי השם הראשון הוא בספירת מלכות והשם השני הוא בספירת יסוד, וכלא חד, היינו שנתאחדו שניהם ונגמר הדבר.

@80 רזא דוא"ו היינו מדת היסוד המביא כל מיני השפעות לידי התגלות בספירת מלכות.

@80 פירוש שספירת מלכות בהתגלות אין ביכולתה להוציא השפע הנעלמה בספירות העליונות כי אם על ידי ספירת היסוד.

@80 פירוש שאין ספירות העליונות מתיחדות עם ספירת המלכות כראוי.

@80 דבור היינו ספירת מלכות וקול היינו ספירת תפארת שהיא ספירת המרכז בין שאר ספירות העליונות כמבואר בספרי הקבלה.

@80 רזא דה"א היינו ספירת @36הוד@37 ספירה החמישית כנגד אלף החמישי, @36והוד@37 נהפך לצירוף @36דוה@37 שעל זה מרמז הפסוק נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה@36.

@37@80 כן צריך לומר במילוי יו, ודורש אותיות המילוי באופן זה, @36ו@37 פעמים @36י@37, @36י@37 פעמים @36ו@37, וכך יש לפרש כוונתו, @36ו@37 פעמים @36י@37 היינו ששה פעמים עשר עשיריות העולה ת"ר, @36י@37 פעמים @36ו@37 היינו עשרה פעמים ששה העולה @36ס@37, והמכיון הוא באלף הששי, במאה הששית, ובעשיריות הששי שהוא שנת תר"ס באלף הששי.

@80 ר' יוסי מתמה על אריכות הקץ ואומר שהכל תולה בתשובה ואם יזכו יהיה אחישנה.

@80 שורש יעקב הוא ספירת תפארת שעליה מורה אות ו של השם הוי"ה ברוך הוא.

@80 הנה בעזר הצור וישועתו אבאר בדרך אפשר זה המאמר שהוא סתום וחתום, ושה"י, ראשית נבין שאות ו' יש לה ג' מילוים כזה, ואו, ויו, וו. לפי זה נוכל להבין מעט דברי ר' שמעון בר יוחאי בסוד קץ הפלאות לומר שמילוי ואו הוא שנתוסף או, זה רמז על אלף הששי שהוא נגד ספירת יסוד הנקרא גואל כידוע, והמילוי ויו הוא שנתוסף יו, זה רמז על שנה שמספרו הוא י' פעמים ו', והיינו מספר ס', ומה שאמר  ופקידה ברזא דויו שית רגעי ופלג עידן כך יש לפרשו, הנה ידוע שיומו של הקדוש ברוך הוא הוא אלף שנה, וכיון שהתחלקות זמן היום הוא על ד' חלקים הנקראים יום שעות רגעים ודקים, והתחלקות מספרי החשבון הוא גם כן על ד' חלקים שהם יחידיות עשיריות מאות ואלפים, לפי זה נמצא שאם נחלק היום שהוא אלף שנה על חלקי המאות ונקראים שעות יעלה לך עשר מאות שהן עשר שעות, ואם נחלק המאה על עשיריות, והיינו שנחלק השעה על עשרה חלקים שנקראם רגעים יעלה לך בהאלף שנים מאה רגעים כי י' פעמים י' הוא ק', ואם נחלק הרגע על עשר יחידיות שנקראים עשרה דקים יעלה לך בהאלף שנה אלף דקים כי י' פעמים ק' הוא אלף, נמצא לפי זה החשבון ששעה אחת מן האלף היא מאה שנה, ורגע אחד מן האלף הוא עשר שנים, ודקה אחת מן האלף היא שנה אחת, עתה יובן מה שאמר כאן ר' שמעון בר יוחאי שית רגעי שהם ו' פעמים י', והיינו ס' שנה, ומה שאמר ופלג עידן, והיינו חצי מועד, כונתו שהחשבון של גמר הששים שנה יהיה נמנה בשנה שמספר שלה הוא מספר של חצי מועד, לפי חשבון השנים של בריאת העולם, והכונה כי @36מועד@37 בגימטריא ק"כ, וחצי מועד הוא מספר ס', והסימן הזה של חצי מועד הוא לקוח מסוף דניאל שנשבע המלאך בחיי העולם כי קץ הפלאות הוא למועד מועדים. וחצי, ויש לפרש הכונה שהגלות תוכל להאריך עד הזמן של הג' מועדים, ועוד עד הזמן של חצי מועד, וסתם מועדים היינו שלשה, שהם חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות כנזכר בסוף ראה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה וגו' בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת. וחשבון שמות הג' מועדים @36מצות@37 @36שבעות@37 @36סכות@37 בגימטריא אלף וח' מאות, ומה שאמר עוד וחצי, יש לפרש הכונה על חצי מספר @36מועד@37 שהוא ס,' והיינו עד שאחר הח"י מאות שנה תגיע שנה שלפי חשבון שנות בריאת העולם יהיה לה המספר ס', ואז תהיה פקידה על הגאולה, וכיון שיש חלוקי דעות בזמן חורבן בית שני אם בשנת תתכ"ח או תתכ"ט או תת"ל לאלף הרביעי ואפשר שזמן החורבן נמשך נ' שנים, ואם נחשוב מזמן גמר החורבן שהוא שנת תת"ל נמצא שגמר ח"י מאות שנה הוא בשנת תר"ל לאלף הששי, והשנה של חצי מועד שהיא שנת ס' לחשבון בריאת העולם מגיע בשנת תר"ס לאלף הששי, וזה מכוון עם דברי ר' שמעון בר יוחאי ודברי ר' יהודה לעיל שבשנת תר"ס לאלף הששי תהיה פקידה להגאולה, ועתה בימינו ניכר אמתת דבריהם, הפקידה נראית היטב שהתחיל הזמן של חבלי משיח לנפץ יד עם קודש בכל מקומות מושבותיהם ברדיפות של שפיכת דמים, תרתי משמע, וגם מלחמות גדולות מתחילות להתעורר בעולם, ויש לומר שגם זאת נרמז בדניאל שם בהפסוק אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, ויפורש על פי הידוע שבריאת העולם היא על משך ז' אלפים שנה, ו' אלפים ימי מעשה ואלף הז' שבת, ולאחר שיעברו מאלף הששי תרס"ה שנה ישאר עוד מזמן קיום העולם אלף שלש מאות שלשים וחמשה שנים, ועל זה הזמן אמר אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וגו', וכעת אנו רואים שהצרות של חבלי משיח מתגברות מאד בעתים הללו בכל שנה ושנה יותר ויותר ואין אנו מבינים על זה האשרי.

@80 עתה ידבר בענין מילוי הג' של אות ו' שהיא ו"ו, וזהו הרמז של עבורא דדשא, כי בריח הדלת מרמז על אות ו' של אופן מילוי הג', כי בריח עץ של הדלת צורתו חתיכת עץ ארוכה ופשוטה עם כף בראש אחר, והיינו צרות ו', וכונתו לרמז על שנת הס' שאחר מאה ו הנרמזת בהמשל של עבורא דדשא, וזה מדוקדק היטב בדבריו שאמר לעוברא דדשא ולא אמר בעבורא דדשא כמו שאמר באלף שתיתאה, והיינו כי לעבורא כונתו לאחר עבורא דדשא, לאחר שיעבור הזמן של עבורא דדשא שהיא מאה ו, ועוד ירמז בזה להבין שאות ו' שנמשלת לעבורא דדשא היא רמז על ספירת יסוד הנקראת גוא"ל, והיא תתחיל להתעורר פקידה להגאולה ביום ו' זה אלף הששי, בשעה ו' היינו אחר מאה הששית, וברגע ו' היינו שנת ס' למספר בריאת העולם, ומסתמא גם בחודש ו' שהוא חודש ניסן דשנת תר"ס באלף הששי, והיינו שאומר אח"כ שאחרי עבור עוד זמן של ב' ווי"ן שהוא ו' שנים עם ו' חדשים, והיינו אחר שנת תרס"ו אז תהיה התעוררות יתרה להגאולה בבחינת זכירה, ואחרי עבור עוד זמן של שית שנין אחרנין והיינו בהתחלת שנת הע"ג לפי גירסת שבעין ותלת, ולפי גירסת שבעין ותרין ופלגא היינו בניסן דשנת הע"ג אז תהיה התעוררות יותר גדולה להגאולה, ונראה שזו גירסא נכונה למען יהיה עוד ב' ווי"ן, שהן ו' שנים עם ו' חדשים, ולפי גירסא זו צריך לגרוס קודם ומההוא זמנא שית שנין אוחרנין ופלגא.

@80 ענין הזכירה הוא כמבואר אח"כ שאז יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, אבל אין מבורר בדבריו אם התגלות הזאת תהיה מפורסמת בעולם או לא.

@80 כאן יש ב' גירסאות, גירסא א', ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ואינון שבעין ותלת, גירסא ב', ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ופלגא ואינון שבעין ותרין ופלגא, וזה נתבאר לעיל, והתעוררות יתרה לגאולה של שנת הע"ג מזכיר לקמן במה שאומר בשבעין ותלת כל מלכי עלמא יתכנשון לגו קרתא רבתא דרומי ויכול להיות שזהו העיר קאנסטאנטינאפאל שנקראת כן.

@80 ארץ הגליל זו חלק ארץ ישראל הנקרא גליל, כי ארץ ישראל נחלקת על ג' חלקים. יהודה, עבר הירדן והגליל.

@80 יש לומר כונתו באלו הכוכבים שהם המלכים שילחמו אז, ומלך אחד ממזרח ינצח ז' מלכים מצפון העולם.

@80 ירמז על הא דאיתא בגמרא שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנפשות שבגוף, והיינו אוצר הנשמות הנקרא חלק תפוחין קדישין.

@80 זה רמז שבשנת ששים ושש שהיא שנת תרס"ו באל"ף הששי תהיה כל נפש במצרי"ם, שהוא מצרים הגלות והיינו הצרות של חבלי משיח.

@80 וזה משמע שאף לאחר שתתעורר בשמים פקידה וזכירה להגאולה ויתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, לא תהיה עוד קבוץ גליות בשלמות, אלא שעד שנת ש"ת יתאספו ויתאחדו ויתחזקו בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם לעמד על נפשם מכל רודפיהם, וציון במשפט תפדה, ובשנת ש"ת תהיה קבוץ גליות בשלמות לארץ הקדושה עם מלכם מלך המשיח בראשם, ויש לומר בזה רמז שאז תאמר ירושלים הפסוק כי ש"ת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין, וגם יכול להיות שזמן אחיזת ישמעאל בארץ הקדושה נקצב עד שנת ש"ת בשכר מצות מילה כמובא לעיל בסוף פרשת לך.

@80 וא"ו זעירא היינו ספירת יסוד שהיא ספירה ששית, וסתם וא"ו רומז על מדת התפארת, וענין התעוררת החיבור היינו עם מדת המלכות להשפיע שפע טוב וחסד לזה העולם.

@80 היינו באלף השביעי יום שכלו שבת.

@80 היינו במדת החסד בחינת ימין.

@80 פירוש שנעשה המתקת הדין של שורש יצחק על ידי מדת החסד שורש אברהם.

@80 פירוש חסד בגבורה.

@80 פירוש להמתיק הגבורות בחסדים.

@80 פירוש שהנהגת העולם לא היתה כראוי לא במדת החסד בלבד ולא במדת הגבורה בלבד אלא במדת הרחמים שהיא המתקת גבורה בחסד, וזה שורש קדושת יעקב.

@80 מה שם עבודה זרה אף כאן עבודה זרה.

@80 פירוש כי ספירת מלכות שהיא מדרגה התחתונה מן העשר ספירות היא בחינת דבור ודברים, ואחר מדרגה זו מתחיל שורש השטן וכל כת דיליה, ומן ספירת מלכות יש פסיעה לבר שמשם בא החיות להחיצונים בסוד רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת כידוע, ולכן הוא נקרא @36אחר הדברים@37.

@80 שעל ידי העקדה נכלל אברהם בגבורה ויצחק שנתרצה לרצון אביו ונכנע להעקד נכלל בחסד, והיינו אש במים ומים באש.

@80 שעל ידי עובדא זו לתתא שאברהם נתרצה להתהפך לאכזרי לשחוט בנו, ויצחק שנכנע לאברהם נעשה המתקת גבורה בחסד לעילא בשורש שניהם.

@80 הר הבית מקום המזבח נקרא הר המור, כי כמו שאדם נהנה מן ריח בושם המור כך נהנה הקדוש ברוך הוא מן ריח הקרבנות כמו שכתוב בקרבן נח וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וכן בכל הקרבנות כתוב לְרֵיחַ נִיחֹחַ.

@80 סופי תיבות @36אמת@37, וזה יעקב, כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, ועתה ראה אברהם מקום יעקב מרחוק ולא מקרוב כנזכר לקמן.

@80 פירוש יום השלישי היינו ספירה השלישית תפארת שורש יעקב.

@80 כי עיקר השלמות להנהגת זה העולם היא מדרגה השלישית מדת הרחמים שורש יעקב.

@80 פירוש שאני עתה בבחינת של בני שהיא מדת הגבורה.

@80 פירוש בדעה אחת וברצון אחד לעשות רצון הבורא.

@80 ואמר לו כה יהיה זרעך ככוכבי השמים.

@80 אברהם הראשון מורה על קודם נסיון העקדה שהיה רק בבחינת חסד בלבד ואין זה שלמות, ואברהם האחרון מורה על אחר שעמד בנסיון העקדה ועל ידי זה נכלל בו גבורה ודין, והיינו שלמות יותר.

@80 פירוש שיצחק לא היה עדיין בעולם שיתרצה להשחט, וכיון שזה ענין התולה בבחינת האדם איך נוכל לומר שנברא בין השמשות דכיון שאין הקדוש ברוך הוא בורא דבר על חנם אם כן  ידיעתו של הקדוש ברוך הוא עם פעולתו בבריאת האיל היתה מכרחת מלמעלה שאברהם ויצחק יתרצו לנסיון העקדה, ואם כן אין זה מעלה לאברהם ויצחק, לכן מתרץ שלא נברא בפועל רק שהיתה פקידה לזה בדרך האפשרי.

@80 פירוש שהרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

@80 שלא כתוב והשיב בבנין הפעיל, לאחרים. אלא שכתוב ושב, והיינו שגם השכינה תשוב מן הגלות, וזאת שגם השכינה עם ישראל בהגלות היא עיקר הישועה לישראל כי על ידי זה הם בטוחים שבכל אופן שיהיו נמצאים יהיו נגאלים בזכות השכינה הקדושה.