logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

Rescue Zohar Book #1-2 -ספר זוהר ההצלה- מסר לרב זמיר כהן שליט"א

רשבי תמונהספר זוהר ההצלה- חלק  א+ב':  מסר לרב זמיר כהן כהן שליט"א-

  כל הרבנים ואדמורי"ם שלא רוצים  שיבואו צרות -לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, יתחילו לעורר על לימוד הזוהר הקדוש ויתנו לכל המתפללים שלהם תיקון מ"ג להגיד את זה בכל יום אחרי התפילה.

להורדה:

     זוהר הצלה חלק א -שאלה ותשובה על הרב זמיר כהן שליטא

      זוהר ההצלה חלק ב        אור הזוהר     182

האם אתם יודעים מהאלמין    קל קורא מהיכל ה 33333

אור הזוהר 187- אבן הפינה

 

ספר

זוהר הצלה

חלק א'

ובו שאלות ותשובות לעם ישראל

שאלה לאדמו"ר מהאלמין:

למה כבודו כותב על מזכה הרבים  הגדול, הרב זמיר כהן שליט"א, על מה שקרה לאשתו הצדקת, שזה בגלל שלא מלמד זוהר ברבים, דקה זוהר בכל יום, בדרשות שלו וערוץ שלו?

האם זה יפה לדבר עך על רב גדול  שמזכה את הרבים, ובפרט שיש לו ערוץ הידברות ומחזיר בתשובה כל כך הרבה  יהודים?

תשובת האדמו"ר מהאלמין: (זה לא רק הוא! זה מוסר לכל האדמורי"ם ורבנים ומנהיגי ישראל) [כל הערוץ הידברות צריך תיקון גדול, שאם רוצים לחזור בתשובה באמת, ולא להיכנע לקול הנחש הקדמוני שפיתה את יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא לא ללמוד קבלה, [ועל ידי זה נחרבו שני בתי המקדש, וגרם מיתה לעולם, כמו"ש רבי חיים וויטאל זי"ע] ורצה רק את עץ הדעת טוב ורע, יגידו שיעור בזוהר לכל הפחות כמה דקות בכל יום, ואז לא יהיה בכלל ,מה שכתב הרשב"י, ע"ה – כן, אני באתי לעולם להגיד את האמת – ולא לפחד משום בן אדם בעולם – וצריכים לדעת כי אין עוד מלבדו – ומשה אמת ותורתו אמת – ומי שלא מאמין בתורת משה שאמר שרק בדא יפקון מגלותי ברחמי, אומר הזוהר: טוב לו שלא נברא ולא ילמוד את הדף היומי – ואשם על הצרות של עם ישראל, כמו שכתב הצדיק הקדוש רבי יהודה פתייה ורבי יעקב אבוחצירה באריכות זי"ע]

קטעים מתוך הדרשות!

דברי רבי שמעון בן יוחאי זיע"א לכל הרבנים והדרשנים ומחזירי בתשובה

אוי להם שגורמים עניות וחרב וביזה והרג ואבדון בעולם, על ידי הסתלקות הארת החכמה מן השכינה (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ל' דַּף ע"ג: בביאור לשה"ק). אמר רבי שמעון בראשי"ת תמן את"ר יב"ש… באותו הזמן שהיסוד יבש והמלכות יבשה צועקים בני ישראל למטה באמירת היחוד "שמע ישראל" ומתפללים ואין קול של קריאת שמע שלהם נשמע, ואין מי שיענה וימלא את בקשתם בתפילה (הגר"א וכ"מ), וכמו כן מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה הפנימית מן התורה שבע"פ ותורה שבכתב, והוא גם גורם לאחרים שלא יתעסקו בחכמת הקבלה… [כי הוא היה יכול ללמוד ולעורר לאחרים באותו זמן שיש לו זמן לספר כל מיני סיפורים, ראה ספר התוכחה, וערבות] [והוא כאילו פגם בפגם הברית], טוב לו שלא נברא בעולם ולא היה לומד תורה שבכתב ותורה שבע"פ, כי אם היה עם הארץ לא היה פוגם כל כך, ונחשב לו כאילו החזיר את העולם לתוהו ובוהו, וגורם עניות בעולם ואורך הגלות, (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן מ"ג דַּף פ"ב, בביאור לשון הקודש)

לִּימּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְהַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל – הִתְאַחֲדוּת הַצַּדִּיקִים לוֹמְדֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! כבוד הרבנים הגאונים שליט"א, רבני הקהילות וראשי הכוללים ומלמדים די בכל אתר ואתר, עם כל בני ישראל, "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע" (מלאכי ג טז) ובמדרש תהילים (מזמור ל'), זה שאמר הכתוב (שם, טז) "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו". רבי חייא בשם רבי אבא אמר, בשעה שתלמידי חכמים יושבין ונכבשים אלו לאלו… הקב"ה מצית לדבריהם, שנאמר (מלאכי ג, טז) "ויקשב ה' וישמע". ובילקוט שמעוני (בראשית לז), לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבין אותה, ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה אליהו ומשיח והקב"ה חותם הדא הוא דכתיב "אז נדברו יראי ה'". "כּוּלָנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ", נעשה ביחד רצון אבינו שבשמים.

הנה ידוע כי יש על כל אחד מישראל מצות עשה מהתורה להוכיח בעמיתו כשנכשלין באיזה איסור כמו שנאמר "הוכח תוכיח", ועל ידי זה שמוכיחו הוא מציל את עצמו שלא יתפס באותו החטא (עיין בספרי מצות התוכחה באריכות), ומעלה את העולם כולו לכף זכות. קוֹרְאִים יְקָרִים אנא חוסו על הציבור עם ישראל, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה קְצָת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ: כַּמָּה סֶבֶל וּמַכְאוֹב יָדַע עַם ה', כַּמָּה אֲסוֹנוֹת אֲיוּמִים קָרוּ רַק בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה, רח"ל נִקְטְעוּ בְּאִבָּם פְּתִיל חַיֵּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן טְהוֹרִים, אֲנָשִׁים צְעִירִים, צַדִּיקִים וּגְדוֹלֵי תּוֹרָה וְיִרְאָה נִסְתַּלְקוּ בִּנְסִבּוֹת טְרַאגִיוֹת שֶׁאֵין דַּעַת אֱנוֹשׁ סוֹבַלְתָּם, "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה', נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם" (אֵיכָה פֶּרֶק ג מ-מא), נָבוֹא וְנָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם הַמִּתְחַנֵּן אֵלֵינוּ וּמְבַקֵּשׁ שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, נְקַבֵּל עָלֵינוּ קַבָּלַת הַמִּצְוֹת לְשַׁפֵּר מַעֲשֵׂינוּ, לֹא נִסְמֹךְ יוֹתֵר עַל רַבָּנֵי הָעֶרֶב רַב (ראה זוהר בראשית דף כ"ה, שֶׁמַּטְעִים אוֹתָנוּ כָּל הַשָּׁנִים, וּמַפְרִיעִים לָנוּ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אַל תִּרְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב – אֵין כֹּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּפִיהֶם!!!). בְּיָדֵנוּ כֹּחַ אַדִּיר, לְנַצֵּחַ אֶת הָאוֹיֵב, לָתֵת אֶת הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה! צַהַ"ל מִתְכּוֹנְנִים לְהַחְזִיר "מַכָּה שְׁנִיָּה" לְאִירַן עַל יְדֵי צוֹלְלוֹת, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁכְּבָר הִשְׁלִימוּ עִם הָעֻבְדָּה שֶׁתִּהְיֶה זוֹ אִירָן שֶׁתִּתֵּן ח"ו אֶת "הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה" – פְּצָצָה גַּרְעִינִית לְיִשְׂרָאֵל [ח"ו], (וְהַצָּבָא מְשַׁעֵר שֶׁזֶּה עָלוּל לִגְבוֹת כְּמִלְיוֹן נֶפֶשׁ רַחֲמָנָא לִיצְלָן). הַמְּדִינָה כְּבָר הִשְׁלִימָה עִם הַמַּצָּב רח"ל.

אֲנַחְנוּ לוֹמְדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לֹא מַשְׁלִימִים עִם הַמַּצָּב הַזֶּה! – וְנַהֲפוֹךְ הוּא! אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם! אֲנַחְנוּ נִתֵּן אֶת "הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה"! בּוֹאוּ נִתְאַחֵד וּנְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק (דְּבָרִים פֶּרֶק לג ה) "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". וְכָךְ נִמְנַע אֶת הָאָסוֹן וּנְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וִיקֻיַּם בָּנוּ בִּרְכַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (שָׁם ז') "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה". כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד מְנַצְּחִים!!! – שֶׁלֹּא תַּגִּידוּ לֹא יָדַעְנוּ! שֶׁלֹּא תֹאמְרוּ לֹא יָכֹלְנוּ! בְּיָדֵנוּ הַדָּבָר, וְחוֹב קָדוֹשׁ הוּא לָנוּ! מִי לַה' אֵלַי!

עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם! עַם יִשְׂרָאֵל זָקוּק לְהִנָּצֵל מֵהַמַּבּוּל הַנּוֹרָא! עַל כֵּן מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ הַחוֹבָה לְהִזְדָּרֵז בְּלִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי עַם יִשְׂרָאֵל זָקוּק לִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת, וּכְּשֶׁנִדַּבֵּק בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר נַמְתִּיק כָּל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. – בּוֹאוּ וּרְאוּ מַה עָבַר עָלֵינוּ בְּכַמָּה מִלְחָמוֹת שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה בִּזְמַן מוּעָט, כַּמָּה טִילִים שָׁלְחוּ עַל עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיזֶה נִסִּים הָיוּ, וב"ה מוֹדִים אֲנַחְנוּ עַל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ לָנוּ בִּזְכוּת הרשב"י וְהַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כֵּן יַעֲזֹר ה' הָלְאָה, וּבִזְכוּתְכֶם לוֹמְדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִגָּלוּתָא", וְכָעֵת נָבִין וְנֵדַע שֶׁאִם נְסַּיֵם כֻּלָּנוּ אֶת הַ"זּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ" אֶלֶף פְּעָמִים מִידֵי חֹדֶשׁ בְּחֹדְשׁוֹ וְנִלְמַד וְנֶהֱגֶה בּוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ 3 עַמּוּדִים לְיוֹם בְּהִשְׁתַּתְּפוּת שִׁבְעִים אִישׁ לְכָל סִיּוּם, הַמְקַיְּמִים אֶת דְּבַר ה': "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ, וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (בַּמִּדְבָּר פֶּרֶק יא טז-יז), כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא יָכוֹל לָשֵׂאת אֶת מַשָּׂא הַשְּׁכִינָה לְבַדּוֹ, וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ לִגְאוֹל אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בְּלָמְדֵנוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ח). וּבְכָךְ נִזְכֶּה לְאַלְפֵי רְבָבוֹת סִיּוּמֵי זוֹהַר: "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ. ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ" (שְׁמוֹת פֶּרֶק טו א-ג), וּבְקָרוֹב מַמָּשׁ נִזְכֶּה לְהַבְטָחַת הָרַשְׁבִּ"י "וּבְגִין דְעַתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעָם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הָאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי".

כָּל יְהוּדִי שֶׁיִּלְמַד וְיִקְרָא אֶת הַזּוֹהַר מוֹסִיף עוֹד כּוֹחַ וְעָצְמָה בַּפְּעֻלָּה הַחֲשׁוּבָה הַזּוֹ לְהַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל, וּבְוַדַּאי שֶׁלִּמּוּד הַזּוֹהַר הוּא תִּקּוּן הַשְּׁכִינָה לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַגָּלוּת, וּפָשׁוּט כִּי כָּל סִיּוּם הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא קֵרוּב הַגְּאוּלָה. לָכֵן צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיִּתְרַבּוּ סִיּוּמֵי זוֹהַר לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת עַד אֵין מִסְפָּר, וְאֵין סָפֵק כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַלְּקִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה סִפְרֵי הַזֹּהַר בְּחִנָּם מַמָּשׁ, וְדוֹאֲגִים שֶׁזֶּה יַגִּיעַ לְכָל יִשּׁוּב נִדָּח, עַל יְדֵי זֶה יִתְוַסְּפוּ סִיּוּמִים הַרְבֵּה לְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְזֶה יְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָה. וּלְמוֹתָר לְהַאֲרִיךְ בִּדְבַר הַסַּכָּנָה הָרוֹבֵץ עַל אַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמִּכָּל צַד יֵשׁ אוֹיְבִים שֶׁרוֹצִים לְהַשְׁמִידוֹ ח"ו. כָּל גְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים, צַדִּיקֵי וּמְאוֹרֵי הַדּוֹר קָמִים וּמִתְאַחֲדִים יַחְדָּיו, לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת שֶׁל פִּצְצַת אָטוֹם, וְהֵם יוֹצְאִים בִּקְרִיאָה קְדוֹשָׁה וְנִרְגֶּשֶׁת, לְהָעִיר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִתַּרְדֵּמָתוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִכָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי לִקְרֹא אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבְכָךְ אָנוּ מְקַיְּמִים אֶת עֲצַת הָרִאשׁוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט שֶׁל הַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי שֶׁל דּוֹרֵנוּ בַּעַל הַסֻּלָּם, שֶׁהָלַךְ וְזָעַק בִּפְנֵי רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּאֵירוֹפָּה, עַל הַסְדָרַת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל מְנָת לְבַטֵּל אֶת גְּזֵרַת הַשּׁוֹאָה.

כַּיָּדוּעַ שֶׁבַּעַל הַסֻּלָּם זצ"ל עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם, הָלַךְ לְרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְאָמַר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ גְּזֵרָה גְּדוֹלָה שֶׁנֶּחְתְּמָה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מִכְלַל יִשְׂרָאֵל יִמָּחֲקוּ מִן הָעוֹלָם רח"ל, וְאָמַר אֶת דִּבְרֵי הָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ, שֶׁרַק לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת רח"ל. וְעַל כֵּן הָעֵצָה הִיא, שֶׁכָּל רַב וְרֹאשׁ יְשִׁיבָה יִדְרוֹשׁ וְיֹאמַר, שֶׁכָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ! אַחַר כָּךְ פָּרְצָה הַמִלְחָמָה הָעוֹלָמִית הַגְּדוֹלָה וְנֶהֶרְגוּ 6-7 מִלְיוֹן יְהוּדִים. [לתקפ"ץ-ל'ֹא תָ'קוּם פַּ'עֲמָיִם צָ'רָה]. כָּעֵת אָנוּ שׁוֹאֲלִים אֶת אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה שֶׁמַּקְשָׁה הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נה) מִי הָרַג אוֹתָם? וְיָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל (שַׁבָּת נ"ה.) אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הקב"ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. אָמַר לָהּ הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מָחוּ, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְהַאֲרִיךְ. וּלְפִי דִּבְרֵי חז"ל אֵלּוּ, הָרַבָּנִים וְהָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי הַרַמְחַ"ל לְקַיֵים אֶת דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י ע"ה, הֵם אֲשֵׁמִים עַל הֲרִיגַת הַשִּׁשָּׁה מִלְיוֹן יְהוּדִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֶׁם!!! שֶׁהָיָה בְּיָדָם לוֹמַר לַצִּבּוּר לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ [רְאֵה שְּׁלָ"ה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, מַאֲמָר רִאשׁוֹן, חֶסֶד לְאַבְרָהָם (מַעְיָן רִאשׁוֹן נָהָר כ"ד), הַקְדָּמַת הָרַב חַיִּים וִיטַאל לְעֵץ חַיִּים], וְנִתְעַצְּלוּ וְלֹא אָמְרוּ, וְזֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ: וַוי לְעָלְמָא דְּאִנּוּן אֲטִימִין לִבָּא וּסְתִימִין עֵינִין דְּלָא מִסְתַּכְּלִין בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְתָא. (זֹהַר ח"א כ"ח.), וסוד הדבר קול אומר… באותו הזמן "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תהילים עח לט) לעולם וזהו רוחו של משיח, אוי להם למי שגורם שהתעוררות הגאולה תלך ותסתלק מן העולם, ולא תשוב עד שיתעסקו בסתרי תורה, כי אלו שאינם עוסקים בסתרי תורה עושים את התורה יבשה, ולא רוצים ללמוד את הזה"ק שהוא נשמת ופנימיות התורה, [כי יעשה האדם בשעה אחת בלימוד הזוהר מה שלא יעשה בשנה אחת בלימוד פשט התורה, כ"מ, ועי"ע ס' ערכה של שעה, וס' כח הזוהר ח"ב] וגורמים שתסתלק מהשכינה הארות מקור החכמה העליונה שהיא סוד י' של השם הקדוש, ונשאר אות ב' של בראשית שהיא השכינה, יבשה, אוי להם שגורמים עניות וחרב וביזה והרג ואבדון בעולם, על ידי הסתלקות הארת החכמה מן השכינה (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ל' דַּף ע"ג: בביאור לשה"ק). אמר רבי שמעון בראשי"ת תמן את"ר יב"ש… באותו הזמן שהיסוד יבש והמלכות יבשה צועקים בני ישראל למטה באמירת היחוד "שמע ישראל" ומתפללים ואין קול של קריאת שמע שלהם נשמע, ואין מי שיענה וימלא את בקשתם בתפילה (הגר"א וכ"מ), וכמו כן מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה הפנימית מן התורה שבע"פ ותורה שבכתב, והוא גם גורם לאחרים שלא יתעסקו בחכמת הקבלה… [והוא כאילו פגם בפגם הברית], טוב לו שלא נברא בעולם ולא היה לומד תורה שבכתב ותורה שבע"פ, כי אם היה עם הארץ לא היה פוגם כל כך, ונחשב לו כאילו החזיר את העולם לתוהו ובוהו, וגורם עניות בעולם ואורך הגלות, (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן מ"ג דַּף פ"ב, בביאור לשון הקודש). [ועיין בספר זוהר התשובה (תשובה לז, הובא בעיתון בשבוע שעבר)], אשר הרשב"י ובנו זי"ע עשו תיקון גדול יותר ממיתה על קידוש השם של רבו רבי עקיבא ע"ה, על ידי גילוי הזוהר הקדוש ולימודו, ובכך ניצלים ממיתה כי פעולתו עושה תיקונים עליונים יותר מהריגה על קידוש השם, (מהרצ"א מדינוב בשם האריז"ל), ובוודאי אילו היו עוסקים בזוה"ק לא היו צריכים לתיקון הנורא של השואה האיומה רח"ל. בּוֹאוֹ וְנִלְמַד לֶקַח מֵהַסִּפּוּר, שֶׁיּוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִצְּלוּ מֵהִיטְלֶער יִמַּח שְׁמוֹ, וּמִזֶּה נִלְמַד אֵיךְ יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל בִּזְמַנֵּנוּ מִפְּצָצַת אָטוֹם!!!

וְאִם נְסַּיֵם כֻּלָּנוּ וְנִלְמַד בַּחֲבוּרַת 70 אִישׁ אֶת הַ"זּוֹהַר הַמְחֻלָּק" דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, אָז בְּקָרוֹב מַמָּשׁ יָשִׁיר מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל וְנִזְכֶּה לְהַבְטָחַת הָרַשְׁבִּ"י הָאֲמוּרָה לְעֵיל "וּבְגִין דְעַתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעָם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ האי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי", אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הכנה לגאולה  – יחד שבטי ישראל לומדים זוהר הקדוש

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה" (שְׁמוֹת פֶּרֶק י"ד ח'), פַּעֲמֵי הַגְּאוּלָה וְתִקּוּן אַחֲרִית הַיָּמִים הֵחֵלָּה עוֹד מִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם. מֵאָז וּמִתָּמִיד, בְּכָל יוֹם אָנוּ הַיְהוּדִים מְחַכִּים וּמְצַפִּים לִגְאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, וּלְהַבְטָחַת הַנָּבִיא מִיכָה (פֶּרֶק ז' ט"ו) "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", וְנִרְאֶה כִּי לְפִי כָּל הַסִּימָנִים הִיא מִתְקָרֶבֶת בְּצַעֲדֵי עֲנָק, וּבִכְלָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר עָמוֹק בִּפְנִים. עִם זֹאת, נִרְאֶה כִּי רוֹב הָעוֹלָם עֲדַיִן שָׁקוּעַ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְדוֹאֵג  לִקְנוֹת בָּתִּים, ולחיות חיי פאר ושקוע בתוך הדמיונות כמו שאמר הזוה"ק כי אדם חושב שישאר בעולם הזה לעולם ושוכח את העיקר והתכלית שלזה בא לעולם. כי יהודי חייב להאמין בי"ג עיקרים, והעיקר הי"ב הוא שמאמין שיבוא מלך המשיח ולחכות ולצפות לו בכל רגע, אמרו חז"ל כל דוד שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, על כל יהודי לבדוק את עצמו שלא יעכב ח"ו את ביאת המשיח, ועוד צריך הוא לעשות פעולות רוחניות עם הפרט ועם הכלל, כדי לזרז את ביאת המשיח ולהגדיל ולקדש את שם השי"ת בעולם. גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקָיו מֻדְאָגִים מֵהַמַּצָּב הַקַּיָּם וְאוֹמְרִים כִּי עַל פִּי דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ ז"ל, יִתָּכֵן שֶׁבֶּעָתִיד תִּפְרֹץ מִלְחָמָה כּוֹלֶלֶת, הַכּוֹלֶלֶת נְפִילַת טִילִים, פִּצְצַת אָטוֹם וְכוּ' רח"ל. אוּלַי לֹא מְפִיצִים אֶת הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה בָּרַבִּים בְּשֶׁל חֲשַׁשׁ לְבֶּהָלָה, אַךְ טוֹעֲנִים כִּי זוֹ עֲלוּלָה לִהְיוֹת הַמְּצִיאוּת אִם לֹא נַחְזֹר כֻּלָּנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא בְּסַנְהֶדְרִין (דַּף צ"ז:), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה נִגְאָלִין וְאִם לָאו אֵין נִגְאָלִין, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִין?! אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וּמַחְזִירָן לַמּוּטָב, עכ"ל. כַּמּוּבָן שֶׁהַנּוֹשֵׂא אֵינוֹ פָּשׁוּט וְאֵינוֹ קָצָר מִכְּדֵי לְפָרֵט עָלָיו כָּאן, אַךְ צָרִיךְ לִזְכֹּר וְלָדַעַת שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְכֵן לְעִדָּן חָדָשׁ בָּעוֹלָם.

יָדוּעַ מַה שֶׁנִּכְתַּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת סֵפֶר הַזּוֹהַר אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָצֵאת מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים, דְּהַיְנוּ לְלֹא יִסּוּרֵי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. ורַבֵּנוּ מֹשֶׁה חַיִּים לוּצַאטוֹ הַקָּדוֹשׁ זיע"א מַסְבִּיר בְּסִפְרוֹ "אַדִּיר בַּמָּרוֹם", מַהוּ כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁל הַזּוֹהַר. וְכֵן כִּי כְּדַאי מְאֹד דַּוְקָא עַכְשָׁו לִדָּבֵק בִּקְרִיאַת סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ גַּם בְּגִירְסָא (כַּיָּדוּעַ, מִדִּבְרֵי גְּדוֹלֵי הַמְּקֻבָּלִים שֶׁקְּרִיאַת סֵפֶר הַזּוֹהַר פּוֹעֵל פְּעֻלּוֹת רוּחָנִיּוֹת עֲצוּמוֹת גַּם אִם לֹא מְבִינִים אֶת הַמִּלִּים שֶׁקּוֹרְאִים).

וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַטָּהוֹר "תַּנְיָא אָמַר ר' שִׁמְעוֹן לְחֶבְרַיָא עַד אֵימַת נְתִיב בְּקָיְימָא דְּחַד סַמְכָא"… מִן הַתִּקּוּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁנִּתְקְנוּ בָּעוֹלָם הָיָה סֵפֶר הַזּוֹהַר, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר שְׁבָחָיו בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מִמֶּנּוּ עַצְמוֹ, כִּי הוּא לַגְּאֻלָּה הוּכָן וּלְהַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל. וְיִתְבָּאֵר בּוֹ דָּבָר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא, וּבַתִּקּוּנִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וְגַם פֹּה בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא (קכ"ד ב): "וּבְגִין דְעַתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעָם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזּוֹהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי" (וּבִגְלַל שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזּוֹהַר הַזֶּה, יֵצְאוּ בִּזְכוּתוֹ מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים).

וְהָעִנְיָן הַזֶּה תָּלוּי הוּא בְּעִקָּרִים גְּדוֹלִים מֵעִקְּרֵי הַחָכְמָה, וּמוּשְׁרָשׁ בְּעוּמְקֵי הַהַנְהָגָה, אֲשֶׁר הֵכִין וּפָעַל הָאָדוֹן הַיָּחִיד עַל עַמּוֹ וְעַל נַחֲלָתוֹ, לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בּוֹ אֶל רַב טוּב הַמְּכֻוָּן בְּרֵאשִׁית הַמַּחְשָׁבָה. וְצָרִיךְ שֶּׁתֵּדַע כַּמָּה חָסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם, וּמַה תִּקּוּנִים צְרִיכִים הֵם לָהֶם לְהַחְזִירָם לְקַדְמוּתָם. וּבְחַשׁוֹב הַמְּשׁוֹרֵר (דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם) עַל הָעִנְיָן הַזֶּה, וְהֵבִין הַחֶסְרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה, הָיָה מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר: "אוֹתוֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ, אֵין עוֹד נָבִיא" וְכוּ' (תְּהִלִּים עד, ט). כִּי בֶּאֱמֶת חָכְמָה רַבָּה וְיַקִּירָא אָבְדָה מִיִּשְׂרָאֵל, וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכָמַיָא לְמֶהֱוֵי כְּסָפְרַיָּא" כו' (סוֹטָה מ"ט א). וְהָיָה הַמְּשׁוֹרֵר מִתְפַּלֵּל עַל זֹאת וְאוֹמֵר: "עַד מָתַי אֱלקִים יְחָרֶף צָר" כו' (שָׁם עד, י). וּבִפְסוּקִים אֵלֶּה נִכְלָלִים סוֹדוֹת גְּדוֹלִים מְאֹד בְּעִנְיַן הַזֶּה, שְׁמַע וְהָבֵן. – וְנִמְצָא שֶׁבְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, שֶׁבְּסוֹדָהּ נַעֲשֶׂה הַזּוֹהַר, אֲשֶׁר בּוֹ נִכְלְלוּ כָּל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמָתִין, כַּמֻּזְכָּר בַּתִּקּוּנִים. וְאָז נֶחְשָׁב זֶה לִבְרִיחָה כְּלָלִית לְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶּׁבְּסוֹף הַיָּמִים לֹא יִצְטָרֵךְ אֶלָּא יְצִיאָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נב, יב): "כִּי לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵצְאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלוֹקַי יִשְׂרָאֵל"… וְהָאֱמֶת, כִּי סֵפֶר הַזּוֹהַר נִשְׁאַר אַחֲרָיו (אַחֲרֵי רשב"י) לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ נִקְרָא שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לוֹ (בְּאַחֲרִית הַיָּמִים) אֶלָּא יְצִיאָה. וְאוֹדִיעֲךָ מַה תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בָּזֶה. וְהָאֱמֶת כִּי תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל הוּא, כִּי הוּא הַצָּלָה מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ. – וְהָעִנְיָן: כִּי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ לֹא הָיוּ צְרִיכִים, אֶלָּא כְּמוֹ חִבּוּט הַקֶּבֶר, הַצָּרִיךְ לְהַפְרִיד מִן הָאָדָם הַזֻּהֲמָא שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ, כֵּן הָיוּ צְרִיכִים הַחֲבָלִים (חֶבְלֵי מָשִׁיחַ) כְּדֵי לְהַפְרִיד מִיִּשְׂרָאֵל [אֶת] זֻהֲמַת הַגָּלוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִבְרֹחַ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לָצֵאת. וְזֶה סוֹד [מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן וּמַחְזִירָם לַמּוּטָב" (סַנְהֶדְרִין צז ב), כִּי זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל: בְּעוֹד שֶׁהָאָדָם תּוֹךְ תִּגְבֹּרֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן הַתִּקּוּן הַצָּרִיךְ. וְצָרִיךְ שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא תִשָּׁאֵר כְּפוּתָה וּקְשׁוּרָה תַּחַת יִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְלָכֵן צָרִיךְ לָהֶם שְׁתֵּי הַפְּעֻלּוֹת: – א. לָצֵאת מִן הַקְּלִפּוֹת הָהֵם בַּדֶּרֶךְ בְּרִיחָה, כִּי בְּדֶרֶךְ יְצִיאָה אִי אֶפְשָׁר בָּרִאשׁוֹנָה.

ב. וְאַחַר כָּךְ שֶׁיָּצְאוּ מַמָּשׁ מִן הַקְּלִפּוֹת בְּיַד רָמָה, שֶהַקְלִיפּוֹת תִּשָּׁאַרְנָה כְּפוּתוֹת תַּחְתָּם.  – אַךְ כֵּיוָן שֶׁנִּדְבַּק הַרְבֵּה בָּהֶם הַזֻּהֲמָא, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לִבְרֹחַ אֶלָּא עַל יְדֵי הַחֲבָלִים (חֶבְלֵי מָשִׁיחַ), שֶׁאָז הָיוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה שֶׁהִיא "אִימָּא" עִיר מִקְלָט, וְזֹאת הִיא הַבְּרִיחָה.

וְאוֹדִיעֲךָ בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְכוּ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" וְכוּ' (דְּבָרִים ד, ל). – דַּע, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא לִגְזֹר חַס וְשָׁלוֹם גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, נִמְשָׁךְ לְפִי עֲלִיָּתָהּ לְהִתְאַחֵז וְלִינֹק בְּמַדְרֵגוֹת, כִּי כְּפִי עֲלוֹתָהּ כָּךְ מִתְגַּבֶּרֶת. וְהִנֵּה הִיא עוֹלָה וּמִתְגַּבֶּרֶת בִּסְּפִירוֹת זו"ן, וְאָז נִדְחָקִים יִשְׂרָאֵל דֹּחַק אַחַר דֹּחַק. עַד שֶׁהִיא מַגַּעַת לְ"אִמָּא", וְהִיא חוֹשֶׁבֶת לְהִתְדַּבֵּק שָׁם גַּם כֵּן, בְּסוֹד, "אִימָּא דִּינִין מִתְעָרִין מִינָהּ" (זוֹהַר חֵלֶק ג' סה א), אַךְ בֶּאֱמֶת אֵינָהּ יְכוֹלָה, כִּי אִימָּא הִיא חֵרוּת. וְאָז אַדְּרַבָּה, יִשְׂרָאֵל מִתְדַבְּקִין בָּהּ וּבוֹרְחִין בְּסוֹד הַתְּשׁוּבָה. – וְלָכֵן הָיָה צָרִיךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת, שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר מִסְּפִירָה לִסְפִירָה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאִמָּא וְשָׁם נִשְׁבַּר כֹּחוֹ, כִּי אַדְּרַבָּה מִתְעוֹרֶרֶת הַתְּשׁוּבָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהוּא סוֹד "לִפְנֵי שֶׁבֶר – גָּאוֹן" (מִשְׁלֵי טז, יח), וְעַל כֵּן גַּם בְּרִיחַת מֹשֶׁה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הָיוּ עַל יְדֵי הַגְּזֵרָה. וְכֵיוָן שֶׁבִּבְרִיחָה זֹאת נַעֲשֶׂה סֵפֶר הַזּוֹהַר, הִנֵּה כְּבָר עִנְיַן הַתֵּבָה קַיָם וְעוֹמֵד לְכָל מִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן אֵלָיו, דְּהַיְנוּ: הַנִּדְבָּק בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר כְּבָר מַגִּיעַ לְ"אִמָּא" וְיָצָא מִן הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כַּמֻּזְכָּר בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשׂוֹא, בְּעִנְיַן שֶּׁהֵבֵאתִי לְמַעְלָה בַּתְּחִלָּה. וְהִנֵּה, עִם כָּל זֶה, לֹא נִתְגַּלָּה הַזּוֹהַר אֶלָּא בִּזְמַן הַרְבֵּה אַחֲרֵי הֵעָשׂוֹתוֹ, כִּי הֲלֹא הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִמָּצֵא אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ, פֵּרוּשׁ: שֶׁיִּבְרְחוּ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד הַזּוֹהַר הַזֶּה, כִּי פְּעֻלָּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא (בְּסוֹף הַיָּמִים, בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ), עכ"ל.

בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הִתְעוֹרְרָה תְּנוּעָה גְּדוֹלָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּמְעוֹרְרִים אוֹתָנוּ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וּלְהִתְאַחֵד בִּקְרִיאָה וְלִמּוּד בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, מַה שֶּׁיָּבִיא וְיָחִישׁ אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. (זוֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת נֹחַ). הַדְּבָרִים מְבֻסָּסִים עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וּמְצוּטָטִים מִגְּדוֹלֵי עוֹלָם לְאוֹרֵךְ כָּל הַדּוֹרוֹת. הָאַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין רַבִּי שָׁלוֹם יְהוּדָה גְרָאס שליט"א מְיַסֵּד מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי לְמַעַן הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בִּקֵּר אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַמְּקֻבָּלִים, רַבִּי נִסִּים פֶּרֶץ זצוקללה"ה, ולבחל"ח רַבִּי אַבְרָהָם חַי, רַבִּי דָּוִד חַיִּים שְׁטֶרְן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּרְלַנְד רֹאשׁ יְשִׁיבַת "שׁוּבוּ בָּנִים", רַבִּי מֵאִיר שְׁטֶרְן מָרָא דְּאַתְרָא קַדִּישָׁא מִירוֹן, ובנש"ק רַבִּי יְחִיאֵל אַבּוּחֲצִירָא מָרָא דְּאַתְרָא רַמְלֶה, רַבִּי יִשָּׂשׂכָר בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי שליט"א (רֹאשׁ יְשִׁיבַת הַמְּקֻבָּלִים נְהַר שָׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם), רַבִּי יִצְחָק מֵאִיר מָרְגְנְשְׁטֶרְן, וּמְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וְאָדָם שַׂר הַחִיּוּךְ רַבִּי שָׁלוֹם אַרוּשׁ רֹאשׁ יְשִׁיבַת "חוּט שֶׁל חֶסֶד" יְרוּשָׁלַיִם, רַבִּי שְׁלֹמֹה יְהוּדָה שְׁוֵוייצֶער מִלִּפְנִים אב"ד בְּמָאנְסִי נ"י, וְעוֹד הַרְבֵּה גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְיַחַד עִם מוֹסְדוֹת אֹהֶל הרשב"י בְּרָאשׁוּת הָרַב שְׁרַגָא שְׁנִיצֶר שליט"א, יָזְמוּ קְרִיאָה מְשֻׁתֶּפֶת: "יְהוּדִים יְקָרִים הִצְטָרְפוּ לְמִבְצָע שֶׁיַרְעִיד אֶת הַשָּׁמַיִם – פִּצְצַת אָטוֹם הֲכִי הַגְּדוֹלָה בָּעוֹלָם שֶׁתַּצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל", כִּי כְּנֶגֶד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא צְרִיכִים וּמֻכְרָחִים לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּשֶׁק הָאַטוֹמִי הָרוּחָנִי כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַקְדוּשָׁה. וּבְתַחְבּוּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מִלְחָמָה!!! עַל כֵּן הַמִּבְצָע הַמְתֻכְנָן הוּא: הִתְאַחְדוּת בִּקְרִיאָה וְלִמּוּד שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְכָל הַיְּהוּדִים בָּעוֹלָם. עַד כֹּה ב"ה הִתְאַחֲדוּ יְהוּדִים רַבִּים בְּכָל הַתְּפוּצוֹת, וּבְנוֹסָף זָכִינוּ שֶׁכְּ-70,000 יְהוּדִים מִתְאַחֲדִים כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֶ-1000 סִיּוּמִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מִידֵי חֹדֶשׁ בְּחֹדְשׁוֹ (כָּל אֶחָד לוֹמֵד 4.5 דַּקּוֹת בְּיוֹם בְּסַךְ הַכֹּל).

בְּקוּנְטֶרֵסִים וּבְחוֹבְרוֹת וּבַעֲלוֹנִים שֶׁהוּדְפְּסוּ וּמוּפָצִים עַל יְדֵי מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי מֻסְבָּר בְּהַרְחָבָה, כִּי מַעֲלַת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ גְּדוֹלָה הִיא לְאֵין שִׁעוּר וּלְאֵין עֲרֹךְ, וְכִי יֶשְׁנָן סְגוּלוֹת רַבּוֹת שֶׁיְּכוֹלִים לִזְכּוֹת לָהֶם רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. עוֹד כָּתְבוּ הָרַבָּנִים הַצַּדִּיקִים כִּי חוֹבָה עַל כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם לְהָפִיץ וְלִלְמֹד אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ וּבִפְרָט בִּישִׁיבוֹת וְכוֹלְלִים לִקְבֹּעַ לִמּוּד כְּשָׁעָה בְּכָל יוֹם – כִּי הוּא לְבַד יִמְנַע מֵעַם יִשְׂרָאֵל, מַחֲלוֹת קָשׁוֹת, אֲסוֹנוֹת לְמִינֵיהֶם, תְּאוּנוֹת דְּרָכִים, וְכַדּוֹמֶה. "וְעוֹד חוֹבַת הַשָּׁעָה לַעֲצֹר הַמַּשְׁחִית וְשֶׁחַס וְשָׁלוֹם לֹא יִפְעַל וְלֹא יוּכַל הֶהָמָן הָאִירָנִי יִמַּח שְׁמוֹ לְהָפֵק זְמָמוֹ ח"ו, כִּי אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל בּוֹ עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְלִמּוּד זֶה עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר בַּשָּׁמַיִם, כִּי גָּלוּתֵינוּ הָאֲרֻכָּה וְהַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַטָּרָה אַחַת, לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יַעֲקֹב מִלִּיסָא זי"ע בְּסִפְרוֹ "צְרוֹר הַמּוֹר" עַל שִׁיר הַשִּׁירִים (פֶּרֶק ד ב) "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת" כִּי הַגָּלֻיּוֹת וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִים עַל יִשְׂרָאֵל הַכֹּל נִרְמַז בְּמַעֲשֵׂי אָבוֹת כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ (רַבָּה וַיִּשְׁלַח פָּרָשָׁה ע"ה סִימָן י"ג) עַל הַפָּסוּק: "וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" (בְּרֵאשִׁית לב טז), דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה רֶוַח בֵּין צָרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ כַּוָּנָתוֹ כָּאן שִׁנַּיִךְ פֵּרוּשׁ אֹכְלַיִךְ, הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁמְּכַלִּים אוֹתְךָ הֵן כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, כַּאֲשֶׁר נִקְצְבוּ עַל פִּי הָעֲדָרִים שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָיו כֵּן הוּא שֶׁעָלוּ, שֶׁיִּסּוּרִים עוֹלִים וּמִסְתַּלְּקִים מִן הָרַחְצָה, כְּשֶׁרוֹחֲצִים אֶת כֶּתֶם הָעֲוֹנוֹת, כִּי נֶאֱמָנִים הֵם בִּשְׁלִיחוּתָן, שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, סִבַּת שְׁלִיחַת הַיִּסּוּרִים הוּא, בִּכְדֵי לְזַכֵּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻבָּרִים לְהַשְּׁכִינָה, [מַתְאִים הוּא מִלָּשׁוֹן חִבּוּר], וְכֵן אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם מֻתְאָמִים לַשְּׁכִינָה, "וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם" בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְעַל יְדֵי יִסּוּרִים כֻּלָּם יִזְדַּכְּכוּ וְיִתְחַבְּרוּ לְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְשׁוּם שִׁכּוּל לֹא יִהְיֶה בָּהֶם עכ"ל. וּבֶאֱמֶת זוֹהִי כָּל הַתַּכְלִית שֶׁל אֲרִיכַת הַגָּלוּת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וּכְמוֹ שֶׁיְּרִידַת יִשְׂרָאֵל לְגָלוּת מִצְרַיִם הָיָה כְּדֵי לְתַקֵּן הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ שָׁם, כֵּן הוּא בְּגָלוּתֵנוּ זֹאת, כָּל כֹּבֶד הַשִּׁעְבּוּד הוּא לְזֶה, כִּי עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים מִתְמַרְקִים הָעֲוֹנוֹת. אַךְ יָדוּעַ כִּי כְּבָר הֻבְטַּחְנוּ דְּעַל יְדֵי לִמּוּד כָּל פַּרְדֵּ"ס הַתּוֹרָה וּבִפְרָט לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לֹא יִצְטָרְכוּ נִסָּיוֹן וְלֹא יִסּוּרִים וְהֵם מַצְלִיחִים וּמְבָרְרִים הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּאַהֲבָה, וּכְדִבְרֵי הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת וַיְחִי), וְהָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ, וּכְהַבְטָחַת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא ע"ה, וְכַאֲשֶׁר יִדָּבְקוּ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, יִרְבֶּה הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְאַהֲבַת דּוֹדִים וְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וּכְמַאֲמַר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּסוּק: (שְׁמוֹת פֶּרֶק ב' ו') "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה", וְאוֹמֵר (הוֹשֵׁעַ פֶּרֶק יא א) "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי", נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ[1] יִשְׂרָאֵל נִנְעָרִים מֵעָפָר, (שְׁמוֹת פֶּרֶק ב כג) "וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלקִים מִן הָעֲבֹדָה", וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים, לְגוֹיִם דִּין וּלְיִשְׂרָאֵל אַהֲבָה וְרַחֲמִים, [כדברי הרשב"י בזוה"ק]. וְאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ (רַבָּה דְּבָרִים פָּרָשָׁה ב פִּסְקָה כג) דָּבָר אַחֵר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵלּוּ, מִתּוֹךְ צָרָה, וּמִתּוֹךְ תְּשׁו
ּבָה, וּמִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים, וּמִתּוֹךְ הַקֵּץ. מִתּוֹךְ צָרָה דִּכְתִיב, (שְׁמוֹת ב) "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל", מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה דִּכְתִיב (שָׁם) "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם", מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת דִּכְתִיב, "וַיִּזְכֹּר אֱלקִים אֶת בְּרִיתוֹ", וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים דִּכְתִיב, "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מִתּוֹךְ הַקֵּץ "וַיֵּדַע אֱלקִים", וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא אֵין נִגְאָלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, מִתּוֹךְ צָרָה דִּכְתִיב "בַּצַּר לְךָ", הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה, "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, "כִּי אֵ-ל רַחוּם ה' אֱלֹקֶיךָ" הֲרֵי מִתּוֹךְ רַחֲמִים, "וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ" הֲרֵי מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, "וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ, וְדָוִד פֵּרֵשׁ אוֹתָן (תְּהִלִּים קו) "וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם" הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה, "בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, "וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ" הֲרֵי מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, "וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים" הֲרֵי מִתּוֹךְ רַחֲמִים, (שָׁם) "הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם" הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ, עכ"ל. וּבְלִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ אָנוּ נִגְאָלִים, כִּי בְּכֹחוֹ לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְדוּשָׁה מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת, וּלְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָה, וְכַיָּדוּעַ כָּל עִכּוּב הַגְּאוּלָה הוּא הֱיוֹת וְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת דּוֹרְשׁוֹת לְהוֹצִיא אוֹתָם מִתּוֹךְ הַקְלִפּוֹת, וְכֵן כָּל הַיִּסּוּרִים רַחֲמָנָא לִיצְלָן בָּאִים מֵחֲמַת זֶה, וְלִמּוּד הזוה"ק יָכוֹל לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְדוּשָׁה הַנִּמְצָאִים בְּעוֹמֶק הַקְלִפָּה מַה שֶּׁאֵין כּוֹחַ בִּשְׁאָר לִמּוּדִים לַעֲשׂוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכָה יְשׁוּעָה וּקְדוּשָׁה עַל עַם יִשְׂרָאֵל", וְעוֹד מוֹסִיף וְאוֹמֵר הָרַב בְּנָיָהוּ יִשָּׂשׂכָר שְׁמוּאֵלִי "וַאֲפִילוּ יְלָדִים קְטַנִּים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן[2] צְרִיכִים לַעֲסֹק בזוה"ק וְלֹא לְפַחֵד, כִּי אַדְרַבָּה בְּלִמּוּדָם מְסִירִים אֶת הַפַּחַד מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וּכְדְאָמְרוּ בְּזוֹהַ"ק (שְׁמוֹת ט.) שֶׁבִּזְכוּת לִּימּוּד הַתִּינוֹקוֹת יִתְגַּבֵּר כּוֹחַ הַמָּשִׁיחַ לָבֹא וּלְגָאֳלֵנוּ בְּרַחֲמִים, (עיי"ש) וְאֲפִילוּ נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת[3] יִגְרְסוּ בזוה"ק וְיָבֹא מִזֶּה רַק טוֹב, וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אָמֵן", עכ"ל. וּכְשֶׁהָאוֹר הַפְּנִימִי מִתְגַּלֶּה, מִתְקַיֵּם "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה", "שַׁלְהֶבֶתְיָ-ה", "וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ," "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

וְהִנֵּה, זָכִינוּ שֶׁסֵּפֶר הַזּוֹהַר מָצוּי לְכָל אָדָם בְּכָל קַצְווֹת תֵּבֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הרשב"י בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַחָכְמָה הַזֹּאת צְרִיכָה לְהִמָּצֵא לִכְלָל יִשְׂרָאֵל בְּסוֹף הַיָּמִים, בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּלוֹמַר בְּדוֹרֵנוּ אָנוּ, וְלָכֵן מִשָּׁמַיִם מְעוֹרְרִים וּמְזַכִּים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּלִמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְקָבְעוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּכוֹן לְכָל יְהוּדִי שֶׁיִּקְבַּע לְעַצְמוֹ אֲפִילוּ קְרִיאָה שֶׁל דָּבָר מוּעָט[4] בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר מִדֵּי יוֹם, וּבְכָךְ יוּכַל בְּעֶזְרַת ה' לִדָּבֵק בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר. וְהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁסֵּפֶר הַזּוֹהַר מְמָרֵק אֶת נִשְׁמַת הָאָדָם מִכָּל דָּבָר רָע, וְהַקְּרִיאָה בּוֹ הִיא סְגוּלָה לְכָל הַיְשוּעוֹת וְהַהַצְלָחוֹת, וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ יְחַפֵּשׂ אֶת אֵלּוּ שֶׁעָזְרוּ וְסַעֲדוּ אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בְּלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וּבִזְכוּתָם הִגִּיעַ, (עי' זוה"ק שמות ז:).

שאלה: מפני מה באו הרבה אסונות נוראים ומשונים? 10 גדולי ישראל נפטרו אחד אחרי השני, משפחות שלימות נמחקו מן העולם באופן טרגדי שאין השכל האנושי יכול לסובלו, וכולם שואלים על מה עשה ה' ככה?

תשובה: צא ולמד מה שכתוב בב"ח (או"ח סימן מ"ז) לבאר מפני מה באו עונשים גדולים וקשים על ישראל. והוא מפני שלא למדו את נשמת התורה אלא למדו רק לצורכם הגשמי בלבד, עיי"ש.  אמרו חז"ל (הרשב"י במכילתא) לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן!!! ובזוהר הקדוש (פ' בשלח ס"ב), כתוב, מה מיוחד באוכלי המן? שכאשר אכלו את המן היה מתברך במעיים וקיבלו אור רוחני וראו מה שלמעלה וזכו לחכמה עליונה. ועל זה נקראו דור דעה, והם היו בני האמונה, ולהם ניתנה התורה להסתכל בה בפנימיותה ולדעת דרכיה. רואים מהזוהר הקדוש שעיקר נתינת התורה ניתנה לאלו שלומדים את סודותיה. ובאור החיים הקדוש (פ' ויחי מט יא), כתב: שכוחו של הגואל העצום מלך המשיח הוא שצריך שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, וביאור הדברים שילמדו את פנימיות התורה שזה יינה של תורה. וברש"י (סוטה כ"א.) פירש: לכבות את האהבה – זו תורה דכתיב (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, יין סוד. ובתוי"ט (אבות ד' כ'), כ': והיין כנגד חלק הנסתר וכן אמרו (סנהדרין ל"ח.) יין בגמטריא סוד. ועוד באוהחה"ק שם: אומרו "ובדם ענבים" וגו' – נתכוון לומר, כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאמרם ז"ל (סנהדרין צז:) כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ קֵץ הַנֶּחְתָּם וְלֹא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל זְכוּת לְגוֹאַלָם יַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ קָשָׁה כְּהָמָן וכו', והוא אומרו ובדם ענבים, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין יִזְדַּכְּכוּ הַנְּפָשׁוֹת וְיִתְבָּרְרוּ נִיצוֹצֵי הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֶרֶךְ שְׁיִתְבַרְרוּ בְּאֶמְצָעוּת בְּחִינַת הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מְלַאכְתּוֹ נָאֶה וְזוֹ מְלַאכְתּוֹ בִּלְתִּי נָאֶה, ואומרו "ענבים" כי באמצעות היסורין תגמר הכנתה כגמר בישול פרי הגפן שהם הענבים, גם רמז כי לא ישלטו האומות לשפוך דם לזמור אילן או ענף או אשכול אלא ענבים, פירוש גרגרין. ואמר הרשב"י ע"ה (תיקו"ז כ"א דַּף גַּ"ן:)… שֶׁכַּאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים, הַשְּׁכִינָה הַקְדוֹשָה יוֹרֶדֶת עִמָּהֶם… שֶׁהַסִּיגִים הֵם הָרְשָׁעִים מֵתוּ בְּמִצְרַיִם, וּבְגָלוּתָא בַּתְרָאָה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַטְלָא לוֹן, אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הָעֵרֶב רַב… כְּגַוָּונָא דָּא בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה שֶׁיִּגָּאֲלוּ מִמֶּנָּה עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַ"ר בֵּיהּ רָמוּז הֶוֶ"ה רָ"ז – שֶׁאִם יִלְמְדוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר – דְּאִיהוּ אוֹר דְּפוּרְקְנָא בַּתְרַיְתָא, עַל יְדֵי זֶה יָאִיר לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אוֹר הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, לְקַיֵּם כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת – שֶׁיִּזְכּוּ לְעֹמֶק סוֹדוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ – וְדָא אִיהוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ – שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת פְּנִימִיּוּת אוֹר הַתּוֹרָה וְכוּ'. ועיי"ש שֶׁכָּל הָעֲנִיּוּת בָּא רַק שֶׁלֹּא עוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְלָכֵן דֹּחַק זֶה יַשְׁלִים הַסְּאָה שֶׁל הַגָּלוּת… כְּשֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית עֲנִיּוּת [כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל תִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס] אָז תּוֹשִׁיעַ אוֹתָם… שֶׁגָּלוּת אַחֲרוֹנָה זוֹ דְּעֵרֶב רַב, הִיא גָּלוּת דְּדוּחֲקָא וְלֵצָנוּתָא, עיי"ש. וראה עוד (תִּקּוּן ל' נָתִיב תִּנְיָנָא), לָשׁוֹן הַקֹודֶש: קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ בִּשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָכֶם לֵב רֵיקָן בְּלִי בִּינָה לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹכְכֶם… אֲבָל הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת 'מָה אֶקְרָא', כְּלוֹמַר אֵין בָּהּ כֹּחַ לְהָרִים אֶת עַצְמִי מֵעָפָר, בִּשְׁבִיל שֶׁ'כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר', כֻּלָּם הֵמָּה כִּבְהֵמוֹת אוֹכְלֵי עֶשֶׂב וְחָצִיר, כְּלוֹמַר שֶׁעוֹשִׂים הַמִּצְווֹת בְּלִי דַּעַת כְּמוֹ בְּהֵמוֹת, 'וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה', כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים, לְעַצְמָם הֵם עוֹשִׂים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין כַּוָּנָתָם בַּמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים, שֶׁתִּהְיֶינָה בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם אֶלָּא רַק לְתוֹעֶלֶת עַצְמָם הֵם עוֹשִׂים הַמִּצְווֹת, וַאֲפִלּוּ הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁמָּסְרוּ זְמַנָּם עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה, לֹא עָשׂוּ זֶה, אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת גּוּפָם עַצְמָם, בְּלִי כַּוָּנָה הָרְצוּיָה, בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם. בָּעֵת הַהִיא נֶאֱמַר עַל הַדּוֹר, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב, לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, הַצָּרִיךְ לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם עַד לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה לְקַיֵּם הַכָּתוּב, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הַשֵּׁם וְגוֹ' הָרוּחַ הַזֶּה נִסְתַּלֵּק לוֹ וְהָלַךְ, וְאֵינוֹ מֵאִיר בָּעוֹלָם. אוֹי לָהֶם לְאוֹתָם אֲנָשִׁים הַגּוֹרְמִים שֶׁרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ יִסְתַּלֵּק וְיֵלֵךְ לוֹ מֵהָעוֹלָם וְלֹא יוּכַל לָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁהֵמָּה הֵם הָעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה לִיבֵשָׁה, כְּלוֹמַר, בְּלִי מַשּ
ֶׁהוּ לַחְלוּחִית שֶׁל שֵׂכֶל וְדַעַת, כִּי מִצְטַמְצְמִים רַק בַּחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי שֶׁל הַתּוֹרָה,
וְאֵינָם רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהָבִין בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, לֵידַע וּלְהַשְׂכִּיל בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְטַעֲמֵי מִצְוָה. אוֹי לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַלָּלוּ, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וְחָמָס וּבִזָּה וַהֲרִיגוֹת וְהַשְׁמָדוֹת בָּעוֹלָם, ע"כ. וכ' המהרח"ו: וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָשִׁית אֶל לִבּוֹ כִּי בַּעֲבוּר הִתְרַשְּׁלוּתוֹ מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת גָּרַם כַּמָּה צָרוֹת לְאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת תְּמִידִין כְּסִדְרָן צָרוֹת תְּכוּפוֹת וּבָאוֹת עָלָיו וְעַל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּפוֹצִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זֶה רוֹדֶה וְזֶה מַרְדֶּה וַדַּאי נִתְקַיֵּם מַאֲמָר הַמּוּבָא לְעֵיל שֶׁבִּמְנִיעַת לִמּוּד הַחָכְמָה הַזֹּאת גּוֹרֵם עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִזָּה וְכוּ'… אֲשֶׁר עַל כֵּן הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם בְּעֵינָיו יִרְאֶה וּבִלְבָבוֹ יָבִין וְיָחוּס הֵן עַל נַפְשׁוֹ הַנִּשְׁבַּעַת וְעוֹמֶדֶת קֹדֶם בּוֹאָהּ לָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיִּלְמַד בְּסִתְרֵי תּוֹרָה כְּדֵי לְמִינְדַּע לְמָרֵיהּ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר בְּגִלְגּוּל, וְהֵן עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו שֶׁלֹּא יֵעָנְשׁוּ עַל דָּבָר זֶה בִּמְנִיעַת לִמּוּדוֹ בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, וְהֵן עַל נַפְשׁוֹת הָאֶבְיוֹנִים וְהָאֻמְלָלִים הַמֻּטָּלִים בְּרָעָב וּבְחֹסֶר כֹּל בְּחֶסְרוֹן כִּיס הַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם, וְהוּא הַגּוֹרֵם לְזֶה, וְהֵן עַל אִבּוּד כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶבְדוּ בִּקְצוֹת הָאָרֶץ עַל יְדֵי אוֹיְבֵי וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד יֹאמַר בְּשֶׁלִּי הַצַּעַר הַזֶּה, וְיִתְוַדֶּה בְּקוֹל מַר וְיֹאמַר אָהָה מֶה עָשִׂיתִי וּמַה גָּרַמְתִּי צָרוֹת וּצְעָרִים וּבִלְבּוּלִים עַל קִצּוּרִי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמָנַעְתִּי עַצְמִי וַאֲחֵרִים כָּמוֹנִי מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת בְּשׁוּם צַד מִן הַצְּדָדִים אִם בְּלִמּוּד וְאִם בְּחִזּוּק וְאִם בְּהִתְקָרְבוּת וְאִם בִּמְנִיעַת הַטּוֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל חֹזֶק וּבְכָל תֹּקֶף לְעוֹרֵר לְבָבוֹת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ אַחַת לְאַחַת וִיפַנֶּה לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו אֲשֶׁר חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כִּי לְכָךְ נוֹצַר הָאָדָם הַקָּרוּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים וְיַעַזְרֵנוּ עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ וְתִקְוָתֵנוּ חֲזָקָה שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הַיּוֹצְאִים מֵעִמְקֵי הַלֵּב יִכָּנְסוּ בְּלֵב הָאָדָם הַמֵּבִין בְּעֵין הַשֵּׂכֶל וּשְׂכָרוֹ כָּפוּל מִן הַשָּׁמַיִם, הַשֵּׁם יְסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ מֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אָמֵן, עכ"ל המרח"ו. וְיֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת וּבְרוּרָה, לָרוּץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַל יְדֵי לִמּוּד וְעֵסֶק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּזֹאת מַבְטִיחַ לָנוּ הָרַשְׁבִּ"י שֶׁנֵּצֵא בְּרַחֲמִים מֵהַגָּלוּת, וְלֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן [וְלֹא נִסָּיוֹן שֶׁל עֹנִי]. וְכַיָּדוּעַ דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל, הָרַשַׁ"ש, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְהַבֶּן אִישׁ חַי וְעוֹד, דְּעָתִיד לִמּוּד זֶה לְהִתְפַּרְסֵם וּלְהִגָּלוֹת, וְעַל יָדוֹ תִּגָּאֵל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. ועוד דִּבְרֵי הגה"צ המקובל רַבִּי שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצ"ל דְּהָרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יַחֲזִיק בְּעֵץ הַחַיִּים, כְּלוֹמַר יִלְמֹד בְּתוֹרַת הַסּוֹ"ד וּבְזֶה יַאֲרִיכוּ יָמָיו, וְקַבָּלָה זוֹ מִפִּי מָרָנָא רַבִּי יְאוּדָה פְּתָיָ"ה זי"ע נֶאֶמְרָה וְכָךְ הָוָה גַּם לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים [ועתה מובן למה תלמידי החפץ חיים זכו לאריכות ימים, למעלה מתשעים שנה, בגלל שלמדו זוה"ק]. וּמַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁחָלָה וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ, וְאָכֵן לְאַחַר כַּמָּה יָמִים שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְכָל גְּדוֹלֵי הַסְּפָרַדִּים שֶׁלִּבָּם הָיָה רָחָב כְּאוּלָם – הִשִּׂיגוּ כָּל מַעֲלָתָם עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ תְּמִידִים כְּסִדְרָם.

לימוד זוהר הקדוש במניין בכותל – סגולה לישועה

 שאלה: אני בחור בן 32 שנה, הולך לכל קברי צדיקים ולכל האדמורי"ם קבליסטים, נותן הרבה צדקה, משתדל ותורם כסף, ועושה את כל העצות והסגולות שמקבל, ולא נושעתי עד היום. אני כבר לגמרי מיואש, אני זקוק לישועה, מה עלי לעשות?

תשובה: ידוע מזוה"ק וכתבי האריז"ל ותלמידי בעש"ט שבימות המשיח יהיו רובם מהערב רב זרע עמלק, [תיקו"ז תי' כא, דף נ"ב, ספ' הזוהר והערב רב] לכן לא נושעת. אבל יש לך עצה פשוטה, לקיים דברי הזוהר פ' בהעלותך קנג: אלו שהם משתדלים בזוהר שהוא נקרא כמו תיבת נח, ולעשות ניסים ומופתים בלמדך זוהר כדברי הרמ"ז. תארגן מנין בכותל המערבי ותלמדו זוהר פתח אליהו במנין, ותזכה לזכיות כה רבות שלא זכית בחיים, וכדאי הוא הרשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק. – ידוע מהזוה"ק ורבי יעקב אבוחצירא זי"ע, ועוד, מביא את זה, שאם אין לומדים זוהר, התפילות אינן מתקבלות, ממילא כל האדמורי"ם שאינם לומדים זוהר ולא אומרים לאנשים ללמוד זוהר הם פשוט לא מסוגלים לתת לך עצה. – ידוע שהבאבא סאלי היה נוסע לירושלים ללמוד זוה"ק, והבהיר כי דף זוהר בירושלים שקול כמו 10 דפים במקום אחר בארץ (ובגלל זה היה נוסע לירושלים ללמוד זוהר הקדוש).

על כן … בואו חשבון: שעה זוהר בשבת שווה מאה מליון שנה תורה, ובירושלים שווה פי 10, כלומר שווה ביליון שנה תורה, כאשר לומדים בכותל, ששם השראת השכינה שווה פי אלף, דהיינו, טריליון שנה תורה, ואם הלימוד במנין, יש להכפיל שוב פי אלף, (זוהר ויצא), ולפי דברי הספר חסידים שכל מצוה שאין לה דורשים נוטל שכר כנגד כל הבטלים הימנה, מקבלים שכר לסך 15 מיליון יהודים, יש להכפיל פי 15 מיליון, ולזה אין שום מוח אנושי שיוכל לחשב הזוכיות הגדולות האלו לכל אחד שמשתתף בחבורה הזאת בכותל המערבי וכו'.

 עתה, האם אתה מבין, מהו גדול הזכות לערוך מנין בכותל וללמוד זוהר הקדוש? ואם אתה זקוק לישועה, הדבר לא כרוך בכסף, רק תערוך מנין, לעשר דקות, בכותל, במקומות שיש בהם השראת שכינה. בכותל המערבי או בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון (זוהר חלק ב' פרשת בא דף לח ע"א), או בקבר רחל, או במערת המכפלה ותגידו ביחד "פתח אליהו" ושאר התפילות שיש שם… באמרך פתח אליהו אתה פותח את מקור השפע למעלה. ויה"ר שיתקבלו תפילותינו לרצון לפני אדון כל.

שאלה: הרבי שלי אומר שלא צריך ללמוד זוהר הקדוש עד שאדע ש"ס, האם זוהי האמת, או שמא הוא מהערב רב ומטעה את העולם?

תשובה: תדע שאדמורי"ם הם הראשונים שכתבו עליהם הזוה"ק וספרי בעש"ט שיהיו מן הערב רב שדין רוחין ולילין כמו שכתב הרשב"א ועוד, [ראה באריכות בס' שכר ועונש ה"ח, אור הזוהר, זוהר השבת, זוהר חק לישראל, וזה יהיה ניסיון הערב רב לפני הגאולה – מנהיגים מהערב רב ישלטו חמישה במינם (סימנם נג"ע ר"ע) ויבנו בתי כנסיות, רק כדי להתגבר בכך על העם, כמו"ש הגר"א (אדרת אליהו פ' דברים, ראה עוד בס' זוהר התשובה שאלה יב).

האם ידעת? שהס"מ מטעה את העולם הרבה שידבקו עצמם למקום השקר והטעות, ורוכב במרכבתו ליסע ולדבק עצמו למקום השקר והטעות מטעי עלמא, לכך צריך הבחנה גדולה ותפילות ובקשות, שינצל מלהדבק למטעי עלמא בשקר ובכזב בדרכים שונות, ואין לנו אלא להשען על אבינו שבשמים, להתפלל לפניו בדמעה ובבכיה, שלא יטעהו הס"מ לדבק עצמו במטעי עלמא ראשים שלו, שהוא עשאם וסמכם. (זוהר חי תרומה דף ז' ע"ג, ראה עוד בס' זוהר התשובה שאלה ה-יט) האם ידעת? מה שכ' בס' דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל וז"ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וזה לשון הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי, כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים [עשירים] שבדור המה בעונותינו הרבים רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לעצמם לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק לצדיקים העובדים באמת שמוסרים נפשם לקב"ה, לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע"כ עיי"ש עוד. (ועיין ברעיא מהימנא פ' נשא "כתם פז" מהגאון המקובל האלוקי מורנו הרבי רבי שמעון לביא זצוק"ל בעל מחבר זמר "בר יוחאי" בדף פ"ה).

האם ידעת? שהערב רב התחילו בדבר חדש? [בדיוק כמו שניבא לנו בספר עץ חיים הקדמת מוה"ר חיים וויטאל זי"ע על שער ההקדמות הקדמה א', ראה להלן] שהכניסו כבר את ספר התורה הקדושה לערב רב, ולא די להם שהם בונים בניינים גדולים להתגאות ולהשתרר וכל אחד צריך להיות יותר גבוה ויותר גדול מחבירו, ועתה התחילו בדבר חדש, וכל רב עולה על חבירו, התחילו להכניס 6 עד 10 ספרי תורה בפעם אחת לבית המדרש אחד, [וכמובן שהקלף הוא פסול שבא מעזה ירחו, מסין או יפן, והסימן שבא משם שאין לקלף הזה שום הכשר, והסופרים "לשם ממון" מכשילים את ישראל (וכמו שכתבו הגה"צ בספריהם הגר"ש וואזנר, והגר"מ שטרנבוך שליט"א, וכל הבד"ץ של העדה החרדית, ועוד 39 רבנים, שאם אין לקלף הכשר אסור לומר ברכה עליו) אבל לדור ההפלגה של "נַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם", הקלף הזה כשר וישר, וכשיש להם כבר ספרי תורה על קלף מסין ומיפן מוכרים פתיחת ההיכל בעד 50.000$ למה לא?] ובמקום לקחת הכסף הזה ולהדפיס ספרים על קדושת שבת וטהרת המשפחה, ויסודי הדת להציל את ישראל-אך אנשי ערב רב תלמידי בלעם משמינים בגאוותם, לבנות בנינים שעולים עשרות מיליוני דולרים, וכל אחד צריך להיות גדול מחבירו רח"ל, בו בזמן שישנם בארצינו הקדושה עשרות אלפים אברכים שיושבים ולומדים תורה מתוך הדחק, ואין בביתם כסף לקנות קצת לחם חלב וירקות, ויין לשבת, אבל הרע-בנים האלו מה איכפת להם העיקר שהכבוד שלו יגדל בעולם ושאני יהיה הרב הכי הגדול בעולם, בדיוק כמו שמבואר הסיפור מבעל התפילה בסיפורי מעשיות לרבי נחמן זי"ע. (ובתיק"ז תי' כ"א דף ג"ן, וראה כ"ז בעץ חיים הקדמת מוה"ר חיים וויטאל זי"ע על שער ההקדמות). האם ידעת? שעבודה זרה, שהיא הגאוה להשתרר להיות רב ורבי, שלא לשם שמים, ורצונו להמית לכל הצדיקים מרוב גאותו, שיהיו כולם נכנעים תחתיו, והוא בור ריק של נחשים ועקרבים, והמשתחוה והנכנע לו הוא משתחוה לעבודת קל נכר (זוהר חי שמות ד פ"ו). ע"כ כל אחד יחוס על נפשו וידבק בצדיקי האמת לומדי זוהר הקדוש ומזכי הרבים המורים לתלמידיהם להיות דבוקים בתנא האלוקי הרשב"י זיע"א.

הסך הכל מכל זה שמי שלא לומד ברבים ומעורר את הציבור ללמוד זוהר הקדוש הוא רשע גמור וערב רב, וכל הלשונות שכתבו עליהם הזוהר הקדוש וכל הצדיקים, לא חשוב מי שיהיה ואפילו אשמו"ר גדול שיש לו 20.000 חסידים – מעכב את הגאולה וגורם לכל האסונות, כן יכול להיות שהוא תינוק שנשבה, ולא יודע? זה הזכות היחיד שיכולים ללמוד עליו זכות, אז הוא רוצח וגורם לכל הצרות בשוגג, אבל היום ב"ה שלחנו את דברי התוכחה לכל הרבנים, ואולי יש יחידים שלא ראו ולא שמעו, ואם הוא אחד מהם נלמוד עליהם זכות, השם יתברך יעזור שכולם יחזרו בתשובה אמיתית, אבל עד אז כתבנו כבר [ראה לעיל] "והוא בור ריק של נחשים ועקרבים, והמשתחוה והנכנע לו הוא משתחוה לעבודת קל נכר (זוהר חי שמות ד פ"ו). ע"כ כל אחד יחוס על נפשו וידבק בצדיקי האמת לומדי זוהר הקדוש ומזכי הרבים המורים לתלמידיהם להיות דבוקים בתנא האלוקי הרשב"י זיע"א.


[1].  ובספר שיח יצחק (חלק א – דרוש בענין ב' נונין של ויהי בנסוע וכו'), וב' צבאות הם צבא מעלה בשמים, וצבא מטה בארץ, הם ישראל, והם ג"כ נקראים "נער", כמ"ש "כי נער ישראל ואוהבהו", וכאשר מתחברים ב' הצבאות ביחד ע"י התורה והמצוות שמקיימים ישראל, אז מקבלים הברכות משדי אמם, ואז אין עין הרע שולטת בהם.

[2]. ובתרגום יונתן (על שיר השירים פרק ח פסוק ט'), על הפסוק אם חומה היא וגו', כתב, דקודם זמן הגאולה יאמר מיכאל רבהון דישראל, שאם יתנו ישראל כספא למקני יחוד שמיה דמרי עלמא אז יצילו בזה את ישראל בזמן מלחמת גוג ומגוג, ואין רשות לעמים לשלוט בהם, ואפילו אי מסכנא היא מן פיקודיא נבקש רחמים עליה ויזכר להם הזכות התורה שעוסקים בה התינוקות, עיין שם בלשונו הטהור ותרווה נחת. וצריך ביאור מה שכתב אי מסכנא היא מן פיקודיא, הלא יש לנו הרבה מוסדות לימוד תורה וצדקה? אלא צריך לראות מה שכתב בתחילת דבריו, וזה לשונו: למקני יחוד שמיה דמרי עלמא אז יצילו בזה את ישראל בזמן מלחמת גוג ומגוג, זאת אומר שדווקא למקני יחוד שמיה דמרי עלמא, אבל לא אלו הבונים בנינים כביכול לתורה ולבית הכנסת, וכל כוונתם הוא לשם עצמם, כמו שכתב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה:) על חמשה מיני ערב רב שאחד מהם הם אלו וזה יהיה ניסיון הערב רב לפני הגאולה, ולכן מיכאל הכהן הגדול שר ואפוטרופוס של ישראל מחפש מי שנותן כסף לשם שמים ולא נתקיים בו הקללה של ירמיה הנביא על אנשי ענתות הכשילם בעניים שאינם מהוגנים (עיין ב"ק דף ט"ז ע"ב), וכאשר גם זה לא נמצא ונקראים מסכנא היא מן פיקודיא, מה שנשאר לנו זה רק לימוד תורתן של תינוקות של בית רבן, ולכן כל כך חשוב שהתינוקות ילמדו זוהר הקדוש שיעלה הבל פיהם הטהור לפני כסא הכבוד, להשפיע רחמים אהבה וגאולה על עם ישראל.

[3].  וכמו שידוע מהאמא של הגה"צ רבי יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף זי"ע, אחיניתו של מרן הבן איש חי ע"ה, שהייתה קמה לפנות בוקר ולומדת זוהר הקדוש עד לפני תפילת הנץ ואחר כך מתפלל בציבור בנץ החמה, ומסיימת את כל הזוהר הקדוש בכל שנה ושנה, ולזה זכתה לבנים צדיקים קדושים וטהורים.

[4]. כל מעשה טוב, ואפילו קטן, בדור זה – שקול ככמה מצוות, שקיימו בדורות ראשונים: פעם אחת שאלתי למורי, זכרונו לברכה, איך היה אומר לי, שבנפשי יש מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות ראשונים היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ויאמר אלי: דע, כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעיניים, כי בוחן לבות וכליות ה' יתברך, וכפי הזמן והדור ההוא מעשה קטן מאוד בדור הזה שקול ככמה מצוות בדורות ראשונים, כי בדורות אלו הקליפה שולטת והרע מתגבר מאוד מאוד, עד אין קץ. מה שאין כן בדורות ראשונים, ואילו הייתי אני היום באותן הדורות, היו מעשי וחכמתי נפלאים ועולים מכמה צדיקים הראשונים תנאים ואמוראים, אשר על כן לא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי נפש בניהו וזכריה ורבי עקיבא מעלה יתרה על כל הצדיקים ראשונים מזמן התנאים ואמוראים. עד כאן לשונו, ואם כן מה נענה בדור הזה אשר עם כמה אלפים ורבבות מדרגות נתקטן הדור מאז ועד עכשיו, בודאי הוא חשוב מקצת העבודה גבי קודשא בריך הוא בזמן הזה מאוד מאוד בלי שעור (שבחי רבי חיים ויטאל זי"ע, שער הגלגולים דף ס"ב עמ' ב').

ספר

זוהר הצלה

חלק ב'

ובו שאלות ותשובות לעם ישראל

להורדת ספר זהו ההלה חלק ב': לחץ כאן: זוהר ההצלה חלק ב

שאלה:

למה כבודו כותב על המזכה את הרבים הרב זמיר כהן שליט"א על מה שקרה לאשתו הצדיקת, שזה בגלל שלא לומד זוהר ברבים, דקה זוהר בכל יום בדרשות שלו וערוץ שלו?

האם זה יפה לדבר ככה על אחד שמזכי את הרבים, ובפרט שיש לו ערוץ הידברות ומחזיר בתשובה כל כך הרבה אנשים?

תשובה! (זה לא רק הוא! זה מוסר לכל האדמורי"ם ורבנים ומנהיגי ישראל) [כל הערוץ הידברות צריך תיקון גדול, שאם רוצים לחזור בתשובה באמת, ולא להיכנע לקול הנחש הקדמוני שפיתה את יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא לא ללמוד קבלה, [ועל ידי זה נחרבו שני בתי המקדש, וגרם מיתה לעולם, כמו"ש רבי חיים וויטאל זי"ע] ורצה רק את עץ הדעת טוב ורע, יגידו שיעור בזוהר לכל הפחות כמה דקות בכל יום, ואז לא יהיו בכלל מה שכתב הרשב"י, ע"ה – כן אני באתי לעולם להגיד את האמת – ולא לפחד משום בן אדם בעולם – וצריכים לדעת כי אין עוד מלבדו – ומשה אמת ותורתו אמת – ומי שלא מאמין בתורת משה שאמר שרק בדא יפקון מגלותי ברחמי, אומר הזוהר טוב לו שלא נברא ולא ילמוד את הדף היומי – ואשם על הצרות של עם ישראל, כמו שכתב הצדיק הקדוש רבי יהודה פתייה ורבי יעקב אבוחצירה באריכות זי"ע]

חיוב הערבות

היות והקב"ה הזהיר אותנו על חיוב הערבות של כל ישראל ערבים זה לזה, על כן אעתיק קצת גודל חיוב הערבות שכל אחד ואחד מישראל מחויב

בו

יבוארו עניני ברית הערבות שקיבלנו והתחייבנו במצוות ה' "בהר סיני" להיות ערב על כל איש ואיש מבני ישראל, שכל אחד ואחד נענש מכוח חיוב הערבות כמו שכתוב (ויקרא כו, לז), "וכשלו איש באחיו" וכמבואר ברש"י שם: ומדרשו "וכשלו איש באחיו" זה נכשל בעונו של זה, שכל ישראל ערבין זה לזה, (ועיין סנהדרין דף כ"ז:).

כל

זה מלוקט מדברי חכמינו זכרונם לברכה בש"ס בבלי וירושלמי, מדרשים זוהר הקדוש, תיקונים וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי האחרונים זללה"ה, המקיפים כללים יסודיים ועיקריים הנוגעים לחיוב הערבות עבור הזולת, ודבריהם הקדושים חוצבים להבות אש, מלהיבים נפש האדם להזהר מאד בענין תוכחה, ערבות ומחאה כאשר יראה הרואה. תקותינו כי דבריהם הקדושים יעשו רושם בלבות הרבנים רועי ישראל, להסיר המכשלה הגדולה הזאת [ראה באריכות זוהר ההצלה חלק א'] מאחינו בני ישראל בכל מקום שהם, שלא יכשלו בעוונות הזולת. והתועלת הרבה להנזהר בדברים אלו למחות ביד עוברי עבירה בזה ובבא.

יבואר

גודל חיוב הערבות תוכחה ומחאה שנכתב לתכלית אשר ראיתי כתוב בספר הישר לרבינו תם[1] זכרונו לברכה וזה לשונו: "וצריך לקנא לעובדי עבודה זרה המענים נפשותם והולכים באפסי ארץ ויוציאו ממונם בהבל וריק, ואם הפתאים והשוטים עובדי עבודה זרה עושים כן, על אחת כמה וכמה העובד לאדון העולם צריך לעשות כפל כפליים, עד כאן לשונו.

בפרשיות

בְּהַר בְּחֻקוֹתַי יבוארו אם ירצה השם, החיוב הגדול המוטל על כל אחד מישראל לעורר את חבירו על גודל ענין חיוב הערבות תוכחה ומחאה, יראת שמים ואהבת שמים, כמו שכתוב (קהלת י"ב) "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", (ועיין ברכות ו:), ואיתא במסכת שבת (דף לב:) אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנאמר (קהלת ג') "והאלוקים עשה שייראו מלפניו, וכן אמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים  בלבד, (ברכות לג:).

מכאן

אנו רואים כי עיקר[2] עבודתינו הוא: "את מצוותיו שמור", שאדם צריך להיות תמיד עומד ומצפה שיזכה לעשות רצון הבורא ברוך הוא באמת. ורצון ה' הוא דבר אחד בלבד: "אוצר של יראת שמים". כמו שכתוב "יראת ה' היא אוצרו".

מיד שהחכם יושב ודורש דברי תוכחה ומחאה מכפר הקדוש ברוך הוא לעוונותיהם של ישראל, שנאמר "ולא תשא עליו חטא"

"והיתה

לו ולזרעו אחריו וגו' תחת אשר קנא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כ"ה י"ג): דרשו חז"ל ראוי' שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות (סנהדרין פרק חלק), כותב רבינו (בעל בני יששכר מאמר חודש תשרי מאמר ד' סימן ז', ובאגרא דפרקא סי' קמ"ו) זצ"ל בשם הקדוש מהר"ש מקארלין הי"ד, שיש מדרש חז"ל, שאמר אליהו (זה פנחס) רבונו של עולם, כיון שמדתי היא שאני מקנא ולא אוכל לסבול חטא ועון, פן יהיה אבי הבן המכניס בנו לברית, בעל עבירה, ולא אוכל לסובלו. והשיב לו הקדוש ברוך הוא, אז אכפר לאבי הבן עונותיו. ואמר לו אליהו עוד, פן יהיה המוהל והעומדים שם בעלי עבירה, והשיב ד' שיכפר גם לכל העומדים שם. ולפי הדברים האלה יש לפרש הפסוק, שפנחס זה אליהו, אשר קינא לאלוקיו, הואיל והוא מקנא ולא יוכל לסבול עבירות, לכן "ויכפר על בני ישראל", יכפר ד' לכל מי שיעמוד אצל כסא של אליהו. ותבין מה שאמרו חז"ל הנ"ל שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות.

ועל

דרך זה יש לפרש הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" ר"ל שלא ימנע להוכיח, ששמא לא יהיו דבריו נשמעים ויגרום לחבירו שיחטא, שיעבור על הלאו "וערפכם לא תקשו עוד" (לדעת הסמ"ג המונה זה בין הלאווין) וגם המוכיח יענש על שנענש חבירו על ידו. (ר"ה ט"ז ע"ב כל המוסר דין על חבירו, ברש"י שיענש חבירו על ידו). לכן אמרו חכמינו ז"ל, כשהחכם יושב ודורש הקדוש ברוך הוא מכפר לעונותיהם של ישראל (קהלת רבתי ט' כ"א), וזהו, "הוכח תוכיח" ולא תפחד שמא לא יהיו דבריך נשמעים ויתוסף עוד חטא על חטאם, אל תפחד מזה, כי, "ולא תשא עליו חטא" לא יהיה להם ולך חטא, כי אכפר לעונותיהם תיכף בשעה שהחכם יושב ודורש. וכיון שכן נדרש בבית דין של מטה, כן מסכימים בבית דין של מעלה, עד כאן לשונו.

הרי

אנו רואים מכאן, שעל ידי שפנחס קנא לאלוקיו ומסר נפשו במחאה נגד נשיא גדול בישראל (ראה סנהדרין פרק חלק שנעשו לו הרבה ניסים), הציל את כל עם ישראל ממגיפה הנוראה, כמו שכתוב "ויכפר על בני ישראל", עד שאמרו ז"ל (סנהדרין שם), ראויה שתהא כפרה הזו הולכת ומכפרת עד סוף כל הדורות.

ונקדים

עוד דברי הגמרא (עבודה זרה ג, א) אומרים העכו"ם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם שמים וארץ נוגעין בעדותן, שנאמר (ירמיה לג) "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" וכו', אם ישראל מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו.

וראה

ברש"י הקדוש (מכות י"א ד"ה קפאו תהומות) שמצא (דוד המלך כשחפר יסודות לבית המקדש) חרס שמגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן, שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ, עד כאן לשונו.

וכתב

המהרש"א (סוכה נג, א) שלולי שקיבלו ישראל את התורה היה העולם ראוי לישטף כמו שהתנה עם מעשה בראשית, והוא העציץ שהיה כבוש ומונח על התהום בסיני, עכ"ל. וכן איתא בפסיקתא רבתי (פרק כ"א) "אמרה הארץ שמא תאמר אין ישראל מקבלים את התורה ואני חוזרת למימי כמה שהייתי", עכ"ל.

ומעתה

יתבאר כל הנ"ל דהנה עכשיו הגיע זמן הגאולה שלימה וצריך לתקן ולהחזיר בתשובה כל אחד ואחד מישראל. עוד ישנם גם כן הרבה נשמות בינינו החרדים שירדו מהדרך, ומבחוץ נראים צדיקים, וזו הסכנה הגדולה ביותר, כי הם למדו את התורה הקדושה בימי נעוריהם ויודעים מה אסור ומה מותר, וצריך למהר ולתקן טרם יחשיך, וכל המאורעות בזמנינו הם אזהרה מן השמים והכל מבחי' החסד העליון על דרך שאומרים בתפילה "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", וזו ברכת "מגן אברהם" שהוא מבחינת האהבה, ולכן גם דרישת הענין הוא להתעורר באהבה והוא על ידי גילוי פנימיות הנפש בכח התורה ועובדי ה' (כמבואר בקב הישר לעיל), ועל זה נאמר "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", ובכל אדם מישראל טמונה נשמה ואהבת ה' והחיצוניות המקולקלת מעכבתו, והם דברי הרמב"ם (הידועים סוף פרק ב' מהלכות גירושין) וזו עבודתנו לגלותו, וכדברי הגמרא ברכות (דף י"ז): "גלוי וידוע לפניך שרצוננו[3] לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה" – וכל פעולתינו היא שכל אחד יחזיר את עצמו בתשובה, וגם לעזור לקרב אחרים, הוא המקרב תכלית תיקון השכינה והגאולה ומציל עצמו וכל העולם מצרות גשמיות ורוחניות[4], והן דברי הזוהר הקדוש שכותב על זה הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) זי"ע (דרך עץ החיים) שרבי שמעון צרח ככרוכיא (תיקון ו') וי[5] לון לבני נשא דקוב"ה אסיר עמהון בגלותא ושכינתא אסירת עמהון ואתמר בהון אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה איהי תליא בידיהון דחמשין תרעין דחירו עמה, לקבל חמשין זמנין דאדכר יציאת מצרים באוריתא…

וירא

כי אין איש… אם אית מאן דיתער בתיובתא [אם יש מי שיתעורר בתשובה] לתברא בית האסורין דלהון [לשבור בית אסורים שלהם], אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון [בדרכים שלהם], איש לבצעו, בבצעא דהאי עלמא [איש לבצעו מקצהו, בבצע זה העולם], לירתא האי עלמא [לרשת זה העולם] … ואינון ערב רב [ואלו ערב רב], דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין [שכל חסד שעושים לעצמם עושים] וכו' עיין שם כל הענין.

ולדרכינו

תתורץ קושייתינו הנזכר לעיל, בתפילות שאנו מתפללים בברכת החודש "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא", ואחר כך "חיים שאין בהם בושה וכלימה" וכו'. וצריך ביאור המשך התפילות האלו, מהי השייכות של יראת שמים ויראת חטא לבושה וכלימה?

ונקדים

קצת מה שכתב החפץ חיים בהקדמתו לספרו נדחי ישראל, וזה לשונו: דהנה באמת מי שיראת אלוקים נוגע בלבבו במסתרים תבכה נפשו למצב דת קדשינו אשר ירד פלאים בזמנינו[6] אשר בעונותינו הרבים להרבה אנשים הופקר דת קדשינו לגמרי ונהרסו אצלם כל עמודי הדת ויסודי התורה הקלים והחמורים אשר בעינינו נראה כהיום אשר החמורות שבחמורות ככריתות ומיתות בית דין נעשו כקלים שבקלות שאדם דש בעקביו אצל הרבה אנשים, ומה יהיה עוד בימים הבאים, ובפרט לדור אשר יולד והתגדלו והתחנכו על ברכי הורים כאלה אשר יפקירו בשאט נפש כל מצוות התורה ועיניהם לא ראו מימיהם שום סימן דת ומנהגי יהדות ולא נשתרש בלבבם מעודם קדושת דת ישראל, הלא יתבוללו לגמרי בין העכו"ם אשר שם, ולא יזכר ולא יפקד שם ישראל עוד חס ושלום, וכו', עיין שם.

וכל

זה בא מפני שאין אנו מבינים את ענין חיוב הערבות ש"כל ישראל ערבין זה בזה", ואנו צריכים ומחוייבים לעורר ולהוכיח את חבירו בכל יסודי הדת ומה נענה ליום הדין הגדול והנורא, אשר נצטרך ליתן דין וחשבון על כל צרות עם ישראל, כמו שאנו רואים בחז"ל (שבת קי"ט) אמר רבי עמרם אמר רבי חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, עיי"ש. וכמו כן מובא שעונש דור המבול בא על שלא הוכיחו זה את זה. (עיין סנהדרין ק"ח, ועיין ילקוט כי תשא על הפסוק "וישב העם לאכול ושתו" ועיין אלשיך הקדוש פרשת צו). וכל זה היה עבור שלא היה לנו אהבת ישראל ועל ידי זה לא קיימנו מצוות התוכחה כמו שצריך[7], ואם היה לנו קצת יראת שמים היינו מרגישים את הכאב הגדול וצער השכינה על כל זה, ואיזה בושה וכלימה יהיה לנו כשיבוא יום הדין.

יהודים

יקרים! האם אינכם פוחדים יותר מיום הדין הגדול והנורא, היכן שלא תוכלו יותר לתרץ תירוצים והתחמקויות ומשיכות בכתף?

רבותי!

 נעשה לעצמינו קצת חשבון הנפש, ונראה עד להיכן הגענו, נזכור נא, שההורים שלנו הקריבו עצמם על קידוש השם, הם הרשו שישרפו ויצלו אותם, עמלו וטרחו שלא על מנת לקבל פרס, רק בלתי לה' לבדו ופעולה כזו יעלת חן בעיני אלקים ואדם. וזאת אשר עמדה להם שכל רוחות רעות לא יכלו להזיזן ממקומן. וכאן הבן שואל פוק חזי מה בין דורות הראשונים לדורינו אנו. בדור ההוא מצאו בין קומץ יהודים לכל הפחות כמה גדולים שהשליכו נפשם ומאודם מנגד למען הרבות כבוד שמים ואילו בזמן הזה שנתפשטה שמי היהדות לארכה ולרחבה של ארצות הברית, מליוני יהודים והרבה משתוקקים להתעוררות לתשובה ועדיין לא נמצא בעוונותינו הרבים אף אחד שיהא מוכן באמת ובאמונה לעמוד על המשמר ולתקן את יסודי הדת, דהיינו לימוד הזוהר הקדוש, ולשמור על תורתנו הקדושה, מאחר ומאתנו אין תובעים קרבנות, רק בקומץ קצת הננו יכולים להציל את המצב, ואנו עוד ישנים שינת חוני המעגל! ואני שואל, עד מתי נישן שינת חוני המעגל? ואני אומר, עורו ישנים משנתכם"!

ועל

פי הנ"ל אפשר גם כן להבין קישור סמיכות התורה "ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", על פי מה שהקדמנו לעיל דברי חכמינו זכרונם לברכה במסכת ברכות (דף ל"ג ע"ב) ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', והקשו אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא, ותירצו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא.

וידועה

קושית המפורשים דהרי משה רבינו עליו השלום אמר לכל ישראל, ולגביהם יראה לאו מילתא זוטרתא היא, וקושיית הגמרא עדיין במקומה עומדת? ותירצו המפורשים בכוונת הגמרא דאין לגבי משה, רצה לומר לאותו הדור שהיו לגבי משה רבינו, דהיינו דור המדבר דור דיעה, אצלם יראה מילתא זוטרתא היא, על ידי שהשפיע עליהם משה רבינו עליו השלום הבחינה הגדולה של יראה[8], וזהו פירוש הסמיכות ולכל המורא "הגדול" אשר משה לעיני כל ישראל, שהשפיע משה רבינו עליו השלום על כל ישראל מורא גדול, מבחינה גדולה של יראה, ובחינה זו של יראה מרומזת בפסוק בראשית ברא אלקים כמבואר בזוהר הקדוש דאיהי ראשית ופיקודא קדמאה ועל פיקודא[9] דא אתקיים כל עלמא[10], ואתי שפיר הקישור בראשית ברא אלקים וכמו שדרשו ז"ל בשביל משה ובשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל היראה ברא אלקים את השמים ואת הארץ ובזכות זה אתקיים עלמא, והבן.

v v v

כל ישראל ערבין זה לזה

הכניסנו

יוצרנו והביאנו בברית הערבות במעמד כל ישראל כולם כאחד יחד להיות כל אחד ואחד מעם ישראל ערב עבור כל אחד ואחד מעם ישראל כמו שהורו לנו חכמינו ז"ל "כל ישראל ערבין זה לזה". הבורא יתברך הזהיר את כל אחד ואחד מאתנו על חומרת חיוב הערבות שנשמור ונשגיח על כל איש ואיש מישראל שלא יעבור על אחד מהציוויים שנצטוינו על ידו יתברך בתורתינו הקדושה, מפני שעל ידי קבלת הערבות נתחייבנו כל אחד ואחד מאומתינו בעונש האמור בעבירה כשהזולת עוברה, כאילו כל אחד ואחד עוברה, כמו שכתוב "וכשלו איש באחיו", ודרשו חכמינו זכרונם לברכה איש בעון אחיו. דהיינו שכל אחד ואחד יכשל ויענש בעוונו של אחיו.

ומטעם

זה החובה עלינו למחות ברואה עובר עבירה שיסור מדרכו הרעה וישוב אל ה' וירחמהו, וחמורה חובת המחאה שבאם לא נימחה נתחייב על כל אחת מכל מצוות התורה אשר לא תעשנה, שהשני עובר עליה, בעונשה כאילו אנו עברנו עליה, ועל ידי המחאה נפטרין מהעונש האמור בזה, ולא נישא את עוונו, ונציל נפשינו, והוא בחטאו ימות.

חמור

חיוב הערבות כל כך שבאם אין מוחין בידי עוברי עבירה חובת הערבות מביאה לידי כך שמחשיבין את כל הדמים הנשפכין בישראל שאינן באין אלא על ידי – מי שאינו מוחה, שנאמר, "ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם" וגו' ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו, הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך אבקש" (יחזקאל), לפי שכל ישראל ערבין זה בזה.

והנה

בחיוב הערבות הזהירה לנו הכתוב "וכשלו איש באחיו", וגילה לנו הבוי"ת בתורתו הקדושה שאם אינו מוחה הוא כמו שהוא בעצמו עבר עליה, והכוונה בערבות כמו שכתוב באור החיים הקדוש בפרשת כי תבא שזולת הערבות יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם היום יפשע אחד בעבירה קלה ולמחר בעבירה חמורה, והיו נשמטים מעם ישראל מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה', עד שלא ישאר כלום מהאומה הישראלית, ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו האומה הישראלית לעם סגולה.

ומעתה

יספיק לכל בעלי שכל ומדע להשמר מאוד באזהרתם, כי מי פתי יסור הנה שלא למחות, ויהיו העוונות של חבירו נקראים על שמו, וגורם לו ולעם ישראל להיות נכלה חס ושלום.

וכל

זה היה יכול להפטר על ידי מחאה קטנה שהיה מוחה בעוברי עבירה.

ובהיות

גם שעל ידי הערבות, אפשר לזכות לקיים את כל התרי"ג מצוות כי אילו לא היו נכנסין בברית הערבות, הרי כל מצוה שכל אחד מישראל היה מקיים – לעצמו לבד קיים ולא לחבירו, אם כן לפי זה יהיה שאותן מצוות שרק הכהנים נתחייבו בהם או רק הלוויים, או מלך וכדומה שאין שייך בכל שאר ישראל שיקיימו מצוות אלו, אם כן איך מקיימים כל ישראל תרי"ג מצוות? אך מפני הערבות שנכנסו זה על זה אם כן בזה שאחד מקיים מצוה – הוא כאילו שגם אחרים קיימו המצוה, ולכן שייך שפיר שכל ישראל יקיימו התרי"ג מצוות כולן. הרי לפניך כמה גדול כח הערבות.

ובספר

הקדוש שבט מוסר (פרק ל') וזה לשון קדשו: אמנם מה שנראה לי עוד בזה, שישראל מצד נשמתם הם נפש אחת, כדרשת רבותינו ז"ל (ויק"ר ד, ו) על הפסוק (שמות א, ה): "ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש". וגם בבחינת הגוף הם אחד, שנאמר (יחזקאל לד, לא): "אדם אתם", ונראה שהכונה לומר: אתם ישראל כלכם אחד, לפי שישראל כל אחד מרגיש בצער חברו (ויק"ר שם) כאלו הצער בגופו ממש, לפי שכולם גוף אחד, אדם אחד, דלכן נמשלו ישראל לשרביט של זהב, שאם תניח קצת הימנו באש, נכוה קצה השני; כך ישראל נוגע לכל אחד צער חברו, וגם ישמח בטובו בהיותם כולם גוף אחד. וזהו הטעם דישראל ערבים זה לזה (שבועות לט, א), כל אחד נתפס על חברו, בהיותם גוף אחד; וכשם שבגוף, בהגיע נזק לאיבר אחד נתפסים שאר כל האיברים באותו כאב, כך בחטא של אחד נתפסים כולם. וכיון שכל ישראל כולם אחד מצד הנפש ומצד הגוף, (מדרש רבה) – כל מצוה שמקיים אחד מישראל, נמצא שמקיימים כולם, הרי שכל אחד ואחד מקיים מצוות המלך, ומצוות הכהנים והלויים, והלויים מצוות הכהנים, והכהנים מצוות הלויים, ועל דרך מצוות יבום וחליצה וגט.

והמשל

לזה – איברי הגוף, דממה שעושה היד מגיעה תועלת לשאר כל האיברים, וכן מה שעושה הרגל וכן כל איבר ואיבר, בהיותם כולם גוף אחד. ולכן בהיות ישראל באהבה ואחוה, בלי פרוד, אז נקראים גוף אחד, ומצוה שעושה אחד נחשבת כאלו מקיימים כולם. וזהו הטעם (עוקצין ג, יב): לא מצא הקדוש-ברוך-הוא כלי מחזיק טובה לישראל אלא השלום וכו', משום שעל-ידי השלום נעשים גוף אחד, ונמצא מקיימים תרי"ג מצוות כל אחד ואחד. עד כאן לשונו.

וכמו

כן מה שאפשר לצאת על ידי אחרים או זה שאחרים יכולים להוציא הוא גם כן מטעם ערבות כמבואר (ברש"י ר"ה כ"ט ע"א, רא"ש ברכות פ"ז י' כ"א, ועיין מגן אברהם אורח חיים סימן קס"ז סק"מ) והמחוייב בדבר אחד הוא בכלל הערבות לאותו דבר, על כן במצוה שאפשר להפטר ממנה על ידי אחר (כמו שכתב בר"ן פסחים פ"א לענין ברכה בעל או בלמ"ד) מחוייב הוא להוציאו ידי חובתו, ויכול להעשות שלוחו לפטור את חבירו מהמצוה (וכמו שכתב בגיטין דף ל"ז מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית דר"ל ברית המצוות והערבות, וכמו שכתב ברא"ש בברכות פרק מי שמתו סוף סימן י"ג דשליחות להוציא ידי חובתו הוא מדין ערבות), ואף במצוה המוטלת על כל אחד ואחד בעצמו ואי אפשר להפטר על ידי שליח, מכל מקום כל אחד ואחד בעשותו המצוה זוכה ומזכה את אחיו עמו להכריע את כל העולם לכף זכות.

ועל

כן צריך לכוין בעשייתה בשם כל ישראל לזכותם (וזכיה מטעם שליחות כמו שכתב בתוספות כתובות דף י"א ד"ה מטבילין, ומטעם ערבות לכל ישראל).

אמנם

כל אלה דברים ידועים הם, וזיל קרי בי רב הוא, אבל כבר יעדנו בפתח דברינו, כי אין מטרת חיבורנו זה של שכר ועונש להוסיף ולחדש חדושים, ולהוסיף אזהרות וחומרות וחסידות רק העתקנו מה שכתבה התורה בענינים שהם יסודי הדת ויסוד קיום עם ישראל, ומה שקבלנו בזה מדברי חכמינו זכרונם לברכה ומדברי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים, וקבלתם אמת ונאמנים עלינו, ולא נזוז מדבריהם ימין ושמאל אפי' זיז כל שהוא.

אולם

ידוע שהידיעה לבד בדיני השכר והעונש הערבות מחאה ותוכחה אינה מספיקה בזה בלי לקיימה, כי העיקר הוא המעשה ולא התלמוד, והקיום בזה קשה לאדם להתגבר על היצר המתנגד לקיום כל מצוה שהיא וברוב תחבולותיו הוא ממציא ק"נ תירוצים שאין צריך לקיים המצוה ומקשה עליו ומערים מכשולים בדרכו הכל כדי שלא יקיים מצוה, ובפרט במצוה זו של מחאה ותוכחה, שגם אחרים מבני ישראל יקיימו המצוות על ידו, אינו חפץ ביותר כי כמה עמל ויגע הוא משקיע שיסורו מדרכי ה' ושלא יקיימו התורה והמצוות ואפילו מצוה אחת וכמה עמל כדי ללכוד ברשתו אדם אחד מישראל, ובזה בא אליו בפתויים, ומכניס בלבבו מורך ובושה שיתבייש מהזולת למחות ולהוכיח, על כן אספנו ולקטנו מה שנמצא בחז"ל על חומר הדין בשכר ועונש ערבות והתוצאות לכל אחד מישראל ממה שנתחייבו בערבות, ותועלת המחאה והתוכחה לו ולכל ישראל, כדי לעורר ולזרז שלא נילכד חס ושלום בעוונות הזולת, ועיקר התכלית הוא להחזירם לטוב ולמוטב, לטוב להם לכל ישראל, ולכל העולם כולו.

והנה

מלבד הידיעה באזהרות התורה הקדושה, מוטלת עלינו חובת השמירה בהם כמבואר בפסוקי התורה פעמים אין מספר, וגדר השמירה להיותם לזכרון בין עינינו ולבלתי נסיח דעתנו ממצוות התורה הקדושה ומאזהרותיה, כמו שכתבו ז"ל במשנה (אבות פ"ג ח') כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר (דברים ד, ט) "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח[11] את הדברים אשר ראוי עיניך" וגו'.

ומה

מאד נוראים המה דברי הרע"ב זכרונו לברכה במשנה שם, וזה לשונו: כל השוכח דבר אחד ממשנתו בשביל שלא חזר עלי', מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, שמתוך שכחתו הוא בא להתיר את האיסור ונמצאת תקלה באה על ידו, ושגגתו עולה זדון, אי נמי כאילו מתחייב בנפשו, לפי שאותה משנה היתה משמרתו, ועכשיו ששכחה אינה משמרתו.

והתוספות

יום טוב בפירושו כתב וזה לשונו:"כל השוכח דבר אחד ממשנתו", לאתויי מחמת עצלות וכו'.

ובמדרש

שמואל כתב אפי' מחמת שהוא טרוד למצוא טרף לביתו אפילו הכי מתחייב בנפשו.

ואפשר

דכל זה נכלל בגדר השמירה שנתחייבנו במצוות ד' וקבלנו על עצמנו "בהר סיני", כי השומר אם יסיח דעת ומעלים עין משמירת החפץ שקבל שמירתו עליו, הרי זה כפושע בשמירתו.

אי

לזאת נתתי על לבי ללקט ציצים ופרחים מדברי חכמינו זכרונם לברכה, המפוזרים בש"ס בבלי וירושלמי זוהר הקדוש ומדרשים בענין החיוב להודיע לחבירו דיני ועניני שכר ועונש תוכחה מחאה וערבות, גם חפשתי חיפוש אחר חיפוש בספרי הראשונים וגדולי האחרונים, והעתקתי דבריהם בלי יתרון ומגרעת, ודבריהם הקדושים יכניסו אור בהיר בלב הקורא ומתבונן בהם, וילהיבו את נפש האדם להשמר מאד בענינים אלו. גם לקטנו מספרים שאינם מצויים כל כך ביד כל אדם כדי שיהיה מצוי לכל עניני שכר ועונש ערבות תוכחה ומחאה, ואין תועלת החיבור בקריאה לבד כי אפשר שלא ימצא בזה חידושים שלא ידע עד עתה, רק התועלת תהיה בחזרה על הדברים הנאמרים כאן כי יזכרו לו הדברים הנשכחים בטבע ויהיה נגד עיניו חובתו שהוא מתעלם ממנה.

ומטרת

המכתב הוא להזכיר תמיד על חומר הענין כדברי המקובל האלוקי החסיד הנעלה רבי משה חיים לוצאטו זכותו יגן עלינו בספרו הקדוש מסילת ישרים (בתחילת הקדמתו) וזה לשונו:

לפי רוב הפרסום השכחה רבה

"אמר

הכותב, המכתב הזה לא כתבתים ללמד לרבנים ולבני האדם את אשר לא ידעו אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני אדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה", עד כאן.

וראה

נא מה שמסיים המקובל הנ"ל בסוף הקדמתו וזה לשונו: והנה כל אלה כללים צריכים פירוש גדול. ומצאתי לחכמינו זכרונם לברכה שכללו החלקים האלה בסדר וחילוק אחר יותר פרטי ומסודר לפי ההדרגתה המצטרכת בהם לקנות אותם על נכון. והוא מה שאמרו בברייתא הובאה במקומות שונים בש"ס ואחד מהם בפרק לפני אידיהן (דף כ'). זה לשונו: מכאן אמר רבי פינחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות וכו'. והנה על פי הברייתא הזאת הסכמתי לחבר חיבורי זה ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים תנאי העבודה השלמה למדריגותיהם. ואבאר בכל אחד מהם עניניו וחלקיו או פרטיו, הדרך לקנות אותו ומה הם מפסידיו והדרך לשמור מהם. כי אקרא בו אני וכל מי שימצא בו נחת. למען נלמד ליראה את ה' אלקינו ולא תשכח ממנו חובותינו לפניו, ואשר חומריות הטבע משתדל להסיר מלבנו הקריאה וההסתכלות, יעלה על זכרוננו ויעירנו אל המצוה עלינו. וה' יהיה בכסלנו וישמור רגלנו מלכד ותתקיים בנו בקשת המשורר האהוב לאלקיו: הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך. אמן כן יהי רצון, עד כאן לשון קדשו.

ואשר ישים לב

להגות ולחזור דבריהם הקדושים, תחקק בזכרונו אזהרת התורה הקדושה בענין הנורא הזה, ואם לא תמוש התורה הזאת מזכרונו, מובטח לו לאדם שלא יחטא. וכדי להקל על הקורא חלקנו כל ענין וענין לבדו, ליתן רווח להתבונן בין פרשה לפרשה.

ואסיים

ההקדמה בדברי המחבר ספר חובת הלבבות: וכאשר זממתי לעשות מה שהסכמתי עליו מחבור הספר הזה, ראיתי כי אין איש כמוני ראוי לחבר חבור כמוהו. ושערתי בנפשי, כי כחי קצר מחלק מחלקותיו כפי הצריך לו, מפני כבד הדבר בעיני וקצר דעתי וחלישות שכלי מהשיג הענינים, ושאינני בקי בצחות לשון… ויראתי שאטרח בדבר שיראה בו קצר כחי, ושאעבור בו את המדה הנכונה, עד שאמרתי בנפשי לשוב ממחשבתי ולהשיבה ממה שהסכימה עליו.

וכאשר

זמותי להסיר משא הטרח הזה מעלי ולהניח לי מחברו, שבתי וחשדתי את נפשי על בחרה במנוחה ולשכון במעון העצלה בהשקט ובבטחה, ויראתי שיהיה רצון התאוה להניח המחשבה הזאת, ושהוא הטני אל דרך המנוחה והשלוה, ולהסכים על ההנחה ולשבת במושב העצלות, וידעתי כי כמה שכלים (פירוש עניני השכל) אבדו בעבור המורא, וכמה חסרונים גרם אותם הפחד. וזכרתי דברי האומר, מן הזהירות, שלא תרבה להזהר. ואמרתי, שאם היה כל מתעסק בענין מעניני הטובה או להורות הדרך הישרה והנכונה שותק ועומד על אשר יגמר לו כל רצונו, לא היה אדם מדבר דבר אחרי הנביאים עליהם השלום אשר בחרם השם לשליחותו ואמצם בעזרתו.

ואלו

היה כל מי שרוצה למלאת לו כל מדות הטובות ולא יכול להשיגן מניח מה שיזדמן לו מהן, היו כל בני-אדם רקים מן הטובות וחסרים מן החמודות, ושבים במרוצת תוחלת נכזבה, והיו שבילי הטוב שוממים ומעונות החסד נעזבים. והבינותי, כי הנפשות תאותן רבה להשיג תכלית הרע, ומתרשלות לעסוק בדרכי החסד, ומתעצלות להקדים את הטובות, והולכות תמיד בדרכי השחוק והשמחה. ואם נראה אליהן מראה-תאוה שיקרא אתהן, בודות דברי-שקר לנטות אליו, וסומכות את טענותיו להעמיד נטיתו, ולחזק אודותיו, ולחבר פרידותיו. ואם יאיר להם נר-האמת לקרא אותן, בודות דברים בטלים להמנע מנטות אליו, וטוענות עליו, ומחטיאות את שביליו, וסותרות את עניניו להפריד חבורו ולהפרד ממנו. וכל אדם אויבו בין צלעיו, אלא אם יהיה לו עזר מאלקיו, ומוכיח מזומן לנפשו, ושלטון גובר אשר יקשור אותה בחבק העבודה, ויבלמנה ברסן הצדק, ויכנה בשוט המוסר. וכאשר יחשוב לעשות טובה, אל יאחר. ואם ישיאהו לבו לדרך אחרת, יגער בו ויתגבר עליו. על כן ראיתי להכריח את נפשי לסבל טורח חבור הספר הזה, ולבאר ענינו בכל לשון שאוכל, ובכל מליצה שתזדמן לי שיובן הענין מהם… ובאלקים האחד-האמת איעזר, ועליו אבטח, וממנו אשאל להורות אותי את הדרך הישרה אשר הוא רוצה בה, ושהיא מקובלת בעיניו בדבור ובמעשה, בסתר ובגלוי. עד כאן לשונו.

ואחת

שאלתי מאת ה' אותה אבקש, להיות חלקי ממזכי הרבים, שכל יהודי באשר הוא שם ילמד זוהר הקדוש "כי לא ידח ממנו נידח, וכך כולם יכנסו בתיבת נח, ונזכה לְהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י (בְּזֹהַר תְּרוּמָה קכ"ח:) – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זיע"א:

מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים [בַּהֲפָצַת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ]

מִתְעַלֶּה בְּשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, מַה שֶּׁאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה

א.   כּוֹפֶה אֶת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה.

ב.   עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ וְעִלּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ג.   מַעֲמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֵחָרֵב, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם.

וְעַל זֶה מַבְטִיחַ לוֹ הָרַשְׁבִּ"י:

א.   זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו.

ב.   זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה.

ג.   זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא.

ד.   אֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וּלְהָרַע לוֹ.

ה.   נִכְנַס לִשְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן – וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ.

ו.   מַשְׁפִּיעִים עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה לוֹ בְּכָל עִנְיָנִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

ז.   הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָרַשְׁבִּ"י מְבָרְכִים אוֹתָם בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגַּם הוּא קֵרֵב אֶת כוּלָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ח.  הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וּמְלַוִּים אוֹתוֹ, וְנִכְנַס לְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים (גִּימַטְרִיָּא "סוֹד"), שֶׁלֹּא זוֹכֶה בָּהֶם שׁוּם אָדָם אַחֵר – וּמְיֻחָדִים רַק לוֹ.

בספר זה לא הוספתי משלי כלום, והם דברי הראשונים כמלאכים ותורה יבקשו מפיהם, ודברים היוצאים מלבות קדושים, יכנסו בעזרת ה' בלבות הרבנים גזע תרשישים, והשי"ת יערה רוח טהרה ממרום לעבדו באמת.

קול קורא מהיכל ה'.

 נפלה עטרת ראשינו

 לנוכח עינינו התמהות, המשתאות ולא מאמינות לנוכח מכתבים שהתגלו מערי תימן  שאחינו בשרינו, HHR האדוממים  לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את דברי הכסא מלך ם סיני שנותנים שיעור בכל יום בדף הזוהר היומי כורתים מאז ועד היום  את הכתר של תורתינו הקדושה- הזוה"ק של  התנא האלוקי רבי שמעון בר  יוחאי זיע"א

חז"ל לימדו אותנו שהתורה היא תורת חיים ועלינו ללכת עם הזמן

והיום אנו בפרשת פנחס…….

[הוספנו תיקוני שגיעות כתיב בסוריים מרובות]

קיבוץ רבני עיה"ק ירושלים . לנידוי מתנגדי הזוהר הקדוש, שעיקר שורשם מאבותם  מארץ תימן, ומשם התפשטו לכל העולם כמו ליטאים וחסידים ועוד

אנחנו החתומים מטה חכמי ורבני עיה"ק ירושלים ת"ו בשומעינו את השערורייה אשר נעשתה בארץ תימן, כי יצאו אנשים בני בלייעל לחפור בורות נשברים ועזבו מקור מים חיים וידיחו בני עירם ויכו בלב התמימים הנאמנים לד' ולתורתו הקדושה ויפערו פיהם לדבר סרה על ספר הזוהר הקדוש להתנא האלקי' הקדוש רשב"י זיע"א ועל ספרי המקובלים זיע"א שנתפרסמו ונתקבלו בכל תפוצות ישראל, ועל ספרי השולחן ערוך הקדושים אוי להם מעלבונה של תורה, הסירו המצנפת והרימו העטרה, עפרא לפומייהו, שמענו ותרגז בטננו נפלו פנינו וכשלו ברכינו נשכבה בבשתינו ותכסינו כלימתינו כי המכשלה והפרצה הזאת עלתה בימינו ועמדנו מרעידים בלב בהול ונכנע מפחד ד' ומהדר גאונו לקנאת קנאת כבוד ספר הזוה"ק וכבוד מחברו הרשב"י זיע"א עמדנו על רגלינו בלב אחד בהקהל ובקיבוץ הרבנים, העליון ישמור אותם, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים של מטה, כנגד ירושלים של מעלה, ופתחנו ארון הקודש, והחרמנו האנשים החטאים בנפשותם המדברים סרה על הזוהר הקדוש וכיוצא בזה, וכן חובה על כל ישראל בהגיע מכתב זה לארצותם למקומותם יעמדו כולם לפני ארון ה' להחרים החטאים האלה! וזהו נוסח החרם!

נוסח הנידוי והחרם של רבני עיה"ק

נגד מתנגדי הזהו"ק

בגזירת עירין ובמימר קדישין אנו מחרימין ומנדין ומשמתין ומקללין ומאררין, על דעת המקום ועל דעת הקהל הקדוש בספר התורה הזה ,בשש מאות ושלש עשרה מצות הכתובות בו, בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקלל אלישע את הנערים ואת גיחזי נערו ובשמתא דאנשי כנסת הגדולה ובשמתא דשמתיה ברק למירוז ובשמתא דשמתיה רב יהודה לההוא עפרא ובכל האלות והקללות והחרמות והנדוין והשמתות שנעשו מימות משה רבינו ע"ה עוד עכשיו בשם אכתריאל י"ה ה' צבאות ,בשם מיכאל השר הגדול בשם מטטרון, ששמו כשם רבו בשם סנדלפון הקושר קשרים לרבו בשם בן ארבעים ושתים אותיות ,בשם שבקע משה את הים, "אהיה אשר אהיה" בסוד שם המפורש בשם ד' אלקי ישראל ,יושב הכרובים בשם הגלגלים והאופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת לכל איש, או כנסיה וחבורת רשעים, אשר ידברו סרה ויטילו פגם בקדושת ספר הזוהר הקדוש ומחברו הרשב"י זיע"א, ובכל ספרי המקובלים זיע"א ועל ספר השולחן ערוך, ארורים הם מפני השם הנכבד והנורא היוצא מפי כהן גדול ביום הכפורים ארורים הם בשמים, ובארץ, ארורים הם מפני הגבורה, ארורים הם מפי אכתריאל י"ה ה' צבאות ארורים הם מפי שר התורה, ארורים מפי האל הגדול הגבור והנורא, בעגלא תהא מפלתייהו, אל אלקי הרוחות השמידם והאבידם והכניעם והשחיתם והכריתם, מלאכי חבלה יפגעו בהם ארורים הם בכל אשר יפנו באסכרה תהיה מיתתם, יכם (יכה אותם) ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפום עד אבדם ילבשו קללה כמדם, לא יאבה ה' סלוח להם ורבצה בם כל האלות הכתובות בספר התורה הזה ומחה ד' את שמם מתחת השמים והבדילם ה' לרעה מכל שבטי ישראל הם וכל הנלוים אליהם בכל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה, אמן כן יהי רצון, וגם נודיע כי הם כעכו"ם לכל דבריהם שחיטתם נבילה יינם יין נסך גיטם אינו גט וכו' וכו', עד אשר ישובו מדרכם הרעה ויאמינו בכל חלקי התורה הנגלה, והנסתר יחדו יהיו תמים ושל י"ב ושמ"ר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום!

חתימת לק"נ  (150) רבנים (בקירוב)

המנדים ומחרימים  את מתנגדי הזוה"ק

כ"ד החותמים בשעריך ירושלים בש"א לח' שבט שנת תרע"ד לפ"ק.

  1. הצעיר משה הררי ס"ט
  2. יום טוב ידיד הלוי ס"ט
  3. אברהם סלאים ס"ט
  4. שמואל פאדרו ס"ט
  5. חיים סעדיא ס"ט
  6. חיים שאול דווייך הכהן
  7. בן ציון מרדכי חזן ס"ט
  8. אברהם ענתבי סקא ס"ט
  9. אליאו עבוד ס"ט
  10. אברהם פילוסוף ס"ט
  11. יצחק בכמוהר"ש עבאדי ס"ט
  12. נתנאל חבובא ס"ט
  13. יצחק סויסיה ס"ט
  14. שלום הדאיה ס"ט
  15. שאול קצין ס"ט
  16. יעקב חר'ן לופיס ס"ט
  17. אהרן עילי הכהן ס"ט
  18. אברהם ביג'אנג'ו ס"ט
  19. הצב"י יעקב חייםס"ט
  20. נסים אברהם ואדון ס"ט
  21. יהושוע שהרבאני ס"ט
  22. אברהם ענתבי ס"ט
  23. אהרן חיים פירירה ס"ט
  24. יחזקאל עזרא הלוי ס"ט
  25. אליאו דוויך הכהן ס"ט
  26. נאם יצחק דוד גרסמאן
  27. נאם רפאל מרדכי יצחק בהר"י שפיר אז"ל
  28. נאם שניאור זלמן בהר"ר יצחק דוד נ"י
  29. נאם שמעון הורוויץ נ"י
  30. חיים ליב אוערבאך
  31. נאם אברהם פרענקל
  32. נאם משה מרדכי חמדאן
  33. נאם מרדכי זאב בראנד
  34. נאם מרדכי דוד
  35. נאם שלמה מנחם וויינטרויב
  36. נאם דוד מרדכי מפראגע
  37. נאם משה פרידמאן
  38. משה יצחק בהר"ד אלי צמר ז"ל מלכ"ש לובעצקי
  39. נאם צבי הירש ווייספיש
  40. נאם וועלביל בן הערשיל
  41. נאם אלטער יצחק
  42. נאם מנחם שמואל במהר"י
  43. נאם י עקב ליב גאלדשטיין
  44. נאם חיים יצחק הכהן
  45. מאיר בנימין לפיקא
  46. יוסף מאטע אויערבוך
  47. נאם נח כץ
  48. הק' אשר בן מו"ה מאיר ניימאן ז"ל
  49. יהושע בנימין ווייסענשטערן
  50. ליב ספעקטאר
  51. משה חיים הכהן
  52. נחמן יוסף בן ה"ר נחמן יוסף זצ"ל
  53. שמחה בונם ווערנער
  54. יצחק שמעון שפיטצער סג"ל
  55. דוד בריז"ל
  56. שמואל ווייסענשטערן
  57. זלמן בר'ד נ"י
  58. דובער פארמעט
  59. בן ציון ספרדי
  60. ישעי' אשר זעליק ברי"ץ מרגליות
  61. יודא יעקב קופערשטאק
  62. אברהם שמואל העשיל
  63. יוסףראטמאן
  64. אברהם בנימין ב"ר גרשון
  65. ישראל בן רייזיל
  66. חיים וואללעס
  67. יעקב בהרב ר' עקיבא ז"ל
  68. אברהם אלי' בהרב הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל זצ"ל
  69. צבי קויפמן
  70. ישראל ראבינאוויץ קאהאנאווער
  71. אהרן צבי ב"ר ליפמאן ז"ל
  72. מאיר לעוויי
  73. אברהם דוב בערקסמן
  74. נחום בערינהאלץ
  75. מאיר אלי' זילבערמאן
  76. ירחמיאל יוסף בהרה"צ רא"מ זצ"ל
  77. אברהם שלמה בהרה"צ ישעי' אהרן זצ"ל
  78. יוסף אדלער
  79. אלטער גרשון אשר בענדאעראוו
  80. מנחם מענדיל בוכוואלד
  81. משה מנחם זונענשיין
  82. מאיר פונק
  83. מרדכי בערשקאוויץ
  84. נטע צבי ווייס מגיד יליד ירושלם
  85. שמואל בר' דוד נחמן מלובלין
  86. חיים יהודא ליב אויערבאך
  87. שמעון צבי פוקוויץ
  88. יצחק מאיר הלוי הורוויץ
  89. משה ארי' ליב שפירא
  90. אלי' נחום פרוש
  91. מאיר שלום ב"ר נתן הלוי
  92. נחום רוטמאן
  93. אברהם דוד יעקובזאהן
  94. אברהם אהרן מלאעזא
  95. יוסף קדיש
  96. בצלאל ברוך פרידמן
  97. אברהם יוחנן יאדלער
  98. משה יצחק חעשין
  99. שניאור זלמן לוקש
  100. שלום ליב פדידיט
  101. יעקב ליב קלעצקי
  102. טובי' ליב ווילנער
  103. צבי שפירא
  104. אהרן טייבער
  105. חיים דוד הורוויץ
  106. דוד בריולעווי
  107. חיים מיכל בהראזלל"ה לעווי
  108. יעקב אליעזר ב"ר אברהם חיים ז"ל
  109. אהרן אלי' קיעניגסבערג
  110. חיים שלמה ראזינטאהאל
  111. ניסן ליב הכהן
  112. שלמה גרשון סאם
  113. יעקב ארי' טרעסטעטער
  114. שלמה נתן בר"י ענגער
  115. יצחק ב"ר סעדינא הלוי
  116. שמה בן יעקב
  117. צבי הרש בלוו"א
  118. פסח מוזעט
  119. אהרן אברהם בן הרה"צ משה זלה"ה

הזעזוע והרעד  של הרבנים הספרדים לנוכח מתנגדי הזוה"ק

חותם בד"צ דק"ק ספרדים חי"ו יכב"ץ בעיה"ק ירושלם

הסכמת הרבנים גדולים ב"ד הצדק דק"ק ספרדים אשכנזים פרושים חסידים ומערבים הי"ו.

היות שראינו מכתבים שבאו מערי תימן, על השערורייה שעושים על ספרי הזהר הקדוש וספרי הקבלה, לדבר סרה עליהם ועל מחברם ועל ספר השו"ע, פלצות אחזתנו, ורעד ליבנו ונקרע לקרעים, משמוע דברים כאלה, מאנשים אשר בשם ישראל מכנים עצמם, כי כן בכח תוה"ק שתתעלה הננו מחרימים ומשמתים אותם, ומפרישים אותם ומבדילים אותם מעדת ישראל, ורבצה בהם כל אלות התורה, ולא יאבה ה' סלוח להם, עד אשר יחזרו בהם וישובו אל ה' ויאמינו בתורה בכל חלקיה בנגלה ובנסתר, ושומע לנו ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה. היום י"ט שבט התרע"ט כ"ד בית דין רבא דעדת הספרדים פה עיר הקדש ירושלם ת"ו.

  1. חיים דוד סורנאגה ס"ט
  2. נחמן ב"ר וידאל אנגיל ס"ט
  3. שמעון אשריקי ס"ט

* מקום חותם בד"צ דק"ק ספרדים חי"ו יכב"ץ בעיה"ק ירושלם תובב"א

הרעד והרוגז  של רבני האשכזים על השמועות הרבות

בדבר מתנגדי הזהר

חותם בית דין צדק דקהל אשכנזים חסידים בעיה"ק ירושלם

גם הבית דין צדק דפה קרתא קדישא ירושלם תבנה ותכונן החתומים מטה, מאשרים בזה דברי הרבנים הי"ו החתומים לעיל, ולמפורסמות אין צריך ראי' שכל ספרי המקובלים המפורסמים בכל תפוצות ישראל, ומכש"כ ספר הזוהר המקובל להתנא הקדוש הר' שמעון בן יוחאי , זכותו יגן עלינו אמן, הוא מחלקי תורתנו הקדושה, וכל המסתפק ואינו מודה בהם ח"ו, אין לו חלק בתוה"ק, והוא מופרש ומובדל מעדת ישראל, וכל המאמין בהם יזכה לחיי עולם, לרב הצפון כעתירת הבד"צ הבע"ח למען כבוד תורתנו הקדושה.

היום יום ה' ט' שבט תרע"ד פעה"ק ירושלם תוב"א.

  1. נאם משה נחום וואללענשטיין
  2. נאם ארי' ליב בהרא"ד
  3. ונאם צבי פסח פראנק

מקום חותם ב"ד צדק דקהל אשכנזים הי"ו בעיה"ק ירושלים ת"ו.

שמוע שמענו ותרגז בטנינו, רעדה ופלצות אחזתנו על השמועות הרעות אשר כל השומע יוריד כנחל דמעות, איך באו פריצים לחלל את מקדש ה' ובמדינת תימן שמה נהייתה הרעה, כי יצאו אנשים בני בליעל רעים וחטאים אשר זדון לבם, השיאם להרים יד בקדושת תורתנו, לדבר סרה על ספר הזוהר הקדוש, מאור עינינו המקובל להתנא האלקי הקדוש רבי שמעון בן יוחאי, זכותו יגן עלינו ושאר ספרי קבלה הקדושים שנתקבלו ונתפרסמו בכל תפוצות ישראל, אשר כל דבריהם דברי אלקים חיים המה, אחד מחלקי התורה שמסיני נמסרות, וקדושים ככל כתבי הקודש אמרות ה' אמרות טהורות, וכל המפקפק בהם הוציא את עצמו מכלל ישראל, ואין לו חלק בתורתינו, אוי לדור שכך עלתה בימיו, חוב קדוש מוטל על כל גדולי הדור, ואחריהם ינהרו כל בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם לעטות כמעיל קנאה, קנאת ה' צבאות תעשה זאת לתבוע עלבון תורתינו, לגדע קרני רשעים שחיללוה, ולגלות קלונם ברבים כי המה מוחרמים מנודים מופרשים ומובדלים מעדת ישראל, יען כי דבר ה' ביזו, ואת תורתו מאסו, ארורים הם וארורים יהיו, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד בשם ה', נגילה ונשמחה בו ובתורתו הקדושה והטהורה תורה שבכתב ושבע"פ, הנגלה והנסתר ,יחדיו יהיו תמים לנו ולזרעינו וזרע זרעינו עד עולם בקשר אמיץ ויחודא שלים, כן יהי רצון ויהי נועם ה' עלינו ויזכינו בכלל ישראל לראות בישועתו אשר יעשה עמנו, עת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, ומלאה הארץ דיעה את ה' בב"א.

כ"ד הבית דין צדק דפה עיר הקדש ירושלם תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן הכו"ח לכבוד ה' ולתורתו הקדושה.

  1. נאם ליפמאן דוד במהר"י ז"ל
  2. נאם מאיר איזראעל ד"צ פה עיה"ק
  3. נאם בצלאל ישעי' בערינשטיין

מקום חותם בית דין צדק דקהל אשכנזים חסידים בעיה"ק ירושלם ת"ו.

ההלם והתמהון הגדול  של עדת המערבים

 על מראות מכתבי כת הפריצים מערי תימן המטילים פגם בזוה"ק

חותם בית דין צדק דקהל  עדת המערבים בעיה"ק ירושלם

 

תמהנו מראות המכתבים שבאו מערי תימן ,איך יצאו כת פריצים פוקרים, המטילים פגם בקודשי שמים הוא ספר הזוהר הקדוש להתנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי זכותו יגן עלינו אמן ושאר ספרים המקובלים זכותם יגנו עלינו אמן וכו' עפרא לפומייהו ,תסמר שערת בשרינו משמוע דברים כאלה כי כן אנחנו מחרימים ומשמתים  אותם ומפרישים אותם מעדת ישראל, הם וכל הנלווים אליהם, ארורים הם וארורים יהיו חטאם, ישאו ערירים ימותו, לא יאבה ה' סלוח להם, עד אשר ישובו, אל ד' להאמין בכל חלקי התורה הנסתרות והנגלות ככל ישראל הקדושים ושלי"ב ושמ"ר כה דברי בית דין הצדק דק"ק המערבים בירושלם ת"ו בש"א שבט תרע"ד לפ"ק.

  1. הצעיר נחמן בטיטו ס"ט רב לעדת המערבים יצ"ו
  2. הצב"י אליהו י' לעג'ימי ס"ט
  3. הצעיר אברהם מרסייאנו ס"ט

מקום חותם בית דין צדק דקהל עדת המערבים בעיה"ק ירושלם ת"ו

דברי הזעזוע של  משה פרנקו חכם באשי בירושלים

נגד עדת הפריצים בתימן

ספרי תורה והלילי שאי על שפיים קינה, הורידי כנחל דמעה, על הפרץ הגדול, כי קמו פריצים במני עמנו במדינות תימן אשר פרקו עול שמים ועול תורה, השליכו שקוצים ויחללו שמך ודיברו סרה כפרה סוררה, על חלק גדול וקדוש מתורה הקדושה, על ספר הזוהר הקדוש המקובל אצל כל ישראל, להתנא רבי שמעון בן יוחאי, זכותו יגן עלינו אמן, וגם על יתר ספרי הקבלה הקדושים ורבנו האר"י זצוק"ל עליהם דברים, אשר כל שמעם תצלנה שתי אזניו והפכו דבר אלהים חיים למינות ואפיקורסות וחבריו ויחפאו [ויחפו], אוי להם על שברם, נוח להם שנהפכה שליתם על פניהם, והאנשים החטאים האלה עודם במרדם ובמעלם וע"כ החובה מוטלת על כל איש מישראל אשר יראת ה' נגע בלבו להבדילם מקהל הגולה, כי האנשים האלה יצאו מכלל ישראל ואין להם חלק ונחלה באלקי ישראל יאכלו בדי עורם ושמם יהיה לאלה ולקללה בקרב הארץ, וכבר כל רבני עיה"ק ירושלם, ובראשם מע"כ הרה"ג בדה"צ ספרדים ואשכנזים לבשו קנאת ד' צבאות ותוה"ק והחרימו, ונדו, והפרישו, והבדילו את הרשעים הללו מכלל עדת ישראל.

וגם ידי תכון עם כל הרבנים הי"ו ובכן בשם ה', ובשם תורתנו הקדושה, הנני מבטא בפירוש כי בני בלייעל אלה אשר עשה [עשו] המזימתה, [המזימה], הרי הם מוחרמים ומנודים ומופרשים מקהל עדת ה', ארורים המה, וארורים יהיו כל ימיהם, מרעה אל רעה יצאו, המק  בשרם, ועיניהם , תמקנה בחוריהן המה יכרעו ויפולו, עד אשר ישובו אל ה' ויאמינו בתורה בכל חלקיה ויתקנו מה שקלקלו, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב את לשונו, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ומלאה הארץ דעה את ה', ואנחנו בשם ה' נעשה ונצליח, נגילה ונשמחה בו ובתורתו הקדושה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, הנגלה והנסתר לנו ולזרעינו וזרע זרעינו עד עולם, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגומר ויחד כולנו נזכה לאור באור ה' בבנין ציון ונוה אפריון כעתירת החותם ברתת וזיע לכבוד ה' ותורתו הקדושה פה עיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן בש"א לח' שבט התרע"ד ליצירה בא ס"ט פתחתי שקי ותאזרני שמחה לפ"ק.

ע"ח משה פרנקו חכם באשי בירושלים ואגפיה.

מקום החותם

דברי חו"ר התימנים בארץ הקודש ירושלם ת"ו

יפו ותל אביב ומושבות יהודה והגליל יע"א!

ראה ראינו שערוריה נוראה קול ענות החוברת שנדפסה מתשובות דברי כזב ומרמה שחיברה רב החובל מעי"ת צנעה אשר בתימן רבתי, ושמו י'חיא ב'ז ש'למה קפא"ה יבש, ויבשה משנתו, לדבר בלעגי שפה על דברי הזוה"ק והמקובלים באופן נורא מאד ר"ל, ובה הוציא כל רוחו והראה זחיחות דעתו עליו נגד גאוני ואדירי עולם אשר עמוד בית ישראל נשען עליהם, מדור דור ועד היום, והולכים כל בית ישראל לאורם בביאורי התורה והמצוה וקבלו כל ישראל דבריהם כתורה מסיני באין פוצה פה, והם אשר גילו ברוה"ק שעליהם ליחידי סגולה את הנסתר בתוה"ק, והפיצו אור הגנוז אשר מכוסה בתוה"ק, שאין להם ביאור כ"א ע"ד הנסתר והגדילו את כבוד התוה"ק וברכו כל ישראל ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, ומעת התפרסמו סודות התורה ע"י גילוי הזוה"ק הוסיפו בני ישראל קדושה על קדושתם וקבלו עליהם כמה חומרות ופרישות וטהרה ולא באו לידי זלזול ח"ו אפילו על סייג קטן של תורה ושל דבריהם, כידוע.

ואם אמנם שקודם לרב החובל הזה נמצאו אחדים חכמים גדולים בתורה ויראה שכתבו איזה דברים שנראה שהם פקפקו על דברי וזה"ק, בכל זאת לא יצאו נגדו בזלזול גס כהיב"ש הזה, ולדוגמא נזכיר פה מה שכתב הגאון החריף מוהר"ר משה קוניץ ז"ל בספרו הנחמד הנק' בן יוחאי, שכתב על דברי הגאון האדיר מהרש"ל ז"ל וז"ל אפס החריף הגדול מהרש"ל ז"ל בתשובתו (סי' צ"ח) סר מדברי המקובלים את ספר הזוה"ק לא בעבור שלא האמין ח"ו שספר הזוה"ק איננו מרשב"י וסיעתו הרי בעצמו כתב שם שחברהו רשב"י ובזה אינו מסופק אמנם בחומו כתב לדעתו לפי שלא פסקינן בכל הש"ס כר"ש, ה"נ לית הלכתא כוותיה, בברכת תפלין של יד בישיבה ובמה שאוסר להניחם בחוה"מ ע"ש, אך גם הוא לא עמד על דעתו ולא קיים מאמרו, אכן הנהו בגבהו עומד שחוח בקידה ורתת בהעתיקו דברי הזוה"ק האלה בספרו יש"ש (ביצה פ"א סי' נ"א) וז"ל בודאי יש עון גדול להניח תפלין בשבת וי"ט ובזוהר כתב שחייב מיתה וגדולה מזו כ' דהמניח תפלין בחוה"מ חייב מיתה ואף שהפוסקים לא הביאו דין זה מ"מ מה לנו להכניס עצמנו בספק עונש וכו' ע"ש, בא לשונו ממש כלשון שכתב הב"י (א"ח סי' ל"א) דעליה קפליג בתשובתו הנ"ל, ע"כ לשונו של הרב הנ"ל ובאריכות קצת עי"ש בספרו בן יוחאי צד קכ"ח, גם מה שיצא הגאון הגדול הרב יעב"ץ ז"ל נגד הזוה"ק בספרו מטפחת ספרים, כבר השיבו במענות ומטפחות הגאון הנ"ל בספר בן יוחאי אשר בו הראה עוצם כחו.

 

דברי חו"ר התימנים

ואם באנו להביא ראיות על אמיתתה של חכמת הנסתר מדברי התלמוד והמדרשים אשר ברוחב בינתם נסתפקו במקומות יודעים בש"ס באופן נסתר מאד, לרגל השעה שעת חירום, אשר באותו הזמן היתה האומה כספינה המטורפת בים הצרות, תקצר היריעה מהכיל והנם כבר כתובים אחת לאחת בספר בן יוחאי הנז"ל וספרים רבים שקדמו לתקופת רב החובל שלנו, אלא בידעו כי אין ספרים כאלה בתימן בזה יכל להרעיש את לבבות תלמידיו הריקים לרבות התמימים, בחשבם כי הוא המחדש חדשים והגיש לפניהם דברים נכונים ומה גם בענין האמונה ומי הוא זה אשר בשם ישראל יכנה לא ירתע מדבריו האיומים כביכול, אוי לו אוי לנפשו ,כי בנפשו דבר שקר ענה בחכמים צדיקי, ורק גרם לתעות בני ישראל מהתורה הקדושה והתמימה ונסתריה, והוציא דיבה על חכמת הנסתר ומוציא דיבה הוא כסיל, ואפריון נמטי לאנשי שם מהו"ר צנעא ברית התימן אשר קנאו קנאת ה' צבאות ועברו בין בתרי מחברתו וכתבו תשובות על כל פרקיו ופקקו כל חוליותיו והוקיעו נגד כל קורא ישר את ערמתו וכחשו דבר דבור על אפניו, ושלחוהו מהתם להכא להוציאו בדפוס (אם אמנם לא היה הצורך להאריך בו כ"כ כ"א היה ראוי להביא את הראיות על אמיתת חכמת הנסתר ולא להשיב על דבריו כי למי תשיב כנודע).

ואין עוד מן הצורך לפרט כל הסתירות כי יוכפלו הדברים וילאה הקורא בהם, ועפ"י שהם הביאו כל פרקיו בשלמות וחו"ר גאוני קרתא קדישא ירושלם האסירו לקרות ספרו ראוי היה שלא להעתיק כל דבריו כדי שלא לעבור ע"ד חכמים ואיסורם.

אך כיון שהם שמו את התשובה, בצד כל פרק ופרק, ומה גם כי עשינו שינוי באותיות, דבריו כתב רש"י והתשובה באותיות אשורי על כן הסכמנו לדעתם בזה, ומצאנו סעד להתיר במה שכתב בזה הרב מחבר ספר הברית ז"ל בסוף הקדמה שנייה ד"ה ואלי דבר יגונב וכו' עיי"ש.

ונסיים בשים שלום וברכה וישיב ה' נדחינו ויקיים בנו מק"ש ומלאה הארץ דעה את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ואם פרצנו ח"ו חוק המוסר והוא רחום יכפר, כי קנאת ה' צבאות תעשה זאת ודי בזה.

כ"ד צעירי הצאן.

  1. נאם חיים שלמה עראקי כ"צ יצ"ו
  2. נאם אברהם חיים נדאף יצ"ו
  3. נאם שלום בהרה"ג יחיא יצחק יצ"ו
  4. נאם יחיא נחום יצ"ו
  5. נאם שלום שלמה נגאר יצ"ו
  6. נאם יאודא אברהם חבשוש יצ"ו

הסכמת*) הרה"ג המקובל

מרן שלום יוסף אלשיך שליט"א

הרב הראשי וראב"ד לעדת התימנים בעיה"ק ירושת"ו בבי"א

ב"ה ירושלם עיה"ק עשרים לחדש חשון תרצ"ח.

מי אני אשר אבוא להעיד על זוהר השמש אחרי שדבר זה ידוע ומפורסם בכל תפוצות ישראל ממזרח שמש עד מבואו, וכולם מאמינים בני מאמינים בזוהר מדור דור וקראו לו זוהר הקדוש על כי הזהיר והאיר עיני ישראל בסודות התורה, אבל לפי שבדורנו נמצאו אנשים המפרשים סודות הזוהר כפשוטם ולפי שסודות הזוהר נאמרו רק בדרך משל ומליצה, והם למעלה מבינת אנוש, ולא כל מוחא סביל דא, ועי"ז באו האנשים הנ"ל להכחיש בזוהר הקדוש.

לכן באו ונחזיק טובה לחו"ר התימן שחיבור ספר אמונת ה', והשיבו על טענותיהם תשובות נכוחות בטוב טעם ודעת.

והשי"ת ישיב את הצאן האובדות ואת הנדחה יקבץ והוא רחום יכפר וישיב השלום במחנה, ויקוים כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם אמן.

צעיר הצאן שלום יוסף אלשיך

(מקום החותם)

הסכמת רבני וגאוני תימן צנעא יע"א

הן מרוב עונים, לפני שלש שבועות שנים, צמח החוח בין השושנים ורוח עועים נכנסה בלב היהרים, [היהירים],  קראו בשמותם כי המה מורים, ורים  [ורם] לבם כמנשה וכיהוירם, כל קודש בישראל הללו, ותועבת לבם קלטו והללו, ובחוצפא ואפקירותא הוציאו דיבה ודברו סרה, על אמונת ישראל הטהורה, ובלעגי שפה ולשון תרמית ,פגעו ונגעו בכבוד שלומי אמוני ישראל חוזיהם ונביאיהם, וגדולי חכמיהם וגאוניהם, למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיהם.

ובמשך מעט השנים האלה, נספחו אליהם נערים בוערים, ריקים ופוחזים אשר נגואלו  ברדפם כל תאוה, ונואלו בעזבם את התורה ואת המצוה, וכאשר נבדלו והיו לשמצה ולזעוה, [ולזוועה] ריחקום הקהל וכמוזר נחשבו בעיניהם, ולוקח מהם קללה לכל הקרב הקרב אל משכנותיהם גם המה בחרו במעלוליהם, ויבנו את תפת הבמות, וקראוהו ספר מלחמות, דברי נרגן כמתלהמים כאלו נגד ספר הזה"ק וחכמי הקבלה הנסתרת הוא מפטפט למען תפוש הנמהרים בלבם, כי לא גזר אלא על הזכרים לבדם…

אמנם הולכי דרך נכוחה, הביטו בעין פקוחה, כי רק תואנה הוא מבקש, צנים פחים בדרך עיקש, ובלבו מחשבות און חורש, לכרות הענף תחלה, כדי לשרש העיקר על נקלה, ויהי ספר זה לפסל ומפלצה פגול הוא לא ירצה והאוילים המשתחוים לעצביהם, הדפיסוהו בלטיהם.

והן עתה העיר  [האיר] ה' את רוחו בלב אוהבי שמו, את ה' הם יראים, ושלם כבודו מתקנאים, והוציאו לאור זה הספר הבהיר, המאיר לכל הדרים ומזהיר, אשר בשם נקרא: אמונת ה' הולך בדרך תמים, להראות העמים והשרים כי שקר טפלו זרים, ולטפח על פני מחבר ספר המלחמות בגחלים בוערות ולהכות על, לחייו באבני בליסטראות לגדע נטיעותיו, ולגלות קלונו וזיופיו, באותות ובמופתים מזוקקים, כראי מוצק חזקים, דברי חכמים בנחת נשמעים, להוציא הספק מלב התועים ולהלביש בושת את כל המתעים.

לזאת אמרינן לחילייהו יישר הירא את דבר ה' וחזיון נביאיו, ואוהב את ה' בכל מאוייו, יתן לכסף מוצא, ובעיני ה' חן ימצא והיה ספר זה, למול עיניו לתפארת לזכר עולם, למשמרת צדיקים ילכו בם בעוז וצהלה ופושעים יכלמו ולא ישובו עוד לכסלה.

  1. הצ' סאלם בן אב' אלואדעי יצ"ו
  2. ה' סעיד ן' יוסף אלעזירי יצ"ו
  3. הצ' יחיא בן י' שלום ערוסי יצ"ו
  4. הצ' שלום ן' יוסף קלזאן יצ"ו
  5. הצ' אב' יעקב עמראני יצ"ו
  6. הצ' אברהם במוה"ר אהרן הכהן יצ"ו
  7. הצ' סאלם ן' מוסי יצחאק יצ"ו
  8. הצ' יוסף בן מ'ו שלום שמן יצ"ו
  9. הצ' חיים ן' יודא חבארה יצ"ו
  10. הצ' יוסף בן לא"א יעקב יודא צבירי יצ"ו
  11. הצ' חיים ן' סלים צאלח
  12. הצ' יחיא נחוםיצ"ו

עיני לנכח יביטו אמרי שפר הסכמת גאוני הזמן בתימן החת"ל ותועלת הספר הזה הנקרא בשם אמונת ה', גדולה היא לפני ה', לתמוך הישרים בלבותם, להחזיק בקבלתם ואמונתם, ולהשיב לב פתאים לדרך הצדק והאמונה וידעו תעי רוח בינה, וכל הזוכה נוטל חלק לתרום מממונו להשתתף בעזרתו עם המשתדלים, להוציא לאור הספר היקר הזה ישא ברכה מאת ה' וזכות הרבים תגן עליו ועליהם יום ו' כ"ג תמוז תרצ"ד

הצ' עמרם בן מ"ו

יחיא קרח יצ"ו

נזר החיים

לט: האם הדרדעים (אותם שאינם מאמינים באמיתות הזוה"ק) מצטרפים למנין ויכולים להוציא י"ח בקריה"ת וכדומה.

תשובת מרן שליט"א: הם כאפיקורסים לכל דיניהם.

v v v

סימן א'

בו יבואר האחריות המוטל על הרבנים בפרט ועל כל אחד מאחינו בני ישראל בכלל

מה היא   ערבות, –

מה היא המשמעות של הערבות, – מה הן התוצאות הנובעות מקבלת הערבות, – כך אמרו חז"ל בתורת כוהנים. על הפסוק "וכשלו איש באחיו", אינו אומר "איש באחיו" אלא "איש בעון אחיו", מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. עד כאן לשונו (בחוקותי פ' ז').

בני

ישראל קבלו ערבות זה על זה, דהיינו שכל אחד ואחד מעם ישראל קיבל ערבות על כל אחד ואחד מעם ישראל, פירוש הדברים:

שאם

אחד מישראל חס ושלום עובר עבירה, הרי בזה שעובר עבירה לא רק פעל ועשה העבירה לעצמו רק על ידי כך גם מי שלא עבר העבירה כלל, וגם לא חשב אפילו במחשבתו רגע קט ומעולם לא עלתה על דעתו לעבור העבירה הזו – גם כן עבר העבירה, בזה שחבירו עבר העבירה, ונחשב לו העוון עד כדי כך שנתפס בעוון זה ונענש עליה בעונש המבואר בה באותה עבירה כאילו הוא בעצמו עברה ועשאה אותה העבירה עצמה בפועל ממש.

בא וראה

עד כמה הוא חומר הערבות. תארו לעצמכם, אדם מישראל שכל ימי חייו עבד את השם יתברך עשרים וארבע שעות ביום, ישב בודד בפינתו, למד תורה בהתמדה ובהתלהבות עצומה, ולא סר מד' אמות של הלכה, דבק בהשם יתברך בכל רגעי היממה, קיים כל ימי חייו על האדמה את כל המצוות עשין שבתורה על פי חז"ל והלכות הכתובות בשולחן ערוך עם כל פרטיהן ודקדוקיהן שרק שייך בקיום מצוה, בכל הכוונות הפשוטות, ועל פי הסוד שבקבלה עם כל ההידורים שלא שייך כלל יותר מזה בקיום המצוות באופן יותר מועיל, נזהר בכל הלא תעשין שכתובות בתורה עם כל הסייגים והגדרים שרק שייכים, שמר את עצמו כל ימי חייו מכל נידנוד קל של עבירה, התרחק מכל חשש קל, פרש עצמו מכל הוויות שבעולם ונתעלה בעבודתו הקדושה ופרישותו עד שנעשה ממש צדיק יסוד עולם, והוא נפש נקי וצדיק מעיקרו שאפילו מחשבת עבירה לא עלתה על דעתו ומחשבתו, בוודאי נראה בעיני בני אדם שהאיש הצדיק הזה מקיים ציווי ה' ועושה רצון קונו ובוראו, השלים עצמו בכל השלימויות, שכרו בעולם הבא שלם עד אין שיעור לשלימותו, ובוודאי שאין אדם בעולם שיעלה אפילו על דעתו ומחשבתו שחס ושלום מגיע איזה עונש קל להצדיק הגמור והשלם הלזה.

צדיק גמור ונקי באמת, ועובר על כל עבירות שבתורה

אבל על פי

מה שלמדנו בתורתינו הקדושה לא כן הם פני הדברים, ולא מחשבותי מחשבותיכם, והיינו שאפילו הוא צדיק גמור וכל כך גדול ושלם בכל זאת, אפשר שיהיה מלא עוונות, ולא סתם עוונות רק גם עוונות חמורות עד כדי כך שכל אחד ואחד יבהל וישתומם ויעמוד ויתמה, היתכן? איך בכלל שייך לומר כן ואפילו אסור שיהיה נידנוד מחשבה קלה שהצדיק המפורסם הנזכר לעיל שעבד את השם יתברך בכל ימי חייו באופן כזה יהיה לו אפילו עוון קל אחד, או אפילו נידנוד עוון מאיזה עבירה, לא שייך כלל לחשוב אפילו במחשבה קלה והרהור שכך הוא הדבר, ואליבא דאמת גם כן הדבר כך, שהאיש הזה הוא צדיק גמור בתכלית השלימות שלא שייך שלימות יותר מזה, ולא שייך שהאדם ישלים עצמו יתר מכך. אם כן הדבר באמת מתמיה והשאלה נשאלת במלוא תקפה ועוזה איך יתכן לומר שבמציאות הוא מלא עוונות, ועוד על איזה עוונות עבר, על כל העוונות שבתורה, איך זה? ואיך שייך במציאות לומר כן אחרי שהמציאות היא ההיפוך שהוא צדיק גמור ונקי שהשלים עצמו עד כדי כך?

התשובה לזה   היא:

שכן שייך ושייך שבמציאות יהיה הצדיק השלם הנזכר לעיל מלא עוונות חטאים ופשעים, והוא על ידי חיוב הערבות, כי בהיות כל אדם מישראל וגם הצדיק ערב עבור כל אחד ואחד מישראל, נמצא שאפילו אם יש רק אדם אחד מישראל והוא רק יחיד הוא מכל כלל ישראל שעובר על כל העבירות שבתורה חס ושלום אזי כל אותן העבירות העוונות החטאים והפשעים שהאדם הזה עבר נחשב כאילו הצדיק הגמור הזה עשאם ועבר על כל התורה כולה בפועל, וזה הכל מפני שקיבל התחייבות וערבות על העבריין והחוטא הזה בהיותו ישראל ורגליו עמדו על הר סיני בשעת קבלת התורה, ונכנס בברית התורה וקיומה ובברית הערבות, הרי הצדיק הגמור נתחייב עליו מכח דין ערבות, ולכן כל עבירה וחטא פשע ועוון שהוא עובר נחשב כאילו הצדיק עבר עליהם בפועל, ולזה הצדיק הוא מלא באותן העוונות החטאים ופשעים שהעבריין הזה עבר, ולכן הצדיק גם מקבל עונש על כל העבירות הנזכר לעיל.

הרי

שבמציאות שייך שהגם שלעצמו יהיה האדם צדיק גמור, ובכל זאת יהיה מלא עוונות חטאים ופשעים למרות שהצדיק בעצמו לא פעל ולא עשה ולא עלה אפילו על מחשבתו לעשות נידנוד עבירה קלה או אפילו הרהור עבירה. וזה הכל על ידי חיוב הערבות שקיבל כל אחד מישראל על עצמו להיות ערב על כל אחד ואחד מישראל, ולכן גם יתכן שבבואו לעולם העליון וידונוהו בבית דין של מעלה יחייבוהו על זה שעבר על כל התורה כולה ויענישוהו על זה, עד כדי כך שהצדיק בעצמו יעמוד משתומם ומשתאה ויתווכח בבית דין של מעלה ויטען איך זה שהבית דין מחייב אותי על כל העבירות שבתורה בו בזמן שקיימתי את כל התורה כולה ביתר שאת ויתר עז על כל דיקדוקיהן ופרטיהן על כל תג ותג ונזהרתי מכל סוג וזיק של עון והתרחקתי מן הכיעור והדומה לו, איך זה שיענישו אותי על כל עבירות שבתורה היכן הוא המשפט צדק שבית דין של מעלה שופטים שהוא בלי שום עוול.

התשובה שישיב לו הבית דין של מעלה

התשובה

שבית דין של מעלה ישיבו לו היא, אתה באמת צדיק גמור ושלם שקיימת את כל התורה עם כל השייך לקיים בזה ונזהרת מכל דבר והרהור עבירה וכל ימיך בחיים עלי אדמות היית עובד ה' באמת ובאמונה שלא שייך יותר מזה, ואתה בעצמך אישית לא עברת אפילו על הרהור קל של עבירה, אבל תדע לך שאדם מישראל הלזה פלוני בן פלוני עבר על כל התורה כולה, ואתה נתחייבת בערבות עליו, לכן כל העוונות והחטאים ופשעים שעבר האדם מישראל נחשבין לך כאילו אתה עברת עליהם ואתה בעצמך עשיתם לכן אתה נענש עליהם.

ומטעם

זה כתב בספר חסידים אומרים בנוסח הווידוי בלשון רבים חטאנו.

כל ישראל ערבים זה לזה

וזה לשונו

בסימן תרא: כתיב (דניאל ט' ט"ו) חטאנו רשענו כלל עצמו בכלל לפי שכל ישראל ערבים זה לזה שנאמר בעכן (יהושע כ"ב כ') והוא איש אחד לא גוע בעונו לכך צריך בלשון רבים לבקש סלח לנו אבינו כי חטאנו, וכשאנו מתודים אנו אומרים על חטאים שאנו חייבים עליהם סקילה שריפה הרג וחנק ואף על פי שידע האדם שלא חטא בכך שיהא חייב אף על פי כן צריך שיתוודה כך לפי שכל ישראל ערבים זה לזה, ועוד כדי שיודה החייב שלא יתבייש להודות. עד כאן לשונו.

על ידי חיוב הערבות הוי כאילו חטא הוא בעצמו

והיינו

הגם שהאדם הוא צדיק גמור ומעולם לא חטא צריך להתוודות על חטאים ופשעים שמעולם לא עלה על דעתו להרהר אפילו לחטוא בהם, והוא מפני שעל ידי חיוב הערבות הוי כאילו חטא הוא בעצמו, רק "חטאתי" בלשון יחיד אינו יכול לומר מפני שלמעשה לא עשה בידיו החטא, ולכן צריך לומר "חטאנו" שחטאו הוא על ידי אחר לזה אומר בלשון רבים.

כן זוהי   ערבות

שאתה מחייב עצמך במקום של השני לשלם חיוב ממונו שלוה ואתה היית ערב עבורו עליך לשלם, כמו כן במצוות ולאוין שבתורה נתחייבת במקומו בערבות שתשלם עבורו על העונשין שנתחייב בהן ואלו הן התוצאות הנובעות מקבלת הערבות.

כל נשמות ישראל נכנסו בברית הערבות

כל נשמות   ישראל

היו בעת שעברו בברית הערבות כמו שכתוב "אתם נצבים כולכם היום לפני ה' אלקיכם וגו' כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום". וברש"י ואף עם דורות העתידים לבוא, ע"כ. אם כן לא שייך להפטר ולומר שלא היה בברית הערבות שהרי כולם, כולל הדורות הבאים גם כן נכנסו בברית הערבות אחד על חבירו.

אפילו צדיק שלם ימצא בבית דין של מעלה טריליוני טריליונים עבירות שאי אפשר לספרם

ונמצא

עוד לפי מה שכתבנו בדין הערבות, דהנה חיוב הערבות נכנסו כל אחד ואחד מישראל עבור כל אחד ואחד מישראל, נמצא שכל אחד ואחד מישראל ערב על כל ישראל. ואם כן יהיה יוצא לפי זה שצדיק גמור ושלם יענש על עבירה אחת שבתורה על כל ישראל אם כולם יעברו עבירה אחת בפעם אחת יהיה לו כל העבירות של עבירה זו דהיינו שעבר כל כך הרבה פעמים העבירה הזו כמספר בני ישראל העוברים עליה. ותאר לעצמך שבאם חס ושלום חלק גדול מישראל עוברים על כל התורה כולה, הרי שמיליוני פעמים עבר על כל העבירות שבתורה, ואם זה נמשך כל הזמן חס ושלום היינו שבכל שעה ורגע הרי עוברים מיליונים פעמים על כל התורה כולה, וכעת תעשה חשבון כמה עבירות אפשר לצבור ולאסוף בחיים מבלי שהאדם בעצמו יעבור אפילו על עבירה אחת שומו שמים. אדם צדיק שלם יושב לו בפינתו ואינו יוצא מחוץ לד' אמותיו עובד ה' כראוי מקיים כל התורה כולה עוסק במצוות ובמעשים ויוצא בכל החיוביים שנתחייב בתורה בשלימות הכי גמורה. ולבסוף כשמגיע בבית של מעלה נצטברו לפניו טריליוני טריליונים של עברות שאין אפילו אפשרות לספרם.

ואין

הדוגמא דווקא באיש צדיק גמור ושלם רק שהחידוש הוא לשבר האוזן והוא גם כן במציאות הנכונה שאפילו בצדיק גמור הדבר כן, אבל הוא הדין ואותו הדבר וביותר בסתם איש ישראל, שגם כן נתחייב בחיוב הערבות עבור כל אחד מישראל.

ואם

ננקוט כהשיטה בגמרא סוטה (דף ל"ט) שכל אחד ואחד מישראל נעשה ערב על ערבותו של כל אחד ואחד מישראל, לפי זה יהיה נמצא שכל אחד מישראל על ידי זה שרק אחד מישראל עובר עבירה הרי הוא חייב כמספר בני ישראל ועובר כל כך הרבה עבירות בפעם אחת.

וכעת

נשאלת השאלה האם אין שום פתרון ומוצא איך להפטר מחיוב זה? – האם שייך לומר שהתורה לא תתן שום דרך להפטר מחיוב הערבות כדי שלא יחולו כל עוונות כל בית ישראל על כל אחד ואחד מישראל?

אם מוחין אז נפטר מחיוב עונש על עבירת חבירו

התשובה

ניתנת בחז"ל שאם מוחין אז נפטר מחיוב עונש על עבירת חבירו, והוא מפני שבזה שמוחה בחבירו שעובר עבירה, הרי הוא מראה בזה שאין הוא מסכים לזה שהוא עובר עבירה, ומוחה על כך וחבירו אינו שומע לו הרי הוא את נפשו הציל.

וזהו

לשון ספר חסידים (אות צ"ג): כל ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט.) שאלמלא הערבות, לא היה אדם מוחה ביד חברו על חטאיו, ולא היו נותנים לב לחקור על עושי רשעה לבערם. לכן הכניסם הקדוש ברוך הוא לערבים, כדי שיעשו גדרים וסיגים שלא יחטאו. עד כאן לשונו.

הרי

דמדבריו אנו למדים שאדרבא כל מה שנכנסנו בחיוב הערבות הוא רק כדי שיהא אדם מוחה ביד חבירו על חטאיו, נמצא ממוצא דבריו שהחיוב העיקרי הוא המחאה שנותן לב לחקור על עושי רשעה לבערם, וכדי שנמחה לכן הכניס הקדוש ברוך הוא את ישראל לערבות, לכן אם מוחים  – נסתלקה הערבות בזה.

רק

מה שעלינו להוכיח ולברר מאחר ואמרו חכמינו זכרונם לברכה "וכשלו איש באחיו", אינו אומר "איש באחיו" אלא "איש בעון אחיו". מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה (תורת כוהנים פרשת בחוקותי פסוק ז'), ובגמרא סנהדרין (דף כ"ח) מסיק והוא שהיה בידם למחות ולא מיחו.

נמצא

לפי זה דממה נפשך אם היה בידם למחות ומיחו הרי נפטרין עצמם מעוונות בית ישראל, ואם אין בידם למחות הרי באופן זה לא נכנסו בערבות עבור ישראל, רק כשהיה בידם למחות ולא מיחו, שעל ידי זה שבידם למחות ואין מוחין הרי מראין בזה ששותקין ומדשתקו ולא מיחו שמע מינה ניחא להו בזה שעוברין העבירה, לכן אז שפיר הוי כאילו הם עוברים העבירה ונתפסים בזה ונענשין על עוון חבירו.

על כל פנים

כשבידם למחות ואין מוחין בוודאי נתפסים ונענשים על העבירה משום דהוי כאילו הוא בעצמו עבר עליה וכנזכר לעיל. ורוב בני אדם שעוברים עבירה הרבה פעמים יש בידינו למחות בידם ואין אנו מוחין. ובזה גם תלוי מי הוא שיש בידו למחות, האם כל אחד ואחד, והוא שיש מי שבידו למחות באנשי ביתו הוא נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו על כל העולם נתפס על כל העולם. וכמו שפסק הרמב"ם (פרק ו' מהלכות דעות הלכה ז') וזה לשונו:

וכל

שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון אלו, כיון שאפשר לו למחות בהם.

וראה

מה שכתב הלוחם הגדול מורנו רבי חיים סופר זצ"ל בספרו הבהיר שערי חיים (דף ו:) וזה לשונו:

אוי

מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ה' על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחפש וימצא כתוב:

צדיק

זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבלה וטרפה ושעטנז, קדוש זה עבר על אשת איש, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלוא הצור תמים פעלו, ויענהו ה' בסערה: הלוא היה בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע, מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו', עד כאן לשונו. הרי שבאם אין מוחים העוון תלוי בו ומחשיבין לו בבית דין של מעלה כאילו עשאו. והוא מטעם חיוב הערבות.

כל שהשפעתו יותר מרובה מחשיבין לו יותר עוונות

וכן

כל מה שהשפעתו יותר מרובה מפני שהוא צדיק גדול ויש יותר בידו למחות ולא מיחה מחשיבין לו יותר עוונות, והיינו כפי מה שהיה בידו למחות, אך נשאלת השאלה מה הגדר של בידם למחות. אם כהיום שקיימת אפשרות להגיע לכל העולם בכל מיני אמצעים כגון על ידי עתונים, כלי תקשורת, קול קורא'ס קונטרסים שמסבירים לכאורה כפי שנהוג בזמנינו לפרסם כל מיני מוצרים וביזנעס, והנסיון מראה שזה מועיל ומביא תועלת רבה, אם כן גם כשקיימת אפשרות להגיע על ידי הדואר קונטרסים עם הסברים בעניני שכר ועונש וכל עניני יהדות ולהוכיחו על עבירות של יסודי הדת כגון תפילין מזוזה מקוה טהרה כשרות ועוד, כדי לקיים בזה מצוות מחאה, אם כן כל זמן שאין אנו מקיימים יום יום מצות מחאה בדרך זו הרי אנו נתפסים בעוונם, ונכללים בכל שיש בידם למחות ואינו מוחה, הוא נתפס בעוון אלו, כיון שאפשר לו למחות בהם כלשון הרמב"ם הנזכר לעיל.

הרי

שהחיוב מוטל על כל איש ואיש מישראל להשתדל מלבד מחאתו במקום הימצאו שיש בידו למחות ממש, רק החובה גם כן על כל אחד ואחד מישראל להשתדל ולעשות כל המאמצים להגיע במחאה ובהסבר אל כל איש ישראל הקיים בעולם על ידי הכתיבה דכתיבה כדיבור דמי, וכל זמן שלא נמחה בדרך זו הרי אנו חוזרים לכלל ערבות ונתפסים בעוונם חס ושלום כאילו אנו עברנו על כל אותן העוונות של כלל ישראל מכח וכשלו איש בעון אחיו.

ועל

ידי שכל אחד יעורר את אחינו בני ישראל ללמוד דקה זוהר ביום ולהרבות טובות לישראל קדושים, על ידי זה יתקרבו לאבינו שבשמים, ומי שביכלתו לעזור בכח גדול להוכיח, על ידי זה יחזיר את ישראל למוטב, יזכה לשכר הטוב הצפון לצדיקים, כמו שאמרו ז"ל: מי שמוחה לכבוד שמים אין מלאך המות שולט בו כשאר בני אדם (זוהר הקדוש חלק א' כט:) והקדוש ברוך הוא כורת עמו ברית ולזרעו אחריו כמו שעשה לפנחס (ראשית חכמה שעה"ח פי"ב בשם מהר"י אבוהב), וזוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא (תמיד כח.), וממשיך ברכות וטובות לעם (תמיד כח.), ויוצא מכלל ארור לכלל ברוך (ויקרא רבה כה), ניצול מכל גזירות קשות (ילקוט רות עה"כ וימת אלימלך) זוכה לבלות שנותיו בנעימים (אבות דרבי נתן פרק כ"ט) כשיש גזר דין על הכלל הוא ניצול (חומת אנך פרשת נח) וזוכה למלכות (סנהדרין קא:).

ואסיים בדברי הקדוש "מהרש"ק" זי"ע בספרו (שו"ת טוטו"ד ח"א) וזל"ק: ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד מעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי' את בעליה בשני עולמות,

והלוואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם" וכן יאבדו כל אויביך ד'. ועלינו יערה רוח ממרום. (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו"ת טוטו"ד ח"א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש"ק זצ"ל אודות השוחט רע מעללים מק"ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

על כן סוף דבר הכל נשמע, אשרי חלקו ועמלו של כל אחד מישראל שיצא במלחמת קודש, ולעמוד בראש מערכת קדש זו להגן ולהציל את הכלל ישראל מכל גזירות קשות ומרות, וידרוש ויבקש להחזיר עטרת קדושת ישראל ליושנה, ולשמוע לקול הרעיא מהימנא שרק בדא יפקון מגלותא ברחמי אמן, וה' הטוב יהיה בעזר כל אחד ואחד לזכות את הרבים, ומגלגלים זכות ע"י זכאי, ויהא רעוא משמיא שכל עם ישראל יאריעו ימים ושנים ומתוך נחת והרחבה יזכו עוד לזכות את הרבים ולהעמיד הדת על תילה, ויהי חלקי עימהם, ובזכות זה תתקרב גאולתינו ופדות נפשינו בבהגוא"צ בב"א.

הכותב והחותם בדמע למען גודל המצוה ולמען גודל הצלתם של ישראל

הק' שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין יצ"ו

בית שמש


[1])    שער ד' משער העבודה.

[2]) עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו – אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים, שהם תאות הגוף המשתלשלים מסטרא אחרא ובהם חפץ, או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתיים המשתלשלים מאלקים חיים אף שאינו יכול. (לקוטי אמרים [תניא], אגרת הקודש יא).

וכן איתא בספר עבודת הלוים: העיקר הוא הרצון, שהאדם יהיה תמיד עומד ומצפה מתי אזכה לעשות רצון הבורא ברוך הוא באמת – אף על פי שאינו יכול, יהיה לו רצון.

כל עבודת האדם בכל יום, להיות הרצון והחשק תמיד רק לעשות רצון המקום בכל לב ונפש. (מכתבים ומאמרים מבעל השפת אמת [גור] מכתב כה)

[3]) על הפסוק "ה' יהב חכמתא לחכימין" (דניאל ד, כא) פירש בליקוטי תורה וש"ס (פרשת כי תשא ד"ה וידבר) וזה לשונו: שמעתי מדודי רבנו מרן רבי צבי הירש [מזידיטשוב זצ"ל] מפיו הקדוש הפירוש, רוצה לומר לחכימין, שרוצים להחכים. ובזה תתורץ השאלה המפורסמת: מה אשם הרוצה חכמה ואינו חכם, למה לא יזכה גם הוא לחכמה אלא רק מי שכבר חכם? ועל פי הנ"ל מתורץ, שאין הכי נמי הרוצה חכמה – אף שאינו חכם גם זוכה לחכמה. עד כאן לשונו.

[4]) והנה איתא ביבמות (דף ע"ט) ג' סימנים יש באומה זו רחמנים ביישנים גומלי חסדים, כי מתנהגים עם האדם למעלה כמה דפסק על נפשי', וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (שבת קנא: ביצה לב:) ובמדה שמודד מודדים לו (מגילה יב:) ובזה פירשו ז"ל ונתן לך רחמים ורחמך (דברים יג) ר"ל אם תהי' בך מדת הרחמנות אז ורחמך מן השמים גם כן, וכמים הפנים אל הפנים כאמרם ז"ל (ילקוט שמות רמז רמ"ה) הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו', על כן מי שיש לו רחמנות על שכינתינו הקדושה ועל עם ישראל יעשה כל מה שביכולתו שכל אחד יחזיר את עצמו בתשובה, וגם לעזור לקרב אחרים, ועל ידי זה יתקן תיקון גדול להשכינה ונזכה תיכף להגאולה ויציל את עצמו וכל העולם מצרות גשמיות ורוחניות. ועל ידי זה ירחמו עלינו מן השמים במדה כנגד מדה ומהרה ה' אלוקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים במהרה בימינו אמן.

[5]) פירוש הזוהר בלשון הקודש: אוי להם לבני אדם, שהקדוש ברוך הוא אסור עמהם בגלות, והשכינה אסורה עמהם. ונאמר בה "אין חבוש מּתּיר את עצמו מִּבית האסורים". וגאולה שלה שהיא תשובה אִימָּא עליונה, היא תלויה בידיהם. שחמשים שערי חירות עמה, כנגד חמשים פעמים שנזכרה יציאת מצרים בתורה.

[6]) וזה לשון הגר"א בספר אבן שלמה (פרק י"א): "הדורות מתמעטים והערב רב מתגברים…וכל עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתן של ערב רב ובני קין, וכל הגלות והצרות וחורבן בית המקדש הכל על ידי שקיבל משה לערב רב… והם גרועים מעובדי כוכבים שישראל נמשכים אחריהם… וזהו סיבת אריכות הגלות… ה' מיני' ערב רב יש בישראל… ובעלי המחלוקת הם גרועים מכולם, והם נקראים עמלקים, ואין בן דוד בא עד שימחו מן העולם, ועליהם נאמר "תמחה את זכר עמלק" כמבואר בזוהר הקדוש, עד כאן לשונו. [והטעם מדוע הניח הקדוש ברוך הוא שהערב רב יסיתו וידיחו את עם ישראל, יען שהוא גם כן משום עקבתא דמשיחא, כדברי תיקוני הזוהר הקדוש (תקונא חד ועשרין, דף פ"ד, ובכסא מלך אות ש') עיי"ש, שמורין גם כן על השפעתו של עמלק]. ועיין בזוהר הקדוש (שמות דף ס"ז) בפרשת בשלח על הכתוב מלחמה להשם בעמלק מדר דר, עיי"ש. ובזוהר הקדוש (ח"ב דף קכ:) ובספר הקדוש אור החמה (פ' נשא בשם הרמ"ק) כתב וזה לשונו, הערב רב הם גויי הארץ נשמת החיצונים. ושם (על זוהר הקדוש משפטים דף ק"כ ע"ב) וזה לשונו: מלחמה להשם בעמלק שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכולם שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו'. ואין כאן מקומו להאריך.

[7]) ודע, כי השונא הגדול שלך נמצא בְּתוֹכְךָ, ומתערב הוא במחשבותיך, ומסובך הוא בנבכי נפשך. אתה ישן לו – והוא ער לך. על כן רוץ לבקש לך עצה נכונה כיצד להנצל ממנו. (חובת הלבבות)

[8]) עיקר הזכות והשתדלות אדם בעולם הזה הוא רק החשק שיש לו לעשות רצונו יתברך, אבל גמר המעשה הוא מה' יתברך, כמו שכתוב (ישעיה כו, יב): "גם כל מעשינו פעלת לנו", "ומה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), שהוא בלב, אבל המעשים הוא בכלל הכל בידי שמים. ואפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, כמו שאמרו (שבת סג, א), לפי שהוא עשה את שלו במחשבתו וחשקו. (דברי סופרים, אות כא).

[9]) ראה דברים י' יב, ישעיה לג ו', משלי א' ז, קהלת יב, יג, תהלים קיא, י', זוהר הקדוש פרשת תרומה (דף קס"א), ברכות (דף ו:, ל"ג:), שבת (דף ל"ב:).

[10]) ועיין רמ"א שולחן ערוך אורח חיים (סימן א' סעיף א'), ראשית חכמה שער האהבה (סוף פרק א'), ובשער הקדושה שם (פרק י'), ועיין בספר החינוך בהקדמה וברמב"ן על התורה על פסוק "את ה' אלוקיך תירא וכו' ובו תדבק", ועיין בספר הקדוש פרי עץ חיים שער רוח הקודש, (דף נ"ז ע"א, עיין שם).

[11]) ועיין רמב"ן בספר המצות מצוה ב', ועיין עוד רמב"ן פרשת ואתחנן (ד, ט), ועיין ברמב"ם באגרת תימן (על הפסוק דברים ד, ט-י), ועיין בטור אורח חיים (סימן מז), ועיין רמב"ם פרק ח' מיסודי התורה (הלכה ל"א), וברמב"ם בפירוש המשניות למסכת סנהדרין, ועיין סנהדרין (דף צט, א.), ועיין זוהר הקדוש פרשת בלק (דף קצב ע"ב).

דין תורה בבית דין של מעלה

לכל האדמורי"ם, ראשי ישיבות, רבנים, מגידי שיעורים דף היומי ושולחן ערוך, ודרשנים המעוררים את הרבים לעשות תשובה, – ובפרט לכל המוציאים עלוני תורה, ולכל העיתונים ולכל הרדיו'ס!!!

וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה… וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה… שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים… וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר… וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת… וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר. (אסתר פרק ד א-יז).

  1. האם ידעתם: כי תקבלו עונש גדול, על כל עבודה שלכם, אם אתם לא  עוסקים וקשורים בכתיבת ו/או הפצת  מאמרי זוהר הקדוש, כל שבוע?
  2. האם ידעתם: שמשה רבנו אמר, כי  בזכות  ספר זוהר יפקון  ישראל מגלותא ברחמי?
  3. האם ידעתם: שאם אנו לא אומרים לכם את האמת על חובת לימוד הזהר הקדוש – אנו נחשבים ח"ו כערב רב וכקליפת עמלק?
  4. האם ידעתם: מה שכתוב בתיקוני הזהר הק' בתיקון מ"ג ובתיקון ל' – מדוע "אין קול ואין עונה" – וקריאת שמע אינה נשמעת? – מדוע   השפע שעם ישראל ראוי לו? אינו מושפע אליו? ונשמותינו משולות לארץ חרבה ויבשה? אנו תחת איום של פצצות אטום, כל העולם  עומד בפני מלחמת עולם שלישית, אחוז מלחמות , אסונות, ופורענויות. ומדוע  כל זה ? כי אנו לא עושים  תפקידנו! מה תפקידנו? האם יש אחראים לכל זה? הכל לפניכם מהזוהר הקדוש-  בתיקון מ"ג ותיקון ל':

וזה לשון תיקוני זוהר תיקון מ"ג: – מדוע קריאת שמע אינה נשמעת ?

בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ, אמר רבי שמעון, במלת בראשי"ת יש אותיות את"ר יב"ש, ביאור היסוד הנקרא מקום, הוא יבש, ומבאר, וְדָא אִיהוּ וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ (ישעיהו י"ט  ה), וְזֶה הוא נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, כלומר היסוד חרב ויבש ממימי השפע, ואינו יכול להשפיע למלכות, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ באותו הזמן שהוא יבש, וְאִיהִי יַבָּשָׁה, והמלכות היא יבשה, כי לא קבלה השפע מהיסוד, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, צועקים הבנים בני ישראל למטה בעולם הזה, באמירת יחוד השם "שמע ישראל" להעלות התפילה כתיקונהוְאֵין קוֹל כלומר, כל קריאת שמע לא נשמעת, וְאֵין עוֹנֶה, ובגלל כך, אין נענית ומתמלאת בקשתם בתפלתם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א כח) אָז יִקְרָאוּנְנִי (כלומר, דאז הוא קריאת שמע ותפלה, גר"א) וכשישראל הם בצרה, וצועקים וקוראים להקב"ה בקריאת שמע, אבל וְלֹא אֶעֱנֶה. אני לא אענה אותם בתפלתם. (ביאור הגר"א דף צ"ב, וכסא מלך)

  1. האם ידעתם: מה שכתב מרנא רבינו ישראל מאיר הכהן הגדול החפץ חיים זצ"ל, כי מלפנים כל יהודי הפשוט ביותר, היתה אמונתו בדברי הזוהר הקדוש באמונה חושית פשוטה ואמיתית בלי שום פקפוק כלל, עכת"ד. – וזאת למודעי  (??) אם בדורות שעברו לא היה מצוי ספר הזוהר, ומה גם בדפוס בהיר לכל אחד, היה תירוץ ליצר הרע לומר איני יודע. – אך כיום שיצאו לאור ספרי הזוהר במהדורות נאות ומשובחות, עם תרגום ללשון הקודש, שכל בר בי רב יכול לקרוא ולהבין, תמו ונסתימו  כל  התירוצים.
  2. האם ידעתם: שאם אתם לא כותבים, מאמרי הזוהר הקדוש כל שבוע, אתם גורמים ל: וְהָכִי מָאן דְּגָרִים דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָא מֵאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, וכמו כן (כמו שכתב למעלה בתיקון מ"ב על מאן דפגים באות ברית), גם, מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה הפנימית מן התורה שבעל פה ומן התורה שבכתבבאמרו אין צריך ללמוד אלא פשט, וְגָרִים דְּלָא יִשְׁתַּדְלוּן בְּהוֹן, וגורם לבני ישראל שלא יתעסקו בחכמת הקבלה, וְאָמְרִין דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְיתָא וּבְתַלְמוּדָ, או אומרים שאין בתורה ובתלמוד, אלא פשט התורה, ומכחישים את פנימיות וסתרי תורה, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק נְבִיעוּ מֵהַהוּא נָהָר בודאי נחשב לו, כאילו הוא מסלק את נביעת שפע החכמה והבינה מן היסוד, וּמֵהַהוּא גָן, ומאותו הגן היא המלכות הנקראת גן, וַוי לֵיהּ, אוי לו לאדם זה, טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא, וְלָא יוֹלִיף הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, טוב לו שלא היה נברא כלל בעולם, ולא היה לומד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי אם היה עם הארץ שאינו ראוי ואינו יודע ללמוד קבלה, לא היה פוגם כל כך, אבל מי שלמד נגלות התורה, ומכחיש את פנימיות ונסתרות התורה, הוא מסלק את השפע והיחוד של היסוד, דְּאִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, ועוד נחשב לו כאילו החזיר את כל העולם לתוהו ובוהו, כמו שכתוב לפני בריאת העולם "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית  א' ב) , ובחטאו מגביר הקליפות וגורם שהנהר והגן יבשים בעונותיו, (והענין שבזמן הזה, הוא עולם התוהו בלא תורה ובלא משיח, ואינון גרמין דיזיל משיח (גר"א), ביאור דבריו הקדושים, שעל ידי שישראל עוסקים בלימוד הסוד, מביאים את העולם לתיקונו, ומזרזים את ביאת המשיח ברחמים, ואלו שאינם רוצים חלק בתורת הרשב"י, וגם מפריעים ומבטלים את ישראל מלימוד הזוהר הקדוש, הם מחזירים את העולם לתהו ובהו, ולא רוצים בתיקון העולם ובגילוי מלכות השם, ומעכבים ומונעים מהמשיח לבא), וְגָרִים עֲנִיּוּתָא בְּעָלְמָא וְאוֹרֶךְ גָּלוּתָא. והם אלו שגורמים עניות בעולם ואורך הגלות, כי אם אין שפע מישראל להשפיע ביסוד ומלכות, מאין יהיה שפע למטה, וכמו שכתב הבאר מים חיים שרק בלימוד תורה לשמה, מעלים התורה למעלה ומורידים השפע לעולם הזה, ואם אין עלייה, מאין יהיה השפעות למטה, ורק לומדי תורת הרשב"י הם לומדי תורה לשמה, (חסד לאברהם) ומי שלומד סתרי תורה מקיים את העולם, ומזרז את ביאת המשיח ברחמים. (ביאור הגר"א דף צ"ב:, וכסא מלך). – אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ יוֹתֵר טוֹב לוֹ, כִּי אֵינוֹ פּוֹגֵם אִם אֵינוֹ לוֹמֵד קַבָּלָה … אֲבָל מַאן דְּאוֹלִיף תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, עָנְשׁוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל אִם לֹא יִלְמֹד קַבָּלָה, וְאַדְּרַבָּה פּוֹגֵם בְּלִמּוּדוֹ, וְטָב לֵיהּ דְּלָא יוֹלִיף לֵיהּ, כִּי אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, (כסא מלך בשם האריז"ל תיקון מ"ג) –
  3. 7.  האם ידעתם: שאם אתם לא  עוסקים/כותבים מאמרי הזוהר הקדוש, כל שבוע, אתם גורמים ל:

הָאוֹמֵר דַּי לִי בַּנִּגְלוֹת אֵינִי רוֹצֶה בְּנִסְתָּרוֹת טָב לֵיהּ דְּלָא אִבָּרֵי בְּעָלְמָא

וְאוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְהָאוֹמֵר דַּי לִי בַּנִּגְלוֹת אֵינִי רוֹצֶה בַּנִּסְתָּרוֹת טָב לֵיהּ דְּלָא אִבָּרֵי בְּעָלְמָא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן מג) זֶה לְשׁוֹנוֹ: מַאן דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָהּ מֵאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְתָא דִּכְתָב וְגֵרִים דְּלָא יִשְׁתַּדְּלוּן בְּהוֹן וְאָמַר דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְתָא וּבְתַלְמוּדָא בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הֲוָה אִסְתַּלַּק נְבִיעוֹ מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גַּן וַוי לֵיהּ טָב לֵיהּ דְּלָא אִתְבָּרֵי בְּעָלְמָא וְלָא יוֹלִיף הַהוּא אוֹרַיְתָא דָּא תְּחַשֵּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ חָזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ וְגָרִים עֲנִיּוּת לְעָלְמָא וְאֹרֶךְ גָּלוּתָא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

  1. תיקון ל'– מי הם האחראיים?

בתיקוני זוהר תיקון ל': וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק אִיהוּ רוּחַ דְמָּשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר, וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עִצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה (ישעיה יא ב).

הזוהר בלשון הקודש: וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה. (תיקוני זוהר תיקון ל).

  1. האם ידעתם? שכל האדמורי"ם, רבנים, ראשי ישיבות, מגידי שיעור בדף היומי ובשולחן ערוך, בעלי מוסר, ומלמדים, שלא מעוררים את תלמידיהם על לימוד הזוהר הקדוש, אחראים על כל האסונות כמו שאמר הרשב"י בזוהר הקדוש, ואם אינם משגיחים בדברי התנא האלוקי הרשב"י ע"ה, הרי הם חשודים באפיקורסות רח"ל ובכלל כת הדרדעים (שהתנגדו ללימוד הזהר הק') המוחרמים מלפני מאה שנה על ידי 156 גאונים וצדיקים קדושים מלאכי עליון גדולי עולם זיע"א, וכל המעיין בדבריהם שם תסמרנא שערות ראשו ויתחלחלו כל אבריו מגודל החומרא והפלגה שקיללו ואררו את כל המשתייך עימהם, ואסרו את יינם כיין נסך, ואסרו אותם כגויים גמורים לכל דבריהם, ואסור לשמוע תורה לא מפיהם, ולא מפי כתבם.
  2. האם ידעתם: אבל אנו מאמינים בני מאמינים, שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ועמך כולם צדיקים, וכולם ישמעו לדבריהם של מלאכי עליון, וכולם יתחילו ללמוד וללמד לכל הפחות דף זוהר ביום שלוקח רק דקה אחת, ובזה יתוודע לך מי הם הצדיקים ומי הם האפיקורסים הדרדעים!!! וקול קורא מאת ה' "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת" (במדבר פרק טז כא), "וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַידֹוָד אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב כו), כמו שכתוב בזוהר הקדוש, שהקדוש ברוך הוא, לעת הגאולה רוצה לגאול את ישראל, אך אי אפשר שתשרה עליהם השכינה הקדושה, עד שיסתלקו ויבדלו מהם כל מיני הערב רב. ואז ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכמו שֶׁהָרַעֲיָא מְהֵימְנָא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ
  3. האם ידעתם: (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.), ואם יעסקו בלימוד הזוהר הקדוש, אז זוכים ישראל ונגאלים תיכף ומיד ממש. כמו שאמר אליהו הנביא לרבי שמעון בן יוחאי "ובהאי חיבורא דילך יתפרקון כד איגליא בסוף יומיא" (כסא מלך תיקון מ"ג).
  1. האם ידעתם: שבזה שתכתבו כל שבוע בעלון שלכם, סיפורי הזוהר הקדוש וזוהר על פרשת      השבוע – יופחתו מאד מספר  היתומים      והאלמנות?

 

  1. האם ידעתם: שאם אנו  מסתירים ולא אומרים      לכם  את האמת? אנחנו בכלל, מה שכותב      הגר"א, שאנו,  בכלל של  קליפת עמלק וערב רב?
  2. האם ידעתם: שכל מי שלא אומר לחברו, ללמוד זוהר הוא לבדו, ערב רב? הגר"א,      310 מראה מקומות בזוהר הקדוש ובספרי בעל שם טוב!
  3. האם ידעתם: שיש 400 רבנים שאומרים ללמוד זוהר בכל יום, ואתם, שיש לכם עלון ולא      כותבים, אתם אשמים על הכל?
  4. האם ידעתם: שיש ביכולתכם, לקחת כל הטקסט של כל      הזוהר וסיפורי מעשיות של הזוהר ועלונים, ממפעל הזוהר העולמי, בחינם?
  5.  האם ידעתם: שאם      אתם לא עושים את זה, אתם לא תצאו מהגיהנום? (ראה  ספר כח הזוהר- חלקים א-ח  וספר שכר ועונש- חלקים א-ה]
  6. האם ידעתם: שאתם יכולים למנוע הריגת 13 מיליון      יהודים, במלחמות עולם הבאה ח"ו?
  7. האם ידעתם: שאם לא תפרסמו ותפיצו  את הזוהר, אתם  נוטלים       באשמה של כל ההריגות של עם ישראל? [ראה עלוני אור הזוהר 73/74 כוח      הזוהר חלק ב', תיקוני זוהר תיקון מ"ג תיקון ל' תיקון כא].
  8. האם ידעתם: יהודים יקרים! – עורו  ישנים מתרדמתכם עורו! – רוצה להציל נפשך      ולמנוע מלחמת עולם שלישית ופצצות אטום? – אפודת המגן של עם ישראל, היא רק בכח      הרוחני העצום שלה,  כח החומר, הוא אפסי      לעומת כח האינסופי של הרוח! – פצצת אטום היא נשק של מקלות ואבנים מול הזוהר הקדוש      – האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה? – עד כמה       אפשר להתחנן, כדי שיהודי ילמד זוהר הקדוש?
  9. האם ידעתם: שהמקובל האלוקי בעל הסולם הכין  תרופה למכה, אולם רבני ישראל  באירופה לא הבינו זאת!!! – רבינו הקדוש בעל הסולם, ראה ברוח קדשו כ- 20 שנה  קודם השואה את גזירת ההשמדה  ומסר נפשו, צעק והתחנן בפני גדולי ישראל באירופה      שיורו לתלמידהם ללמוד הזוהר הקדוש, אולם נדחו תחנוניו – בשנים תרע"ז – תרע"ט      , לאחר מלחמת העולם הראשונה, רץ הגה"ק רבינו יהודה לייב אשלג זצוקלה"ה      בעל "הסולם" זי"ע ופנה לגדולי ישראל באירופה והתחנן בפניהם שיורו      לתלמידיהם וחסידיהם ללמוד הזוה"ק והוכיח הנכתב בספה"ק על החיוב בלימוד      הזוה"ק, אך לצערנו דחו תחנוניו בתירוצים למיניהן.. בשנת תרע"ט  צעק הגאון הק' הנ"ל שנגזרה הגזירה      בשמים!!! והזהיר רבינו      מ"העננים השחורים" שעולים על אירופה ואמר שנותנים לנו 20 שנה לברוח      לארץ ישראל ששם לא יהיה חורבן!!! כששמעו זאת החלו לכנות את הגאון הק' הנ"ל  "ציוני" ולא התייחסו כ"כ לדבריו.      – הכתובת      היתה כתובה על הקיר! – ועכשיו שוב כתובה – כמה  עוד אפשר להתנהג כבת יענה? – עורו ישנים      מתרדמתכם עורו!
  10. האם ידעתם: למה  30.000 צעקו בכותל המערבי, שמע ישראל ה'      מלך וכו' צועקים ה' הוא האלוקים – וכלום!!!! – למה? – 1000 אנשים לובשים שק ואפר בכותל      המערבי וצועקים כנ"ל – וכלום!!! – הגזירות אחרי זה,  התבטאו ב- 3750      אלמנות ויתומים בחצי שנה. – אנשים צעירים בחורים וילדים נאספו      רח"ל, – למה? למה? למה?  – הרשב"י      כתב התשובה לפני 2000 שנה, בגלל שלא לומדים, הזוהר הק' בכל יום!!!

 

אבן הפינה הופכת

לאלפי בנינים זוהרים

הזמן קצר, ובידינו הדבר! לנצל עוד ועוד, זוהר הקדוש ללמד וללמוד.

מצויים אנו עתה בעידן של פעמי משיח, בדור הגאולה, ואין לנו זמן

לעסוק בחיצוניות בלבד.

פסק האדמו"ר מהאלמין שליט"א

כל עלון שאין בו פינה לדברי זוהר

מקומו בגניזה!

כיון שגוזל מזמן הציבור

לעסוק בדברי הזוהר הקדוש

אנא, התעוררו התעוררו כי בא 'אורך'!

מעניקים לכם את היהלום שבכתר – הזוהר הקדוש! אל תשליכו את היהלום

האמיתי – כאבני חצץ.

הכירו בערך העצום של כל רגע למוד זוהר ובשמים מצפה לכם מגדל אור

שכולו טוב.

ידוע שהתלמוד והגמרא הם מעטה חיצוני לתורת הסוד והאמת  שהיא פנימיות התורה מה תהא

עליה? פנימיות התורה וסודותיה?

אור הזוהר 187 אבן פינה אב תשע"ג

 

העיסוק בחיצוניות בלבד, הוא כאחד הנוטל כוס מים ובמקום לשתות את המים,

מתעסק עם הכוס בלבד, הכוס מחזיקה את המים אך אין היא העיקר.

בדורינו, דור המבול והבלבול כשחושך על פני תהום.

סכנות ברוחניות ובגשמיות אורבות בכל פינה, ומי  יודע מה ילד יום? נלמד

זוהר ונחיש ורוח אלוקים מרחפת על פני המים

רשב"י שלח לנו את "תיבת הנח" הזוהר הקדוש להציל אותנו, להטביענו במים  מהמים הזידונים

לרומם ולרומם את נשמתינו, להעלותינו מעל כל החפצים הגשמיות

. – כי רק בזכות הזוהר, נצא מן הגלות

ברחמים!

כהבטחת הרעיא מהימנא "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי".

ובכך שנכניס פינה לזוהר הקדוש בעלוננו,

ונחדיר פינה של זוהר הקדוש בלבנו,

נזכה לאלפי בנינים זוהרים ויהא שבעתיים כאור החמה מאירים.

הזמן קצר! ובידינו הדבר! ללמוד וללמד, להפיץ זוהר ולעודד

 

 

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*