כל הזהיר שלא ללבוש שעטנז,(בגד העשוי מצמר ופשתן) יזכה ללבוש בגדי ישע ומעיל צדקה, (חכמת אדם כלל ק"ו)
"הזהיר מכלאים יאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא ולא יבוא עוד בגלגול וינוח בשלום על משכבו באור החיים ויוליד בנים צדיקים חיים וקיימים, ויזכה גם בעולם הזה לכל טוב" (פירוש "פני זקן" למסכת כלאים פרק ט' משנה ט').
"זוכה לאור החיים אור זרוע לצדיק וביתו מלא ברכות ה' מחסדים טובים וכל טוב עולם חסד יבנה. (אדמו"ר מקאמארנא זצ"ל מוסיף בפירוש על התורה (ויקרא כ"ב)
שעטנז
דף א' PAGE 1
* * *
כל ישראל ערבים זה לזה
כל הזהיר שלא ללבוש שעטנז, יזכה ללבוש בגדי ישע ומעיל צדקה, (חכמת אדם כלל ק"ו)
"הזהיר מכלאים יאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא ולא יבוא עוד בגלגול וינוח בשלום על משכבו באור החיים ויוליד בנים צדיקים חיים וקיימים, ויזכה גם בעולם הזה לכל טוב" (פירוש "פני זקן" למסכת כלאים פרק ט' משנה ט').
"זוכה לאור החיים אור זרוע לצדיק וביתו מלא ברכות ה' מחסדים טובים וכל טוב עולם חסד יבנה. (אדמו"ר מקאמארנא זצ"ל מוסיף בפירוש על התורה (ויקרא כ"ב)
זוהר הקדוש פרשת קדושים בירך הנזהרים משעטנז בדיבור המתחיל ומאן
ומאן דפריש לין בההוא גונא כמה דאמרו דלא אשתכח שוע טווי ונוז כחדא, האי ברנש אסגי שלמא עליה ועל כל עלמא.
כל ישראל ערבים זה לזה
זוהר הקדוש פרשת קדושים
וְעַל דָּא וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעֲטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ סְתָם, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ רוּחָא אָחֳרָא לְשַׁלְּטָאָה בָּךְ
זוהר הקדוש פרשת קדושים דף פ"ו ע"א וע"ב
וְעַל דָּא וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעֲטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ סְתָם, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ רוּחָא אָחֳרָא לְשַׁלְּטָאָה בָּךְ. וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא דְּכַשְׁרָא כְּמָה דְּיָאוּת, וּבְהַהוּא עוֹבָדָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ רוּחַ קַדִישָׁא, רוּחַ עִלָּאָה, לְאִתְקַדְּשָׁא בֵּיהּ, אָתָא לְאִתְקַדְּשָׁא מְקַדְּשִׁין לֵיהּ, דִּכְתִיב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ'.
וְעַל כֵּן, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ. לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ סְתָם, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ רוּחַ אַחֶרֶת לִשְׁלֹט בְּךְ. וְצָרִיךְ לוֹ לָאָדָם לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וּבְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ קְדוֹשָׁה, רוּחַ עֶלְיוֹנָה, לְהִתְקַדֵּשׁ בּוֹ. בָּא לְהִתְקַדֵּשׁ – מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'.
כִּלְאַיִם, מַהוּ כִּלְאַיִם. כְּמָאן דְּיָהִיב אָחֳרָא בְּבֵי מַטְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ירמיה לז) אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, בְּגִין דְּלָא לְמֶעְבַּד מִידִי. כִּלְאַיִם: מְנִיעוּתָא, דְּמָנַע לְכָל אִינּוּן חֵילִין מֵעֲבִידָתָא דִּלְהוֹן. כִּלְאַיִם: עִרְבּוּבְיָיא, דְּעָבִיד עִרְבּוּבְיָא בְּחֵילָא דִּלְעֵילָּא, וְאַכְחִישׁ פּוּמְבִּי דְּמַלְכָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, (ובגין כך) וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.
כִּלְאַיִם, מַהוּ כִּלְאַיִם? כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לז) אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, כְּדֵי לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר. כִּלְאַיִם – מְנִיעָה, שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת כָּל אוֹתָם הַכֹּחוֹת מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם. כִּלְאַיִם – עִרְבּוּבְיָה, שֶׁעוֹשֶׂה עִרְבּוּבְיָה בַּכֹּחַ שֶׁלְּמַעְלָה וּמַכְחִישׁ אֶת פִּרְסוּם הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ.
וְעַל דָּא וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעֲטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ סְתָם, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ רוּחָא אָחֳרָא לְשַׁלְּטָאָה בָּךְ. וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא דְּכַשְׁרָא כְּמָה דְּיָאוּת, וּבְהַהוּא עוֹבָדָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ רוּחַ קַדִישָׁא, רוּחַ עִלָּאָה, לְאִתְקַדְּשָׁא בֵּיהּ, אָתָא לְאִתְקַדְּשָׁא מְקַדְּשִׁין לֵיהּ, דִּכְתִיב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ'.
וְעַל כֵּן, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ. לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ סְתָם, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ רוּחַ אַחֶרֶת לִשְׁלֹט בְּךְ. וְצָרִיךְ לוֹ לָאָדָם לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וּבְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ קְדוֹשָׁה, רוּחַ עֶלְיוֹנָה, לְהִתְקַדֵּשׁ בּוֹ. בָּא לְהִתְקַדֵּשׁ – מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'.
פלא יועץ אות ל' לבישה
ויש עוד מין קנאה אחרת שהיא טובה עד מאד, לקנאת קנאת ה' צבאות, לשבר מלתעות רשע ולהקים דגל התורה. וידוע מעלת פנחס, קנאי בן קנאי, בקנאו קנאת ה' צבאות, ויקרא לו השם שלום. ובזה נשתבחו שבט לוי: האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו (דברים לג ט). וכבר אמרו בש"ס (ברכות כ, א): מאי שנא ראשונים דמתרחש להו נסא, ומאי שנא אחרונים דלא מתרחש להו נסא, אי משום תנויי וכו'. ותרצו, קמאי מסרו נפשיהו על קדוש השם, כי הא דרבי אדא חזיה לההיא אתתא דלבישא שעטנז, קם קרעה מנה וכו'. ואם גדלה מעלת המוסר עצמו למיתה כדי שלא לעבר על אותן עברות שאמרו, יהרג ואל יעבר, יותר ויותר גדלה מעלת המוסר נפשו לקנא קנאת ה' צבאות ולשבר מלתעות רשע ולהציל עשוק, ולמחות ביד עוברי עברות בכל תקף וכדומה. ולפי גדל ערכה וחשיבותה, כך קשה מציאותה, כי הן בעון גברה החנפה ונתמעטה אהבת הבורא יתברך, כי זה תלוי לפי רב האהבה. הא למה הדבר דומה, למי שרואה באחד שמכה את אביו ואת אמו מכת אכזרי ומחרפם ומגדפם, שלא יוכל להתאפק מלמסר נפשו עליהם להצילם, וכאיש מלחמות יעיר מלחמה לא ישוב מפני כל, על אחת כמה וכמה לכבוד אבינו שבשמים. כי כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. ובודאי שהמקנא לכבוד המקום ועושה כל אשר בכחו לעשות, לא תאנה אליו רעה ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב, כי השם עזרם ומגנם:
פלא יועץ אות ק' קנאה
טהר ידים יוסיף אמץ להזהר ולהשמר מאסור שעטנז, ויחקר בשבע חקירות ודרישות על ענין חוטי התפירה, כי רבה המכשלה בין החיטים שתופרין בגד בחוטי פשתן, ויש חוטים שמחזיקין אותם לקנבוס, וגם הם פשתן גמור, ואין לסמך אחזקה, רק יבדק ויחקר עד מקום שידו מגעת, עד שיתברר לו ברור גמור שהוא כשר. וירא שמים יצא ידי כלם, ולא יתפר בגדיו אלא בחוטי משי. ומה טוב ומה נעים מנהג חסידי אשכנז, שאין לובשין בגדי צמר כלל, דשכיח טובא שאמן העושה הבגדים לפעמים נקרע לו באמצע הבגד ותופרו בחוט פשתן, והוא דבר הנראה לעינים כשנופל הצבע מן הבגד. ולפי חמר שבו צריך זהירות וזריזות יתרה. צא ולמד מנוטריקון שבו שטן עז, ועל זה כבר אמרו הלובש שעטנז אפלו שעה אחת, אין תפלתו נשמעת, חס ושלום. מה אנו ומה חיינו, לכן כל אדם יזהר בלבושו לכבוד צור קדושו:
מנורת המאור – החלק השביעי בכבוד שבת – פרק שלישי [קנז]
וְחַיָּב כָּל אָדָם לְהַדְלִיק נֵר בְּבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (כה, ב): אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא, אָמַר רַב: הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת – (*) חוֹבָה, (*) רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית – רְשׁוּת: וַאֲנִי אוֹמֵר: מִצְוָה. מַאי מִצְוָה? דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי: עֶרֶב שַׁבָת מְבִיאִין לוֹ עֲרֵבָה מְלֵאָה מַיִם חַמִּין וְרוֹחֵץ בּוֹ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב (*) בִּסְדִינִין הַמְצֻיָּצִין וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת; וְהָיוּ תַלְמִידָיו (*) מְחַפִּין מִמֶּנּוּ כַּנְפֵי כְסוּתָן. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, לֹא כָךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: סָדִין בְּצִיצִית, (*) בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין (*) וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל, (*) וְאִינְהוּ סָבוּר, מִשּׁוּם כְּסוּת לַיְלָה.
נפש יהודה חובה. כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא מקום אור כעין יומא בפ"ח דיומא: רחיצת ידים ורגלים בערב שבת. לכבוד שבת: בסדינין המצוייצין. סדינין של פשתן ובהן ציצית של תכלת כלאים אלא שמותר מן התורה דדרשינן סמוכין לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך: מחפין ממנו כנפי כסותן. שהיו להם סדינין שאינן מצוייצין: בית שמאי פוטרין. ואע"ג דציצית חובה בכל טליתות שיש לו לאדם ואפילו מונחים בקופסא הני דפשתן פטורין משום דכלאים לא שרא רחמנא דלא דריש סמוכין: ובית הלל מחייבין. דדרשי סמוכין: ואינהו סבור. שהיו אוסרין סברי נהי דהלכה כב"ה וחייבין מדאורייתא מיהא גזרו בהו משום כסות לילה שמא יהא לו כסות שמיוחד ללילות ויטיל בו ציצית ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה דכסות לילה לא מחייב בציצית דכתיב וראיתם אותו וביבמות פרכינן וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה לפטור את החייב ומשני שב ואל תעשה שאני:
|