הדף היומי פירוש אילנא דחיי על הקדמת המהרח"ו לכתבי האריז"ל
כתבי האריז"ל עם פירוש 'אילנא דחיי' על הקדמת המהרח"ו מאת מחבר הפירוש עצמו ההגה"צ המקובל שבתי גן שליט"א
הדף היומי: פירוש 'אילנא דחיי' על הקדמת המהרח"ו לכתבי האריז"ל מהרב שבתי גן # 1 מפעל הזוהר העולמי
כאן יבואו בעזרת השם 354 שיעורים דף היומי על הקדמת המהרח"ו זיע"א, שהם בלי גוזמא אנציקלופדיה שלימה על תורת הקבלה וחיוב לימודה – אוצר גדול כזה לא ראו בדפוס עד היום הזה.
כאן מתגלה הפרצוף האמיתי של רבני ואדמורי וראשי ישיבות של הערב רב,
מי הם?
מה מעשיהם?
מה גורמים לעולם?
על כל שהם אשמים? [ולא חברי הכנסת אשמים]
על כל האסונות שקורים מידי יום ביומו הם הרוצחים האמיתיים [והם אומרים הספרים וצועקים שבעון זה וזה בא האסון וכולם צריכים לעשות תשובה – ורק התורה שלומדים מציל את העולם – ולא יודעים שהם לבד הרוצחי הנשמה הקדושה הזו שהלכה מן העולם – ורק הם אשמים – כן כך פוסק הרשב"י ורבי חיים וויטאל זיע"א – חותמו של הקב"ה אמת משה אמת ותורתו אמת – ואם לומדים תורה לשמה עם הזוהר הקדוש זה תורת אמת ואם לא זה תורת שקר – ומקבלים עונש על זה ויותר טוב שלא נבראו בעולם – וזה לא כתוב לא על הערבים ולא על הישמאלים ולא על חברי הכנסת רק על התלמידי חכמים שלא רוצים ללמוד זוהר הקדוש]
כאן יתגלה כל האמת על הערב רב
http://www.youtube.com/watch?v=Hv-tvEt-pUU
הדף היומי פי' אילנא דחיי על הקדמת המהרחו לכתבי האריזל הרב שבתי גן מפעל הזו
- 5 סרטונים
1
נצפה
מאת Ethan Cohen 13 צפיות
2
נצפה
מאת Ethan Cohen 12 צפיות
3
נצפה
מאת Ethan Cohen 9 צפיות
4
נצפה
מאת Ethan Cohen 12 צפיות
5
נצפה
מאת Ethan Cohen 13 צפיות
הדף היומי פירוש 'אילנא דחיי' על הקדמת המהרח"ו לכתבי האריז"ל מהרב שבתי גן מפעל הזוהר
- 4 סרטונים
- שעה אחת
1
הדף היומי פירוש 'אילנא דחיי' על הקדמת המהרחו לכתבי האריזל מהרב שבתי גן # 4 מפעל הזוהר העולמי
מאת Ethan Cohen אין צפיות
2
הדף היומי פירוש 'אילנא דחיי' על הקדמת המהרחו לכתבי האריזל מהרב שבתי גן # 3 מפעל הזוהר העולמי
מאת Ethan Cohen אין צפיות
3
נצפה
הדף היומי פירוש 'אילנא דחיי' על הקדמת המהרחו לכתבי האריזל מהרב שבתי גן # 2 מפעל הזוהר העולמי
מאת Ethan Cohen 4 צפיות
4
נצפה
הדף היומי פירוש 'אילנא דחיי' על הקדמת המהרחו לכתבי האריזל מהרב שבתי גן # 1 מפעל הזוהר העולמי
מאת Ethan Cohen 36 צפיות
בס"ד
לכבוד הגאון הצדיק המקובל הרב שבתי גן שליט"א
אחדשה"ט שמעתי וראית השיעורים הקדושים שלכם ובפרט הספר הקדוש אילנא בחיי ביאור על הקדמת המהרח"ו זיע"א.
באתי בזה לבקש מכבודו, אם יהיה גמור הספר אקנה בע"ה כמה ספרים כדי לחלק להרבנים הגדולים, והנני כותב לכם מכתב שכתבתי להגאון הצדיק המפורסם המזכה הרבים הגדול רבי אמנון יצחק שליט"א שכתבתי לו ואמרתי שאם לא יענה על זה אפרסם את זה.
לכן יכול להיות שאני לא כתבתי לו כמו שצריך, אז אתם תכתבו לו, או לטלפן אליו ולומרלו מה שכתב המהרח"ו זי"ע, אני מקווה שיקבל מכבודו.
שאלת תלמיד חכם לכל גדולי ישראל שבדורנו – ואני את נפשי היצלתי!!!
ב"ה, כ"ח ניסן תשע"ג לפ"ק
לכבוד הרב הצדיק המפורסם הגאון רבי אמנון יצחק שליט"א, מזכה הרבים, אשר חולל מהפכה גדולה בעולם לקרב ישראל לאביהם שבשמים בהשיבו בנים שובבים לצור מחצבתם.
אחרי השתחואה מול הדרת גאונו וקדושו הרהבתי בנפשי עוז לבוא ולהציע מול הדרת גאונו שליט"א את אשר עם לבבי. שמו הגדול הולך מסוף העולם ועד סופו, כמוכיח בשער ומשיב בתשובה, ואף אני הקטן שמעתי והתחזקתי משיעוריו ובבחירות דהשתא אמרתי לכל השואל לבחור "פז", "כח להשפיע" בשביל כבוד הרב.
ובגלל שהנני אוהב את כבודו ממילא אני יכול להגיד תוכחה ואומר זאת בבחינת "אבא כך כתוב בתורה?" כמו שכתב בספר קב הישר פ"ה וז"ל "ואהבת לרעך כמוך", אמרו רבותינו זכרונם לברכה, זה הוא הפסוק שהוא כלל גדול שבתורה. ואין לך אהבה יותר, כשרואה האדם דבר מגונה באחיו ישראל שעושה איזה חטא ועון, שצריך להוכיחו על זה, כי נשמתן של ישראל הן קשורין ודבוקין זה בזה. אבל הכלל הוא, שצריך האדם מי שהוא יודע ההרפתקאות והסיבות והעונשים שבאים על נשמת האדם אחר יציאת הנשמה מהגוף, צריך להודיע לחבירו אולי על ידו יזכה חבירו גם כן, ויעזוב דרכו הרשעה, ושב ורפא לו, עד כאן לשונו.
מקודם ברישא דירחא באתי אליכם ודיברתי עמכם בכבוד גדול, ואמרתי לכם שגדולי ישראל (הרמח"ל הגר"א בעל הסולם זיע"א), הורו שהתרופה לעתות בצרה, הוא לימוד הזוהר הקדוש, ובקשתי ממעלת כבודכם שתאמרו לכולם ללמוד זוהר הקדוש. ואמרתי בשם מרן הגאון רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן שליט"א שאמר לי שכל אחד יכול ללמוד זוהר הקדוש ואפילו בחור בישיבה.
הנה שמעתי שכבודו דיבר בדרשה שאסור ללמוד זוהר אפילו בקריאה בעלמא עד גיל לבינה וסיום ש"ס ופוסקים. ומי שלומד זוהר הקדוש קודם לתנאים הללו משתגע רח"ל, ובזה חולק על כל ה-1300 צדיקים הכתובים בפר אור הזוהר וגם חולק על רבו מרן הרב שטיינמן שליט"א המתיר בהיתר מוחלט לכל ללמוד זוהר אף לבחור ישיבה! ועל כן מיליון ואולי שני מיליון יהודים מפחדים ללמוד ולקרוא זוהר בגללכם, וזה הטעות הכי הגדול שעשיתם, שהרשב"י חיבר את הזוהר דווקא להדור הזה, ויש לך גדולי ישראל שאומרים ומצווים ללמוד זוהר אף בימינו, ואני דן אתכם לכף זכות שלא ידעתם מכל זה, ועל כן באתי אליכם לעורר אתכם. [והבאתי לכם ספר אור הזוהר וגדולי ישראל והזוהר].
ועכשיו הנני מוכן ומזומן לקיים המצווה של ואהבת לרעך כמוך ולקיים מצוות הוכח תוכיח את עמיתך, ברמ"א יו"ד ס"ס של"ד נפסק להלכה שחייב אדם למחות בעוברי עבירה, וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות, נתפס באותו עון ע"ש. כמו שאבאר מש"ס ופוסקים להלכה. וידוע אחד ממצות תוכחה וערבות הוא, כי אם אחד מוכיח את חבירו והשני לא שומע בקולו של המוכיח לוקח ממנו כל המצוות ונותן לו את כל העבירות, [כמו שביארתי לקמן], לכן היות ויש לכם זכיות של 35 שנה של החזרת יהודים בתשובה, ואם אני מוכיח את כבודו, ואם כבודו שומע אני יקבל את הזכות של מיליוני יהודים שילמדו זוהר הקדוש, ואם כבודו לא שומע לי, לכל הפחות קיבלתי את כל המצות שלכם, ואתם לוקחים את העבירות שלי. זה באמת העסק הטוב ביותר, אבל לא בגלל זה באתי לכאן, ולא זה כוונתי!
אני באתי בתור בחור פשוט שלמדתי את הספר אור הזוהר וראיתי עוד כמה עלונים שמדברים שעל רציחת הששה מליון יהודים אשמים הרבנים שלא רצו ללמוד זוהר, ולא רצו להגיד לתלמידיהם ללמוד זוהר, ואעתיק אי"ה הכל שיהיה לכבודו ברור, וקיימתי בזה את המצוות תוכחה כהלכתה. ואני מקווה מאוד שזה יועיל, ואם ח"ו לא אני מוכן להדפיס את המכתב הזה לכל הפחות חצי מיליון עותקים, יש לי תורם על זה ב"ה.
ומה נוראים דברי המדרש רבה איכה – עה"כ ויצא מבת ציון, וזל"ק: היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה ואני עושה לכם כן, עכ"ל. ובאדר"נ (פכ"ט) וז"ל: מפני מה מתים ת"ח בלא זמנם מפני שהם בוזים בעצמם שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים, עכ"ל. ולסיום הדברים: אעתיק מ"ש הלוחם הגדול מוהר"ר חיים סופר זצ"ל בספרו הבהיר שערי חיים דף ו, ע"ב, וז"ל: אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד' על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב: צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על אשת איש, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד' בסערה: הלא הי' בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו' עכ"ל. ונוסיף על זה שעכשיו קדוש זה הרג שש מליון יהודים.
אעתיק בקיצור נמרץ מה שכתבו הספרים הק' בענין המצוות חוכחה מחאה וערבות, כדי להבין גודל האחריות מה שיכולים ליפול ח"ו ברגע אחד ברשת הס"מ, ואח"כ יהיה בכיה לדורות
[אני אמרתי פעם למשגיח שלנו, שאמר …. ואמרתי לו בשבירת לב מה נענה על זה ביום הדין הגדול והנורא, וענה לי אתה לא יודע? אני שואל אותו מה אני לא יודע??? וענה לי: כי ישנו גיהנום מיוחד לרבנים משגיחים ומוכיחים, ומי שאינו רוצה להיות בגיהנום הזה שילך להיות צנחן בצבא!!! – ולא להיות לא רב ולא משגיח ולא מעורר את הרבים ומחזיר בתשובה.
זה שהרבנים אשמים על הכל כבר כתב ה'דברי חיים' זי"ע שעל ידי מכשול שוחטים הקלים במדינות לוע"ז בגרמניה יצאו לשמד מיליאן יהודים רחמנא ליצלן, זאת אומרת שהבעיה העיקרית שלנו שיורדים מהדת והולכים לשמד זה לא אשמת הקיבוצים והכומרים המיסיאנערן של הארץ, האשמה הוא אך ורק השוחטים והמשגיחים עם הרבנים ביחד], ואיפו היו כל הרבנים שרואים בעינם איך שמשמידים מיליון יהודים ולא עשו כלום, כמו כבודו מחזיר בתשובה מיליון יהודים ואשמה על ראשו שכולם הולכים למות מפצצת אטום אם לא ילמדו זוהר הקדוש, וכן עוד מיליוני יהודים מכל העולם, והכל באשמתכם. ואם כל אחד ילמוד ספר הזוהר הקדוש יהיו מלא ביראת שמים ויראת חטא.
ושמעתי בהספד לצעיר אחד שנקטף בשנותיו הצעירות, והרב המספיד צועק ש"הצדיק אבד" למה בגלל ש'"ואין "איש" שם על לב", וקיבלתי כמו זרם במוחי אוי וויי!!! הלא הוא אומר תיבת אי"ש שהוא ראשי תיבות א'מנון י'צחק ש'ופר, ואיפה אני, איפה היראת שמים שלי שאני לא מוכיח לכל הפחות בדרך כבוד. והמספידים צועקים שצריכים לעשות תשובה בענין צניעות ועוד, וגם צועק על זה, כל הכבוד לכם, וכל האשמה הוא על הצניעות כביכול שהנשים הצדקניות לא הולכים בצניעות, והם הרבנים לבד אשמים בזה, אבל הם אינם יודעים מי באמת הרג את הנפטר הזה [הלא אנו רואים מה קרה אחר כך באושוויץ שהרגו 6 מיליון יהודים, זאת אומרת שעם ישראל הפסידו 6 מליון יהודים.
והרבי בעל הסולם אומר שכל האשמה שהרגו את השש מיליון יהודים הוא רק בשביל הרבנים שלא אמרו ללמוד זוהר.
וידוע מאמר הבעל שם טוב הק' זי"ע על פסוק בזע"ם תצעד ארץ, ראשי תיבות זע"ם הוא ז'ביחה ע'ירובין מ'קואות, והכוונה בזה, דע"י שמעוררים את העם בשחיטה ובהלכות טהרה ושבת, מסירים את חרון אף ה' מישראל ומעוררים רחמי שמים כי כשיש דין למטה אין דין למעלה כמשאחז"ל), ואפשר לרמז בזה בזע"ם ר"ת ז'והר ע'רב רב מ'קוואות, והביאור בזה: שיסוד הדת זה לימוד הזוהר כמו שכתבו 1300 רבנים צדיקים קדושם וטהורים. ע' ערב רב, שרבני הערב רב הם נגד הזוהר. ומ' זה מ'וכיח, שצריכים לצאת במלחמת חרמה נגד כל אלו שהם נגד הזוהר הקדוש.
נבאר בס"ד את מצות מחאה כהלכתה, מש"ס ופוסקים
פרק א: חז"ל הפליגו מאוד בעונש מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, עד כדי כך שהוא כאילו הוא עצמו חטא באותו עון, ונתפס ונענש על העון של הזולת באם לא מיחה בו.
דרגות המחאה תלויות לפי גודל כח ההשפעה שיש ביד המוחה, וכל שסמכותו יותר גדולה ודבריו נשמעין יותר כן הוא גודל חלקו בעוונות הזולת, ותולין בו כאילו עשאם ונתפס ונענש על יותר אנשים החוטאים. כלומר מי שיש בידו רק למחות באנשי ביתו זוקפין עליו רק עוונות אנשי ביתו, מי שיש בידו למחות באנשי חצירו זוקפין עליו עוונות של יותר אנשים דהיינו גם של אנשי חצירו, ומי שיש סיפק בידו למחות על אנשי שכונתו נתפס גם על אנשי שכונתו, וכן הלאה, עד שמי שבידו למחות על כל העולם נתפס על עוונות של כל אנשי העולם.
על כל פנים כל אחד ואחד מישראל נצטווה בחיוב המחאה למחות כשרואה או יודע שהזולת עובר עבירה, ואין להפטר ממנה עד שיצא ידי חובת מחאה, ואין מי שיכול לומר שמילא חובתו לקיים מצות מחאה כדין.
כמו כן מי שיש בידו יותר אפשרות, דהיינו שה' חננו בממון בעשירות, ועל ידי כך בכוחו להגיע במחאה גם לאנשים מרחוק, גם נקרא מי שיש סיפק בידו למחות, וחיובו יותר משאר בני אדם שאין ביכלתם מסיבה שאין יכולים להוציא ממון על זה כי אין להם.
פרק ב: בו יבואר מחז"ל על גודל מצות המחאה על כל אחד ואחד מישראל והחומר שבדבר, התועלת הרבה להנזהר למחות ביד עוברי עבירה בזה ובבא. לקטנו מש"ס בבלי ירושלמי מדרשים זוה"ק ספרי הראשונים וגדולי אחרונים
א: מי שבידו למחות ואינו מוחה העבירה נקראת על שמו – ונענש עליה כאילו עשאה בעצמו
פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת [בשבת] ברצועה בין קרניה שלא ברצון חכמים. וחדא פרה הויא ליה? והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא? תנא לא שלו היתה, אלא של שכינתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. (שבת נד).
תני ר' יודא בר פזי דברדלייה אמרו לו או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה, א"ר יוסי ב' ר' בון שהיה מתריס כנגדן א"ר חנינא פ"א יצאה והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הוית ומנין שאשתו קרוי עגלה, [שופטים י"ד] לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. (ירושלמי שם). —- דחוטריה. שם מקום: אשתו הוית.הפרה הזאת היתה של אשתו: ומנין כו'. פי' א"כ דשל אשתו היתה למה קאמר פרתו של ר' אלעזר ב"ע לכך משני כיון שגם אשתו נקראת עגלתו כ"ש שפרת אשתו נקראת פרתו, (שם).
ובירושלמי שם וז"ל: תמן אמרין שכינתו היתה, ויש אדם נענש על שכינתו, .ש [ופי' בקרבן העדה, ופריך וכי יש אדם שהוא נענש על עונות שכנתו דכיון דקרו לה על שמו משמע שהעון תלוי בראשו]. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלוי' בו, עכ"ל. ופירש בקרבן העדה, כאלו הוא עשה העון בעצמו לכך נקראת על שמו. עכ"ל].
ב: העונש שמקבלים על עבירות הזולת באם אין מוחים בהם, תלוי לפי גודל ההשפעה והאפשרות למחות
"רב ור' חנינא ר' יוחנן ורב חביבא מהני בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן כל שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם נתפס על כל העולם כולו". (שבת נד:). האי זוגא. ארבעתן יחד: חלופי ר' יוחנן. יש שמחלפין ר"י ומעיילי רבי יונתן: נתפס. נענש על עבירות שבידן: בכל העולם. אכל ישראל כגון במלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו:
ג: ראשי הגולה שהשפעתם מגיעים לכל העולם נתפסים על כל העולם מפני גודל כח השפעתם במחאה
"אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא. א"ר חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, אלא אימא על זקנים [פי' סנהדרין] שלא מיחו בשרים", (שבת נד:).
ד: מפני מה נענשו? – שהיה בידם למחות ולא מיחו.
א"ל ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להנהו דבי ריש גלותא א"ל לא מקבלי מינאי, א"ל אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר, דא"ר אחא בר חנינא מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה חוץ מדבר זה דכתיב "ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר וגו' והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות" וגו' א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו א"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו, א"ל גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם א"ל רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו, וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תנא רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף עד תי"ו, ומיד והנה ששה אנשים וגו'. חוץ מדבר זה. שנאמר במקרא זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו:
האנשים הנאנחים והנאנקים. אלו צדיקים: היינו דכתיב. מעיקרא ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו. ולבסוף וממקדשי תחלו: ממקודשי. שהודה לקטרוג מדת הדין וחזר בו מן הטוב. (שבת נד:).
ה: מתוך שהיה לו לפנחס למחות ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא
פנחס לא חטא, שנאמר ואחיה בן אחיטוב וכו', אפשר חטא בא על ידו והכתוב מייחסו, והלא כבר נאמר "יכרת ד"' וכו', אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים, ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה, אלא ש"מ פנחס לא חטא וכו', והכתיב בני בליעל, מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא עכ"ל. (שבת נה:).
ו: מי שיש בידו למחות ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא ועונשו קשה מאוד
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר "ולא היה לבבו שלם עם ד' אלקיו כלבב דוד אביו", כלבב אביו דוד הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא, והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני ה'? אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא, אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה', וכתב רש"י וז"ל שמש, לחטוב עצים ולשאוב מים בשכר לע"א, ואל יכתב בו דבר זה, ללמדך שקשה התוכחה במי שבידו למחות עכ"ל. (שבת נו:).
ז. עונש על שאין מוחין שנכסו בעלי בתים נמסרין למלכות
ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות על משהי שטרות פרועים. ועל מלוי בריבית. ועל שהיה ספק בידם למחות ולא מיחו.
ועל שפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים עכ"ל. (סוכה כט.)
ח. העונש החמור שנענשים למי שיש בידו למחות ואינו מוחה
אמר ר"י אמר רב מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, ודרשו מקרא דכתיב "ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו", והכי קאמר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו מ"ט לא מחית, כנפול לפני בני עולה נפלת, וכתב רש"י שם וז"ל: ידיך לא אסורות, אדם חשוב היית לשאול, והיה לך למחות, ולפי שלא מחית, כנפול לפני בני עולה נפלת עכ"ל. (סנהדרין כ.).
ח* וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה, התם שהיה בידם למחות ולא מיחו (סנהדרין כז:).
ט. אפילו על צדקיהו נאמר ויעש הרע בעיני ה', מפני שהיה בידו למחות ולא מיחה. בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתהו ובהו בשביל דורו של צדקיהו, נסתכל בצדקיהו ונתקררה דעתו, בצדקיהו נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה', שהיה בידו למחות ולא מיחה עכ"ל. (סנהדרין קג.)
י. על זה נענשו אנשי פילגש בגבעה, אמר להן הקדוש ברוך הוא בכבודי לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם
בסנהדרין (דף ק"ג ע"ב) תניא ר' נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להן הקב"ה הניחו לו שפיתו מצויה לעוברי דרכים, ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה, אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם עכ"ל.
י* בשבועות (דף ל"ט ע"א) וז"ל: ונקה לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב "וכשלו איש באחיו" איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, התם שיש בידם למחות ולא מיחו עכ"ל הגמ'.
יא. צדיק גמור שאינו מוחה הרי צדיק שאינו גמור ונענש בעון זה. בגמ' ע"ז (דף ד' ע"א) אמר ר' אבא בר כהנא מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע. בצדיק שאינו גמור אבל צדיק גמור לא, והכתיב וממקדשי תחלו, ותני ר' יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה מאלף ועד תיו, התם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוי להו כצדיקים שאינם גמורים עכ"ל.
יב. המונע עצמו מלמחות יקבל העונש. על ידי מניעת מחאה לומדים הכשרים לעשות כמעשה הרשעים (ונעשה כעין מנהג ישראל תורה) נמצא שענש עוברי עברות המחריבין על חשבון הרבנים שמונעין המחאה (רש"י סוטה מא:)
יג. ראה מש"כ החינוך בענין חיוב המחאה. מי שבידו למחות ולא מיחה נתפס על חטאו, וזה דבר ברור מדברי רבותינו גם מן הכתוב וכו' והעובר עליה ולא הוכיח בטל עשה, ועוד שהוא מכת הרשעים שעושין כן. (חנוך מצוה רלט, ועין עוד בשל"ה תחלת ספרו)
יד. הלכה פסוקה ברמב"ם. וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם. (רמב"ם פרק ו' מהלכות דעות הלכה ז).
טו. וכן פסק הרמ"א: חייב אדם למחות בעוברי עברה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון.
(רמ"א ביורה דעה סימן שלד סעיף מח)
טז
היכא דלא ברי הזיק בוודאות – חייבין למחות
במה שכתב הרמ"א ביורה דעה (של"ד בסופו) ובחשן המשפט (סימן יב) מתשובת מהר"י וייל (סימן קנ"ז) דנהגו עכשיו שלא למחות בעוברי עברה משום שיש סכנה בדבר, כתב הפתחי תשובה שם, בשם הבכור שור, מזה דשו רבים וכהתירא דמי להם לחנף לאשר לו שם ויד קצת אצל שום שררה או שאר תקיפות אף על גב דלא ברי הזקא, על כן תפוג תורה. ולעניות דעתי טעות גמור הוא זה ודברי מהר"י ויל לא נאמרו אלא בברי הזקא דאי לא תימא הכי בטלת לא תגורו מעיקרא דודאי לא נאמר לא תגורו כי אם בדאיכא מקום לירא כמו שכתוב בנדה (דף סא), וכעין זה בשו"ת הרשב"א (הובא בביתיוסף חשן המשפט יב), וכו', ושופט הממונה על ישראל לרדות העוברים ומקיים לא תגורו יזכה למחיצת פינחס המקנא, ורעה אליו לא תאונה, עד כאן לשון פתחי תשובה בשם בכור שור.
יז
מי שאינו מוחה – עובר על ג' לאוין
מי שרואה עוברי עבירה ואינו מוחה עובר בשלשה לאוין. (זהר הקדוש, חלק א, דף רלט:).
יז* צדיק אינו נותן שינה לעיניו. הצדיק אינו נותן שינה לעיניו ביום ובלילה עד שמוכיח הרשעים ומביאם שישובו בתשובה.
(זהר הקדוש, חלק א, דף כ').
יז** ענשים ופגעים קשים ומרים למי שאינו מוחה מי שבידו להוכיח ואינו מוכיח נלקה בצרעת. (זהר הקדוש, חלק ג, דף מו:).
יח. נח היה מוחה בדור המבול לכך נקרא איש צדיק. בבראשית רבה (פרשה ל' פסוק ז' וז"ל: איש כל מקום שנאמר איש צדיק, מומחה, שכל ק"כ שנה הי' נוטע ארזי' וקצצן אמרו למה כדין, אמר להון כן אמר מארי דעלמא דהוא מייתא מבולא על עלמא א"ל אין איתא מבולא, לא אתא אלא על ביתי' דההוא גברא, הה"ד לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, אמר ר' אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה בוז, שהיו מבזין עליו, והיו קוראין ליה ביזיא סבא עכ"ל הרי שרבותינו אמרו שהי' מוחים בדורם.
יט. הקב"ה העמיד את שם ועבר שיהיו מוחין ומתרין בדורם. ברבה פרשת וירא (סי' נ"ב) על הפסוק "ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי" וז"ל: א"ר חנין הלואי נדרוש הדין קריא בתלת אפין וניפוק ידוי בשעה שבקשו או"ה לזדווג לי עד שאני בבית אבי נתקיים עלי הקב"ה ובשעה שבקשו אוה"ע להתעות אותי נגלה עלי הקב"ה ואמר לי לך לך ובשעה שבקשו אוה"ע לתעות מדרכיו של הקב"ה העמיד להם שני גדולי' משל בית אבא שם ועבר והיו מתרין בהן עכ"ל. ובילקוט עה"פ הנ"ל (סי' צ"א) כתב וז"ל: ובשעה שבקשו אוה"ע להתעות אותי מדרכיו של הקב"ה העמיד להן הקב"ה שני גדולי' משל בית אבא כגון שם ועבר והי' מתרין בהם עכ"ל
כ. מי שהיה בידו למחות ולא מיחה הגם שלמד ולומד ושמר ועשה הרי זה בכלל ארור ונקרא רשע. למד אדם ולימד, ושמר ועשה, והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה הרי זה בכלל ארור אשר לא יקים וגו' – לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא למד לאחרים ולא היה סיפק בידו למחות ומיחה הרי זה בכלל ברוך. (ויקרא רבה כה).
כ* תלמידי חכמים מתים בקצירת ימים על שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים. (אבות דרבי נתן פרק כט).
כא. אם אין מוחין מיד כשרואין שעוברים עבירה בסתר מתדרדרין והולכין עד שעושים העבירה בבית קדשי הקדשים. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח הוי מגיעי בית בבית עד אפס מקום מי גרם למקום ליחרב על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"ז, בתחלה הי' עובדין במטמוניות הה"ד "ויאמר אלי הראית בן אדם" וגומר וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין אחר הדלת שנאמר "אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך" וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין על הגגות שנאמר "ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים" וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין בגנות שנאמר זובחים בגנות וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי ההרים שנאמר "על ראשי ההרים יזבחו" וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושי' בשדות, דכתיב גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי הדרכים, שנאמר "אל כל ראש דרך בנית רמתך" וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בעיירות שנאמר "כי מספר עריך היו אלקיך יהודה" וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין בחוצות שנאמר "ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת" עד אימתי עד שהכניסוה לבית קדשי קדשים שנאמר "סמל הקנאה הזה בביאה" מהו בביאה אמר רב אחא הא בייא בייא תותבא מפני מארי ביתא עכ"ל. (רבה איכה בפתיחה סי' כ"ב)
כב. אפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור וכו' על שלא מיחו ברשעים. וממקדשי תחלו, ומאי ממקדשי תחלו, תני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקבלו ושקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו, הא למדת שאפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור, וכן הוא אומר והכרתי ממך צדיק ורשע, צדיק על שלא מיחה ברשע עכ"ל. (תנחומא משפטים)
כג. אחר מתן תורה מי שיש בידו למחות ולא מיחה נענש. בתנחומא פ' ראה וז"ל: ראה אנכי נותן לפניכם זש"ה "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", אמר ר' אבין בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני נתן להם הקב"ה את התורה, באותו שעה, כל מי שחטא הקב"ה פורע ממנו, לשעבר כל מי שחוטא הי' הדור משלם חטאו. דור המבול אמרו רבותינו ז"ל הרבה כשרים היו בהן כגון נח, ונמחו עם הדור, בדור הפלגה הי' חוטאין, אפי' התינוקת משתלמים, כשעמדו ישראל בסיני ונתן להם הקב"ה את המצות אמר לשעבר הי' הדורות לוקין על עון של אחד מהן, מכאן ואילך אין הדור לוקה על אחד, הוי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב עכ"ל. הכוונה גם מי שלא הי' בידו למחות נלקה בעון חבירו. ומסיני מי שאין בידו למחות לא נענש (וע' סוטה מ"ז). (שערי חיים)
כד. הרבה כשרים היו בדור המבול ונמחו – מפני שלא מיחו. מה שכתוב בתנחומא ראה, דהרבה כשרים היו בדור כמו נח ונמחו עם הדור, הטעם שנמחו אותם הכשרים משום שלא מחו, מה שאין כן נח שמחה בהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בבראשית רבה על הכתוב שנאו בשער מוכיח. (החיד"א בחומת אנך פרשת נח).
כה. כשצריך למחות כשיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. יען שאהרן לא מיחה במשה (במי המריבה) כי נהג בו כבוד כתלמיד לרב, ואין חולקין כבוד לרב במקום שיש חילול השם, ולא שלא מיחה נלקה כיוצא בו. (מדרש תנחומא, חקת)
כו. צדיקים ומנהיגים שבדור צריכין למחות ולהתבזות ולסבול הכאות מישראל בתנחומא פ' תזריע כתב וז"ל: אמר לו הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה וימותו מיד ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה נכנסו קטיגורי' לפני הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו א"ל הקב"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לו הי' בידם למחות ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא היו מקבלין מהם, אמרה לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי וידוע, לפניהם מי גלוי, לפיכך הי' להם למחות ולהתבזות עבור קדושת שמך ולקבל על עצמם ולסבול הכאות מישראל כמו שהיו הנביאים סובלין מישראל שהרי ירמי' סבל כמה צרות מישראל וישעי' כמו כן דכתיב (ישעיה נ') "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים" ושאר הנביאים, מיד חזר הקב"ה ואמר למלאכי חבלה זקן ובחור ונשים וטף תהרגו למשחית עכ"ל. בילקוט יחזקאל מוסיף על זה: קפצה קטיגורי' לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע מפני מה אתם חס עליהם, איזה מהם נפצע מוחו עליך, איזה מהם נתן נפשו על קדושת שמך, באותו שעה אמר הקב"ה יפה למדה קטיגוריא הה"ד "וממקדשי תחלו" עכ"ל. (ילקוט יחזקאל קפיטל ט' סימן שמ"ט)
כו* הצדיק שנתפס בעון הדור הנגעים באים על פניו. מובא בזוהר הקדוש: מי שהקב"ה מיסרהו בנגעים שתחת בגדיו – הם יסורים של אהבה, אך אם הם בפניו – לא של אהבה הם, זולת אם נתפס בעון הדור, שהיה בידו למחות ולא מיחה, אז אף אם הוא צדיק גמור מייסרו הקב"ה בעוון הדור, שהנגעים באים על פניו.
כז. קח את כל ראשי העם והוקע אותם, בראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם. (תנחומא בלק יט)
כח. אם תלמיד מוחה ורבו אינו מוחה – לעתיד התלמיד גבוה מרבו. דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי שראה עולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה, פירש רבנו חננאל דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידו משום דמיחה ברבו שמואל בפרק במה בהמה (שבת דף נה.) גבי ההיא אתתא דאתיא קמיה דשמואל ולא אשגח בה, אמר לה רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו', עד כאן לשונו, והוא איום ונורא. (תוס' בבא בתרא דף י: ד"ה עליונים) ראה עד היכן הדברים מגיעים ששמואל שהיה גדול הדור הוצרך לסבול עלבון בעולם הבא שישב לפני תלמידו רב יהודה כתלמיד לפני רבו רק משום עובדא יחידית זו שמיחה רב יהודה בשמואל רבו.
כט. כל שבידו למחות ואינו מוחה – כל הדמים שנשפכין על ידו הם. ומי הרג אותם? פנחס, שהיה ספק בידו למחות ולא מיחה, וכל מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר ישראל למוטב כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו. (ילקוט שופטים סח).
ל. הגזירה חלה רק על מי שיש בידו למחות. וכי כל בני אדם אינם מתים אלא ללמדך שאין הגזירה אלא על מי שיש בידו למחות ולא מיחה עכ"ל. (ילקוט רות עה"פ וימת אלימלך)
לא. כל העונש שאבנר נענש הוא מפני שהיה בידו למחות ולא מיחה. מפני מה נענש אבנר יש אומרים על ידי שהיה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה עכ"ל. (ילקוט שמואל א' סי' קל"ג) וכן הוא בילקוט תהלים (עה"פ יכרת ד' כל שפתי חלקות) וז"ל: במערבא אמרי לשון תליתאי דקטלי תלתא למספרו ולמקבלו ולנאמר עליו ר' יהושע אומר מצינו שהרג ארבעה בימי שאול, דואג שאמרו, שאול שקבלו, ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהם, ואבנר בן נר שסיפק הי' בידו למחות ולא מיחה ר' זעירא שלח ואמר לי' לר' סימאי סיפק בידך למחות למה אין אתה מוחה א"ל איני אלא מן הנאנחים והנאנקים א"ל ר' זעירא ולא מהם התחילה הדין עכ"ל. (ילקוט תהלים יב סי' תרנ"ו)
לב. מרדכי היהודי מיחה שלא ישתתפו בסעודת אחשורוש. אמר ר' יצחק נפחא בעלילה גדולה בא המן על ישראל שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן, אין העם האמור כאן אלא ישראל, אמר המן לאחשורש אלקיהם שונא זמה הוא, העמיד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר "לעשות כרצון איש ואיש", מי שירצה יבוא, ומי שלא ירצה לא יבוא, כדי שלא יהא פתחון פה למדה"ד לומר בעל כרחם הביאום.
עמד מרדכי ומיחה בידם. הניחו דברי מרדכי והלכו לאותו משתה י"ח אלף ותקמ"ד, עמד השטן והשטין עליהם ואמר לפני הקב"ה רבש"ע עד מתי אתה תדבק באומה זו שהם מפרישים עצמם ממך, אבד אותם בזמן הזה, אמר לו ותורה מה תהא עליה, אמר ליה רבש"ע תסתפק בעליונים, אף הקב"ה השוה דעתו באותה שעה, אמר הקב"ה אומה זו שבשבילה רבות אנחותי בכל יום אשביתה מאנוש זכרם, מיד אמר הקב"ה הביאו לי אגרות ואכתוב עליהם כליה, מיד הלך השטן להביא מגילה, כשראתה התורה כך יצאת לפניו בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי, ולקול בכייתה צעקו מה"ש, שנאמר הן אראלים צעקו חוצה, אם ישראל בטלים אנו למה צריכין בעולם, כיון ששמעו חמה ולבנה כך חגרו שקים ונתנו קולם בבכי, שנאמר "שמש וירח קדרו", שמים וארץ נתאבלו שנאמר "אלביש שמים קדרות", [עמד אליהו] ואמר יבטלו ישראל שיחזרו ממקום למקום ללמוד תורה ומשתעבדים על השבת ועל המילה ועל המצות, מיד רץ אליהו ז"ל בבהלה אל צדיקי עולם ואל נביאים הראשונים, ואמר להם שמים וארץ וכל צבא השמים בוכים במר נפש וכל העולם כולו אחזתו חיל כיולדה ואתם יושבים ודוממים, אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שאכלו ושתו ממשתה אחשורש והושלמו ישראל לטבח ולמחות שמם מן העולם, אמר משה לאליהו כלום יש אדם כשר בדור, אמר לו יש אדם אחד בהם ומרדכי שמו*. — .*[(הערת המעתיק) י"ל דנקרא אדם כשר מפני שמיחה כדאי' בגמרא ע"ז (דף ד.) שצדיק גמור שאינו מוחה הוי כצדיק שאינו גמור. והסנהדרין היו שם ולא מיחו, ומרדכי מיחה ע"כ נקרא רק הוא אדם כשר צדיק גמור שלא נתפס בעוונם]. אמר לו הודיעו שיעמוד הוא משם ואנחנו מכאן בתפלה ותחנונים, אמר לו רועה נאמן כבר כתבו אגרות של כליה על צאנך וכבר היא חתומה, מיד א"ל משה לאבות העולם אם בטיט היא חתומה רחמים נשמעים, ואם בדם היא חתומה מה שהיה יהיה, מיד בא אליהו ז"ל אצל מרדכי והודיעו, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מה עשה מרדכי, קבץ את כל תינוקות של בית רבן ועינה אותם מלחם ומים והלבישם שקים והושיבם על אפר והיה צווח ובוכה עמהם ביום ובלילה, והמן נתיעץ באוהביו. (ילקוט מגילה עה"פ בלילה ההוא נדדה שנת המלך).
לג. נח קיבל שכרו על שהיה עומד ומוחה ברבים מאה ועשרים שנה. מה שכרו של נח שהי' עומד ומוחה ברבים כל אותן מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול, לפיכך העיד עליו התורה נח איש צדיק תמים עכ"ל. (תנא דבי אליהו זוטא ¬"ב)
לד. מלבד עצם חיוב המחאה הרי מי שאינו מוחה מביא תקלה לטעות שהדבר מותר כדברי המאירי וזה לשון המאירי שבת (דף כ"ט), כל ת"ח שרואה באחד שהוא עושה שלא כהוגן והוא יודע בעצמו שבידו למחות ואינו מוחה גורם תקלה לעולם. וכל שכן בדברים הקרובים לטעות שאדם נעזר (מל' עזר) אחר כן בעשייתן מצד שכבר עשוהו לפניו ולא מיחו. ע"ש כל הענין.
לה. אחד מהדברים שלפי גודל החטא אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה הוא, מי שאפשר בידו למחות ולא מיחה כדברי הרמב"ם. זה לשון הרמב"ם בהלכות תשובה, כ"ד דברים מעכבין את התשובה, ארבע מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן: (א) המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה.
(ב) והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיח. (ג) הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו, הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו, ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם. (ד) והאומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויום כפורים מכפר עכ"ל. (רמב"ם הלכות תשובה פרק ד, הלכה א)
לז. שם ועבר מיחו באנשי דורם. בפרק ו' מהלכות עכו"ם כתב הראב"ד כ' "והי' מהלך וקורא" וכו' עד שהגיע לארץ כנען שנאמר "ויקרא שם בשם ד' אל עולם" וז"ל: אמר אברהם ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר איך לא היו מוחין ואפשר כי מוחין היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם, עד שבא אברהם ושבר צלמי אביו עכ"ל. (ועיין לעיל אות יט – כ).
שיטת המגדל עוז במחאת שם ועבר. ובמגדול עוז כתב וז"ל: ואני אומר איך היו בני דורן מתחבאין מהן והי' שם המלך הנקרא נמרוד לפי שהמריד בני דורו והי' עושין ביד רמה ואז הוחל לקרוא בשם ה' וכפי תרגומו ואמרו רז"ל שהי' מכריזין עליהן למכרן בא וראה כי אפי' ישראל שקבלו התורה כשפרצו ופרקו עול בימי אחאב ומנשה ושאר הרשעים היו עושים ביד רמה ולא הי' שומעין מן הנביאים והצדיקים אשר ביניהם ואעפ"י שהיו ערבים זה בזה ולא הי' מתחבאי' מהם וכ"ש באותו זמן אלא וודאי אין צורך לדחוק עצמנו אלא נאמר שהי' מוחים בקרובים שלהם ומלמדי' בבתי מדרשות לבאין לשמשן כדרך ששימשן יעקב אבינו ע"ה, אבל לא מסרו עצמן להריגה כאברהם אבינו ע"ה שייחד עצמו לנפשו ושילם אותו בראשו ועל כן ניתן חסד לאברהם תולדות השמים והארץ עכ"ל.
לז* אם אתה רואה בבית חבירך דבר מגונה תהא מוחה בידם. בני, הוי זהיר בבית שאתה רגיל לכנס, ותראה נוהגים בתוכה דבר מגונה – תהא מוחה בידם ואל תחניף, שהקולר תלוי בצוארך, שאפשר שאינם יודעים בגנות הדבר ולכך עושים; ואם יודעים ועושים – אל תהיה ממחזיקים. (שבר מוסר פרק ט"ז).
לז** שכר מי שבידו למחות ומוחה. כל מי שיש בידו למחות ומוחה ונוקם נקמות מהרשעים בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא כורת עמו ברית ולזרעו אחריו כמו שעשה לפנחס. (ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק יב, בשם הר"י אבוהב זצ"ל).
לח. אפילו אם הוא מסופק אם ישמעו בקולו כשמוחה על עוברי עבירה – ג"כ נענש מטעם ערבות אם לא מיחה. בשו"ת מהרלב"ח (תשובה ע"ז) בפירוש מאמר לרבותינו ז"ל "שכל ישראל ערבים זה לזה". וז"ל: ועל ענין פירוש מה שאמרו רבותינו ז"ל שכל ישראל ערבים זה לזה כבר מהמאמר שכתבתי למעלה מבואר האמת כי זהו דוק' במי שיש בידו למחות ואינו מוחה שכשהוא רואה לאחד עובר עבירה ויש בידו למחות ואינו מחוה הוא נענש על אותו מוחה עון, ושורת הדין כן נותנת, ולא לבד נענש מי שיכול למחות ואינו מוחה, אלא אפילו מי שיש לו ספק אם ישמעו בקולו כשמוחה בידם או לא נענש, אם אינו מוחה לראות, אם יוכל למחות. וכן אמרו ז"ל בשבת על פסוק "וממקדשי תחלו". אבל כשודאי אינו יכול למחות אינו נענש על עון אחרים, וכל שאינו נענש על הנסתרות ואף על פי שבסנהדרין פרק נגמר הדין חלקו רבותינו ז"ל בדבר הזה ויש מי שאומר שם, שאחר שעברו ישראל את הירדן נענשו על הנסתרו'. וראיתו מעכן. נרא' שמסקנ' התלמוד שלא כדעתו אלא כסבר' החולק עליו שלא ענש על הנסתרו' לעולם. ונענשו על עכן משו' דהוו ידעי ביה אשתו ובניו כדאיתא התם. מה תאמר הרי לא ידעו בו ישראל ונענשו. נראה לי לומר שלהיות ישראל שם כלם מקובצי' והיתה השגחת אלקינו יתברך דבקה בהן לעשות עמהם ניסים שלא על דרך הטבעי היה צריך שכלם יהיו צדיקים אמנם כשחטא אפילו אחד מהם הרי הם כמו הגוף שחלה א' מאיבריו שנאמר עליו חלה פלוני: [(הערת המעתיק) וכעין זה כתב בספר שבט מוסר, עיין בפנים הספר פרק?] ואין ראוי שתהיה השגחת אלקינו יתברך דבקה עמהם. וגם זה מדרך המשפט האמיתי הוא. ומלך המשפט יזכה אותנו לראות בבנין בית קדשנו במהרה בימינו אמן. נאם הצעיר יושב ירושלים עיר הקודש תוב"ב נכאה לבב. כי יראה חרבות בית מקדשה סביב.
לוי בכמה"ר יעקב ן' חביב ז"ל.
[נ.ב. ועיין בשו"ת בנימין זאב סימן ש"ג, שמחיוב להוכיח בין שוגג ובין במזיד אפילו אם ברור לו שלא יקבלו, ואם לא הוכיח עבר על מצוה עשה של הוכיח תוכיח, ויקבל עונשו על זה, עיי"ש. וכעת בא לידי שו"ת מהר"ם שיק ועיין שם בסימן או"ח ש"ג ותראה נפלאות].
פרק א
אחר שגמרתי המכתב, אינה ה' לידי הספר הק' שו"ת מהר"ם שי"ק, ואנו מעתיקין התשובה ככתבו וכלשונו, רק חילקנו לקטעים, והוספנו כותרות לפני כל ענין וענין כדי להקל על הקורא. והא לך מה שכתב בענין מחאה, תוכחה, וערבות. בשו"ת מהר"ם שי"ק תשובה ש"ג וז"ל:
לברר דין מצות תוכחה
א. לשונות פסק הרמ"א בענין מחאה. הרמ"א ביו"ד (סי' של"ד בסופו) כתב: אע"ג שחייב אדם למחות בעוברי עבירה. וכל שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון. מ"מ אין אדם חייב להוציא ממונו על זה, ולכן נהגו להקל, מלמחות בעוברי עבירה שיש לחוש שיעמדו עליו על גופו ועל ממונו. וביו"ד סי' קנ"ז כתב: ומכל מקום בדבר שיש חשש סכנה אין צריך למחות, וא"צ להוציא ממונו על זה. ובחו"מ סי' י"ב דין א' כתב: ויש מי שכתב דמ"מ נוהגין עכשו שלא למחות בעוברי עבירה משום שיש סכנה בדבר שלא ימסרנו למלכות עכ"ל.
ב. סתירה בדברי הרמ"א – ודברי הפוסקים. והנה לשון הרמ"א משונה. בסי' של"ד כתב דאין צריך להוציא ממונו על זה. ובחו"מ כתב במקום שיש סכנה. וביו"ד סי' קנ"ז כתב: דבמקום שיש חשש סכנה, אין צריך להוציא ממונו על זה. ויש בלשונו סתירה. ובפ"ת בסי' קנ"ז (סק"ה) הביא בשם תיבת גומא דצריך להוציא ממונו על זה, והביא שם בפ"ת דבלבוש מבואר דא"צ להוציא ממונו. והבכור שור בסוטה (דף מ"ז) צווח על מה שלומדין מדברי הרמ"א הנ"ל להקל מלמחות בעוברי עבירה. דכוונת הרמ"א היינו דווקא בברי היזקא, עיי"ש שהביא ראיות:
ג. קושיית הראושנים בסתירת דברי הגמ' ב"מ ל"א, ערכין ט"ז. וכדי לבוא לכוונת רמ"א, נקדים לבאר מ"ע של תוכחה, והשיטות שיש בה. הנה בב"מ דף ל"א ילפינן מהוכח אפילו מאה פעמים ומתוכיח אפילו תלמיד לרב, והרמב"ן והר"ן הקשו, דבעירוכין ילפינן מתוכיח אפילו מאה פעמים.
ד. חיוב התוכחה משני טעמים: א. הוכח תוכיח ב. מטעם ערבות ונראה דעלינו מצות תוכחה, משום ב' טעמים. א' משום מ"ע דהוכיח תוכיח. והב' משום ערבות, שקבלו ישראל בהר גריזים, ובהר עיבל ב"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת".
ה. הנפקא מינה בין שני הטעמים. ויש נפ"מ בשורש ב' החיובים, דהנה מצוה תוכחה, כ' הרמב"ם במנין המצות ובה' דעות הוא בנחת ובדברים רכים ונכנסי' תוך הלב, בכל פעם בריצוי אחרת ולא ילבין פניו. וכ' בס' התורה והמצוה (והוא פירוש על התורת כהנים מהגאון מלבי"ם) דלשון תוכחה בלה"ק כך הוא משמעות שלו בדרך בירור והוכחה בדברים המושכות לבות בני אדם. מדלא כתיב בלשון יסר.
ז. מצינו שבתוכחה מכים העובר עבירה מהלממ"ס. ואפי"ה מצינו דאם לא קיבל ולא שמע בנחת ילבין את פניו, וכמ"ש הרמב"ם שם, וכמו שעשו כל הנביאים, וילפינן לה במו"ק (דף י"ו) מנין שמקללין ומורטין שערותיהן, ומכים את העובר עבירה שנאמר וכו', ואין הנביא רשאי לחדש דבר, וע"כ גמרא גמיר לה מהלממ"ס.
ח. הרי זה היפוך משמעות הקרא ואם כן הוא גופי' תקשה. למה משמע קרא בהיפוך בפרט די"ל דלשון תוכיח, בא למעט דדווקא בדרך תוכחה:
ט. ישוב סתירת הגמרא . לשון תוכחה נקט משום תלמיד לרב שהוא בכלל. ורק בדרך ריצוי. אמנם לפי האמת, דהקרא מיירי אפילו תלמיד לרבו, א"כ אצטריך למכתב דדווקא בלשון תוכחה, וכמ"ש הריטב"א בדרך כבוד, כמ"ש למדתנו רבינו, דאפילו בן אינו רשאי להיות שליח בית דין להכות את אביו כמבואר במכות (דף י"ב), וכ"ש תלמיד לרבו, ואם כן איכא למימר, דבאמת מלשון תוכיח, משמע אפילו מאה פעמים. דאפי' עד הכאה ובאינו רוצה לשמוע. וא"כ קשה בכה"ג הא אפילו בדרך יסורין. ולמה נקט תוכיח, ועל כרחך אמרינן דאפילו תלמיד לרב בכלל. ושם בעינן דווקא בדרך תוכחה, ושני הדרשות עולות בקנה אחד:
י. מצד תוכחה די בדברים רכים ורצויים,מצד ערבות החיוב למחות בכל אופן שיועיל. ויותר נראה דמשום מ"ע של תוכחה, הי' סגי בדברי' רכי' ורצויי', אבל מצד החיוב הב' היינו מכח הערבות, אנו מחוייבים להשתדל למחות בכל האופן שיועיל.
יא. מצות תוכחה קודם הערבות נאמרה בלשון תוכחה – בירור, לאחר הערבות המצוה בדרך כפיה ובכל אופן שאפשר. ונראה שזה עיקר שקשר וחייב הקב"ה להטיל עלינו הערבות לטובת ישראל ומצד אשר אהב אותם שכל אחד יעורר את חברו לטוב שראה והביט הק' ברוך הוא את כל הדורות וראה שהרשעים יהיו להם לשון מדברת גדולות. באמרם שפתינו ומעשינו אתנו. ואין אדון לנו לייסר או לקנוס אותנו, ומה לכם ולנו אם אנו עוברים על התורה. וד' נתן בחירה וחפשית לאדם ולזאת הביא הקב"ה וקשר אותנו בברית הערבות. ולא לאדם לבדו דרכו. אלא על כל העדה ולזאת הרשות והחיוב ניתן להוכיח ברוב כח ועוז בעוברי עבירה להסיר ההיזק מרבים. ולזאת מצות תוכחה, שנאמרה קודם שבאנו בברית הערבות, בהר גריזים, נאמרה המ"ע בלשון תוכחה.
אבל לאחר שקבלנו הערבות נהי שבתחילה, נשאר החיוב עלינו, כאשר קבלנו מן הנביאים, להוכיחם אף בדרך כפי', ונידוי כפי האפשר, באופן המועיל. וגם זה בכלל המ"ע של התוכחה, שגם זה בירור הדבר. שמברר לו שחטא רבים יפגיע, והחיוב לסלק הנזק. בכל אופן שאפשר, ומי יעיז פניו לומר, שהחיוב עלינו לשתוק, ולהיות כאיש נדהם, וכאלם לא יפתח פיו, בראותינו סכנה לנפשינו וזהו הוכח תוכיח את עמיתך, ולזאת החיוב עלינו למחות בעוברי עבירה בכל אופן שאפשר.
חיוב הערבות בהלכה
בו יבואר שחיוב הערבות הוא מכל אחד אחד מבני ישראל על כל אחד ואחד מבני ישראל
א. כל איש ואיש מישראל ערב על כל איש ואיש מבני ישראל, וכל אחד ואחד נענש מכח חיוב הערבות
על כל עון ועון שכל איש ואיש מישראל עובר כמבואר ברש"י בשם התורת כהנים עה"פ "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז) וז"ל:
"ומדרשו וכשלו איש באחיו זה נכשל בעונו של זה שכל ישראל ערבין זה לזה". ובתורת כהנים (פ' בחקותי פ' ז') וכשלו איש באחיו, אינו אומר (אין הכוונה) "איש באחיו", אלא איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, עכ"ל: וכן הוא הדרשא בגמרא על הפסוק וכשלו איש באחיו "וכשלו איש באחיו, איש בעון אחיו, מלמד שכולם ערבים זה לזה". (סנהדרין כ"ז:)
ב. הערבות מחייבת עונש על כל אחד ואחד מישראל גם כשרק יהודי אחד עובר עבירה, וגם כשרק אחד מהן בלבד חוטא, כולן נענשין כדברי הילקוט על הפסוק בפ' יתרו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יתרו) וז"ל: בילקוט פ' יתרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וז"ל: מכאן אמרו ראויין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל, משעשו את העגל ניטלו מהם ונתנו לכהנים שנאמר שה פזורה ישראל, משולין כשה, מה דרכו של שה לוקה באחד מחבריו וכולן מרגישין, כן הם ישראל אחד מהן חוטא וכולן נענשין עכ"ל, מזה נראה שהגם שלא חטאו כלם בעגל נענשו כל ישראל לקיים וכשלו איש בעון אחיו:
ג: אם עבר אדם מישראל עבירה נפרעין ממנו ומכל העולם כולו מכח חיוב הערבות שנכנסו כל אחד ואחד מישראל על כל אחד ואחד מישראל וכדברי הגמ' שבועות. בשבועות (דף ל"ט ע"א) וז"ל: ונקה לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, וכו' עכ"ל.
ד. גם כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהן נענשין בעוונות האבות והזולת מכח דין חיוב הערבות שנתחייבו אחד על השני וכדברי הגמ'. בסנהדרין (כ"ז ע"ב) מביא הגמ' ברייתא וז"ל: אף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, אתה אומר כשאוחזין או אינו אלא כשאין אוחזין, כשהוא אומר איש בחטאו יומתו הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן, ולא והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה, וכו' עכ"ל.
ה: על כל מצוה יש מ"ח בריתות של ערבות, של ת"ר אלף וג' אלפים ותק"נ – לדעה אחת נעשה כל אחד גם כן ערב על ערבותו של השני. אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של ת"ר אלף וג' אלפים ותק"נ כו' ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו. — מ"ח בריתות וכו'. כמנין שהיו במדבר שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו: ערבא וערבא דערבא. אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חברו או לא כו' ע"ש:
ו: על כל אחד ואחד מישראל לדאוג ולפעול ששום ישראל לא יחטא מפני כשישראל אחד חוטא אינו יכול לומר אתי תלין עווני הוא ומה איכפת לכם כי כולם נענשים שעל ידי כך מתעורר עוונם של כולם. – בילקוט ירמי' (קפיטל נ' סי' של"ד עה"פ שה פזורה ישראל) וז"ל: משולים כשה, מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים, אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים, תני רשב"י משל לשני בני אדם שהיו נתונים בספינה נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו למה אתה עושה כך, אמר להם מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח, אמרו לו חבריו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה, אף איוב אמר כן ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חביריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה מספיק בינינו את עונותינו עכ"ל:
לכן החובה על כולם לדאוג שהספינה לא תטבע על יד החוטא שגורם לכך.
ז. ועוד מצינו בפסיקתא שנמשלו ישראל לאגוז כשנוטלים אגוז כולם מרגישים וז"ל: עה"פ "אל גינת אגוז ירדתי", למה כאגוז, אלא כל הפירות יכול אדם ליטול מהם מתוך השק ואין חבריהם מרגישים בין תמרים בין תותים בין תאנים, אבל האגוז, כיון שאתה נותן ידך ונוטל מהם מעט, כולם מתרעמים ומרגישים. כך הם ישראל איש אחד חוטא וכולם מרגישים שנאמר "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף". (פסיקתא דיהודה וישראל)
ח. על הנגלות העבירות שנעשות בגלוי והכל יודעים ורואים נעשו ישראל ערבים זה על זה כבר בקבלת התורה ונתמשכנו זה על זה
וכן כשעמדו ישראל על הר סיני נעשו כולם לב אחד וקיבלו עולו של הקב"ה ונתמשכנו זה על זה. באותה שעה ביקש הקב"ה לכרות עמהם ברית על הדברים הנסתרים. אמרו ישראל: הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. ר"ל על הדברים הגלוים אנו יכולים לערוב זה לזה, אבל על הדברי