איתא בזוה"ק דהמרגלים נתייראו שירדו מנשיאותם בארץ ישראל, על כן רצו לישאר במדבר. ונראה בהקדם מה דאיתא בשם הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי"ע שבארץ ישראל אין אדם יוכל להיות יושב או עומד, וההכרח להיות שם בבחינת הולך ולעלות במדרגתו.
וזהו שנתייראו המרגלים שירדו מנשיאותם בארץ ישראל, בשביל שכולם יעלו למדרגות גבוהות, ועי"ז יפלו מנשיאותם, ודו".
שתחילת בריאת העולמות הי' כדי לברר הניצוצין קדישין על ידי האומה הישראלית, כמו שדרשו (במדרש רבתי בחוקותי פרשה ל"ו) בשביל ישראל שנקראו ראשית, שהם יבררו המאכלים המותרים והכשרים.
וזהו שאמר ריב"ש על פסוק (תהלים ק"ז) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, פירוש בכאן סוד גדול, והוא למה ברא הקדוש ברוך הוא דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם, והטעם שהם ניצוצי אדם הראשון, שנתלבשו בדומם, צומח, חי, מדבר, ויש להם חשק להתדבק בקדושה, והם מעוררין מיין נוקבין, בסוד מה שאמרו חכמינו ז"ל (בזוהר פינחס דרמ"ז ע"ב) אין טיפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה, וכל אכילה שאדם אוכל ושותה, הם ממש חלקי ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן. וזהו שכתוב רעבים גם צמאים, שאדם רעב וצמא להם. מדוע הוא זה? משום "נפשם בהם תתעטף",בסוד גלות, בלבוש, ויחשבה לזונה כי כסתה פניה (בפ' וישב), וכל הדברים שהם משמשים לאדם הם ממש בסוד הבנים שלו שנתלבשו, והבן.
והשם יתברך רמז להם לישראל בכמה רמזים, שימצאו האבדה ויחזירו לבעלי', לאביהם שבשמים, ולא ציוה כן למלאכים ושרפים ואופנים, והאבדה ההיא מדעת היתה כמאמר רבותינו ז"ל שהי' בונה עולמות ומחריבן כנ"ל. עכ"ל ס' כש"ט.
והנה תכלית הבריאה שברא הקב"ה את המאכלים הי' כדי להעלות ניצוצות קדושות וליתן יד להעלות הנשמות המגולגלים במאכלים. וזהו הביאור בדברי הגמ' אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע, שלזרעים צריך אמונה, שצריך להאמין שהקב"ה צוה לזרוע כדי שיהיו מאכלים להעלות ניצוצות קדושות ולא משום סתם גשמיות.
וזו היתה המחלוקת בין המרגלים ליהושע וכלב, דהמרגלים טענו דהיא ארץ זבת חלב ודבש, וממילא, כיון שיש הרבה גשמיות יפלו רח"ל לתוך הקליפות, כמו שכתוב וישמן ישורון ויבעט וכו', וחששו ליכנס לארץ ישראל, ולא חשבו שיש בהגשמיות להעלות לרוחניות. ועל זה אמרו להם יהושע וכלב: טובה הארץ מאוד מאוד, שהארציות טובה ויכולים להעלות הנשמות הקדושות וניצוצות לרוחניות.
וממילא מובן דברי הגמ' סתו"ר שסתר מעשיו של הקב"ה, שהקב"ה ברא המאכלים כדי להעלות הניצוצות הקדושות, והוא רצה לסתור אותו באמרו שהיא ארץ זבת חלב ודבש, שיש הרבה גשמיות,וצריכים להתרחק ולהתנזר מזה.
ונראה לבאר כל הדקדוקים עפי"מ שכתב בספר מכתב לדוד (פרשת ראה, עמוד קנ"ב) דהנה איסור חמץ בפסח הוא אפילו במשהו, וכדאיתא בשולחן ערוך הרב (סימן תמ"ז סעיף ד') וזה לשונו, אבל חמץ בפסח אינו מתבטל אפילו באלפי אלפים. א"כ מה יעשה אדם וינצל מחשש חמור זה, לפיכך נתנה לנו תוה"ק זה לעומת זה מצות חלה שאנו מחזיקין בה אף בזמן הזה, שבזכותה נינצל ממשהו חמץ, והוא עפ"י דילפינן בילקוט פרשת שלח סמיכות עבודה זרה לחלה דכל המקיים מצות חלה כאילו ביטל עבודה זרה, ובמצה ג"כ כתיב בסמיכות (שמות ל"ד, יז-יח) אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור.
לקריאת המאמר לחץ כאן: פרשת שלח מצות חלה באריכות