Miracles of the Zohar Book

דרשת האדמו"ר מאלמין , (ג' תמוז, תשע"ג)  בראשון לציון – סודות גדולות שנתגלו שלא שמעתן אוזן עד היום – נא לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל

 

 

 

.

סֵפֶר

נִיסֵי הַזוֹהַר

דְרָשָׁה וְהִתְעוֹרְרוּת לְחִזּוּק לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א

בְּבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכּוֹלֵל בנשיאות הגה"צ הָרַב משה נחשוני שליט"א רב הראשי בְּעִיר ראשון לציון

ג' תמוז שְׁנַת תשע"ג לפ"ק

יוֹצֵא לָאוֹר עַל יְדֵי "מִפְעַל הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי"

תמוז תשע"ג לְפ"ק

 

סֵפֶר

נִיסֵי הַזוֹהַר

דְרָשָׁה וְהִתְעוֹרְרוּת לְחֹדֶשׁ אֱלוּל וּלְחִזּוּק לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א

בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּשֵׁם ה'

בִּרְשׁוּת, הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל הַצַּדִּיק הַמְקֻבָּל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, וְרַב הַבַּיִת הַמִּדְרָשׁ וְכּוֹלֵל הָרַב הראשי ראשון לציון הרב משה נחשוני שליט"א, וּבִרְשׁוּת כָּל הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים, רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שׁליט"א, וּמְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁאִרְגְּנוּ אֶת הַקִּבּוּץ הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְכָל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁנִּתְאַסְּפוּ במקום הקדוש הזה

אָנוּ מְיַחֲלִים וּמְצַפִּים, שֶׁקִּדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַקִּבּוּץ הַזֶּה, יָבִיא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בִּמְהֵרָה, אֶת הַקִּבּוּץ גָּלֻיּוֹת בְּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ

פּוֹתְחִים בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָה, וּבְהִזְדַּמְּנוּת זוּ אֲנִי רוֹצֶה לְהַכִּיר טוֹבָה, לִמְזַכֶּה הָרַבִּים הגדול, הרב הראשי הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הַמְקֻבָּל הרב משה נחשוני שׁליט"א, הַפּוֹעֵל בְּכֹחוֹת נִפְלָאִים לְפַרְסֵם אֶת תּוֹרַת הרשב"י הַקָּדוֹשׁ, בְּשִׁעוּרִים נִפְלָאִים שהנהיג בבית מדרשו אֲשֶׁר בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם, לִלְמוֹד שיעורים כסדרם לציבור גדול ב"ה את תורת הרשב"י ספר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ ברבים שֶׁזֶּה הַדָּבָר הֲכִי הַגָּדוֹל מַה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם לְהַחֲזִיק ציבור שֶׁל לומדים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁמֵּגֵן עַל כָּל הָעִיר וְעַל כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים, וְעַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לְתָאֵר זְכוּת הַגָּדוֹל לַמַּחֲזִיקִים אֶת השיעור הֶחָשׁוּב הַזֶּה, שֶׁזֶּה כּוֹלֵל הָרַשְׁבִּ"י מַמָּשׁ, וְזֶה לֹא רַק הַכּוֹלֵל שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י רַק הָרַשְׁבִּ"י לְבַד בָּא וְיוֹשֵׁב כָּאן בְּכוֹלֵל הזה כָּל לַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, והַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, בספרו "אוֹר הַחַמָּה" דף קכ"ג ע"ב). שֶׁהָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ, וז"ל: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק.

וְיָדוּעַ מַה שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שזה בא בקרוב ממש, וזה מלחמת העולם השלישית שהחפץ חיים אמר: שמלחמת העולם השניה היה צחוק נגד מלחמה השלישית, זאת אומרת אנחנו קרובים לשואה כזאת גדולה כמו שכתוב בזכריה (י"ג, י"ד, ויחזקאל, וישעיה כ"ח) וְרַק בִּזְכוּת לימוד הזוהר נִזְכֶּה לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וּלְיַקֵּר הָרְגָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ." וְכַמָּה גוֹדֶל פּוֹעֲלָם וּמְסִירוּת נַפְשָׁם, בְּלִימוּד הַכּוֹלֵל הזה זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁעַל יְדֵי זֶה מְקָרְבִים לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִּם, בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִמֶּנּוּ יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְכָל הַצְּמֵאִים מִמֶּנּוּ שׁוֹתִים, וּבָזֶה יִתְעוֹרְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

מורי ורבותי!! כאן נגלה את הסוד הגדול למה אנחנו בגלות כל הרבה שנים, עם כל כך הרבה צרות, ולמה עוד לא זכינו להיגאל?

ועתה נתחיל בע"ה לבאר לכם את ההיסטוריה של התורה הקדושה:

משה רבנו אומר בספר דברים (פרק לב פסוק ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. וברש"י שם: זכור ימות עולם – מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:

 בינו שנות דור ודור – דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר, בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם, ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:

 שאל אביך – אלו הנביאים שנקראו אבות, כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל: זקניך – אלו החכמים: ויאמרו לך – הראשונות:

בזוהר הקדוש (בראשית כ"ו-כ"ז) ורבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית), ורבי נתן מברסלב מביאו (בהלכות נטילת ידים והלכות ערלה): הנחש פיתה את האדם בגאווה שעל ידי עץ הדעת הוא יכול להיות כאלקים, ולהתחרות עמו כביכול, ולשלוט על כל העולם. אדם הראשון לקח מעץ הדעת, שורש כל החכמות החיצוניות, ולא בחר להתעסק בעץ החיים התורה הקדושה, חכמת הקבלה, ולהשיג דרכה את השם יתברך, והוא שורש כל החטאים מאז ועד היום שהאמין ללשון הרע של הנחש הארור, ולא רצה ללמוד זוהר הקדוש, ומאז ועד הלאה כל העולם מעורב מטוב ורע, ומשם יצאו הערב רב שגרמו להחטיא את בני ישראל.

ובאריכות ביאר מורינו האלקי רבי חיים ויטאל זצ"ל (בהקדמה לשער ההקדמות על פי הזוהר בפרשת בראשית) שחטא אדם הראשון הוא שלא בחר ללמוד זוהר הקדוש, ובגלל שנמנעו מללמוד חכמת הקבלה וזוהר הקדוש גרם חורבן שני המקדשות עד שישובו בני ישראל בתשובה ללמוד זוהר הקדוש.

חטא אדם הראשון היה שלא בחר להתעסק בעץ החיים (דהיינו הזוהר הקדוש)

וזה לשון המרח"ו זי"ע: "הנה נתבאר במקום אחר [במאמר] הזה כי עון אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע הוא, שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה. ומשם בא פגם היסוד, ועל ידי זה צמחו דור המבול ודור הפלגה וסדום. ואחר כך באו קין והבל ובחרו להתעסק בעבודת האדמה ולא להכיר את הבורא. ואז קם דור אנוש שהחלו לעבוד את הכוכבים והמזלות עד ששכחו את השם יתברך ונשכח שמו מן הארץ. זרעו של קין בחרו להתעסק בעבודת האדמה, פיתוחה ובנינה, ושכחו את השם יתברך ורדפו אחר המותרות, ותשחת הארץ, וזה גרם שנמחקו מן העולם במבול הגדול בשנת תרנ"ו, אז קם נח ובנה את התיבה, אבל לא הוכיח את דורו ולא התפלל בעבורם. אחר כך קמו אנשי דור הפלגה, וכמו כן רדפו אחר השררה והמלאכות ובנו מגדל גדול לשלוט משם על העולם, במקום להתעסק בענייני הכרת האלקים, ומרדו נגד ה', ובחרו בחכמת הקבלה להלחם נגד השם יתברך כמבואר בזוהר הקדוש סִתְרֵי תּוֹרָה (ח"א פרשת בראשית דף ע"ד ע"ב). ובאלשיך הקדוש פרשת נח מסביר באריכות, עיי"ש.

אז קם עמודו של עולם, אברהם אבינו ראש המאמינים, והחל לתקן את חטא אדם הראשון, והחל ללמד את העם אמונה להכיר את השם יתברך, וחיבר ספר יצירה, ומסר את תורתו לבניו וזרעו אחריו, (יצחק גימטריה רז"א), ויעקב אבינו חיבר ספרא דצניעותא. יעקב אבינו העביר את תורתו ליוסף הצדיק. וירד יעקב מצרימה, לברר את הניצוצות שירד בקליפות (מחמת חטא אדם הראשון).

בני ישראל יצאו ממצרים, ובפרשת בשלח כתוב: "וגם ערב רב עלה אתם", שהתקבלו על ידי משה רבינו. והם שורש כל החטאים שהיו במדבר.

חטא הערב רב היה שלא רצו ללמוד סתרי תורה (הזהר הקדוש)

 וממשיך רבי חיים ויטאל זצ"ל – וזהו עצמו עון הערב רב, האומרים למשה רבנו "דבר אתה עמנו ונשמעה" בעץ הדעת טוב ורע, ו"אל ידבר עמנו אלהים" פן נמות בסתרי תורה.

כל האומרים שמי שמתעסק בחכמת האמת ימות בקיצור שנים – טועים!

כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו, זה המוציאים שם רע על חכמת האמת, חיי עולם, ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו, (עיין ש"ך יו"ד סימן רמ"ו – שכתב בזמנו של השבתאים ימ"ש, כי האנשים התחילו להשתבש).

וממשיך המרח"ו זי"ע:

בגלל הערב רב נשתברו הלוחות, שהיה כתוב בהם סתרי תורה מצד עץ החיים, ונתנו להם מצד עץ הדעת טוב ורע: ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, משנה, שפחה דמטרוניתא, עכ"ל.

אחר כן עלו בני ישראל לארץ ישראל, בנו את המשכן, ודוד המלך למד קבלה, וברבות הימים שכחו את נשמת התורה חכמת הקבלה, (לא ברכו בתורה, וכמ"ש החת"ס זצ"ל). וזה גרם את חורבן שני בתי המקדש: [וגרם איבודא דחורבן בית ראשון ושני, (זוה"ק ומהרח"ו שם)].

משם הוגלו לבבל (והחל תלמוד בבלי) ומשם פרס ומדי, ואז הוגלו לאדום. ומאז החל להתנוצץ אורו של רבי שמעון בר יוחאי הקדוש ע"ה והחל ללמד את הזוהר הקדוש לתקן את השכינה ולהביא גאולה לעם ישראל באחרית הימים.

ספר הזוהר נסתתר: ואז ברבות הימים נתגלה הזוהר הקדוש, והחלו ללמוד אותו.

בהתחלה קמו מתנגדים לפרסמו וללמדו ולהפיצו, אבל כבר גדולי ישראל של הדור ההוא פסקו שאפשר, ומצוה רבה ללמוד הזוהר הקדוש ובזכות זה תבוא הגאולה. וכל אריכות הגלות היא מפני שלא רוצים ללמוד קבלה וזוהר הקדוש, [וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעוונותינו הרבים, המהרח"ו, אור הזוהר].

רבי יוסף יעב"ץ בהקדמת המחבר החסיד יעב"ץ ז"ל לספרו אור החיים, כותב: על גלות ספרד, וכל מה שנעשה שם היה בגלל שלא למדו את חכמת הקבלה וזהר הקדוש.

אז זרח אורו של רבינו האר"י הקדוש, והחל לְלַמֵד את תורת הקבלה אמיתות ופירש את הזוהר הקדוש.

אחר כך באו כת הש"ץ ימ"ש והחלו לעסוק בקבלה בטומאה גדולה, ועיוותו דברים מהזוהר הקדוש, וקמו גדולי הזמן ההוא וגדרו שאסור ללמוד זוהר עד גיל 40. (וידוע נוראות שעשו שברכו בשם ומלכות ברוך אתה ה' המתיר אסורים, מתיר אסורים על חלב, ואכלו במנין בכותל המערבי בתשעה באב וכו', והבית בירושלים החרימו אותו[א]).

אחר כך בא הרמח"ל זי"ע, והחל ללמד לאחרים את הקבלה והזוהר ועשה תיקון גדול הנקרא "עצת הרמח"ל הידועה".

אחר כך בא הבעש"ט הקדוש זי"ע, החל לפרסם ברבים את לימוד הזוהר הקדוש, וזוהו עיקר דרך הבעש"ט, כמו שכתב מחותני להבחל"ח האדמו"ר מקלויזנבורג, וגם מחותני האדמו"ר מוויזניץ זי"ע.

אחר כך בא הגר"א זי"ע, והחל ללמד ביתר שאת את תורת הקבלה, וציווה לכל אנשיו ללמוד זוהר כל יום. והצה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע אמר על הגר"א זי"ע, שבא במיוחד לעולם הזה ללמד תורת הסוד, וכתב הרבה ספרים על הסוד, ואמר שרק בזכות לימוד הקבלה וישוב ארץ ישראל יבוא הגאולה.

באותו זמן החלו המגולגלים של דור הפלגה מחדש את חטא אדם הראשון בתופעה של המשכילים, והחלו את יסוד התכנית של הסדר עולמי חדש. והפיצו שמועות כזב על לימוד הזוהר הקדוש, ומאז ועד עתה ארסם התחלחל בכל העולם וצמחו הרפורמים.

גם בישיבות הקדשות נמנעו מלימוד הזוהר הקדוש, ואפילו שראשם הקדוש בעל הגר"א ומרן החפץ החיים זיע"א גדולי ראשי הישיבות בעולם ולומדים ספריו בכל הישיבות בעולם, (ובמיוחד ספרו הידוע הקדוש חפץ חיים ושמירת הלשון שמלא וגדוש מזוהר הקדוש וספר המקובלים, ולומדים ספריו בכל יום יום, וציווה ללמוד בישיבותו כל פרשת השבוע של הזוהר הקדוש בכל שבת ושבת, ודווקא קצת מהליטאים מפיצים לשון הרע על הזוהר הקדוש, רחמנא ליצלן, ולא רוצים לשמוע בקולם).

 

ובגלל זה כתוב בזוהר שמי שלא אומר ללמוד זוהר ולא לומד זוהר, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.

וכמו שכתב בתיקוני זוהר הקדוש תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה (דף פב ע"א): בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי א כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה. וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן [והגר"א מוסיף ולא אשתדל בהן] וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר וּמֵאוֹתוֹ גַן. אוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.

 

אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, ומעכבים את המשיח

ובזוהר תיקון ל': בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם. וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךְ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הוי"ה.

בני ישראל צריכים לשוב בתשובה לדעת את מי הם עובדים ומי הוא מלכם, וללמוד את הזוהר הקדוש וחכמת הקבלה ועל ידי זה תבוא הגאולה

המרח"ו ממשיך…. עד דיתובון בני ישראל בתיובתא, ובקשו את ה' אלהיהם. להכירו וליודעו ברזי תורה. וידעו את מי הם עובדים, ומי הוא מלכם. וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמו שאומר הכתוב "ויורהו ה' עץ, וימתקו" על ידי המשיח, וכמו שאמר בפרשת נשא ברעיא מהימנא (ד' קכ"ד ע"ב) וז"ל ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו' ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו' [עכ"ל]

אחר כך בא מלחמת עולם הראשונה (שלב ראשון של מלחמת גוג ומגוג), ואז בא (בתרע"ז – תרע"ט) בעל הסולם הקדוש והזהיר לכל הרבנים וראשי הישיבות על השואה הנוראה שתתפרוץ בעוד 20 שנה אם לא ילמדו זוהר הקדוש, וכמובן לא שמעו בקולו, והיה שואה נוראה שגדעה את חיים של 6 מיליון יהודים.

שנה אחר כך בשנת תר"פ קמו הבית דין צדק של עדה החרדית בירושלים, בראשם של הרי"ח זוננפלד זצ"ל ורבני ארץ הקודש, וציוו על כל ישראל לסיים את הזוהר הקדוש 1000 פעמים, לבטל הגזירות הקשות הבאות לעולם, להביא גאולה ברחמים, וקראו לזה תיקון לגאולה האמיתית. וחזרו וקראו על כך בתרפ"א

בשנת תרפ"ד נוסד הדף היומי הבבלי.

בשנת תרצ"א נוסד בראשות הרי"ח זוננפלד מרכז הזוהר העולמי ותיקנו לכל ישראל חוק ולא יעבור את הדף היומי של הזוהר הקדוש.
ואז בגלל שהפסיקו את לימוד הזוהר הקודש ולא שמעו בקול האר"י אשלג זצ"ל, (שהיה נשמת אריז"ל פרצה השואה הנוראה) [שלב שני של מלחמת גוג ומגוג].

בשנת תש"ג ידוע שבאו גם לארץ ישראל הנאצים הארורים ימ"ש, אמר בעל הסולם: כשיצא הכרך הראשון של הזוהר עם ביאור הסולם יהיה לרשע ימ"ש מפלה, ובזכות שיצא הכרך הראשון של זוהר עם פירוש הסולם, היה לו מפלה, ולא הצליח להיכנס לארץ הקודש.

ומאז יצאו גדולי ישראל הבית דין צדק של העדה החרדית וגדולי המקובלים של הספרדים, בקול קורא'ס גדולים לכל בר ישראל, לקבוע לימוד של על כל פנים דף היומי של הזוהר הקדוש, לחדש את תקנת שנת תרפ"א ותרצ"א.

בשנת תשמ"א, תשס"א, ס"ב, ס"ד, ס"ח, ע"ב, ע"ג, יצאו קול קורא'ס חדשים.

עכשיו מגיע שלב השלישי והסופי של מלחמת גוג ומגוג שעליה נאמר (זכריה יג) "והיה בכל הארץ וכו' (ועיין סנהדרין קי"א) ו"ויצטרפו ויתבררו ויתלבנו רבים, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, (אלו שלומדים זוהר הקדוש ינצלו).

ועתה ישראל מה ה' דורש מעמך, כי אם דף אחד של זוהר הקודש (שלוקח דקה ביום)

מי לה' אלי! המרח"ו אומר: בזמן הגאולה יהיו כמלאכים עוסקים בחכמת התורה דאצילות: כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות, ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים. עוד אמרו בספר הזוהר (תקון ששית) וז"ל: וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה וקראתם דרור בארץ".

נספר לכם כמה סיפורים קטנים שתכלו קצת להבין גודל כוח הרשב"י על ידי ספרי הזוהר הקדוש.

אחד מתל אביב טילפן אלי, בזה הלשון: אני חילוני לא שומר כלום, לא פסח לא יום הכיפורים לא שבת לא תפילין, וכו', הייתי  בתחנת אוטובוס בתל אביב באגד, וקיבלתי חוברת קטנה תיקון מ"ח, וצועק תפסת אותי!!! מהיום אני הולך להיות יהודי עם שמירת כל המצוות, עכ"ל.

הרב גבריאל מבת ים סיפר לי שחבר שלו יש לו אח שלא שומר כלום, וקיבל ממנו את התיקון מ"ח לאחר שקרא את זה פעם אחד, אומר לאח שלו מהיום אני הולך להיות שומר תורה ומצוות.

עכשיו נספר לכם סודות גדולות שבוודאי לא שמעתם!

הסיפור עם יוחנן באנון שלמד עם הרשב"י

הסיפור עם מות קליני שטר פטירה ומה שראה ומה שהגידו לו בשמים,

נס תחיית המתים – חזר מעולם העליון עם מסר מרבי שמעון בר יוחאי ע"ה

ראיון 2: האדמו"ר מהאלמין שליט"א עם הרב יוחנן באנון שליט"א בבית חולים מאיר בכפר סבא לאחר מוות קליני (2013)

לקבלת הדיסק המוקלט: 0527-651911

הגבאי ר' יוסי כהן: אנו נמצאים עכשיו בבית חולים בית מאיר, שבאנו מרדיו 2000, לבקר את הרב יוחנן באנון, והאדמו"ר (מהאלמין) בא במסירות נפש לבקר אותו.

האדמו"ר: שלום עליכם, מה נשמע?

רבי יוחנן: אני אחרי ניתוח, היה לי היום ניתוח, RESPLACMENT, Total DEAP ולפני 10 שנים היה לי ניתוח ושלשום נפלתי והיתה פריקה….. רבינו מה יהיה איתי?

האדמו"ר: תשמע, אני הייתי אצלך לפני כמה חודשים ברעננה בבית לוינשטין, פעם ראשונה שהייתי וצעקתי: הרב יוחנן באנון, בוא לרדיו. אני עכשיו בא מהרדיו, לאחר 2 שעות של דרשה, אתה (יוחנן) הקמת את הרדיו לא אני, אתה הקמת את הרדיו "חיים על פי הזהר" זה עבודה שלך,

רבי יוחנן: אני? זה הוא!!! [הראה באצבע כלפי שמים]

האדמו"ר, נכון , אתה שליח של הרשב"י, שליח ה'. אני ברוך השם, ממשיך הלאה לתת דרשות, היום נתתי כאלה דרשות..אתה לא יכול לתאר לך, כל האדמור"ים, כל הרבנים וערב רב, ואני אמרתי, שלא יקומו לתחיית המתים, שהזוהר אומר שכולם ימחקו מהעולם, מי שלא לומד זוהר, ימחק!

רבי יוחנן: אמת

האדמו"ר:  לא עולם הזה, ולא עולם הבא – כך אומר הזהר הקדוש

רבי יוחנן: אמת, אמת

האדמו"ר: אי אפשר..להלחם נגד הרשב"י, אף אחד לא יכול

רבי יוחנן: אמת, אמת

האדמו"ר: אז אמרתי, אם אתם מתפללים בבית כנסת, והרב שלכם לא אומר ללמוד זוהר-

רבי יוחנן: זה ערב רב

האדמו"ר: וימחקו מהעולם.

רבי יוחנן:: לא, הוא ימחק מהעולם, הרב פרץ (זצ"ל) אמר הוא קליפה,

האדמו"ר: קליפת עמלק, זה כתוב בזוהר,

רבי יוחנן: אין לו כלום

האדמו"ר: אין לו כלום הכל הולך לס"א – הזוהר הקדוש תיקון מ"ג. מה אומר הזוהר: אוי לו… יותר טוב שלא נברא מאשר נברא.

רבי יוחנן: שיתהפך במעי אימו

האדמו"ר: אז אמרתי שמי שמתפלל בבית הכנסת, והרב לא אומר ללמוד זוהר אז תברחו משם, זה קליפת עמלק זה ערב רב. ומצאתי שהגר"א אומר: שמי שלא אומר ללמוד זוהר, הוא גם כן ערב רב אפילו שלומד… אתה זוכר את זה?

רבי יוחנן: נכון, בטח

האדמו"ר: אני רק מצאתי את זה עכשיו, אצלי זה חידוש, ולכן אמרתי שכל אחד שלומד זוהר, צריך להגיד לאחרים ללמוד זוהר,

רבי יוחנן: הרשב"י היה אומר: זה ערב רב

אדמו"ר: כך כתוב.

רבי יוחנן: זה רשב"י, בשבילי נברא העולם

האדמו"ר: כן, הרשב"י, זה ממשה רבינו אליהו הנביא.

רבי יוחנן: זה רשב"י, בשבילו נברא העולם

האדמו"ר: רציתי לשאול את כבודו, כבודו אמר לי שהגיע לשמים לישיבת הרשב"י, ובכיתם שלא ידעתם כלום, היית בעל תשובה. היית צנחן נכון? איפה?..בצבא?.

רבי יוחנן: הייתי שוטר במשמר הגבול.

האדמו"ר: נו ומה היה.

רבי יוחנן: אני מתרגש… אתה גורם לי התרגשות.

האדמו"ר: אל תדאג, אתה הולך להגיד עכשיו שיעורים על הזוהר הקדוש… גמרנו, הרשב"י עושה אותך בריא, ואתה בא להתחיל את השיעורים, אתה צריך לבוא איתי לרדיו, בשבוע הבא אתה בא לרדיו (4.24)

תיאור החלום של הרב יוחנן באנון

 

רבי יוחנן: (בישיבה של מעלה) ראיתי את רשב"י עצוב, עצוב מאד, שאלתי אותו, רבינו מה?

אמר לי (רשב"י) : עם ישראל לא הולך בדרך הנכונה. ושאלתי: מה הדרך הנכונה?

אמר לי (רשב"י) אני השארתי לכם ירושה, ירושה של ממון, כסף, וזהב, ואתם לא משתמשים בה…

רבי עקיבא הקפיד עליו, ורבי אליעזר הגדול הקפיד על רבי עקיבא ואמר לו: בחייך שלא תגמור חייך טוב, יסרקו אותך במסרקות של ברזל.

למה?

למה לא באת לשמוע, תורה מפי?[ב]

אמר לו: אבל אני שומע,

אמר לו: זה לא מספיק לשמוע, צריך להשמיע!

האדמו"ר: לאחרים

רבי יוחנן: אמר, התחיל לבכות רבי עקיבא ואמר, "אוי לאור החמה שרבי אלעזר הולך.. ויקרע, את אור החמה". רבי אליעזר הולך ואור החמה כהה, אוי לך לחמה, אוי לך לשמש שהאור שלך נמוך מאורו של רבי אליעזר, מתורתו של רבי אליעזר,… הקפיד עליו.

תראה, .. אנחנו הדור של עקבתא דמשיחא, אנחנו צריכים למשוך האור הגדול הזה, שהוא רק אור של נשמות אדירות, נשמות המדריכות, הנשמות שבאו לעולם הזה, "כל הרעיה מהימנא" אתם התנאים הקדושים אתם חושבים שאתם תיבנו לעצמכם בתי היכלות? ובתי מדרשות, וקלונסאות של זהב? ומכוניות ווולבו, ואתם תחיו בעושר ואושר? מה אתם חושבים לעצמכם? שבשביל זה באתם לעולם? אתם באתם לעולם הזה, כי אתם התנאים הקדושים שבאתם לתקן את העולם, באתם לתקן את מה שרבי שמעון בר יוחאי לא הצליח לתקן. (7.10)

איך יכול להיות? רשב"י 12 שנה במערה? הרי דינו של אדם שנה [י"ב חודש] בגיהינום! איך יכול להיות שרשב"י 13 שנה?

אמר לו רשב"י: אתה לא באת לתקן את הדור שלך, אלא באת לתקן את הדור האחרון!

אמר לו: אז הייתי מתקן אז זה עכשיו!

אמר לו: לא, אז העת לא הגיע. העת תגיע שיגיעו כל הנשמות וכל הגופים בעת ההיא, וכשיגיעו כל הנשמות וכל הגופים בעת ההיא והתחברו, אז תוכל לחבר כמו שמשה רבינו חיבר את כל הנשמות והגופים של יוצאי מצרים, כך אתה רבי שמעון בר יוחאי תחבר את הנשמות והגופים של הדור האחרון. הדור האחרון יצטרך לך! החיבור של ספר הזהר, אדרא , אדרה זוטא, אדרא רבה, אדרה דמשכנא, ספרא דצניעותא,

רבי יוחנן: מה… פתח אליהו? זה הכי חשוב!

אדמו"ר: הבאתי לכם פתח אליהו,

רבי יוחנן: אלו הספרים האלה.. תתעסקו בהם, ובעקבותם זאת תתעורר רוח חדשה בעם ישראל, נשים, גברים, ילדים וטף, כולם יתעוררו לאור הזהר הקדוש, לחבר אותו באחדות משולמת, כי האחדות הזאת היא אחדות רק של עם ישראל! אין אף עם ולשון שיכולים להתמודד עם שמות קודש ושמות הוי"ה הקדושים, כמו שעם ישראל יכול לחבר (9.26)

סיפרתי פעם לאדמו"ר, שאת החיבור בין קמח למים, אי אפשר לחבר ואי אפשר לנתק, שתקח קמח ומים, ותחבר אותם יחד, אתה לא יכול להפריד אותם יותר, אי אפשר להפריד אותם… תנסה להפריד קמח ומים.

האדמו"ר: יוחנן סיפר שהיתה לו תאונת דרכים וכבר קיבל שטר פטירה, ופתאום בא חזרה מעולם האמת .

רבי יוחנן:… [מבקש סיגריה…ומעשן]

האדמו"ר: סיפרת לי, ולא היה לך כח לספר איך שעלית לשמים,…מה היה לך? היתה לך תאונת דרכים? מה היה בדיוק, אני רציתי לשאול.

רבי יוחנן: אני אסביר: לפני שנת 2000 הייתי בן 40 בדיוק. עברתי ניתוח "לשון" ברגל. ימין. היה לי…..

נתחיל מהתחלה: הייתי עם שוטר (??) במשטרה, הייתי ראש מחלקה במשטרה מחלקת סמים, הפעלתי סוכנים נגד סוחרי סמים גדולים, אלה הם רעלנים, שהרעילו את עם ישראל, ואז התעוררתי בוקר אחד, עם כאבי חרדות ודכאון חזקים מאד, ובקשתי מבורא עולם… לא ידעתי "שמע ישראל" היו לי הארות קדושים.. אתה מכיר את כבודם?

האדמו"ר: לא מכיר…

רבי יוחנן: בתמונות שמופיעים ב..

אדמו"ר: אה… כן, כן כן

רבי יוחנן: והם באו אלי בחלום לילה, לילה. ואמרו לי: עד מתי? בקשתי שהחרדות שיעזבו אותי. הייתי בשיא הפחד, מדכאונות ופחדים. ..(…מכבה הסיגריה)

… אמרתי לבורא עולם: בורא עולם! אני יודע שאני לא בסדר, אני יודע אתה קיים, שמע ישראל מעולם לא עזבתיו, תמיד קראתי שמע ישראל על המיטה מאז שאני זוכר את עצמי. [ ואז באה אחות וקוטעת את הראיון] (14:40)

ויש לנו עוד המשך של ראיון שני ואי"ה עוד חזון למועד.

ברעיון השני: מגלה לנו שאמרו לו בשמים שבדור הזה צריך ללמוד רק זוהר ושולחן ערוך ותלמוד ירושלמי, ושאל אותם ומה עם גמרא? ענו לו שגמרא כבר לעסו בדורות הקודמים בחו"ל, עכשיו צריכים ללמוד רק זוהר, ואמרו לו אתה צריך לרדת חזרה לעולם הזה לפרסם שכל יהודי ילמוד דף זוהר ביום, וכו'.

הסיפור עם ארלי כהן

נספר לכם סיפור נורא שקרה עם משפחת כהן בראשון לציון.

"פקיחו דעיניין"

חושו וראו

כוחו של הזוהר מתגלה בעולם

נס גדול לבחור ישיבה מירושלים, שבזכות פועלו בהפצת ולימוד ספרי זוהר, ניצל מתאונה מחרידה, – נס גדול ונורא שארע בעקבות הפצה לזיכוי רבים של ספרי "בראשית תמן" (תיקון מ"ח של הזוהר) בבתי ישיבות בירושלים.

בחור ישיבה, בשם אלון כהן, הלומד בירושלים, קיבל להפצה ממפעל הזוהר העולמי, באמצעות אימו, חבילות קונטרסים של "בראשית תמ"ן" –

אלון כהן נסע לישיבת "שאו מרום עיניכם" בירושלים עיה"ק בנשיאות הרה"ג רבי שלמה אופר שליט"א.

כל הישיבה למדו את התיקון (מ"ח) ביחד, והיתה שמחה גדולה לישיבה בלימוד הזה, שאין לשער ולספר.

בתום הלימוד, נסע אלון כהן לביתו בראשל"צ, והתנגש בתאונה מחרידה עם רכב ג'יפ צבאי שבו נהג בחור בשם אלמוג כהן, שבא לחופשה לארץ מגרמניה, שבה משמש כאחד משחקני הכדורגל הגדולים. – לג'יפ לא ארע כמעט דבר, רק המספר הרישוי התקלקל. – אולם רכבו של אלון כהן, נמעך לגמרי ונחצה לשתיים, ואלון יצא ללא כל פגע!! – נהג הג'יפ, אלמוג כהן פנה לאלון כהן, בחור הישיבה, ואמר לו , "אתה לא צריך לשלם לי כלום, ב"ה שלא קרה לך כלום, ורק נפגע הרכב. – וכפי שאימו של אלון סיפרה לי, היום זה ישודר ברדיו. – אמו של אלון כהן, תרמה כסף להדפיס הספר "נשמת כל חי" להודות לה' יתברך על הנס הגדול שנעשה לבן שלה.

מה המסקנה?

אנו רואים את כוחו העצום של הזוהר!!!  –  כל מי שעוסק בלימוד ובהפצה של ספר הזוהר מוגן, כבתיבת נוח! – ידה הארוכה של הזוהר שומרת עוטפת ומחבקת כל יהודי שעוסק בה.

שימו לב, לדיוק של הנס הגדול, הרכב נמעך לחלוטין והבחור יצא ללא כל פגע. ובאותה מידה, כמו שנכון בפרט, נכון בכלל, הרכב שנמעך הוא בבחינת הגויים שצרים עלינו בבחינת "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה".

הבחור שניצל ללא כל פגע משול ליהודי שנשמר מכח הזוהר שלמד וזיכה את הרבים, ולכן בכח לימוד הזוהר להגן על כלל עם ישראל מכל הצרות, היסורים הגזרות הקשות פצצות האטום ושאר מרעין בישין.

ואנו רואים שאם רק נעסוק בזוהר "שערת ראשינו לא תיפול" ואנו נהייה מוגנים כעובר ברחם אימו. (רחם בא מהמילה רחמים).

ולמה אתם עוד מחכים? רוצו, לימדו והפיצו את הזוהר הקדוש יומם ולילה.

כָּתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ: "הִנֵּה מְבֹאָר מִכָּאן שֶׁחִבּוּר הַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים. וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר וּבְגִינֵהּ "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" וְכוּ', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם הַפֶּסַח וּבְדַם הַמִּילָה, כֵּן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ" (עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת מַאֲמָר רִאשׁוֹן, שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית).

בּוֹאוּ וְנִתְאַחֵד כוּלָנוּ[ט] בְּיַחַד וְנַתְחִיל לִלְמֹד כָּל יוֹם דַּף זוהר הַיּוֹמִי שֶׁזֶּה לוֹקֵחַ רַק דקה בְּיוֹם, וְאֶפְשַׁר גַּם לִלְמֹד וְלִשְׁמֹעַ בְּ"קוֹל הַזוֹהַר" בְּטֶלֶפוֹן 0722-99-00-44, וּבְשַׁבָּת קוֹדֶשׁ נִלְמַד שָׁעָה אַחַת לְמַעַן תִּיקוּנֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִתְבַּטְּלוּ מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְנִזְכֶּה לִגְאוּלָה בְּרַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַשְׁבִּ"י, בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי, בִּיאוּר: בְּסֵפֶר הַזֶּה נֵצֵא מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים. (זוֹהַר נָשֹׂא בְרַעְיָא מְהֵימְנָא דַּף קכ"ד ע"ב).

בְּכֹחֵינוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב, בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר, בּוֹאוּ נִתְגַיֵיס כוּלָנוּ, בִּמְיֻחָד לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל קְטַנִּים, אָב יִלְמַד עִם בְּנוֹ, מְחַנֵּךְ עִם חֲנִיכוֹ, וּמְלַמֵּד עִם תַּלְמִידוֹ, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָישִׁים, כָּךְ יַחְדֹּר תַּלְמוּדָם מִנַּעֲרוּתָם, לְתַּלְמוּדֵי תּוֹרָה, לַיְשִׁיבוֹת וּלְכּוֹלְלִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִתְאַחֲדוּ בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְתּוֹרַת הַסּוֹד תְּקַבֵּל תְּנוּפָה, וְנִזְכֶּה לִהְיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִסֵּא מֶלֶךְ בְּהַקְדָּמָה לְבֵאוּרוֹ עַל תִּיקוּנֵי זוֹהַר. וְנִפְעָל בְּדֶרֶךְ זוּ לְקָרֵב וּלְהָבִיא אֶת הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה בְּרַחֲמִים, וּבְאִמְרֵי פִּנְחָס הַשָּׁלֵם (דַּף ק"ן), לַקָּדוֹשׁ רַבִּי פִּינְחָס מִּקָארִיץ זְיָ"ע, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "צָרִיךְ מְלַמֵּד (לַתַּלְמִידִים) לִלְמֹד זֹהַר, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים, שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה לַתַּלְמִידִים. כִּי מַה שֶּׁהָרַב נוֹתֵן שֵׂכֶל יָשָׁר לַתִּינוֹק, בָּזֶה מַנִּיחַ בּוֹ נְשָׁמָה אֲמִתִּית", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁזֶּה מְקֻבָּל עוֹד מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ). כִּי הַזֹּהַר מַלְהִיב וּמֵאִיר אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ הֶאָרָה שֶׁל נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה גַּם בְּזוּלָתוֹ, עַכַּ"ל. (חָכָם הָרָזִים).

אנו קרובים לשלש השבועות, רשב"י העיד על עצמו, שהוא יכול לפטור את כל העולם כולו מן הדין.

הַיְהוּדִים הַצַּדִּיקִים גּוֹמְרִים כָּל תִּיקוּנֵי זוֹהַר ב – 40 יוֹם מֵרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים

"כָּל אֶחָד כְּבָר צָרִיךְ לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְיוֹם הַדִּין הַמִּתְקָרֵב וּבָא" וְהַדָּבָר הֲכִי הַגָּדוֹל שֶׁמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי הַצַּדִּיקִים הוּא לִלְמוֹד וּלְהַרְבּוֹת בְּלִימוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בִּפְרָט בִּימֵי אֱלוּל. אָנוּ מְחַלְּקִים בְּחִינָם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁרוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בִּכְלָל כָּל הַיְהוּדִים הַצַּדִּיקִים שֶׁגּוֹמְרִים אֶת כָּל תִּיקוּנֵי זוֹהַר ב40 יוֹם מֵרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמִי שֶׁמְּקַבֵּל וּמַתְחִיל לִלְמוֹד הַיּוֹם תִּיקוּנֵי זוֹהַר יָכוֹל לְהַשְׁלִימוֹ עַד הוֹשַׁעְנָא רַבָא, וַיַּעֲשֶׂה אָז הַסִּיּוּם, וּבִזְכוּת זֶה יִתְבָּרַךְ בִּכְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה, וּלְשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה, בָּנֵי חַיֵּי אֲרִיכָא, וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה, בָּנִים צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, שִׁדּוּכִים טוֹבִים וּמְתוּקִים, כּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, וְאִם רוֹצֶה לְחֵלֶק בְּכָל עִיר וְעִיר בְּכָל הַבָּתֵּי מִדְּרָשִׁים בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְכוֹלְלִים נִיתַּן לוֹ בְּעֶזְרַת ה' בְּחִינָם, כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל לְחֵלֶק.

מִי שֶׁלּוֹמֵד בזוהר הקדוש רַק חֲצִי שָׁעָה תֵּכֶף חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כִּי רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת שֶׁל הַחַיִּים, וּצְרִיכִים רַק לְהַדְלִיק אֶת הַנְּשָׁמָה כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, וּמִי שֶׁלּוֹמֵד בָּזֶה רַק קְצָת מְקַבֵּל אֶת הַזְּרִיקָה הָרִאשׁוֹנָה, וְזֶה כְּבָר מַסְפִּיק שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ תָּבִין מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ.

"אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ

אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק (הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, "אוֹר הַחַמָּה" קכ"ג ע"ב).

בּוֹאוּ, הִתְחַבְּרוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ.

פָסַק הַגָאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַכַּף הַחַיִּים (קנ"ה סקי"ב), דְּלִמּוּד הַזֹּהַר יֵחָשֵׁב לְלִמּוּד הַקַּבָּלָה. וְכָתַב הַפֶּלֶא יוֹעֵץ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וַאֲפִילוּ אִי לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר, וְשׁוֹגֶה בּוֹ שְׁגִיאוֹת הַרְבֵּה, הוּא חָשׁוּב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב: "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה", וּפֵרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "וְדִלּוּגוֹ" עָלַי אַהֲבָה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת

וּכְבָר דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ, מהר"ש בּוּזַגְלוֹ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, מְאוֹר עֵינֵינוּ, בַּעַל "הַכִּסֵּא מֶלֶךְ", דְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שָׁעָה אֶחָת עוֹלָה לְעֵרֶךְ שָׁנָה שֶׁל לִמּוּד הַפְּשָׁט, וְהוּבָא פְּסָקוֹ בְּכַף הַחַיִּים (סִימָן קנ"ה סקי"ב), וְזֶה לְשׁוֹן הַ"כִּסֵא מֶלֶךְ" (תִּקּוּן מ"ג): כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין אֲפִלּוּ פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד, יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת, מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְיִהְיֶה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא.

כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִיד חָכָם לִלְמֹד קַבָּלָה

גַּם בְּתִקּוּן ל' כָּתַב (הַכִּסֵּא מֶלֶךְ), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִיד חָכָם לִלְמֹד קַבָּלָה. וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה, וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא, כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן, כִּי יַעֲשֶׂה בְּשָׁעָה אַחַת בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה, מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד חֹדֶשׁ יָמִים בִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, כִּי גָּדוֹל כֹּחָהּ לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה.

הַלוֹמֵד שָׁעָה זֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, כְּלוֹמֵד אֶלֶף שָׁנָה פְּשָׁט בְּיוֹם חוֹל

הָעוֹלֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, הַכִּסֵּא מֶלֶךְ, וְהָרֵיחַ הַטּוֹב, זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ: דְּהַלוֹמֵד שָׁעָה זֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, כְּלוֹמֵד אֶלֶף שָׁנָה פְּשָׁט בְּיוֹם חוֹל. וּלְפִי זֶה, אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד שֵׁשׁ שָׁעוֹת זֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, הֲרֵי שֶׁזָּכָה לְתַקֵּן כָּל הַשִׁית אַלְפִין יְמֵי הַבְּרִיאָה [וְכָל הָעוֹלָם מִתְעַלֶּה עַל יָדוֹ]. וּבְנוֹסָף עַל כָּךְ חִדּוּשׁוֹ שֶׁל בַּעַל אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים (שַׁעַר הַשִּׂמְחָה) הַמְּבָאֵר: דְּלִמּוּד (וְכָל מִצְוָה) הַנַּעֲשָׂה בְּשִׂמְחָה עֶרְכּוֹ כָּפוּל אֶלֶף, נִמְצָא שֶׁכַּאֲשֶׁר יְהוּדִי לוֹמֵד בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ וּבְשִׂמְחָה תּוֹרַת הרשב"י "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" עוֹלֶה שָׁעָה אַחַת לְעֵרֶךְ שֶׁל מִלְיוֹן שָׁנָה, (לִמּוּד פְּשָׁט בִּימֵי הַחוֹל). וְאִיתָא בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (פֶּרֶק ג' מִשְׁנָה ו'): רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר… אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֶוַח, אַל תָּשׁוּב לָךְ בִּשְׁעַת הַדְּחָק, לְפִי שֶׁטּוֹב לוֹ לְאָדָם דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה בְּרֶוַח (עַיֵּן שָׁם), עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר לוֹמֵד בְּיִסּוּרִים הַכֹּל כָּפוּל מֵאָה, סַךְ הַכֹּל לִמּוּד זֹהַר הַקָּדוֹשׁ שָׁעָה בְּשַׁבָּת שָׁוֶה מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה!!! וּשְׁנִיָּה אַחַת כ- 28.000 שָׁנָה תּוֹרָה!!!. צֵא וַחֲשֹׁב בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת, בְּכָל שְׁנִיָּה אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'".

הִנְּנִי רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהַפַּעַם זִכַּנִי לוֹמַר דְּרָשָׁה לַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים כָּאֵלוּ, שֶׁזָּכוּ לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְרַגְלֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַר סִינַי, אֲשֶׁר לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לָּזֶה, כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה תֵּכֶף אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.

אִינוּן דַּהֲווּ קָיְימֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי

 רַבּוֹתַי! כִּדְבָרַי כֵּן הוּא!!! מִי שֶׁבָּא לְכָאן, הוּא רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ דְּבַר ה', וְאוֹהֵב לִלְמוֹד זֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעָלָיו קוֹרֵא הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "אִינוּן דַּהֲווּ קָיְימֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי". כמו שכתוב בזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ (דַּף קנ"ב): חַכִּימִין עַבְדֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, [הַחֲכָמִים שֶׁהֵם עֲבָדִים שֶׁל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן], אִינוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, [אוֹתָם שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי], לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמָתָא, דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא אוֹרַיְתָא מַמָּשׁ וכו' [אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּנִשְׁמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר כָּל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁבְּסִפּוּרִים וְגַם בְּגוּפֵי הַתּוֹרָה יֵשׁ פְּנִימִיּוֹת, שֶׁהֵם רָזֵי הַתּוֹרָה וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה]. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. [וְנִכְתּוֹב בְּצִדּוֹ, אָמַר הַמַּעְתִּיק: מַשְׁמַע, אוֹתָם שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, לֹא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי]. וּלְזִמְנָא דְּאָתִי, זְמִינִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּנִשְׁמָתָא דְּנִשְׁמְתָא דְּאוֹרַיְתָא. [וּלְעָתִיד לָבוֹא, הֵם עֲתִידִים לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּנְּשָׁמָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי אַחַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְרוֹשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה בְּסוֹדוֹת נֶעֱלָמִים, מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר בַּזְּמַן הַזֶּה לֵידַע מַהוּתָהּ.] (הַבֵּאוּר מֵהַפֵּרוּשׁ מָתוֹק מִדְּבַשׁ).

אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נָעוּ עִם הָעָם וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, כֵּן הֵם עוֹשִׂים גַּם עַתָּה שֶׁנָּסִים וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק לְחָכְמַת הָאֱמֶת

וְכָךְ כָּתַב הָרַב הַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָּה (יְאוּדָה מֹשֶׁה יְשׁוּעָה פְּתַיָא) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, אֲשֶׁר הרשב"י זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ הִתְגַּלָּה [בַּחֲלוֹם לְרַבִּי אַבְרָהָם עַדֶס זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ] וְזֵרֵז וּבִקֵּשׁ שֶׁיַדְפִּיס אֶת סִפְרוֹ יַיִן הָרֶקַח שֶׁעַל הָאִדְרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְנִרְאֶה לִי בְּבֵאוּר כַּוָּנָתוֹ כִּי בִּתְחִלָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת הָאֱלֹקִים הָיוּ מִתְיַצְּבִים בְּתַחְתִּית הָהָר וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק", כִּי הָיוּ יְרֵאִים, פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְיָמוּתוּ. וְהָיָה מִקְצָת הָעָם שֶׁהָיוּ שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לִקְרַאת הַשְּׁכִינָה וְלֹא רָצוּ לָזוּז מִמְּקוֹמָם הָרִאשׁוֹן לַעֲמֹד מֵרָחוֹק אֲפִילוּ אִם יָמוּתוּ מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם הוּא מַה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַנִּזְכַּר "אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי", כְּלוֹמַר וְלֹא נָעוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק אֶלָּא עָמְדוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, לָכֵן הֵם זוֹכִים לְחָכְמַת הָאֱמֶת. וְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נָעוּ עִם הָעָם וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, כֵּן הֵם עוֹשִׂים גַּם עַתָּה שֶׁנָּסִים וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק לְחָכְמַת הָאֱמֶת, מִיִּרְאָתָם פֶּן תֹּאכְלֵם הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי, הָיוּ לוֹמְדִים עִם תִּינוֹק בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים, סֵפֶר הַזֹּהַר וְתִּיקוּנִים

אָמַר הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִקָאמַארְנָא: יֵשׁ הַרְבֵּה שׁוֹטִים שֶׁבּוֹרְחִים מִלִּלְמֹד רָזִין שֶׁל מָרָן הָאר"י וְסֵפֶר הַזֹּהַר, אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ, וְלוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי, בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא אֲשֶׁר הָרַע וְהַמִּינוּת גּוֹבֵר, הָיוּ שׁוֹקְדִים כָּל יְמֵיהֶם לִלְמוֹד סֵפֶר הַזֹּהַר וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י ז"ל, בָּלוּל עִם חֲסִידוּת שֶׁל מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְהָיוּ מְבַטְּלִים כָּל גְּזֵרוֹת רָעוֹת… וְלוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי, בַּדּוֹר הָרַע הַזֶּה שֶׁהַמִּינוּת גּוֹבֵר, הָיוּ לוֹמְדִים עִם תִּינוֹק בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים, סֵפֶר הַזֹּהַר וְתִּיקוּנִים וְלַהֲגוֹת בָּהּ, וְהָיָה יִרְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ וְיִתְקַיֵּם.

וְכָתוּב בְּזוֹהַר (בְּרֵאשִׁית כ"ח עַמּוּד ב'): וּבְגִין דָּא מֹשֶׁה לָא מִית וְאָדָם אִתְקְרֵי אִיהוּ. וּבְגִינֵיהּ אִתְּמָר בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר אֶלָּא כֻּלְהוֹ כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְּמָר בֵּיהּ וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר דְּאַפִּיק שְׁכִינְתֵּיהּ מִן גָּלוּתָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שְׁמוֹת ב') "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ." וּמֹשֶׁה אִיהוּ בְּדִיּוֹקְנֵיהּ מַמָּשׁ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ".

[בֵּאוּר: וְלָכֵן מֹשֶׁה לֹא מֵת, וְהוּא נִקְרָא אָדָם, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן נֶאֱמַר בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ב') "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ." וּמֹשֶׁה הוּא בִּדְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ].

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא מָצָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ עֵזֶר לְמֹשֶׁה בְּגָלוּת, אֶלָּא כֻּלָּם נֶחְשָׁבִים כְּאִלּוּ הֵם כְּנֶגְדּוֹ, לְפִי שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה

וּבֵאֵר בְּמִקְדַּשׁ מֶלֶךְ: וּמַמְשִׁיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי לְבָאֵר, שֶׁהַבְּחִינָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינָהּ זָזָה מִן הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר בְּגָלוּת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא מָצָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ עֵזֶר לְמֹשֶׁה בְּגָלוּת, אֶלָּא כֻּלָּם נֶחְשָׁבִים כְּאִלּוּ הֵם כְּנֶגְדּוֹ, לְפִי שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, לְסַיֵּעַ לְתִקּוּן הַשְּׁכִינָה. וְנֶאֱמַר בּוֹ, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, פֵּרוּשׁ לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁיַּעֲזֹר לִזְעֵיר אַנְפִּין, לְהוֹצִיא אֶת שְׁכִינָתוֹ מִן הַגָּלוּת.

מִי שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁהֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא

הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי, הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ, רַבֵּינוּ יַעֲקֹב אַבּוּחַצִירָא, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (בְּסִפְרוֹ גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ דַּף קפ"ה) אוֹמֵר, בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי הַקָּדוֹשׁ: דְּמִי שֶׁלֹּא לָמַד תּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁהֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא, דִּבְלֹא זֶה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ, וַעֲבוֹדָתוֹ. וְהָרַב יְהוּדָה פְּתַיָּה, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אוֹמֵר, בְּשֵׁם רַבִּי חַיִּים וִיטַאל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁכָּתַב בִּתְחִלַּת שַׁעַר הַמִּצְווֹת: וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, הֲרֵי חִסֵּר מִצְוָה אֶחָד שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּשְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיִּטְרַח בְּד' בְּחִינוֹת שֶׁל הפרד"ס הַנִּזְכַּר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְעוֹד אָמַר הָרַב יְהוּדָה פְּתַיָּה, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁעוֹד בִּשְׁעַת הַלְוָיָה כַּאֲשֶׁר בּוֹכִים עָלָיו, יִתָּכֵן שֶׁכְּבָר חָזַר לְעוֹלָם הַזֶּה בְּגִלְגּוּל, הַשֵּׁם יְרַחֵם .

מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר … כָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק, מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים

 הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִקָאמַארְנָא כָּתַב בְּסִפְרוֹ "הֵיכַל הַבְּרָכָה": – בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאר"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק, הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים. וּכְדִכְתִיב בְּתִקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ: לֵית בָּנוּ מַאן דְּיִתְעַר לְגַבָּהּ לְרַצּוֹת לָהּ עִם בַּעֲלָהּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן, וְצַוְחִין בָּהּ כְּכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב, הָב לָן עוּתְרָא הָב לָן יְקָרָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל לְסָלְקָא לִשְׁכִינְתָּא. וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר, וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (הֵיכַל הַבְּרָכָה קָאמַארְנָה פָּרָשַׁת עֵקֶב ז', י"ט – אוֹר הַזּוֹהַר פֶּרֶק י').

כָתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי כ"ו י"ב) דְּרַק לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ מַצִּיל מֵהַיֵּצֶר, וְעַל תּוֹרָה לִשְׁמָהּ נֶאֱמַר, תּוֹרָה מְגִינָא וּמַצְלָא.

וּבְסֵפֶר "נֶפֶשׁ הַחַיִּים" (שַׁעַר ד' פֶּרֶק כ"ה) כָּתַב בַּאֲרִיכוּת: שֶׁרַק עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לְקַיֵּם הָעוֹלָם. וְאֵין לָנוּ תּוֹרָה לִשְׁמָהּ יוֹתֵר מִלִּמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, (עַיֵּן אוֹר הַזֹּהַר).

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ והרשב"י אוֹמְרִים, כִּי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ, וְאֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ יִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, והרמח"ל הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר לָנוּ: שֶׁרַק בָּזֶה תָּלוּי סוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן וּגְאֻלָּתוֹ, בְּכֹחַ וּסְגֻלַּת לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ , וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ: בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח לַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל.

הַמַּצָּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (וּבָעוֹלָם כֻּלוֹ) מְעוֹרֵר דְּאָגָה, הַלֵּב נִקְרָע, וְכָל עַיִן תִּזַּל וְתִדְמַע, מִגֹּדֶל הַצָּרוֹת הַפְּרָטִיּוֹת וְהַכְּלָלִיּוֹת, רַחְמָנָא לִצְּלָן. וְיָדוּעַ מַאֲמָר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין לְךָ יוֹם שֶׁקִּלְלָתוֹ מְרֻבָּה מֵחֲבֵרוֹ" וְכָל הַיִּשּׁוּב עוֹמֵד בְּסַכָּנָה נוֹרָאָה, רַחְמָנָא לִצְּלָן "כְּכִבְשָׂה אַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים" (רֶמֶז לְשִׁבְעִים אֻמּוֹת). וּכִמְדֻמֶּה שֶׁכְּבָר הִגַּעְנוּ לְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם" וגו'. וְהָאֻמּוֹת מְצַחְצְחוֹת הַחֲרָבוֹת, וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן, אֶלָּא עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְקַוּוֹת לְ"סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק" (תְּהִלִּים פֶּרֶק ק"מ), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (יְבָמוֹת ע"ח עַמּוּד א') דָּבָר אַחֵר' בְּיוֹם נָשֶׁק, זֶה נִשְׁקוֹ שֶׁל גּוֹג.

תַּקָּנַת הָרמח"ל, לִלְמֹד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בִּרְצִיפוּת, שֶׁמַּצִּיל מִן הַפֻּרְעָנוּת, וּמֵבִיא הַגְּאֻלָּה

אַךְ יֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת יְעוּצָה "לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ ז, וְלִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲצֹר כָּל פֻּרְעָנוּת, וּלְהַשְׁפִּיעַ כָּל הַבְּרָכוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְכַיָּדוּעַ, תַּקָּנַת הָרמח"ל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, לִלְמֹד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בִּרְצִיפוּת, שֶׁמַּצִּיל מִן הַפֻּרְעָנוּת, וּמֵבִיא הַגְּאֻלָּה (עַיֵּן סֵפֶר אוֹר הַזֹּהַר פֶּרֶק ה', וְכֵן הוּבָא בְּסֵפֶר "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ").

מוֹרֵי וְרַבּוֹתַי! לֶהֱוֵי יָדוּעַ! שֶׁכָּל הַמְסַיְּמִים אֶת סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בִּבְחִינַת "כְּנִישְׁתָא חֲדָא" (זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ) הֵם בִּבְחִינַת "אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים" (שִׁיר הַשִּׁירִים ד', ד'). עֲלֵיהֶם תָּלוּי וְעוֹמֵד הַצָּלַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, "כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים" וְהֵם שׁוֹלְטִים עַל הַגְּבוּרוֹת וּמְמַתְּקִים אוֹתָם, וּמִיַּד בָּאָה הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ הָיָה אוֹמֵר (הוּבָא בְּסֵפֶר מֵאִיר עֵינַי יִשְׂרָאֵל כְּרַךְ ו' בְּשֵׁם נֶכְדּוֹ רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן): כִּי פִּסְגַּת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְקִיּוּם רָצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ הוּא, לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת זִיכּוּי הָרַבִּים, וּבָזֶה תִּבָּחֵן מִדַּת הִתְמַסְּרוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְמַעַן כְּבוֹד ה' בָּעוֹלָם.

עַל הָאָדָם לָדַעַת! כִּי רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא, לְזַכּוֹת אֶת כָּל בָּנָיו בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְקִיּוּם מִצְווֹתֶיהָ, וְעַל יְדֵי זְכוּת הָרַבִּים, זוֹכֶה הָאָדָם לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת פֶּרֶק ה' מִשְׁנָה י"ח), "כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ וּזְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ", עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְדוֹשִׁים.

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! אַחִים יְקָרִים! בּוֹאוּ וְנִתְאַחֵד כֻּלָּנוּ, וְנִפְעָל, שֶׁכָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, יִלְמַד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וּלְאַרְגֵּן בְּכָל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכוֹלֵל, שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָל אֶחָד יְחַלֵּק בְּכָל מָקוֹם סִפְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לְלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעַתָּה, "שַׁעֲרֵי תֵּרוּצִים" נִנְעֲלוּ, וְכֻלָּם מְקַיְּמִים בְּשִׂמְחָה אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינָם אֶת הַסְּפָרִים, הֵן סִפְרֵי הִתְעוֹרְרוּת, וְהֵן תִּקּוּנֵי זוֹהַר, כָּאן בִּישִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכֵן אֶצְלֵנוּ, בְּאִרְגוּן מִפְעָל הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי בְּבֵית שֶׁמֶשׁ.

עַל כֵּן, אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, בּוֹאוּ לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים, וְהֶחָלָשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אֲנִי, וּצְרִיכִים מִתְנַדְּבִים בְּאֹמֶץ רוּחַ, וּבְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, לְחַלֵּק סְפָרִים עַל הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּכָל הָאוֹטוֹבּוּסִים, וּבַרַכָּבוֹת, וּבְכָל מְקוֹמוֹת הָעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁלְּכָל יְהוּדִי יִהְיֶה חֵלֶק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַפָּסוּק "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

אָנוּ צְרִיכִים לְיַחֵד מַחְשַׁבְתֵּנוּ לַאֲדוֹן הַכֹּל, וּלְאַחֵד אֶת כָּל הַכֹּחוֹת, וּלְאַחֵד אֶת כָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ נִגָּאֵל, וּכְדִבְרֵי כָּל הַצַּדִּיקִים גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, דְּכָל סְגֻלַּת הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁח, דַּוְקָא בּוֹ וְלֹא בְּזוּלָתוֹ. וּבִפְרָט בְּדוֹרֵנוּ, שֶׁיָּרְדוּ לָעוֹלָם נִשְׁמוֹת דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַהַפְלָגָה, וְהָעֵרֶב רַב, הֵם עַצְמָם הַמַּבּוּל הַשּׁוֹטֵף אֶת הָעוֹלָם (כִּדְאִיתָא בְּתִקּוּנֵי זוֹהַר תִּקּוּן כ"א דַּף נ"ה, א', וּבְבֵאוּר הגר"א, וְכֵן בְּ"מָתוֹק מִדְּבַשׁ", עַיֵּן שָׁם וְתַרְוֶה צִמְאַךָ) וּמֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לְתָמְכָה וּלְסַעֲדָהּט, וּכְמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (וְעַיֵּן בְּתִקּוּנֵי זֹהַר שָׁם), וּבְכָל יוֹם כָּל יְהוּדִי קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמָיִם בְּיוֹם (וּלְדַעַת האר"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַרְבַּע פְּעָמִים בְּיוֹם) וּמוֹסֵר עַצְמוֹ לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, וּבְוַדַּאי צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ שֶׁמִּתְכַּוֵּן בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁאָדָם מַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שִׁבְעָה רְקִיעִים וְהָאָרֶץ, עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, מַמָּשׁ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ, וְרַק עַל עַצְמוֹ שׁוֹכֵחַ לְהַמְלִיךְ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה הָעִקָּר.

עַל כֵּן! בּוֹאוּ וְנִתְמַסֵר לְמַעַן הַגְּאֻלָּה, וְנִתְקַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא, וּבְוַדַּאי תֵּכֶף נִגָּאֵל, כִּדְאִיתָא בְּזוֹהַר רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא (דַּף קכ"ד, ב'): דְּבְגִינֵיה "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ", וּבִזְכוּתֵיה יִתְקַיֵים "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר". וְכֻלָּנוּ כְּאֶחָד נִזְכֶּה, שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיָא בֵּיהּ, וּבִסְגּוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר".

וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְּאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְדִּישׁוּ מִדַּקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָךְ נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד, לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים", בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

---