מה היינו מוכנים לעשות בכדי שתפילתינו תתקבל במרומים? מי מבטיח לנו שתפילתינו יתקבלו? מתברר שיש סגולה גדולה לקבלת התפילה, שכל אחד יאמר את תפילת "פתח אליהו" שהיא תפילה הכתובה בארמית מהזוהר הקדוש הנדפס בכל ספר מחזור- "כי רק אלה הלומדים- בהם בלבד זוכים שתפילותיהם מתקבלים (רבי אבוחצירא "בגדי שרד")
בס"ד
לכל המעונין
אני רוצה לשתף אתכם בבשורה הטובה שהתבשר לי היום אחרי שבירת התענית.
הטלפון בביתי מצלצל, אני נגש להרים, על הקו נשמע אחד מהורי התלמידים של התלמוד תורה בה אני מנהל.
אחרי כמה מילות נימוס, הוא מודיע לי בהתרגשות שבנו יחד עם שלושה חברים ישבו היום בבית המדרש וסיימו, "לא תאמין", הוא מפסיק באמצע, 40 פעמים את התפילה "פתח אליהו".
סימנו את השיחה ואמרתי בלבי כזה בשורה טובה, אני רוצה לשתף בכך את הרבים שכולם ידעו את מעלתם של ילדי תשב"ר בעיר בית שמש.
יעזור ה' ובזכות זה נזכה במהרה ממש לביאת גואל צדק אמן.
ש.ל מבית שמש.
בס"ד
חָבֵר מוֹשֵׁךְ חָבֵר.
בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה יוֹשְׁבִים וְדָנִים בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֶת כָּל אִישׁ וְאִישׁ הַבָּא לִפְנֵיהֶם.
כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּוִידְיֹא, כְּמוֹ כֵּן שָׁם מַעֲבִירִים כְּמוֹ בְּסֶרֶט נָע לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו, וְאֶת כָּל מִצְווֹתָיו וּזְכֻיּוֹתָיו, וְהַבֵּית דִּין יוֹשְׁבִים וְשׁוֹפְטִים מִי זַכַּאי בַּדִּין וּמִי חַיָּב בַּדִּין.
אברהם גנוט
י-ם
פַּעַם אֶחָד יוֹשְׁבִים הַבֵּית דִּין וְהִנֵּה בָּא לִפְנֵיהֶם אִישׁ אֲשֶׁר זֶה עַתָּה מֵת וְעָלָה מֵעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְהַמַּלְאָכִים מְלַוִּים אוֹתוֹ וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַדִּין, בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה.
הֵם מַתְחִילִים לִשְׁאוֹל: "הַאִם קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה?"
עָנָה: "וַדַּאי! כָּל יוֹם יָשַׁבְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת לָמַדְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי לַשִּׁיעוּרִים בְּדַף הַיּוֹמִי.
בֵּית דִּין אוֹמְרִים לְהָבִיא אֶת כָּל הַזְּכֻיּוֹת וְאֶת כָּל הַחוֹבוֹת עַל מְנָת לִשְׁקוֹל עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם. לִרְאוֹת מַה שׁוֹקֵל יוֹתֵר.
הַפְּקוּדָה יָצְאָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי מַעְלָה בָּאִים וּמְבִיאִים חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת מִצְווֹת וְהַשָּׂטָן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ מֵבִיא עֲבֵרוֹת. וְהִנֵּה מַתְחִילִים לִשְׁקוֹל. מַעֲלִים עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם אֶת הָעֲבֵרוֹת וְאַחַר כָּךְ שָׂמִים אֶת הַמִּצְווֹת בְּצַד הָאַחֵר וְרוֹאִים שֶׁהַמִּצְווֹת כִּמְעַט יַכְרִיעוּ עוֹד רֶגַע. אַךְ לְצַעֲרוֹ נִגְמְרוּ הַמִּצְווֹת, חֲסֵרִים עוֹד כַּמָּה מִצְווֹת כְּדֵי לְהַכְרִיעַ אֶת הַכַּף.
בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה פּוֹסְקִים: "גֵהִינוֹם", הָעֲבֵרוֹת שׁוֹקְלוֹת יוֹתֵר.
הוּא מַרְכִּין רֹאשׁוֹ. וּבְרוּחַ נְכָאָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה הוֹלֵךְ אַחֲרֵי מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה וְהַמַּזִּיקִים שֶׁמּוֹשְׁכִים אוֹתוֹ לַגֵּהִינוֹם.
לְפֶתַע בָּא מַלְאָךְ אֶחָד וְאוֹמֵר לַמַּלְאָכִים עִצְרוּ רֶגַע! וּפוֹנֶה אֶל הַנְּשָׁמָה וְשׁוֹאֵל אוֹתָהּ: "תַּגִּידִי הַאִם כְּשֶׁהָיִית בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל לָמַדְתְּ זוֹהַר" ?
עוֹנָה הַנְּשָׁמָה לַמַּלְאָךְ: "לֹא"!
אוֹמֵר לָהּ הַמַּלְאָךְ: "בַּטְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ", אִילּוּ הָיִיתָ לוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲפִילוּ רַק 18 שְׁנִיּוֹת בְּיוֹם, הָיִיתָ נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵהִינוֹם.
מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה הִמְשִׁיכוּ לִסְחֹב אֶת הַנְּשָׁמָה הָאוּמְלָלָה לְכִיּוּן הַגֵּהִינוֹם. הַנְּשָׁמָה מִסְתַּכֶּלֶת סְבִיבָה וְרוֹאָה אֶת נִשְׁמַת חֲבֵרוֹ שֶׁעָבַד אִתּוֹ יַחַד בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְכֵן הִתְפַּלְּלוּ יַחַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַשְּׁכוּנָתִי. וְהִשְׁתַּתְּפוּ יַחַד בְּשִׁעוּרִים, וְהִנֵּה הוּא מְלֻוֶּה בְּמַלְאֲכֵי רַחֲמִים לְכִוּוּן הַגַּן עֵדֶן. הִיא מְבַקֶּשֶׁת שְׁנִיָּה לַעֲצֹר וְשׁוֹאֶלֶת אֶת הַמַּלְאָכִים. "אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְגַן עֵדֶן בְּשָׁעָה שֶׁסֵּדֶר יוֹמוֹ הָיָה מַמָּשׁ דּוֹמֶה לְשֶׁלִּי ?"
עָנוּ לוֹ הַמַּלְאָכִים בִּקְצָרָה: "הוּא לָמַד זוֹהַר ! "
מִיָּד מַמְשִׁיךְ לִטְעוֹן לְנִשְׁמַת חֲבֵרוֹ: "מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתָּ לִי ?"
וּמִמַּחְשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה מִתְקָרֵב אֵלָיו מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ אֵלָיו לְכִיּוּן הַגֵּהִינוֹם בְּאוֹמְרוֹ: "מַגִּיעַ לְךָ גֵהִינוֹם, אִם יָדַעְתָּ מַה הִיא מַעֲלַת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, לָמָה לֹא אָמַרְתָּ לִי ?"
בְּעוֹד הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת חֲבֵרוֹ אֵלָיו, הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת שִׁירָה וְזִמְרָה. הוּא שׁוֹאֵל: "מַה זֹאת?"
"מוֹבִילִים אֶת פְּלוֹנִי לְגַן עֵדֶן, בִּזְכוּת שֶׁלָּמַד זוֹהַר", עָנוּ לוֹ.
הוּא מְבָרֵר מִי זֶה, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁזֶּה קָרוֹב מִשְׁפַּחְתּוֹ.
הוּא נִדְהָם, רָץ מַהֵר לְכִּווּנוּ, מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ אֵלָיו, בְּאָמְרוֹ: "מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתָּ לִי שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד זוֹהַר, בִּגְלָלְךָ אֲנִי מוּבָל לַגֵּהִינוֹם, אַתָּה צָרִיךְ לָבוֹא אִתִּי". וּמוֹשֵׁךְ גַּם אוֹתוֹ אִתּוֹ לַגֵּהִינוֹם.
כָּל אֶחָד שֶׁקּוֹרֵא אֶת הַמִּקְרֶה, נִדְהָם. כֵּיצַד תִּתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה?
בִּמְקוֹם לִשְׁקֹעַ בְּמַחְשָׁבוֹת, עֲשֵׂה לְמַעֲשֵׂה:
א) תַּתְחִיל לִלְמֹד זוֹהַר.
ב) תִּגְרֹם לְעוֹד אֲנָשִׁים לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. תַּעֲזֹר בַּהֲפָצַת הַמּוּדָעוּת שֶׁל מַעֲלַת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
בס"ד
שמעתי מחברי שגר בקרית ספר, היום בצהריים ישב בבית הכנסת ואמר את הקינות במתינות, לידו ישבו עוד חמשה אברכים ועסקו בלמוד מיוחד, לאחר ברור נודע לו שהם מסיימים היום את התפילה הנוראה "פתח אליהו".
חברי ספר לי זאת בהתפעלות רבה עוד לפני ששאל בשלומי, ולפני שברר איך עבר עלי הצום.
שירבו כמוהם בישראל.
שלמה כהן
ירושלים