הספד על הצדיק, רבי יוסף הכהן זצ"ל י' סיון תשע"ו
להורדה:
הספד ר' יוסי כהן – חלק א – בשבעה
הספד ר' יוסי כהן – חלק ב – בשלשים
בעזהשי"ת
יום ה פרשת דברים ז' אב תשע"ו.
נדיבי עמנו נאספו עם אלקי אברהם, התאספנו לכנס עצרת התעוררות ולהספד במלאת שלשים יום לפטירתו של ידידינו הצדיק רבי יוסף הכהן זצ"ל.
בספר "חובות הלבבות" בשער חשבון הנפש – החשבון הט"ו הוא, בהתעוררות האדם בעצת חכז"ל "יזכור לו יום המיתה", אנו כעת גם כן עוסקים ביזכור לו יום המיתה, במלאת "שלשים" לפטירתו של רבי יוסף הכהן זצ"ל.
מעיקר הדין אנו חייבים כמבואר בשו"ע יור"ד (סי' שד"מ) להספיד על המת כראוי וחייבים להרים קול לומר דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכי' ולהזכיר שבחו וכו' ומזכירים מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג, וכל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחם בבית גנזיו, וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים, וראוי לקברו בחייו כמבואר כ"ז בשו"ע וש"ך, שם.
ובפוסקים מובאים דברי הגמ' (שבת קנ"ג.) "אחים בהספידא דהתם קאמינא", וע"כ סמכו דצריכים לעורר את הצבור כיון שהוא (נשמת הנפטר) נמצא בשעת ההספד, ובפרט לדברי הגליון מהרש"א שם בשו"ע, דההספד מציל את הנפטר הנספד מגיהנם, וכאשר הציבור חוזרים בתשובה ומתחזקים בתורה ובמעשים טובים הכל הוא לזכות הנפטר שעולה ממדרגה למדרגה בגן עדן.
ע"כ אנו צריכים להתעורר בכל לב ונפש לטובתינו ולטובת הנפטר ביום שלשים הוא היום שקבעו לבכי ולמספד כמבואר בשו"ע.
איתא בגמ' (מגילה ט"ו ע"א) "אמר ר"א אמר ר' חנינא, צדיק אבד לדורו אבד – משל לאדם שאבדה לו מרגלית, כל מקום שהיא מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה".
חז"ל דרשו (ירושלמי, תענית פ"ד ה"ב. ילק"ש בשלח ט"ו, רנ"א) עה"כ (ישעי' נ"א ט"ז) ואשים דברי בפיך – זו תורה. ובצל ידי כסיתיך – זו גמילות חסדים. ללמדך, שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה לישב בצלו של הקב"ה. וכן אמרו (ילק"ש רות ב', תר"ב) גדול כוחן של גומלי חסדים, שאין חוסין לא בצל כנפי הארץ, ולא בצל כנפי השחר, ולא בצל כנפי השמש, ולא בצל כנפי הארץ, ולא בצל כנפי החיות – אלא בצלו של הקדוש ברוך הוא.
ועוד אמרו (דרך ארץ רבה, פ"ב) "הרחמנין ומאכילי רעבים ומשקי צמאים, ומלבישי ערומים, ומחלקי צדקות, עליהם הכתוב אומר (ישעי' ג' י') אמרו צדיק כי טוב" [וסיום הכתוב, כי פרי מעלליהם יאכלו].
רבי יוסף זצ"ל הי' מפורסם ברחמנותו, ושהאכיל רעבים לחם רוחני כמו שכתוב בנביא עמוס (פרק ח יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹ-נָי יֱהֹ-וִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהֹ-וָה. ועל ידי תורת רבי שמעון בר יוחאי זוכים שלא תשתכח תורה מישראל כמו שכתוב בגמרא שבת (דף קל"ח:): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים לא) "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". אֶלָּא מַה אֲנִי מְקַיֵּים "יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ"? שֶׁלֹֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְרוּרָה וּמִשְׁנָה בְרוּרָה בְמָקוֹם אֶחָד, עד כאן.
- כִּ'י לֹ'א תִּשָּׁכַ'ח מִפִּ'י זַרְע'וֹ, סופי תיבות אוֹתִיּוֹת יוֹחַאי, עַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל יוֹחַאי שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, לֹא תִּשָּׁכַח הַתּוֹרָה
לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת הַשֵּׁם הִתְגַּלּוּת נִפְלָא מִסּוֹד גְּדֻלַּת הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת קלח:): 'כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה אָמְרוּ: עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". וְכַמְבֹאָר בַּזֹּהַר (נָשׂא קכד:): 'בְּהַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּהּ מִן גָּלוּתָא'.
וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן נִפְלָאוֹת נִסְתָּרוֹת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. כִּי עַל כֵּן סָמַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עַצְמוֹ עַל זֶה הַפָּסוּק "כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". כִּי בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַפָּסוּק בְּעַצְמוֹ מְרֻמָּז וְנִסְתָּר סוֹד הַזֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל יוֹחַאי, שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, עַל יָדוֹ לֹא תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. כִּי סוֹפֵי תֵּבוֹת שֶׁל זֶה הַפָּסוּק "כִּ'י לֹ'א תִּשָּׁכַ'ח מִפִּ'י זַרְע'וֹ" הֵם אוֹתִיּוֹת יוֹחַא"י, וְזֶה שֶׁמְּרַמֵּז וּמְגַלֶּה הַפָּסוּק כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, מִפִּי זַרְעוֹ דַּיְקָא, הַיְנוּ מִפִּי זַרְעוֹ שֶׁל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְרֻמָּז וְנִסְתָּר בְּזֶה הַפָּסוּק, שֶׁהוּא הַתַּנָּא יוֹחַאי. כִּי עַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל יוֹחַאי שֶׁמְּרֻמָּז בְּזֶה הַפָּסוּק בְּסוֹפֵי תֵּבוֹת כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, עַל יָדוֹ לֹא תִּשָּׁכַח הַתּוֹרָה, כִּי בַּזֹּהַר דָּא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא כַּנִּזְכַּר לְעֵיל.
וְדַע, שֶׁסּוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא מְרַמֵּז בְּפָסוּק אַחֵר. כִּי דַּע כִּי הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא בְּחִינַת (דָּנִיֵּאל ד): עִ'יר וְ'קַדִּי'שׁ מִ'ן שְׁ'מַיָּא נָ'חִת, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׁמְעוֹ"ן וְכוּ'.
(סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן – בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר)
הצדיק החשוב הנפטר רבי יוסף הכהן זצ"ל, מלבד גדלותו בתורה בנגלה ובנסתר, מלבד זה עלה בגדלותו במידותיו הקדושים, אשר על ידי זה היה אהוב ונחמד למעלה ולמטה, רוח הבריות כרוח המקום נוחה המנו, אוהב שלום ורודף שלום, וממזכי הרבים הכי הגדולים בדורינו בלי שום פרסם הכל לשם שמים, ולא בחינם יצא יום הפטירה בפרשת פינחס אשר קינה קנאת ה' צבאות והציל את כל עם ישראל כמו שכתוב בפרשת פנחס.
כמו כן אפשר לומר על הצדיק הנפטר רבי יוסף הכהן ע"ה שזכה שזיכה את הרבים במסירת נפש ממש על אף שהיה חולה מאוד, ונסע כל שבוע לרדיו 2000 ביחד עם להבחל"ח האדמור מאלמין שליט"א לומר דרשות של 2 שעות כל שבוע ביחד עם להבחל"ח הצדיק הקדוש רבי יוחנן באנון זיע"א וזה מה שכתוב בתורה ונפשו קשורה בנפשו שנפטר ביום שנולד והיה בן ג"ן שנים כמו רבי יוחנן באנון ונקבר באותו היום של יומא דהילולה של רבי יוחנן באנון זי"ע, י' תמוז.
111
כתוב בספר הקדוש שבט מוסר כי אהרן הכהן הלכו אחר קברו 80 אלף שקראו לו אהרן כי עשה שלום בית, ורק בזכותו נולד הבן הזה, לכן קראו את הילד על שם אהרן הכהן, אפשר לומר שהצדיק רבי יוסף הכהן הרבה יותר מ 80.000 אנשים שמעו אותו, כי בכל שיעור שם ישנם עשרות אלפים שומעים בכל העולם כולו [ובפרט בשיעוריו הנעימים בספר הקדוש קב הישר להחזיר בתשובה כל אחד ואחד מישראל], וברדיו 2000 שכמה שנים דיבר וערך את השיעורים ביחד עם רבי יוחנן באנון ולהבדיל בין חיים לחיים כ"ק האדמו"ר רבי שלום יהודה בן אסתר גרוס מהאלמין שליט"א.
ידוע קושיות המפרשים על הפסוק "וימת שם משה עבד ה'" (דברים ל"ד, ה') דלכאורה לאחר מיתה איך שייך להיות עבד ה', הלא כיון שמת נעשה חפשי מן המצוות (שבת דף ל').
ומתרץ ע"ז בספר מבשר צדק, וזהו תוכן דבריו ז"ל: "מי שמרביץ תורה בתלמידים והוא מזכה את הרבים, זוקפים את תורתם ועבודתם של התלמידים לזכותו של הרבי, כאילו עשה הוא את כל אלה, ואפילו לאחר מיתתו, כפי ששנינו במשנה: "משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי' בו" (אבות פ"ה מכ"א). הרי שכל התורה והמצוות אשר יקיימו ישראל עד סוף כל הדורות תיזקפנה לזכותו של משה רבנו, ממילא הוא מוסיף להיות עבד ד' לאחר "וימת שם".
וזהו גם הכוונה שבדברי המשנה: "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני" (אבות פ"א מי"ד) – שהרי קצרים חייו של אדם מכדי שיוכל לפעול לכבוד השם-יתברך, ואילו לאחר מיתה הרי שוב אין עבודת-השם, דהלא אמרו רז"ל "כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות", לפיכך העצה היעוצה היא, ללמד תורה לאחרים ולזכות את הרבים, כי אז עבודת השם של האחרים נזקפת לזכותו גם לאחר מותו. וכך הוא פשוטם של דברים: "אם אין אני לי", אם אין אני עושה אך ורק בשביל עצמי, אלא מלמד אני גם לאחרים – "מי לי" – הרי כל מי שעושה מעשים-טובים, נזקפים הם לזכותי כאילו אני עשיתים; אבל "כשאני לעצמי" – אם עושה אני רק בשביל עצמי ואיני נותן דעתי על אחרים, אזי "מה אני, – מה כוחי ומה גבורתי לפעול בתקופת חיי הקצרה…"
וכך מבואר הגר"א שמי שמזכה את הרבים מקבל שכר כנגד כולן, דהמצוות שמקיימים הרבים נחשבים לזכותו, ועולים לחלקו עד סוף כל הדורות. וזה לשון הגר"א בביאורו למשלי (פרק י"ח פסוק י"ד): "שלעולם יראה אדם להוכיח את חבירו על דבר שעושה לא טוב (פירוש לשונו: לא רק בעבירה ממש אלא גם על דבר לא הגון, כבתוספות ד"ה כבר בברכות ל"א:) כי אם ישמע לו ויטיב את מעשיו אז כל המצוות שיעשה הם על ידו (וגדול המעשה יותר מן העושה קל וחומר כשנכפיל ריבוי פעולות מעשה התיקון במעשי המוכח מהיום והלאה) יטול שכר כמו העושה עצמו, ואם לא ישמע לו אזי יטול את הטוב ממנו, כמו שכתב האר"י ז"ל והוא בסוד זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן והרשע נוטל חלקו בגיהנם, עכ"ל (ועיין בספר חסידים באריכות גדול).
ואם כן רבי יוסף זצ"ל שהי' מעורר את ישראל בדרשותיו בספר קב הישר וברדיו 2000 ובדבריו חוצבים להבות אש, וכל חפצו היתה להרבות חשק התורה והיראה אצל צאן קדשים, א"כ הרי הי' גדול זכותו מאוד בזיכוי הרבים, וכל לימוד התורה של כל אלו שזכו ליהנות מאורו ולהיות מושפעים ממנו בלימוד התורה ובשמירת המצוות, נחשב לזכותו גם עתה לאחר פטירתו לחיי העולם הבא.
על כן את אחי אנוכי מבקש, בואו לעזרת ה' בגבורים, למען שמו באהבה, שנוכל להדפיס ספרים לחזק לימוד הזוהר, וקדושת השבת שהרבה לעורר על זה, ולהמשיך להפיץ ולפרסם את תורת הרשב"י לכל יהודי די בכל אתר ואתר, ולחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח כי כל הגאולה תלויה בזה. והחלש יאמר גיבור אני, כי הצמאון גדול ועם ישראל קדושים רוצים לאחוז בעץ החיים, ולהמשיך את נשמת הרשב"י כאן לדורינו, וכמו הפיוט שחיבר מאור עינינו הרי"ח הטוב זי"ע
קוֹלוֹ זִמֵּר עָרִיצִים, וְהִכְרִית אֶת הַקּוֹצִים, וְהִצִּיל הַלְּחוּצִים, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. ובזה נזכה לתּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי.
ויקויים בנו תפילת הרי"ח הטוב: פֶּה יָשִׂיחַ. עֵת מָשִׁיחַ. בַּנִּסְתָּר וּבַנִּגְלֶה: תִּשְׁבִּי תָבִיא. לְעִיר צְבִי. כֻּלָּנוּ מְצַפִּים לֵיהּ: לְעִיר צִיּוֹן הַר קָדְשֶׁךָ, שָׁם נִשְׂמַח וְנַעֲלֶה:
ומבטיח הרשב"י (זוהר שמות ז:), אשרי מי שיזדמן בזמן התגלות המשיח, כי מי שיהיה באותו זמן באמונה ומי שיתן עזר וסיוע לשכינה הקדושה, יזכה לאותו האור של שמחת המלך ברוך הוא, שאז ישמח ה' במעשיו, עכ"ל. והעוסק בזוה"ק ובתורת האריז"ל, הקב"ה משתבח בו בפמליא שלו בכל יום, ודיוקנו נרשם למעלה בֵּין אוֹהֲבֵי וַאֲהוּבֵי המלך, ומכריזין לפניו "הוו זהירין בדיוקנא דפלוני" ואפילו הקב"ה גוזר גזירות, יש לו רשות לבטלם. (סוד ה'). וספר זה עתיד היה להתגלות בימי מלכא משיחא לִתֵּן סַעַד לַשְּׁכִינָה, והנה כל אותן שיזכו אליו יזכו לגאולה, כי עבודה זו המועטת בזמן ההוא, היא יותר חשובה מכל אילי נביות כשהיה בית המקדש קיים (חסד לאברהם, רבי אברהם אזולאי זיע"א).
כתוב בנביא ירמיה (פרק כה – לא): כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: שאוג ישאג על בניה, יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ, ויקרא ה' אלוקים צבקות ביום ההוא ביום הוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק על אלה אני בוכיה עיני עני יורדה מים כי רחק כי רחק ממנו מנחם משיב נפשי, אוי אוי משיב נפשי, בני, בני, בני, שוממים, כי גבר אויב –, על צדיקים כאלו כמו רבי יוסף הכהן ע"ה רחל אמנו צועקת שזכתה לבנים כאלו, ובוכה וצועקת מי יזכה את הרבים ויעזור לעם ישראל במסירות נפש ואהבה יתירה כזאת שהיה לו לכל אחד ואחד מישראל.
בילקוט שמעוני מפליג אודות גודל כוחן של גומלי חסדים שחוסין בצלו של הקב"ה. וכך עסק, בג' דברים שהעולם עומד עליהם, תורה עבודה וגמ"ח, וזכה לקיים כל היום חונן ומלוה וממילא וזרעו לברכה, שכל השומעים את הדרשות שלו הם התלמידים שלו, ותלמידים נקראים בנים שלו.
אנו עכשיו ממש סמוך להילולא של האר"י הקדוש זיע"א והנה ידוע שהאריז"ל הלך הרבה פעמים ללמוד ולהתפלל עם תלמידיו בשדה כדי לתקן הנשמות אשר מחכים אלפי שנים על תיקון.
ועיין בסידור האר"י בסוד תיקון ליל שבת שיצא לשדה למזמור שיר ליום השבת.
ובספר קב הישר מובא איך שהאריז"ל תיקון נשמה שהיתה מגולגלת בצפרדע יותר מאלף שנים.
ואחד מכוונת אמן הוא לתקן הנשמות מעולם התוהו.
ובספר חסד לאברהם מעין ב' נהר מ"ז האריך בסוד הגלגול, ומבאר שם כי כל אילני ועצי היער מלאים כם נשמות מגולגלות המחכים לתיקון, והמלאך הממונה על זה הוא שר הנפשות והוא מלמד זכות על נפשות ישראל מתאוה לבל ידח ממנו נדח, וע"ז נאמר בכל אות נפשך תזבח להשלים סוד הנפש הזאת המתאוה שלימות הנפשות כולם.
ובספר עמק המלך שער תקוני ת' פרק ו' סדר גלגולי נשמות בדומם צומח חי מדבר ובסיום דבריו כותב וכל זה קבלתי איש מפי איש מפי אליהו הנביא ז"ל עיי"ש.
ובס' ליקוטי האריז"ל עונש המאכיל טרפות לישראל מתגלגל בעלה אילן והרוח בא ומגלגלו והוא צער גדול שהעלה נופלת לארץ ונחשב לו למיתה ממש, וזהו סוד והעלה נבל וסוד כי תהי' כעלה נובלת עיי"ש, ועי' בס' שיעור קומה להרמ"ק במאמר שיח אלפי שנין הוי עלמא ובאות גלגל שם.
הנפטר ע"ה היה מתאמץ לזכות את הרבים שילמדו את הזוהר הקדוש ובכך הולכים בדרכו של האריז"ל, וגם היה נזהר לקרב את כל אחד מישראל העם שבשדות ובוודאי בזה ליקט הרבה ניצוצות קדושים והציל הרבה נשמות מגולגלות ונתן חיזוק להאנשים הללו שעוסקים בשדות במלאכה ואין יכולים לעסוק בעבודת ה', בלימוד תורה ותפילה, ורק מקיימים שויתי הוי' לנגדי תמיד. ואמר רבן גמליאל שפטורין מן התפלה. אבל למדו זוהר חמש דקות ביום ובזה התחזקו וחזרו בתשובה ואמרו חז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ופירשו צדיקים שאפילו אם ח"ו חטא אין נשאר רושם החטא על ידו ומגלגלים שבוודאי יעשה תשובה, ויהי זך וישר, צדיק גמור.
והכל כי כוונתם בעוסקם לזכות את הרבים לשם שמים ולזכות עוד יהודים שיתנו בניהם לתלמוד תורה או להחזיק לומדי תורה, וזהו השאלה בבי"ד של מעלה אם עסק באמונה. וזהו צדיק באמונה יחי', ובעבודתם בשדה כלומר עם העם שבשדות – אלו שאינם יודעים ללמוד, מתקנים הנשמות המגולגלות על ידי תפילתם ולימודם בשדה באמת לשם שמים בלי שום פניות.
אמרו חז"ל תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואפשר להמליץ כמו שראו אצל הנפטר, שבהיותו בעוה"ז הלך תמיד מחיל אל חיל, ועבר והלך מבית המדרש לבית המדרש, לחלק ספרי הזוהר, כמו כן בעולם העליון ילך מחיל אל חיל, מהיכל להיכל ובכל מקום כל ההיכלות יהיו פתוחות לו כמבואר בזוהר הקדוש פרשת נשא.
ואמרו חכמינו ז"ל בירושלמי (ברכות פ"א) רצונו של אדם זהו כבודו. ועתה שנתאספנו לחלק לו כבוד האחרון, עליכם לעשות רצונו, להמשיך לזכות את הרבים בלימוד הזוהר הקדוש, ולתת לכל יהודי אפשרות ללמוד את תורת רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, ובזה נזכה לתחיית המתים בקרוב, וישוב להיות עמנו עין בעין.
אנו מבקשים מחילה בשם כל המשפחה החשובה וכל המפיצים והידידים העוסקים במלאכת הקודש, וכן אנו מבקשים מהנפטר החשוב זצ"ל, שיהא מליץ טוב על כל אחד מישראל, וימליץ טוב בעד אביו ואמו שליט"א ובעד כל המשפחה, ובעד כל כלל ישראל, שהיה פועל למענם בהיותו בחיים חיותו. ובזכות זה שנעשה רצונו האחרון להפיץ תורת הרשב"י שהיה דבוק ברבי שמעון וכל כמה שבועות היה נוסע לרבי שמעון בר יוחאי למירון, שהיה דבוק בתורת הזוהר הקדוש, ימליץ טוב עלינו שהשי"ת ישלח לנו הגואל האמיתי במהרה ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ונזכה לישועתן של ישראל מתוך רחמים וחסדים, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, ובנחמת ציון וירושלים תְּנֻחָמוּ אכי"ר.