logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

ספר רבם דקרו- שאלות ותשובות על כשרות הבשר וסמכות הרבנים המתירים איסורים בארץ ישראל , ספר וזבחת את יצרך

,כשרות-  העיר  רחוב בקראקא

ספר

רבם דקרו

שאלות ותשובות על כשרות הבשר,

וסמכות הרבנים המתירים איסורים

 בארץ ישראל

בשידור חי!

שאלה היום יום ג פרשת בלק על נאמנות הרבנים על הדרדעים 156 רבנים אוסרים השחיטה של הרב מחפוד 2 רבם דקרו עם השאלות

ספר וזבחת כאשר צויתך פרק יז

שאלה, האשה שלי אין לה עצבים לשמוע הרבה רק רוצה לדעת באופן פשוט להסביר למה אי אפשר לסמוך על הרבנים הגדולים האומרים שהבשר כשר?

תשובה!

עולמו הרוחני של האדם הוא ככלי זכוכית. כשם ששימוש לא זהיר בהם, גורם לשבירתם כך שימוש מוטעה ועקום בערכי האמת, מסוגלים להפוך לבעליהם מסם חיים לסם המוות, וכבר אמרו חז”ל “אין בין גן עדן לגהינום אלא חוט השערה בלבד”.

הרבנים המתירים כל הבשרים – רבם דקרו?

הקדמה

עוד מעט שבעה עשר בתמוז, בערב חורבן ירושלים ביקש רבי יוחנן לצאת את ירושלים כדי לפגוש את אס;פסיינוס. לשם כך נעזר בשני תלמידיו הגדולים, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. הם הכניסוהו לארון קבורה ופרסמו כי נפח את נשמתו. כשביקשו להוציא את ארונו מירושלים ל”קבורה” סרבו בריוני ירושלים לאשר זאת, ובקשו לדקור את הארון בחרבותיהם כדי לוודא כי מדובר במת. תלמידי רבי יוחנן סרבו בטענה “יאמרו רבם דקרו” ובכך מנעו את זממם.

 

עתה צאו וחשבו. בריוני ירושלים ששרפו את מחסני החירום כדי לאלץ את חכמי ירושלים להצטרף למאבקם, שלא סרו למשמעת חכמי הדור, שהיו אלימים ובעלי זרוע, אף על פי כן השתכנעו שלא לדקור את ארונו של רבי יוחנן “המת” כדי שלא יאמרו הרומאים “רבם דקרו”. ואם את “גופתו” של הרב לא דקרו במותו בחייו על אחת כמה וכמה.

 

מאז עבר העם היהודי גלות ארוכה והנה קמים תלמידים של מרן זי”ע על רבו ודוקרים את הפסק שלו. מעשה נורא זה מעיד כאלף עדים על יַתְמוּתוֹ הָרוּחָנִית שֶׁל דּוֹרֵנוּ שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחְרַב בְּיָמָיו.

השואל:  שואל?

איך יכולים באמת לדעת האמת

חותמו של הקב”ה אמת

וצריך לומר האמת במסירות נפש

המתירי איסורים שמתירים לכם לאכול בשר, תדעו לכם שלאכול נבילות וטריפות זה רק לאו,

אבל בשר שאינו מנוקר זה כמו לחיות עם אשה נדה – והרב המתיר לך שאינו יודע בין ימינו לשמאלו מה זה שחיטה ולא היה שוחט ולא בודק רק שקיבל מיליון$ ובגלל זה מתיר לך איסורי כריתות תברח ממנו כי הוא המלאך המות שלך!!!

תשמעו טוב מה שאני אומר לכם כעת את האמת לאמיתו – בשנת תרע”ד יצאו 153 גדולי ישראל מחוץ לארץ וכל גדולי ישראל הספרדים והאשכנזים נגד הכת החדשה הדרדעים שכפרו בשולחן ערוך ובזוהר הקדוש והחרימו אותם חרם כזה שלא היה בעולם והדפסנו את החרם, והוספנו שם פסקי גדולי ישראל כ”ק מרן רבי עובדיה יוסף ומרן אליישיב זי”ע ולהבחל”ח מרן רבי חיים קנייבסקי שליט”א שפוסקים שאסור לצרף אותם למנין ופסולים לכל דבר, וכל זה רואים כל העולם.

ולפני 15 שנה כתב הצדיק יהודא שפירא שכל הכשרות של מחפוד נבילות וטריפות וצריך להגעיל את הכלים.

בי”ז כסלו תשס”ט ולמניינם 14/12/2008 התפרסם:

מהצדיק הרב יעקב יוסף זי”ע: אסור לקנות בשר בהשגחת מחפוד!
בשיעור שמסר היום הרב יעקב יוסף באחד הכוללים המפורסמים בירושלים הזהיר הרב יעקב יוסף את ציבור השומעים שלא לקנות ממוצרי הבשר שבהשגחת הרב מחפוד. הוא הסביר שחלק מהשוחטים והבודקים משתייכים לכת הדרדעים הכופרים בזוהר הקדוש ולכן אין לסמוך על הכשר זה.

השואל:  כן, ראיתי את זה לפני הרבה זמן ולא שמתי לב שזה באמת רב מחפוד

זאת אומרת יש לנו 156 גדולי ישראל גם מדור האחרון הזה – והרבנים שאומרים שמותר לאכול משחיטת הרב מחפוד דוקרים את כל גדולי ישראל האלו – ומה שנפלא שעולם הפוך ראיתי שאפילו הרבנים האלו שכפופים לפסקו הגדול של כ”ק מרן זי”ע יוצאים נגד פסקו שהוא אסר את הדרדעים – והם אומרים הכל כשר!!!

מזה לבד רואים שהם קיבלו מיליון דולר וזה מהפך את השכל שלהם – שכל ילד קטן מבין שאם 156 גדולי ישראל פוסקים שאסור יבוא רב או אפילו שאינו רב רק רב של האינטערנעט יבוא ויגיד לנו נגד כל גדולי ישראל – אם הדור שלנו היה דור כמו שצריך היו שמים את כל הרבנים האלו בחרם –

אנחנו שרים מאוד יפה את המאמר חז”ל

אנחנו מאמינים בני מאמינים
ואין לנו על מי להישען –
אלא, אלא על אבינו,
אבינו שבשמים.

הפתגם “אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים” – הוא אחד הסימנים דחושך הגלות, עקבות משיחא, ומבואר בספרים טעם הדבר – שבכך “מתרץ” את עצמו על העובדה שאינו עושה מאומה, מכיוון שאין לנו אלא להישען על אבינו שבשמים!

אַל לָנוּ לִהְיוֹת כבני ישראל במצרים “שלא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה”. אנו רואים כיצד מתקיימים אותם סימנים של עקבתא דמשיחא שחז”ל מתארים, כגון, חוצפה יסגא, מלכות תיהפך למינות, אין תוכחת, אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יְחֹנֵנוּ, האמת תהא נעדרת, “נערים פני זקנים ילבינו… בן מנוול אב בת קָמָה בְאִמָּהּ כָּלָה בַּחֲמוֹתָהּ אויבי איש אנשי ביתו ופני הדור כפני הכלב“. 

 

בסנהדרין צז. אמר רבי יוחנן דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא – תניא רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת שנאמר ותהי האמת נעדרת (וסר מרע משתולל) מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי וסר מרע משתולל אמרי דבי רבי שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות.

הגמרא שם בסנהדרין ממשיך:

תניא רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה מסייע ליה לרבי יצחק דאמר רבי יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. והרמב”ם פוסק שעל ידי מאכלות אסורות באים לידי אפיקורסות.

מבואר בחז”ל שהמאכיל נבילות וטריפות יתגלגל לאחר מיתתו בכלב ואפשר לפרש שני מאמרי חז”ל שמגלים לנו “פני הדור שמתירים נבילות וטריפות יתגלגלו ויהיו פני הכלב, כן, זה האמת כי המאכיל נבילות וטריפות מגוגל לאחר מיתתו בכלב.

השואל:  אבל איפה זה כתוב?

תשובה: זה מבואר בשו”ע יו”ד סימן כ”ה. שאסור להתעסק בקבורתם של מאכילי טריפות, אז האווזות עשו את כל העבודה.

תתארו לכם “הצדיק” הגדול “המקובל” יתגלגל בכלב, ואסור ללכת ללוותו לקבורה!!!

ל”צדיקים” האלה אתם שומעים?

זאת אומרת זכינו לרע-בנים – כלבים שהולכים על שתיים, ונדבר עוד מזה אחר כך.

הרע-בנים האלה סומכים על כוחו דזקן וכסיל דעבר ושנה הותרה לו, ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, וכבר אמרו חז”ל אין שוטה מרגיש, לא חלים ולא מרגישים כלל יותר, וקשה להאמין איך לקו בסנוורים גם אותם המכשירים לבושים בעטרת שער, שלוחים מהס”מ וחייליו (כמבואר להלן) להסיר העטרה מעל כנסת ישראל ה”י, השי”ת יערה עליהם רוח טהרה ובינה שידעו ויבינו את אשר לפניהם לרומם קרן הדת והשחיטה הקדושה להחזירה כבראשונה על תילה שיתנהגו כפי רצון תורתינו הקדושה כמקובל לנו מדור דור שלא ישנו אף כקוצו של יוד אף ממנהג קל, וכל מי שיש בידו לעשות למען השחיטה ברוך יהיה.

ויהי רצון שחפץ ה’ בידינו יצליח, להתריע ולהזעיק על אודות הגזירה הנוראה ח”ו, אשר צריך לנוע אמות הסיפים של קהילות ישראל בכל אתר להקהל ולעמוד על נפשם שלא ישלטו בה הס”מ וחייליו כמבואר בספר “שמרו משפט” מגה”צ ר’ עקיבא יוסף בעמ”ח לב העיברי וזל”ק:

הגהצה”ק ר’ נתן אדלר זלה”ה רצה לפסול השו”ב דפפ”ד, ולהכניע החותם של הסט”א השורה על השובי”ם הפסולים בסוד על חרבך תחי’ וכו’ ואלמלא השיג כל רצונו הי’ בא משיח צדקינו, אך הס”מ העמיד עליו רודפים קצבים, והצריך לברוח מפפ”ד, ותלמידו הח”ס רץ אחריו כמה פרסאות וכו’ עכ”ל (הובא בספר “משכיל אל דל”) עיי”ש באריכות.

השואל: זאת אומרת שהרבנים האלו עוכבים את בית המקדש וביאת המשיח

בוודאי! כן כתוב כתב בספר “ברית מטה משה” על הגדה של פסח בדף האחרון וזל”ק:

ועכשיו שאיתרע חזקתם ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצא כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר הירעה מלהשתרע, וכו’. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרו קרוב הדבר לפשוע ולקלקל ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינו מדקדקים כ”כ וממהרים לשחוט וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר… ומי שיהי’ מותמ’ בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג אבותיהם בידם ששוחטים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר וא”ת וישטחו אלא וישחטו שהיה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח”ו ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה: ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח”ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב וכו’ עיי”ש באריכות גדול.

וידוע שע”י בשר פיגול יצאו מן הדת לערך ג’ וחצי מיליאן יהודים רח”ל, כמבואר בשו”ת דברי חיים” (יו”ד ח”א סימן ז’) שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעווה”ר ראינו עי”ז יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע”ז שאכלו ונתפטמו בנו”ט על ידי השובי”ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי”ש דבריו החוצבים להבות אש), וכן מובא בדגל מחנה אפרים” (פרשת עקב מכתב מהרמב”ם זצ”ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח”ל.

השואל: זאת אומרת שאלו שנותנים הבשר הלא כשר יש להם סיכוי שהילדים יצאו מהדת הישראלי?

כן, כך פוסק הרמב”ם!

וידוע שמערמת הס”ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכ”מ מסיטרא דילי’ ועי”ז הכל ברשתו.

וראה מש”כ בעל “תולדות יעקב יוסף” (פ’ נשא בד”ה העולה) וזל”ק:

עתה התחכם היצה”ר שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דילי’ המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי”ש.

השואל: זאת אומרת שהיצר הרע התחכם יותר וכבר לא צריך להיות בית דין או רב המכשיר – רק רב פשוט ששומעים בקולו והיצר הרע מעמיד אותו והוא השליח של השטן אווההההההההה

וזה שאנו רואים רבנים גדולים בקהילות ישראל שמכשילים הרבים ומאכילים נבילות וטריפות בישראל, זה אינו דבר חדש, וכבר מבואר בספר “שע”ת לרבינו יונה” זצ”ל וזל”ק:

אם הרב אינו משגיח על השו”ב כראוי וסומך עצמו על חזקתו הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו.

השואל: זאת אומרת שכל רב שאומר שהבשר כשר בכלל מאכיל טריפות לישראל – זה לא צחוק זה פוסק הרבינו יונה!!!

וכן מובא ב”תבואות שור” (על מסכת חולין) שהס”מ יושב על כסא של ג’ רגלים, רבנים, חזנים, שוחטים, ואינו צריך לעמול הרבה וכך יש לו הכל ברשותו.

ובשו”ת “חת”ס” (או”ח סימן ר”ה) מבואר שמלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג’ רגלים, חזנים, שוחטים, סופרים, וזל”ק:

המלך זקן וכסיל (הוא היצה”ר) יושב על כסא של ג’ רגלים.

רגל א’ החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל.

רגל ב’ שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל.

רגל ג’ סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים,

ותו לא צריך לכלום, עכל”ק.

וידוע שאם השוחט כשר אז אליהו בעיר, ואם ח”ו השוחט רע אז מלאך המות בעיר רח”ל, כמבואר בספר “אמרי צדיקים, דברי גאונים” (עמוד ה’ עיי”ש באריכות), ומבואר בספר “שמחה בבשר” כי הפלא הוא שהרב או הרבי שמחזיק ידי השו”ב הפסול הוא אשם על כל האסונות שנמצאים בכלל ישראל, והאי עלמא כידוע עלמא דשיקרא, שאנו רואים בעווה”ר שנקטפים מהכלל ישראל בחורים וילידים ואברכים צעירים רח”ל, והרב המכשיר שמחזיק ידי השוחטים פסולים עומד וצועק כי האשם הוא הביטול תורה או הצניעות, וצועק ובוכה ובאמת היו כולם צריכים אז לצעוק בקול גדול על הרב הזה כי הוא הוא הרוצח שרצח הנפש היקר ההוא. כמבואר ש”הצדיק אבד” למה בגלל ש'”ואין איש שם על לב” לידע ולצעוק על האמת מי הרג באמת את הצדיק הקדוש הזה.

ובאמת כי האדם האוהב את הקב”ה באמת אי אפשר שלא יזעק ולא יצעק מרה כשרואה בני אדם מורדים בהקב”ה ומפטמים את גופם ודמם ונפשם ונשמתם עם אכילות של נבילות וטריפות ר”ל, אשר הן יסודי גופי התורה בזה תלוי כל קדושת ישראל, ואם אינם מוחים בכל כוחם הרי נחשבים כאילו בעצמם אוכלים נבילות (כמבואר בשע”ת הנ”ל) ועוד כי כל אחד ערב בעד חבירו.

ומה מאוד יכאב לבנו בראותינו שרבים מבני עמנו אפי’ אלו שמתפללים ג”פ בכל יום ושומרי מצוות, נכשלים במאכלות אסורות ומפטמים גם את נפש ילדיהם בכל מיני פטומי דטמיאות ונבילות, אוי לעינינו שכך רואות. ומה יכאב לבנו שבעלי ההשפעה אינם מעוררים את לבב אחינו שלא יביאו ח”ו אסון עליהם ועל כלל ישראל על ידי אכילות נבילות וספיקי מ”א כמבואר ברמב”ם ושו”ת דברי חיים הנ”ל.

ואסיים בדברי הקדוש “מהרש”ק” זי”ע בספרו (שו”ת טוטו”ד ח”א) וזל”ק:

ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד מעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי’ את בעליה בשני עולמות,

והלוואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם” וכן יאבדו כל אויביך ד’. ועלינו יערה רוח ממרום. (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו”ת טוטו”ד ח”א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש”ק זצ”ל אודות השוחט רע מעללים מק”ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

 

אבל אל לנו להיתפס לייאוש, אדרבא, צריך להאמין ש”גבוה מעל גבוה שומר”. ולכן מסיימים חז”ל: ועל מי יש לנו להישען – על אבינו שבשמים (עיין סוטה מט ב). ואנו נמשיך בע”ה ללחום מחלמת ה’ ברמה – כולנו נצא במלחמה נגד המאכילי נבילות וטריפות באהבה ובאמונה לגאולה ולנחמה שלמה ובזכות נשים צדקניות שנגאלנו במצרים, נזכה גם כעת בגאולה האחרונה שהם יהיו הנחשונים שלא להאכיל את בניהם ובנותיהם במהרה בימינו, אמן.

על כן סוף דבר הכל נשמע, אשרי חלקו ועמלו שיצא במלחמת קודש, ולעמוד בראש מערכת קדש זו להגן על השחיטה כהלכתה במדינתם ודורש ומבקש להחזיר עטרת קדושת ישראל ליושנה, ושישמרו את נפשם ואת ילדיהם ממכשולים בעניני מאכלות אסורות, וה’ הטוב יהיה בעזרו לזכות את הרבים, ומגלגלים זכות על ידי זכאי, ויפוצו מעיינותיו חוצה בספריו היקרים, ויהא רעוא משמיא שיאריך ימים ושנים ומתוך נחת והרחבה יזכה עוד לזכות את הרבים ולהעמיד הדת על תילה, ויהי חלקי עימו, ובזכות זה תתקרב גאולתינו ופדות נפשינו ונזכה מהרה לרגלי מבשר משמיע “שלום” על הרי “יהודה” וערבה לד’ מנחת “יהודה” מנחת “שי” – בבהגוא”צ בב”א.

השואל: תודה רבה עכשיו אני מבין הכל!

 

ספר

וזבחת כאשר צויתיך

פרק יז

השגחה על השחיטה ובדיקה

 העמדת משגיחים[1]:

א) ברוב קהלות ממנין ת”ח ויר”ש להשגיח על בדיקת סכין[2] והריאה שיהא נעשה ע”ד ההכשר (פרי תבואה סי’ ל”ט סעי’ קכ”ט) וגם בירושלים ובקושט”א נוהגין כן מתקנות מהרי”ט ז”ל (שו”ת קול אליהו ח”א יור”ד סי’ א’ דף כ”ג). וכן באיזמיר ואגפיה (רו”ח סי’ א’ או’ ד’).

א*) עמידת אב ובנו לא מהני (ס’ הילולא דרבי להגה”צ מניזונוב זצ”ל שליקט תשובות כמעט כל גדולי הזמן).

ב) ובהרבה מקומות מדקדקין שיהי’ השוחט מושגח משוחט אחר בבדיקת הסכין, סימנים והריאה ומוזהרין באזהרה חמורה בזה מפי מנהיג. העיר וחכמיה (יד אפרים קונ’ יפה לבדיקה ו’).

והגאון מהר”ש קלוגער זצ”ל ג”כ מזהיר שימנו הקהלה רואה נאמן ת”ח מופלג וירא אלקים להיות גודר גדר ועומד בפרץ ויראה שיהא הכל על נכון. ואם לא ימצאו איש ת”ח שיהא ראוי לזה יקבלו איזה שו”ב מפורסם ביראה שיהא לנאמן רואה. וזהו יותר טוב. כי הוא מבין ביותר כדת מה לעשות ותשלומי זה הרואה יהי’ דוקא מן הקהלה לבל יהא עליו מורא בשר ודם (תורת זבח או’ א’).

ג) במקומות שאין נוהגין לחק ולא יעבור שיהיו שנים שוחטים ואחד משגיח על חבירו על כל הנעשה עוברין בשאט נפש על פסק גאוני ותקיפי קדמאי שהתקינו כן. ובעוה”ר לא אכשור דרא. ואיני רואה שום צד סמך להקל לאכול מהשחיטה אם לא הי’ עכ”פ איש ירא אלקים הבקי היטב באומנות ומלאכת שחיטה, ובדיקת סכין והריאה אשר יעמוד שם להשגיח בכל זמן השחיטה והבדיקה ומבלעדו בל ישחט או יבדק אף בהמה אחד כלל וכלל. ואותו המשגיח לא יהי’ לו שום עבודה אחרת רק לעמוד ולפקח, ויקבל שכרו מאת הרב המפקח וכל מה שרואה אליו יביא. (בס’ בשר צדק סי’ ח”י או’ ו’ האריך מאד בבקיאות נפלאה בזה ותוכ”ד דלדעת כל הפוסקים אשר אנו נמשכין אחריהן חובה גמורה להקפיד שיהיו שנים בודקין הסכין וגם הריאה, ובקצת מקומות היו נוהגין כן גם בעופות, ובעוה”ר נשתנה הדור לגריעותא אלף מעלות ומה שהיו מקפידין עליה בימים ההם שהי’ קצת שנים כתיקונם. קהלות הקודש על מכונם. הרבנים במעמדם ואימת הרבנים על אנשי קהלתו בכלל ועל הטבחים בפרט. עאכו”כ שבימינו אלה א”א לזוז זיז כ”ש ממנו רק בהוספת אומץ להחמיר ולא להקל וכד’ החת”ס ביור”ד. וח”ו לסמוך על סתם ת”ח ויר”א. כי המעיין בספרי הפוסקים שהבאתי יראה שהקפידו שיהיו שנים שוחטים. פי’ דבלא”ה לא ידעו מימינו לשמאלו ופשיטא שלא יוכל לחדור למחשבת השוחטים וטבחים ולהבין ערמומותם, וכמו שכבר צעקו ככרוכיא בעל בית אפרים, והפליתי ואחרון חביב מוהר”ר הלל מקאלאמייע זצ”ל על הרבנים הנותנים הכשרים ואין יודעין בין ימינם לשמאלם מה זה סכין שלימה בלי פגימה ואכמ”ל.

וע”כ ההכרח שיהי’ דוקא הבקי היטב בכל מלאכת ואומנות השחיטה, ועי’ שו”ת בית דוד להגאב”ד סטאניסלאב כי הרבה רבנים ודיינים לא בקיאים בסכיני דשחיטה ולא ידעו ולא יבינו בבדיקת הריאה, ע”ש).

ד) אלו הם הפוסקים גאוני ותקיפי קדמאי רבותינו האחרונים שמהם יוצא דצריך השגחה ע”י שוחט הבקי בכל מלאכת ואומנות השחיטה וגם יר”א בעת שחיטת בהמות הן על הסכין והן על הריאה, בלי שום דיחוי שבעולם.

  1. שו”ת חת”ס יור”ד סי’ י”ג ודעתו נוטה דגם בדקות יש צורך לזה.
  2. הגאון הצדיק מהר”מ בנעט אבדק”ק ניקלשבורג יע”א. והנהיג גם בדקות, מובא בשו”ת חת”ס שם.
  3. הגאון הצדיק בעל הפלא”ה זצ”ל ותיקן כן בעיר ואם בישראל אפילו בשחיטת עופות וכ”ש בהמות בין גסה ודקה. מובא בשו”ת חת”ס זצ”ל שם.
  4. בשו”ת ד”ח ח”א יור”ד סי’ י”ב למרן הגה”ק מצאנז זצ”ל, והעיד שכן המנהג כמעט כל תפוצות ישראל הגם שהשוחטים מומחים ויראי השם, ויותר החמירו שאם אחד טרוד ילך אחד מהבי”ד עמו לשחיטה.
  5. במעשה רב מנהגי הגר”א צ’. שדעת הגאון החסיד גר”א זצ”ל לאכול מאכלי חלב בשבת מלאכול מבהמה הנשחטה בלי משגיח עומד ע”ג.
  6. הגאון הגדול מוהר”ר אפרים זלמן מרגליות זצ”ל בעל בית אפרים, ומט”א, בספרו יד אפרים בקונ’ יפה לבדיקה אות ו’, וכ’ בתוך הדברים שכבר נמצא כמ”פ שעי”ז נמלטו ממכשול, ובפרט שעל הרוב אין שניהם שווין בחכמה ובאומנות ואיש את רעהו יעזורו והוא נכון מאד.
  7. הגאון מהר”ר שלמה קלוגער זצ”ל 44בשו”ת טוטו”ד מהד”ק סי’ קי”א  –  וכ’ בסי’ קט”ו שבמהדו”ת דאפי’ בעיר שיש בה רק עשרה בעלי בתים הוי בזמנינו ב’ שוחטים, כי לפי פירצת הדור ראוי להיות כן. ובתורת זבח א’ כ’ בשמו דתשלומי המשגיח יהי’ מן הקהלה ולא מבעה”ב לבל יהא עליו מורא בשר ודם, ומובא בדר”ת סי’ א’ ס”ק ע”ד.
  8. שו”ת הרי בשמים, מהדו”ת סי’ קצ”ח, וכ’ דיש חששות הרבה אם השני שוחטים הן אב ובנו. ושכבר הורה זקן מהרש”ק דלא ישחטו אב ובנו בעיר אחת.
  9. פמ”ג בשפ”ד סי’ ח”י ס”ק כ”ט וכ’ דבעוה”ר רבו המתפרצים ביותר ודאי טוב הי’ להחזיר הדבר ליושנה שלא ישחוט השוחט עד שיראה סכינו לחכם בעיר. גם שיהיו שנים אצל השחיטה כי טובים השנים מהאחד.
  10. שו”ת קול אליהו ח”א יור”ד סי’ א’ דף כ”ג. ומעיד שכן המנהג בירושלים ובקושטא ג”כ.
  11. 11. ברו”ח סי’ ח’ אות ד’ שכן המנהג באיזמיר ואגפיה.
  12. בפרי תבואה סי’ ל”ט ס”ק קכ”ט. וכ’ דברוב קהלות ממנין ת”ח ויר”ש להשגיח על בדיקת הסכין והריאה שיהא נעשה ע”צ ההכשר.
  13. בתבואת שור סי’ ח”י סעי’ כ’ דהחרדים על דבר ד’ ממנין ב’ שוחטים דוקא.
  14. שו”ת מהר”ם שי”ק יור”ד סי’ ה’ אחר שהעתיק דברי תב”ש, פמ”ג וחת”ס (הנ”ל) סיים דמי שיש לו כח והממשלה לאשר ולהקים מוסדי התורה (כמו תקנה הלזו) הוא מושבע ועומד. ואפי’ צדיק גמור ואינו מאשר ומקיים התורה ביד המבטלים עובר בקרא ד”ארור אשר לא יקום”. וכו’ ואי עברו וביטלו לא מהני וכו’ וסיים בזה”ל: וא”כ תקנת ב’ שוחטים לבדיקת הסכין שכבר כתבו הפוסקים דלא אכשור דרא, וכן כ”ז שיש לחוש גם בדיקת הריאה ואיכא סייג שתהא הבדיקה דוקא ע”י ב’ שוחטים אז אפילו גדול אינו יכול לבטל, עכ”ל.
  15. הגאון מהרש”ם זצ”ל בדע”ת סי’ ח”י אות ל”ח, וסיים בזה”ל: והעיד לפני רב אחד שראה קלף ישן ועליו חתומים מאה רבנים ובראשם הב”י ז”ל שתקנו שיבדקו תמיד שני שו”ב את הסכין וגם הריאה, ופורץ גדר ישכנו נחש. עכ”ל.
  16. בשו”ת דברי מלכיאל ח”ה סי’ רס”ה וכ’ דכתבו הפוסקים שטוב לתקן בכ”מ שיהי’ עוד שו”ב בשעת שחיטה ובדיקה וכל מי שיש בו יראת חטא אינו אוכל ממה שנשחט בלי עומד על גביו. ולדעתי השו”ב שרוצה לשחוט לבדו צריך בדיקה ביר”ש וכו’ עכ”ל.
  17. הגה”ק בעל התניא (מליובאוויטש) זצ”ל בשו”ע שלו סי’ ח”י קו”א סק”ט שצריך לדקדק עכשיו מאד שיהיו השו”ב הממונים זהירים וזריזים וידועים ביראת ד’ יותר מהשו”ב שהי’ בזמן התלמיד, או שיהי’ איש יר”ש ביותר ממונה עליהם לבדוק סכינים לפני השחיטה אבל אם אינם זהירין וזריזין ויראת ד’ על פניהם אין להאמינם על בדיקת הסכין יותר מבימי חכמי התלמוד שלא היו רשאין לשחוט אלא אף החכם בודק הסכין עכ”ל, והעיר בס’ אור שמים יור”ד סי’ כ”א דעפ”י דברי הגר”ז יוצא לחלוטין ולעיכובא להצריך משגיח דלא די שאין אתנו יודע עד מה להעריך מעלת השוחטים שבזמן הש”ס כדי למצוא טובים מהם ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים, אלא אף גם זאת שאין ספק כי בעוה”ר ירדנו פלאים וגם בעסק השחיטה ומצבה לא שפרנו רק להיפוך ירד ירדנו עד ירכתי בור ודי במה שהעיד לן השל”ה על השוחטים שבימיו (בשער האותיות או’ ק’) כי רבים מהמומחים רחקו לבם מיראת חטא. וע”ע במהרי”ל שהי’ עוד לפני השל”ה (בשו”ת מהרי”ל סי’ ס”ז) שכ’ בענין השחיטה וז”ל: דעתה בדור יתום הלזה שאי”ב יודע בין ימינו לשמאל וצפרניהם של ראשונים ושיחתן עדיפא מכריסן ותורתן של אחרונים כלום יש בדור הזה וכו’, וע”ע במ”ש הפמ”ג בשפ”ד סי’ ח”י ס”ק כ”ט דרבו המתפרצים בשחיטה. וכן תמצא הרבה, וע”כ לדעת הגר”ז אין שום מבוא להקל בזה”ז בלי השגחה מעולה, עכ”ל.
  18. ס’ בית אברהם סי’ ח”י בשפ”ז ס”ק ל”ג וכ’ דעתה צריך החכם להיות ג”כ אצל מיעוך הסירכות כי בזה”ז רבו המתפרצים גם בזה. ע”ש.
  19. בשו”ת עומק הדעת יור”ד ח”א סי’ י”ט. כ’ בזאת יבחן השוחט אם הוא יר”ש, אם יסכים ועוד ידרוש שיהי’ איש יר”ש עומד עליו בעת מלאכתו שתיעשה כדבעי, כידוע דאפי’ היותר זהיר מתאמץ עוד יותר ויותר כאשר עומדין עליו ורואין ומסתכלין במלאכתו. ודבר זה רבינו הגדול בשו”ע (יור”ד סי’ ח”י סעי’ י”ז) הורה לן בשתי תיבות שכ’ כי הם (השוחטים) זהירים וזריזים וכו’ ועי’ בשל”ה (שער האותיות אות ז’) שכ’ דזהירות נקרא הנזהר בשעת מעשה לשמרה לעשותה כדת שלא יעבור שום דבר מה שמוטל עליו, וזריזות נקרא שזריז קודם מעשה להקדים עצמו בסייגים ובשמירה יתירה שלא יבא לידי שום איסור הן חמור הן קל. ע”כ. והנה כי כן יבורך גבר אשר יחדיו יהיו תמים על ראשו שני תנאים הללו, והעצה הנבחרת לצאת ידי שניהם כאחת הנהו למצוא איש תמים יר”א אשר יטה שכמו לפקח על כל מעשה השחיטה בעין חודרת על כל פרט ופרט עכ”ל. וע”ע שו”ת דובב מישרים קל”א ג.
  20. בס’ חותך חיים ה’ שחיטה סי’ ח”י ענף ד’ כ’ ג”כ להצריך עומד ע”ג ולבד מנימוקיו שם כ’ דדי לן בהני תרי עדים מהרש”ל ושל”ה שהעידו על העובדא שבא לידם ולא הרגיש השוחט בהפגימה על אף שהי’ ת”ח ויר”ש גדול וגם אומן יד וכמבואר ביש”ש חולין סי’ ל”ט, ושל”ה שער האותיות אות ק’ וביש”ש אחר העובדא סיים שלא לחנם כ’ הרא”ש דהרבה צריך ישוב הדעת ויראת ד’ בבדיקת הסכין. ובשל”ה אחר העובדא כ’ דלא לחנם הי’ המנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דוקא בעצמם ובכבודם ולא להאמין לשום טבח אף שהוא יר”ש וסיים ששמח לראות בירושלים וכל סביבותי’ עדיין נוהגין במנהג הלזה להראות לחכמי העיר, ע”ש.
  21. בשו”ת מגינת ראש סי’ פ”א מצריך שנים. וטעמו עפמ”ש בשו”ע סי’ ח”י סעיף טו”ב דצריך הרבה ישוב הדעת לבדיקת הסכין שיארע כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה, ורק אח”כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, דבחינת חוש המישוש כפי כונת הלב, והפוסקים האריכו והזהירו עד מאד בגודל המתינות והנחת רוח הנצרכת לבדיקת סכין, ותמצאנו בשמ”ח סי’ ח”י סעיף ז’ ובפלא יועץ אות ש’ ובשל”ה אות ז’, ובדברים אחדים להגרחיד”א ז”ל דרוש י”ד דף ס”ט, ובס’ נפש חיים להגמהרח”פ אות ז’ ערך זריזין מקדימין, ושו”ת עונג יו”ט סי’ ס”ג ועוד, וידוע ג”כ מדרכי הרפואה ותכונת האדם כי לאו כל העיתים שוות ואין הדבר תלוי ביד האדם להטות לבו והרגשיו כפי שירצה, וע”כ כמעט מן החיוב שיהיו לפחות שנים בודקין הסכין בתדירות, דאז אם אחד מרגיש כובד יעזרהו חבירו, עכ”ד.
  22. בס’ הנתיבות נתיב ל”ג בד”ה וכן בשחיטה, כ’ דלפ”מ שהעיד עלן ראש גולת אריאל עיר וקדיש מלאך אלקים מרן ר’ חיים ן’ עטר בעל אוה”ח בס’ פרי תואר סי’ ח”י אות ל”א כי מי שמקיל באיזה מצוה כבר א”א שיעלה לו בדיקת הסכין כראוי, ודבריו הלא מרפסין הרים וגבעות וכל הרואה כזאת רעדה יאחזמו כי מי גבר חי יוכל לומר שלום עלי נפשי, והלא אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והאיך יקל למצוא אפילו אחד בדרגה זו שלא יקל בשום מצוה, ומי יוכל לבחון כליות ולב לידע מה בלבו של אדם, וע”כ טוב לבחור בשנים שיהי’ שנים בודקין הסכין ושניהם יהיו מוחזקין למופלגין ביראת קל חי.
  23. בס’ שו”ת מראה יחזקאל (החדש) סי’ מ”ג העלה ה’ תקנות שתיקן בעירו גלינא יע”א ותקנה ראשונה דטרם התחלת השחיטה חובה על השו”ב להראות סכינו לשו”ב חבירו ומבלעדי זאת אסור לו לשחוט גסות, דקות, או עופות, ובאות ב’ שם דאסור לבדוק הריאה או המסס בלי חבירו שיעמוד ע”ג, ובאות ד’ שם דכל ריעותא הנעשה בעת השחיטה חובה על השובי”ם לשאול להבד”צ ואסור להשובי”ם להורות בעצמם, ע”ש.
  24. שו”ת בית דוד להגאב”ד סטאניסלאב וכ’ דהשני צריך שיהי’ לו הסכמות כי הוא בקי בענינים אלו, כי מחמת שיש הרבה רבנים או דיינים דלא בקיאי בסכיני דשחיטה ולא יבינו בבדיקת הריאה ולא מהני עמידתן בזה.
  25. בס’ הילולא דרבי להגה”צ אבדק”ק ניזנוב בעהמ”ח הדרת ישראל, קיבץ תשובות מכמעט כל גדולי זמנו בחובת בדיקה ע”י שנים דוקא, ושלא יהיה הבדיקה ע”י אב ובנו ע”ש.
  26. בס’ ברית מטה משה (על הגדה של פסח, פיוט חד גדיא) כ’ שיראו לתקן כי יהיה בדיקה על אתר ע”י חכם לפני ולאחר השחיטה. וגם מי שאין בידו למחות עכ”פ בידו שלא לאכול בשר רק בתנאי זה, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפילו בשבתות וימים טובים אל יקל בעבור זה ח”ו דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים.
  27. ובשו”ת חיצי שנונים סי’ צ”א הרעיש עבור תקנת שנים עומדים ולדעתו אילו הי’ סנהדרין בימינו בלתי ספק שהיו גוזרין כן בגזירה חמורה אחר שהחוש המעיד יותר מאלף ראיות, מעיד לן ריבוי הכשלונות בשטח השחיטה לא יאומן כי חדלו לספור, וידוע פי’ מרן החת”ס זצ”ל דאיזהו חכם הרואה את הנולד (מחדש) מהנולד (לשעבר). והרב אשר ירים יד להכשיר בלתי זה, בדור הזה, עתיד ליתן הדין ואשמת קהלו בראשו תלוי, וכו’ עכ”ל.
  28. בס’ פעמי צדק יור”ד סי’ ח”י החמיר בתשובת קהל שנכשלו במקום שלא הי’ עומד ע”ג השוחט (הבאתי דבריו במדור “ענינים שונים”).
  29. בפנקס הגדול דק”ק פרעשבורג נכתבו תקנות בענין השחיטה שחתמו עליה הגה”ק מוהר”ר משה חריף זצ”ל, והגה”ק מוהר”ר עקיבא איגר זצ”ל (בעל משנת דרע”ק) וז”ל: בגזירת עירין ובמאמר קדישין פתגמא פתגם המלך מלכותו של עולם וכו’ השוחטים אל ירים איש את ידו לשחוט או לבדוק שום עגל וכבש בהיותו לבדו כי אם אחד מחביריו השוחטים עומד על גבו ורואה במעשיו שהוכשרו מעיקרו עד סופו וכו’ עכ”ל.
  30. 30. בס’ זובחי הזבח סי’ ח”י כלל ה’ אות ו’ להעמיד ב’ וגם בעופות, יע”ש, וע”ע לק’ אות ה’ או”ק ט”ו בשם מלבי”ם.
  31. וע”ע לקמן אות ה’ או”ק ט”ז. ובאו”ק כ”ג תוספת טעמים מרובים להחמיר בזה”ז יותר משנים קדמניות.

ואחר הצעת כל הני דיעות אין גם אחד שיוכל להסס ח”ו בדבריהם. כי מי בדורינו אנו אשר לא נחשב מתלמידי תלמידיו לאחד מהני גאונים הנ”ל אשר נגרר גם בשאר הוראותיו אחריו, וכ”ש בדבר הגדול הזה שחיטה ובדיקה אשר עוסקיה מרובין ויודעיה מועטין והמכשלה עצומה. ולא נשאר לן עצה אחרת לצאת ידי שמים רק בהעמדת שני שיעמוד ע”ג השוחט בבדיקת סכינין והריאה.

זכרו נא מ”ש במשב”ז סי’ ח”י סק”ח דאם עבר ושחט וחיסר דבר שתיקנו חז”ל אע”ג שלא נכשל בהדבר שבשבילו חששו חז”ל מ”מ מקרי “עובר על דחז”ל” ע”ש.

  1. בשו”ת תירוש ויצהר (סי’ כ”ה) או’ ב’ וז”ל: כל אחד מהשובי”ם מחויב להראות סכינו לחבירו קודם ולאחר שחיטה ויהי’ לכ”א מהשובי”ם איזה חלפים כשרים מוכנים קודם השחיטה… עכ”ל.
  2. בשו”ת בית הלל (סי’ מ”ט) וז”ל: ומה טוב לתקן שבכל שחיטת גסות יראו שני שוחטים סכינו של כל אחד ואחד, עכ”ל.
  3. ותקנה זו נתקבלה כמעט בכל הקהלות והיתה לחק עולם (השוחט והשחיטות דף צ”ה).

ה) ועכשיו בענין השגחה בשחיטת העופות  –  מצינו גם בשחיטת העופות שהידרו גאוני עולם להצריך שנים לבדוק הסכין לפני השחיטה ולאחריה.

א) בשו”ת חת”ס יור”ד י”ג העיד שתיקן בעל הפלא”ה ז”ל בק”ק פפד”מ דאפי’ שום עוף לא ישחטו בלי שנים בודקין הסכין לפני שחיטה.

ב) ומרן החת”ס זצ”ל העיד שבק”ק פרעשבורג מחמירין בשחיטת הכפרות שבין ר”ה ליוה”כ (וקצת פוסקים העירו על דבריו דמשמע שאז החמירו מטעם שמרבים העם להביא והשעה מכריח לזה, ודקדקו מזה דבמקומות שנתפשט לשחוט הרבה בזה אחר זה ודאי צריכין להעמיד שנים גם לעופות, לדעת מרן זצ”ל. עי’ בסמוך).

ג) מרן החת”ס זצ”ל כ’ עוד שם דעכ”פ גם בעופות במקומו שלא תיקנו להעמיד שנים מ”מ רגילין הב”ד של ג’ לבא פתאום לבית המטבחיים ולבדוק סכיניהם ולחטט אחרי כל מעשיהם באופן שבכל עת יהיו בגדיהם לבנים, ובכל זאת בכל ער”ח מחויבים להראות סכיניהם לחכם ע”כ.

ופוק חזי באותה תשובה גופא כמה אישר כחו וחילו להגה”צ מהר”מ בנעט זצ”ל על שהנהיג בעירו להחמיר בע”ז יותר ממה שלפניו והוסיף ע”ז דאם כבר נתפשט כמה שנים הו”ל כפשט איסורו בכל ישראל ושום בי”ד אינו יכול לבטלו. ע”ש.

ג*) בשו”ת ד”ח יור”ד סי’ י”ב לשונו סתום וחתום ואפשר לפרשו גם על שחיטת עופות שכ’ דכן המנהג כמעט בכל תפוצות ישראל ששני שוחטים אין שוחט אחד בלתי חבירו שרואה סכינו ע”ש.

ד) גם מדברי הכו”פ סי’ ח”י או’ טו”ב יוצא כן במקומות ששוחטין הרבה העתקתי הדברים לקמן או’ כ”ח.

ד*) מדברי הגאון בעל בית אפרים זצ”ל )בקונ’ יפה לבדיקה או’ ו’) יוצא כי גם בעופות במקום שהשחיטה מרובה ודחופה כמו שנתפשט בזמן האחרון מן הצורך לתקן שיהיו דוקא שנים להנצל מכל מכשול (מבשר צדק סי’ ח”י ענף ז’).

ה) בשו”ת עומק הדעת סי’ כ’ כי לפ”מ שנראה עוד בדברי הקדמונים כי הרגשת הסכין הוא מלאכה היותר קשה בשחיטה וכבר אירע אצל היותר גדולים וטובים שלא הרגישו בפגימה דקה מאד ומה נעני אנן בתרייהו, וע”כ הרוצה לצאת דין שמים בכל וכל יהדר אחר שחיטת שנים דוקא גם בעופות, ע”כ.

ו) בשל”ה שער האותיות או’ ק’ התאונן מאד מאד על מצב השחיטה הרעועה ודעתו שם מאד בהחזרת מנהג הישן שבודקין הסכין לפני שחיטת השוחט וכ’ וז”ל: ולא לחנם הי’ המנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דוקא הם בעצמם ובכבודם ולא להאמין לשום טבח אף שהוא ירש כי הרבה צריך ישוב הדעת ויר”ש לבדיקת הסכין וכו’ וסיים שם דכאשר בא לירושלים עיה”ק וראה הנהגת בדיקת הסכין באימה יתירה ובהראותו לחכמי העיר וכן בכל מלכות א”י שמח לבו, ובדבריו שם ניכר שכן נהגו שם בין בבהמות ובין בעופות, וכן העידו זקני ירושלים שהמנהג שם מעולם במקום ששוחטין הרבה עופות ששנים בודקין הסכין.

ז) בפמ”ג שפ”ד ס”ק כ”ט שכ’ דרבו המתפרצים וטוב להחזיר הדבר ליושנה שיהיו שנים אצל השחיטה ושיראה החכם את הסכין וכו’ ע”ש, ומיירי בכל מיני שחיטות דבהמות ודעופות.

ח) בשמ”ח סי’ ח”י סעי’ כ’ דבמקומות החרדים לדבר ד’ ממנים שנים על השחיטה, וטובים השנים מן האחד. ומיירי גם בעופות דדבריו סובבין על תקנת חז”ל (חולין ח”י) דמיירי גם בעופות.

ט) עפי”ד הרא”ש, וטור ושו”ע סי’ ח”י סעי’ טו”ב צריכין שנים לבדוק גם בעופות בזה”ז, כי עפ”י דינא דגמרא (חולין ח”י) טבח צריך להראות סכינו לחכם, והטעם שנתבטל מבואר ברא”ש וטושו”ע שם דממנין אנשים חכמים וידועים בזה”ז הזהירים  –  וזריזין ולהם מחלו חכמים כבודם, נמצא דהתקנה לא נתבטלה רק במקום שהשוחטים זהירים וזריזין, ופירושו של זהירין וזריזין כבר ביאר בשל”ה (שער האותיות או’ ז’) דהיינו שמקדים עצמו בגדרים וסייגים ושמירה יתירה שלא לבא לידי שום איסור חמור או קל. וגם בשעת מעשה נזהר מאד שלא לעבור על שום דבר ועי’ מסלת ישרים מפרק ב’ עד פרק י’. גדרי זהירות וזריזות וא”כ בהיות שבעוה”ר נתמעטו הדורות ונחלשו הלבבות ונצמצם כח היראה עד למאד, מאן מפייס מי גדול ממי, ופוק חזי מ”ש רש”י ז”ל עה”כ וידעים לשבטיכם דאמר משרע”ה אם בא לפני א’ מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא וכו’, התבוננו עד היכן הדברים מגיעין כי משרע”ה מבחר מין האנושי אדון הנביאים לא האמין בעצמו להעיד על יראת זולתו. ומה נעני אנן אבתרי’, והזמן גרמא להחזיר עטרה ליושנה ולהעמיד משגיח ירא שמים מרבים הבקי במלאכת השחיטה לבדוק הסכין ולעמוד אצל השחיטה גם בעופות (זובחי הזבח סי’ ח”י).

י) הרמב”ם בה’ שחיטה פ”א ה’ כ”ו מורה כדינא דגמרא דטבח צריך להראות סכינו לחכם לפני השחיטה ובאם לאו מנדין אותו, ומסתימת לשונו נ’ שאינו מחלק בין זמן התלמוד לזמנינו כמו שחילק הטור בשם הרא”ש, וכ”נ דעת הראב”ד מובא במ”מ שם שכ’ הטעם דהצריכו חז”ל חכם לבדיקה ולא הצריכו כן בשאר מצות כתפלין וציצית מפני שצריך לפנות המחשבה היטב בשעת הבדיקה כדי שירגיש בפגימה, שאנו רואין שפעמים יבדוק האדם הסכין ולא ימצאנה פגומה ויחזור אח”כ ויבדוק וימצאנה פגומה אי”ז כי אם רוע לב שפנה לדברים אחרים וכו’.

ולבד ממה שלפ”ז יוצא דגם בזה”ז כן, לפי הטעם שנתן דיש לחוש שהטבח לא יזהר ככל הצורך והחכם נזהר ביותר, עוד יש להוסיף מ”ש הש”ך בסי’ ח”י סעי’ טו”ב בשם מהרש”ל פ”ק דחולין שקרא תגר על השוחטים בזה”ז שבודקין הסכין במהירות ובלי כוונת הלב, וכנ’ גם הש”ך הסכים עמדו, הרי שכבר בימיו בטלה חזקת הזהירות אצל השוחטים כ”ש בזה”ז.

ומכל זה מסתבר היטב לומר דדעת הרמב”ם והראב”ד להצריך בכ”מ ובכל זמן משגיחים יר”ש מאד לבדוק הסכין ולעמוד אצל השחיטה בכל המינים בהמות חיות ועופות, ובכל זמן, ובכל מקום. (שו”ת חדוותא דשמעתא סי’ פ”ד).

יא) בס’ בי’ מטבחי’ סי’ ח”י על סעי’ י”ז כ’ בזה”ל: לענ”ד איני רואה שום צד היתר להקל בזה”ז בשחיטה בלי שנים בודקין הסכין תחת (ושלוחו) של החכם שבזמן חכמי התלמוד כמבואר בחולין דף ח”י. והלא עיקר פנים להקל בזה”ז הוא חידושי של הרא”ש כי נשתנו העיתים והשוחטים שבזמן הזה זהירין וזריזין יותר מהטבחים שבימי חכמי התלמוד ולהם מחלו חכמים כבודם. ע”ש ומובא בטור יור”ד סי’ ח”י ואחריו במחבר סעי’ י”ז. והלא הרא”ש בעצמו בתוך דבריו התאונן על שנתבטלה התקנה לגמרי כי אינו נכון דהרבה צריך ישוב הדעת ויר”ש לבדיקת הסכין. וזה כשלעצמו די להבין כי דברי הרא”ש הם יותר לימוד זכות מפסק הלכה, וכ”נ מרמב”ם וראב”ד. (אמר המו”ל עי’ לעיל או’ י’ ותבין הכוונה) וכן יוצא מחמשה חומשי עמודי ההוראה  –  של”ה (או’ ק’) מהרש”ל (ביש”ש פ”ק דחולין סי’ ל”ט) ש”ך (בסי’ ח”י סעי’ י”ז), פמ”ג (שפ”ד ס”ק כ”ט) שמ”ח (סי’ ח”י סעי’ כ’) שהצטערו עד למאד למה נתבטלה תקנה הראשונה בדיקת הסכין לפני השחיטה, והעידו על גודל המכשלה בכל עידן ועידן אשר עפי”ז באמת בטלה שפתי צדק שהצדיק הרא”ש המנהג מטעם שהם זהירין וזריזין ועכשיו לא מיני’ ולא מקצתי’.

וע”כ כל מן דין איני רואה היתר בשחיטת בהמה להקל בזה וגם בעופות קשה להקל במקומות ששוחטין הרבה דיש בהו ביטול ישוב הדעת, עכ”ל.

יב) בשו”ת קב ונקי סי’ מ’ וז”ל: ועל דברתו בענין העמדת שנים בשחיטת העופות במקומות שהעסק בהם מרובה, לית דין צריך בושש כי עפ”י שנים עדים דוקא יקום דבר, והכי זוטרא לכו דברי מאור הגולה בשו”ע הגר”ז סי’ ח”י בקו”א סק”ט: דכעת שאין החכם בודק סכין שלפני השחיטה צריך לדקדק עכשיו מאד שיהיו שו”ב הממונים זהירים וזריזים וידועים ביראת ד’ יותר משו”ב שהי’ בזמן התלמוד. או שיהי’ איש יר”ש ביותר ממונה עליהם לבדוק סכינם לפני השחיטה, אבל באינם זהירין וזריזין ויראת ד’ על פניהם כ”כ אין להאמינם על בדיקת הסכין יותר מבימי חכמי התלמוד שלא היו רשאין לשחוט אלא אם החכם בודק הסכין, ע”כ.

והנה למצוא איש די רוח אלקין בי’ להבחין ולהפלות בין שוחט לשוחט איזה לקרב ואיזה לרחק. וברוח קדשו להצביע כי זה האיש ירא שמים יותר מטבחי חכמי הש”ס, מילתא דלא שכיחא. ולהמתין ע”ז ולמנוע מבשר עד אז הוא גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. והעצה היחידה להרבות בודקין אשר בצירופן אולי יגיעו לשיעור יר”ש יותר מטבח יחידי שבימי הש”ס. ועוד כעין סרך ספיק ספיקא והיינו ספק דלמא השוחט עולה למעלה משוחטי זמן הש”ס, ואפילו לא, אולי מגיע השני המשגיח לדרגא זו. ואולי לא, דלמא גם בל”ז לא יקלקל. ובצירוף כל הני ספיקי כבר יש ע”מ לסמוך בשעהד”ח ולצורך.

ובזה ירווח לן טעמא חדתא להמבואר בשו”ת טוטו”ד מהד”ג סי’ ל”ה שהעביר הגאון מהרש”ק ז”ל שו”ב עבור שאינו רוצה להראות סכינו לשו”ב השני כי מי שהוא יר”ש אדרבה רוצה להראות סכינו להנצל ממשגה וכו’ ע”ש ולפמ”ש לעיל יש להוסיף עלה דבאמת כל מה שמוסיפין בבדיקות י”ל מקור גדול מעיקרא דדינא וכמ”ש לעיל דכולי האי ואולי שיגיעו למעלת בודקים זהירין וזריזין שיראת ד’ על פניהם תמיד 44הנצרך לדינא כד’ הגר”ז הנ”ל, ושוחט הלזה המסרב בבדיקת שו”ב השני לאו מיראת הרוממות יתירה דאי’ בי’ ושלדעתו די ביראתו לבד, דאדרבה כל שמרבה ביראה יותר נוח לו שיבדקו גם אחרים. דומיא דחז”ל דהווי מכנפי לכולהו טבחי כי היכי דלימטיי’ שיבא מכשורא, ועקב ענוה יראת ד’, אלא ע”כ זה מראה היפוכו כי אין בדיקת הסכין דבר גדול כ”כ שיצטרכו לה כמה בודקים ומראה לקלות דעתו. וע”כ ראוי להעבירו, עכ”ד.

(אמר המו”ל: עי’ גם בדברי מלכיאל ח”ה רס”ה שגם הוא חרץ משפט שו”ב שרוצה לשחוט לבדו שצריך בדיקה ביר”ש).

יג) בדע”ת סי’ ח”י או’ ל”ח דבימי הב”י חתמו מאה רבנים ובראשם הב”י שתמיד יבדקו שני שו”ב את הסכין וכו’ ומדבריו שם נ’. דגם בעופות כן שהלא האריך שם בדע”ת לבאר כי עיקר החששות בשחיטה הוא הסכין, וזה שייך גם בעופות.

יד) בשוחט דברי מלכיאל ח”ה סי’ סה”ר נ’ ג”כ דבמקומות שיש עסק גדול בשחיטת העופות יש להעמיד דוקא שנים לעמוד על השחיטה, ושו”ב שמסכים לשחוט לבדו צריך בדיקה אחר יר”ש שלו שודאי אינו שלימה, ע”ש.

טו) בס’ בית אברהם סי’ ח”י בשפ”ז ס”ק ל”ג דעתה צריך החכם להיות ג”כ אצל מיעוך הסירכות כי בזה”ז רבו המתפרצים גם בזה, ע”ש, ועפי”ז העלו בשו”ת בתי לוי’ סי’ כ”ד, ובס’ עוד חזון. ערך שחיטה, דבימינו שנתרבו הפרצים גם בשחיטת העופות ע”י ששוחטים ביום אחד עופות למאות במקום אחד והמכשול עלולה מאד, גם שם צריך להעמיד חכם ומומחה לבדוק הסכין ולפקח על שאר הענינים, ע”ש.

טו*) המלבי”ם תיקן בעיר בוקארעשט שהשוחטים מחוייבים להראות סכין של שחיטה זה לזה קודם ואחר השחיטה, וכל שיעבור ע”ז שחיטתו פסולה, ונפסל עולמית (שו”ת יד אלעזר ק”ז).

טז) ובס’ חמדת לב דף ק”ד כ’ אגב אורחא בענין תקנת שנים שוחטים דלפ”מ שעולה מד’ הפוסקים דתקנה הוא, א”כ אפילו ירצה להקל על סמך שהשוחט היחידי ידקדק הרבה ויחמיר ביותר לא הועיל, ואסור לעשות כן. ואדרבה, יש בו משום איסור בל תשחית, עי’ ברמ”א סי’ ח”י סעי’ י”א וט”ז ס”ק י”ז, וב”ח שם, וכ”כ בכו”פ, ובשפ”ד ומש”ז שם, ובתורת יקותיאל סק”ד, ושמ”ח סי”א ותב”ש כ”ג, כו.

טז*) וכן מבואר בשו”ת עומק הדעת יור”ד ח”א סי’ י”ט להחמיר גם בעופות, מובא לעיל או’ ד’ מספר 19.

יז) וכ”ה בס’ חותך חיים מובא לעיל או’ 20, וכ”כ בס’ שו”ת נחמד מפז עי’ להלן או’ כז’.

חי) וכ”נ בשו”ת מגינת ראש סי’ פ”א, מובא לעיל מס’ 12.

יט) ובשו”ת מראה יחזקאל החדש סי’ מ”ג מובא לעיל מספר 24, דתיקן בעירו דאסור להשוחט לשחוט גם עופות טרם יראה הסכין לשו”ב חבירו.

כ) לעיל במספר 26 הבאתי שקיבץ הגה”צ מניזנוב זצ”ל תשובות מכמעט כל גדולי זמנו בחובת בדיקה ע”י שנים דוקא, ואין הס’ תח”י, אבל כאשר יראה המעיין שם בפנים ימצא כי מנימוקי הרבה הפוסקים ההם יוצא הדין להחמיר גם בעופות, ע”ש.

כא) וכמו”כ הבאתי במספר 1 אודות חתימת ק’ רבנים בתקנה זו ויש לחוש להרבה או לכל שהחמירו גם בעופות כן. ועכ”פ חזי לאיצטרופי להתאמץ ולהחזיק בתקנה זו גם בעופות.

כב) בס’ ברית מטה משה, הבאתיו מספר 27 חידש דגם מי שאין בידו לתקן הרבים, עכ”פ בידו למנוע עצמו מלאכול בלי שנים שוחטים, ע”ש.

כג) והגיע לידי עוד תשובה כת”י לאחד מח’ דורינו וכ’ שם כמה ראיות חזקות להצריך בזה”ז השגחת עומד ע”ג השוחט לבדוק הסכינין ולפקח על כל הנעשה גם בעופות. והוסיף דלא מיבעי’ לשיטת הפוסקים אשר נדב לבן אותנה לתקן תקנה גם לשחיטת עופות גם לפני מאה וחמישים שנה (אמר המו”ל: עמ”ש לעיל בכ”ב האותיות, ותבין) ודאי דלא אכשור דרא אולם גם להפוסקים אשר כתבו בפירוש שתיקנו רק לבהמות כאשר מתבוננין בנחת ובהשכל בדבה”ק בקל יכולין למצוא טעם לשבח לתקנה זו בזה”ז גם לעופות.

לדוגמא: הביטו וראו מ”ש בשו”ת חת”ס יור”ד סי’ י”ג דבק”ק פרעשבורג אף שאין מדקדקין לשנים כל השנה מ”מ בשחיטת כפרות שבין ר”ה ליוה”כ מקפידין, והטעם דאז השחיטה מרובה והשוחט מוטרד בשחיטתו ונחוץ לאחר שיעמוד ויבדוק ג”כ הסכין, וה”ה בזה”ז כל השנה ששוחטין כל שעה עופות למאות והטירדה ודאי יותר גדולה משם, גם דעת מרן החת”ס זצ”ל מסכמת להצריך שתים דוקא.

וכ”נ מלשון הרש”ק שכ’ (בשו”ת טוטו”ד מהד”ת קט”ו) אשר לפי פירצת הדור והעזות ראוי להיות כן שיהיו שני שוחטים דוקא ואפי’ בעיר דלית בהו יותר מי’ בעלי בתים, ומדורו של הרש”ק עד דורינו אנו נתמעטו הלבבות ונתרבה העזות, וגם בשחיטת העופות יש עזות וחוצפה בהרבה ענינים. ופשוט שלדעת הרש”ק נצרך ב’ שובי”ם דוקא, אחד שוחט ואחד עומד ע”ג.

ועוד צריכים לשים לב כי סדרי השחיטה שבזה”ז הוא במהירות רבה הרבה מאות לשוחט בשעה אחד, וכפי שהעידו לפני כמה שוחטים יראים לדעתן א”א שלא יאבד השוחט הרגשתו באמצע העבודה פוק חזי מ”ש הגר”ז בסי’ ח”י קי”א סק”ה להזהיר לשו”ב דגם הבדיקה שבין השחיטות יהי’ לאט לאט ובכוונת הלב ולא במהירות כלל דבמהירות קצת אינה בדיקה כלל.

ועי’ מנחת יוסף ביאורים ס”ק פ”ט שכ’ תוכחה לשוחטים המתפארים במלאכתם שהם אומנים גדולים ושוחטין הרבה בזה אחר זה ובמהירות והסכין יפה. והוא מסיבה הנ”ל על שבודקין במהירות ואם הי’ בודקין לאחר שחיטה במתינות ובכוונת הלב י”ל שהיו מרגישין ואינם יודעין כי בנפשם הוא.

וראה נא מ”ש בדר”ת סי’ ח”י או’ כ”ב בשם ספרי השו”ב שכל שוחט יבדוק סכינו מדי יום ביומו בוקר קודם תפלת שחרית כי אז יהי’ לו הרגשה מעליא והוסיף דאע”ג שיש שפקפקו ע”ז מטעם שעי”ז יטרוד תפלתו אח”כ וגם מטעם איסור עשיית חפצים קודם התפלה. מ”מ דעתו מכרעת לדלג על כל חששות הללו כיון שי”ל שינצל עי”ז מחשש אכילת איסור אם יש לחוש שאחר התפלה לא ירגיש כ”כ להעמיד הסכין בלי חשש פגימה כ”ש, ע”ש.

הדברים מבהילין עד היכן כח של הרגשה מגעת וכמה קל כח הפסדו כי באי עשיית שום דבר רק שהיית הזמן מאז קימתו בבוקר כבר אבד חלק מהרגשה, עאכו”כ העובד כמה שעות שמפסיד יותר מדאי, ואינו חומרא לבד להצריך בודק סכינין. ובספרי שחיטת ואכילת בשר במדור “ענינים שונים בשחיטה וטריפות” או’ י’ תמצא טעם לשבח שהשוחטים מעניינים שיצא בדיקת סכיניהם חד וחלק. ויש להם נסיון נורא בזה, ומה”ט ג”כ ההכרח שיהי’ בודק מן הצד, ע”ש).

ועי’ במנחת יוסף ביאורים ס”ק פ”ג לבדוק הסכין אחר כל ה’ עופות ולא לשחוט יותר מה’ מבלי בדיקה בינתיים והסכים עמדו בדכ”ת סי’ ח”י או’ ע”ז (ובספרי שחיטת ואכילת בשר במדור “ענינים שונים בשחיטה וטריפות” די”א דבשחיטה זמנינית לכו”ע דינו כן) ויש חולקין ע”ז והוא השמ”ח סעי’ י”ג ושפ”ד ס”ק ח”י שכתבו דבעיוה”כ בשחיטת הכפרות וכדומה שיש לפניו לשחוט הרבה ולא יספיק הזמן קרוב הדבר שמסיבת הנחוצה לא יבדוק היטב בכוונת הלב ובמתון ע”כ יש להקל שלא יבדוק בינתיים עד לשון שואל. ע”ש.

ועכשיו ממנו נקח ראי’ עצומה ומבוררת להצריך בהכרח ומעיקרא דדינא בודק סכינין לבד מהשוחט, בזה”ז, דזאת ידוע שסדר השחיטה בשחיטות הגדולות לשחוט הרבה מאות בתוך שעה אחד של ס’ דקות. ושם לפי דבריהם בודקין הסכין אחר כל כ’ עופות, וי”א מה’ עופות. ובמקומות שאין העסק גדול כ”כ מ”מ שוחטין לערך ג’ וד’ מאות לשעה, ופחות מזה קשה למצוא, ובאותן מקומות בודקין ג”כ אחר לערך כל כ’ עופות. וא”כ אין יוצאין להלכה לשום דיעה. כי להמחמירין לבדוק אחר כל ה’ ודאי דאין יוצאין והמקילין שלא לבדוק הלא כתבו להדיא שטעמם שמחמת המהירות לא יבדוק היטב בכוונת הלב ובמתון וע”כ יש להקל )עי’ שמ”ח סעי”ג ופמ”ג בשפ”ד ס”ק ח”י,) וא”כ בימינו שבודקין אחר כל כ’ או מ”ה בדיקה מהירה שהלא טרוד הוא במלאכתו והרבה פועלים ממתינין לו לכו”ע לא טוב עושין. ואפילו אם יצוייר לדקדק לבדוק אחר כל ה’ ג”כ דלא כמאן דאף המחמיר לבדוק אחר כל ה’ לא כוון להקל בבדיקה מהירה חס מלהזכיר, דבר המבואר בכל הפוסקים ממש שצריך מתינות גדולה וישוב הדעת מרובה, והחוש מעידו, והמעיין היטב בדברי פוסקים הנ”ל בעיניו יראה דבזה כולם מודים רק דהמחמירין כוונתם לסדר בדיקה מתונה יותר.

ומה”ט באמת העצה היחידה להעמיד אצל כל שוחט בודק סכינין שזה כל עבודתו ואי”ל עסק אחרת כלל ויבא בכל בוקר בכמה סכינין חדין וחלקין לתחלת השחיטה ומיד אחר חמש או עשר עופות יתן להשוחט סכין החדש והיפה ויקח ממנו את שלו לאחר שבדקו ויבדקנו גם הוא במתינות, ואחר י’ עופות יחליף שנית, באופן שגם הבעה”ב יסכים לזה ובכל עת יהיו הסכינין טובים ויפים.

ועוד רווח גדול ירוויח בזה דאי’ בפוסקים (עי’ שמ”ח י”ד, תב”ש כ”ח, בית אברהם בש”ז סק”ה, מנחהז”ב כלל י’ עשרון ס”ק כ”ג) דכל מה שכ’ להקל בעופות באיזה צד שיהי’ לשחוט בלא בדיקה לאחר שחיטה הקודמת זה דוקא כשלא אירע לו שום סיבה בשחיטה שלפניו שלסיבתה יתקלקל הסכין, אבל אם אירע לו איזה סיבה בשחיטה הקודמת שי”ל שנפגם הסכין. מחמתה כגון שחתך הסכין במפרקת, או שנמצא איזה דבר בוושט שנחתך ע”י הסכין שוב אסור לשחוט אח”כ בסכין זה אף בשעהד”ח ועיוה”כ בלתי בדיקת הסכין תחילה וירחץ הסכין קודם הבדיקה כדת ואח”כ יבדקנו י”ב בדיקות ע”כ.

ובעוה”ר זהו ג”כ רגיל במקום שהמלאכה מרובה וממהרין השוחטים לכלות מעשיהם נוגעין הרבה במפרקת והנסיון להשוחט להפסיק העבודה ולבדוק אז ג”כ נתגדל כי מעכב הרבה פועלין עבור זה, אולם אם ישתמשו בעצה הנ”ל להעמיד בודק סכינין ויוכל להחליף וליתן סכינו לבדוק כפי רצון לבו אין חשש.

ועוד חסרון גדול בבדיקת הסכין ע”י השוחט בעצמו שהלא הבדיקה צריך להיות במתינות וישוב הדעת בתכלית כמבואר בשו”ע סי’ ח”י סעי’ י”ז ובשמ”ח וכל האחרונים וכנ”ל וזה א”א מטעם שכפי המציאות טבע בני אדם אם מעכבין הציבור ועיניהן תלויות בו אז ע”כ דעתו מבולבלת להיות אץ בדרכו וא”א לצמצם כל מוחו למה שעושה כי מקצת ממנו מוטרד בע”כ וכן בנ”ד כששוהה השוחט לעשות מלאכתו ועשיריות בשביל הצבור הממתינין לו מנוחתם פועלים יושבים ומצפים, ברור כשמש שתשעים ותשע אחוזים מבני אדם יוגזל מהם בכה”ג מנוחם והרחבת דעתם, וזהו מעוות לא יוכל לתקון רק בהעמדת בודק סכינין, מלדעת ההפלא”ה ודעימי’ (עי’ באות לעיל) דמצרכו שני בודקין יצטרכו בכה”ג שני בודקי סכינין כי בדיקת השוחט אין מצרפין כנ”ל.

ודבר פשוט שכל אלו התיקונים לא יועילו לענין מה שיש לחוש בגוף השחיטה שע”י יגיעת הגוף יבא בקל לידי דרסה מפני כבדות הגוף לאחר מלאכה מרובה.

ועוד נ”ל עפמ”ש בתוס’ פסחים דף י”ד ד”ה שתי פרות דעיר שמתקבצין שם ממקומות שונות צריכין להחמיר כמנהג כל מקום, א”כ ה”ה בדידן כיון שיש מקומות שנהגו להעמיד עומד ע”ג אפילו בעופות (עי’ לעיל) הדין נותן להחמיר בזה בכל מקומות שיש שם קיבוץ מקומות שונות. ולדעתי כמעט רוב עיירות בזה”ז הם מסוג זה לאחר שעלה הכורת על מדינת אייראפע והנשארים נסו לנפשם. בכל קצוות תבל, באופן שבכל עיר ועיר תמצא בזה”ז קיבוץ ממקומות שונות.

ולא אמנע מלכתוב בשם חכם אחד מה שאמר ליתן טעם להצריך משגיח ע”ג השוחט לבדוק סכינו, עפ”י המבואר בשו”ע הגר”ז. סי’ ח”י קו”א סק”ט שיש לדקדק בזה”ז שיהי’ השוחט יותר יר”ש משוחט שהי’ בזמן התלמוד, או שיהי’ יר”ש ביותר ממונה עליהם לבדוק סכינם, ע”ש.

נמצא שנשאר לן לבחור באחד משתים או שוחט יר”א או ממונה הבודק סכין, איש נאמן ויר”א, שיקול הדעת מכרעת לבחור בממונה שהרי מבואר בשו”ת ד”ח יור”ד ח”א סי’ ז’ שראה הרבה יראי השם ולומדי תורה שנתקלקלו לאחר שנתרגלו באומנות הלזו של שחיטה, וכעי”ז בשמ”ח כי אם אין השוחט יר”ש מרבים יורד מטה מטה. וא”כ יותר טוב לבחור בממונה כי השוחט עלול בניקל ליאבד הימנותו כעבור זמן קצר. לא כן העומד ע”ג שאינו שוחט.

ועוד טעם עפמ”ש בחי’ מהרא”ל צינץ זצ”ל יור”ד רי’ סי’ ח”י באורך כי הרגשת הפגימות הוא דבר הקשה שבשחיטות כי לפעמים אחר בדיקה יפה ומהוגנת יבא אחד וירגיש בפגימה וע”כ צריכין להזדרז באופן היותר אפשר, וכל המרבה לבדוק הר”ז משובח. ע”ש, ומי יאמר זכיתי לבי לבדוק כדבעי, אולם כאשר יתחזק הדבר בהעמדת עומד ע”ג ודאי יועיל הרבה לשפר המצב.

ועוד עפמ”ש בח”א כלל קמ”ג או’ ד’ כי עייפות וביטול שינת הלילה גורמים ביטול כח ההרגש. וכן מבואר במט”א סי’ תר”ה, ופמ”ג שם, ובכו”פ ובישויע”ק סי’ ח”י ועוד, וא”כ מי יוכל לעמוד איתן חזק שכל ימיו ישן בלילה שיעור הנצרך, והלא כידוע אי”ז תלוי בדעת האדם, ותלוי לפי מצב האדם ופגיעותיו הבאים עליו וחיזוק העצבים וכח העצבים שלו. וע”כ טובים שנים לבדוק מן האחד.

 

 אב  –  ובנו

אם אב ובנו נחשבים לשנים בע”ז יש מבוכה בהפוסקים (עי’ שו”ת טוטו”ד תליתאי סי’ מ”ד. וכן בשו”ת אוריין תליתאי סי’ ל”א ל”ב), והכרעת האחרונים כי תלוי ברצון הרב דשם (שו”ת הרי בשמים קצ”ה, ומשמרת שלום ח”ב יור”ד סי’ רמ”ה או’ ל”ו).

 השגחה סתמית

כד) כבר נודע בישראל מספרן של רבותינו ז”ל שראוי להשגיח על השוחטים ובודקים בעינא פקיחא וכו’ (שו”ת מהר”מ שי”ק יור”ד סי’ א’).

כה) השוחט יהי’ תמיד עיני הרב עליו להשגיח על ידיעותיו והנהגותיו ועל עניני חושיו אם לא אבד כח הרגשתו וידיעת סכין ותיקונו (תקנת כל גדולי הגר שנתקיימו בפאקש שנת תר”ה, מובא בס’ השוחט והשחיטות דף 36).

כו) מצאתי מכתב בספר דברי יואל (מכתבים ח”ב או’ ט’) ודבריו מוסבים בענין השגחה במרחץ והיות שמדבריו יש ללמוד התנהגות תרסיסי השגחה במקולי בשר דדמיא להדדי ממש, ע”כ אעתיק לשונו שבשם וזלה”ק. צר לי מאד שנודעתי מכמה מקורים ברורים שאין שום השגחה… וזה חמור מאד והשגחה מוכרחת יותר מעל עצם המקוה, ראשית חמור יותר שהוא דאורייתא לכו”ע… גם כיון שיש להבלן נגיעת ממון בזה אין לסמוך עליו כלל כי בודאי הוא רוצה שיהי’ הכל במהירות בשביל רוחא דממונא, ואם יש השגחה כראוי שיהי’ נעשה הכל כתורה וכהלכה צריך לזה קצת מתינות ובא לידי הפסד וא”כ הוא משוחד מנגיעת ממון, ואף בחכמים אמרה תורה”ק כי השוחד יעור עיני חכמים וק”ו עיני הבלנים, ופשיטא שאין לסמוך עליו בזה… ואם יש לב”ד השגחה על עצם המקוה ולא על הטבילה אי”ז אלא מכשול כי סוברים העולם שהוא תחת השגחה ובאמת אם אין השגחה על הטבילה אינו כלום כי נכשלים רבים, ותמה אני על המכשלה הזאת שתחת ידכם וכו’ עכלה”ק.

כז) בשו”ת נחמד מפז יור”ד סי’  ה’ בתוך הדברים (קטע ד”ה ולא אמנע) וז”ל: ולא אמנע אגב אורחי להעיר כי לדעתי השגחה קפדנית ומדוייקת מאד נצרכת על כשרות הסכין. לבד מטעמים הנ”ל (שכ’ לעיל שם דמהזהרת הפוסקים ומנהג כמה מקומות להצריך שני להשגיח ולבדוק הסכין, וכן מדברי הפוסקים שכתבו דאצל הסכין שכיחא היזיקא ורובא דקלקולא  –  המו”ל). יש גם להוסיף מ”ש השמ”ח ותב”ש סי’ ח”י דאסור לנבל בחנם משום איסור בל תשחית, ובמחז”ב שם הוסיף משום צעב”ח וכן ביטול תיקון ניצוצי קודש של הבהמה, וגם חששא דברכה לבטלה לפעמים. כל אלו הטעמים הן המשכת שלשלת הארוכה של טבעות הטעמים המכריחים השגחה מעולה וכל התירוצים ואמתלאות וישובים שונים של הקצבים ובע”ב המקמצים ממון וכל מחשבתם להרבות הון תועפות למו יזכרו שהעושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו.

 השגחה

ואף אם יהי’ מאותן שעליהן נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו, עוד יזכור למו כי לא לעולם יטור לא ירד אחריו כבודו ולא יועיל הון ביום עברה.

חומרות, הידורים, דקדוקים רק הם ילוו אותו לבית עולמו וימליצו טוב בעבורו כסא, כבודו, ופלטרין שלו לא יועילו לו מאומה רק להרבות הקטרוג וכו’ עכ”ל.

כח) מצאתי לגאון הגאונים מוהר”ר יונתן אייבשיץ זצ”ל שדעתו שצריך לרב לעמוד על המשמר עיוה”כ בעת שחיטת הכפרות כיון שאז השחיטה מהירה. וה”ה לדידן בכל השנה ששוחטין לאלפים ובזה אחר זה. והא לך לשון הכו”פ סי’ ח”י או’ טוב.

והנה בעיה”כ ששוחטין כפרות ומרבים העם להביא וממהרים על השוחט… ועכ”פ יש לרב המורה להשגיח ע”ז בשוחטים ביום הנבחר לבל יתפרצו ויקילו ראשם בענין בדיקת סכין ובדיקת סימנים וכדומה לרב טורח המלאכה שלהם… עכ”ל.

כט) שו”ב שיצא נו”ט מתחת ידו אי”ל תקנה ע”י ששוחט כשר אחר ישגיח עליו (שו”ת חקרי לב ח”א יור”ד קס”ד דחה דעת המקיל, וכ’ שהעבירו הקהלות במצרים היתר זה מכל וכל, וכ”כ בדכ”ת סי’ קי”ט ס”ק צ’).

ל) פוק חזי עד היכן חזקו כחו של המשגיח המפקח ממ”ש בשו”ת בית שלמה (יור”ד סי’ א’) דאע”ג שעד אחד המעיד על השו”ב שחשוד להאכיל טריפות. יש בו חילוקי דינים, מ”מ אם הנאמן והמשגיח העיד על השו”ב שחשוד להאכיל טריפות יש להעבירו דאעפ”י שאינו רק עד אחד מ”מ כיון דהנאמן בודאי בר סמכא הוא דהא שמוהו הרב והקהל נאמן שישגיח בדרכי השחיטה הרי רוב בני העיר דעתן סומכות על עדות הנאמן ואסור להם לאכול משחיטת ובדיקת השו”ב ההוא. ע”כ.

*

 

[1]) הנה בפרק יג העתקנו התשובה מהגאון האדיר רבי נתן געשטעטנער שליט”א בעל שו”ת להורות נתן, שכתב אודות סדר השחיטה בק”ק הנ”ל (ראה לעיל) שצריך תיקון רב, כי כפי המצב דהאידנא (שם) יש בו כמה וכמה פקפוקים ומהם חמורים מאוד.

[2]) א) וז”ל שם: בראש וראשונה אשר כל מלאכת השחיטה והבדיקה נעשית על ידי שוחט יחידי, כשבמשך שעות ספורות שוחטים כמה עשרות בהמות גסות ועגלים, ואין בין שחיטת בהמה אחת לשניה אלא זמן קצר בלבד, ובאותו הזמן צריך השוחט לבדוק את הסכין ולהכינו לשחיטת הבהמה הבאה. והנה מבואר בשו”ע יו”ד (סי’ ח”י ס”ט) לענין בדיקת הסכין וז”ל, “ויבדוק לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים אחרים”. ולהלן שם (סי”ז) כתב “והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כך ימצאנה, כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב”. והב”ח שם כתב, שאע”פ שיפנה מחשבתו לדין בדיקת הסכין לא ירגיש בפגימה אם לא יכוין לבו בבדיקתו עכ”ל. והש”ך שם (סק”ל) הביא בשם מהרש”ל, שהרבה לקרוא תגר על שבודקין הסכין במהירות ובלי כוונת הלב, ושראוי להזהיר ולהקפיד עליהם בדבר זה עכ”ד. ובשמלה חדשה שם (ס”ז) כתב “שיבדוק מתון מתון ובכוונה גדולה בלב פנוי מכל מחשבות וכו’, ולכן אין למנות על זה כי אם יראי שמים ביותר וחרדים על דבר ה’ ואינם נבהלים ונחפזים בדעתם”. ובס’ דעת קדושים והובא בדרכי תשובה שם (סק”ס) כתב, שאם יש חשש היסת הדעת כל שהוא או טירדא כל דהו באמצע הבדיקה צריך לחזור ולבדוק אפילו כמה פעמים עכ”ד. ומכל זה מבואר כי בדיקת הסכין צריכה להיות במתינות גדולה ובלב פנוי מכל מחשבות ובלי חשש הפרעה. ובנדון דידן שאחרי שנגמרה שחיטת בהמה אחת עובר רק זמן קצר וכבר הבהמה השניה מוכנת לשחיטה – ומכל שכן גבי העגלים אשר הם מוכנים לשחיטה זה אחר זה בהפסק זמן קצר יותר – ואם ישתהה השוחט בבדיקת הסכין, יעורר הפועל הנכרי המכניס את הבהמות לאמור עמוד ונעשה מלאכתינו, ואף אם הבודק לע ישעה לדבריו מכל מקום בהכרח הוא חושב מחשבה שלא להשהות את שחיטת הבהמה הבאה יותר מדי, כי אי אפשר לעכב את שרשרת השחיטה זמן רב מדי, ונמצא שאין לבו פנוי מכל מחשבות בשעת בדיקת הסכין, וכבר כתבו בספרי השו”ב דעיקר השחיטה והטריפות הוא הסכין, עכ”ל, שם.

לכן ראיתי להעתיק את כל דברי הפוסקים הכותבים בענין העמדת שני שוחטים, וברוב הקהלות היו ממנין ת”ח ויר”ש להשגיח על בדיקת הסכין והריאה שיהא נעשה ע”ד הכשר. והפליתי, והצה”ק רבי הלל מקאלאמייע זצ”ל כותב כבר על הרבנים הנותנים הכשרים שאין יודעין בין ימינם לשמאלם מה זה סכין שלימה בלי פגימה ואכמ”ל.

 

 

 

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*