logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

ספר אוהל מרים- הספד לצדקת מרים מינדל זלאקאוויטיש- פרשת פקודי

הספד לצדקת מרים מינדל זלאקאוויטיש- פרשת פקודי

 

להורדת ספר אוהל מרים: לחץ כאן: מינדיל זלאקאוויטש פרשת פקודי

סֵפֶר

 אֹהֶל מִרְיָם

 

פָּרָשַׁת פִּקּוּדֵי

הֶסְפֵּד עַל הָאִשָּׁה הַחֲשׁוּבָה הַצַּדֵיקֶת מָרַת מִרְיָם מִינְדִיל בַּת הגה"צ רַבִּי זֶעלִיק הַכֹּהֵן מִפּוֹלִין בְּעִיר טשענסחוב ע"ה אֵשֶׁת להבחל"ח הרה"צ רַבִּי רְאוּבֵן יַעֲקֹב לאקאוויטש …. שְׁלִיטָ"א

נֶאֱסַפְנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד לְהַסְפִּיד אֶת הָאִשָּׁה הַחֲשׁוּבָה הַצַּדֵיקֶת מָרַת מִרְיָם מִינְדִיל בַּת הגה"צ רַבִּי זֶעלִיק הַכֹּהֵן מִפּוֹלִין בְּעִיר טשענסחוב ע"ה אֵשֶׁת להבחל"ח הרה"צ רַבִּי רְאוּבֵן יַעֲקֹב לאקאוויטש …. שְׁלִיטָ"א

– א –

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נֶאֱמַר: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וגו'"  (לח, כא).

אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהַמִּשְׁכָּן מְכַפֵּר עַל הָעֲווֹנוֹת! לִכְאוֹרָה קָשָׁה הַלָּשׁוֹן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת? אֵיזֶה עֵדוּת יֵשׁ כָּאן?

לְפָרֵשׁ הָעִנְיָן נַקְדִּים דִּבְרֵי חֲזַ"ל בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת נה: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי א"ר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר הקב"ה סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ" (תהלים נו,ט). [פֵּרוּשׁ "אֶת מְקוֹמוֹת נְדוּדֵי מַנִּיתָ אַתָּה ה', שִׂים אֶת דִּמְעָתִי בְּאוֹצָרְךָ הֲרֵי הֵם סְפוּרִים עִמְּךָ"].

וּבְזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת אַחֲרֵי (דַּף נ"ז:) כָּתַב שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל יִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, מַעֲבִירִים אֶת חֲטָאֵיהֶם מִן הָעוֹלָם… וְכָל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל אוֹבְדָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים, אוֹ מוֹרִיד עֲלֵיהֶם דְּמָעוֹת, הקב"ה מַכְרִיז עָלָיו וְאוֹמֵר: "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיהו ו,ז), וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בָּנָיו בְּיָמָיו, וְעָלָיו כָּתוּב: "יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים" (ישעיהו נג,י) עד כאן. וּבְזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (חֵלֶק ב') פֵּרוּשׁ עַל הַפָּסוּק "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ". אָמַר רַבִּי יוֹסִי לָמַדְנוּ כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ וְנִסְגְּרוּ, וְשַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ, וְאֵין דִּמְעָה אֶלָּא מִתּוֹךְ צַעַר וְעִצָּבוֹן, וְכָל אוֹתָן הַמְּמֻנִּים עַל שְׁעָרִים הָהֵם, כֻּלָּם מְשַׁבְּרִים הָרֵי קֶרַח וּמַנְעוּלֵי בַּרְזֶל וּמַכְנִיסִים אוֹתָן הַדְּמָעוֹת, וּתְפִלָּה זוּ נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וּבְכֵן מַדְרֵגָה הַיְדוּעָה, יֵשׁ לָהּ, צַעַר מִן הָעִצָּבוֹן וְהַצָּרָה שֶׁל אִישׁ הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וגו'" (ישעיהו סג,ט). וְהַתְּפִלָּה הַהִיא עִם הַדְּמָעוֹת שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא, אֵינָהּ חוֹזֶרֶת רֵיקָם, והקב"ה מֵרַחֵם עָלָיו. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁמּוֹרִיד דְּמָעוֹת לִפְנֵי הקב"ה בִּתְפִלָּתוֹ.

וְקָשֶׁה: א) לָמָה נָקְטוּ חֲזַ"ל "אָדָם כָּשֵׁר" וְלֹא כָּתְבוּ "צַדִּיק".

ב) לָמָה הקב"ה סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו, הֲלֹא מִי יִגְנוֹב אוֹתָן מִשָּׁם.

וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ, דְּנִשְׁמָרִים הַדְּמָעוֹת בְּבֵית הַגְּנָזִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַסִּטְרָא אַחֲרָא שְׁלִיטָה וְשׁוּם חֵלֶק בָּהֶם, וְזֶה סוֹד וְכֹחַ הַדְּמָעוֹת שֶׁשּׁוֹבְרִים אֶת כָּל הַמַּנְעוּלִים וְהַמְחִיצוֹת שֶׁנִּגְרָמִים מֵעֲווֹנוֹת, וְהַדְּמָעוֹת שׁוֹבְרוֹת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בזוה"ק שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וּבוֹכֶה וְרוֹחֵץ עִם דִּמְעוֹתָיו אֶת מִצְחוֹ, אָז גַּם זוֹכֶה לִמְחֹק אֶת רוֹשֵׁם הָעֲבֵרָה וְלֹא נִשְׁאַר שׁוּם רוֹשֵׁם עַל הַמֶּצַח.

וְעוֹד אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הָעִנְיָן בְּאֹפֶן זֶה, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי סוּגֵי דְּמָעוֹת שֶׁמּוֹרִידִים בְּמִיתַת הַצַּדִּיק. א) עַל הֶעְדֵּר הַצַּדִּיק, הָאָדָם הַכָּשֵׁר בְּעַצְמוֹ. ב) עַל סְלִיחַת עָוֹן וְכַפָּרַת פֶּשַׁע.

וְנַקְדִּים בָּזֶה דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה פ"ה) שֶׂה פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל וגו' שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְשֶׂה. שֶׁכְּשֶׁמוֹלִיכִין לִרְעוֹת מְאוֹת צֹאן בְּיַחַד, אִם שֶׂה אֶחָד נִלְקָה בְּרַגְלוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לָלֶכֶת, אָז כֻּלָּם בְּיַחַד עוֹמְדִים וְלֹא הוֹלְכִים הָלְאָה, כִּי כּוֹאֵב לָהֶן הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לַשֶּׂה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ.

כְּמוֹ כֵן אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ, כָּכָה הוּא כְּלַל יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁיְּהוּדִי אֶחָד נֶעְדָּר רח"ל, הַכְּאֵב הַזֶּה כּוֹאֵב לְכָל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁחָסֵר אֶחָד מֵאֵבָרָיו. וְזֶהוּ: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר. כִּלְשׁוֹן הזוה"ק: אוֹרַיְתָא קוב"ה וְיִשְׂרָאֵל חַד הוּא מַמָּשׁ.

ב) שִׁלּוּב הַמִּדְרָשׁ והזוה"ק אֶפְשָׁר לְהָבִין לָמָה בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר? מִשּׁוּם שֶׁאוֹרַיְתָא וקוב"ה וְיִשְׂרָאֵל חַד הוּא מַמָּשׁ, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא מַמָּשׁ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הקב"ה, וְיִשְׂרָאֵל חֲקוּקִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָרַמְחַ"ל זי"ע, שֶׁכָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם כְּלוּלִים בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, מִמֵּילָא אִם חָסֵר לְאָדָם ח"ו אֵבָר אֶחָד, בְּוַדַּאי כּוֹאֵב לוֹ.

וּבָזֶה אֶפְשָׁר לְהָבִין, לָמָה הקב"ה מוֹנֶה הַדְּמָעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁבְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר, וְאוֹרַיְתָא וקוב"ה וְיִשְׂרָאֵל חַד הוּא, וְעוֹד שֶׁהוּא גַּם בּוֹכֶה עַל הַצַּעַר שֶׁל הקב"ה, עַל כֵּן סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו.

הַסּוּג הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדְּמָעוֹת שֶׁאָנוּ מוֹרִידִים עַל מִיתַת הַצַּדִּיק הוּא לִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע, כִּי זֶהוּ שֶׁאָנוּ מַסְפִּידִים אֶת הַצַּדִּיק, הוּא מְכַפֵּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

אוּלָם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קָיְימָא לָן כְּרַבִּי יְהוּדָא (וְלֹא כְּרַבִּי) שיוהכ"פ אֵינוֹ מְכַפֵּר רַק עִם תְּשׁוּבָה, אֲבָל אִם לֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה אֵין יוהכ"פ מְכַפֵּר, וְאִם כֵּן גַּם יוֹם מִיתַת הַצַּדִּיק הוּא כֵּן. אֱמֶת הוּא שֶׁהַהֶסְפֵּד מְכַפֵּר, אֲבָל אֵינוֹ מְכַפֵּר בְּלֹא תְּשׁוּבָה. וְאַף אִם יִרְבּוּ לִבְכּוֹת, אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא אִם כֵּן מוֹרִידִים דְּמָעוֹת חֲרָטָה עַל עָוֹן וּפֶשַׁע, וְאִם לֹא מִתְחָרְטִים עַל הֶעָבָר וְקַבָּלָה עַל הֶעָתִיד אֵין יוהכ"פ מְכַפֵּר.

– ב –

אָמְרוּ ז"ל (בְּרָכוֹת ג') אֵין אוֹמְרִים בִּפְנֵי הַמֵּת אֶלָּא דְּבָרָיו שֶׁל מֵת. הַכַּוָּנָה בָּזֶה, שֶׁרוֹאִים מַה הַמֵּת הָיָה חָפֵץ, וּלְאֵיזֶה דָּבָר הִשְׁתַּדֵּל בְּחַיָּיו, אֶת זֶה אוֹמְרִים בִּפְנֵי הַמֵּת, כִּי אָז יַעֲשׂוּ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ רוֹשֵׁם גָּדוֹל עַל הַמַּקְשִׁיבִים. בְּיָדְעָם כִּי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּקָרוֹב יִפָּרֵד מֵהֶם לָנֶצַח, הִקְדִּישׁ כֹּחוֹתָיו לְדָבָר זֶה, מִמֵּילָא יִשְׁתַּדְּלוּ יוֹתֵר לְקַיְּמָם.

אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: הקב"ה כּוֹתֵב וּדְיוֹ שֶׁנִּשְׁאַר בְּקֻלְמוּסוֹ, הוּא מְקַנֵּחַ בְּרֹאשׁ הַצַּדִּיקִים בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל אֵצֶל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁקָּרַן אוֹר פָּנָיו מִשְּׁאֵרִית הַדְּיוֹ שֶׁנִּשְׁאַר מֵאוֹת א' שֶׁל וַיִּקְרָא, שֶׁכָּתַב א' זְעִירָא.

וְנִרְאֶה כִּי הַכַּוָּנָה בָּזֶה: כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בָּעִיר לְתִקּוּן הָעִיר הוּא דָּבָר יָקָר מְאֹד, וְזֶה נִכְתָּב בְּפִנְקָסוֹ שֶׁל הקב"ה כָּל יוֹם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים". אוּלָם דָּבָר שֶׁחָסֵר עוֹד לְתַקֵּן בָּעִיר זֶהוּ הַדְּיוֹ שֶׁנִּשְׁאַר בְּקֻלְמוּס שֶׁל הקב"ה כִּבְיָכוֹל, שֶׁטֶּרֶם כָּתַב זֹאת בְּפִנְקָסוֹ, וְהַדְּיוֹ הַזֶּה מְקַנֵּחַ בְּרֹאשׁ הַצַּדִּיקִים, בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּם לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם. הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁנּוֹתֵן לְהַצַּדִּיק הָרַעְיוֹן שֶׁיֵּשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּגְמֹר הָעִנְיָן הַזֶּה. וְכִדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: מָסֹרֶת תִּהְיֶה בְּיָדֶךָ כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ דּוֹמֶה שֶׁלֹּא הָיְתָה מִדַּת הַצַּדִּיקִים חֲסֵרָה כִּי אִם אוֹתָהּ מִצְוָה וְהִשְׁלִימָהּ.

הָאִשָּׁה הַצַּדֵיקֶת הַזֹּאת מָרַת מִרְיָם מִינְדִיל בַּת לַכֹּהֵן הַצַּדִּיק הָרַב רַבִּי זֶעלִיג הַכֹּהֵן זצ"ל הָיְתָה מִשְּׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה, וַאֲפִילוּ אַחַר כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁעָבְרָה בָּנְתָה בַּיִת חָדָשׁ הַמְּיֻחָד בְּבָּארָא פַּארְק וְכָל הַבַּיִת הָיָה בַּיִת שֶׁל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁלֹּא רוֹאִים דֻּגְמָתָהּ בָּעוֹלָם, וְלֹא לְחִנָּם זָכְתָה שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁלָּהּ הִתְקַיְּמוּ, וּנְסַפֵּר רַק כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת קְטַנּוֹת, הִיא הָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁדְּאָגָה כִּמְעַט לְבַד לְהַיְלָדִים שֶׁלָּהּ וּלְחַזֵּק אֶת בַּעֲלָהּ להבחל"ח הֶחָסִיד הַצַּדִּיק רַבִּי רְאוּבֵן יַעֲקֹב הַכֹּהֵן שְׁלִיטָ"א בַּעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהוּא כֹּהֵן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן, שֶׁבְּכָל יוֹם קָם בְּשָׁעָה 3 בַּבֹּקֶר וְגוֹמֵר 3 פְּעָמִים כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים, וּמִתְפַּלֵּל עַל כָּל הַחוֹלִים, כִּי הוּא עוֹבֵד בַּיּוֹם בְּבִקּוּר חוֹלִים לַעְזוֹר לְכָל חוֹלֶה בָּעִיר, וְעוֹזֵר לְכָל נִצְרָךְ בֵּין מֵהָעִיר בָּארָא פַּארְק אוֹ עֲנִיֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְחוּץ מִמַּה שֶּׁנּוֹתֵן לָהֶם כֶּסֶף, שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַצּוֹת וְכָל מִינֵי מַאֲכָלִים וְעוֹד, וַאֲפִילוּ בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁסָּבְלָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מֵהַמַּחֲלָה הַיְדוּעָה, נִשְׁאֲרָה לְבַד בַּבַּיִת, וְאָמְרָה לְבַעֲלָהּ, אַתָּה תֵּלֵךְ לָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ לַעְזוֹר לְחוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, והקב"ה יַעֲזֹר לִי, וְכָךְ סָבְלָה, עַד שֶׁבְּיוֹם פּוּרִים הַזֶּה בַּלַּיְלָה הָיְתָה בְּבֵית הַחוֹלִים, וְשָׁמַעְתִּי מִדּוֹדָתִי שֶׁתִּחְיֶה, שֶׁהָיְתָה שָׁם בְּעֵת יְצִיאַת נְשָׁמָה, שֶׁקָּרְאוּ לָהּ אֶת הַמְּגִלָּה וְהָיְתָה בְּחַיִּים חַיּוּתָהּ, וּבִגְמַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ לְגִנְזֵי מְרוֹמִים. וּכְמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ לָעֵיל הַמִּדְרָשׁ: מָסֹרֶת תִּהְיֶה בְּיָדֶךָ כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ דּוֹמֶה שֶׁלֹּא הָיְתָה מִדַּת הַצַּדִּיקִים חֲסֵרָה כִּי אִם אוֹתָהּ מִצְוָה וְהִשְׁלִימָהּ.

וְחָשַׁבְתִּי לְפָרֵשׁ אֵלֶּה פִּקּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת "אֵלֶּה" בְּגִימַטְרִיָּה עִם הַכּוֹלֵל 36, וְנַקְדִּים הָרֶמֶז בְּתֵבַת וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וְכִי בְּגִימַטְרִיָּא ל"ו. וְהָרֶמֶז בָּזֶה י"ל, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בספה"ק הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב להרה"ק בַּעַל אַךְ פְּרִי תְבוּאָה מליסקא זי"ע, שֶׁאָמַר בַּהֶסְפֵּד עַל אִישׁ חָשׁוּב אֶחָד שֶׁכָּתַב שָׁם עָלָיו וז"ל: שֶׁהָיָה אוֹהֵב תּוֹרָה וְלוֹמֵד בְּעֵת שֶׁהָיָה פָּנוּי, וּבַעַל הַכְנָסַת אוֹרְחִים בֵּיתוֹ הָיָה פָּתוּחַ לִרְוָחָה וּבִפְרָט לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, וְשָׁמַעְתִּי מִצַּדִּיק אֶחָד שֶׁאָמַר עַל הַפָּסוּק (בַּמִּדְבָּר ל"ג, א') "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל", דְּהַיְנוּ אוֹתָן שֶׁעוֹזְרִין לְהוֹלְכֵי דְּרָכִים לִנְסֹעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם[1]  הֵם בִּבְחִינַת הל"ו צַדִּיקִים, דְּהַיְנוּ אֵלֶּ"ה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵלֶּ"ה בְּגִימַטְרִיָּא ל"ו[2], עיי"ש.

וּכְמוֹ כֵּן אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ "אֵלֶּ"ה פִּקּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת", אֵלֶּ"ה הל"ו צַדִּיקִים "פִּקּוּדֵי" מִלָּשׁוֹן חִסָּרוֹן [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ"], שֶׁמְּחַסֵּר מִזְּמַנּוֹ וּמָמוֹנוֹ לַעְזוֹר לְאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָט לַעֲנִיֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, "מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" הַמִּשְׁכָּן עֵדוּת עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מֵהַל"ו צַדִּיקִים בַּדּוֹר. וְעוֹד אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ, מִשְׁכָּן שֶׁהֵן מְמֻשְׁכָּנִים עַל הָעֵדוּת, שֶׁמְּמַשְׁכְּנִים עַצְמָם עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת עֵדוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֻחֹת הָעֵדֻת".

וְנַסְבִּיר אֶת זֶה עַל קְצֵה הַמַּזְלֵג: שֶׁאָמַר הַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי יִצְחָק אַלְפִיהַ זי"ע: מְקֻבְּלָנוּ שֶׁתַּעֲנִית הַדִּבּוּר כְּפִי שֶׁנּוֹהֲגִים בְּכָל יִשּׁוּב וְיִשּׁוּב עִם קְרִיאַת הַתְּהִלִּים 3 פְּעָמִים שָׁוֶה ל-65,000 תַּעֲנִיּוֹת (!!!). וּלְפִי דְּבָרָיו בַּאֲמִירַת הַתְּהִלִּים שְׁלֹשָׁה יָמִים ג' פְּעָמִים יוֹצֵא 195.000 תַּעֲנִיּוֹת, זֹאת אוֹמֶרֶת 550 שָׁנָה תַּעֲנִיּוֹת.

וְעַל זֶה אֶפְשָׁר לְהַמְלִיץ אֶת הַפִּיּוּט שֶׁל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הַמְּקֻבָּל רַבִּי יִשְׂרָאֵל נַגַ'ארָה זי"ע (צְפַת ה' ש"י (1550 – עזה ה' שפ"ה 1625 לערך). מִזְּמִירוֹתָיו הַפִּיּוּט הַקָּדוֹשׁ "יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא" בַּאֲרַמִּית, שֶׁשָּׁרִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין. לָא יֵעוֹל גְּבוּרְתֵּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת עַד כַּמָּה חָשׁוּב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲמִירַת הַתְּהִלִּים שֶׁאֲמִירָתָהּ עוֹלָה בְּחֶשְׁבּוֹן אֶלֶף שָׁנִים. אִם בֶּן אָדָם פָּשׁוּט אוֹמֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תְּהִלִּים בְּרֶצֶף עִם תַּעֲנִית דִּבּוּר וְעוֹשֶׂה כֵּן שֵׁשׁ פְּעָמִים [גַּם לֹא רְצוּפִים] עוֹלֶה לוֹ כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה 1101 שָׁנָה. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר "לָא יֵעוֹל גְּבוּרְתֵּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא" – שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לְהָבִין, אֲבָל הַמַּעֲלָה – עַד כְּדֵי שֶׁשָּׁוֶה כְּמוֹ "לוּ יִחְיֶה גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין", [וְאַל תִּתְמַהּ כֵּיצַד מוֹצְאִים רְמָזִים בַּפִּיּוּט, – שֶׁכַּיָּדוּעַ נֶאֶמְרוּ בִּקְדוּשָׁה עֶלְיוֹנָה, וְיָדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה שֶּׁשָּׁר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת להשי"ת וּכְחוֹם הַיּוֹם הִפְשִׁיט מְעַט שַׁרְווּלָיו – וְשָׁלַח לוֹ רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י שֶׁיָּשׁוּב לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים הָעֶלְיוֹנִים – כִּי הַמַּלְאָכִים יָרְדוּ לִשְׁמוֹעַ שִׁירָתוֹ וְכַאֲשֶׁר הֵרִים הַשַּׁרְווּלִים פָּרְחוּ לָהֶם. וּמִיָּד תִּקֵּן הָעִנְיָן וְשָׁב לְקַדְמוּתוֹ].

וּזְכוּת הָרַב הַצַּדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוּ הַרְבֵּה שָׁנִים שֶׁגּוֹמֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְכָל זֶה בְּוַדַּאי בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ הַצִּדְקָנִית ע"ה.

כָּתוּב בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם גַּם הַמִּצְוָה שֶׁל ד' מִינִים, וּבוֹחֵר לוֹ אֶתְרוֹג הָדוּר, רַבּוֹתַי אֶתְרוֹג יָקָר וְהָדוּר כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בְּכָל הָעוֹלָם, יֵשׁ הַרְבֵּה בַּעֲלֵי צְדָקָה וָחֶסֶד, יֵשׁ הַרְבֵּה אִרְגּוּנִים, אֲבָל לִפְנֵי כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ גּוֹמְרִים 3 פְּעָמִים תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם, עַל צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ הָעוֹלָם עוֹמֵד, וְהַנִּפְטֶרֶת הַזֹּאת עָזְרָה לְבַעֲלָהּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כָּזֶה, שֶׁעַל אַף שֶׁסָּבְלָה בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת יִסּוּרֵי אִיּוֹב, וְעוֹדְדָה אֶת בַּעֲלָהּ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַקְּדוֹשָׁה, רַבּוֹתַי! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרֵר לוֹ אֶתְרוֹג יָקָר וּמְהֻדָּר כָּזֶה!!!

אָמַרְנוּ לָעֵיל אֵין אוֹמְרִים בִּפְנֵי הַמֵּת אֶלָּא דְּבָרָיו שֶׁל מֵת. אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שהקב"ה כּוֹתֵב וּדְיוֹ שֶׁנִּשְׁאַר מְקַנֵּחַ בְּרֹאשׁ הַצַּדִּיקִים. כְּדַאי לְהַזְכִּיר, כִּי בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה מְחַשְּׁבִים לְאָדָם מַחֲשָׁבָה טוֹבָה עַל מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹת. וְזֶהוּ מַה שהקב"ה כּוֹתֵב בַּדְּיוֹ, שֶׁנִּשְׁאַר, שֶׁלֹּא הִשְׁלִים עוֹד הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְחִשֵּׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ.

לָכֵן מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ בָּזֶה, לַעֲסֹק בִּצְדָקָה וָחֶסֶד וּבִפְרָט לַעֲנִיֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְדָרוּשׁ לַעֲשׂוֹת הַתִּקּוּן הַזֶּה.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל בִּירוּשַׁלְמִי (בְּרָכוֹת פ"א) רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ. וְעַתָּה שֶׁהִתְאַסַּפְנוּ לַחֲלֹק לָהּ כָּבוֹד הָאַחֲרוֹן, עֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ.

אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים מֵהַנִּפְטֶרֶת הַצַּדֵיקֶת אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, שֶׁתִּהְיֶה מְלִיצָה טוֹבָה בְּעַד בַּעֲלָהּ הֶחָשׁוּב שֶׁהָיְתָה מְסוּרָה אֵלָיו לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה בְּכָל נַפְשָׁהּ. וְעַל יְדֵי עֶזְרָתָהּ זָכָה לַעֲשׂוֹת כָּל הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת. וְיַמְלִיץ טוֹב עֲבוּרוֹ וּבְעַד מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבְעַד כְּלַל עִירֵנוּ שֶׁהָיְתָה פּוֹעֶלֶת לְמַעֲנָם בִּהְיוֹתָהּ בַּחַיִּים חַיּוּתָהּ.

הֱיוֹת וְדָוִד הַמֶּלֶךְ בְּוַדַּאי בָּא לִקְרָאתָהּ לְקַבֵּל פָּנֶיהָ, שֶׁתְּבַקֵּשׁ עַל בַּעֲלָהּ הַצַּדִּיק וְלִילָדֶיהָ וּלְכָל הַמִּשְׁפָּחָה לַאֲרִיכַת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים בִּבְרִיאוּת , וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מֵאֵת הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָמִים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

 

 



[1])      וידוע מספה"ק דכל אחד מישראל צריך לעבור פרשה זו של מ"ב מסעות במשך ימי חייו, כל אחד ואחד לפום דרגא דילי', ועיין בספה"ק דגל מחנה אפרים פרשת מסעי מזה.

וכידוע מהבעש"ט זי"ע עה"פ (תהלים ל"ז) מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, הוא כפל "מצעדי" ו"דרכו", ואמר הבעש"ט ז"ל כי מה' מצעדי גבר כוננו, כי מה שמוליך השם יתברך את האדם לאיזה מקום על ידי מבוקש שיש לאדם לזה המקום, אבל ודרכו יחפץ, כי השם יתברך רוצה לתקן האדם שם, להעלות ניצוצות הקדושות שבמקום זה. וזהו ודרכו יחפץ, כי השם יתברך חפץ דרכו, ולא מבוקש שיש לאדם שם, וכשמעלה הניצוצות הקדושות, אז נעשה יחוד בין שני שמות הוי"ה ואדנ"י וכו'  (כמבואר כל זה בס' מאור עינים פ' ויקהל).

וכן איתא בס' צפנת פענח לבעל התולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט, וזת"ד: כי מבואר בכתבי האריז"ל שע"י חטא אדה"ר נפלו כל הניצוצות של הנשמות קדושות בתוך הקליפות ונתערב טוב ברע, וצריך לבררן ע"י התורה והעבודה והמצוות של בני אדם. ולכן הוצרך גלות ישראל בכל שבעים אומות שנפלו שם הניצוצות, וצריך כל אחד מישראל לגלות שם במקום שיש הניצוצות משורש נשמתו להוציאן ולבררן. וזהו ענין נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן משם ולבררן.

וכן מובא בס' פתגמין קדישין (בשם הרה"ק מברדיטשוב), וזת"ד: הבעש"ט זי"ע אמר, שבהיות אדם פעם אחד באיזה מקום, אזי מוכרח להיות שם באותו מקום פעם שני, ובאם אינו נותן בעצמו אל לבו להיות שם פעם ב', אזי השם יתברך מגלגל הדבר באופן שמוכרח להיות שם פעם שנית. כי כל נסיעות והליכות האדם לאיזה מקומות, הכל לא במקרה הוא חלילה, רק מאת ה' היתה זאת ובהשגחה פרטיית, שיש לו לאדם זה שום חלק לתקן שם במקום הזה, הן בתורה ותפילה, הן באכילה ושתי' ושינה לשם שמים, והן בשאר עבודות לשם שמים, להוציא משם הניצוצות הקדושות להעלותן לשורש אחדותן, ואזי השם יתברך ברחמיו וחסדיו המרובים מביא את האדם אל המקום זה. ועל כן חייב האדם לראות את עצמו בהיותו בא אל איזה מקום וליתן אל לבו, מה זה ועל מה זה הביא אותו השי"ת לכאן, ויראה ויבין בעיני שכלו מה שצריך לתקן שם. אמנם לאו כל אדם זוכה לעשות תיקונו בשלימות בפעם אחת, ולכן חייב הוא ומוכרח להיות שם עוד פעם שנית וכו'.

ובס' אור החכמה (פ' וירא) כתב בשם הבעש"ט, וזת"ד, שהאדם צריך לעשות הכל כדי שיהי' שלם, ולפעמים אינו צריך להשלים את עצמו אלא במקומו, בעירו בלבד, ואינו צריך לנסוע למקומות אחרים, ויש מי שצריך לטלטל את עצמו למקומות כדי לתקן בכל מקום שבא לשם.

וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם, שנסיעת הצדיקים היא לא כסדר שבתחילת הפסוק, שתחילה הי' מוצאיהם, הוצאות על מותרות, שלכן שלח אותם השי"ת בגלות, למסעיהם, כדי לתקן את העון, כי אם אצל צדיקים הסדר הוא תחילה מסעיהם, שנסיעת הצדיקים היא בעיקר ולכתחילה מפני כי "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ", שיבוא לאותו המקום כדי לברר שם את הניצוצות ולקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, ורק כתוצאה מזה ובתור דבר צדדי בא להם שם ענין למוצאיהם, שיהודים נותנים להם על ההוצאות שלהם. וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ר יוסף יצחק מליובאוויטש זצ"ל, שסיבת בואו של שד"ר (שלוחא דרחמנא) באיזה מקום הוא לזרוע רוחניות (להפיץ התורה ומצוותי') ולקצור גשמיות, וידוע בזה תורת בעל התניא, שהקב"ה נותן ליהודי גשמיות והוא עושה מזה רוחניות.

[2])      ועיין שם בהערת המו"ל שהביא וז"ל: שמעתי מפ"ק של מוזזלה"ה כמה פעמים מעשה פלא, כי בהיותו נער קטן למד במדינת פולין בעיר דעמביץ יצ"ו אצל הרב הג' ר' אברהם ז"ל (הרבה בשבחו מאוד שהי' לומד עם נערי בני ישראל בלי קבלת שכר, והי' בקי בכל חלקי שו"ע (כמעט) מס"ק לס"ק בע"פ ולא אכל רק פ"א ביום אכילת ארעי, והי' קוראו רבי בלשון הזה דער רבי ר' אברהם ז"ל). פעם אחת באו לעיר הנ"ל הני תרי צנתרי דדהבי הרב הצדיק בעל אור לשמים ז"ל, והרב הצדיק מו"ה נפתלי ז"ל מראפשיץ זי"ע. והנה להיות כי רבו הי' אוהבו מאוד א"ל הירשלי אחוז בכנף בגדי ותבוא עמי לקבל פני צדיקים האלו. והיה כבואם לפני הפתח, והנה הה"צ מו"ה נפתלי ז"ל עומד על הפתח, וידו הטהורה פרושה למעלה על הפתח, כמכניס הבאים, והרה"צ בעל אור לשמים ז"ל הי' מלפני הפתח בבית, ויהי כראותם הה"צ מוהר"נ ז"ל, מיד פתח פה קדשו ואמר בזה"ל, ברוך הבא ר' אברהם מיט די זעקס און דרייסיג תלמידים, ולא היו רק שניהם, ע"כ.

One comment

  1. רחל פריד

    בס"ד
    לכבוד חברי מפעל הזוהר העולמי שיחיו עמו"ש
    שלום!
    קראתי ההספד ומאוד נתעוררתי מזה וממש בכיתי כשראיתי מה שהרב שליט"א כתב:
    כתוב בספרים הקדושים שהקדוש ברוך הוא מקיים גם המצוה של ד' מינים, ובוחר לו אתרוג הדור, רבותי אתרוג יקר והדור כזה אי אפשר למצוא בכל העולם, יש הרבה בעלי צדקה וחסד, יש הרבה ארגונים, אבל לפני כל המצוות האלו גומרים 3 פעמים תהלים בכל יום, על צדיקים כאלו העולם עומד, והנפטרת הזאת עזרה לבעלה במסירות נפש כזה, שעל אף שסבלה השנים האחרונים יסורי איוב, ועודדה את בעלה להמשיך בדרכו הקדושה, רבותי! הקדוש ברוך הוא בירר לו אתרוג יקר ומהודר כזה!!!

    וחשבתי כמה צדיקים אבדנו השנה הזאת גדולי עולם זי"ע,
    וראיתי שהאדמו"ר שליט"א צועק שילמדו זוהר ולא יקרא יותר אסונות, כך מביא מהזוהר הקדוש, אז למה כל הרבנים לא יוצאים בצעקות שכולם ילמדו זוהר הקדוש?
    אין לי על זה תשובה!

    בבקשה אם תוכלו לענות לי, אשמח מאוד,
    ותודה

    רחל פריד

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*