הלכות ודברי תורה נחוצים לחג הסוכות
זוהר לסוכה תשע"ה
כָּל אֶחָד יֹאמַר פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנִּדְפָּס בְּמַחְזוֹר, כִּי רַק אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זוֹהַר, הֵם בִּלְבַד זוֹכִים שֶׁתְּפִלּוֹתֵיהֶם נִשְׁמָעוֹת וּמִתְקַבְּלוֹת (רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא, "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד"). רַק הֵם נִקְרָאִים עוֹבְדֵי ה' לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וְזוֹכִים לְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וּמֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (ר"א אֲזוּלַאי, פִּרְקֵי אָבוֹת).
חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה אֱמֶת, "מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת"
בְּזוֹהַר פָּרָשַׁת פִּנְחָס (ריט.) כּוֹתֵב: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד לְלֹא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ.
הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְּאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִּימּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִּדַקוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדּוּת נַפְשֵׁנוּ, וְנֵלֵךְ כּוּלָנוּ כְּאֶחָד יָחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. וְכֻלָּנוּ כְאֶחָד נִזְכֶּה שְׁיְקוּיָים בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיְא בֵּיהּ וּבְסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" "תָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ", וְתֶחְזֶנָה עֵינֵינוּ, בֶּן דָּוִד מְשִׁיחֵנוּ מֶלֶךְ בְּיוֹפְיוֹ יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ, בְּ"עֹז" וְהָדָר אֱלֹקֵינוּ, וּבִּשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵינוּ, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' צוּרֵנוּ מָגִינֵינוּ, יִגָּלֶה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ, וְאָז יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ, בִּישׁוּעַת מַלְכֵּינוּ, אָמֵן כֵּן יִהְיֶה רָצוֹן.
רָאִיתִי אֶת הַמִּכְתָּב מִפָּרָשַׁת קֹרַח שֶׁכּוֹתֵב, שֶׁלֹּא שָׁמַע דָּבָר כָזֶה לִּימּוּד זוֹהַר לִילָדִים, לָכֵן אֲנִי רוֹצֶה לְהָבִיא לָכֶם כַּמָּה מְקוֹרוֹת נִפְלָאִים שֶׁזָּכִיתִי לִלְמוֹד בְּסֵפֶר "אוֹר הַזוֹהַר".
הָרַשְׁבִּ"י פּוֹסֵק – קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲפִלּוּ נְעָרִים יֵדְעוּ נִסְתָּרוֹת
- א. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָעוֹלָם כָּל כָּךְ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲפִלּוּ נְעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת שֶׁל הַחָכְמָה וְלָדַעַת עַל יָדוֹ קִצִּים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְגַּלֶּה לַכֹּל, (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא דַּף קיח.)
קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּקּוּנִים וְהַזֹּהַר
יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן
- ב. מִזְּמַן אֲשֶׁר הֵצִיץ וְזָרַח אוֹר יְקָרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים סֵפֶר הַתִּקּוּנִים וְסֵפֶר הַזֹּהַר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיק בַּלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַתִּקּוּנִים וְהַזֹּהַר יָחִיד וְרַבִּים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְהַגַּם דְּאֵין לְאֵל יָדָם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין סוֹד אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי כֵן שׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם וּמִתְלַהֲבִין בִּקְרִיאָתָן מְאֹד מְאֹד, (רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, הַבֶּן אִישׁ חַי, בְּהַקְדָּמַת הַתִּקּוּנִים בְּנָיָהוּ)
- ג. וְלוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁהַמִּינוּת גּוֹבֵר הָיוּ לוֹמְדִין עִם תִּינוֹק בֶּן תִּשְׁעָה שָׁנִים סֵפֶר הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים לַהֲגוֹת בָּהֶם וְהָיָה יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ וְיִתְקַיֵּם. וְכָךְ הָיָה רוֹכֵשׁ יִרְאַת שָׁמַיִם בִּמְקוֹם חָכְמָה חִיצוֹנִית, (רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ יִצְחָק אַיְזִיק יְחִיאֵל סַפְרִין מִקּוֹמַרְנָה, נוֹצֵר חֶסֶד, פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה כ')
- ד. בְּבוֹאָם לִמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֲזַי בְּנֵי הַנְּעוּרִים עָסְקוּ בִּתְפִלָּה וּבְלִמּוּד זֹהַר כַּאֲשֶׁר פָּקַד עֲלֵיהֶם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמִמֶּנּוּ לֹא רָאוּ שׁוּם דָּבָר, רַק הָיָה שָׂמֵחַ עַד מְאֹד. וּבְכָל עֵת בָּא אֵצֶל הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ וְכוּ', וּבַלַּיְלָה הָלַךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וְהִזְהִיר אוֹתָם לוֹמַר זֹהַר וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא, וְהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא אָמַר כְּלוּם, רַק הָיָה הוֹלֵךְ וּמְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד אוֹר הַיּוֹם, וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם עָמַד בְּטַלִּית וּתְפִלִּין וְהִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת, (סֵפֶר שִׁבְחֵי הָרַ"ן מִבְּרֶסְלֶב אוֹת יט)
- ה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּעַצְמוֹ אָמַר, שֶׁנְּעָרִים קְטַנִּים יִלְמְדוּ מִסּוֹד הַשֵּׁם. (אוֹר הַחַמָּה)
- ו. הָבָה נְקַוֶּה כִּי בְּאֹפֶן כָּזֶה כָּל אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל יִקְבְּעוּ לִמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, (הַקְדָּמַת הָרַבָּנִים לְזֹהַר דְּפוּס גֶּ'רְבָּה)
- ז. אֲשֶׁר עַל כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל מְחֻיָּבִים לִלְמֹד בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה שֶׁל רַשְׁבִּ"י, אֶחָד גָּאוֹן, אֶחָד רַב גָּדוֹל, אֶחָד חָכָם, אֶחָד הָמוֹן, אֶחָד קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים וּמֻכְשָׁרִים אֲשֶׁר הֵמָּה מְסֻדָּרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד מִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים נֶחְתַּם עֵת עֲקֵדַת יִצְחָק לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה וְיִהְיוּ נִצּוֹלִים מִכָּל פְּגָעִים רָעִים, (תִּקּוּנֵי הַזֹּהַר, כְּגַן הַיָּרָק הַקְדָּמַת הַמְחַבֵּר)
- ח. הַתּוֹרָה נִתְּנָה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד בִּכְדֵי שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים מִקְּטַנִּים עַד גְּדוֹלִים דַּעַת הַשֵּׁם, וְגַם מָצִינוּ בְּהַרְבֵּה סִפְרֵי מְקֻבָּלִים שֶׁמַּזְהִירִים עַל לִמּוּד חָכְמָה זוֹ שֶׁכָּל אָדָם חַיָּב לִלְמֹד אוֹתָהּ. (רַבִּי יִצְחָק בֶּן צְבִי אַשְׁכְּנַזִּי, טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, קמ"ז)
- ט. וְאוֹמֵר אֲנִי, הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקִלִּין גְּדוֹלֵי הַדּוֹר בְּלִמּוּד הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַלְוַאי הָיוּ מְלַמְּדִין דֶּרֶךְ לְתַלְמִידֵיהֶם לַעֲסֹק בַּחָכְמָה הַלָּזוֹ, אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם הֲרָמַת רֹאשׁ לַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוּת וְהָיוּ כָּל הַחָכְמוֹת נִדְחִים מִפָּנֶיהָ כְּמוֹ שֶׁנִּדְחֶה הַחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי הָאוֹר. אַךְ שֶׁעֲווֹנוֹתָיו גָּרְמוּ שֶׁגַּם כַּמָּה וְכַמָּה מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר סָגְרוּ אֶת דַּלְתֵי הַחָכְמָה בִּפְנֵי פִּרְחֵי הַכְּהֻנָּה וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי מַדְרֵגָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהִנֵּה עֲבוּר זֶה נִשְׁאַרְנוּ עֲרֻמִּים מִן הַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה וְנִתְגַּבֵּר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חַשְׁכוּת הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וּבִמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר" וְיָאֵר לָנוּ, (מוֹרֵנוּ הָרַב צְבִי אֱלִימֶלֶךְ מִדִּינוֹב, מַעְיַן גַּנִּים, פֶּרֶק א' אוֹת ה').
- י. מִי יִתֵּן וְהָיָה שֶׁיַּתְחִילוּ לִלְמֹד עִם הַצֹּאן קְדוֹשִׁים כְּשֶׁהֵם עֲדַיִן בְּקַטְנוּתָם בֶּן ט' וְי' שָׁנִים סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ… וְהָיוּ בְּוַדַּאי הַגְּאֻלָּה בְּקָרוֹב בְּלִי שׁוּם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, (סֵפֶר סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל לְהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שַׁבְּתַי לִיפְשִׁיץ – מַעֲרֶכֶת ז' אוֹת ה').
- יא. עוד מצאתי בספר המאורות הגדולים (עמוד שצ"ה אות י"ט, להגה"צ רבי חיים זייצ'יק זצ"ל) שמעיד על הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב לובטשאנסקי זצ"ל שהיה משגיח בישיבת אהל תורה בבראנוויץ בראשות הגה"צ רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל, הי"ד. וז"ל: בלילות החורף הארוכים של שבת קודש מנהגו היה לישן כשתי שעות אחרי הסעודה ומשעה 12 בלילה עד 7 בבוקר היה לומד בהתלהבות גפ"ת וזוהר הקדוש ותנא דבי אליהו, ובשחר כשעה לפני התפילה היה טובל, עכ"ל.
בברכת התורה
שלמה בן דוד
בית שמש
בס"ד
מכתבים למערכת
לְכָבוֹד מְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁל עִתּוֹן הֶחָדָשׁ בְּעִיר הַתּוֹרָה בֵּית שֶׁמֶשׁ תובב"א
לְהַצִּיל מִמִּכְשׁוֹל הַטּוֹעִים ("וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ")
כִּי לֹא תִשְׁכַּח מִפִּי זַרְעוֹ,
בס"ד
בִּרְצוֹנִי לְעוֹרֵר וְלִמְחוֹת עַל הָנֵי אַנְשֵׁי דְּלֹא מֵעֲלֵי שֶׁהֵעִיזוּ לְהַלְעִיב בְּמַלְאֲכֵי אֶלוֹקִים וְלֹא קָרְאוּ וְלֹא שָׁנוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וּבִפְרָט אֶת דִּבְרֵי קְדוֹשׁ ה' הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הַמַהַרְחָ"ו זְיָעָ"א אֲשֶׁר צִוָּה לְעוֹרֵר וּלְזָרֵז אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ ע"י לִּימּוּד הַזוֹהַ"ק, וּמַה נַעֲנֶה וּמַה נֹאמַר לְדִבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל המרח"ו זְיָ"ע, וְז"ל: מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ (ד' כ"ד), "וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ" אֵלּוּ הַבַּחוּרִים הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים שֶּׁרוֹאִים אֶת מְלַמְּדֵיהֶם שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִלְמוֹד זוֹהַ"ק וְתוֹרַת הַסּוֹד, עַל כֵּן גְּבָעוֹת אֵלּוּ נִתְקַלְקְלוּ וְלִבָּם שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְעָלְתָה בָּהֶם חֲלוּדַת טִיט וְרֶפֶשׁ לִכְפֹּר בְּחָכְמַת הָאֱמֶת … וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא כַּנִּזְכַּר בַּזֹּהַר. וְעוֹד כָּתַב שָׁם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ הַמְכֻנֶּה וְנִקְרָא "הֲדַר הַכַּרְמֶל", כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ז' ו'): "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל"… כִּי אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרַת רוּחַ בְּעוֹלָמוֹ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר עוֹסְקִים בְּחָכְמָה זוֹ, עכ"ל . (הַקְדָּמַת הָרַב חַיִּים וִיטַאל לְעֵץ חַיִּים)
רוֹאִים שֶׁכְּדֵי לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה, שֶׁיֵּדַע שִׁפְלוּת עַצְמוֹ מֻכְרָחִים לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבְכָךְ נִצָּלִים מְקִלְקֻלִים וּכְּפִירוֹת, וְזוֹכִים לְהַכִּיר גַּדְלוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכַאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל יַעַסְקוּ בְּלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מִיַּד נִגְאָלִים וְנִיצָלִים מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכָל עִקָּר בִּיאַת הָאָדָם לְעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּדֵי שֶׁיִּלְמֹד אֶת הַלִימוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.
וּבֶאֱמֶת כְּבָר הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה] מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, כִּי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד לְלֹא הֶפְסֵק וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.).
וּמִי לָנוּ גָּדוֹל כְּהָרַמְחַ"ל רַבִּי משֶׁה חַיִּים לוּצָאטוֹ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, בַּעַל הַ"מְּסִלַּת יְשָׁרִים", אֲשֶׁר הָיָה בָּקִי עָצוּם בְּכָל מִכְמַנֵּי הַתּוֹרָה (אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו קְדוֹשׁ ה' הַגְּרָ"א זי"ע דְּאִלּוּ הָיָה חַי בְּדוֹרוֹ הָיָה הוֹלֵךְ רַגְלִי לְקַבֵּל פָּנָיו הַטְּהוֹרִים – מַהֲלַךְ שֶׁל אֲלָפִים קִילוֹמֶטֶר) וְלֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶת הָעֵצָה הַזּוֹ, לִמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּרֶצֶף לְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. – לָכֵן תִּקֵּן בִּישִׁיבָתוֹ סֵדֶר לִמּוּד מְיֻחָד שֶׁל גִּירְסָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּמִשְׁמָרוֹת לְלֹא הֶפְסֵק כְּלָל מֵעֵת לְעֵת, וְקָבַע דָּבָר זֶה כַּתַּקָּנָה הָרִאשׁוֹנָה בִּישִׁיבָתוֹ, וְכוֹתֵב עַל מַעֲלַת הַדָּבָר בְּאִגֶּרֶת לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ לְהִנָּצֵל מֵרֶשֶׁת זוֹ טָמְנוּ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּבְוַדַּאי הָיָה לָהֶם לְפַקֵּחַ עַל זֹאת וְלֹא יַחְדְּלוּ כִּי רַב הַדָּבָר וְעָצוּם מְאֹד… וְעַתָּה אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם, כִּי אֲנִי אִלְמָלֵא נִתְיַשֵּׁר חֵילִי הָיִיתִי קוֹבֵעַ דָּבָר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרַתְכֶם יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ כִּי לֹא דָּבָר קָשֶׁה הוּא כְּלָל".
וְאָמַר הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּלוֹךְ זַצַ"ל בְּשֵׁם רַבּוֹ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים זְיָ"ע, שֶׁעַל לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר אֵין שׁוּם הַגְבָּלָה כִּי רֻבּוֹ מִדְרָשׁ, וְהָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים מְעוֹרֵר לְכֻלָּם שֶׁיִּלְמְדוּ כָּל שַׁבָּת אֶת הַזֹּהַר שֶׁל אוֹתָהּ פָּרָשָׁה וַאֲפִלּוּ לְבַחוּרִים. (ר' יוֹסֵף בֶּן שְׁלֹמֹה מִפּוֹזִ’ין, הוֹסָפוֹת בִּנְיַן יוֹסֵף).
וְהַגַּם דְבִּהְיוֹתוֹ קוֹרֵא סֵפֶר הַזֹּהַר לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר, כְּבָר כָּתַב הָרַב חִידָ"א בְּסֵפֶר מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע (אוֹת מ"ד) "לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר מְרוֹמָם עַל כָּל לִמּוּד בְּשֶׁגַּם לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר, וְאַף שֶׁיִּטְעֶה בִּקְרִיאָתוֹ הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לַנְּשָׁמָה". וְכֵן כָּתַב בְּסִפְרוֹ שֵׁם הַגְּדוֹלִים (מַעֲרֶכֶת סְפָרִים שָׁם, וְעוֹד בְּשׁוּ"ת חַיִּים שָׁאַל ח"א סִימָן ע"ה סוֹף אוֹת ב'). – ובספר דעת ותבונה לרבינו הקדוש מרן רבי יוסף חיים זיע"א בעל "הבן איש חי" (פרק כ"א), כתב דכל אחד חייב ללמוד ד' חלקי הפרד"ס בכל יום (כמו שנתקן חק לישראל), וז"ל: והנה זה הלימוד של חק לישראל שהוא מקרא ומשנה ותלמוד וקבלה אע"פ שאינו עסק ועיון כי לומד הקבלה גירסא בעלמא ואינו מבין הדברים על כל פנים יועיל לו לכלול נפשו על ידי זה בד' עולמות כמו שכתב רבינו האריז"ל, עכ"ל.
ובספר הדעה והדיבור מכ"ק הצה"ק רבי שמואל רובין זצ"ל אשר קיבל הרבה הסכמות מגדולי דורו ומהצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א, העתיק שם את הספר חוקי חיים להגה"צ רבי חיים צבי ווינקלער זיע"א, אשר העיד עליו רבי זוסמאן סופר בן להגה"ק א"פ סופר זצ"ל, כי "דבריו הטהורים יחדרו בלב היראים ויעשו פרי קודש הילולים כי חיים הם למוצאיהם". – וכה כתב הרב חוקי חיים (עמוד מ"ז) וז"ל: והנה במדינת פולין וסביבותיה כל בן תורה אומר בכל יום דף אחד או שניים בזוהר הקדוש אף שאין מבינים מכל מקום הלשון הזוה"ק מקדש ומועיל מאוד, כן כתבו בספרים הקדושים והם יודעים כל הנ"ל, אך שיש כמה מקומות שאין נוהגים כן ואומרים שאין ראויים לכך ויראים לנפשם כי יזיק להם שיצאו ח"ו מדעתם, והוא טעות גדול כי מעולם לא נשמע זה ואדרבא יותר מזיק הקורא בספרים חיצונים , עכ"ל.
[והוא תוכחת מגולה למבלים זמנם בקריאת עיתונים אשר אין בם מועיל ולוואי יחוסו על נשמתם ולא יבטלו זמנם לריק, ואם אין כוח במוח ילמדו בגרסא זוה"ק ויועיל הרבה לקבל דעת תורה אמיתית].
והעידו לפני אברכים גדולי תורה מחשובי חסידי בעלזא שליט"א, שצוה הקדוש הצדיק מוהרי"ד מבעלזא זיע"א למלמד בנו בעודו ינוקא [הוא הצה"ק מלאך ה' רבי אהרן מבעלזא זיע"א ] שילמד עם בנו את לימוד הזוה"ק על הפרשה. ושמועה טובה שמענו שכן נהג הלכה למעשה הצה"ק רבי ישראל מוויזניץ זיע"א למלמד שילמד עם הינוקא [הוא הצדיק הקדוש בחיר ה' רבי חיים מאיר מוויזניץ זיע"א], זוהר הקדוש בכל יום.
ובנותן טעם להביא את מכתבו של הגאון הגדול הָרַב מְנַחֵם מֶנְדֶל טוּבְּיָאס שליט"א בֶּן הַגָּאוֹן מוהר"ר שְׁמוּאֵל זצ"ל אֲבַ"ד דְקַ"ק שְׁטִפְנֶשְׁט, בְּנֵי בְּרַק
כ"ו תַּמּוּז התשס"ט, לִכְבוֹד הַמִּפְעָל הַקָּדוֹשׁ הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי. – הִנְנִי מְמַהֵר לַעֲנוֹת לִהְיוֹת נִמְנֶה לִדְבַר מִצְוָה, מִפַּחַד טִרְדּוֹת שׁוֹנוֹת. – אָמְרִינַן לְפָעֳלָא טָבָא אֲיַשֵּׁר, כְּבוֹד אֲדוֹנִי אָבִי הָרַב הַמֻּבְהָק הֶחָסִיד הַקָּדוֹשׁ הָיָה מַזְהִיר הַרְבֵּה הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עַל לִמּוּד הַקָּדוֹשׁ זֹהַר, בִּשְׁנוֹת הַשְּׁמָד בִּימֵי סְטָלִין וְתַלְמִידָיו שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקַב, נָהַג בְּקָדְשׁוֹ לְהַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְלִדְרֹשׁ בִּפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּמְצַטֵּט לָהֶם מַאַמְרֵי זֹהַר לְטַהֵר נִשְׁמָתָם, הָיוּ נֶאֱסָפִים הַרְבֵּה יְהוּדִים בְּשַׁבְּתוֹת הַקַּיִץ וְיָשְׁבוּ כְּאַרְבַּע, אַרְבַּע וָחֵצִי שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, לִפְעָמִים נְדִירוֹת הָיָה הַשַּׁמָּשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי טוֹבִיָּה עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֵבִיא לָרַב כּוֹס מַיִם. – כְּשֶׁהָיָה מְצַטֵּט מִזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעַל פֶּה, וּבִפְנִים הָיוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁהַחֹשֶׁךְ מִתְגָּרֵשׁ. – כְּמוֹ כֵן נָהַג בְּקָדְשׁוֹ לְהוֹשִׁיב עַל יָדוֹ יְלָדִים בְּנֵי חָמֵשׁ שֵׁשׁ שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיִסְתַּכְּלוּ בִּפְנִים הַסֵּפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. – הָיָה מְצַטֵּט אֶת הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מִשָּׂרֵי מַעְלָה רַבִּי אַיְזִיק מִקּוֹמַרְנָא זַצַ"ל שֶׁאָמַר בְּקָדְשׁוֹ: "לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ" וְגוֹ', יְלָדִים בְּנֵי שֵׁשׁ יִלְמְדוּ זֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְיִכָּנֵס בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם. – כְּמוֹ כֵן נָהַג לִלְמֹד רֵאשִׁית חָכְמָה עִם קְטַנִּים. הָיָה אוֹמֵר שֶׁמַּה שֶּׁאוֹמְרִים לֹא לְלַמֵּד יֶלֶד [זֹהַר] מְקוֹרוֹ מֵהַמַּשְׂכִּילִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן.
הָרַב מְנַחֵם מֶנְדֶל טוּבְּיָאס בֶּן הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל אֲבַ"ד דְקַ"ק שְׁטִפְנֶשְׁט. (עכדה"ק)
וכאן המקום להזכיר מה ששמענו מעשה פלא בשנות השואה שנלקחו למחנות יהודים ספרדים ובשעת הסלקציה כולם הופנו לחיים ולא למוות, והתמיה הייתה רבתי מה שלא נעשה כן עם יהודים מארצות אחרות, וכששאלו לאחד האדמורים הגדולים ביאר בטוב טעם שכידוע כל הספרדים אומרים לפני כל תפילה פתח אליהו שהוא דברי אליהו הנביא זכור לטוב בדברי שבח להשי"ת, בלימוד עם הרשב"י הקדוש (בהקדמת תיקוני זוהר), ולימוד הזוה"ק בקביעות הצילם, מרדת שחת וְהֶחְיָים גם בעולם הזה.
וּמוּבָא מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי פִּנְחָס מִקָּארִיץ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, בַּסֵפֶר אִמְרֵי פִּנְחָס הַשָּׁלֵם (דַּף ק"ן), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "צָרִיךְ מְלַמֵּד (לַתַּלְמִידִים) לִלְמֹד זֹהַר, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים, שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה לַתַּלְמִידִים. כִּי מַה שֶּׁהָרַב נוֹתֵן שֵׂכֶל יָשָׁר לְהַתִּינוֹק, בָּזֶה מַנִּיחַ בּוֹ נְשָׁמָה אֲמִתִּית", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁזֶּה מְקֻבָּל עוֹד מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ). כִּי הַזֹּהַר מַלְהִיב וּמֵאִיר אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ הֶאָרָה שֶׁל נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה גַּם בְּזוּלָתוֹ.
וּנְסַיֵים בְּדִבְרֵי הגר"א בְּמִשְׁלֵי (י"ב, י"ד), הַמְבָאֵר גּוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, אִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, אָז מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ. וכן כתב באריכות האוהב ישראל בפרשת קורח עיי"ש, ותרו"ץ, ומקורו בדברי האריז"ל שכתב המהרח"ו בספרו שער הגלגולים (הקדמה כ' דף כ' ע"א, ועיי"ש גם בפירוש מתוק מדבש) ד"ה והנה לסיבה זו החמירו בספר הזוהר (פ' תרומה קכ"ט ע"א), שצריך האדם למרדף בתר חייביא ולמזכה להו כמאן דרדיף בתר חייו עכ"ל.
ובמדרש רבה (שיר השירים ח' ט"ז) אמרו דשבטו של נפתלי זכו להיות שרים אלף, שדרכם להיות נפתלי אילה שלוחה לזכות את הרבים בכל המקומות ומצערים עצמם על כך, מה שאין כן שבטו של יששכר רק ראשיהם מאתיים מפני שלמדו תורה רק במקומן. ובזוה"ק פ' משפטים (דף ק"כ), אמרו: שאלו האוחזים במדת נפתלי הם אלו שיעוררו את המשיח ובזכותם ניגאל, עיי"ש.
ויהי רצון שילמדו תועים בינה, ויאחזו באומנות אבותינו זי"ע וספר הזוהר הוא הפותח והוא הסוגר ומניה לא תזוע ויערב עלינו בעל הרחמים רוח טהרה ממרום ויחיש לגאלינו בטוב ובנעימים,
בברכת כי לא תשכח מפי זרעו,
עזריאל הלחמי
ירושלים עיה"ק תובב"א
נ.ב. נמצא באמתחתינו מכתב נפלא ונחוץ, אשר מפאת ענותנותו דמר לא התפרסם, ועתה השעה נחוצה לכך ועת לעשות לה' הפרו תורתיך.
בברכה ע.ה.
ב"ה
לאחי ורעי היקרים והחשובים, ה' ימלא משאלות ליבנו לטובה.
נקפיד בכל סעודה לקרא בשם האושפיזא של אותו סעודה בפה, להזמינו לסעודה וישתדל בכל כח להרבות בדברי תורה ובזמירות ובפרט בזוהר הקדוש בכל סעודה, וכל אחד יכול לקחת בחינם שני ספרי הזוהר הקדוש לחג הסוכות.
וידוע שבחג זה מצווים על השמחה יותר מבכל חג ונאמר על חג זה: "ושמחת בחגיך והיית אך שמח". ודורשי רשומות הבטיחו, שמי ששמח שמחה מרובה בסוכות זוכה לבן זכר וכן רבי מנחם מנדעל מרימינוב דקדק ואמר על הפסוק (דברים ט"ז):
והיי-ת א-ך שמ-ח סופי תיבות "חתך", המלאך הממונה על הפרנסה נמצא בתוך שמחת החג.
ומובא בשם הגורי הארי: שמי שיהיה שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח.
ויקפיד בכל כח לקיים מצוות ארבעת המינים. וידוע דברי חז"ל: מי שקונה לולב עם אתרוג זוכה לחיי העוה"ז וחיי העוה"ב וכן זוכה לבנים תלמידי חכמים. והאבודראם הוסיף ואמר: כל המקיים מצות אתרוג עם 3 מינים כמו שקיים תרי"ג מצוות.
ונזכה לשמחה של אמת ולאור גדול ישועה ושמחה והצלחה מרובה.
חג שמח ובשורות טובות.
ב"ה
סֵפֶר
סֻכַּת הָרַשְׁבִּ"י
כ' תִּשְׁרֵי תשע"ב לפ"ק
יומא דאושפיזין דיוסף הצדיק
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה
בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.
וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
בְּשֵׁם ה' נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ
בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּשֵׁם ה'
בִּרְשׁוּת הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל מָרָן ראש הישיבה, נְשִׂיא היכלא דרשב"י, הָרַב בניהו יששכר שמואלי שַׁלִיטָ"א, וּבִרְשׁוּת הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים, רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שְׁלִיטָ"א, וּמְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁאִרְגְּנוּ אֶת קִבּוּץ הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְכָל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.
אֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים וּמְצַפִּים שְׁמְקִידוּש הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַקִּבּוּץ הַזֶּה, יָבִיא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בִּמְהֵרָה אֶת הַקִּבּוּץ גָּלֻיּוֹת בְּבִיאַת מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בב"א.
אנחנו יושבים בצל כנפי השכינה הקדושה שזוהי מתנה שהשם יתברך נתן לכל יהודי ויהודי להיכנס עם כל הבגדים והנעלים לתוך השכינה הקדושה ולשבת עם שבעה הרועים האושפיזין הקדושים, ויום זה הוא אושפיזין דיוסף הצדיק שברכתו ידוע "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח", אבל זאת לדעת שאנו צריכים סוכת שלום המגינה בכל השנה וכמו שכתוב הפסוק סכותה לראשי ביום נשק" ודרשו בירושלמי יבמות זה יום מלחמת גוג ומגוג שקראנו בהפטורה של השבת, ומקובל מצדיקים שבהושענא רבא יהיה מלמחת גוג ומגוג שלש שעות, ועל מתפללים הושענא שלש שעות, [ומקובל בשם הצה"ק רבי יצחק כדורי זי"ע שזמנו בהושענא רבא תשע"ג], וכיצד יכולים להיות בסוכה כל השנה? זה על ידי שלומדים תורת הרשב"י הזוהר הקדוש בכל יום, זוכים להיכנס בתיבת נח של הרשב"י כמו שכתוב הזוה"ק וכן הרמח"ל באגרותיו, ועל ידי שלומדים זוה"ק בסוכה זוכים ויושבים עם הרשב"י בסוכה וממשיכים את קדושת הסוכה לכל השנה ונקרא סוכת הרשב"י. ועל ידי שמזכים את הרבים בלימוד הזוהר הקדוש יש שמחה בעליונים ותחתונים בפרסום לימוד תורת הרשב"י[1]. ובוודאי הרשב"י זי"ע ימליץ טוב עלינו ויאמר זכויות ישראל ויתהפך הכל לטובה.
בהזדמנות זו אני רוצה להכיר טובה למזכה הרבים הגאון הצדיק המקובל הרב בניהו יששכר שמואלי שליט"א, בשיעוריו הנפלאים ובפרט בזוהר הקדוש הנשמע בכל העולם כולו, "בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם. וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם. לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם… וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. שזכה לתת אהל ומשכן ללימוד תורת הרשב"י הנקרא שמש, ובפרט בהדפסת הזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ 18 כרכים, 50 כרכים, ועוד. וממנו ישמעו וילמדו כל ישראל את לימוד הזוהר הקדוש, ויפעלו שלא יהיה בית יהודי שאין בו לימוד זוהר הקדוש[2], וכל הצמאים ממנו שותים, אשר לקחו על עצמם משימה קדושה לחלק זוהר הקדוש לכל היהודים, ובזה יתעוררו כל ישראל לשוב[3] לאבינו שבשמים.
בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי
הָעוֹלָם מֵכִין עַצְמוֹ לַגְּאֻלָּה הַשְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְרַשְׁבִּ"י – "בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי". וּבִזְכוּת מְזַכֵּי הָרַבִּים יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְנִזְכֶּה לַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י (בְּזֹהַר תְּרוּמָה קכ"ח:).
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זיע"א: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים וּמַחְזִירָן לְמוּטָב [שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הֲפָצַת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ] מִתְעַלֶּה בְּשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, מַה שֶּׁאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה – כּוֹפֶה אֶת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. – עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ וְעִלּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. – מַעֲמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֵחָרֵב, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם.
וְעַל זֶה מַבְטִיחַ לוֹ הָרַשְׁבִּ"י: זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו. – זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. – זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא. – אֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וּלְהָרַע לוֹ. – נִכְנַס לִשְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן – וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ. – מַשְׁפִּיעִים עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה לוֹ בְּכָל עִנְיָנִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָרַשְׁבִּ"י מְבָרְכִים אוֹתָם בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגַּם הוּא קֵרֵב אֶת כֻּלָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וּמְלַוִּים אוֹתוֹ, וְנִכְנַס לְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים (גִּימַטְרִיָּא "סוֹד"), שֶׁלֹּא זוֹכֶה בָּהֶם שׁוּם אָדָם אַחֵר – וּמְיֻחָדִים רַק לוֹ.
וכל המדפיס ספרי הזוהר הקדוש הוא בְּסוֹד אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, שֶׁבִּזְכוּת הַצְּדָקָה שנותן לְהָפִיץ אֶת תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י זוכה לְהָגֵן עַל אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, ולהיות במחיצתו[4] של הרשב"י זי"ע.
הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ
בספר "אוֹר הַחַמָּה" כתב, אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק (הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, "אוֹר הַחַמָּה" קכ"ג ע"ב).
רַק יְחִידִי סְגוּלָה זוֹכִים לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים בְּמִפְעָל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ
אֲסַפֵּר סִפּוּר נִפְלָא עִם הצה"ק רַבִּי ר' אֱלִימֶלֶךְ וְאָחִיו רַבִּי ר' זוּשָׁא זי"ע. שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ יַחְדָּיו לֶאֱסֹף כֶּסֶף לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם, הֵם הִגִּיעוּ לְבַיִת אֶחָד שֶׁל עָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד. הֶעָשִׁיר הַזֶּה הִכְנִיס אוֹתָם לְבֵיתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְנָתַן לָהֶם כֶּסֶף מְשֻׁמָּשׁ מְאֹד, כְּמוֹ בְּיָמֵנוּ חֲמִשָּׁה אֲגוֹרוֹת בִּלְבָד. [הַמַּטְבֵּעַ הַזֹּאת הָיָה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד שֶׁבָּא לְקַבֵּץ צְדָקָה, וְכֻלָּם זָרְקוּ לוֹ אֶת זֶה חֲזָרָה בַּפָּנִים. לָכֵן שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁהַכֶּסֶף הַזֶּה לֹא הָלַךְ מִמֶּנוּ, וְנִשְׁאַר אֶצְלוֹ, וְכָל פַּעַם שֶׁמְּקַבְּצֵי הַצְּדָקָה יָצְאוּ מֵהַבַּיִת, הֶעָשִׁיר הָיָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת לִשְׁמוֹעַ אֵיךְ מְקַלְלִים אוֹתוֹ וּמְדַבְּרִים עָלָיו כָּל מִינֵי דִּבּוּרִים גְּרוּעִים]. כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ יָצְאוּ, אָמַר הָרַבִּי ר' זוּשָׁא לָרַבִּי ר' אֱלִימֶלֶךְ זי"ע, מַה נַעֲשֶׂה הוּא לֹא בָּרְשִׁימָה! הֶעָשִׁיר שׁוֹמֵעַ דִּבּוּרִים כָּאֵלוּ, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְשׁוֹאֵל אוֹתָם: מַה זֶה שֶׁאָמַרְתֶּם שֶׁאֲנִי לֹא בָּרְשִׁימָה? הַאִם אַתֶּם עֲשִׂיתֶם טָעוּת שֶׁבָּאתֶם אֵלַי, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי לֹא בָּרְשִׁימָה לָבוֹא אֵלַי לָקַחַת כֶּסֶף?
הַצַּדִּיק עוֹנֶה לְהֶעָשִׁיר, לֹא, לֹא. לֹא עַל הָרְשִׁימָה בָּאָרֶץ דִּבַּרְנוּ, רַק עַל הָרְשִׁימָה בַּשָּׁמַיִם. כִּי בַּשָּׁמַיִם יֵשׁ רְשִׁימָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַזְּכוּת לָתֵת כֶּסֶף לַצְּדָקָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹסְפִים, וְזֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, וְחָשַׁבְנוּ שֶׁאִם נְתַתֶּם מַטְבֵּעַ כָּזֹאת, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאַתֶּם לֹא בָּרְשִׁימָה הַזֹּאת בַּשָּׁמַיִם, וְאֵין לָנוּ שׁוּם תְּלוּנוֹת עָלֶיךָ חַס וְשָׁלוֹם, דִּבַּרְנוּ רַק מַה הוֹלֵךְ בַּשָּׁמַיִם.
הֶעָשִׁיר אוֹמֵר, אִם מְדֻבָּר עַל רְשִׁימָה כָּזֹאת, אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת כַּמָּה כֶּסֶף אַתֶּם צְרִיכִים בִּשְׁבִיל הַפִּדְיוֹן שְׁבוּיִם?
עָנוּ לוֹ סְכוּם גָּדוֹל מְאֹד… הֶעָשִׁיר אוֹמֵר אֲנִי רוֹצֶה לָתֶת לָכֶם אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וְהוֹלֵךְ וּמֵבִיא כְּלִי גָּדוֹל שֶׁל חֲתִיכוֹת מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב, וְרוֹצֶה לָתֶת אֶת כָּל הַסְּכוּם, הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים לוֹ, סְלִיחָה, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לָקַחַת אֶת כָּל הַסְּכוּם רַק חֲצִי מֵהַסְּכוּם שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים, כִּי יֵשׁ בָּרְשִׁימָה עוֹד הַרְבֵּה יְהוּדִים שֶׁצְּרִיכִים לִזְכּוֹת בַּמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וְקִבְּלוּ רַק חֲצִי מֵהַסְּכוּם.
מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים מוּסַר הַשְׂכֵּל, שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמִצְווֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, לְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַבִּי מִקָאמַארְנָא זי"ע, שֶׁלִּזְכּוֹת לִדְבָרִים כָּאֵלּוּ, צְרִיכִים הַרְבֵּה לִבְכּוֹת להשי"ת שֶׁיִּזְכּוּ לְהִנָּצֵל מֵהָעֶרֶב רַב, וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם, לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, זְכֻיּוֹת כָּאֵלּוּ לֹא מְחֻלָּקִים בְּחִנָּם, וַאֲפִילוּ אֵלּוּ שֶׁמְּזַכִּים אֶת הָרַבִּים, אִם לֹא מִתְפַּלְּלִים וּבוֹכִים לַה' לֹא זוֹכִים לִדְבָרִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ.
וְלִזְכּוֹת לִדְבָרִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ, זֶה לֹא פָּשׁוּט, לֹא מְחַלְּקִים אֶת הַזְּכֻיּוֹת הָאֵלּוּ בְּחִנָּם, צְרִיכִים הַרְבֵּה לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדּוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַשִׁ"י (בַּמִּדְבָּר פֶּרֶק כב פָּסוּק לה) "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים" – (בְּמִדְרַשׁ רַבָּה) בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. ובמהרש"א ביאור פירוש מוליכין, מלשון "מלאכים".
וּבְלָשׁוֹן הַזוֹהַר "כַּד בָּעַי בַּר נַשׁ לְאִתְדַכְיָיא כַּמָּה אִנּוּן דְמִזַמְנִין לֵיהּ". וכן כתב החפץ חיים זי"ע בספרו שמירת הלשון בשער התבונה, שכפי רצון האדם כך מוליכים אותו, אם רוצה להיות צדיק, מביאים לו מלאך שמנהיג אותו צדיק, ואם רוצה להיות חסיד מביאים לו מלאך שמנהיג אותו חסיד. [ומאריך בזה, עיי"ש].
צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁכָּל דָּבָר טוֹב, וּבִפְרָט דָּבָר כָּזֶה שֶׁכָּל הָעוֹלָם וְכָל הַגְּאוּלָה תְּלוּיָה בָּזֶה, יֶשְׁנָן הַרְבֵּה מְנִיעוֹת, אֲבָל עִם רָצוֹן חָזָק יְכוֹלִים לַעֲבֹר עַל הַכֹּל, וְיְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים בֶּאֱמֶת עִם סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "כַּד בָּעַי בַּר נַשׁ לְאִתְדַכְיָיא כַּמָּה אִנּוּן דְמִזַמְנִין לֵיהּ", וְהַפֵּרוּשׁ, כַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם רוֹצֶה לְהִטָּהֵר כַּמָּה מַלְאָכִים עוֹזְרִים לוֹ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לוֹ מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים לְלַוּוֹת אוֹתוֹ וּלְסַיֵּעַ בַּעֲדוֹ.
וְלוֹמְדֵי הַזוֹהַר נִקְרָאִים מְזַכֵּי הָרַבִּים הֲכִי גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם שֶׁהֵם מְטַהֲרִים נִשְׁמָתָם וְנִשְׁמַת כְּלָל יִשְׂרָאֵל, וּמַצִּילִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, בְּוַודְאַי כֹּחָם רַב וְעָצוּם וּבִרְכָּתָם עוֹשֶׂה פֵּרוֹת וּתְּפִלָּתָם נִשְׁמַעַת.
וּבְוַדַּאי עַתָּה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַצִּבּוּר יְקַבֵּל עָלָיו לִלְמֹד זֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְגַם לְזַכּוֹת אֲחֵרִים לִלְמֹד, יִהְיֶה זֶה עִלּוּי הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת לְנִשְׁמָתוֹ הַטְּהוֹרָה.
בואו ונקיים דברי הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא [הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה] שֶׁמְּצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.)
ובזה ננצל מכל המלחמות ואסונות כמו שכתוב (תהילים פרק ב יב) "נַשְּׁקוּ בַר – פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ – אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בו", ובזוהר (חלק ג דף שז א), כתב: וְאַנְתְּ הוּא רַעֲיָא מְהֵימְנָא עֻלֵּךְ אִתְּמַר (תְּהִלִּים ב) נָשְׁקוּ בַּר וְאַנְתְּ רַב לְתַתָּא רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל רַבָּן דְּמַלְאָכִי הַשָּׁרֵת בַּר לְעֵילָא בַּר לָקֹב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ ועל ידי שדבקים בתורת הרשב"י בר יוחאי ובדברי הרעיא מהימנא הנקרא בר שהוא רבן של כל ישראל נזכה לְאַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בו, מאושרים ומוגנים ושמחים כל החוסים בתורת הרשב"י.
אִיתָא בְּזֹהַר פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (ק"ל ע"ב) שֶּׁאֵין מָקוֹם פְּנִימִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת בְגַן עֵדֶן כְּמוֹ הַמָּקוֹם הַגָּנוּז לְאֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַסּוֹד וְיוֹדְעִים לְהִדָּבֵק בַּשֵׁם יִתְבָּרַךְ… וְאֵלּוּ שֶׁעֲמֵלִים לְהָבִין אֶת תּוֹרַת הַסּוֹד… הֵם אֵלּוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם בְּכָל יוֹם, הֵם אֵלּוּ שֶׁעוֹלִים בֵּין הָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים וְהֵם נִכְנָסִים בְּכָל הַשְּׁעָרִים שֶׁל גַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן וְאֵין מִי שֶׁיִּמְּחֶה בְּיָדָם, כַּמָּה גָּדוֹל חֶלְקֵיהֶם וּזְכוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא
נְצַטֵּט בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מַה שֶׁכָּתוּב בְּזֹהַר פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (דַּף צט ע"ב) רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים כד) מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. בֹּא רְאֵה, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא רוֹאִים עַל מָה עוֹמְדִים בָּעוֹלָם, וְהַיָּמִים הוֹלְכִים וְעוֹלִים וְעוֹמְדִים לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה כָּל אוֹתָם יָמִים שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם נִבְרְאוּ וְכֻלָּם עוֹמְדִים לְמַעְלָה. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּבְרְאוּ? שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט) יָמִים יֻצָּרוּ.
וּכְשֶׁמַּגִּיעִים הַיָּמִים לַעֲלוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל הַיָּמִים קְרֵבִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלכים-א ב) וַיִּקְרְבוּ "יְמֵי" דָוִד לָמוּת. וַיִּקְרְבוּ "יְמֵי" יִשְׂרָאֵל לָמוּת. מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ וְלֹא מִתְבּוֹנֵן עַל מַה הוּא עוֹמֵד, אֶלָּא כָּל יוֹם וָיוֹם חוֹשֵׁב כְּאִלּוּ הוּא הוֹלֵךְ בְּרֵיקָנוּת, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יוֹדַעַת לְאֵיזוֹ דֶרֶךְ מַעֲלִים אוֹתָהּ. שֶׁהֲרֵי הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמָקוֹם שֶׁאוֹר הַנְּשָׁמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְאִירוֹת, לֹא נִתָּן לְכָל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִמְשָׁךְ לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ.
בֹּא רְאֵה, אִם בֶּן אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר הַקָּבָּ"ה וּתְשׁוּקָתוֹ אַחֲרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַחֲרֵי זֶה כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵהָעוֹלָם, הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ דֶּרֶךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה אַחַר אוֹתָהּ מְשִׁיכָה שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּרָצוֹן כָּל יוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה.
מְבוֹאָר בְּדִבְרֵי הַזוֹהַר כָּאן:
א: שֶּׁצָּרִיךְ שֶׁיָּמָיו בָּזֶה הָעוֹלָם יִהְיוּ מְלֵאִים, וְלָכֵן יֵשׁ לְמַלֹּאות אוֹתָם עִם הַדָּבָר הַיְקָר בְּיוֹתֵר דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַזֹּהַר כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ
ב: שֶׁאַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנִּמְשַׁךְ הָאָדָם בְּחַיָּיו כָּךְ נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִתְקַשֵּׁר וְיִתְדַּבֵּק בְּחַיָּיו לְנִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ"י עַל יְדֵי לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לִלְמוֹד בִּישִׁיבַת הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"ע. וּבִפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה וּמַדְפִּיס אֶת סִפְרֵי הַזּוֹהַר זוֹכֶה לְהִדָּבֵק ברשב"י וְיִזְכֶּה לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ.
מוֹרַי וְרַבּוֹתַי יְהוּדִים יְקָרִים! הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל, שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁנוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם הוֹלְכִים וּמִסְתַּיְימִים עוֹבְרִים, חוֹלְפִים בִּיעָף חַיָּבִים אָנוּ לַעֲצֹר וּלְהִתְבּוֹנֵן: נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה, עַל מַה וְלָמָּה כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר גָּרוּעַ מֵחֲבֵרוֹ? מַדּוּעַ הַתּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת, כִּבְיָכוֹל אֵינָהּ מְגִינָה וּמַצִּילָה מִכָּל הַפְּגָעִים הָרָעִים. לָמָּה הַשְּׁכִינָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת וְצוֹעֶקֶת וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ?
אִיתָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר, (תִּיקוּן מג'): וְעוֹד מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַקַּבָּלָה וְהַחָכְמָה (זוֹהַר, פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה). מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, וְאוֹמֵר שֶּׁאֵין אֶלָּא פְּשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַגְּמָרָא (לוֹמְדִים רַק פְּשָׁט הַתּוֹרָה וְהַגְּמָרָא כָּל הַיּוֹם, וְהַמֵּבִין יָבִין), בְּוַדַּאי הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּיִם מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גַּן, אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם, וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְנֶחְשַׁב לוֹ כְּאִילוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגוֹרֵם עֲנִיּוּת בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת!! וּבְתִּקּוּן ל' אִיתָא : "אוֹי לָאֵלֶּה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַשְּׁכִינָה בְּיוֹבֶש, וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בְּלִימוּד חָכְמַת הַקַּבָּלָה, אֲבוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת, וְחֶרֶב וּבִזָּה (מִלְחָמוֹת) וְהֶרֶג וְאָבְדָּן בָּעוֹלָם, וּמְסַלְּקִים אֶת רוּחַ הַמָּשִׁיחַ".
בְּיָמִים הַקָּשִׁים הָאֵלּוּ הָעוֹבְרִים עַל כְּלָל יִשְׂרָאֵל ה' יַצִּילֵנוּ, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַה יֵלֵד יּוֹם, וְרַבִּים שׁוֹאֲלִים וּמְבַקְּשִׁים עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בַּמֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמֵי שָׁמַיִם וּלְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת ה"י. בְּוַדַּאי צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק וְלִלְמוֹד בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הָאֱלֹקַי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זיע"א, הַמַּבְטִיחַ שֶׁבִּזְכוּת הַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (אַף לְלֹא הֲבָנָה כְּלָל כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ) נֵצֵא מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים, וּכְּדַאי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִּסְמוֹך עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. וְרוֹאִים מִזֶּה בַּעֲלִיל שֶׁרַק בִּזְכוּת הַקְּרִיאָה וְהַלִּמּוּד בְּסֵפֶר הַזוֹהַר נִּזְכֶּה וְנִגָּאֵל בְּרַחֲמִים בְּלֹא צָרוֹת וְיִסּוּרִים רח"ל.
מוֹרַי וְרַבּוֹתַי!!! אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר יִנָּצְלוּ מֵהַמַּבּוּל כְּמוֹ נֹחַ בַּתֵּבָה וְיִנָּצְלוּ מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג (תיקז"ח ע"ב ע"ד, זֹּהַר נָשׂא). נִצּוֹלִים מִכָּל פְּגָעִים רָעִים. (תקי"ז, כְּגַן הַיָּרָק). זוֹכִים לְהַשְׁבָּתַת הַקִּטְרוּגִים, מְבַטְּלִים אֶת הַקְּלִפּוֹת וּמְבִיאִים אֶת הַמָּשִׁיחַ (הגר"א-אֶבֶן שְׁלֵמָה, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, דגמ"א שְׁמִינִי) מְטַהֵר וּמְקַדֵּשׁ הַנֶּפֶשׁ. (פֶּלֶא יוֹעֵץ). מְקָרְבִים אֶת הַגְּאֻלָּה וְעוֹשִׂים נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרָם (מק"מ לתיקו"ז). הֵם בִּלְבַד זוֹכִים שֶׁתְּפִלּוֹתֵיהֶם נִשְׁמָעוֹת וּמִתְקַבְּלוֹת (ר"י אַבּוּחֲצִירָא, "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד"). רַק הֵם נִקְרָאִים עוֹבְדֵי ה' לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וְזוֹכִים לְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וּמֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי, פִּרְקֵי אָבוֹת). כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ יֹאמַר עֲלֵיהֶם: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֶשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!".
עֵרֶךְ לִמּוּד שָׁעָה אַחַת זֹהַר הַקָּדוֹשׁ:
בַּחוֹל: כְּמוֹ שָׁנָה שְׁלֵמָה לִמּוּד נִגְלֶה, בְּשִׂמְחָה: כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנָה, בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה אֶלֶף שָׁנָה, בְּשַׁבָּת: כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה, בְּשִׂמְחָה: כְּמוֹ מִלְיוֹן שָׁנָה. בְּצַעַר: כְּמוֹ מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. (הֲרֵי"ח הַטּוֹב, אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים, אבדר"נ).
מַמָּשׁ תַּעֲנוּג לִרְאוֹת שֶׁמִּתְאַסְּפִים יְהוּדִים בְּכָל בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת, לִלְמֹד כָּל שַׁבָּת קוֹדֶשׁ זֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
וּבְלִמּוּד בְּמִנְיָן מְקַבְּלִים שָׂכָר כָּפוּל אֶלֶף, כִּי כָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא, וְכָל מַה דְיָהָבֵי מִשְּׁמַיָּא נוֹתְנִים בְּאֶלֶף (זוה"ק פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא דַּף קס"א עַמּוּד א').
וְהַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים שֶׁיִּלְמְדוּ בְּצִבּוּר זֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ שָׁעָה עוֹלֶה לוֹ כְּמוֹ לִמּוּד תּוֹרַת הַנִּגְלֶה 100,000,000,000,000 שָׁנָה וּבְמִלִּים מֵאָה טְרִילְיוֹן שְׁנוֹת תּוֹרָה. [וְיָכֹל אַתָּה לִזְכּוֹת לָזֶה בְּקַלּוּת אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אַתָּה]
הַגְּרָ"א בְּמִשְׁלֵי (יב, יָד), מְבָאֵר גוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, אִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, אָז מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ.
וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִלְמַד אֲפִילוּ יְהוּדִי אֶחָד תּוֹרַת הַזוֹהַר הֲרֵי תִּזְכֶּה לְמִילְיוֹנֵי שְׁנוֹת תּוֹרָה, וּמִי יוּכַל לְחַשֵּׁב אֶת גֹּדֶל הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי שֶׁיִּזָּקְפוּ לִזְכוּתְךָ בְּוַודָאוּת!!!
וכל מי שמזכה את הרבים בלימוד תורת הרשב"י יזכו לכל הברכות האמורות בתורה ברוחניות ובגשמיות עד עולם ויזכו להיות מן הָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ צדקנו, כידוע שאֵלּוּ שֶׁלָּמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הֵם יִהְיוּ הָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ וּכְשֶׁיָּבוֹא יֹאמַר לָהֶם יִישַׁר כֹּחֲכֶם שֶׁזֵּרַזְתֶּם הַגְּאֻלָּה, וּבִזְכוּתְכֶם הָעוֹלָם קַיָּם, וּבָא עַל תִּקּוּנוֹ הַשָּׁלֵם. שבזכות לימוד הזוהר הקדוש,העולם בא על תיקונו השלם.
הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכָךְ נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֻלָּנוּ כְּאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיְא בֵּיהּ וּבְסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ, בֶּן דָּוִד מְשִׁיחֵנוּ מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ, בְּ"עֹז" וְהָדָר אֱלֹקֵינוּ, וּבִשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵנוּ, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' צוּרֵנוּ מָגִנֵּנוּ, יִגָּלֶה כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, וְאָז יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ, בִּישׁוּעַת מַלְכֵּנוּ.
נִתְפַּלֵּל יַחַד להקב"ה שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ גַּם הַשָּׁנָה ללמוד אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל כָּל חֲלָקֶיהָ עִם תּוֹרַת הַסּוֹד מֵחָדָשׁ מִתּוֹךְ טָהֳרַת הַלֵּב, מִתּוֹךְ אַחְדוּת, מִתּוֹךְ הַכְנָעָה וַעֲנָוָה, וְעַל יְדֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַיּוֹצֵא מֵהַקֻּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, נִזְכֶּה לְבִרְכַּת: "וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ", בְּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
[[1]] וביאר הגאון הצדיק המקובל הרב בניהו יששכר שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום, ירושלים, והיה אותיות הוי"ה שהוא מידת הרחמים, אם תרצו להמשיך מידת הרחמים בזמן עקב שזה עקבתא דמשיחא, תשמעון אותיות ת – תורת, שמעון. שעל ידי לימוד הזוהר הקדוש ממשיך רחמים וישועות לכלל ישראל.
וידוע מצדיקים קדמונים שלא נכנסו לבית אם אין שם זוהר הקדוש ונועם אלימלך
[[2]] ומסופר על האי גברא קדישא רשכבה"ג מרן מהר"א מבעלזא זיעועי"א, [יומא דהילולא כ"א מנחם אב (תשי"ז)], לאחר שניצל בניסי ניסים מהמלחמה הנוראה, ועלה לארץ הקדושה טרם הכנסו לדירתו צוה להביא ספר הזוה"ק (ממחותני להבחל"ח) דוקא מכ"ק מרן האדמו"ר הגה"ק רבי יוסף מאיר מספינקא זיעוכי"א (ירושלים), מפני שאצלו וודאי יש זוהר הקדוש שלומד בו.
[[3]] ובהיותי בעיר האבות "באר שבע" אחרי הדרשה שאמרתי שם על גודל לימוד הזוהר הקדוש בא לפני יהודי בא בימים וסיפר ברבים אשר בצעירותו למד תורה בישיבה, ולדאבון לב הושפע מהערב רב, ונפל מיהדותו אשר מלבד שבת וכשרות כפי השגתו, לא שמר דבר.
יום אחד בא לידו ספר הזוהר עם פירוש הסולם, ונכנס בו חשק ללומדו. וכך מידי יום ביומו למד מספר דפים למרות לעגם והפרעתם של הסובבים אותו, וכאשר שם כיפה לכבוד תורת הרשב"י, צעקה עליו זוגתו, האם השתגעת? מה קרה לך שאתה לובש כיפה?
אמר לה מה איכפת לך אני רק לומד היסטוריה, והסתיר את לימודו כדי שלא תפריע לו.
וכך המשיך מידי יום ביומו עד שסיים כל הזוהר הקדוש, תיכף לאחר מכן נכנס בו התעוררות מאוד גדולה לתשובה אמיתית, והתחיל לקיים כל המצוות, והיום הוא יהודי כשר הדבוק בתורת הרשב"י. מכאן רואים כמה גדול כוחו של רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום.
ועל זה אפשר להמליץ דברי חז"ל הקדושים: הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב – וזהו האור הגנוז בתורה, וכדברי קדשו של הבני יששכר זי"ע, שהאור הגנוז לצדיקים טמון בתורת הרשב"י ע"ה.
סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ – וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה רָשָׁע אֵין חֲשָׁשׁ אִם יִכָּנֵס
כִּי חִבּוּר זֶה שֶׁנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ, שֶׁבּוֹ הָיוּ מִינִים הַרְבֵּה וְלֹא הָיָה קִיּוּם לְאוֹתָן הַמִּינִים וְהַמִּשְׁפָּחוֹת כֻּלָּם אֶלָּא עַל יְדֵי כְּנִיסָתָם לְהַתֵּבָה כֵּן הוּא מַמָּשׁ… כֵּן יִכָּנְסוּ הַצַּדִּיקִים אֶל סוֹד אוֹר חִבּוּר הַזֶּה לְהִתְקַיֵּם, וְכָךְ סְגֻלַּת הַחִבּוּר שֶׁמִּיָּד שֶׁעוֹסֵק בְּחֶשְׁקוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם יִשְׁאָבֶנּוּ כִּשְׁאִיבַת הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת אֶת הַבַּרְזֶל וְיִכָּנֵס אֵלָיו לְהַצָלַת נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וְתִקּוּנוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה רָשָׁע אֵין חֲשָׁשׁ אִם יִכָּנֵס. (אוֹר יָקָר, שַׁעַר א' סִימָן ה')
[4]) מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת וּמְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה
הוּבָא עַל יְדֵי מַר שִׁמְעוֹן נִסִּים שרים עינתבי הי"ו. שֶׁהֵבִיאוֹ מֵהָעִתּוֹן
קוֹל הַשַּׁבָּת סִיוָן תשכ"ה
מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה וְזֶה לִפְנֵי שִׁשָּׁה שָׁנִים בכ"ב אֱלוּל תשכ"ג. הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ בּוֹ לְרַבּוֹת שֵׁמוֹת הָאֲנָשִׁים הַמְּקוֹמוֹת וְהַתַּאֲרִיכִים, כֻּלָּם נְכוֹנִים וּמְצִיאוּתִיִּים. בִּשְׁעָתוֹ הָיְתָה הָאָרֶץ כְּמִרְקַחַת בְּשֶׁל הַמִּקְרֶה הַזֶּה, וַאֲנִי עַבְדְּכֶם הַכּוֹתֵב רְאוּבֵן נענה זוֹכֵר הַמִּקְרֶה שֶׁקָּרָה וְכָל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ בְּאוֹתוֹ תְּקוּפָה זוֹכְרִים אֶת הָאָסוֹן הֵיטֵב. וְעַכְשָׁו בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר יְבֹאָר וְיוּבַן כִּי לֹא הָיָה מִקְרֶה כְּלָל וּכְלָל. לֹא הָיָה בְּדַעְתִּי לִכְתֹּב עָלָיו, אֲשֶׁר רָאִיתִי בָּזֶה דָּבָר רָגִיל בְּיָמֵינוּ, אוּלָם הַסִּפּוּר הִתְפַּתֵּחַ וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עָמְדוּ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים יְרֵאֵי שָׁמַיִם וִיחִידֵי סְגוּלָה, שֶׁרָאוּ כָּאן עִנְיָן שֶׁל אֶצְבַּע אֱלֹקִים. וְהַמַּעֲשֶׂה מְכֻוָּן מִלְמַעְלָה, בִּזְמַן "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא" וְהִבִּיעוּ אֶת דַּעְתָּם כִּי מִן הָרָאוּי לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַכְּתָב וּלְפַרְסְמוֹ בָּרַבִּים, וְזֶה מַה שֶּׁקָּרָה.
בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְּלִיחוֹת שֶׁחָל בכ"ב בֶּאֱלוּל שְׁנַת תשכ"ג, (וְהוּא מִנְהַג שֶׁל הָאַשְׁכְּנָזִים לְהַתְחִיל סְלִיחוֹת שָׁבוּעַ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה) כְּלוֹמַר לִפְנֵי כְּשִׁשָּׁה שָׁנִים מִיּוֹם שֶׁהַעֲלֹתִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בְּ"אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת". יָצְאוּ תַּלְמִידִים מִישִׁיבַת פְּרֶשְׁבּוּרְג שֵׁבֶט סוֹפֵר שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם בְּלִוְיָת מוֹרֵיהֶם, לְהִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים. עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִירוֹן שֶׁלְּיַד צְפַת, וְעַל קִבְרוֹת הַצַּדִּיקִים בִּטְבֶרְיָה. תְּחִלָּה הִגִּיעוּ לְקֶבֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִירוֹן, וּבִילוּ אֶת הַלַּיְלָה בִּתְפִלּוֹת וּבְ"תִקּוּנִים" וְאִלּוּ בַּבֹּקֶר עָלוּ לְמַשָּׁאִית כְּשֶׁמְּחוֹז חֶפְצָם טְבֶרְיָה. בְּדַרְכָּם נִתְהַפְּכָה הַמְכוֹנִית וְנָפְלָה בַּעֲרוּץ שֶׁלְּצַד הַדֶּרֶךְ. הָיְתָה זוּ תְּאוּנָה קַטְלָנִית שֶׁבָּהּ קִפְּחוּ אֶת חַיֵּיהֶם הַנֶּהָג בראשי וּשְׁלוֹשָׁה בַּחוּרִים מְצֻיָּנִים מִבְּחִירֵי הַיְּשִׁיבָה, וְאֵלּוּ הֵם, מָרְדְּכַי פּוֹלַק, יִצְחָק נַחוּם נוישט, וְאַבְרָהָם בִּנְיָמִין פְרִידְמַן, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. שְׁאָר הַנּוֹסְעִים נִפְצְעוּ וְכַמָּה מֵהֶם בְּאֹפֶן קָשֶׁה. כֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. וּבִמְיֻחָד אֶחָד מֵהַתַּלְמִידִים הַהֲרוּגִים מָרְדְּכַי פּוֹלַק ז"ל הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם בְּתַכְלִית, וְנוֹסָף לְצִדְקָתוֹ, צְנִיעוּתוֹ וְעִיסוּקוֹ בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, נוֹהֵג הָיָה לִרְשֹׁם אֶת כָּל מַעֲשָׂיו וּפְעֻלּוֹתָיו בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם בְּפִנְקָס. וְלִפְנֵי לֶכְתּוֹ לִישׁוֹן הָיָה קוֹרֵא בּוֹ עַל מְנָת לְבַקֵּר אֶת עַצְמוֹ וְלִרְאוֹת אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא חָטָא מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל הַדַּעַת, וְאִם יֵשׁ צוֹרֶךְ לְתַקֵּן מַשֶּׁהוּא אוֹ לְכַפֵּר עַל אֵיזֶה מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי כְּגָדוֹל וּכְקָטָן. חֲבֵרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי פּוֹלַק ז"ל, מֵהַיְשִׁיבָה הָיָה בָּחוּר בְּשֵׁם מְנַחֵם הַלֵּוִי יִבָּדֵל לְחַיִּים אֲרֻכִּים. בְּשֶׁל סִבּוֹת שׁוֹנוֹת לֹא הִצְטָרֵף לַנְּסִיעָה, וּכְשֶׁהִגִּיעָה הַיְּדִיעָה עַל הַתְּאוּנָה הַמַּחְרִידָה, נִזְדַּעֲזֵעַ מְאֹד כִּי אַהֲבַת נֶפֶשׁ אָהַב אוֹתוֹ. כָּאָמוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְאֹד יְרֵא שָׁמַיִם וְרֹשֶׁם כָּל מַעֲשָׂיו בְּפִנְקָסוֹ. הָיָה צַר לוֹ מְאֹד מְאֹד עַל יְדִידוֹ הַטּוֹב, שֶׁכֹּה אֵרַע לוֹ. אוּלָם הוּא יָדַע כִּי צַדִּיק הַשֵּׁם בְּכָל מַעֲשָׂיו וְכָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, וְלָכֵן לֹא הִרְהֵר אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִצְדִיק אֶת הַדִּין. זְמַן מָה לְאַחַר כֵּן חָלַם חֲלוֹם וְהִנֵּה חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר, מָרְדְּכַי פּוֹלַק ז"ל, נִצָּב לְפָנָיו פָּנָיו הֵפִיקוּ אוֹר יְקָרוֹת, וְנִרְאֶה הָיָה בּוֹ כִּי מְאֻשָּׁר הוּא. "רָאִיתִי כִּי הִצְטָעַרְתָּ עָלַי צַעַר רַב" אָמַר: וְלָכֵן בָּאתִי לְעוֹדֵד אֶת רוּחֲךָ, דַּע לְךָ שֶׁמִּיָּד הוּכְנַסְתִּי לְגַן עֵדֶן וְהַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, הִכְנִיסַנִּי יָשָׁר לִמְתִיבְתָא שֶׁלּוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְשָׁם זוֹכֶה אֲנִי לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּיו שֶׁל הרש"י הַקָּדוֹשׁ מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי נִזְהָר בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת קוֹדֶשׁ בִּזְמַן שֶׁקָּרָאתִי אֶת פָּרָשַׁת שמו"ת (ר"ת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם) לִלְמֹד עִם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל. וּבְשֶׁל כָּךְ זָכִיתִי שרש"י הַקָּדוֹשׁ לָמַד עִמִּי וְאֶסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ, הִשְׁתּוֹמֵם מְנַחֵם הַלֵּוִי בַּחֲלוֹמוֹ, וְשָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר כַּמָּה שְׁאֵלוֹת. א) כֵּיצַד הִתִּירוּ לוֹ לְהִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן מִבְּלִי שֶׁיַּעֲבֹר תְּחִלָּה אֶת כָּל הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה ? ב) מַה הַטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ הָיָה הוּא וַחֲבֵרָיו יִרְאֵי שָׁמַיִם לָמוּת מִיתָה כֹּה מְשֻׁנָּה בְּקִצּוּר יָמִים. עָנָה לוֹ חֲבֵרוֹ כִּי לִפְנֵי כְּשָׁנָה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִגְזְרָה גְּזֵירָה קָשָׁה עַל הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לְפִיהָ צָרִיךְ הָיָה לְהִתְרַחֵשׁ כָּאן אָסוֹן כָּבֵד לֹא עָלֵינוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו רִחֵם עַל בְּנֵי אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בְּעֵת קֵץ. וּכְתַחֲלִיף הֻחְלַט בַּשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר יִקְרֶה אָסוֹן לִישִׁיבָה קְדוֹשָׁה בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּוֹדֶשׁ, וְיָמוּתוּ אַרְבָּעָה צְעִירִים, בַּעֲלֵי נְשָׁמוֹת זַכּוֹת וּטְהוֹרוֹת. כָּךְ אֵרַע בְּתוֹם שָׁנָה זוּ, לִפְנֵי יְמֵי הַדִּין שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהַמְכוֹנִית אֲשֶׁר בָּהּ נָסַעְנוּ נִתְהַפְּכָה וּנְהֶרַגְּנוּ אֲנִי, שְׁלוֹשֶׁת הַתַּלְמִידִים, וּבְיַחַד עִם הַנֶּהָג. נחברנו כֻּלָּנוּ עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה לִהְיוֹת קָרְבְּנוֹת מְכַפְּרִים עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, גט עִנְיַן פְּצִיעָתָם שֶׁל שְׁאָר הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּטִיּוּלֵי מִצְוָה זוּ קָשׁוּר בְּחֶשְׁבּוֹן מֵהַשָּׁמַיִם. כָּעֵת גַּם יוּבַן לְךָ כִּי בַּחוּרִים שֶׁכָּאֵלֶּה נִכְנְסוּ יָשָׁר לְגַן עֵדֶן וּמִדַּת שֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לֹא תּוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת רוֹב אָשְׁרֵנוּ.
דְּמוּתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר נֶעֶלְמָה וְזֶה הָיָה סוֹף הַחֲלוֹם. מְנַחֵם הַלֵּוִי הִתְעוֹרֵר, כְּמִי שֶׁטִּלְטְלוּהוּ גַּלִּי הַיָּם בְּחָזְקָה. הוּא פָּקַח עֵינָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְחָשַׁב רַבּוֹת עַל אוֹדוֹת הַחֲלוֹם, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם וּבַיָּמִים שֶׁלְּאַחֲרָיו חַי בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת אֲשֶׁר רָאָה אָז בַּחֲלוֹמוֹ, אֶת פָּנָיו הַשְּׂמֵחִים וְהַמַּבִּיעִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֶת שְׁאֵלוֹתָיו הוּא וּתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁל הֶחָבֵר וְסִפּוּרוֹ וְהֶסְבֵּרָיו. יֵשׁ כָּאן שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת חָשַׁב. א) שֶׁזֶּהוּ חֲלוֹם נָכוֹן אֲשֶׁר הֵבִיא לְפָנָיו מַלְאָךְ בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת, בְּהֶתְאֵם לְמַאֲמָרֵי חז"ל. אוֹ… ב) שֶׁהַחֲלוֹם הוּבָא עַל יְדֵי שֵׁדִים לְפִי מַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ דיל. "רבא רמי כְּתִיב בַּחֲלוֹם אֲדַבֵּר בּוֹ וּכְתִיב וַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ. לֹא קַשְׁיָא, כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד" (בְּרָכוֹת נ"ה). "כֵּיצַד", חָשַׁב הַלֵּוִי, "אֵדַע שֶׁהַחֲלוֹם הִנּוֹ מִן הַסּוּג הָרִאשׁוֹן אוֹ מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי"? לְבַסּוֹף הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלַת חֲלוֹם. וְזֹאת יֵשׁ לָדַעַת כִּי לִשְׁאֵלַת חֲלוֹם צָרִיךְ אָדָם לְהִזְדַּכֵּךְ וְלִהְיוֹת צַדִּיק גָּמוּר. עָשָׂה הַלֵּוִי אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת וְהַנַּפְשִׁיּוֹת, הוּא טָבַל בְּמִקְוֶה וְנָהַג בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, צָם וְהִתְפַּלֵּל אֶל קוֹנוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנוּ חֶסֶד שֶׁיָּבוֹא לְפָנָיו שׁוּב בְּחֶזְיוֹן הַלַּיִל אֶת חֲבֵרוֹ עַל מְנָת לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה. לְצַעֲרוֹ לֹא חָלַם שֵׁנִית עַל חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר, לֹא בַּלַּיְלָה הַהוּא וְלֹא בַּלֵּילוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו. אִי הַוַּדָּאוּת הֵצִיק לוֹ וְהוּא הִתְהַלֵּךְ כָּל הַזְּמַן תָּפוּס בְּשַׂרְעֲפָיו, הוּא לֹא הִתְיָאֵשׁ וְהוֹסִיף לִנְהֹג בְּאֹרַח שֶׁל קְדוּשָׁה וְטָהֲרָה, וְהִתְחַנֵּן אֶל ה'ַ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לִרְאוֹת בַּחֲלוֹמוֹ שׁוּב פַּעַם אֶת חֲבֵרוֹ וִיקַבֵּל תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה לִסְפֵיקוֹתָיו. כָּךְ חָלְפוּ כְּשָׁנָה וַחֲצִי, מִיּוֹם הָאָסוֹן כְּשֶׁהוּא נִצָּב לְפָנָיו וּמַבִּיט בּוֹ רְצוֹנוֹ, וְהִנֵּה לַיְלָה אֶחָד רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת חֲבֵרוֹ אָמַר לוֹ: גָּזְרוּ עָלֶיךָ בַּשָּׁמַיִם לְהַמְתִּין עַד שֶׁתְּהֵא רָאוּי לְכָךְ שֶׁיְּמַלְּאוּ אֶת בַּקָּשָׁתְךָ, וְעַתָּה כְּדֵי לְהוֹצִיא סְפֵקוֹת מִלִּבְּךָ צִוּוּ עָלַי לָתֶת לְךָ שְׁנֵי סִימָנִים. הַסִּימָן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּעוֹד שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה, עִם נַעֲרָה הֲגוּנָה אֲשֶׁר שְׁמָהּ דְּבוֹרָה בַּת שִׁמְעוֹן. הַסִּימָן הַשֵּׁנִי, שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר מִכֵּן יוֹפִיעַ פִּתְאוֹם, דּוֹד אַרוּסָתְךָ, לְאַחַר שֶׁנֶּעֶלְמוּ עִקְּבוֹתָיו בְּאֵירוֹפָּה, בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וְנֶחְשָׁב כְּמֵת. מְנַחֵם הַלֵּוִי הִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר וּמִיָּד רָשַׁם אֶת פְּרָטֵי הַחֲלוֹם בְּפִנְקָסוֹ. כַּעֲבוֹר יָמִים מִסְפָּר דֻּבַּר בּוֹ נִכְבָּדוֹת ושדכוהו עִם נַעֲרָה שֶׁעָלְתָה זֶה לֹא מִכְבָּר מֵאַרְגֶנְטִינָה. שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת בְּדִיּוּק נִמְרָץ מִיּוֹם הַחֲלוֹם, נֶעֶרְכוּ הַתְּנָאִים וְהוּא הִתְּאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת. שֵׁם הַנַּעֲרָה דְּבוֹרָה וְשֵׁם אָבִיהָ שִׁמְעוֹן מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהוֹדִיעוֹ חֲבֵרוֹ בַּחֲלוֹם. גַּם הַסִּימָן הַשֵּׁנִי הִתְקַיֵּם. דּוֹדָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה שֶׁבִּזְמַן הַשּׁוֹאָה בְּאֵירוֹפָּה נִשְׁלַח לְמַחֲנֶה הַשְׁמָדָה וְלֹא נִרְאָה מֵאָז הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם בְּבֵית קְרוֹבָיו בָּאָרֶץ. נִתְבָּרֵר כִּי לְאַחַר תְּקוּפַת סֵבֶל וּפַחַד הִצְלִיחַ לְהִמָּלֵט לְרוּסְיָה וְשָׁם נִשְׁלַח לְמַחֲנוֹת עֲבוֹדָה. וְנִשְׁאַר בַּעַל כּוֹרְחוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל סֵבֶל וְעַבְדוּת, מִבְּלִי שֶׁיִּרְשׁוּ לוֹ לָבוֹא בְּקִשְׁרֵי דֹּאַר עִם קְרוֹבָיו שֶׁנִּמְצְאוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְאַרְגֶנְטִינָה. בְּאֹרַח פֶּלֶא שֻׁחְרַר זֶה לֹא מִכְבָּר, וְהוּא עָלָה לָאָרֶץ זְמַן מוּעָט לְאַחַר בּוֹאָם שֶׁל אֲחוֹתוֹ, בַּעְלָהּ וּבִתָּם מֵאַרְגֶנְטִינָה. וְכָךְ נִתְאַחֲדוּ כֻּלָּם וְנִפְגְּשׁוּ בְּבֵית אַנְשֵׁי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁבָּאָרֶץ. אָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ נָגוֹזּוּ סְפֵקוֹתָיו שֶׁל מְנַחֵם הַלֵּוִי, וְהוּא יָדַע בְּאֹפֶן בָּרוּר וּמֻחְלָט, כִּי דְּבָרָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר בַּחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן נְכוֹנִים. שְׁלוֹשֶׁת תַּלְמִידֵי הַיְּשִׁיבָה עִם הַנֶּהָג שִׁמְּשׁוּ כְּקָרְבָּן לַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בָּאָרֶץ, וְעִם מוֹתָם נִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵירָה הַקָּשָׁה מֵהַשָּׁמַיִם שֶׁנִּגְזְרָה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַה שֶּׁהָיָה חָשׁוּב בִּמְיֻחָד שֶׁגִּילוֹ לוֹ כִּי הִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ זֶה עַתָּה, לִפְנֵי בּוֹאוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ אֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל מְצַפֶּה לוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם. בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים מִסְפָּר שָׁמַר מְנַחֵם אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ מִבְּלִי שֶׁיְּגַלֶּה מְאוּמָה לְאִישׁ, לְאַחַר מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וְהִתְלַבְּטוּיוֹת נִגַּשׂ אֶל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְסִפֵּר לוֹ הַכֹּל, מִתְּחִלָּה וְעַד הַסּוֹף. וְהַמַּעֲשֶׂה סֻפַּר מֵאִישׁ לְאִישׁ עַד שֶׁהִגִּיעַ לָעִתּוֹן קוֹל הַשַּׁבָּת וְעַל בַּקָּשָׁתָם שֶׁל יְהוּדִים טוֹבִים מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם כְּפִי שֶׁכָּתַב הָעִתּוֹן בַּהַתְחָלָה הֶעֱלָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה עַל הַכְּתָב עַל מְנָת לְחַזֵּק אֶת רוּחוֹ שֶׁל הָעָם. כֵּן אֲנִי הצב"י רְאוּבֵן נַעֲנָה הַמְּחַבֵּר וּמוֹצִיא לָאוֹר אֶת "אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת" רָאִיתִי לְנָכוֹן גַּם לְהַכְנִיסוֹ בֵּין הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל "אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת" בִּפְרָט דָּבָר שֶׁקָּרָה בְּיָמֵינוּ. יְהִי רָצוֹן שֶׁהַמָּשִׁיחַ הַגּוֹאֵל יָבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְיִגְאַל אוֹתָנוּ גְּאוּלָה שְׁלֵמָה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.