זוהר תורה פרק ג' שיר השירים- על משכבי בלילות

זוהר תורה פרק ג שיר השירים

וכן כל הספרים שלנו הכל בחינם – ומצוה גדולה להדפיסם.

היום יצא ב"ה עוד דבר חדש כל הספרא דצניעותא בעשר עמודים עם למינציא, כל 10 אנשים יכולים לגמור בכל שבת כל הספרא דצניעות בדקה בלבד,

וכל תיבה בספרא דצניעותא שוה לדף שלם בזוהר הקדוש כך כותב הצה"ק המקובל רבינו ניסים פרץ זי"ע בשם הגר"א זי"ע.

מי שרוצה לקבל את הספרא דצניעותא לבתי מדרשים ולילדים וילדות יתקשרו:

להרב אבישי כהן 054-268-3674

שיר השירים פרק ג על משכבי בלילות–

זוהר תורה פרק ג שיר השירים

ג.

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. רבי אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי וגו', על משכבי, במשכבי הי' צריך לומר, מהו על משכבי[א] אלא כנסת ישראל אומרת לפני הקב"ה ומבקשת ממנו על הגלות, לפי שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אומרת על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת וכואבת בגלות, וע"כ בקשתי את שאהבה נפשי שיוצאיני מן הגלות, בקשתיו ולא מצאתיו, שאין דרכו להזדווג עמי אלא בהיכלו, קראתיו ולא ענני, שהרי בין עמים אחרים אני יושבת, וקולו של הקב"ה לא נשמע אלא לבניו, שנאמר (דברים ד) השמע עם קול אלהים וגו', רבי יצחק אמר על משכבי בלילות, כנסת ישראל אומרת, על משכבי אני מתרעמת לפניו שיהיה מזדווג עמי, לשמחני ולברך אותי בשמחה שלימה, כי כך למדנו מן זיווגו של המלך עם כנסת ישראל ירושים כמה צדיקים ירושת נחלה הקדושה, והרבה ברכות נמצאות בעולם: (ג-מב.)

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו'. על משכבי בלילות שהם הגליות בקשתי את שאהבה נפשי, שהרי עכשו בגלות האחרון ברח דודי בכעס גדול, ואני שואלת עליו ועוד לא מצאתי מי שיאמר לי דבר ממנו, והייתי משביע אודותו לכל בנות העיר, זש"כ השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני, ובעבור זה אני אומרת שבזמן שיבא אלי אחזה בידו שלא יזח ממני, זש"כ אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי, זה בית המקדש שלמעלה, ואל חדר הורתי, זה בית המקדש שלמטה, ובזמן שאחזה בידו בגאולה האחרונה הוא לא יהיה אלי כבזמנים אחרים, שבכל גאולה וגאולה היה בא, ואח"כ פרח ממני, אבל בגאולה האחרונה אני אחזה בו ואקשרהו אלי בכמה קשרים של אהבה שלא יסור ממני לעולם ולעולמי עולמים, שבכל גלות וגלות היה הולך ממני, והייתי שואלת עליו לכל עובר ושב, זש"כ כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו, אחזתיו בקשר תפלין של יד,  ולא ארפנו בתפלין של ראש, בוא וראה שבודאי כשיבא אלי יאמר אל שני המשיחים[ב] נשכימה לכרמים, שהם ישראל, אשר בהם נאמר (ישעי' ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל, נראה הפרחה הגפן, אם נמצאת השכינה בהם, הנצו הרמונים, אלה הם שמלאים מצות כרמון, שם אתן את דודי לך, אלה שהם אוהבים שלך, שם אתן אותם לך, כי הנה הסתו עבר, ממשלת שאר הממונים, הגשם חלף הלך לו, ממשלת הערב רב.. הנצנים נראו בארץ, אלה האבות, הזכיות שלהם יתגלו על השכינה שהיא ארץ החיים, ועל בניה שנאמר בהם והיה זרעך כעפר הארץ, עת הזמיר הגיע, אז ישיר משה ובני ישראל, וקול התור נשמע בארצנו (ישעי' נב) קול צופיך נשאו קול יחוד ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.. בזמן ההוא יאמר לה הקב"ה, שובי שובי השולמית, בשני הבתים שהם בית ראשון ובית שני למטה, שובי שובי בבית ראשון ושני למעלה ונחזה בך.. ועל זמן ההוא הקב"ה משבח אותה, צוארך כמגדל השן, זה ירושלים שעליה נאמר כמגדל דוד צוארך, תכשיטים שלה הם כהנים לוים וישראלים, בנוי לתלפיות, זה צדי"ק[ג] שהוא תל שהכל פונים אליו.. ראשך עליך ככרמל, כלה זו כמה מתתקנת ראשה בתפלין שהם פאר על ראשה, שעליהם נאמר פארך חבוש עליך, ורצועות תלויות מצד זה ומצד זה, מה שהיו תלתלים שחורות כעורב הרי הם ירוקים ככרמל, כעלים ירוקים שהם בגפנים ככרמל[ד] ודלת ראשך כארגמן, מה שהיתה בגלות דלה, תפלה לעני, וזו תפלה של יד שבה היתה מתעטפת העניה בתפלות בגלות, זש"כ (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטף, עכשו את לבושה כארגמ"ן, שהוא סוד "אוריאל "רפאל "גבריאל "מיכאל "נוריאל, מלך אסור ברהטים, זה הקב"ה הויה שיהיה אסור בד' בתים שלה שהם אדני, ארבע תלתלי המוח, ויהיה אסור ברהטים כדמיון הזה יאהדונהי, כי שמך בך ובך שמך[ה] וזה הוא הסוד של אמ"ן וארגמ"ן: (ת"ז תכ"ז)

סתרי תורה

מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו' נשאו את רדידי מעלי וגו'. בוא וראה כשמגיע זמנו שלאדם לצאת מזה העולם, הרוח שלו יוצאת ונכנסת בתוך המערה שאדם הראשון והאבות שם, הם נותנים לו פנקס לסימן[ו] והולכת בזה אצל גן העדן, כשמתקרבת שמה מוצאת הכרובים ואותו להט החרב המתהפכת, אם היא זכאה מסתכלים בפנקס הסימן ופותחים לה הפתח ונכנסת, ואם לא דוחים אותה החוצה, זאת שהיא זכאה יושבת שם כל הזמן שהורשה לה לשבת, מתלבשת שם בהצורה של זה העולם, ובר"ח ושבתות כשהיא רוצה לעלות, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה פנקס לסימן,  והיא עולה ופוגעת באותן שומרי חומרות ירושלים, אם היא זכאה פותחים לה הפתח ונכנסת, ואם לא, נוטלים ממנה אותו הפנקס ודוחים לה החוצה, היא שבה לגן ואומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו' נשאו את רדידי מעלי, זה הוא פנקס הסימן שנטלו ממנה, שומרי החומות, אלו הם שומרי חומות ירושלים שלמעלה, ע"כ: (א-פא:)

השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי וגו'. פתח רבי בון ואמר, השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי, וכי מי קרוב למלך ככנסת ישראל שהיא אומרת אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, אלא בנות ירושלים אלו הן נשמות הצדיקים, שהם קרובים למלך תמיד, ומודיעים למלך תמיד, ומודיעים למלך בכל יום הצטרכות המטרונה, כי כך למדנו, בשעה שהנשמה יורדת לעולם, כנסת ישראל מכניסה בברית השבועה, שתגיד למלך ותודיע לו אהבתה אליו, לבעבור שיתפייס עמה, ובמה, לפי שחייב האדם לייחד שם הקדוש בפה בלב ובנפש[ז] ולקשר הכל כשלהבת הקשורה בגחלת, וביחוד הזה שעושה גורם שיתפייס המלך עם המטרונה, ותודיע לו למלך אהבתה אליו: דבר אחר בנות ירושלים, אלה שנים עשר השבטים, שלמדנו ירושלים על י"ב הרים עומדת[ח] ומי שאומר על שבעה אינו אומר להשלים בשלימות, ואע"פ שהכל אחד שיש שבעה ויש ארבעה ויש י"ב והכל אחד[ט] שבודאי על י"ב הרים עומדת, ג' הרים לצד זה וג' הרים לצד זה, וכן לארבע זויות, ובכן נקראת חיה, ככתוב (יחזקאל י) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל, והם נקראים בנות ירושלים לפי שעומדת עליהם, והם מעידים עדות למלך על כנסת ישראל, זש"כ (תהלים קכב) שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', א"ר יהודה אשרי חלקם של ישראל היודעים דרכי הקב"ה, עליהם נאמר (דברים יד) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' וגו': (א-רמב.)

מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקוטרת מר ולבונה וגו'. פתח רבי אלעזר ואמר, מי זאת עולה מן המדבר וגו', מ"י זא"ת כולל של שתי קדושות של שני עולמות בחבור אחד וקשר אחד[י] עולה ממש להיותה קודש קדשים, שהרי קודש קדשים היא מ"י ומתחברת בזא"ת, בשביל להיות עולה שהיא קודש קדשים, מן המדבר, שהרי מן המדבר נוחלת להיות כלה ולכנוס לחופה[יא] ועוד מן המדבר היא עולה, ככתוב ומדברך נאוה, באותו הדבור של לחישות השפתים היא עולה[יב] ולמדנו מהו שכתוב (שמואל א' ד) האלהים האדירים האלה, אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, וכי כל מה שעשה להם הקב"ה במדבר היה, והלא בישוב היה, אלא במדבר בדבור, כמש"כ ומדברך נאוה, וכתוב (תהלים עה) ממדבר הרים, אף כך עולה מן המדבר, מן המדובר בודאי, בזה הדבור של הפה היא עולה ונכנסת בין כנפי האם[יג] ואח"כ יורדת בדבור ושוכנות על ראשי עם הקדוש: (א-י.)

מי זאת עולה מן המדבר כתמרת עשן מקטרת מר ולבונה וגו'. השכינה היא קרבנו של הקב"ה בודאי, ובעבור זה תקנו תפלה תחת הקרבן, היא העולה, עולה בודאי, זכאי הוא זה מי שמעלה אותה אליו כראוי, שהיא שואל בשבילה מי זא"ת עולה, עולה בודאי, מן המדבר, מן המדובר בודאי, שפיו חושב הקב"ה כהר סיני, ולפיכך מי זאת עולה מן המדבר וגו', מקטרת מר, זו תפלת שחרית שתיקן אברהם שהוא מר, ועוד מקטרת מר, ככתוב צרור המר דודי לי, וזה נצח שמעלה אותה בימין, זש"כ (תהלים טז) נעימות בימינך נצ"ח, ולבונה, זה הוד שמעלה אותה בשמאל, מכל אבקת רוכל, זה צדיק שמעלה אותה בעמוד האמצעי[יד] ואם אין השכינה עולה בתפלתו קרבן להקב"ה, הרי כלב הוא יורד לאכול קרבנו, אוי לו, מוטב לו שלא הי' נברא בעולם, עליו נאמר (משלי יט) גם בלא דעת נפש לא טוב, וכאשר השכינה עולה בתפלתו, כמה חיות ומרכבות וגלגלי הכסא כלם נתעוררים אליה במנגינות של שמחה, וכלם כנפיהם פתיחות לקבל אותה: (ת"ז תקון כ"א).

רועה הנאמן

אמר רועה הנאמן, תפלת האדם עולה באותן שבעה בשמים, שהם נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים, באותה שעה שהתפלה עולה כך מקוטרת מר ולבונה, הקב"ה שואל עליה מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מר ולבונה וגו', מ"י זא"ת בודאי, מצד של מ"י היא בודאי, שהבינ"ה נכללת משבעה מיני בשמים[טו] וזו קריאת שמע נכללת מחמשים שערים שהם כ"ה כ"ה, ונכללת משבע ברכות, בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, והן הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד עד לך ה' הממלכה שהיא מלכו"ת, שהיא נכללת משלשה בשמים[טז] מקוטרת מר, זה כת"ר, ולבונה, זה חכמ"ה, מכל אבקת רוכל, זו בינ"ה: (ב-קיז.)

מדרש הנעלם

מי זאת עולה מן המדבר. אמר רבי יצחק כיון שהנשמה זוכה ליכנס בשערי ירושלים של מעלה, מיכאל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום, מלאכי השרת תמהים בה ושואלים עליה, מי זאת עולה מן המדבר, מי זאת עולה בין העליונים מהגוף החרוב שדומה להבל, דכתיב (תהלים קמ"ד) אדם להבל דמה, הוא משיב ואומר, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא, מיוחדת היא, אחת היא לאמה, לאמה, זו היא כס"א הכבו"ד, שהיא אם לנשמה ויולדת לה שנגזרה ממנה, ראוה בנות ויאשרוה, אלו שאר הנשמות שהן במעלתן למעלה, והן הנקראות בנות ירושלים: (מדה"נ א-קכה:)

הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו'. אמר רבי שמעון הנה מטתו שלשלמה, זה הוא כסא הכבוד של המלך שכל השלום שלו[יז] ששים גבורים סביב לה, אלו ששים מלאכים גדולים משמשים עליונים הקדושים, שהם משמשים אצל כסא הכבוד של מלך העליון, מגבורי ישראל, שהם ממונים תחת ממשלת מלאך הגדול הקדוש מיכאל אפטרופס של ישראל, ולפי שהם תחת ידו הרי כלם מלאכים גדולים אפטרופסים של ישראל, זש"כ מגבורי ישראל: (ז"ח לך)

עוד פתח רבי שמעון ואמר, הנה מטתו שלשלמה, מהו מטתו, זה כסא הכבוד של המלך, שכתוב בו (משלי לא) בטח בה לב בעלה, שלשלמה, זה המלך שכל השלום שלו, ששים גבורים סביב לה, שנאחזים בצד שלה מדין הקשה, ונקראים ששים שבטי אש שהנע"ר ההוא מתלבש בהם, מימינו להט החרב החזקה, משמאלו גחלי אש החזק שנאחז בקשקשיו בשבעים אלף שלהובי אש האוכלת, ואותן הששים הם מזוינים בכלי זיין קשים מאותן גבירות קשות הבאות מגבורה עליונה ההיא של הקב"ה, זש"כ מגבורי ישראל, ולמדנו במטה ההיא מה כתוב בה, ותקם בעוד לילה, כאשר יונקת מצד הדין[יח] ותתן טרף לביתה, מהו טרף, כמש"כ (מיכה ה) וטרף ואין מציל, זש"כ כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, מוכנים בכל מקום לעשות דין, ונקראים שרי שברים ותרועה[יט] איש חרבו על ירכו, ככתוב (תהלים מה) חגור חרבך על ירך גבור, מפחד בלילות, זה נתבאר מפחד של גיהנם וכו', אבל מפחד בלילות, כלומר כל זה מאיזה מקום מקבלים, מפחד, ממקום ההוא שנקרא פחד[כ] כמו שנאמר (בראשית לא) ופחד יצחק היה לי, וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, בלילות, בזמן שהם נפקדים לעשות דין.. וכאשר אותן שרי השברים ותרועה עולים, עולים שרי רמחים וחרבות שאין להם מספר, מסביב לאותן ששים העליונים הסובבים למטה ההיא עומדים אלף אלפים ורבוא רבבות בכל צדדי מטה ההיא למעלה, ממנה ניזונים כלם וכלם לפניה יעמודו, מתחת כלם יוצאים כמה אלפים ורבבות שאין להם מספר, ויורדים ומשוטטים בעולם עד שתוקעים שרי השופר ונאספים, ואלו בזוהם הצפרנים נאחזים, וזאת המטה כוללת אותם, זאת המטה רגליה נאחזים בד' צדדי העולם, וכלם נכנסים בהכלל שנמצא למעלה ושנמצא למטה, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, וע"כ כתוב הנה, מהו הנה, לפי שהיא מזמנת לכלם למעלה ולמטה, ומצוינת מטה ההיא מהכל, אדני נקראת, אדון הכל ומצוינת בין חילותיה: (ג-ס.)

רבי אבא אמר, כמה אלפים כמה רבבות של מחנות קדושים יש לו להקב"ה, שרי הפנים העליונים, שרי העינים, שרי כלי זיין, שרי יללה, שרי אנחה, שרי רחמים, שרי הדין, וגבוה עליהם שהפקיד להמטרונה לשמש בההיכל לפניו, כנגד אלה יש לה להמטרונה מחנות מזוינים, בששים פנים נמצאים מחנות המוזינים, וכלם חגורי חרב עומדים סביבה, הרבה יוצאים הרבה נכנסים, בשש כנפים יעופפו כל העולם, לפני כל אחד ואחד גחלי אש שורף, לבושו אש לוהט, בגבו חרב שנונה מתלהטת בכל העולם לשמור לפניה, זש"כ (בראשית ג) ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, איזהו הדרך של עץ החיים, זו היא המטרונה הגדולה, שהיא היא הדרך לעץ הגדול והתקיף ההוא עץ החיים[כא] שכתוב הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי  ישראל, ישראל שלמעלה, כלם אחוזי חרב, וכאשר המטרונה נוסעת כלם נוסעים עמה.. וכי זה הוא כבודו של מלך שהמטרונה תלך והיא תתגר מלחמה, אלא משל למלך שנזדוג במטרונה כבודה, ראה המלך לכבדה על כל שאר המטרונות שבעולם, אמר כלן תהיינה נחשבות כפלגשים לעומת זאת המטרונה שלי, היא תתעלה על כלן, ומה אעשה לה, אלא כל ביתי יהיה בידה, הוציא המלך כרוז, מהיום והלאה כל עניני המלוכה בידי המטרונה נמסרים, מה עשה, הפקיד המלך בידה כל הנשק שלו, כל אותן השרים מגירי מלחמה, כל אותן אבנים יקרות של המלך, כל גנזי המלך, אמר מהיום והלאה כל מי שנצרך לדבר עמי לא יוכל לדבר עמי עד שיודיע לה להמטרונה, כך הקב"ה מרוב חביבות ואהבה שלו בכנסת ישראל, הפקיד הכל ברשותה, אמר הן כל שאר מלכות אינן נחשבות מאומה לעומתה, ואמר (שיר ו) ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי, מה אעשה לה, אלא הרי כל ביתי בידה, הוציא המלך כרוז, מהיום והלאה כל עניני המלך בידי המטרונה נמסרים, הפקיד בידה כל הנשק שלו, רמחים וחרבות קשתות חצים וחניתות, כידונים כדירים עצים ואבנים, כל הנשק של מגירי מלחמות הקב"ה, זש"כ הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וגו', אמר המלך מהיום והלאה מלחמות שלי נמסרות בידך, הנשק שלי והשרים מגירי מלחמה בידך, מהיום והלאה את תהיה שומר שלי, זש"כ (תלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, מהיום והלאה מי שיצטרך לי לא יוכל לדבר עמי עד שיודיע להמטרונה, זש"כ (ויקרא טז) בזא"ת יבא אהרן אל הקדש, כי היא שליחו של המלך בכל כמו שביארנו, נמצא שהכל בידיה, וזהו כבודה של המטרונה: (ב-נא.)

פתח רבי אלעזר ואמר. הנה מטתו שלשלמה וגו', הרי למדנו שא"ר יצחק כל הקורא קריאת שמע כתקנה על מטתו, נשמתו עולה לשוט בארץ החיים, זש"כ ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, בוא וראה בקריאת שמע יש ששים אותיות ידיעות עד ובשעריך, ועל כל אות ואות יש סוד יקר של המלכות הקדושה ממשלת העליונה, ועבודתו של אדם עולה לפניה אם יקרב בכונתו לכסא הכבוד של מלכות הקדושה, ובאותה שעה מקבל אותן האותיות מפיו שר הפנים אשר שמו כשם רבו[כב] והוא מעלה ואתן למעלה עם נשמות הצדיקים לפני מזבח היקר שלמעלה, ושם מקבלים אותן ששים מלאכים הסובבים לכסא הכבוד, כל אחד ואחד אות אחד, ומצהירים בהן כל הלילה, זש"כ (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, ולקח הכהן, זה הוא מטטרון, הטנ"א, אלו ששים אותיות של קריאת שמע שבלילה: (ז"ח לך)

אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון וגו'. פתח רבי שמעון ואמר, אפריון עשה לו המלך שלמה, מקרא זה כבר נדרש ונתבאר, אבל אפריון זה ההיכל שלמטה שהוא כדמיון היכל העליון, והקב"ה קורא לו גן העדן[כג] שהוא נטע לו להנאתו ולתשוקתו, להשתעשע בו עם אותן נשמות הצדיקים, כי שם כלם קיימים ומצוינים בתוכו, אותן הנשמות שאין עוד להם גוף בעולם הזה כלן עולות ונתעטרות שם, ויש להן מקומות לראות להתענג תוך ענג העליון שנקרא נועם ה', ושם נתמלאות מכל התשוקות של נהרי אפרסמון הטהור, אפרסמון זה היכל העליון טמיר ונעלם[כד] אפריון זה היכל התחתון שאין בו סמ"ך עד שנסמך מתוך היכל העליון[כה] ולפיכך אות ס' היא סתימה בכל צדדיה, כדמיון זה אות ם סתימה, מה בין זו לזו, אלא בשעה שנסתר ונעלם בתוכה אור העליון שלמעלה[כו] אז היא קיימת בהצורה של אות סמ"ך[כז] נסתר בתוכה ונעלם בה לעלות למעלה, ובשעה שחוזרת ויושבת רובצת על הבנים למטה להניק להם[כח] אז היא אפרסמו"ן, וזה הוא אפריו"ן[כט] ובמקום שהן שתי אותיות סמ קיימת אות יסוד הברית שנסתר בתוכה, ושהוא מוכן לקבל כל הסוד של מאה ברכות, שהן ששים וארבעים, ששים כנגד ששה הצדדים שיוצאים מאות ס, ארבעים כנגד ד' צדדי העולם, וכלם משלימים למאה, ואות יו"ד היא משלמת לסוד של מאה כדמיון שלמעלה, ולכן היינו אפרסמון והיינו אפריון, אותן הנהרות יוצאים מאפרסמון הזה, ונשמות הגבוהות שאין עוד להן גוף בזה העולם יונקות מהאור ההוא שיוצא מאותן נהרי אפרסמון הטהור, ומתענגין בענג עליון ההוא, והנשמות שיש להן גוף בזה העולם עולות ויונקות מהאור ההוא של אפרסמון הזה ויורדות, ואלו נותנים ומקבלים, נותנים ריח טוב מאותן מעשים טובים שעמלים בהם בעולם הזה, ומקבלים מאותו הריח שנשאר בתוך הגן, כמו שנאמר (בראשית כז) כריח שדה אשר ברכו ה', זה הריח שנשאר בתוך השדה ההוא, ולכן קיימות בגן ההוא, אלו מתענגין למעלה ואלו מתענגין למטה, עשה לו המלך שלמה, עשה לו לעצמו,  ואם תשאל הלא נשמות הצדיקים משתעשעות בו, ואתה אומר עשה ל"ו, אבל כך הוא בודאי, לפי שזה האפריון וכל אותן נשמות הצדיקים כלם קיימים להשתעשע בהם הקב"ה, המלך שלמה, מלך שהשלום שלו, וזה הוא מלך העליון[ל] המלך סתם זה הוא מלך המשיח[לא] זה עולם של בחינת זכר וזה עולם של בחי' נקבה, מעצי הלבנון, אלו עצי הנטיעות שעקרן הקב"ה ושתלן במקום אחר[לב] והם נקראים ארזי הלבנון, כמש"כ (תהלים קד) ארזי לבנון אשר נטע, ולא נבנה אפריון הזה ולא נתיסד אלא בהם:

סוד מעשה בראשית

ועוד מעצי הלבנון, אלה ששת ימי בראשית, שכל יום ויום היה מסדר בזה האפריון את הסדר הראוי לו, סדר הראשון שנמשך מצד הימין אור הראשון שנגנז ונלקח מצד הימין[לג] ונכנס באפריון הזה על ידי יסו"ד אחד, ועשה בו תשמיש, אח"כ הוציא אפריון הזה צורה אחת כדמיון אור ההוא, וזהו הסוד שנאמר יהי אור ויהי אור, כיון שאמר יהי אור למה נכתב ויהי אור, לא נצרך המקרא לומר אלא ויהי כן, מהו ויהי אור, אלא שהאור ההוא הוציא אור אחר הראוי לו, וזה הוא יום הראשון מאותן עצי הלבנון: סדר השני שנמשך מצד השמאל התחלקות המים בהמשכת אש החזקה[לד] ונלקח מצד השמאל ונכנס באפריון הזה ועשה בו תשמיש, והפריש בין המים שבצד הימין ובין אותן המים שבצד השמאל, אח"כ הוציא אפריון הזה צורה אחת כדמיון שלו, וזהו הסוד שנאמר בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן, וזה הוא יום השני מאותן עצי הלבנון: סדר השלישי שנמשך מצד הימין ומצד השמאל יום אחד השלישי שעשה שלום בעולם[לה] ומשם נמשכים פירות לכל, וזה עשה תשמיש באותו אפריון והוציא מין למינו, מין להרבה פעולות, מין הראוי לו, וכל דשאים ועשבים ועצים בכמה כחות, וצורתו נשארה שם, ואפריון הזה הוציא מין כדמיון הזה ממש, וזה הוא יום השלישי שנכלל משני הצדדים מאותן עצי הלבנון: סדר הרביעי שנמשך והאיר אור השמש להאיר לאפריון הזה תוך החשכות שלו[לו] נכנס בו להאיר, ולא עשה בו תשמיש עד יום החמישי, שאז הוציא זה האפריון לאותו אור השמש שנכנס בו ביום הרביעי, והוציא זה האפריון כדמיון הזה ממש של האור ההוא, וזה הוא יום הרביעי, אחד מאותן עצי הלבנון: סדר החמישי שנמשך המשכה אחת של השרצת המים[לז] ועשה תשמיש להוציא אור ההוא של סדר יום הרביעי, ועשה באפריון הזה תשמיש והוציא מין למינו אותן, הנראים כדמיון הזה ממש, ויום הזה הי' משמש תשמיש ההוא יותר מכל שאר הימים, והכל היה תולה עד יום הששי, שאז הוציא זה האפריון כל מה שהיה נגנז בו, שנאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו', וזה הוא יום החמישי, אחד מאותן עצי הלבנון: סדר הששי זה הוא היום שהתקין לכל האפריון הזה[לח] אין לו תקון ואין לו תוקף מלבד מן היום הזה, כאשר בא זה היום נתתקן אפריון הזה בכמה רוחות בכמה נשמות עלמות יפות מראה, אלו הראויות לשבת בהיכל המלך, אף כך נתתקנו בהתיפות כל שאר ימים הראשונים, והתקינם בהשתוקקות אחת ברצון ובשמחה, תיקון שלמעלה ושלמטה, בכן נתקדש אפריון הזה בקדושה עליונה ונתעטר בעטרותיו, עד שנתעלה בהתעלות של עטרת מנוחה, ונקרא בשם העליון שם הקדוש שהוא שבת, מנוחת הכל תשוקת הכל דבקות הכל, שלמעלה ושלמטה כאחד, בכן כתוב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, ואמר רבי שמעון מי שזוכה באפריון הזה זוכה בכל, זוכה לשבת במנוחת הצל של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר בצלו חמדתי וישבתי: (ב-קכז.)

ובוא וראה זה השבת כל נקרא, לפי שהחמשים שערים בו נפתחים ונתעורר[לט] וכאשר כל הזה מעורר להכלה, אז אם העליונה מלבשת לו גבורות עליונות[מ] ונתעורר רחמים בעולמות, ותיקון העליון נתתקן באפריון הזה, וע"כ כתוב אפריון עשה לו המלך שלמה, זהו תיקונו של העולם, עמודיו עשה כסף, זה אברהם, רפידתו זהב, זה יצחק, מרכבו ארגמן, זה יעקב כולל שני הצדדים, והוא רוכב על הכסא שנקרא אהבה זעירה[מא] ד"א תוכו רצוף אהבה, זו אהבה רבה שהיא בפנימיות, מבנות ירושלים, [אלו שבטים הקדושים הפועלים] שיאיר לה השמש לזה האפריון: (ז"ח חקת)

ועוד אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. הרי למדנו כל שלמה שנאמר בשיר השירים מלך שהשלום שלו, אפריון, זה הוא תיקון עולם התחתון מעולם העליון, כי טרם שברא הקב"ה את העולם הי' שמו נסתר בו.. והיה מצייר ובונה ולא נתקיים, עד שנתעטף במעטה אחד של זוהר העליון וברא את העולם, והוציא ארזים עליונים גדולים מאותו האור של זוהר העליון, וישם מרכבתו על עשרים ושתים אותיות מצוירות שנחקקו בעשרה מאמרות ונתקיימו, זש"כ מעצי הלבנון, ככתוב (תהלים קד) ארזי לבנון אשר נטע, שהרי מאותן עצי הלבנון עשה זה האפריון, עשה לו המלך שלמה, לו לעצמו, לו לתיקונו, לו להראות כבוד העליון, לו להודיע שהוא אחד ושמו אחד[מב] כמש"כ (זכרי' יד) יהי' ה' אחד ושמו אחד, וכתוב (תלים פג) וידע כי אתה שמך ה' לבדך וגו': (א-כט.)

צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו, פתח סבא ההוא ואמר צאינה וראינה, וכי מי יכול לראות במלך שלמה שהוא המלך שהשלום שלו, והלא נסתר הוא מכל צבא מרום שלמעלה במקום ההוא (ישעיה סד) אשר עין לא ראתה אלהים זולתך, ואתה אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, ועוד שהרי כבוד שלו כל מלאכים העליונים שואלים ואומרים איה מקום כבודו, אלא מה שאומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה כתוב ולא כתוב ובעטרה, שכל מי שרואה עטרה ההיא רואה נועם המלך שהשלום שלו, שעטרה לו אמו, הרי למדנו קרא לה בת וקרא לה אחות וקרא לה אם, היא הכל והכל תהי', מי שיסתכל ויבין בזה יבין חכמה יקרה: (ב-ק:)

---