logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

דרשה של האדמו"ר מהאלמין במלאות שלושים למרן עובדיה יוסף זצ"ל

 דרשה של האדמו"ר מהאלמין במלאות שלושים למרן עובדיה יוסף זצ"להרב עובדיה יוסף2

אוצרות יהודים שערים זוהר חזון עובדיה

אור הזוהר 461 הספד על הגרע"י (3)

הספר לכבוד ה30 סיפור נפלא

קול חוצב להבות אש – אבל אשמים אנחנו

קריאה גדולה – אוצרות יהודים עם זוהר

שאלות ותמיהות על רבני ישראל

מתוך דרשה – לכבוד השלושים של מרן זי"ע

סיפור נפלא על מרן זצוק"ל

אשר מצווה לכל שומעי לקחו לקנות לכל המשפחה וללמוד זוהר הקדוש דבר יום ביומו

שמעתי מאחד מחבריא קדישא אשר בישיבת המקובלים "קול הרשב"י" [בית שמש].

וזה לשונו: סיפר לי חבירי וידידי הרה"ג המקובל רבי יגאל מ.א. שליט"א מעיר הקודש צפת יע"א, כי בהיותו בחור לפני כעשרים ושש שנה [שנת תשמ"ז], הלכתי לשאול את הרב הצדיק המקובל רבי זאב חשין זצ"ל זיע"א, מה לעשות תיקון לאחד שצריך תיקון הברית, ואמר לו להדפיס את ספר תיקוני הזוהר עם פירוש בניהו לרי"ח הטוב זי"ע ולזכות את ישראל שילמדו במשך 40 יום של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, וכן עשה שהדפיס כאלפים וחמש מאוד עותקים מסודר ומחולק ללימוד יומי, ל 40 יום.

וכאשר ניסה למכור במחיר זול מאוד [עלות], ולא הצליח ולא היו קונים, זעיר פה זעיר שם.

הלך להרב המקובל הצדיק חסידא קדישא, מורנו ורבנו רבי ציון ברכה זי"ע, וביקש ברכה ועצה כדי למכור ולזכות את ישראל בלימוד הזוהר הקדוש, אמר לי אולי תזכה ותתן לבחורי הישיבה שלי, מיד אמר ברצון: כל מי שרוצה יבוא ויטול בחינם, וחילק לבחורי הישיבה של הרב ברכה זי"ע.

אמר לו הצדיק רבי ציון ברכה זי"ע, כיוון שנתת ברצון אני מברך אותך שתוך 4-5 ימים תמכור הכל.

אז אחרי כמה ימים הרב יגאל הנ"ל בא לדרשה של הרב הקדוש גאון הגאונים כבוד מורנו ורבינו עטרת ראשינו רבי עובדיה יוסף זי"ע ואחרי השיעור לפני שהרב אמר רבי חנניא, ניגש אליו הרב יגאל ואמר לו, כבוד הרב יש לי כאן תיקוני זוהר עם פירוש בנייהו של הרי"ח הטוב זי"ע, והדפסתי מזה אלפים למכור לזכות את הרבים שילמדו בחודש אלול, הרב קרא לו לקח את הספר הסתכל בו אחת הנה ואחת הנה ומיד אמר זה עם פירוש הרי"ח הטוב!!!

דפק על השולחן ואמר: מורי ורבותי!!! כל אחד מכם צריך לקנות ספר הזוהר לו ולבניו ולחתניו ולנכדיו, ושכל אחד ילמד בתיקוני זוהר דבר יום ביומו, ואני מחכה כאן מי שאין לו כסף שילך מיד לביתו ויביא כסף, שיקנה את הספרים, הרב יגאל רץ מיד לבית אחיו להביא את כל האלפי ספרים ומכרו בס"ד הכל, ואפילו את הדוגמא הראשונה עם הגהות לקחו וקנו הכל, לא נשאר כלום.

מכאן רואים גדולתם של צדיקים, בואו ונלמד לקח מזה המעשה:

א. שבשביל תיקון הברית אין לך יותר גדול מזה להדפיס את הזוהר הקדוש ולחלק לעם ישראל לזיכוי הרבים.

ב. מה הכוח נדבה שנתן בחינם לזיכוי הרבים, בזכות זכה לברכה גדולה.

ג. איך שהצדיק המקובל רבי ציון ברכה ברך ברוחב לב ונתקיימה ברכתו במלואה.

ד. איך שמרן הקדוש זי"ע עוד לפני 26 שנה [בוודאי עוד קודם לכן, רק זה מה שמוזכר כאן בסיפור], צווה לכל שומעי לקחו שילמדו זוהר הקדוש דבר יום ביומו.

ה. שצווה שכל אחד ואחד יקנה ויזכה את בניו וחתניו ונכדיו כמה שיותר בלימוד הזוהר הקדוש דבר יום ביומו.

ו. איך שיהודים צדיקים שלומדים ובאים קבוע לשיעורו של מרן מיד קיימו את דבריו בלי שום פקפוק וקנו לכל בני ביתם וצאצאיהם [ואחד מהם קנה 65 ספרים לכל המשפחה].

ז. ולא די בזאת שאמר ופסק להם, אלא שעמד על גביהם והמתין להם עד שכל אחד ילך וישוב מביתו להביא כסף ויקיימו את ציוויו.

ח. ועתה יש לנו ציווי קדוש ממרן זי"ע לכל ראשי אלפי ישראל כן תעשו לכל שומעי לקחכם, לצוות שילמדו ויזכו לכל הנלווים עליהם ללמוד זוהר הקדוש דבר יום ביומו, לחבר את כל פרד"ס התורה, ולזכות לאור הגדול והקדוש הזה. כי בו דווקא ניגאל ברחמים אמן ואמן.

בס"ד

קול ה' חוצב להבות אש

אבל אשמים אנחנו!!!

דברי מוסר מתוך הספד כ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א, על מרן הצה"ק הגאון יחיד בדורו רבי עובדיה יוסף בן יעקב וגורג'יה זי"ע

שאלה? מפני מה באו הרבה אסונות נוראים ומשונים? 10 גדולי ישראל נפטרו אחד אחרי השני, משפחות שלימות נמחקו מן העולם באופן טרגדי שאין השכל האנושי יכול לסובלו, וכולם שואלים על מה עשה ה' ככה? ועל כולנה הטרגדיה הנוראה כי בא השמש בצהרים שלא זכינו שמרן ילווה אותנו עם משיח צדקינו, על כן יאמרו המושלים בואו חשבון כדאיתא במסכת בבא בתרא (דף ע"ח:): א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו' המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא!!!

תשובה! צא ולמד מה שכתוב בב"ח (או"ח סימן מ"ז) לבאר מפני מה באו עונשים גדולים וקשים על ישראל. והוא מפני שלא למדו את נשמת התורה אלא למדו רק לצורכם הגשמי בלבד, עיי"ש.  אמרו חז"ל (הרשב"י במכילתא) לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן!!! ובזוהר הקדוש (פ' בשלח ס"ב), כתוב, מה מיוחד באוכלי המן? שכאשר אכלו את המן היה מתברך במעיים וקיבלו אור רוחני וראו מה שלמעלה וזכו לחכמה עליונה. ועל זה נקראו דור דעה, והם היו בני האמונה, ולהם ניתנה התורה להסתכל בה בפנימיותה ולדעת דרכיה. רואים מהזוהר הקדוש שעיקר נתינת התורה ניתנה לאלו שלומדים את סודותיה.

בואו וראו: משיח בן יוסף גימטריה 566 חכם עובדיהו יהוסף בן יעקב = 566 – שמעון בן יוחאי עם מנין האותיות והכולל = 566

בא לומר לנו שמרן הצדיק היה נשמת משיח בן יוסף, והיינו צריכים לשמוע בקולו וללמוד זוהר בכל יום ובכך להמשיך את נשמת הרשב"י ע"ה, ואז היינו זוכים שמשיח בן יוסף יחיה ולא ימות.

ואנו מתפללים בכל יום בתפילת י"ח תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין, וכתוב על זה בכתבי האר"י שצריך להתפלל כאן על משיח בן   יוסף [הנקרא כסא דוד] שלא ימות על ידי ארמילוס הרשע, ובכל דור  בוודאי יש צדיק שהוא נשמת משיח יוסף שבאותו דור, [ולפעמים מתחלק בחינתו של נר"נ לכמה צדיקים, (כתבי האר"י)], וכנגדו יש רשע שמתלבש בו קליפת ארמילוס הרשע הנלחם באותו צדיק,

ובאמת כל מה שעשה את מרן זצ"ל לחולה עד פיקוח נפש זה שרוצים לגייס את בחורי הישיבות ולבטל תורה מעם ישראל, ואם היו שומעים בקול מרן זי"ע והיו כל עם ישראל לומדים דף זוהר ביום היה מתבטל לא רק גזירת הגיוס אלא כל הצרות היו נעלמים ולא היו יתומים ואלמנות ועם ישראל היו חוזרים בתשובה שלמה, ומשיח בן יוסף לא היה נפטר, והיינו זוכים לגאולה בבחינת "וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא" (דניאל ז' י"ג), כדאיתא בחסד לאברהם והרמח"ל ובספרי המקובלים זי"ע, שכאשר יזכו ישראל להקדושה הזאת יבוא בחסד וברחמים.

כּוֹחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמְצֻפֶּה, שִׁילֹה שְׁמוֹ, הוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָה שֶׁל תּוֹרָה

 כִּבֵּס בַּיַּיִן וְגוֹ' – יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרָם ז"ל (בְּזוֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית) כִּי גָּלוּת רְבִיעִית שֶׁבּוֹ יִגָּלֶה הַגּוֹאֵל הֶעָצוּם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד יִשְׂרָאֵל מִצְוַת עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְזוּלַת זֶה יִתְעַכֵּב מִבּוֹא, וְלָזֶה רָמַז בְּאוֹמְרוֹ כִּבֵּס וְגוֹ', פֵּירוּש כִּי כוֹחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמְצֻפֶּה, שִׁילֹה שְׁמוֹ, הוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָה שֶׁל תּוֹרָה, וְעֵין מַה שֶׁפֵּרְשׁתי (בשהש"ר ב') בְּפָסוּק הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן, [ושם בפירושו על שיר השירים כתב שיין רומז לחיבור כל פרד"ס התורה ביחד] וְאָמַר כִּי בְּאֶמְצָעוּתָהּ יִהְיֶה לְבוּשׁוֹ שֶׁהוּא כִּנּוּי לַמַּלְכוּת, נָכוֹן אֵלָיו לְלוֹבְשׁוֹ… וְאוֹמְרוֹ וּבְדַם עֲנָבִים וְגוֹ' – נִתְכַוֵון לוֹמַר כִּי אִם יְגִיעַ זְמַן הַגְּאוּלָה וְלֹא יִמָּצֵא יַיִן, פֵּירוּש שֶּׁאֵין בָּנוּ תּוֹרָה, תִּהְיֶה הַגְּאוּלָה בְּאֶמְצָעוּת עֹל וְתוֹקֶף הַגָּלוּת אֲשֶׁר יְצִירוּן הָאֻמּוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כְּאוֹמְרָם ז"ל (סַנְהֶדְרִין צז:) כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ קֵּץ הַנֶּחְתָּם וְלֹא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל זְכוּת לְגוֹאַלָם יַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ קָשָׁה כְּהָמָּן וְכוּ', וְהוּא אוֹמְרוֹ וּבְדַם עֲנָבִים, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין יִזְדַּכְּכוּ הַנְּפָשׁוֹת וְיִתְבָּרְרוּ נִיצוֹצֵי הַקְּדוֹשָׁה כְּדֶרֶךְ שְׁיִתְבַרְרוּ בְּאֶמְצָעוּת בְּחִינַת הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מְלַאכְתּוֹ נָאֶה וְזוֹ מְלַאכְתּוֹ בִּלְתִּי נָאֶה … וְאָמַר סוּתֹה… וְהַכַוָונָה בָּזֶה כִּי הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל יִהְיֶה בֵּין אִם תִּהְיֶה הַגְּאוּלָה בְּאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אָז יִגָּלֶה בְּגִלּוּי מַלְכוּת עֶלְיוֹן, לְאִם תִּהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת הַנְּקָמָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה בִּבְחִינַת עָנִי וְרוֹכֵב וְגוֹ' (זְכַרְיָה ט' ט'):

וברש"י (סוטה כ"א.) פירש: לכבות את האהבה – זו תורה דכתיב (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, יין סוד. ובתוי"ט (אבות ד' כ'), כ': והיין כנגד חלק הנסתר וכן אמרו (סנהדרין ל"ח.) יין בגמטריא סוד. ואמר הרשב"י ע"ה [תיקו"ז כ"א דַּף גַּ"ן:)… שֶׁכַּאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים, הַשְּׁכִינָה הַקְדוֹשָה יוֹרֶדֶת עִמָּהֶם… שֶׁהַסִּיגִים הֵם הָרְשָׁעִים מֵתוּ בְּמִצְרַיִם, וּבְגָלוּתָא בַּתְרָאָה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַטְלָא לוֹן, אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הָעֵרֶב רַב… כְּגַוָּונָא דָּא בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה שֶׁיִּגָּאֲלוּ מִמֶּנָּה עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַ"ר בֵּיהּ רָמוּז הֶוֶ"ה רָ"ז – שֶׁאִם יִלְמְדוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר – דְּאִיהוּ אוֹר דְּפוּרְקְנָא בַּתְרַיְתָא, עַל יְדֵי זֶה יָאִיר לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אוֹר הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, לְקַיֵּם כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת – שֶׁיִּזְכּוּ לְעֹמֶק סוֹדוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ – וְדָא אִיהוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ – שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת פְּנִימִיּוּת אוֹר הַתּוֹרָה וְכוּ'. ועיי"ש שֶׁכָּל הָעֲנִיּוּת בָּא רַק שֶׁלֹּא עוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְלָכֵן דֹּחַק זֶה יַשְׁלִים הַסְּאָה שֶׁל הַגָּלוּת… כְּשֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית עֲנִיּוּת [כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל תִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס] אָז תּוֹשִׁיעַ אוֹתָם… שֶׁגָּלוּת אַחֲרוֹנָה זוֹ דְּעֵרֶב רַב, הִיא גָּלוּת דְּדוּחֲקָא וְלֵצָנוּתָא, עיי"ש.

וראה עוד (תִּקּוּן ל' נָתִיב תִּנְיָנָא), לָשׁוֹן הַקֹודֶש: קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ בִּשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָכֶם לֵב רֵיקָן בְּלִי בִּינָה לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹכְכֶם… אֲבָל הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת 'מָה אֶקְרָא', (כְּלוֹמַר אֵין בָּהּ כֹּחַ לְהָרִים אֶת עַצְמִי מֵעָפָר, בִּשְׁבִיל שֶׁ'כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר', כֻּלָּם הֵמָּה כִּבְהֵמוֹת אוֹכְלֵי עֶשֶׂב וְחָצִיר, כְּלוֹמַר שֶׁעוֹשִׂים הַמִּצְווֹת בְּלִי דַּעַת כְּמוֹ בְּהֵמוֹת, 'וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה', כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים, לְעַצְמָם הֵם עוֹשִׂים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין כַּוָּנָתָם בַּמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים, שֶׁתִּהְיֶינָה בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם אֶלָּא רַק לְתוֹעֶלֶת עַצְמָם הֵם עוֹשִׂים הַמִּצְווֹת, וַאֲפִלּוּ הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁמָּסְרוּ זְמַנָּם עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה, לֹא עָשׂוּ זֶה, אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת גּוּפָם עַצְמָם, בְּלִי כַּוָּנָה הָרְצוּיָה, בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם. בָּעֵת הַהִיא נֶאֱמַר עַל הַדּוֹר, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב, לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, הַצָּרִיךְ לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם עַד לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה לְקַיֵּם הַכָּתוּב, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הַשֵּׁם וְגוֹ' הָרוּחַ הַזֶּה נִסְתַּלֵּק לוֹ וְהָלַךְ, וְאֵינוֹ מֵאִיר בָּעוֹלָם. אוֹי לָהֶם לְאוֹתָם אֲנָשִׁים הַגּוֹרְמִים שֶׁרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ יִסְתַּלֵּק וְיֵלֵךְ לוֹ מֵהָעוֹלָם וְלֹא יוּכַל לָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁהֵמָּה הֵם הָעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה לִיבֵשָׁה, כְּלוֹמַר, בְּלִי מַשֶּׁהוּ לַחְלוּחִית שֶׁל שֵׂכֶל וְדַעַת, כִּי מִצְטַמְצְמִים רַק בַּחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאֵינָם רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהָבִין בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, לֵידַע וּלְהַשְׂכִּיל בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְטַעֲמֵי מִצְוָה. אוֹי לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַלָּלוּ, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וְחָמָס וּבִזָּה וַהֲרִיגוֹת וְהַשְׁמָדוֹת בָּעוֹלָם, ע"כ.

וכתב המהרח"ו: וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָשִׁית אֶל לִבּוֹ כִּי בַּעֲבוּר הִתְרַשְּׁלוּתוֹ מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת גָּרַם כַּמָּה צָרוֹת לְאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת תְּמִידִין כְּסִדְרָן צָרוֹת תְּכוּפוֹת וּבָאוֹת עָלָיו וְעַל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּפוֹצִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זֶה רוֹדֶה וְזֶה מַרְדֶּה וַדַּאי נִתְקַיֵּם מַאֲמָר הַמּוּבָא לְעֵיל שֶׁבִּמְנִיעַת לִמּוּד הַחָכְמָה הַזֹּאת גּוֹרֵם עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִזָּה וְכוּ'… אֲשֶׁר עַל כֵּן הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם בְּעֵינָיו יִרְאֶה וּבִלְבָבוֹ יָבִין וְיָחוּס הֵן עַל נַפְשׁוֹ הַנִּשְׁבַּעַת וְעוֹמֶדֶת קֹדֶם בּוֹאָהּ לָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיִּלְמַד בְּסִתְרֵי תּוֹרָה כְּדֵי לְמִינְדַּע לְמָרֵיהּ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר בְּגִלְגּוּל, וְהֵן עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו שֶׁלֹּא יֵעָנְשׁוּ עַל דָּבָר זֶה בִּמְנִיעַת לִמּוּדוֹ בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, וְהֵן עַל נַפְשׁוֹת הָאֶבְיוֹנִים וְהָאֻמְלָלִים הַמֻּטָּלִים בְּרָעָב וּבְחֹסֶר כֹּל בְּחֶסְרוֹן כִּיס הַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם, וְהוּא הַגּוֹרֵם לְזֶה, וְהֵן עַל אִבּוּד כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶבְדוּ בִּקְצוֹת הָאָרֶץ עַל יְדֵי אוֹיְבֵי וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד יֹאמַר בְּשֶׁלִּי הַצַּעַר הַזֶּה, וְיִתְוַדֶּה בְּקוֹל מַר וְיֹאמַר אָהָה מֶה עָשִׂיתִי וּמַה גָּרַמְתִּי צָרוֹת וּצְעָרִים וּבִלְבּוּלִים עַל קִצּוּרִי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמָנַעְתִּי עַצְמִי וַאֲחֵרִים כָּמוֹנִי מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת בְּשׁוּם צַד מִן הַצְּדָדִים אִם בְּלִמּוּד וְאִם בְּחִזּוּק וְאִם בְּהִתְקָרְבוּת וְאִם בִּמְנִיעַת הַטּוֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל חֹזֶק וּבְכָל תֹּקֶף לְעוֹרֵר לְבָבוֹת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ אַחַת לְאַחַת וִיפַנֶּה לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו אֲשֶׁר חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כִּי לְכָךְ נוֹצַר הָאָדָם הַקָּרוּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים וְיַעַזְרֵנוּ עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ וְתִקְוָתֵנוּ חֲזָקָה שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הַיּוֹצְאִים מֵעִמְקֵי הַלֵּב יִכָּנְסוּ בְּלֵב הָאָדָם הַמֵּבִין בְּעֵין הַשֵּׂכֶל וּשְׂכָרוֹ כָּפוּל מִן הַשָּׁמַיִם, הַשֵּׁם יְסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ מֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אָמֵן, עכ"ל המרח"ו.

וְיֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת וּבְרוּרָה, לָרוּץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַל יְדֵי לִמּוּד וְעֵסֶק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּזֹאת מַבְטִיחַ לָנוּ הָרַשְׁבִּ"י שֶׁנֵּצֵא בְּרַחֲמִים מֵהַגָּלוּת, וְלֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן [וְלֹא נִסָּיוֹן שֶׁל עֹנִי]. וְכַיָּדוּעַ דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל, הָרַשַׁ"ש, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְהַבֶּן אִישׁ חַי וְעוֹד, דְּעָתִיד לִמּוּד זֶה לְהִתְפַּרְסֵם וּלְהִגָּלוֹת, וְעַל יָדוֹ תִּגָּאֵל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. ועוד דִּבְרֵי הגה"צ המקובל רַבִּי שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצ"ל דְּהָרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יַחֲזִיק בְּעֵץ הַחַיִּים, כְּלוֹמַר יִלְמֹד בְּתוֹרַת הַסּוֹ"ד וּבְזֶה יַאֲרִיכוּ יָמָיו, וְקַבָּלָה זוֹ מִפִּי מָרָנָא רַבִּי יְאוּדָה פְּתָיָ"ה זי"ע נֶאֶמְרָה וְכָךְ הָוָה גַּם לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וּמַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁחָלָה וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ, וְאָכֵן לְאַחַר כַּמָּה יָמִים שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְכָל גְּדוֹלֵי הַסְּפָרַדִּים שֶׁלִּבָּם הָיָה רָחָב כְּאוּלָם – הִשִּׂיגוּ כָּל מַעֲלָתָם עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ תְּמִידִים כְּסִדְרָם.

ועתה צריכים אנו לעשות תשובה גדולה מאוד, וכולנו נלמד זוהר הקדוש מידי יום ביום, ונלמד ונזכה את כל עם ישראל בלימוד הקדוש הזה, ונזכה להגאולה השלמה באהבה וברחמים בלי שום נזק וצער כלל, יראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אמן.

ב"ה

קריאה גדולה!

אור חדש על ציון תאיר

ליל שישי פרשת ויצא ה' כסלו ה'תשע"ד

לכבוד אחינו היהודים הקדושים די בכל אתר ואתר. הנה זכינו למלאת יום השלושים לעליותו לגנזי מרומים של מרן שר התורה רשכבה"ג מורינו מאור עינינו הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, זי"ע, שרצונו הטהור אשר כבר לפני עשרות בשנים הורה לתלמידיו שומעי לקחו שילמדו זוהר בכל יום, וכן המכתב האחרון לפני כמה שנים שהורה ופסק בקריאת קודם עם עוד גדולי ישראל, לכל יהודי ללמוד דף זוהר ליום בקריאה של חיבה, ועתה חפץ ה' רצונו הטהור הצליח שהוציאו תלמידיו לכל איש ישראל אוצרות יהודים מהדורת חזון עובדיה שילמדו כולם את כל פרד"ס התורה בכל יום ויום,  וככה ממשיכים את נשמת הרשב"י לדורנו ומאיר את כל העולם כולו ב"אור הזוהר" ויתקיים בנו הפסוק: "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י' כ"ג). וכדאיתא  בתיקוני הזוהר (תקונא עשרין, וחד ועשרין דף נג:): [בלשון הקודש]: … דָּג גָּדוֹל הוּא עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם (שהוא) רַב הַחוֹבֵל, מִי חוֹבֵל? אֶלָּא גָדוֹל מִכָּל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, הוּא חוֹבֵל וְהִיא חַבָּלָה, עֵרֶב רַב הֵם בְּנֵי לִילִי"ת הָרְשָׁעָה, שֶׁבָּהֶם חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְחִבְּלוּ אֶת בְּשָׂרָם בְּאוֹת הַבְּרִית, הֵם גְּדוֹלִים עֲלֵיהֶם בַּגָּלוּת, וְהֵם דָּגָה לְיִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם זֶה אָמְרוּ זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וְכוּ'. וּבִזְמַן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הָרַג מֵהֶם רַבִּים.

וּבַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲרֹג אוֹתָם, וְזֶהוּ וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאוֹר, זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְתוֹרָה אוֹר, סָרְחָה אֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. אוֹר הוּא רָ"ז. הַיְאוֹרָ"ה, בַּת זוּגוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם, כְּמוֹ כֵן בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה (היאורה) הַזֹּהַר בּוֹ הָיָה רָ"ז, שֶׁהוּא אוֹר הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, לְקַיֵּם כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, וְזֶהוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן, אֵלֶּה שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. דָּבָר אַחֵר, וַיְמַן הוי"ה דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, זוֹ עֲנִיּוּת שֶׁהִיא עֶצֶב, וְהַנְּקֵבָה שֶׁלּוֹ עִצָּבוֹן. הַזָּכָר דָּג, הַנְּקֵבָה דָּגָה. זֶהוּ וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל הוי"ה אֱלֹקָי"ו מִמְּעֵי הַדָּגָה, מֵרְעַב הָעֹנִי שֶׁמַּגִּיעַ לִמְעֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיֹּאמֶר הוי"ה לַדָּג. וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה וְגוֹמֵר, בַּדּחַק שֶׁל הַדְּאָגָה שֶׁלָּהֶם שֶׁדּוֹאֲגִים מִן הָעֲנִיּוּת, מֵהַדֹּחַק יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ, זוֹ הַנְּבוּאָה שֶׁל יוֹנָה שֶׁהִתְנַבֵּא שֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת בִּדְאָגָה (בדחק) שֶׁל עֹנִי, וּבְיָמִין יֵצְאוּ, מִשּׁוּם שֶׁצַּדִּיק חַ"י הָעוֹלָמִים הוּא עָנִי שֶׁנִּקְשָׁר בְּיָמִין, שֶׁהוּא פֶסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה, וְהַיּוֹנָה הַזּוֹ הִיא הַיּוֹנָה שֶׁל תֵּבַת נֹחַ. (עיי"ש באריכות ובמפרשים)

ועתה כל אחד יביא אל ביתו את הבושם הזה ויאחז בעץ החיים ואכל וחי לעולם, וכדאיתא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תִּקּוּן שִׁשִּׁית) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא יִתְפַּרְנְסוּן לְתַתָּא מֵהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ בְּדָרָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא וּבְגִינֵיהּ וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ.

והנה זכינו בדורנו שהדפיסו והפיצו את הזוהר הקדוש תורתו של רבי שמעון בר יוחאי בעולם, ואם רק יהודי אחד לומד זוהר הקדוש, כמה שכר יש לו, כל שכן וקל וחומר שמדפיסים עשרות אלפים אוצרות יהודים של לימוד זוהר הקדוש, ומזכים בזה לעם ישראל אשר בזכותם לומדים קהילות ברבים ומלמדים את תורת הרשב"י הקדוש בודאי שכל העולם עומדים עליהם, ואשריהם ואשרי חלקם, ואין לשער גודל מתן שכרם בזה ובבא מן השמים. שעל ידי זה מתקיימים דברי התנא האלוקי הרשב"י אשר ביקש "בני שנו מידותי" (גיטין ס"ז.), ובזה תלויה כל הגאולה, כדאמרו חז"ל (בבא בתרא דף ח'.) ותתקיים נבואת הרשב"י שבדור של משיח אפילו תינוקות של בית רבן ידעו סודות התורה, כן זכו להרבות כבוד שמים וכבוד התורה, לאחוז בזכותיה דבר יוחאי למען יעתיר בעדינו שנזכה לגאולה השלימה בקרוב, וכדברי רש"י הקדוש (בראשית ט יב) לדרת עולם – נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי, עכ"ל. וכאשר דבקים בתורתו של הרשב"י ממשיכים את נשמתו ממש לדורינו זה והרשב"י יושב ושונה כנגדו, (אור החמה), על כן שמנו מטרה לנגד עינינו שלכל ישראל יהיה חלק בתורת הרשב"י הקדוש לבלתי ידח ממנו נידח, ובא לציון גואל. ועל ידי שכל העם יתאחדו בלימוד הזוהר הקדוש וכדברי הרעיא מהימנא בזוהר פרשת פנחס (רי"ט ע"א) "כל שכן בוצינא קדישא דנהיר חכמתיה בכל דרין דהוו אבתריה, אל תתנו דמי לקודשא בריך הוא באורייתא עד יערה עלינו רוח קודשא", נמצא שמצווה אותנו הרעיא מהימנא ללמוד בזוהר הקדוש דווקא שתורתו של הרשב"י מאיר עד סוף הדורות, וצריך ללמוד ללא הפסק ולא לתת מנוחה לקדוש ברוך הוא עד שיגאלנו. והנני תפלה שיזכה מעכת"ה להגדיל תורה ולהאדירה, כדכתב הַכִּסֵּא מֶלֶךְ (תִיקון ל'-מ"ב) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִלְמֹד קַבָּלָה, וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה, וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא, כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַןכִּי גָּדוֹל כֹּחָהּ לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה" "כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין אֲפִלּוּ פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד, יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְיִהְיֶה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא. ואֵין נַחַת רוּחַ לַהַשֵּׁם כָּעֵסֶק בְּנִשְׁמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית הַמְקֻבֶּלֶת כִּי מִמֶּנָּה יוֹדֵעַ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ וּמִצְווֹתָיו", ע"כ. – וכבר צווחו רבנן קמאי כי רק בזכות למוד הזה"ק יצאו ישראל מן הגלות ברחמים, (מהרח"ו ושלה"ק, ומהר"י פתייה זי"ע) וכדאיתא ברעיא מהימנא "בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי". (תִּקּוּן ו'), מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹ'. ונזכה יחד עם כלל ישראל לקבל פני משיח צדקינו, ותחזינה עינינו בשמחה זו, בב"א.

הק' שלום יהודה גרוס, אבדק"ק האלמין – בית שמש

אור הזוהר

שאלות ותמיהות על רבני ישראל – מה יענו ליום הדין והתוכחה!!!

שאלה? מפני מה כבודו יוצא בחרב וחנית נגד ראשי ישיבות אדמורי"ם ורבני ישראל שליט"א שלא אומרים ומצווים לתלמידיהם ללמוד הקדוש, ומשמיץ אותם ברבים, מה עם בזיון תלמידי חכמים? מה כולם צריכים לשמוע בקול כבודו? וכי כבודו נטל את הנשיאות על כל כלל ישראל? יש עוד רבנים בישראל, ולמה הם לא צועקים? מה כולם ערב רב, כולם דרדעים ח"ו?

תשובה!!!   

א. באמת [שאלה חצי תשובה] יש עוד רבנים בישראל, ולמה הם לא צועקים? מה כולם ערב רב, כולם דרדעים ח"ו?

על זה דוה לבנו כי כבר הרשב"י ע"ה צווח ועומד על גביהם כדאיתא בזוהר הקדוש (תִּקּוּן ל' נָתִיב תִּנְיָנָא), לָשׁוֹן הַקֹודֶש: קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ בִּשְׁבִיל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָכֶם לֵב רֵיקָן בְּלִי בִּינָה לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹכְכֶם… אֲבָל הַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת 'מָה אֶקְרָא', (כְּלוֹמַר אֵין בָּהּ כֹּחַ לְהָרִים אֶת עַצְמִי מֵעָפָר, בִּשְׁבִיל שֶׁ'כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר', כֻּלָּם הֵמָּה כִּבְהֵמוֹת אוֹכְלֵי עֶשֶׂב וְחָצִיר, כְּלוֹמַר שֶׁעוֹשִׂים הַמִּצְווֹת בְּלִי דַּעַת כְּמוֹ בְּהֵמוֹת, 'וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה', כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים, לְעַצְמָם הֵם עוֹשִׂים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין כַּוָּנָתָם בַּמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים, שֶׁתִּהְיֶינָה בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם אֶלָּא רַק לְתוֹעֶלֶת עַצְמָם הֵם עוֹשִׂים הַמִּצְווֹת, וַאֲפִלּוּ הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁמָּסְרוּ זְמַנָּם עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה, לֹא עָשׂוּ זֶה, אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת גּוּפָם עַצְמָם, בְּלִי כַּוָּנָה הָרְצוּיָה, בִּכְדֵי לְהַשְׁפִּיעַ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרָם. בָּעֵת הַהִיא נֶאֱמַר עַל הַדּוֹר, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב, לְהָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, הַצָּרִיךְ לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם עַד לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה לְקַיֵּם הַכָּתוּב, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הַשֵּׁם וְגוֹ' הָרוּחַ הַזֶּה נִסְתַּלֵּק לוֹ וְהָלַךְ, וְאֵינוֹ מֵאִיר בָּעוֹלָם. אוֹי לָהֶם לְאוֹתָם אֲנָשִׁים הַגּוֹרְמִים שֶׁרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ יִסְתַּלֵּק וְיֵלֵךְ לוֹ מֵהָעוֹלָם וְלֹא יוּכַל לָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁהֵמָּה הֵם הָעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה לִיבֵשָׁה, כְּלוֹמַר, בְּלִי מַשֶּׁהוּ לַחְלוּחִית שֶׁל שֵׂכֶל וְדַעַת, כִּי מִצְטַמְצְמִים רַק בַּחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאֵינָם רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהָבִין בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, לֵידַע וּלְהַשְׂכִּיל בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְטַעֲמֵי מִצְוָה. אוֹי לָהֶם, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַלָּלוּ, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וְחָמָס וּבִזָּה וַהֲרִיגוֹת וְהַשְׁמָדוֹת בָּעוֹלָם, ע"כ.

וכתב המהרח"ו: וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָשִׁית אֶל לִבּוֹ כִּי בַּעֲבוּר הִתְרַשְּׁלוּתוֹ מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת גָּרַם כַּמָּה צָרוֹת לְאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת תְּמִידִין כְּסִדְרָן צָרוֹת תְּכוּפוֹת וּבָאוֹת עָלָיו וְעַל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּפוֹצִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ זֶה רוֹדֶה וְזֶה מַרְדֶּה וַדַּאי נִתְקַיֵּם מַאֲמָר הַמּוּבָא לְעֵיל שֶׁבִּמְנִיעַת לִמּוּד הַחָכְמָה הַזֹּאת גּוֹרֵם עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִזָּה וְכוּ'… אֲשֶׁר עַל כֵּן הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם בְּעֵינָיו יִרְאֶה וּבִלְבָבוֹ יָבִין וְיָחוּס הֵן עַל נַפְשׁוֹ הַנִּשְׁבַּעַת וְעוֹמֶדֶת קֹדֶם בּוֹאָהּ לָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיִּלְמַד בְּסִתְרֵי תּוֹרָה כְּדֵי לְמִינְדַּע לְמָרֵיהּ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר בְּגִלְגּוּל, וְהֵן עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו שֶׁלֹּא יֵעָנְשׁוּ עַל דָּבָר זֶה בִּמְנִיעַת לִמּוּדוֹ בְּחָכְמַת הָאֱמֶת, וְהֵן עַל נַפְשׁוֹת הָאֶבְיוֹנִים וְהָאֻמְלָלִים הַמֻּטָּלִים בְּרָעָב וּבְחֹסֶר כֹּל בְּחֶסְרוֹן כִּיס הַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם, וְהוּא הַגּוֹרֵם לְזֶה, וְהֵן עַל אִבּוּד כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶבְדוּ בִּקְצוֹת הָאָרֶץ עַל יְדֵי אוֹיְבֵי וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד יֹאמַר בְּשֶׁלִּי הַצַּעַר הַזֶּה, וְיִתְוַדֶּה בְּקוֹל מַר וְיֹאמַר אָהָה מֶה עָשִׂיתִי וּמַה גָּרַמְתִּי צָרוֹת וּצְעָרִים וּבִלְבּוּלִים עַל קִצּוּרִי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמָנַעְתִּי עַצְמִי וַאֲחֵרִים כָּמוֹנִי מִלִּלְמֹד בַּחָכְמָה הַזֹּאת בְּשׁוּם צַד מִן הַצְּדָדִים אִם בְּלִמּוּד וְאִם בְּחִזּוּק וְאִם בְּהִתְקָרְבוּת וְאִם בִּמְנִיעַת הַטּוֹב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל חֹזֶק וּבְכָל תֹּקֶף לְעוֹרֵר לְבָבוֹת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ אַחַת לְאַחַת וִיפַנֶּה לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו אֲשֶׁר חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כִּי לְכָךְ נוֹצַר הָאָדָם הַקָּרוּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים וְיַעַזְרֵנוּ עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ וְתִקְוָתֵנוּ חֲזָקָה שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הַיּוֹצְאִים מֵעִמְקֵי הַלֵּב יִכָּנְסוּ בְּלֵב הָאָדָם הַמֵּבִין בְּעֵין הַשֵּׂכֶל וּשְׂכָרוֹ כָּפוּל מִן הַשָּׁמַיִם, הַשֵּׁם יְסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ מֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אָמֵן, עכ"ל המרח"ו.

וְיֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת וּבְרוּרָה, לָרוּץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַל יְדֵי לִמּוּד וְעֵסֶק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּזֹאת מַבְטִיחַ לָנוּ הָרַשְׁבִּ"י שֶׁנֵּצֵא בְּרַחֲמִים מֵהַגָּלוּת, וְלֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן [וְלֹא נִסָּיוֹן שֶׁל עֹנִי]. וְכַיָּדוּעַ דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל, הָרַשַׁ"ש, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְהַבֶּן אִישׁ חַי וְעוֹד, דְּעָתִיד לִמּוּד זֶה לְהִתְפַּרְסֵם וּלְהִגָּלוֹת, וְעַל יָדוֹ תִּגָּאֵל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. ועוד דִּבְרֵי הגה"צ המקובל רַבִּי שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצ"ל דְּהָרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יַחֲזִיק בְּעֵץ הַחַיִּים, כְּלוֹמַר יִלְמֹד בְּתוֹרַת הַסּוֹ"ד וּבְזֶה יַאֲרִיכוּ יָמָיו, וְקַבָּלָה זוֹ מִפִּי מָרָנָא רַבִּי יְאוּדָה פְּתָיָ"ה זי"ע נֶאֶמְרָה וְכָךְ הָוָה גַּם לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וּמַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁחָלָה וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ, וְאָכֵן לְאַחַר כַּמָּה יָמִים שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְכָל גְּדוֹלֵי הַסְּפָרַדִּים שֶׁלִּבָּם הָיָה רָחָב כְּאוּלָם – הִשִּׂיגוּ כָּל מַעֲלָתָם עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ תְּמִידִים כְּסִדְרָם.

ב. מאז ומתמיד כשגדולי ישראל עמדו בפרץ נגד מסיתים ומדיחים שהסתתרו תחת איצלא דרבנן והזהירו מפניהם השמיעו כנגדם אותם מסיתים או אלה שהודחו אחריהם טענות כמו "בעלי מחלוקת" "מבזי תלמידי חכמים", "בעלי לשון הרע" ועוד… [לדוגמא ראה בספר "מושיען של ישראל" על הגה"צ רבי יעקב ששפורטש נושא דגל המאבק במשיחיות השקר של שבתאי צבי ואנשיו].

וז"ל המהר"ם חאגיז בספרו "אלה המצוות" (סי' תקמ"ז):

"כל מחלוקת ופירוד שהוא לשם שמים, ולמחות ביד עוברי עבירה, אין זה נקרא "בעל מחלוקת", כאשר דימו ההמונים הבהמיים אשר דרך ה' לא ידעו, ואת הישרה יעקשו, ובכל עת וזמן שרצו ללכת בשרירות לבם הרע תפסו להם הדרך שדרכו בו אנשי ענתות. להכות בלשונם את הבא להועיל להם ולהסיר המכשול מפניהם, ואומרים עליו שהוא "בעל מחלוקת", ושהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו. ואני שמעתי ולא אבין, כי מי שמע כזאת, ומי ראה כאלה, שהסרת המכשלות והדרכת ההמון הישראלי בדרך האמת ולהרחיקם מהסכנות שבגופות ונפשותיהם של כלל ופרט ישראל- יהיה נקרא מפני זה בשם שוטה ובעל מחלוקת. אשאלכם ויודיעוני אם מצוה זו היא דבר שנתחדש בישראל ואם אין זו נחלה לישראל מאבות אבותינו, עד אברהם האב לאומתינו, שהכניס עצמו בסכנה ונתגרה עם נמרוד וכל בני דורו, וקם והלך לו לארץ כנען, ולא בחר בשלומם ושלותם של בני מדינתו וארץ מולדתו, בודאי אם היה הולך בדרך אתם ומודה להם, או לכל הפחות שותק להם, ודאי שהיה הגדול שבהם. ועם כל זה…הביא עצמו בסכנה ונפרד מהם… וממי יש לנו ללמוד כי אם מאחד היה אברהם, אשר לא חש לכבוד בני משפחתו, וגם ללוט בן אחיו לא נשא פנים, ולפי שראה שאותו יום שמינוהו אנשי סדום שופט עליהם, וכבר הוא נוסע מקדמונו של עולם…ואברהם לא היה חושש אליו כל עיקר. אם כן חלילה לא מפני זה נאמר עליו שהיה אכזר, או שוטה, או בעל מחלוקת, כי הוא אחוז במידת החסד. וממנו למד משה במחלוקת קורח וכל עדתו, ופנחס ואליהו בקנאותו, ודניאל חנניה מישאל ועזריה, ומרדכי אשר לא יכרע ולא ישתחוה להמן הנבל הבער, אלו וכל היוצא בהם-כל אחד בדורו יוכיח וידעתי גם ידעתי מהיכן נשתרבב טעות זו בין ההמונים כי שמעו מכת הצבועים המאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה, המפרשים ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעין בו… ועל זה סומכין להתנצל ולומר שלום יהיה לי. כי מה לנו לצרה, אם באנו לברר האמת- אין שלום…" ע"כ.

וז"ל מרן ה"חפץ חיים" במכתב גלוי שכתב (מכתבי הח"ח, מכתב י"א(:
"מכתב גלוי: שמעתי כי בעתון מאמענט נדפס מאמר מכותב אחד שמתפלא עלי איך לא נזהרתי במכתב מחאתי בדבר הרבנות בוילנא, באיסור לשון הרע ומחלוקת והלבנת פנים, אשר הנני בעז"ה עוסק בזה כל ימי חיי, ואשר גם עתה בודאי נזהרתי בזה. גם הוציא מזה משפט שקר ומעוקל כי לא מדעתי נעשה זאת ובהשפעת אחרים עלי נעשה, על כן הנני מודיע בשער בת רבים, שבמקום הריסת וחורבן הדת- נעשה כל זה כהלכה כאשר ביארתי במחאתי, מצוה רבה וחובה גדולה לעשות כל מה שביכולת כדי לתקן הדבר לגדור גדר ולעמוד בפרץ ואין בזה שום חשש איסור. ופליאה לי על כל גדולי ישראל המחשים בזה ואינם יוצאים במחאה גלויה". ע"כ.

ועיין בספר "חפץ חיים" (בכלל ב' סעיף י"ב): שהאריך לבאר גודל האיסור להלעיג מדברי הדורש בביהכנ"ס, ובסוף דבריו כתב בהגהה דכל דבריו הם בתנאי שלא נתערב בדברי הדרשן דברי אפיקורסות, אך אם יש בדבריו אפיקורסות כתב ה"חפץ חיים" שבאיש כזה אין אנו מדברים, והפנה לכלל ח' סעיף ה' שם כתב וז"ל: "אבל אותן האנשים שמכירם שיש בהם אפיקורסות, מצוה לגנותם ולבזותם בין בפניהם ובין שלא בפניהם בכל מה שהוא רואה עליהם, או שומע עליהם", [ועיין במה שהביא בביאור הלכה בפתיחת המשנה ברורה (ריש סי' א' ד"ה הוא כלל גדול בתורה וכו') בשם ספר החינוך וז"ל "ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם הֵפֶךְ דעת התורה"[.

נסיים מאמר זה בשני מעשי רב:

א. בשוב מרן ה"חפץ חיים" מאחת הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל שהיה אחד מקברניטי מועצת גדולי התורה שלה, עצרו הרב יהודה לייב פישמן מיימון מראשי ה"מזרחי" דאז. בלא היסוס, בחציפות, ובעזות פנים פנה אל מרן ה"חפץ חיים" ואמר לו: "אחרי שכבודו שמע שם לשון הרע, מחוייב הוא עכשיו לשרוף את ספרו "שמירת הלשון"… מה שמראה שבכל הקשור לשימוש רבני הציונות הדתית בתירוץ "לשון הרע" כנגד דעת התורה של גדולי ישראל, אין חדש תחת השמש וכאז כן היום…[אגב, שנים אחר כך פרסם הרב פישמן דברי נאצה נגד גדול הדור מרן הגרי"ז מבריסק תוך כדי שהוא מאשימו בתואר…"מבזה תלמידי חכמים"].

ב. ובספר "קול חוצב" (תולדות מרן הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון) מובא כי פעם בדרשה שנשא בתל אביב, היה אחד מראשי הישיבות הציוניות מרכז הדרשה, ורבי שלום הכהן שבדרון  שבדרך כלל דבר כנגד שיטות, ולא כנגד אנשים, דיבר קשות מאד (עיי"ש).

וכך מספר אחד מהנוכחים, שבאו לרב אחרי הדרשה ושאלה נוקבת בפיהם: "הרב שבדרון, אפילו אם דבריך נכונים, אבל אחרי הכל הוא תלמיד חכם. אחרי הכל יש בו תורה ומעשים – האם מותר לדבר בצורה כזו?

רבי שלום חייך, ביקש דף. מיד הבאנו לו נייר, והוא הוציא עיפרון וצייר עגול ועוד עגול בתוכו. לאחר מכן פיצל את הטבעת החיצונית לחלקים אחדים, וכתב בעיגול הפנימי: אפיקורס. ובחלקי הטבעת כתב: אוהב ישראל, בעל רגש, תלמיד חכם, בעל חסד, מתמיד וכו'. אז הרים את עיניו הפקחיות, הביט ושאל בכאב: נו, מה אמרתם – שהוא תלמיד חכם? בעל רגש? מתמיד? אוהב ישראל? בסדר, אני מסכים: עכשיו תקראו מה שכתוב בעיגול בכל צדדיו. תקראו את הכל מהאמצע: אפיקורס תלמיד חכם, אפיקורס מתמיד, אפיקורס בעל רגש, אפיקורס בעל חסד, אפיקורס אוהב ישראל. יותר לא דיבר. אנחנו הסתלקנו… עד כאן.

ג. כבר ביארנו בכמה מקומות שמי שלא לומד זוהר הקדוש בחיים חיותו אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם – וקודם הגאולה הרבנים והתלמידים שלהם שלא רוצים ללמוד זוהר הקדוש ומחזיקים בחטא הערב רב ימחקו מן העולם (תיקוני זוהר תיקון י"ג), ורק אלו שלומדים זוהר הקדוש יזכו להגאולה השלימה (זוהר, חסד לאברהם)

קנאת פנחס גרם נחת רוח לה' ולכן נעצרה המגפה

כתוב בתורה (בַּמִּדְבָּר פֶּרֶק כה) "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְכוּ' פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" הַיְנוּ שֶׁפִּנְחָס מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עַל מְנָת לַעֲצֹר אֶת הַמַּגֵּפָה. – וּמַקְשִׁים הַמְּפָרְשִׁים מַדּוּעַ דַּוְקָא עַל יְדֵי פִּנְחָס נֶעֱצַר הַמַּגֵּפָה, וְהַבֵּאוּר בְּכָךְ הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאָה אֵיךְ שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר עֲבֵרוֹת וְכָל הַנְּשִׂיאִים שָׁתְקוּ וְלֹא מָחוּ, וּפִינְחָס מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, זֶה גָּרַם נַחַת רוּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל יְדֵי כָּךְ עָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה. מוּכָח מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ מַצָּבִים בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל הַנְּשִׂיאִים שׁוֹתְקִים וְאֵינָם מוֹחִים, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לָקוּם וְלִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּלְעוֹרֵר קוֹל זְעָקָה וּמְחָאָה עַל הַפִּירְצוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדּוֹר.

לפני מאה שנה כבר נלחמו בערב רב

וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה לָנוּ גִּלּוּי גָּדוֹל אֵיךְ שֶׁיָּצְאוּ כְּבָר קָרוֹב לְמֵאָה שָׁנִים כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים צַדִּיקִים שֶׁיָּצְאוּ נֶגֶד עוֹקְרֵי הַדָּת מִתְנַגְּדֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבָרוּךְ ה' שֶׁכָּעֵת יִהְיֶה לָנוּ יוֹתֵר קַל הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הָעֶרֶב רַב הַזֶּה מִתְנַגְּדֵי תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י.

כת הדרדעים והמלחמה בהם

חרם הקדמונים מלפני כמאה שנה, בשנת תרע"ד, נגד המשכילים והערב רב קליפת עמלק, מתנגדי הזוהר הקדוש, והחרימו אותם כ – 150 גדולי ישראל, ואסרו ללמוד בספריהם, ולשמוע תורה מפיהם, ולא מפי כתבם, ומשם יכול כל אחד ללמוד, שאם ישנם היום רבנים, או אנשים, יוצאי תימן, שלא לומדים זוהר, או מתנגדים ללימוד הזוהר, ולא אומרים לאנשים ללמוד זוהר, הם גילגולי וממשיכי דרכם של כת הדרדעים הנ"ל, ומי שיקרא את לשון הצדיקים הקדושים, מה שהם כותבים, ימלא פחד, ויבין  באיזה מלחמה אנחנו כאן עם הערב רב, שלא רוצים ללמוד ולפרסם את תורת הזוהר הקדוש.

  לדאבונינו ישנם עוד היום הרבה דרדרים וגילגול  מהם, וכבר יצא נגדם הגה"צ מרן עובדיה יוסף זצוק"ל להמתנגדים ללימוד הזוהר הקדוש.

דרדעים – הקללה של אדם הראשון, וקוץ ודרדר תצמיח לך

הדרדעים – דרדרים זה לא דבר חדש, החטא הקדמוני של הנחש שהביא מיתה לעולם כבר כתבנו בספר זוהר ההצלה, שבגלל שאדם הראשון לא רצה לעסוק בעץ החיים הוא תורת הסוד נפל בחטא עץ הדעת ונקנסה מיתה לעולם, ונתקלל אדם הראשון ונתקללה חוה ונתקללה האדמה – בקללת אדם הראשון נאמר: (בראשית פרק ג יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. – זה מרמז כאן את כת הדרדעים, וזה היה כל המלחמה נגדם, בחרב ובחנית נגדם, שכל הגלגולים מהם משכילים, והסימן עליהם, שהם מתנגדים ללימוד תורת הנסתר הזוהר הקדוש, לכן צריכים מאוד להיזהר בפרט מאלו שבאים מתימן שאם הם מתנגדים ללימוד תורת הסוד כי זה המפתח, אם הם מהדרדעים, כמו שכתב באריכות מרן שליט"א.

כאפיקורסים לכל דיניהם

עכשיו הם עוזרים לעכב את הגאולה. עד עכשיו ידענו שיש לנו מלחמה נגד הערב רב. כעת התגלה לנו מלחמה חדשה נגד ערב רב, עמלקים חדשים, הדרדעים מיוצאי תימן. לכן ראוי מאוד שכל אחד יקרא מה שכתבו וחתמו לערך 150 גדולי ישראל והחרימו אותם לנצח, ואסור להתפלל אתם ולדבר אתם, כי בחרם חמור של גדולי ישראל לפני קרוב למאה שנה. וכבר יצאו בדרשות כמה מגדולי ישראל נגדם. ונקוה לדבר עוד מזה באריכות. וכן פסק ממרן הר"ח קנייבסקי שליט"א, מובא בספר "נזר החיים", לט: האם הדרדעים (אותם שאינם מאמינים באמיתות הזוה"ק) מצטרפים למנין, ויכולים להוציא י"ח בקריאת התורה וכדומה. תשובת מרן שליט"א: הם כאפיקורסים לכל דיניהם.

"הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירוֹ לְמוּטָב" – הַכַּוָּנָה לְתוֹרַת הַסּוֹד

בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דַּף כ"א): עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, יַיִן סוֹד, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְנִרְאֶה דְּרַשִׁ"י בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, כִּי מַה שֶּׁכָּתַב בַּתּוֹרָה: הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירוֹ לְמוּטָב, לֹא עַל פִּלְפּוּלֵי הַתּוֹרָה הַנִּגְלִיּוֹת לָנוּ בִּלְבַד נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים, דַּהֲרֵי עֵינֵינוּ רוֹאוֹת הַהֵפֶךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בָּזֶה בַּסֵּפֶר 'דֶּרֶךְ אֱמֶת' לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵינוּ הָרַב רַבִּי פַייבִישׁ מִזְבַּרִיזָא זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, וְכֵן בִּשְׁאָרֵי סְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי הַמְעוֹרְרִים וּמַלְהִיבִים לְבָבוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלִמּוּד חָכְמַת הָאֱמֶת, וּכְמוֹ בַּסֵּפֶר 'סוּר מֵרַע וַעֲשֵׂה טוֹב' וְהוֹסָפוֹת מוֹרֵינוּ הָרַב צְבִי אֱלִימֶלֶךְ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ וְדוֹמֵיהֶן, עַיֵּן שָׁם דְּעִקַּר קָאֵי עַל מִי שֶׁלּוֹמֵד וּמַאֲמִין בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ אֲשֶׁר טְמוּנִים בַּתּוֹרָה, אָז יִזְכֶּה בְּלִמּוּדוֹ לִדְבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירוֹ לְמוּטָב.

וְזֶה שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הָךְ דְּאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה דְּהַיְנוּ אַהֲבָה שֶׁנִּקְרָא יַיִן סוֹד כַּנִּזְכַּר.

וְכֵן מָצָאתִי כַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ בִּירוּשַׁלְמִי חֲגִיגָה (פֶּרֶק א' הֲלָכָה י') הַלְוַאי אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ, הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָרְבָן לַתּוֹרָה, וּפֵּירַשׁ בְּקָרְבַּן הָעֵדָה: הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ רֶמֶז לְסוֹדוֹת הַחָכְמָה, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּשַּׁ"ס דִּילָן (פְּסָחִים דַּף ג' עַמּוּד ב' וּבִפְתִיחְתָּא דְּמִדְרָשׁ רַבָּה אֵיכָה) הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ. וּבַיְרוּשַׁלְמִי הַנִּזְכַּר אִיתָא "הַשְּׂאוֹר" שֶׁבָּהּ, הַיְנוּ הַמַּעֲמִיד, שֶׁהוּא עִקָּרוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקָרְבַּן הָעֵדָה דְּהָעִקָּר הֵם הַנִּסְתָּרוֹת, זֶהוּ מַחֲזִיר לְמוּטָב כַּנִּזְכַּר כוּ'. (עַיֵּן עוֹד מַה שֶּׁכָּתַב בְּסִימָן קל"ו, וּבְדִבְרֵי תּוֹרָה מַהֲדוּרָא ד' סִימָן קי"ג.).

(דִּבְרֵי תּוֹרָה מַהֲדוּרָא ב' סִימָן ט')

אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם

וְלֹא עוֹד אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי רמז:): זֶה לְשׁוֹנוֹ הַאי חֵיוָתָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא כַּד נִשְׁמְתָא סַלְּקָא וּמָטָאת לְגַבֵּיהּ, כְּדֵין שָׁאַל לָהּ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא דְּמָארֵיהּ, וּכְפוּם הַהִיא חָכְמְתָא דְּרָדִיף אֲבַתְרָהּ וְאַדְבַּק (סְפָרִים אֲחֵרִים: בה), הָכִי יַהֲבֵי לֵיהּ אַגְרֵיהּ. וְאִי יָכִיל לְאַדְבְּקָא וְלָא אַדְבַּק, דָּחֵי לֵיהּ לְבַר, וְלָא עַיְילָה, וְקַיְּימָא. (סֵפֶר הַבְּרִית חֵלֶק ב' מַאֲמָר יב פֶּרֶק ה')

לא די בעונש זה אלא צריך לחזור, ולבוא בגלגול כמה פעמים ולסבול צער

וכן בענין העונש המעותד לאותם שאינם עוסקים ברזי תורה רח"ל אשר בזוהר פקודי (דף רמ"ז ע"ב): וז"ל האי חיותא יופיאל שמיה ואיהי קיימא בכל רזי דחכמתא (כי יופיאל בגי' קבלה[א]) לכל אינון מפתחן דחכמתא קיימין ביה וכו' האי חיוותא קדישא כד נשמתא סלקא ומטאת לגביה כדין שאל לה ברזא דחכמתא דמאריה וכפום ההיא חכמתא דרדיף אבתרה ואדבק הכי יהבו ליה אגרא, ואי יכיל לאדבקא ולא אדבק דחי לה לבר ולא עיילא. וקיימא מלבר ההוא היכלא בכסיפי וכד נטלי גדפייהו אלין שרפים דתחותה (דהאי חיוותא) כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה ואתוקדת ולא אתוקדת וקיימא ולא קיימא והכי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת ואע"ג דעובדין טבין אית לה בגין דלית אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה" (משלי ג) יעו"ש. ולא די בעונש זה אלא צריך לחזור, ולבוא בגלגול כמה פעמים ולסבול צער עוה"ז וצער המיתה רח"ל ויש ספק בזה אולי יזכה בנשמתו גוף השני שבו יקיים זאת המצוה כי אין מספיק לו לבוא בסוד העיבור, כמבואר בתחלת שער המצות, עיי"ש.

עוד מביא שם בהקדמתו ומראה באצבע איך שכל הצרות באים רק על ידי שלא עסקו בספרי הזוהר ובחכמת הקבלה[ב]  וכתב שבעירינו בגדאד יע"א היו לנו שנים כרובים זהב הסוככים על העיר מבית ומיחוץ והמה אשר היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם, הראשון בקודש צדיק יסוד עולם ח"ר יוסף חיים בן ח"ר אליהו בן ח"ר משה בן חיים זצוק"ל. ושני בקודש הרב הגאון ח"ר שמעון אהרן אבא בר אבא המכונה אגסי זצוק"ל.

הרי רואים מזה בעליל שרק בזכות הקריאה והלימוד בספר הזוה"ק מובטח לנו שנזכה וניגאל ברחמים בלא צרות ויסורים רח"ל.

הרמח"ל הקדוש זי"ע כתב בספרו שכמה מאות שנים מאז חורבן הבית מחכה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל מתי יפקחו עיניהם ויעסקו בלימוד חכמת הזוהר הקדוש.

ד. חובת כל ישראל לעסוק בסודות התורה כי לכך נברא כל העולם כולו וזה רצונו  ית' ויתעלה שיהיו ישראל כמלאכי השי"ת [ומי שאינו עושה כן הרי הוא ח"ו כפוי טובה רח"ל ]

מה מלמדת חכמת האמת

וזל"ק: כתיב: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" (ירמיהו ט, ב) מכאן ראיה, שהחכמה, שהקב"ה בוחר בה, היא להשכיל ולדעת בו יתברך, מה (שא"א) [שאפשר] לדעת. ולא אמר "השכל וידוע את מצותי", "את דברי", שאז היה מורה שדי לדעת המצוות, וסדר עשייתן בכל פרטיהם. אלא "השכל וידוע אותי". אם כן הוא רוצה דוקא שיתעסקו בני האדם לדעת את תפארת גדולתו. וכל שאר חכמה נאמר בה "אל  יתהלל חכם בחכמתו".

הפילוסופים אומרים, שצריך ללכת אחרי החקירה והחכמות החיצוניות, לדעת מהן יקר הבורא, כי מן המצוות אין נראה כלל שום תפארת וגדולה, ולא שום חכמה. ומפני זה הלכו אחרי ההבל של חכמות האומות. אך שקר נסכם ודאי, כי התורה בפירוש צותה "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). ואם היום והלילה משועבדים שניהם ללמוד התורה – אין עוד זמן נשאר לשאר חכמות. והרי בהדיא נאמר: "לא ימוש ספר התורה מפיך" וגו' (שם). אם כן לא זו הדרך ודאי, וחלילה לזרע קודש, להתפתות בשוא נתעה כזה.

אבל עדיין צריכין אנו למודעי – איזה הדרך נלך לראות בוראנו ית"ש. כי זה האמת, שמן המצוות לבד לא יצא זה. אין זה כי אם בתורה עצמה, החלק אשר הוא באמת מודיע גדולתו ית"ש, וסוד מעשיו הנפלאים, כי אז יודעים אותו באמת. והעיקר, כי הקב"ה הבדיל לו לעם סגולה – ישראל, דכתיב "והייתם לי סגולה מכל העמים", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות ט ה-ו). וזה השורש הגדול, שכאן עומד סוד האמונה באמת: שבשעה שהקב"ה בחר בישראל, הבדילם לגמרי מכל גויי הארץ. ורצה לעשות אותם קדושים בקדושתו ממש. והוא הענין שאמרו רז"ל (תהלים עז, יד): "אלקים בקדש דרכך" – הוא קודש הילוכו בקדושה, דיבורו בקדושה וכו' (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א). והיינו כי הקב"ה הוא מקור הקדושה, כל עניניו אינם אלא ענינים של קדושה. וכן כל ישראל להיות קדושים בקדושה הזאת, צריך שכל עניניהם ופעולותיהם, יהיו הכל עניני קדושה ממש. והיינו כי אין די שיהיו עניניהם ענינים גשמיים, ככל שאר האדם, אף על פי שיהיו בהן מצוות שצריך לשמור אותם. זה אינו מספיק לעשותם עם קדוש ממש, כמלאכי השרת. שהקב"ה רוצה אותם למטה, כמלאכי השרת למעלה, כי מלאכי השרת אינם על דרך זה – שיהיו פעולותיהם פעולות חומריות, אלא שקשרי מצוות רביעי עלייהו, אלא כולם קדושים וכל מעשיהם קדוש.

כן ראוי שיהיו ישראל למטה באמת. והיינו כי כמו שהקב"ה אינו פונה ביחוד אלא לישראל, כך ישראל אין להם להיות פונים אלא להקב"ה. וזהו "אני לדודי ודודי לי" (שה"ש ו, ג), "אני לדודי ועלי תשוקתו" (שה"ש ז, יא), ולהיות כל מעשיהם על דרך זה. והוא ענין "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו). ואף על פי שגם הפסוק יש לפרש אותו – שדי להיות מכוון לשם שמים, דהיינו שיאכל כדי שיחיה ויעבוד את ה', וכן על דרך זה [שאר המעשים]. אין זה עיקרו! אבל להיות כל המעשים ממש דברי קדושה, ואז ישארו ישראל מובדלים לגמרי מן כל שאר האומות, בלי סרך כלל. אלא שאר האומות – אנשים, וישראל – כמלאכי השרת.

כל הבריאה כולה לא נבראת אלא בשביל זה

על כן, עיקר מה שצריך האדם להיות משכיל, הוא ענין קדושתו יתברך המתפשטת בעולמו, שישראל נתקדשו בה – מה ענין הקדושה הזאת, ומה הם דרכיה, ואיך מתפשטת, ואיך מזדמנים לקראתה להתקדש בה כראוי. ומי שיראה זה, יראה באמת איך כל הבריאה כולה לא נבראת אלא בשביל זה. והיינו "בראשית – בשביל ישראל שנקראו ראשית" (ויק"ר לו, ד). ויראה בהדיא כי כל העולם לא נברא אלא לפי שנתאוה הקב"ה להשרות קדושתו על ישראל, וכמה הכנות גדולות הכין לענין זה. כי ודאי שצריך שישראל יהיו ראוים לה, ואינם ראוים לה אלא אם כן ישמרו כל התורה והמצוות בכל דקדוקיהם ופרטותיהם, ומשמרת למשמרת שלה בכל חומרותיה, כי בזה תלוי הכל.

אבל כמה דרכים הכין לזה הענין, וכמה גלגולים גדולים, בכמה חכמה עמוקה, בהיות צופה כל העתידות. ורצה לתת יצר הרע, לנסות בו בני האדם. ומפני שהיו עתידים לחטוא, זימן מתחילה כמה גלגולים גדולים, עד שבסוף הכל יתוקנו ישראל תיקון גמור. ותהיה קדושה זאת מתפשטת בהם לנצח נצחים. וזהו ענין האהבה הגדולה שבין הקב"ה וישראל. והנה מי שאינו יודע דברים אלה, נקרא שהוא הולך כעיור באפילה, כי אינו ידוע כלום על מה הוא חי, על מה מתקיים העולם, וכל שכן על מה עומד העולם כולו.

כל העולם ומלואו אינו עומד אלא על האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל

ועל זה היו צועקים חז"ל "אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעות מה רואות, עומדות ואינם יודעות על מה עומדות" (חגיגה יב, ע"ב). כי אין זה כבודו של מקום ב"ה, ולא שבחם של ישראל. הא למה זה דומה: למלך שאוהב אחד מעבדיו, ועושה בעבורו כמה דברים גדולים בעבור אהבתו, הייטב בעיניו שלא יהיה העבד ההוא שם בלבו לכל הדברים הרבים האלה, ולא ירצה אפילו דלעת מה עשה לו. כן הדבר הזה, כי באמת, כל העולם ומלואו אינו עומד אלא על האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל. ואם ישראל אינם שמים לב לראות דבר גדול כזה, הייטב בעיני ה'?

זהו הטעם שרשב"י צווח כל כך על זה, וקורא לעוסקים בפשט התורה, שהם ישינים בתרדמה, כי אינם פוקחים עיניהם כלל לראות באהבה שהקב"ה אוהב אותם, כאילו הם ח"ו כפויי טובה אליו. ועוד, שאינם רואים ואינם יודעים דרך הקדושה כלל, ואת הדבקות בו יתברך. והרי התורה מצוה ואומר "ובו תדבק" (דברים י,כ). ואף על פי שפירשו על המתדבק בתלמדי חכם, אבל סוף סוף אין מקרא יוצא מידי פשוטו. והאמת, שצריכים ישראל לידבק בו ממש בדביקות גמור, לדעת דרכיו המיוחדים על פי קדושתו, וללכת בהם. והנה על כן אמרו: "שיר השירים – קדש קדשים" (שה"ש רבה, סוף הפתיחה). כי הוא מיוסד ממש על זה הענין, ומפרש האהבה הזאת, וכל ההשתדלות שמשתדל הקב"ה להתדבק בקדושתו עם ישראל, שישראל צריכים להקביל כנגד זה תשוקה אליו יתברך, להתדבק דביקות ממש.

והנה זה פרי הגלות בעו"ה, ששכחו ישראל את הדרך הזה, ונשארו ישינים, משוקעים בתרדמתם, ואין שמים לבב לזאת. אבל תורה חוגרת שק על צרתה. והנה אנחנו במחשכים כמתי עולם, כעורים ממש המגששים קיר. לישרים לא נאוה ללכת בדרך הזה, אלא אדרבא לפקוח עינים עיורות, ולראות אהבת ה', ולדעת הקדושה ודרכיה, להתקדש בה ממש.

והנה כל זה ענין חכמת האמת הקדושה, כי אינה אלא ביאור ענין הקדושה הזאת, דהיינו מה שרצה האדון ית"ש להשרות על בריותיו, והסדרים שסידר לזה לכל הזמנים, פירוש – לזמן העולם הזה, שהוא זמן העבודה. וכאן נפק חלוקי סדרים: לזמן שישראל זכאים – לזמן שישראל ראוים להיות על אדמתם, ולזמן שהם צריכים להיות בגלות, לזמן שראוי להאיר להם פניו, ולזמן שראוי להסתיר. ואף-על-פי-כן, אפילו בהסתר פנים – לקיים להם הקדושה. ואחר כך – לזמן קבלת שכרם, שהוא לעתיד לבא לנצח נצחים. נמצאת כל חכמת האמת עומדת רק על ענין זה, על ענין קדושתם של ישראל, איך שהקב"ה מתדבק בהם מקדושתו, ואיך שישראל יש להם לידבק בתשוקתם ועבודתם בקדושתו ית"ש, ואיך על זה עומדים כל עניני העולם, וכל הבריאה כולה, למאז היותה ועד עולמי עד. עכל"ק.

הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ

ואיתא בתנא דבי אליהו: אמר להם הקדוש ברוך לישראל: [בני, היו לפני קדושים], ואל תבהלו מיום הדין, שנאמר והייתם לי קדשים וגו' (ויקרא כ כו). מדברי אליהו הנביא זכור לטוב, לומדים שרק על ידי שיהיו ישראל קדושים יזכו להינצל מיום הדין וכאן בדברי הרמח"ל הקדוש זי"ע למדנו שעם ישראל יהיו קדושים רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש,

וכן מְבֹאָר בַּשְּׁלָ"ה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, מַאֲמָר רִאשׁוֹן, שֶׁהַחִבּוּר מֵהַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים, וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ, אֲשֶׁר זוֹ תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וּבְגִינֵיהּ וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְכוּ', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּתוֹ יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, כֵּן גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ.

קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תִּתְגַּבֵּר מִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת רַחֲמָנָא לִיצְלַן בָּעוֹלָם

בַּסֵּפֶר אוֹר יְשָׁרִים מֵירָא דַּכְיָא שֶׁכָּתַב: קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תִּתְגַּבֵּר מִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת רַחֲמָנָא לִיצְלַן בָּעוֹלָם. הָעֵצָה לְזֶה לְהִזָּהֵר בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, הָאֶחָד לֵאמֹר בְּכָל יוֹם זֹהַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁאוֹמֵר, כִּי אֲמִירַת זֹהַר מְסֻגֶּלֶת לְטָהֳרַת הַלֵּב.

כָּל הָעוֹסֵק בְּסֵפֶר זֶה מְקָרֵב הַגְּאֻלָּה

וּמוֹסִיף לְבָאֵר בְּמִקְדַּשׁ מֶלֶךְ לְתִקּוּנֵי זֹהַר, שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּסֵפֶר זֶה מְקָרֵב הַגְּאֻלָּה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי אֲנִי וּבָנַי מִן הַגָּלוּת כוּ'. כִּי כָּךְ גָּזַר הַבּוֹרֵא שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה וְיִהְיֶה גָּנוּז עַד סוֹף יוֹמַיָּא דִּבְגִינֵהּ יָבוֹא דְּרוֹר, כִּי סְגֻלָּה זוֹ בּוֹ וְלֹא בְּזוּלָתוֹ.

ה. בִּרְאוֹת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ עִנְיָן זֶה, צִוָּה לְרַבִּי אַבָּא לִכְתֹּב סֵפֶר הַזֹּהַר בְּדֶרֶךְ הֶעְלֵם לִהְיוֹתוֹ מֻצְנָע לְמִשְׁמֶרֶת עַד דָּרָא בַּתְרָא קְרִיב לְיוֹמֵיה מַלְכָּא מְשִׁיחָא, כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת הַמִּתְעַסְּקִים בּוֹ תִּצְמַח הַגְּאֻלָּה בְּיָמֵינוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם כַּנִּזְכַּר בְּפָרָשַׁת וַיְחִי (דַף רי"ז), עַל דָּא כְּתִיב: קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֵן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן כוּ' לְמִשְׁמֶרֶת, לְאַצְנָעוּתָא, וְהָבֵן זֶה מְאֹד. (הָרַב חַיִּים וִיטַאל זלה"ה בְּהַקְדָּמָתוֹ לְשַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת).

וּלְשׁוֹן דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם פָּרָשַׁת שְׁמִינִי: וְזֶהוּ דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משֶׁה, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה (כִּי בְּכָל דּוֹר וְדוֹר יֵשׁ בְּחִינַת משֶׁה, וְאִיתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָיָה בְּחִינַת משֶׁה), וְיִדְרֹשׁ מַה שֶּׁדָּרַשׁ כְּבָר משֶׁה, הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, סֵפֶר הַזֹּהַר, אָז וְהִנֵּה שֹׂרַף, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת וּמִמֵּילָא יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

וְגַם עַל יְדֵי הַחִבּוּר הַהוּא יִהְיֶה בִּטּוּל הַקְּלִפּוֹת וְקַלּוּת הַגָּלוּת וְהַשְׁבָּתַת הַקִּטְרוּגִים (חֶסֶד לְאַבְרָהָם מַעְיָן רִאשׁוֹן נָהָר כ"ד).

הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵסֶק הַחָכְמָה הַזֹּאת, וּמְנִיעָתֵנוּ מִלְּהִתְעַסֵּק בָּהּ הִיא גּוֹרֶמֶת אִחוּר וְעִכּוּב בִּנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ (הַקְדָּמַת הָרַב חַיִּים וִיטַאל לְעֵץ חַיִּים).

ובפרט בימים קשים אלו העוברים על כלל ישראל השם יצילנו ואין איש יודע מה יולד יום, ורבים שואלים ומבקשים עצה ותושיה במה לעורר רחמי שמים ולבטל כל גזירות קשות רח"ל, אין לנו עצה אלא להידבק בלימוד הזוהר הקדוש וכדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

הערב גרמו גרמו שנפלה השכינה בדלות

וכתב בספר באר יצחק: נמצא ערב רב שעבדו את העגל, גרמו שנפלו ונשתברו תרין לוחין דאורייתא שהיו על דרך הסוד, וניתן להם תרין לוחין אחרנין דאורייתא, על ידי לבושין על דרך הפשט, והיינו, כי התורה שהיא על דרך הסוד הוא באצילות, ואין שם שום לבוש וקליפה כנודע, אבל התורה שהוא על דרך הפשוט הוא בבריאה יצירה עשיה ויש שם לבוש וקליפה, ועל כן יש שם קושיות שהם סוד הקליפות שהם גורמים שאינם מבינים את האמת, וצריך להקשות כדי לשבר הקליפה, ולתרץ ולהעמיד על האמת, שהוא סוד העלות הניצוצות מקליפות, מה שאין כן התורה שהוא על דרך הסוד שהוא באצילות, אין שום קושיה שם מחמת הקליפה, והכל הוא אמת, ולכן על ידי ערב רב צריך ללמוד התורה על ידי הלבושין, ועל כן שייך שמה הקושיות והתירוצים כדי לבוא על האמת, וצריך להבין ולהשכיל, להבין אמיתת הדבר, וזהו "המר שד"י לי" שהם סוד ערב רב כנ"ל, בעבודה קשה ובחומר, וקל וחומר, כי הם גרמו שנפלה השכינה בדלות, כדי לברר ניצוצות מהקליפות, ועל ידי כן  גרמו נמי שצריך ללמוד התורה על ידי לבושין ואז צריך הקושיות ולהבין דבר על אמיתה, עיין בספר חסד לאברהם נהר כ"ח, (באר יצחק על תיקוני זוהר בשם אור ישראל).

על כן בוודאי צריכים להתחזק וללמוד בדברי קדשו של התנא האלוהי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, המבטיח שבזכות הקריאה בספר הזוה"ק נצא מן הגלות ברחמים, (אף ללא הבנה כלל כידוע מדברי רבותינו). וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

לכן כל אחד ואחד צריך להשתדל מידי יום לקרוא מספר דפים מספר הזוה"ק ובפרט בכל יום ויום ללמוד דף אחד לכל הפחות מספר התיקונים להצלחת כלל ישראל ולקירוב הגאולה… ויה"ר שבזכות זה נזכה לגאולה הקרובה בקרוב ממש וכל הישועות אמן.

 

שאלה?

טוב אני מבין שכל הגאולה תלויה בלימוד הזוהר הקדוש, אבל מה כבודו רוצה מגדולי ישראל שליט"א?

תשובה:

אִיתָא בְזוֹהַר חָדָשׁ (פָּרָשַׁת נֹחַ דף ל' ע"א):

אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן, הֵיאַךְ יְהֵא דָא לְהִתְעוֹרְרָא כּוֹלְהוֹן כַּחֲדָא בִּתְשׁוּבָה, מַאן דַּהֲוֵי בְּסָיְיפֵי שְׁמַיָא, וּמַאן דְּהוּא בְּסָיְיפֵי אַרְעָא, הֵיךְ יִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא לְמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, חַיֶּיךָ, דְּאִי יַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה רֵישֵׁי כְּנִישְׁתָּא, אוֹ חָדָא כְּנִישְׁתָּא, בִּזְכוּתָם יִתְכְּנֵשׁ כָּל גָּלוּתָא, דְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִיסְתְּכֵי תְּדִירָא, אֵימָתַי יַחְזְרוּן, וְיַעֲבֵד לְהוֹן טָבָא, דִּכְתִיב (ישעיה ל כח) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם. מְחַכֶּה תָּמִיד אֵימָתַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה.

אָמַר רִבִּי יוֹסִי, אַתְיָא הָא, כְּהָא דְאָמַר רִבִּי פִּנְחָס, דִּכְתִיב וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. לֹא נֶאֱמַר וְלֹא יָסַף שׁוּב אֵלֶיהָ, אֶלָּא הִיא לֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו, מִכְּלַל דְּהוּא מְזוּמָן וּמְחַכֶּה אֵימָתַי תָּשׁוּב.

לשון הקודש: אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן, אֵיךְ יִהְיֶה זֶה לְעוֹרֵר אֶת כֻּלָּם כְּאֶחָד בִּתְשׁוּבָה? מִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הַשָּׁמַיִם וּמִי שֶׁהוּא בְּסוֹפֵי הָאָרֶץ, אֵיךְ יִתְחַבְּרוּ כְּאֶחָד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה?

שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד, בִּזְכוּתָם תִּתְכַּנֵּס כָּל הַגָּלוּת

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלִיעֱזֶר: חַיֶּיךָ, שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה רָאשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת, [שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה כָּרָאוּי רָאשֵׁי הָעֵדָה] אוֹ בֵּית כְּנֶסֶת אֶחָד [אוֹ עֵדָה אַחַת], בִּזְכוּתָם תִּתְכַּנֵּס כָּל הַגָּלוּת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל תָּמִיד מָתַי יַחְזְרוּ וְיַעֲשֶׂה לָהֶם טוֹב, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ל) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם, מְחַכֶּה תָמִיד אֵימָתַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יָבֹא זֶה כְּזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי פִּנְחָס, שֶׁכָּתוּב וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. לֹא נֶאֱמַר וְלֹא יָסַף שׁוּב אֵלֶיהָ, אֶלָּא הִיא לֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו. מִכְּלַל שֶׁהוּא מְזֻמָּן וּמְחַכֶּה אֵימָתַי תָּשׁוּב.

וכן מובא בספר תנא דבי אליהו (זוטא פרק י"ד), וז"ל: אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער ולא מתוך השיעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע, וכו', עכ"ל.

רואים מדברי הזוה"ק שהכל תלוי בראשי כנישתא כלומר בראשי העם[ג], כי מצווים ומופקדים לדאוג לעם ישראל, אבל באמת אין מי שיכול לפטור את עצמו, עַל כֵּן מוּטָל עָלֵינוּ לְקַבֵּץ שִׁיעוּרִים בְּרַבִּים בְּלִימוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶּׁעַל יָדוֹ מִּתְקַיֶימֶת הַהַבְטָחָה שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וּמִמֶּנּוּ מְקַבְּלִים יִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה, וּבוֹ כּוֹלְלִים לִּימּוּד כָּל חֶלְקֵי הַפַּרְדֵ"ס, וּבוֹ וְלֹא בְּזוּלָתוֹ נִתְנָה לָנוּ הַהַבְטָחָה בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (זוֹהַר נָשֹׂא קכ"ד:), "וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ" (דָּנִיֵּאל י"ב י') מִסִּטְרָא דְבִינָה דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, בְגִינֵייהוּ אִתְּמַר (שָׁם פָּסוּק ג') "וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ" בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה, תְּשׁוּבָה, בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי, וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.

לא עת לחשות! ונקרא בקול גדול, אחינו כל בית ישראל, האהובים והנעימים, די בכל אתר ואתר, חזקו ויאמץ לבבכם לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו, הטו אזנכם לדבר ה' היוצא מהר חורב ומכריז ואומר: (בראשית פרק כז כב) "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו", ובמדרש (רבה בראשית פרשה סה פסקה כא), דבר אחר, הקול קול יעקב הא קולו משתק את העליונים ואת התחתונים, ובפסיקתא (דרב כהנא – פסקא טו אות ה)… א"ר יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת "אוי לכם הבריות מעלבונה של תורה" א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נכנסו אומות העולם אצל אבנימוס הגרדי, אמרו לו יכולין אנו להזדווג לאומה הזאת, אמר להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהם, אם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם, אין אתם יכולין להיזדווג להם, ואם לאו אתם יכולין להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להן, "הקול קול יעקב" (בראשית כז כב) כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו, וכל זמן שאין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הידיים ידי עשו, שמואל אמר וצבא תנתן על התמיד בפשע (דניאל ח יב) בפשעה של תורה כל זמן שישראל משליכין דברי תורה בארץ, מלכות הרשעה הזאת גוזרת ומצלחת ומה טעמה ותשלך אמת ארצה וגו' (שם), ואין אמת אלא דברי תורה, כמה דאת אומר "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כג כג) א"ר יודה בר פזי זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח ג) ואין טוב אלא דברי תורה כמה דאת אמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד ב).

ומכאן אנו יוצאים בקריאה נרגשת לכבוד מעלת גדולי ישראל, רבנים וראשי ישיבות. וכל אחינו בית ישראל, בכלל. המצפים ומיחלים לישועת ה'.

עורו עורו מבקשי ה', התבוננו וראו תהפוכות עולם, בזמן שבני ישראל מחפשים עצה ותושיה בגלות המר הזה. וכבר האירו עינינו צדיקי ישראל, שבכוח למוד הזהר הקדוש לקרב הגאולה ברחמים.


[א] . קבלה עם הכולל גימטריה קל"ח פתחי חכמה – חקל תפוחין קדישין, וזהו ביאור מחצדי חקלא.

[ב] . והנה בעירינו בגדאד יע"א היו לנו שנים כרובים זהב הסוככים על העיר מבית ומיחוץ והמה אשר היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם, הראשון בקודש צדיק יסוד עולם ח"ר יוסף חיים בן ח"ר אליהו בן ח"ר משה בן חיים זצוק"ל. ושני בקודש הרב הגאון ח"ר שמעון אהרן אבא בר אבא המכונה אגסי זצוק"ל.

המחבר ספר בני אהרן על ש' הגלגולים, אשר ב' צדיקים אלו הם לבדם היו נמצאים בעירינו שרוב עסקם היה בע"ח ובשמונה שערים כל א' וא' הוא עוסק לבדו בחדר משכיתו בפ"ע, והמה בזכותם וצדקתם היו מגינים על העיר זה מפה וזה מפה, אפס כשגמרו העונות ונלקח ארון האלהים ח"ר יוסף חיים ז"ל בשנת התרס"ט בי"ג אלול התחילה העיר להיות צולעת מהלכת על רגל אתת והתחילו הצרות לבוא כי אחרי קבורתו נלקחו בחורי ישראל לעבודת הצבא למלך ישמעאל ללמדם סדר המלחמה והיו כל העם מיללים ובוכים, והיינו מתנחמים בח"ר שמעון אהרן זצ"ל וכל העם ענו אחריו עוד לא אבדה תקותנו כי הוא יכול למלא מקום הרב ח"ר יוסף חיים זלה"ה אך לא כאשר דמינו כן היתה כי מעשה שטן הצליח וגם באותו צדיק פגעה מדה"ד כי אחרי חמשה שנים בליל ו' ח' לחודש מנחם שנת המביט לארץ ותרע"ד נסע גם הוא למנוחות ועזב אותנו לאנחות. ובהסתלק גם ח"ר שמעון ז"ל אז כבה מהעיר גם שביב האחרון. יוס"ף אינינו ושמעון אינינו. והיתה עת צרה ליעקב צרה כמבכירה כי בליל כ' י"א מנחם אחרי פטירה ח"ר שמעון ז"ל בבקר השכם נדבקו מודעות אדומים מטעם המלך וגדוליו בכל השוקים ובכל המקומות ובתוך המודעות מצוייר חרב אדום לאות מלחמה ממלכה בממלכה. ממלכת קוסטנטינא בממלכת בריטנייא. ותכף התחיל לקבץ את בחורי בני ישראל לצאת למלחמה להלחם עם בריטנייא והיו מסיעין אותם מעיר לעיר וממדבר למדבר בהרים ובגבעות עד הגיעם עד מקום קשרי המלחמה, ומני אז והלאה מצאונו רבות רעות וצרות והיו הצרות דוחקות זו את זו כל אחת רוצה להקדים את פני חברתה ואין שעה בלא רעה ואין רגע בלא נגע, וגזרות קשות נתחדשים בכל יום נוסף על יום אתמול.

גם מן השמים נלחמו כי בליל ג' י"ג כסליו שנת איכה תרע"ה צפו מי נהר חדקל מרוב הגשמים ופרצו גדרי הנהר ושטפו ועברו תוך העיר בעוד היותינו ישינים על מטותינו בלילה וגאו המים מי שתו ותהי צעקה גדולה בתוך העיר אשר כמוה לא נהיתה רק בזמן יציאת מצרים. וכל אנשי העיר עם מעמסיהם שעל כתפיהם ועם בניהם ובנותיהם הקטנים שנושאים אותם על זרועותם היו בורחים ונסים בתוך העיר ממקום הנמוך למקום הגבוה כי אין דרך לצאת מן העיר כי המים הקיפו כל העיר מכל צד יותר רחוק ממלא עיניו של אדם, וגבהו המים והפילו גליהם שליש העיר וכמה בני אדם שלא קדמו לברוח היו בתיהם קבריהם רח"ל. ואח"כ בא דבר לא תקום פעמים צרה, גם נתמלא אויר הרקיע פרעושים ונלוה עמהם מכת בצורת ויוקר השערים. גם אנשי הצבא לא הצליחו במלחמה והיו אנשי חרב הרוגי מלחמה ונשארו נשיהם אלמנות ובניהם יתומים, עד שראה ה' את לחץ עמו ישראל וינחם על הרעה ונלכדה בבל בליל א' י"ז אדר שנת עזר"ת ביד סגן המלחמה של בריטנייא הנקרא מוך ובכח אונס כבו את שריפת העיר אשר הציתו בה אנשי חיל של קוצטנטינא בעת צאתם מהעיר, גם שאר בני ישמעאל הנשארים בעיר שברו את חניות היהודים ובזזו איש לו עד שלא השאירו כלום ואפי' הדלתות של החניות עקרו ולקחום והיה דעתם לחזור אח"כ ולבוז גם את הבתים ולשכב את הנשים. ות"ל שלא הפיק את זממם כי בהכנס האויב נחה שקטה כל העיר ונפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים. גם בתחילת קבוץ בחורי ישראל לצאת למלחמה הצילנו ה' ע"י חכמות ותחבולות טבעית אשר נתן אלהים בלבינו לעשות ממחבואות בעובי הכותל ושם נסתרו ב' בני והם שמעון ז"ל (שנפטר אח"כ בשנת תרצ"ב יום ג' ה' שבט) ועובדיה הי"ו מרגשת פועלי און שהיו מקששים את הבתים ולא אירע לנו דבר רע. וברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ואתה קורא נעים הבט נא וראה למה מצאתנו כל זאת תכף ומיד בזמן סילוקם של ב' צדיקים הנזכר אם לא להודיע לנו שזכות חכמת האמת שהיו עוסקים בה הם אשר היו עומדים למגן וצנה נגד מידת הדין ובעוצם כחם ואונם היו דוחים את הגזרות מה שלא היה יכול לעמוד נגד מדה"ד זכות כמה צדיקים וחסידים העסוקים בחיצוניות התורה שבאותו הדור.

החלום הנורא, שרק בזכות הזוהר אוכל להציל את כל העיר – ומה שקרא אחר כך

ואעידה לי עדות נאמנה ע"ז כי בתוך ז' ימי האבלות של ח"ר שמעון ז"ל בא אלי זקן א' כמה"ר צאלח שלום משה יעקב שינא הי"ו (ז"ל) ואמר לי שראה אתמול חלום מבהיל אמנם לא רצה להגיד לו מה ראה בחלום בשום אופן רק זו אמר כי אמרו לו בחלום שהסכימו בעולם העליון עליך (עלי אני הכותב) להיות ממלא מקום ח"ר שמעון נ"ע וצריך להשתדל בכל עוז לטובת העיר הזאת. ואותה המחשבה אשר עלתה על לבך על משכבך בליל אתמול ללמוד בספרי ח"ר שמעון נ"ע צריך להשתדל לקיימה בפועל בלא עיכוב כלל. ואם תתרשל ידוע תדע שכל אנשי העיר יהיו בסכנה גדולה. עד כאן היו דברי הזקן צאלח שלום הנז"ל.

אחר עבור ג' שעות חזר ובא אלי ועמד בפתח החצר כמבולבל וצעק עלי קום לך

ואחר עבור ג' שעות חזר ובא אלי ועמד בפתח החצר כמבולבל וצעק עלי קום לך במהרה לבית ח"ר שמעון נ"ע וקח לך משם ספר הנצרך עליך כי לא דבר רק הוא אשר דברתי עליך, עד כאן היו דבריו עמי ותיכף חזר לדרכו.

ידעתי את כוונת החלום שירמזון על לימוד עץ חיים

ואני הדל ידעתי את כוונת החלום שירמזון על לימוד עץ חיים הנזכר. ותכף אחר הסוכות בתחלת שנת התרע"ה אזרתי כגבר חלצי והתחלתי ללמוד בע"ח בשקידה גדולה והיה לי הלילה ללימוד והיום לתפילה ולצעקה ולצאת על קברי הצדיקים ולסליחות ולתעניות עם הציבור ולעמוד בכל יום התהלים עם ז' כורתי ברית ולהרבות בצדקות מפני הצרות אשר סבבונו.

וכתבתי זה להיות מזכרת לחכמי הדורות לידע ולהודיע ולהוודע שכמה צרות, רבות ורעות גורמים לעולם בהתרשלם מעסק רזי התורה

וכתבתי זה להיות מזכרת לחכמי הדורות לידע ולהודיע ולהוודע שכמה צרות, רבות ורעות גורמים לעולם בהתרשלם מעסק רזי התורה כמ"ש בתיקונים הנז"ל דגרים עניותא ואורך גלותא וכו'. וקוצר גלות השכינה וקוצר צרת ישראל וקוצר גלגולם הכל הוא תלוי בצאורם על שיש בידם יכולת לעסוק בחכמת האמת ואינם רוצים למעט משיעור לימודם הקבוע להם ולהניח פנאי לעסוק ברזי תורה וסודותיה והוא רחום יכפר בעדם.

ויקח מפירות עץ החיים ואכל וחי לעולם

ולכן עלה בדעתי כי מדי עברי בלימוד עץ החיים אעשה פירוש פשוט וקצר המובן בדמיון פי' רש"י ז"ל כי אולי שע"י סולם זה ישתוקק האדם לעלות עליו ויקח מפירות עץ החיים ואכל וחי לעולם. ואעפ"י שכבר התחלתי בלימוד ע"ח משנת התרמ"ב בהיותי בן כ"ד שנים וגם כבר זכני האל ית"ש לחבר פי' קטן על אד"ר ואד"ז הנקרא יין הרקח. הנה אח"כ משכתי עצמי מהלימוד מסיבת צרות הזמן אשר סבבוני. ולכן הוכרחתי בשנת תרע"ה הנזכר לחזור ולהתחיל מתחילת ע"ח כדי ללמוד על הסדר ולעשות עליו פירוש כפי מה שחנני ה' ית"ש. ובתוך הפירוש הבלעתי איזה תרוצים לקושיות המסתעפים מדברי הרב ז"ל ממקומות אחרים. גם לא אצא מענין הסוגייא ההיא לענין אחר רק אפרש הפרק ההוא כפי פשוטו לבד כאלו אין בע"ח רק הפרק ההוא בלבד כדי שלא יתבלבל המעיין ויכבדו עליו דברי הרב ז"ל כי בלא ספק אפי' הרש"ש ז"ל עצמי בתחלת לימודו בע"ח הוא היה לומד דברי הרב ז"ל כפשוטן בלבד עד שזיכהו ה' אח"כ והיה עומד על אמתותן של דברים. ולכן אין לתמוה אם אפרש בכמה מקומות כפשט דברי הפרק ההוא ואניח את כבוד דברי הרש"ש ז"ל במקומו, כי לא כתבתי פי' זה כ"א למתחילים בלימוד ע"ח ולא לחכמים שכבר מלאו כריסם מחמת האמת, גם כל ענין הנצרך עליו איזה הקדמה מע"ח או משמונה שערים ומבו"ש העתקנו אותה ההקדמה המצטרכת לאותו הענין כדי שלא יצטרך המעיין לטרוח וללמוד כל אותו פרק עד שימלא מבוקשו ומובטחני בה' שעי"כ יוכל כל אדם ללמוד בזמן קצר כל עה"ח. ואם יגמור ה' בעדי להעלותו על משבח הדפיס אדפיס עמו ע"ח עצמו עם פי' הרש"ש והריפ"ש ז"ל. גם נציג שטר הכללים בסוף ע"א ולא בתחלתו כי כן הוא מסודר בע"ח כת"י דשנת ע"ת. וכן הוא מסודר בפי' הרב שפת אמת. וכן הוא מהראוי כי אחד שילמוד האדם כל ע"ח עד גמירא ראוי ללמוד ש' הכללים ולא בתחלת לימודו. [אמנם בעוה"ר הן תוחלתי נכזבה כי לא השיגה ידי מדי הכסף הנצרך להוצאת הדפוס כי כבד הוא ממני וקראתי לאחינו בנ"י המתנדבים בעם אולי יחזיקו בידי להוציא מחשבותי לפועל ואין עונה ואין קשב. ולא מצאתי עוזר לי אפי' לשליש ולרביע ההוצאה כ"א טפין טפין ממקצת בני עמינו אשר נדבה רוחם אותם. ישלם להם ה' כפעולם הטוב אכי"ר. עד שבהמשך ג' שנים ויותר נצטרפו אותן הטפין ונענו לשיעור עשירית ההוצאה בלבד. ועל כן זחלתי ואירא פן יהיה יגיעי לריק ח"ו. לכן נמלכתי עם אהובי ומיודעי והסכימו להדפיס את הפירוש לבדו בפ"ע עם אשר עי"כ נפסיד את ההגהות אשר הגהתי את עה"ח ואת פירוש הריפ"ש ז"ל מכמה טעיות שנפלו בהם. ולכן חלותי היא ממע' המדפיסים הי"ו שלא ידפיסו את ספרי בפ"ע כ"א עם חיבור עה"ח ועם פירוש הריפ"ש ביחד. גם יעשו הציונים שעל פירוש הריפ"ש בסדר האבג"ד הו"ז בהמשך אחד מראש הפרק עד סופו כל פרק ופרק בפ"ע. ולא כמו שקלקלו מדפיסים הא' אשר הדפיסו את ספר ע"ח עם פי' הנ"ובי והריפ"ש שעשו ציונים שעל פי' הריפ"ש אבג"ד בעמוד הראשון של הדף. ובע"ב של הדף חזרו כפלו האבג"ד וכאשר היה מזדמן לפניהם פרק א' המתחיל בע"א ומסתיים בע"ב היו עושים כ"פ ציוני אבג"ד בפרק אחד. גם ציוני התו"ח המובאים בהגהות השמ"ש ז"ל יזהרו המדפיסים להציגם בסוף דברי השמ"ש ולא בתחלתו. גם דברי הרב ש"ש ז"ל ושאר ההגהות שהדפסום מחדש בפנימיות דברי השמ"ש ודברי הריפ"ש כנדפס בע"ח שעם הנ"וב"י הנזכר צריכים להסירם מהדפיס מכל וכל כי הם מבלבלים את המעיין]

[ג]) אבל בואו ונראה, מי מאחינו בני ישראל יבוא לעזרתינו? ישנם בארצינו הקדושה כל מיני גמחי"ם, והשטן יודע ועד והוא מסכים לעשות כמה גמחי"ם שרק רוצים, אבל הגמ"ח הזה לתיקון השחיטה שעולה לנו כל כך הרבה קרבנות לא יתן הסמ"ך מ"ם לאף אחד לעסוק בזה. אדרבה בואו ונראה איפו הם הבעלי מסירת נפש בארצינו הקדושה, מי מוכן לעזור לנו שלא נאכיל את עם ישראל בארץ ישראל נבילות וטריפות ממש.

כדי להבין קצת למה צריך מסירת נפש לענין הקדוש הזה אשר כל עם ישראל תלוי בזה נביא לדוגמא מה שכתב בתולדות יעקב יוסף (פ' נשא בד"ה העולה) כתב וז"ל: עתה התחכם היצה"ר שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי"ש.

וכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה ז"ל וז"ל: אם הרב אינו משגיח על השוחט ובודק כראוי וסומך עצמו על חזקתו הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו.

וכן מובא בתבואות שור (על מסכת חולין) שהסמ"ך מ"ם יושב על כסא של ג' רגלים, רבנים, חזנים, שוחטים, ואינו צריך לעמול הרבה וכך יש לו הכל ברשותו.

ובשו"ת חת"ס (או"ח סימן ר"ה) כתב וז"ל: המלך זקן וכסיל (הוא היצה"ר, הוא הסמ"ך מ"ם) יושב על כסא של ג' רגלים. רגל א'  החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב': שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג': סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום, עכ"ל.

נזכור נא מה שכתוב בתורה (בראשית ד, ט'), "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", ופירש רש"י (בראשית רבה כב, ט'), דמו ודם זרעיותיו עד סוף כל הדורות, ועיין שם בשפתי חכמים שכל זמן שהוא נגלה הנקמה תהי' יותר גדולה, כמו בדם זכריה הנביא (עיין גיטין נז), ועיין בבא בתרא י"א ע"א, סנהדרין לז עמוד א'. ועיין עוד סנהדרין שם במשנה: שכל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם וכו', אם לא יגיד ונשא עונו, (וירא ה, א'), יש לו עונש מהשם וכו' עיין שם.

One comment

  1. אני מוחה "בפרט מאלו שבאים מתימן"
    לא כל אלה שבאו מתימן הם דרדעים(שהם לעצמם גם היו כת מאוד מאוד קטנה),

    וכל שכן גדולים ורבים מתורת הסוד והנסתר באו מתימן, ואת זה היה עליכם לציין כדי לא להטעות.

    ולמה הוספתם והדגשתם "בפרט"?
    יש חילונים רבים ואפיקוריסים רבים שהם נגד הזוהר ופה באתם להדגיש דווקא את יוצאי תימן("בפרט") , ועוד שיוצאי תימן ידועים בזוהר ובקבלה.

    אם כל הכבוד – זה חסר פרופורציה לחלוטין ועיוות הדברים.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*