ספר הערב רב -דברים, במדבר, שמות- ע"פ הזוהר הקדוש

סֵפֶר "הָעֶרֶב רַב"

וְכָל הַמִּסְתַּעֵף

עַל פִּי סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

סֵדֶר דְּבָרִים חֵלֶק ה'

להורדה ספרי הערב רב: דברים, במדבר, שמות, לחץ על הקישורים הבאים:

: (5) ספר ה – זוהר סדר דברים- ערב רב

(4) ספר ד – זוהר סדר במדבר- ערב רב

((2) ספר ב – זוהר סדר שמות- ערב רב

בּוֹ יְבֹאָר גֹּדֶל עִנְיַן חִיּוּב הַלִּמּוּד וְלַחְקֹר מַעֲשֵׂי וְעִנְיַן הָ"עֶרֶב רַב", וְאֵיךְ שֶׁצְּרִיכִים לִלְחוֹם נֶגְדָּם, שֶׁמְקַלְקְלִים אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְעוֹקְרִים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּתוֹרָתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מִוִּילְנָא זיע"א, שֶׁיֶּשְׁנָם חֲמִשָּׁה מִינֵי עֶרֶב רַב, וְהֵם: ^א)בַּעֲלֵי מַחְלֹקֶת וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, ^ב)הָרוֹדְפִים אַחַר הַתַּאֲוָה כְּמוֹ זְנוּת וְכַדּוֹמֶה, ^ג)הָרְמָאִים שֶׁמַּרְאִים עַצְמָם כְּצַדִּיקִים וְאֵין לִבָּם שָׁלֵם, ^ד)הָרוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד וּבוֹנִים חֲרָבוֹת לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם, ^ה)הָרוֹדְפִים אַחַר הַמָּמוֹן. וְהַמַּחְלֹקֶת תְּחִלָּה, כִּי הַמַּחְלֹקֶת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְהֵם נִקְרָאִים "עֲמָלֵקִים", וְאֵין בֶּן דָוִד בָּא עַד שֶׁיַּעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דְּבָרִים כה, יט): "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" כַּמְּבֹאָר בַּזּוֹהַר. (אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ פָּרָשַׁת דְּבָרִים)

גַּם יְבֹאָר בּוֹ הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל לְמִי שֶּׁעוֹסֵק לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִן הָעֶרֶב רַב, וּמְעוֹרֵר אֶת הָרַבִּים שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּרִשְׁתָּם ח"ו.

עוֹד יְבֹאָר, שֶׁהָעֶרֶב רַב הֵם רַמָּאִים כִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, כַּמְּבֹאָר בְּזוֹהַר חָדָשׁ וז"ל (זוֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת יִתְרוֹ מַאֲמַר ז' יְמֵי בְּרֵאשִׁית):

"אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ – וּנְחָשִין וְעַקְרָבִין דילה אִינוּן עֶרֶב רַב".

עוֹד יְבֹאָר בּוֹ הָעוֹנָשִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר מַעֲנִישִׁים אֶת הָאָדָם בָּזֶה וּבְבָא, וְשֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְשַׁעֵר עַד כַּמָּה שֶׁיִּסְבֹּל בָּזֶה וּבְבָא עַל זֶה שֶׁעָזַר לָעֶרֶב רַב, וְהַפְּגָם הַגָּדוֹל הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֵלּוּ הָעוֹזְרִים לָהֶם, וְגֹדֶל הַחִיּוּב שֶׁמֻּטָּל עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ לִהְיוֹת בָּקִי בָּהֶם בִּפְרָטוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ חַס וְשָׁלוֹם לִבְנוֹת בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁל: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" (בראשית יא, ד), כִּי בָּזֶה תָּלוּי יְסוֹד קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ תָּלוּי גַּם כֵּן בִּיאַת מָשִׁיחַ בֶּן דָוִד, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ חַיִּים וִויטָאל זיע"א תַּלְמִיד הָאֲרִיזַ"ל בְּסִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ "עֵץ חַיִּים" בְּהַקְדָּמָתוֹ.

בס"ד

הַסֵּפֶר נִדְפַּס לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים

וְנֶחְלַק בְּחִנָּם לְכָל דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ

][

הָרְשׁוּת נְתוּנָה לְכָל מִי שֶּׁבִּרְצוֹנוֹ לְהַדְפִּיס קְטָעִים מִסֵּפֶר זֶה אוֹ כָּל הַסֵּפֶר בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהוּא בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם בָּעוֹלָם, וּלְעוֹרֵר לִבּוֹת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה

אוֹסֵף עֲנָקֵי כְּעֵין זֶה עֲדַיִן לֹא רָאָה אוֹר הַדְּפוּס עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְעַכְשָׁו בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נִתְגַּלָּה הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה לְאוֹר הַחִזָּיוֹן הַנּוֹרָא שֶׁנִּתְגַּלָּה אֵצֶל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי שְׂרִיד בית מקדשינו בחודש ניסן דהאי שתא שנת
תשס"ד לפ"ק.

][

אִם אַתָּה רוֹצֶה לָדַעַת מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לְעַכֵּב אֶת גְּאוּלָתֵינוּ וּפְדוּת נַפְשֵׁנוּ רַחֲמָנָא לִיצְלָן, תִּלְמַד בְּעִיּוּן בְּסֵפֶר הַזֶּה.

בִּמְקוֹם הַקְדָּמָה

וְהִנֵה מַה שֶׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי לְגַרְמֵייהוּ וכו', עִם הֱיוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מְבֹאָר וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּינוּ זֶה בעו"ה אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לְחִתּוּךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עסקם בַּתּוֹרָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלָל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וְדַיָּנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדַּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם. וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם". כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל הַפָּסוּק "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ". שֶׁחֲמִשָּׁה מִינִים יֵשׁ בְּעֶרֶב רַב וּמִן הג' מִינִים מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים דעלייהו אתמר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם וְאִינוּן מִסִּטְרָא דְּאילין דְּאִיתְמָר בְּהוֹן "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וגו'" וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשָׁוִין בְּהוֹן ס"ת וַעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ וְלֹא לִשְׁמָהּ אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וכו' וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

תּוֹכֵן עִנְיְנֵי "עֶרֶב רַב" מִסֵּפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ סֵדֶר דְּבָרִים

זוהר הקדוש פרשת עקב. ב

זוהר חלק ג' פרשת עקב, רעיא מהימנא, דף רע"ג עמוד א' ב

א. והרי שנינו אין מתחילים בשני, ואין מסיימים ברביעי, דהיינו בבית דין עם ערב רב, שאין הם שלוחי מצוה, שלא התגיירו לשם שמים, ואחר כך שנעברו מהעולם צוה הקדוש ברוך הוא לקחת שני לוחות אבנים כראשונים, ואמר וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות וגו' ב

זוהר הקדוש פרשת כי תצא. ב

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ו עמוד ב' ב

ב. הקב"ה אמר וכי אתה מוציא שם רע על ישראל שעשו את העגל? לך רד כי שחת עמך, ערב רב וודאי שאתה גיירת אותם עשו את העגל. ב

ג. קם הרועה הנאמן נשק לו בפניו ועל עיניו וברך אותו, ואמר לו תהיה מבורך מפי הקדוש ברוך הוא ושכינתו, בכל מדה ומדה שלו, ובעשר ספירות שלו, ובכל שמות שלו ובכל בעלי הישיבות, וכל מלאכים ענו כולם ואמרו אמן, והקב"ה ושכינתו הודו בברכתו ב

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ז עמוד ב' ב

ד. אם בני אדם עושים אותם אלוהות ולא ברצון שלהם, מדוע נענשים? אלא כאשר היו דור המבול ודור הפלגה יודעים בהם, והיו מקטרים להם ומשתחוים להם, ובאותו כח שהיו מקטרים להם ומשתחוים להם, היו יורדים אצלם ועושים רצונם, ומדברים בהם באלו צלמים, הרי נעשית אלוהות ועבודות זרות, משום כך הקב"ה עתיד להעביר אותם וימחה אותם מהעולם, וצלמים שלהם שהיו עובדים בהם, ונשאבו מהם רוחות וצלמים ב

ה. כאשר יש בעולם ערב רב, יורדים להתגשם בהם, הקב"ה יעביר אותם מן העולם, זה הוא שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואם תאמרו בזמן הגלות אחרונה אין עבודה זרה, מפני שלא יודעים בני העולם בהם, והם שיודעים בערב רב שם נמצא להם שמכעיסים הקדוש ברוך הוא ושכינתו, וישראל ביניהם, וערב רב מצליחים בהם לקיים מה שכתוב אל פניו להאבידו ב

ו. קמו כל התנאים ואמוראים וברכו את רועה הנאמן, ואמרו לו סיני סיני מי יכול לדבר לפניך, שאתה בדיוקן אדונך, שבזמן שדיבר בהר סיני כל חיות המלאכים וחיות הכסא ועליונים ותחתונים שתקו, ולא נמצא דיבור אחר אלא שלו. ומפני שאתה בנו בדיוקן שלו, צריכים לשמוע כל בעלי הישיבה דברים מפיך אל תתן שתיקה לדיבורך ב

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ט עמוד א' ב

ז. והבור ריק, זכר, רק בלי תורה, אבל נחשים ועקרבים יש בו, וזו גלות רביעית, דור של רשעים מלא נחשים ועקרבים, רמאים כנחשים ועקרבים, שעוקרים דברי החכמים ודנים לשקר, עליהם נאמר והיו צריה לראש ב

ח. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ישראל באלו רשעים ערב רב, וזה בסוף הגלות, ומפני זה קץ הגאולה נוקב עד התהום רבה, ורועה נאמן, תהום הוא המות בהיפוך אותיות, ואין מות אלא עניות – אדם ובהמה תושיע ה', אדם, שנאמר בו אדם כי ימות באהל, והעמידוהו בעלי המשנה אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואין מיתה אלא עניות, ובהמה, אלו עמי הארץ שהם נכפים כסוס כפרד תחת בעלי המשנה ב

ט. הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע, הוא מושיע למעלה ואתה למטה, ומפני שאתה בדיוקנו נאמר בך ואתה פה עמוד עמדי, שכל ישראל חוזרים לאהליהם ואתה לא, עד הגאולה האחרונה, ומי גרם זה, ערב רב שבגללם וישלך מידו את הלוחות, ומאותה שעה נפלה ולא נגאלה מערב רב שנאמר בהם וגם ערב רב עלה אתם, בכל זה לא פורשים מישראל, ושפחה מגבירתה, עד הגאולה האחרונה. ב

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רפ"ב עמוד א' ב

י. גבירתה גן, שפחה אשפה מטונפת מצד הערב רב, אשפה מעורבת בגן לגדל זרעים מצד של עץ הדעת טוב ורע, מצד העבודה זרה נקראת שבתאי לילית אשפה מטונפת, מפני שצואה מעורבת מכל מיני טינוף ושרץ, שזורקים בה כלבים מתים וחמורים מתים, בני עשו וישמעאל קבורים בה, והיא קבר של עבודה זרה ערל וטמא שמקרבים בה ערלים שהם כלבים מתים, שקץ וריח רע מטונף מוסרח, משפחה רעה היא דיבוק, שאוחז בערב רב מעורבים בישראל, ואוחז בעצם ובשר שהם בני עשו וישמעאל, עצם מת ובשר טמא, בשר בשדה טרפה שעליה נאמר לכלב תשליכון אותו ב

יא. וכמו שיש שנים עשר מזלות מצד הטוב, כך יש שנים עשר מזלות מצד הרע, זה הוא שכתוב שנים עשר נשיאים לאומותם שזה לעומת זה עשה האלהים, והרשעים הם אבי אבות הטומאה, שהם טמא מת ושרץ, שמטמא בן אדם מאוירו ומתוכו ומגבו, ואפילו תוך תוכו של הכהן נטמא בהם, ומפני זה ועל כל נפשות מת לא יבוא, שרשע קרוי מת, והמאור הקדוש, לאביו ולאמו לא יטמא. ב

יב. כאן מצאנו רפואה לגבי שנאמר בי ויתן את רשעים קברו, אחר שקבורה זו מפני אבא ואמא, שהם בגלות עם ישראל, מתקיים בי הפסוק ולא יטמא, אליהו לא תתעכב מלרדת, שאף על פי שאתה כהן לאביו ולאמו (לא) יטמא, שהרי הקדוש ברוך הוא ושכינתו בגלות שהיא קבורה להם, ואני קבור ביניהם, בשבועה עליך בשם ה' חי וקים לא תתעכב מלרדת. ב

יג. אם יש בהם בעלי מדות, בעלי חסד חסידים, גבורים בעלי תורה נביאים וכתובים, צדיקים אנשי מלכות שנאמר בהם ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, והם חכמים ונבונים ראשי ישראל, ולא ראשי ערב רב שנאמר היו צריה לראש, היא מתפשטת עליהם בעשר ספירות שלה וכו', לרדת עליהם, להקים השכינה עליהם – ובזמן שויפן כה וכה וירא כי אין איש, היא אומרת שלמה אהיה כעטיה, מעוטפת בעצמה שלא מתפשטת עליהם, והקב"ה צווח עליו ואומר איכה ישבה בדד. ב

²± ´³ ²±

` סֵפֶר הַזּוֹהַר סֵדֶר דְּבָרִים `

זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת עֵקֶב

זוֹהַר חֵלֶק ג' פָּרָשַׁת עֵקֶב, רַעֲיָא מְהֵימְנָא, דַּף רע"ג עַמּוּד א'

א.

וְהָרֵי שָׁנִינוּ אֵין מַתְחִילִים בְּשֵׁנִי, וְאֵין מְסַיְּמִים בָּרְבִיעִי.

תניינא

שֵׁנִי – לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁהֵן רְמוּזוֹת בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְּנוּ בְשַׁבָּת זוּגוֹת. שֶׁבַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָרְדוּ, שֶׁבּוֹ פַּעֲמַיִם טוֹב, וּבְשַׁבָּת נִתְּנָה, שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לִשְׁנַיִם טוֹבִים. וְאַף עַל גַּב שֶׁבֵּאֲרוּהָ שֶׁהַשֵּׁדִים מְמֻנִּים עַל זוּגוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שְׁתֵּי בֵיצִים, שְׁנֵי אֱגוֹזִים – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין.

ואי

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, אֵין מַתְחִילִין בַּשֵּׁנִי וְאֵין מְסַיְּמִים בָּרְבִיעִי, דְּהַיְנוּ בְּב' ד' עִם עֵרֶב רַב, שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי מִצְוָה, שֶׁלֹּא הִתְגַּיְּרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּלְאַחַר שֶׁעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם, צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִטֹּל (שמות לד) שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וְאָמַר, וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת וְגוֹ'.

זוהר הקדוש פרשת כי תצא

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ו עמוד ב'

ב.

הקב"ה אָמַר וְכִי אַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל? לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, עֶרֶב רַב וַדַּאי שָׁאַתָּה גִיַרְתָּ אוֹתָם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל

וְיִשְׂרָאֵל

וְיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהֵם כְּלוּלִים יָמִין וּשְׂמֹאל, שָׁם הֵ"י שֶׁלְּךְ הָיְתָה בִשְׁלֵמוּת, יֵשׁ לְךְ לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ בֵּינֵיהֶם. וּמִשּׁוּם שֶׁבְּךְ נֶאֱמַר כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר בְּךְ וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. בַּגָּלוּת לֹא יָכוֹל לִפְרשׁ אוֹתוֹ מִמֶּנָּה כָּל יָמָיו.

ואיך

וְאֵיךָ הוּא שֵׁם רָע שֶׁהוֹצֵאתָ עָלֶיהָ? אֶלָּא אַחַר שֶׁהִיא נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רָע עַל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ הוֹצִיא עָלֶיהָ. וְהַשֵּׁם רָע הָיָה, שֶׁאָמַרְתָּ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (שמות לב) לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךְ בְּעַמֶּךְ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, וְכִי אַתָּה הוֹצֵאתָ שֵׁם רָע עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל? לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. וַדַּאי עֵרֶב רַב שֶׁאַתָּה גִּיַּרְתָּ אוֹתָם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וּמִשּׁוּם זֶה – כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה.

ג.

קָם הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן נָשַׁק לוֹ בְּפָנָיו וְעַל עֵינָיו וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ, וְאָמַר לוֹ תִּהְיֶה מְבֹרָךְ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ.

קם

קָם הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, נָשַׁק לוֹ בְּפָנָיו וְעַל עֵינָיו וּבֵרַךְ אוֹתוֹ, וְאָמַר לוֹ: תִּהְיֶה מְבֹרָךְ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁלּוֹ, וּבְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת שֶׁלּוֹ, וּבְכָל הַשֵּׁמוֹת שֶׁלּוֹ, וּבְכָל בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת וּבְכָל הַמַּלְאָכִים. וְעָנוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ אָמֵן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ הוֹדוּ בְּבִרְכָתוֹ.

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ז עמוד ב'

ד.

אִם בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים אוֹתָם אֱלֹהוּת וְלֹא בְּרָצוֹן שֶׁלָּהֶם, מַדּוּעַ נֶעֱנָשִׁים.

ואי

וְאִם תֹּאמְרוּ, אִם בְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים לָהֶם אֱלָהוּת, וְלֹא בִרְצוֹנָם, לָמָּה נֶעֶנְשׁוּ? אֶלָּא כְּשֶׁהָיוּ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְּלַגָּה יוֹדְעִים בָּהֶם, וְהָיוּ מְקַטְרְגִים (מקטרים) לָהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לָהֶם, וּבְאוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁהָיוּ מְקַטְרְגִים (מקטרים) לָהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לָהֶם, הָיוּ יוֹרְדִים אֲלֵיהֶם וְעוֹשִׂים רְצוֹנָם, וּמְדַבְּרִים עִמָּם בְּאוֹתָם צְלָמִים, הֲרֵי נַעֲשׂוּ אֱלָהוּת וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. מִשּׁוּם זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַעֲבִירָם, וְיִמְחֶה אוֹתָם מֵהָעוֹלָם צְלָמִים שֶׁלָּהֶם שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים בָּהֶם, וְנִשְׁאֲבוּ מֵהֶם רוּחוֹת וּצְלָמִים.

ה.

כַּאֲשֶׁר יֵשׁ בָּעוֹלָם עֶרֶב רַב, יוֹרְדִים לְהִתְגַּשֵּׁם בָּהֶם, הקב"ה יַעֲבִיר אוֹתָם מִן הָעוֹלָם,

וכד

וּכְשֶׁיִּשִׁ בָּעוֹלָם עֵרֶב רַב, יוֹרְדִים לְהִתְגַּשֵּׁם בָּהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲבִירֵם מֵהָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. וְאִם תֹּאמְרוּ, בִּזְמַן שֶׁל הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה אֵין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת – מִשּׁוּם שֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים בָּהֶם. וְאֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים בְּעֵרֶב רַב שָׁם, נִמְצָא לָהֶם שֶׁמַּכְעִיסִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ, וְיִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם, וְעֵרֶב רַב מַצְלִיחִים בָּהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשּנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ.

ו.

קָמוּ כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וּבָרְכוּ אֶת רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן.

קמו

קָמוּ כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וּבֵרְכוּ אֶת הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמְרוּ לוֹ, סִינַי סִינַי, מִי יָכוֹל לְדַבֵּר לְפָנֶיךְ, שֶׁאַתָּה בִּדְמוּת רִבּוֹנְךְ. שֶׁבִּזְמַן שֶׁדִּבֵּר בְּהַר סִינַי, כָּל חַיּוֹת הַמַּלְאָכִים, וְחַיּוֹת הַכִּסֵּא, וְעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שָׁתְקוּ, וְלֹא נִמְצָא דִבּוּר אַחֵר, אֶלָּא שֶׁלּוֹ. וּבִשְׁבִיל שֶׁאַתָּה בְּנוֹ בִּדְמוּתוֹ, צְרִיכִים כָּל בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים מִפִּיךְ, אַל תִּתֵּן שְׁתִיקָה לִדְבָרֶיךְ.

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רע"ט עמוד א'

ז.

וְהַבּוֹר רֵיק, זָכָר, רַק בְּלִי תּוֹרָה, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ, וְזוֹ גָּלוּת רְבִיעִית.

כי

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב (חבקוק ב). וּפֵרְשׁוּהָ שֶׁפָּסוּק זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד תְּהוֹם רַבָּה. מִיהוּ שֶׁיּוֹרֵד לִתְהוֹם רַבָּה לִמְצֹא זְמַן זֶה? אֶלָּא אַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךְ (תהלים לו) צִדְקָתְךְ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךְ תְּהוֹם רַבָּה. כַּמָּה בַּעֲלֵי מִשְׁנָה שֶׁרָצוּ לָרֶדֶת לְעֹמֶק הַהֲלָכָה לִמְצֹא שָׁם אֶת קֵץ הַגְּאֻלָּה, וְיָרְדוּ שָׁם וְלֹא עָלוּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁלְּשׁוֹנָם הָיְתָה כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע, חָלַשׁ הַפַּטִּישׁ שֶׁלָּהֶם לִנְקֹב בְּאוֹתוֹ סֶלַע. וּמִי שֶׁנֶּקֶב שֶׁלּוֹ בְּאוֹתוֹ סֶלַע בְּלֹא רְשׁוּת, בָּא נָחָשׁ לִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ. וְיֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁנָּקְבוּ אוֹתוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִתְהוֹם רַבָּה, וְלֹא עָלוּ מִשָּׁם.

ובזמנא

וּבִזְמַן שֶׁהַנֶּקֶב פָּתוּחַ, כָּל מִי שֶׁהָיָה נוֹפֵל שָׁם, לֹא הָיָה עוֹלֶה. וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד נָפַל שָׁם עִם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. שֶׁאֶחָד הוּא (זכריה ט) עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְאֶחָד הוּא (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ, זֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְזֶהוּ (שמות כא) כִּי יִכְרֶה אִשׁ בּוֹר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. וְלָכֵן נִקְרָא הַמָּשִׁיחַ בַּר נַפְלֵי. וְהִיא נָפְלָה אַחֲרֵיהֶם, וְנֶאֱמַר עָלֶיהָ, (עמוס ה) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה הוּא בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו (שמות שם). וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ – זֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁעָתִיד לְהֵהָרֵג.

נחת

יָרַד בִּגְלָלוֹ. שֶׁוַּדַּאי אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת הָיוּ. שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז, שֶׁהֵם: תֹּהוּ – קַו יָרֹק, קְלִפָּה יְרֻקָּה שֶׁל הָאֱגוֹז. שֵׁנִי בּהוּ – אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת, שֶׁהֵם סְלָעִים חֲזָקִים, שֶׁבַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה פָּסְקוּ מֵהֶם כַּמָּה פְסָקוֹת, וְלָקְחוּ אוֹתָם לְהוֹצִיא מַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת, שֶׁמֵּהֶם יוֹצְאִים מַיִם. קְלִפָּה שְׁלִישִׁית, דַּקִּיקָה, גָּלוּת שְׁלִישִׁית, שֶׁהָיְתָה קְטַנָּה, וְזֶהוּ וְחֹשֶׁךְ. גָּלוּת רְבִיעִית – תְּהוֹם רַבָּה, חֲלַל הָאֱגוֹז. וְזֶהוּ (בראשית א) וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם.

ואתקרי

וְנִקְרָא בּוֹר, שֶׁנָּפַל שָׁמָּה שׁוֹר, זֶה שֶׁכָּתוּב בְּיוֹסֵף (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית לז) וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, נְקֵבָה רָעָה. וְהַבּוֹר רֵק – זָכָר (דבור), רֵק בְּלִי תוֹרָה, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. וְזוֹ הַגָּלוּת הָרְבִיעִית, דּוֹר שֶׁל רְשָׁעִים מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, רַמָּאִים כִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, שֶׁעוֹקְרִים דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ וְדָנִים לְשֶׁקֶר, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ.

ח.

"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" יִשְׂרָאֵל בְּאֵלּוּ רְשָׁעִים עֶרֶב רַב, וְזֶה בְּסוֹף הַגָּלוּת, וּמִפְּנֵי זֶה קֵץ הַגְּאוּלָה נוֹקֵב עַד הַתְּהוֹם רַבָּה,

ויפן

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ (שמות ב), שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַמְעֹרָבִים בָּרְשָׁעִים הַלָּלוּ, עֵרֶב רַב, וְזֶה בְּסוֹף הַגָּלוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ קֵץ הַגָּלוּת נוֹקֵב עַד תְּהוֹם רַבָּה. וְרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, תְּהוֹם הוּא הַמָּוֶת בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת, וְאֵין מָוֶת אֶלָּא עֲנִיּוּת, אַתָּה יָרַדְתָּ שָׁם. וַהֲרֵי זֶה הִתְבָּרֵר לְמַעְלָה לִפְנֵי הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, וְכֻלָּם יוֹרְדִים בִגְלָלְךְ לַתְּהוֹם לְסַיֵּעַ לְךְ.

וְאַתָּה תַּנְיָא שֶׁמְּסַיֵּעַ לְךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה לִוְיָתָן (נחש בריח) שֶׁל יָם הַתּוֹרָה, בַּעַל כָּל הַדָּגִים נִקְרָא לִוְיָתָן, עַל שֵׁם הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי א) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךְ, וּבְךְ (תהלים לו) אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'. אָדָם – שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, וּבֵאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, וְאֵין מִיתָה אֶלָּא עֲנִיּוּת. וּבְהֵמָה – אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁהֵם נִכְפִּים כְּמוֹ סוּס וּפֶרֶד תַּחַת בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה.

אדהכי

בֵּין כָּךְ הֲרֵי (בא) הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. פָּתַח הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמַר, בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מַהוּ לִוְיָתָן? אָמַר לוֹ הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, זֶהוּ שֶׁדַּרְגָּתוֹ עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, וְצַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גּוּף וּבְרִית נֶחְשָׁבִים לְאֶחָד. וְהִתְגַּדֵּל בְּיָם זֶה, שֶׁהִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, יָם, שֶׁבָּהּ מְיַחֲדִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כ"ה כ"ה אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם יָם בְּחֶשְׁבּוֹן, וְהוּא בָּהּ. אָמַר רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי שֶׁלִּוְיָתָן שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיָּם וְהָעוֹלָם עוֹמֵד עַל סְנַפִּירָיו, זֶה צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו. אָמַר הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן.

בת

בַּת קוֹל בַּגָּלוּת, עַד שֶׁתָּבֹא אַתָּה אֵלֶיהָ, שֶׁאַתָּה קוֹל שֶׁלָּהּ, שֶׁכָּל אִשָּׁה בַּת בַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַתְּהִי לוֹ לְבַת. מְאֹרֶשֶׂת הִיא לְךְ, וַעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתָ (נכנסת) עִמָּהּ לַחֻפָּה.

ט.

הִנֵּה מַלְכְּךָ יָבוֹא לְךָ צַדִּיק וְנוֹשָׁע, הוּא מוֹשִׁיעַ לְמַעְלָה וְאַתָּה לְמַטָּה.

אתמר

נֶאֱמַר (דברים כב) צָעֲקָה הַנַּעֲרָ [ה] הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ. כָּךְ הַשְּׁכִינָה, הָאֵם שֶׁלָּהּ (העליונה), צוֹעֶקֶת עַל בְּנָהּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, עַד שֶׁיָּבֹא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי בִּשְׁבִילָהּ, שֶׁהוּא מוֹשִׁיעַ, שֶׁבִּגְלָלָהּ נֶאֱמַר (זכריה ט) הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע. הוּא מוֹשִׁיעַ לְמַעְלָה, וְאַתָּה לְמַטָּה. וּמִשּׁוּם שֶׁאַתָּה בִדְמוּתוֹ, נֶאֱמַר בְּךְ, (דברים ה) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ לְאָהֳלֵיהֶם, וְאַתָּה לֹא, עַד הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה. וּמִי גָרַם אֶת זֶה? עֵרֶב רַב, שֶׁבִּגְלָלָם (שמות לב) וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת. וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה נָפְלָה וְלֹא נִגְאֲלָה מֵעֵרֶב רַב, שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר (שם יב) וְגַם עֵרֶב רָב עָלָה אִתָּם. בְּכָל זֶה לֹא נִפְרְדוּ מִיִּשְׂרָאֵל, וְשִׁפְחָה מִגְּבִרְתָּהּ, עַד הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה.

זוהר חלק ג' פרשת כי תצא, רעיא מהימנא, דף רפ"ב עמוד א'

י.

כְּשְעֶרֶב רַב מְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, זֶה כְּמוֹ בָּשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ".

גבירתה

גְּבִרְתָּהּ גַּן. שִׁפְחָה אַשְׁפָּה מְטֻנֶּפֶת, מִצַּד שֶׁל עֵרֶב רַב אַשְׁפָּה מְעֹרֶבֶת בַּגָּן לְגַדֵּל זְרָעִים, מִצַּד שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. מִצַּד שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרֵאת שַׁבְּתַאי, לִילִית, אַשְׁפָּה מְטֻנֶּפֶת, מִשּׁוּם שֶׁצּוֹאָה מְעֹרֶבֶת מִכָּל מִינֵי טִנּוּף וְשֶׁרֶץ, שֶׁזּוֹרְקִים בָּהּ כְּלָבִים מֵתִים וַחֲמוֹרִים מֵתִים. בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל קְבוּרִים בָּהּ. עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁהֵם כְּלָבִים מֵתִים, קְבוּרִים בָּהּ. וְהִיא קֶבֶר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁקּוֹבְרִים בָּהּ עֲרֵלִים, שֶׁהֵם כְּלָבִים מֵתִים, שֶׁקֶץ וְרֵיחַ רַע, מְטֻנָּף, מְסֹרָח, מִשִּׁפְחָה רָעָה הִיא סִרְכָה, שֶׁאֲחוּזָה בְּעֵרֶב רַב מְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל. וַאֲחוּזָה בְּעֶצֶם וּבָשָׂר, שֶׁהֵם בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, עֶצֶם מֵת וּבָשָׂר טָמֵא, בָּשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שמות כב) לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.

יא.

וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ שְׁנַיִם עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד הַטּוֹב, כָּךְ יֵשׁ שְׁנַיִם עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד הָרַע.

וכגוונא

וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד שֶׁל הַטּוֹב, כָּךְ יֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד הָרַע. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית כה) שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם. שֶׁזֶּה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים (קהלת ז), וְהָרְשָׁעִים הֵם אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁהֵם טְמֵא מֵת וְשֶׁרֶץ, שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הָאָדָם מֵאֲוִירוֹ וּמִתּוֹכוֹ וּמִגַּבּוֹ. וַאֲפִלּוּ תּוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן נִטְמָא בָהֶם. וְלָכֵן (ויקרא כא) [ו] עַל כָּל נַפְשּת מֵת לֹא יָבא. שֶׁרָשָׁע קָרוּי מֵת. וּהַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא.

יב.

כָּאן מָצָאנוּ רְפוּאָה לְגַבֵּי שֶׁנֶּאֱמַר בִּי "וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ".

הכא

כָּאן מָצָאנוּ רְפוּאָה אֵלַי, שֶׁנֶּאֱמַר בִּי (ישעיה נג) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ. אַחַר שֶׁקְּבוּרָה זוֹ מִשּׁוּם אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁהֵם בַּגָּלוּת עִם יִשְׂרָאֵל, הִתְקַיֵּם בִּי הַכָּתוּב וְלֹא יִטַּמָּא. אֵלִיָּהוּ, לֹא תִתְעַכֵּב מִלָּרֶדֶת, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאַתָּה כֹּהֵן, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ (לא) יִטַּמָּא. שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ בַגָּלוּת, שֶׁהִיא קְבוּרָה לָהֶם, וַאֲנִי קָבוּר בֵּינֵיהֶם. בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ בְּשֵׁם ה' חַי וְקַיָּם, אַל תִּתְעַכֵּב מִלָּרֶדֶת. מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים בַּעֲלֵי כְנָפַיִם, בִּשְׁבוּעָה עֲלֵיכֶם, קְחוּ שְׁבוּעָה זוֹ וְהַעֲלוּהָ עַל כַּנְפֵיכֶם, שְׁבוּעַת ה' בְּחַ"י צַדִּיק וְקַיָּם עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, קְחוּ שְׁבוּעָה זוֹ וְהַעֲלוּ אוֹתָהּ עַל כַּנְפֵיכֶם בַּמַּלְכָּה, בַּכָּבוֹד שֶׁלָּהּ, לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מלאכין

מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, שְׁלִיחֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּמִין, וּמַלְאָכִים שְׁלוּחָיו מִשְּׂמֹאל, וּמַלְאָכִים שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא, יִהְיוּ מַסְתִּירִים לָהּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּמְכַסִּים אוֹתָהּ בָּאוֹת ו' בְּשֵׁשׁ כְּנָפָיו, שֶׁבּוֹ נֶאֱמַר (ישעיה ו) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם וְגוֹ'. שֶׁשְּׁבוּעָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא ה', רְבִיעִית. וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו שֶׁלָּהּ, וּבִשְׁתַּיִם מְעוֹפְפִים אוֹתָהּ.

ואנת

וְאַתָּה אֵלִיָּהוּ, שֶׁעָלִיתָ לְמַעְלָה לְעִלַּת הָעִלּוֹת, וְהוּא טוֹעֵן אוֹתְךְ מִכָּל טוּב, רֵד אֵלֶיהָ, וְתִהְיֶה כְרוּב תַּחְתֶּיהָ לְהוֹרִידָהּ בְּךְ מְלֵאָה כָּל טוּב. וּמַלְאָכִים שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁהֵם יָ"הּ, (הסתירו אותה) סוֹבְבוּ אוֹתְךְ בִּירִידָתָהּ. וּמַלְאָכִים שֶׁל בַּעְלָהּ, בֶּן אַבָּא וְאִמָּא, ו', כִּסּוּ אוֹתָהּ, וּמְעוֹפְפִים אוֹתָהּ בְּשֵׁשׁ כְּנָפַיִם – אב"ג ית"ץ, וּבְל"ו שֶׁתְּלוּיִים מֵהֶם כְּחֶשְׁבּוֹן ל"ו. וַדַּאי זֶה שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. וְיוֹרֶדֶת ה' (י"ה) שֶׁלּוֹ, טְמִירָה מְכֻסָּה בָהֶם. וּמַלְאָכִים שֶׁהֵם שֶׁל צַדִּיק חַ"י הָעוֹלָמִים, הִסְמִיכוּ אוֹתָהּ עֲלֵיכֶם כְּמוֹ הַחַיּוֹת שֶׁסּוֹמְכוֹת אֶת הַכִּסֵּא.

דאע"ג

שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהֵ"א שֶׁל אֲצִילוּת שֶׁל שֵׁם שֶׁל יהו"ה הִיא תּוֹמֶכֶת לְכֻלָּם, אֵין לָכֶם לִפְרֹחַ לְמַעְלָה וְלָרֶדֶת לְמַטָּה חוּץ מִמֶּנָּה, כְּאֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁאֵין לָהֶם תְּנוּעָה, חוּץ מֵהַנְּשָׁמָה, שֶׁהָאֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ הִתְפַּשְּׁטוּ עֲלֵיכֶם לִתְמֹךְ אֶתְכֶם בָּהֶם. שֶׁכָּךְ הִיא ה', כְּמוֹ יָם. אִם יֵשׁ לָהּ כֵּלִים, מִתְמַלְּאִים מִמֶּנָּה וּמִתְפַּשְּׁטִים בָּהֶם כְּמוֹ נְחָלִים שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵהַיָּם עַל הָאָרֶץ. וְאִם לֹא, הִיא ה' בְּעֶצֶם יְחִידִי, בְּלִי הִתְפַּשְּׁטוּת הַנְּחָלִים.

יג.

אִם יֵשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי מִדּוֹת, צַדִּיקִים, הִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת עֲלֵיהֶם בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁלָּהּ וְכוּ', לָרֶדֶת עֲלֵיהֶם, לְהָקִים הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶם.

הכי

כָּךְ כְּלֵי הַשְּׁכִינָה, הֵם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים לְמַעְלָה, וְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, אִם יֵשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי מִדּוֹת, בַּעֲלֵי חֶסֶד חֲסִידִים, גִּבּוֹרִים בַּעֲלֵי תוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, צַדִּיקִים אַנְשֵׁי מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דניאל א) וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, בַּעֲמִידַת הַתְּפִלָּה, בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ אֲדנָ"י, מֶלֶךְ שֶׁלָּהּ יְהֹוָ"ה. וְהֵם חֲכָמִים וּנְבוֹנִים רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא רָאשֵׁי עֵרֶב רַב שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. הִיא הִתְפַּשְּׁטָה עֲלֵיהֶם בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁלָּהּ. בְּאוֹתוֹ זְמַן יָרַד עִלַּת הָעִלּוֹת בְּיוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, לָרֶדֶת עֲלֵיהֶם וּלְהָקִים שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם.

וּבִזְמַן שֶׁל (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, הִיא אוֹמֶרֶת: (שיר השירים א) שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, מְעֻטֶּפֶת בְּעַצְמָהּ שֶׁלֹּא הִתְפַּשְּׁטָה עֲלֵיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צוֹוֵחַ עָלָיו וְאוֹמֵר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד.

סֵפֶר "הָעֶרֶב רַב"

וְכָל הַמִּסְתַּעֵף

עַל פִּי סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

סֵדֶר בַּמִּדְבָּר חֵלֶק ד'

בּוֹ יְבֹאָר גֹּדֶל עִנְיַן חִיּוּב הַלִּמּוּד וְלַחְקֹר מַעֲשֵׂי וְעִנְיַן הָ"עֶרֶב רַב", וְאֵיךְ שֶׁצְּרִיכִים לִלְחוֹם נֶגְדָּם, שֶׁמְקַלְקְלִים אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְעוֹקְרִים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּתוֹרָתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מִוִּילְנָא זיע"א, שֶׁיֶּשְׁנָם חֲמִשָּׁה מִינֵי עֶרֶב רַב, וְהֵם: ^א)בַּעֲלֵי מַחְלֹקֶת וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, ^ב)הָרוֹדְפִים אַחַר הַתַּאֲוָה כְּמוֹ זְנוּת וְכַדּוֹמֶה, ^ג)הָרְמָאִים שֶׁמַּרְאִים עַצְמָם כְּצַדִּיקִים וְאֵין לִבָּם שָׁלֵם, ^ד)הָרוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד וּבוֹנִים חֲרָבוֹת לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם, ^ה)הָרוֹדְפִים אַחַר הַמָּמוֹן. וְהַמַּחְלֹקֶת תְּחִלָּה, כִּי הַמַּחֲלֹקֶת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְהֵם נִקְרָאִים "עֲמָלֵקִים", וְאֵין בֶּן דָוִד בָּא עַד שֶׁיַּעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דְּבָרִים כה, יֵט): "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" כַּמְּבֹאָר בַּזּוֹהַר. (אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ פָּרָשַׁת דְּבָרִים)

גַּם יְבֹאַר בּוֹ הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל לְמִי שֶׁעוֹסֵק לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִן הָעֶרֶב רַב, וּמְעוֹרֵר אֶת הָרַבִּים שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּרִשְׁתָּם ח"ו.

"אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ – וּנְחָשִין וְעַקְרָבִין דילה אִינוּן עֶרֶב רַב".

עוֹד יְבֹאָר בּוֹ הָעוֹנָשִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר מַעֲנִישִׁים אֶת הָאָדָם בָּזֶה וּבְבָא, וְשֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְשַׁעֵר עַד כַּמָּה שֶׁיִּסְבֹּל בָּזֶה וּבְבָא עַל זֶה שֶׁעָזַר לָעֶרֶב רַב, וְהַפְּגָם הַגָּדוֹל הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֵלּוּ הָעוֹזְרִים לָהֶם, וְגֹדֶל הַחִיּוּב שֶׁמֻּטָּל עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ לִהְיוֹת בָּקִי בָּהֶם בִּפְרָטוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ חַס וְשָׁלוֹם לִבְנוֹת בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁל: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" (בראשית יא, ד), כִּי בָּזֶה תָּלוּי יְסוֹד קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ תָּלוּי גַּם כֵּן בִּיאַת מָשִׁיחַ בֶּן דָוִד, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ חַיִּים וִויטָאל זיע"א תַּלְמִיד הָאֲרִיזַ"ל בְּסִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ "עֵץ חַיִּים" בְּהַקְדָּמָתוֹ.
בס"ד

הַסֵּפֶר נִדְפַּס לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים

וְנֶחְלַק בְּחִנָּם לְכָל דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ

][

בְּמָקוֹם הַקְדָּמָה

וְהִנֵה מַה שֶּכָּתַב בִּתְּחִילַת דְבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרֵיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי לְגַרְמֵייהוּ וכו', עִם הֱיוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מְבֹאָר וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּינוּ זֶה בעו"ה אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לְחִתּוּךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עסקם בַּתּוֹרָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלָל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וְדַיָּנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדַּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם. וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם". כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל הַפָּסוּק "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ". שֶׁחֲמִשָּׁה מִינִים יֵשׁ בְּעֶרֶב רַב וּמִן הג' מִינִים מֵהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדַּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם. וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם". כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל הַפָּסוּק "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ". שֶׁחֲמִשָּׁה מִינִים יֵשׁ בְּעֶרֶב רַב וּמִן הג' מִינִים מֵהֶם לנו שם בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות ושוין בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמה אלא למעבד לון וכו' והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם.

תוכן עניני "ערב רב" מספר הזוהר הקדוש סדר במדבר

זוהר הקדוש פרשת נשא. ב

זוהר חלק ג' פרשת נשא, רעיא מהימנא, דף קכ"ב עמוד ב' ב

א. משה ביקש מהקב"ה שלא תשרה תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו, ההבל שעומד על אומות העולם מהיכן יוצא, או על הרשעים שהם ערב רב מעורבים עם ישראל, אלא וודאי אין כל פנים שוים, אפילו ישראל אין הם שווים, כל שכן אחרים. ב

זוהר חלק ג' פרשת נשא, רעיא מהימנא, דף קכ"ד עמוד א' ב

ב. ישראל, כאשר הם מחללים התורה, הקדוש ברוך הוא יכניס אותם בגלות בני עשו ובני ישמעאל, תחת שעבוד שלהם שדרגתם כל"ב ונח"ש ונידונים שם, ובהם יתבררו ויתלבנו ויצרפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב, זה הוא שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף וכחנתים כבחון את הזהב, עד שיתקיים בהם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ב

ג. ואילן של טוב ורע בגללו נאמר ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו', מפני שהיו ישראל עם ערב רב כולם היו אילן של טוב ורע, ועל כן חציו מתוק מצד הימין, וחציו מר מצד השמאל, ובזמן שערב רב היו מחטיאים את ישראל, היה כאילו היו כולם מצד הרע, והמים הפכו כולם מרים. ב

ד. כמו כן יעשה לנסות את ישראל בגאולה האחרונה, זה הוא שכתוב יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, שהם מצד הטוב ועומדים בניסיון, והרשיעו רשעים, אלו מצד הרע, ויתקיים בהם ואל אדמת ישראל לא יבואו, והורג אותם – והמשכילים יבינו, בשבילם נאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בזה החיבור שלך שהוא ספר הזוהר מן הזוהר של אימא עליונה תשובה, באלו לא צריך נסיון, ומפני שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא זה ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות ברחמים ויתקיים בהם ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, והאילן של טוב ורע, שהוא איסור והיתר טומאה וטהרה, לא שולט על ישראל יותר, שהרי פרנסה שלהם לא תהיה אלא מצד עץ החיים, שאין שם לא קושיה מצד הרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה, שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ – שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מצד הטוב, שאוכלים טהרה כשר והיתר, ולא מערב רב שאוכלים טהרה כשר היתר, ולא מערב רב שאוכלים טומאה פסול אסור, שהם טמאים, שמטמאים עצמם בנדה שפחה גויה זונה, מפני שהם בני לילית שהיא נדה שפחה גויה זונה חוזרים לשרשם, ועליהם נאמר כי משורש נחש יצא צפע ב

ה. איסור והיתר טומאה וטהרה, לא מעבר מעם הארץ, שמצדם אין בין גלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שהם לא טועמים מעץ החיים, וצריך להם משנה באיסור והיתר טומאה וטהרה, אלא יהיו מבוזים לפני תלמידי חכמים, כמו החושך לפני האור, ערב רב אלו עמי הארצות הם חשוכים, ואל נקראים ישראל, אלא עבדים מכורים לישראל, מפני שהם כבהמות. ב

ו. כך יאמר ביציאה של הגאולה האחרונה, אם תקבלו עליכם תלמידי חכמים ביציאת הגלות כאדם שרוכב על סוס ועבד שמשמש לו, מוטב, ואם לא, שם תהיה קבורתכם בגלות. ב

ז. וערב רב כמו שנאמר בהם וירא העם וינועו מרחוק, כך יהיו רחוקים מן הגאולה, ויראו תלמידי חכמים והעם הקדוש בכל זה הכבוד, והם רחוקים מהם, ואם רוצים להתחבר איתם מה כתוב בהם לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה, באותו זמן יתקיים בהם בישראל ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר – אין מקבלים גרים לימות המשיח, ורשעים בחושך ידמו, אלו ערב רב, ומפני זה אמר נביא עליהם ואל אדמת ישראל לא יבואו ב

ח. ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי להוציא אותי מזה הצער, בזו הקבורה, שנאמר עלי ויתן את רשעים קברו, ולא מכירים בי, ואני חשוב בעיניהם בין ערב רב רשעים ככלב מת שהסריח, שחכמת סופרים תסרח ביניהם, בכל עיר ועיר ובכל מקום, ישראל מפוזרים ביניהם בין מלכים, והפכו אלו ערב רב רועים על ישאל צאן של הקדוש ברוך הוא, שנאמר בהם ואתן צאן מרעיתי אדם אתם, ואין להם יכולת לעשות טוב עם תלמידי חכמים ב

ט. ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחננו, ומחרימים ערב רב ביניהם שלא נותנים להם במקומות הרבה אלא דבר קצוב, שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם, ואפילו חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצער בדוחק ביגון חשובים ככלבים, בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש, בראש כל חוצות, שלא מצאו אכסניה ביניהם. ב

י. והם הערב רב הם העשירים בשלוה בשמחה בלי צער בלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר היו צריה לראש, בשבועה עליך פעם שניה בחי ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים, שכל אלו דברים לא יפלו מפיך בכל יכלתך לדבר בהם לפני הקדוש ברוך הוא, ולהראות הדוחק שלהם. ב

זוהר הקדוש פרשת בהעלותך. ב

זוהר חלק ג' פרשת בהעלותך, רעיא מהימנא, דף קנ"ב עמוד ב' ב

יא. ימים יבואו שיתקיים בהם כיציאת מצרים שנאמר בה וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובגלות האחרונה אין מיתה אלא עוני, שעני חשוב כמת, לקיים בהם והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה', להתקיים בהם ואת עם עני תושיע – ואלו עשירים שישארו בהם, יתקיים בהם נרפים אתם נרפים, נרפים הם בתורה, נרפים הם לעשות טוב עם בעלי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחננו, ונרפים הם בכובד המס, שאם תאמר כבדים הם בכובד המס ולא עושים טוב, משום כך תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, שכובד המס עליהם, ואל ישעו בדברי שקר, שהם משקרים ואומרים שכובד המס עליהם, ומפני זה לא יעשו טוב, הם משקרים בדיבורם ואומרים שמהכובד שיכבד עליהם תבן אין נתן ממון השקר שבו טועים להקדוש ברוך הוא, ומפני שלא ישעו בו ולא חסו בשם ה', אין נתן לעבדיך, ואלו שיש להם, מכוסה וגנוז ממון שבפנים, שהוא תוכן כגון תוך האוצר ותיבה, מתקיים בהם ותוכן לבנים תתנו, וזה כספים לבנים שיהיו באותו דור. ב

יב. באותו זמן שם שם לו חק ומשפט, והם בעלי משנה, אף כאן ויבואו מרתה, הפכה להם תורה שבעל פה, מרה בדחקים רבים בעניות, שיתקיים בהם וימררו את חייהם בעבודה קשה, זו קושייה, בחומר זה קל וחומר, ובלבנים זה ליבון הלכה, ובכל עבודה בשדה זו ברייתא, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך זה תיק"ו. ב

יג. וימתקו המים, כמלח שממתק בשר, כך יתמתקו בסודות שמתגלים על ידך כל אלו קושיות ומחלוקות של מים מרים של התורה שבעל פה, הופכים מתוקים מי התורה, ויסורים שלך בסודות אלו שנגלים על ידיך יהיו לך מתוקים, ויהפכו לך כל דחקים שלך כחלומות שעוברים וחל"ם בהיפוך אותיות מל"ח, שממתק את הבשר, גם יסורים ממתקים ב

יד. ולרשעים הופכים יסורים מלח סדומית, שהוא מסמא את העינים לקיים בהם ועיני רשעים שיתקיים בהם באותו זמן יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, יתלבנו, אלו בעלי משנה, ויצרפו, אלו זרע קדוש של שאר העם, זה הוא שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף, והרשיעו רשעים, אלו ערב רב ב

טו. והמשכילים יבינו, אלו בעלי קבלה שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, אלו הם אשר עוסקים בזוהר זה שנקרא ספר הזהר, שהוא כתיבת נח שנאספים בה שנים מעיר ושבע ממלכות ולעיתים אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבהם יתקיים כל הבן הילוד היארה תשליכהו, וזו אורה של ספר זה, והכל על סיבה שלך – ומי גורם זו, עורב, שאתה תהיה באותו זמן כיונה, ששליח אחר שנקרא בשמך, כעורב שנשלח בראשונה ולא חזר בשליחות, שעוסק בשקצים שנאמר בהם עמי הארץ שקץ, מפני ממון שלהם, ולא עוסק בשליחותו להחזיר הצדיקים בתשובה, כאילו לא עושה שליחות אדונו – רועה נאמן, אתה היית יודע כל זה, ועל ידך הוא מתגלה ב

זוהר הקדוש פרשת פנחס. ב

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, רעיא מהימנא, דף ר"ל עמוד א' ב

טז. לא כשפחה רעה לילית חצופה בלי ענווה, אין לה בושת פנים, אלא של ערב רב, ומפני זה אמר שלמה אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה, שהשכינה היא המלכה, שפחה שלה לילית, אין לה ענווה ולא בושת פנים מהקדוש ברוך הוא, וכך בניה ערב רב, והקדוש ברוך הוא עתיד להעביר אותה ואת בניה מהעולם, שממזרים הם מבני תשע מדות אסנ"ת משגח"ת (ראשי תיבות אנוסה שנואה נידוי תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת) ממזרים מדרבנן ב

יז. ישראל באלו מדות ניכרים שהם בני הקדוש ברוך הוא ושכינתו להיות בהם אנשי חיל כגון אשת חיל עטרת בעלה, בעלי החסד, יראי אלהים אנשי אמת, ולא אנשי שקר, שבני ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, שנאי בצע, כבן אדם שמח בחלקו, ולא כערב רב בני שפחה רעה, שהם כנחש שכל הארץ לפניו, זה הוא שכתוב ונחש עפר לחמו, וירא לשבוע מעפר, שירא שיחסר לו, וכך בעלי בצע שלא שבעים מכל ממון העולם. ב

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, דף רל"א עמוד ב' ב

יח. ולאחר ששט ו' מן ושט בריבוי אכילת גזל, מתארך ונעשה שטן, ומי גורם זה, שטו העם ולקטו, שטות שלהם שהתערבו בערב רב שוטים, שתאוה שלהם אכילה ושתיה של גזל וחמס של שוד עניים ואנקת אביונים, בנון כפופה שוטים שאוכלים בלי טחינה, מה כתוב בהם הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם – וזה גורם שמתפשט שטן באכילה ושתיה, ומתגבר על כל איברים ועורקים בשלש מאות וששים וחמש לא תעשה, כחשבון השט"ן חסר אחד. ב

יט. ברוך אלוה שזכינו לשמוע דברים מאותו שנקרא רבן של נביאים, רבן של חכמים, רבן של חכמים, רבן של מלאכי השרת, שהקדוש ברוך הוא ושכינתו מדבר על פיו, וכתב על ידיו סודות אלו, שלא נשמעו כמותם ממתן תורה ועד עתה – כל בעלי ישיבות שלמעלה ובעלי ישיבות שלמטה כולם מזומנים לשמוע דברים אלו מפיך ופירושים שלך, שהרי שמחה וגאולה תתעורר בהם למעלה ומטה, אל תתנו דמי לו אתה וכל הסיעה שלך ב

כ. טחול צוחק, הוא צחוק הכסיל, אוי לו למי שהשעה משחקת לו, וקהלת אמר טוב כעס משחוק, טוב כעס הכבד שהיא מרה, רצועה של הקדוש ברוך הוא, רצועה להלקות בה צדיקים בעולם הזה בחליים רעות בנגעים, משחוק, ששוחק להם בטחול, בלכלוך זה העולם, ששוחקת להם השעה בעשירות, ועד ארס הטחול הוא זוחל עפר, והוא חזק יותר מארס המרה. ב

כא. בגלל שערב רב הם שאור שבעיסה, והם אומות העולם דומים למוץ, יותר מעכבים בגלות ערב רב את ישראל מאומות עובדי עבודה זרה, כמו שהעמידוהו חכמים מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, שהם דבקים בישראל כשאור בעיסה, אבל אומות עובדי עבודה זרה, אין הם אלא כמוץ אשר תדפנו רוח ב

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, רעיא מהימנא, דף רל"ז עמוד א' ב

כב. אמר השיב את חמתי מעל בני ישראל, ולא אמר מעל העם, שהם ערב רב – שבט שמעון כאשר באו אלו הערב רב, התערבו בנשים שם שבט שמעון אחר שהתגיירו והולידו בנים, מהם מתו בעגל ומהם מתו במגיפה, ואחרים מתו כאן אלו שנשארו – ומפני שנשמרו ישראל וכל אלו הזרע הקדוש, נמנו כולם, מפני שלא חסר אפילו אחד מהם, ועל כן כתוב ולא כליתי את בני ישראל, מכלל שאחרים כלו, וכן השיב את חמתי מעל בני ישראל, מעל בני ישראל השיב, אבל מעל אחרים שהיו ערב רב לא השיב – ומפני זה נמנו בני ישראל כמקודם וחיבר אותם הקדוש ברוך הוא אתו, כמו כן במעשה שעגל, שכתוב ויפול מן העם וגו', כל אלו מערב רב היו, ולהראות שלא היו מבני ישראל מה כתוב אחר כך ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ב

כג. בראשונה כתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו, הכל בכלל, כיון שאותם ערב רב עשו זה ומתו מהם אלו שמתו, רצה הקדוש ברוך הוא להתפייס עם ישראל, אמר להם התחברו כולכם לצד אחד, זה הוא שכתוב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בלבדם, אמר להם, בני, בכם אני רוצה לשרות, עמכם יהיה הדיור שלי, ועל כן קחו מאתכם תרומה, מאתכם, ולא מאחר, אין אני רוצה שיהיה שתוף לאחרים אתי ולא אתכם, ומשום כך כולו כלו, אף כאן הרי הם מאלו גזע רע היו, ויהיו המתים, המתים ודאי מתים ולא מישראל ב

כד. לא כתוב ויאכל וישתחוו ישראל, אלא העם, כיוון שכתוב ויצמד ישראל מהו ויאכל העם, אלא אותו זרע רע היו החובה של ישראל. ב

כה. ויצמד ישראל לבעל פעור, עבודת הפעור הוא לפרוע עצמו ולהוציא לפניו צואה רותחת, ואותו מעשה מועיל לו ומתחזק ממנו, וישראל כיוון שראו זה, חשבו שזלזול שלו הוא וקלקול שלו שהרי בעבודה זרה כתוב צא תאמר לו, והם בשביל זלזול העבודה זרה פרעו עצמם בלי ידיעה, ועל אלו כפר פנחס ובטל המות, שכתוב ויכפר על בני ישראל, ומה כתוב, קחו מאתכם תרומה לה' ולא מערב רב, שלא נקראו קהילה וחיבור עד שנעבר מהם ערב רב, כביכול בזמן שהתערבו ביניהם כאילו לא היו גוי אחד, ומפני זה קחו מאתכם תרומה, ולא משותפות אחר שאיני רוצה לשתף אחרים ביני ובינכם. ב

כו. כאשר ערב רב הם מעורבים בישראל, מה כתוב היו צריה לראש, וישראל אחר שנעברים מהם אלו, מה כתוב שאו את ראש כל עדת בני ישראל, ולא עוד, אלא שאמר הקב"ה אני צריך לדור עמכם, זה הוא שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולא עוד, אלא כאשר בני ישראל בגלות, עליהם נאמר מי מעכב שאור שבעיסה מעכב – בזמן שערב רב הם ראשים על ישראל, כביכול כאילו עושים שלטון בהקב"ה, ויכנסו במשפטי כוככבים ומזלות, ומפני זה צווחים ואומרים ה' אלהינו בעלונו אדונים זולתך. ב

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, רעיא מהימנא, דף רמ"ו עמוד ב' ב

כז. בשלש דרגות אלו, יפקוד כהנים לויים וישראלים מן הגלות, ובהם נוטל נקמה מעשו וישמעאל וערב רב, כמו שערב רב מעורבים בעשו וישמעאל, כך יעקב מעורב באברהם ויצחק, ערוב של שניהם, וכך מתערב שילה עם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ויהיה שלשלת של שניהם. ב

²± ´³ ²±

` ספר הזוהר סדר במדבר `

זוהר הקדוש פרשת נשא

זוהר חלק ג' פרשת נשא, רעיא מהימנא, דף קכ"ב עמוד ב'

א.

מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ מהקב"ה שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְנָתַן לוֹ, אֵין כָּל פָּנִים שָׁוִים.

וּתְשׁוּבָה

וּתְשׁוּבָה זוֹ נִקְרֵאת חַיִּים, (משלי ד) כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. וְהוּא הֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס בְּפִי הָאָדָם בְּלֹא עָמָל וּבְלֹא יְגִיעָה, ה' שֶׁל הִבָּרְאָם, וְעָלָיו נֶאֱמַר (דברים ח) כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. וְהִיא עַל רֹאשׁ הָאִישׁ, עָלֶיהָ נֶאֱמַר (במדבר יב) וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט. (תהלים לט) אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא עַל רֹאשׁ הָאִישׁ, אָסוּר לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, שֶׁאִם הִיא מִסְתַּלֶּקֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם, מִיָּד מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ הַחַיִּים.

ואי

וְאִם תֹּאמַר שֶׁכָּךְ שׁוֹרֶה עַל רֹאשׁ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ בָהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל תּוֹלְדוֹתֵיהֶם – לֹא שׁוֹרֶה וַדַּאי. שֶׁמֹּשֶׁה בִּקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְנָתַן לוֹ. הַהֶבֶל הָעוֹמֵד עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵאֵיפֹה יוֹצֵא? אוֹ עַל הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, מְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי לֹא כָּל הַפָּנִים שָׁוִים. אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֵינָם שָׁוִים, כָּל שֶׁכֵּן אֲחֵרִים.

זוהר חלק ג' פרשת נשא, רעיא מהימנא, דף קכ"ד עמוד א'

ב.

יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר הֵם מְחַלְּלִים הַתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַכְנִיס אוֹתָם בְּגָלוּת בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".

אליהו

קום אפתח עמי בפקודין דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא דהא עלך אתמר בקדמיתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ובן אהרן ודאי איהו אח דילי אח לצרה יולד. פתח ואמר: [אליהו קום פתח עמי במצוות, שאתה הוא עוזר לי בכל צד, שהרי עליך נאמר בראשונה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ובן אהרן וודאי הוא אח שלי, אח לצרה יולד, פתח ואמר]:

פקודא

מִצְוָה לָדוּן בְּדִינֵי סוֹטָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא וְגוֹ'. וַדַּאי רוּחַ קִנְאָה נִמְצֵאת בִּשְׁנֵי צְדָדִים, אֶחָד בְּשֶׁקֶר וְאֶחָד בֶּאֱמֶת, בִּגְלַל זֶה, בְּרוּחַ שֶׁקֶר – וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. וְלָמַדְנוּ, וְעָבַר עָלָיו וְגוֹ', וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה.

וכי

וְכִי יֵשׁ אֱמֶת בְּרוּחַ טֻמְאָה? אֶלָּא בָּאָדָם מִצַּד עֵץ טוֹב וָרָע, שָׁם יֵצֶר הָרָע, נָחָשׁ. בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אִשָּׁה יָפָה בְּכָל מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי יב) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, לַיֵּצֶר הָרָע יֵשׁ קִנְאָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁקִּנֵּא אָדָם עַל אִשְׁתּוֹ, עַד שֶׁפִּתָּה אוֹתָהּ וְגָרַם לָהּ מִיתָה. וְלִפְעָמִים שׁוֹלֵט עָלֶיהָ בַּעֲבֵרוֹת וּמְטַמֵּא אוֹתָהּ וְנַעֲשֵׂית נְבֵלָה.

ויצר

וְיֵצֶר הָרָע מִצַּד יָמִין שֶׁלּוֹ, דַּרְגַּת יִשְׁמָעֵאל, נִקְרָא נָחָשׁ. וּמִצַּד שְׂמֹאלוֹ דַּרְגַּת עֵשָׂו, סָמָאֵ"ל, נִקְרָא כֶּלֶב, מְמֻנֶּה שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁצּוֹוֵחַ הַב הַב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. וּבִרְצוֹנוֹ לֶאֱכֹל נְשָׁמָה טְמֵאָה בָּאֵשׁ שֶׁלּוֹ, גֵּיהִנֹּם. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ בֶּאֱמֶת, וְהִיא נִטְמָאָה.

ובגינה

וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר, (ויקרא כא) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן – זֶה מִיכָאֵל – כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. וְשָׁם נִשְׂרֶפֶת אוֹתָהּ זֻהֲמָא, וּמִתְלַבֶּנֶת הִיא מִמֶּנּוּ כְּכֶסֶף שֶׁמִּתְלַבֵּן בָּאֵשׁ, וְאוֹתָהּ עֹפֶרֶת שֶׁל זֻהֲמָא נִשְׂרֶפֶת, וְנַעֲשֵׂית עָפָר וְנֶאֱבֶדֶת.

כגוונא

כְּמוֹ זֶה יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֵם מְחַלְּלִים אֶת הַתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְנִיס אוֹתָם לְגָלוּת בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁתַּחַת שִׁעְבּוּדָם, שֶׁדַּרְגָּתָם כֶּלֶ"ב וְנָחָ"שׁ, וְנִדּוֹנִים שָׁם, וּבָהֶם יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצֹרְפוּ כִּצְרֹף הַכֶּסֶף וְכִבְחֹן הַזָּהָב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (זכריה יג) וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם, (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.

ג.

וְאִילָן שֶׁל טוֹב וְרַע בִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם וגו'".

ואילנא

דטוב ורע בגיניה אתמר ויורהו יי' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו'. בגין דהוו ישראל עם ערב רב כלהו הוו אילנא דטוב ורע ועל דא חציו מתוק מסטרא דימינא. וחציו מר מסטרא דשמאלא. ובזמנא דעדב רב הוו מחטיאין לון לישראל הוי כאילו הוו כלהו מסטרא דרע ומיא אתהדרא כלהון מרירין כההוא עץ מר במיא הה"ד ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. [ואילן של טוב ורע בגללו נאמר ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו', מפני שהיו ישראל עם ערב רב כולם היו אילן של טוב ורע, ועל כן חציו מתוק מצד הימין, וחציו מר מצד השמאל, ובזמן שערב רב היו מחטיאים את ישראל, היה כאילו היו כולם מצד הרע, והמים הפכו כולם מרים, כאותו עץ מר במים, זה הוא שכתוב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם].

והאי

עץ מר איהו כגוונא דנסיונא דסוטה אי סטת תחות בעלה אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין ובהון וצבתה בטנה ונפלה יריכה ואי לא סטת מה כתיב ונקתה ונזרע' זרע ואולידת בר אוף הכא וימתקו המים. [וזה העץ המר, הוא כמו נסיון הסוטה, אם סטתה תחת בעלה אלו המים שמשקים אותה הופכים מרים, ובהם וצבתה בטנה ונפלה יריכה, ואם לא סטתה מה כתוב ונקתה ונזרעה זרע, ומולידה בן, אף כאן וימתקו המים].

ד.

כְּמוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה לְנַסּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה.

כְּגַוְנָא

דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא הה"ד יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים דאינון מסטרא דטוב וקיימין בנסיונא. והרשיעו רשעים אינון מסטרא דרע ויתקיים בהון ואל אדמת ישראל לא יבאו וקטיל לון. [כמו כן יעשה לנסות את ישראל בגאולה האחרונה, זה הוא שכתוב יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, שהם מצד הטוב ועומדים בניסיון, והרשיעו רשעים, אלו מצד הרע, ויתקיים בהם ואל אדמת ישראל לא יבואו, והורג אותם].

והמשכילים

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ – מִצַּד הַבִּינָה, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, בִּגְלָלָם נֶאֱמַר (דניאל יב) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ, בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךְ, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, מִזֹּהַר הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה תְּשׁוּבָה. בְּאֵלֶּה לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.

ואילנא

וְעֵץ טוֹב וָרָע, שֶׁהוּא אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לֹא שׁוֹלֵט יוֹתֵר עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי פַּרְנָסָתֵנוּ לֹא תִהְיֶה אֶלָּא מִצַּד עֵץ הַחַיִּים, שֶׁאֵין שָׁם לֹא קֹשִׁי מִצַּד הָרָע, וְלֹא מַחֲלֹקֶת מֵרוּחַ הַטֻּמְאָה, שֶׁכָּתוּב (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ.

דלא

שֶׁלֹּא יִתְפַּרְנְסוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אֶלָּא מִצַּד הַטּוֹב, שֶׁאוֹכְלִים טָהֳרָה, כָּשֵׁר, הֶתֵּר, וְלֹא מֵעֵרֶב רַב שֶׁאוֹכְלִים טֻמְאָה, פָּסוּל, אִסּוּר. שֶׁהֵם טְמֵאִים, שֶׁמְּטַמְּאִים עַצְמָם בְּנִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּנֵי לִילִית, שֶׁהִיא נִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה, חוֹזְרִים לְשָׁרְשָׁם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיהיד) כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע.

אִסּוּר וְהֵיתֵּר טֻמְאָה וְטָהֲרָה, לֹא מֵעֵבֶר מֵעַם הָאָרֶץ, אֶלָּא יִהְיוּ מְבֻזִּים לִפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עֶרֶב רַב אֵלּוּ עַמֵּי הָאֲרָצוֹת הֵם חֲשׁוּכִים.

ובזמנא

וּבִזְמַן שֶׁעֵץ טוֹב וָרָע שׁוֹלֵט, שֶׁהוּא חֻלִּין שֶׁל טָהֳרָה וְחֻלִּין שֶׁל טֻמְאָה, הֵם חֲכָמִים שֶׁדּוֹמִים לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֵין לָהֶם אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם אוֹתָם חֻלִּין, כְּמוֹ יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁמְּתַקְּנִים לוֹ בִּימוֹת הַחֹל.

ובזמנא

וּבִזְמַן שֶׁשּׁוֹלֵט עֵץ הַחַיִּים, נִכְפֶּה עֵץ טוֹב וָרָע, וְלֹא יִהְיֶה לְעַמֵּי הָאָרֶץ, רַק מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְנִכְפִּים תַּחְתֵּיהֶם, וּכְאִלּוּ לֹא הָיוּ בָעוֹלָם.

והכי

וְכֵן אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לֹא עוֹבֵר מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁמִּצִּדָּם אֵין בֵּין גָּלוּת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ (אליהם) אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁהֵם לֹא טוֹעֲמִים מֵעֵץ הַחַיִּים, וְצָרִיךְ לָהֶם מִשְׁנָה בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה. אֶלָּא יִהְיוּ מְבֻזִּים לִפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּמוֹ חֹשֶׁךְ לִפְנֵי הָאוֹר, שֶׁעֵרֶב רַב הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם חֲשׁוּכִים. וְלֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עֲבָדִים מְכוּרִים לְיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהֵם כִּבְהֵמוֹת, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ.

וישראל

וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אָדָם. וּמִנַּיִן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּהֵמָה וְאָדָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי – הֵם עַמֵּי אֲרָצוֹת טוֹבִים מִצַּד הַטּוֹב. אָדָם אַתֶּם – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

ובקרא

וּבְפָסוּק זֶה גַּם רָמוּז לוֹ, (תהלים פא) לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. אַחַר שֶׁאָמַר עַמִּי, לָמָּה אָמַר יִשְׂרָאֵל? אֶלָא עַמִּי – עַמֵּי הָאֲרָצוֹת. יִשְׂרָאֵל – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר (שמות יד) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יצְאִים בְּיָד רָמָה.

כגוונא

כְּמוֹ שֶׁחִלְּקָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַר סִינַי, כָּךְ חִלְּקָם בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם יג) וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, מִצַּד עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת יוֹבֵל, נֶאֱמַר בָּהֶם (שם יט) הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וּבָהֶם (שם יד) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְלָהֶם נֶאֱמַר (שם יט) וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, שֶׁהֵם עַנְנֵי כָבוֹד, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה, כָּךְ יוֹצִיא אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה.

ה.

בַּיְּצִיאָה שֶׁל הַגְּאוּלָה הָאַחֲרוֹנָה.

וכגוונא

וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעַמֵּי הָאָרֶץ מִצַּד הַטּוֹב, (שם) וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – כָּךְ יִהְיֶה בַיְצִיאָה הָאַחֲרוֹנָה תַּחַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּעֶבֶד שֶׁהוֹלֵךְ לְרַגְלֵי סוּס בְּעָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם בְּתַחְתִּית הָהָר: אִם תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. כָּךְ יִהְיֶה בִּיצִיאַת גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה: אִם תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּיצִיאַת הַגָּלוּת, כְּאָדָם שֶׁרוֹכֵב עַל סוּס וְעֶבֶד שֶׁמְּשַׁמְּשׁוֹ – מוּטָב. וְאִם לֹא – שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם בַּגָּלוּת.

ו.

וְעֶרֶב רַב יִהְיוּ רְחוֹקִים מִן הַגְּאוּלָה.

וערב

וְעֵרֶב רַב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, (שמות כ) וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. כָּךְ יִהְיוּ רְחוֹקִים מִן הַגְּאֻלָּה, וְיִרְאוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהָעָם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, וְהֵם רְחוֹקִים מֵהֶם. וְאִם יֵרְדוּ לְהִתְחַבֵּר אִתָּם, מַה כָּתוּב בָּהֶם? (שם יט) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה. בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל, (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. (שמואל א ב) וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ – הֵם עֵרֶב רַב. וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר עֲלֵיהֶם הַנָּבִיא, (יחזקאל יג) וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ.

אמר

אָמַר אֵלִיָּהוּ, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, הֲרֵי שָׁעָה הִיא לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, בִּשְׁבוּעָה אֱמֹר אַתָּה, שֶׁהֲרֵי בִּגְלָלְךְ אֲנִי רוֹצֶה לַעֲלוֹת. שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשׁוּת לְהִתְגַּלּוֹת לְךְ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁלְּךְ, בִּקְבוּרָתְךְ, וְלַעֲשׂוֹת עִמְּךְ טוֹב, שֶׁאַתָּה מְחוֹלָל בַּחֲטָאֵי הָעָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נג) וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ.

וְהָפְכוּ אֵלּוּ עֶרֶב רַב רוֹעִים עַל יִשְׂרָאֵל צֹאן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְאַתֶּן צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וְאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

"ל אָמַר לוֹ רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ בְּשֵׁם ה', אַל תְּאַחַר בְּכָל יְכָלְתְּךְ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בְּצַעַר רַב. (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, עוֹזֵר לִי, לְהוֹצִיאֵנִי מִצַּעַר זֶה, בִּקְבוּרָה זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלַי, (ישעיה נג) וַיִּתֵּן אֶת הָרְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְלֹא נוֹדָע בִּי, וַאֲנִ חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם, בֵּין עֵרֶב רַב הָרְשָׁעִים, כְּכֶלֶב מֵת שֶׁסָּרַח בֵּינֵיהֶם, שֶׁחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח בֵּינֵיהֶם בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִים בֵּינֵיהֶם בֵּין הַמְּלָכִים. וְחָזְרוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב רוֹעִים עַל יִשְׂרָאֵל, צֹאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וְאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

ז.

וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא מְסוֹבְבִים מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחֹנֵנוּ.

ואנשי

וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא מְסוֹבְבִים מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וּמַחֲרִימִים עֵרֶב רַב בֵּינֵיהֶם. וְלֹא נוֹתְנִים לָהֶם בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, אֶלָּא דָּבָר קָצוּב, שֶׁלֹּא תִהְיֶה תְקוּמָה לִנְפִילָתָם, וַאֲפִלּוּ חַיֵּי שָׁעָה. וְכָל הַחֲכָמִים וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא בְּדחַק וְיָגוֹן, חֲשׁוּבִים כִּכְלָבִים, בָּנִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. שֶׁלֹּא מָצְאוּ אַכְסַנְיָה בֵּינֵיהֶם.

ח.

וְהֵם הָעֶרֶב רַב, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ".

ואינון

וְאוֹתָם עֵרֶב רַב הֵם עֲשִׁירִים בְּשַׁלְוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּלִי צַעַר, בְּלֹא יָגוֹן כְּלָל, גַּזְלָנִים, בַּעֲלֵי שֹׁחַד, שֶׁהֵם דַּיָּנִים רָאשֵׁי הָעָם. (בראשית ז) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ פַּעַם שְׁנִיָּה, בְּחַי ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא יִפְּלוּ מִפִּיךְ, בְּכָל יְכָלְתְּךְ לְדַבֵּר אוֹתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְהַרְאוֹת אֶת הַדּחַק שֶׁלָּהֶם.

זוהר הקדוש פרשת בהעלותך

זוהר חלק ג' פרשת בהעלותך, רעיא מהימנא, דף קנ"ב עמוד ב'

ט.

יָמִים יָבוֹאוּ שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם כִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַיָּמֹת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכָל הַדּוֹר הַהוּא, מִתְקַיֵּם בָּהֶם וְתֹכֶן לַבָּנִים תִּתְּנוּ, וְזֶה כְּסָפִים לְבָנִים שֶׁיִּהְיוּ בְּאוֹתוֹ דּוֹר

פקודא

דא שחיטת הפסח בזמנו ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה. תנאין ואמוראין אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל כהן ולוי. ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים. [מצוה זו שחיטת הפסח בזמנו, ואחריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותם כמשפטם וטמאים להיות נדחים לפסח שני שהוא מצוה שלישית, תנאים ואמוראים, יש בני אדם כחולין של טהרה מצד מיכאל, וכחולין של הקדש, כגון בשר קודש והם מצד גבריאל, כהן ולוי, ויש בני אדם שהם כימים טובים, והם קודש קדשים].

שכינתא

איהי פסח ראשון מימינא דתמן חכמ"ה. שני משמאלא. פסח ראשון מימינא דתמן חכמ"ה. פסח שני משמאלא דתמן בינה ובגין דבגבורה מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה טמאים נדחים לפסח שני. [שכינה היא פסח ראשון מימין, ופסח שני משמאל, פסח ראשון מימין ששם חכמ"ה, פסח שני משמאל ששם בינ"ה, ומפני שבגבור"ה עוברים כל אישים זרים שהם כקש ותבן לגבי אש הגבורה, טמאים נדחים לפסח שני].

וכל

טומאה נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת באשא דגבורה איהו שורף דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה דכתיב הלא כה דברי כאש נאם יי'. ובהאי אשא אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח. [וכל טומאה, נדה, ומצורע, וזב וזבה, ויולדת, באש הגבורה הוא שורף, שהנשמה היא כלי של הקדוש ברוך הוא, והוא לא שורה בה עד שמתלבנת באש הגבורה שכתוב הלוא כה דברי כאש נאום ה', ובזה האש אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נימוח].

ובימינא

(נ"א ובמיא) דתמן תורה שבכתב דאיהי מים וטהרה ממקור דמיה ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. הה"ד וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. [ובימין (נ"א ובמים) ששם תורה שבכתב שהיא מים, וטהרה ממקור דמיה, ונטהר בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ, זה הוא שכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'].

בעמודא

דאמצעית' מאנא אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא ואומרים על מאני דפסחא כלים שנשתמשו בהן בצונן מטבילן בצונן והן טהורים אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים מארי חנא וחסדא לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים כ"ש בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצה"ר ועלייהו אתמר כל דבר אשר יבא באש בגין דזוהמא דלהון נפישא אבל צדיקים גמורים בצונן דעלייהו אתמר כל חמשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם. [בעמוד של האמצע כלי מתייחדת עם בעלה, שהיא אשה אחר שמתקדשת בשמאל, ונטהרת במי מקוה בימין, ואומרים על כלי הפסח, כלים שנשתמשו בהן בצונן, מטבילן בצונן והם טהורים, אלו נשמות שהן צד הרחמים והם רחמניות בעלות חן וחסד, לא צריכות להטהר במים פושרים כבינונים, כל שכן בחמי חמים, שבהם נטהרים רשעים גמורים, שמחממים עצמם באש יצר הרע, ועליהם נאמר כל דבר אשר יבוא באש, ועליהם נאמר כל דבר אשר יבוא באש, מפני שזוהמא שלהם מרובה, אבל צדיקים גמורים בצונן, שעליהם נאמר כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים לו גיהנם].

ואי

נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס שבירתן זו היא טהרתן כד"א נשברו נטהרו ורזא דמלה זבחי אלקים רוח נשברה וגו' אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבע"פ דאינון אש ומים ואינון דמשתדלין ברזי דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה ותורה אור באורייתא אינון מתדכין בה. [ואם נשמות חמריים שהם ככלי חרס, שבירתן זו היא טהרתן כמו שאתה אומר נשברו נטהרו, וסוד הדבר זבחי אלהים רוח נשברה וגו', אבל אלו שעוסקים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהם אש ומים, ואלו שעוסקים בסודות התורה שהיא אור שכתוב בה ותורה אור, בתורה הם נטהרים בה].

ועוד

בפ' הרואה. הרואה תמרים בחלום תמו עונותיו. הה"ד תם עונך בת ציון. בגין דתמרים ביה תם דרגא דיעקב דאתמר ביה ויעקב איש תם חובין מרים וע"ד תמרים תמן ת"ם ותמן מ"ר.. [ועוד בפרק הרואה, הרואה תמרים בחלום, תמו עוונותיו, זה הוא שכתוב תם עוונך בת ציון, מפני שתמרים בו תם, דרגת יעקב שנאמר בו ויעקב איש תם, חטאים מרים ועל כן תמרים שם ת"ם ושם מ"ר].

הכא

רמיז וימתקו המים הה"ד ויורהו יי' עץ וימתקו המים. מהכא מאן דאשתדל באורייתא דאיהו עץ. חובין דיליה דאתמר בהון וימררו את חייהם בעבודה קשה קב"ה מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. [כאן רמוז וימתקו המים, זה הוא שכתוב ויורהו ה' עץ וימתקו המים, מכאן מי שעוסק בתורה שהיא עץ, חטאים שלו שנאמר בהם וימררו את חייהם בעבודה קשה, הקדוש ברוך הוא מוחל לו ויהפכו מתוקים].

דיומין

ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה (שם) וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני דעני חשוב כמת לקיים בהון והשארתי בך עם עני ודל וחסו בשם יי' לאתקיימא בהון ואת עם עני תושיע ואלין עתירים דישתארון בהון יתקיים בהון נרפים אתם נרפים. נרפים הם באורייתא. נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. [שימים יבואו שיתקיים בהם כיציאת מצרים שנאמר בה וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובגלות האחרונה אין מיתה אלא עוני, שעני חשוב כמת, לקיים בהם והשארתי (בך) [בקרבך] עם עני ודל וחסו בשם ה', להתקיים בהם ואת עם עני תושיע, ואלו עשירים שישארו בהם יתקיים בהם נרפים אתם נרפים, נרפים הם בתורה, נרפים הם לעשות טוב עם בעלי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחננו].

ונרפים

הם בכובד המס דאי תימא כבדין אינון בכובד חמס ולא עבדין טיבו בגין דא תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה דכובד חמס עלייהו ואל ישעו בדברי שקר דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במלולייהו ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו תבן אין נתן ממונא דשקרא דביה טועין (ס"א שועין) לקב"ה ובגין דלא ישעון ביה ולא חסו בשם יי' אין נתן לעבדיך. [ונרפים הם בכובד המס, שאם תאמר כבדים הם בכובד המס ולא עושים טוב, משום כך תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, שכובד המס עליהם, ואל ישעו בדברי שקר, שהם משקרים ואומרים שכובד המס עליהם, ומפני זה לא יעשו טוב, הם משקרים בדיבורם ואומרים שמהכובד שיכבד עליהם תבן אין נתן ממון השקר שבו טועים להקדוש ברוך הוא, ומפני שלא ישעו בו ולא חסו בשם ה', אין נתן לעבדיך].

ואלין

דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו תוכן כגון תוך האוצר ותיבה אתקיים בהו ותוכן לבנים תתנו ודא כספים לבנים דיהון בההוא דרא. [ואלו שיש להם, מכוסה וגנוז ממון שבפנים, שהוא תוכן כגון תוך האוצר ותיבה, מתקיים בהם ותוכן לבנים תתנו, וזה כספים לבנים שיהיו באותו דור].

י.

"שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט".

בההוא

זמנא שם שם לו חוק ומשפט ואינון מארי משנה. אוף הכא ויבאו מרתה אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה בדחקין סגיאין בעניותא דיתקיים בהו וימררו את חייהם בעבודה קשה זו קושיא בחמר דא ק"ו ובלבנים דא לבון הלכה ובכל עבודה בשדה דא ברייתא. את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא תיק"ו. [באותו זמן שם שם לו חק ומשפט, והם בעלי משנה, אף כאן ויבואו מרתה, הפכה להם תורה שבעל פה, מרה בדחקים רבים בעניות שיתקיים בהם וימררו את חייהם בעבודה קשה, זו קושייה, בחומר זה קל וחומר, ובלבנים זה ליבון הלכה, ובכל עבודה בשדה זו ברייתא, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך זה תיק"ו].

יא.

וימתקו המים, כמלח שממתק בשר, כך יתמתקו בסודות שמתגלים על ידך כל אלו קושיות ומחלוקות של מים מרים של התורה שבעל פה, הופכים מתוקים מי התורה, ויסורים שלך בסודות אלו שנגלים על ידיך יהיו לך מתוקים, ויהפכו לך כל דחקים שלך כחלומות שעוברים וחל"ם בהיפוך אותיות מל"ח, שממתק את הבשר, גם יסורים ממתקים

ורעיא

מהימנא תמן אתקיים בך שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר. ובאינון רזין דאתגליין על ידך וימתקו המים כמלח דממתקת בשרא הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ירך כל אינון קושיין ומחלוקות דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה אתהדרו מתיקן מי אורייתא ויסודין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך יהון לך מתיקן ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין וחל"ם בהיפוך אתוון מל"ח דממתקת ית בשרא אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. [ורועה נאמן שם התקיים בך, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, ובזה עץ הדעת טוב ורע, שהוא איסור והיתר, ובאלו סודות שהתגלו על ידך וימתקו המים, כמלח שממתק בשר, כך יתמתקו בסודות שמתגלים על ידך כל אלו קושיות ומחלוקות של מים מרים של התורה שבעל פה, הופכים מתוקים מי התורה, ויסורים שלך בסודות אלו שנגלים על ידיך יהיו לך מתוקים, ויהפכו לך כל דחקים שלך כחלומות שעוברים וחל"ם בהיפוך אותיות מל"ח, שממתק את הבשר, גם יסורים ממתקים כמו שהעמידוהו].

יב.

ולרשעים הופכים יסורים מלח סדומית, שהוא מסמא את העינים לקיים בהם ועיני רשעים שיתקיים בהם באותו זמן יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, יתלבנו, אלו בעלי משנה, ויצרפו, אלו זרע קדוש של שאר העם, זה הוא שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף, והרשיעו רשעים, אלו ערב רב

ולרשעים

מתהדרן יסורין מלח סדומית דאיהי מסמא את העינים לקיימא בהו ועיני רשעים תכלינה ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים. יתלבנו אינון מארי משנה. ויצרפו אינון זרעא קדשיא דשאר עמא הה"ד וצרפתים כצרוף את הכסף. והושיעו רשעים אינון ערב רב. [ולרשעים הופכים יסורים מלח סדומית, שהוא מסמא את העינים לקיים בהם ועיני רשעים שיתקיים בהם באותו זמן יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, יתלבנו, אלו בעלי משנה, ויצרפו, אלו זרע קדוש של שאר העם, זה הוא שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף, והרשיעו רשעים, אלו ערב רב].

יג.

והמשכילים יבינו, אלו בעלי קבלה שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, אלו הם אשר עוסקים בזוהר זה שנקרא ספר הזהר, שהוא כתיבת נח שנאספים בה שנים מעיר ושבע ממלכות ולעיתים אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבהם יתקיים כל הבן הילוד היארה תשליכהו, וזו אורה של ספר זה, והכל על סיבה שלך – ומי גורם זו, עורב, שאתה תהיה באותו זמן כיונה, ששליח אחר שנקרא בשמך, כעורב שנשלח בראשונה ולא חזר בשליחות, שעוסק בשקצים שנאמר בהם עמי הארץ שקץ, מפני ממון שלהם, ולא עוסק בשליחותו להחזיר הצדיקים בתשובה, כאילו לא עושה שליחות אדונו – רועה נאמן, אתה היית יודע כל זה, ועל ידך הוא מתגלה

והמשכילים

יבינו אינון מארי קבלה דאתמר בהון (שם) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי ספר הזהר דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה דבהון יתקיים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ודא אורה דספרא דא וכלא על סיבה דילך. [והמשכילים יבינו, אלו בעלי קבלה שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, אלו הם אשר עוסקים בזוהר זה שנקרא ספר הזהר, שהוא כתיבת נח שנאספים בה שנים מעיר ושבע ממלכות ולעיתים אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבהם יתקיים כל הבן הילוד היארה תשליכהו, וזו אורה של ספר זה, והכל על סיבה שלך].

ומאן

גרים דא עורב דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ בגין ממונא דלהון ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא כאילו לא עביד שליחותא דמאריה וכו'. [ומי גורם זו, עורב, שאתה תהיה באותו זמן כיונה, ששליח אחר שנקרא בשמך, כעורב שנשלח בראשונה ולא חזר בשליחות, שעוסק בשקצים שנאמר בהם עמי הארץ שקץ, מפני ממון שלהם, ולא עוסק בשליחותו להחזיר הצדיקים בתשובה, כאילו לא עושה שליחות אדונו].

קם

רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה ואמר ודאי שליחא דמארך אנת לגבן. פתחו תנאין ואמוראין ואמרו רעיא מהימנא אנת הוית ידע כל דא ועל ידך היא אתגלייא אבל בענוה דילך דאתמר בך והאיש משה ענו מאד באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך מני קב"ה לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין. [קם רועה נאמן ונשק לו וברך אותו, ואמר וודאי שליח אדונך אתה אצלינו, פתחו תנאים ואמוראים ואמרו, רועה נאמן, אתה היית יודע כל זה, ועל ידך הוא מתגלה, אבל בענווה שלך שנאמר בך והאיש משה עניו מאוד, באילו מקומות שאתה מתבייש להחזיק טוב לעצמך, מינה הקדוש ברוך הוא אותנו, ואת המאור הקדוש, להיות בידיך ובפיך באלו מקומות].

זוהר הקדוש פרשת פנחס

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, רעיא מהימנא, דף ר"ל עמוד א'

יד.

לא כשפחה רעה לילית חצופה בלי ענווה, אין לה בושת פנים, אלא של ערב רב, ומפני זה אמר שלמה אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה, שהשכינה היא המלכה, שפחה שלה לילית, אין לה ענווה ולא בושת פנים מהקדוש ברוך הוא, וכך בניה ערב רב, והקדוש ברוך הוא עתיד להעביר אותה ואת בניה מהעולם, שממזרים הם מבני תשע מדות אסנ"ת משגח"ת (ראשי תיבות אנוסה שנואה נידוי תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת) ממזרים מדרבנן

כגוונא

דשכינתא איהי מראה דיליה שמיעה דיליה. ריח ניחח דיליה דבור דיליה ברישא. הכי איהו בידין עשיית מצוה דיליה בגופא כריעא דיליה בצלותא זקיפ' דיליה בצלותא עמידה דיליה דאיהו (דאיהי מזליה) דקיימא קמיה בכל אתר וכרעת לגביה ואתנפלת לרגלוי בנפילת אפין למשאל מניה רחמים על בנהא איהי ענוה לגביה ואית לה בשת פנים מיניה ולא כשפחה בישא לילית חצופה בלא ענוה לית לה בשת פנים אימא דערב רב ובגין דא אמר שלמה אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה דשכינתא איהי מטרוניתא שפחה דילה לילית ליה לה ענוה ולא בשת אנפין מקב"ה והכי בנהא ערב רב וקב"ה עתיד לאעבר' לה ולבנהא מעלמא דממזרים אינון מבני ט' מדות אסנ"ת משגח"ת (ר"ת אנוסה שנואה נידוי תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת) ממזרי דרבנן. [כמו שהשכינה היא מראה שלו, שמיעה שלו, ריח ניחוח שלו, דיבור שלו, בראש, כך היא בידים עשיית מצוה שלו, בגוף כריעה שלו, בתפלה זקיפה שלו, בתפילה עמידה שלו (שהיא מזלו) שעומדת לפניו בכל מקום, וכורעת אצלו, ומתנפלת לרגליו בנפילת אפים, לבקש ממנו רחמים על בניה, היא ענווה אצלו ויש לה בושת פנים ממנו, ולא כשפחה רעה לילית חצופה בלי ענווה, אין לה בושת פנים, אלא של ערב רב, ומפני זה אמר שלמה אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה, שהשכינה היא המלכה, שפחה שלה לילית, אין לה ענווה ולא בושת פנים מהקדוש ברוך הוא, וכך בניה ערב רב, והקדוש ברוך הוא עתיד להעביר אותה ואת בניה מהעולם, שממזרים הם מבני תשע מדות אסנ"ת משגח"ת (ראשי תיבות אנוסה שנואה נידוי תמורה מורדת שכורה גרושת הלב חצופה תערובת) ממזרים מדרבנן].

וכן

שכינה איהו שמוש דקב"ה יחוד דיליה בצדיק חי עלמין ואיהי הליכה דיליה צדק לפניו יהלך למעבד רעותיה. ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת רהיטת לגביה למעבד רעותיה בראיה בשמיעה בריחא בדבור בעשיה בגופא בשמוש בהלוך בכל אבר איהי מצוה לשמשא ליה ולמעבד רעותיה. [וכן שכינה היא שמוש של הקדוש ברוך הוא, יחוד שלו בצדיק חי עולמים, והיא הליכה שלו, צדק לפניו יהלך לעשות רצונו, ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת, רצה אצלו לעשות רצונו בראיה בשמיעה בריח בדיבור בעשיה בגוף בשמוש בהילוך, בכל אבר היא מצווה לשמש אותו ולעשות רצונו].

ובנהא

הכי אינון בדיוקנהא בני ענוה בני בשת אנפין כמדות דילה ובגין דא מני קב"ה למשה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע. אנשי חיל מסטרא דימינא דאברהם דתמן ראייה דאורייתא מימינו אש דת למו. יראי אלקים מסטרא דיצחק דתמן שמיעה דאמר חבקוק נביאה יי' שמעתי שמעך יראתי. אנשי אמת מסטרא דיעקב דתמן ריח ניחח לידוד בחוטמא. שונאי בצע מסטרא דדבור סמכא רביעאה דאדם הראשון דאתחבר באבהן תלת חיון אינון אריה שור נשר בראייה שמיעה ריחא אדם בדבור. [ובניה כך הם בדיוקנה בני ענווה בני בושת פנים, כולם כמדות שלה, ומפני זה ציווה הקדוש ברוך הוא למשה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע, אנשי חיל, מצד הימין של אברהם ששם ראיה של התורה מימינו אש דת למו, יראי אלהים, מצד של יצחק ששם שמיעה שאמר חבקוק הנביא ה' שמעתעי שמעך יראתי, אנשי אמת, מצד יעקב ששם ריח ניחוח לה' בחוטם, שנאי בצע, מצד הדיבור, סומך רביעי של אדם הראשון שמתחבר באבות שלש חיות הן, אריה שור נשר, בראיה שמיעה ריח, אדם בדיבור].

ושמת

עליהם שרי אלפים מסטרא דאת א' ושדי מאות מסטרא דאת ד' ד' מאות שנה דאשתעבידו ישראל במצרים (בדלות דאורייתא). שרי חמשים ג' ושרי עשרות י'. [ושמת עליהם שרי אלפים מצד האות ה', ושרי מאות מצד האות ד', ארבע מאות שנה שהשתעבדו ישראל במצרים (בדלות התורה). שרי חמישים נ'. ושרי עשרות י'].

טו.

ישראל באלו מדות ניכרים שהם בני הקדוש ברוך הוא ושכינתו להיות בהם אנשי חיל כגון אשת חיל עטרת בעלה, בעלי החסד, יראי אלהים אנשי אמת, ולא אנשי שקר, שבני ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, שנאי בצע, כבן אדם שמח בחלקו, ולא כערב רב בני שפחה רעה, שהם כנחש שכל הארץ לפניו, זה הוא שכתוב ונחש עפר לחמו, וירא לשבוע מעפר, שירא שיחסר לו, וכך בעלי בצע שלא שבעים מכל ממון העולם

ישראל

באינון מדות אשתמודעון דאינון בנוי דקב"ה ושכינתיה למהוי בהון אנשי חיל כגון אשת חיל עטרת בעלה מארי דחסד יראי אלקים אנשי אמת ולא אנשי שקר דבני ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית ושונאי בצע כב"נ שמח בחלקו ולא כערב רב בנוי דשפחה בישא דאינון כחויא דכל ארעא קדמיה הה"ד ונחש עפר לחמו. ודחיל למשבע מעפרא דרחיל דתחסר ליה והכי מארי בצע דלא שבעין מכל ממון דעלמא. [ישראל באלו מדות ניכרים שהם בני הקדוש ברוך הוא ושכינתו להיות בהם אנשי חיל כגון אשת חיל עטרת בעלה, בעלי החסד, יראי אלהים אנשי אמת, ולא אנשי שקר, שבני ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, שנאי בצע, כבן אדם שמח בחלקו, ולא כערב רב בני שפחה רעה, שהם כנחש שכל הארץ לפניו, זה הוא שכתוב ונחש עפר לחמו, וירא לשבוע מעפר, שירא שיחסר לו, וכך בעלי בצע שלא שבעים מכל ממון העולם].

וב

"ד אוקמוה מארי מתניתין לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה בגין דקב"ה איהו סתים בסתרי התורה במאי אשתמודע במצות דאיהי שכינתיה דאיהי דיוקניה כגוונא דאיהו ענו שכינתיה ענוה איהו חסיד ואיהי חסידה איהו גבור ואיהי גברת על כל אומין דעלמא איהו אמת ואיהי אמונה. איהו נביא ואיהי נביאה איהו צדיק ואיהי צדקת איהו מלך ואיהי מלכות איהו חכם ואיהי חכמתא איהו מבין ואיהי תבונה דיליה. איהו כתר ואיהי עטרה דיליה עטרת תפארת ובג"ד אוקמוה רבנן כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש כדיוקנא דקב"ה דאיהו תוכו ושכינתא ברו איהו תוכו מלגו ואיהי ברו מלבר ולא אשתניאת איהי דלבר מההוא דלגו לאשתמודעא דהיא אצילותיה ולית אפרשותא תמן כלל דמבית ומחוץ תצפנו. [ומפני זה העמידוהו בעלי המשנה, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, מפני שהקדוש ברוך הוא הוא סתום בסתרי התורה, במה ניכר, במצוות, שהיא שכינתו שהיא צורתו, כמו שהוא עניו שכינתו ענווה, הוא חסיד והיא חסידה, הוא גיבור והיא גברת על כל אומות העולם, הוא אמת והיא אמונה, הוא נביא והיא נביאה, הוא צדיק והיא (צדקה) צדקת, הוא מלך והיא מלכות, הוא חכם והיא חכמה, הוא מבין והיא תבונה שלו, הוא כתר והיא עטרה שלו עטרת תפארת, ומפני זה העמידוהו חכמים כל מי שאין תוכו כברו (פירוש כחיצוניותו) אל יכנס לבית המדרש, כדיוקן הקדוש ברוך הוא שהוא תוכו, והשכינה חיצוניותו, הוא תוכו מבפנים, והיא חיצוניותו מבחוץ, ולא שונה היא שבחוץ מאותו שבפנים, להיות ניכר שהיא אצילותו ואין הבדל שם כלל, שמבית ומחוץ תצפנו].

ובגין

דאיהו ידוד סתים מלגיו לא אתקרי אלא בשכינתיה אדני ובגין דא אמרו רבנן לא כשאני נכתב אני נקרא בעוה"ז נכתב אני בידו"ד ונקרא אני באדנ"י אבל בעוה"ב נכתב בידו"ד ונקרא בידו"ד למהוי רחמי מכל סטרא ובגין דא מני קב"ה למלאכי השרת מאן דלא יהא תוכו כברו בכל אברין פנימאין וחצונין לא ייעול בהיכלא דא ובגין דא אמר קרא הצור תמים פעלו. תמים תהיה עם יי' אלקיך. [ומפני שהוא יהו"ה סתום מבפנים לא נקרא אלא בשכינתו אדנ"י, ומפני זה אמרו חכמים לא כשאני נכתב אני נקרא, בעולם הזה נכתב אני ביהו"ה ונקרא אני באדנ"י, אבל בעולם הבא נכתב ביהו"ה ונקרא ביהו"ה, להיות רחמים מכל צד, ומפני זה ציווה הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, מי שלא יהיה תוכו כברו בכל איברים פנימיים וחיצוניים, לא יכנס בהיכל זה, ומפני זה אמר הפסוק הצור תמים פעלו, תמים תהיה עם אלהיך].

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, דף רל"א עמוד ב'

טז.

וּלְאַחַר שֶׁשָּׁט ו' מִן וֶשֶׁט בְּרִבּוּי אֲכִילַת גֶּזֶל, מִתְאָרֵךְ וְנַעֲשָׂה שָׂטָן.

מִגּוֹ

מִתּוֹךָ הַכָּבֵד וְהַיּוֹתֶרֶת שֶׁלָּהּ יוֹצֵאת מָרָה, וְהִיא חֶרֶב שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁיּוֹצְאוֹת מִמֶּנָּה טִפּוֹת מָרוֹת לַהֲרֹג לִבְנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ה) וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה. וְהִיא תְּלוּיָה בַּכָּבֵד, וְכָל הֶחֳלָאִים וְהַמִּיתוֹת תְּלוּיוֹת בּוֹ. וְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (המשטין) מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם לֶאֱסֹף אֶת כָּל חוֹבוֹת הָעוֹלָם, וְאָז כָּל הָאֵיבָרִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּצָרָה, שֶׁהֵם אֵיבָרִים שֶׁל הַמַּלְכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ) נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה. וְאָז כָּל יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, וְלוֹקְחִים שׁוֹפָר לְעוֹרֵר בּוֹ אוֹתָהּ תְּקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה.

רעיא

אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי אַחַר שֶׁהָאֵיבָרִים וְהָעוֹרְקִים שֶׁל הַלֵּב, שֶׁדּוֹמִים לְיִשְׂרָאֵל, הֵם בְּצָרָה. צְרִיכִים לְעוֹרְרָם בְּקָנֶה, שֶׁהוּא שׁוֹפָר. וְזֶה קָנֶה שֶׁל רֵאָה. אַחַר שֶׁכַּנְפֵי רֵאָה לֹא יְכוֹלוֹת לְהַשְׁקִיט רֹגֶז הַמָּרָה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עַל עוֹרְקֵי הַלֵּב, וְעַל כָּל הָעוֹרְקִים שֶׁל הָאֵיבָרִים שֶׁל הַגּוּף. אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֶׁבֶת בָּהֶם עוֹלָה בְּקָנֶה, שֶׁהוּא שׁוֹפָר, עוֹלָם הַבָּא. שֶׁכָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ, וֵשֶׁט דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. קָנֶה דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

ולבתר

וְאַחַר שֶׁשָּׁט אוֹת ו' מִן וֵשֶׁט, בְּרִבּוּי אֲכִילָה שֶׁל גָּזֵל, נִתְאָרֵךְ וְנַעֲשֶׂה שָׂטָן. וּמִי גָרַם אֶת זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. הַשְּׁטוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּעֵרֶב רַב הַשּׁוֹטִים, שֶׁהַתַּאֲוָה שֶׁלָּהֶם הִיא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל גָּזֵל וְחָמָס שֶׁל (תהלים יב) שֹׁד עֲנִיִּים וְאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים. בְּאוֹת נוּ"ן כְּפוּפָה, הַשּׁוֹטִים, שֶׁאוֹכְלִים וּבְלִי לִטְחֹן. מַה כָּתוּב בָּהֶם? (במדבר יא) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם. נִתְפַּשְּׁטָה אוֹת ו' שֶׁל שָׁטוּ, אוֹתוֹ שֶׁרוּחוֹ כָּפוּף, וְהוּא אוֹת נ'. וְזֶה גָּרַם שֶׁהִתְפַּשֵּׁט הַשָּׂטָן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִתְגַּבֵּר עַל כָּל אֵיבָרִים וְעוֹרְקִים בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. כְּחֶשְׁבּוֹן הַשָּׂטָ"ן חָסֵר אֶחָד, זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

רעיא

אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בָּזֶה מִתְמַתֵּק הַשָּׂטָן וּמִתְקַצֶּרֶת אוֹת נוּ"ן מִן וֵשֶׁט. מַה שֶּׁהָיָה שָׂטָן מִקֹּדֶם, שָׁב לַאֲחוֹרָיו, וְחָזַר לִהְיוֹת וֵשֶׁט כְּבָרִאשׁוֹנָה. מִשּׁוּם שֶׁהַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין כֹּחָם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁיּוֹרְשִׁים עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֹּחָם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֶלָּא כֹּחָם בְּקוֹל זֶה, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא, עוֹלָם אָרֹךְ, שֶׁנִּבְרָא בָּאוֹת יוֹ"ד. וּמִשּׁוּם שֶׁקּוֹל שׁוֹפָר מִמֶּנּוּ יוֹצֵא, אָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וּבְאוֹת י' וַדַּאי נַעֲשָׂה עוֹלָם אָרֹךְ, שֶׁהוּא אוֹת ו', עוֹלָם הַבָּא. וּבָאוֹת ה' בָּרָא עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהִיא אוֹת ה' קְטַנָּה, שֶׁבָּהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל הַתּוֹרָה.

יז.

בָּרוּךְ אֱלוֹהַּ שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמוֹעַ דְּבָרִים מֵאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא רַבָּן שֶׁל נְבִיאִים, רַבָּן שֶׁל חֲכָמִים, רַבָּן שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

מיד

מִיָּד שֶׁשָּׁמְעוּ דְבָרִים אֵלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכָל הַחֲבֵרִים, אָמְרוּ, בָּרוּךְ ה' שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ מֵאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא רַבָּם שֶׁל נְבִיאִים, רַבָּם שֶׁל חֲכָמִים, רַבָּם שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ מְדַבֵּר עַל פִּיו, וְכָתַב עַל יָדָיו סוֹדוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ כְמוֹתָם מִמַּתַּן תּוֹרָה וְעַד כָּאן.

א"ל

אָמַר לוֹ, מְנוֹרָה קְדוֹשָׁה, הַשְׁלֵם דִּבְרֵי הַסּוֹדוֹת שֶׁל הַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן לְפָרֵשׁ אוֹתָם, שֶׁהֲרֵי כָּל בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁל מַעְלָה, וּבַעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁל מַטָּה, כֻּלָּם מְזֻמָּנִים לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ מִפִּיךְ וּפֵרוּשִׁים שֶׁלְּךְ, שֶׁהֲרֵי שִׂמְחָה וּפִדְיוֹן יִתְעוֹרֵר בָּהֶם לְמַעְלָה וּמַטָּה. אַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ, אַתָּה וְכָל הַחֲבוּרָה שֶׁלְּךְ. עוֹד נֶאֱמַר בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹן. (ע"כ רעיא מהימנא).

יח.

טְחוֹל צוֹחֵק, הוּא צְחוֹק הַכְּסִיל.

אמר

אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ חֲכָמִים עַל זֶה, טְחוֹל שׂוֹחֵק. וְזֶהוּ (קהלת ז) שְׂחֹק הַכְּסִיל. וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ. וְקֹהֶלֶת אָמַר, (שם) טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק. טוֹב כַּעַס שֶׁל הַכָּבֵד, שֶׁהִיא מָרָה, רְצוּעָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְצוּעָה לְהַלְקוֹת בָּהּ הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּחֳלָאִים רָעִים, בִּנְגָעִים, מִשְּׂחוֹק שֶׁשּׂוֹחֵק לָהֶם בַּטְּחוֹל, בַּלִּכְלוּךְ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁשּׂוֹחֶקֶת לָהֶם הַשָּׁעָה בְּעֹשֶׁר. וְעוֹד, אֶרֶס הַטְּחוֹל שֶׁהוּא הַזּוֹחֵל בֶּעָפָר, וְהוּא חָזָק יוֹתֵר מֵאֶרֶס הַמָּרָה.

יט.

עֶרֶב רַב הֵם שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה.

וּבְגִין

וּמִשּׁוּם שֶׁעֵרֶב רַב הֵם שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה, וְאֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם דּוֹמִים לְמֹץ, יוֹתֵר מְעַכְּבִים בַּגָּלוּת הָעֵרֶב רַב אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים, מִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב. שֶׁהֵם דְּבֵקִים בְּיִשְׂרָאֵל כִּשְׂאוֹר בָּעִסָּה. אֲבָל אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵינָם כֵּן, אֶלָּא (תהלים א) כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, רעיא מהימנא, דף רל"ז עמוד א'

כ.

" הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

רעיא

אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי. מַהוּ הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי? אֶלָּא שְׁלֹשָׁה מְמֻנִּים שֶׁל הַגֵּיהִנָּם: אֶחָד עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְאֶחָד עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְאֶחָד עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְהֵם: מַשְׁחִית, אַף, וְחֵמָה. הוּא (ראה שיהו"ה) (חמה שהיה) עָף בָּעוֹלָם. אָמַר הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אָמַר מֵעַל הָעָם, שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ, שֶׁכָּךְ בֵּאַרְנוּ וְשָׁאֲלוּ לַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (עד כאן).

זוהר.

וְכִי אֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'? אִם לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר הֵשִׁיב חֲמָתִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלּוּ מֵתוּ, מָה הַטַּעַם הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי בֵּרוּר הַדָּבָר: אוֹי לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁפּוֹגֵם זַרְעוֹ! אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר זַרְעוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ! חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵת, אֶלָּא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב, הִתְעָרְבוּ בַּנָּשִׁים שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן לְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ, וְהוֹלִידוּ בָנִים – מֵהֶם מֵתוּ בָּעֵגֶל, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, וַאֲחֵרִים מֵתוּ כָּאן, אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה. אֲשֶׁר מֵתוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים שֶׁכְּבָר הָיוּ.

וּמִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל וְכָל אוֹתָם זֶרַע קָדוֹשׁ, נִמְנוּ כֻלָּם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא חָסַר אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מִכְּלָל שֶׁאֲחֵרִים כָּלוּ. וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב, אֲבָל מֵעַל אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ עֵרֶב רַב לֹא הֵשִׁיב. וְעַל זֶה כָּתַב הַפָּסוּק וְאָמַר מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם זֶה נִמְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמִקֹּדֶם, וְחִבֵּר אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. כְּדֻגְמַת זֶה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב (שמות לב) וַיִּפֹּל מִן הָעָם וְגוֹ'. כָּל אֵלּוּ מֵעֵרֶב רַב הָיוּ. וּלְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב אַחַר כָּךְ? (שמות לה) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

כא.

כָּתוּב "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", וְעַל כֵּן, "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה", מֵאִתְּכֶם, וְלֹא מֵאַחֵר,

קחו

קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה (שמות לה). בֹּא וּרְאֵה, בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב (שמות כה) מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. הַכֹּל בִּכְלָל. כֵּיוָן שֶׁאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב עָשׂוּ זֹּאת וּמֵתוּ מֵהֶם אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִתְפַּיֵּס עִמָּהֶם עִם יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: הִתְחַבְּרוּ כֻלְּכֶם לְצַד אֶחָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות לה) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לְבַדָּם. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בָּכֶם אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁכֹּן, עִמָּכֶם תִּהְיֶה הַדִּירָה שֶׁלִּי.

וְעַל זֶה, (שם כה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה. מֵאִתְּכֶם, וְלֹא מֵאֲחֵרִים. לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה שֻׁתָּפוּת לַאֲחֵרִים עִמִּי, וְלֹא עִמָּכֶם, וּמִשּׁוּם זֶה כֻּלָּם נִכְרְתוּ. אַף כָּאן הֲרֵי הֵם מֵאֵלּוּ שֹׁרֶשׁ הָרָע הָיוּ, וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים. הַמֵּתִים – וַדַּאי מֵתִים, וְלֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם זֶה מָנָה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָרִימוּ רָאשֵׁיהֶם.

אמר

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, כַּמָּה נָכוֹן הוּא, אִם לֹא מָצָאתִי חוֹלְקִים עַל זֶה. אָמַר לוֹ, בְּנִי אֱמֹר. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב (במדבר כה) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וְלָמַדְנוּ שֶׁהִתְחַבְּרוּ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. כְּצָמִיד זֶה שֶׁמִּתְחַבֵּר בָּאָדָם בְּקִשּׁוּטָיו, כָּךְ הִתְחַבְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּבַעַל פְּעוֹר. אָמַר לוֹ, אֶלְעָזָר, כָּךְ הוּא – וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר. אֶלָּא אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי שֶׁנִּטְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל מֵאוֹתוֹ חוֹב, אֶלָּא שֶׁנִּטְהָרוּ מִמָּוֶת, שֶׁלֹּא שָׁרָה עֲלֵיהֶם מָוֶת.

כב.

לא כתוב ויאכל וישתחוו ישראל, אלא העם, כיוון שכתוב ויצמד ישראל מהו ויאכל העם, אלא אותו זרע רע היו החובה של ישראל

אמר

אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב (במדבר כה) קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם. אָמַר לוֹ, רָאשֵׁי הָעָם וַדַּאי, וְלֹא רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִן הָעָם יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד. כָּתוּב כָּאן הָעָם, וְכָתוּב שָׁם (שמות לב) וַיַּרְא הָעָם. (שם) וַיִּקָּהֵל הָעָם. (שם) וַיִּפֹּל מִן הָעָם. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וְלֹא עָבְדוּ לוֹ. אֲבָל מִסּוֹף הַפָּסוּק מוּכָח, שֶׁכָּתוּב וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ, וְלֹא כָתוּב וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָעָם, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, מַהוּ וַיּאכַל הָעָם? אֶלָּא אוֹתוֹ זֶרַע רַע הָיוּ חוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל.

כג.

"וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר".

מהו

מַהוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר כה) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר? בֹּא וּרְאֵה, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל בְּבַעַל פְּעוֹר לֹא כָתוּב, אֶלָּא לְבַעַל פְּעוֹר. קִשּׁוּטִים וְתֹקֶף נָתְנוּ לְבַעַל פְּעוֹר בְּלִי דַעַת, מִשּׁוּם שֶׁעֲבוֹדַת פְּעוֹר הוּא לִפְרֹעַ עַצְמוֹ וּלְהוֹצִיא לְפָנָיו צוֹאָה רוֹתַחַת. וְאוֹתָהּ עֲבוֹדָה מוֹעִילָה לוֹ וּמִתְחַזֵּק מִמֶּנָּה. וְיִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ זֹּאת, חָשְׁבוּ שֶׁזֶּה זִלְזוּל שֶׁלָּהּ הוּא וְקִלְקוּל שֶׁלָּהּ, שֶׁהֲרֵי בַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּתוּב, (ישעיה ל) צֵא תֹּאמַר לוֹ. וְהֵם בִּגְלַל הַזִּלְזוּל שֶׁל הָעֲבוֹדָה זָרָה פָּרְעוּ עַצְמָם בְּלִי יְדִיעָה, וְעַל זֶה כִּפֵּר פִּנְחָס וּבִטֵּל הַמַּגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

כד.

כַּאֲשֶׁר עֶרֶב רַב הֵם מְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ", וְיִשְׂרָאֵל אַחֵר שנעברים מֵהֶם אֵלּוּ, מַה כָּתוּב "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

ולא

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר עֵרֶב רַב הֵם מְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב? (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. וְיִשְׂרָאֵל, אַחַר שֶׁעוֹבְרִים מֵהֶם אֵלּוּ, מַה כָּתוּב? שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי רוֹצֶה לָדוּר עִמָּכֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות כה) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, מִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, בִּזְמַן שֶׁעֵרֶב רַב הֵם רָאשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל, כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ (מעבירים שלטון של הקדוש ברוך הוא) עוֹשִׂים שִׁלְטוֹן בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִכְנָסִים בְּמִשְׁפְּטֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים, (ישעיה כו) ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדנִים זוּלָתֶךְ.

זוהר חלק ג' פרשת פנחס, רעיא מהימנא, דף רמ"ו עמוד ב'

כה.

בְּשָׁלֹשׁ דַּרְגוֹת אֵלּוּ, יִפְקוֹד כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים מִן הַגָּלוּת.

וּבְגִין

וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא מִצַּד הַיָּמִין – אֶבֶן. וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל – גַּחֶלֶת. בָּהּ לוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקָמָה מִיִּשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם, שֶׁהֵם אִשִּׁים נָכְרִיִּים וּמַיִם הַזֵּידוֹנִים. וְהַמְמֻנִּים שֶׁלָּהֶם – סָמָאֵל וְנָחָשׁ. סָמָאֵל אֵשׁ הַגֵּיהִנָּם, מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל עֵשָׂו. נָחָשׁ מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, וְהוּא רַהַב הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם.

בימינא

בִּימִין אַבְרָהָם, שֶׁדַּרְגָּתוֹ חֶסֶד, נוֹטֵל נְקָמָה מִיִּשְׁמָעֵאל וּמֵהַמְמֻנֶּה שֶׁלּוֹ. וּבִשְׂמֹאל יִצְחָק, שֶׁדַּרְגָּתוֹ פַּחַד, נוֹטֵל נְקָמָה מֵעֵשָׂו וּמֵהַמְמֻנֶּה שֶׁלּוֹ. בִּשְׁנֵי מְשִׁיחִים, שֶׁהֵם אֶחָד מִיָּמִין – מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל – מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וּבְדַרְגָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהִיא כְּנֶגְדּוֹ, בְּסוֹד שֶׁל (בראשית מח) שִׂכֵּל אֶת יָדָיו (כי מנשה הבכור). אַרְיֵה לִשְׂמֹאל. שׁוֹר לְיָמִין, שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. בִּגְלַל שֶׁיְּהוּדָה גָּלָה בְּעֵשָׂו, נִמְצָא יְמִין הַקְּדֻשָּׁה עִם הַשְּׂמֹאל שֶׁל עֵשָׂו. וּשְׂמֹאל הַקְּדֻשָּׁה עִם יָמִין טְמֵאָה שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, (שם מט) עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, רוֹעֶה נֶאֱמָן, בְּדַרְגָּה שֶׁל תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, נוֹטֵל נְקָמָה מֵעֵרֶב רַב.

בתלת

בְּשָׁלֹש דְּרָגוֹת אֵלּוּ יִפְקֹד (יצאו) כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים מִן הַגָּלוּת, וּבָהֶן יִקַּח נְקָמָה מֵעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וְעֵרֶב רַב. כְּדֻגְמָא שֶׁל עֵרֶב רַב מְעֹרָבִים בְּעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, כָּךְ יַעֲקֹב מְעֹרָב בְּאַבְרָהָם וְיִצְחָק, עֵרוּב שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְכָךְ מִתְעָרֵב שִׁילֹה עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּתְהֵא שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל שְׁנֵיהֶם כְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁרָאָה בִּלְעָם בִּנְבוּאָתוֹ, שֶׁכָּךְ מִתְקַשְּׁרִים שְׁנֵי מְשִׁיחִים בָּרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה.

סֵפֶר "הָעֶרֶב רַב"

וְכָל הַמִּסְתַּעֵף

עַל פִּי סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

סֵדֶר שְׁמוֹת חֵלֶק ב'

"אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ – וּנְחָשִין וְעַקְרָבִין דילה אִינוּן עֶרֶב רַב".

עוֹד יְבֹאָר בּוֹ הָעוֹנָשִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר מַעֲנִישִׁים אֶת הָאָדָם בָּזֶה וּבְבָא, וְשֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְשַׁעֵר עַד כַּמָּה שֶׁיִּסְבֹּל בָּזֶה וּבְבָא עַל זֶה שֶׁעָזַר לָעֶרֶב רַב, וְהַפְּגָם הַגָּדוֹל הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֵלּוּ הָעוֹזְרִים לָהֶם, וְגֹדֶל הַחִיּוּב שֶׁמֻּטָּל עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ לִהְיוֹת בָּקִי בָּהֶם בִּפְרָטוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ חַס וְשָׁלוֹם לִבְנוֹת בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁל: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" (בראשית יא, ד), כִּי בָּזֶה תָּלוּי יְסוֹד קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ תָּלוּי גַּם כֵּן בִּיאַת מָשִׁיחַ בֶּן דָוִד, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ חַיִּים וִויטָאל זיע"א תַּלְמִיד הָאֲרִיזַ"ל בְּסִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ "עֵץ חַיִּים" בְּהַקְדָּמָתוֹ.
בס"ד

הַסֵּפֶר נִדְפַּס לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים

וְנֶחְלַק בְּחִנָּם לְכָל דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ

][

אוֹסֵף עֲנָקֵי כְּעֵין זֶה עֲדַיִן לֹא רָאָה אוֹר הַדְּפוּס עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְעַכְשָׁו בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נִתְגַּלָּה הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה לְאוֹר הַחִזָּיוֹן הַנּוֹרָא שֶׁנִּתְגַּלָּה אֵצֶל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי שְׂרִיד בית מקדשינו בחודבית מקדשינו בחודש ניסן דהאי שתא שנת
תשס"ד לפ"ק.

][

במקום הקדמה

וְהִנֵה מַה שֶּכָּתַב בִּתְּחִילַת דְבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרֵיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי לְגַרְמֵייהוּ וכו', עִם הֱיוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מְבֹאָר וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּינוּ זֶה בעו"ה אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לְחִתּוּךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עסקם בַּתּוֹרָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלָל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וְדַיָּנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדַּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם. וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם". כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל הַפָּסוּק "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ". שֶׁחֲמִשָּׁה מִינִים יֵשׁ בְּעֶרֶב רַב וּמִן הג' מִינִים מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים דעלייהו אתמר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם וְאִינוּן מִסִּטְרָא דְּאילין דְּאִיתְמָר בְּהוֹן "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וגו' וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשָׁוִין בְּהוֹן ס"ת וַעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ וְלֹא לִשְׁמָהּ אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ' וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יֵצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

תֹּכֶן עִנְיְנֵי "עֶרֶב רַב" מִסֵּפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ סֵדֶר שְׁמוֹת

זוהר הקדוש פרשת בשלח. ב

זוהר חלק ב' פרשת בשלח, דף מ"ה עמוד ב' ב

א. מפני אותו ערב רב שהתדבקו בהם והתערבו איתם, קרא אותם את העם סתם ב

ב. הקב"ה רוצה להראות לנו שלא נתחבר אתו – בדקו אחריו ומצאו שבנו של בת אל נכר היה, ואביו פסול זרע היה, אמרו ברוך הקדוש ברוך הוא שהציל אותנו ב

ג. "אל תתחר במרעים", מרעים שמריעים לעצמם ולאלו שמתחברים אתם ב

ד. הערב רב גרמו גלות ישראל. ב

ה. הקב"ה רצה שימצאו ישראל באותה שעה כמלאכים עליונים, ולעשות להם חירות מהכל ב

ו. בגללם לא נקראו בני ישראל, ולא ישראל, ולא עמי, אלא העם סתם ב

ז. כל יום היו רואים את אותו ערב רב? אמר רבי יהודה, ערב רב כתוב ולא מצרים, שהרי כמה שאר עמים היו גרים במצרים, וכולם נימולו, וכיון שנימולו לא נקראים מצריים, ועל פי משה קיבלו אותם ב

זוהר חלק ב' פרשת בשלח, דף ס"ז עמוד א' ב

ח. "ויקרא שמו ה' נסי", ה' נסי ממש, מפני שעמלק לקח כל אלו שהיו נימולים ולא נפרעו, וחתך אותם וזרק אותם למעלה, ואמר קח מה שרצית בו – באותה שעה כתוב: ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ב

ט. בכל דור ודור, בכל דורות שבאים לעולם, אין לך דור שאין בהם מאותו זרע רע ב

זוהר הקדוש פרשת משפטים. ב

זוהר חלק ב' פרשת משפטים, רעיא מהימנא, דף קי"ד עמוד א' ב

י. הקב"ה עתיד להחזיר לך אבידה שאבדת בגלל ערב רב, וזו כלה שלך, ב

זוהר חלק ב' פרשת משפטים, רעיא מהימנא, דף ק"כ עמוד א' ב

יא. ממוני אלו בני עשו ששלטונם בכל הארץ. ב

יב. והאלהים יבקש את נרדף, ישראל שהיו נרדפים לפני ערב רב זאבים רעים באותו זמן נראה מי הוא אלוה אחר שיקים אותו מלטרוף עליהם, או אומה ולשון ב

יג. ישראל שהיו כיונה נרדפים. ב

יד. אומות עובדי עבודה זרה של העולם שישארו, יעורר הקדוש ברוך הוא חיה של אדם לשלוט עליהם ב

טו. כאשר יצאו ישראל מהגלות, כך יהיו שבורים עד שיתברר אוכל מתוך פסולת, כתבואה שנבררת מתוך מוץ ותבן ב

טז. לאחר שיתבררו ישראל, נאספים לאותו מקום שנקרא ירושלים, באותו זמן שיהיו נקיים כבר מתוך קש ותבן, שורה שמו עליהם, וקורא להם בני בכורי ישראל. ב

יז. לאחר שיהיו נקיים מתוך פסולת, יתקדשו ישראל לבית המקדש כיין לנסך על גבי המזבח ב

זוהר חלק ב' פרשת משפטים, דף קכ"ד עמוד א' ב

יח. ואותה שנה נמצאה ברכה בעולם בשלימות. ב

זוהר הקדוש פרשת כי תשא. ב

זוהר חלק ב' פרשת כי תשא, דף ק"צ עמוד ב' ב

יט. וימירו את כבודם בתבנית שור, שגרמו לשכינה שגלתה בגלות עמהם ב

כ. ערב רב, שרצו לעמוד כנגד פלאים של הקדוש ברוך הוא, כיוון שראו נסים ופלאות שעשה משה במצרים, חזרו לגבי משה, אמר לו הקב"ה למשה אל תקבל אותם, אמר משה, רבון העולם, כיוון שראו הגבורה שלך רוצים להתגייר, ב

כא. מדוע קרא להם ערב רב?. ב

כב. החכמה שלהם היתה רבה, והם הסתכלו בשעות היום, והסתכלו בדרגת משה, וראו שהם לא יכולים לשלוט בהם, ב

כג. אמרו הערב רב לישראל: ראינו שאתם ישראל כל טוב וכל כבוד העולם לכם, אף כך אלהים אשר ילכו לפנינו ב

כד. כל ענני כבוד שהלכו במדבר, לא היו חופים אלא את בני ישראל לבדם, ב

כה. אמר אלו ערב רב לא היו אוכלים מן המן? אמר לו, וודאי כך הוא, אלא מה שנותנים להם ישראל כמי שנותן לעבדו, ב

כו. אמר אהרן: חס ושלום שאלו ישתתפו בעם הקדוש להיות הכל כלל אחד, ולא יתערבו העם הקדוש בעם זה כלל אחד, אלא טוב הוא להבדיל אותם מתוך העם הקדוש. ב

כז. קשים גרים לישראל בספחת בבשר החי ב

כח. אהרן לא נשמר מאלו שני חכמים שהיו בראש אותו ערב רב, מיד ויתפרקו כל העם, מהו ויתפרקו? כמו שאתה אומר מפרק הרים ומשבר סלעים, שהשחיתו ושברו אזניהם. ב

כט. אלו הרשעים אנשים רעים ברצון שלהם לחזור לסרחונם. ב

ל. יד ליד לא ינקה רע, ב

לא. ויקח מידם. ב

לב. ויצר אותו בחרט. ב

לג. אנוש כאשר הטעה העולם בקולמוס, היה רושם רשימות של כל דיוקנים ועבודות זרות, באותו קולמוס רשם רשימה. ב

לד. דבר שצריך בגלוי להתגלות אחר כך, צריך הסתר וכיסוי בראשונה שיתכסה מהעין, ואחר כך יצא האומן לאומנותו, ודבר שצריך בכיסוי אחר כך, צריך בגלוי בראשונה. ב

לה. מי ראה כשפים בכל העולם כאלו ב

לו. חס ושלום שאהרן עשה, והפסוק מוכיח. ב

לז. כל אלו של ישראל שמתו התחברו איתם בלבם. ב

לח. ירעבם חטא והחטיא. ב

לט. אמר ירבעם: במדבר היו אלו מכשפים שכתוב בשר חמורים בשרם ב

מ. אלמלי לא באנו לעולם אלא לשמוע זה די לנו, בכה ואמר אוי רבי כאשר תסתלק מן העולם, מי יעורר דברי החכמה בעולם הזה כמוך. ב

זוהר הקדוש פרשת ויקהל. ב

זוהר חלק ב' פרשת ויקהל, דף קצ"ה עמוד א' ב

מא. בזמן שהרשעים נמצאים, אלו חסידים וצדיקים שנמצאים ביניהם נתפסים בחטאיהם ב

מב. בראשונה כתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו, וכתוב אחריו קחו מאתכם תרומה לה', מאתכם וודאי, לא כבתחילה שכתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו – ויקהל משה וגו', מפני שהיו אלו הערב רב ביניהם, היה צריך משה לאסוף אותם ולייחד אותם בבניהם. ב

מג. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', אליהם אלה הדברים וגו', שהרי אותו ערב רב הועבר מהם ב

זוהר חלק ב' פרשת ויקהל, דף קצ"ז עמוד א' ב

מד. מעשה המשכן לא נעשה אלא מישראל בלבדם. ב

זוהר חלק ב' פרשת ויקהל, דף ר"ג עמוד א' ב

מה. כינס משה את בני ישראל בלבדם כדי לתת להם שבת כמקודם ב

זוהר הקדוש פרשת פקודי ב

זוהר חלק ב' פרשת פקודי, דף רכ"ג עמוד ב' ב

מו. אם הקב"ה רוצה בדין מדוע מסלק אותו מהרשעים?. ב

מז. בפרוח רשעים כמו עשב, ב

מח. הקב"ה מאריך רגזו ברשעים בזה העולם, זכאים הם הצדיקים שאין להם חלק בזה העולם אלא בעולם הבא ב

זוהר חלק ב' פרשת פקודי, דף רכ"ד עמוד א' ב

מט. ונערים קטנים, ב

נ. ויפן אחריו, שהסתכל לאחור אם יחזרו בתשובה אם לא. ב

נא. ויפן אחריו, הסתכל מאחורי השכינה. ב

²± ´³ ²±

` סֵפֶר הַזּוֹהַר סֵדֶר שְׁמוֹת `

זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח

זוֹהַר חֵלֶק ב' פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח, דַּף מ"ה עַמּוד ב'

א.

מִפְּנֵי אוֹתוֹ עֶרֶב רַב שהתדבקו בָּהֶם וְהִתְעָרְבוּ אִתָּם, קָרָא אוֹתָם אֶת הָעָם סְתָם

ויסב

וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף, לְתַקֵּן דֶּרֶךְ לִמְקוֹמָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מַה שּׁוֹנֶה כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב (שם ה) שַׁלַּח אֶת עַמִּי, (שם ט) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי, (שם ד) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, וּבְאוֹתוֹ זְמַן לֹא הָיוּ מְהוּלִים וְלֹא נִקְשְׁרוּ בוֹ כָּרָאוּי, וְכָאן, שֶׁהָיוּ מְהוּלִים וְעָשׂוּ פֶסַח וְנִקְשְׁרוּ בוֹ, קָרָא לָהֶם אֶת הָעָם?

אלא

אֶלָּא מִשּׁוּם עֵרֶב רַב שֶׁנִּדְבְּקוּ בָהֶם וְהִתְעָרְבוּ עִמָּהֶם, קָרָא לָהֶם אֶת הָעָם סְתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לג) וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן. וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה. וְכֵן כֻּלָּם.

ב.

הקב"ה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לָנוּ שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּר אִתּוֹ , אָמְרוּ בָּרוּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶּׁהִצִּיל אוֹתָנוּ.

רבי

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד, וְהָיָה עִמָּהֶם יוֹסֵי הַסּוֹחֵר עִם גְּמַלִּים קְשׁוּרִים וּמַשָּׂאוֹת עַל כִּתְפֵיהֶם. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, מָצָא יוֹסֵי הַסּוֹחֵר אִשָּׁה אַחַת מִשְּׁאָר הָעַמִּים שֶׁלִּקְּטָה יְרָקוֹת בַּשָּׂדֶה. נִשְׁמַט מֵהֶם וְהֶחֱזִיק בָּהּ וּבָא עָלֶיהָ. תָּמְהוּ רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ, נָשׁוּב מֵהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְהַרְאוֹת לָנוּ שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּר עִמּוֹ. שָׁבוּ מֵהַדֶּרֶךְ, בָּדְקוּ אַחֲרָיו, וּמָצְאוּ שֶׁהָיָה בֵּן שֶׁל בַּת אֵל נֵכָר, וְאָבִיו זֶרַע פָּסוּל הָיָה. אָמְרוּ: בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּילָנוּ.

ג.

"אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים", מְרֵעִים שֶׁמְּרִיעִים לְעַצְמָם וּלְאֵלּוּ שֶׁמִּתְחַבְּרִים אִתָּם

פתח

פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, (תהלים לז) אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. מִי הֵם הַמְּרֵעִים, שֶׁלֹּא כָתוּב חַטָּאִים אוֹ רְשָׁעִים? אֶלָּא מְרֵעִים, שֶׁמְּרֵעִים לְעַצְמָם וּלְאוֹתָם שֶׁמִּתְחַבְּרִים עִמָּם. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מְרֵעִים – הַרְחֵק עַצְמְךְ מִמְּרֵעִים, שֶׁלֹּא תִהְיוּ רֵעִים וַחֲבֵרִים כְּאֶחָד, שֶׁלֹּא יָרֵעוּ לְךְ מַעֲשָׂיו וְתִתָּפֵס בַּחֲטָאָיו.

ד.

הָעֶרֶב רַב, גָּרַם גָּלוּת יִשְׂרָאֵל

תא

בֹּא רְאֵה, אִלּוּלֵי הָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב שֶׁהִתְחַבְּרוּ עִם יִשְׂרָאֵל, לֹא נַעֲשֶׂה הָיָה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְלֹא מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כָּל אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ, וְלֹא גָרַם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁגָּרַם. וּבֹא רְאֵה, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְאוֹתוֹ חֵטְא מַמָּשׁ גָּרַם לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל.

ה.

הקב"ה רָצָה שֶׁיִּמְצְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם חֵרוּת מֵהַכֹּל.

דְּתָנֵינַן

שֶׁשנינו, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָם חוֹרִין מֵהַכֹּל, בְּנֵי חֵרוּת מִמָּוֶת, וְלִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין מִשִּׁעְבּוּד שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת. כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה – גָּרְמוּ הַכֹּל. גָּרְמוּ מָוֶת, גָּרְמוּ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, גָּרְמוּ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אוֹתָם לוּחוֹת רִאשׁוֹנִים, גָּרְמוּ שֶׁמֵּתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים מֵהֶם. וְכָל זֶה מִשּׁוּם הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁל אוֹתָם עֵרֶב רַב שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם.

ו.

בִּגְלָלָם לֹא נִקְרָאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַמִּי, אֶלָּא הָעָם סְתָם.

אוף

אַף כָּאן בִּגְלָלָם לֹא נִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַמִּי, אֶלָּא הָעָם סְתָם. וְאִם תֹּאמַר, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל? כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים מִמִּצְרַיִם וְלֹא הִתְחַבְּרוּ עִמָּם אוֹתָם עֵרֶב רַב, קָרָא לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁהִתְחַבְּרוּ עִמָּם, שֶׁכָּתוּב וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה עִמָּם, קָרָא לָהֶם הָעָם.

ז.

"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד"

אוף

רַבִּי יוֹסֵי הִקְשָׁה וְאָמַר, כָּתוּב כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. אִם כָּךְ, כָּל יוֹם הָיוּ רוֹאִים אֶת אוֹתוֹ עֵרֶב רַב? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, עֵרֶב רַב כָּתוּב, וְלֹא מִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שְׁאָר עַמִּים הָיוּ דָרִים בְּמִצְרַיִם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכֻּלָּם נִמּוֹלוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּמּוֹלוּ, יוֹתֵר לֹא נִקְרְאוּ מִצְרִים.

וְעַל פִּי מֹשֶׁה קִבְּלוּ אוֹתָם, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם. צִוִּיתָם כָּתוּב. וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה הָיוּ. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֶחָד מֵהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וַחֲמֻשִׁים – אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.

זוהר חלק ב' פרשת בשלח, דף ס"ז עמוד א'

ז.

"וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי",

תאנא

ויבן משה מזבח, כמה דאמינא, ויקרא שמו יהו"ה נסי, יהו"ה נסי ממש, אמאי, בגין דעמלק נטל כל אינון דהוו גזירין ולא אתפרעו, וגזר לון ושדי להו לעילא, ואמר טול מה דאתרעית ביה. ביה שעתא מה כתיב, ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהו"ה בעמלק מדר דר מדר דר חסרין, מדיורין דלעילא ומדיורין דלתתא. [שנה, ויבן משה מזבח כמו שאמרתי, ויקרא שמו ה' נסי, ה' נסי ממש, מדוע, מפני שעמלק לקח כל אלו שהיו נימולים ולא נפרעו, וחתך אותם וזרק אותם למעלה, ואמר קח מה שרצית בו. באותה שעה מה כתוב, ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. מדור דור, חסרים מדיורים שלמעלה ומדיורים שלמטה].

ח.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל דּוֹרוֹת שֶׁבָּאִים לְעוֹלָם, אֵין לְךָ דּוֹר שֶּׁאֵין בָּהֶם מֵאוֹתוֹ זֶרַע רַע.

אמר

רבי יהודה, בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא, לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא, וקודשא בריך הוא אגח בהו קרבא, רבי יצחק אמר (מדיורא דלתתא לדיורא דלעילא), ועלייהו כתיב (תהלים קד לה) יתמו חטאים מן הארץ וגו', מן הארץ, בעלמא דין ובעלמא דאתי, ביה זמנא כתיב ברכי נפשי את יהו"ה הללויה. [אמר רבי יהודה, בכל דור ודור בכל דורות שבאים לעולם אין לך דור שאין בהם מאותו זרע רע, והקדוש ברוך הוא עושה בהם מלחמה, רבי יצחק אמר, (מדיור שלמטה לדיור שלמעלה) ועליהם כתוב יתמו חטאים מן הארץ וגומר. מן הארץ, בעולם הזה ובעולם הבא, באותו זמן כתוב ברכו נפשי את ה' הללויה].

זוהר הקדוש פרשת משפטים

זוהר חלק ב' פרשת משפטים, רעיא מהימנא, דף קי"ד עמוד א'

ט.

הקב"ה עָתִיד לְהַחְזִיר לְךָ אֹבִידָה שֶׁאִבַּדְתָּ בִּגְלַל עֶרֶב רַב, וְזוֹ כַּלָּה שֶׁלְּך.

פקודא

מִצְוָה (מא) אַחַר זוֹ – לְהָשִׁיב אֲבֵדָה, וְאַחֲרָיו – לְהָשִׁיב הַגָּזֵל. אָמַר מְנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲזִיר לְךְ אֶת הָאֲבֵדוֹת שֶׁאִבַּדְתָּ מִשּׁוּם הָעֵרֶב רַב, וְזוֹ הַכַּלָּה שֶׁלְּךְ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁעָשׂוּ הָעֵרֶב רַב אֶת הָעֵגֶל, יָצְאָה הַכַּלָּה שֶׁלְּךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות לב) וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת.

ואתמר

וְנֶאֱמַר בְּךְ לֶךְ רֵד. שָׁם נִרְמְזָה יְרִידָה שֶׁלְּךְ לַגָּלוּת הָרְבִיעִית. לֶךְ – כְּמוֹ (בראשית יב) לֶךְ לְךְ מֵאַרְצְךְ וְגוֹ'. כָּאן שׁ, (איוב לב) הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר. כָּאן רוֹמֵז לֶךְ לְךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (בגלגול) בַּגָּלוּת. בָּרְבִיעִית רֵד, בִּשְׁבִיל בַּת יְחִידָה, הַכַּלָּה שֶׁלְּךְ שֶׁנָּפְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (עמוס ה) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם. וּמִיָּד שֶׁאַתָּה יוֹרֵד בִּשְׁבִילָהּ, תָּקוּם עָלִיּךְ, וזו (זו השבת אבדה, וזו התורה שהתגלתה על ידך, זו) הִיא הֲשָׁבַת הָאֲבֵדָה שֶׁלְּךְ.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים, רעיא מהימנא, דף ק"כ עמוד א'

י.

בְּנֵי עֵשָׂו שִׁלְטוֹנָם בְּכָל הָאָרֶץ.

ואתמר

וְנֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל, (בראשית א) וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם – הַמְמֻנִּים עַל הַיָּם בַּצַּד שֶׁל הַנָּחָשׁ, שֶׁהָיָה שָׂרָהּ שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהִתְפַּשֵּׁט בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה מִיָּם עַד יָם. וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם – עִרְבּוּבְיָה רָעָה. עֲמָלֵקִים, נְפִילִים, תַּעֲרֹבֶת שֶׁל כָּל הָאֻמּוֹת בְּכָל צַד בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, בֵּין בְּיִשְׂרָאֵל, בֵּין בְּיִשְׁמָעֵאל, בֵּין בְּעֵשָׂו. וּבַבְּהֵמָה – אֵלּוּ בְּנֵי עֵשָׂו שֶׁשִּׁלְטוֹנָם בְּכָל הָאָרֶץ.

ויתקיים

וְיִתְקַיִּםִ בַּמָּשִׁיחַ, (תהלים עב) וְיֵרְדְּ מִיָּם עַל יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ. וְכָךְ בִּשְׁנֵי מְשִׁיחִים, וְכָךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל בִּזְכוּת מָ"ה (שמו) שֶׁל מֹשֶׁה. וְיָבִיאוּ נֵס שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מִיהוּדָה – אַרְיֵה רָשׁוּם עָלָיו, וְנֵס שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף – שׁוֹר רָשׁוּם עָלָיו. וְנֵס שֶׁל שִׁילֹה – אַרְיֵה לְיָמִין, שׁוֹר לִשְׂמֹאל, וְנֶשֶׁר בָּאֶמְצַע, וְאָדָם עַל כֻּלָּם. וְאַרְבַּע פָּנִים לְכָל אֶחָד, אַרְבָּעָה שְׁבָטִים שֶׁל שָׁלֹשׁ חַיּוֹת – שְׁנֵים עָשָׂר. וּלְאָדָם שֶׁהוּא מַה שְּׁמוֹ, בְּנֵי מֹשֶׁה, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בְּמֹשֶׁה (במדבר יד) וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. בְּאוֹתוֹ זְמַן, (קהלת ג) מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁיִּהְיֶה, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה.

יא.

וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִרְדָּפִים לִפְנֵי עֶרֶב רַב זְאֵבִים רָעִים בְּאוֹתוֹ זְמַן נִרְאֶה מִי הוּא אֱלוֹהַּ אַחֵר שֶׁיָּקִים אוֹתוֹ מִלִטְרוֹף עֲלֵיהֶם, אוֹ אֻמָּה וְלָשׁוֹן.

והאלה

וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף – יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, הָיוּ נִרְדָּפִים לִפְנֵי הָעֵרֶב רַב, זְאֵבִים רָעִים, הֲרֵי בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרַף אֲלֵיהֶם, שֶׁטּוֹרֵף אוֹתָם, וְיִתְקַיֵּם בְּאוֹתוֹ זְמַן – בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, שֶׁהַיְנוּ עַד כִּי יָבא שִׁילֹה, וְזֶה בּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם. (בראשית מט) וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל – זֶה עֶרֶב שֶׁל יִצְחָק, שֶׁשָּׁם שְׁנֵי מְשִׁיחִים. בְּאֶחָד יֹאכַל (הממון) הַמְמֻנֶּה שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּבְאֶחָד יְחַלֵּק לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל.

ישראל

יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם אַיֶּלֶת, נִרְדָּפִים לִפְנֵי הָרְשָׁעִים אֲרָיוֹת, וְיִתְעוֹרֵר נַפְתָּלִי, שֶׁהוּא אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר. יִתְעוֹרֵר בַּיָּמִין, שֶׁהוּא אַרְיֵה, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ. וְיֶחֱזַק (ויחזר) עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כָּרַע שָׁכַב עֲלֵיהֶם לִטְרֹף אוֹתָם, מִי יְקִימֶנּוּ. בְּאוֹתוֹ זְמַן נִרְאֶה מִי הוּא אֱלוֹהַּ אַחֵר שֶׁיָּקִים אוֹתוֹ מִלִּטְרֹף עֲלֵיהֶם אוֹ אֻמָּה וְלָשׁוֹן.

יב.

יִשְׂרָאֵל כְּיוֹנָה נִרְדָּפִים.

וישראל

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ כַּיּוֹנָה, נִרְדָּפִים לִפְנֵי נֶשֶׁר מִצַּד שֶׁל הָעוֹפוֹת שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר נֶשֶׁר וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל עִרְבּוּבֵי הָאֻמּוֹת, וְעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁהֵם עֲמָלֵקִים, וְעִרְבּוּבְיָה רָעָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְטוֹרֵף אוֹתָם שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶחָד מֵהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל, (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.

יג.

אֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ, יְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּה שֶׁל אָדָם לִשְׁלוֹט עֲלֵיהֶם.

ומתמן

מִשָּׁם וְאֵילָךְ אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְאֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ, יְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּה שֶׁל אָדָם לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, לְקַיֵּם בָּהֶם (ישעיה ס) כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יאבֵדוּ. לְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל, (בראשית א) וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וְגוֹ'. (שם ט) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם וְגוֹ'.

יד.

כַּאֲשֶׁר יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, כָּךְ יִהְיוּ שְׁבוּרִים עַד שֶּׁיִּתְבָּרֵר אוֹכֵל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, עַד שֶיִתְבָּרְרוּ וְיִהְיוּ נִכָּרִים יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם, כִּתְבוּאָה שֶנִבְרֶרֶת מִתּוֹךְ מוֹץ וְתֶבֶן.

ומסטרא

וּמִצַד שֶׁל תְּבוּאוֹת חֲמִשָּׁה מִינֵי לֶחֶם, שְׁבוּרִים מִכֻּלָּם, וְהֵם: חִטָּה, וּשְׂעוֹרָה, וְכֻסֶּמֶת, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן. הִמְשִׁיל אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיהכ) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, בְּה'. כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵהַגָּלוּת, כָּךְ יִהְיוּ שְׁבוּרִים, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, שֶׁהַיְנוּ קַשׁ, עֵרֶב רַב, עַד שֶׁיִּתְבָּרְרוּ וְיִוָּדְעוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ בַּר שֶׁנִּבְרָר מִתּוֹךְ מוֹץ וָתֶבֶן. וְעַד שֶׁיִּתְבָּרְרוּ מֵהֶם, י', שֶׁהִיא מַעֲשֵׂר, לֹא שׁוֹרָה עַל ה', שֶׁהוּא לֶחֶם שֶׁל חֲמִשָּׁה מִינִים, לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁבוּעָה (שמות יז) כִּי יָד עַל כֵּס יָ"הּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ מוֹץ וָתֶבֶן אֵינוֹ מְחֻיָּב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר. אַחַר שֶׁיִּתְבָּרֵר, מִתְכַּנְּסִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא יְרוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאֶת הַחִטָּה, אַחַר שֶׁנִּבְרָר קַשׁ וָתֶבֶן, מַכְנִיסִים אוֹתָהּ לְאוֹצָר. כָּךְ יִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בַּר, לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהִיא בְּנוּיָה עַל הַר ה', שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (תהלים כד) מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב. נָקִי כְּמוֹ בַּר, שֶׁהִיא תְבוּאָה כְּשֶׁנִּבְרֶרֶת מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת. בְּאוֹתוֹ זְמַן – נַשְּׁקוּ בַר, כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שיר א) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. בַּר תַּרְגּוּם בֵּן. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים כְּמוֹ בַּר מִתּוֹךְ קַשׁ וָתֶבֶן, שׁוֹרֶה שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, וְקוֹרֵא לָהֶם בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

טו.

לְאַחַר שֶיּתְבָּרְרוּ יִשְׂרָאֵל, נֶאֱסָפִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא יְרוּשָׁלַיִם, וְשׁוֹרֶה שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, וְקוֹרֵא לָהֶם בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל.

ועד

והכי

וְכָךְ מִכָּל הָאִילָנוֹת אֵין שָׁבוּר כַּגֶּפֶן. בִּנְטִיעָתוֹ שָׁבוּר, בַּעֲנָבָיו שָׁבוּר, שֶׁהֵם כְּתוּשִׁים בֵּין הָרַגְלַיִם. וְכָךְ זַיִת, הַזֵּיתִים שֶׁלָּהּ כְּתוּשִׁים. בַּגָּלוּת נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לָהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים פ) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. וְכֵן בַּגָּלוּת הָרְבִיעִית, (ישעיה ה) כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּכְמוֹ זֶה יִשְׂרָאֵל מְשׁוּלִים לְזַיִת, (ירמיה יא) זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. וּמִשּׁוּם כָּךְ (תהלים קכח) אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ בָּנֶיךְ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים. סָמוּךְ זֶה לָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם שְׁבוּרִים בַּגָּלוּת.

טז.

לְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, יִתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּיֵין לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

ולבתר

וְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, יִתְקַדְּשׁוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּיַיִן לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְזֵיתִים לְהַדְלִיק מָאוֹר נֵרוֹת לַמְּנוֹרָה. וּמִי זוֹכֶה לָזֶה? יַיִן שֶׁלֹּא הִתְנַסֵּךְ לְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. שֶׁעֵרֶב רַב הֵם יַיִן שֶׁהִתְנַסֵּךְ לְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּמֵהֶם מְשֻׁמָּדִים, מִינִים, אֶפִּיקוֹרְסִים, מְשֻׁמָּדִים לָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

וישראל

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, וַיְּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם. עַד שֶׁיִּהְיוּ דְרוּכִים בֵּין רַגְלֵיהֶם, בַּגָּלוּת הֵם לֹא נִבְרְרוּ מֵהֶם. וּבִשְׁבִילָם אָמַר דָּוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, (שם מט) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים א) צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵ"י הַצּאן. בְּיַעֲקֹ"ב. שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר אֶל הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁפִּתָּה אֶת חַוָּה, (בראשית ג) הוּא יְשׁוּפְךְ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. אַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִן הַגָּלוּת נִמְשָׁלִים לְתַפּוּחִים וּלְכָל הָרֵיחוֹת הַטּוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁבִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהּ (שיר השירים ח) תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךְ.

זוהר חלק ב' פרשת משפטים, דף קכ"ד עמוד א'

יז.

אֵין בְּרָכָה שׁוֹרֶה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, זֶרַע קָדוֹשׁ בְּנֵי אֱמוּנָה בְּנֵי אֱמֶת.

יראה

יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךְ, לָמָּה כָּל זְכוּרְךְ? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל זְכוּרְךְ מַמָּשׁ, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטְלִים בְּרָכָה מֵהַמַּעְיָן שֶׁל הַנַּחַל. מִכָּאן שָׁנִינוּ, כָּל בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמּוֹל, צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטֵל בְּרָכָה מִמַּבּוּעַ הַנַּחַל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךְ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. וְכָתוּב אֶל פְּנֵי הָאָדן ה', כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁמִּשָּׁם מְרִיקִים בְּרָכוֹת וְנוֹטְלִים בְּרָכָה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִכָּל שְׁאָר הָעַמִּים.

זמנא

פַּעַם אַחַת עָלוּ יִשְׂרָאֵל לָחֹג אֶת הֶחָג, וְהִתְעָרְבוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עִמָּם, וְאוֹתָהּ שָׁנָה לֹא נִמְצְאָה בְּרָכָה בָּעוֹלָם. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַב הַמְנוּנָא סָבָא. אָמַר לָהֶם, רְאִיתֶם בַּתְּחִלָּה סִימָן לָזֶה? אָמְרוּ לוֹ, רָאִינוּ סִימָן, שֶׁכְּשֶׁשַּׁבְנוּ מִשָּׁם כָּל הַדְּרָכִים הָיוּ סְתוּמִים מִמַּיִם, וְעָנָן וַחֲשֵׁכָה נִמְצְאוּ, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָלֶכֶת כָּל אוֹתָם שֶׁעָלוּ לְשָׁם. וְעוֹד, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְהֵרָאוֹת, פְּנֵי הַשָּׁמַיִם נֶחְשְׁכוּ וְרָגְזוּ. (נחרדוראה) אָמַר לָהֶם, וַדַּאי אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּכֶם אֲנָשִׁים לֹא נִמּוֹלִים, אוֹ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עָלוּ עִמָּכֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא הִתְבָּרְכוּ בְּאוֹתָה שָׁעָה, פְּרָט לְאוֹתָם יִשְׂרְאֵלִים שֶׁנִּמּוֹלוּ, וּבָאוֹת הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ מִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְבָרֵךְ אוֹתָם.

לשתא

לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת עָלוּ, וְעָלוּ אוֹתָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁהִתְעָרְבוּ עִמָּם כְּשֶׁהָיוּ אוֹכְלִים קָרְבָּנוֹת וְהָיוּ שְׂמֵחִים. וְרָאוּ אֶת אוֹתָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁדְּפוּסָם בְּקִשְׁרֵיהֶם לְקֶשֶׁר הַכֹּתֶל. הִשְׁגִּיחוּ בָהֶם שֶׁכֻּלָּם מְבָרְכִים וְהֵם לֹא בֵרְכוּ. בָּאוּ וְאָמְרוּ אֶת הַדָּבָר לְבֵית הַדִּין. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם. אָמְרוּ, זֶה שֶׁאֲכַלְתֶּם, הַחֵלֶק שֶׁלָּכֶם אֵיזֶה קָרְבָּן הָיָה? לֹא הָיָה בְיָדָם. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְהָרְגוּ אוֹתָם. אָמְרוּ, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּיל אֶת עַמּוֹ, שֶׁוַּדַּאי אֵין בְּרָכָה שְׁרוּיָה אֶלָּא רַק בְּיִשְׂרָאֵל, הַזֶּרַע הַקָּדוֹשׁ, בְּנֵי הָאֱמוּנָה, בְּנֵי הָאֱמֶת. וְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִמְצְאָה בְּרָכָה בָּעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, (תהלים קמ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ וְגוֹ'.

זוהר הקדוש פרשת כי תשא

זוהר חלק ב' פרשת כי תשא, דף ק"צ עמוד ב'

יח.

"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר", שֶּׁגָּרְמוּ לַשְּׁכִינָה שֶׁגָּלְתָה בַּגָּלוּת עִמָּהֶם.

בכה

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, דָּבָר אֶחָד מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁלָּחֲשׁוּ לִי מִתּוֹךְ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁל גַּן עֵדֶן, שֶׁלֹּא אָמְרוּ בְּגָלוּי דָּבָר זֶה, סֵתֶר הוּא. וְאֹמַר לָכֶם, בָּנַי אֲהוּבַי, בָּנַי אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, מָה אֶעֱשֶׂה. אָמְרוּ לִי בְּלַחַשׁ, וַאֲנִי אֹמַר בְּגָלוּי, וְלִזְמַן שֶׁנִּרְאֶה פָּנִים בְּפָנִים (שכינה), כָּל הַפָּנִים יִסְתַּמְּכוּ בָזֶה.

בני,

בָּנַי, הַחֵטְא שֶׁעָשׂוּ (ערב רב) הָעָם שֶׁבַּחוּץ, וְהִשְׁתַּתְּפוּ בוֹ הָעָם הַקָּדוֹשׁ – בָּאֵם הֵם חָטְאוּ, שֶׁכָּתוּב קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֱלֹהִים וַדַּאי. כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל הַזֶּה, הוּא שֶׁשּׁוֹרֶה עָלֶיהָ כְּאֵם עַל בָּנִים, וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב (תהלים קו) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר. זֶה כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הָאִמָּא שֶׁלָּהֶם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמואל א ד) גָּלָה כָבוֹד. שֶׁגָּרְמוּ לַשְּׁכִינָה לִגְלוֹת בַּגָּלוּת עִמָּהֶם. וְעַל זֶה וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם. בַּמֶּה? בְּתַבְנִית שׁוֹר.

הכא

כָּאן הוּא סוֹד הַדָּבָר. בֹּא וּרְאֵה, לְמַטָּה בְּתוֹךְ שִׁמְרֵי הַיַּיִן הַשְּׁמָרִים הָרָעִים, יָצָא מַפְגִּיעַ אֶחָד, מְקַטְרֵג, מַזִּיק קַדְמוֹן, וְהוּא בְּסוֹד דְּמוּת אָדָם. כְּשֶׁקָּרַב לְתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, כֵּיוָן שֶׁמָּעֳבָר מִשָּׁם וְרוֹצֶה לָרֶדֶת לְמַטָּה, רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ לְהַזִּיק אֶת הָעוֹלָם. וְיוֹרֵד הוּא וּמַרְכְּבוֹתָיו. וְהַלְּבוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא לוֹקֵחַ – תַּבְנִית שׁוֹר, דְּמוּת שׁוֹר, וְרִאשׁוֹן לַנְּזִיקִין מֵאוֹתָם אַרְבָּעָה. הוּא שׁוֹר. וְהֵם אַרְבָּעָה אָבוֹת לְהַזִּיק לָעוֹלָם, וְכָל שְׁלֹשֶׁת אֲבוֹת הַנְּזִיקִין פְּרָט לַשּׁוֹר, כֻּלָּם שֶׁלּוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר.

מהו

מַה זֶּה אֹכֵל עֵשֶׂב? הֲרֵי דָּרַשְׁנוּ בוֹ, אֲבָל עִקַּר הַדָּבָר מִתַּמְצִית שֶׁל לֶחֶם וְשִׁבְעָה מִינֵי דָגָן אֵין לוֹ בָּהֶם חֵלֶק. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָאֵם לֹא הָיְתָה שָׁם, וְלֹא נָאֶה לָהּ לִהְיוֹת שָׁם. וּמִשּׁוּם שֶׁהָאָב הָיָה יוֹדֵעַ אֶת רַחֲמָנוּת הָאֵם וְדַרְכָּהּ, אָמַר לְמֹשֶׁה, בְּנִי אֲהוּבִי, הָעֵצָה בָּזֶה תָּמִיד בִּשְׁנֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁלָּחֲשׁוּ לִי בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא רָאוּי לְגַלּוֹת, שֶׁהַבֵּן לֹא יֵדַע, וְיִרְאֶה שֶׁהֲרֵי רְצוּעָה מוּכָנָה, וְתָמִיד יִפְחַד. אֲבָל שְׁנֵיהֶם בְּעֵצָה זוֹ וּבְעֵצָה אַחַת.

יט.

הָעֶרֶב רַב רָצוּ לַעֲמוֹד כְּנֶגֶד פְּלָאִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, חָזְרוּ לְגַבֵּי מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה אַל תְּקַבֵּל אוֹתָם, אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַגְּבוּרָה שֶׁלְּךָ רוֹצִים לְהִתְגַּיֵּר.

וירא

בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה. מִי זֶה הָעָם? הֵם הָעֵרֶב רַב. מִי הָעֵרֶב רַב? וְכִי לוֹדִים וְכוּשִׁים וְכַפְתּוֹרִים וְתוֹגַרְמִים הָיוּ, שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם עֵרֶב רַב? וַהֲלֹא מִצְרִיִּים הָיוּ, וּמִמִּצְרַיִם נָסְעוּ. וְאִלּוּ הָיוּ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל עַמִּים רַבִּים, כָּךְ הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: עֵרֶב רַב עָלוּ אִתָּם לְפִי הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁלָּהֶם.

אלא

אֶלָּא עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם – עַם אֶחָד הָיָה וְלָשׁוֹן אַחַת, אֲבָל כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם וְכָל חַרְטֻמֵּיהֶם הָיוּ אֵלֶּה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות ז) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם. שֶׁרָצוּ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד נִפְלְאוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, חָזְרוּ לְמֹשֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אַל תְּקַבֵּל אוֹתָם. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ גְבוּרָתְךְ הֵם רוֹצִים לְהִתְגַּיֵּר. יִירְאוּ גְבוּרָתְךְ בְּכָל יוֹם, וְיֵדְעוּ שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךְ. וְקִבֵּל אוֹתָם מֹשֶׁה.

כ.

מַדּוּעַ קָרָא לָהֶם עֶרֶב רַב.

אמאי

לָמָּה קָרָא לָהֶם עֵרֶב רַב? אֶלָּא כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם הָיוּ, וּבְרֹאשָׁם יוֹנוֹס וְיִמְבְּרוּס, וּבִשְׁעוֹת הַיּוֹם הָיוּ עוֹשִׂים כִּשְׁפֵיהֶם תָּמִיד. וְכָל הַמְּכַשְּׁפִים הַלָּלוּ הָעֶלְיוֹנִים הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכַּאֲשֶׁר נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, מֵרֵאשִׁית שֵׁשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִי עַד רֵאשִׁית תֵּשַׁע וָחֵצִי, שֶׁהַיְנוּ עֵרֶב הַגָּדוֹל. כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים קְטַנִּים, מִתְּחִלַּת תֵּשַׁע וָחֵצִי עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה.

אינון

אוֹתָם עֶלְיוֹנִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכְּשֶׁנּוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אָז מַתְחִילִים תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְחָמֵשׁ דְּרָגוֹת לְשׁוֹטֵט עַל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וְרוּחָם הָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת עַל כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים (דרגות) בְּכִשְׁפֵיהֶם. וְאֵלֶּה הָיוּ עוֹשִׂים כָּל מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים, עַד שֶׁכָּל הַמִּצְרַיִם בְּאֵלֶּה הָיָה מִבְטֶחָם. וְקָרְאוּ לָהֶם עֵרֶב רַב, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵרֶב קָטָן, מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וָחֵצִי וּמַטָּה, זֶה עֵרֶב קָטָן. וּשְׁנֵי עֲרָבִים הֵם, וְעַל כָּךְ וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם.

כא.

הַחָכְמָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה רַבָּה, וְהִסְתַּכְּלוּ בְּדַרְגַּת מֹשֶׁה, וְרָאוּ שֶׁהֵם לֹא יְכוֹלִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם.

וחכמתא

וְחָכְמָתָם הָיְתָה רַבָּה, וְהֵם הִסְתַּכְּלוּ בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, וְהִסְתַּכְּלוּ בְּדַרְגַּת מֹשֶׁה, וְרָאוּ שֶׁהֲרֵי בְּכָל הַצְּדָדִים בְּשֵׁשׁ מֹשֶׁה: בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁהֵם לֹא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט בָּהֶם, (בגלל שש) בְּשֵׁשׁ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁאוֹחֲזִים בּוֹ (שאוחז בהם). וּבְכָל הַצְּדָדִים הָיָה בְּשֵׁשׁ, וּבְעַטְרוֹת הַשֵּׁשׁ הַלָּלוּ הָיָה עָתִיד לָרֶדֶת מִן הָהָר, שֶׁכָּתוּב כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר.

מיד

מִיָּד וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, (שכך למדנו, שבאותה שעה שירד משה וקבל התורה לבדו כללות כל ישראל, והוא קבל התורה בעולם. ואפלו מגלת אסתר שכתוב (אסתר ט) וקבל היהודים, וקבלו היהודים היה צריך להיות, מהו וקבל, ' אלא זה משה שהוא היהודים, כללות כל היהודים. ויקהל העם על אהרן) לָמָּה עַל אַהֲרֹן? כְּדֵי לְהִכָּלֵל בְּצַד הַיָּמִין, שֶׁהֲרֵי הֵ ם הַשְּׂמֹאל רָצוּ מִמֶּנּוּ, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּלוּל בַּיָּמִין, הִתְכַּנְּסוּ עַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים. (אלהים ודאי רצו צד השמאל. אשר ילכו, אשר ילך היה צריך להיות, מהו אשר ילכו, ' אלא אלהים, שש מדרגות הן, (ששת ימי המעשה), כלם בצד השמאל של אלהים, שש הן. שאם תאמר שהרי הן שבע, אותו האלהים העליון לא נכנס בכלל).

תא

בֹּא וּרְאֵה, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, לֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם שֶׁל אֱלֹהִים, אֶלָּא שֵׁם שֶׁל ה', וְעַל זֶה קָשֶׁה לוֹ לְפַרְעֹה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תֹקֶף לְאוֹתוֹ הַצַּד הָאַחֵר וְלֹא יִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם. עַכְשָׁו רָצוּ אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְזֶהוּ קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים. לָנוּ דַּוְקָא, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחַזֵּק אֶת הַצַּד שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיָה דָחוּי עַד עַכְשָׁו.

כב.

אָמְרוּ הָעֶרֶב רַב: רָאִינוּ שֶׁאַתֶּם יִשְׂרָאֵל כָּל טוֹב וְכָל כָּבוֹד הָעוֹלָם לָכֶם, אַף כָּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ.

אשר

אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. מָה אָמְרוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, אָנוּ רוֹאִים שֶׁאַתֶּם יִשְׂרָאֵל, כָּל טוּב וְכָל הַכָּבוֹד שֶׁל הָעוֹלָם לָכֶם, וְאָנוּ דְחוּיִים בַּחוּץ. שֶׁלָּכֶם – (שמות יג) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. אַף כָּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לַצַּד שֶׁלָּנוּ לָלֶכֶת אַף כָּךְ לְפָנֵינוּ, אִם נְזַמֵּן לוֹ מַעֲשֶׂה.

כג.

כָּל עַנְנֵי כָּבוֹד שֶּׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא הָיוּ חוֹפִים אֶלָּא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כָּל אֵלּוּ אַרְבָּעִים שָׁנִים אֲשֶׁר הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שׁוּם לִכְלוּךְ וְטִנּוּף לֹא הָיָה תּוֹךְ עֲנָנִים לְפָנִים.

תא

בֹּא וּרְאֵה, כָּל עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא הָיוּ מְכַסִּים אֶלָּא רַק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְאוֹתוֹ עֲנַן כָּבוֹד שֶׁכָּתוּב וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. וְהָעֵרֶב רַב הַלָּלוּ, וְכָל אוֹתָן בְּהֵמוֹת, צֹאן וּשְׁוָרִים, הָיוּ הוֹלְכִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֹא רְאֵה, כָּל אוֹתָם אַרְבָּעִים שָׁנִים שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שׁוּם לִכְלוּךְ וְטִנּוּף לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים בִּפְנִים. וְעַל זֶה צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים עֵשֶׂב הָיוּ בַּחוּץ, וְכָל אוֹתָם שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתָם.

כד.

אֵלּוּ עֶרֶב רַב לֹא הָיוּ אוֹכְלִים מִן הַמָּן, אֶלָּא מַה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן לְעַבְדּוֹ.

אמר

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, אִם כָּךְ, אוֹתָם עֵרֶב רַב לֹא הָיוּ אוֹכְלִים מִן הַמָּן? אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא, אֶלָּא רַק מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל, כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן לְעַבְדּוֹ. וּמִמֶּה הָיוּ אוֹכְלִים? מִתַּמְצִית, מַה שֶּׁנִּשְׁאַר אַחַר הָרֵחַיִם, פְּסֹלֶת. וְהַכָּתוּב מַכְרִיז וְאוֹמֵר, (שם טז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אֲחֵרִים. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מָן הוּא, וְלֹא שְׁאָר הָעֵרֶב רַב, צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶם.

כה.

אָמַר אַהֲרֹן: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵלּוּ יִשְׁתַּתְּפוּ בְּעַם הַקָּדוֹשׁ לִהְיוֹת הַכֹּל כְּלָל אֶחָד, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּעָם זֶה כְּלָל אֶחָד, אֶלָּא טוֹב הוּא לְהַבְדִּיל אוֹתָם מִתּוֹךְ הָעָם הַקָּדוֹשׁ.

עד

עַד עַכְשָׁו הָיוּ כְנוּעִים אוֹתָם עֵרֶב רַב, וְעַכְשָׁו עָמְדוּ וְרָצוּ מַעֲשֶׂה לְחַזֵּק אֶת הַצַּד הָאַחֵר, וְאָמְרוּ, אוֹ נִהְיֶה כֻלָּנוּ עַם אֶחָד וְנִהְיֶה בַּכְּלָל עִמָּכֶם, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ אֱלֹהֵיכֶם לִפְנֵיכֶם. אָמַר אַהֲרֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵלֶּה יִשְׁתַּתְּפוּ בָּעָם הַקָּדוֹשׁ לִהְיוֹת הַכֹּל כְּלָל אֶחָד, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּעָם הַזֶּה בִּכְלָל אֶחָד, אֶלָּא טוֹב לְהַפְרִידָם מִתּוֹךְ הָעָם הַקָּדוֹשׁ עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה.

ואהרן

וְאַהֲרֹן הִתְכַּוֵּן לְטוֹב, אֶלָּא שֶׁהָיוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ עִמָּהֶם בַּלֵּב. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה, הִצְטָרֵךְ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ מֵאוֹתוֹ חֵטְא, וְהִשְׁקָה אוֹתָם הַשְׁקָיָה, עַד שֶׁכֻּלָּם נִבְרְרוּ וְלֹא נִשְׁאֲרָה בָהֶם פְּסֹלֶת כְּלָל.

כו.

קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת בְּבָשָׂר הַחַי.

אמר

אָמַר לָהֶם אַהֲרֹן, פָּרַקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב. וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם זָהָב אַחֵר? אֶלָּא אָמַר אַהֲרֹן, בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְטָטָה עִם בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם, יִתְעַכְּבוּ, וּבֵין כָּךְ יָבֹא מֹשֶׁה. בֹּא וּרְאֵה, שָׁנִינוּ קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת בִּבְשַׂר הַחַי, כָּל שֶׁכֵּן אֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיוּ גֵרִים כָּרָאוּי. מַה הֵם עָשׂוּ? וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם. כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת הָיוּ מִנִּזְמֵיהֶם שָׁם.

כז.

אַהֲרֹן לֹא נִשְׁמַר מֵאֵלּוּ שְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּרֹאשׁ אוֹתוֹ עֶרֶב רַב, מִיַּד "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם", מַהוּ וַיִּתְפָּרְקוּ? כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, שֶׁהִשְׁחִיתוּ וְשִׁבְּרוּ אָזְנֵיהֶם.

מה

מַה כָּתוּב? וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וְגוֹ'. אַהֲרֹן לֹא נִשְׁמַר מֵאוֹתָם שְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל אוֹתוֹ עֵרֶב רַב, אֶחָד מֵהֶם הָיָה לְפָנָיו, וְהָאַחֵר הָיָה עוֹשֶׂה בִּכְשָׁפִים. כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם הִתְיָעֲצוּ כְּאֶחָד, לָקְחוּ אֶת אוֹתוֹ זָהָב, (אחד) שְׁנֵי שְׁלִישׁ בְּיָד אַחַת, וּשְׁלִישׁ בַּיָּד הָאַחֶרֶת. מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ בְּאוֹתוֹ מִין שֶׁל כִּשּׁוּף.

בכה

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵי חָסִיד קָדוֹשׁ, אַהֲרֹן מָשׁוּחַ שֶׁל הָאֵל הַגָדוֹל, בַּחֲסִידוּתְךְ נָפְלוּ כַּמָּה מֵהָעָם הַקָּדוֹשׁ, וְאַתָּה לֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ לְהִשָּׁמֵר. מֶה עָשׂוּ? כְּשֶׁהִגִּיעוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְהַיּוֹם הָיָה בְּמִשְׁקָל, לָקְחוּ אֶת אוֹתוֹ זָהָב שֶׁפָּרְקוּ מֵאָזְנֵיהֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת כִּשּׁוּף, לֹא מִתְבַּקֵּשׁ לָחוּס עֵינוֹ עַל מָמוֹן. וְהֵם אוֹמְרִים, הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לָנוּ, אִם אֵינֶנּוּ מְעַכְּבִים. זוֹ אֵינָהּ שָׁעָה לָחוּס עַל הַזָּהָב. מִיָּד – וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם. מַה זֶּה וַיִּתְפָּרַקוּ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט) מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, שֶׁהִשְׁחִיתוּ וְשָׁבְרוּ אֶת אָזְנֵיהֶם. בָּכָה כְּמִקֹּדֶם וְאָמַר, אֵי עַם קָדוֹשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כח.

אֵלּוּ הָרְשָׁעִים אֲנָשִׁים רָעִים בְּרָצוֹן שֶׁלָּהֶם לַחזר לסרחונם.

פתח

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּבְכִיָּה וְאָמַר, (שמות כא) וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, הָאֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה בְּסִינַי (ויקרא כה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ', וְהוּא פָּרַק עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעָלָיו וּמָכַר עַצְמוֹ לְאַחֵר – תֵּרָצַע. וְאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַחַיָּבִים, אֲנָשִׁים רָעִים, בִּתְשׁוּקָתָם לַחֲזר לְסִרְחוֹנָם לֹא רָצוּ מִנְּשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם אֶלָּא הַשְׁחָתַת דַּרְכָּם (אזניהם), וְהִתְפָּרְקוּ מֵעֹל שֶׁל שָׁמַיִם שֶׁצִּוָּה אוֹתָם מֹשֶׁה וְשָׁבְרוּ אָזְנֵיהֶם, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְהָעָם הַקָּדוֹשׁ.

כט.

"יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע".

מה

מֶה עָשׂוּ? חִלְּקוּ שְׁנֵיהֶם אוֹתוֹ הַזָּהָב, אֶחָד נָטַל שְׁנֵי שְׁלִישִׁים, וְאֶחָד שְׁלִישִׁי. עָמְדוּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת. עָשׂוּ כִשְׁפֵיהֶם וְכִשְּׁפוּ בְּלַהֲטֵיהֶם בַּכִּשּׁוּף שֶׁל הַפֶּה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה רֵאשִׁית הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית, שְׁנֵיהֶם הֵרִימוּ יְדֵיהֶם עַל יְדֵי אַהֲרֹן, (ומגין שמהיד של שניהם נטל יד אחת ולא יותר, ') שֶׁכָּתוּב וַיִּקַּח מִיָּדָם. שְׁנֵיהֶם הָיוּ וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיוָן שֶׁהוּא קִבֵּל מִיָּדָם (שתים, ולא ידיהם), יָצָא קוֹל וְאָמַר, (משלי יא) יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע, שֶׁכָּתוּב כִּי בְרָע הוּא. הֵבִיא רָע לָעוֹלָם.

ל.

"וַיִּקַּח מִיָּדָם".

רזא

סוֹד הַדָּבָר – אוֹתָם הַחוֹטְאִים הָרְשָׁעִים מְכַשְּׁפִים בְּנֵי בִלְעָם הַחוֹטֵא, בְּנֵי בָנָיו שֶׁל לָבָן הָרָשָׁע, רָאוּ שֶׁכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה הִיא בְּיָמִין, וּמֵהַיָּמִין מִתְחַזֶּקֶת תָּמִיד (יותר), אָמְרוּ, אִם יִהְיֶה בַּצַּד הַזֶּה אוֹתוֹ רֹאשׁ שֶׁל הַיָּמִין, הֲרֵי הָעָצְמָה שֶׁלָּנוּ כָּרָאוּי.

כיון

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שֶׁבַע שָׁעוֹת שֶׁל הַיּוֹם, נָתְנוּ לוֹ לְאַהֲרֹן מִיָּד. אִם הוּא הָיָה אוֹמֵר לָהֶם שִׂימוּ אוֹתוֹ בָּאָרֶץ בַּתְּחִלָּה וַאֲנִי אֶטֹּל – לֹא הָיוּ יְכוֹלִים בְּכִשְׁפֵיהֶם לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. אֶלָּא נָטַל מִיָּדָם. וְהַכָּתוּב מִתְרַעֵם וְאוֹמֵר, וַיִּקַּח מִיָּדָם. רְאוּ מֶה עָשָׂה אַהֲרֹן אִישׁ נָבִיא, אִישׁ חָכָם, שֶׁלֹּא יָדַע לְהִשָּׁמֵר. שֶׁאִלּוּ נָטַל מִן הָאָרֶץ, כָּל כְּשָׁפִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַצְלִיחַ. אֲבָל בַּמָּה הִצְלִיחוּ בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? מִשּׁוּם שֶׁוַּיִּקַּח מִיָּדָם, וְלֹא מִן הָאָרֶץ.

לא.

"וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט".

ויצר

וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט. לֹא כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשָׂה צִיּוּרִים בִּמְחוּגָה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר. אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְהוֹכִיחַ אֶת הַדָּבָר, שֶׁאַהֲרֹן לֹא יָדַע לְהִשָּׁמֵר. אִלּוּ כְּשֶׁנָּטַל מִידֵיהֶם הָיָה זוֹרֵק לָאָרֶץ, וְאַף עַל גַּב שֶׁאַחַר כָּךְ יִטֹּל אוֹתוֹ, אָז לֹא הָיָה מַצְלִיחַ הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הַזֶּה. אֲבָל בַּכֹּל הָיָה סִיּוּעַ רַע, שֶׁלָּקַח זָהָב וּטְמָנוֹ מֵהָעַיִן, רַע אַחַר רַע. מַה זֶּה וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט? שֶׁשָּׂם אֶת כָּל הַזָּהָב בְּכִיס אֶחָד וְנִשְׁמַר מֵהָעַיִן, וְאָז הַכֹּל עָלָה לְמַעֲשֶׂה

לב.

אֱנוֹשׁ כַּאֲשֶׁר הִטְעָה הָעוֹלָם בְּקֻלְמוֹס, הָיָה רוֹשֵׁם רְשִׁימוֹת שֶׁל כָּל דְּיוֹקְנּים וַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת, בְּאוֹתוֹ קֻלְמוֹס רָשַׁם רְשִׁימָה.

בספרא

בְּסִפְרוֹ שֶׁל חֲנוֹךְ מָצָאנוּ שֶׁכָּךְ הָיָה אוֹמֵר, בֵּן יָחִיד יִוָּלֵד לְאוֹתוֹ רֹאשׁ הַלָּבָן, וּכְשֶׁיָּבֹאוּ אוֹתָם מִבְּשַׂר הַחֲמוֹרִים, יַטְעוּ אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ שֶׁיַּכְנִיס (שיטל) מַרְגָּלִיּוֹת בְּפַעֲמוֹנֵי זָהָב לְלֹא דַעְתּוֹ, וּדְמוּת תְּצֻיַּר בְּצִיּוּר בַּחֶרֶט. מַה זֶּה בַּחֶרֶט? בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ, זֶהוּ קוּלְמוֹס שֶׁל אֱנוֹשׁ הָרָשָׁע שֶׁהִטְעָה בְּנֵי אָדָם.

ודאי

וַדַּאי זֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, שֶׁאֱנוֹשׁ כְּשֶׁהִטְעָה אֶת הָעוֹלָם, בְּקוּלְמוֹס הָיָה רוֹשֵׁם רִשּׁוּמִים שֶׁל כָּל הַדְּמֻיּוֹת וַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת בְּאוֹתוֹ קוּלְמוֹס (רזם רשום), וְלָכֵן כָּתוּב בַּחֶרֶט, אוֹתוֹ שֶׁנּוֹדַע לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר.

לג.

דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ בְּגָלוּי לְהִתְגַּלּוֹת אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ הֶסְתֵּר וְכִסּוּי בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁיִּתְכַּסֶּה מֵהָעַיִן, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא הָאוֹמֵן לְאוּמַנוּתּוֹ, וְדָבָר שֶׁצָּרִיךְ בְּכִסּוּי אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ בְּגִלּוּי בָּרִאשׁוֹנָה.

וכלא

וְהַכֹּל הָיָה, שֶׁוַּדַּאי בְּכִיס הִשְׁלִיךְ הַזָּהָב וְכִסָּה אוֹתוֹ מִן הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אוֹתָם מְכַשְּׁפִים, וְכָךְ צָרִיךְ בְּמִינֵי הַכְּשָׁפִים הַלָּלוּ. וְזֶהוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הַכְּשָׁפִים הַלָּלוּ – דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ בְּגִלּוּי לְגַלּוֹת אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ הַסְתָּרָה וְכִסּוּי בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁיִּתְכַּסֶּה מִן הָעַיִן, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא הָאֻמָּן לְאֻמָּנוּתוֹ. וְדָבָר שֶׁצָּרִיךְ אַחַר כָּךְ כִּסּוּי, צָרִיךְ בָּרִאשׁוֹנָה בְּגִלּוּי.

לד.

מִי רָאָה כְּשָׁפִים בְּכָל הָעוֹלָם כָּאֵלּוּ

השתא

עֵכְשָׁו, בָּנַי אֲהוּבַי, אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, מָה אֶעֱשֶׂה? וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ לְגַלּוֹת. הַקְשִׁיבוּ וְהַסְתִּירוּ הַדְּבָרִים. בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה הַהוּא, אֱלֹהִים אֱמֶת, מֶלֶךְ עַל הָעוֹלָם, בִּשְׁלֹשָׁה (דברים) עוֹלָמוֹת (אלו) הִתְחַזֵּק – בִּבְרִיאָה, בִּיצִירָה, בַּעֲשִׂיָּה. וַהֲרֵי נֶאֱמַר הַסּוֹד שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּאן. כְּנֶגֶד בְּרִיאָה – וַיִּקַּח מִיָּדָם, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ עַד עַכְשָׁו כְּלוּם. כְּנֶגֶד יְצִירָה – וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט. כְּנֶגֶד עֲשִׂיָּה – וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה. מִי רָאָה כַּכְּשָׁפִים הָאֵלֶּה בְּכָל הָעוֹלָם?

לה.

חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה, וְהַפָּסוּק מוֹכִיחַ.

השתא

עַכְשָׁו יֵשׁ לוֹמַר, וְכִי לֹא כָתוּב וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ, וְלֹא יוֹתֵר, וְאָז וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה? אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה, וְהַכָּתוּב מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ. אֲבָל מִמַּה שֶּׁכָּתוּב וַיִּקַּח מִיָּדָם וְכָתוּב וַיָּצַר אֹתוֹ, מִכֹּחַ שְׁנֵי אֵלֶּה נַעֲשָׂה הַכֹּל. כִּבְיָכוֹל הוּא עָשָׂה אוֹתוֹ. שֶׁאִם שְׁנֵי אֵלֶּה לֹא הָיוּ, לֹא הָיָה נַעֲשֶׂה וְלֹא יוֹצֵא לְאֻמָּנוּת. אֲבָל מִי גָרַם שֶׁנַּעֲשָׂה? שְׁנֵי אֵלֶּה. (כביכולויעשהו, הואודאיעשהו) בְּעוֹד שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מִיָּדָם, הֵם עָשׂוּ כִשְׁפֵיהֶם וְלוֹחֲשִׁים בְּפִיהֶם, וּמוֹשְׁכִים רוּחַ לְמַטָּה מֵהַצַּד הָאַחֵר.

ומשכו

וּמָשְׁכוּ שְׁתֵּי רוּחוֹת כְּאַחַת, אַחַת מֵהַזָּכָר וְאַחַת מֵהַנְּקֵבָה. שֶׁכְּשֶׁמִּתְלַבֵּשׁ הַזָּכָר בִּדְמוּת הַשּׁוֹר, הַנְּקֵבָה בִּדְמוּת הַחֲמוֹר, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ כְלוּלִים כְּאֶחָד. לָמָּה שְׁנֵי אֵלֶּה? אֶלָּא שׁוֹר הֲרֵי נֶאֱמַר, וַחֲמוֹר לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁבַּמְכַשְּׁפִים הַמִּצְרִיִּים הַלָּלוּ כָּתוּב בָּהֶם, (יחזקאל כג) אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם.

לו.

כָּל אֵלּוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ הִתְחַבְּרוּ אִתָּם בְּלִבָּם

ועל

וְלָכֵן כָּל אֵלּוּ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ הִתְחַבְּרוּ עִמָּהֶם בְּלִבָּם. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי דְמֻיּוֹת, כָּתוּב אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא כָתוּב זֶה, אֶלָּא אֵלֶּה. שְׁנַיִם הָיוּ כְּאֶחָד. אֲשֶׁר הֶעֱלוּךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֶעֱלוּךְ וְלֹא כָתוּב הֶעֶלְךְ.

ויעשהו

וַיַּעָשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ. לֹא כָתוּב וַיֹּאמֶר, אֶלָּא וַיֹּאמְרוּ, שֶׁאַהֲרֹן לֹא אָמַר דָּבָר. שָׁנִינוּ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ קַנְתָּרִים הָיוּ בוֹ.

היך

אֵיךְ כָּתוּב וַיִּקַּח מִיָּדָם? וְכִי בְיָדָם הָיוּ כָּל הַקַּנְטָרִים הַלָּלוּ? אֶלָּא מִכְּלָל שֶׁל אוֹתָם קַנְטָרִים לָקַח מְלֹא יְדֵיהֶם, וְאוֹתוֹ מְעַט הִתְעַלָּה עַל הַכֹּל כְּאִלּוּ הַכֹּל הָיָה בִּידֵיהֶם.

תא

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו. אֵי חָסִיד קָדוֹשׁ, כַּמָּה רְצוֹנְךְ הָיָה לְטוֹב וְלֹא יָדַעְתָּ לְהִשָּׁמֵר. כֵּיוָן שֶׁזְּרָקוֹ לָאֵשׁ, הִתְחַזֵּק כֹּחַ הַצַּד הָאַחֵר שָׁם בָּאֵשׁ, וְיָצְאָה דְמוּת שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁתֵּי הַמְשָׁכוֹת שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר. מִיָּד – וַיַּרְא אַהֲרֹן. מַה זֶּה וַיַּרְא אַהֲרֹן? רָאָה שֶׁהַצַּד הָאַחֵר הִתְחַזֵּק. מִיָּד – וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו. שֶׁאִלְמָלֵא הִקְדִּים וּבָנָה הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה, הָעוֹלָם הָיָה חוֹזֵר לְחֻרְבָּנוֹ.

ללסטים

לְלִסְטִים שֶׁהָיָה יוֹצֵא לְאַבֵּד וְלַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם, רָאָה לִגְיוֹן הַמֶּלֶךְ שֶׁאוֹתוֹ הַלִּסְטִים יוֹצֵא בְּכֹחַ חָזָק, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ לִגְיוֹן? שִׁדֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ הַלִּגְיוֹן לְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. כְּשֶׁעֲדַיִן הַלִּסְטִים הוֹלֵךְ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, רָאָה דְּמוּת הַמֶּלֶךְ עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְפָנָיו בַּדֶּרֶךְ, מִיָּד נִרְתַּע וְחָזַר לְאָחוֹר.

כך

כָּךָ וַיַּרְא אַהֲרֹן שֶׁהַצַּד הָאַחֵר מִתְגַּבֵּר, אָחַז בָּרְפוּאָה וְהֶחֱזִיק בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה וְשָׂם אוֹתוֹ לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַצַּד הָרָע אֶת דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו, מִיָּד חָזַר לְאָחוֹר וְנֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ וְחֵילוֹ, שֶׁהֲרֵי הִתְחַזֵּק, (מיד ויבן מזבח לפניו) וְהַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה הִתְגַּבֵּר, וְנֶחֱלַשׁ הַצַּד הָאַחֵר.

ויקרא

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר. חַג לַה', וְלֹא לָעֵגֶל. וּלְצַד הַקְּדֻשָּׁה עָשָׂה, וּלְצַד הַקְּדֻשָּׁה קָרָא וְאָמַר. וְזוֹ הָרְפוּאָה שֶׁהִקְדִּים, שֶׁאִלְמָלֵא עָשָׂה אֶת זֶה, לֹא עָמַד הָעוֹלָם עַל מְקוֹמוֹ, וְעִם כָּל זֶה לֹא שָׁכַךְ רָגְזוֹ מֵאַהֲרֹן, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן לְרַע.

אמר

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַהֲרֹן, שְׁנֵי הַמְכַשְּׁפִים הַלָּלוּ מָשְׁכוּ אוֹתְךְ לְמַה שֶּׁרָצוּ, חַיֶּיךְ שֶׁשְּׁנֵי בָנֶיךְ יִפְּלוּ, וְעַל הַחֵטְא הַזֶּה יָמוּתוּ (ובחטא הזה הם יתפסו). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ט) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ. מַה זֶּה לְהַשְׁמִידוֹ? אֵלּוּ בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עמוסב) וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל, שֶׁפִּרְיוֹ שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵם בָּנָיו.

תא

בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹן שָׂם אֶת אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, וְהָעֵגֶל שָׁב לַאֲחוֹרָיו. בָּנָיו שָׂמוּ אֶת הַצַּד הָאַחֵר לְפָנָיו, וְצַד הַקְּדֻשָּׁה חָזַר לְאָחוֹר, שֶׁכָּתוּב (ויקרא י) וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה'. לִפְנֵי ה' שָׂמוּ. נִתְפְּסוּ בַּחֵטְא הַזֶּה.

אהרן

אַהֲרֹן חָשַׁב, שֶׁבֵּינְתַיִם יָבא מֹשֶׁה, וְלָכֵן אֶת אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ לֹא הָרַס מֹשֶׁה, שֶׁאִלּוּ הָיָה כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה – לְנַתֵּץ אֶת אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ הָיָה צָרִיךְ, כְּמוֹ שֶׁהִתְנַבֵּא הַנָּבִיא עִדּוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל, וּנְבוּאָתוֹ עַל אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ הָיְתָה. אֲבָל כָּאן הָיָה דָּבָר אַחֵר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכָתוּב וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְלֹא כָתוּב וַיִּנְתֹּץ אֶת הַמִּזְבֵּחַ.

תא

בֹּא וּרְאֵה, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן – הוּא הִכְרִיז בְּקוֹל וְאָמַר. כָּתוּב כָּאן וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, וְכָתוּב בְּיוֹנָה וַיִּקְרָא וַיּאמַר. מַה שָּׁם הִכְרִיז לְדִין, אַף כָּאן הִכְרִיז לְדִין. חַג לַה' מָחָר, נִבָּא נְבוּאָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁעָתִיד הַדִּין לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם. חַג לַה', לַעֲשׂוֹת בָּכֶם דִּין.

ותלת

וּשְׁלשָה דִינִים הָיוּ: אֶחָד, וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם. וְאֶחָד בִּבְנֵי לֵוִי. וְאֶחָד שֶׁהִשְׁקָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיְנוּ חַג שֶׁל בְּנֵי לֵוִי. לַה' – שֶׁוַּיִּגֹּף ה'. מָחָר – שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם משֶׁה. וְלָנוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְמָחָר נִמְצְאוּ נְפוּחִים וּמֵתִים. וְאוֹתָם הַמַּיִם הָיוּ מְכַשְׁכְּשִׁים בִּמְעֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר נִמְצְאוּ מֵתִים, וְלָכֵן חַג לַה' מָחָר. וְכָל הָרְפוּאָה שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו.

תא

בֹּא וּרְאֵה, (אותו מזבח של קדשה היה) שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת, וְאִלּוּ מִזְבֵּחַ לֹא כָתוּב. שֶׁהֲרֵי אַהֲרֹן יְדִיעָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּתוּב (שמות כב) זבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, וַדַּאי נִצַּל אַהֲרֹן בְּעֵצָה טוֹבָה שֶׁהִנְהִיג לְנַפְשׁוֹ, וְהַכֹּל בְּרָצוֹן שָׁלֵם טוֹב, שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן לְרַע.

לז.

יְרָבְעָם חָטָא וְהֶחְטִיא.

אמר

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, וַדַּאי כָּךְ הוּא, וְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ. אֲבָל יָרָבְעָם שֶׁעָשָׂה עֲגָלִים, הֲרֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וְעֵגֶל עָשׂוּ. אָמַר לוֹ, וַדַּאי, וּפֵרְשׁוּהָ, אֲבָל יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ. שֶׁוַּדַּאי חֵטְא רַע עָשָׂה, וּבַמַּלְכוּת חָטָא.

אמר

אָמַר יָרָבְעָם, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁהֲרֵי צַד הַקְּדֻשָּׁה לֹא שׁוֹרָה אֶלּא רַק בְּלֵב כָּל הָעוֹלָם, וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם. אֲנִי לֹא יָכוֹל לִמְשֹׁךְ אֶת אוֹתוֹ הַצַּד לְכָאן, מָה אֶעֱשֶׂה? מִיָּד – (מלכים א יב) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ וְגוֹ'. נָטַל עֵצָה רָעָה. אָמַר, הֲרֵי הַצַּד הָאַחֵר שֶׁנִּמְשָׁךְ מִיָּד לְכָל מָקוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן בָּאָרֶץ הַזּוֹ, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לִשְׁרוֹת בְּתוֹכָהּ, אֲבָל לֹא יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ אֶלָּא רַק בִּדְמוּת שֶׁל שׁוֹר.

לח.

אָמַר יְרָבְעָם: בַּמִּדְבָּר הָיוּ אֵלּוּ מְכַשְּׁפִים שֶׁכָּתוּב: "בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם".

תרין

שְׁנֵי עֲגָלִים לָמָּה? אֶלָּא אָמַר יָרָבְעָם, (במצרים ובמדבר) בַּמִּדְבָּר הָיוּ אוֹתָם מְכַשְּׁפִים, שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כג) בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם. (לא אותם מצרים, אלא) כָּאן אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת רָעוֹת יִתְלַבְּשׁוּ כָּרָאוּי, זָכָר וּנְקֵבָה הֵם. שֶׁהֲרֵי הַזָּכָר הָיָה בְּבֵית אֵל, וְהַנְּקֵבָה הָיְתָה בְּדָן. וּמִתּוֹךְ שֶׁכָּתוּב נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, נִמְשְׁכוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו יוֹתֵר, שֶׁכָּתוּב וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ שְׁנֵי עֲגָלִים, וּמָשַׁךְ אוֹתָם יָרָבְעָם לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְהָיָה חֵטְא עָלָיו וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וּמָנַע בְּרָכוֹת מִן הָעוֹלָם, וְעָלָיו כָּתוּב (משלי כח) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'.

ועל

וְעַל כֵּן הָיוּ הָעֲגָלִים, שֶׁהֲרֵי הַלְּבוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ הַצַּד הָאַחֵר הוּא שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה הוּא עֵגֶל וְלֹא שׁוֹר? אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ רָאוּי, וְכֵן בְּכָל הַצְּדָדִים, רֵאשִׁית הַלְּבוּשׁ הוּא קָטָן, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

ועל

וְלָכֵן, בָּנַי אֲהוּבַי, כֵּיוָן שֶׁרָצוּ אֱלֹהִים, וּבַצַּד שֶׁל אֱלֹהִים נִבְנָה הַמַּעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ, הָאֵם, שֶׁאוֹחֶזֶת תָּמִיד בִּזְרוֹעַ הַמֶּלֶךְ וּמַעֲלָה אֶת הָרְצוּעָה, לֹא הָיְתָה שָׁם, וְהִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לִהְיוֹת שָׁם בִּמְקוֹמָהּ. כֵּיוָן שֶׁרָמַז לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִסְתַּכֵּל.

תלת

שָׁלש פְּעָמִים רָמַז לוֹ, אֵי מֹשֶׁה הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, כַּמָּה חָזָק כֹּחֲךְ, כַּמָּה גְּבוּרָתְךְ גְּדוֹלָה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רָמַז לוֹ, שֶׁכָּתוּב וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי – הֲרֵי אֶחָד. וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם – הֲרֵי שְׁתַּיִם. וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. חָכְמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְמָזִים הַלָּלוּ. אָחַז בִּזְרוֹעַ יְמִינוֹ – כְּנֶגֶד הַנִּיחָה לִּי. אָחַז בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאלוֹ – כְּנֶגֶד וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם. הִתְחַבֵּק בְּגוּף הַמֶּלֶךְ – כְּנֶגֶד וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל. וּכְשֶׁהִתְחַבֵּק בַּגּוּף, וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, לֹא יָכוֹל לְהִתְנַעְנֵעַ לְצַד בָּעוֹלָם. זוֹ הָיְתָה חָכְמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, (שבדברי) שֶׁמִּינֵי רְמָזִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הִכִּיר בְּכָל אֶחָד מֵהֶם מֵאֵיזֶה מָקוֹם יַחֲזִיק, וּבְחָכְמָה הוּא עָשָׂה.

לט.

אִלְמָלֵי לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ זֶה דַּי לָנוּ, בָּכָה וְאָמַר: רַבִּי כַּאֲשֶׁר תִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, מִי יְעוֹרֵר דִּבְרֵי הַחָכְמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּמוֹךָ

אתו

בָּאוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְהַחֲבֵרִים וְנָשְׁקוּ יָדוֹ. הָיָה שָׁם רַבִּי אַבָּא. אָמַר, אִלְמָלֵא לֹא בָאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה – דַּי לָנוּ. בָּכָה וְאָמַר, וַי רַבִּי, כְּשֶׁתִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, מִי יָאִיר וִיגַלֶּה אוֹרוֹת הַתּוֹרָה? דָּבָר זֶה בַּחֲשֵׁכָה נִסְתָּר עַד עַכְשָׁו, שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, וַהֲרֵי מֵאִיר עַד רוּם הָרָקִיעַ, וּבְכִסֵּא הַמֶּלֶךְ הוּא רָשׁוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ עַכְשָׁו בַּדָּבָר הַזֶּה. וְכַמָּה שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה נוֹסְפָה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. מִי יָעִיר דִּבְרֵי חָכְמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹתְךְ.

זוהר הקדוש פרשת ויקהל

זוהר חלק ב' פרשת ויקהל, דף קצ"ה עמוד א'

מ.

בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים נִמְצָאִים, אֵלּוּ חֲסִידִים וְצַדִּיקִים שֶׁנִּמְצָאִים בֵּינֵיהֶם נִתְפָּסִים בַּחֲטָאֵיהֶם.

תא

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי. מִי זֶה הַקֵּינִי? זֶה יִתְרוֹ. וְכִי מִי נָתַן כָּאן אֶת בְּנֵי יִתְרוֹ לִהְיוֹת דִּיּוּרָם בַּעֲמָלֵק, וַהֲרֵי הָיוּ שְׁרוּיִים בִּירִיחוֹ? אֶלָּא הֲרֵי כָּתוּב (שופטים א) וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה וְגוֹ'. וּכְשֶׁעָלוּ מִשָּׁם, שְׁרוּיִים הָיוּ בִּתְחוּמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק עַד לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁבָּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק.

מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָאִים רְשָׁעִים, (נענשו) אוֹתָם חֲסִידִים וְצַדִּיקִים שֶׁנִּמְצָאִים בֵּינֵיהֶם נִתְפָּסִים בַּחֲטָאֵיהֶם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. כְּמוֹ זֶה, אִלְמָלֵא אוֹתָהּ עִרְבּוּבְיָה שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא נֶעֶנְשׁוּ יִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

מא.

בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", לְהַכְלִיל הַכֹּל, אָמַר הקב"ה מִכָּאן וּלְהַלְאָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִצַּד "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'", מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ אֵלּוּ הָעֶרֶב רַב בֵּינֵיהֶם, הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לֶאֱסוֹף אוֹתָם וּלְיַחֵד אוֹתָם בְּבֵנֵיהֶם

ותא

וּבֹא רְאֵה מַה כָּתוּב בָּרִאשׁוֹנָה, (שמות כה) מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, לְהַכְלִיל אֶת כֻּלָּם, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן מִכָּל הַצְּדָדִים, בְּמֹחַ וּקְלִפָּה. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב עִמָּהֶם, נֶאֱמַר מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, לְהַכְלִילָם בֵּין יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מֹחַ, וְכֻלָּם הִצְטַוּוּ.

לבתר

אַחַר כָּךְ סָטָה כָּל מִין לְמִינוֹ, וּבָאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְסָטוּ אַחֲרֵיהֶם אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ וְגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל מָוֶת וְהֶרֶג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּאן וָהָלְאָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא רַק מִצִּדָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. מִיָּד – וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְכָתוּב אַחֲרָיו, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלֹא כָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתוּב מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ', מֵאֵיזֶה מָקוֹם הִקְהִיל אוֹתָם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב בֵּינֵיהֶם, הִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לְכַנְּסָם וּלְיַחֲדָם מִבֵּינֵיהֶם. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה. רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (דברים לא) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. מַה לְּהַלָּן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּמִי הֵם? שִׁשִּׁים רִבּוֹא.

מב.

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'", "אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים וגו'", שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ עֶרֶב רַב הוּעַבַר מֵהֶם

רבי

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח אֶת הַפָּסוּק בְּיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, שֶׁכָּתוּב (שמות לב) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה. וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ, וְכִי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַע וּמֹשֶׁה לֹא שָׁמַע?! אֶלָּא וַדַּאי, עַד עַכְשָׁו יְהוֹשֻׁעַ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וּמֹשֶׁה הָיָה יוֹדֵעַ. אִם כָּךְ, מַה זֶּה בְּרֵעֹה? אֶלָּא בְּרֵעֹה כָּתוּב בְּה', שֶׁאוֹתוֹ קוֹל הָיָה בַּצַּד הָאַחֵר. וִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה פְּנֵי הַלְּבָנָה, הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁהָיָה שֶׁל צַד הָרָעָה, מִיָּד – וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה.

בההיא

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁבְּרוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הָאֶבֶן שֶׁהָיוּ בָּרִאשׁוֹנָה. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁהֵם כָּבְדוּ עַל יָדוֹ, וְנָפְלוּ וְנִשְׁבְּרוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁפָּרְחוּ הָאוֹתִיּוֹת מִתּוֹךְ לוּחוֹת הָאֲבָנִים.

תא

בֹּא וּרְאֵה, בְּאַרְבַּע תְּקוּפוֹת בַּשָּׁנָה מִתְעוֹרֵר קוֹל בְּאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁהִתְעוֹרְרוּת הַצַּד הָאַחֵר מִתְעוֹרֵר בּוֹ, וְאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת הַצַּד הָאַחֵר נִכְנֶסֶת בֵּין קוֹל לְקוֹל, וְנֶחְשָׁךְ הָאוֹר בַּקּוֹל שֶׁלְּמַטָּה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הָאוֹר שֶׁל הַקּוֹל שֶׁלְּמַעְלָה לַקּוֹל שֶׁלְּמַטָּה, אָז מַקְדִּימָה אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת, וְנִכְנָס בֵּין זֶה לָזֶה הַנָּחָשׁ שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאִשָּׁה וְנוֹטֵל אוֹר, וְאוֹתוֹ קוֹל הוּא קוֹל מִלְחָמָה, קוֹל רָעָה, וְזֶהוּ בְּרֵעֹה.

ועל

וְעַל זֶה שָׁמַע יְהוֹשֻׁעַ וְלֹא מֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁנָּטְלָה אוֹתָהּ רָעָה אֶת אוֹר הַלְּבָנָה שֶׁאָחַז בָּהּ יְהוֹשֻׁעַ, וּמֹשֶׁה שֶׁהָיָה אָחוּז בַּשֶּׁמֶשׁ לֹא שָׁמַע, וְכָל הָאוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נֶחְשַׁךְ מִשּׁוּם אוֹתָהּ רָעָה שֶׁנִּדְבְּקָה בָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁמָּחַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חֲטָאֵיהֶם, אָז וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ', שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ עֵרֶב רַב הָעֳבַר מֵהֶם.

זוהר חלק ב' פרשת ויקהל, דף קצ"ז עמוד א'

מג.

מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל בִּלְבַדָם.

ויקהל

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'. הֶחֱזִיר לָהֶם כְּמִקֹּדֶם מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא נַעֲשָׂה כִּי אִם מִיִּשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְלֹא מֵאוֹתָם עֵרֶב רַב, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם עֵרֶב רַב מָשְׁכוּ אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת לָרֶדֶת לָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ מֹשֶׁה, זָרַק הַחוּצָה אֶת אוֹתָם עֵרֶב רַב, וְכִנֵּס אֶת יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'.

זוהר חלק ב' פרשת ויקהל, דף ר"ג עמוד א'

מד.

כִּנֵּס מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְבַדָם כְּדֵי לָתֵת לָהֶם שַׁבָּת כְּמִקֹּדֶם.

פתח

פָּתַח רַבִּי יִצְחָק אַחֲרָיו וְאָמַר, וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. לָמָּה כִּנֵּס אוֹתָם? כְּדֵי לִמְסֹר לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת כְּמִקֹּדֶם, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה טֶרֶם שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל, מָסַר לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת, וְזֶהוּ שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ אוֹתָם הָעֵרֶב רַב. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ: וְאָנוּ נִמְנָע מִמֶּנּוּ הַדָּבָר הַזֶּה?! מִיָּד – (שמות לב) וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וְגוֹ', וְנִמְשְׁכוּ רַבִּים אַחֲרֵיהֶם. אַחַר שֶׁמֵּתוּ אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ, כִּנֵּס מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְנָתַן לָהֶם שַׁבָּת כְּמִקֹּדֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וְגוֹ'.

זוהר הקדוש פרשת פקודי

זוהר חלק ב' פרשת פקודי, דף רכ"ג עמוד ב'

מה.

אִם הקב"ה רוֹצֶה בְּדִין מַדּוּעַ מְסַלֵּק אוֹתוֹ מֵהָרְשָׁעִים?

רבי

רַבִּי אַבָּא, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִזְקִיָּה הָיוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה לְרַבִּי אַבָּא, הֲרֵי אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְדִין בַּכֹּל לְעָרֵב זֶה בָּזֶה, וְהוּא מַאֲרִיךְ דִּין לְרִשְׁעֵי הָעוֹלָם. אִם הוּא רוֹצֶה בְּדִין, לָמָּה מְסַלֵּק אוֹתוֹ מִן הָרְשָׁעִים? אָמַר לוֹ, כַּמָּה הָרִים נֶעֶקְרוּ בַּדָּבָר הַזֶּה, אֲבָל כַּמָּה דְבָרִים גִּלָּה הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בָּזֶה.

תא

וּבֹא רְאֵה, הַדִּין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בּוֹ הוּא דִּין בָּרוּר, הוּא דִּין שֶׁמְּעוֹרֵר אַהֲבָה וְשִׂמְחָה. אֲבָל הָרְשָׁעִים, כְּשֶׁהֵם בָּעוֹלָם, כֻּלָּם דִּין שֶׁל זֻהֲמָה, כֻּלָּם דִּין שֶׁלֹּא רוֹצֶה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלָל. וְעַל זֶה לֹא צָרִיךְ לְעָרֵב דִּין קָדוֹשׁ בְּדִין טָמֵא שֶׁל זֻהֲמָה, עַד שֶׁמִּתְכַּלֶּה מֵעַצְמוֹ וּמְאַבְּדוֹ מֵהָעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹתוֹ דִּין שֶׁל זֻהֲמָה שֶׁבּוֹ, הוּא מְאַבֵּד אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם.

מו.

"בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב".

פתח

פָּתַח וְאָמַר, (תהלים צב) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, כָּעֵשֶׂב הַזֶּה שֶׁהוּא בְּיֹבֶשׁ בָּאָרֶץ וְהוּא יָבֵשׁ, כְּשֶׁשּׁוֹרִים בּוֹ מַיִם הוּא פּוֹרֵחַ, וְאוֹתוֹ יֹבֶשׁ פּוֹרֵחַ. וּכְאִילָן הַזֶּה קָצוּץ שֶׁצָּץ מֵחָדָשׁ, וְלֹא מַעֲלֶה אֶלָּא אוֹתָם פְּאֵרוֹת לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה, שֶׁהֵם עֲנָפִים שֶׁעוֹלִים, וּלְעוֹלָמִים לֹא עוֹלֶה אִילָן כְּפִי שֶׁהָיָה בָּרִאשׁוֹנָה לִהְיוֹת אִילָן, וְכָל זֶה לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד, לְעָקְרָם מֵהַשָּׁרָשִׁים וּמֵהַכֹּל.

מז.

הקב"ה מַאֲרִיךְ רָגְזוֹ בָּרְשָׁעִים בָּזֶה הָעוֹלָם, זַכָּאִים הֵם הַצַּדִּיקִים שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּזֶה הָעוֹלָם אֶלָּא בָּעוֹלָם הַבָּא.

תו

עוֹד יֵשׁ סוֹד אַחֵר בָּזֶה, עַל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ רָגְזוֹ עִם הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא חֵלֶק שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, וְהָעוֹלָם הַבָּא הוּא צַד הַקְּדֻשָּׁה. וְהוּא חֵלֶק הַצַּדִּיקִים, שֶׁהַצַּדִּיקִים יִהְיוּ בוֹ בַּעֲטֶרֶת הַכָּבוֹד שֶׁל רִבּוֹנָם. וּשְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה. זֶה צַד הַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה הַצַּד הָאַחֵר שֶׁטָּמֵא. זֶה עוֹמֵד לַצַּדִּיקִים, וְזֶה עוֹמֵד לָרְשָׁעִים. וְהַכֹּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בָּעוֹלָם הַבָּא.

זוהר חלק ב' פרשת פקודי, דף רכ"ד עמוד א'

מח.

וּנְעָרִים קְטַנִּים.

כל

כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח אֶת הַפָּסוּק בֶּאֱלִישָׁע, שֶׁכָּתוּב (מלכים בב) וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וְגוֹ'. וּנְעָרִים קְטַנִּים, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ – מְנֹעָרִים הָיוּ מִכָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּמִכָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה. קְטַנִּים – קְטַנֵּי אֱמוּנָה, וְהִתְחַיְּבוּ בְּדִין הָעוֹלָם הַזֶּה וּבַדִּין שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. יָצְאוּ מִן הָעִיר – יָצְאוּ מִסּוֹד הָאֱמוּנָה. כָּתוּב כָּאן יָצְאוּ מִן הָעִיר, וְכָתוּב שָׁם (הושע יא) וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר. (מסוד האמונה נקרא עיר, (תהלים מח) עיר ה' צבאות עיר אלהינו).

מט.

"וַיִּפֶן אַחֲרָיו", שֶׁהִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר אִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה אִם לֹא.

ויפן

וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם. וַיִּפֶן אַחֲרָיו, שֶׁהִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו אִם יַחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה וְאִם לֹא. וַיִּרְאֵם, מַה זֶּה וַיִּרְאֵם? הִסְתַּכֵּל בָהֶם שֶׁהֲרֵי אֵין זֶרַע מְתֻקָּן עָתִיד לָצֵאת מֵהֶם, וּפֵרְשׁוּהָ. וַיִּרְאֵם, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִיָּד – וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה'.

ורזא

וְסוֹד הוּא בַּפָּסוּק הַזֶּה. וַיִּפֶן אַחֲרָיו – הִסְתַּכֵּל בָּהֶם אִם יֵעָנֵשׁ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּנָּה מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וַיִּפֶן אַהֲרֹן, שֶׁהִתְפַּנָּה מִצָּרַעְתּוֹ. אַף כָּאן הִתְפַּנָּה מֵעָנְשָׁם. וַיִּרְאֵם, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים אַחַר כָּךְ לַעֲשׂוֹת כַּמָּה רָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל.

נ.

"וַיִּפֶן אַחֲרָיו", הִסְתַּכֵּל מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׁכִינָה.

ויפן

וַיִּפֶן אַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו. מַה זֶּה מֵאַחֲרָיו? מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׁכִינָה. אַף כָּאן וַיִּפֶן אַחֲרָיו – הִסְתַּכֵּל מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׁכִינָה וְרָאָה אֶת כֻּלָם. שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל כַּפָּרַת חֲטָאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הִתְעַבְּרוּ מֵהֶם אִמּוֹתֵיהֶם. מִיָּד – וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר. שְׁתַּיִם דֻּבִּים? שְׁנַיִם דֻּבִּים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה שְׁתַּיִם דֻּבִּים? נְקֵבוֹת הָיוּ וּבְנֵיהֶם. וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם יְלָדִים, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ – כְּנֶגֶד הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל בָּלָק.

ספר הערב רב -דברים, במדבר, שמות- ע"פ הזוהר הקדוש

השאירו תגובה. Cancel reply

לחץ כאן