מאמר סוד צניעות האישה וחשיבותה

הִרְהוּרֵי   עֲבֵרָה קָשׁוּ מֵעֲבֵרָה

בָּ'רֶקָאנְטִי
עַל הַתּוֹרָה' (פרשת לך לך)
שֶׁלְּקִיחַת שָׂרָה ב' פְּעָמִים מִבֵּית אַבְרָהָם לְפַרְעֹה וְלַאֲבִימֶלֶךְ, מְרַמֶּזֶת
עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ ב' פְּעָמִים. וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ בֵּאוּר הֲרֵי
פַּרְעֹה וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא עָשׂוּ מַעֲשֵׂה זְנוּת, וּמַדּוּעַ הַהִרְהוּר שֶׁלָּהֶם
בְּשָׂרָה כָּל כָּךְ חָמוּר, וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא כט.) הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשׁוּ מֵעֲבֵרָה, וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ הַהִרְהוּר
חָמוּר יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה עֲבֵרָה עַצְמוֹ.

לְבָאֵר
אֶת חֹמֶר הָאִסּוּר לָאִשָּׁה לִגְרֹם לְאָדָם לְהַרְהֵר בָּהּ, דְּבִזְמַן הַזִּוּוּג
הָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת מִבַּעְלָהּ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁהקב"ה מַעֲבִיר דֶּרֶךְ הַבַּעַל.
וְשֶׁפַע זֶה יֵשׁ בּוֹ נְתִינַת חַיִּים לָאִשָּׁה עִם כָּל הַפְּרָטִים הַכְּלוּלִים
בְּחַיָּיו שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ט, ט) "רְאֵה חַיִּים עִם
אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ".
דְּבִזְמַן הַזִּוּוּג יֵשׁ נְתִינַת חַיִּים לַבַּעַל וּלְאִשְׁתּוֹ, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ
בְּמַאֲמַר 'סוֹד הַחֵצִי' שֶׁהַבַּעַל מַשְׁפִּיעַ לְאִשְׁתּוֹ חֵצִי מִשֶּׁפַע הַחַיִּים
שֶׁהוּא מְקַבֵּל לְעַצְמוֹ. וּבִזְכוּת הַשְׁפָּעָה זוֹ הוּא זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ אֶת
הַשֶּׁפַע עֲבוּרוֹ, כְּפִי שֶׁהַדָּבָר נַעֲשֶׂה בִּסְפִירוֹת הַפַּרְצוּפִים הָעֶלְיוֹנִים,
שֶׁפַּרְצוּף אַבָּא מַשְׁפִּיעַ לְפַרְצוּף אִמָּא חֲצִי מֵהַשֶּׁפַע שֶׁהוּא קִבֵּל
מֵהָעוֹלָם שֶׁמֵּעָלָיו. וּמֵחֵצִי זֶה הִיא מוֹלִידָה אֶת הָעוֹלָם שֶׁתַּחְתֶּיהָ
שֶׁנִּקְרָא פַּרְצוּף זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבֵיהּ, שֶׁמִּזְדַּוְּגִים בְּאוֹתָהּ
בְּחִינָה, וְהַנּוּקְבֵיהּ מוֹלִידָה אֶת הָעוֹלָם שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכוּ'. וְכֵן מוּבָא
בְּ'שַׁעַר מַאַמְרֵי רשב"י' לְהָאֲרִיזַ"ל (ע' ט) שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת אֶת הַחִיּוּת
שֶׁל רמ"ח אֵיבָרֶיהָ מִהַבַּעַל בִּזְמַן הַזִּוּוּג וְהִיא תְּלוּיָה בְּבַעֲלָהּ
בְּדָבָר זֶה, וְלָכֵן הִיא פְּטוּרָה מֵרמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, (עין שם מדוע דוקא מצוות
עשה שהזמן גרמא),
וְהַחִיּוּת שֶׁל הַשס"ה גִּידִים יֵשׁ לָהּ מֵעַצְמָהּ. וְרוֹאִים שֶׁהָאִשָּׁה
אֵין לָהּ חִיּוּת פְּנִימִית אֲמִתִּית מִשֶּׁלָּהּ בְּרמ"ח אֵיבָרֶיהָ, וְאֶת הַחִיּוּת הָאֲמִתִּית
הִיא מְקַבֶּלֶת מִבַּעַלָהּ בִּזְמַן הַזִּוּוּג. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישב קפא:) שֶׁאִישׁ הוּא בִּבְחִינַת נְשָׁמָה,
וְהַגּוּף שֶׁלּוֹ הִיא אִשְׁתּוֹ, וּבִזְמַן הַזִּוּוּג הַגּוּף מְקַבֵּל אֶת חִיּוּת
הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת
שְׁלֵמוּת נַפְשִׁית וְרוֹגַע פְּנִימִי בְּחַיֶּיהָ מֵחַיֵּי הָאִישׁוּת. וּכְפִי
שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (קידושין ז.) טַב לְמֵיתַב טַן דּוּ
מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ.
וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (כתובות סה:) שֶׁזִּוּוּג נִקְרָא אֲכִילָה, וּמָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (נדרים כ:)
שֶׁזִּוּוּג נִקְרָא שְׁתִיָּ'ה, וְרוֹאִים שֶׁזִּוּוּג מְחַיֶּה אֶת הָאִשָּׁה בִּבְחִינַת
אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שם) שֶׁאִשָּׁה הַמְכִינָה אֶת עַצְמָהּ
לְיִחוּד עִם בַּעֲלָהּ נִמְשֶׁלֶת לְעוֹרֶכֶת שֻׁלְחָן.
וְכֵן מָצִינוּ
בַּזֹּהַר (עקב רעב) שֶׁשִּׁעוּר טִפּוֹת הַזֶּרַע הוּא כְּזַיִת. כְּמוֹ שִׁעוּר אֲכִילָה.

הָרה"ג
ר' צָדוֹק נִיסָן שליט"א שֶׁקּוֹדֶם הַנִּשּׂוּאִין אֵין לָאִשָּׁה מְנוּחָה
וְשֶׁקֶט נַפְשִׁי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות א, ט) "יִתֵּן ה' לָכֶם
וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ". וְכֵן מוּבָא בְּ'שֻׁלְחָן עָרוּךְ' ('יורה דעה' נדרים רכח
מג) "הַמִּזְדַּוְּגִין
עַצְמָם יִקָּרְאוּ מְשֻׁדָּכִים, כִּי תַּרְגּוּם "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ"
וּשְׁדִיכַת אַרְעָא. מֵעִנְיַן "וּמְצֶאןָ מְנוּחָה". וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה ב, טו) "וּמְצֶאןָ מְנוּחָה
אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ" מִכָּאן שֶׁאֵין קוֹרַת רוּחַ לָאִשָּׁה אֶלָּא
בְּבֵית בַּעֲלָהּ.
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שְׂפַת אֱמֶת' (פרה תרנ"ו) עִקַּר מְנוּחַת הָאִשָּׁה
לִהְיוֹת נִמְשֶׁכֶת אַחַר אִישָׁהּ.

מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (סוטה ב.)
אָמַר רַבָּה בַּר
בַּר חַנָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְקָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף,
שֶׁנֶּאֱמַר, "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים
בַּכּוֹשָׁרוֹת". וְרוֹאִים
שֶׁאִישׁ אוֹ אִשָּׁה שֶׁאֵינָם נְשׂוּאִים נִמְשָׁלִים לַאֲסִירִים בְּבֵית הַכֶּלֶא,
כְּמוֹ עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אֲסִירִים בְּמִצְרַיִם וְיָצְאוּ מֵהֶם בִּקְרִיעַת
יַם סוּף. וְכֵן יְצִיאַת מִצְרַיִם וְנִשּׂוּאִין מְרַמְּזִים עַל יְצִיאָה מֵהַמְּצָרִים
הַמְעִיקִים עַל הָאָדָם.

בְּזֹהַר
חָדָשׁ (שה"ש
פד.)
שֶׁהָאִשָּׁה קֹדֶם הַזִּוּוּג יֵשׁ לָהּ צֶבַע שָׁחוֹר, וּבִזְמַן הַזִּוּוּג
כְּשֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת צֶבַע הַלָּבָן מֵהַיְסוֹד, הַלָּבָן מִתְגַּבֵּר עַל
הַשָּׁחוֹר וְהִיא נֶהֱפֶכֶת לְלָבָן. וְעַל זֶה כָּתוּב "שְׁחוֹרָה אֲנִי
וְנָאוָה",
שְׁחוֹרָה קֹדֶם הַזִּוּוּג, וְנָאוָה לְאַחַר הַזִּוּוּג. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ
דְּקֹדֶם הַזִּוּוּג הָאִשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת שס"ה גִּידִים שֶׁבָּהֶם זוֹרֵם
הַדָּם הָאָדֹם, לָכֵן הִיא בְּחִינַת שְׁחוֹרָה, דְּמוּבָא בַּגְּמָרָא (נדה יט.) שֶׁשָּׁחֹר הוּא צֶבַע אָדֹם שֶׁהִתְקַלְקֵל
וְנִהְיָה שָׁחֹר. וּלְאַחַר הַזִּוּוּג כְּשֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַחִיּוּת שֶׁל רמ"ח
אֵיבָרֶיהָ מִהַבַּעַל, הִיא בְּסוֹד לָבָן הַמְרַמֵּז עַל חִיּוּת הָאֵבָרִים הַשַּׁיָּכִים
לְמִדַּת הַחֶסֶד הַנִּרְמָז בְּלָבָן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים לט.) וְחִבּוּרָא דְתַרְוַיְיהוּ
רֶחֶ"ם, דְּאִיהוּ רמ"ח פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה. רוֹאִין שֶׁהָרֶחֶ"ם מְקַבֵּל
אֶת חִיּוּת הָרמ"ח.

נִרְאֶה
דְּהֵחָלְשׁוּת הַזָּכָר בְּמַעֲשֵׂה הַזִּוּוּג הִיא בִּגְלַל הַחַיִּים שֶׁיָּצְאוּ
מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל חַמָּה' שֶׁהֵחָלְשׁוּת
הַזָּכָר הִיא בִּגְלַל אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת בְּמַעֲשֵׂה הַזִּוּוּג, הַבֵּאוּר
הוּא שֶׁבִּגְלַל אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת הִתְחַדְּשׁוּת הַחַיִּים אֵצֶל הַזָּכָר
אֵינָהּ מִיָּדִית, וְזֶה גּוֹרֵם אֶת הַחֻלְשָׁה. וְכֵן בְּהַעֲלָאַת מַיִּין
נוּקְבִּין, כְּשֵׁם שֶׁרוֹאִים בַּפַּרְצוּפִים הָעֶלְיוֹנִים כְּשֶׁהַנּוּקְבָא
מַעֲלָה מַיִּין נוּקְבִּין, הִיא מַעֲלָה אֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהּ, וּכְשֶׁהִיא
מְקַבֶּלֶת אֶת הִתְחַדְּשׁוּת הַחַיִּים בְּמַיִּין דְּכוּרִין הִיא מְקַבֶּלֶת
קוֹדֶם אֶת מַה שֶּׁהָיָה לָהּ, וּבְיַחַד עִם זֶה הִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הַחַיִּים
הַחֲדָשִׁים, כָּךְ הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהַעֲלָאַת מַיִּין
נוּקְבִּין גוֹרֶמֶת אֶת הֵחָלְשׁוּת הַנּוּקְבָא כִּי כָּל כֹּחָהּ יוֹצֵא מִמֶּנָּהּ,
וְהַהִתְחַדְּשׁוּת עוֹרֶכֶת זְמָן, כִּדְבֵאַרְנוּ.

אָדָם
זָר מְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה, הַסִּטְרָא אַחֲרָא פּוֹתֵחַ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל הָאִשָּׁה
שֶׁהִרְהֲרוּ בָּהּ וּמוֹרִיד אֶת זֶה דֶּרֶךְ הַחִמּוּם בָּאָדָם הַמְהַרְהֵר, וְהוּא
כַּבְיָכוֹל גּוֹנֵב לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ
עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, עֶצֶם הַהִרְהוּר כְּבָר גּוֹנֵב אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁיָּרַד אֵצֶל
הַזָּכָר הַמְהַרְהֵר. וְדָבָר זֶה פּוֹגֵם בַּחַיִּים שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת
מִבַּעֲלָהּ אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ וְכוּ'. וְכֵן הָאָדָם הַמְּהַרְהֵר
בְּאִשָּׁה זָרָה גּוֹרֵם לְאִשְׁתּוֹ לְהַשְׁפִּיעַ לָהּ שֶׁפַע שֶׁל אִשָּׁה אַחֶרֶת
שֶׁיָּרַד אֶצְלוֹ. וְאִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהקב"ה
יִעֵד עֲבוּרָהּ, הִיא תִּהְיֶה חֲסֵרָה וְתַרְגִּישׁ שֶׁכַּבְיָכוֹל חָסֵר לָהּ מַשֶׁהוּ.
וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה הִסְמִיכָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֶת "לֹא תִנְאָף", לְ"לֹא
תִגְנוֹב", לְרַמֵּז
שֶׁהַנּוֹאֵף הוּא גַּם גּוֹנֵב. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (אמור צ.)
עַל הַכָּתוּב "וְהוּא
אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח",
שֶׁאִם הָאִשָּׁה יוֹצֵאת בִּזְמַן הַקָּצִיר לַחוּץ, אֵין לָהּ כְּבָר שֵׁם בְּתוּלָה
הָרְאוּיָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָטְאָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ
שֶׁהַהִרְהוּר פּוֹגֵם בָּאִשָּׁה, וְגוֹנֵב מֵהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ, וְכֹהֵן גָּדוֹל
צָרִיךְ לָשֵׂאת בְּתוּלָה אֲמִתִּית שֶׁאַף אֶחָד עוֹד לֹא לָקַח מֵהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ.

פַּרְעֹה
וַאֲבִימֶלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה, עֶצֶם הַהִרְהוּר גָּרַם שֶׁיָּרַד
אֶצְלָם שֶׁפַע שֶׁל קְדֻשָּׁה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְשָׂרָה, וּמִזֶּה הִשְׁתַּלְשֵׁל
חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשֶּׁפַע הַקְּדֻשָּׁה יָרַד לַחִיצוֹנִים בְּאוֹתָהּ
בְּחִינָה. דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הוּא מְקוֹם הַיִּחוּד שֶׁל קב"ה וּשְׁכִינְתֵיהּ.
וְשָׂרָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַנְּקֵבָה הַכְּלָלִית שֶׁנִּקְרֵאת שְׁכִינָה, שֶׁשָּׁרְתָה
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (לך לך פא:) שֶׁאַבְרָהָם אָמַר עַל שָׂרָה "אֲחוֹתִי הִיא" לְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת
אֲחוֹתִי, וְאִם הֵם גָּנְבוּ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל שָׂרָה, הֵם כַּבְיָכוֹל גָּנְבוּ
אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַכְּלָלִית שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְלָכֵן
זֶה גָּרַם אֶת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וארא ל.) פַּרְעֹה הָרִאשׁוֹן בְּשָׁעָה
שֶׁנִּלְקְחָה שָׂרָה אֶצְלוֹ, רָמַז לָאֻמָּנִים וְצִיְּרוּ אוֹתוֹ דְּיוֹקָן בְּחַדְרוֹ
עַל מִטָּתוֹ בַּקִּיר, לֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁעָשׂוּ דְּיוֹקַן שָׂרָה עַל לוּחַ
עֵץ וְכַאֲשֶׁר עָלָה לְמִטָּתוֹ הֶעֱלָה אוֹתוֹ עִמּוֹ. רוֹאִים שֶׁהָיָה כָּאן הִרְהוּר תְּמִידִי
שֶׁל פַּרְעֹה בְּשָׂרָה, וּמִזֶּה הִשְׁתַּלְשֵׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהַרְבֵּה
שֶׁפַע יָרַד לַלְּעֻמַּת זֶה.

מָצִינוּ
שָׁם בַּזֹּהַר שֶׁפַּרְעֹה נֶעֱנַשׁ בְּעֹנֶשׁ מְיֻחָד בְּמַכַּת צְפַרְדֵּעַ שֶׁנִּכְנְסוּ
הַצְּפַרְדְּעִים בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וְעַל מִטָּתוֹ בִּגְלַל צוּרַת שָׂרָה שֶׁהָיְתָה
שָׁם. וְכֵן מָצִינוּ בְּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (ויחי ד)
שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִמְלִיכוּ אֶת יוֹסֵף לְמֶלֶךְ בְּמִצְרַיִם, קִטְרֵג עָלָיו פּוֹטִיפַר
שֶׁהוּא עֶבֶד, וְיוֹסֵף אָמַר לְפַרְעֹה שֶׁהוּא בֶּן מְלָכִים מִנֶּכְדֵי שֵׁם.
וְהֵבִיא רְאָיָ'ה מִזְּקֶנְתּוֹ שָׂרָה שֶׁצּוּרָתָהּ תְּלוּיָה בְּחַדְרוֹ שֶׁל
פַּרְעֹה, וְהֵבִיאוּ הַצּוּרָה וְרָאוּ שֶׁהֵם דּוֹמִים. וּמִתְבָּאֵר לְפִי דְּבָרֵינוּ
בְּמַאֲמַר 'שׁוֹר וַחֲמוֹר' שֶׁהַסִּבָּה הָאֲמִתִּית שֶׁהַמִּצְרִים הִמְלִיכוּ
אֶת יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הָיְתָה כְּדֵי לִינוֹק מִסְּפִירַת הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה,
שֶׁיּוֹסֵף הָיָה מֶרְכָּבָה עָלֶיהָ. וְלָכֵן כְּשֶׁיָּצָא לִמְלֹךְ, יָצְאוּ כָּל
בְּנוֹת מִצְרַיִם לֶחֱזוֹת בְּיָפְיוֹ וְכוּ'. וְלָכֵן הִזְכִּיר יוֹסֵף אֶת צוּרַת
שָׂרָה בַּמַּעֲמָד הַזֶּה, לְרַמֵּז שֶׁהַיְנִיקָה שֶׁלָּהֶם מֵהַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה
הִתְחִילָה כְּבָר מִשָּׂרָה.

הוֹסִיף
שֶׁחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן שֶׁנִּגְרַם מִלְּקִיחַת שָׂרָה לְפַרְעֹה הָיָה רַק
שִׁבְעִים שָׁנָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הִרְהוּר בִּלְבָד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן חֻרְבַּן
בַּיִת שֵׁנִי שֶׁנִּגְרַם מִלְּקִיחַת שָׂרָה לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁשָּׁם הָיָה גַם
מִשְׁמוּשׁ הַיָּד, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט וירא צ), נִמְשָׁךְ כְּבָר קָרוֹב לְאַלְפַּיִם
שָׁנָה.

זֶה
מָצוּי בָּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ דֵּי סִפּוּקָהּ מִבַּעְלָהּ שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת לְהִתְבַּלֵּט
בַּחוּץ וְכוּ', וְהִיא לֹא מְבִינָה שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְעַצְמָהּ אֶת חֹסֶר הַסִּפּוּק.
דְּאִשָּׁה צְנוּעָה זוֹכֶה לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ שֶׁמֵּבִיא
אוֹתָהּ לְסִפּוּק מֻשְׁלָם בְּכָל עִנְיְנֵי הַחַיִּים, וְאֵינָהּ נִצְרֶכֶת לְחַפֵּשׂ
חַס וְשָׁלוֹם תְּשׂוּמַת לֵב מֵהַקְּלִפּוֹת בַּחוּץ.

בַּעַל
שֶׁרוֹאֶה שֶׁאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ מִתְנַהֶגֶת בִּצְנִיעוּת כַּהֲלָכָה בִּלְבוּשָׁהּ
וְדִבּוּרָהּ וְכוּ', שֶׁיַּקְפִּיד לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּהִסְתַּכְּלוּת וְהִרְהוּר
בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. וּבִפְרָט לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בִּזְמַן הַזִּוּוּג מֵהִרְהוּר
בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, כַּמּוּבָא בְּ'שֻׁלְחָן עָרוּךְ' (אורח חיים רמ, ב), כְּדֵי לְהַעֲבִיר לְאִשְׁתּוֹ אֶת הַשֶּׁפַע
הָאֲמִתִּי שֶׁיִּתֵּן לָהּ אֶת הַסִּפּוּק הַמֻּשְׁלָם, וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ
חַס וְשָׁלוֹם בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.

מוּבָא
בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ"א עַל סֵפֶר 'יְצִירָה' (ד ז) שֶׁי"ב
חוּשִׁין הֵם כְּנֶגֶד י"ב שְׁבָטִים. וְחוּשׁ הַהִרְהוּר כְּנֶגֶד שֵׁבֶט יִשָּשׂכָר. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁהַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁאָדָם זוֹכֶה, הוּא בִּזְכוּת
שְׁמִירַת הַהִרְהוּר, הַיְינוּ שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עֵינָיו וְכוּ', שֶׁלֹּא לָבֹא לִידֵי
הִרְהוּר.

בַּמִּדְרָשׁ
(במדב"ר
א, ג) יָפָה הִיא הַצְּנִיעוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא מו, א) אֵין לְךָ חִבָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִן הַצְּנִיעוּת. רוֹאִים שֶׁבַּצְּנִיעוּת יֵשׁ יוֹפִי
וְחִבָּה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּצְנִיעוּת מְעוֹרֶרֶת חִבָּה וְיֹפִי, כֵּיוָן
שֶכָּל אֶחָד מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מַעֲבִיר אוֹ מְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי,
וְהַקֶּשֶׁר הוּא מֻשְׁלָם. וְכֵן חִבָּה
בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם י"ה הַמְסַמֵּל אֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁשּׁוֹרָה
בֵּין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.

בַּגְּמָרָא
(יבמות
סג:) אִשָּׁה יָפָה אַשְׁרֵי בַּעֲלָהּ
מִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם,
וְרַשִּׁ"י שָׁם נִדְחָק לְפָרֵשׁ עַל
פִּי פְּשָׁט שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בָּהּ וְדוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ יָמָיו כִּפְלַיִם, וּמְבֹאָר
לִדְבָרֵינוּ דְּאִשָּׁה צְנוּעָה שֶׁהִיא יָפָה בְּעֵינֵי בַּעֲלָהּ, הוּא מְקַבֵּל
אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ כְּדֵי לְהַעֲבִיר לָהּ, וּמִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם מַמָּשׁ.

בְּ'שַׁעַר
הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (תפילין ח"א ע' סג) וְהִנֵּה נוֹדַע כִּי
בַּיּוֹם יֵשׁ קִירוּב לְז"א עִם נוּקְבֵיהּ לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּחִינַת
מוֹחִין. אֲבָל בַּלַּיְלָה שֶׁהַמּוֹחִין מִסְתַּלְּקִים לְגַמְרֵי שֶׁאַף
הָרְשִׁימוּ מִסְתַּלֵּק, אָז הוּא זְמַן פִּירוּד בֵּין ז"א לְנוּקְבֵיהּ,
לְפִי שֶׁהַבְּחִינָה שֶׁהָיְתָה מְקַשֶּׁרֶת אוֹתָם הָיוּ הַמּוֹחִין
הַנִּמְשָׁכִין וְנִתָּנִים מִמֶּנּוּ אֵלֶיהָ, וְעַתָּה בְּהִסְתַּלְּקוּתָם יֵשׁ
פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם.
רוֹאִים שֶׁהַקֶּשֶׁר הָאֲמִתִּי בֵּין ז"א לְנוּקְבֵיהּ הוּא רַק בִּזְמַן שֶׁז"א
מַעֲבִיר לְנוּקְבֵיהּ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ, וְאִם אֵין לְז"א מַה לְּהַשְׁפִּיעַ
יֵשׁ פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם, וּמִזֶּה נִלְמַד לָאָדָם הַתַּחְתּוֹן.

וְכֵן
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קעא.) שֶׁאֵין הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּחוּץ
לָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה צְנוּעָה שֶׁאֵינָהּ יוֹצֵאת
מִמְּקוֹמָהּ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ שׁוֹלְטוֹת הַקְּלִפּוֹת,
אֵין הַשְּׁכִינָה רוֹצָה לָצֵאת שֶׁלֹּא יִגְנְבוּ לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע, וְזֶה סוֹד
הַצְּנִיעוּת.

בְּשֵׁם
הַגר"א שֶׁכְּמוֹ שֶׁמִּצְוָה לָאֲנָשִׁים לָשִׂים כָּל יְגִיעָתָם בַּתּוֹרָה,
כָּךְ מִצְוָה לְנָשִׁים לָשִׂים כָּל יְגִיעָתָן בִּצְנִיעוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ
דִּכְשֵׁם שֶׁהַיְגִיעָה בַּתּוֹרָה דּוֹאֶגֶת לָאָדָם שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע
הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה בְּכָל הָעִנְיָנִים, כָּךְ הַצְּנִיעוּת לָאִשָּׁה
פּוֹעֶלֶת אֶת אוֹתָהּ פְּעֻלָּה מַמָּשׁ. וְכֵן כָּתַב הֶ'חָפֵץ חַיִּים' שֶׁכָּל
הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַהַצְלָחוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וּבְפַרְנָסָה הֵן
בִּזְכוּת הַצְּנִיעוּת. וְכֵן הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל אֹנֶס
אִשָּׁה (דברים
כב, כט) "וְנָתַן
הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים
כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" ר"ת כּוֹחֶלֶ"ת, דְּזֶה שֶׁהָאִשָּׁה כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת
וּמְיַפָּה אֶת עַצְמָהּ הִיא גּוֹרֶמֶת לַתּוֹצָאָה שֶׁל הָאֹנֶס וְהִיא גַּם כֵּן
אֲשֵׁמָה בָּזֶה. וְכֵן הַכָּתוּב (במדבר כד, כ) "וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" ס"ת תַּמְרוּקֵ"י, דְּבִדְבָרִים אֵלּוּ יֵשׁ אֲחִיזָה
לַעֲמָלֵק הַמְסַמֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וּמִשָּׁם בָּאוֹת הַחִיּוּת וְהָרֵאשִׁית
שֶׁל עֲמָלֵק.

בַּגְּמָרָא
(סוטה
י.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל
הַמְזַנֶּה אִשְׁתּוֹ מְזַנֶּנֶת עָלָיו, וּמְבָאֵר הַמהר"ל (ח"א שם) כָּל הַמְזַנֶּה אִשְׁתּוֹ מְזַנָּה עָלָיו. פֵּרוּשׁ
כִּי הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה מִתְיַחֲסִים בְּחִבּוּר שֶׁלָּהֶם וְכַאֲשֶׁר הָאִישׁ
מְזַנֶּה וְאֵין חִבּוּר מְיֻחָד לְאִשְׁתּוֹ לְגַמְרֵי. בְּאֹפֶן זֶה וּבְיִחוּס
זֶה לְאִשְׁתּוֹ יֵשׁ חִבּוּר אֵלָיו, וְיֵשׁ לְךָ
לָדַעַת כִּי הָאִישׁ הוּא צוּרָה לָאִשָּׁה, הַצּוּרָה הִיא מְיַחֶדֶת הַחֹמֶר
עַד שֶׁאֵין לוֹ הֲסָרָה מֵאִתּוֹ, וְכַאֲשֶׁר אֵין חִבּוּר לַצּוּרָה בַּחֹמֶר
לְגַמְרֵי, אָז הַחֹמֶר פּוֹשֵׁט צוּרָה וְלוֹבֵשׁ צוּרָה אַחֶרֶת, וְזֶה שֶׁאָמַר
כָּאן כַּאֲשֶׁר הָאִישׁ מְזַנֶּה וְאֵין לוֹ חִבּוּר לְגַמְרֵי אֶל הָאִשָּׁה
שֶׁהִיא נֶחְשֶׁבֶת כְּמוֹ חֹמֶר, גַּם אִשְׁתּוֹ פָּשְׁטָה הַצּוּרָה, מִפְּנֵי
שֶׁהוּא קַל לְהָסִיר כַּאֲשֶׁר אֵין צוּרָה מְיֻחֶדֶת אֶל הָאִשָּׁה וְהָבֵן זֶה.
רוֹאִים שֶׁאָדָם
הַמְזַנֶּה יוֹצֵר מַצָּב שֶׁל פּוֹשֵׁט צוּרָה וְלוֹבֵשׁ צוּרָה אַחֶרֶת. וְהֵם דְּבָרֵינוּ שֶׁבִּזְמַן הַזִּוּוּג
הָאִשָּׁה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת הַצּוּרָה הָאֲמִתִּית שֶׁלָּהּ.

מָצִינוּ
בַּזֹּהַר (ויצא
קנה.) שֶׁהִרְהוּר
בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת מַחֲלִיף נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, וְלָכֵן הַיֶּלֶד שֶׁנּוֹלַד נִקְרָא
בֶּן תְּמוּרָה, לְרַמֵּז שֶׁהֶחֱלִיפוּ לוֹ אֶת הַנֶּפֶשׁ.
וְכֵן מָצִינוּ
בַּזֹּהַר (ויצא
קנד:) הִרְהוּר עִקָּר הוּא,
וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה וְכוּ', שֶׁהַהִרְהוּר הוֹלֵךְ
וְנִדְבָּק בְּאוֹתָהּ טִפָּה, וְהַכֹּל חוֹזֵר אַחַר הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הָרא"ש
(נדרים
כ:) הַמַּחְשָׁבָה בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת
בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ קְרוֹבִין הַבָּנִים לְצַד מַמְזֵרוּת. וְכֵן מוּבָא בַּ'שִּׁיטָה מְקֻבֶּצֶת'
(שם) כָּל הַמְשַׁמֵּשׁ בְּכוֹס זֶה וְנוֹתֵן עֵינָיו
בְּכוֹס אַחֵר נַעֲשָׂה שִׁמּוּשׁ בְּאִשָּׁה זוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ עַל גּוּפָהּ
וְהַבָּנִים קְרוֹבִים לִידֵי מַמְזֵרוּת. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (ויקרא יט, ב) שֶׁהַמְחַשֵּׁב בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת אוֹתָן
בָּנִים נִקְרָאִים אֱלֹהֵי
מַסֵּכָה.
וְכֵן מוּבָא בְּפרע"ח לְהָאֲרִיזַ"ל (ח"א ע' שמא)
הָאָדָם
הַמִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ בְּקִשּׁוּי אֵבֶר, הַיְינוּ כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר
וּמוֹצֵא עַצְמוֹ בְּקִשּׁוּי אֵבֶר, אָז יִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִבְעוֹל חַס וְשָׁלוֹם
עִם הַקִּשּׁוּי הַהוּא, כִּי יֵצְאוּ בָּנָיו פְּגוּמִים, וְאֵלּוּ בָּנִים
הַיּוֹצְאִים מִזֶּה הַזִּוּוּג נִקְרְאוּ בְּנֵי תְּמוּרָה בְּעֶצֶם. וְאִם הִיא
מְעֻבֶּרֶת גַּם כֵּן מוֹלִיד רוּחִין שֵׁדִין וְלִילִין, שֶׁהַכֹּל צָרִיךְ
שֶׁיָּבֹא בְּכַוָּנָה שְׁנֵיהֶם. וְכֵן מוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים'
(ויקרא
יב, ב) "אִשָּׁה כִּי
תַזְרִיעַ וְיָלְדָה", מוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי עִקַּר הַלֵּדָה הוּא בִּשְׁעַת
הַהַזְרָעָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר תַּזְרִיעַ כְּבָר יָלְדָה, וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה, אִם
נֶפֶשׁ טְהוֹרָה אוֹ לֹא. וְכֵן
הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הָהֵרָיוֹן, (איוב ג, ב) "יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר" ס"ת הִרְהוּ"ר, לְרַמֵּז שֶׁהַהִרְהוּר הוּא תְּחִלַּת
הָעִבּוּר.

בַּגְּמָרָא
(נדרים
כ:) וְאָמַר לִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא
אֶתֵּן אֵת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִין לִידֵי
מַמְזֵרוּת.
וּמַקְּשֶׁה הַסֵּפֶר 'מִשְׁכַּן יִשְׂרָאֵל' מַדּוּעַ הוּא אָמַר בָּנָיו, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר וְנִמְצְאוּ בָּנַי וּמֵבִיא שָׁם (עמ' מג)
בְּשֵׁם הרה"ג ר' מָרְדֳּכַי גְּרוֹס שליט"א שֶׁאָמַר בְּשֵׁם סֵפֶר 'קְדוֹשִׁים
תִּהְיוּ', שֶׁבָּנָיו מְרַמֵּז גַּם עַל בְּנֵי הָאַחֶרֶת, מִשּׁוּם כֹּחַ הַחוֹשֵׁב בַּנֶּחֱשָׁב.
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁגָּנְבוּ לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע
הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ, הַיְלָדִים שֶׁלָּהּ לֹא יִהְיוּ לְגַמְרֵי מֵהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ,
וּבָאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת. וּמִזֶּה מוּסָר גָּדוֹל לְאִשָּׁה שֶׁמַּכְשִׁילָה אַחֵרִים,
שֶׁפּוֹגֶמֶת אֶת בָּנֶיהָ, גַּם אִם בַּעֲלָהּ צַדִּיק וְאֵינוֹ מְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה
אַחֶרֶת.

מוּבָא
בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (ח"א שסד) כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִין
הַמַּזִּיקִין אֵלּוּ מִן הָאָדָם הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה,
לֶהֱיוֹתוֹ בְּלֹא אִשָּׁה, כָּךְ הָאִשָּׁה בּוֹרְאָה מַזִּיקִין בְּלֹא אִישׁ,
וְזֶה נִרְמָז בַּפָּסוּק "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה", רוֹצֶה לוֹמַר
לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ שֶׁאַתָּה זָכָר, הָרָעָה שֶׁהִיא לִילִית אֵשֶׁת זְנוּנִים,
"וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ", רוֹצֶה לוֹמַר נֶגַע שֶׁהוּא
סַמָּאֵ"ל דְּכוּרָא, אַל יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ שֶׁהִיא אִשְׁתְּךָ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאִשָּׁה
הַמְהַרְהֶרֶת בְּאָדָם זָר הִיא מַזְרִיעָה וּמוֹצִיאָה אֶת הַמַּיִּין נוּקְבִּין
שֶׁלָּהּ שֶׁבּוֹ טָמוּן כֹּחָהּ, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע דֶּרֶךְ אָדָם זָר,
וּבִזְמַן הַיִּחוּד עִם בַּעֲלָהּ אֵין חִבּוּר מַיִּין נוּקְבִּין וּמַיִּין דְּכוּרִין
בָּאֹפֶן הָרָאוּי. וּכְשֵׁם שֶׁזֶּרַע לְבַטָּלָה שֶׁל זָכָר מִתְלַבְּשִׁים עָלָיו
הַשֵּׁדִים בִּגְלַל הַשֶּׁפַע הַטָּמוּן בּוֹ, כָּךְ בַּזֶּרַע לְבַטָּלָה שֶׁל הָאִשָּׁה
יֵשׁ שֶׁפַע מַיִּין נוּקְבִּין וְהַשֵּׁדִים מִתְלַבְּשִׁים עָלָיו.

(דברים כב, ח) "כִּי תִבְנֶה בַּיִת
חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ
וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי
יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ".
מוּבָא בַּסְּפָרִים
שֶׁמַּעֲקֶ"ה ר"ת הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי
דְּבָרֵינוּ "כִּי
תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ"
מְרַמֵּז עַל נִשּׂוּאִין, "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מֵהִרְהוּר
בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, "וְלֹא
תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" וְלֹא יַשְׁפִּיעַ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא
בֵּיתוֹ, שְׁנֵי מִינֵי דָּמִים אֶחָד שֶׁלָּהּ וְאֶחָד שֶׁל אִשָּׁה אַחֶרֶת חַס
וְשָׁלוֹם, "כִּי
יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ".

בַּגְּמָרָא
(יומא
מז.) תָּנוּ רַבָּנָן שִׁבְעָה
בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכֻלָּן שִׁמְּשׁוּ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, אָמְרוּ
לָהּ חֲכָמִים מֶה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ
אָמְרָה לָהֶם מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קִלְעֵי שְׂעָרִי. וְכֵן מוּבָא שָׁם אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
בֶּן קִמְחִית שֶׁהָיָה חוֹפֵן אַרְבַּעַת קַבִּין בִּמְלוֹא חָפְנָיו וְאוֹמֵר כָּל
הַנָּשִׁים זֵרְדּוּ וְזֶרֶד אִמָּא עָלָה לַגַּג. וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י בְּשִׁכְבַת זֶרַע קְאָמַר,
שֶׁאֵין יְצִירַת הַוָּלָד מִכָּל הַטִּפָּה אֶלָּא מִן הַבָּרוּר שֶׁבָּהּ, זֶרֶד
לְשׁוֹן חֲבִילֵי זְרָדִים, כְּלוֹמַר בֵּרוּר טִפָּה שֶׁקָּלְטָה אִמִּי הַזֶּרֶד
גָּבַר וְעָלָה לַגַּג.
וְרוֹאִים שֶׁבִּזְכוּת הַצְּנִיעוּת הִיא זָכְתָה לִקְלֹט אֶת שִׁכְבַת
הַזֶּרַע הַמֻּבְחֶרֶת בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן בָּנֶיהָ הָיוּ בְּרִיאִים וּמֻבְחָרִים
בְּגוּפָם וּבְנִשְׁמָתָם.

בַּגְּמָרָא
(שבועות
יח:) אָמַר רַבִּי
אֶלְעָזָר כָּל הַמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ הֲוָיִין לוֹ
בָּנִים זְכָרִים שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים",
וּסְמִיךְ לֵיהּ "אִשָּׁה כִּי
תַזְרִיעַ".
רוֹאִים שֶׁבִּזְכוּת הַצְּנִיעוּת זוֹכִים שֶׁהָאִשָּׁה תָּבֹא לִשְׁלֵמוּתָהּ וְתַזְרִיעַ
תְּחִלָּה, וְזוֹכִים לְבָנִים זְכָרִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"ק לב.) מַדּוּעַ הַכָּתוּב אוֹמֵר "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת
הָעֹשׂוֹת",
הֲרֵי הָאִשָּׁה לֹא עוֹשָׂה מַעֲשֶׂה בַּזִּוּוּג, וּמְבָאֶרֶת הַגְּמָרָא שֶׁהַהֲנָאָה
שֶׁלָּהּ נֶחֱשֶׁבֶת מַעֲשֶׂה. וּמְבֹאָר
לִדְבָרֵינוּ דְּהַזְרָעַת
הָאִשָּׁה בָּאָה עִם הַהֲנָאָה וְהַשְּׁלֵמוּת, וְהַזְרָעָה הִיא מַעֲשֶׂה.

יֵשׁ
רֶמֶז בַּכָּתוּב (בראשית יח, ט) "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו
אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר
הִנֵּה בָאֹהֶל: וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ
כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" בִּזְכוּת צְנִיעוּתָהּ שֶׁהִיא בָּאֹהֶל,
כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י שָׁם, תִּזְכּוּ לְבֵן.

מָצִינוּ
בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר ס, טו)
שְׁתַּיִם הֵם
שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּצָעִיף וְיָלְדוּ תְּאוֹמִים רִבְקָה וְתָמָר, וּמְבָאֵר הַ'חֲתַם סוֹפֵר' ('תורת משה' בראשית כד,
סד) שְׁתַּיִם נִתְכַּסּוּ
בְּצָעִיף וְיָלְדוּ תְּאוֹמִים רִבְקָה וְתָמָר, וְתִהְיֶה הַכַּוָּנָה לְהוֹרוֹת
כִּי לְפִי רֹב צְנִיעוּת הָאִשָּׁה כֵּן תִּפָּקֵד בְּבָנִים, כְּעִנְיַן "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ", וְזֶה יוֹרֶה בָּזֶה כִּי שְׁנַיִם
נִתְכַּסּוּ בִּצְעִיף שֶׁהוּא כִּסּוּי וְעִטּוּף יֶתֶר, וְנִפְקְדוּ לָלֶדֶת
שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְאַחַר שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּיִם, לֹא מִקְרֶה הוּא, כִּי אִם
בְּעֶצֶם מִן הַשָּׁמַיִם עַל צְנִיעוּתָן בְּיוֹתֵר. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב"ר ח, ט) בִּזְמַן שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת
בְּעַצְמָהּ דַּת יְהוּדִית שֶׁהִיא צְנוּעָה זוֹכָה שֶׁיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה
בָּנִים בַּעֲלֵי מִקְרָא בַּעֲלֵי מִשְׁנָה בַּעֲלֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין כא:) "וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל
מְגָדִים" אֵלּוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּגִּידוֹת פִּתְחֵיהֶן
לְבַעֲלֵיהֶם. לִשְׁנָא אַחְרִינָא, שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן. רוֹאִים שֶׁבִּזְכוּת הַצְּנִיעוּת
זוֹכִים לְפֵרוֹת חֲשׁוּבִים [מְגָדִים], הַמְרַמְּזִים עַל בָּנִים מֻבְחָרִים.

בַּגְּמָרָא
(סנהדרין
מה.) אָמַר רָבָה גְּמִירִי אֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט
אֶלָּא בְּמִי שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת.
הַיְינוּ שֶׁהִסְתַּכְּלוּת בְּאִשָּׁה גּוֹרֶמֶת שֶׁהָאָדָם יְהַרְהֵר בְּאוֹתָהּ
אִשָּׁה, וְאֵינָהּ גּוֹרֶמֶת הִרְהוּר בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, לָכֵן מַתִּיר רַבִּי
יְהוּדָה לִסְקֹל אִשָּׁה בְּלִי בְּגָדִים, כִּי אִשָּׁה זוֹ נִסְקֶלֶת וְלֹא יָבֹאוּ
לְהַרְהֵר בָּהּ, וְאֵין חֲשָׁשׁ לְהִרְהוּר בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. וּמְבֹאָר
לִדְבָרֵינוּ דְּהִרְהוּר
בְּאִשָּׁה גּוֹרֵם שֶׁהַשֶּׁפַע שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה יוֹרֵד אֶצְלוֹ, וְאֵינוֹ שַׁיָּךְ
לְאִשָּׁה אַחֶרֶת.

דְּבָרֵינוּ
מְבֹאָר מַדּוּעַ זִוּוּג נִקְרָא בְּשֵׁם יְדִיעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד, א) "וְהָאָדָם יָדַע אֶת
חַוָּה אִשְׁתּוֹ",
דְּהַעֲבָרַת שֶׁפַע הַחַיִּים מֵהַבַּעַל לָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת לַבַּעַל יְדִיעָה וְהַכָּרָה
בְּמַהוּת אִשְׁתּוֹ, דְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר לַשֵּׁנִי אֶת חַיָּיו בְּוַדַּאי מַכִּיר
אוֹתוֹ הֵיטֵב. וְלָכֵן הַטִּפָּה נִמְשֶׁכֶת מֵהַדַּעַת, דְּקַבָּלַת שֶׁפַע הָאִשָּׁה
הִיא בַּדַּעַת שֶׁל הַבַּעַל, שֶׁשָּׁם הוּא מְקַבֵּל יְדִיעָה וְהַכָּרָה בְּמַהוּתָהּ,
וּבִידִיעָה זוֹ טָמוּן הַשֶּׁפַע שֶׁהוּא מַעֲבִיר לָהּ. וְכֵן מוּבָא בִּ'מְבוֹא
שְׁעָרִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שכא)
הַדַּעַת [שֶׁל הַזָּכָר] כּוֹלֵל ב' פָּנִים חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, פְּנֵי דּוּכְרָא וּפְנֵי נוּקְבָא. וּכְפִי שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן שֶׁשֶּׁפַע
הָאִשָּׁה הוּא בְּסוֹד הַגְּבוּרוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ"א עַל
תִּקּוּנֵי זֹהַר (תיקון
מ) וְהָעִנְיָן כִּי שְׁנֵי מִינֵי
אִישׁוּת, אֶחָד בְּעִנְיַן הַזִּוּוּג, וְאֶחָד שֶׁזָּן לָהּ תָּמִיד וּמְפַרְנֵס
אוֹתָהּ, שֶׁהקב"ה נוֹתֵן לַזָּכָר חֵלֶק שְׁנֵיהֶם וְהוּא נוֹתֵן לָהּ. וְהִנֵּה
כְּשֶׁהַבֵּן קָטָן וְאֵין לוֹ דַּעַת אָז נוֹטֵל מְזוֹנוֹת מֵאָבִיו וְאִמּוֹ וְסוֹמֵךְ
עַל שֻׁלְחָנָם, וְכֵן הַבַּת נוֹטֶלֶת מֵאַבָּא וְאִמָּא שֶׁלָּהּ. וּכְשֶׁבָּא הַדַּעַת
בּוֹ, כֻּלָּם נִכְלָלִים בַּדַּעַת, וְנוֹתֵן לוֹ הקב"ה מְזוֹנוֹת ב' חֲלָקִים,
וְעִילַת הָעִילוֹת לֹא נְחִית עָלֶיהָ עַד דְּהוּא עִם נוּקְבָא.

וְלָכֵן
הַהִרְהוּר חָמוּר מְאֹד, דְּהִרְהוּר מוֹלִיד בְּדַעַת הַמְהַרְהֵר אֶת שֶׁפַע הָאִשָּׁה
שֶׁהוּא מְהַרְהֵר בָּהּ, וְהַחֵלֶק הָעִקָּרִי שֶׁל הַזִּוּוּג כְּבָר נַעֲשָׂה.
וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית ד, א) שֶׁחֵטְא עֵץ הַדַּעַת הָיָה זִוּוּג שֶׁל אָדָם וְחַוָּה,
כֵּיוָן שֶׁזִּוּוּג הוּא בְּחִינַת דַּעַת.
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּבְכֹחַ הָאֲכִילָה מֵעֵץ הַדַּעַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא פָּתַח
לְאָדָם הָרִאשׁוֹן אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל חַוָּה בַּדַּעַת שֶׁלּוֹ, וְהָיָה זִוּוּג
פָּגוּם קוֹדֶם שַׁבָּת. וְכֵן הרה"ר ס"ת הַכָּתוּב (ישעי' ל, כו) "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה", לְרַמֵּז שֶׁהִרְהוּר שֶׁל הַבַּעַל
מַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹר לַלְּבָנָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָאוֹר שֶׁלָּהּ
יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁלּוֹ, הַיְינוּ כְּמוֹ הַחַמָּה. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות כ, יד) "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" ר"ת תֹּאַ"ר, דְּהִתְבּוֹנְנוּת בְּתֹאַר הָאִשָּׁה
הִיא כְּבָר "לֹא תַחְמֹד".

מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (עירובין ק:) שֶׁחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן גָּרַם שֶׁהָאִשָּׁה
צְרִיכָה לְכַסּוֹת אֶת שַׂעֲרָהּ, וְלֹא לָצֵאת וְלָבוֹא בֵּין הָאֲנָשִׁים. וְכָל
זֶה הוּא חֵלֶק מֵהַקְּלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלָה חַוָּה אַחֲרֵי הַחֵטְא. וּלְשׁוֹן
הַגְּמָרָא שָׁם: עֲטוּפָה
כְּאָבֵל, וּמְנֻדָּה מִכָּל אָדָם, וַחֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִין. וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ הַחִיּוּב
שֶׁל הָאִשָּׁה לִהְיוֹת צְנוּעָה, הוּא קְלָלָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה כְּתוֹצָאָה מֵחֵטְא
אָדָם הָרִאשׁוֹן. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁחֵטְא עֵץ הַדַּעַת הִכְנִיס אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא בַּדַּעַת שֶׁל אָדָם וְחַוָּה, וְגָרַם שֶׁלַּסִּטְרָא
אַחֲרָא יֵשׁ הַשְׁפָּעָה עַל הַדַּעַת, לְהַסִּית אֶת הָאָדָם לְהַרְהֵר וְלִגְנֹב
שֶׁפַע שֶׁאֵינֶנוּ שֶׁלּוֹ, זֶה גָּרַם אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁהָאִשָּׁה צְרִיכָה לִהְיוֹת
צְנוּעָה עִם כָּל הַקְּשָׁיִים הַכְּרוּכִים בָּזֶה. כִּי לוּלֵא הַסִּטְרָא אַחֲרָא
לֹא הָיָה מַצָּב שֶׁלְּאָדָם תִּהְיֶה גִּישָׁה לְשֶׁפַע שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, לִגְנֹב
שֶׁפַע שֶׁל אִשָּׁה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ בְּזִוּוּג. וְלָכֵן בְּגַן עֵדֶן אֵין צֹרֶךְ
בְּכָל הַהַרְחָקוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא שָׁם, אַחַת הַקְּלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלָה
חַוָּה, שֶׁאֲסוּרָה הָאִשָּׁה לְהִנָּשֵא לְב' אֲנָשִׁים. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ
שֶׁהַחֵטְא גָּרַם שֶׁלֹּא תִהְיֶה אֶפְשָׁרוּת לְאִשָּׁה לִהְיוֹת נְשׂוּאָה לִשְׁנַיִם,
כֵּיוָן שֶׁבְּהֶכְרֵחַ יִגְנְבוּ זֶה מִזֶּה, וְאִם לֹא הָיוּ חוֹטְאִים, וְהַדַּעַת
הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, דְּבוּקָה בְּעֵץ הַחַיִּים, בְּלִי עֵרוּב
שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, לֹא הָיָה מַצָּב שֶׁאָדָם יָכוֹל לָקַחַת מִזּוּלָתוֹ,
כִּי בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה אֵין מֻשָּׂג שֶׁל גְּנֵבָה וְכוּ'. וּמִמֵּילָא הָאִשָּׁה
יְכוֹלָה הָיְתָה לְהִנָּשֵׂא לְב' אֲנָשִׁים, וְכָל אֶחָד הָיָה מַעֲבִיר לָהּ אֶת
הַשֶּׁפַע שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַעֲבִיר לָהּ, וְלֹא הָיְתָה מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ
כִּמְלֹא נִימָה.

מוּבָא
בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (מטות רסב)
שֶׁרְאוּבֵן
וְגָד לֹא נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי הָיָה בָּהֶם פְּגָם בַּדַּעַת, אֵצֶל
רְאוּבֵן יַעֲקֹב בָּא עַל לֵאָה וְחָשַׁב שֶׁהִיא רָחֵל, וְכֵן אֵצֶל גָּד יַעֲקֹב
בָּא עַל זִלְפָּה וְחָשַׁב שֶׁהִיא לֵאָה, וְנוֹלַד גָּד עִם פְּגָם בַּדַּעַת, לָכֵן
קָרְאָה שְׁמוֹ "בָּגָד" בְּלִי אוֹת א', לְרַמֵּז שֶׁחֲסֵרָה
לוֹ דַּעַת שֶׁהִיא בְּסוֹד אוֹת א'. וּבְ'שַׁעַר הַפְּסוּקִים' לְהָאֲרִיזַ"ל
(מטות
קצג) מוֹסִיף
שֶׁבָּגָד הוּא מִלְּשׁוֹן בְּגִידָה, דְּאִם יֵשׁ פְּגָם בַּדַּעַת זֶה
נֶחְשָׁב שֶׁהַבַּעַל בּוֹגֵד בְּאִשְׁתּוֹ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבַעַל שֶׁאֵינוֹ
מַעֲבִיר לְאִשְׁתּוֹ אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ הֲרֵי זוֹ בְּגִידָה. וְכֵן
הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל מִרְיָם שֶׁטָּעֲנָה עַל מֹשֶה שֶׁפָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ (במדבר יב, ב) "וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר", ר"ת בְּגִידָ"ה בְּג' אֳפָנִים, דְּמִי שֶׁפּוֹרֵשׁ
מֵאִשְׁתּוֹ הֲרֵי הוּא בּוֹגֵד בָּהּ בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ מַעֲבִיר לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע
הַנִּצְרָךְ לָהּ, וְכָךְ מִי שֶׁמְּהַרְהֵר בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת הוּא בּוֹגֵד. וְכֵן
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין לז.) שֶׁבֶּגֶד מְרַמֵּז עַל בְּגִידָה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ, שֶׁאִשָּׁה
הַלּוֹבֶשֶׁת בֶּגֶד שֶׁאֵינוֹ צָנוּעַ, הִיא בּוֹגֶדֶת בְּבַעֲלָהּ, כְּשֶׁנּוֹתֶנֶת
לְאַחֵרִים לִגְנֹב לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע. וּבְאֹפֶן אַחֵר נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁבְּגִידָה הִיא מִלְּשׁוֹן בֶּגֶד, הַמְסַמֵּל גַּנָּב שֶׁמְּכַסֶּה גְּנֵבָתוֹ
שֶׁלֹּא יָשִׂימוּ לֵב. כַּמּוּבָא בַּמַּלְבִּי"ם (ויקרא ה, טו) שֶׁבְּגִידָה וּמְעִילָה הֵם מִלְּשׁוֹן בֶּגֶד וּמְעִיל. בְּגִידָה מִלְּשׁוֹן בֶּגֶד פְּנִימִי
שֶׁמְּכַסֶּה גְּנֵבָתוֹ. וּמְעִילָה מִלְּשׁוֹן מְעִיל שֶׁהוּא בֶּגֶד חִיצוֹנִי,
שֶׁהַגְּזֵלָה נִכֶּרֶת.

מוּבָא
בָּאֲרִיזַ"ל שָׁם שֶׁמְּנַשֶּׁה הוּא בְּסוֹד גִּיד הַנָּשֶׁה, וְהָיָה בְּחֶצְיוֹ אוֹתוֹ פְּגָם
שֶׁל רְאוּבֵן וְגָד, מִצַּד אִמּוֹ שֶׁהָיְתָה בַּת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, לָכֵן חֲצִי
שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה לֹא נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֵׁבֶט גָּד. וְצָרִיךְ
לְהָבִין מַדּוּעַ גִּיד הַנָּשֶׁה מְרַמֵּז עַל הַפְּגָם שֶׁהָיָה בִּמְנַשֶּׁה,
נִרְאֶה לְבָאֵר
דְּמוּבָא בְּ'שַׁעַר הַפְּסוּקִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (מטות ע' קצג) שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה הוּא בְּחִינַת
יְסוֹד, אֶלָּא שֶׁשָּׁם יֵשׁ לַנָּחָשׁ אֲחִיזָה חֲזָקָה. וְכֵן רוֹאִים שֶׁגִּיד
הַנָּשֶׁה הוּא סִיּוּם שֶׁל חוּט הַשִּׁדְרָה, כְּמוֹ שֶׁהַיְסוֹד הוּא סִיּוּם
שֶׁל חוּט הַשִּׁדְרָה, דְּגִיד הַנָּשֶׁה הוּא בְּחִינַת יְסוֹד.
וְכֵן מוּבָא
בְּסֵפֶר 'שְׂפַת אֱמֶת' (יוה"כ תרנ"ב) שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה הוּא הַמַּקְבִּיל
שֶׁל גִּיד הַמִּילָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בַּדַּעַת מִתְקַשֵּׁר עִם גִּיד הַנָּשֶׁה
שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁיֵּשׁ לַנָּחָשׁ אֲחִיזָה בּוֹ. וְכֵן בְּגִידָ"ה מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב (בראשית לב, לג) "כִּי
נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקב בְּגִיד הַנָּשֶׁה".
דְּכָל מִי שֶׁבּוֹגֵד
מִתְקַשֵּׁר עִם גִּיד הַנָּשֶׁה.

מֵהַפְּסוּקִים
שֶׁאִשָּׁה צְנוּעָה הִיא בְּחִינַת מְצִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יח, כב) "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב", וְכֵן (שם לא, י) "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא".
וְכֵן מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (נדה לא:)
שָׁאֲלוּ
תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִפְּנֵי מָה אִישׁ
מְחַזֵּר עַל אִשָּׁה וְאֵין אִשָּׁה מְחַזֶּרֶת עַל אִישׁ. מָשָׁל לְאָדָם
שֶׁאָבַד לוֹ אֲבֵדָה מִי מְחַזֵּר עַל מִי בַּעַל אֲבֵדָה מְחַזֵּר עַל
אֲבֵדָתוֹ,
רוֹאִים שֶׁאִשָּׁה הִיא בְּחִינַת מְצִיאָה
לְבַעֲלָהּ, לָכֵן הוּא צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאִשָּׁה
תְּלוּיָה בְּחַיֶּיהָ מִמַּה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מִבַּעֲלָהּ, לָכֵן הִיא בְּחִינַת
מְצִיאָה, שֶׁכָּל פַּעַם הַבַּעַל מוֹצֵא אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ, כְּמוֹ אָדָם שֶׁמְּחַפֵּשׂ
דָּבָר שֶׁאָבַד לוֹ וּמוֹצֵא אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְחַדְּשׁוּת
שֶׁיֵּשׁ בְּחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין, דְּבִמְצִיאַת מְצִיאָה אֲפִלּוּ שֶׁהַדָּבָר
שַׁיָּךְ לוֹ מִקַּדְמַת דְּנָא וְאֵין מָקוֹם לִשְׂמֹחַ בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאָבַד
לוֹ וּמוֹצְאוֹ יֵשׁ בְּכָךְ שִׂמְחָה מֵחָדָשׁ. וְכֵן בְּנִשּׂוּאִין אֲפִלּוּ שֶׁהָאִשָּׁה
הִיא חֵלֶק מֵהַבַּעַל וְשַׁיֶּכֶת לוֹ, יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה בָּהּ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹצֵא אֶת הַחַיִּים
שֶׁלָּהּ. וְלָכֵן הַגְּמָרָא מַסְמִיכָה זֹאת לַמִּימְרָא שֶׁל הַהִתְחַדְּשׁוּת
בְּחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין, אָמְרָה תּוֹרָה תְּהֵא טְמֵאָה שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי
שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעֲלָהּ כִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ לַחֻפָּה. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁכָּל זִוּוּג נַעֲשָׂה
דֶּרֶךְ מְצִיאַת חֵן, וְלָכֵן אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא שֶׁאִישׁ מְחַזֵּר אַחַר אֲבֵדָתוֹ
וְלֹא אִשָּׁה,
דְּאִשָּׁה הַמְחַזֶּרֶת אֵינֶנָּה צְנוּעָה, וּמָתַי הִיא אֲבֵדָה וּמְצִיאָה דַּוְקָא
אִם הָאִישׁ מְחַזֵּר. וְכֵן
מְצִיאָה בְּגִימַטְרִיָּא עַלְמָה הַמְסַמֶּלֶת אִשָּׁה צְנוּעָה שֶׁעֲלוּמָה
מֵאִישׁ אַחֵר,
כַּמּוּבָא בָּ'רוֹקֵחַ' (פ' חיי שרה) עַל הַכָּתוּב (בראשית כד, מג) "וְהָיָה הָעַלְמָה
הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב".
וְכֵן רוֹאִים שֶׁעַלְמָה נֶאֶמְרָה בַּתּוֹרָה רַק עַל רִבְקָה וּמִרְיָם. וְאִשָּׁה
צְנוּעָה הַבַּעַל זוֹכֶה לִמְצֹא אֶת חַיֶּיהָ הָאֲמִתִּיִּים, וְזוֹכִים לִמְצִיאַת
חֵן, וְהִיא מְצִיאָה אֲמִתִּית. וְכֵן מוּבָא בִּ'מְבוֹא שְׁעָרִים' לְהָאֲרִיזַ"ל
(שי) עַלְמָה הִיא נַעֲרָה שֶׁכָּל
שָׁעָה הִיא נַעֲשֵׂית בְּסוֹד בְּתוּלָה שֶׁרַחְמָהּ צָר [וַחֲבִיבָה עַל בַּעֲלָה].
וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (אחרי נט.) עַל הַכָּתוּב "עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ". שֶׁ"עֲלָמוֹת" נוֹטָרִיקוֹן
עַל מָוֶת, אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ
מֵהַמָּוֶת, וְהִתְעַלּוּ מֵעַל הַמָּוֶת.

(אסתר ב, יז) "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ
אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל
הַבְּתוּלֹת".
וְצָרִיךְ לְהָבִין מַהִי נְשִׂיאַת הַחֶסֶד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'קִצּוּר שֻׁלְחָן
עָרוּךְ' (קמט,
ט) מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן
וְכַלָּה וְלִרְקֹד לְפָנֶיהָ וְלוֹמַר שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה מִלְּשׁוֹן "וַתִּשָּׂא
חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו". רוֹאִים
שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן שֶׁל נְשִׂיאַת הַחֶסֶד. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהוּא
מוֹצֵא אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁל הָרמ"ח אֵבָרִים שֶׁלָּהּ, שֶׁהֵם הַחֲסָדִים
שֶׁלָּהּ, זֶה נִקְרָא שֶׁהִיא נוֹשֵׂאת חֶסֶד לְפָנָיו, הַיְינוּ שֶׁהוּא מוֹצֵא
חֶסֶד חָדָשׁ כְּשֶׁהִיא מַגִּיעָה אֵלָיו. וְכֵן מוּבָא בִּתְפִלַּת יוֹם הַכִּפּוּרִים
כְּחֶסֶד הַנִּתָּן
עַל פְּנֵי חָתָן מַרְאֵה כֹהֵן.
וְרוֹאִים שֶׁלֶּחָתָן יֵשׁ חֶסֶד מְיֻחָד עַל פָּנָיו, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁזֶּה
הַחֶסֶד הֶחָדָשׁ שֶׁהוּא קִבֵּל לְהַעֲבִיר לְאִשְׁתּוֹ. וְגַם בְּשִׂמְחַת חָתָן
וְכַלָּה צָרִיךְ לְהַקְפִּיד עַל צְנִיעוּת, שֶׁהַכַּלָּה לֹא תִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא גְּזֵילָה, שֶׁיִּגְזְלוּ מִמֶּנָּהּ אֶת הַשֶּׁפַע
בִּגְלַל חֹסֶר צְנִיעוּת.

מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (מגילה טו:)
שֶׁהָיָה לְאֶסְתֵּר חוּט שֶׁל
חֶסֶד.
וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל דָּם' שֶׁחוּט הָאִשָּׁה הוּא הֶמְשֵׁךְ חוּט הַבַּעַל,
וְהַבַּעַל מַשְׁפִּיעַ לָהּ אֶת שֶׁפַע הַחוּט שֶׁלָּהּ. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן בִּתְחִלָּה
כָּתוּב (שם
טו) "וַתְּהִי אֶסְתֵּר
נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ". וְלֹא מֻזְכָּר חֶסֶד, דְּחֶסֶד מְסַמֵּל
אֶת כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁהִיא הָיְתָה צְנוּעָה הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ
בִּשְׁלֵמוּתוֹ לֹא נִפְתַּח לְכָל רוֹאֶיהָ, רַק לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁה' רָצָה שֶׁתִּנָּשֵׂא
לוֹ.

בַּמִּדְרָשׁ
(שיהש"ר
ד, ל) מֵהֵיכָן הָיוּ
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְקַשְּׁטוֹת וּמְשַׂמְּחוֹת לְבַעֲלֵיהֶן כָּל אַרְבָּעִים
שָׁנָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר מִן הַמָּן, הֲדָא
הוּא דִּכְתִיב "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ מִן הֵיכְלֵי שֵׁן
מִנִּי שִׂמְּחוּךָ", מִמַּה שֶׁנָּתוּן תַּחַת הַשֵּׁן מִמֶּנּוּ הָיוּ
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַצְּנוּעוֹת וְהַכְּשֵׁרוֹת מִתְקַשְּׁטוֹת וּמְשַׂמְּחוֹת
לְבַעֲלֵיהֶן.
עַל פִּי פְּשָׁט בַּמָּן הָיָה רֵיחַ טוֹב וְקִשֵּׁר בֵּין הַבַּעַל לְאִשְׁתּוֹ.
וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף עַל פִּי דְּבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַמָּן יָרַד לְכָל מִשְׁפָּחָה
בְּנִפְרָד, וְהוּא הָיָה הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁהָיָה רַק שֶׁלָּהֶם מֵאֵת ה',
בַּאֲכִילָתוֹ הִתְעוֹרֵר אֵצֶל הַבַּעַל לִמְצֹא אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאִשָּׁה
שֶׁהָיָה טָמוּן בְּתוֹךְ הַמָּן, וְלָכֵן הוּא הָיָה הַמְקַשֵּׁר בֵּינֵיהֶם.

הַדּוּדָאִים
שֶׁמַּרְבִּים אַהֲבָה בָּעוֹלָם בָּאִים לָאָדָם בְּדֶרֶךְ מְצִיאָה כְּמוֹ
שֶׁכָּתוּב
(בראשית ל, יד)
"וַיִּמְצָא
דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה". וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית ל, יד) שֶׁהַדּוּדָאִים הֵם בְּצוּרַת
אָדָם, דְּיֵשׁ לָהֶם צוּרַת רֹאשׁ וְיָדַיִם, נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁדּוּדָאִים
הַבָּאִים בְּדֶרֶךְ מְצִיאָה עוֹזְרִים לִמְצֹא אֶת שֶׁפַע הָאִשָּׁה, וְלִזְכּוֹת
בְּבָנִים.

בַּגְּמָרָא
(ברכות
ח.) "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל
כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא",
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא "לְעֵת מְצֹא" זוֹ אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר,
"מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב", בְּמַעֲרָבָא כִּי נָסִיב אִינִישׁ
אִתְּתָא, אַמְרֵי לֵיהּ הָכִי, "מָצָא" אוֹ "מוֹצֵא", מָצָא,
דִּכְתִיב, "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב", מוֹצֵא דִּכְתִיב
"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ', וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ", וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּבְמַעֲרָבָא
הָיוּ שׁוֹאֲלִים אֶת הֶחָתָן לְאַחַר נִשּׂוּאָיו בִּזְמַן שֶׁשַּׁיָּךְ אֶצְלוֹ
עִנְיַן הַמְּצִיאָה, אִם זָכָה בְּאִשָּׁה צְנוּעָה וְהוּא
בִּבְחִינַת "מָצָא
טוֹב", הַיְינוּ
הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁל אִשְׁתּוֹ, אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵינָהּ צְנוּעָה
וְהוּא "מוֹצֶא מַר
מִמָּוֶת"
הַיְינוּ שֶׁהוּא מוֹצֵא אֶת הַשָּׂטָן שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְכֵן מָצִינוּ
בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וישב ו)
שֶׁהַכָּתוּב "וּמוֹצֶא
אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" נֶאֱמַר עַל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר כְּשֶׁנִּסְּתָה
לְהַחֲטִיא אֶת יוֹסֵף.

בְּסֵפֶר
'אִגֶּרֶת הַטִּיּוּל' מֵאָחִיו שֶׁל הַמהר"ל (חלק הרמז אות י) "מָצָא אִשָּׁה מָצָא
טוֹב" אִשָּׁ"ה גִּימַטְרִיָּא שֶׁלָּהּ ש"ו, ה' פָּחוֹת מִמִּנְיַן
אִי"שׁ, כִּי בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְשַׁעְבֶּדֶת עַצְמָהּ לְבַעֲלָהּ בְּה'
מְלָאכוֹת אָז מָצָא טוֹב, "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה",
הָאִשָּׁ"ה גִּימַטְרִיָּא שֶׁלָּהּ שי"א כְּמִנְיַן אִי"שׁ, רוֹצֶה
לוֹמַר שֶׁהָאִשָּׁה רוֹצָה לְהַשְׁווֹת עַצְמָהּ כְּבַעֲלָהּ וְאֵינָהּ נִכְנַעַת
אֵלָיו, זֶה "מַר מִמָּוֶת". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי
בְּחִינוֹת בְּנָשִׁים, יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁנִּמְצֵאת תַּחַת בַּעֲלָהּ, וּמְשַׁעֲבֶּדֶת
אֶת עַצְמָהּ אֵלָיו, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדַעַת בְּעַצְמָהּ שֶׁאֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ
כְּלוּם וְהוּא מַשְׁפִּיעַ לָהּ אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ, עַל זֶה נֶאֱמַר "מָצָא אִשָּׁה מָצָא
טוֹב",
שֶׁבַּעֲלָהּ מוֹצֵא אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ, וְיֵשׁ לָהֶם חַיִּים מְאֻשָּׁרִים.
אֲבָל יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁמְּנַסָּה לְהִשְׁתַּווֹת לְבַעֲלָהּ, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ
צְנוּעָה, וְהִיא לֹא מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת מִמֶּנּוּ אֶת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים
שֶׁלָּהּ, הִיא הָאִשָּׁה שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה". וְכֵן "הָאִשָּׁה" בְּגִימַטְרִיָּא קֶרִי, דְּזִוּוּג עִם אִשָּׁה שֶׁאַחֵרִים
לוֹקְחִים אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ הוּא בִּבְחִינַת קֶרִי, "מַר מִמָּוֶת".

(רות א, ט)
"וּמְצֶאןָ
מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ". וְגַם כָּאן רוֹאִים לְשׁוֹן מְצִיאָה,
וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ לְעֵיל שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְרַמֵּז עַל מְנוּחַת הָאִשָּׁה
בִּזְכוּת הַנִּשּׂוּאִין, וּמְנוּחָה זוֹ בָּאָה בִּזְכוּת שֶׁהַבַּעַל מוֹצֵא אֶת
הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ לְהַעֲבִיר לָהּ.

בְּשֵׁם
הַגרי"ז שֶׁשּׁוֹאֵל מַדּוּעַ אוֹמְרִים חז"ל שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית,
הֲרֵי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ה' נָח וּמַה זֶּה שַׁיָּךְ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. וּמְבָאֵר
שֶׁמְּנוּחָה הִיא בְּרִיאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְהִיא נִבְרְאָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ מְנוּחָה בְּיִחוּד אִישׁ וְאִשָּׁה, יֵשׁ
מְנוּחָה כְּלָלִית בָּעוֹלָמוֹת בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁעוֹמְדִים בְּמַצָּב שֶׁל יִחוּד,
וּמְנוּחָה זוֹ הִיא בְּרִיאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁהִיא סוֹד הַיִּחוּד.

עַל
פִּי שֶׁגַּם עַל זְנוּת מָצִינוּ בַּפְּסוּקִים לְשׁוֹן מְצִיאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כב, כג) "כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה
בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּה", (שם כב, כה) "וְאִם בַּשָּׂדֶה
יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָה", (שם כב, כז) "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ", (שם כב, כח) "כִּי יִמְצָא אִישׁ
נַעֲרָה",
הַסִּטְרָא אַחֲרָא פּוֹתֵחַ לַמְּזַנֶּה לִמְצֹא מַשֶּׁהוּ מֵהַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים
שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַזְּנוּת, לָכֵן זֶה נֶאֱמָר בִּלְשׁוֹן
מְצִיאָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי אֵין שָׁם מְצִיאָה מֻשְׁלֶמֶת.

מוּבָא
בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ"א עַל הַזֹּהַר (יתרו צב.)
הַזִּוּוּג הוּא שֶׁהַדּוּכְרָא
נִכְלָל בַּנּוּקְבָא, לֹא הַנּוּקְבָא בַּדּוּכְרָא. וְצָרִיךְ בֵּאוּר מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר
שֶׁהַמַּשְׁפִּיעַ נִכְלָל בַּמְקַבֵּל, וְהָעֶלְיוֹן נִכְלָל בַּתַּחְתּוֹן, הֲרֵי
בְּכָל מָקוֹם זֶה הַהֵיפֶךְ, שֶׁהַמְקַבֵּל וּמִי שֶׁתָּלוּי בַּשֵּׁנִי, הוּא נִכְלָל
בּוֹ וּמִתְבַּטֵּל אֵלָיו. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁתַּכְלִית
מַעֲשֵׂה הַזִּוּוּג הוּא שֶׁהָאִישׁ יַשְׁפִּיעַ לְאִשְׁתּוֹ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ,
הָאִישׁ צָרִיךְ לְהִכָּלֵל בָּהּ וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה כַּבְיָכוֹל, כְּדֵי
לִמְצֹא אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ, כִּי אִם הִיא תִּתְכַּלֵּל וְתִתְבַּטֵּל בּוֹ,
הוּא יֵהָפֵךְ לִהְיוֹת הָעִקָּר, וְיִקְשֶׁה עָלָיו לִמְצֹא אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ.
וְלָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָעֶלְיוֹן, וְהוּא הַמַּשְׁפִּיעַ, כֵּיוָן שֶׁהַתַּכְלִית
הוּא עֲבוּרָהּ, הוּא חַיָּב לְהִכָּלֵל בָּהּ וּלְהִתְבַּטֵּל בְּתוֹכָהּ כְּדֵי
לְהַצְלִיחַ.

דְּיַעֲקֹב
סִכֵּם עִם רָחֵל שֶׁהִיא תִּתֵּן סִימָנִים בִּזְמַן הַזִּוּוּג, לְרַמֵּז לָהּ
שֶׁבִּשְׁבִיל לִמְצֹא אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ וּלְהַעֲבִיר לָהּ הִיא
צְרִיכָה לָתֵת סִימָנִים, דַּאֲבֵדָה צְרִיכָה סִימָנִים, וְאָז יַעֲקֹב יִמְצָא
אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ לְהַעֲבִיר לָהּ. וְכֵן בְּנֻסַּח הַכְּתֻבָּה נֶאֱמָר סִימָן טוֹב וּמַזָּל טוֹב. וְזֶה הָעִנְיָן
שֶׁל סִימָנֵי נַעֲרוּת וּבַגְרוּת, לְרַמֵּז שֶׁאֶפְשָׁר
כְּבָר לִמְצֹא אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם, וּמְרֻמָּז בַּגְּמָרָא (סוטה יב.) "אֶת בַּת לֵוִי"
אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה הָיְתָה, וְקָרִי לָהּ בַּת וְכוּ', אָמַר
רַב יְהוּדָה שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת, וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י סִימָנֵי נַעֲרוּת חָזְרָה
לִימֵי עֲלוּמֶיהָ בְּאֹרַח כַּנָּשִׁים וּבְתֹאַר פָּנִים וּפָשְׁטוּ הַקְּמָטִים, רוֹאִים שֶׁסִּימָנֵי נַעֲרוּת מְרַמְּזִים
עַל הִתְחַדְּשׁוּת הָאִשָּׁה.

מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (יבמות יב:) אָמַר רַב סַפְרָא בָּנִים
הֲרֵי הֵם כְּסִימָנִים, וְאִית דְּאָמְרִי בָּנִים עֲדִיפֵי מִסִּימָנִים. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבָּנִים הֵם
כְּמוֹ סִימָנֵי נַעֲרוּת, שֶׁמַּרְאִים שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ.
וְכֵן מוּבָא בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (נשא רה) שֶׁיְּסוֹד הַנּוּקְבָא דִּקְדֻשָּׁה
נִקְרָא צִיּוֹן. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין נד:) צִיּוּן
לִישְׁנָא דְסִימָנָא הוּא, דִּכְתִיב, "וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ
צִיּוּן". וְרוֹאִים
שֶׁצִּיּוּן פֵּרוּשׁוֹ סִימָן. וְכֵן עֵת צִיּוֹן אוֹתִיּוֹת צְנִיעוּת. וְכֵן צִיּוֹן בְּגִימַטְרִיָּא נְקֵבָה.

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויקרא תקעא) טֻמְאַת הָאִשָּׁה סִימָן לְבָנִים. נִרְאֶה דְּלָכֵן זִוּוּג מוֹלִיד
יֶלֶד וּמֵבִיא חַיִּים חֲדָשִׁים לָעוֹלָם, דְּבִזְמַן שֶׁמַּעֲבִירִים חַיִּים לָאִשָּׁה
יֵשׁ בְּחִינָה שֶׁל יְצִירַת חַיִּים חֲדָשִׁים עֲבוּרָהּ, וּמִמֵּילָא זֶה מוֹלִיד
וּמֵבִיא יֶלֶד חָדָשׁ וְחַיִּים חֲדָשִׁים בָּעוֹלָם. וְזֶה מְרַמֵּז הַמִּדְרָשׁ
שֶׁטֻּמְאַת הָאִשָּׁה הִיא סִימָן
לָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִזְכּוֹת בִּמְצִיאַת חֵן חֲדָשָׁה, וּלְחַיִּים חֲדָשִׁים
שֶׁיָּבִיאוּ אִתָּם בָּנִים וִיצִירַת חַיִּים חֲדָשִׁים בָּעוֹלָם, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ
שֶׁיְּמֵי הַטֻּמְאָה מְרַמְּזִים עַל הַהִתְחַדְּשׁוּת בְּחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין.
וְזֶה דַּוְקָא אִם הִיא שׁוֹמֶרֶת עַל טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ
מֵהַגְּמָרָא תְּהֵא
טְמֵאָה שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעֲלָהּ כִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ
לַחֻפָּה. וְלָכֵן
בִּזְכוּת הַצְּנִיעוּת זוֹכִים לְבָנִים מֻבְחָרִים כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ עַל קִמְּחִית,
דְּהָאִשָּׁה מוֹלִידָה אוֹתָם מֵהַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא קִבְּלָה
מִבַּעֲלָהּ, וְלֹא מֵעִרְבּוּב שֶׁל אֲחֵרִים חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא
(שבועות
יח:) אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר
אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, הַוְיָין לוֹ בָּנִים
זְכָרִים.
וְכֵן שֹׁרֶשׁ הַמִּלָּה מִשְׁפָּחָה הִיא מֵאוֹתִיּוֹת חש"ף, דְּמִשְׁפָּחָה חוֹשֶׂפֶת וּמְגַלָּה
דֶּרֶךְ הַיְלָדִים, אֶת פְּנִימִיּוּת הַחַיִּים שֶׁל הַהוֹרִים.

בַּגְּמָרָא
(ב"ב
קכג.) עַל
מְסִירַת הַסִּמָּנִים מֵרָחֵל לְלֵאָה שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה נִקְרָא צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל, וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ
הַגְּמָרָא קוֹרֵאת לְמַעֲשֶׂה זֶה שֶׁלִּכְאוֹרָה הוּא הֵיפֶךְ הַצְּנִיעוּת בְּשֵׁם
צְנִיעוּת, הָיָה יוֹתֵר מַתְאִים לוֹמַר עַל זֶה חֶסֶד וְוַתְּרָנוּת, וּמַה זֶּה
שַׁיָּךְ לִצְנִיעוּת. נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן יְסוֹד גָּדוֹל שֶׁאִם רְצוֹן ה' הוּא
לְגַלּוֹת אֶת הַצְּנִיעוּת מְגַלִּים אוֹתוֹ, וְזֶה גּוּפָא נִקְרָא צְנִיעוּת, וּכְמוֹ
שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַ'חֲתַם סוֹפֵר' שֶׁדִּיֵּק מֵהַמִּדְרָשׁ עַל תָּמָר שֶׁהַזְּנוּת
שֶׁלָּהּ נִקְרֵאת צְנִיעוּת, כִּי הִיא הֵבִינָה שֶׁזֶּה רְצוֹן ה', וְכֵן זִוּוּג
אִישׁ וְאִשָּׁה בִּקְדֻשָּׁה, נִקְרָא צְנִיעוּת.

בַּזֹּהַר
(תיקונים
צז:)
שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבְּזִוּוּג אִישׁ וְאִשָּׁה מוֹרִידִים אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים
לִהְיוֹת בָּשָׂר אֶחָד, כָּךְ בִּקְרִיאַת שְׁמַע מוֹרִידִים אֶת הַקְּלִפּוֹת
שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מַלְבּוּשִׁים הַמְכַסִּים עַל הָאוֹר הָאֱלֹקִי, לִהְיוֹת
אֶחָד עִם הקב"ה כַּבְיָכוֹל. וְרוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מַמְשִׁיל אֶת הַבְּגָדִים
בִּזְמַן הַזִּוּוּג לַקְּלִפּוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (כתובות מח.) תָּנֵי רַב יוֹסֵף "שְׁאֵרָהּ"
זוֹ קֵרוּב בָּשָׂר, שֶׁלֹּא יִנְהַג בָּהּ מִנְהַג פַּרְסִיִּים
שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בִּלְבוּשֵׁיהֶן, מְסַיֵּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא,
דְּאָמַר רַב הוּנָא הָאוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי אֶלָּא אֲנִי בְּבִגְדִי וְהִיא
בְּבִגְדָהּ, יוֹצִיא וְנוֹתֵן כְּתוּבָּה.

מָצִינוּ
בַּמִּדְרָשׁ ('פסיקתא רבתי' מג)
בְּשָׁעָה
שֶׁיָּלְדָה שָׂרָה אֶת יִצְחָק, הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים בְּנָהּ שֶׁל
שִׁפְחָה הוּא, וְעוֹשָׂה הִיא עַצְמָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְנִיקָה אוֹתוֹ,
בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אָמַר לָהּ [אַבְרָהָם] שָׂרָה מָה אַתְּ עוֹמֶדֶת, אֵין
הַשָּׁעָה הַזּוֹ שֶׁל צְנִיעוּת אֶלָּא עִמְדִי וְהַפְרִיעִי עַצְמֵךְ בִּשְׁבִיל
קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם עָמְדָה שָׂרָה וְהִפְרִיעָה עַצְמָהּ, וְהָיוּ שְׁנֵי דַּדֶּיהָ
מוֹרִיקִים חָלָב כִּשְׁנֵי זִינוּקִים שֶׁל מַיִם. רוֹאִים שֶׁפְּעָמִים, גִּלּוּי הַצְּנִיעוּת
הוּא קִיּוּם רְצוֹן ה'.

בַּגְּמָרָא
(יבמות
עז.) שֶׁמַּלְכוּת
בֵּית דָּוִד נִקְרֵאת מְצִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים פט, כא) "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי", וְכֵן כָּתוּב (בראשית יט, טו) "שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת", וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַה שַּׁיָּךְ אֵצֶל
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבֵדָה וּמְצִיאָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמַלְכוּת
בֵּית דָּוִד מְסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא הַנְּקֵבָה הַכְּלָלִית
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עָלֶיהָ "מָצָאתִי", דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַיְינוּ פַּרְצוּף ז"א, מוֹצֵא אֶת הַשֶּׁפַע
לְהַשְׁפִּיעַ לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי".

בְּמַעֲשֶׂה
תָּמָר וִיהוּדָה שֶׁמִּשָּׁם נוֹלַד שֹׁרֶשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (סוטה י:) עַל הַכָּתוּב (בראשית לח, כה) "הִוא מוּצֵאת", שֶׁסַּמָּאֵ"ל אִבֵּד מִמֶּנָּהּ
אֶת הַסִּימָנִים שֶׁקִּבְּלָה מִיהוּדָה, וְגַבְרִיאֵל הִמְצִיא לָהּ אוֹתָם, וְהַכָּתוּב
מְרַמֵּז שֶׁהִיא מָצְאָה אֶת הַסִּימָנִים וְלֹא נִשְׂרְפָה, וְרוֹאִים שֶׁשֹּׁרֶשׁ
דָּוִד בָּא לָעוֹלָם בְּכֹחַ מְצִיאָה וְסִימָנִים, וְלָכֵן כָּתוּב "הִוא" בְּו"ו בִּלְשׁוֹן זָכָר, לְרַמֵּז
עַל מְצִיאַת דָּוִד.

(משלי לא, י) "אֵשֶׁת חַיִל מִי
יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: בָּטַח
בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר", וְרוֹאִים שֶׁהַפַּרְנָסָה שֶׁהַבַּעַל
מְקַבֵּל בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ נִקְרֵאת שָׁלָל, וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה הֲרֵי שָׁלָל
הוּא מָמוֹן שֶׁלּוֹקְחִים מֵהָאוֹיֵב בְּמִלְחָמָה, וּמַה זֶּה שַׁיָּךְ לַבְּרָכָה שֶׁהַבַּעַל
מְקַבֵּל בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ
בַּיְרוּשַׁלְמִי (יבמות
לח.) "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ
וְכִבְשֻׁהָ", מִי דַּרְכּוֹ לִכְבּשׁ הָאִישׁ, וְרוֹאִים
שֶׁהַבַּעַל כּוֹבֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה בְּמִצְוַת פִּרְיָה וּרְבִיָּה כְּמוֹ כִּבּוּשׁ
בְּמִלְחָמָה. וְכֵן מָצִינוּ
בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר נד, א)
"בִּרְצוֹת ה'
דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זוֹ
אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ", וְרוֹאִים שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם
הִיא הָאוֹיֵב שֶׁלּוֹ, וְצָרִיךְ בֵּאוּר מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר עַל אִשָּׁה שֶׁהִיא
כַּבְיָכוֹל אוֹיֵב שֶׁכּוֹבְשִׁים אוֹתוֹ וְלוֹקְחִים שְׁלָלוֹ.
וְכֵן מוּבָא בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (שופטים ע' רפט) "וְיָצָא כַבָּרָק
חִצּוֹ" שֶׁהוּא טִפַּת הַזֶּרַע הַיּוֹרֶה
כַּחֵץ.
וְרוֹאִים שֶׁהַשְׁפָּעַת הַזִּוּוּג הִיא בְּחִינַת יְרִיַּת חִצִּים.
וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קמ:)
שֶׁהָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד הִיא בִּבְחִינַת חֶרֶב שֶׁמְּנִיפִים לְכָל צַד. וְכֵן
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"מ פד:) שֶׁהַיְסוֹד נִמְשַׁל
לְחֶרֶב, וְכֵן מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (ע"ז כה:)
שֶׁיְּסוֹד הָאִשָּׁה נִמְשָׁל לִכְלִי
זַיִן.

בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל דָּם' שֶׁאִישׁ
וְאִשָּׁה הֵם יְחִידָה אַחַת שֶׁמִּתְחַלֶּקֶת לְחֶסֶד וּגְבוּרָה, הַבַּעַל הוּא
בְּחִינַת הַחֶסֶד, וְהָאִשָּׁה הִיא בְּחִינַת גְּבוּרָה. וְלָכֵן אִשָּׁה נִקְרֵאת
אוֹיֵב הֱיוֹת שֶׁהִיא בְּחִינַת גְּבוּרָה שֶׁשָּׁם עִקַּר מִשְׁכַּן הַיֵּצֶר הָרָע,
כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר יז, ו) כֵּיוָן שֶׁנִּבְרֵאת נִבְרָא
שָׂטָן עִמָּהּ,
וְהַיֵּצֶר הָרָע אַף עַל פִּי שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאוֹהֵב, הוּא הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל
בְּיוֹתֵר. וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁהַבַּעַל יַנְהִיג אֶת הָרוּחָנִיּוּת בַּבַּיִת בִּבְחִינַת
יֵצֶר טוֹב הַשּׁוֹלֵט עַל יֵצֶר הָרָע. וְעוֹד בֵּאַרְנוּ בַּמַּאֲמָר שָׁם שֶׁשֶּׁפַע
הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לַבַּעַל הוּא בִּזְכוּת הָאִשָּׁה, דְּמָמוֹן שַׁיָּךְ לְשֶׁפַע
הַגְּבוּרָה שֶׁהַבַּעַל מְקַבֵּל עֲבוּר אִשְׁתּוֹ וְזֶה חֶלְקָהּ,
כַּמּוּבָא
בַּגְּמָרָא (ב"מ נט.) אָמַר רַבִּי חֶלְבוֹ,
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה
בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, אֶלָּא
בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ".
וְכֵן
מוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' (סט) הַמָּמוֹן שֶׁל אָדָם בָּא
לוֹ עַל יְדֵי בַּת זוּגוֹ, כִּי עַל יְדֵי אוֹר נַפְשָׁהּ מִזֶּה בָּא לוֹ
הַמָּמוֹן הַיְינוּ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְנוֹצֵץ וּמִתְפַּשֵּׁט אוֹרוֹת מֵאוֹר
נַפְשָׁהּ אֵלּוּ הָאוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת הַמָּמוֹן.

דְּלָכֵן
זִוּוּג נִמְשָׁל לְכִבּוּשׁ הָאוֹיֵב וּלְקִיחַת שְׁלָלוֹ, דְּהַבַּעַל כַּבְיָכוֹל
כּוֹבֵשׁ אֶת שֶׁפַע הַמָּמוֹן שֶׁשַּׁיָּךְ לְאִשְׁתּוֹ וְלוֹקֵחַ אֶת שְׁלָלָהּ,
וְלָכֵן יְסוֹדוֹת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה נִמְשָׁלִים לִכְלֵי זַיִן. דִּלְקִיחָה זוֹ
נַעֲשֵׂית דֶּרֶךְ הַזִּוּוּג שֶׁפּוֹעֵל בִּבְחִינַת כְּלֵי זַיִן, וְזִוּוּג בְּצַד
הַקְּלִפָּה הוּא זִוּוּג בִּבְחִינַת מִלְחָמָה מַמָּשׁ שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לָקַחַת מִזּוּלָתוֹ לְעַצְמוֹ,
וּמְחַפֵּשׂ אֶת הַהַנָאָה שֶׁלּוֹ וְהַכִּבּוּשׁ שֶׁלּוֹ. אֲבָל בְּזִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁכָּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ אֶת טוֹבַת זוּלָתוֹ, עַל זֶה נֶאֱמַר "גַּם אוֹיְבָיו
יַשְׁלִם אִתּוֹ", שֶׁהַזִּוּוּג
מְאַחֵד וּמוֹסִיף שָׁלוֹם, וְגַם הַכִּבּוּשׁ וּלְקִיחַת הַשָּׁלָל נַעֲשָׂה בִּרְצוֹן
שְׁנֵיהֶם וּבְאַחְדּוּתָם. דִּבְזִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה כָּל אֶחָד מֵבִין שֶׁה' יָצַר
אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁהָאִשָּׁה אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ, וְהִיא זְקוּקָה לַבַּעַל שֶׁיַּעֲבִיר
לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע, וְהוּא זוֹכֶה בַּשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ לְעַצְמוֹ, וּבְכָךְ שְׁנֵיהֶם
זוֹכִים לַכִּבּוּשׁ וּלְקִיחַת הַשָּׁלָל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אִגְּרָא דְּכַלָּה'
(קעז:) שֶׁשָּׁלָל בְּגִימַטְרִיָּא ב' פְּעָמִים פָּנִים, וּמְבֹאָר
לִדְבָרֵינוּ דְּשָׁלָל
יָכוֹל לָבֹא מִמִּלְחָמָה פָּנִים בְּפָנִים, וְיָכוֹל לָבֹא מִיִּחוּד פָּנִים בְּפָנִים,
דְּיֵשׁ זִוּוּג שֶׁהוּא בְּחִינַת מִלְחָמָה פָּנִים בְּפָנִים, וְיֵשׁ זִוּוּג שֶׁהוּא
בְּחִינַת אַחְדוּת וְיִחוּד פָּנִים בְּפָנִים.

דְּלָכֵן
הַכָּתוּב אוֹמֵר "בָּטַח
בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר", דְּבִזְכוּת צְנִיעוּת הָאִשָּׁה,
"בָּטַח בָּהּ לֵב
בַּעְלָהּ" שֶׁרַק
הוּא מַעֲבִיר לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ, וְאַף אֶחָד אֵינוֹ גּוֹנֵב
לוֹ אֶת זֶה, וְלָכֵן הוּא זוֹכֶה "וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר". וְלָכֵן כָּתַב הֶ'חָפֵץ חַיִּים' שֶׁכָּל
הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַהַצְלָחוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְפַרְנָסָה הֵן בִּזְכוּת הַצְּנִיעוּת,
דְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, גּוֹנְבִים לָהּ אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ וְגוֹנְבִים
לָהּ אֶת פַּרְנָסָתָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁשֶּׁפַע הָאִשָּׁה נִמְשָׁל
לִמְצִיאָה, וְכָאן אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהוּא נִמְשָׁל לְשָׁלָל, שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת
הֵן אַחַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קיט, קסב) "כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב",
וְלָכֵן הַכָּתוּב
מַתְחִיל "אֵשֶׁת
חַיִל מִי יִמְצָא"
בִּלְשׁוֹן מְצִיאָה, וּמְסַיֵּם בְּשָׁלָל
שֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ מְצִיאָה. וְכֵן חַיִל
פֵּרוּשׁוֹ מָמוֹן כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית לד, כט). וְכֵן "וְרָחֹק מִפְּנִינִים
מִכְרָהּ", מְרַמֵּז עַל שֶׁפַע הָאִשָּׁה שֶׁהוּא
חָשׁוּב מִפְּנִינִים, וְיוֹתֵר קָשֶׁה לַהֲשָׂגָה מִפְּנִינִים, דִּצְנִיעוּת הִיא
לֹא עִנְיָן קַל לַהֲשָׂגָה.

בַּגְּמָרָא
(עירובין ק:) "וּמֵעוֹף הַשָּׁמִים
יְחַכְּמֵנוּ" זֶה תַּרְנְגוֹל, שֶׁמְפַיֵּס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל. וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּע הָאִשָּׁה
צְרִיכָה פִּיּוּס, עַל דָּבָר שֶׁמִּשְׁתּוֹקֶקֶת אֵלָיו. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ
כֵּיוָן שֶׁלְּמַעֲשֶׂה יֵשׁ כָּאן כִּבּוּשׁ וּלְקִיחַת שָׁלָל וְכוּ', יֵשׁ צֹרֶךְ
בְּפִיּוּס כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּהַסְכָּמָה וּבְרָצוֹן. וְלָכֵן מָצִינוּ פִּיּוּס
רַק בְּזִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה שֶׁזּוֹכִים לַעֲשׂוֹת בִּרְצוֹן שְׁנֵיהֶם, מַה שֶּׁאֵין
כֵּן בְּזִוּוּג דִּקְלִפָּה שֶׁכָּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ אֶת הֲנָאַת עַצְמוֹ אֵין פִּיּוּס,
כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (פסחים מט:)
רַבִּי מֵאִיר
אוֹמֵר, כָּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ, כְּאִלּוּ כּוֹפְתָהּ
וְנוֹתְנָהּ לִפְנֵי אֲרִי, מָה אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל וְאֵין לוֹ בּשֶׁת
פָּנִים, אַף עַם הָאָרֶץ מַכֶּה וּבוֹעֵל וְאֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים.

בַּגְּמָרָא
(יבמות
סג.) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי
דִּכְתִיב "אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" זָכָה עוֹזַרְתּוֹ לֹא
זָכָה כְּנֶגְדּוֹ.
וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י (בראשית ב, יח) זָכָה עֵזֶר לֹא זָכָה
כְּנֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם,
וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה אֵיךְ שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת עַל שְׁתֵּי
נָשִׁים נִפְרָדוֹת בִּשְׁתֵּי מִלִּים סְמוּכוֹת, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ
דְּאִשָּׁה בְּמַהוּתָהּ הִיא כְּנֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם, וְאִם הָאָדָם זוֹכֶה הִיא
עֵזֶר בְּיַחַד עִם הַכְּנֶגְדּוֹ, הַיְינוּ אַף עַל פִּי שֶׁבְּמַהוּתָהּ הִיא
כְּנֶגְדּוֹ, הִיא רוֹצָה לִהְיוֹת עֵזֶר עֲבוּרוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ לִכְבּשׁ אוֹתָהּ
כְּדִלְעֵיל, וְהַגְּמָרָא מְרַמֶּזֶת שֶׁאִם הַבַּעַל זָכָה הִיא גַּם עֵזֶר
וְגַם כְּנֶגְדּוֹ, וְאִם לֹא זָכָה הוּא נִשְׁאָר רַק עִם הַכְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ
בַּזֹּהַר (תיקונים
קכט:)
שֶׁהָאִשָּׁה נִקְרֵאת עֵזֶר, לְאַחַר הַזִּוּוּג כְּשֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַזֶּרַע
מֵהַבַּעַל, וְהַזֶּרַע נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלָהּ עֵזֶר. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַשְׁפָּעַת
הַזֶּרַע לָעֵזֶר נַעֲשֵׂית יַחַד עִם הַכְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (קידושין ו.) שֶׁהַגְּמָרָא מִסְתַּפֶּקֶת אִם
אָדָם קִדֵּשׁ אִשָּׁה בִּלְשׁוֹן נֶגְדָּתִי לִי, וְרַשִּׁ"י שָׁם מְבָאֵר
שֶׁהָאִשָּׁה נִקְרֵאת נֶגְדָּתִי מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב "עֵזֶר
כְּנֶגְדּוֹ",
וְרוֹאִים שֶׁהַלָּשׁוֹן כְּנֶגְדּוֹ נֶאֶמְרָה עַל כָּל אִשָּׁה, גַּם בִּזְמַן
קִדּוּשֶׁיהָ, וְלֹא רַק עַל אִשָּׁה שֶׁהַבַּעַל סוֹבֵל מִמֶּנָּהּ. וְכֵן מוּבָא
בְּפֵרוּשׁ הַ'מָּתוֹק מִדְּבַשׁ' עַל הַזֹּהַר (תיקונים לט:) שֶׁמִּלְחָמָה הִיא שְׁתֵּי מִלִּים מ"ה לֶחֶם, מ"ה מְרַמֵּז עַל הַזָּכָר, וְלֶחֶם
מְרַמֵּז עַל הַנְּקֵבָה שֶׁנִּקְרֵאת לֶחֶם.

וּלְפִי
זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַשְׁפָּעַת הַפַּרְנָסָה מֵהַבַּעַל לְאִשְׁתּוֹ נִקְרֵאת
שְׁאֵר. דִּשְׁאֵר מְרַמֵּז עַל דָּבָר שֶׁנִּשְׁאָר
מִלְּשׁוֹן שִׁירַיִים, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁהַבַּעַל כּוֹבֵשׁ
אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ, וְהַתּוֹרָה מְחַיֶּבֶת אוֹתוֹ לָתֵת שִׁירַיִם. וְכֵן מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (ב"ב קט:) "שְׁאֵרוֹ" זוֹ
אִשְׁתּוֹ מְלַמֵּד שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְרוֹאִים שֶׁהַמֻּשָּׂג שְׁאֵר מְסַמֵּל
אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁהַבַּעַל זוֹכֶה בּוֹ בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא רַק אֶת הַהַשְׁפָּעָה
מִמֶּנּוּ אֵלֶיהָ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (כתובות מז:) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר "שְׁאֵרָהּ"
זוֹ עוֹנָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא
תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה", "עוֹנָתָהּ" אֵלּוּ מְזוֹנוֹת וְכֵן
הוּא אוֹמֵר "וַיַּעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ". רוֹאִים שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר מְפָרֵשׁ
הַהֵיפֶךְ מֵהַפְּשָׁט, שֶׁשְּׁאֵרָהּ הַכַּוָּנָה לְעוֹנָה, וְעוֹנָתָהּ הַכַּוָּנָה
לִמְזוֹנוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשְּׁנֵי הַדְּבָרִים הֵם אֶחָד, וְאֶפְשָׁר
לְפָרֵשׁ כָּל אֶחָד לִשְׁנֵי הַצְדָדִים.

הָרה"ג
ר' מְנַחֵם שְׁלַנְגֶּר שליט"א שֶׁדְּבָרֵינוּ מְדֻיָּקִים מֵהַגְּמָרָא (נדה לא:) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַב אָמִי, בָּא זָכָר בָּעוֹלָם בָּא
כִּכָּרוֹ בְיָדוֹ וְכוּ', נְקֵבָה אֵין עִמָּהּ כְּלוּם. דְּהַשְׁפָּעַת הַכִּכָּר בָּאָה לַנְּקֵבָה
דֶּרֶךְ הַזָּכָר.

מוּבָא
בַּ'חֲתַם סוֹפֵר' (תשובות אבן העזר ח"ב קע) שֶׁאַלְמָן וְאַלְמָנָה נִקְרָאִים בְּשֵׁם זֶה, לְרַמֵּז שֶׁאֵין
לָהֶם פַּרְנָסָה אֲמִתִּית, אַל – אֵין, מָן – פַּרְנָסָה, דְּבִשְׁבִיל פַּרְנָסָה אֲמִתִּית
צָרִיךְ נִשּׂוּאִין. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית ב, כב) "וַיִּבֶן" כְּבִנְיָן, רְחָבָה
מִלְּמַטָּה וּקְצָרָה מִלְמַעְלָה לְקַבֵּל הַוָּלָד, כְּאוֹצָר שֶׁל חִטִּים
שֶׁהוּא רָחָב מִלְּמַטָּה וְקָצָר מִלְמַעְלָה שֶׁלֹּא יַכְבִּיד מַשָּׂאוֹ עַל
קִירוֹתָיו. נִרְאֶה
דְּלָכֵן רַשִּׁ"י מַמְשִׁיל אֶת רֶחֶם הָאִשָּׁה לְאוֹצָר שֶׁל חִטִּים,
דְּהַפַּרְנָסָה וְהַחִטִּים, בָּאִים בִּזְכוּת רֶחֶם הָאִשָּׁה. וְכֵן כָּתוּב עַל בְּחִינַת אִשָּׁה (שה"ש ז, ג) "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת
חִטִּים". וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים ק:) שֶׁאִם אָדָם חוֹזֵר בְּגִלְגּוּל לָעוֹלָם
בְּלִי בַּת זוּגוֹ, וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגוֹ הָאֲמִתִּית, הוּא
סוֹבֵל עֲנִיּוּת, כִּי בִּשְׁבִיל עֲשִׁירוּת צָרִיךְ לְהִנָּשֵׂא לְזִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי.
וְכֵן מִנְהַג יִשְׂרָאֵל לִזְרֹק מִינֵי מְתִיקָה עַל הֶחָתָן שֶׁעוֹלֶה לַתּוֹרָה,
וְיֵשׁ שֶׁשּׁוֹבְרִים חַלָּה לִשְׁנֵי חֲצָאִים עַל רֹאשׁ הֶחָתָן כְּשֶׁנִּכְנָס
לַחֲדַר הַיִּחוּד, כָּל זֶה בָּא לְרַמֵּז לֶחָתָן שֶׁמֵּעַתָּה הוּא זוֹכֶה לְשֶׁפַע
גַּשְׁמִי בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ, וְלָכֵן שׁוֹבְרִים לִשְׁנֵי חֲצָאִים, לְרַמֵּז שֶׁחֵצִי
מֵהַשֶּׁפַע שֶׁהוּא מְקַבֵּל הוּא צָרִיךְ לְהַעֲבִיר לְאִשְׁתּוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת' (ע' קג) בְּשֵׁם סֵפֶר 'וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ' שֶׁהַכָּתוּב "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה" בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב
"וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ" עִם הַמִּלִּים. וְכֵן מוּבָא שָׁם (ע' קלה) שֶׁחָתָן וְכַלָּה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹת הַפַּרְנָסָה פא"י חת"ך.

(תהילים מה, יב) "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא
אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ: וּבַת
צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ
עֲשִׁירֵי עָם: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ
פְּנִימָה",
נִרְאֶה דְּהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁאִם אִשָּׁה רוֹצָה לִזְכּוֹת לְ"וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ" וּלְ"פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם", הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת "כָּל כְּבוּדָּה בַת
מֶלֶךְ פְּנִימָה".
וְכֵן הַכָּתוּב
שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל, לְרַמֵּז עַל נְתִינַת חַיִּים לָאִשָּׁה בִּזְמַן הַזִּוּוּג,
(קהלת
ט, ט) "רְאֵה חַיִּים עִם
אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ". רַשִּׁ"י
שָׁם מְבָאֵר שֶׁהוֹלֵךְ עַל פַּרְנָסָה.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר פה, ב) מִפְּנֵי מָה הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה
זוֹ לְזוֹ. [יְרִידַת יְהוּדָה לִישָּׂא אִשָּׁה, לִמְכִירַת יוֹסֵף]. אָמְרֵי,
בּוֹאוּ וּנְפַרְנֵס עַצְמֵנוּ, לְשֶׁעָבַר הָיָה זָקוּק לְהַשִּׂיאֵנוּ נָשִׁים,
וְעַכְשָׁיו הוּא עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיְּהֵא
עָסוּק לְהַשִּׂיאֵנוּ נָשִׁים. אָמְרוּ לוֹ לִיהוּדָה וְלֹא אַתְּ הוּא הָרֹאשׁ
שֶׁל כֻּלָּנוּ, עֲמוֹד אַתָּה וּפַרְנֵס אֶת עַצְמְךָ, מִיָּד "וַיֵּרֶד
יְהוּדָה". רוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ
קוֹרֵא לְנִשּׂוּאִין בְּשֵׁם פַּרְנָסָה, שֶׁהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה מְפַרְנֵס עַצְמוֹ,
וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה הֲרֵי נִשּׂוּאִין גּוֹרְמִים הוֹצָאוֹת וְלֹא הַכְנָסוֹת. וּמְבֹאָר
לִדְבָרֵינוּ שֶׁנִּשּׂוּאִין פּוֹתְחִים אֶת שַׁעֲרֵי הַפַּרְנָסָה.

בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וישלח ה)
רַבָּנָן אָמְרִי אַף
בְּחוֹל אָסוּר לָצֵאת בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם
מִסְתַּכְּלִין בָּהּ וּפְגָם הוּא לָאִשָּׁה, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ תַּכְשִׁיטִין
לָאִשָּׁה אֶלָּא שֶׁתְּהֵא מִתְקַשֶּׁטֶת בָּהֶן לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, שֶׁאֵין
נוֹתְנִין פִּרְצָה לִפְנֵי הַכָּשֵׁר בְּיוֹתֵר, וְכָל שֶׁכֵּן לִפְנֵי הַגַּנָּב.
רוֹאִים שֶׁאִשָּׁה פְּרוּצָה
שֶׁמַּכְשִׁילָה אֲנָשִׁים, הִיא נוֹתֶנֶת פִּרְצָה לִפְנֵי הַגַּנָּב.
נִרְאֶה דְּכָאן מְגַלֶּה הַמִּדְרָשׁ אֶת הַסּוֹד מַדּוּעַ קוֹרְאִים לַחֵטְא הַזֶּה
בְּשֵׁם פְּרִיצוּת,
לְרַמֵּז שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת פִּרְצָה לִפְנֵי אֲנָשִׁים לִגְנֹב לָהּ אֶת הַשֶּׁפַע.

הַמִּדְרָשׁ שָׁם לְכָךְ צְרִיכָה אִשָּׁה
לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא תֵצֵא לָרְחוֹב, שֶׁלֹּא תָבִיא
מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם וְנִמְצְאוּ מִסְתַּכְּלִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ, אָמַר רַבִּי
יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם תֵּדַע לְךָ שֶׁכָּךְ כְּתִיב "וַיְבָרֶךְ אֹתָם
אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ
וְכִבְשֻׁהָ", הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת אֶת
הָאִישׁ. רוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְבָאֵר מַדּוּעַ
אֵין לָאִשָּׁה לָצֵאת כֵּיוָן שֶׁרַק הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ וְלֹא הָאִשָּׁה, וְכִדְבֵאַרְנוּ
שֶׁאִם הִיא תֵּצֵא יִכְבְּשׁוּ אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ וְהִיא צְרִיכָה לִשְׁמֹר
עָלָיו.

(דברים
כב, כה) "וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ
הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר
שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ: וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא
מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר
הַזֶּה". רוֹאִים שֶׁהַכָּתוּב
מְקַשֵּׁר אוֹנֶס לִרְצִיחָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּכְשֵׁם שֶׁרוֹצֵחַ שׁוֹפֵךְ
אֶת הַדָּם שֶׁל הַנִּרְצָח וְגוֹזֵל אֶת דָּמוֹ מִמֶּנּוּ, כָּךְ הַגּוֹזֵל מָמוֹן
הַנִּקְרָא דָּמִים, הוּא בְּחִינַת רוֹצֵחַ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט תרומה שסג) כָּל מִי שֶׁנּוֹטֵל מָמוֹן
כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים. דְּמָמוֹן
הוּא בְּחִינַת דַּם הַנֶּפֶשׁ, וְלָכֵן הָאוֹנֵס שֶׁגּוֹזֵל אֶת מְמוֹן הָאִשָּׁה
כִּדְבֵאַרְנוּ, גַּם הוּא בִּבְחִינַת רוֹצֵחַ.

(איוב מב, יב)
"וה' בֵּרַךְ
אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן
וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת: וַיְהִי
לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת: וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה
וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ: וְלֹא נִמְצָא
נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם
נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם".
וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַדּוּעַ הַכָּתוּב מַאֲרִיךְ לְסַפֵּר עַל בְּנוֹתָיו שֶׁל אִיּוֹב
וּשְׁמוֹתֵיהֶן וְיָפְיָן וְכוּ'. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַכָּתוּב מְסַפֵּר
עַל עֲשִׁירוּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב שֶׁחָזְרָה אֵלָיו, הוּא מְסַפֵּר עַל יוֹפִי הַנָּשִׁים
בַּמִּשְׁפָּחָה וְכוּ', דְּכָאן טָמוּן שֹׁרֶשׁ הָעֲשִׁירוּת וְהַבְּרָכָה שֶׁחָזְרָה
אֵלָיו. וְגַם כָּאן רוֹאִים אֶת הַלָּשׁוֹן מְצִיאָה, "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת
אִיּוֹב". וְגַם כָּאן הַיּוֹפִי
לֹא הָיָה רַק יוֹפִי חִיצוֹנִי כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י שָׁם "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים
יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב", וְלֹא נִמְצָא מַעֲשֶׂה שֶׁל נָשִׁים יָפוֹת,
כְּמַעֲשֵׂה יוֹפִי שֶׁל בְּנוֹת אִיּוֹב. וְכֵן
מָצִינוּ שֶׁאִיּוֹב הָיָה מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ בְּעִנְיְנֵי צְנִיעוּת. כַּמּוּבָא
בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וישלח ה) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר
נַחְמָנִי רְאֵה מַה כְּתִיב בְּאִיּוֹב "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה
אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה" רְאֵה צִדְקָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב וּמָה בְּתוּלָה
שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ שֶׁמָּא יִשָּׂאֶנָהּ לְעַצְמוֹ, אוֹ
יִשָּׂאֶנָהּ לִבְנוֹ אוֹ לְאָחִיו. לֹא נִסְתַּכֵּל בָּהּ.

בַּגְּמָרָא (ב"ב טז:)
מִפְּנֵי מַה לֹא
נִכְפְּלוּ בְנוֹתָיו שֶׁל אִיּוֹב, אָמַר לֵיהּ, נְהִי דְּלֹא נִכְפְּלוּ
בַשֵּׁמוֹת, אֲבָל נִכְפְּלוּ בְיוֹפְיָין, דִּכְתִיב "וַיְהִי לוֹ
שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלשׁ בָּנוֹת, וַיִקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם
הַשֵּׁנִית קְצִיעָה, וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ". "יְמִימָה"
שֶׁהָיְתָה דּוֹמָה לְיוֹם. "קְצִיעָה" שֶׁהָיָה רֵיחָה נוֹדֵף
כִּקְצִיעָה. "קֶרֶן הַפּוּךְ" וְכוּ', אָמַר רַב חִסְדָּא,
כְּכוּרְכְּמָא דְרִישְׁקָא בְמִינֵיהּ.
הֵבֵאנוּ לְעֵיל אֶת הַגְּמָרָא (יבמות סג:) אִשָּׁה יָפָה אַשְׁרֵי בַּעֲלָהּ
מִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם.
נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבְּנוֹת אִיּוֹב נִכְפְּלוּ בְּיָפְיָן,
וְזָכוּ לַעֲשִׁירוּת.

(שמות לה, כב)
"וַיָּבֹאוּ
הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת
וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב".
וְהִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים",
הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר וַיָּבֹאוּ
הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים. וּמְבֹאָר בַּ'דַּעַת
זְקֵנִים מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת', "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים".
כְּלוֹמַר לִשְׁלֹל עַל הַנָּשִׁים שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים מֵהֶם תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים.
וְצָרִיךְ בֵּאוּר מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר עַל נְדָבָה שֶׁבָּאָה בְּרָצוֹן וּבְשִׂמְחַת
הַלֵּב שֶׁל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁהַזְּכָרִים
בָּאוּ עַל הַנָּשִׁים וְלָקְחוּ מֵהֶן שָׁלָל, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן
רֶמֶז שֶׁפְּעֻלָּה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת בִּיאָה שֶׁל זִוּוּג שֶׁהַזָּכָר לוֹקֵחַ
אֶת שְׁלַל הָאִשָּׁה בְּהַסְכָּמָתָהּ וּבְשִׂמְחָתָהּ. וּמְרֻמָּז בְּ'לִקּוּטֵי
מוֹהֲרַ"ן' (רסד)
"וַיָּבֹאוּ
הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים" הַנֶּאֱמַר בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן הַיְינוּ
בְּחִינַת זִוּוּג שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. וְכֵן
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקהל קצו:) שֶׁמְּבָאֵר אֶת
הַכָּתוּב "וַיָּבֹאוּ
הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים",
שֶׁמֹּשֶה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לִתְרֹם בִּצְנִיעוּת הָאֲנָשִׁים לְבָד וְהַנָּשִׁים
לְבָד.

נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ נִדְבַת תַּכְשִׁיטֵי
נָשִׁים נִמְשְׁלָה לְשָׁלָל שֶׁנִּלְקַח מֵהֶן, כֵּיוָן שֶׁהַתַּכְשִׁיטִים בָּהֶם
מִתְקַשֶּׁטֶת הָאִשָּׁה לְבַעֲלָהּ, וְדַרְכָּם הוּא מוֹצֵא אֶת שְׁלָלָהּ, הֵן בִּבְחִינַת
כְּלֵי זַיִן שֶׁל מִלְחֶמֶת הַזִּוּוּג, וּבְכָל מִלְחָמָה כְּלֵי הַזַּיִן הֵם הָרִאשׁוֹנִים
שֶׁנִּלְקָחִים כְּשָׁלָל, לָכֵן לַתַּכְשִׁיטִים יֵשׁ שֵׁם שָׁלָל.

בַּגְּמָרָא (סוטה ד.)
בְּעִנְיַן שִׁעוּר זְמַן בִּיאָה,
וְכַמָּה שִׁעוּר סְתִירָה
וְכוּ', פְּלִימוֹ אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לַסַּל לִיטוֹל כִּכָּר, אַף
עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זָכָר לַדָּבָר "כִּי בְּעַד אִשָּׁה
זוֹנָה עַד כִּכַּר לֶחֶם",
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּזִוּוּג נוֹתֵן לֶחֶם, לָכֵן הוּא
נִמְשָׁל בּוֹ. וְכֵן הֵבֵאנוּ לְעֵיל מֵהַגְּמָרָא שֶׁזִּוּוּג נִמְשָׁל לַאֲכִילָה
וּשְׁתִיָּה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבִזְכוּת
הַזִּוּוּג זוֹכִים הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה לְפַרְנָסָה וְלַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכֵן מָצִינוּ
בַּזֹּהַר (ויחי רמ.) שֶׁסְּפִירַת הַיְסוֹד נִקְרֵאת בְּשֵׁם
אוֹכֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יג, כה) "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹבַע
נַפְשׁוֹ".
וְכֵן זִוּוּג נִקְרָא אוֹכֵל בַּכָּתוּב (שם לט, ו) "כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר
הוּא אוֹכֵל",
כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י שָׁם. וְכֵן הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל זִוּוּג (שם יט, לא) "לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" ס"ת אוֹכֵ"ל.

בַּגְּמָרָא
(סוטה
י.) שֶׁזִּוּוּג
אִישׁ וְאִשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת טְחִינַת חִטִּים. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר
הַמִּצְווֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' כי תצא ע' קמג) שֶׁרֵחַיִם וָרֶכֶב מְסַמְּלִים
זִוּוּג אִישׁ וְאִשָּׁה, וְהַקֶּמַח הַיּוֹצֵא מִבֵּין אַבְנֵי הָרֵחַיִם הוּא
בִּבְחִינַת טִפַּת הַזֶּרַע הַיּוֹצֵאת מֵהַזָּכָר. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּזִוּוּג
הוּא בִּבְחִינַת הֲכָנַת מָזוֹן הַנִּרְמֶזֶת בִּטְחִינַת חִטִּים. וְכֵן מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (סנהדרין פא.)
שֶׁמַּזִּיק פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הוּא בִּבְחִינַת מְטַמֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ,
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמַזִּיק פַּרְנָסָה שֶׁל חֲבֵרוֹ הוּא בִּבְחִינַת מַזִּיק
זִוּוּגוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמְטַמֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (צו לג:)
"פִּתְחִי לִי
אֲחֹתִי רַעְיָתִי", אֵין רַעְיָתִי אֶלָּא פַּרְנָסָתִי. וּמְבָאֵר
הַ'מָּתוֹק מִדְּבַשׁ' פֵּרוּשׁ
מִלַּת רַעְיָתִי אֵינוֹ אֶלָּא פַּרְנָסָתִי מִלְּשׁוֹן "ה' רוֹעִי".

בַּזֹּהַר
(וירא
קיב:) שֶׁהָאִשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת רַגְלֵי
בַּעֲלָהּ. וְכֵן מוּבָא בְּ'עֵץ חַיִּים'
לְהָאֲרִיזַ"ל (שער ח, ח"א ע' קז) שֶׁבְּהַלְבָּשַׁת הַפַּרְצוּפִים הָעֶלְיוֹנִים
תָּמִיד בְּחִינַת הַנְּקֵבָה מַלְבִּישָׁה עַל הַנֶּצַח הוֹד יְסוֹד שֶׁל הַזָּכָר
שֶׁהֵם בְּסוֹד
ג' רַגְלַיִם,
וּמְקַבֶּלֶת הֶאָרָה מֵהֶן, וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר מַאַמְרֵי רז"ל' לְהָאֲרִיזַ"ל
(מב) אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם נִקְרֵאת
רֶגֶל, בְּסוֹד יֵשׁ רֶגֶל מְבָרֶכֶת. נִרְאֶה דְּלָכֵן מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.)
"וְאֵת כָּל
הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל
אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו.
כֵּיוָן שֶׁשֶּׁפַע הַמָּמוֹן בָּא לָאָדָם עֲבוּר אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת רַגְלָיו,
לָכֵן זֶה מֻרְגָּשׁ בָּרַגְלַיִם וּמַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. ְ וְכֵן נִרְאֶה דְּיֵשׁ רֶמֶז בְּנֻסַּח
הַבְּרָכָה וְהִתְקִין
לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד,
תֵּבַת
מִמֶּנּוּ, מְרַמֶּזֶת עַל מָמֹנוֹ, שֶׁהַבַּעַל מְקַבֵּל בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ,
וְנִבְנָה לְבִנְיָן שָׁלֵם עִם רַגְלַיִם עֲדֵי עַד.

בַּגְּמָרָא
(גיטין נז.) שֶׁבִּגְלַל זְנוּת נִתְיַקְּרָה
הַתְּבוּאָה וְנִפְגְּמָה הַפַּרְנָסָה. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'בֶּן אִישׁ חַי' (דרשות על התורה פ' פנחס) יָדוּעַ אֵין עָוֹן מַזִּיק
לְיִשְׂרָאֵל בְּשֶׁפַע הַפַּרְנָסָה כְּמוֹ עֲוֹן הַזְּנוּת, וְלָכֵן אָמַר
הַכָּתוּב "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם", רוֹצֶה
לוֹמַר עֲוֹן אִשָּׁה זוֹנָה נוֹגֵעַ בְּכִכַּר לֶחֶם שֶׁהוּא שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִי
שֶׁפּוֹגֵם בַּיְסוֹד פּוֹגֵם בְּהַשְׁפָּעַת הַפַּרְנָסָה. וְכֵן זוֹנָה בְּגִימַטְרִיָּא אֶבְיוֹן, דִּזְנוּת מְבִיאָה עֲנִיּוּת. וְכֵן
מוּבָא בְּפֵרוּשׁ 'עִיּוּן יַעֲקֹב' (סוטה טו:) שֶׁהַמֻּשָּׂג זָנָה הוּא גַּם מָזוֹן וְגַם זְנוּת,
דְּמִי שֶׁפּוֹגֵם בִּזְנוּת פּוֹגֵם בַּמָּזוֹן.

כָּתוּב
(דברים כג, יט) "לֹא תָבִיא אֶתְנַן
זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה'
אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם".
רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה מַכְלִילָה אֶת הָאִסּוּר לְהַקְרִיב אֶתְנָן זוֹנָה, יַחַד
עִם הָאִסּוּר לְהַקְרִיב מְחִיר כֶּלֶב, וְצָרִיךְ לְהָבִין מָה הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם.
וְכֵן צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ אֶתְנָן זוֹנָה פָּסוּל לְהַקְרָבָה, הֲרֵי הַטָּלֶה
שֶׁהַזּוֹנָה מְקַבֶּלֶת תְּמוּרַת הַזְּנוּת לֹא תּוֹפֵס שׁוּם אִסּוּר אוֹ טֻמְאָה,
כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁאִם הֶחֱלִיפָה אֶת הַטָּלֶה תְּמוּרַת טָלֶה אַחֵר, הַשֵּׁנִי
אֵינוֹ אָסוּר, וּמַדּוּעַ אָסְרָה הַתּוֹרָה אֶת הָאֶתְנָן בְּהַקְרָבָה. נִרְאֶה
לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהָאֶתְנָן נִתַּן לַזּוֹנָה תְּמוּרַת הַשֶּׁפַע
שֶׁלָּהּ שֶׁהַמְזַנֶּה גִּלָּה בְּמַעֲשֵׂה הַזְּנוּת, הֲרֵי הוּא חֵלֶק מִמַּעֲשֵׂה
הַזְּנוּת מַמָּשׁ, וְלֹא רַק שָׂכָר חִיצוֹנִי עֲבוּר הַזְּנוּת, וְאִם הִיא מְבִיאָה
אֶת הָאֶתְנָן לְקָרְבָּן, זֶה דּוֹמֶה לַהֲבָאַת מַעֲשֵׂה הַזְּנוּת עַצְמוֹ לְקָרְבָּן.
אֲבָל אִם הִיא הֶחֱלִיפָה אוֹתוֹ בְּאַחֵר, הַשֵּׁנִי הוּא כְּבָר בְּחִינַת שָׂכָר
חִיצוֹנִי שֶׁהִרְוִיחָה מִמַּעֲשֵׂה הַזְּנוּת כֵּיוָן שֶׁאֵין עַל הָרִאשׁוֹן שׁוּם
חֲלוֹת אִסּוּר אוֹ טֻמְאָה שֶׁיַּעֲבִיר עַל הַשֵּׁנִי. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָרִאשׁוֹן
אָסוּר מִצַּד מְצִיאוּתוֹ שֶׁהוּא שֶׁפַע שֶׁל הַזּוֹנָה שֶׁהִתְגַּלָּה בְּמַעֲשֵׂה הַזְּנוּת. וְכֵן מְחִיר כֶּלֶב יֵשׁ לוֹ
אוֹתָהּ בְּחִינָה כְּמוֹ הָאֶתְנָן, דְּמוּבָא בְּ'שַׁעַר מַאַמְרֵי רשב"י'
לְהָאֲרִיזַ"ל (ע' ש')
כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ
הֲוָיָ"ה דְּהֵהִי"ן דְּבֵ"ן בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁהִיא
כְּנֶגֶד הַנְּקֵבָה, וַהֲוָיָ"ה זוֹ נִקְרֵאת נֶפֶשׁ הַנְּקֵבָה, כָּךְ יֵשׁ בַּקְּלִפָּה בַּנְּקֵבָה הַטְּמֵאָה
אֲשֶׁר שָׁם, בְּחִינַת הַמַּיִּין נוּקְבִּין שֶׁלָּהּ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת
כֶּלֶ"ב, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא בֵּ"ן. רוֹאִים שֶׁהַכֶּלֶב
מְסַמֵּל אֶת שֶׁפַע הַיְסוֹד נוּקְבָא דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא אוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל
שֶׁפַע הַזְּנוּת שֶׁהִתְגַּלָּה מִמַּעֲשֵׂה הַזְּנוּת. וְהַמְּחִיר שֶׁל כֶּלֶב
הוּא בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל אֶתְנָן זוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאֶתְנָן זוֹנָה הוּא שֶׁפַע
שֶׁל זוֹנָה שֶׁשַּׁיָּךְ לִיסוֹד נוּקְבָא דִּקְלִפָּה, וְהִתְגַּלָּה בְּמַעֲשֵׂה הַזְּנוּת,
כָּךְ מְחִיר כֶּלֶב הוּא שֶׁפַע שֶׁשַּׁיָּךְ
לִיסוֹד נוּקְבָא דִּקְלִפָּה.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות סו:) "נִתְעַלְּסָה בָּאָהֳבִים" נִשָּׂא
וְנִתֵּן וְנַעֲלֶה וְנִשְׂמַח וְנִתְחֲטֵא בָּאָהֳבִים. וּמְבָאֵר
רש"י נִתְעַלְּסָה
בִּמְנַאֶפֶת כְּתִיב שֶׁאוֹמֶרֶת לַמְנַאֵף נִשָּׂא וְנִתֵּן בֵּינֵינוּ
וְנַעֲלֶה לְמַטָּה וְנִשְׂמַח. וְרוֹאִים שֶׁהַחֵלֶק שֶׁקּוֹדֶם לַנִּאוּף נִמְשָׁל
לְמַשָּׂא וּמַתָּן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁהַמַּעֲשֵׂה
בִּיאָה הוּא בִּבְחִינַת עִסְקָה, וְהַחֵלֶק שֶׁקּוֹדֵם לוֹ הוּא בִּבְחִינַת מַשָּׂא
וּמַתָּן.

בַּמִּשְׁנָה
(יבמות
קיז.) שֶׁחֲכָמִים
תִּקְּנוּ לְהַאֲמִין לְאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ, לְהַתִּירָהּ לִנָּשֵׂא לְאַחֵר,
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהַתִּיר לַיּוֹרְשִׁים לִירַשׁ אֶת בַּעֲלָהּ,
הִיא נֶאֱמֶנֶת לִיטוֹל כְּתֻבָּתָהּ, דִּכְתֻבָּה וְהֶתֵּר נִשּׂוּאִין הוֹלְכִים
יַחַד, נִרְאֶה דְּתַקָּנַת כְּתֻבָּה מְרַמֶּזֶת שֶׁאָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה הוּא
מְקַבֵּל אֶת הַמָּמוֹן שֶׁלָּהּ מֵאֵת ה' עֲבוּרָהּ, וְלָכֵן הוּא מִתְחַיֵּב לָהּ
מָמוֹן בִּכְתֻבָּה אִם יְגָרְשָׁהּ אוֹ יָמוּת, דְּמָמוֹן זֶה הוּא מָמוֹן שֶׁלָּהּ
שֶׁיָּרַד אֶצְלוֹ, וְלָכֵן הֶתֵּר נִשּׂוּאִין הוֹלֵךְ יַחַד עִם כְּתֻבָּה, אַף
עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְגַבֵּי עִנְיְנֵי מָמוֹן אֲחֵרִים כְּמוֹ יְרֻשָּׁה,
דְּהֶתֵּר נִשּׂוּאִין מוֹצִיא אוֹתָהּ מֵרְשׁוּתוֹ, וּזְכוּתָהּ לָקַחַת אֶת הַמָּמוֹן
שֶׁשַּׁיָּךְ לָהּ. וְלָכֵן כְּתֻבַּת אַלְמָנָה הִיא פָּחוֹת מִכְּתֻבַּת בְּתוּלָה,
דְּאֵינוֹ דּוֹמֶה שֶׁפַע שֶׁל אִשָּׁה שֶׁכְּבָר לָקְחוּ מִמֶּנּוּ, לְשֶׁפַע שֶׁהוּא
הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּקַח אוֹתוֹ.

מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (כתובות נד:) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל
הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנָה הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת
זְנוּת. וְלִכְאוֹרָה
מַדּוּעַ נוֹקֵט רַבִּי מֵאִיר לְשׁוֹן בְּעִילַת זְנוּת, שֶׁיֹּאמַר שֶׁהִיא אֲסוּרָה
עָלָיו, אוֹ שֶׁאָסוּר לָהֶם לָגוּר יַחַד וְכַדּוֹמֶה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ
כָּאן רֶמֶז שֶׁאִם אֵין הַבַּעַל מִתְחַיֵּב לָתֶת לָהּ אֶת חֶלְקָהּ, הוּא אֵינוֹ
יָכוֹל לִכְבֹּש אֶת חֶלְקָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁמְּיֹעָד עֲבוּרָהּ, וְאִם הוּא לֹא כּוֹבֵשׁ
אֶת חֶלְקָהּ הָאֲמִתִּי זוֹ בְּחִינַת זְנוּת. וּבַגְּמָרָא שָׁם (נו:) מְבֹאָר שֶׁאֲפִלּוּ אִם עַל פִּי דִּין
הַבַּעַל מְחֻיָּב לָתֵת אֶת הַכְּתוּבָּה לְאִשְׁתּוֹ, אִם אֵינָהּ סוֹמֶכֶת דַּעֲתָּהּ,
וְלֹא מַאֲמִינָה שֶׁהוּא יְשַׁלֵּם, הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ
שֶׁאִם אֵינָהּ מַאֲמִינָה שֶׁהוּא יְשַׁלֵּם, הִיא לֹא נִבְעֶלֶת בְּאֹפֶן שֶׁהוּא
יוּכַל לִמְצֹא אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ, וְזֶה גּוֹרֵם שֶׁהַבְּעִילָה הִיא זְנוּת
כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹצֵא שֶׁפַע שֶׁל אַחֵרִים.

מוּבָא
בְּשֵׁם הַגר"א שֶׁכְּתוּבָּה הִיא אוֹתִיּוֹת כְּתָב ו"ה, לְרַמֵּז שֶׁכְּתוּבָּה מְזַוֶּגֶת
שֵׁם ו"ה שֶׁמְּסַמֵּל יְסוֹד וּמַלְכוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּיִחוּד
הַבַּעַל וְאִשְׁתּוֹ הַנִּרְמָז בְּאוֹתִיּוֹת ו"ה מְחַיֵּב אֶת הַבַּעַל בְּכֶסֶף
הַכְּתֻבָּה, שֶׁהוּא מְקַבֵּל עֲבוּר אִשְׁתּוֹ בִּזְכוּת הַיִּחוּד שֶׁלּוֹ אִתָּהּ.

מָצִינוּ
בַּגְּמָרָא (כתובות י.)
שֶׁלָּמְדוּ אֶת הַדִּין שֶׁל כְּתֻבַּת אִשָּׁה מִמְּפַתֶּה שֶׁמְּשַלֵּם חֲמִשִּׁים
כֶּסֶף שֶׁהֵם מָאתַיִם זוּז, וְרוֹאִים שֶׁחִיּוּב כְּתֻבָּה הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל
הַבְּעִילָה, וְלֹא תּוֹצָאָה שֶׁל הַנִּשּׂוּאִין, וְלָכֵן מְפַתֶּה חַיָּב קְנָס
שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּתֻבָּה גַּם בְּלִי נִשּׂוּאִין, וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ אֶת כָּל
עִנְיַן הַכְּתֻבָּה בְּנִשּׂוּאִין.

מָצִינוּ
בַּמִּשְׁנָה (כתובות סג.)
שֶׁאִשָּׁה הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעֲלָהּ מִתַּשְׁמִישׁ פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ
שִׁבְעָה דִּינָרִין אוֹ שִׁבְעָה טְרַפָּעִיקִין לְכָל שָׁבוּעַ, וְאִם הַבַּעַל
מוֹרֵד, הוּא צָרִיךְ לְהוֹסִיף עַל הַכְּתֻבָּה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּכֶסֶף
הַכְּתֻבָּה קָשׁוּר לְתַשְׁמִישׁ, וְאִם הִיא גּוֹרֶמֶת אֶת מְנִיעַת הַתַּשְׁמִישׁ
הִיא גּוֹרֶמֶת הֶפְסֵד כֶּסֶף לַבַּעַל, לָכֵן הִיא מְשַׁלֶּמֶת אֶת זֶה מִכֶּסֶף
הַכְּתֻבָּה שָׁם שָׁמוּר לָהּ מָמוֹן שֶׁבָּא עֲבוּרָה דֶּרֶךְ הַבִּיאָה. וְאִם
הוּא מוֹנֵעַ אֶת הַתַּשְׁמִישׁ, הוּא מַפְסִיד מָמוֹן שֶׁצָּרִיךְ לָבֹא לָהֶם בִּזְכוּת
הַבִּיאָה, לָכֵן הוּא צָרִיךְ לְהוֹסִיף עַל הַכְּתֻבָּה. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהִיא
מְשַׁלֶּמֶת בְּמִסְפַּר שֶׁבַע, וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל דָּם'
שֶׁמִּסְפָּר שֶׁבַע מְסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד הַמְזַוֶּגֶת אִישׁ
לָאִשָּׁה וְהִיא פָּגְמָה בִּבְחִינָה זוֹ.

בַּמִּשְׁנָה
(כתובות
עב.) וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא
בִּכְּתֻבָּה הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת משֶׁה וִיהוּדִית וְכוּ', וְאֵיזוֹהִי דַּת
יְהוּדִית יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְטוֹוָה בַּשּׁוּק וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל
אָדָם,
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּאִשָּׁה שֶׁפּוֹגֶמֶת בַּצְּנִיעוּת וְגוֹרֶמֶת שֶׁאֲנָשִׁים
אֲחֵרִים יִגְנְבוּ אֶת פַּרְנָסָתָהּ, מַפְסִידָה אֶת כְּתֻבָּתָהּ שָׁם שָׁמוּר
לָהּ מָמוֹן שֶׁבָּא עֲבוּרָה דֶּרֶךְ הַבִּיאָה.

הָרַשַּׁ"שׁ' בְּכַוָּנוֹת תְּפִלַּת
"עֲנֵנוּ" לִימֵי הַשּׁוֹבָבִי"ם, יֵשׁ תִּקּוּן הַנִּקְרָא פְּגַם
הָרֹק שֶׁהִתְאַסֵּף בְּפִיו שֶׁל הַמְהַרְהֵר כְּתוֹצָאָה מֵהַהִרְהוּר. וְהוּא בְּחִינַת
הַמַּעֲשֶׂה דְּמַחְשָׁבָה. וְרוֹאִים שֶׁהִרְהוּר שֶׁל זְנוּת מְאַסֵּף אֶת הָרֹק בְּפִיו
שֶׁל הַמְהַרְהֵר כְּמוֹ
קוֹדֶם אֲכִילָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּזִוּוּג הוּא בְּחִינַת אֲכִילָה, וְהַהִרְהוּר
מַתְחִיל אֶת הַמַּעֲשֶׂה. וְכֵן רוֹאִים בְּ'סִדּוּר
הָרַשַּׁ"שׁ' שָׁם
שֶׁהִרְהוּר פּוֹגֵם בְּפַרְצוּפִים יוֹתֵר גְּבוֹהִים, מִמַּה שֶּׁהַמַּעֲשֶׂה פּוֹגֵם,
וְחֻמְרַת הָעוֹשֶה מַעֲשֶׂה, הִיא יוֹתֵר מִצַּד
הַהִרְהוּר שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה.
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּהִתְאַסְּפוּת הָרֹק מַרְאָה שֶׁהַשֶּׁפַע כְּבָר נִמְצָא
אֵצֶל הַמְהַרְהֵר, וְעִקַּר הַזִּוּוּג כְּבָר נַעֲשָׂה.

מוּבָא
בְּ'סִדּוּר הָאֲרִיזַ"ל' (כונת
הלימוד) שֶׁהַשֵּׁם
גדשנא"ל הוּא שְׁמִירָה כְּנֶגֶד הִרְהוּרֵי
עֲבֵרָה, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִרְהוּרִים יְהַרְהֵר בְּשֵׁם זֶה, וְשֵׁם זֶה הוּא בְּגִימַטְרִיָּא
שֻׁלְחָן, הַמְרַמֵּז עַל אֲכִילָה וּפַרְנָסָה,
שֶׁנִּפְגָּמִים מֵהַהִרְהוּר.

זֶה
מְבֹאָר מַדּוּעַ הַהִרְהוּר לְבַד כָּל כָּךְ חָמוּר, הֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה רָעָה לַמַּעֲשֵׂה, אֶלָּא שֶׁהִרְהוּר עֶרְוָה יֵשׁ בּוֹ
אֶת מַעֲשֵׂה הִתְאַסְּפוּת הָרֹק, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה דְּמַחֲשָׁבָה. וְכֵן מוּבָא
בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' (דברים
כה, ט) "וְיָרְקָה בְּפָנָיו"
לְפִי שֶׁהָרֹק דּוֹמֶה לְשִׁכְבַת זֶרַע.

מוּבָא
בְּ'שַׁעַר הַפְּסוּקִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (בהעלתך קעב) יוֹסֵף שֶׁלֹּא שָׁכַב עִם
אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר אֲדוֹנָיו, אָמְנָם יָצְאוּ מִמֶּנּוּ י' טִפּוֹת זֶרַע, לָכֵן
גּוּפוֹ לֹא נִקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עַצְמוֹתָיו בִּלְבָד. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מָה אָשֵׁם יוֹסֵף
בָּזֶה שֶׁהִיא נִסְתָה לְהַחְטִיאוֹ וְגָרְמָה שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ טִפּוֹת זֶרַע,
הֲרֵי הוּא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן בִּשְׁלֵמוּת. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יומא לה.)
אָמְרוּ עָלָיו עַל
יוֹסֵף הַצַּדִּיק, בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיְתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מְשַׁדַּלְתּוֹ
בִּדְבָרִים, בְּגָדִים שֶׁלָּבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית לֹא לָבְשָׁה לוֹ עַרְבִית,
בְּגָדִים שֶׁלָּבְשָׁה לוֹ עַרְבִית לֹא לָבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית, אָמְרָה לוֹ
הִשָּׁמַע לִי. אָמַר לָהּ, לֹא, אָמְרָה לוֹ, הֲרֵינִי חוֹבַשְׁתְּךָ בְּבֵית
הָאֲסוּרִין, אָמַר לָהּ, "ה' מַתִּיר אֲסוּרִים". הֲרֵינִי כוֹפֶפֶת
אֶת קוֹמָתְךָ, "ה' זוֹקֵף כְּפוּפִים". הֲרֵינִי מְסַמֵּאת אֶת
עֵינֶיךָ, "ה' פּוֹקֵחַ עִוְרִים". נָתְנָה לוֹ אֶלֶף כִּכַּר כֶּסֶף,
וְלֹא בָא אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, הַיְינוּ דִּכְתִיב, "וְלֹא שָׁמַע
אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ". "לִשְׁכַּב
אֶצְלָהּ" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "לִהְיוֹת עִמָּהּ" בָּעוֹלָם הַבָּא.
וּמְבֹאָר
לִדְבָרֵינוּ שֶׁחֵטְא הַהִרְהוּר הוּא חָמוּר
בְּיוֹתֵר, עוֹד יוֹתֵר מֵהַמַּעֲשֶׂה, וְגַם חֵטְא בְּשׁוֹגֵג וּבְאוֹנֶס צָרִיךְ
כַּפָּרָה. אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹסֵף עָמַד בַּנִּסָּיוֹן, כֵּיוָן שֶׁבַּמְּצִיאוּת
הִיא אָנְסָה אוֹתוֹ לְהַרְהֵר בָּהּ, וְיָצָא זֶרַע, יוֹסֵף הָיָה צָרִיךְ לְכַפֵּר
עַל זֶה בְּכָך שֶׁבְּשָׂרוֹ לֹא נִקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַק עַצְמוֹתָיו.

בַּגְּמָרָא
(קידושין
לד.) וּמִצְווֹת עֲשֵׂה
שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת מְנַלָּן, גָּמַר מִתְּפִלִּין, מַה
תְּפִלִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת אַף כָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא נָשִׁים
פְּטוּרוֹת. הֵבֵאנוּ
לְעֵיל מֵהָאֲרִיזַ"ל שֶׁאִשָּׁה פְּטוּרָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא
בִּגְלַל שֶׁהַחִיּוּת לְרמ"ח אֵבָרֶיהָ שֶׁהֵם כְּנֶגֶד רמ"ח מִצְווֹת
עֲשֵׂה, אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ, הֱיוֹת שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הַחִיּוּת מִבַּעֲלָהּ
בַּזִּוּוּג. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַשֹּׁרֶשׁ נִלְמָד מִמִּצְוַת תְּפִלִּין, דְּמִצְוַת
תְּפִלִּין מַשְׁפִּיעָה לָאָדָם אֶת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה, כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ בְּמַאֲמַר
'חַשְׁמַל צִיצִית' מֵהַזֹּהַר, וְשֶׁפַע הַפַּרְנָסָה כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ, הוּא
שֶׁפַע שֶׁמְּיֹעָד עֲבוּר הָאִשָּׁה, וְלִכְאוֹרָה הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לְהַנִּיחַ
תְּפִלִּין, וְלֹא הוּא, וְכָאן הַתּוֹרָה מְגַלָּה שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת
אֶת פַּרְנָסָתָהּ מִבַּעֲלָהּ, הוּא יַנִּיחַ תְּפִלִּין וְלֹא הִיא. וּמִזֶּה נִלְמַד
לְכָל שְׁאָר מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן
גְּרָמָן שֶׁהָאִשָּׁה אֵין לָהּ אֶת חִיּוּת הָרמ"ח אֵבָרִים מֵעַצְמָהּ, וְהִיא
מְקַבֶּלֶת מִמֶּנּוּ לָכֵן הִיא פְּטוּרָה.
וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שם
לה.) רַב אָחָא בַּר
יַעֲקֹב אָמַר קְרָא "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדֶךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין
עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ", הֻקְשָׁה כָּל הַתּוֹרָה
כֻּלָּהּ לִתְפִלִּין מַה תְּפִלִּין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא וְנָשִׁים
פְּטוּרוֹת אַף כָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְרוֹאִים שֶׁהַהֶקֵשׁ נִלְמָד מֵהַטַּעַם
שֶׁהַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת לְמִצְוַת תְּפִלִּין, "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ". וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל צִיצִית' שֶׁ"תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ",
הַכַּוָּנָה
עַל הַשְׁפָּעַת הַפַּרְנָסָה שֶׁבָּאָה מֵהַתּוֹרָה לְפִיךָ. וְלָכֵן מִכָּאן נִלְמַד
לְכָל שְׁאָר מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן
גְּרָמָן שֶׁהָאִשָּׁה אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ, וְהִיא מְקַבֶּלֶת מִמֶּנּוּ לָכֵן הִיא
פְּטוּרָה.

לְפִי
דְּבָרֵינוּ שֶׁמַּה שֶּׁנּוֹתֵן הַזִּוּוּג לָאִשָּׁה, נוֹתְנִים הַתְּפִלִּין לָאִישׁ
בִּזְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה. וּלְפִי זֶה נָבִין אֶת דִּבְרֵי הָרמ"ע מִפָּאנוֹ
('גלגולי
נשמות' אות פ)
תָּנָא דְּבֵי
אֵלִיָהוּ, מַעֲשֶׁה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה,
וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו. וְהָיְתָה
אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִילָיו, וּמְחַזֶּרֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיוֹת וּבְבָתֵּי
מִדְרָשׁוֹת, וְאוֹמֶרֶת לָהֶם, כָּתוּב בַּתּוֹרָה, "כִּי הוּא חַיֶּיךְ
וְאוֹרֶךְ יָמֶיךְ", בַּעֲלִי שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה,
וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מַה מֵּת בַּחֲצִי יָמָיו.
הִנֵּה 'תַּלְמִיד אֶחָד' גִּימַטְרִיָּא 'פִּלֶּגֶשׁ בַּגִּבְעָה' עִם שְׁנֵי
תֵּבוֹת, וְהִיא מֵתָה אָז בַּעֲבוּרוֹ וְהִיא נוֹטֶלֶת תְּפִלָּיו עַתָּה, כְּמוֹ
שֶׁהוּא נָטַל אָז אֵבָרֶיהָ וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. הַיְינוּ כְּשֵׁם שֶׁבַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן
בַּעֲלָהּ שֶׁל הַפִּילֶגֶשׁ חָתַךְ אֶת אֵבָרֶיהָ וְשָׁלַח לְכָל יִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעַ
עַל מִיתָתָהּ בִּגְלַל מַעֲשֵׂה הַזְּנוּת שֶׁזָּנוּ עִמָּהּ, כָּךְ בַּגִּלְגּוּל
הַשֵּׁנִי אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד שָׁלְחָה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַתְּפִלִּין
שֶׁלּוֹ לְהוֹדִיעַ עַל מִיתָתוֹ. וַעֲדַיִן קָשֶׁה מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין הָאֵבָרִים
לִתְפִלִּין, וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר שֶׁאֵבָרֵי הָאִשָּׁה וְהַתְּפִלִּין שֶׁל
הַבַּעַל הֵם אוֹתוֹ סוֹד, וּבַגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הוּא שָׁלַח אֶת הָאֵבָרִים
לְרַמֵּז שֶׁהַזּוֹנִים גָּזְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה שֶׁהָיָה לוֹ
בִּזְכוּת הָאֵבָרִים הָאֵלּוּ, וּבַגִּלְגּוּל הַשֵּׁנִי הִיא שָׁלְחָה אֶת הַתְּפִלִּין
לְרַמֵּז שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנָּהּ שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה שֶׁהָיָה לָהּ בִּזְכוּת הַתְּפִלִּין
הָאֵלּוּ, שֶׁהָיְתָה מְקַבֶּלֶת דֶּרֶךְ בַּעֲלָהּ.

מוּבָא
בְּ'אוֹצְרוֹת חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (הארות זו"ן פ"א) שֶׁהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּקְרֵאת
רָחֵל יֵשׁ לָהּ בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וּמָה הוּא הַתְּפִלִּין שֶׁלָּהּ,
הַהֶאָרָה שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת מִבַּעֲלָהּ הַנִּקְרָא ז"א. וְרוֹאִים שֶׁהַהֶאָרָה
מִבְּחִינַת הַזָּכָר לַנְּקֵבָה הִיא בְּחִינַת הַתְּפִלִּין שֶׁל הַנְּקֵבָה. וְכֵן
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קיח:) שֶׁתְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת אִשְׁתּוֹ
שֶׁל אָדָם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים פד.) רְצוּעָה כְּרוּכָה
בְּאֶצְבַּע שְׂמֹאל זוֹ קִדּוּשִׁין, שֶׁהִיא טַבַּעַת כְּרוּכָה בָּאֶצְבַּע
שֶׁלָּהּ.
וְרוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר אֶת כְּרִיכַת הַתְּפִלִּין עַל הָאֶצְבַּע
לְטַבַּעַת קִדּוּשִׁין.

בְּסֵפֶר
'עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ' בְּשֵׁם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים בְּדוֹרֵנוּ שֶׁמִּצְוַת
כִּסּוּי הַשֵּׂעָר בְּאִשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁלָּהּ,
וּמִצְוַת כִּסּוּי הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַזְּרוֹעוֹת הִיא בִּבְחִינַת הֲנָחַת
תְּפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁלָּהּ. דִּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין מְגִנָּה עַל הָאָדָם
מִמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת, כַּמּוּבָא בָּרמב"ם (תפילין ד, כה), כָּךְ נָשִׁים צְנוּעוֹת שֶׁמְּכַסּוֹת
רֹאשָׁן וּזְרוֹעוֹתֵיהֶן כָּרָאוּי, מַצִּילוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים מִמַּחֲשֶׁבֶת עֲרָיוֹת,
וְזֶה עֲבוּרָן בִּבְחִינַת מִצְוַת תְּפִלִּין. אִם הַדְּבָרִים נְכוֹנִים, יֻמְתְּקוּ
יוֹתֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ, דִּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין מַשְׁפִּיעָה לָאָדָם
אֶת הַפַּרְנָסָה כְּדִלְעֵיל, כָּךְ כִּסּוּי הָרֹאשׁ וְהַזְּרוֹעוֹת בָּאִשָּׁה,
הֵם בִּבְחִינַת הַתְּפִלִּין שֶׁלָּהּ, שֶׁבִּזְכוּת זֶה הִיא זוֹכָה לְקַבֵּל אֶת
שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהּ דֶּרֶךְ בַּעֲלָהּ, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד
יִגְנֹב מִמֶּנָּהּ. וְלָכֵן מִצְוַת תְּפִלִּין מַצִּילָה מֵהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה,
כֵּיוָן שֶׁבִּזְכוּת הַתְּפִלִּין הוּא מְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע הָאֲמִתִּי שֶׁל אִשְׁתּוֹ,
אֵין לוֹ מַה לְּהַרְהֵר וּלְחַפֵּשׂ אֵצֶל אַחֵרִים.

מוּבָא
בְּשו"ע (או"ח לח, ד) הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין
צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר תַּאֲוַת אִשָּׁה: הגה וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא
הִרְהוּרִים מוּטָב שֶׁלֹּא לְהָנִיחָם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהִרְהוּר
בְּאִשָּׁה זָרָה וּמִצְוַת תְּפִלִּין הֵם שְׁנֵי דְּבָרִים הַסּוֹתְרִים זֶה אֶת
זֶה, דַּהֲנָחַת תְּפִלִּין מַשְׁפִּיעָה לָאָדָם אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל אִשְׁתּוֹ. וְאִם
בְּאוֹתוֹ זְמָן הוּא מְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה זָרָה הוּא דּוֹחֶה אֶת הָאוֹר שֶׁל הַתְּפִלִּין.

בַּזֹּהַר
(משפטים
קיג.) שֶׁהַבָּא
עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְהוֹלִיד מַמְזֵר, הַוָּלָד נִקְרָא עָשׁוּק שֶׁעָשְׁקוּ אוֹתוֹ מֵה' וּמִבַּעֲלָהּ
שֶׁל הָאִשָּׁה, וְעָלָיו נֶאֱמָר "וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים", וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּבַעַל הַמְקַדֵּשׁ
אִשָּׁה יֵשׁ כָּאן הִתְחַיְּבוּת שֶׁלָּהּ שֶׁהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ יַעֲבֹר רַק דַּרְכּוֹ,
וְזֶה בְּעֶצֶם הַקִּדּוּשִׁין שֶׁמְּקַדֶּשֶׁת אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ עֲבוּרוֹ,
וְלָכֵן הוּא מְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בְּכֶסֶף לְרַמֵּז לָהּ שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁלָּהּ מְקֻדָּשׁ
עֲבוּרוֹ, וּמֵעַתָּה הוּא מַעֲבִיר לָהּ אֶת הַכֶּסֶף. וּמַמְזֵר נוֹלַד מִגֶּזֶל
שֶׁל שֶׁפַע שֶׁהַבּוֹעֵל גָּזַל מִבַּעֲלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, וְלָכֵן הוּא נִקְרָא
עָשׁוּק שֶׁפֵּרוּשׁוֹ גָּזוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח, כט) "עָשׁוּק וְגָזוּל".

דְּלָכֵן
מִנְהַג יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחָתָן מְקַדֵּשׁ אֶת הַכַּלָּה בְּטַבַּעַת שֶׁהִיא תַּכְשִׁיט,
לְרַמֵּז לָהּ שֶׁהַתַּכְשִׁיטִים מְיֹעָדִים עֲבוּר הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְלֹא
חַס וְשָׁלוֹם לְהִתְקַשֵּׁט בַּחוּץ, וְלָכֵן הַקִּדּוּשִׁין הַמְסַמְּלִים אֶת קִדּוּשׁ
הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהּ עֲבוּרוֹ נַעֲשִׂים עַל יְדֵי תַּכְשִׁיט, לְרַמֵּז לָהּ שֶׁהַתַּכְשִׁיט
מְיֹעָד עֲבוּרוֹ לְהִתְקַשֵּׁט לְבַעֲלָה, שֶׁהוּא יַעֲבִיר לָהּ אֶת
הַשֶּׁפַע בִּזְכוּת הַתַּכְשִׁיט. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים כה:) שֶׁנְּתִינַת טַבַּעַת קִדּוּשִׁין
עַל הָאֶצְבַּע מְסַמֶּלֶת אֶת זִוּוּג הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת.

בַּגְּמָרָא
(קידושין
ו:) אָמַר אַבַּיֵי הַמְקַדֵּשׁ
בְּמִלְוֶה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י דְּקִיחָה
מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן גָּמְרִינָן דְּיָהִיב מִידִי בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין,
וּמִלְוֶה לְהוֹצָאָה נִתְּנָה וּכְבָר הֵן שֶׁלָּהּ, וּמָעוֹת אַחֵרִים הִיא
חַיֶּבֶת לוֹ.
וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁתַּכְלִית הַקִּדּוּשִׁין
הִיא לְסַמֵּל שֶׁהַשֶּׁפַע הֶחָדָשׁ שֶׁל הָאִשָּׁה יַעֲבֹר מֵעַתָּה דֶּרֶךְ הַבַּעַל,
וְהוּא מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֶּׁפַע הֶחָדָשׁ שֶׁלָּהּ עֲבוּרוֹ, הַיְינוּ שֶׁיַּעֲבֹר
דַּרְכּוֹ, חַיָּבִים לָתֵת מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ בְּפֹעַל לְסַמֵּל אֶת הַשֶּׁפַע הֶחָדָשׁ
שֶׁעוֹבֵר מֵהַבַּעַל לָאִשָּׁה, וּמִלְוֶה הוּא שֶׁפַע יָשָׁן שֶׁהָאִשָּׁה נֶהֱנְתָה
מִמֶּנּוּ בֶּעָבָר, וְעַכְשָׁיו אֵין הוּא נוֹתֵן דָּבָר חָדָשׁ שֶׁיְּסַמֵּל אֶת
הַשֶּׁפַע הֶחָדָשׁ שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁעוֹבֵר דַּרְכּוֹ, לָכֵן זֶה לֹא מוֹעִיל.

מוּבָא
בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהֲרָ"ן' (סט)
וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי
זֶה שֶׁגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ הוּא בָּא לְהִרְהוּרִים. כִּי בְּוַדַּאי הוּא
מִתְדַּבֵּק וְנִכְסָף לְאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ שֶׁגְּזָלוֹ, עַל יְדֵי הַמָּמוֹן
שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא אוֹר נַפְשָׁהּ. וְכֵן הִיא מְהַרְהֶרֶת אַחֲרָיו,
עַל יְדֵי שֶׁמָּשַׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו, עַל יְדֵי שֶׁמָּשַׁךְ לְעַצְמוֹ אוֹר
נַפְשָׁהּ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'הַיּוֹרֵד
לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ', שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶת
אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא". כִּי הוּא בָּא וּמְטַמֵּא מַמָּשׁ אֵשֶׁת
רֵעֵהוּ, עַל יְדֵי הַגְּזֵלָה. וְלִפְעָמִים, יְאַבֵּד הַגַּזְלָן בַּת זוּג
שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי הַגְּזֵלָה. כִּי מֵאַחַר שֶׁנָּתַן עֵינוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ,
הַיְינוּ בְּאוֹר בַּת זוּגוֹ, אִם כֵּן הוּא מְמָאֵס בְּשֶׁלּוֹ, וּפוֹנֶה אֶת
עַצְמוֹ מִשֶּׁלּוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה בְּחֶלְקוֹ, בַּמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, בְּאוֹר
בַּת זוּג שֶׁלּוֹ, עַל כֵּן הִיא גַּם הִיא פּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ,
וּמִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁהוּא הִתְרַחֵק אֶת עַצְמוֹ, וּפָנָה
מִמֶּנָּה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָשָׁל
לְאִשָּׁה שֶׁהִיא מַמְתֶּנֶת לְאִישׁ, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ
לְהִנָּשֵׂא לָהּ, הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת לוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִפְלִיג אֶת
דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה, אַף הִיא הָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר. עַל כֵּן אִם אֵין
לְהַגַּזְלָן אִשָּׁה, יוּכַל לְאַבֵּד בַּת זוּג שֶׁלּוֹ.

מוּבָא
שָׁם יוּכַל הַגַּזְלָן
לִפְעָמִים לִגְזֹל מֵחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הַבַּת זוּג שֶׁל הַנִּגְזָל. וְהַכֹּל
לְפִי תֹּקֶף וְחֹזֶק תַּאֲוָתוֹ וְחֶשְׁקָוֹ וְכוּ'. כִּי גַּם עַל יְדֵי
חֶמְדָּה וְתַאֲוָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ, גַּם עַל
יְדֵי זֶה יוּכַל לְגָזְלוֹ, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל,
כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם מָמוֹן
גְּזֵלָה, אַף שֶׁלֹּא גָּזַל כְּלוּם בְּיָדַיִם. וְזֶהוּ הָאִסּוּר הַלָּאו
הֶחָמוּר שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לֹא תַחְמֹד, כִּי הַחֶמְדָּה בְּעַצְמָהּ
הוּא אִסּוּר חָמוּר מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי יֵשׁ כֹּחַ בְּהַחֶמְדָּה
לִגְזֹל מִמֶּנּוּ מָמוֹנוֹ, וְנֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וְעַל כֵּן יֵשׁ
אִסּוּר אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ
בְּבָבָא מְצִיעָא. 'הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן'. כִּי הַפְּלֻגְתָּא
הִיא רַק אִם חַיָּב עַל זֶה, כְּמוֹ הַשּׁוֹלֵחַ יָד מַמָּשׁ, אֲבָל אִסּוּר יֵשׁ
בְּוַדַּאי לְכֻלֵּי עָלְמָא.

בַּגְּמָרָא
(ב"ב
קמא.) שֶׁאָדָם
מַעֲדִיף שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים לְהוֹרִישׁ לָהֶם נַחֲלָה. וּמַעֲדִיף שֶׁתִּהְיֶינָה
לוֹ בָּנוֹת לְעִנְיַן פַּרְנָסָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַפַּרְנָסָה
בָּאָה בִּזְכוּת הָאִשָּׁה, וְעַד שֶׁהִיא נִשֵּׂאת הַמָּמוֹן שֶׁלָּהּ עוֹבֵר דֶּרֶךְ
אָבִיהָ, רוֹצֶה הָאָדָם אֶת הַבָּנוֹת לְעִנְיַן פַּרְנָסָה, כִּי בִּזְכוּתָן יֵשׁ
לוֹ בְּרָכָה.

בַּגְּמָרָא
(גיטין
צ.) תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר
אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַדֵּעוֹת בְּמַאֲכָל כָּךְ
דֵּעוֹת בְּנָשִׁים, יֵשׁ לְךָ אָדָם
שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ
וְזוֹרְקוֹ, וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה
שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא. וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ
כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְשׁוֹתֵהוּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת כָּל אָדָם שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם
אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ וּמַנִּיחָהּ. וְיֵשׁ לְךְ
אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ
תַּמְחוּי, מוֹצְצוֹ וְאוֹכְלוֹ, וְזוֹ הִיא מִדַּת אָדָם רַע, שֶׁרוֹאֶה אֶת
אִשְׁתּוֹ יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַּשּׁוּק וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי
צְדָדֶיהָ.
בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל דָּם' שֶׁיְּסוֹד הָאִשָּׁה נִמְשָׁל לְכוֹס וְלִקְעָרָה.
וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות סא.)
שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע נִמְשָׁל לִזְבוּב. נִרְאֶה לְבָאֵר הַגְּמָרָא עַל פִּי
דְּבָרֵינוּ, דְּאִשָּׁה הַגּוֹרֶמֶת לָאֲנָשִׁים לְהַרְהֵר בָּהּ, נִמְשֶׁלֶת לְכוֹס
אוֹ קְעָרָה שֶׁהַזְּבוּב נִכְנַס לְתוֹכוֹ, דִּזְבוּב מְסַמֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע
שֶׁל הַמְּהַרְהֵר שֶׁנִּכְנָס לִיסוֹד הָאִשָּׁה וְלוֹקֵחַ מֵהַשֶּׁפַע שֶׁיֵּשׁ
שָׁם, כְּדִלְעֵיל. וּנְבָאֵר אֶת הַמָּשָׁל מֵהַסּוֹף לָהַתְחָלָה; אִם הַבַּעַל
נוֹתֵן לְאִשְׁתּוֹ לָצֵאת בִּפְרִיצוּת וְלִגְרֹם לְאַחֵרִים לְהַרְהֵר בָּהּ, הוּא
נִמְשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹכֵל מַאֲכָל רוֹתֵחַ שֶׁהַזְּבוּב נָפַל לְתוֹכוֹ, וְטַעַם
הַזְּבוּב בָּלוּעַ בַּמַּאֲכָל, כַּמּוּבָא בָּרַשַּׁ"שׁ עַל הַגְּמָרָא שָׁם,
דְּכָל הַשֶּׁפַע שֶׁל אִשְׁתּוֹ כְּבָר נִפְגָּם עַל יְדֵי הַזְּבוּב שֶׁל אֲחֵרִים.
וְאִם הַבַּעַל נוֹתֵן לְאִשְׁתּוֹ רַק לְדַבֵּר עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ, אַף עַל
פִּי שֶׁזּוֹ מִדַּת כָּל אָדָם וְכָךְ רָאוּי לִנְהֹג, כַּמּוּבָא בַּמהרש"א
שָׁם, הוּא נִמְשָׁל לְאָדָם שֶׁשּׁוֹפֵךְ אֶת הַזְּבוּב שֶׁנִּכְנַס לַכּוֹס וְשׁוֹתֶה
אֶת הַשְּׁאָר, דִּזְבוּב זֶה לֹא פָּגַם אֶת כָּל הַמַּשְׁקֶה, רַק אֶת חֶלְקוֹ,
וְהוּא זוֹרְקוֹ וְנֶהֱנָה מִשְּׁאַר הַמַּשְׁקֶה. וְאִם הוּא נוֹעֵל אֶת אִשְׁתּוֹ
בַּבַּיִת לְגַמְרֵי, הוּא נִמְשָׁל לְאָדָם שֶׁאִם הַזְּבוּב נוֹגֵעַ בְּמַשְׁקֶה,
אֵינוֹ שׁוֹתֶה אֶת כָּל הַכּוֹס.

(שמות טו, כ) "וַתִּקַּח מִרְיָם
הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים
אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת", וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'יִשְׂמַח משֶׁה' (פ' בשלח) שֶׁמִּרְיָם וְהַנָּשִׁים בִּקְרִיעַת
יַם סוּף לָקְחוּ תֻּפִּים כְּדֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים לֹא יִשְׁמְעוּ אֶת שִׁירַת
הַנָּשִׁים, וְרוֹאִים שֶׁהַתֻּפִּים הָיוּ לְשֵׁם צְנִיעוּת. וְכֵן מוּבָא
בְּ'פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' (יא) שֶׁבְּנִשּׂוּאֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן
הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְתוֹפְפִים בַּתֻּפִּים, וְכֵן מִנְהַג יְרוּשָׁלַיִם
לְנַגֵּן בַּנִּשּׂוּאִין בִּכְלֵי הַתֹּף. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ
אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין כְּלֵי הַתֹּף לַנִּשּׂוּאִין בְּדֶרֶךְ הַצְּנִיעוּת, דְּתֹף הוּא אוֹתִיּוֹת פַּת וּמְרַמֵּז עַל הַשְׁפָּעַת
הַפַּרְנָסָה שֶׁהַבַּעַל זוֹכֶה בִּזְכוּת הַנִּשּׂוּאִין, וּמְרַמְּזִים לַבַּעַל
וְאִשְׁתּוֹ שֶׁאִם הַחַיִּים שֶׁלָהֶם יִהְיוּ בִּצְנִיעוּת כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַתֹּף
הֵם יִזְכּוּ לְפַת וּלְפַרְנָסָה בְּהַרְחָבָה. וְכֵן תֹּף מְרֻמָּז בַּמִּלָּה תְּפִלִּין הַמַּשְׁפִּיעִים אֶת שֶׁפַע
הַפַּרְנָסָה כְּדִלְעֵיל. וְכֵן תֹּף
מְרֻמָּז בַּמִּלָּה תַּפּוּחַ הַמְסַמֵּל זִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת,
כַּכָּתוּב (שה"ש ח, ה)
"תַּחַת הַתַּפּוּחַ
עוֹרַרְתִּיךָ" וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל
לוּלָב' אֶת הַטַּעַם שֶׁרֵיחַ בִּגְדֵי עֵשָׂו שֶׁלָּבַשׁ
יַעֲקֹב כְּשֶׁגָּנַב אֶת בִּרְכַּת הַפַּרְנָסָה, הָיָה בָּהֶם רֵיחַ שֶׁל שְׂדֵה
תַּפּוּחִים, וְהַטַּעַם שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְרֵאת חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין.
וְכֵן מָצִינוּ שֶׁיְּסוֹד
הָאִשָּׁה נִקְרָא בְּשֵׁם פָּת,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי' ג, יז) "וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה". וְכֵן תֹּ"ף ר"ת הַכָּתוּב "פְּתִיל תְּכֵלֶת", הַמְסַמֵּל אֶת צִנּוֹרוֹת
הַגְּבוּרָה שֶׁמַּשְׁפִּיעִים פַּרְנָסָה, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל צִיצִית'.

בַּשְּׁלָ"ה
(בשלח
תורה אור)
"וַתִּקַּח
מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל
הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת", תֹּף חָסֵר כְּתִיב, לִרְמֹז
בִּטְּלָה ת"ף כִּתּוֹת שֶׁל לִילִי"ת, "וּבִמְחוֹלוֹת"
לְבַטֵּל קְלִפַּת מָחֲלַת. וְכֵן הִדּוּר לָהֶם לַנָּשִׁים צִדְקָנִיּוֹת
לְבַטֵּל אֶת הַנָּשִׁים הָאֲרוּרוֹת, "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל
הַלַּיְלָה", לַיְלָה עַל שֵׁם לִילִית הַמְקַטְרֶגֶת, וְלֹא הוֹעִיל
קִטְרוּגָהּ. וּכְתִיב "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא
אָשִׂים עָלֶיךָ", 'מַחֲלָה' רוֹמֵז עַל מָחֲלַת. רוֹאִים שֶׁתֹּף מַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת
הַזְּנוּת שֶׁל לִילִית וּמָחֲלַת, שֶׁהֵן שֹׁרֶשׁ כָּל הַזְּנוּת בָּעוֹלָם, כַּמּוּבָא
בַּ'מְגַלֵּה עֲמוּקוֹת' (אופן קלב)
"אָז תָּבֹאנָה
שְׁתַּיִם נָשִׁים זוֹנוֹת". לְהַכְנִיעַ כֹּחוֹת שֶׁל זוֹנוֹת לִילִית
וּמָחֲלַת וְכוּ', שֶׁכָּל הַזּוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יוֹנְקִים מֵהֶם.

הַמֻּסְגָּר
שָׁמַעְתִּי פֵּרוּשׁ נִפְלָא מֵאאמו"ר שליט"א עַל הַמִּדְרָשׁ (ב"ר כ, יב) בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן
שֶׁהֵן רְחָבִים מִלְּמַטָּה וְצָרִין מִלְמַעְלָה. כֵּיוָן שֶׁהַבְּגָדִים הַגַּשְׁמִיִּים
מַמְשִׁיכִים עַל הָאָדָם אוֹרוֹת מַקִּיפִים שֶׁדּוֹחִים אֶת הַקְּלִפּוֹת, כַּמּוּבָא
בְּכַוָּנוֹת בִּרְכַּת מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים לְהָרש"ש. ה' עָשָׂה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן
בְּגָדִים רְחָבִים מִלְּמַטָּה, שֶׁיָּגֵנּוּ עָלָיו בְּאֹפֶן יוֹתֵר רָחָב מֵהַקְּלִפּוֹת
שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָם בַּחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַגּוּף, וּמִזֶּה נִלְמַד לֹא לִלְבּשׁ
בְּגָדִים צָרִים, בִּפְרָט בַּחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן, וּבִפְרָט לַנָּשִׁים שֶׁיֵּשׁ
לַקְּלִפּוֹת אֲחִיזָה בַּחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהֶן, כַּמּוּבָא
כַּמּוּבָא
בַּזֹּהַר (ויקהל
קצו:) עַל הַפָּסוּק "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת
מָוֶת".
וְהוֹסִיף הָרה"ג ר' צָדוֹק נִיסָן שליט"א בְּשֵׁם הַמהרש"א אַלֶפַנְדְּרִי
זצ"ל שֶׁקַּבָּלָה בִּידֵי חַכְמֵי הַסְּפָרַדִּים עַל בִּגְדֵיהֶם, שֶׁכָּךְ
הָיוּ מַלְבּוּשָׁיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְאָכֵן הֵם מִתְרַחֲבִים מִלְּמַטָּה.]

נספח למאמר צניעות האשה על דרך הפשט

נכתב
על ידי תלמיד חכם שליט"א החפץ בעילום שמו

עיקרו
– לבאר ענין אחריות הבעל לצניעות הלבוש של אשתו

וגם
יבאר כמה יסודות כלליים בנושאי הצניעות בדורנו

[נערך
בצורת שאלות ותשובות]

 

שאלה: לכאורה זה לא צנוע לעסוק בנושאי צניעות,
וא"כ אולי עדיף שכל אחד יחשוב לבד מה נדרש ממנו.

תשובה: ודאי
שהיה עדיף אילו כולם היו נוהגים כשורה ולא היה צורך לדבר על זה, אך כיון שהמציאות
היא שהנושא צריך חיזוק רב, לכן הורו גדולי הדור כי לא זו העת לשתוק, ואדרבה יש
חובה לעסוק בנושאים אלו. בדורנו יצאו לאור כמה ספרים בנושאי צניעות הלבוש לנשים,
כגון 'עוז והדר לבושה', 'מלבושי כבוד', 'משבצות זהב לבושה' ועוד, והמעיין בהסכמות
ימצא כי כל גדולי הדור תומכים בהחלט בעיסוק בנושא, ולא נוכל להעתיקם כי רבים הם.

ובהקדמה לספר
'חוקת ישראל' בעניני צניעות ושמירת עינים, כותב המחבר הג"ר אלעזר בריזל: וכן שמעתי מפי גדול הדור רבינו בעל החזון איש
כאשר הראיתי לפניו הקונטרסים מספרי זה הוטב בעיניו ברך אותי ברכת ברכה והצלחה וכה
אמר: זה הוא הדרך הנכון שעל ידו נוכל להשפיע. ועוד עלינו החוב להפיץ חוברות הסברה
בעד המון הפשוט להודיע להם איך מזיק תלבושת השחץ והפרוץ.

וכתב הג"ר
אהרן קוטלר זצ"ל [משנת ר' אהרן ח"ג מאמר קדושת ישראל]  ומקום פה עמדי לעורר על ענין מכאיב ומבהיל שטועים בו רבים, יש רבים
הנמנעים לדבר בזה מטעמי צניעות. שומו שמים. בדור פרוץ וירוד בכל העניינים בהלבשה,
בריש גלי ולא יתבוששו, ולדבר בעניני קדושה וצניעות זהו היפך הצניעות! היש לך
הטעיית היצר גדולה מזו? וחיוב מוחלט הוא לדבר בזה בפרהסיא בין מהבימה בין בשיעורים
לחבורות ועם יחידים בכל מיני הסברה.

בספר 'עולמות
של טהר' [עמ' י'], הובאו
מכתבים מהג"ר שמואל הלוי ואזנר, האדמו"ר מבעלזא, הג"ר עובדיה יוסף,
הג"ר ניסים קרליץ, הג"ר מיכל יהודה ליפקוביץ, הג"ר שמואל אויערבאך,
הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א ועוד, הקוראים לכל בת ישראל לקבוע לימוד
קבוע בספרים העוסקים בהלכות צניעות הלבוש, וכן מכתב מהג"ר אהרן ליב שטינמן
שליט"א שכתב
"צורך גדול הוא להרבות בקביעת
שעורים בהלכות אלו".

הג"ר משה שטרנבוך שליט"א, כתב [נדפס בתחילת ס' 'עוז והדר לבושה'] הגיע לידי ספרו עוז והדר לבושה בעניני צניעות, והוא חיבור נפלא לעורר בנות ישראל לדיני צניעות, וספרו נתפשט וברוך ה' מביא תועלת מרובה. ומאחר דיש מקומות שהנשים מתקשות לעמוד על הכוונה בדיוק, לכן עומד להוציא לאור עולם הוספה עם ציורים להסביר הדברים. ואין בהציורים האלו שום חסרון בצניעות חס ושלום, ולכן אם כי לא נהגו אבותינו בציורים כאלו, מכל מקום כיון דעיקרו להתלמד בא, והוא עבור נשים לבד ובס"ד
יהא בזה תועלת מרובה, שלוחי דקמאי אנן לפסוק שבכהאי גוונא מותר להסביר בציורים, ואין ללמוד מזה למקום אחר.

ויש להביא מקור לכל זה בחז"ל, [ויקרא רבה יט ג] ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה, אף על פי שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים, כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת, אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי וכו'.

וראה דבר
נפלא שכתב הג"ר מרדכי גרוס שליט"א, [במכתב שנדפס בס'
מלבושי כבוד עמ' צט], שמביא טענת חכם א'
כי אין לחבר לאנשים קונטרס בעניני צניעות לנשים, ומשיב על זה בהא ודאי קסמיך המחבר שליט"א על אמונת
אומן דגדולי הדור שליט"א, אשר סמכו ידיהם על חיבורו והפצתו, ובכל אשר יחליטו
מנהיגי וגדולי הדור שליט"א, יש להתבטל לדעתם, והנה יסוד מוסד, דבדברים
הנצרכים ל"דעת תורה" לא שייכא אלא לגדולי הדור אשר מן שמיא נשלחו להא
מילתא להאיר הדרך בהנהגת הכלל והפרט, ולא שייכא בהא דאפשר לחלוק בהלכה השייכת לחד
מארבע חלקי השו"ע, אלא תליא כפי עמלו וקירבתו לתורת ה' איכא עליו רוח ממרומים
להשיג את האמת. ומי שאינו במדרגה זו אינו בר פלוגתא משום שאין הוא משיג כלל ההכרעה
בזה וכו'.

שאלה: מדוע זה אחריות הבעל מה שאשתו עושה, אדרבה יש אמרה נפוצה שבעל אינו צריך לחנך את אשתו. וגם הג"ר ישראל סלנטר אמר: תדאג לרוחניות שלך ולגשמיות של חברך.

תשובה: אכן בימינו רווחת ההשקפה שהבעל אינו אחראי למעשי אשתו, אלא רק צריך לדאוג לרווחתה הגשמית, וברוחניות
עליה להסתדר לבד עם מעט התורה והיראת שמים שרכשה בילדותה. יש ללמד זכות על מפיצי דעה זו שכוונתם טובה, דכנראה שנתקלו בבעיות רבות של שלום בית שנבעו מכך שהבעל ניסה לחנך את האשה בצורה לא נכונה, ולכן קבעו להם את הכלל הנזכר לעיל.

אך למעשה
זו טעות מוחלטת, שהרי מבואר בגמ'
[שבת
נד:] כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס
על אנשי ביתו.
וכתב הרמב"ם [הל' סוטה פ"ד הלכה י"ט] וכל שאינו מקפיד על אשתו ובניו ובני ביתו
ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמין מכל חטא ועון הרי זה חוטא שנאמר
"וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא". וכן
כתבו בטור ובשולחן ערוך
[אבן העזר סי' קע"ח
סעיף כ"א.] וכן החפץ חיים בס' 'גדר עולם' [פ"ו] האריך
בחובת הבעל להוכיח את אשתו בענין צניעות הלבוש. וב'פלא יועץ' [ערך
אהבת איש ואשה] כתב: ועליו מוטל להוכיחה בנועם שיח, ולהדריכה בדרכי
הצניעות. הרי
מפורש שזה חיוב גמור ליקח אחריות על מעשי אשתו. ואין שום סיבה שזה ישתנה בדורנו,
והן אמנם שבדורנו הבריות חלשות יותר מאשר פעם ולכן יש ליזהר יותר שיהיה בדרכי נעם
וכמו שיתבאר להלן, אבל גוף ההלכה לא השתנה כלל.

ודבר גדול
מצאנו לרמ"ע מפאנו
[מאה
קשיטה סי' ל"ז] "ופקדת נוך ולא תחטא", אזהרה
לאדם לנכח על עצמו ועל בת זוגו נסתרת שגם היא לא תכשל, וכבר בארנו במקום אחר הטעם
לדקדוק לשון הקדש שעשה פועל אחד משותף לשניהם שהוא בסוד אדם וחוה דו פרצופין
נבראו.
וכוונתו, דכיון שהאדם ואשתו הם גוף אחד, לכן
כל חטא של האשה הוא בעצם חטא של הבעל דאחד הם, ולכן כתב הכתוב "ולא תחטא" שזה
קאי גם על האיש בלשון נוכח, וגם על האשה בלשון נסתר, לרמז שהחטא שלה הוא גם חטא
שלו.

שאלה: יש כאלו
הסבורים, שאם הבעל לומד בהתמדה ובחשק, לא כל כך משנה מה האשה עושה ולובשת. האם זה
נכון.

תשובה: מובא ברבינו בחיי [דברים י, יז] "ולא יקח שחד", עבירה בשביל מצוה, שאינו אומר הרי שעשה אלף מצות ועשה עבירה אחת אחסר לו מצוה אחת מפני עבירה שעשה וילך המצוה כנגד העבירה,
אלא הוא מענישו על אותה עבירה יחידית ונותן לו שכר על רבוי המצות כלן. וכתב הרמב"ן [דברים כג, יט] "לא תביא אתנן זונה", הזונות יעשו באתנן שלהם מצות, חושבות לכפר על חטאתן,  ולכך
אסרה תורה אתנן לכל נדר כי עתה יוסיפו לחטוא בהן. 

ואדרבה, ברור
שלימוד התורה גורם לתביעה יותר חזקה לשלמות המעשים, שהרי מובא בירושלמי [ברכות פ"א ה"ב].
הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה
שילייתו על פניו ולא יצא לעולם.
ויש להקשות לאותם אברכים יקרים אך טועים:
כשאתם מגיעים לפרשת
"ולפני עור לא תתן מכשול", מה
אתם דורשין בה.

שאלה: מי שכבר ניסה
פעם להעיר לאשתו ולא הועיל, האם יש דרך שיוכל להשפיע עליה.

תשובה: מרן
הסטייפלר זצ"ל כתב
[אגרות קדש א] כידוע עיקר תקות האשה בעולמה הוא שיהא לה בעל
האוהב אותה וכשהיא רואה שזה אינו, כמעט שקרוב לפקוח נפש מרוב צער ויגון על היותה
גלמודה כאלמנות חיות.
וממילא, כאשר הבעל משדר לאשתו שהוא יאהב
אותה יותר אם תשמור על הצניעות, ומאידך הוא גורם לה להבין שמלבושים לא צנועים
מפחיתים את האהבה, האשה תקלוט את המסר, ותעשה כל מאמץ כדי למצוא חן בעיני בעלה.
וזה יסוד ידוע לכל מי שמבין קצת את מהות חיי הנישואין המתוקנים.

מובא בספר
'עוז והדר לבושה'
[עמ'
95] לפני כמה שנים דרש מרן הרב שך זצ"ל בפני
אברכים, בנושאים הקשורים לצניעות. לאחר השיעור, ניגש אליו אברך צעיר וטען כי הוא
כבר התייאש מלנסות להשפיע על אשתו בנושאים אלו, משום שהיא אינה מוכנה לקבל את
דבריו. השיב לו מרן זצ"ל: חז"ל אומרים שבאופן טבעי אשה רוצה לעשות רצון
בעלה, ורק נשים בודדות מתעלמות מבקשות בעליהן. לכן, אם באמת היית רוצה שאשתך תתלבש
באופן הכשר בתכלית, קרוב לודאי שהיא היתה מסכימה לכך. כיון שהיא מסרבת, נראה כי
בעצם גם לך זה לא חשוב באמת, ואשתך מבחינה בחוסר הכנות שבך.

ולהבדיל, נביא
גם דעת איש מקצוע נכרי[1], שכתב כך: כל גבר
יודע כי הוא יכול להביא את אשתו, בדרכי נועם, לעשות כל דבר שהוא, ולוותר על כל דבר
שהוא. הוא יודע כי אם הוא משמיע באזניה מחמאות אחדות כי היא 'בעלת בית' טובה, היא
תיהפך לחסכונית ביותר. ואם יאמר לאשתו עד כמה היא נאה בשמלה שקנתה לעצמה בשנה
שעברה, היא לא תמיר אותה אפילו בשמלה המפוארת ביותר.

שאלה: האם מותר לבעל
להעלים עין ממלבושיה הלא צנועים מנימוק של שלום בית.

תשובה: אמרו
חז"ל
[בראשית רבה נ"ד ג'] א"ר יוסי בר חנינא התוכחת מביאה לידי
אהבה, שנאמר "הוכח לחכם ויאהבך", היא דעתיה דרבי יוסי בר חנינא דאמר כל
אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה. הרי
מבואר, שלפי התורה תוכחה דוקא מרבה אהבה ולא ממעיטה אותה, ונראה הביאור,
דכשמוכיחים בצורה הנכונה, אז המוכח מרגיש שהמוכיח דואג לטובתו האמיתית ומסייע לו
להשתפר, ולכן זה מוסיף אהבה. ומי שתוכחתו גורמת את ההיפך, כנראה שעדיין לא למד
כיצד מוכיחין.

שאלה: האם כשמדברים בעד הצניעות הכוונה בעצם נגד יופי
לאשה.

תשובה: בחז"ל
מבואר שיופי הוא מעלה לאשה, כמובא בגמ' [תענית לא.] אין אשה אלא ליופי,
וכן מובא בגמ' [יבמות סג:] אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפליים [ועי'
'עיון יעקב' שם], וכתב רבי צדוק הכהן ['ישראל קדושים' ו] דעיקר היופי שייך בנשים כמו שאמרו שופרך לנשי
בפרק הפועלים.
והאמהות הקדושות נשתבחו ביופין כמבואר לגבי
שרה [בראשית יב, יא], לגבי רבקה, [בראשית כד, טז] ולגבי רחל [בראשית כט, יז], וכן
לגבי צפורה אשת משה [רש"י במדבר יב, א] ומרים הנביאה [סוטה יב.].

יתירה מזו,
היופי שבאדם נובע מהנשמה האלוקית שבו כמ"ש המהר"ל [ח"א חולין ס.] והפאר והיופי דבר זה הוא מצד ענין אלקי שיש
בנבראים, שאין היופי מתיחס אל הגשמי כלל. וניתן
להביא ראיה לדברים, שהרי תמיד דבר חי הוא יפה יותר, ומאידך האדם היפה ביותר כשהוא
מת, בבת אחת סר כל יפיו, אין זה אלא משום שהיופי נובע מהנשמה האלוקית השוכנת בו.
וברור שבכל זה אין הכוונה רק ליופי הטבעי אלא גם ליופי הבא על ידי מלבושים
ותכשיטים, שהם בסופו של דבר מחזקים את היופי של האדם עצמו, ואילו עמדו לעצמם לא
היה בהם כמעט יופי.

אך, היופי
הוא מעלה כל עוד הוא משמש לעשיית רצון ה'. ברגע שהוא מנוצל באופן הנוגד את רצון ה'
הוא נהפך לדבר שלילי, שהרי נאמר בפסוק [משלי לא, ל] "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא
תתהלל",
ופי' הגר"א [קול אליהו ויצא אות ל'] שקר החן והבל היופי היינו כשהן בלתי יראת ה',
והם כנזם זהב באף חזיר, אבל אשה יראת השם היא תתהלל ר"ל דגם החן והיופי תתהלל.
וכן פי' החיד"א [פתח עינים סנהדרין
ק:].

ואדרבה, נראה
לומר שדוקא בגלל שהיופי מגיע מהניצוץ האלוקי שבאדם, לכן המשתמש בו נגד רצון ה'
חטאו גדול יותר, ועל דרך שכתב באגרת הרמב"ן כי המתגאה בלבו על הבריות, מורד הוא במלכות
שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים שנאמר ה' מלך גאות לבש. ובאותו
אופן יש לומר על המשתמש ביופי נגד רצון ה' שהוא כמשתמש בכתרו של המלך לבזות את
המלך חס ושלום.

מעתה יש
לחקור, מתי היופי הוא טוב ומתי הוא רע. אמרו חז"ל במדרש תנחומא [וישלח
פ"ה]: רבנן אמרי אף בחול אסור
לצאת בהן בתכשיטין לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה שלא נתנו
תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר
לפני הגנב.
מבואר כאן, שעיקר המקום להתקשט הוא בתוך
הבית.

ומובא בגמ'
[גיטין נח.] אמר ריש לקיש מעשה באשה אחת וצפנת בת
פניאל שמה צפנת שהכל צופין ביופיה בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים
שנתעלל בה שבאי וכו' [עי"ש נוראות] ונתפלשה באפר אמרה לפניו רבונו של עולם אם
עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס, ועליה קונן ירמיה בת עמי חגרי שק
והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים. ואומר
ה'עיון יעקב' דבר מבהיל
נראה לי דאתי לאשמעינן שזה היה חטאה
לפי שמן הראוי להיות כל כבודה בת מלך פנימה ובפרטות זו שהיתה יפה ביותר להצניע את
עצמה שלא להסתכל ביפיה על כן נענשה ככה.

ואמנם כתב
ב'שבט הלוי' [ח"ו סי' לג] שאין איסור לאשה להתלבש באופן נאה ומכובד מחוץ
לבית, ואפי' אם בבית אין מתלבשת נאה ובחוץ כן, הרי זה דרך העולם ואין בידינו
למחות, כל עוד הלבוש עונה על גדרי הצניעות שהותרו על ידי הרבנים, עכת"ד ה'שבט
הלוי'.

שאלה: הרבה בעלים טוענים שנשותיהם צריכות להראות כפי
שהן נראות, כדי להגן עליהם מפני היצר, ואם זה מפריע לאחרים, הרי חייך קודמים.

תשובה: ודאי שביסודה
של טענה זו מצויה אמת מסוימת, שהרי מבואר בחז"ל שאשתו של אדם מצילתו מן החטא, אך אם עושים זאת על חשבון אחרים הרי זו מצוה הבאה בעבירה. והרי ידוע שכוונה טובה אינה מספיקה, צריך גם שהמעשה עצמו יהיה נכון לפי ההלכה ודעת תורה. דוגמא לדבר מהבמות שהיו עושים בזמן בית ראשון, שמבאר הנצי"ב ['העמק דבר' במדבר טו, מא] שכוונתם היתה טובה שרצו להרגיש קרבת ה', אך למעשה זה איסור כרת, הרי רואים שגם עם כוונה טובה ניתן להכשל בגרוע ביותר.

יטען אדם,
מה לי ולרוחניותו של חברי, הלואי שאזכה לדאוג לרוחניות שלי. ובכן, ידוע מאמר
חז"ל [שבועות לט.] כל ישראל ערבים זה בזה, אך
אולי סבורים שזה פתגם נאה גרידא, ולא מספיק יודעים את הגדר ההלכתי שבזה, והענין
מבואר בגמ' [סוטה לז: ורש"י שם ד"ה אמר רב משרשיא], שכל יהודי נתחייב
במתן תורה בתרי"ג מצוות כפול שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, שזה
מספר היהודים שהיו אז, וכלומר שכל אחד נתחייב להיות אחראי שכל כלל ישראל יקיימו את
כל המצוות. וזה לא ענין מוסרי אלא חיוב הלכתי גמור, ואכמ"ל. ואמנם, כוחות כל
אדם מוגבלים, ואין הוא יכול לפעול כל כך הרבה, אבל לכל הפחות שלא יעשה את ההיפך,
ולא יזיק למצבו הרוחני של חברו.

ומלבד הענין
של הכשלת אחרים באיסור הסתכלות והרהור, יש לקחת בחשבון גם את הצער, כלומר כשגבר או
בחור הולכים ומולו עוברות נשים שאינן לבושות על פי גדרי הצניעות, והוא נאלץ להסיט
את ראשו באי נוחות, ואולי גם להתמודד עם טרדת ההרהורים, הרי בעצם נגרם לו צער,
ומדוע שלא נתחשב בצערם של אחרים. והרי חז"ל אמרו [חגיגה ה.] "כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל
נעלם". מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה ושמואל אמר
זה הרק בפני חבירו ונמאס.
וא"כ גם כאן מחובתנו להתחשב באחרים.

שאלה: אולי הרבנים מדקדקים עלינו יותר מדי, אולי אפשר
למצוא היתרים לפי ההלכה להצדיק את הלבוש המקובל היום ברחובותינו.

תשובה: כשאתה
מחפש שידוך לבתך, האם תיקח חתן שלומד שעה ביום? הרי לפי ההלכה, אדם שעובד כל היום
וקובע עתים לתורה, יוצא ידי חובת מצות תלמוד תורה מדאורייתא, ואין בזה שום עבירה.
ואם כן, למה לא נסתפק בזה?. ועוד: למה
אתה משלם 20 ₪ לקילו על עוף בד"ץ? קנה ב-10 ₪ עוף בהשגחת הרבנות, יותר זול
ויותר פשוט! תאמרו שזה אסור? מי שיברר לפי שורת ההלכה ממש, כנראה ימצא שלפי ההלכה
אפשר לסמוך כאן על עד אחד נאמן באיסורים ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין וכו',
ובדיעבד זה לא טרף. אז למה לא? למה לא?!

והתשובה ידועה, שאי אפשר לבנות
יידישקייט המבוססת על קולות ותירוצים. מי שפוסע כל הזמן על הגבול האדום,
סופו שימצא את עצמו מעברו
השני של הגבול.
ולכן אדרבה, אנו משתדלים שהכל יהיה מהודר.
גלאט. למהדרין.

אך מדוע
כשזה מגיע לביגוד של הנשים, לפתע אותם מהדרין נדחקים בקולות עצומות? הכיצד זה
שנשות אברכים לובשות בגד לשבת ברמת כשרות "רבנות"? בגד כזה, שמותר
"בדיעבד ובשעת הדחק גדול"? איפור ובושם של "נבל ברשות התורה"?
חולצת טריקו או לייקרה ברשות הרבים שאינה ראויה אפילו לכיתוב המינימלי
"כשר"?

וגם זה
פלא גדול, שמצד אחד אכשר דרא, ורוב הנשים משתדלות לקיים המצוות כהלכתן, כולל תשליך
וכל נדרי שהם מנהגים, וגם תקיעת שופר ופרשת זכור שנשים פטורות מהן מעיקר הדין. אך
כשמגיע ענין הצניעות, שהוא חיוב מעיקר הדין וכרוך בכמה איסורים דאורייתא, בזה אין
מספיק הקפדה.

והרי אין
מדובר כאן בענינים שוליים, באיזה הנהגה טובה בעלמא. מדובר בענין יסודי ביותר,
שמהווה את עיקר צורתה הרוחנית של האשה. כתב הגר"א [באגרתו, נוסח ארם צובה,
מובא ב'עוז והדר לבושה' עמ' 38]: ותבלין שלו לזכרים עסק התורה, ולנקבות הצניעות. והמהר"ל
כתב ['גבורות ה" פרק ס']:
הרי שנשתבחו האמהות בפרט בצניעות, כי
עיקר שבח האשה ומדרגתה העליונה היא הצניעות. ובעל
ה'פלא יועץ' כתב ['חסד לאלפים' או"ח סי' ג' סק"ד]: וכל אשה המרבה להזהר בדרכי הצניעות הרי זו
משובחת. וכמעט כל עונש האשה בעולם הזה ובעולם הבא וזכייתה לעולם הבא תלוי בזה.
הרי מבואר מדברי רבותינו, שכל קומתה הרוחנית
של האשה תלויה במידת צניעותה, וא"כ איך אפשר להניח לזה לזלזל בזה, ודדא חסר
מה קני.

ידוע המעשה
בנצי"ב מוואלז'ין, שפגש קבוצת בחורי ישיבה משוחחים בחדרם, שאל אותם, מדוע אינכם
לומדים. ענו לו, אנו משוחחים על היצר הרע ותכסיסיו להכשיל בני אדם. ענה להם:
"אתם יודעים מה היצר אומר עכשיו? דברו עלי, תשמיצו אותי, העיקר שלא
תלמדו". אותו הדבר, אומר הג"ר יוסף צבי ויינר [בספר 'חיי הבחירה הנוה'
עמ' 113] לגבי צניעות הנשים. לא אכפת ליצר שכל הזמן ידונו בנושאי הצניעות, וידברו
על הקשיים שבזה, העיקר שלא יתלבשו צנוע.

שאלה: כיצד יתכן שדרישות הצניעות של הרבנים צודקות,
אם רוב הנשים בציבור שלנו לא מקפידות עליהם.

תשובה: התנהגות של רוב הציבור
לא בהכרח משקפת
את הנכון והצודק.
סקרי דעת קהל,
יש להתחשב בהם
רק בפוליטיקה ובשיווק
מוצרים, לא בשאלות
של השקפה והלכה.
אמרו הקדמונים:
האמת
כבידה ונושאיה מועטים [מאירי משלי
ג, ח].

אדרבה אם
נבדוק את ההיסטוריה של כלל ישראל נמצא כי פעמים רבות הרוב טעה בדרכו, והצדק היה עם
המיעוט:

ביציאת מצרים,
כתב רש"י [שמות יג, יח] שיצאו אחד מחמשה וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה,
ובתנחומא [בשלח פא] יש דעה שיצאו אחד מחמשת אלפים. מבהיל הדבר לחשוב, כי אדם אחד
עמד נגד ארבעת אלפים תשע מאות תשעים ותשעה איש, והצדק היה עמו.

בחטא המרגלים,
עשרת נשיאי העדה וגם כל העם הוציאו דיבת הארץ רעה, ויהושע וכלב נשאו לבדם את דגל
האמת.

בימי גדעון,
מסופר בשופטים [פרק ז'] שמתוך עשרות אלפי אנשי צבא שרצו להלחם נגד מדין, נמצאו רק
שלש מאות איש שלא עבדו לבעל.

בימי אליהו,
כתוב במלכים [יט, יח],
"וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל
שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה
אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לו".

בימי מרדכי,
איתא בחז"ל [אסתר רבה ז, יג],
כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם
ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו
"כולם" לבית המשתה.

בימי היוונים,
רוב העם הושפעו מהיוונים ורק מעטים נשארו נאמנים לה', עי' [סנהדרין מו.] וברש"י ד"ה אלא שהשעה.

בליטא לפני
השואה, ידוע שרוב הנשים לא כיסו את ראשן, אפילו נשות כמה רבנים חשובים. וכי זה
שינה את האיסור דאורייתא לילך בגילוי ראש?

באירופה לפני
השואה, רוב ההורים והבנות לא רצו להשתדך בבני תורה, והם היו נשארים בישיבות עד
שהלבינו שערותיהם.

די בדוגמאות
אלו ללמד, שלא תמיד מנהג ישראל תורה, ולפעמים הוא אותיות גהנם, כמו שכתוב בשו"ת
בעלי התוספות סי' יא בשם ר"ת, וז"ל: מנהג זה גהנם למפרע.

ואמרו חז"ל [ילקוט שמעוני ישעיהו פרק ל רמז תלו]: רבי פנחס ורבי חוניא, לפי שהרשעים אומרים כמה רבואות גיהנם מחזקת: מאתים רבוא, שלש מאות רבוא, כמה רשעים בכל דור ודור. אמר הקב"ה כל מה שאתם חוטאים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה.

שאלה: אנו רואים גם נשים ובנות מהמשפחות הכי טובות,
שלבושן אינו עונה על גדרי הצניעות. איך מסבירים את זה.

תשובה: אין
צורך בהסברים מעמיקים לתופעה. יצר הרע יש לכל אדם, גם אם הוא ממשפחה טובה.
והקב"ה כמובן אינו נושא פנים לאיש, ודן כל אדם מכל מעמד, לפי מעשיו בדיוק.

בספר 'קדושת החיים'
[עמ' תד,] מסופר
כי החפץ חיים ראה פעם את נינתו
שאינה לבושה כראוי,
ונאלץ להעיר לאביה
על כך. ושם [בעמ' תיא] מסופר על הגר"ש סלנט שנכדתו שינתה
ממלבושי הצניעות שהיו מקובלים אז, ורק כשהוא
איים עליה שאם לא תחזור
בה הוא יכריז בכל בתי הכנסיות שזה נגד רצונו,
חזרה בה. הלא תראה כי אין חדש תחת השמש,
ויצר הרע תמיד תקף את כולם מגדולי
הגדולים עד קטני הקטנים.

שאלה: מדוע בהלכות צניעות הכל אסור ואסור ואסור, מדוע
הטילה התורה כ"כ הרבה הגבלות.

תשובה: זו אכן
שאלה מטרידה. עד כדי כך, שישנם חוגים מסוימים שהחליטו להקל קצת את המשא וסיגלו
לעצמם אורח חיים יותר "משוחרר" ו"מאוורר". אך לפי דרכנו
המסורה לנו ע"י גדולי ישראל מדור דור אין מקום לרפורמות בנושא, ואכן יש הרבה
אסור ואסור. איך נוכל להסביר זאת?.

כתב ה'אור החיים' הק' [שמות יא, ה:] וכבר הודיענו רז"ל
כי כל מה שברא ה' במדת הטוב גם זה לעומת זה עשה האלהים בבחינת הרע, וכל בחינה ובחינה שיש בקדושה יש כנגדה בקליפה,
והקליפה מתאמצת ומתחזקת
לאחוז בה.

והנה חיי
הנישואין כדין מביאים קדושה גדולה, עד שמי שמים לרום, כמבואר בגמ' [סוטה יז.] ובזוה"ק [ויקרא פא.] שכל השראת השכינה על האדם היא דוקא על ידי הנישואין
והקשר בין איש לאשתו, וכן באגרת הקדש לרמב"ן האריך שזהו סוד הכרובים שהיו
במשכן בדמות זכר ונקבה ועליהם שרתה שכינה.

ודוקא משום כך, העמיד הקב"ה כנגדו את יצרא דעריות על כל סעיפיו וענפיו, שהוא היצר הקשה ביותר כמש"כ הרמב"ם [איס"ב כב, יח] אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות
האסורות. ודעת לנבון נקל, שאין הקושי רק בעבירה ממש, אלא גם בכל אביזרייהו
גם כן קיים קושי מיוחד, וכוונתו יתברך בזה, שרק על ידי שהאדם יתרחק מכל איסורי עריות בכל סעיפיהם, רק על ידי זה יזכה לקדושה הנפלאה דאיש ואשה. ממילא נמצא שכל האיסורים
האלו הם טוב מאד, שעל ידיהם יזכה אדם להשראת השכינה, שהיא טובתו ואושרו בזה ובבא.

וכשאנו מדברים על אביזרייהו דגילוי עריות, הרי זה כולל גם את ענין צניעות הלבוש, דהנה בגמ' [סנהדרין
עד:] איתא דבפרהסיא
ובשעת השמד יש למסור נפש אף על ערקתא דמסאנא,
ורוב הראשונים לומדים שערקתא דמסאנא הובא כדוגמא למנהג בעלמא, אך המאירי שם לומד שזה מדין אביזרייהו דגילוי עריות, דכיון ששינוי המנעל יש בו חוסר צניעות ממילא זה אביזרייהו דגילוי עריות. וז"ל
המאירי: שכל שבפרהסיא כבר ביארנו אפילו בחלקים ממנה יהרג ואל יעבור, ופירשנו
בה אפילו למפסק ערקתא דמסאנא,
כלומר אפילו שינוי חק שלנו לעשות כחוק שלהם שאנו רגילים להדביק המנעל ברגל על ידי רצועות והם על ידי חוטין ושלנו מורה צניעות יותר, או שהם נוהגים ברצועות אדומות ואנו בשחורות
וכל שכן בגלוי עריות שמישראלית
לגוי. ואף שלענין הלכה צריך עיון ולא ראינו למי שיפסוק כן, אך על כל פנים מצד המוסר ודאי שיש בזה כדי להוכיח שצניעות
הלבוש הוא סעיף מסעיפי גילוי עריות.

שאלה: הרי ביחס לפריצות
המחרידה ברחוב החילוני,
הלבוש של החרדיות
מאד צנוע, ואם כן אולי זה מספיק ולא צריך להקפיד על שלמות בזה.

תשובה: לפי
קבלת רבותינו, יש קשר הדוק בין התנהגותנו
להתנהגות היהודים הרחוקים
מתורה ומצוות.

כתב הספורנו
[דברים לב, טו] "וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית
כשית ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו". הנה אתה ישורון קהל תופשי התורה ובעלי
העיון פנית אל התענוגים הגשמיים ובזה עבית מהבין דקות האמת, ולפיכך נטש ההמון אלוה
עשהו.

ומרן הגרי"ז
זצ"ל אמר, שלכאורה צריך ביאור למה דוקא מצות מצה ומילה נשמרים גם אצל
החילונים, והרי אין אלו המצוות הכי קלות. אלא תירץ הגרי"ז, שכיון שאצל שומרי
התורה נשמרות מצוות אלו בשלמות לכן גם אצל החילונים זה נשמר, מה שאין כן בשאר
המצוות שאצלנו יש חולשות, אצלם לא מקיימים בכלל [מובא ב'עובדות והנהגות לבית בריסק'].

אל החזו"א באו
קבוצת ת"ח לשאול,
שהם ראו יהודים
משקה את גינתו
באמצע שבת וכיצד
עליהם למחות על זה? והשיב
החזו"א בערך בזה
הלשון: אם יהודים
כמוכם מטלטלים בשבת,
אז היהודי ההוא
משקה גינתו בשבת
בפרהסיה. כוונתו הייתה
שסומכים על עירוב
מפוקפק. [ספר 'מעשה
איש' ח"ו פב].

משמעות דבריהם,
שבכל מצוה ומצוה בפני עצמה יש קשר הדוק בין התנהגותנו להתנהגות החילונים, וממילא
גם לנידוננו בנושא הצניעות, אם אנו מרשים לעצמנו להתרפות מעט בזה, הרי זה גורם
במקביל לירידה גדולה אצל אחינו הרחוקים [ואוי לאותה אחריות, שהרי מצבם חמור ביותר
רחמנא ליצלן], ולהיפך אם אנו נתחזק בזה, זה יעצור במקצת את ההתדרדרות הנוראה שלהם.

שאלה: הרי כשמשיח יבא הוא כבר יסדר ויתקן את כל
העולם. אם כן, לשם מה לנו לנסות לתקן את העולם כבר עתה.

תשובה: אכן, בביאת המשיח יסודר כל העולם, וכן מצאנו בפרטות בנושא הלבוש הבלתי צנוע, כמש"כ
בספר ישעיהו [ג' יח-כג] וברש"י שם: לעתיד לבא כשיבא הקב"ה
להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה.

אך יש
לחשוש כאשר הקב"ה יסיר את בגדי הנבלה, שלא יסיר יחד עמם גם את לובשיהם. דכתיב
בזכריה [י"ג ח-ט] "וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה'
פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ. וְהֵבֵאתִי
אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים
כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי
עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר ה' אֱלֹקי". וב'אבן
עזרא' שם: והיה, שתי שלישיות העולם יכלו גם השלישית יבחן
והנמלט הוא יהיה עובד השם. וברד"ק: "והיה בכל הארץ", פירוש בכל ארץ
ישראל ויש מפרשים בכל העולם כי גם מאומות העולם לא ישארו אלא הטובים שיהיו עובדי
האל יתברך. והגר"א
כתב [פירוש על כמה אגדות, מאמר אית לן בירא בדברא], שלפני הגאולה העתידה יהיה שוב
שלשת ימי אפילה כמו במצרים, ואז ימות כל מי שאינו ראוי לגאולה.

ואמרו בשם
רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א [הובא בספר 'אוצרות אחרית הימים'], שלפני ביאת המשיח ימתח הקב"ה חבל מקצה
העולם ועד קצהו, וכולם יחזיקו בחבל, ואז הקב"ה ינענע את החבל בחזקה ורק מי
שיתאמץ בכל כחו ויחזיק בחבל הוא יישאר ויזכה לביאת המשיח, וזהו חבלו של משיח. נתבונן נא
סביבנו, האם איננו מרגישים את הנענועים והזעזועים שנועדו להרחיקנו מדרך הקדושה
הצרופה, ומה עלינו לעשות כדי להשאר מחזיקים בחבל.

אחרית דבר – למשמעותה של
תקופה

פעמים רבות,
כאשר רבנים ומחנכים מנסים להשפיע על אחרים בנושאי הצניעות, הם שומעים תירוצים
וטענות שונות, טענות הבאות להצדיק את המעשים והמלבושים "המקובלים".
תירוצים אלו, חלקם הגיוניים יותר וחלקם פחות, ויש מהם אפילו טענות חזקות שדורשות
דיון ומחשבה מעמיקה. חלק מהם צוטטו בקונטרס זה, בראשי הפרקים.

יורשה לנו
לבקש מהקורא היקר, לנסות לשכוח לרגע מהבעיות הפרטיות שלו עם הצניעות, ולהתרומם יחד
עמנו לדיון כללי על נושא הצניעות בדורנו.

הלא מי
שעיני בשר לו, יראה ויבחין, כי בעיות הצניעות בדורנו אינם מצטמצמות לנושא מסוים
כמו לבוש, או הרהור. וגם לא למגזר מסוים, כגון גברים או נשים. וגם לא לגיל מסוים,
ולא לחוג מסוים, ולא לעונה מסוימת בשנה.

כי כן,
בעיות הצניעות תוקפות אותנו מכל עבר ומכל פינה, באויר בים וביבשה. באמצעים אנושיים
– ע"י רבים שנפלו בקדושה ומפילים עוד אחריהם, ובאמצעים טכנולוגיים – כמו
הפלאפון, הוידאו, והאינטרנט. מבפנים – בתוך המוסדות הכי טובים והמשפחות הכי
מעולות, ומבחוץ – ברחובותינו המורעלים באלפי נושרים ונושרות רח"ל. בזמנים
מיוחדים – כמו החופש או חג הפורים, וגם ביום- יום, ושבת-שבת. במקומות עבודה, כמו
במקומות נופש. באוטובוסים והסעות, כמו במסעדות וחנויות. יכלה הנייר ולא יכלו
התיאורים, על הורים הצופים בעצב בילדיהם שלא נראים כפי המצופה, על מחנכים הנאבקים
ללא סוף בתופעות שליליות, על גדולי הדור הצועקים במר ליבם  ולא תמיד לאזניים קשובות. ועל השכינה הקדושה,
היושבת ובוכה, על בני עם קודש, זהב ופז מזוקקים שבעתיים, שנתעפרו בעפר.

מצב זה אינו מפתיע, הוא נצפה מראש בגמ' הקדושה [סוטה מט:] שכ' בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ובית הועד יהיה לזנות, ואיתא בכתב יד של הרמ"ק [מובא בהקדמה לספר אילימה של הרמ"ק] כי בשית אלפי שנין מוטל על העולם לתקן את חטא אדם הראשון כפי סדר קומתו, כלומר שהדור הראשון תיקן את הראש אח"כ הצואר וכו' עד שבדורותינו מתקנים את העקב, שהוא החלק השפל ביותר באדם, וזהו עקבתא דמשיחא.
עכ"ד. כיון שכך לא ייפלא על כי צלל הדור הזה לתהומות
של שפלות, של כיעור ופריצות,
אשר כמעט ולא ייאמנו. כי זהו החלק שלנו בתיקון העולם.

בעומדנו בזמן
גורלי כל כך, מעט לפני קץ הגאולה, ואנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של הקרב האחרון
והמר ביותר, יש לכל יהודי הבחירה, אם להבין גודל השעה ולהצטרף לצבא הלוחמים בעד
הקדושה, או להשאר בקטנוניותו, בצרות אופקיו, בשיקוליו האנוכיים, ולהסחף ככבשה בזרם
הציבורי העכור.

הבעיה היא,
שבמלחמה הזו, אין נייטרליות. היצר כבר החדיר למחננו כ"כ הרבה הרגלים של חוסר
קדושה וצניעות, במגוון תחומים, כגון: בלבוש, במקומות עבודה, בפטפוטי פלאפון
קולניים ברה"ר [גם בנושאים אישיים], באירועים שאין מקפידים על הפרדה מספקת,
בשימוש ברדיו וידאו אינטרנט וכו', בחוסר זהירות בתקופת האירוסין, ובעשרות מוקדים
אחרים, בהם ההרגלים השליליים כבר שורצים כה עמוק בתוכנו, שאם לא נקיאם החוצה, הם
לא יצאו לבד. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שכל מי שאינו מתגייס ביודעין אל צבא הקדושה,
נמצא אוטומטית בצד השלילי.

אין אנו חוששים, שמא יחסרו לקב"ה חיילים. בספר 'טהרת הקדש' לרבי אהרן ראטה זצ"ל, [ח"א
עמ' עג-עד] הקשה, הרי כתוב בזהר שהגאולה תהיה ע"י תיקון היסוד, ובמציאות אנו רואים להיפך שהעברות בכלל ישראל מתרבות מיום ליום, ואיך תבא הגאולה ע"י תיקון היסוד. ותירץ על פי רמזים בזהר, שהתיקון הנחוץ עבור הגאולה הוא בירור גדול של קדושה מתוך הטומאה, ולכן ירדה לעולם טומאה עצומה, ומאידך אם יימצאו כמה יחידים שיתאמצו להחזיק בקדושה למרות הטומאה הסובבת, די בהם כדי להביא את הגאולה. עכ"ד.

וכבר מובטחים
אנו כי לקץ הימים, דוקא כשהחושך הנורא יגיע לשיאו, אז יפציע בעולם אור הבהיר, אורו
של משיח. הגאולה בא תבא, ולא על זה אנו חוששים. חוששים אנו לטובתו של כל יחיד
ויחיד מבני ישראל, האם תהיה הגאולה בזכות מעשיו או למרות מעשיו, ואוי לאותה בושה.

תקותי עזה
כי שורות אלו, שנכתבו מלב אוהב, בבחינת "נאמנים פצעי אוהב", ימצאו
מסילות ללבבות, ויוסיפו עוד משהו בהתחזקות לכבוד הבורא יתברך ותורתו הקדושה.

[1]
דבריו הובאו [בשינויי לשון קלים] בספר כיצד תרכוש ידידים והשפעה עמ'
239