logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

שבועות- חג מתן תורה – ספר קב הישר- פרק צ”ב, ק”ב

הר סיני- חבד

להורדה

אור הזוהר 311 תיקון הברית מקב הישר

אור הזוהר 777 כ סיון קב הישר מַלְכוּת אֱדוֹם מֶטְרְפּוֹלִין שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת

דרשה לרדיו 2000 תולדות ספר קב הישר פרק פב

צניעות בזכות נשים צדקניום נגאלו ישראל ממצרים

סֵדֶר במדבר 4 עם ניקוד

סֵדֶר דְּבָרִים עם ניקוד

סֵדֶר דְּבָרִים

עלון אור הזוהר 777

כ’ סיון ה’תשע”ד

יָדוּעַ שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר סְלִיחוֹת בְּיוֹם כ’ סִיוָן, וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם זֶה.
 תַּעֲנִית כ’ סִיוָן קְבָעוּהוּ אַחֵינוּ בְּנֵי פּוֹלִין.

וְעִקָּר וִיסוֹד תַּעֲנִית זֶה שֶׁל כ’ סִיוָן שֶׁהָיָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב, גְּזֵרוֹת וּשְׁמָדוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁנַת ת”ח וְת”ט לָאֶלֶף הַשִּׁשִׁי. וְנִשְׁפַּךְ דָּמָן שֶׁל אֻמָּה קְדוֹשָׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית כְּמַיִם הַמֻּגָּרִים אָרְצָה, וְהַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּאָרֶץ בַּדּוֹר הַהוּא גָּזְרוּ עַל זֶה תַּעֲנִית וְקָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה, וְעַל הַגְּזֵרָה שֶׁל שְׁנַת ת”ח וְת”ט יִסְּדוּ הַגְּאוֹנִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ קָרוֹב לִזְמַן הַנִּזְכָּר לְעֵיל סְלִיחוֹת שׁוֹנוֹת.

 

ספר

קב הישר

 וְזֹאת הַבְּרָכָה

פֶּרֶק ק”ב

לָכֵן נִקְרֵאת מַלְכוּת אֱדוֹם “מֶטְרְפּוֹלִין” שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת (מְגִלָּה דַּף ו עַמּוּד א), כִּי הַמְּדִינָה הַזֹּאת הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת יַד הַשַּׂר שֶׁל אֱדוֹם, וְהִיא קְלִפָּה רִאשׁוֹנָה.

שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית – שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵבוֹת “שְׁמַע” *[א] .

אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב חָיוּ כְּמִנְיַן בָּשָׂ”ר – וְזֶהוּ הַסּוֹד “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ”

וְזֶהוּ הַסּוֹד (יִרְמִיָּה א יד) “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה”, כִּי “צָפוֹן” הוּא גֵּימַטְרִיָּא “פּוֹלִין”, “לִיטָא”

ועוד סודות נוראות ונפלאות

א. בַּמִּדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (פָּרָשָׁה כ יב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר” (בְּרֵאשִׁית ג כא), בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הָיָה כָּתוּב: “כָּתְנוֹת אוֹר” – בְּאָלֶ”ף. וְהוּא תָּמוּהַּ, לָמָּה דַּוְקָא בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הָיָה כָּתוּב “כָּתְנוֹת אוֹר” – בְּאָלֶ”ף, וְלֹא בִּשְׁאָר סִפְרֵי תּוֹרוֹת? (עַיֵּן סֵפֶר “בִּרְכַּת שְׁמוּאֵל” שֶׁחִבֵּר הַגָּאוֹן אָבִי, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל קָאֵיידְנָאוֶוער זַ”ל, בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף ו טוּר ג), עַיֵּן שָׁם בְּשֵׁם הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי לֵיבּ צוּנְץ זַ”ל מַה שֶּׁכָּתַב, עַיֵּן שָׁם).

וְהַנִּרְאֶה לְתָרֵץ עַל פִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפֶּה קָדוֹשׁ, הֲלֹא הוּא הָאִישׁ הָאֱלֹהִי, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי הֶעשִׁיל צוֹרֵף זַ”ל, שֶׁאָמַר בְּשֵׁם מְקֻבָּל אֶחָד דָּבָר נִפְלָא וְדָבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל, וְהוּא זֶה: דַּע, כִּי צְפוֹ בֶּן אֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, הַנִּכְתָּב בַּתּוֹרָה (בְּרֵאשִׁית לו טו): “אַלּוּף צְפוֹ”, הִיא הַקְלִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּשִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּכְנֶגְדּוֹ הִיא גַּם כֵּן בִּקְדֻשָּׁה (שְׁמוּאֵל א ט ה): “אֶרֶץ צוּף”. אוֹתִיּוֹת דְּדֵין – כְּאוֹתִיּוֹת דְּדֵין [פֵּרוּשׁ: אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ כְּאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ]. וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ רִאשׁוֹן, וּמֶמְשַׁלְתּוֹ הָיְתָה בִּמְדִינַת פּוֹלִין וּמְרַמֵּז לִפְלוֹנִי, כִּי פְּלוֹנִי הוּא אוֹתִיּוֹת פּוֹלִין, שֶׁהוּא גֵּימַטְרִיָּא “צְפוֹ”. וְלָכֵן נִקְרֵאת מַלְכוּת אֱדוֹם “מֶטְרְפּוֹלִין” שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת (מְגִלָּה דַּף ו עַמּוּד א), כִּי הַמְּדִינָה הַזֹּאת הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת יַד הַשַּׂר שֶׁל אֱדוֹם, וְהִיא קְלִפָּה רִאשׁוֹנָה.

וְדַע, כִּי הַקְלִפָּה שֶׁל צְפוֹ הִיא בָּאָה מֵחֲמַת חֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה, וְאִילָן שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, חִטָּה הָיָה (בְּרָכוֹת דַּף מ עַמּוּד א), כִּי חִטָּה גֵּימַטְרִיָּא כ”ב (תִּקּוּנֵי זֹהַר, תִּקּוּן טז, דַּף לא), שֶׁפָּגַם בְּחֶטְאוֹ בְּכ”ב אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה.

וְיָדוּעַ שֶׁחֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בַּמִּדָּה שֶׁל הוֹד, שֶׁהִיא מִדָּה הַשְּׁמִינִית, וְח’ פְּעָמִים כ”ב עוֹלֶה גֵּימַטְרִיָּא קע”ו, כְּמִנְיַן “צְפוֹ”. וְזֶהוּ סוֹד חַוָּה, שֶׁחֵטְא בָּא עַל יָדָהּ, כִּי הָיְתָה נִבְרֵאת מִמִּדַּת הוֹד, שֶׁהִיא מִדָּה שְׁמִינִית, וְעַל יָדָהּ הָיָה הַפְּגָם שֶׁל כ”ב אוֹתִיּוֹת, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְהִנֵּה הַנֶּעְלָם מִן “חַוָּה” כָּזֶה: חֵ”ת וָא”ו הֵ”א. קַח הַנֶּעְלָם מִן “חַוָּה” בְּמִלּוּאָהּ כָּזֶה: ת’, א”ו, א’ – הוּא גֵּימַטְרִיָּא ת”ח. לְרַמֵּז, שֶׁבִּשְׁנַת ת”ח לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי יִהְיֶה תִּגְבֹּרֶת הַקְלִפָּה שֶׁל צְפוֹ, שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת הַגְּאֻלָּה בִּשְׁנַת “בְּזֹאת יָבוֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ” (וַיִּקְרָא טז ג), וּבְאוֹתוֹ שָׁנָה הַרְבֵּה עֲקֵדוֹת הָיוּ בְּאֶרֶץ פּוֹלִין וְלִיטָא, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם מִגְּזֵרוֹת רָעוֹת וְדִינִים קָשִׁים, הַנַּעֲשִׂים בְּאֶרֶץ פּוֹלִין וְלִיטָא בִּשְׁנַת “זֹאת”, שֶׁנֶּהֶרְגוּ כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. וְהַנֶּעְלָם מִן “זֹאת” כָּזֶה: זַיִ”ן, אָלֶ”ף, תָּ”ו וְהוּא: י”ן ל”ף ו’, שֶׁהוּא גֵּימַטְרִיָּא “צְפוֹ”, שֶׁהוּא נִרְמָז בְּסוֹד “פְּלוֹנִי” *[ב] . וְזֶהוּ הַסּוֹד (יִרְמִיָּה א יד) “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה”, כִּי “צָפוֹן” הוּא גֵּימַטְרִיָּא “פּוֹלִין”, “לִיטָא”, וְלָכֵן הָיָה הַגְּזֵרָה דַּוְקָא בִּמְדִינָה זוֹ וּבִשְׁנַת ת”ח דַּוְקָא, וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְהִנֵּה יֵשׁ בְּיָדִי עוֹד דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים, שֶׁאֵין אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹתָם בִּפְנֵי כָּל אָדָם, כִּי אִם לַצְּנוּעִין, מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מִן הָאִישׁ הָאֱלֹהִי, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי הֶעשִׁיל צוֹרֵף זַ”ל.

וְדַע, כִּי “צָפוֹן” שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא “פּוֹלִין”, “לִיטָא”, הוּא מִנְיַן רכ”ו, בְּסוֹד (עַל פִּי תְּהִלִּים קיט פה) “כָּרוּ לִי שִׁיחָה”, בַּעֲלִילוֹת שְׁקָרִים וּבַהֲרִיגַת צַדִּיקִים. וּקְלִפָּה שֶׁל עֵשָׂו הוּא יָדוּעַ בַּסְּפָרִים (עַיֵּן מִדְרַשׁ שׁוֹחֵר טוֹב קכ, מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל טז) שֶׁהוּא נִקְרָא “חֲזִיר מִיָּעַר” (תְּהִלִּים פ יד), וְלָכֵן אוֹת ע’ שֶׁל “יָעַר” הִיא גְּדוֹלָה בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (שָׁם), לְרַמֵּז שֶׁתּוֹלִין בּוֹ כָּל הָע’ אֻמּוֹת, וְהִיא ע’ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁמְּרַמֵּז עַל “כָּתְנוֹת עוֹר” – בְּעַיִ”ן, שֶׁהָיָה קֹדֶם הַחֵטְא “כָּתְנוֹת אוֹר” – בְּאָלֶ”ף, כַּיָּדוּעַ לְהַמְקֻבָּלִים (עַיֵּן עֵץ חַיִּים, שַׁעַר מט פֶּרֶק ד. סֵפֶר הַלִּקּוּטִים, דַּף ו). וְלָכֵן לֶעָתִיד יְתֻקַּן הַחֵטְא, וְיִהְיֶה הַסּוֹד “כָּתְנוֹת אוֹר” – בְּאָלֶ”ף, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן.

וְרַבִּי מֵאִיר הָיָה מִזֶּרַע נֵירוֹן קֵיסָר (עַיֵּן גִּיטִין דַּף נו עַמּוּד א), וְהָיָה מַתְחִיל לְתַקֵּן פְּגָם שֶׁל עֵשָׂו בְּסוֹד “חֲזִיר מִיָּעַר” – בְּעַיִ”ן. וּכְשֶׁתִּכְתֹּב “חֲזִיר מִיָּאַר” – בְּאָלֶ”ף, הוּא אוֹתִיּוֹת “מֵאִיר”. וּכְשֶׁיְּתֻקַּן עֵשָׂו, אָז יִהְיֶה “כָּתְנוֹת אוֹר” – בְּאָלֶ”ף. וְלָכֵן הָיָה בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר כָּתוּב “כָּתְנוֹת עוֹר” בְּאָלֶ”ף כָּזֶה: “כָּתְנוֹת אוֹר”, וְקַל לְהָבִין. וְזֶהוּ הַסּוֹד: “חֲזִיר” הוּא גֵּימַטְרִיָּא רכ”ה, כְּמִנְיַן כָּרָה, וְעִם הָאָלֶ”ף שֶׁל “מִיָּעַר”, שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת “מִיָּאַר” – בְּאָלֶ”ף, הוּא רכ”ו, כְּמִנְיַן “כָּרוּ לִי שׁוּחָה”. וְהָאֻמּוֹת שֶׁכּוֹרִים שׁוּחָה תַּחְתֵּינוּ, יִהְיוּ לֶעָתִיד בְּטֵלִין כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, כְּשֶׁיְּתֻקַּן הַחֵטְא, וְיִהְיוּ “כָּתְנוֹת אוֹר” – בְּאָלֶ”ף, וְקַל לְהָבִין.

וְהִנֵּה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ, כִּי “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” (יִרְמִיָּה א יד), וְלָכֵן כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה תְּחִלָּה בִּמְדִינוֹת צָפוֹן, שֶׁהוּא פּוֹלִין, לִיטָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ד טז) “עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן”, כִּי בִּתְחִלָּה יִהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַגְּאֻלָּה מִצַּד צָפוֹן, וְאַחַר כָּךְ “וּבוֹאִי תֵימָן”, וְאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְרַב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים.

וְהִנֵּה כָּתַבְנוּ לְעֵיל, דְּמִכֹּחַ חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה מִן אוֹת אָלֶ”ף אוֹת עַיִ”ן, וְזֶהוּ בְּתֵבוֹת “כָּתְנוֹת עוֹר”, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת “אוֹר” – בְּאָלֶ”ף, וְלָכֵן “נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף” (מִשְׁלֵי טז כח), כַּמְבֹאָר עִנְיָן זֶה בְּכַמָּה סִפְרֵי מְקֻבָּלִים (עַיֵּן שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית חֵלֶק א, מַאֲמַר בֵּית דָּוִד, דַּף טז.), וְהָאָבוֹת תִּקְּנוּ חֵטְא וּפְגָם זֶה עַל יְדֵי שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת: שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית – שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵבוֹת “שְׁמַע” *[ג] .

אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב חָיוּ כְּמִנְיַן בָּשָׂ”ר – וְזֶהוּ הַסּוֹד “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ”

וְהִנֵּה יָדוּעַ (עַיֵּן זֹהַר חֵלֶק א, דַּף קסז עַמּוּד א, וְתִקּוּנֵי זֹהַר בְּסוֹפוֹ, תִּקּוּן י, דַּף קמז עַמּוּד ב), שֶׁמִּכֹּחַ חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן גָּבְרוּ שְׁתֵּי קְלִפּוֹת: שׁוֹר וַחֲמוֹר, וַחֲמוֹר הוּא קְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל, וְשׁוֹר הוּא קְלִפַּת אֱדוֹם, וְתֵבוֹת “אֱדוֹם”, “יִשְׁמָעֵאל” הֵן גֵּימַטְרִיָּא תק”ב, כְּמִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ הָאָבוֹת חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אַבְרָהָם הָיָה חַי קע”ה שָׁנִים, יִצְחָק – ק”פ שָׁנִים, יַעֲקֹב – קמ”ז שָׁנִים, קע”ה וְק”פ וְקמ”ז – צָרְפֵם יַחַד – יִהְיוּ תק”ב שָׁנִים, כִּי הָאָבוֹת הֵן בִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד הַקְלִפָּה. וְזֶהוּ הַסּוֹד (שְׁמוֹת כב ל) “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה **[ד] לֹא תֹאכֵלוּ”, כִּי “בָּשָׂר” הוּא גַּם כֵּן גֵּימַטְרִיָּא תק”ב, וְקַל לְהָבִין.

עֲמָלֵק גֵּימַטְרִיָּא ר”ם

וְהִנֵּה זֶה יָדוּעַ, שֶׁ”רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק” (בַּמִּדְבָּר כד כ), מִזֶּרַע עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְיֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּאֵל אַחֵר, כִּי “עֲמָלֵק” הוּא גֵּימַטְרִיָּא ר”מ – כְּמִנְיַן “אֵל אַחֵר” (שְׁמוֹת לד יד), שֶׁהוּא גַּם כֵּן גֵּימַטְרִיָּא ר”מ, וּכְנֶגְדּוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הוּא “רוּחַ י-ה-ו-ה” (שׁוֹפְטִים יא כט). וְהִנֵּה כְּנֶגֶד שְׁתֵּי קְלִפּוֹת שׁוֹר וַחֲמוֹר, יֵשׁ בַּקְּדֻשָּׁה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, דְּהוּא יִתְגַּבֵּר עַל הַקְלִפָּה שֶׁל חֲמוֹר בְּסוֹד (זְכַרְיָה ט ט): “עָנִי וְרוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר”, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִקְּרֵי “שׁוֹר”, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דְּבָרִים לג יז): “בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ”.

וְהִנֵּה אִיתָא בַּזֹּהַר (עַיֵּן חֵלֶק ג דַּף קכד עַמּוּד ב, וְזֹהַר חָדָשׁ רוּת, דַּף קא עַמּוּד ב), כִּי מִבֵּין שְׁתֵּי הַקְּלִיפּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, דְּהַיְנוּ מִקְּלִפּוֹת שׁוֹר וַחֲמוֹר, יָצָא קְלִפָּה אַחַת הַנִּקְרֵאת “צֶפַע”, כִּי “מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע” (יְשַׁעְיָה יד כט), וְ”צֶפַע” גֵּימַטְרִיָּא “עֲמָלֵק” – ר”מ, וְלָכֵן צְרִיכִין אָנוּ לִכְתֹּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּמֵי עָפָץ (עַיֵּן גִּיטִין דַּף יט עַמּוּד א) שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת “צֶפַע” בְּהִפּוּךְ אָתְוָן, וּבָזֶה אָנוּ מַכְנִיעִין הַקְּלִפָּה שֶׁל צֶפַע, מַה שֶּׁאָנוּ כּוֹתְבִין הַסֵּפֶר תּוֹרָה בְּמֵי עֲפָצִין.

וְנָחָשׁ הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת: נָחָשׁ, חֲמוֹר, שׁוֹר – שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּשִׁבְעִים אֻמּוֹת. וּקְלִפּוֹת “שׁוֹר” “חֲמוֹר” – גֵּימַטְרִיָּא “צָרַעַת”. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה כ ד): הַנֵּי סִלְעִין דְּנָחָשׁ הִיא צָרַעַת [פֵּרוּשׁ: אוֹתָם כְּתָמִים שֶׁבַּנָּחָשׁ (שֶׁהוּא מְנֻמָּר חֲבַּרְבּוּרוֹת עֲגוּלוֹת וְנִרְאָה כִּסְלָעִים) הִיא צָרַעַת], וּלְפִי שֶׁהַנָּחָשׁ דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע, נִלְקָה בְּצָרַעַת.

וְהִנֵּה קְלִפַּת צְפוֹ בֶּן אֱלִיפַז, בֶּן עֵשָׂו, שֶׁהַשַּׂר שֶׁלּוֹ הוּא סמא”ל וְלִילִית הָרְשָׁעָה, עָשׂוּ בְּקִטְרוּגָם חֻרְבָּן גָּדוֹל בְּאֶרֶץ פּוֹלִין וְלִיטָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל, וְלָקְחוּ הַשּׂוֹנְאִים, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הַסִּפְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּכְתָּבִים בִּקְדֻשָּׁה עַל גַּבֵּי הָעוֹר מִצַּד בָּשָׂר, שֶׁהוּא גֵּימַטְרִיָּא תק”ב, וְלֹא עַל גַּבֵּי דּוּכְסוּסְטוּס, שֶׁהוּא מִצַּד הַשְּׂעָרוֹת, וְנִכְתָּב דַּוְקָא בְּמֵי עָפָץ, שֶׁהוּא נֶגֶד קְלִפַּת עֲמָלֵק. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲבוֹדָה זָרָה דַּף יח עַמּוּד א) בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף עִם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת וְהַקְּלָף לְחוּד נִשְׂרַף. וְכֵן בִּגְזֵרוֹת פּוֹלִין הָיוּ נִשְׂרָפִים כַּמָּה אֲלָפִים סִפְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאוֹתִיּוֹתֵיהֶן פָּרְחוּ, וְהַקְּלָף וְהָעָפָץ נִשְׂרַף. וְהַשּׂוֹנְאִים אֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁמִּכֹּחַ זֶה אֵין לָהֶם שׁוּם אֲחִיזָה בַּקְּדֻשָּׁה, כִּי הַתּוֹרָה צִוְּתָה (שְׁמוֹת כב ל) “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ” – בַּאֲכִילָה הוּא אָסוּר, אֲבָל מֻתָּר לִכְתֹּב עַל גַּבֵּי עוֹר נְבֵלָה וּטְרֵפָה, וּבָזֶה הָיָה לָהֶם אֲחִיזָה בַּקְּדֻשָּׁה, וְאַחַר שֶׁנִּשְׂרְפוּ הַסִּפְרֵי תּוֹרָה – מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְמַעֲטוּ כֹּחַ הַקְּלִפּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, וְיַפְרִיחַ כֹּחַ שׁוֹר וַחֲמוֹר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁיָּבוֹאוּ תְּרֵין מְשִׁיחִין: מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְהַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה יֵרֵד לְמַטָּה.

בֵּית הַמִּקְדָשׁ יַעֲמֹד עַל אַרְבָּעָה הָרִים: הַר סִינַי, הַר הַכַּרְמֶל, הַר תָּבוֹר, הַר חֶרְמוֹן

ב. עַל כֵּן כְּדֵי לְסַיֵּם בְּדִבְרֵי נֶחָמָה, אֶכְתֹּב קְצָת בַּבִּנְיָן שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד בִּירוּשָׁלַיִם: יִהְיֶה שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִילִין עַל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִילִין, וְיִהְיֶה בָּנוּי מִכָּל אֲבָנִים טוֹבוֹת וִיקָר, וּשְׁלֹשָׁה חוֹמוֹת יַקִּיפוּהוּ: אַחַת – חוֹמָה שֶׁל כֶּסֶף, וְאַחַת – שֶׁל זָהָב, וְאַחַת – שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת מְאִירִים בְּכָל מִינֵי צִבְעוֹנִים. וְכָל חוֹמָה תִּהְיֶה רְחָבָה שֵׁשׁ אַמּוֹת, וְחוּץ לַשָּׁלֹשׁ חוֹמוֹת יִהְיֶה חוֹמַת אֵשׁ סְבִיבוֹ, וְאֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנָה וּשְׁמוֹנִים מִגְדָּלִים שֶׁל אֶבֶן יְקָר יִהְיֶה שָׁם, וּבֵין מִגְדָּל וּמִגְדָּל יִהְיֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שְׁעָרִים, וְכָל שַׁעַר וָשַׁעַר יִהְיֶה מֵאֶבֶן יְקָר, וְאַלְפַּיִם וְשָׁלֹשׁ בְּרֵכוֹת מַיִם חַיִּים יֵצְאוּ מִתַּחַת הֶהָרִים שֶׁהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, וְהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה בָּנוּי עַל אַרְבָּעָה הָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַר סִינַי, הַר כַּרְמֶל, הַר תָּבוֹר, הַר חֶרְמוֹן.

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל מִן הַשָּׁמַיִם

ג. וְקַרְתָּא דִּירוּשָׁלַיִם יִהְיֶה אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. וּכְשֶׁיֵּרֵד הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה לְמַטָּה, אָז אַחַר כָּךְ יְקַבֵּץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאָז נְשׁוֹרֵר שִׁיר חָדָשׁ, וְיִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, וּבְנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְּמַלְכָּם, וְהַשָּׂטָן וְהַקְּלִפּוֹת יְבֻטְּלוּ מִן הָעוֹלָם בְּבִיאַת מְשִׁיחֵנוּ, כִּי הַכֹּל יִהְיֶה מְתֻקָּן, וְהַיֵּצֶר הָרָע יִהְיֶה בָּטֵל, וְאָז נִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְ”כָּתְנוֹת אוֹר” – בְּאָלֶ”ף, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס יט): “וְהָיָה לָךְ ה’ לְאוֹר עוֹלָם”, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

v v v

[א] *) שְׁמַ”ע בְּגִימַטְרִיָּא שְׁ‘חִטָּה, מִ‘קְוֶה, עֵ‘רוּב.

[ב] *) יָדוּעַ שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר סְלִיחוֹת בְּיוֹם כ’ סִיוָן, וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם זֶה. תַּעֲנִית כ’ סִיוָן קְבָעוּהוּ אַחֵינוּ בְּנֵי פּוֹלִין.

וְעִקָּר וִיסוֹד תַּעֲנִית זֶה שֶׁל כ’ סִיוָן שֶׁהָיָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב, גְּזֵרוֹת וּשְׁמָדוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁנַת ת”ח וְת”ט לָאֶלֶף הַשִּׁשִׁי. וְנִשְׁפַּךְ דָּמָן שֶׁל אֻמָּה קְדוֹשָׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית כְּמַיִם הַמֻּגָּרִים אָרְצָה, וְהַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּאָרֶץ בַּדּוֹר הַהוּא גָּזְרוּ עַל זֶה תַּעֲנִית וְקָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה, וְעַל הַגְּזֵרָה שֶׁל שְׁנַת ת”ח וְת”ט יִסְּדוּ הַגְּאוֹנִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ קָרוֹב לִזְמַן הַנִּזְכָּר לְעֵיל סְלִיחוֹת שׁוֹנוֹת.

רַבֵּינוּ הַגָּאוֹן שַׁבְּתַי כֹּהֵן (בַּעַל הַשַּׁ”ךְ זַ”ל, וְנִדְפְּסוּ בְּסוֹף סְלִיחוֹת בְּאַמְשְׂטֶרְדַאם שְׁנַת תי”א. וּמִקֹּדֶם כָּתַב רַבֵּינוּ הַשַּׁ”ךְ מַאֲמָר הַנִּקְרָא בְּשֵׁם מְגִלָּה עָפָה סִפּוּר מַעֲשֶׂה הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּאֶרֶץ אוּקְרַינָא וָואלִין וּפָאדַלְיָא וְלִיטָא). גַּם רַבֵּינוּ בַּעַל “תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב” חִבֵּר סְלִיחוֹת לְכ’ סִיוָן וְנִדְפַּס בִּפְרָאג.

עַיֵּן “מָגֵן אַבְרָהָם” סִימָן תק”פ סק”ט, דִּבְיוֹם כ’ סִיוָן הָיוּ הַרְבֵּה צָרוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת, וְהַרְבֵּה נוֹהֲגִין לוֹמַר סְלִיחוֹת וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: “בִּשְׁנַת ת”ח נֶחְרְבוּ הַרְבֵּה קְהִלּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּסְלִיחוֹת שֶׁחִבֵּר בַּעַל הַשַּׁ”ךְ עַל כֵּן נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל מַלְכוּת פּוֹלִין”.

וּבְסוֹף סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ “אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל” כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “כ’ סִיוָן הוּא הַתְחָלָה עַד יוֹם כִּפּוּר, אִם מְקַיֵּם זֶה כָּרָאוּי, אֲזַי יוּכַל לְקַיֵּם יוֹם כִּפּוּר כָּרָאוּי וְנָכוֹן. וְסִימָנָךְ – “כִּי יָד עַל כֵּ”ס יָ”הּ”, “כֵּ”ס” רָאשֵׁי תֵבוֹת כ’ סִיוָן, “יָ”הּ” – יוֹם הַכִּפּוּרִים”. עכלה”ק.

וּבְסֵפֶר “יַלְקוּט אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל” (עַמּוּד קסה אוֹת נח) הֵבִיא, שֶׁכ’ סִיוָן אָמְרוֹ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מֵאַפְּטָא זַצַ”ל בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וְהָיָה דּוֹרֵשׁ בְּאוֹתוֹ יוֹם דְּרוּשׁ גָּדוֹל לְהִתְעוֹרְרוּת, וְהָיוּ הַיְּלָלוֹת וְהַבְּכִיּוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אָז יוֹתֵר מִתִּשְׁעָה בְּאָב.

וּבְסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ “יִשְׂמַח מֹשֶׁה” עַל מְגִלַּת אֶסְתֵּר כָּתַב עַל פָּסוּק (שָׁם ט כח) “וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם, וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל” וְגוֹ’, הִנֵּה כֶּפֶל הָעִנְיָן בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת. וְנִרְאֶה לִי עַל פִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי, כִּי הַמָּסוֹרוֹת הִיא תָּ”ו וַתִּכְתֹּב גְּדוֹלָה, וְח’ שֶׁל חוּ”ר גְּדוֹלָה הוּא ת”ח, רֶמֶז שֶׁאוֹתָהּ הַגְּזֵרָה שֶׁהָיְתָה אָז רָאוּי לִהְיוֹת נִכְתָּב עַל שְׁנַת ת”ח וְהָבֵן. וְעַל פִּי זֶה א”שׁ הָרֶמֶז שֶׁשָּׁמַעְתִּי כִּי יָד עַל כֵּ”ס הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת כ’ סִיוָן עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי, כִּי שַׁיָּךְ לְזֶה מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק, כִּי הֲלֹא הִיא גְּזֵרַת עֲמָלֵק, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וַיִּשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח, דְּאַף שֶׁהָיָה נִגְזַר אָז כְּלָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּבְת”ח לֹא הָיָה כְּלָיָה, נִרְאֶה לִי שֶׁהַכְּלָיָה הָיָה נִגְזַר בְּדֶרֶךְ זֶה כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לִהְיוֹת בְּי”ג בַּאֲדָר שֶׁשָּׁבְרוּ אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים, נִגְזַר שֶׁנְּפָשׁוֹת בְּמִנְיָן זֶה יֵהָרְגוּ, וּמִמֵּילָא הָיָה כְּלָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּחָם עַל הָרָעָה וּמִדַּת הַדִּין אֵינוֹ חוֹזֵר בְּרֵיקַנְיָא נִתַּן לוֹ אֵלּוּ נְפָשׁוֹת בְּפִזָּרוֹן כִּי כַּמָּה הֲרִיגוֹת הָיוּ, כַּמְּבֹאָר בְּסֵפֶר “שֵׁבֶט יְהוּדָה”, רַק שֶׁנִּרְמַז ת”ח שֶׁהוּא הָיָה הֶרֶג הַיּוֹתֵר גָּדוֹל וְהַרְוָחָה הָיָה, שֶׁאִם הָיָה אָז בְּפַעַם אֶחָד הָיָה נִשְׁכַּח זֵכֶר יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַל אֹפֶן זֶה, וְעַל כֵּן הַשִּׂמְחָה, וְהִנֵּה פּוּרִים הוּא עַל שֵׁם הַפּוּרִים לְהֶרֶג וּלְאַבְדָן, וְעַל כֵּן אָמַר “וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה” – רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁנִּתְּנוּ לְהֶרֶג וּלְאַבְדָן לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, לֹא יִפָּטְרוּ בְּלֹא כְּלוּם כִּי גַּבֵּהּ דִּילֵיהּ בָּעוֹהַ”ר, רַק הַהַרְוָחָה הוּא “וְזִכְרָם” – רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁל הַיְּהוּדִים. “וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם” – כְּדֵי שֶׁלֹּא יָסוּף זֵכֶר זֶרַע יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה מְפָרֵשׁ, וְהָאֵיךְ זֶה? “וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל” – ת’ וְח’ גְּדוֹלָה שֶׁכָּתְבָה עַל ת”ח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְהוּא פְּלִיאָה בס”ד, עַד כָּאן דְּבָרָיו.

[ג] *) שְׁמַ”ע בְּגִימַטְרִיָּא שְׁ‘חִטָּה, מִ‘קְוֶה, עֵ‘רוּב.

[ד] **) [אָמַר הַמַּעְתִּיק: מוּבָא בְּסֵפֶר “בִּרְכַּת אַבְרָהָם” עַל הַפָּסוּק (בַּמִּדְבָּר כג ח) “מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'”, דְּתֵבַת אֶזְעֹ”ם רָאשֵׁי תֵבוֹת: א’ – אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, ו’ – רֶמֶז לִיסוֹד קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּמוּבָא מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ”ל עַל פָּסוּק “בְּזַעַ”ם תִּצְעַד אֶרֶץ”, זַעַ”ם רָאשֵׁי תֵבוֹת: זְבִיחָה, עֵרוּבִין, מִקְוָאוֹת, וְגַם רָאשֵׁי תֵבוֹת זַ’עַם תִּ’צְעַד אֶ’רֶץ (כִּי הַב’ הוּא רַק אוֹת הַשִּׁמּוּשׁ וְאֵינָהּ מִגּוּף הַתֵּבָה) עוֹלֶה כְּמִנְיַן ת”ט, רוֹמֵז לִגְזֵרוֹת ת”ח וְת”ט שֶׁהָיוּ אָז גְּזֵרוֹת כְּלָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בִּמְדִינַת פּוֹלִין וְלִיטָא כַּמְּבֹאָר כָּאן בִּפְנִים הַסֵּפֶר.

וְזֶה לְשׁוֹן סֵפֶר “אִגְרוֹת לֶחֶם שְׁלֹמֹה” מֵהַגָּאוֹן מִשַׁאמְלוֹיא זְצוּקַ”ל, דַּף מד עַמּוּד א (שָׁם) אוֹת יוּד מִשְּׁמֵיהּ דְּהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִי”עַ שֶׁאָמַר עַל הַפָּסוּק חֲבַקּוּק ג’ “בְּזַעַם תִּצְעַד אֶרֶץ”, זַעַ”ם נוֹטְרִיקוֹן זְבִיחָה, עֵרוּבִין, מִקְוֶה, שֶׁג’ דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם רָאשִׁיִּים וּנְחוּצִים מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לְיִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ, שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה מִשּׁוֹחֵט וּבוֹדֵק יְרֵא שָׁמַיִם, וְשֶׁיִּהְיֶה עֵרוּבִין בָּעִיר, וּמִקְוֶה כָּשֵׁר, וְעַל יְדֵי זֶה יִצְעַד וִיקוֹמֵם הָאָרֶץ. ולע”ד יֵשׁ לִרְמֹז זֶה בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּחִידַת שִׁמְשׁוֹן שׁוֹפְטִים יד: “וּמֵעַ”ז יָצָא מָתוֹק” – מִקְוֶה, עֵרוּבִין, זְבִיחָה, עַל יְדֵי אֵלּוּ נִשְׁפָּע שֶׁפַע לְיִשְׂרָאֵל. ויל”ר בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים: “וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֵּר אֶל הָעָם וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” וְכוּ’, וְכָתַב רַשִּׁ”י זַ”ל: אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבָד כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, עַיֵּן בְּסוֹטָה מב עַמּוּד א לְשׁוֹן חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרַשִּׁ”י שִׁנָּה בְּלָשׁוֹן אַחֵר. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ, דְּנִרְמָז בלה”ק אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַ”ע, נוֹטְרִיקוֹן: שְׁחִיטָה, מִקְוֶה, עֵרוּבִין, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ: “בְּזַעַם תִּצְעַד אֶרֶץ”, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל (פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית) בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ”ל דְּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי “וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר” – רָצָה לוֹמַר, דְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִזְכֹּר מַה שֶּׁהָאָרֶץ חָטְאָה וְשִׁנְּתָה מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָמַר שֶׁתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי וְהָאָרֶץ שִׁנְּתָה וַתּוֹצֵא עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. וְזֶה מְלִיצַת זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיֶּחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם, כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא מִדָּבָר שֶׁחָטָא, אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם. עַד כָּאן דְּבָרָיו עַיֵּן שָׁם. וְזֶה “בְּזַעַם” – כְּשֶׁיֵּשׁ זַעַם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, אָז תִּצְעַד אֶרֶץ, לְלַמֵּד זְכוּת עָלֵינוּ וְהָבֵן.]

עכשיו אנחנו בפרשת חיי שרה, וכולם מאחלים שיהיה להם ילדות כמו שרה אמנו, אז נדבר קצת על ענין של הצניעות, ואיך זוכים להיות אשה כשרה,

וקודם נתחיל בשירה חדשה שעשינו כעת

 

קב הישר פרק פ”ב

א. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשביל ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים. א) בזכות נשים צדקניות. ב) ובשביל שלא שינו את שמם. ג) ובשביל שלא שינו את לשונם. ד) ובשביל שהיו תולין בטחונם בהקדוש ברוך הוא. וכמו שהיתה גאולה ראשונה כן תהיה גאולה אחרונה.

היום אחד יודע קצת לדרוש הוא חושב שיעשה מזה אוצרות של כסף, משנה שמו מאדם פשוט לדרשן, וזה נכון, אבל איך עושים כסף? הלא הכל מן השמים?  מה הוא עושה דבר ראשון הוא כופר בהקדוש ברוך הוא והוא יראה להקדוש ברוך הוא איך שיעשה לבד כסף?

אבל איך עושים את זה? אז הדרך הכי הקל שמדברים לנשים ומפתים אותם למה שהם רק רוצים, למצוא חן בעיניהם, אז הדבר הראשון לעשות אותם שיהיה הבעל הבית בביתם ולא ישמעו לקול בעליהם הכל היפך התורה, ועוברים ועושים גילוי עריות בפרהסיה כי הוא לבד וכל האנשים ונשים שרואים אחד את השני זה גילוי עריות בפרהסיה וכל האסונות שבאים על ישראל הם אשמים,

שאלו אותי למה הם אשמים על הכל?

התשובה פשוטה: חז”ל אומרים למה בא עוון המבול?

הלא הקב”ה ברא את האדם ויש לו יצר הרע אז בגלל שעשו עבירות צריכים לגזור עליהם מבול?

חז”ל במדרש מבאר שכל המבול בא מפני שהקב”ה ברא את העולם לחיות איש ואשה והם כתבו כתובה לזכר היפך התורה לכן, אמר הקב”ה אתם עושים חוק כזה? והביא את המבול.

וכך עשו עכשיו בארצות הברית חוק כזה, ותראו מה שיקרה לארצות הברית השנה הזאת! כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת = ומדברים על הכוכב שצריך לבוא בקרוב – והרבה שליחים למקום!

אנחנו רואים בפרשת וירא שאברהם אבינו בקש אם אמצא 10 צדיקים וכו’ – רש”י אומר בשם המדרש שאם היה רק אחד שמחה על העבירות שעשו סדום ועמורה לא היה הופך את סדום ועמורה, לכן אני צריך למחות ולהגיד את האמת – כי צריכים להציל את עם ישראל מגזירות הנוראות המרחפות עלינו לא עלינו.

כמו כן עושים הרבנים הדרשנים, הם נותנים הכשר ומכשירים לגלות עריות בפרהסיה, ואף אחד אינו מוחה, לכן באים כל הגזירות על עם ישראל ואין לך יום שלא נופלים קרבנות צעירים וצעירות יתומים ואלמנות, שהרשעי ישראל עשו כותבים כתובה לעריות בפרהסיה ועברים על ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם רש”י אומר זה גילוי עריות כמו בזמן של פנחס שקינא קנאת ה’ והרג את זמרי בן סלו, מיד ותעצר המגפה מעל בני ישראל ועד שהנשים הצדקיות לא יצאו נגד רשעי ישראל, ולא ילכו לשמוע הדרשות כי כל אשה ואיש ההולכים לשמוע הדרשות מהרשעים האכזרים האלו כופרים בה’ יש להם חלק הכי הגדול בכל הקרבנות של עם ישראל שקורא בכל יום וידונו אותם בשמים על זה!!!

 לכן על הנשים הצדקניות שבזכותם ניגאל עליהם לעשות הכל שנזכה לגאולה בקרוב, כמו שכתוב בספר הקדוש קב הישר בשביל שהיו תולין בטחונם בהקדוש ברוך הוא. וכמו שהיתה גאולה ראשונה כן תהיה גאולה אחרונה.

וכמו משסיים הקב הישר, על כן צריכין הנשים להיות צנועין יותר מן האנשים ולא ילכו אחר שרירות לבם בהליכה במלבושיהן כחוקת הערלים כמו שראיתי עכשיו בזמן קצר חדשים מקרוב באו, רבו המתפרצים שהולכין במלבושיהן כמו בנות הערלים ואין שום היכר בין יהודית לערלית וגורמין הרבה רעה בעולם, אחד שמכשילים את רוב בני אדם ליתן עיניהם בהן ובלבושיהן וקיימא לן דאסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונים של אשה.

שנית שמטילין קנאה ושנאת האומות אשר נושאין עין בנו בשביל שהולכין בנות ישראל ביתר חשיבות משרי האומות, ואנחנו בגלות המר אשר על פי הדין ראוי לנו לילך שחורים ולהתעטף שחורים ולהתאבל על אריכות הגלות ועל חורבן בית המקדש ועל אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה, ולא די שאין אנו מתאבלים אלא מוסיפים חטא על פשע שהולכות נטויות גרון וערום עד בית דדיהון מי יוכל לספר גודל העונש שלהם אשר המה מעכבות הגאולה בעוונותינו הרבים.

שלישית המה גורמים לבעליהם רעה למי שאין ידו משגת להלביש את אשתו כמו החברה שלה האשה מייללת ומקללת את בעלה עד שצריך בעלה ליקח בהקפה או לעשות שאר איסור בממון חבירו עד שהוכרח לעשות לאשתו גם כן בגדים נאים של פריצות כמו לאחרת, ואחר כך כשאין ידו משגת לשלם אזי נתפס בעלה או בא לידי שאר חרפות וביזוי. על כן צריכה כל אשה הכשרה וצנועה בישראל לראות להיות הילוכה בצניעות ולא בפריצות כדי שתהיה זוכה לצאת ממנה נביאים וחסידים.

אחד מאלף יש לו בטחון בהשם יתברך באמת

ג. הזכות הרביעי שנגאלו אבותינו היה שהיו תולין בטחונם בהקדוש ברוך הוא, ועכשיו אני רואה בעוונותינו הרבים שאחד מן האלף הוא תולה בטחונו בהקדוש ברוך הוא כי רוב העולם תולין בטחונם בממון ובבני אדם שאין לו תשועה, וזה הגרם שרואין את העניים שהמה בתכלית השפלות ועשירים נוטלים שררה לעצמן והעני הוא כקוץ בעיניו, ועל ידי זה אין אדם שם בטחונו בהקדוש ברוך הוא כי אם כת החנופה היא גוברת שתולין בטחונם בעשירים, ומכל שכן שאין מזכירין חורבן בית המקדש וגלות המר ואריכות הגלות ואין שם על לב להתפלל על זה.

הבוטחים בהשם יתברך באמת מתאבלים על חורבן בית המקדש

ואילו היה שם בטחונו על הקדוש ברוך הוא היה תמיד לנגד עיניו להתאבל על חורבנו של בית המקדש ועל אריכות הגלות. על כן צריך האדם להשיג בדעתו שלא לעכב הגאולה ולתלות בטחונו בהקדוש ברוך הוא.

בזכות ארבעה דברים הנ”ל נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן

וכל הזהיר בארבעה דברים הנזכרים לעיל שנגאלו אבותינו יזכה למהר ולקרב את גאולתינו. כגאולה ראשונה תהיה גאולה אחרונה שבזכות ארבעה דברים האלה תהיה הגאולה במהרה בימינו אמן.

על כן כל איש מזרע ישראל לקבל על עצמו דברים אלו, אולי בזכותם ישיב ה’ חרון אפו מעמו ישראל 

א) כדי להסיר הטמטום המונע מתשובת משיח, יש להפסיק לאכול בשר ועוף מכל שחיטה שהיא, ומכל סוג הכשר שהוא, בין בד”ץ ובין חבורה, רוב ככול הבשר  טרף ונגוע, מטמטם את נפש האוכל, וכל כלי שבושל בו בשר בהמה ועוף יש להכשירו ע”י הגעלה,

ג)יסוד כל עבירות התורה, מקליפת ישמעאל ועשיו, קליפת ישמעאל היא התאווה של זנות ומיים הרעים, וקליפת עשיו היא  הכעס והרציחה, על כן יש להשיב רגשותיו וכוחותיו לעתיקא קדישא באופן שכוח התאווה ואהבה ישוב לתאווה ודביקות בבורא, וכוח הגבורה והכעס, ישוב ליראה ופחד מהבורא,

ד) נשות ישראל בכלל ונשות החרדים בפרט  הסירו הבגדים הלא צנועים, הסירו פאות נוכריות, לבושי שחץ ותועבה, ליבשו בגדים שלא ניכרת צורת הגוף, חיבשו מטפחות  וכיסוי ראש והיכונו ליום הגדול,

ה) לנכשלים בתאוות ישמעאל, תאוות פעור, במחשבה,   דעו וראו כי כל יופי ונויי בעולם הזה לחיי עולמים, על כן השיבו כל יופי ונויי למקורו הראשון, ואל תקחו יופי זה לעצמיכם, כי על הכול יעמיד במשפט על כל נעלם,

ו)צפו לישועת ה’ ולא לישועתכם הפרטית האישית, זעקו בכל לב  ובכל שעה לעתיקא לגילוי משיח, יש לדבר על עניין משיח בכל הזדמנות עם מכרים וחברים, לגלות כוח ורצון ואומץ לקראת גילויי משיח,

ז)הרבו בצדקה לעניים ועשוקים, כי מה ה’ דורש מעמך עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך,
ח) הרבו אהבת חינם לכל יהודי באשר הוא, ללא מיגזרים וללא אנ”ש, כי רוב חסדכם לאנשים הקרובים ולאנ”ש,  כי בצרה הקרובה שתחול על בני העמים, כולם יהיו אחים זה לזה בצרתם, קרבו אחד את האחר, דאגו לנשמות העשוקות בידי רבנים וראשים למינהם, כי על אלו יתנו הדין בקרוב,

ט) קיבעו זמן ועת לעסק לימוד תורה נביאים וכתובים, וזוהר הקדוש המטהר את הנפש

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*