שכר ועונש פרשיות שמות – תרומה
להורדה:
שכר-ועונש-פרשת-בא-פרק-טו-.doc.doc ,
שכר-ועונש-פרשת-בשלח-פרק-טז.doc ,
שכר-ועונש-פרשת-וארא-פרק-יד.doc ,
שכר-ועונש-פרשת-יתרו-פרק-יז.doc ,
שכר-ועונש-פרשת-כי-תשא-פרק-כא.doc ,
שכר-ועונש-פרשת-שמות-פרק-יג.doc ,
שכר-ועונש-פרשת-תצוה-פרק-כ-צניעות.doc ,
שכר-ועונש-פרשת-תרומה-פרק-יט.doc ,
w שכר ועונש w
בו יבואר:
מתאר את אור המצב הנורא שהכלל ישראל נמצאת בה כעת, והמאורעות השונות ומשונות אשר אין לך יום שאין קללתה מרובה מחברתה האסונות המפחידים ששמעו אזנינו ודוה לבינו והמצב המסוכן בארצינו הקדושה ראינו לנכון לעורר את אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר שידעו ויבינו את כוחו הגדול של היצר הרע ותחבולותיו לצוד נפשות בני ישראל, ואז ידעו להיזהר ממנו. – על ידי שפע של כסף וזהב עשו את העגל – על ידי העושר של ביזת הים התרחקו בליבם מה' – היצר הרע משפיע כסף להכניס בני אדם ברשתו – התיקון השלם – אלה ששקועים בבור הגשמיות לא יזכו לקבל פני משיח צדקינו.
תוכן הענינים
של פתח השער
- א.אור המצב הנורא שהכלל ישראל נמצאת בה כעת והמאורעות השונות ומשונות אשר אין לך יום שאין קללתה מרובה מחברתה האסונות המפחידים ששמעו אזנינו ודוה לבינו והמצב המסוכן בארצינו הקדושה ראינו לנכון לעורר את אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר שידעו ויבינו את כוחו הגדול של היצר הרע ותחבולותיו לצוד נפשות בני ישראל, ואז ידעו להיזהר ממנו.
- ג.ובתים טובים תבנה וגו' וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה'..
- ד.על ידי העושר של ביזת הים התרחקו בליבם מה'
- ה.היצר הרע משפיע כסף להכניס בני אדם ברשתו
- ו.היצר הרע ממשיך באותו הכיון.
- ז.רדיפת כבוד ואנוכיות, מחלוקת, פאליטיק וקנאת איש מרעהו, הם שורש פורה ראש ולענה להרחיק את האדם מיראת שמים.
- ח.התיקון השלם.
- ט.רדיפת הגשמיות מתחלק לג' סוגים שונים
- י.אין לאדם חלק בתורת משה רבינו אם לא מאמין שהכל נסים, אין טבע ומנהגו של עולם
- יא.הדין והמשפט בבית דין של מעלה
- יב.אלה ששקועים בבור הגשמיות לא יזכו לקבל פני משיח
- יג.השיכור נדמה לו שהכל טוב.
- יד.הנסיונו בעולם הזה הוא לפי גודל חטאו שחטא בגלגול הקודם
- טו.קין בחר לו חיי עולם הזה מפני שחשב שרק בזה תלוי הצלחתו
- טז.יתכן שיהי' האדם שפל מאד ורחוק מרוחניות ויש לו ניצוץ ושורש נשמה גבוה מאד
פתח השער
מה הכוח של היצר הרע
לאור המצב הנורא שהכלל ישראל נמצא בו כעת והמאורעות השונות ומשונות אשר אין לך יום שאין קללתה מרובה מחברו האסונות המפחידים ששמעו אזנינו ודוה לבנו והמצב המסוכן בארצנו הקדושה ראינו לנכון לעורר את אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר שידעו ויבינו את כוחו הגדול של היצר הרע ותחבולותיו לצוד נפשות בני
ישראל, ואז ידעו להיזהר ממנו.
על ידי שפע של כסף וזהב עשו את העגל
| בכל |
תקופה יש ליצר הרע תחבולות חדשות איך לצוד את הנפשות, לפי המצב של אותו הזמן[א], וכמו שכתוב בגמרא[ב] יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום. ומצינו כמו כן שאחרי יציאת מצרים היה לבני ישראל שפע גדול מביזת מצרים ומביזת הים, שזה מצד אחד טוב ומצד אחד נסיון. ובני ישראל נכשלו בזה שנשקעו בביזת הים, עד כדי כך שמשה רבינו היה צריך להסיעם בעל כרחם ככתוב "ויסע את בני ישראל" (פירוש רש"י) שמשה פחד שישקעו לגמרי. וכתוצאה משפע זה באמת נכשלו בחטא העגל, כמו שטען משה רבינו, "ודי זהב" כפירש רש"י: בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל, הוא גרם שעשו את העגל[ג].
ובתים טובים תבנה וגו' וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה'
| ויש |
לתמוה, הלא גם בלי כל כך הרבה כסף היו יכולים לעשות את העגל? שהרי מתוך ששים רבוא גברים הי' מספיק שכל אחד יתן משהו זהב כדי לעשות עגל. אלא המכוון בזה הוא שבגלל ריבוי הכסף שהי' להם, התחילו לחשוב יותר ויותר על ממונם, ולהיות לבם שקוע בזה, והתייחסו אל הכסף יותר בחשיבות וכמו שבדרך כלל נהי' טבע בני אדם שיש להם הון ועל ידי זה חס ושלום מתרחקים מהשם יתברך[ד], וכמו שכתוב[ה] "ובתים טובים תבנה וגו' וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' וגו', ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"[ו].
| ובאור |
החיים הקדוש כתב[ז] על הפסוק הזה שתחילת תחבולות היצר הרע הוא להשכיח את האדם דבר זה ודרך זה יכנס לאבדו, ולזה סמך הפסוק שלאחריו "והי' אם שכוח תשכח" וגו' פירוש אם שכוח דבר זה שה' הוא המטיב לך וגו' סוף שתשכח את ה' וסופך ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' עיין שם.
על ידי העושר של ביזת הים התרחקו בליבם מה'
| ובאמת |
לפני חטא העגל כבר ירדו בני ישראל ממדרגתם עד שבלבם כבר התרחקו מד' וזה הי' עיקר החטא, כי למעשה העגל באמת לא היו ראוים, כדאיתא בגמרא "לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה". ובספר פרי הארץ להרב ר' מנחם מענדל מוויטעפסק מסביר, שהכוונה שלהמעשה לא היו ראוים, אבל במחשבה הי' להם אותו החטא. ולכן נתנו להם מן השמים להכשל בחטא העגל, כדי שזה יעורר אותם לתשובה על המחשבה, מה שלא היו מרגישים ומתעוררים, אם לא היו נכשלים בחטא העגל, ולפי זה באמת, עיקר החטא של העגל הי' החטא במחשבה ובלב. ובזה מובן היטב מה שאמר משה רבינו "ודי זהב", כלומר, שזה גרם לעיקר החטא דהיינו על ידי העושר של ביזת הים התרחקו בליבם מה' כנ"ל, ועל ידי זה נוצר אפשרות ליצר הרע להכשילם בחטא העגל.
היצר הרע משפיע כסף כדי להכניס בני אדם ברשתו
| וכן |
אחרי מלחמת העולם האחרונה, לקח היצר הרע את שארית הפליטה שנזדככו ונטהרו, והשפיעם כסף, שהנאצים ימח-שמם התחילו לתת כסף פיצויים. והכסף הזה קיררם והפנה לבם מרוחניות, ונשכחה מלבם ההתעוררות ששררה אז על ידי הסבל שעברו, שניתק לבם מהגשמיות ונתיאשו כבר מחיים גשמיים, מכיון שראו בעיניהם שנהרס כל הגשמיות ולא נשאר כלום מכל מה שרכשו כל השנים. וההתעוררות שלהם היתה משפיעה גם על כל הכלל שהיו מתעוררים כולם על ידם, וגם בכח סגולי, כי כל ישראל מבחינת נשמתם הלא הם כאיש אחד, ולכן, כשאחד מתעורר מכניס כח התעוררות בלב כולם[ח], ומכל שכן כשציבור גדול מתעורר, בוודאי שזה עושה רושם גדול המורגש בלב כל הכלל. ואחרי שהצליח היצר הרע לקרר אותם, ממילא נתקררו אצל כל הכלל.
| גם |
אחר כך המשיך היצר הרע לעבוד באותו הכיוון, בכל מקום בצורה אחרת אבל באותה הנקודה, להמשיך את לב העם להיות שקוע בגשמיות, עד שהגיעו למצב שלא היה כמוהו מאז היה ישראל לגוי. ומאחר שליצר הרע לא הי' כח כל כך בתקופה הזו להמשיכם לתוך חטאים ממש, (וכלומר, לכן, לא הי' בכחו לשלוט על הציבור החרדי שומרי תורה ומצוות כי בוודאי שלט אז גם כן על החלשים, כי לא נתבטל כחו לגמרי, אלא נחלש כחו, ובמעט כח, מספיק לשלוט על החלשים) מפני שנטהרו על ידי הסבל שעברו. וגם האויר של העולם בכלליות נטהר[ט], לכן היצר עשה כמו לאחר יציאת מצרים, שהמשיכם והשקיעם לתוך מחשבות גשמיות עולם הזה ולא חטא ממש, שזה כן הי' ביכולתו, ועל ידי זה ירדו נפלו לתוך מצב קשה, שמכלה מנפש ועד בשר, מחלה רוחנית שיותר קשה מעבירה פרטית, שכחה של עבירה רק לגרור אחריה עבירה דומה לה. מה שאין כן המחלה הזאת של ניתוק הלב מרוחניות, הורסה את היסוד של כל התורה וקיום המצוות, מאחר שמוציא את תשוקת הלב מרוחניות, ומשעבדו להבלי עולם הזה, והרי רחמנא לבא בעי[י] "שכל המצות עיקרם בלב"[יא].
| ולכן, |
על ידי זה ירד לאט לאט מצב העם ירידה גדולה שנתרחקו מה' ומרוחניות, שרבים נמשכו אחר הגשמיות עד שנחרב אצל רבים הפנימיות של היהדות: יראת ה' אהבת ה', ביטחון אמיתי, רגשי קירבת ה', ועל ידי זה ממילא נמשכו אחר כך גם לשאר עבירות, וידועים דברי הרמב"ם[יב] שאם הלב פנוי מרוחניות אז ממילא נכנסים בו כל מיני יצרים. לכן לתוך החלל הזה שבלב כל אלה שרודפים אחר עולם הזה, נכנס היצר הרע עם כל שלוחיו, תאוות, גשמיות, חוסר קדושה וכו'.
| נמצא |
שניתוק הלב מרוחניות הוא השורש לכל המכשולים, ושאר העבירות הם נגררות אחרי'. וכמו שמצינו שהזהיר שלמה המלך על שמירת הלב מעל הכל כמו שכתוב[יג]: "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים".
| וגם |
בזמנינו סיבת כל הירידה אצל רבים, בין של הנוער ובין של המבוגרים, היא מפני שהלב שקוע בגשמיות ומנותק מהמטרה האמיתית, אז ממילא היראת שמים[יד] אינה חודרת ללב והיראת חטא איננה. ממילא נמשכים אחר כל מיני יצר הרע של תאוות, וגשמיות, והיפך הקדושה, ולכן אף שעוסקים בתורה ומצוות גם כן אין סיפוק ותענוג כל כך מרוחניות.
| וזה |
לשון האור החיים הקדוש[טו] "שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחרי', ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה" עכ"ל.
רדיפת כבוד ואנוכיות, מחלוקת, פאליטיק
וקנאת איש מרעהו, הם שורש פורה ראש ולענה
להרחיק את האדם מיראת שמים.
| ויש |
לדעת שרדיפת עולם הזה לא כוללת רק כסף. אלא גם ענין של רדיפת כבוד ואנוכיות, שמזה גם נובע מחלוקת ופאָליטיק ושנאת חינם, וקנאת איש מרעהו, ומפלגה למפלגה אחרת, ומחוג לחוג השני. ומכל שכן שצריך ליזהר בזה במוסדות התורה ואירגונים שנתייסדו במטרה להוסיף ולהגדיל תורה ויראת השם וכבוד שמים, שלא יתערבו בהם ענינים אלו ושלא תהי' נעשית חס וחלילה התורה ועבודת ה' עצמית ואנוכית. ואם יהיו הדברים לשם שמים לא יהי' שייך מחלוקת וכדומה, כי כל הנ"ל היא רק תוצאה מרה של בקשת קניני עולם הזה. וכך הצליח היצר הרע ללכוד את כל העולם להעריך ולהדבק בחשיבות הבלי עולם הזה כדי להעמיד שורה פורה ראש ולענה בכל תחומי החיים.
| לכן |
התיקון הגדול שעלינו לעשות עכשיו הוא להתיאש ולהתנתק מהעולם הגשמי הנפסד והכלה, וכל העומד להישרף כשרוף דמי ויהי' בעינינו כשרוף דמי. כי מכיון שרואים אנחנו בעינינו שהוא עומד להשרף ולהכלות בעגלא בזמן קריב. שכל העולם הגשמי לא יהי' לו קיום כשיתחדש עלינו העולם הרוחני בביאת משיח צדקינו[טז].
רדיפת הגשמיות מתחלק לג' סוגים שונים
| ויש |
לדעת שבענין הזה של השקעה בגשמיות ורדיפת ההון יש בזה שלושה סוגים שונים וכל אחד מהם צריך תיקון:
| יש סוג אחד: |
של בני אדם שכל מטרת החיים שלהם היא גשמיות, והרוחניות היא טפלה. אמנם הם רוצים גם עולם הבא, גם רוחניות, ומקיימים התורה והמצוות, בעיקר רק כדי לצאת ידי חובה, כי תשוקת לבם והתלהבותם היא רק בעניני עולם הזה, ועל אלו נאמר: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה".
| הסוג השני: |
של בני אדם גבוהים יותר בדרגה מסוג הא', והם רוצים גם כן עולם הזה וגם עולם הבא, אבל הם מכירים שמטרת החיים הוא עולם הבא, אבל מרמים את עצמם ונדמה להם שהרוחניות אצלם עיקר, אבל הם לא יכולים לוותר על הגשמיות. ונדמה להם שהגשמיות אף על פי שלא מוותרים עליה בכל זאת הרי הוא אצלם רק טפל, אבל באמת מתחת הכרה שלהם הגשמיות תופסת מקום בראש, מפני שהחומר והמחשבות של האדם תמיד יותר קרובים לגוף ולגשמיות, מלנשמה ולרוחניות, ולכן כל זמן שהגשמיות איננה בטלה ומבוטלת בלב האדם לגמרי הרי היא תופסת מקום בראש, כי אי אפשר שיהי' בלבו של אדם שוה בשוה כנ"ל שלבו החומרי נוטה יותר לגשמיות.
| הסוג השלישי: |
של בני אדם שמכירים בבירור שעיקר החיים שלהם הוא רק רוחניות ולא הגשמיות כלל, אבל הם נמשכים באונס אחרי ההבל, כלומר שמכיון שיש צרכים הכרחיים שצריכים בני אדם לדאוג להם, והם נלכדים על ידי זה בדאגות וטרדות וחובות וכו' גם עבור דברים מיותרים[יז], עד שבעל כרחם לא נשאר להם מוח ולב פנוי לתורה, והלימוד והתפלה והמצות נעשים בלי לב.
| ואנשים |
אלו חושבים שהם אנוסים גמורים, אבל טח עיניהם מראות, כי לאמיתו של דבר, מצב זה תחלתו פשיעה ורק סופו באונס. ומהו הפשיעה שלהם, שלא למדו היטב השקפת האמונה ואין להם הכרה ברורה בענין שהעולם הגשמי מתנהל רק על ידי הקב"ה ולכן אין לו לאדם מה לדאוג. והדאגה צריכה להיות רק ברוחניות מפני שרק בזה יש בחירה. אבל על הגשמיות אין בחירה ואין לאדם שליטה על זה כלל, והוא צריך רק לעשות השתדלות כדי לתת מקום לברכת שמים, כמו שכתוב: "וברכתיך בכל אשר תעשה".
אין לאדם חלק בתורת משה רבינו אם לא מאמין שהכל נסים, אין טבע ומנהגו של עולם
| [וכן |
כתב הרמב"ן[יח] "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם[יט]" (עיין שם). אבל אם היו יודעים את זה בבירור מספיק, לא היו נבהלים מדאגת הגשמיות, ולא היו מופרעים תוך לבם מכל זה, אם היו יודעים שזו לא הדאגה שלהם, ולא תלוי הדבר בידם כלל, אבל היצר מפתה את האדם להאמין בהשתדלות הגשמית של האדם, בטבע, בסיבות הגשמיות, בכוחי ועוצם ידי שחס וחלילה על ידם מגיעה אליו ההצלחה, ובגלל זה אין קץ לכל עמלם ולא נשאר לב ומח פנוי לרוחניות אפילו כשעושים את הרוחניות].
| ולכן |
צריכים מאוד להיזהר שאם חס וחלילה יכשלו המובחרים בעם בסוג הג' הנזכר זה יכול להשפיע חס וחלילה השפעה לסוג הבינונים כנ"ל, וכן ישפיע הלאה על הסוג הא' הפשוטים ביותר שיתנתקו חס וחלילה לגמרי כנ"ל, עד שאין להם חס וחלילה שייכות וקשר לרוחני כלל, כי בני ישראל המה כגוף אחד וכמו מיחוש קטן במוח האדם משפיע על שאר האברים מחלות רציניות חס וחלילה כמו כן הענין בזה, (וכנ"ל בשם הבעל שם טוב ובאופן פשוט גם כן) שהפשוטים ביותר לומדים מהמעולים, שהם כמו דוגמא עבורם.
| ולכן |
כהיום שלדאבונינו גם בבני הישיבות מצוי כאלו שיורדים מהדרך חס וחלילה, צריכים המובחרים שבבני הישיבות לבדוק את עצמם שלא יהיה חס וחלילה אצלם רפיון בבחינת מיעוט הלב ברוחניות בתורה ותפלה ומצות שאם תהי' ניכרת עליהם מספיק ענין חובת הלבבות, אז בודאי הם ישמשו בתור דוגמא לכולם וישפיעו לטובה גם על שאר הדרגות (בין באופן סגולי ובין באופן פשוט כנ"ל) מה שאין כן אם חס וחלילה ניכר עליהם רפיון וחולשה בהנ"ל, הקולר תלוי בצוארם, שאם חס וחלילה נראה עליהם שלבם פונה לגשמיות וחשוב ותופס מקום אצלם הגשמיות של הון וכבוד והדומה, הרי זה נותן חס וחלילה יד להיצר הרע להוריד את העם יותר ויותר בזה חס וחלילה, כי הותרה הרצועה חס וחלילה. כלומר, הבינונים ופשוטי העם נשפעים מהבני תורה, שאם ישנם בני תורה חלשים, שלומדים תורה ומתפללים בלי לב, הדוגמא שלהם משפיעה על הפחותים מהם. ומכיון שהמצב כנ"ל, אז אדרבה הבני תורה נגררים אחרי הפשוטים והבינונים. ואם נתמעט הלב גם בישיבות, נשתנה כל הצורה, כיון שגם לב החכמים פונה לגשמיות.
| ובגלל |
המצב הזה, השם יתברך באהבתו שולח לנו נסיון אחרון להתיאש ולהתנתק מהגשמיות, לפני שיתחדש עלינו העולם הרוחני[כ], כדי שמי שיזכה ויעמוד בנסיון זה, יזכה להגאל. ומי שלא חס ושלום, לא יזכה להגאל, כמו בשלשת ימי אפלה לפני יציאת מצרים.
| זה |
לשון רבינו יונה[כא] דע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשי', תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה, ותהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות. אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול עכ"ל.
אלה ששקועים בבור הגשמיות לא יזכו לקבל פני משיח
| וזהו |
נקודת המבחן בזמנינו, וכמו שכתוב בספרים הקדושים שלפני ביאת המשיח תרד השפעה גשמיות מאד, וכשיגיע המשיח[כב] אלה ששקועים עמוק בבור הגשמיות לא יוכלו להתפרק מתוך המשא הכבד הגשמיות שעליהם ולא יזכו לקבל פני משיח צדקינו.
| וזאת |
צריכים לדעת כל אלו שיצרם מושכם לתוך הגשמיות ותאוות ותענוגי עולם הזה, וכן צעירי הצאן קדשים אשר יש שנלכדים כהיום חס וחלילה ברשת היצר הרע של כל מיני תאוות ויצר הרע, על ידי שמיעת כל מיני דברים האסורים על פי תורה הקדושה לשומעם, וכן על ידי חברים המושכים ברשתם את חבריהם, אשר אחרי שנכשלים פעם אחת בידיעת ושמיעת הארס הזאת מכלה חס וחלילה מנפש עד בשר, וקשה להם אחר כך להתגבר על יצרם ולפרוש מהם, צריכים הם לדעת כי לא רק שמפסידים את הרוחניות שמזה כבר התייאשו ולא יודעים להעריכם, אלא אפילו בגשמיות טועים הם כי באמת אפילו להגוף ואפילו בעולם הזה אין לו תענוג יותר גדול מלחיות בצורה הרוחניות, וככתוב הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים, אלא שהיצר הרע מטעה אותם[כג], ומטעים אותם מתאוות עולם הזה טרם נפתחו עיניהם ולבם ברוחניות, ולפי ראות העין נדמה להם שטוב להם בזה.
| וזה |
דומה לשיכור שנדמה לו שטוב ואף על פי שהוא מקיא ומגואל, וכן השותים סמים, והדוגמא לסם ששמים לעכברים, שמים בתוך הסם מתיקות, כדי שבזה יהי' נלכדים כל העכברים על ידי המתיקות שמרגישים וחושבים שזה דבר טוב להם ובזה נלכדים ומתים, וכמו כן לעינינו חושבים הם שהם בונים את עצמם לפחות בעולם הגשמי, וזו הטעות, כי באמת אין לך מתענג ובן חורין אלא מי שעוסק בתורה ובמצות ברוחניות, אלא מכיון שבינתיים עדיין לא מצאו ולא הרגישו הטעם בתורה ובמצוות וברוחניות ולכן מיד מתייאשים ונופלים בקלות ברשת יצרם או ברשת חברים, שהם משלוחי היצר הרע, וזו טעותם.
הנסיונות בעולם הזה הם לפי גודל חטאו שחטא בגלגול הקודם
| וצריכים |
לדעת כי השם יתברך ברא עולמו רק להיטיב לברואיו, ולכן כל מה שנתן לנו יתברך בתורתו הוא התענוג הכי גדול גם בעולם הזה, אלא שניתן רשות להיצר הרע בהתחלה לעשות נסיון שלא ירגיש התענוג בתורה ומצוות בכדי שיתייאשו, ומי שיעבור הנסיון ויתעקש ויחפש הדרך ימצאנו לבסוף, והנסיון הוא לפי גודל חטאו שחטא בגלגול הקודם, ככה ניתן רשות לנסות לדחותו מלהגיע לתיקונו, אבל מי שיש לו שכל ומאמין ש"טעמו וראו כי טוב ד'" ויעבור הנסיון, לבסוף ימצא הדרך ויהי' טוב לו גם בעולם הזה, ויתענג יותר מבכל תענוגיו הגשמיים, שסופם מר כלענה גם בעולם הזה כדמיון הסם המות כנ"ל.
| וחשוב |
מאד לדעת שאלו שיש להם נסיונות[כד] אלו ונדמה להם שהאושר והרגשת תענוג החיים רק בחיים עולם הזה, מכיון שאינם מרגישים תענוג בחיי רוחני. ולפעמים ואולי רוב הפעמים, דייקא אלו הם המסוגלים להתעלות ברוחניות ולהתענג מהרוחניות יותר מכל האנשים. וכדאיתא בספרים הקדושים על הפסוק שאמר השם יתברך לקין "אם תטיב שאת", מפרשים כוונת הפסוק "שאת", שהוא מלשון גבוה ומרומם, כלומר שאם יטיב דרכו יתעלה לדרגא יותר גבוהה מדרגתו של הבל. ואף על פי שקין לפי טבעו הי' מרגיש תענוג רק בעבודת האדמה ולא ברוחניות, ומרומז בפסוק "וקין הי' עובד אדמה", כלומר, "היה" לשון שמחה, שקין הי' שמח רק עם עבודת אדמה ולא עם הרוחניות ועיין במפרשים ומדרשים.
קין בחר לו חיי עולם הזה מפני שחשב שרק בזה תלוי' הצלחתו
| על |
כל פנים מבואר שקין בחר לו חיי עולם הזה מפני שחשב שרק בזה הצלחתו ורק זה מתאים לו ולא הרוחניות ולכן אמר לו השי"ת שזו טעות, ואדרבה הוא יכול להתעלות יותר מהבל. וכדאיתא בגמרא שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, פירשנו פעם שהכוונה לאו דווקא מי שהוא כבר יותר צדיק וגדול מחבירו יש לו יצר גדול אלא מי שמסוגל מצד נשמתו להיות יותר גדול מחבירו אזי יצרו יותר גדול וקשה מחבירו, ולכן אפילו שלאדם נדמה, ומרגיש שאיננו מסוגל לרוחניות כי אין מרגיש בזה טעם ויש לו יצר הרע גדול מאד, שמושך אותו לעולם הגשמי הרי זה יכול להיות שמפני שיש לו נשמה יותר גבוהה ומסוגלת להתעלות יותר לכן יצרו גדול כל כך כמו שהי' אצל קין כנ"ל.
יתכן שיהי' האדם שפל מאד ורחוק מרוחניות ויש לו ניצוץ ושורש נשמה גבוהה מאד
| ויש |
לדעת שבדרך כלל אין האדם יודע ומבחין כלל דרגת נשמתו אם יש לו נשמה גבוהה כי יתכן שיהי' האדם שפל מאד ורחוק מרוחניות ויש לו ניצוץ ושורש נשמה גבוה מאד, כי זה לא מורגש בהרגשת הגוף לכן יתכן שאדם נדמה לו שרחוק ואינו מסוגל להגיע לדרגות הרוחניות ושאי אפשר לו להרגיש תענוג הרוחני ובאמת הרי זו טעות והוא מסוגל מאד אלא שמפני סיבת תיקונו הצריך לו לנפשו, וידוע רק להשי"ת, הרי הוא צריך לעבור נסיון הזה הקשה, כלומר קשה לו למצוא הדרך להגיע להרוחניות ולהתענג על ה', אבל אם לא יתיאש וישתדל במסירת נפש אז בסוף יגיע וימצא את הדרך הנכונה והנעימה ככתוב "דרכי' דרכי נועם".
| לכן, |
הקדוש ברוך הוא בתקופה האחרונה מזעזע אותנו ומפחיד ומעורר אותנו כל הזמן בכל מיני צרות משונות של אסונות ומחלות קשות ומיתת צעירים ופתאומיות ל"ע וכו' וכו', ויסורי הגוף והנפש וחוסר פרנסות והרבה מיני צרות חס וחלילה אשר לא נשמע מעולם בריבוי כזה אשר חס וחלילה כמעט אין בית אשר אין שם צער חס וחלילה, והוא כדי שנתעורר ושנתבונן ושנחזור לתשובה בעוד זמן. לכן עלינו להתמסר כולנו דוקא על נקודה הזאת, שזה יסוד לכל התורה כולה, ולהציל את עצמינו ואת בתינו, על ידי שנתנתק כולנו מהגשמיות ולכונן את עצמינו לחיות ולדבק ברוחניות, ולנתק את הלב שלנו ושל בנינו מהגשמיות, ובמקומה להכניס ללבנו וללב בנינו ובנותינו אהבה ואש החמימות והרגשה לד' לתורה ומצות וחיים הרוחניים ותענוגה.
| והנה |
בזמנינו הרבה אנשים רוצים שיורו להם מה לעשות כדי לשפר את מעשיהם[כה] (ובעיקר כדי להנצל מחבלי משיח) אבל מה זה יעזור אם יתעוררו על פרטים מסוימים והלב איננו? אבל אם נתקן את פנימיות הלב והתשוקה לרוחניות ואת הקשר עם ה' שעיקר חיותינו הוא ליראה[כו] ולאהבה את ה' באמת והאמונה בשכר ועונש ולהבין שעל כל דבר קטן נצטרך ליתן דין וחשבון, ממילא כל המחלה שלנו בבת אחת תתוקן, וגם יסתלקו היסורים והמאורעות הקשים של זמנינו, כי "אם בחוקתי תלכו…" ונזכה להגאולה שלימה ברחמים וחסדים במהרה בימינו אמן.
v v v
ובספר (נפש כל חי לגהרח"פ מערכת ת' אות ז') כתב וזה לשונו: כל עוד שדור הולך ודור בא, התורה מתרבה יותר ומתחזקת יותר על ידי ספרים החדשים המתוספים בכל דור ודור וכמה חומרות חזקים מתוספים בכל דור ודור.
[ב]) קידושין ל' עמוד ב'.
[ג]) ברכות דף לב.
[ד]) וידועים דברי חז"ל (קידושין דף פ"ג) כסף מטהר את הממזרים". …אימרה זו אמורה לאו דוקא אצל יהודים אמריקאים שגרו בארצות הברית לפני מאה שנה, אלא גם על דורנו כאשר ישנם בתוכנו אנשים שיצרם חזק ואין בהם הכח לגבור על אותה חולשה.
[ה]) דברים ח, יב.
[ו]) ועיין באורחות חיים להראש וזה לשונו: והצנע לכת עם בוראך ואל תשים זהב כסלך כי זאת תחלת עבודת עבודה זרה. ובס' דרך ישרה כ', נראה לאחר שיסור ממנו משענת בני אדם ישעון עצמו על כסף וזהב שיש לו ויסמוך עליו ויצמצם מיום אל יום, אבל הרי אמרו האומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה, ואם כן אם יבטח בכספו וזהבו שיש לו הרי הוא בכלל מה נאכל למחר שמבטיח עצמו על מחר והרי זה תחלת עבודה זרה.
[ז]) דברים ח, יב.
[ח]) ועיין בספר בעל שם טוב פרשת כי תשא על הפסוק "מחני נא מספרך" וגו' שכל מחשבה של כל יהודי בין מחשבה טובה בין להבדיל מחשבה רעה משפיעה על הכלל כולו, אפילו מחשבה רעה של רשע יכולה חס וחלילה להשפיע פגם אפילו להצדיקים, [עיין שם דבריו הקדושים היקרים].
[ט]) כידוע ליודעי ח"ן.
[י]) סנהדרין קו.
[יא]) לשון האב"ע דברים ל, יד.
[יב]) איסורי ביאה סוף פרק כב.
[יג]) משלי ד.
[יד]) מי שאינו עוסק בעשיית הטוב הפר יראת שמים והוא מן הרשעים. בשערי תשובה, השער השלישי (אות יב) וז"ל: וקיום מצות עשה נקרא יראת שמים כמו הזהירות במצוות לא תעשה, שנאמר (ויקרא יט, לב): מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה', ונאמר (תהלים לד, יב): יראת ה' אלמדכם, ונאמר אחריו (שם פסוק טו): סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, למדנו מזה כי מי שאינו עוסק בעשיית הטוב ובקשת שלום, הפר יראת שמים והוא מן הרשעים כי לא יירא אלקים, שנאמר (קהלת ח, יג): וטוב לא יהי' לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים.
[טו]) דברים כו, יא.
[טז]) ועיין בזוהר הקדוש פרשת בלק על הפסוק "ועתה הנני הולך לעמי לך איעצך", וכו', ועיין עוד שם על הפסוק: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", ואין כאן מקומם להאריך.
[יז]) ומצוי שהרבה דברים שהבני בית דורשים נדמה להם בטעות גם כן כאילו הם הכרחיים.
[יח]) סוף פרשת בא.
[יט]) ועיין ברמב"ן בספר האמונה והבטחון, דלא כל המאמין בוטח, אבל כל הבוטח מאמין, ולכן הקדים לבטוח ולהאמין, וכל הבוטח מאמין, ועל דרך זה אמרו ז"ל שלהי מסכת מכות, בא חבקוק והעמידו על אחת: "וצדיק באמונתו יחיה". כי מי שמאמין ב"אשר הוצאתיך", מאמין ב"אנכי", ובכל התורה, וזה שסיים, וזה יסוד כל התורה כולה על דרך בא חבקוק והעמידה על האמונה.
ודע דדייק רבינו כי מי שאינו מאמין ב"אשר הוצאתיך", ולא כתב ביציאת מצרים, נראה הכוונה דאפילו מאמין ביציאת מצרים אבל אינו מאמין ב"אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהיה הכל על יד זרוע ימינו, אני, ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ה' בעצמו הוציאנו בידו החזקה, דעל ידי זה הוא נתגלה לנו אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, כלומר, דבשביל הוצאתיך, אנכי ה' אלקיך, ואם לא הוצאתיך, אלא יצאת בעצמך אפילו מאמין בה' ומאמין ביציאת מצרים, אבל אינו מאמין ב"אנכי ה' אלקיך", דבהא תליא והבן. וזה יחוד שלם, כי זו סגולת ישראל מכל העמים שיש בישראל השגחה פרטית על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, לא כן באומות העולם שהם על ידי שרים שלהם לא שייך בהו יציאת מצרים, דאין בהם השגחה מה' כביכול בעצמו. ומה שכתוב וזה יסוד כל התורה כולה, נראה עוד, דאפילו יקיים כל התורה כולה אבל חסר באמונתו בה', מאמין ואינו מאמין כופר הוא.
וזה לשון רש"י סנהדרין ריש פרק חלק: ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים ולא רמיזא באורייתא כופר הוא הואיל ועיקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא..
[כ]) עיין רמב"ם סוף הלכות מלכים ומהר"ל בספרו נצח ישראל פרק נ'.
[כא]) שערי תשובה ש"ב י"ח.
כא) ובירמי' (ג, יד) על הפסוק "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה", אמר ריש לקיש דברים ככתבם וכו' (ועיין רש"י בדיבור המתחיל דברים ככתבם – שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה [שרק בודדים יגאלו, והשאר יאבדו]). אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא לי' למרייהו דאמרת להו הכי, אלא, אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה וכו'. ועיין מהרש"א בח"א סנהדרין (קי"א ע"א) שר"י לשיטתו שלא יתמעטו אבל אחד מעיר מזכה כל העיר כו' כמ"ש באברהם שבזכותו ניצלת עיר צוער ושנים מזכים וכו' כמ"ש במשה ואהרן שבזכותם נבחרו כל שבט לוי לעם קדוש, עיי"ש.
ועי' מהרש"א בח"א יומא (פ"ו ע"א) על הפסוק כי אנכי בעלתי וגו', שכולם יחזרו בתשובה ע"י שיעמיד הקב"ה מלך כהמן ומחזירן למוטב, עיי"ש.
ובסנהדרין (קי"א ע"א): "תניא רבי סימאי אומר: נאמר "ולקחתי אתכם לי לעם" ונאמר "והבאתי אתכם" מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ, מה ביאתן לארץ – שנים מששים ריבוא אף יציאתן ממצרים – שנים מששים ריבוא. אמר רבא וכן לימות המשיח, שנאמר (הושע ב, יז) "וענתה שמה כימי נעורי' וכיום עלותה מארץ מצרים", וכן מובא בספורנו על הפסוק (דברים לב, כו) "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", וז"ל: אשאיר איזה פאה מהם, והמותר אכלה, כמו שאעשה באחרית הימים, אחרי שלא השגתי שלימותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות, כאומרו (יואל ג, ה) כי בהר ציון ובירושלים תהי' פליטה כאשר אמר ה' "ובשרידים אשר ה' קורא" עכ"ל.
[כג]) כתוב בשיר השירים אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן (שה"ש א' ח'), ובדרך ישרה על אורחות חיים כתב שהיא תשובת הרועה על שאלת כנסת ישראל "הגידה לי" וגו' "שלמה אהי' כעטי' על עדרי חבירך" כלומר בין גדודי האומות הסומכים על אלהים אחרים, ויש להם מלכים ושרים, להראות להם הדרך ולהנהיגם בארחות שלהם, ואנו אין לנו לא כהן ולא מלך ולא נביא כמאז ומלפנים, ורוח הקודש (זו היא תשובת הרועה) משיבם, אם לא תדעי לך להיכן תלכי לרעות צאנך את היפה בנשים, שחדל לך הרועה מלהנהיג אותם שאין לנו מנהיג כימים הראשונים ואנחנו מסובכים ומסובבים בין האומות, צאי לך בעקבי הצאן, הסתכלי בפסיעות שהלכו הצאן והעקבים שפסעו בהם ניכרים, ואותו הדרך לכי ורעי את גדיתיך על משכנות הרועים, שאם לא תדעי כנסת ישראל ועדתי היפה בנשים, בין שאר האומות, איכה תרעי ותנצלי מיד המציקים להיות ביניהם ולא יאבדו בניך ביניהם חס ושלום, התבונני בדרך אבותיך הראשונים שקבלו התורה במסורה מפי משה רבינו עליו השלום, ושמרו משמרתו ומצוותיו ולכו בדרכיהם עיין רש"י שם.
חשבתי דרכי והתבוננתי ב"ארחות החיים" וסבותי לדרוש את מסבות הזמן מראש ועד סוף, וכאשר ראיתי דור הולך ודור בא, על ארץ רבה, בונה בתים, נוטע כרמים, עושה גנות ופרדסים, ונוטע בהם כל עץ פרי, עושה לו בריכת מים (סווימינג פול בלע"ז) קונה עבדים ושפחות, כונס כסף וזהב ורודף אחר תענוגות בני אדם, ויש לו רעיונות ומחשבות עוד להרבות ולהגדיל עסקיו וכל אשר לו, וכל אשר שואלין עיניו אינו מונע מהם, ומהווה לו בכל עמלו ורעיון לבו שהוא עמל תחת השמש, כל ימיו מכאובים וכעס ענינו, גם בלילה לא שבת לבו מעמל ודאגה שהוא עמל ומניח לאחרים, וראשונה קרבם הוות, אחר התאוות, והן היו למסור מעל, אחרי הבעל, וישת על המדבר פניו, ארץ אשר לא עבר ישראל מלפניו, ולא ישב אדם שם, לחטאת ולאשם, לפני הפרוצים והעזות, היושבים בערי הפרזות, ויטו לבם אחרי עיניהם, וכל אשר ראו מהם לא מנעו מאליהם, כי לא ידעו דרך האמונה, הטוב והישר והנכונה, וימליכו עליהם, את מראה עיניהם, לזנות אחריהם, וברבות הקנאה והתאוה, ירבה עליו הקנאה והגאוה לאמור נעלה במסילה, להיות לשם ולתהילה, בתוך עמי הארץ, בחצרון ורמון פרץ, היושבים ראשונה בין פרוצי הדור, פורצי הגדר, וכספם וזהבם מפזרים להראות הסדר, ולמשול עצמם על הקהל, ולהשפיל ולהראות לכל הנבנה בעמל, כי לא נקראים אלופים, מלבד שרי אלפים, הם היושבים ראשונה, במלכות כל עם ומדינה, אך אחיהם, המחזיקים על ידיהם, את צרורות כספיהם, שרים ייחשבו אף הם, אכן לא עלו במעלתם, כי האל"ף אין איתם, ואם האל"ף לכל האותיות ראשון תחילה, גם זה יתכן להיות ראש לעם סגולה, גם כמוהם, לא נופל אנכי מהם, ואלה הדרכים רבים בהם אוחזים, אנשי חסרי דעת רקים ופוחזים, ומתפרצים פרץ, עלי פרץ, בוטחים בחילם ומתגאים עלי ארץ, יעלו בשררה, משרתי עבודה זרה, וקוראים את עצמם צדיקים, העוסקים בנזקין, וגם בכסף ורכושים, בעדי עדיהם ומלבושים, תתפארנה הנשים, וכל משכיל יאהב, פרק הזהב, וזהב הארץ ההיא טוב, לווה ואינו פורע החוב, וראש האמתלאות, אין לו שק מלא מעות, ועיקר כל היחסים, עושר ונכסים, ואם החכמים גדלו, ועל עשרה יוחסין עלו, מה בצע בשורש, והוא עני וראש, הלכה כדברי האומרים הכסף מטהר ממזרים, ומעלין ליוחסין על פי עד אחד, כל שכן בהתחבר יחד שניהם, והצד השווה בבעליהם, וממשפחת החסרוני, פלוני אלמוני, ויסגף אביון מעוני, לחסרון משפחת החסרוני, לשאול משפחת השאולי, לעמל משפחת העמלי, והיא יושבת בשפלה, משפחת הריב-לה, ומשפחת ארץ, עלה הפורץ, ויקחו להם נשים, כחכם חרשים, מקול אשר בחרו, מכספם אשר אצרו, זה דרכם בארחותם, והמטים עקלקלותם, ועוד יש כהנה, בחסרון מדע והחכמה, אם אין קמח אין תורה, והחסרון הלגימה, לנפש הערומה, ויהי אדם לנפש חיה, סר מדרכי ה' מלך מלכיא..
[כד]) אחד מעיקרי הנסיונות הגדולות כשיוצא לשוק וכל שכן כנוסע לדרך הבן אדם עלול ליאבד חס ושלום ב' עולמים, עולם הזה ועולם הבא. על ידי הסתכלות בנשים וכל שכן בפריצות המטמאים ראשו וכל נפשו ומורידו שחת רח"ל. וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ד' ה"ד), דהאדם אינו מרגיש שראיית העינים הן הן הגורמים אחר כך לבא לגופן של עריות. ובאור החיים הקדוש פרשת אחרי, דאם לא יעצור בעד ההסתכלות, לא יוכל בשום אופן להנצל מלהרהר ולבא לידי עבירה. וכדברי חז"ל (נדרים כ.), כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה. וידוע מדברי חז"ל כי כל חיות האדם בעולם הזה, בריאותו, פרנסתו, אריכות ימיו ובריאות בניו, כולם תלויים בהנהגתו בקדושה. וגם חייו בעולם הבא. והנסיונות ביוצא לחוץ עצומים מאד. ועיין בפנים הספר מה שכתבנו מאמרם ז"ל, בענין חומר עונש המסתכל וגם בגודל שכר הנזהר.
[כה]) וכתב בשאלות ותשובות דברי חיים (ח"ב או"ח סי' מ"ח). דלפעמים צריך להחמיר למיגדר מילתא.
ובעל החיד"א בשם הגדולים ערך ר' אלעזר-הרוקח (וע"ע בפת"ע סנהדרין דף צ"ט). וזה לשונו: ולכן סמוך לדורות שאחר אלף שנה מהחורבן נתגלה אור הזוהר להגן על הדורות וכו' ונתגלו החומרות והעונשין למען ישמעו ויראו כי השעה צריכה לכך מחמת תגבורת התאוה וכו', ועתה בדורות האחרונים כי גבר היצר להחטיא אנו צריכין לכל החומרות שיתגלו, השומע ישמע ואשר לא שומע יענש.
ובסידור יעב"ץ מעמדות ליום ג' (דף רכ"ח ע"א – לחם שמים ברכות פ"ט.) כתב וזה לשונו: ירצה אם הפרו תורתך שראית שהדור פרוץ צריך לגדרו ולעשות סיג לתורה וכו', וכן מצינו לחכמי דור דור ודורשיו שהוסיפו וחידשו תקנות וגזירות גדרים וסייגים אשר לא שערום הראשונים וכו' כי הזמן והשעה צריכה לכך.
ובספר חסדי דוד על תוספתא (פ"י דף קס"ד ע"ב) כתב: מעיקרא בהיות ישראל לבטח על אדמתם וכולם יודעים את התורה ועוסקים בה לא צריכי כל כך גזירות, אבל הן בעון כי אזלת יד וגלינו מארצינו ולא היתה יכולת להתמיד בעסק התורה כל כך ושכיחי עם הארץ יש צורך למיגזר טפי וכל עוד שהולך ומתרבה הגלות צריך להרבות סייגים וגדרים כפ"מ שמתמעטים הדורות.
[כו]) ובאגרת התשובה לרבינו יונה מביא על הפסוק: "אחרי ד' אלהיכם תלכו, ואותו תיראו, ואת מצוותיו תשמרו, ובקולו תשמעו, ואותו תעבודו, ובו תדבקון", (דברים י"ג ה). "מי לא יראך מלך הגוים, כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", (ירמיה י, ז'). סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, (קהלת י"ב).
יראת אלקינו ישתבח שמו לעד יסוד התורה ומקור כל המצות והאזהרות והמוסרים. שנאמר (משלי יד כז) "יראת ד' מקור חיים לסור ממוקשי מות". ומצוה נאה, וחומה נשגבה גדולה ובצורה עד שמים, אשר לא תמוש כל היום מכל נפש אדם יראת שמים, כמו שנאמר (משלי כ"ג י"ז): "כי אם ביראת ד' כל היום". ויזרח שמש היראה על הנפש ועל כל מצפוניה, למשול ביום ובלילה ברעיוניה. וזה הדבר יסוד הנפש, שנאמר, (ישעיה מ"ו ח') "זכרו זאת והתאוששו השיבו פושעים על לב", וענין "והתאוששו" – הוסדו, כמו: "ואושיא יחיטו" (עזרא ד' יב). ויראה בכל עת אור הבושה על פני האדם שנאמר "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ' כ'). ואמרו חז"ל (נדרים כ' א'): "זו הבושה שהיא נכרת על פני האדם מלמד שהבושה מביאה לידי היראה מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן".
את ד' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובו תידבק ובשמו תשבע" (דברים י' כ'). "עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה", (תהלים ב', י"א). "עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה" (שם, ק' ב). והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדוה הזאת לכם, והגדתם לבניכם לאמור העבודה היא שאנו חייבים להיות עבדי ה'. יהי שמו מבורך לעולם ולעולמי עולמים אשר ברא כל היצור לעבוד לפניו שכל הנקרא בשמו ולכבודו בראו, ולנו חלק ונחלה בעבודתו יותר מכל הגויים והלשונות אשר הוציאנו מארץ מצרים מבית עבדים להיות לו לעבדים, והעבד חייב לעשות עבודת רב ועיקר מלאכתו, ואם יעשה עבודת עצמו עיקר מלאכתו, אין זה מדת עבד אין זה כי אם רוע לבבו בחזקת עבודת רבו, לפיכך אנו חייבים לעשות עיקר מלאכתנו התורה והמצות ויראת שמים ומעשים טובים. והוא שאמרו רז"ל באבות דר' נתן (פרק כ"ח) ר' יהודה הנשיא אומר העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפלה עושין אותו עיקר לעולם הבא