logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

ספר צער בעלי חיים כהלכתה- ענין מנהג כפרות- הלכות ליום ראשון ז' תשרי התשע"ז.

%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%a6%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d

להורדה:

  צער-בעל-חיים-כפרות-כל-השונה-הלכות-ז-תשרי-500.docx

חוברת-158-צער-בעלי-חיים-א.

צער-בעל-חיים-כפרות-כל-השונה-הלכות-ז-תשרי-500.docx

חוברת-261-צער-בעלי-חיים-02.pdf

ספר-צער-בעלי-חיים-דרשות-חלק-ב.doc

ספר-צער-בעלי-חיים-חלק-א-oc

ספר-צער-בעלי-חיים-חלק-ד-טו-אלול.doc

ספר-צער-בעלי-חיים-לראדיו-2000-דרשות-חלק-ב.doc

צער-בעלי-חיים-אינדי_04-1.pdf 9 

צער-בעלי-חיים-כפרות-תשעז.docx 9

קיצור-מהדרשה-ה-פרשת-מטות-על-הכשרות-וצער-בעלי-חיים-

שחיטה-סיפורים-צער-בעלי-חיים.doc

כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא

 

– הלכות ליום ראשון ז' תשרי התשע"ז.

מחלות הסרטן שבאים לילדים וכו', באים גם בעקבות כך שמצערים את העופות בכפרות, בשל שחיטה לא כשרה, שנגרמת בין היתר בגלל העומס רב הפועל על השוחטים עם תת תנאים באשמורת הבוקר של ט' תשרי, ובכך מייצרים אלפי לאווים של צער בעלי חיים לכל כפרה, ואם עוברים על לאו אחד מספר פעמים, אזי לפי השערי תשובה לרבינו יונה, זה בבחינת עונש כרת רח"ל.

[ראה באריכות בכמה ספרים על צער בעלי חיים  – דיניו ומנהגיו  – וסיפורים נוראים על זה – איפה כל הרבנים שלא מוחים על זה? איפה כל האדמורי"ם? האם אינכם רואים כמה קרבנות עולים לנו שמצערים את הבעלי חיים? האם אינכם יודעים שבשנה אחת עשרות אלפי נשים מעוברות המפילות את ילדיהם כעונש ותיקון על כך שעשו כפרה לעובר? ובעוון הזה הפילה העובר? – העולם אינו הפקר!  – תעוררו מהתרדמה תעשו ועשו מהר תשובה, שמשמעותה היא (מעבר לצער החרטה והוידוי) שמיד לקבל על עצמכם שלהבא לא לעשות כפרות עם תרנגול, אלא בתרומה כספית .. כמו כן ידוע ומפורסם בכל אמצעי המדיה, שבכל שנה מצערים אלפי בהמות ועופות – וכולם יודעים ואינם עושים כלום – וכל האנשים סומכים על הרבנים והאדמורים וראשי ישיבות שאומרים שהכל בסדר, או ששותקים ולא אומרים כלום – ולא די בזה, אלא שמבקשים את כסף הכשרות הזה לישיבות – ובגלל זה יוצאים כל כך הרבה בחורים ובחורות רח"ל לתרבות רעה – שנותנים להם לאכול מצער בעלי חיים – ולכן הגיע הזמן לעשות תשובה על העון הגדול הזה!!!]

ספר

צער בעלי חיים כהלכתה

חלק א'

בו יבואר גודל ענין לימוד הלכות צער בעלי חיים, והעונשים הגדולים אשר מענישים את האדם בעולם הזה ובעולם העליון על כל צער וצער שמצערים את הבעלי חיים וכן צער האדם, ואין אדם יכול לשער מה שנפש העובר על זה תסבול בזה ובבא. ויתבונן בשכלו הזך כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

כל זה מלוקט מדברי חז"ל בש"ס בבלי ירושלמי ומדרשים, זוהר הקדוש תיקונים וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי האחרונים זלה"ה, וספרי תלמידי בעש"ט זי"ע, וסיפורי מעשיות, ודבריהם הקדושים חוצבים מלהבות אש, מלהיבים נפש האדם לעבודת הבורא. דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, ואפילו הלומדים והיראים מחמת חסרון ידיעה. ועל ידי ספר זה יהי' יד הכל ממשמשין בהן ויזכרו לשמור ולקיים.

בו ימצאו רבנים, מגידי שיעור וראשי ישיבות, מלמדים ומחנכים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. גם כל בני אדם ימצאו בו הדרכה נפלאה איך להדריך את ביתם להיזהר שלא לצער בעלי חיים, ועל ידי זה יזכו לתורה ויראת שמים.

המעיין בספר זה בלתי ספק יקבל תועלת גדולה ונפלאה בהתעוררות בלתי גבול להתאמת ולהתחזק לקיים מצות הבורא יתברך שמו על           ידי שידע כל עניני צער בעלי חיים.

יוצא לאור חודש תמוז שנת תשע"ה לפ"ק

שאלות ותשובות לעשרת ימי תשובה מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א – לענין מנהג כפרות

שאלות ותשובות לעשרת ימי תשובה

מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א

שאלה: שמעתי שהרב שליט"א פסק לעשות כפרות בכסף ולא בתרנגולות, האם זה נכון?

תשובה: כן, כי כפרות זה מנהג, וצער בעלי חיים זה איסור דאורייתא, ועוברים לכל הפחות אלפי איסורים של צער בעלי חיים ובסוף שהעוף המסכן מחכה לגאולה שלו גם נעשה נבלה על ידי סכין פגום, (וראה בספר הקדוש קב הישר)

רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא, הַיָּדוּעַ בְּכִנּוּיוֹ הָ"אֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ", הִתְאָרֵחַ פַּעַם אַחַת בְּבֵית יְדִידִים, שֶׁהָיוּ מְצֻיָּנִים בְּמִדַּת הַחֶסֶד בִּכְלָל וּבְהַכְנָסַת אוֹרְחִים בִּפְרָט. עַתָּה לְאַחַר שֶׁזָּכוּ לְאָרֵחַ אָדָם חָשׁוּב וּמְכֻבָּד כָּל כָּךְ שָׂמְחוּ מְאוֹד, וְכַמּוּבָן עָשׂוּ כְּכָל שֶׁיָּכְלוּ לְזַכּוֹתוֹ בְּאֵרוּחַ מְכֻבָּד וְהַרְגָּשָׁה בֵּיתִית חֲמִימָה.

לְאַחַר הָאֵרוּחַ הַנִּפְלָא שֶׁעָרְכוּ לוֹ בִּקֵּשׁ הָ"אֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, כַּאֲשֶׁר אֵין הוּא חוֹשֵׂךְ מִפִּיו מִלִּים מְלֵאֵי תּוֹדָה וְהַכָּרַת הַטּוֹב עַל הָאֵרוּחַ הַנִּפְלָא. וְלֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם צֵאתוֹ מִבֵּיתָם שָׁאַל אוֹתָם, כֵּיצַד יוּכַל לִגְמֹל לָהֶם עַל כָּל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעוּ עָלָיו.

עָנוּ הַמְּאָרְחִים: בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אָנוּ שְׂבֵעֵי רָצוֹן מִכָּל הַטּוֹב שֶׁהִשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַק מִשְׁאָלָה אַחַת יֵשׁ לָנוּ. אָנוּ נְשׂוּאִים שָׁנִים מִסְפָּר וַעֲדַיִן לֹא זָכִינוּ בְּזֶרַע חַיָּא בַּר קַיָּמָא.

הִתְבּוֹנֵן הָ"אֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁאֵלָתָם שָׁקַע בַּהִרְהוּרִים וּלְאַחַר מִכֵּן אָמַר לָהֶם: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת כָּל בְּרִיּוֹתָיו וְחָס עַל כָּל בְּרִיָּה. נִרְאֶה שֶׁעֲבַרְתֶּם פַּעַם עַל אִסּוּר "צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִּים", לָכֵן מָנַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכֶּם פְּרִי בֶּטֶן. עֲלֵיכֶם לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּילָדִים.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְפַּלְּאוּ הַמְּאָרְחִים… הֲיִתָּכֵן?… הֲרֵי הֵם אֲנָשִׁים עֲדִינִים וּמְלֵאֵי חֶמְלָה הַשּׁוֹמְרִים מִצְווֹת בַּהַקְפָּדָה. וְכִי מָתַי פָּגְעוּ בְּבַעֲלֵי חַיִּים? אֲפִלּוּ בְּיַתּוּשׁ לֹא הֵעֵזּוּ לִפְגֹּעַ מֵעוֹלָם!

הָ"אֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ הֵבִין לְהִשְׁתּוֹמְמוּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים יְקָרִים בַּעֲלֵי חֶסֶד וְאַנְשֵׁי חֶמְלָה כָּאֵלֶּה. וְאָז הִסְבִּיר לָהֶם שֶׁחָטְאוּ בְּלִי לְהִתְכַּוֵּן.

בַּעֲלִיַּת הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם, אָמַר לָהֶם, הָיָה פַּעַם לוּל תַּרְנְגוֹלוֹת וּפַרְגִּיּוֹת. בְּפֶתַח הַלּוּל עָמַד סֻלָּם, דַּרְכּוֹ יָרְדוּ הַפַּרְגִּיּוֹת עַל מְנַת לִשְׁתּוֹת מַיִם. אוּלָם יוֹם אֶחָד הֵסִירָה הָאִשָּׁה אֶת הַסֻּלָּם מִמְּקוֹמוֹ, וְשׁוּב לֹא יָכְלוּ הַפַּרְגִּיּוֹת לָרֶדֶת עַל מְנַת לְרַוּוֹת צִמְאוֹנָן, דָּבָר שֶׁגָּרַם לָהֶן צַעַר רַב.

נִזְכְּרָה הָאִשָּׁה בְּסִפּוּר הַפַּרְגִּיּוֹת וְהַסֻּלָּם וְהִצְטַעֲרָה מְאוֹד עַל שֶׁבִּגְלָלָהּ סָבְלוּ הַפַּרְגִּיּוֹת, וַהֲרֵי הִיא מֵעוֹלָם לֹא נִתְכַּוְּנָה לִפְגֹּעַ בָּהֶן וּלְצַעֲרָן, אוּלָם מִכֵּיוָן שֶׁנִּצְטַעֲרוּ הַפַּרְגִּיּוֹת בִּגְלָלָהּ וְהִתְעוֹרְרוּ עֲלֵיהֶם רַחֲמֵי שָׁמַיִם, הִיא קִבְּלָה אֶת עָנְשָׁהּ וְאַף הִיא נִצְטַעֲרָה בִּהְיוֹתָהּ עֲקָרָה.

לְמִשְׁמַע דְּבָרִים אֵלּוּ הִתְחָרְטָה הָאִשָּׁה עַל מַעֲשֶׂיהָ וּבִקְּשָׁה מֵהָ"אֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ לַעֲשׂוֹת לָהּ תִּקּוּן עַל חֶטְאָהּ.

רָאָה הָ"אֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ אֶת צַעֲרָהּ עַל מַה שֶּׁגָּרְמָה לַפַּרְגִּיּוֹת, וְאֶת הַחֲרָטָה עַל מַעֲשֶׂיהָ, וְנָתַן לָהּ הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת אֵיךְ לְתַקֵּן אֶת מַעֲשֶׂיהָ.

וְהִנֵּה לֹא עָבְרוּ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים עַד שֶׁנִּפְקְדָה הָאִשָּׁה בִּפְרִי בֶּטֶן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכְתָה לְגַדֵּל הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים נַעֲשׂוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, וְהִיא זָכְתָה מֵהֶם לְרֹב נַחַת.

 מכאן רואים את העונש הגדול עבור צער בעלי חיים, ומכיון שנלחמתי יותר מ-40 שנה על הטעות שעושים בכפרות בתרנגולים, וחשבתי כמה פעמים למה ישנם כל כך הרבה צרות ומחלות, ובפרט ילדים קטנים שלא חטאו, סובלים ממחלת סרטן רח"ל, ועל פי מעשה זה של האריז"ל, יתכן שבמקום לקבל כפרה עוד נענשים רח"ל.

ונתתי עצות פשוטות וקלות מה לעשות:

א.    אם רוצים דוקא לקיים המנהג בתרנגול, אפשר שכל תלמוד תורה, ובית יעקב לבנות יקחו כפרה אחד לכל התלמידים. ובאמת כמה תלמודי תורה נהגו כך.

לעשות כפרה בכסף כמו שכתוב בחיי אדם, וכך פסקו גדולי ישראל, ויגידו זה הכסף ילך לצדקה, ואנחנו נכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום. וצדקה תציל ממות, וכידוע במעשה מבתו של רבי עקיבא.

במסכת שבת, (דף קנו, עמוד ב):

רַ' עֲקִיבָא הָיְתָה לוֹ בַּת.

אָמְרוּ לוֹ הַכַּלְדִּיִּים: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה יִשְּׁכֶנָּה נָחָשׁ וְתָמוּת.

הָיָה מֵצֵר עַל הַדָּבָר הַרְבֵּה.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נָטְלָה בִּתּוֹ אֶת הַמַּכְבֵּנָה וְנָעֲצָה אוֹתָהּ בַּכֹּתֶל.

פָּגְעָה בְּעֵינוֹ שֶׁל נָחָשׁ וְיָשְׁבָה בָּהּ.

בַּבֹּקֶר כְּשֶׁנָּטְלָה נִגְרַר וּבָא הַנָּחָשׁ אַחֲרֶיהָ.

אָמַר לָהּ אָבִיהָ: מֶה עָשִׂית?

אָמְרָה לוֹ: בָּעֶרֶב בָּא עָנִי וְקָרָא עַל הַפֶּתַח,

וְהָיוּ הַכֹּל טְרוּדִים בַּסְּעֻדָּה וְאֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ.

עָמַדְתִּי וְנָטַלְתִּי מָנָה שֶׁנָּתַתָּ לִי וּנְתַתִּיהָ לוֹ,

אָמַר לָהּ: מִצְוָה עָשִׂית.

יָצָא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמַָּוֶת" (משלי י, ב) – וְלֹא מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה אֶלָּא מִמִּיתָה עַצְמָהּ.

שאלה: יש לי ל"ע הרבה צרות ואני לא יודע איך להיפטר מהצרות, ואמרו ללכת למקובלים שיודעים לספר אפילו הכל מה שהיה עם הסבא שלי לפי 90

וכמה ילדים ונכדים ובהמות ואווזים ותרנגולים שהיו לו, ובוודאי שיעזור על הצרות שלי, האם מותר לי ללכת אליהם?

תשובה: אני אישית יודע ומכיר מקובלים כאלו שהם מסטרא אחרא, ולמדו כל מיני כישוף ועובדים עם עצמות של מתים כמו שמביא הספר הקדוש קב הישר, וכך הם עושים כמעט כולם כי מי שיודע לא מדבר, ואחר כך הם כמעט כולם נכשלים בעריות!

למה? כי מי שמתעסק כישופים או עצמות של מתים שמספרים על הדברים הנסתרים, [וזה ידוע לחיילים שמצאו אחרי 30 שנה בגולן חייל שלא ידעו איפו הוא ודיברו איתו וסיפר להם כל הדברים שרצו לדעת].

ואני אישית מכיר חבר שלי מהגאונים הכי הגדולים בדור שנסע למרוקו ללמוד כישוף ושאר הדברים, שחשב שכך יהיה מקובל גדול, ועלה לו הרבה כסף ולא הצליח בזה.

ומקובל בשם הגאון מווילנא זיע"א שמי שמתחיל לדבר כוחי ועוצם ידי ועושה מעצמו אלהות בסופו נכשל בעריות רח"ל.

והסימן שתדע לך אם הוא נכשל באיזה שהיא עבירה קטנה באופן קבוע שנעשה מומר לדבר אחד, הוא כבר לא רבי.

וכמה חילול השם נעשה בדורנו מכאלו שרבנים על קהילות שסופם נכשלו בעריות ונתגלה קלונם ברבים, טוב היה להם אם היו נשארים בד' אמות אנשים פשוטים אולי היו ניצלים מכל זה.

וזה שיודע לקרוא ספרי קבלה זה עדיין לא נעשה ממנו צדיק הדור.

חכם עדיף מנביא

מה שמרן זצ"ל ראה כבר לפני קרוב ל-15 שנה

מרן הרב עובדיה יוסף [זצוקללה"ה] הלין על כך שאנשים "שומעים שאחד מקובל, חלאס – חושבים ירד מהשמיים זה מלאך. מה מקובל? למד ספר קבלה זה הכל".
"לכן לא להתפתות לאנשים שאומרים שהם מקובלים. יש אדם שהוא מקובל, יש אדם שהוא מטורף, לא מקובל. עושה עצמו מקובל ואין בו כלום… אין בהם כלום, רואים את עצמם שהם מקובלים. יש הרבה אנשים בעוונותינו הרבים נפתים הולכים שמה בשביל שיעשה להם ברכה. שמעו איזה מקובל הולך שמה אחר כך עושים חילול השם. נוגע בה, עושה כל מיני דברים. אחר כך באים לספר: נגע בה, נגע בדדיה, נגע בזה, בושה וחרפה. אלה חילול השם עושים. טוב להם שלא היו לומדים בכלל תורה מאשר עשו חילול השם. כל אחד בא מקובל, עושים בשביל בצע כסף, להרוויח כסף, שיבואו ויברכו אותם ויקבלו כסף. (אבישי בן חיים:  04.10.02 , 13:39)

 

 

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*