logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

קצת מהשאלות בדין תורה בבית דין של מעלה- הסודות הגדולים שרבני הערב רב לא רוצים שתדע

 משפט- מאזנים

קצת מהשאלות

בדין תורה בבית דין של מעלה

הסודות הגדולים שרבני הערב רב לא רוצים שתדע

להורדה:

שאלות ותשובות על כשרות הבשר בחוץ לארץ ובארץ חלק לז עם הוספות חדשות וגם ישנות תשעה-תשעו

חלק לז

מה שכתבנו להלן היה לפני 4-5 שנים וכעת אי אפשר כבר לסמוך על אף שחיטה לפני ששואלים אותי מה ביררנו כי היום התגלה לנו שבכל הארץ המצב חמור הרבה יותר מארצות הברית [ודוקא זה שאתה חושב עליו שהוא הוא הצדיק שאפשר לסמוך עליו – טעות גדול הוא הוא השטן ממש ונתלבש כמו שאמרו חז”ל הרוצה לתלות יתלה באילן גדול כמבואר בהנהגות הצדיקים מרי יעקב יחזקיהו אבל דברים כאלו לא ניתנו לכתוב בספר ובדיו כש”כ להדפיסם כי נודעו דברי חכז”ל (סוכה מ”ה ע”ב) ראיתי בני עליה והמה מועטים ומי שאין לו חיך לטעום המטעמים יתלה עצמו באילן גדול ויחנק ויכשיל הרבים ח”ו עכל”ק:] כי השטן הבעל הבית ושם רק השליח שלו – ולכן כל הרבנים הגדולים של הערב עשו יד אחת עם השטן ואומרים לך הכל כשר וישר יאכלו ענוים וישבעו – ואחר כך ח”ו ישחטו אותם במדה כנגד מדה כמו שאמר כ”ק מרן האדמו”ר מבעלזא זי”ע כי השוחטים עם הסכינים הפגומים חדדו את הסכין של היטלר ימ”ש, ובסכין הזה שחט 6 מיליון יהודים [ועכשיו הרע-בנים מנהיגי הסמ”ך מ”ם ראשים של השט”ן – מחדדים ביד אחת את הסכינים של דאע”ש – ומי יודע מה יקרא ה’ ירחם – ולא יקח הרבה זמן – אבל דעו כי היזהרנוכם בשל מי הרעה הזאת[1]] – דעו לכם כי הזהרנו אתכם – ונגלה לכם עוד סוד גדול כי הרבנים האלו שאומרים שהכל כשר וישר אלו שנותנים הכשרים על מקוואות -כל המקוואות שלהם פסולות ומי שטובל בתוכם לא רק טובל ושרץ בידו אלא ושרץ בתוכו – ומוליד אחר שרצים שקצים ורמשים – ואחר כך אין בית שאין בו נושר או נושרים וגיליתי לכם כל הסודות – ואל תשתמשו בשום מקוה אם לא היה מומחה גדול שבדק המקוה שלכם – טל: 0527-179613

מורי ורבותי, הזמן נגמר המשחק נגמר, כמו שאמר החפץ חיים שמלחמת העולם השניה יהי צחוק נגד מלחמת העולם השלישית – אנחנו כעת בסוף – כל אחד יחזור תיכף בתשובה – תפסיקו לאכול בשר בהמה ועוף הטרף, שהערבים לא יטרפו אתכם ח”ו – תפסיקו להשתמש במקוה שמומחים מבחוץ טרם בדקו המקוה –

דעו לכם, החודש התגלו עשרות מקוואות שלא היו כשרות  מעולם – אז למה הגענו? – כן, זה סוד הערב רב שהקב”ה לבד ימחוק אותם כמבואר בזוה”ק. התכוננו להגאולה שמרומז בזוה”ק שבהחודש הקרוב יתחילו כל המלחמות שמבואר בזכריה ובסנהדרין ובמדרשים – ראה להלן בהוספות החדשות בדין תורה בבית דין של מעלה [עוד מסימני הערב רב שהם אומרים שהכל בסדר, לא לפחד לא יקרה כלום – אבל יחידי סגולה הצדיקים אומרים ומגלים כבר עשרות בשנים את מאמרי חז”ל ובתנ”ך זכריה מה שיקרה לפני ביאת המשיח – והרבנים הזייפנים, יותר גרועים מהחילונים שמאמינים בתנ”ך – הם עושים מכל התורה כולה, כאילו  ח”ו זה כדור רגל ,היום כך ומחר כך, פעם יגיד שכל הבשר טרף כי הכל מאפיה, וכשכבר מקבל מיליון ₪, פתאום כל השחיטות כשרות – והאנשים מטומטמים מהנבילות וטריפות שאכל בהכשר של הקל שבקלים הזה כמבואר במסכת ב”מ[2]:

[1] ) לכן אמרתי לכתוב לכם כמה דברים, ונוכל לראות בשלמי הרעה הזאת!!!

  • כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב).
  • יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב).
  • אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב”ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”א).
  • מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב).
  • נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח”ב דף קכ”ה).
  • רוב אפיקורסות רח”ל מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבילות וטריפות, (תורת משה פרשת קדושים). מאכלות אסורות פוגם אפילו בשוגג, אלא שיתשנה הפגם דבמזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמטם נפשו ונטמאת (אור החיים הקדוש פרשת שמיני).
  • אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש”י משפטים ל’).
  • אין עבירה גדולה כל כך כמאכלות אסורות שמזה יצאו מדינות שלימות לתרבות רעה (שו”ת דברי חיים סימן ז’).
  • נכנס בו מחשבת כפירה ומינות (רמב”ם).
  • הבנים יוצאים לתרבות רעה ח”ו (אגרא דפרקא אות קכ”ו).
  • מכניס טומאה בלבו ובנפשו של אדם (מסילת ישרים)
  • אין לו טהרה עולמית ומאבד חלק עולם הזה ועולם הבא (יש שכר עמוד מ”ב).
  • נעשה מין ורשע (האריז”ל).
  • שלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת בגרמניה עבור שוחטים קלים (שו”ת דברי חיים).
  • הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטה (ברכת אברהם).

ב. איתא בספרים הקדושים עוון הנורא של דיבור בבית הכנסת באמצע התפילה או באמצע קדיש, ובפרט באמצע שמונה עשרה וחזרת הש”ץ וקריאת התורה, ואני יודע שכ”ק האדמו”ר הוציא ופירסם מאות ואלפים קול קורא’ס בנושא הזה, בענין קדושת בית הכנסת והמסתעף, לכן הנני מבקש ומתחנן מהאדמו”ר שליט”א שיתחיל ביתר שאת וביתר עז, לפרסם את גודל הענין בשמירת בית הכנסת, מן הסתם כל הדברים כבר ערוכים וצריך רק להוציאם לאור.

ג. לחזק את ענין לימוד הזוהר שמן הסתם כל הרבנים יגידו שזה חבלי משיח, ואנחנו כבר בעקבתא דמשיחא, ולכן יש צרות רבות כמו דאיתא בספרים הקדושים שלפני בוא המשיח יהיו צרות רבות, אבל אין הם יודעים מה עשוי להציל אותנו מהצרות, וזה לימוד הזוהר הקדוש וכמו שהעיד הרעיא מהימנא בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי, ולכן דוקא עתה בעת צרה הזאת צריך לפרסם ביתר שאת את ענין לימוד הזוהר הקדוש שכולם יתחילו ויתמידו ללמוד וזה מה שיציל אותנו מבני ישמעאל הארורים.

כמה אותות צריכים עוד משמים כדי להתחיל בלימוד הזוהר הקדוש, יותר טוב שכולם יתחילו ללמוד הזוהר עכשיו מאשר עוד פיגועים ועוד צרות צריך לפרסם שכל מי שילמד זוהר יש לו ביטוח, ביטוח חיים שהוא ינצל מכל הצרות המתרגשות ובאות לעולם.

ואני תפילה שנזכה למאמר חז”ל כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.

[1] ) יוֹמָא חַד, פָּגַע בּ

[לפי בקשת השואל את השאלה נכתוב השם האמיתי שלו]

בית דין: למה אכלת בשר אחרי ששמעת מגדולי ישראל שהכל טרף?

אבישי בן לאה: מה פתאום הרבנים שלי אמרו לי הכל בסדר!

בית דין: כדי שהרב יאמר שכשר צריך קודם שהרב ידע מה זה בכלל שחיטה ומה זה כשר, ולא יסמוך על אחרים שסומכים על חבריהם וחברא דחברא עד שבסוף כולם סומכים על משגיח מחלל שבת, ולא יודע אפילו איך מניחים תפילין, [מדברי הגאון הרב יצחק הכהן רבין שליט”א] על זה סמכת?

אבישי בן לאה: איזה רב דיבר על זה בכלל, ומאיפה אני אדע?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום, ולעשות לך אפראציע על כל גיד וגיד ואיבר ואיבר, כמו שראית בוודאי בספר “נדחי ישראל” להחפץ חיים זי”ע פרקים כ”ח כ”ט ובספר שאלות ותשובות מהאדמו”ר מהאלמין! – וזה הספר ששלחו לך:

 

סולם- ראשו מגיע השמימה סולם של תלמידי חכמים צילום- shutterstock

ספר

שאלות ותשובות על כשרות הבשר

בחוץ לארץ ובארץ ישראל

יצא לאור על ידי וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות בנשיאות כ”ק מרן אדמו”ר מהאלמין שליט”א

אמרו חז”ל: בכל עת יהיו בגדיך לבנים היות ואי אפשר לעשות תשובה אם לא יודעים החטא, לכן טלפנתי היום להגה”צ רבי שלום יהודה גראס אבדק”ק האלמין לשאול אותו כמה שאלות שאני מתכונן לעשות דרשה חדשה, ואני רוצה להודיע לרבים שומעי הדרשות שלי שב”ה נתרבו לעשרות אלפים מכל העולם.

וזה החלי בעזהי”ת:

כל השאלות הם ממני הק’ נחום ראזנבערג.

כל התשובות מהגה”צ רבי שלום יהודה גראס אבדק”ק האלמין שליט”א.

וזה החלי בעזהי”ת:

שאלה: האם שחיטת העופות בארצות הברית ובארץ ישראל הם כשרות? [על שחיטת הבהמות ידוע לי כבר שהכל טריף גם בארץ ישראל וגם בארצות הברית – מה צריך יותר מזה שהרבנים של העדה החרדית כמו הגה”צ רבי משה שטרנבוך יצא בפלאקאטן גדולים נגד שחיטת בהמות שהכל מה ששחטו בשביל העדה טריפה מפני הכריסים – וכל אחד יודע את זה – הגה”צ רבי מאיר בראנסדורפער זצ”ל ולהבחל”ח הגה”צ יוראביץ שליט”א ועוד כמה גדולים מהעדה שיצאו נגד זה – ודיברתי עם שוחטים וסיפרו לי שהם יודעים כבר 7 שנים מזה רק לא סיפרו – וכששאלתי להרה”צ רבי מאיר בראנסדורפער זצ”ל [שליט”א] פעם, אם אפשר להאמין להשוחטים הכל מה שאומרים? ענה לי שכתוב בתשובת הרשב”א על השוחטים שקר בימינם, אינני זוכר המקור בדיוק.

עוד סיפר לי הגה”צ רבי דניאל פריש זצ”ל הסיפור עם הסירכות מה שהיה לפני יותר מ 30 שנה שגה”צ רבי מאיר בראנסדורפער זצ”ל תפס שכל הבדיקה של העדה היה יותר גרוע מהבדיקות של האוי יו בארצות הברית – [שלוקחים שטריקען – כך קוראים לסירכות גדולים] וכ”ק מרן מתולדות אהרן אמר דרשה ברבים שכל אנשי שלומו לא יאכלו בשר בהמה ואיימו עליו להרוג אותו והסיפור באריכות – עד שאמר אם כך, שמאיימים עלי שאני צריך להתיר דבר אסור, אז אעשה לי בית דין לחוד בלי העדה, והרב רבי מאיר יהיה ראש בית דין – ואז כששמעו העדה אמרו לו תעשה מה שאתה רוצה, רק אל תעשה בית דין – זאת אומרת שסדנא דארעא חד הוא (בבא קמא דף י”ב ע”ב)], וכעת אני שואל על בשר עוף, האם הוא כשר גם בארץ וגם בחוץ לארץ.

תשובה! מה שהלך בחוץ לארץ כתבתי חיבורים שלמים, וזה היה המלחמה שלי לערך 40 שנה, כתבתי לכל הרבי’ס ורבנים הגדולים הרבה מכתבים, ואין לי כוח לכתוב הכל מחדש, רק אם רק יקרא קצת מספר קול השחיטה וספר קול השוחטים, יראה ויבין על קצה המזלג מה שהולך שם בארצות הברית.

ועל ארץ ישראל אספר רק על קצה המזלג, כי באמת לא היה לי כוח להתחיל עם הקצבים בארצינו הקדושה שהם גם כן שותפים של עמלק, ראה רש”י קידושין דף פ”ב ע”א: טוב שבטבחים – ספקי טריפות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן. והקצבים בארצנו הקדושה הם באמת צדיקים גדולים שהם מקיימים ומאמינים ברש”י הקדוש ומוכנים להרוג מי שיעמוד נגדיהם, ואכמ”ל.

עכשיו אספר לכבוד תורתו הרמה, מה שהיה לפני מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל”ג, אז יצאתי נגד השחיטות שם בארצות הברית שהשוחטים שוחטים עם סכין פגום ושוחטים 1200 עופות לשעה, ושוחט אחד בא עם אווירון [מטוס: (אגב: לשון מטוס כתוב באדרא רבא וזוטא)] מיוחד להרוג אותי בפנסלאוועניא ששחטתי שם להרב ממארגרעטין זצ”ל, וניצלתי ממש בדרך נס,  ויש על זה כמה עדים שיכולים להעיד.

החלטתי שאני נוסע לימים נוראים לארץ ישראל שלא יוכלו לתפוס אותי.

הייתי אז ביום הכיפורים בקרית אתא אצל הקרעטשנעווער רבי זצ”ל.

נתתי לשחוט הכפרה שלי לשוחט ידיד שלי שהפיץ אז בארץ ישראל את הספר שלי נפש ישעיה על כשרות המאכלים.

ובאמצע השחיטה אני שומע איך שנכנס עם הסכין למפרקת, אמרתי לו לבדוק הסכין עם כשר?

ושחט הלאה לעוד כמה אנשים, ואני שומע שבכל עוף נכנס למפרקת, לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו, איני מבין כשאני שוחט והסכין נוגע למפרקת דוקר לי בלב, שאולי הסכין נפגם, שהסכין מאבד את חזקת כשרות, וידוע שלא קל להעמיד סכין שיש לו פגימה, [וזה שמספרים להאנשים שהסכינים שלנו טובים מאוד – זה אמת שזה טוב יותר מ70 שנים הקודמים ביוראפ – אבל זה טוב אם לא נכנסים למפרקת, וכו’.], ואני שואל אותו למה אתה נכנס כל עוף למפרקת?

ענה לי כך המנהג בארץ ישראל שכל השוחטים שוחטים כך שנכנסים למפרקת!!! [אחר כך ראיתי איך ששוחט בן 70 שנה שוחט להאדמו”ר מקרעטשנעף (רבי הערשעלע רוזנבוים זצ”ל, שגר אז בקרית אתא, ואחר כך גר בירושלים). את הכפרה שלו, ושמעתי [קנאק] קול גדול שנכנס גם כן למפרקת, אמרתי להקרעטשנעווער רבי זצ”ל, שיבדוק הסכין של השוחט, שלפי דעתי הסכין צריך להיות פגום].

שאלתי אותו למה?

ענה לי שהוא שוחט בחיפה בשחיטה גדולה, והבעל הבית היה לו הרבה עופות שנשארו אדום מדם תחת הכנפיים, וזה בא שהשוחט לא שחט הורידין לגמרי, שהשוחטים היו נזהרים לא לנגוע במפרקת, על כן שחטו כך, ואז כל עוף עלה הרבה כסף, וכשאשה באה לקנות עוף וראתה שקצת אדום תחת הכנפיים, לא רצתה לקנות, והנשים היו בודקות את העופות כמו יהלום [דיימאנט], וכך נשאר להקצב כל יום כמה מאות עופות.

על כן אמר הטבח – הקצב, “טוב שבטבחים” להשוחטים, אם אתם יכולים לשחוט עד המפרקת טוב, ואם לאו אקח שוחטים חילונים, והם יעשו מה שאני יאמר להם, וכך התחיל השחיטה הזאת והיו הרבה פגימות, [והיה בהלה גדולה בין השוחטים, כי היו שוחטים שאמרו שהכל פגום, ואמרו שהם מוכנים לשחוט אבל לא לפסוק על הסכין שהוא כשר שלפי דעתם זה פגימה – ] עד שהעמידו בודק סכינים, [והשוחט לא בדק בכלל את הסכין – זאת אומרת שראש הרשעים היה הבודק סכינים] והבודק היה צריך להבחין מה זה פגימה גדולה ומה לא נקרא פגימה גדולה, וכך ירדו מטה מטה עד שמתירים פגימות כמעט בכל ארץ ישראל.

  הסיפור הזה היה בשנת תשל”ג.

ועכשיו אספר סיפור שהיה לערך בשנת תשמ”ח.

הייתי לוקח עופות אצל פרענקאל בקאנטרי על יד סאויט פאלסבורג, פעם נסעתי לשם עם עוד כמה רבנים, חלק מהם בחיים.

כשנכנסתי לשם עמד שם יהודי אחד עם סכין של שחיטה בידו, ושאל אותי אם אני יודע לבדוק סכין? (הוא לא הכיר אותי, ואני לא הכרתי אותו).

עניתי לו קצת!!!

ונתן לי סכין אחד לבדוק ואמרתי לו שהסכין יפה, ונתן לי סכין אחר ושאל אותי מה אני אומר לסכין הזה?

עניתי לו בדרך ארץ, יש משהוא!

שאל אותי מה זה המשהוא הזה, שאתה מרגיש, האם אתה היית מכשיר את זה אחר שחיטה?

עניתי לו, אני הייתי מטריף אפילו מאות עופות, ואפילו שהייתי צריך לשלם מכיסי!!!

שאל אותי איפה למדת שחיטה?

עניתי לו אצל כל ההיימישע [חרדים] שוחטים שהיו בברוקלין בשנת תשכ”ז, והיה לי מלמד רבי מרדכי פרידמאן שלמד אצל המטה אשר, ואחד שלמד אצל הלוטה בשמלה[1], ועוד שוחטים זקנים שהיו אז בני שישים ויותר לערך.

וכך למדו אותי!!!

אמר לי השוחט הזה, תשמע קוראים לי שלום ראט אני כבר שוחט 40 שנה באורוגוויי, ולמדתי שני בנים שלי שחיטה, וידעו ב”ה טוב מאוד, והעמידו סכינים יפים מאוד, ונסעו לארץ ישראל, ואני נוסע לימים טובים לארץ ישראל ומבקש שיראו לי סכין, ומראים לי סכין פגום, וזה הסכין שהראו לי, ושאלתי אותם למה אתם נותנים לי סכין פגום?

ענו לי אבא, כאן בארץ ישראל הולכים לשחוט לכתחילה עם סכין כזה!!!

צעקתי עליהם, איך יכול להיות דבר כזה שמתירים לכתחילה סכין פגום?

ענה לי, אדרבא בא איתנו ביחד להבודקים של העדה החרדית, ותשאל אותם ותראה האמת לאמיתו!

לקחתי מונית, ולקחתי איתי עוד שני רבנים שיבואו ביחד איתי, ונכנסתי לבודק סכינים ואמרתי לו אני שוחט באורוגווייא, ויש לי שאלות, ואיני רוצה להטריף בחינם, ורציתי לדעת מה פוסקים הבית דין הגדול בירושלים על הסכין הזה?

וכשאמרו לי שזה כשר לכתחילה, כמעט נפלתי חלשות, החזקתי את עצמי שלא יראו שהולך משהוא כאן!

על כן רציתי לשאול אותך, מה שאתה אומר לסכין הזה?

אמרתי לו תיכף על המקום, היות וכבודו סיפר לי כל זה, זאת אומרת, כעת הכל על אחריות שלי, שאני צריך לעשות וללחום נגד זה, ואני כבר עברתי כאן שבעה מדורי גיהנם במלחמתי נגד השוחטים שותפים של עמלק.

על כן אני רוצה שכבודו יבא איתי תיכף ומיד לכ”ק מרן אדמו”ר מקאשוי שליט”א [זצ”ל], והסכים, וכך נשים את כל האחריות על כתפיו, ויהיה לי תשובה בבית דין של מעלה, למה לא נלחמתי נגד הפירצה הזאת!!!

אמרתי לבנו של האדמו”ר מקאשוי זצ”ל שיקרא לכל הילדים הרבנים שיודעים טוב שחיטה, וגם יקליטו את כל זה, וסיפר הכל, והראה לו את הסכינים, והאדמו”ר מקאשוי אנח אנחה גדולה, אוי וויי!!!

הילדים שאלו אותו, מה היה האנחה הזאת?

ענה להם שכשאחד מהרבנים הגדולים גאב”ד העדה  נפטר, בא אליו האדמו”ר מתולדות אהרן בשליחותו של כ”ק מרן האדמו”ר מסאטמאר זי”ע שהאדמו”ר מקאשוי יקח את הרבנות ולהיות גאב”ד בעדה החרדית, ועניתי להאדמו”ר מתולדות אהרן כך:

אני אונגארישער רב, ובאונגארין הרב היה בעל הבית על האנשים, אבל בירושלים הבעלי בתים הם הבעלי בית על הרב, ואומרים לו מה לעשות, על כן זה לא בשבילי.

ועכשיו ראיתי שהייתי צודק.

  שאלה? זאת אומרת שהכל טריפה בארץ ישראל?

תשובה! אני לא אמרתי, ואני לא פוסק כאן כלום, רק מספר המעשה שהיה, וישנם כמה הכשרים הגה”צ הרב לנדה שליט”א, ויש גם כן עדה החרדית, ויש גם שחיטה של בעלז, ועוד, ואם יש לכם כוח תלכו לבדוק, אני מוכן ללמוד אתכם בדיקת הסכין.

שאלה? האם הלכתם לבדוק השחיטות שם?

תשובה! בקשו ממנו כמה פעמים שאלך לראות שחיטת עופות של בעלז, והייתי שם עם הגה”צ רבי שלמה יהודא שווייצער שליט”א [זצ”ל], וב”ה שמחתי מאוד שראיתי שהרב שלהם הגה”צ רבי פסח הורוויץ, והוא בודק כל הסכינים, ולא האמנתי למראה עיני שכל שוחט היה לו סכין טוב, כי הרב הנ”ל מומחה לבדיקת הסכין, ואולי יש עוד שחיטות טובות, אבל אי אפשר לסמוך רק אם רואים בעיניים.

שאלה? למה לא הלכת לעוד שחיטות?

תשובה! אין כבר כוח לזה. אם היו קוראים אותי הייתי הולך פשוט ללמוד את כל מי שרוצה ללמוד.

שאלה? האם ישנם עוד יהודים שם שמדקדקים ויודעים מה הולך?

תשובה! ישנם עוד כמה שחיטות קטנות שמדקדקים על הסכין שיהיה חד וחלק.

שאלה? מה כבודו יודע מחוץ לארץ?

תשובה! הס”מ הבעל הבית, כך מגלה לנו הבעל שם טוב זי”ע בזע”ם תצעד ארץ, זביחה עירובין מקוואות. וכך מביא המאור ושמש, שהס”מ התחכם ולא צריך ללחום עם כל בן אדם פרטי, רק לוקח את הרבנים השוחטים והסופרים ובזה שוחט כל העיר.

שאלה? האם יש לכם לספר עוד משהוא על השחיטה בארצות הברית?

תשובה! כתבתי כבר בספרים די והותר, וכשכבודו יגמור את הספרים וירצה לדעת עוד, בלי נדר אספר עוד.

שאלה? זאת אומרת שהעיקר הבעיה עם הסכינים, ומה עם השחיטה גדולה ששוחטים הרבה עופות בשעה אחת?

תשובה! זה מכת מדינה גדולה בארץ ישראל כמו בארצות הברית ששוחט נהיה למכונה, הוא עובד עבודת הפרך, ומקבל סכום קטן שאינם יכולים לחיות מזה, על כן השוחטים שוחטים בכמה מקומות ואין להם שום הרגשה, אפילו על פגימות גדולות, ושמעתי משוחטים הרבה סיפורים.

ולדוגמא אספר סיפור קטן, מאחד שבא אלי ללמוד אותו בדיקת הסכין, הוא ספרדי ירא שמים גדול, ואצליהם לא אוכלים מסתם שחיטות, הם לוקחים שוחט פרטי ירא שמים ששוחט ומנקר הכל, וכך אוכלים פעם פעמים בשנה כבש.

פעם השוחט שחט ובדק ועשה כבר הניקור, והוא חשב ליתר שאת ילך להרב מחפוד שליט”א שיבדוק את הניקור אם הכל טוב, הרב מחפוד עונה לו זה בכלל לא מנוקר!!!

הוא רק חתך לחתיכות!!!

האברך הזה שאל את השוחט מה עשית? כמעט שנכשלתי בחלב ודם, הרב מחפוד אומר שזה לא מנוקר, ואתה אומר שאתה כבר מנקר 40 שנה, ענה לו השוחט, אם תספר לאחד, אני נותן לך כדור בראש.

שאלה, האם יש גם שאלות שמכשילים את הרבים בפגימות ממש, או שכבודו מדבר מחומרות? אנחנו אנשים תמימים וישרים ומאמינים בני מאמינים, ורוצים לידע האמת!!!

תשובה!

י‘תענגו ה‘ישרים ו‘ישמחו ה‘תמימים א‘שר ד‘ברי נ‘אמנים י‘חפזון, א‘ף ה‘מה י‘ברכו ה‘ בראותם תעלומות חכמה נסתרת ונשגבה מאוד, אשר היו נעלמים ונסתרים מעיני כל עד היום הזה, ובדורותינו האלו שאנחנו רואים שהתורה הקדושה ומצוותי’ ויסודותי’ מונחת בקרן זוית, אין דורש ואין מבקש, ונתקיים בנו מאמר הגמרא (סוטה מ”ט) אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, וכמבואר בספה”ק שזה יהי’ חורבן הדור ההוא של עקבתא דמשיחא, שכל אחד יאמר שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, וממילא לא ירצו לעשות פעלים לחזק בדקי התורה ולהחזיר עטרה ליושנה, וכל אחד יסמוך על חבירו, ועי”ז נעשה כקדירה דבי שותפי דלא קרירי ולא חמימי (עירובין דף ד’), וכל זה בא לנו כי יוצר עמל עלי חוק, הוא עול הפרנסה וגודל הטירדות שמונחים על שכמינו לכלכל את בני ביתינו המוטלים עלינו, היפוך ממה שהי’ בדור הקודם שהקהילות היו מפרנסין את הרב, וכל רב שלומד תורה ושמוטל עליו לתקן את הקהילה מונח ראשו ורובו בעול הפרנסה, וזה מפריע לו לקיים מצות תוכחה כראוי, להוכיח את אנשי עדתו ושאר בני אדם להטות לבבם שילכו בדרך הטוב והישר.

אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, יכול להיות גם עצת היצה”ר

וזו היא הסיבה שפורקים מעליהם את עול הציבור ומטילים הכל על הקב”ה, באמרם אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, ונמצא דגם זה הוא מעצת היצה”ר. ובין כך ובין כך הדברים מגיעים עד כדי כך שיכולים לאכול נבילות וטריפות רח”ל במלוא מובן המלה, ואע”פ שרוב הרבנים צועקים בצעקות נוראות שהשחיטה הנהוגה כיום אינה כשרה, ועוברים על כל חמשה הלכות שחיטה בשאט נפש, ובעוה”ר ירדו עד לעומקא דתהומא רבה שעוברים בשאט נפש על חמשה הלכות שחיטה, וסומכים על היתרים רעועים של כל אחד אשר מקלו יגיד לו (עיין שולחן ערוך יורה דעה סימן י”ז), וכל ההיתר נסמך על משענת קנה רצוץ.

אפילו בין המון עם ועמי הארצים לא האכילו לבני –  ביתם מה שאוכלים היום

ובעוה”ר ירדו אחורנית בימינו אלה, ועלה הכורת ונפרצו פירצות נוראות בקדושת וכשרות המאכלים, שלא עלה על לב אדם מעולם לעבור בשאט נפש על חמשה הלכות שחיטה ולסמוך על הכשירים והיתרים רעועים, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. נלך קצת אחורנית, נסתכל בחזרה על דורינו, על החורבן האיום והנורא, עד כמה היו נזהרים בקדושת המאכלים בקהילות הקדושות באירופא שנחרבו בעוה”ר (עיין שו”ת דברי חיים יורה דעה סימן ז’) ולא אתרמי אפילו בין המון עם ועמי הארצים מי שיאכל או יאכיל לבני ביתו מאכלים כאלו, והשגיחו על כשרות בכלל ובפרט על כשרות הבשר, והפרישו את עצמם מצ”ט שערי היתר כדי שלא לנגוע בשער אחד משערי איסור.

חותמת ההכשר אינה אלא להשקיט המצפון – הגם שיודעים שזה יכול להיות נבילות וטריפות

ובעוה”ר בימינו אלה רבו המתירים והמקילים והמון עם במרגוע נפשם, יספיק להם בהמצאם עליהם איזה חותמת נרשם עליו בכתב אשורית כשר למהדרין מן המהדרין ויאכלו ענוים וישבעו, ואף שלא ידעו למי החותמת ולפי הפתילים, אבל יודעים היטב שהבשר אינו כשר, ומ”מ הם סומכים על הכשר הזה, ויודעים שהמכשלה נורא ואיום, בהסתמכם על משענת קנה רצוץ של איזה הכשר בעלמא, ומשתמשים רק לכסות עינים ולהטות דעת עצמם, על אף שיודעים שהרבנים המכשירים אין יודעים בין ימינם לשמאלם, וכדי בזיון וקצף, ואם עיני שכל לך בין תבין את אשר לפניך, ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה (עי’ בספר מסילת ישרים פרק י”א).

האם לונדון צריכה בדיקה?

א. והנה במבט ראשון בודאי יתמהו חלק מן הקוראים, איך זה שהולכים לכתוב על מצב השחיטה בלונדון? כל אחד חושב לעצמו, שבודאי בקבוץ יראים כ”כ גדול כפי שיש בלונדון, נמצאים שם רבנים מובהקים שוחטים המוחזקים ליראי ד’, אז לשם מה כל הרעש והמולה ולגלות פצעים ישנים.

המצב לא משתפר אלא הולך ונפרץ

ב. דוקא בשל כך, אמנם חייבים להעיר את תשומת לב הצבור, שהמצב שונה בתכלית, לא רק שהמצב לא השתנה לטובה, רק אדרבא, במשך הזמן הכל הולך ומחמיר בשטח פרוץ זה של השחיטה.

אין להשוות מכשולי כשרות שאר המוצרים לחומר מכשולי השחיטה!

ג. אל תשכחו, רבותי! שהעצם המרכזי, היסודי, של כל מערכת הכשרות זו השחיטה, כל מיני מכשולים של כשרות אצל המוצרים הרגילים אין להשוותם כלל מבחינת החומרא לשחיטה, היכן שיכולות להיות ח”ו נבילות וטריפות במלוא מובן המלה.

קיום כלל ישראל תלוי בכשרות השחיטה!

ד. כידוע איסור אכילת נבילות וטריפות הוא מהאיסורים החמורים ביותר, שכל הקיום של כלל ישראל תלוי בו, כפי שהאדמו”ר הקדוש מצאנז זי”ע העיד בספרו שו”ת ד”ח סי’ ז’.

רחמו על ילדיכם, ח”ו לא לאבדם!

ה. גם ידועים דברות קדשו של הגה”ק ר’ הלל קאלאמייער זצ”ל (שו”ת בית הלל סי’ מ”ח אות ט’) וז”ל: שתדעו שהעבירה של נבילות וטריפות מאוד חמור הרבה יותר מעבירות אחרות וכו’, והחכמים אומרים שהעון שבנים מתים ע”י מחלות רח”ל באים בגלל זה שאוכלים מאכלות אסורות, ולכן תרחמו על ילדיכם ואל תאבדו אותם ח”ו וכו’ עכלה”ק.

עונש מאכלות אסורות כעבודה זרה – ונענשים לעולם רח”ל!

ומובא בזוהר הקדוש (פ’ שמיני) שמאכלות אסורות זה ממש כאילו שהוא היה עובד עבודה זרה ונענשים לעולם רח”ל, ואף פעם אין זוכים לעוה”ב וכו’.

גם אצל השחיטות בחוגים מהודרים ביותר יכול להיות מכשולים רבים, כולל: גסות דקות ועופות.

ו. מכשולים רבים קורים בעת השחיטה, אפי’ אצל השחיטות המהודרות ביותר, ללא הבדל איזה חוג שהוא, גם בשחיטת גסות וגם בשחיטת עופות.

רבנים ועסקנים יראי השם מלונדון פנו אלינו לפרסם המתרחש שם למעשה

בענין השחיטה בלונדון, פנו אלי רבנים ועסקנים ויראים מעיר הבירה לונדון לצאת בראש כל חוצות ולפרסם המתרחש שם בנוגע לכשרות הבשר.

מעולם היתה השחיטה מלאה מכשולים וקלקולים משוחטים וקצבים מושחתים

למעשה אין כל חדש תחת השמש, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים דמעולם היתה השחיטה מלאה מכשולים וקלקולים משוחטים קלים והקצבים המקולקלים התופסים רח”ל את כל כלל ישראל בגרונם, וכולם נמשכו אחריהם כצאן לטבח, עד שהרבנים תפסו שהאכילו טריפות רבות בשנים.

כל הרבנים יצאו נגד הצער בעלי חיים, שכוונתם לעקור כשרות השחיטה

אבל כעת אין אנו מדברים ממכשולים שמתרמים בעניני השחיטה, אנו מדברים מלעקור רח”ל כל הה’ הלכות שחיטה, כאשר עיני הקורא תראינה בחיבור הזה אשר כל הרבנים יצאו נגד הצער בעלי חיים שרצו ורוצים לעקור את כל כשרות השחיטה משנים קדמוניות, ועל כן הנהיגו אנשי ה”צער בעלי חיים” השחיטה הזאת.

[אשרי חלקו, של הרב הגאון רבי שמחה בונם ליבערמאן אשר מסר נפשו שלא לעקור ה’ הלכות שחיטה שהם הלכה למשה מסיני, ראה בהערה[2] אחד המודעות שיצאו נגד כדתיא עם הרב שלהם שעשה יד אחת עם חברה של “צער בעלי חיים”, כידוע]

הוא היחיד אשר עזר להצער בעלי חיים’ניקעס לקלקל כל כשרות השחיטה

ואחר שכל הרבנים דשם יצאו נגד השחיטה הזאת מצאו להם הצער בעלי חיים’ניקעס רב אחד גדול אשר הוא רב הראשי בלונדון הרב פאדווא שליט”א, והוא הוא היחיד אשר עזר להצער בעלי חיים’ניקעס לקלקל כל כשרות השחיטה. [ולא די זה רק על ידי שהתחיל שם להתיר לעקור על מה שכתוב בשו”ע יו”ד חלק א’, הס”מ וחיילותיו התחילו מלחמה כבידה גם בא”י שרוצים להכניס שם את הפען הזה, ולגרום להאכיל נבילות וטריפות בא”י ג”כ] (כאשר תראו מה שכתב הרב פאדווא בכתב ידו עם ה”לעדער העד” שלו, וכאשר תראו במכתבים שכל הרבנים צועקים עליו, והוא בשלו).

[גודל הסיבוך והחורבן הגדול בכלליות, והסיבות שהביאו בזמן שמלאה הארץ חנף והחליפו את האמת של תורה על אינטערעסין ופארטיי אפילו בין תוך תוכיותינו, ותמורת עול מלכות שמים עול בשר ודם, ובמקום יראת העונש מתייראים מאנשי זרוע ובעלי לשון, אין תקוה שישאר אמונה ותורת אמת, רק אם באמת המבינים ימסרו את נפשם בפשטות על הכרזת האמת של תורה, כי מצב כזה הוא שעת השמד, [עיין בפנים הספר בשם ספר דמשק אליעזר], שגזרו הפאליטיקאנטען מכדתיא, לכן אחד מן העיקרים בזה הוא שיאמרו מה שיש לומר בגלוי ובראש מורם, ובפרסם שם האומר, [שצריכים לצאת בגלוי] ופרסום הענין יהיה מה שיהיה. ודבר זה מוטל על כל אחד ואחד אשר בשם ישראל יכונה, ואם אין אנו עושים זאת אלא נהי’ כעין אנוסים שבשפאניע בכפל כפלים, מחוץ יראו פנים כהשלטון והרוח השורר אע”פ שיודעים או אפילו רק חוששין שהוא היפך תורה, ורק בחדרים או בין איש לרעהו יתרעמו, אז אבדה התקוה חס ושלום, וכל אחד יצטרך ליתן דין וחשבון על כל כזית וכזית שכל אחד מישראל אוכל עד סוף כל הדורות, כידוע.

כל השוחטים אמרו לי שהמצב כהיום הוא שיהיו מוכרחים להאכיל טריפות על חשבון רב העיר, וביקשו ממנו ברחמים ותחנונים, מפני שכולם מפחדים שם מהרב פאדווא, ורק שוחט אחד שעשה יד אחת עם הרב פאדווא ועם הקצבים, והוא אומר שהוא יכול לשחוט ג”כ כך, והכל טוב וישר, ואלו שאינם יכולים הם בטלנים גדולים, ויקח זמן ללמדם, כידוע שהבעל דבר אינו יושב בטל ועושה את שלו, וכמו שעשה בכל הדורות, מעמיד שוחט מחסידי הס”מ וכך “שוחט” את כל אנשי העיר ברוחניות ובגשמיות, וכן עשה הס”מ בלונדון.

111

(וראה לעיל בקול קורא שיצא לאור, שמביאים שם לימוד זכות היחידי שאפשר ללמד על הרב פאדוה הוא, מפני שבודאי יש לו ולבניו איזה טובת הנאה מזה[3], שזה מאפיל הדעת הנכון מלראות ולהבחין האמת. ומטעם זה צועק “יאכלו ענוים וישבעו”, ואינו שם על לבו דברי הרבנים הגאונים שזועקים מרה שלא יהפוך השחיטה לנבילות וטריפות ח”ו.

ועל מה שתמהים המוני העם איך יתכן שרבנים גדולים מובהקים יכולים להתיר דבר כזה לעקור כל ה’ הלכות שחיטה מכל וכל, על זה באה התשובה, דמקרא מלא דיבר הכתוב (ויקרא ד’ כ”ב) אשר נשיא יחטא, ויתיר אכילת חלב או לעבוד עבודה זרה ח”ו, ומשמע מזה דאפילו בעת ההוא היתה מציאות כזאת שהנשיא יתיר איסורים חמורים כאלו, בשוגג או במזיד, וכמו שכתב רש”י שם, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו עי”ש.

גם מצינו שאפשר להטעות אפילו לצדיק הכי גדול[4], כמו שמצינו ביצחק אבינו ועשיו הרשע, ששאל לאביו איך מעשרין את התבן ואת המלח, וכל שכן כשיש להרב טובת הנאה מזה, הרי נעשה משוחד עי”ז וכבר לא יוכל לראות את האמת לאמתו, ולפי מה שהבאנו לעיל משו”ע יורה דעה סימן י”ח שאסור להרב כי אם לטעום מהאוכל כדי להראות להשואל שהוא כשר.

אמנם באופן כזה שנשתחד ע”י איזה טובת הנאה, אסור לו לפסוק בכלל על הלכה זו, כי בשום פנים ואופן לא יוכל לדעת באמת אם כשר או לא, דהלא השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, כידוע הסיפור מהרה”ק מאפטא בעל אוהב ישראל זי”ע, שהיתה אצלו דין תורה בין שני צדדים, וכמה ימים שקל בדעתו להצדיק את בעל דין אחד, והיו לו ראיות על זה מש”ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, ובפתע פתאום נתעורר אצלו צד שני, שהבעל דין השני צודק באמת בדין תורה זו, ועלו בדעתו עשרות טעמים וראיות על זה שהשני צודק בדין תורה זו, והיתה אצלו תימה גדולה, איך יתכן שקודם רצה להצדיק את ראובן, ופתאום עלתה בדעתו להצדיק את שמעון. בראותו כך, דחה את הוצאת הפסק ביום א’ או שני ימים.

למחרתו הי’ ראש חודש, והי’ נוטל ידיו לסעודת ראש חודש עם אנשי שלומו, והי’ לו בגד מיוחד (בעקישע) לצורך סעודת ראש חודש. וקודם שנטל ידיו לסעודת ראש חודש, לבש את האיצטלא דרבנן שהיתה מיוחדת לסעודה זו, ופתאום הרגיש שהבגד כבד מאוד, וקשה עליו ללובשו, והכניס ידו הקדושה לבית יד הבגד, וראה שמונח שם אוצר של שטרות כסף, ולא ידע מאין לו כסף זה.

כאשר עלתה על דעתו אולי הכניס בעל דין השני את הכסף לשם, קרא לו ושאלו אם הכניס כסף לבגדו, והשיב הן, ואמר אז הרה”ק מאפטא, דמכאן רואים גודל כח השוחד לעוור עיני חכמים, דאפילו אם אינו יודע כלל אודות השוחד, ואין כאן אפילו שוגג או אומר מותר, דהלא לא עלתה על דעתו כלל שמונח בבגדו כסף כזה שנתן בתוכו בעל דין השני, מ”מ יכול לעוור עיני חכמים שלא לראות את האמת, נגד מה שנתברר לו בתחילה מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שהלכה כבעל דין הראשון, ע”כ תוכן הסיפור[5].

כשהייתי באוסטרלייא פגשתי כמה רבנים נכבדים מא”י, ובקשו ממנו לברר כל ענין השחיטה עם הבאקס ופען, כי קבלו מכתב מאת אחד הנקרא הרב יאקאב, והוא אומר שכל הרבנים מכל העולם מסכימים עם השחיטה הזאת ולכן מבקשים שאברר להם הכל אשר לכל[6]. [ראה בהערה], לכן התחלתי לכתוב הספרים בענין הנ”ל, ולגודל הנחיצות  הדפסתי תיכף ומיד אחר שגמרתי אותו כל ספר הנוגע לכשרות השחיטה בלונדון כדי להציל מה שאפשר להציל, ומה גם מפני שאחד מתנאי המצוה הוא “מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה”, וראה באריכות בספר אבן מקיר תזעק, ובספר וזבחת כאשר ציויתיך ח”ב מספר אבן מקיר תזעק, (והספר הזה הוא ח”ג, מס’ אבן מקיר תזעק).

סדנא דארעא חד הוא

ואעתיק קצת ממה שכתב בשו”ת דברי חיים, ובשו”ת חתם סופר, ובספר טיול בפרדס.

וז”ל שו”ת דברי חיים (יור”ד ח”א סימן ז’): “שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם”.

ושם בשו”ת דברי חיים (יורה דעה ח”א סימן ו’) כתב וזה לשונו: “ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי”, עכלה”ק.

ומרן החתם סופר זי”ע כתב בשו”ת חת”ס או”ח סימן ר”ה, כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג’ רגלים, חזנים שוחטים וסופרים, עיין שם. (וכעין זה בספה”ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא, ד”ה והעולה).

ועיין בספר טיול בפרדס להגה”צ משאמלוי זצ”ל הי”ד, שכתב בחלק א’ (מערכת שחיטה) כי כח הציונות נתהוה גם ע”י השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל, עיי”ש.

ר’ נתן אדלער זלל”ה רצה לפסול השו”ב דפפ”ד, ולהכניע החותם של הסטרא אחרא השורה על השובי”ם הפסולים בסוד על חרבך תחי’

וזה לשונו של הגה”צ מוה”ר עקיבא יוסף שלעזינגער זצ”ל בעהמח”ס לב העברי כותב וז”ל שם: הגהצה”ק ר’ נתן אדלער זלל”ה רצה לפסול השו”ב דפפ”ד, ולהכניע החותם של הסטרא אחרא השורה על השובי”ם הפסולים בסוד על חרבך תחי’ וכו’, ואלמלא השיג כל רצונו הי’ בא משיח[7] צדקינו, אך הס”מ העמיד עליו רודפים קצבים, והוצרך לברוח מפפ”ד, ותלמידו החתם סופר רץ אחריו כמה פרסאות וכו’ עכ”ל. (הובא בספר משכיל אל דל להגה”ק מוה”ר הלל מקאלאמיי זי”ע, עיין שם באריכות).

השוחטים הפכו להיות כמו מכונות

ז. השוחטים צריכים לדעת שהם עוסקים במלאכת קודש וצריכים לרעוד שחלילה לא יצא מכשול מתחת ידם, ולא להאכיל מאכלות טריפות לישראל אפי’ בשוגג, שהוא חטא ועון פלילי, ובעווה”ר השוחטים הפכו להיות כמו מכונות, ועובדים על פי ציוויו של הבעל הבית, הוא מאבד את ההרגש ועוסק בעבודת הקודש, הם הופכים לפועלים פשוטים המשועבדים בגוף ונפש לבעל השור הבעל הבית, הוא זה המחלק הוראות עבודה, ובמשך הזמן השוחט הופך להיות כל כך מורגל בקלקולים עד שהוא עושה זאת בלב שלם ובנפש חפצה, אין מכריחים אותו לעשות זאת, הוא מחפש להרויח כמה דולר נוספים.

השוחט הופך להיות מכונה, אחרת פרנסתו בסכנה

ח. השוחט הופך להיות מכונה כנ”ל, הוא חייב להוציא מתחת ידו כמות גדולה, ואם לא יספיק, פרנסתו חלילה מוטלת בסכנה, כי בעל הבית מאיים עליו שיאבד את מקור מחייתו, ולכן עושה השוחט כל מאמץ להספיק יותר.

הקצב עושה יד אחת עם הרב או הקהלה – ועושים מה שרוצים

מעביד השוחט אינו הקהילה (כפי שהיה מלפנים באירופה. בהרבה מקומות אע”פ שמוסכם שהשוחט מנוי מטעם הקהלה, הקצב עושה יד אחת עם הרב או אם הקהלה וכך הם יכולים לפעול יותר אצל השוחטים. כי זה נראה כאילו יש כאן קהלה. והרב אינו עושה אודות זה כלום, כמו שאפשר לראות במכתב אחר של הרב פאדווא שאומר שאין לו שום שייכות, ורק הקהלה הם הבעלי בתים, ובמכתב השני הוא אומר שמתיר שחיטת הבאקס ורק זה מה שרוצים צער בעלי חיים’ניקעס ועל זה אין לו שום בעיות כו’ עיי”ש), אלא בעל המשחטה המתייחס לשוחט כפי שהוא מתייחס לעובד פשוט, הוא קשור לעבודה בכל נפשו ומאודו.

חוץ מהבטחות לא נעשו!

ט. בשנים האחרונים שמענו דברי התעוררות שיעשו משהו נגד ההפקרות השוררת בשטח זה, אך חוץ מהבטחות, דברים  ממשיים לא נעשו.

י. היות ולצבור הרחב לא ידוע מה קורה בשטח שחיטת הבשר שאנו אוכלים, מצאנו לנחוץ וראינו לעצמנו חובה לאסוף כל הפרטים ממה שבא לידינו כדי לפרט המצב בפרטות, דבר שהיו חייבים כבר לעשות מזמן (והגאון האדיר הרב רבי שמחה בונם ליבערמאן שליט”א עשה כבר בזה עבודה גדולה במסירות נפש ממש ביחד עם כל הרבנים בלונדון, אך לא נלקט הכל בשלימות [מפני הפחד] עד היום הזה.

הנה כתיב בפסוק (ויקרא יח, ה’) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ויש לדייק שאמר לשון רבים אותם, וחי בהם. ואפשר לומר ע”ד שאחז”ל המתחיל במצוה אומרים לו גמור בלי הפסק, [שכל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם גומרה], ובמקום אחר אמרו (עה”פ ויקם משה את המשכן), אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה, (רש”י עקב ח’ א’ בשם המדרש, ועי”ע דעת זקנים מבעלי התוספות שם, סוטה י”ג:), [ועי”ע בספורנו בד”ה כל המצוה אשר וגו’ דבר נפלא מאוד], ולאידך גיסא אמרו במקום אחר המתחיל דבר הוא העיקר (פס”ז שמות טו), וצ”ב דברי חכז”ל כי נראים כסתירה.

ואפשר לומר דמקודם רוצים חז”ל לעורר אותנו להתחיל המצוה שלא לעבור על “ושמרתם את המצות”, אל תקרי המצות אלא המצוות (מכילתא), ואח”כ כשכבר עשה המצוה, אומרים לו לאדם אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה.

וזהו שאמר הכתוב וחי בהם בלשון רבים, וכן אמר מקודם אשר יעשה אות”ם בלשון רבים, פי’ שיעשה כל המצוה, בין ההתחלה ובין הגמר, שיגמור את כל המצוה ולא יספיק במה שהתחיל את המצוה, ואז יקרא על שמו, שעשה את המצוה בכל פרטיה, אשר יעשה אות”ם האדם וחי בה”ם.

דוגמא מהשחיטות והשוחטים מהעבר – ומהיום

בא וראה מה שקרה להדור הזה בעניני שחיטה, מבהיל הרעיון.

כמה שוחטים היו בעבר?

כמה שוחטים יש כהיום?

בדור העבר היה בכל עיר וכפר קטן שוחט ושחיטה ורב ות”ת, והי’ פרנסה לכל אחד ואחד.

השוחט היה שוחט בהמה אחת או שלש בכל שבוע, ובעיר גדולה קצת יותר.

הרב הי’ יכול להיות נוכח בעת השחיטה, השחיטה היתה שחיטה מתונה. כמובן.

מה קרה להדור הזה?

כמה שוחטים היו לאחינו בני ישראל בדור העבר?

כמה שוחטים שוחטים כהיום על מקומם של שוחטים ביוראפ?

התירוץ הוא כי בדור העבר היו לכלל ישראל יותר מחמשת אלפים שוחטים בכל העולם, כידוע. ולכולם הי’ ב”ה פרנסה, והשחיטה היתה כשירה חוץ ממקומות שהרב לא הבין כלל מה שנעשה בעניני שחיטה, והיו יכולים להוביל אותם בהאף (“פירען ביי די נאז”).

שוחט אחד ממלא מקום 500 שוחטים

הס”מ מעמיד שוחט בעיר מסטרא דילי’ המאכיל טריפות לרבים, וכולם נלכדו ברשתו

היום השוחט ממלא מקום 500 שוחטים מיוראפ, מבהיל הרעיון. וכמו כן הרב שנותן הכשר בסיטונות נותן הכשר כמו על אלף שוחטים מיוראפ, וכך שוחטים את כל העיר בבת אחת, כמו שמובא בתולדות יעקב יוסף בפרשת נשא ד”ה והעולה, וזל”ק:

בשם חכם אחד כי אתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך לפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אחד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסטרא דילי’ המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, ע”כ.

ואפשר לבאר קצת התחכמות היצה”ר, כי ביוראפ היה לו עבודה גדולה, לילך לחמשה אלפים שוחטים לפתות אותם שיאכילו טריפות, ולא הלך לו כל כך קל. אבל כעת הוא הולך רק לשוחט אחד השוחט במקום 500 שוחטים, ועבודתו נהי’ הרבה קל ביותר.

וכך התחכם היצה”ר עם הרבנים ג”כ, שהלא הוא כבר זקן ואין לו כבר כל כך הרבה כוח. מה עשה הבעל דבר, הוא תכנן עצה יותר קלה, שהוא יקח רב אחד, ועל ידו נתפסת כל העיר.

וכך הוא עושה עם הרע-בנים, הוא לוקט ברשתו רב אחד גדול, שבכוחו לעקור כל הה’ הלכות שחיטה, ותפס ברשתו את כל העיר, רח”ל.

אנו רואים היום שהעיתונים מבשרים שעירק הכינה הסם המסוכן הנקרא אנטראקסס, ושמו את זה בהרבה דברים כמו בקאסמעטיקס, אלקאהאל, ציגארעטן צינדער, פערפיום, תרופות מעדעצינען, ועוד.

וכמובא ברמב”ם הלכות תענית שעל כל צרה שלא תבא, צריכים לעשות חשבון הנפש. שזה לא מקרה ח”ו. כי אחרת, הפורעניות תהי’ עוד יותר חזקה וגרוע ח”ו.

וצריכים לחשוב, בבחינת מדה כנגד מדה, שאולי כל זה מפני שלא שמנו לב שהשחיטה תהי’ כהוגן?

הדור הצעיר כבר אינו יודע איך נראתה השחיטה בעבר

יא. דור הולך ודור בא, היהודים מאירופה שלפני מלחמת העולם השני’ זוכרים עוד איך נראתה השחיטה בעבר, אבל הדור הצעיר אינו יודע דבר, לכן הקדשנו את זמננו ומרצנו (ומסירות נפש כידוע וד”ל) לחקור את הדבר עד הסוף.

יהודים יקרים אל תתנו לרמות אתכם

יב. אנו מבינים שהדו”ח שלנו לא יוסיף כבוד, הסוחרים בצעדיהם (כידוע), כשרב כלשהו רק מזכיר את הדבר הקטן ביותר בענין המכשולים בשחיטה משתיקים אותו במהירות, בדרכים לא כשרות והוגנות, לכן כמעט ולא שומעים יותר על הנעשה במשחטות בלונדון. געוואלד!! יהודים יקרים אל תתנו שירמו אתכם, שומו שמים!!

גדולי ישראל שותקים בגלל שהם סובלים מטרור…

אנו לא שמים עוד לב שבעיר הבירה לונדון מפטמים יהודים בנבילות וטריפות, הכלל ישראל יורד לטמיון רח”ל, זה קורה בגלל שגדולי ישראל שותקים בשל העובדה שהם סובלים מטרור מכמה ….. שכוונתם רק מסחר. [ואקוה שיבא עוד הזמן ויתגלו הרבה דברים שלא נתגלה עד היום הזה].

הם יצאו ידי חובת הציבור, אבל הציבור לא הטה שכם לעזור בזה

יג. בוודאי אין צורך להאשים את הרבנים היראים שלחמו בכל כוחותיהם, כאשר תראו בפנים הספר, ולא זו לבד שלחמו במסירת נפש, רק לקחו אתם את כל גדולי ישראל, שיעזרו להם במלחמתם, וכל גדולי ישראל באו לעזרתם [רק הס”מ וחיילותיו שסתמו את כל הדרכים ללכת נגד החברה של הצער בעלי חיים] אלו יודעים ומכירים את השחיטה ושותקים מפני שהם חוששים לחייהם, במיוחד כשמשתמשים בכח של תעמולה של הקהלה כדתיא, לכן חושבים שיצאו כבר די והותר במה שיצאו אז במלחמה כבידה נגד הרב פאדוא שעמד ועומד בראש לעזור לחברה של הצער בעלי חיים, ואולי באמת הם יצאו ידי חובתם, מפני שלכל דבר צריך כוח הציבור, והציבור לא עשאו מה שהיו צריכים לעשות, דאחר שראו כל המכתבים והספר בשבילי השחיטה היו צריכים לצאת בחרב ובחנית נגד הרב פאדווא ולהנתק אחת ולתמיד ממנו ומקהלת כדתיא כמו שכתב כבר הרב ליבערמאן בספרו להרב פאדווא ובמכתבי התעוררות שצועק ובוכה לתקן הענין, ואם הציבור היו יוצאים אז במחאות גדולות לכל הפחות כמו שיצאו נגד גזירת הגיוס בנות בא”י, בוודאי שהיו יכולים לבטל את הגזירה הנוראה הזאת שעמדה לעקור הלכות שחיטה שהוא הלכה למשה מסיני.

יד. כל זה עדיין אינה סיבה מספקת בכדי שהצבור יבין ויסכים לכך, הוא אינו חייב להיכשל במאכלות אסורות, הצבור טוען תמיד הפקרות אסור שיישתק, אם באמת יש שם אי סדר, חייבים לחשוף את האמת.

טו. אנו חיים כיום בדור של חושך ואפילה שכל אחד קופץ בראש, כל מי שרוצה לעשות מסחר בנפשות אף אחד אינו מפריע לו, אדרבא הוא מקבל עוד חיזוק ועידוד מאנשים מסויימים שמקבלים בשביל זה “כסף חלוקה” האוכלים חלק כחלק בכדי לעזור לאינטרסים שלהם, לו היינו כותבים כל דבר בפרטות בכל הנעשה בתחום הכשרות, הייתם מזדעזעים, היה מוכח שאין עוד מורא שמים לרבות אצל ת”ח.

הגדולים והמנהיגים אין להם את הכוח לעמוד מול כל אלו

הגדולים והמנהיגים אין להם את הכוח לעמוד מול כל אלו, שרק ברחמי וחסדי ה’ לאחר כל כך הרבה צרות הכלל ישראל עדיין לא נהרס מבחינה פיזית ומוראלית.

אם אתם פרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנאצר וחביריו

כל השנים היה לנגד עיני כל בני ישראל ציווי התורה של “ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו”, וכמבואר ברש”י שם: אם אתם פרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנאצר וחביריו. והפסוק “והבדלתם בין הטמא ובין והטהור”  הי’ נר לישראל בכל מושבותם.

יהודי חרדי לא העיז להכניס לביתו או להשתמש בתוצרתו של קל דעת

לא הי’ בכלל מושג כזה לאכול מהכשרים מכל הבא ליד, וכל המושג של הכשרים היו לו פנים אחרות ממה שאנו רגילים לו בימינו. לא ניתנו הכשרים למחללי שבתות או שאר עוברים על דת בתואנה שהמוצרים נבדקו וחסל. יהודי חרדי לא העיז להכניס לביתו או להשתמש בתוצרתו של קל דעת, והנאמנות לבעלים או מפיצים ניתנה רק לידועים כיראי ה’ מאוד, ומדקדקים בקלה כבחמורה, ונתקיים מאמר חז”ל (פסחים נ:) ששמואל ראה עולם הפוך עליונים למטה, אדמורי”ם ורבנים הגדולים מוטלים בשאול תחתיות של נתינת הכשרים, לא למאכלים קלים כגון צוקר או קאווי רק הם מוכנים עבור בצע כסף להתיר אפילו נבילות וטריפות חלב ודם. וכהיום אין מן הצורך לעלות לשמים לראות מה שראה שמואל, יכולים לראות את האמת לאמיתו אפילו מי שרק מי שעיני בשר לו, שלא נטמא נפשו באכילת בשר נבילות וטריפות, שבמקום להאכילם לכלבים, נותנים את זה ליהודים יראים ושלמים שומרי תורה ומצוות, שמדקדקים על קוצו של יוד, ובכאן נופלים לידיהם של מכשירים אלו.

כשרוצה לאכול מהכשירו יספיק לו התירוץ הלא יש על זה הכשר?

והיום הרבה אנשים בעוה”ר מפוטמים כל כך שאפילו אם הרבנים המכשירים לבד יודו ויאמרו נתתי לפניכם יותר משלשים שנה נבילות וטריפות חלב ודם, רק שלא גלינו לכם האמת לאמיתו, ומהיום והלאה ניתן לכם לאכול ו”יאכלו ענווים וישבעו”, לא יועיל להפסיק האוכל מאכילתו, כי הוא כבר מפוטם כל כך ולא איכפת לו כלל מה שהוא אוכל, רק שהאוכל הוא טוב ויש לו הכשר, די לו בזה, ולא איכפת לו אפילו מי הוא הבעל מכשיר. אם בעל מכשיר ירצה ללוות ממנו ממון לא יאמין לו אפילו על סכום קטן, וכשרוצה לאכול מהכשירו יספיק לו התירוץ הלא יש על זה הכשר?

ישראל קדושים הם ב”ה שחלק גדול מכלל ישראל תיכף ומיד כששמעו שהרבנים האמיתיים בארצות הברית יצאו נגד הבשר הכשר ואמרו שיש על זה חששות של חלב ואיסורי כרת ממש, הפסיקו תיכף ומיד לאכול.

הגוף שמתפטם במאכלות אסורות נהפך ממש לדבר טמא

טז. בעניני כשרות הדבר חמור בהרבה מאיסורים אחרים, כפי שהשל”ה הק’ כותב שהגוף שמתפטם במאכלות אסורות נהפך ממש לדבר טמא.

כך גם מובא באגרות הרמב”ם[8] שמאכלות אסורות גורם שהדבר מביא למינות וכפירה ר”ל, ההשקפות נהפכות.

מאכלות אסורות הוא הגורם לעזות לחציפות

יז. אנו רואים בעוה”ר איך שהדור הצעיר גודל בעזות וחציפות, דבר הנראה כלא מובן ולא מתקבל. הפרי חדש כותב (יו”ד סי’ פ”א) שמאכלות אסורות הוא הגורם לעזות לחציפות, והגם שהמוסד וההורים משתדלים לתת את החינוך הטוב ביותר הם אינם רואים פירות במאמציהם.

חי. גם עוררו אותנו גדולים וטובים כשטענו ושאלו מדוע אנו שותקים בענין ההפקרות בשטח השחיטה בלונדון שהוא השורש פורה ראש ולענה בכל עניני הכשרות, היתכן? ע”כ הגענו למסקנה שאכן הטענה צודקת וחייבים לעשות בענין.

יט. בזמן האחרון התרבו אסונות רח”ל גם ברוחניות וגם בגשמיות, תסמרנה שערות הראש, הנסתרות לה’ אלקינו מה הגורם לכך יכול להיות, אבל הנגלות לנו ולבנינו כשאנו מתבוננים ומגיעים למסקנה שהכל קורה בשל המאכלות אסורות, כפי שכבר העידו גאונים וצדיקים הנ”ל.

כ. במשך עשר שנים (תשכ”ז – תשל”ז) נקלעתי בכל השחיטות המהודרות, ולצערי ראיתי את כל מה שתקראו בספרי “אבן מקיר תזעק” וב”קול השחיטה” וספרי “אכילת בשר הלכה למעשה”, ובש”ס על שחיטות ובדיקות.

כא. במשך אותו זמן הבעתי הרבה פעמים מה שראיתי ב”עולם השחיטה” ולכן הדברים חרותים בזכרוני כאילו אני רואה אותם היום לפני.

ה”בעל דבר” שתמיד נשתתף לשחיטה לא שכח גם מדורינו

כב. על אף שמשנת תשל”ז עזבתי כליל את השחיטה, המשכתי בפיקוח על מערכת השחיטה, ולכן אחזתי קשר מתמיד עם השוחטים, בודקים, משגיחים, ובעלי האיטליזים מארה”ב וקנדה, אירופה, ארץ ישראל, היתה לי הזדמנות להיווכח שה”בעל דבר” שתמיד נשתתף לשחיטה לא שכח גם מדורינו ועוד ידו נטוי’ ד’ ירחם.

כג. את הקונטרס הזה כתבתי במיוחד לרבנים היראים ושלמים המפקחים על היהדות החרדית, וליהודים יראים ושלמים הרוצים לדעת את האמת למען כבוד שמים ומוכנים לוותר על חתיכת הבשר כשיווכחו האמת המר, ולא כאלו האומרים “מה איכפת לי מה נעשה שם, האם הבשר טריפה, אנו אוכלים על חשבונם של “הרב המכשיר”, הללו הינם בכלל “כל באיה לא ישובון”…

כד. הבעל עקידה כותב: “אין חכם כבעל הנסיון” אין חכם כמו זה המתנשא במציאות. אימרה זו היא אמת ויציב ומקיפה את כל מכלול החיים. כל אדם המתנשא במציאות מסויים, ואין נפ”מ במה שהוא עוסק, אם הוא סופר, או מלמד, תפרן, טבח, או אופה, אם מישהו יתן לו עצה ויאמר לו שכך טוב יותר לעשות, הוא ישיב לו אתה אולי צודק בתאוריה, אך המציאות שונה, אני נתנשאתי במציאות ומכירה.

כה. הנמשל הוא, שחיטה, בדיקה, ניקור, ומליחה, מי שהיה לו ההזדמנות והתנסה בהם, ויודע מה הולך שם, כשהוא קורא את התאוריות של כל אלו הכותבים ומנסים להסביר איך צריך לפעול ולעשות שם יבין, כי אלו דברים בעלמא, אלו רצונות של ה”בעל דבר” הרוצה להכשיל את האנשים, כי רק מי שהיה שם והתנסה בעובדות, רק הוא יכול לדעת ולציין כי “גופא דעובדא הכי הוי”, ואכן קורה שם כפי שציינתי בספרים הנ”ל.

מכשולות רבים המזעזעים את הצבור –

שוחט בסכין פגום, איסור חלב וכיוצא!

כו. מזמן לזמן ברוב רחמי שמים, נודעים ומתפרסמים עובדות על שוחטים, שאינם יראים את ה’ ונתפסים במקומות מקולקלים ועוברים על איסורים שהם בבחינת “יהרג ואל יעבור”, וגם נודע על מכשולות רבים המזעזעים את הצבור כמו שוחט ששוחט בסכין פגום, ואיסור חלב וכיוצא, בכדי להוכיח לאלו הרוצים לראות שמצב הבשר ירוד כ”כ, וכי היצר הרע כל כך חזק שם, שכל מה שמספרים חייבים להאמין.

כז. למרות שכל בן תורה הפותח ספר יודע על מה שקרה בתחום זה בעבר, ואלו מכשולות היו בעת השחיטה ולאחריה, נביא כאן כמה ציטטות של גאונים וצדיקים המעידים על המצב.

כח. בכדי להבין איך קורה ששוחטים עומדים מאחורי לחץ וטעראר ממש של הקצבים, ראה בסוף הס’ בקונטרס “שמירה טובה” שהדפסתי ובס’ הרידב”ז והכשרות ובס’ קול השחיטה באריכות גדולה.

כט. המסקנה מכל מה שהבאתי הוא שה”בעל דבר” מתערב בכל פונקצי’ של השחיטה ממש:

בגלל המשכירת הגבוה שהשוחט מקבל, עובד אפילו בעייפות נוראה!

  1. השוחט בגלל המשכורת הגבוהה שהוא מקבל, נמצא תמיד בלחץ ופחד מתמיד מהבעל הבית שלו הקצב, ולכן הוא שוחט במהירות רבה, הוא נאלץ לעבוד בעייפות נוראה מיד כשמגיעים לאחר נסיעה ארוכה בת שעות רבות, ומפחדים פחד מות שלא להטריף עופות.
  2. המשגיח אינו עושה דבר, ה”בעל דבר” מצליח להסוות את עיניו, ובכדי להסוות את עין הצבור לוקח הבעל הבית עובד פשוט ונותנים לו את התואר “משגיח” (בשחיטת הבהמות המשגיח הוא זה ששם את התויות (בלאמבעס) על הבהמות, ובעופות זה מישהו שיש לו תפקיד פעיל), ובזמן האחרון השגחה ידועה מינתה משגיח שכל תפקידו הוא רק לבדוק הסכינים.

בגלל תאוות ממון הקצב, השוחט עובד מעל לכוחותיו

  1. הקצב בשל רצונו לעשות מליונים רבים הוא משתדל ככל האפשר לצמצם בהוצאות, ולכן נאלצים השוחטים והבודקים לעבוד מעל לכוחותם, והם נאלצים לעשות עבודה כפולה.

ל. הבעל הבית ממנה מנהל שכל תפקידו לשמור ולפקח על מי שעובד לאט מדי, ומי שעושה יותר מדי טריפות, ובמיוחד על אלו שמנסים לעורר את השוחטים לשחוט במתינות וישוב הדעת ולבדוק יותר את הסכינים.

נסיונות השחיטה גדולות מאוד, ויעמדו עד ביאת משיח צדקינו

לא. יהודים יקרים יראים ושלמים, המבקשים להקים בית כשר בישראל תדעו שנסיונות השחיטה הן גדולות מאוד, ואלו יעמדו עד ביאת משיח צדקנו (כפי שאותו צדיק גילה להגאון הצדיק ר’ הלל קאלאמייער זצוק”ל), המפתח להשתמש בבשר כשר מונח בידכם.

זה שאתם נשמעים למעוררים, וחייב הקצבים לתקן, לפחות השחיטות המהודרות

לב. דעו כי רק בזכותכם וכוחכם שאתם תמיד נשמעים למעוררים נגד בשר הבהמה ונזהרים מלאכול אותן, וכן נזהרים משחיטת העופות, שאת זאת חשים בעלי האיטליזים והקצבים בכיסם, כך הם נזכרים שהעולם אינו הפקר ואי אפשר לעשות ככל העולה על רוחם, ויחייב אותם להכניס תיקונים לפחות במקומות ששוחטים שם למען השחיטה המהודרת.

הבעל דבר מכשיל כל סיכוי לתקון!

לג. מעולם התיקון עדיין אנחנו רחוקים. חבל מאוד, שהצבור אינו תובע כי רק כך יש סיכוי שנצליח פעם לעשות סדר בתחום זה. ברם הבעל דבר מצליח לגייס את היושבים שעות במקוה, והמשוחחים בעת התפילה, והוא מכשיל כל סיכוי מפעולה של ממש.

והנה ידעתי גם ידעתי מך ערכי כי אין אני ראוי לעמוד במקום גדולים להוכיח בתוכחת מוסר, ורבים יאמרו לנפשי אין כוונתו לשם שמים אלא לכבוד עצמו הוא דורש לקנות לו שם, על כן אציג לפניך משל נכבד שראיתי בספר הקדוש אור לישרים בשם הרב מו”ה יואל מוכיח זצ”ל, דהנה מנהג ישראל תורה הוא, שנוסעים מוכיחים מעיר לעיר להוכיח את ישראל, ורבים מהמון עם טועים ואין שומעין לדבריהם, מפני שהם לוקחים ממון בשביל הדרשה, ואומרים שתוכחתם אינו אלא קרדום לחפור בה ואין כוונתם לשם שמים. ונשא עליהם משלו ויאמר, כי בעיר אחת קטנה, שלא הי’ להם בתי אבני גזית כי אם בתי עצי היער והגגות מכוסים בתבן, והיו שם איש ואשה שהיו דרים בעלי’ תחת הגג, פעם אחת בלילה הלכה האשה לישן ועדיין הי’ בעלה ניעור והי’ לו נר דלוק. וטרם יכבה הנר גם הוא הלך לישן והניח הנר דלוק, צעקה אליו אשתו אולי ח”ו יפול ניצוץ אחד מהנר ותשרף כל הבית כולו.

שמע מה שמכריזים להשגיח על הנר, שלא תבא סכנה!

עודה מדברת עמו בא שומר העיר והכריז להזהיר העם להשגיח על האש והנרות שלא תגרום לידי שריפה ח”ו. אמרה האשה לבעלה שמע נא וראה מה שהשומר מכריז להשגיח על הנר שלא יגרום לידי סכנה, והוא השיב לה, שוטה שבעולם, וכי סבורה את שבלב שלם הכריז השומר כן, הלא אני יודע שאינו מכריז אלא בשביל שהקהל נותנים לו ממון שיכריז כן, ואילו היו נותנים לו ממון שיכריז שיציתו העיר גם כן הי’ מכריז, ע”כ אין אני פונה לדברו כלל, והלך לישן והניח הנר דלוק.

וכאשר פתרה כן הי’, ונפל הנר על השולחן ונדלק כל הבית ונעשה שריפה גדולה, וכמעט נשרף כל העיר ובקושי גדול הציל את נפשו ונפש אשתו ולא נשאר להם כי אם גווייתם.

בשביל שהמוכיח אינו מוכיח לשם שמים אין נותנים לב לדבריו עד שבאה השריפה עליהם

ראו נא השוטה הזה, שבשביל שהשומר לא הכריז בלב שלם, לא רצה לשמוע לדבריו והניח לשרוף את ביתו באש, כך הדבר הזה שהמוכיח מזהיר את העם, שיעזבו מעשיהם הרעים, דאל”כ יפלו בגיהנם אשר שם ישרפו את גוויותיהם כמ”ש כמו שנאמר הנה יום בא בוער כתנור וגו’, והשוטים ידמו בשביל שהמוכיח אינו מוכיח לשם שמים אין נותנים לב לדבריו עד שבאה השריפה עליהם, הלא אין לך שטות גדול מזה, עכת”ד ודפח”ח.

כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו

אי לזאת אזרתי כגיבור חלצי ושנסתי מתני ללקט ציצית ופרחים מדברי חז”ל וספרי הראשונים ומגדולי המוסר, בענין קדושת המאכלים, והזהירה והשמירה המחוייבת עפ”י תורתינו הקדושה להתרחק מכל חשש נדנוד איסור שבהם, אולי יתגלגל על ידי זכות לזכות אנשים כמוני מהמכשלה הנוראה הזאת, ויתקיים בי הבטחת רז”ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו, ואבנה גם אנכי ממנה להשמר בקדושת המאכלים וטהרתן.

והרחמן יעזור שנוכל להשמר מכל מכשול כל ימי חיינו, ולא ימוש ספר התורה מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו עד עולם, ונזכה במהרה לביאת גואל צדק ברנה במהרה בימינו אמן.

אנו מקוים שספר זה יביא קידוש השם או תיקון גדול בעניני שחיטה ופועל ה’ בידינו תרצה, שיתרבה אצלנו קדושה וטהרה ושיתרומם אצלנו קרן התורה וישראל עד ביאת גואל צדק במהרה דידן ברוב רחמיו וחסדיו אמן.

הכ”ד המלקט המצפה לרחמי שמים,

הק’ שלום יהודה גראס

אבדק”ק האלמין יצ”ו

ברוקלין נוא יארק

[1] ) אין שטאט סיגוט איז געווען באקאנט די שוחטים ומוצי”ם ממשפחת שווארץ, הרה”צ ר’ יצחק אהרן שווארץ ב”ר נחום ז”ל איז געווען שוחט ביים הייליגען ייטב לב און שפעטער ביים קדושת יו”ט ער האט ארויסגעגעבן דעם ספר אמרי בינה פון זיין שווער ר’ צבי ארי’ ב”ר אליעזר באש דומ”ץ סיגוט (ר’ צבי ארי’ באש איז אויך געווען דער שווער פון ר’ שלמה לייב טאבאק בעמח”ס ערך ש”י דומ”ץ סיגוט).

צווישן די אייניקלעך פון ר’ יצחק אהרן איז געווען ר’ מרדכי צבי שווארץ, ער איז געבוירן אין שטאט סירטה ווי זיינע עלטערן האבן געוואונט, ער איז געפארן לערנען קיין סיגוט ווי ער איז געווארן א תלמיד פונעם קדושת יו”ט, דער קדושת יו”ט האט אים גענומען אלס א חזר-בחור פאר זיין זוהן דער שפעטערדיגער סאטמאר רבי בעל דברי יואל זצ”ל.

אין די שפעטערדיגע יארן האט ר’ מרדכי צבי אנגענומען א רבנות פאסטן אין איינע פון די לאנדאנער קהילות, דערנאך אין א קליינע געגנט אין ענגלאנד פאר ער איז ארויסגעקומען קיין אמעריקא בשנת תרפ”ט ווי ער איז גערופען געווארן דורך עטליכע קהילות אין קליוולאנד, אהייאו משמש צו זיין ברבנות.

זיין אייניקל ר’ יהודה לייב שווארץ הי”ו פון שיקאגו דערציילט אז זיין באבע די רביצין פון ר’ מרדכי צבי האט אים געזאגט, אז עס איז אויסגעקומען נאך איין מאל נאך די קריג וואס איר מאן האט געלערנט מיט’ן סאטמארער רבי’ן זצ”ל, דאס איז געווען ווען דער רבי איז געפארן די ערשטע יארען קיין קליוולאנד צו שאפן געלט פאר זיינע צוועקן, דאן איז דער רבי מכובד געווארן צו זאגען א שיעור אין די באקאנטע טעלזער ישיבה אין קליוולאנד, ר’ מרדכי צבי האט דעמאלטס באגלייט דעם רבין צו די ישיבה און ער איז געזיצן ביים שיעור די גאנצע צייט.

נאך דערציילט ער פון יענעם באזוך אז דער רבי האט נישט זייער מצליח געווען מיט געלט דארט אין קליוולאנד, און ווען ער האט געהערט אז ר’ מרדכי צבי ברויך געלט צו בויען א מקוה טהרה האט ער דאס גאנצע געלט אהיגעגעבן פאר די ארטיגע מקוה.

ר’ מרדכי מסיגוט שו”ב בעמח”ס לוטה בשמלה פי’ על ספר שמלה חדשה

ר’ מרדכי צבי שווארץ ז”ל איז געווען א מחבר פון עטליכע ספרים עה”ת וספרי הגיון, די ספרים געפינען זיך אויף היברו-בוקס, עבודת תמיד, דורש טוב לעמו, דרושי חכמה ודעת, ועוד.

דער ערשטער ממשפחת שווארץ איז געווען ר’ מרדכי צבי שווארץ (הראשון) פון טערצאל וועלכער איז אוועק אינגערהייט און זיין רביצין זיסל האט חתונה געהאט בזוו”ש מיטן הייליגער קאלובער צדיק ר’ אייזיקל זצ”ל.

[2]) ונציעה כאן שאלות גלויות ששאלו להרב פאדווא, בקיצור ממכתבים ששלחו לו, חבל שרק התחילו ולא גמרו את העבודה, והלא אמרו חז”ל “אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה”.

בס”ד

וועד העסקנים החרדים דקהילות החרדיות בלונדון

שאלות גלויות להרב פאדווא שליט”א

בענין השחיטה הנדרשת ע”י חברת “צער בעלי חיים”

היות והרב פאדווא כתב במכתבו שמי שרוצה להעיר בעניני השחיטה יבא אליו וישמע דבריו, ע”כ יצאנו  באלו שאלות גלויות לעיני כל, אולי יודה על האמת.

א. לפי מה שסיפרו השוחטים, רואים שמה שכותב הרב פאדווא בענין השחיטה בלונדון הוא היפך האמת.

ב. איך התיר לשחוט בבאקס, בטענה שרבינו הקדוש מסאטמאר זצללה”ה ביקר בבית המטבחיים, ועל סמך זה הוא מתיר שחיטה זו, הרי ידוע שרביה”ק מסאטמאר מעולם לא ביקר בבית המטבחיים בארה”ב ולא נתן הכשר על שום בשר שהוא.

ואמרו ז”ל מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי, וגם את זה רוצים להכחיש???

ג. כתה”ר כותב במכתבו וז”ל: ואם יש ביד מי שהוא דבר מה להעיר בזה יבא אלי ואשמע את דבריו.

ד. שאלתנו: אם אמת הדבר שכת”ר רוצה לשמוע מה יש בפי הבריות, למה כשהשובי”ם שלו אומרים וכותבים כי בשחיטה הזאת עוברים על כל הה’ הלכות שחיטה, האם אין זה די להפסיק השחיטה הזאת, כשרוצים לשמוע?

ה. אם רבני כדתיא זועקים וכותבים הרבה מכתבים בכתב ידם וחותמים ומבקשים בתחנונים שלא להכניס “הבאקס הפען” לשנות משחיטה הנהוגה עד היום הזה, מפני שבשחיטה הזאת יאכילו נבילות וטריפות במלוא מובן המלה, למה אינו משים לב לזה?

האם לזאת יקרא רוצה לשמוע?

ו. כולם יודעים ומודים שאופן השחיטה בבאקס ופען הוא נבילות וטריפות, ורק כתה”ר היחידי העומד על כך בתוקף (נגד כל הרבנים והשוחטים, חוץ משו”ב אחד שלו, שותפו של עמלק) להאכיל לישראל נו”ט.

ז. אנו שואלים: עד מתי תאכילו את עם ישראל בלונדון בנבילות וטריפות???

והנה אחז”ל במשנה אבות והוי דן את כל האדם לכף זכות.

והזכות היחידי שיכולים ללמד על מעכת”ר בהיתר הזה הוא רק, שכתה”ר מקבל טובת הנאה גדולה מאוד לו ולבניו ולחתניו שזה מאפיל הדעת הנכון, לראות ולהבחין האמת. ומפני זה צועק יאכלו ענווים וישבעו, ואינו משים לב לדברי הרבנים הגאונים והצדיקים מכל העולם שכותבים לו בתחנונים שלא יהפוך השחיטה לנבילות וטריפות.

תודה לא-ל שלא אלמן ישראל, ועוד נמצאים רבנים חרדים בלונדון, שעדיין אינם משוחדים ומוחים נגד חילול שם שמים שלא להכשל באכילת איסורים, ושלא לחדש דברים חדשים, שבזה יעברו על ה’ הלכות שחיטה, שהוא הלכה למשה מסיני.

איך יכולים לסמוך על רב שהוא מכשיל הרבים בנבילות וטריפות בשאט נפש במזיד?

האם זה נקרא רב?

אחבנ”י צריכים לדעת אחת ולתמיד כי לא אנשי “הצער בעלי חיים” אשמים, כלל וכלל לא. רק הרב פאדווא אשם בזה, בההיתר שהוא נותן על השחיטה הזו.

סוף דבר:

אחר שישבנו (רבנים  מנהיגי קהילות ועסקנים) יומם ולילה באנו למסקנה:

  1. שכל איש אשר רגליו עמדו על הר סיני, ואשר בוער בקרבו עדיין ניצוץ של יראת שמים, יפריש עצמו ובני ביתו מאכילת הבשר “כדתיא” אשר כל כשרותו אינו אלא סילוף וזיוף, וסמיית עיניים, כאשר כל הרבנים חוץ מהרב פאדווא מודים וצועקים על אי כשרותה.

אין לנו ברירה אחרת, אך ורק להפרד מקהילת “כדתיא” ולעשות קהלה עצמאית

  1. אין לנו ברירה אחרת, אך ורק להפרד מקהילת “כדתיא” ולעשות קהלה עצמאית מרבנים ובעלי בתים החרדים לדבר ה’ ותורתו הקדושה. זאת תהי’ תחילת ההצלה, וזה עוד יציץ ויפרח פירות ופרי פירות, ויחיש הגו”צ בב”א.

ועד העסקנים החרדים דקהילות החרדיות בלונדון

 [הערת המחבר: במה שנכתב באות ב’ אודות ביקור רביה”ק מסאטמאר בבית מטבחיים ושהתיר שחיטה באופן כזה, כדאי להזכיר כאן מה שאמר מרן ז”ל בעצמו על מה שאמר ר’ יוחנן בן זכאי טרם פטירתו (ברכות כ”ז ע”ב) ואיני יודע באיזו דרך מוליכין אותי. דתמוה, וכי לא ידע ריב”ז בעצמו שהוא צדיק ושמוליכין אותו לחיי העולם הבא, הלא ידע איניש בנפשי’. אלא שכוונת ריב”ז היתה  שכל זמן שהי’ בחיים חיותו, אם הי’ שומע איזה מימרא משמי’ שבאמת לא אמרה, הי’ יכול להכחיש את המימרא שלא אמר כן מעולם, אולם לאחר פטירתו אפשר שיהיו כמה מסלפים שיסלפו את דבריו ויאמרו משמי’ מה שלא אמר מעולם, ומכך הי’ מתיירא טרם פטירתו, ולכן אמר “איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי”, פי’ שתלמידיו מוליכין את דבריו לכאן ולכאן כפי הנראה להם, ומשום זה אמר כן, עכתודה”ק.

ובעוה”ר ראו כן במציאות, שהיו מרמים גם את מרן מסאטמאר ואמרו בשמו אודות השחיטה שמועות שונות שלא אמרם מעולם, כדי לרמות את אחב”י הקונים בשר, שיסברו כאילו הרבי מסאטמאר או התאחדות הרבנים נותנים הכשר על הבשר של וויינשטאק, וכידוע כל זה.

דעת תורה
רוח הקודש גלוי’ הופיע בבית מדרשו של כ”ק מרן האדמו”ר מסאטמאר זי”ע

ובאמת הופיעה רוח הקודש בבית מדרשו של מרן הגה”ק מסאטמאר זצ”ל בעצמו, שהרגיש בדבר שיתכן שיהיו בני אדם שיאמרו גם בשמו דברים שלא אמרם מעודו, וכמו שכתב בעצמו בספר דברי יואל (פרשת ברכה, דף ר”ע) וזה לשונו: אולם הא דלא בשמים הוא ושאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה הוא יסוד ושורש כל התורה כולה, דאי לאו הכי אין כאן תורה כלל, דהרי כבר הי’ לעולמים כמ”ש במסכת שבת קט”ז ע”ב… ואפשר יעשה אותות ומופתים ע”י תחבולות וכישוף ונביא ישמע אליך עשה כן, ושבתי צבי תר”ו (תיפח רוחו ונפשו) אמר שנתהפכו המצות ונעשה מעשין לאוין ומלאוין עשין, ואפילו אם לא נאמין כן בכללות התורה מ”מ אין שום מצוה שנשאר במתכונתה כל אחד יאמר חלמתי חלום שחלב זה אסור וזה מותר, וזה יאמר כך וזה כך ותפוג תורה, ע”כ כללא כייל הקב”ה שאין הנביא רשאי לחדש שום מצוה מהישנות, עכלה”ק.

(וראה בספרי מדריך לכשרות [חלק ל”ג] דברי יואל על כשרות המאכלים, שכתב כמו כן על ענין השחיטה והכשרות בארצות הברית, עיי”ש).

פוק חזי עיניו הקדושים של הרבי מסאטמאר זי”ע המאירים למרחוק, וכאשר רצה לתת משל למה שיארע באחרית הימים להחליף מצוות התורה נקט חלב. וגם בזה לא קאמר שיעמוד נביא ויאמר הותר חלב לגמרי, אלא שחלב זה אסור וחלב האחר מותר ממש כעין המאורע בימינו.

ונבאר קצת את דברי מרן הגה”ק מסאטמאר הנ”ל בפרשת ברכה, שכתב דלא בשמים הוא ושאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה והוא ושורש כל התורה כולה דאי לאו הכי אין כאן תורה כלל וכו’, ונקט בלשונו דוקא חלב זה אסור וזה מותר, דכאן בארה”ב רבו המכשלות של החלב ודם, וראו בחוש איך שהכשילו את הרבנים ורימו אותם, דבאמת כמה אנשים תמהו כמה תמיהות:

בירור שגם רבנים יכולים לטעות
– ורבים יכולים להכשל
שמונה שאלות ותשובות בענין:

א) איך יתכן שרבנים יטעו לומר על חלב שהוא שומן כשר.

ב) ממה נפשך, אם הרב נאמן על שאר איסורי תורה, למה אינו נאמן בענין חלב.

ג) הכי צריכין לחוש למה שיש מערערין כי יש חֵלֶב, כל שאיננו בקי בענין.

ד) הכי באפשרי שחלק ניכר מכלל ישראל יכשלו באכילת איסור חמור כ”כ שעונשו בכרת.

ה) האם יש היתר למי שבקי ברוע המצב לאחוז בפלך השתיקה ולהיות בשב ואל תעשה.

ו) האם רשאין הרבנים המכשירין להעלים עיניהם מן הערעור שלא תפגם כבודם.

ז) למה באמת תצא תקלה זאת מיד גדולים ורבנים.

ח) למה יארע כזאת שציבור גדול ורחב יכשל בחלב?

ובאמת כל השאלות האלה נוגעות לשערוריית השחיטה בלאנדאן ג”כ, איך יתכן שרב גדול כמו הרב פאדוה יתיר שחיטה כזו?

וכעת נשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

א) בנוגע לשאלתינו איך יתכן שרבנים יטעו?

– הנה דבר זה מפורש בקרא (ויקרא ד’) ואם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ופירשו חז”ל (עיין רש”י) הכוונה כי נעלם מסנהדרין שהם עיני העדה, והא לך דברי חז”ל מפורשים בהוריות הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה וכו’, ומבואר שם להלן דף ג: דחייבין בית דין להביא חטאת על שגגת הוראתן.

ומבואר ברמב”ם (הלכות שגגות פרק י”ב, י”ג) דמיירי בבית דין הגדול שהוא הסנהדרין שישבו בלשכת הגזית (אשר עליהם הכתוב אומר לא תסורו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל), ומיירי ג”כ ששגגו כולם בהוראה זו והורו להקל.

וזה לשון הרמב”ם שם: “כל דבר שחייבן על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו בית דין הגדול בהוראה והורו להתירו ושגגו העם בהוראתן ועשו העם… ואחר כך נודע לבית דין שטעו הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה ואע”פ שלא עשו הן בעצמן מעשה, שאין משגיחין על מעשה בית דין כלל בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד”, עכ”ל.

ולהלן שם (פרק י”ג הלכה א’) וזה לשונו: “וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועין אתם ורבו עליו המתירין הרי בית דין פטורין… שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו, עד שישגו כל הסנהדרין” עכ”ל.

ומבואר להדיא (הוריות ב’ ע”א) בגמרא דמיירי גם בהוראת חלב להיתר, וז”ל הש”ס “לאתויי הורו בית דין שחלב מותר”, וברש”י על המשנה הורו בית דין “כגון שהורו שחלב או דם מותר”, וברמב”ם שם (פרק י”ג הלכה ד’) “הורו בית דין שחלב מן החלבים מותר ואכל וכו’ ואחר כך הורו שעבודה זרה פלונית מותרת ועבד אותו עבודה זרה” עכ”ל. המעיין היטב בש”ס ורמב”ם שם יראה שעל הרוב נקטו לדוגמא הוראת חלב, עיי”ש.

ומעתה לא נשאר לנו אלא להתבונן קצת אם אצל הסנהדרין שהיו גדולי הדור ממש בתורה בחכמה ביראה ובאהבת ה’ ובמדות טובות, בלי שום נגיעות, כמבואר ברמב”ם (הלכות סנהדרין פרק ב’) דסנהדרין היו בעלי חכמה, נפשם שפלה, חברתם טובה, גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשין יצרם, לא יהא להם שום גנאי, ולא שם רע, ויהא פרקן נאה, שונאי בצע ואף ממון שלהם אינם נבהלין עליו, אוהבי האמת, שונאין החמס ובורחין מכל מיני העול, מנוקין מעון וגם ממומי הגוף.

ואחר כל אלו הי’ באפשרי שתזדמן להם מכשול בהוראה להתיר חלב ולומר על כולן או מקצתן מותר, אע”ג דכתיב אלקים נצב בעדת קל, וגם ישבו בלשכת הגזית שהוא בבית המקדש אשר שם עיקר השראת השכינה מ”מ אפשר שיארע זאת, שהיו שבעים ואחד צדיקים יושבין יחד ועטרותיהן בראשיהן. ומה יענו אזובי קיר כמונו היום שרחוקין אנו מלהשיג אפילו כטפה מן הים קדושת הסנהדרין, על אחת כמה וכמה שאין מן הנמנע שיארע כזאת.

ודבר נפלא מאוד מצאתי בדברי חד מקמאי שכתב, כי אדרבה כל הגדול מחבירו יותר עלול להכשל בחטא כזה. לכן אמר הכתוב: אשר נשיא יחטא. מאחר שהוא מורגל בגדולה רבה כ”כ, שהוא מלך על כל ישראל, בודאי יבוא לכלל גאוה וזו תביאו לכלל חטא בלא שום ספק (זוהר ויקרא דף כ”ב ע”א, וש”ך, ורבינו בחיי, ותולדות יצחק, וכלי יקר).

ולפי זה מי שבא בטענה כזו עדות הוא ששכח מקרא מפורש וגמרא מפורשת.

ב) טענה שני’: דאם הרב נאמן לשאר דברים לכן אין נאמן בזה.

אהובי ידידי, לא עלי תלונותיכם כי אם על תורת ד’ תמימה, והאיך יאמר הקרא שמעיני העדה נעשתה לשגגה, והלא אם נאמן לכל איסורי תורה כמו שהכתוב מצווח ואומר “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך”, האיך שגג בדין זה, ש”מ שאין אנו דנין היקש וגזירה שוה כזאת. ואפשר שיהי’ בקי בכל התורה ויאונה מכשול של שגגה לידו.

ג) טענה שלישית: האם צריך מי שאינו בקי לחוש למה שיש מערערין?

– הנה לא נכניס עצמינו בפלפולה של תורה לברר הדבר משורת הלכה כי אין כאן מקומו והדבר סובל אריכות. אולם רצונינו לבא בדרך אחרת וקצרה. שני טענות גדולות מנוגדים לטענה זו, חדא לכל המון, והשנית ליראי ד’ ואנשי מעשה.

ראשית, הלא קבעו לנו חז”ל כי גדול המחטיא יותר מן ההורג (רש”י פרשת כי תצא), ובזה הורו לנו חז”ל כי אצל ישראל הנשמות העיקר, ומחויבין ישראל למסור נפשם עבור אמונתם וקדושתם, והנשמה היא נצחית והגוף טפל, הכלי אומנות בלבד לעבוד בהן ליוצרו, והאי עלמא כפרוזדור בפני הטרקלין.

וא”כ יתבונן כל אחד בדעה נכונה אם יבואו מערערים לערער כי באכילת מאכל פלוני יסתכן גופו ויחלה קשות עד למיתה ממש, כל בר דעת יתרחק מאכילת דבר פלוני בתכלית כי מה לו לצרה אפילו מצד הספק. וכן אם יבואו מגידים ויאמרו אל תסע בדרך פלוני כי לסטים קשים הורגי נפשות על הדרך. ולעומתם יאמרו אחרים אל תדאג ועל אחריותנו תוכל לנסוע, כל בר שכל לא יכניס עצמו לספק סכנה וגם לא ישלח בנו או בנותיו ושאר קרובי משפחתו בדרך זו, וכפי כחו ועתו ירחיק גם אחרים מהליכה לשם.

ואם כן הלא כן הדבר הזה ממש בענין חלב, אכילת חלב אפילו בשוגג מטמטם הלב וכורת נפש ונשמה משורשו העליון, כמבואר בקדמונים ואחרונים (עי’ אגרת הקדושה מהרמב”ן ז”ל פ”ד, ופר”ח וש”א סי’ פ”א). וגם כאשר כל העם בשגגה מכניס נפשות ישראל לצד הטומאה ומעבירן מדת ישראל (עיין שו”ת דברי חיים ח”א יורה דעה סימן ז’) ולעולם לא יזכה לראות אור גם לעולם הבא (כמבואר בספר יסוד ושורש העבודה פרק ז’ עיין שם). ולפי זה מי פתי יסור הנה לפטם גופו בדבר שיש מערערין ואומרים כי יש בו סם המות הממית נפשו רוחו ונשמתו של אדם ומורידו עד שאול תחתי’, ומי יקח נפש בניו ובנותיו ולכרות נשמתן ממקור העליון אפילו במקום ספק.

וגם בחלק הגוף הלא עונשו במזיד בכרת, ובשוגג בשגגת כרת, ומי עלה בשמים וירד להעיד כי מי ששמע ערעור על ענין ניקור החלב ואוטם אזנו באמרו מי יאכילנו בשר שנידון כשוגג, והלא סוף כל סוף מעשים שבכל יום מעידין שהגיע הזמן לפשפש במעשים אחר חטאת של עונשי כריתות בו בפרק שצעירים ואפילו ילדים נחטפים באופן פתאומי בשחר ילדותם, וכי חשיד קוב”ה דעביד דינא בלא דינא, ואין הזמן לחפש לימודי זכות על כל דבר ולנהוג בו היתר בזמן שרואין כי כל יום קללתו מרובה מחברתה. ילדים קטנים נשארים בלי אב או אם ואין עונה, בוכין מרירות והורים בוכין על ילדיהם שנחטפו טרם ידעו להבחין בין טוב לרע.

ונגד החסידים ואנשי מעשה אנו אומרים האיך מצאו קנה המדה למדוד אשר נזירות מאכילת קניידלע”ך וגעבראקס (מצה שרוי’) או קניית אתרוג יקר בן כמה מאות דולר בכל ההידורים, ועלי’ מהודרת לספר תורה, וטלית נאה, מוכרחין להדר אחריהם יותר מגופה של תורה שהם יסוד נשמת חיים של יהדות החרדית וקיומה כמו הרחקת אכילת בשר שיש עליהן ערעור מטעם בלתי ניקור הוגנת, וד”ל.

טענה רביעית: הכי אפשר שחלק גדול מכלל ישראל יכשלו

– התירוץ על זה הוא ברמב”ם הנ”ל (הלכות שגגות פרק י”ב הלכה א’) וז”ל: בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו, בין שעשו רוב ישראל… בין שעשו רוב השבטים וכו’. ולהלן (פרק י”ג הלכה ב’) בזה הלשון: כיצד היו יושבי ארץ ישראל שש מאות אלף ואחד, והיו עושין בהוראת בית דין שלש מאות אלף ואחד… הרי בית דין חייבין עכ”ל, ולפי זה כל ישראל שש מאות אלף, והמעיין היטב בש”ס וברמב”ם יראה דה”ה עשו כלל ישראל כולו, עיין בזוהר ויקרא כ”ב א’.

טענה חמישית: האם יש היתר לרב או לאחר לשתוק באם יודע ערעור

– דבר זה מבואר היטב בש”ס (שבת נ”ד ע”א) מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס על אותו עון. וכן אמרו חז”ל (סנהדרין כ”ז ע”ב, שבועות ל”ט ע”א) ויכשלו איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבין זה לזה. ולפי זה מי שיודע דבר ושותק נתפס על העון כאילו הוא בעצמו במו ידיו מכשיל הרבים.

ומצאתי חידוש גדול ונפלא בספר ילקוט מעם לועז (פרק י”ד) שהביא מבעל העיטור וש”ך שדרשו דין זה של כל מי שיש בידו למחות וכו’ מפרשה זו שמדובר מנשיא שנכשל בחלב, ודרשו שבאמת הנשיא לא חטא רק הקהל ובשביל שלא מיחה הנשיא בהם, העון תלוי בו.

וזה לשונו שם (ויקרא פרק י”ד בסופו): ודעו שאם יש במקום גדול שיש כח בידו להוכיח ולמחות על איזה עון או עול שעושים בני דורו, והוא אינו עושה כן, ואינו רוצה לדבר ולהתערב בדבר כדי שלא ישנאו אותו הבריות, כל החטאים שעושים העיר נחשבים כחטאיו ועון כולם תלוי בו. ולכן נסמך תחילת הפרשה הזאת, אשר נשיא יחטא, עם סופה של הפרשה הקודמת חטאת הקהל הוא, לרמוז שאם יש חטא בקהל, הסיבה היא, אשר נשיא יחטא, היינו אם הוא גדול הדור ויש בידו למחות ואינו מוחה, העון תלוי בו (כ”כ בכלי יקר, בעל העיטור וש”ך).

טענה שישית: אם רשאין רבנים ושאר אנשים מסויימים להעלים עין מגודל המכשלה שלא תפגום כבודם.

עי’ משאחז”ל (תורת כהנים ויקרא, ובהוריות דף י’ מובא ברש”י עה”ת פרשת ויקרא עה”כ אשר נשיא יחטא) וז”ל: לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נתן לב להביא כפרה על שגגתו, ק”ו שמתחרט על זדונותיו.

ועיין בספה”ק ויואל משה (מאמר ג’ שבועות אות קנ”ב) וז”ל: שאם עיני העדה במדה זו להתודות על השגגה אין זה אלא לשון שמחה, אשר בדורינו עכשיו בעוה”ר עדיין לא זכינו לשמחה זו.

טענה שביעית: – למה יארע תקלה לגדולים שבדור.

דבר זה כבר ביארו הספרים שזה בא מעון הדור, עיין להגה”ק בעל הפלא”ה ז”ל בספר פנים יפות פרשת ויקרא (על פסוק אשר נשיא יחטא) שכתב וזה לשונו: שסיבת חטא השוגג לכהן משיח מפני אשמת העם שגורם העלמתו, והביא שם (על פסוק אם הכהן המשיח) דברי חז”ל כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא (ב”ק נ”ב ע”א). ופירש”י וז”ל: כשהמקום נפגע משונאי ישראל ממנה להם פרנסים שאינן מהוגנין.

ובנזר הקודש (בראשית רבה פרק ס’ סי’ י”א) תמה על מה שמצינו שם דנכשלו אמוראים במידי דאכילה (ומבואר בש”ס חולין ה’ ע”ב, ובתוס’ דבאכילת איסור אין הקב”ה מביא תקלה לצדיקים). ותירץ בנזר הקודש דכיון שנתמעטו הדורות אע”פ שבודאי נמצא גם בדורות אחרונים בני אדם גדולים מאוד במעלה, מ”מ באשר אין דורם זכאי גם הם יורדין ממדריגתן, ע”כ.

טענה שמינית: למה יכשלו רבים בפעם אחת?

– תשובה לדבר, כי הדרך הוא בכל עבירה שאדם רואה שאחרים נכשלים בה נכשל אחריה בקל, וכל אחד גורר את חבירו. מהאי טעמא בבשר, כיון שרבים אוכלים בשר ואינם רוצים לפרוש ממנה עם כל הערעורים מפני אטימת לבם, שאר כל הקהל נגררים אחריהם. ודבר זה מבואר היטב בכלי יקר (ויקרא ד’) עה”כ ואם נפש אחת תחטא, ומובא בילקוט מעם לועז ויקרא (פ’ י”ד) וז”ל: שאם הוא חטא שאדם רואה אחרים שעושים אותו, הוא עלול לשגות שהדבר מותר והוא עשוי לעבור עליו, שכן יש מקום לטעות, אבל חטא שאינו רואה כלל שאחרים יעשוהו, רחוק מן הדעת שהוא יעשה. ולכן אומר שם הכתוב ואם נפש אחת תחטא. ונאמר כאן “אחת”, שלא נאמר כן בכל הקרבנות דלעיל, כדי לרמוז שרק הוא חטא באותו החטא, שלא ראה חטא זה אצל אחרים, עכתו”ד עי”ש.

ועי’ בשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג’ נ”ט) דיש מקום שמחוייבים להחזיק במחלוקת, וכשם שהמחלוקת הוא עון כך מניעת המחלוקת במקום שצותה התורה להחזיק במחלוקת הוא ג”כ עון, וכן כתב החרדים פרק ד’ אות מ”ב ומ”ג, ומביאו בספר ויואל משה ח”ב פרק נ”ג.

וכותב שם מרן הגה”ק מסאטמאר זצ”ל בזה”ל, והרי שהחמיר יותר במי שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ממי שהוא מחזיק במחלוקת במקום שאין צורך, אף שוודאי להחזיק במחלוקת במקום שאין צורך הוא עון פלילי ונורא מאד כי גדול השלום כנודע, מ”מ למנוע ממחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב גרע יותר עכ”ל.

וז”ל יעב”ץ אבות פרק ב’ משנה ו’, מי שאינו נכנס במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב אינו חושש לעלבון קונו ואינו נכנס לגדר אנשים, עכ”ל.

[3]) היהדות בכל תפוצות ישראל היתה רגישה ביותר לאיסור והיתר. תמיד היו זהירים על כשרות הבשר. השו”ב והקצב היו תחת השגחה קפדנית של בד”ץ דהעיר, וחברי הבית דין לא עלתה על דעתם כלל לקבל איזה שכר עבור הוראותיהם, כמו דאיפסק הלכתא ביו”ד סימן י”ח “שאסור לרב המורה לקבל שום שכר כי אם לטעום כדי לברר הוראתו” (“ז”א שאסור לרב לקבל שום שכר, כי אם יקבל שום שכר על הכשרו לבו יטנו להכשיר אפילו דבר איסור. רק מותר לו לטעום מהבשר כדי שהשואל יראה שהוא ג”כ טועם מהבשר ולא יחשוב שהרב התיר לו רק מטעם הפסד מרובה או שעת הדחק, ועיין תבואות שור סימן י”ח). ובכל בתי ישראל היו נוהגים שהיו שני משגיחים שהיו בודקים סכינים להשו”ב כמבואר בשמ”ח, ובספרי וזבחת כאשר צויתיך ביארתי הענין באריכות גדול, ועיין עוד בספרי שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ב”ח, ובספרי שו”ת זבחו זבחי צדק).

[4]) ובענין זה שאפשר להונות את הצדיק, ידוע מה שנעשה עם פסל מיכה תחת הנהגתו של משה רבינו ודור דעה ארבעים שנה במדבר, ואעפ”כ נעלם זאת שאל ידעו אודות הפסל, וכן תחת הנהגתם של שופטים היו עובדים עבודה זרה הרבה כמבואר בשופטים, וכן תחת הנהגתו של יאשיהו המלך שהפך עולם ומלואה בביעור ע”ז בכח של מלכות, ויאשיהו הי’ צדיק גדול כמו שמעיד עליו הפסוק (מלכים ודברי הימים), ואעפ”י היו ליצני הדור עושים מה שלבם חפץ שלא בידיעתו, כמו שאמרו חז”ל.

ובפרשת דברים (א’, י”ג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים לשבטיכם ואשימם בראשיכם, ופירש”י שהם ניכרים לכם שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך נאמר וידועים לשבטיכם, עכ”ל.

וכתב על זה בספר דברי שלום להגה”ק מוה”ר אברהם שלום מסטראפקוב זצ”ל (בן הגה”ק משינאווע זי”ע) וזה לשונו, הנה יש להוכיח מזה גודל מעלת הצדיקים, אפילו כשיש איזה מחלוקת בין איזה צדיקים ושומעין מהם שאחד אומר על חבירו דיבורים כנגדו, ידוע שזה מחמת בעלי לשון אשר היצה”ר רוצה להפריע הצדיקים ותלמידיכם מעסק מצותם ותורתם על כן הוא מעמיד הולכי רכיל בשקרים שונים, וקלי הדעת אומרים, כיון שהרבי הוא בעל רוח הקודש, איך אפשר להטעותו, ומזה באים ח”ו לפקור באמתיות צדקת הצדיקים הקדושים האמתיים, ובאמת מי שאומר כה, שאי אפשר להטעות את הצדיק, הוא אפיקורסות, כיון שמצינו שאפילו משה רבינו ע”ה אדון הנביאים אמר וידועים לשבטיכם שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע כו’ ואם הגון הוא כו’ אלא ע”כ שאם בא איש צבוע לפני הצדיק ורוצה להטעותו שהוא איש כשר אפשר שהצדיק אינו יודע פנימיותו, כמו שאמר משה רבינו ע”ה איני יודע מי הוא עכ”ל.

ובפרשת וישלח (ל”ב, ט’) על פסוק והי’ המחנה הנשאר לפליטה וגו’ פי’ האבן עזרא וז”ל, כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו ה’, ואלישע אמר וה’ העלים ממני (מלכים ב’ ד’ כ”ז) עכ”ל.

הרי שמשה רבינו ואלישע הנביא לא ידעו וכן שאר הנביאים לא ידעו רק מה שהגיד להם השי”ת, אבל שאר הדברים יתכן שנעלם גם מהם ויתכן שידעו אבל אינו מוכרח ואפשר שיתעלם מהם.

ומצינו ביעקב אבינו ע”ה ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם, אבל החסידים אומרים כי רק אצל יעקב הי’ יכול להיות דבר כזה שלא ידע מה שנעשה תחת רשותו, אבל לא אצל מרן ז”ל… וכן רק את יצחק אבינו הי’ אפשר לרמות, אבל החסידים אומרים כי הרבי גדול מכולם ואותו אי אפשר לרמות, ומוכרח שידע הכל ויכול הכל, וממילא ראי’ ברורה שהכל הי’ טוב.

ומבואר בספר מלכים שנמצאו מכשולים של כרת רח”ל תחת גדולים מדורות קדומים, כגון אסא מלך יהודה שהי’ צדיק והי’ לו כח של מלאכות, ואעפ”כ נאמר (מלכים א’ ט”ו י”ד) והבמות לא סרו, פירש”י במות היחיד שהורגלו ליקרב עליהן לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית שהיו הבמות מותרות לא סרו עתה ואע”פ שנאסרו משנבנה הבית והיו עונשים עליה כרת, עכ”ל.

וגבי יהושפט שהי’ צדיק, נאמר (מלכים א’ כ”ב, מ”ד) אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות – וכן גבי יהואש (מלכים ב’ י”ב, ג’) ויעש יהואש הישר בעיני ה’ וגו’ רק הבמות לא סרו וגו’, וכן גבי עזרי’ (מלכים ב’ ט”ו ג’) ויעש הישר בעיני ה’ רק הבמות לא סרו וגו’, וכן גבי יותם שהי’ צדיק מופלג (כמבואר ברש”י דברי הימים ב’, כ”ז ב’, ויעש הישר בעיני ה’ ככל אשר עשה עזיהו אביו הטובות שעשה אביו, וזהו שאמר ר’ שמעון בן יוחאי במסכת סוטה אלמלא יהי’ אברהם אבינו מקבל עליו כל עוונות הדור עד לו אני הייתי מקבל חטאי הדורות מאברהם עד לי, ואם הי’ יותם בן עוזיהו עמי היינו מקבלים עלינו מאברהם ועד סוף הדורות וכו’ עכ”ל עיי”ש) ואעפ”כ נאמר (מלכים ב’ ט”ו ל”ד) רק הבמות לא סרו וגו’ – עד חזקיהו המלך שאצלו נאמר (מלכים ב’ י”ח ג’) הוא הסיר את הבמות.

ובימי המהרש”ל זצ”ל נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו והנהגת שאר גדולים שבימיו, כמבואר בספר ים של שלמה, ושם במסכת חולין פרק גיד הנשה סימן י”ט כתב וז”ל, אני הגבר ראיתי שרוב המנקרים שלנו אע”פ שמחמירים בענין ניקור לחתוך אפילו מההיתר ובכל זאת נמצא הרבה פעמים שמקילין בחלב, לכן נהגתי בעצמו שלא לאכול בשר מנוקר עד שיבדוק הבשר ע”י עוד מנקר עכ”ל, עי”ש.

ובכרתי (להגה”ק מוה”ר יונתן אייבעשיץ זצ”ל) כתב בסוף סימן ס”ה וזה לשונו, בזמן הזה יש להחמיר יותר שלא לסמוך על חזקת כשרות המנקר כיון דעכשיו רבו החומרות וכבד עליו הטורך ועל הרוב אינם בני תורה ואין לסמוך בניקור כי אם על בקי וירא ה’ מרבים, עכ”ל.

עוד כתב וז”ל, מיום עמדי על דעתי שלמדתי הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן, לא סמכתי על מנקר כי אם מה שהייתי מנקר בעצמי ויגיע כפי אכלתי, עכ”ל.

ובספר צנה לדוד (להגאון מוה”ר דוד דייטש זצ”ל, מגדולי ספרי הניקור בשנת תק”ח) כתב וזה לשונו: ראיתי מנקרים חותכין בשר ואומרים זה חלב ועל חלב גמור אומרים שזה בשר, וכמה פעמים עמדו המנקרים ואומרים בחוצפה כך קבלנו וכך מנהגינו מקדם, והיינו בעיניהם כמתעתע באומרם אם אמת אתך למה אין מזהירין לנו הרבנים אשר בארץ המה חכמי הדור על זה, ואני בעניי אמרתי להם בודאי חכמי הוראות לא ידעו מזה המכשול. ועל מהנגך אני אומר דור תהפוכות המה ומנהגם לגיהנם, עכ”ל.

ובספר שו”ת בית יצחק (יורה סימן ס”ד) כתב אודות הרבנים שמשכו ידיהם מן המנקרים בשר מליתן השגחה עליהם וסומכין על המנקרים שלמדו איש מפי איש, ולפעמים גם רבי לא שנה ואם כן תלמידו מנין לידע, וגם בחלק הפנימי הכל ממשמשין בו נשים ועבדים וקטנים, ובפרט שוחטי זמנינו שלומדים דיני שחיטות ובדיקות מחדש ולקחו קבלה מהרב וענין ניקור לא ראו ולא ידעו כלום ועם כל זה לאחר שנתמנו לשו”ב עושים את עצמם למנקרים והעולם סומכין עליהם ואין מי שישגיח עליהם, והכל מפני שגם הרבנים בעלי הוראה אינם בקיאים בטוב ענין זה, על כן צריך הרב ללמוד בעצמו מקודם בטוב סדר הניקור בחלק הפנים, עכ”ל (מובא בהקדמה לספר גבעת פנחס).

ושם בספר גבעת פנחס הלכות ניקור כתב וז”ל, הרבה שנים שאני עוסק בעניני ניקור והייתי בהרבה עיירות גדולות וקטנות, וראיתי בעוה”ר שיש הרבה מכשולים ועוררתי עליהם וכולם נתנו לי טובת עין, עכ”ל.

ועיין בקונטרס דרכי חיים להר”ר רפאל ז”ל, משמש בקודש אצל מרן הקדוש בעל דברי חיים זי”ע, והקונטרס מפורסם לאמיתי (וידוע שגם הגה”ק מהרי”ד מבעלזא זי”ע הי’ מעיין בו לפעמים) ובסופו מספר על מכשול בענין החָלָב תחת הנהגתו של הדברי חיים ובית דינו, אבל נחרדו תיכף לתקן המכשול.

וכבר הזהיר החפץ חיים זצ”ל בספרו דבר בעתו וזה לשונו, ומה מאוד יתמרמר על זה שבדבר תוכחה קלה הי’ יכול להסתלק מכל אלו הדינים, ואל יתפתה בנפשו לומר, שבודאי לא יהי’ הדין עליו לבד, כי אינו יחיד בעירו. כי לעומת זה תדע, כשנתחייב אדם בערבות גדולה לכמה עשרות אלפים דינרים, אפילו נתערבו אתו עוד כמה וכמה אנשים, מיהו כשמגיע לזמן התשלומים, אפילו אם יגיע עליו רק חלק מן הערבות, הוא עולה גם כן לסכום גדול, אשר יצר לו מאוד על ידי זה, ואף כאן בענינינו, לפי הידוע שכהיום נתרבה מאוד ענין אכילת איסורים, וכאשר תבוא לחשבון, יגיע לאלפי כזיתים של איסור, הנאכלים בשבוע אחד ובמקום אחד וכו’ וכו’. וכל שכן אלו האנשים אשר יש בידם לזרז את אנשי עירם להחזיק במצוה זו של קדושת המאכלות, ולמנוע נפשות ישראל מאיסורים והתרשלו, בודאי עיקר האשמה תהי’ עליהם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר למוטב ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים אינו אלא על ידו וכו’, עיי”ש.

ונסיים בדברי הגאון שר התורה מוה”ר שלמה קלוגער זצ”ל, שכתב בספרו טוב טעם ודעת חלק א’ בפתחי שערים, אודות השוחט רע מעללים מק”ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו מהשחיטה, וזל”ק: “ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי’ בעליה בשני עולמות. והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויביך ה’, ועלינו יערה רוח ממרום, עכ”ל.

ובודאי אם היו מכשולים תחת מלכות בית דוד כנ”ל, בזמן שצדיקים היו שולטים ולא הי’ עולם של הפקר, ואם נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו של המהרש”ל ז”ל ושאר גדולים שבימיו, וכן בדורות שאחר כך תחת הנהגת גדולי עולם כמבואר לעיל, וכל ההמון חרד בלי הפקרות, למה לא יוכלו להמצא מכשולות גם בימי מרן מסאטמאר זצ”ל בלי ידיעתו בעולם של הפקר שבמדינת אמעריקע, מקום זייפנים ורמאים וקלים וריקים אשר אין לשום אדם שליטה עליהם ומי יאמר להם מה תעשה, ויכול להיות שלא ידע מרן ז”ל עם מי יש לו עסקים, וכמו שהי’ זה מציאות אצל משה רבינו ע”ה.

[5]) ובמקום אחר כתבתי בזה דזהו מ”ש הכתוב בפרשת שופטים צדק צדק תרדוף, דהקשו המפרשים בכפל הלשון צדק צדק תרדוף. אך להנ”ל הכוונה, דיש ענין של צדק במזיד, ויש צדק בשוגג, דלא די שלא יקבל הרב ביודעין שוחד (שנאמר שם מקודם ולא תקח שוחד) אלא שצריך לרדוף ממש ולחפש בכל בגדיו אם נמצא שם איזה שוחד שנתן לו אחד מבעלי הדין, ואכמ”ל יותר בזה.

[6]) ואעתיק כאן רק בקיצור מה שכתבתי בספר אבן מקיר תזעק נגד המאכיל טריפות הרב יאקאב, וז”ל שם:

מה’ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ.

לפני כמה שבועות, בחודש מנחם-אב תשנ”ה נסעתי לאוסטראַליע לאסוף כסף להכנסת כלה בשליחותו של אחד מצדיקי הדור, והבטיח לי שאצליח בדרכי. ומובא בליקוטי תורה להאריז”ל, שהנסיעות שנוסעים הם זה רק לדוגמא: לעושר שחושב שנוסע בשביל העסקים שלו, ועני שחושב שנוסע בשביל לקבץ מעות, והאמת היא, שנוסע בשביל תיקון נשמתו, כמבואר בספרי בעל שם טוב עה”ת על הפ’ ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה.

כמו”כ נסעתי לשם להפגש עם הנדיב הידוע הרב החסיד מוה”ר יוסף יצחק הכהן גוטניק שליט”א, שם בבית מדרשו מצאתי את הרב ר’ עמרם אדרעי עם עוד רב גדול, הרב משה נחשוני, העומד בראש מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית בא”י, וסיפרו לי מה שעומד כעת על הפרק בענין שרוצים להביא לא”י הבשר ששוחטים שם באוסטראַליע, אבל הבעי’ היא, שאחר השחיטה יורים בראש של הבהמה, ובאו לראות איך זה קורה וכו’. ודברתי אתם שעה וחצי, ובקשו ממני, שהם רוצים להפגש אתי בא”י (מפני שמהרו לנסוע לשדה התעופה לחזור לאה”ק), ולדבר אתם באריכות בעניני שחיטה העומדים על הפרק.

עוד ספרו לי אודות הלחץ הגדול שיש להם משני רבנים וקצבים ביחד מב’ בתי שחיטה הגדולים וויינשטאק וחיימאביטש בחו”ל שרוצים להכניס הבשר טריפה שלהם שנשחט ע”י ה”פען באקס” ונאסר ע”י גדולי ישראל והרבנים הראשיים בא”י והרבנים בחו”ל, ואמרו לנו שאם לא נסכים להתיר להכניס הבשר הטרף שלהם, אז ננהג עם הרבנים [הציונים] בא”י, כמו שנוהגים היום שיורים באקדח בראש של הבהמה וכן הורגים אותם, כ”כ ננהג עם הרבנים שיורו עליהם “באקדח הערכאות” במדינת ישראל, ובהערכאות במדינת ישראל בוודאי יצליחו, כי בערכאות הצליחו ג”כ למכור החזיר בא”י וחזיר הוא רק לאו, ובוודאי שיסכימו להכניס נו”ט חלב ודם בהכשירם של רע-בני אמעריקא, ובפרט שיאמרו שנותנים להם הרבה כסף, וכו’.

וכאשר ביקרתי כעת באה”ק, סדרו אסיפת רבנים בירושלים עיה”ק, ודברתי אתם, ודרשתי שם בעניני כשרות בכלל, ושחיטה ובדיקות וניקור בפרט.

כאשר דברתי עם הרבנים הנ”ל, תיארתי להם את המצב באמעריקע, איך שהרבנים משוחדים הם מסוחרי הבשר ובכלל מסוחרי מזון הנקרא “כשר”, ומשלמים לרבנים אלו לכה”פ מיליאן דאלאר בשנה, וכ”ש כשהם שותפים בחנות או בבית ייצור המזון, אז רוחם עולה פי כמה למעלה מזה. ואעתיק קצת מתשובתי כדי שידע הקורא קצת מה שכתבתי שם.

בס”ד. אור ליום ו’ לסדר כי תבא שנת תשנ”ד לפ”ק.

פה לוד, ארץ-הקודש במטוס (עראפלאן).

אל כבוד ידידי הרה”ג רבי משה נחשוני, העומד בראש הכשרות באה”ק,

והרה”ג מוה”ר ראַבינאָוויץ, והרה”ג רבי עמרם אדרעי שליט”א

א. – אודות בקשתכם הנכונה לברר בענין השחיטה ששוחטים בארצה”ב על ידי מכונה הנקראת “פּען”, ובשחיטה תלוי’, ובכלל כשרות השחיטה בארצה”ב, אם היא כשירה למהדרין, או שעת הדחק והפסד מרובה, או בדיעבד, או צורך גדול, ובעל נפש לא יאכל ממנו.

ב. – היות וקיבלנו קונטרס משו”ב הנקרא י. א. יאַקאָב, שהוא שו”ב בבית השחיטה של חיימאָביץ הנקרא אינטערנעשאנאל גלאט כשר, והוא עומד תחת השגחתו של הרה”ג פוסק הדור מוהר”ר משה שטערן (שליט”א), אבד”ק דעברעצין, והשו”ב הנ”ל מתיר את ה”פּען” בזה שסומך עצמו על רבנים גדולים שכבר שבקו לן חיים, ורבנים שהם עוד חיים וקיימים וכו’, ועל כל אחד כותב שהוא בעצמו ביקר בבית השחיטה וסמך ידו עליהם. ועל הגה”ק מסאַטמאַר זצ”ל כתב ג”כ לראי’ שהנהיג שחיטה נפרדת של קהילת סאַטמאַר, והי’ לו צוות שוחטים, ועל שולחנו הק’ בסאַטמאַר הי’ הבשר ששחטו כנ”ל. ועל כל רב ומורה מביא גדלותו ושהי’ מומחה גדול בשחיטה. ועל כל אחד כותב שהוא רב גדול פה ושם וידיו רב לו בשחיטה וכו’. וכל השובי”ם שמביא ומכיר היו שובי”ם מלפנים באירופּה, וכל השובי”ם היראים שדיבר אתם, כולם הפליאו לומר שהשחיטה ב”פּען” היא יותר טוב ממה שהי’ באירופּה.

ג. – ואנחנו הרבנים מא”י איננו מסכימים לע”ע להתיר ה”פּען” הנ”ל, אבל יש לנו לחץ גדול מהרבנים והסוחרים הנ”ל, עד כדי כך, שאמרו לנו, שאם לא ניקח מהשחיטה הזאת, יפנו לערכאות במדינת ישראל וכו’, וכך בוודאי יצליחו.

ד. – ג”כ בקשו חוות דעת בענין ה”מנהג” (אותיות “גהנ”ם”) שיש בכמה מקומות, ובפרט באוסטראַליע, שתיכף אחר השחיטה יורים באקדח בראש של הבהמה וכו’.

ה. – ראה עוד שם בספרי אבן מקיר תזעק נגד קונטרס “המתיר אסורים”, עיי”ש.

[7]) ולחיבת הקודש אעתיק דברים הנלהבים חוצבים להבות אש שנאמרו מפי הקדוש והטהור בעל ס’ ברית מטה משה (אצל פיוט חד גדיא) וז”ל אות באות:

הנה הואיל ואתא לידן ענין זה באתי להזכיר מעון הרע הזה שעדיין הבשר בין שנינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהי’ גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה והרבה מהם מקילין בדבר וממהרים לבדוק, ופשיטא לאחר שחיטה אינם בודקין הסכין רק דרך העברה בעלמא בלי כוונת הלב מחמת שמוכן לפניו הרבה לשחוט ואינו בכדי שיעשה בזמן קצר והמלאכה מרובה, ופשיטא מחמת שמייעפים ומיגעים, ידיהם כבד עליהם לבדוק סכינם יפה, ושוחטים בסכין א’ הרבה, עד כי חדל לספור, כי אין מספר מכל התלאות ומקרים רעים שקרו עד כה וגודל עוונותם ע”י שמחלו חכמים על כבודם והעמידו אותם על חזקתם דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים מן הסתם (רמב”ם פ”ב מקידוש החודש ועוד) ועכשיו שאיתרע חזקתם, ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו והשכינה בגלות עדיין בעונינו וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע.

ואם יאמר האומר אם אלו יצאו מחזקתן, כל ישראל מי עומדין בחזקת היתר מ”מ למיחש מיהא בעי מחמת שצריך להיות מתון גדול ולדקדק היטב והמלאכה כבידה עליו, כאשר מצאנו שכולם אינן מדקדקין בעבור זה, ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרן קרוב הדבר לפשוע ולקלקל, ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינם מדקדקין כ”ב וממהרים לשחוט, וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר.

ומי שיתמה בדבר ויאמר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה, בוודאי מנהג ומעשה אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר, מי יתן לנו לאכול בשר. אל-תקרי וישטחו אלא וישחטו שיתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (יומא עה:) על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח”ו.

אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה, שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה, כמו כן יהי’ מיתתם בכלל נבילה וטריפה, לכלב הוא הקליפה רחמנא ליצלן תשליך אותם ומוכרח להיות מגולגל בכלב, ע”כ ישימו אל לבם עונש גדול הרע הזה ויחשבו שכרם כנגד העבירה ולראות שתמיד יהי’ יראתו ית’ על פניהם, ומה’ ומישראל יהי’ ג”כ נקיים (במדבר לב-כב), ולהראות סכינים לחכמים שבדורם לפני השחיטה (חולין יח. ובראשונים וטוש”ע סי’ י”ח סי”ז ובהגה), ואח”כ בכל שבוע ושבוע ואז תבא עליהם ברכת טוב ויזכו לרב טוב הצפון ליראיו.

ועכשיו ת”ל שמענו שבכמה קהלות קדושות במדינת אשכנז העמידו כשרים ונאמנים בשעת שחיטה כדי לבדוק תיכף אחר השחיטה ולהראות סכינו לפני השחיטה לחכם, גם פה ק”ק ברלין ראה הרב המופלג הישיש והזקן אב”ד ור”מ נר”ו לגדור גדר לפני צאן קדשים שלא יסתאבו את נפשם ח”ו והסר המכשילה הזאת מישראל עד כי חדל לספור כי אין מספר.

ע”כ הירא וחרד מדבר ה’ ויש בידו לתקן יראה שלא יתלה אשמו בראשו ואף במי שאין בידו למחות עכ”פ הרי בידו שלא לאכול בשר כי אם עפ”י תקנה הנ”ל, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפי’ בשבתות ובי”ט אל יקל בעבור זה ח”ו, דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים. ע”כ ישים אל לבו שסופו יהי’ תולע ורימה ובתכלית יהי’ מרה, ע”כ אל יתבייש מפני אדם כו’ ויקדש את עצמו במותר לו (יבמות ב.) ואז קדוש יאמרו לו מה קדוש לעולם קיים ויזכה בביאת ירושלים במהרה בימינו אמן סלה, עכלה”ק.

[8]) בא וראה מה שכתב הרמב”ם ז”ל, הובא בספה”ק צפנח פענח ובספה”ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי”ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת במכתב להרמב”ם ז”ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז”ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר’ שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.

מי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, יש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה טהורות

וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי’ את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ”י דרכי ד’ ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ”ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים.

וכן להיפוך ח”ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו’, ורמ”ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם.

לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי’ שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג”כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ”י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע”כ תוכן דבריו.

מי לא יחרד וילפת ויתבונן במעשה הנוראה הזאת, עד היכן הדברים מגיעים, שהנפרץ ר”ל לטמא את נפשו במאכלות האסורות, סופו להתגלגל ולירד עד התהום, לנטות למינות ואפיקורסות ולכפור בתחיית המתים ובעיקרי האמונה, כעדותו הנאמנה של הרמב”ם ז”ל והבעש”ט הקדוש ותלמידיו הקדושים אשר מפיהם אנו חיים. ובעוה”ר בימינו אלה עלה הפורץ ונפרצו פרצות בקדושת המאכלים, ולא כימים הראשונים הימים האלה, מלפנים זאת בישראל מדור דור, כי איש ישראל ואפילו  ההמונים ועמי הארץ השגיחו על טרף ביתם בפיקוח עצמי ובשבעה עינים, בעבור כי הוכנו המאכלים כולם מהחל ועד כלה לכל איש בביתו, ולא עלה על לב אדם לקנות מאכלים מן השוק מכל אשר יביאו, ולסמוך על הכשרים והיתרים רעועים מכל המינים.

שאל אביך ויגדך זקניך ויאמר לך, שעוד בדורנו לפני החורבן האיום והנורא, עד כמה היו נזהרים ונשמרים בקדושת המאכלים בקהילות הקדושות באירופה שנחרבו בעוה”ר, ולא אתרמי אפילו בין ההמונים ועמי הארץ מי שיאכל או יאכיל לבני ביתו מאכלים מן השוק, שהוכנו ונאפו ונתבשלו מחוץ לגבולי ביתו, ובלא השגחתו ופיקוחו עליהם מתחילתו ועד סופו, ובעוה”ר עכשיו רבו המקילים והמתירים ואפילו בבתי היראים והחרדים, לקנות מכל מיני המאכלים הנעשים בבתי חרושת ואפי’ של עכו”ם, ולמרגוע נפשם יספיק להם בהמצאם עליהן איזה חותמת, נרשם עליו בכתב אשורית כשר, ואף שלא ידעו למי החותמת ולפי הפתילים, ורבה המכשלה בהסמכם על משענת קנה רצוץ, כאשר יתבאר בספרי נפש ישעי’ על מאכלות אסורות בפרטיות, שהרבה מן ההכשרים והמכשירים האלו משתמשים רק לכסות עינים ולהטות דעת הקהל, אבל בפרטי הכנת המאכלים וסמכות כשרותן לא ידעו בין ימינם לשמאלם וכדי בזיון וקצף, ואם עיני שכל לך בין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה.

על השאלה הישנה, איך אפשר שרב גדול בתורה יבוא להתיר דברים כאלו אשר לא שמעתן אוזן מעולם, מתרץ בזוהר הקדוש ובאור החמה, כי לפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים ומנהיגי ישראל מהערב רב רח”ל. (ולפי הזהר הזה אנו רואים בבירור לאיזה סוג הרב הקל הזה שייך).

והנה בפרשת בשלח כתבתי בביאור הכתוב מלחמה לה’ בעמלק מדר דר, דהנה איתא בזוהר הקדוש על פסוק זה (דף ס”ז) מלחמה לה’ בעמלק מדר דר, אמר ר’ יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב”ה אגח בהו קרבא, רבי יצחק אמר ועלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ, עיי”ש.

עוד איתא בזוה”ק (ח”ב דף קכ:) דערב רב אינון יין דנתנסך לעכו”ם, ומנהון משומדים מינים ואפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כולה.

ובספה”ק אור החמה (פ’ נשא בשם הרמ”ק) כתב וז”ל, הערב רב הם גויי הארץ נשמת החיצונים. ושם (על זוה”ק משפטים דף ק”כ ע”ב) וז”ל מלחמה לה’ בעמלק שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכולם שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו’.

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב, כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער”ב ר”ב גימטריא דע”ת כאשר תראה בדורות הללו אשר בעוה”ר נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד”ל, ע”כ. ועיין בספה”ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.

ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי”ג) כתב וז”ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע”כ.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וז”ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו’, וז”ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה”ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד’ לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע”כ עיי”ש עוד.

ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה”ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה’ יושבים בעניות ל”ע וא”א להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.

 

אמרו חה יכול להיות נבילות וטריפות

ובעוה”ר בימינו אלה רבו המתירים והמקילים והמון עם במרגוע נפשם, יספיק להם בהמצאם עליהם איזה חותמת נרשם עליו בכתב אשורית כשר למהדרין מן המהדרין ויאכלו ענוים וישבעו, ואף שלא ידעו למי החותמת ולפי הפתילים, אבל יודעים היטב שהבשר אינו כשר, ומ”מ הם סומכים על הכשר הזה, ויודעים שהמכשלה נורא ואיום, בהסתמכם על משענת קנה רצוץ של איזה הכשר בעלמא, ומשתמשים רק לכסות עינים ולהטות דעת עצמם, על אף שיודעים שהרבנים המכשירים אין יודעים בין ימינם לשמאלם, וכדי בזיון וקצף, ואם עיני שכל לך בין תבין את אשר לפניך, ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה (עי’ בספר מסילת ישרים פרק י”א).

האם לונדון צריכה בדיקה?

א. והנה במבט ראשון בודאי יתמהו חלק מן הקוראים, איך זה שהולכים לכתוב על מצב השחיטה בלונדון? כל אחד חושב לעצמו, שבודאי בקבוץ יראים כ”כ גדול כפי שיש בלונדון, נמצאים שם רבנים מובהקים שוחטים המוחזקים ליראי ד’, אז לשם מה כל הרעש והמולה ולגלות פצעים ישנים.

המצב לא משתפר אלא הולך ונפרץ

ב. דוקא בשל כך, אמנם חייבים להעיר את תשומת לב הצבור, שהמצב שונה בתכלית, לא רק שהמצב לא השתנה לטובה, רק אדרבא, במשך הזמן הכל הולך ומחמיר בשטח פרוץ זה של השחיטה.

אין להשוות מכשולי כשרות שאר המוצרים לחומר מכשולי השחיטה!

ג. אל תשכחו, רבותי! שהעצם המרכזי, היסודי, של כל מערכת הכשרות זו השחיטה, כל מיני מכשולים של כשרות אצל המוצרים הרגילים אין להשוותם כלל מבחינת החומרא לשחיטה, היכן שיכולות להיות ח”ו נבילות וטריפות במלוא מובן המלה.

קיום כלל ישראל תלוי בכשרות השחיטה!

ד. כידוע איסור אכילת נבילות וטריפות הוא מהאיסורים החמורים ב

ז”ל: בכל עת יהיו בגדיך לבנים היות ואי אפשר לעשות תשובה אם לא יודעים החטא, לכן טלפנתי היום להגה”צ רבי שלום יהודה גראס אבדק”ק האלמין, לשאול אותו כמה שאלות שאני מתכונן לעשות דרשה חדשה, ואני רוצה להודיע לרבים שומעי הדרשות שלי שב”ה נתרבו לעשרות אלפים מכל העולם.

וזה החלי בעזהי”ת:

כל השאלות הם ממני הק’ נחום ראזנבערג.

כל התשובות מהגה”צ רבי שלום יהודה גראס אבדק”ק האלמין שליט”א.

 

שאלה: האם שחיטת העופות בארצות הברית ובארץ ישראל הם כשרות? [על שחיטת הבהמות ידוע לי כבר שהכל טרף גם בארץ ישראל וגם בארצות הברית – מה צריך יותר מזה שהרבנים של העדה החרדית כמו הגה”צ רבי משה שטרנבוך יצא בפלאקאטן גדולים נגד שחיטת בהמות שהכל מה ששחטו בשביל העדה טריפה מפני הכריסים – וכל אחד יודע את זה – הגה”צ רבי מאיר בראנסדורפער זצ”ל ולהבחל”ח הגה”צ יוראביץ שליט”א ועוד כמה גדולים מהעדה שיצאו נגד זה – ודיברתי עם שוחטים וסיפרו לי שהם יודעים כבר 7 שנים מזה רק לא סיפרו – וכששאלתי להרה”צ רבי מאיר בראנסדורפער זצ”ל [שליט”א] פעם, אם אפשר להאמין להשוחטים הכל מה שאומרים? ענה לי שכתוב בתשובת הרשב”א על השוחטים שקר בימינם, אינני זוכר המקור בדיוק.

עוד סיפר לי הגה”צ רבי דניאל פריש זצ”ל הסיפור עם הסירכות מה שהיה לפני יותר מ 30 שנה שגה”צ רבי מאיר בראנסדורפער זצ”ל תפס שכל הבדיקה של העדה היה יותר גרוע מהבדיקות של האוי יו בארצות הברית – [שלוקחים שטריקען – כך קוראים לסירכות גדולים] וכ”ק מרן מתולדות אהרן אמר דרשה ברבים שכל אנשי שלומו לא יאכלו בשר בהמה ואיימו עליו להרוג אותו והסיפור באריכות – עד שאמר אם כך, שמאיימים עלי שאני צריך להתיר דבר אסור, אז אעשה לי בית דין לחוד בלי העדה, והרב רבי מאיר יהיה ראש בית דין – ואז כששמעו העדה אמרו לו תעשה מה שאתה רוצה, רק אל תעשה בית דין – זאת אומרת שסדנא דארעא חד הוא (בבא קמא דף י”ב ע”ב)], וכעת אני שואל על בשר עוף, האם הוא כשר גם בארץ וגם בחוץ לארץ.

תשובה: מה שארע והתרחש בחוץ לארץ כתבתי חיבורים שלמים,  ובזה נלחמתי לערך 40 שנה, כתבתי לכל הרבי’ס ורבנים הגדולים מכתבים רבים , ואין לי כוח לכתוב הכל מחדש, רק אם רק יקרא קצת מספר “קול השחיטה” וספר “קול השוחטים”, יראה ויבין על קצה המזלג, מה שהולך שם בארצות הברית.

ועל ארץ ישראל אספר רק על קצה המזלג, כי באמת לא היה לי כוח להתחיל עם הקצבים בארצינו הקדושה שהם גם כן שותפים של עמלק, ראה רש”י קידושין דף פ”ב ע”א: טוב שבטבחים – ספקי טריפות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן. והקצבים בארצנו הקדושה הם באמת צדיקים גדולים שהם מקיימים ומאמינים ברש”י הקדוש ומוכנים להרוג מי שיעמוד נגדיהם, ואכמ”ל.

עכשיו אספר לכבוד תורתו הרמה, מה שהיה לפני מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל”ג, אז יצאתי נגד השחיטות שם בארצות הברית שהשוחטים שוחטים עם סכין פגום ושוחטים 1200 עופות לשעה, ושוחט אחד בא עם אווירון [מטוס: (אגב: לשון מטוס כתוב באדרא רבא וזוטא)] מיוחד להרוג אותי בפנסלאוועניא ששחטתי שם להרב ממארגרעטין זצ”ל, וניצלתי ממש בדרך נס,  ויש על זה כמה עדים שיכולים להעיד.

החלטתי שאני נוסע לימים נוראים לארץ ישראל שלא יוכלו לתפוס אותי.

הייתי אז ביום הכיפורים בקרית אתא אצל הקרעטשנעווער רבי זצ”ל.

נתתי לשחוט הכפרה שלי לשוחט ידיד שלי שהפיץ אז בארץ ישראל את הספר שלי נפש ישעיה על כשרות המאכלים.

ובאמצע השחיטה אני שומע איך שנכנס עם הסכין למפרקת, אמרתי לו לבדוק הסכין אם הוא כשר.

ושחט הלאה לעוד כמה אנשים, ואני שומע שבכל עוף נכנס למפרקת, לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו: איני מבין, כשאני שוחט והסכין נוגע למפרקת דוקר לי בלב, שאולי הסכין נפגם, שהסכין מאבד את חזקת כשרות, וידוע שלא קל להעמיד סכין שיש לו פגימה, [וזה שמספרים לאנשים שהסכינים שלנו טובים מאוד – זה אמת שזה טוב יותר מ70 שנים הקודמות באירופה – אבל זה טוב אם לא נכנסים למפרקת, וכו’.], ואני שואל אותו למה אתה נכנס כל עוף למפרקת?

ענה לי:  כך המנהג בארץ ישראל שכל השוחטים שוחטים, כך שנכנסים למפרקת!!! [אחר כך ראיתי איך ששוחט בן 70 שנה שוחט להאדמו”ר מקרעטשנעף (רבי הערשעלע רוזנבוים זצ”ל, שגר אז בקרית אתא, ואחר כך גר בירושלים). את הכפרה שלו, ושמעתי [קנאק] קול גדול שנכנס גם כן למפרקת, אמרתי להקרעטשנעווער רבי זצ”ל, שיבדוק הסכין של השוחט, שלפי דעתי הסכין צריך להיות פגום].

שאלתי אותו למה?

ענה לי שהוא שוחט בחיפה בשחיטה גדולה, והבעל הבית היה לו הרבה עופות שנשארו אדום מדם תחת הכנפיים, וזה בא שהשוחט לא שחט הורידין לגמרי, שהשוחטים היו נזהרים לא לנגוע במפרקת, על כן שחטו כך, ואז כל עוף עלה הרבה כסף, וכשאשה באה לקנות עוף וראתה שקצת אדום תחת הכנפיים, לא רצתה לקנות, והנשים היו בודקות את העופות כמו יהלום [דיימאנט], וכך נשאר לקצב כל יום כמה מאות עופות.

על כן אמר הטבח – הקצב, “טוב שבטבחים” להשוחטים, אם אתם יכולים לשחוט עד המפרקת טוב, ואם לאו אקח שוחטים חילונים, והם יעשו מה שאני יאמר להם, וכך התחיל השחיטה הזאת והיו הרבה פגימות, [והיה בהלה גדולה בין השוחטים, כי היו שוחטים שאמרו שהכל פגום, ואמרו שהם מוכנים לשחוט אבל לא לפסוק על הסכין שהוא כשר שלפי דעתם זה פגימה – ] עד שהעמידו בודק סכינים, [והשוחט לא בדק בכלל את הסכין – זאת אומרת שראש הרשעים היה הבודק סכינים] והבודק היה צריך להבחין מה זה פגימה גדולה ומה לא נקרא פגימה גדולה, וכך ירדו מטה מטה עד שמתירים פגימות כמעט בכל ארץ ישראל.

  הסיפור הזה היה בשנת תשל”ג.

ועכשיו אספר סיפור שהיה לערך בשנת תשמ”ח.

הייתי לוקח עופות אצל פרענקאל בקאנטרי על יד סאויט פאלסבורג, פעם נסעתי לשם עם עוד כמה רבנים, חלק מהם בחיים.

כשנכנסתי לשם עמד שם יהודי אחד עם סכין של שחיטה בידו, ושאל אותי אם אני יודע לבדוק סכין? (הוא לא הכיר אותי, ואני לא הכרתי אותו).

עניתי לו קצת!!!

ונתן לי סכין אחד לבדוק ואמרתי לו שהסכין יפה, ונתן לי סכין אחר ושאל אותי מה אני אומר לסכין הזה?

עניתי לו בדרך ארץ, יש משהוא!

שאל אותי מה זה המשהוא הזה, שאתה מרגיש, האם אתה היית מכשיר את זה אחר שחיטה?

עניתי לו, אני הייתי מטריף אפילו מאות עופות, ואפילו שהייתי צריך לשלם מכיסי!!!

שאל אותי איפה למדת שחיטה?

עניתי לו אצל כל ההיימישע [חרדים] שוחטים שהיו בברוקלין בשנת תשכ”ז, והיה לי מלמד רבי מרדכי פרידמאן שלמד אצל המטה אשר, ואחד שלמד אצל הלוטה בשמלה[3], ועוד שוחטים זקנים שהיו אז בני שישים ויותר לערך.

וכך למדו אותי!!!

אמר לי השוחט הזה, תשמע קוראים לי שלום ראט אני כבר שוחט 40 שנה באורוגוויי, ולימדתי שני בנים שלי שחיטה, וידעו ב”ה טוב מאוד, והעמידו סכינים יפים מאוד, ונסעו לארץ ישראל, ואני נוסע לימים טובים לארץ ישראל ומבקש שיראו לי סכין, ומראים לי סכין פגום, וזה הסכין שהראו לי, ושאלתי אותם למה אתם נותנים לי סכין פגום?

ענו לי: אבא, כאן בארץ ישראל הולכים לשחוט לכתחילה עם סכין כזה!!!

צעקתי עליהם, איך יכול להיות דבר כזה שמתירים לכתחילה סכין פגום?

ענה לי, אדרבא בא איתנו ביחד לבודקים של העדה החרדית, ותשאל אותם ותראה האמת לאמיתה!

לקחתי מונית, ולקחתי איתי עוד שני רבנים שיבואו ביחד איתי, ונכנסתי לבודק סכינים ואמרתי לו אני שוחט באורוגוויי, ויש לי שאלות, ואיני רוצה להטריף בחינם, ורציתי לדעת מה פוסקים הבית דין הגדול בירושלים על הסכין הזה?

וכשאמרו לי שזה כשר לכתחילה, כמעט נפלתי חלשות, החזקתי את עצמי שלא יראו שהולך משהוא כאן!

על כן רציתי לשאול אותך, מה שאתה אומר לסכין הזה?

אמרתי לו תיכף על המקום, היות וכבודו סיפר לי כל זה, זאת אומרת, כעת הכל על אחריות שלי, שאני צריך לעשות וללחום נגד זה, ואני כבר עברתי כאן שבעה מדורי גיהנם במלחמתי נגד השוחטים שותפים של עמלק.

על כן אני רוצה שכבודו יבא איתי תיכף ומיד לכ”ק מרן אדמו”ר מקאשוי שליט”א [זצ”ל], והסכים, וכך נשים את כל האחריות על כתפיו, ויהיה לי תשובה בבית דין של מעלה, למה לא נלחמתי נגד הפירצה הזאת!!!

אמרתי לבנו של האדמו”ר מקאשוי זצ”ל שיקרא לכל הילדים הרבנים שיודעים טוב שחיטה, וגם יקליטו את כל זה, וסיפר הכל, והראה לו את הסכינים, והאדמו”ר מקאשוי אנח אנחה גדולה, אוי וויי!!!

הילדים שאלו אותו, מה היה האנחה הזאת?

ענה להם שכשאחד מהרבנים הגדולים גאב”ד העדה  נפטר, בא אליו האדמו”ר מתולדות אהרן בשליחותו של כ”ק מרן האדמו”ר מסאטמאר זי”ע שהאדמו”ר מקאשוי יקח את הרבנות ולהיות גאב”ד בעדה החרדית, ועניתי להאדמו”ר מתולדות אהרן כך:

אני אונגארישער רב, ובאונגארין הרב היה בעל הבית על האנשים, אבל בירושלים הבעלי בתים הם הבעלי בית על הרב, ואומרים לו מה לעשות, על כן זה לא בשבילי.

ועכשיו ראיתי שהייתי צודק.

  שאלה: זאת אומרת שהכל טריפה בארץ ישראל?

תשובה: אני לא אמרתי, ואני לא פוסק כאן כלום, רק מספר המעשה שהיה, וישנם כמה הכשרים הגה”צ הרב לנדה שליט”א, ויש גם כן עדה החרדית, ויש גם שחיטה של בעלז, ועוד, ואם יש לכם כוח תלכו לבדוק, אני מוכן ללמוד אתכם בדיקת הסכין.

שאלה: האם הלכתם לבדוק השחיטות שם?

תשובה: בקשו ממנו כמה פעמים שאלך לראות שחיטת עופות של בעלז, והייתי שם עם הגה”צ רבי שלמה יהודא שווייצער שליט”א [זצ”ל], וב”ה שמחתי מאוד שראיתי שהרב שלהם הגה”צ רבי פסח הורוויץ, והוא בודק כל הסכינים, ולא האמנתי למראה עיני שכל שוחט היה לו סכין טוב, כי הרב הנ”ל מומחה לבדיקת הסכין, ואולי יש עוד שחיטות טובות, אבל אי אפשר לסמוך רק אם רואים בעיניים.

שאלה: למה לא הלכת לעוד שחיטות?

תשובה: אין כבר כוח לזה. אם היו קוראים אותי הייתי הולך פשוט ללמוד את כל מי שרוצה ללמוד.

שאלה: האם ישנם עוד יהודים שם שמדקדקים ויודעים מה הולך?

תשובה: ישנם עוד כמה שחיטות קטנות שמדקדקים על הסכין שיהיה חד וחלק.

שאלה: מה כבודו יודע מחוץ לארץ?

תשובה: הס”מ הבעל הבית, כך מגלה לנו הבעל שם טוב זי”ע בזע”ם תצעד ארץ, זביחה עירובין מקוואות. וכך מביא המאור ושמש, שהס”מ התחכם ולא צריך ללחום עם כל בן אדם פרטי, רק לוקח את הרבנים השוחטים והסופרים ובזה שוחט כל העיר.

שאלה: האם יש לכם לספר עוד משהוא על השחיטה בארצות הברית?

תשובה: כתבתי כבר בספרים די והותר, וכשכבודו יגמור את הספרים וירצה לדעת עוד, בלי נדר אספר עוד.

שאלה: זאת אומרת שהעיקר הבעיה עם הסכינים, ומה עם השחיטה גדולה ששוחטים הרבה עופות בשעה אחת?

תשובה: זה מכת מדינה גדולה בארץ ישראל כמו בארצות הברית ששוחט נהיה למכונה, הוא עובד עבודת הפרך, ומקבל סכום קטן שאינם יכולים לחיות מזה, על כן השוחטים שוחטים בכמה מקומות ואין להם שום הרגשה, אפילו על פגימות גדולות, ושמעתי משוחטים הרבה סיפורים.

ולדוגמא אספר סיפור קטן, מאחד שבא אלי ללמוד אותו בדיקת הסכין, הוא ספרדי ירא שמים גדול, ואצליהם לא אוכלים מסתם שחיטות, הם לוקחים שוחט פרטי ירא שמים ששוחט ומנקר הכל, וכך אוכלים פעם פעמים בשנה כבש.

פעם השוחט שחט ובדק ועשה כבר הניקור, והוא חשב ליתר שאת ילך להרב מחפוד שליט”א שיבדוק את הניקור אם הכל טוב, הרב מחפוד עונה לו זה בכלל לא מנוקר!!!

הוא רק חתך לחתיכות!!!

האברך הזה שאל את השוחט מה עשית? כמעט שנכשלתי בחלב ודם, הרב מחפוד אומר שזה לא מנוקר, ואתה אומר שאתה כבר מנקר 40 שנה, ענה לו השוחט, אם תספר לאחד, אני נותן לך כדור בראש.

שאלה, האם יש גם שאלות שמכשילים את הרבים בפגימות ממש, או שכבודו מדבר מחומרות? אנחנו אנשים תמימים וישרים ומאמינים בני מאמינים, ורוצים לידע האמת!!!

תשובה:

י‘תענגו ה‘ישרים ו‘ישמחו ה‘תמימים א‘שר ד‘ברי נ‘אמנים י‘חפזון, א‘ף ה‘מה י‘ברכו ה‘ בראותם תעלומות חכמה נסתרת ונשגבה מאוד, אשר היו נעלמים ונסתרים מעיני כל עד היום הזה, ובדורותינו האלו שאנחנו רואים שהתורה הקדושה ומצוותי’ ויסודותי’ מונחת בקרן זוית, אין דורש ואין מבקש, ונתקיים בנו מאמר הגמרא (סוטה מ”ט) אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, וכמבואר בספה”ק שזה יהי’ חורבן הדור ההוא של עקבתא דמשיחא, שכל אחד יאמר שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, וממילא לא ירצו לעשות פעלים לחזק בדקי התורה ולהחזיר עטרה ליושנה, וכל אחד יסמוך על חבירו, ועי”ז נעשה כקדירה דבי שותפי דלא קרירי ולא חמימי (עירובין דף ד’), וכל זה בא לנו כי יוצר עמל עלי חוק, הוא עול הפרנסה וגודל הטירדות שמונחים על שכמינו לכלכל את בני ביתינו המוטלים עלינו, היפוך ממה שהי’ בדור הקודם שהקהילות היו מפרנסין את הרב, וכל רב שלומד תורה ושמוטל עליו לתקן את הקהילה מונח ראשו ורובו בעול הפרנסה, וזה מפריע לו לקיים מצות תוכחה כראוי, להוכיח את אנשי עדתו ושאר בני אדם להטות לבבם שילכו בדרך הטוב והישר.

אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, יכול להיות גם עצת היצה”ר

וזו היא הסיבה שפורקים מעליהם את עול הציבור ומטילים הכל על הקב”ה, באמרם אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, ונמצא דגם זה הוא מעצת היצה”ר. ובין כך ובין כך הדברים מגיעים עד כדי כך שיכולים לאכול נבילות וטריפות רח”ל במלוא מובן המלה, ואע”פ שרוב הרבנים צועקים בצעקות נוראות שהשחיטה הנהוגה כיום אינה כשרה, ועוברים על כל חמשה הלכות שחיטה בשאט נפש, ובעוה”ר ירדו עד לעומקא דתהומא רבה שעוברים בשאט נפש על חמשה הלכות שחיטה, וסומכים על היתרים רעועים של כל אחד אשר מקלו יגיד לו (עיין שולחן ערוך יורה דעה סימן י”ז), וכל ההיתר נסמך על משענת קנה רצוץ.

אפילו בין המון עם ועמי הארצים לא האכילו לבני –  ביתם מה שאוכלים היום

ובעוה”ר ירדו אחורנית בימינו אלה, ועלה הכורת ונפרצו פירצות נוראות בקדושת וכשרות המאכלים, שלא עלה על לב אדם מעולם לעבור בשאט נפש על חמשה הלכות שחיטה ולסמוך על הכשירים והיתרים רעועים, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. נלך קצת אחורנית, נסתכל בחזרה על דורינו, על החורבן האיום והנורא, עד כמה היו נזהרים בקדושת המאכלים בקהילות הקדושות באירופא שנחרבו בעוה”ר (עיין שו”ת דברי חיים יורה דעה סימן ז’) ולא אתרמי אפילו בין המון עם ועמי הארצים מי שיאכל או יאכיל לבני ביתו מאכלים כאלו, והשגיחו על כשרות בכלל ובפרט על כשרות הבשר, והפרישו את עצמם מצ”ט שערי היתר כדי שלא לנגוע בשער אחד משערי איסור.

חותמת ההכשר אינה אלא להשקיט המצפון – הגם שיודעים שז

יותר, שכל הקיום של כלל ישראל תלוי בו, כפי שהאדמו”ר הקדוש מצאנז זי”ע העיד בספרו שו”ת ד”ח סי’ ז’.

רחמו על ילדיכם, ח”ו לא לאבדם!

ה. גם ידועים דברות קדשו של הגה”ק ר’ הלל קאלאמייער זצ”ל (שו”ת בית הלל סי’ מ”ח אות ט’) וז”ל: שתדעו שהעבירה של נבילות וטריפות מאוד חמור הרבה יותר מעבירות אחרות וכו’, והחכמים אומרים שהעון שבנים מתים ע”י מחלות רח”ל באים בגלל זה שאוכלים מאכלות אסורות, ולכן תרחמו על ילדיכם ואל תאבדו אותם ח”ו וכו’ עכלה”ק.

עונש מאכלות אסורות כעבודה זרה – ונענשים לעולם רח”ל!

ומובא בזוהר הקדוש (פ’ שמיני) שמאכלות אסורות זה ממש כאילו שהוא היה עובד עבודה זרה ונענשים לעולם רח”ל, ואף פעם אין זוכים לעוה”ב וכו’.

גם אצל השחיטות בחוגים מהודרים ביותר יכול להיות מכשולים רבים, כולל: גסות דקות ועופות.

ו. מכשולים רבים קורים בעת השחיטה, אפי’ אצל השחיטות המהודרות ביותר, ללא הבדל איזה חוג שהוא, גם בשחיטת גסות וגם בשחיטת עופות.

רבנים ועסקנים יראי השם מלונדון פנו אלינו לפרסם המתרחש שם למעשה

בענין השחיטה בלונדון, פנו אלי רבנים ועסקנים ויראים מעיר הבירה לונדון לצאת בראש כל חוצות ולפרסם המתרחש שם בנוגע לכשרות הבשר.

מעולם היתה השחיטה מלאה מכשולים וקלקולים משוחטים וקצבים מושחתים

למעשה אין כל חדש תחת השמש, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים דמעולם היתה השחיטה מלאה מכשולים וקלקולים משוחטים קלים והקצבים המקולקלים התופסים רח”ל את כל כלל ישראל בגרונם, וכולם נמשכו אחריהם כצאן לטבח, עד שהרבנים תפסו שהאכילו טריפות רבות בשנים.

כל הרבנים יצאו נגד הצער בעלי חיים, שכוונתם לעקור כשרות השחיטה

אבל כעת אין אנו מדברים ממכשולים שמתרמים בעניני השחיטה, אנו מדברים מלעקור רח”ל כל הה’ הלכות שחיטה, כאשר עיני הקורא תראינה בחיבור הזה אשר כל הרבנים יצאו נגד הצער בעלי חיים שרצו ורוצים לעקור את כל כשרות השחיטה משנים קדמוניות, ועל כן הנהיגו אנשי ה”צער בעלי חיים” השחיטה הזאת.

[אשרי חלקו, של הרב הגאון רבי שמחה בונם ליבערמאן אשר מסר נפשו שלא לעקור ה’ הלכות שחיטה שהם הלכה למשה מסיני, ראה בהערה[4] אחד המודעות שיצאו נגד כדתיא עם הרב שלהם שעשה יד אחת עם חברה של “צער בעלי חיים”, כידוע]

הוא היחיד אשר עזר להצער בעלי חיים’ניקעס לקלקל כל כשרות השחיטה

ואחר שכל הרבנים דשם יצאו נגד השחיטה הזאת מצאו להם הצער בעלי חיים’ניקעס רב אחד גדול אשר הוא רב הראשי בלונדון הרב פאדווא שליט”א, והוא הוא היחיד אשר עזר להצער בעלי חיים’ניקעס לקלקל כל כשרות השחיטה. [ולא די זה רק על ידי שהתחיל שם להתיר לעקור על מה שכתוב בשו”ע יו”ד חלק א’, הס”מ וחיילותיו התחילו מלחמה כבידה גם בא”י שרוצים להכניס שם את הפען הזה, ולגרום להאכיל נבילות וטריפות בא”י ג”כ] (כאשר תראו מה שכתב הרב פאדווא בכתב ידו עם ה”לעדער העד” שלו, וכאשר תראו במכתבים שכל הרבנים צועקים עליו, והוא בשלו).

[גודל הסיבוך והחורבן הגדול בכלליות, והסיבות שהביאו בזמן שמלאה הארץ חנף והחליפו את האמת של תורה על אינטערעסין ופארטיי אפילו בין תוך תוכיותינו, ותמורת עול מלכות שמים עול בשר ודם, ובמקום יראת העונש מתייראים מאנשי זרוע ובעלי לשון, אין תקוה שישאר אמונה ותורת אמת, רק אם באמת המבינים ימסרו את נפשם בפשטות על הכרזת האמת של תורה, כי מצב כזה הוא שעת השמד, [עיין בפנים הספר בשם ספר דמשק אליעזר], שגזרו הפאליטיקאנטען מכדתיא, לכן אחד מן העיקרים בזה הוא שיאמרו מה שיש לומר בגלוי ובראש מורם, ובפרסם שם האומר, [שצריכים לצאת בגלוי] ופרסום הענין יהיה מה שיהיה. ודבר זה מוטל על כל אחד ואחד אשר בשם ישראל יכונה, ואם אין אנו עושים זאת אלא נהי’ כעין אנוסים שבשפאניע בכפל כפלים, מחוץ יראו פנים כהשלטון והרוח השורר אע”פ שיודעים או אפילו רק חוששין שהוא היפך תורה, ורק בחדרים או בין איש לרעהו יתרעמו, אז אבדה התקוה חס ושלום, וכל אחד יצטרך ליתן דין וחשבון על כל כזית וכזית שכל אחד מישראל אוכל עד סוף כל הדורות, כידוע.

כל השוחטים אמרו לי שהמצב כהיום הוא שיהיו מוכרחים להאכיל טריפות על חשבון רב העיר, וביקשו ממנו ברחמים ותחנונים, מפני שכולם מפחדים שם מהרב פאדווא, ורק שוחט אחד שעשה יד אחת עם הרב פאדווא ועם הקצבים, והוא אומר שהוא יכול לשחוט ג”כ כך, והכל טוב וישר, ואלו שאינם יכולים הם בטלנים גדולים, ויקח זמן ללמדם, כידוע שהבעל דבר אינו יושב בטל ועושה את שלו, וכמו שעשה בכל הדורות, מעמיד שוחט מחסידי הס”מ וכך “שוחט” את כל אנשי העיר ברוחניות ובגשמיות, וכן עשה הס”מ בלונדון.

111

(וראה לעיל בקול קורא שיצא לאור, שמביאים שם לימוד זכות היחידי שאפשר ללמד על הרב פאדוה הוא, מפני שבודאי יש לו ולבניו איזה טובת הנאה מזה[5], שזה מאפיל הדעת הנכון מלראות ולהבחין האמת. ומטעם זה צועק “יאכלו ענוים וישבעו”, ואינו שם על לבו דברי הרבנים הגאונים שזועקים מרה שלא יהפוך השחיטה לנבילות וטריפות ח”ו.

ועל מה שתמהים המוני העם איך יתכן שרבנים גדולים מובהקים יכולים להתיר דבר כזה לעקור כל ה’ הלכות שחיטה מכל וכל, על זה באה התשובה, דמקרא מלא דיבר הכתוב (ויקרא ד’ כ”ב) אשר נשיא יחטא, ויתיר אכילת חלב או לעבוד עבודה זרה ח”ו, ומשמע מזה דאפילו בעת ההוא היתה מציאות כזאת שהנשיא יתיר איסורים חמורים כאלו, בשוגג או במזיד, וכמו שכתב רש”י שם, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו עי”ש.

גם מצינו שאפשר להטעות אפילו לצדיק הכי גדול[6], כמו שמצינו ביצחק אבינו ועשיו הרשע, ששאל לאביו איך מעשרין את התבן ואת המלח, וכל שכן כשיש להרב טובת הנאה מזה, הרי נעשה משוחד עי”ז וכבר לא יוכל לראות את האמת לאמתו, ולפי מה שהבאנו לעיל משו”ע יורה דעה סימן י”ח שאסור להרב כי אם לטעום מהאוכל כדי להראות להשואל שהוא כשר.

אמנם באופן כזה שנשתחד ע”י איזה טובת הנאה, אסור לו לפסוק בכלל על הלכה זו, כי בשום פנים ואופן לא יוכל לדעת באמת אם כשר או לא, דהלא השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, כידוע הסיפור מהרה”ק מאפטא בעל אוהב ישראל זי”ע, שהיתה אצלו דין תורה בין שני צדדים, וכמה ימים שקל בדעתו להצדיק את בעל דין אחד, והיו לו ראיות על זה מש”ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, ובפתע פתאום נתעורר אצלו צד שני, שהבעל דין השני צודק באמת בדין תורה זו, ועלו בדעתו עשרות טעמים וראיות על זה שהשני צודק בדין תורה זו, והיתה אצלו תימה גדולה, איך יתכן שקודם רצה להצדיק את ראובן, ופתאום עלתה בדעתו להצדיק את שמעון. בראותו כך, דחה את הוצאת הפסק ביום א’ או שני ימים.

למחרתו הי’ ראש חודש, והי’ נוטל ידיו לסעודת ראש חודש עם אנשי שלומו, והי’ לו בגד מיוחד (בעקישע) לצורך סעודת ראש חודש. וקודם שנטל ידיו לסעודת ראש חודש, לבש את האיצטלא דרבנן שהיתה מיוחדת לסעודה זו, ופתאום הרגיש שהבגד כבד מאוד, וקשה עליו ללובשו, והכניס ידו הקדושה לבית יד הבגד, וראה שמונח שם אוצר של שטרות כסף, ולא ידע מאין לו כסף זה.

כאשר עלתה על דעתו אולי הכניס בעל דין השני את הכסף לשם, קרא לו ושאלו אם הכניס כסף לבגדו, והשיב הן, ואמר אז הרה”ק מאפטא, דמכאן רואים גודל כח השוחד לעוור עיני חכמים, דאפילו אם אינו יודע כלל אודות השוחד, ואין כאן אפילו שוגג או אומר מותר, דהלא לא עלתה על דעתו כלל שמונח בבגדו כסף כזה שנתן בתוכו בעל דין השני, מ”מ יכול לעוור עיני חכמים שלא לראות את האמת, נגד מה שנתברר לו בתחילה מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שהלכה כבעל דין הראשון, ע”כ תוכן הסיפור[7].

כשהייתי באוסטרלייא פגשתי כמה רבנים נכבדים מא”י, ובקשו ממנו לברר כל ענין השחיטה עם הבאקס ופען, כי קבלו מכתב מאת אחד הנקרא הרב יאקאב, והוא אומר שכל הרבנים מכל העולם מסכימים עם השחיטה הזאת ולכן מבקשים שאברר להם הכל אשר לכל[8]. [ראה בהערה], לכן התחלתי לכתוב הספרים בענין הנ”ל, ולגודל הנחיצות  הדפסתי תיכף ומיד אחר שגמרתי אותו כל ספר הנוגע לכשרות השחיטה בלונדון כדי להציל מה שאפשר להציל, ומה גם מפני שאחד מתנאי המצוה הוא “מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה”, וראה באריכות בספר אבן מקיר תזעק, ובספר וזבחת כאשר ציויתיך ח”ב מספר אבן מקיר תזעק, (והספר הזה הוא ח”ג, מס’ אבן מקיר תזעק).

סדנא דארעא חד הוא

ואעתיק קצת ממה שכתב בשו”ת דברי חיים, ובשו”ת חתם סופר, ובספר טיול בפרדס.

וז”ל שו”ת דברי חיים (יור”ד ח”א סימן ז’): “שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם”.

ושם בשו”ת דברי חיים (יורה דעה ח”א סימן ו’) כתב וזה לשונו: “ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי”, עכלה”ק.

ומרן החתם סופר זי”ע כתב בשו”ת חת”ס או”ח סימן ר”ה, כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג’ רגלים, חזנים שוחטים וסופרים, עיין שם. (וכעין זה בספה”ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא, ד”ה והעולה).

ועיין בספר טיול בפרדס להגה”צ משאמלוי זצ”ל הי”ד, שכתב בחלק א’ (מערכת שחיטה) כי כח הציונות נתהוה גם ע”י השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל, עיי”ש.

ר’ נתן אדלער זלל”ה רצה לפסול השו”ב דפפ”ד, ולהכניע החותם של הסטרא אחרא השורה על השובי”ם הפסולים בסוד על חרבך תחי’

וזה לשונו של הגה”צ מוה”ר עקיבא יוסף שלעזינגער זצ”ל בעהמח”ס לב העברי כותב וז”ל שם: הגהצה”ק ר’ נתן אדלער זלל”ה רצה לפסול השו”ב דפפ”ד, ולהכניע החותם של הסטרא אחרא השורה על השובי”ם הפסולים בסוד על חרבך תחי’ וכו’, ואלמלא השיג כל רצונו הי’ בא משיח[9] צדקינו, אך הס”מ העמיד עליו רודפים קצבים, והוצרך לברוח מפפ”ד, ותלמידו החתם סופר רץ אחריו כמה פרסאות וכו’ עכ”ל. (הובא בספר משכיל אל דל להגה”ק מוה”ר הלל מקאלאמיי זי”ע, עיין שם באריכות).

השוחטים הפכו להיות כמו מכונות

ז. השוחטים צריכים לדעת שהם עוסקים במלאכת קודש וצריכים לרעוד שחלילה לא יצא מכשול מתחת ידם, ולא להאכיל מאכלות טריפות לישראל אפי’ בשוגג, שהוא חטא ועון פלילי, ובעווה”ר השוחטים הפכו להיות כמו מכונות, ועובדים על פי ציוויו של הבעל הבית, הוא מאבד את ההרגש ועוסק בעבודת הקודש, הם הופכים לפועלים פשוטים המשועבדים בגוף ונפש לבעל השור הבעל הבית, הוא זה המחלק הוראות עבודה, ובמשך הזמן השוחט הופך להיות כל כך מורגל בקלקולים עד שהוא עושה זאת בלב שלם ובנפש חפצה, אין מכריחים אותו לעשות זאת, הוא מחפש להרויח כמה דולר נוספים.

השוחט הופך להיות מכונה, אחרת פרנסתו בסכנה

ח. השוחט הופך להיות מכונה כנ”ל, הוא חייב להוציא מתחת ידו כמות גדולה, ואם לא יספיק, פרנסתו חלילה מוטלת בסכנה, כי בעל הבית מאיים עליו שיאבד את מקור מחייתו, ולכן עושה השוחט כל מאמץ להספיק יותר.

הקצב עושה יד אחת עם הרב או הקהלה – ועושים מה שרוצים

מעביד השוחט אינו הקהילה (כפי שהיה מלפנים באירופה. בהרבה מקומות אע”פ שמוסכם שהשוחט מנוי מטעם הקהלה, הקצב עושה יד אחת עם הרב או אם הקהלה וכך הם יכולים לפעול יותר אצל השוחטים. כי זה נראה כאילו יש כאן קהלה. והרב אינו עושה אודות זה כלום, כמו שאפשר לראות במכתב אחר של הרב פאדווא שאומר שאין לו שום שייכות, ורק הקהלה הם הבעלי בתים, ובמכתב השני הוא אומר שמתיר שחיטת הבאקס ורק זה מה שרוצים צער בעלי חיים’ניקעס ועל זה אין לו שום בעיות כו’ עיי”ש), אלא בעל המשחטה המתייחס לשוחט כפי שהוא מתייחס לעובד פשוט, הוא קשור לעבודה בכל נפשו ומאודו.

חוץ מהבטחות לא נעשו!

ט. בשנים האחרונים שמענו דברי התעוררות שיעשו משהו נגד ההפקרות השוררת בשטח זה, אך חוץ מהבטחות, דברים  ממשיים לא נעשו.

י. היות ולצבור הרחב לא ידוע מה קורה בשטח שחיטת הבשר שאנו אוכלים, מצאנו לנחוץ וראינו לעצמנו חובה לאסוף כל הפרטים ממה שבא לידינו כדי לפרט המצב בפרטות, דבר שהיו חייבים כבר לעשות מזמן (והגאון האדיר הרב רבי שמחה בונם ליבערמאן שליט”א עשה כבר בזה עבודה גדולה במסירות נפש ממש ביחד עם כל הרבנים בלונדון, אך לא נלקט הכל בשלימות [מפני הפחד] עד היום הזה.

הנה כתיב בפסוק (ויקרא יח, ה’) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ויש לדייק שאמר לשון רבים אותם, וחי בהם. ואפשר לומר ע”ד שאחז”ל המתחיל במצוה אומרים לו גמור בלי הפסק, [שכל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם גומרה], ובמקום אחר אמרו (עה”פ ויקם משה את המשכן), אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה, (רש”י עקב ח’ א’ בשם המדרש, ועי”ע דעת זקנים מבעלי התוספות שם, סוטה י”ג:), [ועי”ע בספורנו בד”ה כל המצוה אשר וגו’ דבר נפלא מאוד], ולאידך גיסא אמרו במקום אחר המתחיל דבר הוא העיקר (פס”ז שמות טו), וצ”ב דברי חכז”ל כי נראים כסתירה.

ואפשר לומר דמקודם רוצים חז”ל לעורר אותנו להתחיל המצוה שלא לעבור על “ושמרתם את המצות”, אל תקרי המצות אלא המצוות (מכילתא), ואח”כ כשכבר עשה המצוה, אומרים לו לאדם אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה.

וזהו שאמר הכתוב וחי בהם בלשון רבים, וכן אמר מקודם אשר יעשה אות”ם בלשון רבים, פי’ שיעשה כל המצוה, בין ההתחלה ובין הגמר, שיגמור את כל המצוה ולא יספיק במה שהתחיל את המצוה, ואז יקרא על שמו, שעשה את המצוה בכל פרטיה, אשר יעשה אות”ם האדם וחי בה”ם.

דוגמא מהשחיטות והשוחטים מהעבר – ומהיום

בא וראה מה שקרה להדור הזה בעניני שחיטה, מבהיל הרעיון.

כמה שוחטים היו בעבר?

כמה שוחטים יש כהיום?

בדור העבר היה בכל עיר וכפר קטן שוחט ושחיטה ורב ות”ת, והי’ פרנסה לכל אחד ואחד.

השוחט היה שוחט בהמה אחת או שלש בכל שבוע, ובעיר גדולה קצת יותר.

הרב הי’ יכול להיות נוכח בעת השחיטה, השחיטה היתה שחיטה מתונה. כמובן.

מה קרה להדור הזה?

כמה שוחטים היו לאחינו בני ישראל בדור העבר?

כמה שוחטים שוחטים כהיום על מקומם של שוחטים ביוראפ?

התירוץ הוא כי בדור העבר היו לכלל ישראל יותר מחמשת אלפים שוחטים בכל העולם, כידוע. ולכולם הי’ ב”ה פרנסה, והשחיטה היתה כשירה חוץ ממקומות שהרב לא הבין כלל מה שנעשה בעניני שחיטה, והיו יכולים להוביל אותם בהאף (“פירען ביי די נאז”).

שוחט אחד ממלא מקום 500 שוחטים

הס”מ מעמיד שוחט בעיר מסטרא דילי’ המאכיל טריפות לרבים, וכולם נלכדו ברשתו

היום השוחט ממלא מקום 500 שוחטים מיוראפ, מבהיל הרעיון. וכמו כן הרב שנותן הכשר בסיטונות נותן הכשר כמו על אלף שוחטים מיוראפ, וכך שוחטים את כל העיר בבת אחת, כמו שמובא בתולדות יעקב יוסף בפרשת נשא ד”ה והעולה, וזל”ק:

בשם חכם אחד כי אתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך לפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אחד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסטרא דילי’ המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, ע”כ.

ואפשר לבאר קצת התחכמות היצה”ר, כי ביוראפ היה לו עבודה גדולה, לילך לחמשה אלפים שוחטים לפתות אותם שיאכילו טריפות, ולא הלך לו כל כך קל. אבל כעת הוא הולך רק לשוחט אחד השוחט במקום 500 שוחטים, ועבודתו נהי’ הרבה קל ביותר.

וכך התחכם היצה”ר עם הרבנים ג”כ, שהלא הוא כבר זקן ואין לו כבר כל כך הרבה כוח. מה עשה הבעל דבר, הוא תכנן עצה יותר קלה, שהוא יקח רב אחד, ועל ידו נתפסת כל העיר.

וכך הוא עושה עם הרע-בנים, הוא לוקט ברשתו רב אחד גדול, שבכוחו לעקור כל הה’ הלכות שחיטה, ותפס ברשתו את כל העיר, רח”ל.

אנו רואים היום שהעיתונים מבשרים שעירק הכינה הסם המסוכן הנקרא אנטראקסס, ושמו את זה בהרבה דברים כמו בקאסמעטיקס, אלקאהאל, ציגארעטן צינדער, פערפיום, תרופות מעדעצינען, ועוד.

וכמובא ברמב”ם הלכות תענית שעל כל צרה שלא תבא, צריכים לעשות חשבון הנפש. שזה לא מקרה ח”ו. כי אחרת, הפורעניות תהי’ עוד יותר חזקה וגרוע ח”ו.

וצריכים לחשוב, בבחינת מדה כנגד מדה, שאולי כל זה מפני שלא שמנו לב שהשחיטה תהי’ כהוגן?

הדור הצעיר כבר אינו יודע איך נראתה השחיטה בעבר

יא. דור הולך ודור בא, היהודים מאירופה שלפני מלחמת העולם השני’ זוכרים עוד איך נראתה השחיטה בעבר, אבל הדור הצעיר אינו יודע דבר, לכן הקדשנו את זמננו ומרצנו (ומסירות נפש כידוע וד”ל) לחקור את הדבר עד הסוף.

יהודים יקרים אל תתנו לרמות אתכם

יב. אנו מבינים שהדו”ח שלנו לא יוסיף כבוד, הסוחרים בצעדיהם (כידוע), כשרב כלשהו רק מזכיר את הדבר הקטן ביותר בענין המכשולים בשחיטה משתיקים אותו במהירות, בדרכים לא כשרות והוגנות, לכן כמעט ולא שומעים יותר על הנעשה במשחטות בלונדון. געוואלד!! יהודים יקרים אל תתנו שירמו אתכם, שומו שמים!!

גדולי ישראל שותקים בגלל שהם סובלים מטרור…

אנו לא שמים עוד לב שבעיר הבירה לונדון מפטמים יהודים בנבילות וטריפות, הכלל ישראל יורד לטמיון רח”ל, זה קורה בגלל שגדולי ישראל שותקים בשל העובדה שהם סובלים מטרור מכמה ….. שכוונתם רק מסחר. [ואקוה שיבא עוד הזמן ויתגלו הרבה דברים שלא נתגלה עד היום הזה].

הם יצאו ידי חובת הציבור, אבל הציבור לא הטה שכם לעזור בזה

יג. בוודאי אין צורך להאשים את הרבנים היראים שלחמו בכל כוחותיהם, כאשר תראו בפנים הספר, ולא זו לבד שלחמו במסירת נפש, רק לקחו אתם את כל גדולי ישראל, שיעזרו להם במלחמתם, וכל גדולי ישראל באו לעזרתם [רק הס”מ וחיילותיו שסתמו את כל הדרכים ללכת נגד החברה של הצער בעלי חיים] אלו יודעים ומכירים את השחיטה ושותקים מפני שהם חוששים לחייהם, במיוחד כשמשתמשים בכח של תעמולה של הקהלה כדתיא, לכן חושבים שיצאו כבר די והותר במה שיצאו אז במלחמה כבידה נגד הרב פאדוא שעמד ועומד בראש לעזור לחברה של הצער בעלי חיים, ואולי באמת הם יצאו ידי חובתם, מפני שלכל דבר צריך כוח הציבור, והציבור לא עשאו מה שהיו צריכים לעשות, דאחר שראו כל המכתבים והספר בשבילי השחיטה היו צריכים לצאת בחרב ובחנית נגד הרב פאדווא ולהנתק אחת ולתמיד ממנו ומקהלת כדתיא כמו שכתב כבר הרב ליבערמאן בספרו להרב פאדווא ובמכתבי התעוררות שצועק ובוכה לתקן הענין, ואם הציבור היו יוצאים אז במחאות גדולות לכל הפחות כמו שיצאו נגד גזירת הגיוס בנות בא”י, בוודאי שהיו יכולים לבטל את הגזירה הנוראה הזאת שעמדה לעקור הלכות שחיטה שהוא הלכה למשה מסיני.

יד. כל זה עדיין אינה סיבה מספקת בכדי שהצבור יבין ויסכים לכך, הוא אינו חייב להיכשל במאכלות אסורות, הצבור טוען תמיד הפקרות אסור שיישתק, אם באמת יש שם אי סדר, חייבים לחשוף את האמת.

טו. אנו חיים כיום בדור של חושך ואפילה שכל אחד קופץ בראש, כל מי שרוצה לעשות מסחר בנפשות אף אחד אינו מפריע לו, אדרבא הוא מקבל עוד חיזוק ועידוד מאנשים מסויימים שמקבלים בשביל זה “כסף חלוקה” האוכלים חלק כחלק בכדי לעזור לאינטרסים שלהם, לו היינו כותבים כל דבר בפרטות בכל הנעשה בתחום הכשרות, הייתם מזדעזעים, היה מוכח שאין עוד מורא שמים לרבות אצל ת”ח.

הגדולים והמנהיגים אין להם את הכוח לעמוד מול כל אלו

הגדולים והמנהיגים אין להם את הכוח לעמוד מול כל אלו, שרק ברחמי וחסדי ה’ לאחר כל כך הרבה צרות הכלל ישראל עדיין לא נהרס מבחינה פיזית ומוראלית.

אם אתם פרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנאצר וחביריו

כל השנים היה לנגד עיני כל בני ישראל ציווי התורה של “ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו”, וכמבואר ברש”י שם: אם אתם פרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנאצר וחביריו. והפסוק “והבדלתם בין הטמא ובין והטהור”  הי’ נר לישראל בכל מושבותם.

יהודי חרדי לא העיז להכניס לביתו או להשתמש בתוצרתו של קל דעת

לא הי’ בכלל מושג כזה לאכול מהכשרים מכל הבא ליד, וכל המושג של הכשרים היו לו פנים אחרות ממה שאנו רגילים לו בימינו. לא ניתנו הכשרים למחללי שבתות או שאר עוברים על דת בתואנה שהמוצרים נבדקו וחסל. יהודי חרדי לא העיז להכניס לביתו או להשתמש בתוצרתו של קל דעת, והנאמנות לבעלים או מפיצים ניתנה רק לידועים כיראי ה’ מאוד, ומדקדקים בקלה כבחמורה, ונתקיים מאמר חז”ל (פסחים נ:) ששמואל ראה עולם הפוך עליונים למטה, אדמורי”ם ורבנים הגדולים מוטלים בשאול תחתיות של נתינת הכשרים, לא למאכלים קלים כגון צוקר או קאווי רק הם מוכנים עבור בצע כסף להתיר אפילו נבילות וטריפות חלב ודם. וכהיום אין מן הצורך לעלות לשמים לראות מה שראה שמואל, יכולים לראות את האמת לאמיתו אפילו מי שרק מי שעיני בשר לו, שלא נטמא נפשו באכילת בשר נבילות וטריפות, שבמקום להאכילם לכלבים, נותנים את זה ליהודים יראים ושלמים שומרי תורה ומצוות, שמדקדקים על קוצו של יוד, ובכאן נופלים לידיהם של מכשירים אלו.

כשרוצה לאכול מהכשירו יספיק לו התירוץ הלא יש על זה הכשר?

והיום הרבה אנשים בעוה”ר מפוטמים כל כך שאפילו אם הרבנים המכשירים לבד יודו ויאמרו נתתי לפניכם יותר משלשים שנה נבילות וטריפות חלב ודם, רק שלא גלינו לכם האמת לאמיתו, ומהיום והלאה ניתן לכם לאכול ו”יאכלו ענווים וישבעו”, לא יועיל להפסיק האוכל מאכילתו, כי הוא כבר מפוטם כל כך ולא איכפת לו כלל מה שהוא אוכל, רק שהאוכל הוא טוב ויש לו הכשר, די לו בזה, ולא איכפת לו אפילו מי הוא הבעל מכשיר. אם בעל מכשיר ירצה ללוות ממנו ממון לא יאמין לו אפילו על סכום קטן, וכשרוצה לאכול מהכשירו יספיק לו התירוץ הלא יש על זה הכשר?

ישראל קדושים הם ב”ה שחלק גדול מכלל ישראל תיכף ומיד כששמעו שהרבנים האמיתיים בארצות הברית יצאו נגד הבשר הכשר ואמרו שיש על זה חששות של חלב ואיסורי כרת ממש, הפסיקו תיכף ומיד לאכול.

הגוף שמתפטם במאכלות אסורות נהפך ממש לדבר טמא

טז. בעניני כשרות הדבר חמור בהרבה מאיסורים אחרים, כפי שהשל”ה הק’ כותב שהגוף שמתפטם במאכלות אסורות נהפך ממש לדבר טמא.

כך גם מובא באגרות הרמב”ם[10] שמאכלות אסורות גורם שהדבר מביא למינות וכפירה ר”ל, ההשקפות נהפכות.

מאכלות אסורות הוא הגורם לעזות לחציפות

יז. אנו רואים בעוה”ר איך שהדור הצעיר גודל בעזות וחציפות, דבר הנראה כלא מובן ולא מתקבל. הפרי חדש כותב (יו”ד סי’ פ”א) שמאכלות אסורות הוא הגורם לעזות לחציפות, והגם שהמוסד וההורים משתדלים לתת את החינוך הטוב ביותר הם אינם רואים פירות במאמציהם.

חי. גם עוררו אותנו גדולים וטובים כשטענו ושאלו מדוע אנו שותקים בענין ההפקרות בשטח השחיטה בלונדון שהוא השורש פורה ראש ולענה בכל עניני הכשרות, היתכן? ע”כ הגענו למסקנה שאכן הטענה צודקת וחייבים לעשות בענין.

יט. בזמן האחרון התרבו אסונות רח”ל גם ברוחניות וגם בגשמיות, תסמרנה שערות הראש, הנסתרות לה’ אלקינו מה הגורם לכך יכול להיות, אבל הנגלות לנו ולבנינו כשאנו מתבוננים ומגיעים למסקנה שהכל קורה בשל המאכלות אסורות, כפי שכבר העידו גאונים וצדיקים הנ”ל.

כ. במשך עשר שנים (תשכ”ז – תשל”ז) נקלעתי בכל השחיטות המהודרות, ולצערי ראיתי את כל מה שתקראו בספרי “אבן מקיר תזעק” וב”קול השחיטה” וספרי “אכילת בשר הלכה למעשה”, ובש”ס על שחיטות ובדיקות.

כא. במשך אותו זמן הבעתי הרבה פעמים מה שראיתי ב”עולם השחיטה” ולכן הדברים חרותים בזכרוני כאילו אני רואה אותם היום לפני.

ה”בעל דבר” שתמיד נשתתף לשחיטה לא שכח גם מדורינו

כב. על אף שמשנת תשל”ז עזבתי כליל את השחיטה, המשכתי בפיקוח על מערכת השחיטה, ולכן אחזתי קשר מתמיד עם השוחטים, בודקים, משגיחים, ובעלי האיטליזים מארה”ב וקנדה, אירופה, ארץ ישראל, היתה לי הזדמנות להיווכח שה”בעל דבר” שתמיד נשתתף לשחיטה לא שכח גם מדורינו ועוד ידו נטוי’ ד’ ירחם.

כג. את הקונטרס הזה כתבתי במיוחד לרבנים היראים ושלמים המפקחים על היהדות החרדית, וליהודים יראים ושלמים הרוצים לדעת את האמת למען כבוד שמים ומוכנים לוותר על חתיכת הבשר כשיווכחו האמת המר, ולא כאלו האומרים “מה איכפת לי מה נעשה שם, האם הבשר טריפה, אנו אוכלים על חשבונם של “הרב המכשיר”, הללו הינם בכלל “כל באיה לא ישובון”…

כד. הבעל עקידה כותב: “אין חכם כבעל הנסיון” אין חכם כמו זה המתנשא במציאות. אימרה זו היא אמת ויציב ומקיפה את כל מכלול החיים. כל אדם המתנשא במציאות מסויים, ואין נפ”מ במה שהוא עוסק, אם הוא סופר, או מלמד, תפרן, טבח, או אופה, אם מישהו יתן לו עצה ויאמר לו שכך טוב יותר לעשות, הוא ישיב לו אתה אולי צודק בתאוריה, אך המציאות שונה, אני נתנשאתי במציאות ומכירה.

כה. הנמשל הוא, שחיטה, בדיקה, ניקור, ומליחה, מי שהיה לו ההזדמנות והתנסה בהם, ויודע מה הולך שם, כשהוא קורא את התאוריות של כל אלו הכותבים ומנסים להסביר איך צריך לפעול ולעשות שם יבין, כי אלו דברים בעלמא, אלו רצונות של ה”בעל דבר” הרוצה להכשיל את האנשים, כי רק מי שהיה שם והתנסה בעובדות, רק הוא יכול לדעת ולציין כי “גופא דעובדא הכי הוי”, ואכן קורה שם כפי שציינתי בספרים הנ”ל.

מכשולות רבים המזעזעים את הצבור –

שוחט בסכין פגום, איסור חלב וכיוצא!

כו. מזמן לזמן ברוב רחמי שמים, נודעים ומתפרסמים עובדות על שוחטים, שאינם יראים את ה’ ונתפסים במקומות מקולקלים ועוברים על איסורים שהם בבחינת “יהרג ואל יעבור”, וגם נודע על מכשולות רבים המזעזעים את הצבור כמו שוחט ששוחט בסכין פגום, ואיסור חלב וכיוצא, בכדי להוכיח לאלו הרוצים לראות שמצב הבשר ירוד כ”כ, וכי היצר הרע כל כך חזק שם, שכל מה שמספרים חייבים להאמין.

כז. למרות שכל בן תורה הפותח ספר יודע על מה שקרה בתחום זה בעבר, ואלו מכשולות היו בעת השחיטה ולאחריה, נביא כאן כמה ציטטות של גאונים וצדיקים המעידים על המצב.

כח. בכדי להבין איך קורה ששוחטים עומדים מאחורי לחץ וטעראר ממש של הקצבים, ראה בסוף הס’ בקונטרס “שמירה טובה” שהדפסתי ובס’ הרידב”ז והכשרות ובס’ קול השחיטה באריכות גדולה.

כט. המסקנה מכל מה שהבאתי הוא שה”בעל דבר” מתערב בכל פונקצי’ של השחיטה ממש:

בגלל המשכירת הגבוה שהשוחט מקבל, עובד אפילו בעייפות נוראה!

  1. השוחט בגלל המשכורת הגבוהה שהוא מקבל, נמצא תמיד בלחץ ופחד מתמיד מהבעל הבית שלו הקצב, ולכן הוא שוחט במהירות רבה, הוא נאלץ לעבוד בעייפות נוראה מיד כשמגיעים לאחר נסיעה ארוכה בת שעות רבות, ומפחדים פחד מות שלא להטריף עופות.
  2. המשגיח אינו עושה דבר, ה”בעל דבר” מצליח להסוות את עיניו, ובכדי להסוות את עין הצבור לוקח הבעל הבית עובד פשוט ונותנים לו את התואר “משגיח” (בשחיטת הבהמות המשגיח הוא זה ששם את התויות (בלאמבעס) על הבהמות, ובעופות זה מישהו שיש לו תפקיד פעיל), ובזמן האחרון השגחה ידועה מינתה משגיח שכל תפקידו הוא רק לבדוק הסכינים.

בגלל תאוות ממון הקצב, השוחט עובד מעל לכוחותיו

  1. הקצב בשל רצונו לעשות מליונים רבים הוא משתדל ככל האפשר לצמצם בהוצאות, ולכן נאלצים השוחטים והבודקים לעבוד מעל לכוחותם, והם נאלצים לעשות עבודה כפולה.

ל. הבעל הבית ממנה מנהל שכל תפקידו לשמור ולפקח על מי שעובד לאט מדי, ומי שעושה יותר מדי טריפות, ובמיוחד על אלו שמנסים לעורר את השוחטים לשחוט במתינות וישוב הדעת ולבדוק יותר את הסכינים.

נסיונות השחיטה גדולות מאוד, ויעמדו עד ביאת משיח צדקינו

לא. יהודים יקרים יראים ושלמים, המבקשים להקים בית כשר בישראל תדעו שנסיונות השחיטה הן גדולות מאוד, ואלו יעמדו עד ביאת משיח צדקנו (כפי שאותו צדיק גילה להגאון הצדיק ר’ הלל קאלאמייער זצוק”ל), המפתח להשתמש בבשר כשר מונח בידכם.

זה שאתם נשמעים למעוררים, וחייב הקצבים לתקן, לפחות השחיטות המהודרות

לב. דעו כי רק בזכותכם וכוחכם שאתם תמיד נשמעים למעוררים נגד בשר הבהמה ונזהרים מלאכול אותן, וכן נזהרים משחיטת העופות, שאת זאת חשים בעלי האיטליזים והקצבים בכיסם, כך הם נזכרים שהעולם אינו הפקר ואי אפשר לעשות ככל העולה על רוחם, ויחייב אותם להכניס תיקונים לפחות במקומות ששוחטים שם למען השחיטה המהודרת.

הבעל דבר מכשיל כל סיכוי לתקון!

לג. מעולם התיקון עדיין אנחנו רחוקים. חבל מאוד, שהצבור אינו תובע כי רק כך יש סיכוי שנצליח פעם לעשות סדר בתחום זה. ברם הבעל דבר מצליח לגייס את היושבים שעות במקוה, והמשוחחים בעת התפילה, והוא מכשיל כל סיכוי מפעולה של ממש.

והנה ידעתי גם ידעתי מך ערכי כי אין אני ראוי לעמוד במקום גדולים להוכיח בתוכחת מוסר, ורבים יאמרו לנפשי אין כוונתו לשם שמים אלא לכבוד עצמו הוא דורש לקנות לו שם, על כן אציג לפניך משל נכבד שראיתי בספר הקדוש אור לישרים בשם הרב מו”ה יואל מוכיח זצ”ל, דהנה מנהג ישראל תורה הוא, שנוסעים מוכיחים מעיר לעיר להוכיח את ישראל, ורבים מהמון עם טועים ואין שומעין לדבריהם, מפני שהם לוקחים ממון בשביל הדרשה, ואומרים שתוכחתם אינו אלא קרדום לחפור בה ואין כוונתם לשם שמים. ונשא עליהם משלו ויאמר, כי בעיר אחת קטנה, שלא הי’ להם בתי אבני גזית כי אם בתי עצי היער והגגות מכוסים בתבן, והיו שם איש ואשה שהיו דרים בעלי’ תחת הגג, פעם אחת בלילה הלכה האשה לישן ועדיין הי’ בעלה ניעור והי’ לו נר דלוק. וטרם יכבה הנר גם הוא הלך לישן והניח הנר דלוק, צעקה אליו אשתו אולי ח”ו יפול ניצוץ אחד מהנר ותשרף כל הבית כולו.

שמע מה שמכריזים להשגיח על הנר, שלא תבא סכנה!

עודה מדברת עמו בא שומר העיר והכריז להזהיר העם להשגיח על האש והנרות שלא תגרום לידי שריפה ח”ו. אמרה האשה לבעלה שמע נא וראה מה שהשומר מכריז להשגיח על הנר שלא יגרום לידי סכנה, והוא השיב לה, שוטה שבעולם, וכי סבורה את שבלב שלם הכריז השומר כן, הלא אני יודע שאינו מכריז אלא בשביל שהקהל נותנים לו ממון שיכריז כן, ואילו היו נותנים לו ממון שיכריז שיציתו העיר גם כן הי’ מכריז, ע”כ אין אני פונה לדברו כלל, והלך לישן והניח הנר דלוק.

וכאשר פתרה כן הי’, ונפל הנר על השולחן ונדלק כל הבית ונעשה שריפה גדולה, וכמעט נשרף כל העיר ובקושי גדול הציל את נפשו ונפש אשתו ולא נשאר להם כי אם גווייתם.

בשביל שהמוכיח אינו מוכיח לשם שמים אין נותנים לב לדבריו עד שבאה השריפה עליהם

ראו נא השוטה הזה, שבשביל שהשומר לא הכריז בלב שלם, לא רצה לשמוע לדבריו והניח לשרוף את ביתו באש, כך הדבר הזה שהמוכיח מזהיר את העם, שיעזבו מעשיהם הרעים, דאל”כ יפלו בגיהנם אשר שם ישרפו את גוויותיהם כמ”ש כמו שנאמר הנה יום בא בוער כתנור וגו’, והשוטים ידמו בשביל שהמוכיח אינו מוכיח לשם שמים אין נותנים לב לדבריו עד שבאה השריפה עליהם, הלא אין לך שטות גדול מזה, עכת”ד ודפח”ח.

כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו

אי לזאת אזרתי כגיבור חלצי ושנסתי מתני ללקט ציצית ופרחים מדברי חז”ל וספרי הראשונים ומגדולי המוסר, בענין קדושת המאכלים, והזהירה והשמירה המחוייבת עפ”י תורתינו הקדושה להתרחק מכל חשש נדנוד איסור שבהם, אולי יתגלגל על ידי זכות לזכות אנשים כמוני מהמכשלה הנוראה הזאת, ויתקיים בי הבטחת רז”ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו, ואבנה גם אנכי ממנה להשמר בקדושת המאכלים וטהרתן.

והרחמן יעזור שנוכל להשמר מכל מכשול כל ימי חיינו, ולא ימוש ספר התורה מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו עד עולם, ונזכה במהרה לביאת גואל צדק ברנה במהרה בימינו אמן.

אנו מקוים שספר זה יביא קידוש השם או תיקון גדול בעניני שחיטה ופועל ה’ בידינו תרצה, שיתרבה אצלנו קדושה וטהרה ושיתרומם אצלנו קרן התורה וישראל עד ביאת גואל צדק במהרה דידן ברוב רחמיו וחסדיו אמן.

הכ”ד המלקט המצפה לרחמי שמים,

הק’ שלום יהודה גראס

אבדק”ק האלמין יצ”ו

ברוקלין נוא יארק

אבישי בן לאה: אני מודה ועוזב ירוחם!

בית דין: אתה צריך לחזור בגלגול ולפרסם בכל העולם כדי שכל היהודים יחזרו בתשובה! וזה יהיה התיקון שלך!

שאלות ותשובות בבית דין של מעלה

חלק מב

הצדיק – הגאון הצדיק, האדמו”ר ראש ישיבה וכו’ מגיעים לעולם האמת!!!

תראו איזה ברוך הבא הוא מקבל!!!

נתרכז כעת רק על שאלות מסוימות שכוללים את  הכל, ושאם היה עושה את זה היה יכול לפטור את עצמו מכל שאר השאלות! [כי הזוהר הקדוש מטהר את כל האדם מכל החטאים]

 

פסק דין גדול ונורא בבית דין של מעלה – מי הם האשמים האמתיים על כל הרציחות של עם ישראל?

דין תורה בבית דין של מעלה לראשי ישיבות, מנהיגי ישראל, ומחברי ספרים שיש להם השפעה על מאות אלפי ישראל, הרבנים הדרשנים ברדיו, [ויש להם הרבה שומעים], מחזירי בתשובה בתקשורת האלקטרונית, מנהיגי תחנת רדיו, מוציאי העלונים, כל אחד לפי כמה אנשים שומעים בקולו, והיה יכול להשפיע עליהם!!!

 

הצדיק אבד ואין איש שם על לב …. נפטר והלך לעולמו

בית דין: “האם אמרת בכל הדרשות שלך שכל אחד צריך ללמוד דקה אחת או שתיים ושלש ביום זוהר הקדוש?

נשיא מועצת גדולי התורה, ראש ישיבה הגאון הצדיק, האדמו”ר וכו’: הייתי עסוק בלימוד הש”ס בבלי וירושלמי ולגמור 10 פעמים לכל הפחות לפני שאני יניח את העולם הזה לבוא לעולם הבא עם סחורה טובה!!!

דין תורה בבית דין של מעלה על המלחמה בערב רב

הראש ישיבה הגדול והמפורסם הלך לעולמו, ועשו לו לויה גדולה והספדים מרובים. כמה צדיק היה וכמה תורה למד ולימד. אבל האמת התגלה בבית דין של מעלה.

הוא מוצב לפני בית הדין.

בית דין: אתה הוא הגאון והראש ישיבה הגדול והמפורסם פלוני בן פלוני?

ראש ישיבה: אני.

בית דין: למה לא לחמת נגד הערב רב?

ראש ישיבה: מי אמר שצריכים ללחום!

בית דין: הלא הוא דברי אלוקים חיים מהתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי”ע, וכתבי האריז”ל מראה מקום ודרך לשבים, [כי לא ידח ממנו נידח], למען ידעו את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון.

 

פרק א

יָדוּעַ גֹּדֶל עִנְיַן חִיּוּב הַלִּמּוּד וְלַחְקֹר מַעֲשֵׂי וְעִנְיַן הָ”עֶרֶב רַב”, וְאֵיךְ שֶׁצְּרִיכִים לִלְחוֹם נֶגְדָּם, שֶׁמְקַלְקְלִים אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְעוֹקְרִים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּתוֹרָתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מִוִּילְנָא זיע”א, שֶׁיֶּשְׁנָם חֲמִשָּׁה מִינֵי עֶרֶב רַב, וְהֵם: א)בַּעֲלֵי מַחְלֹקֶת וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, ב)הָרוֹדְפִים אַחַר הַתַּאֲוָה כְּמוֹ זְנוּת וְכַדּוֹמֶה, ג)הָרְמָאִים שֶׁמַּרְאִים עַצְמָם כְּצַדִּיקִים וְאֵין לִבָּם שָׁלֵם, ד)הָרוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד וּבוֹנִים חֲרָבוֹת לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם, ה)הָרוֹדְפִים אַחַר הַמָּמוֹן. וְהַמַּחְלֹקֶת תְּחִלָּה, כִּי הַמַּחֲלֹקֶת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְהֵם נִקְרָאִים “עֲמָלֵקִים”, וְאֵין בֶּן דָוִד בָּא עַד שֶׁיַּעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דְּבָרִים כה, יֵט): “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק” כַּמְּבֹאָר בַּזּוֹהַר. (אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ פָּרָשַׁת דְּבָרִים), גַּם יְבֹאָר בּוֹ הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל לְמִי שֶּׁעוֹסֵק לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִן הָעֶרֶב רַב, וּמְעוֹרֵר אֶת הָרַבִּים שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּרִשְׁתָּם ח”ו. עוֹד יְבֹאָר, שֶׁהָעֶרֶב רַב הֵם רַמָּאִים כִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, כַּמְּבֹאָר בְּזוֹהַר חָדָשׁ וז”ל (זוֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת יִתְרוֹ מַאֲמַר ז’ יְמֵי בְּרֵאשִׁית): “אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ – וּנְחָשִין וְעַקְרָבִין דילה אִינוּן עֶרֶב רַב”.

וכן כמה יסתמרו שערות ראש האדם מגודל הָעוֹנָשִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר מַעֲנִישִׁים אֶת הָאָדָם בָּזֶה וּבְבָא, וְשֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְשַׁעֵר עַד כַּמָּה שֶׁיִּסְבֹּל בָּזֶה וּבְבָא עַל זֶה שֶׁעָזַר לָעֶרֶב רַב, וְהַפְּגָם הַגָּדוֹל הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֵלּוּ הָעוֹזְרִים לָהֶם, וְגֹדֶל הַחִיּוּב שֶׁמֻּטָּל עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ לִהְיוֹת בָּקִי בָּהֶם בִּפְרָטוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ חַס וְשָׁלוֹם לִבְנוֹת בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁל: “הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם” (בראשית יא, ד), כִּי בָּזֶה תָּלוּי יְסוֹד קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ תָּלוּי גַּם כֵּן בִּיאַת מָשִׁיחַ בֶּן דָוִד, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ חַיִּים וִויטָאל זיע”א תַּלְמִיד הָאֲרִיזַ”ל בְּסִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ “עֵץ חַיִּים” בְּהַקְדָּמָתוֹ. [עיין שם באריכות]

ראש ישיבה: יפה מאד. אבל איפה כתוב שצריך ללחום?

בית דין: יש עוד מין  קנאה אחרת שהיא טובה עד מאד, לקנאת קנאת ה’ צבאות, לשבר מלתעות רשע ולהקים דגל התורה. וידוע מעלת פנחס, קנאי בן קנאי, בקנאו קנאת ה’ צבאות, ויקרא לו השם שלום. ובזה נשתבחו שבט לוי: האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו (דברים לג ט). וכבר אמרו בש”ס (ברכות כ, א): מאי שנא ראשונים דמתרחש להו נסא, ומאי שנא אחרונים דלא מתרחש להו נסא, אי משום תנויי וכו’. ותרצו, קמאי מסרו נפשיהו על קדוש השם, כי הא דרבי אדא חזיה לההיא אתתא דלבישא שעטנז, קם קרעה מנה וכו’. ואם גדלה מעלת המוסר עצמו למיתה כדי שלא לעבר על אותן עברות שאמרו, יהרג ואל יעבר, יותר ויותר גדלה מעלת המוסר נפשו לקנא קנאת ה’ צבאות ולשבר מלתעות רשע ולהציל עשוק, ולמחות ביד עוברי עברות בכל תקף וכדומה. ולפי גדל ערכה וחשיבותה, כך קשה מציאותה, כי הן בעון גברה החנפה ונתמעטה אהבת הבורא יתברך, כי זה תלוי לפי רב האהבה. הא למה הדבר דומה, למי שרואה באחד שמכה את אביו ואת אמו מכת אכזרי ומחרפם ומגדפם, שלא יוכל להתאפק מלמסר נפשו עליהם להצילם, וכאיש מלחמות יעיר מלחמה לא ישוב מפני כל, על אחת כמה וכמה לכבוד אבינו שבשמים. כי כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. ובודאי שהמקנא לכבוד המקום ועושה כל אשר בכחו לעשות, לא תאנה אליו רעה ודורשי ה’ לא יחסרו כל טוב, כי השם עזרם ומגנם:  (פלא יועץ ערך קנאה)

הענף השלישי (מענפי האהבה)  הוא הקנאה, שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו יתברך נעשית וכבודו מתרבה, והוא מה שאמר דוד עליו השלום (תהלים קלט, כא) הלוא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו’. ואליהו אמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה’ צבאות וגו’, וכבר ראינו למה זכה בעבור קנאתו לאלהיו, כמאמר הכתוב (במדבר כה, יג) תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל, וכבר הפליגו חכמינו זכרונם לברכה (שבת נד, ב) לדבר במי שיש בידו למחות ואינו מוחה, וגזרו דינו ליתפס בעון החוטאים עצמו.

ובמדרש איכה אמרו (א, לג) היו שריה כאילים, מה אילים הללו בשעת שרב הופכים פניהם אלו תחת אלו כך היו גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר לו הקדוש ברוך הוא תבא השעה ואני אעשה להם כן, וזה פשוט כי מי שאוהב את חבירו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חבירו או מחרפים אותו ובודאי שיצא לעזרתו גם מי שאוהב שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו חס וחלילה ושיעברו על מצותיו, והוא מה שאמר שלמה (משלי כח, ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, כי אותם שמהללים רשע ברשעתו ולא יוכיחו על פניו מומו, הנה הם עוזבי התורה ומניחים אותה שתתחלל חס וחלילה, אך שומריה המתחזקים להחזיקה ודאי שיתגרו בם לא יוכלו להתאפק ולהחריש, ואמר הקדוש ברוך הוא אל איוב (איוב מ, יא) הפץ עברות אפך וראה כל גאה הכניעהו והדוך רשעים תחתם טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון, כי זהו תוקף האהבה שיוכל להראות מי שאוהב את בוראו באמת, ואומר (תהלים צז, י) אוהבי ה’ שנאו רע. (מסילת ישרים פרק יט)

מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון. הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם. ועובר בלאו שנאמר (ויקרא יט) ולא תשא עליו חטא. ונאמר (הושע י) מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם (מלחמה בגבעה) [בגבעה מלחמה] על בני עולה. פירושו – אם שם עמדו הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה מלחמה לבער הרע כאשר השיגה מלחמה לבני הדור ההוא. שם עמדו כמו אם שם עמדו. וכן ועזב את אביו ואם עזב. רצונו לומר – ממין חטא גבעה היה חטאתם. אכן הם היו טובים מאלה כי נקהלו ועמדו על נפשם לבער הרע. ונאמר (שופטים ה) אורו מרוז אמר מלאך ה’ אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה’ בגבורים. ונאמר (דברים א) לא תגורו מפני איש. וכל מי שהוא לשי”ת ימסור נפשו על קדושת ה’. שנאמר (שמות לב) מי לה’ אלי ויאספו אליו כל בני לוי. ונאמר (במדבר כה) וירא פינחס וגו’ ויקח רומח בידו. וחובה על כל ירא. אף כי אוהב  טהר לב, להעיר קנאה כי יראה והנה יד שרים וסגנים במעל. שנאמר (עזרא ט) ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה. (רבינו יונה, שערי תשובה, שער ג’ אות נט)

ראש ישיבה: שמעתי. ומה הגדר של מי שלא נלחם בהם בפועל.

בית דין:  ראה מה שכתב בספר “קול התור” מתלמידי הגר”א ה”ה רבי הלל משקלוב זצ”ל (בפרק ב’ פיסקא ב’)

תכלית עבודתנו בקבוץ גלויות היא, הקמת אנשי אמנה, לשם יחוד ב’ המשיחין, בשערי ירושלם, להחזרת השכינה, תכלית הגאולה גאולת האמת וקידוש השם. על פי רבנו הגר”א ז”ל, עלינו לבוא לעזרת ה’ בגבורינו הני תרי משיחא, וללמוד היטב כל הבחינות ותפקידיהן על דרך המעשה. התפקיד הכללי של שני המשיחין מב”י ומב”ד יחד בכל הדורות הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות, 1) עשו, 2) ישמעאל 3) וערב רב. תפקידו המיוחד של מב”י נגד עשו קליפת השמאל, ותפקידו המיוחד של מב”ד נגד ישמעאל קליפת הימין, ושניהם יחדיו נגד עשו וישמעאל שהם שור וחמור דטומאה. ההזדווגות של עשו וישמעאל הוא על ידי ארמילוס שר הערב רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם ר”ל, עיקר השאיפה של הערב רב הוא לזווג את עשו וישמעאל, ולהפריד בין שני המשיחין, וכאן ובזה עיקר עבודתנו ומלחמתנו אנו, לשבר ולמגר את כח הערב רב, קליפת ארמילוס הרשע, מישראל, הערב רב הוא שונאינו הכי גדול, הוא המפריד בין שני המשיחין, קליפת הערב רב פועלת רק בדרך של אחיזת עינים ובעקיפין, לכן המלחמה בערב רב היא המלחמה הכי קשה ומרה, ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו, וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב רב נעשה ממילא שותף לקליפת הערב רב, ויהיה מי שיהיה, מוטב לו שלא נברא! עד כאן לשון קדשו.

ראש ישיבה: מה עוד יש לכם לומר?

בית דין: בזוהר פרשת משפטים (דף ק”ב:): כֵּיוָן שֶׁבָּאנוּ לְמָקוֹם זֶה, עַכְשָׁו יֵשׁ לְגַלּוֹת דְּרָכִים נִסְתָּרוֹת שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם וְלֹא יוֹדְעִים בָּהֶם בְּנֵי אָדָם, וְכֻלָּם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה’ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם. וּבְנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים כַּמָּה הֵם עֶלְיוֹנִים מַעֲשֵׂי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכַמָּה הֵם מְשֻׁנִּים, וּבְנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, וְכֻלָּם בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, שֶׁלֹּא סוֹטִים יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה.

זוהר פרשת נשא (דף קמ”ד.): וּבְהַאי תִּקּוּנָא דְּאָדָם, אִתְחֲזֵי שְׁלֵימוּתָא מְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, דְּקָאִים עַל כּוּרְסְיָּיא. דִּכְתִּיב, (יחזקאל א) וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וּכְתִיב (דניאל ז) וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. עַד כָּאן סְתִימָאן מִלִּין. וּבְרִירָן טַעֲמִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּיָדַע וְיַשְׁגַח בְּהוֹן. וְלָא יִטְעֵי בְּהוֹן. דְּמִלִּין אִלֵּין לָא אִתְיְהִיבוּ, אֶלָּא לְמָארֵי מְדִין וּמְחַצְדֵּי חַקְלָא, דְּעָאלוּ וְנַפְקוּ. דִּכְתִּיב, (הושע יד) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

תָּאנָא, בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָרִים קַלֵיהּ וְאָמַר, אִי בְּמִלִּין דִּילָן, דְּאִתְגַּלְּיָין הָכָא, אִתְגְּנִיזוּ חַבְרַיָּיא בְּאִדָּרָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִסְתְּלָּקוּ מֵהַאי עָלְמָא, יָאוּת וְשַׁפִּיר הֲוָה, בְּגִין דְּלָא אִתְגַּלְּיָין לְחַד מִבְּנֵי עָלְמָא. הָדָר וְאָמַר, הַדְרִי בִּי, דְּהָא גַּלֵּי קָמֵּיהּ דְּעַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, דְּהָא לָא לִיקָרָא דִּילִי עֲבִידְנָא, וְלָא לִיקָרָא דְּבֵית אַבָּא, וְלָא לִיקָרָא דְּחַבְרַיָּיא אִלֵּין, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא יִטְעוּן בְּאוֹרְחוֹי, וְלָא יַעֲלוּן בְּכִסּוּפָא לְתַרְעֵי פַּלְטְרוֹי, וְלָא יִמְּחוּן בִּידֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקִי עִמְּהוֹן, לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

כָּל דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּם יְשָׁרִים וְדַרְכֵי אֱמֶת, וּבְנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים עַל מָה הֵם עוֹמְדִים

ובזוהר פרשת וישלח (דף קעה:): רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (הושע יד) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה’ וְגוֹ’ – כָּל דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּם יְשָׁרִים וְדַרְכֵי אֱמֶת, וּבְנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים עַל מָה הֵם עוֹמְדִים. וְעַל זֶה וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם – מִשּׁוּם שֶׁהֵם יוֹדְעִים דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, הוּא יוֹדֵעַ וְהוֹלֵךְ בָּהֶם שֶׁלֹּא סוֹטֶה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה. וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם – אֵלֶּה הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בְּדַרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא יוֹדְעִים לְאָן הַדְּרָכִים הוֹלְכוֹת, וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לְהִסְתַּכֵּל וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, הֵם נִכְשָׁלִים בָּהֶם בְּאוֹתָם דְּרָכָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

וְאִם לֹא הִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יוֹדְעִים דְּרָכִים וּשְׁבִילִים, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יֵדְעוּ לָלֶכֶת בְּאוֹתָם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים

בֹּא רְאֵה, כָּל אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִשְׁמָתוֹ עוֹלָה בְּאוֹתָם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים [שהם בתורה] שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאוֹתָם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים שֶׁל הַתּוֹרָה הֵם יְדוּעִים, וְאוֹתָם שֶׁיּוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵלְכוּ בָהֶם בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאִם לֹא הִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יוֹדְעִים דְּרָכִים וּשְׁבִילִים, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יֵדְעוּ לָלֶכֶת בְּאוֹתָם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים, וְנִכְשָׁלִים בָּהֶם. וְאָז יֵלֵךְ בִּדְרָכִים אֲחֵרוֹת שֶׁאֵינָן דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, וְיִתְעוֹרְרוּ אֵלָיו בְּכַמָּה דִינִים וְיֵעָנֵשׁ בָּהֶם.

כָּל אֵלּוּ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה, אוֹתוֹ הַגּוּף יִתְקַיֵּם וְהַתּוֹרָה תָּגֵן עָלָיו

וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה מַה כָּתוּב? (משלי ו) בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמֹר עָלֶיךְ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ. בְּשָׁכְבְּךְ – בַּקֶּבֶר, הַתּוֹרָה תִּשְׁמֹר עָלֶיךְ מִדִּין אוֹתוֹ הָעוֹלָם. וַהֲקִיצוֹתָ – כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְעוֹרֵר רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת לְהַחֲיוֹת מֵתִים, אָז הִיא תְשִׂיחֶךְ, הִיא תִהְיֶה סָנֵגוֹר עַל הַגּוּף בִּשְׁבִיל שֶׁיָּקוּמוּ אוֹתָם גּוּפִים שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי, וְאֵלֶּה הֵם שֶׁיָּקוּמוּ בַּתְּחִלָּה לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב) וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְגוֹ’. וְאֵלֶּה הֵם לְחַיֵּי עוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהִתְעַסְּקוּ בְּחַיֵּי עוֹלָם שֶׁהִיא הַתּוֹרָה. וּבֹא רְאֵה, כָּל אֵלּוּ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה, אוֹתוֹ הַגּוּף יִתְקַיֵּם וְהַתּוֹרָה תָּגֵן עָלָיו, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה יְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ אַחַת שֶׁכְּלוּלָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאוֹתָהּ רוּחַ הַכּוֹלֶלֶת אַרְבַּע רוּחוֹת תִּזְדַּמֵּן לְכָל אוֹתָם שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה לְהַחֲיוֹתָם בְּרוּחַ זוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקַיֵּם לְעוֹלָמִים.

ראש ישיבה: אם יש הרבה ערב רב, אז מי נשאר?

בית דין: עיין בספורנו על פסוק בפרשת האזינו (דברים לב, כו) “אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם”, “אמרתי אפאיהם” – אשאיר איזה פאה מהם, והמותר אכלה, כמו שאעשה באחרית הימים, אחרי שלא השגתי שלימותם לא במתן תורה, לא בארץ ישראל ולא בגלות, כאמרו: “כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה’, ובשרידים אשר ה’ קורא”.

ועפ”ז אפשר לומר, דהנה אמרו רז”ל דקודם ביאת המשיח ישאר רק אחד בעיר ושנים במשפחה[11]  שיזכו לילך לקראת משיח צדקנו. וי”ל דזהו מה שכתב הספורנו אשאיר איזה פאה מהם, פי’ שישארו אחד בעיר ושנים במשפחה. וכן מובא בספר גליא רזיא (דף י”ד.) דר”מ שנה לפני אלף השישי לא ישארו לפליטה אלא צדיקים גמורים שהשלימו חלוקיהם ישארו… ואותם שישארו באותם ר”ם שנים נקראים משפחת ר”ם כמו אברם עמרם אליהו ממשפחת רם, וכו’, (ועיין עוד בספר עטרת צבי פ’ שמות, ובבני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה’ אות י”ט, ובזהר חי פ’ וירא [דף רע”ח ע”ג], ובספר חסד לאברהם [מעין ב’ נהר נ”ט]).

ואפשר לבאר מש”כ הספורנו אשאיר איזה פאה מהם, פי’ שישארו אחד בעיר ושנים במשפחה, והביאור בזה מדוע ישארו אחד בעיר ושנים במשפחה, הלא כתיב (שמואל – ב י”ד, י”ד) לבלתי ידח ממנו נידח?

ואפשר לפרש בביאור הכתוב הנ”ל אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (לב, כו). עפ”י מה שכתב בס’ אור יחזקאל שזאת עלינו לדעת שרק אלו אשר ציפו לגאולה הם אלה שיזכו לראותה, וכמו שמצאנו בגאולת מצרים שיצאו אחד מחמשה או אחד מחמשים, כן יהיה לעתיד בביאת הגואל, וכמו שאמר הכתוב אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם (לב, כו).ואלו שלא לומדים זוהר בוודאי לא רק שלא מצפים לגאולה אלא מעכבים את הגאולה.

עוד אפ”ל למה דוקא אחד בעיר ושנים יזכו לקבל פני משיח צדקינו, ויבואר ג”כ הענין של גודל מעלת האשת חיל (ולמה דוקא האשה שעוסקת בצדקה וחסד נקראת אשת חיל) שעוסקת בצדקה והכנ”א.

בהקדם מה שאמרו חז”ל (אסתר רבה ו’, ד’) על פסוק איש יהודי היה ושמו מרדכי, אל תקרא יהודי אלא יחידי.  דאף שהיה מופלג בכל המעלות שמנו חכמים, אבל הי’ יחיד ומיוחד במדת החסד ובהכנסת אורחים, ולבו הי’ לב טוב ורחום לכל אחד מישראל, וכדמצינו באבות (פרק ב’ משנה י”ג) אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו) צאו וראו איזה היא דרך טובה שידבק בה האדם וכו’, ר’ אלעזר אמר לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. דהרי כל המדות כלולים בלב טוב, דמי שיש לו לב טוב לרחם על ישראל, ממילא לא יעשה שום רע ח”ו גם נגד הקב”ה כביכול וכמובן, כדי שלא לגרום צער לשכינה הקדושה, כביכול, והוא כעין מה שכתבנו מהנועם אלימלך ועוד, דאהבת ישראל ואהבת השי”ת אחת היא. [ואם לא אומר לתלמידים ללמוד זוהר הקדוש אין לו לא אהבת ישראל ולא אהבת הקב”הוהוא קליפת עמלק כמו שכתב הגר”א, שאפילו מי שלומד זוהר ולא אומר לאחרים ללמוד זוהר הוא קליפת עמלק].

והעוסק בצדקה וחסד כזה להציל רבים ביסוד קדושת ישראל הוא בוודאי שליחו של הקב”ה, כמובא בספה”ק שבט מוסר (פרק ל’) “שהקדוש ברוך הוא מקור הצדקות והחסדים, ותמיד בלי הפסק רגע עושה צדקה וחסד בעולמו עם הכלל ועם הפרט וכו’, כשיזדמן ביד האדם לעשות צדקה וחסד נמצא שהקב”ה עשהו שלוחו, והשליח כמשלח ע”ד שלוחו של אדם כמותו וכו’, וכמה מהכבוד והמעלה יגיע לו מעליונים ותחתונים כי מלאכי עליון ישמרוהו ויכבדוהו, ביודעם דשלוחו של מקום זה, והמכבד לשליח כאלו מכבד למי ששלחו” וכו’ עי”ש.

פרק ב

הושענא דביר המוצנע

אפשר לפרש דהנה כתיב אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו ויקשב ה’ וישמע. ואפשר לומר הכוונה, דטרם ביאת המשיח לא יוכלו בני אדם לדבר דיבורי קודש למען כבוד שמו ית’, רק בצנעה, וכששני בני אדם מדברים ביניהם בסוד ואיש אחר רוצה לשמוע מה שמדברים, צריך לנטות אזנו היטב לשמוע מה שמדברים.

וזה שאמר הכתוב אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו, שידברו כ”כ בצנעה מחמת גודל הבושה בימים ההם לדבר דיבורים שבקדושה בריש גלי, ויהי’ כ”כ בצנעה עד שכביכול ויקשב ה’ וישמע, שהקב”ה כביכול יטה אזנו לשמוע מה שמדברים, להראות דבעוה”ר אין איש שם על לב דיבורים שבקדושה וע”כ מתביישים שניהם ומדברים על זה בצנעה. וזהו שאנו מבקשים הושענא דביר המוצנע, פי’ הושע אותנו במצבינו שאנו עומדים בו, דהדיבור הוא מוצנע ומכוסה מאזני בני אדם, דכשרוצים לדבר דיבורים שבקדושה צריכים להצניע את הדיבורים מפני המלעיגים שמתרבים בעת הזאת, ועל כן מתחננים הושע נא.

עוד יש לפרש בקשתינו הושענא דביר המוצנע, דהנה כתבו המקובלים דלפעמים אין לאדם להוציא בשפתיו תפילתו ובקשתו מהשי”ת כדי להסתיר תפילתו מאזני המקטריגים, אלא יתפלל במחשבה דהרי הקב”ה יודע מחשבות. (ויש בזה מחלוקת הקדמונים אם המלאכים יודעים מחשבות בני אדם, עי’ תוס’ שבת דף י”ב ע”ב, ובספה”ק נועם אלימלך). ומקרא מלא דיבר הכתוב (תהלים ה’, ב’) אמרי האזינו ה’ בינה הגיגי, ופירש”י, כשאני אומרים האזינה, וכשאין אומרים בינה הגיגי, תבין לעמקי מחשבות הישראלי שכולו טוב.

ובספה”ק פירשו בזה מאמר הכתוב (פ’ ויגש) ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני. פי’ דבמדרש איתא אין הגשה אלא לתפילה. ובא הכתוב לרמז ויגש אליו יהודה, דלפעמים כשניגש איש יהודי להתפלל להקב”ה, ורוצה להסתיר תפילתו מהמקטריגים, העצה ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, פי’ שיתפלל באופן שיכנסו דיבוריו רק לאזני הקב”ה ולא לאזני המקטריגים, והיינו ע”י שיתפלל במחשבה. וזה שאנו מתפללים הושענא דביר המוצנע, פי’ הושענא בגלל אותם דיבורים שהם מוצנעים מהמקטריגים, ויעלו לפניך לוהושענא בזכותם, אף שאין אנו יכולים להוציאם בפה.

עוד יש לפרש מ”ש דביר המוצנע, ע”ד הכתוב הנ”ל, אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו ויקשב ה’ וישמע, ויש לרמז דטרם ביאת המשיח לא יהא אפילו “איש אל רעהו”, כי אם רוצים לתקן איזה דבר כדי למהר ביאת משיחנו ובנין בית מקדשינו ב”ב, אין עם מי לדבר, כי כולם עסוקים רק בעניני גשמיות, והוא מפחד להוציא הגה מפיו, ומפחד לבקש מהשי”ת שהמלאכים לא יקטרגו נגדו כנ”ל, וע”כ מתפלל רק בלבו, ולזה אנו מבקשים הושענא דביר המוצנע הושענא, פי’ הושענא במצבינו שאנו עומדים בו, שצריכים אנו להצניע הדיבורים הן מבני אדם והן ממלאכים, ודו”ק.

פרק ג

התוכחה שמוכיחים המנהיגים את העם הוא מוצנע רק ליחידי סגולה, שאפילו גדולים וצדיקים מחביאים את עצמם במחתרת במקום שצריכים להוכיח

ורביעי בקודש בביאור מה שמתפללים הושענא דביר המוצנע, דהתוכחה שמוכיחים המנהיגים את העם הוא מוצנע רק ליחידי סגולה, שיהיו גדולים וצדיקים שמחביאים את עצמם במחתרת בשעה ובמקום שצריכים להוכיח, וכמו שמובא בספר אור האמת, וספר זה הוא מכי”ק של הרה”ק מבארדיטשוב זי”ע אשר רשם לעצמו מה ששמע מפי רבו המגיד הקדוש ממעזריטש זי”ע, כמובא שם בהקדמה, וכתב שם דף ע”ב וז”ל בקיצור עה”כ עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, והקשה הלא עוזבי תורה הם רשעים והשומרים הם צדיקים והול”ל רשעים יהללו רשע וצדיקים וכו’. ועוד רישא דקרא אמר לשון יחיד וסיפא דקרא אמר לשון רבים יתגרו בם, הול”ל בתרווייהו לשון אחיד.

ותירץ שיש תרי גווני צדיקים, יש צדיק שהוא עוסק בתורה וגמילות חסדים ומקיים כל התורה, אך הוא צדיק לעצמו ולא לאחרים, ואע”פ שהיא מצוה ממצות התורה שנאמר הוכח תוכיח, עכ”ז מגודל רכות טבעו ומזגו הטוב אינו יכול לומר לא עשית כהוגן. ויש צדיקים העומדים בפרץ ומתגרים תמיד בעושי עולה ומוכיחים ומחרפים אותם בתמידות על מעשיהם המכוערים כמ”ש בתקוממיך אתקוטט. והנה לכת הצדיקים הב’ הכל שונאים אותם ביותר בהיות שרואים שכת הראשונים הם צדיקים ושותקים מסתמא אינם רשעים כ”כ, ומכח זה מריבים ומתגרים הכת הב’ עם הכת הא’ מדוע אתם מחשים, למה לא תקנאו קנאת ה’ צבאות. וזהו פי’ יתגרו בם, ר”ל כת הב’ מתגרים עם הכת הא’ לשם שמים שיעמדו גם כן בפרץ עמהם להלחם נגד אויבי ה’.

והנה הכת הא’ מחמת רכות טבעם אינם רואים חוב הרשעים ומהפכים בזכותם ומשיבים אולי לא הי’ כך כאשר מרננים עליהם, או זכות אחר, או מזכירים מדות טובות שיש להעושים הנ”ל, וזהו יהללו רשע ר”ל מחמת טבעם מהפכים בזכותם, ועוד אומרים אי אפשר להעמיד הדת על תלה, ועוד הנח להם לישראל. ומחמת כל אלו הטענות נמנעים מלהוכיח, אבל עכ”ז אעפ”י שהם צדיקים הכתוב קורא אותם עוזבי תורה, והכת הב’ נקראו שומרי תורה, עכ”ל. וכן פי’ זקיני הגר”א זצ”ל בביאורו על משלי על פסוק הנ”ל, עי”ש. וזהו שאנו מתפללים הושענא דביר המוצנע, שהקב”ה יעזור לנו בזכות הצדיקים העומדים בפרץ, שמוכיחים את העם בדברי מוסר והתעוררות, שהם בבחינת שומרי תורה.ובזה פירשתי מה שאנו אומרים בתפילה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה, בשפה ברורה ובנעימה פי’ שהם אומרים את האמת להעם בשפה ברורה ומוכיחים אותם ואין מפחדים מלהגיד האמת. וזה שאנו מתפללים הושענא דביר המוצנע, פי’ שהקב”ה יושיע אותנו בזמן הזה בעת שהדיבור הוא מוצנע ויש רק יחידי סגולה שמוכיחים את העם ללכת בדרכי התורה והיראה.

א”י שהכוונה בזה לשבח אותן הצדיקים שלא מוכיחים, כי באמת יש צדיקים שמוכיחים את העם בתוכחת מוסר, ויש צדיקים שאין אומרים מוסר לבני ישראל כדי שלא לעורר קיטרוג ח”ו, כדוגמת הרה”ק מהר”א מבעלז זי”ע שהי’ רואה תמיד אך טוב לישראל, ולא הרשה לדבר שום דיבורי גנאי על בנ”י, כידוע שאם היו אומרים לפניו שיש חילול שבת בתל אביב או בעיר אחרת בארצינו הקדושה, הי’ משתיק את המגיד לה”ר ואומר “נא, נא”. ומובא בספר “ביתו נאוה קודש” שמחותנו הרה”צ ר’ פייוול ז”ל בא פעם אצלו על יוה”כ (כשהי’ כבר בארץ ישראל) ושאלו הרה”ק מבעלז מה נשמע בעירך, והשיב ר’ פייוול אודות חילול שבת שיש בעירו וכו’, ודחהו הרה”ק מעל פניו ולא רצה לדבר אתו בכלל, באמרו “נו, נו”. אחר איזה ימים הי’ עוה”פ ר’ פייוול הנ”ל אצל הרה”ק מבעלז, ושאלו עוה”פ “פייוול וואס הערט זיך”, ואז ענה ר’ פייוול דיבורים טובים על בנ”י, ואמר הרה”ק מבעלז: “אה, נאר אזעלכע גרוסן זאלסטו מיר ברענגען!”, ואכמ”ל בזה. וזהו שאנו מתפללים להשי”ת, הושענא דביר המוצנע, תושיע אותנו לא רק בגלל הצדיקים שמוכיחים את העם, אלא תעזור ותושיע לנו גם בזכות אותן הצדיקים שרואים תמיד רק טוב על ישראל ומצניעים דיבורי המוסר והתוכחה שלא לדבר רעה ח”ו על ישראל.

ועד”ז אפשר לפרש מה דאיתא בזוה”ק, ר’ שמעון נשא את ידיו ואמר אוי למי שיקרה באותו זמן ואשרי חלקו של מי שיקרה להמצא באותו זמן, אוי למי שיקרה באותו זמן הוא משום שכשיבא הקב”ה לפקוד את האילה, הכוונה לשכינה, יסתכל מי הם העומדים עמה ויביט על מעשיו של כל אחד ואחד מישראל, ולא ימצא צדיק, דכתיב ואביט ואין עוזר. אמנם מי שיתקיים בעת ההוא ויתחזק באמונה הטהורה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך. ועל זמן ההוא כתוב, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, פי’ אחר שהצרות מתעוררות רח”ל, וכל העמים ומלכיהם מתייעצים עליהם יחד ומעוררים גזירות רעות רח”ל, וכולם באים עליהם בעצה אחת, אז יתראה עמוד האש עומד ממעלה למטה ארבעים יום, וכל העמים יראו אותו ובעת ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מגן עדן, ממקום ההוא שנקרא קן צפור וכו’.

וזהו הכוונה אוי לו למי שיקרה באותו זמן, פי’ אם לא יהיו בידו תורה ומעשים טובים, ואשרי חלקו של מי שיקרה להמצא באותו זמן, פי’ כי ישרה עליו אור גדול של שמחת המלך יתב”ש, והוא נוטל חלקו וחלק חבירו בקדושה. ואשרי חלקם של הצדיקים שיקרה להמצא באותו הזמן, שהם נקראים שומרי תורה שבזכותן יתעורר מלך המשיח לצאת מגן עדן ולגאול את ישראל מגלותן במהרה בימינו אמן.

פרק ד

הושענא מרוטת לחי, נתונה למכים.

הנה הנביא ישעי’ אומר (נו, ו) “גוי נתתי למכים ולחיי למורטים”. אנו מתפללים ומבקשים בעד עם בני ישראל בגלותם שנתונים בידי האומות שרוצים למרוט שער הלחי והזקן ולהכותם, אמנם עוד יותר קשה אם אחד מאחבנ”י מקיים פסוק זה, ומכים אחד את השני כשרואה שמוסר נפשו להשם יתברך. וזה שאנו מבקשים הושענא מרוטת לחי נתונה למכים, פי’ ע”י רשעי ישראל ח”ו, דזהו יותר גרוע מאילו רשעי אומות העולם עושים כן לישראל. וזהו ההמשך הושענא סובלת סבלך, שטוענת וסובלת משאך ועולך והצרות שבאים עליהם בגלות, בגלל שמוסרים נפשם על מצות השם יתברך.

בזוכרו גדולת הבורא יתברך ושפלות עצמו כמאמר הזוהר למה נקרא שמו יחזקאל בן בוזי, דהוי מבזי גרמיה למאן דאיהו גדול ממנו, ואין לך גדול כמו השם ברוך הוא

וזה מה שקרה לכל אלו שעוררו את הציבור ללמוד זוהר הקדוש שביזו אותם ברבים כאילו הם משוגעים. ומובא בהנהגות צדיקים לרבי ר’ מרדכי מטשרנאביל זי”ע (הדרכה ג:), וזל”ק: ראשונה צריך האדם לידע ולהאמין שיש אלוה יחיד ומיוחד שהמציא כל הנבראים והעולמות עליונים כולם עד אין קץ ואין תכלית. ואיהו ממלא כל עלמין ואסחר כל עלמין ואיהו מתחות כל עלמין ואיהו בתוך כל עלמין הוא עיקר החיות והנשמה לכל הנשמות. וכד מסתלק חיותו מהם אפילו רגע אחת היה נשאר הכל כגופא בלא נשמתא. ומהאי טעמא חיוב מוטל על אדם השלם לזכור בכל עת ורגע על שפעת חיותו יתברך כמאמר הכתוב כל הנשמה תהלל יה ודרשו חז”ל על כל נשימה ונשימה כו’. כי הנשמה רוצה לצאת מן הגוף בכל עת ורגע אך השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו מחזיר חיות הנשמה בסוד החיות רצוא ושוב. וזה נעשה בכל נשימה בסוד אור חוזר שהנשמה רוצה לחזור אורה למקורה הראשון אשר חוצבת ממנו. וצריך אדם להחזירה בלי מום וחסרון אבר כי התפשטות הנשמה בכל אברי האדם בשיעור קומה.

וכאשר פוגם האדם באבר אחד מאיבריו הן במחשבה הן בדיבור הן במעשה ואינו שומר השלש בריתות שנכרתה התורה בברית עליהן כי בזה תלוי קיום התורה. וכאשר אינו שומר השלש בריתות ופוגם חלילה במחשבה לחשוב מחשבת חוץ למקומו של עולם ובכל מקום חיותו יתברך וכאשר הוא במחשבה זרה כל היום או בהסתכלות חלילה אזי פוגם אור הנשמה. כי משכן הנשמה הוא במוח ובמחשבה והכל במחשבה אתברירת דהיינו כשנופל במחשבתו איזה תאוה או שום מדה רעה חס ושלום אזי יזכור דברים הנ”ל ויפול עליו יראה ופחד מהדר גאונו ויתבטל מהתאוה או מן המדה רעה חס ושלום ויבא לשפלות ואין. בזוכרו גדולת הבורא יתברך ושפלות עצמו כמאמר הזוהר למה נקרא שמו יחזקאל בן בוזי, דהוי מבזי גרמיה למאן דאיהו גדול ממנו. ואין לך גדול כמו השם ברוך הוא.

ובשומו על לב זאת ההתבוננות בודאי יטהר מחשבתו ורעיונות לבו וישליך מעליו לבושי הדינים, כי הדינים מכסים על אור התורה ואור הנשמה. וכאשר קורע לבושים ובגדים הצואים הן במחשבה כנ”ל ששומר ברית עינים כמאמר הכתוב ברית כרתי לעיני, וגם צריך אדם לשמור ברית הלשון, כמאמר הכתוב נצור לשונך מרע וגו’, ולא לדבר שום דבר בטל רק על פי ההכרח. וגם לשמור ברית המעור שלא לזרוק הטיפה למקום הפקר ולקדש עצמו אף במותר לו הן בזיווג הן באכילה ושתיי’ ושאר תענוגים כי אחד ממ”ח דברים הוא שהתורה נקנית בהם וכשמקיים כנ”ל אזי קדוש שרוי במעיו ויוכל להתרומם מזה לדיבור התורה ותפלה לקשר רוחא ברוחא ולהמשיך עליו רוחא וחיי דלעילא:

כללא של דבר ועיקר להכניע נפש הטבעיות אשר שוה בכל אדם ובכל הברואים ולשנוא הרע והשקר, רק להרגיל לאהוב ה’ בהשפילו הרע בקרבו ויכול להתעורר מזה החיונית. וכשמעורר הנפש החיונית בתוך קרבו אזי ישנו בכל איש הישראלי יתרון על נפש הטבעיות ומדבר דברי תורה ותפלה בהתעוררת נפלא בכל הכוחות מכל האברים אשר אז יכול לקשור את עצמו אל נפש השכליות. ויכול אח”כ להסתכל על דיבור ודיבור בעין שכלו בפנימיות כל הדברים ולא על דוגמו רק על החיות והנשמה של כל הברואים. וכן צריך אדם לחשוב כשמדבר עם רעהו שנשמתו מדברת עם נשמת חבירו.

וצריך כל אדם לעזוב שטותו ורוע לבבו שהיה בו עד הנה. ולעבוד השם ברוך הוא כמבואר מקודם. ועל העבר לתקן פגם המעשה בתעניות ערב ראש חדש ושובבי”ם ת”ת ובה”ב אחר פסח וסוכות. ולתקן פגם הדיבור צריך ללמוד כל הלילה של יום ששי ולהיות נעור כל הלילה. ולתקן פגם המעשה צריך ליתן צדקה בכל ערב שבת קודש ובצדקה כתיב, והיה מעשה הצדקה שלום, וברית נקרא גם כן שלום כמאמר הכתוב הנני נותן לו את בריתי שלום, וסגולה בצדקה להוציא בלעו מפי הקליפה כל ניצוצי הקדושה שנבלעו בה, כמאמר הכתוב וחטאך בצדקה פרוק, כמאמר חז”ל גדולה צדקה שמקרבת הגאולה בכלל ובפרט, ה’ יזכנו להיות מהעובדים אותו באמת ובתמים.

הבית דין ממשיך: האם שמעת על עצת הרמח”ל?

ראש ישיבה: קראתי שמרן ראש ישיבה שליט”א ציוה לעשות עצת הרמח”ל, אבל לא ידעתי שזה היה על הזוהר.

ביתדין:  תקנת הרמח”ל לביטול הגזרות על ידי לימוד הזוהר בלי הפסק.

וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח”ו אל מקום גדול. ואנו ת”ל הקדמנו וירצה ה’, יהיה לכל ישראל רפואה למכה. כי זה ה’ חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ”ת. וזאת העצה היעוצה לכל קהלות קדש בני איטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד. זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשנו, כי כבר ידענו מ”ש רשב”י בס’ הזוהר פ’ ויצא דף קנא ע”א: ‘בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא וע”ד לא אצטריך אוריתא למפסק’, ושם למעלה מעט: ‘כל זמנא דחכימיא ייחדון בה באוריתא לא יכיל סמ’ בהו’. וע”כ שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל.
זה משפטו [של בית המדרש] . שבעה בחרנו אשר התנדבו לזה לקיים להם להיות בין כלם לומדים תמיד מן הבקר עד הערב, כל הימים לא יחשו. והם עשו בניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל. וע”כ כלם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו, אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו: מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד במקום אחד אשר הוכן לזה ושם ילמוד שיעור קבוע לו עד בוא ב’ ויקח ממנו הספר עצמו, וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו. וכן יקיפו וילכו עד צאת הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל י”ח, שלא יוכל להפסיק בשום מין הפסק שבעולם. ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הב’, באופן שרגע אחד לא יפסק קול התורה. והלימוד הוא ס’ הזוהר, תיקונים וזוהר חדש – ונמצינו לומדים בכל שבוע כל זה. וזה ידענו כי בחר ה’ בזה לבטל כל גזירות קשות, ובפרט להיות לחומה אל הגזירה הקשה ח”ו.

ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גום, כי אני אלמלא איישר חילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום. אבל כ”ת יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי אין כמוה לטובה לכל ישראל ,וכל א’ במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל. ואנחנו מצליחים בזה ת”ל, ועוד לנו סדרים רבים ונאים בענין הלימוד הזה.

אגרת ג’ – תקנות הישיבה של הרמח”ל

בהנו”א. אלה דברי הברית החוקים המשפטים והתורות אשר קבלו עליהם החברים הקדושים, אשר באו על החתום, לקיים עליהם לשם יחוד קו”ש [קודשא בריך הוא ושכינתיה] כולם – [יבכש”ב] יפתח בדורו כשמואל בדורו – כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת עבודת ה’ להחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת.

וזה אשר קבלו עליהם: ראשונה, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסיק בבה”ת [בבית התפילה] הקדוש הזה בספר הזהר הקדוש. ללמוד כל איש מהם חלקו זה אחר זה מאחר תחלת הבוקר ועד עת תפלת מנחת ערב כל הימים תמיד, חוץ משבת, יום טוב ופורים, ט’ באב וערב ט’ באב ומערב שבת וערב יום טוב מחצות והלאה, לפי התנאים אשר התנו בלמוד הזה לפני ה’:

א: שלא יהיה הלימוד הזה עליהם נדר, דהיינו שלא להתכשל חס ושלום בעוון נדרים, אבל יהיה עליהם בכל תוקף וחומר גדול שיוכל לדבר ולב להרהר.

ב: שלא יפסיק הלימוד כלל אלא בבא אחד למלא מקום חברו, יתחיל הב’ הבא טרם יפסיק הראשון למען לא יפסיק הלימוד כלל.

ג: שאם אחד מהחברים ילך בדרך רחוקה או קרובה, חבריו הנשארים ישלימו בעדו ויחשב לו כאילו היה גם הוא עמהם.

ד: שלא יהיה הלימוד הזה לא על מנת לקבל פרס בשום צד ציפוי שכר או לשום צד מחשבה ופניה אחרת חלילה, כי אם רק לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל עם ה’ לעשות נחת רוח ליוצרם ולא יהיה להם שכר מזה כי אם לזכות לעשות עוד תיקונים כאלה וכאלה וליחד קו”ש ולתיקון כל ישראל.

ה: שאם חס ושלום איזה אונס או טעות או שכחה יארע להפסיק הלימוד הזה באיזה צד שיהיה, לא יעשה הפסק זה שום רושם רע לא למעלה ולא למטה כלל ועיקר, ויהיה מעשיהם בלימוד הזה רק לתקן ולא לעוות כלל ועיקר.

ו: שיוכלו לצרף ללימוד הזה הלימוד הכללי של כמוהר”ר משה חיים רבם נר”ו, הלימוד שהוא לומד בישיבה בחצי היום.

ז: שיוכלו כל אחד מהחברים לזכות לפעמים גם לאחר אשר לא מכלל החברה הקדושה הוא. שיוכל ללמוד במקומו בשעתו ויחשב כאלו למד אחד מהחברים הקדושים עצמם.

ח: קבלו עליהם לחבר גם כן יום בלילה בלימוד הזה.

ט: שלא יחשב הלימוד הזה לשום אחד מהחברים לתיקון פרטי אפילו לכפרת עוונות, רק תהיה בו הכונה שלימה לגמרי לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל.

י: שלא יהיה שום זמן קבוע לשום אחד מהחברים ללימוד הזה, אלא כל אחד יבוא ככל אות נפשו בזמן שיהיה ביכולתו.

ויהיו החתומים כורתי אמונה על הברית הזה:

כ’ ישראל חזקיה בכמ”ר מיכל טריויס, כ’ יצחק בכמוהר”ר שבתי מריני, כמהח”ר יקותיאל בכמוהר”ר יהודה ליב מוילנה, כמהח”ר יעקב ישראל בכמהח”ר אברהם חזק, כ’ שלמה בכמ”ר אברהם דינה, כ’ מיכל בכמ”ר גד טירני, כ’ יעקב חיים בכמ”ר אשר קאסטיל פראנקו.

ענין זה של גזירות התורה שהיו בעוונותינו הרבים מאין יצאו, כי אין דבר בלא שרש . וסוד זה “זאת חקת התורה” ותרגומו ‘דא גזירת אוריתא’

ונציג גם כן עוד מדברי הרמח”ל: (אגרת פ”ו) (למהר”י בסאן)

וזה לשונו: “ואל אשר שאלני על ענין גזירת הספרים אשר במדינת הכומר, כבר יודע כבוד תורתו אשר אני משכתי ידי מדבר דבר בענינים האלה. אך אם כך אני לאחרים – לא אהיה כך עם כבוד תורתו כל אשר אוכל, כל שכן שאין זה דבר קטן אלא גדול מאד. ובתחלה אומר ענין זה של גזירות התורה שהיו בעוונותינו הרבים מאין יצאו, כי אין דבר בלא שרש . וסוד זה “זאת חקת התורה” ותרגומו ‘דא גזירת אוריתא’, ונודע שכאן נרמז ענין זה. וסוד הדבר הוא ממש ענין הפרה האדומה, שהשכינה מוסרת עצמה לשריפת הדין החזק להציל את ישראל, והיא הניתנת לטהרת טמאים שאין להם טהרה אלא היא. הם הנטמאים בטומאה היותר תקיפה – דהיינו טומאת מת, שלכן אין להם תיקון אלא זה. והיא עצמה הטומאה של הגלות בסוד “הושיבני במחשכים כמתי עולם”, וע”כ “היא העולה על מוקדה כל הלילה” כו’. אבל צריך שיהיה התעוררות לזה למטה, ולכן בזמן שהיה בה”מ [בית המקדש] קיים היתה אפר הפרה. וכיון שחרב הבית ואין פרה, הוצרכה התורה עצמה בעה”ר [בעוונות הרבים] לימסר כך לשריפה בעבור ישראל, וזה מתקן גם כן גלות התורה. והנה כמו שכשכלתה פרה אחת היה צריך לעשות אחרת, כך תיקון אחד מתקיים עד זמן שמתקיים, אבל בהתגבר הקטרוגים ח”ו – צריך תיקון אחר. והאמת, כי הגדר לזה הוא שיהיו ישראל ממיתים עצמם על דברי תורה, ולכן נאמר “זאת התורה אדם כי ימות באהל” כמו שדרשו ז”ל. ועל כן הושם זה הפסוק לידרש כן בפרשה זאת ולא בפרשה אחרת.

והאמת, כי במקומות האלה היו ידוע מה שנכתב בזוהר הקדוש, שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לצאת מהגלות ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח.

ועתה אמת הוא ודאי, שקטרוג גדול נתעורר על ישראל והיתה צריכה התורה לימסר על ישראל ח”ו אפילו לשריפה, לא תעלה ולא תבוא. ובזה לא אוכל לגלות הרבה כי לא עתה התחיל, והיה לו זמן. וזה אמת, כי התורה מראה עצמה כאלו נמסרת לזרים ושם נאמר: צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיה ח, טז) , כי אדרבא מסתלקת מידם וניתנת תחת שמירה עליונה של גיבורים מגבורי ישראל, ולכן “וחיכיתי לה’ המסתיר פניו” וכו’ (שם ח,יז), כי על כל פנים אי אפשר לימלט מהסתר פנים. אך יש תקוה, כי לא ניתנה ביד טמאים, והדברים עתיקים. ואת הכל ת”ל הראנו אלקינו, ולא אוכל להרחיב. והאמת, כי במקומות האלה היו ידוע מה שנכתב בזוהר הקדוש, שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לצאת מהגלות ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח.

הרמח”ל (רבנו משה חיים לוצאטו הקדוש) מסביר בספרו אדיר במרום מה עומד מאחורי הדברים הללו של הזוהר. השורה התחתונה: כדאי מאוד דווקא עכשיו לדבוק בקריאת ספר הזוהר הקדוש (כידוע, שספר הזוהר פועל גם אם לא מבינים את המילים שקוראים).

להלן חלק מהדברים שמביא הרמח”ל:

“תניא אמר ר’ שמעון לחבריא עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא”

מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזוהר, כאשר נאמר שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו, כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל. ויתבאר בו דבר זה בכמה מקומות ברעיא מהימנא, ובתיקונים כמה וכמה פעמים. וגם פה בפרשת נשא (קכ”ד ב): “ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי” (ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, ייצאו בזכותו מהגלות ברחמים)
והענין הזה תלוי הוא בעיקרים גדולים מעיקרי החכמה, ומושרש בעומקי ההנהגה, אשר הכין ופעל האדון היחיד על עמו ועל נחלתו, לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוון בראשית המחשבה. וצריך שתדע כמה חסרו ישראל בגלותם, ומה תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם. ובחשוב המשורר (דוד המלך ע”ה) על הענין הזה, והבין החסרונות הגדולים האלה, היה מתאונן ואומר: “אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא” וכו’ (תהלים עד, ט). כי באמת חכמה רבה ויקירא אבדה מישראל, וחז”ל אמרו “מיום שחרב בית המקדש, שרו חכמיא למהוי כספריא” כו’ (סוטה מ”ט א). והיה המשורר מתפלל על זאת ואומר: “עד מתי אלהים יחרף צר” כו’ (שם עד, י). ובפסוקים אלה נכללים סודות גדולים מאד בענין הזה, שמע והבן:
…ונמצא שבריחת רבי שמעון בר יוחאי עשתה ענין התיבה, שבסודה נעשה הזוהר, אשר בו נכללו כל הששים ריבוא נשמתין, כמוזכר בתיקונים. ואז נחשב זה לבריחה כללית לכל ישראל, עד שבסוף הימים לא יצטרך אלא יציאה. וזהו שנאמר (ישעיה נב, יב): “כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה’ ומאסיפכם אלוקי ישראל”…

והאמת, כי ספר הזוהר נשאר אחריו (אחרי רשב”י) לברכה, שכל מי שיתדבק בו נקרא שבורח מן הסטרא אחרא, עד שלא יצטרך לו (באחרית הימים) אלא יציאה. ואודיעך מה תועלת נמצא בזה. והאמת כי תועלת גדול הוא, כי הוא הצלה מחבלי משיח.
והענין: כי חבלי משיח לא היו צריכים, אלא כמו חיבוט הקבר הצריך להפריד מן האדם הזוהמא שנדבק בו, כן היו צריכים החבלים (חבלי משיח) כדי להפריד מישראל [את] זוהמת הגלות, כדי שיוכלו לברוח כנ”ל, ואחר כך יחזרו לצאת. וזה סוד [מאמר חז”ל] “הקב”ה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירם למוטב” (סנהדרין צז ב), כי זהו כלל גדול: בעוד שהאדם תוך תגבורת הסטרא אחרא אינו יכול לתקן התיקון הצריך. וצריך שהסטרא אחרא תישאר כפותה וקשורה תחת ישראל כנ”ל, ולכן צריך להם שתי הפעולות:

  1. לצאת מן הקליפות ההם בדרך בריחה, כי בדרך יציאה אי אפשר בראשונה.
  2. ואחר כך שיצאו ממש מן הקליפות ביד רמה, שהקליפות תשארנה כפותות תחתם.

אך כיון שנדבק הרבה בהם הזוהמא, לא היה אפשר להם לברוח אלא על ידי החבלים (חבלי משיח), שאז היו חוזרים בתשובה שהיא “אימא” עיר מקלט, וזאת היא הבריחה.

ואודיעך בזה סוד גדול מה שאמר הכתוב: “בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וכו’ ושבת עד ה’ אלהיך” וכו’ (דברים ד, ל).

דע, כי התגברות הסטרא אחרא לגזור ח”ו גזירות על ישראל, נמשך לפי עלייתה להתאחז ולינק במדרגות, כי כפי עלותה כך מתגברת. והנה היא עולה ומתגברת בספירות זו”ן, ואז נדחקים ישראל דוחק אחר דוחק. עד שהיא מגעת ל”אימא”, והיא חושבת להתדבק שם גם כן, בסוד, “אימא דינין מתערין מינה” (זוהר ח”ג סה א), אך באמת אינה יכולה, כי אימא היא חירות. ואז אדרבה, ישראל מתדבקין בה ובורחין בסוד התשובה.

ולכן היה צריך המלך שגזירותיו קשות, שהולך ומתגבר מספירה לספירה עד שמגיע לאימא ושם נשבר כוחו, כי אדרבה מתעוררת התשובה לישראל. והוא סוד “לפני שבר – גאון” (משלי טז, יח),

ועל כן גם בריחת משה ורשב”י היו על ידי הגזירה. וכיון שבבריחה זאת נעשה ספר הזוהר, הנה כבר ענין התיבה קיים ועומד לכל מי שיזדמן אליו, דהיינו: הנדבק בספר הזוהר כבר מגיע ל”אימא” ויצא מן הסטרא אחרא, ואין צריך לו חבלי משיח, כמוזכר ברעיא מהימנא פרשת נשוא, בענין שהבאתי למעלה בתחלה.
והנה, עם כל זה, לא נתגלה הזוהר אלא בזמן הרבה אחרי העשותו, כי הלא הפעולה הזאת אינה צריכה להימצא אלא בזמנה, פירוש: שיברחו ישראל בסוד הזוהר הזה, כי פעולתו אינו אלא בסוף יומיא בדרא דמלכא משיחא (בסוף הימים, בדורו של מלך המשיח).

והנה, בימינו אנו, זכינו שספר הזוהר נגיש לכל אדם בכל קצוות תבל, , וללא כל תשלום, ונראה שזו כוונת הדברים שפעולת ספר הזוהר (שאמנם נתגלה בתקופה מאוחרת יחסית לתקופת רשב”י) צריכה להימצא לכלל ישראל בסוף הימים, בדורו של מלך המשיח, כלומר בדורנו אנו, ולכן נראה שהנגישות הגדולה של ספר הזוהר בימינו אינה מקרית כלל ועיקר.

וכבר קראו כל גדולי הדור את הציבור לקריאה בספר הזוהר בתקופה זו. ושמעתי בשם גדולים, שנכון שאדם יקציב לעצמו אפילו קריאה של דבר מועט בספר הזוהר מדי יום, ובכך יוכל בע”ה לדבוק בספר הזוהר. והאמת, שמעבר לדברים האמורים למעלה בעניין כוחו של ספר הזוהר לבטל את חבלי משיח עבור האדם הדבק בו, הרי ידוע שספר הזוהר ממרק את נשמת האדם מכל דבר רע, והקריאה בו היא סגולה לכל הישועות וההצלחות.

ועוד מדברי רבינו הרמח”ל זיע”א:

א) חיבים לדעת את חכמת האמת כי מצוה היא עלינו

חיבים לדעת אותה, כי מצוה היא עלינו: “וידעת היום והשבת אל לבבך, כי השם הוא האלקים”. הרי שחיבים אנחנו לידע בידיעה ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתישבים על הלב. (רבינו משה חיים לוצאטו, הרמח”ל, ספר מלחמת משה, כללים, עמוד שמ”ט)

ב) כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון

כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון, על מה ברא כל הבריות האלה? ומה הוא רוצה בהם? ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם? ואיך מתפרשים כל הגלגולים האלה אשר לעולם, שהם כל כך זרים, כי כבר שער הרצון העליון בעצמו סיבוב הנהגה זאת הגומרת בשלמות גמור. ואלה השעורים הם מה שאנו מפרשים בסוד הספירות והעולמות.

ג) (רבינו משה חיים לוצאטו, הרמח”ל, דעת תבונות עמוד 21) נפתחו שערי החכמה על הרשב”י, להאיר לכל ישראל עד קץ הימים

רק בימי רשב”י, אחרי שלש עשרה שנה אשר היה במערה, נפתחו שערי החכמה עליו, להאיר לכל ישראל עד קץ הימים. (רבינו משה חיים לוצאטו, הרמח”ל, אדיר במרום, עמוד י”ג)

ד) רשב”י חבר ספר הזהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהתקנו במערה

הנה רשב”י חבר ספר הזהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהתקנו במערה, וענינו חבור על התורה מבאר סודות גדולים לפי סדרי התורה עצמה. ושאר הספרים אשר נעשו מן האחרים, כגון ספר יצירה ופרקי היכלות וכיוצא. וכל הספרים אשר לראשונים, כגון ספר רזיאל, ספרא דחנוך וכיוצא, אינם על התורה ולפי סדרי תורה. אך זהו חבור גדול ונורא המגלה עמק הסודות בברור רב על התורה עצמה, וזהו נקרא גלוי התורה בפנימיותה, כמו שעתיד הקדוש ברוך הוא לגלות התורה עצמה ביתר פנימיות עמקה גם כן לעתיד לבוא. (רבינו רבי משה חיים לוצאטו, הרמח”ל, אדיר במרום, עמוד כ”ד)

ה) הזהר הנעשה על התורה זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה

והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו ומתחברים עמו להיות בחבור זה, כל אחד עונה חלקו. כמו שנעשית המשנה על ידי התנאים, ורבנו הקדוש חבר סברת כלם ועשה מהם ספר המשנה. כך רצה רבי שמעון בר יוחאי שיחבר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו, ויהיה הספר מחבר על התורה. כי החבורים מדברים על ענינים פרטים, אך הזהר הנעשה על התורה זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה. והנה רבי שמעון בר יוחאי צוה לרבי אבא להיות כותב ומסדר את כל הדברים אשר ידברו החכמים בני הישיבה, בכל זמן וזמן ובכל מקום שהם, את הכל יסדר לפי סדר התורה. (רבינו רבי משה חיים לוצאטו, הרמח”ל, אדיר במרום, עמוד כ”ד)

ו) למוד הזהר, תקונים וזהר חדש, מעלות השחר עד צאת הכוכבים מנע שרפת התלמוד

תקנות ראשונות לקבע למוד תמידי אשר לא יפסיק.. הקדוש הזה בספר הזהר הקדוש ותקונים, ללמד כל איש מהם חלקו זה אחר זה מאחר תפלת הבקר ועד עת תפלת מנחה ערב כל הימים תמיד חוץ משבת ויום טוב וכו’, ועוד הוסיפו בלמוד התמידי של הזהר הקדוש ללמד כל היום כלו ועוד שש שעות בלילה חוץ מן הלילות ממוצאי יום כפור וכו’ וכו’.

ובשנת תצ”א היה גזרות נוראות וכו’ לבער ספרי התלמוד של בני ישראל וכו’, והגאון ר”י באסאן שאל לרבינו משה חיים לוצאטו (רמח”ל) לבאר לו סוד הענין, ורבינו השיב לו בבאור סוד כל הענין, כי הוא ראה זאת מקדם והקדים רפואה למכה ותקן בישיבה שלו שילמדו זהר ותקונים וזהר חדש בלי הפסק מעלות השחר עד צאת הכוכבים וכו’. (ירים משה, ענינים נפלאים מרבינו משה חיים לוצאטו)

ז) אף על פי שאינו מבין הלשון מסגל לנשמה

ולטענת כת השלישי הגם שאין זו טענה בשביל שאינו מבין לכך לא יהא רוצה להבין הלא לא עליך לגמר כתיב והגית בו יומם ולא כתיב והבנת בו יומם ולילה אם תבין תבין ואם לאו שכר הלמוד בידך והא ראיה מספר הזהר שאף על פי שאינו מבין הלשון מסגל לנשמה. (קל”ח פתחי חכמה בהקדמה).

ח) בשנת תצ”א בקיץ היה גזרות נוראות מאת האפיפיור של אותו הזמן לבער ספרי התלמוד וכל גדולי ישראל עסקו בזה האיך לבטל הגזרה – ולמדו זהר ותקונים וזהר חדש בלי הפסק מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אפלו בזמן הלמוד הכללי. והנה בשנת תצ”א בקיץ היה גזרות נוראות מאת האפיפיור של אותו הזמן, ואחד הגזרות היה לבער ספרי התלמוד של בני ישראל, ומובן כי זה היה צרה נוראה מאד וכל גדולי ישראל עסקו בזה האיך לבטל הגזרה, והגאון ר”י באסאן רבו של רבינו שאל את רבינו לבאר לו סוד הענין שיהיה כח כזה להסטרא אחרא נגד התורה, ורבינו השיב לו בבאור מספיק סוד כל הענין, וכן כותב לו רבינו כי הוא ראה זאת מקדם והקדים רפואה למכה ותקן בהישיבה שלו שילמדו זהר ותקונים וזהר חדש בלי הפסק מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ועוד הוסיפו בלמוד התמידי של הזהר הקדוש ללמד כל היום כלו ועוד שש שעות בלילה חוץ מן הלילות ממוצאי יום כפור וכו’ וכן הוסיפו שלא לפסק מן הלמוד של הזהר אפלו בזמן הלמוד הכללי של כבוד מורנו הרב רבי מ”ח. (ירים משה משפט הבה”ת אות יד)

ט) מכתב נורא מהרמח”ל הקדוש זי”ע – צריך לקבע עקר למודו בזוהר הקדוש

קבלתי אגרת הוד כבוד תורתו… ראיתי אשר שמח כבוד תורתו כי עשיתי פרי בנגלות, וגם אני שמח תודה לא-ל, באשר יחנני ה’ בכל חלקי תורתו הקדושה, כי כלה תמימה ומשיבת נפש. אך מנחש אני בגביע שלו, כונת הוד כבוד תורתו אשר לזה היה מתאוה, ולולי הייתי מניח הנסתרות ועושה עסקי בנגלות כבר היה לו לשמחה, ואני צר לי מאד היותי רחוק מאת הדרת כבוד תורתו, כי לולי הייתי קרוב אליו לא הייתי מניח מלהשתדל, כי איש כמוהו, שר וגדול בישראל, יעזוב את הטוב הפנימי, אור הבהיר, סלת הנקיה, להשביע נפשו הרמה רק בעשב השדה שהוא פשט התורה ובתמרור חיי, הקל וחומר וגזרה שוה, אשר עליו אמרו: “וימררו את חייהם בעבודה קשה” (זהר א’ כז.). הלא מקרא צווח ואומר: “כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה”, כל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין (תקו”ז ל’), והשכינה הקדושה הממתנת לבניה שינהלו אותה מן הגלות, ואין מנהל לה מכל בנים ילדה. הייטב בעיני ה’? וסוף דבר: מה נמצא נחת רוח ליוצרנו ברוך הוא בכל הפלפולים הגדולים והפסקים הרבים? ואין אחד מתחזק לעמוד בסוד ה’ ולגלות אור כבודו אל השכינה שנאמר בה: “וראיתיה לזכר ברית עולם”: ברזין דאוריתא. לא בסתר מדבר הקדוש רשב”י (זהר ב’ דף רמז: וזהר חדש על שה”ש דף ע:, מהדורת מוסד הרב קוק) על פסוק: “אם לא תדעי לך היפה בנשים” שמי שאינו יודע רזין דאוריתא אפילו אית ביה עובדין טבין וסגיאין, מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא. ההסתר הסתיר הרב הקדוש האר”י זלה”ה דבריו (שער המצוות, ואתחנן) באמרו, שמי שהוא חריף יעין שעה אחת או שתים לכל היותר בהלכה, ומי שאינו חריף לא יעין בה כל עקר, אלא עקר העסק יהיה במדרשים ובאגדות ובקבלה, פנימיות התורה. אם כן למה נעזב את העקר ונאחוז את הטפל? זה הכלל: אין אדם מוצא לעתיד לבוא, אלא האור מה שהמשיך בידיעתו בעולם הזה, ומי שידע הפנימיות יהנה באור פנימי, ומי שלא השיגו לא יהנה ממנו על שום פנים. וכי יאמרו: הלא הדינים צריכים לישראל הנעזוב אותם? לא, לא נעזב אותם, אבל נקבע להם זמנים לפי שאי אפשר בלאו הכי, אך לא בהם נבלה זמננו ח”ו. הלא זה רע בעוונותינו הרבים, שרב חכמי ישראל כבר רחקו מעל האמת ומן האור הנעים, כבוד ה’ אלקינו, ללכת אחרי פלפוליהם של הבל. וה’ בוחן לבות הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות הוא, כי אינם נוטים אלא אחרי הבצע והכבוד: ומה שיביא להם מאלה ככל אות נפשם, אותו יבחרו להם. צר לי על האדם הגדול הדרת כבוד תורתו, אשר לא יעשה עקר עסקו במה שהיה ראוי לאיש אשר כמוהו, ולפי אכלו יתעדן במעדני מלך, מלכו של עולם. אני אין בכחי אלא מה שבכחי, אברך את ה’ אשר יעצני ללכת בדרך האמת, והוא יתן בלב בניו את הטוב להם תמיד…” (אגרות רמח”ל אגרת פ”ח).

פרק ו

פוק חזי מה שאמרו בזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כח): בלשון הקודש: אמר רבי אלעזר, והרי מי נתן מעשה של אדם בישראל ובמשה? אמר לו: בני, ואתה אמרת כך? וכי לא למדת (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית!? אמר לו, כך הוא ודאי. ולכן משה לא מת, והוא נקרא אדם, ובגללו נאמר בגלות האחרונה ולאדם לא מצא עזר, אלא כלם כנגדו. וכן נאמר בעמוד האמצעי ולאדם לא מצא עזר שיוציא שכינה מהגלות. זהו שכתוב (שמות ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש. ומשה הוא בדמותו ממש, שנאמר בו לא מצא עזר כנגדו. באותו זמן ויפל ה’ אלהים תרדמה על האדם. ה’ אלהים – אבא ואמא. תרדמה – זו הגלות, שנאמר בה (בראשית טו) ותרדמה נפלה על אברם. הפילו על משה ויישן. אין שנה אלא גלות. ויקח אחת מצלעתיו – מצלעותיו של מי? אלא מאותם עלמות של הגבירה נטלו אבא ואמא אחד מהם, והוא צד לבן, יפה כלבנה. ויסגר בשר תחתנה – זה בשר שנאמר בו (שם ו) בשגם הוא בשר. בשר של משה אדם, ועליו נאמר פני משה כפני חמה, ולכן (שיר ו) יפה כלבנה ברה כחמה. [ובאר במקדש מלך: דמשה רעיא מהימנא סובל על וצער השכינה הקדושה לבדו, כי אין התלמידי חכמים רוצים לסייעו בזה, שאינם רוצים ללמוד סודות התורה, אלא כולם כנגדו ולא מצא הקדוש ברוך הוא מי שיעזר להוציא את השכינה מן הגלות, וכלם בסוד התרדמה והשינה.

ובתיקוני זוהר (תיקון ל’). אמר הרשב”י ע”ה שכל האסונות והעניות והצרות, ועכוב ביאת המשיח והגאולה, זה בגלל שלא רוצים ללמוד את תורת הסוד. – ובזהר פרשת נשא (קכד, ב), אמר הרעיא מהימנא דדוקא בזכות לימוד ספר הזוהר יוצאים מהגלות ברחמים, וכבר בארו גדולי הדורות, כי הלימוד בזוהר הקדוש מועיל גם בגירסא, כי מטהר הנפש הוא (עיין בספר אור הזוהר) ומזכך האויר, ומכניע כח מלכות הרשעה, ודע כי כבר הורה מלאך האלקים האר”י החי זי”ע לתלמידיו הגדולים, שילמדו זוהר בגירסא, לזכות על ידו להשגה, וכן לבעלי תשובה לטהרת נשמתם, ולקבלת תשובתם. ואלו כבר קימנו עצת הרמח”ל זיע”א ללמוד בחבורה זוהר הקדוש בגירסא ברציפות, כבר הונח לנו, ונצלנו מיד כל הקמים עלינו, וזכינו לרוח טהרה, (דניאל פרק ז יג) “וארו עם ענני שמיא” וגבר ישראל!

[ולאור הנ”ל נכנס בחור ישיבה אל מעונו של הגאון הגדול מרן ראש הישיבה רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט”א בעל “אילת השחר” ושאלתו בפיו: “האם בחור ישיבה יכול ללמוד זוהר?” והשיב בזה הלשון: “כן, העיקר שתבין!.” עכ”ל. ומעשה ששאלו את מרן שר התורה  הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט”א:”האם נכון מה שפורסם בשמו שאין לבחורים ללמוד זוהר הקדוש?” וענה בזה הלשון: “הרבה דברים אומרים בשמי. מה לך להתרגש? ח”ו שאומר כך!, אלא אדרבה מקובלני ממרן החזון איש זצ”ל שאין ספר מוסר מעורר ומחזק כמו הזוהר הקדוש, וחובה קדושה בפרט לבני תורה לעסוק בו! עכ”ל].

על כן קבצנו כאן דברי גדולי ישראל מענין חובת השעה לעסוק בלימוד הזוהר הקדוש, ועתה יאמר בקול רם ונשא “חתום פי שטן… זעום בו וידם”, ולא יקנטרו עוד השוגגים והמזידים, ולשומעים יונעם יאמרו המגידים, לכל איש ישראל הקטנים עם הגדולים, יחד כל ישראל חברים, וממנו ישקו כל העדרים, באהבה ובאחדות נפלאים, כולנו לי-ה ולי-ה עינינו מצפים.

והבאנו את דברי מרן בעל “אילת השחר” שליט”א על לימוד הזוהר ועתה בס”ד נבאר דבריו שליט”א  לכבודה של תורה : כי הנה ישנם שמועות עמומות שאין רשות לזר לקרב אל הקודש ולקרוא בספר הזה עד גיל ארבעים, ועד שימלא כריסו בש”ס ובפוסקים, וכל הנוגע והקרב – משתגע!

והנה מרן שליט”א פרך במחי יד את השמועה הכוזבת הנ”ל (שיש האומרים שמקורה מהמשכילים ימ”ש) בלי הקדמות ובלי אזהרות, אין פחדים וחששות, בקול ענות גבורה, בפה קדוש הוא השיב נחרצות והכריע: “כן“. דהיינו מותר בהחלט בוודאות גמורה, ללא צל צלו של ספק!

כלומר אין שום חשש, על ספר הזוהר הקדוש אין שום הגבלה, כל האיסור מדבר על לימוד והבנת חכמת הקבלה, וכמו שכתבו הפוסקים וז”ל הש”ך ביורה דעה (סי’ רמו סעיף ו) המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש”ס ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמ”ש בן ארבעים לבינה בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת כמ”ש כל זה בד’ חכמי האמת: עכ”ל

והורנו רבותינו ז”ל שאף החכם ובקי בחכמת הנסתר מוכרח הוא שידע לבאר “פשט” בתוספות, ואם לאו –  בידוע שעוד לא דפק על שער תורת הסוד! ונקרא שמה “קבלה” שיש לקבלה מרב, וכ’ בערוך השולחן (יורה דעה סי’ רמו) שבזמנינו “הרב” הוא ספרי הקבלה האמתיים. חלק “הנסתר” שבזוהר – סודות התורה הם הם  שגדרום חז”ל , והלא המה כתובים על כתבי האריז”ל, וגם זה אם ראוי לכך יכול אף קודם לגיל מ’, כמ”ש הרמ”ק ז”ל. (אך התנה שצריך שיהיה נשוי ועכ”פ בגיל כ’ ושומר בריתו של אברהם אבינו).

ולא עוד אלא שאיתמר משמיה דר’ ישראל סלנטר ז”ל שכל האיסור להכנס בחדרי חכמה זו לא היה רק עד שנת ת”ר לאלף השישי (כמ”ש בזוהר פר’ וירא שבשנה זו יפתחו שערי החכמה וכו’) ומאז כל הרוצה לבא יבוא ויטול.

ומכל מקום עיין בהקדמת המהרח”ו ז”ל בשער ההקדמות שמפרט תנאים  נשגבים ומזהיר אזהרות נוראות למי שחפץ לגשת אל קודש הקודשים.

“ומחוייב ביותר כל מי שעוסק בחכמה הזאת שיהא נפשו ולבו כל הימים להיטיב את מעשיו תמיד בכל תורת ה’ הישרים וביותר בלימוד ושמירת ההלכה מכל חלקי ארבעה שו”ע. כי הם חיינו ואורך ימינו. ויקבע מאד בלבו חיוב ותשוקת שמירת ההלכה עד תכלית האחרון וע”ז נאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. ואז יכול להחשב מבני היכלא דמלכא לכנוס לפני ולפנים אל היכל הקודש פנימה להתענג נפשו נועם זיו חכמת האמת שהוא אור פני מלך חיים ע”י לימוד עץ החיים ולהדבק באלקים חיים סלה.” (הקדמת המסדר לס’ הקדוש עץ חיים).

בית דין: לאחר כל זה לא למדת זוהר ולא אמרת ללמוד זוהר?

ראש ישיבה: הרבנים לא אמרו!

בית דין: אלו היו הערב רב רשעים גמורים  וכמו  שכתב:

בספר ארץ החיים מביא דברים הנ”ל מהרה”ק ר’ אורי מסטרעליסק זי”ע

פעם אחת התפלל בשבת קודש לפני העמוד, וכשהגיע לפסוק שומר נפשות חסידיו ומיד רשעים יצילם, אמר כמה פעמים בבכיה גדולה, אמר התפילה שאלו אותו התלמידים מה היה כוונתו בבכיה ובכפלו כמה פעמים הפסוק רבות רעות וכו’, וענה בפה קדשו: אשר ראה בעיניו פקוחא שקודם ביאת הגואל יהיה מפורסמי הדור ימצא ביניהם מפורסמים שיהיו רשעים גמורים, ועל זה בכה שומר נפשות חסדיו מיד רשעים יצילם. (ארץ החיים א’ פרק ב’, נדפס בספר תלמידי הבעל שם טוב הקדוש חלק כ”ד)

היהודי הקדוש זי”ע

משיח צדקינו ישלח מעל פניו הרבה חסידים עם מלכיהם בראשיהם שילכו לקראתו – לא יועיל טענת החסידים שטעו בו, כי צריך להתפלל על זה כל ימיו – יותר עבודה הוא להיות מחובר לטהור מלהיות טהור בעצמו

על הא דאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המחובר לטהור טהור, הקשה לו פעם אחת הרב הקדוש חכם הרזים מו”ה ש”ב ז”ל מפרשיסחא אם כן לקתה מדת הדין, היתכן זאת שיתדמה לך צדיק אמיתי אשר היה פרוש ומובדל מהבלי עולם הזה ועבד כל ימיו להבורא יתברך שמו במסירות נפש, והוא אך התחבר לו יהיה נעשה טהור כמוהו, והשיב לו כי להיות מחובר לטהור הוא עבודה יותר גדולה מלהיות טהור בעצמו, והובא דבריו אלה בכמה ספרים משמו, (ומתאימים דברים אלו לאשר שמעתי מפי ידידי המנוח החסיד המופלג מו”ה יצחק בער הכהן משערכערשין, ששמע בעצמו מפי הרב הגאון הקדוש מו”ה ליבוש זצ”ל אבדק”ק צוזמיר תלמידו של היהודי הקדוש ביום ראשון דראש השנה סיפר בשם רבו היהודי הקדוש זי”ע כשיבוא משיח צדקינו אז ילכו לקראתו כל הצדיקים, ומנהיגי ישראל, עם אנשים החסידים אשר שאבו מימיהם ויהיו בניהם מנהיגים כאלה אשר משיח צדקינו יאמר להם גש הלאה עם החסידים שלך, (פעם אחת אמר משיח צדקינו וועט זייא זאגין פארט דיר מיט דיינע חסידים), ואז יקרבו החסידים ויבכו מאוד ויאמרו משיח צדקינו מה חטאנו ואשמנו הלא היה לנו אמונה כי הוא צדיק אמת, ומה תלונתך עלינו, ומשיח צדקינו ישיב להם כל ימיו של איש מהצורך לבקש מהבורא יתברך שמו כי יזכה להתקשר בצדיק אמת. והבורא יתברך שמו לא ימנע טוב מההולכים בתמים, ואם היה רצונכם באמת להתקשר בצדיק אמת היה מאיר לכם האמת, ובוודאי לא היה רצונכם האמת להאמת. (תפארת היהודי חידושי תורה וסיפורים).

נבואת הרה”ק מרוזין זי”ע

בעקבתא דמשיחא ירד אש מן השמים לנביאי הבעל, ויהיו נסיונות גדולים ועצומים – אני מודיע זאת למען תדעו להזהר

וכבר

הזהירו על זה רבותינו הצדיקים והקדושים מדורות שלפנינו שראו ברוח קדשם מה שיארע לנו מהנסיונות בעיקבתא דמשיחא, ושמעתי מפי תלמיד חכם מפורסם ואיש מהימן ששמע כמה פעמים מאביו ששמע מחותנו אשר היה רגיל אצל הרב הקדוש מרושזין זי”ע יותר מעשרים שנה, ושמע מפה קדשו דיבורים אלו, תדעו דכמו שירד אש מן השמים לאליהו בהר הכרמל ולא ירד לנביאי הבעל, בעיקבתא דמשיחא יהיה ההיפך שירד אש מן השמים לנביאי הבעל ויהיו הנסיונות גדולים ועצומים קשים ומרים, ואני עומד ומזהיר לכם על זה למען תדעו להיות זהירים בדבר, וכעין זה מקובל מהרה”ק מראפשיץ זי”ע ועוד צדיקים וקדושים שהגידו מראש גודל הנסיונות שיעמדו לנגדינו והזהירו על זה. (עה”ג ע’ קל”ו).

הרה”ק מראפשיטץ זי”ע

קודם הגאולה יהיו ראשים שהס”מ ירכב עליהם – לא יהיו ניכרים – בהכרח להכניע א”ע

על

זה אמר מורי הקדוש רבינו נפתלי (מראפשיטץ) אל הצדיק ר’ מרדכי ליפא בעיר ראווע, דע ידידי שקודם ביאת משיח יהיה ראשים שהכלב הס”מ יהיה רוכב עליהם, ולא יהיה ניכרים, ובהכרח להכניע א”ע, כי מי יודע מה בלבו, ולא יכול להנצל מהם אלא הלומד תורה לשמה ויש לו אמונה, ומה נפקא מינה מזה שאמרתי לך, כי חלילה שיעלה על מחשבה כזאת כי ה’ יראה ללבב ולא האדם, אלא שתבקש רחמים בבכיה לפני השי”ת ינחנו בדרך אמת, ע”כ אמרי קודש. (זוהר חי פרשת ויחי דף תכ”ו).

ראש ישיבה: אבל אתפשטותא של משה רבינו בכל דור, אז אולי הם היו משה רבינו?

בית דין:  משֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא סוֹבֵל עֹל וְצַעַר הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לְבַדּוֹ, כִּי אֵין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים רוֹצִים לְסַיְיעוֹ בָּזֶה, שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִלְמוֹד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה

וְהָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁוֹ עַל פָּרָשַׁת וַיְחִי (בְּבִרְכַּת יַעֲקֹב לִיהוּדָה) בִּיאֵר, דְּמֹשֶׁה הוּא גּוֹאֵל רִאשׁוֹן, וְהוּא גּוֹאֵל אַחֲרוֹן, כִּדְאָמַר בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ “מַ’ה שֶׁ’הָיָה ה’וּא” ר”ת מֹשֶׁה – “שֶׁיִּהְיֶה”, (קהלת א ט), וְאֵין מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא נוֹתֵן הַתּוֹרָה רוֹצֶה לִגְאוֹל עַם שֶׁל בַּטְלָנִים, [וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ קוֹרֵא לְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בְּסֵפֶר הַזוֹהַר “עַמֵּי הָאָרֶץ” גַם כִּי גְּדֹלִים בַּתַּלְמוּד], וּמוֹסִיף שָׁם, דְבְכָל פַּעַם שֶׁיֵּשׁ זְמַן הָרָאוּי לִגְאוּלָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּ יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא כֹּחַ עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל הַפַרְדֵ”ס – ד’ חֲלָקֶיהָ, (כִּדְפֵרֵשׁ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים עַל הַפָּסוּק “הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן”), וְאִם לָאו ח”ו סוֹבְלִים יִסּוּרִים, וְרַק עַל יְדֵי כֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים, עכת”ד. וּפּוּק חֲזֵי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כח): בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַהֲרֵי מִי נָתַן מַעֲשֶׂה שֶׁל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל וּבְמֹשֶׁה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ כָּךְ? וְכִי לֹא לָמַדְתָּ (יְשַׁעְיָה מו) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית!? אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי. וְלָכֵן מֹשֶׁה לֹא מֵת, וְהוּא נִקְרָא אָדָם, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, אֶלָּא כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן נֶאֱמַר בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר שֶׁיּוֹצִיא שְׁכִינָה מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וּמֹשֶׁה הוּא בִדְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיַּפֵּל ה’ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם. ה’ אֱלֹהִים – אַבָּא וְאִמָּא. תַּרְדֵּמָה – זוֹ הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית טו) וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. הִפִּילוֹ עַל מֹשֶׁה וַיִּישַׁן. אֵין שֵׁנָה אֶלָּא גָלוּת. וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו – מִצַּלְעוֹתָיו שֶׁל מִי? אֶלָּא מֵאוֹתָם עֲלָמוֹת שֶׁל הַגְּבִירָה נָטְלוּ אַבָּא וְאִמָּא אֶחָד מֵהֶם, וְהוּא צַד לָבָן, יָפֶה כַּלְּבָנָה. וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה – זֶה בָּשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם ו) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר. בָּשָׂר שֶׁל מֹשֶׁה אָדָם, וְעָלָיו נֶאֱמַר פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, וְלָכֵן (שיר ו) יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה. וּבֵאֵר בְּמִקְדַּשׁ מֶלֶךְ: דְמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא סוֹבֵל עֹל וְצַעַר הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לְבַדּוֹ, כִּי אֵין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים רוֹצִים לְסַיְיעוֹ בָּזֶה, שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִלְמוֹד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֶלָּא כּוּלָם כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁיַּעֲזֹר לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הַגָּלוּת, וְכֻלָּם בְּסוֹד הַתַּרְדֵּמָה וְהַשֵּׁינָה.

כל הגאולה תלויה בעסק החכמה הזאת

וּבְדֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם (פָּרָשַׁת שְׁמִינִי): וְזֶהוּ דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משֶׁה, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה (כִּי בְּכָל דּוֹר וְדוֹר יֵשׁ בְּחִינַת משֶׁה, וְאִיתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָיָה בְּחִינַת משֶׁה), וְיִדְרֹשׁ מַה שֶּׁדָּרַשׁ כְּבָר משֶׁה, הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, סֵפֶר הַזֹּהַר, אָז וְהִנֵּה שֹׂרַף, הַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת וּמִמֵּילָא יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

  

[1] ) לכן אמרתי לכתוב לכם כמה דברים, ונוכל לראות בשלמי הרעה הזאת!!!

  • כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב).
  • יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב).
  • אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב”ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”א).
  • מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב).
  • נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח”ב דף קכ”ה).
  • רוב אפיקורסות רח”ל מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבילות וטריפות, (תורת משה פרשת קדושים). מאכלות אסורות פוגם אפילו בשוגג, אלא שיתשנה הפגם דבמזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמטם נפשו ונטמאת (אור החיים הקדוש פרשת שמיני).
  • אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש”י משפטים ל’).
  • אין עבירה גדולה כל כך כמאכלות אסורות שמזה יצאו מדינות שלימות לתרבות רעה (שו”ת דברי חיים סימן ז’).
  • נכנס בו מחשבת כפירה ומינות (רמב”ם).
  • הבנים יוצאים לתרבות רעה ח”ו (אגרא דפרקא אות קכ”ו).
  • מכניס טומאה בלבו ובנפשו של אדם (מסילת ישרים)
  • אין לו טהרה עולמית ומאבד חלק עולם הזה ועולם הבא (יש שכר עמוד מ”ב).
  • נעשה מין ורשע (האריז”ל).
  • שלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת בגרמניה עבור שוחטים קלים (שו”ת דברי חיים).
  • הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטה (ברכת אברהם).

ב. איתא בספרים הקדושים עוון הנורא של דיבור בבית הכנסת באמצע התפילה או באמצע קדיש, ובפרט באמצע שמונה עשרה וחזרת הש”ץ וקריאת התורה, ואני יודע שכ”ק האדמו”ר הוציא ופירסם מאות ואלפים קול קורא’ס בנושא הזה, בענין קדושת בית הכנסת והמסתעף, לכן הנני מבקש ומתחנן מהאדמו”ר שליט”א שיתחיל ביתר שאת וביתר עז, לפרסם את גודל הענין בשמירת בית הכנסת, מן הסתם כל הדברים כבר ערוכים וצריך רק להוציאם לאור.

ג. לחזק את ענין לימוד הזוהר שמן הסתם כל הרבנים יגידו שזה חבלי משיח, ואנחנו כבר בעקבתא דמשיחא, ולכן יש צרות רבות כמו דאיתא בספרים הקדושים שלפני בוא המשיח יהיו צרות רבות, אבל אין הם יודעים מה עשוי להציל אותנו מהצרות, וזה לימוד הזוהר הקדוש וכמו שהעיד הרעיא מהימנא בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי, ולכן דוקא עתה בעת צרה הזאת צריך לפרסם ביתר שאת את ענין לימוד הזוהר הקדוש שכולם יתחילו ויתמידו ללמוד וזה מה שיציל אותנו מבני ישמעאל הארורים.

כמה אותות צריכים עוד משמים כדי להתחיל בלימוד הזוהר הקדוש, יותר טוב שכולם יתחילו ללמוד הזוהר עכשיו מאשר עוד פיגועים ועוד צרות צריך לפרסם שכל מי שילמד זוהר יש לו ביטוח, ביטוח חיים שהוא ינצל מכל הצרות המתרגשות ובאות לעולם.

ואני תפילה שנזכה למאמר חז”ל כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.

[2] ) יוֹמָא חַד, פָּגַע בֵּיהּ הַהוּא כּוֹבֵס, קַרְיֵיהּ, “חֹמֵץ בֶּן יַיִן”, אָמַר, מִדְּחָצִיף כּוּלֵי הַאי, שְׁמַע מִינֵיהּ, רְשִׁיעָא הוּא. אָמַר לְהוּ, תִּפְסוּהָּ, תַּפְסוּהָּ. לְבָתַר דְּנַח דַּעְתֵּיהּ, אָזַל בַּתְרֵיהּ לִפְרוּקֵיהּ, וְלָא מָצִי. קָרִי עָלֵיהּ, “שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ”. זַקְפוּהָּ, קָם תּוּתֵי זְקִיפָא, וְקָא בָכִי, אָמְרוּ לֵיהּ, רַבִּי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהוּא וּבְנוֹ בָעֲלוּ נַעֲרָה מְאֹרָסָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ובספר בניהו בן יהוידע קידושין ע”א. וז”ל: כסף מטהר ממזרים. נראה הכונה דממזר מטהר זרעו בשפחה שהיא מקנת כספו, ותלה הטהרה במסבב שהוא הכסף, שקונים בו את השפחה. ושמעתי בשם רבני אשכנז ז”ל, דאדם עז פנים סימן שהוא ממזר, וכן אמרו מדחציף כולי האי שמע מינה ממזר הוא, אך אם זה החצוף הוא עשיר אבד סימן זה, דיאמרו מחמת עושרו הוא עז, דכתיב [משלי י”ח כ”ג] ועשיר יענה עזות, נמצא כסף מטהר ממזרים ומחפה עליהם, עד כאן שמעתי, ואמרתי קודם אותיות ממזר יש אותיות קולל, שהוא לשון קללה, אך מספרם של אותיות אלו יהיה גם כן מספר כספו, לרמוז הממזר אשר הוא קולל מן העושר כספו יהיה מחפה עליו: ]

[3] ) אין שטאט סיגוט איז געווען באקאנט די שוחטים ומוצי”ם ממשפחת שווארץ, הרה”צ ר’ יצחק אהרן שווארץ ב”ר נחום ז”ל איז געווען שוחט ביים הייליגען ייטב לב און שפעטער ביים קדושת יו”ט ער האט ארויסגעגעבן דעם ספר אמרי בינה פון זיין שווער ר’ צבי ארי’ ב”ר אליעזר באש דומ”ץ סיגוט (ר’ צבי ארי’ באש איז אויך געווען דער שווער פון ר’ שלמה לייב טאבאק בעמח”ס ערך ש”י דומ”ץ סיגוט).

צווישן די אייניקלעך פון ר’ יצחק אהרן איז געווען ר’ מרדכי צבי שווארץ, ער איז געבוירן אין שטאט סירטה ווי זיינע עלטערן האבן געוואונט, ער איז געפארן לערנען קיין סיגוט ווי ער איז געווארן א תלמיד פונעם קדושת יו”ט, דער קדושת יו”ט האט אים גענומען אלס א חזר-בחור פאר זיין זוהן דער שפעטערדיגער סאטמאר רבי בעל דברי יואל זצ”ל.

אין די שפעטערדיגע יארן האט ר’ מרדכי צבי אנגענומען א רבנות פאסטן אין איינע פון די לאנדאנער קהילות, דערנאך אין א קליינע געגנט אין ענגלאנד פאר ער איז ארויסגעקומען קיין אמעריקא בשנת תרפ”ט ווי ער איז גערופען געווארן דורך עטליכע קהילות אין קליוולאנד, אהייאו משמש צו זיין ברבנות.
זיין אייניקל ר’ יהודה לייב שווארץ הי”ו פון שיקאגו דערציילט אז זיין באבע די רביצין פון ר’ מרדכי צבי האט אים געזאגט, אז עס איז אויסגעקומען נאך איין מאל נאך די קריג וואס איר מאן האט געלערנט מיט’ן סאטמארער רבי’ן זצ”ל, דאס איז געווען ווען דער רבי איז געפארן די ערשטע יארען קיין קליוולאנד צו שאפן געלט פאר זיינע צוועקן, דאן איז דער רבי מכובד געווארן צו זאגען א שיעור אין די באקאנטע טעלזער ישיבה אין קליוולאנד, ר’ מרדכי צבי האט דעמאלטס באגלייט דעם רבין צו די ישיבה און ער איז געזיצן ביים שיעור די גאנצע צייט.

נאך דערציילט ער פון יענעם באזוך אז דער רבי האט נישט זייער מצליח געווען מיט געלט דארט אין קליוולאנד, און ווען ער האט געהערט אז ר’ מרדכי צבי ברויך געלט צו בויען א מקוה טהרה האט ער דאס גאנצע געלט אהיגעגעבן פאר די ארטיגע מקוה.

ר’ מרדכי מסיגוט שו”ב בעמח”ס לוטה בשמלה פי’ על ספר שמלה חדשה
ר’ מרדכי צבי שווארץ ז”ל איז געווען א מחבר פון עטליכע ספרים עה”ת וספרי הגיון, די ספרים געפינען זיך אויף היברו-בוקס, עבודת תמיד, דורש טוב לעמו, דרושי חכמה ודעת, ועוד.

דער ערשטער ממשפחת שווארץ איז געווען ר’ מרדכי צבי שווארץ (הראשון) פון טערצאל וועלכער איז אוועק אינגערהייט און זיין רביצין זיסל האט חתונה געהאט בזוו”ש מיטן הייליגער קאלובער צדיק ר’ אייזיקל זצ”ל.

[4]) ונציעה כאן שאלות גלויות ששאלו להרב פאדווא, בקיצור ממכתבים ששלחו לו, חבל שרק התחילו ולא גמרו את העבודה, והלא אמרו חז”ל “אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה”.

בס”ד

וועד העסקנים החרדים דקהילות החרדיות בלונדון

שאלות גלויות להרב פאדווא שליט”א

בענין השחיטה הנדרשת ע”י חברת “צער בעלי חיים”

היות והרב פאדווא כתב במכתבו שמי שרוצה להעיר בעניני השחיטה יבא אליו וישמע דבריו, ע”כ יצאנו  באלו שאלות גלויות לעיני כל, אולי יודה על האמת.

א. לפי מה שסיפרו השוחטים, רואים שמה שכותב הרב פאדווא בענין השחיטה בלונדון הוא היפך האמת.

ב. איך התיר לשחוט בבאקס, בטענה שרבינו הקדוש מסאטמאר זצללה”ה ביקר בבית המטבחיים, ועל סמך זה הוא מתיר שחיטה זו, הרי ידוע שרביה”ק מסאטמאר מעולם לא ביקר בבית המטבחיים בארה”ב ולא נתן הכשר על שום בשר שהוא.

ואמרו ז”ל מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי, וגם את זה רוצים להכחיש???

ג. כתה”ר כותב במכתבו וז”ל: ואם יש ביד מי שהוא דבר מה להעיר בזה יבא אלי ואשמע את דבריו.

ד. שאלתנו: אם אמת הדבר שכת”ר רוצה לשמוע מה יש בפי הבריות, למה כשהשובי”ם שלו אומרים וכותבים כי בשחיטה הזאת עוברים על כל הה’ הלכות שחיטה, האם אין זה די להפסיק השחיטה הזאת, כשרוצים לשמוע?

ה. אם רבני כדתיא זועקים וכותבים הרבה מכתבים בכתב ידם וחותמים ומבקשים בתחנונים שלא להכניס “הבאקס הפען” לשנות משחיטה הנהוגה עד היום הזה, מפני שבשחיטה הזאת יאכילו נבילות וטריפות במלוא מובן המלה, למה אינו משים לב לזה?

האם לזאת יקרא רוצה לשמוע?

ו. כולם יודעים ומודים שאופן השחיטה בבאקס ופען הוא נבילות וטריפות, ורק כתה”ר היחידי העומד על כך בתוקף (נגד כל הרבנים והשוחטים, חוץ משו”ב אחד שלו, שותפו של עמלק) להאכיל לישראל נו”ט.

ז. אנו שואלים: עד מתי תאכילו את עם ישראל בלונדון בנבילות וטריפות???

והנה אחז”ל במשנה אבות והוי דן את כל האדם לכף זכות.

והזכות היחידי שיכולים ללמד על מעכת”ר בהיתר הזה הוא רק, שכתה”ר מקבל טובת הנאה גדולה מאוד לו ולבניו ולחתניו שזה מאפיל הדעת הנכון, לראות ולהבחין האמת. ומפני זה צועק יאכלו ענווים וישבעו, ואינו משים לב לדברי הרבנים הגאונים והצדיקים מכל העולם שכותבים לו בתחנונים שלא יהפוך השחיטה לנבילות וטריפות.

תודה לא-ל שלא אלמן ישראל, ועוד נמצאים רבנים חרדים בלונדון, שעדיין אינם משוחדים ומוחים נגד חילול שם שמים שלא להכשל באכילת איסורים, ושלא לחדש דברים חדשים, שבזה יעברו על ה’ הלכות שחיטה, שהוא הלכה למשה מסיני.

איך יכולים לסמוך על רב שהוא מכשיל הרבים בנבילות וטריפות בשאט נפש במזיד?

האם זה נקרא רב?

אחבנ”י צריכים לדעת אחת ולתמיד כי לא אנשי “הצער בעלי חיים” אשמים, כלל וכלל לא. רק הרב פאדווא אשם בזה, בההיתר שהוא נותן על השחיטה הזו.

סוף דבר:

אחר שישבנו (רבנים  מנהיגי קהילות ועסקנים) יומם ולילה באנו למסקנה:

  1. שכל איש אשר רגליו עמדו על הר סיני, ואשר בוער בקרבו עדיין ניצוץ של יראת שמים, יפריש עצמו ובני ביתו מאכילת הבשר “כדתיא” אשר כל כשרותו אינו אלא סילוף וזיוף, וסמיית עיניים, כאשר כל הרבנים חוץ מהרב פאדווא מודים וצועקים על אי כשרותה.

אין לנו ברירה אחרת, אך ורק להפרד מקהילת “כדתיא” ולעשות קהלה עצמאית

  1. אין לנו ברירה אחרת, אך ורק להפרד מקהילת “כדתיא” ולעשות קהלה עצמאית מרבנים ובעלי בתים החרדים לדבר ה’ ותורתו הקדושה. זאת תהי’ תחילת ההצלה, וזה עוד יציץ ויפרח פירות ופרי פירות, ויחיש הגו”צ בב”א.

ועד העסקנים החרדים דקהילות החרדיות בלונדון

[הערת המחבר: במה שנכתב באות ב’ אודות ביקור רביה”ק מסאטמאר בבית מטבחיים ושהתיר שחיטה באופן כזה, כדאי להזכיר כאן מה שאמר מרן ז”ל בעצמו על מה שאמר ר’ יוחנן בן זכאי טרם פטירתו (ברכות כ”ז ע”ב) ואיני יודע באיזו דרך מוליכין אותי. דתמוה, וכי לא ידע ריב”ז בעצמו שהוא צדיק ושמוליכין אותו לחיי העולם הבא, הלא ידע איניש בנפשי’. אלא שכוונת ריב”ז היתה  שכל זמן שהי’ בחיים חיותו, אם הי’ שומע איזה מימרא משמי’ שבאמת לא אמרה, הי’ יכול להכחיש את המימרא שלא אמר כן מעולם, אולם לאחר פטירתו אפשר שיהיו כמה מסלפים שיסלפו את דבריו ויאמרו משמי’ מה שלא אמר מעולם, ומכך הי’ מתיירא טרם פטירתו, ולכן אמר “איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי”, פי’ שתלמידיו מוליכין את דבריו לכאן ולכאן כפי הנראה להם, ומשום זה אמר כן, עכתודה”ק.

ובעוה”ר ראו כן במציאות, שהיו מרמים גם את מרן מסאטמאר ואמרו בשמו אודות השחיטה שמועות שונות שלא אמרם מעולם, כדי לרמות את אחב”י הקונים בשר, שיסברו כאילו הרבי מסאטמאר או התאחדות הרבנים נותנים הכשר על הבשר של וויינשטאק, וכידוע כל זה.

דעת תורה
רוח הקודש גלוי’ הופיע בבית מדרשו של כ”ק מרן האדמו”ר מסאטמאר זי”ע

ובאמת הופיעה רוח הקודש בבית מדרשו של מרן הגה”ק מסאטמאר זצ”ל בעצמו, שהרגיש בדבר שיתכן שיהיו בני אדם שיאמרו גם בשמו דברים שלא אמרם מעודו, וכמו שכתב בעצמו בספר דברי יואל (פרשת ברכה, דף ר”ע) וזה לשונו: אולם הא דלא בשמים הוא ושאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה הוא יסוד ושורש כל התורה כולה, דאי לאו הכי אין כאן תורה כלל, דהרי כבר הי’ לעולמים כמ”ש במסכת שבת קט”ז ע”ב… ואפשר יעשה אותות ומופתים ע”י תחבולות וכישוף ונביא ישמע אליך עשה כן, ושבתי צבי תר”ו (תיפח רוחו ונפשו) אמר שנתהפכו המצות ונעשה מעשין לאוין ומלאוין עשין, ואפילו אם לא נאמין כן בכללות התורה מ”מ אין שום מצוה שנשאר במתכונתה כל אחד יאמר חלמתי חלום שחלב זה אסור וזה מותר, וזה יאמר כך וזה כך ותפוג תורה, ע”כ כללא כייל הקב”ה שאין הנביא רשאי לחדש שום מצוה מהישנות, עכלה”ק.

(וראה בספרי מדריך לכשרות [חלק ל”ג] דברי יואל על כשרות המאכלים, שכתב כמו כן על ענין השחיטה והכשרות בארצות הברית, עיי”ש).

פוק חזי עיניו הקדושים של הרבי מסאטמאר זי”ע המאירים למרחוק, וכאשר רצה לתת משל למה שיארע באחרית הימים להחליף מצוות התורה נקט חלב. וגם בזה לא קאמר שיעמוד נביא ויאמר הותר חלב לגמרי, אלא שחלב זה אסור וחלב האחר מותר ממש כעין המאורע בימינו.

ונבאר קצת את דברי מרן הגה”ק מסאטמאר הנ”ל בפרשת ברכה, שכתב דלא בשמים הוא ושאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה והוא ושורש כל התורה כולה דאי לאו הכי אין כאן תורה כלל וכו’, ונקט בלשונו דוקא חלב זה אסור וזה מותר, דכאן בארה”ב רבו המכשלות של החלב ודם, וראו בחוש איך שהכשילו את הרבנים ורימו אותם, דבאמת כמה אנשים תמהו כמה תמיהות:

בירור שגם רבנים יכולים לטעות
– ורבים יכולים להכשל
שמונה שאלות ותשובות בענין:

א) איך יתכן שרבנים יטעו לומר על חלב שהוא שומן כשר.

ב) ממה נפשך, אם הרב נאמן על שאר איסורי תורה, למה אינו נאמן בענין חלב.

ג) הכי צריכין לחוש למה שיש מערערין כי יש חֵלֶב, כל שאיננו בקי בענין.

ד) הכי באפשרי שחלק ניכר מכלל ישראל יכשלו באכילת איסור חמור כ”כ שעונשו בכרת.

ה) האם יש היתר למי שבקי ברוע המצב לאחוז בפלך השתיקה ולהיות בשב ואל תעשה.

ו) האם רשאין הרבנים המכשירין להעלים עיניהם מן הערעור שלא תפגם כבודם.

ז) למה באמת תצא תקלה זאת מיד גדולים ורבנים.

ח) למה יארע כזאת שציבור גדול ורחב יכשל בחלב?

ובאמת כל השאלות האלה נוגעות לשערוריית השחיטה בלאנדאן ג”כ, איך יתכן שרב גדול כמו הרב פאדוה יתיר שחיטה כזו?

וכעת נשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

א) בנוגע לשאלתנו איך יתכן שרבנים יטעו?

– הנה דבר זה מפורש בקרא (ויקרא ד’) ואם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ופירשו חז”ל (עיין רש”י) הכוונה כי נעלם מסנהדרין שהם עיני העדה, והא לך דברי חז”ל מפורשים בהוריות הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה וכו’, ומבואר שם להלן דף ג: דחייבין בית דין להביא חטאת על שגגת הוראתן.

ומבואר ברמב”ם (הלכות שגגות פרק י”ב, י”ג) דמיירי בבית דין הגדול שהוא הסנהדרין שישבו בלשכת הגזית (אשר עליהם הכתוב אומר לא תסורו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל), ומיירי ג”כ ששגגו כולם בהוראה זו והורו להקל.

וזה לשון הרמב”ם שם: “כל דבר שחייבן על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו בית דין הגדול בהוראה והורו להתירו ושגגו העם בהוראתן ועשו העם… ואחר כך נודע לבית דין שטעו הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה ואע”פ שלא עשו הן בעצמן מעשה, שאין משגיחין על מעשה בית דין כלל בין עשו בין לא עשו אלא על הוראתן בלבד”, עכ”ל.

ולהלן שם (פרק י”ג הלכה א’) וזה לשונו: “וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועין אתם ורבו עליו המתירין הרי בית דין פטורין… שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו, עד שישגו כל הסנהדרין” עכ”ל.

ומבואר להדיא (הוריות ב’ ע”א) בגמרא דמיירי גם בהוראת חלב להיתר, וז”ל הש”ס “לאתויי הורו בית דין שחלב מותר”, וברש”י על המשנה הורו בית דין “כגון שהורו שחלב או דם מותר”, וברמב”ם שם (פרק י”ג הלכה ד’) “הורו בית דין שחלב מן החלבים מותר ואכל וכו’ ואחר כך הורו שעבודה זרה פלונית מותרת ועבד אותו עבודה זרה” עכ”ל. המעיין היטב בש”ס ורמב”ם שם יראה שעל הרוב נקטו לדוגמא הוראת חלב, עיי”ש.

ומעתה לא נשאר לנו אלא להתבונן קצת אם אצל הסנהדרין שהיו גדולי הדור ממש בתורה בחכמה ביראה ובאהבת ה’ ובמדות טובות, בלי שום נגיעות, כמבואר ברמב”ם (הלכות סנהדרין פרק ב’) דסנהדרין היו בעלי חכמה, נפשם שפלה, חברתם טובה, גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשין יצרם, לא יהא להם שום גנאי, ולא שם רע, ויהא פרקן נאה, שונאי בצע ואף ממון שלהם אינם נבהלין עליו, אוהבי האמת, שונאין החמס ובורחין מכל מיני העול, מנוקין מעון וגם ממומי הגוף.

ואחר כל אלו הי’ באפשרי שתזדמן להם מכשול בהוראה להתיר חלב ולומר על כולן או מקצתן מותר, אע”ג דכתיב אלקים נצב בעדת קל, וגם ישבו בלשכת הגזית שהוא בבית המקדש אשר שם עיקר השראת השכינה מ”מ אפשר שיארע זאת, שהיו שבעים ואחד צדיקים יושבין יחד ועטרותיהן בראשיהן. ומה יענו אזובי קיר כמונו היום שרחוקין אנו מלהשיג אפילו כטפה מן הים קדושת הסנהדרין, על אחת כמה וכמה שאין מן הנמנע שיארע כזאת.

ודבר נפלא מאוד מצאתי בדברי חד מקמאי שכתב, כי אדרבה כל הגדול מחבירו יותר עלול להכשל בחטא כזה. לכן אמר הכתוב: אשר נשיא יחטא. מאחר שהוא מורגל בגדולה רבה כ”כ, שהוא מלך על כל ישראל, בודאי יבוא לכלל גאוה וזו תביאו לכלל חטא בלא שום ספק (זוהר ויקרא דף כ”ב ע”א, וש”ך, ורבינו בחיי, ותולדות יצחק, וכלי יקר).

ולפי זה מי שבא בטענה כזו עדות הוא ששכח מקרא מפורש וגמרא מפורשת.

ב) טענה שני’: דאם הרב נאמן לשאר דברים לכן אין נאמן בזה.

אהובי ידידי, לא עלי תלונותיכם כי אם על תורת ד’ תמימה, והאיך יאמר הקרא שמעיני העדה נעשתה לשגגה, והלא אם נאמן לכל איסורי תורה כמו שהכתוב מצווח ואומר “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך”, האיך שגג בדין זה, ש”מ שאין אנו דנין היקש וגזירה שוה כזאת. ואפשר שיהי’ בקי בכל התורה ויאונה מכשול של שגגה לידו.

ג) טענה שלישית: האם צריך מי שאינו בקי לחוש למה שיש מערערין?

– הנה לא נכניס עצמינו בפלפולה של תורה לברר הדבר משורת הלכה כי אין כאן מקומו והדבר סובל אריכות. אולם רצונינו לבא בדרך אחרת וקצרה. שני טענות גדולות מנוגדים לטענה זו, חדא לכל המון, והשנית ליראי ד’ ואנשי מעשה.

ראשית, הלא קבעו לנו חז”ל כי גדול המחטיא יותר מן ההורג (רש”י פרשת כי תצא), ובזה הורו לנו חז”ל כי אצל ישראל הנשמות העיקר, ומחויבין ישראל למסור נפשם עבור אמונתם וקדושתם, והנשמה היא נצחית והגוף טפל, הכלי אומנות בלבד לעבוד בהן ליוצרו, והאי עלמא כפרוזדור בפני הטרקלין.

וא”כ יתבונן כל אחד בדעה נכונה אם יבואו מערערים לערער כי באכילת מאכל פלוני יסתכן גופו ויחלה קשות עד למיתה ממש, כל בר דעת יתרחק מאכילת דבר פלוני בתכלית כי מה לו לצרה אפילו מצד הספק. וכן אם יבואו מגידים ויאמרו אל תסע בדרך פלוני כי לסטים קשים הורגי נפשות על הדרך. ולעומתם יאמרו אחרים אל תדאג ועל אחריותנו תוכל לנסוע, כל בר שכל לא יכניס עצמו לספק סכנה וגם לא ישלח בנו או בנותיו ושאר קרובי משפחתו בדרך זו, וכפי כחו ועתו ירחיק גם אחרים מהליכה לשם.

ואם כן הלא כן הדבר הזה ממש בענין חלב, אכילת חלב אפילו בשוגג מטמטם הלב וכורת נפש ונשמה משורשו העליון, כמבואר בקדמונים ואחרונים (עי’ אגרת הקדושה מהרמב”ן ז”ל פ”ד, ופר”ח וש”א סי’ פ”א). וגם כאשר כל העם בשגגה מכניס נפשות ישראל לצד הטומאה ומעבירן מדת ישראל (עיין שו”ת דברי חיים ח”א יורה דעה סימן ז’) ולעולם לא יזכה לראות אור גם לעולם הבא (כמבואר בספר יסוד ושורש העבודה פרק ז’ עיין שם). ולפי זה מי פתי יסור הנה לפטם גופו בדבר שיש מערערין ואומרים כי יש בו סם המות הממית נפשו רוחו ונשמתו של אדם ומורידו עד שאול תחתי’, ומי יקח נפש בניו ובנותיו ולכרות נשמתן ממקור העליון אפילו במקום ספק.

וגם בחלק הגוף הלא עונשו במזיד בכרת, ובשוגג בשגגת כרת, ומי עלה בשמים וירד להעיד כי מי ששמע ערעור על ענין ניקור החלב ואוטם אזנו באמרו מי יאכילנו בשר שנידון כשוגג, והלא סוף כל סוף מעשים שבכל יום מעידין שהגיע הזמן לפשפש במעשים אחר חטאת של עונשי כריתות בו בפרק שצעירים ואפילו ילדים נחטפים באופן פתאומי בשחר ילדותם, וכי חשיד קוב”ה דעביד דינא בלא דינא, ואין הזמן לחפש לימודי זכות על כל דבר ולנהוג בו היתר בזמן שרואין כי כל יום קללתו מרובה מחברתה. ילדים קטנים נשארים בלי אב או אם ואין עונה, בוכין מרירות והורים בוכין על ילדיהם שנחטפו טרם ידעו להבחין בין טוב לרע.

ונגד החסידים ואנשי מעשה אנו אומרים האיך מצאו קנה המדה למדוד אשר נזירות מאכילת קניידלע”ך וגעבראקס (מצה שרוי’) או קניית אתרוג יקר בן כמה מאות דולר בכל ההידורים, ועלי’ מהודרת לספר תורה, וטלית נאה, מוכרחין להדר אחריהם יותר מגופה של תורה שהם יסוד נשמת חיים של יהדות החרדית וקיומה כמו הרחקת אכילת בשר שיש עליהן ערעור מטעם בלתי ניקור הוגנת, וד”ל.

טענה רביעית: הכי אפשר שחלק גדול מכלל ישראל יכשלו

– התירוץ על זה הוא ברמב”ם הנ”ל (הלכות שגגות פרק י”ב הלכה א’) וז”ל: בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו, בין שעשו רוב ישראל… בין שעשו רוב השבטים וכו’. ולהלן (פרק י”ג הלכה ב’) בזה הלשון: כיצד היו יושבי ארץ ישראל שש מאות אלף ואחד, והיו עושין בהוראת בית דין שלש מאות אלף ואחד… הרי בית דין חייבין עכ”ל, ולפי זה כל ישראל שש מאות אלף, והמעיין היטב בש”ס וברמב”ם יראה דה”ה עשו כלל ישראל כולו, עיין בזוהר ויקרא כ”ב א’.

טענה חמישית: האם יש היתר לרב או לאחר לשתוק באם יודע ערעור

– דבר זה מבואר היטב בש”ס (שבת נ”ד ע”א) מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס על אותו עון. וכן אמרו חז”ל (סנהדרין כ”ז ע”ב, שבועות ל”ט ע”א) ויכשלו איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבין זה לזה. ולפי זה מי שיודע דבר ושותק נתפס על העון כאילו הוא בעצמו במו ידיו מכשיל הרבים.

ומצאתי חידוש גדול ונפלא בספר ילקוט מעם לועז (פרק י”ד) שהביא מבעל העיטור וש”ך שדרשו דין זה של כל מי שיש בידו למחות וכו’ מפרשה זו שמדובר מנשיא שנכשל בחלב, ודרשו שבאמת הנשיא לא חטא רק הקהל ובשביל שלא מיחה הנשיא בהם, העון תלוי בו.

וזה לשונו שם (ויקרא פרק י”ד בסופו): ודעו שאם יש במקום גדול שיש כח בידו להוכיח ולמחות על איזה עון או עול שעושים בני דורו, והוא אינו עושה כן, ואינו רוצה לדבר ולהתערב בדבר כדי שלא ישנאו אותו הבריות, כל החטאים שעושים העיר נחשבים כחטאיו ועון כולם תלוי בו. ולכן נסמך תחילת הפרשה הזאת, אשר נשיא יחטא, עם סופה של הפרשה הקודמת חטאת הקהל הוא, לרמוז שאם יש חטא בקהל, הסיבה היא, אשר נשיא יחטא, היינו אם הוא גדול הדור ויש בידו למחות ואינו מוחה, העון תלוי בו (כ”כ בכלי יקר, בעל העיטור וש”ך).

טענה שישית: אם רשאין רבנים ושאר אנשים מסויימים להעלים עין מגודל המכשלה שלא תפגום כבודם.

עי’ משאחז”ל (תורת כהנים ויקרא, ובהוריות דף י’ מובא ברש”י עה”ת פרשת ויקרא עה”כ אשר נשיא יחטא) וז”ל: לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נתן לב להביא כפרה על שגגתו, ק”ו שמתחרט על זדונותיו.

ועיין בספה”ק ויואל משה (מאמר ג’ שבועות אות קנ”ב) וז”ל: שאם עיני העדה במדה זו להתודות על השגגה אין זה אלא לשון שמחה, אשר בדורינו עכשיו בעוה”ר עדיין לא זכינו לשמחה זו.

טענה שביעית: – למה יארע תקלה לגדולים שבדור.

דבר זה כבר ביארו הספרים שזה בא מעון הדור, עיין להגה”ק בעל הפלא”ה ז”ל בספר פנים יפות פרשת ויקרא (על פסוק אשר נשיא יחטא) שכתב וזה לשונו: שסיבת חטא השוגג לכהן משיח מפני אשמת העם שגורם העלמתו, והביא שם (על פסוק אם הכהן המשיח) דברי חז”ל כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא (ב”ק נ”ב ע”א). ופירש”י וז”ל: כשהמקום נפגע משונאי ישראל ממנה להם פרנסים שאינן מהוגנין.

ובנזר הקודש (בראשית רבה פרק ס’ סי’ י”א) תמה על מה שמצינו שם דנכשלו אמוראים במידי דאכילה (ומבואר בש”ס חולין ה’ ע”ב, ובתוס’ דבאכילת איסור אין הקב”ה מביא תקלה לצדיקים). ותירץ בנזר הקודש דכיון שנתמעטו הדורות אע”פ שבודאי נמצא גם בדורות אחרונים בני אדם גדולים מאוד במעלה, מ”מ באשר אין דורם זכאי גם הם יורדין ממדריגתן, ע”כ.

טענה שמינית: למה יכשלו רבים בפעם אחת?

– תשובה לדבר, כי הדרך הוא בכל עבירה שאדם רואה שאחרים נכשלים בה נכשל אחריה בקל, וכל אחד גורר את חבירו. מהאי טעמא בבשר, כיון שרבים אוכלים בשר ואינם רוצים לפרוש ממנה עם כל הערעורים מפני אטימת לבם, שאר כל הקהל נגררים אחריהם. ודבר זה מבואר היטב בכלי יקר (ויקרא ד’) עה”כ ואם נפש אחת תחטא, ומובא בילקוט מעם לועז ויקרא (פ’ י”ד) וז”ל: שאם הוא חטא שאדם רואה אחרים שעושים אותו, הוא עלול לשגות שהדבר מותר והוא עשוי לעבור עליו, שכן יש מקום לטעות, אבל חטא שאינו רואה כלל שאחרים יעשוהו, רחוק מן הדעת שהוא יעשה. ולכן אומר שם הכתוב ואם נפש אחת תחטא. ונאמר כאן “אחת”, שלא נאמר כן בכל הקרבנות דלעיל, כדי לרמוז שרק הוא חטא באותו החטא, שלא ראה חטא זה אצל אחרים, עכתו”ד עי”ש.

ועי’ בשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג’ נ”ט) דיש מקום שמחוייבים להחזיק במחלוקת, וכשם שהמחלוקת הוא עון כך מניעת המחלוקת במקום שצותה התורה להחזיק במחלוקת הוא ג”כ עון, וכן כתב החרדים פרק ד’ אות מ”ב ומ”ג, ומביאו בספר ויואל משה ח”ב פרק נ”ג.

וכותב שם מרן הגה”ק מסאטמאר זצ”ל בזה”ל, והרי שהחמיר יותר במי שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ממי שהוא מחזיק במחלוקת במקום שאין צורך, אף שוודאי להחזיק במחלוקת במקום שאין צורך הוא עון פלילי ונורא מאד כי גדול השלום כנודע, מ”מ למנוע ממחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב גרע יותר עכ”ל.

וז”ל יעב”ץ אבות פרק ב’ משנה ו’, מי שאינו נכנס במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב אינו חושש לעלבון קונו ואינו נכנס לגדר אנשים, עכ”ל.

[5]) היהדות בכל תפוצות ישראל היתה רגישה ביותר לאיסור והיתר. תמיד היו זהירים על כשרות הבשר. השו”ב והקצב היו תחת השגחה קפדנית של בד”ץ דהעיר, וחברי הבית דין לא עלתה על דעתם כלל לקבל איזה שכר עבור הוראותיהם, כמו דאיפסק הלכתא ביו”ד סימן י”ח “שאסור לרב המורה לקבל שום שכר כי אם לטעום כדי לברר הוראתו” (“ז”א שאסור לרב לקבל שום שכר, כי אם יקבל שום שכר על הכשרו לבו יטנו להכשיר אפילו דבר איסור. רק מותר לו לטעום מהבשר כדי שהשואל יראה שהוא ג”כ טועם מהבשר ולא יחשוב שהרב התיר לו רק מטעם הפסד מרובה או שעת הדחק, ועיין תבואות שור סימן י”ח). ובכל בתי ישראל היו נוהגים שהיו שני משגיחים שהיו בודקים סכינים להשו”ב כמבואר בשמ”ח, ובספרי וזבחת כאשר צויתיך ביארתי הענין באריכות גדול, ועיין עוד בספרי שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ב”ח, ובספרי שו”ת זבחו זבחי צדק).

[6]) ובענין זה שאפשר להונות את הצדיק, ידוע מה שנעשה עם פסל מיכה תחת הנהגתו של משה רבינו ודור דעה ארבעים שנה במדבר, ואעפ”כ נעלם זאת שאל ידעו אודות הפסל, וכן תחת הנהגתם של שופטים היו עובדים עבודה זרה הרבה כמבואר בשופטים, וכן תחת הנהגתו של יאשיהו המלך שהפך עולם ומלואה בביעור ע”ז בכח של מלכות, ויאשיהו הי’ צדיק גדול כמו שמעיד עליו הפסוק (מלכים ודברי הימים), ואעפ”י היו ליצני הדור עושים מה שלבם חפץ שלא בידיעתו, כמו שאמרו חז”ל.

ובפרשת דברים (א’, י”ג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים לשבטיכם ואשימם בראשיכם, ופירש”י שהם ניכרים לכם שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך נאמר וידועים לשבטיכם, עכ”ל.

וכתב על זה בספר דברי שלום להגה”ק מוה”ר אברהם שלום מסטראפקוב זצ”ל (בן הגה”ק משינאווע זי”ע) וזה לשונו, הנה יש להוכיח מזה גודל מעלת הצדיקים, אפילו כשיש איזה מחלוקת בין איזה צדיקים ושומעין מהם שאחד אומר על חבירו דיבורים כנגדו, ידוע שזה מחמת בעלי לשון אשר היצה”ר רוצה להפריע הצדיקים ותלמידיכם מעסק מצותם ותורתם על כן הוא מעמיד הולכי רכיל בשקרים שונים, וקלי הדעת אומרים, כיון שהרבי הוא בעל רוח הקודש, איך אפשר להטעותו, ומזה באים ח”ו לפקור באמתיות צדקת הצדיקים הקדושים האמתיים, ובאמת מי שאומר כה, שאי אפשר להטעות את הצדיק, הוא אפיקורסות, כיון שמצינו שאפילו משה רבינו ע”ה אדון הנביאים אמר וידועים לשבטיכם שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע כו’ ואם הגון הוא כו’ אלא ע”כ שאם בא איש צבוע לפני הצדיק ורוצה להטעותו שהוא איש כשר אפשר שהצדיק אינו יודע פנימיותו, כמו שאמר משה רבינו ע”ה איני יודע מי הוא עכ”ל.

ובפרשת וישלח (ל”ב, ט’) על פסוק והי’ המחנה הנשאר לפליטה וגו’ פי’ האבן עזרא וז”ל, כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו ה’, ואלישע אמר וה’ העלים ממני (מלכים ב’ ד’ כ”ז) עכ”ל.

הרי שמשה רבינו ואלישע הנביא לא ידעו וכן שאר הנביאים לא ידעו רק מה שהגיד להם השי”ת, אבל שאר הדברים יתכן שנעלם גם מהם ויתכן שידעו אבל אינו מוכרח ואפשר שיתעלם מהם.

ומצינו ביעקב אבינו ע”ה ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם, אבל החסידים אומרים כי רק אצל יעקב הי’ יכול להיות דבר כזה שלא ידע מה שנעשה תחת רשותו, אבל לא אצל מרן ז”ל… וכן רק את יצחק אבינו הי’ אפשר לרמות, אבל החסידים אומרים כי הרבי גדול מכולם ואותו אי אפשר לרמות, ומוכרח שידע הכל ויכול הכל, וממילא ראי’ ברורה שהכל הי’ טוב.

ומבואר בספר מלכים שנמצאו מכשולים של כרת רח”ל תחת גדולים מדורות קדומים, כגון אסא מלך יהודה שהי’ צדיק והי’ לו כח של מלאכות, ואעפ”כ נאמר (מלכים א’ ט”ו י”ד) והבמות לא סרו, פירש”י במות היחיד שהורגלו ליקרב עליהן לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית שהיו הבמות מותרות לא סרו עתה ואע”פ שנאסרו משנבנה הבית והיו עונשים עליה כרת, עכ”ל.

וגבי יהושפט שהי’ צדיק, נאמר (מלכים א’ כ”ב, מ”ד) אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות – וכן גבי יהואש (מלכים ב’ י”ב, ג’) ויעש יהואש הישר בעיני ה’ וגו’ רק הבמות לא סרו וגו’, וכן גבי עזרי’ (מלכים ב’ ט”ו ג’) ויעש הישר בעיני ה’ רק הבמות לא סרו וגו’, וכן גבי יותם שהי’ צדיק מופלג (כמבואר ברש”י דברי הימים ב’, כ”ז ב’, ויעש הישר בעיני ה’ ככל אשר עשה עזיהו אביו הטובות שעשה אביו, וזהו שאמר ר’ שמעון בן יוחאי במסכת סוטה אלמלא יהי’ אברהם אבינו מקבל עליו כל עוונות הדור עד לו אני הייתי מקבל חטאי הדורות מאברהם עד לי, ואם הי’ יותם בן עוזיהו עמי היינו מקבלים עלינו מאברהם ועד סוף הדורות וכו’ עכ”ל עיי”ש) ואעפ”כ נאמר (מלכים ב’ ט”ו ל”ד) רק הבמות לא סרו וגו’ – עד חזקיהו המלך שאצלו נאמר (מלכים ב’ י”ח ג’) הוא הסיר את הבמות.

ובימי המהרש”ל זצ”ל נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו והנהגת שאר גדולים שבימיו, כמבואר בספר ים של שלמה, ושם במסכת חולין פרק גיד הנשה סימן י”ט כתב וז”ל, אני הגבר ראיתי שרוב המנקרים שלנו אע”פ שמחמירים בענין ניקור לחתוך אפילו מההיתר ובכל זאת נמצא הרבה פעמים שמקילין בחלב, לכן נהגתי בעצמו שלא לאכול בשר מנוקר עד שיבדוק הבשר ע”י עוד מנקר עכ”ל, עי”ש.

ובכרתי (להגה”ק מוה”ר יונתן אייבעשיץ זצ”ל) כתב בסוף סימן ס”ה וזה לשונו, בזמן הזה יש להחמיר יותר שלא לסמוך על חזקת כשרות המנקר כיון דעכשיו רבו החומרות וכבד עליו הטורך ועל הרוב אינם בני תורה ואין לסמוך בניקור כי אם על בקי וירא ה’ מרבים, עכ”ל.

עוד כתב וז”ל, מיום עמדי על דעתי שלמדתי הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן, לא סמכתי על מנקר כי אם מה שהייתי מנקר בעצמי ויגיע כפי אכלתי, עכ”ל.

ובספר צנה לדוד (להגאון מוה”ר דוד דייטש זצ”ל, מגדולי ספרי הניקור בשנת תק”ח) כתב וזה לשונו: ראיתי מנקרים חותכין בשר ואומרים זה חלב ועל חלב גמור אומרים שזה בשר, וכמה פעמים עמדו המנקרים ואומרים בחוצפה כך קבלנו וכך מנהגינו מקדם, והיינו בעיניהם כמתעתע באומרם אם אמת אתך למה אין מזהירין לנו הרבנים אשר בארץ המה חכמי הדור על זה, ואני בעניי אמרתי להם בודאי חכמי הוראות לא ידעו מזה המכשול. ועל מהנגך אני אומר דור תהפוכות המה ומנהגם לגיהנם, עכ”ל.

ובספר שו”ת בית יצחק (יורה סימן ס”ד) כתב אודות הרבנים שמשכו ידיהם מן המנקרים בשר מליתן השגחה עליהם וסומכין על המנקרים שלמדו איש מפי איש, ולפעמים גם רבי לא שנה ואם כן תלמידו מנין לידע, וגם בחלק הפנימי הכל ממשמשין בו נשים ועבדים וקטנים, ובפרט שוחטי זמנינו שלומדים דיני שחיטות ובדיקות מחדש ולקחו קבלה מהרב וענין ניקור לא ראו ולא ידעו כלום ועם כל זה לאחר שנתמנו לשו”ב עושים את עצמם למנקרים והעולם סומכין עליהם ואין מי שישגיח עליהם, והכל מפני שגם הרבנים בעלי הוראה אינם בקיאים בטוב ענין זה, על כן צריך הרב ללמוד בעצמו מקודם בטוב סדר הניקור בחלק הפנים, עכ”ל (מובא בהקדמה לספר גבעת פנחס).

ושם בספר גבעת פנחס הלכות ניקור כתב וז”ל, הרבה שנים שאני עוסק בעניני ניקור והייתי בהרבה עיירות גדולות וקטנות, וראיתי בעוה”ר שיש הרבה מכשולים ועוררתי עליהם וכולם נתנו לי טובת עין, עכ”ל.

ועיין בקונטרס דרכי חיים להר”ר רפאל ז”ל, משמש בקודש אצל מרן הקדוש בעל דברי חיים זי”ע, והקונטרס מפורסם לאמיתי (וידוע שגם הגה”ק מהרי”ד מבעלזא זי”ע הי’ מעיין בו לפעמים) ובסופו מספר על מכשול בענין החָלָב תחת הנהגתו של הדברי חיים ובית דינו, אבל נחרדו תיכף לתקן המכשול.

וכבר הזהיר החפץ חיים זצ”ל בספרו דבר בעתו וזה לשונו, ומה מאוד יתמרמר על זה שבדבר תוכחה קלה הי’ יכול להסתלק מכל אלו הדינים, ואל יתפתה בנפשו לומר, שבודאי לא יהי’ הדין עליו לבד, כי אינו יחיד בעירו. כי לעומת זה תדע, כשנתחייב אדם בערבות גדולה לכמה עשרות אלפים דינרים, אפילו נתערבו אתו עוד כמה וכמה אנשים, מיהו כשמגיע לזמן התשלומים, אפילו אם יגיע עליו רק חלק מן הערבות, הוא עולה גם כן לסכום גדול, אשר יצר לו מאוד על ידי זה, ואף כאן בענינינו, לפי הידוע שכהיום נתרבה מאוד ענין אכילת איסורים, וכאשר תבוא לחשבון, יגיע לאלפי כזיתים של איסור, הנאכלים בשבוע אחד ובמקום אחד וכו’ וכו’. וכל שכן אלו האנשים אשר יש בידם לזרז את אנשי עירם להחזיק במצוה זו של קדושת המאכלות, ולמנוע נפשות ישראל מאיסורים והתרשלו, בודאי עיקר האשמה תהי’ עליהם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר למוטב ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים אינו אלא על ידו וכו’, עיי”ש.

ונסיים בדברי הגאון שר התורה מוה”ר שלמה קלוגער זצ”ל, שכתב בספרו טוב טעם ודעת חלק א’ בפתחי שערים, אודות השוחט רע מעללים מק”ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו מהשחיטה, וזל”ק: “ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי’ בעליה בשני עולמות. והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויביך ה’, ועלינו יערה רוח ממרום, עכ”ל.

ובודאי אם היו מכשולים תחת מלכות בית דוד כנ”ל, בזמן שצדיקים היו שולטים ולא הי’ עולם של הפקר, ואם נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו של המהרש”ל ז”ל ושאר גדולים שבימיו, וכן בדורות שאחר כך תחת הנהגת גדולי עולם כמבואר לעיל, וכל ההמון חרד בלי הפקרות, למה לא יוכלו להמצא מכשולות גם בימי מרן מסאטמאר זצ”ל בלי ידיעתו בעולם של הפקר שבמדינת אמעריקע, מקום זייפנים ורמאים וקלים וריקים אשר אין לשום אדם שליטה עליהם ומי יאמר להם מה תעשה, ויכול להיות שלא ידע מרן ז”ל עם מי יש לו עסקים, וכמו שהי’ זה מציאות אצל משה רבינו ע”ה.

[7]) ובמקום אחר כתבתי בזה דזהו מ”ש הכתוב בפרשת שופטים צדק צדק תרדוף, דהקשו המפרשים בכפל הלשון צדק צדק תרדוף. אך להנ”ל הכוונה, דיש ענין של צדק במזיד, ויש צדק בשוגג, דלא די שלא יקבל הרב ביודעין שוחד (שנאמר שם מקודם ולא תקח שוחד) אלא שצריך לרדוף ממש ולחפש בכל בגדיו אם נמצא שם איזה שוחד שנתן לו אחד מבעלי הדין, ואכמ”ל יותר בזה.

[8]) ואעתיק כאן רק בקיצור מה שכתבתי בספר אבן מקיר תזעק נגד המאכיל טריפות הרב יאקאב, וז”ל שם:

מה’ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ.

לפני כמה שבועות, בחודש מנחם-אב תשנ”ה נסעתי לאוסטראַליע לאסוף כסף להכנסת כלה בשליחותו של אחד מצדיקי הדור, והבטיח לי שאצליח בדרכי. ומובא בליקוטי תורה להאריז”ל, שהנסיעות שנוסעים הם זה רק לדוגמא: לעושר שחושב שנוסע בשביל העסקים שלו, ועני שחושב שנוסע בשביל לקבץ מעות, והאמת היא, שנוסע בשביל תיקון נשמתו, כמבואר בספרי בעל שם טוב עה”ת על הפ’ ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה.

כמו”כ נסעתי לשם להפגש עם הנדיב הידוע הרב החסיד מוה”ר יוסף יצחק הכהן גוטניק שליט”א, שם בבית מדרשו מצאתי את הרב ר’ עמרם אדרעי עם עוד רב גדול, הרב משה נחשוני, העומד בראש מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית בא”י, וסיפרו לי מה שעומד כעת על הפרק בענין שרוצים להביא לא”י הבשר ששוחטים שם באוסטראַליע, אבל הבעי’ היא, שאחר השחיטה יורים בראש של הבהמה, ובאו לראות איך זה קורה וכו’. ודברתי אתם שעה וחצי, ובקשו ממני, שהם רוצים להפגש אתי בא”י (מפני שמהרו לנסוע לשדה התעופה לחזור לאה”ק), ולדבר אתם באריכות בעניני שחיטה העומדים על הפרק.

עוד ספרו לי אודות הלחץ הגדול שיש להם משני רבנים וקצבים ביחד מב’ בתי שחיטה הגדולים וויינשטאק וחיימאביטש בחו”ל שרוצים להכניס הבשר טריפה שלהם שנשחט ע”י ה”פען באקס” ונאסר ע”י גדולי ישראל והרבנים הראשיים בא”י והרבנים בחו”ל, ואמרו לנו שאם לא נסכים להתיר להכניס הבשר הטרף שלהם, אז ננהג עם הרבנים [הציונים] בא”י, כמו שנוהגים היום שיורים באקדח בראש של הבהמה וכן הורגים אותם, כ”כ ננהג עם הרבנים שיורו עליהם “באקדח הערכאות” במדינת ישראל, ובהערכאות במדינת ישראל בוודאי יצליחו, כי בערכאות הצליחו ג”כ למכור החזיר בא”י וחזיר הוא רק לאו, ובוודאי שיסכימו להכניס נו”ט חלב ודם בהכשירם של רע-בני אמעריקא, ובפרט שיאמרו שנותנים להם הרבה כסף, וכו’.

וכאשר ביקרתי כעת באה”ק, סדרו אסיפת רבנים בירושלים עיה”ק, ודברתי אתם, ודרשתי שם בעניני כשרות בכלל, ושחיטה ובדיקות וניקור בפרט.

כאשר דברתי עם הרבנים הנ”ל, תיארתי להם את המצב באמעריקע, איך שהרבנים משוחדים הם מסוחרי הבשר ובכלל מסוחרי מזון הנקרא “כשר”, ומשלמים לרבנים אלו לכה”פ מיליאן דאלאר בשנה, וכ”ש כשהם שותפים בחנות או בבית ייצור המזון, אז רוחם עולה פי כמה למעלה מזה. ואעתיק קצת מתשובתי כדי שידע הקורא קצת מה שכתבתי שם.

בס”ד. אור ליום ו’ לסדר כי תבא שנת תשנ”ד לפ”ק.

פה לוד, ארץ-הקודש במטוס (עראפלאן).

אל כבוד ידידי הרה”ג רבי משה נחשוני, העומד בראש הכשרות באה”ק,

והרה”ג מוה”ר ראַבינאָוויץ, והרה”ג רבי עמרם אדרעי שליט”א

א. – אודות בקשתכם הנכונה לברר בענין השחיטה ששוחטים בארצה”ב על ידי מכונה הנקראת “פּען”, ובשחיטה תלוי’, ובכלל כשרות השחיטה בארצה”ב, אם היא כשירה למהדרין, או שעת הדחק והפסד מרובה, או בדיעבד, או צורך גדול, ובעל נפש לא יאכל ממנו.

ב. – היות וקיבלנו קונטרס משו”ב הנקרא י. א. יאַקאָב, שהוא שו”ב בבית השחיטה של חיימאָביץ הנקרא אינטערנעשאנאל גלאט כשר, והוא עומד תחת השגחתו של הרה”ג פוסק הדור מוהר”ר משה שטערן (שליט”א), אבד”ק דעברעצין, והשו”ב הנ”ל מתיר את ה”פּען” בזה שסומך עצמו על רבנים גדולים שכבר שבקו לן חיים, ורבנים שהם עוד חיים וקיימים וכו’, ועל כל אחד כותב שהוא בעצמו ביקר בבית השחיטה וסמך ידו עליהם. ועל הגה”ק מסאַטמאַר זצ”ל כתב ג”כ לראי’ שהנהיג שחיטה נפרדת של קהילת סאַטמאַר, והי’ לו צוות שוחטים, ועל שולחנו הק’ בסאַטמאַר הי’ הבשר ששחטו כנ”ל. ועל כל רב ומורה מביא גדלותו ושהי’ מומחה גדול בשחיטה. ועל כל אחד כותב שהוא רב גדול פה ושם וידיו רב לו בשחיטה וכו’. וכל השובי”ם שמביא ומכיר היו שובי”ם מלפנים באירופּה, וכל השובי”ם היראים שדיבר אתם, כולם הפליאו לומר שהשחיטה ב”פּען” היא יותר טוב ממה שהי’ באירופּה.

ג. – ואנחנו הרבנים מא”י איננו מסכימים לע”ע להתיר ה”פּען” הנ”ל, אבל יש לנו לחץ גדול מהרבנים והסוחרים הנ”ל, עד כדי כך, שאמרו לנו, שאם לא ניקח מהשחיטה הזאת, יפנו לערכאות במדינת ישראל וכו’, וכך בוודאי יצליחו.

ד. – ג”כ בקשו חוות דעת בענין ה”מנהג” (אותיות “גהנ”ם”) שיש בכמה מקומות, ובפרט באוסטראַליע, שתיכף אחר השחיטה יורים באקדח בראש של הבהמה וכו’.

ה. – ראה עוד שם בספרי אבן מקיר תזעק נגד קונטרס “המתיר אסורים”, עיי”ש.

[9]) ולחיבת הקודש אעתיק דברים הנלהבים חוצבים להבות אש שנאמרו מפי הקדוש והטהור בעל ס’ ברית מטה משה (אצל פיוט חד גדיא) וז”ל אות באות:

הנה הואיל ואתא לידן ענין זה באתי להזכיר מעון הרע הזה שעדיין הבשר בין שנינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהי’ גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה והרבה מהם מקילין בדבר וממהרים לבדוק, ופשיטא לאחר שחיטה אינם בודקין הסכין רק דרך העברה בעלמא בלי כוונת הלב מחמת שמוכן לפניו הרבה לשחוט ואינו בכדי שיעשה בזמן קצר והמלאכה מרובה, ופשיטא מחמת שמייעפים ומיגעים, ידיהם כבד עליהם לבדוק סכינם יפה, ושוחטים בסכין א’ הרבה, עד כי חדל לספור, כי אין מספר מכל התלאות ומקרים רעים שקרו עד כה וגודל עוונותם ע”י שמחלו חכמים על כבודם והעמידו אותם על חזקתם דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים מן הסתם (רמב”ם פ”ב מקידוש החודש ועוד) ועכשיו שאיתרע חזקתם, ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו והשכינה בגלות עדיין בעונינו וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע.

ואם יאמר האומר אם אלו יצאו מחזקתן, כל ישראל מי עומדין בחזקת היתר מ”מ למיחש מיהא בעי מחמת שצריך להיות מתון גדול ולדקדק היטב והמלאכה כבידה עליו, כאשר מצאנו שכולם אינן מדקדקין בעבור זה, ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרן קרוב הדבר לפשוע ולקלקל, ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינם מדקדקין כ”ב וממהרים לשחוט, וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר.

ומי שיתמה בדבר ויאמר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה, בוודאי מנהג ומעשה אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר, מי יתן לנו לאכול בשר. אל-תקרי וישטחו אלא וישחטו שיתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (יומא עה:) על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח”ו.

אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה, שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה, כמו כן יהי’ מיתתם בכלל נבילה וטריפה, לכלב הוא הקליפה רחמנא ליצלן תשליך אותם ומוכרח להיות מגולגל בכלב, ע”כ ישימו אל לבם עונש גדול הרע הזה ויחשבו שכרם כנגד העבירה ולראות שתמיד יהי’ יראתו ית’ על פניהם, ומה’ ומישראל יהי’ ג”כ נקיים (במדבר לב-כב), ולהראות סכינים לחכמים שבדורם לפני השחיטה (חולין יח. ובראשונים וטוש”ע סי’ י”ח סי”ז ובהגה), ואח”כ בכל שבוע ושבוע ואז תבא עליהם ברכת טוב ויזכו לרב טוב הצפון ליראיו.

ועכשיו ת”ל שמענו שבכמה קהלות קדושות במדינת אשכנז העמידו כשרים ונאמנים בשעת שחיטה כדי לבדוק תיכף אחר השחיטה ולהראות סכינו לפני השחיטה לחכם, גם פה ק”ק ברלין ראה הרב המופלג הישיש והזקן אב”ד ור”מ נר”ו לגדור גדר לפני צאן קדשים שלא יסתאבו את נפשם ח”ו והסר המכשילה הזאת מישראל עד כי חדל לספור כי אין מספר.

ע”כ הירא וחרד מדבר ה’ ויש בידו לתקן יראה שלא יתלה אשמו בראשו ואף במי שאין בידו למחות עכ”פ הרי בידו שלא לאכול בשר כי אם עפ”י תקנה הנ”ל, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפי’ בשבתות ובי”ט אל יקל בעבור זה ח”ו, דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים. ע”כ ישים אל לבו שסופו יהי’ תולע ורימה ובתכלית יהי’ מרה, ע”כ אל יתבייש מפני אדם כו’ ויקדש את עצמו במותר לו (יבמות ב.) ואז קדוש יאמרו לו מה קדוש לעולם קיים ויזכה בביאת ירושלים במהרה בימינו אמן סלה, עכלה”ק.

[10]) בא וראה מה שכתב הרמב”ם ז”ל, הובא בספה”ק צפנח פענח ובספה”ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי”ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת במכתב להרמב”ם ז”ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז”ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר’ שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.

מי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, יש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה טהורות

וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי’ את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ”י דרכי ד’ ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ”ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים.

וכן להיפוך ח”ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו’, ורמ”ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם.

לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי’ שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג”כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ”י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע”כ תוכן דבריו.

מי לא יחרד וילפת ויתבונן במעשה הנוראה הזאת, עד היכן הדברים מגיעים, שהנפרץ ר”ל לטמא את נפשו במאכלות האסורות, סופו להתגלגל ולירד עד התהום, לנטות למינות ואפיקורסות ולכפור בתחיית המתים ובעיקרי האמונה, כעדותו הנאמנה של הרמב”ם ז”ל והבעש”ט הקדוש ותלמידיו הקדושים אשר מפיהם אנו חיים. ובעוה”ר בימינו אלה עלה הפורץ ונפרצו פרצות בקדושת המאכלים, ולא כימים הראשונים הימים האלה, מלפנים זאת בישראל מדור דור, כי איש ישראל ואפילו  ההמונים ועמי הארץ השגיחו על טרף ביתם בפיקוח עצמי ובשבעה עינים, בעבור כי הוכנו המאכלים כולם מהחל ועד כלה לכל איש בביתו, ולא עלה על לב אדם לקנות מאכלים מן השוק מכל אשר יביאו, ולסמוך על הכשרים והיתרים רעועים מכל המינים.

שאל אביך ויגדך זקניך ויאמר לך, שעוד בדורנו לפני החורבן האיום והנורא, עד כמה היו נזהרים ונשמרים בקדושת המאכלים בקהילות הקדושות באירופה שנחרבו בעוה”ר, ולא אתרמי אפילו בין ההמונים ועמי הארץ מי שיאכל או יאכיל לבני ביתו מאכלים מן השוק, שהוכנו ונאפו ונתבשלו מחוץ לגבולי ביתו, ובלא השגחתו ופיקוחו עליהם מתחילתו ועד סופו, ובעוה”ר עכשיו רבו המקילים והמתירים ואפילו בבתי היראים והחרדים, לקנות מכל מיני המאכלים הנעשים בבתי חרושת ואפי’ של עכו”ם, ולמרגוע נפשם יספיק להם בהמצאם עליהן איזה חותמת, נרשם עליו בכתב אשורית כשר, ואף שלא ידעו למי החותמת ולפי הפתילים, ורבה המכשלה בהסמכם על משענת קנה רצוץ, כאשר יתבאר בספרי נפש ישעי’ על מאכלות אסורות בפרטיות, שהרבה מן ההכשרים והמכשירים האלו משתמשים רק לכסות עינים ולהטות דעת הקהל, אבל בפרטי הכנת המאכלים וסמכות כשרותן לא ידעו בין ימינם לשמאלם וכדי בזיון וקצף, ואם עיני שכל לך בין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה.

על השאלה הישנה, איך אפשר שרב גדול בתורה יבוא להתיר דברים כאלו אשר לא שמעתן אוזן מעולם, מתרץ בזוהר הקדוש ובאור החמה, כי לפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים ומנהיגי ישראל מהערב רב רח”ל. (ולפי הזהר הזה אנו רואים בבירור לאיזה סוג הרב הקל הזה שייך).

והנה בפרשת בשלח כתבתי בביאור הכתוב מלחמה לה’ בעמלק מדר דר, דהנה איתא בזוהר הקדוש על פסוק זה (דף ס”ז) מלחמה לה’ בעמלק מדר דר, אמר ר’ יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב”ה אגח בהו קרבא, רבי יצחק אמר ועלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ, עיי”ש.

עוד איתא בזוה”ק (ח”ב דף קכ:) דערב רב אינון יין דנתנסך לעכו”ם, ומנהון משומדים מינים ואפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כולה.

ובספה”ק אור החמה (פ’ נשא בשם הרמ”ק) כתב וז”ל, הערב רב הם גויי הארץ נשמת החיצונים. ושם (על זוה”ק משפטים דף ק”כ ע”ב) וז”ל מלחמה לה’ בעמלק שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכולם שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו’.

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב, כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער”ב ר”ב גימטריא דע”ת כאשר תראה בדורות הללו אשר בעוה”ר נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד”ל, ע”כ. ועיין בספה”ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.

ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי”ג) כתב וז”ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע”כ.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וז”ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו’, וז”ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה”ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד’ לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע”כ עיי”ש עוד.

ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה”ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה’ יושבים בעניות ל”ע וא”א להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.

[11])   אבל האמת הוא שצריך לבקש אחד בעיר ושנים במשפחה אשר יהי’ זהיר במצות ציצית שיקיים המצוה כראוי בכל פרטי’ ודקדוקי’, ואנכי רוצה לזכות את הרבים בעצתי, וכל השומע לי ינעם לו, עכ”ל.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*