מוות קליני- עדות נער בן 15 לאחר מוות קליני -ממה שראה בעולם עליון/ עולם הבא-  עם תרגום  סרטון לאנגלית  ומתועד בספר לא ידח ממנו נידח

ספר כִּי לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח

וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח

(שמואל ב' פרק יד פסוק יד)

 

הילד בן 15 שעבר מות קליני – הסרט החדש בעברית

https://www.youtube.com/watch?v=TVl1SJ-ommM

 

 

להורדה:

כרך 1 -לא ידח ממנו נידח 01

כרך 02 – לא ידח ממנו נידח 2)

כרך  03 לא ידח ממנו נידח+03

 כי לא ידח 17 הזוהר והנער בן 15 מעולם האמת דר

דרשה  ברדיו 2000 יום ד מקץ תשעו

כי לא ידח ממנו ידח_16

הנער על אסונות הטבע בעולם

ספר כי לא ידח ממנו נידח חלק 15

כי לא ידח ממנו ידח_14

שאלות ותשובות לספר כי לא ידח ממנו נידח חלק יג

כי לא ידח ממנו נידח חלק שנים עשר 

כי לא ידח ממנו ידח_11

http://www.tipot.co.il/r_tora/tazria214.pdf  (כל הפוסל במומו פוסל)

כי_לא_ידח_חלק_10

כי לא ידח ממנו נידח חלק 10  (word)

הוספה לספר כי לא ידח ממנו נידח חלק י ולא תתורו אחרי לבבכם 

עלון החלום – הכל יחד

ספר כי לא ידח ממנו נידח תמלול הסרט של נער בן 15 בהמשכים – חלק 9

ספר כי לא ידח ממנו נידח חלק שמיני

ספר הרפואה האמיתית פרק ז

כי לא ידח חלק שביעי -עדות הנער

Gog and Magog – video – transcription -first 39 minutes

כי לא ידח ממנו נידח_6

כי לא ידח ממנו נידח_5

כי לא ידח ממנו נידח_4

כי לא ידח ממנו נידח_3

כי לא ידח ממנו נידח_2

כי לא ידח ממנו נידח_1  

אור הזוהר 1116 בעלת תשובה חלק 5 בית דין

אור הזוהר 1112 בעלת תשובה חלק 1 בית דין

אור-הזוהר-205 הרב יוחנן באנון זצל

דרשת לך לך תשעו

פסק בית דין

 SCHAR_ONESH_SHEMIRAT_ENAIM-H

אזהרה לבנות ישראל הכשרות

MECHITZA_CHAFETZ_CHAYYIM-H

קישור: להרב רמי לוי- בשיעור זוהר הקדוש בבית שמש- מלחמת גוג ומגוג

 http://www.ha-zohar.info/p/57909

 

ב"ה

נצטט  חלק מדברי הנער בן 15 שדיבר עם הרב רמי לוי שליט"א על אסונות הטבע בארץ ובעולם

… אחרי זה מה שיקרה, לא אמרתי לכם. מה שיקרה. אחרי שיבקע הר הזיתים – מי שיזכה להכנס – יכנס. אבל מי שלא…

הקב"ה יבא, הוא בעצמו יבא, הוא יבא בעצמו. הוא יהיה עם חלוק… הוא יהיה בחלוק, פשוט חלוק ענק, על החלוק שלו פשוט יהיה כתמי דם., כתמי דם הזה – זה כל היהודים שמתו בכל הדורות של עם ישראל. שמתו, שהגויים הרגו אותם.

הרב רמי לוי: רק בגלל שהם יהודים.נתן: רק בגלל שהם יהודים. כן. והקב"ה יבא והוא ינקום בכל הגויים. והבנתי גם שיש פסוק, גם הוא קרא את הפסוק הזה, שאומר "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע, הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים". אז הבנתי שהפסוק הזה  – זה על זה. והכל הבנתי למעלה שתבינו הכל הבנתי את זה למעלה.

הרב רמי לוי: טוב, עכשיו, רק נשאל שאלה על הגויים, אבל מה שיותר מעניין זה אנחנו. ה' נוקם בגויים, אתה יודע באיזה דרך?

נתן: מה שיקרה זה, פשוט, בכמה  דקות  זה יקרה,  פשוט יהרוס הכל, פשוט ראיתי  את זה מלמעלה, פשוט כל  פשוט יפלו, כל מדרגה, כל חומה – הכל פשוט יפול, יתמוטט, פשוט הכל יתמוטט, פתאום.

אחד מהקהל: לא ראית את החזרה בתשובה שיהיה? את החזרה בתשובה, שלא יהיה הדבר הזה?

נתן: אה, יכול להיות ש..

אחד מהקהל: לא יהיה התעורות של תשובה?

נתן: יכול להיות שאם יעוררו אז יחזרו בתשובה, יש את הבחירה. אבל כרגע, מה שראיתי זה קרה מה יש. כרגע זה הדבר הזה הפחות טוב.

הרב רמי לוי: נתן, אני רוצה  להקריא לך וגם לציבור  נבואה מיחזקאל לח. אתה אומר נופלים הרים, והזכרת גם עכשיו מדרגה?

נתן: כן מדרגה.

אחד מהקהל: מה זה מדריגה?

נתן: כל המדרגות, בניינים, הכל. אבל רק במקומות מסויימים. אבל במקומות, נגיד של צדיקים – לא יקרה הדבר הזה. לא יפלו המדרגות והחומות.

הרב רמי לוי: זה יהיה רק בישראל או בכל העולם?

נתן: אה, זה יהיה בכל העולם.

הרב רמי לוי: בכל העולם. אז הנביא אומר: "ורעשו מפני דגי הים, ועוף השמים, וחית השדה, וכל הרמש הרומש על האדמה, וכל האדם אשר על פני האדמה. ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות, וכל חומה לארץ תיפול.".

נתן: באמת. זה מה שכתוב?

הרב רמי לוי: כן.

הרב רמי לוי: מתאים?  מתאים?

נתן  כן.

בכמה דקות הכל יקרוס בכל העולם – בניינים, חומות, מדרגות.  [יחזקאל לח – יט]. ובקנאתי באש-עברתי, דיברתי:  אם-לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על, אדמת ישראל. כ. ורעשו מפני דגי הים ועוף השמיים וחיית השדה, וכל-הרמש הרומש על-האדמה, וכול האדם, אשר על-פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל-חומה, לארץ תיפול].

ועכשיו כל החדשות מפחדים מאל ניניו

אל ניניו בפתח: העולם ממתין לסופה הגדולה

שריפות יערות, חום גבוה וסופות טייפון. זה מה שעל פי החזאים יתרחש בחודש דצמבר, אז תתרחש תופעת ה"אל ניניו" שבמרכזה היפוך טמפרטורת המים. ואיך זה ישפיע על ישראל? פרופ' חיים קוטיאל מסביר

 

                                     

לצפייה בעדות הנער:

ילד בן 15 שעבר מות קליני – הסרט החדש בעברית

https://www.youtube.com/watch?v=TVl1SJ-ommM

פצצה גרעינית שלא היתה עוד בעולם חדש חדש חדש

https://www.youtube.com/watch?v=AJynlrKfsCE

לצפייה עדות הנער –עם תרגום  לאנגלית

Gog and Magog – video – transcription -first 39 minutes

שער הספר -כי לא ידח ממנו ידח (צבעוני)

שער ספר ידח .pdf שחור לבן

זוהר גוג ומגוג ילד בן 15 מגלה סודות

גלות ישמעל ועשו

קול קורא א'

מחיצה – מהחפץ חיים זצ"ל

קול קורא א: – אזהרה רבה ואיסור גמור מגאוני אירופא וארץ ישראל בשנת תרפ"ה-תרפ"ו איסור וחרם הקדמונים על העושים בית הכנסת בלי מחיצה כהוגן שהאנשים לא יראו את הנשים. מאת הגה"צ: החפץ חיים, ר' חיים עוזר אבדק"ק קאוונא, ר' יחזקאל ליפשיץ אבדק"ק קאליש, ר' אברהם יצחק הכהן קוק רב הראשי בירושלים, ר' יצחק ירוחם דיסקין מירושלים, ר' מאיר אראק אב"ד טארנא, א"י הכהן בורשטיין אב"ד טאווריג, ר' מאיר הילדעסהיימער הרב דבערלין

קול קורא ב'  מחיצה – מהחפץ חיים ועוד צדיקים זצ"ל

קול קורא ב: – אזהרה רבה ואיסור גמור מגאוני אירופא וארץ ישראל בשנת תרפ"ה-תרפ"ו איסור וחרם הקדמונים על העושים בית הכנסת בלי מחיצה כהוגן שהאנשים לא יראו את הנשים. מאת הגה"צ: החפץ חיים, ר' חיים עוזר, אבדק"ק קאוונא, ר' יחזקאל ליפשיץ אבדק"ק קאליש, ר' אברהם יצחק הכהן קוק רב הראשי בירושלים, ר' יצחק ירוחם דיסקין מירושלים, ר' מאיר אראק אב"ד טארנא, א"י הכהן בורשטיין אב"ד טאווריג, ר' מאיר הילדעסהיימער הרב דבערלין  עוד על דבר מיקראפאן – קלעמפס – מוהלים מחללי שבת

 ספר השמחה בהלכה

בו יבואר איך לעשות שמחת נשואין על פי התורה

מלוקט מדברי חז"ל מש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים ומספרי מוסר זלה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים להבות אש, מלהיבים נפש האדם לעבודת הבורא. דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, ועל ידי ספר זה יהי' יד הכל ממשמשים בהן ויזכרו לשמור ולקייםהיות והנסיונות בשמחת נשואין עצומים מאוד, על כן צטטטנו קצת מאמרי חכמינו זכרונם לברכה, הן בענין חומר העונש המכשיל את הרבים כשעושה סעודת מצוה בלי מחיצה כהלכה, שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו וכו', והמנהג הזה לילך אנשים ונשים ביחד הוא נהוג בהיכלות של עכו"ם, ועל זה נאמר ובחוקותיהם לא תלכו, והוא נקרא מומר לדבר אחד  וגודל שכר הנזהר בזה שזוכה לבנים הגונים וזוכה להקביל פני השכינה. – יצא לאור ע"י הגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א.

שמע ישראל  – לא עת לחשות

פסק דין עם חתימות מע"א זקני הדור בשנת תרכ"ו

מתוך הפסק דין של גאונים וצדיקים משנת תרכ"ו, ובו י' סעיפים, א. שאסור ליכנס להתפלל בבית המדרש שהמחיצה אינו בשלימות שיוכלו להסתכל אנשים בנשים, ואם נעשה המחיצה באופן כזה, אסור לכנוס בתוכם.
א. ואין חילוק בין שאר ימים לשבת וראש השנה ויום הכיפורים, ואף אם צריך להתפלל על ידי כן ביחידות.
ב. ואסור לעשות בית הכנסת כמגדל.
ג. ואסור לכנוס להתפלל בבית הכנסת אשר אין לה בימה באמצע.
ד. אסור לשנות שום מנהג יהדות או שום נימוס בית הכנסת מאשר מקובל מאבותינו ואבות אבותינו.

קול קורא א'

מחיצה – מהחפץ חיים זצ"ל

 

להורדה:

שער הספר -כי לא ידח ממנו ידח

ספר כי לא ידח ממנו נידח חשון תשעו נתן בן 15 עלה לשמים וחזר

לשמיעת עדות של הנער ממה שחווה בעולם עליון לאחר מוות קליני

לחץ למטה (הקלטה MP3ׁׂ

כי לא ידח ממנו ידח_5.pdf חלק ה עם מפתח

חודש חשון תשע"ו

0527-651911

 

הקדמה

לספר כִּי לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח

וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח[1]  (שמואל ב' פרק יד פסוק יד)

מוֹרִי וְרַבּוֹתַי אֲנַחְנוּ כָּעֵת בְּפָרָשַׁת נֹחַ שקב"ה אָמַר לְנֹחַ לִבְנוֹת תֵּבָה, וְהָיוּ בְּנֵי הַדּוֹר מְלַגְלְגִים עָלָיו, וְלֹא רָצוּ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה וְרַק מִי שֶּׁנִּשְׁאַר צַדִּיק וְנִכְנַס לַתֵּבָה הוּא נִצָּל מֵהַמַּבּוּל, כֵּן אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים גִּיוַואלְד- שְׁמַע יִשְׂרָאֵל תַּתְחִילוּ תֵּכֶף לְהִכָּנֵס בְּתֵבַת נֹחַ הָאֲמִתִּית הוּא לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּזְכוּת רשב"י תָּגֵן עָלֵינוּ, וְלֹא נִחְיֶה בְּפַחַד כְּלָל וּכְלָל.

וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בְּזֹהַר זֶה שֶׁנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁהוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ

וּרְאֵה בְּתִקּוּנֵי הַזֹּהַר-תִּקוּנָא עֶשְׂרִין, וְחַד וְעֶשְׂרִין דַּף נד ע"א על הפסוק "וַתָּנַח הַתֵּיבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" ח' ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. (בראשית ח' ד'), זֶה חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, בי"ט מַרְחֶשְׁוָן קָרָה הָרֹצֵחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים הֶנְקִין הי"ד. וְשָׁם בְּפָסוּק יד) "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. וְתִרְגֵּם יְהוֹנָתָן שֶׁזֶּה חֹדֶשׁ מַר חֶשְׁוָן (כְּדַעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רש"י פָּסוּק י"ג).

רוֹצִים מִן הַשָּׁמַיִם לִרְמֹז לָנוּ עַל הַזְּמַנִּים שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וּמְקַוִּים שֶׁיִּסְתַּיֵּם בְּרַחֲמִים עוֹד קוֹדֵם, אֲבָל כָּל זֶה תָּלוּי רַק עִם כֻּלָּנוּ נִכְנַס לְתוֹךְ תֵּבַת נֹחַ בְּרֶגַע הָאַחֲרוֹן כִּי לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וַיִּלְמְדוּ זֹהַר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ: בפרשת בְּהַעֲלֹתְךָ -דף קנ"ג ע"א. (דָּנִיֵּאל יב) הַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ (דניאל שם) – אֵלּוּ בַּעֲלֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בְּזֹהַר זֶה שֶׁנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁהוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ שֶׁמִּתְכַּנְּסִים בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּת, וְלִפְעָמִים אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, שֶׁבָּהֶם יִתְקַיֵּם (שמות א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. וְזֶה אוֹרָה שֶׁל סֵפֶר זֶה, וְהַכֹּל עַל הַסִּבָּה שֶׁלְּךְ. [כָּךְ אוֹמֵר הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זי"ע].

נרמז בדברי הנביא ישעיה על השנה שלנו תשע"ו שהיא שנת הגאולה ועל כן מחובה קדושה עלינו לעורר את לבב אחינו בני ישראל לשוב אל ה' ולאהבה אותו לבלתי ידח ממנו נידח ולזכות להעלות ולגמור את כל תיקון רפ"ח ניצוצין ואז תעלה ותפרח השושנה בגאולה השלימה ברחמים. ואלו דברי הנביא (ישעיה נו, א) כֹּה אָמַר יְהֹ-וָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי[2] לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת. (ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים: (ח) נְאֻם אֲדֹ-נָי יֱהֹ-וִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו:

וכבר נתפרסם בכל העולם המעשה עם הנער נתן בן החמש עשרה שעלה לשמים במוות קליני ויהודים מתעוררים לשוב אל ה' יתברך, על כן הבאנו קטעים נבחרים שנכתבו ונתפרסמו מדברי הנער שחוה מות קליני והראו לו מראות מתהליכי הגאולה, למען ספר זאת בכל תפוצות ישראל, שנתעורר ונאחז בעץ החיים, ואנו ליקטנו את דברי חז"ל הקדושים כדי להראות שכל הדברים מקורם בקדושה.

ספר

כִּי לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח

וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח

 (שמואל ב' פרק יד פסוק יד)

 

דברי הנער ממה שראה בעולם העליון

דברי הנער , – והערות ומקורות למטה. (מקורות: ראה הספר להורדה ספר כי לא ידח ממנו נידח חשון תשעו נתן בן 15 עלה לשמים וחזר

 

נער בן 15 שחווה מוות קליני וחזר מן החיים  אומר כי בשמיים גילו לו כיצד תתרחש הגאולה העתידית – על אובמה שיילחם בישראל, על השמדת צה"ל בתוך יומיים, על פצצות האטום בת"א ובחיפה ועל המיליונים שימותו [אם ח"ו לא יחזרו בתשובה]

ילד שמת מוות קליני וחזה תהליך הגאולה ומלחמת גוג ומגוג

הנה בזמן האחרון פרסמו ילד אחד שמת מוות קליני, והוא פירט את כל נבואת אחרית הימים. ואמר באופן כללי שיתכנסו לכאן כל האומות ארה"ב ורוסיה כו', ונפרט את דבריו:

יתכנסו כל האומות על ישראל כי כולם ירצו את ירושלים[3]

צה"ל יהדוף אותם ויחזיק יומיים בלבד.

יפלו פצצות אטום על ישראל, אחת קטנה על תל אביב ואחת על חיפה ח"ו

לאחר מכן, יבקע הר הזיתים ע"י שני מתים שיקומו לתחיה[4]

הקב"ה ילחם בגוג ובכל אגפיו ויקברם בגיא העוברים סמוך לירושלים[5]

כל הנותרים בארץ יעלו לירושלים ואז משיח יתגלה ויעשה בירור בנותרים[6]

משיח הוא חוזר בתשובה ומחזיר בתשובה ומפורסם לכולם וכולם יהיו מופתעים[7]

והילד כמסיח לפי תומו דבריו נראים, רק מעורבבים ומבולבלים קצת ופשוט שאי אפשר לדעת את סדר הדברים בבירור ואין מה לחקור בזה, ואם לא כל שאר ההוכחות ודאי שלא היה לך להתייחס אבל ראוי מאוד לחשוש לדבריו בהצטרף כל ההוכחות הנ"ל ודברי הגאונים. כעניין שאמרו הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, וכי למה שיזיר עצמו ומה עשה הוא, אלא ודאי זימנו לו משמים כזה לראות דבר שגם הוא פגום בו כדברי הבעל שם טוב והאריז"ל שאי אפשר לאדם שיראה חטאים אם לא שגם הוא פגום בהם וזה ביאור דברי חז"ל כל הפוסל במומו פוסל. גם כאן כל אחד חובתו לעשות תשובה נוראה. לבד מכך שניראה שגילו לילד אפילו מעט רזין דאורייתא וחידש מספר סודות, וכזאת רק הנשמה יכולה לספוג.

ילד מיוחד שחזה את גוג ומגוג

ואילו היה זה ילד אחד, שאומר כדברים הנ"ל לא הייתי מטריח בכם, אבל ראיתי לעוד ילד מיוחד שאומר ממש בדמיון הנ"ל רק שהוא חלם חלום וזה מוות קליני, וההבדל שבחלום מעורבבים גם דברי הבל, אע"פ שהוא אחד משישים בנבואה (ולכן הוא סיפר שם שהוא במחתרת כו' וגם סיפר שראה את הרב עובדיה יוסף זצ"ל ואליהו הנביא ודויד המלך, ולא פעם התבלבל בין הגרע"י לבין יוסף בן יעקב, וניראה משום שהוא משיח בן יוסף כאמור (ודו"ק).

וכדי לראות הסרטון חפש ביוטיוב: "גוג ומגוג מוות קליני".

והילד שחלם ראה פצצה על תל אביב ובניני עזריאלי נעלמים, אבל ראשון לציון לא, מכלל שזאת פצצה קטנה מאוד, וכך גם אמר מפורש כמו הילד שמת, וודאי שיזרקו לכאן פצצה קטנה, כי אינם רוצים להגיע לירושלים עם הנשורת הרדיו-אקטיבית, אלא רק מטרתם להשמיד את הקרייה והאזור ח"ו. ולא ראה על חיפה, ואולי הטעם שהיה זה לפני יום כיפור וזה אחרי, ולא ידענו ושוב זה חלום, ואין לגמור מכאן הכול. וגם הוא ראה שצה"ל מחזיק יומיים. וכן ראה כיצד נבקע הר הזיתים ע"י 2 מתים.

ומעתה אלו ה-2 ילדים האמיתיים שיש לך להאמין שהם אמת, כי אמרו דברים זהים ממש, ומכאן ולהבא יתכן שינסו לעשות עוד אנשים סרטונים כדי לקבל צפיות ולבלבל יותר.

לבד מזה יש את דברי המקובל הצדיק רבי עמרם ועקנין שליט"א, שנופל ועושה עליית נשמה כו', ורבותיו מגן עדן העליון מגלים לו סודות, ומבקשים ממנו להוכיח את עם ישראל שיתעוררו לחזור בתשובה, והוא איש עניו ותם ומתריע המון זמן שיש סכנה מרחפת, ואין כאן מה להאריך[8].

נתן, נער בן 15 ממרכז הארץ, נסע עם אמו בחול המועד סוכות להתארח אצל דודו במודיעין. הוא היה חולה באותו יום. אחר-הצהריים הוא החל לרעוד, חש קור בידיו וברגליו, וסבר כי עליו לנוח. נתן נכנס לנוח, ומכאן ואילך הוא מתאר סיפור מוות קליני, שנמשך כרבע שעה, ובמהלכו התגלו לו לדבריו סודות מן העולמות העליונים על החיים שאחרי המוות, ועל הגאולה העתידה. את הדברים סיפר בפני קהל שנאסף בשבוע שעבר בבית כנסת בשכונת מקור ברוך בירושלים, כשלצידו הרב רמי לוי אליו פנה לספר על שאירע לו.

הדברים תועדו בווידאו, מופצים ביוטיוב, וזכה למעלה מ600 אלף צפיות. וזכו לעשרות אלפי שיתופים ברשת החברתית ומחוללים סערה בציבור הדתי.. דבריו של נתן, שנישאו במשך שעה ארוכה, מובאים כאן בלשון נוכח בעיבוד לשוני קל מטעמי עריכה, והם על אחריות אומרם

(ציטוט):

פתאום יצאתי מן הגוף דרך האף ולא ידעתי מי אני – הגווייה שעל המיטה או הרוח שמרחפת שני מטרים מלמעלה. אני עולה עוד ועוד, רואה את כדור-הארץ מבחוץ ונכנס למעין מנהרה ענקית. בקצה המנהרה היה אור קטן מאוד. המנהרה הייתה עיגולים-עיגולים  עם נשמות מסביב. האור הלך ונעשה גדול יותר. היה זה אור שנסך בי אהבה וביטחון. לא ניתן להשוות זאת לאור כלשהו שקיים בעולם. האור דיבר איתי בלי לומר מילה. נשאלתי אם אני רוצה למות ושאלות נוספות. הבנתי שאם אחצה את קו האור לא אוכל לחזור יותר. עניתי על השאלות שאיני יודע.

הגעתי לתוך אולם ענק ועצום. ראיתי שם אנשים לבושים יפה. אני הייתי לבוש ברישול ועם דם. כל האנשים באו לקראתי בשמחה ומחאו לי כפיים. סבא שלי שמח שאני שם ולחץ לי את היד. ראיתי שם גם את סבתא של אימא שלי. ראיתי הרבה אנשים שמתו, שאת חלקם אני מכיר. לנשמה אין איברים. היא מעין רוח בצבע צהוב-לבן. אתה יודע מי זה, שומע את קולו, יכול לדבר איתו, יודע כל מה שעשה בחייו והיכן הוא נמצא. נכנסתי פנימה ושם הייתה במה גבוהה מאוד שעליה היו שלושה אורות – אור אמצעי גבוה, ומימיני ומשמאלי היו אורות קטנים. האורות העידו עלי. הימני אמר את הדברים הרעים שעשיתי והשמאלי את הטובים. היה שם בית דין, ושני דיינים, פתאום נהייתה דממה בחדר.

הדיינים היו הרב עובדיה יוסף זיע"א, הרב אליישיב זיע"א, והרב כדורי זיע"א

למעלה אין מושג של זמן. הרגשתי כאילו הייתי למעלה כמה שנים וכשחזרתי לארץ התברר לי שזה ארך בסך-הכל רבע שעה. למעלה אמרו לי שאחרי שלוש שעות מוות כבר לא ניתן לחזור. ראיתי המון נשמות מסתובבות ביקום. אין להן איברים. אתה יודע עליהן הכל ויכול לתקשר איתן.

הראו לי את סרט חיי באלפית שנייה מהיום שנולדתי,

האור התחיל להגיד כל דבר הכי קטן שעשיתי בכל שנייה מחיי.[9]

למה עשית עבירה כזו ולמה עשית עבירה כזו.

כולם הסתכלו עלי. חשתי מבוכה ובושה שאי-אפשר להסביר. אחרי כן הגיע הקול הטוב שאמר את הדברים הטובים שעשיתי. על כל דבר קטן הרגשתי הרגשה עילאית. כל מצווה קטנה הופכת עולמות. כאשר הוקראו העוונות צעקו לי רשע-רשע, וכאשר המצוות צעקו לי צדיק-צדיק.[10]

ככל שהאור התגבר השכר שלי היה גדול יותר. בעבירות היו מלאכי חבלה – אנשים לבושי שחור עם זקנים ארוכים מאוד ועיניים רושפות אש. בכל פעם שהייתה עבירה הראו לי אש. לקחו אותי שני אנשים עם כנפיים. לא היו לי ידיים. ראיתי מכל הכיוונים. באותו רגע ידעתי גם מה קורה עם הגוף שלי וכל מה שקורה בעולם, אבל לא היה אכפת לי מזה.

הורידו אותי אולם למטה למקום שקרוי "גן עדן תחתון". פתחו לי את השער וראיתי אנשים לומדים תורה. ראיתי שם [אור] יפהפה, שֶמה שראיתי בהתחלה הוא כלום לעומת האור הזה, שגורם לך לרצות להישאר שם לנצח. הרחתי ריח טוב שלא ניתן לתאר. הרגשתי שזו רק הכניסה לגן עדן. זו הדרגה היותר תחתונה. בגן עדן יש היכל מיוחד גדול וגבוה לאנשים שמתגברים על החטא. גם מי שעושה מצוות בצער כי קשה לו זה דבר גדול[11].

המדרגה הכי גבוהה – זה של בעלי תשובה – מתחת כסא הכבוד[12].

האנשים עם הכנפיים רצו להכניס אותי לגן עדן, אבל מלאכי החבלה לא הסכימו ורצו להראות לי מקום אחר. מלאכי החבלה לקחו אותי למאזניים גדולות. בצד אחד שמו את המצוות ובצד שני את העבירות. המאזניים התנדנדו ונראה היה כאילו העברות גוברות אבל בסוף המצוות הכריעו. שמחתי. למעלה אין בחירה ומה שעשית לא ניתן לתיקון. בבית דין של מעלה יש מידת חסד ורחמים על מי שפחות מגיל 20, ועלי קצת ריחמו. מדקדקים בעבירות יותר עם מי שמעל גיל 20[13]

"שמעתי צרחות איומות"

ראיתי למעלה מיליוני דברים שאיני יכול לתאר. גהינם הוא דבר לא פשוט. אפילו לא נכנסתי לשם. רק שמעתי על זה והרגשתי מה שהם מרגישים. קשה מאוד-מאוד. שמעתי צרחות איומות של אנשים. הבנתי מה מרגישים בכל מדור בגהינם. זה מפחיד ביותר.

אני זוכר שמות של חלק מהמקומות של מדורי הגהינם – צלמוות, בור – שמשם כיתות-כיתות של אש[14].

ידעתי מי האנשים ששם וכמה זמן הם שם. צואה רותחת הוא מדור בגהינם[15] זה ים ענק וחשוך. בתאים יש מלא אש. מלאכי החבלה מחזיקים שוטים של אש וזורקים לשם אנשים. לזה הכוונה כשאומרים בתפילת שמונה עשרה "מלך ממית ומחיה" – הקב"ה ממית את הבנאדם בשריפה בצואה הרותחת ואז מחיה אותו עוד פעם, וכך עוד פעם ועוד פעם לנצח נצחים, היו שם גם דתיים שהתפלאו שהם שם, יש אנשים ששיחקו אותה כאן צדיקים, אבל למעלה הם בגהינם.

כל עבירה גורמת צער בשמיים לפי דרגתה. גאווה ודיבור בבית הכנסת בזמן התפילה (אפילו בין תפילת לחש לחזרת הש"ץ), גילוי עריות, שפיכות דמים מי שלא שומר על עיניו ומסתכל על נשים[16].

מי שמוציא זרע לבטלה ולשון הרע ומי שמחלל שבת בפרהסיא (אפילו רק לדבר עם מישהו בפלאפון בשבת) נחשבים עברות גדולות. למי שמלבין את פני חברו אין חלק בגן עדן והוא במדור השביעי בגהינם. יש עבירות שנשים נענשות עליהן בחומרה רבה יותר מאשר גברים כגון גאווה ולשון הרע, ראיתי אנשים שבעולם הזה היו גדולים[17] – נשיאים ורמטכ"לים – אתם לא יודעים מה הם מקבלים שם

  …זה לא משנה שאין לך כסף בעולם הזה. למעלה גם ככה לא יהיה לך כסף. כל חייך כאן, כל שנייה, הם ניסיון אחד גדול. שואלים למה הקב"ה ברא את העולם, והתשובה היא שזה כדי להטיב לברואיו – שנעשה מצוות ונקבל עליהן גמול[18]

גם היהודי הכי רשע עשה מצוות ומגיע להם שכר, הקב"ה נותן לרשעים שכר בעולם הזה של וילות ומכוניות[19], אבל בעולם הבא חוטפים כאפה של החיים.

 מי שצדיק מקבל את הייסורים בעולם הזה, ובעולם הבא מקבל את כל הטוב שיש[20].

ניתן לחזור בתשובה אפילו בדקה – לבקש מהקב"ה סליחה על החטאים ולא לחזור עליהם. לאדם שחזר בתשובה לא מזכירים את העבירות שעשה. יש עבירות שביקשתי עליהן סליחה בעולם הזה ולא הראו לי אותן.

בהתחלה חשבתי להישאר, אבל אחרי שהראו לי את הגהינם העדפתי לחזור למטה כדי לעשות עוד מצוות. הסבירו לי שיש לי זכות אבות על כך שאני למעלה.

כשהחלטתי שאני רוצה לרדת ראיתי משהו מפחיד פי מיליון מכל מה שראיתי – תחילה לא הבנתי מה ראיתי. אדם עם כל האברים שהוא ענק ביותר עד שאינך יכול לראות את סופו. כולו היה  עיניים[21] הרבה שיניים,  מעיניו יצאה אש והיה לו קלשון של שלוש שיניים[22]. לא משנה מה תעשה – ממנו אינך יכול לברוח. הבנתי שזה מלאך המוות. הוא אחז בי בחזה, אמר לי בקול מפחיד "תעשה הרבה מצוות, אחרת תשלם".

הגאולה החלה

נתן' סיפר לקהל הנוכחים גם על העתיד לבוא, כפי ששמע. "למעלה", הוא מסביר, "ככל שמדברים על משהו הרבה זה אומר שהוא קרוב. הרבה נשמות בכו על זה. יש לא מעט דברים שראיתי ואין לי את המילים להסביר. יש כמה דברים שנאסר עלי לומר".

הגאולה וביאת המשיח יהיו אוטוטו בחודשים הקרובים, עכשיו אנחנו בתקופה בכלל לא טובה. כל הפיגועים הקטנים מאחדים אותנו והקב"ה עושה את זה כדי לעורר אותנו. ברגע שקורה משהו לאחד מישראל כולם מתאחדים. אבל אנשים לא מבינים זאת ולכן הקב"ה מביא דבר ענק שכולם יתאחדו ויחזרו בתשובה. הולכים לקרות דברים רעים ממש שיימשכו שבועיים, אבל תלוי למי. אם כולם יחזרו בתשובה ויתאחדו זה לא יקרה. עומדת לפרוץ מלחמה גדולה בה יהיה מעורב כל העולם[23]. את המלחמה יתחיל אדם שנקרא גוג[24], הוא ברק אובמה. הוא יביא לכאן את צבאו ויילחם נגדנו[25].

בהתחלה בכל העולם ירצו את ירושלים. במלחמה ימותו כמה מיליוני אנשים[26] ויינצלו ממוות מי שחוזרים בתשובה ועוסקים בתורה[27] ובגמילות חסדים[28].

לכאורה הסוף ורוד ומלבב.

נכון, אבל בל נשכח את המבואר בפסוקי הנביאים באופן מפורש, שרק הצדיקים[29] השומרים תורה ומצוות יזכו לשרוד במלחמת גוג ומגוג:

 

בשלב הראשון יילחמו הגויים שירצו את ישראל, זה בזה, ובהמשך הם יתאחדו ויילחמו נגדנו.

במלחמה ימותו כמה מיליונים מעם ישראל וכמספר הזה יהיו שימותו מאומות העולם. צה"ל יצליח להדוף את המתקפה במשך יומיים שלאחריהם הוא לא יהיה קיים יותר וכולם יהרגו אותנו, ולא יהיה לנו במי להיעזר אלא בקב"ה[30] [ככה גם אמר הילד ע' מהחלום הנבואי שלו].

את המלחמה נגדנו יוביל אובמה ויצטרפו אליו אירן, רוסיה, קוריאה הדרומית וכל 70 אומות העולם. דאעש יחטפו אנשים שלנו[31], יענו אותם ויהרגו.[32]

הכל יתחיל בבום. למעשה המלחמה כבר התחילה בכ"ז באלול תשע"ה (11 בספטמבר 2015).

התאריך המופיע על העיתון הוא – יום שישי כ"ז אלול שנת תשע"ה בדיוק שאמר הנער בן 15 שנה שעבר מות קליני וראה את מהלך מלחמת גוג ומגוג והגאולה – ואמר שהמלחמה התחילה בכ"ז אלול תשע"ה – כדברי החפץ חיים.

ביום אחד הכל יפרוץ וכל העולם יבין שפרצה מלחמת העלם השלישית. בתחילה כולם יילחמו זה בזה ואנחנו נהיה מחוץ לתמונה, ואחר כך יתאחדו ויבואו נגדנו. במהלך המלחמה יירו הגויים רקטות וטילים על ישראל. תופעל גם פצצת אטום, אבל קטנה. הקב"ה יעצור אותה בשמיים והיא לא תיפול, אחרי כמה שבועות תיפול פצצת אטום על שתי ערים – תל אביב[33] וחיפה. כל ישראל תיכבש, ויגיעו עד ירושלים ממש. אבל בירושלים תהיה פליטה ושם יינצלו אנשים. מצד שני, גם שם תהיה מלחמה ורק מי שזוכה ניצל.

הר הזיתים בירושלים ייבקע לשניים. בשנייה שייבקע יתגלה המשיח לעיני כולם. הוא יעמוד בפתחו של הר הזיתים ויאמר מי זוכה להיכנס ומי לא. מי שלא זוכה להיכנס נשאר בחוץ ומת, ומי שזוכה להיכנס – מוגן וניצל. המשיח יעריך את האדם לפי הקדושה שלו[34] – האם הוא ירא שמיים אמיתי ולא ירא עונש. בקיעת ההר לא תיעשה כתוצאה מרעידת אדמה או מפצצת אטום.

שני מתים שיקומו לתחייה יעלו משני צדדים וההר ייבקע[35]

המשיח יילחם באובמה, יהרוג אותו ויקבור אותו בארץ-ישראל[36]

לא יכולתי לדעת מי יהיה המשיח, אך יכולתי לדעת מה התכונות הנדרשות כדי להיות משיח. המשיח אינו אדם שמת אלא אדם שחי פה בארץ-ישראל, חשוב מאוד ומוכר לאנשים, אבל כאשר הוא יתגלה הכל יהיו מופתעים מכך שהוא המשיח, שיש משיח ושהקב"ה ותורתו אמת. הוא חילוני בעל תשובה שמעולם לא עשה עוונות[37].

http://www.ha-zohar.info/p/57549

הוא אדם גדול שמחזיר בתשובה[38] ואינו יודע היום שהוא המשיח, אבל נשמתו יודעת. אחרי בקיעת הר הזיתים יבוא הקב"ה בעצמו בחלוק ענק שעליו כתמי דם של כל היהודים שנהרגו בכל הדורות על-ידי הגויים בשל היותם יהודים וינקום בכל הגויים, ועל זה הפסוק "אל נקמות השם, אל נקמות הופיע. הינשא  שופט הארץ השב גמול על גאים" הם כל הגויים[39].

בכמה דקות הכל יקרוס בכל העולם – בניינים, חומות, מדרגות[40]. מהגויים יישארו מי ששמרו על שבע מצוות בני נוח. זה יהיה יום ללא לילה ויהיה אור 24 שעות[41].

תהיה זו רק התחלת הגאולה. ייקח זמן רב[42] עד שיפנו את כל הגופות. האור שראיתי למעלה יירד למטה לעולמנו יחד עם בית המקדש שיירד מהשמיים[43].

אחרי שבועיים תהיה תחיית המתים ומי שיזכה לה הם רק הצדיקים שהיו בגן-עדן. הרשעים יישארו בגהינם ולא יזכו לצאת משם יותר[44].

תחיית המתים תיראה כך: הקברים ייפתחו וייצאו מהם אנשים ללא הבעת פנים של שמחה או עצב. הם יהיו שלמים בגופם, לבושים בבגדים יפים[45] ויתחילו ללכת. הם יודעים שהיו למעלה ויזכרו שהיו למעלה.

 

בצדיקים שיקומו יהיו גם גדולים מאוד – רבי שמעון בר יוחאי, משה רבינו, שלושת האבות. נוכל לראות אותם ממרחק של כמה מטרים אבל יהיה אסור להתקרב אליהם כי מרוב הקדושה שלהם עלולים להישרף במקום. יכולים להיות גם מי שהיו בגהינם לפרק זמן מוגבל כדי לנקות את עוונותיהם (למשל יומיים, שלמעלה נחשבים להמון זמן) ואחר כך מגיעים לגן עדן וקמים לתחייה.

—————————————————

דעת המומחה: האם זה אמין?

מומחה לשפת גוף: הנער אמין ומתאר את החוויה הסובייקטיבית שחווה, מה שלא בהכרח מעיד על אמינותה, לגבי הפרשנות והתיווך – זה כבר עניין אחר

————————————————————————-

News1 הושיב את רמי צוֹר, מומחה לשפת הגוף ולתקשורת בין אישית, ומראשוני העוסקים בתחום זה בישראל, לצפות בסרט. צור אומר כי "הנער עבר חוויה ואפשר לראות זאת באופן ברור. לפעמים קשה לו לתאר מה ראה, כמו שקשה לתאר חלומות.

"נראה שלנער יש תסמונת כלשהי שקשורה בחוסר סבלנות. לא נראה שהוא קורא הרבה. פעמים רבות הוא מרים את עיניו למעלה. מחקרים אומרים כי בני אדם מתחלקים בחוויותיהם לכמה סוגים: שמיעתי, תחושתי וראייתה. הוא נמנה על הסוג האחרון אליו שייך היום רובנו. בעיקר בגלל הסמארטפונים רובנו חווים הכל דרך ראייה. זה מתבטא במשפטים כמו 'אתה רואה מה אני אומר', 'לא נראה לי' וכדומה, ומתאפיין בדיבור מהיר שנקטע באמצע לטובת עניין אחר כדי להדביק את תיאור התמונות שרצות במחשבה. כאשר הוא מזכיר את הרב עובדיה לא עלו עיניו למעלה, אולי כי עזרו לו להיזכר.

"את תיאורי המשיח, גוג והר הזיתים הוא כנראה חווה, אך אין זה מוכיח שמה שחלם הוא אמת. הילד אמין לגבי מה שהוא טוען שראה. ההתרגשות והחוויה אכן ניכרות וככל שהוא 'מתחמם' הוא נכנס יותר לתוך הסיפור. החוויה הסובייקטיבית נכונה ומקושטת והתיאור חי.

"איני יודע מה הקשר המוקדם, אם היה כזה בינו לבין הרב. אבל רואים שהרב לפעמים אומר משהו והוא ממלמל מיד אחריו במהירות גדולה כאילו הוא מובל. נראה כי מצא מורה רוחני שעליו הוא נשען ובו מאמין. זאת בניגוד לתשובות שהוא נותן לאנשים בקהל, שמישהו שואל משהו והוא עונה 'לא יודע'.

"באשר לרב, הוא בא עם אג'נדה. הוא חש שיש כאן סיפור אמיתי ומשתמש בו כדי 'להוכיח את צדקת דרכנו', אבל לא משתמש במניפולציות כבדות. הילד אמין כאמור, אך התרגומים הם כבר סיפור אחר."

מקור:

"כִּי לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח"

וְהַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב מִלִּיסָא (בַּעַל הַנְתִיבוֹת), בְּפֵרוּשׁוֹ צְרוֹר הַמּוֹר עַל שִׁיר הַשִּׁירִים, כָּתַב דְּכָל הַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת הֵם לְמַעַן סִבָּה אַחַת "כִּי לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" וְעַל יְדֵי זִכּוּךְ הַיִּסּוּרִים מִתְבָּרְרִים כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּנּוֹדָע (לְךָ נָא רָאָה דִּבְרֵי הָאֲרִיזַ"ל בְּעִנְיָן גָּלוּת מִצְרַיִם וְכָל עֲבוֹדַת הַפֶּרֶךְ שֶׁהָיְתָה לָהֶם).

כֹּחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמְצֻפֶּה שִׁילֹה, הוּא בְּחִינַת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה

מִכָּל הָאָמוּר לְעֵיל, נִרְאֶה וּמִתְבָּאֵר בְּיוֹתֵר דִּבְרֵי הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק מט יא) "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה", כִּבֵּס בַּיַּיִן וגו' – יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרָם ז"ל (בְּזוֹהַר חָדָשׁ פ' בְּרֵאשִׁית) כִּי גָּלוּת ד' שֶׁבּוֹ יִגָּלֶה הַגּוֹאֵל הֶעָצוּם, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד יִשְׂרָאֵל מִצְוַת עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְזוּלַת זֶה יִתְעַכֵּב מִבּוֹא, וְלָזֶה רָמַז בְּאוֹמְרוֹ כִּבֵּס וגו', פֵּרוּשׁ כִּי כֹּחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמְצֻפֶּה שִׁילֹה שְׁמוֹ הוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (שהש"ר ב) בְּפָסוּק "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן", (וְשָׁם כָּתַב שֶׁיַּיִן רוֹמֵז לְד' חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, וּבְרַשִׁ"י עַל פָּסוּק זֶה בַּגְּמָרָא כָּתַב, יַיִן גִּימַטְרִיָּה סוֹד, כַּוָּנָתוֹ שֶׁרוֹמֵז לְלִמּוּד הַסּוֹד), וְאָמַר כִּי בְּאֶמְצָעוּתָהּ יִהְיֶה לְבוּשׁוֹ שֶׁהוּא כִּנּוּי לַמַּלְכוּת, נָכוֹן אֵלָיו לְלוֹבְשׁוֹ, – וְאוֹמְרוֹ "וּבְדַם עֲנָבִים וגו'" – נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי אִם יַגִּיעַ זְמַן הַגְּאוּלָה וְלֹא יִמְצָא יַיִן, פֵּרוּשׁ שֶּׁאֵין בָּנוּ תּוֹרָה, תִּהְיֶה הַגְּאוּלָה בְּאֶמְצָעוּת עֹל וְתוֹקֵף הַגָּלוּת אֲשֶׁר יְצִירוּן הָאֻמּוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כְּאוֹמְרָם ז"ל (סַנְהֶדְרִין צז:) כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ קֵץ הַנָּחָתָם וְלֹא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל זְכוּת לְגוֹאַלָם יַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן וְכוּ', וְהוּא אוֹמְרוֹ וּבְדַם עֲנָבִים, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין יִזְדַּכְּכוּ הַנְּפָשׁוֹת, וְיִתְבָּרְרוּ נִיצוֹצֵי הַקְדוּשָׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁיִתְבָּרְרוּ בְּאֶמְצָעוּת בְּחִינַת הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מְלַאכְתּוֹ נָאֶה וְזוֹ מְלַאכְתּוֹ בִּלְתִּי נָאֶה, עכ"ל.

הָרַשְׁבִּ"י וְרַבִּי אֶלְעָזָר נִצְּלוּ מִגְּזֵרַת מִיתַת עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁקִיעוּ עַצְמָם בַּתּוֹרָה בְּגִלּוּי הַסּוֹד

זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁאֵין לָנוּ שׁוּם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִיִּסּוּרֵי עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה תְּשׁוּבָה פְּנִימִית תְּשׁוּבָה עִילָּאָה, אַךְ וְרַק בְּלִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הַמְּתַקֵּן וּמְזַכֵּךְ הַנְּשָׁמָה מִבִּפְנִים (עַיֵּן תִּקּוּנֵי זוֹהַר תִּקּוּן מ"ג כִּי אִם מַתְחִילִים לִלְמֹד מְתַקְּנִים אֶת כָּל הַשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת) וּמֵכִין אוֹתָנוּ לִקְרַאת הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה, וּכְדִבְרֵי הָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ, בְּאִגַּרְתּוֹ הַמְּפֻרְסֶמֶת בְּעִנְיַן "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת" וגו', שֶׁאַךְ וְרַק עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בִּרְצִיפוּת בַּחֲבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּכָל קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל יִנָּצְלוּ מֵהַגְּזֵרוֹת וּמֵהַיִסוּרִים וְיִזְכּוּ לְחַיֵּי נֶצַח, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָאֲרִיזַ"ל (הֱבִיאוֹ מהרצ"א מִדִּינוֹב זי"ע) שהרשב"י וְרַבִּי אֶלְעָזָר נִצְּלוּ מִגְּזֵרַת מִיתַת עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת עַל יְדֵי שֶׁהִשְׁקִיעוּ עַצְמָם בַּתּוֹרָה בְּגִלּוּי הַסּוֹד, וְהֶעֱלוּ מ"ן וְנִחַת רוּחַ להקב"ה בְּיוֹתֵר.

גִּלּוּי חָכְמָה זֹאת עַתָּה, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָגֵן לֶאֱחֹז בְּלֵבָב שָׁלֵם בְּאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם

וְהוּא שֶּׁנִּשְׁאַר לָנוּ צִנְצֶנֶת הַמָּן לְהַצִּילֵנוּ בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, כַּאֲשֶׁר הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וְדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַהַפְלָגָה חוֹזְרִים בְּגִלְגּוּל בָּזֶה הַזְּמַן כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִ"י הַחַ"י וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע, (רְאֵה סִפְרִי הָעֶרֶב רַב וְכָל הַמִּסְתַּעֵף י"ז חֲלָקִים), הַדָּבָר הַיָּחִיד הֲיָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ הוּא לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּדִבְרֵי תַּלְמִידֵי הָאֲרִ"י ז"ל: וְזֶה לְשׁוֹן הֶחָכָם הַגָּאוֹן מוֹרֵינוּ הָרַב רַבִּי יַעֲקֹב צֶמַח נְר"וּ [זי"ע] (בַּהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ רָנּוּ לְיַעֲקֹב): עוֹד נִרְאֶה לִי, כִּי גִּלּוּי חָכְמָה זֹאת עַתָּה בְּדוֹרוֹת גְּרוּעוֹת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָגֵן עַתָּה לֶאֱחֹז בְּלֵבָב שָׁלֵם בְּאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי בְּאוֹתָן הַדּוֹרוֹת, הָרֹב הָיוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וַחֲסִידִים, וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים הָיוּ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַמְקַטְרְגִים, וְעַתָּה רְחוֹקִים מִשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ הַשְּׁמָרִים בְּתוֹךְ הֶחָבִיּוֹת, מִי יָגֵן עָלֵינוּ אִם לֹא קְרִיאָתֵנוּ בְּחָכְמָה זֹאת הַנִּפְלָאָה וְהָעֲמֻקָּה, וּבִפְרָט עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַב הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהַנִּסְתָּרוֹת נַעֲשׂוּ עַתָּה כְּמוֹ נִגְלוֹת, כִּי בַּדּוֹר הַזֶּה מוֹשֵׁל הַזְּנוּת וּמַלְשִׁינוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וְשִׂנְאָה שֶׁבַּלֵּב וְנִתְפַּשְּׁטוּ הַקְּלִפּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם לִנְהֹג דִּבְרֵי חֲסִידוּת, וְהַשֵּׁם יָגֵן עָלֵינוּ וְיִמְחֹל לַעֲווֹנֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

הַגְּאוּלָה הָעֲתִידָה לֹא יִהְיֶה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ

וּכְאוֹר לַעֵינַיִם בֵּאוּרוֹ שֶׁל הַשְׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּתַב עַל כָּךְ "הִנֵּה מְבֹאָר מִכָּאן שֶׁחִבּוּר הַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁאָז יִּתְגַּלֶּה לַּתַּחְתּוֹנִים וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ וְזֶה שֶׁאָמַר וּבְגִנָהּ "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחוּזָתוֹ וְכוּ' כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶּׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדָם הַפֶּסַח וּבְדַם הַמִּילָה כֵּן הַגְּאוּלָה הָעֲתִידָה לֹא יִהְיֶה הַגְּאוּלָה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתוֹסֶפֶת הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ וְהוּא רָצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ" (עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת מַאֲמַר רִאשׁוֹן, שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית)

עַל כֵּן הִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת וּבְשִׂמְחָה וְאָחֲזוּ בָּאִילָן הַחַיִּים לִלְמוֹד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי", וְכַאֲשֶׁר יִלְמְדוּ וְיַעַסְקוּ כֻּלָּם בַּתּוֹרָה, תֵּכֶף תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וּבְזֹהַר רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא (דַּף קכ"ד, עַמּוּד ב') אָמְרוּ: דְּבְגִינֵיה "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ", וּבִזְכוּתֵיה יִתְקַיֵּם "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".

הָרוֹצֶה לְזַכּוֹת לְאָרֵחַ אֶת הָרַשְׁבִּ"י בְּבֵיתוֹ יִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ – הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"ע יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ

כָּתַב הַמְקֻבָּל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי זְיָעָאָ זְקֵנוֹ שֶׁל הַחִידָ"א, בְּשֵׁם הַמְּקֻבָּל הָרַב אַבְרָהָם גְלאַנְטִי זְיָ"ע, בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַמָה" עַל הָ"אִדְּרָא דְמַשְׁכְּנָא" (שֶׁבְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים דַּף קכ"ג ע"ב), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק.

וְאֵין שׁוּם סָפֵק כַּאֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ כָּל בַּקָּשָׁה שֶׁהוּא, בִּזְכוּת הַלִּמּוּד בְּזוֹהַ"ק, יִּזְכֶּה שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י מוּבָא (שַׁעַר הַפְּסוּקִים – סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים): "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי": רָאשֵׁי תֵּבוֹת חַ'בֵירִים מַ'קְשִׁיבִים לְ'קוֹלֵך הַ'שְׁמִיעִנִי, הוּא "חֶמְלָה", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּזוֹהַר בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת, עַל פָּסוּק וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וְגוֹ', וְהָבֵן זֶה.

בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (פָּרָשַׁת נָשׂא דַּף קכ"ד:) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

"כְּדַאי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִסְמֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק", שֶׁבִּזְכוּת שֶׁלּוֹמְדִים בְּסִפְרוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, נִוָּשַׁע בְּכָל הַנִּצְרָךְ לָנוּ.

מורי ורבותי אחים יקרים, בואו ונתאחד כולנו ונפעל שכל יהודי ויהודי ילמד זוהר הקדוש בכל יום ולארגן בכל בית המדרש וכולל שילמדו זוהר הקדוש, וכל אחד יחלק לכל מקום ספרי התעוררות ללימוד הזוהר הקדוש, ועתה שערי תירוצים ננעלו, וכולם מקיימים בשמחה את רצון השם יתברך – כי אפשר לקבל בחינם את הספרים – הן ספרי התעוררות והן תיקוני זוהר, בארגון מפעל הזוהר העולמי. 052-7651911.

מי שנותן בחינם ספרי הזוהר יזכה להיות מהיושבים ראשונה במלכות, ומשיח, יצביע עליו בזכותך היגעתי. על כן את אחי אנוכי מבקש בואו לעזרת ה' בגיבורים והחלש יאמר גיבור אני, וצריכים מתנדבים באומץ רוח ובעזות דקדושה לחלק ספרים על הזוהר הקדוש בכל האוטובוסים וברכבות ובכל מקומות העבודה שלכל יהודי יהיה חלק בזוהר הקדוש, עד ש"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

אדם ממליך את השם יתברך על שבעה רקיעים והארץ, וכו' – ורק על עצמו שוכח להמליך את ה' יתברך שזה העיקר

אנחנו צריכים לייחד מחשבתנו לאדון כל, ולאחד את כל הכוחות ולאחד את כל כלל ישראל, כי רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש ניגאל, וכדברי כל הצדיקים גדולי הדורות, דכל סגולת הגאולה תלויה בלימוד הזוהר הקדוש, דוקא בו ולא בזולתו. ובפרט בדורנו שירדו לעולם נשמות דור המבול ודור ההפלגה, והערב רב הם עצמם המבול השוטף את העולם (כדאיתא בתיקוני זוהר תיקון כ"א דף נ"ה, א', ובביאור הגר"א, וכן ב"מתוק מדבש", עיין שם ותרווה צמאך) מוכרחים לעשות מסירות נפש למען השכינה הקדושה לתמכה ולסעדה, וכמו משה רבינו ע"ה שמסר עצמו על כלל ישראל ואמר "אם אין מחני נא" (ועיין בתיקוני זהר שם), ובכל יום כל יהודי אומר קריאת שמע פעמיים ביום (ולדעת האר"י ארבע פעמים ביום) ומוסר עצמו למען שמו באהבה ומקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין, ובודאי צריך להוכיח שמתכוון באמת, וכמו שאמר הגאון הקדוש רבי ישראל סלנטר זי"ע שאדם ממליך את השם יתברך על שבעה רקיעים והארץ, על ארבע רוחות העולם, ממש על כל העולם כולו – ורק על עצמו שוכח להמליך את ה' יתברך שזה העיקר.

סוף דבר

בספר הברית (חלק א׳ כתב יושר מאמר ט׳ חוג הארץ פרק ט״ז דף נ"ד) מסיבת אריכת הגלות וביאת המשיח.

וזה לשונו: והנה יש בני אדם האומרים לבית יעקב אתם מצפים שיבא לכם משיח הלא כבר עברו יותר מן י"ז מאות שזה ועדיין אתם בגלות ואחרי כי לא בא עד הנה וקויתם כל הימים ואין מושיע שוב לא יוסיף להושיע אתכם עוד לא פדה יפדה איש אתכם לעולם, אריכות זמן רב כזה הא לכם זרע יעקב לאות כי לא יבא עוד עד עולם, ולו חכמו השומעים כזאת היו משיבים להם תשובה ניצחת הלא משיח שלכם התמהמה כפלים כי לא בא לאבותיכם תיכף להושיעם על פדות נפשם מן הגהינום ולא אץ לבא אבל עזבם כאשר היו והתאחר ג' אלפים ושבע מאות וששים ושמונה שנה ואם כן התמהמה הוא יותר משני פעמים ככה, וכי תאמר אלי קורא משכיל להם דחית בשלהם ולי מה אתה אומר על אריכות גלותנו, שוב אשוב ואומר לך אוי לי אוי לך ואוי לדור שלא נבנה בית המקדש בימיו, עונותינו הטו אלה, ואבותינו כי חטאו אשר המה ראו שלוחי ה' השכם ושלוחי נביאי האמת בהתחננו אלינו שנעזוב דרכנו הרעה ונשוב אליו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזאת שנחרב בית המקדש וגלינו מארצנו והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים, אבל אשמים אנחנו על אודות אריכות הגלות בשבתתינו על אדמת נכר זמן רב עד כי נאמו גוים אבדה תקוותם, לא אבותינו, כי עד מתי לא נעשה לזה מה שביכולתנו לעשות שיבנה בית המקדש בימינו הלא ציון מר תבכה וירושלים תתן קולה ואין איש שם על לב בדורות אלה ועינינו הרואות כי כל העמים ילכו איש בשם מדינתו וילחמו כל אחד בעד ארצם ארץ מגורי אביו [פאטער לאנד] וימסרו את נפשם עליה ואנחנו נרפים ועצלים כל הזמן הרב הזה עד אנה לא נקום ללחום גם אנו בעד אדמתנו הקדושה וארץ אבותינו, אפס כי לא בחרב ולא בחנית ולא בכלי מלחמה נלחם כגויי הארצות אשר אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלהינו נעסוק בתורה ובמצות אלהינו לעמן שמו באהבה כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה מגו גלותא, כי בתורתו נגביר על אויבי ה' ובמצותיו ידינו רמה לנצח על מלאכת בית ה' שיבנה תיכף בימינו כי כל מצוה היא גירא בעינא דשטנא ואם אנו עושים המצות רק לשמו יתברך הן המה בידינו כחצים ביד גבור להפיל כל הקליפות ולהשפיל כל שרי מעלה, ועל זה נאמר תנו עוז לאלהים [תהילים ס"ח] כאשר כתבתי ענין זה בדי באר בספר מצות טובים שלי אשר חברתי על המצות, ואז תיכף יפקוד ה' על צבא המרום במרום ויהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד והיה ה' למלך על כל הארץ:

ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל מרבים העם ללמוד משניות גמרא ופסוקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרמון ועם כל זה שנת גואלי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו מה נשאר לנו עוד, ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון, ואמרתי אני בלבי אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה כי זבוב מות אחד יבאיש שמן רוקח הרבה, ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי שהוא מה אשר כל ג' כתות הנזכרים כולם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למפרק קוב"ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה"ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה"ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול וחצר מאבני גזית כפיסין לבנים הכל כמנהג המדינה הנקרא [קאמעניצא] למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יהיו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי תורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי, זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלום נכון למועדי רגל, בכל מועד ורגל אומרים אנו לשנה הבאה בירושלים לא היום ולא מחר רק מדחים אותו שנה תמימה ואף גם זאת לא בלב שלם כי חפץ לבות לגמור הבנין שהוא בונה שאי אפשר להשלימו כי אם אחר איזה שנים וגם לגמור המשא ומתן שעל ד' וה' שנים אשר עשה עליו כתב וקשר מן השררה או מן המלכות נקרא [קאנטראקט] ואין קורא בצדק ואין עושה באמת בכל שלש כתות הנזכרים הדברים כדי למהר את הקץ ולפדות גוי ואלהיו ולמפרק קוב"ה ושכינתיה, זה לא יש בנו, והוא שאמר הכתוב וכל חסדו כציץ השדה [ישעיה מ'], כלומר אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד הוא לעולם הזה או לעוה"ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאנו מצערי ומגלותי, כמו שאמרו בזוהר כל חסד דאינן עבדין לגרמייהו עבדין ואוי לאזנים שכך שומעות, קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה היא אמנו שכינתא קדישא רוצה לצאת מן הגלות עם כל בניה ושומע אין לה צעקה ואין מושיע לה ופורק אין.

ובכן אחי ועמי לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה לא זולת לא יבא משיחנו כי הוא יתברך מתנהג עמו מדה כנגד מדה ואומר אתם אינם חסים כי אם על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול לא הרואה לעינים, אך כל איש יהודי בעצמו אפילו אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימליך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו [פאטערלאנד] היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב"ה ושכינתיה מגלותא, אך אלהים יפדה יהיה כל כוונתו, כי בשלחן ערוך יורה דעה כתוב שבכל מיני צדקות כגון להאכיל רעבים או להלביש ערומים או לרפאות חולים, להכל פדיון שבויים קודם ואסור לאחר אפילו רגע, ואם כך הדין בפדיון שבוים לבן אדם אחד מכל שכן לפדות גוי ואלהיו שהוא פדיון שבויים הכללי, ואל יאמר האדם בלבו מה אני ומה ערכי שיהיה כח במצותי לפעול דבר גדול כזה, כי אם מך הוא בערכו המצוה בעצמה ערכה גדול ורב כח לפעול זאת אם יכוין בו למפרק קוב"ה ושכינתיה מגו גלותא, ואז עד מהרה שנת גאולנו באה ותבנה ציון וכל ערי יהודה וארץ ישראל וישכון כבוד ה' בירושלים אשר יכוננה עליון וזרע עבדיו ינחלוה במהרה בימינו.

 

שרביט ההצלה לדור האחרון

"לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה" (אסתר ד' יא)

יקומו היהודים ויעשו התיקון השלם בלימוד הזוהר הקדוש לעילוי שכינת עוזנו ולתקנה בתיקוניה הראויים, הנה באנו עכשיו בהקדמה זו לבאר "בשל מי הרעה הזאת", מי גורם לכל מה שהולך לקרות, ואיך יכולים להינצל מהערב רב, שמפריעים אותנו מימות עולם והתורה מצוה אותנו זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, כמו שבלוחות ראשונות הם עשו את העגל וגרמו לשבירת הלוחות כי לא רצו לקבל את תורת הסוד (מהרח"ו, בהקמה לע"ח), כן גם היום בסוף הדורות שאנחנו עומדים בפתח הגאולה לא רוצים לקבל את תורת החיים וללמוד זוהר הקדוש, וגורמים לשבירת הלוחות ולחורבן (תיקון מ"ג), על כן עלינו להתאחד ולקיים את דברי הגְּמָרָא, "דִּילִידָה אִימֵּיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תֵּילִיד וְאִי לֹא לֹא תֵּילִיד" (מכות י"ז:), כי הרשב"י הוא מגלה לעולם את תורת הסוד ועל ידו יכולים אנו לעסוק בתורה ועבודה לשמה לתקן התיקונים כראוי, ועל ידי זה להתדבק בה' ושכינתו ביחודא שלים בשם כל ישראל.

הכנה האמיתית לביאת המשיח

איך נינצל מחבלו של משיח ובמה בונים את סוכת דוד, שביום צרה ימלטהו השם,

וכיצד נרבה זכיות ונזכה לחומה ומגדל "אלף המגן" על כלל ישראל

וחובת הזהירות מפני היצר וכת דליה המונעים את ישראל הקדושים ללמוד זוהר הקדוש

ביאור גדול לדעת מי הם הערב רב, וכיצד להינצל מהם

הנה הוא עומד אחר כתלינו…

שופר של משיח נשמע פעמיו מצלצלים ברמה – כל אחד מתכונן בחיל, לקבל פני משיח בגיל, בבואו יבדוק כל יחיד, האם מילא הוא את התפקיד, ומה הכנתך לאותו הזמן? האם התיק ארוז ומזומן? ספר הזוהר הקדוש בפנים? אם לאו אוי לה לאותה קבלת פנים, כי הזוהר הקדוש הוא כרטיס הכניסה לקבלת המשיח, בהגלות כבוד רם ונשא, חושו ומהרו להתבונן בחכמה, לרכוש הספרים וללמוד בדת תורה תמימה.

להתחברות למפעל הזוהר העולמי: 0527-651911

"מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהֹוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח  יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (תהלים ז' י"א)

כשהיינו ילדים שמענו איומים שהערבים רוצים לזרוק אותנו לים, ומשחר ילדותינו אנו נושאים זאת בליבנו. כילדים לא הבנו למה הערבים כל כך שונאים אותנו, מה עשינו להם? כשגדלנו, ולמדנו תורה, למדנו שזו הלכה: עשו שונא ליעקב, וזה חוק חיים!

שאלנו עצמינו, במה חטאנו? למה כולם קמים עלינו? כיצד יתכן שפיסת אדמה קטנטנה, הנקראת ארץ ישראל, יוצרת ומעוררת מחלוקות אינסופיות ומלחמות אלפי שנים?

היום אנו יודעים, שארץ ישראל היא מקום הגשמי, הקדוש ביותר בעולם. וכידוע ליודעי ח"ן, כל דבר גשמי בעולם הזה הוא ענף רוחני של שורשו בעולם העליון, ולכן ירושלים, ומקום בית המקדש, הם ממש כנגד עולמות עליונים, כך שמקום בית המקדש הוא ממש כנגד עולם אצילות – גן עדן. ולכן לא מפתיע מדוע היו מלחמות קשות כל כך על הר הבית, התת מודע האנושי מוביל את האדם להלחם על קדושה.

היהודי מפחד מה"אחד", ולכן הוא לא מפחד מאף אחד[46], זאת הסיבה היחידה שהוא שורד כבר אלפי שנים, אולם, לצערנו, כשעם ישראל הוא במחלוקת, ומלחמות פנימיות ולא באחדות, והקפיטליזם ותרבות המערב הובילה את עמינו לתפיסה מעוותת שכל אחד צריך לדאוג רק לעצמו, ומקיים "לתאוה יבקש נפרד", תפיסה שהיא ניגוד מוחלט לתורתנו הקדושה, שזו תפיסה שמובילה לפירוד וכאוס, אז אם אנו נוהגים כך, אז אין פלא שהגענו למה שהגענו, שאנו בצרות צרורות, ומאוימים חדשות לבקרים בפצצת אטום, וחיינו תלויים בהחלטות של מטורף מאירן, לא מפתיע, שאנו מאבדים את ההגנות שלנו, ואז אנו מרגישים את עצמינו מאויימים ככבשה בין 70 זאבים. איומים של רעידות אדמה, פגעי טבע, קריסות כלכליות, אלימות, עוני צרות ומחלות…. ונראה שאין מושיע, זה כבר קרה בהיסטוריה, הנורא מכל קרה, ובית המקדש חרב, היתה גלות איומה לעם ישראל, היתה שואה, והכל בגלל שנאת חינם.

איך אפשר לחבר את כל חלקי עם ישראל על כל גווניו? איך אפשר למנוע את כל המחלוקות, בפלגי העם? איך נתגבר על כל הכאוס, הצרות והייסורים שפוקדים את עם ישראל? מה ישנה את התמונה הכוללת? מה יאחד את עמינו? מה יגשר על כל המחלוקות? מה יגרום לאהבת חינם? מה יזרז לנו את ביאת משיח?

יש סוד אחד, פלא אחד, שהוא בבחינת נס.

מהו פלא? פלא הם אותיות א', ל', פ'.. שהם אותיות של אלופו של עולם!

מהו נס? חוק מעולם עליון שיורד ופורץ ומתערב לתוך מדרגה של עולם תחתון, ולכן הנס מצטייר כדבר שהוא לא במסגרת חוקים של טבע העולם… כמו שאומרים: זה מעל הטבע.

זה שהעם היהודי שורד אלפי שנים, ואנו מוקפים מדינות אויב, ונצחנו במלחמות ישראל מעטים מול רבים, זה גדר של נס.

מהו אם כן הנס הגדול שאנו זקוקים לו, או הפלא שיכול להושיע את עם ישראל, שהוא בבחינת אור הגאולה? – ידוע הסיפור… שאדם הלך לחפש אוצר בדרך רחוקה, וכאשר הגיע לארץ הרחוקה, התברר להפתעתו שאותו אוצר מיוחל שהוא מחפש כל חייו, טמון ליד התנור בתוך ביתו. – הנס הגדול הוא ספר הזוהר, שנכתב לפני אלפיים שנה, על ידי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זיע"א

האבסורד הוא, שהנס נמצא וקיים כבר אלפי שנים, אבל רוב רובינו לא במודעות אליו, הוא כמו במצב רדום בתודעתנו, הוא כפי הנראה נמצא כמעט ברוב רבם של בתי ישראל, והוא כבר נכתב לפני 2000 שנה.

המקובל האלוקי , הרב יהודה אשלג זצוק"ל, ידע את הסוד הגדול של ספר הזהר, ועשרים שנה לפני פרוץ מלחמת עולם השניה פנה לראשי ישיבות באירופה והתחנן שילמדו את ספר הזהר, כי ידע ברוח קודשו שנגזרה גזרה קשה על עם ישראל, אולם לצערינו, ראשי הישיבות דחו את הצעתו… והנורא מכל קרה.

אם כן, בואו לא נהיה שוב שאננים, הבה נתעורר מתרדמתנו ונבין מהו הנס שיביא את הגאולה. למה ספר הזהר הוא בבחינת פלא ונס? כי רבי שמעון כתב אותו מתוך השגה של עולמות עליונים, כלומר תודעתו של רשב"י היתה בעולם אצילות, ומתוך מקום רוחני זה כתב, כתבים שהם מתוך עולם של גן עדן העליון, שהכל שם מושלם, באחדות פשוטה, אין שום רע, הכל טוב. וברגע שאדם קורא את ספר הזוהר, ,  המילים שבו, הם בעצם מעין "יבוא" של כוחות, של אנרגיה מעולם של גן עדן, החודרים ויכולים לפרוץ את גדרי וחוקי העולם הזה, ולחולל ניסים כפשוטם. ולסלק כל רע. למה?

איך זה מסלק את הרע? נסביר על דרך משל: כאשר מדליקים נר בחדר חשוך, כל החושך מיד מסתלק, כך אור מעולם עליון שחודר לעולמינו מסלק כל רע ממנו, שהרע הוא כל הייסורים, מחלות, צרות, מחלוקות מלחמות, פצצות אטום, כמו מחזיר את כולם לאחדות, אהבה ופשטות כמו בעליונים.

ולכן לא לחינם, רבי שמעון התבטא וכתב בספר הזהר: "שבזכות ספר הזהר יצא עם ישראל מהגלות ברחמים".

ולכן עתה שגילינו לכם הסוד הגדול והנורא, שכל המקובלים כתבו, שדוקא בדורינו זה, דור הגאולה, כולם, צריכים ללמוד זוהר, אפילו ילד בגיל תשע (הצדיק מקאמארנא זי"ע).

הבה נתאחד במהרה, וכאשר כל יהודי יקרא בכל יום דף זוהר ביום, מתוך אחדות אמיתית, אהבה ישראל וציפייה לגאולה, הדבר הזה יחולל פלאים של "עין לא ראתה אלקים זולתך סלה".

וְיָדוּעַ מַה שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שזה בא בקרוב ממש, וזה מלחמת העולם השלישית שהחפץ חיים אמר: שמלחמת העולם השניה היה צחוק נגד מלחמה השלישית, זאת אומרת אנחנו קרובים לשואה כזאת גדולה כמו שכתוב בזכריה (י"ג, י"ד, ויחזקאל, וישעיה כ"ח) וְרַק בִּזְכוּת לימוד הזוהר נִזְכֶּה לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וּלְיַקֵּר הָרְגָעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ." וְכַמָּה גוֹדֶל פּוֹעֲלָם וּמְסִירוּת נַפְשָׁם, בְּלִימוּד הַכּוֹלֵל הזה זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁעַל יְדֵי זֶה מְקָרְבִים לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִּם, בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִמֶּנּוּ יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְכָל הַצְּמֵאִים מִמֶּנּוּ שׁוֹתִים, וּבָזֶה יִתְעוֹרְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

מורי ורבותי!! כאן נגלה את הסוד הגדול למה אנחנו בגלות כל הרבה שנים, עם כל כך הרבה צרות, ולמה עוד לא זכינו להיגאל?: רבי חיים ויטאל זי"ע כותב: בגלל הערב רב נשתברו הלוחות, שהיה כתוב בהם סתרי תורה מצד עץ החיים, ונתנו להם מצד עץ הדעת טוב ורע: ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, משנה, שפחה דמטרוניתא, עכ"ל. וכל אלו שלא לומדים זוהר הקדוש הם המעכבים הגאולה.

הגר"א זי"ע ציווה לכל אנשיו ללמוד זוהר כל יום. והצה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע אמר על הגר"א זי"ע, שבא במיוחד לעולם הזה ללמד תורת הסוד, וכתב הרבה ספרים על הסוד, ואמר שרק בזכות לימוד הקבלה וישוב ארץ ישראל יבוא הגאולה.

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק

על כן בוודאי צריכים להתחזק וללמוד בדברי קדשו של התנא האלוהי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, המבטיח שבזכות הקריאה בספר הזוה"ק נצא מן הגלות ברחמים, (אף ללא הבנה כלל כידוע מדברי רבותינו). וכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. לכן כל אחד ואחד צריך להשתדל מידי יום לקרוא מספר דפים מספר הזוה"ק ובפרט בכל יום ויום ללמוד דף אחד לכל הפחות מספר התיקונים להצלחת כלל ישראל ולקירוב הגאולה. על כן בואו ונתמסר למען הגאולה, ונתקדש בתורה, וכל ישראל ילמדו זוהר הקדוש בכל יום, ואם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ובודאי תיכף ניגאל, כדאיתא בזוהר רעיא מהימנא פרשת נשא (דף קכד, ב): דבגיניה "וקראתם דרור בארץ", ובזכותיה יתקיים "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". וְכֻלָּנוּ כְאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַשְׁבִּ"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיְא בֵּיהּ וּבְסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר".

תוכחת הזוהר

לכל האדמורי"ם, ראשי ישיבות, רבנים, מגידי שיעורים דף היומי ושולחן ערוך, ודרשנים המעוררים את הרבים לעשות תשובה, – ובפרט לכל המוציאים עלוני תורה, ולכל העיתונים ולכל כלי התקשורת!!!

וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה… וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה… שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים… וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר… וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת… וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר. (אסתר פרק ד א-יז).

1. האם ידעתם: כי תקבלו עונש גדול, על כל עבודה שלכם, [שאתם חושבים שאתם מזכי הרבים – ובנתיים אתם מזיקי הרבים] אם אתם לא עוסקים וקשורים בכתיבת ו/או הפצת מאמרי זוהר הקדוש, כל שבוע? [שאתם יכולים לקבל הכל בחינם].
2. האם ידעתם: שמשה רבנו ע"ה אמר (זוהר נשא קכ"ו), כי בזכות ספר זוהר יפקון ישראל מגלותא ברחמי? [וזה לא נאמר על שום לימוד רק על לימוד הזוהר הקדוש]
3. האם ידעתם: שאם אין אנו אומרים לכם את האמת – אנו ערב רב וקליפת עמלק? [וכן כל הרבנים שלא אומרים לכם את האמת] (הגר"א).
4. האם ידעתם: מה שכתוב בתיקון מ"ג ותיקון ל' – מדוע אמירת קריאת שמע לא נשמעת? – ומדוע "אין קול ואין עונה" -והתפילה ח"ו לא מתקבלת? – מדוע השפע שעם ישראל ראוי לו, אינו מושפע אליו? ונשמותינו משולות לארץ חרבה ויבשה? היודעים אתם כי אנו תחת איום של פצצת אטום, כל העולם עומד בפני מלחמת עולם שלישית, מהפיכות ומלחמות, אסונות, ופורענויות בכל העולם כולו. ועל מה עושה ה' כל זה? ומה תפקידנו לעת כזאת?! מי הם האחראים לכל זה?

וכבר אמרו האחים השבטים הקדושים ליוסף הצדיק ע"ה "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת, וַיַּעַן… אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ". (בראשית מב כ"א כ"ב). ומה עלינו לעשות הכל לפניכם מהזוהר הקדוש- בתיקון מ"ג ותיקון ל':

וזה לשון תיקוני זוהר תיקון מ"ג: – מדוע קריאת שמע אינה נשמעת ?

בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ, אמר רבי שמעון, במלת בראשי"ת יש אותיות את"ר יב"ש, ביאור היסוד הנקרא מקום, הוא יבש, ומבאר, וְדָא אִיהוּ וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ (ישעיהו י"ט ה), וְזֶה הוא נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, כלומר היסוד חרב ויבש ממימי השפע, ואינו יכול להשפיע למלכות, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ באותו הזמן שהוא יבש, וְאִיהִי יַבָּשָׁה, והמלכות היא יבשה, כי לא קבלה השפע מהיסוד, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, צועקים הבנים בני ישראל למטה בעולם הזה, באמירת יחוד השם "שמע ישראל" להעלות התפילה כתיקונה, וְאֵין קוֹל כלומר, כל קריאת שמע לא נשמעת, וְאֵין עוֹנֶה, ובגלל כך, אין נענית ומתמלאת בקשתם בתפלתם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א כח) אָז יִקְרָאוּנְנִי (כלומר, דאז הוא קריאת שמע ותפלה, גר"א) וכשישראל הם בצרה, וצועקים וקוראים להקב"ה בקריאת שמע, אבל וְלֹא אֶעֱנֶה. אני לא אענה אותם בתפלתם. (ביאור הגר"א דף צ"ב, וכסא מלך)

5. האם ידעתם: מה שכתב מרנא רבינו ישראל מאיר הכהן הגדול החפץ חיים זצ"ל, כי מלפנים כל יהודי הפשוט ביותר, היתה אמונתו בדברי הזוהר הקדוש באמונה חושית פשוטה ואמיתית בלי שום פקפוק כלל, עכת"ד. – והצדיק הקדוש רשכבה"ג בעל חידושי הרי"ם זי"ע, אמר ברוח קדשו: כי אי אפשר לזכות לאמונה פשוטה ואמיתית בלי לימוד הזוהר הקדוש. ונכדו הצה"ק בעל אמרי אמת זיע"א כשראה את גדולי המקובלים בירושלים עיה"ק ובראשם המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי"ע [שקיבל הסכמה מהרשב"י על ספרו יין הרקח על האידרות, (ראה כוח הזוהר באריכות)], בוכים ומתחננים על נפשם בתפילות נוראות ומיוחדות למען הציל את יושבי ארץ ישראל מהחרב של העמלקי הגרמני ימ"ש, אמר שבוודאי יושבי ארץ ישראל ינצלו, ואילו היו לנו צדיקים כאלו באירופא לא היתה בכלל השואה הנוראה. [והצדיק המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי"ע, אמר שכל הצרות שקראו בשנת תרע"ד היו אחרי פטירת שני הצדיקים רבנו יוסף חיים הבן איש חי ורבנו שמעון אגסי זיע"א, היה שלש שנים בצורת ורעב ואחר כך בא ארבה שאכל את כל התבואה, ושיטפונות רבים שהציפו את בתי העיר וכולם ברחו, וְנֶחְרְבָה כָּל הָעִיר וְהָרְגוּ וְחָמְסוּ כְּמוֹ בַּשּׁוֹאָה רָחַ"ל, וז"ל: וְהִנֵּה בְּעִירֵנוּ בַּגְדַד יִּבָּנֶה עִירֵנוּ אָמֵן, הָיוּ לָנוּ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב הַסּוֹכְכִים עַל הָעִיר מִבַּיִת וּמִחוּץ וְהֵמָּה אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה וּלְמַחֲסֶה בְּיוֹם זַעַם, הָרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים בֶּן חָכָם רַבִּי אֵלִיָּהוּ בֶּן חָכָם רַבִּי משֶׁה בֶּן חַיִּים וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְשֵׁנִי בַּקֹּדֶשׁ הָרַב הַגָּאוֹן חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן אַבָּא בַּר אַבָּא הַמְכֻנֶּה אַגָּסִי וז"ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הַמְחַבֵּר סֵפֶר בְּנֵי אַהֲרֹן עַל שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים, אֲשֶׁר ב' צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם לְבַדָּם הָיוּ נִמְצָאִים בְּעִירֵנוּ שֶׁרֹב עִסְקָם הָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבִשְׁמוֹנָה שְׁעָרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עוֹסֵק לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר מַשְׂכִּיתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵמָּה בִּזְכוּתָם וְצִדְקָתָם הָיוּ מְגִנִּים עַל הָעִיר זֶה מִפֹּה וְזֶה מִפֹּה, אֶפֶס כְּשֶׁגָּמְרוּ הָעֲווֹנוֹת וְנִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹקִים חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּשְׁנַת ה'תרס"ט בי"ג אֱלוּל הִתְחִילָה הָעִיר לִהְיוֹת צוֹלַעַת מְהַלֶּכֶת עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילוּ הַצָּרוֹת לָבוֹא כִּי אַחֲרֵי קְבוּרָתוֹ נִלְקְחוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא לְמֶלֶךְ יִשְׁמָעֵאל לְלַמְּדָם סֵדֶר הַמִּלְחָמָה וְהָיוּ כָּל הָעָם מְיַלְּלִים וּבוֹכִים, וְהָיִינוּ מִתְנַחֲמִים בְּחָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן וז"ל לִבְרָכָה וְכָל הָעָם עָנוּ אַחֲרָיו עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ כִּי הוּא יָכוֹל לְמַלֵּא מְקוֹם הָרַב חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּינוּ כֵּן הָיְתָה, כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ וְגַם בְּאוֹתוֹ צַדִּיק פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין, כִּי אַחֲרֵי חֲמִשָּׁה שָׁנִים בְּלֵיל ו' ח' לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם שְׁנַת הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָ"ד נָסַע גַּם הוּא לִמְנוּחוֹת וְעָזַב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת. וּבְהִסְתַּלֵּק גַּם חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז כָּבָה מֵהָעִיר גַּם שְׁבִיב הָאַחֲרוֹן. יוֹסֵ"ף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ. וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב צָרָה כְּמַבְכִּירָה כִּי בְּלֵיל י"א מְנַחֵם אָב, אַחֲרֵי פְּטִירָת חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם נִדְבְּקוּ מוֹדָעוֹת אֲדֻמִּים מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו בְּכָל הַשְּׁוָקִים וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת וּבְתוֹךְ הַמּוֹדָעוֹת מְצֻיָּר חֶרֶב אָדֹם לְאוֹת מִלְחָמָה מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. מַמְלֶכֶת קוֹסְטַנְטִינָא בְּמַמְלֶכֶת בְּרִיטַנְיָיא. וְתֵכֶף הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת בַּחוּרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בְּרִיטַנְיָיא. וְהָיוּ מַסִּיעִין אוֹתָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת עַד הִגִּיעָם עַד מְקוֹם קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִנִּי אָז וְהָלְאָה מְצָאוּנוּ רַבּוֹת רָעוֹת וְצָרוֹת וְהָיוּ הַצָּרוֹת דּוֹחֲקוֹת זוֹ אֶת זוֹ כָּל אַחַת רוֹצָה לְהַקְדִּים אֶת פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאֵין שָׁעָה בְּלֹא רָעָה וְאֵין רֶגַע בְּלֹא נֶגַע, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת נִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם נוֹסָף עַל יוֹם אֶתְמוֹל, וכו…
6. האם ידעתם?: שהמקובל האלוקי בעל הסולם הכין תרופה למכה, אולם רבני אירופה לא הבינו זאת!!! – רבינו הקדוש בעל הסולם, ראה ברוח קדשו כ- 20 שנה קודם השואה את גזירת ההשמדה ומסר נפשו, צעק והתחנן בפני גדולי ישראל באירופה שיורו לתלמידהם ללמוד הזוהר הקדוש, אולם נדחו תחנוניו – בשנים תרע"ז – תרע"ט , לאחר מלחמת העולם הראשונה, רץ הגה"ק רבינו יהודה לייב אשלג זצוקלה"ה בעל "הסולם" זי"ע ופנה לגדולי ישראל באירופה והתחנן בפניהם שיורו לתלמידיהם וחסידיהם ללמוד הזוה"ק והוכיח הנכתב בספה"ק על החיוב בלימוד הזוה"ק, אך לצערנו דחו תחנוניו בתירוצים למיניהן.. בשנת תרע"ט צעק הגאון הק' הנ"ל שנגזרה הגזירה בשמים!!! והזהיר רבינו מ"העננים השחורים" שעולים על אירופה ואמר שנותנים לנו 20 שנה לברוח לארץ ישראל ששם לא יהיה חורבן!!! כששמעו זאת החלו לכנות את הגאון הק' הנ"ל "ציוני" ולא התייחסו לדבריו כראוי. – הכתובת היתה כתובה על הקיר! – ועכשיו שוב כתובה – כמה עוד אפשר להתנהג כבת יענה? – עורו ישנים מתרדמתכם עורו!
7. האם ידעתם?: למה 30.000 יהודים צעקו בכותל המערבי, שמע ישראל ה' מלך וכו' צועקים ה' הוא האלוקים ולא יורדת אש מן השמים!!!! – למה?
8. האם ידעתם?: למה מאות אנשים לובשים שק ואפר בכותל המערבי וצועקים ובוכים ומשיח לא בא?!!!
9. האם ידעתם?: למה הגזירות הנוראות לא הפסיקו? ויש אלפי אלמנות ויתומים, בזמן קצר אנשים צעירים בחורים וילדים נאספו רח"ל, – למה? למה? למה? – הרשב"י כתב כבר את התשובה לפני 2000 שנה, בגלל שלא לומדים, דקה זוהר ביום!!!
10. האם ידעתם?: שכל מי שלא מוחה נתפס ח"ו (שבת נה), וחייב על כל דם שנשפך רח"ל. ומה נוראים דברי המדרש רבה איכה – עה"כ ויצא מבת ציון, וזל"ק: היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה ואני עושה לכם כן, עכ"ל. ובאדר"נ (פכ"ט) וז"ל: מפני מה מתים ת"ח בלא זמנם מפני שהם בוזים בעצמם שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים, עכ"ל. ראה מה שכתב הלוחם הגדול מוהר"ר חיים סופר זצ"ל בספרו הבהיר שערי חיים (דף ו' ע"ב), וז"ל: אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד' על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב: צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על אשת איש, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד' בסערה: הלא הי' בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו' עכ"ל. ונוסיף על דבריו כי יאמרו בשמים קדוש זה הרג שש מליון יהודים, וצדיק זה נהרגו על ידו תינוקות וילדים בשואה, וכל זה מפני שלא למד ולא לימד את סודות התורה. ובמבט מעמיק יוצא מדברי הרשב"י (תיקון מ"ג תיקון ל') "שכל מי שאינו לומד את ספר הזוהר הקדוש , הרי גורם הוא בזה, לבזה חרב הרג ואבדן לעולם, ואלו עבירות שבין אדם לחבירו שאפילו יום הכפורים אינו מכפר עליהם, ובאופן כזה אין באפשרותנו לקיים "עד שירצה את חבירו" מחמת שנאבדו כבר רח"ל, כמו שכתב  בְּסֵפֶר זוֹהַר מַגְנָא וּמַצְלָא, וּבְסֵפֶר סוֹד ה', וְעוֹד, וְכֵן כָּתַב הגוב"י. הַג"ר מְנַחֵם מֶענְכִין הַלְפְּרִין זצ"ל: הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ: וְזֶה לְשׁוֹן בַּעַל הגוב"י עַל 'עֵץ חַיִּים' (בַּהַסְכָּמָה שֶׁנָּתַן להג"ר חַיִּים שָׁאוּל דוויק זצ"ל עַל סִפְרוֹ 'איפה שלימה' [הצדיק הקדוש רבי חיים שאול הכהן דוויק, זי"ע, מכונה גם ה"שד"ה"‏‏ י"ד בחשוון ה'תרי"ח – ד' בטבת ה'תרצ"ג היה רב, דיין וראש ישיבה, רבה הראשי של ארם צובא שבסוריה, ומגדולי המקובלים בדורו]). מִי שֶּׁאֵינוֹ לוֹמֵד נִסְתָּר וְחָכְמַת סֵפֶר הַזֹּהַר, תִּסְמַרְנָה שַׂעֲרוֹתָיו וּבְשָׂרוֹ יֵעָשֶׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ כִּי עֲנִיּוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת, הַמְּשִׁיסוֹת וְהַהֲרֵגוֹת, הוּא בְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם לָזֶה. וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה הֶעָנִי יְחַיְּבוּ עַל דַּלּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְהֶהָרוּג עַל הֲרִיגָתוֹ, וְכָל זֶה נִקְרָא חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲשֶׁר גַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְהַתּוֹכֵחָה, עכ"ל. ואנו רק שליחים של כל גדולי ישראל לְהַצָּלַת עם יִשְׂרָאֵל מִפְּצָצַת אָטוֹם, כְּמוֹ שאמחז"ל, (שַׁבָּת נה, יַלְקוּט שׁוֹפְטִים רמז, סח, מִדְרַשׁ רַבָּה אֵיכָה נב. וְעַיֵּן חָפֵץ חַיִּים בְּמִכְתָּב כ"ה), עָלָיו לָדַעַת כִּי בְּנַפְשׁוֹ הוּא, וְיִתְבַּע חַס וְשָׁלוֹם עַל זֶה. וְהַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה אֶת הָאֱמֶת מִי נִמְנָה אִם עוֹשֵׂי מִצְוָה, וּמִתְקַבֵּץ וְאוֹמֵר מִי לַה' אֵלַי!!!
11. האם ידעתם?: מה כתוב בזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כ"ח ע"א), וז"ל: רבי שמעון בר יוחאי צועק ואומר ווי לעלמא דאינון אטימין ליבא וסתימים עיינין דלא מסתכלין ברזא דאורייתא וכו'… ולא עוזרים לשכינה בגלות ולא למשה רבנו שנמצא עמה, וכו'… ובגינה איתמר בגלותא בתראה, ולאדם לא מצא עזר אלא כולהו כנגדו, עיי"ש, ובמקדש מלך פירש, (הובא במתוק מדבש), שהקב"ה לא מצא תלמידי חכמים שיהיו עזר למשה בגלות, אלא כולם נחשבים כאלו הם כנגדו, לפי שאינם עוסקים בסודות התורה לסייע לתיקון השכינה עכ"ל, עיי"ש. ואתם בזה שאתם לא מפרסים את דברי הרשב"י אתם נגד השכינה הקדושה!!!
12. האם ידעתם?: כי בפרסום לימוד הזוהר אתם מצילים את עם ישראל? כמו שהגה"צ הַמְּקֻבָּל רַבִּי יְהוּדָה לֵיבּ אַשְׁלַג בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר הַסֻּלָּם עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, רָאָה שֶׁמִּלְחֶמֶת הִיטְלֶער ימ"ש פָּרְצָה עַל הָעוֹלָם, וּפָחֲדוּ מְאֹד שֶׁתַּגִּיעַ לְאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים ח"ו. עַל כֵּן אָמַר, הֱיוֹת וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כּוֹתֵב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִגָּלוּתָא, הִתְחִיל לְתַרְגֵּם הַזּוֹהַר בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁכָּל יְהוּדִי יוּכַל לְהָבִין וְלִלְמֹד אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאָמַר שֶׁבְּיוֹם שֶׁיָּצָא לָאוֹר הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִהְיֶה לָרָשָׁע מַפָּלָה גְּדוֹלָה, וְכָךְ הָיָה בְּיוֹם שֶׁיָּצָא לָאוֹר הַכְּרָךְ הָרִאשׁוֹן מִסֵּפֶר הַזּוֹהַר, אָז הָיָה לוֹ לְהָרָשָׁע מַפָּלָה וְנִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה שֶׁל הִיטְלֶער ימ"ש. וְלֹא הִצְלִיחַ זְמָמוֹ לְהַגִּיעַ לְאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.
13. האם ידעתם?: שֶׁאָנוּ זְקוּקִים לְרַחֲמֵי שְׁמַיָּא, וְיֵשׁ כִּמְעַט אֶחָד וַחֲצִי בִּלְיוֹן עֲרָבִים שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לְחַסֵּל אֶת 15 מִלְיוֹן יְהוּדִים ח"ו, וְאָנוּ בְּטוּחִים, שֶׁאִם יִלְמְדוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם עֶשֶׂר עַד 15 דַּקּוֹת, וְכָךְ כָּל אֶחָד יִגְמֹר כָּל הַזּוֹהַר בְּשָׁנָה אַחַת, בְּוַדַּאי נִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ גְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים שֶׁל חַבְרֵי הַבַּדַּ"ץ עֵדָה הַחֲרֵדִית בִּירוּשָׁלַיִם עיה"ק בִּשְׁנַת תרפ"א כְּהַבְטָחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי ע"ה שֶׁבְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי.
14. האם ידעתם?: שֶׁבְּיוֹם שֶׁאַנְשֵׁי "מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי" סִיְּמוּ אֶת סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְפִי סֵדֶר הַדַּף הַיּוֹמִי, הַנִּדְפַּס בי"ב כְּרָכִים לי"ב חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מַמָּשׁ נִפְסְקָה הַמִּלְחָמָה שֶׁל עוֹפֶרֶת יְצוּקָה בְּעַזָּה, בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת לִפְנֵי ג' שָׁנִים [מִל' כִּסְלֵו עַד ח"י טֵבֵת – (לְמִסְפָּרָם בֵּין 27 בְּדֵצֶמְבֶּר(2008) ל' בכסלו תשס"ט )ל-18  בינואר 2009.)]. וְחָזְרוּ מִלְיוֹן אֲנָשִׁים לְבֵיתָם, אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ בְּגָלוּת קָשָׁה כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת. – אַחַר שָׁבוּעַ הָיָה כָּתוּב, בָּעִתּוֹן חָדָשׁ, בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, שֶׁרֹב הַטִּילִים שֶׁזָּרְקוּ הָעֲרָבִים הָיוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְבֵית שֶׁמֶשׁ, וְכָל הַשָּׁלֹשׁ שָׁבוּעוֹת הָאֵלּוּ עָבְדוּ אֶצְלֵנוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לְעֵרֶךְ 26-30 מֵעֵת לְעֵת בְּלִי הֶפְסֵק, לְסַדֵּר אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לַלִּמּוּד הַיּוֹמִי, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָנוּ הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶּׁהִצִּיל אֶת כָּל בֵּית שֶׁמֶשׁ מֵהַטִילִים, וְגַם כֵּן שֶׁבִּגְמַר הַסֵּפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מַמָּשׁ נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה. [וְהִגִּיעַ רַק טִיל אֶחָד קָרוֹב לְמָקוֹם שֶׁל מַחֲנֶה צְבָאִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם פְּצָצַת אָטוֹם, וְגַם הָיָה נָס גָּדוֹל שֶׁלֹּא קָרָה כְּלוּם]. וְגַם בְּמִלְחֶמֶת עוֹפֶרֶת יְצוּקָה הָיוּ נִסִּים  גְּדוֹלִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ. וְרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ אֶת הַנִּסִּים הַנִּגְלִים, שֶׁקָּרוּ עַל יְדֵי הַדְפָּסַת סִפְרֵי הַזּוֹהַר, עוֹד לִפְנֵי שֶׁחִלְּקוּ אוֹתָם לָרַבִּים, שֶׁרַק כְּשֶׁעוֹסְקִים בַּהֲפָצַת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ כְּבָר נִסִּים גְּלוּיִים
15. האם ידעתם?: שבזה שתכתבו כל שבוע בעלון שלכם, סיפורי הזוהר הקדוש וזוהר על פרשת השבוע – יופחתו מאד מספר היתומים והאלמנות? ועם ישראל יזכה לשפע של רחמים וניסים וטובות גלויים.
16. האם ידעתם?: אבלאנו מאמינים בני מאמינים, שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ועמך כולם צדיקים, וכולם ישמעו לדבריהם של מלאכי עליון, וכולם יתחילו ללמוד וללמד לכל הפחות דף זוהר ביום שלוקח רק דקה אחת, ובזה יתוודע לך מי הם הצדיקים ומי הם האפיקורסים הדרדעים!!! וקול קורא מאת ה' "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת" (במדבר פרק טז כא), "וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַידֹוָד אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב כו), כמו שכתוב בזוהר הקדוש, שהקדוש ברוך הוא, לעת הגאולה רוצה לגאול את ישראל, אך אי אפשר שתשרה עליהם השכינה הקדושה, עד שיסתלקו ויבדלו מהם כל מיני הערב רב. ואז ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכמו שֶׁהָרַעֲיָא מְהֵימְנָא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ
17. האם ידעתם: (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.),ואם יעסקו בלימוד הזוהר הקדוש, אז זוכים ישראל ונגאלים תיכף ומיד ממש. כמו שאמר אליהו לרבי שמעון בן יוחאי "ובהאי חיבורא דילך יתפרקון כד איגליא בסוף יומיא" (כסא מלך תיקון מ"ג).

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי לֹא נַעֲשֶׂה אֶת הַשְּׁגִיאָה שֶׁעָשׂוּ הָרַבָּנִים בְּאירופא שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הגה"צ בַּעַל הַסֻּלָּם זַצַ"ל!!! אלא נתאחד כולנו למען השכינה הקדושה ולמען עם ישראל ולמען בִּטּוּל הגזירות והאסונות וביטול גְּזֵירַת גִּיּוּס בְּנֵי הַיְּשִׁיבוֹת – בְּדַקָּה אַחַת לִּימּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ באחדות ובאהבה של כלל ישראל – לתקן את החטא הקדמון של שנאת חינם, נרבה אהבת קודשא בריך הוא אורייתא וישראל

בואו ונתחבר להתאחדות הרבנים והקהילות תלמידי הרשב"י זיע"א

מי לה' אלי!!!

כבר אמרו חז"ל מיום שנחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ואמרו במדרש כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בית המקדש על ידו. ולא חרבה ירושלים אלא בעון שנאת חינם!

קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא, (זוה"ק), בואו ונתבונן, מה גורם לפירוד העיקרי בינינו לאבינו שבשמים? אם היינו מאמינים באמת בה' יתברך, היינו אוהבים כל יהודי ממש כמו שהשם יתברך אוהב כל יהודי, ומי שאוהב כל יהודי, לא רוצה שיגרמו אסונות לעם ישראל, חלילה וחס, ומה עוד שזהו צער השכינה הקדושה, כמו שאמרו חז"ל במדרש: שאפילו אם רשע לוקה, שכינה מה אומרת כנגדו, קלני  מראשי קלני מזרועי. וכבר גילה לנו הרשב"י זי"ע (תיקוני זוהר תיקון ל' ועוד), מפני מה כל אסונות הנוראות שקוראים, זה מכיון שלא רוצים ללמוד תורת הסוד ולא לומדים זוהר הקדוש, ופוגמים נורא נוראות, ולזה אין יראת שמים לתלמידים, (מהרח"ו בהקדמה לעץ חיים), ואין אמונה, (אמרי פנחס שער ט' יג), לא זוכים לתשובה ותיקון הנשמה, (מורה באצבע אות מ"ד), ונשארים בטמטום הלב, (מאה שערים לבעל התניא), ובגללם יש מגיפות ואסונות, (אמרי פנחס הנ"ל, רבי יהודה פתייה, בהקדמה), ואנא אנו באים, ואין אתנו יודע מה ילד יום, כי זקוקים אנו לרחמי שמים מרובים, מבית ומחוץ תצפנו.

על כן אנו מתאחדים באהבת חברים תלמידי הרשב"י זי"ע אשר אין ביניהם קנאה ופירוד חלילה, אלא הם באהבה ואחדות גמור כדאיתא באדרא: "אנן בחביבותא תליא", ואוחזים באילן החיים, כדאיתא בזוה"ק (רעיא מהימנא נשא) וכן אמרו בגמרא (שבת דף פח, ב'): "דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא", ופירש רש"י שם: למיימינים – עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר, עכ"ל.

אלו שלומדים זוה"ק ומורים לתלמידיהם ללמוד זוה"ק הם המימינים האוחזים בעץ החיים, וממשיכי דרכם של קדושי וצדיקי הדורות, מהרמח"ל הקדוש אשר רבינו הגר"א זי"ע חפץ להקביל פניו ולילך רגלי לקראתו אליו, אם היה נמצא בחיים חיותו [מווילנא לאיטליה, מהלך כשנתיים ברגל], וכל הצדיקים הקדושים מהבית דין הגדול של מהרי"ל דיסקין זי"ע בירושלים עיה"ק משנת תרפ"א, (19 שנה לפני מלחמת העולם השניה), אשר חפצו לארגן אלף סיומי זוה"ק בארץ ובגולה, כדי למנוע את האסונות הנוראים, ואתם גם הקדוש מהרי"ל אשל"ג זי"ע, בעל הסולם, שהתחנן אז בפני רבני אירופא, שיתחזקו ויורו לתלמידיהם ללמוד זוה"ק, כי רק זה מה שיציל את עם ישראל, כפי שהורו וגילו לו מן השמים, (בכ"י), ולא שמעו ולא אבו, ולזה קרא כל האסונות האיומים בשואה האיומה רח"ל, אשר הצדיק הקדוש האמרי אמת זי"ע, כאשר ראה את התפילות והבכיות והתיקונים הנוראים שעשו המקובלים הקדושים עם צדיקים נסתרים, ובראשם מורינו הקדוש המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי"ע – אמר "שאילו היה לנו כאלה צדיקים וכאלה תפילות ובכיות [אשר אי אפשר להגיע לפנימיות הלב טהורה בלי לימוד זוהר הקדוש תורת הסוד], באירופא, בוודאי שלא הייתה השואה הנוראה, והיו ניצלים רבבות ומיליוני יהודים, עכת"ד.

• כל העיר באגדאד כל הבחורים והאנשים לקחו לצבא והרגו אותם אחרי שנפטר הצה"ק בעל בן איש חי זצוקללה"ה, ולא היה מי שיגן עליהם בלימוד הזוהר הקדוש, (בית לחם יהודה הצה"ק רבי יהודה פתייא זצוקללה"ה)
• אֵפוֹ אַתָּה???
• הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הַקָּבָּ"ה?

קֹדֶם שֶׁיּוֹרֶדֶת הַנְּשָׁמָה מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְהַאי עָלְמָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ לַעֲסֹק בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְתָא כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת תְּרוּמָה (דַּף קסא): הֲרֵי לְךָ בְּפֵרוּשׁ מִדִּבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד הַחָכְמָה הַזֹּאת וְקֹדֶם בִּיאַת הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הַזֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁבִּיעַ הַנְּשָׁמָה לַעֲסֹק בְּהַאי עָלְמָא בְּרָזֵי דְּהֵימָנוּתָא בְּרָזֵי דְּאוֹרָיְתָא – גַּם בִּיצִיאַת הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הַבָּא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג לְאוֹר עֶלְיוֹן לְמַעְלָה אֶל מְקוֹם הֲרָמָתָהּ אֲשֶׁר שָׁם אָהֳלוֹ מִתְּחִלָּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם הֲוָיָה פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים אִם לֹא בְּהִתְעַסְּקוּת הַחָכְמָה הַזֹּאת. (וַיַּקְהֵל משֶׁה דַּף ה: אור הזוהר דף 161) –

• הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ?

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.)

• מָרָנָא הָרֵי"חַ הַטּוֹב, בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַי" (פָּרָשַׁת שְׁמוֹת שָׁנָה שְׁנִיָּה), כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים זַ"ל: דְּגָדוֹל פֹּעַל הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת, אֶלֶף פְּעָמִים יוֹתֵר מִן הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל יְמֵי הַחוֹל.עכל"ק.

רַבֵּנוּ מָרְדְּכַי שַׁרְעַבִּי זי"ע הִתְבַּטֵּא פַּעַם בְּאָזְנֵי מְקֹרָבָיו וְאָמַר: "שָׁעָה שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שָׁוָה לְלִמּוּד שָׁנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹם חֹל. וְשָׁעָה אַחַת שֶׁל לִמּוּד זֹהַר וְקַבָּלָה בְּיוֹם חֹל, הִיא כְּמוֹ שָׁנָה שֶׁל לִמּוּד פְּשָׁט בְּיוֹם חֹל. וְלִמּוּד הַקַּבָּלָה וְזֹהַר בְּיוֹם שַׁבָּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה שָׁוָה לְלִמּוּד שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בִּימוֹת הַחֹל". וּפָסַק הגה"ק הַכַּף הַחַיִּים (קנ"ה סקי"ב), דְּלִמּוּד הַזוֹהַר יֵחָשֵׁב לְלִמּוּד הַקַּבָּלָה.

פֶּלֶא יוֹעֵץֹ: וַאֲפִילוּ אִי לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר וְשׁוֹגֶה בּוֹ שְׁגִיאוֹת הַרְבֵּה הוּא חָשׁוּב לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה כְּדִכְתִיב וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל וְדִלּוּגוֹ עָלַי אַהֲבָה, עַכַּ"ל.

"כִּסֵא מֶלֶךְ" (תִּקּוּן מ"ג): כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין אֲפִלּוּ פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד, [עכשיו יש כבר זוהר בלשון הקודש] יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְיִהְיֶה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא.

לְמִי שׂוֹרְפִים נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם

בַּזֹּהַר (פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי רמז:): אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ כָּל מַעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שׂוֹרְפִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם, (סֵפֶר הַבְּרִית חֵלֶק ב' מַאֲמָר יב פֶּרֶק ה')

אַשְׁרֵיהֶם כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה,

בַּזֹּהַר שִׁיר הַשִּׁירִים: אַשְׁרֵיהֶם כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, לָדַעַת אֶת חָכְמַת רִבּוֹנָם, וְהֵם יוֹדְעִים וּמִסְתַּכְּלִים בַּסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים. מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, בָּזֶה מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל דִּינֵי הָעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁפּוֹתְחִים לוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים שֶׁל סוֹדוֹת אֲפַרְסְמוֹן זַךְ, שֶׁהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה תְּלוּיָה בָהֶם.

כּוּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַמַּצָּב שְׁבוֹ אָנוּ נִמְצָאִים! וּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵלֵד יוֹם!!! – מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, מְגַּלִּים לָנוּ, שֶׁרַק בְּסֵפֶר הַזוֹהַר יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי, כִּי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּמוֹ תֵּיבַת נֹחַ וְרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּתֵבַת נֹחַ שֶׁהוּא הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, ויִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וּבָּזֶה תָּלוּי סוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן וּגְאוּלָתוֹ, בְּכֹחַ וּסְגֻלַּת לִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

זעקת השכינה – מפי הגה"צ המקובל רבי יקותיאל פיש שליט"א

[הדברים נכתבו בהתייעצות עם גדולי תורה].

איך יתכן שכבר באו כל הסימנים שבן דוד בא עד האחרון שבהם, ועד בכלל, ועדין לא תיקנו בכל הכוללים לימוד חובה של לפחות כמה דקות ביום, בספר הזוהר להצלת עם ישראל?

איך יתכן שדם ישראל נשפך כמים ולא מנסים את העצה היחידה שמובאת בחז"ל שיכולה להציל את עם ישראל גם בדור שכולו חייב להביא את הגאולה ברחמים?

האם מחכים חס ושלום לנהרות של דם ואז יתעוררו? מדוע לא מנסים לכל הפחות להראות לקב"ה שרוצים את העצה היחידה שכתובה בתורה שבעל פה מפי חז"ל, ולהתחיל לכל הפחות עם לימוד נגלות הזוהר?

היכן בני עדות המזרח שאבותיהם ואבות אבותיהם עסקו בעיקר בחכמה הזאת, ובזכות זה זכו שהיטלר ימ"ש לא נכנס למדינות שלהם? מדוע עדין לא תיקנו לימוד ברבים בכל כולל, בספר הזוהר ובשאר ספרים שעוסקים בפנימיות התורה?

איך יתכן שרבבות לומדי התורה הגיעו למצב של דוחק גדול בפרנסה שרק הולך ומחריף ח"ו, ועדין לא עשינו שום חשבון נפש על מה באה עלינו הצרה הזאת, ומה הקב"ה דורש מאיתנו, ולא עשינו שום תקנה של לימוד ספר הזוהר ברבים שהובטח לנו מפי חז"ל שיתן לנו מחסה ושובע ופרנסה בהרחבה גם בזמנים הקשים?

איך נוכל להתעלם מזעקת השכינה על בניה התינוקות שנשבו שנמצאים בסכנת חיים ובידינו להצילם, האם נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה? כדברי הזוהר בפרשת נשא, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזוהר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי.

רַבִּי יַעֲקֹב צֶמַח זצ"ל: (בהקדמה לספרו 'קול ברמה', על אידרא רבא) "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת הַמְמַהֶרֶת אֶת הַקֵּץ, וְלָזֶה אֵין מָשִׁיחַ בָּא, כִּי אֵין מִדְרָשׁ קָבוּעַ בְּכָל עִיר וָעִיר כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּעֵסֶק הַתַּלְמוּד, וְלָכֵן "אֵינֶנּוּ", אֵין בָּנֶיהָ מוֹשְׁכִים וּמְמַהֲרִים אֶת הַמָּשִׁיחַ.

בַּעַל הגוב"י עַל 'עֵץ חַיִּים' (בהסכמתו לספר 'איפה שלימה' על אוצרות חיים). הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ.

רבנו ה'אור החיים' הקדוש (ויקרא כה, כה) "כי ימוך אחיך וגו'", פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל, "ימוך", כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים. "ומכר מאחוזתו", ירצה על המשכן משכן העדות אשר בעונותינו נמכר הבית ביד האומות, והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', הוא יגאל ממכר אחיו, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.

מסקנת הדברים: כל ראש כולל, מגיד שיעור, ואדם שיש לו השפעה על רבים, יתקן אצלו במסגרת שלו כל יום חובת לימוד בספר הזוהר למשך כמה דקות להצלת עם ישראל. מתוך אמונה פשוטה בדברי חז"ל שזה הפתרון כמובטח, ועדיף לימוד ברבים בשיעור עם הבנה וכו', ומי שאצלו במסגרת עדין לא תיקנו את התקנה, יציל את נפשו בלימוד באופן פרטי כפי יכלתו, עכ"ל.

כּוּלָנוּ לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה !!!  כּוּלָנוּ חֲפֵצֵי חַיִּים!!! כּוּלָנוּ לוֹמְדִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ!!!

תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי.

ב"ה שֶׁזָּכִינוּ כְּבָר שְׁיְשִׁיבוֹת  וְכוֹלְלִים וּמֵאוֹת אֲלָפִים יְהוּדִים מִתְאַחֲדִים בְּיַחַד לָלֶכֶת בִּדְרָכָיהם של כל גדולי עולם זְיָ"ע, לְהָפִיץ אֶת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל יְהוּדִי יַעֲשֶׂה סִיּוּם כָּל שָׁנָה עַל כָּל סֵפֶר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּכְמוֹ שֶׁמשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִבְטִיחַ: "וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל "לְמִטְעַם" מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי". פֵּרוּשׁ: מִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵאִילַן הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, עַל יָדוֹ יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים.

עַל כֵּן בּוֹאוֹ וְנִתְמַסֵר לְמַעַן הַגְּאוּלָה, וְנִתְקַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וָטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא, וּבְוַדַּאי תֵּכֶף נִגָּאֵל, וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם כמה דקות זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

"בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֵשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!"

הִתְבַּטֵּא פַּעַם צַדִּיק וְאָמַר: בְּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עַם יִשְׂרָאֵל נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָךְ, וּפְלֵיטַת הָעָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים, בָּעֵת הַזֹּאת יִתְבּוֹנֵן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּעֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת יִבְחָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו, לְפֶתַע יָרִים יָדוֹ וְיַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, כֻּלָּם יָרִימוּ עֵינֵיהֶם בִּפְלִיאָה וְיַבִּיטוּ בַּמַּחֲזֶה, אָז יַשְׁמִיעַ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אֶת קוֹלוֹ וְיֹאמַר, בְּהַפְנוֹתוֹ אֶצְבַּע עַל יְהוּדִי מְסֻיָּם: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֵשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!". כָּךְ יַרְאֶה עַל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי שֶׁפָּעַל לְמַעַן בִּיאָתוֹ.

הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְּאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי". עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַּקוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְכֻלָּנוּ כְּאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגָלֵיא בֵּיהּ וּבִסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" וְתֱחֶזֶנָה עֵינֵינוּ, בֶּן דָּוִד מְשִׁיחֵנוּ מֶלֶךְ בְּיוֹפְיוֹ יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ, בְּ"עוֹז" וְהָדָר אֱלֹקֵינוּ, וּבִשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵינוּ, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' צוּרֵנוּ מָגִנֵּנוּ, יְגַלֶּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ, וְאָז יִשְׂמַח לִבֵּינוּ, וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ, בִּישׁוּעַת מַלְכֵּנוּ, וְנֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

[1] ) ובספר שיח יצחק דרוש א' דרשה לשבת תשובה, וז"ל: לז) ובהיות כן, אחב"י הביטו וראו עד כמה מדת הדין מתוח עלינו זה שלש שנים רצופות אשר עברו אשר שפטנו צורינו ברעב גדול, וכמה נפשות מישראל מתו ממש ברעב, ועוד כמה וכמה צרות תכופות זה אחר זה, אשר ניתן עול ברזל על צוארנו, אין ספק שהוא יתברך מעוררינו לתשובה, ומדוע אנחנו מחשים, ומצאנו עוון ח"ו, וכי איש הישראלי א"א לו לצאת מתחת רשותו של הקב"ה, אחר שכבר נתקשרנו בקשר אמיץ וחזק וכבר נשבענו שלא נמיר וכו', וכביכול גם הוא נשבע וכו', ומקרא מלא ביחזקאל "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים וכו' חי אני כו' אם לא בידי חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם והוצאתי אתכם וכו' ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה וכו' והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים" וכו' (יחזקאל כ'), הרי כתוב מפורש הוא בשבועה חמורה מאתו יתברך, שדבר בלתי אפשרי להוציא אותנו מתחת רשותו, וביד חזקה וביסורים גדולים ייסרינו, עד אשר נשוב אליו יתברך: – לח) ודבר זה מבואר נגלה, כי א"א לעולם ולבריאה להתקיים, כ"א ע"י ישראל, וע"י תורתו הק', אשר הנחיל לנו ממדבר מתנה, וכמ"ש (ירמי' ל"ג) "כה אמר ה' וכו' ויהי דבר ה' וכו' הלא ראית מה העם דברו עליך שתי המשפחות אשר בחר בהם ה' וימאסם ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וכו' גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס וכו' כי אשיב את שבותם וריחמתים", מבואר נגלה מכתובים אלה, שבדורו של ירמי' הנביא נמצאו בישראל אנשים אשר נתיאשו מן הגאולה, בראותם ירידת תפארתם, וכי הורד כבודם ועטרת ראשם מעליהם, שהם שני הכתרים שזכו בהם, והם כתר כהונה שנתנה למשפחת אהרן, וכתר מלכות שניתן לזרע דוד, וחשבו שגם כתר השלישי שהוא כתר תורה, שבזה נבחרו ישראל לעם סגולתו, ניטל מהם על רוב פשעיהם, ומאס בהם ונתן גדולתם לאומות זולתם, עד אשר לא יקומו עוד להיות גוי לפניו יתברך, ע"ז אמר שדבר בלתי אפשר, שכתר התורה א"א להתבטל מישראל, שאל"כ יחרב העולם ויתבטל כל המציאות, והוא מ"ש "אם לא בריתי וכו' חוקות שמים וארץ לא שמתי": – לט) ולכן כמו שא"א למציאות הבריאה להתבטל, כמו"כ א"א שימאס הוא יתברך זרע יעקב, מהיות גוי לפניו, להחליפם באומה אחרת ח"ו, וגם כסא דוד א"א להתבטל, שמלכותו מכוונת היא למול מלכות שמים של מעלה, כידוע לחכמי האמת, וממילא גם כתר כהונה יחזור לו, שעמוד העבודה תלוי בו, ולכן מוכרח הגאולה להיות, והוא מ"ש "כי אשיב את שבותם" וכו', ע"כ שלא בטובתם, אם לא ישובו מעצמם, אזי בחימה שפוכה וע"י יסורים גדולים אמלוך עליהם: – מ) וכמו שהוא בכלל האומה מוכרחים להטהר בסוף הימים לצרפם ולבררם, כמו"כ כל אדם מישראל מוכרח הוא להתברר ולהטהר, כמ"ש האשה התקועית לדוד (שמואל ב' י"ד) "כי מות נמות כמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלקים נפש וחשב מחשבת לבלתי ידח ממנו נדח":.

[2] ) בזוהר (חלק ג' קצח ע"א): רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (ישעיה נו) כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי וְגוֹ'. כַּמָה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן חָאבוּ קַמֵּיהּ, וְחָבִין קַמֵּיהּ בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, אִיהוּ עָבִיד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, זְדוֹנוֹת כִּשְׁגָגוֹת.

[3] ) כאמור ביחזקאל לא).

[4] ) (מבואר בזכריה פי"ד: "ויצא ה', ונלחם בגוים ההם, כיום הלחמו, ביום קרב.  ד ועמדו רגליו ביום-ההוא על-הר הזיתים אשר על-פני ירושלם, מקדם, ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, גיא גדולה מאד; ומש חצי ההר צפונה, וחציו-נגבה", (וזה חידוש גדול מאוד שיבקע על ידי תחיית ב' מתים).

[5] ) (והוא יזכה להיקבר בארץ הקודש משום שהוא מבני יפת גומר ומגוג כו' וכידוע יפת כיבד את אביו כמו שכתוב במדרש תנחומא (בראשית).

[6] ) (ובזוהר שמות קכ ע"ב וזה לשונו: "מִצַד שֶׁל תְּבוּאוֹת חֲמִשָּׁה מִינֵי לֶחֶם, שְׁבוּרִים מִכֻּלָּם, וְהֵם: חִטָּה, וּשְׂעוֹרָה, וְכֻסֶּמֶת, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן. הִמְשִׁיל אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כ') קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, בְּה'. כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵהַגָּלוּת, כָּךְ יִהְיוּ שְׁבוּרִים, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, שֶׁהַיְנוּ קַשׁ, עֵרֶב רַב, עַד שֶׁיִּתְבָּרְרוּ וְיִוָּדְעוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ בַּר שֶׁנִּבְרָר מִתּוֹךְ מוֹץ וָתֶבֶן. וְעַד שֶׁיִּתְבָּרְרוּ מֵהֶם, י', שֶׁהִיא מַעֲשֵׂר, לֹא שׁוֹרָה עַל ה', שֶׁהוּא לֶחֶם שֶׁל חֲמִשָּׁה מִינִים, לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁבוּעָה  (שמות יז) כִּי יָד עַל כֵּס יָ"הּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ מוֹץ וָתֶבֶן אֵינוֹ מְחֻיָּב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר. אַחַר שֶׁיִּתְבָּרֵר, מִתְכַּנְּסִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא יְרוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאֶת הַחִטָּה, אַחַר שֶׁנִּבְרָר קַשׁ וָתֶבֶן, מַכְנִיסִים אוֹתָהּ לְאוֹצָר. כָּךְ יִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בַּר, לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהִיא בְּנוּיָה עַל הַר ה', שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (תהלים כד) מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב. נָקִי כְּמוֹ בַּר, שֶׁהִיא תְבוּאָה כְּשֶׁנִּבְרֶרֶת מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת. בְּאוֹתוֹ זְמַן – נַשְּׁקוּ בַר, כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שיר א) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. בַּר תַּרְגּוּם בֵּן. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים כְּמוֹ בַּר מִתּוֹךְ קַשׁ וָתֶבֶן, שׁוֹרֶה שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, וְקוֹרֵא לָהֶם בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. [ויש לפרש בהר ה' – בהר אותיות בר ה' שזה ה' מיני דגן – בר, הם הראויים לעלות בהר ה' כדברי הזוה"ק כאן].

[7] ) הנה דבריו אלו מתאימים לדברי המקובל הרב יצחק כדורי זצוק"ל שאמר כן כבר בשנת תשס"ו שמשיח מוכר לחצי מדינה ומפורסם והוא מחזיר בתשובה.

[8] ) (רק זאת יש לדעת כי אם ישראל קדושים חוזרים בתשובה מיד משפיע עליהם הקב"ה רחמים והכל נהפך לטוב, כמו שהזדונות נהפכים לזכויות בתשובה מאהבה, כך כל הפורענות נהפכת לנו לטובה והכל תלוי במעשינו, וכמו שאמר הרשב"י ע"ה בזוהר פרשת שמיני (דף מ"ב ע"א): רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר לוֹ, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, בַּמֶּה? אָמַר לוֹ, בְּמַה שֶּׁכָּתוּב (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְגוֹ'. [כלומר על ידי מימי החסדים של אימא יטהרו ישראל מכל הטומאות רמ"ק ומפרשים] כֵּיוָן שֶׁנִּטְהָרִים מִתְקַדְּשִׁים, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּדְבָּקִים בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִקְרְאוּ קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, וְכָתוּב (שמות כו) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עֲלֵיהֶם, (ויקרא כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וּבוֹ תִדְבָּק, וְכָתוּב (תהלים קמז) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ, עכ"ל. והטהרה הזאת יהיה על ידי אימא עילאה וכל בר דעת יודע שזוכים לזה רק על ידי לימוד הזוהר הקדוש, שמשפיע לישראל טל חיים באימא עילאה, ועדיין יש לנו אפשרות לרוץ לתוך תיבת נח וללמוד זוהר הקדוש, כדי שהרשב"י ע"ה ימליץ טוב עלינו אכי"ר. בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך לא יחסר, והחכם עיניו בראשו כי אי אתה יודע מה ילד יום.

[9]) כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו ואומרים לו: "כך וכך עשית ביום פלוני, ודאי אתה מאמין בדברים הללו? והוא אומר: הן והן. (ספרי, פרשת האזינו). שמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך, רבי חידקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו, שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, ויש אומרים אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר אתם עדי נאם ה'…  אמרו בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפטרין לפניו, ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר הין, ואומרים לו חתום וחותם, שנאמר ביד כל אדם יחתום.(תענית יא). – … בשעה ההיא כשהאדם שוכב קשור "בקולר" המלך, זוקף עיניו ורואה שני מלאכים שבאים אליו הכותבים לפניו כל מהשעשה בעולם הזה וכל הדיבורים שהוציא מפיו… והוא מודה עליהם, [משום] שאותו מעשה [אשר] עשה… עולה… ועומד לפניו ואינו עובר… ממנו, עד השעה שנידון בעולם העליון… "(זוהר, נשא דף קכ"ו עמ' ב')

[10] ) ככה  גם העידו כמה אנשים שעברו מוות קליני.

[11] ) באבות דרבי נתן אמרו טוב אחד בצער ממאה שלא בצער ובגמרא אמרו תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי.

[12] ) יומא (דף פו ע"א) "אמר רבי לוי – גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד.

[13]). אין בית דין של מעלה עונשים בפחות מגיל 20 – (שבת דף פט:),

[14] ) א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם, ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית. שאול דכתיב מבטן שאול שועתי שמעת קולי, אבדון דכתיב היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון, באר שחת דכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, ובור שאון וטיט היון, דכתיב ויעלני מבור שאון מטיט היון, וצלמות דכתיב יושבי חושך וצלמות, וארץ התחתית גמרא הוא. ותו ליכא והאיכא גיהנם, גיא שעמוקה שהכל יורד לה על עסקי חנם. והאיכא תפתה, דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה, ההוא שכל המתפתה ביצרו יפול שם. (עירובין יט א). בזוהר פיקודי (דף רסג:) שֶׁכַּמָּה צְדָדִים וּדְרָגוֹת יֵשׁ לַיֵּצֶר הָרָע: נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, שָׂטָן, מַלְאַךְ הַמָּוֶת, יֵצֶר הָרָע. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁנִּקְרָא בַּשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, יֵשׁ לוֹ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת: שָׂטָן, טָמֵא, שׂוֹנֵא, אֶבֶן מִכְשׁוֹל, עָרֵל, רָע, צְפוֹנִי. אֵלּוּ הֵם שִׁבְעָה שֵׁמוֹת כְּנֶגֶד שֶׁבַע דְּרָגוֹת שֶׁל הַהֵיכָלוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁכֻּלָּם מִצַּד הַטֻּמְאָה כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. כְּנֶגֶד שִׁבְעָה הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, אוֹתָם שֶׁנִּקְרָא בָהֶם גֵּיהִנֹּם, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִדּוֹנִים הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: בּוֹר, שַׁחַת, דּוּמָה, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל, צַלְמָוֶת, אֶרֶץ תַּחְתִּית. כָּל אֵלּוּ שִׁבְעַת מְדוֹרֵי הַגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ שֶׁיֵּשׁ לַיֵּצֶר הָרָע. – שנו בברייתא, דארכו של עולם במקום הזה, שבעה מקומות זה למטה מזה, והן גיהנם, ושערי צלמות, שערי מות, טיט היון, בור שחת, שאול ואבדון ולמטה מכולן ארקא (שער הגמול).

[15] ) [על-פי הגמרא, נידון בה מי שמלעיג על דברי חכמים, גיטין נז.].

[16] )  זוהר פשת פקודי (רסג.): וְתַחַת הַמְמֻנֶּה הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אַחֵר, שֶׁאֶלֶף וּרְבָבוֹת תַּחְתָּיו, וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה נִקְרָא פִּתּוּ"ת. זֶהוּ שֶׁעוֹמֵד לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְזֶהוּ שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו וּמֵסִית אוֹתוֹ לְהִסְתַּכֵּל וּלְעַיֵּן בְּמַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ, בְּכַמָּה זְנוּנִים וּבְכַמָּה נִאוּפִים. וְכָל אוֹתָם שֶׁעִמּוֹ, כֻּלָּם עוֹמְדִים אֶצְלוֹ וְהוֹלְכִים לְפָנָיו, וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ לְהָסִית עֵינָיו, לְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ. וְזְהִוּ  (סרסרים שהוא) סַרְסוּר רַע לְכָל אוֹתָן רָעוֹת, זֶהוּ שֶׁעוֹמֵד עַל הַקֶּבֶר בִּזְמַן שֶׁנִּדּוֹן אוֹתוֹ הַגּוּף וְשׁוֹבֵר לוֹ אֶת עֵינָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא פָּתַח אוֹתָם כְּשֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵם שֶׁלּוֹ. וּבַמָּקוֹם הַזֶּה נִדּוֹנֵית הַנְּשָׁמָה, עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת לַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא בּוֹר, וְכַמָּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ שֶׁכֻּלָּם עוֹקְצִים אוֹתָהּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ, וְאוֹחֲזִים בָּהּ וְדָנִים אוֹתָהּ, עכ"ל. ובבראשית (ד' ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

[17] ) עליונים למטה ותחתונים למטה (פסחים נ.)

[18] ) האריז"ל, פתיחת עץ חיים, רמח"ל דרך ה' ועוד.

[19] ) (דברים ז' י') וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ:

[20] ) צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

[21] ) מלאך המוות מלא עיניים – (עבודה זרה כ),

[22] ) כמו הלשון שיש לנחש רח"ל.

[23] ) בספר זוהר גוג ומגוג להאדמו"ר מהולמין שליט"א. וז"ל: שאלה: שמעתי שהאדמו"ר מדבר שנים על ביאת המשיח וכתב הרבה ספרים על זה ובפרט בספרי שכר ועונש מה שיהיה לפני ביאת המשיח, וכל הזוהר על הגן עדן והגיהנום  – אז מה החידוש שכולם מתפעלים מדברי ילד בן 15? הלא הכל ידוע, וכתוב בנביא זכריה, וכולם קוראים את ההפטרה בסוכות על מלחמת גוג ומגוג?

תשובה: א. הרבה יהודים תינוקות שנשבו שלא למדו תורה ונכשלו במאכלות אסורות וכו', וליבם אטום ולא מאמינים ולא קראו ולא שנו ולא הולכים לבית הכנסת וגם מי שכן הולך לא יודע מה אומר מה לא אומר ומדבר בבית הכנסת, והרב לא מעורר אותו כי מפחד לדבר, מפני כסף וכבוד, ולא לומדים זוהר כי רק תלמידי הרשב"י לא מפחדים משום בריה, רק מהקב"ה, כדאיתא בזוהר הקדוש שמוכחים בלי משוא פנים וכאשר אומרים להם מה הולך בגן עדן ובגהינום ובבית דין של מעלה, [ראה כל זה בשכר ועונש בראשית חלק א'], אומרים וכי היית שמה? מישהוא חזר משמה? אפילו אחר שיש כבר מספיק אנשים שחזרו ממות קליני, וכן צדיקים שראו ברוח הקודש כמו הצה"ק רבי יהודה פתייה [ראה בספרו מנחת יהודה-רוחות מספרות – וראה בספר זוהר תהילים י"ב כרכים באריכות על הנ"ל], ובעל הסולם זי"ע שהזהיר את בני דורו ללמוד זוהר ולעלות לארץ ישראל ולא רצו לשמוע בקולו, וניספו בשואה כעשר מיליון יהודים רח"ל, עשה הקב"ה עכשיו חסד עם אחינו בני ישראל וברגע אחד נתן לילד תמים שלא למד כלום לספר מה שראה בעולמות העליונים ונכנס ללב של אנשים וחוזרים בתשובה ומתקיים הבטחת הקב"ה לנביא יחזקאל (פרק לו כה- לו): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לאלוקים: וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב: כֹּה אָמַר ה' אלוקים בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה'בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, ע"כ. וצריך לשמוח על כל יהודי שחוזר בתשובה ומה איכפת לי מי הצינור. ובאמת החכם עיניו בראשו כלומר איזה חכם הרואה את הנולד ומסתכל בראש הדבר ולא מחכה עד שמפסיד את הרכבת, כי המסר שקיבל הנער בשמים הוא טוב לעורר את הלבבות ולדעת שאין זמן כדברי הנביא מלאכי (ג, א-ו): הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָקוֹת: וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים: וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהֹוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה: וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת: וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת: כִּי אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם:, ע"כ. אבל לא יודעים מה יכול להגן ולהציל, ולהפך הכל לרחמים שזה רק על ידי לימוד ספר הזוהר ששמר הקב"ה לנו לדור אחרון כמו צנצנת המן, וחבל על כל הרבנים ששוכחים ומתעלמים מהאמת כי פתאום יבוא האדון להיכלו, ואז יהיה כמו בזמן דור המדבר שענני הכבוד פלטו את הערב רב, כי הזוהר הקדוש מסוכך ומגן לעם ישראל הקדושים, ומי שלא מאמין מפסיד, ויבדוק את עצמו אם לא התקלקל ונפלט מענני הכבוד כמו הערב רב.

והנה יודעים אנחנו כי רק בזכות למוד תורת הזוהר יצאו ישראל מן הגלות ברחמים, וכדמפורסם מה דאיתא ברעיא מהימנא "בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי". ואין צריך להאריך בזה כי וודאי למוד הזוהר הוא תיקון השכינה להוציא אותה מהגלות, כדכתב הרמח"ל באגרות, כי לא כל הלימודים שווים, ודווקא לימוד הזוהר הקדוש הוא מתיקוני השכינה הקדושה, ופשוט כי כל יהודי הלומד ועושה סיום זוהר הקדוש הוא קירוב הגאולה. ולכן צריך לעורר את ליבות ישראל שיהגו וילמדו ויגרסו בספר הזוהר הקדוש לאלפים ורבבות עד אין מספר, ואין ספק כי על ידי זה יתווספו הרבה לומדים וסיומים בזוהר הקדוש, וזה יקרב את הגאולה. ולמותר להאריך בדבר הסכנה הרובץ על ארצנו הקדושה, שמכל צד יש ערבים שרוצים… וארץ אירן שמצהירה בגלוי כי רצונה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן ברגע אחד על ידי פצצת אטום, ח"ו. עד שאנו רואים שבימינו נתקיימה נבואת דוד המלך ע"ה "למה רגשו גויים" המדבר ממלחמת גוג ומגוג, ומנגד שנאת עמי הארצות לתורה ולומדיה ובלבול הערב רב המפריעים את ישראל מלידבק לאבינו שבשמים שזהו הנסיון האחרון בדור האחרון הצריך לתקן את חטאי דור המבול ודור הפלגה (כתבי האר"י), [כדאיתא בזוהר בראשית דף כ"ה, ממין הערב רב החמישי] ואין לנו שיור אלא לימוד התורה הקדושה על כל פרד"ס חלקיה כדכתב האור החיים הקדוש בפרשת תרומה, דתורה מגנא ומצלא מהיצר, זה דוקא תורה לשמה, ואמרו רבותינו דאין לך לימוד תורה לשמה אלא לימוד הזוהר הקדוש (מהרח"ו בהקדמה לעץ חיים, חסד לאברהם), ובזה מראה האדם אם כבוד ה' יתברך חשוב לו או ח"ו כל תורתו משפה ולחוץ, על כן מה יציל אותנו, מכל אויבנו ומבקשי רעתינו, אם לא לימוד הזוהר הקדוש בסיומים ועוד סיומים של הזוהר הקדוש. – וּבְּהֵיכַל הַבְּרָכָה פָּרָשַׁת עֵקֶב (ז', י"ט), כתב: בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים…  – ועיין בתיקוני זוהר חדש-ספרא תנינא: [בלשון הקודש]: פָּתַח וְאָמַר, זַרְקָא מַקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סֶגּוֹלְתָּא. נָטַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים וְזָרַק אוֹתָן לְמַעְלָה. וּכְשֶׁזָּרַק אוֹתָן, נַעֲשׂוּ אֶבֶן אַחַת, וְאָמַר לְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה: קַבְּלוּ אֲלֵיכֶם אֶת הָאֶבֶן הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ לְרַצּוֹתָהּ לְבַעְלָהּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּמָּה בַּעֲלֵי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם חֲבֵרִים אֶצְלְכֶם, צוֹוְחִים בְּכָל יוֹם וָלַיְלָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת, וְצוֹוְחִים בָּהּ כְּמוֹ כְלָבִים שֶׁאוֹמְרִים הַב הַב, כְּמוֹ שֶׁהַגֵּיהִנֹּם צוֹוֵחַ הַב הַב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב.

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו הם המלמדים את תורת הרשב"י הקדוש, בודאי שכל העולם עומד עליהם, ואשריהם ואשרי חלקם, ואין לשער גודל מתן שכרם בזה ובבא מן השמים. ובכך כל יהודי באשר הוא שם יתלהב ללמוד ולהגות בדברי התנא האלוקי אשר ביקש "בני שנו מידותי" (גיטין ס"ז.), ובזה תלויה כל הגאולה, כדאמרו חז"ל (בבא בתרא דף ח' ע"א) "דכתיב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים אמר עולא פסוק זה בלשון ארמית נאמר, אי תנו כולהו, עתה אקבצם". ומה נמלצו לחכי דברי הזוהר בהקדמת התיקונים (דף י"ז), והמשכילים יזהירו אלין רבי שמעון בן יוחאי וחבריו וכו' כד עבדו האי חיבורא אסתמכו עליה לעילא וכו', ומצדיקי הרבים ביה [שרבים יצדיקו את עצמם ע"י…], יהון נפישין ככוכבים לעולם ועד דלא אחשיך נהורא דלהון לעולם ועד, ובזה תתקיים נבואת הרשב"י שבדור של משיח אפילו תינוקות של בית רבן ידעו סודות התורה, למען ילמדו מנער ועד זקן מדן ועד באר שבע, ובכך נזכה ברצות ה' להיות כדורו של חזקיהו המלך (ב"ק י"ד.) שביקש הקב"ה לעשותו משיח, ועליו נאמר הפסוק "חובל עול מפני שמן", פירוש חובל ונחרב עולו של סנחריב מפני השמן של חזקיה בבית המדרש, שלמדו תורה מדן ועד באר שבע, כן יזכה ה' על ידי כבודכם להרבות כבוד שמים וכבוד התורה, לאחוז בזכותיה דבר יוחאי למען יעתיר בעדינו שנזכה לגאולה השלימה בקרוב, "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ", (דברים פרק לג כט). וכמו שהביא רש"י הקדוש את דברי המדרש רבה (רש"י, בראשית פרק ט פסוק יב) לדרת עולם – נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי, עכ"ל. וכאשר דבקים בתורתו של הרשב"י ממשיכים את נשמתו ממש לדורינו זה והרשב"י יושב ושונה כנגדו, (אור החמה), על כן שמנו מטרה לנגד עינינו שלכל ישראל יהיה חלק בתורת הרשב"י הקדוש לבלתי ידח ממנו נידח, ובא לציון גואל. תשובה ב. לשאלה: אם יהודים חוזרים בתשובה מה איכפת לך מי השליח, העיקר שיהיה נחת להקב"ה.

[24] ) יחזקאל (לח).

[25] ) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים – (זכריה יד ב).

[26] ) נאמר בספר דניאל (יב, א): "וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר [הצדיקים ויראי ה', מצודת דוד]". כמו כן נאמר בספר זכריה (יג, ח-ט): "וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה', פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ [שני חלקים מהאנושות ימותו], וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ [והחלק השלישי ישאר]. וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב, הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ. [גם החלק השלישי שיישאר – יבדוק ה' את חוזק אמונתם, ורק אלו שיעמדו בניסיונות יישארו]".ואף הנביא יואל התנבא (יואל ג, ה): "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט [ינצל], כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה', וּבַשְּׂרִידִים [בצדיקים] אֲשֶׁר ה' קֹרֵא. [כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל… ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו, רד"ק]".

[27] ) הנה נודע בשערים גודל מעלת וחשיבות לימוד חכמת הקבלה, כמאמר רשב”י זיע”א בזוה”ק [בהעלותך קנ”ג]: “והמשכילים יבינו אינון מארי קבלה דאתמר בהון והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, אילין אינון דקא משתדלין בזוהר דא דאתקרי ספר הזוהר דאינו כתיבת נח דמתכשנין בה שנים מעיר ושבע ממלכותא דבהון יתקיים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ודא אורה דספרא דא”. ואמרתי בזה חידוש כי כמו נח שניצל בתיבת נוח, וממנו נבנה אחר כך את העולם, כך הם כל אלו שמפיצים את הזוהר הקדוש, שממנו בונים את העולם, ומביאים את המשיח בקרוב ממש. כמו שכתב גאון עוזנו המקובל האלהי רבי יוסף חיים בן איש חי זיע”א [בראש ספרו דעת ותבונה]: “ישמע השומע ויבין המשכיל את אשר חכמים הגידו ואשר הזהירו והודיעו לכל איש ישראל לגשת אל הקודש בעסק סודות התורה ונסתריה עץ חיים היא למחזיקים בה”, ועוד מפורשים דברי הרעיא מהימנא נשמת משה רבינו לרשב”י [זוהר נשא, ח”ג דף קכד, ב]: “והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בהאי חבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, מן זוהרא דאימא עילאה, תשובה, באלין לא צריך ניסיון, ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי…” וכו'. גם ידוע דברי חכמי הדורות במעלה הרבה של הלימוד בזוה”ק שהם זיכוך לנשמה, ועל ידי שנשמע בקול הרשב"י ומשה רבנו ע"ה ונלמד את הזוהר הקדוש נזכה בקרוב לקול שופר של משיח צדקינו בב"א,עכ"ל.

[28]  שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים (סנהדרין צח).

[29] ) (יואל ג' ה) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְהֹוָה קֹרֵא. – והיה כל אשר יקרא – כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל זמן מועט, כמו שאמר על אותו הזמן: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואז יפלו רבים מישראל והקדושים ויראי האל באמת ימלטו. כמו שאמר בנבואת ישעיה: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם.. – וכן אמר. כל אשר יקרא בשם ה' והוא שיקראוהו באמת, כמו שאמר: קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והם שרידים אשר ה' קורא כי הם יקראוהו באמת והוא יקרא אותם עבדי ואוהבי. רד"ק, [ יואל ג, ה] – "הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם", וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים – קבלה מן הנביאים: "מלחמה הנוראה שבעולם, שלא היתה כמותה, תהיה ממש לפני שערי ירושלים – לא ישארו רק קדושים!" – וְאֵין זֶה פֵּרוּשׁ מִסְּבָרָא, רַק קַבָּלָה מְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה בָּעוֹלָם תִּהְיֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּהּ יִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֶחָד מֵהֶן לֹא נֶעֱדַר, בְּצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת הַמַּחְזִיקוֹת דָּת נוֹצְרִית, וּבְצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן מַאֲמִינוֹת בְּדָת זוֹ, וּמְקֻבָּל שְׁמוֹת שָׂרֵי הַצָּבָא מִכָּל צַד וְאֵיזוֹ אֻמָּה הַנּוֹצַחַת. – וְעַל מִלְחָמָה זוֹ נִבֵּא בִּלְעָם בְּאוֹמְרוֹ "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשּׂוּמוֹ אֵל", שֶׁיָּבוֹאוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁמָם שֵׁם אֵל, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיה ד', ג') "הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם", וּמִי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. ("אבות על בנים" בהקדמה).

[30] ) ובפסיקתא רבתי פרשה לו: אמר רבי יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה מלך פרס מתגרה במלך ערביא והולך מלך ערביא לאדום ליטול עצה מהם (והחזיר) [וחוזר] מלך פרס (והחריב) [ומחריב] את כל העולם כולו וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא ואומר להם בניי אל תתייראו [כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתייראים אל תיראו] הגיע (ימי) [זמן] גאולתכם ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות (אחרים) [אחריה] אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכיות (אחרים) [אחריה].

שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש (והיה) [והוא] משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו (באורו) [באורי] שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על אומות העולם שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל וכל אומות העולם בחושך ואפילה והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך מלכים לנגה זרחך (ישעיה ס' ג') ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר (ואיים לפניו יחלו ועפר רגליו ילחכו) [ועפר רגליך ילחכו] (שם מ"ט כ"ג) ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר והיה ביום ההוא אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל הלשונות הגוים והחזיקו בכנף יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח' כ"ג).

[31] ) בספר דברי תורה להאדמו"ר מהאלמין למסכת ברכות * דף ב. * סודות גדולות מרבנו חיים ויטאל זי"ע ממש מה שקורא היום עם הפיגועים

… כמו שכתב הגה"ק רבי חיים וויטאל זי"ע בספה"ק עץ הדעת טוב על תהלים, ויען כי עתה עת צרה היא ליעקב, בפרט בארה"ק אשר בני ישמעאל מצירים את רגליהם של ישראל רח"ל, ע"כ כדאי להעתיק לשונו הזהב של הגה"ק הרח"ו זי"ע (שם קכ"ד), על פסוק שיר המעלות לולי ד' שהיה לנו וכו', וז"ל:

כבר ידעת כי הגליות אינם אלא ד', בבל ומדי ויון ואדום. אבל עוד עתידין ישראל להיות באחרית הימים בגלות ישמעאל כנזכר בפרקי ר' אליעזר ובמדרשי רז"ל, ובספר הזוהר סוף פרשת לך לך ובענין משא דומה וכו'. ושם בפרשת לך לך אמר כי ישמעאל להיותו בן אברהם ונימול נקרא פרא אדם ולא אדם גמור מפני שמל ולא פרע. אבל שאר ד' הגליות הן משולות אל החיות כנזכר בספר דניאל. והנה דוד ע"ה נתנבא ברוח הקודש במזמור זה כל מה שישראל עתידין להיות בגלות הנזכר. והנה בהיות ישראל בגליות הארבעה הם עתידין לומר לולי ד' שהיה לנו נא. כלומר עתה בד' גליות אלו היינו אובדין לגמרי כמ"ש אח"כ אזי חיים בלעונו וכו' וסרס את המקרא כאילו אמר יאמר ישראל לולי ד' שהיה לנו נא. ר"ל עתה באלו הד' מלכיות. אבל עוד יש גלות חמישי אחרון לכולם וקשה מכולם. והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדם כנ"ל ואינו נמשל אל החיות. ואז יאמרו ישראל באופן אחר. והוא לולי ד' שהיה לנו בקום עלינו אדם, כי להיותו אדם לסיבת היותו בן אברהם ויש לו זכות אבות כמו שמצינו שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך, וגם יש לו זכות המילה, כי גם לסיבה זו נקרא אדם ולכן גלותו תקיפה משאר ד' מלכיות. וכמו שאמרו רז"ל כי לכן נקרא ישמעאל על שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז ישמעם א-ל ויענם. ולפי ששאר האומות תמיד היתה בהם ממשלה על שאר אומות, ולא כן ישמעאל שתמיד היו ערביים שוכני אהלים ומדברות ואין להם עסק עם זולתם. אלא נמשלים ללסטים היוצאים ומקפחים בני אדם וחוזרין לאהליהם וכמ"ש והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וכו', ואחר כך עתידין למלוך על העולם ועל ישראל. לזה אמר בקום עלינו, על דרך מה שנתבאר בספר הזוהר על פסוק ויקם מלך חדש דבקדמיתא הוה שפיל מכל אומיא והשתא קם למלוכה. וביאר את אשר יאמרו אז ישראל בגלות ישמעאל שקם הערבי ההוא נביאם משפלות גדול לרום מעלות כנודע. וזה אשר יאמרו אז לולי ד' שהיה לנו בקום עלינו אדם שהוא ישמעאל, אזי חיים בלעונו וכו' כלומר אזי בזמן זה הגלות הה' הוא משונה מכל מה שעבר, כי אז חיים היו רוצים לבלוע אותנו ע"ד ותבלען השבלים וכו' ולא נודע כי באו אל קרבנה וכו' כי ח"ו בחרות אפם בנו רצונם למחות שם ישראל מתחת השמים כדמיון הדבר הבלוע שאין מציאותו נודע כלל וכאילו לא היה כנז'. וזה אמרו אזי חיים בלעונו וכו', משא"כ בד' גליות הראשונות אשר אזי המים שטפונו וכו', כי גלותם יותר קל והיינו אז דומים למי ששטפוהו המים וגופו קיים ולא נבלע לגמרי. כי אז הנחלה והכאב לא עבר אלא על נפשנו ולא על הגוף משא"כ בגלות ישמעאל אשר בלעונו חיים בהיותנו בגוף ונפש מחוברים יחד. וביאר מהו ענין ההפרש הזה ואיך תחלה לא היה הנחלה והצער אלא על נפשנו ולא לגופנו. ואמר אזי עבר על נפשנו המים הזדונים הם שאר האומות הנקראים מים הזדונים כנזכר בספר הזוהר פרשת פנחס ופרשת ויקרא בענין ניסוך המים שבחג. והנה כל כוונתם היתה להמיר דת ישראל שלא יעסקו בתורה ולא יקיימו המצות כנודע בזמני השמד ח"ו. והנה זה היא נחלה לנפשנו לא לגופנו. כי לא היתה כוונתם אלא על הנפשות לבד להוציאם מן הדת, אלא שמזה היה נמשך לנו היזק אל גופנו שהיו הורגים אותנו כשלא רצינו להמיר דתינו. וע"י כך אדרבה הב"ה היה מרחם עלינו. וז"ש ברוך ד' שלא נתננו טרף לשניהם, וכמעשה דדניאל על התפלה ודחנניה מישאל ועזריה על דלא פלחו לצלמא וכאלה רבים בצדיקים פרטיים. ואף גם בכללות ישראל לא עזבנו הוא ית' ולא נתננו טרף לשניהם והננו קיימים. יען ראה כי כוונתם להעבירנו על תורתו ומצותיו ותקנתו קלקלתו. ומה שביקשו לטרוף נפשנו ולהמיתם בסוד הרשעים בחייהם קרויין מתים לא נתננו טרף לשניהם. משא"כ בגלות ישמעאל שהם רוצים להרוג נפשות וגופות ולכלות הממון של ישראל ולבולעם חיים ולא להשאיר מהם שורש וענף. גם ירמוז על המים הזידונים הטמאים שהיו מזין כומרי אדום על ישראל והיו ממירין אותם על כרחם באונס. וז"א אזי עבר על נפשנו, כי לא העברנום אנחנו מרצוננו, ולכן כיון שאנוסים היינו ריחם ד' ית' ולא נתננו טרופים בין שניהם לעולם, כי אחר שכבר טרפו אותנו בידיהם כנזכר, אמנם לא גמרו לטרוף אותם גם בין שניהם, כי אז לא היתה לנו תקוה ח"ו. וזהו ענין האנוסים "מספרד" "ומפורטוגאל" שחזרו לדת ישראל לאלפים ולרבבות ויצאו מתחת ידם ולא נשארו גוים אבודים ביניהם ת"ל. משא"כ בגלות ישמעאל שעתידין להצר את ישראל צרות קשות ומשונות לא נראו כמותם כנ"ל בשם רז"ל שלכן נקרא שמו ישמעאל, וא"כ אנחנו לא נדע מה נעשה, ואין לנו תקוה אחרת זולתי שנבטח בשמו הגדול יתברך שיושיענו מידם, וזה שאמר עזרנו בשם ד' וכו', כלומר סיבת בטחוננו בו ית' הוא, לפי שהוא אשר עשה את השמים ואת הארץ. ונודע כי לא בראם אלא בשביל ישראל שיקיימו את התורה כמ"ש רז"ל על בראשית ברא וכו' בשביל התורה שנק' ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וכו', וא"כ מוכרח הוא שיעזרנו מידם ויגאלנו גאולה שלימה העתידה במהרה בימינו כדי שיהיה קיום לשמים ולארץ כנזכר, כי אין להם קיום זולתי ע"י ישראל, עכדה"ק.

[32] ) [ככה גם אמר הילד ע'].

[33] )  [ככה גם אמר הילד ע']

[34] ) ישעיה (פרק יא א-ה): (א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה: (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהֹוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:.

[35] ) . זכריה (יד) – ונבקע הר הזיתים – ככה גם אמר הילד ע'.

[36] ) יחזקאל לט – אתן לגוג מקום קבר בישראל.

[37] ) ראה בספר זוהר גוג ומגוג להאדמו"ר מהאלמין שליט"א, וראה לקמן מה שאמר הרידב"ז בזה שמשיח צריך להיות צדיק יסוד עולם שלא עבר אפילו על מאמר חז"ל אחד. ראה מה שאמר הרידב"ז, שאמר שהמשיח הוא אדם שלא עשה עבירות. אם עבר פעם אחת על דברי חז"ל, אזי אינו יכול להיות משיח – ושמעתי מפי מו"ר הרידב"ז זצ"ל, שהעולם אמרו על רבינו משה חיים לוצאטו – הרמח"ל, שחשב עצמו למשיח. – ופעם אחת אמר הרידב"ז לתלמידיו שיחפשו עליו שאם עבר פעם אחת על דברי חז"ל, אזי אינו יכול להיות משיח, והזכירו לו כי פעם אחת עבר על מאמר חז"ל "לעולם יצא אדם בכי טוב" (פסחים ב') אז הסיח דעתו מלהיות משיח (ספר "עדן ציון" עמוד קמ"ה), {כי משיח לא יכול להיות רק אם לא עשה שום עבירה}. –  ואומר המגיד מדובנה – זה מה שאמר הנביא "טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה" – גם בשוליים, יכול יצר הרע לתפוס אותך. דוקא בדברים הקטנים הוא יפיל אותך. לכן באה התורה ומזהירה "והיה עקב תשמעון" תשים לב לפרטים הקטנים, שבהם התורה אומרת 'כאן מתחיל היצר הרע'. תחילתו של יצר הרע, היא דוקא 'בחוטים הקטנים' שהוא מושך החוצה, וככה הוא מפורר את המפה כולה. – וכן בספר דבר בעתו מביא, שהט"ז שלח את בניו להתחקות אחר דמותו של שבתאי צבי – שם רשעים ירקב. הוא שלח אותם ואמר להם לכו תראו מי הוא, אומרים שהוא אדם גדול. הם הלכו לבדוק מי הוא. הם חזרו הביתה וסיפרו כמה דברים אודותיו, אמר להם הט"ז הוא משיח שקר. סיפרו הבנים, שהוא ישן אפרקדן, והוא קשר את נעלו הימנית לפני נעלו השמאלית. אמר להם הט"ז מי שלא מקפיד על דברים כאלה, משיח הוא כבר לא יכול להיות.

לכאורה, יאמר האומר מה זה נפקא מינה נעילת הנעליים?! התשובה היא כן! "והיה עקב תשמעון" זה המצוות שאדם דש בעקביו. מהדברים הקטנים, מגיעים לדברים הגדולים. – רבותינו, וכך מביא גם ר' אהרון קוטלר בספרו, שישנם דברים שבכלל אצלנו, אינם נחשבים לעבירה, הדברים הללו, הביאו לעבירות החמורות ביותר. כותב ר' אהרון קוטלר בספרו משנת רבי אהרון (חלק א, עמוד קכ"א), אביא לך דוגמא, האם מישהו מאיתנו חושב שחמדת הממון מהווה עבירה? מביא רבי אהרון קוטלר תוספתא, שמופיעה בסוף מנחות, על בית שני מכירים אנו בהם שהיו עמלים בתורה וזהירים במעשרות. שואל המדרש ומפני מה גלו? מפני שאוהבים את הממון, והיא שגרמה להם לשנאת חינם, כי הרוחניות אינה מביאה לשנאה, רק אהבת החומריות, היא שגרמה. שואל ר' אהרון קוטלר מי שמע על חמדת ממון שתביא לשנאת חינם?! אדם אוהב כסף, זה יביא אותו לדבר הנורא ביותר! ואומר כן. בן אדם שהוא חומד ממון זה אדם שאין לו אמונה בקב"ה. בשביל מה אתה צריך ממון? אדם שאוסף כסף, אוסף רכוש, זה אדם שרוצה שיהיה לו בטחון כלכלי. למה אתה רוצה בטחון כלכלי? כי אתה לא רוצה להיות בטוח בקב"ה, אתה לא רוצה להיות דואג ליום המחר. אתה רוצה שיהיה לך כסף בבנק, כדי שתהיה רגוע. אומר ר' אהרון קוטלר מחמדת הממון הגיע לחורבן הבית.

היה איש זקן בבני ברק שהיה דרכו להחביא את המפתחות של הבית בארון חשמל הסמוך לדירתו, כי זה היה בשבילו טירחה לסחוב כל פעם את המפתחות. היה לו שכן אברך שראה כל פעם איך הזקן מחביא את המפתחות בארון חשמל, החליט לחנך את הזקן, פעם כשיצא הזקן מביתו לקח המפתחות והחביא אותם במקום אחר, וכשחזר הזקן נצטער מאד, כי לא מצא המפתחות, ולא היה יכול להיכנס לבית, והוצרך לקרוא לשכנים שיוציאו סולם דרך המרפסת שלהם, ולטפס לתוך המרפסת שלו, והיה לו צער גדול מכל הסיפור, ובדרך צערו הפליט מפיו דיבורים חריפים נגד מי שלקח המפתחות וגרם לו כל הצער הזה, ולא עבר זמן הרבה ונפטר האברך הזה שלקח המפתחות. אותו אברך מה טען? מה בסך הכל עשיתי? אבל זה עבירות שאדם דש בעקביו, ואולי אפילו חושב שעושה בזה מצוה, אבל כאן מפיל היצר את האדם. השם יצילנו. נמצאנו למדים שלא רק נדנוד עבירה אלא בעיקר מידות כגון חמדת ממון גאווה כבוד וכו', הם העיקר שעליו צומח הבנין כדברי המהרח"ו בשערי קדושה, שמי שיש לו מידות טובות יכול בקל לחזור בתשובה, אבל אם המידות שלו מקולקלות גם אם יש לו מעשים של צדיק גמור רחוק הוא מאוד מהקב"ה. והחי יתן אל ליבו!!!

[38] ) כמו שכתב הרב כדורי ז"ל עוד בשנת 2005- ה'תשס"ו, לפני 9 שנים: – "התעברה נשמת משיח באדם מישראל! – משיח צדקנו כבר החל פועל ועתיד להתגלות!

המשיח כמנהיג לא ישב בשום לשכה, אלא רק יאמר את דבריו בכלים שונים, שבינהם גם כלי התקשורת. – סודו של המשיח (=זהותו) הינו סוד חצי מדינה, שכן רבים מכירים אותו והוא מכיר רבים, אך עד כה לא ידעו שזהו המשיח". – כלומר: המשיח מוכר לחצי מדינה, אבל לא חושבים שהוא המשיח. – איך יתכן שהוא מוכר לחצי מדינה?! – תשובת הרב כדורי: המשיח משתמש בתקשורת לפרסם את דבריו! – "שני שלבים בולטים וברורים בהתגלותו: הראשון, הוא מתחיל בפעולות המבססות וקובעות את מעמדו כ"בחזקת משיח" מבלי ידיעתו, בשלב השני יתגלה המשיח לבודדים (שיידעו על היותו משיח. לאו דווקא לגדולי תורה, אלא גם לכאלו המזהים כח הנהגה מבלי יכולת להסבירו), ולאחר מכן יתגלה המשיח לכלל. – בהתגלותו לכלל יהיה הדבר בהיסח הדעת, וכשיתגלה יתמהו רבים: מה, זה הוא?! שכן רבים מכירים אותו והוא מכיר רבים, אך עד כה לא ידעו שזהו המשיח." – הרב יצחק כדורי: פגשתי את המשיח (29.10.2005 – כ"ו תשרי ה'תשס"ו) – זקן מקובלים גילה עוד בשיעורו שהמשיח כמנהיג לא יישב בשום לישכה ודיבורו ייצור את המציאות עוד חשף שלא כולם יאמינו בו על ההתחלה (לחילונים יהיה קל יותר לקבלו) וגילה פרטים על זהותו (סודו הינו סוד חצי מדינה) – בנביא ישעיהו פרק נ"ג מתואר שזהות המשיח תהיה הפתעה: {א} מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה: {ב} וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ: {ג} נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ (ישעיה, נ"ג).

[39] ) [ישעיה סג –  מי-זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע : ב מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת : ג פורה דרכתי לבדי ומעמים איןאיש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על-בגדי וכל-מלבושי אגאלתי : ד כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה : ה ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני : ו ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם :

וראה זוהר שמות ז' שמביאים למשיח לבוש אדום מדם היהודים שנרצחו נִכְנָס לְשָׁם לְהֵיכָל אֶחָד, וְרוֹאֶה כָּל אוֹתָם מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים שֶׁנִּקְרָאֵים אֲבֵלֵי צִיּוֹן, אוֹתָם שֶׁבָּכוּ עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבוֹכִים תָּמִיד, וְהֵם נוֹתְנִים לוֹ לְבוּשׁ אָדם אֶחָד לַעֲשׂוֹת נְקָמוֹת. וראה  זוהר שמות דף רמו: – וְאָז הוּא נוֹטֵל אוֹתָם וְחוֹקֵק אוֹתָם בְּבִגְדֵי הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ אֶת אוֹתָם הֲרוּגֵי שְׁאָר הָעַמִּים.]

[40] ) [יחזקאל לח – יט ובקנאתי באש-עברתי, דיברתי:  אם-לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על, אדמת ישראל.  כ ורעשו מפניי דגי הים ועוף השמיים וחית השדה, וכל-הרמש הרומש על-האדמה, וכול האדם, אשר על-פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל-חומה, לארץ תיפול]

[41] ) [זכריה יד ז וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר.]

[42] )  [7  חודשים לפי ספר יחזקאל,]

[43] ) -[בית המקדש ירד משמיים – זוהר, רש"י ועוד]

[44] ) (ישעיה סו, כד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכל בָּשָׂר

[45] ) [כתובות קיא: – א"ר חייא בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן ק"ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה ]

[46])  כמו שמסופר על הריי"ץ מליובאוויץ' זי"ע – כשהיה בכלא הרוסי ואיימו על חייו עם אקדח בראש, אמר לגוי, מי שיש לו שתי אלוהים ועולם אחד מפחד מהכדור, אבל מי שיש לו אלוה אחד ושתי עולמות לא מפחד משום דבר בעולם, בטח לא מהכדור שלך, ובאמת בסייעתא דשמיא ניצל.

..

….

ספר

כי לא ידח ממני נידח

חלק ו'

יז חשון תשע"ו

 

הוספות לספר כי לא ידח ממנו נידח.

על המוות קליני של הנער בן 15

פרק א'

המשך סיפור המוות קליני

 

הנער הוסיף ואמר  עוד כמה דברים.

שואלים אותו אתה רוצה להשאר פה?

אמר אני לא יודע!

אומרים לו אנחנו נראה לך – מראים לו את הגן עדן ואת הגיהנם.

הראו לו את הגן עדן התחתון, אנשים שקבעו עתים לתורה. איזה אור! איזו הרגשה נפלאה!

הוא  ראה את הגהינם. יסורים גדולים, אנשים צורחים שם צרחות איומות!!!

הוא שמע בגיהנם, שצועקים "הב הב[1]

ושאל  אותו הרב רמי לוי שליט"א איך מרגישים שם? אמר לו: תקח קומקום  תחמם אותו חזק תשפוך על היד – זה – קר שם!

 

המלחמה תתחיל בצפון.[2] ומשם זה יתלקח ויבואו לירושלים. [מה שאנחנו רואים שהאומות בסוריה -בצפון, רוסיה, סין, אמריקה, אירן וכו'].

מי שזכאי נכנס בהר הזיתים[3], מי שלא – נופל לתוך התהום!

זה לא חייב להיות כך, ה' רוצה שכולנו נעשה תשובה! זה יכול לבוא ברחמים[4]!

ה' יעשה ניסים ונפלאות!

הוכחות שהסיפור אמיתי והוא לא למד את זה מקודם

מספר הרב רמי לוי שליט"א

הוא היה בבית ספר ממלכתי דתי.  מאד לייט. לא ידע בקושי כלום. לא רצה לשמוע תורה. קשה לו ללמוד. מאד היפראקיטיבי . במבחנים שלו לא היה ציונים גבוהים. אין בבית שלו ספרים כל כך.

איך הוא יכל לדעת כל כך הרבה?  הוא צריך לדעת הרבה נביאים גמרות וזוהר!

זה שהוא למד את זה – זה לא יכול להיות!

הוא מדבר הכל חלק בשיעור!

נשארה האפשרות השניה.

לא כל סיפור שבאים לספר לי אני שם את זה מול מצלמה. אני צלפתי אותו בשאלות.

הוא היה אצלי מאחרי הצהרים עד מאוחר בלילה. צלפתי אותו בשאלות. לא יכול להיות שהוא משקר.

יום אחרי שהוא בא אלי. היה לי שיעור בחול המועד סוכות. אמרתי שיבוא ונעשה זיכוי הרבים.

אני יודע שיש קנאים שאומרים מה הוא גנב לנו את העבודה, אנחנו צועקים צועקים שנים, וילד בן 15 עשה גל של תשובה.

רק תבינו שיש רב מזרחי, הוא קיבל אלפי מיילים מחילונים שכותבים  (אחרי שראו את הסרט של המוות קליני) אנחנו רוצים לעשות תשובה!

בפחות מחודש היה מיליון וחצי צפיות.

פרק ב'

הַב הַב – תֶּן לִי בָּשָׂר

קצת מהשאלות בדין תורה בבית דין של מעלה לאוכלי בשר מהבדצי"ם – ואגב נבאר גם כן קצת מהלכות גהינום מזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל וספרי בעל שם טוב זיע"א

א'

בית דין: למה אכלת מאכלות אסורות? לא קראת שהבשר בהמה טרף?

אבישי בן לאה: לא רציתי לקרוא, כי לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך בכלל לפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי מה זה נוגע לי כעת, יש לי זמן לאחר מאה ועשרים לטפל בזה, מי מאמין בכלל שיש דבר כזה?

בית דין: האם לא ראית מה שציין לך האדמו"ר מהאלמין רשימת הספרים שכותבים מה הולך בכשרות השחיטה?

אבישי בן לאה: ראיתי, ולא רציתי לקרוא, כי ידעתי אם אני יקרא יהיו לי בעיות ולא אוכל לאכול את שאהבה נפשי, וכי לא נאכל בשר? האם אני במדריגת פרוש? או האם אני בגרמניה? ב"ה שיש לנו כסף לקנות אוכל, וכפי מה שאני אוכל יש לי יותר כוח, ובכלל האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?

בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת!

אבישי בן לאה: כבר שילמתי הרבה כסף על הבשר הכשר בעולם התחתון? מה עוד הפעם לשלם על זה? (בעלי המכשירים כבר גנבו ממני מאות אחוזים יותר מהבשר של הגוים?) לא מספיק ששילמתי שם?

בית דין: כאן לא מדובר על כסף, כאן מדובר על עשיית ניתוחים על כל אבר ואבר שנהנה ממאכלות אסורות,

האם לא ראית מה שהחפץ חיים כותב בספרו "נדחי ישראל" פרק כח (הובא לעיל) שמי שאוכל מאכלות אסורות יצטרך לעבור בשמים ניתוח וזיכוך על כל אבר וגיד ועצם? הלא למדת כל יום מהפץ חיים על לשון הרע ולמה לא שמעת בקולו?

ב'

בית דין: למה אכלת בשר נבילות וטריפות?

אבישי בן לאה: אכלתי רק בהכשר הרבנים שליט"א.

בית דין: אבל קראת בעיתונים שרוב הבשר בארץ בא מיריחו ועזה ומסרוסיה ועוד, ואיך סמכת על הבשר שזה לא משם?

אבישי בן לאה: אבל הרבנים שליט"א, אמרו שזה כשר, ולא היה לי חוצפה לומר שזה טריפה, וממילא אכלתי כמו שכולם אוכלים.

 בית דין: האם לא ראית את הקונטרס  סוד גוג ומגוג, ששם מבואר שאי אפשר לסמוך על כלום!!!

אבישי בן לאה:  ראיתי, אבל תאוות הבשר גבר עלי, ונזכרתי במי יאכילנו בשר וכל יום חשבתי רק על הבשר, מתי אגיע לבית לאכול בשר!!! אינני מבין מה רוצים מבן אדם פשוט כמוני?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום.

אבישי בן לאה: אבל למה שלא תקחו את הרבנים לגיהינום למה אני דוקא, הם יותר חשובים ממני, אם תקחו אותם יהיה לכם אדם חשוב שם!

בית דין: לא מקובל בבית דין, ואתה צריך לילך לגיהנום, ותסחוב אותם אתך, ותצעק שם שהם ילכו קודם!!!

ג'

בית דין: למה אכלת בשר בהמה? ולמה לא שמעת בקול האדמו"ר שאמר שכמעט בכל בתי השחיטה של עופות בארץ לא בודקים הסכינים מפגימות, ומתירים פגימות גדולות, ופגימה אותיות מגיפה, ולכן יש כל הרבה יתומים ואלמנות, וכל זה באשמת הרבנים והאוכלים משחיטתם, האם לא פחדת מהשאלות שישאלו אותך בבית דין של מעלה?

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך להפסיק לאכול ולפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי שזה לא בשבילי, אז מה אתם רוצים ממני, זה בוודאי לא נוגע לי, ובפרט שכל הרבנים שאני שואל את שאלותי ואני נותן להם את מעות המעשר והוראת קבע, ואם יש לכם טענות אעביר אותם אליהם, כי הם היו יכולים לומר לי האמת, ואם היו אומרים לי בוודאי הייתי שומע, אז מה אתם רוצים ממני בן אדם פשוט?  האם יכול להיות שכל עם ישראל הצדיקים נכשלים במאכלות אסורות?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום, ולעשות לך ניתוח על כל גיד וגיד ואיבר ואיבר, כמו שראית בוודאי בספר "נדחי ישראל" להחפץ חיים זי"ע פרקים כ"ח כ"ט

ד'

בית דין: האם לא ראית את את השאלות ותשובות מהאדמו"ר מהאלמין ובו נדפסו כמה מהשאלות, שישאלו אותך בבית דין של מעלה?

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך להפסיק לאכול בשר בהמה ועוף משחיטה רגילה ולפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי שזה לא בשבילי, אולי זה להקנאים בירושלים, אבל הם גם אוכלים… אז מה אתם רוצים ממני, זה בוודאי לא נוגע לי, ובפרט שכל הרבנים שאני שואל את שאלותי ואני מכבד אותם ואני מהנה אותם, הלא הם תלמידי חכמים גדולים, ואם יש לכם טענות אעביר אותם אליהם, כי כתוב בתורה כל שיש בידו למחות וכו', והם היו יכולים למחות ולומר לי האמת, אם יש אמת בדבר? אז מה אתם רוצים ממני בן אדם פשוט?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום, ויעקרו לך את השיניים אחת אחת!

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל למה שלא תקחו את הרבנים לגיהינום למה אני דוקא, הם יותר חשובים ממני, אם תקחו אותם יהיה לכם אדם חשוב שם!

בית דין: לא מקובל בבית דין, ואתה צריך לילך לגיהנום, ותסחוב אותם אתך, ותצעק שם שהם ילכו קודם!!!

ה'

בית דין: האם לא שמעת מהאדמו"ר מהאלמין ש – פגימה היא אותיות מגיפה, וכל שבוע ושבוע ניתוספים 50 עד 70 יתומים חדשים, [זה מה שאנחנו רואים עין בעין] האם יש לך מגיפה גדולה מזו? שנגרם מפגימות בסכיני השחיטה!

האם אתם לא מקבלים כל יום בדואר מקופה של צדקה להודיע לכם כמה יתומים ניתוספו היום, וזה לא אפילו 10 אחוז של הרשימה, כי אלו רק מהם שזכו לאסוף כסף בשבילם, וכמה לא זוכים אפילו לעזור להם, ומה עם כל הנושרים שיצאו מהדת הישראל עבור שאכלו מאכלות אסורות, כל יהודי שוה לפי החשבון הקטן 48 מיליון יהודים.

הבית דין ממשיך: הלא ראית מה שכתב הגה"ק המפורסם רבי אברהם מיוחס בספרו היקר בני אברהם, וז"ל: אם עונותיו של האדם גרמו לו שמת קודם זמנו, אז נפרעים ממנו גם על זה שגרם לו למות קודם זמנו, ונקרא מאבד עצמו לדעת רח"ל עכ"ד. ואם כן איך אכלת מהבשר הזה ששוחטים בסכינים מלא פגימות, ואין כמעט מושג כזה של פגימות ברוב מקומות השחיטה בארץ ישראל, ואין מדברים בכלל על כל אופן השחיטה שהיא טריפה, או חשש טריפה רח"ל.

בית דין: למה לא הפסקת לאכול בשר בהמה ועוף כשראיתה את המכתב של הרב שווימער שסמכת עליו 20 שנה!

אבישי בן לאה: קראתי ולא רציתי להאמין, כי איך יכול להיות שכל הצדיקים שותקים, ולא שמעתי מעוד רבנים שיזהירו אותנו לא לאכול בשר!!! ועוד האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?

בית דין: האם לא שמעת גם כן שהגה"צ הרב לנדא שליט"א והגה"צ רבי אמנון יצחק שליט"א מרו שאין בשר כשר בעולם? הלא שמעת את הדרשות שלו ולמה אכלת הלאה?

אבישי בן לאה: אם יש לי מאות רבנים שלא אומרים כלום ונותנים הכשרים על הכל, מה הייתי צריך להחמיר יותר? הלא ראיתי שהרבנים הגדולים גם כן אכלו, ואף פעם לא שמעתי מהם מילה אחת שהבשר טרף? תקחו אותם לגיהנום ולא אותי?

בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת! ותסחוב איתך את כל הרבנים שלא אמרו לך לא לאכול וסמכת עליהם!!!

ואז לקחו אותו שני מלאכי חבלה ועקרו לו את השיניים, ושוב החזירו אותם ועקרו אותם שוב וחוזר חלילה. מלאכים שחורים זה בלי הרדמה של רופא שיניים, זה בלי רחמנות.

ואז הוא עבר ניתוח נוראי להוציא את כל המאכלות האסורות ממנו.

וחיבוט הקבר איום וגיהני גיהנם לכמה שנים, שלא נדע!

ואז הוא התגלגל בעלי האילן,וכל פעם שהרוח הניע את העלים הוא סבל יסורים גדולים עד מאד, עד שלבסוף נעקר ונפל. ואז התגלגל בכלב.

לכן הבה נקבל על עצמינו לא לאכול בשר בהמה כלל ולאכול רק עוף משחיטה קטנה וכשרה.

בואו נתכונן ונדע מה להשיב בבית דין של מעלה.

אבישי בן לאה: קיבלתי על עצמי כבר בעולם הזה גם אני וגם אשתי תחיה לא לאכול רק דגים כשרים (כי גם בדגים יש בעיה – תולעים, וצריך לדאוג שזה באמת יהיה דג כשר וכו'), [ותודה רבה להאדמו"ר מהאלמין ובפרט להצדיק הגדול המזכי הרבים רבי אמנון יצחק שליט"א ששמעתי בשופר את כל הדרשות שלו והעדויות על מה שתפסו את…עבור כל ההתעוררות הגדולה הזאת.

ונפרט מהזוהר הקדוש על גיהנם

בו מפרט את שבעת מדורי הגהינם (כמו שהנער נתן ראה)

שמות פרשת פקודי רסב:

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (הושע ו) וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית שָׁם בָּגְדוּ בִי. מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךְ, אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה אוֹתְךְ מִצְוָה אַחַת וְלֹא יָכֹלְתָּ לַעֲמֹד בָּהּ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְפַּתֵּיתָ עַל דְּבָרִים רָעִים, שֶׁהֵסִית אוֹתְךְ אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע, שֶׁכָּתוּב (בראשית ג) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְפַּתֵּיתָ אַחֲרָיו וְגָרַמְתָּ מִיתָה לְעַצְמְךְ וּלְכָל אוֹתָם תּוֹלָדוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמְּךְ. בֹּא וּרְאֵה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְפַּתֶּה אַחֲרָיו וְיוֹרֵד אֵלָיו לְרֶגַע אֶחָד, יֹאבַד אֶצְלוֹ.

בֹּא וּרְאֵה, דָּוִד הָיָה קִיּוּמוֹ נָעוּץ בְּמָקוֹר שֶׁל מַיִם נוֹבְעִים, וּכְשֶׁנִּדְחָה לְאֶרֶץ אַחֶרֶת וְצִעֲרוּ אוֹתוֹ, וּלְפִי צַעֲרוֹ נִדְחָה מֵהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה – אַף עַל גַּב שֶׁיָּרַד מִדַּרְגָּתוֹ לְדַרְגָּה תַחְתּוֹנָה עָמַד בְּקִיּוּמוֹ, וְלֹא נִכְנַס לַצַּד הָאַחֵר וְנִשְׁמַר מִמֶּנּוּ. מַה כָּתוּב? (שמואל א כ) וְאוּלָם חַי ה' וְחֵי נַפְשֶׁךְ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת. שֶׁהֲרֵי יָרַד בְּדַרְגָּתוֹ עַד שֶׁהָיָה בּוֹ הַשִּׁעוּר הַזֶּה. וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁנִּשְׁמָר מֵאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע, וּמִכָּל דַּרְגוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁנִּמְצָאִים בָּעוֹלָם.

זוהר הקדוש (דף רס"ג ע"א):

שֶׁכַּמָּה צְדָדִים וּדְרָגוֹת יֵשׁ לַיֵּצֶר הָרָע: נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, שָׂטָן, מַלְאַךְ הַמָּוֶת, יֵצֶר הָרָע. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁנִּקְרָא בַּשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, יֵשׁ לוֹ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת: שָׂטָן, טָמֵא, שׂוֹנֵא, אֶבֶן מִכְשׁוֹל, עָרֵל, רָע, צְפוֹנִי. אֵלּוּ הֵם שִׁבְעָה שֵׁמוֹת כְּנֶגֶד שֶׁבַע דְּרָגוֹת שֶׁל הַהֵיכָלוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁכֻּלָּם מִצַּד הַטֻּמְאָה כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. כְּנֶגֶד שִׁבְעָה הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, אוֹתָם שֶׁנִּקְרָא בָהֶם גֵּיהִנֹּם, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִדּוֹנִים הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: בּוֹר, שַׁחַת, דּוּמָה, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל, צַלְמָוֶת, אֶרֶץ תַּחְתִּית. כָּל אֵלּוּ שִׁבְעַת מְדוֹרֵי הַגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעַת הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ שֶׁיֵּשׁ לַיֵּצֶר הָרָע.

וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ דְּרָגוֹת וְהֵיכָלוֹת לְצַד הַקְּדֻשָּׁה – כָּךְ גַּם לְצַד הַטֻּמְאָה. וְכֻלָּם נִמְצָאִים וְשׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם בְּצַד (השמאל) הַטֻּמְאָה. שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת הֵם, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה שֵׁמוֹת, שֶׁבָּהֶם נִקְרָא גֵּיהִנֹּם (יצר הרע). וְכֻלָּם עוֹמְדִים (להשטין רע) לָדוּן וּלְטַמֵּא אֶת אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁדָּבַק בָּהֶם, וְלֹא שָׁמְרוּ אֶת דַּרְכֵיהֶם מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה.

שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִטָּהֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּצַד הַטָּהֳרָה, מְטַהֲרִים אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא סוֹד הָאֱמוּנָה. שֶׁכַּמָּה דְרָגוֹת הֵן וְכַמָּה מְמֻנִּים, שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְטַהֵר אוֹתָם, וּמִי שֶׁבָּא לְהִטָּמֵא, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ בַּצַּד הָאַחֵר הַזֶּה, שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁהֲרֵי כַּמָּה דְרָגוֹת וְכַמָּה מְמֻנִּים, כֻּלָּם עוֹמְדִים כְּדֵי לְטַמֵּא בְּנֵי אָדָם.

מִי שֶׁקָּרֵב אֲלֵיהֶם וּבָא לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר אוֹתוֹ הַצַּד הָרָע, עָלָיו כָּתוּב (תהלים פט) מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ וְגוֹ'. מִי הוּא הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יִרְאֶה מָוֶת? אוֹתוֹ שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִמְשָׁכִים אַחֲרָיו. שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁבָּא אָדָם לָתֵת חֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, טֶרֶם שֶׁיֵּצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, רוֹאֶה אוֹתוֹ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

וְאֵלּוּ שִׁבְעַת הַהֵיכָלוֹת, שֶׁהֵם שִׁבְעָה מָדוֹרִים לַגֵּיהִנֹּם, נִקְרָאִים שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְצַד הָאֱמוּנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת, כָּךְ יֵשׁ גַּם לַצַּד הָאַחֵר הַזֶּה שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים שֶׁהָרְשָׁעִים נִדּוֹנִים בָּהֶם וְנִשְׁמָתָם נִדּוֹנֵית בָּהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁמּוֹנְעִים רַגְלֵיהֶם מֵהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא מִתְקָרְבִים לְשַׁעֲרֵיהֶם, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם.

הַהֵיכָל הָרִאשׁוֹן – רֵאשִׁית הַצַּד שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע. הַהֵיכָל הָרִאשׁוֹן הַזֶּה נִקְרָא בּוֹר רֵיק מֵהַכֹּל. מִי שֶׁבָּא לְהִכָּנֵס בּוֹ, אֵין מִי שֶׁאוֹחֵז בּוֹ. כֻּלָּם דּוֹחִים אוֹתוֹ לִפֹּל שֶׁלֹּא יָקוּם. אֵין בּוֹ תְּמִיכָה לְטוֹב.

בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ דּוּמָה, וְזֶהוּ שֶׁעוֹמֵד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. זֶהוּ שֶׁאוֹחֵז בַּנְּשָׁמָה, כְּשֶׁנִּדְחֵית מִן הַהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ, עַל יְדֵי אוֹתוֹ מְמֻנֶּה טַהֲרִיאֵ"ל, וְזֶהוּ שֶׁעוֹמֵד עַל אוֹתוֹ הַשַּׁעַר שֶׁל אוֹתוֹ צַד הַקְּדֻשָּׁה, וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֵד הַדּוּמָה הַזֶּה לֶאֱחֹז אֶת הַנְּשָׁמָה, וְכַמָּה שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים עִמּוֹ.

וְתַחַת הַמְמֻנֶּה הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אַחֵר, שֶׁאֶלֶף וּרְבָבוֹת תַּחְתָּיו, וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה נִקְרָא פִּתּוּ"ת. זֶהוּ שֶׁעוֹמֵד לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְזֶהוּ שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו וּמֵסִית אוֹתוֹ לְהִסְתַּכֵּל וּלְעַיֵּן בְּמַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ, בְּכַמָּה זְנוּנִים וּבְכַמָּה נִאוּפִים. וְכָל אוֹתָם שֶׁעִמּוֹ, כֻּלָּם עוֹמְדִים אֶצְלוֹ וְהוֹלְכִים לְפָנָיו, וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ לְהָסִית עֵינָיו, לְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ.

וְזְהִוּ (סרסרים שהוא) סַרְסוּר רַע לְכָל אוֹתָן רָעוֹת, זֶהוּ שֶׁעוֹמֵד עַל הַקֶּבֶר בִּזְמַן שֶׁנִּדּוֹן אוֹתוֹ הַגּוּף וְשׁוֹבֵר לוֹ אֶת עֵינָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא פָּתַח אוֹתָם כְּשֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵם שֶׁלּוֹ.

זוהר הקדוש (דף רס"ג ע"ב):

וּבַמָּקוֹם הַזֶּה נִדּוֹנֵית הַנְּשָׁמָה, עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת לַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא בּוֹר, וְכַמָּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ שֶׁכֻּלָּם עוֹקְצִים אוֹתָהּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ, וְאוֹחֲזִים בָּהּ וְדָנִים אוֹתָהּ.

לִפְנִים מִזֶּה יֵשׁ רוּחַ אַחַת אַחֶרֶת טְמֵאָה, שֶׁהִיא עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל. וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל כָּל הַהֵיכָל הַזֶּה, וְכֻלָּם נוֹסְעִים בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִקְרָא גַּמְגִימָ"א. זֶהוּ אָדם כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה, וְהוּא עוֹמֵד לְהָרַע תָּמִיד, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנִּדְחֵית תְּפִלַּת הָאָדָם וְלֹא זוֹכֶה בָּהּ אוֹתוֹ אָדָם, הָרוּחַ הַזּוֹ עוֹמֶדֶת וְעוֹלָה וּמִשְׁתַּתֶּפֶת עִם רוּחַ טְמֵאָה עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל, וּמַשְׂטִינָה לְמַעְלָה, וּמַזְכִּירָה חֲטָאֵי הָאָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְסִימָנְךְ – (איוב א) וַיָּבוֹא גַ"ם הַשָּׂטָ"ן בְּתוֹכָם, וְלֹא כָתוּב וַיָּבֹא הַשָּׂטָן, אֶלָּא גַּם.

וּמֵהָרוּחַ הָרָעָה הַזּוֹ תְּלוּיִים כַּמָּה שׁוֹמְרִים אֲחֵרִים שֶׁמְּמֻנִּים לֶאֱחֹז בְּדִבּוּר רַע, אוֹ דִבּוּר מְטֻנָּף שֶׁמּוֹצִיא אָדָם מִפִּיו, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא דִבּוּרִים קְדוֹשִׁים. אוֹי לָהֶם וְאוֹי לְחַיֵּיהֶם! אֵלּוּ הֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁגּוֹרְמִים לַשּׁוֹמְרִים הַלָּלוּ הָאֲחֵרִים לִשְׁלֹט וְלִפְגֹּם אֶת הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ. אוֹי לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹי לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא. מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת נוֹטְלוֹת אֶת הַדִּבּוּר הַטָּמֵא, וּכְשֶׁמּוֹצִיא אָדָם אַחַר כָּךְ דִּבּוּר קָדוֹשׁ, אֵלּוּ הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת מַקְדִּימוֹת, וְנוֹטְלוֹת אוֹתוֹ הַדִּבּוּר הַטָּמֵא, וּמְטַמְּאוֹת אֶת אוֹתוֹ הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, וְהָאָדָם לֹא זוֹכֶה בּוֹ, וְכִבְיָכוֹל תָּשַׁשׁ כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה.

וּמֵעַל לְאֵלֶּה יֵשׁ מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ סַפְסִירִיטָ"א. וְכַמָּה שׁוֹמְרֵי חֹק, וְזֶה מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם, הֵם נוֹטְלִים אוֹתָם דִּבּוּרִים רָעִים, וְכָךְ גַּם נוֹטְלִים כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁזּוֹרֵק אָדָם בְּיָדוֹ כְּשֶׁרֹגֶז שׁוֹרֶה עָלָיו. שֶׁהֲרֵי אָז, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה סַפְסִירִיטָ"א לוֹקֵחַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁזָּרַק אָדָם בְּרָגְזוֹ, וְעוֹלֶה וְאוֹמֵר: זֶה קָרְבָּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי שֶׁהִקְרִיב לַצַּד שֶׁלָּנוּ.

מִשּׁוּם שֶׁכָּל צַד שֶׁל נַחַת הוּא מִצַּד הַיָּמִין וּמִצַּד הָאֱמוּנָה, וְכָל צַד הָרֹגֶז הוּא מֵהַצַּד הָאַחֵר הָרָע, צַד הַטֻּמְאָה. וְלָכֵן מִי שֶׁזּוֹרֵק מִיָּדוֹ דָּבָר בְּרֹגֶז, כָּל אֵלּוּ נוֹטְלִים אֶת אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּזְרָק וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, וְנִקְרָב לְאוֹתוֹ הַצַּד, וְאוֹמְרִים: זֶה (עבודת הקרבן) קָרְבָּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי.

וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְּכָל אוֹתָם רְקִיעִים וְאוֹמְרִים: אוֹי לִפְלוֹנִי שֶׁסָּטָה אַחַר אֵל זָר וְעָבַד לְאֵל אַחֵר. וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא פַּעַם שְׁנִיָּה וְאוֹמֵר: (הושע ז) אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנּוּ וְגוֹ'. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּשְׁמָר מִדְּרָכָיו וְלֹא יִסְטֶה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, וְלֹא יִפֹּל בְּתוֹךְ בְּאֵר עֲמֻקָּה שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה.

הַהֵיכָל הַשֵּׁנִי, הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא חָשׁוּךְ יוֹתֵר מֵהַהֵיכָל הָרִאשׁוֹן. זֶה נִקְרָא שַׁחַת, כְּנֶגֶד הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא טָמֵא. מִשּׁוּם שֶׁהַהֵיכָל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא בּוֹר, כְּנֶגֶד הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא שָׂטָן. וְזֶה נִקְרָא שַׁחַת, כְּנֶגֶד הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא טָמֵא. בַּהֵיכָל הַזֶּה קַיָּמִים שְׁלֹשָׁה פְתָחִים לִשְׁלֹשָׁה צְדָדִים.

הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן, בּוֹ עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ עַסְטִירִיָּ"א. וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מְמֻנִּים תַּחְתָּיו, וְזֶהוּ שֶׁעוֹמֵד עַל כָּל אֵלּוּ שֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכָּם לִשְׁפֹּךְ זֶרַע עַל הָאָרֶץ, אוֹ שֶׁמּוֹצִיאִים זֶרַע שֶׁלֹּא כַדֶּרֶךְ, אוֹ לְכָל אֵלּוּ שֶׁמְּזַנִּים בִּידֵיהֶם. אֵלּוּ הֵם שֶׁלֹּא רוֹאִים פְּנֵי שְׁכִינָה כְּלָל. אֶלָּא הַמְמֻנֶּה הַזֶּה שֶׁבְּצַד הַטֻּמְאָה שֶׁאָמַרְנוּ, יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְכַמָּה הֵם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים עַל אוֹתוֹ אָדָם, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה וְכָל אֵלֶּה שֶׁעִמּוֹ, מְטַמְּאִים אֶת נִשְׁמָתוֹ, וְאוֹחֲזִים בָּהּ, (ונטמאת בהם) וּמַכְנִיסִים אוֹתָהּ לְהִדּוֹן בָּהֶם.

זוהר הקדוש (דף רס"ד ע"א):

וְאֵלֶּה נִקְרָאִים שִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת. שֶׁכָּל הַכְּעָסִים הַטְּמֵאִים כֻּלָּם עוֹמְדִים עַל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים וְשׁוֹרִים עַל הָאָדָם בִּזְמַן שֶׁהִרְתִּיחַ אֶת עַצְמוֹ וְחִמֵּם אוֹתוֹ בַּתְּשׁוּקָה הַזּוֹ. וְאָז הֵם נוֹטְלִים אֶת אוֹתָהּ הַתַּאֲוָה וְאֶת אוֹתוֹ הַזֶּרַע שֶׁנִּשְׁפָּךְ בָּאָרֶץ, וּמַחֲזִיקִים בּוֹ וְנוֹטְלִים אוֹתוֹ, וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁהַבְּרִית הַזּוֹ תִּשְׁתַּעְבֵּד לְצַד הַטֻּמְאָה.

הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי, בּוֹ עוֹמֵד מְמֻנֶּה אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ טַסְקִיפָ"ה, וְזֶהוּ מְמֻנֶּה עַל כָּל אוֹתָם שֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכָּם, שֶׁלֹּא שׁוֹפְכִים זֶרַע עַל הָאָרֶץ, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹפְכִים זֶרַע בִּבְהֵמוֹת אוֹ בְּאִסּוּרֵי תוֹרָה חֲמוּרִים, בְּאוֹתָן עֲרָיוֹת – הַמְמֻנֶּה הַזֶּה וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעִמּוֹ, כֻּלָּם עוֹמְדִים עָלָיו (לטמא אותו ולדון אותו) לָדוּן אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּאוֹתָם הָאֲחֵ רִים.

בֹּא וּרְאֵה, לַמְמֻנֶּה הַזֶּה יֵשׁ כּוֹס אַחַת בְּיָדוֹ, וְנִקְרֵאת (ישעיה נא) כּוֹס הַתַּרְעֵלָה כּוֹס חֲמָתוֹ. וְכָל אוֹתָם הֲרוּגֵי בֵּית דִּין שֶׁנֶּהֶרְגוּ אוֹ נֶעֶנְשׁוּ עַל הַחֲטָאִים הַלָּלוּ, כֻּלָּם נֶעֱקָרִים מֵהַצְּדָדִים הַטְּמֵאִים הַלָּלוּ, וְאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּהֶם, וּבַכּוֹס הַזֹּאת שֶׁנִּקְרֵאת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, מִשּׁוּם כּוֹס אַחֶרֶת שֶׁשָּׁתוּ בָּרִאשׁוֹנָה. וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁתוּ אוֹתָהּ כּוֹס שֶׁל בֵּית דִּין כְּדֵי לְהֵעָקֵר מִכּוֹס הַתַּרְעֵלָה הַזּוֹ, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה וְכָל אֵלּוּ שֶׁעִמּוֹ אוֹחֲזִים בּוֹ, וְזֶהוּ (עמוס ח) יוֹם הַמָּר, וּמַרְוֶה אֶת הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מִכַּמָּה דִינִים מְשֻׁנִּים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה.

בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת, שֶׁאֵלּוּ מְמֻנִּים תַּחְתֶּיהָ, וְזֶהוּ נִיאֲצִירִיאֵ"ל. מֵהָרוּחַ הַחֲזָקָה הַזּוֹ יוֹצְאוֹת שָׁלֹשׁ טִפּוֹת מָרוֹת שֶׁנּוֹפְלוֹת לְתוֹךְ כּוֹס הַתַּרְעֵלָה הַזּוֹ. אַחַת נִקְרֵאת חָצָ"ץ, וְאַחַת נִקְרֵאת מַר הַמָּוֶת, וְאַחַת נִקְרֵאת קוּבַּעַ"ת. (וכלם מתכגסים לכוס הזו אחר כך) וּשְׁלֹשׁ הַטִּפּוֹת הַלָּלוּ נוֹפְלוֹת אַחַר כָּךְ מֵהַכּוֹס הַזֹּאת (יוצאות שלש טפות) (באותה) שֶׁאוֹתָהּ חֶרֶב שֶׁהוֹרֶגֶת בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ.

הַפֶּתַח הַשְּׁלִישִׁי, בּוֹ עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ סְנַגְדִּיאֵ"ל, וְזֶה מְמֻנֶּה עַל כָּל אוֹתָם שֶׁמַּכְנִיסִים אֶת בְּרִית הַקֹּדֶשׁ הַזּוֹ בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, שֶׁהִיא מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁל אֵל נֵכָר. וְכָל אֵלּוּ שֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכָּם בָּזֶה וּמְשַׁקְּרִים בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁעִמּוֹ, כֻּלָּם מְצַיְּרִים בְּתוֹכָם צִיּוּרִים שֶׁל אוֹתָם נָשִׁים טְמֵאוֹת שֶׁנִּטְמָא בָהֶן אוֹתוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ, וְכֻלָּם רְשׁוּמִים לְפָנָיו כְּשֶׁיּוֹצֵא אָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ לְאוֹתָהּ רוּחַ.

וּבַהֵיכָל הַזֶּה תְּלוּיִים כָּל סוֹדוֹת הַכְּשָׁפִים לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם טֶרֶם יַגִּיעַ זְמַנָּם, וְכָל הַכְּשָׁפִים שֶׁצְּרִיכִים בְּנֵי אָדָם, אוֹתָם שֶׁמְּכַשְּׁפִים בְּכִשְׁפֵיהֶם לְהִטָּמֵא בָהֶם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּלְעָם מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפָיו, וְנִטְמָא בַּהַתְחָלָה בְּטֻמְאַת זֶרַע רוֹתַחַת שֶׁשָּׁפַךְ בַּבְּהֵמוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִדּוֹן בָּזֶה, בְּאוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת שֶׁאָמַרְנוּ. וְעַל כֵּן הַהֵיכָל הַזֶּה נִקְרָא שַׁחַת טָמֵא.

וּבַהֵיכָל הַזֶּה יֵשׁ רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁמְּמֻנָּה תַּחַת אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁלְּמַעְלָה, וְזוֹ נִקְרֵאת סַרְטַיָּ"א, וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת תַּחְתֶּיהָ. וְכֻלָּם עוֹמְדִים עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁיּוֹצֵא עִם הָרוּחַ שֶׁל הָאָדָם בַּחֲלוֹם מִתּוֹךְ הַצַּד הַקָּדוֹשׁ. הָרוּחַ הַטְּמֵאָה וְכָל אוֹתָם הַשּׁוֹמְרִים שֶׁעִמָּהּ, כֻּלָּם יוֹצְאִים וּמִתְחַבְּרִים עִם הַדָּבָר הַזֶּה, וְיוֹרְדִים בּוֹ וּמִתְעָרְבִים עִמּוֹ כְּדֵי לְהַכְחִישׁ אוֹתוֹ מִמֶּנָּה, וּמוֹדִיעִים לוֹ לָאָדָם דְּבָרִים אֲחֵרִים, דְּבָרִים כּוֹזְבִים, עִם דְּבַר אֱמֶת.

שֶׁכָּךָ דֶּרֶךְ הַכָּזָב – שֶׁאִלְמָלֵא לֹא לוֹקֵחַ דְּבַר אֱמֶת, לֹא יָכוֹל לְסַדֵּר אֶת כְּזָבוֹ. אַף כָּאן אֵלּוּ, כֵּיוָן שֶׁמְּעוֹרְרִים בְּדִבְרֵי אֱמֶת וּמַכְחִישִׁים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, מוֹדִיעִים לוֹ דְּבַר אֱמֶת כְּדֵי לְהַעֲמִיד אֶת כְּזָבוֹ. אַחַר כָּךְ מִתְפַּשְּׁטִים כָּל אוֹתָם (אותו הדבר מתפשט באותם) הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלְּמַטָּה שֶׁאֵין לָהֶם קִיּוּם, וְלֹא מִתְקַיְּמִים, וּמוֹדִיעִים דְּבָרִים בָּעוֹלָם לְכַמָּה צְדָדִים (וכל אלו שלמטה בדרגות שמתפרדות לחוץ לכמה צדדים) וּלְכַמָּה מִינִים.

מֵהַהֵיכָל הַזֶּה יוֹצְאוֹת שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמִּתְהַפְּכוֹת לִפְעָמִים לִגְבָרִים וְלִפְעָמִים לְנָשִׁים, וְאֵלּוּ הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם בָּאֲוִיר, וְצוֹחֲקִים עִם אֲנָשִׁים בְּתוֹךְ הַחֲלוֹם, וְנִרְאִים לַגְּבָרִים כְּמוֹ נָשִׁים יָפוֹת בְּמַרְאֵה הַחֲלוֹם, וְנוֹטְלִים אֶת תְּשׁוּקַת הָאָדָם. אַף כָּךְ לַנָּשִׁים הֵם נִרְאִים כִּגְבָרִים, וְאֵלּוּ נִקְרָאוֹת רָעָה וְנֶגַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךְ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךְ.

זוהר הקדוש (דף רס"ד ע"ב):

וְאֵלּוּ נִקְרָאוֹת רוּחוֹת תַּחְתּוֹנוֹת לְמַטָּה, שֶׁיּוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ שַׁלְהֶבֶת הָאֵשׁ. שֶׁכְּשֶׁנּוֹסְעוֹת הָרוּחוֹת הַלָּלוּ שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהֵיכָל הַזֶּה, יוֹצְאוֹת שְׁתֵּי שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ, וְאֵלּוּ טָסוֹת בָּעוֹלָם, וְאֵלּוּ נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי רוּחוֹת כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, וְהַכֹּל בְּצַד הַטֻּמְאָה הַזֶּה. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּמְנָעִים מֵהַצְּדָדִים הַלָּלוּ וְנִשְׁמָרִים מֵהֶם, וְעַל זֶה כָּתוּב, (משלי ז) לִשְׁמָרְךְ מֵאִשָּׁה זָרָה וְגוֹ'.

הַהֵיכָל הַשְּׁלִישִׁי. הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא הֵיכָל אָפֵל וְחָשׁוּךְ, וְאֵין בּוֹ אוֹר כְּלָל, וְהוּא אָפֵל יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹנִים. וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרָא דּוּמָ"ה, כְּנֶגֶד הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא שׂוֹנֵ"א. בַּהֵיכָל הַזֶּה קַיָּמִים אַרְבָּעָה פְתָחִים. אֶחָד קַיָּם בְּצַד זֶה, וְאֶחָד בְּצַד זֶה, וְכֵן בְּאַרְבַּעַת הַצְּדָדִים.

מְמֻנֶּה אֶחָד עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַתֹּקֶף שֶׁל הָרֹגֶז שֶׁל הָעוֹלָם. כְּשֶׁדִּין שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה שֶׁשּׁוֹרֶה בַּפֶּתַח הַזֶּה נוֹטֵל כְּלֵי זַיִן וּמַנִּיחַ אוֹתָם בְּאוֹתָם שַׁעֲרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת (של בני אדם), וְזֶה נִקְרָא סָקָפוֹרְטַיָּ"א, וְזֶהוּ הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁל הָעוֹלָם, וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם ד) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. (הממגה הזה עומד על פרשת דרכים לראות) בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא שׁוֹלֵט וְהַדִּין שָׁרוּי בָּעוֹלָם, הוּא עוֹמֵד לִרְאוֹת בְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ יְחִידִי בַּשּׁוּק, וְאִם הוּא פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ וּלְהָרַע אֶת מַזָּלוֹ.

הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי, בּוֹ עוֹמֵד מְמֻנֶּה אַחֵר אֶחָד, וְזֶהוּ שֶׁעוֹמֵד לִטֹּל פִּתְקֵי דִין, וְזֶהוּ סְנַגְדִּיאֵ"ל. וְתַחַת יָדוֹ כְּמוֹ שׁוֹמְרֵי חֹק שֶׁשּׁוֹלְטִים, שֶׁעוֹמְדִים לְקַבֵּל אוֹתָם פִּתְקֵי הַדִּין, וְזֶה עוֹמֵד בַּפֶּתַח הַזֶּה.

וּכְשֶׁנּוֹטֵל פֶּתֶק שֶׁל דִּין, זֶה עוֹמֵד בַּפֶּתַח הַזֶּה, וְיוֹרֵד לְמַטָּה לְאוֹתָם הַפְּתָחִים הַחֲשׁוּכִים שֶׁלְּמַטָּה. אֶחָד לְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא שַׁחַת, וְאֶחָד לְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא בּוֹר, שֶׁהֵם לְמַטָּה, וְשָׁם כַּמָּה אֶלֶף וּרְבָבוֹת מְמֻנִּים שֶׁשּׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת דִּין, וְנִשְׁלָם הַדִּין בְּאוֹתוֹ הַפֶּתֶק.

הַפֶּתַח הַשְּׁלִישִׁי. בַּפֶּתַח הַזֶּה יֵשׁ מְמֻנֶּה אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ אַנְגַּרְיוֹ"ן, וְזֶהוּ שֶׁעוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָם מַחֲלוֹת וּמַכְאוֹבִים וְחִלְחוּלִים וְאֵשׁ הָעֲצָמוֹת, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנּוּ יוֹצְאִים כַּמָּה וְכַמָּה אֶלֶף וּרְבָבוֹת שֶׁמְּמֻנִּים עִמּוֹ עַל כָּל אוֹתָם מַחֲלוֹת וּמַכְאוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

הַפֶּתַח הָרְבִיעִי. כָּאן הִיא רוּחַ אַחַת שֶׁנִּבְרְאָה בְּמִעוּט הַלְּבָנָה, וְנִקְרֵאת אַסְכָּרָ"ה. וְזֶה עוֹמֵד עַל הֲרִיגַת הַתּינוֹקוֹת, וְזוֹ נִרְאֵית לָהֶם וְצוֹחֶקֶת עִמָּהֶם עַד שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם, וְנִדְמֵית לָהֶם כְּאִשָּׁה אֵם הַתִּינוֹק, וּמֵינִיקָה אוֹתָם וְצוֹחֶקֶת עִמָּהֶם, וְאוֹחֶזֶת אוֹתָם וְהוֹרֶגֶת אוֹתָם.

בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת שֶׁנִּקְרֵאת אָגִירִיסוֹ"ן. זוֹ הִתְמַנְּתָה עַל כָּל אוֹתָם שֶׁמֵּתִים מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים עַד עֶשְׂרִים שָׁנִים. זֶהוּ הַהוֹרֵג שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְזֶהוּ בַּחֲבֵרוּת (בחכמה) עִם אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁאָמַרְנוּ, וְעוֹמֵד עִמּוֹ וְהוֹלֵךְ עִמּוֹ. וְעַל כֵּן נִקְרָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת טוֹב מְאֹד, שֶׁכָּתוּב (בראשית א) וִהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וּבֵאַרְנוּ.

מִכָּאןֹ מִתְפַּשְּׁטוֹת וְיוֹצְאוֹת שְׁתֵּי רוּחוֹת, אַ"ף וְחֵמָ"ה. וְאֵלֶּה הִתְמַנּוּ עַל כָּל אוֹתָם שֶׁשּׁוֹמְעִים נְזִיפָה מִמִּי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, וְהֵם בּוֹטְחִים בּוֹ וְלֹא חוֹשְׁשִׁים מִמֶּנּוּ. וְכֵן עַל כָּל אוֹתָם שֶׁצּוֹחֲקִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵי חֲכָמִים.

מֵהָאַף וְהַחֵמָה הַלָּלוּ יוֹצְאִים כַּמָּה אֲלָפִים וְכַמָּה רְבָבוֹת, וְכֻלָּם יוֹצְאִים וְשׁוֹרִים עַל בְּנֵי אָדָם, אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה אוֹ מִשְׁתַּדְּלִים בְּדִבְרֵי מִצְוָה וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַצְּבוּ וְלֹא יִשְׂמְחוּ בָהּ. וּמִשְּׁנֵי אֵלֶּה פָּחַד מֹשֶׁה כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְיָרַד מֵהָהָר, שֶׁכָּתוּב (דברים ט) כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה.

זוהר הקדוש (דף רס"ה ע"א):

תַּחַת אֵלּוּ יֵשׁ רוּחַ אַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים אֲנָשִׁים בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע, אָז מִתְעוֹרֶרֶת הָרוּחַ הָרָעָה הַזּוֹ הַטְּמֵאָה שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁנִּקְרֵאת סַכְסִיכָ"א. וְהִיא שׁוֹרָה עַל אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁהִתְחִילוּ בָהּ בְּנֵי אָדָם, וְהוּא נִכְנָס לְמַעְלָה, וְגוֹרֵם בְּאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם. אוֹי לְאוֹתָם שֶׁמְּעוֹרְרִים אֶת הַצַּד הָרָע הַזֶּה וְאֵין שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם, וְלֹא חוֹשְׁשִׁים עַל כָּךְ, וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁהֲרֵי בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיָה הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַע.

בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהִתְעוֹרְרוּת לָשׁוֹן הָרָע הַזּוֹ מִתְעוֹרֶרֶת לְמַטָּה, אֲזַי הַנָּחָשׁ הָעֲקַלָּתוֹן הַזֶּה מַעֲלֶה אֶת קַשְׂקַשָּׂיו וּמַעֲמִיד אוֹתָם בַּעֲלִיָּה, וּמִתְעוֹרֵר מֵרֹאשׁוֹ עַד רַגְלָיו. וּכְשֶׁקַּשְׂקַשָּׂיו עוֹלִים וּמִתְעוֹרְרִים, אֲזַי כָּל הַגּוּף מִתְעוֹרֵר. קַשְׂקַשָּׂיו, אֵלּוּ הֵם כָּל אוֹתָם שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים שֶׁבַּחוּץ.

וְכֻלָּם מִתְעוֹרְרִים וְאוֹחֲזִים בְּאוֹתוֹ דָּבָר רַע, וּמְעוֹרְרִים אֵצֶל אוֹתוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ (ישעיה כז). אֲזַי כָּל הַגּוּף הָרָע מִתְעוֹרֵר מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו בְּכָל הַהֵיכָלוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָמַרְנוּ, וְכָל אוֹתָם קַשְׂקַשִּׂים שֶׁבְּאוֹתוֹ עוֹר יוֹרְדִים לְמַטָּה, וְאוֹתוֹ עוֹר מִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ וְיוֹרֵד לְמַטָּה. וְהַגּוּף עוֹלֶה, וּמִתְעוֹרֵר לִהְיוֹת מַלְשִׁין לְמַעְלָה.

בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁזְּמַן קָבוּעַ הוּא לְכָל הַנְּחָשִׁים שֶׁל הָעוֹלָם לִפְֹשט אֶת עוֹרָם, אֵינָם מִתְפַּשְּׁטִים אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בַּלָּשׁוֹן הָרָע לְמַטָּה, וְאָז מִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הָרוּחַ (הגחש) הָרָע לְמַעְלָה, וּפוֹשֵׁט אֶת עוֹרוֹ וְאֶת קַשְׂקַשָּׂיו מִמֶּנּוּ. זֶה עוֹלֶה וְזֶה יוֹרֵד. וְקָשָׁה עָלָיו אוֹתָהּ הַפְשָׁטַת הַקַּשְׂקַשִּׂים מֵעוֹרוֹ מֵהַכֹּל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁנִּפְרָד מִזִּוּוּגוֹ. שֶׁאִלְמָלֵא הָיָה הַכֹּל בְּחִבּוּר אֶחָד, לֹא יָכְלוּ הָעוֹלָמוֹת לִסְבֹּל אוֹתָם, וְהַכֹּל מִשּׁוּם הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁלְּמַטָּה.

וּכְשֶׁהַנְּחָשִׁים שֶׁלְּמַטָּה מִתְפַּשְּׁטוֹת מֵאוֹתוֹ הָעוֹר, אֲזַי כָּל אַחַת וְאַחַת נוֹתֶנֶת קוֹל, וּמְעוֹרֶרֶת כַּמָּה נְחָשִׁים שֶׁעוֹמְדוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁנִּקְרָא בּוֹר, שֶׁשָּׁם קַיָּמִים כַּמָּה נְחָשִׁים. וְכֻלָּם מַלְשִׁינִים לְעוֹרֵר אֶת הַנָּחָשׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה לִהְיוֹת מַלְשִׁין עַל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל מִשּׁוּם הַהִתְעוֹרְרוּת הַזּוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כְּשֶׁקַּיֶּמֶת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ לְמַטָּה.

כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, כַּמָּה הֵם שֶׁנִּקְרָאִים לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמִּתְחַבְּרִים וּמְעִירִים הִתְעוֹרְרוּת לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. לָשׁוֹן מֵאוֹתוֹ קֹדֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. וְכַמָּה קְדֻשּׁוֹת וְקִדּוּשִׁים מִתְעוֹרְרִים מִכָּל הַצְּדָדִים. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים, אוֹתָם שֶׁגּוֹרְמִים לְעוֹרֵר קְדֻשּׁוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, קְדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁלְּמַטָּה.

וְעַל זֶה כָּתוּב, (ויקרא יא) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים. וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם – אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים. וְהֵם נִקְרָאִים מַיִם עֶלְיוֹנִים. וִהְיִיתֶם קְדשִׁים – אֵלּוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְנִקְרְאוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים. וּמָזוֹן בָּאֶמְצַע, בֵּין מַיִם רִאשׁוֹנִים לְמַיִם אַחֲרוֹנִים. וְעַל זֶה מָזוֹן אֵינוֹ בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים, אֶלָּא בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים. מַיִם הָרִאשׁוֹנִים מִמַּעְלָה, שֶׁהַמָּזוֹן תָּלוּי בּוֹ, וְלֹא בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים. וְהַסּוֹד נִתָּן לִקְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

הַהֵיכָל הָרְבִיעִי. הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא נִקְרָא חוֹבָ"ה. וְזֶהוּ (תהלים מ) טִיט הַיָּוֵן, כְּנֶגֶד שֵׁם אַחֵר שֶׁנִּקְרָא אֶבֶן מִכְשׁוֹל, וְהַכֹּל אֶחָד. הוּא חוֹבָ"ה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם קַיָּמִים כָּל חֲטָאֵי הָעוֹלָם, הַכְרָעַת הַחֲטָאִים.

מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר חוֹטְאִים בְּנֵי אָדָם, כָּל אֵלּוּ שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים לוֹקְחִים אוֹתָם הַחֲטָאִים וּמַנִּיחִים אוֹתָם בַּהֵיכָל הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא חוֹבָה. וְכָל זְכֻיּוֹת הָעוֹלָם, כָּל הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּמֻנִּים עַל זְכֻיּוֹת הָעוֹלָם, כֻּלָּם נוֹטְלִים אֶת אוֹתָן הַזְּכֻיּוֹת, וּמַעֲמִידִים אוֹתָן בַּהֵיכָל הָרְבִיעִי שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, וְשָׁם עוֹמְדוֹת זְכֻיּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְהַחֲטָאִים עוֹמְדִים בְּהֵיכָל אַחֵר שֶׁנִּקְרָא חוֹבָה. וְנִשְׁקָלִים כְּאֶחָד בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי (קהלת ז) גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. וְאַחַר שֶׁהִכְרִיעוּ הַזְּכֻיּוֹת אוֹ הַחוֹבוֹת לְצַד זֶה אוֹ לְצַד זֶה, כָּךְ מְנַצֵּחַ.

זוהר (דף רס"ה ע"ב)

וְעַל זֶה, בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ, זְכוּת וְחוֹבָה, וּבָהֶם תְּלוּיִים חַיִּים וּמָוֶת – אִם הַזְּכֻיּוֹת הִכְרִיעוּ לַצַּד הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, נִכְתָּב הָאָדָם בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁנִּקְרָא חַיִּים. מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ יוֹם, זֶה בְּצַד זֶה וְזֶה בְּצַד זֶה. אִם זוֹכֶה אוֹתוֹ אָדָם וְנִצְּחוּ אוֹתָן זְכֻיּוֹת, הֲרֵי נִכְתָּב אוֹתוֹ אָדָם לְחַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁאָחַז בּוֹ הַצַּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא זְכוּת, וְהַחַיִּים אָחֲזוּ בוֹ, וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי הוּא, וְשֶׁלִּי הָיָה. וְאָז נִכְתָּב אוֹתוֹ אָדָם לְחַיִּים (ונכתב שהוא שלו).

וְאִם נִצְּחוּ הַחֲטָאִים – הַצַּד הָאַחֵר הַטָּמֵא הַזֶּה, שֶׁנִּקְרָא חוֹבָה וּמָוֶת, אוֹחֵז בּוֹ וְאוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי הוּא, וְשֶׁלִּי הָיָה. וְאָז נִכְתָּב שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִכְתָּב אָדָם אוֹ לְחַיִּים אוֹ לְמִיתָה. אִם נִכְתָּב בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה – נִכְתָּב לְחַיִּים וּמִתְקַיֵּם שָׁם וְנִדְבָּק בּוֹ. וְאִם נִכְתָּב בַּצַּד הָאַחֵר – מִתְקַיֵּם בְּצַד הַטֻּמְאָה וְדָבֵק בּוֹ, וְזֶהוּ הֵן לְחַיִּים הֵן לַמָּוֶת. וְנִמְשָׁךְ בַּצַּד הַזֶּה אוֹ בַּצַּד הַזֶּה.

כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּצַּד הַזֶּה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, כָּל הַקִּדּוּשִׁים וְכָל הַטְּהָרוֹת נִדְבָּקִים בּוֹ. יִקְרָא – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשׁוּב וְיִשְׁמַע לוֹ. עָלָיו כָּתוּב (תהלים צא) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי. וְכָל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּצַּד הָאַחֵר שֶׁל הַטֻּמְאָה, כָּל טֻמְאָה וְכָל חֵטְא וְכָל הָרָעוֹת נִדְבָּקוֹת בּוֹ. יִקְרָא – וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתוֹ, מְרֻחָק הוּא מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עָלָיו כָּתוּב, (שם קיט) רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה, וְכָתוּב (ישעיה א) גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שּמֵעַ.

הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל אוֹתָם שֶׁנִּקְרָאִים אֱלֹהִים אֲחֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְגַּלִּים כָּאן. וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּפַתִּים אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, לִזְנוֹת וּלְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגוֹת שֶׁל נִאוּפִים שֶׁל הָעוֹלָם, וּמוֹשְׁכִים אוֹתָם אַחַר תַּעֲנוּגֵי וְנִאוּפֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַ רְנוּ.

בַּהֵיכָל הַזֶּה נִרְאֵית רוּחַ אַחַת שׁוֹלֶטֶת חָזָק, שֶׁהִיא עַל כֻּלָּם, וְאַף זֶה נִקְרָא כָּךְ אֵל, כְּמוֹ הָאַחֵר שֶׁבְּצַד הַקְּדֻשָּׁה. זֶהוּ אֵ"ל נֵכָ"ר, וְזֶהוּ שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ שֶׁעוֹמֵד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָרוּחַ הַחֲזָקָה הַזּוֹ מְפַתָּה אוֹתוֹ, וְחוֹשֵׁב כַּמָּה הִרְהוּרִים, וְאוֹמֶרֶת: מָה אַתָּה עוֹמֵד כָּאן? טוֹב לְךְ לָלֶכֶת בְּחֶבְרַת אוֹתָם שֶׁגֵּאִים עַל בְּנֵי אָדָם, וְהֵם הוֹלְכִים אַחַר נָשִׁים יָפוֹת וּמִתְעַנְּגִים בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁאָדָם מִתְפַּתֶּה אַחֲרֶיהָ, אָז כֻּלָּן מְשׁוֹטְטוֹת וְהוֹלְכוֹת וְנִמְשָׁכוֹת אַחֲרָיו.

וְכַמָּה הֵם אֲחֵרִים שֶׁעוֹמְדִים תַּחְתָּיו, וְכֻלָּם מְטַמְּאִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. וְהֵם נִקְרָאִים צוֹאָה רוֹתַחַת, שֶׁכָּתוּב (ישעיהל) צֵא תֹּאמַר לוֹ. אוֹתָן הַדְּרָגוֹת שֶׁקַּיָּמוֹת לְטַמֵּא תָּמִיד, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל הַזֶּה יֵשׁ רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת נֶגַע. וּמִזּוֹ יוֹצֵאת רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת נֶגַע צָרַעַת, וְהִיא עוֹמֶדֶת תָּמִיד לְטַמֵּא אֶת כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע יוֹתֵר עַל כָּל מַה שֶּׁמְּטַמְּאִים אוֹתוֹ. וְהַנֶּגַע הָעֶלְיוֹן הַזֶּה מְמֻנֶּה עַל כָּל אוֹתָם שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁכְּשֶׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת וְלֹא עָרְכוּ אֶת עֹנֶג הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי וְהֵם מְבַזִּים אֶת עֹנֶג הַשַּׁבָּת, הַנֶּגַע הַזֶּה נוֹטֵל אוֹתָם שֻׁלְחָנוֹת שֶׁאֵינָם בְּעֹנֶג שַׁבָּת כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.

וּכְשֶׁזֶּה נוֹטֵל אֶת אוֹתָם הַשֻּׁלְחָנוֹת, כָּל אוֹתָם שׁוֹחֲרֵי הַחֻקִּים שֶׁעוֹמְדִים בּוֹ, כֻּלָּם פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ. וַיִּלְבַּשׁ וְגוֹ'. יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְגוֹ'. אַל יְהִי לוֹ מֹשֶׁךְ חָסֶד וְגוֹ'.

וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁבְּאוֹתוֹ לֵיל שַׁבָּת, כְּשֶׁהַשֻּׁלְחָנוֹת נִתְּנוּ לְאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע, אֲזַי מִתְחַזֵּק אוֹתוֹ הַצַּד הָרָע הַטָּמֵא, וְאוֹתוֹ אָדָם נִמְסָר לְאוֹתוֹ הַצַּד. אוֹי לוֹ שֶׁנֶּחְסָר מֵאוֹתוֹ הַצַּד הַקָּדוֹשׁ, צַד הָאֱמוּנָה, וְנִפְקָד בַּצַּד הָאַחֵר הַטָּמֵא. כְּמוֹ כֵן בְּכָל אוֹתָן סְעוּדוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב.

זוהר (דף רס"ו ע"ב)

כָּאן בַּהֵיכָל הַזֶּה – בָּנִים חַיִּים וּמְזוֹנוֹת הֵם בְּהֵפֶךְ. וּבְאוֹתוֹ הֵיכָל הָאַחֵר הַקָּדוֹשׁ לֹא עוֹמְדִים שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה, וְהֵם תְּלוּיִים לְמַעְלָה, וְכָאן הֵם עוֹמְדִים לְרַע. שֶׁכַּאֲשֶׁר (מגיעים בניו של אדם) מַגִּיעַ אָדָם לַהֵיכָל הַזֶּה, הֲרֵי שָׁם עוֹמְדוֹת הַחַיּוֹת לְכַלּוֹת אוֹתָם. וַהֲרֵי שָׁם בָּנִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, מִכָּאן יוֹצֵא, כְּדֵי לְהִתְמַנּוֹת הַקָּטֵגוֹר עֲלֵיהֶם. וַהֲרֵי שָׁם עוֹמְדִים הַמְּזוֹנוֹת לְהַעֲבִירָם מִמֶּנּוּ, וְהַכֹּל תָּלוּי בַּחֵטְא. וְלָכֵן נִקְרָא הַהֵיכָל הַזֶּה חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

וּמִכָּאן יוֹצֵאת רוּחַ טֻמְאָה אַחַת שֶׁנִּקְרֵאת אֲרִירִיָּ"א, וְכַמָּה אֶלֶף וּרְבָבוֹת עִמָּהּ, וְכֻלָּם נִקְרָאִים אוֹרְרֵי יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג) יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם. וְהָרוּחַ הַזּוֹ וְכָל אֵלֶּה שֶׁעִמָּהּ, כֻּלָּם קַיָּמִים לִטֹּל אוֹתוֹ דִּבּוּר שֶׁקִּלֵּל אָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּרָגְזוֹ, וְאֵלּוּ מְעִירִים אֶת הַנָּחָשׁ הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא (ישעיה כז) לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, כְּדֵי לְהָבִיא וּלְעוֹרֵר קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם וְגוֹ'.

וְאֵלּוּ אוֹרְרֵי הַיּוֹם שׁוֹלְטִים עַל רִגְעֵי וּשְׁעוֹת הַיּוֹם, וְנוֹטְלִים אוֹתָם דִּבּוּרִים שֶׁקִּלֵּל אָדָם עַל עַצְמוֹ, בֵּין בְּרֹגֶז בֵּין בִּשְׁבוּעָה, וּבְאוֹתוֹ דִּבּוּר מְעִירִים אֶת אוֹתוֹ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן שֶׁנִּקְרָא לִוְיָתָן, כְּדֵי לְהַעֲמִידוֹ לְהַשְׁחִית אֶת הָעוֹלָם. וְלָכֵן קִלֵּל אִיּוֹב אֶת יוֹמוֹ בְּצַעֲרוֹ, וְלֹא אֶת גּוּפוֹ, שֶׁכָּתוּב (איוב ג) וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ – בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ – יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם. הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מֵהַצַּד הָרָע וּמִתָּקְפּוֹ וּמִכָּל דָּבָר רַע.

הַהֵיכָל הַחֲמִישִׁי. הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא הֵיכָל שֶׁנִּקְרָא שְׁאוֹ"ל, כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא עָרֵל, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּהוּ סוֹד הָעָרְלָה. בַּהֵיכָל הַזֶּה יֵשׁ פֶּתַח אֶחָד וּמְמֻנֶּה אֶחָד עָלָיו, וְזֶהוּ הַמְמֻנֶּה לְהָעִיר תָּמִיד קִטְרוּג עַל הָעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נִקְרֵאת אֵיבָ"ה, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַפֶּתַח הַזֶּה נִקְרָא אֵיבָ"ה, וְסִימָנְךְ – (בראשית ג) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךְ וּבֵין הָאִשָּׁה וְגוֹ'.

בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל הַכֹּל, וְזֶה נִקְרָא שׁוֹדֵ"ד, וְהוּא (ישעיהנט) שׁוֹד וָשֶׁבֶר. וְזֶהוּ שׁוֹדֵד בֶּהָרִים הָרָמִים, בְּתוֹךְ סְלָעִים וְהָרִים. מֵהַהֵיכָל הַזֶּה יוֹנְקִים כָּל אוֹתָם שׁוֹדְדִים וּמַשְׁמִידִים בִּמְקוֹמוֹת חֻרְבָּן. וּמִכָּאן יוֹצְאִים כָּל אוֹתָם שֶׁהוֹרְגִים בַּחֲרָבוֹת וּבִרְמָחִים, וְהוֹלְכִים אַחַר (בראשית ג) לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לְהַשְׁמִיד הַכֹּל.

מִזֶּה יוֹצֵאת רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת שׁוֹד. וּכְשֶׁשּׁוֹלֵט הָרָעָב עַל הָעלָם, הָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁנִּקְרֵאת שׁוֹ"ד נִמְצֵאת, וְרוּחַ אַחֶרֶת מִשְׁתַּתֶּפֶת עִמָּהּ, שֶׁנִּקְרֵאת כָּפָ"ן. וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּעוֹלָם, וְנִמְצָאִים כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (איוב ה) לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק. וְאֵלּוּ עוֹשִׂים קִטְרוּג לִבְנֵי אָדָם וְשׁוֹדְדִים אֶת הַכֹּל. הָאֶחָד שֶׁנִּקְרָא שׁוֹד. שֶׁאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ לְתוֹךְ הָרִים רָמִים וְשׁוֹדֵד וּמַחֲרִיב וּמַשְׁמִיד הַכֹּל, אָז שָׁב וְשׁוֹדֵד בְּנֵי אָדָם, וּמֵתִים בְּחֻלְשָׁתוֹ. וּכְשֶׁאוֹכְלִים בְּנֵי אָדָם, לֹא שְׂבֵעִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם.

וּבְאוֹתוֹ זְמַן, מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם בְּנֵי אָדָם וְנוֹתֵן לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, כְּדַאי הוּא לִדְחוֹת אֶת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַחוּצָה שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָּעוֹלָם. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא עוֹשִׂים חֶסֶד עִם בְּנֵי אָדָם, וּשְׁאָר הָעַמִּים עוֹשִׂים חֶסֶד בָּעוֹלָם, אָז שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַלָּלוּ, מִתְבַּשְּׂמִים (לשאר עמים, ומתחזקים וכו') דִּבְרֵיהֶם וּמִתְחַזְּקִים עַל יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי אָז הִתְחַזֵּק אוֹתוֹ הַצַּד הָאַחֵר, וְיִשְׂרָאֵל נִכְנָעִים.

וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים חֶסֶד, נִכְנָע אוֹתוֹ הַצַּד הָאַחֵר וְנֶחֱלָשׁ, וְצַד הַקְּדֻשָּׁה מִתְחַזֵּק. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא מְעוֹרְרִים חֶסֶד, אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת (מתבשמות. אחת התבשמה להם לשאר העמים) וּמִתְהַפְּכוֹת כְּדֵי לְהַכְרִיעַ אוֹתָם אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָז אוֹתָן הַבְּרָכוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת מִלְמַעְלָה מִצַּד הַיָּמִין, יוֹנְקִים אוֹתָם שְׁאָר הָעַמִּים (ועומד לאותו הצד). וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שיר א) שָׂמוּנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים. אֵלּוּ שְׁאָר הָעַמִּים. כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטַרְתִּי – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם שֶׁשְּׁאָר הָעַמִּים מוֹשְׁכִים אוֹתָם לְתוֹכָם בְּאוֹתָם חֲסָדִים שֶׁעוֹשִׂים עִם בְּנֵי אָדָם, וְיִשְׂרָאֵל מַרְחִיקִים אוֹתָם מִתּוֹכָם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בְּאוֹתָם חֲסָדִים כְּמוֹ שְׁאָר הָעַמִּים.

זוהר (דף רס"ו ע"ב)

וְתַחַת הָרוּחוֹת הַלָּלוּ עוֹמְדִים כָּל אוֹתָם שֶׁנִּקְרְאוּ עָרְלָה. זְמוֹרֵי עָרְלָה, עַנְפֵי עָרְלָה. וּמֵעֲלֵיהֶם מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁנִּקְרָא גְּזַ"ר דִּינַיָּ"א. וְזֶהוּ שֶׁעוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָם שֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים שְׁנוֹת עָרְלַת הָאִילָן, וְעַל כָּל אוֹתָם שֶׁמְּעַכְּבִים אֶת הַבְּרִית לִבְנֵיהֶם. וְלָכֵן הַנָּחָשׁ רָצָה לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה עַד שֶׁמָּלָה אוֹתוֹ צִפּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב (שמות ד) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וְגוֹ'.

וְהָרוּחַ הַזּוֹ מְמֻנָּה עַל אֲנָשִׁים שֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכֵיהֶם וְלֹא חוֹשְׁשִׁים לִכְבוֹד רִבּוֹנָם, לִשְׁמֹר אֶת אוֹת בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, וְזוֹ מַכְנִיסָה אוֹתָם לַגֵּיהִנֹּם לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן, וְנִדּוֹן שָׁם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ כָּאן.

לְתוֹךָ אֶמְצַע הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת, שֶׁעוֹמֶדֶת וְאוֹרֶבֶת עַל דְּרָכִים וּשְׁבִילִים, לִרְאוֹת אֶת כָּל אתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כְּדֵי לְהַכְנִיס שִׂנְאָה בֵּין מַעְלָה וּמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא אֵיבָה.

זֶה וְכָל אוֹתָם הָאֲחֵרִים, כֻּלָּם עוֹמְדִים לְהַרְאוֹת פָּנִים מְאִירוֹת לִבְנֵי אָדָם וּלְפַתּוֹת אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁיִּסְטוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְלִמְשֹׁךְ אוֹתָם אַחֲרֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ הֵם הוֹרְגִים אוֹתָם, וְיָמוּתוּ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁכָּתוּב (משלי ה) וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת.

הָרוּחַ הַזּוֹ נִקְרֵאת אַפְרִירָ"א. עָפָר שֶׁל אֵפֶר. שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה תוֹלָדוֹת וּפֵרוֹת לְעוֹלָמִים, מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ עָפָר שֶׁל אֵפֶר. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּקְרָא עָפָר, אֵינוֹ עָפָר קָדוֹשׁ שֶׁעוֹשֶׂה פֵרוֹת, וְנִקְרָא (איוב כח) עַפְרוֹת זָהָב. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (במדבר יט) מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת. וְזֶהוּ עֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת. וְסִימָן זֶה בָּא בִּשְׁנֵי צְדָדִים. אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כָּלוּל בַּחַטָּאת הַזּוֹ, הַסּוֹד שֶׁל אוֹתוֹ נָחָשׁ הַקָּשֶׁה. וְאֶחָד, שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה חַטָּאת, הוּא מְחַזֵּק אֶת הֶעָפָר הַזֶּה וְשׁוֹלֵט בָּעוֹלָם.

וְזְהִוּ הַכָּלוּל (במדבר ה) בְּמֵי הַמָּרִים הַמְאָרַרִים. וְלָכֵן צָרִיךְ אוֹתוֹ לָאִשָּׁה שֶׁסָּטְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ וְעָשְׂתָה מַעֲשֶׂה שֶׁל אֵשֶׁת זְנוּנִים, לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מַיִם שֶׁכְּלוּלִים בְּעָפָר, שֶׁהוּא מִקַּרְקַע הַמִּשְׁכָּן, וְהֶעָפָר הַזֶּה הוּא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא קַרְקַע, וְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא קַרְקַע שֶׁל אוֹתוֹ מִשְׁכָּן. וְהֶעָפָר הַזֶּה הוּא מֵאוֹתוֹ קַרְקַע. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְהַשְׁקוֹת אֶת הָאִשָּׁה הַזּוֹ כְּמוֹ כֵן. וְהַכֹּל הוּא בְּרֶמֶז עֶלְיוֹן.

אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אוֹתָם בְּמַיִם טְהוֹרִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. מַיִם טְהוֹרִים הֲרֵי אָמַרְנוּ, בֵּין מַיִם רִאשׁוֹנִים לְמַיִם אַחֲרוֹנִים. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, מַיִם רִאשׁוֹנִים מִצְוָה – כָּךְ נִקְרְאוּ, וּמַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה – גַּם כָּךְ נִקְרְאוּ. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ עַל שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ, הַצַּד הַזֶּה שֶׁל קְדֻשָּׁה נִקְרָא מִצְוָה, וְהַצַּד הָאַחֵר הַזֶּה נִקְרָא חוֹבָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ נָטַל חֶלְקוֹ בְּאוֹתָם הַמַּיִם, וְעַל זֶה כָּתוּב, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיהֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם.

הַהֵיכָל הַשִּׁשִּׁי. הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד לְמַעְלָה עַל כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַהֵיכָלוֹת הַתַּחְתּוֹנִים. אַרְבָּעָה פְתָחִים יֵשׁ לַהֵיכָל הַזֶּה. הָאֶחָד נִקְרָא מָוֶת, וְאֶחָד נִקְרָא רָע, וְאֶחָד נִקְרָא צַלְמָוֶ"ת, וְאֶחָד נִקְרָא אֹפֶ"ל. אֵלּוּ אַרְבַּעַת הַפְּתָחִים עוֹמְדִים תָּמִיד לְהָרַע, וְאֵלּוּ הֵם הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל.

זוהר (דף רס"ז ע'א)

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה בְּסוֹד הָאֱמוּנָה אַרְבָּעָה פְתָחִים לְאַרְבָּעָה צְדָדִים שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים זֶה בָּזֶה, וְכֻלָּם קְדוֹשִׁים, כָּךְ גַּם לְמַטָּה כָּאן. וּכְשֶׁאֵלֶּה נִקְשָׁרִים וּמִתְחַבְּרִים זֶה עִם זֶה כְּאֶחָד בַּהֵיכָל הַזֶּה, אֲזַי נִקְרָא בֵּית חָבֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי כא) מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר. וְהַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד תָּמִיד לְהָרַע. עֵל הַהֵיכָל הַזֶּה כָּתוּב, (שם כז) וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא, מִשּׁוּם שֶׁכָּאן עוֹמְדִים כָּל אוֹתָן נְשִׁיקוֹת רָעוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת, וְכָל עִדּוּנֵי הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבְּאוֹתָם הָעִדּוּנִים מִתְגָּרֵשׁ אָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל הַהֵיכָל הַזֶּה כָּתוּב, (שם ה) כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ'.

בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת שֶׁמְּמֻנָּה עַל כָּל אֵלּוּ שֶׁלְּמַטָּה, וְהִיא כְּלָל עַל כָּל שְׁאָר הָרוּחוֹת. הַהֵיכָל הַזֶּה מִתְקַשֵּׁט בְּקִשּׁוּטֵי יֹפִי עַל כָּל אוֹתָם הַהֵיכָלוֹת. בַּהֵיכָל הַזֶּה נִלְכָּדִים רַגְלֵי הַטִּפְּשִׁים. עַל הַהֵיכָל הַזֶּה כָּתוּב, (משלי ו) אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךְ וְאַל תִּקָּחֲךְ בְּעַפְעַפֶּיהָ.

בַּהֵיכָל הַזֶּה תְּלוּיִים כָּל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם וְכָל אוֹתָם עִנּוּגִים שֶׁל הַטִּפְּשִׁים חַסְרֵי הַלֵּב, חַסְרֵי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (שם ז) וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְגוֹ'. בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם וְגוֹ'. וְאָז קְרֵבוֹת רַגְלָיו לַהֵיכָל הַזֶּה, שֶׁהוּא כְּלָל שֶׁל כָּל הַתַּחְתּוֹנִים. וְאָז, (שם) וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. שִׁית – זֶהוּ הַהֵיכָל הַזֶּה שֶׁהוּא שִׁשִּׁי לְכָל שְׁאָר הַהֵיכָלוֹת, וְכָאן עוֹמֶדֶת זוֹנָה לְפַתּוֹת אֶת הַטִּפְּשִׁים.

בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת. יוֹרֶדֶת וּמְפַתָּה, עוֹלָה וּמַשְׂטִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ. פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת – כְּשֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה. וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב – כְּשֶׁנּוֹטֶלֶת אֶת הַנְּשָׁמָה.

מַה כָּתוּב? וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ. אֵלּוּ אוֹתָן נְשִׁיקוֹת לְטַמֵּא וּלְהַטְעוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֲרֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁכָּאן הוּא מְקוֹמָם שֶׁל כָּל אוֹתָן הַנְּשִׁיקוֹת הָרָעוֹת, וּמִכָּל הַזְּנוּנִים הַזָּרִים שֶׁהֵם מְתוּקִים לְפִי שָׁעָה, אוֹי לְסוֹפָם! כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ה) וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.

וְכָתוּב, וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה. מַה זֶּה מָרָה כַלַּעֲנָה? אֶלָּא כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּתֶּה אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמַגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הִיא עוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם וּמִתְלַבֶּשֶׁת לְפָנָיו בִּגְלִימָה שֶׁל גּוּף שֶׁל אֵשׁ וְחֶרֶב שְׁנוּנָה בְּיָדָהּ, וְשָׁלֹשׁ טִפּוֹת בָּהּ.

וּפֵרְשׁוּהָ, וּבָהּ טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָן טִפּוֹת שֶׁהִיא מָרָה, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּטִּילָה אוֹתָהּ לְפִיו שֶׁל אָדָם, הִיא נִכְנֶסֶת לְמֵעָיו, וְאָז הַנְּשָׁמָה מִתְבַּלְבֶּלֶת, וְאוֹתָהּ טִפָּה מְשׁוֹטֶטֶת וְהוֹלֶכֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף וְעוֹקֶרֶת אֶת הַנְּשָׁמָה מִמְּקוֹמָהּ, וְלֹא מַשְׁאִירָה לַנְּשָׁמָה מָקוֹם לָשֶׁבֶת, וְהִיא מָרָה כַלַּעֲנָה, וְטוֹעֵם אוֹתָהּ הָאָדָם בִּמְרִירוּת תְּמוּרַת אוֹתָהּ מְתִיקוּת שֶׁטָּעֲמוּ בָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּשֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲרֶיהָ. אַחַר כָּךְ זוֹרֶקֶת טִפָּה אַחֶרֶת, וְהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת וּמֵת הָאָדָם. וְאַחַר כָּךְ זוֹרֶקֶת טִפָּה אַחֶרֶת, וּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, וּמַסְרִיחַ. מִשּׁוּם שֶׁהַנְּשָׁמָה קְדוֹשָׁה, וּכְשֶׁשּׁוֹלֵט עָלֶיהָ הַצַּד הָאַחֵר הַזֶּה, עוֹקֶרֶת מִלְּפָנָיו, וְלֹא מִתְיַשְּׁבִים בְּיַחַד.

מִשּׁוּם כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּדְבַּק בְּאוֹתָן נְשִׁיקוֹת רָעוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף כָּךְ גַּם בַּשָּׁעָה הַזּוֹ. שֶׁאִם אָדָם נִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹזֵב אֶת הַצַּד הַקָּדוֹשׁ, אָז הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ. וּכְמוֹ שֶׁנִּמְשַׁךְ אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ גַּם שׁוֹלֶטֶת עַל נִשְׁמָתוֹ, וְאָז הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת כְּמוֹ בַּחֲבָלִים, וּפֵרְשׁוּהָ. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן נְשִׁיקוֹת שֶׁנּוֹשְׁקוֹת אוֹתָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן מְתוּקוֹת, וְאַחַר כָּךְ מְרִירוֹת בַּשָּׁעָה הַזּוֹ. וְעַל כֵּן, וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ. מִשּׁוּם שֶׁבַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמְדִים כָּל הַקָּטֵגוֹרִים, וְכָל הַשְּׁלִיחִים הָרָעִים שֶׁנִּמְצָאִים אֵצֶל הָאָדָם וְגוֹרְמִים לוֹ שֶׁיִּתְתַּקֵּן בְּתִקּוּנָיו וִיסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ וְיִתְרַחֵץ וְיִתְתַּקֵּן כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בוֹ. כָּאן עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת שֶׁנִּקְרֵאת סְקָטוּפָ"ה, וְזֶהוּ הַמְמֻנֶּה עַל כָּל תִּקּוּן וְסִלְסוּל שֶׁל בְּנֵי אָדָם.

זוהר (דף רס"ז ע"ב)

לִפְנִים הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אַחֵר, שֶׁהַמְמֻנֶּה הָאַחֵר הַזֶּה מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם אַחַר כָּךְ לְעוֹרְרָם, שֶׁהֲרֵי הוּא מַתְקִין גּוּפוֹ וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ, שֶׁיִּטֹּל בְּיָדוֹ מַרְאָה אַחַת לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּמַחֲזִיקָהּ בְּיָדוֹ וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ, וְרוֹאֶה אֶת דְּמוּתוֹ בְּאוֹתוֹ מַרְאֶה. וּבָזֶה מְעוֹרֵר אֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ לְכֹחַ אַחֵר, שֶׁנִּקְרָא עַסִירְטָ"א, וּמִכָּאן יוֹצְאִים כָּל אוֹתָם שֶׁמַּרְאִים לָאֲנָשִׁים כְּזָבִים בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם, וְכָל אוֹתָם שֶׁמַּרְאִים דְּבָרִים וְלֹא מִתְקַיְּמִים בָּהֶם, אֶלָּא לְבַלְבֵּל אוֹתָם.

וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁאוֹתָם אֲנָשִׁים נִמְשָׁכִים בְּאוֹתוֹ מַרְאֶה שֶׁנִּקְרָא מַרְאָה, אָז כֻּלָּם בְּגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁנִּקְרֵאת עַסִירְטָ"א, הִיא מְעוֹרֶרֶת לְרוּחַ אַחַת הַמְמֻנָּה שֶׁהִיא תַּחַת יָדֶיהָ, וְנִכְנֶסֶת לַנֶּקֶב שֶׁלְּמַטָּה שֶׁל כָּל הַנְּקָבִים, וּמַעֲלָה מִשָּׁם רוּחַ אַחַת אַחֶרֶת שֶׁמְּמֻנָּה עִם אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁנִּקְרֵאת אַסְכָּרָ"ה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. וְזוֹהִי לִילִי"ת, אֵם הַשֵּׁדִים.

וּכְשֶׁאוֹתוֹ אָדָם מְעוֹרֵר אֶת הָרוּחַ הָאַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת עַסִירְטָ"א, אֲזַי מִתְחַבֶּרֶת עִם אוֹתוֹ אָדָם, וְנִקְשָׁר עִמָּהּ תָּמִיד. וְאָז בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁל מַרְאֶה רַע עִם לִילִי"ת, וְלִפְעָמִים נִזּוֹק מֵהֶם אוֹתוֹ אָדָם וְיִפֹּל לָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לָקוּם, אוֹ שֶׁיָּמוּת. וְכָל זֶה גּוֹרֵם אוֹתוֹ מַרְאֵה הַמַּרְאָה שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בָּהּ. שֶׁכְּמוֹ שֶׁמַּרְאֶה גַּסּוּת שֶׁל רוּחַ בְּלִבּוֹ, כָּךְ גַּם מַרְבֶּה רוּחַ רָעָה אֵלָיו. וְלָכֵן הַכֹּל עוֹמֵד בְּאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה. זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי (משלי ז). בֹּא וּרְאֵה, שְׁלָמִים לֹא בָאִים עַל חוֹב, וְלֹא עַל חַטָּאת, אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. מַה זֶּה שְׁלָמִים? אֶלָּא שְׁלָמִים מִשְּׁנֵי צְדָדִים, שֶׁלֹּא נִמְצָא מְקַטְרֵג עָלָיו. לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. מִי הוּא הַמְקַטְרֵג? אֶלָּא אוֹתוֹ צַד הַשְּׂמֹאל שֶׁל יֵצֶר הָרָע, שֶׁיִּמָּצֵא בְשָׁלוֹם שֶׁל הַיָּמִין. וְעַל כֵּן, זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי. (עלידוקא, אותםזבחישלמים עלי הם, כדי שלא ימצא מקטרג על העולם).

דָּבָר אַחֵר זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי – הֲרֵי אֲנִי בְּשַׁלְוָה לְגַבֶּיךְ, לְהַרְאוֹת לְךְ שָׁלוֹם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי, לְפַתּוֹת אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם תָּמִיד. עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךְ וְגוֹ' שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאַתָּה חֲסַר לֵב, חֲסַר טוֹבָה. לְשַׁחֵר פָּנֶיךְ, לְהִתְחַבֵּר עִמְּךְ בְּכָל הָרָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וְנָאֶה לְךְ לֵהָנוֹת וְלִטְעוֹת אַחַת הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. וּמְדַרְדֶּרֶת אוֹתוֹ מִדָּבָר לְדָבָר, וּמֵרָעָה לְרָעָה. וְחִזַּרְתִּי בֵּין הַטִּפְּשִׁים וְשִׁחַרְתִּי פָנֶיךְ, וָאֶמְצָאֶךָּ, וּכְבָר מָצָאתִי אוֹתְךְ כְּדֵי לְהִדָּבֵק בְּךְ.

לְכָה נִרְוֶה דדִים עַד הַבּקֶר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב כד) וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶּשֶׁף. שֶׁהֲרֵי אָז הוּא הַזְּמַן לִשְׁלֹט. לְכָה נִרְוֶה דדִים, נֵלֵךְ כְּאֶחָד, הֲרֵינִי עִמְּךְ. שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁו אַתָּה עֶלֶם אַתָּה בְּכֹחֲךְ, אִם לֹא תְּעַנֵּג אֶת עַצְמְךְ עַכְשָׁו, אָז מָתַי? כְּשֶׁתִּהְיֶה זָקֵן?! עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן! מָה הַטַּעַם? כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ. זֶה יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁלֹּא שׁוֹרֶה כָּאן בְּתוֹכֲךְ, וְאֵינוֹ הַזְּמַן. הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק – שֶׁלֹּא שָׁרוּי בָּאָדָם אֶלָּא בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק, כְּשֶׁהוּא מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וָמַעְלָה, וְלֹא בְּכָל אָדָם, וַאֲנִי עוֹמֵד עִמְּךְ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתָּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד) לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. וְעַכְשָׁו שֶׁאַתָּה רַוָּק, עַכְשָׁו הַזְּמַן לְעַנֵּג אֶת עַצְמְךְ. צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ (משלי ז), לַעֲלוֹת לְמַעְלָה וּלְהִתְעַכֵּב שָׁם (ולהתעגג). לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבוֹא בֵיתוֹ. מָתַי יָבֹא כְּנֶגְדּוֹ? לְיוֹם הַכֶּסֶא, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין לְהַשְׁגִּיחַ בַּדִּין, שֶׁכָּתוּב (תהלים פא) בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. בִּזְמַן שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג בָּעוֹלָם וְלֵהָנוֹת בּוֹ – מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. וּבִזְמַן שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם, אֲזַי בָּא אֵלָיו לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ דִּין. וְעַל כָּךְ, הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ וְגוֹ'. עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים דְּרָכִים קְדוֹשִׁים לָלֶכֶת בָּהֶם, וְלֹא יִסְטוּ יָמִין וּשְׂמֹאל. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

הַהֵיכָל הַשְּׁבִיעִי. זֶהוּ הֵיכָל שֶׁל שִׁמְרֵי הַיַּיִן לִרְווֹת בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל. סְחִיטַת כָּל אוֹתָם הָעֲנָבִים, כֻּלָּם עֲנָבִים רָעִים. כָּאן הִיא הַסְּחִיטָה שֶׁלָּהֶם, וְזֶהוּ (תהלים עה) יַיִן חָמַר. שְׁמָרִים שֶׁל יַיִן שֶׁאֵין מִי שֶׁשּׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא גוֹרֵם מָוֶת לְעַצְמוֹ. מִן הַיַּיִן הַזֶּה הִטְעִימָה חַוָּה אֶת בַּעְלָהּ וְהִכְנִיסָה אוֹתוֹ לַהֵיכָל הַזֶּה. שֶׁשָּׁנִינוּ, סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ, וְגָרְמָה מָוֶת לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם אַחֲרָיו.

זוהר (דף רס"ח ע'א)

בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמְדוֹת כָּל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת לְכָל אוֹתָם שֶׁנִּדְבָּקִים בַּצַּד הַזֶּה, וְאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁיּוֹרֶדֶת לְכָל אוֹתָם שֶׁמִּצִּדָּהּ, מִכָּאן יוֹצְאִים. כְּמוֹ שֶׁהֵם סָטוּ דַרְכָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהִשְׁתַּדְּלוּ בִזְנוּת בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְאָז, כְּמוֹ שֶׁהוּא נִדְבַּק בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁל יֵצֶר הָרָע בִּזְנוּת, כָּךְ גַּם יוֹצֵאת מֵהַהֵיכָל הַזֶּה רוּחַ טֻמְאָה לְטַמֵּא אוֹתוֹ, וְלַבֵּן שֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁם.

וְאוֹתוֹ הַבֵּן נִקְרָא מַמְזֵר, שֶׁבָּא מִצַּד שֶׁל אֵל זָר. כְּמוֹ שֶׁהוּא נִמְצָא בְּאוֹתָהּ תַּאֲוָה וּבְאוֹתָהּ זְנוּת בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁל יֵצֶר הָרָע, כָּךְ גַּם מוֹשֵׁךְ לְאוֹתוֹ בֵּן רוּחַ טֻמְאָה אַחֶרֶת, שֶׁמְּטַמֵּאת, וְכֻלָּם מְעִידִים עָלָיו שֶׁהוּא מַמְזֵר, וְכָךְ כָּל מַעֲשָׂיו וּצְדָדָיו בְּאוֹתוֹ גָּוֶן מַמָּשׁ.

מֵהַהֵיכָל הַזֶּה יוֹצֵאת רוּחַ אַחַת שֶׁמְּמֻנָּה עַל אוֹתָן רוּחוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת צְפוֹנִי. וְסִימָנְךְ – (משלי כז) צפניה צפן רוח. וזהו הממנה על זה. וההיכל השביעי הזה כנגד אותו שם שנקרא (יחזקאל לא) ארץ תחתית. ועל זה כתוב, (יואלב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם.

כָּאן הִיא נְקֻדָּה אַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וּמִכָּאן יוֹצְאוֹת כָּל רוּחוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמְּשׁוֹטְטוֹת בָּעוֹלָם וְשׁוֹלְטוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל אוֹתָם דְּבָרִים וּמַעֲשִׂים שֶׁנִּמְסְרוּ לְצַד הַשְּׂמֹאל. וּמִכָּאן יוֹצְאִים כָּל אוֹתָם זִיקִים וְנִיצוֹצוֹת שֶׁדּוֹעֲכִים מִיָּד, לוֹהֲטִים וְדוֹעֲכִים, וּמֵאֵלֶּה יוֹצְאוֹת רוּחוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁשָּׁטוֹת בָּעוֹלָם וּמִשְׁתַּתְּפוֹת עִם אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ תְּהוֹם רַבָּה. וְהוּא זֶה הַהֵיכָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לו) מִשְׁפָּטֶיךְ תְּהוֹם רַבָּה. וְאוֹתָן רוּחוֹת שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְהִתְגַּשֵּׁם בָּעוֹלָם, וְנִרְאוֹת וְאֵינָן נִרְאוֹת, נִרְאוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

וְאַחַר כָּךְ אוֹתָן רוּחוֹת שֶׁמְּשׁוֹטְטוֹת בָּעוֹלָם, וְאֵלֶּה עוֹמְדוֹת לְהַרְחִישׁ נִסִּים לִבְנֵי אָדָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה לֹא עוֹמְדִים בְּטִנֹּפֶת שֶׁל טֻמְאָה כָּל כָּךְ כְּמוֹ הָאֲחֲרִים, וְרוּחַ אַחַת מְמֻנָּה עֲלֵיהֶן, וְנִקְרֵאת נְסִירָ"א, שֶׁהִתְנַסְּרָה מֵאוֹתָם צְדָדִים שֶׁטְּמֵאִים יוֹתֵר, וְאֵלּוּ פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר וּמְרֵעִים לַצַּד שֶׁלָּהֶם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נִסִּים לְאוֹתָם שֶׁבְּצַד הַקְּדֻשָּׁה.

וּמֵהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁנֻּסְּרָה, שֶׁנִּקְרֵאת נְסִירָ"א, מִמֶּנָּה יוֹצְאִים כַּמָּה צְדָדִים אֲחֵרִים נִפְרָדִים לְמִינֵיהֶם, וְכֻלָּם עוֹמְדִים שְׁלִיחִים בָּעוֹלָם, כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ, עַד שֶׁהִתְמַנּוּ לְמַטָּה מְלָכִים וְשָׂרִים, וְאֵין לָהֶם קִיּוּם תְּמִידִי כְּאוֹתָם הָאֲחֵרִים שֶׁלְּמַעְלָה.

בַּהֵיכָל הַזֶּה הִדָּבְקוּת שֶׁל צַד הַטֻּמְאָה וְכָל אוֹתָן הַתְּשׁוּקוֹת הַטְּמֵאוֹת, וּמְטַמְּאוֹת אֶת הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁעָתִיד לְהוֹצִיא אֵשׁ בְּכָל רֶגַע וְשָׁעָה, וְאֵין מִי שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו. מִכָּאן יוֹצֵאת אֵשׁ שֶׁל רוּחַ חֲזָקָה לְמַטָּה לָדוּן בָּהּ אֶת רִשְׁעֵי הָעוֹלָם, וּמִכָּאן יוֹצֵאת רוּחַ לוֹהֶטֶת שֶׁהִיא אֵשׁ וְשֶׁלֶג, שֶׁנִּקְרֵאת צַלְמוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח) תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.

בַּהֵיכָל הַזֶּה קַיָּמִים אַרְבָּעָה פְתָחִים שֶׁנִּפְרָדִים לְאַרְבָּעָה צְדָדִים לַחוּץ, וְאֵלּוּ אוֹחֲזִים וְלֹא אוֹחֲזִים בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה. לֹא נֶאֱחָז, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֶה בְּאוֹתָם הַפְּתָחִים אוֹר שֶׁמֵּאִיר, וְהוּא מָקוֹם שֶׁמְּתֻקָּן בְּכָל פֶּתַח וּפֶתַח לְאוֹתָם חֲסִידֵי שְׁאָר הָעַמִּים, אוֹתָם שֶׁלֹּא הֵרֵעוּ לְיִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּדְּלוּ עִמָּהֶם בֶּאֱמֶת. אֵלּוּ עוֹמְדִים בַּפְּתָחִים וְנָחִים שָׁם (מהצד הזה, ונחים מהצד הזה).

בְּפֶתַח הַהֵיכָל הַזֶּה בָּאֶמְצַע, לַחוּץ, שִׁשָּׁה פְתָחִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּהֵיכָל הַזֶּה, וְכֻלָּם אֲחוּזִים בּוֹ. כָּאן יֵשׁ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לַצַּד שֶׁל הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ, וְאוֹתָם מְקוֹמוֹת מְתֻקָּנִים לְמַלְכֵי שְׁאָר הָעַמִּים, אוֹתָם שֶׁלֹּא הֵצִיקוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵגֵנּוּ עֲלֵיהֶם תָּמִיד. לְאֵלֶּה יֵשׁ כָּבוֹד מִשּׁוּם יִשְׂרָאֵל, וְנֶהֱנִים בְּאוֹתָהּ הָאֲפֵלָה שֶׁבָּהּ יוֹשְׁבִים מִתּוֹךְ אוֹר שֶׁמֵּאִיר מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה יד) כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד.

וְאִם עָשׂוּ צָרוֹת לְיִשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁדָּחֲקוּ אוֹתָם, כַּמָּה הֵם שֶׁאוֹחֲזִים בָּהֶם, וְדָנִים אוֹתָם לְמַטָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם בְּכַמָּה דִינִים מְשֻׁנִּים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, אֶת אוֹתָם מְלָכִים שֶׁהֵצִיקוּ לָהֶם, שֶׁנִּדּוֹנוּ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם בְּכַמָּה דִינִים, וְכָל יוֹם וָיוֹם מְעִידִים עֵדוּת עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אֱמוּנָתָם, וְיוֹרְדִים לְמַטָּה וְנִדּוֹנִים שָׁם. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

זוהר (דף רס"ח ע"ב)

עַד כָּאן שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת, מְדוֹרֵי צַד הַטֻּמְאָה מִצַּד הַנָּחָשׁ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁנִּצָּל מִמֶּנּוּ וּמִלְּחִישָׁתוֹ שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׁךְ מִמֶּנּוּ וְלֹא יַטִּיל בּוֹ אֶרֶס, שֶׁיָּמוּת בּוֹ. יֵשׁ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ מִכָּל הַצְּדָדִים, מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. מִי שֶׁנִּצָּל מֵהָרֹאשׁ, לֹא יִנָּצֵל מִן הַזָּנָב. כְּשֶׁמְּכוֹפֵף רֹאשׁ, זוֹקֵף אֶת הַזָּנָב, מַכֶּה וְהוֹרֵג.

וְעִם כָּל זֶה, (קהלתי) אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹא לָחַשׁ. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, נוֹטֵל רְשׁוּת וּמוֹצִיא נְשָׁמָה. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְחֲשׁוּ לוֹ לְאוֹתוֹ נָחָשׁ שֶׁיִּנְשֹׁךְ וְיַהֲרֹג. (אשריהם אותם צדיקים שיודעים דרכים קדושות ללכת בהן, שלא ללכת אחר אותו נחש רע, הצד האחר הטמא, ונפרדים ממגו ולא מתפתים אחריו. אשריהם בעולם הזה, אשריהם בעולם הבא). וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב). עָפָר הוּא, וְלֹא חֹמֶר. עָפָר הוּא, וְיָשׁוּב לֶעָפָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ג) כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב, (לאחר שחטא נעשה מזון לגחש, ולפיכך וכו') אַחַר שֶׁחָטָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב עַל הַנָּחָשׁ, (שם) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ. עָפָר זֶה הוּא אָדָם, שֶׁכָּתוּב כִּי עָפָר אַתָּה וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב עָפָר וְלֹא כָתוּב אֲדָמָה וְלֹא חֹמֶר, וְכָתוּב (ישעיה סה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ.

עֵד שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִיבַעֵר אֶת אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (שםכה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וְגוֹ'. וְיָקִים אֶת אוֹתוֹ עָפָר וְיָעִיר אוֹתוֹ לִשְׂמֹחַ בָּעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (שם כו) הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר וְגוֹ'.

פרק ג'

מובא בספר שער הגלגולים (הקדמה כ"ג) וז"ל ודע כי כל החטאים והעונות שחוטא האדם בפני עצמו זולת מה שחטא אדם הראשון, ודאי הוא דהאדם ממשיך עליו קליפה וזוהמת הנחש כפי ערך חטאו, האמנם הכל תלוי בתשובת האדם, כי על ידי התשובה יכול לדחות מעליו הזוהמא ההיא שנדבקה בו על ידי חטאתיו אפילו אם הם לחטאים גדולין אבל הזהמא והקליפה שנדבקה בכל הנשמות כאשר חטא אדם הראשון אינו תלוי בתשובה, ומוכרח הוא למות ואחר כך יתוקן הפגם ההוא על ידי המיתה ואף על פי שהקב"ה קבל גם תשובת אדם הראשון ונתכפר לו עונו, עם כל זה הזוהמא והקליפה שנדבק בו כשחטא לא הוסר ונפרד ממנו אלא אחר המיתה וטעם הדבר הוא לפי שחטאו של אדם היה גדול עד מאד מכמה סיבות אין מקום לבוארם וכו' והנה האיש החוטא ממשיך עליו סטרא אחרא הנקרא מות ולכן אין הקליפה ההיא נפרדת מן האדם אלא אחר המיתה כי אז נקבר האדם ובשרו מתעכל בעפר ונפרד ממנו הקליפה שנדבקה בו בזוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם.

ובזה תבין ענין חיבוט הקבר, וזה ענינו, והוא כי אחר מיתת האדם ואחרי קבורתו בעפר הארץ, אז תיכף באים ד' מלאכים ומשפילים קרקע הקבר ומעמיקים אותו למטה ונשאר חלל בקבר כשיעור קומת האדם הנקבר שם, כנזכר במאמר פרקי חבוט הקבר ועי"ש, ואז מחזירים נפשו בגופו כמו בחייו, והטעם הוא לפי שהקליפה היא דבוקה עדיין וקשורה עם הנפש ועם הגוף ואיננה נפרדת מהם, ולכן צריך שיחזור נפשו בגופו ביחד, ואז המלאכים הנזכרים אוחזים בו כל אחד מקצה, ומנערים אותו וחוובטים אותו במקלות של אש, כדרך שאוחזים בטלית בשתי קצוותיה ומנערים אותה מן האבק הנדבק בה, עד שנפרדה מהם הקליפה ההיא לגמרי, ולכן נקרא חיבוט הקבר כאדם שחובט טליתו ומנערה, ועל כן צריך להעמיק הקבר כדי שיהיה מקום חלל לנערו ולחבטו, ואמנם לא כל האנשים שווים, כי הצדיקים אשר בחייהם נתרחקו מן היצר הרע והיו מכניעים עצמם וחובטים עצמם ביסוקין הבאים עליהם, וגם על ידי התורה והמצות שמתישים כוחו של אדם, עד שנמצא כשהגיע זמנם ליפטר מן העולם ולקבל חבוט הקבר אין צריכים צער גדול כי בחבטה כל שהיא מספיק להם להפרידה מהם, מה שאין כן ברשעים שאדרבה על ידי תענוגיהם בעולם הזה הם מקשרים ומחזקים יותר את הקליפה בגופם ונפשם, ונמצא כי זהו סוד למה אין אדם ניצול מחבוט הקבר כנזכר בפרקי חבוט הקבר, וכמו שביארנו לעיל באותם שמתו בעטיו של נחש שאין להם תקנה להפרידה זולת על ידי מיתה וחיבוט הקבר, זולתי אותם הנזכרים שם בפרקי חבוט הקבר על ידי איזה מצוה הסגולית לזה הדבר, אבל כל שאר בני אדם כלם צריכים חבוט הקבר, אלא שיש הפרש בין חיבוט רב למעט כנזכר, וכל אחד ואחד הוא סובל עונשו כפיל מדריגת קליפתו, וכפי עוצם דביקותה, ואמנם אפילו אותם הניצולים מחבוט הקבר כנזכר, הנה אותם המצות הסגולית לזה כנזכר, הם מפרידות את הקליפות מהם בלי מער אחר ושמעתי ממורי ז"ל כי כל הנקבר בערב שבת אחר חמש שעות ביום ושעה חמישית בכלל, אינו רואה חבוט הקבר, כי קדושת השבת מפריד ממנו הקליפה בלי צער חבוט הקבר, וזהו סוד יום הששי בהא יתירה, כי משעה חמישית של יום הששי ולמעלה כבר קדושת שבת מאירה אז עכ"ל.

פרק ד'

ואחר כך כשנפטר מזה אז מתחיל דין חדש נורא ועצום שהוא צער רימה ותולעה, אשר אשרו רז"ל (ברכות דף י"ח ע"ב, שבת דף י"ג ע"ב, דף קנ"ב ע"א) אמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי, ולא גזמו ח"ו בדבריהם חס להזכיר.

והצדיקים ובעלי תשובה אינו נעשה מגופם רימה ותולעה, רק גופם נתעכל בקל ובנחת ובמהרה, כי זה מעלה כל שממהר להתעכל הבשר תקדם הנפש לעלות למקום מנוחתה[5].

ואם לא יזכה נעשה מבשרו רימה ותולעה, ומתקבצין עליו המונים המונים מכל מיני נחשים ועקרבים ושרצים ורימה ותולעה ונושכין ועוקצין אותו, והוא שוכב ורואה ומרגיש גודל צערו הנורא אשר מי יכול לשער, למשל תצייר לפניך מי ששוכב במיטה ובאים ח"ו למאות אלפי אנשים במחטים וידקרו אותו, וכל שכן זמן וזמנים מובא שנה או שנתים או יותר

כי הרימה ותולעה בעצמם נולדים מהחטאים והעונות שלו, כאשר תראה (בבא מציעא דף פ"ד ע"ב) במעשה ברבי אלעזר בן רבי שמעון שראתה אשתו כי תולעת רוחשת תחת אוזנו ונבהלה מזה, ואמר לה אל תפחד רק פעם אחת שמעתי זלותא דצורבא מרבנן ולא מחיתי כראוי לי בעבור זה בא לי זה הצער, ומז ההחטא נברא זה התולעת, הגם שיכול להיות שהיה זאת כמה זמן אחר הסתלקותו, כדמשמע שם מהגמרא, אבל הצדיקי כל מה שמעלים אותם מדרגא לדרגא מדקדקים אתם ביןתר אפילו בדקות שבדקות.

 וכן תדע כי אפילו מחט בבשר החי אינו שוה כשדוקרים בעין או במח או בלב או בבשר עב וכדומה, כי אפילו הדקירות האלו גם כן אינם שוות רק לפי החטא, כי כל רימה ותולעה הכל במספר ובמפקד לפי חטאיו.

כל הם יסורי הגוף עם התלבשות הבלי דגרמי שבו, שמקבל הגוף העונש עד שישוב עפר ואפר, עד לעתיד ליאמר ה' (ישעיהו כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר במהרה בימינו אמן.

והנה יש מעשים טובים המגינים על האדם על ידן ניצול האדם מצער חיבוט הקבר, ומצער רימה ותולעה, כדאיתא בפרק ג' ממסכת חיבוט הקבר המובא לעיל פרק ח' והיו צדיקים קדושי ארץ שלא חזרו לעפר, והמה חיים וקיימים בקברם, כמו שמצינו שבת (דף ק"נ ע"ב) אצל רבי אחאי בר יאשיה, ובמדרש רבה (קהלת פרשה י"א ובזוה"ק דף ע"א ע"א) ברבי אלעזר בן רבי שמעון וביתר צדיקים קדושי ארץ, שחפרו אחר כמה מאות שנים בקברם ומצאו אותם כמו שהמה חיים, ואלו יש להם גם כן שיעור עד כמה וכמה, ואי"ז צדיק, ואיזה מעשים טובים והיודע נסתרות יודע.

פרק ה'

 והנה עד עכשיו דיברנו מסדר עונשי הגוף, ועכשיו נדבר מסדר עונשי הנפש, והנה מלאך גדול בא אל הקבר לאחר שנפטרו האנשים ממנו, ואומר לנפש בא ותתן דין וחשבון לפני בוראך,

 ומובא בספר הגלגולים (פרק ס"ט דפוס פרעמישלא שנת תרל"ה) וזה דע כצאת הנשמה מעולם הזה ורוצה לעלות לאדוניה, הנה יש מקום חשך ואפילה מהלך שלשה ימים, ולזה רמז השם יתברך במצרים חשך שלשה ימים, וכשהנשמה רוצה לעלות ופוגעת בזה החשך, הנה שם חיות רעות השומרות את הדרך, לפי שיש שם דרך ישר העולה למעלה לירושלים של מעלה שהוא מכוונת כנגד ירושלים של מטה, שכל הנשמות הטהורות עולות בדרך ההוא, ויש דרך אחרת ההולכת דרך גיהנם והיא מתחלקת לשלשים ושש אלפים דרכים, ובמקום אשר יתפרדו שני דרכים אלול, שם יש כל מיני חיות, על דרך שיש בעולם הזה אריות ונמרים וכו' וכלבים שומרים אלו הדרכים שלא להניח לעלות למעלה אלא הנשמות הטהורות, ולחטוף האחרות ולהוליכם לגיהנם לקבל עונשם.

והנה הכלב הוא השומר, כי גם כשהוא ישן הוא מרגיש כל עובר ושב, מה שאין כן בשאר החיות, ולכן לעולם שמים את הכלב לשומר, אם בבית אם בעדר צאן, ולכן גם למעלה אותם שהם בדמות הכלבים הם שומרים וכשרואים ומרגישים שבא איזה נשמה צועקים, ואז קמים החיות והאריות וחוטפין הנשמה אם היא ראויה להם עכ"ל[6].

ובאם זכתה הנשמה אז הקב"ה מסתירה מאלו הכלבים עזי נפש ומאלו החיות רעות, כמובא שם בספר הגלגולים וז"ל ועל זה אמרו רז"ל שאמרה אסתר תחילה הצילה מחרב נפשי יד כלב יחידתי, ואחר כך הושיעני מפי אריה, והכונה כי אסתר היא כינוי לנשמה, ואם היא כשרה הקדוש ברוך הוא מסתירה מהכלבים ומעלה אותה למעלה, ואם להיפך הוא מסתיר פניו ממנה ואז רואים אותה הכלבים וצועקים וכו', לוזה שאמרו רז"ל מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנוכי הסתר אסתיר פני מהם, והנה בתחילה אמרה הנשמה מיד כלב יחדתי, אבל אחר צעקת הכלב אז אמרה הושיעני מפי אריה, שהנה אחשוורוש הוא מלך ואריה הוא מלך שבחיות.

ועל זה הדרך בכל לילה כשהנשמה רוצה לעלות אם היא טהורה ה' יתברך מסתירה ועולה ולומדת שם כל אחד כפי מדרגתו, ואם להפך ח"ו וכו' עכ"ל

ויש נשמות שעולים באופן אחר, ונצררים בקדושה תיכף בצרור החיים, ואשרי חלקם וגורלם.

פרק ו'

והנה הנפש קודם שבאה לגיהנם, נידונית בבית דין של מעלה אם היא ראויה ליכנס לגיהנם, כי הגיהנם הוא סוף הצירופים והעונשים שנכנסת שם לטהרה ולצחצחה.

ואם הנפש עדיין לא זכתה ליכנס לגיהנם, אז באים רשעים מגיהנם ונפקין לקראת אותה הנשמה, וצועקים עליה בקולי קולות, צא רשע איש הדמים, עדיין אין אתה זוכה ליכנס לגיהנם, וחוטפים זו הנשמה שלשה מלאכי חבלה, וכל אחד גדול מאד ונורא בלי שיעור וחקר, ואחד הולך לימין ואחד הולך לשמאל, ואחד לפניו, ומכריזין לפניו כל העבירות שעשה ועבר, ומכים אותו במקלות של ברזל , ומענין אותו כבל מיני עינויים קשים ומרים[7] וקולעין אותו בכף הקלע, כמובא שבת (דף קנ"ב ע"ב,) והוא שמלאך אחד עומד בקצה זה העולם, ומלאך אחד בקצה הזה, וזורקין אותו מקצה העולם ועד קצהו, על מספר חטאיו שעשה, ודיבורים אסורים שפגם ועשה, כי כל דיבור שמדבר האדם לא נאבד, כמובא בזוה"ק כמה פעמים, (בשלח דף נ"ט ע"א משפטים דף ק’ ע"ב אמור דף ק"ה ע"א) ואלו היסורים המה קשים ומרים מאד יותר מיסורי הגיהנם.

ואם חטאו גורם יותר , אז נגזר שיכנס ויתגלגל לבהמה וחיה, וכמה זמן ושהה שם, וכשהוא בגילגול בהמה וחיה אז יודעת הנפש וזוכרת כל מה שעבר עליה מקודם, ולא כמו כשהיא מגולגלת בדמות אדם שנשכח ממנה הכל[8], וזה צער  יותר גדול מצער גיהנם כמובא בספרי קודש, כי הנפש מרגשת סרחון של נפש הזוהמה של נפש הבהמית, ומוכרחת להלך כפוף כמו הבהמה שהולכת כפופה, וכל מה שעושים לזה הבהמה מרגשת זו הנפש, ובשעת שחיטת הבהמה ומיתתה סובלת אותה הנפש כל זה הצער, וזה הענין שרואין לפעמים בהמה שנמסרת לאדון אכזר ורשע, ומכה אותה, ונושאת משאות כבידות.

ויש אשר נזדמן להיות בחיות טמאות ושקצים ורמשים ח"ו[9] ויש שדוחין אותו מגלגול לגלגול, הכל לפי ערך חטאיו ופגמיו שפגם מול בוראו, וגרם להשחית ולפגום בשמות הקודש, ולגרום צער לכל פמליא של מעלה, ולהחשיך אורות עליונים , ולפגום ולהחשיך נשמתו רח”ל.

וכן העיד רבינו הקדוש בעל הרמ”ק ז"ל בספרו שיעור (קומה דף פ"ד ע"א סימן פ"ד אות גלגול) וזה לשונו הקדוש וכן יתגלגל לפעמים להביא לעולם נפש שהרג, וכמו שהוציאו מן העולם כך הוא מביאו לעולם, או להאביא אביו לעולם בכמו שהביאו יביאהו, וכיוצא בזה לשלם חבירו ממון שגזלו ויתן לו נכסיו, או ליתן כל נכסיו לבן בין הבנים, או ייטב לאדם זר בחשק נפשו בטובה ההיא, ואינו יודע בזה רק יודע כל הנסתרות שהוא מגלגל את הענין, או משיא את ביתו לו או מקנה לו נכסיו, וכיוצא בזה משפטי ה' והנהגתו הסתומה והדלת ננעלת מבני אדם, וכבר נמצא בזמנינו ועינינו ראו ולא זר, נואף אחד שמת, ונתלבש בכלב והמית את הנואפת, ובן הנואפת הרג את הכלב, ואחר כך מת בן הנואפת במשפטיו של הקב"ה להמית את הממזרים בסתר, ובני אדם תמהו על המעשה ולא נתגלה המציאות כולו אלא לשרידים, ובלי ספק היה מעשה תמהון לבב לאותם שראו אותו כי נורא הוא, וזה ראינו בעינינו אמנם זמן הרחבת הגלגול מהעתק להעתק הכל הוא בגזירת ה', יש שהוא מתגלגל בשעתו אחר קבורתו, ויש מתגלגל אחר כמה שנים עכ"ל.

וכן העיד כזה הקדוש האר"י ז"ל על אחד מגדולי עולם בזמן הגאונים שיצא לתרבות רעה על ידי מעשה הידוע, ופעם אחת ראה רבינו האר"י ז"ל כלב שחור, ואמר לתלמידיו ראו בניי, הכלב הזה הוא אותו פלוני, וזה היה כמה מאות שנים אחר פטירתו[10].

 והיה מעשה לפני רבינו האר"י ז"ל פעם אחת בעת יושבו יחד בשדה עם תלמידיו ובא ועמד לפניו עורב אחד, ושאל רבינו האר"י ז"ל לתלמידיו הכרתם פלוני המוכסן מצפת, ומה היה מעשיהו, וסיפרו לו שהיה רשע מעולם, ואכזר גדול על העניים, וצעק רבינו ז"ל לך רשע וברח לך, אין אני מתקנך, ותיכף פרח והלך זה העורב[11].

 ושמעתי שבזמן הק' רבינו מראפשיץ זי"ע, בא פעם אחת שעיר עזים אחד ונתקרב לשולחנו הטהור, ונתן שני רגליו על השולחן, ואמר רבינו הקדוש הנ"ל, ב"ה כבר זכה אותו צדיק ליכנס בשעיר בבהמה טהורה.

ופעם בא נפש אחד לרבינו מקאזניץ שהיה בדיבוק ל"ע והביאו אותו לפנו לתקנו, ושאל אותו מי היה בגלגול הקודם ובאיזה זמן והשיב כי זה יותר משני אלפים שנה שהוא בצער אחר צער וביסורים אחר יסורים, והוא היה הראשון שזרק האבן על זכריה הנביא, ומאז אין לו מנוחה והולך מדחי אל דחי, וברחמי ה' על מעשיו נתקן על ידי הקדוש הנ"ל[12].

וכמו שמובא מרבינו האר"י ז"ל בספר שער הגלגולים (הקדמה ב' מובא לשומו לעיל במאמר השגחה פרטית פרק א') כי יש נשמות שנדונים ביסורים אלף שנה ועוד יותר.

ויש שנתן בבהמה טהורה, ואם זכתה נשחטת בסכין כשר, ונאכל על ידי צדיק ועובד ה'[13], ויש שמתגלגלים בדגים, שהוא גלגולי צדיקים הנשאר להם ענינם לצורך תיקון נפשם, ואם באנו לספר מה שידוע לנו מאלו הענינים, ומה שמובא בספרי קדושי ארץ קדמאי ובתראי, יצטרך לזה ביחוד חיבור וספר גדול.

פרק ז'

ואחר שכבר זכה להטהר מעונות החמורות שאין בכח הגיהנם לצרפם, אחר כך לבסוף תיקוניו מכניסים אותו לגיהנם להטהר מכל סיג ופסולת, וכתב רבינו הרמב"ן ז"ל בהקדמה לפירוש איוב שאפילו יסורים של איוב שבעים שנה אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם, ויסורי איוב היו היותר קשים שבעולם, וכל שכן היסורים הקשים שבהיכלות ומדורין התחתונים של הגיהנם, כמובא להקמן מברייתא דמעשה בראשית האיך כל מדור קשה ששים פעם יותר ממדור הקודם לו,

 והנה בגיהנם יש שבעה מדורין, ובכל מדור יש גם כן היכלות בלי שיעור, כי כל אחד נענש לפי העבירה, השייכת לזה המדור והיכל מגיהנם[14], כגון מי שמסתכל בנשים אז נידון בגיהנם דאקרי בור, כמובא בזוה"ק (פרשת פקודי רס"ג ע"א) וכמה נחשים ועקרבים עוקצים לו ומצערין לו, ושוברים עיניו ביסורים גדולים ומרים, ולא נאבד שום הסתכלות רע, באם שגבה לבו ועיניו והסתכל במקום שלא הותר להסתכל, בנשים זרות וכל מקומות ובכל הדברים המביאים לדבר עבירה ח"ו, כאמרם ז"ל יומא (דף כ"ט ע"א) הרהורי עבירה קשו מעבירה.

 ויש בגיהנם מדורין לדון האדם עד כמה התענג בזה  העבירה, אם במזיד שהזיד לעשות איזה עבירה ח"ו, או להסתכל, או בדרך מסחר, שאמרו רז"ל ברכות (דף ס"א ע"א,) עירובין (דף י"ח ע"ב) המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם ע"כ, כי בשמים הכל נחקק ונמדד במדידה נכונה בלי להוסיף ובלי יחסר, וככה ביתר עבירות.

ולפעמים ח"ו הצער והעניות הביאו אותו לידי זה, ודנים אותו זה בשמים עד כמה היה הגרם בזה הצער והעניות, ועד כמה היה יכול להושיע לעצמו הגם בעניות וכדומה, כי כל עבירה על כל פנים צריכה מירוק גדול בלי ויתור כלל אם לא שב בתשובה, כי אין הקדוש ברוך הוא מוותר כלום אפילו על הקלה שבקלות, כי כל עבירה עושה חלודה בנפש, אפילו שוגג עושה זוהמא ומתלבשת הנפש בזה.

כאשר תראה מדברי הרמב"ן ז"ל בספר שער הגמול וז"ל על העלם דבר כיצד הרי שאכל חלב בשוגג נקרא חוטא, שכן קראתו, התורה בכל מקום, ומהו חטאו, שלא נזהר בעצמו ולא היה ירא וחרד אל דברי המקום בה שלא יאכל ולא יעשה דבר עד שיבדוק יפה יפה, ויתגלה לו הדבר שהוא מותר וראוי לו לפי גזרותיו של הקב"ה, ועל דרך הזו הוא טעם החטא השגגה בכל התורה, ועוד שכל דבר האסור מלכלך הנפש ומטמא אותו, דכתיב ונטמתם בם, לפיכך נקרא שוגג חוטא אף על פי כל אין השוגג ראוי להענש על שגגתו בגיהנם ובבאר שחת, אלא שהוא צריך מירוק אותו עון ולהתקדש ולהטהר ממנו, כדי שיהא ראוי למעלה ההוגנת למעשיו הטובים בעולם הבא.

לפיכך חס הקב"ה על עמו ועל חסידיו ונתן להם הקרבנות להתכפר בהן השגגות, וכשאין בית המקדש קיים משלח עליהם יסורין למרק מהן אותן שגגות ולהתכפר ביסורין, כדי להיותן נקיים לעולם הבא, כשם שהקרבנות אהבה וחמלה על ישראל ולקרבן תחת כנפי השכינה, שנאמר עולת תמיד לדורותיכם פתח אהל מועד לפניו ה' אשר הועד לכם שמה, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים, וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, כך יסורין הללו אהבה וחמלה על האדם, אבל מכל מקום אפילו יסורין לכפרה ולמירוק חטא הן באים עכ"ל.

פרק ח'

והנה כשאנחנו עוסקים בצער הגיהנום, אבאר כאן ציור הגיהנם מזוהק פר' בראשית ופר' פקודי שמבואר שם באריכות איך בכל היכל והיכל שבו עונשים אותם רחל בעונשים ואופנים אחרים , לפי ערך ומהות הפגם ותוכיות ותוך תוכיות[15], רק באתי להעתיק ציור החיצוני של הגיהנם,  מספר ראשית חכמה (שער היראה פרק יג, ומספר חסד לאברהם מעין חמישי נהר ז' ח' ט').

מסכת גיהנם כתיב לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו, רבי זעירא פתח לעלוקה שתי בנות הב הב, אמר רבי אלעזר שתי כתות של מתאכים עומדים על פתחי גיהנם ואומרת הב הב אייתי, ולמה נקרא שמו גהנם שקול נהמתה מסוף העולם ועד סופו, ולמה נקרא שמו תפתה, שהכל נכנסין שם בפתוי של יצר הרע.

פרק ראשון

רבי יוחנן פתח עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה, מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מתודה, ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני.

 שלשה שערים יש בגיהנם, אחד בים ואחד במדבר ואחד בישוב, מנין שנאמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי, זו שבמדבר מנין שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, זו שבישוב מנין שנאמר נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.

חמישה מיני אש יש בגיהנם, אש אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת. אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת לא שותה, ויש אש אוכלת אש, יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, יש בה גחלים כאבנים גדולות, יש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין רתמים רתמים.

 גזר דינו של רשע מלאכי חבלה דוחפין אותו על פניו, ואחרים מקבלין אותו מהם ודוחפין לפני אור של גיהנם, ופוערת פיה ובולעתו, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בז, למי שאין בידו מצוה אחת שמכריעו לכף זכות, אבל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים ויסורים רבים באים עליו ניצול מדינה של גיהנם שנאמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני, שבטך אלו היסורין, ומשענתך זו התורה.

פרק שני

רבי יודן פתח ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מהם ותקותם מפה נפש, גוף שאינו כלה ונשמתו יוצאה באש שאינו נכבה, ועליהם הכתוב אומר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה.

אמר רבי יהושע בן לוי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו הנביא זכור לטוב, אמר לי רצונך שאעמידך על שער גיהנם, אמרתי לו הן, הראני בני אדם שתלויים בחוטמיהן, ובני אדם שתלויים בידיהם, ובני אדם שתלויים בלשונותם, ובני אדם שתלויים ברגליהם, והראני נשים תלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויים בעיניהם, והראני בני אדם שמאכילים אותם בשרם, ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים, ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם, אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות, והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק והי מאכילים אותם על כרחם ושיניהם נשברות, והקדוש ברוך הוא אומר להם רשעים כשאכלתם הגזל היה מתוק בפיכם עתה אין בכם כח לאכול, לקיים מה שנאמר שיני רשעים שברת, והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש, כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר, ועליהם הכתוב אומר כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו.

 אמר רבי יוחנן כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אחת, זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם, עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו, משל למה הדבר דומה, לבעל חוב שהיו לו בעלי חובין הרבה והוליכוהו אצל המלך, אמר להם המלך מה אעשה לכם לכו וחלקוהו ביניכם, באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים וכזרים ומחלקים אותו ביניהם.

פרק שלישי

תניא שלשה יורדין לגיהנם ואינם עולים, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והנשבע בשם ה' לשקר, ויש אומרים אף המתכבד בקלון חבירו, והמסכסך בין איש לאשתו ולהביא מריבה ביניהם,

 בכל ערב שבת מוליכין אותם לשני הרים של שלג ומניחין אותם שם, ובמוצאי שבת מחזירין אותם למקומם, ומלאך יוצא ודוחף אותם ומחזיר אותם למקומם בגיהנם, ומהן נוטלין שלג ונותנין תחת בית שיחיהם כדי לצנן אותם בששת ימי החול, והקדוש ברוך הוא אומר להם רשעים אוי לכם שאף בגיהנם אתתם גוזלים, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, כלומר אף בשאול חטאו.

פרק רביעי

כל שנים עשר חדש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ואחר כך נשמתן חוזרת בהן, והן יוצאין מגיהנם ופניהם שחורות כשולי קדרה, והם מצדיקים עליהם את הדין, ואומרים יפה דנתנו, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה.

אבל אומות העולם עובדי אלילים דנין אותם בשבעה מדורות של אש, ובכל מדור ומדור שנים עשר חדש, ונהר דינור יוצא מתחת כסא כבוד ויורד עליהם מסוף העולם ועד סופו.

ושבעה מדורות יש בגיהנם, ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים, ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות, ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה, וכולם מזומנים לסופרים ולדיינים, ולאותה שעה אמר שלמה ונקתה באחריתה נראה דגרסינן ונהמת באחריתך ככלולת בשרך וגו' והוא פסוק (במשלי ה') ואחד מהם אינו נמלט אלא אם כן יש בו תורה ומעשים טובים, אחרי כל זאת הקדוש ברוך הוא מרחם על בריותיו שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. סליק מסכת גיהנם.

גרסינן בבריתא דמעשה בראשית וזה לשונו:

למעלה מן יבשה תהום, ולמעלה מן תהום בוהו, למעלה מן בוהו ים, למעלה מן ים מים, למעלה מן מים ארקע, ועל ארקע שאול ואבדון ובאר שחת וטיט היון ושערי מות ושערי צלמות וגיהנם, ורשעים בהם ומלאכי חבלה ממונים עליהם, ושם חשך עוביו כחומה של עיר, ודיניהם של רשעים מתוקנים שם קשה ומרה, שנאמר ורשעים בחושך ידמו.

 מדור העליון שאול, גובהו מהלך שלש מאות שנה, ורחבה מהלך שלש מאות שנה, ועוביו מהלך שלש מאות שנה, ובמדרש כונן (פרק י"ז) הגירסא גבהו ת"ק שנה ארכו ת"ק שנה ורחבו ת"ק שנה, וכן גורס בכולם.

מדור השני אדדון, גובהו מהלך שלש מאות שנה ורחבו מהלך שלש מאות שנה ועוביו מהלך שלש מאות שנה.

מדור השלישי באר שחת, גובהו מהלך שלש מאות שנה, ורחבו מהלך שלש מאות שנה, ועוביו מהלך שלש מאות שנה.

מדור הרביעי טיט היון, גובהו שלש מאות  שנה ורחבו שלש מאות שנה, ועוביו שלש מאות שנה,

 מדור החמישי שערי מות, גובהו שלש מאות שנה, ורחבו שלש מאות שנה, ועוביו שלש מאות,

מדור השישי שערי צלמות, גובהו שלש מאות שנה, רחבו שלש מאות שנה ועוביו שלש מאות שנה .

מדור השביעי גיהנם, גובהו שלש מאות שנה, ורחבו שלש מאות שנה, ועוביו שלש מאות שנה, נמצא הילוכה של גיהנם ששת אלפים ושלש מאות שנה.

והאש של גיהנם חזק הוא אחד מששים מן האש שבשערי צלמות, והאש שבצלמות חזק הוא אחד מששים מן האש שבשערי מות, והאש שבשערי מות חחזק הוא אחד משישים מן האש שבטיט היון והאש שבטיט היון חזק הוא אחד מששים אחד מששים מן האש שבבאר שחת, והאש שבבאר שחת חזק הוא אחד מששים מן האש שבאבדון, והאש שבאבדון חזק הוא אחד מששים מן האש שבשאול, והשאול חציה אש וחציה ברד והרשעים שבתוכה כשיוצאין מתוך האש לוחץ אותם הברד. וכשיוצאין מהברד לוחץ אותם ודולקן האש, והמלאכים שממונים עליהם משמרים את נשמתן בגופן, שנאמר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו'.

הפירוש הוא מספר חסד לאברהם הנ"ל נהר ט'

ברייתא דמעשה בראשית

שבעה גיהנם ברא הקדוש ברוך הוא וכל גיהנם וגיהנם יש בו שבעה נהרות של אש, ושבעה נהרות של ברד, וכל אחד ואחד רוחב אלף אמה ועומקו אלף אמה וארכו שלש מאות אמה, וכל אחד ואחד, מושכין ויוצאין זה אחר זה, וכל רשע ורשע עוברים בהם ונשרפים במקומם, וארבעים אלף מלאכי חבלה ממונים עליהם ומחיים אותם ומעמידין על רגליהם ומודיעין להם כל מעשיהם שהם רעים, וכל מעשיהם ודרכיהם שהם מקולקלים, ואומרים להם אף עכשיו עברו לפנינו בנהרי אש ובנהרי ברד ובנהרי הלפידים ובנהרי השלג על שעברתם על דברי תורה ולמצות שנתן לכם בסיני, ואתם לא יראתם מאש של גיהנם ונמן דינה של אבדון באו ותנו חשבון על מעשיכם, ולא עוד אלא שבכל מדור ומדור יש בו שבע אלפים סדקים, כל סדק וסדק יש בו שבע אלפים עקרבים וכל עקרב ועקרב יש בו שלש מאות חוליות, וכל חוליא וחוליא יש בה שבע אלפים כדי מרים תלויים בו, ומושכין ויוצאין ממנה ששה נהרות של סם המות, ואדם הנוגע בה מיד נבקע, וכל אבר ואבר שבו מיד נופל מתוך גופו וכריסו נבקעת ונופל על פניו, ומלאכי חבלה עומדים ונוטלים כל אבר ומחיין אותן ומעמידים אותם על רגליהם ונפרעין מהן וגו' עכ"ל.

פרק ט'

והנה יש רשעים שנידונין בגיהנם לדורי דורות, כמובא לעיל וכמובא בגמרא (ראש השנה דף י"ז ע"א) וז"ל המינין והמסורות בכלל זה אלו שמסרו חבריהם למשפט קודם שקבלו על זה הרשאה ורשות מבית דין צדק. והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתתם בארץ חיים ומובא שם בגמרא אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימת יתירה על הציבור שלא לשם שמים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו, יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות[16], שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים כי וגו' גיהנם כלה והן אינן כלין שנאמר וצורם לבלות שאול מזבול לו ע"כ, ואינו ראיה אחד מלובש בבגדי רבנות וזקן ונשוא פנים ופניו צוהלות מגובה ושובע, ובפנימית יכול להיות מלא רשע ומראשי בעלי גיהנם, כמובטא בגמרא אמר רב יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדירה, ואמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם ע"כ.

וגם הלוקחין רבית לא יזכו לקום בתחיית המתים, כמובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ג) במתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא שלא חיה אותו שהלוה בריבית, ומובא גם בתוספות (בבא מציעא דף ע' ע"ב ד"ה) תשיך בשם התרגום ירושלמי ובתוספות (סוטה דף ה' ע"א ד"ה כ) אדם כתבו וז"ל ומלוי בריבית מצינו באגדה שאינן חיים עולם הבא, עכ"ל.

וגם הפוגמי ברית במזיד אם לא שבו בתשובה גדולה לפני בוראם ונידונין בצואה רותחות לדרי דרין, וגם מחללי שבת נידונין לעולם בגיהנם, וכל הרשעים כשנידונין שם, יש להם מנוחה שלשה פעמים ביום בכך פעם שעה ומחצה בזכות אמירת יהא שמיה רבא שישראל עונין, כמובא במאמר פתחו שערים פרק ז' וגם בשבת קודש יש להם מנוחה, לבד הפוגמי ברית במזיד, ומחללי שבתות, שאין להם מנוחה גם בשבת.

כמובא בזה"ק (פרשת תרומה ד' ק"נ ע"ב) וז"ל אמר רבי יהודה דינא דעונשי דגיהנם הא אוליפנא דאיהו למידן תמן לחייבא, על מה אתדנו בנורא דגיהנם, אלא גיהנם איהו נור דליק יממי ולילי, כגוונא דחייביא מתחממן בנורא דיצר הרע למעבר על פתגמי דאורייתא, בכל חמומא וחמומא דאינון מתחממן ביצר הרע, הכי אתוקד נורא דגיהנם.

זמנא חדא לא אשתכח יצר הרע בעלמא דאעילו ליה גו גושפנקא דפרזלא בנוקבא דתהומא רבא, וכל ההוא זמנא כבה נורא דגיהנם ולא אתוקד כלל, אתהדר יצר הרע לאתריה, שארו חייבי עלמא לאתחממא ביה, שארי נורא דגיהנם לאתוקדא, דהא גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא, ובההוא חמימו נורא דגיהנם אתוקד יממי ולילי ולא שכיך.

שבעה פתחין אינון לגיהנם, ושבעה מדורין אינון תמן שבעה זיני חייבין אינון רע בליעל חוטא רשע משחית. יהיר וכלהו לקבלייהו אית מדורין לגיהנם כל חד ווחד כדקא חזי ליה, וכפום ההוא דרגא דחטא ביה ההוא חייבא, הכי יהבין ליה מדורא בגיהנם.

ובכל מדורא ומדורא אית מלאך ממנא על ההוא אתר תחות לידא דדומה, וכמה אלף ולרבוא עמיה דדיינין לון לחייביא כל חד חד כמה דאתחזי ליה בההוא מדורא דאיהו תמן אשא דגיהנם דלעילא מטי להאי גיהנם דלתתא אשא דגיהנם לתתא מטי מגו אשא דגיהנם דלעילא ומטי להאי גיהנם דלתתא, ואתוקד בההוא אתערו דחמימו דחייביא דקא מחממי גרמיהו גו יצר הרע, וכל אינון מדורין דליקין תמן.

אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת, ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא, ומלתבנן וסלקין ואשתארת ההוא זוהמא תמן, ואינון דרגין בישין דאתקרון צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא ונורא דגיהנם שלטוטא בההוא זוהמא דאשתארת, ואית חייבין אינון דמתלכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו ומיתו בלא תשובה וחטו והחטיאו אחרינן, והוו קשי קדל תדיר ולא אתברו קמי מאריהון בהאי עלמא, אלין אתדנו תמן בההוא זוהמא ובההיא צואה רותחת דלא נפקין מתמן לעלמין, אינון דמחבלין ארחייהו (פירוש ששופכים זרעם לבטלה) על ארעא, ולא חששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא, כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן, בשבתי ובירחי ובזמני ובחגי בההוא אתר נורא אשתכך ולא אתדנו, אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבין דאית להו נייחא.

כל אינון דמחללי שבתות וזמני ולא חיישי ליקרא דמאריהון כלל בגין למטר לון אלא מחללי בפרהסיא, כמה דאינון לא נטרי שבתי וזמני בהאי עלמא, הכי נמי לא נטרין ליה בההוא עלמא ולית לון נייחא, אמר רבי יוסי לא תימא הכי, אלא נטרי שבתי וזמני תמן בגיהנם בעל כרחייהו, אמר רבי יהודה אלין אינון עכום דלא אתפקדו, דלא נטרי שבת בהאי עלמא, נטרי ליה תממן בעל כרחייהו.

בכל מעלי שבתא כד יומא אתקדש, כרוזין אזלין בכל אינון מדורין דגיהנם, סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתא ויומא אתקדש ואיהו אגין על כולא, ומיד דינין אסתלקו, וחייביא אית לון נייחא (וכל אינון מחללי שבתות וזמני בפרהסיא דינין סלקין מנייהו) אבל נורא דגיהנם לא אשתכך מעלייהו דלא נטרי שבת לעלמין, וכל חייבי גיהנם שאלי עלייהו, מאי שנא אלין דלית לון נייחא מכל חייבין דהכא, אינון מאריהון דדינא תייבין לון, אלין אינון חייבין דכפרו ביה בהקבה, ועברו על אורייתא כלא, בגין דלא נטרו שבת תמן בגין כך לית להו נייחא לעלמין.

ואינון חייבין כלהון נפקין מדוכתייהו ואתייהיב לון רשו למהך למחמי בהו, ומלאך חד די שמיה סנטריאל אזיל ואפיק להוא גופא דלהון, ועייל ליה לגיהנם לעיניהון דחייביא, וחמן ליה דסתקא תולעין, ונשמתא לית לה נייחא בנורא דגיהנם, וכל אינון חייביא דתמן סחרין לההוא גופא, ומכריזי עליה דא איהו פלניא חייבא דלא חייש ליקרא דמאריה, כפר ביה בקודשא בה וכפר בכל אורייתא כלא, ווי ליה טב ליה דלא יתברי ולא ייתי לדינא דא ולכסופא דא, הדא הוא דכתיב (ישעיהו ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר, כי תולעתם לא תמות מן גופא , ואשם לא תכבה מן נשמתא, והיו שראון לכל בשר, והיו די ראון עד דכל דגיהנם דתמן יימרון די ראיה דא.

רבי יוסי אמר ודאי הכי הוא, בגין דשבת איהו לקבל אורייתא כלא, ואורייתא איהי אש, בגין דעברו על אש דאורייתא, הא אש דגיהנם דליק דלא שכיך מעלויהו לעלמין עכ"ל.

לכן אחי אהובי בעוד חיות בנפשך תשוב, וזכור תזכור מה שיצטרך לעבור עליך, ותדע כי שם בעולם העליון הקדוש בה אינו מוותר כלום.

ונזכה שיתקיים בנו  ובכל ישראל –

הפסוק (ישעיה ד) "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים – קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים – בירושלים" עיר האמת.

פרק י'

מורי ורבותי תדעו לכם אין עצה לאכול בשר עוף כשר רק משחיטה קטנה ורק משוחט ירא שמים שיש לו באמת סכין טוב, ולא שזה העיד כי העד מי יודע אם כשר – כידוע לעוסקי בכשרות המצב כל כך גרוע שאי אפשר לתאר.

כאן תראו באיזה שקרים גדולים משקרים עלינו כל הרבנים, הרבנים המכשירים הם הערב רב הכי הגדולים, כל האסונות של עם ישראל צריכים להודות לרבנים המכשירים, אל תאמינו לשום רב יהיה מי שיהיה, עד שתבררו 100% לכל הפחות כמו בעסק שהיית מכניס כל הכסף שלכם כמו מיליון דולר!!!

ואפילו שחיטת עופות יש רק כמה שחיטות קטנות שאפשר לסמוך עליהם.

מה תענו ליום הדין הגדול והנורא?

הגענו לכאן שיכולים להבין למה כמעט כל הבשר עם ההכשרים הכי הטובים טרף, כי כל הבשר חציר ונותנים לנו נבילות וטריפות ממש, והבעלים השולטים על המשחטות ועל המסחר בבשר, הם מאפיה אחד גדולה, אנשי עולם התחתון, שסכנה להתעסק איתם, והרבנים הצדיקים מפחדים לדבר, שמפחדים שיהרגו אותם, כאשר כבר הרגו את המעוררים, וצריכים להחזיר עטרה ליושנה להתחיל להשתמש רק בשחיטות קטנות כמו שהיה בשנים הקדמוניות כי שחיטה גדולה לא יכולה להיות כשרה, ויש לנו על זה 400 ספרים וקונטרסים על השחיטה, וכל הרוצה לברר יכול לברר. והאם זה חידוש למה יש לנו כל הרבה נושרים?], איפה כל הקנאים שלוחמים בעד הקדושה? למה כולם שותקים? למה אין לנו וועד אמיתי, שיבדקו השחיטות ויגידו את האמת?!!! ולא יתנו לנו לאכול משחיטות נבילות אשר על ידי זה יוצאים היהודים מן הדת?.

בספר דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתוב ממקצת מספר "האבי"ב" (ראשי תיבות א'חינו ב'ני י'שראל ב'גולה) כתב, מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר מפ"ב (פראנקפוט דמיין) מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפפד"מ, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ם מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח מפ"ב. [וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד ארץ, ראשי תיבות ז'ביחה ע'ירובין מ'קוואות]

פרק יא'

וּכְדֵי לְהָבִין קְצָת בְּיֶתֶר בֵּאוּר, מִי הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ? וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם? רְאֵה בְּסֵפֶר "בְּרִית מַטֵּה משֶׁה" עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח בַּדַּף הָאַחֲרוֹן [נִדְפַּס לִפְנֵי ד' מְאוֹת שָׁנָה] וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: וְעַכְשָׁו שֶׁאִיתְרַע חֶזְקָתָם רָאִינוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא כַּמָּה קִלְקוּלִים אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַסֵּפֶר כִּי קָצָר הַיְרִיעָה מִלְּהִשְׂתָּרֵעַ, וְכוּ'. וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטַת הַכְּבָשִׂים מֵחֲמַת צִמְרוֹ קָרוֹב הַדָּבָר לִפְשֹׁעַ וּלְקַלְקֵל וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִשְׁחֹט הַרְבֵּה אֵינָם מְדַקְדְּקִים כָּל כָּךְ, וּמְמַהֲרִים לִשְׁחֹט, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמַּאֲכִילִין נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת כַּאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר… וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מוּתְּמַה בַּדָּבָר וְלוֹמַר מַה גֶּבֶר בְּגוּבְרִין וּמַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם וְיָקֵל בַּדָּבָר הַזֶּה בְּוַדַּאי מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בְּיָדָם שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת דִּבְרֵיהֶם לֵאמֹר מִי יִתֵּן לָנוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְאַל תִּקְרִי וַיִּשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שֶׁנִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁבִּקְּשׁוּ לֶאֱכֹל בְּשַׂר תַּאֲוָה הַיְנוּ בְּשַׂר נְחִירָה וַאֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ אִם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא טוֹבִים לִהְיוֹת נִלְכָּדִים בַּעֲווֹנָם חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה: וְאֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר, וּמִי יוּכַל לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ עַד כֹּה שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ הַשּׁוֹחֲטִים כַּמָּה רָעוֹת, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁשָּׁחֲטוּ לְעַצְמָם בְּסַכִּין פְּגוּמָה, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה מִיתָתָם בִּכְלַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה לַכֹּל הוּא הַקְּלִפָּה רח"ל תַּשְׁלִיךְ אוֹתָם, וּמֻכְרָח לִהְיוֹת מְגֻלְגָּל בְּכֶלֶב וְכוּ'

הואיל ואתא לידן ענין זה באתי להזכיר מעון הרע הזה שעדיין הבשר בין שנינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהי' גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה והרבה מהם מקילין בדבר וממהרים לבדוק, ופשיטא לאחר שחיטה אינם בודקין הסכין רק דרך העברה בעלמא בלי כוונת הלב מחמת שמוכן לפניו הרבה לשחוט ואינו בכדי שיעשה בזמן קצר והמלאכה מרובה, ופשיטא מחמת שמייעפים ומיגעים, ידיהם כבד עליהם לבדוק סכינם יפה, ושוחטים בסכין א' הרבה, עד כי חדל לספור, כי אין מספר מכל התלאות ומקרים רעים שקרו עד כה וגודל עוונותם ע"י שמחלו חכמים על כבודם והעמידו אותם על חזקתם דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים מן הסתם (רמב"ם פ"ב מקידוש החודש ועוד) ועכשיו שאיתרע חזקתם, ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו והשכינה בגלות עדיין בעונינו וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע.

ואם יאמר האומר אם אלו יצאו מחזקתן, כל ישראל מי עומדין בחזקת היתר מ"מ למיחש מיהא בעי מחמת שצריך להיות מתון גדול ולדקדק היטב והמלאכה כבידה עליו, כאשר מצאנו שכולם אינן מדקדקין בעבור זה, ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרן קרוב הדבר לפשוע ולקלקל, ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינם מדקדקין כ"ב וממהרים לשחוט, וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר.

ומי שיתמה בדבר ויאמר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה, בוודאי מנהג ומעשה אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר, מי יתן לנו לאכול בשר. אל-תקרי וישטחו אלא וישחטו שיתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (יומא עה:) על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח"ו.

אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה, שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה, כמו כן יהי' מיתתם בכלל נבילה וטריפה, לכלב הוא הקליפה רחמנא ליצלן תשליך אותם ומוכרח להיות מגולגל בכלב, ע"כ ישימו אל לבם עונש גדול הרע הזה ויחשבו שכרם כנגד העבירה ולראות שתמיד יהי' יראתו ית' על פניהם, ומה' ומישראל יהי' ג"כ נקיים (במדבר לב-כב), ולהראות סכינים לחכמים שבדורם לפני השחיטה (חולין יח. ובראשונים וטוש"ע סי' י"ח סי"ז ובהגה), ואח"כ בכל שבוע ושבוע ואז תבא עליהם ברכת טוב ויזכו לרב טוב הצפון ליראיו.

ועכשיו ת"ל שמענו שבכמה קהלות קדושות במדינת אשכנז העמידו כשרים ונאמנים בשעת שחיטה כדי לבדוק תיכף אחר השחיטה ולהראות סכינו לפני השחיטה לחכם, גם פה ק"ק ברלין ראה הרב המופלג הישיש והזקן אב"ד ור"מ נר"ו לגדור גדר לפני צאן קדשים שלא יסתאבו את נפשם ח"ו והסר המכשילה הזאת מישראל עד כי חדל לספור כי אין מספר.

ע"כ הירא וחרד מדבר ה' ויש בידו לתקן יראה שלא יתלה אשמו בראשו ואף במי שאין בידו למחות עכ"פ הרי בידו שלא לאכול בשר כי אם עפ"י תקנה הנ"ל, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפי' בשבתות ובי"ט אל יקל בעבור זה ח"ו, דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים. ע"כ ישים אל לבו שסופו יהי' תולע ורימה ובתכלית יהי' מרה, ע"כ אל יתבייש מפני אדם כו' ויקדש את עצמו במותר לו (יבמות ב.) ואז קדוש יאמרו לו מה קדוש לעולם קיים ויזכה בביאת ירושלים במהרה בימינו אמן סלה, עכלה"ק.  עיי"ש בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל.

פרק יב

ידוע שערמת הס"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה, ועי"ז הכל ברשתו. וראה מה שכתב בעל תולדות יעקב יוסף (פ' נשא בד"ה העולה) וזל"ק: עתה התחכם היצה"ר שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי"ש:

וזה שאנו רואים רבנים גדולים בקהילות ישראל שמכשילים הרבים ומאכילים נבילות וטריפות בישראל, זה אינו דבר חדש, וכבר מבואר בספר "שערי תשובה" לרבינו יונה זצ"ל (ש"ג), שאם הרב אינו משגיח על השו"ב כראוי וסומך עצמו על חזקתו הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו.

וכן מובא בתבואות שור (על מסכת חולין) שהס"מ יושב על כסא של ג' רגלים, רבנים, חזנים, שוחטים, ואינו צריך לעמול הרבה וכך יש לו הכל ברשותו. ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן ר"ה) מבואר שמלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג' רגלים, חזנים, שוחטים, סופרים, וזל"ק: המלך זקן וכסיל [הוא היצה"ר] יושב על כסא של ג' רגלים. רגל א' – החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב' – שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג' – סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום, עכל"ק.

וידוע שאם השוחט כשר אז אליהו בעיר, ואם ח"ו השוחט רע אז מלאך המות בעיר רח"ל, כמבואר בספר אמרי צדיקים, דברי גאונים (עמוד ה' עיי"ש באריכות), ומבואר בספר "שמחה בבשר" כי הפלא הוא שהרב או הרבי שמחזיק ידי השו"ב הפסול הוא אשם על כל האסונות שנמצאים בכלל ישראל, והאי עלמא כידוע עלמא דשיקרא, שאנו רואים בעווה"ר שנקטפים מהכלל ישראל בחורים וילדים ואברכים צעירים רח"ל, והרב המכשיר שמחזיק ידי השוחטים פסולים עומד וצועק כי האשם הוא הביטול תורה או הצניעות, וצועק ובוכה, ובאמת היו כולם צריכים אז לצעוק בקול גדול על הרב הזה כי הוא הוא הרוצח שרצח הנפש היקר ההוא. כמבואר ש"הצדיק אבד" (ישעי' נז, א) למה, בגלל ש'"ואין איש שם על לב" לידע ולצעוק על האמת מי הרג באמת את הצדיק הקדוש הזה.

ובאמת כי האדם האוהב את הקב"ה באמת, אי אפשר שלא יזעק ולא יצעק מרה כשרואה בני אדם מורדים בהקב"ה, ומפטמים את גופם ודמם ונפשם ונשמתם עם אכילות של נבילות וטריפות ר"ל, אשר הן יסודי גופי התורה בזה תלוי כל קדושת ישראל, ואם אינם מוחים בכל כוחם הרי נחשבים כאילו בעצמם אוכלים נבילות (כמבואר בשע"ת הנ"ל) ועוד כי כל אחד ערב בעד חבירו.

ומה מאוד יכאב לבנו בראותינו שרבים מבני עמנו אפי' אלו שמתפללים ג' פעמים בכל יום ושומרי מצוות, נכשלים במאכלות אסורות ומפטמים גם את נפש ילדיהם בכל מיני פטומי דטמאות ונבילות, אוי לעינינו שכך רואות. ומה יכאב לבנו שבעלי ההשפעה אינם מעוררים את לבב אחינו שלא יביאו ח"ו אסון עליהם ועל כלל ישראל על ידי אכילות נבילות וספיקי מ"א, כמבואר ברמב"ם ושו"ת דברי חיים הנ"ל.

ואסיים בדברי הקדוש מוה"ר שלמה קלוגר זי"ע בספרו שו"ת טוב טעם ודעת וזל"ק: ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד מעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים 'החכמה תחיה בעליה' (קהלת ז, יב) בשני עולמות, והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויביך ד', ועלינו יערה רוח הבורא אמן. [דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו"ת טוטו"ד (ח"א בפתחי שערים דף ג ע"ג) שכתב הגאון שר התורה מהרש"ק זצ"ל, אודות השוחט רע מעללים מק"ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו].

פרק יב'

מורי ורבותי אנו מביאים לפניכם כאן מכתב אחד מחמישים מכתבים ששלחו לגדולי הרבנים, ולא תקנו כלום, רק זורקים את השוחט החוצה בגלל שמעורר ומספר מה הולך בבית השחיטה, וכך הולך כל השנים, עד שכולנו מפוטמים בנבילות וטריפות חלב ודם, ועם הסכינים הפגומים שוחטים ודוקרים כעת יהודים, ומי יודע מה יקרא בעוד קצת זמן אם לא יעשו תשובה ויתקנו, – לפי הנסיון שלנו לא יעשו שום תיקון, כי הכל בידי הסמ"ך מ"ם – ימים ידברו!!!

נחוץ לדעת! כי המכתב היה בידי הרשל"צ במשרד שלו שני חדשים, ולא נתנו לשוחט להגיע אליו ולשאול אותו מה לעשות עם הבשר – אחר שני חדשים אמרו להשוחט כי הרשל"צ זה לא אחריות שלו בכלל – [זאת אומרת שרב הראשי של ארץ ישראל שכולם סומכים עליו – אומר במפורש שאין לי שום שייכות ואחריות על זה – והכל על הראש של הרב דוד לאו שליט"א  – ואחר הרבה זמן שכבר הגיע המכתב אל משרד של הרב דוד לאו מה קרה? כלום!!!

לקחו בעל מכשיר אחר, עוד קל שבקלים, ומפטירין כדאתמול.

וככה זה הולך כמעט בכל ההכשרים.

סך הכל מאכילים אותנו נבילות וטריפות חלב ודם ודם, וזה מה שאמרו חז"ל (סוטה מט:), ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא … ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים, עכ"ל.

בס"ד

         לכבוד מרנן עט"ר  הראשל"צ הרבנים יצחק יוסף והרב דוד לאו שליט"א  וכל מאן דבעי.    

          מאת: השוחט אביאל. מטירת הכרמל תו"ב

                                                 הנידון: דיווח על מצב השחיטה בטירת הכרמל.

          הנה התקשרתי ללשכתכם, בשאלה על מצב השחיטה – והאם להכשיר את העופות או להטריפם

ונתבקשתי לפנות בפקס, לכן אבקש בדחיפות בהולה להתקשר אלינו ולהורות לנו את שנעשה.

בכבוד רב, תלמידכם ,אביאל.

 

לשמיעת הקלטות הדברים – בטלפון 0504116923

 

ב"ה , יום ה' לסדר "מאת כל ידבנו לבו" ר"ח אדר תשע"ה, פה עיה"ק טירת הכרמל תובב"א

החיים והשלום וכל טוב סלה אל כבוד האי גברא רבא ויקירא, הנודע ביהודה וישראל לשם ולתפארת במפעליו הכבירים, כ"א בשמו מחברי הרבנות, הרבנים הרב מרדכי אמברמסקי והר דוב לוגאסי המוסמכים ונותני הכשרות במשחטת יפה עוף שליט"א.

בראשית מכתבי הנני להודות לכתה"ר שליט"א על כל פעולותיו הגדולים בדורינו.

אחר דרישת שלום מעכתה"ר בכל האותות והכבוד, אבוא בזה למלאות בקשתו למען הצלת כשרות השחיטה במקום הנ"ל.

הנה ידוע לכבודכם שאנחנו תשע שוחטים, במשחטה יפה עוף תחת השגחת ר' שמעון סויסה סובלים סבל נורא ואיום על שמאיימים עלינו להאכיל ממש טריפות, ונפרט אחת לאחת.

• לפי תכנון הרבנות צריך להיות בודקי סכינים, באמצע השחיטה ואחרי השחיטה, ואין אצלינו דבר כזה ונותנים לנו השוחטים לבדוק הסכינים ואין לשוחטים שום הרגשה בשחיטה, כי אנחנו שוחטים עופות כבדים מאוד ובמהירות גדולה, ותנאי מזג אויר שונים לחץ ועייפות ורעש נורא שאין לאף אחד הרגשה בזמן כזה, כמבואר בשולחן ערוך ובספר רנו ליעקב מהרידב"ז כותר במצב כזה, הלוא שחיטתו נבילה גמורה והכלים אסורים.
• השולחן ערוך כותב בסימן י"ח, השוחט בסכין שיש בו פגם הרי נבילה דאורייתא, וכו', והמטה אשר בסעיף א' כותב פגימה אותיות מגיפה ובגימטריא חמץ, מה חמץ במשהוא אף פגימה במשהו, )מהר"ל מפראג). ובסעיף ב' שם ובהערה ה' שיעור הפגימה בכל שהיא וכו'.
• אנחנו כל השוחטים מסירים מאתנו אחריות בדיקת הסכין באמצע השחיטה ולאחר השחיטה, [ולא היה לנו אף פעם יכולת בידינו לבדוק ולהרגיש את הסכין באמצע השחיטה ולאחר השחיטה אם הוא בכלל כשר, מפני טעמים הנ"ל – ועד היום הרב המשגיח שם עלינו את העול לבדוק סכין בזמן שאין לנו בכלל הרגשה].
• צריך הרב לדעת כי אנחנו השוחטים שחטנו כל השוחטים ביחד למעלה משלש מיליון בשנה ולא הרגשנו אף פעם פגימה, זאת אומרת שלא מרגישים כלום. מדוע לא מקפידים על פגימה דקה אחר שחיטה או כל שהוא כמו שאומרים כל השוחטים הזקינים, ואצלנו בשחיטה הזאת שמעמיסים על השוחט וכו', אי אפשר להרגיש אפילו פגימה גדולה, והמשגיח לא היה איכפת לו בכלל לבדוק הסכינים של השוחט – וזה יסוד השחיטה שיהיה בודק סכינים באמצע ואחרי השחיטה צמוד לשוחטים, כמו שכתוב בתקנון של הרבנות, וזה לא היה עד עכשיו.
• הרבינו יונה (בשערי תשובה שער ג' אות צ"ו) וז"ל: רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא, ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין, כי צריך לכוין לבו במאד מאד בבדיקתו,  הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה,   ובחינות חוש המישוש כפי כוונת הלב,  מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדין, עכ"ל (וכלשון זה בצוואת מהר"ש אבוהב בשם מהרי"ק ז"ל. ובשו"ע יור"ד סי' ח"י סעי' י"ז, ובשמ"ח סי' ח"י או' ז'.
• הרא"ש (חולין חי.) וז"ל: כי הרבה צריך ישוב דעת ויר"ש לבדיקת סכין. עכ"ל.
• ביש"ש חולין (סי' ל"ט) אחר שהביא דברי רא"ש הללו כ' וז"ל: ויפה כ' ואני הגבר אשר ראיתי את עניי, בעיר אחת הייתי נועד בקיבוץ חכמים ראשי ישיבות ובא שוחט דמתא וסכינו בידו והי' המעשה בעיוה"כ ושחט בו כפרות ולקחתי הסכין מידו ושאלתי אותו אם בדוק הוא, והשיב לי בדוק, ואני בדקתי בו בעצמי ומצאתי בו חגירת הצפורן ואמרתי לו הסכין פגום, חזר הוא ולקח הסכין מידי ובדקו כהרגלו במהירות ושחק בי ואמר כשר הוא ובדוק, חזרתי ולקחתי הסכין מידו ובדקתיו ומצאתי בו פגימה כבראשונה, ומקצת אלופים גערו בי ואמרו מה לך בנסתרות, ואמרתי גלויות הן, כי לא בחנם כתב הרא"ש הרבה צריך ישוב הדעת ויראת ד' בבדיקת הסכין, עד שהי' לשם זקן אחד בעל הוראה ולקח הסכין מידינו ובדקו בנחת כמוני, ומצא בו פגימה בחגירת צפורן. ואמרתי   אם כן משבח אני את המתים שכבר מתו שאמרו הרבה צריך ישוב הדעת ויר"ש בבדיקת הסכין, ולכן ראוי להזהיר השוחטים ולהקפיד עליהם בדבר זה.  עכ"ל.
• בשמלה חדשה (סי' ח"י או' ז') אחר העתקת דברי רבינו יונה כ' בהאי לישנא: ולכן אין למנות ע"ז כ"א יראי שמים ביותר וחרידים על דבר ד' ואינם נבהלים ונחפזים בדעתם ואינן משתכרין שהמשתכרין אפילו שלא בשעת שכרות אבריהם כבידים עליהם, וצריכין הממונים לחקור אחר כ"ז וגם לבדקם אם יש להם הרגשה טובה כשאר בנ"א השלימים בדעתם   וכל המרבה לבדוק אחר השוחטים בענינים אלו הר"ז משובח.  עכ"ל.

בדיקת הסכין במקום קר

• ידוע ומנוסה דא"א לבדוק הסכין ולהרגיש בפגימה דקה כשהיד קרה. וגם א"א לבדוק בחוץ בעת שהאויר קר ורוח מנשבת (שו"ת מאמר מרדכי סי' מ"ב והשתמש בסברא זו בין שאר הצדדין להעביר שו"ב. וע"ע שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רס"ה). ואפילו בדאיכא שני שובי"ם קשה שירגישו בפגימה דקה בעת הקור (שו"ת דברי מלכיאל שם).
• עוד יש לציין שאין שום פתרון אמיתי במקרה של פגימה לכל הדעות מה עושים עם העופות שכבר עברו בליין, אין שום סימנים על הכונסים, וגם זה לא פתרון אמיתי [ואין אפילו מי שיגיד אם יש פגימה – כי השוחטים אין להם שום הרגשה].
• אחד מצוות הכשרות טילפן לרבנות להגיד לו שעוברים אלפים עופות טריפות, והרב של המשחטה בכלל ההנהלה חיפש ורצה לדעת מי שטילפן לרבנות להודיע שצריך עזרה במשגיחים, כאילו חיפשו לאיים או להרוג או לזרוק מהמפעל את המטלפן לעזרה ולהצלה שיהודים לא יאכלו טריפות.
• יש ברמפה קבלן של המגישים וגם המגישים עצמם ממריצים את השוחטים, וגם המנהל של היצור ממהר את השוחטים למלאות את הליין, וזה נגד השולחן ערוך לא יעמוד בעל השור על שורו.
• הרב לבד סימן ביד שלו למלאות את הליין. [זאת אומרת שהוא שותף של בעל הבית].
• הרב מגיע בדיוק בתחילת השחיטה כשצריך להתחיל לשחוט, וישר מתחיל לבדוק סכינים וכבר צריך לעלות לשחוט והקבלן שואל למה התחלנו את השחיטה, וכל השוחטים מחכים לבדיקת הסכינים זמן מה, והרב בודק כל 19 סכינים במהירות של 5.5 דקות ופחות בממוצע שזה אסור ונקרא מומר לתיאבון, וגם עובד על סכינים באמצע שזה נגד הלכה ומכשיר אותם שלא יכול בכלל לבדוק כי היד עייפה מבדיקת והכנת סכינים. [וכבר הסברנו את זה באריכות].
• יש לציין שבדיקת הסכינים לפני השחיטה נעשה בלי ישוב הדעת כלל, ועל איזה סמך בכלל מתחילים את השחיטה?
• נבדקו סכינים לאחר בדיקה של הרב ולא היו כשרות בכלל. מובן שהסכינים לא היו כשרים בגלל שהבדיקה לא הייתה כראוי. מהבדיקות שלו אנחנו מבינים שבודיקה הזאת הוא רק אחיזת עיניים.
• הרב מתלונן שלא מכינים סכינים כראוי, לפני שהשוחטים מתחילים לשחוט, אז אם השוחטים לא הרגישו לפני השחיטה אז בוודאי שבאמצע השחיטה לא מרגישים, ובוודאי אחרי השחיטה הגדולה שאין כבר שום הרגשה לאף אחד, אז למה הוא נעלם מהשוחטים לבדוק את הסכינים ויושב במשרד ושותה קפה ויושן.
• הרב צועק בבוקר לפני השחיטה שלא מכינים סכינים כמו שראוי, ובתוך השחיטה ואחרי לא בא לבדוק שהסכין פגום, שאז יהיה לו בעיה עם הבית שיצטרך לפסול הרבה עופות, וזה מה שלא רוצה, למה כי הוא שותף של הבית!!!
• הרב לא בודק את הסכינים בכל הצדדים כמו שצריך על פי ההלכה, והשוחטים רואים שכל הבדיקה זה רק לאחיזת עינים.
• ביו"ד סימן יח סעיף י"ט, וז"ל: ראובן שאמר לשמעון בדוק סכין זה, ובדקו שתי פעמים מהי"ב שצריך, ונתנה לראובן, וראובן היה הולך לשחוט, ולקחו לוי מידו, ומצאו פגום (וראובן מתנצל ואומר שעדיין היה רוצה לבדקו כהוגן) (הכל בתשובת הרשב"א סימן תקצ"ד)– מעשיו מוכיחים עליו שהיה די לו באותה בדיקה, ולפיכך מעבירין אותו. ואם נראים הדברים שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר – מחזירין אותו, ובלבד שיקבל עליו שלא ישוב עוד לדבר כזה, עכ"ל.
• זאת אומרת שרב נותן לנו סכין לא בדוק כמו שצריך ושולח אותנו לשחוט עם הסכין הזה!!!
• יש רעש חזק מאוד בחדר, ואין שום ישוב הדעת לבדוק סכין בכלל.
• ביו"ד (סימן יח יז) טבח שלא הראה סכינו לחכם (ונמצאת יפה), היו מנדין אותו: הגה – ואם נמצאת פגומה, מנדין אותו ומעבירין אותו (טור). ובנמצאת יפה יכול החכם למחול ואין צריך לנדותו (הגהות אלפסי פ"ק דחולין) ; והאידנא נהגו למנות אנשים ידועים על השחיטה והבדיקה, ולהם מחלו חכמים כבודם כי הם זהירים וזריזים; והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין; הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה, ואחר כך ימצאנה כי הכין לבו באחרונה; ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב.
• הרגשנו פגימה בסכין וחיפשנו את הרב ובנס מצאנו אותו, והראינו לו את סכין ואמר להחליף סכין. ולמה לא אמר לנו לפסול את העופות ששחטנו עם סכין לא טוב?
• שוחט אחד בדק סכין לפני שעלה לרמפה והרגיש שהיא לא כשרה, נתן לשוחט אחר לבדוק וגם הוא אמר שלא כשרה, שמו את הסכין לבדיקה לרב ועברה כאילו היא כשרה, זאת אומרת שהרב בכלל לא איכפת לו לבדוק הסכין כראוי, או שלא יודע בכלל לבדוק סכין!!!
• הרב שמעון שבודק סכינים לפני השחיטה נעדר מחדר השוחטים ומהמשחטה, [והוא הולך לבית העלמין לעזור למתים להכניס אותם לקבר, ובנתיים מאכיל לעם ישראל נבילות וטריפות, ועל ידי זה מתים אנשים שאוכלים טריפות כמו שכתב הרמב"ם – ואפשר לומר שהוא מכוון שני דברים ביחד להאכיל טריפות ולקבור מתים, הוא צריך פשוט פרנסה כמו שכתוב בספר אמרי צדיקים[17]] ואין לנו סכינים חדות לצורך החלפה כל שהוא, הרב נעדר מהמשחטה בשעות הבוקר, ועל פי עדות הרבה פעמים הוא יושן במשרד בזמן ששוחטים מחכים לבדיקת סכין. ואם אין לנו סכין צריכים לשחוט עם סכין לא טוב, ועוברים על חמשה הלכות שחיטה, ואין למי לדבר בכלל. ולפני שהוא צריך ללכת הוא מקפיד שיהיה לכולם סכינים, שלא יתעכב השחיטה.
• כשאנחנו מדברים עם הבעל הבית על השכר של השחיטה וכו', הרב במקום שיעזור לנו הוא עוזר לבעל הבית שלא יוסף יותר מדאי, וגם עוזר להביא שוחטים אחרים להפחיד את השוחטים שישחטו במהירות הכי הגדולה, ולהוריד מהשכר של השוחטים, והשוחטים שהוא מביא אחד השוחטים הלך לשחוט עם סכין פגום ממש. וזאת כתוצאה מבדיקת הסכינים המהירה הכל בכדי שיעלו מהר לשחיטה.
• יש לציין שבתחילת מאבק על השכר הרב ניסה לדבר עם אשתו של אחת השוחטים וניסה לדבר עם אשתו של עוד שוחט, שישכנעו אותם לרדת מהסיפור, זאת אומרת שהוא הבעל הבית של השחיטה, וממילא אין לו שום נאמנות.
• השוחטים צריכים לשחוט על ידי לחץ חזק עד כדי יציאת נשמה ממש. שאם לא ישחוט כמו שהם רוצים יפטרו את השוחטים מהעבודה.
• הרב המכשיר המכשיר בצהרים ר' שמחה בונים גרוס יושב כל היום ולומד ולא בודק אפילו פעם אחד את הסכין כמו שצריך. וגם משמש משגיח במלח ובזמן הזה אין לנו בודק סכינים גם לפני שחיטה, ושוחטים בלי בודק סכינים.
• כיסוי הדם, החול הוא בוץ שלא ראוי להלכה לכיסוי הדם, והרב המכשיר לא איכפת לו כלום מזה, ומביאים בוץ.
• באמצע השחיטה בהפסקות, מוציאים את הדם, ונשאר מים, ואז מביאים חול עם בוץ ושמים את זה על המים, וזה בושה גדולה, שזה בכלל לא עולה כסף, רק צריך להשגיח שהעפר לא יבוא עליו מים, וזה רק בגלל שהרב לא איכפת לו כלל מהכשרות.
• ספירת עופות על ידי השוחטים זה קטסרופה אין שום ריכוז ולא יכולים לכוון על השחיטה כמו שצריך והמוח בכלל לא על המקום, שיוכלו לכוון מעשי השחיטה.
• ראוי לציין שעד לפני חודשיים לערך הרב היה מחייב את השוחטים לנקות את החדר כל היום בצורה מוגזמת וגם בסוף השחיטה, שזה בזמן של מנוחה, כמו העבדים במצרים (שמות פרק ה' פסוקים ו' י"ז): (ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: (ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן: (ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ: (ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר: (י) וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן: (יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר: (יב) וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן: (יג) וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן: (יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם: (טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: (טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ: (יז) וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה'.
• "ולבנים אומרים לנו עשו" – הנוגשים אומרים עשו לנו לבנים כמנין הראשון, וחטאת עמך, [שבמקום לבדוק ולתקן סכינים הוא מחויב לפי גזירת הרב לנקות כל הזמן את המקום], ואם השוחטים אין להם זמן לנקות את המקום, כי עסוקים בהעמדת ובדיקת סכינים, הרב לא בודק סכינים, ורק מפחיד שיקנוס אותם, למה שלא מנקים את החדר. ושאלו אותו למה לא מארגן מנקה, הוא אמר צריך השוחטים ינקו שיהיה להם מרות, ואחרי מלחמת השוחטים נגד זה, ההנהלה סידרה מנקה. וזה עוד סימן שהרב שותף של הבעל הבית שאפילו כסף כזה קטן שעולה לנקות החדר רוצה לחסוך מהבעל הבית, ואפילו שזה הולך על חשבון שאי אפשר להעמיד ולבדוק הסכינים שיהו טובים. [והיה מענה את השוחטים בזה].
• כשירת הטרף נעשת על ידי השוחטים עם דבק שיורד במריטה והרב מודע לענין ולא מחליפים דבק יותר חזק או שיטה אחרת, ומבקש שזה יהיה מיד אחר השחיטה במקום שהשוחט יתעסק בבדיקת הסכין, ומנוחה. וכל זה נעשה שלא יהיה שום ישוב הדעת להשוחטים לבדיקת הסכינים. [עוד נציין שבכל משחטה זה בכלל לא שייך לשוחט, ויש על זה ממונה מהשגחה – אבל כאן עיקר העבודה לחסוך כסף מבעל הבית].
• אין לנו מקום לשים את השאלות של לפני השחיטה ואחרי השחיטה – וזה תפקידו של הרב או המשגיח לפסוק בענין – ואין זמן לשוחט לדברים אלו – עוד הפעם גונבים מהשוחטים את הזמן הישוב הדעת לבדיקת סכינים ושחיטה כהוגן.
• בגלל המהירות הגדולה אי אפשר לשים לב על כל השאלות על העופות אם הרגל שבור וכו', זאת אומרת שהעופות הטריפות גם כן נשחטים וכולם אוכלים על חשבון הרב המכשיר.
• אין לנו ברז של מים חמים כמו שכתוב בתקנון והיד קפואה ואי אפשר לרחוץ הסכין כמו שצריך שיהיה נקי וכל שכן לבדוק הסכין, ואין לנו ולאף אחד שום הרגשה בזמן של קור כזה.
• אין לנו שום חימום עד שהרגל של השוחט נהיה קרח ממש שאי אפשר לעמוד על הרגל, אז איך אפשר בכלל לקרוא לבשר כזה אפילו שם כשר בלבד?
• הרב משתמש בסדרי המשמרות ככלי נשק ממש מול השוחטים, זאת אומרת שהוא שותף ממש של בעל הבית.
• השכר של השוחטים שמקבלים ישר מבעל הבית הוא כנגד ההלכה והוא מאיים על השוחטים, וגם לוקח איתו ביחד את הרב שיעזור לו שהוא גם אחראי על השכר ועל הכל, אז יש לנו שני משמרת הגבול שלא נותנים לנו לשחוט כשר.
• צריך שהרב יתעסק אך ורק עם הכשרות, כי יש הרבה מה לעשות והעבודה לא נעשה.
• השכר של השוחטים במשחטה הזאת הוא הכי נמוך בכל הארץ, ושוחט בשביל להוציא משכורת חייב לשחוט הרבה ולעבוד פול טיים כדי להביא משכורת, ומה הרב עושה? הוא מביא יותר שוחטים וזה נוגש מכמות השחיטה שלנו, במקום להוסיף לנו את השכר נורמלי, ואז שיביא שוחטים כמה שהוא רוצה, זאת שבעצם שולטים עלינו, ושוחקים עלינו בכל האופנים שרק אפשר! כמו במצרים!
• מהירות השחיטה שלפחות יהיה צמודה לתקנון של הרבנות שזה גם כן מאוד קשה לשוחט לשחוט, כמו שכתוב בתקנות שעד 2.5. קילו אפשר לשחוט 12 לדקה, ואצלנו לא נזהרים בזה בכלל והעופות כבדים מאוד עד 4 קילו וממריצים בנו שהליין ילך תמיד מלא, וצריך לשחוט 15-16 לדקה, וצריך להגיע למהירות יותר גדולה כדי למלאות את הליין כשיש שוחט שלא יכול לשחוט כל כך מהר, וכידוע שאם ממהרים צריכים לעבור על חמשה הלכות שחיטה. ואין לנו למי לדבר. וכשאומרים לרב שהעופות גדולים ואי אפשר לשחוט כהלכה, הרב עונה לנו אני יכול לשחוט הרבה יותר ממכם.
• כשמנהל היצור בא לרב ואומר לו שהשוחט לא ממלא את הליין, הוא עונה ליד השוחטים ואומר שזה הקצב, ולאחר מכן הוא נהיה שומר ראש, ועומד ומסתכל ברוגזה על השוחטים כדי להפחידם, למה לא ממלאים את הליין.
• כמות השחיטה, לפי התקנון אסור לשחוט יותר מ 360 בחצי שעה ואצלינו שוחטים 350 בערך ב22  דקות. זאת אומרת המהירות הזאת עושה שלא נוכל לשחוט כהוגן.
• משגיחים מתלוננים שהרב צועק ומפחיד אותם שהם מורידים יותר מדאי שאלות בזמן שבודק השאלות אומר שהשאלות שהם מורידים הם טריפות לגמרי.
• בזמן שיש משק בעייתי לא מוסיפים משגיחים בליין, ולא מורידים את מהירות השחיטה, זאת אומרת שאלפי טריפות הולכים לצלחת.
• בזמן כזה אין למי לפנות.
• כשאמרו לרב שהמשק טרף וצריכים עוד משגיחים, הרב צחק ואמר עדיין לא ראיתם כלום, זה לא נקרא משק טרף.
• יש לציין שהרב צועק דווקא על המשגיחים שעושים את עבודתם נאמנה, והמשגיחים שהם קלים ושותים קפה במקום לבדוק ולא ממששים את העופות בכלל, הרב צוחק איתם, וחבר טוב שלהם.
• לא פעם נראה אחד המשגיחים שלא ממשש את העופות, וגם בודק שאלות בעומדה אחרת, ומשאיר את הליין ללא שום השגחה.
• הרב עושה רעש גדול רק בשולחן המלח וצועק על המשגיחים בפני כל הערבים ומשפיל אותם באופן שאפילו הערבי כבר למד מהרב לצעוק על המשגיח למה הוא מוריד יותר מדאי שאלות מהליין.
• יש לציין שגם מנהל היצור וגם בעל הבית צועקים על המשגיחים ומתערבים בעבודתם.
• מעניין שהרב צועק על המשגיח למה לא שמים הרבה מלח שזה נוגע למשגיח הוא צועק, אבל כשזה נוגע למשחטה לדוגמא שצריך להוסיף עוד משגיח וזה עולה כסף לא אומר למשגיחים להוריד להוריד את הטריפות כשיש משק בעייתי.
• המשגיחים התלוננו שהמנהל יצור דיבר עם הרב שהם מורידים יותר מדי שאלות, ועל כן הרב העביר אותם לליין אחר. וכאן שם משגיח שהכל אצלו כשר ולא רואה כלום.
• יש לציין ששמים משגיחים שאין להם ידיעה בכשרות לפסוק הלכות.
• הרב איים על השוחטים שלא יכנסו לתחום ההשגחה בכלל – כדי שלא יעוררו על הבעיות של הטריפות אצל המשגיחים ובכלל.
• אנחנו מבקשים שיסירו את האיום שאסור לנו להיכנס ולראות אם הכל הולך בסדר ולהעיר על עניני כשרות, כי אם הבדיקה לא כהוגן אז מה שוה השחיטה שלנו, ובמקום שאתם הייתם צריכים לשלם לנו על זה, ואנחנו מצדינו עושים את זה לשם שמים בא הרב המכשיר השותף של בעל הבית וצועק עלינו ואוסר לנו להיכנס.
• הרב איים עם הבעל הבית ביחד על השוחטים שאם יכנסו בתחום ההשגחה יפוטרו באותו רגע. וכבר היה סיפור שהשוחט ראה שטריפות עברו בליין והאיר את תשומת לב המשגיחים למה שנותנים לעבור טריפות והרב והבעל הבית ביחד איים על השוחט שיפטרו אות ושהוא גורם נזק למפעל, וכשהשוחט אמר לו שפרנסה ביד הקב"ה, ואם הקב"ה ירצה שלא יהיה פרנסה זה בידו, הרב אמר שהשוחט מנסה להסיט את השיחה מהענין, והבעל הבית אמר מה הקב"ה קשור מה אתה מכניס אותו לכאן? ועוד אמר האם אתה מנסה להגחיך את השיחה שהיכנסת את הקב"ה לכאן? והשוחט ענה שהקב"ה נמצא כאן בכל מקום והוא יחליט מה שיהיה, והשוחט ביקש מהבעל הבית שיכתוב לו הכל השיחה בכתב, ואמר שיכתוב, ובאותו רגע רצה לעשות לי שמוע לפני הפיטורים. ואמר אתה מושעה מהעבודה, והשוחטים עצרו את כל השחיטה, עד שחזר בו מכל הענין. והרב היה שם כל הזמן ובמקום לעודד את השוחט – עזר לבעל הבית. ואמר שהשוחט עוקף סמכות שהעיר למשגיחים שעובר טריפות.
• בא וראה כמה גדול עונשו של מי שיש בידו למחות ולא מיחה, שדם החוטא שמת בעוונו. דורש הקדוש ברוך הוא מידו, וכל הדמים הנשפכין בישראל תולין בו, עד כדי כך שאותן שבעים אלף מישראל שנהרגו בגבעת בנימין תלו בסנהדרין בדור ההוא.
• מי מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל הדמים הנשפכין בישראל אינם אלא על ידו שנאמר "ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם וגו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אדרוש" לפי שכל ישראל ערבים זה בזה ולמה הן דומין לספינה שנקרע בה בית אחד אין אומרין נקרע בה בית אחד אלא כל הספינה נקרעת, כך הם ישראל, שנאמר "הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף" וגו' ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו לפי שהיו להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש, יום אחד לבית א-ל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וכן לכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתים ובשלש עד שיתישבו ישראל בארצם כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמות כולן שברא מסוף העולם ועד סופו והם לא עשו כן אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו ולזיתו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח, וכשעשו בני בנימין דברים מכוערין ודברים שאינם ראוין באותה שעה ביקש הקדוש ברוך הוא להחריב את כל העולם, אמר הקדוש ברוך הוא לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו דרך ארץ כו' עש"ב. (תנא דבי אליהו רבא פרק י"א)
• איתא במסכת (מגילה י"ב) לכן אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות. וכתב בב"ח (או"ח סי' תר"ע) וזל"ק, בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, על כן נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי' של איסור ושמחה ומשתה של איסור, וכשעשו תשובה עינוי נפשותם כמו שאמרה אסתר "לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" לפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור את עיקר הנס. ולכן אומרים ברוך מרדכי היהודי כי בזכותו היהודים ניצלו מגזירתו של המן, הוא נזהר שיהודים לא יכשלו במאכלות אסורות, ולכן הוא ישב בשער המלך לשמור שאסתר לא תאכל אוכל שאינו כשר.
• וידוע הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ ז"ל בְּמִכְתָּבוֹ הַיָּדוּעַ הַנִּקְרָא "אִגֶּרֶת תֵּימָן" ומובא בְ"דֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם" (פָּרָשַׁת עֵקֶב מִכְתָּב מֵהָרַמְבַּ"ם זצ"ל) שֶׁשִּׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ כָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּגְלַל שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהַדָּת וּבָא עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וְהָרַג אֶת כֻּלָּם[18] רח"ל.
• וְכֵן הִכְשִׁילוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי יְהוּדִים עַשְׂרוֹת שָׁנִים בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת בָּעִיר קְרָאקָא כְּשֶׁהָיָה בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַמְקֻבָּל רַבִּי נָתָן נָטֶע שַׁפִּירָא זצוק"ל אַב בֵּית דִּין קְרָאקָא, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" נָתַן תִּקּוּן גָּדוֹל לְהַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.
• ידוע מה שכתב בספר דרך הנשר שהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער (ומה שאמר הבעל שם טוב זי"ע, ראה בספר דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ועוד בשאר ספרי תלמידי הבעל שם טוב שכתבו), שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש,
• בספר דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתב שם ממקצת מספר "האבי"ב" [ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה] מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלער ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ך מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח. וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות. וכמעט כל גרמניה יצאו מדת ישראל!!!
• ע"כ באנו בשורות אלו למען הצלת אחינו בני ישראל בארץ הקודש מאכילת נבילות וטריפות בואו לעזרת ה' בגיבורים ולתקן כל הדברים הנ"ל במשחטת יפה עוף בטירת הכרמל.
• והנני לברך את הרבנים הצדיקים כל הפועל לתקן את המעובט בזה, שיזכה לאושר ועושר מנוחה ושמחה ונחת בבריות גופא ונהורא מעליא וכל טוב ברוחניות וגשמיות מעתה ועד עולם באריכות ימים ושנים טובים בעזרת ה' אמן סלה, וחפץ ה' בידו יצליח. וכדאי מצוה זו שיקרב[19] ביאת משיחינו אמן.

 

נאום השוחטים בשחיטת יפה עוף, טירת הכרמל, כתבנו כל מה שאנחנו זוכרים על פי בקשתכם שניתן לכם הכל בכתב.

פרק יג'

דוד שווימער – רב ומו"ץ שכונת בית ישראל

רחוב לייב דיין 15 פעיה"ק ירושלים תובב"א
טלפון 02-5377510

בס"ד, יום שני ה' שבט תשע"א

למעכ"ת הדר"ג הגאונים חברי הביד"ץ שליט"א דפה עיה"ק ירושלים תובב"א, אחדשה"ט בכבוד הראוי

במענה לשאלה שנשאלתי היום במושב בית דין דפה עיה"ק ירושלים, אודות מה שאמרו בשמי שהעופות הנשחטים במפעל "הידורים" שבהשגחת הביד"ץ, יש לחשוש שאינם כשרים, ומה הם הנימוקים לחשש זה, הנני להבהיר כדלהלן:

חשש זה מתבסס על שלושה נימוקים עיקריים שהם:

א. שלטון הפחד שמשליט מנהל המפעל החדש אלעזר ויס על השובי"ם, עד שנתונים הם בלחץ אימתני ובאיום תמידי לפטר אותם ממשרתם אם לא יספיקו די העבודה ומחמת איום זה גם יראים להטריף עוף שאינו כשר.

ב. האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים ע"י הנהלת ועד השחיטה ויראים לסור מהוראתם, הנוגדת לעתים כל דעת ודין תורה ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. תחת שיסורו השובי"ם והמשגיחים להוראת הרבנים. באיום "שלא יקבלו משכורת" ו"נראה מי בעל הבית כאן" גם עירובם התמידי בעניינים הלכתיים בשעה שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה , משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות היראים לדווח לרבנים על מכשולים.

ג. חשש כבד מלהעניק כשרות לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, וביותר לאחד הידוע כאינו נאמן, שהוא בעל מפעל "הידורים" וגופי הכשרות בארץ הקודש, שהכשירו הבשר והעופות במפעלים שתחת בעלותו כבר התנערו ממנו, לאחר שנכחו ברמאותו וזיופיו, (וקלא דלא פסיק שגם וועד הכשרות של עדתינו נוכחו בדגים ששיווק בהשגחת הבד"ץ שהם דגים טמאים).

ויוסבר: אין מן הצורך להכביר במילים, על שלטון הפחד האימתני שמשליט מנהל המפעל אלעזר ויס על השוחטים, הנתונים בלחץ נוראי של הספק העבודה, עד שמן הנמנע שמן עבודה מהירה כזאת לא תצא תקלה תחת ידם, כי הדברים הידועים בין השוחטים, וניתן בניקל לברר אצלם הדבר. ואסביר דברי במקצת : 1) במקום השחיטה ששוחטים העופות, התקין המנהל, עין אלקטרוני המפקח על עבודת השוחטים, ואם משתהים במקצת בעבודתם, מיד מתקשר טלפונית לאחד מן הממונים (ובכוונה תחילה אני נמנע מלנקוב בשמו, כדי שלא לפגוע בכבודו, לפי שגם הוא נתון תחת לחץ נורא זה), כדי ללחוץ עליו לזרזו בעבודתו. 2) אחד מן השוחטים הוותיקים והמפורסמים, מהמיוחדים והמובחרים שבין השוחטים של עדתינו, נפסל בהוראה מפורשת של אחד מהממונים שם (בתיאום עם מנהל המפעל ?) [ובמידת הצורך אף אנקוב בשמו, ויהיה ניתן לבירור] מלשמש כשוחט במפעל החדש, לפי שעבודתו נעשית במתינות ובישוב הדעת, שלא כפי הקצב הדרוש במפעל החדש, וכדבריו של הממונה שאין ביכולתו של שוחט זה "לערוף ראשים". 3) אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה הורה, מטעמים מסחריים, לשוחטים במפעל החדש, בתיאום עם מנהל המפעל, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שנתקנה מאז ומקדם ומטעמים הלכתיים, שלא לשחוט יותר מעשר אלף עופות ביום. וזאת לאחר שהממונה האחראי עוזב כבר את שערי המפעל ו"מעיפים אותו הביתה", כלשונו של מנהל המפעל, בתיאום עם אחד מחברי הנהלת ועד השחיטה. 5) תמוהה העובדה מאד, מה שהעידו השוחטים בפניי שמאז שהחלו לשחוט במפעל החדש כמעט ולא נפסל סכין אחרי השחיטה, ואילו במפעל הישן הם מעשים בכל יום שנפסלים סכינים כמה פעמים ביום, ופוסלים כל העופות שנשחטו בהם, מאז הבדיקה האחרונה שנמצאת מהודרת. 6) מוזר מאד שביום שלמחרת שיורד גשם נפסלים במפעל הישן הרבה עופות מחמת פגימת הסכינים (הנגרמים עקב לכלוך העופות) [בתחילת שבוע זה, שהיה לאחר הגשם של יום השבת, נפסלו כמה וכמה סכינים כמו כן לפני כשבועיים נפסלו במפעל הישן 3000 (שלשת אלפים) עופות ביום אחד, מחמת פגימת הסכינים], ואילו במפעל החדש לא נפסל אפילו סכין אחד [כפי עדות השוחטים, ובמידת האפשר אף אנקוב בשמם וניתן לבירור]. 7) תמהים אנו על העובדה שלפני כמה שבועות, סיפק משק אחד עופות הודו לשני המפעלים, גם במפעל הישן וגם למפעל החדש [כעדות המשגיח, שבמקרה הצורך אנקוב את שמו] ובעוד שבמפעל הישן נפסל כל תוצרת של אותו היום, והופסקה השחיטה לשם כך, מחמת ספיקות שנתגלו בבני מעיים, שנבעו מחומר הזרקה מוגבר שהזריקו בעופות, ואילו במפעל החדש נשחט הכל והוכשר ללא שום ספיקות ושאלות. 8) זאת ועוד אנו תמהים, היתכן שבמפעל הישן מובאים מידי יום ביומו כמה שאלות על שתי מרוח, ואילו במפעל החדש לא היה מעולם שאלה כזו. 9) גם מבקשים אנו לברר כמה פעמים נשאלה שאלה על עוף או קורקבן, האם כל זאת אינו אומר דרשני. וכל זאת עקב הלחץ האימתני והפחד התמידי שנתונים בהם השוחטים והבודקים.

וכאן נשאלת השאלה, האם אין בכל הנימוקים אלו לעורר חשש על כשרות השחיטה במפעל החדש.

ומכאן לסעיף השני על האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים על ידי הנהלת וועד השחיטה, שאם יאמרו דבר שאינו כרצונם, או יפעלו שלא כהוראתם יפוטרו מיד מעבודתם, גם אם הוראתם נוגדת, לעתים, כל דעת ודין תורה, ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. היתכן כזאת בישראל שיהיו השובי"ם והמשגיחים נתונים ללחץ חיצוני שייראו מלומר את האמת ולדווח לרבנים הממונים על כל מכשול. 1) האם בהוראת אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח שלא לנסוע להשגיח בעת העמסה שלא יהיה בהם חשש נפולות, דבר הנוגד כל דעת ודין. המשגיח אף הוזהר שלא יגלה לרב הממונה שאינו נוסע, אלא אדרבה, המשגיח הוזהר לומר בפני הרב, שאכן השגיח על כך. [ובמידת האפשר אנקוב בשמו]. והמשגיח דיווח על הוראה זו למשגיח הממונה עליו, ומשום שדיווח המשגיח הממונה, אודות המכשול לרבנים, פוטר ממשרתו, אתמהה. 2) שלא להתייחס לכך מה שניתנה ההוראה על ידי אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח המיועד לכך שאין צורך לנסוע להשגיח בצרכניית "אושר עד" על הבשר והעופות הנמכרים שם. 3) בהוראתו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה [שאנקוב את שמו במידת הצורך] ניתנה הוראה לשוחטים שבמפעל החדש, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שהורה ראש צוות השחיטה לשוחטים שלא לעבוד יותר משש שעות ביום, כתקנת וועד השחיטה זה מכבר, וזאת כמובן מטעמים הלכתיים, השוחטים ששאלו אודות תקנת וועד השחיטה, נענו באיום שאם לא יעשו כן "נראה מי בעל הבית כאן". 4) עירובם התמידי בעניינים ההלכתיים בכשרות העופות והבשר, בעת שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה, משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות, ויראים לדווח לרבנים על מכשולים. ואף משתמשים באיומים כלפי רבנים ומוצי"ם שיפוטרו ממשרתם אם לא ימלאו אחרי דרישותיהם, ויהינו להביע דעתם דעת תורה [כפי שנוכח גם מעכ"ת שליט"א לשמוע בעת הדיון בבית הדין באיומיו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה]. ואטו כי רוכלא ניזול ונימני כל המקרים בהם איימו על השוחטים, הבודקים והמשגיחים, כי אם יאמרו דבר שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה, או יעשו שלא כרצונם יפוטרו ממשרתם "ונראה מי בעל הבית כאן", ו"מי נותן המשכורת". ועומדים הם תחת איום תמידי שלא לפצות פה שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה. והדברים ניתנים לבירור אצל השובי"ם והמשגיחים [כשלא יעמדו תחת איום פיטורין, ולא ייראו לומר את האמת]. 4) גם לא שמעו בקולו של מרן הגאב"ד שליט"א שהורה להם לפרסם הודעה מיוחדת בחנויות המוכרות בשר טרי ללא בלומבס. 5) לא זו בלבד אלא שבתקופה אחרונה מייחדים לעבודה אחראית זו, כשחיטה, וממנים כשוחטים לשחיטה המהודרת של עדתינו, אברכים צעירים אשר רבים מהם אינם יודעים העבודה כראוי, ומן הנמנע שיעשו עבודתם כראוי. במקום אשר עד עתה ידוע היה כי לא ניתנה עבודה זו אלא למבוגרים, יראים ושלמים, הבקיאים היטב במלאכתם. ומתקנת וועד השחיטה שלא למנות שוחטים שהם למטה מגיל שלושים.

האם אין בכל האמור לעיל לעורר חשש, ויותר מזה, על כשרות העופות והבשר הנשחטים במפעל החדש.

ומכאן שהתאמת החשש הכבד מלהעניק הכשר לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, שהיה אחד מאבני היסוד בכשרות העופות והבשר, שהעמידם הגאון הגדול מורנו רבי מאיר ברנדסדורפר זצוק"ל, שמסר נפשו עשרות בשנים להעמיד השחיטה המהודרת של עדתינו על מכונה, המפורסמת בכל העולם בהידורה. ונימוקיו עימו: 1) בעוד שאצל יהודי כשר שהוא שומר תורה ומצוות, מפקחים בארבע עיניים שלא יבוא לידי מכשול בעת חולשתו כשיתגבר עליו יצרו, הרי אצל אחד שאינו שומר תורה ומצוות מן הנמנע מלהשגיח כל העת שלא יבוא לידי רמאות, והיה מנמק לומר שדי בכך שמשגיח הכשרות הממונה על הבלומבס יסיח דעתו לרגע אחת, כדי להביא בלומבס למקום אחר, ומיד יקח אחד מהפועלים גלגל שלם של בלומבס המונה כחמש מאות אלף בלומבס, ויעשה בהם כאוות נפשו. להאכיל נבילות וטריפות ברבבות עופות. [באומרו שמבחינה מסחרית כדאי לו לבעל המפעל לשכור פועל מיוחד שיהיה מיועד עבור זה, להמתין להסחת דעתו של המשגיח לרגע אחת ביום, כדאי לקחת גלגל בלומבס, וכך יעלה בידו להכשיר הרבה עופות שפוסלים בשחיטה המהודרת של עדתינו, ואף גרוע מזה רח"ל]. 2) ביותר לאחד כזה שכל מגמתו הוא לשבור את מחירי השוק, ולעיתים הוא מוכר למטה ממחיר הקרן [ולאחר שיעלה בידו להיות המפעל הבלעדי שתחת ההשגחה, יעלה את המחירים] בוודאי יחפש כל הדרכים לרמות ולזייף כדי שעל ידי זה יהיה בידו להוריד המחירים. [לא לחינם כמעט נשחטו לאחרונה במפעל החדש עופות הודו, שלא אושרו על ידי המשגיח הממונה על הזריקות, עד להתערבותו של המשגיח הממונה על הזריקות שזעק ככרוכיא למנוע שחיטה זו, בעוד שמתחילה היה הוא צריך לאשר המשלוח, וללא אישורו אין להביא כלל עופות אלו למפעל]. 3) גם הנהלת וועד השחיטה עצמה ידעה מנתונים אלו, ולשם כך העמידו פנים ברמאות, עד לפני כחצי שנה, שהמפעל החדש נתונה תחת בעלותו של שומר תורה ומצוות, גם כשכבר נודע לכולם מי הוא בעל המפעל האמיתי. 4) תמוהה העובדה מאוד, שבעוד שבמפעל הישן שתחת ההשגחה, שמורים הבלומבס והוואלגראמעס בכספת הנעול במנעול כבד, הרי שבמפעל החדש מונחים הבלומבס והוואלגראמעס, שהם יסוד הכשרות המעידה על כשרות הבשר, בארגז של גבס הנעול במנעול פשוט, ומובן לכל שבניקל יעלה ביד כל אחד המעונין בזה, להוציא משם בלומבס וואלגראמעס כאוות נפשו. 5) מה עוד שכל זה מדובר באחד, כאמור לעיל, שגופי הכשרות השונים בארץ התנערו ממנו עקב רמאותו וזיופו התמידי [שמכיון שחלק גדול מהעופות והבשר בארץ נתונים תחת בעלותו, קל בידו לנייד עופות ובשר מכאן לכאן והדברים מובנים לכל]. 6) ביותר שיש קלא דלא פסיק, שוועד הכשרות של עדתינו החרדית נוכחו, כאמור, שהדגים ששיווק בחותמת הביד"ץ הם דגים טמאים. והיאך ניתן לסמוך עוד על מידת אמינותו על כשרות הבשר והעופות.

נ.ב. כאמור מסיבות הנימנות לעיל בסעיף ב, 4, נמנעתי מלנקוב בשמות האנשים בדברים האמורים כאן, אך במידת הצורך, ובמידת האפשר, ובהסכמת האנשים, במידה ולא יהיו נתונים תחת איומים, אף אנקוב בשמותם באופן שיהיה ניתן לברר כל העובדות הנ"ל לאשורם ולאמיתותן.

לאור כל האמור לעיל, מובן מאליו, שללא דיון ובירור מעמיק כדי לתקן כל המכשולות, ולהחזיר סדרי כשרות השחיטה המהודרת על כנם, כפי שהתקינו לעשות בחיים חיותו של מורי ורבי הגאון הקדוש, צדיק האמת רבינו מאיר ברנדסדורפר זצוקלה"ה, נמנע ממנו על פי דין ודעת תורה, לכתוב מכתב התנצלות או תמיכה.

ואנכי את נפשי הצלתי לאחר מסירת הדברים והנימוקים למעכ"ת שליט"א

הכותב וחותם בצער ודמע בראות כבלע את הקודש

בכבוד הראוי – נ.ב. אף שבודאי אין מקום להשיב לדברי הבלע של אותו הדיוט הקופץ בראש, שמינה את עצמו ליו"ר עדתינו הקדושה ודינו מבואר בשולחן ערוך יורה דעה בסימן רמ"ג. אך מחמת משנה זהירות שלא יתפרסם המכתב במקומות שאינם רצויים ואינם ראויים, מתבקש מעכ"ת הדר"ג שליט"א לגנוז המכתב מעיני רואים, ואף מעיני היוצאים והנכנסים המשמשים בקודש.

יום שלישי ו' שבט תשע"א לאחר שכבר נכתב המכתב אמש, הובא לידיעתי היום על ידי אחד הבודקים החשובים של עדתינו, שבמפעל החדש מתקיים היום שחיטת עופות, בעוד שבמפעל הישן לא מתקיים שחיטה כי העופות מודלקות בשוק, ועל פי הוראתו של רב וועד השחיטה, נמנעים לשחוט עופות כאלו, כדי שלא לבוא לידי חשש טריפה. ואילו במפעל החדש שוחטים עופות מודלקות אלו, והרופא הויטרנרי חותך מקום הדלקת עד למטה, באופן הנמנע לראות את הדלקת, ולבדוק אם הדלקת מגיעה עד צומת הגידין. ובודאי שבאופן זה יש חשש כבד של טריפה על העופות. והבודק שהודיע לי עובדה זו בטלפון, ביקש שלא לומר עובדה זו בשמו, מחשש פן יבולע לו ויפוטר ממשמרתו. [ובמידת הצורך והאפשר אנקוב בשמו בפני חברי הביד"ץ, והדבר יהיה ניתן לבירור].  עכ"ל מכתב מהרב דוד שוימער שליט"א.

על כן סוף דבר הכל נשמע, אשרי חלקם ועמלם לאלו שעומדים ונזהרים להגן ולשמור את ביתם במאכלות אסורות, ושומרים את נפשם ואת ילדיהם ממכשולים בעניני מאכלות אסורות, וה' הטוב יהיה בעזרם לזכות את הרבים!

 

 

 

[1]) בעבודה זרה (דף יז) – "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב" (משלי ל) מַאי "הַב הַב"?] אמר רב חסדא אָמַר מַר עוּקְבָא, קוֹל שְׁתֵּי בָנוֹת שֶׁצוֹעֲקוֹת בַּגֵיהִנָּם, וְאוֹמְרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, "הַב הַב", וּמַאי נִינְהוּ? הַמִּינוּת וְהָרָשׁוּת. אִיכָּא דְּאַמְרִי, [אָמַר רַב חִסְדָּא ] אָמַר מַר עוּקְבָא, קוֹל גֵּיהִנּוֹם שֶׁצוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת, הָבִיאוּ לִי שְׁתֵּי בָנוֹת שֶׁאוֹמְרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַבָא הַבָא. (שם בּ) "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יָשִּיגוּ אוֹרְחוֹת חַיִּים". וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא שָׁבוּ, מֵהֵיכָן יָשִּיגוּ? הַכֵי קָאָמַר, וְאִם יָשׁוּבוּ – לֹא יָשִּיגוּ [אָרְחוֹת חַיִּים]. לְמֵימְרָא דְּכָל דְּפָרִישׁ מִמִּינוּת מַיֵית, וְהָא הַהִיא אִתְּתָא דְאַתָת לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. וְאָמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקָּלּוֹת עָשְׂתָה בְנָהּ קָטָן מִבְּנָהּ גָּדוֹל, וְאָמַר לָהּ רַב חִסְדָּא, טָרְחוּ לָהּ בַּזְוַודְתָּה, וְלֹא מֵתָה. כֵּיוָן דְּאַמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקַּלּוֹת עָשִׂיתִי, מִכְּלָל דְּמִינוּת נַמִּי הַוְיָא בָהּ, הַאי דְּלָלֹא מֵתָה מִשּׁוּם דְּלָא הַדְּרָא בָהּ שָׁפִּיר. [וּמִשּׁוּם הַכֵי לֹא מֵתָה]. אִיכָּא דְּמַתְנִי הָכֵי, מִמִּינוּת – אִין, מֵעֲבֵירָה לָא? וְהַא, הַהִיא אִתְּתָא דְאֲתָּת לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא, אָמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקָּלוֹת עָשְׂתָה בְנָה קָטָן מִבְּנָה גָּדוֹל, וְאָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא, זְוִידִי לָהּ זְוָודְתָּא, וּמֵתָה. מִדְקָאַמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקָּלּוֹת עָשְׂתָה, מִכְּלָל דְּמִינוּת נַמִי הַוְיָא בָהּ.

בתקונים (תקונים חדשים צ"ז ע"ב) על הכתוב "לעלוקה שתי בנות הב הב" (משלי ל'), שעלוקה פירושו גיהנם, והרשעים הנלכדים בגיהנם זה, צווחין ככלבא הב הב, דהיינו 'הב לן (תן לנו) עותרא (עושר) דעלמא הדין' (של העולם הזה), 'הב לן עותרא דעלמא דאתי' (של העולם הבא).

וְהֵמָּה רֹעִים, מַה זֶּה רֹעִים? אֵלּוּ אוֹתָם הַמּוֹבִילִים וְהַמַּנְהִיגִים אֶת הָאָדָם לַגֵּיהִנֹּם. לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. מִשּׁוּם כָּךְ שֶׁהֵם הַב הַב, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה

בזוהר פרשת קדושים (דף פ' ע"ב): אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁכֻּלָּם חֲצוּפִים וּמַעֲשֵׂיהֶם חֲצוּפִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ יוֹרְשִׁים בְּנֵיהֶם נֶפֶשׁ חֲצוּפָה מִצַּד הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְנִטְמֵתֶם בָּם. בָּא לְהִטָּמֵא – מְטַמְּאִים אוֹתוֹ. אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי זְנוּת (של טמאה) עַל הַכֹּל. אֵין הָבִין, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ אֲנָשִׁים בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ. שֶׁאִם כָּךְ, כָּתוּב כָּאן אֵין הָבִין, וְכָתוּב שָׁם (ישעיה נו) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין. כְּלומַר, יִהְיוּ מִזְדַּמְּנִים אותָם שֶׁנִּקְרָאִים עַזֵּי נֶפֶשׁ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדְעוּ הָבִין. וְהֵמָּה רֹעִים, מַה זֶּה רֹעִים? אֵלּוּ אוֹתָם הַמּוֹבִילִים וְהַמַּנְהִיגִים אֶת הָאָדָם לַגֵּיהִנֹּם. לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. מִשּׁוּם כָּךְ שֶׁהֵם הַב הַב, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה. כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ. שֶׁהֲרֵי הֵם תַּיָּרֵי הַגֵּיהִנֹּם. וְכָל זֶה מִי גָרַם לָהֶם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִתְקַדְּשׁוּ בְּאוֹתוֹ זִוּוּג כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. וְעַל זֶה כָּתוּב, קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּל שְׁאָר הָעַמִּים לֹא רָצִיתִי לְהַדְבִּיק בִּי אֶלָּא רַק יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (דברים ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה'. אַתֶּם, וְלֹא שְׁאָר הָעַמִּים. (ועל כן כתוב כאן קדוש) מִשּׁוּם כָּךְ (קדשים תהיו דוקא). קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (ישעיה יח) הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם וְגוֹ'. וְכִי מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם נִמְצָא בָּהּ קִנְטוּר, שֶׁכָּתוּב הוֹי אֶרֶץ? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם וְרָצָה לְגַלּוֹת עֲמֻקּוֹת מִתּוֹךְ הַהֶסְתֵּר, וְאוֹר מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, הָיוּ כְלוּלִים זֶה עִם זֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה יָצָא אוֹר, וּמִתּוֹךְ הַהֶסְתֵּר יָצָא וְהִתְגַּלָּה הֶעָמֹק, וְזֶה יָצָא מִזֶּה. שֶׁמִּתּוֹךְ הַטּוֹב יוֹצֵא הָרָע, וּמִתּוֹךְ הָרַחֲמִים יוֹצֵא דִין, וְהַכֹּל נִכְלָל זֶה בָּזֶה – יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע, יָמִין וּשְׂמֹאל, יִשְׂרָאֵל וּשְׁאָר הָעַמִּים, לָבָן וְשָׁחֹר, וְהַכֹּל תָּלוּי הָאֶחָד בָּאֶחָד.

מִצַּד שְׂמֹאלוֹ דַּרְגַּת עֵשָׂו, סָמָאֵ"ל, נִקְרָא כֶּלֶב, מְמֻנֶּה שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁצּוֹוֵחַ הַב הַב

בזוהר פרשת נשא (דף קכ"ו.): וְיֵצֶר הָרָע מִצַּד יָמִין שֶׁלּוֹ, דַּרְגַּת יִשְׁמָעֵאל, נִקְרָא נָחָשׁ. וּמִצַּד שְׂמֹאלוֹ דַּרְגַּת עֵשָׂו, סָמָאֵ"ל, נִקְרָא כֶּלֶב, מְמֻנֶּה שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁצּוֹוֵחַ הַב הַב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב {משלי ל} לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. וּבִרְצוֹנוֹ לֶאֱכֹל נְשָׁמָה טְמֵאָה בָּאֵשׁ שֶׁלּוֹ, גֵּיהִנֹּם. (דף קצ"ג ע"ב), כְּמוֹ שֶׁלַּגֵּיהִנָּם אֵין תַּאֲוָה וְכִסּוּף אֶלָּא רַק לְקַבֵּל נְשָׁמוֹת לְטַהֵר שָׁם. וְכָל יוֹם קוֹרֵא: הַב הַב. מַה זֶּה הַב הַב? {אלא} שְׂרֹף שְׂרֹף.

תיקוני הזוהר חד ועשרין (דף נב ע"א): הַמָּרָה הִיא גֵיהִנֹּם, וְיֵשׁ לָהּ שְׁתֵּי פִיּוֹת שֶׁאוֹמְרִים הַב הַב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שְׁתֵּי בָנוֹת שֶׁאוֹמְרוֹת הַב רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם.

[2] ) מצפון תפתח הרעה. משיח יתגלה בארץ הגליל ומשם יתחיל קרבות לכל העולם.

[3]) בזכריה פרק יד : (א) הִנֵּה יוֹם בָּא לַיהֹוָה וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. (ב) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר. (ג) וְיָצָא יְהֹוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. (ד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה. (ה) וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא יְהֹוָה אֱלֹהַי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ. (ו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. (ז) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. (ח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה . (ט) וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

פירש רש"י: "ונסתם גיא הרי" – י"ת ויסתתים גיא הרי לפי שירושלים הרים סביב לה ויש גיא בין הר שבצפון ובין הר הזיתים וכן בדרום וכשימשך חצי ההר הזיתים אצל הר שבצפונו יסתתם הגיא שביניהם וכן בדרום – "כי יגיע" – גובה גיא שהיה בין ההרים – "אל אצל" – אל גובה ראשי ההרים שמכאן ומכאן וכן חברו מנחם (ישעיהו מא) ומאציליה קראתיך ופירושו ל' גובה – "ונסתם" – בראותכם המופת הגדול הזה – "כאשר נסתם מפני הרעש (ישעיהו מא" (ויניעו אמות הסיפים ביום שנתנגע עוזיה – "כל קדושים מלאכים"

"ונסתם גיא הרי", יש נוסחאות שכתוב בהן "ונסתם", ור"ל כי הגיא שבאמצע ההר שיפתח עם התהום שמשם יצא הרעש הגדול הזה המפרק הרים, יסתם תיכף ויהיה שם בקעה, ולנוסח שכתוב "ונסתם", ר"ל שכולם ינוסו אל הגיא שבין שני ההרים שיתפרדו עתה, כי במקום שכבר נפתחה הארץ אין עוד סכנת הרעש כמו במקום שלא נפתחה הארץ עדיין, ולכן ינוסו כולם אל הגיא שבין ההרים, ואמר "שיגיע גיא הרים אל אצל", שהגיא ימשך בדרום עד מקום ששמו אצל שהוא רחוק מ"ה מיל מירושלים של עתה. ועד שם יתמוטט ההר ויהיה משך הגיא, כי במקום הנקרא אצל יעמוד חצי ההר ועליו תבנה ירושלים שלעתיד.

"ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה"", שאז היה הרעש מפני שקנא ה' לכבודו ולחולק עם כהונתו של אהרן, וכן יקנא ה' לכבודו בעת ההיא ועל החולקים על כבוד דת ישראל וקדושתם.

ובא ה' אלהי כל קדושים עמך", ר"ל אבל אז לא יהיה הרעש מפני קצף ה' על ישראל כמו בימי עוזיה, שאז ראה ישעיה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושרפים עומדים ממעל לו והבית ימלא עשן מקצף ה', אבל אז ה' וכל קדושים שלו יבואו עמך לשמרך ולעזרך, לא להסתלק על כסאו בשמים ולהענישך כמקדם.

[4]) בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי

הָעוֹלָם מֵכִין עַצְמוֹ לַגְּאֻלָּה הַשְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְרַשְׁבִּ"י – "בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי". וּבִזְכוּת מְזַכֵּי הָרַבִּים יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְנִזְכֶּה לַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י (בְּזֹהַר תְּרוּמָה קכ"ח:).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זיע"א: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים וּמַחְזִירָן לְמוּטָב [שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הֲפָצַת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ] מִתְעַלֶּה בְּשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, מַה שֶּׁאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה – כּוֹפֶה אֶת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. – עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ וְעִלּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. – מַעֲמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֵחָרֵב, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם.

וְעַל זֶה מַבְטִיחַ לוֹ הָרַשְׁבִּ"י: זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו. – זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. – זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא. – אֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וּלְהָרַע לוֹ. – נִכְנַס לִשְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן – וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ. – מַשְׁפִּיעִים עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה לוֹ בְּכָל עִנְיָנִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָרַשְׁבִּ"י מְבָרְכִים אוֹתָם בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגַּם הוּא קֵרֵב אֶת כֻּלָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וּמְלַוִּים אוֹתוֹ, וְנִכְנַס לְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים (גִּימַטְרִיָּא "סוֹד"), שֶׁלֹּא זוֹכֶה בָּהֶם שׁוּם אָדָם אַחֵר – וּמְיֻחָדִים רַק לוֹ.

וכל המלמד ומדפיס ספרי הזוהר הקדוש הוא בְּסוֹד אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, שֶׁבִּזְכוּת הַצְּדָקָה שנותן לְהָפִיץ אֶת תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י זּוֹכֶה לְהָגֵן עַל אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, ולהיות במחיצתו[4] של הרשב"י זי"ע.

כתוב בספר "אור החמה", שאפילו עוד היום אחר שנפטר רשב"י מבינינו, כל זמן שאנו עוסקים בדברי האדרא, "אתעטר" בא רבי שמעון מעוטר כמלך בעטרותיו בראש, ויושב בגוון, עכל"ק (הצה"ק רבי אברהם אזולאי, הצה"ק רבי אברהם גלאנטי זיע"א, "אור החמה" קכ"ג ע"ב).  אז אין לך דבר גדול מזה שהרשב"י יושב אתכם ביחד מידי יום ביומו, וכשיבוא מלך המשיח הוא יהיה הראשון שיצביע ידו ויאמר בזכותך היגעתי!כמו שהתבטא פעם צדיק ואמר: בבוא מלך המשיח, עם ישראל נקבצו ובאו לך, ופליטת העם ששים ושמחים. בעת הזו יתבונן מלך המשיח בעיניו הטהורות, יבחן כל אחד ואחד לפי מעשיו, ולפתע ירים ידו ויראה באצבעו, כולם ירימו עיניהם בפליאה, ויביטו במחזה, אז ישמיע מלך המשיח את קולו ויאמר, בפנותו אצבעו על יהודי מסוים: "בזכותך היגעתי, לך יש חלק בגאולת העם". כך יראה על כל יהודי ויהודי שפעל למען ביאתו.

ונברך את כל היהודים, בוודאי בזכות לימוד תורת הרשב"י תזכו להיות מן הזוכים המאושרים, שהמשיח בכבודו ובעצמו יעיד עלינו – "בזכותך הגעתי".

על כן, יהודים יקרים, תנו לימוד לשם שמים, ותמשיכו להביא עוד הרבה תלמידים, והקריבו מדקותיכם למען השכינה הקדושה, לעשות נחת רוח ליוצרינו, לגרום לפדות נפשנו, ונלך כולנו כאחד יחד לקבל את אור פני מלך המשיח בב"א.

[5]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] מובא בזהר (תרומה דף קנ"א ע"א) וז"ל ועל דא כמה עב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דלהון דביק בארעא, ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב, ולא למהוי בקיומא כל ההוא זמנא סגי, בגין לאתדנא גופא ונפשא ורוחא תדיר (בכל יומא), דהא לית לך כל צדיק וצדיק בעלמא דלית לי' דינא דקברא, בגין דההוא מלאך דממנא על קברי קאים על גופא ודן לי' בכל יומא ויומא, אם לצדיקים כך לחייבים על אחת כמה וכמה ובזמנא דגופא אתעכל ואתבלי בעפרא הא דינא אשתכך מכלא, בר מאינון חסידי קיימין דעלמא דאינון אתחזון לסלקא נשמתהון לההוא אתר עלאה דאתחזי לון וזעירין אינון בעלמא עכ"ל.

[6]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] מובא בספר "ליקוטים יקרים" וז"ל צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, יש לומר בדרך מוסר, כי יש בני אדם ההולכים לדבר מצוה להתפלל או כיוצא, ובאמצע הדרך עומד לדבר עם בני אדם, אף שעושה אחר כך המצוה, עבירה הוא בידו שלא הלך בזריזות, והעונש שלו לאחר פטירתו גם כן מדה כנגד מדה, לפי שידוע מכמה ספרים שמעבירים את האדם על הנהר על מעבר קצר מאד וזה לו יסורים קשים עד מאד כי יש לו פחד ורעדה, אך צריך הוא לרוץ מהרה מאד כי זה הפעולה לעבור מהרה, והנה באמצע הדרך והמעבר שולח לו הקדוש ברוך הוא מלאך אחד לעכבו, ומלאך הזה הוא שנברא מאותה המצוה, והי' לאותו המלאך צער, כי במחשבתו שחישב בביתו לילך לדבר מצוה ההוא נברא נשמה למלאך, ובעשיית המצוה נברא הגוף, ובשביל שהוא שהה אותו לברוא הגוף מחמת שעמד לדבר עם בני אדם, גם כן בא המלאך באמצע המעבר לעכבו כדי שלא ירוץ, וזהו צדק לפניו יהלך, כי כל מצות הולכים לפני האדם לאחר פטירתו, אך שיראה בשעת הליכתו לדבר מצוה שילך בזריזות ולא בעצלות בכדי שישים לדרך פעמיו ולא יעכבוהו במעבר הנהר עכ"ל.

[7]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] מובא בספר "שער הגלגולים" (הקדמה כ"ב) וז"ל ודע כי אין לך שום אחד מאלו המתגלגלים כנזכר, או שום נשמה שנענשת בבית דין של מעלה, שאין לפניו כרוז אחד שמכריז ענשו ועונו תמיד בכל הזמן ההוא שהוא מתגלגל שם או שנענש שם כנזכר, ואינו זז מאצלו, גם יש עמו שוטר אחד שמעניש אותו באותו עונש הראוי לו, או שמגלגלו באותו גלגול הראוי לו, כגון מי שנתגלגל במים הנה השוטר ההוא עומד עליו תמיד להפילו במים בכל רגע עד זמן הקצוב לו עכ"ל.

[8]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] עיין לעיל מאמר עניני גלגולים.

[9]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] עיין בספר חסד לאברהם מעין חמישי נהר כ"ד.

[10]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] מובא בספר הגלגולים (דפוס פרעמישלא שנת תרל"ה פרק סו) וז"ל גם ראה לר' יוסף די ליריינה מגולגל בכלב אחד שחור על שנשתמש בקבלה מעשיות והקטיר לעבודה זרה כנודע במעשה ההוא שהוריד לאמון מנוא עכ"ל. ובדפוס ראשון דף מ"ג ע"א מובא וז"ל הר"ר יוסף מן דולפינא נתגלגל בכלב שחור ב"מ בזמן מורי זצלה"ה עכ"ל.

[11]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] מובא בספר שבחי האר"י זלה"ה (מרבי שלמה שלימל) וז"ל העיד לי כמוה"ר משה גלאנטי אב"ד דצפת שמתחלת ביאתו של האר"י זלה"ה לארץ הקדושה הלך לעין זיתים ונשתטח על קבר רבי יהודא ברבי אלעאי כיוןש הגיע אצל אילני זיתים ותאינים העומדים לשם סמוך לקברו, ראה על האחד מהאילנות עורב אחד עומד וקורא קר"ק קר"ק פעמים אין מספר, ואמר האדון הרב למה"ר משה גלאנטי שהלך עמי, הכרתם אדם שהי' שמו שבתי גובה מסים בצפת, אמר לו הכרתיו והי' אדם רע אכזר גדול, אמר לו האר"י ז"ל נשמתו היא מגולגלת בזה העורב, ועתה אומר לי שהוא פלוני ובעבור אכזריותיו שנהג עם העניין בשעת גביית המסים שפשט הגלימא מעל כתפיהם והמושכבות מתחת גופיהם, לכן הענישו אותו בזה הצער שיתגלגל בעורב, ועתה הוא מבקש שאתפלל עליו, אזי אמר לו האר"י ז"ל רשע לך לדרכך אינו מתפלל עליך, מיד פרח לו העורב עכ"ל.

[12]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] מעשה זאת מובא בספר סיפורים נוראים וז"ל עוד שמעתי מהרב ר' דוד הנ"ל (אשר הי' מגדולי החסידים המרה"ק ר' אשר מסטאלין, ומקודם הי' מהנוסעים להרה"מ מקאזניץ), שפעם אחד הי' בקאזניץ וראה דבר פלא שבכל בוקר אחר התפלה לומד הרב הקדוש הגאון ר' ישראל משנה משניות ובחור אחד אומר קדיש אחר הלימוד, והי' זה לפלא בעיני, וגם שמעתי אומרים להבחור למה אתה משחק כי הרוח יכנס בך עוד הפעם, ושאלתי אותם מהו הענין הזה, וסיפרו לי כי הבחור הזה הי' חולה גדול שנכנס בו רוח, והי' להבחור מהרוח יסורים קשים ומרים, וריחמו עליו אנשי העיר והוליכו אותו להרב הקדוש הנ"ל, וכאשר בא הבחור סמוך לפתח הרב צווח הבחור בקול מר ואמר אני איני רוצה בשום אופן לראות פני הרב המגיד כי אם אראה את פניו חיי אינם כלל ונתחזק הרוח מאד, עד שכמה וכמה אנשים הוליכו אותו בקושי גדול לבית הרב המגיד, וכשבא במחיצת קדשו פנה הבחור עורף ולא רצה בשום אופן להסתכל בפני קדושת הרב, ואמר הרב אני גוזר עליך שתחזיר אלי את פניך, וצווח הרוח בקול מר ואמר אתה הוא הרב בקאזניץ מה אתה רוצה ממני אין אני שומע כלל לגזירתך, ידוע תדע כאשר אני הייתי בן י"ג שנה הייתי מופלא בתורה יותר מפלאתך כעת, ואמר לו הרב תחזור את פניך ואם לא אכה אותך במטה אשר בידי, וצווח הרוח בקולי קולות רוצח מה אתה רוצה להרגני לא אחזור פני בשום אופן, והניח הרב את המטה על הבחור ונפל הבחור לארץ וצווח בקול יללה ואמר הרב המגיד הרג אותי. ואמר עוד תחזיר פניך אלי ואם לא אני אכה אותך שנית, ועמד הבחור והחזיר פניו להרב רק נתן עיניו למטה ולא רצה בשום אופן לראות פני הרב, אמר הרב אני גוזר עליך שתגבי' עיניך ותסתכל בפני, אמר הבחור זהו דבר שאי אפשר ואף אם תהרוג אותי לא אוכל ראות פניך, אמר אני אכה אותך עוד, ופחד הרוח והגבי' בבת עיניו והסתכל בעל כרחו בפני קדושתו, ושאל אותו מי אתה אמר לו הבחור למה זה תשאל לשמי כי איני מדורות הללו, אמר לו מאיזה דור אתה ושתק הרוח, ואמר לו הרב אני אכה אותך עוד הפעם, והתחיל הרוח לבכות אמר הלהרגני אתה אומר, והניח הקדוש המטה על הבחור וצעק הבחור בקולות משונות עד שנתפחדו כל העומדים ואמר אגיד מי אני, אני הוא הראשון שזרק האבן על זכרי' הנביא בבית המקדש, וגם אותי הרג נבוזראדן ראשון, ומעת חורבן הבית אין לי מנוחה אף רגע מהמשחיתים ולא זכיתי אף לגיהנם, ושאל אותו הרב הקדוש מי נתן לך רשות ליכנס בגוף של הבחור, והתחיל לבכות ולהתחנן מכבוד קדושתו שלא יגרש אותו מהבחור, ואמר כי בגוף הבחור יש לי קצת מנוחה מהמשחיתים, אמר לו הרב הקדוש זהו דבר שאי אפשר אני גוזר עליך שתלך מגוף הבחור ולא תזיק לו בשום אבר, והתחיל הרוח לבכות ולקונן עד שבכו כל העומדים שם, אמר לו הרב הקדוש אני אזכה את נשמתך שתבוא לגיהנם, אני אלמוד בכל יום אחר התפלה משנה משניות עבור נשמתך והבחור יאמר קדיש, ונתרצה הרוח לילך מהבחור בלי שום נזק עכ"ל. ועיין בספר תפארת שלה שער התפלה דף י"ג עמוד ג' שמביא זה המעשה קצת באופן אחר. ועיין מעשה כעין זה בספר נוצר חסד אבות פרק ד' בפירוש המשנה אל תעשם עטרה להתגדל בהם.

[13]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:]  עיין חסד לאברהם מעין חמישי נהר י"ז.

[14]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:]  עיין בזהר תרומה דף ק"נ ע"ב מובא לשונו לקמן פרק י"ד. ועיין בספר חסד לאברהם מעין חמישי נהר ט', מובא לשונו לקמן סוף פרק י"ג.

[15]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] עיין בראשית חכמה שער היראה פרק י"ג שמעתיק שם לשון הזוהר מפרשת פקודי בלשון הקודש, מספר פרדס רימונים להרמ"ק ז"ל.

[16]) [הוספות וביאורים – מבעל תו"א:] ודוקא כשלא עשו תשובה, כמובא בתוספות (שם ד"ה קרקפתא) וז"ל וכל הני דשמעתין בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אמרינן ביומא דתשובה תולה ומיתה ממרקת עכ"ל.

[17]) כלבים שוחקין אליהו בעיר, כלבים בוכין מלאך המות בעיר:

בס"ד, בספר אמרי צדיקים דברי גאונים, כתב שם: דאם השוחט הוא כשר אז אליהו הנביא בעיר, ואם השוחט הוא רע חס ושלום אז מלאך המות בעיר, וזה תוכן דבריו שם: אחז"ל כלבים שוחקין אליהו בעיר, כלבים בוכין מלאך המות בעיר, דהיינו כשהשוחט ירא שמים אז הכשרות הולכים לאכילה והטריפות נותנים להכלבים שזה מנת חלקם, כמו שנאמר "לכלב תשליכון אותו", ועל כן הם שוחקין, ואם כן הרי זה סימן שאליהו הנביא בעיר, כיון שאכילת הבשר הוא כהוגן, אבל אם השוחט שוחט שלא כהוגן והוא מאכיל נבילות וטריפות לישראל חס ושלום, אז גוזל חלק הכלבים ועל כן הם בוכין, ואז מלאך המות בעיר.

[18]) ובא וראה מה שכתב הרמב"ם ז"ל, הובא בספה"ק צפנח פענח ובספה"ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי"ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת במכתב להרמב"ם ז"ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז"ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר' שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.

וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי' את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ"י דרכי ד' ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ"ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים. וכן להיפוך ח"ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו', ורמ"ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם. לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי' שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג"כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ"י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע"כ תוכן דבריו.

[19]) כמו שכתוב בספר "ברית מטה משה" על הגדה של פסח בדף האחרון וזל"ק: ועכשיו שאיתרע חזקתם ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצא כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע, וכו'. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרו קרוב הדבר לפשוע ולקלקל ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינו מדקדקים כ"כ וממהרים לשחוט וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר…ומי שיהי' מותמ' בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג אבותיהם בידם ששוחטים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר ואל תקרא וְיִשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שהיה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה, ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח"ו, ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה: ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח"ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב וכו' עיי"ש באריכות גדול.

…

…………

ספר כי לא ידח ממנו נידח

חלק תשיעי

 

דברי הנער בן 15 שעבר מוות קליני ומה שראה בעולם העליון

 

אנחנו מעתיקים המשך דברי הנער בן 15 עם המוות קליני מה שדיבר עם הרב רמי לוי שליט"א

תמלול הסרט של הנער בן 15 על מלחמת גוג ומגוג

1. אחד מהקהל: מה התפקיד של המשיח, אפשר לדעת? הוא מחזיר בתשובה או משהו? יש לו תפקיד? אנחנו כולם מכירים אותו?
2. נתן: כן. כאילו, הוא לא יודע שהוא המשיח.
3. אחד מהקהל: מה?
4. נתן: הוא לא יודע שהוא המשיח.
5. הרב רמי לוי: דבר למקרפון, דבר למקרפון.
6. אחד מהקהל: הוא מחזיר בתשובה כיום?
7. נתן: כן. זה מישהו שמחזיר בתשובה. בן אדם גדול, בן אדם גדול.
8. אחד מהקהל: הוא עובר כל מיני בזיונות על מנת לחזק את העם היהודי?
9. נתן: מה זה?
10. אחד מהקהל: הוא עובר הרבה בזיונות על מנת לחזק את העם היהודי?
11. נתן: אין לי מושג. אני לא יודע. אני רק יודע שזה בן אדם שחזר בתשובה. שלא עשה עבירות בכלל, הוא בן אדם גדול. וכשהוא יהיה המשיח כולם יהיו מאד מאד מופתעים שזה הוא.
12. הקהל שואלים: הוא לא עשה עבירות בכלל?
13. נתן: היה חילוני. היה חילוני.
14. הרב רמי לוי: המשיח – חוזר בתשובה הוא אומר. הוא אדם שהוא מחזיר בתשובה וכולם מכירים אותו.
15. נתן: כן.
16. הרב רמי לוי: וזה יהיה הפתעה.
17. נתן: הפתעה שזה הוא.
18. הרב רמי לוי: רגע, רגע, לאט, לאט. אנחנו רוצים להמשיך עוד קצת מה שאתה אומר, ראית קדימה.
19. אז רבותי, התחלנו להבין מכאן כמה דברים:
20. בכ"ז באלול התחילה –
21. אחד מהקהל: גוג ומגוג.
22. הרב רמי לוי: התחיל מלחמת גוג ומגוג.
23. נתן: מלחמת העולם השלישית.
24. הרב רמי לוי: זה במינון כנראה קטן עד שיקרה איזו-שהיא תקרית וזה יתפרץ למלחמה כלל עולמית. וזה יהיה הסימן האחרון. בהתחלה אנחנו נהיה מחוץ למלחמה.
25. נתן: כן.
26. הרב רמי לוי: אבל אחר כך כולם יתאחדו עלינו.
27. נתן: כן.
28. הרב רמי לוי: וילחמו בנו, כי ירצו את ירושלים.
29. נתן: כן.
30. הרב רמי לוי: אתה פשוט אמרת את זה לא לפי הסדר. אני מנסה לעשות סדר.
31. נתן: כן, כן.
32. הרב רמי לוי: ילחמו נגדנו. וצה"ל מחזיק יומיים.
33. נתן: מחזיק יומיים זה הכל.
34. הרב רמי לוי: אחרי זה – אין צבא.
35. נתן: אין צבא. נגמר.
36. הרב רמי לוי: ואז – הם נכנסים. חוטפים אנשים.
37. נתן: חוטפים אנשים הורגים.
38. הרב רמי לוי: הורגים אנשים.
39. נתן: רקטות, טילים, מה שאתם רוצים.
40. הרב רמי לוי: רגע, רגע, עכשיו נגיע לקטע הזה של רקטות וטילים.
41. נתן: כן.
42. הרב רמי לוי: שמעתי בהרבה מקומות, ויש גם נבואה כזאתי על אטום.
43. נתן: אטום, באמת יהיה אטום, אבל אטום הזה יהיה אטום קטן ולא גדול. והוא – פשוט הקב"ה יעצור אותו בשמיים. והוא לא יפול.
44. הרב רמי לוי: זאת אומרת ירו עלינו פצצת אטום? [אבל] ה' מקפיא את זה בשמיים.
45. נתן: מקפיא את זה בשמיים. אבל אחרי כמה זמן הוא יפול, אבל הוא יפול רק על ערים מסויימים, על שתי ערים מסויימים, שתי ערים מסויימים, תל-אביב וחיפה.
46. הרב רמי לוי: רק על תל-אביב וחיפה יהיה פצצת אטום?
47. נתן: כן. שתי ערים האלה.
48. הרב רמי לוי: אז עכשיו הם נכנסים וכובשים?
49. נתן: מה? הם כובשים לגמרי. ממש כובשים, הכל.
50. הרב רמי לוי: והם נכנסים עד?
51. נתן: הם נכנסים עד ירושלים ממש. אבל – בירושלים יהיה פליטה. כאילו כל מי שרוצה להנצל – רק בירושלים. ומצד שני גם שמה יהיה מלחמה. אז מי שזוכה יזכה. מי שלא לא. מי שעושה תורה ולומד ועושה מצוות וזה. אז הוא ינצל.
52. הרב רמי לוי: זאת אומרת – צדיקים שהם מחוץ לירושלים – הם יגיעו לפה והם ינצלו.
53. נתן: הם יגיעו לפה וינצלו.
54. הרב רמי לוי: ורשעים שבתוך ירושלים – לא ינצלו.
55. נתן: לא ינצלו.
56. הרב רמי לוי: זאת אומרת זה לא המקום, זה הבן אדם.
57. נתן: זה הבן אדם.
58. נתן: המעשים שלו. כן, כן.
59. הרב רמי לוי: ואז הר הזיתים יבקע.
60. נתן: יבקע לשתיים.
61. הרב רמי לוי: ומשיח עומד שם.
62. נתן: משיח עומד בכניסה כן.
63. הרב רמי לוי: והוא לא שופט לפי בגדים.
64. נתן: הוא לא שופט לפי בגדים. הוא שופט לפי הפנימיות של הבן אדם. הוא יודע מה יש בכל בן אדם ובן אדם, מה הפנימיות שלו, מהו באמת.
65. הרב רמי לוי: יש פסוק שאומר -"והריחו ביראת ה'".
66. נתן: בדיוק, כן.
67. "ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח, כי אם והריחו." הוא מריח יראת שמים ויודע מי אתה.
68. ואז בזה הוא נכנס, ומי שנכנס אז מה זה? גדר בטחון?
69. נתן: יענו כן, גדר בטחון, בדיוק.
70. אחרי זה מה שיקרה, לא אמרתי לכם. מה שיקרה. אחרי שיבקע הר הזיתים – מי שיזכה להכנס – יכנס. אבל מי שלא…
71. הקב"ה יבא, הוא בעצמו יבא, הוא יבא בעצמו. הוא יהיה עם חלוק… הוא יהיה בחלוק, פשוט חלוק ענק, על החלוק שלו פשוט יהיה כתמי דם, כתמי דם הזה – זה כל היהודים שמתו בכל הדורות של עם ישראל. שמתו, שהגויים הרגו אותם.
72. הרב רמי לוי: רק בגלל שהם יהודים.
73. נתן: רק בגלל שהם יהודים, כן. והקב"ה יבא והוא ינקום בכל הגויים. והבנתי גם שיש פסוק, גם הוא קרא את הפסוק הזה, שאומר "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע, הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים". אז הבנתי שהפסוק הזה – זה על זה. והכל הבנתי למעלה שתבינו הכל הבנתי את זה למעלה.
74. הרב רמי לוי: טוב, עכשיו, רק נשאל שאלה על הגויים, אבל מה שיותר מעניין זה אנחנו. ה' נוקם בגויים, אתה יודע באיזה דרך?
75. נתן: מה שיקרה זה, פשוט, בכמה דקות זה יקרה, פשוט יהרוס הכל, פשוט ראיתי את זה מלמעלה, פשוט כל פשוט יפלו, כל מדרגה, כל חומה – הכל פשוט יפול, יתמוטט, פשוט הכל יתמוטט, פתאום.
76. אחד מהקהל: לא ראית את החזרה בתשובה שיהיה? את החזרה בתשובה, שלא יהיה הדבר הזה?
77. נתן: אה, יכול להיות ש..
78. אחד מהקהל: לא יהיה התעוררות של תשובה?
79. נתן: יכול להיות שאם יעוררו אז יחזרו בתשובה, יש את הבחירה. אבל כרגע, מה שראיתי זה קרה מה יש. כרגע זה הדבר הזה הפחות טוב.
80. הרב רמי לוי: נתן, אני רוצה להקריא לך וגם לציבור נבואה מיחזקאל לח. אתה אומר נופלים הרים, והזכרת גם עכשיו מדרגה?
81. נתן: כן מדרגה.
82. אחד מהקהל: מה זה מדריגה?
83. נתן: כל המדרגות, בניינים, הכל. אבל רק במקומות מסויימים. אבל במקומות, נגיד של צדיקים – לא יקרה הדבר הזה. לא יפלו המדרגות והחומות.
84. הרב רמי לוי: זה יהיה רק בישראל או בכל העולם?
85. נתן: אה, זה יהיה בכל העולם.
86. הרב רמי לוי: בכל העולם. אז הנביא אומר: "ורעשו מפני דגי הים, ועוף השמים, וחית השדה, וכל הרמש הרומש על האדמה, וכל האדם אשר על פני האדמה. ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות, וכל חומה לארץ תיפול.".
87. נתן: באמת. זה מה שכתוב?
88. הרב רמי לוי: כן.
89. הרב רמי לוי: מתאים? מתאים?
90. נתן כן.
91. אחד מהקהל: אפשר לשאול שאלה?
92. נתן: כן.
93. אחד מהקהל: דוגמא בראש השנה דוגמא הולכים לאומן, לא יודע, רבי נחמן, כאילו אומרים שהוא מציל את הנשמות, וכל זה. כאילו, יש דבר כזה? כאילו שאתה אומר שהמשיח כאילו יסננן אנשים? כאילו הצדיק הוא מציל את ה…? איך זה הולך?
94. נתן: הוא מציל אנשים. כאילו, ואם הוא המשיח זה לא סתם שהוא המשיח.
95. אחד מהקהל: לא, לא. אני אומר, כאילו, שאומרים שמי שהוא הלך לזה – הצדיק מציל, אותו רבי נחמן, דוגמא, באומן.
96. נתן: אני לא מבין מה אתה…
97. אחד מהקהל: לא, אני שואל, פשוט, מישהו אמר לי לשאול. אבל אני אומר, אה, מי שבא לאומן, כאילו, מצילים אותו מן החטא, וכל..
98. נתן: מה? מי שבא לאומן מצילים אותו?
99. אחד מהקהל: צדיקים מגינים על אנשים, כאילו, כשמשיח יבוא?
100. נתן: תלוי איזה אנשים?
101. אחד מהקהל: מי שתפס את העניין ברצינות אתה אומר.
102. נתן: כן.
103. הרב רמי לוי: זאת אומרת הכלל הוא כלל כזה. זה לא משנה איפה אתה גר ולאן אתה הולך. זה תלוי רק מה אתה עושה.
104. נתן: כן.
105. ואחרי זה – אחרי המלחמה הזאת-ה"י – ימותו הרבה מאד אנשים, אני לא יודע בדיוק, להגיד לכם את המספר בדיוק.
106. אתה יודע?
107. הרב רמי לוי: אף אחד לא יודע.
108. נתן: ימותו הרבה, הרבה, מיליונים של יהודים. וגם באותה כמות, בדיוק באותה כמות, ימותו גויים. אותה כמות שימותו מהיהודים ימותו גם הגויים. אותו דבר בדיוק.
109. מי לא ימות מהגויים? מי יזכה להשאר? אלו ששמרו שבע מצוות בני נח. והיהודים – מה שאמרתי לכם – ששמרו את התורה ומצוות וזה.
110. ואחרי זה תתחיל הגאולה. וזה יהיה רק ההתחלה. מה שיקרה זה פשוט ה…
111. נתן: אז רגע, רגע, נתן, לאט לאט. יש לנו את גוג ומגוג שזה כבר התחיל.
112. נתן: זה כבר התחיל.
113. הרב רמי לוי: יש לנו את התבוסה, הם כובשים מגיעים עד ירושלים. והר הזיתים נבקע. מי שנכנס להר הזיתים – זה בעצם הגנה עליו.
114. נתן: כן.
115. הרב רמי לוי: הגנה עליו, ה' מופיע והוא זה שנלחם בגויים.
116. נתן: בדיוק.
117. הב רמי לוי: הוא בא אתה אומר, עם חלוק וכתמי דם, והכתמי דם האלה הם בעצם כתמי דם של כל היהודים שנהרגו רק בגלל שהיותם יהודים, במשך כל הדורות.
118. נתן: כן.
119. הרב רמי לוי: חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, איקוזיציה, לא חסר.
120. נתן: לא חסר.
121. הרב רמי לוי: ועכשיו ה' נוקם בהם, ופשוט מחסל אותם.
122. נתן: מחסל אותם.
123. הרב רמי לוי: ונותן לאובמה קבר פה.
124. נתן: בישראל.
125. הרב רמי לוי: בישראל.
126. נתן: פה בישראל.
127. הרב רמי לוי: אוקיי. עכשיו, מה השלב הבא?
128. נתן: השלב הבא – יתחיל הגאולה. אבל זה יהיה רק ההתחלה, יקל זמן עד שהכל יתחיל. קודם כל יהיה הרבה הרבה גופות.

מכתב א.

לכבוד כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א

בשמחה גדולה ראיתי את הספרים כי לא ידח ממנו נידח, ועורר אותי מאוד לתשובה שלמה, אני מברך את כ"ק בברכת משרע"ה ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה, ויזכה המחבר לחבר עוד חיבורים בתורה ולהפיץ אותה ברבים לזכות את הרבים כמו שכתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים אכי"ר.

בברכת התורה, ראובן גרינבוים.

נ.ב. כדאי מאוד להוסיף לספרים כי לא ידח ממנו נידח הדברים הבאים:

 

הוכחות שהסיפור אמיתי

 

תצהיר בשבועה:

א. אימות לסיפור הנער נתן בתצהיר בשבועה שבידי מאימו דבורה מ..ת.ז 015…….(מטעמי פרטיות לא נחשפים הפרטים האישים)

אני שמח לבשר שקיבלתי אימות לסיפורו של הנער, נתן, שחזה בעולם האמת, כפי שהראו לו שם את מלחמת גוג ומגוג בעולם האמת, וראה מה שעומד לקרות, ודבריו תואמים לאמור בנביאים וחז"ל .

האימות לסיפור הוא בצורה של תצהיר בשבועה מאימו של הנער, נתן … ומה שראה בעולם האמת, במה שאימו מְכַנֶּה חלום של כל מה שראה שתיאר בסרטון ושהוא תיאר זאת בפניה, ובפני הרב הצדיק חכם רמי לוי שליט"א (ידיד אישי שאני מעיד שהוא צדיק וישר מזכה הרבים מגדולי הצדיקים בדורינו שבחיים לא היה מזייף!! וממציא הדברים).

וזה לשונה של האם דבורה בתצהיר בשבועה מהיום :

"במהלך הסוכות בני לא חש בטוב וחלם חלום כל שהוא, אותו הוא תיאר בפני ובפני אדם נוסף בשם רמי לוי."

וזה סותם את הפה לכל המלעיזים ומוציאי הדיבה שכאילו הרב רמי לוי המציא סיפור חס ושלום.

התצהיר בשבועה בידי מבא כוחה של האמא. מהיום 14.10.2015 לכן דעו שהסיפור אמיתי, הנער חווה מה שחווה, כפי שמתאר במילים שלו, ועל כן תחזרו בתשובה שלימה .. כי הגאולה נראה שממש בפתח… והכל אמת .. תורת משה אמת חקרו קראו את ספר הזוהר הוא יחזק אותך ויראה לכם איך לעשות תשובה. שתפו.. ומי שהפיץ דברי הלעז שיעשה תשובה.

ב. יש לי הוכחה מהערב, מעדות אישית שראיתי במו עיני, שהסרטון של הנער נתן – אמת הוא. מחקירה של האם והרב רמי לוי שעשיתי בביתי היום 14-10-15 שעה 22:45 יצאו מביתי השניים. לאחר כשלוש שעות של ביקור.

חברים יקרים, אני שמח לבשר שעכשיו יצאו מביתי: הרב רמי לוי שליט"א, ידידי האישי וגברת דבורה אימו של הנער – נתן, שמת מוות קליני… וביקשתי מאימו של הילד, אשה דתייה, מאמינה שתספר לי מה היה באותו היום, והיא סיפרה לי שבנה, כמה ימים קודם לכן, לאחר שהתעלף והרגיש בצמרמורות וחולי שנראה כשפעת או דלקת ריאות. ובטרם השירות הרפואי נתנו לו אנטיביוטיקה להלחם בחוליו.

וביומיים בתוך חג סוכות בְּנָהּ אמר לאימו שהוא חש כמו לפני כמה ימים שהתעלף והיה סהרורי מסוחרר והוא נכנס כולו רועד ולא חש בטוב לסוכה של דודו במודיעין, שהאמא יושבת בחוץ ומביטה על בנה ששכב על המיטה בסוכה .. כביכול לנוח, והיא חשבה שהוא נרדם, כי היה נראה יָשֵׁן מבחוץ ממרחק של כמה מטרים מהיכן שישבה..

אבל אז הוא קם בבהלה ורץ אליה אחוז עמוק כולו זיעה קרה .. מבוהל וחיוור כסיד.. וסיפר לה לאחר שהתעורר לאחר כרבע שעה שהיה מחוץ לגופו .. אמר לה אמא! כולו מבוהל, בבקשה, את חייבת להאמין לי, למה שאני הולך לספר לך כולו נרגש ורועד .. אמא תשבעי לי שאת תאמיני למה שאני הולך לספר לך … והתחיל כולו רועד מפחד ומבוהל לספר לאימו .. את החוויה שעבר כמו שסיפר בסרטון …

והתחיל לומר אמא הייתי מחוץ לגוף ריחפתי למעלה .. מַתְּתִּי מָוֶת הָיִיתִי מֵת ועליתי למעלה נמשכתי למעלה, אמא ראיתי את האור הזה שכולו אוהב והתחיל לספר לה כולו נרגש והמום .. והאמא בתחילה אמרה לו אני לא מאמינה לך … אז הוא נרגש, אמא הבטחת שתאמיני לי אמא, את אמא שלי, בבקשה תאמיני לי, אני לא ממציא, ככה ראיתי וכולו מבוהל ונרגש … אַתְּ אִמָּא שֶׁלִּי, לָמָּה אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה לִי, אִמָּא אֲנִי נִשְׁבַּע לְךָ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֱמֶת וְכֻלּוֹ נִרְגָּשׁ וּמְבֹהָל …

המשיך לספר ביותר פרטים עד שהאמא אמרה לי… לאחר שסיפר יותר ויותר התחלתי להאמין לו.. עד שהבנתי פתאום שזה כנראה אמיתי, שהוא באמת היה בעולם האמת כמו שהוא מתאר. והוא אכן מת מוות קליני כמו שמספרים האנשים..

 

והילד התחיל לתאר בפרטי פרטים כל מה שהוא מספר בוידאו המומלץ בחום רב לראות שוב, כי היום אני בלי שום ספק בטוח שהנער נתן, מת מוות קליני וכל שעבר אמת !!! ואז האמא אמרה לנתן הילד שתספר למכיר המשפחה הרב רמי לוי שליט"א הסיפור ותראה מה דעתו, ומה יש לו לומר בעניין על מה שעברת …

האמא התקשרה לרב ואמרה לו שהם חייבים לפגוש אותו דחוף, כי זה לא לטלפון מה שיש לה לספר לו …

הרב הזמינם לביתו והם התחילו יחד לספר מה עבר על הילד, ומה הוא ראה, ומה חווה במוות הקליני שהיה מת מחוץ לגופו, לאמא יש מסמכים המעידים מיומיים קודם על מצבו של הילד ..

עִם זֹאת הָאִמָּא חָפְצָה שהסרטון יוּסַר וְהַיֶּלֶד יַחְזֹר לְשִׁגְרָה שֶׁלּוֹ וַיֵּרֶד מֵהַכּוֹתָרוֹת … בְּשֶׁל לָחַץ מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ הַקְּרוֹבָה שמופעל עָלֶיהָ.

 

האמא- עשתה עליי רושם של אשה אמינה שאומרת אמת, שאכן בנה עבר המוות הקליני שהיא מתארת, והרב רמי לוי אישר דבריה שכך היה … והרב לעולם לא היה מפרסם הסיפור לולא חקרו חקירה מכל הכיוונים שאכן הנער עבר מה שעבר… הרב הכיר את הנער ומשפחתו הכרות אישית וידע שהילד לא ידע ידע כזה מקיף בנושא הגאולה ובכלל בנושא הדת … (הילד בעברו הלך עם ציצית והיה לא דתי, מעין מסורתי מחפף מודרני כזה עם ידע פחות מבסיסי בדת… ועשה זאת יותר לכבד את האמא שהיא דתייה .. אבל בזמן הארוע היה הולך בלי כיפה ובלי ציצית, ולכן אמר בסרטון שקיבל שכר גדול בשמיים שהלך עם ציצית, והרב שם לו כיפה וציצית עוד באותו הערב שבא עם אמו כפי שהבנתי זאת מהסרטון זה שכחתי לשאול הערב).

ואז הרב הציע לה שתשלח את בנה איתו לשיעור תורה שיש לו שיספר את סיפורו והאמא הסכימה לרב, רמי לוי לקחת את נתן ונתנה לו אישור בכתב ידה שהוא בידי והסכימה שיצלם הארוע ויעלה לאתרו ..

ואת השאר תראו בסרטון. אז אני מעיד בשבועה חמורה שהרגע כך שמעתי באופן אישי מהאם ומהרב הצדיק רמי לוי שליט"א. והסיפור אכן אמיתי ב"ה.

וכל מי שהוציא לעז שיעשה תשובה חזקה ….ולכן תדעו שהכל שאמר אמת, כך ראה הנער בעולם האמת, ועל כן כולנו צריכים לחזור בתשובה שלימה ואני בראש… (הסתייגות האישית היחידה שלי, היא זה שיש תאריכים שהנער נקב שיש לחשוש שמה הם נכונים ולעשות תשובה, אבל יש לחשוש שנתנו לסטרא אחרא (השטן וחיילותיו הקליפות כמו קליפת נוגה) מים אחרונים, והרשו לה להטעות את הנער בעניין התאריכים של הגאולה, ומלבד זאת, כל דברי הנער הם דברי הנביאים וחז"ל, ואין בהם חדש …

ואם זאת יש לחשוש שהתאריכים נכונים, וגוג ומגוג התחילה כי המציאות מראה שהוא צודק … אבל הגאולה יכולה להידחות במעט, אם מספיק יחזרו בתשובה שלימה או יהיו בכיוון כדי שלא ידח ממנו נידח ויצלו רבים, השואה הקריבה על אוייבי ישראל בסגי נאור שלא שבו בתשובה…(הכוונה על עם ישראל)…

חשוב לדעת, שמדובר בנער עם רקע של ידע בסיסי ביותר ביהדות, שלא ידע כמעט במאומה לפני הארוע, וכיום תודעתו גבוהה מאד בעקבות המסרים העצומים ומראות שקבל מן מהשמים בנושא הגאולה, והוא מראה ומוכיח בקיאות עצומה בכל כתבי חז"ל והספרים הקדושים, ידע שגם לרבנים אין … ממה שראה בשמיים, וכך העיד מומחה לשפת גוף שעדותו אמינה.

ספרית מפעל הזוהר העולמי

http://www.israel613.com/seforim-mechbrim.htm

 

http://www.israel613.com/SEFORIM-MECHBRIM4.htm

ISRAEL613.COM

DZSS.ORG

HA-ZOHAR.INFO

DAFZOHARYOMI.COM

 DAILYZOHAR.COM

UNITYZOHAR.COM

HA-ZOHAR.COM

HA-ZOHAR.NET

HA-ZOHAR.ORG

KLAFKOSHER.COM

ZOHAR-PALM

ALLZOHAR.COM

ERETZISRAEL613.INFO

GAN-EDEN.INFO

GEULAH.INFO

HATZOLAH-1.INFO

HOLMIN613.COM

HOLMININTERNATIONAL613.COM

HOLMININTERNATIONAL613.INFO

ISRAEL613.ORG

JERUSALEM613.COM

JERUSALEM613.INFO

KOTEL613.INFO

MEZAKEI-HARABIM.COM

MEZAKEIHARABIM.NET

MEZAKEIHARABIM.ORG

MEZAKEI-HARABIM.INFO

MEZAKEIHARABIM.BIZ

MOSHIACH613.INFO

MIKVAH613.INFO

OLAM-HABA.INFO

SEFER-TORAH-BOOKS.INFO

VAAD-HAKASHRUS.COM

VAADHARABONIM.COM

VAADHARABONIM.INFO

ZOHAR-1800.COM

ZOHAR613.COM

ZOHARKABBALAH.COM

ZOHARMASHIACH.COM

ZOHARSHABBAT.COM

ZOHAR-WIKIPEDIA.COM

ZOHAR-WIKISOURCE.COM

ARYEBERDA.CO.IL

ZOHAR-ISRAEL.COM

ARMONITV.INFO

HAZOHAR.NET

MIFAL HAZOHAR YOUTUBE

ASHLAGBAROCH.ORG

THEZOHARINENGLISH.COM

RABBI ARYE BERDA YOUTUBE

ZOHAR-AHAIM.COM

HASULAM.CO.IL

HASULAM RABBI ADAM SINAY ON YOUTUBE

THEHOLY-ZOHAR.BLOGSPOT.CO.IL

MAZAKEI HARABIM

CHEVREH MAZAKEI HARABIM HOILUMI

AMEN TAPES

LETTERS TO THE EDITORS

BOOKS & EDITORS

ALL BOOKS

ERETZ ISRAEL

TESHUVAH CHOK LEYISROEL

ZOHAR HA KADDOSH

KASHRUT

HALACHA

SHECHITA

SHULCHAN ARUCH

NIKKUR

MIKVAH

LIST ENGLISH BOOKS

ERUV

SPANISH BOOKS

REDEMPTION GEULA

FRENCH

PORTUGUES

EREV RAV

MUSSAR

TZEDDAKA

DIN TORAH

TZITZIT

SHUL

TANACH STUDY

SHABBAT

ERUV LONDON

MESIRAH

MILAH

613 MITZVOT

TEFILLIN MEZUZOT

TZNIUT

PASSOVER

BUGS

THE WAY OF TRUTH

GUARDING THE BRIT EYES

REBUKE

MONEY

SHIDDUCHIM

REFORM

ALL TAPES

MY REBBE KNOWS EVERYTHING

EAT KOSHER

PARCHMENT KOSHER

VAAD HAKASHRUTH

SHATNEZ

VIRUS SCAN

MAPS SITES

NEWS

ZOHAR ENGLISH

BOOKS IN ENGLISH

ספר עדותן של רבנים חלק שני 1000 מכתבים מרבנים לכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א – בטקסט

ספר עדותן של רבנים ב' חלקים – ב-PDF

כתבי יד אורגינליים של הרבנים על כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א

300 גדולי ישראל שעוררו ללמוד הזוהר הקדוש

ישראל 613.קם

רדיו הזוהר 24 שעות

דף זוהר ש"ס.ארג

הזוהר.אינפו

דף זוהר יומי.קם

דעלי זוהר.קם

מפעל הזוהר ב-יוטויב

יניטי זוהר.קם

הרב אריה ברדה ב-יוטויב

קלף כשר.קם

זוהר הדקלים.קם

אלל זוהר.קם

ארץ ישראל.אינפו

גן עדן.אינפו

גאולה.אינפו

הצלה-1.אינפו

הזוהר.קם

הזוהר.נט

הזוהר.ארג

האלמין 613.קם

האלמין אינטרנשנל.קם

האלמין אינטרנשנל.אינפו

ישראל 613.ארג

ירושלים 613.קם

ירושלים 613.אינפו

כותל המערבי 613.אינפו

מזכי הרבים.קם

מזכי הרבים.נט

מזכי הרבים.ארג

מזכי הרבים.אינפו

מזכי הרבים.ביז

משיח 613.אינפו

מקוה 613.אינפו

עולם הבא.אינפו

ספר תורה בוקס.אינפו

ועד הכשרות.קם

ועד הרבנים.קם

ועד הרבנים.אינפו

זוהר 1800.קם

זוהר 613.קם

זוהר קבלה.קם

זוהר משיח.קם

זוהר שבת. קם

זוהר ויקיפדיה.קם

זוהר ויקיטקסט.קם

הרב אריה ברדה.קא.IL

זוהר לישראל.קם

הרב ארמוני טי-ווי.אינפו

הרב בניהו שמואלי.נט

אדמו"ר ברוך אשלג.ארג

זוהר אנגלית.קם

חיים על פי הזוהר.קם

הסולם.קא.IL

הסולם – הרב אדם סיני ביוטיוב

האלי זוהר בלוג.קא.IL

אתר "תהלים" העולמי

ניקור

דפי ניקור

שחיטה

דפי שחיטה

דפי ועד הכשרות העולמי

אוצר הספרים העולמי

מאגר השחיטה העולמי

ואמרו אמן קלטת טעיפס

מאגר אמן העולמי

ועד הכשרות העולמי

כל עניני כשרות לפי סדר א-ב

חברה מזכי הרבים העולמי

סגולה גדולה

דרוש בדחיפות

עירוב לונדון

ואמר כל העם אמן

אתר המפות

מאנסי-קראקא

מנהרות הבשר

קלף כשר

אכילה בכשרות

מזכי הרבים

בשר בהמה

ועד הכשרות

חדשות

ובכן צדיקים

שעטנז

מכתבים למערכת

ספרים ומחברים

כל הספרים

ארץ ישראל

ברסלב

ספרים חדשים

כל הטעיפס

בית המדרש

פסח

גאולה

צדקה

דין תורה

ציצית

דרך אמת

צניעות

הלכה

רפורם

זוהר הקדוש

שבת

שולחן ערוך

חק לישראל ותשובה

כסף

שידוכים

כשרות

שמירת הברית והעינים

מוסר

תוכחה

מילה

תולעים

מסירה

תפילין ומזוזות

מקוה

תנ"ך

תרי"ג מצות

עירוב

ערב רב

מרן הרב עובדיה יוסף

שמיטה

שחיטה

ניקור

דפי ועד הכשרות העולמי

שנת השמיטה וצויתי ברכתי

אתר המפות

זוהר הש"ס דף היומי

לימוד היומי

תרומות

מאגר הספרים

תמונות

ספר אור הזוהר המנוקד

עלונים אור הזוהר

עלונים אור הזוהר – סיפורי הזוהר

שיעורים
וידאו

ל"ג בעומר

רשב"י ומירון

מודעות

חלוקת הזוהר

חדשות היום יום

ערכה של שעה

עלון סיפורי הזוהר

זוהר 70 כרכים

פורום

 ספרים

מאמרים

הודעות

מכתבים

סיפורי צדיקים

תמונות חלוקה ההיסטורית 100.000 אלף ספרים בחנם

תמונות אב תש"ע 350 תמונות

תמונות הדפסת ספר מאורות הזוהר

תמונות לימוד הזוהר "זקנים עם נערים"

קובץ שופר הזוהר
26 כרכים – לערך 200 ספרים