logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

ספר הבד”צים והסכינים- כשרות הבשר רובשקין חסיד חב”ד – האם הוא כשר? שו”ת מהגאון רבי יצחק לוי

שחיטה- סכין-   פלאש 99 אתר חרדים

ספר הבד”צים והסכינים-

כשרות הבשר רובשקין חסיד חב”ד – האם הוא כשר? שו”ת מהגאון רבי יצחק לוי

השער והקדמה של הבדצים והסכינים

כשרות הבשר רובשקין חסיד חבד האם הוא כשר

שאלות ותשובות מהגאון רבי יצחק לוי

שאלה איך אפשר לומר על גדולי ישראל שהם לא יודעים שאוכלים נבילות וטריפות חלב ודם?

תשובה: בזמנו של הגאון הקדוש החסיד מוילנא זצ”ל נכשלו כל העיר באיסורי חלב

 

ביאור מקיף על ניקור חלב הפנים – הקדמי מהתלמוד ושו”ע מהראשונים והאחרונים ומספרי ניקור. –  בזמנו של הגאון מוילנא זצ”ל נכשלו כל העיר באיסורי חלב. – יצא לאור ע”י בית המדרש הלכה למעשה בני ברק  סדר הניקור הפנים והקדמי  עם תמונות – הלכה למעשה
– מאת הרב מרדכי גבריאל מלאכי – רב בביהמ”ד דהחסידים “יבנה” תל –אביב – וראש ביהמ”ד הלכה למעשה – בני ברק

 

להעתיק מדף 85-95 שהעתיק כל הספר לחם שערים ואחר כך הספר לחם שערים האורגינאל

הספר הזה יצא לאור בזמנו של הגר”א זצ”ל, המנקר הגה”צ רבי משה מק”ק קיראן מצא שכל העיר ווילנא אוכלים חלב דאורייתא, והגאון החסיד מווילנא זי”ע לקח עשרה גדולי ישראל ובתוכם אחיו רבי שלמה זלמן זצ”ל, וישבו זמן רב וביררו כל מלאכת והלכות הניקור ומצאו שאמת נכון הדבר שכל העיר ווילנא נכשלו באכילת חלב, וכל העשר רבנים דשם חתמו על קול קורא איך לתקן הענין של הניקור, – נדפס בקובץ ספרי ניקור ט’ כרכים, . – מהגה”צ רבי שלום יהודה גראס, כ”ק מרן אדמו”ר מהאלמין שליט”א
BY Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin
לחם שערים

 

להעתיק כל הספר

 

ספר

הבדצי”ם והסכינים

מיהו הבד”ץ האמיתי שגורם לשחיטת היהודים עם סכינים פגומים במדה כנגד מדה

כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַהֲרֹן מִבֶעלְזָא זְיָ”ע, שֶׁאָמַר: כָּל כוֹחוֹ שֶׁל הָרָשָׁע הַגֶּרְמָנִי יִמַּח שְׁמוֹ בָּא עַל יְדֵי שֶׁאָכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים קַלִּים וּמִזֶּה נוֹלָד עֲמָלֵק הַגֶּרְמָנִי, וְהָיָה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִשְׁחִיזוּ הַסַּכִּינִים כִּדְבָעֵי, הִשְׁחִיז אֶת הַחֶרֶב שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, שֶׁהוּא שַׂר שֶׁל עֲמָלֵק, וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה בְּכֹחוֹ לִשְׁחוֹט מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים רָחַ”ל.

פרק א’

מכתב עדות על ה-43 מכשולות אצל השחיטה מרובאשקין (מסודר ומדויקת)

[מכתב/ 14 עמודים  תשמ”ט]

פרק ב’

שאלות ותשובות מהגאון רבי יצחק לוי

 לה”רבנות הראשות” בארץ, {שחיטה ברובאשקין} טענות עם מקורות מחז”ל

[מכתב/ 21′ עמ’  ראה את השחיטה שיש שם 6 פסולים – תשס”ה]

הסכינים הפגומים

 [פַּעַם אָמְרוּ: יֹאכְלוּ עֲנָוִים וַיִּשָּׁבְעוּעַכְשָׁו אוֹמְרִים יֹאכְלוּ עֲנָוִים וַיִּשְׁחֲטוּ ח”ו]

< מה יותר גרוע הבדצי”ם המאכילים נבילות וטריפות חלב ודם או 9/11 >

 

< מה יותר גרוע הבדצי”ם המאכילים נבילות וטריפות חלב ודם [שהורגים את הנשמות] או היטלער ימ”ש שהרג 6 מיליון יהודים [את הגופים] >

מגדל התאומים

(במדבר פרק יא א-ד): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים רַע בְּאָזְנֵי ה’ וַיִּשְׁמַע ה’ וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה’ וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. וַיִּצְעַק הָעָם אֶל משֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל ה’ וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה’. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר!!!!!

כשרות- מי יאכילנו בשר רובאשקין


מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר= 669

רובאשקין = 669


הקדמה

אִיתָא בַּגְּמָרָא מְגִלָּה (ז’ ע”ב): “חַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי”. וְהָעִנְיָן הוּא שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁתֶּה יַיִן, יִזְכֶּה לָצֵאת מִגַּשְׁמִיּוּת הַדַּעַת, וּלְהִכָּנֵס לְרוּחָנִיּוּת הַדַּעַת – הַדַּעַת הָאֲמִתִּית וְיִתְבָּאֵר לְהַלָּן.

כָּתוּב בְּסֵפֶר קַב הַיָּשָׁר (פֶּרֶק קב): בָּשָׂר בַּגִּימַטְרִיָּה מִנְיָן הַשָּׁנִים שֶׁחָיוּ הָאָבוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּיַחַד עוֹלָה תק”ב בַּגִּימַטְרִיָּה בָּשָׂר[1] שֶׁהֵם בִּקְדוּשָׁה, כְּנֶגֶד הַקְּלִפָּה שֶׁכָּתוּב בְּפָסוּק (שְׁמוֹת כב ל) וּבָשָׂר בְּשָׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, (וְעַין עֵץ חַיִּים שַׁעַר מ”ט פ”ו). – וּמֵאִידָךְ גִּיסָא “אָרוּר הָמָן” גִּימַטְרִיָּה 502–וְכֵן “בָּרוּךְ מָרְדְּכַי”, גִּימַטְרִיָּה 502 בְּגִימַטְרִיָּא תק”ב, שֶׁהוּא סַךְ “בָּשָׂר”, הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילַת בָּשָׂר אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לַבְּחִינָה הַנִּשְׂגָּבָה שֶׁל “בָּרוּךְ מָרְדְּכַי”, וְאֶפְשָׁר חָלִילָה לָרֶדֶת לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית – “אָרוּר הָמָן”. וּמִפְּנֵי זֶה אָנוּ רוֹאִים הַיּוֹם שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה בַּחוּרִים וְאַבְרֵכִים יוֹצְאִים לְתַרְבּוּת רָעָה רח”ל, כְמְבוֹאָר בְאַגְרָא דְפִּרְקָא (אוֹת קכ”א, וְעוֹד, עי”ש). – בֵּאוּר הַדְּבָרִים שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילַת בָּשָׂר כָּשֵׁר וּמְהֻדָּר, זוֹכִים לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעֲלָה, וּלְתַקֵּן אֶת כָּל הַנִּצּוֹצוֹת, בְּחִינַת “בָּרוּךְ מָרְדְּכַי”, וְאִם חָלִילָה אוֹכְלִים בָּשָׂר טְרֵפָה מְקַלְקְלִים הַכֹּל, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִבְחִינַת “אָרוּר הָמָן”. – וְעַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹתִים וּמִתְבַּסְמִים בְּיַיִן בְּיוֹם הַפּוּרִים, מְגַלִּים מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר זוֹכֶה לֶאֱכוֹל מַאֲכָלוֹת כְּשֵׁרִים, וּמִי הוּא שֶׁחָלִילָה נִכְשָׁל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים וּבְפִּיגוּלִים, בְּסוֹד “נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד”, כִּי לִפְעָמִים נִרְאָה עַל אָדָם מְסֻיָּם שֶׁהוּא נִזְהָר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וְעַל יְדֵי שֶׁשָּׁתָה יַיִן הִבְאִישׁ רֵיחוֹ וְנוֹדַע שֶׁהוּא אֵינוֹ נִזְהָר מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּמְגַאֵל אֶת נַפְשׁוֹ בְּפִּיגוּלִים. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁחַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, וְהַדְּבָרִים נִפְלָאִים[2].

הִנֵּה בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ מֻזְכָּר 172 פְּעָמִים[3] שֶׁלִּפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מֵהָעֶרֶב רַב וְאֵין עוֹד עִנְיַן אֶחָד שֶׁמֻּזְכָּר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וּמִתַּלְמִידַי הַבַּעֲשְׁ”ט הַקָּדוֹשׁ יָדוּעַ שֶׁבְּעִיקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא רוֹב הָרַבָּנִים יִהְיוּ מֵעֶרֶב רַב, ה”י. וּמִפְּנֵי זֶה בָּא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּגִלְגּוּל פַּעַם אַחַת לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. וְאָמְרוּ חֲזַ”ל (סַנְהֶדְרִין צ”ו ע”ב) “מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק” וּבֵאֵר בְּסֵפֶר מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר: כְּמוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ לִשְׁבַח, שְׁהִתְגַיְירוּ וְנִדְבְּקוּ בַּקְדוּשָׁה, גַּם אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ לִגְנַאי, שֶׁגַּם בְּתוֹךְ לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה חָדְרוּ וְנִכְנְסוּ עֲמָלֵקִים, ה”י.

וּבַפְּסוּקִים (בַּמִּדְבָּר פֶּרֶק כה) “וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְכוּ’ פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי” הַיְנוּ שֶׁפִּנְחָס מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עַל מְנָת לַעֲצֹר אֶת הַמַּגֵּפָה. – וּמַקְשִׁים הַמְּפָרְשִׁים מַדּוּעַ דַּוְקָא עַל יְדֵי פִּנְחָס נֶעֱצַר הַמַּגֵּפָה, וְהַבֵּאוּר בְּכָךְ הוּא שהרבש”ע רָאָה אֵיךְ שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר עֲבֵרוֹת וְכָל הַנְּשִׂיאִים שָׁתְקוּ וְלֹא מָחוּ, וּפִינְחָס מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, זֶה גָּרַם נַחַת רוּחַ להקב”ה וְעַל יְדֵי כָּךְ עָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה. מוּכָח מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ מַצָּבִים בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל הַנְּשִׂיאִים שׁוֹתְקִים וְאֵינָם מוֹחִים, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לָקוּם וְלִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּלְעוֹרֵר קוֹל זְעָקָה וּמְחָאָה עַל הַפִּירְצוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדּוֹר.

יָדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה שְהַבַּעשֶׁ”ט הַקָּדוֹשׁ נָסַע לְגֶרְמַנְיָה, וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ גְּזֵרָה נוֹרָאָה עַל הַיְהוּדִים, וְקָרָא לְתַלְמִידוֹ שֶׁיָּבוֹא בְּיַחַד עִמּוֹ לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה, מִשּׁוּם טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, וְרָאוּ הַגְּזֵרָה עַל הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא אוּשְׁפְצִין שֶׁשָּׂם הָיָה אַחַר כָּךְ לְמַחֲנֶה הַהַשְׁמָדָה ‘אוֹשְׁוִיץ’[4]. וְכַיָּדוּעַ שֶׁעַל רַכְּבוֹת הַהַשְׁמָדָה הָיָה כִּתּוּב ‘הוֹבָלַת בָּשָׂר’, וְזֶה הָיָה הַכִּתּוּב מֵאוֹתָם שָׁנִים, ה”י. – וּבְסֵפֶר דְּרָשׁוֹת הַגְּרָ”ש שווייצער שְׁלִיטָ”א מֵבִיא מֵהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַהֲרֹן מִבֶעלְזָא זְיָ”ע, שֶׁאָמַר: כָּל כוֹחוֹ שֶׁל הָרָשָׁע הַגֶּרְמָנִי יִמַּח שְׁמוֹ בָּא עַל יְדֵי שֶׁאָכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים קַלִּים וּמִזֶּה נוֹלָד עֲמָלֵק הַגֶּרְמָנִי, וְהָיָה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִשְׁחִיזוּ הַסַּכִּינִים כִּדְבָעֵי, הִשְׁחִיז אֶת הַחֶרֶב שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, שֶׁהוּא שַׂר שֶׁל עֲמָלֵק, וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה בְּכֹחוֹ לִשְׁחוֹט מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים רָחַ”ל.

עוֹד מְּסוּפָר עַל הַצַּדִּיק הַנַּ”ל: שֶׁבִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה הִתְחַנְנוּ אֵלָיו כַּמָּה אֲנָשִׁים וּבִקְשׁוּ שֶׁיִּתְאַמֵּץ לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה, וְאָמַר שֶׁכָּל הַצָּרָה בָּאָה בִּגְלַל הַשְּׁחִיטָה הַטְּרֵפָה, וְהָרָשָׁע הַגֶּרְמָנִי הוּא קְלִפַּת עֲמָלֵק בְּעַצְמוֹ[5], וּכְמוֹ שֶׁבְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק כָּתוּב (שְׁמוֹת פֶּרֶק יז ט-יא) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ משֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וְהָיוּ שָׁם ג’ צַדִּיקִים: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְחוּר שֶׁהִתְפַּלְּלוּ וְנִלְחֲמוּ מִלְחָמָה רוּחָנִית כָּךְ גַּם הַיּוֹם צָרִיךְ ג’ צַדִּיקִים כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה, וְחִפְּשׂוּ וּמָצְאוּ רַק עוֹד אֶחָד [נֶכֶד החת”ם סוֹפֵר], וְלֹא נִמְצָא הַצַּדִּיק הַשְּׁלִישִׁי. וְלָכֵן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ. [ועכשיו אנחנו במצב כזה ל”ע שמחפשים צדיק שלישי שיצא נגד הגזירות הקשות של הבדצי”ם הרוצים ועושים כל המעשים המכוערים בריש גלי וגורמים שיזרקו על ארץ ישראל פצצות אטום ח”ו].

רשי-  ענין פרישות מטרפות ונבלות

בתורה הקדושה כתוב: ואנשי קודש תהיון לי, (שמות כ”ב). על המילים ואנשי קודש תהיון לי אומר רש”י הקדוש: אם אתם קדושים ופרושים מנבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחבריו, הפשט הוא כך: הקדוש ברוך הוא אומר כשהיהודים יהיו קדושים, והם לא יאכלו נבילות וטריפות, אז הם יהיו שלי, וכשהם יאכלו נבילות וטריפות הם לא יהיו שלי, ועל המלים לכלב תשליכון אותו אומר רש”י: “שהכלב נכבד ממנו, הכוונה שכמישהו אוכל טריפות הוא יותר גרוע מכלב

מרן בעל תולדות יעקב יוסף בפ’ נשא

מערמת הס”מ שלא לפתות כל יחיד, רק מעמיד שוחטים בכל מקום מסיטרא דילי’  ועל ידי זה הכל ברשותו

עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו,

והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דילי’ המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו

 

 

קרקא- בעיר קרקא

בעיר קארקא

במשך שנים רבות פיטמו את המטבח היהודי בבשר טריפה ונבילה, סיפור מזעזע שאירע בעיר קראקא, בזמן כהונתו של הצדיק הקדוש רבי נתן נטע שפירא זצ”ל, בעל מחבר מגלה עמוקות

רבי חיים הלבערשטאם מצאנז זי”ע בעל “דברי חיים

ידוע שעל ידי שוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג’ וחצי מיליאן יהודים רח”ל, כמבואר בשאלות ותשובות דברי חיים (יו”ד חלק א’ סי’ ז’) שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעוונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע”ז שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השובי”ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל. (עיי”ש דבריו החוצבים להבות אש

בי אהרן רוקח מבעלזא זי”ע

כל כוחו של הרשע הגרמני ימ”ש בא על ידי שאכלו מאכלות אסורות שהיו שוחטים קלים ומזה נולד עמלק הגרמני, והיה במדה כנגד מדה מפני שלא השחיזו הסכינים כדבעי השחיז את החרב של הבעל דבר שהוא שר של עמלק ועל ידי זה היה בכוחו לשחוט מיליוני יהודים רח”ל (ספר דרשות הגר”ש שווייצער שליט”א – זי”ע)
רבי יעקב דוד רידב”ז זי”ע

אהרון מבעלאז

 רידבז2

 

על הכשרות בשיקגו, כי זה היסוד הראשון שמוטל על הרב לתקן, עד שהשוחטים והבוטשערס העמלקים רדפו אותו והוצרח לברוח משם, ועלה לארץ ישראל, ונתיישב בעיה”ק צפת, ושם מנו”כ. 

העולם אמרו שחשב עצמו (רבינו משה חיים לוצאטו – הרמח”ל) למשיח. ושמעתי מפי מו”ר הרידב”ז זצ”ל, שפעם אחת אמר לתלמידיו שיחפשו עליו שאם עבר פעם אחת על דברי חז”ל, אזי אינו יכול להיות משיח, והזכירו לו כי פעם אחת עבר על מחז”ל לעולם יצא אדם בכי טוב (פסחים ב’), ואז הסיח דעתו מלהית משיח (ספר “עדן ציון” עמוד קמ”ה).

  חלק מספריו: מגדל דוד – חידושים ופלפולים לתלמוד בבלי וירושלמי (ווילנא תרל”ד). ב. חנה דוד – חידושים על מסכת חלה מתלמוד ירושלמי (שם תרל”ו). ג. תשובות רידב”ז (שם תרמ”א). ד. פירוש רידב”ז ותוספות רי”ד – על התלמוד ירושלמי (פיטריקוב תרנ”ט – תר”ס). הראשון הוא פירוש הענין (דוגמת פירוש רש”י בתחמוד בבלי), והשני, הרחב ביאור (דוגמת התוספות בתלמוד בבלי), בפירושיו אלה קנה לו את פרסומו הגדול כ”תנא ירושלמי”. ה. נימוקי רידב”ז דרושים ופירושים על בראשית שמות (שיקאגו תרס”ד). ו. שו”ת בית רידב”ז (ירושלים תרס”ח.). ז. קונטרס השמיטה – הלכות שביעית (ירושלים תרס”ט). ח. קונטרס הלכה למעשה – בדין פירות שביעית (ירושלים תרע”ב). ט. שו”ע לשבת – בית רידב”ז – הלכות שביעית שהוציא לאור במצורף לספר “פאת השלחן” ירושלים תרע”ב. ועוד

 

רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר זי”ע

     רבינו הקדוש מסאטמאר זי”ע היה מרגלא בפומי’ דברי הים של שלמה (ב”ק פ”ד ס”ט) והשלה”ק (מסכת שבועות): דתורתינו הוא תורת אמת ואסור לשנות אפילו אות אחת מדברי התורה”ק, וחייב למסור עצמו על זה, והאומר על פטור חייב או על חייב פטור הוה ככופר בתורת משה דמה לי דיבור אחד ומה לי כל התורה. (ועיין ויואל משה (מ”א אות ע”ו) שדיבור של כפירה באות אחת בתוה”ק יש לו דין יהרג ואל יעבור, וראה שו”ת דברי יואל (סימן צ”ז) דהחיוב להגיד האמת במסירת נפש ממש.

סאטמר 3

[1] ) והנה כתבנו לעיל, דמכח חטא אדם הראשון נעשה מן אות אל”ף אות עי”ן, וזהו בתיבות “כתנות עור”, שהיה צריך להיות “אור” – באל”ף, ולכן “נרגן מפריד אלוף” (משלי טז, כח), כמבואר ענין זה בכמה ספרי מקובלים (עיין של”ה ח”א, מאמר בית דוד, דף טז.), והאבות תיקנו חטא ופגם זה על ידי שלש תפילות: שחרית, מנחה, ערבית – שהן ראשי תיבות “שמע”. והנה ידוע (עיין זוהר חלק א’, דף קס”ז עמוד א’, ותיקוני זוהר בסופו, תיקון י’, דף קמ”ז עמוד ב’), שמכח חטא אדם הראשון גברו שתי קליפות: שור וחמור, וחמור הוא קליפת ישמעאל, ושור הוא קליפת אדום, ותיבות “אדום”, “ישמעאל” הן גימטריא תק”ב, כמנין השנים שהיו האבות חיים בעולם הזה, כי אברהם היה חי קע”ה שנים, יצחק – ק”פ שנים, יעקב – קמ”ז שנים, קע”ה וק”פ וקמ”ז – צרפם יחד – יהיו תק”ב שנים, כי האבות הן בקדושה נגד הקליפה. וזהו הסוד (שמות כב, ל) “ובשר בשדה טריפה[1] לא תאכלו”, כי “בשר” הוא גם כן גימטריא תק”ב, וקל להבין. [ויש להוסיף דקליפת עמלק הוא נקרא “כלב” ומדתו חצוף ועז פנים, וחשב המילים “כלב עז פנים וחצוף” בגימטריה עם ד’ תיבות 503 = בשר עם הכולל 503, שכאשר חס ושלום נכשלים בבשר טרף, זה כוח עמלק. ובזה נרמז גם דברי המשנה (סוף סוטה), פני הדור כפני הכלב, ולתקן זאת מוכרחים להינצל ולהזהיר את הרבים על הכשרות].

והנה זה ידוע, ש”ראשית גוים עמלק” (במדבר כד, כ), מזרע עשו הרשע, ויש לו אחיזה באל אחר, כי “עמלק” הוא גימטריא ר”מ – כמנין “אל אחר” (שמות לד, יד), שהוא גם כן גימטריא ר”מ, וכנגדו בקדושה הוא “רוח הוי'” (שופטים יא, כט). והנה כנגד שתי קליפות שור וחמור, יש בקדושה משיח בן דוד, דהוא יתגבר על הקליפה של חמור בסוד (זכריה ט, ט): “עני ורוכב על החמור”, ומשיח בן יוסף איקרי “שור”, כמו שאמר הכתוב (דברים לג, יז): “בכור שורו הדר לו”.

והנה איתא בזוהר (עיין חלק ג’ דף קכ”ד עמוד ב’, וזוהר חדש רות, דף ק”א ע”ב), כי מבין שתי הקליפות הנזכרות לעיל, דהיינו מקליפות שור וחמור, יצא קליפה אחת הנקראת “צפע”, כי “משורש נחש יצא צפע” (ישעיה יד, כט), ו”צפע” גימטריא “עמלק” – ר”מ, ולכן צריכין אנו לכתוב בספר תורה במי עפץ (עיין גיטין דף י”ט עמוד א’) שהוא אותיות “צפע” בהיפוך אתוון, ובזה אנו מכניעין הקליפה של צפע, מה שאנו כותבין הספר תורה במי עפצין.

ונחש הוא ראשי תיבות: נחש, חמור, שור – שהן שלש קליפות הראשונות שבשבעים אומות. וקליפות “שור” “חמור” גימטריא “צרעת”. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה פ”כ, ד) הני סלעין דנחש היא צרעת, ולפי שהנחש דיבר לשון הרע, נלקה בצרעת.

והנה קליפת צפו בן אליפז, בן עשו, שהשר שלו הוא סמא”ל ולילית הרשעה, עשו בקטרוגם חורבן גדול בארץ פולין וליטא כמו שכתבתי לעיל (בד”ה והנה הנעלם), ולקחו השונאים בעוונותינו הרבים הספרי תורה שנכתבים בקדושה על גבי העור מצד בשר, שהוא גימטריא תק”ב, ולא על גבי דוכסוסטוס, שהוא מצד השערות, ונכתב דוקא במי עפץ, שהוא נגד קליפת עמלק. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (עבודה זרה דף י”ח עמוד א’) בספר תורה שנשרף עם רבי חנינא בן תרדיון, אותיות פורחות והקלף לחוד נשרף. וכן בגזירות פולין היו נשרפים כמה אלפים ספרי תורה, שאותיותיהן פרחו, והקלף והעפץ נשרף. והשונאים אינם יודעים, שמכח זה אין להם שום אחיזה בקדושה, כי התורה ציותה (שמות כב, ל) “ובשר בשדה טריפה לא תאכלו” – באכילה הוא אסור, אבל מותר לכתוב על גבי עור נבילה וטריפה, ובזה היה להם אחיזה בקדושה, ואחר שנשרפו הספרי תורה – מאותו היום נתמעטו כח הקליפות הנזכרות לעיל, ויפריח כח שור וחמור שבקדושה, שיבואו תרין משיחין: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, והמקדש של מעלה ירד למטה.

[2] ) ועוד אפשר לפרש: חייב איניש לבסומי עד דלא, כלומר שיקיים בעצמו את הלאו דלא תגורו מפני איש, וזה אפשר על ידי יין כמו שאמרו בגמרא (בבא בתרא), פחד קשה יין מפיגו, [אפשר עוד לפרש יינה של תורה מפיגו, שזה תורת הסוד שהלומד זוה”ק מקבל יראת שמים ואומץ ועזות דקדושה], ואז, ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שיש הנראה כמרדכי ובאמת הוא ארור המן, ויש הנראה כהמן ובאמת הוא ברוך מרדכי, ועל ידי היין לא ירא מפני איש ויאמר את האמת, (מח”ב).

[3]) 172 גימטריה – עקב לרמז שהם המציקים בזמן העקב, והם מעכבים הגאולה, ואם זוכים לי’ – כלומר יראת ה’ זוכים לתתן אמת ליעקב – ומגלים את כל האמת מי שייך לערב רב ומי הוא מצדיקי האמת.

[4]) וכידוע האחים הקדושים רבי אלימלך ורבי ר’ זושא זי”ע הלכו וטיהרו את כל מקומות היהודים עד שהגיעו לאושוויץ, ושם נגלה עליהם השטן רח”ל ואיים עליהם שאם לא יחדלו מכאן – אז יהפוך את כל העולם לחסידים שלהם, ומזה פחדו שהחסידים שלהם יהיו שליחים של הסמ”ם מ”ם, ומי יודע מי באמת חסיד של אמת.

[5] ) ומסופר על הצדיק הקדוש המקובל האלוקי רבי סלמן מוצפי זי”ע, שהיה עושה תפילות ותיקונים ויחודים אצל קברי צדיקים כדי לבטל את הגזירה הנוראה ופעם אחת כאשר הרבה להתפלל ולכוון בקבר רחל אימנו, הראו לו מן השמים נחש בעל כמה ראשים שרצה להורגו, וכששאל את אחד המקובלים הגדולים אמר לו שהרשע ימ”ש הוא קליפה מאוד קשה,ושלא יסתכן בנפשו.

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 33 34 35 36 37 38 39 41 42

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*