עיתון הארץ:
כל הרעל שמסתתר בבשר
שאנחנו אוכלים
בכל פעם שאתם נוגסים בסטייק שלכם אתם מכניסים לגוף אנטיביוטיקה, כימיקלים מסרטנים, מים וחיידקים.
ממה באמת מורכב הבשר ומה הוא עובר עד שהוא מגיע לצלחת? אלה העובדות שתעשיית המזון לא רוצה שתגלו
13.07.2012 06:00
שמור
475תגובות10409שתף בפייסבוק
המיה בלתי פוסקת, צחנה מרטיטת נחיריים ומרבד לבן של בעלי חיים שנמצאים בתנועה מתמדת – ברוכים הבאים ללול תעשייתי. זהו מבנה גדול, אטום, שמואר בתאורה מלאכותית כ-20 שעות ביממה. התאורה נועדה לשבור את המחזוריות הטבעית של פעילות התרנגולים ולגרום להם לאכול יותר. החיים שלהם לא מעניינים אף אחד – הפגרים שהתרנגולים האלה יהפכו להיות – הם המטרה, לשם מתועל פס הייצור הזה. כל החלטה שמתקבלת באשר לגורלם נבדקת על פי קריטריון אחד: הגדלת הרווח ממכירת הבשר שלהם.
מדי כמה זמן נפערות דלתות גדולות בקצהו של ההאנגר, משם נפרק משלוח טרי של אפרוחים, או לחלופין מועמס משלוח של תרנגולים באים-בימים (אורך החיים הממוצע של תרנגול בלול תעשייתי הוא 38 יום) אל המשחטה. בני האדם נכנסים אל הלול דרך חדר הבקרה הקטן, שמוודא כי הטמפרטורה והלחות בלול משביעות את רצונה של מפלצת הרווחיות התובענית.
תרנגולים בלול לא מנקרים גרגירים וזרעונים מהקרקע, אלא ניזונים מפתחים של משאבות, שמזרימות בהתמדה תערובות מזון. התערובת מכילה קמח מדגנים שונים, דגים או עופות מתים, ובשלבים מסוימים בחייהם היא מכילה גם זרזי גדילה אנטיביוטיים. המטרה: להגיע תוך 38 יום למשקל של שני קילוגרם לפחות.
שבוע לפני השחיטה ניתנת לתרנגולים תערובת נטולת תרופות וזרזי גדילה, כדי שגופם יהיה נקי מרעלים והבשר שיהפכו להיות יעבור בשלום את בדיקות המעבדה של משרד החקלאות. אלא שלא תמיד הכל זורם באופן חלק במעבדות של משרד החקלאות. בישיבה האחרונה של ועדת ההיגוי העליונה לשאריות כימיות במזון מן החי, שתפקידה לקבוע את הרמה המרבית של חומרים מסוימים בבשר, ולפקח, לבחון ולהעריך את המדגמים השונים, נאמר ששנת 2010 היתה אחת השנים הקשות ביותר בהיסטוריה של המעבדה הרפרנטית לבדיקת שאריות כימיות במוצרים מן החי.
"בראשית השנה הוכנסה התוכנית הממשלתית מרכב"ה (מערכת רוחבית כוללת במשרדי הממשלה, פרויקט להטמעת מחשוב בכל משרדי הממשלה), שגרמה לשיתוק מחלקת הרכישה במשך כחצי שנה", נאמר שם. "כתוצאה מכך, לא היה באפשרותנו לרכוש את ציוד המעבדה הפשוט והחיוני ביותר, כגון: מבחנות, כפפות חד-פעמיות, קיטים לבדיקות, סולבנטים וכדומה. המעבדה היתה קרובה להשבתה עקב מחסור בציוד מתכלה".
בשר. מה באמת אנו אוכלים?בלומברג
עוד כתבות בנושא
- המירוץ להמצאת הבשר המלאכותי07.2012
- חוקרים קושרים בין נטילת אנטיביוטיקה בילדות להשמנה בבגרות08.2012
- מחקר אמריקאי: המזון האורגני אינו בהכרח בריא יותר09.2012
- סלמונלה בעיר: שיעור החולים בערים גבוה משמעותית מביישובי הצפון12.2012
- לבשר נקי מאנטיביוטיקה יש ריח אורגנו12.2012
שנת 2010 היתה שנה קשה גם בכל הנוגע לתוספות לא רצויות בבשר: בהמשך הפרוטוקול נכתב כי מעבדה אחרת של משרד החקלאות, המעבדה להיגיינה של מזון מן החי ולחי, גילתה באותה שנה כי ב-17.1% מדגימות הבשר שמקורו מעופות (תרנגולים ותרנגולי הודו) נמצא חיידק הסלמונלה, וכך גם ב-56.4% ממי שטיפת העופות שנבדקו במעבדה.
הנתונים הללו, ועוד רבים מסוגם, הם בעלי חשיבות מכרעת עבור הציבור, ובכל זאת, רובם אינם מגיעים לידיעתו. אך טבעי שענף כלכלי נרחב, המורכב מאלפי משקים לגידול בעלי חיים, כ-250 מפעלים לייצור מזון לבעלי חיים, 50 מפעלים לייצור תכשירים, בתי מסחר, בתי מרקחת ויבואנים של תכשירים וטרינריים – שאת כולם מייצגים דוברים מנוסים – לא יפרסם בקלות עובדות שיכולות לגרום לצרכנים לצרוך פחות בשר.
לכאורה, בדיוק מהסיבות האלה קיימים מוסדות חיצוניים שבכוחם לבקר את התעשייה ולהפיץ מידע לצרכנים. בתי הספר לחקלאות ולתזונה, למשל, אמורים לספק לתלמידיהם מידע על תוספי המזון המוכנסים לבשר. אלא שזה אינו המצב כלל.
אורית אופיר, דיאטנית קלינית, מספרת שבכל שנות הלימוד שלה לא הוזכרו האנטיביוטיקה, החיידקים וזרזי הגדילה שמוחדרים דרך קבע לבשר. "הקורס בטוקסיקולוגיה לא עסק ברעלנים שמקורם במזון מן החי", היא אומרת.
תזונאית אחרת, שזה עתה סיימה לימודי Bsc בתזונה וביקשה להישאר בעילום שם, הוסיפה: "בכל התואר במדעי התזונה לא למדנו על המחקרים הללו או על האפשרות שדברים כאלה נמצאים בכלל בבשר. רוב התזונאים לא יטרחו לקרוא מאמרים ודוחות ארוכים העוסקים בשיירים כימיים וביולוגיים במזון, ולכן ייאלצו להסתפק במה שתזונאים מטעם התעשייה אומרים להם".
זהר צמח וילסון, יועץ בריאות ותזונה אינטגרטיבית, מבקש להדגים את שיתוף הפעולה בין התעשייה לבין הדיאטנים: "בכנס הדיאטנים הראשי בארצות הברית, וגם בכנסי תזונה שונים בישראל, יש דוכנים של מקדונלד'ס וחברות בשר אחרות. בנוסף, אנשים מתעשיית המזון מלמדים בבתי הספר לתזונה".
גדילה מואצת
כשעוקפים את כל המחסומים הניצבים בדרך לתשובה על השאלה מה יש בבשר מלבד בשר, מגלים שבראש הרשימה מככבת האנטיביוטיקה. בהתאם למוטו של מקסימום תוצרת במינימום משאבים, בעלי החיים במשקים התעשייתיים גדלים בצפיפות גדולה (בתעשיית העוף יש 12 תרנגולים למ"ר). הצפיפות גורמת להתפרצויות תכופות של מחלות, כמו הפרה המשוגעת (שפרצה בישראל ב-2002), מחלת הפה והטלפיים (2004), או שפעת החזירים (2009), אשר גרמו להפסדים כלכליים עצומים לתעשיית הבשר.
כדי למנוע התפרצות של מגיפות, מוכנסות לתערובות המזון של חיות המשק תרופות אנטיביוטיות. בכתבה שפורסמה באפריל השנה ב"ניו יורק טיימס" נטען כי 80% מהאנטיביוטיקה הנמכרת בארצות הברית אינה משמשת לריפוי בני אדם, אלא לבעלי חיים בתעשיות הבשר, הביצים והחלב.
בישראל חיים כ-230 מיליון תרנגולים ותרנגולות בכל רגע נתון (כ-200 מיליון נשחטים מדי שנה) ונצרכים יותר מ-300 אלף טונות בשר עוף. די בנתונים הללו כדי לשפוך אור על מידת נוכחותה של אנטיביוטיקה בחיינו. גם דגים שגדלים באופן מסחרי זוכים למנה הגונה של אנטיביוטיקה. ביולי 2011 התגלו בישראל שאריות של חומרים אנטיביוטיים מאותו הסוג שנוהגים להוסיף לבריכות דגים במי תהום המיועדים לשתייה.
באותה כתבה ב"ניו יורק טיימס" נכתב גם כי לפחות שני מיליון בני אדם בארצות הברית חולים מדי שנה בעקבות הידבקות בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, וקרוב ל-99 אלף מתוכם מתים. באוגוסט אשתקד הוקדש לנושא מאמר המערכת של עיתון "אל.איי טיימס" לאחר שאדם אחד מת ו-79 אחרים חלו מחיידק סלמונלה, שפיתח עמידות לאנטיביוטיקה. בעקבות המקרה הוסרו 16 מיליון קילו של בשר הודו ממדפי המרכולים.
לפי הערכות של משרד הבריאות, ב-2011 מתו בישראל בין 1,500 ל-2,479 איש מזיהומים שמקורם בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, מתוך 6,176 שנדבקו בהם. אין מחקר שמעיד על קשר מובהק בין צריכת בשר לבין החיידקים הללו, אבל קשר כזה עולה מתוך מקרה שהתרחש ב-2009, כאשר עובד בחזירייה בצפון נפל במהלך העבודה ונפצע באחת מעיניו. הפצוע אושפז במחלקת העיניים של המרכז הרפואי בני ציון בחיפה והתברר כי עינו מזוהמת בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
במקומון "הקריות" צוטט הרופא שטיפל בעובד החזירייה. הרופא הסביר שנתן לחולה שני סוגים של אנטיביוטיקה, אולם החיידקים היו "עמידים במיוחד". מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבני ציון פנה לחזירייה שבה עבד החולה וגילה כי לחזירים מוזרקים סוגים רבים של אנטיביוטיקה, שגרמו לעמידות החיידקים.
באופן רשמי לא קיימת בספרות המקצועית הגדרה לזרזי גדילה, על כן הם מוגדרים על דרך השלילה "תרופות שלא לצורך ריפוי". על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים לייצור מספוא והסחר בו (1971) רשומים בישראל זרזי הגדילה האנטיביוטיים הבאים: וירג'ניאמיצין (20 גרם לטון), מקסוס (בין 5 ל-10 גרם לטון), פלבומיצין (5 גרם לטון), צינק בציטרצין (בין 50 ל-100 גרם לטון) ובציטרצין (55 גרם לטון).
בשנים האחרונות אסר האיחוד האירופי באופן מדורג את השימוש בתכשירים אנטיביוטיים כתוספי מספוא. גם בניו זילנד, תאילנד ודרום קוריאה נאסר השימוש באנטיביוטיקה למטרות שאינן רפואיות. בארצות הברית ובישראל השימוש בה מותר בהגבלות של מינון ומועדי נתינה.
לול של תרנגולי הודו. זרזי גדילה אנטיביוטיים במזוןלימור אדרי
על השאלה מדוע באירופה לא ובישראל כן, השיב משרד החקלאות כך: "התעשייה באירופה מצאה לנושא פתרון חלקי בדמות שינוי בסיווג זרזי הגידול שנאסרו והפיכתם לתרופות וטרינריות לטיפול בדלקות מעיים, מה שהביא לדבר ההפוך מכוונת המחוקק: עלייה משמעותית בשימוש בתכשירים אנטיביוטיים זהים לאלה המשמשים ברפואה ההומנית".
כבר ב-2002 הגישו שני עובדים של השירותים הווטרינריים בישראל, ד"ר יאיר פרק וד"ר ארז לוברני, המופקדים על מערכת הפיקוח של התכשירים הווטרינריים, מכתב מתריע שבו נכתב: "על מנת להוריד למינימום את הפעילות הלא חוקית בנושא תכשירים וטרינריים, למנוע סיכון לבריאות הציבור ובריאות בעלי החיים ולהחזיר את האמון, השירותים הווטרינריים חייבים להחליט על שינוי מדיניות בנושא. במצב שנוצר כיום לפיקוח על התכשירים הווטרינריים אין סמכויות, אין תמיכה של גוף חוקר, אין הגשת כתבי אישום ובעצם פעילות הפיקוח משותקת לגמרי".
במארס השנה חייב שופט בארצות הברית את מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) להתחיל בהליך שיאסור על שימוש באנטיביוטיקה כתוסף מזון לבעלי חיים. פסק הדין ניתן בעקבות עתירה שהגישו כמה ארגוני סביבה, בריאות ומדע. בכתב התביעה נכתב כי על פי מחקר מ-2009 המחלות הנגרמות כתוצאה מחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה גורמות להוצאות לאומיות של כ-20 מיליארד דולר בשנה.
כמו בישראל, כך גם במרבית המדינות המפותחות, קיימים תקנים לרמות המרביות המותרות של אנטיביוטיקה והפיקוח מתבצע על ידי בדיקות מעבדה בשלבי ייצור שונים של הבשר. אבל אל מול התקנות הללו ניצבים גופים גדולים ורבי עוצמה כמו תעשיית הבשר (שבישראל מגלגלת מחזור של כשישה מיליארד שקל בשנה), הלובי של חברות התרופות, הלובי של חברות החקלאות וארגון הסחר העולמי, שמצליחים במקרים רבים למנוע פיקוח הדוק וביקורתי יותר.
על סוגיית זרזי הגדילה האנטיביוטיים הגיב משרד החקלאות ופיתוח הכפר כך: "הגידול באוכלוסיית העולם והשינוי ברמת החיים הביאו למעבר לחקלאות אינטנסיבית, המאופיינת בהיקפים גדולים ושליטה על תנאי הגידול. בין היתר, חייב הדבר גם שימוש נרחב באנטיביוטיקה במינונים נמוכים כזרזי גידול. השימוש בזרזים בישראל מותר כל עוד השימוש הוא על פי ההתוויה, וכל עוד לא נותרות שאריות במוצרים מן החי. הנושא נמצא בבחינה מתמדת".
ב-2011 מונה ד"ר נדב גלאון לתפקיד מנהל השירותים הווטרינריים. גורמים שונים בשירותים הווטרינריים הביעו אז תקווה שגלאון יקדם הליכים לאיסור השימוש בזרזי גדילה אנטיביוטיים, אולם עד היום זה לא קרה. "כולם ישמחו לצמצם את השימוש באנטיביוטיקה בצורה מושכלת", הוא אומר בתגובה לטענה, "נכון שיש מדינות שאסרו או הפחיתו את הכמות המותרת של שימוש בזרזי גדילה אנטיביוטיים, אבל לדעתי המבחן האמיתי בבטיחות מזונו של הצרכן הוא התוצר הסופי – האם בעוף שהוא אוכל יש או אין אנטיביוטיקה מעל המותר בתקן. הסקרים שלנו מראים שהתוצאות טובות, כלומר יש קרוב לאפס חריגות".
מים רעים
אחרי האנטיביוטיקה מגיע תורם של המים, שמוזרקים תדיר לבשר מעובד. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמתירה באופן חוקי להזריק מים לבשר. האישור החוקי הזה מתבצע בעקבות "חוק בשר ומוצריו" (1994), שקובע כי אסור לייבא בשר ללא הכשר. משום כך שכל ליטרת בשר שמגיעה לישראל (הרוב מיובא מדרום אמריקה) מגיעה קפואה ועוברת בישראל הכשרה באמצעות המלחה. ההכשרה הזאת גורמת לבשר לאבד כעשרה אחוזי מים. על מנת שיבואני הבשר לא יפסידו מהטיפול הזה, אושרה הזרקה של עד עשרה אחוז מים לבשר.
בדיון שעסק בפיקוח על מוצרי בשר מעובד בשנת 2000, אמר ח"כ אמנון כהן (ש"ס), שכיהן כיו"ר הוועדה לפניות הציבור, את הדברים המטרידים הבאים: "מדובר כאן בתעשייה מאוד חשובה… אבל נראה שיש כאן איזשהו עיוות, רמייה, כאשר מאפשרים הזרקת עשרה אחוז מים מקסימום, אבל בפועל מוזרקים אחוזים רבים מאוד ולפעמים מדובר ב-40-50 אחוז, כולל הזרקת חומרים על מנת שיספגו את המים האלה. כנראה אכיפת הנושא הזה מאוד קשה וגם העונש הוא קל מדי, כך שלמעשה הנושא הזה פרוץ".
נציגת חברת זוגלובק, אירית גל, הגיעה גם היא לדיון על פיקוח מוצרי הבשר ואמרה שזוגלובק "משתדלים מאוד לעמוד בתקנות. יכול להיות שפה ושם יש חריגה, מכיוון שלגבי הבשר אסור להתעלם מההיבט של הכשרות". בהמשך היא מפרטת מדוע: "הבשר מתרחק מרגע השחיטה… הוא שונה, הוא קשה יותר, הוא משחיר, כמויות ויחסי המים הם שונים ומשתנים, המלח משפיע על היחסים האלה".
בשר בקר טחון. ישראל היא המדינה היחידה המתירה להזריק מים בשרצילום: בלומברג
אבל כפי שעולה מדבריו של ח"כ כהן, כמות המים המוזרקת לבשר לא מסתכמת בדרך כלל בעשרה אחוז וגם לא מסתיימת רק במים. "מזריקים לבשר ג'לטין שסופח אליו מים. וכשבודקים מגלים שהמים לא מגיבים כמים, אלא כחלבון", כך מסביר באותה ועדה ישראל גלס, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים ברשויות המקומיות.
צמח וילסון מציע לבחון את רשימת הרכיבים של הבשרים המעובדים ולהיווכח שיש שם הרבה יותר מ"רק בשר". הדיאטנית הקלינית, קרן הוד, מציינת כי ככל שמוסיפים יותר מים לבשר, כך קטנה כמות החלבון היחסית שבו, ואיכותו התזונתית יורדת. עוד היא אומרת כי מאחר שרוב הבשרים עוברים הכשרה באמצעות מלח, הופך הבשר למזון שמכיל כמות גבוהה של נתרן. "מוצרים מוכנים מבשר מעובד כמו המבורגר, קבב, נקניקים, או נקניקיות מכילים בדרך כלל מגוון תוספים, שמטרתם לתת טעם ומרקם למוצר, שמלכתחילה מכיל בשר איכותי פחות. התוספים תורמים ליצרנים בהקטנת עלויות הייצור, ומאפשרים לקבל מוצר שאולי נראה טוב, אבל רחוק מאוד מהדבר האמיתי.
"חומרים אלה כוללים חומרי מילוי (מים, חלבון צמחי), חומרים מסמיכים ומייצבים (פוספטים, ג'לטין, צלולוזה), חומרים מתפיחים (סודה לשתייה, שמרים), עמילנים מעובדים (עמילן תירס או תפוחי אדמה), מעכבי חמצון (סודיום אסקורבט) וחומרי טעם וריח (מונוסודיום גלוטומט, תבלינים). על כן, כדאי לשים לב לצמד המילים 'מים מוספים' על אריזות הבשר".
מפרוטוקול הוועדה עולה תמונה עגומה למדי של חוסר אונים וחוסר ידע בכל הקשור לבריאות הציבור. הדיון בה הוא המשך לדיון שנערך שנתיים קודם לכן, ב-98', שלאחריו לא הושגה כל התקדמות, כפי שמצהיר ח"כ כהן: "בסיכום הוועדה דאז הועלו שמונה נושאים שהיו צריכים להיות מתוקנים, אבל דבר לא תוקן".
ד"ר חיים סדובסקי, רופא נטורופת ומחבר הספר "בריאות ותוספים במזון", אומר כי לא רק ג'לטין מוחדר לבשר כדי לקשור את המים, אלא גם פוספטים. בספרו, הוא מפרט את הנזקים שפוספטים יכולים לגרום לאדם, ומציין בין השאר פעילות יתר של בלוטת התריס וסרטן. לפי צמח וילסון, אנשים רבים סובלים מחומציות גבוהה בדם בגלל צריכה מרובה של בשר מעובד.
גם יו"ר האיגוד הישראלי להיגיינת מזון ובריאות הציבור, גדעון ציפורי, סבר כך באותה ישיבה מדוברת: "מעבר לנקודה שמדובר ברמאות בקנה מידה מדהים – ואני יכול להשוות את זה לאדם שקונה מרצדס, מגיע הביתה ומגלה שמכרו לו פולקסוואגן – לדעתנו ולדעת חכמים מאיתנו יש גם השלכות בריאותיות מהותיות לכל התוספות האלה".
מה יש בבשר? לחצו להגדלה
החריגות הללו הן כורח כלכלי – הציוד של ההזרקה יקר מאוד וכך גם כוח האדם הנדרש לכך, ולכן "זה ממש לא משתלם להזריק עשרה אחוז", כפי שאמרה נציגת זוגלובק בישיבה האמורה. מי שיכולים להרשות לעצמם לקנות בשר טרי נטול מים הם בדרך כלל מסעדנים של מסעדות הנחשבות משובחות.
כך היא למשל המסעדה "יועזר בר יין" של שאול אברון. "אני אוכל, מבשל ומגיש רק בשר טרי שנשחט בישראל, כדי להימנע מכל התוספים של הבשר הקפוא או המעובד", הוא אומר. גם את הנקניקיות והבייקון במסעדה של אברון מכינים בו במקום מאותה הסיבה. אברון מעיד על עצמו שאינו אוכל בשר במקומות מסוימים מתוך חשד בטיבו. "פעם שאלתי מכר שיש לו מפעל לבשר מעובד מה הוא מכין במפעל. התשובה שלו היתה 'שום דבר שאתה או אני אוכלים'", הוא מספר.
ב-2004 נחקק חוק, שהציעה ח"כ לאה נס (הליכוד), ביוכימאית במקצועה, האוסר על הזרקת מים לבשר טרי וקפוא, אבל מאפשר הזרקת מים לבשר מעובד. החוק מורה על סימון שיבדיל בין בשר טרי לבין בשר מעובד. בחוק גם כתוב כי בעתיד יקבע שר הבריאות את כמות התוספים שאינם מים המותרת להזרקה. לפי הגדרות משרד החקלאות, בשר מעובד הוא בשר שעבר תהליך טיפול של כיבוש, הזרקת מים, עיסוי או טבילה במים, בשר קפוא הוא בשר שיובא לישראל בהקפאה ובשר טרי הוא בשר שגדל ונשחט בישראל (ויכול להיות משווק באופן קפוא).
ארגוני הצרכנים התנגדו בתוקף להצעת החוק מכיוון שלטענתם הצרכן הממוצע אינו יודע להבחין בין בשר טרי לבין בשר מעובד וכך רוכש מים במחיר של בשר. גם ד"ר סדובסקי זועם על החוק הזה: "במשך ארבע שנים ישבה ועדה ודנה בהזרקת מים לבשר, הגיעו שם למסקנה שזה לא טוב מכל הבחינות ובסופו של דבר מעבירים חוק שמצפצף על כל המסקנות הללו".
מה הרעל שלך
לצערם של הקרניבורים, התוספות בבשר לא מסתכמות רק במים ובאנטיביוטיקה. התפריט של החיות כולל עוד כמה תוספי מזון כימיים, שנועדו לשפר את התשואה הכלכלית מהם. אחד מהם היה עד לא מזמן הארסן, שמצוי בתוך חומר בשם רוקסרזון, שתפקידו לדכא מחלות מעיים בעופות ולגרום לכך שיזדקקו לפחות מזון (ההשערות אומרות שזה חוסך 3%-7% מהמזון הנצרך). הארסן משמש גם כרעל בהדברה חקלאית, ואם לשפוט לפי דברי מבקר המדינה בדוח שעסק בנושא מ-2008, "הוא יכול להזיק מאוד לבריאות. חשיפה במינון נמוך למשך זמן עלולה לגרום לסרטן".
ב-2003 הגישו מאה אזרחים אמריקאים תביעה משפטית נגד כמה מגדלי עופות ונגד ענקית המזון "טייסון פוד" בטענה שהם מחדירים ארסן לעופות. הארסן, טענו מגישי התביעה, מתפזר באוויר וגורם להם ולבני משפחותיהם לחלות בסרטן. בית המשפט פסק לטובתם ואילץ את כל הנאשמים להפסיק לאלתר את השימוש בארסן.
בישראל חל איסור להאכיל עופות בארסן, או לשווק עופות שניזונו ממנו מאז שנות ה-60, ובכל זאת בשנים 2004-2007 שווק הארסן כאחד מהרכיבים שנמצאים בתוסף מזון לעופות בשם "3-ניטרו 20", שמיוצר בארצות הברית, ובתוסף מזון בשם "קופוליק", שמיוצר בסין ובהודו. בוועדה שאישרה ב-2003 את השימוש בארסן, לא נכחו נציגים מהמשרד להגנת הסביבה ולא ניתנה חוות דעת מקצועית בעניין הסכנות שבחדירת ארסן למי תהום או לגופם של בעלי החיים שנאכלים על ידי בני אדם.
ביולי 2006 קבעה ועדת ההיגוי לשאריות בתוך השירותים הווטרינריים שנוכחות ארסן בקרקע עלולה לזהם את מי התהום ולפגוע בבריאות הציבור, ולכן מומלץ לא לחדש את היתר השימוש בו – שתוקפו אמור היה לפוג בסוף אותה שנה – אולם חרף ההמלצה חודש ההיתר.
"מסתמן שהנהלת משרד החקלאות והשירותים להגנת הצומח העדיפו את עמדת החקלאים, ששיקולים כלכליים היו לנגד עיניהם", נכתב בסיכום אותו דוח. "הדבר נעשה תוך התעלמות מהדין, מהעמדה המקצועית של המשרד להגנת הסביבה ומעמדתם של השירותים הווטרינריים, ששללו את המשך השימוש בתכשירים המכילים ארסן.
"בדיון שהתקיים בפברואר 2007 בלשכתה של מנכ"לית משרד החקלאות, וכן בדיונים אחרים שהתקיימו במשרד החקלאות, השתתף נציג מכוני התערובת, שלהם אינטרס כלכלי מובהק להמשיך לשווק את הרוקסרזון. בדיונים אלה הדגיש הנציג את התועלת הכלכלית שמפיקים החקלאים מהשימוש בחומר. משרד החקלאות לא מצא לנכון לשתף בדיונים אלה שום נציג של ארגון צרכנים כלשהו ולשמוע את דעתו בנושא".
על כך הגיב כעת משרד החקלאות ופיתוח הכפר: "בכל פרוטוקולי הוועדות שדנו בשימוש בתרכובות ארסן להזנת בעלי חיים נאמר שלא נשקפת סכנה לבריאות הציבור ובריאות העופות מהשימוש ברוקסרזון. ההחלטה להפסיק את השימוש נעשתה בעיקר מסיבות סביבתיות ובגלל עקרון הזהירות המונעת, ולכן לא היה מקום להפסקה מיידית של השימוש בחומר".
רעלן נוסף שאפשר למצוא בבשר הוא הקדמיום, מתכת רעילה שחשיפה מצטברת אליה פוגעת בכליות ובעצמות. הקדמיום נמצא בכמות רבה בדשנים של חקלאות ובמים מזוהמים – שני מקורות שמגיעים כמזון ושתייה אל בעלי החיים.
על פי דוח של הוועדה לשאריות כימיות במזון, שהתפרסם ב-2011 אך עוסק בממצאים מ-2010, עולה כי ב-12.7% מדגימות בשר העוף באותה שנה נמצאה כמות קדמיום מעל למותר. "ישנה השנה (2010) בעיה קשה של שאריות חריגות מעל לרמה המרבית המותרת של קדמיום בכבד של פטם עוף … בעיית הקדמיום התעוררה כבר בישיבה לפני שישה חודשים של ועדת ההיגוי העליונה לשאריות כימיות. בישיבה זו סוכם כי תמונה ועדה לבדיקת הנושא. נכון להיום לא הוקמה ועדה זו".
בניגוד לארסן, שהוא רעיל באופן גורף, מידת הסכנה שבקדמיום שונה אצל כל בעל חיים ובכל רקמת בשר, מה שהופך את האיסור עליו למורכב. ברקמת שריר של תרנגול, למשל, כמות הקדמיום המותרת עומדת על 50 מיקרוגרם לקילוגרם בשר. בכבד של תרנגול, לעומת זאת, הכמות המותרת היא 500 מיקרוגרם לקילוגרם בשר, ובתרנגול הודו הכמות המותרת עומדת על 1,000 מיקרוגרם לקילוגרם של בשר כבד. ההיגיון העומד מאחורי הכמויות הללו הוא שהקדמיום נוטה להצטבר ברקמת הכבד והכליות יותר מאשר ברקמות אחרות.
לדברי קרן הוד נמצא קשר בין צריכת בשר בקר לבין עלייה בשכיחות הסרטן באוכלוסייה. "הסיבות לכך הן, בין השאר, גם כל אותם חומרים המוספים לבשר", היא מוסיפה.
ד"ר שליסל, מרצה בחוג למדעי המזון במכללה האקדמית תל חי, וגורמים נוספים מתעשיית המזון טוענים כי יש כיום מגמה של הורדת התוספות הכימיות שמוסיפים לבשר ומעבר לתוספות טבעיות יותר ומזיקות פחות. "השימוש הנרחב בחומרים כימיים לזירוז הגדילה של בעלי חיים מתועשים צומצם בשנים האחרונות, וכעת מקובל להשתמש בתכשירים פרוביוטיים וחומרים פרה-ביוטיים לשיפור הגדילה".
חיידקים עמידים
בעוד שנוכחותם של האנטיביוטיקה, המים, הקדמיום והארסן בזמנו, היא תוצאה של פעילות מכוונת של החקלאים, קיימים גם "אורחים" לא רצויים שמגיעים אל הבשר. בראש הרשימה עומדים הסלמונלה, חיידקי הליסטריה וחיידקי אי-קולי (coli-E). "כ-30% מהעופות בארץ נגועים בסלמונלה", מציין ד"ר שליסל, "כך גם שכיחות הליסטריה. מבחינת אי-קולי וקוליפורמים (חיידקי מעיים), אין אפשרות למכור בשר ללא חיידקים אלו.
"בעיקרון, הקבוצה האחרונה אינה מזיקה אך לפיה אפשר לדעת אם הבשר טרי או ישן ומקולקל. החיידקים אינם עמידים לטיפול תרמי, לכן כאשר מבשלים, או צולים את הבשר, למעשה קוטלים אותם. הבעייתיות נובעת מזיהום צולב, כלומר, בהדבקת כלי העבודה במטבח – קרש החיתוך, סכין וכדומה – בחיידקים".
כיצד מגיעים החיידקים אל הבשר? חיידקים מסוימים מגיעים אל הבשר לפני השחיטה וחלקם מגיעים אחריה. "בימי הקיץ החמים נוטה הבשר להתקלקל במהירות ולפתח חיידקי מחלה. חשוב להבטיח שהבשר יהיה טרי על ידי שמירה על טמפרטורה מתאימה לאורך כל שלבי השיווק, ועד המכירה והחלוקה לצרכן".
אל בעלי החיים שטרם הפכו לבשר מגיעים החיידקים בזכות מנגנון העמידות שהחיידקים מפתחים. האנטיביוטיקה שנמצאת בזרזי הגדילה ניתנת במינון נמוך יותר מן המקובל בטיפול רפואי, אבל למשך זמן ארוך יותר (שבועות או חודשים) מה שגורם לכך שבאופן אירוני, במקום לחסל את החיידקים – זרזי הגדילה האנטיביוטיים דווקא מעודדים שרידות והתרבות של אוכלוסיות חיידקים עמידות.
מחקר שפורסם בכתב העת הבינלאומי לבריאות הציבור "IJPH" ב-2010, מצא כי חיידקי אי-קולי מצויים באופן תמידי במערכת העיכול, במערכת הנשימה, על העור ובנוצות של עופות. ההסבר לכך הוא שבמשקים תעשייתיים העופות מתבוססים בצואתם, וכתוצאה מכך כל גופם מכוסה בחיידקים שנמצאים בצואה. במילים אחרות, צריכת בשר תעשייתי כרוכה בהכרח בצריכת שיירי צואה.
מחקר שנערך במארס השנה על ידי המכון לבקרה ומניעה של מחלות (CDC) בארצות הברית מצא כי הימצאותם של חיידקי אי-קולי בעופות תעשייתיים גרמו לדלקות בדרכי השתן אצל בני אדם. "בכל שנה מאובחנים בין 130 ל-175 מיליון בני אדם בעולם עם דלקת בדרכי השתן", נכתב שם, "בעבר חשבו שהמחלה מתפרצת בעקבות חיידקים שמצויים בתוך דרכי הקיבה והמעיים של החולה ומתפרצים לפתע, אבל תוצאות המחקר הראו כי קיים דמיון גנטי בין חיידקי אי-קולי אצל 475 בני אדם שנבדקו לצורך המחקר, לבין חיידקי אי-קולי שהוצאו מתוך 349 בעלי חיים מתים שנועדו לתעשיית המזון.
"קיים סיכוי סביר שמזון מן החי הוא האחראי להדבקת אנשים באי-קולי … בעשור האחרון הימצאותו של זן אי-קולי עמיד לתרופות עלתה באופן דרמטי. כתוצאה מכך הטיפול בדלקת בדרכי השתן, שבעבר היה פשוט, הפך מורכב יותר; הסיכונים לכישלון בטיפול גבוהים יותר; ומחירו גבוה".
אחרי האי-קולי מגיע תורו של חיידק הסלמונלה. המרכז לשליטה ובקרה על מחלות של משרד הבריאות האמריקאי מעריך כי 48 מיליון אמריקאים (אחד מכל שישה) לוקים בהרעלת מזון מסלמונלה מדי שנה, מתוכם 128 אלף מאושפזים בשל כך ו-3,000 מתים ישירות מההרעלה. מקרב המאושפזים 35% הורעלו מסלמונלה ו-28% מתוכם מתו מכך. על פי נתונים של משרד הבריאות מ-2009, בישראל אובחנו 1,517 מקרים של בסלמונלוזיס (המחלה הנגרמת מסלמונלה) אצל בני אדם.
ברור כיצד החיידקים מגיעים אל בני האדם שאוכלים את החיות, אבל כיצד הם מגיעים אל בעלי החיים עצמם? בראש ובראשונה זה קורה דרך המזון. רבים מבעלי החיים במשקים תעשייתיים ניזונים מתערובת המכילה דגנים וקמח בשר (בעלי חיים שנטחנו לכדי אבקה). קמח הבשר מכיל אחוז חלבון גבוה והוא זול לייצור, על כן מכוני תערובות רבים מציעים אותו לחקלאים.
אופן ההאכלה הזה עולה לדיון מחודש בכל פעם שמחלת בעלי חיים גדולה מתפשטת. במקרה של "הפרה המשוגעת", סבורים שהיא התפרצה בעקבות האכלה של הפרות בקמח בשר, שמקורו בבעלי חיים שהיו נגועים במחלה. בעקבות זאת אף נאסר השימוש בקמחים בשריים לבקר, אבל השימוש בו עבור עופות עדיין מותר. האכלה של בעלי חיים צמחוניים (עופות, פרות וכבשים) בשרידי גופם הטחונים של בעלי חיים אחרים היא עניין נפוץ למדי.
אל הקמח הזה מתווספת לפעמים גם צואת עופות. בדוח מבקר המדינה מ-2008 צוינה העובדה כי עגל אחד מואבס בכמות ממוצעת של 1.5-3 קילוגרם צואת עופות ביום ובסך הכל נצרכים בישראל כ-173,000 טון של צואת עופות בשנה. הצואה הזאת מכילה מכל הבא ליד – שאריות של תרופות, זרזי גדילה וחיידקים. בדוח זילר נכתב על כך: "המצב זועק להסדרת הפיקוח על המזון לבעלי חיים, כזה שיתאים למציאות הנוכחית ולדרישות הבינלאומיות".
"ברגע שמונעים מתרנגולות ופרות לאכול עשב, נגרם להן נזק בריאותי קשה", טוען צמח וילסון, "זה חוסר איזון שמזמן חיידקים". טענה זו מופיעה גם בסרט התיעודי מ-2008 (בבימוי רוברט קנר) "מזון בע"מ", שעוסק בתעשיית המזון בארצות הברית. בסרט מעיד אחד העובדים ברפת תעשייתית כי לכל הפרות במשקים יש חיידקים מזיקים בקיבה. אך ניסוי שבו איפשרו להן לרעות ולאכול עשב טבעי הראה שתוך שלושה ימים לא היו להן חיידקים.
מדוע אפוא מאכילים את בעלי החיים הללו בתערובות שגורמות להן לפתח חיידקים? התשובה היא שוב "כסף". "יותר זול לתת תרופות וקמח בשר מאשר לתת להן לרעות ולאכול עשב טרי", מסביר צמח וילסון.
המזון שהחיות אוכלות, התנאים שבהם הן גדלות והחומרים שמוחדרים אליהן נועדו כולם להגדיל את הרווחים מנתח הבשר שהם יהפכו להיות. גם המשחטות בנויות כך שיניבו את הרווחים הגבוהים ביותר, ברוב המקרים על חשבון סבלן וכאבן של החיות.
משחטה היא מקום שקשה לבקר בו, ומרבית העדויות מתוך משחטות מגיעות מאנשי הארגונים לזכויות בעלי חיים. דרך אחת שבה הם משיגים מידע על מה שנעשה במשחטות היא באמצעות גביית ראיונות מעובדי המשחטות. דרך אחרת היא להתקבל לעבודה במשחטה ולצלם במצלמה נסתרת את המתרחש. האינטרנט מוצף בסרטים שצולמו כך – כולם קשים מאוד לצפייה.
ב-2004 הצליח איש ארגון PETA (People for (the Ethical Treatment of Animals, הארגון הגדול בעולם לזכויות בעלי חיים, להתקבל לעבודה במשחטה באיווה שבארצות הברית. המשחטה שייכת ל-Agriprocessors, יצרנית הבשר הכשר והכשר למהדרין הגדולה בעולם (ב-2009 התחלפו בעליה ושמה שונה ל-Agri Star). הפעיל צילם את תהליך השחיטה של פרים, הפיץ את הסרטונים ברשת ואף הגיש תלונה למשרד החקלאות האמריקאי על תהליכי השחיטה האכזריים שמתקיימים בה. במקביל גם העלה על הכתב את שראה שם.
הארגון הישראלי לזכויות בעלי חיים, "אנונימוס", תירגם את הדברים לעברית: "הפר הועמס על מכונה, שדומה לצינור מתכת גדול. ראשו בלט מהחלק הקדמי, ואז פס מתכת הודק מתחת לצוואר שלו ולחץ על ראשו למעלה וקדימה, זקוף בתנוחה משונה שנראתה מכאיבה. המכונה כולה הסתובבה, והפכה את הפר עם הראש למטה. נראה שהתהליך הבהיל אותו – העיניים שלו היו פעורות באימה.
"הצוואר החשוף של הפר עבר קרצוף באמצעות שטיפה בצינור ושפשוף, ואז הגיע רב מתוך חדר קטן ושיסף את הגרון של הפר. עובד אחר בא בעקבות הרב וקרע גוש בשר מתוך הצוואר של הפר ואז משך את קנה הנשימה או הוושט אל מחוץ לגרון שלו כך שהוא השתלשל למטה. אז המכונה החזירה את הפר לתנוחה זקופה. דלת המלכודת בצד של המכונה נפתחה והפר הושלך על הרצפה, שם עובד אחר חיבר שרשרת לקרסול של בעל-החיים כך שניתן היה להרים אותו באוויר ולשלוח אותו אל סרט נע של גופות המיועדות לביתור.
"פרים רבים היו עדיין בחיים ובהכרה כאשר הם יצאו מהצינור והוטחו ברצפה. ראשיהם פגעו ברצפת הבטון בקול נפץ מבחיל. הסתכלתי כאשר פר אחד נחת על הרגליים שלו והתחיל לנסות להתקדם מסביב עם הבעת הלם על פניו. העובדים פשוט קפצו אל מאחורי הגדר שלהם וחיכו לו שיתמוטט. פר אחד הצליח לעמוד לאחר שהושלך על הרצפה והלך לפינה. הם הצליחו להרוג פר אחד או שניים נוספים כאשר הוא שכב שם מתנועע ומנסה לעמוד. הוא המשיך ללא הפסק להניע את הראש הכמעט כרות שלו והרגליים שלו עשו גם כן מאמץ לעמוד".
למה אין בקר אורגני?
מה יכולים הצרכנים לעשות נוכח הרעלים והמזהמים השונים שמוכנסים לבשר שהם קונים? אפשרות אחת היא פשוט להפסיק לאכול בשר. אפשרות שנייה היא מעבר לבשר אורגני. אלא שכאן נתקלים הצרכנים הישראלים בבעיה: לא קיים בישראל גידול של בקר אורגני, רק של תרנגולים ותרנגולי הודו.
הסיבה לכך היא שהענף איננו רווחי. גידול פרים ופרות אורגניים מחייב שטח נרחב שעליו יוכלו לשוטט בחופשיות, וכשמדובר בבקר אורגני, על השטח הזה להכיל גידולים אורגניים בלבד. שטחים כאלה אינם שכיחים בישראל.
סיבה נוספת היא המחיר הגבוה של הדגנים האורגניים, שמהווים חלק מתערובת המזון שניתנת לחיות. בנוסף, ישנו עניין הכשרות, שקובע כי רק החלק הקדמי של הבקר הוא כשר וכל השאר לא. כשמדובר בבקר רגיל, יש קהל שמעוניין בחלקים הלא כשרים, אבל החקלאים ספקניים לגבי מציאת שוק שיהיה מעוניין בבקר לא כשר ואורגני, שמחירו יקר ב-20% מבשר רגיל. נעשו כמה ניסיונות לייבא בשר בקר אורגני לישראל, אבל גם הם לא צלחו בשל המחיר הגבוה והיעדר הביקוש.
אריק מלמד, מגדל עופות אורגניים, מספר כי בחן בעבר אפשרות לגדל בשר בקר אורגני, אבל זנח את הרעיון כשחישב את העלויות, שלדבריו הגיעו לכשלושה מיליון שקל עוד לפני התשלום לפיקוח האורגני. "בכל העולם וגם בקרב מדינות ה-OECD נהוג שחקלאות אורגנית נתמכת על ידי הממשלה, מתוך שיקולים סביבתיים ובריאותיים. בארץ לא רק שהחקלאים האורגניים לא נתמכים, אלא שאנחנו גם נאלצים לשלם הרבה יותר מחקלאים אחרים. על ארבעת הלולים שלי אני משלם לתו התקן האורגני כ-20,000 שקל בשנה".
בתגובה לטענה זו נמסר ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר: "המשרד שם לו למטרה להפחית משמעותית את השימוש בחומרי הדברה. הנושא הוא בעל חשיבות עליונה בתפיסה הכוללת של חקלאות בת קיימא. פיתוח הממשק של הדברה ידידותית לסביבה ולאדם מהווה את אחד מאבני היסוד בהפחתת השימוש בחומרים כימיים". אפשר להיווכח שהתגובה נעדרת התייחסות ספציפית אל חקלאות של בשר אורגני.
הצרכנים הישראלים נותרים אפוא רק עם עופות אורגניים. נכון להיום קיימים בארץ ארבעה מותגים של עופות אורגניים ואחד שמספק גם תרנגולי הודו אורגניים. המותג "אורגני טרי" של מלמד הוא אחד מהם. "רציתי להעניק אלטרנטיבה לעוף הקונבנציונלי, שמורכב למעשה מ-25% זבל", הוא אומר על מה שהוביל אותו לעבור מעבודה בהייטק לגידול עופות אורגניים.
"התערובת שהתרנגולות הלא אורגניות ניזונות מהן מכילות המון חומרים ממוחזרים כמו שמן דגים, קמח דגים, קמח בשר, קמח נוצות וגם זבל עופות. כל זה עוד לפני שדיברנו על מאיצי הגדילה, האנטיביוטיקה ושאר החומרים הכימיים".
תרנגול אורגני מחויב על פי התקן לאכול מזון אורגני, שאף אחד ממרכיביו אינו ממוחזר. אפילו השמן בתערובת צריך להיות שמן אורגני (ולא שמן ממוחזר מתעשיית המסעדנות, כפי שקורה במקרים רבים בתעשייה הקונבנציונלית). הבדל נוסף טמון במשך החיים של העופות – עוף רגיל חי 38 יום בממוצע (לפני 50 שנה חיו העופות כ-80 יום) עד שהוא מגיע אל גודלו המרבי ומשם למשחטה. עוף אורגני חי 54 יום בממוצע. בנוסף, שטח המחייה של העופות שונה – בתעשייה הרגילה נהוג לצופף 12 עופות על מ"ר ובזו האורגנית המקסימום המותר על פי התקן הוא עשרה עופות למ"ר.
גידול אורגני מצריך קריטריון נוסף – מיקום מבודד יחסית של הלול. מאחר שהעופות בו אינם מחוסנים, צריך למצוא אתרים שיש בהם מעט חיות משק ועל כן פחות סיכון להידבק במחלות.
ההבדלים הללו מתורגמים לעלויות גבוהות יותר, מה שמסביר את הפרשי המחירים לצרכן בין עוף אורגני לעוף רגיל. עופות אורגניים נמכרים בכ-30 שקל לקילו, ואילו המחיר השכיח לעוף רגיל נע בין 17 ל-23 שקל לקילו, כלומר נמוך ב-30%. ברשתות מזון מסוימות נמכר עוף רגיל במחיר מבצע העומד על 9.90 שקל לקילו בלבד. המגדלים האורגניים טוענים שמדובר במחירי הפסד, שמטרתם אינה רווחים עבור רשתות המזון, אלא משיכת הצרכנים אליהן. מוצר כזה מכונה "לוס-לידר" (Loss Leader), פריט שנמכר ברשתות שיווק במחיר הפסד כדי למשוך לקוחות אל החנות.
עוד טוענים מגדלי העופות האורגניים בישראל, כי המחיר הנמוך של העופות הקונבנציונליים גורמים להם להפסדים כפולים. בפעם הראשונה כשאינם מסוגלים להתחרות במחיר ובפעם השנייה מכיוון שרשתות השיווק מצפות להרוויח על העופות האורגניים בכדי לכפר על ההפסדים מהעופות הרגילים.
"הסופרמרקט מצפה להרוויח מהעוף שלי 30% לפני מע"מ", מסביר מלמד, "מה שמעלה את מחירו ל-37 שקל לקילו, מחיר יקר באופן משמעותי". מסיבה זו חלק מן החקלאים האורגניים מעדיפים להקים מערך משלוחים עד לבית הלקוח, ולא למכור דרך רשתות השיווק.