logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

סוד הכשרות – כדת של תורה- חשיפת חלב ודם

סוד הכשרות כדת של תורה

סוד הכשרות - שער תמונה

להורדה השיעורים: לחץ על הקישורים הבאים”

שיעורים א-ה בספר סוד הכשרות- כדת של תורה חשיפת החלב ודם מדף א-נב העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבנים

שיעור_ד’_בספר_סוד_הכשרות-כדת_של_תורה_[דפים_לב-מב]_חשיפת_החלב_ודם_העתקה_מדויקת_מקלטת_של_70

_רבנים שיעור_ה’_בלי_ניקוד_וסוגריים_מדף_מב_עד_דף_נב_מילים_חג_הסוכות

שיעור_ה’_מדף_מב_עד_דף_נב_מילים_חג_הסוכות

שיעור_ו’_סוד_הכשרות_כדת_של_תורה_עמודים_נב-סב

שיעור_ז’_סוד_הכשרות_כדת_של_תורה_עמודים_סב-_עב

שיעור_ח’_סוד_הכשרות_כדת_של_תורה_עמודים_עב-פב

שיעור_ט’_סוד_הכשרות_כדת_של_תורה_עמודים_פב-צב

שיעור_י’_סוד_הכשרות_כדת_של_תורה_עמודים_צב-קב

שיעור_יא_סוד_הכשרות_כדת_של_תורה_עמודים_קב-קטו

שיעורים א-ה בספר סוד הכשרות- כדת של תורה חשיפת החלב ודם מדף א-נב העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבנים

להאזנת השיעורים – לחץ על התמונה

  שיעור ה’ בספר סוד הכשרות- כדת של תורה [דפים מב-נב] חשיפת החלב ודם העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבניםמאת מפעל הזוהר העולמי חדש     13:37עוד
      שיעור ד’ בספר סוד הכשרות- כדת של תורה [דפים לב-מב] חשיפת החלב ודם העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבניםמאת מפעל הזוהר העולמי חדש     16:26עוד
     נצפה שיעור ג’ בספר סוד הכשרות- כדת של תורה [דפים כג-לב] חשיפת החלב ודם העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבניםמאת מפעל הזוהר העולמי חדש     16:42עוד
     נצפה שיעור ב’ בספר סוד הכשרות- כדת של תורה [דפים יב-כב] חשיפת החלב ודם העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבניםמאת מפעל הזוהר העולמי חדש     17:14עוד
     נצפה שיעור א’ בספר סוד הכשרות- כדת של תורה חשיפת החלב ודם [דפים א-יב] העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבניםמאת מפעל הזוהר העולמי חדש     11:02עוד
     נצפה M2U02424 האדמו”ר מהאלמין סיפור היסטורי איך שע”י 70 רצו במזיד להכשיל את היהודים החלב ודם איסור כרתמאת מפעל הזוהר העולמי חדש     12:49עוד

שיעור ד’ בספר סוד הכשרות- כדת של תורה [דפים לב-מב] חשיפת החלב ודם העתקה מדויקת מקלטת של 70 רבנים

הרב לייטנער שואל: טֶענְדֶערְלֵיין…

תשובה: רק רגע, תשמע, הטֶענְדֶערְלֵיין (כולם מדברים). תשמע רק רגע, אתם חושבים שהקצבים קונים מהטֶענְדֶערְלֵיין, מי קונה זאת, מי צריך זאת, רק רגע, שב בשקט, תשמע מה שאומרים, תשמע פעם אחת מה שאומרים לך, רבה של וִוין (ווינער רב) תאפשר לי להגיד לך משהו מכל הדברים שיש לך.

אני בטוח שאלו דברים חתרניים, אין לי ספק שאלו שקרים, כי הם כלל לא מוכרים טֶענְדֶערְלֵיין, מדברים שיש להם טֶענְדֶערְלֵיין, זוהי עלילה 65. אני אומר לכם משהו, כיום אני מכיר כל כך טוב את המסכת הזו, מה קרה כאן באמת, מאחר וכפי שזה התחיל, כפי שרבה של מָאנְטִיוִועדֶא אמר כבר, שלרבנים הגיע המכתב של הרב מסקווער. זה היה בתקופת פפס, ואז סוכם שצריך לעשות משהו, ראינו וידענו שבכל צלע י”ב עשו כפי שנהגו לעשות בעבר, ונהגו כך על פי שיטת החתם סופר, כך נהגו ברוב המקומות ודי, וכפי שהחתם סופר בעצמו כותב שמדובר בניקור קל, ושלא צריכים כלל לכך אומנות – כן, כך כותב החתם סופר – אינו חמור כל כך, וגם מפני שבעצם זה אינו חלב, הוא הרי קובע שאין שם חלב כלל. בש”ך כתוב ברור שבצלע י”ג אין חלב בנמצא כל עיקר, באותו צלע אפילו כשחותכים אותו בכדי שיוכלו לחתוך טוב, ושלא יטעו, אך בבשר עצמו אומר החתם סופר שאין בזה חלב ואין עליו שום חולק, הבית שלמה גם אומר אותו דבר, הוא אומר, בגלילותינו לא נוהגים כך 66.

ועוד יותר, אותו חשש, ושם היכן שהבית שלמה אומר תעיינו בפנים מדובר שהקצב לא ניקר כלל את הבשר, זה מה שקרה שם, שמאחר ולא היו רגילים לנקר את הבשר הרי הכין הוא את הבשר ומכר אותו, והוא אומר שם כמו. ובשביל זה הוא קונס אותו, והוא מביא דעת תורה, הוא גם מציין זאת כך, מה אתה רוצה עוד? 67

בקיצור, אני אומר כאן שאין כלל על מה לדבר, מה קרה כאן מהומה כזו? אוכל לומר את זה כאן כי הוא האמת. יושבים כל כך הרבה אנשים. כבר אמרתי את זה לקהל גדול יותר מזה שנמצאים כאן.

זה היה ממש במזיד, שכך לעליל ולבלבל עלינו. בדיוק כפי שעשו פעם עלילת דם על היהודים, עשו כאן עלילת חלב, בדיוק אותו דבר, העלילו עלינו בשאט נפש, היום אני יכול לומר לכם, אני לא הייתי אומר זאת. תסתכלו ותראו, יש בידי מכתב, רבה של מאטעווידעא אמר לי שהוא נוסע לארץ ישראל, אמרתי לו, הרי כבר עסקנו בנושא – הכי זוכר אתה שדיברנו על כך? אתה הרי תהיה בירושלים, תעשה לי טובה ותבדוק מקרוב את המתרחש, בוא ונבחון למה ועל מה באמת המהומה הגדולה הזו 68.

לא ידעתי מה שקורה בירושלים דבר שכזה, אני באמת גם לא ידעתי שמעלילים שמדובר בחלב ממש. התאספנו כל המנקרים ודננו בענין של ניקור, היתה אסיפה לשם שמים, כינסנו את כל המנקרים, אף אחד מהם כלל לא התכוון חלילה להחליף שמנים בחלב, רצינו באמת לבדוק בכדי שנדע מה קורה באמת. התאספו אנשים ממקומות שונים, אני אפילו לא הייתי כאן, ידעתי שיש על מי לסמוך בענין, כן, רבה של פאפא היה, אני כלל לא הייתי – כן רבה של פאפא כאן. כן. כן. שלום עליכם. כן, לא, אני אוחז באמצע לספר את הסיפור כפי שקרה. ציבור המנקרים כולו התכנס, ישנן באמת שאלות רבות, אני אומר, רבה של פאפא מה שיש לנו להלכה, מה שיש לנו לעשות כי בכלל את הצלע י”ב היו מקומות בהונגריה שהשתמשו בו, והיו כאלו שלא השתמשו, היו מקומות שניקרו שם, בדיוק כפי שהחתם סופר אומר שמורידים שם את הקרום (הייטל), ובמקומות אחרים לא השתמשו בהם, אז קיימת שאלה.

זוהי אולי באמת שאלה, מאחר ובכמה מקומות קיים ואז מה? 69

רבה של פאפא: בדיוק כפי שלא משתמשים בסירכות למרות שזה כשר, בשר סירכא.

רבה של וִוין: בבשר הסירכא יכול להיות חשש, סירכא ללא נקב אולי ישנו.

הרב מסיגעט: הלוואי, הלוואי, כמה שכבר כן משתמשים, הורידו תמיד סירכות, זוהי שחיטת גלאט ובכל זאת השתמשו בסירכות, הלא אי אפשר לומר שלא משתמשים בסירכות.

לציבור הזה אפשר לומר, שלא משתמשים בסירכות – ואז במקרה כזה לא היה לכם בשר למכור, קורה שיש בשר כזה, זה בכלל לא הולך חלק, אך קורה לפעמים 70.

הרב מנִירְבַּאטוּר (מוחה): שתמחול לי, על זה אני משיב מיד: חלילה להוציא הודעה כזו, שאנחנו חלילה משתמשים בסירכות. חס וחלילה, אף פעם בעולם, אפילו אם מדובר באיזה ריר קטן, מי שמכיר ויודע מה זה ריר, את זה אנחנו מורידים, אך כשמדובר בשם סירכה שיש לו שורש קשה, עם מקור קשה, ח”ו אף פעם איננו משתמשים בזה 71.

הרב מסיגעט: את זה הרי אומר רבה של פאפא, הוא אומר בדיוק כפי שאתה אומר, אז אתה גם כן יכול לעשות אותו דבר? 72

הרב מפאפא: למרות שעל פי הלכה זה כשר, כי אנו לא אוכלים זאת, כי אנו רוצים לצאת ידי כל השיטות.

הרב מסיגעט: לא, שם זה משהו אחר, שם זה כך, הסירכא שמתחילים לקחת אותה73.

הרב מפאפא: נו, מדובר במחלוקת שבין האחרונים, בין הפוסקים האחרונים איך לנהוג עם הבשר של הצלע י”ב וי”ג, אם כן מדוע להשתמש בזה?

הרב מסיגעט: אבל הרי אין לנו פלוגתא, אין בענין הזה כל מחלוקת, אף אחד אינו אומר אחרת, החתם סופר אומר שאפשר להוריד אותו, וכך נהגו בהרבה מקומות, אני יודע שבסיגעט גם השתמשו בזה, אפשר לומר שלא ידענו כולנו את אותו דבר, שם לא השתמשו בסירכות כי לא היו צריכים אותם, וישנם מקומות 74.

הרב מְוִוינָא: אצל הערוגת הבושם לא השתמשו בהם בְּחוּסְט וּבְּקְלֵיינְוַוארְדֵיין, אני חושב שגם לא השתמשו אך איני בטוח 75.

הרב מסיגעט: בקיצור, הענין הוא כך, אי אפשר לדמות זאת, דבר שאין בו כל שיטה ברורה שאי אפשר להשתמש באותו בשר. ישנה רק שאלה אם צריך להוריד אותה, וכל החשש החל כי לא השתמשו בזה ולכן פחדו להשתמש בזה, וזאת בגלל שלא השתמשו בבשר אחוריים, כפי שהדבר מבואר כבר בבית שלמה, וכתוב בדעת תורה 76.

הרב מפאפא: בדיוק כמו הקרום, שיכול להיום שהקרום נמשך משם.

הרב מסיגעט: לא, לא, זה לא, צלע י”ב זהו בעצם כלל לא חלב, זה רק נוגע לכיוון חלב של הפנים, כי בכרס יש חלב, ועל כך אומר החתם סופר, שאפשר להוריד את הקרום ושהדבר קל מאוד, הקצבים בקיאים בענין. כל הצרה – אומר החתם סופר – שבאותן המקומות שהשתמשו בחלק אחוריים היו חייבים לצרף את האחוריים, והקצבים קיבלו גם בשר כזה ויכלו לטעות ולהשתמש באותו בשר מבלי שהוא יהיה מנוקר כראוי, זהו כל הענין, ולכן בכמה מקומות השתמשו ובכמה מקומות לא השתמשו.

שמע בקולי (הרב ממָאנְטִיוִועדֶא) – אין בענין הזה כאלו שהם פשרנים ישנו מי ש…

טוב, טוב, תשמע לי, אני לא דן כאן. אני רק אומר זאת בקול, אני לא אומר, אני רק סבור, אבל בעצם, דנים כאן בכל הענין, זה מה שקורה שהופץ שם בכל העולם שאוכלים כאן ממש חלב אחוריים77.  וזה גרם, שיצא שם לא בגלל שקרה באמת משהו רציני, אלא פשוט רצו להבאיש את ריחינו בעיני כל היהודים ולהעליל שאנו אוכלים חלב. ברור לי, כיום הדבר ברור לי, קיבלתי מכתב מארץ ישראל, שבו מצוטט מה שכותב חתנו של האדמו”ר מקאשוי – זה איך קורים לו (יצחק גליק – משה פרידמאן) משה פרידמאן למנקר מלאכי – הוא כותב למלאכי, שהוא מנקר שם, שהגיע לכאן, והוא זה שרוצה להנהיג את הניקור הירושלמי. שם יש להם עוד חומרות, שכלל לא שמעו עליהם בכל המדינות, לא בהונגריה ולא בפוילן ולא בגרמניה. בכלל היה מחלוקת, היו מנהגים שונים בין הספרדים והאשכנזים, אנחנו כולנו ב”ה אשכנזים, ולכן אנחנו חייבים לשמור על המנהג שלנו, ואין כל מקום כלל שנלך להנהיג הנהגות ומנהגים שנהגו בהם הספרדים, במיוחד בכל הדברים שאין עליהם סיבה מיוחדת לעשות זאת, על אף שבמכתב הוא כותב לו, שמאחר ומגיעים הרבה יהודים מארץ ישראל לכאן, והם הרי כן נוהגים להחמיר, ולכן עלינו לשנות ממנהגינו מנהג אשכנז, וכל הסיבה היא בשל היותם של בני ארץ ישראל כאן 78.

יתכן באמת, שבני ארץ ישראל יעשו לעצמם שחיטה נפרדת, אף אחד אינו מפריע להם, על כל פנים מה שכתוב באותו מכתב שכותב חתנו של האדמו”ר מקאשוי לאותו מלאכי.

המכתב ההוא נכתב בערב שבת קודש פרשת ויקהל, ומאז כבר עברו ששה חדשים, כפי שהוא כותב לו בהתחלה בצורה ערמומית ביותר, איזו ערמומיות, הוא אומר שעלינו לעשות שהבשר יגיע לידינו ושנוכל לבדוק ולראות מה קורה שם – הוא כותב לו, שאנחנו כבר דאגנו לכך וחלקים מהבשר הגיע לידינו ואין לנו ספק שיש שם חלק אחוריים וחלב דאורייתא, ושכל החלבים ישנם שם, ושמוכרים זאת בכל האטליזים – כך הוא כותב : – ותשמעו מה הוא כותב לו, שלאחר שהוכח הדבר, נכנסנו אל הקודש פנימה, רצונו לרבה של קאשוי, לחתנו, והוא הראה לו את הבשר והוא עמד כולו מורעד, דבר כזה איך זה יכול לקרוא – כך הוא כותב – כבר דיברנו עם כמה רבנים, בקיצור, נוכל כעת לעשות כאן מהומה ולהנהיג שיתקנו כאן וינקרו על פי מנהג ירושלים 79.

אין ביכלתי להבין דבר כזה, איך זה יכול לקרות שיהודי שבאמת חושב באמת שיעברו ששה חדשים שבהם הוא יודע שאוכלים כאן חלב דאורייתא, ששה חדשים?

כן אתם רואים, אתם רואים מה קורה כאן, אני לא יודע עם איזה רבנים הם דיברו, כמדומה לי, אני לא מאמין זאת שהיו אומרים לרבנים שאוכלים חלב דאורייתא ושלא הייתי שומע על כך – תשמעו לי – הוא כותב זאת כבר לפני ששה חדשים והוא חיכה עד לערב יום הכיפורים, אז יצאה השמועה, ממש תראו ותדעו מה הוא כותב 80.

הרב מְוִוינָא: עתה שמעו נא, רבותי, כאן חייב להיות, שיהיה זה רבי שלמה קלוגער, אתם הרי יודעים את הסיפור בבארדיטשוב, שהוא נסע הביתה למשך שלשה שבועות והוא שתק, ולאחר מכן הוא בא ואמר, לא ראיתי מאכיל טריפות כמוהו, ואז ניגש אליו רבי ענזיל ואמר לו אתה לא נאמן על פי הלכה, כי אם ידעת ואיפשרת ליהודי בארדיטשוב במשך שלשה שבועות לאכול בשר טריפה, במילא אינך נאמן, כי אין אדם משים עצמו רשע. את זה אינו עושה מורה הוראה בישראל, ואפילו לא יהודי פשוט, ולכן לא מאמינים לך שהבשר טריפה. ואז הלך רבה של בארדיטשוב ושלח לרבי ענזיל את מכתבו של ר’ שלמה קלוגער לבעל אמרי אש, והאמרי אש כתב לו בתשובה: א) והוא אומר כך, מצד האמת זהו פלא גדול על מורה הוראה בישראל שיאפשר ליהודים לאכול טריפות במשך שלשה שבועות, ולכן הענין הוא באמת של אין אדם משים עצמו רשע. ואם כן הרי עתה הוא הרי מוציא לעז על השוחט, והוא אומר שהוא מאכיל טריפות אז הוא אומר השתא הוא דאתרעי, אז על אותו ענין הוא לא נאמן, שהוא אז האכיל טריפות, כי אם הוא היה ממשיך ושותק הרי מאפשר עתה שיהודים יאכלו טריפה, עתה הוא רק מוציא לעז, והאמרי אש כותב לרבי שלמה קלוגער והוא מספר לו על החתם סופר שלא הסכים לגט בניגוד לכל הגדולים, ואז זה היה בשל טעם אחר, שלא ניתן להתיר את השוחט של בארדיטשוב מאחר והם קיבלו על עצמם את ההוראה של המגיד מבראדי, ולכן השאלה כלל אינה אם הוא נאמן או לא נאמן, עבורם הבשר טריפה, ועכשיו כאן אין זה משנה מי ומתי זה היה. (הרב מסיגעט מפסיקו) 81.

הרב מסיגעט: ראו, רגע, הוא כותב כך: זהו מכתב שהוא כתב בערב שבת קודש פרשת ויקהל-פקודי תשמ”ב, פורים חל בפרשת תשא, ועתה כבר אחרי פורים לאחר החגים, בואו וראו מה שהוא כותב – מה אומר לכם – שמצאו חלב הכליות ושזה ממקום דבוק לחלב הכליות, גם אצל הטֶענְדֶערְלֵיין הדק הנשאר על יד הצלעות, הצלע אינו מנוקר טוב, ומקצת מהם לא הסירו הגיד שעל החלב בין הצלעות, מקצת נשאר גם החתיכה כמו… את זה כותב חתנו של הרב מקאשוי, תראו, כך זה התחיל.

תראו, בקיצור – הצלעות אינן מנוקרות, והנה כמה פעמים גם שאר המנקרים… מנהג אשכנז. זה לא היה מנוקר כלל, ואין שום השגחה על הניקור, וכאן הוא כותב, לפני כשעה נכנסתי אל הקודש פנימה אל כ”ק אדמו”ר הגה”ק מקאשוי שליט”א ומסרתי לו הפרטים שמצאתי, כמובן שנרעד ונפחד מאוד, וסיפר לי שהיום כבר דיבר מזה עם כמה רבנים, ועכשיו מקוה אני שיכנס בעובי הקורה ש… יהיה אור. כך הוא כותב 83.

וכבר עברו ששה חדשים מאז שהוא כותב שכבר דיברו עם כמה רבנים, אין לי מושג עם מי הוא דיבר. אין לי ספק שאם היה מדבר הייתי יודע על כך, אני בטוח שהוא היה אומר לרבנים, תעשו מהענין מהומה, אוכלים חלב דאורייתא, רבונו של עולם ששה חדשים, יושבים ושותקים (רבה של נִירְבַּאטוּר מפסיקו) 84.

הרב מנִירְבַּאטוּר: אני שאלתי אותו למה אתה לא… אני חשבתי, בלילה שיש כאן איזה מכשול אצל וֵויינְשְׁטָאק, אז הרי אני האחראי ואז אני חלילה מאכיל טריפות, ואם כן מדוע שתקת, ולמה לא אמרת לי, הרבי זי”ע אמר פעם על ההשגחה שלי, אני סבור שאתם יכולים להגיד זאת ברבים (אחד מפסיקו: זה לא חשוב) 85.

כיום הלכו בניגוד לדעת הרבי זי”ע ופוסקים שאנחנו אוכלים טריפות (היושב ראש שואל: מה הוא השיב לך?) ממשיך: אתה יודע מה הוא אמר לי, הוא ישיב לי תוך שלשה ימים או שתדבר עם בני, אני טלפנתי לבנים שלו (הרבה מדברים, ומכולם נשמע הרב מסיגעט).

הרב מסיגעט: רק רגע, אל תקפוץ אל תוך דברי, הנה אני באמצע, תשמע בסיפור הזה מה אני רוצה להגיד, כשר’ אברהם היה שם 86. יש לי כאן מכתב מה שהרב הראש בית דין שלח אלי לכאן, אני הראיתי לו את זה, הוא כותב כך: שגם אותו דבר, הם טלפנו לבני האדמו”ר מקאשוי, הבן והחתן ואמרו שלו שר’ אברהם (הרב מְוִוינָא: הרב לייטנער!), כן, הרב לייטנער נוסע לארץ ישראל והוא רוצה לקבל – כך הם כותבים – מכתב שהוא יודע לבד ניקור, ראשית הוא חייב להיות שם בעצמו, ולאחר מכן הוא יביא את כל המנקרים כאן המאכילים חלב, הוא יסמיך את כל אלו כך שיוכלו למכור כאן חלב וזה יהיה טוב במסחר. אתם שומעים סיפור, יש לי כאן את המכתב את הארגינאל, לא סיפורי מעשיות.

אני טלפנתי להראב”ד – מה זה מה שהוא מוסר בשמך – אז הוא שלח לי ושאל היתכן שר’ אברהם הולך לשם (לא שומעים – כי יש עירבוב של קולות) 87.

תראו: כאן יש לי מכתב, ראש המנקרים כותב לראב”ד, מה הוא כותב – אתם חושבים – הוא כותב כך לראב”ד, כפי שאנו שומעים מה שקורה בארצות הברית שמוכרים חלב ממש, הולך להם בחיים, ואותו ר’ אברהם הגיע לכאן, וזה דבר חמור? (הוא הולך ללמוד ניקור, אתם שומעים מה שהוא כותב, הוא מספר לי שהם טלפנו אליו בסודי סודות שלא יספרו זאת לאותו רב – הדבר חייב להישמר בסוד. שוב מסר הרב מלאכי שקיבל טלפון מהרב בלום שאביו הרב מקאשוי, דבר זה צריך להישמר בסוד, שהרב לייטנער יופיע כאן ביום א’ פרשת ראה במטרה לקבל פה אישור, על סמכות ידי ניקור, שיסמוך שם את המנקרים באמעריקא, שהם יודעים את הניקור אף על פי שאינם יודעים. הרי אינם יודעים. ויש שם באמעריקא מי שאינם רוצים הניקורים. הרב לייטנער הבטיח – שם לקצבים – שהוא יביא להם היתר על הבשר עם החלב שאינם מנקרים, את הכל יביא לשם הרב לייטנער, הוא קיבל על עצמו שלא – וִוינָא: מלה אחת) 88.

שיעור ה’ בלי ניקוד וסוגריים מדף מב עד דף נב מילים חג הסוכות

הרב דסיגעט ממשיך: רצוני שתשמעו את דברי. (כולם מדברים, ונשמע קולו של הרב מסיגעט וממשיך:) תראו לפחות מה שהם דורשים, אלו שכותבים, הוא כותב כך, שהוא הזהיר אותו, כן כתוב שם עוד, הוא ביקש ממני, הרב מלאכי השתדל שאף אחד הרבנים מהבית דין לא יתקשר, וששום שיחה לא קיימו עם הרב ממאנטיוועדא – הוא היה שם בחרם חלילה, אסור לדבר עמו – כל הרבנים לא ידברו עמו, ואז הם ביקשו מהבית דין שיתן מכתב שכל הסדר כפי שהם עושים הוא טוב, וכי כל שהם אומרים נכון, ובכך יחסלו את הרב לייטנער. (אחד שואל). תשובה: ר’ גד’ל רוצה הרי להנהיג כאן את הדרך הזה, זהו זה, ר’ משה אריה שלח לי את המכתב. מספרים סיפור, הם אינם מכחישים זאת89, ההיפך, אני שמעתי היום שכבר צלצלו אליו שהוא יגיד שזה כלל לא מתחיל ולא נגמר כל הסיפור, הוא יהודי ישר, איזו מהפכה (זעקות מכל הצדדים, ונשמע קול, רבה של סיגעט ממשיך): מה אני רוצה להגיד לכם בקיצור, זהו מאה אחוז, אין שום ספק שהם תכננו במשך 6 חדשים לצאת עם דבר כזה שאוכלים כאן חלב, חלב דאורייתא ואחוריים, ומה התכלית של כל העלילה הזו, מה יש להם מכל זה? אין לי כל מושג 90

הרב מפאפא: השמיעה שלי חלשה, ובאתי לכאן, אל תזכור לנו עוונות ראשונים, מאי דהווה הווה, אם עשו עבירה בהוצאת שם רע או לא, לא נדון בזה עכשיו, השאלה היא כאן מה לעשות מכאן ולהבא, אך העבירות שעשינו בעבר, בואו נעמיד את זה בצד ונדון על העתיד 91.

הרב מסיגעט ממשיך: אני מסכים, אך כדי שיידעו שיש לנו כאן עסק עם אנשים שרוצים, אם כן הרי עלינו לדעת מה לעשות. אני אומר לכם, אני אומר לרבה של פאפא, הרי גם עד היום עשו, ראינו שזימנו את כל המנקרים והאם הם לא החלו לעשות? ישנם באמת הרבה אנשים המגיעים ממקומות שונים, הגיעו לכאן מגליציה ומליטא, מפולין ומהונגריה וממקומות נוספים, בכל זאת התחלנו כבר לעשות בענין. היה זה במכתב שהרב מקאשוי כותב לי, תשמעו, אני אגיד לכם, הוא כותב לי אישית, יש לי את המכתב, שכל האסיפה שהיתה אז, שכינסנו את כולם היה רק כדי לחפות על כל הענין, בכדי שיוכלו להמשיך ולמכור, נכנסים בתוך דבריו

יושבים כאן רבנים שהתכנסו גם אז, ישבו אז עם כל המנקרים, ישבו וחשבו מה לעשות, וכל האסיפה הזו היתה מיותרת, לא שייך כלל להגיד כך, צריך הרי לדעת – בואו ואומר לכם – אני מקוה שהרבנים, שכמו שאותה אסיפה היתה ערוכה לשם שמים, התכנסו אז בכדי לתקן, וגם אני חייב לציין, תראו מה שהוא כותב, הוא כותב לי הרב של קאשוי במכתב ישירות אלי – כאן חתום שמו, יותר ממה שכתוב כאן יש במציאות המכשולות בנסיוני שניסו לתקנו, במשך שלש שנים שעברו המצב נורא ואיום, הוא כותב זאת אלי, והענין מבהיל הרעיון, ואף כשלעצמי נראה כחולם חלום – הוא כותב אלי שהוא חולם – אלפים ורבבות מבני ישראל נכשלים באיסור חלב הנורא, ואין דורש ואין מבקש לתקן, וכשנעשה איזה רעש בעיר, ממהרים להתאסף, איך להשתיק ולהודיע, כי יאכלו ענוים וישבעו, והמון עם הולכים לדרכם בדברי לעג ובוז בטענות של הבל שאין קץ לדברי רוח 93

הוא כותב פשוט, שהאסיפה שזימננו, כששומעים שקורה משהו, מכנסים שם אנשים ומפרסמים זאת על ידם – הוא כותב זאת אלי, תשמעו לי, אני רוצה להגיד לכם, תשמעו לי, וכי יכולים… (נכנסים בתוך הדברים) 94

רבה של פאפא: אין צורך לדון כאן כלל אם הרב מקאשוי צודק או לא

הרב מסיגעט: (מתגבר קולו שוב!), אני אינני דן אם הוא צודק, אתם הרי רואים בעצמכם. רציתי רק להגיד דבר אחד, אתם יודעים מה שאני רוצה להגיד לכם, אני בטוח, שהרב מקאשוי כלל לא ידע מכל המכתב. אני בטוח, כי המכתב כתוב בצורה כזו, בצורה חטופה, הוא באמת חתום שם הק’ רפאל בלום, אך בטח שאינו יודע מה היה כתוב שם, בטוח שלא, איך זה, איך מתחיל המכתב, הוא לא הצליח לכתוב מכתב כזה בין יום כיפור לסוכות, זה כתוב כך בין עשור לחמשה עשר, לסדר שם יזבחו זבחי צדק. הוא כותב את המכתב אלי, זה אלי משה טייטלבוים בטוח שהוא כלל לא התחיל לדעת, ולכן אני בטוח שהוא כלל לא ידע מהמכתב, אך אלו שנהלו את כל הענין. תשמעו טוב רבותי, עתה הענין הוא כך 94

הנני מציע לפניכם מה שכבר היו צריכים לעשות מקודם, הציעו את זה מכבר, שיש לקבוע שהקצבים שאינם יודעים ושאין להם אסמכתא בכתב שהם יודעים, יש לקבוע שהם אינם ראויים לתפקיד, ולכן צריך להתחיל ככה, שמהיום חייב כל מי שעוסק בשיווק ומכירת בשר, חייב שיהיה לו בנק בשר, ראשית היו צריכים לקבוע שהוא צריך השגחה, זהו דבר אחד, רק זה לבד אינו מספיק שיהיה לו רק השגחה, עלינו מוטלת אחריות כזו, שאנו דואגים לכך שכל מי שמטפל בבשר, שחוץ מה שיש לו השגחה הוא חייב ללכת לשם 95

היו צריכים להקים כאן ועד של רבנים, שהם בעצמם יידעו טוב את מלאכת הניקור, בכך זה יתחיל, שיידעו ויכירו את הניקור, רבנים מכרים, ואלו יש להם את הסמכות של התאחדות הרבנים, לתת את הסמיכה לקצבים הצריכים למכור בשר, שלא יוכל למכור בשר רק מי שיודע היטב את מלאכת הניקור. חיבים הרי לנקר, או אם יש לו שם מנקר שהוא נמצא שם בקביעות ובודק את כל חלקי הבשר, והמנקר יהיה מי שיהיה, ישנם מנקרים שיש להם סמכות. הרב מקראסנע ז”ל היה באירופה, הוא הנהיג שם שחיטה, והוא היה זקוק למנקרים, אז ישנם כמה יהודים, שהוא לימד אותם מה שהם למדו, והוא כותב עליהם, אני מעיד עליכם שהם יודעים טוב את ההלכה ועושים טוב את המלאכה

ישנם כאלה, הוא מכיר מפעסט, ישנם מבית הדין של סאטמאר, ישנם שלמדו זאת, רבה של ראחוב היה שם 96.

הרב מפאפא מתערב: חייבים להוסיף על כל זאת. לדעתי, אני חושב, שהתאחדות הרבנים ימנה שלשה רבנים שיכניסו את עצמם לתוך ענין הלכה זו בכל פרטיה ודקדוקיה, כי לדעתי רוב הרבנים כלל אינם מכירים את הענין, גם אני בתוכם, אני אינני בקי במציאות של הענינים, וחייבים שהתאחדות הרבנים ימנה שלשה רבנים, ואולי אפילו יותר, שהם יכניסו ראשם ורובם לענין בכל פרטיה ודקדוקיה של ההלכה, ואחר כך ילכו ויבדקו את האטליזים 97

הרב מסיגעט מוסיף: וכל מנקר צריך לקבל מאותם שלשה רבנים שהוא למד את ההלכות ושיש לו נסיון בהלכה למעשה 98

הרב מפאפא: ואותם שלשה הרבנים באמת שילכו לפרקים לבדוק אם באמת שומרים על הכללים, ולאחר שאותם שלשה הרבנים יהיו ממש בקיאים בכל פרטיה ודקדוקיה ובכל האופנים, לאחר מכן, למען השקט הרעש ישבו ביחד עם המנקרים מארץ ישראל, אלו שעשו את השם רע, ושיוכיחו להם שהשם רע כלל אינו קים 99

הרב מסיגעט ממשיך: רבה של פאפא אינו מדווח כראוי – כך אני רואה – דקה אחת, תשמע, לא מעכשיו, רק רגע! תשמע רק רגע, תשמע בקולי, תתן לי לדבר. לא המנקרים מארץ ישראל עשו את הרעש, לא מבני ארץ ישראל, את זה עשו אנשים מקומיים, הם רק לקחו את המנקרים מארץ ישראל, שיעזרו להם בענין, כי אלו בארץ ישראל יש להם כאלו מנהגים שלדעתי כלל אין צורך להנהיג אותם כאן, כי לנו אין כל ענין עם מנהגי הספרדים, מה שהיה להם שם בארץ ישראל בשעתם בעיה כשהנהיגו את המנהגים האלה, אז כל האשכנזים מחו נגד זה, לא היתה להם ברירה כי הכריחו אותם לעשות זאת על ידי השלטונות, השלטון הטורקי ששלט אז שם, אז היה לספרדים את הכח כשהחכם באשי שלהם רצה כך, והאשכנזים נאלצו להכנע, כי אחרת לא היתה להם כל אפשרות לקיים שם שחיטה, ולכן נאלצו לקבל על עצמם את מנהגי הניקור הספרדי, אותנו זה כלל אינו מחייב, אז עשו זאת בכפיה ועתה בוודאי שאין מצב כזה

מדוע עלינו לסטות ממנהגינו, ממנהג האשכנזים אבות אבותינו, הם נהגו כך ועלינו להמשיך כך

הרב מפאפא ממשיך: הא גופא שיסבירו זאת להם, דבר שהוא תלוי במנהג זה לא (רבה של סיגעט צועק: תלוי רק במנהג) ואז לא צריך כלל ראיות, בזה לבד ניתן יהיה להשקיט את הסערה 100

הרב מסיגעט בקול: לא! שמעו נא, לדעתי, הרעש, הרעש, הרעש נשקט. זהו בלתי ספק. הרי כולם יודעים מזה היתה עלילה, וכפי שאמרתי מקודם, לא היתה זו עלילת דם, לא עלילת חלב שהעלילו על הקצבים 101

הרב מפאפא עונה: אבל הננו רואים שהרב מקאשוי דיין צועק ומרעיש על זה 102

הרב מסיגעט עונה: נו, מה אעשה, אלמלא היה יודע. ראשית, אינני יודע אם עדיין צועק, אינני יודע מה הוא עושה. כמדומה לי שהוא יודע היטב מה שאמרתי לו בערב יום הכיפורים העבר

שמעו נא, כששמעתי מהרעשתו וראיתי את הקול קורא שהוציאו בשמו, היה זה בערב יום כיפור. צלצלתי אליו בערב וביקשתי ממנו ברחמים, הרב מקאשוי, הנה ראיתי שהוצאתם קול קורא שיש חלב דאורייתא, והרי אני מאמין שרימו את כבודו. איני מאמין בזה. הנני מוכן ללכת אליו, לא, לא אני בעצמי, אלא שאקח לו את הרב ממאנטיוועדא 103

הוא כותב אלי במכתב אם בקשתי זאת ממנו, ויודעני בהרב מאודווארי שליט”א שהוא גם כן בקי בדבר זה. הרי התעסק קצת בזה. בואו ונראה לאנשים הללו מה קורה כאן. אמרתי לו שלא די שאין בזה משום חלב דאורייתא, אלא אפילו דרבנן אינני מאמין שיש בזה איזה חשש. והכרזתי בבית המדרש בשעה שהיה שם ציבור גדול, שידעו שאסור לאכול מהבשר. תאמינו לי שבכיתי לפניו, אמרתי לו, הרי הרעיש על זה, אבל כשראיתי שלא אוכל לפעול אצלו, אמרתי לו, הרי הוא ליל ערב יום הכיפורים, גם אצלי הוא ערב יום הכיפורים, ומחכים עלי כאן ציבור גדול, אנשים הרבה. אבל ראשית כל, מוכרח אני. הנני מוכן ללכת לכל מקום שיבקש ממני, ואקח עמדי שני אנשים, אמרתי לו, שאביא את ר’ יחזקאל, וגם את הדיין, אשר גם הוא יודע קצת מזה. בואו ונלך ותראה לי אם יש כאן אפילו איסור דרבנן, ויותר מזה אינך צריך. אם יש כאן אפילו חשש איסור דרבנן, אצוה להכריז שאסור לאכול את הבשר, אבל לא יכלתי לפעול אצלו בזה 104

לבסוף אמרתי, שמעו נא בקולי, הרב מקאשוי, הכרתי את רבכם, כי קיבלתי “הורמנא” מהגאב”ד קאשוי (הג”ר שאול בראך זצ”ל) ותציירו בעצמכם אם גם רבכם היה עושה כדבר הזה

אמרתי להרב מקאשוי: הרי מכנים אותי הרבי מסאטמאר. ובקשתי מכם, עומדים כאן אלפי אנשים שאם אגיד להם ישמעו בקולי ולא יאכלו (מן הבשר), אבל בואו ותראו לי פרטי הדברים, אדרבה, אני מוכן לראות 105.

היושב ראש שואל: מה ענה לכם?

הרב מסיגעט: מה? הוא ענה לי שאינו מלאך, ואינו יכול לבוא בלילה. עוד אמר לי תירוצים שונים, הרב מבארדיטשוב, אחד מעורר ומזכיר

כן, הוא אמר לי, עד שאמר לי, שמעו נא, הצקתי בו הרבה זמן, איך אפשר לי – אמר לי – הרי אכלו חלב עד עכשיו זה שלשים שנה, יאכלו גם הלאה. הוא לא יכחיש את הדבר

אמרתי לו, הרב מקאשוי, שמעו נא דברי. אז אמרתי לו, הכרתי את רבכם הרב מקאשוי ז”ל, כי קיבלתי ממנו “הורמנא”. אינני מאמין שהוא היה אומר דיבורים כאלו, ובקשתי מכם, שיבוא ויגיד. בקיצור, החלטנו שיבוא למחרתו 106

אמרתי, טוב, הרי היה טוב יותר אם היה בא בלילה. לי זה יותר קל בלילה, כי בערב יום הכיפורים הנני עסוק מאוד והולכים לסדר כפרות. לא יכולתי לשית עצות בנפשי, על כן הסכמתי ללכת, שאם אין רצונו לבוא בלילה, הריני מוכן ללכת למחר 107

לא שאלך בעצמי, אהי’ שם, יבואו מנקרים ויראו מה שמצא כבוד שם תפארתו. באמת לא הייתי שומע בקולו כי היה קשה לי מאד לבוא בערב יום הכיפורים, והי’ נוח לי יותר בלילה שלפניו. צלצלתי להרב מאודווארי, הרי ידעתי שהרב מאודווארי הכריז שאסור לאכול בשר, ואם כן הוא כשר. והרי טוב. ביקשתי ממנו שיבוא ויקרוא להרב מקאשוי, וישאל אותו מדוע אין רצונו לבוא היום. הרי כבודו הולך היום בערב, ולא יזכיר את שמי, אלא שיבואו רבנים

כאשר צלצל אליו הרב מאודווארי, הלך לחדר השני וחזר. הרי לא יוכל להמשיך כך 108

הוא גמר אומר עם הרב מאודווארי, שיבוא ביום שלישי. הרי היה ערב יום הכיפורים. רציתי ללכת ביום ראשון בבוקר, אבל אחר כך בא הרב מאודווארי ואמר, שאין מה לדבר מזה (על יום ראשון) כי גמרו על יום שלישי 109

לא האמנתי שסוף כל סוף לא יבוא אצלי בערב יום טוב. חכיתי בערב יום טוב ולא הגיע. אז ראיתי שאם הרב מקאשוי היה חושב באמת שיש מה לחשוש, הרי ביקשתי ממנו כל כך (שיבוא) והוא (הרב מאודווארי) ביקש ממנו גם כן. הרי הוא (הרב מאודווארי) “כשר וישר”, למה אינו טוב דיו בשבילו? אבל אינו רוצה, אי אפשר, אז ראיתי שהאנשים הסובבים את הרב מקאשוי אינם רוצים להתראות, כי אצלם די שאמרו (שאינו בסדר) ואינו רוצה לבוא להוכיח אמיתות הדברים 110

ביום הכיפורים הכרזתי בבית המדרש, לא רציתי להכריז כמו שהכריזו בבית המדרש דפאפא, אלא הכרזתי, הוכרחתי להכריז, דהרי היה יום כיפור, והתענו, ובמוצאי יום הכיפורים יאכלו בשר, ואם כן מוכרח אני להגיד משהו להאנשים. מה אגיד להם? שיאכלו? שלא יאכלו? לכן צויתי להכריז, שמי שקנה בשר בבית המטבחיים שלנו, בחנות של סאטמאר, שם יש מנקרים טובים ומותר לאכול משם 111

זהו מה שעשיתי, ראיתי את ההכרח שבדבר, מה אומר לכם, אלמלא הייתי מכריז הרי היה נראה שאני אומר שלא יאכלו 112

שמעו, על זה קיבלתי את המכתב מהרב מקאשוי. שם הוא כותב את כל סיפור הדברים, שביקשתי ממנו (שיבוא) וגמרנו בינינו שניפגש ביום שלישי. על זה כתב שהוא אמר לי שכותב כן במכתב. באמת אמר לי את ההיפוך מזה, אבל כיון שאחר כך בא הרב מאודווארי וגמרו ביניהם ליום שלישי, וביום שני היה יום כיפור והכריזו בבית המדרש דסאטמאר, וכן הכריז הרב מפאפא, וגם הדיין ר’ יחזקאל, וגם הרב מדעברעצין הכריז. כולם הכריזו שמותר, ועל זה נמלך (הרב מקאשוי) שלא להיפגש יותר 113

כך עברו יום שלישי ורביעי, וכבר היה חג הסוכות. לא שמעתי כלום. באמת אין ביכולתי להבין איך אפשר כדבר הזה, הרי גמרנו בינינו על יום שלישי. לכן כיון שהכרזתי שאצלינו הוא כשר, הרי ראיתם 114. בקיצור, וכן היה עד חג הסוכות

…..

שיעור ו’ סוד הכשרות כדת של תורה עמודים נב-סב

מנהגי לדרוש בפני האברכים בחג הסוכות מדי שנה בשנה, לכן סיפרתי אז את כל סיפור הדברים, ואחר כך כשאמרו שרצונם לבוא, כבר לא רציתי לעשות כלום 115.

בקיצור, ברצוני להגיד בענין זה, כיון שהרב מפאפא הזכיר מקודם מענין השקטת הרעש, אם כן, מי שרוצה להרעיש הרי אי אפשר לעשות כלום נגדו. אין לי התחייבות כלפי אנשים אלו שיצאו בגלוי באופן כזה, רק בגלל שרצו להראות לכל העולם שיושבים שם יהודים, לפי מכתבו, אלפים ורבבות יהודים שאוכלים חלב, ואין להם על זה שום הוכחה. (הרב מְוִוינָא מזכיר: עוד אחד) 116.

(ממשיך): לכן לא הראיתי. חוץ מזה, אין מה להגיד על מה שהם כותבים במכתב. הרי המדובר היה שגם אתם תקבלו את המכתב, אבל כשראו שלא פעלו אצלי, גם אתם לא קיבלתם.

המכתב הוכן לשלחו (לרבנים). אגיד לכם עוד משהו, המכתב מטרתו שיישלח לאחב”י בכל מקומות מושבותיהם. והם רצו לכתוב במכתב שכל הרבנים משוחדים, ואי אפשר לתאר הדברים 117.

עכשיו שמעו נא מה שרצוני להגיד, מה שעלינו לעשות. כפי שדיברנו מקודם, צריכים להעלות את ענין הניקור, שיהיה דבר מאוחד, הן מה שנוגע להלכה, אם ישתמשו בצלע י”ב או לא, הרי על הרבנים לשבת ולדון בדבר. אינני מתכוון לעכשיו, הרי שום דבר לא בוער כל כך. אם מנקרים צלע י”ב כמו שכתב החתם סופר זצ”ל, ובודאי אי אפשר לומר שלא יעשו כל חלילה וחס, וכן עשו במקומות הרבה.

בודאי שצריכים לעשות כאן משהו. יש לדון בדבר ולהשתדל בזה, כמו שאמר מקודם, רוב דעות, או שיחשבו מה לעשות, ובאופן כזה יבואו לידי תיקון 119.

בינתיים, הרי עשינו תיקון לדבר, שהקצבים אין מקבלים בשר שיש בו חלב. אנו הרי עסקנו בדבר זה עד עכשיו, עם הרב מְוִוינָא והרב ממָאנְטִיוִועדֶא. וכך החלטנו, שהיום אין הקצבים מקבלים בשר שצריכים לנקרו, אלא מה שאין שם כלום (שום חשש חלב), ואם כן הרי הוא ב”ה בסדר גמור, כמו שאמרתי עכשיו, אלא שאין להשאיר את הדבר כן, דהרי זה נעשה רק באופן ארעי שיוציאו חתיכות שלימות, וכן עושים במקום שצריכים לנקר, חתכו את כל החלב. (…שואלים, ובלתי מובן).

תשובה: כן, כן, החתיכה הזו, כן, את החלב, כן, נו, כמובן 120.

ועכשיו נראה, צריכים לדון בדבר זה, שיהיה כן, ובזה ייגמר הדבר.

(הרב מפאפא: אין לסמוך על המנקרים אפילו אם המה מומחים. שיהיו רבנים שבקיאים בכל פרטי’ ודקדוקי’) 121.

ממשיך: מה שאמר הרב מפאפא, הרי אמרתי מקודם. שיבחרו כאן שלשה או ארבעה רבנים או חמשה, שיודיעו שרוצים ללמוד תורת הניקור. הרי יעשו בזה טובה גדולה לציבור שלנו, שיראו שכל הקצבים שמוכרים בשר, מוכרחים לקבל מהם חתימה 122.

היושב ראש, הרב מטַארְטִיקוׁב: הרי הולכים מאסיפה זו (הרב מְוִוינָא מפסיקו – צריכים להוציא דבר ברור) 123, ואין מסדרים את הדבר?

המשך: אסור ללכת מכאן. לדעתי, בינתיים, הרבנים אשר עדיין לא למדו, יקחו לעצמם מנקר שיודעים שהוא מכיר את האומנות… רגע, רגע, בינתים יכריזו בקול קורא שמבקשים שלא יאכלו בשר במקום שאין השגחה, כי החסרון אינו אם חנות הבשר הוא בסדר, או “מִיעֶל מַארְט”, כי יש הרבה חנויות של בשר שאין להם שום השגחה (אחד שואל בקול: הרי גם המשגיח אינו בקי בדבר?).

תשובה: נו, (הרב מסיגעט: רגע, רגע, רגע, שמעו נא) 124. המשך: את שני הדברים האלה יעשו מיד, שבחנות שאין שם השגחה לא יקנו (בשר), והשאר יעשו שלשת הרבנים, אף על פי שאין יודעים עדיין (בטיב הניקור), יצרפו מנקר שידוע שהוא טוב, או שיזמינו (מנקר). אם ידחו את הדבר, לא יצא לידי מעשה. את זה אפשר לעשות מיד, ובינתים, ילמדו (ניקור). יקחו מנקר, ויקראו להקצבים, כדי לראות אם הוא בקי 125.

הרב מְוִוינָא: הרב מִמָאנְטָיוִוידֶעא, יבוא נא לכאן, ברצוני לדבר אתכם.

המשך: רגע, ברצוני לבקש מהקהל, כיון שרוצים לנהל אסיפה “פָּארְלָאמֶענְטֶארִיש”… כיון שיש רבנים שאמרו שרוצים לדבר, בין אם יצייתו להם בין אם לא יצייתו… אבל רצוני שישמעו את הרבנים. ראשית, הרב מְאוּדְוָוארִי, ואחר כך הרב מִטֶענְקֶא, ואחר כך הרב מִוֵוייצֶען, ובנו של הרבי מוויזשניץ. בינתים ישמעו מה שיש לארבעה אלו להגיד, ואחר כך יבואו לידי החלטה. הרב מִלַאנְדְסְבֶערְג, אבל בקשתי מכם, רצוני להסביר דבר שאני יודע כבר מאסיפות, שאת התיקון שאפשר לעשות בינתים, יש לעשותו. כן, כן, הרב מִלַאדֵיין, אבל הראשון עוד קודם שהתחילה האסיפה, הוא הרב מְאוּדְוָוארִי 126.

הרב מִוֵוייצֶען שואל: אולי יכניסו לרשימה את הרב מִאַרַאד, שהוא בקי בדברים אלו?

תשובה מהיושב ראש: נו, גם הוא יוכל לדבר. שיגיד אם הוא רוצה לדבר. אבל צריכים ללכת לפי הסדר, כן, גם הרב מִאַרַאד 127.

הרב מפאפא: הרבנים לא יתראו בפני המנקרים, כדי שלא יהיו תלמידים של המנקרים. הם צריכים להיות מבררי ההלכה בעצמם, כי בדרך כלל בדברים אלו הרבנים נעשים תלמידים של המנקרים, וזהו אינו טוב.

(רעש, כולם מדברים, ר’ יצחק גליק מכריז: מבקשים מכל אחד שלא להפסיק באמצע) 128.

המשך מהיושב ראש: ברצוני להגיד פשוט, הרי הנכם יודעים, יש מחרחרי ריב בלי שיעור, ואם לא יתנו לכולם לדבר, יצאו לחוץ ויאמרו… צריכים לתת לכל אחד לדבר, ואחר כך יחליטו 129…

הרב מְאוּדְוָוארִי: מורי ורבותי, היות והיום יש ב”ה אסיפה נאה של הרבנים, אין ללכת מכאן ולהחליט על עוד אסיפה. הרי דבר נדיר הוא שכל כך הרבה רבנים בלי עין הרע יתאספו יחד, ואם ילכו מכאן בידים ריקנות, הרי לא יהי’ טוב.

ברצוני רק לשאול, אינני רוצה לפקפק על הרב מְוִוינָא, ולא על אחד משאר הרבנים 130. יודע אנכי שאנו גרים היום באמעריקא, ולא בְּראצפערט, ולא באודווארי, ולא בעיירות אחרות (באונגריה). באמעריקא שורר הפקרות נוראה, והדורות נחלשים יותר ויותר. כהיום יש בית מטבחיים, ואחר כך ייחלש הדבר עוד יותר, כך הולכים הדורות, הרי רואים אנו את ירידת הדורות.

יושב ראש: רגע, לא רבנים, ולא מורי הוראה.

יצחק גליק מכריז: מבקשים מכל אחד שאינו חבר בהתחדות הרבנים, שיצאו מהאולם 131.

המשך: רואים באמעריקא, אצל קיום מצות עשה, למשל באתרוג, מוציאים האברכים כסף רב, וכן הוא בכל מצוה, תפילין עולים הרבה כסף, וכן במזוזה, על כל מצוה מוציאים כסף הרבה, מפזרים אלפים לצדקה, וכן בעניני גשמיות, אם יש איזה מנהג בעיר פאריז, הרי בכל מקום לומדים לעשות כמעשיהם, ואם יש לנו דירה, הרי אין זוכרים, בשנים קדמוניות היה המנהג שהיה רק שני חדרים בדירה, אין אומרים דבר זה, אבל אותו דבר, בשנים קדמיוניות היה די אם היה בגד אחד לכל החתונות, זה לא, מוציאים אלפים הרבה הן על עניני רוחניות, וכן הן גשמיות, בפעם אחת. אבל כאן מדברים מספק דאורייתא, הרי אין כל הדברים הללו שקר, הוא עלילה, כמו שאמר הנשיא שהוא עלילה, אבל הנשיא שליט”א אמר לי שהוא רוצה עתה לתקן כל החומרות שאפשר לתקן, מדוע? כי הוא לדורות, ואם כן, הרי עכשיו אוחזים בחלק החתם סופר 132.

לפני המלחמה שררה עניות נוראה. זוכרני משנים קדמוניות, מקצת חלב היה ענין נורא. ועוד משהו, בשנים קדמוניות, אם הוכרחו למכור להנכרי עוד חתיכת חלק אחוריים, היה דבר גדול. זוכרני מקודם המלחמה, כל חתיכת בשר עלה ביוקר, ועל כן הוכרחו לחפש אופן להקל, אבל מדוע נהי’ אנו המקילים, למה? הרי עלינו לחפש חומרות הכי גדולים שיש, נגיד, למשל, עכשיו אמר לי הדיין דסאטמאר, הרב אויש, דבכל גלילות זיבענבערגען לא השתמשו אלא עד צלע י”א. צלצלתי היום למאנטשעסטער, אנגליה, גם כן (משתמשים רק עד) צלע י”א. צלצלתי אתמול בערב לסקווער, צלע י”א. יודעני הרבה מזה, ומביא בשתי הלחם, שמדברים רק מצלע י”א ולא מצלע י”ב 133.

ומדוע יחפשו פתאום קולא שמצאו בחתם סופר, שהשיב לפרעשבורג, ולפי תשובה זו יקילו בכל הקולות?

כמו שהיה לפני המלחמה, בכל הענינים. ובינתים, בכל הענינים מוציאים כסף, למאות ולאלפים, ומדוע לא יסתכלו כך על מצוה, שמצאו בחתם סופר 134.

לדעתי, לדעתי מחויבים להחליט שרוצים לעשות תיקון לחומרא, ולדורות מחויבים לנקוט בכל החומרות, באמת כל החומרות.

כל אברכי הכוללים שנמצאים כאן, הרי כל היהודים אינו רוצים לאכול בשר אלא אם כן הוא מותר לכל החומרות. ולכל היותר, אם אחד אינו רוצה לעשות כן, יהי’ “כשר” של “מהדרין כשר”. מהדרין כשר, אם יש פוסקים שאוסרים, פוסקים שאומרים שהוא חלב, אסור להתערב בספק דאורייתא (על הטעיפ יש כאן ערבוביא גדולה של קולות, התקפה על הרב הדובר, שאי אפשר לפענחם, ירחם ה’) 135.

ממשיך: רגע, רגע, איתא באגור שכאשר נוגע לספק חלב, נקרא ספק איבוד הנפש. ואם כן, הרי יש לצעוק מרה, שבקהילות שבהונגריה לא השתמשו בצלע י”ב, אלא עד לצלע י”ב, זהו דבר הראשון 136.

והשנית, הנשיא אמר דבר טוב ונכון, שחותכים בתוך הצלע י”ב ועוד מקודם, אפשר להיזהר ממכשולות שונות.

כאן, באמעריקא, חותכים על פי הרוב בחלק אחוריים 137.

אבל אם יחתכו מצלע י”א יצא מזה (אחד שואל: הרי ברוב פעמים חותכים בחלק אחוריים). תשובה: כן, כן, כן, שלא יהיה כן, אבל זה קורה, ואפשר להיזהר ממכשולות שונים 138.

הטרפש הוא לגמרי בפנים, הצד השני של הטרפש הוא חלב דאורייתא, וקשה מאוד לנקותו. למעשה, אצל הכלים למטה יש קרום עב, וקרום דק, ויש חלב למטה, אשר רוב פוסקים אוסרים את הבשר שם, ומדוע נהיה אנו המקילים (יש כאן קולות וצעקות מכל הצדדים, באנדרלמוסיא גדולה). הרי כלל הוא בכל הספרים, ואמר רבי שמעון במסכת שבת, שצריך לברוח מצ”ט שערי היתר, כדי שלא יכשל בשער אחד של איסור. ועם כל זאת, רבנים מופלגים בתורה וביראה ינקטו כל הקולות? כן, יש לנו היתר, יש לנו היתר 139…

מה זה היתר? הרי צריכים אנו לנקוט בכל החומרות, לאסוף כל החומרות, אם מישהו אינו רוצה את כל החומרות, יהיה כשר, אבל לא “כשר למהדרין”. כשר למהדרין צריך להיות לפי כל השיטות, כן הוא לדעתי (כאן יש וויכוח חם מאוד, בלתי ברור) 140.

הרב מִטֶענְקֶא: (היושב ראש מכריז: מבקשים מכל אחד שלא להאריך, כי הרי צריכין להחליט גם כן).

מתחיל: אדבר רק בקצרה, ולא אצעוק כמו שצעק הרב מְאוּדְוָוארִי, כי גם אני יכלתי פעם לצעוק טוב יותר מהרב מְאוּדְוָוארִי…

יצחק גליק מכריז: מבקשים מאוד שלא ידברו שם למטה, כי אי אפשר לשמוע מה שמדברים כאן למעלה. נדבר לענין, מה שאמר הרב מְאוּדְוָוארִי שינקטו בכל החומרות, הרי אין צריכים לעשות ככל החומרות, צריכים לעשות רק את החומרות שהם… החתם סופר מתיר, ומעיד אנכי שהעצי חיים זי”ע, מרן רבי זי”ע, העצי חיים אמר את דיבוריו האחרונים להרב בעל מחבר ספר גבעת פנחס, אמר לו, כן סיפר לי (מחבר ספר גבעת פנחס) שהיו מנקרים בין צלע י”ב בין צלע י”ג, זהו הדבר הראשון.

והשנית, בסיגעט נהגו כן, בגרויסווארדיין נהגו כן, וממילא, מי הם רוב הקהילות? ואם באיזה כפר לא נהגו כן, אז מה? כן היו נוהגים, ואין לנו לשנות. אם ישנו, יאמרו, כן, הרי ויתרו כבר ממה שהיה נהוג מקדם (כאן יש זעקות גדולות בלתי ברורים).

לא, שמעו נא, אני מדבר עכשיו שאין לשנות. הרי יכולים אנו להיות יהודים חרדים כהחתם סופר (הקולות נמשכות כל הזמן) 141.

הדיבורים האחרונים שם היו, ורצוני לומר עוד דבר אחד, רבותי, מה נקרא להחמיר. הרב מבעלזא זי”ע קרא פעם ליהודי ואמר לו, שיאכל כבד מהפטומות (“שטאפ-לעבער”), שיכינו בשבילו כבד מפטומה, וכן עשה. כשנכנס אליו אמר לו, בעצמי הייתי אוכל גם כן בחפץ לב, כדי להיות נכלל עם כל היהודים שאוכלים, אבל אבותי לא אכלו, (לכן גם אני איני אוכל), אבל אני ממנה אותך שתהיה שליחי, תאכל במקומי.

מה זה? מה זה? (תנו לי לדבר). גם אני רוצה לדבר, מה זה, שאבותינו הקדושים, ורבותינו ואבותינו היו נוהגים כן בענין הניקור, כמו שסיפר הרב מְוִוינָא, הרב מְוִוינָא שליט”א סיפר כן, שהקרן לדוד חזר מפסק שלו לאחר שראה את החתם סופר (כאן שומעים זעקות בלתי ברורים מכל הצדדים), ואם כן, הכי אגיד חלילה שלא סיפר את האמת 142?

יושב ראש: תרשום נא, שהרב מְאוּדְוָוארִי אומר שכן, והרב מטענקא אומר שלא. מסודר, מסודר. נמשיך הלאה, מי עוד רוצה לדבר?143

יצחק גליק: בנו של הרבי מוויזניץ רוצה להגיד איזה מלים. נו, נו, הרב מטענקא, הרי אנו מבזים את אבותינו ורבותינו, מדוע נעשה כזאת?

ר’ ישראל האגער מתחיל: לא איש דברים אנכי, ואף פעם לא דיברתי ברבים, בפרט אצל רבנים (חשובים) כאלו. אלא מאי, באתי לכאן בפקודת אבי שליט”א שציוה עלי להגיד בשמו, אשר לעולם הוא בערך כפי דברי הרב מסאטמאר שליט”א, וכמו שאמר הרב מפאפא שילמדו לאברכים, הרי העיקר הוא מכאן ולהבא, מה לעשות, שילמדו לאברכים את ההלכות שיהיו בקיאים בהם היטב, אלא מה, שביקש עוד דבר, שאחר שיהיו בקיאים בהלכות, זאת אומרת, אין לזה שייכות עם הבקיאות בעצם בדיני הניקור, אלא בהלכות, אם יש סכסוכים יעשו רשימה, כל הענינים ששייכים בחלב, מה שהוא איסור דאורייתא, ומה שהוא איסור דרבנן, ומה שהוא מנהג, והרבנים אשר יהיו ממונים על זה יעשו רשימה, וישלחו את הרשימה הזו לכל חברי התאחדות הרבנים, ואז ידעו במה המדובר, אפשר לידע אם העוררות יש לה ממשות, או לאו. הרי יודעים, כוונתי שכמעט אף אחד אינו יודע בטיב הדבר.

ואם יהיה אפילו אחד, אפילו אם מחליטים על איזה אופן, אבל יש לפעמים יהודי שרוצה להחמיר לעצמו, שידעו מה מותר ומה אסור 144.

ואחר כך ילמדו האברכים בבקיאות, וגם האומנות של ניקור.

..

….

שיעור ז‘ סוד הכשרות כדת של תורה עמודים סב- עב

עוד דבר שאבי ציוה עלי להגיד, שצריך להיות משגיח תמידי בכל חנויות של בשר, לא שצריך להיות משגיח תמידי, אלא שיהיה תחת השגחת הרבנים. למשל, חמשה אברכים יהיו בעלי בתים בכל חנויות הבשר, שיוכלו לעבור דרך שם בכל עת שירצו, והיינו כל מי שעובד בענין ניקור, אם הוא הבעל הבית או המנקר, או סתם משמש, במקום עבודתו, ידע שמפעם לפעם באים רבנים לראות, והשגחת הניקור יהיה תחת הרבנים, לאו דוקא תחת השגחת ראש המנקרים, אלא שהרבנים הבקיאים בדבר זה יהיו אחראים בדבר, וכל מה שתלוי במנהג, הרי ישנם הרבנים הגדולים של התאחדות הרבנים, שיחליטו אם יהיו עוד שאלות, אם זו שאלה דאורייתא, או שאלה דרבנן, אם יש בכתב שיודעים ממה המדובר, אפשר לברר היטב את ענין. יהי’ זה הרב דירושלים, המחליט בדבר אם הוא דאורייתא או דרבנן, אם יש עוררין צריכין לוודא מהו 145.

אחד קורא: דבר אחד, דבר אחד.

אחד משיב: תיכף ומיד, הרי הולכים לפי התור, עוד מעט, ילכו לפי התור.

הרב מִלַאנְדְסְבֶערְג: יש רבנים שכבר הקדימו את עצמם, אבל אף על פי כן, צריך אני להגיד חוות דעתי, ממה שחשבתי מקודם.

נתעוררתי מדברי הרב ממָאנְטִיוִועדֶא בענין זה, ויש בזה כמה נקודות:

ראשית כל, השאלה, איננו מדברים מתקופת העבר, כמו שאמר הרב מפאפא, אל תזכור לי ראשונות, הרי אין אנו דנין כעת מי אשם על העבר, מי עשה ומי לא עשה (ניקור כראוי). הרי עומדים אנו כאן לתקן על העתיד, גם אם לא יהיה ערעור ואף אחד לא יהיה צודק, וכל הערעור הוא רק עלילה בעלמא, מכל מקום יש לתקן מה שאפשר. הרי אין כאן השאלה מבתי המטבחיים שיש שם משגיחים יראים ושלמים, יש למשל בסאטמאר יש ר’ יהושע גאלדבערגער, ור’ יעקב זאב ליכטענשטיין, ויודע אנכי שהם המנקרים, ויודעים הם את טיב ההלכה ומה עליהם לעשות.

אבל הרי ישנם מנקרים שאין להם מושג בטיב הניקור, אינני יודע עד היכן הם מוסמכים בעניני שמירת שבת, הרי מכניסים אותם לעבודה, הרי אינם מוסמכים ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ואין להם הרגש לכשרות, ולא זו בלבד שאינם נאמנים בעניני כשרות על פי התורה, אלא שאין להם שום מושג כלל מענין זה 146.

ועל כן צריכים להשתדל שמי שהעמיד מנקרים, אין הכוונה שהוא הוא המנקר, יודע אנכי ממקום אחד שאמרו, פלוני הוא המנקר, פלוני הוא המשגיח. אז שאלתי אותם, הכי אתה באמת המשגיח שם? והשיב לי, שרק מה שמגיע לידיו הוא מנקרו כפי שנפסק בשולחן ערוך, אבל שישגיח על מה שעושה חבירו, זהו אינו תחת אחריותו 147…

ועכשיו, ראשית צריכים להשתדל שיהיו מנקרים בכל מקום, מנקרים הבקיאים בטיב הניקור. ורק כאלו שנאמנים על פי התורה, שינקרו היטב 148.

ונוסף על זה, לדעתי, כמו שאמר הנשיא, שיעמידו אברכים שיפעלו במקצוע הזה, שידעו את ההלכה על בורי’, ולא רק על בורי’ מהשולחן ערוך, אלא שידעו מנסיונם גם כן, המנקרים שכבר עבדו בזה והם יראים ושלמים ואפשר לסמוך עליהם, שיראו כל דבר איך יש לעשותה, ומה שזקוק לתיקון יתקנו, ורק הם ישגיחו בבתי המטבחיים שעוברים דרך מנקרים יראים ושלמים, ורק היראים ישגיחו על זה 149.

ועוד דבר, שדיבר מזה הרב ממָאנְטִיוִועדֶא, נראה לי גם כן לעשות כן. היות ויש מקומות, – אי אפשר להגיד שכן הוא בכל המקומות שנקטו קולת החתם סופר, אבל כדומה, למשל, יש מקומות שכן החמירו, ועכשיו השאלה אם נאספים כאן אנשים מכל קצוי תבל, ויתכן יהודים שבאים ממקומות שנהגו בחומרא זו, אולי אצלם שייך דין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם.

נו, יתכן שאולי צריכים באמת לעשות כמו שאמר הרב מְאוּדְוָוארִי, שיחפשו את כל החומרות, מדוע יחפשו עתה קולות? מדוע אין מקום לומר שצריכים לצאת דעת כל הקהל, הרי באתרוג ובשאר מצוות מחפשים לצאת דעת כל השיטות, וכל ההידורים, ודבר שמקבלים על עצמם, הכי יש מקום לחפש קולות?

ובמקומות אלו שנהגו להחמיר, עלינו לעשות כן גם כן, אפילו אם אין זה בשבילנו, אבל בשביל יהודים אחרים (אחד משמיע קולו – מוציא לעז!) 150.

– כאן אין מדברים מענין הוצאת לעז (רבים מכריזים: הרי יש כאן הוצאת לעז!).

– מה זה מוציא לעז? אלמלא רציתי… (הרב מסיגעט מתערב ומכריז: הרי אומרים בפירוש, שאין לעשות חומרות מה שלא נהגו כן עד עכשיו כי בזה מוציאים לעז).

– במקום זה לבדו, במקום זה לבדו, אבל שם, במקום שיש בין קטיעא, יש מנהגי ממקומות שונים (צועקים, והרב מסיגעט צועק, שמע, שלשים שנה! שלשים שנה!).

… מה זה, מה זה, אחד בא ממקום זה וחבירו בא ממקום אחר, מדוע אי אפשר לומר שאינני נוקט בחומרא זו לא בשביל עצמי, אלא בשביל חבירי (שנוהג כן). (קול רעש גדול, וויכוח גדול). הביטו וראו בתשובות מהר”ם שי”ק ובלבושי מרדכי, תראו שאין כאן משום הוצאת לעז, המה לא אכלו בשביל שלא נתנו להם לאכול (רעש, רעש), אולי כן, אולי כן 151.

הרב מווייצען: למי שיש עוד לדבר, מי הבא בתור?

הרב מְוִוינָא שואל: מי עוד רוצה לדבר, שיודיע.

הרב מסיגעט עונה: הרב מִסֶערְדְאהֶעלִי, רצונכם להגיד משהו? (רעש מרוב מדברים) 152.

הרב מסערדאהעל: רצוני לומר, רק זאת רצוני להגיד, אצלינו בסערדאהעל לא היתה קהילה גדולה כל כך, והיה משגיח על הניקור, משגיח שהיה מוסמך, תלמיד חכם, זו היתה פרנסתו. אחיו של הרב מִטָאשְׁנַאד, הובא לסערדאהעל שישמש בתור משגיח על המנקרים.

מעשה שהיה, לפני איזה שנים, לחצו עלי אודות השגחה על בית המטבחיים, לא יכולתי להיפטר בשום אופן, אמרתי לו אחר כך, שאינני בקי בניקור. אמר לי שהוא יודע היטב, הרי הוא מהמנקרים הכי טובים בסאטמאר, וגם אביו היה (מנקר). אמרתי לו, אבל אנכי הרי אינני יודע היטב, ואם כן, איך אוכל להיות המשגיח. למעשה צריכים לדבר מזה מעט, ממה שהיה בעבר, כי … (הרב מסיגעט מפסיקו בהתעוררות: הרי דיברו כל כך הרבה, בואו ונראה אם היו לכם כבר את הרבנים שירצו ללמוד תורת הניקור).

הרב מווייטצען: רצוני להציע איזה פשרה. וזאת הצעתי (הרב מסיגעט שואל: רצונך להיות? רגע, מי רוצה לקבל על עצמו. ר’ שמואל, הרי אמר שמוכן לעשות. שמואל, הנך מבין עסק, נכון? אם צריכים ללמוד ניקור שיוכלו לעשות קצת, ראשית בואו ונשמע מי רוצה? מי יהיה, חיים אלעזר, אברכי כולל – ימחול נא לי כבוד הרבי – אין רצוני להאריך (כולם מדברים) – כל החומרות.

הרב מאראד: הרי ריב”ש מפרש, מובא בבית יוסף הלכות מגילה … הריב”ש מביא תשובות הר”ן כמעט כדברים הללו (קולות בערבוביא…) 153.

(הרב מִאַרַאד ממשיך): מה שיש לעשות יעשו ביחד, כי אם אדם עושה איזה דבר ממילי דעלמא רוצה גם כן … (מאריך ובלתי מובן) דבר המתקבל על הלב, אבל כאן שהרבי שליט”א (יסכים) יודיעו להציבור שהוא דבר נכון, דבר נחוץ שיוסיפו בכל החומרות, אבל עד כדי שרוב הציבור יכולין לעמוד בה, ועד אז ינהגו בכל החומרות עד שיהיה בבחינת רוב הציבור יכולין לעמוד בה 154.

גם רציתי להשמיע, לא רק משלנו … לא מנסתרים אלא שמניחים שם … אשר בהיותם מבינים יותר יבינו, שינקו את הלשונות … ואם לא ידקדקו בזה, שלא לנקות את הבשר שהוא קפוי.

כי הנני אומר בהחלט, כבר הודו בזה אנשים, שאם מנקין את הבשר כשהוא קפוי, מאבדים את ההכרה בדבר, לפחות בשבעים אחוז … רצוני שעוד אחד יראה את הדבר הזה (מדברים).

הרב מסיגעט מפסיקו בהכרזה, שמעו נא, הרב מפאפא, אבל לא פרטים, ידבר עם…

הרב מפאפא מתחיל לדבר, ובלתי מובן, מהפרעת (מדברים רבים) 156.

הרב מסיגעט מכריז: תנו לו גם כן לדבר, זלמן לייב, זלמן לייב, הרב מווייטצען 157.

מתחיל: רצוני להגיד עדות קצרה.

לפני כשש-שבע חדשים, צלצל אלי אמעריקאי אחד, יהודי חרד, אבל הוא אחד המנהיגים מהקול קורא’ס, כמדומה לי שהכל מכיסו. הוא מחזיק את הדבר. כוונתו הוא לטובה, הוא ירא שמים חרד. ולכן צלצל אלי, והבטיח לי הון רב, שאצטרף להמערכת, לאסור את החלב. דיברתי אתו למשך שעות, ולבסוף אמר, ואם הרב מקאשוי בעצמו יאמר לך שהבשר אינו כשר, תקבל את דבריו? אמרתי לו, הן.

כעבור ימים אחדים צלצל אלי בנו של הרב מקאשוי, ואמר לי, הנני בנו של הרב מקאשוי, אמרו לי משמו של מעלת כבודו, שאמרתם שאבי אמר שהבשר הוא כשר. אבל זה אינו נכון. אמרתי לו, הרי אף פעם לא אמרתי כן, אלא שרצוני לשאול מכם מה אמר אביכם? שהבשר אינו כשר? אמר לי, חלילה, אף פעם לא אמר זה. אז אמרתי לו, תהיה בריא, יותר אין לי מה לדבר עמך בדבר זה.

למחרתו צלצל אלי האמריקאי הנ”ל, ואמר לי, נו, ראית, בנו של הרב מקאשוי צלצל אלי ואמר לי, שטען עמך למשך שעתיים ונוכחת לדעת שהבשר הוא נבילות וטריפות. אז אמרתי לו, אם כל ידיעותיך הם נכונים כמו שידיעה זו נכונה, אז באמת רואה אנכי באיזה דרך מוליכין אותך. הרי לא היה סכסוך ביני לבינו, אין לי מה לדבר עמו, הרי אמר לי שאביו לא התיר, שאלתי אותו, האם אסר את הבשר? אמר לי, לא, ודי בזה. הכי אפשר להגיד על זה שטען עמדי במשך שעתיים?

והאיש האמריקאי הנ”ל, יכול אני להעיד עליו שאינו מְשַׁקֵּר 158.

והשנית, רציתי להגיד, שאינני רוצה להסמיך כלילה, החתם סופר, אבל בשיקאגא היה אחד שגר היום בְפְלֶעטְבוּש, אברך, שמו ישעיה דִירֶעקְטָאר, הוא תלמיד של הרב ר’ אהרן קאטלער ז”ל. והעיד הנ”ל, שר’ אהרן קאטלער ז”ל קרה לו פעם תאונת דרכים, וישעי’ הנ”ל היה שם ושימש אותו, ואמר לו, יפשפש במעשיו, מדוע קרה לו התאונה. אמר, כל ימי הוריתי לעשות כהחתם סופר, ועכשיו הוריתי באופן אחר מפסקו של החתם סופר, לכן קרה לי כזאת. כן אמר ר’ אהרן קאטלער (הרב ממָאנְטִיוִועדֶא: גם אני שמעתי כן מפי התלמידים) – גם אתם שמעתם מתלמידים אחרים כנ”ל 159.

על כן, רבותי! לדעתי, אנו, יוצאי הונגריה, שקיבלו את החתם סופר כמו שבדורות הקודמים קיבלו את הרמ”א, ממילא אין שום יסוד חלילה וחס (לשנות) אם החתם סופר אומר בפירוש בתשובה שהמחמירים מחמירים רק בגלל זה שמנקרים את האחוריים. ונמצא שבמקום שאין משתמשים בהאחוריים, אין מחמירים כל עיקר, אלא מה, כמדומה לי שפשרה שרציתי להגיד מקודם, כיון שדיברו עם וֵויינְשְׁטָאק שיחתכו עד מקום שאמר החתם סופר, ואחר כך ינהג כל חנות של בשר כפי מנהגו, מי שיש לו קונים שמחמירים, יעשו כרצונו, שיחתוך את החתיכה בשבילם 160.

הרב מסיגעט מפסיקו ומכריז: אי אפשר להגיד דבר כזה להקצבים. רגע, רגע, תן לי לדבר (הרב מאראד, ימחול לי כבודו אלף פעמים, רואה אנכי בענין זה שיעשה כל אחד כפי שאמר מחותני, בין כך ובין כך, אם מחליטים שצלע י”ב יישאר) (יושב ראש: רגע, רגע).

הרב מסיגעט ממשיך: אין גומרים כן, לא זהו החסרון! 161.

(יושב ראש): נייסד ועד של חמשה רבנים, (הרב מאראד: כל אחד יכול לבחור בעצמו, הוא נכנס לחנות הבשר…). רגע, הרב מאראד, רגע, רואה אנכי אצל ציבור גדול, דבר כזה אינו… לא, בטח, נראה.

יושב ראש: הנני מציע חמשה רבנים גדולים, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מְוִוינָא, הרב לייטנער, והרב מְאוּדְוָוארִי, חמשה אלו יחליטו 162.

הרב מנִירְבַּאטוּר (בזעקה!): הנני מתנגד לזה בכל תוקף.

יושב ראש: רצוני שיהיה שלי, אחד יהיה מנגד, ואז יצא האמת 163.

הרב מנִירְבַּאטוּר: הדיין דבארא פארק עם הדיין מפה.

היושב ראש: גם הם, גם הם. רגע, לא, גם הרב מאדוווארי, כן הנני מציע. והם יחליטו באסיפה אם לחתוך את הצלע י”ב. מדוע? כי כאן אינו נוגע לחלב דאורייתא, אלא במנהג, אז נחכה עוד שבועיים.

תרשמו, הרבנים יהיו, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מְוִוינָא, הרב לייטנער, שני הדיינים (מבארא פארק ומוויליאמסבורג), והרב מְאוּדְוָוארִי, יעשו אסיפה ביניהם, והם יחליטו, אם להוריד את הצלע י”ב או לא 164.

(הרב מנִירְבַּאטוּר מכריז: רגע, גם לזה צריכים החלטה, אינך בכח להחליט בעצמך).

היושב ראש ממשיך: אינני אומר כלום, הנני רק מציע. אמרתי שיעשו בחירות, ואם לאו, שום דבר לא קרה. (הרב מסיגעט: ילכו מכאן בידים ריקניות). לא ילכו מכאן בלא כלום, כי יאמרו שאנו רוצים … עוד הפעם (מדברים … מדברים).

– רגע, רגע, רוצה אני שיסדרו היום את הדבר השני, מה שכן נחוץ, בהשגחה. (אחד מפסיקו, הרב מִנַאטְפָאלֶע (נאדיפאלי) רוצה להגיד משהו) 165.

הרב לייטנער: ראשית, מה שאומר הרב מטַארְטִיקוׁב אודות צלע י”ב, זהו פרט אחד. רגע … תעזבו נא, צריכים לבחור מי יחליט, בזה יכול להחליט כל אחד מרבנים כאן, רבנים גדולים, צריכים לבחור כן או לא. כוונתי לדבר זה, אם יקבלו את כל החומרות או לא, צריכים לראות אצל הציבור, איזה רבנים מקבלים, ויחליטו בדבר זה.

להחליט על פי רוב דעות, אין מקום לזה, כמובן, כי רב אחד הגיע ורב אחד לא הגיע, על זה צריכים לבחור (מפסיקים-) תנו לי לדבר, הרי מדברים כאן מפרט אחד שעל זה בילינו כאן רוב הזמן, וזה אינו העיקר. כי מדברים כאן מלקבל את החומרא או שלא לקבלו, ובינתיים אין קורה כלום. עכשיו רצוני להעיר רק שמה שאמרו איזה רבנים, הרב מפאפא העיר על זה, שאחר שיחליטו ההלכה, צריכים להתוועד עם המנקרים מארץ ישראל להשקיט הריב, רוצים להתוועד עמהם, אינני יודע אם כן או לא, דייקא דיברתי כבר עמהם, ואינני רואה שנוכל להתאחד עמהם, אם רוצים להתקשר עמהם, שיעשו כן (מפסיקים בדיבורים) 167.

.

שיעור ח’ סוד הכשרות כדת של תורה עמודים עב-פב

הרב מסיגעט: אגיד להם בענינים שנוגעים למקומותינו. היה מנהג בשני מקומות, ועל זה שייך שיתוועדו יחדיו, דיברו, יש חומרות, וכמו שאמר כאן מישהו, חומרי מקום שיצא משם. בארץ ישראל, כפו את המנהג הזה על האנשים היוצאים ממקומותינו.

היום אין שייך לומר שקיבלו את זה, כי ר’ אברהם הזכיר כאן שהממשלה כפתה עליהם את הדבר הזה. ואם כן, אם כפו עליהם, הכי דבר זה יחייב אותנו?

מי שרוצה, יעשה לעצמו שחיטה מיוחדת.

שישאלו את הבית דין – מישהו אמר רעיון טוב – שאנשי ארץ ישראל ישאלו אצל הבית דין שבירושלים, אם מותר להם לאכול בשר או לאו, ויגידו שאסור 168.

הכי מוכרחים אנו לקיים מנהג ספרדי? זה כאלפי שנים שאנו אשכנזים, ואם כן מה יש לדבר מזה. מדוע צריכים אנו לקבל מנהגים שלא היו בשום מקום בהונגריה. גם לא בפולין, ולא בגאליציא. רק בגלל שהמחרחרי ריב רוצים כן?

לדעתי אין צריכים להתחשב בדעתם. לדעתי אין צריכים אפילו להתקשר אתם ולהגיד להם שמתעסקים בשאלה זו. אין לנו שום שייכות עם אנשים הללו (מדברים…) 169.

הרב לייטנער: מה שעורר עתה הרב מקאשוי, אין לזה שייכות עם מנהגים, יש לזה שייכות עם (מפסיקים). הוא אומר, הריני אומר מה שאמר הרב מקאשוי, שמצאו דברים כאלו, ועל זה הרי לא שייך לומר להשקיט הריב (מפריעים -).

רגע, מה שכן רציתי להגיד, דבר נחוץ. אינני יודע אם עשו כן למעשה או לאו, הרב מְוִוינָא אמר, שביקש מוֵויינְשְׁטָאק, שיורידו חלקים מסוימים. אינני יודע איזה חלקים, מה שדיברנו אז. חלקים מסויימים, אם יוריד עוד משהו, לדעתי, אינני אומר, הנני רק מציע שצריכים לעיין היטב בזה, אם יש מקום לבוא ח”ו לידי מכשול, כי זה מגיע להקצב, והוא רגיל בזה, שצריך לעשות כהנה וכהנה, ואם יחסר משהו, הרי צריך להוריד, ואז יאבד עשתונותיו, כי הבעל מלאכה אינו חושבה הרבה שרק עכשיו יוריד, הוא רק מסתכל על הבשר, והרי זה נראה אחרת ממה שהוא רגיל, לדעתי צריכים…

(הרב מסיגעט: אינני יודע מדוע מוכרחים אנו …) 170

הרב מְוִוינָא אומר, הוא הרי הוסיף עוד משהו (מפסיקו: אני לא הוספתי, הוספתי רק בשביל…).

אהא, משום שאם יתחילו להוריד משהו מהקרובים, חוששני שיבואו לידי מכשול (מה?) אם יורידו קצת מהקרומים, חלק כן וחלק לא, יבואו לידי מכשולות… (מדברים) 171.

הרב מְוִוינָא: אז אמרתי, השלייעם, החתיכה שיש שם חלב – שמעו נא – לחתוך אצל הטבור והטרפש אצל חלב הכליות, ואחר כך מה שדיברו כאן, כשמוריד לנקר את השלייעם (הרב לייטנער: איפוא הוא השלייעם? חוששני שיוכלו לבוא מזה לידי מכשולות). (כולם מדברים..).

אם יעשה כן הרי טוב, אבל השלייעם איני יודע, הייתי צריך לעיין בדבר, אני אומר רק שאני מעורר, כי אם צריכים לעשות משהו, הקצב הרי מקבל (כסף), ואיננו רגיל בזה.

ומה שדיברו מענין הוצאת לעז, רבותי! מה שהוא הלכה, אינני אוהב דבר זה, באים לאסיפה כעשרים רבנים, וכולם מדברים מהוצאת לעז, יש על זה ספרים הרבה בלי שיעור. יש תשובה דייקא במהר”י בן לב, וכן במהרלב”ח יש תשובה מזה. וגם הוא אומר כן, בעיר אחת היו איזה קהילות, אשכנזים וספרדים. וכדי שלא תהיה מהפיכה, זה בכה וזה בכה, על כן רצו לתקן את החומרות גם אצל המקילים. ומסיים מהר”י בן לב, שלא שייך לומר משום הוצאת לעז. אני אומר רק, כי אין דבר כזה שיכולים לברר כאן. כל רב ומורה ילך הביתה ויכתוב תשובה בדבר, אם עיר שיש שם מנהגים שונים, והנהיגו בקולות, ואחר כך רוצים לתקן חומרות מקהילות אחרים, אם רוצים לעשות כן, ולכן אינני אומר שצריכים להחליט על הכל כבר כעת. כל רב ומורה הוראה ימחול ויכתוב תשובה 172.

(הרב מסיגעט: רצוני להגיד, אמרתי מקודם…. ובאמת הרהרתי בדבר. זוכרני מסיגעט שהשתמשו בצלע י”ב, וגם בסאטמאר בכמה מקומות, ואמרתי להרב מְאוּדְוָוארִי, שלדעתי, כאן באמעריקא אין מקום לומר שלא ישתמשו בזה. גם הוא אמר לי כן, אבל כשדיברתי אתו לא הבנתי כל כך טוב מה שאמר, מדוע? כי יש חשש גדול, שאם נחתך חלק האחוריים, וכן נוהגים כאן.

בסיגעט, למשל, לא הייתי (רב ומורה)… והיו קצבים ששחטו את הבהמה, והורידו את חלק האחוריים. את החלק הזה נתן להנכרים, והחלק הקדמי החזיק לעצמו. ועל כן חתך, אחד פחות, ואחד חתך יותר. יהודי נאמן חתך, וכמעט שלא קרה שיחתכו בחלק אחוריים, לחתוך, זה לא קרה, היו שמה תמיד משגיחים.

מה שאין כן כאן באמעריקא מתעסקים בזה הנכרים, הנכרים עושים את זה בבית המטבחיים, ויכול ליקרות לפעמים ש 173…

שאלתי את וֵויינְשְׁטָאק, איך שייך שקרה דבר כזה? התחלנו לדבר מזה, שיש חלק אחוריים, צלצלתי אליו ושאלתיו, הגד נא לי, הכי אפשר שיחתכו בתוך החלק האחוריים? והשיב: יכול להיות 174.

ויש הרבה שאומרים, שבאייראפע, שמעתי מאחרים שכבר ביוראפ סבלו מזה, אבל כולם יודעים שחותכים את זה. אבל כאן, אם נכנס נכרי, ואחר כך מגיע הבשר למקום שיש רק מאה שוורים בפעם אחת, ומשם יוצא לכל אחד כמה הוא קונה 175.

מקודם הייתי עם הרב מְוִוינָא, וסידרנו שכבר עתה ישגיחו שלא יקרה כדבר הזה. אינני יודע מה יעשו בזה, האם ירצה תמיד לעשות כן, הרי היו חוסכים הרבה מהחשש שיבואו לידי מכשול, ולכן, אם יש חשש כזה הרי אפשר שלא היה חשש זה בזמן החתם סופר, אינו מדבר מזה, שתהיה שאלה שיכנסו גם לחלק האחוריים.

ואז, אם ינהיגו כדבר הזה, שאין משתמשים בצלע י”ב, הרי יקטן בהרבה החשש שיזמן שיחתוך למעלה. ואם כן מגיע לשולחן, עד הטבור, אשר שם הולך חלק האחוריים 176.

והיה סברא לומר, שכדי למנוע מכשולות יש להנהיג כן, ובאופן כזה לא שייך הוצאת לעז, כיון שנולד חשש כזה מה שלא היה במקומות ההם. וזה לא שייך אצלינו, ועל כן צריכים לדון בזה, שהרבנים יראו את הדבר (הרב מאראד: הרבי ימחול לי).

(יושב ראש: רגע, בואו נחליט כבר, כי אחרת, ידברו כל היום) 177.

(הרב מְוִוינָא: נו, הרב מאראד יגיד מה שיש לו להגיד).

(יושב ראש: ברצוני לפרסם עוד הפעם את הדבר …).

(הרב מסיגעט: נו, נראה, נראה איזה רבנים. רבותי, תנו לי לגשת…).

(יושב ראש: ישנם שני ועדות).

הרב מווייצען: רציתי רק לומר, (הרב מסיגעט: עשית ועד כבר? – תשובה…).

(יושב ראש: הועד, בעיקר צריכים את הועד, שיבחרו את הקצבים) 178.

הרב יצחק גליק: ר’ יחזקאל הורוביץ רוצה להגיד משהו.

הרב מייזליש ממשיך: רציתי להגיד רק דבר אחד, שהמכשולים שנמצאו ודיברתי עם איזה חנויות של בשר, מה שאמרו שיתכן, במקום שנכשלים אין שם צלע י”ב, לגבי צלע י”ב יש מחלוקת, ואין נכנסים … במקום הטֶענְדֶערְלֵיין הדק, ויותר טוב שינהיגו שיורידו את כל הטֶענְדֶערְלֵיין (שם? איפה הם המכשולות?) – שם על הטֶענְדֶערְלֵיין הדק, (איפה הם המכשולות? בְּדַק, אוֹ בְּעָב?) על העב הרי קשה להנהיג, כן הוא באמת, כי העב יש לו חשיבות, הקצבים לא יסכימו כל כך מהר להורידו… (מדברים). אם יכולים להנהיג אצל העב, מה טוב, אבל על כל פנים, הטֶענְדֶערְלֵיין הדק יורידו, ועם העב יהיה (מדברים) 179.

הרב מסיגעט מכריז: רגע, רגע, לא הגיעו לתכלית, רבותי!

שבו נא עוד דקה אחת, הרבנים הצעירים, בואו ויהי’ לנו תועלת מהרבנים הצעירים. אינני מתחכם כאן עם “חכמות”, כי הזקנים כבר אין ביכלתם לעשות הרבה, אבל הצעירים הרי עדיין יכולים לעשות בדבר זה. שיראו הצעירים, ללמוד ניקור, שיוכלו לעשות עמהם משהו. וכן יהיה לנו עם מי להתעסק.

(דברים בלתי מובנים. הדיבורים, הדיין מְוִוינָא) 181.

הדיין מְוִוינָא: נו, טוב, אדרבה, הדיין מְוִוינָא.

הרב מאראד: היה כדאי, תחשבו היטב על זה, לעשות פשרה בין בהמה גסה לבהמה דקה…

הרב מסיגעט: בהמה דקה כבר מזמן אינו בנמצא (גם הרב מְוִוינָא מוחה נמרצות נגדו).

הרב מְוִוינָא: שמעו דברי, הרי בדקתי שלשים ואחת בהמות דקות.

הרב מסיגעט: אין שם אלא עד לצלע י”א, אצל דקות, אין שם כי אם צלע י”א. רבותי, שבו נא עוד רגע, (מדברים), אלא שרוצים שיבואו לידי … אבל הדיין מְוִוינָא נמצא כאן, תאמרו נא, הדיין מְוִוינָא, אולי תוכלו לבקש שי… (הרב מְוִוינָא: הרי הוא נמצא כאן). הוא נמצא כאן, נו, (יצא לחוץ, הוא נמצא כאן), בואו ונשמע, נו, רצונכם להגיד משהו? נו, הגידו… (מדברים).

(וִוינָא: שמעו, מי שרוצה, שומע), ישמעו גם כך 181.

הרב ר’ יחזקאל האראוויץ: ראשית, ברצוני להגיד אודות הרב מלאכי. לפני כשנתיים קיבלתי מכתב מהרב מלאכי אודות החלב. חרה לי הדבר, וזרקתי את המכתב לפח האשפה. חשבתי, הרי אני מקבל הרבה מכתבים, וזהו אחד מהם.

אחר כך הייתי בארץ ישראל, הייתי בצפת, בעת סעודה שלישית, ישב סמוך אלי יהודי מלובש בבעקישע. כיבדו אותי שם להגיד דבר תורה, ואמרתי, שקשה לומר שאין לחלל שבת, הרי הוא דאורייתא. אבל כל ההיתר הוא שאינם בכלל ישראל, המחללי שבת, ואם כן איננו מחויב להוכיחם, אבל יהודים שאומרים אף על פי שחטא ישראל הוא, אסור להם ללכת ברחוב, כי מחויבים להוכיח כל מי שמחלל שבת.

אחר כך ניגש אלי היהודי עם הבעקישע, ושאל אותי: באתם מאמעריקא לחפש עבירות בארץ ישראל? אמרתי לו, מה חשבתם, הכי אנכי מחפש עבירות אצל אחב”י? הרי כל הרחוב מלא חילול שבת. אמר לי האיש, שהוא כבר עשרים וחמש שנים בארץ ישראל ועדיין לא פגש מחלל שבת. ושאלתי לאחרים, מי הוא היהודי הזה? אמרו לי, שקורים לו הרב מלאכי. אמרתי לו, אתם הנכם הרב מלאכי? ונהניתי מאוד, כי קיבלתי ממנו מכתב, ועכשיו אני רואה עם מי יש לנו כאן עסק, כי דבריו כאין וכאפס נחשבים.

זה מה שרציתי להגיד, שהוא נוגע. רציתי רק להשיב להרב מפאפא, שאנשים כאלו (כמלאכי הנ”ל) לא יהיו מרוצים אף פעם, ואין צריכים לרצותם 182.

בקיץ שעבר, כשהיה רעש, שמעתי במאנסי שהכריזו בוויזשניץ שלא יאכלו את הבשר, על כן צויתי בביתי שלא לאכול עוד מהבשר 183.

ושאלה אותי בני ביתי, ומה עם יום טוב? אמרתי לה, שיכולה להזמין, כי הייתי בטוח שעד החג יסתדר הכל והתאחדות הרבנים יוציאו קול קורא שהכל כשורה 184.

בינתים לא יצא שום קול קורא (מהתאחדות הרבנים), על כן לא אכלתי בשר. עכשיו, ברצוני להגיד רק דבר אחד.

קרה פעם בירושלים, שמצאו חשש חמץ ביין בירושלים. היה קול קורא בעתונים, ואמרו לי אנשים, הנך רואה? אמרתי להם, רואים מזה שהוא דבר טוב, ומעתה יש להשתמש ביין זה, כי כשנותנים הכשר קורה לפעמים שיהיה איזה שאלה, והיה ביכלתם להכריז בעתונים שידעו הקהל שאין לאכול, אדרבה.

פעם קרה, שמצאו חטה אחת בתוך המצות, והכריזו אז בבית המדרש. ואמרתי, אדרבה, זהו ההכשר הכי טוב ומשובח, כי הכשר היינו שיכולים למצוא לפעמים איזה דבר. כי במקום שהכל כשר תמיד, אין לקרות לזה הכשר. במקום שנותנים הכשר יכול להיות לפעמים איזה חשש, ועושים רעש גדול 185.

הרי רואים בענין הניקור, שאי אפשר לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה 186.

כיון שהיתה התרשלות, כי הרבנים אינם בקיאים בטיב הדבר, גם בעתי לא עלתה כדבר הזה. חשבתי, שאפשר להגיד, שקונים בשר…הרי רואים כן, וגם אני אומר כן 187.

ראשית, כדאי שהתאחדות הרבנים יוציאו קול קורא, שביררו את הכל, כמו שאמר הרב ממָאנְטִיוִועדֶא, שעל פי הלכה אין שום חשש, ומה שיעשו להלן. לפי עניית דעתי הדבר כן 188:

הדברי חיים אומר, שעל חומרות לא שייך הוצאת לעז, כן כותב בתשובות, כי כל אחד יכול להחמיר, ואין מדברים מהלכה. אדרבה, אם אומרים שכן הוא ההלכה 189.

העולם הוא כהיום – בואו ואגידה לכם, הרב מבאטור – אני מכיר קצת את העולם, העולם מחפשים חומרות, כן הוא כיום, אם זה טוב או לא. ב”ה (הרב מְוִוינָא שואל: גם בענין הטעלעוויזשאן?). אינני מדבר מאנשים כאלו. לפני כחמשים שנה רצה כל אחד קולות. אבל כיום, אברך, האברכים רוצים שהכל יהיה באופן שלא יוכלו לדבר עליהם, ומכל שכן, מכל שכן התאחדות הרבנים, אשר כל אחד מחפש שיוכל למצוא מה שאפשר, ומדבר קטן עושים רעש גדול.

לכן, לפענ”ד, מה שאפשר להחמיר, הרי אין כאן השאלה ממעות הרבה, ואם כותבים בבירור שאינו הלכה, אלא שרוצים להחמיר על עצמן, כדי להפיס דעתם מאיזה יחידים, שלא יוכלו להגיד שום דבר. ואם תהא השגחה בוודאי שתיקנו את כל (מה שהיה צריך תיקון). לא בשבילם, אותן שמדברים, המדברים ידברו גם להלן, אלא לעצמינו, לעצמינו בלבד. כל היהודים הללו, יודע אנכי מכמה אנשים שלבם נוקפן, הם מחכים לראות אם יכולים לסמוך על התאחדות הרבנים, כמו כמה אברכים, מחכים שיצא איזה בירור. כמדומה לי, שנתברר כאן, ואינני מפקפק שבדבר ששייך להלכה כולם מודים, שיש מה שצריכים, ויש מה שאין מן הצורך 190.

בענין ההשגחה היה מוזנח קצת, ואת זה הולכים לתקן, אפשר לכתוב מזה, ואדרבה, כבוד גדול הוא.

כבוד גדול להתאחדות הרבנים, שמודים שהיתה התרשלות קצת בענין ההשגחה, ושהולכים לתקן דבר זה (מפסיקים אותו). לא, אני כבר גומר את דברי. (כאן מדברים מכל הצדדים, ובלתי מובן). אבל יש נקודה אחת – רגע, הרבנים (סיגעט: איפה לוקחים רבנים?) רגע, הרבנים יש גם בעניני ניקור, הרב דסקווער הציע לפני בטעלעפאן, אני אומר רק בשמו מה שאמר לי, שהספר גבעת פנחס יהא דרך שהמנקרים ילמדו וגם הרבנים. אני אומר זאת רק בתורת שליח מאתו, כי אם לאו, הרי כל אחד יאמר, הריני נוהג כפי דעתי ורצוני – – – מדברים 191.

שיעור ט’ סוד הכשרות כדת של תורה עמודים פב-צב

דומ”ץ דסאטמאר וויליאמסבורג: כיון שיסוד היסודות הוא שצריכים לתקן השגחות על כל הקצבים, ומובן מאליו שמודיעים שעובדים על זה, כמו שיודעים, הרי דיברו עם כל הרבנים בוויינלאד, שמעמידים השגחה ומוסיפים על זה, מוסיפים, בכל דבר מוסיפים.

ובענין הניקור הרי צריכין להוסיף, הגענו לזה 192, והדרך הוא, שיצטרכו לפרסם רשימת החנויות שמסכימים לעמוד תחת השגחה 193.

הציבור יחשוב שמספיק ההשגחה על הניקור, בעת שיש עוד חששות, חלילה, אם נביא עוד שאלות, נבילות וטריפות – כוונתי, שהשגחת הרבנים תהא על כל עניני (הבשר) 194.

המשגיחים יהא להם האפשריות לראות מה שמביאים אל תוך החנות, ומה שעושים, על הכל צריכים השגחה 195.

הרב מסיגעט: ומה עם ה…

הרב ישראל האגער: ברצוני לעורר, אמרו כאן מקודם שבוויזשניץ הכריזו שלא יאכלו את הבשר, שאסור לאכול את הבשר. רוצה אני לומר לכם, שהוא טעות, כי באופן מקרי הייתי השליח, וישבו שם אברכי הכולל, ואמרתי להם – אבי שליט”א לא היה אז בביתו – שהיות שיש עוררין חזקים, הוא בכלל אינו בקי בטיב הדברים, אינו יודע מהקורות, ועל כן אמר – יהודי שמדקדק לכאורה בכל דבר – על כן אמר, שדעתו שמדקדק ימנע את עצמו בינתים מלאכול את הבשר, אבל אף על פי כן, כאשר נוגע לילדים הרשה לאכול, וגם כאשר שאלוהו מה יעשה אברך שמגיע לבית חותנו אשר שם אוכלים את הבשר, ועל זה ענה גם כן שאם יהא נראה כאילו מסתפקים (בכשרות החותן) בודאי שיאכלו. לדעתי לא היתה שאלה בזה מאיסור וכדומה, אלא עוררות בלבד, ועל זה אמר, שרצונו שבינתים לא יאכלו 196.

הרב מסיגעט: אינני יודע, הרי כל הזמן אני מתחנן בפניהם ש…

היושב ראש: (מדברים) בענין הנחוץ הזה הפסקנו.

הרב מסיגעט: מי רוצה להיות? אולי תרצה להיות? הרי הנך בקי בניקור – אה, הוא מכיר ענין הניקור (כולם מדברים) משה ברוך (?) 197.

אחד מדבר: אינני יודע מהו כל השקלא וטריא, ובאמת – אני כן יודע, אלא שדעתי שאין לשנות ממה שנהגו בבית האדמורי”ם.

כשהרבי זצ”ל היה חי בתוכינו, יש לעשות כמו שנהגו בחייו, אלא מה, כיון שנתרשל באמת, כמו שקורה ברבות עתים וימים, כל דבר שעובר עליו זמן ארוך, הרי אין מסתכלים על זה כל כך טוב, ועל כן קורה שמתרשלים בענין ההשגחה על ענינים אלו 198.

גם יתכן שהמנקרים הזקינו בינתים. חסרים מנקרים צעירים. לא היה איפוא ללמוד ענינים אלו, ולכן כדאי ללמד מנקרים והם ישגיחו על החנויות. זהו הפתרון השני.

ובאם יחתכו באופן אחר ממה שחתכו עד עכשיו, עדיין לא נבוא אל הפתרון. ויש עוד בעיות גם בזה. הבעיה האמתית תבוא על פתרונה רק עם חנויות הבשר יהא להם השגחה, וילמדו ניקור. יהיו הרבה שמכירים טיב הניקור, ויהיה תחת ביקורת (קאנטראל) עם קבלה, כמו שצריך להיות (כולם מדברים) 199.

הרב מסיגעט: אהרן וֵויינְשְׁטָאק אמר לי, שיש מציאות שיחתכו צלע י”ב – הוא אמר לי שכן 200.

אבל עתה אמר לי אחד מהם, אמר לי, איך קוראים להמנהל? הוא מכאן (יודיל?) איפה הוא? איפה הוא, יודיל? יודיל! איפוא הוא, יודיל? שיבוא לכאן. יודיל מסר לי מקהילת ברייער, שאומרים שיחתכו אצלו כאן, ואם תלך לאיבוד כל השחיטה שלו. תלוי – מאוד שכאן, בבית המטבחיים, וֵויינְשְׁטָאק הרי גם כן אינו בעל הבית. וֵויינְשְׁטָאק קונה אצל אחר. בתי המטבחיים, הוא אמר לו שיעשו כן. אינני אומר שכך הם הדברים באמת (“תורת לאקשין”). מה שאמרו, הרי יתכן שיפריכו את דבריו, שוֵויינְשְׁטָאק לא אמר כן  – – – (מדברים כולם). וֵויינְשְׁטָאק אמר לי (כולם מדברים), בואו ונראה, הרי כבר עשיתם פעם אחת 201!

היושב ראש: הועד ההוא הוא בכלליות, אבער מי שישגיח על הקצבים יראו אחר כך (הרב מסיגעט, למה?) – הרי אי אפשר…

הרב מסיגעט: הרי הוא טוב מאוד, תחילה יעשו את הועד, ויעשו כאן משהו, ואחר כך יאמרו להקצבים מה עליהם לעשות. אף צבת בצבת עשויה (מדברים, מדברים, שימנו, שימנו -).

ממשיך: שימנו (רבים מדברים).

נו, אמרו נא את ההחלטה! 202

יושב ראש: החלטנו, כיון שבכלליות, בכלליות הרי אי אפשר דבר כזה ששייך לההלכה, שלא יעמידו הדבר לבחירות אצל ציבור גדול. על כן הוחלט כאן שיעשו ועד מרבנים גדולים, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מְוִוינָא, ושני הדיינים, והרב לייטנער והרב מְאוּדְוָוארִי, הם יהיו חברי הועד, והם יחליטו איך לעשות בכלליות 203.

ובפרטיות הרי כבר דיברו מזה, ראשית, על התאחדות הרבנים להוציא קול קורא, שידעו שבלי השגחה אין לקנות בשום מקום – ושנית (וויכוח גדול בלתי מובן…) 204.

הרב לייטנער: אחד מהשנים, הרי קודם צריכים לתבוע מהקצבים שיסכימו להשגחה בתוך חנותם, הרי אי אפשר לתת (השגחה) לעשרים קצבים מהיום למחר, הרי אפשר לתת זמן של ששה חדשים.

יושב ראש: נו, נו, הציבור (יגידו שעד שני שבועות … מה? שיישאר כמו שהיה מקודם?)

(מדברים ובלתי מובן … אחוריים…).

יושב ראש: עד שבועיים? (מדברים) ומה יהיה מחר, מחר הרי הועד יצטרכו להתאסף. … רבים מדברים 205.

הרב מסיגעט: אל תהיה שוטה, הרב צריך לדעת (כאן יש וויכוח חם) 206.

יושב ראש: נו, ומה יעשו בינתים? שלא יעשו כלום 207?

הרב מסיגעט: הייתי מבקש לצרף עוד להרבנים הנ”ל, תוסיף עוד כשנים צעירים.

יושב ראש: נו, נו, שיגיד את מי להוסיף (וויכוח).

הרב מנִירְבַּאטוּר: לא ראיתי כאן בית דין השקול. בית דין השקול מששה אנשים – שבעה או תשעה (וויכוח גדול). חיים אליעזר פרידמאן 208.

יושב ראש: מהועד הקודם הרי דיברו שיש להוסיף עליהם שני רבנים צעירים. כן, יש להוסיף את הרב ר’ יהושע ביק, והדיין מְוִוינָא. שנים אלו יתוספו להועד ויהיו כבר תשעה אנשים, והם יתעסקו בעניני הניקור.

יצחק גליק: לפי ראות עיני, הרי הרב ביק אינו שבע רצון מזה.

– לא?

היושב ראש: ר’ אהרן, בן הרב מבאטור 209.

אחד אומר: הרי כמעט כל הרבנים יש להם השגחות על בתי המטבחיים? צריכים כאלה שהם מבחוץ.

הרב מסיגעט: מי יש לכם כאן שיש לו השגחה?

היושב ראש: מי? מי? מי?

הרב מְוִוינָא אין לו השגחה 210.

שואל: קהל יראים אין להם בית מטבחיים? – הרב מבאטור משיב, לא, לא, לא, אין לו כלום.

שואל: הרב מפאפא יש לו חנות בשר! והרב וִוינָא. כן הדבר בוִוינָא. להרב מקאשוי יש … מדוע צריכים רבנים הללו דוקא? שיעמדו מבחוץ…

היושב ראש: רוצה כבודו להיות אחד מהם – כן.

יצחק גליק: ר’ הערשל כץ, יכול להיות (מדברים).

יושב ראש: הרב אהרן טייטלבוים (מדברים). הרי אמרו להוסיף עוד 211.

אחד אומר: הרי דיברו מקודם ועוררו על ענין אחר, שיש להוסיף אחרים שאין להם שייכות (להשגחות על בשר).

היושב ראש: נו, את מי יש להוסיף (מדברים). הורוויץ… (כולם מדברים).

היושב ראש: יחזקאל הורוויץ, בנימין לאנדא – – – (מדברים).

– הרב מחוסט יש לו גם השגחה! (מדברים) 212.

– הרי אין מכניסים רק כאלו שיש להם שייכות עם בשר.

– הרי יש לכם רק דעה אחת 213.

היושב ראש: הרי כבר יש כאן שנים עשר (מדברים…) שיעשו שני ועדות.

יצחק גליק: תכריזו, בואו לידי החלטה.

היושב ראש: רגע, רגע, הועד ההוא, נשארת רק משבעה (רבנים)… רגע, נברר עוד הפעם… אין הכי נמי, זהו כבר בועד השני, שילמדו ניקור (ר’ שמואל ליכטנשטיין הרב מקראסנא, אהרן טייטלבוים…) (יצחק גליק – מדברים).

היושב ראש: ובנימין לאנדא?

יצחק גליק (מדברים): בן הרב (מדברים).

היושב ראש: ר’ שמואל דוד קרויז, הם ילמדו ניקור – כן, מי, צבי פאלאק – הרי הוא – ואהרן טייטלבוים נמצא כאן? – כן (מדברים) 214.

יצחק גליק: נו, תכריזו, נשאר הועד של שבע.

יושב ראש: ההחלטה, ההחלטה, לא נצא מכאן בלי החלטה. יהיו שתי ועדות. ועד אחד, יחליטו איך יהא הניקור בכלליותו, איך יהיה אם צלע י”ב וכן הדברים האחרים. הועד יהי’ משבעה רבנים גדולים כפי המדובר בינינו מקודם, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מְוִוינָא, הרב מְאוּדְוָוארִי, הרב ממָאנְטִיוִועדֶא, שני הדיינים, ומזה יהיו חברי הועד 215.

הועד השני, יהיה מאברכים שילמדו ניקור, והם יעבדו, ילכו בכל החנויות ויראו שהניקור ייעשה על צד היותר טוב. על זה יהא ממונה הרב יחזקאל הארוויץ ממאנסי.

– הוא יבוא מסתמא! הרב יחזקאל הארוויץ, ר’ בנימין לאנדא, הרב אהרן טייטלבוים בנו של הרב מבאטור, והרב נחום אפרים, ובנכם הרב שמואל דוד קרויס, הרב צבי פאָלאַק, הם אברכים וילמדו ניקור.

יצחק גליק: הרב שמואל ליכטנשטיין.

היושב ראש: וכן הרב שמואל ליכטנשטיין – (מדברים).

הרב מנִירְבַּאטוּר: יהיו עשרה אברכים שיוכלו ללמוד ניקור…

היושב ראש: נו, נו, למה לא?

– הרב מחוסט, הרב מחוסט.

היושב ראש: והרב פנחס הארוויץ, הרב פנחס הארוויץ 216.

הרב מסיגעט: רגע, ואיך יהיה כאן, שם, הרי מתחילים ללמד אותם, היה טוב להעמיד יושב ראש, מה? (כן, כן, טוב מאד) – לדעתי (מדברים).

(היושב ראש: מה יעשה, הרי מפסיקים באמצע דברי) 217.

הרב מסיגעט ממשיך: תכתוב תיכף עוד אחד, ר’ הערש גראס (מדברים).

בואו לכאן – כמו שאמרתי מקודם, תשמעו בקולי, לדעתי הוא כן. אנו הולכים למנות יושב ראש על האברכים הללו, והם ילכו ללמוד. איך לומדים ניקור? ראשית צריכים ללמוד את ההלכה בסימן ס”ד עם האחרונים. והתשובות שישנם בענינים הללו, יש דרכי תשובה, הוא מביא זה בסימן … יהיו בקיאים בהלכה, ואחר כך צריכים ללמדם היטב, ותקותי שהרב מבאטור יראה אברכים שיוכלו ליכנס לשם, אצל וֵויינְשְׁטָאק יש מקום הרבה, איפה שמנקרים, שם יוכלו לראות 218.

הרב מנִירְבַּאטוּר: יש לנו כבר חוץ מאלו, המשגיח של הניקור, יש לנו כבר שני אברכים 219.

הרב מסיגעט: בענין ניקור הרי הנך מבין מה הוא, וצריכים תיקונים, נראה שילמדו היטב 220.

אחד אומר: הרבנים יעמידו מכונית (“ווען”) שיאסוף את האברכים ויוליכם לשם.

הרב מסיגעט מכריז: כאן בעיר איפה שצריכים לנסוע, כאן, כאן, כאן, לא בבית המטבחיים – כאן בוויליאמסבורג (מדברים) 221.

יצחק גליק: הרבי חושב שיחזקאל הארוויץ יהא היושב ראש?

– כן, כן.

יצחק גליק: אם הרבי יצוהו.

– כן, כן, הרב הארוויץ, כן, כן.

הרב מסיגעט: שם אצל וֵויינְשְׁטָאק, שם יוכלו הכי טוב 222.

הרב לייטנער: הרב מבאטור, רצוני להיכנס שם אצליכם – רגע, רגע, רצוני להביא אליכם מנקר, רצוני לקחת את הרב מאראד, אני רוצה לברר לעצמי איזה פרטים.

(הרב מסיגעט: תבואו מתי שתרצו) 223.

– כן, אני אקח מהמנקרים הזקנים לראות, כי רצוני ללמוד, הכי אפשר לבוא אליכם מתי שרוצים? פשוט, “פלעיט” אינו מנוקר, את שאינו מנוקר איני רוצה, פלעיט שאינו מנוקר יעמידו לנו (מדברים) רחוק, בבארא פארק 224.

הרב מנִירְבַּאטוּר: – פלעי”ט, ניקור, הרי אף פעם אין מנקרים פעליט”ס. איננו משתמשים בפלעיט”ס. הרי אנו משתמשים בפלעיט”ס שלנו שבאים מבית המטבחיים, ונמכרים להמשווקים (“האלסעילערס”), לנכרים, אנו איננו מנקרים אף פעם, כי אינו רוצה להשתמש בחלב יקר כל כך, להסאלאמי אין זה מן הצורך. יחזקאל ווערצבערגער מייצר את הסאלאמי, מענדל, מענדל, אחיו של המשמש 225.

הוא אמר לי, שפועל כבר י”ג שנים אצל הסאלאמי. רק שלשה פעמים בלבד ניקר את הפלעיטס (מדברים) השתמשו בפלעיטס, גם לא לקהל שלנו. הוצרכו לזה באיזה מסעדה (רעסטאראן) מחוץ לעיר ניו יארק, ויותר מזה לא השתמשו אף פעם בפלעי”ט ולא ניקרו לכשר, זה רוצה אני (להגיד) 226.

הרב מסיגעט: איך אפשר ללמוד ניקור שם (מדברים). רגע, איפוא אפשר ללמוד שם ניקור (אחד שואל: ומה עם כל חנויות הבשר?) רגע, איפא אפשר ללמוד שם ניקור, הרי כל הזמן מנקרים (חלקים י”א).

הרב לייטנער: רגע, הרב מבאטור! לא את זה ברצוני להגיד, ר’ מענדל בערגער, הרי יודע אני מה שהוא אומר. כן, נגיד, רוצה אני לראות איך הרב מאראד, כן, ברצוני לראות.

הרי דיברו אז, שיקחו איזה מנקרים וכולם יראו איך שעושים, אם כולם עושים אותו דבר. מה שעושה מענדל בערגער כבר יודע אנכי פחות או יותר, רצוני סתם, שיעמידו שנים או שלשה פלעיט”ס, אקרא להרב מאראד ואבקש ממנו שיבוא עמי, הרב אמר לי שיודע ניקור עוד מהשנים קודם המלחמה, ועוד שנים שרוצים ללמוד, שיתנו לנו פלעי”ט שאינו מנוקר (לא שומעים, רבים מדברים).

(הרב מסיגעט מפסיקו: בקיצור, רוצים לבקש ממך… הוא בעצמו רוצה גם כן ללמוד, הרי מותר לו גם כן ללכת לפעמים לראות איך שנראה) 228.

שיעור ט’ סוד הכשרות כדת של תורה עמודים פב-צב

דומ”ץ דסאטמאר וויליאמסבורג: כיון שיסוד היסודות הוא שצריכים לתקן השגחות על כל הקצבים, ומובן מאליו שמודיעים שעובדים על זה, כמו שיודעים, הרי דיברו עם כל הרבנים בוויינלאד, שמעמידים השגחה ומוסיפים על זה, מוסיפים, בכל דבר מוסיפים.

ובענין הניקור הרי צריכין להוסיף, הגענו לזה 192, והדרך הוא, שיצטרכו לפרסם רשימת החנויות שמסכימים לעמוד תחת השגחה 193.

הציבור יחשוב שמספיק ההשגחה על הניקור, בעת שיש עוד חששות, חלילה, אם נביא עוד שאלות, נבילות וטריפות – כוונתי, שהשגחת הרבנים תהא על כל עניני (הבשר) 194.

המשגיחים יהא להם האפשריות לראות מה שמביאים אל תוך החנות, ומה שעושים, על הכל צריכים השגחה 195.

הרב מסיגעט: ומה עם ה…

הרב ישראל האגער: ברצוני לעורר, אמרו כאן מקודם שבוויזשניץ הכריזו שלא יאכלו את הבשר, שאסור לאכול את הבשר. רוצה אני לומר לכם, שהוא טעות, כי באופן מקרי הייתי השליח, וישבו שם אברכי הכולל, ואמרתי להם – אבי שליט”א לא היה אז בביתו – שהיות שיש עוררין חזקים, הוא בכלל אינו בקי בטיב הדברים, אינו יודע מהקורות, ועל כן אמר – יהודי שמדקדק לכאורה בכל דבר – על כן אמר, שדעתו שמדקדק ימנע את עצמו בינתים מלאכול את הבשר, אבל אף על פי כן, כאשר נוגע לילדים הרשה לאכול, וגם כאשר שאלוהו מה יעשה אברך שמגיע לבית חותנו אשר שם אוכלים את הבשר, ועל זה ענה גם כן שאם יהא נראה כאילו מסתפקים (בכשרות החותן) בודאי שיאכלו. לדעתי לא היתה שאלה בזה מאיסור וכדומה, אלא עוררות בלבד, ועל זה אמר, שרצונו שבינתים לא יאכלו 196.

הרב מסיגעט: אינני יודע, הרי כל הזמן אני מתחנן בפניהם ש…

היושב ראש: (מדברים) בענין הנחוץ הזה הפסקנו.

הרב מסיגעט: מי רוצה להיות? אולי תרצה להיות? הרי הנך בקי בניקור – אה, הוא מכיר ענין הניקור (כולם מדברים) משה ברוך (?) 197.

אחד מדבר: אינני יודע מהו כל השקלא וטריא, ובאמת – אני כן יודע, אלא שדעתי שאין לשנות ממה שנהגו בבית האדמורי”ם.

כשהרבי זצ”ל היה חי בתוכינו, יש לעשות כמו שנהגו בחייו, אלא מה, כיון שנתרשל באמת, כמו שקורה ברבות עתים וימים, כל דבר שעובר עליו זמן ארוך, הרי אין מסתכלים על זה כל כך טוב, ועל כן קורה שמתרשלים בענין ההשגחה על ענינים אלו 198.

גם יתכן שהמנקרים הזקינו בינתים. חסרים מנקרים צעירים. לא היה איפוא ללמוד ענינים אלו, ולכן כדאי ללמד מנקרים והם ישגיחו על החנויות. זהו הפתרון השני.

ובאם יחתכו באופן אחר ממה שחתכו עד עכשיו, עדיין לא נבוא אל הפתרון. ויש עוד בעיות גם בזה. הבעיה האמתית תבוא על פתרונה רק עם חנויות הבשר יהא להם השגחה, וילמדו ניקור. יהיו הרבה שמכירים טיב הניקור, ויהיה תחת ביקורת (קאנטראל) עם קבלה, כמו שצריך להיות (כולם מדברים) 199.

הרב מסיגעט: אהרן וֵויינְשְׁטָאק אמר לי, שיש מציאות שיחתכו צלע י”ב – הוא אמר לי שכן 200.

אבל עתה אמר לי אחד מהם, אמר לי, איך קוראים להמנהל? הוא מכאן (יודיל?) איפה הוא? איפה הוא, יודיל? יודיל! איפוא הוא, יודיל? שיבוא לכאן. יודיל מסר לי מקהילת ברייער, שאומרים שיחתכו אצלו כאן, ואם תלך לאיבוד כל השחיטה שלו. תלוי – מאוד שכאן, בבית המטבחיים, וֵויינְשְׁטָאק הרי גם כן אינו בעל הבית. וֵויינְשְׁטָאק קונה אצל אחר. בתי המטבחיים, הוא אמר לו שיעשו כן. אינני אומר שכך הם הדברים באמת (“תורת לאקשין”). מה שאמרו, הרי יתכן שיפריכו את דבריו, שוֵויינְשְׁטָאק לא אמר כן  – – – (מדברים כולם). וֵויינְשְׁטָאק אמר לי (כולם מדברים), בואו ונראה, הרי כבר עשיתם פעם אחת 201!

היושב ראש: הועד ההוא הוא בכלליות, אבער מי שישגיח על הקצבים יראו אחר כך (הרב מסיגעט, למה?) – הרי אי אפשר…

הרב מסיגעט: הרי הוא טוב מאוד, תחילה יעשו את הועד, ויעשו כאן משהו, ואחר כך יאמרו להקצבים מה עליהם לעשות. אף צבת בצבת עשויה (מדברים, מדברים, שימנו, שימנו -).

ממשיך: שימנו (רבים מדברים).

נו, אמרו נא את ההחלטה! 202

יושב ראש: החלטנו, כיון שבכלליות, בכלליות הרי אי אפשר דבר כזה ששייך לההלכה, שלא יעמידו הדבר לבחירות אצל ציבור גדול. על כן הוחלט כאן שיעשו ועד מרבנים גדולים, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מְוִוינָא, ושני הדיינים, והרב לייטנער והרב מְאוּדְוָוארִי, הם יהיו חברי הועד, והם יחליטו איך לעשות בכלליות 203.

ובפרטיות הרי כבר דיברו מזה, ראשית, על התאחדות הרבנים להוציא קול קורא, שידעו שבלי השגחה אין לקנות בשום מקום – ושנית (וויכוח גדול בלתי מובן…) 204.

הרב לייטנער: אחד מהשנים, הרי קודם צריכים לתבוע מהקצבים שיסכימו להשגחה בתוך חנותם, הרי אי אפשר לתת (השגחה) לעשרים קצבים מהיום למחר, הרי אפשר לתת זמן של ששה חדשים.

יושב ראש: נו, נו, הציבור (יגידו שעד שני שבועות … מה? שיישאר כמו שהיה מקודם?)

(מדברים ובלתי מובן … אחוריים…).

יושב ראש: עד שבועיים? (מדברים) ומה יהיה מחר, מחר הרי הועד יצטרכו להתאסף. … רבים מדברים 205.

הרב מסיגעט: אל תהיה שוטה, הרב צריך לדעת (כאן יש וויכוח חם) 206.

יושב ראש: נו, ומה יעשו בינתים? שלא יעשו כלום 207?

הרב מסיגעט: הייתי מבקש לצרף עוד להרבנים הנ”ל, תוסיף עוד כשנים צעירים.

יושב ראש: נו, נו, שיגיד את מי להוסיף (וויכוח).

הרב מנִירְבַּאטוּר: לא ראיתי כאן בית דין השקול. בית דין השקול מששה אנשים – שבעה או תשעה (וויכוח גדול). חיים אליעזר פרידמאן 208.

יושב ראש: מהועד הקודם הרי דיברו שיש להוסיף עליהם שני רבנים צעירים. כן, יש להוסיף את הרב ר’ יהושע ביק, והדיין מְוִוינָא. שנים אלו יתוספו להועד ויהיו כבר תשעה אנשים, והם יתעסקו בעניני הניקור.

יצחק גליק: לפי ראות עיני, הרי הרב ביק אינו שבע רצון מזה.

– לא?

היושב ראש: ר’ אהרן, בן הרב מבאטור 209.

אחד אומר: הרי כמעט כל הרבנים יש להם השגחות על בתי המטבחיים? צריכים כאלה שהם מבחוץ.

הרב מסיגעט: מי יש לכם כאן שיש לו השגחה?

היושב ראש: מי? מי? מי?

הרב מְוִוינָא אין לו השגחה 210.

שואל: קהל יראים אין להם בית מטבחיים? – הרב מבאטור משיב, לא, לא, לא, אין לו כלום.

שואל: הרב מפאפא יש לו חנות בשר! והרב וִוינָא. כן הדבר בוִוינָא. להרב מקאשוי יש … מדוע צריכים רבנים הללו דוקא? שיעמדו מבחוץ…

היושב ראש: רוצה כבודו להיות אחד מהם – כן.

יצחק גליק: ר’ הערשל כץ, יכול להיות (מדברים).

יושב ראש: הרב אהרן טייטלבוים (מדברים). הרי אמרו להוסיף עוד 211.

אחד אומר: הרי דיברו מקודם ועוררו על ענין אחר, שיש להוסיף אחרים שאין להם שייכות (להשגחות על בשר).

היושב ראש: נו, את מי יש להוסיף (מדברים). הורוויץ… (כולם מדברים).

היושב ראש: יחזקאל הורוויץ, בנימין לאנדא – – – (מדברים).

– הרב מחוסט יש לו גם השגחה! (מדברים) 212.

– הרי אין מכניסים רק כאלו שיש להם שייכות עם בשר.

– הרי יש לכם רק דעה אחת 213.

היושב ראש: הרי כבר יש כאן שנים עשר (מדברים…) שיעשו שני ועדות.

יצחק גליק: תכריזו, בואו לידי החלטה.

היושב ראש: רגע, רגע, הועד ההוא, נשארת רק משבעה (רבנים)… רגע, נברר עוד הפעם… אין הכי נמי, זהו כבר בועד השני, שילמדו ניקור (ר’ שמואל ליכטנשטיין הרב מקראסנא, אהרן טייטלבוים…) (יצחק גליק – מדברים).

היושב ראש: ובנימין לאנדא?

יצחק גליק (מדברים): בן הרב (מדברים).

היושב ראש: ר’ שמואל דוד קרויז, הם ילמדו ניקור – כן, מי, צבי פאלאק – הרי הוא – ואהרן טייטלבוים נמצא כאן? – כן (מדברים) 214.

יצחק גליק: נו, תכריזו, נשאר הועד של שבע.

יושב ראש: ההחלטה, ההחלטה, לא נצא מכאן בלי החלטה. יהיו שתי ועדות. ועד אחד, יחליטו איך יהא הניקור בכלליותו, איך יהיה אם צלע י”ב וכן הדברים האחרים. הועד יהי’ משבעה רבנים גדולים כפי המדובר בינינו מקודם, הנשיא, הרב מפאפא, הרב מְוִוינָא, הרב מְאוּדְוָוארִי, הרב ממָאנְטִיוִועדֶא, שני הדיינים, ומזה יהיו חברי הועד 215.

הועד השני, יהיה מאברכים שילמדו ניקור, והם יעבדו, ילכו בכל החנויות ויראו שהניקור ייעשה על צד היותר טוב. על זה יהא ממונה הרב יחזקאל הארוויץ ממאנסי.

– הוא יבוא מסתמא! הרב יחזקאל הארוויץ, ר’ בנימין לאנדא, הרב אהרן טייטלבוים בנו של הרב מבאטור, והרב נחום אפרים, ובנכם הרב שמואל דוד קרויס, הרב צבי פאָלאַק, הם אברכים וילמדו ניקור.

יצחק גליק: הרב שמואל ליכטנשטיין.

היושב ראש: וכן הרב שמואל ליכטנשטיין – (מדברים).

הרב מנִירְבַּאטוּר: יהיו עשרה אברכים שיוכלו ללמוד ניקור…

היושב ראש: נו, נו, למה לא?

– הרב מחוסט, הרב מחוסט.

היושב ראש: והרב פנחס הארוויץ, הרב פנחס הארוויץ 216.

הרב מסיגעט: רגע, ואיך יהיה כאן, שם, הרי מתחילים ללמד אותם, היה טוב להעמיד יושב ראש, מה? (כן, כן, טוב מאד) – לדעתי (מדברים).

(היושב ראש: מה יעשה, הרי מפסיקים באמצע דברי) 217.

הרב מסיגעט ממשיך: תכתוב תיכף עוד אחד, ר’ הערש גראס (מדברים).

בואו לכאן – כמו שאמרתי מקודם, תשמעו בקולי, לדעתי הוא כן. אנו הולכים למנות יושב ראש על האברכים הללו, והם ילכו ללמוד. איך לומדים ניקור? ראשית צריכים ללמוד את ההלכה בסימן ס”ד עם האחרונים. והתשובות שישנם בענינים הללו, יש דרכי תשובה, הוא מביא זה בסימן … יהיו בקיאים בהלכה, ואחר כך צריכים ללמדם היטב, ותקותי שהרב מבאטור יראה אברכים שיוכלו ליכנס לשם, אצל וֵויינְשְׁטָאק יש מקום הרבה, איפה שמנקרים, שם יוכלו לראות 218.

הרב מנִירְבַּאטוּר: יש לנו כבר חוץ מאלו, המשגיח של הניקור, יש לנו כבר שני אברכים 219.

הרב מסיגעט: בענין ניקור הרי הנך מבין מה הוא, וצריכים תיקונים, נראה שילמדו היטב 220.

אחד אומר: הרבנים יעמידו מכונית (“ווען”) שיאסוף את האברכים ויוליכם לשם.

הרב מסיגעט מכריז: כאן בעיר איפה שצריכים לנסוע, כאן, כאן, כאן, לא בבית המטבחיים – כאן בוויליאמסבורג (מדברים) 221.

יצחק גליק: הרבי חושב שיחזקאל הארוויץ יהא היושב ראש?

– כן, כן.

יצחק גליק: אם הרבי יצוהו.

– כן, כן, הרב הארוויץ, כן, כן.

הרב מסיגעט: שם אצל וֵויינְשְׁטָאק, שם יוכלו הכי טוב 222.

הרב לייטנער: הרב מבאטור, רצוני להיכנס שם אצליכם – רגע, רגע, רצוני להביא אליכם מנקר, רצוני לקחת את הרב מאראד, אני רוצה לברר לעצמי איזה פרטים.

(הרב מסיגעט: תבואו מתי שתרצו) 223.

– כן, אני אקח מהמנקרים הזקנים לראות, כי רצוני ללמוד, הכי אפשר לבוא אליכם מתי שרוצים? פשוט, “פלעיט” אינו מנוקר, את שאינו מנוקר איני רוצה, פלעיט שאינו מנוקר יעמידו לנו (מדברים) רחוק, בבארא פארק 224.

הרב מנִירְבַּאטוּר: – פלעי”ט, ניקור, הרי אף פעם אין מנקרים פעליט”ס. איננו משתמשים בפלעיט”ס. הרי אנו משתמשים בפלעיט”ס שלנו שבאים מבית המטבחיים, ונמכרים להמשווקים (“האלסעילערס”), לנכרים, אנו איננו מנקרים אף פעם, כי אינו רוצה להשתמש בחלב יקר כל כך, להסאלאמי אין זה מן הצורך. יחזקאל ווערצבערגער מייצר את הסאלאמי, מענדל, מענדל, אחיו של המשמש 225.

הוא אמר לי, שפועל כבר י”ג שנים אצל הסאלאמי. רק שלשה פעמים בלבד ניקר את הפלעיטס (מדברים) השתמשו בפלעיטס, גם לא לקהל שלנו. הוצרכו לזה באיזה מסעדה (רעסטאראן) מחוץ לעיר ניו יארק, ויותר מזה לא השתמשו אף פעם בפלעי”ט ולא ניקרו לכשר, זה רוצה אני (להגיד) 226.

הרב מסיגעט: איך אפשר ללמוד ניקור שם (מדברים). רגע, איפוא אפשר ללמוד שם ניקור (אחד שואל: ומה עם כל חנויות הבשר?) רגע, איפא אפשר ללמוד שם ניקור, הרי כל הזמן מנקרים (חלקים י”א).

הרב לייטנער: רגע, הרב מבאטור! לא את זה ברצוני להגיד, ר’ מענדל בערגער, הרי יודע אני מה שהוא אומר. כן, נגיד, רוצה אני לראות איך הרב מאראד, כן, ברצוני לראות.

הרי דיברו אז, שיקחו איזה מנקרים וכולם יראו איך שעושים, אם כולם עושים אותו דבר. מה שעושה מענדל בערגער כבר יודע אנכי פחות או יותר, רצוני סתם, שיעמידו שנים או שלשה פלעיט”ס, אקרא להרב מאראד ואבקש ממנו שיבוא עמי, הרב אמר לי שיודע ניקור עוד מהשנים קודם המלחמה, ועוד שנים שרוצים ללמוד, שיתנו לנו פלעי”ט שאינו מנוקר (לא שומעים, רבים מדברים).

(הרב מסיגעט מפסיקו: בקיצור, רוצים לבקש ממך… הוא בעצמו רוצה גם כן ללמוד, הרי מותר לו גם כן ללכת לפעמים לראות איך שנראה) 228.

שיעור י’ סוד הכשרות כדת של תורה עמודים צב-קב

אחד אומר: תוכלו להגיד שיקנו, שיקנו, הרי אינכם צריכים לסמוך על זה שאנו אומרים ולומדים, רצוני ללכת כשכולם הולכים, לא אלך לבדי (מדברים) 229.

יצחק גליק (בלחישה): הרבי יזכיר ר’ יחזקאל האראוויץ, הוא מחכה שהרבי יזכירו שיאמר מלה.

הרב מסיגעט: נו, נו, ר’ יחזקאל! תתקשרו עם הרב ממָאנְטִיוִועדֶא (מדברים, כן, כן).

– כל האברכים שנרשמו, ילמדו שבוע קודם את ההלכה – ואחר כך 230…

הרב לייטנער: לא ביחד, הולכים י”ב אנשים בפעם אחת, ואז לא ידעו מה עושים. שילכו רק שני אנשים בפעם אחת, לא יותר (מדברים) 231.

הרב מנִירְבַּאטוּר: זהו הרי בטוח, שאני אסדר אצל וֵויינְשְׁטָאק, שיחלקו בכל יום שני אנשים, אצלינו מנקרים כל יום, משעה שמונה או קצת קודם, עד שעה עשירית, עשר וחצי. – עולה כסף – ויראו 232.

יצחק גליק: להכריז ההחלטות.

היושב ראש: כן, כן, רצוני לחזור על זה עוד הפעם. רצוני לחזור על זה מה שעשו היום (מדברים) 233.

אחד אומר למשנהו (בלחישה): יהודים אוכלים, יהודים אוכלים, אין יודעים כמה לאכול ומה לאכול. מי יודע אם יהודים אוכלים כשר? שיעמידו לעת עתה על אתר כמה הולכים לעת עתה, כולם 234.

הרב מְוִוינָא מכריז: רבותי, הוא היושב ראש, אבל עכשיו משבחים אותו… צריכים להיות מפורטים, ולא להסתפק בדבר ולהגיד שאין יכולים, כי הכלל הוא שאם נאמר שאפשר לתן הכל, ולא בארבע שבועות, אלא ביום אחד, לדעת כמה קצבים יש, אפשר לקחת אצל וֵויינְשְׁטָאק את הרשימה, והולכים 235.

בחנות הבשר של סאטמאר הכל בטוח, הרי יש שם ר’ יושע ווייס, או גאלדבערגער, וכן בפאפא יש גם כן ניקור טוב, ממילא, אבל אף על פי כן אפשר להשגיח וללכת לשם 236.

כבר בחרו חמשה רבנים והולכים עם שנים או שלשה מנקרים לכל חנות של בשר. ראשית נראה מי הוא המנקר שלך? שינקר בפנינו! בואו ונראה איך ניקר – – ולא תגידו שאפשר להכיר, ותקחו את ר’ מענדל בערגער, או ר’ יושע, ותלכו.

בבארא פארק יש בסכך הכל, לא כמו שאתם אומרים, יש כשמונה או כעשרה חנויות של בשר 237.

הרב יחזקאל ראטה: החנות של סאטמאר, הדיין אמר לר’ אברהם חיים שמסכים ללכת כמו משמש בקודש. הרב מבאטור יקח את בנו, וילכו לשני מקומות, ולא שצריכים השגחתו שם, ראשית שידעו שישנם כאלו 238.

וֵויינְשְׁטָאק קיבל על עצמו, כאשר צלצלתי אליו היום, ואמרתי לו, שאינני מסכים ללכת רק באופן כזה.

אמר לי, מה שיצוו עלי להוריד, כן אעשה. כך אמר… מה שיצוו עלי להוריד (כולם מדברים – וויכוחים). וזהו מה שהוחלט 239.

מכאן ואילך הכל בסדר! 240

היושב ראש: עוד פעם, עוד פעם, רגע, נחזור על זה – כאן על אתר צריכים גם כן בשיטה אחרונה (וויכוחים, מדברים).

תשובה: ההתאחדות אינה נותנת השגחות … לפעמים כן יתנו השגחה.

הרב לייטנער: את זה אפשר לבקש מר’ אהרן. סוף כל סוף הרי כן הוא הדבר. ר’ מענדל בערגער הוא יהודי טוב, אף אחד אינו מחולק על זה, והוא יודע ניקור, והוא מנקר. כן, השוחטים גם כן הם יהודים טובים, כן! על זה הרי הולכים מזמן לזמן ובודקים את החלפים, כמו שאומר החתם סופר, … הרי הם חרדים ולפעמים בודקים, סוף כל סוף, בעל מלאכה, אפילו אם הוא יהודי חרד ביותר, אבל אם הוא עומד שם מדי יום ביומו במשך שעות – הרי הוא יודע והוא פועל בזה, ועלול לפעמים, הרי לאו כל עתים שוות אצל האדם 242.

מזמן לזמן היה להרב באטור לקחת עוד מנקר, שהיהודי, ואין חילוק אם קוראים לו ר’ מענדל או ר’ יענקל או ר’ משה, אין נפקא מינה בזה, שידע מפעם לפעם שמשגיחים אחריו, וזהו היה תיקון גדול (מדברים) 243.

הרב מנִירְבַּאטוּר: ר’ מענדל יאמר בעצמו…

הרב מנִירְבַּאטוּר ממשיך: כן, כן, השארנו צוואה, ואמרנו ליעקב וואלף.

יעקב וואלף אומר בפירוש שאינו מנקר, הרי הוא יודע היטב יותר מכל המנקרים, אלא שאינו רוצה לקבל על עצמו את האחריות על הניקור, הוא יודע, הוא יודע ומכיר אותנו… יש לקחת מנקר שהוא משגיח (משגיח?) לא! מנקרים יש לנו שנים עשרה, בכל יום עשרה או שנים עשרה … מנקר אחד ישגיח על זה, אבל על הכל 244.

היושב ראש: אי אפשר לנהל אסיפה באופן כזה.

יצחק גליק מכריז: מבקשים מהנאספים לחכות עוד שנים או שלשה דקות, רוצים להחליט. בבקשה מכם, לחכות עוד שתי דקות 245.

הרב מנִירְבַּאטוּר: … ברצוני לתת כאן רשימה להשלשה משגיחים, שיוכלו ללכת בכל עת שרוצים לראות איך נראה 246.

הרב יחזקאל הורוויץ: במחילה מכבוד הרב ממָאנְטִיוִועדֶא, ברצוני לשאול שאלה למעשה. כמדומה לי שהרבנים, ואני בתוכם, אם רוצים ללמוד, לכל הפחות על שיהיה לנו הידיעה בזה יעברו שלשה כחדשים, האם אני צודק בזה?

לדעתי, אפילו אם יתעסקו בדבר … איך… רגע, תמחלו לי… אינני מתכוון דווקא אל ההלכות, עד שמגיעים, הרי אי אפשר לבוא בכל יום ולהגיד … ועל כן ברצוני לשאול אתכם את השאלה 247.

הרב מנִירְבַּאטוּר: אגיד לכם בפירוש, בבית המטבחיים לא ארשה לאף אחד להיכנס, אין רשות על זה בשום פנים ואופן 248.

– זה לא בשבילי – המקום איפה שהבהמות יוצאים ונכנסים, לא שייך בזה.

שואל: אבל אל תוך המקרר (פרידזשידער) אפשר להיכנס?

תשובה: לא שייך, אין דבר כזה.

שואל: הרי צריכים לראות את חלק האחוריים? חלק האחוריים אינו? 249.

הרב הארוויץ ממשיך: מה שרצוני לשאול הוא כזה. במחילה מכם, לא גמרתי את שאלתי (מדברים). לא גמרתי את שאלתי, אז יקח עשרה שבועות. על כל פנים הרי זה לוקח זמן, כי צריכים לעשות דבר כזה בשלימות (סיגעט: כן), וזה לוקח זמן, ובינתים יוכלו לומר שאפשר לאכול. יאכלו ענוים וישבעו? או שיאמרו, ש… ש… 250.

הרב מסיגעט: לדעתי, הקצבים שמכירים אותם. … אני מדבר מגרינבוים (אני רוצה להגיד רק) או ר’ אברהם קאהן, האנשים שאנו מכירים אותם, אשר יודע אנכי שהם יודעים ניקור, זה נכנס 251. בפרט היום תיקנו, שאחוריים אינו נכנס לשם 252.

ואין להם כל כך הרבה קצבים, הרי זה אינו כל כך הרבה, הרי חותכים שם, אלא מה, עד שיבואו לפתרון, אפשר להגיד שכל חנויות הבשר (דיבורים ורעש) 253.

הרב לייטנער: ר’ יחזקאל, ר’ יחזקאל, הרי שואלים אותי, הגידה נא, כיון שלא נתברר שום איסור, ומי שאכל עד היום, אם מכירים את הרבנים המכשירים, על אחרותו, כל אחד יכול לאכול על אחריות חבירו, על אחריותי אין יכולים לאכול (וויכוחים גדולים) 254.

הרי הולכים מכאן, יעשו תיקון, שלשה חדשים? שלשה חדשים, תיקון? התיקון צריך להיות על אתר, צריכים לראות לתקן על אתר 255.

הרב מסיגעט: באופן פרקטי, צריך להיות כך, תתקשרו עם הרב ממָאנְטִיוִועדֶא ואנכי עם הרב מבאטור, ונתחיל ללכת כל אחד היום, ילכו שניהם, בכל יום אפשר ללכת לוֵויינְשְׁטָאק 256.

הרב מנִירְבַּאטוּר: לוֵויינְשְׁטָאק אפשר ללכת בכל יום, אבל לא אותם האנשים, אני אראה כבר לסדר מי ילך באיזה יום…

שואל: מחר אפשר לראות כבר? (וויכוחים) 257.

הרב מסיגעט: זה אינו רעיון רע. הרי הוא אומר כן, שיוציאו כרוז שבנתים, כאשר מצאו שאין לזה ממשות וכל אחד נשאר בחזקתו, הכי יאמרו שמי שקנה עד עכשיו אצל אברהם קאהן, לא יקנה מכאן ולהבא 258. הרי איננו נותנים הכשר לאף אחד. מי שיש לו הכשר עד עכשיו, הוא כמו שהיה.

(יצחק גליק, הכל כבחזקתן): מה? מי שקנה, יקנה הלאה? 259.

יצחק גליק: תגידו את המסקנא, תגידו כן, שמי שקנה, בינתים בחנויות הבשר מצאו על היהודים שהם יראים ושלמים – והוא עלילה סתם 260.

הרב לייטנער: אני אומר משהו אחר. אותם הרבנים שדנים בדבר, יעשו קול קורא, נוסח, באותם הימים הבודדים 261.

יצחק גליק: תאמרו החלטה, שיש אסיפה, אפשר לכתוב משהו אחר. כאשר יושבים באסיפה, וראו שהתאספו כל כך הרבה רבנים וראו, שבענין הערעור לא מצאו שום ממשות וממילא לא איתרע חזקתן. בהSF לא מצאו חשש חלילה שהכשילו את ישראל באכילת חלב ח”ו.

ואלהבא, יעשו סדר בדבר, שיהיה משגיח (מדברים), את זה אפשר לכתוב, שלא מצאו…

לכתוב מכתב, וויכוח ארוך מאוד ובלתי אפשרי להבין הערבוביא 262.

תם ולא נשלם, בעוה”ר ירחם ה’.

הוספה: ממה שנמסר לנו מפי אחד הרבנים שנכח במקום, מה שלא יכולנו לפענח היטב מרעש בטעיפ.

הרב מטענקא: אסור לעשות כן. הרי יאמרו שהרב מקאשוי ניצח.

השיב לו הרב מְאוּדְוָוארִי: תתביישו לכם, כן נצחון, לא נצחון.

הרב מְוִוינָא: צעק על הנ”ל, הרב מקאשוי מדבר מתוך גרונכם…

 מסקנות האסיפה ב”התאחדות”
(כ”ה תשרי תשמ”ג)

על פי העתקה מדוייקת מטעיפ

(אינו דומה שונה פרק מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד)

(כל מקום שנמצא סוגריים כזה () על מספר, הכוונה להערה או לדיוק, או לסתירה וכדומה)

1) יש באמעריקא סדר הניקור, או הפקרות הניקור! – 4, 8, 19, 24, 25, 50, 57-65, 146-147, 170-173, 174-176, 198-199!

2) אם יש סדר ניקור, מדוע, מציע אחד על האסיפה, שהטֶענְדֶערְלֵיין הדק או הגס, לא ישתמשו בו כלל? – 179.

3) יש חוסר ידיעה בכלליות בניקור? – 3, 8, 18, 25, 43, 95.

4) היו מנקרים שאפילו לא ידעו מכל מיני “חלבים” דאורייתא?

כגון אצל הטֶענְדֶערְלֵיין! – 24, 41, 43, ועיין עוד במכתב מרן מקאשוי שליט”א, עמוד ה’, אות ד’.

וכן אצל הכבד! – 25, ועיין במכתב הנ”ל עמוד ה’ (ח).

וכן הוא בטחול! – החלטת ההתאחדות, ב’ תמוז תשמ”ב.

5) הכי מובאים בשר אחוריים להקצבים? והכי אפשר להגיד שברוב פעמים? – 7. 18, 21, 50, 52, 53, 55, 65, 138, 139, 172, 173, 174, 176.

6) הכי מכרו חלק אחוריים, או לא? – 7 – 18.

7) כמה “אינצים” נתוסף להחלב? – 8.

8) האם היה באמעריקא אצל מי ללמוד ניקור? (ועיין במכתב הרב שליט”א סיבת המכשולות (ב) ו)ג)). – 10 (15).

9) הכי משתמשים בחלקי בשר שלא השתמשו בהם בהונגריה? – 17, 24, 137, 173, 179, 186.

10) האם ישנם חלבים דאורייתא שלא מוזכרים בספרי שימוש לניקור, כגון ספר גבעת פנחס? – 24 (15) 25.

בכמה חלב צריכים ליכשל, שיבינו שהוא סוף העולם רח”ל? – 30.

12) על איזה חלקים לא תפסו שצריכים לנקר שם? – 4, 8, 18.

13) הרב מסערדעהעל: צריכים לדקדק על זה שלא ינקו את הבשר כשהוא קפוי, כי הנני אומר לכם בהחלט, ויש שהודו בזה, שאם מנקים את הבשר כשהוא קפוי, אי אפשר להכיר לפחות על שבעים אחוז, ורצוני שמישהו ישגיח על זה (הסתכל עוד בפנים מה נעשה בדבריו). – 155.

14) הכי קרה גילוי פלאי, שהיו חלבים דאורייתא לכל הדיעות? טֶענְדֶערְלֵיין וכבד – 24-25.

15) לכמה קצבים הלכו לבדוק, ואצל כמה מצאו את זאת? – 24, 25.

16) הכי אין אומרים הסברא של “תירוץ” שאותם החלבים יכולים להימצא גם אצל קצבים אחרים?

17) במה הרגיעו את עצמם, שלא לעשות את חובתם לאפרושי מאיסורא את הרבים? 24-25.

18) מהו הסיבה, ומהו הקישויים שלא להודיע לכל אחד מה עליו לעשות? – ועיין במכתב מרן שליט”א. סיבת המכשולות, עמוד ד’.

19) מה הם החלטות האסיפה בנוגע: טרפש הכבד, חלב הכליות, טֶענְדֶערְלֵיין, שלייעם, וקרומים, ואחוריים? – 57, 65, 76, 173, ועוד.

20) למה “החליטו” על התיקון הפרוביזורי של ארבעה עד ששה שבועות (אשר אי אפשר להישאר כך לעולם)? – 54, 55, 56, 176, ועיין עוד במכתב מרן שליט”א, המכשולות אות ב’, ואופני התיקון בדף ז’.

….

שיעור יא סוד הכשרות כדת של תורה עמודים קב-קטו

21) בנוגע לענין שרבנים המשגיחים ידעו ניקור והלכותיה – 17, 96, 97, ועיין עוד במכתב מרן עמוד ד’ (ב).

22) אסור לסמוך על המנקרים, גם אם מומחים המה. שיהיו רבנים, שבקיאים בכל פרטיה ודקדוקיה, ולא יהיו תלמידים של המנקרים. הרי זה אינו הדבר הנכון! הרב מפאפא – 121, 128, ועיין עוד במכתב מרן שליט”א סיבת המכשולות.

23) מה החליטו הרבנים אצל אסיפת התאחדות הרבנים בענין ניקור צלע י”ב וי”ג? – החלטת אסיפת “התאחדות”, ב’ תמוז, אות ב’.

24) האם מודים הרבנים המכשירים, שאם משתמשים בצלע י”ב וי”ג צריכים לנקרם? – 45 (57), 66, 69, 77, 118, 172.

25) הכי ניקרו את זה? – החלטת התאחדות הנ”ל. ועיין עוד במכתב מרן, עמוד ו’, אות ה’ (יא).

26) האם מותר לשנות מהניקור, שהיה נהוג בשנים קדמוניות באירופה? – 45, 137, 173.

27) האם באמת לא שינו מהניקור? – 139, 178, ועיין עוד החלטת “התאחדות” ב’ תמוז תשמ”ב.

28) בעיר סאטמאר, חתכו לאחר צלע י”ג (כמו באמעריקא)? – 137, 173, ועיין במכתב הרב שליט”א, סיבת המאכלות ה’ (ב).

29) האם ההזנחות והמכשולים, חוסר השגחה וכדומה, הם כמו בשנים שלפני המלחמה? – 173, 174, 176. ועיין במכתב הרב שליט”א סיבת המכשולות.

30) הכי אפשר לומר, שנוהגים כמו בהונגריה?

31) האם ישנם הזנחות? – 41, 43, 50, 52, 53, 66, 99, 137, 138, 147, 153, 155, 172-176, 187, 191, 198.

32) הכי הבעיה של “מכשולים”, “שגיאות” ו”אי תפיסה”, בעיה של איסורים חמורים רחמנא ליצלן? – 43, (26, 29), 57, 65, 176.

33) האם מכרו חלב, או ספק חלב, ליהודים החרדים לדבר ה’, מחוגים שלנו? – 7, 8, 18, 25, 41, 43, 50, 57-66, 135-139, 155, 173, 174, 176.

34) מה הם סיבות ההזנחה בענינים אלו בשנים האחרונות? – 17, 19, 24, 155, 170, 198, 199. ועיין במכתב הרב שליט”א סיבת המכשולות.

35) הצעה, להציל מן ההזנחה. – 243.

36) מה הציעו אצל האסיפה להציל מהבעיות האמיתות ותיקונם? – 199.

37) האם אפשר למצוא חלבים דאורייתא, כגון חלב הכליות, ואצל הכבד, טֶענְדֶערְלֵיין וכדומה, אם אין השגחה?  – 24, 25.

38) מה אומר ר’ זלמן בריזל, קודם הטעראר? – 6, 7, 24.

39) הכי הסכימו דייני ירושלים לכל מה שאמרו להם? – 34.

40) מה אמרו אודות ידיעתם בעניני ניקור? – 33.

41) מדוע לא נכתב בכתב הבית דין (העדה) שנדפס ב”התאחדותינו” אודות שלא להשתמש בצלע י”ב וי”ג? – 34.

42) המעורר בשנת תשל”ט אודות פירצת הניקור, מי אמר שנכון? – 9.

43) מי קבע סדר הניקור שמנקרים מירושלים (חרדים) ובראשם הר”ר גד טורעביץ שליט”א, מוסרים? – 27.

44) “הפשרה” בין בהמה גסה לדקה? – 181.

45) הכי קיים בכלל איזה השגחה על ניקור? – 18, 19, 24, 25, 41, 43, 95, 146-149, 173, 174, 176, 199.

46) למה רגשו, אודות ניקור ה”פלעיט” (“פלעיט” הוא חלק מהבהמה שהקצבים באמעריקא כלל אינם יכולים לנקרו, והוא נוגע מאד לכשרות “סאלאמי” – הסתכל במספרים 225-226.

47) מה הבעיה הגדולה הזאת לקבל חלקי בשר כדי ללמוד ניקור? – 219, 232.

48) מדוע מפחדים כל כך “שיבואו” … להסתכל בבית המטבחיים, ואצל וֵויינְשְׁטָאק? – 218, 219 (221).

49) אני אומר בפירוש, שבבית המטבחיים, לא אתן לאף אחד להיכנס! – 248.

50) הכי מוכרים “בשר סירכא” לציבור בלי ידיעתם? הלוואי ולא היו משתמשים כמו שמשתמשים… להקהל אפשר לומר שאין משתמשים בסירכות, אבל אז לא היה לכם בשר לקנות… הרב מסיגעט, הלשון במלואו – 70.

51) האם נמצאו החלבים החמורים בחנויות הבשר שעומדים תחת השגחת רבנים? – 35. עיין עוד בהחלטת התאחדות ב’ תמוז, ועיין במכתב הרב שליט”א.

52) הכי באמת “ההשתדלויות הגדולות” של הרבנים אצל וֵויינְשְׁטָאק, אודות “מילתא דלא שכיחא”? – 137, 173, 174, 176.

53) מדוע אין סומכים על המנקרים-קצבים, אלא שצריכים “להתחזק” בשתדלנות אצל וֵויינְשְׁטָאק (כמו אצל הפריץ) שישאיר את כל “הבעיות” לעצמו? – 57-65, 176. ועיין במכתב מרן שליט”א, בסיבת המכשולות אות א’.

55) מה עומד מאחורי הסיפור, ש”וֵויינְשְׁטָאק קיבל על עצמו”, כדי שהרב דוִוינָא ילך להאסיפה? – 239.

56) ואחר “שיש מציאות כזו” שלא לשלוח צלע י”ב להקצבים – 200.

ואחר שוֵויינְשְׁטָאק “קיבל על עצמו” (239), אם כן של מי האשמה שלא נעשה הדבר, למרות כל המכשולים, שה”נוגעים” בעצמם מודים בה? (כמו שברור ממהלך האסיפה, ובפירסומים שלהם שלאחר מכן!).

57) איזה תיקונים גדולים ייעשו, לאחר שיסכים אהרן וֵויינְשְׁטָאק לכך? (עדות הרב מסיגעט 176. ועיין עוד במכתב מוהר”ר משה דוב בעק עמוד ח).

58) הביטו וראו מדוע כל אחד צריך ליתן שיכפוהו על חלב וכו’, מסיבות שאינן ידועות, ומסיבת תאוות הממון של המשווק (האלסעילער) בבית המטבחיים שלו? – ראה 201 (239).

59) אחרי ככלות הכל, יוצא מזה שהוויכוחים בעת האסיפה אינם תלוים בהרבנים, אלא תלוי בזה אם אהרן וֵויינְשְׁטָאק “ירצו תמיד לעשות כן”, כדברי הרב מסיגעט – 176, 239, 241, והבט בדבריו 57.

60) הרב מְאוּדְוָוארִי מודיע: שברוב פעמים מגיע לחנויות הבשר חלק אחוריים, וגם חלב מטרפש הכבד – 137-139.

61) “עדות”, שישנם “מנקרים” שאינם נאמנים על פי תורה, ואין להם שום מושג בענין ניקור, ולא שום הרגשה לכשרות בכלל, ואפילו לשמירת שבת אינם נאמנים (והסיבה לכך) – הרב מלאנדסבערג – 146-147. ועיין במכתב הרב שליט”א סיבת המכשולות, ג’.

הודאות בעלי דין

62) וִוינָא, שבחנות הבשר שלו (תחת השגחתו) לא היה כשורה! (236), 57, 59.

הרב מְוִוינָא לוֵויינְשְׁטָאק: אל תבקש לעצמך (כרת) [צרות] לכל ישראל. – הסתכל 57, 176, וגם במספר 239.

סיגעט: רק בגלל התעוררות של הרב מקאשוי התחילו להתעניין וכו’ – 54, 55, 174, גם בדברי הרב לייטנער, סיגעט: שתשובות חתם סופר (ס”ח) בנוגע צלע י”ב, לא שייך לאמעריקא – 176, 177.

סיגעט: שחותכים אצל וֵויינְשְׁטָאק לאחר צלע י”ג והלאה בלי חלק אחוריים! – 55, 174, ועיין במכתב הרב שליט”א סיבת המכשולות, אות י’.

סיגעט: שיש מכשול של חלב אצל טרפש הכבד! – 58.

סיגעט: “הנך מבין, הניקור זקוק לתיקון!” (להרב מנִירְבַּאטוּר – 220).

אודות המכתב “האוריגינאלי” (בחרד”ג) – 78, 79.

סיגעט: זה ברור, שמגיע חלק אחוריים בקביעות לחנויות הבשר! – 53, 54, 55, 56, 58, 65, 173-177, 252, 253, יותר ממה שאומר הרב שליט”א במכתבו סיבת המכשולות (ה), ועוד.

סיגעט: מגיע ביחד עם האחוריים, כי אי אפשר שיהיה שם משגיח לפנות בוקר! – 55.

סיגעט: אודות המקור של פירצת החלב! – 55, 57, 62, 173-175 (ועיין 105).

סיגעט: הסיבות האמתיות, ואצל מי יש “לפעול” שלא להשתמש בצלע י”ב וי”ג, ולא לגדור את הפירצה, להעביר חלק אחוריים בקביעות, ושלא לנקרו?! – 52, 55, 57.

63) דא”ק (2) 1; וכל המנקרים, איך היה הסדר, הרי אף אחד לא הלך אצל רב ללמוד ניקור… ולמד מנקר אחד אצל חבירו, ומזה יצאו מכשולות שונים… אנכי בעצמי מצאתי מנקרים, שדברים מסויימים לא תפסו כלל… ועיין בדברי הרב שליט”א במכתבו סיבת המכשולות, אות ג’.

64) בכרכו של מי היה, וששייך לתקן הפירצה? – 105.

65) הסיבה האמיתית! את מי צריכים להרחיב – כלשונם – שיורווח ממנו – 169.

66) סיגעט: היום תיקנו, ששום אחוריים לא יבוא (לחנויות)… עד שיבואו לפתרון – 53, 252.

“אי אפשר להשאיר את הדבר כך” – 120, 176, 200, 201.

“איני יודע אם ירצה תמיד לעשות כדבר הזה!” – 176.

67) אפשר לומר, שבענין צלע י”ב-י”ג ליכא פלוגתא, כדברי הרב מסיגעט – 47-67.

הכי אפשר לומר, שבאירופה לא הורידו סירכות כי לא הוצרכו לכך – כדברי הרב מסיגעט – 74.

הוציאו לעז והוציאו שם רע על ראשונים כמלאכים, ועל קבלת הניקור שלהם, וערערו נגד גדולי עולם בארץ ישראל, ובשנים קדמוניות – הסתכלות בדברי הנ”ל – 15, 16, 78, 100, 168, 175.

68) דברי הדיין (וויליאמסבורג): הציבור יחשוב שיש בעיה רק עם ניקור. הרי יש עוד חששות. חלילה, אם מכניסים נבילות וטריפות, כוונתי שההשגחה תהא על הכל (ועיין במכתב הרב שליט”א סיבת המכשולות) – 196.

המשגיחים יוכלו לראות את כל מה שמכניסים אל תוך החנות, ומה שעושים שם, על כל דבר נצרך השגחה. – 195.

69) מה דעת הרב דוִוינָא על מקור החלב – 50, 57.

70) הרב לייטנער: מה שערער כעת הרב דקאשוי, אין זה שייך רק למנהגים, אלא עם … – 170.

71) אישור מאסיפה והחלטת א’ תמוז על מכשולות שמפרטם הרב מקאשוי במכתבו עמוד ה’ בה-י”ב חלבים אותיות ג’ ד’ ה’ ז’ ח’ ט’ י”א – ובדא”ק (2) – 93-24, 51-55, 58, 176-177, 236.

וחוץ הי”ב חלבים הנ”ל הודו על עוד חלבים טבור – 55, 176-177; טחול – כבד, בהחלטת א’ תמוז, ובמספר 25.

72) כל הפירצות הנ”ל תלוים במנהגים בכלל, או במנהגי הספרדים בפרט, והאם היו מקומות באירופה שהיה מותר (ח”ו) חלב הכליות, חלב שעל הקרב, טבור, אחוריים שעל הטחול, והיוצא?! – 8.

73) האם משתיקים את הרבנים, ו”רשות הדיבור” נלקח מהם בגלל החשש שאומרים את האמת? – 22, 135, 150, 151, 153, 156, 170, 179, ועוד.

דוגמא ממאמרו של אחד, שכדאי לכל אחד לקרותו (מהרב הארוויץ) – 183, 192.

74) שמות (של מקומות) שנזכרו בעת האסיפה, שלא השתמשו שם בצלע י”ב אפילו עם ניקור! – באבוב, גליל וואוידיסלוב, גליל צאנז (עדות רבנים), גראסווארדיין, אצל בעל ערוגת הבושם, קליינווארדיין, חוסט, זיבענבירגען, ועוד! 13, 14, 34, 75, 136-138.

בענין ניקור צלע י”ב-י”ג (הרב מטענקא) – 14.

75) היושב ראש: “הנני מציע (לועד) עם הרב מְאוּדְוָוארִי… – הרב מנִירְבַּאטוּר: “אני מתנגד לזה במאה אחוז”. היושב ראש: רצוני שאחד יעמוד מנגד, כדי שיצא האמת לאור… – 163.

החלטות האסיפה

76) הרב הארוויץ שואל: “עד שילמדו כדי שיוכלו להשגיח כראוי, זאת אומרת עשר-שנים עשרה שבועות, אפשר להגיד שמותר לאכול, יאכלו ענוים וישבעו, או לא? – 250.

הרב מסיגעט משיב: “יש חנויות של בשר של ההיימישע, ויש “הסכם”, שאין מכניסים אחוריים!” – 251-252.

(הערה: אינו מובן, ומה עם שאר החנויות? ויתר הזמן לאחר כארבעה או ששה שבועות?). באופן פרקטי אפשר לומר כך: צריכים לקחת, הרב ממָאנְטִיוִועדֶא עם הרב מבאטור, יתחילו ללכת. (זאת אומרת, בעל המכשיר ישגיח על הקצבים, בצירוף עוד אחד) – 256.

– ויידאו את הדבר … וכל אחד נשאר בחזקתו – 259.

“הכל בחזקתו” (דברי יצחק גליק) – 259.

– “מי שקנה עד עכשיו, יקנה גם מכאן ואילך” (דברי הרב מסיגעט) – 259.

“תגידו אתם את המסקנות… מי שקנה, עד עכשיו בבתי חנויות הבשר, הרי העלילו סתם על יהודים יראים ושלמים” (דברי יצחק גליק) – 260.

הרב לייטנער: הרבנים ידונו רק על ענין הקול קורא! – 261 (כל זה כאילו לא נשמע) – 9.

הרב מְוִוינָא: “לוקח” את משרת היושב ראש. כל ההצעות נדחקים לצד, ביחד עם שאר ההחלטות והועדות, “ואופני תיקון”, בזה שהכריזו, “מכאן ואילך הכל מסודר” – 932-042.

– הוספת יושב ראש (הראשון): “בשיטה אחרונה, על הניקור על כל פנים יוכלו לבדוק!” “על הניקור בעצמו יש השגחה, את זה אפשר לבקש מר’ אהרן!” – 241.

– שאלת המעתיקים, נו, האם אפשר להגיד “יאכלו ענוים וישבעו”? – 14, 95, 176, 240, 250.

החלטת המזכיר

77) מזכיר המשרד אומר שהוא המחליט עבור האסיפה, והוא כותב בשמם: “תגידו החלטה, אפשר לכתוב משהו אחר, הרי נתאספו רבים כך וכך, וראו שלא מצאו שום ממשות בענין הערעור, ובמילא לא איתרע חזקתן, ואין לחשוש חלילה שיש כאן כשלון של יהודים שאוכלים חלב, כך אפשר לכתוב בוודאות, שלא מצאו כלום!” (החלטת הרב גליק) – 262.

78) “ר’ אהרן – אמרתי לו – אל תחפש לעצמך (צרות) בשביל כל ישראל, אפילו אם יעלה לך עוד שני אנשים, תוריד עבורי גם את השלייעם… ובלי החלב… לא רק הטבור, יש שאומרים שהוא חלק מחלב הכסלים… שמעו נא, מדברים אתו בארבע עינים!… – 57-62 (דברי הרב מְוִוינָא).

הרב מסיגעט מוחה כנגדו: שמעו את דברי, לדעתי יכול להיות מכשול, שיחשבו שנכנסים… תאמינו לי, אני בטוח שזהו מעשה שקרים בעלמא (“אונטערגעשטעלטע זאכן”) – 63-65.

שאלת המעתיקים: אם אין ממשות בכל ההתעוררות, הכי בשביל זה הוצרכו להתווכח שלש שעות, והאם תיקנו משהו? ירחם ה’.

79) אי אפשר להגיד “ידינו לא שפכה את הדם הזה”, היה התרשלות, ובהשגחה, אבל קודם כן “יצא” קול קורא על ידי ההתאחדות, שביררו הכל, שעל פי הלכה אין חשש – 183-191 (דברי הארוויץ) – 10.

80) דברי הרב לייטנער: הרי ענין הניקור הוא בשלשים שנים האחרונות … בזה צריכים להודות … בדרך כלל לא ידעו ענין הניקור וכו’ (יש לראות בדיוק בפנים כל השייך). – 17.

81) דברי הרב מסיגעט: “וכל מנקר צריך לקבל משלשה שרבנים שעמד בנסיון, ושהוא מכיר את ההלכה!” – 98 (ועיין גם בדברי הרב לייטנער – 43).

82) לא די “השגחה” אם הקצבים אינם בקיאים בזה – 95 הנ”ל.

83) האם באמת בחנו את הקצבים, מתי, ומי? – הבט 231.

84) הכי יעלה על הדעת, שה”שערוריה” שהביא להאסיפה הכאובת, הוא בגלל קצבים רחוקים? 1, 50, 55, 122.

85) האם הוחלט אצל האסיפה ההוא, שפירצות החלב, בגלל “היימישע” קצבים, תחת השגחת רבנים? – הבט החלטת אסיפת ההתאחדות, תמוז תשמ”ב (נ.ב.) ועיין היטב – 54.

86) זעקה מרה, מדוע אין ממשיכים את ה”תיקון” של ארבעה-ששה שבועות, כדי להציל מאיסורי חלב? – 53, 56, 57 (ועיין עוד במספר 20 לעיל).

87) כמה זמן לקח עד “שהתאספו” בענין החורבן? – 9.

88) מה עוד נתגלה ונתברר אצל האסיפה ההיא? – 14. ועיין עוד בהחלטת הנ”ל.

89) האם למדו הקצבים והמנקרים באמעריקא ככל הצורך, ולקחו הסכמה מרב, והאם היה על זה “השגחה”? – 14, 19, 43.

90) האם יש איזה חסרון בזה שלמנקרים אין שום קבלה? – 17, 19, 30.

91) האם ידעה הנהלת ונשיאות התאחדות הרבנים – לכל הפחות – במשך כל ימות הקיץ (תשמ”ב) שהוא מאד לא בסדר עם החלב רח”ל? (חוץ מההכרזה במאנסי) – ממספר 7 עד 12, 14, 18, 19, 24, 25, 66, 93!

92) נו, מה נעשה למעשה כדי למנוע יהודים ממכשולים, ולגדור את הפירצה מאז ד’ אייר תשמ”ב (י”ט למב”י) עד היום? – 9, 24, 25, 50.

95) נעלם כל “הועד” שהיה עליהם ללמוד ניקור, ולבדוק תמיד את הניקור בחנויות הבשר. – 234, 238.

96) “ממלאי מקומם” הם “הנוגעים” שהם המכשירים. – 234, 238.

97) שיהיה ברור: לדאבונינו אי אפשר לתקן את המצב ב”קול קורא”, ולא בהשגחות “מהיום למחר”.

98) שיחה – מובן מאד: שלדאבונינו חסר כל היסוד והבסיס, בענין ניקור והשגחה, גם על עשרים “היימישע” חנויות של בשר – 205, 206, 207, 250.

99) יש לציין על מורא בית דין השורה, שגורם ללשונות מגומגמות ודמישתמע לתרי אנפי, וחזרה במקצת בתוך כדי דיבור וכיוצא להם ועוד – 21-22, 23, 132, 138, 146, 151, 170, ועוד.

100) לאחר קריאת כל האמור, אנו מבקשים מכל קורא, שיטריח עצמו לחזור על דברי הרב שליט”א בתשומת לב, ויראה שכולו מאושר על ידי הפלגאים שעליו אות באות, כי ציוננו ומראי המקומות, הנם רק לדוגמא, ותן לחכם ויחכם.

סוף דבר

101) 1) בבארא פארק יש שמונה עד עשרה חנויות של בשר, ובסך הכל יש עשרים “היימישע” חנויות – 37, 205.

הלא מר מאד, שבחמשה עשרה מחנויות אלו, מצאו מכשולי חלב? (בכל חנות, מצאו מספר מכשולות). עיין במכתב מרן מקאשוי, סיבת המכשולות.

2) האם כל התוכחה והאזהרה הוא באמת “עלילת חלב”? (כדברי הרב מסיגעט – 68). – 4, 8, 11, 14, 24, 25, 45-56 (ועיין עוד בכל הודאות סיגעט). הכי זה היה “בלתי מוצדק”? כדברי הנ”ל – 116.

3) אחרי כל הנ”ל, האם עדיין נחוץ “להראות” את הבשר (י”ב מיני חלב) מחמשה עשר חנויות בערך, שכולם רועשים מזה?

4) מי הם הרבנים אשר מאז שמעו חשש וכו’ השתדלו, בהצנע לכת, אצל רבנים וכדומה, כדי לתקן, ושידעו במשך שלשה, ארבעה או ששה חדשים, ולא נעשה כלום (לדאבונינו)? – 179, ועוד.

5) בשעה שצעקו נגד הרב מקאשוי שליט”א, האם ידעו שהוא צודק במאה אחוז? 7, 8, 24, 25, 41, 43, 53, 55, 56, 54-65, 95, 170, 173-174, 176, 220, 239, וראה זה פלא (116).

עד כאן, ומכאן ולהבא חושבנא – ותנו כבוד לה’ א’ טרם יחשיך.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*