logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

האדמור מהאלמין עונה לשאלות על כשרות הבשר – מסכת קידושין

האדמור מהאלמין עונה לשאלות על כשרות הבשר

להורדה:   שאלה על כשרות הבשר מסכת קידושין דף פב (3)

לכבוד כ”ק אדמו”ר מהאלמין שליט”א

סליחה להאדמו”ר שאני אדבר קצת בחוצפה!!!

 בענין ההכשרים ,איך הרב שליט”א   בדרשותיו   אומר וצועק שכמעט הכל טרף !?- אני בעצמי שמעתי את זה ברדיו 2000!

אשתי כבר לא רוצה להביא לביתנו בשר בהמה, ואני מאוד אוהב סטקים! וזה   מפריע  לי לשלום בית!!!

והיא גם טוענת שאסור לה לבשל לילדים שלנו,  כי אינה רוצה להאכילם טריפות!!! האם אני צריך לסבול זאת?

איך כבודו יכול להגיד על עם ישראל הצדיקים, שמוכרים בשר ולומדים דף היומי כל יום עשרות שנים שהם ח”ו יאכילו טריפות?

תשובה:

אם באמת אתה היית לומד דף היומי היית יודע לבד התשובה, ואתן לך תשובה דווקא מדף היומי של מסכת קידושין!!!

במסכת קידושין דף פב/א: והכשר שבטבחים שותפו של עמלק.

רש”י קידושין דף פב/א: טוב שבטבחים – ספיקי טריפות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן.

תוספות הרא”ש על מסכת קידושין דף פב/א: שותפו של עמלק – במדרש דריש עמלק עם לק שהיה להוט אחר ישראל ככלב אחר הנבילה להכי מדמי ליה לטבח שחס על בהמותיו להכשיר נבלות.

עכשיו אם אתה מאמין רק קצת בדברי חז”ל תתבונן שחז”ל הקדושים קוראים לטבח ולשוחט שותפו של עמלק, אז מה עמלק יחשוב לתת כשר ליהודים? מה יהיה לו מזה????????????????

והאם לא ידוע לך הסיפור עם פינקל במאנסי?

ואם השוחט שרצה לרצוח כמה פעמים את הצה”ק מרן עובדיה יוסף זצוקללה”ה הכל בגלל שאמר לשוחט שיש לו סכין פגום, ולשחיטה צריך סכין כשר!!!

יש לנו ב”ה לערך 1800 קבצים של ספרים וקול קורא’ס אם תקדיש לזה קצת זמן תראה הכל לבד, ולא יהיה לך שאלות!

רק דבר אחד אני רוצה לומר לך שב”ה אני לא היחיד ויש ווידאו של הגה”צ הרב לנדא שליט”א מבני ברק שהוא היחיד שלא עושה כסף על הכשרות ואומר שאין בשר בהמה כשרה בכל העולם!!!

ויש 3 שיעורים בסרטים ודיסקים של הגאון רבי יצחק הכהן רבין שליט”א שמתאר לך איך שכמעט כל הבדצי”ם נבילות וטריפות ממש, ובראשם המאכיל הנבילות הרב מחפוד, והבי”ד שלו עזבו אותו ויצאו כנגדו ויש הכל מוקלט.

 אז על איזה סמך אתה נוגע בבשר? האם בגלל שזה טעים, מותר לך לך לאכול נבילות וטריפות חלב ודם?

תתחיל לקרוא את הספרים ותבין הכל!!!

בברכה והצלחה בכל הענינים,

ובפרט להפסיק לאכול מאכלות אסורות.

דע לך כי לא רק על בשר בהמה יש שאלות, הבשר עוף גם צריך להיות כשר!!!

http://www.israel613.com/SFRM-CHDSHM-1.htm

קובץ ספרים בעניני כשרות חלק ב’

  5 ספרים – 546 עמודים –  חלק ב’:

ספר א’: אכילת התרנגולים כהלכתה חלק א’  – “זבח פסח” חלק ח’ מספר נפש ישעיה: – בירור הלכה בענין בעיה רצינית בנוגע לכשרות העופות החיים מחשש שעושים זריקות ביום פקיעתן העלולים להטריף את העופות.
ספר ב: אכילת התרנגולים כהלכתה חלק : ב’  קטעים ממאות המכתבים שקבלנו מהמשרדים הממשלתיים, ומחלקת הפרמצבטיים, ומסמכת יבוא.
ספר ג: זכרון יוסף חלק ט’ מספר נפש ישעיה, והוא הוראת הגאונים באכילת תרנגולים, חלק תשיעי מספר נפש ישעיה על מאכלות אסורות – החיבור הזה מלא וגדוש במשפטים מיושרים ומצודקים שנקראו ונשמעו בקרית חוצות בארצינו הקדושה מפום הביד”צ ובראשם הראב”ד הגאון הצדיק בעמ”ח שו”ת מנחת יצחק, ובו ימצא המעיין דעת תורה אמיתית בענין זריקת העופות. – ברוקלין שנת תשמ”ג לפ”ק.
ספר ד: שנים קדמוניות – חלק י’ מספר נפש ישעיה
ספר ה: שו”ת זבחו זבחי צדק. בו יבואר ענין התקנה הקדומה להצריך שני שובי”ם עומדים זה ע”ג זה רואים ומשגיחים.
ספר ו: מנחת יהודה – חלק ששי מספר נפש ישעיה על מאכלות אסורות – על חומר הענין של “חלב עכו”ם” ו”סימילאק” – לפסח ולכל ימות השנה.
ספר ז: מנוחת שלום חלק ז’ מספר נפש ישעיה על מאכלות אסורות.
ספר ח: שמירה טובה. מצב השחיטה בנ”י בשנת תרפ”ה, –
ספר ט: מצב השחיטה בארצות הברית – להורות נתן.
ספר י: מלחמת השם: בו יבוארו המכשולות הגדולות והבעי’ הרצינית בנוגע לכשרות העופות החיים מחשש זריקות העלולים להטריף את העופות, ודין גרמא מכשלה עצומה של ריבוי מאכלות אסורות בישראל חס ושלום. – ברוקלין שנת תשמ”ג לפ”ק.
ספר י”א: נפש ישעיה חלק ב’: עדותה של הממשלה – אגריקולטור דעפארטמענט – כמו”כ עדותן של חברי הבד”ץ דעדה החרדית בירושלים, ברוקלין תשל”ג, פ”ג עמודים.

ולהבין בפשטות למה כמעט כל הבשר טרף ואי אפשר לסמוך על רבנים ושוחטים ומשגיחים שמקבלים כסף – כי רובם מהערב רב:

והערב רב גם צעקו למשה רבנו מי יאכילנו בשר!!!!

ומה קרה להם?

 

ראה בספר מנהיגי הדור האחרון מחולק לימי החודש

בברכה

הכותב רק על קצה המזלג מפני שאין לי זמן אפילו כדי בליעת הרוק,

ידידו הק’ שלום יהודה גרוס

אבדק”ק האלמין בית שמש

נ.ב. אעתיק לך מה שכתבתי מזמן לאנשים ששאלו השאלה שלך! [23 שנים]

קוּנְטְרֶס

מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר

תְּשׁוּבָה עַל הַתְקָפָה לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי המחנו”ט הַנִּקְרָא בְּשֵׁם צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ.

בְּקוּנְטְרֶס זֶה מְיֻשָּׁבִים כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וּמְפֹרָטוֹת הַסִּבּוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת, כֵּיצַד הַקַּצָּבִים וְשֻׁתְּפֵיהֶם הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל עַשְׂרוֹת שָׁנִים אֶת הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶער זי”ע וְאַדְמוֹרִי”ם וְרַבָּנִים נוֹסָפִים ז”ל וְכָל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בַּאֲמֶרִיקָה. וּמוּבְהָר מַדּוּעַ כָּל הָרַבָּנִים וּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל יָרְאוּ כָּל הַזְּמַן לִפְצוֹת אֶת פִּיהֶם עַל הָעַוְלוֹת הַנּוֹרָאִיּוֹת שֶׁל מַאֲכִילֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וָדָם.

הוֹצֵאתִי לְאוֹר עוֹלָם בְּחֶמְלַת ה’ עָלַי

שָׁלוֹם יְהוּדָה גְּרָאס

אבדק”ק הָאלְמִין פֹּה בָּארָא פַּארְק.

שְׁנַת תשנ”א לפ”ק

מִכְתָּב גָּלוּי לְאַדְמוֹ”ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ”א

מֵאֵת צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ

שְׁאֵלָה א’

כֵּיצַד הִנְּכֶם מְסֻגָּלִים לִכְתֹּב יוֹמָם וָלַיְלָה נֶגֶד הַבָּשָׂר, בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדְעִים הִנְּכֶם טוֹב מְאֹד שֶׁהָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶער ז”ל בְּעַצְמוֹ נָתַן מִכְתָּב וְצִוָּה עַל כָּל חֲסִידָיו לִקְנוֹת בָּאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער, וְהַמִּכְתָּב הָיָה מֻדְפָּס בָּעִתּוֹן “דֶער אִיד” גַּם הָיָה מְפֻרְסָם בְּ”דֶער אִידִישֶׁער קְוַואל” וְכֵן תָּלוּי כָּל הַזְּמַן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ דְסַאטְמֶער וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ מִמֶּנּוּ.

צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ.

תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה א’

לְחַבֵרִי הַיָּקָר צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ נ”י (שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁאֵינוֹ שִׁמְכֶם הָאֲמִתִּי וּכְמוֹ שֶׁהִגִּיעוּ אֵלַי שְׁאֵלוֹת דּוֹמוֹת מִדָּוִד בְּרִיקְמַן וּמִמֹּשֶׁה קֵיימַאן כַּמוּדְפַּס בְּסֵפֶר: “אֲכִילַת בָּשָׂר”, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה). וְכַיּוֹם זֶהוּ שִׁמְכֶם הַנִּקְרָא צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקָאוִויטְשׁ, כַּנִּרְאֶה הֱיִיתֶם מֻכְרָחִים לְהוֹסִיף שֵׁם, עַל כֵּן הִנְנוּ מְאַחֵל לָכֶם מַזָּל טוֹב לִכְבוֹד שִׁמְכֶם הֶחָדָשׁ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר שֶׁעַתָּה תָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה וּתְעוֹרְרוּ אַף אֲחֵרִים לַחְדֹּל מִלֶּאֱכוֹל בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וָדָם.

נָבִיא כָּאן סִפּוּרִים אֲחָדִים, כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ מְעַט אֶת דַּרְכָּם שֶׁל הַקַּצָּבִים, שֶׁהַמִּשְׁנָה בְּסוֹף קִדּוּשִׁין מְעִידָה עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם שֻׁתָּפֵי עֲמָלֵק.

מַעֲשֶׂה א’

אִסּוּר מֵהָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶער בַּאֲמֶרִיקָה עַל עוֹפוֹת שְׁחוּטֵי חוּץ.

כַּיָּדוּעַ הוֹצִיא הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶער זצוק”ל אִסּוּר עַל שְׁחוּטֵי חוּץ, וְהָאִסּוּר מֻדְפָּס בְּסֵפֶר: “מִלְחֶמֶת ה'” בַּמָּקוֹם שֶׁהוּדְפְּסוּ כָּל הַקּוֹל קוֹרְאִים, וְנַעְתִּיק זֹאת כָּאן:

קוֹל קוֹרֵא לְהָסִיר מִכְשׁוֹל

כְּבָר הוֹדַעְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שב”טְשִׁיקֶען מַארְקֶעטְס” אִם אֵין בַּעַל הַמַארְקֶעט (אִטְלִיז), אִישׁ מְהֵימָן, אָז אֲפִילוּ אִם עוֹמְדִים שָׁם שׁוֹחֲטִים יְרֵאֵי שָׁמַיִם, יְכוֹלִים לָבוֹא לִידֵי מִכְשׁוֹלוֹת גְּדוֹלִים שֶׁל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת מַמָּשׁ, זוּלַת אִם עוֹמֵד שָׁם מַשְׁגִּיחַ תְּמִידִי, שֶׁאֵין עָלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שׁוּם תַּפְקִיד אַחֵר, רַק לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהָעוֹפוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בְּכַשְׁרוּת תִּהְיֶינָה תַּחַת פִּקּוּחוֹ בְּלִי הַעֲלָמַת עַיִן אֲפִילוּ שָׁעָה קַלָּה עַד אַחַר הַחֲתִימָה. מִפְּנֵי הָאַחֲרָיוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה הֶעֱמַדְנוּ מַשְׁגִּיחִים בְּכַמָּה טְשִׁיקֶען מַארְקֶעטְס, שֶׁתֵּכֶף אַחַר הַשְּׁחִיטָה, קֹדֶם שֶׁנִּתְעַלֵּם הָעוֹף מֵעֵינֵיהֶם, יַחְתְּמוּ אֶת הָעוֹפוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטוּ תַּחַת הַשְׁגָחָתֵינוּ בְּחוֹתָמוֹת (פְּלָאמְבֶּעס) שֶׁלָּנוּ.

וֶהֱיוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ שֶׁיֶּשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמְקִילִים בָּזֶה, בָּאנוּ לְהַזְהִיר עוֹד הַפַּעַם בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאֵינוֹ אֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, לֹא יִקַּח לְבֵיתוֹ עוֹפוֹת שֶׁאֵינָם חֲתוּמִים בְּחוֹתָמוֹת שֶׁלָּנוּ. וְלֹא יִקְנֶה, רַק בַּחֲנוּיוֹת (בּוּטְשֶׁער סְטָארְס) שֶׁאֵינָם מַכְנִיסִים לְחַנוּתָם רַק הָעוֹפוֹת הַחֲתוּמִים בְּחוֹתָמוֹת (פְּלָאמְבֶּעס) שֶׁלָּנוּ, בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. מִזְּמַן לִזְמַן נְפַרְסֵם אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם אֶת שֵׁמוֹת הַבּוּטְשֶׁער סְטָארְס שֶׁמוֹכְרִים רַק עוֹפוֹת בְּחוֹתָמוֹת שֶׁלָּנוּ.

וְזֹאת לָדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הוֹדַעְנוּ, שֶׁבְּכָל זֹאת הָהַשְׁגָּחָה שֶׁלָּנוּ הִיא רַק עַל הַשְּׁחִיטָה וְלֹא עַל כַּשְׁרוּת הַבּוּטְשֶׁער סְטָאר כִּבְעִנְיְנֵי מְלִיחָה וַהֲדָחָה וְכוּ’, כִּי אוֹדוֹת זֶה מֻכְרָח הַקּוֹנֶה בְּעַצְמוֹ לַחְקוֹר הֵיטֵב עַל מִי הוּא סוֹמֵךְ עַצְמוֹ.

גַּם זֹאת לָדַעַת שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ קְשָׁיִים גְּדוֹלִים בְּהַשְׁגָּחַת שְׁחִיטַת חוּץ לָעִיר מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים, לָכֵן הַשְׁגָחָתֵינוּ מֻגְבֶּלֶת רַק לָעִיר נְיוּ יָארְק, וּמִי שֶׁקּוֹנֶה מִשְּׁחִיטַת חוּץ לָעִיר, יַשְׁגִּיחַ בְּעַצְמוֹ בְּשֶׁבַע עֵינָיִם מִמִּי לוֹקֵחַ וְעַל מִי הוּא סוֹמֵךְ.

עַל זֶה בָּאנוּ עַל הֶחָתוּם ג’ לְסֵדֶר וַיִּקְרָא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, ה’ תשכ”ג לפ”ג, פֹּה בְּרוּקְלִין יצ”ו.

הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים דְאַרְצוֹת הַבְּרִית וְקַאנַאדַא

יואל טייטלבוים

(כ”ק אדמו”ר מסאטמער שליט”א – נשיא)

לוי יצחק גרינוואלד

(הרב דקהל ערוגת הבושם – סגן נשיא)

ואלו שמות הרבנים הגאונים שליט”א ועד הפועל והמרכזי (עפ”י סדר הא”ב) אשר באו על החתום על הדברים הנ”ל:

אלעזר שפירא (הרב מקיוויאשד)

אלטר יעקב יצחק וואגשאל (הרב מלאנצהוט)

אלכסנדר אשר באב”ד (הרב מטארטיקאוו)

גבריאל יודא איליאוויטש (הרב משאמשאן)

הלל ליכטנשטיין (הרב מקראסנא)

חנני’ דוב קאהן (ראב”ד מבודאפעסט)

יוסף צבי הלוי הורוויץ (הרב מאונסדארף)

יוסף גרינוואלד (הרב מפאפא)

ישכר בער הלוי ראטענבערג (הרב מוואוידיסלאוו)

יוסף משה מייזעלס (הרב מאויוואהר)

יקותיאל יהודה האלבערשטאם (הרב מבארדיוב)

ישראל אברהם שטיין (הרב מפאלטיטשאן)

יצחק אייזיק אייכענשטיין (הרב דק’ עטרת צבי פארעסט הילס)

יהושע כ”ץ (הרב מסאמבאטהעלי)

יעקב סג”ל לעבאוויטש (הרב מקאפיש)

יוסף אליהו הכהן שטיינער (דומ”ץ דקהל עדת יראים)

משה טייטלבוים (הרב מסיגעט)

מרדכי האגער (הרב דקהל תורת חיים ויזניץ)

הרב משה ביק (ר”מ נייטרא)

משה שטרן (הרב מדעברעצין)

משה אריה לעוו (הרב מטעמעשוואר)

מנחם זאב שיק (הרב מטאקאי)

נפתלי הירצקא העניג (הרב משארמאש)

עזריאל יודא לעבאוויטש (הרב דקהל עדת יראים)

צבי הורוויץ (הרב מקראלי)

רפאל בלום (הרב מקאשוי)

שמעון ישראל פאזען (הרב משאפראן)

שמואל אברהם זעלטענרייך (הרב מטשאקאווא)

שמחה בונם גרינבערגער(הרב מפרעשבורג)

שלמה זלמן פרידמן (הרב מטענקע)

הָרַבִּי זצוק”ל אָכֵן שָׁלַח מִכְתָּב שֶׁיִּקְנוּ בָּשָׂר רַק בָּאִטְלִיז שֶׁלּוֹ, אַךְ הָבָה נִתְבּוֹנֵן כֵּיצַד הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל יְהוּדִים יְרֵאִים, וּבְתוֹכָם הָאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער.

יָדוּעַ שֶׁבְּוִוילִיַאמְסְבּוּרְג קַיֶּמֶת מַעֲרֶכֶת שְׁחִיטָה הַנִּקְרֵאת: “נַארְט 4” בְּהֶכְשֵׁר הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, וְכָל הַמְּדַקְדְּקִים בְּכַשְׁרוּת הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּשְּׁחִיטָה הַזֹּאת, הַמְּבֻקֶּשֶׁת בַּצִּבּוּר, וְנוֹסָף לְכָךְ הֲרֵי הָיָה אִסּוּר עַל עוֹפוֹת אֲחֵרִים מִשְּׁחוּטֵי חוּץ.

מֶה עָשָׂה הַבַּעַל דָּבָר ?

שׁוֹחֲטִים שֻׁתָּפִים בָּאִטְלִיז הַסִּיטוֹנַאי מְקַבְּלִים הַכְנָסָה רִשְׁמִית מֵהָאִיטְלִיז, מִלְּבַד הֱיוֹתָם שֻׁתָּפִים בְּעֵסֶק הַסִּיטוֹנַאי.

חֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים הָיוּ תּוֹשְׁבֵי בַּיִת אֵצֶל הָרַבִּי, שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים נֶאֱמָנִים לָרַבִּי, עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. הֵם הָיוּ (וְעוֹד עַד הַיּוֹם) בַּעֲלֵי בָּתִּים עַל הַבָּשָׂר הַמְיוּבָא לַכְּלָל, הֵן בְּעוֹפוֹת וְהֵן בְּגַסּוֹת, וּלְפִי שֶׁלָּרַבִּי לֹא הָיוּ יְלָדִים, לֹא עָלֵינוּ, הָיוּ מְסַפְּרִים לָרַבִּי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, אַי תִּשְׁאַל, כֵּיצַד יִתָּכֵן לְהַטְעוֹת רַבִּי צַדִּיק בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ? הֲרֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְפַעְפַּעַת בּוֹ וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל?

הַתֵּרוּץ הוּא פָּשׁוּט, לֹא הַכֹּל מְגַלִּים לַצַּדִּיק וְאֶפְשָׁר גַּם אוֹתוֹ לְהוֹנוֹת.

תַּאֲרוּ לְעַצְמֵיכֶם שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ הָיָה אוֹמֵר שֶׁרִימוּ בִּכְתָב אֶת הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא וְהָרַב מִטְשֶׁעבִּין זי”ע, שֶׁלְּפִי הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא וְרוֹב גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, עִנְיַן הַבְּחִירוֹת הוּא מִצְוָה, וּלְפִי דַּעַת תּוֹרָה מֵהָרַבִּי מִסַאטְמֶער עִנְיַן הַבְּחִירוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא עִנְיַן שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ וְיוֹתֵר גָּרוּעַ. (כְּמוֹ שֶׁהִבְהִיר הָרַבִּי מִסַאטְמֶער בַּדְּרָשָׁה פַּעֲמַיִם, שֶׁמּוּטָב לְהִשְׁתַּחֲווֹת 1000 פְּעָמִים לִשְׁתִי וָעֶרֶב, מֵאֲשֶׁר לְדַבֵּר מִילָה אַחַת בְּעִבְרִית). וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער הָיָה נִכְנַע בִּפְנֵי הָאַדְמוֹ”ר מִבֶּעלְזֶא זי”ע וְהֶחְשִׁיב אוֹתוֹ כְּמַלְאַךְ אֱלֹקִים, וּבְכָל אֹפֶן סָבַר הָרַבִּי מִסַאטְמֶער שֶׁאֶפְשָׁר לְרַמּוֹת צַדִּיק. וּבֶאֱמֶת מוּבָא כְּבָר בַּתּוֹרָה הק’ “אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא”, פֵּרוּשׁ, וְהוּא יַתִּיר חֵלֶב. וְהַנָּשִׂיא בַּיָּמִים הָהֵם בְּוַדַּאי הָיָה מַסְפִּיק גָּדוֹל, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה עָלוּל לִקְרוֹת שֶׁאָכְלוּ חֵלֶב, אַךְ זֶה הָיָה בְּשׁוֹגֵג. גַּם כֵּן יָדוּעַ שֶׁאֶפְשָׁר לְרַמּוֹת הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְכֵן כְּמוֹ שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַסְתִּיר מִבַּעַל מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת בָּעִיר קְרָאקָא.[1]

וֵויינְשְׁטָאק נָתַן כָּל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת לְבֵית הָרַבִּי, מֵאוֹת עוֹפוֹת בְּחִנָּם (שֶׁשָּׁחֲטוּ בהארטפארט קאנטעטירעס בְּמִפְעָל כָּשֵׁר “בֶּעסְט פאלטרי”) 1000 עַד 1500 עוֹפוֹת שָׁחַט שׁוֹחֵט אֶחָד בְּשָׁעָה. הָיוּ שׁוֹחֲטִים שֶׁשָּׁחֲטוּ 500 עַד 600 בְּשָׁעָה.

אֲנִי הָיִיתִי שָׁם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

עוֹפוֹת מְיֻחָדִים לְבֵית הָרַבָּנִית מִסַאטְמֶער שֶׁבֵּיתָהּ הָיָה בַּיִת גָּדוֹל לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים כַּיָּדוּעַ.

הַשְּׁחִיטָה בְּוִוילִיַאמְסְבּוּרְג לְיַד הארטפארד קאנטיקעט הִתְקַיְּמָה מִידֵי שָׁבוּעַ בְּיוֹם רְבִיעִי מִשָּׁעָה 6:30 עַד שָׁעָה 11:30 בַּצָּהֳרָיִם. הָיָה זֶה בְּאֶחָד הַפְּעָמִים, בְּשָׁעָה 11:15 בְּאֶמְצַע הַשְּׁחִיטָה, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוֹחֵט מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי צוֹעֵק, הוֹצִיאוּ חָלִיף חָדָשׁ, נִגָּשִׁים לִשְׁחוֹט לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶער. פֵּרְסוּ נְיָר עַל הַדֶּלְפֵּק וְזֶה הָיָה סִימָן שֶׁמִּכָּאן כָּל הָעוֹפוֹת מְיֹעָדִים לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶר.

תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים שֶׁשּׁוֹחֲטִים מִ-1000 עַד – 1500 עוֹפוֹת לְשָׁעָה וְאֵינָם מוֹרְטִים נוֹצוֹת הַצַּוָּאר, וְשׁוֹחֲטִים שׁוֹחֵט אֶחָד בִּדְרָסָא אַחַת וְשׁוֹחֵט אַחֵר בְּהוֹבָאָה אַחַת וּבְהַגְרָמָה וְכוּ’, יִשְׁחֲטוּ לָרַבָּנִית בְּצוּרָה אַחֶרֶת, בְּיִרְאַת שָׁמַיִם יְתֵרָה וְיַקְפִּידוּ יוֹתֵר עַל הַגְרָמוֹת וְכַדּוֹמֶה, אַךְ אֲנִי מַבִּיט וְחָשְׁכוּ עֵינַי, מַמְשִׁיכִים לִשְׁחוֹט בְּאוֹתוֹ אֹפֶן, מְאוּם לֹא הִשְׁתַּנָּה, רַק מַה, נָטְלוּ חָלִיף חָדָשׁ. שׁוֹחֲטִים עִם הַגְרָמוֹת בִּדְרָסָא וְאֵין מוֹרְטִים הַנּוֹצוֹת.

וְעַתָּה רַבּוֹתַי תָּבִינוּ מְעַט שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹתְנִים לְבֵית הָרַבָּנִית עוֹפוֹת כֹּה רַבִּים, בִּפְרָט בַּעֲבוּר הַהַכְנָסַת אוֹרְחִים הָרַבָּתִית שֶׁהָרַבָּנִית הָיְתָה מַנְהִיגָה וּמַנְהִיגָה עֲדַיִן, וְקִבְּלוּ בְּחִנָּם לְעוֹבְדֵי הַיְּשִׁיבָה וְכַדּוֹ’, וְכָךְ קִבְּלוּ מֵהַקַּצָב אַלְפֵי עוֹפוֹת כָּל שָׁנָה, כַּיָּדוּעַ. אֶפְשָׁר לְהָבִין מַדּוּעַ הָיָה הַקַּצָב כֹּה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ בֵּרֵר, שֶׁבִּנְטִילַת כְּסָפִים מֵהַצִּיּוֹנִים שַׁיָּךְ כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעָל. כָּל שֶׁכֵּן בְּאֹכֶל הַנִּתָּן בְּחִנָּם, בָּטוּחַ שַׁיָּךְ כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעָל, כְּפִי שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין אֵצֶל עוֹבַדְיָה (עַיֵּן שָׁם). גַּם בְּמַסֶּכֶת גִּיטִין,[2] מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא כְּדִלְהַלָּן: עַבְדֵי רֵישׁ גָלוּתָא הָיוּ מְצַעֲרִים אֶת רַב עַמְרָם חֲסִידָא, הָעֲבָדִים הִשְּׁכִּיבוּ אוֹתוֹ פַּעַם עַל הַשֶּׁלֶג, לְמָחֳרַת שְׁאָלוּהוּ: “מַה חָפֵץ הִנְּךָ שֶׁנָּבִיא?” חָשַׁב רַב עַמְרָם, כָּל מַה שֶּׁאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם יַעֲשׂוּ הַהֵפֶךְ, אֲבַקֵּשׁ אֶת הַהֵפֶךְ וַאֲקַבֵּל רְצוֹנִי, וְאָמַר לָהֶם שֶׁחָפֵץ בְּבָשָׂר אָדֹם כָּחוּשׁ צָלוּי עַל גֶּחָלִים, וְיַיִן מָהוּל בְּמַיִם רַבִּים. הֵבִיאוּ לוֹ הָעֲבָדִים בָּשָׂר שָׁמֵן צָלוּי עַל גֶּחָלִים, וְיַיִן צָלוּל לְלֹא מַיִם. וְשָׁמְעָה יִלְתָא, אֵשֶׁת רַב נַחְמָן, אֶת מַה שֶׁעָשׂוּ לְרַב עַמְרָם, וְצִוְּתָה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ אַמְבַּטְיָה חַמָּה וְשֶׁיּוֹתִירוּ אוֹתוֹ לַעֲמוֹד בָּהּ עַד שֶׁמֵּי הָאַמְבַּטְיָה הֶאֶדִימוּ כַּדָּם, שֶׁיָּצָא מֵהֵימֶנּוּ זֵעָה מֵהַבָּשָׂר הַשָּׁמֵן שֶׁאָכַל וְהַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה, וְנִרְאֶה עַל גּוּפוֹ בֶּהָרוֹת לְבָנוֹת.

רַב יוֹסֵף[3], כְּשֶׁהָיָה קַר לוֹ הָיָה מִתְעַסֵּק בָּרֵיחַיִם כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם וְיַזִיעַ. רַב שֵׁשֶׁת הָיָה נוֹשֵׂא עַל גַּבָּיו קוֹרוֹת וּמַשָּׁאוֹת עַד שֶׁהִזִּיעַ. רַב שֵׁשֶׁת הָיָה אוֹמֵר: “גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ”.

פַּעַם אַחַת שָׁאַל הָרֵישׁ גָלוּתָא אֶת רַב שֵׁשֶׁת: “מַדּוּעַ אֵינְכֶם סוֹעֲדִים אֶצְלֵנוּ” עָנָה לוֹ רַב שֵׁשֶׁת: “כִּי אֵין לָכֶם עֲבָדִים נֶאֱמָנִים, וְהֵם עֲלוּלִים לִהְיוֹת חֲשׁוּדִים בְּאֵבֶר מִן הַחַי”, אָמַר הָרֵישׁ גָלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: “וּמִי אָמַר לָכֶם שֶׁכָּךְ יַעֲשׂוּ עֲבָדַי”?

הֵשִׁיב רַב שֵׁשֶׁת, אַרְאֶה לְךָ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: “לֵךְ וְהָבֵא לִי רֶגֶל בְּהֵמָה הַמֻּנַחַת אֵצֶל הָרֵישׁ גָלוּתָא” וְהִשִּׂיג הָעֶבֶד. אַחַר כָּךְ צִוָּה רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדֵי הָרֵישׁ גָלוּתָא, חִתְכוּ אֶת הַבְּהֵמָה וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל הַחֲלָקִים לְכָאן וְהַרְכִּיבוּ אוֹתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה. הִשִּׂיגוּ הָעֲבָדִים ג’ רְגָלִים וְהִנִּיחוּ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת. שְׁאָלָם הָרֵישׁ גָלוּתָא: “הֲיֵשׁ לִבְהֵמָה ג’ רְגָלִים בִּלְבָד”? הָלְכוּ הָעֲבָדִים, חָתְכוּ רֶגֶל מִבְּהֵמָה חַיָּה, וְהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: “הַנַּח כָּאן גַּם אֶת הָרֶגֶל שֶׁהֵבֵאתָ” וְהִנִּיחַ, פָּנָה רַב שֵׁשֶׁת אֶל הָעֲבָדִים וּשְׁאָלָם: “הַאִם לִבְהֵמָה ה’ רְגָלִים”? וְהוּכַח שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת.

אָמַר הָרֵישׁ גָלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: “אִם אֵינְכֶם חֲפֵצִים לִסְעֹד אֶצְלֵנוּ בִּגְלַל הָעֲבָדִים, יָכִינוּ הָעֲבָדִים אֶת הַסְּעוּדָה בִּפְנֵי הָעֲבָדִים שֶׁלָּכֶם וְיִרְאוּ שֶׁזֶּה כָּשֵׁר וְכָךְ תּוּכְלוּ לֶאֱכוֹל כָּאן”. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: “בְּסֵדֶר אוֹכַל”. עָרְכוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן וְהִנִּיחוּ לוֹ בָּשָׂר עִם עֶצֶם קָטָן, כִּי רַב שֵׁשֶׁת הָיָה סַגִּי נָהוֹר, וְחָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ וַיֵּחָנֵק, אַךְ רַב שֵׁשֶׁת מִשֵּׁשׁ אֶת הַבָּשָׂר וְהִרְגִּישׁ וּמָצָא הָעֶצֶם, נָטַל אֶת חֲתִיכַת הַבָּשָׂר וְעָטְפוֹ בְּמִטְפַּחְתּוֹ. לְאַחַר מִכֵּן[4] כְּשֶׁסִּיְּמוּ לֶאֱכוֹל אָמְרוּ לְרַב שֵׁשֶׁת, נִגְנַב לָנוּ כּוֹס כֶּסֶף, שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מַטְמִין מַשֶּׁהוּ בְּאַמְתַּחְתּוֹ, וְלֹא  יָדְעוּ מַה, לָכֵן אָמְרוּ נִגְנַב לָנוּ כּוֹס כֶּסֶף שֶׁיְּחַפְּשׂוּ אֶצְלוֹ. וְאָכֵן תּוֹךְ כְּדֵי חִפּוּשׂ מָצְאוּ אֶת נֶתַח הַבָּשָׂר, וְאָמְרוּ לְרֵישׁ גָלוּתָא עַתָּה רוֹאִים אָנוּ שֶׁהוּא לֹא רָצָה לִסְעֹד אֶצְלֵנוּ, אֶלָּא רָצָה לְצַעֵר אוֹתָנוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: “אָכַלְתִּי, אַךְ טָעַמְתִּי מֵהַבָּשָׂר וְהָיָה זֶה מִבְּהֵמָה חוֹלָה, בַּעֲלַת שְׁחִין”. אָמְרוּ הָעֲבָדִים: “לֹא שָׁחַטְנוּ הַיּוֹם בְּהֵמָה חוֹלָה בַּעֲלַת שְׁחִין”. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: “בִּדְקוּ הַמָּקוֹם שֶׁחָתַכְתֶּם אֶת נֶתַח הַבָּשָׂר שֶׁנְּתַתֶּם לִי, שֶׁרַב חִסְדָּא אָמַר כְּשֶׁמּוֹצְאִים כֶּתֶם שָׁחוֹר בְּעוֹר לָבָן אוֹ כֶּתֶם לָבָן בְּעוֹר שָׁחוֹר הוּא סִימָן לְמַכָּה וְצֶבַע הָעוֹר מִשְׁתַּנָּה”. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כְּמוֹ שֶׁרַב שֵׁשֶׁת אָמַר.

בְּצֵאת רַב שֵׁשֶׁת חָפְרוּ הָעֲבָדִים בּוֹר שֶׁיִּפּוֹל בּוֹ, וְכִסּוּהוּ בְּמַחְצֶלֶת שֶׁלֹּא יַבְחִין, וְאָמְרוּ לוֹ, בּוֹ נוֹלִיכְךָ לִמְנוּחָה. הָלַךְ רַב חִסְדָּא מֵאֲחוֹרֵי רַב שֵׁשֶׁת וְהִשְׁתַּעֵל, כִּי רַב חִסְדָּא הֵבִין שֶׁטָּמְנוּ לוֹ מוֹקֵשׁ. פָּנָה רַב שֵׁשֶׁת לְיֶלֶד: “פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ” אָמַר לוֹ: שְׁמוּאֵל אָמַר לַעֲשָׂהאֵל “נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ”. שָׁאַל רַב שֵׁשֶׁת לְעַבְדּוֹ: “מַה הִנְּךָ רוֹאֶה” אָמַר: “רוֹאֶה אֲנִי מַחְצֶלֶת” אָמַר לוֹ: “חֲזוֹר מֵעָלֶיהָ לְיָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל” שָׁאַל רַב חִסְדָּא אֶת רַב שֵׁשֶׁת: “מִנַּיִן יָדַעְתָּ לֹא לִצְעֹד עַל הַמַּחְצֶלֶת”? הֵשִׁיב רַב שֵׁשֶׁת: “רֵאשִׁית, הִשְׁתָּעַלְתָּ הַרְבֵּה, הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגוֹי. שֵׁנִית, הַיֶּלֶד אָמַר לִי פָּסוּק שֶׁיֵּשׁ לִצְעֹד עַל יְמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל. שְׁלִישִׁית, הָעֲבָדִים אֵינָם נֶאֱמָנִים וְחָשַׁדְתִּי שֶׁמָּא יַטְמִינוּ לִי מוֹקֵשׁ בַּדֶּרֶךְ”.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. רָאָה הַכֹּל מִקֹּדֶם וְצִוָּה לְהַכְנִיס בַּתַּקָּנוֹת שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ שׁוּם הַשְׁגָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁכֶּסֶף “מְטַהֵר מַמְזֵרִים”, אַךְ רוֹאִים שֶׁמַּעֲשֶׂה בַּעַל דָּבָר הִצְלִיחַ לְרַמּוֹת אֶת הָרַבִּי עִם הַהֶכְשֵׁרִים שֶׁל הַהִתְאַחְדּוּת עַל הַשְּׁחִיטָה וְעַל מֵאוֹת הֶכְשֵׁרִים.

כֵּיצַד וְלָמָּה הוֹלִיכוּ יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁיֵּאוֹת לְהַסְכִּים שֶׁהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים יִתְּנוּ הֶכְשֵׁרִים עַל מֵאוֹת מוּצָרִים, וְחֵלֶב בְּתוֹכָם, שֶׁהָיָה מִלְּכַתְּחִלָּה נֶגֶד רְצוֹנוֹ.

וְכֵיצַד צִוָּה הָרַבִּי מִסַאטְמֶר לְהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין שֶׁיַּעֲזוֹב אֶת כָּל מַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה עַל כַּשְׁרוּת מֵעַל כָּל אַמֶרִיקָה?

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר הֲרֵי הָיָה כָּל יָמָיו קַנָּאי בְּכָל עִנְיְנֵי הַיַּהֲדוּת, וְכֵיצַד אֵרַע הַדָּבָר הַנּוֹרָא כָּל כָּךְ.

הַתֵּרוּץ הוּא:

יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ סִפְּרוּ לָרַבִּי עַל וַעַד הַכַּשְׁרוּת שֶׁהֵקִימוּ הַצִּיּוֹנִים בְּרֹאשׁ עִם הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין, וַחֲפֵצִים לְהַחֲרִיב אֶת הַיַּהֲדוּת, וְאֵין כָּל בְּרֵירָה מִלְּבַד שֶׁהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים יְיַסְּדוּ בֵּית דִּין מְיֻחָד לְעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת.

וְהַמְשָׁרְתִים יָדְעוּ שֶׁכְּשֶׁבְּעִנְיְנֵי צִיּוֹנוּת עַסְקִינָן, לֹא שַׁיָּךְ אַחֶרֶת, שֶׁגָּרוּעַ יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה, וּבְנַפְשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי הַדָּבָר. מִמֵּילָא יִסּוּד בֵּית הַדִּין הַמְּיֻחָד הִוָּה אֶת הַצָּלַת הַכְּלַל, לַמְרוֹת שֶׁאֶחָד הַתַּקָּנוֹת שֶׁל הָרַבִּי בִּשְׁעַת יִסּוּד הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים הָיְתָה, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ הַשְׁגָחוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵּן, יִהְיֶה לָהֶם פָּנִים כַּאֲגוּדַת הָרַבָּנִים.

רָאִיתִי אֶת הַפְּרוֹטוֹקוֹל שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים שֶׁל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק ר’ אַבְרָהָם מֵאִיר אִיזְרְאֶעל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר “יַלְקוּט הַמְּאִירִי” עַל הַשַּׁ”ס, וּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת “וַיַּעַן אַבְרָהָם” עַל ד’ חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְכֵן מֻנָּח הַפְּרוֹטוֹקוֹל אֵצֶל כְּבוֹד קְדוּשַׁת הָרַב מִקַּאשׁוּי.

אוֹתוֹ הַדָּבָר חָזַר עַל עַצְמוֹ כַּמָּה שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁוַעַד הַכַּשְׁרוּת יָצָא נֶגֶד הַשְּׁחִיטָה וְהֵטִילוּ דֹּפִי בִּשְׁחִיטַת הָ”אָ-יוּ”, וְרָשְׁמוּ אֶת כָּל אוֹפַנֵּי הַשְּׁחִיטָה גַּם שֶׁל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְאַחֲרֵי שֶׁנִּסּוּ בְּכָל אֶמְצָעֵי הַטְּרוֹר וְכוּ’, בְּחֹסֶר בְּרֵירָה נֶאֶלְצוּ לִקְרֹא לְהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין אֶל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, וְהָרַבִּי צִוָּה עָלָיו לַעֲזֹב אֶת וַעַד הַכַּשְׁרוּת, כְּשֶׁהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין שָׁאַל הֲיִתָּכֵן? מַאֲכִילִים טְרֵפוֹת בְּכָל אַמֶרִיקָה, מִי יִלָּחֵם מוּלָם, מִי יְתַקֵּן אֶת הַכַּשְׁרוּת, רַבָּנִים יְרֵאִים עוֹסְקִים עִמָּנוּ כְּמוֹ הָרַב מִפָּאפָּא וְהָרַב מִקַּאשׁוּי?

עָנָה הָרַבִּי שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת לְתַקֵּן בְּצִנְעָה, כִּי תִּקּוּן בְּפַרְהֶסְיָא מַחְלִישׁ אֶת הַיַּהֲדוּת וּמוֹנֵעַ אֶת הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַצִּיּוֹנוּת. אָמַר הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין אִם הָרַבִּי נוֹטֵל עָלָיו הַכֹּל בְּאַחֲרָיוּת אִישִׁית, עוֹזֵב אֲנִי אֶת הַכֹּל. וְאָכֵן הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין עָזַב אֶת וַעַד הַכַּשְׁרוּת, אַךְ הַמַּדְרִיךְ שֶׁיָּצָא בִּקְבִיעוּת הִמְשִׁיךְ וְיָצָא בְּסִדְרָה שֶׁל 14 קוּנְטְרֵסִים נוֹסָפִים, לְלֹא הַשְׁגָּחַת הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין רַק הָיָה רָשׁוּם בְּהִתְיַסְדוּת הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין.

וְעַתָּה רַבּוֹתַי הָבִינוּ בְּעַצְמְכֶם כֵּיצַד הִצְלִיחוּ לְהוֹלִיךְ אֶת הָרַב שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ טוֹב. הוּא יָדַע וְהֵבִין הֵיטֵב אֶת הַנֶּאֱמַר לוֹ, רַק כָּל זֹאת נַעֲשָׂה בְּעִקְבוֹת יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ שֶׁהִטְעוּ אוֹתוֹ וְעִנּוּ אוֹתוֹ שָׁנִים רַבּוֹת.

שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים נוֹטְלִים לְבֵתָם מִדֵּי שָׁבוּעַ מַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת מֵהָאִיטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער.

יָדוּעַ שֶׁהָרַב מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ”א בְּשָׁעָה שֶׁהוּעַבְרָה לְיָדוֹ הַמְּלוּכָה, עִיֵּן בְּכָל הַסְּפָרִים עַד הִגִּיעוֹ לָאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער וְרָאָה שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים הַנּוֹטְלִים לְבֵיתָם מִידֵי שָׁבוּעַ מֵהָאִיטְלִיז צֶ’קִּים מְכֻבָּדִים, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים פִּרְסְמוּ שֶׁהַהַכְנָסוֹת הָעֲנָקִיּוֹת תּוֹמְכוֹת בְּמוֹסְדוֹת הָרַבִּי.

וְלִפְנֵי כֵּן הִדְפִּיסוּ אֶת צִוּוּי הָרַבִּי לִקְנוֹת דַּוְקָא שָׁם, כָּל זֶה הָיָה שֶׁקֶר וְכָזָב.

כָּל הַכְּסָפִים נִכְנְסוּ הַיְשֵׁר לְכִיסִים פְּרָטִיִּים. הִכְרִיזוּ וְהוּא צָעַק, מַאי מַשְׁמַע דְבַשׁ ? רְצוֹנִי בִּדְבַשׁ (וְזֶה יָדוּעַ לִכְלַל סַאטְמֶער) … זֶה לֹא אִכְפַּת לִי כְּלָל.

מַה עָשׂוּ שֻׁתָּפִים שֶׁל עֲמָלֵק ?

הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל צִבּוּר יְהוּדִים בִּנְבֵילוֹת וְעוֹפוֹת טְרֵפוֹת, הֶחְלִיפוּ “פְּלָאמְבֶּעס”, בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָם שֶׁל יְהוּדִים יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, שֶׁחֲפֵצִים לֶאֱכוֹל בָּשָׂר כָּשֵׁר וְסָמְכוּ עַל הָרַבִּי מִסַאטְמֶער שֶׁצִיוָוה לִקְנוֹת בָּשָׂר בָּאִטְלִיז שֶׁלּוֹ.

הַסִּפּוּר שֶׁל הָעִיר קְרָאקָא חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ בָּאִטְלִיזִים שֶׁל סַאטְמֶער, וּבַחֲנוּיוֹת הָאֲחֵרוֹת “מִשֶּׁלָּנוּ”.

כְּמוֹ שֶׁאֶחָד הַשׁוּתָּפִים סוֹבֵב בִּשְׁחִיטָה בְּאוֹרְטְפוֹד שָׁם שָׁחֲטוּ כְּ-13000 עוֹפוֹת מִדֵּי שָׁבוּעַ (בְּ-4 וָחֵצִי שָׁעוֹת שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים בִּלְבַד) וְכַמּוּבָן הָעוֹפוֹת בְּאוֹרְטְפוֹד עָלוּ כִּמְעַט חֲצִי מְחִיר מֵהָעוֹפוֹת ב”נארט 4″.

מַה עָשׂוּ הַשׁוּתָּפִים שֶׁל עֲמָלֵק ?

הֵבִיאוּ לְאִטְלִיז שֶׁל סַאטְמֶער אֶת אוֹתָם הָעוֹפוֹת מארטפארד, קָרְעוּ אֶת הַפְּלָאמְבֶּעס מֵהָרַב מִבָּאטֶער, וְהִדְבִּיקוּ תַּחְתָּם פְּלָאמְבֶּעס שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, נָתְנוּ הִתְאַחֲדוּת הֶכְשֵׁר רַק עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁל נארט 4). כָּךְ סוֹבְבוּ שָׁנִים רַבּוֹת, עַד שֶׁבְּאַחַת הַפְּעָמִים שָׁכְחוּ לְהוֹרִיד אֶת הַפְּלָאמְבֶּעס, וְשָׁלְחוּ לָהֶם אֶת הָעוֹפוֹת עִם הַפְּלָאמְבֶּעס מארטפארד (מִפְעָל כָּשֵׁר בֶּעסְט) וּמַכָּרִים שְׁאָלוּנִי, מַה מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר?

וְהִסְבַּרְתִּי, אִם תִּרְאוּ עוֹר קָרוּעַ בְּכָנָף אֶחָד וּבַכָּנָף הַשֵּׁנִי פְּלָאמְבֶּע, סִימָן הוּא שֶׁהָעוֹף נִשְׁחַט בְּמָקוֹם אַחַר וְהֶחְלִיפוּ אֶת הַפְּלָאמְבֶּע.

וְצִוִּיתִי עֲלֵיהֶם שֶׁיְּפַרְסְמוּ אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא בְּדִיּוּק לִפְרָטָיו, עַד שֶׁכְּלָל הַצִּבּוּר נוֹדַע מֵהַסִּפּוּר הַשָּׁלֵם, כֵּיצַד רִמּוּ אוֹתָם שָׁנִים רַבּוֹת.

כַּיָּדוּעַ שָׁחֲטוּ שׁוֹחֲטִים מְסֻיָּמִים בארטפארד מִ-1200 וָמַעְלָה, כְּפִי שֶׁפּוּרְסָם אָז הַמִּכְתָּב הַיָּדוּעַ מֵהָרַבִּי מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ”א, (משה טייטלבום זצ”ל), וּבַעַל מַכְשִׁיר נוֹסַף, שֶׁכְּבָר אֵינוֹ בֵּין הַחַיִּים.

מַהוּ הַמִּכְתָּב הָאֲמִתִּי? (תַּחְלִיטוּ !)

נֶאֱלָץ הִנְּנִי לוֹמַר בְּהַדְגָּשָׁה, ר’ צְבִי דָּוִד, שֶׁבְּדוֹרֵנוּ מְסֻגָּלִים הָרַבָּנִים, בִּפְרָט הָרַבָּנִים הַמַּכְשִׁירִים שֶׁל סַאטְמֶער, לְפַרְסֵם מִכְתָּבִים וּמוֹדָעוֹת לֹא רַק שְׁקָרִים בְּרוּרִים, אֶלָּא גַּם מִכְתָּבִים הַסּוֹתְרִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי. לְדֻגְמָא הַמִּכְתָּב הַנַּ”ל שֶׁשְּׁנֵי רַבָּנִים מַכְשִׁירִים הֻתְּרוּ עַל אַחְרָיוּתָם לִשְׁחוֹט 900 עוֹפוֹת לְשָׁעָה, וּמֻתָּר לוֹ לְשׁוֹחֵט אֶחָד בִּלְבַד, לִשְׁחוֹט, אִם בִּיכָלְתּוֹ, 1200 עוֹפוֹת, לְשָׁעָה. (אַדְּרַבָּא בֵּרְרוּ אֵצֶל הַשּׁוֹחֲטִים…), לְאַחַר מִכֵּן, 12 שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר, נִכְתְּבָה מוֹדָעָה עַל יְדֵי “הִתְאַחֲדוּת” בָּעִתּוֹן “דֶער אִיד” שֶׁיָּצָא קוֹל רִנּוּן שֶׁשּׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט 1000 עַד 1500 עוֹפוֹת בְּשָׁעָה, וְכָל הָרַבָּנִים חוֹתְמִים שֶׁאֵין מְצִיאוּת בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם לְשׁוֹחֵט אֶחָד לִשְׁחוֹט יוֹתֵר מִ-600 עוֹפוֹת בְּשָׁעָה.

עַתָּה, עוֹלָם הַקּוֹרְאִים אֶת הָעִתּוֹן “דֶער אִיד”, חוֹשְׁבִים לְעַצְמָם, אִם 10 רַבָּנִים יְרֵאִים, גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל חוֹתְמִים, מַדּוּעַ לֹא לְהַאֲמִין?

אַךְ, אֶת הָאֱמֶת נִתַּן לִרְאוֹת עַל יְדֵי הַדִּוּוּחַ שֶׁל הַנָּשִׂיא, הַמַּרְאֶה בְּאֹפֶן מְדֻיָּק כַּמָּה שָׁחֲטוּ כָּל יוֹם, חֹדֶשׁ, שָׁנָה, שֶׁהִדְפַּסְתִּי מִזְּמַן בָּעִתּוֹן וּבְרַבִּים, גַּם תּוּכְלוּ לִשְׁאוֹל כָּל שׁוֹחֵט שֶׁל אָ-יּוֹ, הוּא יַגִּיד לָכֶם אֶת הָאֱמֶת, וְכֵן תּוּכְלוּ לְבָרֵר אֵצֶל 600 הַגּוֹיִים שֶׁעוֹבְדִים בִּמְקוֹמוֹת שְׁחִיטָה גְּדוֹלִים, כָּל גּוֹי פָּשׁוּט יַגִּיד אֵת הָאֱמֶת. רַק הָרַבָּנִים, לְמַעַן כֶּסֶף וְכָבוֹד, מַנְהִיגִים אֶת כָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל כַּצֹּאן לַטֶּבַח.

    (לְגַבֵּי הַמִּכְתָּב מֵהַבֵּית דִּין שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַיֵּן בְּסֵפֶר עֵמֶק הַבָּכָא פֶּרֶק ב’ וּפֶרֶק ג’ בַּאֲרִיכוּת,)

מַעֲשֶׂה ב’

מְרַמִּים אֶת הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ

הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר זצוק”ל, (יוֹאֵל טייטלבום זצ”ל), הִזְמִין אֵלָיו אֲסֵפָה, וְנָטְלוּ יְדֵיהֶם לַסְּעוּדָה, וְנָתְנוּ לֶאֱכוֹל עוֹף צָלוּי, בַּסְּעוּדָה הִשְׁתַּתֵּף הַיּוֹעֵץ הָרָאשִׁי שֶׁל הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר, הָרַב מִקִיוִויאַשׁד שְׁלִיטָ”א, (זצ”ל) הַמִּתְגּוֹרֵר כַּיּוֹם בְּפַארֶעסְט הִילְס (בִּגְלַל הַסִּפּוּר שֶׁנִּכְתֹּב בַּהֶמְשֵׁךְ)

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד אֵינוֹ נוֹגֵעַ בָּעוֹפוֹת, יָשַׁב לְיָדוֹ רַב מִזִּקְנֵי הַדּוֹר, פּוֹסֵק גָּדוֹל וְשׁוֹאֲלוֹ הֲיִתָּכֵן, אֵינְךָ אוֹכֵל אֵצֶל הָרַבִּי בְּבֵיתוֹ?

עָנָה הָרַב מִקִיוִויאַשׁד שֶׁהָעוֹפוֹת הֵם הֲרֵי שְׁחוּטֵי חוּץ, שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי חָתַמְתִּי אִסּוּר עַל זֶה, וְאַף הָרַבִּי וְ20 גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל נוֹסָפִים אָסְרוּ אוֹתָם, וְאַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֶטְעַם מֵהֶם?

הָרַב הָאַחֵר לֹא יָכַל לְהִתְאַפֵּק, אַחַר שֶׁהוּא גַּם לֹא אָכַל, סִפֵּר לְרַבִּי מִסַאטְמֶר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, שֶׁהָעוֹפוֹת שֶׁנָּתְנוּ הֵם שְׁחוּטֵי חוּץ.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר שָׁלַח לִקְרֹא לְאֶחָד הַמְנַהֲלִים, שֶׁאֵינוֹ בֵּין הַחַיִּים כַּיּוֹם, וְשׁוֹאֲלוֹ הֲיִתָּכֵן?

הַמְּנַהֵל הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מְאוּמָה, וְשָׁאַל אֶת הָרַבִּי מִנַּיִן לָרַבִּי שֶׁהָעוֹפוֹת הָיוּ עוֹפוֹת אֵלּוּ, עָנָה הָרַבִּי שֶׁרַב פְּלוֹנִי זֶה אָמַר לִי בְּשֵׁם הָרַב מִקִיוִויאַשׁד.

מִיַּד הַתְקַשֵּׁר הַמְּנַהֵל לָרַב מִקִיוִויאַשׁד וְאָמַר לוֹ הֲיִתָּכֵן אַתָּה סִפַּרְתָּ לְרַבִּי?

עָנָה הָרַב מִקִיוִויאַשׁד הֲיִתָּכֵן שֶׁהִכְנַסְתָּ בְּבֵית הָרַבִּי שְׁחוּטֵי חוּץ, עָנָה הַמְּנַהֵל שֶׁאֵת זֶה קִבְּלוּ בְּחִנָּם מֵרָאשֵׁי הַקַּצָּבִים (שֻׁתָּפָן שֶׁל עֲמָלֵק).

מעשה ג’

אֵיךְ קִבְּלוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַעֲרִיצִים לַחֲנוּת הַבָּשָׂר

וֵוינְשְׁטָאק נִכְנַס לַבּוּרְסָה, כָּל הַשּׁוֹחֲטִים וְהָעוֹבְדִים הִכְנִיסוּ הַרְבֵּה כֶּסֶף לְתוֹךְ הָעֵסֶק וְהַשּׁוֹחֲטִים עָבְדוּ בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם לַעֲזֹר בִּבְנִיַּת הָעֵסֶק

אֶחָד הַשּׁוֹחֲטִים אָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא הִכְנִיס חֲצִי מֵהַכֶּסֶף בִּשְׁעַת יִסּוּד הַשְּׁחִיטָה וְגַם הִסְבִּיר בְּדִיּוּק אֵיךְ הוּא הֵקִים אֶת כָּל הָעֵסֶק וְזֶה מְאֹד דּוֹמֶה לַסִּפּוּר שֶׁהִתְרַחֵשׁ בִּקְרָאקָא

בְּעֵת שֶׁנָּסַעְתִּי עִם הַשּׁוֹחֲטִים לִשְׁחוֹט שָׁמַעְתִּי שֶׁוֵויינְשְׁטָאק נִכְנַס לַבּוּרְסָה, אֲנִי בִּכְלָל לֹא הֵבַנְתִּי אָז מַהוּ מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר הִסְבִּירוּ לִי בְּדִיּוּק אֵיךְ הַדָּבָר עוֹבֵד וּמַה מְחִירוֹ שֶׁל מְנָיָה אֶחָד וְהַשּׁוֹחֲטִים הִתְגָּאוּ עָלַי כַּמָּה מְנָיוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶם קָנָה וְכֵן הִסְבִּירוּ לִי שֶׁזֶּה דָּבָר נָחוּץ כָּל מְנָיָה שֶׁקּוֹנִים, שֶׁכֵּן כָּךְ הָעֵסֶק יִגְדַּל וְיִתְפַּתֵּחַ יוֹתֵר, וְכָךְ הִתְחִיל מֵרוֹץ שֶׁכָּל אֶחָד יִקְנֶה מְנָיָה, הַרְבֵּה יְהוּדִים קָנוּ אָז מֵהַבּוּרְסָה וְכָךְ קִבֵּל עֵסֶק הַבָּשָׂר כֹּחַ בַּל יְשֹׁעַר עַל יְדֵי כַּמָּה מֵאוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁקָּנוּ מהסטאק, חוּץ מִמַּה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהָעוֹבְדִים הָיָה מֻכְרָח לִקְנוֹת בִּסְכוּם מְסֻיָּם כְּשֶׁהִכְרִיחוּ אוֹתִי לִקְנוֹת אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בַּכּוֹלֵל וַאֲנִי שׁוֹחֵט רַק יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ שֶׁזֶּה כָּל פַּרְנָסָתִי וְאֵין לִי אַף פְּרוּטָה מְיֻתֶּרֶת

מַעֲשֶׂה ד’

הָרַב בַּאבַּד תָּפַס שֶׁוֵויינְשְׁטָאק שָׁלַח לָקֶעטְרִינְג שֶׁלּוֹ כְּבֵדִים שֶׁל טְרֵפוֹת.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

הָרַב בַּאבַּד נָתַן הֶכְשֵׁר עַל קֶעטְרִינְג בְּמַנְהֶטְן, פַּעַם אַחַת כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַמָּקוֹם רָאָה אֵיךְ שֶׁהֵבִיאוּ כְּבֵדִים שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה כָּתוּב עַל זֶה שֵׁם הָעֵסֶק שֶׁל וֵוינְשְׁטָאק וְעַכְשָׁו הָיָה כָּתוּב עַל זֶה שֵׁם שֶׁל מִפְעָל יָדוּעַ שֶׁשַּׁיָּךְ לְנָכְרִי, הָרַב בַּאבַּד שׁוֹאֵל אֶת הַנָּכְרִי מִנַּיִן הֵבֵאתָ אֶת הַכְּבֵדִים הַלָּלוּ עָנָה הַנָּכְרִי שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת זֶה מִמִּפְעָל מְסֻיָּם, הָרַב באבד חָקַר אֶת הַדָּבָר וּמָצָא שֶׁזֶּה מִפְעָל נָכְרִי רָגִיל, נְבֵלוֹת כִּפְשׁוּטוֹ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

הָרַב בַּאבַּד הִתְקַשֵּׁר לְהָרַב וֵוינְשְׁטָאק שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ כְּבֵדִים אֲחֵרִים תַּחַת אֵלּוּ שֶׁאֵינָם עִם הֶכְשֵׁר כְּלָל, לֹא הָיָה לוֹ אָז אֲחֵרִים, הָרַב באבד הָלַךְ אֶל הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר.

הָרַבִּי שָׁלַח מִיַּד לִקְרֹא לְהָרַב עַזְרִיאֵל גְלִיק וּמְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵהָרַב בַּאבַּד, עוֹנֶה הָרַב עַזְרִיאֵל גְלִיק מָה הָרַבִּי לֹא יוֹדֵעַ?

הָרַבִּי הִסְתַּקְרֵן מְאֹד מַה הוּא לֹא יוֹדֵעַ וְכָךְ הוּא מָתַח אֶת הָרַבִּי עַד שֶׁסִּפֵּר שֶׁהָרַב בַּאבַּד עוֹשֶׂה עַכְשָׁו מִפְעָל לִכְבֵדִים, לָכֵן הוּא רוֹצֶה לְפַרְסֵם שֶׁהַכְּבֵדִים שֶׁלָּנוּ הֵם טְרֵפָה וְכָךְ הָעֵסֶק שֶׁלּוֹ יֵלֵךְ טוֹב יוֹתֵר, הָרַבִּי מִתְרַגֵּז, מָה הָרַב בַּאבַּד רוֹצֶה לְהַעֲרִים עָלַי, זֶה מַמָּשׁ לֹא לְהַאֲמִין, עָנָה הָרַב גְלִיק, מַה לֹא עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל “בִּיזְנֶעס”.

אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, כָּל רַב מֵהִתְאַחְדוּת הָרַבָּנִים שֶׁנִּכְנַס לְהָאַדְמוֹ”ר, סִפֵּר לוֹ הָאַדְמוֹ”ר אֵיךְ הָרַב בַּאבַּד רָצָה לְהַעֲרִים עָלָיו וְלֹא הִצְלִיחַ לוֹ, הָרַבָּנִים שֶׁהָיוּ בְּקִשְׁרֵי יְדִידוּת עִם הָרַב בַּאבַּד, סִפְּרוּ לוֹ אֶת הַסִּפּוּר וְהָרַב בַּאבַּד סִפֵּר לָהֶם אֶת הַסִּפּוּר, עַד שֶׁהִתְפַּרְסֵם הַסִּפּוּר לְהַרְבֵּה רַבָּנִים זְקֵנִים.

מַעֲשֶׂה ה’

הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר קוֹרֵא לַאֲסִיפָה 70 גְּדוֹלִים לֶאֱסוֹר אֶת פְּסָקָיו שֶׁל הַגָּאוֹן ר’ מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין כְּשֶׁהוּא יָצָא עִם הֶתֵּרָיו הַגְּדוֹלִים נֶגֶד כַּמָּה פּוֹסְקִים.

בִּגְלַל הַכְּבֵדִים וְחֵלֶב יִשְׂרָאֵל, נִצָּל ר’ מֹשֶׁה.

הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר קוֹרֵא לַאֲסִיפָה לָצֵאת עִם אִסּוּר (כְּמוֹ חֵרֶם) נֶגֶד ר’ מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין, בִּגְלַל הֶתֵּרָיו הַיְּדוּעִים, הַהַנְהָלָה שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים הָיָה לָהֶם כֹּחַ לִכְתֹּב מוֹדָעוֹת מְזֻיָּפוֹת לְהַעֲרִים עַל הַצִּבּוּר וּלְהַתִּיר לִשְׁחוֹט 1000 עוֹפוֹת בְּשָׁעָה וּלְהַתִּיר גַּם כֵּן חֵלֶב וְדָם (וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַל אֶחָד הָרַבָּנִים מֵהָעֵדָה הַחֲרֵדִית שֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל סַאטְמֶר בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיָה נִגַּשׂ לְלוּחַ הַמּוֹדָעוֹת וְאוֹמֵר אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת עַל מֶה חָתַמְתִּי הַיּוֹם) שֶׁבְּעֵת הָאֲסִיפָה הַיְדוּעָה שֶׁל 3 שָׁעוֹת, עַל יְדֵי הָהַקְלָטוֹת הִתְגַּלָּה קְלוֹנָם בָּרַבִּים אֵיךְ שֶׁהוֹלִיכוּ שׁוֹלֵל אֶת הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר יַחַד עִם כָּל הַיְּהוּדִים וְהֶאֱכִילוּ אוֹתָם בְּשַׂר בְּהֵמָה עִם הַרְבֵּה סִירְכוֹת וּמָכְרוּ אֶת זֶה בְּתוֹר “גְּלַאט כָּשֵׁר” כָּל הַשָּׁנִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב מִסַאטְמֶר שְׁלִיטָ”א בְּעַצְמוֹ לָרַבָּנִים, שֶׁמּוֹכְרִים לְכָל הָעִיר בָּשָׂר עִם סִירְכוֹת וּמְרַמִּים אוֹתָם שֶׁזֶּה גְּלַאט כָּשֵׁר, כִּי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בָּשָׂר גְּלַאט, וְאוֹתוֹ דָּבָר הוּא גַּם עִם הֶחָלָב שֶׁהֵם בְּעַצְמָם הוֹדוּ בָּרַבִּים לִפְנֵי שִׁשִּׁים רַבָּנִים שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר חָלָב וּמְרַמִּים אֶת הַצִּבּוּר, וְכָךְ עָשׂוּ חֵרֶם עַל הַצַּדִּיק וְקָדוֹשׁ ר’ אַהֲרֹן קאצינלבויגן שְׁלִיטָ”א שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּעֵת שַׁבְּתַי צְבִי ימ”ש כְּמוֹ שֶׁשַּׁבְּתַי צְבִי הָיָה מְרַמֶּה אֶת כָּל הַגְּדוֹלִים בִּשְׁעָתוֹ, כְּמוֹ כֵּן רִמּוּ הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים וְכָל כַּת דִּילֵיהּ אֶת הָאַדְמוֹ”ר וְאֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל.

הָרַבִּי אָחַז בְּאֶמְצַע דְּרָשָׁה חֲרִיפָה נֶגֶד הַגָּאוֹן ר’ מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין זצ”ל וּבְאֶמְצַע הַדְּרָשָׁה נִכְנַס הָרַב בִּיק וְדָפַק עַל הַשֻׁלְחָן וְאוֹמֵר, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאוֹל שָׁלוֹשׁ שְׁאֵלוֹת:

  • הַאִם אִסּוּר הַכָּבֵד אֵינוֹ כָּל כָּךְ חָמוּר, הֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְגַעֲלִים וּמִתְפַּטְמִים בְּאִסּוּרֵי טְרֵפוֹת מַמָּשׁ, הַאִם זֶה אֵינוֹ נֶגֶד טָהֳרַת וּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הָרַמְבַּ”ם אוֹמֵר שֶׁשִּׁבְעִים אֶלֶף יְהוּדִים יָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה בְּגִין אִסּוּר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת?
  • הֶחָלָב שֶׁבְּהַשְׁגָּחָה יֵשׁ לָהֶם שִׁשָּׁה כְּפָרִים שֶׁכָּל אֶחָד רָחוֹק מֵחֲבֵרוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת וּבְכָל הַכְּפָרִים חוֹלְבִים אֶת הַפָּרוֹת בְּאוֹתָם שָׁעוֹת וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמַּשְׁגִּיחַ אֶחָד יוּכַל לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַכֹּל, הַאִם לְזֹאת חָלָב יִשְׂרָאֵל יִקָּרֵא?!

וְכֵן שָׁאַל עוֹד שְׁאֵלָה, וּמִיַּד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְכָךְ לֹא יָצָא הָאִסּוּר נֶגֶד ר’ מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין וְהוּא נִצָּל בִּזְכוּתוֹ שֶׁל הָרַב בִּיק.

כַּעֲבוֹר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שָׁלַח הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר לִקְרֹא לְהָרַב בִּיק וְאָמַר לוֹ כְּדִלְהַלָּן:

  • תֵּדַע לְךָ שֶׁקָּנְסוּ אֶת וֵוינְשְׁטָאק שֶׁיִּתֵּן לַיְּשִׁיבָה קְנָס שֶׁל 5000 דּוֹלָר כְּדֵי שֶׁמִּכָּאן וּלְהַלָּן יִהְיֶה הַשְׁגָּחָה חֲמוּרָה (אַגַּב אָמַר ר’ לִיפָּא פְרִידְמַן שֶׁהוּא אַף פַּעַם לֹא שִׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף לַיְּשִׁיבָה וְהֶאֱכִיל כְּדַרְכּוֹ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת).
  • עוֹד אָמַר לוֹ שֶׁהוֹסִיפוּ בַּהַשְׁגָּחָה שֶׁל הֶחָלָב עוֹד שְׁנֵי מַשְׁגִּיחִים.

מַעֲשֶׂה ו’

חָמִיו שֶׁל הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד מִוִוילְיַאמְסְבּוּרְג, הָרַב שַׁפִּירָא זצ”ל, מְעוֹרֵר אֶת הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר אוֹדוֹת הַנְּבֵלוֹת וְהַטְּרֵפוֹת, וְהָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר, מְשַׁלְּחוֹ בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה,

 אֵצֶל הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד הִתְפַּלֵּל הָרֹאשׁ הַקָּהָל שֶׁל סַאטְמֶר, ר’ יוֹאֵל קְלַיְן ע”ה, הָיָה לוֹ אִטְלִיז שֶׁל בָּשָׂר, וְהָיָה קוֹנֶה אֶת הַבָּשָׂר שֶׁמָּכַר אֵצֶל וֵוינְשְׁטָאק הנ”ל, וִיהִי הַיּוֹם וְר’ יוֹאֵל בָּא אֶל הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד וּמְסַפֵּר לוֹ שֶׁוֵויינְשְׁטָאק שָׁלַח לוֹ בָּשָׂר טָרֵף לְלֹא שׁוּם פְּלָאמְבֶּע וְהוּא הַתְקַשֵּׁר אֶל וֵוינְשְׁטָאק כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיַּחְלִיף לוֹ, כָּךְ הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים.

הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד קָרָא לַחֲתָנוֹ וּסיַפֵּר לוֹ אֶת הסיפור הנ”ל, וּבַיקֵּשׁ מִמֶּנוֹ שֶׁיָּבוֹא אִתּוֹ אֶל הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶער, הֶחָתָן עוֹנֶה לְחוֹתְנוֹ, הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד, סְבוּרַנִי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ כְּבוֹדוֹ אֶל הָאַדְמוֹ”ר, כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְחָרֵט אַחַר כָּךְ מְאֹד עַל זֶה (מִמַּה שֶּׁיַּעֲשׂוּ לוֹ שָׁם) אָמַר לוֹ הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד מַה, הַאִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהָאַדְמוֹר מִסַאטְמֶר הִנּוֹ צַדִּיק הַדּוֹר אֵיךְ אַתָּה בִּכְלָל מֵעֵז לַחֲשֹׁב אַחֶרֶת?

לְמַעֲשֶׂה הָלַךְ הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד לְבַדּוֹ אֶל הָאַדְמוֹר וְנִכְנַס אֶל הָאַדְמוֹר וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר קָפַץ הָאַדְמוֹר מִתּוֹךְ כַּעַס גָּדוֹל וְאוֹמֵר לוֹ אַתָּה מֵעֵז לְדַבֵּר עַל הַשְּׁחִיטָה הַמְּהֻדֶּרֶת שֶׁלָּנוּ, בְּאֵירוֹפָּה לֹא הָיְתָה שְׁחִיטָה מְהֻדֶּרֶת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ (כַּמּוּבָן שֶׁכָּךְ סִפְּרוּ לָאַדְמוֹר יְדִידָיו הַשּׁוֹחֲטִים וְהַשֻּׁתָּפִים, הָרַבָּנִים וְהַמְקֹרָבִים, וְהָאַדְמוֹר הֶאֱמִין לָהֶם לְדַאֲבוֹנֵנוּ).

עוֹנֶה הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד לָאַדְמוֹר רַבִּי לָמָּה הִנְּכֶם צוֹעֲקִים הִנֵּה כָּאן הִגִּיעַ אִתִּי הָרֹאשׁ הַקָּהָל שֶׁלָּכֶם הַקַּצָב שֶׁהוּא בָּא אֵלַי וְצָעַק “גֶעוַואלְד” כְּבוֹד הָרַבִּי יִשְׁאַל אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ וַיִּוָּכַח, לָמָּה הִנְּכֶם צוֹעֲקִים?

הָרַבִּי מַתְחִיל לִצְעֹק זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת!

עָנָה הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד שֶׁהָרַבִּי יֵדַע שֶׁיֶּשְׁנָם הַרְבֵּה צַדִּיקִים מֵהַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים שֶׁאַנְשֵׁי בֵּיתָם הוֹלִיכוּ אוֹתָם שׁוֹלָל וְכֵן הָרַבִּי מַאֲמִין לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ אַף שֶׁמְּרַמִּים אוֹתוֹ.

הָרַבִּי דָּחַף אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ “הַחוּצָה! הַחוּצָה!” וְכָךְ הָלַךְ הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד לְבֵיתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שָׁאַל אוֹתוֹ חֲתָנוֹ אֵיךְ קִבֵּל אוֹתוֹ הָאַדְמוֹר, סִפֵּר לוֹ חָמִיו אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה. וַיֹּאמֶר לוֹ חֲתָנוֹ, אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם מִקֹּדֶם שֶׁעִם הָרַבִּי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עַל הַכֹּל חוּץ מֵעַל הַבָּשָׂר, אֲנִי מוֹדֶה שֶׁהוּא גָּאוֹן וְצַדִּיק הַדּוֹר אֲבָל מְקֹרָבָיו אוֹמְרִים לוֹ כָּל הַשְּׁקָרִים אוֹדוֹת הַבָּשָׂר.

מעשה ז’

מַעֲשֶׂה נוֹרָא עִם ר’ א’ פֶעלְבֶּערְבּוֹים זצ”ל (שֶׁהָיָה מוֹכֵר סוֹדָה מִבַּיִת לְבַיִת), כְּשֶׁעָבַד בַּחֲנוּת הַבָּשָׂר הָרִאשׁוֹן שֶׁל וֵוינְשְׁטָאק בְּשִׁדְרָה הַ127 בְּוִוילְיַאמְסְבּוּרְג.

ר’ א’ פֶעלְבֶּערְבּוֹים זַצַ”ל הָיָה עוֹבֵד אֵצֶל הַקֻּפָּה בַּחֲנוּת הַבָּשָׂר שֶׁל וֵוינְשְׁטָאק. הַמַּשְׁגִּיחַ שָׁם הָיָה גִּיסוֹ, שׁוֹחֵט מֻמְחֶה, הָרַב אַבְרָהָם לֵוִי שְׁלִיטָ”א. פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ לָקוֹחַ אֶחָד סוּג מְסֻיָּם שֶׁל בָּשָׂר, נִכְנַס ר’ א’ פֶעלְבֶּערְבּוֹים לַמְּקָרֵר לִרְאוֹת אִם יֵשׁ אֶת סוּג הַבָּשָׂר הַזֶּה, פִּתְאוֹם הוּא רוֹאֶה שָׁם שֶׁתָּלוּי שָׁם רֵאָה עִם הַרְבֵּה סִירְכוֹת וְכֵיוָן שֶׁהוּא יָדַע אֶת כָּל הִלְכוֹת הַשְּׁחִיטָה עַל בּוּרְיָהּ עַל כָּל פְּרָטֶיהָ עוֹד מִבֵּיתוֹ שֶׁל אָבִיו, הֵבִין מִיָּד שֶׁזֶּה רֵאָה טְרֵפָה, כִּי כְּשֵׁרָה הָיוּ לְפָחוֹת מְסִירִים אֶת הַסִּירְכוֹת שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת זֶה, וּמִתּוֹךְ רוֹב פַּחַד (שֶׁהוּא מוֹכֵר טְרֵפוֹת עַל אַחְרָיוּתוֹ), נָפַל וְהִתְעַלֵּף.

בֵּינְתַיִם עוֹמְדִים שׁוּרָה שְׁלֵמָה שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁרוֹצִים לְשַׁלֵּם כֶּסֶף וְאֵין מִי שֶׁיִּקַּח אֶת הַכֶּסֶף.

הַמַּשְׁגִּיחַ ר’ אַבְרָהָם לֵוִי הָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת גִּיסוֹ, עַד שֶׁמְּצָאֻהוּ בַּמְּקָרֵר מְעֻלָּף.

הוּא עוֹרֵר אוֹתוֹ מֵעֶלְפוֹנוֹ וּשְׁאָלוֹ: “מַה קָרָה שֶׁהִתְעַלַּפְתָּ”? אוֹמֵר לוֹ הִסְתַּכֵּל עַל הָרֵאָה הַזֹּאת שֶׁתָּלוּי עִם הַרְבֵּה סִירְכוֹת, וְאוֹמֵר לוֹ רוֹאֶה הִנְּךָ זֶה הֲרֵי מַמָּשׁ טְרֵפָה וְעַל אַחְרָיוּתֵינוּ אוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, זֶה וַדַּאי לֹא עָבַר יָד שֶׁל שׁוֹחֵט, שֶׁאִם כֵּן הֲרֵי וַדַּאי הָיָה מַבְחִין בּוֹ. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא אִתִּי עַכְשָׁו אֶל הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הָרֵאָה וְהָרַבִּי כְּבָר יֵדַע מַה לַעֲשׂוֹת.

הֵם הָלְכוּ לָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר וְהִשְׁאִירוּ שָׁם אֶת הָרֵאָה, הָרַבִּי שָׁלַח לִקְרֹא אֶת הָרַב הַמַּכְשִׁיר וְהֶרְאָה לוֹ אֶת זֶה, עָנָה לוֹ הָרַב הַמַּכְשִׁיר, מִן הַסְּתָם זֶה הִתְחַלֵּף עִם הַשְּׁחִיטָה שֶׁל “צֶלֶם”, עָנָה לוֹ הָרַבִּי אִם אֲנִי לְפָחוֹת הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה בִּכְלַל שָׁחוּט הָיָה טוֹב, אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד שֶׁזֶּה בִּכְלַל לֹא שָׁחוּט וְזֶה נְבֵלָה מַמָּשׁ שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת.

הִרְגִּיעַ בַּעַל הַמַּכְשִׁיר אֶת הָאַדְמוֹ”ר שֶׁאֵין לוֹ מִמַּה לְפַחֵד שֶׁהַבָּשָׂר בְּסֵדֶר וְאוֹכְלִים בָּשָׂר בַּהַשְׁגָּחָה הַמְּהֻדֶּרֶת שֶׁל סַאטְמֶר וְזֶה הַבָּשָׂר הַיּוֹתֵר כָּשֵׁר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת. (וְהַשֶּׁקֶר הַזֶּה שֶׁאָמַר זֶה חוּץ מֵהַדָּבָר הַמָּאוּס שֶׁעָשָׂה שֶׁלִכְלֵך עַל הָרַב מִצֶּלֶם כְּדֵי לְתָרֵץ אֶת עֲווֹנוֹתָיו שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ).

מַעֲשֶׂה ח’

הָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג קָם בְּאֶמְצַע אֲסִיפָה שֶׁל יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים רַבָּנִים בְּהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, וְזוֹעֵק אוֹדוֹת הַשְּׁחִיטָה שֶׁקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ הַשְּׁחִיטָה שֶׁל סַאטְמֶר.

לְהָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג שְׁלִיטָ”א הָיָה יְשִׁיבָה קְטַנָּה שֶׁל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּחוּרִים, וְהָיָה לוֹמֵד אִתָּם יוֹרֶה דֵּעָה הִלְכוֹת טְרֵפָה, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה קָשֶׁה לַהֲבִינוֹ, סִדֵּר שֶׁיְּאַשְּׁרוּ לוֹ לָלֶכֶת עִם הַתַּלְמִידִים לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁחִיטָה, וְאָכֵן הָלַךְ עִם תַּלְמִידָיו לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁחִיטָה (שֶׁקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ סַאטְמֶר הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה עַל זֶה אַף פַּעַם אֶת שֵׁם הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר).

הָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג הָיָה רַב עוֹד בְּאֵירוֹפָּה וְיָדַע הֵיטֵב מַה זֶה שְׁחִיטַת גַּסּוֹת, מַה צָרִיךְ לִרְאוֹת וְאֵיךְ צָרִיךְ לִבְדּוֹק רֵאָה וְכַדּוֹ’, הוּא נִכְנַס אֶל הַמִשְׁחָטָה וּפָגַשׁ שָׁם שְׁחִיטָה שֶׁשּׁוֹחֲטִים שָׁם שִׁשִּׁים בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה, בּוֹדֵק פְּנִים אֶחָד, בּוֹדֵק חוּץ אֶחָד, וְאֶחָד שֶׁשָּׂם פְּלָאמְבֶּעס, וּמִיָּד רָאָה שֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ יָכוֹל לִבְדּוֹק חלף כָּל כָּךְ מַהֵר וְאֵין לוֹ כְּלָל יִשּׁוּב וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת.

בְּדִיקַת פְּנִים בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לַעֲשׂוֹתוֹ כָּל כָּךְ מַהֵר בִּפְרָט שֶׁעוֹמֵד שָׁם נָכְרִי עִם מָסוֹר חַשְׁמַלִּי לַחְתֹּךְ אֶת הַבְּהֵמָה וּמְזָרֵז אֶת הַשּׁוֹחֵט וְהַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד וּמְפַחֵד שֶׁהַנָּכְרִי לֹא יִכָּנֵס עִם הַמָּסוֹר בְּרֹאשׁוֹ הֵיכָן הַיִּשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁדָּרוּשׁ לִבְדִיקַת פְּנִים כָּל כָּךְ גָּדוֹל כְּשֶׁנִּשְׁאַר לוֹ בְּקֹשִׁי רֶבַע דַּקָּה עַל כָּל הַבְּדִיקָה?

בּוֹדֵק הַחוּץ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיזֶה בְּהֵמָה הוּא בּוֹדֵק הוּא מִסְתַּכֵּל עַל הַלּוּחַ וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא בּוֹדֵק בְּהֵמָה מִסְפַּר 189 שֶׁעָלָיו כָּתוּב סִימָנִים כְּגוֹן מפ אוע עש וּבֶאֱמֶת הוּא בּוֹדֵק רֵאָה שֶׁהַמִּסְפָּר הָאֲמִתִּי הוּא 187 וְעַל הָרֵאָה כְּתוּבִים סִימָנִים אֲחֵרִים כְּמוֹ אש מכ אמ וּמוּבָן שֶׁכְּשֶׁאֵין לוֹ הָרֵאָה הַנְּכוֹנָה בְּיָדוֹ, לֹא יִמְצָא אֶת מַה שֶּׁהוּא מְחַפֵּשׂ וְכָךְ חוֹשֵׁב הַבּוֹדֵק חוּץ שֶׁהַבּוֹדֵק פְּנִים כָּתַב סְתָם מַשֶּׁהוּ בַּאֲוִיר וְרַק הִסְתַּבֵּר לוֹ שֶׁמָּצָא מַשֶּׁהוּ, אֲבָל זֶה סְתָם חֲלוֹמוֹת וְכָךְ הוּא מַתִּיר הַכֹּל וְיָצָא הָעֵגֶל הַזֶּה.

גַּם הַמְּמֻנֶּה עַל שִׂימַת הפְּלָאמְבֶּעס לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים וְהוּא יָכוֹל לְעַרְבֵּב לָשִׂים פְּלָאמְבֶּע עַל בְּהֵמָה טְרֵפָה וְעַל הַבְּהֵמָה הַכְּשֵׁרָה לֹא שָׂם פְּלָאמְבֶּע כְּלָל.

בְּעֵת אֲסִיפַת הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, לֹא הַרְבֵּה זְמַן אַחֲרֵי הַסִּפּוּר, וְהָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר גַּם כֵּן הָיָה שָׁם, כָּל רַב עוֹרֵר אוֹדוֹת חִזּוּק הַדָּת, כָּרָגִיל, לְפֶתַע קָם הָרַב מִלַאנְדְסְבֶּערְג וּמְסַפֵּר בְּקוֹל רָם בָּזֶה הַלָּשׁוֹן:

כֵּיוָן שֶׁלִּפְנֵי זְמַן קָצָר פָּתַחְתִּי יְשִׁיבָה וַאֲנִי לוֹמֵד עִם תַּלְמִדַּי מַסֶּכֶת חוּלִין עִם יוֹרֶה דֵּעָה, הָלַכְתִּי יַחַד עִם בַּחוּרֵי הַחֶמֶד אֶל הַשְּׁחִיטָה, וְנִהְיָה לִי שָׁחוֹר בָּעֵינַיִם וְרָאִיתִי כְּדִלְהַלָּן:

שׁוֹחֲטִים שִׁשִּׁים בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה הַשּׁוֹחֲטִים כְּלָל אֵינָם יוֹדְעִים מַה הֵם עוֹשִׂים אֵיךְ יְכוֹלִים לִבְדּוֹק רֵאָה כָּל כָּךְ מַהֵר? הֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֵיזֶה רֵאָה הֵם בּוֹדְקִים וּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְהַחֲזִיק רֹאשׁ שֶׁהַכֹּל יִדְפֹּק כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ חֲלָקִים כְּשֵׁרִים מִתְעַרְבְּבִים עִם חֲלָקִים לֹא כְּשֵׁרִים וְאֵין שׁוּם סֵדֶר מַה וּמִי, הַאִם זֶה נִקְרָא כָּשֵׁר, הַאִם זֶה שְׁחִיטָה שֶׁיְּהוּדִים יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ? שֶׁהָרַבָּנִים יֵצְאוּ אֶל הַשְּׁחִיטָה וְיִרְאוּ מַה קוֹרָה שָׁם אַדְרַבָּה שֶׁיִּרְאוּ בָּשָׂר כָּזֶה נוֹתְנִים לֶאֱכוֹל לִיהוּדִים? צָרִיךְ מִיָּד לְהַעֲמִיד חֲבוּרַת רַבָּנִים שֶׁיִּבְדְּקוּ וִיתַקְּנוּ מַה שֶּׁצָּרִיךְ תִּקּוּן (יוֹתֵר לֹא נָתְנוּ לוֹ לְדַבֵּר)

הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר הֶחֱוִיר בְּשָׁמְעוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְתָפַס לְעַצְמוֹ בִּזְקָנוֹ וְאָז קָם הָרַב מבאטער וְהֵחֵל לִזְעֹק הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים מַה קוֹרֶה אֵצֶל הַשְּׁחִיטָה אַתֶּם יוֹדְעִים אַתֶּם מְבִינִים ? מָתַי נִהיֶתֵם מֻמְחִים בִּשְׁחִיטָה יֵשׁ לָנוּ אֶת הַשְּׁחִיטָה הַמְּהֻדֶּרֶת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, בְּאֵירוֹפָּה לֹא הָיְתָה אַף פַּעַם שְׁחִיטָה יָפָה כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, בְּוַדַּאי בְּאֵירוֹפָּה לֹא רָאוּ מְכוֹנוֹת חַשְׁמַלִיּוֹת יָפוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת בְּשׁוּרָה, זֶה עוֹד חִדּוּשׁ שֶׁאַתֶּם לֹא אוֹמְרִים, שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶלֶף בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה אֵיךְ יְכוֹלִים לִשְׁחוֹט יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בְּהֵמוֹת לְשָׁעָה הֲרֵי הַשּׁוּרָה יִקָּרַע מִמָּתַי אַתֶּם מְבִינִים לִבְדּוֹק מִשְׁחָטָה אַתֶּם כְּלָל לֹא יוֹדְעִים מַה קוֹרֶה וְכָךְ חֵרֵף אוֹתוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת.

הַמְּנַהֵל שַׁבְּתַי מָרְדְּכָי דָּפַק עַל הַשֻּׁלְחָן וְקָרָא: “עַכְשָׁו לֹא הִתְאַסְּפוּ בִּגְלַל הַשְּׁחִיטָה יַעֲשׂוּ אֲסִיפָה נִפְרֶדֶת עַל כַּשְׁרוּת” הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר אָמַר שֶׁבְּעוֹד כַּמָּה יָמִים יַעֲשׂוּ אֲסִיפָה שֶׁאָז נָדוּן עַל הָעִנְיָן וְנִהְיָה שֶׁקֶט.

הָרַב הַזָּקֵן מִקִיוִויאַשְׁד וַחֲתָנוֹ וְעוֹד כַּמָּה רַבָּנִים יָצְאוּ אָז מֵהָאֲסִיפָה (לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם לֹא מְרוּצִים) הָאֲסִיפָה הַשְּׁנִיָּה לֹא בָּאָה לִכְלָל קִיּוּם.

מַעֲשֶׂה ט’

הרה”צ ר’ יִצְחָק אַיְיזִיק אֵייכְנְשְׁטֵיין עִם הַסְכָּמָתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר עוֹסֵק בַּהֲקָמַת מִשְׁחָטָה חֲדָשָׁה לְגַסּוֹת, גְּלַאט כָּשֵׁר הַכֹּל מוּכָן, הוּא נוֹסֵעַ לְמִיַאמִי לָקַחַת בְּרָכָה וְהָאַדְמוֹ”ר אוֹמֵר לַעֲצֹר הַכֹּל.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה

כֵּיוָן שֶׁהָרַב מִקִיוִויאַשְׁד הָיָה יַד יְמִינוֹ וְיוֹעֲצוֹ הָרָאשִׁי שֶׁל הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר וְהָרַבִּי לֹא עָשָׂה שׁוּם דָּבָר בְּלִי עֲצָתוֹ. הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד רָאָה מַה שֶּׁקּוֹרֶה עִם כַּשְׁרוּת הַבָּשָׂר שֶׁמּוֹכְרִים בָּשָׂר טָרֵף עַל שֵׁם סַאטְמֶר וְהַגַּם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁוֵויינְשְׁטָאק נוֹתֵן לַיְּשִׁיבָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלָר בְּשָׁנָה אֲבָל כְּמוֹ שֶׁר’ לִיפָּא פְרִידְמַן, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַמְּנַהֵל הָרָאשִׁי שֶׁל קְהִלַּת סַאטְמֶר, אוֹמֵר שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ נוֹתֵן (חוּץ מֵהַדְּבָרִים שֶׁנִּזְכְּרוּ לָעֵיל שֶׁאוֹתָם כֵּן נָתַן) וְהַשְּׁחִיטָה אֵינוֹ שָׁוָה כְּלוּם הֶחְלִיט הָרַב מִקִיוִויאַשְׁד מַה לָנוּ וּלְצָרָה הַזֹּאת אֵין כַּשְׁרוּת וְאֵין כֶּסֶף נִכְנַס אֶל הָאַדְמוֹ”ר וְהִצִּיעַ לוֹ תָּכְנִית כְּדִלְהַלָּן:

הָרַבִּי הֲרֵי יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁמְּרַנְּנִים אַחַר הַשְּׁחִיטָה, שׁוֹחֲטִים הַרְבֵּה, הַשֵּׁם עוֹלֶה עַל סַאטְמֶער, אַךְ כָּבוֹד לֹא מַעֲנִיקִים, וְאַף כַּסְפָּם לֹא, כְּמוֹ שֶׁר’ לִיפָּא פְרִידְמַן אָמַר, אִם כָּךְ בִּשְׁבִיל מַה עָלֵינוּ לְפַרְנֵס אֶת וֵויינְשְׁטָאק אִם לָנוּ אֵין זֶה תּוֹרֵם מְאוּם?

בִּיכָלְתֵּנוּ לְהָקִים מִשְּׁחָטָהּ מְהֻדֶּרֶת וְטוֹבָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, עִם כָּל הַהִדּוּרִים הַשַּׁיָּכִים, וְכָל הַהַכְנָסוֹת יִכָּנְסוּ הַיְשֵׁר לְקֻפַּת הַיְּשִׁיבָה וְהַיְּשִׁיבָה תַּרְוִיחַ עֲשָׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים בְּשָׁנָה, וְהָרַבִּי לֹא יִצְטָרֵךְ כֹּה לִטְרֹחַ לְכַסּוֹת אֶת הוֹצָאוֹת הָאִטְלִיז.

הָרַעְיוֹן נָשָׂא חֵן בְּעֵינֵי הָרַבִּי, וְנָתַן עָלָיו אֶת הַסְכָּמָתוֹ הַמְלֵאָה.

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד הָיָה פָּעִיל מְאֹד, וְתוֹךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים הִשִּׂיג שׁוֹחֲטִים, מַשְׁגִּיחִים, אִטְלִיז, מִשְּׁחָטָהּ, פְּלוֹמְבֶּעס, הַכֹּל בַּכֹּל מִכֹּל, הַמַּצְרִיךְ לְהָקִים אֶת הַפְּרוֹיֶיקְט הֶעָנָק.

כְּשֶׁתַּמּוּ כָּל הַהֲכָנוֹת, נָסַע הָרַב מִקִיוִויאַשׁד לְמִיַאמִי לָרַבִּי מִסַאטְמֶר, לִמְסֹר אֶת כָּל הַפְּרָטִים, וּמַהֲלַךְ הָעֲבוֹדָה, וְאֶת שֶׁהִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג.

הוּא מַגִּיעַ לְמִיַאמִי, וּפוֹגֵשׁ שָׁם אֶת עַזְרִיאֵל גְלִיק, וֵויינְשְׁטָאק וְהָרַבָּנִית, הֵם הִקְדִּימוּ אֵצֶל הָרַבִּי לִפְנֵי הָרַב מִקִיוִויאַשׁד לְהַבְאִישׁ רֵיחוֹ וּלְהָצִּית אֶת הָרַבָּנִית, הֵם הֵחֵלּוּ לְהָרִים עָלָיו קוֹלוֹת וּבְרָקִים, שֶׁהָרַב מִקִיוִויאַשׁד בְּדַעְתּוֹ לְהַחְרִיב וְלַהֲרוֹס כָּל שְׁחִיטָתָם, וֵויינְשְׁטָאק תּוֹרֵם לָנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כְּסָפִים, בָּשָׂר וְעוֹפוֹת לְכָל צָרְכֵי צְדָקָה, וְכֵיצַד אֶפְשָׁר לְהַרְשׁוֹת לַהֲרֹס אֶת הַכֹּל, מִנַּיִן נַשִּׂיג כְּסָפִים כֹּה רַבִּים, מִי יִתְמֹךְ בַּפְּרוֹיֶיקְטִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַבָּשָׂר, שֶׁעֲלוּתָם אֲלָפִים, בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן אָסוּר לְהַרְשׁוֹת.

הִשְׂתָּרֵר “חֹשֶׁךְ” מַמָּשׁ.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶר אָמַר מִיַּד לְהָרַב מִקִיוִויאַשׁד שֶׁאֵין מָנוֹס, וּמֻכְרָחִים לְהַטְמִין אֶת הַתָּכְנִית הַשְּׁלֵמָה, הָרַב מִקִיוִויאַשׁד סֵרֵב וְטָעַן, מוּבָן שֶׁוֵּויינְשְׁטָאק לֹא יִשְׁתֹּק, הוּא יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא מַרְוִיחַ, הוּא קוֹנֶה אֶת הָרַבָּנִית בְּבָשָׂר וּנְתִינוֹת עוֹפוֹת לִפְרוֹיֶיקְטֵי הַצְּדָקָה וּבִשְׁמֵינוּ הוּא גּוֹרֵף מִלְּיוֹנִים, אַךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מִשְּׁחָטָה מִשֶּׁלָּנוּ, לֹא נִזְדַּקֵּק לְטוֹבָתָם, וְתִהְיֶה לָנוּ שְׁחִיטָה, לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת.

מְאוּם לֹא פָּעַל, הָרַבִּי הוֹרָה לַעֲצֹר אֶת הַתָּכְנִית שֶׁל הַמִשְׁחָטָה הַחֲדָשָׁה וְאָכֵן עָצְרוּ אוֹתָהּ, (אַגַּב הָרַב הַמַּכְשִׁיר שֶׁל הַשְּׁחִיטָה הַחֲדָשָׁה הוֹרָה, שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְּהֶכְשֵׁר הָרַב מִסִיגֶעט).

יוֹם לַמָּחֳרָת, הָיָה מְפֻזָּר בִּנְיוּ יוֹרְק אַלְפֵי פַּאטְשְׁקְוִוילִים מְאוּסִים נֶגֶד הָרַב מִקִיוִויאַשׁד.

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד בְּנְיוּ יוֹרְק  נִכְנַס לָרַבִּי וְהֶרְאָה לוֹ פַּאטְשְׁקְוִויל אֶחָד וְשָׁאַל, זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, אַחַר שֶׁעָמַלְתִּי חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים לְהָקִים לָרַבִּי מִשְּׁחָטָה, זֶה שְׂכָרִי??

הָרַבִּי שָׁלַח מִיַּד צִוּוּי לְהָרַב מִסִיגֶעט, שֶׁיְּפַרְסֵם הוֹדָעָה מֵהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים, לַעֲמוֹד עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָרַב מִקִיוִויאַשׁד שְׁלִיטָ”א, וְאָכֵן כָּךְ הָיָה.

לְאַחַר שֶׁהָרַב מִקִיוִויאַשׁד חָזַר לְבֵיתוֹ, הֵחֵלּוּ עִם מַעֲשֵׂי טְרוֹר נֶגְדּוֹ, טֶלֶפוֹנִים, מְכַבֵּי אֵשׁ, אַמְבּוּלַנְסִים, וְכָל מִינֵי טְרוֹר הַשַּׁיָּכִים, לֹא הָיָה לוֹ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, עַד שֶׁנֶּאֱלַץ לִבְרֹחַ, וְלַעֲבֹר לָגוּר בְּפַארֶעסְט הִילְס, וְשָׁם יָכַל לִנְשֹׁם מֵהַטְּרוֹר הַנּוֹרָא.

מַעֲשֶׂה י’

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד מִתְגּוֹרֵר בְּקְוִוינס, קַצָּב בְּהֶכְשֵׁר הָרַב מִסִיגֶעט פּוֹנֶה אֵלָיו בִּצְעָקָה שֶׁיִּבְּאוּ לוֹ בָּשָׂר נְבֵלָה, לְלֹא שׁוּם הֶכְשֵׁר, וְעוֹד יוֹתֵר, כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים לַמְיַיבֵּא, הוּא טוֹעֵן שֶׁהַכֹּל כָּשֵׁר, וְשֶׁלֹּא יְסוֹבְבוּ לוֹ אֶת הָרֹאשׁ.

“בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה”, הָרַב מִקִיוִויאַשׁד דִּמָּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה בְּקְוִוינס, “קָפַץ עָלָיו רוֹגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף”.

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד, נִגָּשׁ לָרַבִּי מִסַאטְמֶר, וּמְסַפֵּר לוֹ שֶׁנִּמְכְּרוּ בָּשָׂר טָרֵף בְּהֶכְשֵׁר  הָרַבִּי מִסִיגֶעט בְּשֵׁם סַאטְמֶר.

הֵשִׁיב הָרַבִּי מִסַאטְמֶר, אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַטְרִיד אוֹתִי בְּעִנְיָנִים רַבִּים, וְיֵשׁ לִי הֵימֶנּוּ עָגְמַת נֶפֶשׁ מְרֻבֶּה, מַה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, (אָז חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר עַל הָרַב מִסִיגֶעט, שֶׁנָּתַן הַשְׁגָּחָה עַל שֶׁמֶן שֶׁיָּצְרוּ מִשְׁפַּחַת גּוֹלְדְבֶּרְג, וְהָיוּ מִתְחָרִים שֶׁל חֶבְרַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל זוּפְּנִיק,) וּבְכָךְ הִסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה.

חָלַף שָׁבוּעוֹת, וְהַקַּצָב חָזַר לְהָרַב מִקִיוִויאַשׁד, וּמְסַפֵּר לוֹ, שֶׁשּׁוּב יִיבְּאוּ לוֹ בָּשָׂר טָרֵף, וְהוּא אוֹבֵד עֵצוֹת.

הָרַב מִקִיוִויאַשׁד נִכְנַס שׁוּב לָרַבִּי מִסַאטְמֶר, וְחָזַר וְסִפֵּר אֶת כָּל הַסִּפּוּר שֵׁנִית, וְהוֹסִיף, עַד כַּמָּה הַשִּׁעוּר לָתֵת אֶת שְׁמֵנוּ סַאטְמֶר לְבִזָּיוֹן, בִּלְעָדֵינוּ לֹא הָיוּ עוֹשִׂים כַּדָּבָר הַזֶּה, מֻכְרָחִים לִפְעֹל מַשֶּׁהוּ.

הֵרִים הָרַבִּי קוֹלוֹ בִּזְעָקָה, וּמַה אֶעֱשֶׂה, אֵינִי יָכוֹל לָרִיב עִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֵין בְּיָדִי כֹּחַ, אֵינִי מְסֻגָּל לְהִלָּחֵם עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד (“אִיך קֶען מִיך נִישְׁט שְׁלָאגְן מִיט דִּי גַאנצֶע וֶועלְט אִיך הָאבּ נִישְׁט קֵיין כֹּחַ מִיט יֶעדְן אֵיינֶעם קֶען אִיך מִיך נִישְׁט שְׁלָאגְן”).

וְכָךְ חָזַר הָרַב מִקִיוִויאַשׁד לְבֵיתוֹ, בְּיָדַיִם רֵקוֹת.

(יָדוּעַ שֶׁהָאַדְמוֹר מִסַאטְמֶר זצוק”ל הִכִּיר הֵיטֵב אֶת אַחְיָנוֹ הָרַב מִסִיגֶעט, כָּךְ אָמַר כַּמָּה פְּעָמִים בְּעֵרֶךְ, אֲנִי כְּבָר רָב עִם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁאֲנִי יָרִיב עִם בֶּן אָחִי הַיָּחִיד הַנּוֹתָר בַּחַיִּים, וּמַה יַגִּידוּ הָעוֹלָם, יֹאמְרוּ שֶׁכָּל מַטְּרָתוֹ מַחְלֹקֶת, וְיַזִּיק לַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַצִּיּוֹנוּת)

מַעֲשֶׂה יא

הָרַב טֵייץ זוֹעֵק אֵצֶל הָרַבִּי מִסַאטְמֶר הַצִּילוּ אוֹכְלִים טְרֵפוֹת

 ­­­­­­­­

הָרַב טֵייץ נִכְנַס לָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר, וְזוֹעֵק, “הַצִּילוּ, שׁוֹחֲטֵי סַאטְמֶר שׁוֹחֲטִים כָּךְ שֶׁשּׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט 60 בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה, לְלֹא בּוֹדֵק סַכִּינִים, וְעוֹבְרִים עַל תַּקָּנוֹת הַקּוֹדְמִים, וְנוֹטִים מִדֶּרֶךְ הַחֲתַ”ם סוֹפֵר שֶׁשּׁוֹחֵט אָסוּר לוֹ לִשְׁחוֹט לְבַדּוֹ, וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטָה כֹּה גְּדוֹלָה שֶׁל 60 בְּהֵמוֹת, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל לִשְׁחוֹט וְלִבְדֹּק הַחַלָף שׁוֹחֵט אֶחָד לְבַדּוֹ, וּמוֹכְרִים עַל כָּל בְּהֵמָה שֶׁשּׁוֹחֲטִים 5 לְשׁוֹנוֹת וְ5 כְּבֵדִים, וְאַלְפֵי קִילוֹגְרַם חָזֶה”.

הָרַב טֵייץ מְעֶלִיזַאבֶּעט, פָּנָה לָרַבִּי מִסַאטְמֶער, וְסִפֵּר לוֹ, בִּנְיוּ דְזֶשורִי מוּקֶמֶת הַשְּׁחִיטָה שֶׁלּוֹ, וְשָׁם שׁוֹחֲטִים גַּם שׁוֹחֲטֵי סַאטְמֶר, וְאֶצְלֵנוּ שׁוֹחֲטִים שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים יַחַד, וְאֵצֶל שׁוֹחֲטֵי סַאטְמֶר שׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט לְבַדּוֹ 60 בְּהֵמוֹת בְּשָׁעָה, וַהֲרֵי הָרַבִּי מִסַאטְמֶער הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַחֲתַ”ם סוֹפֵר, וְכֵיצַד מַרְשֶׁה זֹאת?

שֵׁנִית, עַל כָּל בְּהֵמָה שֶׁשּׁוֹחֲטִים, מוֹכְרִים 5 לְשׁוֹנוֹת, וְ5 כְּבֵדִים, וְאַלְפֵי קִילוֹגְרַם חָזֶה, וְאֵין פּוֹצֶה פֶּה וּמְצַפְצֵף, הָרַבִּי מִסַאטְמֶער שָׁלַח לִקְרֹא לְעַזְרִיאֵל גְלִיק, וְאָמַר לוֹ, שׁוֹמֵעַ הִנְּךָ אֶת דִּבְרֵי הָרַב טֵייץ? שׁוֹאֵל עַזְרִיאֵל, הוּא מְדַבֵּר עַל שְׁחִיטָתֵינוּ? לוֹ יֵשׁ שׁוֹחֲטִים, שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים עַל טָהֳרַת הַבַּיִת, וְהוּא מֵעֵז לְדַבֵּר?!

וּמִכֵּיוָן שֶׁדִּבְרֵי עַזְרִיאֵל הָיוּ מְאֻמָּתִים אֵצֶל הָרַבִּי, שָׁאַל הָרַבִּי, וּמַה אוֹמֵר אַתָּה כָּעֵת?

הֵגִיב רַבַּאי טֵייץ, אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם דְּבָרִים כְּהַוָויָיתָם, שֶׁתּוּכְלוּ לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵיכֶם, מַה הוּא מְסַפֵּר דְּבָרִים בִּלְתִּי יְדוּעִים, הַנַּעֲשִׂים בְּבָתֵּי אֲחֵרִים.

 שֶׁיַּגִּיד הַאִם שׁוֹחֵט אֶחָד שׁוֹחֵט, אוֹ שְׁנַיִם? הַאִם זֶה אֱמֶת, אוֹ לֹא?

עַזְרִיאֵל הוֹדָה בְּלֵית בְּרֵירָה, הָרַבִּי מִסַאטְמֶער צִוָּה לְהַעֲמִיד שְׁנֵי שׁוֹחֲטִים לַשְּׁחִיטָה, (שֶּׁשָּׁחֲטוּ לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה שָׁבוּעוֹת בִּלְבַד, וְאַחַר כֵּן סָרוּ לְדַרְכָּם הַקּוֹדֶמֶת, שֶׁהָיָה רַק שׁוֹחֵט אֶחָד).

הָרַב טֵייץ, הֶחְלִיט לְדַבֵּר בָּרַדְיוֹ, עַל שַׁעַרוּרְיַת הַשְּׁחִיטָה, וְכֵן עָשָׂה, וְסִפֵּר בָּרַדְיוֹ, שֶׁשּׁוֹחֵט רַק שׁוֹחֵט אֶחָד, וְכֵן שֶׁמּוֹכְרִים מִבְּהֵמָה אַחַת 5 לְשׁוֹנוֹת וְ5 כְּבֵדִים, וְרָמַז זֹאת בְּמַאֲמָר חֲזַ”ל “כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּד’ לְשׁוֹנוֹת”, אַנְשֵׁי חֶבְרַת הַבָּשָׂר בִּרְאוֹתָם זֹאת, יָצְאוּ נֶגְדּוֹ בְּאַלִּימוּת וּבְמַעֲשֵׂי טְרוֹר, וְעַל כֵּן הִפְסִיק מִלְחַמְתּוֹ נֶגֶד הַבָּשָׂר.

מַעֲשֶׂה יב

הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר, שָׁלַח אֶת הָרַב מִפרֵיימַאן, הָרַב ר’ יְהוֹשֻׁעַ הֶעשִׁיל דֵייטְשׁ מִלוּס אַנגְ’לֶס לִשְׁחִיטַת הַגַּסּוֹת, וּמְקַבֵּל דִּוּוּחַ מְדוּיָיק.

בִּרְצוֹת הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר לָדַעַת מַה מִתְרַחֵשׁ בַּשְּׁחִיטָה, אָמַר לְאֶחָד מִמְּקוֹרָבָיו, חָפֵץ הִנְנוּ לִשְׁלֹחַ אֶחָד לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁחִיטָה, הַלָּהּ עָנָה לָרַבִּי, “וֵויינְשְׁטָאק, לֹא מַרְשֶׁה לְהִכָּנֵס לְשָׁם” הוּא לֹא הִתְיָרֵא כְּלָל לַעֲנוֹת לָרַבִּי תְּשׁוּבָה מוּזָרָה כָּזֹאת, בְּיָדְעוֹ שֶׁוֵּויינְשְׁטָאק מְשַׁלֵּם מְחִירִים גְּבוֹהִים, נוּ מִיהוּ בַּעַל הַבַּיִת?

אָמַר הָרַבִּי, ר’ יְהוֹשֻׁעַ הֶעשִׁיל חָפֵץ לְהָקִים מַעֲרֶכֶת שְׁחִיטָה בְּלוּס אַנגְלֶ’ס, וְרוֹצֶה לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ מַתְכֹּנֶת לְשָׁם, מִמֵּילָא יַסְכִּים הַקַּצָב הַיָּדוּעַ, וְכָךְ הֲוָה, הַתָּכְנִית הִצְלִיחָה, וְהָרַב הַנִּזְכָּר שֶׁהָיָה שׁוֹחֵט בֶּעָבָר, וְהִתְמַצֵּא בַּכֹּל, רָאָה וּבָדַק וּמָסַר לָרַבִּי אֶת הֲנַעֲשֶׂה, הָרַבִּי צִיוָוה לְתַקֵּן תִּקּוּנִים שׁוֹנִים, וְאָכֵן תִּקְנוּ, אַךְ זֶה לֹא הֶחֱזִיק מַעֲמָד יוֹתֵר מִשְּׁבוּעַיִם.

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא, בְּר’ יִצְחָק לֶעוִי מִסַאטְמֶר, עִם פַאסְטְרַמַה בָּאִטְלִיז.

יִצְחָק לֵוִי, הוּא אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל סַאטְמֶער, וְכַיָּדוּעַ הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר זצוק”ל קָרָא לְאִשְׁתּוֹ בְּשֵׁם פעלא, הִיא הָיְתָה אִשָּׁה גְּדוֹלָה וְצִדְקָנִית, הָיְתָה אוֹסֶפֶת צְדָקָה לְמוֹסְדוֹת, וּמַעֲבִירָה לָרַבָּנִית מִסַאטְמֶר תְּלִיטָ”א, וְכֵן הָיְתָה מַעֲנִיקָה שַׂקֵּי כֶּסֶף לָרַבִּי מִסַאטְמֶער.

וַיְהִי הַיּוֹם, לִפְנֵי כְּ-26 שָׁנָה, הִתְקַיְּמָה אֲסֵפָה אֵצֶל הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצוק”ל, וְהָרַב מִלַאנדְסבֶּערְג הִכְרִיז, “יִצְחָק לֵעוִי מֵכִין נַקְנִיקִים, פַאסְטְרַמוֹת, וּבְשַׂר הוֹדוּ, וְאֵין לוֹ כָּל הַשְׁגָּחָה, הוּא רוֹשֵׁם לִמְהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְּרִין, וְאֵין לוֹ שׁוּם הַשְׁגָּחָה. עָנָה אֶחָד מִיּוֹצְאֵי מְשָׁרְתָיו, מַאי מַשְׁמַע, יִצְחָק לֵעוִי זָקוּק לְהַשְׁגָּחָה? הֲרֵי הוּא יְהוּדִי חָשׁוּב, הַאִם הוּא לֹא אָמִין?

הֵרִים הָרַבִּי זצוק”ל אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר: “לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, אַף אֶחָד אֵינוֹ אָמִין לְלֹא הַשְׁגָּחָה”, וְהִמְשִׁיךְ וְאָמַר: וַאֲפִילוּ אֲנִי, לוּ הָיִיתִי יַצְרָן, גַּם לֹא הָיִיתִי אָמִין, לְלֹא מַשְׁגִּיחַ וְרַב טוֹב, כִּי בַּעַל עֵסֶק רֹאשׁוֹ מְחַשֵּׁב כֵּיצַד לְהַרְוִיחַ עוֹד וְעוֹד, כִּי הָעֵסֶק עָשׂוּי לַהֲפֹךְ פְּרוּטָה לְמִלְיוֹנִים, “וּלְלֹא מַשְׁגִּיחַ אֵין לְאַף אֶחָד נֶאֱמָנוּת”, אֵינְכֶם מַכִּירִים אֶת הַבַּעַל דָּבָר, בְּכֶסֶף הוּא מְסַנְוֵר אֶת כֻּלָּם.

וּמִמֵּילָא הֻסַּק, שֶׁאֲפִילוּ יִצְחָק לֵעוִי זָקוּק לְהַשְׁגָּחָה, אַךְ לְצַעֲרֵנוּ הוּא לֹא הִתְקַיֵּם לְמַעֲשֶׂה, וְעַד הַיּוֹם אֵין לוֹ מַשְׁגִּיחַ.

לִפְנֵי כְּ20 שָׁנָה, אֵרַע מַעֲשֶׂה נּוֹרָא,

הֵשִׁיבוּ בְּבֵית הַסֹּהַר אֶת יִצְחָק לֵעוִי הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, וּבִשְׁבִיל לִפְדּוֹתוֹ הָיוּ צְרִיכִים 15.000 $, מַה אֵרַע? אָצוּ רָצוּ לָרַבִּי, וְצָעֲקוּ “פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים” לָרַבִּי אָמְרוּ שֶׁתָּפְסוּ אוֹתוֹ כִּי רָאוּ בַּחֲנוּתוֹ עַכְבָּרִים, לָכֵן רַחְמָנוּת עֲצוּמָה עָלָיו, שֶׁבַּעֲבוּר זֶה כּוֹלְאִים אוֹתוֹ הָרְשָׁעִים שֶׁל הַמִּמְשָׁל, לָכֵן צְרִיכִים לִרְאוֹת לִפְדּוֹתוֹ.

הָאֱמֶת הוּא, סָח הַצִּבּוּר, שֶׁלֹּא תָּפְסוּ אוֹתוֹ רַבָּנִים, אֶלָּא הַמֶּמְשָׁלָה, בְּבָשָׂר טָרֵף מַמָּשׁ.

חֵלֶק אוֹמְרִים שֶׁקָּנָה בָּשָׂר מִנַארְט אוֹ מִוֶועסְט, כָּל בֵּית מִדְרַשׁ סַאטְמֶר הָיְתָה כְּמֶרְקָחָה.

הִנְּכֶם מֻזְמָנִים לְבָרֵר בְּסַאטְמֶר, הַצִּבּוּר מוּדָע לַכָּל.

הָרַבִּי הֵחֵל בְּמִבְצָע הַצָּלָה, כָּל הָעֲשִׁירִים הִתְחִילוּ לִתְרֹם כְּסָפִים, הֲרֵי הָרַבִּי צִוָּה, וְאָכֵן הִשִּׂיגוּ סְכוּם מְכֻבָּד. סוֹף סוֹף הִתְגַּלָּה שֶׁהוּא יִבֵּא בָּשָׂר מִחוּץ לְאַמֶרִיקָא, בָּשָׂר לֹא כָּשֵׁר וְהַמֶּמְשָׁלָה תָּפְסָה אוֹתוֹ. הָרַב מִקַאפִּישׁ בְּאֶמְצַע שִׁעוּרוֹ דָּרַשׁ בְּרַבִּים, וְאַגַּב, ר’ יִצְחָק לֵעוִי הָיָה נוֹהֵג לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרוֹ. ר’ יִצְחָק לֵעוִי מִסַאטְמֶר, מִשּׁוּם שֶׁנִּקְרָא סַאטְמֶר לֹא צָרִיךְ הַשְׁגָּחָה, תְּצִלֶּינָה הָאָזְנַיִם, שֶׁיְּהוּדִי יִמְכֹּר מֵאוֹת אֲלָפִים ק”ג בָּשָׂר מִידֵי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ לְלֹא הַשְׁגָּחָה.

(אַגַּב ר’ יִצְחָק הָיָה קָם מִידֵי בֹּקֶר דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּשָׁעָה 4 וְלָמַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ).

מַעֲשֶׂה י”ד

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא מֵר’ בָּרוּךְ מִגָארְלִיץ זצוקללה”ה שֶׁשָׁמַענִיו כְּלִי רִאשׁוֹן מִכ”ק אַדְמוֹ”ר מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג זצ”ל.

בִּשְׁנַת תשל”ו לִפְנֵי שֶׁהוֹצֵאתִי “מַדְרִיךְ לְכַשְׁרוּת” מס’ 14 שֶׁשָּׁם הִתְחִילָה הַהִיסְטוֹרְיָה הַנּוֹרָאִית, הַמִּתְרַחֵשׁ בַּשְּׁחִיטָה לְהִתְגַּלּוֹת. אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר דִּבַּרְתִּי עִם כָּל רַבָּנֵי “הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים” שֶׁיִּרְאוּ לְתַקֵּן הַשְּׁחִיטָה, שָׁמַעְתִּי שֶׁהָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג הוּא מֻמְחֶה עָצוּם בְּעִנְיְנֵי שְׁחִיטָה, נִכְנַסְתִּי עִם בנש”ק (שֶׁאַף הוּא הָיָה מֻמְחֶה בִּשְׁחִיטָה) לכ”ק הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג זצ”ל. הָרַבִּי שָׁאַל אוֹתָנוּ לִמְבוּקָשֵׁנוּ וְעָנִנוּ שֶׁבָּאנוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל מַצָּב הַכַּשְׁרוּת, עַל הַמְהַפְּכוֹת הַמִּתְרַחֲשִׁים בַּשְּׁחִיטָה. עָנָה הָרַבִּי לְאַלְתַּר, אִם בִּשְׁנַת תשל”ו עוֹד קַיָּמִים שְׁנֵי אַבְרֵכִים שֶׁמְּצַעֵר אוֹתָם שֶׁמַּאֲכִילִים אֶת כְּלָל יִשְׂרָאֵל בִּנְבֵילוֹת וּטְרֵפוֹת, כְּבָר יָכוֹל מָשִׁיחַ לָבוֹא. וְכָךְ הִתְחַלְתִּי לְגוֹלֵל לְפָנָיו אֶת הִסְטוֹרְיַת הַשְּׁחִיטָה דִּבַּרְנוּ עַל שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת שֶׁעָלוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת בְּמַעַרְכוֹת הַשְּׁחִיטָה, הָרַבִּי הִתְמַצֵּא בַּעֲשָׂרוֹת סִפְרֵי שְׁחִיטָה הַמְּבִיאִים כָּל מִינֵי מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁהַרְבֵּה מִתּוֹכָם הָיוּ מֻכָּרִים לִי. גַּם אֲנִי סִפַּרְתִּי לָרַבִּי סִפּוּרִים שׁוֹנִים וְאָמַר לָנוּ שֶׁזּוֹעֵק הוּא כְּבָר 30 שָׁנָה שֶׁאוֹכְלִים בַּאֲמֶרִיקָה נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וְכֵן הוֹסִיף שֶׁבְּבֵיתוֹ הַיָּשָׁן בִּקְלוֹיזְנבּוֹרְג, הָיָה רָץ לַשְּׁחִיטָה 3 פְּעָמִים בַּיּוֹם, כִּי רָעַד, מִי יוֹדֵעַ מַה הַשּׁוֹחֲטִים מְעוֹלְלִים בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא, וְגַם הוֹסִיף שֶׁהַחֲתַ”ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּתְשׁוּבָה (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן י”ח) שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְבַקֵּר כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם בִּשְׁחִיטָה, כָּל שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ, כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִזְדַּקֵּן וּמְגַלֶּה יוֹתֵר פַּטֶנְטִים כֵּיצַד לְהַאֲכִיל טְרֵפוֹת.

הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג אָמַר לָנוּ, אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי נוֹכַחְתִּי בּוֹ בְּעִיר בֶּרְלִין. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

הָיֹה הָיָה יְהוּדִי בְּשֵׁם מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט, יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם. הוּא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁקִּבֵּל קַבָּלָה עַל שְׁחִיטָה מֵהַסַּבָּא קַדִּישָׁא מִגָארְלִיץ זי”ע. הָרַבִּי הוֹסִיף שֶׁהָיָה זֶה הַקַּבָּלָה הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה שֶׁנָּתַן הַסַּבָּא בְּכָל יְמֵי חַיָּיו. אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, בְּאֵיזֶה שׁוֹחֵט מְדֻבָּר. מָאנִישׁ הָיָה הַשּׁוֹחֵט שֶׁל הָרַבִּי מִגָארְלִיץ זי”ע, וְאִם הָרַבִּי אָכַל מִשְּׁחִיטָתוֹ, דִּקְדְּקוּ כָּל חֲסִידֵי צַאנְז לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ בִּלְבַד.

וַיְהִי הַיּוֹם, הָיוּ חֲסִידֵי צַאנְז שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּבֶרְלִין וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ שֶׁל מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט, שֶׁהָיָה קָשֶׁה מְאֹד עַד שֶׁהִשִּׂיגוּ בָּשָׂר, וְקָשֶׁה הָיָה לְהַחְזִיקָם, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיְתָה קַיֶּמֶת טֶכְנוֹלוֹגְיַת הַהַקְפָּאָה כִּבְיָמֵינוּ. נִסּוּ לַחְשֹׁב חֲסִידֵי גָארְלִיץ, כֵּיצַד לְהָבִיא אֶת מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט לְבֶרְלִין. וַה’ סִיַּע בַּעֲדָם שֶׁהַשּׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין (בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ הַבְּרִיאוּתִי) עָזַב אֶת הַשְּׁחִיטָה בְּבֶרְלִין, אָז הִצִּיעוּ הַחֲסִידִים לָאִטְלִיז שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוֹחֵט חָשׁוּב בִּמְיֻחָד וְאִם יִקְּחוּהוּ, יַצְלִיחוּ לִמְכּוֹר בָּשָׂר בְּכָל מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם.

בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים וּמִיַּד שָׁלְחוּ לְהַזְמִין אֶת מָאנִישׁ.

הַשּׁוֹחֵט הוֹפִיעַ וְעָרְכוּ אֲסֵפָה עִם בַּעַל הַבַּיִת וּבַעַל הַבַּיִת הוֹלִיכוֹ לָאִטְלִיז לִרְאוֹת הַשְּׁחִיטָה. הַשְּׁחִיטָה הָיְתָה בְּכַמֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת, יָצָא סְחוֹרָה עִם קְרוֹנוֹת לְכָל מָקוֹם. הַשּׁוֹחֵט תָּפַס מִיַּד שֶׁהַשְּׁחִיטָה מְהִירָה מִדַּי, וְאָמַר שֶׁהוּא יֵאוֹת לִשְׁחוֹט רַק כְּמוֹ בְּעִירוֹ. בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים. לְאַחַר מִכֵּן טָעַן מָאנִישׁ שֶׁלֹּא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו הַחֹק שֶׁיָּצָא לְנַפֵּחַ הָרֵאָה בְּמַכְשִׁיר, מִשּׁוּם מַחֲלוֹת כֵּיוָן שֶׁבְּמַכְשִׁיר מְנַפְּחִים פְּעָמִים יוֹתֵר מִדֵּי, בַּעַל הַבַּיִת הִסְכִּים גַּם עַל זֶה (לַמְרוֹת שֶׁהָרוֹפְאִים הִתְנַגְּדוּ לְכָךְ) וְהִבְטִיחוּ לוֹ פַּרְנָסָה מְכֻבֶּדֶת. וְר’ מָאנִישׁ קִבֵּל אֶת הַצָּעַת הַשְּׁחִיטָה.

ר’ מָאנִישׁ הַשּׁוֹחֵט הָיָה מוּכָן לְהַתְחִיל אֶת הַשְּׁחִיטָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, בְּיוֹם שֶּׁנִּכְפַּל בּוֹ “כִּי טוֹב” בְּשָׁעָה 7:00 בַּבֹּקֶר. וְהִנֵּה מַפְצִיעַ בֹּקְרוֹ שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי, הַשָּׁעָה 7:00 וְהַשּׁוֹחֵט אֵינֶנּוּ ! מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן נָעִים לְאִטָּם וּמַרְאִים כְּבָר עַל הַשָּׁעָה 8:00, אַךְ הַשּׁוֹחֵט עֲדַיִן אֵינוֹ בְּנִמְצָא ! אַט אַט הַשָּׁעָה 9:00, אַךְ הַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ נִרְאָה בָּאֹפֶק ! וְכָאן עוֹמְדִים וּמַמְתִּינִים מֵאוֹת עוֹבְדִים גּוֹיִים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְבוֹא הַשּׁוֹחֵט, אַךְ הוּא לֹא מוֹפִיעַ. בַּעַל הַבַּיִת קָם וְנָסַע אֶל הַשּׁוֹחֵט לִרְאוֹת מַה אֵרַע, חָשַׁב אוּלַי הַשּׁוֹחֵט נִרְדַּם, אוֹ מַשֶּׁהוּ אַחֵר קָרָה. בַּעַל הַבַּיִת נִכְנַס אֶל הַשּׁוֹחֵט בִּקְרִיאַת כְּאֵב !!! הֲיִתָּכֵן ? כָּל הָעוֹבְדִים יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְעַכֵּב מִפְעָל כֹּה עֲנָק הַפּוֹעֲלִים בּוֹ מֵאוֹת עוֹבְדִים ? הַשּׁוֹחֵט עוֹנֶה לְבַעַל הַבַּיִת: “בַּעַל בַּיִת יָקָר לֹא תַּאֲמִין מַה קָרָה לִי”, מְסַפֵּר הַשּׁוֹחֵט, הוּא קָם בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ וּמַרְגִּישׁ שֶׁיָּדוֹ הַיְמָנִי פָּשׁוּט מְשֻׁתֶּקֶת לֹא עָלֵינוּ, הוּא אֵינוֹ חָשׁ אֶת יָדוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶה. בַּעַל הַבַּיִת נָסַע עִם ר’ מָאנִישׁ לְבֵית חוֹלִים גָּדוֹל בָּאֵזוֹר, קָרְאוּ לְטוֹבֵי הָרוֹפְאִים, הִזְמִינוּ מִכָּל מָקוֹם אֶת הָרוֹפְאִים הַמֻּמְחִים בְּיוֹתֵר, הָרוֹפְאִים הֶחְלִיטוּ שֶׁגּוּפוֹ מַתְחִיל לְהִתְנַוֵּן וּמֻכְרָחִים לַחְתֹּךְ אֶת יָדוֹ לְאַלְתַּר, שֶׁאִם לֹא כֵּן, יִתְפַּשֵּׁט הַנִּוּוּן בְּכָל הַגּוּף, לֹא עָלֵינוּ. הַשּׁוֹחֵט ר’ מָאנִישׁ מִתְעַקֵּשׁ וְלֹא שׁוֹמֵעַ לְקוֹל הָרוֹפְאִים הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא מְקַוֶּה שֶׁבְּעֶזְרַת ה’ יִתְבָּרַךְ הוּא יִתְרַפֵּא. ר’ מָאנִישׁ הָיָה מְאוּשְׁפָּז בְּבֵית הַחוֹלִים כְּ-3 שָׁבוּעוֹת וּמִכָּל הָעִיר בָּאוּ לְבַקֵּר אוֹתוֹ, עַד שֶׁכְּבָר לֹא יָכְלוּ לַעְזוֹר לוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים וְשָׁלְחוּ אוֹתוֹ הַבָּיְתָה. מִכָּל הָאֵזוֹר הִגִּיעוּ מִדֵּי יוֹם לְקַיֵּם מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים אֵצֶל ר’ מָאנִישׁ, ר’ מָאנִישׁ הִצְטַעֵר מְאֹד בַּעֲבוּר יָדוֹ, אַךְ לֹא הֶרְאָה זֹאת כְּלַפֵּי חוּץ. הוּא קִבֵּל בִּמְאוֹר פָּנִים אֶת כֻּלָם. אַף כָּל יַלְדֵי הָאֵזוֹר בָּאוּ בְּאֹפֶן קָבוּעַ לְבַקְּרוֹ וְכָךְ חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר.

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בָּהִיר, ר’ מָאנִישׁ מִתְעוֹרֵר וְיָדוֹ הִבְרִיאָה לַחֲלוּטִין ! הַצִּבּוּר שׁוֹאֵל מַה הִתְרַחֵשׁ וְר’ מָאנִישׁ מְסַפֵּר הַדְּבָרִים כְּדִלְהַלָּן: בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁבּוֹ תִּכְנַנְתִּי לְהַתְחִיל לִשְׁחוֹט בְּבֶרְלִין, הוֹפִיעַ בַּחֲלוֹמִי ר’ בָּרוּךְ מִגָארְלִיץ וּשְׁאָלוּנִי:

“מָאנִישׁ, הַאִם לָקַחְתָּ עַל עַצְמְךָ לִהְיוֹת שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין???”

עָנָה ר’ מָאנִישׁ: “כֵּן, רַבִּי קִבַּלְתִּי, אַךְ תִּקַּנְתִּי אֶת מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ וְהִסְכַּמְתִּי רַק עַל פִּי הַתְּנָאִים שֶׁחָפֵץ אֲנִי לִשְׁחוֹט !”

הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ מִגָארְלִיץ מַמְשִׁיךְ וְשׁוֹאֵל:

“מָאנִישׁ, הַיּוֹדֵעַ הִנְּךָ שֶׁגַּם אִם אַתָּה תִּשְׁחֹט כְּפִי רְצוֹנְךָ יִמְכֹּר בַּעַל הַבַּיִת בְּשִׁמְךָ בָּשָׂר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁחַטְתָּ?!” וְנָתַן הָרַבִּי מִגָארְלִיץ לְר’ מָאנִישׁ אֶת יָדוֹ וַיְהִי בֹּקֶר וְיָדוֹ מְשֻׁתֶּקֶת לֹא עָלֵינוּ.

וְעַתָּה מַמְשִׁיךְ וּמְסַפֵּר מָאנִישׁ:

הַיּוֹם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הוֹפִיעַ שׁוּב בַּחֲלוֹמִי הָרַבִּי מִגָארְלִיץ וּשְׁאָלוּנִי: “מָאנִישׁ, הַאִם תִּהְיֶה עוֹד שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין?” וְעָנִיתִי: “רַבִּי, לֹא אֲקַבֵּל אֶת הַצָּעַת הַמִּשְׂרָה, רַבִּי, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ טָעוּת” וְהִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת שֶׁיְּרַפֵּא הָרַבִּי אֶת יָדִי, הָרַבִּי שָׁאַל שׁוּב: “מָאנִישׁ, וְלֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר שׁוֹחֵט בְּבֶרְלִין ???” ר’ מָאנִישׁ עוֹנֶה שֵׁנִית: “לֹא, לֹא אֶהְיֶה שׁוֹחֵט” הָרַבִּי מִגָארְלִיץ נָתַן לוֹ אֶת כַּף יָדוֹ, “אִם כָּךְ, תִּהְיֶה לִי בָּרִיא”, הַשּׁוֹחֵט הִתְעוֹרֵר וְהַיָּד הִבְרִיאָה לְגַמְרֵי.

הָרַבִּי מִקְלוֹזֶנבּוּרְג מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: “רוֹאִים אַתֶּם יַקִּירַי, אֵלּוּ סִפּוּרִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ, אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַשּׁוֹחֵט עִם יָדוֹ הַמְשׁוּתֶּקֶת וּלְאַחַר מִכֵּן עִם יָדוֹ הַבְּרִיאָה וְקַיָּמִים עֲדַיִן אֲנָשִׁים שֶׁנָכְחוּ בְּמָקוֹם וּבַזְּמַן וְזוֹכְרִים הֵיטֵב אֶת הַסִּפּוּר.

מִנַּיִן מַשִּׂיגִים הַיּוֹם כָּאֵלּוּ רַבָּנִים שֶׁגַּם שָׁנִים אַחֲרֵי פְּטִירָתָם יֵשׁ לָהֶם אֶת הַכֹּחַ לָרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִשְׁמוֹר עַל שׁוֹחֵט שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת קַבָּלָתוֹ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לֹא יִגְרֹם לְהַאֲכִיל טְרֵפוֹת לְצִבּוּר יְהוּדִים ?

הָרַבִּי מִקְלוֹיזְנְבּוּרְג מְסַיֵּם, זוֹעֵק הִנְּנִי 30 שָׁנָה, שֶׁיְּהוּדִים בַּאֲמֶרִיקָה אוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שהשי”ת יְרַחֵם עָלֵינוּ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

מַעֲשֶׂה ט”ו

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא שֶׁאֵרַע בְּעִיר קְרוּלֶע בִּשְׁנַת תרפ”ח בְּשָׁעָה שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶער כִּהֵן שָׁם כְּרַב וְהָרַבִּי מִסַאטְמֶער מֵשִׁיב תְּשׁוּבָה לְהַכְשִׁיר אֶת כָּל הַכֵּלִים וְעוֹד.

בִּקְרוּלֶע הָיָה יְהוּדִי בְּשֵׁם מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער, הוּא הָיָה מַשְׁגִּיחַ בְּמִפְעַל שֶׁל בָּשָׂר, לַמַּשְׁגִּיחַ בְּעַצְמוֹ שָׁחֲטוּ בְּלִי תַּשְׁלוּם דְּמֵי שְׁחִיטָה (מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן, לֹא עָלֵינוּ, הָיוּ לוֹ יְלָדִים בִּלְתִּי מֻצְלָחִים).

בִּקְרוּלֶע הָיָה יְהוּדִי גְבִיר אַדִּיר, סוֹחֵר יַיִן בְּשֵׁם שְׁלֶזִינְגֶר (לֹא הָיָה לוֹ זָקָן, אַךְ הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם עָצוּם) לִשְׁלֶזִינְגֶר הָיָה מִטְבָּח מְרֻוָּח, חֶדֶר גָּדוֹל לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, אֶצְלוֹ סָעֲדוּ כָּל הָאוֹרְחִים, בַּחוּרֵי יְשִׁיבוֹת רַבִּים וּמִי לֹא? אֵצֶל הֶעָשִׁיר שְׁלֶזִינְגֶר עָבַד בְּנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער כִּמְשָׁרֵת לְמָרַת שְׁלֶזִינְגֶר בַּבַּיִת. (וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל מֹשֶׁה בֶּער וִוידֶער הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם דְּמֵי שְׁחִיטָה).

וַיְהִי הַיּוֹם, מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר שׁוֹלַחַת אֶת הַבֵּן וִוידֶער לַשּׁוֹחֵט עִם 20 אַוָּזִים לִשְׁחוֹט לִפְּרוֹיֶקְט הַגָּדוֹל שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

וּמִפְּנֵי שֶׁלְּאָבִיו (שֶׁהָיָה מַשְׁגִּיחַ הַמִּפְעָל) לֹא עָלָה דְּמֵי שְׁחִיטָה אָמַר הַבֵּן וִוידֶער לַשּׁוֹחֵט שֶׁהָאַוָּזִים שַׁיָּכִים לְאָבִיו מִמֵּילָא לֹא הָיָה צוֹרֶךְ בְּתַשְׁלוּם עַל הָאַוָּזִים וְאֶת דְּמֵי הַשְּׁחִיטָה לָקַח לְעַצְמוֹ.

הַשּׁוֹחֵט שָׁחַט אֶת 20 הָאַוָּזִים לְלֹא דְּמֵי שְׁחִיטָה אַךְ עָלָה חֲשַׁשׁ בְּלִבּוֹ מַדּוּעַ זָקוּק הַמַּשְׁגִּיחַ לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה אַוָּזִים הַאִם הוּא מְחַתֵּן אוֹ עוֹשֶׂה אֵיזֶה שִׂמְחָה?

הַשּׁוֹחֵט שָׁלַח לִקְרֹא לְהַמַּשְׁגִּיחַ וּשְׁאָלוֹ הַאִם שָׁלַחְתָּ עִם בִּנְךָ לִשְׁחוֹט 20 אַוָּזִים וְהַמַּשְׁגִּיחַ עָנָה לֹא.

וְאָז הִתְפַּשְּׁטָה הַיְּדִיעָה וַתֵּהֹם הָעִיר נִגְנְבוּ דְּמֵי שְׁחִיטָה עַד שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁהַבֵּן וִוידֶער שֶׁעָבַד אֵצֶל מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר נִשְׁלַח לִשְׁחוֹט לְבֵיתָהּ 20 אַוָּזִים וְהִיא שִׁלְּמָה דְּמֵי שְׁחִיטָה וְהַבֵּן וִוידֶער גָּנַב אוֹתָם לְעַצְמוֹ.

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת מָרַת שְׁלֶזִינְגֶר מַדּוּעַ הָיְתָה צְרִיכָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַוָּזִים בְּפַעַם אַחַת עָנְתָה שֶׁכְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת מִידֵי שָׁבוּעַ הוּא שׁוֹלַחַת עִם הַמְשָׁרֶתֶת לִשְׁחוֹט 20 אַוָּזִים לְהַכְנָסַת אוֹרְחִים.

חָקְרוּ אֶת הָעִנְיָן כִּי כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ הֵנָּה לִשְׁחִיטָה 20 אַוָּזִים עַד שֶׁהֻבְרַר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא, הַמְשָׁרֶתֶת עָקְבָה הֵיטֵב אַחַר מְלֶאכֶת הַשּׁוֹחֵט עַד שֶׁהָיְתָה נוֹהֶגֶת לִשְׁחוֹט בְּעַצְמָהּ כָּל הַשָּׁנִים אֶת הָאַוָּזִים וְאֶת דְּמֵי הַשְּׁחִיטָה לָקְחָה לְעַצְמָהּ.

הָעִיר קְרוּלֶע רָעֲשָׁה עַד לֵב הַשָּׁמַיִם כָּל הָעִיר סָעֲרָה כִּי מִי לֹא סָעַד לִבּוֹ בְּבֵית הַהַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל שְׁלֶזִינְגֶער, הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר זצוק”ל הוֹצִיא צַו לְהַכְשִׁיר אֶת כָּל הַכֵּלִים וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְאָז תִּקְנוּ תַּקָּנוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ עַל עַצְמָם מִקְרִים כְּגוֹן אֵלּוּ חָלִילָה.

(אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד הָאֲנָשִׁים שֶׁל זִקְנֵי הָרַבָּנִים מֵהִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים תַּלְמִיד הָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶר זצוק”ל שֶׁהוּא אָכַל מִידֵי שָׁבוּעַ בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים).

וּכְפִי הַנִּרְאֶה הַמַּאֲכִילֵי טְרֵפוֹת בְּיָמֵינוּ מֻשְׁפָּעִים מֵאֲכִילַת הָאַוָּזִים הַטְּרֵפוֹת שָׁנִים רַבּוֹת.

כְּמַאֲמַר הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר’ אַהֲרֹן זי”ע בִּשְׁעַת הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁנִּגְּשׁוּ אֵלָיו כַּמָּה צַדִּיקִים בִּטְעָנוֹת כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַבִּיט עַל שְׁחִיטַת אַלְפֵי יְהוּדִים מִידֵי יוֹם בִּשְׁתִיקָה וְלֹא לִפְעֹל מְאוּמָה.

עָנָה הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא זי”ע יָדוּעַ שֶׁהִיטְלֶר יִמַּח שְׁמוֹ הוּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁנּוֹלַד מִשּׁוֹחֲטֵי הַטְּרֵפוֹת בְּגֶרְמַנְיָה.

כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד כְּבָר בַּעַל הַדִּבְרֵי חַיִּים הַקָּדוֹשׁ זי”ע בְּסִפְרוֹ שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת דִּבְרֵי חַיִּים (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ז’) שֶׁבְּחָמֵשׁ הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת בְּגֶרְמַנְיָה שֶׁהֵמִירוּ דָּתָם רַחֲמָנָא לִיצְלָן שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי מִלְיוֹן יְהוּדִים, הָיָה זֶה בְּעֶטְיָם שֶׁל הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים, וּבִבְשָׂרָם שֶׁהֶאֱכִילוּ טְרֵפוֹת, נוֹלָד הָעֲמָלֵק הִיטְלֶר, יִמַּח שְׁמוֹ, וְנֶאֱמַר כְּשֶׁנִּלְחַם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עִם עֲמָלֵק כָּתוּב: “וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו… וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו”. רוֹאִים מִכָּאן שֶׁבִּשְׁבִיל לְהִלָּחֵם עִם עֲמָלֵק אַף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה צָרִיךְ עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים נוֹסָפִים, הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי מִבֶּעלְזְא, מִנַּיִן לוֹקְחִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה?

יָדוּעַ שֶׁר’ נָתַן אַדְלֶר זי”ע נִלְחָם בְּשׁוֹחֲטֵי פְרַאנְקְפוּרְט (וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר “שמרו משפט” מהגה”צ עֲקִיבָא יוֹסֵף שְׁלֶזִינְגֶר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה[5] בְּשֵׁם הַצַּדִּיק מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁשָּׁהָה בְּפֶסַח אֵצֶל חָמִיו הגה”ק ר’ הֵילֵל קָאלָאמֵייעֶר זי”ע) שֶׁחָפֵץ לְהַעֲבִיר אֶת הַשּׁוֹחֲטִים מַאֲכִילֵי טְרֵפוֹת בְּסוֹד “עַל חַרְבֶּךָ תִחְיֶה” (וְכַמּוּבָא שֶׁהַשְּׁחִיטָה הָיְתָה בְּאוֹשְׁבִיץ מַמָּשׁ שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁשָּׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר הָרְגוּ כַּמָּה מִלְּיוֹנִים יְהוּדִים רַחֲמָנָא לִיצְלָן וְכָל זֶה חָזָה הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ ר’ נָתָן אַדְלֶער בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְחָפַץ לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה, וְרוֹאִים מֵעֻבְדָּה זוֹ מַה שֶּׁהַשּׁוֹחֲטִים עֲלוּלִים לְעוֹלֵל לֹא עָלֵינוּ וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא לְמַעְלָה מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבֶּעלְזְא שֶׁהָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ יָצָא עַל יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים).

וְאִלְמָלֵא הִשִּׂיג כָּל רְצוֹנוֹ הָיָה בָּא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אַךְ הס”מ הֶעֱמִיד עָלָיו שׁוֹחֲטִים קַצָּבִים וְנֶאֱלַץ לִבְרֹחַ וְתַלְמִידוֹ הַחֲתַ”ם סוֹפֵר רָץ אַחֲרָיו י’ פַּרְסָאוֹת עַיֵּן שָׁם נוֹרָאוֹת.

מעשה ט”ז

מַעֲשֶׂה נוֹרָא מֵהָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ ר’ מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ בַּעַל שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת “שַׁעֲרֵי צֶדֶק”, כְּשֶׁלָּמַד אֵצֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ זי”ע.

 

יָדוּעַ שֶׁר’ מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ הַקָּדוֹשׁ הָיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ זי”ע.

וְכֵן יָדוּעַ שֶׁהַ”יֵּיטֶב לֶב” הַקָּדוֹשׁ הִשְׁתּוֹקֵק לִנְסֹעַ לִלְמֹד אֵצֶל הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” הַקָּדוֹשׁ, אַךְ לֹא יָכַל מִשּׁוּם הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים שֶּׁשָּׁחֲטוּ בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג (כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁכָּתַב הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” בִּתְשׁוּבַת חֲתַ”ם סוֹפֵר, יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן י”ח שֶׁהָיָה רָץ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם לַשְּׁחִיטָה, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה מְעוֹלְלִים הַשּׁוֹחֲטִים כְּשֶׁאֵינוֹ עוֹקֵב אַחֲרֵיהֶם).

פַּעַם כשר’ מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ פָּגַשׁ אֶת הַ”יֵּיטֶב לֶב” הַקָּדוֹשׁ שְׁאָלוֹ הַ”יֵּיטֶב לֶב”, כֵּיצַד יָכוֹל אַתָּה לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג, יָדוּעַ הֲרֵי שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים קַלִּים ?

עָנָה ר’ מֶענְדֶעלֶע שֶׁהוּא אָכֵן אֹכֶל רַק מֵהַבְּהֵמָה שֶׁהַחֲתַ”ם סוֹפֵר הַקָּדוֹשׁ אֹכֶל בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁגַּם אִם ח”ו הַחַלִיף הָיָה פָּגוּם, בָּא מַלְאַךְ לְיַשֵּׁר אֶת הַפְּגִימָה.

כַּיָּדוּעַ הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁל ר’ מֶענְדֶעלֶע נִכְתְּבוּ בְּגַדְלוּת יֶתֶר, יוֹתֵר מִתְּשׁוּבוֹת הַ”יֵּיטֶב לֶב” הַקָּדוֹשׁ, לְלֹא הַשְׁוָאָה, הֲגַם שֶׁלַ”יֵּיטֶב לֶב” הָיָה רֹאשׁ חָרִיף וּלְפִי רֹאשׁוֹ הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב בְּיוֹתֵר גַּדְלוּת, אַךְ זֶה יָצָא, כִּי ר’ מֶענְדֶעלֶע לָמַד אֵצֶל הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” הַקָּדוֹשׁ וְשָׁם קִבְּלוּ דֶּרֶךְ לִמּוּד חֲרִיפָה בְּיוֹתֵר, וְאִלּוּ הָיָה הַ”יֵּיטֶב לֶב” לוֹמֵד בִּישִׁיבַת הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” הַקָּדוֹשׁ, הָיוּ הַתְּשׁוּבוֹת נִרְאוֹת אַחֶרֶת, כְּפִי גַּדְלוּת מֹחוֹ וְכֹחַ הַתּוֹרָה הָאַדִּיר שֶׁלּוֹ.

יָדוּעַ שֶׁהַ”יֵּיטֶב לֶב” אָמַר לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה מִתְחָרֵט עַל שֶׁלֹּא לָמַד אֵצֶל הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” הַקָּדוֹשׁ. (אֶת הַסִּפּוּר שָׁמַעְתִּי מהרה”צ ר’ יודא’לע מִדֶעשׁ שְׁלִיטָ”א וּמִתַּלְמִידִים נוֹסָפִים, תַּלְמִידֵי דֶעשׁ).

הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” הַקָּדוֹשׁ גַּם כִּהֵן כְּרַב בִּדְרֶעזְנִיץ (בִּמְדִינַת מעהרען) 7 שָׁנִים, וְגַם ר’ מָרְדְּכַי בַּנֶּט כִּהֵן שָׁם כְּרַב.

מוּבָא בְּסֵפֶר: “זִכְרוֹן לְמֹשֶׁה” בְּשֵׁם הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” הַקָּדוֹשׁ: “הַמְּדִינוֹת בְּגֶרְמַנְיָה שֶׁסָּרוּ מֵהַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, הָיָה זֶה בְּסִבַּת הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים”.

וְכָךְ כּוֹתֵב גַּם הָרַבִּי מִצַּאנְז זי”ע (בִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת דִּבְרֵי חַיִּים, חֵלֶק א’, יוֹרֶה דֵּעָה, סִימָן ז’) עַיֵּן שָׁם[6]. וְכֵן מוּבָא כָּאן בְּמַעֲשֶׂה ט”וּ בַּאֲרִיכוּת עַל זֶה הָעִנְיָן, עַיֵּן שָׁם.

וּמֵעִנְיַן הַשְּׁחִיטָה כְּדַאי לְהַזְכִּיר, שהרה”ק ר’ מֶענְדֶעלֶע מִדֶעשׁ זצ”ל בַּעַל הַמְּחַבֵּר סֵפֶר “מַעְגְּלֵי צֶדֶק”, לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר זצ”ל וְגַם הָיָה תַּלְמִיד שֶׁל הַ”יִּשְׂמַח מֹשֶׁה” זצ”ל, וּכְשֶׁחָזַר הַמַּעְגְּלֵי צֶדֶק מִפְּרֶעשְׁבּוּרְג שְׁאָלוֹ אָבִיו בַּעַל “מַרְאֶה יְחֶזְקֵאל” מֶה עָשָׂה עִם אֲכִילַת בָּשָׂר בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ. עַל אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחוֹל לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעַת הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” שֶׁבְּנוֹ יֹאכַל בָּשָׂר, רַק שְׁאָלוֹ עַל שַׁבָּת (כִּי הָיָה אֵיזֶה קוֹל שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג הָיוּ קְצָת אֲנָשִׁים קַלִּים, וּבִתְשׁוּבוֹת חֲתַ”ם סוֹפֵר מְדַבֵּר הַרְבֵּה אוֹדוֹת הַשּׁוֹחֲטִים הַקַּלִּים, וְהַחֲתַ”ם סוֹפֵר כּוֹתֵב בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ הַרְבֵּה לְבֵית הַשְּׁחִיטָה, לִרְאוֹת אוֹדוֹת הַשְּׁחִיטָה אִם הַכֹּל מִתְנַהֵל כָּרָאוּי.) וְהֵשִׁיב רַבִּי מֶענְדֶעלֶע, אָכַלְתִּי אֵצֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר בְּעַצְמוֹ, כִּי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁמֵּהַבָּשָׂר שֶׁאֹכֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר, אֲפִילוּ אִם הָיָה ח”ו הַסַּכִּין פָּגוּם, בָּא מַלְאָךְ לְמַלְאוֹת וּלְיַשֵּׁר הַפְּגִימוֹת, וְעַל זֶה תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי.

וְכָאן הַמָּקוֹם לְהַזְכִּיר עוֹד סִפּוּר מֵעִנְיַן הַשְּׁחִיטָה בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג, שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה חָסִיד שֶׁל הַ”יֵּיטֶב לֶב” מִסִּיגֶעט זצ”ל וְשֶׁל הַ”מַּעְגְּלֵי צֶדֶק” מִדֶעשׁ זצ”ל, וּפַעַם הָיָה לוֹ שְׁאֵלָה קָשָׁה, וְשָׁאַל אֶת שְׁנֵי רַבּוֹתָיו, הֵן הַ”יֵּיטֶב לֶב” וְהֵן הַ”מַּעְגְּלֵי צֶדֶק”. אַחַר זְמַן אָמַר הַ”יֵּיטֶב לֶב” בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְהָאִישׁ, בֶּטַח שָׁאַלְתָּ גַּם אֶת הָרַב מִדֶעשׁ, הַגֵּד נָא לִי מֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ לִשְׁאֵלָתְךָ, וְאָמַר הָאִישׁ אֶת כָּל הַתְּשׁוּבָה לְהַ”יֵּיטֶב לֶב”, פִּלְפּוּל אָרוֹךְ וּמַקִּיף, וְהִתְאוֹנֵן אַחַר כָּךְ הַיֵּיטֶב לֶב בִּפְנֵי הָאִישׁ, שֶׁהוּא (הַ”מַּעְגְּלֵי צֶדֶק”) לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג (כַּנִּרְאֶה שֶׁהִתְכַּוֵּן לוֹמַר דְּלָכֵן עוֹנֶה תְּשׁוּבוֹת כָּאֵלּוּ) אֲבָל אָנֹכִי, לֹא הֵנִיחַ אוֹתִי זְקֵנִי, הַ”יִּשְׂמַח מֹשֶׁה”, לִלְמֹד בִּישִׁיבַת החת”ס מֵחֲמַת הַשְּׁחִיטָה שֶׁהָיְתָה בְּפְּרֶעשְׁבּוּרְג. (וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא רָצָה שֶׁיֹּאכַל שָׁם בָּשָׂר, עַל כֵּן לֹא שָׁלְחוֹ לִלְמֹד בִּישִׁיבַת החת”ס).

חֲזִינָן מִסִּפּוּר זֶה, דְּאַף שֶׁהַ”מַּעַגְלֵי צֶדֶק” לָמַד גַּם אֵצֶל הַ”יִּשְׂמַח מֹשֶׁה”, וְיָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁהַ”יִּשְׂמַח מֹשֶׁה” לֹא הָיָה מַרְצֶה הַשִּׁעוּרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִידִים מֵחֲמַת אֵיזֶה סִבָּה, הָיָה הַ”יֵּיטֶב לֶב” אוֹמֵר הַשִּׁעוּר, וְנִמְצָא מִזֶּה דְּלִפְעָמִים הָיָה יָכוֹל לְהִזְדַּמֵּן שֶׁהַ”מַּעַגְלֵי צֶדֶק” לָמַד גַּם אֵצֶל הַ”יֵּיטֶב לֶב”, מִכָּל מָקוֹם אָחַז כָּעֵת הַ”יֵּיטֶב לֶב” בְּרוֹב עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁהַ”מַּעַגְלֵי צֶדֶק” עוֹנֶה תְּשׁוּבוֹת לַהֲלָכָה יוֹתֵר טוֹב מִמַּה שֶׁהוּא – הַ”יֵּיטֶב לֶב”, עוֹנֶה, וּבְעַנְוְתָנוּתוֹ תָּלָה הַ”יֵּיטֶב לֶב” אֶת הַדָּבָר בָּזֶה שֶׁלֹּא זָכָה לִלְמֹד בִּישִׁיבַת הַחֲתַ”ם סוֹפֵר.

יָדוּעַ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר בִּישִׁיבַת פְּרֶעשְׁבּוּרְג, וְהוּא הָיָה מהבנש”ק הַיְּחִידִים שֶׁלָּמְדוּ אָז אֵצֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר. הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמֹד שָׁם מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

 הַ”מַּרְאָה יְחֶזְקֵאל” והחת”ס  עָמְדוּ בַּחֲלִיפַת מִכְתְּבֵי תּוֹרָה.  פַּעַם אַחַת הָיָה בֵּינֵיהֶם אֵיזֶה שְׁאֵלָה חֲמוּרָה  ושקלו וטרי בָּזֶה, אֲבָל לֹא יָכְלוּ לָבֹא אֶל עֵמֶק הַשָּׁוֶה, לָכֵן הֶחְלִיט הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” שֶׁיִּסַּע להחת”ס לְבָרֵר הַדָּבָר. בְּעֵת שֶׁבָּא לְשָׁם לֹא גִּילָה שְׁמוֹ,  וְנִכְנַס לְדַבֵּר עִם החת”ס מֵעִנְיָנִים שׁוֹנִים עַד שֶׁבָּאוּ לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, וְהוֹכִיחַ הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” סְבָרָתוֹ  והחת”ס הוֹדָה לוֹ.  החת”ס לְבַד הֵכִין לוֹ סְעוּדָה, וְאַחַר כָּךְ הֵכִין לוֹ הַמִּטָּה לִישׁוֹן. הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” רָאָה שהחת”ס אֵינוֹ הוֹלֵךְ לִישׁוֹן, וְהוֹלֵךְ לִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה, שָׁאַל אוֹתוֹ הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” אַמַּאי לֹא מֵנִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִישֹׁן, וְאָמַר שֶׁשָּׁלַח לְ”הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” תְּשׁוּבָה מִזֶּה הַשְּׁאֵלָה, וְכָעֵת רוֹאֶה שֶׁ”הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” צוֹדֵק, לָכֵן רוֹצֶה לִכְתֹּב לוֹ עַכְשָׁו. אָמַר לוֹ הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” מִי הוּא, והחת”ס הָיָה חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁלֹּא יָדַע מִקֹּדֶם, [וְאוּלַי לֹא כִּבְּדוֹ כָּרָאוּי], וְאָז [שֶׁהִרְגִּישׁ הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת],  אָמַר לוֹ הַ”מַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל” כִּי הוּא רוֹצֶה לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנוֹ לִלְמֹד אֶצְלוֹ, אִם הוּא מַסְכִּים, וְעָנָה לוֹ בְּוַדַּאי, וְהִבְטִיחַ להחת”ס שֶׁיִּשְׁלַח  אֶת בְּנוֹ בַּזְּמַן הַבָּא, וְזֶה הָיָה הַפִּיּוּס בֵּינוֹ להחת”ס.

שְׁאֵלָה ב’

אֵינְכֶם פּוֹסְקִים מִלְּהַתְקִיף נֶגֶד פָּרָשַׁת הַחֵלֶב, יוֹמָם וָלָיְלָה עֲסוּקִים הִנְּכֶם בָּזֶה, עַד מָתַי ? עַל יְדֵי כְּתִיבַתְכֶם כִּי רַבָּה הִיא, נֶעְלָם לִי כָּל הַחֵשֶׁק מִלֶּאֱכֹל הַבָּשָׂר, וְאָנֹכִי צָרִיךְ זֹאת לִבְרִיאוּתִי.

(עַיֵּן לְהַלָּן שֶׁזֶּה מַזִּיק מְאֹד וְיֵשׁ שְׁאָר מַאֲכָלִים כְּנֶגְדָּם יוֹתֵר טוֹבִים וּבְרִיאִים, וְהֵם פַּרְוֶה לְלֹא חֲשַׁשׁ כְּלָל).

 אִשְׁתִּי מְסָרֶבֶת לְבַשֵּׁל לִי בָּשָׂר וְעָלַי לְהִלָּחֵם עִמָּהּ.

 (אַגַּב, מִשְּׁאֵלַתְכֶם נִרְאֶה שֶׁבָּרוּך ה’ זְכִיתֶם לְאִשָּׁה יְרֵאַת שָׁמַיִם, שֶׁאֵינָהּ מַסְכִּימָה לְהַאַכִילְכֶם טְרֵפוֹת, לֹא כְּחַוָּה שֶׁהֵסִיתָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיֹּאכַל מֵ”עֵץ הַדַּעַת”, וְעַיֵּן רַמְבַּ”ן בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית).

 וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהִיא קוֹרֵאת אֶת כָּל  הַקוּנְטְרֵסִים שֶׁלָּכֶם, הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁאַף אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם צָעֲקוּ: “מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר”? כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם לְלֹא בָּשָׂר, כָּל שֶׁכֵּן דּוֹר חַלָּשׁ כְּדוֹרֵינוּ.

הַאִם לֹא יָדוּעַ לָכֶם מֵהַמִּכְתָּב שֶׁהוּצָא עַל יְדֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים מֻחְתָּם מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים שֶׁבִּכְלָל אֵין שׁוּם שְׁאֵלוֹת נִקּוּר בְּכָל אַמֶרִיקָה ?

כֵּיצַד יְכוֹלִים הִנְּכֶם לִכְתֹּב הַהֶפֶךְ מֵהָרַבִּי מִסַאטְמֶר וְכָל בֵּית דִּינוֹ הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּל הָעוֹלָם מִתְיָרְאִים מֵהֶם, וְרַק אַתֶּם, הָרַב מֵהָאלְמִין, אֵינְכֶם מִתְיָרְאִים מֵהֶם?

תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה ב’

הַשְּׁאֵלָה עַצְמָהּ, הִנָּהּ תְּשׁוּבָה מְסַפֶּקֶת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּמֵּךְ עַל הַמִּכְתָּב.

לוּ הָיָה כָּתוּב בְּמִכְתָּב שֶׁל הִתְאַחֲדוּת וְשֶׁל בַּדַּ”ץ מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁרַק בָּשָׂר סַאטְמֶר כָּשֵׁר הוּא, הָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר שֶׁתִּקְּנוּ אֶת הַשְּׁחִיטָה וְכוּ’.

אַךְ לָתֶת הֶכְשֵׁר חָלָק וְלַחְתֹּם שֶׁבְּכָל הַ50 עָרִים בַּאֲמֶרִיקָה הַנִּקּוּר כְּבָר כָּשֵׁר וְאֵין שׁוּם שְׁאֵלוֹת אֲפִילוּ “היברו נעשאנעל” אָ-יוֹ “999”- וְכוּ’ וְכָל כַּמֻּיּוֹת הַשְּׁחִיטָה מנעבראסקא וקאנעטיקוט וְכַדּוֹ’ לְאָן שֶׁתִּפְנוּ בְּכָל אַמֶרִיקָה וְיֹאמְרוּ לָכֶם שֶׁזֶּה מִנְהַג הוּנְגָרְיָה כְּבָר בְּסֵדֶר, הַנִּשְׁמָע הֶכְשֵׁר כָּזֶה בָּעוֹלָם, בִּפְרָט בְּמָקוֹם שֶׁהָרַבִּי מִסַאטְמֶר זצוק”ל לֹא נָתַן הֶכְשֵׁר מֵעוֹלָם, וְכוֹתֵב בְּסִפְרוֹ שו”ת דִּבְרֵי יוֹאֵל (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ל”ד אוֹת ב’ בְּסוֹפוֹ) שֶׁעַל הַקַּצָּבִים שֶׁבְּאַמֶרִיקָה אֵין לִסְמֹךְ כְּלָל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

“עֶס אִיז פַארְהַאן פְּלֶעצֶער אִין אַמֶרִיקָה וָואס דֶער בֵּית דִּין הָאט נִישְׁט דֶעם רִיכְטִיגְן כֹּחַ דִי קְהִלָּה פִירְט זִיךְ נִישְׁט אַזוֹי וִוי מַעַן דַארְף אוּן דִי מוֹרָא פוּן דִי בּוּטְשֶׁערְס אוּן פְלֵיישׁ אָנְפִירֶערְס לִיגְט אוֹיפְן שׁוֹחֵט מֶער פוּן דִי מוֹרָא פוּן בֵּית דִּין אוּן אַוַודַאי מֶער פוּן ה’ יִתְבָּרַךְ, עֶס זֶענֶען אוֹיךְ פַארְהַאן פְּלֶעצֶער וָואס דִי שׁוֹחֲטִים זֶענֶען נִישְׁט וִוי עֶס דַארְף צוּ זֵיין אוּן זֵיי דַארְפְן אַ הַשְׁגָּחָה פוּן בֵּית דִּין” עַיֵּן שָׁם.

וּבְתַרְגּוּם לְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, קַיָּמִים מְקוֹמוֹת בַּאֲמֶרִיקָה שֶׁהַבֵּית דִּין שָׁם אָבְדוּ אֶת הַכֹּחַ הָאֲמִתִּי, הַקְּהִלָּה אֵינָהּ מִתְנַהֶגֶת כָּרָאוּי וְיִרְאַת הַשּׁוֹחֲטִים וּמַנְהִיגֵי הַבָּשָׂר מֻנַּחַת עַל הַשּׁוֹחֵט יוֹתֵר מִמּוֹרָא בֵּית הַדִּין וְכָל שֶׁכֵּן יוֹתֵר מִמּוֹרָא ה’ יִתְבָּרַךְ וְכֵן קַיָּמִים מְקוֹמוֹת שֶׁהַשּׁוֹחֲטִים אֵינָם רְאוּיִים וּצְרִיכִים הַשְׁגָּחַת בֵּית הַדִּין.

מִדִּבְרֵי הָרַבִּי מִסַאטְמֶר רוֹאִים שֶׁבְּאַמֶרִיקָה אַף אֵצֶל הָרַבָּנִים הַחֲרֵדִים קוֹרֶה שֶׁמְּאַבְּדִים כֹּחָם לְהַטִּיל מוֹרָא עַל הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁנָּחוּץ מְאֹד לְכַשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת בְּמֵאוֹת אֲחוּזִים.

וְכֵן כּוֹתֵב הָרַבִּי בַּהֶמְשֵׁךְ, בְּאוֹתוֹ סִימָן הַטּוּרֵי זָהָב אוֹמֵר שֶׁלְּפִי שְׁחִיתוּת הַדּוֹר אֵין לְהַאֲמִין לִסְתָם אֲנָשִׁים וְכוֹתֵב הַמַּהֲרַ”ם שִׁיק שֶׁכַּיּוֹם בִּשְׁפַל הַמַּצָּב, הַתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם נֶחְלְשׁוּ וְהַקְּלִילוּת צוֹמַחַת כְּעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה סְתָם יְהוּדִי אֵינוֹ אָמִין, וּכְפִי דַּעְתִּי זֶהוּ דַּעְתָּם שֶׁל חֲזַ”ל בִּגְמָרָא וּבְפוֹסְקִים… בַּעֲווֹנֵינוּ הָרַבִּים אֵלּוּ שֶׁנֶּחְשְׁדוּ בְּכַשְׁרוּת הֵם הָרֹב הַמִּכְשׁוֹלוֹת וְהַקּוּלוֹת רַבִּים בִּזְמַנֵּינוּ, וְהַתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם הֵם בְּמַדְרֵגָה הַשְּׁפֵלָה בְּיוֹתֵר עַד כָּאן .

מוּסָר הַהַשְׂכֵּל הוּא:

  1. סְתָם אֲנָשִׁים אֵינָם אֲמִינִים לְכַשְׁרוּת.
  2. רוֹב אֲנָשִׁים אֵין לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם עַל כַּשְׁרוּת.
  3. הַמִּכְשׁוֹלוֹת בְּאֹכֶל כָּשֵׁר רַבִּים הֵם.
  4. הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאַת שָׁמַיִם הֵם בְּמַדְרֵגָה שְׁפֵלָה.

     נוּ, כֵּיצַד זֶה מִסְתַּדֵּר עִם הַפִּתְקָה שֶׁהִתִּיר בָּשָׂר בְּכָל אַמֶרִיקָה.

הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים בְּעַצְמָהּ הוֹדִיעָה בְּמִכְתָּב שֶׁבְּכָל אַמֶרִיקָה נִכְשָׁלִים, לְצַעֲרֵנוּ, יְהוּדִים בְּאִסּוּר אֲכִילַת חֵלֶב, וְהֵם מְעוֹרְרִים בְּמִכְתָּב לְתַקֵּן אֶת מִכְשׁוֹל הַחֵלֶב.

וְכֵן יְכוֹלִים הִנְּכֶם לִשְׁמוֹעַ אֶת הַקַּלֶּטֶת שֶׁל אֲסֵפַת הִתְאַחֲדוּת הָרַבָּנִים שֶׁעָרְכָה כְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְשָׁם שׁוֹמְעִים בְּפֵרוּשׁ שֶׁהָאַדְמוֹ”ר מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ”א (“ברך משה”) אוֹמֵר שֶׁרִימוּ אֶת הַצִּבּוּר כָּל הַ-30 שָׁנָה בְּבָשָׂר שֶׁאֵינוֹ גְּלַאט כָּשֵׁר, וּמָכְרוּ זֹאת לָעוֹלָם הַחֲרֵדִי כִּגְלַאט (“מֶען הָאט פַארְנַארְט דֶעם עוֹלֶם גֹּלֶם אַלֶע 30 יָאר מִיט פְלֵיישׁ וָואס אִיז נִישְׁט גְּלַאט, אוּן מֶען הָאט עֶס פַארְקוֹיפְט פַארְן חַרֵדִישְׁן עוֹלֶם אַלס “גְּלַאט””), זֶהוּ לְשׁוֹנוֹ.

וְכַמּוּבָא בְּסֵפֶר הוֹדָאַת בַּעֲלֵי דִּין, הוֹדָאָה י”א.

אֶחָד הָרַבָּנִים שׁוֹאֵל: כְּפִי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּמְּשִׁים בסִרְכוֹת לַמְרוֹת כַּשְׁרוּתוֹ, סִירְכָא בָּשָׂר… (אִם כָּךְ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בצלע י”ב).

עָנָה רַב, בַּעַל מַכְשִׁיר: הַלְוַאי, הַלְוַאי, כַּמָּה כֵּן מִשְׁתַּמְּשִׁים, הוֹרִידוּ אֶת הַסִירְכוֹת, זֶהוּ “גְּלַאט”, בְּכָל אוֹפַן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּסִירְכוֹת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּסִירְכוֹת שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן לֹא הָיָה לָכֶם בָּשָׂר לִמְכּוֹר.

יֵשׁ, זֶה קּוֹרֶה, זֶה לֹא בָּא בְּקַלּוּת, אַךְ זֶה נִמְצָא לִפְעָמִים.

עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מָחָה רַב אַחֵר, גַּם בַּעַל מַכְשִׁיר, בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: תִּמְחַלוּ לִי, עַל כָּךְ אֶעֱנֶה, חָלִילָה לְהַחְלִיט כָּךְ שֶׁאָנוּ לוֹקְחִים חַס וְחָלִילָה סִרְכוֹת, חַס וְשָׁלוֹם… וְכוּ’.

גַּם כֵּן יָדוּעַ שֶׁמָּנְעוּ   000 .160 $

לְעֵדָה הַחֲרֵדִית בִּירוּשָׁלַיִם, מִכַּסְפֵּי “קֶרֶן הַהַצָּלָה” כִּי רָצוּ מִכָּאן לְהַכְרִיחַ אֶת הַבַּדַּ”ץ מֵהָעֵדָה הַחֲרֵדִית לִכְתֹּב מִכְתַּב שֶׁהַבָּשָׂר בַּאֲמֶרִיקָה כָּשֵׁר, וְהֵם סֵרְבוּ. לְבַסּוֹף חֵלֶק מֵהֶם נֶאֶלְצוּ לְהִכָּנַע כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת כַּסְפִּי “קֶרֶן הַהַצָּלָה” וְכָתְבוּ אֶת הַמִּכְתָּב. (רְאֵה בַּאֲרִיכוּת בְּסֵפֶר עֵמֶק הַבָּכָה). הָיָה אָמוּר לְהִתְקַיֵּם אֲסֵפָה שֶׁל חֲמִשָּׁה רַבָּנִים לִשְׁמוֹעַ גביית עֵדוּת עַל מַצָּב הַשְּׁחִיטָה בַּאֲמֶרִיקָה, אֵצֶל הָרַב מִפָּאפָּא זַצַ”ל, וְהָיוּ אֲמוּרִים לְהַגִּיעַ 40 רַבָּנִים וְשׁוֹחֲטִים עִם עֵדוּת.

בַּאֲסֵפָה הַזֹּאת הָיוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּתֵּף: הָרַב מִפָּאפָּא זַצַ”ל, הָרַב מִקַּאשׁוּי זַצַ”ל, הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין זַצַ”ל, הָרַב מִסָאמְבָּאטֶעל זַצַ”ל, הָרַב מִסַאטְמֶער שְׁלִיטָ”א (“ברך משה”) וְהָרַב מִקָאסָאן.

לְבַסּוֹף הָאֲסֵפָה הַהִיא הִתְבַּטְּלָה מִשּׁוּם שֶׁהִזְהִירוּ בְּחוּמְרָה אֶת הָרַבָּנִים שֶׁיַּהַרְגוּ אוֹתָם אִם יִשְׁתַּתְּפוּ בַּאֲסֵפָה.

נָבִיא עֵדוּת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מֵהָרַב הַגָּאוֹן מוהה”ר שְׁלֹמֹה יוּדָא שְוֵוייצֶער שֶׁסִּפֵּר שֶׁשָּׁמַע בְּעַצְמוֹ מהגה”צ מִדֶעבְּרֶעצִין שְׁלִיטָ”א בַּמִּקְוֶה בֶּעלְזְא ב – (16 ez) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: “מִיט דִי סַאטְמֶערֶער קֶען מֶען גָארְנִישְׁט מַאכְן, זֵיי זֶענֶען אוּמְשְׁטַאנְד עֶמִיצְן מִיט אָ קַאר אַרוּנְטֶערְצוּשְׁמֵייסְן אוּן זָאגְן עֶס אִיז וָואר אַן עֶקְסִידֶענְט”. תַּרְגּוּם: עִם אַנְשֵׁי סַאטְמֶער אִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל מְאוּמָה, הֵם מְסֻגָּלִים לִדְרֹס מִשֶּׁהוּ בִּמְכוֹנִית וְלוֹמַר שֶׁהָיָה זֶה תְּאוּנַת דְּרָכִים.

שְׁאֵלָה ג’

  1. כֵּיצַד הִנְּכֶם מְעִיזִים לָצֵאת נֶגֶד גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל אֲחֵרִים הַגְּדוֹלִים מִמְּכֶם בְּשָׁנִים כִּפְלַיִם ? גַּם הִנְּכֶם הוֹצֵאתֶם לָאוֹר חִבּוּרִים רַבִּים, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁמֻּתָּר לָכֶם לִכְתֹּב נֶגְדָּם, לוּ הֱיִיתֶם לְפָחוֹת בְּגִילָם, הָיִיתִי מֵבִין, אַךְ אַתֶּם צְעִירִים מֵהֶם ?
  2. כֵּיצַד הִנְּכֶם רוֹצִים לִמְנוֹעַ מִיהוּדִים לֶאֱכוֹל בָּשָׂר, בְּמָקוֹם שֶׁחֵלֶק נִכְבָּד מֵהַהַכְנָסָה נִזְקֶפֶת לְמוֹסְדוֹת, שָׁם לוֹמְדִים מֵעַל 10 אֶלֶף יְלָדִים בלע”ה שֶלְצַעַרֵינוּ עַל יְדֵי כְּתִיבַת חִבּוּרֵיכֶם, חָדְלוּ רַבִּים לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּהֵמָה וּבְכָךְ עוֹשְׁקִים אַתֶּם סְכוּמִים נִכְבָּדִים מִכַּסְפֵּי הַיְּשִׁיבָה הַחִיּוּנִיִּים וּבִגְלַלְכֶם עוֹמְדִים אָנוּ כַּיּוֹם בְּמַשְׁבֵּר גָּדוֹל, לֹא עָלֵינוּ, וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן נוּכַל לִסְבֹּל זֹאת הַאִם תּוּכְלוּ לִטּוֹל עַל עַצְמֵיכֶם אֶת הָאַחֲרָיוּת ?

הַאִם לֹא יָדוּעַ לָכֶם סִפּוּרוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִדֶעבְּרֶעצִין שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיא אֶת מַדְרִיךְ הַכַּשְׁרוּת, “וַעַד הַכַּשְׁרוּת”, שָׁלַח הָרַבִּי מִסַאטְמֶער לִקְרֹא לוֹ וְצִיוָוה עָלָיו לְהַפְסִיק עִם כָּל מַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַכַּשְׁרוּת, וְאָמַר לוֹ שֶׁאַף אֶחָד לֹא הֶעֱמִיד אוֹתוֹ לְזַכּוֹת הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל כַּשְׁרוּת, אַתֶּם לֹא אַחְרַאי הָעוֹלָם. וְאִם הָרַבִּי מִסַאטְמֶער צִוָּה עַל הָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין לַעֲזֹב אֶת עַסְקָנוּת הַכַּשְׁרוּת אָז מַה הִנְּכֶם חוֹשְׁבִים שֶׁגְּדוֹלִים אַתֶּם יוֹתֵר מֵהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין ?

 דַּעְתִּי הוּא, עִזְבוּ מֵעֲמַלְכֶם, תְּנוּ מְנוּחָה לִיהוּדִים הַחֲפֵצִים לְהַחֲיוֹת אֶת לִבָּם בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ בְּטְשׁוּלְנְט טָעִים וּבִמְעַט נַקְנִיק, סַלַמִי וּפַּסְטְרַמַה. כָּל יְהוּדִי יָרֵא וְשָׁלֵם שָׁר מִדֵּי שַׁבָּת בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה עִם יְלָדָיו בְּצַוְתָּא: “בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים”, עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לַה’ יִתְבָּרַך שֶׁנָּתַן בְּיָדֵינוּ כֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת הַמַּאֲכָלִים הָעֲרֵבִים וְדַי לַמֵּבִין.

צְבִי דָּוִד הֶערְשְׁקוֹבִיץ.

תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה ג’

  1. הַמַּכְשִׁירִים וְאֵלּוּ הַמַּתִּירִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת חֵלֶב וָדָם לְמַעַן כֶּסֶף וְכָבוֹד, אֵינָם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מַכְשִׁילֵי יִשְׂרָאֵל כְּשַׁבְּתַי צְבִי שר”י יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹּ שֶׁהִתִּיר חֵלֶב וְדָם[7] וְהָיָה גָּדוֹל מִדּוֹרֵנוּ, הַאִם גַּם יֵחָשֵׁב כְּגָדוֹל ?

כַּיּוֹם בְּהִתְאַחֲדוּת בְּוַדַּאי הָיוּ רוֹצִים, לְשַׁלֵּם לוֹ 2 מִלְיוֹן דּוֹלָר לְשָׁנָה, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיַּתִּיר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וְדָם.

  1. וּלְגַבֵּי הַהַכְנָסוֹת לְמוֹסָדוֹת שֶׁנֶּעֱצָרוֹת, הַתְּשׁוּבָה כְּדִלְהַלָּן:

בְּיָדֵינוּ כְּלָל כֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּנִפְעַל, כָּךְ שֶׁאִם הַבָּשָׂר טָרֵף הַשְּׁאֵלָה אֵינָהּ שְׁאֵלָה שֶׁבְּכֶסֶף זֶה צָרִיךְ לִתְמֹךְ בְּמוֹסָדוֹת וְאַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁבַּקִבּוּצִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָתְנוּ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חֲזִיר בִּלְבַד, אַךְ לֹא חֵלֶב, וְאוֹי וַאֲבוֹי לְנַפְשְׁכֶם שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהִתְפַּטַּמְטֶם בְּמָנוֹת מְלֵאוֹת שֶׁל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת חֵלֶב וְדָם.

וְזֶה שֶׁהִנְכֶם כּוֹתְבִים שֶׁהַיְשִׁיבוֹת מִתְמוֹדְדוֹת עִם מַשְׁבְּרִים, תְּשׁוּבָתִי, מוּטָב שֶׁהַיְשִׁיבָה תִּהְיֶה בְּמַשְׁבֵּר גָּדוֹל (וַאֲפִילוּ עַד כְּדֵי סְגִירָה) מֵאֲשֶׁר לְפַטֵּם אֶת הַצֹּאן קָדָשִׁים בִּכְסָפִים שֶׁל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, חֵלֶב וְדָם.  (רְאֵה גַּם בַּאֲרִיכוּת בְּקוּנְטְרֵס “אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק” לְגַבֵּי זֶה שעמפייער פאלטרי הֶעֱנִיק סְכוּמִים נִכְבָּדִים לִישִׁיבַת “תִּפְאֶרֶת יְרוּשָׁלַיִם” מהגה”צ ר’ מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין ז”ל וְעַל יְדֵי זֶה הוּא הָיָה כָּשֵׁר רח”ל).

וְשׁוּב עַל כָּךְ שֶׁהִנְכֶם כּוֹתְבִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטּוֹל אַחֲרָיוּת כְּבֵדָה כָּל כָּךְ, תְּשׁוּבָתִי, שֶׁיָּדוּעַ הֵיטֵב מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הַקַּדְמוֹנִים שֶׁמּוּטָב לִסְגּוֹר הַיְּשִׁיבוֹת מֵאֲשֶׁר לְהַכְנִיס בָּהֶם לְשׁוֹנוֹת העכו”ם.

בְּנוֹגֵעַ לְכָךְ שֶׁהָרַב מִסַאטְמֶער זצ”ל שָׁלַח לִקְרֹא לָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין וְאָמַר לוֹ שֶׁאַף אֶחָד לֹא הֶעֱמִידוֹ לְזַכּוֹת אֶת הָעוֹלָם, הַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ הִיא כְּדִלְהַלָּן:

הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצ”ל הָיָה כְּבָר זְמַן רַב לְאַחַר הָאֵרוּעַ מֹחִי, ל”ע, וְאָכֵן רָאשֵׁי הַקַּצָּבִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ (הַכֹּל בַּעֲבוּר שֶׁיּוּכְלוּ בְּקַלּוּת לְהַאֲכִיל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת) הֵסִיתוּ אֶת הָרַבִּי בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם, כַּיָּדוּעַ.

בִּפְרָט כְּפִי שֶׁהָרַב מִסַאטְמֶער בְּעַצְמוֹ כָּתַב לִפְנֵי שָׁנִים בשו”ת דִּבְרֵי יוֹאֵל חֵלֶק י”ד סִימָן ל”ד, אוֹת ו’ בְּסוֹפוֹ) כְּדִלְהַלָּן:

לִפְעָמִים רוֹאִים אֵצֶל הַקַּצָּבִים הַיְרֵאִים, שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, חֲרֵדִים לִדְבַר ה’ מִכָּל הַתְּחוּמִים, אֲבָל כְּשֶׁהַשָּׂטָן מַגִּיעַ לִמְכִירַת בָּשָׂר שֶׁזּוֹהִי פַּרְנָסָתָם, חֲשׁוּדִים הֵם שֶׁאֵינָם מִתְנַהֲגִים כַּשּׁוּרָה, כָּל שֶׁכֵּן אֵצֶל אֵלּוּ הַמְּקִלִּים אַף בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֶלָּא מַאי ? אִם עוֹקְבִים אַחֲרֵיהֶם, מַשְׁגִּיחִים נֶאֱמָנִים, תּוֹפְסִים אוֹתָם. אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשְׁגָּחָה בִּמְאַת הָאֲחוּזִים, לֹא תּוֹפְסִים, וְאָז הַקַּצָּבִים רַשָּׁאִים לִפְעֹל כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם וְאֵיךְ שֶׁלִּבָּם חָפֵץ, וּמַאֲכִילִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת ר”ל, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מִזֶּה, כִּי אֵין מַשְׁגִּיחַ, עכת”ד.

מוּסַר הַהַשְׂכֵּל מִזֶּה הוּא, הָרַב זוֹעֵק הַצִּילוּ ! שֶׁאִם אֵין הַשְׁגָּחָה בִּמְאַת הָאֲחוּזִים, מֵא’ עַד ת’, אוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת ר”ל, וְאַתֶּם יוֹשְׁבִים עַל מֵי מְנוּחוֹת בִּסְעוּדַת בָּשָׂר, לַמְרוֹת אִי הַשְׁגָּחָה מֵהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף, וְאוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת.

הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצ”ל, לֹא הָיָה יְרֵא שֶׁיִּהְיוּ טַעֲנוֹת, הַיִּתָּכֵן לוֹמַר עַל רַבִּים שֶׁאוֹכְלִים נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת רח”ל. וְעוֹד רוֹאִים מִדְּבָרָיו שֶׁהַיִּרְאַת שָׁמַיִם מֵאֵלּוּ הַנִּקְרָאִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לְצַעֲרֵנוּ, חַלָּשָׁה בְּיוֹתֵר.

וְכֵן כּוֹתֵב הָרַבִּי מִסַאטְמֶער זצ”ל בשו”ת דִּבְרֵי יוֹאֵל (יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ל”ד, סוֹף אוֹת ו’) שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ בִּמְדִינָתֵנוּ (אַמֶרִיקָה), בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים בָּרוּךְ ה’ מַשְׁגִּיחִים הָעוֹמְדִים עַל הַבָּשָׂר מֵהַשְּׁחִיטָה וְעַד הַמְּכִירָה וּבְכָל אוֹפָן הַקַּצָּבִים נִסּוּ בְּכָל הָאֶמְצָעִים לְהַכְנִיס בָּשָׂר מִבַּחוּץ, פְּעָמִים נוֹדַע שֶׁהַקַּצָּבִים רָצוּ בְּהֶסְתֵּר לְהָבִיא בָּשָׂר בְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּשְׁגִּיחַ לֹא יֵדַע מִזֶּה בְּלִי לְהַבִּיט עַל כָּךְ שֶׁאֲנָשִׁים נִכְשָׁלִים, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ כַּמָּה דּוֹלָרִים, עַיֵּן שָׁם.

הַמּוּסָר הַהַשְׂכֵּל הַנִּלְמָד מִדִּבְרֵי הָרַבִּי

א. הַקַּצָּבִים כַּיּוֹם מוּכָנִים לְהַכְשִׁיל יְהוּדִים בַּעֲבוּר בֶּצַע כֶּסֶף.

ב. לַמְרוֹת שֶׁעוֹמֵד מַשְׁגִּיחַ מִתְּחִלָּה וְעַד הַסּוֹף מַמָּשׁ, מוֹצֵא הַקַּצָב דְּרָכִים שׁוֹנוֹת לְסוֹבֵב, וְאַף אֶחָד לֹא בָּטוּחַ עַל מַה שֶּׁהוּא אֹכֶל.

ג. גַּם בִּשְׁבִיל רֶוַח מוּעָט יַכְשִׁיל הַקַּצָב בְּבָשָׂר טָרֵף.

ד. הַקַּצָּבִים מִתְאַמְּצִים בְּכָל הַדְּרָכִים לְהַכְנִיס בָּשָׂר טָרֵף.

וְזֶה שֶׁהִנְכֶם שׁוֹאֲלִים אִם  גָּדוֹל אֲנִי בְּשָׁנִים מֵהָרַב מִדֶעבְּרֶעצִין זצוק”ל שְׁאֵלַתְכֶם אֵינָהּ חֲכָמָה שֶׁחֲזַ”ל הֲרֵי אוֹמְרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, כָּל יְהוּדִי הָרוֹאֶה מִכְשׁוֹל אֵצֶל יְהוּדִי אַחֵר מְחֻיָּב לְעוֹרְרוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, בִּפְרָט בְּמָקוֹם שֶׁרוֹאִים שֶׁמַּאֲכִילִים אַלְפֵי יְהוּדִים בְּכָל יוֹם נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת חֵלֶב וְדַם רַחֲמָנָא לִיצְלָן, בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי שֶׁאָסוּר לִשְׁתֹּק וּרְאֵה לְמַעְלָה מַה שֶּׁהֵבֵאתִי מִסֵּפֶר “דָּבָר בְּעִתּוֹ” מִבַּעַל הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ”ל.

וְעִנְיָן הַשִּׁירָה שֶׁהִזְכַּרְתֶּם שֶׁכָּל יְהוּדִי יָרֵא וְשָׁלֵם שָׁר מִידֵי שַׁבָּת בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה עִם יְלָדָיו בְּצַוְותָּא בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים הַתְּשׁוּבָה הִיא, אָכֵן אֱמֶת שֶׁשָּׁרִים אַךְ עַל אֵיזֶה בָּשָׂר וְדָגִים בָּשָׂר טָרֵף חַס וְחָלִילָה, הַאִם חוֹשְׁבִים הִנְּכֶם שֶׁזּוֹ הָיְתָה דַּעַת הַפַּיְטָן בְּחִבּוּר הַזְּמִירוֹת בָּשָׂר וְדָגִים, חַס וְחָלִילָה לוֹמַר כָּךְ. אָנוּ מוֹצְאִים בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (פָּרָשַׁת רְאֵה) “וְזָבַחְתָּ…כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ” (דברים יב,כא)[8], אִם תִּשְׁחֹט כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה’ אָז וְאָכַלְתָּ שָׁם מֻתָּר לְךָ לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְאִם לֹא זֶה אָסוּר בְּתַכְלִית הָאִסּוּר וְחַס וְחָלִילָה לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַפַּיְטָן הָיְתָה עַל בָּשָׂר הַטָּרֵף לְכָל הַדֵּעוֹת.

אַתֶּם מְצַיְּנִים בְּסוֹף מִכְתַּבְכֶם אֶת הַמַּאֲכָלִים כְּ”מַאֲכָלִים טְעִימִים”, אַךְ לְצַעֲרֵנוּ כָּאֵלּוּ “מַאֲכָלִים טְעִימִים” מוֹרִיד אֶת הַיְּהוּדִי מִדַּרְכּוֹ הַיְשָׁרָה ח”ו, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב הָרַמְבַּ”ם הַקָּדוֹשׁ ז”ל בְּמִכְתָּבוֹ הַיָּדוּעַ הַנִּקְרָא “אִגֶּרֶת תֵּימָן” (וּרְאֵה בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ דֶּגֶל מַחֲנֶה אֶפְרַיִם[9] פָּרָשַׁת עֵקֶב שֶׁמֵּבִיא שָׁם ג”כ) שֶׁזֶּה שֶׁשָּׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת עַל סְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה זֶה בַּעֲבוּר שֶׁנִּתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת ואכמ”ל.

ג) עַיְּנוּ מְעַט בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים (תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף פָּרָשַׁת נָשֹׂא[10], דִּבְרֵי חַיִּים הַשְׁמָטוֹת לְפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל).

מַה וְכֵיצַד יֵרָאוּ רַבָּנֵי הָעֶרֶב רַב לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְכֵן בְּסֵפֶר וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ”א בַּאֲרִיכוּת.

ד. ר’ צְבִי דָּוִד הַיָּקָר, עַיְּנוּ בְּקוּנְטְרֵס “הוֹדָאַת בַּעַל דִּין” וְהַקְשִׁיבוּ לַקֶּלֶטֶת שֶׁבּוֹ זוֹעֵק הָרַבִּי מסיגעט-סאטמער שליט”א “הַצִּילוּ”, שֶׁכָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא אָכְלוּ “גְּלַאט כָּשֵׁר” וְהוּא וְרַבָּנִים נוֹסָפִים מוֹדִים שֶׁאָכְלוּ חֵלֶב עִם בָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ גְּלַאט כָּשֵׁר, וְכָל הַשָּׁנִים רִמּוּ אֶת הַצִּבּוּר.

ה. עַשְׂרוֹת רַבָּנִים יְרֵאִים, גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ בְּקוֹל קוֹרְאִים נֶגֶד הַבָּשָׂר, וְכָל הַמַּכְשִׁירִים בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים נֶגְדָּם.

וּבִזְכוּת שְׁמִירַת הַכַּשְׁרוּת יַרְאֵנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת יְשׁוּעָתוֹ וִיצַוֶּה לָנוּ אֶת בִּרְכָּתוֹ הַטּוֹבָה, וְיִזְכֹּר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים לְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ יָמִים כְּקֶדֶם וּלְהָשִׁיב שְׁבוּת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

[1] ויותר גרוע הוא כשאומרים בשם הצדיק דברי שקר שלא היו ולא נבראו כמו שהרבי מסאטמער זצ”ל אמר בדרך מליצה על הגמרא במסכת ברכות, המספרת על רבן יוחנן בן זכאי לפני פטירתו, שבכה ואמר שיש לפניו שתי דרכים, דרך אחת לגן עדן ודרך שניה לגהינום, “ואיני יודע לאיזה דרך מובילים אותי”. ביאר הרבי מסאטמער כוונת הדברים: כל זמן שהאדם חי הוא שומע אם אומרים על שמו דברי שקר ויכול להכחישם, אך אחרי פטירתו “מוליכין אותו” – התלמידים מוליכין אותו, דהיינו, את דבריו, כל החפץ מוסיף לפי טעמו על הדברים המקוריים וממילא הרב אינו יודע האם האנשים יקבלו את דבריו לטוב או חלילה להיפך, עד כאן.

ולצערנו ראינו שכן כך קורא במציאות שרימו את הרבי והוליכו בשמו שמועות שונות, הכל כדי לרמות את הצבור קוני הבשר, שידמה להם כאילו הרבי או ההתאחדות נותנים השגחה על הבשר של ווינשטאק.

ובענין זה שאפשר להונות את הצדיק, ידוע מה שנעשה עם פסל מיכה תחת הנהגתו של משה רבינו ודור דעה ארבעים שנה במדבר, ואעפ”כ נעלם זאת, שלא ידעו אודות הפסל, וכן תחת הנהגתם של שופטים היו עובדים עבודה זרה הרבה כמבואר בשופטים, וכן תחת הנהגתו של יאשיהו המלך שהפך עולם ומלואה בביעור ע”ז בכח של מלכות, ויאשיהו היה צדיק גדול כמו שמעיד עליו הפסוק (מלכים ודברי הימים), ואעפ”י היו ליצני הדור עושים מה שליבם חפץ שלא בידיעתו, כמו שאמרו חז”ל.

ובפרשת דברים (א’, י”ג): “הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם”, ופירש”י שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם, עד כאן לשונו.

וכתב על דברי שלום להגה”ק מוה”ר אברהם שלום מסטרופקוב זצ”ל (בן הרה”ק משינאווע זי”ע) וזה לשונו, הנה יש להוכיח מזה גודל מעלת הצדיקים, אפילו כשיש איזה מחלוקת בין איזה צדיקים ושומעין מהם שאחד אומר על חבירו דיבורים כנגדו, ידוע שזה מחמת בעלי לשון אשר היצה”ר רוצה להפריע הצדיקים ותלמידיכם מעסק מצותם ותורתם על כן הוא מעמיד הולכי רכיל בשקרים שונים, וקלי הדעת אומרים, כיון שהרבי הוא בעל רוח הקודש, איך אפשר להטעותו, ומזה באים חס וחלילה לפקור באמתיות צדקת הצדיקים הקדושים האמתיים, ובאמת מי שאומר כה, שאי אפשר להטעות את הצדיק, הוא אפיקורסות, כיון שמצינו שאפילו משה רבינו עליו השלום אדון הנביאים אמר וידועים לשבטיכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע וכו’ ואם הגון הוא וכו’ אלא על כרחך שאם בא איש צבוע לפני הצדיק ורוצה להטעותו שהוא איש כשר אפשר שהצדיק אינו יודע פנימיותו, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום איני יודע מי הוא, עד כאן לשונו.

ובפרשת וישלח על פסוק (ל”ב, ט’): “וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה וגו'”, פירש האבן עזרא וזה לשונו: כי אין הנביא יודע הנסתרות, אם לא יגלה לו ה’, ואלישע אמר: “וַה’ הֶעְלִים מִמֶּנִּי” (מלכים ב’ ד’ כ”ז), עד כאן לשונו.

הרי שמשה רבינו ואלישע הנביא לא ידעו, וכן שאר הנביאים לא ידעו, רק מה שהגיד להם ה’ יתברך, אבל שאר הדברים יתכן שנעלם גם מהם, ויתכן שידעו אבל אינו מוכרח, ואפשר שיתעלם מהם.

ומצינו ביעקב אבינו עליו השלום: “וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם”, אבל החסידים אומרים כי רק אצל יעקב היה יכול להיות דבר כזה שלא ידע מה שנעשה תחת רשותו, אבל לא אצל מרן ז”ל … וכן רק את יצחק אבינו היה אפשר לרמות, אבל הרבי גדול מכולם ואותו אי אפשר לרמות, ומוכרח שידע הכל ויכול הכל, וממילא ראיה ברורה שהכל היה טוב.

ומבואר בספר מלאכים שנמצאו מכשולים של כרת רחמנא ליצלן תחת גדולים מדורות קדומים, כגון אסא מלך יהודה שהיה צדיק והיה לו כח של מלאכות, ואף על פי כן נאמר (מלכים א’ ט”ו י”ד): “וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ”, פירש רש”י במות היחיד, שהורגלו ליקרב עליהן לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית שהיו הבמות מותרות לא סרו עתה ואף על פי שנאסרו משנבנה הבית והיו עונשים עליה כרת, עד כאן לשונו.

וגבי יהושפט שהיה צדיק, נאמר (מלכים א’ כ”ב מ”ד): “אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת”, וכן גבי יהואש (מלכים ב’ י”ב ג’): “וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה’ וגו’ רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וגו'”, וכן גבי עזרי’ (מלכים ב’ ט”ו ג’): “וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה’ וגו’ רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וגו'”, וכן גבי יותם שהיה צדיק מופלג (כמבואר ברש”י (דברי הימים ב’ כ”ז ב’ “וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה’ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו” הטובות שעשה אביו, וזהו שאמר ר’ שמעון בן יוחאי במסכת סוטה, אלמלא יהיה אברהם אבינו מקבל עליו כל  עוונות הדור עד לו, אני הייתי מקבל חטאי הדורות מאברהם עד לי, ואם היה יותם בן עוזיהו עמי היינו מקבלים עלינו מאברהם ועד סוף כל הדורות וכו’ עד כאן לשונו עיין שם) ואף על פי כן נאמר (מלכים ב’ ט”ו ל”ה): “רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וגו'” עד חזקיהו המלך שאצלו נאמר: “הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת”.

ובימי המהרש”ל זצ”ל נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו והנהגת שאר גדולים שבימיו, כמבואר בספר: “ים של שלמה” ושם במסכת חולין פרק “גיד הנשה” סימן י”ט כתב וזה לשונו: אני הגבר ראיתי  שרוב המנקרים שלנו אף על פי שמחמירים בענין ניקור לחתוך אפילו מההיתר, ובכל זאת נמצא הרבה פעמים שמקילין בחלב, לכן נהגתי עצמי שלא לאכול בשר מנוקר עד שיבדוק הבשר על ידי עוד מנקר, עד כאן לשונו, עיין שם.

ובכרתי (להגאון הקדוש מורנו הרב יונתן אייבעשיץ זצ”ל) כתב בסוף סימן ס”ה וזה לשונו: בזמן הזה יש להחמיר יותר שלא לסמוך על חזקת כשרות המנקר, כיון דעכשיו רבו החומרות וכבד עליו הטורח ועל הרוב אינם בני תורה ואין לסמוך בניקור כי אם על בקי וירא ה’ מרבים, עד כאן לשונו.

עוד כתב וזה לשונו מיום עמדי על דעתי שלמדתי הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן, לא סמכתי על מנקר כי אם מה שהייתי מנקר בעצמי ויגיע כפי אכלתי, עד כאן לשונו.

ובספר “צנה לדוד” (להגאון מוה”ר דוד דייטש זצ”ל, מגדולי ספרי הניקור בשנת תק”ח) כתב וזה לשונו: ראיתי מנקרים חותכין בשר ואומרים זה חלב ועל חלב גמור אומרים שזה בשר, וכמה פעמים עמדו המנקרים ואומרים בחוצפה כך קבלנו וכך מנהגינו מקדם, והיינו בעיניהם כמתעתע באומרם אם אמת אתך למה אין מזהירין לנו הרבנים אשר בארץ המה חכמי הדור על זה, ואני בעניי אמרתי להם בודאי חכמי הוראות לא ידעו מזה המכשול. ועל מהנגך אני אומר דור תהפוכות המה ומנהגם לגהינם, עד כאן לשונו.

ובספר “שו”ת בית יצחק” (יורה סימן ס”ד) כתב אודות הרבנים שמשכו ידיהם מן המנקרים בשר מליתן השגחה עליהם וסומכין על המנקרים שלמדו איש מפי איש, ולפעמים גם רבי לא שנה ואם כן תלמידו מניין לידע, וגם בחלק הפנימי הכל ממשמשין הן נשים ועבדים וקטנים, ובפרט שוחטי זמנינו שלומדים דיני שחיטות ובדיקות מחדש ולקחו קבלה מהרב וענין ניקור לא ראו ולא ידעו כלום ועם כל זה לאחר שנתמנו לשו”ב עושים את עצמם למנקרים והעולם סומכין עליהם ואין מי שישגיח עליהם, והכל מפני שגם הרבנים בעלי הוראה אינם בקיאים בטוב ענין זה, על כן צריך הרב ללמוד בעצמו מקודם בטוב סדר הניקור בחלק הפנים, עד כאן לשונו (מובא בהקדמה לספר גבעת פנחס).

ושם בספר “גבעת פנחס” כתב וזה לשונו, הרבה שנים שאני עוסק בעניני ניקור והייתי בהרבה עיירות גדולות וקטנות, וראיתי בעוונותינו הרבים שיש הרבה מכשולים ועוררתי עליהם וכולם נתנו לי טובת עין, עד כאן לשונו.

ועיין בקונטרס “דרכי חיים” להר”ר רפאל ז”ל, משמש בקודש אצל מרן הקדוש בעל דברי חיים זי”ע, והקונטרס מפורסם לאמיתי (וידוע שגם הגה”ק מהרי”ד מבעלזא זי”ע היה מעיין בו לפעמים) ובסופו מספר על מכשול בענין החלב תחת הנהגתו של הדברי חיים ובית דינו, אבל נחרדו תיכף לתקן המכשול.

וכבר הזהיר החפץ חיים זצ”ל בספרו “דבר בעתו” וזה לשונו: ומה מאד יתמרמר  על זה שבדבר תוכחה קלה, היה יכול להסתלק מכל אלו הדינים, ואל יתפתה בנפשו לומר, שבודאי לא יהיה הדין עליו לבד, כי אינו יחיד בעירו. כי לעומת זה תדע, כשנתחייב אדם בערבות גדולה לכמה עשרות אלפים דינרים, אפילו נתערבו אתו עוד כמה וכמה אנשים, מיהו כשמגיע לזמן התשלומים, אפילו אם יגיע עליו רק חלק מן הערבות, הוא שכהיום נתרבה מאוד ענין אכילת איסורים, וכאשר תבוא לחשבון, יגיע לאלפי כזיתים של איסור, הנאכלים בשבוע אחד ובמקום אחד וכו’ וכו’. וכל שכן אלו האנשים אשר יש בידם לזרז את אנשי עירם להחזיק במצוה זו של קדושת המאכלות, ולמנוע נפשות ישראל מאיסורים והתרשלו, בודאי עיקר האשמה תהיה עליהם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו, כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר למוטב  ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים אינו אלא על ידו וכו’, עיין שם.

ונסיים בדברי הגאון שר התורה מוה”ר שלמה קלוגער זצ”ל, שכתב בספרו “טוב טעם ודעת” חלק א’ בפתחי שערים, אודות השוחט רע מעללים מק”ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו מהשחיטה, וזה לשון קדשו: “ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי’ בעליה בשני עולמות. והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מיום שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויבך ה’, ועלינו יערה רוח ממרום”, עד כאן לשונו.

ובודאי אם היו מכשולים תחת מלכות בית דוד כנ”ל, בזמן שצדיקים היו שולטים ולא היה עולם של הפקר, ואם נמצאו מכשולים של חלב תחת הנהגתו של המהרש”ל ז”ל ושאר גדולים שבימיו, וכן בדורות שאחר כך תחת הנהגת גדולי עולם כמבואר לעיל, וכל ההמון חרד בלי הפקרות, למה לא יוכלו להמצא מכשולות גם בימי מרן מסאטמאר זצ”ל בלי ידיעתו בעולם של הפקר שבמדינת אמריקה, מקום זייפנים ורמאים וקלים וריקים אשר אין לשום אדם שליטה עליהם ומי יאמר להם מה תעשה, ויכול להיות שלא ידע מרן ז”ל עם מי יש לו עסקים, וכמו שהיה זה מציאות אצל משה רבינו ע”ה.

[2] רב עמרם חסידא כי הוו מצערי ליה בי ריש גלותא הוו מגנו ליה אתלגא (דרך לאחוז לו חולה מחמת צנה כמפורש שם בגמרא ורפואתו בשרא שמינא אגומרא וחמרא חייא, פירוש בלא מזיגת מים כמבואר שם בגמרא). למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה, אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי. אמר להו בישרא סומקא (כחוש) אגומרא וחמרא מרקא (מזוג במים הרבה). אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא, שמעה ילתא (אשת רב נחמן, והיתה בת הנשיא ואשת אב בית דין וחשובה, כדאמרינן בהעור והרוטב דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוה) ומעיילא ליה לבי מסותא (מרחץ) ומוקמא ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי (מתהפכים מחמת זיעה אדומה היוצא ממנו על ידי בשרא שמינא וחמרא חייא) מיה דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי (בהרות עגולות) פשיטי.

[3] רב יוסף איעסק (מתעסק) בריחיא (כדי שיתחמם ויזיע), רב ששת איעסק בכשורי (לשאת קורות ומשאות), אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה.

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת מ”ט לא סעיד מר גבן, אמר ליה דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי, אמר ליה מי יימר אמר ליה השתא מחוינא לך אמר ליה לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא אייתי ליה אמר להו אהדמו לי הדמי דחיותא {סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה כלומר ערכו הנתחים} אייתו תלת כרעי אותיבי קמיה אמר להו (ריש גלותא) הא בעלת ג’ רגלים הואי? פסיק אייתי חדא מעלמא אותיבי קמיה אמר ליה לשמעיה אותביה נמי להך דידך אותבה אמר להו האי בת חמש רגלים הואי? אמר ליה אי הכי [משום דחשידי הוא] ליעבדו קמיה דמר [כלומר קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר] וליכול אמר ליה לחיי קריבו תכא [שולחן] קמיה ואייתו קמיה בישרא ואותיבו קמיה וריסתנא דחנקא חמתא [עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק משום דרב ששת סגי נהור הוה ולא יראנו ויאכל ויחנק] גששיה ושקלה כרכה בסודריה [מששה והרגיש באותו עצם שקל כל החתיכה וכרכה בסודריה]

[4] לבתר דאכיל אמרי ליה (לריש גלותא) איגניב לן כסא דכספא (שהיו רואים אותו כורך בסודריה ורוצים לבדוק מהו) בהדי דקא מעייני ואתי אשכחוה דכרוכה בסודריה [אמר] (אמרי) ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן אמר להו אנא מיכל אכלי (וטעמו טעמתי) וטעמי ביה טעמא דחיורא (בשר בעלת שחין), אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא (לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין), אמר להו בדקו בדוכתיה (בעור [היו בודקין] במקום ריסתנא זו בכף הירך ותמצאנו בעור שהוא לבן) דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא היא (טלאי לבן בעור שחור לקותא היה שם בבשר ונהפך העור ללבן), בדוק אשכחוה, כי קא נפיק כרו לי בירא (חפרו גומץ שיפול בו) ושדו ליה צפיתא עילויה (השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו) ואמרו ליה ליתי מר לינח (לשכב במושבו) נחר ליה רב חסדא (עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו) אמר ליה (רב ששת) לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (ש”ב ב) נטה לך על ימינך או על שמאל (פסוק הוא בעשהאל), אמר ליה לשמעיה מאי קא חזית אמר ליה ציפתא דשדיא אמר ליה הדר מינה (חזור מעליה לימין או לשמאל) לבתר דנפק אמר ליה רב חסדא מנא הוה ידע מר אמר ליה חדא דנחר לי מר ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו.

[5] [5]) וזה לשונו של הגה”צ מוה”ר עקיבא יוסף שלעזינגער זצ”ל בעהמח”ס לב העברי כותב וז”ל שם: הגהצה”ק ר’ נתן אדלער זלל”ה רצה לפסול השו”ב דפפ”ד, ולהכניע החותם של הסטרא אחרא השורה על השובי”ם הפסולים בסוד על חרבך תחי’ וכו’, ואלמלא השיג כל רצונו הי’ בא משיח צדקינו, אך הס”מ העמיד עליו רודפים קצבים, והוצרך לברוח מפפ”ד, ותלמידו החתם סופר רץ אחריו כמה פרסאות וכו’ עכ”ל. (הובא בספר משכיל על דל להגה”ק מוה”ר הלל מקאלאמיי זי”ע, עיין שם באריכות).

[6][6]) וז”ל שם: “שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם”.

ושם בשו”ת דברי חיים (יורה דעה ח”א סימן ו’) כתב וזה לשונו: “ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי”, עכלה”ק.

ומרן החתם סופר זי”ע כתב בשו”ת חת”ס או”ח סימן ר”ה, כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג’ רגלים חזנים שוחטים וסופרים, עיין שם. (וכעין זה בספה”ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא, ד”ה והעולה).

ועיין בספר טיול בפרדס להגה”צ משאמלוי זצ”ל הי”ד, שכתב בחלק א’ (מערכת שחיטה) כי כח הציונות נתהוה גם ע”י השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל, עיי”ש.

[7] [7]) וידוע ששבתי צבי ימ”ש תיקן נוסח ברכה חדשה אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת חלב, ועיין באריכות בספרי קובץ ספרים בעניני ניקור.

[7]) וז”ל שם: “שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם”.

ושם בשו”ת דברי חיים (יורה דעה ח”א סימן ו’) כתב וזה לשונו: “ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי”, עכלה”ק.

ומרן החתם סופר זי”ע כתב בשו”ת חת”ס או”ח סימן ר”ה, כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג’ רגלים חזנים שוחטים וסופרים, עיין שם. (וכעין זה בספה”ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא, ד”ה והעולה).

ועיין בספר טיול בפרדס להגה”צ משאמלוי זצ”ל הי”ד, שכתב בחלק א’ (מערכת שחיטה) כי כח הציונות נתהוה גם ע”י השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל, עיי”ש.

[8] בְּסֵפֶר דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח כָּתוּב כְּדִלְהַלָּן: “וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט”.

 הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל סִפֵּר לִילָדָיו בְּלֵיל פֶּסַח עַל שְׁאֵלָה שֶׁהָיְתָה לוֹ הַיּוֹם, שׁוֹחֵט שֶׁהֵחֵל לִשְׁתּוֹת הַאִם מֻתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְשָׁאַל אֶת בָּנָיו הֵיכָן אֶפְשָׁר לִמְצוֹא הַתְּשׁוּבָה בַּהַגָּדָה, הַיְלָדִים לֹא עָנוּ וְהִמְתִּינוּ שֶׁאֲבִיהֶם יַעֲנֶה, נַעֲנָה הָאָב, נֹאמַר בַּהַגָּדָה “וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט” לִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַדּוּעַ יֵשׁ לִשְׁחוֹט אֶת הַשּׁוֹחֵט הֲרֵי כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “וְזָבַחְתָּ… כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ” וְהַשּׁוֹחֵט נָתַן לֶאֱכוֹל לִיהוּדִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בָּשָׂר כָּשֵׁר לְכָבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְכֵן חָפֵץ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בָּשָׂר כָּל הַשָּׁנָה, וּמֵקִים מִצְוָה לְפִי פּוֹסְקִים מְסֻיָּמִים כְּמוֹ הַ”חֲרֵדִים” וַאֲחֵרִים, בְּכָל עוֹף מִצְוָה מְיֻחֶדֶת, מִצְוַת עָשָׂה דְּאוֹרָיְיתָא שֶׁל: “וְזָבַחְתָּ… כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ” אִם כֵּן מַדּוּעַ מַגִּיעַ לוֹ שְׁחִיטָה עַל כָּךְ ?

עָנָה שֶׁהַסִּפּוּר הָיָה שֶׁשּׁוֹחֵט שָׁחַט לְאַחַר שָׁתִית ד’ כּוֹסוֹת וּמִמֵּילָא שׁוֹחֵט כָּזֶה בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לִשְׁחוֹט.

רֶ’ מֶנְדֶעלֶע מִדֶעשׁ בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר “שַׁעֲרֵי צֶדֶק”, לָמַד אֵצֶל הַחֲתַ”ם סוֹפֵר בִּפְרֶשְׁבּוּרְג, הוּא הָיָה גַּם תַּלְמִיד שֶׁל הַ”יִּשְׂמַח מֹשֶׁה” הַקָּדוֹשׁ שֶׁסִּדְּרוּ הָיָה בְּעַצְמוֹ לְלַמֵּד שִׁעוּרִים וּכְשֶׁלֹּא לִמֵּד בְּעַצְמוֹ לִמֵּד הַ”יִּיטַב לֵב”, יִתָּכֵן שֶׁפַּעַם לִמֵּד הַ”יִּיטַב לֵב” אֶת רֶ’ מֶנְדֶעלֶע.

הָיָה יְהוּדִי, חָסִיד מֵהַ”יִּיטַב לֵב” הַקָּדוֹשׁ, וּמֶר’ מֶנְדֶעלֶע מִדֶעשׁ, שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁאֵלָה רְצִינִית שָׁאַל אֶת שְׁנֵי רַבּוֹתָיו, חָפֵץ הָיָה לִרְאוֹת מַה יַעֲנוּ שְׁנֵיהֶם, לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ אֶת הַ”יִּיטַב לֵב” בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, שְׁאָלוֹ הַ”יֵּיטֶב לֶב”, מִסְּתָמָא שָׁאַלְתָּ גַּם אֶת רֶ’ מֶנְדֶעלֶע אֶת אוֹתָהּ שְׁאֵלָה, עָנָה הֶחָסִיד, אָכֵן שָׁאַלְתִּי. שְׁאָלוֹ הַ”יֵּיטֶב לֶב”, מַה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ ? וְעָנָה לוֹ הֶחָסִיד אֶת כָּל תְּשׁוּבַת רֶ’ מֶנְדֶעלֶע בַּאֲרִיכוּת וּבְפִלְפּוּל. נַעֲנָה הַ”יֵּיטֶב לֶב” לְחָסִיד מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁאָבִי הַ”יִּשְׂמַח מֹשֶׁה” לֹא הִרְשָׁה לִי לִלְמֹד אֵצֶל הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” הֲרֵי בִּגְלַל הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁדִּבְּרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים קַלִּים.

אַגַּב כּוֹתֵב רַבּוֹת הַחֲתַ”ם סוֹפֵר לְגַבֵּי הַשּׁוֹחֲטִים קַלִּים בַּתְּשׁוּבוֹת, וְכֵן כּוֹתֵב שֶׁהוּא הָיָה רוֹעֵד מֵהַשְּׁחִיטָה וְהָיָה רָץ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם לִבְדּוֹק הַשְּׁחִיטָה.

הַמַּרְאֶה יְחֶזְקֵאל שָׁלַח אֶת בְּנוֹ ר’ מֶנְדֶעלֶע מִדֶעשׁ לִלְמֹד אֵצֶל הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁהִדְפַּסְתִּי  כְּבָר פַּעַם אֶצְלִי, כשר’ מֶנְדֶעלֶע חָזַר לְבֵיתוֹ מִפְּרֶעשׁבּוֹרְג, שָׁאַל אֶת בְּנוֹ מַה עָשִׂיתָ עִם בָּשָׂר לְשַׁבָּת בְּפְרֶעשׁבּוֹרְג? עָנָה שֶׁאָכַל אֵצֶל הַ”חֲתַ”ם סוֹפֵר” מֵאוֹתָהּ בְּהֵמָה, וְהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁגַּם אִם הַסַּכִּין הָיָה פָּגוּם, בָּא מַלְאַךְ וְיִשֵּׁר אֶת הַפְּגִימוֹת.

עַל בָּשָׂר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ לֹא שָׁאַל, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָכַל בָּשָׂר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, אַךְ לְכָבוֹד שַׁבָּת שְׁאָלוֹ מַה עָשָׂה.

[9] [9]) ובא וראה מה שכתב הרמב”ם ז”ל, הובא בספה”ק צפנח פענח ובספה”ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי”ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת במכתב להרמב”ם ז”ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז”ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר’ שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.

וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי’ את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ”י דרכי ד’ ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ”ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים.

וכן להיפוך ח”ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו’, ורמ”ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם.

לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי’ שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג”כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ”י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע”כ תוכן דבריו.

[10] אצלי זה לא חידוש, כי כתוב בזוהר הקדוש ובאור החמה, כי לפני ביאת המשיח יהיו רב הרבנים ומנהיגי ישראל מהערב רב רח”ל.  (ולפי הזהר הזה אנו רואים בבירור לאיזה סוג הרב הקל הזה שייך).

והנה בפרשת בשלח כתבתי בביאור הכתוב מלחמה לה’ בעמלק מדר דר, דהנה איתא בזוהר הקדוש על פסוק זה (דף ס”ז) מלחמה לה’ בעמלק מדר דר, אמר ר’ יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב”ה אגח בהו קרבא, רבי יצחק אמר ועלייהו כתיב יתמו חטאים מן הארץ, עיי”ש.

עוד איתא בזוה”ק (ח”ב דף קכ:) דערב רב אינון יין דנתנסך לעכו”ם, ומנהון משומדים מינים ואפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כולה.

ובספה”ק אור החמה (פ’ נשא בשם הרמ”ק) כתב וז”ל, הערב רב הם גויי הארץ נשמת החיצונים. ושם (על זוה”ק משפטים דף ק”כ ע”ב) וז”ל מלחמה לה’ בעמלק שהם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו וזרע עמלק נתערב בהם ויש רשעי ישראל שהם נחשבים מכולם שהם פריצי ישראל מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו’.

ובבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב, כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער”ב ר”ב גימטריא דע”ת כאשר תראה בדורות הללו אשר בעוה”ר נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד”ל, ע”כ. ועיין בספה”ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.

ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי”ג) כתב וז”ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע”כ.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וז”ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו’, וז”ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה”ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד’ לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע”כ עיי”ש עוד[10].

ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה”ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה’ יושבים בעניות ל”ע וא”א להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.

ועל פי זה אפשר להבין מ”ש בספה”ק היכל הברכה (בפרשת ואתחנן הנ”ל על פסוק הטיבו וגו’) וזה לשונו: “ואני תמהתי על בעלי בתים הכשרים למה ישנו כל הלילה ויבלו ימיהם בהבל, למה לא יעמדו באשמורת לומר תהלים וחצות כפי כחם ואחר כך ילכו להתפלל מלה במלה בכוונת הלב, כל חד כפום שיעור דיליה, ואם הוא בר הכי ללמוד על כל פנים משניות, למה ימנע עצמו מזה ולומר איזה דפין מן הזוהר הקדוש כי כל דיבורים אלו הם קישוטי הנפש חיים לנפשו, למה לא ילחם עם חלק הרע שבנפשו המונע אותו בחכמות זרות ואם ההתחלה יהיה לו קשה שלא יטעום אלא מרירות, סופו יהיה לו אור וחיות ומתיקות וחיים לנפשו בזה ובבא וכו’. ואם יסמוך בעל הבית הכשר שהוא מתומכי התורה בוודאי אין דבר גדול בעולם מן מי שהוא תומך התורה אבל זעירין אינון, ועוד שיש הרבה טועין ומטעין ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, והרבה צריך בקשות ורחמים בבכיה שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, ולזה לא יזכה אלא על ידי זכיות הרבה ותפלות ותחנונים כי מן השמים אין נותנים שום דבר קדושה ומצוה אלא על ידי זכות הקדום וטורח ובקשות ותפלה” ע”כ.

והכוונה במ”ש ואם אין לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד חכם, י”ל ג”כ כנ”ל, דיכול להיות שהוא תלמיד חכם אבל עדיין יכול להשתייך ח”ו לכת הערב רב והסטרא אחרא רח”ל, וע”כ צריך לזה זכיות הרבה ותפלות ותחנונים שיזכה לדבק עצמו בתלמיד חכם אמת וצדיק, וד”ל.

וכמה נוראים הדברים שכתב בספה”ק תולדות יעקב יוסף (פרשת נשא, ד”ה העולה) וז”ל:

“העולה מזה דראוי העושר לילך אל החכם לקבל ממנו חכמה כמו שהחכם הולך אצל העושר לקבל ממנו חסד מעשרו כי זה תכלית הבריאה כמ”ש במדרש (שוחר טוב) (תנחומא משפטים ט’) על פסוק ישב עולם לפני אלקים ר”ל שאל שיהיה כולם שוין בעושר וחכמה שלא יצטרכו לקבל זה מזה, והשיבו רוח הקדש אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו, כי במה יזכה זה עם זה, משא”כ עכשיו החכם מקבל חסד מהעושר והעושר מקבל מן החכם תורה וחכמה הנקרא אמת, ובשכר שמשפיעים זה לזה בחכמה ובעושר כך מלמעלה יורד השפע וכמ”ש בש”ס ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב, כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו’ (תמיד כ”י ע”א) ור”ל שגורם שפע כנ”ל, וכמ”ש בתיקונים (תיקון מ”ד) יעו”ש”.

“ובזה יובן חסד ואמת נפגשו, ר”ל כשעושין להשפיע זה לזה החכמים מקבלין חסד מהעושר והעשירים שומעין חכמה ומוסר הנקרא אמת מהחכמים שהוא עיקר התכלית כמ”ש חסד ואמת מן ינצרוהו כנ”ל, אז גורמים לייחד ב’ מדות הגורמין שפע וברכה בעולם, וזהו צדק ושלום נשקו” וכו’.

“ובזה יובן דברי נעים זמירות ישראל בפתח דבריו, למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ וגו’ ור”ל שלא אמר זה דרך תרעומות להתרעם למה רגשו וכו’ רק שאמר דרך מוסר לעמו ישראל בטוב טעם ודעת להבינם למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק להתעולל עלילות בריק והבל על בחירי אומה ישראל, כאשר באזנינו שמענו עלילות שונאינו בכמה מיני תחבולות אין מספר להעלותן אשר האומות מעלילין והם המוני האומות הנקראים גוים שרגשו וגם השרים של המדינה מאומות העולם הנקראים לאומים יהגו ריק, היאומן כי יסופר להאמין מחכמי אומות העולם על דברי הבל וריק כזה, אבל זה נמשך מצד כי יתיצבו מלכי ארץ מאן מלכי רבנן (גיטין ס”ב ע”א) שמעמידין על פי השר שארץ שלו, וזה שנצב לרב שנקרא מלך על פי מלכי ארץ שהארץ והעיר שלו אחר חורבן הבית [ותיבת מלכי משמש לכאן ולכאן] ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים שהם המנהיגים של הרב הנ”ל נוסדו יחד על ה’ ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על ה’ בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים ולהעמיד רעים לפי רצונו וכיוצא בזה לפי מה שראתה עיני ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו יעשו כעובדא דאחז המלך שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמר אם אין חכמה אין הקב”ה משרה שכינתו בישראל שנאמר חתום תורה בלימודי וכו’ (ישעיה ח’),  ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, ור”ל כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו ית’ ע”י שיש להם מקום מיוחד להתלמד ולהתפלל ולהסיר מוסרותימו שע”י תורה ומוסר כולם נכנעים לפניהם ולהסיר עול מעלינו זהו תוכן עצתם”.

“והנה באלו יש ב’ כתות כנ”ל שיש יראי השם לשם שמים וכנ”ל, ובזה אמר יושב בשמים ישחק ר”ל כי זה שהוא ברום המעלות בשמים שכבר נתקשר באהבה ית’ גם עתה ישחק וישמח ולא יחוש כלל לעצתם, משא”כ אד’ ילעג למו, כי כת ב’ הנ”ל שהי’ במדרגה תחתונה הנק’ אד’ כנודע שלא היה לשם שמים רק ליטול את השם שהוא מחסידי ארץ, וכעת שרואה שיועצים עליהם הרוזנים וכו’ מיד הוא עצמו ילעג למו על היראים כדי שלא ימצא בו שום דבר מחסידים שלא ילכד בעצת רוזנים, וזה הוא השמירה של מעלה לבל יכנס פנימה כל מי שיהי’ כי מי שאינו הגון אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו כדי שיהיו נרפים מהתורה והעבודה לכוונה הנ”ל, אבל ואני נסכתי מלכי על ציון  הר קדשי, ור”ל שדוד אמר על עצמו ואני שעמדתי בנסיון כל הבזיונות והשפלות וכעת אני נסכתי מלכי שאינו נצב ממלכי ארץ עפ”י השררה רק ואני נסכתי מלכי שהוא אלקי עולם ה’ על ציון הלומדים המצויינים בהלכה שעיקר מלכותי ונסיכותי הוא על הלומדים העוסקים בתורת ה’ ועבודתו כמ”ש חבר אני לכל אשר יראוך וכו’ (תהלים קי”ט) ועל זה הוא סמוך לשון חיבור כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב’) כי הם נטורי קרתא (פתיחתא דאיכ”ר א’) וא”צ לומר שלא לגרשם מהעיר רק שהם עיקר ממשלתי. וגם על הר קדשי שהם ראשי קציני אלופי ישראל שהם נקראים הר והם גורמים קדושתו כמ”ש (דברים ב’) ויהי כאשר תמו וידבר ה’ אלי שאין קדושת שמו על נביאים כי אם בזכות ישראל ומה שהעמיד ית’ אותי לנסיך ומלך הוא בזכות ישראל שהם נקראין קודש ישראל לה’ ראשית תבואתו (ירמיה ב’) וחס על כבודם שיהיה להם רועה נאמן לבל יגיס דעתו עליהן כמו שאמרו (יומא כ”ב ע”א) אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלוין אחוריו”, עכלה”ק הנוגע לענינינו.

רואים אנו ג”כ מדברי התולדות יעקב יוסף שהצדיקים ועובדי ה’ יושבים בעניות ובדחקות משא”כ אותם שדורשים רק כבוד עצמם יושבים על מי מנוחות ולא חסר להם כלום וכנ”ל.

ולכן צריך באמת סייעתא דשמיא גדולה לזה, שתהי’ הצדקה שנותן באופן ראוי והגון, שיתן לעני הגון ת”ח וירא שמים שאינו שייך לכת הערב רב רח”ל.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*