סוד מלחמת גוג ומגוג -פרשת אמור

הדור האחרון – מי ינצל?

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה

דע, כי עיקר מלחמת גוג ומגוג ואדום וישמעאל וכו'  – הוא בפנימיות האדם.

 

כלומר בין היצר טוב (בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד) שלו לבין היצר הרע… (ארמילוס, גוג ומגוג, ד' מלכיות, אדום וישמעאל , סמאל ולילית, הנחש, הערב רב, עמלק, ע' אומות)

 

המלחמה היא נגד העבירות והתאוות  והמידות הרעות  שמייצגות האומות האלו וראשי האומות.

 

כי בעצם המשיח הוא אדם הראשון. והאומות הם הנחש.

 

ועכשיו המשיח צריך לרוצץ את מוחו של הנחש.

על ידי שיבחר בעץ החיים – תורה ובפרט חכמת הקבלה (בקדושה וטהרה)

ולא בעץ הדעת – מקור התאוות והחכמות החיצוניות, והכפירה. והמאכלות האסורות.

 

ואכל וחי לעולם!

סוד מלחמת  גוג ומגוג – ואיך להנצל

ידוע שהמלחמה  האחרונה שתהיה בקרוב –  תהיה בין אדום לישמעאל. (אברבנאל, מלבי"ם ועוד)

תיבות אדו"ם ישמעא"ל הן  גימטריא תק"ב [502] בש"ר הוא גם כן גימטריא תק"ב [502] (קב הישר)

לא הם הבעיה! הבעיה היא צרת סיר הבשר. הבשר הטמא והטרף שנכנס לפה…

ועל ידי זה מתגברים ח"ו אדום וישמעאל –

 והדרך להנצל מהם – להזהר בשמירת כשרות הבשר!!!

חֵלב – ישמעאל דם – אדום

אמר רבינו האר"י הקדוש  זיע"א בספר לקוטי תורה – פרשת ויקרא -"'כל חלב וכל דם לא תאכלו   –

ובחינת  יניקת ישמעאל מאברהם מזרוע ימין דז"א מסיומו והוא בחינת חלב הטמא דנוגה.

ויניקת עשו מיצחק זרוע שמאלי דז"א בסיומו בחינת דם טמא בסוד הוא אדוםומאכלו אדום ולבושו אדום וכל ענינו דם לכן נאסר חלב ודם אבל בהקרב לגבוה יוכלל נוגה בקדושה ולא ינקו משם והבן. ע"כ ומובא עניין זה גם בספר תקט"ו תפילות לרמח"ל.

רואים מכאן שישמעאל הוא בחינת חֵלב  ואדום בחינת – דם. והתגברותם עלינו כשאיננו נזהרים באכילת חֵלב ודם.

 ועל כן להנצל מהם צריכים להיות מאד זהירים שלא לאכול חֵלב ודם.

 ולכן עדיף מאד לא לאכול כלל בשר בהמה. (פלא יועץ ערך בשר, טרף, שוחט)

 ובשם הגאון הרידב"ז נאמר שלא יהיה בהמה כשרה עד ביאת המשיח.

ואי אפשר להשיג בשר בהמה כשר עד ביאת משיח צדקנו. (כ"ק האדמו"ר מקאשוי זצ"ל)

הכתוב מגדיר ומדגיש את את גוג ומגוג כאוכלי בשר טרף

בפרק אחרון של ישעיה –

טו כי-הנה ה'  באש יבוא, וכסופה מרכבותיו–להשיב בחמה אפו, וגערתו בלהבי-אש. טז כי באש ה'  נשפט, ובחרבו את-כל-בשר; ורבו, חללי יהוה. (אדום וישמעאל) יז המתקדשים והמיטהרים אל-הגנות, אחר אחת בתווך,אוכלי בשר החזיר, והשקץ והעכבר–יחדיו יסופו, נאום-ה'. (אדום וישמעאל)  יח ואנוכי, מעשיהם ומחשבותיהם–באה, לקבץ את-כל-הגויים והלשונות; ובאו, וראו את-כבודי. יט ושמתי בהם אות, ושילחתי מהם פליטים אל-הגויים תרשיש פול ולוד מושכי קשת–תובל ויוון (גוג ומגוג) עיין רד"ק.

ורד"ק פירש- (עיי"ש ברד"ק שהביא מקבילות כמה פעמים ממלחמת גוג ומגוג שבנבואת יחזקאל)

השקץ והעכבר –
אלו הפרסיים שהם אוכלים השקץ והעכבר.
יחדיו יספו –
במלחמת גוג ומגוג כי המלכיות אלה הגוברות בעולם הזה, והיא מלכות רביעית במראות דניאל ושתיהן למלכות אחת לפי שלא שלטה אחת לבדה בעולם, והמפרשים הפסוק על ישראל אינו נכון, כי אינו עניין הפרשה אלא על העתיד בימי גוג ומגוג ואין עתה בישראל אוכלי בשר החזיר ועובדי אשרה.

זה היה בזמן הרד"ק, בדורנו אני לא יודע אם אפשר לומר זאת. (ולב יודע מרת הנפש)

"אוכלי העכבר"-  צריך ביאור על מי נאמר, הנה באינדונזיה, תילאנד , בכמה מקומות באפריקה, נוהגים לאכול עכברים ואף מאמינים שזה נותן להם כח וויטמינים.

לעתיד לבא הקב"ה מוציא כרוז כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו, ואף הכותים אומרים תן לנו שכרנו, שאף אנו עשינו מצות, אמר הקב"ה כל מי שלא אכל בשר חזיר ושקצים ורמשים יבא ויטול שכרו, באותה שעה הן נוטלין איפופסין שלהן, שנאמר אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יסופו נאם ה'. (ילקוט שמעוני, ויקרא פרק יא, תקלו)

רואים משם שההקפדה על כשרות הוא לעיכובא אף אם עוסק בתורה ומקיים מצוות!

וכתב רבינו בחיי ז"ל : המתקדשים אלו אדום שרגילין לנענע אצבעותיהם, והמטהרים אלו ישמעאלים שדרכן לרחוץ ידיהן ורגליהם וכל גופן תמיד, ולא לבם שהוא העיקר. אחר אחד בתוך – ירמוז לשתי וערב של אדום, או ירמוז ליום אידם, אלו ביום ששי ואלו ביום א', ומניחים אותנו בתווך. אוכלי בשר החזיר – אלו אדום, והשקץ והעכבר אלו ישמעאל… וכבר ידוע כי אף על פי שאנו מפוזרין ומשועבדים ברשותם, עיקר גלותנו לאדום… (כד הקמח גאולה א,  עיין שם עוד ותראה פלאות)

בעז"ה זה מסתדר מצויין –  כי ידוע שלפני גוג ומגוג תהיה מלחמה עצומה בין אדום(אמריקה אירופה וכו' ) וישמעאל (ידוע) – והנביא ישעיה מגלה  מסקנה – יחדו יסופו נאום ה'!

מי ינצל ממלחמת גוג ומגוג?

רק הקדושים!!!

אמר הקב"ה על ידי יואל נביאו ע"ה:

ג. וְנָתַתִּי, מוֹפְתִים, בַּשָּׁמַיִם, וּבָאָרֶץ:  דָּם וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן.  ד. הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ, וְהַיָּרֵחַ לְדָם–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. [ יואל ג, סוף הפרק]

 

יכול להיות שחלק מזה כבר התקיים השנה. היה ירח אדום וליקוי חמה.

וכתבו המפרשים (אברבנאל) שהשמש רמז לאדום וירח לישמעאל. וכידוע שהם מונים זה לזה. בלוח שנה.

ה. וְהָיָה, כֹּל אֲשֶׁר-יִקְרָא בְּשֵׁם ה' –יִמָּלֵט:  כִּי בְּהַר-צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה, כַּאֲשֶׁר אָמַרה' , וּבַשְּׂרִידִים, אֲשֶׁר ה'  קֹרֵא.

 הקדושים ויראי האל באמת ימלטו

והיה כל אשר יקרא –
כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל זמן מועט, כמו שאמר על אותו הזמן: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואז יפלו רבים מישראל והקדושים ויראי האל באמת ימלטו. כמו שאמר בנבואת ישעיה: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם..

וכן אמר. כל אשר יקרא בשם ה' והוא שיקראוהו באמת, כמו שאמר: קרוב ה' לכלקוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והם שרידים אשר ה' קורא כי הם יקראוהו באמת והוא יקרא אותם עבדי ואוהבי.( רד"ק)

"הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם"

וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים

קבלה מן הנביאים: "מלחמה הנוראה שבעולם, שלא היתה כמותה,תהיה ממש לפני שערי ירושלים – לא ישארו רק קדושים!"

וְאֵין זֶה פֵּרוּשׁ מִסְּבָרָא, רַק קַבָּלָה מְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה בָּעוֹלָם תִּהְיֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּהּ יִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֶחָד מֵהֶן לֹא נֶעֱדַר, בְּצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת הַמַּחְזִיקוֹת דָּת נוֹצְרִית, וּבְצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן מַאֲמִינוֹת בְּדָת זוֹ, וּמְקֻבָּל שְׁמוֹת שָׂרֵי הַצָּבָא מִכָּל צַד וְאֵיזוֹ אֻמָּה הַנּוֹצַחַת. וְעַל מִלְחָמָה זוֹ נִבֵּא בִּלְעָם בְּאוֹמְרוֹ "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשּׂוּמוֹ אֵל", שֶׁיָּבוֹאוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁמָם שֵׁם אֵל, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים, וְעַל זֶהנֶאֱמַר (ישעיה ד', ג') "הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם", וּמִי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. ("אבות על בנים" בהקדמה).