logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

הלכות פסח

א) אחר אמירת כל חמירא לאמור באידיש אלע חימוצים פון מיין רשות האט ביי מיר קיין שום חשיבות נישט, אזוי ווי ערד.

ב) אעפ"י שיש היתרים לנר עלעקטרי זהו מן הדין ובדא"א, אבל אנו יודעין שלכל יש טעם בסוד כמו נר לנשמה שאין אתנו יודע למה יועיל, ובפרט דבר שמצותו בנר עי' היטב קב הישר פרק צ"ו אות ג', ומה גם בבדיקת חמץ שמצינו גם בגדולי הנגלה ופוסקים קשרים מהודקים בין זה לזה. עי' רמ"א סו"ס תל"ב להניח פתיתין ואם לא נתן לא עכב, אבל הגר"ז סיים דמנהג ישראל תורה, ועיקרו עפ"י האריז"ל, עי' דרך פקודיך בהקדמה לבער כחות הטומאה.

וע"ע דבר חידוש בש"ס (פסחים ח:) כ' דאור הנר יפה לבדיקה וע"כ אין בודקין לאור חמה ולבנה וכו' ויש זכר לדבר נר ד' נשמת אדם אחפש ירושלים בנרות, כל רואה יראה דענין זכר לדבר להראות כי יש ענין דבדיקת חמץ לבאר היצה"ר כדאי' בכתבי האריז"ל (עי' דרך פקודיך) וזהו לטהר נשמת אדם.

ג) מה שהולכין לאורכה ולרחובה כבר ערערו ע"ז דפ"ק וחיד"א, וצריכין לדעת דזה לעומת זה מסייע לביעור כחות הטומאה. ובקב הישר סוף פרק כ"ט וז"ל: וצריך שיבדוק בעיון רב ולא בדרך ארעי, וכמו שחופש ומגרר חמץ מחורין וסדקין ע"י אור הנר של שעוה שבידו, כן הקב"ה יבער כל זוהמת סט"א אשר עתיד הסט"א להטמין ולהחביא מפני אור השכינה אשר יופיע הקב"ה לחפש ירושלים בנרות, עכ"ל. ועי' במנהגי חת"ס, ובד"ת מונקאטש, והק' לבוש"מ, דהצדיקים עבדו עבודה גדולה בבדיקת חמץ.

ד) חייב לבדוק גם ביה"כ, האלל"ן בחוץ, ואם עכו"ם דר ג"כ יבדוק ויבער הפירורים שניכרין דהם כשר, טשאר לא יועיל ובלא"ה לא יאכל משום חשש איסור.

ה) בגמרא לא מבואר להצריך שעוה וטעמים שנאמרו בפוסקים יוצא שגם נר שלנו טוב (ובעבודת ישראל טעמים לשעוה, ומ"מ בהתחיל בשעוה והוצרך לעוד נר, וכן כשמחל המצוה לב"ב א"צ דוקא שעוה).

ו) מקור דחצרים שמוכרין א"צ בדיקה עי' היטב גר"ז תל"ג סמ"ב ומקורו בחו"י שם.

ז) יאמר כל חמירא אחר שנשרף חמץ היטב לקיים ביעור בשלו ויהא שם כזית שלם.

ח) יזהרו אם מחלקים פירורים לרשום על הנייר באיזה מקום הניחו, למנוע שאלות. וגם ליתן לפני הערב דבלילה חל כבר חובת בדיקה (שוב מצאתי בחו"ד ת"ה סי' קמ"ח וגם … שלא יפזרו התינוקות דהיינו למעלה קצת, וגם יתננו על הנייר משום פירורין, גר"ז תל"ב י"א).

ט) לימוד זכות על דברים שאין בודקין, א) עי' שע"ת סו"ס תל"ג. ב) ודע"ת שם בשם א"א ביטשאטש. ג) עי' גר"ז תל"ג ל"ט דבכיבוד לא מועיל למה שבחורין וסדקין, ע"כ. א"כ כל מקום דליכא חורין וסדקין או שמועיל לו כיבוד א"צ בדיקה, והו"ל כמו דקי"ל (תל"ג ז' וגר"ז) דהרוצה מותר לבדוק ליל י"ג וישייר חדר אחד לבודקו בליל י"ד משום ברכה, וה"ה במנקה באופן שאי"צ עוד בדיקה דליתא חשש חורין וסדקין.

העולה לדינא: יד המרבה לבדוק משובחת. ולדינא כל דבר שניקו והרחיצו אותה באופן שלא שייך לחוש שנשאר בחורין וסדקין אפילו בלי עיון היטב רק באופן הרחיצה אין צריך בדיקה. אבל אם צריך עיון גם בעת הרחיצה אם ניקו הכל כגון בתוך התנור, אז בעינן שיבדוק בזמנו ואם יקשה עליו אז יבדקנו לילה א' משאר לילות ולא ביום, וע"ז סומכין שאין בודקין כיסי בגדים אבל צריך להוציאן החוצה, ובאופן זה לרחצן בכלי הכביסה. ולפי"ז בתנור בית החורף (סטי"ם) וכן בתוך התנור צריך לבדוק בנר (ועי' עוד דע"ת סו"ס תל"ג והג' חכ"ש לרש"ק, יחו"ד ח"א דט"ז למטה). ולדעתי מה"ט יש להקפיד להניח פתיתין בזה"ז דאין צריך לאחוז החבל בשתי ראשים, דאם באת להקל בבדיקה מטעם דמסתמא לא נשאר אולי כל הבית ממש בגדר זה, וא"כ היאך תברך. (שוב מצאתי סברא זו בשינוי קצת יחו"ד ח"ה דף קמ"ז, כה"ח תל"ב סקל"א, אבל אינו ממש כסברתו דשם כתב על הכלל כולו היות שמנקין צריך פתיתין, ואני אומר מי שמקיל על סמך שמנקין צריך פתיתין שלא יסתור עצמו).

כלל לענין נקיון – כל דבר שפטור מבדיקה כגון אין ידו מגעת, פטור גם מביעור ונקיון, דבדיקה צורך ביעור הוא.

מקומות הנמכרין לעכו"ם יהיו סגורין היטב.

כשבני ביתו ג"כ בודקין יעמדו אצלו בברכה, ואם הולכין לבית אחר יבדקו קודם קצת בבית זה (גר"ז תל"ב ח').

שריפת חמץ

חסרון בענזי"ן דנפסל מאכילת כלב, והעצה שיניח עצים גבוה קצת, מ"מ מוטב ליתן בענזי"ן משישאר לא נשרף. (וצ"ע דיש סברא דסוכ"ס הפקירו בשוק באמירת כל חמירא).

בדיקה ומכירה

בענין מפתח עי' מ"ש במדור "הערות שונות".

מי שקשה לו לבדוק איזה דברים (או מקומות) באור לי"ד ומותרין לאור ביום, יבדקם ביום י"ג ולא יניחם ליום י"ד כי צריך להקדים לאור לי"ד.

מכירה ספרים שודאי יש בהן חמץ, כמו סיפורי מעשיות, סידורים, זמירות וכל שמשתמשין בכל השנה על השלחנות, וגם טעלעפא"ן ביכע"ר, וטייפ"ס, ימכרו ויסגרו במקום החמוצים או בפני עצמן, אולם ספרים יש שאלה למכור משום בזיון, והגם שיש לחלק מ"מ יש למכור חמץ המונח ודבוק בהם, וכעין החת"ס בדבוק לכלים.

מה שמוכרין יהא בזול קצת מהמחיר אבל לא הרבה שלא יהא הערמה ניכרת. ויאמר שמוכן באמת למכרו כעת עבור זה. ואגב, יש לעורר שבכל השנה יזהרו בלוקח ספר שלא יהא במקום חמץ, ואם רגיל באיזה ספר אז ינהג כנ"ל.

ומה שמכין על הספרים רק אויפפרישן ולא מהני לחמץ שבו. (ביותר ראוי להכות בעה"ב על שלא למד בהן).

ובכלל זה הטעלעפא"ן ביכע"ר לגונזן עד אחר פסח.

חמץ ששורף בהגהות חת"ס תמ"ח מבוכה היאך יקיים שריפה אחר גרירה, ומביא מהדיין ר"ד פרוסניטץ זצ"ל עצה ליתן במתנה על מנת להחזיר. עוד עצה כמו שהנני נוהג לכתוב בהשטר דחמץ המוכן אז לשריפה אינו בכלל המכירה, או שבידי ליקח (ואח"כ לשלם) כל שארצה. עוד עצה (דבאמת עיקר מכירה במקומות שציין) דבמקום שכותב דכל החמוצים שהם ברשותו נמכרין יכתוב חמשה מינוט לפני סוף זמן שריפת חמץ וישרוף לפני זה.

כל מאכלים אע"ג שאינן חמץ כל שנפתחו לצורך אכילה בתוך השנה ימכור. ואע"ג דאפשר למכור הפירורין, מ"מ אין להשתמש בו רק במה דאפשר, דא"א שרוב המכר יהא מצה (ואע"ג דיחיד שעשה כזה ומכר רק פירורים ודבוק לכלים עדיין אין לחוש משום שרב ואב"ד מוכר הרבה שטרות ואגב קונה הנכרי זה, מ"מ אם כולם יעשו כן לא טוב). גם צריך שיתן מחיר זול דאל"כ למה יקנה העכו"ם.

גם צריך שיהא בלבו שאם בא העכו"ם בפסח יניחנו ליכנס וליקח כל מה שרוצה והוא מכירה גמורה.

אין מוכרים חמץ גמור והיינו בין חמץ ממש בין כל דבר שנעשה או נתערב בו ממיני דגן (גרעין).

היוצא מביתו לפני אור לי"ד צריך לבדוק בלילה האחרונה בלי ברכה (ודוקא מפורים והלאה).

בדיקת חנותו ליל י"ג (אם א"א בי"ד) ובא"א יום י"ג. ובדאפשר סמוך לערב.

בגמר הבדיקה

יתן החמוצים בשאפע, מקום שאין הקטנים ממשמשין.

לעיין אם יש בגדים בקלאזע"ט שלא ניקו אותן (געקלינ"ט).

מה שתולין בקא"ר לריח יש לבער משום חמץ, וכן כיוצא שיש בבית.

ינקה היטב בתי עינים שלו. ומי שאפשר לו בחדש הרי זה משובח כי א"א לנקותו כליל.

הגעלה

יזהר להסיר הקרא"ן מעת לעת קודם (קרא"ן חם), וגם לשפוך לי"א או בליט"ש לתוך האבי"ק שיפסל מאכילת כלב (ודוקא אז שבשעת הגעלה כבר יהא נפגם).

מגעילין באבן מלובן דבלא"ה נפסק הרתיחה, ובשולחן אם אפשר ולא יזרוק במים שלא יפסוק הקילוח.

גם מה שמגעילין המנהג לא להשתמש להדיא רק מכוסה בפח או בעץ בין סינק"ס וטחנות אין להאריך כי משתמשין בכלים חדשים. וכן פרידזשידע"ר ופריזע"ר ארויפציען פלעסטיק זעקל. וטוב להטעכניק שאין מקלקל הכלי דהקרירות חודר מעבר לעבר.

אחר שהכשירו השיניים לא יאכל חם עד שיהא ברור לו שהם נקי מחמץ (אם אכל אחר ההגעלה).

לא להשתמש בחמין מעל"ע לפני הגעלה – וכן בשיניים – וגם לא דבר חריף לאכול, וכן לא גוש חם.

אחר הגעלה מדיחין בקרי"ם וכן השיניים.

מי שיש לו ברעיסע"ס צריך לנקותן בדענטיסט, ולא לאכול אחריו חמץ.

ערב פסח

 יהי' לו רשימה לכל דברים שצריכים להגמר הרבה לפני סוף זמן אכילה כמו: א) אכילת חמץ. ב) ניקוי השיניים היטב בג' אופנים: 1) ברא"ש. 2) פלא"ס. 3) קינוח בצונן והדחת מים. ואגב פשוט דלפסח צריך ברא"ש חדש וגם פעיס"ט חדש. ג) ירחוץ היטב פניו ובפרט פאות וזקנו, וכן כובע ומלבוש שאכל בהם חמץ.

לפני סוף זמן שריפה

כל מקום שמונחין כלי חמץ וכן כל מקום שמכרו, יהא סגור היטב או מקושר היטב או דבוק בדבק (עי' ת"מ ס"ב, וריש סי' תנ"א) שלא יוכל להגיע שם רק בקושי ואדהכי והכי יזכור.

לנקות הטלית ותפילין בייטלעך (מפני תיקון יארצייט מזונות וכן הטלית נוגע בכל אלו).

לאקער בבית המדרש, קעסטלעך, שטענדער.

לבער הגארבעדז"ש וגם הבע"ג שבוועקיו"ם קלינע"ר.

לעיין היטב הנשאר חמץ.

לבער מעדיצי"ן וקאסמעטי"ק למקומן.

לבדוק ולבער בשוק קאפ"ס, טאשען, בערזל, ותחת המנעול.

טיי"פ רעקארדע"ר וטייפ"ס מכל השנה.

בעזימער שאוול להצניע וכן המאפס ולהשתמש באחרים.

בגדי קטנים שאכלו בהן חמץ לנקותם וגם הכיסים, וגם לחפשן לפני סוף זמן שריפה.

אין חובה לאכול חמץ בערב פסח, ומי שלבו נוקפו לא יאכל, וכן נוהגין הרבה מדקדקין. ומקיים תשביתו בשריפת חמץ וביעורו מביתו.

ימהר בשריפה שיספיק הזמן שישרף וגם לבטל.

זייגער שיש על ידו יניח בין החמוצים, וכן זייגער של ה… וטבעת ושאר תכשיטי ידים אם אכלה עמהן, וא"א לנקות משום חורין וסדקין.

להחליף הטעלעפאן.

להצניע טעלעפאן ביכער.

אם אכל על גבי כסא שיש בו חריצין (חמץ) צריך לנקותו.

מדין דשו"ע (תס"ח) יסתפר ויטול צפרנים לפני חצות, ברם משום חמץ שתחת הצפרניים נכון ליטלן קודם. זמן איסור חמץ וכן להילדים ובפרט שצריכין לנשכן בשיניים (ולא יקצצן אחרי הזמן בשיניים).

מי שיש בביתו איזה דבר למעלה ממקום הקדירות כמו דאק"ט או קאבינעט"ס וכיוצא, צריך לעשות תיקון שם מפני הזיעה העולה כל השנה (עי' מ"ש לקמן באורך).

וכמו כן צריכין ליזהר כל השנה על הקוימען של געז אויוון דהעשן יוצא למעלה ובתנור יש בשר ולמעלה חלב או להיפך.

לכתחילה יבדוק המצות מכפולות ונפוחות, וישבר אותו באצבע הסמוכה וישרפנו לכתחילה לפני סוף זמן, ויש לשים לב לבדוק גם בצד שני של המצה דהרבה ימצא רך שם.

בדאפשר יהיה סינ"ק מיוחד שאין מניחין בתוכו כלים – להדיח כלים או מאכלים שנפלו על הארץ. ובליכא אז ידיח בתוך הסינ"ק אבל לא יניח כלים בתוכו.

במשתמש בבלעך לא יניח כלים בסינק, כי לפעמים עולים המים (ע"י פארשטאפטע סינק) וגורם שאלות ומבוכות.

 

הנהגות כלליות לפסח

אין מניחין ספר על השלחן שאוכלין עליה רק ההגדות ובשעת הסעודה יעבירו גם זה.

יזהר בדרס בטעות בשוק על חמץ לנקותו לפני כניסתו לבית.

יזהר עכ"פ אם אופה מצות שלא להביא פירורי קמח מכובע או שטריימעל לבית, וכ"כ בצק דבוק למנעל.

המוצא חמץ בביתו ביו"ט יכפה עליו כלי וחוה"מ ישרפנו בלא ברכה.

הנותן לבו להזהר מכל עניני חמץ יש לו עי"ז סייעתא דשמיא בדרך הבא לטהר מסייעין לו (חיד"א בצפו"ש), ויש להוסיף ע"ד הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

צריכין ללמד לדור החדש מה שקבלנו בעניני אכילה בפסח, לדוגמא:

א) אין אוכלין  קטניות ובכללן פינאטס, קארען סאנפלויע"ר סיד"ס כמבואר בבית שלמה ויד יצחק ועוד (עי' אפיית המצות דף ר"י) וע"ע פתחז"ט בע"ז בשם ליקו"מ. ויש חוששין גם בקאטע"ן סי"ד אויל (עי' להלן אות ט"ז).

ויש להעיר שלא לאוכלן בכל השנה בלי בדיקה מעולה דיש יותר ממיעוט המצוי מתולעין והרבה יש נקב מבחוץ ועכ"פ לאכול סתם וכ"ש בלילה בקאר ודאי לא.

ב) אין אוכלין שום (קנאבע"ל) ובצל (וצוויבעל רק הגדולים), עי' פמ"ג סו"ס תס"ד, שע"ת תנ"ג ס"א, ובפתחז"ט מחזק המנהג (סי' ב' דף כ"ב).

ג) אין אוכלין שום ירק שאין דרכו לקלוף (ואפי' ירצה לקלוף) ישכח כיון שאין דרכו, כמו טאמאטע, פאפריק"ע, בלעטע"ר זאכן (גם השנה יזהר מתולעים) פירות כמו ענבים, פלוימען וכיוצא.

ד) ביצים מבשלין בכלי מיוחד, ונכון אם מונחין על פאפענדעקל להעבירן משם כי הם לפעמים מלוכלכין בחשש חמץ כפי שראיתי ושמעתי מבקיאים, אבל פוי"ם אין חשש.

ה) גם נכון מאד להמשיך המסורה לעשות בבית היימיש כל מה שיכולין, ולא לאכול מאכלים שלא אכלו מעולם, כידוע מהגה"ק מבעלזא זכי"ע.

ו) אין נותנין דברים חמין בפריזידער.

ז) טאט פעיסט יהא כשר לפסח.

ח) נפל מאכל על הארץ, אם אפשר מדיחו ואם לאו משליכו. מצה גונזה ואוכלה אחר פסח.

ט) מים נותנין שמאטע או זייער, ויש שואבין מלפני יו"ט על כל החג, ויש לו מקום גדול כהיום שמשתמשין ברעזערווא"ר.

י) מצא כפולות ונפוחות ביו"ט מסירן וא"צ לשרפן רק גונזן עד אחר הפסח.

יא) בענין זייפען לבגדים כלל גדול כל דלא ראוי לכלב מותר להשתמש בו ואי"צ לברר אם יש בו חמץ.

יב) קטניות אסור באכילה אבל מותר בהנאה וע"כ מותר בעיב"י פודער וכיוצא שנעשו מקטניות, וכן מותר להשהותן בבית ואין צריך למכרן לעכו"ם.

יג) בשמים נעגלעך אין משתמשים משום שבימי קדם היו שורין במי שעורים (וחוששין שמא יחזור ליושנו, ומראית עין לכאורה שרי אם כל המינים שבעיר נעשין באופן המותר כמה שנים, עי' דין אריסות וקבלנות היטב).

נחוץ! (ודע עוד דכפי הנ' גם במאכלים שידענו טעמם שהיו מחמירין בימי קדם נשאר המנהג להחמיר גם אחר הבירור שאין לחוש עוד, והוא בכלל חומרות דפסח, או משום אל תטוש, ואע"ג דבטל טעם חוששין שמא יחזור לקלקולו, או מטעם האדמו"ר מבעלזא שמאכל שלא אכלו אז אין אוכלין עוד. ודגים שגם בשנים קדמוניות השתמשו באופנים שונים כגון דגים חיים וכיוצא, ע"כ גם אותן שהחמירו מאז, יש מקילין כגון שדר בימים קדמונים במקום שלא היו דגים חיים וכעת אפשר לו לקבלם. אבל שאר דברים לא, ע"ע להלאה).

טו) חלב רק הנחלב לפני פסח וטוב לקנות הכל מלפני הפסח לצאת מחששות (שמא חלבו בפסח) כבר ידוע שהפרות היו אוכלות חמץ בפסח וחלבו אותן.

טז) שמאלץ אין משתמשין בשמן משום כשרות חמץ, וקאטענסיד אויל משום חשש קטניות (עי' קונ' והשיב שבס' אפיית מצות, ומנחת יצחק ח"ג סי' קל"ח).

יז) טיי"א אין משתמשין (עי' אפיית דף ר"ט) משום שהיו משתמשין בו אחר ההשתמשות, ושוב אין פוסק (גם בטיי"ע רואין שהמנהג נשאר ואין משתמשין בו משום מנהג אבותינו).

יח) פירות יבשים ברמ"א תס"ז ס"ח שאין אוכלין ובפמ"ג שם שהיו מייבשין בתנורים חמוצים, ופלוימען היו שופכין עליו שכר או מי שעורים ע"כ (וגם בזה הגם שיתברר נכון לא לזוז מהישן וכמ"ש לעיל).

יט) דגים כל אחד יחזיק במנהג אבותיו, לבד אם אבותיו לא אכלו שלא היו יכולין להשיג דגים חיים, וכן הגה"צ מפאפא הקיל באמעריקע גם בדגים מתים (עי' פמ"ג א"א סו"ס תמ"ז).

כ) ביצים יש נוהגים לבשל בכלי מיוחד (א"א בטשאטש) כפי הנראה משום חשש דבוק לביצים, וכ"ת א"כ ביצים עצמם וי"ל שרק חומרא הוא, וע"כ כיון שיש קליפה אין לחוש שידבק בעין רק טעמא, משא"כ אם יבשל בסתם כלי ומשם ידבק למאכל בעין (ואפ"ל עוד דסוכ"ס ע"י הקליפה אין הטעם חודר היטב כ"כ, ואפ"ל שידעו דרק טעם פגום הוא). וכן נהגו בכל התפוצות. וראוי להוסיף שגם בזה"ז יש להחזיק בו, כמו שראיתי ושמעתי שהביצים אינם רוחצים בטוב ונדבק דבר עליהן (וראיתי בשם הגה"צ מהר"ם מסטראפקוב זצ"ל דמה"ט אע"ג שבפסח מישט מען זיך נישט מ"מ זה אוכלין אחד אצל חבירו).

ויש להדיח לפני פסח הביצים בימינו בפושרין ולא חמין ועכ"פ לפני הבישול.

כא) געבראקטס (עי' "אכילת מצות" מצה שרוי') יש מנהגים שונים. א) כולם מחמירין גם אחרון של פסח. ויזניץ – סקוירא – ריזין ועוד. ב) מקילין אחרון של פסח, ראפשיץ – דינוב – צאנז – זידיטשויב – סיגעט – מונקאטש ורוב העולם. ג) ביו"ט מקילין לקטנים ויש גם לנשים. ד) יש מקילין במי פירות (שו"ת הגר"ז סי' ו'). ה) מניחין על השלחן ולא בתוך המאכל – שינעוו.

כב) פירות וירקות קלופים אחר הקליפה ידיחן במים היטב וככה תאכלו אותו, ובזה תבין חומרת סכין לצורך הקילוף, אע"ג שנוגע בחוץ ובפנים.

כג) כל פעם שיושב לאכול יטול לידים כי ידים עסקניות (ובפרט בבא מן השוק).

כד) יושב ללמוד יתן פלעסטיק או פעיפער תחת הספר (מי יודע מה נדבק ואפי' חדש וגם יש דעקלעך של ספרים שבקל נדבק מהן לדבר אחר ואם השלחן לח קצת עלול שיקבל והוא פאפענדעקל או גרוע יותר).

כד*) לא יקחו בפה שום דבר לבד מאכל ומשקה המותר, לשלול מעות, באלאן, או לאחוז בדבר כמו פעדער, ענוועלאפ.

כה**) וכן לא ירטיבו בלשון (צינ"ג) סטעמ"פ, ענוועלא"פ.

כה) צוקע"ר בפוסקים מובא שהי' עליו חשש שבעת הבישול טיבלו בו הפועלים פתן ונתחמץ, ויש שהיו נוהגין לבשלן לפני החג שאם יש בו דבר יתבטל (עי' חת"ס קל"ה).

כו) ראזינקע וויין יעשבו לפני החג ויסנן המצוקים לכל המאוחר ער"פ (פמ"ג לח ס"ז ס"ח).

כו*) ברעיסעס מי שיש לו או לה ינקו אצל דענטיסט ולא יאכלו אח"כ חמץ.

כז) אלומיניום בעקעלעך אביסל אויסגליען בתנור ווייל עס ווערט באשמירט מיט אויל שיש בו חשש קטניות (התאחדות תש"ן).

כח) בלעכענע כלים STAINLESS ALUMI  FARBER  צריך הגעלה בכלי ראשון כמו בכל השנה בפנים ובחוץ וטבילה אח"כ.

כט) טבילת כלים בכל השנה לא יניח לבעל החנות לטבול כל זמן שלא קנאו הלוקח בקנין גמור דבכה"ג עדיין לא חל חובת טבילה (ודבר הנעשה בזמן הפטור לא פוטר זמן המחוייב) עי' טבילת כלים ר"י פרק א' דף נ"ב. והעצה לעשות קנין הגבהה, או יבקש הסוחר שיתנו לאחד הפועלים ישראל לזכותו בשילו והוא יגביה כל כלי בפ"ע לקנותו לבעלים, או יקנהו בחליפין שיתן הפועל חפץ להמוכר והוא יקנה להקונה כל הכלים שקונה כעת (גם יזהרו בכשרות המקוה ולשאול בעה"ב איזה השגחה על מקוה שלו).

ל) לא ישתמשו אפי' בדרך ארעי בכלים בלי טבילה (חי' חת"ס יור"ד ק"כ, וכן יוצא מכל הפוסקים שהתירו רק מה שאינו מיוחד לכלי סעודה – עי' טבילת כלים דף…) ורק באינו מיוחד לסעודה מותר בארעי לצורך סעודה.

לא) כלים הנופלין לארץ מדיחין היטב בסינק שאין נותנין בו כלים, ועכ"פ יהא בכל בית סינק אחד שאין נותנין בו כלים לצורך זה (טריפה סינק – שיהא ראוי לכלים חלבים ובשריים) או שישתמש ככה בסינקס שלו.

לב) סעלצער אע"ג שאין בו חשש, מ"מ יש חשש רציני שמשתמשין בכלים ישנים (ושמעתי קול רינון על איזה מין שיש עליו גם הכשר).

לג) ימנע משתיית מים בפובליק פלעצער שאין סדר הסינק כמו בביתו.

לד) עשה איזה מלאכה והשתמש בכלים, וכן אם השתמש בקטניות לקטנים ידיח ידו היטב אח"כ.

לה) אסור ליתן לעכו"ם (רופא וכיוצא) מצות מצוה לאכול.

לו) פאפענדעקל ופעיפער גודס לא ישתמשו לאכילה אפילו צונן דנעשין דורכגעווייקט ומתערב באוכל.

לז) פלעסטיק בעגס עם פרינט לא ישתמשו בו.

לח) בפרידזשידער יכסו הכל וישתמשו בפלעסטיק ליינע"ר או סתם פלעסטיק בעג.

לט) להחליף הקאפעל עם של פסח.

מ) על שלחן או סינקס קאונטער"ס וכיוצא אין מנייחין שטריימעל, היט ושום חפץ לבד מידי דאכילה.

מא) כלים חדשים מן השוק אין משתמשין בהן עד שידיחן במים צוננין קודם.

מב) נוהגין בזה"ז גם בהאנטוכע"ר מיוחדין לפסח.

הסדר

א) לא יבדילו הנשים (ויגד משה דף צ"א) במקומות שהנשים מקדשות.

ב) יקרב ב' נרות בלי שיתקרבו השלהבת.

ג) כל מקום שנאמר יהי דעתו כמו בכרפס לא בעינן אותו רגע ממש.

ד) נשים לא יברכו ב"פ שהחיינו, רק בהדלקה ולא בסדר.

ה) יתנו יין בתוך חרוסת מבעוד יום.

 

הקדמה להמציל נפש אחת

מה אשיב לה` כל תגמולוהי עלי, אשר גבר חסדו עלי להנחותי דרך מישור והחיינו קימנו והגיענו עד הלום, וזיכנו להוציא לאור עולם את הקונטרס החשוב הזה, שעל ידה אזכה להיות ממזכי הרבים המון בית ישראל, להציל נפשות ישראל, בסיטונאות.

וב"ה זכיתי לסייעתא דשמיא ויגעתי ומצאתי תאמין וב"ה הגיעו לידי חוץ לדרך הטבע פנינים יקרים וחשובים שנאמרו ונשנו.

לא יאומן כי יסופר, וב"ה שעזר לי במלאכתי שה' אינה לידי למצוא הסיפור הזה, שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (ראה (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ועיין רש"י במדבר פרק כב פסוק לה) לך עם האנשים – (במדרש רבה) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו), ובעבור שכוונתי אך ורק לזכות הרבים בלבד, וכך היה רבות פעמים בשאר ספרי שהוצאתי לאור בע"ה.

 

אני רוצה להזכיר סעיף אחד מה שכתב בסימן האחרון בטור חושן משפט סימן תכ"ו:

הרואה את חבירו טובע בנהר או שלסטין באין עליו חייב להצילו בין בגופו בין בממונו ומיהו אם יש לו ממון להציל עצמו חייב לשלם לזה:

והרמב"ם כתב הרואה שחבירו טובע בנהר או שלסטין באין עליו ויכול להצילו או שישכור אחרים להצילו או ששמע שאנסים מחשבין עליו רע ולא גילה לאוזן חבירו והודיעו או שידע באנס שהוא קובל על חבירו ויכול הוא לפייסו בגלל חבירו ולהוציא שטנה מלבו ולא פייס וכל כיוצא בזה, עובר על לא תעמוד על דם רעך ואם מצילו הרי כאילו קיים עולם.

איזה זכויות אנו יכולים לקבל על ידי הצלת נפשות רואים בספר הקדוש חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ו כתב, וכן מי שאינו מתקן אלא נפשו בלבד, תהי' זכותו מעוטה. ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות, תכפל זכותו כפי זכיות כל מי שמתקן לאלוקים, כמו שאמרו חז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ואמרו משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ואומר (משלי כ"ד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב וכו', עיי"ש.

אנחנו צריכים להבין כי יהודי אשר אנחנו מצילים בזכותכם שאתם עוזרים לזה, כל הזכיות של כל האנשים האלו יהיה נזקף לזכותכם, וכלשון החובת הלבבות "ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות, תכפל זכותו כפי זכיות כל מי שמתקן לאלוקים".

 

 

נעבד לון כתרין במלין יקירין בשבעין עיטורין דעל גבי חמשין.

עיין בספה"ק דברי יחזקאל להרה"ק משינאווא זצ"ל שפירש וז"ל, נעבד לון כתרין במלין יקירין, היינו בדברים שבאים בקושי לאדם (בל"א, ער רייסט זיך איבער זיי) בהם עושה כתר להקב"ה עכ"ל.

ונראה לבאר על דרך זה באופן אחר קצת, במלין יקירין רומז על דברי תוכחה ומוסר שצריכים לעורר אחד את חבירו בשמירת שבת ויסודי הדת ועוד, שרק דיבורים כאלו מותר לדבר בשבת כי המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. וזה נעבד לון כתרין, שנעשה כתרים להשבת על ידי מלין יקירין, כי דברי התוכחה יקרים מאד כיון שעושים מהם שבעין עיטורין להקב"ה ולעצמו.

וסיים דעל גבי חמשין, רומז שהם על גבי חמשה חומשי תורה שמקיים האדם בעצמו, כי מה שמקיים את התורה בעצמו הרי מקיים בזה רק חלקו בתורה, אבל מה שמוטל עליו מכח מה שאמרו חז"ל (שבועות ל"ט ע"ב) כל ישראל ערבין זה בזה, הרי זה עדיין לא קיים על ידי מה שמקיים בעצמו התורה. וזהו שאמר דעל גבי חמשין, דאם יעורר את חבירו גם כן לקיים את התורה, יהא בזה חשיבות יתירה על גבי חמשין, פירוש יותר ממה שהוא מקיים בעצמו מה שכתוב בחמשה חומשי תורה, והבן.

 

"נקי יהי' לביתו שנה אחת" וכו'.

א

הבעה"ט כתב לכל דבר נקי יהי' לביתו, רצ"ל שמוחלין לו עונותיו ונשאר נקי מעבירות.  ע"כ.

וצ"ב למה דוקא בזה המצוה של לקיחת אשה לקיים פו"ר מוחלין לו עונותיו הלא היא רק מצוה אחת מתרי"ג מצוות,

ואפ"ל דהנה ע"י הנשואין לומד ומקיים כל מצוות התורה בטהרה ומצלת אותו מחטא כמ"ש חז"ל, וא"כ היא מצוה כללית על כל התורה, שאשה גורמת ועוזרת לו לשמור ולילך בדרך כל התורה, נמצא שע"י המצוה הראשונה יוכל בנקל לקיים כל המצוות שבתורה בקדושה ובטהרה, וע"כ הקב"ה מוחל לו על כל עוונותיו, כדי שיוכל לקיים כל התורה כולה.

וזה שאומרים במערבא מצא או מוצא, וכו', כי אם מצא אשה בת ת"ח וכשרה שעל ידה יוכל לקיים כל התורה בקדושה ובטהרה אז מצא טוב ואין טוב אלא תורה.

ב

ועוד אפשר לתרץ דהנה איתא במשנה במס' סנהדרין כל המציל נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ופי' רש"י שם בד"ה עולם מלא, עולם מלא ממש דמאיש אחד יוצא עולם מלא, כמו שאנו רואים דמאדם הראשון יצא עולם מלא שא"א למנות, וממילא המצוה של פו"ר, והיא מצוה דרבים, כמובא בגמרא ותו' שבת (דף ג.) בד"ה מצוה דרבים שאני עיי"ש, ואין לך מצוה דרבים גדול מזה שהוא עולם מלא ממש.  דתלוי בזה כל קיום העולם ממילא מובן קו' הנ"ל, שע"י שמוחלין לו על כל העונות יוכל להתקדש ולטהר בקדושה ובטהרה ולהוליד דורות כשרים יראים ושלימים.

ולפי תירוץ הנ"ל אפשר לתרץ סתירות המשניות בקדושין (דף לט:) במשנה שם וז"ל:  כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ.  ורמינהו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וכו' ותלמוד תורה כנגד כולם.

משמע דוקא הני הוא דאוכל פירות והקרן קימת אבל מצוה אחריתי לא, ואנן תנן מטיבין לו ונוחל את הארץ, אפילו בעושה מצוה אחת?  ותי' הגמרא אמר ר' יהודה הכי קאמר כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים כל התורה כולה, ושואלת הגמרא מכלל דהנך [במשנה אלו דברים] אפילו בחדא נמי, ואפילו לא קיים שאר מצות בתמיה, והא רובא עונות הוא?

אמר רב שמעיה לומר שאם היתה שקולה מכרעת.  הא דקתני אלו דברים במחצה עונות ומחצה זכיות קאמר. ויש במחצה זכיות אחת מאלו, מכרעת את הכף כאילו הוי רובא זכיות, ואינו צריך למצוה יתירה. וכי לית ליה בה חדא מהני צריך למצוה יתירה.

ולפי תירוץ הנ"ל במצוה כזאת של פו"ר שהיא מצוה דרבים, מצוה כזאת אפילו שאין לו מחצה על מחצה יש לו ג"כ חלק לעוה"ב כיון שיצאו ממנו דורות שלמים עובדי השי"ת וכידוע ברא מזכה אבא וכו'.  ומתורץ הקו' הנ"ל.

תהלים

תורת ה' תמימה משיבת נפש (יט, ח'). צ"ב, מה השייכות משיבת נפש לתורת ה' תמימה. ואפ"ל, עפ"י מה שמבואר בליקוטי תורה (פרשת שמיני ד"ה לויתן), שמצד מעלת נשמת רשב"י היה מסוגל בעבודתו הרוחניות להמשיך אותן המשכות שעל ידי אחרים נמשכות רק באמצעות קיום המצוות בגשמיות. ראיה לכך מי"ג שנה ששהה הרשב"י במערה ששם לא היתה לו אפשרות לקיים מצוות אכילת מצה, קידוש על היין, אתרוג וסוכה וכיו"ב. שאז המשיך ההמשכות של כל המצוות על ידי יחודים עליונים ועליות, וכיון שרשב"י פעל בעבודתו הרוחניות את מה שאחרים השיגו על ידי מצות גשמיות, הייתה זו נחשבת אצלו כגשמיות של המצוות אצל אחרים, ובכללן הייתה המצות של הכנסת אורחים בדרגא גבוה בהרבה משל אחרים.

וצ"ב, א. מ"ש בדרגא גבוה בהרבה משל אחרים, איך יכול להיות שיהיה יותר חשוב מהמצווה בגשמיות שידוע מחז"ל ב"ק יז. שמעשה עדיף שכל הלימוד הוא להביא לידי מעשה. ולכאורה איך קיים המצות האלו, אלא מפני שהיה פיקוח נפשות ע"כ היה מקיים המצווה ע"י הלימוד שלמד המצווה וכל הלומד תורת העולה נחשב כאילו הקריב עולה, אבל יכול להיות בדרגא גבוה משל אחרים המקיימים המצוה כהוגן.

ואפ"ל שע"י שביאור הרשב"י בזוהר הק' גודל המצווה של הכנסת אורחים פעל שכל היהודים יקיימו את המצווה, וכל המצוות של הרבים שייכים אליו, אבל בן אדם אחר שמקיים המצוה ע"י שלומד הוא באמת רק כאילו קיים המצווה ולא חשוב כמו שמקיימו ממש.

ובזה אפ"ל דהנה איתא בחז"ל (שבת קכז.), גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, והגמרא מבארת ממה שאנו רואים שאברהם אבינו אמר להקב"ה "אד' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך וגו'" שגדולה הכהסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, מזה שביקש אאע"ה מהקב"ה להמתין והוא עצמו רץ לקבל את האורחים, מזה ראיה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה. וכן פוסק הרמב"ם (הלכות אבל פי"ד הלכה ב), וז"ל: והוא החק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים.

 במצוות הכנסת אורחים וז"ל הרמב"ם

ובתיקוני זוהר תיקון () כתב וז"ל:

הרי אנו רואים לכאורה סתירה כי בהרמב"ם פוסק כפי שכתוב בתורה ובחז"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, ובתיקונים כתב רק כאילו קיבל פני השכינה, ואפ"ל הסתירה, כי רשב"י היה מקיים המצוה על ידי שלמד המצווה וכל הלומד פרשת עולה כאילו הקריב עולה, וכן היה מקיים מצוות הכנסת אורחים ע"י שלמד המצוה הזאת שנחשב לו ע"י הלימוד כאילו קיים  המצווה, אבל אם מקיימים המצוה בפועל ממש אז היא באמת גדולה יותר מקבלת פני השכינה, וממילה מובן למה כתב בתיקונים באופן אחר ממה שכתוב בחז"ל, ואין כאן שום מחלוקת בין חז"ל להתיקונים, ודו"ק.

ובזה יובן הפסוק תורת ה' תמימה משיבת נפש, שאם יש חשש פיקוח נפש, אז אפשר לקיים ע"י תורת ה' תמימה שלומד המצווה הזאת ואז יהיה תמימה שלא יחסר לו כלום מהמצווה.

עוד אפ"ל משיבת נפש, שע"י שמקיים משיבת נפש שמחי' נפשות ישראל שמקיים מצוות הכנסת אורחים אז נחשב כאילו קיים כל התורה כולה, ועוד, שהרי אמרינן (סנהדרין לא), כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, והרבה פעמים במצוות הכנסת אורחים מציל ממש נפש מישראל, ובזה מקיים משיבת נפש.

 

ועל ידי הצלות נפשות נוכל לזכות להיות ביחד עם כל הצדיקים שיזכו לקבל פני משיח צדקינו ככתוב בספר  ספר חסד לאברהם – מעין ג' – נהר כ"ב נהר כ"ב – במעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח:

דע כי מסורת קבלה בידינו כי באותו יום כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ, ובאותו היום יסתלקו חומת האש מירושלים, ובאותו יום יבנה בית המקדש באבנים טובים ומרגליות, ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים, וכן הז' אלפים הנמצאים חיים, כולם בריה חדשה גוף רוחני, כגופו של אדם הראשון קודם החטא וכגופו של [חנוך ו]משה רבינו ע"ה [ואליהו], וישוטו כולם באויר מעופפים כנשרים וגו', וכל זה לעיני אנשי קיבוץ הגליות, וזל"ק:

וכשישראל בני קיבוץ גליות יראו שאחיהם נעשה בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי, יתקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח ויאמרו וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע:

ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה:

ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותםבים יפו תוך ג' ימים לטבעתם, וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתידה ים יפו להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו, הה"ד כי שפע ימים יינקו, וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להתגלגל ולהוליך כל אוצרות המלכים, ומוליך אותם לארץ ישראל כדכתיב ושפוני טמוני חול וגו', והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו, וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על ממונם ועל גופם ישארו גשמיים ושבעים ממון, ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד הקדוש ברוך הוא עושה אותם בריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנזכר. וזמש"ל. מסכ"י:

ונסיים בדברי ספרה"ק דגל מחנה אפרים – פרשת בא ד"ה דברו

דברו אל כל עדת בני ישראל ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית. כי ישראל נקראים שה על דרך (ירמיה נ', י"ז) שה פזורה ישראל והוא שאמר שיעשו עצמם לבית לאבות היינו להיות מרכבה לג' אבהן שהם חסד גבורה תפארת כמו דוד המלך ע"ה עשה עצמו מרכבה לאותן המדות וחבר עצמו עמהם שה לבית היינו שיכינו עצמם בהתכשרות מעשיהם לבית נכון ונשא שתהיה הגאולה במהרה בימינו אמן. ואם ימעט הבית מהיות משה, היינו שבמיעוט השגתו לא יוכל לעשות לעצמו בית ומרכבה כנ"ל, אזי עצה היעוצה היא ולקח הוא ושכנו היינו מקום שהשכינה שורה שם היינו שיחבר עצמו לצדיק שנקרא שכנו כנ"ל והוא הקרוב אל ביתו שיהיה לו לעזר ולסעד בעבודת השי"ת והבן, כדאיתא בכתבי האר"י זללה"ה על פסוק (משלי כ"ז, י') טוב שכן קרוב מאח רחוק כי הקב"ה נקרא בגלות אח רחוק כביכול והצדיק הקרוב ודבוק לה' תמיד נקרא שכן קרוב שמצער עצמו תמיד בגלות השכינה כביכול (תנחומא שמות י.) וזהו ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו כנ"ל שהצדיק נקרא שכן קרוב, או יאמר ושכנו על השכינה הקדושה השוכן בקרב האדם והיא תמיד שורה אצל האדם ככותל מערבי שמעולם לא זזה שכינה וכו', וזהו והקרוב אל ביתו והיינו שיתפלל להשי"ת ברוך הוא שיהיה לו לעזר ולסעד על דרך (יומא ל"ח:) הבא לטהר מסייעין לו והבן:

 

בס"ד

הקדמה קצרה

היות וראיתי הרבה מכשולות במאפיות המצות כידוע, [שבאמת הייתי צריך לכתוב חיבור שלם רק על המכשולות שראיתי, אבל היות ואין הזמן גרמא כעת, לכן קיצרנו כאן, ובעזהי"ת עוד חזון למועד] והלכתי עם הרבנים החשובים לאפיית המצות בכמה מקומות שונים.

ואחר שכבר לא היה לי מקום בארצות הברית מאיפה לקחת מצות, [מטעמים שבעזהי"ת יתבארו בקונטרסים הבאים] לכן החלטתי לקנות מצות מקוממיות.

והיות שזה לא דבר קל להביא מקוממיות מצות באוירון, לכן החלטתי שאם אביא מצות להתלמידים וידידים ומתפללים שלי יהיה יותר קל להביא קאנטענער שלימה.

וב"ה הצלחתי בזה, שזיכיתי הרבה יהודים באכילת מצות כשרות לפסח.

ומעשה שהיה כך היה:

אחר כמה שנים שקניתי מצות מקוממיות, נזכרתי שהיה לי לפני הרבה שנים בעיה עם הרחיים של יד, לכן טילפנתי תיכף ומיד להשוכר הרב פאנעט שליט"א, שאני צריך לברר מה הולך עם הרחיים של יד, ואיפה, ואיך עושים המייצרים את הרחיים של יד [מפני בעיות שהסברתי לו]?

ואמרתי להרב פאנעט שליט"א, שאם איני יכול לברר את זה אינני יכול לייעץ לאנשים לקנות המצות האלו.

והרב פאנעט נתן לי הטלפונים מהגה"צ מקוממיות שליט"א, ועוד.

התקשרתי להם בשאלות האלו והתשובות שקיבלתי עליהם, כמו שתראו להלן בקונטרס "קחי רחיים".

ונסיים בעדותו הנוראה של מאור הגולה הרוקח זצ"ל שכל דבריו דברי קבלה, וכתב בהלכות מצה שכל האוכל מצה ז' ימי הפסח נעשה שותף להקב"ה במעשי בראשית, ועיין מה שהוסיף על זה בילקוט מעם לועז בשם מדרשי חז"ל דחשיב גם כן כאילו קיים כל התרי"ג מצוות.

וזה לשון הגה"ק רשכבה"ג החתם סופר זצ"ל שכתב בהשמטות לחו"מ סימן קצ"ו וזל"ק:

"מצות עשה של אכילת מצה משומרת בליל פסח היא יחידה נשארת לנו מכל מצות אכילה שבכל התורה, אין לנו לא פסח ולא קדשים, לא תרומה ולא מעשר שני, רק מצה אחת משנה לשנה, ואם גם היא לא הועילה בידינו בשלימות, ולא עוד, אלא כי תחת יופי שיהיה האכילה של כל ז' ספק איסור כרת, ולא עוד אלא שיכשיל בזה רבים חס ושלום, וגם נוציא על זה אלפים, הייטב בעיני ה' חלילה וחלילה" עכל"ק.

ואין אחר דבריו כלום כי כבר הורה רבינו משה, ומשה אמת ותורתו אמת.

המו"ל

 הקדמה לקונטרס קחי רחיים

מכירת חמץ ועוד אזהרות

דרשת שבת הגדול בדיקת וביעור חמץ מחדש

הצלת נפשות חלק ב ערוך תיקונים רמבם

כ_להתזכורת לערב פסחלכות_פסח- הרמ"א

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*