logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

שאלות ותשובות בבית דין של מעלה- חלק מג לאדמורי"ם, ראשי ישיבות, רבנים, מנהיגי ברסלב, מגידי שיעורי דף היומי ושולחן ערוך

דין- מאזניים

שאלות ותשובות בבית דין של מעלה

חלק מג

דין תורה בבית דין של מעלה

לאדמורי”ם, ראשי ישיבות, רבנים, מנהיגי ברסלב, מגידי שיעורי דף היומי ושולחן ערוך, דרשנים המעוררים את הרבים לעשות תשובה, – ובפרט לכל מוציאי עלוני התורה, ולעורכי העיתונים ולכל כלי התקשורת!!!

הרב הגאון הצדיק זצ”ל מגיע לבית דין של מעלה

לאחר השאלות שהבית דין שואלים אותו מתחיל החקירה בנושא הזוהר הקדוש והבית דין שואלים: למה לא כתבת ספרים ועלונים לעורר ללמוד את הזוהר הקדוש, לא ידעת שתהיה מלחמה גרעינית ופצצת אטום?

הרבי הגדול: אני התעסקתי עם התורות והחסידות של הרבי שלי, שהיה מתלמידי בעל שם טוב זי”ע, והם היו צדיקים גדולים!

בית דין: מדוע לא האמנת במשה רבנו, שאומר שרק בזכות הזוהר הקדוש נצא מן הגלות ברחמים?

הרבי הגדול: האמנתי כך באמונה שלימה, אבל עשיתי מה שהיה חשוב בעיני לפרסם את תורת הרבי שלי!

בית דין: מדוע לא האמנת ברשב”י שהוא היה גם הרבי של הרבי שלך, והרבי שלך למד יומם ולילה זוהר הקדוש ועשה פירושים על הזוהר הקדוש, וצוה לכל חסידיו לגמור כל שנה את הזוהר הקדוש, ואתה לא רוצה לפרסם את דברי הרשב”י?

הרבי הגדול: אבל פרסמתי את הליקוטי מוהר”ן שהיה לו נשמת הרשב”י, מה זה לא מספיק?

בית דין: משה רבנו לא אמר מי שילמוד ליקוטי מוהר”ן יצא מהגלות ברחמים? משה רבנו אמר: רק בזכות הזוהר הקדוש נצא מן הגלות ברחמים?

הרבי הגדול: האמנתי כך באמונה שלימה, אבל עשיתי מה שהיה חשוב בעיני לפרסם את תורת הרבי שלי!

בית דין: נגיד לך את האמת בפנים, רצית שיהיה לך כבוד, וזה בא לך על ידי שאתה חסיד ברסלב ויהיה לך חסידים, ותמכור הרבה ספרים הכל על החשבון של הרבי, ולא חשבת לשם שמים, כי אם היית חושב לשם שמים היית עושה ספרים על הרשב”י ולהגיד שכל אחד יפרסם את הזוהר הקדוש, לשם שמים לא לכסף ולא לכבוד רק נקי להביא את הגאולה השלימה, [כמו שעשה הצדיק המקובל רבי בנייהו שמואלי והאדמו”ר המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן והאדמו”ר מהאלמין, והגאון הצדיק הרב ברדה שליט”א, ועוד כמה גדולי ישראל הדפיסו מאות אלפים ספרי זוהר אדרות ספרא דצניעותא], ומחשש שזה ימנע את הכבוד שלך, ואת הכסף שלך, ואת החסידים שלך, ואת הכוח שלך, והאמת הוא שהזוהר היה מביא לך הרבה יותר כבוד, שחסידים רואים שאתה איש אמת, ומפרסם את האמת.

הרבי הגדול: ובגלל שפרסמתי את הליקוטי מוהר”ן ותורת הר”ן לא מגיע לי עולם הבא על זה?

בית דין: כאן זה עולם האמת, והאמת שכאן בשמים מענישים אותך על 15 מיליון יהודים שהיו יכולים לחזור בתשובה, וכאילו הרגת אותם ואת כל זרעם עד סוף כל הדורות, אתה מבין עכשיו מה עשית?

הרבי הגדול: אבל רבנו אמר שהספר שלי הוא אתחלתא דגאולה?

בית דין: אבל מה הסוף של הגאולה?  רק הזוהר! מה הדבר הפשוט הזה לא ידעת?

ועוד, הרי רק על הזוהר כתוב שיצאו מהגלות ברחמים, למה לא פרגנת לעם ישראל שיצאו מהגלות ברחמים, ורק התחלת את הגאולה?

הרבי הגדול: לא ראיתי בספרי רבנו שצריך להפיץ זוהר!

בית דין: אסור לשקר רבך הצדיק הקודש זיעוכי”א בשיחות הר”ן שיחה אות ו’, ציווה ללמוד זוהר בכל יום, ולגמור כל הזוהר בכל שנה!

ועוד, הרבה מהתלמידים של רבנו הפיצו את הזוהר הקדוש, האם לא שמעת וראית איך הצדיק הקדוש מוהרא”ש שיק זצ”ל היה מעורר על זה עשרות פעמים במכתבים ובקונטריסים ובעל פה?

הרבי הגדול: תקראו לרבנו ותראו שהוא יגן עלי!

בית הדין שולחים שליח להביא את רבינו כשהוא מגיע ושומע על מה הדיון שואל: מדוע לא הדפסת ספרים ועלונים על הזוהר הקדוש, האם לא ידעת שרק זה יביא את המשיח? הלא אני כתבתי שכל אחד יגמור כל הזוהר הקדוש כל שנה, כמבואר בשיחות הר”ן (ע”ו) שהאדם צריך לגמור בכל שנה… כל ספרי הזוהר ותיקונים וזוהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר”י ז”ל.

הרבי הגדול: אבל פרסמתי את הליקוטי מוהר”ן, ועוד, רציתי להביא הרבה חסידים להרבי שיסעו לאומן וכו’. מה זה לא טוב?

רבנו: מי בקש זאת מידכם רמוס חצירי, כל עבודתך היה לכבוד עצמך ולא לכבודי! אם היית אומר ומדפיס ספרי זוהר לכל חסידי ברסלב היה משיח בא מזמן.

רבנו ממשיך: הלא ערכת תיקון חצות ואמרת רחל מבכה על בניה… ה’ ממרון ישאג וממעון קדשו יתן קולו, ואתה יודע שהקב”ה עם רחל אמנו וכל הפמליא של מעלה בוכים ולא היה לך רחמנות, איזה אכזר גדול אתה יכול להיות, ומה עשית בכל חייך שעשית ביזנעס על חשבוני כאילו אני רוצה את זה! ואם היית מדפיס ספרי זוהר למאות אלפים היה בא משיח צדקינו מזמן.

הרבי הגדול: מאין לי לדעת שדעתך הוא שצריך ללמוד זוהר ולהפיצו?

רבנו: לכן כתבתי בריש ספרי את המאמר על רשב”י הקדוש, כי לא תשכח מפי זרעו? כי זה האלף בית של ברסלב – לימוד הזוהר והתדבקות לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.

הרבי הגדול: מה הצורך ללמוד זוהר?

רבנו: כתבתי בשיחות הר”ן (סימן ק”ח) ידוע שלימוד הזוהר מסוגל מאד מאד. ודע שעל ידי לימוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני לימודים של התורה הקדושה, והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך!

למה על זה לא כתבת כבוד הרבי הגדול? על הכל חוץ מזה. שכחת את העיקר. מדוע ללכת סחור סחור ולא להגיע לנקודה?!

הרבי הגדול לבית הדין: אבל עשיתי והדפסתי הרבה ספרים ולא מגיע לי כלום על זה?

בית דין: כאן הרשב”י הראש בית דין, ואתה צריך לירד עוד הפעם בגלגול.

האמת היא שאפילו שעזרת להרבה אנשים, אבל אנחנו מדברים עכשיו על 15 מיליון יהודים שאתה חייב עליהם, שאם היית מדפיס מאות אלפי ספרים, כולם היו לומדים זוהר הקדוש ועושים תשובה ומביאים את המשיח ברחמים.

וכאן בשמים מענישים אותך על 15 מיליון יהודים שהיו יכולים לחזור בתשובה, וכאילו הרגת אותם ואת כל זרעם עד סוף כל הדורות, אתה מבין עכשיו מה עשית?

הרבי הגדול: אבל אני לא הרגתי אותם מה שלא עשיתי אינכם יכולים להגיד שעשיתי!!!

בית הדין: כאן בשמים מענישים את מי שהיה יכול לפעול ולא פעל ובגללו נעשה ההיפך כאילו הוא עשה את זה בעצמו, וכמו שכתוב במדרש רבה איכה – עה”כ ויצא מבת ציון, וזל”ק: היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב”ה תבא שעה ואני עושה לכם כן, עכ”ל. ובאדר”נ (פכ”ט) וז”ל: מפני מה מתים ת”ח בלא זמנם מפני שהם בוזים בעצמם שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים, עכ”ל. ולסיום הדברים: אעתיק מ”ש הלוחם הגדול מוהר”ר חיים סופר זצ”ל בספרו הבהיר שערי חיים (דף ו, ע”ב), וז”ל: אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד’ על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב: צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על אשת איש, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד’ בסערה: הלא הי’ בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו’ עכ”ל. ונוסיף על זה שעכשיו קדוש זה הרג 15 מליון יהודים.

היוצא מדבריו כי יאמרו בשמים קדוש זה הרג שש מליון יהודים, וצדיק זה נהרגו על ידו תינוקות וילדים בשואה, וכל זה מפני שלא למד ולא לימד את סודות התורה. ובמבט מעמיק יוצא מדברי הרשב”י (תיקון מ”ג תיקון ל’) “שכל מי שאינו לומד את ספר הזוהר הקדוש , הרי גורם הוא בזה, לבזה חרב הרג ואבדן לעולם, ואלו עבירות שבין אדם לחבירו שאפילו יום הכפורים אינו מכפר עליהם, ובאופן כזה אין באפשרותנו לקיים “עד שירצה את חבירו” מחמת שנאבדו כבר רח”ל, כמו שכתב בְּסֵפֶר זוֹהַר מַגְנָא וּמַצְלָא, וּבְסֵפֶר סוֹד ה’, וְעוֹד, וְכֵן כָּתַב הגוב”י. הַג”ר מְנַחֵם מֶענְכִין הַלְפְּרִין זצ”ל: הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ: וְזֶה לְשׁוֹן בַּעַל הגוב”י עַל ‘עֵץ חַיִּים’ (בַּהַסְכָּמָה שֶׁנָּתַן להג”ר חַיִּים שָׁאוּל דוויק זצ”ל עַל סִפְרוֹ ‘איפה שלימה’ [הצדיק הקדוש רבי חיים שאול הכהן דוויק, זי”ע, מכונה גם ה”שד”ה”‏‏ י”ד בחשוון ה’תרי”ח  ד’ בטבת ה’תרצ”ג היה רב, דיין וראש ישיבה, רבה הראשי של ארם צובא שבסוריה, ומגדולי המקובלים בדורו]). מִי שֶּׁאֵינוֹ לוֹמֵד נִסְתָּר וְחָכְמַת סֵפֶר הַזֹּהַר, תִּסְמַרְנָה שַׂעֲרוֹתָיו וּבְשָׂרוֹ יֵעָשֶׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ כִּי עֲנִיּוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת, הַמְּשִׁיסוֹת וְהַהֲרֵגוֹת, הוּא בְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם לָזֶה. וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה הֶעָנִי יְחַיְּבוּ עַל דַּלּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְהֶהָרוּג עַל הֲרִיגָתוֹ, וְכָל זֶה נִקְרָא חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲשֶׁר גַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְהַתּוֹכֵחָה, עכ”ל. ואנו רק שליחים של כל גדולי ישראל לְהַצָּלַת עם יִשְׂרָאֵל מִפְּצָצַת אָטוֹם, כְּמוֹ שאמחז”ל, (שַׁבָּת נה, יַלְקוּט שׁוֹפְטִים רמז, סח, מִדְרַשׁ רַבָּה אֵיכָה נב. וְעַיֵּן חָפֵץ חַיִּים בְּמִכְתָּב כ”ה), עָלָיו לָדַעַת כִּי בְּנַפְשׁוֹ הוּא, וְיִתְבַּע חַס וְשָׁלוֹם עַל זֶה. וְהַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה אֶת הָאֱמֶת מִי נִמְנָה אִם עוֹשֵׂי מִצְוָה, וּמִתְקַבֵּץ וְאוֹמֵר מִי לַה’ אֵלַי!!!

בית דין: האם לא ידעת א. שכל החיוב עלינו למחות בעוברי עבירה מחמת הערבות, – על העבירות הגלויות שכרתו ברית ומשכנו עצמם זה על זה בסיני במדרש תנחומא פ’ יתרו (אות י”ג) על הר סיני השוו כולן לב אחד לקבל וז”ל: ר’ אומר בשעה שעמדו ישראל עליהם מלכות שמים בשמחה שנאמר “ויענו כל העם יחדיו ויאמרו” ולא עוד אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה באותו שעה בקש הקב”ה לכרות עמהן ברית על הסתרים ועל הגלוים, אמרו לו על הגלוים אנו כותרין ולא על הסתרים, שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן עליו שנאמר “הנסתרת לד’ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת” עכ”ל. ותועלת ותכלית הערבות שקבלו עליהם בני ישראל זה על זה הוא, שמאחר שהוא ערב לחבירו הוא סובל מזה שחבירו חוטא וייענש על ידו לכן ימחה בידו ויוכיחו על מה ומדוע עובר על מצוות השם או שלא מקיימם, אבל אם לא היו מקבלים ערבות אחד על חבירו לא היה איכפת לאחד מה שחבירו חוטא.

ב. תועלת הערבות הוא שיוכיח את חבירו ביודעו שגם הוא ייענש על עבירת חבירו וכן נעשו ישראל ערבים זה לזה, שכל אחד התחייב בעד חבירו שיקיים את התורה ויוכיחו וילמדו לקח כשיעשה עבירה, שמאחר שערב לחבירו הוא סובל מזה שחברו חוטא. אבל אם לא היו ערבים לא היה איכפת לו לאדם בראותו חבירו כשהוא חוטא, והיה אומר בלבו, מה איכפת לי מה שחבירי חוטא או שהוא מדבר בתוך בית הכנסת או שהוא מחלל שבת או נשבע בשם ה’ או בתורה הקדושה, ואינו מתפלל. אבל עכשיו שכל ישראל ערבים זה לזה, מוטלת על כל אחד החובה להוכיח את חבירו כי הוא יודע שבגלל חבירו ייענש הוא. ועל כן יתוקן העולם והכל ינהגו ביראת שמים. (שמו”ר פכ”ה מע”ל שמות)

ג. כל ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט.), שאלמלא הערבות, לא היה אדם מוחה ביד חברו על חטאיו, ולא היו נותנים לב לחקר על עושי רשעה לבערם. לכן הכניסם הקדוש ברוך הוא לערבים, כדי שיעשו גדרים וסיגים שלא יחטאו.(ספר חסידים אות צ”ג)

ד. נמצא לפי כל הנ”ל שכל אחד נתפס בעון חבירו של כל איש מישראל מפני חיוב הערבות. וכל חיוב הערבות שנכנסו בזה הוא כדי שימחו ויוכיחו לכן כל שיש בידו למחות ולא מיחה נתפס בעוון ההוא שלא מיחה בו. וכן אמרו חז”ל בסנהדרין עה”פ “וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה, התם שהיה בידם למחות ולא מיחו. )סנהדרין כז: שבועות לט.)

ה. ולכן אמרו חז”ל: שמי בידו למחות ואינו מוחה העבירה נקראת על שמו ונענש עליה כאילו עשאה בעצמו מפני חיוב הערבות שיש לו על הזולת. “פרתו של ר’ אלעזר בן עזריה היתה יוצאת [בשבת] ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. (שבת נד)

ו. ועל כן אמרו חז”ל גם כן שחיוב שהעונש על עוון הזולת תלוי במדת גודל ההשפעה והאפשרות למחות, כל אחד לפי דרגתו ומעמדו כמו שאמרו רז”ל: “רב ור’ חנינא ר’ יוחנן ורב חביבא מתני בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ר’ יוחנן ומעיילי ר’ יונתן כל שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נפתס על אנשי ביתו, באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו, בכל העולם נתפס על כל העולם כולו”. (שבת נד) — כל כי האי זוגא. ארבעתן יחד:  חלופי ר’ יוחנן. יש שמחלפין ר”י ומעיילי רבי יונתן: נתפס. נענש על עבירות שבידן: בכל העולם. אבל ישראל כגון במלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו: מפני שבאם אין בכוחו למחות לא שייך כלל שנכנס על כך בחיוב הערבות. (שם)

ז. ולזה ראשי הגולה שהשפעתם מגיע לכל העולם נתפסים על כל העולם מפני שלפי גודל כח השפעתם במחאה כך היא בחיוב הערבות. “אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא. א”ר חנינא מאי דכתיב ה’ במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא אימא על זקנים [פי’ סנהדרין] שלא מיחו בשרים” (שבת נד:). גם למידים אנו מדברי חז”ל אלו שמי שיש בידו למחות ביד המנהיגים הרבנים שהם ימחו בידי עוברי עבירה ואינו מוחה בידם הוא נתפס, כמו הסנהדרין שה’ יביאם במשפט על שלא מיחו בשרים, שהיה להם ההשפעה על השרים והיה להם למחות.

ח. וכן כתב הילקוט מעם לועז (דברים כ”ט) בשם המהרי”ט עה”פ. “אתם נצבים היום כולכם וגו’ לעברך בברית ה’ אלקיך, ובאלתו אשר ה’ אלקיך כרת עמך היום” (נצבים כט, יא).”ונאמר בלשון יחד לעברך בברית וגו’, שכל יחיד ויחיד נעשה ערב על ששים רבוא, כפי שנתבאר בפרשת כי תבא, ולכן פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד. ונאמר כל איש ישראל, שכל אדם ואדם מישראל שיש בידו למחות ביד הזקנים והשופטים המתנהגים בעול ואינו מוחה נתפס עליהם, כמו שאירע במעשה של אשת ר’ חנינא בן תרדיון שגזרו עליה הריגה על שלא מיחתה בר’ חנינא שהיה הוגה השם באותיותיו”. (יוסף לקח בשם מהרי”ט, מע”ל דברים פ’ כ”ט).

הרבי הגדול: לא חשבתי על זה!

בית דין: אבל האדמו”ר מהאלמין כתב לך ושלח לך כל הדברים שיכולת לדעת מה צריך לעשות, ולמה לא עשית?

הרבי הגדול: הייתי עסוק עם הספרים שלי.

בית דין: האם היית מחבר יותר גדול מהאדמו”ר מהאלמין שהוציא למעלה מאלף ספרים והשאיר כל הכתבי יד שלו ועסק רק בזוהר הדוש כי יודע שרק בזה תלוי כל הגאולה? ולמה לא עשית כמו שהוא עושה לשם שמים שנוסע לכל מקום ומקום לדרוש כמעט רק על הזוהר הקדוש, ומוכיח לעם כמו שכתוב במדרש יום אחד ללכיש?

הרבי הגדול: מאיזה מדרש מדברים כאן?

בית דין: המדרש הזה ששלח לך האדמו”ר מהאלמין, ראה:

א. כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה בא וראה כמה גדול עונשו של מי שיש בידו למחות ולא מיחה, שדם החוטא שמת בעוונו. דורש הקב”ה מידו, וכל הדמים הנשפכין בישראל תולין בו, עד כדי כך שאותן שבעים אלף מישראל שנהרגו בגבעת בנימין תלו בסנהדרין בדור ההוא. כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל הדמים הנשפכין בישראל אינם אלא על ידו שנאמר “ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם וגו’ הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אדרוש” לפי שכל ישראל ערבים זה בזה ולמה הן דומין לספינה שנקרע בה בית אחד אין אומרין נקרע בה בית אחד אלא כל הספינה נקרעת, כך הם ישראל, שנאמר “הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף” וגו’ ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו לפי שהיו להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש, יום אחד לבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וכן לכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתים ובשלש עד שיתישבו ישראל בארצם כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולמות כולן שברא מסוף העולם ועד סופו והם לא עשו כן אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו ולזיתו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח, וכשעשו בני בנימין דברים מכוערין ודברים שאינם ראוין באותה שעה ביקש הקב”ה להחריב את כל העולם, אמר הקב”ה לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו ד”א כו’ עש” (תנדא”ר פי”א)

ב. מנהיג קהלה נענש על עוונות כל אחד מקהלתו והרב של העיר על כל אחד ואחד מאנשי עירו

במדרש רבה פ’ יתרו על הפסוק “וישמע יתרו” וז”ל:הה”ד שמעו דבר ד’ בית יעקב זה שאמר הכתוב “בני אם ערבת לרעך” אמר ר’ נחמי’ נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לי’ בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הציבור עליו אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו נענש עליו ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך אתה ערב עליו תקעת לזר כפיך, אמר לו הקב”ה אתה הכנסת עצמך לזירה [פי’ מקום שנכנסים להתאבק שם] ומי שהוא מכניס עצמו לזירה או נוצח או ניצח, עכ”ל.

ג. וכן הוא בגמרא שבועות ד”כל ישראל ערבים זה בזה” ונענשין על עוון חבירו הוא רק כשיש בידם למחות ולא מיחו. בשבועות (דף ל”ט ע”א) וז”ל:ונקה לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב “וכשלו איש באחיו” איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, התם שיש בידם למחות ולא מיחו. עכ”ל הגמ’.

ד. וכן פסק הרמב”ם ז”ל “וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון אלו”. וזה לשון הרמב”ם (פ”ו מה’ דעות ה’ ז’) “וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון אלו, כיון שאפשר לו למחות בהם” עכ”ל: והיינו משום דכל הערבות שנתחייבו הוא לתכלית המחאה, נמצא דהיכא שאין בידו למחות לא שייך חיוב הערבות לכן אין נתפס בעון כיון שבאופן זה לא נכנס בחיוב הערבות.

ה. אלו הם דברי האור החיים הק’ לפרש הכתובים בפרשת נצבים על פי דברי חז”ל בשבת נ”ד: שהעונש על הערבות הוא לפי מדת ההשפעה במחאה – אתם נצבים. צריך לדעת כוונת מאמר זה, עוד למה הוצרך לפרט ראשיכם וגו’ טפכם וגו’ ולא הספיק לומר בדרך כלל כלכם. עוד צריך לדעת טעם הברית הזה הלא בסמוך אמר אלה דברי הברית, ואם רצה לכלול גם האמור בפרשה זו בכלל הברית היה לו להקדים הדברים ויאמר על הכל אלה דברי הברית: ונראה כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה’ ויהיו נתפסים זה בעד זה, והעד הנאמן מה שגמר אומר הנסתרות לה’ אלהינו והנגלות לנו וגו’ הרי שעל הערבות מדבר הכתוב, ואין זה הברית שאמר בסוף פרשת תבא כי אותו ברית הוא על עצמן, וזה שיתחייב כל אחד על אחיהו העברי כפי היכולת שביד כל אחד. ומעתה באנו להבין מאמר אתם נצבים שהכוונה הוא על דרך אומרו (רות ב’) הנצב על הקוצרים ל’ מינוי, ואומרו כלכם פירוש כולם יש עליהם עול זה כל א’ לפי מה שהוא על דרך אומרם ז”ל במסכת שבת (נ”ד:) כל מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל וכו’ וכל מי שיש בידו למחות באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, וכל מי שיש בידו למחות בבני ביתו נתפס על וכו’, והוא מה שפרט הכ’ כאן ואמר ראשיכם וגו’ שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו, ראשיכם הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל אלו יתחייבו על הכל, שבטיכם כל שבט ושבט יתחייב על שבטו, זקניכם ושוטריכם כל זקן יתחייב על משפחתו, כל איש ישראל הם ההמון כל אחד יתחייב על בני ביתו, לזה הפסיק הכתוב כאן וסדר טפכם וגו’ בפני עצמם כי אלו אחרים נתפסים עליהם שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא, ואין הם נתפסים על אחרים, שהטף אינם בני דעה, והנשים כמו כן, הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל, וכמו שדרשו ז”ל (יבמות מ”ה:) בפסוק (לעיל י”ז ט”ו) שום תשים עליך וגו’ כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא גרים, אבל ישראל חייבין עליהם כאומרם ז”ל (נדה י”ג) קשים גרים לישראל כספחת ופירשוהו לפי שאינם מלמדים אותם ככל הצורך, הא למדת שנתפסים עליהם עכ”ל.

ו. ברש“י ה”ק פ’ נצבים (פ’ ג’ פסוק כ”ח כ’) וז”ל הנסתרות לד’ אלקינו ואם תאמרו מה בידינו לעשות אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד שנאמר פן יש בכם איש וגו’ ואח”כ וראו את מכות הארץ ההיא והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לד’ אלקינו והוא יפרע מאותו יחיד אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענוש את הרבים עכ”ל.

הרבי הגדול: לא חשבתי על זה, כי לא היה לי זמן, כי הייתי עסוק בספרים שלי, ולהפיץ ספרי רבנו זי”ע.

בית דין: הלא בכל הדרשות שאמרת שכל אחד יפיץ את הספרים שלך וזה העיקר שלמדת את האנשים שלך ומדפיסים בכמה לשונות – זאת אומרת שעל הדברים שלך ידעת היטב מה לעשות ועל הפצת דברי הזוהר הקדוש לא חשבת כלום, זאת אומרת שלא כואב לך כלל ולא איכפת לך מצער השכינה וכל הצרות של עם ישראל וביאת המשיח?

וּמַעֲשֶׂה בְּקַלְמָן שֶׁהָלַךְ לַשִּׁיעוּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְנִיסָה לִהְיוֹת יְהוּדִי טוֹב, אַךְ גַּם אָהַב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאָמַר לְעַצְמוֹ חֲצִי חֲצִי, וְכָךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁיִּטְעַן בבי”ד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָיָה לוֹ יֵצֶר הָרַע גָּדוֹל מְאֹד שֶׁל 10 אֲנָשִׁים בְּיַחַד, וְכַמָּה שֶׁרָצָה לִלְמֹד, הִפְרִיעַ לוֹ הַבַּעַל דָּבָר, וְלֹא נָתַן לוֹ מְנוּחָה. הוּא נִיסָה כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְלֹא הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּדּוֹת שֶׁלּוֹ, נוּ בְּוַדַּאי שֶׁפָּטוּר.

יֹאמְרוּ לוֹ: “שָׁמַעְתָּ עַל שִׁמְעוֹן הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ, גַּם לוֹ הָיוּ אוֹתָם נִסְיוֹנוֹת, וְהִצְלִיחַ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק אֲמִתִּי, בִּזְכוּת שֶׁלָּמַד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם”. מִיַּד יִזְעַק וְיֹאמַר: “אֲנִי לֹא מְקֻבָּל, אֲנִי לֹא בַּמַּדְרֵגָה הַזֹּאת, לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם אֶת הָרַב שֶׁלִּי לוֹמֵד זוֹהַר. וְגַם  לֹא אָמַר לָנוּ בִּדְרָשׁוֹתָיו לִלְמֹד זוֹהַר”. יֹאמְרוּ לוֹ: “הֲרֵי כְּבָר הָיָה בְּכָל הָאָרֶץ פִּרְסוֹמוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁחַיָּבִים לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעַל יָדוֹ נִצָּלִים מֵהַיֵּצֶר הָרַע וּמֵהַגֵּהִינוֹם. וְכִי לֹא קָרָאתָ עִתּוֹן? עַכְשָׁו אֵין לְךָ תֵּרוּץ”! יֹאמַר: “אָז מָה? חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם הַמְצָאָה כִּי הָרַב שֶׁלִּי לֹא אָמַר לִי כְּלוּם!!! וְזֶה בֶּטַח לֹא הַשִּׁיטָה שֶׁלָּנוּ, כָּךְ חָשַׁבְתִּי”!!!

וַיָּשִׁיבוּ לוֹ: “הָיָה עָלֶיךָ לְבָרֵר אֶת הָאֱמֶת אֵצֶל כָּל הַצַּדִּיקִים וְלִשְׁמֹעַ מַה דַּעְתָּם? וְכִי כַּאֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ לִקְנוֹת בַּיִת אַתָּה לֹא מִתְיַעֵץ? וּכְשֶׁרוֹצִים לִסְגּוֹר שִׁדּוּךְ אַתָּה לֹא הוֹלֵךְ לְקַבֵּל בְּרָכָה וְעֵצָה וּבְלִי זֶה אַתָּה לֹא זָז? – וְכָאן עַל הַחַיִּים שֶׁלְּךָ סָמַכְתָּ רַק עַל הָרַב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת”?

מִיַּד יָבֹא הַשָּׁלִיחַ לִסְחֹב אוֹתוֹ לַגֵּיהִנּוֹם, וּמִיַּד יִצְעַק: “רֶגַע רֶגַע!!! אֲנִי לֹא אָשֵׁם לְבַד, תִּקְרְאוּ לָרַב שֶׁלִּי שֶׁיָּעִיד עָלַי שֶׁהִקְשַׁבְתִּי כָּל פַּעַם בַּדְּרָשׁוֹת שֶׁלּוֹ, וּמַה לַעֲשׂוֹת זֶה לֹא עָזַר לִי כְּלוּם”!!! – וְכַאֲשֶׁר יִקְרְאוּ לָרַב שֶׁלּוֹ מִיַּד יֹאחַז בָּאַבְנֵט שֶׁלּוֹ וְיִצְעַק: “לָמָה לֹא אָמַרְתָּ לִי לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ!!! מַה לֹא יָדַעְתָּ אֶת הָאֱמֶת?” – וְלֹא יָנִיחַ לוֹ, אַךְ הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה לְקַחְתּוֹ לַגֵּיהִנּוֹם יִצְעַק וְיֹאמַר: “נוּ נוּ אֵין זְמַן”, וְיַמְשִׁיךְ לִסְחֹב אוֹתוֹ לַגֵּיהִנּוֹם, אַךְ אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי יַמְשִׁיךְ לֶאֱחֹז בָּאַבְנֵט שֶׁל רַבּוֹ, וְיִמְשׁוֹךְ גַּם אוֹתוֹ אִתּוֹ לַגֵּיהִנּוֹם, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה רַעַשׁ בַּפַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְיַעֲשׂוּ בֵּרוּר, הַאִם לָקַחַת גַּם אֶת הָרַב שֶׁנֶּחְשָׁב לְגָאוֹן וְצַדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה – לַגֵּהִינָם. אַךְ מַה כֵּן לַעֲשׂוֹת. לְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן לֹא יָכוֹל לְהִכָּנֵס כִּי רָשׁוּם בבי”ד שֶׁל מַעְלָה פְּסַק שֶׁל הַקָּדוֹשׁ רַבִּי חַיִּים וּוִיטָאל זי”ע, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לֹא יִכָּנֵס לַגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן. נוּ טוֹב, אוּלַי גַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְכָל הַפָּחוֹת, אֲבָל קַלְמָן אוֹחֵז בְּאַבְנֵט רַבּוֹ וְלֹא מַרְפֵּה וְצוֹעֵק: “בִּגְלָלְךָ הָיִיתִי רָשָׁע, אִם הָיִיתִי לוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הָיִיתִי צַדִּיק!!!”

וּבָעוֹלָם הָאֱמֶת לֹא יַעַזְרוּ שׁוּם טַעֲנוֹת וּמַעֲנוֹת. וְאֵין מִי שֶׁיַּצִּיל אֶת הָרַב מִקַּלְמָן הַמִּסְכֵּן. שֶׁסּוֹחֵב אוֹתוֹ יַחַד אִתּוֹ לַגֵּיהִנּוֹם. וְיֹאמְרוּ לוֹ “אִם הָיִיתָ צַדִּיק אֲמִתִּי, וְהָיָה לְךָ כּוֹחַ לְהַצִּיל אֶת קַלְמָן וַחֲבֵרָיו מֵהַגֵּהִינוֹם, אוּלַי יִהְיֶה לְךָ תִּקּוּן לְנִשְׁמָתְךָ”.

הרבי הגדול: אני מודה ומתוודה, עשיתי טעות בחיים, ואבקש תסלחו לי!

בית דין: עכשיו אתה נזכר עכשיו כבר מדי מאוחר אין כאן לא מחילה ולא סליחה ולא כפרה, אבל יש כאן קבלת שכר ועונש!

 

בית דין: למה נתת בשר טרף כל שבוע לכל התלמידים שלך?

הרבי הגדול: הכל היה עם הכשר הכי מהודר!

בית דין: הלא שמעת שכל הבשר טרף, ולמה לא נתת דברים אחרים ולא בשר, אם התלמידים שלך לא היו אוכלים בשר בהמה היו לומדים זוהר הקדוש ומחפשים את האמת!

הרבי הגדול: אני נתתי צדקה, ומאשימים אותי על זה, זה נקרא עולם האמת?

בית דין: תגיד לנו אם היית נותן לאכול בשר חזיר גם היית טוען שנתת צדקה?

ועוד, הלא היה לך מאות ספרים על הכשרות שקיבלת מהאדמו”ר מהאלמין, והוא מגלה ומוסר נפשו לגלות את האמת, וכמה מהאנשים שלך לא אוכלים רק משחיטה קטנה, ואיפה אתה היית?

הרבי הגדול: לא חשבתי על זה!

בית דין: לא מקובל בבית דין, היה עליך לבדוק ולחקור לפני שאתה מאכיל נבילות וטריפות לאנשים, אתה אשם על כל התלמידים שלך שיצאו לתרבות רעה על ידי שאכלו מאכלות אסורות, ותשלם יקר על זה! ועכשיו אתה הולך להיות מגולגל בכלב!

הרבי הגדול: איפה כתוב שעל מאכלות אסורות מתגלגלים בכלב?

בית דין: ביו”ד סימן כ”ה, ובספר “ברית מטה משה” על הגדה של פסח [נדפס לפני 450 שנה] בדף האחרון וזל”ק: ועכשיו שאיתרע חזקתם ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצא כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע, וכו’. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרו קרוב הדבר לפשוע ולקלקל ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינו מדקדקים כ”כ וממהרים לשחוט וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר…ומי שיהי’ מותמ’ בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג אבותיהם בידם ששוחטים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר ואל תקרא וְיִשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שהיה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה, ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח”ו, ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה: ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח”ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב וכו’ עיי”ש באריכות גדול. ובשמ”ח יו”ד סימן כ”ה סעיף ד’ ואסור להתעסק בקבורתם של מאכילי טריפות, ואתה נחשב למאכיל נבילות וטריפות שהאכלת את התלמידים שלך, ועיי”ש במטה אשר ס”ק י”ב הסיפור עם הכלבים מירושלמי תרומות פ”ח ה”ג.

בית הדין: וכאן גם המקום להוכיח אותך על שלא הפצת את הזוהר ששם כתוב דברים חמורים מאוד על מאכלות אסורות והם גורמות לכמה דברים נוראים, א. כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ב. יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ג. אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב”ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”א). ד. מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ה. נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח”ב דף קכ”ה). ו. כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ז. יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ח. אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב”ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”א). ט. מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). י. נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח”ב דף קכ”ה).

בית הדין: וכן הנך מואשם על חורבן בית המקדש!

הרבי הגדול: למה מה עוד עשיתי?

בית הדין: העון של מאכלות אסורות מעכב בנין בית קדשינו כמו שכתוב בספר האביב מהנוגע לדעת בדורנו וז”ל: ר’ נתן אדלר ותלמידו ר’ משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר’ נתן אדלר רצה לפסול השוחטים דפרנקפוט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחיה וגו’ ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הס”ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח ותלמידי החת”ס רץ אחריו י’ פרסאות. [וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב”זע”ם” תצעד ארץ, ראשי תיבות ז’ביחה ע’ירובין מ’קוואות].

בית דין: אתה אשם בפצצת האטום!

הרבי הגדול: מה הפירוש?

בית דין: אם היית מפיץ זוהר הקדוש היית חוסך מעם ישראל את פצצת האטום, וכמו שאמר האדמו”ר מהאלמין בדרשה:

אֲנַחְנוּ כָּעֵת בְּסוֹף הַגְּאוּלָה וְאֵין שְׁאֵלָה, אִם תָּבוֹא פִּצְצַת אָטוֹם חַס וְשָׁלוֹם, הַשְּׁאֵלָה אֵיפֹה וּמָתַי יָבוֹא, וְכַמָּה קָרְבָּנוֹת חַס וְשָׁלוֹם זֶה יָבִיא חַס וְשָׁלוֹם.

רַבּוֹתַי אֵין זְמַן לְמִשְׂחָקִים, כָּל בָּחוּר וְאַבְרֵךְ כּוֹלֵל הָרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, יֵדַע כִּי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים וּמַזְהִירִים אוֹתָנוּ, שְׁמִי שֶׁלֹּא יִלְמַד זוֹהַר, יִמָּחֵק מִן הָעוֹלָם, אָז מָה צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת? לַעֲמֹד בְּחִבּוּק יָדַיִם וּלְחַכּוֹת חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיְּהוּדִים יִמָּחֲקוּ מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, כֵּן, מִי שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה דַּי לְהַצִּיל כָּל הַיְהוּדִים, יִתְבְּעוּ אוֹתוֹ בַּשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ הוּא הָרַג אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַצַּדִּיק הַמְּקֻבָּל הָרַב גּוֹבַא”י זַצַ”ל.

וכן כותב רבי מנחם מענכין בהסכמתו על איפה שלימה: ומה ישיבו בני נשא על המאמר המבהיל בתיקוני זוהר (תקון ל´): “וי לון דגרמין דיזיל ליה רוחו של משיח מן העולם ולא ישוב לעולם שהם עושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה וכו´”, כמה נפישא חיל´ של המאמרים הללו שנוקבים ויורדים לפני לפנים חדרי לבו של אדם המאמין האמיתי, תסמרנה שערותיו ובשרו נעשה חידודין, בהעלותו על ליבו כי עניות דישראל והגזרות והמלחמות המשסות וההריגות הוא בעצמו גורם לזה מפני שלא עוסק בחכמת הקבלה, ובפמליא של מעלה העני חייב על דלותו ושפלותו, ההרוג על הריגתו, כל זה נקרא חטאים שבין אדם לחבירו, אשר גם יום הכיפורים אין מכפר עליהם, אוי לנו מיום הדין והתוכחה!

בית הדין נותן לו לשמוע את כל הדרשה של האדמו”ר מהאלמין: וזהו תוכן הדרשה:

קול דמי אחיך צועקים – מי לא שומע את הקול, קול הקורא, ששה מיליון יהודים שצועקים למעלה בשמים על הרבנים שלא רצו ללמוד זוהר הקדוש ולכן הרגו אותם!!!! וכך צווח במר קולו הגה”ק בעל הסולם זצ”ל בסוף הקדמתו להסולם שלו, עיי”ש. – כמו כן אנחנו צועקים עכשיו על כל האדמורי”ם, ראשי ישיבות, רבנים, מגידי שיעורים, בעלי דרשנים, שלא צועקים נורא, לפני שיהרגו ח”ו את הבחורים ואברכים, ולפני שיסגרו את הישיבות!!!: “אתם הרבנים שלא צועקים ללמוד זוהר הקדוש!!! אתם אשמים על הכל ולא ולא הכנסת ושריה ויועציה!!!”

יָדוּעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ מִדַּת הָרַחֲמִים הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי כָּל דִּין אוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה מִשָּׁמַיִם, עוֹשִׂים חֶסֶד עִם הָאָדָם וְנוֹתְנִים לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִבְחֹר בַּטּוֹב עַל מְנָת לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו. וּמַה שֶּׁנָּכוֹן לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַפְּרָט תָּקֵף לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַכְּלָל. וְגַם לִפְנֵי הַגְּזֵרָה אוֹ “הַמַּכָּה” שֶׁל הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, ה’ שֹׁלֵחַ הִזְדַּמְּנוּת לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לִבְחֹר בַּטּוֹב וְשׁלֵחַ “תְּרוּפָה” עִם שָׁלִיחַ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הָרַב אַשְׁלַג זַצַ”ל בַּעַל הַסֻּלָּם שֶׁהָלַךְ לַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת בְּפוֹלִין וְאָמַר לָהֶם לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בַּעַל הַסֻּלָּם צָפָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, אֶת הַשּׁוֹאָה הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה, הוּא הָלַךְ וְזָעַק וּבִפְנֵי רַבָּנִים וּבִפְנֵי יהוּדֵי אֵרוֹפָּה, וְהִרְעִישׁ עוֹלָמוֹת כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי יָדַע שֶׁזּוֹ הַתְּרוּפָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַצָּלַת יְהוּדֵי אֵרוֹפָּה מֵהַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה. אבל מה לעשות הַסִּטְרָא אַחֲרָא (הַיֵּצֶר הָרַע), כַּמּוּבָן, מְאֹד מַפְרִיעָה בַּבְּחִירָה, לִבְחֹר בַּטּוֹב, וְהִקְשְׁתָה אֶת לִבָּם שֶׁל רוב רָאשֵׁי הַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת. היה קָשֶׁה לרוב הָרַבָּנִים לְהַאֲמִין שֶׁמְּרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה כָּל כָּךְ קָשָׁה שֶׁל שׁוֹאָה, זֶה הֲרֵי לְגַמְרֵי לֹא הֶגְיוֹנִי, כמובן שהיו רבנים שאמרו לברוח לארץ ישראל כמו הרבי מהוסיאטין זצ”ל. וכמו כן היום אחרי שכל ילד כבר יודע שרק הזוהר הקדוש יכול להציל, אבל הרע בנים הרשעים הרוצחי נפשות, כמו שֶׁכָּתוּב בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ (תִּקּוּן ל’ דַּף עג:): אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאָבְדָן בָּעוֹלָם.

ועכשיו תשמעו טוב!

כְנֶגֶד זֶה (לְשֵׁם הַבְּחִירָה) מִצַּד הַטּוֹב, גַּם קָשֶׁה לְהַאֲמִין בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהַתְּרוּפָה למכה היא תרופה רוּחָנִית שֶׁל לִמּוּד הַזּוֹהַר, וְאֶת הַתּוֹצָאוֹת הָעֲגוּמוֹת שֶׁל הַשּׁוֹאָה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, רבותי! בּוֹאוּ לֹא נִתֵּן לַהִסְטוֹרְיָה לַחְזֹר עַל עַצְמָהּ!!! בּוֹאוּ לֹא נִטְמֹן אֶת רֹאשֵׁנוּ בַּחוֹל!!! אִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַתִּקּוּן!

הַאִם זֶה הֶגְיוֹנִי שֶׁתִּפֹּל עָלֵינוּ פְּצְצַת אָטוֹם? הַאִם זֶה הָיָה הֶגְיוֹנִי שֶׁהָיְתָה הַשּׁוֹאָה? הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁכָּל רָאשֵׁי הַמְּדִינָה שׁוֹבְרִים אֶת הָרֹאשׁ אֵיךְ לְהַתְקִיף אֶת הרשעים, וּמַה לַעֲשׂוֹת שח”ו לֹא תִּפְרֹץ מִלְחָמָה, וּמַה יַעֲשׂוּ כָּל תּוֹשְׁבֵי יִשְׂרָאֵל שהרשעים בִּלְבָנוֹן מִתְגָּאִים וּמִתְרַבְרַבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַסְפִּיק טִילִים לְכָל מָקוֹם בַּמְּדִינָה, וְאוֹמְרִים שֶׁיִּשְׁלְחוּ חַס וְשָׁלוֹם 200,000 טִילִים לְיוֹם, “חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה” (תְּהִלִּים פֶּרֶק לז טו),

אָמְנָם כְּבָר הֻבְטַּחְנוּ על ידי ה’ יתברך  “כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְדֹוָד עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב: (תְּהִלִּים פֶּרֶק צד יד, כב) “וַיְהִי יְדֹוָד לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי”.

אבל אנחנו צריכים לעשות את שלנו

גם היום ה’ שׁוּב שׁוֹלֵחַ לָנוּ תְּרוּפָה שֶׁהיּא לִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, והיום כבר יש תרגום ופירוש של בעל הסולם, ומתוק מדבש, ותרגום פשוט, וכל אחד יכול ללמוד כמו שהרבי מזידיטשויב זי”ע אמר שכל ילד מגיל שמונה כבר ילמוד בספר הזוהר הקדוש.

וְהִבְטִיחַ לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּזוֹהַ”ק בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (פָּרָשַׁת נָשׂא דַּף קכ”ד:) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

אֲנִי צוֹעֵק לָכֶם מִקִּירוֹת לִבִּי:

לְמָה אֲנַחְנוּ מְחַכִּים?

הַאִם לֹא מַסְפִּיק סוֹבְלִים עַם יִשְׂרָאֵל צָרוֹת וַאֲסוֹנוֹת מַחְרִידִים, כַּמָּה גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּפְטְרוּ, ולפני שנה נפטר מאתנו הגאון הקדוש המקובל מורינו רבי שלום יוסף אלישיב זצ”ל, שהיה צדיק אמת, וממש בשנה האחרונה לחייו גילה לנו [והיה מודפס בעיתון] שכשהיה עוד ילד כבר ידע בעל פה את הזוהר וקבלה, ועזר לסבא שלו בעל הלשם זצ”ל לסדר את ספרי הקבלה לדפוס, וכן כתב אחד  מלומדי השיעור שלו בתפארת בחורים, וז”ל: באחד השיעורים באמצע השיעור בגמרא, התחיל מרן זצוק”ל להסביר את הגמרא על פי קבלה, והזכיר את המושגים “דוכרא ו’נוקבא, ולבסוף ננער, והמשיך את השיעור כרגיל, וכותב גם את אותו השיעור כתבתי, אך לא היבנתי מאומה, רואים מזה שרצה ללמוד עם תלמידיו קבלה, ועל ידי זה זכה להיות גדול הדור, ולמד תורה לשמה, שאם לא לומדים זוהר הקדוש אומר הזוהר ומהרח”ו והרמח”ל, שזה לא תורה לשמה, והזוהר הקדוש כותב שאין להם חלק בגן עדן העליון, וזורקים אותו משם, ובא תיכף חזרה בגלגול וכן כתבו הגר”א ומהרח”ו זצ”ל, ואף אחד לא סיפר בדרשה את גדלותו האמיתית, ואף אחד לא אמר שילכו בדרכו, ללמוד זוהר הקדוש, וַעֲדַיִן לֹא מְבִינִים עַל מֶה עָשָׂה ה’ כָּכָה, וּמַה רוֹצִים מֵאִתָּנוּ, וְה’ יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לָנוּ אֶת צַדִּיקָיו גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁחָזוּ מֵרֹאשׁ מַה ה’ רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ,

כַּיָּדוּעַ אֲנַחְנוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן סוֹף הַגָּלוּת לִפְנֵי הַגְּאוּלָה, וְהַגְּאֻלָּה הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּבֹא אֶלָּא בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה תורת הפנימיות, ברוך השם, הַיְּשִׁיבוֹת לוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם גְּמָרָא, אֲבָל התורה היא פַּרְדֵּ”ס פְּ’שַׁט רֶ’מֶז דְּ’רוּשׁ ס’וֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, (וַיְחִי), וְכָל מִי שֶׁלֹּא עוֹסֵק בְּאַרְבַּעַת חֲלָקֶיהָ, עָלָיו יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם בַּת קוֹל וְצוֹוַחַת “אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה” (מהרח”ו). ולכן צריכים היום להוסיף בלימוד הזוהר הקדוש בכל הישיבות.

וְכָתַב השלה”ק וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַחִבּוּר מֵהַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וְכוּ’ עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים, וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ, אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וּבְגִינֵיהּ וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְכוּ’, כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, כֵּן גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתּוֹסְפוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ. (שְׁלָ”ה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, מַאֲמָר רִאשׁוֹן). וְכֵן כָּתַב הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא. (אֶבֶן שְׁלֵמָה פֶּרֶק י”א אוֹת ג’) הַגְּאֻלָּה וּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ תְּלוּיִים רַק בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה. וּבִישַׁעְיָה (ו’ ט’) כָּתַב, שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא יִלְמַד קַבָּלָה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד זֶה יָשׁוּב הָאָדָם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּבְסֵפֶר הַקָּנֶה כָּתַב עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא מַלְאָכִי (ג’ י”ח) “וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ” עוֹבֵד אֱלֹקִים הַיְנוּ הָעוֹסֵק בַּתַּלְמוּד וּבַזֹּהַר. לֹא עֲבָדוֹ – הָעוֹסֵק בַּתַּלְמוּד לְבַד וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּזֹּהַר. (רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ שַׁפִּירָא מִדִּינוֹב, מהרצ”א, מַעְיַן גַּנִּים, פ”א אוֹת ב’), זֶהוּ הַבֵּרוּר הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי קִיּוּם הַנְּבוּאָה (שָׁם, כג) “הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה’ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא”. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַכֶּה וּמְצַפֶּה שֶׁכָּל הַיְהוּדִים יִלְמְדוּ זוֹהַ”ק, וּבָזֶה יִתְלַקְּטוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וְלֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְאָז יִגָּלֶה וְיוֹפִיעַ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וִילַמֵּד לְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, מַה שֶּׁלָּמְדוּ עַכְשָׁו, וְלֹא הֵבִינוּ. וּבְסֵפֶר יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה (שַׁעַר הַנִּיצוֹץ) כָּתַב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אַחַי וְרֵעַי, אִם כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וּמַעֲלָתוֹ, וְכַמָּה תַּקִיף חֵילָא דְּהַאי אִילָנָא רברבא שֶׁל לִמּוּד סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְשֹׁרֶשׁ בְּאֶרֶץ גִּזְעוֹ לשלח רְצוּצִים חָפְשִׁי מִן הַגָּלוּת הַמַּר, הַאֵיךְ לֹא יִתְלַהֵב לֵב הָאָדָם לְהָעִיר אֹזֶן, לִשְׁמוֹעַ כַּלִּמּוּדִים, לִקְבֹּעַ שִׁעוּר קָבוּעַ בְּכָל יוֹם בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְתִקּוּנִים וּשְׁאָר סִפְרֵי הַמְּקֻבָּלִים וְכוּ’, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

יָדוּעַ שֶׁבַּעַל הַסֻּלָּם זצ”ל עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם, הָלַךְ לְכָל הָרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְאָמַר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ גְּזֵירָה גְּדוֹלָה שֶׁנֶּחְתְּמָה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מִכְלַל יִשְׂרָאֵל יִמָּחֲקוּ מִן הָעוֹלָם רח”ל, וְאָמַר דִּבְרֵי הָרַמְחַ”ל הַיְּדוּעִים שֶׁרַק לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת רח”ל. עַל כֵּן הָעֵצָה הִיא, שֶׁכָּל אדמו”ר רַב וְרֹאשׁ יְשִׁיבָה יֹאמַר, שֶׁכָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ! אַחַר כָּךְ פָּרְצָה מִלְחָמָה גְּדוֹלָה וְנֶהֶרְגוּ 6 מִלְיוֹן יְהוּדִים, כָּעֵת אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה שֶׁמַּקְשָׁה הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נה) מִי הָרַג אוֹתָם? יָדוּעַ מַאֲמָר חז”ל (שַׁבָּת דַּף נ”ה עַמּוּד א’) אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הקב”ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ, הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִחוּ, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְהַאֲרִיךְ.

הָאֲרִיזַ”ל הַקָּדוֹשׁ מִתְנוֹצֵץ בְּנִשְׁמַת אִישׁ אֱלֹקִים, שֶׁחַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כַּחֲמִשִּׁים שָׁנָה.

הַאִם יְדַעְתֶּם? מִי הוּא הָיָה?

מַה הוּא אָמַר? מַה הוּא כָּתַב?

עוּרוּ וְהִתְעוֹרְרוּ!!! וְהַטּוּ לִבְּכֶם לְדִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים

הָבָה נִגְמַע בְּצִמָּאוֹן אֶת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם מַיִם חַיִּים לְנַפְשׁוֹתֵינוּ הַדּוֹאֲבוֹת וְהָעֲיֵפוֹת מִיִּסּוּרֵי הַגָּלוּת

“בַּעַל הַסֻּלָּם”- הָרַב יְהוּדָה הַלֵּוִי אַשְׁלַג זצוקללה”ה, זֶה הָיָה שְׁמוֹ שֶׁל הָאָדָם הָאֱלֹקִי – עִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ”י ז”ל אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ בֵּינוֹתֵינוּ בִּשְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים וְחַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הוּא כָּתַב פֵּרוּשׁ לְכָל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, פֵּרֵשׁ סֵפֶר עֵץ חַיִּים שֶׁל הָאֲרִיזַ”ל, וְעוֹד סְפָרִים רַבִּים.

וּבְמִכְתַּב גִילוּי כּוֹתֵב בַּעַל הַסֻּלָּם.

וְתֵּדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה מִזְּמַן הָאֲרִ”י ז”ל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מִי שֶׁיָּבִין אֶת שִׁיטַת הָאֲרִ”י ז”ל, עַל שָׁרְשׁוֹ וְכוּ’ וְהִנֵּה בְּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ, זָכִיתִי לְעִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ”י ז”ל, לֹא מִפְּנֵי מַעֲשֵׂי הַטּוֹבִים, אֶלָּא בְּרָצוֹן עֶלְיוֹן, שְׁנִשְׂגָב גַּם מִמֶּנִּי עַצְמִי, לָמָּה נִבְחַרְתִּי אָנֹכִי לִנְשָׁמָה נִפְלָאָה זוּ, שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ אָדָם מֵעֵת פְּטִירָתוֹ עַד הַיּוֹם, וְלֹא אוּכַל לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיַן זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכִּי בָּזֶה לְדַבֵּר בְּנִפְלְאוֹת” (מָרָן “בַּעַל הַסֻּלָּם” זי”ע בְּמִכְתָּב מִשְּׁנַת תרפ”א)

אָנוּ רוֹאִים שֶׁבַּעַל הַסֻּלָּם הֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא זָכָה לְעִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ”י ז”ל, וְהוּא זָכָה לְהִתְגַּלּוּת נְבוּאִית שֶׁל ה’ אֵלָיו, (רְאֵה לְמַטָּה עֵדוּת אִישִׁית וּמִכְתְבֵי הִתְגַּלּוּת) וְהוּא הָיָה שְׁלִיחַ ה’ לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵחֹלִי הַגָּלוּת הָאֲיֻמָּה, בְּאֶמְצָעוּת תְּרוּפָה קְדוֹשָׁה וֶאֱלֹקִית שֶׁנִּקְרֵאת “הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.”

יָדוּעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ מִדַּת הָרַחֲמִים הָאֵינְסוֹפִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי כָּל דִּין אוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה מִשָּׁמַיִם, עוֹשִׂים חֶסֶד עִם הָאָדָם וְנוֹתְנִים לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִבְחֹר בַּטּוֹב עַל מְנָת לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה מֵעָלָיו. וּמַה שֶּׁנָּכוֹן לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַפְּרָט תָּקֵף לְגַבֵּי גְּזֵרוֹת הַכְּלָל.

לִפְנֵי הַגְּזֵרָה אוֹ “הַמַּכָּה” שֶׁל הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, ה’ שׁוֹלֵחַ הִזְדַּמְּנוּת לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לִבְחֹר בַּטּוֹב וְשׁוֹלֵחַ “תְּרוּפָה” עִם שָׁלִיחַ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַסֻּלָּם, לָלֶכֶת לַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת בְּפוֹלִין וְלוֹמַר לָהֶם לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

המקובל האלוקי בעל הסולם הכין תרופה למכה, אולם רבני אירופה לא הבינו זאת!!! – רבינו הקדוש בעל הסולם, ראה ברוח קדשו כ- 20 שנה קודם השואה את גזירת ההשמדה ומסר נפשו, צעק והתחנן בפני גדולי ישראל באירופה שיורו לתלמידהם ללמוד הזוהר הקדוש, אולם נדחו תחנוניו – בשנים תרע”ז – תרע”ט , לאחר מלחמת העולם הראשונה, רץ הגה”ק רבינו יהודה לייב אשלג זצוקלה”ה בעל “הסולם” זי”ע ופנה לגדולי ישראל באירופה והתחנן בפניהם שיורו לתלמידיהם וחסידיהם ללמוד הזוה”ק והוכיח הנכתב בספה”ק על החיוב בלימוד הזוה”ק, אך לצערנו דחו תחנוניו בתירוצים למיניהן.. בשנת תרע”ט צעק הגאון הק’ הנ”ל שנגזרה הגזירה בשמים!!! והזהיר רבינו מ”העננים השחורים” שעולים על אירופה ואמר שנותנים לנו 20 שנה לברוח לארץ ישראל ששם לא יהיה חורבן!!! כששמעו זאת החלו לכנות את הגאון הק’ הנ”ל “ציוני” ולא התייחסו לדבריו כראוי. – הכתובת היתה כתובה על הקיר! – ועכשיו שוב כתובה – כמה עוד אפשר להתנהג כבת יענה? – עורו ישנים מתרדמתכם עורו!

הַסִּטְרָא אַחֲרָא (הַיֵּצֶר הָרַע), כַּמּוּבָן, מְאֹד מַפְרִיעָה בַּבְּחִירָה, לִבְחֹר בַּטּוֹב, וּמַקְשֶׁה אֶת לִבָּם שֶׁל רָאשֵׁי הַקְּהִלּוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת.

קָשֶׁה לָרַבָּנִים לְהַאֲמִין שֶׁמְּרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה כָּל כָּךְ קָשָׁה שֶׁל שׁוֹאָה, זֶה הֲרֵי לְגַמְרֵי לֹא הֶגְיוֹנִי, וּכְנֶגֶד זֶה (לְשֵׁם הַבְּחִירָה) מִצַּד הַטּוֹב, גַּם קָשֶׁה לְהַאֲמִין בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁתְּרוּפָה רוּחָנִית שֶׁל לִמּוּד הַזּוֹהַר,… שֶׁאוּלַי שַׁיֶּכֶת רַק לַצַּדִּיקִים, יָכוֹל לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת.

אֶת הַתּוֹצָאוֹת הָעֲגוּמוֹת שֶׁל הַשּׁוֹאָה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים

בּוֹאוּ לֹא נִתֵּן לַהִסְטוֹרְיָה לַחְזֹר עַל עַצְמָהּ!!!

בּוֹאוּ לֹא נִטְמֹן אֶת רֹאשֵׁנוּ בַּחוֹל!!! כְּמוֹ הָאַדְמוֹרִי”ם רַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּפוֹלִין,

אִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ מֵהַתִּקּוּן!

הַאִם זֶה הֶגְיוֹנִי שֶׁתִּפֹּל עָלֵינוּ פִּצְצַת אָטוֹם? הַאִם זֶה הָיָה הֶגְיוֹנִי שֶׁהָיְתָה הַשּׁוֹאָה?

ה’ שׁוּב שׁוֹלֵחַ לָנוּ תְּרוּפָה… שֶׁנִּקְרֵאת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

לָמָּה אַתֶּם מְחַכִּים?

לְשֵׁם הַבְּחִירָה שֶׁל הַטּוֹב מִתּוֹךְ הָרַע,

תָּמִיד יָבוֹא כֹּחַ נֶגְדִּי שקול וּשְׁלִילִי שֶׁיְּנַסֶּה לִסְתֹּר אֶת הַטּוֹב,

מִי הוּא הַטּוֹב? לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

מִי הוּא הָרַע? הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל דּוֹרֵנוּ, הָעֶרֶב רַב!

הָעֶרֶב רַב הֵם אדמורי”ם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וְרַבָּנִים שֶׁמִּתְנַגְדִים לִלְמֹד אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּנִגּוּד מֻחְלָט לְכָל דִּבְרֵי שַׁלְשֶׁלֶת הַמְּקֻבָּלִים שֶׁל דּוֹרֵנוּ, וּמְעַוְרִים אֶת עֵינֵי עַם יִשְׂרָאֵל, טוֹמְנִים אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּחוֹל

 מֵהַיְשׁוּעָה וְהַגְּאֻלָּה.

אבל אשמים אנחנו על אחינו !

מעמיד עליהם מלך קשה כהמן

כתוב שהגאולה לא תהיה עד שבני ישראל יחזרו בתשובה, ואם לא חוזרים מה הוא עושה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן והם מוכרחים לחזור, וכך גם כאן העמיד עלינו מלכים קשים כדי שאנו נחזור בתשובה כך אמר מרן האדמו”ר מבעלזא זי”ע.

נכון, אני גם אשם בכל זה שלא הוכחתי מספיק!!! ולכן אני יוצא בקול חזק וכותב את האמת כמו שכתבתי ב-23 ספרים על הערב רב (310 מראה מקומות 172 מזוהר הקדוש), תלמדו את הספרים ותבינו מי הם האשמים האמיתיים!!! וכפי שמסרו מן השמים, לאחרונה, שעל כל יהודי ללמוד דקה אחת, על כל פנים מזוהר הקדוש.

אנחנו לפני הסוף! כולנו מוכנים ומחכים למשהו גדול, השאלה – מתי?

כל רב ומורה דרך או דרשן ומזכי הרבים די בכל אתר ואתר [כולל מזכי הרבים ברשתות התקשורת למיניהם] אם לא אומר לכולם בכל דרשה שצריכים כל אחד ללמוד דף או דקה זוהר ביום יענישו אותו בשמים על שמנע את חבל ההצלה היחיד של הדור ואחראי על 15 מיליון יהודים. ועל זה נאמר הפסוק (איוב ו’ יד) “לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב”:

וברש”י שם: – למי שמונע חסד מחבירו… למס – החסד מכלה אותו, כמו וחם השמש ונמס (שמות טז).

ובילקוט שמעוני שם רמז תתק: א”ר חייא בר אבא א”ר יוחנן כל המונע תלמיד חכם מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב.

ובקהלת יעקב ערך ל-מ: למס רז”ל אמרו (שבת ס”ג ע”ב) שכן בלשון יוני קורין לכלב למס, ואמרו רז”ל (כתובות צ”ו.) כי המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד, שנאמר (איוב ו’ י”ד) למס מרעהו חסד, וסודו נראה לי כי אותיות סמאל אל שבו קדש, עיין בערך ערס שכתבתי שם באורך סוד אותיות אל ואותיות מס הוא בחינת קליפה, ואפשר שהיא בחינת דכר ונוקבא דקליפה, דכר בחינת ס’ ו’ קצוות כי מחצת ראש מבית רשע (חבקוק ג’ י”ג), ובחינת מלכות דנוקבא ד’ הוי”ה תנ”ה, כמו להבדיל בנוקבא דקדושה זה לעומת זה עשה האלהים, וה’ ספירות יונקים מבחינת דו פרצופין, ו”ד סוד זעיר ונוקבא דקדושה.

ומדברי חז”ל אנו למדים שהמונע תורה מישראל נופל בקליפה וצריך רחמי שמים להינצל ולעשות תשובת המשקל לזכות הרבים.

והמחטיא את הרבים עונשו מפורש (אבות פ”ה) “כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה”.

עַל כֵּן צְרִיכִים לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת בְּגָלוּי. עַכְשָׁו אֵין זְמַן, כָּל אֶחָד יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְפִצְצַת אָטוֹם, אֲבָל לֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם, לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל.

עַל כֵּן אֵין לָנוּ עֵצָה רַק שֶׁכָּל אֶחָד יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ כמה דַּקּוֹת זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹם וְכָךְ יִנָּצֵל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, זֶהוּ הַבְטָחַת הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁרַק אֵלּוּ יִנָּצְלוּ, וְהַשְּׁאָר יִמָּחֲקוּ מִן הָעוֹלָם, וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לְכָל יְהוּדִי בָּעוֹלָם, אֲנִי אוֹהֵב כָּל יְהוּדִי בֵּין חֲרֵדִי וּבֵין חִלּוֹנִי, הֵם גַּם הַיְּלָדִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיֵשׁ לִי עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר רַחְמָנוּת, כִּי הֵם בֶּאֱמֶת תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ, אַף אֶחָד לֹא רָצָה לְהַצִּיל אוֹתָם כְּשֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים, וְהִכְנִיסוּ אוֹתָם לְקִיבּוּצִים, אָז הֵם לֹא אֲשֵׁמִים כְּלָל, אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים עֲלֵיהֶם, צְרִיכִים לְקָרֵב אוֹתָם וְלֶאֱהֹב אוֹתָם אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וְאִם לֹא אוֹמְרִים תּוֹכָחָה בְּאַהֲבָה, זֶה סִימָן שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אֶת הַיְהוּדִים, כָּךְ פּוֹסֵק הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ קַב הַיָּשָׁר וְהָרֵאשִׁית חָכְמָה.

אָז צָהַ”ל יוֹשְׁבִים וְחוֹשְׁבִים שָׁנִים, אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפִּצָצַת אָטוֹם, כָּל הַכָּבוֹד לָהֶם.

אֲבָל אֵיפֹה אֲנַחְנוּ? מַה אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים לְהַצִּיל אֶת עַצְמֵנוּ? וּבֶאֱמֶת מִי צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הָעוֹלָם אִם לֹא הָרַבָּנִים? וּבָרוּךְ ה’ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַבָּנִים צַדִּיקִים שֶׁכָּתְבוּ וְעוֹרְרוּ אוֹתָנוּ כְּבָר שָׁנִים לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְרַק מְעַט שֶׁשָּׁמְעוּ בְּקוֹלָם, לָכֵן הִתְחַלְתִּי לְאַרְגֵּן לְחַלֵּק בְּחִנָּם סְפָרִים עַל חוֹבַת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, וְתִרְאוּ אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לְחַיָּלִים, יֵשׁ לָנוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי חֲיָלִים שֶׁשָׁלַחְנוּ לָהֶם תִּקּוּנֵי זוֹהַר, וְחַיָיל אֶחָד יָרוּ בּוֹ כַּדּוּר מַמָּשׁ עַל יַד הַלֵּב, וְהָיָה לוֹ בַּכִּיס תִּקּוּנֵי זוֹהַר פוֹרְמַט כִּיס שֶׁלּוֹמֵד בְּזֶה מָתַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן, וְהַכַּדּוּר נִכְנַס רַק בִּכְרִיכָה וְלֹא נִכְנַס יוֹתֵר וְהֶרְאָה אֶת זֶה לְכָל הַחַיָּלִים, [חֲבָל שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת תְּמוּנָה, שֶׁכֻּלְּכֶם תִּרְאוּ]. וַאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם, וְלֹא נוֹתְנִים לָנוּ לִלְמֹד 4-5 דַּקּוֹת זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מֵהַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמַּחְכִּים כָּל יוֹם עָלֶיהָ.

הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב

אֵין כֹּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּפִיהֶם  בְּיָדֵנוּ כֹּחַ אַדִּיר, לְנַצֵּחַ אֶת הָאוֹיֵב, לָתֵת אֶת הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה!

לוֹמְדֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ נוֹתְנִים אֶת הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה!

צַהַ”ל מִתְכּוֹנְנִים לְהַחְזִיר “מַכָּה שְׁנִיָּה” לְאִירַן עַל יְדֵי צוֹלְלוֹת, זֹּאת אוֹמֶרֶת שֶׁכְּבָר הִשְׁלִימוּ עִם הָעֻבְדָּה, שֶׁתִּהְיֶה זוֹ אִירָן שֶׁתִּתֵּן אֶת “הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה” – פְּצָצָה גַּרְעִינִית לְיִשְׂרָאֵל [ח”ו], (וְהַצָּבָא מְשַׁעֵר שֶׁזֶּה עָלוּל לִגְבוֹת כְּמִלְיוֹן נֶפֶשׁ רָח”ל).

הַמְּדִינָה כְּבַר הִשְׁלִימָה עִם הַמַּצָּב! אֲנַחְנוּ לֹא מַשְׁלִימִים עִם הַמַּצָּב הַזֶּה!

וְנַהֲפוֹךְ הוּא! אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם!

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים עַל הֶעָתִיד לִהְיוֹת בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵי נְבִיאִים הִתְנַבְּאוּ עַל כָּךְ, יְחֶזְקֵאל וּזְכַרְיָה, וּבֵאֲרוּ חֲזַ”ל כִּי גּוֹג וּמָגוֹג יָבוֹאוּ עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פַּעֲמִיִּים אוֹ שָׁלֹשׁ, וְרַק בְּפַעַם הָאַחֲרוֹנָה הוּא יַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, וִיחֶזְקֵאל הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּבוֹא, וְשָׁם (יְחֶזְקֵאל פֶּרֶק לח) מְתֹאָר כָּךְ:

“(יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי אלוקים תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי: (יט) וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: (כ) וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל”.

[ופירש המלבי”ם: והרעש הזה יש לפרשו על דרך המליצה, על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים, המחריבים הרים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאוד, וכל זה הצטייר במחזה הנביא ברעש וההמולה גדולה].

“(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם ה’ אלוקים חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה: (כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ: (כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'”.

וְאִלּוּ הַנָּבִיא זְכַרְיָה (סֵפֶר זְכַרְיָה פֶּרֶק יד) מְתָאֵר אֶת הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה, וְשָׁם מְתֹאָרִים הַדְּבָרִים בְּכִוּוּן הַמַּזְכִּיר פְּצָצָה אֲטוֹמִית, וְכָךְ כָּתוּב:

“(יב) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה’ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם: (יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה’ רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ: (יד) וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד: (ט) וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת”.

וְהָרַשְׁבִּ”י הַקָּדוֹשׁ מַּבְטִיחַ לָנוּ שֶׁאִם נִלְמַד זוֹהַר נִנָּצֵל בַּמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

אֲנַחְנוּ נִתֵּן אֶת “הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה”!

“נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ” … לְלִמּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ “וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים” (אֶסְתֵּר פֶּרֶק ט ב).

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף אִתָּנוּ בְּמִבְצָע עוֹלָמִי זֶה מְקַבֵּל שְׂכַר כְּאִלּוּ סִיֵּם כָּל יום 921,000 פְּעָמִים אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָךְ נִמְנַע אֶת הָאָסוֹן וּנְקַרֵב אֶת הַגְּאוּלָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁרִי? – הַאִם יְכוֹלִים לְּיַישֵׂם זֹאת?

אָכֵן, אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר! – בְּתָכְנִית קַלָּה וּמַתְאִימָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד!

שֶׁלֹּא תַּגִּידוּ לֹא יָדָעְנוּ! – שֶׁלֹּא תֹּאמְרוּ לֹא יָכֹלְנוּ!

בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר, וְחוֹב קָדוֹשׁ הוּא לָנוּ! מִי לַה’ אֵלָי!

כָּל אֶחָד יִקַּח כְּרַךְ אֶחָד מִ960 חלקים וְיִלְמַד 6 דַּקּוֹת בַּיּוֹם וְיִגְמֹר אֶת זֶה כָּל יום, וְיִּתְקַשֵּׁר לְ-960 אִישׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּךְ, וִיקַבֵּל שָׂכַר כְּאִלּוּ גָּמַר 921,000 פְּעָמִים כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בכל יום.

הַקָּבָּ”ה הִקְדִּים לָנוּ רְפוּאָה לַמַּכָּה וְשָׁלַח לָּנוּ אֶת הָרַשְׁבִּ”י לְהַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת.

עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם!

עַם יִשְׂרָאֵל זָקוּק לְהִנָּצֵל מֵהַמַּבּוּל הַנּוֹרָא! וְזֹאת אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תֵּיבַת נֹחַ – שֶׁהוּא “הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ”

אַל תַּגִּידוּ לֹא יָדַעְנוּ! אַל תַּגִּידוּ לֹא יָכֹלְנוּ!

סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּתֵבַת נֹחַ

“וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ”. אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ… וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא (זֹהַר חֵלֶק ג’ דַּף קנ”ג: בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא).

כְּמוֹ כֵן, בְּנוֹסָף לַמַּעֲלָה הַנִּפְלָאָה שֶׁל קֵרוּב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים, מְסֻגָּלִים הַלִּמּוּד וְהַקְּרִיאָה בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְלִהְיוֹת כְּחוֹמָה בְּצוּרָה מִפְּנֵי כָּל צָרָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן.

לַמַזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר!

הַיֵּצֶר הָרַע יוֹדֵעַ בְּוַדָאוּת, שֶׁעַל יְדֵי לִּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הוּא נִדְחָה מִן הָעוֹלָם וּמִתְבַּטֵּל שִׁלְטוֹנוֹ, וְזוֹהִי הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ. עַל כֵּן הוּא מִתְאַמֵּץ לְהַחְדִּיר מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְהֶבֶל, הֵפֶךְ הָאֱמֶת מַמָּשׁ.

כאן מסתיים הדרשה של האדמו”ר מהאלמין,

בית הדין: האם לא ידעת מכל הדרשה הזאת, הלא זה היה מפורסם באינטרנט, וכן שידרו את זה ברדיא אלפים ובעוד אתרים מאתרים שונים. אינך יכול להגיד שלא ידעת!

בית הדין: למה לא למדת ממרדכי הצדיק לעורר את כלל ישראל כמו שכתוב: וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה… וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה… שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים… וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר… וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת… וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר. (אסתר פרק ד א-יז).

בית דין: אתה אשם במה שכלל ישראל לא קראו קריאת שמע!

הרבי הגדול: אני לא יודע על מה אתם מדברים בבית הכנסת שלי כולם קראו קריאת שמע כל בוקר וכל ערב!

בית דין: כן נכון, אבל זה לא נתקבל כלל בבית דין של מעלה, כמו שכתוב בתיקון מ”ג ותיקון ל’ – מדוע אמירת קריאת שמע לא נשמעת? – ומדוע “אין קול ואין עונה” – והתפילה ח”ו לא מתקבלת? – מדוע השפע שעם ישראל ראוי לו, אינו מושפע אליו? ונשמותינו משולות לארץ חרבה ויבשה? היודעים אתם כי אנו תחת איום של פצצת אטום, כל העולם עומד בפני מלחמת עולם שלישית, מהפיכות ומלחמות, אסונות, ופורענויות בכל העולם כולו. ועל מה עושה ה’ כל זה? ומה תפקידנו לעת כזאת?! מי הם האחראים לכל זה?

וכבר אמרו האחים השבטים הקדושים ליוסף הצדיק ע”ה “אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת, וַיַּעַן… אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ”. (בראשית מב כ”א כ”ב). ומה עלינו לעשות הכל לפניכם מהזוהר הקדוש- בתיקון מ”ג ותיקון ל’:

וזה לשון תיקוני זוהר תיקון מ”ג: – מדוע קריאת שמע אינה נשמעת ?

בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲתַ”ר יָבֵ”שׁ, אמר רבי שמעון, במלת בראשי”ת יש אותיות את”ר יב”ש, ביאור היסוד הנקרא מקום, הוא יבש, ומבאר, וְדָא אִיהוּ וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ (ישעיהו י”ט ה), וְזֶה הוא נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, כלומר היסוד חרב ויבש ממימי השפע, ואינו יכול להשפיע למלכות, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ באותו הזמן שהוא יבש, וְאִיהִי יַבָּשָׁה, והמלכות היא יבשה, כי לא קבלה השפע מהיסוד, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, צועקים הבנים בני ישראל למטה בעולם הזה, באמירת יחוד השם “שמע ישראל” להעלות התפילה כתיקונהוְאֵין קוֹל כלומר, כל קריאת שמע לא נשמעת, וְאֵין עוֹנֶה, ובגלל כך, אין נענית ומתמלאת בקשתם בתפלתם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א כח) אָז יִקְרָאוּנְנִי (כלומר, דאז הוא קריאת שמע ותפלה, גר”א) וכשישראל הם בצרה, וצועקים וקוראים להקב”ה בקריאת שמע, אבל וְלֹא אֶעֱנֶה. אני לא אענה אותם בתפלתם. (ביאור הגר”א דף צ”ב, וכסא מלך)

עכשיו בית הדין עובר לדרשת תוכחה להרבי הגדול:

בית דין: האם הנך יודע מה הציל את ארץ ישראל מהשואה האיומה? רק לימוד הזוהר! כמו שכתב מרנא רבינו ישראל מאיר הכהן הגדול החפץ חיים זצ”ל, כי מלפנים כל יהודי הפשוט ביותר, היתה אמונתו בדברי הזוהר הקדוש באמונה חושית פשוטה ואמיתית בלי שום פקפוק כלל, עכת”ד. – והצדיק הקדוש רשכבה”ג בעל חידושי הרי”ם זי”ע, אמר ברוח קדשו: כי אי אפשר לזכות לאמונה פשוטה ואמיתית בלי לימוד הזוהר הקדוש. ונכדו הצה”ק בעל אמרי אמת זיע”א כשראה את גדולי המקובלים בירושלים עיה”ק ובראשם המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי”ע [שקיבל הסכמה מהרשב”י על ספרו יין הרקח על האידרות, (ראה כוח הזוהר באריכות)], בוכים ומתחננים על נפשם בתפילות נוראות ומיוחדות למען הציל את יושבי ארץ ישראל מהחרב של העמלקי הגרמני ימ”ש, אמר שבוודאי יושבי ארץ ישראל ינצלו, ואילו היו לנו צדיקים כאלו באירופא לא היתה בכלל השואה הנוראה. [והצדיק המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי”ע, אמר שכל הצרות שקראו בשנת תרע”ד היו אחרי פטירת שני הצדיקים רבנו יוסף חיים הבן איש חי ורבנו שמעון אגסי זיע”א, היה שלש שנים בצורת ורעב ואחר כך בא ארבה שאכל את כל התבואה, ושיטפונות רבים שהציפו את בתי העיר וכולם ברחו, וְנֶחְרְבָה כָּל הָעִיר וְהָרְגוּ וְחָמְסוּ כְּמוֹ בַּשּׁוֹאָה רָחַ”ל, וז”ל: וְהִנֵּה בְּעִירֵנוּ בַּגְדַד יִּבָּנֶה עִירֵנוּ אָמֵן, הָיוּ לָנוּ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב הַסּוֹכְכִים עַל הָעִיר מִבַּיִת וּמִחוּץ וְהֵמָּה אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה וּלְמַחֲסֶה בְּיוֹם זַעַם, הָרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים בֶּן חָכָם רַבִּי אֵלִיָּהוּ בֶּן חָכָם רַבִּי משֶׁה בֶּן חַיִּים וז”ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְשֵׁנִי בַּקֹּדֶשׁ הָרַב הַגָּאוֹן חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן אַבָּא בַּר אַבָּא הַמְכֻנֶּה אַגָּסִי וז”ל וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הַמְחַבֵּר סֵפֶר בְּנֵי אַהֲרֹן עַל שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים, אֲשֶׁר ב’ צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם לְבַדָּם הָיוּ נִמְצָאִים בְּעִירֵנוּ שֶׁרֹב עִסְקָם הָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבִשְׁמוֹנָה שְׁעָרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עוֹסֵק לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר מַשְׂכִּיתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵמָּה בִּזְכוּתָם וְצִדְקָתָם הָיוּ מְגִנִּים עַל הָעִיר זֶה מִפֹּה וְזֶה מִפֹּה, אֶפֶס כְּשֶׁגָּמְרוּ הָעֲווֹנוֹת וְנִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹקִים חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּשְׁנַת ה’תרס”ט בי”ג אֱלוּל הִתְחִילָה הָעִיר לִהְיוֹת צוֹלַעַת מְהַלֶּכֶת עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילוּ הַצָּרוֹת לָבוֹא כִּי אַחֲרֵי קְבוּרָתוֹ נִלְקְחוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא לְמֶלֶךְ יִשְׁמָעֵאל לְלַמְּדָם סֵדֶר הַמִּלְחָמָה וְהָיוּ כָּל הָעָם מְיַלְּלִים וּבוֹכִים, וְהָיִינוּ מִתְנַחֲמִים בְּחָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן וז”ל לִבְרָכָה וְכָל הָעָם עָנוּ אַחֲרָיו עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ כִּי הוּא יָכוֹל לְמַלֵּא מְקוֹם הָרַב חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּינוּ כֵּן הָיְתָה, כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ וְגַם בְּאוֹתוֹ צַדִּיק פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין, כִּי אַחֲרֵי חֲמִשָּׁה שָׁנִים בְּלֵיל ו’ ח’ לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם שְׁנַת הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָ”ד נָסַע גַּם הוּא לִמְנוּחוֹת וְעָזַב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת. וּבְהִסְתַּלֵּק גַּם חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז כָּבָה מֵהָעִיר גַּם שְׁבִיב הָאַחֲרוֹן. יוֹסֵ”ף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ. וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב צָרָה כְּמַבְכִּירָה כִּי בְּלֵיל י”א מְנַחֵם אָב, אַחֲרֵי פְּטִירָת חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם נִדְבְּקוּ מוֹדָעוֹת אֲדֻמִּים מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו בְּכָל הַשְּׁוָקִים וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת וּבְתוֹךְ הַמּוֹדָעוֹת מְצֻיָּר חֶרֶב אָדֹם לְאוֹת מִלְחָמָה מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. מַמְלֶכֶת קוֹסְטַנְטִינָא בְּמַמְלֶכֶת בְּרִיטַנְיָיא. וְתֵכֶף הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת בַּחוּרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בְּרִיטַנְיָיא. וְהָיוּ מַסִּיעִין אוֹתָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת עַד הִגִּיעָם עַד מְקוֹם קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִנִּי אָז וְהָלְאָה מְצָאוּנוּ רַבּוֹת רָעוֹת וְצָרוֹת וְהָיוּ הַצָּרוֹת דּוֹחֲקוֹת זוֹ אֶת זוֹ כָּל אַחַת רוֹצָה לְהַקְדִּים אֶת פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאֵין שָׁעָה בְּלֹא רָעָה וְאֵין רֶגַע בְּלֹא נֶגַע, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת נִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם נוֹסָף עַל יוֹם אֶתְמוֹל, וכו…

בית דין: למה 30.000 יהודים צעקו בכותל המערבי, שמע ישראל ה’ מלך וכו’ צועקים ה’ הוא האלוקים ולא יורדת אש מן השמים!!!! – למה?

למה מאות אנשים לובשים שק ואפר בכותל המערבי וצועקים ובוכים ומשיח לא בא?!!!

למה הגזירות הנוראות לא הפסיקו? ויש אלפי אלמנות ויתומים, בזמן קצר אנשים צעירים בחורים וילדים נאספו רח”ל, – למה? למה? למה?

הרשב”י כתב כבר את התשובה לפני 2000 שנה, בגלל שלא לומדים דקה זוהר ביום!!!

בית דין: למה לא עזרת למשה רבנו להוציא שכינתא מגלותא? בא וראה מה כתוב בזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כ”ח ע”א), וז”ל: רבי שמעון בר יוחאי צועק ואומר ווי לעלמא דאינון אטימין ליבא וסתימים עיינין דלא מסתכלין ברזא דאורייתא וכו’… ולא עוזרים לשכינה בגלות ולא למשה רבנו שנמצא עמה, וכו’… ובגינה איתמר בגלותא בתראה, ולאדם לא מצא עזר אלא כולהו כנגדו, עיי”ש, ובמקדש מלך פירש, (הובא במתוק מדבש), שהקב”ה לא מצא תלמידי חכמים שיהיו עזר למשה בגלות, אלא כולם נחשבים כאלו הם כנגדו, לפי שאינם עוסקים בסודות התורה לסייע לתיקון השכינה עכ”ל, עיי”ש. ואתם בזה שאתם לא מפרסים את דברי הרשב”י אתם נגד השכינה הקדושה!!!

בית דין: תדע לך שהיית יכול להציל כלל ישראל מצרות רבות תדע לך שֶׁבְּיוֹם שֶׁאַנְשֵׁי “מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי” סִיְּמוּ אֶת סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְפִי סֵדֶר הַדַּף הַיּוֹמִי, הַנִּדְפַּס בי”ב כְּרָכִים לי”ב חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מַמָּשׁ נִפְסְקָה הַמִּלְחָמָה שֶׁל עוֹפֶרֶת יְצוּקָה בְּעַזָּה, בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת לִפְנֵי ג’ שָׁנִים [מִל’ כִּסְלֵו עַד ח”י טֵבֵת – (לְמִסְפָּרָם בֵּין 27 בְּדֵצֶמְבֶּר(2008) ל’ בכסלו תשס”ט )ל-18 בינואר 2009.)]. וְחָזְרוּ מִלְיוֹן אֲנָשִׁים לְבֵיתָם, אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ בְּגָלוּת קָשָׁה כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת. – אַחַר שָׁבוּעַ הָיָה כָּתוּב, בָּעִתּוֹן חָדָשׁ, בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, שֶׁרֹב הַטִּילִים שֶׁזָּרְקוּ הָעֲרָבִים הָיוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְבֵית שֶׁמֶשׁ, וְכָל הַשָּׁלֹשׁ שָׁבוּעוֹת הָאֵלּוּ עָבְדוּ אֶצְלֵנוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לְעֵרֶךְ 26-30 מֵעֵת לְעֵת בְּלִי הֶפְסֵק, לְסַדֵּר אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לַלִּמּוּד הַיּוֹמִי, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָנוּ הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶּׁהִצִּיל אֶת כָּל בֵּית שֶׁמֶשׁ מֵהַטִילִים, וְגַם כֵּן שֶׁבִּגְמַר הַסֵּפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מַמָּשׁ נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה. [וְהִגִּיעַ רַק טִיל אֶחָד קָרוֹב לְמָקוֹם שֶׁל מַחֲנֶה צְבָאִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם פְּצָצַת אָטוֹם, וְגַם הָיָה נָס גָּדוֹל שֶׁלֹּא קָרָה כְּלוּם]. וְגַם בְּמִלְחֶמֶת עוֹפֶרֶת יְצוּקָה הָיוּ נִסִּים גְּדוֹלִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ. וְרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ אֶת הַנִּסִּים הַנִּגְלִים, שֶׁקָּרוּ עַל יְדֵי הַדְפָּסַת סִפְרֵי הַזּוֹהַר, עוֹד לִפְנֵי שֶׁחִלְּקוּ אוֹתָם לָרַבִּים, שֶׁרַק כְּשֶׁעוֹסְקִים בַּהֲפָצַת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ כְּבָר נִסִּים גְּלוּיִים

בית דין: אם היית כותב בעלון שהיית מוציא סיפורי הזוהר הקדוש וזוהר על פרשת השבוע – היו פוחתים מאד מספר היתומים והאלמנות?

 בית דין: למה לא ראית את הקריאה הקדושה שהרבנים פרסמו למען הפצת הזוהר הקדוש?

קריאה קדושה

בואו ונתחבר להתאחדות הרבנים והקהילות תלמידי הרשב”י זיע”א

מי לה’ אלי!!!

כבר אמרו חז”ל מיום שנחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ואמרו במדרש כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בית המקדש על ידו. ולא חרבה ירושלים אלא בעון שנאת חינם!

קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא, (זוה”ק), בואו ונתבונן, מה גורם לפירוד העיקרי בינינו לאבינו שבשמיםאם היינו מאמינים באמת בה’ יתברך, היינו אוהבים כל יהודי ממש כמו שהשם יתברך אוהב כל יהודי, ומי שאוהב כל יהודי, לא רוצה שיגרמו אסונות לעם ישראל, חלילה וחס, ומה עוד שזהו צער השכינה הקדושה, כמו שאמרו חז”ל במדרש: שאפילו אם רשע לוקה, שכינה מה אומרת כנגדו, קלני מראשי קלני מזרועי. וכבר גילה לנו הרשב”י זי”ע (תיקוני זוהר תיקון ל’ ועוד), מפני מה כל אסונות הנוראות שקוראים, זה מכיון שלא רוצים ללמוד תורת הסוד ולא לומדים זוהר הקדוש, ופוגמים נורא נוראות, ולזה אין יראת שמים לתלמידים, (מהרח”ו בהקדמה לעץ חיים), ואין אמונה, (אמרי פנחס שער ט’ יג), לא זוכים לתשובה ותיקון הנשמה, (מורה באצבע אות מ”ד), ונשארים בטמטום הלב, (מאה שערים לבעל התניא), ובגללם יש מגיפות ואסונות, (אמרי פנחס הנ”ל, רבי יהודה פתייה, בהקדמה), ואנא אנו באים, ואין אתנו יודע מה ילד יום, כי זקוקים אנו לרחמי שמים מרובים, מבית ומחוץ תצפנו.

על כן אנו מתאחדים באהבת חברים תלמידי הרשב”י זי”ע אשר אין ביניהם קנאה ופירוד חלילה, אלא הם באהבה ואחדות גמור כדאיתא באדרא: “אנן בחביבותא תליא”, ואוחזים באילן החיים, כדאיתא בזוה”ק (רעיא מהימנא נשא) וכן אמרו בגמרא (שבת דף פח, ב’): “דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא”, ופירש רש”י שם: למיימינים – עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר, עכ”ל.

אלו שלומדים זוה”ק ומורים לתלמידיהם ללמוד זוה”ק הם המימינים האוחזים בעץ החיים, וממשיכי דרכם של קדושי וצדיקי הדורות, מהרמח”ל הקדוש אשר רבינו הגר”א זי”ע חפץ להקביל פניו ולילך רגלי לקראתו אליו, אם היה נמצא בחיים חיותו [מווילנא לאיטליה, מהלך כשנתיים ברגל], וכל הצדיקים הקדושים מהבית דין הגדול של מהרי”ל דיסקין זי”ע בירושלים עיה”ק משנת תרפ”א, (19 שנה לפני מלחמת העולם השניה), אשר חפצו לארגן אלף סיומי זוה”ק בארץ ובגולה, כדי למנוע את האסונות הנוראים, ואתם גם הקדוש מהרי”ל אשל”ג זי”ע, בעל הסולם, שהתחנן אז בפני רבני אירופא, שיתחזקו ויורו לתלמידיהם ללמוד זוה”ק, כי רק זה מה שיציל את עם ישראל, כפי שהורו וגילו לו מן השמים, (בכ”י), ולא שמעו ולא אבו, ולזה קרא כל האסונות האיומים בשואה האיומה רח”ל, אשר הצדיק הקדוש האמרי אמת זי”ע, כאשר ראה את התפילות והבכיות והתיקונים הנוראים שעשו המקובלים הקדושים עם צדיקים נסתרים, ובראשם מורינו הקדוש המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי”ע – אמר “שאילו היה לנו כאלה צדיקים וכאלה תפילות ובכיות [אשר אי אפשר להגיע לפנימיות הלב טהורה בלי לימוד זוהר הקדוש תורת הסוד], באירופא, בוודאי שלא הייתה השואה הנוראה, והיו ניצלים רבבות ומיליוני יהודים, עכת”ד.

ב”ה שֶׁזָּכִינוּ כְּבָר שְׁיְשִׁיבוֹת וְכוֹלְלִים וּמֵאוֹת אֲלָפִים יְהוּדִים מִתְאַחֲדִים בְּיַחַד לָלֶכֶת בִּדְרָכָיהם של כל גדולי עולם זְיָ”ע, לְהָפִיץ אֶת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל יְהוּדִי יַעֲשֶׂה סִיּוּם כָּל שָׁנָה עַל כָּל סֵפֶר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּכְמוֹ שֶׁמשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִבְטִיחַ: “וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל “לְמִטְעַם” מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי”. פֵּרוּשׁ: מִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵאִילַן הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, עַל יָדוֹ יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים.

עַל כֵּן בּוֹאוֹ וְנִתְמַסֵר לְמַעַן הַגְּאוּלָה, וְנִתְקַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וָטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא, וּבְוַדַּאי תֵּכֶף נִגָּאֵל, וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – “בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי”. עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַקּוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְלִמְּדוּ בְּכָל יוֹם כמה דקות זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

זהו תוכן הדין תורה שיעבור כל רב קהילה וכל אדמו”ר וכל ראש ישיבה בבית דין של מעלה

הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְּאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – “בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי”. עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַּקוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְכֻלָּנוּ כְּאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ נְבוּאַת הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי “זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגָלֵיא בֵּיהּ וּבִסְגוּלָתוֹ “וּקְרָאתֶם דְּרוֹר” וְתֱחֶזֶינָה עֵינֵינוּ, בֶּן דָּוִד מְשִׁיחֵנוּ מֶלֶךְ בְּיוֹפְיוֹ יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ, בְּ”עוֹז” וְהָדָר אֱלֹקֵינוּ, וּבִשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵינוּ, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה’ צוּרֵנוּ מָגִנֵּנוּ, יְגַלֶּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ, וְאָז יִשְׂמַח לִבֵּינוּ, וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ, בִּישׁוּעַת מַלְכֵּנוּ, וְנֵלֵךְ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד יַחַד לְקַבֵּל אֶת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*