logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

מעט מהשאלות בדין תורה בבית דין של מעלה בנושא צניעות

 

דין- מאזניים

 .

..מעט  מהשאלות בבית דין תורה, בבית דין של מעלה

בנושא צניעות

 

בית דין: למה לא נזהרת על אשתך שתלך בצניעות? האם לא ידעת שצריך לתת דין וחשבון בבית דין של מעלה?

שמעון בן אשר: הרבנים שלי אמרו לי העיקר ללמוד גמרא וזה הכל!

בית דין: האם לא ידעת שהעיקר מה שתובעים מהאשה בשמיים זה הצניעות

אמו של הצדיק הקדוש הר’ בנימין רבינוביץ זצ”ל (שחתם עם הבד”ץ על לימוד הזוהר) הגיעה בחלום לאחד הבנים בתוך השבעה ואמרה לבנה: “תדע לך שהעיקר מה שתובעים מן האשה בשמיים זה על הצניעות”. האשה הזו התלבשה בתכלית הצניעות עם שַאל על ראשה ושַאל על הכתפיים ובגדים רחבים, וזה תואם למה שכתוב בספר חסד לאלפים: כמעט כל עונש האשה בעולם הבא וזכייתה בעולם הבא תלוי בצניעות”.

 

תיעוד דין תורה בבית דין של מעלה לשרה בת חנה

על החטאת הרבים בחוסר צניעות.

במה דברים אמורים? גדולי ראשי הישיבות וגדולי הפוסקים, אדמורי”ם, מקובלים ומשגיחים, [ובמילים אחרות- ממש כל גדולי ישראל מכל החוגים, בתוכם מרן הרב שך, הבבא-סאלי, האדמו”ר מויזניץ ועוד ועוד] יצאו במכתב נורא בחודש טבת שנת תשכ”ח בו הם פוסקים בצורה נחרצת, שבת ישראל ההולכת או מתנהגת שלא כפי כללי הצניעות אשר נקבעו ע”י מורי ההוראה, הרי היא נכללת בגדר “מחטיאי הרבים”!! רח”ל, וכך כתבו שם:

“…. והנה בזמן האחרון עלה הפורץ גם בכמה בתי החרדים לפרוץ פרצה נוראה והיא המלבושים הקצרים רחמנא ליצלן, באנו להודיע ולפרסם שהיא בכלל “מחטיאי הרבים”… אשה ההולכת בפריצות, מלבד עוונה החמור ומלבד מה שמפסידה את כל המעלות הגדולות והחמודות הנ”ל, הרי היא מחטיאה את הרבים בכל מקום שתלך בכל עת ובכל שעה, עוונה עמה וגם עוון אחרים וכו'”,

– בדברים אלו אשר יצאו מתוך עומק ליבם הטהור ומתוך דעתם דעת התורה, פסקו הם לנו פסק הלכה ברור ומחוור- אשה ההולכת שלא על פי כללי הצניעות הרי היא בכלל “מחטיאי הרבים” רחמנא ליצלן בשביל להבין את המשמעות הנוראה הטמונה בפסק הזה.

נצטט את דבריו של הרמב”ם בפרק ג’ מהלכות תשובה הלכה ו’, וזה לשונו, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחית המתים, והכופרים בביאת הגואל, והמשומדים, “ומחטיאי הרבים” וכו’, [ובהלכה י’ הוסיף הרמב”ם לבאר את ענין מחטיאי הרבים, וזה לשונו, מחטיאי הרבים כיצד, אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וכו’ ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה],

הרי מבואר בדבריו של הרמב”ם, שאלו אשר הם בכלל מחטיאי הרבים, כאשר יגיעו לאחר פטירתם מן העולם הזה לפני הבית דין של מעלה, לא יועילו להם כל המצוות וכל החסדים ושאר המעשים הטובים שעשו במשך כל ימי חייהם, ובית הדין יפסוק שאין להם שום חלק לעוה”ב, זאת אומרת, שלא יקבלו שום שכר על כל עמלם שעמלו במשך החיים, ומפסידים הם את כל האושר והעונג של מליוני שנים – של נצח נצחים, ותחת זה יקבלו רק עונש וצער שאי אפשר לתאר, לנצח נצחים לעולם ולעולמי עולמים, רחמנא ליצלן… 

 

נתאר לעצמינו, [תיאור שכל פרטיו המהותיים נכונים ואמיתיים, כמבואר בדברי חז”ל בכמה מקומות, ועיין בספר תפארת אדם למרן החפץ חיים סוף פרק ב’, ובספר שומר אמונים מאמר השארת הנפש, ובעוד הרבה ספרים ועל פי עדיות מאלו שעברו מוות קליני[

 

דין תורה בשמים:

שרה בת השמונים וחמש חולה לא עלינו את חוליה האחרון עלי אדמות… חולי אשר ממנו שוב לא קמה ,בימיה האחרונים שיחזרה היא לעצמה את כל מהלך חייה והתמלאה בסיפוק ואושר עצום… “

הנה ברוך ה’ כל ימי חיי הקפדתי להתפלל כל יום, תמיד השתדלתי לכבד את הורי… עשיתי חסדים עם השכנות בלי סוף, הייתי שומרת על הילדים שלהם גם כשזה היה קשה לי מאוד… ולאחר מכן גידלתי את ילדי שלי מתוך מסירות נפש, לפעמים אף לא ישנתי לילות שלמים למענם… מסרתי את נפשי כדי שיוכל בעלי לשבת וללמוד ללא שום עול וטרדה… וברוך ה’ זכיתי לילדים ולנכדים ת”ח עובדי ה’… זכיתי להקים בית של תורה ועבודת ה’… והכל מתוך מסירות נפש… ממש “אשת חיל”… הנה בקרוב אני יעלה השמימה… אין ספק שיקבלו אותי שם בכבוד מלכים ומלאכים לבנים יובילו אותי הישר לגן עדן להנות מזיו השכינה ולהתענג על ה’ לנצח נצחים, שהרי “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”… כל כך טרחתי והתיגעתי לעשות את רצונו יתברך… אין ספק שאזכה שם לאושר ועונג נצחי אשר “עין לא ראתה אלוקים זולתך”…

בדרך לבית דין

כך חושבת היא לעצמה ומהרהרת בליבה… והנה הגיע הרגע… עיניה נעצמו ושוב לא נפתחו… נשמתה טסה ועלתה לשמי מרום… לפני הבית דין של מעלה…

והיא ראתה מה שנעשה עימה מיום שנולדתה עד אותו היום, וראתה את כל העבירות שלה, הקטנות והגדולות.

וכל עבירה בוראת מלאכים שחורים עם עיניים ענקיות, שכל עין היא בגודל כל העולם מהקצה האחד עד הקצה השני.

והיא ראתה קליפות שרק מלראות אותם קיבלה פחדים ובושה גדולה. ורצתה לברוח אך שם אין לאן לברוח – זה עולם האמת וצריך להתמודד עם המציאות!

מרחוק אמנם ראתה מלאכים לבנים יפים שנבראו מהמצוות שעשתה.

ומכל עבר הגיחו להם מלאכים לבנים וטהורים, אלפי מלאכים שנוצרו ממעשיה הטובים שפעלה ועשתה כל ימי חייה… מלאכים רבים הקיפוה מכל עבר,

מלאך אחד אף אמר לה “אני נוצרתי מתפילת מנחה שהתפללת לפני 47 שנים”

ומלאך אחר אמר “אני נוצרתי מהצדקה שנתת פעם כשהיית בגיל 29″… כך הצטברו ונאספו להם אלפי אלפי מלאכים לבנים וטהורים, והיא, שמחה ומאושרת, צופה ומביטה בהנאה עצומה במלאכים הרבים המתאספים ובאים ללא הפסקה..

אך לפתע נשמע קול רעש מחריד… צעקות וזעקות… המולה נוראה התרחשה במקום, עיניה חשכו… פחד ואימה נפלו עליה מכל עבר הגיחו להם מאות מלאכים שחורים ומפחידים, צועקים וזועקים בקול נורא ומרטיט:

“הנה האשה שבראה אותנו… הנה האשה שלא הקפידה על כללי הצניעות ובגללה נכשלו אנשים בהרהור אסור ומחמת ההרהורים נוצרנו אנו… איך לא שמרת על הכללים שהורו הרבנים… כיצד העזת לצאת כך לרחוב… כיצד העזת להיות מכשול לרבים… אנא בית הדין תזרקוה לגיהנום אל תחוסו ואל תרחמו עליה… זה מגיע לה”

…”  רועדת ומפוחדת מקול צעקתם ניסתה האשה להוציא כמה מילות התגוננות “אני לא… לא ידעתי שיש בזה בעיה… לא ידעתי שבגדי בעיתיים…”

אך מיד המלאכים השחורים צעקו וזעקו בקול נורא ומחריד “שקר!!!… כיצד את אומרת לא ידעתי… הרי הרבנים הורו שאסור לצאת כך… הם פירסמו בכל מקום את כללי הצניעות באופן ברור… כיצד התעלמת מהוראתם… כיצד הפרת את כללי הצניעות… מאות עבירות גרמת לאחרים ביציאתך לרחוב..ובפרט בפאה נכרית. איך העזת… איך…?!!! ”

שרה : למה אתם מדברים כל כך הרבה על הנושא של צניעות?

בית דין: יסודות הבית והנהגות הצניעות של־האשה, הם הם יסודות הקדושה. ולא עוד אלא שעיקר יצירתה מבראשית, היתה בַּכַּוונה הזאת, כמו שאמרו חז”ל על פסוק (בראשית ב’, כ”ב) “וַיִּבֶן” ה’ אלקים את הצֵּלָע אשר לקח מן האדם לאשה, תפס הכתוב סגנון “ויבן” אף שפישוטו הוא מלשון בניין, אבל בא בכך לרמוז שהקדוש ברוך הוא ברא אותה בבִינָה והתבוננות, בזה שלקח דוקא את אחת מצלעותיו של־אדם הראשון ולא ממקום אחר בגופו, כיון שהצלע הוא מקום צנוע, שהוא מכוסה אפילו כשהאדם אינו לָבוש. ועל כל אֵבֶר ואבר שהיה בורא בה, היה אומר, תְּהִי אשה צנועה, אשה צנועה. (כמובא בבראשית רבה פרשה י”ח אות ב’, ומדרש הגדול שם דף צ’, ובתנחומא וישב אות ו’, ומנורת המאור פרק ק”ע:).

 

וכל אשה המרבה ליזהר בדרכי הצניעות, הרי זו משובחת. וכמעט כל עונש האשה בעולם הזה וזכייתה לעולם הבא, תלוי בזה כמו שכתוב בספר חסד לאלפים (מאת בעל פלא יועץ) סימן ו’ סוף סעיף ד’. וזה לשון ספר קב הישר פרק פ”א, זה כלל גדול, כל אשה שהיא צנועה במעשיה ובמחשבותיה, זכתה שיצאו ממנה נביאים וחסידים ואנשי־מעשה, והראיה מתמר. וכל אשה אשר איננה צנועה במעשיה או שיש לה מחשבות רעות וזרות, אזי יוצאי חלציה הולכים אחריה וכו’. הכל תלוי באשה, כי לפעמים יש אדם רשע ויש לו אשה צנועה, יהיו לה בנים טובים צדיקים וישרים. ולפעמים יש אדם צדיק ויש לו אשה רעה ויש לו בנים רשעים. על כן צריכה כל אשה לראות להדריך את בניה בדרך טובים וכו’ ע”כ. וכתוב בספר מעבר יבוק מאמר א’ פרק ט”ו, תחילת קלקול הבנים חס ושלום, יצמח מהפקר האשה. כי עיקר הצניעות בנקיבה, ועל ידי כן יהיו הבנים צנועים, וגם הבעל יהיה על ידה צנוע ע”כ. ואם בדורות שחלפו כך, מה נאמר ומה נדבר בזמנינו שבעוונותינו הרבים הפרוץ מרובה על העומד?

 

מערכות המלחמה הראשיות בעולם שלנו כהיום, המתייצבות על ה’ ועל משיחו, הן הכפירה בכלל, והפריצות בפרט. במלים אחרות, היגענו למצב של דור המבול ודור הפלגה ממש רחמנא ליצלן. גם העונש הגדול כמעט עומד על פתחינו, דור “מבולבל” ודור “מפולג” בעוונותינו הרבים.

היום בכל העולם המצב המוסרי הוא הנמוך ביותר שהיה אי פעם. בין הגויים והחילונים כמעט נשכח המושג של משפחה מסודרת עם אבא ואמא, ילדים ונאמנות. הכל נהפך לאנוכיות בלבד [שכל אחד דואג רק לרצונו האישי ולא לטובת כלל המשפחה (וזה קלקול גדול שלמדו מתרבות אדום)]

גם אצל היהודים החרדים המושג שהכל מותר התחיל רח”ל להיכנס לתוך הקהילה. בגלל הגישה הזאת שהכל מותר, נולדה הפריצות החרדית שמביאה לאסונות [עונשי שמים] רבים. כתוצאה מהפריצות והאנוכיות שלמדו מהעולם הגויי-חילוני, יש גם בין החרדים התמוטטות של המושג של קדושה, שהדת היהודי מבוסס על זה [שזו היתה המטרת של מתן תורה: ”אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש” (שמות יט)].

והנה מלפנים בישראל היו שומרי התורה ומצוותיה שמורים וגדורים בביתם ובחומותיהם, ולא היו חשופים וגלויים למראי’ן בישין, כי הנשים היו בירכתי ביתן, וכמו שכתוב (תהלים קכח, ג’) “אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ”. וכתב הרמב”ם (הלכות אישות יג פרק הי”א): שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה. ע”כ.

וגם היו מתלבשות בצניעות, ועוטפות את גופן מאד, באופן שכמעט לא היה אדם יכול להכשל בראיה אסורה, ורק בשעת הכביסה היו רואים את זרועותיהם וכנ”ל, הא לאו הכי כמעט ולא היה בא להגיע לראיה אסורה, לפחות למי שרצה לשמור עצמו. אולם בעווה”ר בדורנו זה נפרצו החומות, והמצב הולך ומדרדר מטה מטה מדחי אל דחי רח”ל, הפריצות גואה ברחובות באופן שלא היה אפשר להאמין ה”י.

אשה לא יודעת כמה אנשים היא החטיאה בגלל חוסר צניעות..

הדור שלנו, דור נמוך ביותר, בכל מיני נושאים, בעיקר בנושא הצניעות. זה ברור שהאחריות תמיד על הגבר לשמור על אשתו, שתהיה צנועה. שתצא מהבית לבושה צנוע בכיסוי ראש, לא פאה. עם בגדים רחבים, עם גרביים עבות וכהות, ונעליים שקטות ועדינות, ובלי תכשיטים ואיפור. ואם היא מוסיפה ”שַאל”, עוד יותר טוב. וכמו שהלכו עד לפני 70 שנה בכל הקהילות.

הבית דין ממשיך: אַתְּ אֲשֵׁמָה על כל האסונות שהיו בעולם בזמנך. כמו שכתוב בקול קורא שהוציאו גדולי ישראל:

 

בנות ישראל הקדושות!

 

עליכן לדעת אשר כל הצרות והרעות שעברו על עם הקודש הוא בעון הפריצות, ועליכן לדעת כי בהשתפרות מעשיכן במלבושי הצניעות, אז ישתפר המצב לטובת כלל ישראל. לכן עתה באנו בקריאה ובבקשה, מאחיותינו בנות ישראל. האם אין די בכל בכל הצרות שסבלו עם הקודש עם ישראל? האם לא מספיק כל דם ישראל שנשפך כמים?

 

תיקר נא נפש שארית ישראל בעיניכן, ותנו על לבכן להתרחק ממלבושי הפריצות האסורות לנו עם ישראל,

 

 יעלו עליכן מלבושי הצניעות, שובנה אל הטהרה והצניעות!

 

ובזכות זה תתברכו בתוך כלל ישראל בשנה טובה ומבורכת בכל הטוב שנת גאולה וישועה שנת קבוץ גליות, ונזכה כולנו יחד לראות בבנין ציון!

 

כּי ה’ אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ [בתנאי-] וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [אחרת-] וְשָׁב מֵאַחֲרֶיך“.

בלי קדושה אין שכינה. הפסוק אומר (דברים כג, טו): “כִּי ה’ אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”. ה’ אלוקינו מצווה כל אחד ואחת מאתנו להיות קדושים! ומבטיח לנו: אם יש צניעות אין פיגועים. אם יש צניעות אין מחלות, השם שומר עלינו. אבל אם חס וחלילה יש פריצות אז מתקיים בנו: “וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ” ואזי ח”ו יש הסרת שכינה ובלי השראת השכינה, בלי שמירת הקב”ה עלינו, ממילא אנחנו נתונים ביד אויבינו. בעל השומר אמונים זצ”ל כתב בקונטרס הצוואה (מתורגם מאידיש): “ודעו כי האשה שהולכת בצניעות ומתכוונת לשם שמים מגינה על חלק מהדור ותזכה לעתיד למה שאף מלאך גדול לא יזכה לו. וכל הצרות שיש לישראל בעוונותינו הרבים מגיעות רק מחמת הפריצות של הנשים“.[1]

ובספר שומר אמונים העתיק ממכתב רבינו השייך וזו לשונו: “וגם תמסרו נפשכם מאד מאד על צניעות בני ביתכם, כי בלי ספק שכל הצרות הצרורות נצמחים אודות הפריצות שבדור בעוונותינו הרבים“.

וכתב בספר טהרת הקודש: “הלא אם תשאלי בת ישראל על מה עשה לי ה’ ככה, לכן דעי לך בת ישראל כי תתבונן בנפשך שהכל בשביל פגם הפריצות שעל ידי זה נמשך פגם היסוד אשר חדא מילתא (עניין אחד) היא, כי זה הפגם התחיל והתפשט מעון הפקירות והפריצות רח”ל”.

במכת בכורות – היכן שהמשחית ראה את הדם על המשקוף הוא דילג על הבית. גם באחרית הימים – היכן שיש צניעות וקדושה – הבית הזה שמור…הבגדים של הנשים הצנועות – זה יגן גם עליהם וגם על המשפחות שלהם [מדרש תנחומא וישלח עה”פ ‘בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ’], כי זה מה שה’ רוצה. הכי שנוא על ה’ – זה חוסר הצניעות [סנהדרין קו.].

שרה: איך על מצוה זו, אשר בלעדיה אני עלולה להפסיד את השלמות הנצחית שלי, כמעט לא מדברים?

בית דין: לצערי הרב זו אחת העברות הגדולות ביותר של הדור שלנו, כל הקשור לצניעות וטהרת המשפחה. כל העולם טובע בחוסר צניעות והתשוקות סביב נושא זה. זה אחד האיסורים הכי ענקים שיש, ומשפיע על בעל העברה והטומאה הולכת לדורי דורות.

עברות אלה גרמו לחיסול של דור שלם, דור המבול [”כי השחית כל בשר וגו”’], והדור שלנו גם לא רחוק מסוף לא טוב. לצערי, ה’ ישמור עלינו. אבל לא כולם, כי בכל זאת ישנם חרדים שמבינים את החשיבות של חיי תורה וטהרת המשפחה כמו שצריך. אבל היום עם הרוח הליברלית הפתוחה שלצערי הרב נכנסה גם לעולם החרדי, ודרישות התורה טושטשו ונהיו לא ברורים.

בעולם החילוני והגויי זה ממש דור המבול. המנהיגים שלנו, הרבה פעמים, פשוט יודעים שלא ישמעו להם, שאם יתחילו לרדת חזק על כולם לשמור טהרת המשפחה וצניעות כמו שצריך, אז יאבדו את הקהילה שלהם. לכן גם הם מורידים את הדרישות, או בכלל לא מתעסקים עם זה וזה מביא לנו דור חסר עתיד כמעט. אוי, אוי, אוי לנו.

אלה ששומרים בנושא זה ומשתדלים מאד להוציא את הטומאה מהלב ומהחיים, ולעשות בית של קדושה, של טהרה בכל נושא, אלה ינצלו, והשאר…

אני אדבר על המצב של הצניעות והחשיבות של הצניעות. כמובן שנוכל לדבר רק על החרדים, כי לחילונים אין מושג בסיסי מה זה צניעות, ולעולם הדתי לאומי הרעיון של צניעות מעוות מההתחלה.

 החרדים צריכים להיות הקדושים ביותר, אבל רבים ואפילו רוב החרדים, מבולבלים בנושא זה. ואלה שרוצים גם את העולם החילוני, הגויי, ההלניסטי [תרבות יוון], הם בכלל מעונינים לערבב את האידישקייט עם המושגים הגויים, ובמיוחד בקשר לצניעות.

 קדושים תהיו” זה הבסיס של אידישקייט] יהדות]. אבל ”קדושים” זה מושג שקיבל היום צורה מעוותת. קדושים לפי המושגים ההלניסטיים: יהודי חרדי לומד, לובש שחור, חולצה לבנה, כובע שחור מעיל ארוך או קצר, אבל שחור לבן.

 אבל הרבה פעמים אשתו הולכת עם פאה יפה, שער אמיתי ושביל לבן, ממש שער יפה, ממש כמו גויה. החולצה ממש מגיעה למרפק, הכפתור פתוח למעלה, צמוד על הגוף, החצאית קצרה לא רחבה, גרביים שקופות. ונעלים, אם היא רוצה נוחות, הולכת עם נעלי ספורט לבנות, או נעלים עם עקב שעושות רעש גדול, פלוס איפור פלוס תכשיטים – ממש כמו הגוים. לצערנו זה המראה של הרבה זוגות חרדים היום.

 אבל יש נשים עם מטפחות שחורות, אבל עם כיוון אחר לגמרי: חצאיות קצרות וכו’. אמנם יש ירושלמיות שלובשות חצאיות ארוכות יותר אבל צרות, גרביים אולי שחורות, אך שקופות שרואים את הרגלים, תכשיטים, איפור, וזה דבר משונה ביותר ומצער ביותר.

וכל אלו צוחקות ומתבדחות מהצדיקות ביותר עם שַאַל על הראש ועל הכתפיים, שמלות רחבות וכו’. כי הן מפחדות מאד שידרשו מהן לעזוב את ”עגל הזהב” [חיי גשמיות ועוה”ז] שהן כל כך אוהבות. ממש פוחדות שלא יהיה להן את הצעצועים של העוה”ז שהן כל כך אוהבות.

 וזה האסון של הדור שלנו שהורס את הכל. וכל אשה חרדית שסוטה מהאמת גורמת לעוד אסון בעם ישראל] ”בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים וכו”’ – שבת לג] ל”ע, וגורמת לנפילת הדור [מדרגתו הרוחנית, וכעצת בלעם: אלקיהן של ישראל שונא זימה וגו’ (סנהדרין קו ע”ש)]. וכל בעל שרוצה את הדבר הזה אשם לא פחות מאשתו – כי זה גם מה שהלב שלו רוצה. כל אשה שמתלבשת לא בדרך התורה משפיעה לרעה על כל הסובבים אותה]”ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך” – פ’ כי תצא[. ולצערנו יש הרבה ערב רב וזרע עמלק שהם הם שהולכים בפריצות כמו שאמר החפץ חיים זיע”א:

הַצְּנִיעוּת, הַנּוֹבֵעַ מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה הוּא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הַטְּבוּעִים בַּחֹמֶר שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְאָמְנָם עַד הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים בְּמִדַּת הַצְּנִיעוּת, וְגַם הָעַמִּים הָיוּ מַפְלִיאִים זֹאת, עַד שֶׁלְּדַאֲבוֹן לֵב הִתְעָרְבוּ הָעֵרֶב רַב בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וּפָגְעוּ גַּם בִּיסוֹדוֹת הָעָם, וְהֶחָפֵץ חַיִּים זצ”ל קָרָא לָהֶם “זֶרַע עֲמָלֵק” הַמִּתְעָרְבִים בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. הֵם הִכְנִיסוּ חֻצְפָּה וְעַזּוּת בְּתוֹךְ כְּלַל יִשְׂרָאֵל, הֵפֶךְ מִדָּתָם הָאֲמִתִּית. אֲבָל עַד דּוֹר זֶה הָיְתָה הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת שׁוֹלֶטֶת בְּיִשְׂרָאֵל. (“מערכי לב” ח”ג עמוד קל”ח)

ואם היא במקרה ”רבנית” ומבססת את ההתנהגות האנטי יהודית שלה על התורה [שזה כאילו מותר] זה אסון עצום [ראה יומא פו ושערו תשובה ש”ד ו גדול העוון של חיולל השם ר”ל] ואני לא מקנא ברבנית הזאת. הרב, בעלה, בוודאי יכעס מאד עלן מי שמעיז לומר דבר כזה. אך ב”ה יש רשימות ארוכות וחשובות, רשימות שעושות רושם גדול, של רבנים שמתנגדים בצורה חריפה לפאות ולפריצות של האופנה שנכנסה לעולם החרדי.

שרה: נשים שמדברים איתן על צניעות אומרות שאין מה לדבר איתן על פאה, כי קודם צריך לתקן הרבה דברים אחרים?

בית דיןהיסוד הראשון של התורה זה ”קדושים תהיו [לחיות למטרה רוחנית ולא גשמית – קרבת ה’ וחיי עולם הבא, כמו שכתוב במסילת ישרים פ”א ”יסוד…שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’… שזה התענוג האמיתי והעידון הגדול וגו”’ ע”ש היטב] וזה השורש של צניעות. אבל יש בלבול גדול בזה ויש אפילו מודה חדשה של פאה בעולם הגויי. ולכן אפשר לראות תיירות חרדיות אמריקאיות עטופות בשַאַלים יחד עם פריצות זועקת. מדובר על נשים ששייכות כביכול לקודש הקודשים של העולם החרדי, אבל הן מושפעות מאד מההלניסטים, מהעולם המודרני.

למה הצניעות חשובה כל כך? כי ה’ ציווה “קדושים תהיו” ואדם לא קדוש, בשמים הוא דבר מטונף ומגעיל. כי הוא מלא תשוקות בלי רסן, ואיך אפשר להגיד מילים ותפילות קדושות מפה ולב ושכל שדורשים הנאות של העולם הזה? עם ישראל שעמד לפני הקב”ה בהר סיני וקיבל את תורתו, היה העם הצנוע ביותר בעולם [לא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו וכו’ – ילקוט שמעוני במדבר פ”כג רמז תשעא ע”ש].

והיום אפילו החרדים התחילו להתנהג כמו הגוים. “קדושים תהיו” זה הבסיס לכל האידישקייט. אדם שהוא שקוע בגשמיות, ומתפלל כמו צדיק ומחפש הנאות כמו גוי, התפילות שלו לא יכולות להגיע השמימה.

שרה: איך אפשר להוריד את החומה המתנגדת לכיסוי ראש צנוע?

בית דין: אין מה לעשות רק להתפלל עליהם ולהסביר להם שכל אחד יכול לראות באיזה מצב קשה שאנחנו נמצאים ושזה קורה בדיוק כמו שכתוב בדברי חז”ל [במסכת סוטה דף מט: ”פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו וכו’ וכו’ ע”ש], שעכשיו הזמן שיהודי צריך למסור נפש בכדי לחיות כיהודי, יותר חשוב לחיות כמו יהודי אמיתי מלמות כיהודי, מה שאדם מכסה את עצמו יותר, הוא יותר שמור מהצרות של העולם הזה, וזה גם שייך לגברים אם הגברים היו דורשים מהנשים צניעות זה היה מציל את המצב, אך גם רוב הגברים לא מתלבשים כמו שצריך. למשל, יש ”מודה” בין ליטאים רבים שהולכים עם מכנסים צמודות, וכן גם הז’קט ושאר התלבושת. זה לא אברך בן תורה, וגבר שהולך בחליפת פסים ושהבגד שלו צמוד על הגוף, ורואים כל תנועה בגוף – הראש שלו לא במקום, יהודי אמיתי הולך מה שיותר רחב, גם הגבר וגם האישה מכסים את הגוף מה שיותר.

יש ראשי ישיבות רבים שלא שמים דגש בכלל על בעיות של צניעות של בחורים רבים עם עצמם. מסתכלים על זה ב”עין פסיכולוגית” שאומרת: מה לעשות, בכל בחור יש יצר. ואם זה קורה ח”ו זה אסון גדול וצריך לעשות תיקון רציני.

אבל הם עוברים על זה בשקט וזה מקלקל את כל הדור והרבה דורות אחרי זה. בהרבה מקרים מלמדים את הבחורים להיות סלחנים על בעיות בצניעות בין הבחורים. הולכים לפי הפסיכולוגיה של העולם הגויי המודרני. זה טעות וזה אסור.

שרה: הנשים שנראות עם מטפחת על הראש, אומרים עליהן שהן לא יכולות להשפיע בצניעות על אחרות, כי הן נראות מדי קיצוניות.

בית דין: כמו בכל דבר, אדם חייב להיות אמיתי, ואז מכבדים אותו – אפילו שכועסים עליו. ולכן באמת, [צריכים] ללכת עם המטפחת ובגדים רחבים, אחרת כל המוסר שהאנשים האלה נותנים לא יהיה שווה בכלל.

שרה: האם אפשר היום עוד לשנות את חוסר הצניעות במצב שלנו?

בית דין: ה’ הכל יכול, אנחנו צריכים להשתדל ולהתפלל על כולנו שנבין ונלך בדרך האמת. ועוד יותר צריכים לתת מוסר ותוכחה – ולהתפלל לפני כן שזה יצליח.  רק חמישית [לכל היותר] יצאו ממצרים וכו’, מעטים יחסית, ובכל דור ששולט מידת הדין [כגון מצרים, השואה, האינקווזיציה וכו’ – וכמו היום], זה רק המעטים שמצליחים לעשות תשובה ולשרוד. ולכן כדאי מאד לחיות בקיצוניות יהודית. להיות בת ישראל, אשת חיל, וכן להיות תלמיד חכם אמיתי.

שרה: יש הורים שאוהבים את הצניעות ורוצים את זה ולא הולך להם להשפיע על הבנות שלהם?

בית דין: צריך להתפלל עליהם ולהקים בתי ספר קטנים ולדבר. אבל אין הרבה זמן, כל החגיגה הזאת תגמר בקרוב. ה’ מביא את הכל לסיום, מצב היהדות יגיע כל כך נמוך שזה לא יהיה דומה לאידישקייט. אם יעבור עוד דור יהיה קשה להאמין שהם באמת יהודים.

זה דור יתום ממנהיגים, דור שעומד לפני מצבים קשים שלא היה כך בכל ההיסטוריה של האנושות, ורק אלה שמחליטים ללכת עם הקב”ה עם כל ההידורים שרק אפשר, רק הם יקבלו את משיח צדקנו.

 אנחנו פרקנו את הבית היהודי. בלי בית יהודי אין עתיד לעם ישראל. הבית היהודי שהיה פעם קיים עדיין אצל בודדים, אבל זה עכשיו כמעט רק היסטוריה עם כמה דוגמאות שנשארו, אוי לנו, אוי לנו.

יש רק דבר אחד שיעזור לנו: תשובה אמיתית, ביחד עם היסוד של ”קדושים תהיו” לפרק את עצמנו, ולהוציא כל כתם, כל נקודה של עבירה, של רצון לעבירה, או צורך לעוה”ז שלא שייך לקיום שלנו. זה יעזור לנו להוציא מאתנו את החלק החולה, כל נקודה ונקודה. להתפלל ולבכות בדמעות על כל עבירה ועבירה, להצטער שבזבזנו את החיים שלנו על דברים שטותיים, ולהחליט שמעכשיו חוזרים לה’ בכל ההידורים.

וגם ללמוד את הזוהר הקדוש וללמוד ממנו איך להיות יהודים כמו שהשם יתברך רוצה..

שרה: האם בצניעות צריכים לחזור עד הסוף כמו הסבתות?

בית דין: חייבים לחזור. אם אגיד לסבתות, צריכים להחליט איזה סבתות. כי סבתות לפני מאה שנה היו מאד צנועות אך היו גם כאלה שלא כיסו את הראש והיו אברכים לפני מאה שנה שבכל זאת התעסקו עם דברים אסורים, אז על איזה סבתות מדובר? גם לפני מאתיים שנה היו סבים וסבתות לא צנועים.

צריכים להיות צנועים, גם גברים וגם נשים, עם כיסוי ראש, רחב, ארוך, נעליים פשוטות וכהות וכו’.

אבל יותר מזה צריכים לרצות את זה ולאהוב את זה – כי זה רצון הלרוץ אחרי כל מה שה’ רוצה.

להתחיל עם הצניעות כי החיצוניות משפיעה על הפנימיות [כמו שכתוב במסילת ישרים פרק ז ע”ש] אדם שלבוש כצדיק, שואף להיות צדיק וכן ההפך. יהודי שלבוש כגוי בוודאי רוצה את החיים הגויים. זאת לא אומרת שאין יהודים שלובשים טוב, ובפנים הם רקובים. אבל אם מתבוננים טוב, רואים שהם גם לא לבושים צנוע במאה אחוז. רק אגיד לכם שבעתיד הקרוב ביותר יהיו דברים מאד מפחידים. להיצמד לקדושה ולזוהר הקדוש והכל יעבור בשלום

לצערי הרב ישפך דם,  אבל בגלל המסירות נפש שלכן הרבה ינצלו.

שרה: אבל למה צריך שישפך דם?

בית דין: עובדה היא. תסתכל בהיסטוריה, תמיד היהודים יכלו לעשות תשובה ולא עשו תשובה, זה הסתיים בדם.,

שרה: למה בכל המצוות יש לי רצון וקל לי להוסיף הידורים וחומרות, אפילו יותר מההלכה, ובמצוות הצניעות אין לי רצון להחמיר כלל ?

בית דין: הסטרא אחרא. מאד חכם, הוא נותן ליהודי לרצות קדושה ואומר לו: “אתה רוצה תפילות, שמירת הלשון, תהילים, חסד, ארבעת המינים הכי מהודרים, בבקשה, כל המצוות – עד הסוף, עם כל הלב, אין בעיה,אבל צניעות, עד כאן, זה לא.

אפשר להיות יהודי טוב וגם להנות מהעולם הזה, למה לך להגביל את עצמך? צניעות זה קיצוניות, וזה לא טוב להיות קיצוני, למה לך להיות שונה מכולם? מה תגיד הסביבה? אתה כבר יהודי טוב גם ככה” עד כאן המילים של הסטרא אחרא. והוא אומר את זה גם לגברים וגם לנשים.

יהודי שעושה את כל המצוות, אבל חוטא יום אחרי יום, שעה אחרי שעה בחטא רציני ביותר, חטא שדומה לחטאים הראשונים שהיו לשון הרע ובעיה בקדושה, (שהנחש רצה שחוה תהיה האישה שלו, ואמר לה לשון הרע על הקב”ה)

אם אשה עושה את העברה הזו, עברה של פריצות, של בגדים צמודים, קצרים, גרביים שקופות, חולצות צמודות, גם אם לא כל כך צמודות אבל צמודות מידי לבת ישראל, לבושה בסגנון רחובי, פאה שנראית כמו שיער ממש כי זה באמת שיער, ובכלל הפאה אסורה כי זה נראה כמו גלוי ראש ולא כיסוי ראש, ויחד עם זה הולכת לרחוב מושכת עין של גברים, אפילו אם היא קוראת תהילים ואומרת את המילים הקדושות של התפילות, כל המצוות שלה לא שוות. למה ?כי בכך היא כאילו אומרת לקב”ה: אני אוהבת את כל המצוות שלך, אבל על מצוות הצניעות אני מחליטה, חס ושלום. או במילים אחרות היא אומרת לקב”ה: עד כאן. כל המצוות כן, זה לא.

ומי שחושבת כך, היא במצב קשה מאד, ואם היא אומרת שהרב שלה פסק שזה בסדר, אז אוי ואבוי לה ולרב שלה. אני לא מאמין שצדיק יסתכל על אשה חוץ מאולי על הבת שלו או על אשתו, כדי לראות אם היא צנועה או לא. ואם בעלה מתאר את הבגדים לרב, זה לא מספיק, כי התאור הוא לפי הרצון של האדם המתאר. לא יכול להיות שהרבנים אומרים שפריצות זה צניעות.

ישנן גם כאלה, שזה מוריד אותן בכל תחום, מתחילים להיחלש בכשרות של האוכל, וההרגשה של “החופש” במרכאות, מהלבוש שדומה מאד לגויים הפרוצים, זה מביא לרצון ללכת למסעדות, טיולים וכו’. ואני לא אפרט יותר, כי את הצלחותיו של הסיטרא אחרא אתם יכולים לראות בתורים הארוכים בבתי הדין לגירושין, ה’ ישמור.

יהודי אמיתי, קודם כל צריך לזכור את המילים “קדושים תהיו”, ו”קדושים תהיו” מתחיל בצניעות. יהודי בלי קדושה הוא כמו יהודי בלי נשמה. בלי ניתוק מעולם הפריצות החילוני, עם כל התאוות האסורות שלו הוא לא יוכל להיות אף פעם יהודי אמיתי.

שרה: למה אתם מדברים כל כך חזק נגד פאה נכרית, הרי נשים צדקניות כבר הלכו עם זה לפני כמה דורות?

בית דין: לכל אורך ההיסטוריה, הנחש – הוא היצר הרע הוא הסיטרא אחרא – ממציא דרכים שונות להפיל את עם ישראל [”יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום” (קידושין ל)]. לפני כמה מאות שנה הוא הביא לעולם את הפאה, שזו יצירה ממש של הסטרא אחרא.

ברור שהפאה הנוכרית של היום אינו כמו שהיתה אז, בגלל הגזירות שהיו באירופה נגד נשים שהלכו עם מטפחת ברחוב, הצדיקות ביניהן עשו לעצמן פאות העשויות מזנב של סוס או מחבלים או מקש. זה היה ברור שזה לא שיער אבל אפילו אז צדיקים גדולים התנגדו בהחלט ללכת עם זה. בנוסף לזה רוב הנשים באזורים אלו באירופה פשוט הפסיקו ללכת עם כיסוי ראש בכלל ואלה שהלכו עם הפאות האלה, הן היו נחשבות לצדיקות. אבל היום, הפאות של היום לכל הדעות הן אסורות בהחלט [לשמיעת פרטי הפסק המקורי בענין פאה נכרית להתקשר 03-6-71111-3-2-1-1-174] כי הן יפות ומושכות עין, ולא סתם מושכות עין. יש הרבה חרדיות ידועות שמקפידות על יופיין כפרוצות, והן דואגות מאוד ללבוש שלהן ורוצות שישימו לב אליהן. וכיום אישה שמתלבשת כך, עם פאה שנראית כמו שיער, אפילו חרדים אחרים לפעמים מתבלבלים ולא בטוחים אם זה פאה או לא.

שרה: למה פאה נכרית זה “הכתר שבראש עגל הזהב”?

בית דין: הפאה נכרית של היום היא כל כך יפה ומושכת עין, שגורמת לזה שהאשה מרגישה כמו בחורה לא נשואה ויפהפייה, כי הפאות של היום יותר יפות מהשער שלה. אשה שבוחרת פאה, קובעת עם זה שהיופי זה השאיפה והמטרה של החיים שלה, איך היא רוצה להראות ומה היא רוצה לעשות בחיים. אם זה פאה ארוכה בלונדינית שעפה עם הרוח כמו איזה שובבה בת שמונה עשרה, או משהו יותר רציני כמו אשה שעובדת בתור מנהלת משרד. ובגלל הדמיונות האלו היא מתאימה גם את שאר הבגדים ולצערי הרב בסופו של דבר, מהראש עד לקצה האצבעות ברגלים היא לבושה כמו גויה ממש. וזה גורם גם לרגשות פנימיות והתנהגות חיצונית של גויה [החיצוניות מעוררת את הפנימיות, ראה מסילת ישרים פ”ז].

לכן אישה יהודיה כשרה צריכה ללבוש כיסוי ראש אמיתי שזה מטפחת, וממילא [ר”ל שזה גורם לה איך לבחור שאר בגדיה, כנ”ל] גם בגדים רחבים, ארוכים כולל שרוולים ארוכים עד כף היד וגרביים עבות ונעלים סגורות ושקטות. זה דמות של קדושה שתמיד, לאורך כל ההיסטוריה, זאת הייתה הדמות של אשה יהודיה אמיתית. אבל היום עם הפאות הכל נהפך להוליווד רח”ל.

 

שרה: האם זה טכסיס חדש של היצר הרע בדורנו?

בית דין: לפני כמעט ששת אלפים שנה, הקב”ה ברא את אדם וחוה, וכבר בשעות הראשונות של החיים שלהם הם חטאו, ל”ע. ומאז אנחנו משלמים בגלל זה, בסבל רב ולעבור מוות [”כי עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג)], ולהתגלגל מדור לדור ולעשות תיקונים לקלקול הזה של אדם הראשון.

מה הייתה העבירה הגדולה? הנחש רצה את חוה [בראשית רבה יח ו]. היה לו רצון גשמי והוא סיבב את חוה ללכת נגד הקב”ה, והוא שכנע אותה לשכנע את בעלה ללכת נגד הקב”ה. הוא רצה שאדם הראשון יחטא וימות וחוה תהיה רק שלו. ומהעבירה הזו שהתחילה עם תשוקה והגיע למעשה נגד הקב”ה, זו היתה ההתחלה של ירידת הדורות ומאז אנחנו משלמים על זה ביוקר. כמו אז בהתחלה, הנחש מופיע בכל דור בלבוש אחר ומנסה להפיל את האשה ודרך האשה את הבעל וכל המשפחה היהודית הקדושה. את הצלחותיו של הנחש – היצר הרע, הסטרא אחרא – אנו רואים ברחובות ערינו, בתורים הארוכים לפני בתי הדין המטפלים בגיטין ובפניהם של הילדים השבורים ממשפחות אלה.

 

שרה: לצערנו יש הרבה קלקולים היום, האם הפאה יותר גרוע משאר העבירות?:

בית דין: הרבה נשים כאלה [עם פאות] דואגות גם לבגדים צרים וקצרים, לגרביים שקופות או בצבע הרגליים, לנעליים שעושות רעש, לאיפור, לעגילים מתנדנדים וכו’ ושאר הדברים שתופשות עין. הלבוש הזה גורם לעבירות גדולות ורבות, ולמחשבות לא טובות וכל זה מקלקל את הקדושה של עם ישראל והיום עם ישראל מלא טומאה בגלל חוסר קדושה [ראה שערי תשובה ש”א ל].

מה היה תמיד מאפיין את עם ישראל, אפילו באירופה שההשכלה השתוללה, ואלפי יהודים ירדו מהדרך? אלה שהיו קרובים לה’ אפיין אותם הקדושה, התמימות, המשפחה הקדושה, מחשבות קדושות, לבוש קדוש וצנוע. צניעות גם של הגברים, גם של הנשים וגם של הילדים. אבל היום יש מעטים מעטים שמחזיקים משהו שאפילו דומה למה שהיה. אוי לנו, אוי לנו, אוי לנו. הפאה של היום, זה הסיטרא אחרא עצמו שתפס את היהודיה בראשה. ומהראש מלביש אותה עד הרגלים [בצורה מתועבת כנ”ל]. ומסובב לכולם את הראש – את המחשבות – ומוריד אותם למטה [לגיהנום].

זה נכון שהפאה היא לא הבעיה היחידה, אבל כאשר אשה שמה פאה שנותנת לה להיראות כמו בחורה צעירה ויפה ורחוקה מהקב”ה, והיא יוצאת לרחוב, זה מעורר חשק ורצון של גברים שרואים אותה לחפש דברים אסורים. וזה מקלקל את כל הדור וגם את הדור הבא, וגם הדור שאחרי זה וכו’.

עם ישראל, עם ישראל, תחזרו ללבוש של אמותינו – שרה רבקה רחל ולאה. ואם תגידו לי “מה, להתלבש כמו ערביות?” לא, כמו שרה רבקה רחל ולאה אמותינו.

 

שרה: כיצד אתה פוסק לאנשים הלכות כאשר אתה יודע בודאות שההלכה היא תמיד אחרי רבים להטות ?… כלומר: כיצד אתה למשל פוסק לאישה לא ללכת עם פאה ורק מטפחת?

בית דין:: אני לא פוסק, אני פשוט אומר, ותבדוק בעצמך, שהמהודר ביותר זה כיסוי ראש. ונכון שהפאות היו מותרות לפני יותר ממאה שנה, כי היתה גזירה באירופה, שאישה שהולכת עם כיסוי ראש או מטפחת עוברת על החוק, ולכן הצדיקות ביותר שמו פאות, פאות העשויות מקש או משיער סוס וכדומה, הן היו הצדיקות ביותר, כי לא היו מוכנות ללכת בגלוי ראש. אבל היום – לכל הדעות – ואני לא מאמין שיכול להיות רב שמתנגד לדברי, הפאות הן כמו שיער וברוב המקרים הרבה יותר יפות משיער של אישה, ולכן מושך עין ומושך עין לא טוב.

 

יש פאות שבכלל לא רואים שזה פאה ורוב הנשים החרדיות קונות את זה בגלל שלא נראה כמו פאה – ניראה טבעי, וזה גם הפרסומת, וזה אסור לכל הדעות, אסור ואסור ואסור.  ואין רב שיכול לפסוק, שהפאות שנראות ממש שיער טבעי ועשויות משיער טבעי – שזה כל הפאות הנימכרות היום, או לפחות הפאות שכל אחת מוכנה לקנות, שזה מותר, זה אסור. פאה כמו פעם – יכול להיות ויכוחים על זה, אבל פאות כמו של היום – לכל הדעות אסור.

 

שאלה: איך נחשבת פאה נוכרית בהסתכלות משמיים?

בית דין: פאה נוכרית ליהודיה זה אסור, כי זה מאד דומה לשיער אם זה סינטטי, אם זה משיער, אז זה שיער – וזה דומה לשיער כי זה שיער בעצמו, כי אף אחד לא יקנה פאה שלא נראית שיער לכל דבר, וזה אסור כי אנשים לא יודעים מה זה, וזה יפה ומושך וזה אסור[1].

שרה במאמר הזה נכתב הרבה נכתב נגד הפאות, איך אפשר לאסור יש הרבה פוסקים שמתירים?

 

בית דין: זה נכון, אבל הבעיה של הפאה, זה לא באותה קטגוריה. זה בקטגוריה של חזיר. אי אפשר לפסוק שחזיר זה כשר. אף רב לא יכול לפסוק שחזיר זה כשר, הפאה של היום זה כמו חזיר. זה לא שאלה בכלל. אין בכלל שאלה אם מותר ללכת עם פאה או אסור ללכת עם פאה. כל הפאות היום אסורות. כל בן אדם עם הגיון הכי פשוט מבין שזה אסור. אם אישה הולכת ברחוב פרוצה, ברור שזה אסור, לא צריך ללכת לרב לשאול אם זה מותר או אסור.  גדולי התורה, ענקים, מלפני יותר ממאה וחמישים שנה, כאשר התחילו לחבוש פאות בגלל הגזירות, ידעו וראו ברוח הקודש לאן זה יגיע ולכן אסרו את זה.

 

שרה: אבל קשה ללכת כנגד כולם, הציבור, החברים וכו’?

בית דין: זה הזמן של מסירות נפש, אדם שרוצה קיצורי דרך הוא לא ישרוד לקבל פני משיח צדקנו. אדם שרוצה להאמין שלא יהיה עונש, הוא יכול להמשיך לחיות חיים דמיוניים, אך הוא לא ישרוד ח”ו. אנחנו חייבים לחזור לקב”ה עם כל הרצונות ועם כל הכוחות.זה אומר לנקות את עצמנו מהדברים של העולם הזה המיותרים ולשבת רק בבית ה’ (כמו שאמר דוד המלך ע”ה ”אחת שאלתי מאת ה, אותה אבקש שבתי בבית ה’ כל ימי חיי” תהילים כז(. עוד מעט עומדים להיות דברים גדולים אני אזכיר לכולם שרק דבר אחד יכול להציל, וזה לחזור בתשובה. (כ”כ רס”ג וראה סנהדרין צז) להכיר את האמת היהודית ולהשתדל לעשות את רצון ה’ ולא לתת לעצמנו הנחות. להיות יהודים קיצוניים. מה זה אומר להיות יהודים קיצוניים? לעשות רצון ה’ עד הסוף עם כל ההידורים שאפשר.

 

שרה: בן תורה שאשתו לובשת פאה והולכת בחוסר צניעות מה האברך אשם?

בית דין: אבל הוא כן אשם, כי בתור אברך לא נלחם נגד, הוא לא מתחיל עם אשתו (לבקש ממנה) להוריד את הפאה, ללבוש בגדים צנועים יותר, לבנות שלו שהולכות לבית יעקב, עם גרביים דקות ובגדים צמודים.

שרה: מה אתה אומר לגבי אישה שמקפידה על כל תרי”ג המצוות, רק שהולכת עם פאה נכרית?

 

בית דין: היא בדיוק כמן אישה שמקפידה ואוכלת רק בד”ץ, אבל גם חזיר פה ושם.

שרה: ואם יש לה רב שמרשה לה?

בית דין: אוי לרב ואוי לשכינו! גם עשו אמר יש לי רב!!! זה רב של הקליפה.

שרה: יש רבנים שמצווים ללכת רק עם פאה ואומרים להבחור שלא יסכים להתחתן אם הבחורה רוצה מטפחת?

בית דין: כן, כבר הצדיק הקדוש בעל בני יששכר זי”ע אמר כי ערב רב גימטריה דעת, וכידוע מדברי האריז”ל, ומשה רבנו הוא בדעת דקדושה והערב רב הם בדעת של הקליפה, לכן תראו שרבנים שנראים כביכול כמו משה רבנו אבל הם שייכים לדעת של הקליפה והם אחד מחמשה מיני ערב רב שהזוהר הקדוש (בראשית כה-כח) מדבר עליהם.

הבית דין ממשיך: כל בר דעת שמסתכל בשכל ישר מבין כי, הפאות היום מביאות לעבירות גדולות ביותר, יש נשים שמוכנות לעשות כל מיני דברים רוחניים כל זמן שלא מאיימים על סגנון החיים שלהן, מוכנות להשתדל להתקרב לה’, שעה ביום שמירת הלשון, רק שעה, כן, מוכנות להגיד תהילים, מוכנות להרבה מאד דברים, אבל אם יש איום על “הפאה הקדושה”, אוי ואבוי!

צריכים לזרוק את הגשמיות המיותרת שנכנסה לעם ישראל [”ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם” (תהילים קו)]. להפסיק עם מסעדות, להפסיק עם פאות נוכריות, להפסיק עם כל הדברים המיותרים הגויים ששמנו עליהם הכשר ולחזור לקב”ה ולהצטער על כל העבירות.

שרה: הענין הוא שיש לי ב”ה שכנים כאלה צדיקים, ממש אנשים טובים, מידות טובות וצנועים והכל, אבל חלק מהנשים שמות פאה. אז לא נעים לי לבוא לנשים הצדיקות האלה ולהראות את הדברים שלך שאתה משווה פאות לאכילת חזיר?

בית דין: קודם כל, הרבה גדולים דברו נגד הפאות, החפץ חיים היה נגד[2]  וזה עוד בתקופה שהפאות נראו כמו שמטה – סמרטוט, היום כל הפאות נראות כמו שיער וזה פשוט לא צנוע ולא יהודי, אשה צריכה להיות צנועה ולהראות נשואה.

שרה: לפני כמה זמן ראיתי דף עליו היו חתומים 2 גדולי דור ובמסמך הזה היה כתוב בעצם, שפאה כעקרון זה מותר אבל זה צריך להיות צנוע, קצר ובלי ה”סקין” שנראה כמו עור הראש…

בית דין:: אנחנו יודעים בוודאות שלפני מעט זמן 3 נשים באו לאחד מהגדולים הללו ובקשו ממנו לחתום על הצהרה נגד פאות ובדיוק כשהוא עמד לחתום הגבאי שלו רץ אליו ומהר לקח אותו למעריב.

הבעיה השנייה היא שאין שום השגחה על הפאות – כלומר אף אחד לא רואה בדיוק מאיזה ראש הגיעו השערות, ומה נעשה עם השערות לפני שהגיעו למפעל, ואי אפשר לדעת אם הם לא הושתמשו לעבודה זרה כמו בהודו.

שרה: אבל יש להם הכשרים.

בית דין: אי אפשר לסמוך על כל הכשר, מה אם היהודי ההוא במונסי שכולם סמכו עליו? והוא מכר בשר טרף! והוא היה יהודי ערליכר, כביכול….

 

שרה: גם כמה מהתשובות בעניין הצניעות כמו גרביים עבות, פאות והסרת איפור נשמעו לי מאוד נוקשות, ויש בודאי רבנים שחושבים ומורים אחרת..

 

בית דין: הדברים הקיצוניים כמו גרביים עבות, זה לא מספיק להתפלל, חייבים להיות צנועים, וזה גם לקיצוניות צריכים ללכת בצניעות אישה שמחליטה שמספיק לה ללכת עם רוב השיער מכוסה או פאה, מספיק לה שרוול קצר, מספיק לה גרביים דקות – פשוט לא יכול להיות, אנחנו יודעים ויש הרבה גדולים שאמרו מה זה קיצוני? להשתדל להתקרב מה שיותר לקב”ה ולעשות רצונו, אם הקב”ה רוצה צניעות, אז אנחנו צריכים להיות צנועים ממש.

צנועים וצנועות וזה גם הגברים, למה? כי זה מה שהקב”ה רוצה. ואם אנחנו רוצים להתקרב אליו, מה שאנחנו מורידים יותר מהחיים שלנו את החיצוניות, החומר, הגשמיות – אז אנחנו מתקרבים יותר לקב”ה, לחיות חיים גשמיים זה לא יכול להיות, הוא לא יכול בשתי עולמות, פשוט לא יכול.

גם יש דינים מאד מפורטים לאישה איך להתנהג ומה לעשות ומה זה צניעות, זה קיצוניות? אי אפשר שיראו את הרגל שלה חשופה, זה אסור. יש הרבה דברים אסורים ודברים מותרים – אך צריך לדעת את הדינים. זה לא קיצוני – זה להיות יהודי!

העונשים לפני הפסק דין:

המלאכים השחורים היכו אותה עם מקלות גדולות, וכל אחד צעק עליה בקולות מפחידים ונוראים עד מאוד במבטיהם, והקליפות צועקות שהיא אשמה בכל ואין שום תירוץ.

תוך כדי שמיעת הקולות המפחידים, היא קיבלה רחמנות גדולה מאוד על נשמה אחת שצעקה נוראות שם למעלה. פתאום נשמע שם שלנשמה הזאת הולכים לעשות כף הקלע (טלטול הנשמה וזריקתה מצד אחד של העולם עד לצידו השני בביזיונות נוראים): “היצר הרע הביא כל כך הרבה מלאכי חבלה, ושאלה: “למה יש לי כל כך הרבה מלאכי חבלה? אני לא זוכרת שעשיתי כל כך הרבה עבירות!”.

 ענו לי: שהלכת בפאה נכרית!

לא נזהרת מלדבר בקול ברחוב, וגם בגלל שלא הקפדת על כל מילה מיותרת, כשדברת עם אנשים זרים. וכו’, והם באו, כל מיני סוגים של מלאכים שחורים, והם גדולים כולם כמו מתחילת העולם ועד סוף העולם. ויש קליפות שנדבקות על הנשמה של מי שלא הולכת בצניעות.

 

וככה בתוך הסבל החזק והנורא היא רואה הרבה מלאכים לבנים. ה’ שלח אותם ברחמיו על מנת שהיא תראה גם את המצוות שלי. הם לא נכנסים יחד עם הצד הרע, והם לא יכולים לעזור לה הם רק באים בבית דין של מעלה. וכל מלאך ומלאך אומר לה: תשמחי שעשית את המצוה הזאת ולא את העבירה הזאת, מפני שאם היית עושה את העבירה הזאת – אוי מה שהיית מקבלת.

 

על כל עבירה נתנו לה עונש מיוחד, שכל רגע של ייסורים שם, זה יותר מ-70 שנה של ייסורים ומחלות הכי קשות בעולם הזה. חוץ מהצער של הייסורים שלא ניתן לתאר במילים, יש צער מאוד גדול של בושה. וזה הרבה יותר מייסורים, כי זה עולם של אמת. וחוץ מהצער והפחדים מהייסורים, יש את הבושה הגדולה מכל עבירה הכי קטנה שאדם עושה. כי בשמים יודעים הכל. ומחשיבים שם כל דבר קטן לדבר גדול. ועל שום דבר לא מוותרים! ובפרט בעניין של צניעות – העונש כל כך גדול ומפחיד!

 

הקליפה מהרהורי הגבר פגעה גם בנשמתה שהיא גרמה לו פגיעת הקליפה. ועל זה קיבלה מכות נמרצות מהקליפות, הקליפות אינן עושות חשבון, וכולם מרביצים כפי יכולתם, וצועקים בכל מיני קולות משונים ומבהילים ומתריסים: “למה בראת אותי?!”, ואומרים כל אחד ממה הוא נברא וממי הוא נברא. וככה מלווים את האדם.  וההרגשות האלה הן קשות, כי מרגישים כל רגע בעולם הבא שהוא כמו 70 שנה! וכל שעה זה אלפי שנים!

נשים יקרות, בנות יקרות! פה בעולם הזה אנחנו יכולות לתקן ולמנוע הרבה גזרות. זו האמת שלנו, זו המטרה שלנו!

 

הרבונו של עולם שלנו, המתוק והטוב, האבא שלנו, הוא רוצה לתת לנו כל כך הרבה טוב! כתוב שאם היינו מקיימים את התורה הקדושה היינו מקבלים רק שפע וברכות!

 

ואיך שהיא צועקת ובוכה, היא שומעת צעקות של נשמה בוכה וצועקת חזק ונורא. וכמה שהיא צעקתה ובכתה חזק עם צעקות ובכיות חזקות ונוראיות, אבל הצעקות שם למעלה והבכיות שם היו כל כך חזקות, שאין דבר כזה בעולם הזה.

 

ושאלה: למה הנשמה הזו צועקת ובוכה כל כך חזק? ואמרו לה: זו נשמה שעשתה הרבה עבירות, ובעיקר לא הלכה בצניעות. וחוץ מהסבל שהיה לה עם מלאכי החבלה, היו לה גם חיות. למעלה בשמים יש את הצד הרע של החיות.

לא כמו פה, הרבה יותר! אין מספר להגיד כמה שיש, והם סוחבים אותה ממקום למקום ואוכלים אותה. והצעקות שלה היו חזקות, משהו איום ונורא. מי שהולכת עם צווארון קצת פתוח, קצת שקוף, קצת רועש, או אדום, או חס וחלילה צמוד, או מה שמושך עין או מה שאסור, מקבלים על זה כזה עונש שאי אפשר לתאר.

היא שמעה עוד צעקות ובכיות של נשמה, של נשמה צועקת ובוכה, ואמרו לה : זו נשמה שעשתה הרבה עבירות בצניעות והחטיאה את הרבים.

ויש לה מלאכי חבלה וחיות, ועכשיו היא בכף הקלע, בכף הקלע לוקחים את הנשמה, מטלטלים אותה ככה חזק ונורא, וזורקים אותה מתחילת העולם ועד סוף העולם. והיא נופלת, ושוב פעם לוקחים אותה וככה משחקים איתה בביזיונות.

 

ומלאכי חבלה רצים אחריה, ועושים לה אש ושורפים אותה. מכבים את זה, ועוד פעם שורפים אותה באש. והנשמה בוכה וצועקת: “תנו לי כבר את הגיהינום! אני כבר לא יכולה לסבול את הסבל הנוראי הזה!”. לפעמים היא יכולה לסבול משך שנים עד שהיא בכלל מגיעה לבית-דין של מעלה.

 

ותוך כדי ההמתנה, היא שומעת צעקות ובכיות חזקות ונוראיות של נשמה, כאלה צעקות שאי אפשר לסבול אותן! והם באים מתוך ההיכל של הבית דין. היו כאלו קולות מפחידים וצעקות: “אבל אני לא רציתי! לא חשבתי כך!” וענו לנשמה הזו: “לא רצית ולא חשבת, אבל העבירה הייתה ממך, ולכן העונש מגיע לך!” ורק לשמוע את הדברים האלה – זה לבד מפחיד ומבהיל.

 

בבית דין של מעלה מונים את העבירות שאדם עשה, ויש לו בושה גדולה מאוד מזה. שלושת השופטים, צדיקים טהורים, בבית דין של מעלה, יש להם רחמנות גדולה וצער להעניש. אבל הם חייבים לעשות את תפקידם. וזה מחריד ומזעזע! והפחד הכי גדול שבעולם הוא כאפס וכאין מפני הפחד האמיתי שיש שם! כשעוברים דרך בית דין של מעלה, יש לה’ צער גדול! כי השכינה צריכה להסתכל בכל מה שעושים לאדם, והיא בוכה עליו מרה. אבל לא ניתן לעשות דבר!

 

שהרי האדם עצמו ברא את כל המזיקים ומלאכי החבלה השחורים עם העיניים הגדולות! ואם העבירה היא יותר גדולה, יש גם חיות מפחידות ודברים יותר גרועים, שעושים ייסורים קשים. ואם יש עבירות יותר חמורות, אז כל מכה של מלאך שחור, זה יותר מ-100 שנים של סבל וייסורים הכי קשים בעולם הזה.”

על כל עבירה נתנו להעונש מיוחד שכל רגע של ייסורים שם, זה יותר מ-70 שנה של ייסורים ומחלות הכי קשות בעולם הזה. חוץ מהצער של הייסורים שלא ניתן לכתוב ולהביע זאת בעולם הגשמי, יש צער מאוד גדול של בושה וזה הרבה יותר מייסורים כי זה עולם של אמת, בושה רוחנית, זה דבר אמיתי ולכן בעולם הבא הוא לא רק צער ופחדים מייסורים, יש את הבושה הגדולה מכל עבירה הכי קטנה שאדם עושה, כי בשמיים יודעים הכל ומחשיבים כל דבר קטן לדבר גדול ועל שום דבר לא מוותרים. ובפרט בעניין של צניעות העונש כל כך גדול ומפחיד.

הקליפות אינן עושות חשבון מי מהם יותר חזק, כולם מכים כפי יכולתם, וצועקים בכל מני קולות משונים ומבהילים ומתריסים: “למה בראת אותי”, ואומרים כל אחד ממה הוא נברא וממי הוא נברא, וככה מלווים את האדם וההרגשות האלה הן קשות כי מרגישים כל רגע בעולם הבא שהוא כמו 70 שנה וכל שעה זה אלפי שנים. אוי וי, בת יהודיה, שלא מתנהגת בצניעות, כל שניה שהיא חושבת ורוצה להכשיל אדם אחר, יהיה לה מר בעולם הבא, הקליפות שבראה ילוו אותה שם, וכל רגע ורגע נבראים עוד ועוד קליפות. ואם הולכים עם בגד שקוף או פתוח, כפתור פתוח, שרוולים קצרים, בלי גרביים וכו’ נבראים מזה הרבה מאוד קליפות ומזיקים ומלאכים שחורים והם נדבקים לנשמה בגוף, שאם במשך היום אינה הולכת בצניעות, הולכים אחריה מלאכים שחורים, פה בעולם הזה ורוצים להזיק לה.

ובמילא גם אם היא אינה מרגישה בהם ואינה מרגישה שרע לה והכל הולך לה חלק, זה לא נכון, כי היא אינה מודעת לדברים שחסר לה והיא כועסת ופתאום, לא הכל הולך לה כפי שצפתה, וזה לא תמיד חולי, כי הרבה פעמים בגלל העבירות שלה (או שלו, אין חלוק בין איש לאישה) השם לא שולח הכל בעולם הזה, אבל אצל צדיק וצדקת, השם מזכה אותם לקבל את כל עונשם כאן, בגלל שהשם אוהב אותם, כי הייסורים שם אפילו רגע אחד, זה הרבה יותר מאשר ייסורים כל החיים כאן!

ואם אישה תחשוב פעם או תגיד “בעלי רצה שאלך שלא בצניעות”, בעולם הבא יאמרו לה: “האם באמת הלכת בשביל בעלך, בבית, או בשביל שאחרים יביטו בך, ואם זה בשביל בעלך, לא יכולת לקנות שמלה או בגד צנוע ויפה שימצא חן בעיניו?”. ועוד שאלות שלא יהיה לה עליהן מענה, כי שם זה עולם האמת ושם אומרים רק את האמת! והעונש הוא כל כך גדול, שאי אפשר לתארו בכתב. ואם הולכים חס ושלום בפריצות גמורה, חוץ מכל העונש שמקבלים יש את כף הקלע, שזה נורא ואיום (וכל זה, זה רק לפני שמגיעים לבית דין של מעלה. כי כשמגיעים לבית דין של מעלה זה כבר הכרעה בין גן עדן לגיהנום) ברוך השם שלא עברתי את זה והרבה דברים ברוך השם לא עברתי ומה שעברתי די והותר! איך בכלל אפשר לשאת דברים אחרים, צרות, פחדים, ייסורים, בושה ואי אפשר להימלט מכלום. אז באו כולם, המון, פשוט המון! מכל המלאכים האלה, כל הרשעים האלה שקידמו אותה וצועקים עליה “ממך נבראתי”, “ממך אנחנו נבראנו” “ממך נבראנו”.

וכל אחד נראה כמו מפלצת. אחד יותר גרוע מהשני. יש כאלה שנראים כמו רגליים. רק רגליים. כי אני החטאתי בהליכה שלי וברגליים שלי בגלל שהחצאית לא הייתה כמו שצריך והגרב לא הייתה כמו שצריכה להיות. ובכל אבר שהחטיאה בו, אם זה בידיים-בתכשיטים, או בכל דבר שהיא החטיאה בו למעשה, כך הופיע אותו מלאך רע באותה צורה והם היה נראים כמו מפלצות. היו גם אריות, נחשים, והמון המון עיניים ושיניים ארוכות

 

היה אחד שצרם לה יותר מכל השאר, הוא היה מפחיד נורא, זה היה מלאך שנראה כמו ראש של כלב, אוזניים ענקיות ושיניים שאי אפשר לתאר באיזה גודל. והוא כל הזמן היה עם פה פעור ורודף אחריה ונושך אותה בכל אבר ואבר. כולם רודפים אחריה כולם! כולם!

הגדול שלהם נורא ואיום, הם היו כל כך ענקיים ומפחידים שאי אפשר לתאר, זה כמו לתאר שבעה רקיעים. כך הם היו. וכולם צועקים לה “רשעה, ממך נבראנו ואנחנו ננקום בך” וכך זה היה מכל אחד ואחד מהם. כל דקה שם זה כמו מאה שנה, כמו נצח.  וכל המפלצות האלה רודפים אחריה, זה מלא עיניים וזה מלא רגליים, זה מלא ידיים וזה מלא שיניים, אי אפשר אפילו להתחיל לתאר איך שהם נראים ונשמעים, בגודל שלהם ובצעקות שלהם. וכל אבר שהיא החטיאה בו, כך היה נראה אותו מלאך חבלה. מלאכים שחורים ענקיים בצורת אברים. ולצערה היא לא הלכה עם חצאיות ארוכות  היא הלכה עם חצאיות יותר קצרות, וכמו שהיא החטיאה ברגלים, כך הופיעו מלאכי חבלה בצורה של רגליים והם בעטו בה בכל אבר שהחטיאה בו. והם רודפים אחריה, מכים אותה, והצעקות שלהם היו חזקות עד סוף העולם. מקצה העולם עד קצה העולם אפשר היה לשמוע את הצעקות שלהם. זה היה מהדהד. “רשעית”, “רשעית”, “רשעית”, “ממך נבראנו”, “את תתני את הדין”… וככה זה היה. והיא בוכה, רועדת מפחד, ואין לי לאן לברוח. היא לא מבינה מה קורה איתה. והיא שואלת: מה עשיתי? מה פשעתי? מה חטאתי? למה אני צריכה להגיע למצב הזה, שככה מכים אותי, מרביצים לי, צועקים עלי והכל…

דענה לכן נשים יקרות, שאין דבר שאנחנו עושים בעולם הזה ולא נותנים עליו דין וחשבון בעולם הבא. אין! לא קיים! זה לא הפקרות!. והם ממשיכים להרביץ ולהרביץ וזה לא נגמר, זה נמשך כמו נצח, כל מלאכי החבלה האלה שרדפו אותה, זה היה כאילו נצח נצחים!

ואחד הדברים הכי מחרידים היה הרגליים! בגלל שהלכה ללא גרביים עבות ואטומות. אלא הלכתה עם גרביים שקופות. והלכתה עם חצאיות לא כל כך ארוכות. הגיעו רק מעט מתחת לברך.

 

בגמרא כתוב “שוק באשה ערוה”, וזה לא צחוק, רדפו אותי מלאכי חבלה ענקיים בצורת רגליים בלבד, וכל מכה שלהם הייתה פשוט מפרקת אותה לחתיכות. היו אוספים אותה בחזרה עוד פעם ושוב מרביצים לה, וכל אחד מהם עושה אותו דבר בכל אבר שפגמתה בו. פשוט מפוררים אותה לחתיכות ומחזירים חזרה וכך זה נמשך עד שעליתי לבית הדין.

 

בדרך לפני שהיא הגיעה לבית הדין היא שומעת צעקות מכל הכיוונים. מצד אחד צעקות של איזה אדם שבבית הדין, ממקום אחר שומעים צעקות של אישה שלוקחים אותה מלאכי חבלה… איזה פחד זה, אי אפשר לתאר, ושואלים מה זה? למה הבכי? למה הצעקות? מה קורה? אז פה רואים שבאותו רגע תולשים עיניים לאישה ודנים אותה על שהעיניים שלה לא היו צנועות, אחת אחרת שאכלה מאכלות אסורות, עקרו לה את השיניים אחת-אחת. זה היה נורא מפחיד באופן שאי אפשר לתאר.

 

בדרך לפני שעולים לבית הדין מראים לאדם גם את הגיהינום וגם את כף הקלע ושומעים שם צעקות של אנשים, וכל אחת ואחת עם העבירה שלה וכל אחד עם העבירה שלו. מוציאים את העיניים לבני אדם ושוקלים אותם אם היו קנאים, אם היו להם עיניים גדולות.

 

אנשים שחמדו או שהייתה להם קנאה או שלא שמרו על העיניים, חתכו להם את העיניים עם ברזלים של אש. קודם כל הוציאו ושקלו. אם אכלו מאכלים אסורים, פשוט מוציאים להם את השיניים, וכך מחזירים אותם, לפי העבירות שלהם. אתם כבר יכולים לתאר איזה צעקות הולכים שמה... ומלאכי החבלה על עברות של לשון-הרע זה משהו איום ונורא, ראיתי איך חתכו לאנשים את הלשון עם ברזלים של אש. ואלה יסורי תופת!

 

וראיתי אנשים שזורקים אותם מתחילת העולם עד סוף העולם כמו כדור פשוט משחקים בהם. וכל אחד לפי העבירה שלו, היא ב”ה לא נכשלה בלשון הרע, גם לא בקנאה וגם הקפידה על כשרות המאכלים ובכל הדברים האחרים. הבעיה היחידה שלה הייתה כאמור חוסר הצניעות. זה הדבר שקרה לה בגלל שהלכה עם פאה. שתדע לה כל אישה שהולכת עם פאה, כי בעולם האמת תולשים לה את כל השערות מהראש אחת אחת ושורפים אותה. רואים ראש שכולו שרוף, בוער, מחזירים את השערות לראש, ועוד פעם שורפים. וכל זה בגלל הפאה

 

 היא לא הלכה עם גרביים צנועות. ואותו מלאך רע הופיע לה עם רק רגליים, כמו שחטאה כך הוא הופיע לה ורדף אחריה והרביץ לה עם הרגליים הוא פשוט לא השאיר בה מקום שלא שבר אותה, שבר להאת כל העצמות.. בגלל שהלכה עם חצאית רק עד מתחת לברך, ועם הפאות ועם האיפור, ובכך החטיאה והכשילה רבים.  ואז לקחו אותה לבית דין של מעלה לתת את הדין. וכל הדרך מלאכי החבלה רודפים אחריה, וזה לא רק שהם רודפים אחריה, אלא כל אחד מכה בה עם מקל של אש במכה ששורפת את הגוף, מפוררת את כל הגוף לרסיסים, מחברים את הגוף חזרה וחוזר חלילה שוב ושוב. והיא צועקת ובוכה, כולה רועדת מפחד ושום דבר לא עוזר.

 היא הגיעה לבית הדין של מעלה, גודלו של האולם של בית הדין הוא כמו חצי עיר. עם שולחן ענק שבענקים וכל האנשים שם, כל הרבנים, וכל הדיינים שם היו לבושים שחור או לבן. גם בית הדין עצמו, גם השולחן שהיה שם הכל היה בשחור ולבן ללא צבעים אחרים. וחלק גדול מהדיינים כעסו עליה מאד. זה היה נורא! היה מפחיד! לא הבינה את עצמה, מה היא עושה. רק בכתה ובכתה וביקשה רחמים. בשלב זה כל מלאכי החבלה עמדו בצד ורקדו בשמחה והיו נראים ענקיים מפה ועד סוף העולם בגודלם העצום.

מלאך המוות איך שהוא נראה, באיזו שמחה הוא נמצא באותם רגעים עם החרב שלו שלופה וכולו עיניים ושחור כפחם ובגודל שאי אפשר לתאר. מפחיד ביותר! בן אדם מאבד את הכל באותו רגע מרוב הפחד ואת זה אני לא אוכל לשכוח לעולם. לגבי בגדים שהולכים הנשים צמוד לגוף, ורואים לאשה את הצורה שלה זה גהיני גהינום! היא תיכנס, והוא עם החנות שלו (הכוונה לבעלי חנויות שמוכרים בגדים אלו).

אין מה לעשות, בורא עולם שונא את זה!, שונא את זה! את הבנאדם שמוכר את זה – שונא אותו. הראו אותו שהוא מנודה, יש חדרים למעלה, כל אחד שעשה, מכר סחורות (בגדים) שאסורות על פי התורה, בניגוד להלכה, הוא מנודה בחדרים, הוא לא זז, אין לו זכות דיבור. “מספיק ציערת, אנחנו נצער אותך לבד בחדר, לבד, סגור.” יש עונש על זה וגם הנשים שלובשות את הבגדים האלה, את הפאות האלה וחושבות שזה צנוע… באמת מפחיד!

הראו איך אישה מכינה את עצמה לצאת לרחוב כמו מלכת היופי, דתייה גדולה הולכת שם להראות את יופיה לכמה גברים אחרים שהם לא בעלה, ובעלה בכולל מסכן, תמים מאוד, גם את הגיהינום יקבל. פלא פלאים! מפחיד! מי שלא מאמין ישאל אותי אחר כך, אני אפגש איתו למה הוא בגיהנום? כי הוא נותן רשות לאשתו להכשיל את הרבים, באיזו רשות? קודם כל, יעזוב את הגמרא וילך לבית שלו ויטפל בבגדים שלה, שיהיו בגדים יותר רחבים שלא יבלוט הגוף של הגברת. למעלה שונאים את מה שמכשיל… בורא עולם שונא את זה… גם את הפאות שהן לובשות, הן מושכות עין יותר משיער ומכשילות את הגברים.

אז מה? איך היא תתלבש? “בבית” אמרו לה, “תתלבש מאוד יפה כמו מלכה, בצניעות, בבית, כן, אבל בחוץ תלבש בגדים פשוטים וצנועים שאינם גורמים שיסתכלו עליה. זו הצדקת!. איך היא יוצאת עם השמלה הזאת והפאה הזאת או עם כיסוי ראש שלא מכסה הכל…” זה מפחיד מאוד. למעלה, זה פחד מוות! היא משפיעה על חצי עיר, והיא העיקר יפה! למעלה היא לא תהיה יפה! שם ישימו אותה בתוך הסיר השחור וישרפו אותה שם. יעשו לה גיהינום בגלל הפריצות והפאות שלה. הכל בגלל שהיא הכשילה את הרבים. “אין לה שום זכות!”

פתאום ראיתי איזה אישה אחרת שהייתה מראה את הרגליים שלה, את השוק, תפסו אותה ברגליים, ככה לקחו את הגוף שלה, העיפו אותה קדימה כמו איזה סמרטוט, כמו איזה שטיח תלו אותה על הברזלים, והדם זורם, והיא צועקת. תולים אותה, לא עושים שום חשבון

אחד שהיה שומע לשון הרע, תפסו את האוזן שלו ותלו אותו מהאוזן (זה מדרש מפורש באוצר המדרשים (אייזנשטיין) (רס”ב:): “כשנכנס משה לגיהנם ברחה אש גיהנם מפני משה. בא נסרגיאל שר של גיהנם ואמר למשה מי אתה? אמר לו אני משה בן עמרם. א”ל זה אינו מקומך, אלא מקומך בגן עדן. א”ל באתי לראות גדולתו של הקב”ה. אמר הקב”ה לנסרגיאל שר של גיהנם לך עם משה והראה לו את הגיהנם וכיצד הם הרשעים בתוכה. אח”כ הלך משה אחר נסרגיאל ובאו לתחילת גיהנם. ראה משה בני אדם תלויים בעיניהם ותלויים באזניהם וברגליהם ובלשונם, והנשים תלויות בדדיהן ובשעריהם וברגליהם בשלשלאות של אש.

אמר משה לנסרגיאל מפני מה הם תלויים בעיניהם, א”ל מפני שהביטו באשת איש ובממון חבריהם ברעה. ותלויים באזניהם מפני ששומעים דברים בטלים ודברי הבלים ומסיר אזנו משמוע דברי תורה. והתלויים בלשונם הם המספרים לשון הרע ומרגילים לשונם אל דברים בטלים. ותלויים ברגליהם מפני שהולכים כל אחד ברכילות על חבירו, ואינו הולך לדבר מצוה ולא לבית הכנסת להתפלל לבוראו. והנשים תלויות בדדיהן מפני שהן מגלין דדיהן ומניקות את בניהן ויראו הבחורים ויבואו לידי הרהור עבירה“.).

היא רואה את עצמה במקום מאוד גדול, כמו אולם, אבל באולם הזה היא עומדת במקום שאין בו ריצפה, היא עומדת על שמיים, האולם מלא אור, היא שומעת קולות וצעקות: “הכול בגללך! תראי מה עשית לנו, את אשמה!” וכך היא שומעת את הקול מתחזק והיא רואה מרחוק אבות ואמהות, סבים וסבתות, ילדים קטנים ותינוקות, והיא שומעת: “הכול בגללך!” והיא מתחילה לצעוק עליהם: “מה עשיתי? מה אתם רוצים ממני? למה אני?”  ואז היא שומעת את הקול מתגבר: “את החטאת אותנו! אנחנו נענשנו עונשים חמורים בגללך! את הלכת ברחוב וגרמת לנו להסתכל עליך! ואת גרמת לנו להיכשל בגללך!”  באותם רגעים היא הרגישה בושה שאי-אפשר לתאר! היא רצתה שהאדמה תבלע אותה! לא היה לה לאן לברוח, בושה זה עונש מוות שם למעלה!

הפסק דין : אין לך חלק לעולם הבא!

לפתע נוצר שקט מוחלט וברקע נשמע קולם הברור והחד של בית הדין” שמענו את דבריהם של המלאכים הלבנים והטהורים, אך שמענו גם כן את דבריהם של המלאכים השחורים והרעים… אם המלאכים השחורים היו נוצרים מעבירות אחרות אז אולי היה לך איזה תקווה… היית נכנסת בתחילה לאש הרותחת של הגיהנום להטהר מהעוונות במשך תקופה מסוימת, כפי גודל העוונות, ואחר כך היית נכנסת בכבוד מלכים להתענג בחלקך השמור בגן העדן… אבל כיון ששמענו מהמלאכים השחורים שהם נוצרו מחטאים של אנשים אחרים שחטאו בגללך, שוב אין לך שום תקווה… הפסדת את כל העולם הבא שלך… שהרי כך פסק הרמב”ם בהלכות תשובה שמחטיאי הרבים אין להם חלק לעולם הבא… וכשם שפוסקים בבית דין של מטה כך פוסקים בבית דין של מעלה, ומלבד זאת מוטל עליך להיענש בגהנום על כל חטאייך כפי שיורו לך שומרי הגיהנום…

נתאר לעצמנו כיצד הרגישה אותה אשה בעת קריאת פסק הדין מפי הבית דין של מעלה… לא 18 שנה של עמל צרוף הלכו לריק אלא 80 שנה של התיגעות ועבודה בקיום מצוותיו של הקב”ה, בעשיית צדקה וחסד ועוד ועוד הלכו לה לריק, ואף שהיה לה בעוה”ז את העונג והאושר שיש בקיום רצון ה’, אך את השכר העצום והנפלא אשר היתה אמורה לקבל הפסידה היא במו ידיה… חוסר זהירותה בצניעות גרם לה להפסיד את כל העונג הנצחי של מליארדי שנים בלי סוף הצער וההלם הוא כל כך נורא… אי אפשר כלל לתאר זאת… אין לנו את הכלים בשביל להבין ולחוש את עוצמת הצער ועוגמת הנפש האיומה שיש באותו הרגע הנורא… ולאחר מכן במשך מליארדי שנים… רחמנא יצילנו…

אך האמת היא שלא זו בלבד שהפסידה את כל העולם הבא שלה, אלא גם נענשת היא בעונש חמור ביותר אשר מקבלים במיוחד אלו שהחטיאו את הרבים, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש בפרשת תרומה (דף ק”נ עמוד ב’), וזה לשונו [בתרגום ללשון הקודש], “מקום יש בגיהנום ודרגות שם הנקראת צואה רותחת וכו’, ושם אותם הרשעים שחטאו והחטיאו אחרים והיו קשי עורף תמיד ולא נשברו לפני אדונם בעולם הזה, אלה נדונים שם בלכלוך ההוא ובצואה הרותחת ההיא, שאינם יוצאים משם לעולם וכו’, כל אותם, נידונים שם לדורי דורות ואינם יצאים משם”, עכ”ל.

[עונש הגיהנום הוא לא רק לנשמה בלבד אלא מולבשת היא בגוף חדש שמלבישים לה בשמים כמו שכתוב בשבט מוסר פרק כ”ו, וכבר ידוע שהאש והחום של הגהנום הוא פי שישים מחום האש שיש בעולם הזה וכמובא בגמ’ ברכות נ”ז ב’, וכשאדם יצייר לעצמו כיצד היה מרגיש לו היו מכניסים רק את אצבעו ורק לאש של העוה”ז ולא לתוך צואה רותחת… הרי ודאי ירתע ויצטמרר מעצם הרעיון, ואם כן כל שכן וכל שכן כשידע האדם שאם הוא יחטא ויחטיא, בודאי ללא שום ספק יכניסו את כל גופו לתוך אש שהיא רותחת פי שישים מחום האש המוכר לנו ולא סתם אש אלא צואה בוערת ודולקת מלאה בלכלוך וזוהמה נוראים, ולא רק לרגע אחד אלא לעולם ולעולמי עולמים…

כתב רבינו יונה באגרת התשובה: “צריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלהשהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנום והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה” עד כאן לשונו.

 

וכתב בפלא יועץ (מערכת עריות) הנה באסורין אלו של קריבות דעריות, הנשים נוטלות חלק בראש והן תוסרנה ביסורין וענשים קשים ומרים בגיהני גיהנם וצעקה ואין מושיע לה, כאשר הן גרמא בנזיקין דמגרי יצר הרע באנשים, על ידי שהולכות בין האנשים ומדברות עמהם דברים יתרים. ואפלו אם נקה האיש מעוון שנלחם עם יצרו ונצל מעברה ומהרהורי עברה, האשה ההיא תשא את עוונה, ומה גם אם גרמה לכשל בה בהרהורי עברה, אוי לה אוי לנפשה.

מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק אֶחָד שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל מְאד שֶׁיָּצָא מִתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת וְעָלָה לְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְרָאָה שֶׁמֻּנָּח בְּיוֹרָה חֲתִיכוֹת בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת וְשָׁאַל: מַה זּאת? וְהֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁזּאת. הָיְתָה אִשָּׁה יָפָה מְאד מְאד וְעַל כֵּן, מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה מְחַמֶּמֶת גּוּפָהּ לַעֲבֵרָה עַל כֵּן מְחַמְּמִין אוֹתָהּ כָּאן וְרָצָה לִרְאוֹתָהּ וּמָסְרוּ לוֹ שֵׁמוֹת שֶׁתַּחֲזוֹר וְתִתְחַבֵּר כְּבַתְּחִלָּה וְרָאָה שֶׁהָיְתָה יְפַת תּאַר גְּדוֹלָה מְאד וּמִזֶּה רָאוּי לִרְאוֹת גְּנוּת הַתַּאֲוָה הַזּאת אִם חוֹתְכִין אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת הַאִם יִהְיֶה שַׁיָּךְ הַתַּאֲוָה וְכוּ? (שיחות שאחרי סיפורי מעשיות)

שמעתי מהריא״ז מרגליות זצ״ל, ששמע מכבוד קדושת מורו ורבו הרבי מבארנוב זצוק״ל, ששמע מכבוד קדושת אדמו״ר הרבי הצדיק הקדוש אליעזר מדז׳יקוב זצוק״ל, שהיה פעם אחת עם אביו הקדוש הרבי מראפשיץ זצוק״ל אצל החוזה מלובלין, ובשבת קודש באמצע השולחן סגר הרבי מלובלין את עיניו זמן רב והתאנח מאוד מאוד ואמר לו אביו הרבי מראפשיץ: ״אליעזר, אל תסיח דעתך עכשיו ושים לבך אל הרבי מלובלין, מה שיאמר עכשיו״.

והרבי מלובלין פתח עיניו הקדושות ובאנחות גדולות אמר :” לבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו, היתה פעם עלית נשמה, וכשחזר אמר להחבריא: דעו כי ראיתי בשמים, שעומדים מלאכים ובונים סיר גדול ורחב מאוד, ושאל ממלאך אחד: “מה זה הסיר הגדול והרחב הזה”? המלאך הגביהו עד למעלה מן הסיר ואמר לו:”׳מה יש בפנים?” וראה שהסיר מלא ידים ורגלים, והמלאך אמר לו:“דע כי קרוב לימות המשיח ירדו לעולם התחתון נשמות של ד ור הפלגה [מינות וכפירה] ודור המבול [פריצות של נשים שהידים,הזרועות, והרגלים מגולות], ועבורם בונה אני עתה זה הסיר לירד אותם לגיהנום. במיוחד עבור לבשל בסיר הזה אלו הידים והרגלים שלהם”. וסיים החוזה מלובלין: ״הנה הבעל שם טוב הקדוש ראה זה החזיון בהעלם, ואנן רואים זאת בגלוי בחוש הראות, כיצד עתה מתחילות לירד נשמות אלו לזה העולם״. סיים ואמר: ״ה׳ ירחם עלינו ועל כל ישראל, שיוכלו לעמוד בנסיונות הגדולים והנוראים האלה בעולם.״ כן יהי רצון אמן (אוצר הסיפורים)

 

מזה החזיון – יזהר כל אדם לשמור את נפשות בני ביתו וכל קרוביו – שילכו בצניעות, שלא יפלו לבשלם בסיר הנורא הזה בשאול תחתיות יחדיו עם נשמות דור המבול, רחמנא ליצלן!

 

מעשה נורא מעונש אם ובת שלבשה בגדי פריצות:

דע כי יש סוגי עוונות שענשם שתתלבש נפש הנפטר בגוף ותיענש נפשו בלבוש גופו, ולכך, לאחר שנפטר אותו חוטא, מביאים את נפשו בגוף וסובל עונשים משונים. והגוף ההוא אינו גוף כמו של אנשים החיים בעולם הזה, אלא גוף מושאל כדי להיפרע ממנו. ויובנו הדברים על פי המעשה הנורא שכתב בספר “דרכי ה'” ובספר תורת החסידים ועוד, וזה לשונו:

ואספר מעשה נורא שספר לי איש נאמן ולא נחשד לשקר. אשר היה אצל אביו או אולי אצל דודו שהיה דר באיזה ישוב ובא מן הדרך בחברת איזה אנשים ממסחרם ודרכם, ונסעו בעגלה עם סוסים, ועברו דרך השדה, ופתאום שמעו יללה וקול מר צורח בקול גדול: “יהודים, יהודים, בואו ורחמו והושיעו לנו!” ונשאו עיניהם וראו בית אחד עומד בשדה ומשם יוצא הקול, וקפצו כלם מהעגלה, כי חשבו אולי בא אליהם איזה גזלן ורצו להושיע.

האם שורפת את בתה

אבל כשנכנסו לבית, המה ראו ותמהו, כי ראו שם אשה זקנה אחת, ועל הספסל שוכבת אשה צעירה, ושם אש גדול מאד בוער בארץ, ועל האש יורה גדולה, ובתוך היורה הרבה בגדים, והיה מרתיח מאד מגודל האש, עד שהרתיחה עלה למעלה, ולא דברה זו האשה כלום עמהם, רק תחבה ידיה לתוך היורה הרותח ולקחה הבגדים שבשלו והרתיחו שמה מתוך הרתיחה, ונתנה אותם על האשה הצעירה עד ששרפה בשרה, והיא היתה צועקת בקולות גדולות. ככה עשתה כסדר כמעט בכל רגע, והבינו שאין זה עניין אנושי, ורק מהנשמות הנדחות מעולם התוהו שזה עונשם, רחמנא ליצלן. ונפל פחד גדול ונורא עליהם, ונשמטו אחד לאחד לחוץ.

האם צועקת “רחמו, הושיעו לנו”

וכשראתה האשה הזקנה שהולכים לחוץ, יצאה אחריהם והתחילה עוד הפעם לצעוק בקולות: “רחמו, הושיעו לנו!” ומכח הפחד שנפל עליהם, שכחו שיש להם סוסים ועגלה, וברחו ורצו עד הכפר באימה גדולה, ונפלו שם לארץ ושכבו חלשים כמה שבועות, רחמנא ליצלן. ואחר כך נזכרו שאין שם בזה השדה ולא היה מעולם שום בית עומד שם.

אחר הפטירה יתהפכו האבות והאמהות לאכזרים גדולים, וידונו בניהם בכל מיני אכזריות שבעולם.

וכנראה שהצעירה היתה בתה של הזקנה, שלא גדלה אותה על דרכי הצניעות, וזה היה עונשם – שאמה בעצמה שרפה אותה. וככה יהא בתוקף עוז ביתר שאת לאלו הנשים השחוצות ולמגדלי בניהם בחציפות, ושורפות נשמות בניהם ובנותיהם בחמלה שחומלות עליהם. אבל שם לאחר הפטירה יתהפכו לאכזרים גדולים עליהם, והאבות והאמהות בעצמם ידונו בניהם בכל מיני אכזריות שבעולם. ומצווה גדולה לכל אחד לקרא זאת ולפרש ולספר זאת לנשי זמנינו, למען יכירו וידעו שיש בורא עולם ואינו מוותר כלום וכלום. עד כאן.

בודאי ירעד ויפחד על נפשו שלא יקרה לו כדבר הזה, וממילא ימנע ויזהר בכל כוחו שלא להיכשל ולהכשיל ח”ו שום אדם.

ובענין הזה של עונש הגיהנום יש להוסיף כאן רק עוד פרט אחד אשר כתב הח”ח בספרו “תפארת אדם” פרק ט’ וזה לשונו, “מקום הגהנום גדול מאד, כל אחד רחוק מחברו כמה מאות פרסאות, ואין כל אחד רואה את חברו ולא שומע ממנו כלל, אלא כל אחד בוכה וצועק “אוי ואבוי” במקומו, והוא [הגהנום] מכיל בתוכו כל הפושעים ומורדים על רצון ה’ יתברך,” עד כאן לשונו, זאת אומרת שהאדם הנמצא בגהנום מלבד כל יסוריו הנוראים והמחרידים, גם בודד הוא לנפשו ללא שום חברת אדם, וחש הוא כאדם הנמצא לבדו לבדו בתוך מדבר שממה, ובמצב הזה יכול האדם להיות במשך אלפי אלפי שנים ויתכן גם לעולמים, וכל לב מבין אשר מתבונן בדברים הללו, בודאי יחרד על נפשו, וישתדל בכל כוחו להישמר מלחטוא ומלהחטיא ועי”ז יזכה להינצל מכל רע בזה ובבא], אכן כמובן צריכים להוסיף ולהבהיר שכל אשר תארנו למעלה בדבר העונש הנורא וההפסד הנצחי זהו רק באופן שלא חזרה בתשובה, אבל אם האשה התחרטה בכל ליבה והתוודתה על זה וקיבלה על עצמה בלב שלם ששוב לא תחטא ותחטיא ותשתדל בזה מאד, הרי בודאי שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ואשרי חלקה בזה ובבא….

כאשר נתבונן ונחיה את העתיד שיהיה בסוף לכולנו… את העמידה לפני בית הדין של מעלה… ואת הצער האיום והנורא שיכול להיות לנו אם לא נשגיח על מעשינו, הרי בודאי שלא נחטא ונחטיא, ונזהר ונשמר מכל ספק וחשש שמא אנחנו מחטיאים את הרבים, וכמו שכבר כתב המקובל האלוקי רבי חיים ויטאל זצ”ל בספרו “שערי קדושה” וזה לשונו, “תרופה כללית להנצל מכל תחלואי הנפש וכו’, ישים יראת ה’ על פניו ולא תמוש מנגד עיניו יראת יום המיתה והכנסתו לקברו ודינה של גהנום ויום הדין הגדול והנורא וכו'”, עד כאן לשונו, וכן האריך רבינו יונה בספר “שערי תשובה” שער שני אות כ”א.

ומעתה מבינים אנו היטב שמה שאנו שומרים על כללי וגדרי הצניעות אין זה בשביל אף אחד, זה לא בשביל המנהל, לא בשביל המורה ואף לא בשביל ההורים, זה אך ורק בשביל עצמינו בשביל שנזכה לאושר ועונג נצחי בעולם הזה ובעולם הבא… שלא נפסיד לעצמינו את כל עולמינו… למען לא נבוש ולא נכלם לעולם ועד…!

מן הראוי לסיים בדבריו הנוקבים של אבי הישיבות רבי חיים מוואלוזי’ן : צריך באמת כל אדם להתבונן ולחפש דרכיו, אולי הוא מאותן שאין להם חלק לעולם הבא ח”ו, דהנה כל אחד שמח בחלקו, וסומך על המשנה (סנהדרין צ.) “כל ישראל יש להם חלק לעוה”ב”, אבל לא מתבונן הוא בסוף המשנה הזאת שאמרה “ואלו שאין להם חלק לעולם הבא[ קונטרס דרשת מוהר”ח שבסוף ספר נפש החיים]

קבלה מן הנביאים: “מלחמה הנוראה שבעולם, שלא היתה כמותה, תהיה ממש לפני שערי ירושלים – לא ישארו רק קדושים”

וְאֵין זֶה פֵּרוּשׁ מִסְּבָרָא, רַק קַבָּלָה מְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה בָּעוֹלָם תִּהְיֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּהּ יִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֶחָד מֵהֶן לֹא נֶעֱדַר, בְּצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת הַמַּחְזִיקוֹת דָּת נוֹצְרִית, וּבְצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן מַאֲמִינוֹת בְּדָת זוֹ, וּמְקֻבָּל שְׁמוֹת שָׂרֵי הַצָּבָא מִכָּל צַד וְאֵיזוֹ אֻמָּה הַנּוֹצַחַת. וְעַל מִלְחָמָה זוֹ נִבֵּא בִּלְעָם בְּאוֹמְרוֹ “אוֹי מִי יִחְיֶה מִשּׂוּמוֹ אֵל”, שֶׁיָּבוֹאוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁמָם שֵׁם אֵל, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיה ד’, ג’) “הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם”, וּמִי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. (“אבות על בנים” בהקדמה)

 

 

 [1] והנה מכתב מהחפץ חיים זיע”א שמעורר על זה ואומר שהצרות הם בגלל הפריצות

בעזרת השם יתברך, ראש חודש תמוז, תרפ”ד, ראדין.

 אל כבוד הרבנים והאדמורי”ם די בכל אתר ואתר. אולי יש בידם לתקן דבר מה, יהי’ שכרם רב מה’.

הנה יש לי צער גדול מפני עצם העניין וגם מתמיהת רבים, אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקדוש ברוך הוא, מכל מקום כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנו העתים כל כך לרעה, הלא מלבד זה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים, והיוקר הולך וגדול מיום ליום, והמסים והארנוניות גם כן מתגדלים מאד, על כולם עוד הגזירות שנסבו על התורה ומצוותיה נורא מאד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד, כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.

והנה בשנים שלפנינו אף שהיו גם כן מצויות צרות וגזירות, מכל מקום מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם בנפשו ולומר, הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקדוש ברוך הוא, ובודאי יעמוד הקדוש ברוך הוא לבסוף לימינו, וכמו שכתוב כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו: אבל כהיום בעונותינו הרבים מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עולם הזה אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצות, גם כן אין לו שום הצלחה, והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקדוש ברוך הוא שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו, אין שומע לו, הלא דבר הוא.

ואמרתי שעיקר סיבת הדבר, שאנו מרחיקים בעצמנו את הקדוש ברוך הוא מאתנו. הוא צוה לנו והתקדשתם והייתם קדושים, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט מקדשין אותו הרבה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא, וכתוב אחר אומר “כי ה’ אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך” וגו’ (והמאמר להצילך כולל הרבה ענינים להצילך מן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן הביזה) והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, הרי ביאר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהי’ קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסיבות חס ושלום.

והנה אמרו חכמינו זכרונם לברכה כל הברכות שמברך כנגד הערוה הם ברכות לבטלה וממשיך על עצמו עניות חס ושלום (ברכות כ”ד) טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, וכהיום בעונותינו הרבים נפרץ הדבר מאד מאד, והיצר הרע מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי וגם לילך בזרועות מגולות וחלקותיהן עשויות בלא בתי זרועות, ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכהאי גוונא, הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהי’ נגד הערוה. וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה הם כנגד ערוה. וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש, ואם כן כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה, כמו שכתוב “בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך”, כן הדבר להיפך חס ושלום, אם מברך נגד הערוה ממשיך חס ושלום עניות על עצמו. כדאיתא בנדרים בכל מקום שהזכרת השם (שלא כהוגן) מצויה שם עניות מצויה.

אחרי מאה ועשרים שנה ימצאו עשרות אלפים ברכות ושמות הקדושים שאמר לבטלה

והנהידוע דסוף האדם, אף אם יחיה אלף שנים, הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על מעשיו ועל דבוריו. ואזי ימצאו אלפי אלפים ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל, ועל הכל יתבעו ממנו בשעת הדין. וגדולה מזה מצינו בחכמינו זכרונם לברכה על הפסוק, ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין.

 כלל הדבר ה”מאדע” הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הרהורים רעים ולפעמים גם לזרע לבטל חס ושלום (ומסכן בזה בניו הקטנים כמו שכתב הגאון יעב”ץ בסידורו) וכמעט על ידי ה”מאדע” הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקדוש ברוך הוא, שאמר והי’ מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר.

והנה ידוע לכל, כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו, התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא חס ושלום, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו, ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו. כן הדבר בענינינו, כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ה’, כמו שכתוב”כי כרם ה’ בית ישראל” ובעונותינו תבערה גדולה נפלה בכמו בכמה מקומות על ידי ה”מאדע” הגרוע הזו, כי מתגבר כח הטומאה מאד על ידי זה, כמאמרם זכרונם לברכה על הפסוק “ונשמרת מכל דבר רע”, אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד בעסקיו, ונסבבו על ידי זה כל הצרות הרעות כמו שכתבו בספרים הקדושיםעל כן החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא הזה ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין ולא יתנהגו בפריצות חס ושלום, ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון. וביותר החוב על הרבנים ועל כל החרדים לדבר ה’ שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב והיה מחניך קדוש.

דברי הכותב לכבוד ה’ ותורתו ומיצר בצרת עמו ישראל,

ישראל מאיר ברבי ארי’ זאב הכהן

בעל המחבר ספר חפץ חיים ומשנה ברורה

 צניעות- כך היו נראים אימותינו - ליד הכותל

2 comments

  1. מפחיד ביותר ומזעזע את הלב. כדאי להפיץ ולפרסם לכולם. כדי שאף אחת לא תוכל לומר “לא ידעתי, לא הזהירו אותי”

    איך נסתתר ביום דין?

    לאל עורך דין. לבוחן לבבות ביום דין לגולה עמקות בדין”!

    אבל אף אחד לא כתב כאן את השכר העצום שיש למי שלובשת בצניעות. הרי ‘שכר’ ועונש לא רק עונש!

    ובאמת הבעל צריך להוכיח, אבל – כמבון רק בדרכי נועם וכו’ כי זה “ואהבת לרעייתך כמוך”.

    ואם לא עוזר אז יבכה על זזה. וזה יעזור כמו שהיה עם האדמו”ר מהאלמין שליט”א.

    וכמו שמעשה מסופר באברך מעיר הקודש ירושלים ת”ו, שאשתו היתה מהלכת בפאה נכרית, וכמה שדיבר עימה זה לא עזר ואין עם מי לדבר, וביום מן הימים שהיו צריכים לצאת לאיזה חתונה של קרוב משפחה, עמדה האשה מול המראה ושמה את הפאה על ראשה, ובדיוק בעלה הגיע מהכולל כשעדיין רוח התורה מהכולל נמצאת בתוכו.

    אבל הוא לא דיבר עמה אלא פרש לקרן זוית והחל בוכה. אשתו כשראתה אותו בוכה פחדה אולי קרה משהו, וניגשה לשאול אותו, והוא אמר לה את לא אשמה, את צנועה מאוד אלא אני האשם ובגללי את צריכה להניח עלייך את הפאה והוא המשיך לבכות. והנס הגדול הגיע היא הורידה את הפאה, והניחה את הכתר (הכיסוי ראש) עליה מאז ועד עולם.

    ומה שהזכרנו בתחילת דברינו שיש מסך של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים ורק דמעה שוברת את המסך הזה, זה בגלל הלב שלנו, שכאשר כואב הלב על הדבר, אזי מיד יורדת דמעה, וכמה אנשים יש שנשותיהן בלי כיסוי ראש או בפאה נכרית, והבעל אומר כן אני רוצה שהיא תניח כיסוי לראשה וזה כואב לי, אם הבעל יוריד דמעות ולא יתייאש מובטח לו שאשתו בסופו של דבר תניח את הכתר על הראש. (ובחרת בחיים)

  2. מפחיד ביותר ומזעזע את הלב. כדאי להפיץ ולפרסם לכולם. כדי שאף אחת לא תוכל לומר “לא ידעתי, לא הזהירו אותי”

    איך נסתתר ביום דין?

    לאל עורך דין. לבוחן לבבות ביום דין לגולה עמקות בדין”!

    אבל למה אף אחד לא כתב כאן את השכר העצום שיש למי שלובשת בצניעות. הרי ‘שכר’ ועונש לא רק עונש!

    ובאמת הבעל צריך להוכיח, אבל – כמבון רק בדרכי נועם וכו’ כי זה “ואהבת לרעייתך כמוך”.

    ואם לא עוזר אז יבכה על זזה. וזה יעזור כמו שהיה עם האדמו”ר מהאלמין שליט”א.

    וכמו שמעשה מסופר באברך מעיר הקודש ירושלים ת”ו, שאשתו היתה מהלכת בפאה נכרית, וכמה שדיבר עימה זה לא עזר ואין עם מי לדבר, וביום מן הימים שהיו צריכים לצאת לאיזה חתונה של קרוב משפחה, עמדה האשה מול המראה ושמה את הפאה על ראשה, ובדיוק בעלה הגיע מהכולל כשעדיין רוח התורה מהכולל נמצאת בתוכו.

    אבל הוא לא דיבר עמה אלא פרש לקרן זוית והחל בוכה. אשתו כשראתה אותו בוכה פחדה אולי קרה משהו, וניגשה לשאול אותו, והוא אמר לה את לא אשמה, את צנועה מאוד אלא אני האשם ובגללי את צריכה להניח עלייך את הפאה והוא המשיך לבכות. והנס הגדול הגיע היא הורידה את הפאה, והניחה את הכתר (הכיסוי ראש) עליה מאז ועד עולם.

    ומה שהזכרנו בתחילת דברינו שיש מסך של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים ורק דמעה שוברת את המסך הזה, זה בגלל הלב שלנו, שכאשר כואב הלב על הדבר, אזי מיד יורדת דמעה, וכמה אנשים יש שנשותיהן בלי כיסוי ראש או בפאה נכרית, והבעל אומר כן אני רוצה שהיא תניח כיסוי לראשה וזה כואב לי, אם הבעל יוריד דמעות ולא יתייאש מובטח לו שאשתו בסופו של דבר תניח את הכתר על הראש. (ובחרת בחיים)

    ובזכות נשים צדקניות נגאל בעזרת ה’!!!!!!!!!
    רואים מכאן את השכר העצום שיש לנשים הצדקניות שנגאל בזכותם.

    והם יזכו להיות ביחד עם האמהות הקדושות שרה רבקה רחל לאה.

    ומי שלא תהיה בצניעות ח”ו לא תזכה להיות במחיצתן כמו שהיה מעשה

    כל האמהות הקדושות סובבו את ראשן כאחת ולא הסתכלו עליה

    ומעשה באשה חרדית מאיזור ירושלים שהייתה מקפידה על קלה כבחמורה, אלא שלבשה פאה נכרית וחשבה שאין בזה איסור. והנה באחד הלילות, כשנרדמה וישנה שנת ישרים, חלמה שהיא נפטרה ועולה לשמים, ומכניסים אותה לגן עדן. היא רואה שהכל יפה – מעיינות שאין כמותם בעולם, פרחים מכל הסוגים ודברים נפלאים שאי אפשר להעלותם על הכתב. היא רואה מלא נשים עומדות בתור. הצטרפה אליהן ועמדה בהמתנה.

    פתאום ראתה שיושבות שם ארבע נשים שדומות למלאך ה’, והשכינה עוטפת אותן, והן אלה שמקבלות את כולן. יש כאלה שהן מקבלות אותן בחיוך ובשמחה רבה, מחבקות ומנשקות, ויש כאלה שלא זוכות לזה, אלא אותן ארבע נשים אפילו מסובבות את הפנים למולן ולא מסתכלות עליהן, מחמת שהן לא הלכו בדרכי הצניעות והטהרה.
    וכראות האשה הנ”ל את כל זה, שמחה מאוד בליבה. שהרי היא כן דקדקה על קלה כבחמורה, והבינה גם שארבעת הנשים שיושבות שם הן האמהות הקדושות שלנו שרה, רבקה, רחל ולאה, וממילא יקבלו אותה כראוי. לאט לאט התור נגמר, והיא כולה מתרגשת וליבה מחסיר פעימה, ועוד רגע והנה היא עומדת מול האמהות הקדושות.
    כאן ציפתה לה אכזבה נוראה מאוד, כיוון שכל האמהות הקדושות סובבו את ראשן כאחת ולא הביטו בה כלל. היא פרצה בבכי, כיוון שלא הבינה למה, וניסתה לשאול את שאלת השאלות – ‘למה? הרי הייתי צנועה’. פתאום היא מתעוררת כשכולה דמעות, ואיך שהיא פתחה את העיניים – היא רואה למולה את הפאה מונחת על הכסא בחדר. היא הבינה את העניין, קיבלה על עצמה תשובה, ומאותו יום כיסתה את ראשה כראוי. ( ובחרת בחיים)

    בואו נבחור בחיים.

    ואולי בגלל שהבעל לא למד זוהר הקדוש לא היה לו שכל דקודשה להסביר לאשתו שזה אסור.
    ה’יצלינו…………………………………………………!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    בואו נלמד זוהר הקודש ונהיה קודשים ובזכות זה נזכה להשארת השכינה, ובנין בית המקדש בגאולה השלמה והקורבה ממש. מי יודע? אולי השנה, אולי שנה הבא…
    !

Leave a Reply to מיכאל Cancel reply

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*