חלק מהירידה בקדושה הוא הפאה  איסור הפאה נכרית  הוא מדאורייתא

 

הרי ידוע שהפאה נכרית הנוראה אסורה מכל וכל . מגדולי פוסקי הדורות שעברו  וגדולי פוסקי זמנינו (בין השאר מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל  ויבלח"א מרן הגר"ש וואזנר שליט"א וכולם אמרו שהיא הגורם לכל הצרות והאסונות). וכבר דיו רב נשפך על זה. (עיין בספרים שבהוצאת מכון דעת תורה ודומיהן, שעברו על הסוגיא הזו  וליבנו את הדברים עם גדולי הדור למעלה מ-1000 פעמים ולא מצאו שום מקום להתיר.

 

ומקורה נובע מגזירות המשכילים ימ"ש שגרמו לממשלת רוסיה לגזור גזירות על בנות ישראל שילכו פרועות ראש ובשעת הדחק התירו הרבנים את הרע במיעוטו.

 

והיום אין שום סיבה להיתר . וכמו שכתב כל זה הגאון ר' בנימין רבינוביץ זצ"ל  מחברי הבד"ץ בהסכמתו לספר "סוגיא דפאה נכרית" וכתוב שם גודל החיוב לפרסם את איסור הפאה .)

 

ואין להאריך בפלפולים, וכל המתיר את הפאה  הרי הוא מתיר את השרץ בק"ן טעמים! (ועי' במסילת ישרים שהיצה"ר בקי גדול בתורה ומביא ראיות מש"ס ופוסקים, ואל תשמע לו כי הוא שקר !)

 

ולצערנו הגדול חדר הנגע הזה לבתי ישראל ויראי ה' ואף נהפך למנהג ישראל.

וידוע מרבינו תם שמנהג אותיות גהנם שכל אלו שכל אלו שהולכות עם פאה נכרית נשרפות עם הפאה בגהנם  ביסורים גדולים .(כמו שאמר הבבא סאלי זיע"א שפאה היא חומר הסקה לגיהנם  היא כל יום אוספת עצים ליום שבו ישרפו אותה בגהנום נו מי רוצה מבין הנשים להתווכח עם זה?! נקווה שאף אחת לא תגיע למצב הזה.  )

 

ומה עם כולם הולכות ככה?

בגהנם יש מקום ל"כולם"!

 

ואין כאן שום "הפחדות" למיניהן. המציאות קובעת שהפאות של היום מושכות את העין ונראות כטבעי  ממש ומימלא אסורות  וכל ההיתר של אז היה עם פאות מקש וכד'

ותמיהני עליכם מדוע אתם מקפידים על הכשר "מהדרין מן המהדרין" בכל דבר ולא על הכשר והידור במצוות צניעות?

 

ולגבי השאלה הגדולה והחשש מה עם כיסוי הראש (כפי דברי הזוה"ק לקמן) שאי אפשר כל כך לכסות כראוי. אז הן תדאגנה שיכוסה.

 

ואין בזה כל לשון הרע לדבר על זה וכל הרבנים "המתירים"   שראוי שיברכו "ברוך אתה ה' מתיר אסורים". כנראה שלא הולכים ברחוב ורואים את הפרצה האיומה שנגרמת עקב ההיתר שלהם.

 

ולטענה ש"לא צריך דווקא להסתכל" – ידוע שהיצה"ר גדול ותקיף מאד ומתחדש על האדם בכל יום ואסור להביא את עצמו לידי נסיון.

 

ולטענה שהדיבור בנושא זה גורם ל"הרהורים" התשובה פשוטה, הפאה עצמה היא הגורמת לכל ההרהורים! ", והאומר כן לפאה מבלי לחשוב ולשקול בדעתו מהו באמת רצון השי"ת בענין הזה חוששני שהוא נכלל ב"כל האומר הקב"ה וותרן…

"

ולא זו בלבד אלא גם שיצרני הפאות מודים שעושים זאת כדי שיראה כמו שיער טבעי ואפילו יותר וכו' וגם ההכשר הכל עניין של כסף … הגיע הזמן להפסיק עם כל השטויות והשקר. כי האמת תנצח לבסוף!

 

איסורים עליהם עוברים בחבישת פאה:

ובחוקותיהם לא תלכו: הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו), שו"ת דברי חיים מצאנז (ח"א יו"ד סימן ל)

 

חרם: הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל (בעל ההפלאה) יחד עם בית דינו גזר חרם על המקילים בפאה נכרית (כפי שהובא בספר של בנו הגאון ר' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד).

 

פריצות: הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" כתב שמלבד איסור של פריעת ראש, יש בזה גם איסור משום פריצות (הובא בספר ישועות יעקב אהע"ז סי' כא 'פאה נכרית כיון שאינו ניכר אם הולכת פרועת ראש, פריצותא מיהו הוי'). וכ"כ הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל (בדבריו שנדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). וכ"כ בשו"ת אשר חנן ח"ד סימן סח', דפאה נכרית לא גרעה מבגדים אדומים שאע"פ שמכסות את הגוף מ"מ אסור ללובשם משום שמושך את העינים.

 

מראית העין: כיון שהפאה נראית כשיער רגיל, יכולים הצופים לחשוב שהולכת בגילוי ראש (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג,)

 

הפאה גורמת עיכוב הגאולה

זכרו הגאולה תלויה ועומדת בעבור  שערה אחת! (בשם רבי פנחס מקוריץ)

 

הפאה נכרית טעונה שריפה והסרתה יעורר רחמי שמים

 

דבר גדול וחשוב יעשו אם בשריפת חמץ יסירו את כל הפאות מעליהם ויאספו כולם למדורה גדולה – אין ספק שיעורר רעש גדול בשמים,  וזה בוואדי יקרב הגאולה ברחמים עצומים!

 

"ובערת הרע מקרבך!, וכל ישראל ישמעו וייראו"!

 

הזוהר הקדוש כותב "אסור לאשה שיראו משערותיה חוצה!"  ופאה זה לא רק שערה אחת אלא אלפי שערות! ויותר גרוע בפעולתו משער טבעי כידוע (פאה ר"ת פריצות אומות העולם והבן היטב)

 

הפאה גורמת למידת הדין לשלוט בעולם

עד מתי לזילזול בכבוד השי"ת נותן התורה? עד מתי נסבול בגללה?  (פאה בגימ' אלקים כלומר שנותנת כח למידת הדין לשלוט בעולם)  פאה אותיות –  אף ה'! נשים שחובשות פאה שמושכת צומת לב גורמות לחרון אפו של ה!'

 

בתאריך 17 בפברואר 2015 בשעה 09:24, מאת Etty <[email protected]>:

לסיכום: אשה הלובשת פאה נכרית זה פריצות[1] וחילול ה' גדול,  ועוברת עוון חמור ומטמאה את נפשה  וגורמת רעה לעצמה ולעולם .

ומעוררת קיטרוגים עליה מימין ומשמאל משמים ומארץ ואחריתה מרה כלענה וכו' [2]

פאה זה הפשע הכי גדול שיש בלבוש האשה וממש בושה וחרפה.

הפאה היא אסון גדול.!

הגאון הרב אלישיב זצ"ל: "על מוכרי הפאות: רשעים ! שקרנים ! אינם נאמנים" !

כבר חזו הצדיקים הקודמים שיהיה עבודה זרה בהכשר הבד"ץ

 

כל בר דעת רואה שפאה זה פריצות איומה וכמה בחורים מתקלקלים בכל יום בתוך הערים החרדיות בגלל הזוהמה הזאת עם ההכשר של הרבנים.

 

.ועל פי רוב  הרוב אשה שהולכת בפאה גולשת וכו' הלבוש שלה נראה בהתאם. ומה עם עוד 100 ויותר פוסקים שכתבו על הפאה של פעם, פאה מקש שאין לה דמיון קל לפאות של ימינו ואסרו זאת מכל וכל, פה פתאום אין שום ענין להחמיר אלא הפוך זה מהודר שאשה תהיה יפה ברחוב ושכולם יראו שהיא אשת בן תוירה. ובודאי שרה אמנו גם הלכה עם פאה…(ח"ו, הס מלהזכיר!)

 

. בושנו וגם נכלמנו, משיח בפתח, אך הדבר תלוי בידנו אם נעשה תשובה ונפסיק לחזק את רוח הטומאה בעולם, וכך ודאי יתעוררו לתשובה גם אחינו הטועים, אבל כאשר רואים אותנו בכזה שפל, מתרחקים יותר ויותר, ומי שמחפש את האמת באמת ימצא ודאי, ולא מסתמך על איזה כמה רבנים שגם הם כפופים לציבור וכו' וד"ל.

וכבר אמר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהדבר הראשון שיעשה משיח צדקינו הוא לעקור את הפאה הנכרית מהעולם!

 

להתיר פאה זה דברי כפירה וחילול השם. אין לכם טיפת יראת שמיים!?!?!?!?

אתם מזלזלים בצניעות, בזכות נשים צדקניות נגאלנו ונגאל. לא בזכות גלית איטליה… אמותנו הקדושות לא הלכו בקאסטם והיו מתחלחלות אם היה דבר כזה בדורן.

לדעת רוב הפוסקים אסור לאשה נשואה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, ומהם: הערוך, מהר”י מינץ, רבי יששכר בער אלנבורג בשו”ת באר שבע, מהר”י קצנלבוגן, הגאון מוילנא, היעב”ץ, החיד”א, ההפלאה, החתם סופר, מהר”ש קלוגר, מהרי”ל דיסקין, מהר”ץ חיות, מהרש”ם, מנחת אלעזר ממונקטש, תפארת ישראל, תורת שבת, לחמי , ישועות יעקב, הרי”ד במברגר אב”ד וירצבורג, הגאון רבי יצחק אבולעפיא אב”ד דמשק, שדי חמד, עטרת זקנים, מהר”א פלאג’י, ובשאלות ותשובות דברי חיים מצאנז, תשובה מאהבה, יהודה יעלה אסאד, בית יעקב, הרי בשמים, מים רבים, תשורת שי, משיב דברים, נחלת אבות, מקרי דרדקי, חסד לאברהם תאומים, חקל יצחק לגרי”א מספינקא, בית אהרון, בית דוד, וישב יוסף, הסבא קדישא ועוד רבים מהאחרונים. והגאון ההפלאה שהיה רבו של החתם סופר עשה חרם עם בית דינו על נשים היוצאות לחוץ בפאה נכרית

 

ואף מיעוט הפוסקים שהתירו, לא התירו בכל מיני פאות המצויות כיום וכל כיוצא באלו!

.

תגובה לאותו אחד  שמצוטט פוסקים שמתירים פאה נוכרית: מה גם כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [רובם ככולם מהדור האחרון]  הטענה העקרית שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל! ועוד מה הטענה וכי אתה מטיל מום בחופשי הפאה? שומו שמים ותרעד ארץ! אכן ידידי לא אני מטיל אלא גדולי עולם בנגלה ובנסתר ראשונים ואחרונים שהם לא כמה עשרות בודדות אלא מאות פוסקים שאסרו פאה ועוד בזמנם שהיה קש ותבן! וגם הרבנים שכתבתה בזמנינו [חוץ מהרב מאשש (שאישתו חבשה כיסוי ראש!!)] לא מתירים פאות מסולסלות ויפות! כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [עזוב שיש צטוטים מרבנים ללא מקור וסילוף דיברהם] הטענה שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל! אולי מי שמטיל מול בקודשים זה אלה שכתבו שכיסוי ראש לא מכסה הכל וכי אתה מטיל מום באימותינו שהלכו עם כיסוי ראש? והטענה שכיסוי לא מכסה הכל היא טענת "יצר הרע נטו" זה טענה זולה מאוד שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל [וכן עשו ועושות גדולי הרבנים (החוטאים?)]! תפסיקו לעבוד על הדור אתה בכל צורה מנסה להצדיק את הפאה אתה מביא ציטוטים שלא קשורים בכלל להיתר. נו אז מה אם אתה מצטט אחרונים על שו"ע (סימן עד) ומצטט את רש"י על הגמרא, וכי זה ראייה להתיר? לפחות אל תראה את ברותך ברבים! ועוד אתה לוקח חצאי תשובות מפוסקים ומוכיח שכן פסק?

וכל הראיות מהגמרא והרמ"א והאחרונים הסובבים עליו אינם ראיות כמעיין היטב ויראה שהרמא הביא דין זה רק לגבי ק"ש ולא כתב כן בהלכות אבן העזר ששם הנושא, וכן כתב בחסד לאלפים. וכן כל הראיות מהגר"א והכה"ח ועוד פוסקים אחרונים שדנו בדברי הרמ"א אין מהם שום ראיה לרשות הרבים אלא רק בחצר ותפסיק לסלף דברים כנס לשו"ת "יביע אומר" ותראה את האמת ולא את השקר שאתה מסלף בדברי האחרונים וכבר השיב על דברך אחת לאחת בספר "פאה נוכרית". וגם תראה הרבה מלשון הפוסקים שרק ניסו להביא צד זכות להולכים בפאה כמו שכתב במשנה ברורה בעצמו. ומה גם שחכמי ספרד מעולם לא הלכו עם פאות רק בדור האחרון!  והמספחת הזאת נכנסה לחכמי ספרד רק בדור האחרון עם המודות החדשות שבאו מאירופה! וגם הרב מאשש שאתה מרבה לצטוטו בכל מקום, אישתו בעצמה הלכה עם מטפחת ולא פאה…וזה יוכיח שמנהג הקדום היה מטפחת עד הדור האחרון אשר לא ידע את יוסף, וחדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם! הטענה העקרית של המתירים היא שכיסוי לא מכסה הכל. רואים היום  שהיא טענת "יצר הרע נטו"  שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל. וכן עשו ועושות גדולי הרבנים מדורי דורות (החוטאים?)!  ולא סתם אמר הרב אלישיב שגדולי הרבנים נפלו בזה וגם נשים צדקניות נפלו בפח הזה מה עדיף להיתלות בטעם סרק "של לא מכסה את הכל" או ללכת כמו אימותינו מדורי דורות ולא לטיל בהם מום? ומי כתב שצריך שיכסה הכל ושלא תראה שערה אחת חס ושלום ארצה, פריצות איומה ונוראה (שלטענתם דינה כדין הערווה. אולם הפאה המשוקצת הזה אינה ערווה??) מי אמר? כמובן הזוהר הקדוש אמר, פתאום נתפסים על דברי הזוהר הקדוש שמחמיר בדבר! אז הזוהר מחמיר, פתאום נהייתים לי מחמירים? וכי כל דבר אתם נוהגים על פי הזוהר [בטוח שלא]  איזה צביעות יש לכם – שצועקת לשמים! ולמה בבית אותם נשים שמות כיסוי ראש (שאסור לדידכו) הרי הזוהר מחמיר בדבר לא?

אתם יכולים לעבוד על עצמכם בלבד ולא על בורא עולם! ומה גם רוב האברכים רוצים שנשותיהם יראו כמו פרוצות ולא מעניין אותם ההלכה זה רק חבל להאיחז בו! ואני לא מפחד להגיד כך ברבים! למה בפאה נוכרית לא מחמירים? הרי החפץ חיים סיים  "וטוב להחמיר"…מה קרה פתאום לא מחמירים הרי זה איסור דאורייתא של פרצות והחטאת הרבים…אבל בשמיטה שזה מדרבנן צועקים והופכים עולמות!  הרי כולם מודים שמטפחת שמכסה הכל עדיפה מפאה! אלא מוכח מפה שכל תורתם כדואג האדומי משפה ולחוץ בלבד ואתם רק מנסים להאחז באיזה רבנים שהתירו כי אתם מחפשים את הפריצות הזאת! וכל בר דעת יודיע היום שזה מתחיל מהפאה ומגיע לבגדים צרים וצמודים..אולי 3% עומדים בגדר ההלכתי של הפאה (לפי המתירים כמובן) ועל זה נאמר חכם עדיף מנביא שכן חכם רואה את הנולד ואי אפשר להתכחש למציאות שברחוב בעונותינו הרבים. כל אישה יראת שמים  שרוצה יכולה לכסות את ראש כדת וכדין במטפחת שלא יראה שערה חוץ לראשה ולהרוויח אלפי פוסקים שאסרו נחרצות פאה נוכרית וגם להחמיר כמו הזוהר (פתאום נהיו מקובלים)!! לא תחששו למאות פוסקים שאוסרים? איפה יראת שמים שלכם? והנה מקצת האוסרים [ולא כמו שסילף בעל שכחה ופאה ושלוחיו  ובספר חן וכבוד את דברי הפוסקים וציטט אותם ללא הקשר] 1) הנה הגאון הרב יששכר בער איילנבורג זצ"ל (חי לפני כ- 400 שנים) הוא מראשוני ומגדולי הפוסקים המזדרזים לעמוד בפרץ, ומפיו לפידים יהלוכו כנגד הפאה הנכרית, וכנגד המתירים הוא צועק בזה הלשון: "רחמנא לצלן מהאי דעתא". (שו"ת באר שבע, סימן י"ח, עמ" צ"ג). 2) דעת הגאון רבי בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך זצ"ל: "ירושלמי כתובות פרק ז" הלכה ו": "א"ר יוחנן בקפלטין שלה אין בה משום יוצאה וראשה פרוע, הדא דתימר לחצר, אבל למבוי סתום יש בה משום, יוצאה וראשה פרוע": פירש מוסף הערוך: "קפלטין – (ירושלמי כתובות פרק ז") היוצאה בקפלטין שלה אין בה משום ראשה פרוע, פירוש בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכרית". ולפי פירושו נמצא שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. (ספר הערוך, ערן קפלטין). [הערת עניינית: פעמים מספר תמצא לפוסקים (כגון שו"ת יבי"א, ספר מנוחת אהבה ועוד) שמנו את ר" נתן בעל הערוך כאוסר, וכוונתם לדעת רבינו בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך הנ"ל, והסיבה לכך היא משום שבספרי הערוך הישנים קשה מאוד לדעת מי הוא הכותב, בעל הערוך רבי נתן או רבי בנימין מוספיא בעל מוסף הערוך ולכן רבים התבלבלו בזה, ובספרים החדשים ב"ה מסודר כראוי עם ההבדל בין הכתב של הערוך למוסף הערוך. וכן ראיתי להגר"מ הלוי זצ"ל בעמ"ח מנוחת אהבה שבספרו ברכת ה" ח"א תיקן ונקט "מוסף הערוך". (ולכן במקומות שכתבו הפוסקים את ר" נתן בעל הערוך למעשה צ"ל בדבריהם שכוונתם לבעל מוסף הערוך]. 3) הגאון הרב יוסף בן עזרא זצ"ל (מחכמי סלוניקי) בעל "משא מלך" כותב: "ויש בזה מקצת נשים שלוקחות משי שחור ומשימים בפדחתם להתייפות ואפילו בזה רע עלי המעשה וכו"". (משא מלך ח"ז, חקירה ט"?). [ומכל שכן שאם אוסר בזה שאוסר גם בפאה נכרית שעשויה כשערות של ממש, וכפי שלמד שו"ת הרי בשמים]. 4) והנה כתב הגאון רבי חיים בנבנישיתי זצ"ל בכנסת הגדולה (אחה"ז סימן כא", אות ה"), וז"ל : "[אחרי דברי "שלטי הגיבורים"] – "אבל בבאר שבע דף צ"ג הביא בשם מהרר"ש יאודה קאצינלבויגן ז"ל שמחה על קדקד סברא זו והאריך הדבר והעלה לאסור". ע"כ. וראיתי לרבים מהפוסקים שהביאו את בעל הכנסת גדולה כאוסר, ובניהם הגאון החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן ש"ג סעיף קטן ב"). והפני יצחק אבולעפיא (ח"ו אהע"ז סימן ו"). והגאון בעל השדי חמד (אסיפת דינים מערכה ד" אות ג"). וכן כתב הגאון בעל דברי חיים מצאנז (ח"ב יו"ד סימן נ"ט). ושו"ת הרי בשמים (סימן ל"ו). והמהרש"א אלפנדרי בשו"ת הסבא קדישא (חלק א" סימן א"), וכן כתב הגאון בעל וישב יוסף (יו"ד סימן ב" דף ט"ו עוד ב"). ומרן הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יבי"א חלק ה" (אהע"ז סימן ה"). ועוד. וראיתי להגאון בעל השדי חמד שהסביר באר היטב את דעת הכנסת הגדולה, ולפי זה תתורץ טענת אלו המנסים להכניס בפיו להכנסת הגדולה כאילו הוא התיר חלילה. מסביר השדי חמד שאמנם לא מביא הגאון בעל הכנסת הגדולה את דברי הב"ש שם, אך בסימן כ"א אות ה" (ששם עיקר דין פריעת ראש) הוא מביא את הש"ג וכותב שרב אחד בשו"ת באר שבע מחה על קדקד סברא זו והעלה לאסור, ולכן משמע שהכנסת גדולה סבר שאף להתיר פאה נכרית אין לסמוך על דברי הש"ג דנקטינן כהרב באר שבע שחלק עליו, אך מכל מקום אפשר לסמוך על דברי הש"ג לעניין שלא להפסידה כתובתה. ועוד שלא נמצא פוסק אחד שהביא את הגאון בעל הכנסת הגדולה כמתיר פאה נכרית ברשות הרבים ח"ו. לסיכום: רבי חיים בנבנישיתי זצ"ל בעל כנסת הגדולה אוסר את לבישת הפאה הנכרית. 5)הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל (מחכמי אשכנז, חי לפני כ – 300 שנים) כותב כך: "ראיתי אחרי רואי שחשב להסתייע גם כן ממה שכתוב בשבת שיוצאה אשה בפאה נכרית לחצר גם מסוגיות אחרות, והנה הכל הבל ורעות רוח. וכל מה שהרבה בחבילות ראיות אין בהם ממש והם עזר כנגדו, ולא אאריך בכך כי הדברים מבוארים למעיין. מה גם שמצאתי (אחר שזכיתי עוד לסגל ספרים) שקדמני בזה גדול הדור, הו"ד בספר באר שבע, אכן דבריי אלה שכתבתי בילדותי, מספיקים ומאירים למסתכל בהם בעין יפה וברורים כשמש נגדי בלי שום גמגום ופקפוק בעולם". ע"כ. [שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן ז". ועוד עיין שם בסימן ח". ובספרו מור וקציעה או"ח סימן ע"ה. ובפירושו למשניות "לחם השמים" פ"ו מ"ה דשבת]. 6) דעת הגאון רבי אליהו מוילנא (הגר"א) זצ"ל) – והנה בפירושו למשניות (שנות אליהו שבת פ"ו מ"ה): "יוצאה אשה בחוטי שער כו". ובפאה
נכרית: פירוש, שאין לה שיער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתראה בעל שער". וביאר הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי זצ"ל: "לאפוקי ממה שכתב בספר ש"ג על הרי"ף ללמוד מכאן היתר לנשים נשואות וכו" לזה כתב רבנו (הגר"א שכאן מיירי שהן מכוסות בצעיף וכו"". מזה שכתב הגר"א זצ"ל שהפאה מכוסה תחת צעיף מוכח שהוא סובר שאין שום אפשרות שהפאה תהיה מגולה ברשות הרבים, ולכן מכריח שמדובר בפאה מכוסה תחת הצעיף. ומה עוד שהמבאר הרה"ג המקובל ר" נפתלי הירץ הלוי צז"ל פירש כך את דברי הגאון מוילנא שכל מה שכתב הגאון בא לאפוקי הש"ג. ויש שרצו לטעון שהגר"א כתב את הדברים האלו רק כפירוש למשניות, אבל להלכה הובאה דעתו "בביאור הגר"א" לשו"ע, ששם מביא הגר"א את דברי המג"א ולא העיר על דבריו ומזה מוכח שהגר"א מסכים עם הרמ"א והמג"א. וצריך לבאר שמה שכתב בביאוריו לאו"ח (סימן ע"ה), אינו אלא כמראה מקום ולא סבירא ליה הכי לדינא, וכמו שכתב "בעליות אליהו" (דט"ז ע"ב), שמצינו כמה דברים שכתב הגר"א בביאוריו, ודעתו והנהגתו כל בתר איפכא, ומשום שלא נתכוון בביאורו אלא לציין מקום הדברים ותא לא. (ועיין ילקו"י אוצר דינים לאשה, סימן ל"ז, ס"ק יא", עמ" שסג"). וכן הביאו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כאוסר לצאת בפאה נכרית (יבי"א ח"ה, אהע"ז ס" ה"). ע"ש. לסיכום: דעתו של דעת הגאון רבי אליהו מוילנא היא לאסור, ולא חזר בו והתיר בביאוריו אלא הראה את המקום בלבד כדרכו בקודש. 7) הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (מחכמי פולין, חי לפני כ- 200 שנים), כתב כך: "ואדרבא מן המשנה הנ"ל מוכח דפאה נכרית אסור דאם לא כן מה ראיה דראשה פרוע דילמא הוי שיער נכרית דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה אם הוי שער שלה או של אחרת וכו" ובעל כרחך דגם פאה נכרית אסור"". ע"כ. (בספרו קנאת סופרים דף כד" ע"ב תשובה ע"ב. ועוד עיין בשו"ת שנות חיים סימן שט"ז). 8) הגאון רבי יצחק לאמפורנטי זצ"ל בעל "הפחד יצחק" (רבו של הרמח"ל) כותב כך: "פאה נכרית לנשים נשואות שקורין קרינא"ל או "פירוקינו" והשגות מהרר"י קצינעלינבויגן נגד המתיר והוכיח בראיות ברורות שאין להתיר הפאה נכרית לנשים נשואות אלא מכובה תחת השכבה וכו". (פחד יצחק, אות פ"). 9) הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בעל מים רבים, וז"ל: "אבל בבאר שבע דף צ"ג הביא בשם מהר"ר יהודא קאצינלבויגן שמחה על קדקד סברא זו והאריך הרבה והעלה לאיסור. וראיתי שהרב המאסף שם באות ז" כתב שרע עליו המעשה שראה מקצת נשים שלוקחים משי שחור ומשימים בפדחתם כדי להתייפות וכו". (מים רבים חאהע"ז ס" ל"). 10) הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל (אביו של ר" יו"ט אלגאזי) כתב כתב: "שער באשה ערווה אפילו שער חברתה בכלל זה – באר שבע". (קהלת יעקב, מענה לשון ח"ג, אות רמ"). 11)הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) זצ"ל, וז"ל: "ומה שהקשה שם הרב הנזכר על הש"ג כבר הושג ביתר שאת בבאר שבע דף צ"ג ובכנסת הגדולה בסימן זה. ומה שהביא לעיל בסמוך (האליה רבה) משם הש"ג דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו", נעלם ממנו דהרב מהר"י קאצינלבויגן הביאו הבאר שבע שם הפליא לתמוה על זה". ע"כ. (ברכי יוסף או"ח ס" שג" סק"ב). ובמחזיק ברכה או"ח סימן עה" כתב: "עיין מה שכתב הרב מג"א (ס"ק ה") ועיין מה שכתב בשו"ת שאלה יעב"ץ ח"ב סימן ז" וסימן ח") ואני בעניי כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף דנעלם מהרב שאילת יעב"ץ סימן ט" דברי הש"ג והרב באר שבע עיין שם בסימן שג". ובתשובה הנזכר דאחר כך התנצל (הגאון יעב"ץ) דלא היו בידו הספרים הנזכרים בעת שכתב תשובתו בסימן ט" ועיין מה שכתב בספרו מר וקציעה". ע"כ. ואומנם היו שרצו דווקא למצוא היתר בדרי החיד"א זצ"ל להתיר… ומה לנו להאריך בדברים הלא החיד"א כותב במפורש לאסור לצאת בפאה נכרית ברשות הרבים בברכי יוסף דלעיל: "ומה שהקשה שם הרב הנזכר על הש"ג כבר הושג ביתר שאת בבאר שבע דף צ"ג ובכנסת הגדולה בסימן זה". ואח"כ כתב: "ומה שהביא לעיל בסמוך (האליה רבה) משם הש"ג דמתיר לנשואה לגלות פאה נכרית שלה וכו", נעלם ממנו דהרב מהר"י קאצינלבויגן הביאו הבאר שבע שם הפליא לתמוה על זה". וכן ראיתי להגאון שדי חמד (אסיפת דינים, מערכה ד" אות ג") שמנה את רב חיד"א בין האוסרים, וכן הגאון מהרש"א אלפנדרי בשו"ת הסבא קדישא (חלק א", סימן ו"). והגאון בעל הפני יצחק אבולעפיא (ח"ו אה"ע ו"). לסיכום: אם כן מוכח שדעתו של הגאון החיד"א זצ"ל היא לאסור את לבישת הפאה הנכרית ברשות הרבים. 12) הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ" זצ"ל בעל ההפלאה ובית דינו: "וגם ראוי להוכיח ולהודיע גדול המכשלה אשר זה כמה שנים שיצא הכרוז בבהכ"נ מפני כבוד אאמ"ו הגאון זצלה"ה בצירוף שני בתי דינים יצ"ו בחרם על לבישת נשים בפאה נכרית וכו". (הובא בספר בנו הגאון ר" צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד"). 13) הגאון רבי יעקב משולם אורנשטיין זצ"ל בעל ישועות יעקב, כותב במפורש שלעניין פריצותא אין שום חילוק בין "דיוצאה וראשה פרוע", לבין האשה שהולכת עם פאה נכרית, בין משערות גופה או משער נכרית. ולמסקנה הוא מגיע שיש איסור דאורייתא בפיאה נכרית. ע"ש. (ישועות יעקב או"ח, סימן עה"). 14) הגאון רבי משה סופר בעל החתם סופר זצ"ל, כך כתב: "המעיין בספר באר שבע בפנים יראה כי סוף דבריו נכונים והמה בשם הגאון מוה"י קצינלבויגן והוא הוסיף ראיה מנדרים (ל" ע"ב) גבי שחורי ראש, וכן העלה מהר"י יעבץ לאסור וכו", אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור כדאיתה בפרק המדיר". (הגהותיו לשו"ע או"ח סי" ע"ה על מג"א סק"ה). וכן כתב בצוואתו: "השמרו לכן וכו" ומכל שכן שתזהרו מדעת נשים רעות שמוציאות אפילו שערה אחת חוץ וגם אפילו בפאה נכרית אני אוסר עליכם באיסור גמור. (נדפס בספר לב העברי. ובסוף הספר "איש
האלוקים" על החת"ס). 14) הגאון רבי נח חיים צבי זצ"ל בעל עצי אלמוגים, מעין החכמה ועצי ארזים, כתב כך: "[אחרי שהביא דברי הש"ג וסתר ראיותיו] – "וטעה בזה טעות גדול דלדבריו תקשי וכו", לכן נראה לי פשוט דאסור לאשה נשואה להתקשט בפאה נכרית, והמורים היתר חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין". (עצי ארזים על אהע"ז סי" כא" סק"ב). 15) הגאון רבי אלעזר פלעקלס בעל תשובה מאהבה – כותב במפורש שלפי דעת כל הפוסקים "בחדא מחתא ולא פליגי" (כלשונו) דאסור, ולשיטתו אפילו בעל השלטי גיבורים לא מצא סמך היתר לדבר. (תשובה מאהבה ח"א סימן מח"). 16) רבי יהודה אסאד זצ"ל – כותב שלדעתו יש בזה גם איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו". ע"ש. (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו). 17) הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" (נכד הישועות יעקב) – כותב מפורש שמלבד איסור של לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, יש בזה גם עניין של פריצות. ע"ש. (הובא בספר ישועות יעקב, אהע"ז סי" כא"). 18) הגאון רבי משה בעל הפרדס בינה, וז"ל: "לעשות פארוקען הוא איסור גמור מכמה טעמים שנראות כפרועי ראש וכו" כולם אוסרים ואם כן מאן ספין וחשיב לחלוק עליהם". (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג"). 19) הגאון רבי משלם זלמן הכהן (מהרז"ך) זצ"ל אב"ד פיורדא (תלמיד התומים), והגאון ר" וולאף המבורג בעל שו"ת שמלת בנימין זצ"ל: "…אין היתר לדברי הכל דאסור לצאת בפאה נכרית". [שער הזקנים (לתלמידו, הגאון ר" וואלף המבורג) ח"א דף מג"). 20) הגאון רבי אברהם פאלג"י זצ"ל, וז"ל: "… ויתמרמר האדם ויבכה האיש אשר נגע יראת אלוקים בקרבו מראות ברע אשר על הארץ, דפשתה המספחת בערי אדום להיות יוצאות הנשים בפאה נכרית, כי הוא עוון פלילי!". (ברך את אברהם, סדר בחוקותי דרוש ב"). 21) הגאון ר" אברהם תאומים זצ"ל (נכדו ותלמידו של הגאון מליסא) – פוסק להלכה ולמעשה שפאה נכרית זה איסור מדאורייתא. (שו"ת חסד לאברהם, מהד"ת אהע"ז סימן פז"). 22) הגאון האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצנאז זצ"ל, כתב כך: "בוודאי אסור לצאת בפאה נכרית והוא דת יהודית". (דברי חיים ח"ב, יו"ד סימן נט"). ובחלק א" יו"ד סימן ל" כתב: "בעוונותינו הרבים מקרוב נשתרבב מהנהג הזה מן האפיקורסים וכו" והאיסור במקומו עומד והעובר לוקה מהתורה. ולכן מדין תורתנו הקדושה אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים". 23) הגאון רבי אריה ליביש הורוויץ" זצ"ל – פוסק להלכה מופרשות בשם "כל חכמי דורינו" (כלשונו) שאסור לנשים לשאת על ראשן פאה נכרית. (שו"ת הרי בשמים סימן לו"). 24) הגאון רבי יצחק דב הלוי במברגר זצ"ל בעל שו"ת יד הלוי, כותב: "מכיוון שגדולי הפוסקים אוסרים וכמו שכתב הבאר שבע וכו", פשיטא ופשיטא שאחר הוראת גדולים אלו אין לנו להקל". (שו"ת יד הלוי סימן קכד"). 24) הגאון רבי שלום מרדכי הכהן בעל שו"ת מהרש"ם זצ"ל – לאחר שכותב שרוב הפוסקים מסכימים לאסור פאה נכרית, מוסיף שלדעתו אסור אפילו לומר קריאת שמע וברכת המזון כנגד אשה המלובשת פאה נכרית". (בספרו דעת תורה, ע"ה, סעיף ב"). 25) הגאון רבי מנחם מנדל מליובויטש בעל הצמח צדק זצ"ל: "וקצת ראיה דבפאה נכרית לא שרי רק בחצר מדאמרינן בשבת (ס"ד עמ" ב") הכל ככבול. ואמאי עזיב פיאה נכרית אלא דבפיאה נכרית גם בחול אינו מותר רק בחצר. (חידושים על הש"ס. משניות ברכות פ"ג. וע"ע בשו"ת צמח צדק חאה"ז סי" קלט"). ובאשר לאלו שתמהו על כך שהצמח צדק יחלוק על סבו האדמו"ר הזקן. אין ראיה מכך, כי תורתנו תורת אמת היא ולא נושאים בה פנים לאף אדם וכמאמרם ז"ל: לא תגרו מפי איש, לא תאגור דבריך מפני איש. (סנהדרין ז"). והדברים פשוטים וידועים ואכמ"ל. 26) הגאון רבי חזקיה מדיני זצ"ל בעל השדי חמד – אוסר את הפאה מטעם פריצותא, ואעפ"כ לא מפסידה כתובתה (כך משמע). ע"ש. (אסיפת דינים מערכת ד", אות ג"). 27) הגאון רבי שלמה יהודא מסיגיט זצ"ל בעל שו"ת תשורת ש"י – אוסר את הפאה, ואפילו מביא ציטוט מדברי העצי ארזים שהמתירים עתידים ליתן את הדין. (שו"ת תשורת ש"י סימן תקע"). 28) הגאון רבי אברון קריספין זצ"ל, כותב כך: "ואם כן מי יערב לבו להתיר בקום ועשה נגד ארייוותא אילין". (בית אהרן אהע"ז, מערכת הפ" אות" א"). 29) הגאון ר" ראובן בן דוד בעל שו"ת משיב דבר – אוסר, ומצטט את בעל ההפלאה שההולכת עם פאה דינה בחרם. ע"ש. (שו"ת משיב דבר, ח"ב, מערכת פ"). 30) הגאון האדמו"ר ר" יחזקאל הלברשטאם זצ"ל, אב"ד שינאווא, כתוב: "איסור גדול לבנות ישראל לילך בבגדי פריצות ובפאה נכרית וכל איש ישראל מחוייב למחות וכו"". (דברי יחזקאל על התורה, דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ" קכ", מקור החיים רסב"). 31) הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל בעל מלאה קטרת: "שלא תלך האשה בפאה נכרית וכו" כי הכל פריצות ויצר הרע". (נדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). 32) הגאון רבי יששכר דב רוקח מבעלזא זצ"ל: פוסק שזה איסור חמור, ואפילו מגייס את החתם סופר למערכת הפוסקים שאוסרים. (דרשה שנדפסה ב"קונטרס דיבורים קדושים" לגאון ר" יונה זאב הלוי זצ"ל). 33) הגאון רבי צבי הירש שפירא, בעל הדרכי תשובה זצ"ל – כותב ש"אם [מצינו מישהו] מיקל הזה בוודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים וחלילה לקבלו לשו"ב". ע"כ. [בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב"]. 34) הגאון רבי יעקב וויל זצ"ל נכד הקרבן נתנאל – ממש בוכה על "המתפרצות בעם לשאת פאה נכרית וכו" ואיסור גמור הוא מדינא". ע"ש. [תורת שבת, או"ח סימן ש"ג]. 35) הגאון רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש זצ"ל בעל מנחת אלעזר – פוסק כדברי הבאר שבע, וכותב שיש לגדור גדר שלא לילך בהשערות נכרית כי שומר נפשו ירחק מהם. ע"ש. (נמוקי או"ח סימן ע"ה). 36) הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד דאנציג זצ"ל: כותב
שכל מה שהתירו לצאת בפאה נכרית לחצר זה דווקא איפה שאין רבים בוקעים, אבל מקום שרבים בוקעים שם וודאי אסור (וכהבאר ששבע). [פירוש למשניות תפארת ישראל, שבת פרק ו", משנה ה"). 37) הגאון רבי ישעיה ברלין (פיק) זצ"ל בעל יש סדר למשנה – כותב שלרשות הרבים לא התירו לצאת עם פאה. (יש סדר למשנה, שבת פרק ו", משנה ה", ד"ה פאה נכרית). 38) דעת הגאון רבי יהושע משה לייב דיסקין זצ" ל בעל שו"ת מהרי"ל דיסקין – כותב שאין היתר מהש"ס דילן לצאת לרשות הרבים בפאה, וגם יש בעיה של מראית העין וחשש הרהור. (שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונטרס אחרון, סי" ריג"). 39) הגאון ר" יוסף ניסים בורלא אב"ד ירושלים – פסק לאסור כהבאר שבע, והמים רבים, והכנסת הגדולה. (שו"ת וישב יוסף חיו"ד סימן ב", דף טז", עמוד ב"). 40) הגאון רבי אייזיק מספינקא זצ"ל: כותב שפאה לכולי עלמא הוא אסור מדת יהודית, ואולי הוא אסור מדאורייתא. ע"ש. (חקל יצחק סימן פא"). 41) הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בעל שו"ת הסבא קדישא – כותב שאין מקום להתיר את הפאה, וכן ידוע לו ממאריה דאתרא (הוא חי בדמשק) שהרעיש עולמות כנגד הפאה. (שו"ת הסבא קדישא ח"א, סימן א"). 42) הגאון רבי צבי הירש חיות (מהר"ץ חיות) זצ"ל כותב: "ולא שמעתי שינהגו קולא בזה בכל תפוצות ישראל במדינת פולין, רק חדשים מקרוב באו אשר הרבה פרצו הגדות, וראוי להוכיחם ולהחזירם למנהגם הקודם". (שו"ת מהר"ץ חיות, סימן נג". וע"ע בחידושי מהר"ץ למסכת שבת ס"ד ע"ב). 43) הגאון רבי עקיבא יוסף שלוזינגר זצ"ל – פוסק לאסור כדברי הבאר שבע, והיעב"ץ. (לב העברי ח"א, דף פא"). 44) הגאון האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בעל הייטב לב: "ויותר מהנה עושים חדשות שהולכין בגילוי הראש בדבר הדומה לשער ובפאה נכרית וכו" וגם עתה אני מבקש ומזהיר לבל יוסיפו ללכת במלבושים כאלו…" (ייטב פנים, מאמר דורש טוב, אות ד". וע"ע בייטב לב תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור (אות כח") שכותב מפורש שאסור ללכת עם פאה). 45) הגאון רבי הלל לכטנשטיין זצ"ל אב"ד קלמייא בעל אבקת רוכל – כותב שהפאה הוא מנהג בורות. (אבקת רוכל ח"ב, כלל ב", פרט א". וע"ע בספרו שירי משכיל כלל ה" פרק ט". וכן בספר מקרי דרדקי, בראשית אות לה). 46) הגאון ר" אברהם חיים איינהורן זצ"ל בעל שערי טוהר כותב – שבזה הזמן הפאה הנכרית אסורה מהתורה. (סוף ספר שערי טוהר על הלכות נדה). 47) הגאון רבי אלעזר בעל שמן רוקח זצ"ל – כותב בצוואתו לאסור את הפאה לכל זרעו [בצוואתו נדפס בספרו יבין שמועה על התורה (קרקא תרס"ד)]. 48) הגאון האדמו"ר ר" יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל זיע"א – בוכה על הפאות הנכריות, ומגייס את אביו בעל הקדושת יו"ט, ובגאון בעל מחנה הלוי שאסרו. (דבריו יואל, פרשת בראשית, עמ" לב" – לה"). והטוב לסוף: רבי משה פרובינציאלו – בן דורו של מרן, בעל שו"ת מהר"ם פרובינציאלו, כותב כך: "הקרינאלי (crinale – פירוש פאה נכרית) כולם הנעשים משיער אשה אין דעתי נוחה מהם מפני שאם אינם ערווה ממש כאמרם שער באשה ערווה, הרי הן דומין לה ויש להתרחק מן נכיעור ומן הדומה לו". (ח"א, סימן צ"). חכמי עדת התוניסאים: 49) הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל בעל השו"ת "איש מצליח" – פוסק להלכה ולמעשה לאסור כהבאר שבע, וכהחיד"א. (שו"ת איש מצליח ח"א. או"ח סימן כד". 50) הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים – כותב מפורש שאסור, והנהיג קו בישיבה לבחורים שכתנאי ראשון בשידוכין שהכלה לא תלך בפאה נכרית, ואם לאו לבטל הקשר. (ירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב". וע"ע בירחון "אור תורה" שמה ט"ז סימן יב". ובהקדמת הגר"מ מאזוז שליט"א לס" "שיעורי הראש"ל). 51) הגאון רבי משה לוי זצ"ל בעל שו"ת תפילה למשה, מנוחת אהבה ועוד – פוסק להלכה שאסור עם פאה נכרית בין לספרדים בין לאשכנזים. (ירחון "אור תורה" גיליון טבת תשמ"ח סימן נה". וכן מנוחת אהבה ח"ב, פרק יא" סעיף ה", הערה 16)."

– הרב יעקב דידובסקי זצ"ל (ספר מחניך קדוש) "ופאה נכרית הדקה שנראה כמו שערות ראשה אסור לכל"

עוד מפוסקי זמנינו: 52) הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף כותב: "לעניין כיסוי הראש בפאה… ידוע הוא שבני עדות המזרח לא היו רגילים בזה כלל ועיקר, אלא היו מכסות ראשן במטפחת או בכובע, וזה מחדש באו מערי אירופה באופנה חדשה לצאת בפאה נכרית. והעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו". (אור תורה תשרי התשנ"ב עמוד כא", הובא דבריו בסוף ספר בנות ישראל לרה"ג ישראל לוגאסי שליט"א). 53) הגאון רבי אברהם דוד הורוויץ בעל שו"ת קניין תורה בהלכה – פוסק שללכת עם פאה נכרית זה איסור גדול, ויש להרעיש ולצעוק כנגד הפירצה הזאת. (שו"ת קניין תורה ח"ד. סימן קכט". וע"ע שם ח"א סימן יא"). 54)הגאון רבי משה יהושוע לנדא זצ"ל – פוסק שפאה נכרית זה אסור, ומה שהתירו המתירים זה למען לא יתקלקלו עוד ויכשלו בפריעת ראש לגמרי. ע"ש. (הקדמה לספר "דת יהודית כהלכתה"). 55) הגאון רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, וכל ממשיכי דרכו: הראשל"צ הגר"ש עמאר שליט"א, הרב ראובן אלבז שליט"א, הרב יורם אברג"יל שליט"א, בניו הפוסקים וכו". (מדובר במאות ואולי אלפים של רבנים דיינים ופוסקים בארץ ובעולם). 56) הגאון הרב יצחק ברדא בעל שו"ת יצחק ירנן (שחולק רבות על הרב עובדיה) פסוק – שמכל צד שתפנה לברר דין זה (דין חבישת פאה נכרית), הדבר ברור לאסור. (שו"ת יצחק ירנן, ח"ג, אהע"ז סימן ב"). 57) הגאון הרב משה מלכה שליט"א בעל שו"ת והשיב משה – פוסק שבצדק מתנגד הגר"ע יוסף שליט"א לפאות, ולפעמים הפאות של דורינו גרועות יותר משער טבעי. (שו"ת והשיב משה, סימן לה"). 59) הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א פוסק לבני עדות המזרח וודאי יש לאסור. (מראות הצובאות, עמ" 148). 60) ההר"ג ישראל אבוחצירא – הבבא סאלי זצ"ל: בצוואה לבנות משפחתו "אם אתן חושבות לרמות את הקב"ה בלובשכן פאה נכרית, וכאילו בזה אתן יוצאות חובת כיסוי הראש, אם כן דעו לכן: כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנם". (סדנא בבא סאלי עמ" ע").

60) הגאון רבי חיים דוד הלוי זצ"ל, שכיהן כ – 25 בתור רבה של ת"א – יפו, ונחשב לאחד מבכירי רבני הציבור הד"ל – פוסק להלכה ולמעשה "שהסברא הישרה מסכמת לאסור". (מקור חיים לחתן ולכלה ולמשפחה, פר" א", סעיף ו(

 

הבאנו  לכם מקצת דברי גדולי הדור ( ועיין בהערות לעיל) שלא מתחשק לכם להפנים כי היצר הרע של הבלי העולם יותר מדי גדול.

 

אמותנו הקדושות לא הלכו בפאה ותפסיקו לומר שזה "כיסוי מהודר". הפאות של היום לא צנועות וכל חילוני בור ועם הארץ רואה את זה.

 

טעם כיסוי הראש הוא מפורש בפוסקים ולא המצאתי את זה, וזה לא גזירת הכתוב! ואין שום סברא להגיד שאם זה לא שיער שלה זה פחות מושך עין כי הפוך זה הרבה יותר יפה…

 

כל כך התלהבות ואנרגיה ומסירות נפש ל"הוכיח" שפאה זה כיסוי ראש, פשוט מאוד, רק "הבעל דבר" עושה כך. פאה זה טרייף ט – ר- ף פסול לא כשר, טמא !

 

הכשרות שלך היא מכח פלפול, אבל להלכה ולמעשה אסור לחבוש פאה. לא מכסים שיער עם שיער נקודה סופית.

 

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל: אברך שדורש מאשתו רק פאה הוא רשע מרושע ואפילו הוא ראש ישיבה או ראש כולל.!

 

ועוד שהאריז"ל כבר כותב בדורו שרוב המנהיגים הם בדור האחרון יהיו בהם קליפות של ערב רב שנדבקו בהם.

 

צריך לבדוק את האמת ודעת תורתנו הק', והראיה שרווקות הולכות בפרועות ראש אם זה לא שיער אסוף זה ג"כ פריצות כמ"ש גדולי הדור במכתב שפורסם.

 

ומשיח יהיה זה שיאחד את כל עם ישראל  מכל השיטות הגוונים והעדות ויתקן את העולם, ושלא נחשוב שאנחנו מתוקנים כי אם כבר משיח היה מגיע, ויש תורה ויש חסד, אבל העיקר זה הקדושה "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", וקל להכשיר את כל המעשים ולומר אנחנו בסדר. מי חלם שנגיע למצב שנצטרך להפריך סברא גאונית כזאת ששיער הוא יותר טוב ממטפחת כי הוא מכסה את כל השיער, וכדאי בזיון וקצף..

 

היצה"ר מראה לפי שעה שיש הצלחה בלעשות נגד רצון ה', וח"ו להגיד שזה מביא הצלחה אלא רק להיפך וכידוע סיפורים רבים המעידים על כך. וכבר אמר הרב יצחק כדורי זצוק"ל שהפאה היא זאת שהביאה את המחלה הידועה ר"ל, ולפעמים נתפסים בזה גם הנשים הכשרות בגלל שיש כזה פירצה וגם הם סובלים ה"י.

 

ומסופר על פאנית מפורסמת שבאו לקבור אותה אחר מיתתה וכל הקבר היה מלא נחשים, והלכו לחפור קבר אחר וגם הוא היה מלא נחשים וככה ארבע חמש קברים רחמנא ליצלן, עד שלבסוף הוכרע לקבור אותה כך, ואז אכלו אותה כל הנחשים ואולי זה יכפר לה במקצת ע"כ ההחטאת הרבים הנוראה שגרמה ה' ירחם. ויש עוד סיפורים רבים הרבה יותר מכמה סיפורי יצה"ר מועטים.

 

צריך רק לדעת שרוב הפוסקים המתירים מסתמכים על הכמה מקורות שיש בענין, אבל הם יושבים בביהמ"ד ולא רואים מה הולך ברחוב.

ובוודאי אם היו יוצאים לרחוב ורואים את המצב הגרוע, ח"ו שהיו נותנים יד לזה וכל אחד יודע בעצמו מה יותר צנוע, ומה שהתיר הרבי מחב"ד הוא בגלל ההתבוללות שהיתה בחו"ל שלא ימחק מצות כיסוי הראש ואכהמ"ל. וגם הוא בעצמו חיזק כמה נשים שהלכו במטפחת.

 

ואמר הגר"י מוצפי זיע"א שהבעל שעושה קידוש ליד אשה עם פאה (אם לא עוצם עיניו) כל ברכותיו הולכות לסט"א ה"י.

 

ומי שמפרסם הפוסקים שמתירים ובגללו יחליפו כמה נשים לפאה, אוי מי יכול לשער "שכרו" לעתיד לבא שהרבה כבוד שמים בעולם, שיאמרו החילונים: איזה אשה יפה, מה אפשר להיות חרדית בלבוש חילוני? ועוד יותר יפה. ובוודאי בזכותו אנשים ישמרו יותר את עיניהם בקדושה כי כמו שבחורה מותר לה אז…

 

ועל זה אמרו בגמרא והאמת תהיה נעדרת ומוסתרת, עד כדי כך. ואין שכל להבדיל שצדיק יכול לומר משהו לא כמו אחרים

 

וכל הרבנים הקודמים שנשותיהם הלכו בפאה זה לא פאות של ימינו בכלל.

עדיף שישארו עם השיער, למה לכסות שיער בשער?

 

ונכון שדורנו הוא לא דור של שרה אמנו, אבל לפחות צריך לבכות על מצב הדור ולהבין את החורבן, שודאי שהאמהות הק' לא הלכו בפאה ברחוב ואפילו כשהלכו לזרוק אשפה.

 

ולא בחינם לפני כמה שנים נמצאו בפאות שער של עבודה זרה, ורצו לרמז לכולם תזרקו את הפאות (מה גם שהמחלקה של המחלה ר"ל היתה ריקה).

אבל היצה"ר כדרכו הפך את ההתעוררות שהיתה לחיזוק הפירצה בהכשר ואז הצטרפו עוד נשים שלא הלכו בשייטל,

 

עם קורח לא היו 250 ראשי סנדראות שהיו צדיקים נוראים שיצאו נגד משה רבינו וכו' יש צדיקים ויש צדיקים מה לעשות?

 

חיפשת פעם צדיק אמיתי? ומסופר על מוהר"ן מברסלב הננמ"ח זיע"א שפעם כשעברו דירה שמה ביתו את המטפחת על מתלה בבית, ואמר לה להוריד את זה כי בדור כזה שהמוחות כ"כ חלושים גם זה יכול להכשיל… אז פאה זה לא מכשיל כי התרגלו…

 

כתב בדברי חיים על המועדים (בסוף הספר בהשמטה לפרשת ויקהל) באמצע דבריו "כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור, רובם מערב רב" וכ"כ האריז"ל (עי' ליקוטי תורה פר' ואתחנן) וכתב באמצע דבריו "ועתה רוב הדור מהם" וכתב כן על דורו שהיו בהם צדיקים וכו'.

 

ולכן האמת היא לא ברורה ומועטים הם שמחזיקים בקדושה ויראת שמים כבדורות עברו. ובזכותם יבוא משיח צדקינו ויתקן את כלל עמ"י בכל מה שצריך תיקון שיהיה בקרוב אמן

 

הגיע הזמן למחות נגד אלו הבאים באיצטילא תורנית ונותנים הכשר לשרץ בקן טעמים ,על מי שבא בשם "התורה" יש יותר קפידא ,מי שכלל אינו שומר תורה ומצות אינו בגדר של "סביביו נשערה מאד" ,אבל מי שבא בשם "תורת ישראל" ומחלל אותה ,עליו יש קפידא גדולה מאד בשמים כי על זה נאמר "לא תשא את שם הוי"ה לשוא" ודו"ק

צריך למחות נגד נגע הפיאה נכרית שממיט אסונות גדולים על כלל ישראל ובפרט במחנה החרדי שאין יום אשר אין שם מת במיתה משונה רח"ל. 

וזה שהורגלו במטעמי הגויים, ולא רוצים לפרוש מהתאווה, וכבר אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", והם הפכו היצר הרע לקדוש וטהור בשם התורה,כי לא סרים למשמעת ה'.

צריך להגיד קשה לנו להשתנות ולא לחפש כל מיני טצדקי,

 

ומה לענין "ולא תתורו אחרי לבבכם?"……… עם הפאות של היום, זה פשוט שעדיפה המטפחת[3]. אין שום ויכוח על זה. שיער באישה ערווה

ידוע מה שאמור חז"ל שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה (יבמות קכא, ע"ב) אז קל וחומר כשערותיה הרבים של הפיאה, וקל וחומר כשהיא הנאה מתקרובת עבודה זרה.  ולשם מה ?  לשם שהאשה הנשואה תראה פנוייה !

אשה נשואה צריכה להיות נאה לבעלה ולא שאחרים יסתכלו בה וממילא כל הטעם שלא תתגנה על בעלה לא שייך ברשות הרבים

הגיע הזמן לגדע את הנגע רע הזה של חוסר הצניעות בכל בנות ישראל !

לכן, מי שעיקם את התורה, כדי להתיר את מה שאסרה. זה חמור מאד.  הויכוח במחנה החרדי,זה לא השאלה אם מותר או אסור  זה השאלה אם זה צנוע וכן מנהג קדושים?

אבל ציבור שפוקדות אותו אסונות רבים ותולה את זה בהבלים ורעיונות מטופשים, פשוט העונש שלו, כנראה עצום, כי עצם זה, שהוא לא מוכן להבין, למה ניתחים עליו צרות , ובטוח בצדקת דרכו, שהיא היא המפילה אותו לבור תחתיות, כנראה זה העונש הכי גדול.

ולא תביא תועבה אל ביתך, והיית חרם כמוהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא! (דברים)

"תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר (דברים לא) כי לא תשכח מפי זרעו אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד:

תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל  שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל  שנאמר (מיכה ג) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו וגו'..   "   )                                                           בבלי שבת קל"ט( "א"ר אלעזר בר אבינא אין  פורענות  באה לעולם אלא בשביל  ישראל,   שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם וכתיב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר "                                                                                                                                                    (בבלי יבמות ס"ג ( האם לקחנו מוסר מהפורעניות שבאות על הגויים ?  האם בדקנו היכן אנחנו טועים ?  שהרי כל פורענות שבאה להם – באה בשבילנו !  שאפילו אם הם חוטאים בעבודה זרה לא משנה כ"כ לקב"ה שהרי זהו טבעם בלא ישראל שמהווים להם אור (לצערנו נהיינו חושך לגויים ולעצמנו(  אלא אם יש בענישתם לקח בשבילנו !  אלא אם לנו יש שותפות איתם בעבודתם, רווח מעבודתם,  והקשר ביננו "יראי השם" לבינם הוא דווקא בתקרובת עבודת האלילים שלהם.  שאיזה קשר אחר יש בין המזרח הרחוק והחרדים ?  דרשו חז"ל אין לך פורענות שבאה על ישראל שאין בה קצת מפורענות של עגל, דהיינו שהקב"ה זוכר עדיין את החטא הנורא ובמיוחד כשבישראל יש עדיין אבק מאותו חטא,  גם אז היה מדובר בתכשיטי נשים ששימשו חומר גלם לעשייתעבודה זרה ממש.  רק שאז קודם לכן, כל עוד התכשיטים היו עליהם לא היה בכך כל חטא, ועדיין לא היה בתכשיטים גדר של עבודה זרה ותקרובתה, וידי הגברים נשאו בחטא,  היום התהפכו היוצרות, והנשים מושלות בבעליהן ושמות את עגל הזהב על ראשיהן,  את תקרובת העבודה זרה עצמה !  והבעלים שותקים ולא מוחים,  ומי שיכול למחות חייב למחות אחרת גם ייענש.

הגיע הזמן למחות נגד היתרים מפוקפקים ובכללם היתר הפיאות הנכריות !!!

6  מליון קורבנות ואין שום תובנות ומסקנות. "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים…"

הגיע הזמן לבער מן הארץ את הפאות הנכריות שהביאו מאדמת אירופה הטמאה כמ"ש (זכריהו יג ב) "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ " וגו'

 

התרבות הזאת היא כמו וירוס של עבודה זרה  בתוך היהדות, בתוך ה'יידישקייט'. בחוץ לארץ היהודי עשה הכל כדי להיבדל מן הגויים, כאן בארץ הוא משתמש בתרבות הגויים כדי להיבדל מהיהודים (אלו שאינם מזוהים כ'חרדים). ועוד בשם ה'תוירה'.

 

בושה וחרפה שמעתיקים תרבות חטאים של רשעי הגוים בצורה הכי מכוערת בשם תורת ישראל באיצטילא תורנית אין שום התר לכל הפאות הפרוצות הללו מחטיאים את הרבים…

איפה היראת שמים שלכם ? אתם לא מתביישות גם הבעלים שותפים לפשע בזה שאינם מוחים בנשותיהם שהולכות בצורה שאינה הולמת את רוח היהדות .

 

וזה פשוט שרב שפסק להתיר בשופי ללא גבול,הרי הוא טועה ומטעה ועתיד ליתן הדין.

 

אכן הדברים ידועים על חומרת האיסור לחבוש פאה נכרית וכל ההתר היה לענ"ד בארצות הנכר מפחד הגוים וזה לא יותר מהודר מכיסוי ראש כהלכה ויש הרבה מה להאריך בנושא זה רק שאין כאן מקום להאריך בדבר הפירצה הנוראה הזאת שהפילה אלפים ורבבות מבני ובנות ישראל .

 

די לטהר את השרץ בקן טעמים ומה לנו בפלפולים של הבל.

אמותינו הקדושות לא לבשו פאה נכרית. וזה לא שום הצלה זה מכשול גדול לרבים אשת איש נשואה מנסה להיראות כאשה שיסתכלו עליה להחטיא את הרבים

מי יכול לתת הכשר לדבר שנפיק מיניה חורבא זה שיש לאותם נשות רבנים אברכים יצה"ר גדול בענין זה המכשול ביד הבעלים שאינם מוחים בנשותיהם אדרבא מעודדים אותם לחבוש פאות נכריות שהביאו מאדמת אירופה הטמאה! !!

 

ויש מקום לדון  האם זה נחשב בכלל ככיסוי ראש כי זה שער בעצמו רק לגבי קריאת שמע יש איזה קולא מסוימת ויש הרבה פוסקים שמחמירים גם בזה אין פה שום ענין של דרגה רוחנית זה ענין של צניעות ויש להחמיר מאד בנושא פרוץ זה.

 

התר הלכתי אמיתי מעולם לא יצא ממנו הכשל לרבים ואם יצא כמו השערות מהודו שיש בהם תקרובת ע"ז אז ברור שאין זה הכשר ברי"ש אלא הכשל בלמ"ד רבתי.

ואין כאן מקום להאריך בגודל המכשול שיצא מהתר מפוקפק זה לפחות חובה עלינו לדעת את האמת ולדעת הגר"י צדקה ז"ל עדיף ללכת בגילוי ראש מאשר ללכת עם פאה נכרית ויש עוד לדון בדבר זה מטעם שאין זה נחשב כיסוי ראש כלל כי זה שער בעצמו ודו"ק היטב .

 

חז"ל אמרו שנחרבה ירושלים שהעמידו אותה על הדין, אולי ועל פי דין יש שהקלו, אבל אולי לפנים משורת הדין- תפסקנה נשות האברכים להלך בפיאה נכרית של מעצבות אופנה?  הכזאת צניעות?  נשות רבנים זה לא ראיה  ומה שהתירו זה שיער של עז ולא שיער אישה.

 

אין שום צניעות בפאה נכרית ואין זה דרכי השם אמיתיים לבת ישראל הכשרה זה למדו מתועבות הגוים וכו' והעתקת התרבות האירופאית בצורה מכוערת.

 

לא מצאנו בשום מקום בש"ס שהוזכר בו פאה נכרית , שישתמש לתחליף כיסוי שער רק תמיד הוזכר כתחליף או תוספת לשער עצמו, ותשמישו באופן שמותר לגלות שער עצמה ממילא, כלומר לעיני בעלה בביתה או בחצר ביתה היכן שאין אנשים עוברים שם,  וזאת על מנת שלא תתגנה על בעלה כגון שיש לה מום בקרקפת או סובלת מקרחות וכדי לשוות לה מראה של שיער על גולגלתה הסובלת מחוסר שיער, מתחת לכיסוי ראש.[4]

 

וכל המתיר עתיד ליתן את הדין כל ההיתר של פאה נכרית מדובר בשער עזים של פעם לא פאות קסטם  וכדומה

כל יום יהודים ויהודיות נפטרים ל"ע בגלל הפיאות הנוכריות ואין מי שישגיח ומי שיספור!

הגיע הזמן לביעור הנגע רע של העתקת תרבויות זרות די לחילול השם ושלל התרים שאינם אלא הכשל הרבים!

 על פי האמת אין אף רב שמתיר את הפאות של זמנינו

 

לכל הדעות הפאות של זמנינו הם פרוצות ומחטיאות את הרבים ואין עוון גדול מזה!

 

אשה עם פאה היא פרצה כמו מי שלא מכסה את הראש, ואפילו יותר מזה, כי פאה נעשית במומחיות כזו להכשיל גברים.

 

אין כמו זימה לעורר צרות ודינים באופן גלוי כפי שמובא בפרשת בלק (המגיפה לאחר חטא בעל פעור, פעור->פרוע->בעל הפרועה, פרועת הראש),

 

לא בהיתרים מפוקפקים של פיאות נכריות שאחריתם מי ישורנה ואין להם על מה שיסמוכו להחטיא את הרבים ה' יצילנו ואת חמת ה' העלו ומדת הדין מתוחה על ישראל  רואים את האסונות הפוקדים את עמנו מיום ליום כמ"ש "ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק "

 

אין שום פוסק שיכול להתיר  פיאות נוכריות לנשים נשואות ואין דבר כזה פאה צנועה כמו שתגיד שיש חזיר כשר זה דבר שאין עליו עוררין שהחליטו רוב הפוסקים .

 

תתעוררו! כשרוצים להכשיר שרץ, יכשירו אותו בק"נ טעמים. העיקר לא ללכת לפי ההלכה…

"ואע״פ שרבו מגולי כל היד, בטלה דעתם״. (חזו״א (

 

אני פשוט חושב שלא כדאי  לשחק משחקים בדברים ש יש בהם אפילו ספק דאורייתא. מקווה שדברי היו ברורים.

 

 

להלן מכתב מאברך

"אני הקטן אברך ליטאי בן ליטאי בן ליטאי [גם מוצאי מליטא כפשוטו, וגם שייך לחוג הליטאי ], כל ימי למדתי בישיבות ליטאיות ואצל רבנים ליטאיים מובהקים.

 

 והנה לאחר הבירור נתברר לי כי דעת רבותינו מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ויבלחט"א מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ומרן הגר"ש אויערבאך שליט"א ומרן הגר"נ קרליץ שליט"א ומרן הגר"ש וואזנר שליט"א, שיש עדיפות למטפחות על פני פאות..

 

 לאחר פרשיית הפאות מהודו עודדתי את רעיתי להחליף מפאה למטפחת, ומה אומר ומה אדבר, לא רק שלא חסר לנו כלום מזה, אלא אדרבה מאז אנו מרגישים שמחה ואושר מופלגים על המראה היהודי האמיתי המקורי, ללא זיופים, ללא תירוצים והתחמקויות, ללא חיקויים עלובים של הגוים, מראה יהודי אותנטי! כפי שבודאי נראו האמהות והנביאות הקדושות.

 

ועוד נקודה אחת אוסיף, כי את האמת – ניתן אמנם להשתיק, ניתן לכסות עליה, לפזר מידע מטעה בקרב הציבור כאילו שכל הגדולים סוברים שהפאה עדיפה, ניתן ללעוג לאלו הצועדים בה, ואף להרחיקם ממשרות הוראה חשובות, אבל לאמת יש מעלה אחת – לעולם לא ניתן לנצח אותה. כי האמת נשארת תמיד "אמת , " האמת מדברת בעד עצמה, ולא משנה כמה אנשים מסכימים להודות בה

 

. הנני קורא בזאת מלב אל לב לכל אחי ורעי האברכים הליטאים, לעזוב את כל הנגיעות וההצטדקויות, ולהכיר באמת הפשוטה והתמימה שאין דבר טהור ויפה ו"בן תורה'דיק"  יותר מכיסוי ראש אמיתי, הלא הוא כתר המלכות המעטר בחן את ראשה של האדישע מאמע

 

 . אחי היקרים והאהובים, הבה ונבעט בבוז באופנה הגויית המבחילה, ונחזור בפרהסיא, בגאון, בצואר נישא ובקומה זקופה- היישר אל חיק מורשת אבותינו העתיקה

. בידידות נאמנה לכל עמלי התורה מ . פ. ירושלים

נשים יקרות!  כמו שאתן שמים גרביים וחולצות סגורות ומכופתרות מפאת צניעות, כך גם שימו כיסויי ראש כדי לא להחטיא את הגברים רחמנא ליצלן.

 

מי שהולכת עם מטפחת נראית יותר צנועה ויראת ה' ממי שהולכת עם פיאה שסבורה שהיא דתיה.זה קלקול גדול.

 

וכל אישה שקצת מחזיקה מעצמה יראת שמים – בדיוק כמו שאת מקפידה להדליק נרות בזמן גם אם את ממש לחוצה.. זה אפילו לא שאלה, תתאמצי קצת למען ההלכה, ותראי בע"ה הצלחה!

 

אפשר למצוא מהיום ועד מחר "למה מותר" אבל זה לא אומר שזה מהודר!! כל הרבנים שהסכימו – רובם ככולם מעידים שודאי שהמטפחת יותר צנועה ויותר עדיפה!!!

אז בדיוק כמו שאת מעדיפה להוסיף כמה שקלים בשביל להדר, ככה תתאמצי קצת ובע"ה תזכי לכת ולקדש שם שמים בצניעות!!

 

ומסופר על אישה שה"י כמעט והסתבכה בללידתה וה' ישמור היתה קרובה ח"ו לאבד את התינוק, והיתה עם הולכת עם פאה וכובע, ואז התחזקה והתחיבה ללכת עם מטפחת כשרה וב"ה ניצלה!!

 

ויש עוד הרבה סיפורים, אל תלכו כפתי, תבדקו את זה באמת –

לא אצל הנגועים בדבר, תסלחו לי.

 

אבל יש כל כך הרבה קונטרסים בענין הטוב הצפון להולכת בצניעות וח"ו לגודל מכשלות שמביאה ההולכת בפאה שהחריבו בתים!!!!!

 

וכי אין אנשים פרוצים ברחוב? צריך ח"ו עינים מיותרות עליך? לא אכפת לך על הקדושה ועל הברכה שיש בך, שאת צריכה שח"ו י'היו עליך עינים שלא בדיוק מתכוונות לטוב?

ה' יעזור לכל עמ"י לבחור בטוב ובצניעות!!!

 

יהי רצון שהנזכה כולנו לגאולה שלמה בקרוב מתוך רחמים וזכויות!אמן.

הקב"ה נתן לכם  הזדמנות להתפטר מהפאה שכולה ספיקות וחששות הלכתיות. בואו לא נחמיץ את ההזדמנות.

 

פעם אמרנו – בגלל החברות, הסביבה וכו'

עכשיו זו הזדמנות נהדרת. להתגבר על כל התירוצים ונעשה את רצון הבורא ית"ש באהבה ושמחה.

 

ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו וגם אנו נגאל בזכותכן אמן כן יהי רצון.

 

ואולם, האם רק אנחנו, הנשים לבד, אשמות בזה בחבישת פאות נכריות? כיצד נוכל לבדנו למלא את המשימה, מבלי שיהיה לנו סיוע כל כך? כמה נקל היה לנו אם גם בהיכלי הקודש, בתי המדרש ובתי הכנסת, היתה יוצאת זעקת מחאה אדירה נגד האופנה הארורה: עצור! סכנת מוות!

 

הייתם רוצים להיות במקום הזה שהנשים שלכם יהיו מושא תאוותם של עוברי אורח???

הפיאות שיש היום זה צחוק מהתורה… ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל היה צועק על זה הרבה..

 

אם הרב עובדיה זצ"ל שהיה לו כוחא דהיתרא עצום לא מצא לזה היתר זה אומר הרבה!

 

מה צנוע בללכת עם פאה? יש היום פאות שיותר יפות מהשיער שלי…זו פריצות! איפה הצניעות פה? פאה זה בדיוק שיער,אז למה בכלל לקנות סתם פאה שעולה אלפי שקלים? כבר עדיף את השיער שלי חשוף בחינם. מה זה השטויות האלה? פעם היו פאות מצמר של כבשה…היו פאות מקש,ההיתר הוא ממש לא על הפאות של היום. הפאות של היום עשויות משיער אמיתי ואין היתר לזה. מי שהולכת בפאה כזו משקרת על עצמה. כל אחת יודעת שזו פריצות. מטפחת זה צנוע ללא כל צל של ספק.

 

והלכה למעשה: אין להתיר לאשה נשואה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, ויש לאסור בזה בכל תוקף. ובפרט בדורות שלנו שעושים את הפאות במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם אלו שערות טבעיות או פאה נכרית, ולא לכיסוי כזה נתכוונו חז"ל שהצריכו כיסוי הראש באשת איש. ומכל שכן שיש לאסור בזה לספרדים ובני עדות המזרח, מאחר שכל גאוני ספרד המפורסמים פסקו לאסור בזה, והעידו שבמקומותינו לא נשמע מעולם מנהג כזה. ורק לאחרונה החלו נשים ללבוש פאה נכרית בהשפעת המורות והחברות שלהן. וצריך להבהיר להן, שכל גדולי התורה מעדות המזרח לא התירו לנהוג כן, ואין לשנות מהמנהג.

 

ושלא לחשוב  אפילו לרגע שלאשכנזיות מותר פאה  כל הפוסקים האשכנזים גם אסרו את הפאות של ימינו!

ולמה שלא יחושו להחמיר בדבר כזה חמור. ואף בפאה וכובע ראוי להחמיר. וכל בעל ישפיע על אשתו רק בדרכי נועם ושלום, ויבאר לה חומר הענין.

 

הפאות היום עשיות במומחיות כזו, כל מי שלא משקר לעצמו, יודע שפאות כללו אף פוסק לא התיר, שהרי יותר יפות משיער טיבעי, ולא ניכר כלל שמכסה ראשה, ועוד שמושכות גם הופעת לבוש שתתאים להם, ומגרות את יצר הרע, אוי לנו.[5]

 

ולא עוד אלא שגם בבית יש בעיה ללכת בפאה מכיוון שבפאות זמננו, גם אלה הנקראות “קאסטם אירופאי”, וגם אלה עם “ההכשר”, בכולן יש תערובת שער מהודו[6] שמקורו בתקרובת עבודה זרה.

[1] "דברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א אודות פירצה במצוי היום בפאות נכריות, וכבר פירסמתי מזמן דמצוי עם פאה פריצות ממש ואסור לקרוא (כנגדה) דבר שבקדושה. לכן יתברך ה"ה רבי שמזכה הרבים בספרו, ויהי רצון שהדברים יתקבלו ויהא בזה קידוש שם שמים" (מתוך הסכמה לספר 'דברי שלום', בענין עדיפות המטפחת) "ואין להיכנס כלל למקום שמוכרים פאות ארוכות, פרוצות, או קאסטם וכדו' שנאסרו על ידי גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א החיים איתנו, וראוי להחרימם ולנדותם שגורמים לסילוק השכינה מישראל וצער שאין כמוהו" (מתוך קול קורא, אייר תשס"ד) "לאחרונה נותנים הכשר על פאות פרוצות! עד היום היה נקרא שפרוצה עושה זאת, ועכשיו יש לזה הכשר רבנים, הכשר לפריצות, וזה כבר גרם לנשים שלנו כשרואות הכשר מרבנים הם חושבות שאין עוברים בפאות אלו על שום איסור. לא רק עבודה זרה אסור, פריצות שהוא אביזרייהו דגילוי עריות ג"כ אסור! שניהם מרועה אחד נתנו!… ההכשרים בזה הם פרצה גדולה בכלל ישראל"! (הדברים נאמרו בעצרת הרבבה בכיכר השבת, ט"ו סיון תשס"ד) תשובות והנהגות כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד, סי' רצ"ד): "ראוי להעיר לכל חתן ובפרט לבן תורה שמיקל כמנהג להתיר פאה נכרית, שחייב לדאוג שיבררו אצל הכלה שמכינה פאה נכרית לחופה ולאחר נישואיה שלא תהא בפריצות. שהרבה פעמים העיקר אצלה בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא נראה כשערותיה. ואם לא יברר כהנ"ל, יתכן שהחתן יגיע לחתונה ויראה שהיא קנתה לה פאה מפוארת, אבל מתועבת ואסורה. והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה, ובאיסור פריצות, וחלול השם ר"ל, שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת. ומצוי גם שהכלה עושה כן בתמימות, לאחר שרואה זאת אצל אחרים ונוהרת אחריהם, ומחריבה בזאת את ביתה וכל עתידה. וכשידרוש ממנה צניעות עושה טובה גדולה לה ולעתיד ביתם. ולפני כארבעים שנה כבר מסר לי כ"ק האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר זצוק"ל למסור בשמו חומר האיסור ופריצות בפאות ארוכות, וכעת נוספו בשוק פאות משערות טבעיות ומסולסלות וכדומה, והצד השווה שבהם שנעשו להתבלט בשערה, שזהו הפך ממש של מצוות כיסוי הראש.  "ובעיקר ההיתר לכסות הראש בפאה נכרית, ידוע שבשעתו התנגדו לזה גדולים ממדינות שונות. ובישוב הישן בעיה"ק אצל הרבה אנשי מעשה, וגם מהספרדים מקובל להחמיר כן . אבל כשיש בזה פריצות לכו"ע איכא בזה איסור חמור. והמכסה ראשה בפאה נכרית שיש בה פריצות הוי כאלו לא מכוסה כלל. ובעו"ה הפירצה מתרחבת וגורמים ר"ל להריסת חומת הצניעות וסילוק השכינה, ונשארים ח"ו כטרף ביד אויבנו כשמסלק ח"ו שכינתו מאיתנו" עכ"ל.

 

[2] הנה סיפור נוסף שמעורר על איסור הפאה ושזה החטאת הרבים, והעונש הגדול

סיפור של המוות הקליני של לאה חיה שסבלה בגלל הפאה נוכרית והוכחה שזה מחטיא הרבים. ספור אמיתי מחזק מאוד בס"ד בסעייתא דשמייא אביא לכאן מקרה אמיתי שקרה ושמעתי אותו ממקור ראשון. מאוד ארוך אבל מאוד כדאי לקרוא ולהתחזק. אביא אותו בעזרת השם בשני חלקים החלק שלפני והחלק שאחרי. לאה חיה מספרת: לפני כמעט שנה היתה תאונה מחרידה בצומת רנטיס בין שני רכבים. רכב אחד נסע בו נוסע אחד תושב אלעד. וברכב השני נסעה משפחה מאלעד. שני הנהגים נמחצו למות. וברכב המשפחתי היו שני ילדים כאשר הילד שישב מאחורי אביו (הנהג) התרסקו לו שתי הרגלים ונפגעו לו הריאות הילדה שישבה מאחורי אמה רק נשרטה והאם שישבה מקדימה והיתה בהריון בחודש שישי, עפה עם הכסא של האוטו מחוץ לאוטו ומצבה היה כזה: הרחם התפוצצה לה והעובר כמובן נפטר במקום. הריאות התפוצצו לה. הכבד נפגע לה. הטחול התפוצץ לה. הידיים התרסקו לה. ורק הרגליים נפגעו ברמה נמוכה. מצבה הוגדר אנוש וקריטי הרופאים שהגיעו למקום התאונה הגדירו אותה כבן אדם מת אלא אם כן יקרה פה נס. חודש ושבוע היא היתה בתרדמת, בה היא מספרת (בהוראת רבנים רק חלק מהדברים) שהיא היתה במוות קליני נשמתה אומנם יצאה מהגוף אבל היא לא ראתה מה שקורה פה בעולם הזה אלא הגיע ישר לבית דין של מעלה. ועכשיו אני קופצת לזמן אחר, לפני התאונה. לאה חיה (זהו שמה של האשה הצדיקה) היתה דוגמנית בעבר הרחוק, וכל הזמן כשהיתה חוזרת הביתה, היתה מהרהרת במצבה, בחורה רווקה ועם כל היופי והפרסום אין חתן מתאים. אמא שלה היתה כל פעם נותנת ברחוב צדקה לחסידי ברסלב שבתמורה היו נותנים לה חוברות חיזוק והיא היתה מביאה את החוברות ושמה אותן בארון בבית

 

. יום אחד לאה חיה חזרה הביתה ושוב הרהרה במצבה והחליטה ללכת לארון בו נמצאות החוברות ולקחה באופן אקראי חוברת "ובמקרה" היתה זו חוברת על זיווג. היא ישבה וקראה במשך ארבע שנים יום יום את החוברת והתפללה לקב"ה שימצא לה את הזיווג הנכון. ואכן נענו תפילותיה והיא התחתנה.

 

היא ידעה שהדתיות הנשואות שמות מטפחת על הראש. וכך החליטה לעשות בדרך הביתה קנתה מטפחת וחצאית ושמלה שהיא חשבה שמספיק שהיא לובשת שמלה ושמה כיסוי ראש אז היא כבר בשיא הצניעות ולא צריך יותר.

 

היא הגיעה הביתה וספרה לבעלה את שקרה לה באותו יום בדרך לעבודה ובסייעתא דשמיא בעלה הסכים לדבר והחל "להתחזק יחד אתה" בהריון השני ממש בתחילתו כאשר היא כבר ממש התחזקה בצניעות וברוחניות בעלה החליט שזה כבד עליו ובעצת רבנים הם נפרדו.

 

ושוב היא מצאה את עצמה ללא זיווג המשיכה להתפלל והשם זימן לה את בעלה דורון. הוא בא מאותו רקע שלה (כלומר יצא עם מישהי לפני שהתחתנו והיו חילוניים. וכשהתחתנו החליטו לחזור בתשובה ולהתחזק, זכו להביא שתי בנות והתגרשו מאחר והאשה החליטה שזה כבד עליה.)

 

לאה חיה ודורון התגוררו בחולון בתוך קהילה חרדית, בה לא התירו לנשים ללבוש חצאיות וחולצות צמודות, ולא פאות.

אחרי החתונה של לאה חיה ודורון הם עברו לגור באלעד וכאן היצר התחיל לעבוד עליה חזק מאוד, פתאום היא גלתה את הפאה ואת החצאיות הצמודות והקצרות, את חולצות הלייקרה והווסטים הצמודים וביום בהיר אחד היא הלכה לקנות לעצמה פאה, לא פחות ולא יותר בלונדינית גולשת.

 

כשהיא באה הביתה בעלה היה מזועזע הוא היה נגד פאות ועד אותו רגע ידע שגם היא נגד פאות

 

בצורה נחרצת אפילו בשיחה הראשונה שהיתה להם היא שאלה אותו "אתה אשכנזי" הוא אמר לה "כן, למה?" אז היא אמרה לו (כך היא מספרת בעצמה) "אז אם אתה מתכוון שאני אלך עם פאה, בוא נסיים את הקשר הזה לפני שהוא מתחיל בכלל", הוא כל כך שמח על כך והבין כי זו היא האשה אתה הוא רוצה לחיות.

במשך התקופה שלפני התאונה, כל הזמן הוא התרה בה "תורידי את הפאה, זה נגד רצוני ודעתי. זה נגד התורה. זה נגד הרבנים. אין היתר ללכת עם פאה כזו"

ומשפט שהוא היה חוזר עליו כל הזמן היה "כשאת יוצאת ככה עם הפאה הזו והבגדים הללו, את מכשילה את הרבים, זהו עוון גדול מאוד, את תקבלי עונש חמור על כך בבית דין של מעלה, את מכשילה את הרבים".

לאה חיה כמו כל אשה הצליחה לשכנע את בעלה או לפחות "להוריד" אותו ממנה. והמשיכה ללכת בפאה הבלונדינית והמושכת ובגדים צמודים ומושכים.

בבוקר התאונה כאשר לאה חיה עמדה במטבח להכין אוכל למשפחה, לטיול, היא הסיטה את מבטה לאחור הסתכלה על הסלון הריק וחשבה לעצמה "מה אני צריכה את כל זה אם אני אשאר לבד", הזדעזעה מהמחשבה שעברה לה התעשטה וחשבה לעצמה "רבונו של עולם מה זו המחשבה שנכנסה לי לראש, למה שאני אשאר לבד, הקב"ה לא יקח לי שני בעלים, מאחד התגרשתי כי לא התאימה לו החזרה בתשובה, אבל דורון – הרי הוא עוסק בתורה יומם ולילה, אפילו עזב את עבדותו כדי לא להכשל בעיניים". והמשיכה להכין את הדברים לטיול. אבל כאמור, טיול לא היה. הם יצאו מהבית וכעבור רבע שעה (המרחק בין אלעד לצומת רנטיס) ארעה התאונה המחרידה. בה נלקחו חייו של דורון בעלה, בנה נפגע פגיעות קשות, בתה ברוך השם נשרטה קלות והיא נפגעה פגיעות קשות מאוד ואף חשבו כי עומדים בכל רגע לאבד אותה.

היא היתה בהריון בחודש השישי להריונה, העובר נהרג במקום. וכאן אני ממשיכה לחלק השני שבעצם מהרגע שלאה חיה הגיע לבית החולים ועד היום כאשר היא כבר משוחררת ומנסה לשקם את חייה. כאשר היתה בתרדמת, היא לא "זכתה" להגיע למוות קליני בו הנשמה עוזבת את הגוף ומרחפת מעליו ורואה כל מה שקורה סביבה. היא אומרת כי היא "זכתה" מאחר ואם היתה רואה את התאונה, ואת בעלה שנהרג בו במקום, והרחם שהתפוצץ לה ואת ילדיה לא היתה יכולה לשרוד את המצב ובטוח שלרופאים היה נשאר רק לקבוע את מותה.

מה שכן נשמתה עלתה ישירות לבית דין של מעלה והיא מספרת (ושוב אני חוזרת ומדגישה רק דברים שגדולי הדור התירו לה לספר ולהעביר לזיכוי הרבים) היא הגיעה לחדר בו היתה נשמתה ועוד אלפי נשמות. נשמתה עמדה בראש החדר ושאר הנשמות עמדו מולה והם פשוט צעקו עליה ואמרו לה שהם נמצאים ביסורים קשים בגללה וכששאלה למה בגללי אמרו לה כי את הכשלת אותנו במלבושייך ובפאתך. היא מספרת כי אין בבית דין של מעלה קולות כמו שאנו רגילים לשמוע אלא הכל עובד בטלפתיה, הבושה שהיא הרגישה היתה עצומה, בושה שאי אפשר לתאר במילים, עוד היא אומרת על הבושה שהרגישה שם "אם היו שואלים אותי מה הייתי מעדיפה לעבור שוב את התאונה המחרידה והאבדה הגדולה או את הבושה שם בבית דין של מעלה, הייתי בוחרת בתאונה".

אז כמו שכתבתי, היא עומדת בחדר והנשמות צועקות עליה, והיא מנסה לתרץ בכל מיני תרוצים, "אבל לא ידעתי", "אני חוזרת בתשובה" "זה מה שאמרו לי" "הרבנים התירו לי" ושום דבר לא מעניין שם למעלה, חילונית, חוזרת בתשובה, ליטאית, ספרדיה, חסידית לא משנה מה היית פה בעולם הזה, החטאת את הרבים ועל זה את נענשת.

 

צניעות האשה היא הדבר החשוב ביותר מעל כל המצוות האחרות לקב"ה.

 

ואז היא מסיטה את מבטה ורואה את בעלה, דורון, מעבר לדלת החדר, והיא מנסה לקרוא לו לעזרה אבל הוא מסתכל עליה ומבטו אומר הכל "אמרתי לך". ואז היא מסובבת שוב את הראש והאשה החרדית ממנה לקחה דוגמה להתלבש בצורה כזו עומדת לצדה ואומרת לה "לא נורא תיכף זה יגמר ואת תצאי מכאן, תגידי שאת מצטערת והכל יעבור".

ואז היא עוברת לחדר אחר ורואה את עצמה שוכבת במטה ולא יכולה לזוז ולידה יושבת אשה צדיקה בכיסוי ראש ואומרת לה "בתי חזרי בתשובה, אוי לה לבושה, בת ישראל בחוסר צניעות" והיא לא מבינה "הרי אני לבושה ויש לי מטפחת" והאשה הצדיקה אומרת לה "זה לבושה את ערומה ממצוות, לא לבוש גשמי אלא לבוש רוחני ואותו אבדת בפאתך ובלבושך הלא צנוע".

ואז לאה חיה שואלת אותה "מי את?" והיא עונה לה "אני אשת הבבא סאלי זצוק"ל, ואל תדאגי בזכות הצניעות שתקחי על עצמך ילדי ילמדו עם ילדיך" כך במשך חודש ושבוע היא מגיעה לבית דין של מעלה ועוברת את אותו דבר. יומיים בערך לפני שהתעוררה היא מגיעה שוב לעולמות העליונים ורואה שולחן ארוך במפה לבנה, והחדר כולו אור ובעלה עורך קידוש ואומר לה לאה חיה את רואה את האשה הזו ומפנה את מבטה לצד היא רואה אשה לבושה בחליפה בצבע ירוק בהיר חליפה לא צמודה, וחולצה שמכסה הכל מלמטה, ומטפחת שמכסה את כל שערות ראשה בלי שום שערה שיוצאת. ובעלה אומר לה "לאה חיה הורידו את הפאה ושימי מטפחת, לאה חיה כך את צריכה להראות, מהרי לפני שיהיה מאוחר". אחרי יומיים לאה חיה מתעוררת מהתרדמת ואז מתחילים לספר לה שהיא אבדה את התינוק ושבעלה נהרג בתאונה ושהילד נפגע אבל אחרי מספר ניתוחים ברוך השם שוחרר מבית החולים, והילדה שוחררה והילדים נמצאים עכשיו אצל משפחה צדיקה שמטפלת בהם עד שהיא תחזור הביתה. כעבור חודשיים של אשפוז היא חוזרת לביתה, תוך שהיא מחליטה, אני זורקת את הפאות ושמה מטפחת אבל מחשבות לחוד ומעשים לחוד. היא מגיעה הביתה ושוב מניחה על ראשה פאה. וכך ממשיכה בחייה, קצת בפחד, אבל ממשיכה.

שבוע לפני תחילת הלימודים, לאה חיה הולכת למכירה של פאות, מכירת חיסול לצורך סגירת סניף של פאות קסטם, פאות במכיר מציאה ואכן היא מוצאת פאה יפיפייה בחצי מחיר, וכמובן קונה אותה.

 

בלילה היא שוב חולמת את בעלה דורון יושב בקצה שולחן ארוך אך הפעם החדר אינו מלא באור והוא אומר לה "תורידי את הפאה, מה את עושה, תורידי את הפאה לפני שיהיה מאוחר מדי" והיא מנסה לשכנע אותו "אבל זה היה במחיר מציאה, תראה איזו יפה" והוא הולך והיא מתעוררת בהרגשה כבידה אך אומרת "חלומות שווא ידברו".

 

 חבשה את הפאה החדשה והלכה לאסיפת הורים בגן של הבת. היא יושבת ומולה יושבת אחת האמהות בלבוש מאוד צנוע – חליפה בצבע ירוק בהיר ומטפחת שמכסה את כל שערות ראשה בדיוק כמו האשה שהיתה באותו חלום. האשה אומרת לה אני חייבת לבקש ממך מחילה, אני הדיירת שגרה בדירה שעזבתם את ובעלך המנוח.

 

לאה חיה שואלת אותה "למה את מבקשת מחילה, הרי עזבנו את הדירה בגלל שהדירה שלנו היתה מוכנה לא בגלל שסלקו אותנו" ואז אותה אשה מספרת לה. "יומיים לפני התאונה, קבלתי דואר, היו דברי דואר שלי ודברי דואר שלך, בין המכתבים היה דף מקופל, לא ידעתי למי הוא שייך לי או לך ופתחתי את קיפוליו ואז אני רואה את אחת מהמודעות על הפאות שהוציאו גדולי הדור נגד הפאות של היום, הפאות שאינן בגדר הצניעות ועליהן כתוב בטוש שחור "ללאה חיה לפני שיהיה מאוחר" לא חשבתי על המסר ואמרתי טוב, אביא לך את המודעה עם דברי הדואר בהזדמנות ראשונה.

 

 אבל אחרתי את הרכבת והיה מאוחר מדי ואת אבדת את עוברך ואת בעלך, ועל זה אני מבקשת סליחה ומחילה". באותו יום חזרה לאה חיה הביתה לקחה את כל הפאות שלה וגזרה אותן לגזרים, וחבשה מטפחת לראשה

 

. יום למחרת הגיעו תשובות ממרפאת בריאות האשה בה נמסרו לה תשובות לגבי בדיקות ברחם שעשתה והתשובות היו "בעזרת השם כאשר תזכי לבנות שוב את ביתך, תוכלי להביא עוד ילדים לעולם" (כזכור הרחם התפוצץ לה בתאונה) נשים צדיקות זהו לא עוד סיפור, זהו מקרה אמיתי. וסופר ממקור ראשון. בעלים שמרו על נשותיכם, על עצמכם, על ילדכם ועל בתים אחרים. אל תתנו לנשותיכם להכשיל את הרבים. תצילו את עם ישראל לפני היום הגדול והנורא, תסייעו לעם ישראל להגאל."

 

וכה מספרת בעצמה  האשה שחוותה מוות קליני:

 

שלום לכל בנות ישראל היקרות! גדלתי בבית באווירה חילונית, לא היה שם שום סימן ליהדות או משהו שמזכיר, אחרי שגיליתי שיש בורא לעולם תורה ומצוות הרגשתי את בורא עולם איתי יד ביד.

אחרי הנישואין התחילו לי כל מיני שאלות, ידעתי שרק מטפחת זה הנכון, הסבירו לי שיש כל מיני הלכות ויש פוסקים שונים כל אחד נוהג לפי המנהג של הרב שלו. התקשרתי לרב שלנו ואמרתי לו: "יש לי ייצר הרע, אני עשר שנים מכסה את הראש במטפחת ואני רואה לנכון שהיום מותר ללכת עם פאה, אם כך גם אני רוצה ללכת עם פאה זה מותר או אסור?"

אז הוא אמר לי: "כמובן שזה מותר! הרבה פוסקים גדולים אשכנזים מתירים ללכת עם פאה נכרית וזה בכלל לא ייצר הרע, אבל רק פאה נכרית לפי גדרי ההלכה".

קבעתי עם פאנית, ואחר כך נורא התרגשתי ופחדתי, אמרתי לה: "אני רוצה פאה כמו שההלכה מתירה שזה יהיה צנוע ורק לבית!"

בעלי מאד נבהל ולא הבין מה קורה פה, הוא אמר לי: "השתגעת? מה זה הדבר הזה?"

אז סיפרתי לו שבעצם שאלתי את הרב, וככה הרב אמר.

הוא אמר לי: "לאה חיה, זה מקח טעות! אין מצב בעולם שאשתי תיראה ככה! אמרתי לו: "מה אתה דואג? זה רק לבית, זה רק בשבילך",

התעקשתי תקופה של חודש חודשיים, הלכתי עם הפאה הזאת על הראש בתוך הבית עד שיום אחד חלמתי חלום, אני רואה דמות מהריצפה עד התקרה, ראיתי את מלאך המוות!

לא ראיתי פנים, זו הייתה דמות שחורה כמו צל שהראש שלה היה גבוה עד התקרה, נבהלתי נורא ואמרתי: "מה אתה רוצה ממני? למה באת?" והוא ענה לי: "באתי לקחת אותך!"

נורא פחדתי וניסיתי לברוח ממנו, דמות שחורה ומפחידה! רעדתי כולי וצעקתי: "תלך מכאן! מה אתה רוצה ממני? למה באת?"

וככה הוא פשוט נעלם!

קמתי מהמיטה, סיפרתי לדורון, והוא אמר לי: "את רואה? אמרתי לך! זה בגלל ששמת את הפאה?"

נכנסתי ממש לפחד! לקחתי את הפאה ובאותו היום שמתי אותה חזרה בתוך הקלקר.

, עברו ארבעה חודשים חזרתי למטפחת, חזרתי לחיים הנורמאלים שלי, בעלי היה יותר רגוע, הבית יותר רגוע.

ואז שוב… ייצר הרע, חזרתי לפאה! מצאתי את הפאה שאני הכי אוהבת ושילמתי עליה 1000 דולר!!!

אני זוכרת שבעלי היה אמר לי: "אני לא מאמין שאת יוצאת כך החוצה! תדעי לך שאת מכשילה את הרבים! את נראית כמו דוגמנית כמו שפעם היית נראית לפני שנים!"

הגיע יום ראשון ה' בכסלו 26/11/2006 למנינם, זה היה חורף, יום יפה, יום של שמש, נסענו לכיוון מושב צפריה, נכנסתי לרכב, קשרתי את עצמי, קשרתי את הילדים בסל-קל, בעלי דורון העמיס את הרכב בסחורה, מאותו רגע לא זכרתי כלום!

אני בעצם לא יודעת מאיזו נקודה להתחיל, מה שקרה, בדרך חזרה הביתה בערך דקה מאלעד: בצומת רנטיס, בכניסה לאלעד היינו מעורבים בתאונה חזיתית במהירות של 100 קמ"ש, בעלי נהרג במקום! הנהג שהיה מעורב – נהרג! הבן שלי בן השנתיים שישב מאחורי דורון נפצע קשה – נשברה לו חולייה בגב! התרסקו לו הרגליים! הבת שהייתה מאחורי – ממש סריטות קלות! יצאה בנס! ואני התרסקתי כולי מקדימה!

הייתי בחודש השביעי, התפוצץ לי הרחם! העובר היה מחוץ לרחם! הצלעות שלי נשברו וקרעו את הריאות! הייתי כבר על סף מוות!

עברתי ניתוח קשה ביותר משעה 12 בצהריים עד השעות המאוחרות של הלילה, לא היה רופא בתל-השומר שלא בא לראות את הניתוח! דורון איננו! כל אלעד הייתה באבל.

כל מה שאני מספרת לכם עכשיו, אלה בעצם רגעים שאני עדיין לא יודעת איפה אני נמצאת, אני לא מודעת לכל המהומה הזו סביבי. אני לא פה ולא שם!

אני רואה את עצמי במקום מאוד גדול, כמו אולם, אבל באולם הזה אני עומדת במקום שאין בו ריצפה, אני עומדת על שמיים, האולם מלא אור, אני שומעת קולות וצעקות: "הכול בגללך! תראי מה עשית לנו, את אשמה!"

וכך אני שומעת את הקול מתחזק ואני רואה מרחוק אבות ואמהות, סבים וסבתות, ילדים קטנים ותינוקות, ואני שומעת: "הכול בגללך!" ואני מתחילה לצעוק עליהם: "מה עשיתי? מה אתם רוצים ממני? למה אני?"

 ואז אני שומעת את הקול מתגבר: "את החטאת אותנו! אנחנו נענשנו עונשים חמורים בגללך! את הלכת ברחוב וגרמת לנו להסתכל עליך! ואת גרמת לנו להיכשל בגללך!"

 באותם רגעים הרגשתי בושה שאי-אפשר לתאר! רציתי שהאדמה תבלע אותי! לא היה לי לאן לברוח, בושה זה עונש מוות שם למעלה!

 ואז דורון ניסה לבוא לקראתי ואמר לי: "את רואה לאה חיה?! אני אמרתי לך שאת מכשילה!

" ואז נכנסה אשה מאוד צנועה, היא הייתה לבושה בבגדים לבנים ומטפחת ראש לבנה כמו שכל אשה יהודיה קושרת על הראש, אשה מוארת, אשה טובת-לב, יושבת איתי ומסבירה לי, פותחת ספר של צניעות של בת-ישראל ומקריאה לי הלכות של צניעות על הכל.

באחת הפעמים אמרה לי: "לאה חיה היקרה! את יודעת, אני נשלחתי מההיכל של הבבא סאלי הקדוש, הבבא סאלי שלח אותי אליך, הוא ביקש ממני לבוא ולעזור לך וללמד אותך מה זה בת-ישראל צנועה, מה זה מטפחת, מה זה חצאית, מה זה צניעות.

ועוד אמרה לי: "אני יצאתי מההיכל שלי כדי להוציא אותך מההיכל שלך! הבבא סאלי ביקש ממני לצאת מן ההיכל שלי כדי לעזור לך וללמד אותך, אבל אל תדאגי עוד מעט את יוצאת מכאן! עוד מעט את מסיימת לרצות את העונש שלך!"

ואז היא לקחה מטפחת לבנה, קשרה לי על הראש ואמרה לי: "לאה חיה! אבל הפעם את תצאי מכאן אך ורק עם מטפחת! אך ורק עם כיסוי ראש על הראש!".

וככה אני רואה את עצמי במקום, שכל כולי מוקפת אור עצום וגדול, אור נצחי, ואני מרגישה שזה אור השכינה, הרגשתי אהבה, חום, חמלה, רחמים שהאור הזה עוטף אותי ומלטף אותי ואוהב אותי ומרחם עלי ורוצה לתת לי חיים חדשים. האור הזה היה כל-כך טוב שרציתי להישאב אליו, ולהיכנס לשם ולא לצאת משם, איך יכולתי לצער אותו?!

הרגשתי מן צער כזה עצום: "סליחה שעשיתי לך את זה, אבא סליחה!"

והרגשתי שאני מול אור השכינה, פתאום אותה פאה נכרית שהייתה לי על הראש, שהלכתי איתה, תפסתי אותה ביד וזרקתי אותה לתוך אור השכינה וצעקתי: "הכול קרה לי בגלל הפאה הנכרית! אני מצטערת אבא! אני מבטיחה לך כשאחזור הביתה אבא, אני מבטיחה לך שאשים מטפחת על הראש!".

זה יהלומים וזה כתר על הראש, זה בת- מלך… והקב"ה… הרגשתי שהאור מחייך אלי, חתיכת הבד הזו שם למעלה היא אוצרות, היא עולמות, כל העולם עומד בזכות הצניעות…

וגם ראיתי את מידת הדין שם למעלה כמה שהיא קשה!

זכיתי להגיע למרן הרב עובדיה יוסף זיע"א, סיפרתי לו את כל הסיפור ואז הוא אמר לי תגידי לבנות-ישראל הקדושות והטהורות שהוא בדק, אחורה ואחורה, בכל הפוסקים האחרונים והראשונים ולא ראה ששום פוסק התיר אי-פעם פאה נכרית!

 בת-ישראל כשרה הולכת עם מטפחת ראש!

 והרב שלי אמר: "לאה חיה! צריך לצאת ולדבר על זה".

בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובזכותם ניגאל, ואשריכן נשים צדקניות! שבעזרת ה' נזכה להיפגש בבית-המקדש, אני אוהבת אתכן, הקדוש ברוך הוא אוהב אתכן, וכל קבלה שכל אחת מקבלת על עצמה זה חשוב. אני רוצה להקדיש את ההרצאה הזאת לע"נ בעלי דורון בן אילן ומרגלית בת סולטנה אמי היקרה, ולהצלחת כל עם-ישראל באשר הם, לקירוב הגאולה, להקמת שכינתא מעפרא ולבניין בית-המקדש, אמן ואמן.

 

[3] אעתיק מה שכתב בשו"ת "וישמע משה" חלק א (פסקי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל) חלק א עמוד שסז, וזה לשונו: "הייתי נוכח כששאל הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א בענין מורה בסמינר מסוים שהולכת עם מטפחת על הראש, והחברות מנסות להסביר לה שטוב שתוריד המטפחת ותלך כמו שרגילות לילך במקום ההוא, עם פאה נכרית בלי מטפחת, וגם בשכונה איפה שהיא גרה אומרים לה כך, ומתחלת לחשוש שתאבד פרנסתה בגלל המטפחת, האם מותרת להורידה? והשיב (הגרי"ש אלישיב): חס ושלום, ובזכות זה תזכה לפרנסה בריוח ולכל מילי דמיטב". עד כאן לשונו מילה במילה

[4] הנה ראש המתירים שסומכים עליו הוא בעל השלטי גיבורים על הרי"ף דף כט וז"ל "יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית בחצר", וז"ל: נראה לעניות דעתי להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן שקורין קרינאל"ו בלעז מההיא דשנינו בפרק במה אשה יוצאה דף סד: שהאשה יוצאת בפאה נכרית בשבת,

ופירשו המפרשים כי פאה היא מגבעת ידבקו בו שער נאה הרבה ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשער, והתם באשה נשואה מיירי מתניתין מדקאמר בגמרא דהטעם משום שלא תתגנה על בעלה הרי דבנשואה מיירי, עכ"ל.

ויוצא מדבריו שפאה נוכרית משמשת בתור "כיסוי שער" במקום שאסור לגלות שערה ומימלא יוצא שמותר ללכת בפאה נוכרית ברשות הרבים. ולמד כן מדברי הרמב"ם בפרוש המשניות.

[והמהר"י כתב שהרמב"ם חזר בו ובחיבורו פרש אחרת (וכן מצאנו בהלכות שבת לעניין קידרא חייתא שבמשניות התיר הרמב"ם גם ירק חי ואילו בחיבורו הזכיר רק בשר ללא ירק והכס"מ כתב שהרמב"ם חזר בו מפרוש המשניות).

אולם נראה בהמשך שאפשר לתרץ את הרמב"ם גם בלי שחזר בו]

אולם מי שמעיין בראשונים רואה שכל תפקידה של הפאה זה לשמש רק בתור "שימוש שער" ולא בתור "כיסוי ראש", כלומר אשה שיש לה קרחת או שערות לבנות, או שער מועט והיא רוצה להוסיף שערות כדי שתראה יפה אזי מה עושה? שמה שם פאה נוכרית ובכך מתייפה לגבי בעלה בלבד .

ומכיון שפאה נוכרית אינה משמשת בתור "כיסוי ראש" אזי כל ההיתר של הפאה זה רק במקום שאין חיוב לכסות, כמו בבית שמותר מעיקר הדין לגלות ראשה, או בחצר שאין הרבה אנשים שמותר לגלות השער עכ"פ חלקית

ובזה לא אסרו חכמים. אולם לא כתוב בשום מקום בגמרא ובראשונים שפאה נוכרית משמשת בתור כיסוי שער לשם צניעות במקום שאסור לגלות שערה!

ולזה התכוין בצדק ראש האוסרים רבי יהודה קצנאילנבוגין שכתב על השלטי הגיבורים שכתב וז"ל: לא זה הדרך ולא זו העיר שהנחילו לנו אבותינו חכמי המשנה והגמרא והמפרשים והפוסקים ז"ל …כי לא היו רגילות בפאה נכרית אלא דוקא הנשים שהיה שערן מועט וכדי שלא ירגישו בעליהן במעוט שערן שהוא ניוול לנשים היו רגילות לקשור בשערן פאה נכרית כדי שתראה בעלת שער הרבה, אבל הנשים שהיה שערן הרבה לא היו רגילות בה כלל.

הנה לשון הראשונים שרובם ככולם התנבאו בסגנון אחד שפאה באה להשלים "הנאת שער" במקום שיש לאשה מום בשערה

. 1. ר"ע מברטנורא (שפרושו מבוסס מהראשונים) כתב: "פאה נכרית אשה שאין לה רוב שער לוקחת שער נשים אחרות ומשימה בראשה ונראה כאלו היא שערה" עכ"ל.

2. אור זרוע : פאה נכרית קליעת שיער התלושה וקושרתה על שערה עם קליעתה שתיראה בעלת שיער .
3. רש"י בערכין :" דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית" עכ"ל. וכן רש"י בשבת :פיאה נכרית קליעת שער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער.
4. הרמב"ם בזמנים הלכות שבת פרק יט' כתב: " בפ"נ של שער שמנחת על ראשה כדי שתיראה בעלת שער הרבה"עכ"ל.
5. הערוך כתב : "אשה שאין לה רוב שער לוקחת שער מנשים אחרות ומשימה על ראשה שנראה כמו שהוא שער" עכ"ל

. 6. התוספות ריד :' ביאר בזה הלשון: "בכבול ובפאה לחצר. פירוש פאה קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובהמביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער" עכ"ל.

7. הרשב"א כתב : "וכן הטעם בכפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית" עכ"ל.
8. הריטב"א כתב : "כפה של צמר נמי אין דרך לישא אותה אלא אותה שהיא קרחת מפאת פניה ומידי דמגניא ביה הוא וזה ששנה אותה בהדי פאה נכרית לפי שכולן מטעם אחד" עכ"ל

. 9. הר"ן : "וכן פאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חברתה לפי שיש לה שער מועט א"נ דיש לה שער לבן ושער חברתה שחור" .

10. המאירי : "וענין פאה נכרית היא קליעת שער עשויה משער חברתה אם מפני ששער שלה מועט אם מפני שהוא לבן".
11. רבינו ירוחם : "פאה נכרית קליעה של שער תלושה שמערבת עם שערותיה שתתראה בעלת שער".
12. נמוקי יוסף : קליעת שיער התלושה ועוברת על שערה עם קליעתה כדי שתראה בעלת שער.
13. רבינו יהונתן מלוניל : שהיא כעין כיפה עשוי משער חברתה שהיא כעין צמר עשוי משער חברתה משום דיש לה מועט א"נ משום דיש לה שער לבן ושער חברתה שחור

. 14. הגאון מוילנא על המשנה בשבת סד: "ובפאה נכרית. פירוש שאין לה שער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער".

העולה מדברי הראשונים שהפאה שימשה כתחליף מושלם לשערן של הנשים לענין יופין בעיני בעליהן כדי ש"תראה בעלת שער", ושיש לפאות שעל הראש אותו הדין כמו לשער. ולכן רק אותו מיעוט של נשים שהיה להן מום בשער כגון שהיו קרחות או ששערן היה לבן או שהיה מועט וכדומה, התקשטו בפאות נכריות כדי שלא יהיו לגנאי על לבעליהן, וכך יכלו להדמות לכל הנשים שהתקשטו בפני בעליהן בשערן הטבעי והיפה בבית ובחצר. והן אמת שמצאנו לכמה ראשונים שכתבו שפאה משמשת לנוי.

ולכאורה מוכח מדבריהם שהפאה היתה עשויה לנוי ללא כיסוי ראש מעליו.

אולם זה אינו שכן ראינו לעיל שכל תפקיד הפאה הוא לשמש בתור תחליף לנשים שאין להם שער , ואי אפשר להגיד שהיה להם כמה סוגי פאות וחלק שימשו בתור כיסוי ראש. כי לא מפורש בשום מקום בגמרא ובראשונים שפאה שמשה בתור כיסוי לשער במקום שאסור לגלות שער.

הרמב"ם בפירוש המשניות (הוצאת הרב קאפח): "פאה נכרית כעין נרתיק מדבקין בו שער נאה מאוד ולובשת אותו על הראש באופן זמני להתייפות בשער".

כלומר: לא מדובר בפאה שלימה אלא נרתיק בעלמא, וגם זה באופן זמני רק בבית או בחצר כדי להתיפות לכבוד בעלה)

בתשובות הגאונים: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן".

מוזכר בגאונים שכל ההיתר הוא לכבוד הכלה בימי חופתה, ומדובר בקליעת שער שמניחין על ראש הכלה בימי חופתה, ומגלה ממנו רק עד טפח שהוא כשתי אצבעות לרחוב הראש…ואינו עניין לפאה נכרית

ועוד שמוכח מלשונם שזה רק בימי החופה בלבד.

רשי סנהדרין קיב: בפיאה נכרית גדיל של שערות דעלמא, שעושין לנוי. כלומר מדובר בקליעת שער שמניחה על ראשה לנוי ומגלה ממנו רק עד טפח שהוא כשתי אצבעות לרחוב הראש.

 

[5] אז מי שיש לו קצת מח בקודקודו יודע, שהרחוב יושב ומחפש עצות פשוטות מאד, איך להחטיא את הרבים. לי סיפר אדם אחד מחוץ-לארץ, שיושבים אנשים ומקבלים שכר עצום, שהתפקיד שלהם להתעמק, איך לעורר ולגרות את היצרים של האנשים. ואלו המלבושים הנדרשים ב"מודה". ואת הזבל הזה ואת האשפה הזו, ואת העלבון והטומאה הזו מכניסים כאן לארץ ישראל, ואברך יכול להרשות לעצמו שאשתו תלך כך?! יש בזה יופי בדברים האלו? או שמטרה אחת ויחידה… אברך שולח את אשתו! לכי תחטיאי את הרבים! אמר הרב שך, לפני עשרים ושתיים שנה ניסו נשים ללכת במלבוש יותר קצר מהברכיים, והרב שך קרא אותנו ובא לירושלים לאולם "טירת חן" ואמר: "אוי זה בוער לי, כל הקיום של הכוללים תלוי בזה, כל הקיום של התורה, צריך לסגור את הכוללים אם הולכים ככה נשים של אברכים, זה לא יתכן! אין קיום לתורה!" (רבי יוסף עדס שליט"א)

[5] מענה לשאלת רבים אודות הפיאות הנכריות נתברר שגם אותם מאירופא רובם מהודו  עם חשש תקרובת עבודה זרה וצריך להיזהר בזה (רב משה שטרנבוך שליט"א  (  

מכתב תוכחה לבת ישראל

לכבוד החובשת פאה תליט"א,

 

אחותי היקרה, אמרו חז"ל: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" , לכן כל אשה שמכסה את ראשה ולא מפנה אליה מבטים ומושכת אליה תשומת לב יתירה מאנשים ברחוב , זוכה להיות מבורכת , אשה שמוכנה לסכן את העולם הבא שלה רק כדי להיראות יפה כלפי חוץ לא רק שמפסידה את הברכה אלא שאינה יודעת מה היא מפסידה וכבר שמענו עדויות של נשים שמתו מוות קליני וסיפרו דברים מחרידים על הפאות.

 

דבר שחשוב לבדוק ולא כדאי לקחת סיכון בו, רוב הפיאות מגיעות מהודו ומהמזרח הרחוק שם הם עובדים עבודה זרה  ומקריבים לו את השיער שלהם והפיאות של השיער הטבעי כמעט כולן מורכבות מאותו שיער שמוקרב לעבודה זרה!

 

הייתי רוצה שתשבי עם עצמך ותחשבי הדק היטב מה חשוב לך יותר? לעשות רצון ה' ולקיים את ההלכה? או לעשות מה שנח לך ונעים לך יותר ולהידמות לחברות שלך שלא מכבדות את פסקי גדולי הדור? ברור לך שהפאות שחברות שלך מסתובבות איתם היום הם פאות יפות שמושכות תשומת לב ואפילו את מרגישה שזה גורם לך לקנא.  מי שמזלזל בגדולי ישראל סופו שיזלזלו בו מידה כנגד מידה. אל תמכרי את העקרונות שלך והיהדות שלך בנזיד עדשים , תהיי חכמה, אל תחפשי להיות יפה , היופי נעלם עם השנים והאמת לעולם נשארת.

השיער נושר עם השנים , האמונה לעולם לא נושרת , אל תתפשרי על האמת שלך לעולם !

 

כמו כן אני חושב שכדאי שתעבדי קצת על היראת שמים שלך , האמונה שלך וההתבטלות שלך לתלמידי חכמים , כי אם למרות פסיקתם של גדולי הדור את עדיין מאפשרת ליצר הרע שלך לשכנע אותך ללכת עם פאה , את כנראה לא מספיק מתבטלת לדעת תורה וחבל.

 

סיפור ראשון

סיפורה של גב' מ. שחוותה מוות קליני

אחד הצדיקים הגדולים שבדורנו הגאון הקדוש רבי בנימין רבינוביץ’ זצ”ל אמר למקורביו שאחד החסדים הגדולים שהקב”ה עשה עמנו בדורנו, הוא ששלח לנו אירועים כאלה שמראים שיש בורא לעולם, כמו סיפורי אנשים שחוו מוות קליני. בעבר, אפילו שזה קרה, לא תמיד הייתה להם רשות לספר זאת. אולם בדורנו מכיוון שהשם יתברך רוצה להביא את משיח צדקנו ולגאלנו, רוצה שעם ישראל יחזרו בתשובה ויזכו לגאולה, ככתוב ברמב”ם: “אין ישראל נגאלין אלא בתשובה” ובסוף הגלות עם ישראל יחזרו בתשובה. ברוך השם שיש בדורנו כשני מיליון בעלי תשובה. תופעה כזאת לא הייתה בשום דור. אלה ניסים מעל הטבע ומפה אנחנו רואים שאנחנו עומדים להיגאל בכל רגע.

 

לאחר 17 שנים של שתיקה ממושכת ולאחר הפצרות רבות נעתרה הגב’ מ. ונאותה לספר את סיפורה המרגש והמצמרר. בקושי עצום ובמסירות נפש גדולה חושפת גב’ מ. את הסיפור שקשה לה לדבר עליו יותר מכל, לתועלת הציבור. הסיפור המובא לפניכם תומלל מתוך כנס נשים שנערך בירושלים חודש אב התשע”ב.

 

המעשה אירע לפני 17 שנה, בדיוק בנר ראשון של חנוכה. כחודשיים לפני האירוע שקיבלתי, הייתי חולמת מידי ערב, ובחלום הייתי רואה איזשהו צדיק או תלמיד חכם שהיה בא, מברך אותי לשלום והולך לו. כך זה נמשך במשך כחודש ואני לא הבנתי את פשר החלומות. שאלתי מספר רבנים מה קורה איתי והם אמרו לי שהצדיקים באו רק לברך אותי לשלום וזהו.

 

כחודש לפני האירוע התחלתי לקבל התקפות בזמן העבודה. הייתי מאבדת את ההכרה לכמה דקות וחוזרת לעצמי, הייתי מתאוששת וממשיכה לעבוד. אחרי שזה קרה פעם שנייה, הלכתי לבדיקות בקופת חולים ולא מצאו דבר.

 

החלטתי ללכת לרבי יצחק כדורי ע”ה זיע”א. הוא היה עוד בחיים ואני הלכתי אליו כדי שיברך אותי. ישבתי אצלו והוא ברך אותי ונתן לי בקבוק שמן זית אשר עד היום נמצא אצלי בבית. ישבתי אצלו בחדר, הוא הרים את ידו מעל ראשי וברך אותי. על השולחן היה ספר עם מנעול ומפתח. הרב התפלל וכאשר הרב ברך אותי, אני רואה פתאום את המפתח מסתובב לבד, ככה מעצמו מסתובב לו. אני לא אשכח בחיים את הדבר הזה. ואז הרב אמר לי “בתי לכי לשלום יהיו לך ישועות”.

בפעם השלישית שזה קרה לי הייתי בבית. אני יושבת עם הילד, מכינה איתו שיעורי הבית, ולפתע אני מקבלת את ההתקפה, אני מתעלפת ונופלת ארצה ללא הכרה. כולם נכנסו ללחץ וניסו לעזור לי ולעורר אותי, אבל כבר לא היה מה לעזור, הנשמה שלי כבר יצאה מהגוף ואני מרחפת בחלל החדר, רואה ושומעת את הכל.

 

הזמינו אמבולנס. רצו להוציא אותי שוכבת על אלונקה, אך הילדים אמרו “אנחנו לא נוציא את אימא שלנו על הגב באלונקה, אלא נוציא אותה על כסא” וכך היה. הושיבו והוציאו אותי על כסא. אני באותם רגעים כבר ראיתי את עצמי מלמעלה, איך שמוציאים אותי על הכסא ולוקחים אותי לאמבולנס.

 

אני מרגישה שאני כבר עוזבת את העולם הזה, ובאותו רגע, באותה שנייה שהנשמה שלי עוזבת את הגוף, את העולם הזה המלא בשקר ואני בעולם האמת, אני יודעת את האמת – ה’ אמת, התורה אמת, ומהעולם הזה לוקחים רק את המצוות, כל היתר… ואני בצער גדול ובאכזבה אחת גדולה וענקית שאי אפשר לתאר במילים. אני פשוט חושבת ואומרת לעצמי, כל החיים עבדתי, קניתי בית, סידרתי את הרהיטים, טיפחתי, השקעתי וייפיתי, עשיתי לי יופי של ארמון, אבל איך אני יוצאת מפה? מה אני לוקחת איתי? אפילו כיסוי הראש שלי לא היה בסדר ואין מי שיסדר לי אותו על הראש, פשוט אין…

 

והאכזבה הכי גדולה שלי הייתה – למה במקום להשקיע יותר במצוות, השקעתי בהבלי העולם הזה. זאת הייתה האכזבה שלי! שאני אומרת באותו רגע: מה אני לוקחת איתי בזה הרגע? מה אני לוקחת איתי? את הרהיטים? את הבית? מה יש לי לקחת? האכזבה הייתה נוראית, הכאב היה חזק ביותר. באותו רגע זה היה דבר שכאב לי יותר מכל.

 

הגענו לבית החולים, ומיד לוקחים אותי לטיפול נמרץ.  עשו לי MRI, CT וכל מיני בדיקות. הגוף שלי שוכב ללא הכרה, הרבה בלגאן מסביב, ואני רואה את הכל…

 

וברגע מסוים – זהו. כבר לא הייתי בעולם הזה יותר, אלא נשאבתי לעולם הבא. תוך שנייה אני נעלמת מהעולם הזה ועולה למעלה. מראים לי את כל החיים שלי מהיום שנולדתי ועד אותו יום שאני עומדת שם. אם עשיתי טוב, אם לא עשיתי טוב, שם מראים את הכל בסרט אחד גדול. אחרי כן מראים לי את ההלוויה שלי, איפה קוברים אותי, איך מלווים אותי, הכל מראים לי אף על פי שבמציאות לא הייתה באמת הלוויה, מראים לי את הכל לפני שזה מתקיים והתחושה היא שזה ממש מתקיים. ראיתי אישה שהספידה אותי ואמרה עלי שאני צדיקה, באותו רגע שהיא אמרה זאת מיד שרפו אותי בשמים. יש להיזהר כשמדברים על נפטר, לא לשבח אותו יותר מידי כי הנפטר נבחן באותו רגע בשמים, האם הוא ראוי לשבח שכזה. ראיתי את הכל.

 

אחרי זה אני נשאבת מעלה למקום מלא אור, אשר אין כמוהו בכל העולם, והאור הזה הוא כל כך טוב! זה אור שהוא מחבק, מחמם, אוהב, ונוסך תחושת ביטחון כזאת. והאור הקיף אותי באהבה כזאת גדולה שאי אפשר לתאר, פשוט מרגישים מאוד טוב, הבנתי כי זה אור השכינה ואני לא יודעת אם יש מילים שיכולות לתאר עד כמה שזה טוב…

 

ואז אני נשאבת למקום אחר, ושם חיכו לי וקידמו את פניי כל מלאכי החבלה השחורים שנבראו מכל העבירות והחטאים שעשיתי בחיים שלי. וכל אחד מהם צועק: “רשעית!”, “רשעית!”, “רשעית!”, “ממך נבראנו”, “ממך יצאנו”, “את תתני את הדין על כל דבר”.

 

למעשה כל חיי שמרתי תורה ומצוות. גדלתי בבית חרדי והקפדתי על הכל. כל מה שלא היה בסדר בי, זה שחשבתי שאני צריכה להתלבש יפה, כי הייתי צריכה להראות בעבודה באופן מסוים. הייתה לי עבודה מכובדת בארגון המעסיק כ-400 אנשים שרובם גברים. בתוקף תפקידי הייצוגי הרגשתי צורך לטפח את המראה החיצוני שלי. הלכתי בבגדים יפים, בפאה, באיפור, בתכשיטים, בגרביים שקופות בצבע גוף ובבגדים צרים.

 

ואני מעולם לא ידעתי שהחטאתי. לא היה אפילו בתת המודע שלי שאני מחטיאה אנשים באופן שבו הלכתי. לא ידעתי את זה. ואז כולם, המון, פשוט המון! מכל המלאכים האלה, מכל הרשעים האלה שקידמו אותי וצועקים עלי “ממך נבראתי”, “ממך אנחנו נבראנו” “ממך נבראנו” וכל אחד נראה כמו מפלצת. אחד יותר גרוע מהשני. יש כאלה שנראים כמו רגליים. רק רגליים. כי אני החטאתי בהליכה שלי וברגליים שלי בגלל שהחצאית לא הייתה כמו שצריך והגרב לא הייתה כמו שצריכה להיות. ובכל אבר שהחטאתי בו, אם זה בידיים-בתכשיטים, או בכל דבר שאני החטאתי בו למעשה, כך הופיע אותו מלאך רע באותה צורה והם היה נראים כמו מפלצות.  היו גם אריות, נחשים, והמון המון עיניים ושיניים ארוכות…

 

היה אחד שצרם לי יותר מכל השאר, הוא היה מפחיד נורא, זה היה מלאך שנראה כמו ראש של כלב, אוזניים ענקיות ושיניים שאי אפשר לתאר באיזה גודל. את הדבר הזה אני לא יכולה לשכוח והוא כל הזמן היה עם פה פעור ורודף אחריי ונושך אותי בכל אבר ואבר. כולם רודפים אחריי, כולם! כולם! הגודל שלהם נורא ואיום, הם היו כל כך ענקיים ומפחידים שאי אפשר לתאר, זה כמו לתאר שבעה רקיעים. כך הם היו. וכולם צועקים לי “רשעה, ממך נבראנו ואנחנו ננקום בך” וכך זה היה מכל אחד ואחד מהם. כל דקה שם זה כמו מאה שנה, כמו נצח.

 

וכל המפלצות האלה רודפים אחריי, זה מלא עיניים וזה מלא רגליים, זה מלא ידיים וזה מלא שיניים, אי אפשר אפילו להתחיל לתאר איך שהם נראים ונשמעים, בגודל שלהם ובצעקות שלהם. וכל אבר שאני חטאתי בו, כך היה נראה אותו מלאך חבלה. מלאכים שחורים ענקיים בצורת אברים. ולצערי לא הלכתי עם חצאיות ארוכות כמו שאני לובשת היום. הלכתי עם חצאיות יותר קצרות. וכמו שאני החטאתי ברגלים, כך הופיעו מלאכי חבלה בצורה של רגליים והם בעטו בי בכל אבר שהחטאתי בו. והם רודפים אחריי, מכים אותי, והצעקות שלהם היו חזקות עד סוף העולם. מקצה העולם עד קצה העולם אפשר היה לשמוע את הצעקות שלהם. זה היה מהדהד. “רשעית”, “רשעית”, “רשעית”, “ממך נבראנו”, “את תתני את הדין”… וככה זה היה.

 

ואני בוכה, רועדת מפחד, ואין לי לאן לברוח. אני לא מבינה מה קורה איתי. ואני שואלת: מה עשיתי? מה פשעתי? מה חטאתי? למה אני צריכה להגיע למצב הזה, שככה מכים אותי, מרביצים לי, צועקים עלי והכל…

 

דענה לכן נשים יקרות, שאין דבר שאנחנו עושים בעולם הזה ולא נותנים עליו דין וחשבון בעולם הבא. אין! לא קיים! זה לא הפקרות!. והם ממשיכים להרביץ ולהרביץ וזה לא נגמר, זה נמשך כמו נצח, כל מלאכי החבלה האלה שרדפו אותי, זה היה כאילו נצח נצחים!.

 

ואחד הדברים הכי מחרידים היה הרגליים! בגלל שהלכתי ללא גרביים עבות ואטומות. אלא הלכתי עם גרביים שקופות. והלכתי עם חצאיות לא כל כך ארוכות. הגיעו רק מעט מתחת לברך.

  בגמרא כתוב “שוק באשה ערוה”, וזה לא צחוק. וכמו שאמרתי, רדפו אותי מלאכי חבלה ענקיים בצורת רגליים בלבד, וכל מכה שלהם הייתה פשוט מפרקת אותי לחתיכות. היו אוספים אותי בחזרה עוד פעם ושוב מרביצים לי, וכל אחד מהם עושה אותו דבר בכל אבר שפגמתי בו. פשוט מפוררים אותי לחתיכות ומחזירים חזרה וכך זה נמשך עד שעליתי לבית הדין.

 

בדרך לפני שהגענו לבית הדין אני שומעת צעקות מכל הכיוונים. מצד אחד צעקות של איזה אדם שבבית הדין, ממקום אחר שומעים צעקות של אישה שלוקחים אותה מלאכי חבלה… איזה פחד זה, אי אפשר לתאר, ושואלים מה זה? למה הבכי? למה הצעקות? מה קורה? אז פה רואים שבאותו רגע תולשים עיניים לאישה ודנים אותה על שהעיניים שלה לא היו צנועות, אחת אחרת שאכלה מאכלות אסורות, עקרו לה את השיניים אחת-אחת. זה היה נורא מפחיד באופן שאי אפשר לתאר.

 

בדרך לפני שעולים לבית הדין מראים לאדם גם את הגיהינום וגם את כף הקלע ושומעים שם צעקות של אנשים, וכל אחת ואחת עם העבירה שלה וכל אחד עם העבירה שלו. מוציאים את העיניים לבני אדם ושוקלים אותם אם היו קנאים, אם היו להם עיניים גדולות. אנשים שחמדו או שהייתה להם קנאה או שלא שמרו על העיניים, חתכו להם את העיניים עם ברזלים של אש. קודם כל הוציאו ושקלו. אם אכלו מאכלים אסורים, פשוט מוציאים להם את השיניים, וכך מחזירים אותם, לפי העבירות שלהם. אתם כבר יכולים לתאר איזה צעקות הולכים שמה...

 

 ומלאכי החבלה על עברות של לשון-הרע זה משהו איום ונורא, ראיתי איך חתכו לאנשים את הלשון עם ברזלים של אש. ואלה יסורי תופת! וראיתי אנשים שזורקים אותם מתחילת העולם עד סוף העולם כמו כדור פשוט משחקים בהם. וכל אחד לפי העבירה שלו. אני ב”ה לא נכשלתי בלשון הרע, גם לא בקנאה וגם הקפדתי על כשרות המאכלים ובכל הדברים האחרים. הבעיה היחידה שלי הייתה כאמור חוסר הצניעות. אחד הדברים הקשים שאף פעם לא הצלחתי לספר כי זה היה אחד הדברים שהכי זעזעו אותי זה הדבר שקרה לי בגלל שהלכתי עם פאה. שתדע לה כל אישה שהולכת עם פאה, כי בעולם האמת תולשים לה את כל השערות מהראש אחת אחת ושורפים אותה. אני בחיים לא אשכח את הדבר הזה. איך רואים ראש שכולו שרוף, בוער. מחזירים את השערות לראש, ועוד פעם שורפים. וכל זה בגלל הפאה…

 

לפני כן לא הלכתי עם גרביים כמו שאני גורבת היום. ואותו מלאך רע הופיע לי עם רק רגליים, כמו שחטאתי כך הוא הופיע לי ורדף אחריי והרביץ לי עם הרגליים הוא פשוט לא השאיר בי מקום שלא שבר אותי, שבר לי את כל העצמות. היום ב”ה אני גורבת רק 70 דנייר ויותר. ובגלל שהלכתי עם חצאית רק עד מתחת לברך, ועם הפאות ועם האיפור, ובכך החטאתי והכשלתי רבים. כמו שאמרתי קודם, עבדתי בארגון גדול עם מאות עובדים שרובם גברים, והיכשלתי את כולם.

   ואז לקחו אותי לבית דין של מעלה לתת את הדין. וכל הדרך מלאכי החבלה רודפים אחריי, וזה לא רק שהם רודפים אחריי, אלא כל אחד מכה בי עם מקל של אש במכה ששורפת את הגוף, מפוררת את כל הגוף לרסיסים, מחברים את הגוף חזרה וחוזר חלילה שוב ושוב. ואני צועקת ובוכה, כולי רועדת מפחד ושום דבר לא עוזר.

 

הגעתי לבית הדין של מעלה. גודלו של האולם של בית הדין הוא כמו חצי עיר. עם שולחן ענק שבענקים וכל האנשים שם, כל הרבנים, וכל הדיינים שם היו לבושים שחור או לבן. גם בית הדין עצמו, גם השולחן שהיה שם הכל היה בשחור ולבן ללא צבעים אחרים. וחלק גדול מהדיינים כעסו עלי מאד. זה היה נורא! היה מפחיד! לא הבנתי את עצמי, מה אני עושה. רק בכיתי ובכיתי וביקשתי רחמים.

 

בשלב זה כל מלאכי החבלה עמדו בצד ורקדו בשמחה והיו נראים ענקיים מפה ועד סוף העולם בגודלם העצום. אני כבר לא מדברת על מלאך המוות איך שהוא נראה, באיזו שמחה הוא נמצא באותם רגעים עם החרב שלו שלופה וכולו עיניים ושחור כפחם ובגודל שאי אפשר לתאר. מפחיד ביותר! בן אדם מאבד את הכל באותו רגע מרוב הפחד ואת זה אני לא אוכל לשכוח לעולם.

 

ועומד שם משקל מאזניים ענק שהוא שוקל את המצוות ואת העבירות. ואז הגיע מלאך לבן, מלאך טוב, עם כנפיים לבנות. אי אפשר לתאר כמה שהוא יפה. רק מלראות אותו נרגעתי. והרגליים שלו, הם לא כמו שלנו נפרדות זו מזו, אלא צמודות אחת לשנייה. הכנפיים שלו ענקיות והוא ענק עד סוף העולם. ואז המלאך היפה אומר: “לאישה הזאת יש גם זכויות, אי אפשר לדון אותה רק על העבירות שהיא עשתה”. אז התחילו להביא את הזכויות למאזניים וכשהוא קם ואמר “יש לה זכויות” עם תנועת היד שהוא עשה ועם הכנפיים שלו, כל העולמות רעדו. פשוט טלטל את כל העולמות כמו רעידת אדמה נוראית.

 

למעשה זכויותיי העיקריות היו שאני זכיתי לגדל חמישה ילדים שהם לא שלי. הייתי משפחה אומנת לחמישה ילדים וגידלתי אותם ביראת שמים ובמסירות נפש. בתלמודי תורה, בר מצוות, חתונות, הכל. כאילו היו הילדים האמיתיים שלי, גדלתי אותם באהבה למרות הקשיים שהיו לי כאלמנה. הכל עשיתי לשם שמים. וכך התחילו להגיע למעשה כל הזכויות שלי. רואים על המאזניים הענקיות את העבירות ואת הזכויות. מלאכי החבלה שנבראו מן העבירות על כף אחת ומלאכים יפים מליצי יושר שנבראו מהמצוות על הכף השנייה. וברוך השם הגעתי למצב שהזכויות הכריעו.

 

לפתע הופיע מולי הרב עובדיה יוסף שיבדל לחיים טובים וארוכים אמן ביחד עם הרב אבוחצירא – הבבא סאלי זיע”א. הם הגיעו ביחד ובאותו רגע שהם הופיעו, כל מלאכי החבלה ברחו ונעלמו מהשטח מאימת קדושתם. הבהיק מהם אור גדול שאי אפשר לתאר, כאילו נדלק אור גדול בכל העולמות. ואז הרב עובדיה יוסף שליט”א אמר לבבא סאלי: “תברך אותה” תוך שהוא הצביע עלי בידו. והוא אכן בירך אותי שם. הם היו למעשה מליצי היושר שלי והם הצילו אותי. באותו רגע קיבלתי את הבשורה שאני יכולה לרדת לעולם הזה בחזרה.

 

הקב”ה ריחם עלי וגם היו הזכויות שלי שגברו והיה לי עוד יעוד בעולם הזה שהייתי צריכה לרדת אליו ולהמשיך לגדל את הילדים שלי ואת אלה שאינם שלי, לחתן אותם. וכאן הקב”ה נתן לי את הייעוד הזה. לחזור חזרה לעולם הזה. ואז הם דנים אותי ופוסקים שאני צריכה לחזור לעולם בשלושה תנאים.

 

התנאי הראשון היה לחזור בתשובה ולהיות צנועה כמה שיותר, כמובן לא ללכת יותר בפאה. בגלל הפאה הזאת הם שרפו לי את הראש על כל שערה ושערה. הם היו מוציאים לי את השערות בשריפה, כל הראש שלי היה נשרף. מחזירים את זה ועוד הפעם שורפים, ועוד הפעם מחזירים ועוד הפעם שורפים ולא היה סוף לדבר הזה. הייתי עולה כולי בלהבות בגלל הפאה שהייתה לי על הראש. לא לגרוב גרביים דקות, שקופות או בצבע הרגל ולא ללבוש חצאית קצרה, אלא חצאית ארוכה ורחבה שמכסה את כל הרגל, גרביים עבות, מטפחת על הראש. להיות צנועה לחלוטין. לחזור בתשובה שלמה. זה היה תנאי אחד.

 

התנאי השני שקיבלתי היה שעלי לספר את הסיפור הזה ברבים. אני רוצה להגיד לכן ש-17 שנים אני שומרת את זה בבטן ומעולם לא יכולתי להוציא מילה מהפה. לזכותה של הרבנית ל. יאמר שהיא עזרה לי ונתנה לי את האומץ לדבר ולספר את הסיפור, ובזכותה אני זוכה לקיים את התנאי השני. ואת התנאי השלישי אסור לי בשום פנים ואופן לספר ולא אספר זאת לעולם כי אין לי שום היתר לדבר על זה. לפני שאני חוזרת לעולם הזה, אני מבטיחה ומתחייבת לקיים את שלושת התנאים.

 

וכשאני חוזרת לעולם אני רואה את עצמי בבית החולים כשגופי על שולחן הניתוחים. הייתי במוות קליני במשך 24 שעות. הצילומים הראו שיש לי גידול ענק בראש. הניתוח שלי היה מאוד קשה ולא היה לי שום סיכוי לחיים. אפילו לא החתימו אף אחד על הניתוח מכיוון שלא ראו שום סיכוי בכלל שאני אחזור לחיים. לא היו חדרי ניתוחים, כולם היו תפוסים ואז החליט הרופא – מנהל המחלקה בהדסה עין כרם לפתוח חדר חירום ולעשות לי את הניתוח.

 

אני לא רוצה להגיד לכן מה זה לעשות ניתוח בראש. סביב הראש יש לנו את הגולגולת. על מנת להוציא את הגידול היה צורך לעשות פתח בגולגולת. מנסרים את עצם הגולגולת עם מסור חשמלי, מוציאים את העצם, חותכים את המוח, מוציאים את הגידול, מחזירים את העצם למקומה ותופרים. היא לעולם לא חוזרת לקדמותה. לכן נשאר לי שקע גדול בראש.

 

הצוות הרפואי לא חשבו שיש לי סיכויים לחיות, אלא אם יקרה נס, וגם אז אמרו שהיא כנראה תהיה צמח או משותקת חצי גוף. מנהל המחלקה בעצמו הוא שניתח אותי כי כל חדרי הניתוחים היו תפוסים וכל הרופאים היו תפוסים. אחרי זה אני שומעת שהיו אנשים שהיו מוכנים לשלם הון כסף לאותו רופא כדי שהוא ינתח אותם. אבל אצלי זה היה משמים. הכל היה מכוון. אנחנו לא ידענו כלום ולא הבנו כלום ולא שילמנו כלום ואותו מנהל המחלקה הוא שעשה לי את הניתוח בכבודו ובעצמו.

 

במשך הזמן שהייתי בבית החולים בתי למדה עם בתו של הרב בן-טוב ע”ה שהיה מומחה בבדיקת מזוזות והיא לקחה אליו את המזוזות. הוא בדק את המזוזות ואמר לה “אני כרגע מבצע לה את הניתוח”. הבעיה הייתה באות ט’ בפסוק: “והיו לטוטפות בין עיניך”. הניתוח במזוזה היה באות ט’, והניתוח שלי בראש מתחיל מכאן ועד להנה בדיוק בצורת האות ט’. כאילו מישהו צייר את האות ט’.

 

)עדות של אחת הנשים שהשתתפו בכנס עם גב’ מ.:)

גב מ’. אפשרה לנו להסתכל על ראשה, ראינו שקע גדול בצורת חצי עיגול כמו האות ט’ באמצע הראש, חלק מהנשים רעדו ובכו, הרבה נשים קבלו על עצמן להתחזק בצניעות ולהוריד את הפאה).

 

אני אחרי תקופה מאוד ארוכה מאז הניתוח והראש שלי פתוח לגמרי. אפשר לגעת ולהרגיש בפתח שבגולגולת ולראות שהניתוח שלי ממש בצורת האות ט’.

באותו זמן גם בניי הלכו לרב ברלנד שליט”א וחיכו לו עד שהוא בא מהמקווה ב-4 בבוקר נתנו לו פידיון והוא בירך אותי ואמר להם שהכל יהיה בסדר.

 

אחרי חצי שנה של אשפוז בבית החולים התחלתי להתאושש, אחרי שמונה חודשים חזרתי הביתה. כאשר הייתי מגיעה לביקור רופאים הם היו שואלים: “עם מי הגעת?” ו”איך הגעת?” אמרתי: “לא הגעתי עם אף אחד”. לא הבנתי את השאלה שלהם. הם פשוט לא האמינו שאני מגיעה על הרגליים. זה היה פשוט הלם עבורם. כך בדקו אותי וליוו אותי החוצה כדי לראות אם יש איתי מישהו או מישהי. וב”ה כך עמדתי על הרגליים תודה לבורא עולם.

 

אחרי ששוחררתי מבית החולים, הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה לקחת את כל הפאות שלי ואת כל הבגדים שהיו לי, ואני לא צריכה לספר לכם כמה לבוש היה לי כמנהלת גדולה, ופשוט עשיתי מדורה גדולה לכל הדברים הפרוצים האלה כמו שעושים בל”ג בעומר. החלטתי שזהו, אין יותר, אני לא הולכת יותר עם גרביים שקופות ולא בצבע עור ולא בחצאית צרה, לא קצרה, אלא ארוכה כמה שיותר כמו שאתן רואות, ולהיות צנועה עם בגדים רחבים ומטפחת ולא פאה בכלל! בגלל הפאה שרפו אותי, הרבה פעמים שרפו אותי בעולם האמת בגלל הפאה. ובגלל זה גם קיבלתי את העונש שלי בעולם הזה עם הניתוח בראש. זה היה העונש שלי.

 

אני רוצה בהקשר הזה לצטט לכן שני פסוקים מישעיהו הנביא המתייחסים להתנהגותן של בנות ישראל לפני חורבן בית המקדש, ובמיוחד לפאה, ולעונש הנגרם בגלל זה.

 

ישעיהו פרק ג’ פסוק ט”ז – “ויאמר ה’, יען כי גבהו בנות ציון, ותלכנה נטויות גרון, ומשקרות עיניים, הלוך וטפוף תלכנה, וברגליהם תעכסנה.”

 

רש”י הקדוש אומר על הפאות הנכריות, שתדענה כל אלה ששמות פאות נכריות על הראש, הנקראות בפי רש”י “שערות תלושין”, כמו שיערות הפאה שהן תלושות מהראש.

ישעיהו פרק ג’ פסוק כ”ד – “תחת מעשה מקשה קרחה”.

 

הרד”ק אומר: “אני אביא עליהן מכה המקרחת את הראש”.

 

אתן יכולות לבדוק בישעיהו פרק ג’ את הדבר הזה.

 

כמה צריך לרחם על נשים צדקניות שבכלל לא חושבות שהן מחטיאות את הרבים ואחר כך סובלות כאלו יסורים השם ירחם, צריך לזכות אותן עם הידע התורני בעניין הצניעות ולהציל אותן מן החטא.

 

ואז כמובן לקחתי לי גרביים הכי עבות ומטפחת הכי סגורה שיכולה להיות וחצאית הכי ארוכה, הפסקתי להתקשט ולהתאפר, והשתדלתי להיות צנועה ככל שניתן כמו שקבלתי עלי והתחייבתי בבית דין של מעלה. ותודה לבורא עולם שהחזיר אותי לעולם הזה ונתן לי להמשיך לחיות..

דברי הנביא ישעיה: פרק ג' פסוק ט"ז

 

"וַיֹּאמֶר ה', יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם; הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה."

 

רש"י: "הלוך וטפוף תלכנה… ויונתן תירגם ובפתהן מקפן, היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות".

 

ובפסוק כ"ד: "וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה, וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה, וְתַחַת פְּתִיגִיל, מַחֲגֹרֶת שָׂק:  כִּי-תַחַת, יֹפִי."

 

רש"י: "מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש".

 

ובגמ' שבת סב: "ותחת מעשה מקשה קרחה – מקום שהיו מתקשטות נעשה קרחים קרחים"

רש"י: "מתקשטות – היינו שיער, שסורקות ומפרקסות".

"נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה"

 

רש"י: "נבואה שהוצרכה ללמוד תשובה…" (מגילה י"ד)

לזיכוי הרבים ניתן להזמין את גב' מ. ללא תשלום לכנסים לנשים באמצעות ארגון כתר מלכות.

לזיכוי הרבים, ניתן לקבל את העלון חינם בדואר, טל:

0527-111-333

 

סיפור שני

הנה עוד עדות ממוות קליני בבית דין של מעלה: בקשו ממני לתועלת הדור לכתוב מה שקרה לי לפני 11 שנה (תמוז תשמ"ו), אך לפני שאתחיל לספר את הסיפור המחריד והמעורר הזה, ברצוני לתאר איך הייתי לפני אותן 11 שנה האלה:

עוד לפני זה חשבתי שאני אישה כשרה וצנועה, כמו שניראת כל אישה ירושלמית, ובפרט שהקפדתי מאוד אפילו לא לרדת ממיטתי בלי גרביים, היתה לי מטפחת לראשי ולא ראו לי שום שערה מאחר ונהגתי לגזוז את שערי לגמרי. השתדלתי גם מאוד בחינוך ילדי, ממש במסירות נפש. אך ככל הנראה לא ידעתי מהי צניעות ויראת שמים אמיתית. לא ידעתי עד כמה חשוב שאנשים זרים לא יכשלו בשמיעת קולי (שכן "קול באישה – ערווה") ועד כמה חמורות העברות של לשון הרע ורכילות (למרות שהקפדתי שלא לדבר לשון הרע), ועד כמה צריך לכבד הורים (תמיד חשבתי שבזה אני בסדר גמור…) ועד כמה צריך להקפיד לברך על כל דבר בכוונה גדולה (שבאמת לא כל כך השתדלתי בזה..)

בכל אופן, השם הראה לי עד כמה צריך לחזור בתשובה על כל דבר ובפרט על מה שכתבתי לעיל. "ריבונו של עולם, עזור לי שאכתוב את הסיפור בצורה נכונה כדי שיהיה לי תיקון וטובה לכלל ישראל". בליל שבת קודש פרשת פינחס, ישבתי עם בני משפחתי בשולחן השבת, ולא הרגשתי בטוב עזבתי את שולחן השבת והלכתי לחדרי, כשלפתע רואה אני מול עיני חרב גדולה ומפחידה, חלק ממלאך שחור מזוויע (היצה"ר), הרגשתי שזה הסוף שלי! נכנסתי לפחד מאוד גדול, פחד אימים ממש, שלא ניתן לתאר, ובבהלה גדולה התחלתי להיפרד מילדי ונפלתי חלישות למיטתי, בעלי לא ידע את מצבי ומיהר לגמור את שולחן השבת, ונכנס לראות בשלומי, הוא מצא אותי במצב של גסיסה וניסה להעיר אותי בכל מיני אופנים, אך ללא הועיל…

כשראיתי את מלאך המוות התחלתי לקרוא קריאת שמע, אך המלאך השחור, היצר הרע, לא נתן לי לקרוא את קריאת שמע הקדושה ובכל מילה של הפסוק רצה לחטוף את נשמתי, ועוד נתן לי מכות איומות שלא ניתן לתאר, והיה לי כל כך קשה לראות המלאך השחור הזה, יותר קל לראות את החיות הכי מפחידות ואיומות שיש בעולם הזה, מאשר לראות רגע אחד את היצר הרע. והוא גם ניסה אותי בהרבה ניסיונות, באחד מהם הוא הראה לי פרי מאוד מושך, שמאוד משך אותי לאכלו אפילו בלי ברכה, הרגשתי שאסור לי לאכול את הפרי הזה, אבל היה לי חשק מאוד גדול לאכלו אפילו שידעתי שהוא לא כשר והיצר הרע ניסה לשדלני שכדאי לאכלו ושבזכות זה אמשיך לחיות. זה היתה מלחמה קשה מאוד ונוראה וכל רגע שהחזקתי את עצמי שלא לאכול מהפרי ולהמשיך בקריאת שמע זה היה כמו להרגיש איך יוצאת הנשמה, ממש הרג!!! אך ברוך השם, ממש ברגע האחרון שהיצר הרע כבר ניסה להכשיל אותי, היצר טוב בא ועזר לי לקרוא את קריאת שמע ושלא אוכל מהפרי.

ואז ראיתי איך שהנשמה שלי רואה את גופי. ויכולתי לראות מה שנעשה עימי מיום שנולדתי עד אותו היום, וראיתי את כל העבירות שלי, הקטנות והגדולות, וכל עבירה בוראת מלאכים שחורים עם עיניים ענקיות, שכל עין היא בגודל כל העולם מהקצה האחד עד הקצה השני. וראיתי קליפות שרק מלראות אותם קיבלתי פחדים ובושה גדולה. ורציתי לברוח אך שם אין לאן לברוח – זה עולם האמת וצריך להתמודד עם המציאות! מרחוק אמנם ראיתי מלאכים לבנים יפים שנבראו מהמצוות שעשיתי וראיתי מרחוק אור גדול ורציתי לבכות, הרגשתי פחד גדול כי שם מרגישים למי בוכים באמת! המלאכים השחורים היכו אותי עם מקלות גדולות, וכל אחד צעק עלי בקולות מפחידים ונוראים עד מאוד במבטיהם, והקליפות צועקות שאני אשמה בכל ואין שום תירוץ. תוך כדי שמיעת הקולות המפחידים, קבלתי רחמנות גדולה מאוד על נשמה אחת שצעקה נוראות שם למעלה. פתאום נשמע שם שלנשמה הזאת הולכים לעשות כף הקלע (טלטול הנשמה וזריקתה מצד אחד של העולם עד לצידו השני בביזיונות נוראים). מלאך המוות שאל אותי בשמחה אם אני רוצה לחזות במחזה הזה של עשיית כף הקלע ועניתי: "כן", עד שבאה סבתי ע"ה ואמרה לי שאומר מהר שאיני חפצה לראות, וברוך השם, לא ראיתי!

אחר כך באו והוציאו את עיניים, כדי לראות אם פעם בחיים שלי חמדתי משהו. ההוצאה של העיניים זה חוויה מפחידה מאוד ועברתי אותה למרות שידעתי שלא חמדתי אבל בשמיים זה עולם האמת שם יודעים הכל ומדקדקים על כל דבר קטן ועל עבירה של חוסר צניעות שבעולם הזה הייתי מאוד בטוחה שאני מושלמת בזה, בעולם האמת האדם עצמו אפילו יודע את האמת, מראים לו את האמת ולכן הכו אותי בגופי מכות נמרצות (וכשקמתי בעולם הזה עוד הרגשתי את הכאב המכות וממש היו לי בגופי סימנים כחולים שחורים – כשהראתי את סימני המכות שברגלי לאחותי היא ממש כמעט התעלפה ואמרה שאפילו יכו בעולם הזה מכות נמרצות כל החיים, לא יהיו כאלו סימנים) היכו אותי בגופי מכות נמרצות בעבור:

(א) שלא הקפדתי על כל מילה מיותרת, כשדברתי עם אנשים זרים.

(ב) שלא נזהרתי מלדבר בקול ברחוב, וששרתי לעצמי בביתי ולא ידעתי שגם בחוץ שומעים את קולי

(ג) מאוד אהבתי להתקשט בתכשיטים ולבוש יפה ואני באמת לא ידעתי שעשיתי בזה עבירה. וכשטענתי בבית דין של מעלה שלבשתי יותר יפה בתוך ביתי מאשר בחוץ – זה לא התקבל כתירוץ!

(ד) בעניין של לשון הרע ורכילות הייתי רגועה שאיני חוטאת בזה כל כך אבל בעולם האמת ראיתי זו העבירה הכי גדולה וכשראיתי גודל החטא והעונש שקיבלתי, החלטתי כשיחזירו לי את נשמתי לא אדבר אפילו טוב על שום אדם בעולם כדי שלא אגיע לידי עבירה זו.

על כל עבירה נתנו לי עונש מיוחד שכל רגע של ייסורים שם, זה יותר מ-70 שנה של ייסורים ומחלות הכי קשות בעולם הזה. חוץ מהצער של הייסורים של ניתן לכתוב ולהביע זאת בעולם הגשמי, יש צער מאוד גדול של בושה וזה הרבה יותר מייסורים כי זה עולם של אמת, בושה רוחנית, זה דבר אמיתי ולכן בעולם הבא הוא לא רק צער ופחדים מייסורים, יש את הבושה הגדולה מכל עבירה הכי קטנה שאדם עושה, כי בשמיים יודעים הכל ומחשיבים כל דבר קטן לדבר גדול ועל שום דבר לא מוותרים, ובפרט בעניין של צניעות העונש כל כך גדול ומפחיד וברוך השם שנזהרתי והלכתי תמיד בלבוש ארוך ורחב כמו שצריך, אבל בגלל שיש לי קול גבוה ודברתי ברחוב ואדם עבר, שמע אותי והביט בי (בלי שהיה לי רצון בזה), אך הקליפה מהרהורי הגבר פגעה גם בנשמתי שהיא גרמה לו פגיעת הקליפה, ועל זה קיבלתי מכות נמרצות מהקליפות (סימני המכות נשארו גם כשחזרתי לעולם הזה) הקליפות אינן עושות חשבון מי מהם יותר חזק, כולם מכים כפי יכולתם, וצועקים בכל מני קולות משונים ומבהילים ומתריסים: "למה בראת אותי", ואומרים כל אחד ממה הוא נברא וממי הוא נברא, וככה מלווים את האדם וההרגשות האלה הן קשות כי מרגישים כל רגע בעולם הבא שהוא כמו 70 שנה וכל שעה זה אלפי שנים. אוי וי,

בת יהודיה, שלא מתנהגת בצניעות, כל שניה שהיא חושבת ורוצה להכשיל אדם אחר, יהיה לה מר בעולם הבא, הקליפות שבראה ילוו אותה שם, וכל רגע ורגע נבראים עוד ועוד קליפות. ואם הולכים עם בגד שקוף או פתוח, כפתור פתוח, שרוולים קצרים, בלי גרביים וכו' נבראים מזה הרבה מאוד קליפות ומזיקים ומלאכים שחורים והם נדבקים לנשמה בגוף, שאם במשך היום אינה הולכת בצניעות, הולכים אחריה מלאכים שחורים, פה בעולם הזה ורוצים להזיק לה, ובמילא גם אם היא אינה מרגישה בהם ואינה מרגישה שרע לה והכל הולך לה חלק, זה לא נכון, כי היא אינה מודעת לדברים שחסר לה והיא כועסת ופתאום, לא הכל הולך לה כפי שצפתה, וזה לא תמיד חולי, כי הרבה פעמים בגלל העבירות שלה (או שלו, אין חלוק בין איש לאישה) השם לא שולח הכל בעולם הזה, אבל אצל צדיק וצדקת, השם מזכה אותם לקבל את כל עונשם כאן, בגלל שהשם אוהב אותם, כי הייסורים שם אפילו רגע אחד, זה הרבה יותר מאשר ייסורים כל החיים כאן!

ואם אישה תחשוב פעם או תגיד "בעלי רצה שאלך שלא בצניעות", בעולם הבא יאמרו לה: "האם באמת הלכת בשביל בעלך, בבית, או בשביל שאחרים יביטו בך, ואם זה בשביל בעלך, לא יכולת לקנות שמלה או בגד צנוע ויפה שימצא חן בעיניו?". ועוד שאלות שלא יהיה לה עליהן מענה, כי שם זה עולם האמת ושם אומרים רק את האמת! והעונש הוא כל כך גדול, שאי אפשר לתארו בכתב.

ואם הולכים חס ושלום בפריצות גמורה, חוץ מכל העונש שמקבלים יש את כף הקלע, שזה נורא ואיום (וכל זה, זה רק לפני שמגיעים לבית דין של מעלה. כי כשמגיעים לבית דין של מעלה זה כבר הכרעה בין גן עדן לגיהנום) ברוך השם שלא עברתי את זה והרבה דברים ברוך השם לא עברתי ומה שעברתי די והותר! איך בכלל אפשר לשאת דברים אחרים, צרות, פחדים, ייסורים, בושה ואי אפשר להימלט מכלום.

ומה שכן, מאוד שמחתי שנהגתי לגזוז את שערי לגמרי, שכן המטפחת תמיד היתה בצניעות, ובפרט שהלכתי במטפחת דווקא, ואמרו לי בשמיים תשמחי שבכל השנים שלך הלכת במטפחת, אם היית הולכת בפאה לא היית יוצאת מהגיהנום.

גם שמחתי מאוד על הכשרים ואמרו לי שם בשמיים שראוי שאשמח בזה מאוד, כי העונש שמקבלים על פגם מאכלות אסורות זה קריעת השיניים.

גם ברוך השם עשיתי מסירות נפש על חינוך הילדים ולכן גם זכיתי לקבל את נשמתי חזרה כדי שאמשיך לחנכם בקדושה ובטהרה. וכן העמידו לי שלוש תנאים שאהיה חייבת לקיימן כדי שאמשיך לחיות… אני פונה לקוראי הסיפור שלי, שידעו זה אפילו לא 0% ממה שהרגשתי שם, כי אי אפשר לכתוב את הדברים האלה בעולם הגשמי הזה, "ריבונו של עולם בזכות זה שאני מתוודה ומתביישת בחטאי אני מבקשת שיהיה לי, לבעלי ולילדי ולכל עם ישראל כפרת עוונות ושנזכה לעשות תשובה ויהיו נשמותינו נקיות ללא שום קליפות מסביב ושנוכל לעבוד אותך בלב נקי בלי קנאה, בלי שנאה, בלי מחלוקות, לשון הרע ורכילות. ושנזכה לצניעות אמיתית ונלך כולנו יחד לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!!!

ומי שרוצה לעשות טובה לי ולעצמו שהרי כל המתפלל על חברו וצריך לאותו דבר – נענה תחילה! לכן אני מבקשת שיתפללו עלי שאנצל מהיצר הרע, שעוד מחפש להכשיל אותי בעבירות ובפרט בעבירה-מצווה ובמצווה-עבירה. וכבר מאותו ליל שבת, שהחזירו לי את נשמתי, הוא משכנע אותי שלא היה לי שום דבר ושאני צריכה להתחזק, אבל ברוך השם, השם לא עזב אותי ועשה לי את החסד הזה שאזכור כל מה שעברתי שם, ושתתפללו עלי תתפללו בלי הזכרת שמי כי איני רוצה לכתוב את שמי והשם כבר ידע למי מתפללים! מכיוון שאני כותבת על בית דין של מעלה, שיש כל כך הרבה פרטים, ואי אפשר לכתוב הכל אך אני אנסה:

בבית דין של מעלה יש היכלות, ובתוך ההיכל לא הייתי, כי אם הייתי שם, כבר לא היתה לי אפשרות לחזור, רק הייתי בהמתנה של בית דין של מעלה ותוך כדי ההמתנה, לא יכולתי לשאת את שמע הקולות שבאים מתוך ההיכל של הבית דין, היו כאלו קולות מפחידים וצעקות "אבל אני לא רציתי! לא חשבתי כך" וענו לנשמה הזו: "לא רצית ולא חשבת אבל העבירה היתה ממך ולכן העונש מגיע לך!"ורק לשמוע את הדברים האלה זה לבד מפחיד ומבהיל. ולא לחינם יש אימרה ידועה "צעקות של שמים" כשמתארים צעקות מפחידות ומבהילות (ובאמת תמיד תהיתי לעצמי מה פרוש האימרה, ושם כבר הבנתי)

הפחד שם כל כך עצום, עד שאפילו צדיקים רועדים מלהגיע לשם. אך ההבדל בין צדיק לאדם פשוט, שאדם צדיק מגיע מלווה בצדיקים, ואדם פשוט מגיע ומתמודד לבדו, בבית דין של מעלה מונים את העבירות שאדם עשה ויש לו בושה גדולה מאוד מזה, השלושה צדיקים טהורים השופטים, בבית דין של מעלה, יש להם רחמנות גדולה וצער להעניש, אבל הם חייבים לעשות את תפקידם בלי משוא פנים, וזה מחריד ומזעזע,

והפחד הכי גדול שבעולם הוא כאפס וכאין לפני הפחד האמיתי ששם, כשעוברים דרך בית דין של מעלה, יש להשם מאוד צער, כי השכינה צריכה להסתכל בכל מה שעושים לאדם, והיא בוכה עליו מרה, אבל לא ניתן לעשות דבר, שהרי האדם עצמו ברא את כל המזיקים והמלאכי חבלה השחורים, עם העיניים הרחבות, מהקצה האחד עד משנהו של העולם, ואם עבירה יותר גדולה, יש גם חיות מפחידות ודברים יותר גרועים, שעושים ייסורים קשים, ואם יש עבירות יותר חמורות, אז כל מכה של מלאך שחור, זה יותר מ-100 שנים של סבל וייסורים הכי קשים בעולם הזה.

כשאדם רואה עצמו ברגע הראשון בשמיים, הוא רואה מיד מה זה מצוות ומה זה עבירות, שם אין בלבול אם הדבר הוא עבירה או מצווה, שם יודעים את האמת, ואדם רואה אפילו עבירה קטנה שעשה כעבירה חמורה. בעולם הזה, אישה שהולכת בצניעות לא יכולה לדעת מה יקרה לאישה שלא הולכת בצניעות, אבל שם בעולם האמת, אפשר לדעת מכיוון שמלאכים הלבנים שנבראו ממצוות הצניעות של האישה הצנועה, מלווים אותה ואומרים לה עד כמה ראוי שתשמח במצווה זו. שאם לא היתה עושה כן, אומרים לה מה היה יכול לקרות לה, כי השם רוצה שאותה אישה שהלכה בצניעות תשמח מאוד בחלקה.

וכן כך זה בכל המצוות וחלילה להפך עבירות, כשאדם עובר עבירה מראים לו מה היה יכול להרוויח אם היה עושה מצוות, ובאותו זמן המזיקים כל כך שמחים להזיקו וכל מכה שלהם מרגישים כאלו זה ייסורים של אלפי שנים. ובאמת כשהחזירו לי נשמתי, הרגשתי שחייתי אלפי שנים, עד שהתפללתי להשם על זה ובקשתי את רחמיו, כי אני כל כך צעירה ולמה אני מרגישה כאילו אני בת אלפי שנים, ובקשתי מחילה מאיתו יתברך, וברוך השם, הצער הזה כבר עבר לי, אך עד היום אני מרגישה את הקשר לעולם האמת ואיני יכולה לשכוח כל מה שעברתי שם. וכל כך שמחתי שהחזירו לי את הנשמה כדי שאוכל לתקן את מה שקלקלתי.

ובפרט כל כך חשוב לשמור על הצניעות ואם אישה מתפללת להשם בבגדים שאינם צנועים אז יש עליה קטרוג גדול למעלה, איך בת יהודיה אינה מתביישת להעמד כך לפני מלך העולם, והיא פוגמת בכבוד השם יתברך, כי הוא רואה הכל! ופרט צריך לשמור את צניעות הראש, כי זה מאוד חשוב בדרך היהדות, ובפרט היום עם כל המריחות שמורחים על הפנים (איפור) והולכים עם עגילים ארוכים, על הכל יתנו של דין וחשבון ולא ניתן להתחמק מזה. (ועדיף לדעת פה את האמת ולתקן מאשר לדעת שם בלי שום אפשרות לתקן רק ע"י עונשים קשים שהם מזככים את הנפש ומתקנים אותה)

אחד הזכויות שיכולתי לרדת חזרה זה, שהייתי באמת הולכת בצניעות מכף רגל עד ראש אך בגלל ה"משהו" שלא הייתי מקפידה מספיק ואפילו ולא ידעתי שזה אסור, שם בשמיים כבר ראיתי הכל עלי. ולא היו צריכים להסביר לי וכך זה לכל אדם, ואם אישה רוצה לחוס על נשמתה וללכת בצניעות, היא צריכה לבדוק אם המטפחת שהיא לובשת מתאימה לרוח הצניעות, ואיזה סוג קשירה של מטפחת היא קושרת, ואם זה מספיק צנוע ולא בולט ואם הבגד שלה לא צר, קצר, או חלילה שקוף כי אם משגיחים ובאמת רוצים להיות צנועים אז יש סייעתא דשמייא והשם עוזר כשאדם לא יכשל, כי משמיים מסייעים לכל יהודי ללכת בדרך שחפץ בה.

ומקטנות כבר צריכה האימא להשגיח על ילדיה ובפרט בצניעות, כי אם לא תחנך את בניה ובנותיה שבשביל זה בכלל היא חיה אז אוי וי, כי אפילו שתטען בעולם הבא שהיתה צריכה להביא פרנסה אל ביתה כי בעלה אברך לומד בכולל ואין להם כסף, זה לא פוטר אותה מחינוך הילדים, וכן האב חייב בחינוך ילדיו ואם באמת משתדלים השם עוזר, השם לא עוזב אף אחד וגם אישה אלמנה או גרושה או הורים חולים יהיה להם סייעתא דשמייא בחינוך ילדיהם אם באמת מקודם לכן מסרו את נפשם על חינוך ילדיהם, אז יהיה להם הזכות שזה ימשיך הלאה. והשם יעזור שכל הילדים, הגברים והנשים, כולם ילכו בדרך היהודית, כי כל אחד ייתן בסוף דין וחשבון הן בעולם הבא והן כשמשיח יבוא, כי בבית דין של מעלה יש על כל עבירה גיהנום ואם יש הרבה סוגי עבירות ישנם הרבה סוגי גיהנום, אך נקווה שנזכה כולנו לעשות תשובה ולתקן נפשותינו ונזכה לכל טוב סלה אמן ואמן!!!

סיפור שלישי

עדויות מצמררות מיהודי שחווה מוות קליני מובא לפניכם תמליל מדברי המספר כלשונו:

טל’ של ר' משה לוי לאימות הסיפור: 050-7931191 משה לוי מצרפת, חווה לפני מספר שנים מוות קליני (יש לו דוח רפואי מביה”ח (duS siraP. על פי הציווי שניתן לו בשמים, הוא מספר בהרחבה מה שחווה ואת מה שהורוהו להבהיר לנו. שמי משה לוי, גרתי בפריז, נהגתי ללכת הרבה לדיסקוטקים, הייתי נותן שיעורי ריקוד. הייתי רוכב הרבה על האופניים שלי. יום אחד, תוך כדי רכיבה על האופניים שלי, הרגשתי חולשה, חום וכל גופי היה נוטף זיעה, כאשר אני סוף סוף מגיע לבית של ההורים שלי, אני מתמוטט לתוך המיטה, כל הגוף שלי היה זרזיף מים כמו ברז, התחלתי למות לאט לאט, ולא ידעתי שאני הולך למות. התחלתי לעלות לאט לאט, הרגשתי שאני עוד מעט לא פה. המשפחה הזמינה אמבולנס, ובינתיים אני מרגיש שהנשמה שלי עולה ויוצאת מהגוף, נשאבת כלפי מעלה כמו טיל, אני מרגיש מאושר ושומע מוזיקה. הגעתי למקום שקט, חושך מוחלט שלא קיים בעולם כלל, יכולתי למשש את החושך והחושך הזה חונק אותי, זה מין עונש שלא חלמתי בחיים. שאלתי מה קורה, איפה אני נמצא. יצא מין קול ואמר: זה עונש ראשון לאגואיסטים. היית מאוד אגואיסט ודאגת רק לאינטרסים שלך ואתה תישאר פה בעונש הזה, בחושך העבה ולא תוכל לזוז, אתה אוהב להיות לבד, אז תישאר לבד, מידה כנגד מידה. הרגשתי חושך עבה, ואני לבד בעולם, בודד ממש. פתאום נראה קצת אור, עשן לבן, ומתקדמות אלי נשמות מוזרות והיו צועקים עלי צעקות איומות וי,וי,וי, כמו בהפגנה, באו לקראתי, אני מתחבא באיזה מקום והן באות אחריי. הרגשה כזו שהם רוצות לתלות אותי. ופתאום הפסיקו לצעוק, והופיע זקן אחד עם זקן לבן כזה יפה, הוא הופיע בעדינות רבה ביניהם והבנתי שזה אדם קדוש, צדיק, מאוד חשוב. הוא נכנס ואמר תעזבו אותו, הם פחדו ועזבו. זה היה רבי יצחק טייב, הסבא שלי. אמרתי: לא יודע מה קרה איתי, מה קורה פה, משהו מוזר, מה אני, מי אני, אני למטה או למעלה, תסביר לי. אמרו לי: פה זה עולם האמת, זה העולם הנכון, מה שראית וחיית זה לא נכון, פה זה נכון. פה עושים משפטים, פה עוזרים, פה לומדים, פה עושים. פה זה עולם האמת. והסבא אומר לי: “תדע, אתה עשית הרבה דברים לא טובים בכלל קלקלת אנשים, שיגעת אותם, הרדמת אותם, מה לא עשית? דיסקוטקים, בלגן, טניס, ריקודים, ככה אתה עושה לי?” ככה אומר לי. אמרתי: אתה לא צריך לצעוק, אני הנכד שלך ואתה הסבא שלי. אמר לי: “פה אין סבא”. והוא משליך אותי כמו בהמה עם מקל ההליכה שלו. אמרתי לו: אתה מושך אותי כמו בהמה שלך, תוציא את המקל. אמר לי: “אתה יותר גרוע מזה. ועכשיו תשמע, פה אתה במצב קשה מאד, נתחיל איתך בדבר קטן. אתה זוכר  ששלחו אותך לתלמוד תורה ואתה ברחת?” אמרתי: לא ברחתי. איך שאני אומר להם שלא ברחתי, מראים לי בהסרטה איך אני בורח. אמרו לי: עכשיו מטפלים בך, עכשיו הגיע הזמן  שמה שעשית, תחזור בך. ותגיד לרב סליחה. הוא רצה עם כל לבו ללמד אותך א-ב שתוכל לעשות בר מצווה ותעשה רצון הבורא ומה עשית? זרקת את הכל וגדלת בלי זה ותראה לאיפה הגעת.  עכשיו מה נעשה לך? תראה מה נעשה לך. הראו לי ספר ואמרו אתה רואה את עצמך שם? היה להם וידאו מאוד משוכלל ואמרו לי הנשמה שלך מאוד נהנית מזה. אמרתי: עכשיו אתם מדברים יפה, לפני כן צעקתם עלי, מה אתם משחקים איתי? מה קורה פה? אמרו לי: הכל בא בחשבון, גם הרע וגם הטוב. אחר כך באו צדיקים גדולים, ראיתי את רבי יצחק טייב הסבא שלי, הרב פיינהדלר, הרב ברלנד, הרב עובדיה יוסף, הרב אלבז, הרב קוק. אמרו לי: תשמע, לך תאמר למטה (בעולם הזה) מי שחושב שבעולם הזה באים לעשות ביזנס וללכת לישון, טועה. אין להם שום תועלת, הכל הפסד, גם זה יפסידו, גם זה ייקחו מהם, אז תוריד את זה לראש (תזכור את זה) תתחיל לדבר ולעזור. אתה רואה יהודי מדוכא תתפוס אותו, תדריך אותי מה לעשות. הראו לי שאני מניח תפילין וטלית, ואור כזה כמו לבוש מקיף אותי, שהגן עלי מכל הצרות ומכל העונשים, ראיתי את זה. יצאה בת קול ואמרה לי בצעקה גדולה: “אשרי אדם יבוא עם תלמודו בידו!” אמרתי: תלמוד אין לי, יש לי רק זה. אמרו לי: זה מספיק, אם אתה מתלהב בתורה בזה. אבל מה עשית עם האיברים שלך? מה עשית עם הידיים שלך? אמרתי: עם הידיים עשיתי קרטה, קונג פו, טניס. אמרו לי: זהו, זה מה שהבאת?  אמרתי: זה מה שאני יכול להביא לכם. אמרו: את זה לא ביקשנו. נתת צדקה לעני? אמרתי: אני לא יודע מה זה צדקה, לא לימדו אותי. שאלו: עשית מצוות? עזרת לזקן ברחוב? התחילו לדבר איתי בצורה קשה. ואז נזכרתי שעשיתי ביקור חולים. בקשו שאני אסביר, והם יודעים הכל, זה לא שהם לא יודעים, הכל יודעים, רק רוצים שאני אספר להם גם, ואז סיפרתי להם עשיתי כך וכך וכך. כשהייתי בפריז, כמעט כל יום, הולך לזקנים וזקנות בבית חולים רוטשילד, היו שם זקנים וזקנות, הייתי מטפל בהם, נותן להם מים, סוגר את החלון, פותח דלת, דברים פשוטים ביותר, ממש פשוטים, יושב איתם, מדבר איתם. אמרו: מאד יפה, יש לך מזל שהבאת את זה. תפילין, פעם אחת הנחתי בבר מצווה, ופעם אחת בבית חולים, שהיה שם זקן שהדריך אותי בהנחת תפילין ואמר לי תתפלל לה’, באותו יום אני זוכר הייתי בגיל 18 או 19 מאד נהניתי מהדבר הזה, לא ידעתי מה זה בכלל, הסתכלתי על הספר (הסידור) ולא ידעתי מה אני קורא, הנשמה שלי נדבקה בזה. והייתי מאד שמח. דיברתי עם בורא עולם, איך שאני מרגיש, טוב לי איתך אמרתי לו זה שווה עסק, תפילין, ציצית ואני מדבר עם הספר (הסידור) הרגשתי מאד נפלא, כל מה שהיה וחוץ מזה, זה היה אפס קטן, ראיתי שהכל בלוף, רק זה היה חשוב שאני עומד עם הספר וקורא. אמרו: אם עשית את זה עם הידיים שלך, אז הידיים (מצביע על הכפות ידיים עד פרק היד) לא ייפגעו. הגיעו לפה. אמרו ל
י: מה אמרת בפה?  אמרתי: אני יודע הרבה בדיחות, אני בדחן גדול. אמרו לי: אתה בדחן? פה אין בדיחות. איך שהתחלתי מילה אחת של בדיחה, הכל נכבה ונהיה חושך, אין אף אחד, אין קול, חושך.  אמרתי, ואוי,ואוי,ואוי מה עשיתי?  מה אסור לספר בדיחה? ואז התחלתי לספר עוד פעם, שמו את האורות, רק התחלתי לספר עוד פעם, כל מילה של בדיחה נכנס לי נחשים קטנים, כאלה חרקים, כזה מגעיל אי אפשר להסביר כאלה נחשים קטנים לא ראיתי בחיים שלי.  והנחשים פותחים את הפה שלי ומפריעים לי בבדיחה. אמרתי טוב, הם לא רוצים לשמוע, בוא נפסיק. אמרו לי: גם זה, דיברת הרבה לשון הרע, היה לך הרבה גאווה. אמרתי: לשון הרע כן דיברתי. אז הוציאו את זה מהפה שלי והרגשתי כאילו עושים לי טיפול נמרץ בפה, כמו ניתוח בפה, כאילו שאלף רופאים עובדים על הפה שלי בטיפולים רציניים. אמרתי: מה אתם רוצים ממני? אמרו לי: בא תשמע, עוד מעט תרד למטה (לעולם הזה), אבל לא תרד אותו דבר, לא תעז לדבר מילה קטנה של דברים בטלים או צחוק, תהיה רציני למטה. אנחנו מטפלים בך עכשיו. וטפלו בי כמו רופא שניים והסכמתי לזה. אמרו לי: עכשיו העיניים שלך, מה עשית איתם? אמרתי: קולנוע, ראיתי הרבה סרטים וגם בנות, ה’ ירחם. יש לי רשימות… וחשבתי להוציא את הפנקס שלי. אמרו לי: אדוני, עד פה, זה “תחום שבת”. רק דברתי על פנקס ובנות, עוד פעם שקט מוחלט ואני שומע מרחוק רעש מדהים, כמו איזה רכבת ארוכה נכנסת, כמו איזו צעקה, כמו קול של אדם שכועס עליך, משהו פחד מוות, פחד פחד, והוא לא רוצה לוותר עלי בכלל, לא ידעתי מי זה עד שהוא הופיע ככה, גדול כמו רכבת, ראיתי את הפנים שלו, ענקי כזה, מלא עיניים, והוא מתקרב ורוצה לקרוע אותי עם מכות רצח.  אמרתי: רגע, מי זה, מאיפה הוא זה?  אמרו לי זה מלאך המוות, ופתאום בא לי מולי, פנים אל פנים, ואומר לי: אני לא אשם, אתה אשם, אתה בראת אותי, הסתכלת (על דברים אסורים), על כל הסתכלות והסתכלות תאכל אותה.  הוא הסתכל עלי, מאד מבהיל, עיניים עם מוגלה שזזות ככה, אי אפשר להסביר, ופנים גדולות ומפחידות מאד.  אמרתי: למה אתה כזה מפחיד?  אמר לי: אתה הסתכלת כ”כ ברצינות על הבנות אז גם אני ככה, מה לעשות אני שלך ואתה שלי. אמרתי: עד מתי? אמר לי: עד שיתחשק למעלה לעצור אותי. והדקות האלה, זה כמו 20 שנה של גלות, זה לא דקות קלות, כמו אחד שיש לו אויב שעומד לו בפנים והוא שונא אותו, ומחכה כבר מתי יסתלק ממנו, והוא סובל את הגהנום מהאויב. זה אלף אויבים של פגם עיניים, עד שהבנתי שאני צריך לתקן משהו, שאני צריך לשמור משהו,שאני צריך להשתדל, הבנתי שטעות בידי.  אמרו: טוב, הבין, תעזבו אותו, אבל הוא לא הסתפק בזה, אני לא יודע פתאום מה קרה, העיניים שלי  יצאו מהנשמה, חתכו אותם לחתיכות קטנות, פזרו אותם כמו ניירות, זה איום ונורא ההרגשה הזאת. אנשים לא יכולים להבין איך שהנשמה מתפוררת כמו אבקת כביסה, ואתה רואה את זה מתפזר ואתה לא חי, אתה לא אתה, אני לא יודע איך להסביר, אין לי מילים. פתאום מחזירים אותי עוד פעם לנשמה, ואמרו לי: מה עשית עם האוזניים?  אמרתי: הייתי שומע הרבה דיסקים ומוזיקה. אמרו: על ביטול תורה, על כל שנייה של בטלה צעקו לי צעקה גדולה באוזן, כאילו אלף רמקולים באוזן, היה צעקות איומות, איום ונורא, שמו לי את כל הווליום באוזן עד שהאוזן תתפוצץ ותתפוס קריזה. אמרו לי: זה מידה כנגד מידה. אתה הלכת לדיסקוטק והכשלת אנשים ע”י מוזיקה, אז אותו דבר פה תסבול זהו.  שאלתי: עד מתי?  עד שיתחשק לנו להפסיק. אמרו לי מה עשית עם הרגליים? בינתיים האוזן עדיין סובלת והעיניים בלחץ, והפה עדיין בטיפולים וכל זה ביחד זה בלבול חזק בראש. עניתי: הייתי רץ הרבה ריצות.  אמרו: תרוץ עכשיו.  הנשמה התחילה לרוץ, ובא מאחור איזה נחש גדול, אני מאוד מאוד זוכר את זה, נוסע כמו מכונית, ויש לו פה גדול כמו בן אדם, והוא רוצה לבלוע אותי ככה ממש. שאלתי: למה זה? אמרו לי, אתה אוהב לרוץ, אז תרוץ, לריצה לבטלה אין לנו זמן. אמרו: עכשיו ידיים, יש לנו בעיה עם הידיים שלך, מה עם האצבעות? מה עשו? יש פה שני אנשים שיש להם טענות מאוד גדולות. ראיתי את סבתא שלי באה בצעקה: גזלן! גזלן! גנבת שוקולד קטן מהמקרר, הראו לי איך אני גונב את השוקולד, פותח אותו ואוכל אותו בלי לברך עוד, אמרו לי חוצפן כמוך, תתבייש, אמרתי על מה? שלא בירכת. אצלם (אצל סבא וסבתא) למדו אותי לברך על כל דבר ולא ברכתי על השוקולד. סבתא אמרה: הבעיה שלקחת את השוקולד ואני התכוונתי לתת לך בשמחה גדולה מתנה לנכד הקטן.  ואתה לקחת את זה ממני, הרגת אותי בזה. אח”כ לקחו אותי לכיוון בית ישן עם הרבה נשמות, הכניסו אותי לאמצע, והנשמות מתקרבות אלי וסוגרות אותי, סגרו אותי וצעקו עלי-גנב! גזלן! כל אחד בא לעשות לי תיקון. אחד  לקחתי את הארוסה שלו, ומרוב זה היה לו צער מאוד גדול, אחד לקחתי לו את העט ולא החזרתי לו, ראיתי זוג הורים יושבים על הרצפה בצער של ט’ באב על זה שהייתי נותן לילדים שלהם שיעור טומאה בדיסקו במקום להחזיר אותם בתשובה, והם חיכו לילדים ולא באו, והיו בדאגה גדולה שמא קרה להם משהו.  אמרו לי: תלך, לך, רשע, הייתי מאוד מסובך עם ההורים האלה, צועקים מאוד. פתאום היה שקט, נפרדתי מהנשמות האלה, והיה כזה אור, מאוד חם, זה היה גהינום, היו להבות אש בוערת בגובה 30 מטר והיה שם שעון גדול והבנתי שב12- בלילה בול הם לוקחים אותי והורגים אותי, ראיתי את מחוגי השעון מתקדמים וזה מפחיד מאוד. הבנתי שאין לי הרבה זמן, והם רוצים לגמור איתי… אמרו לי עכשיו בא נראה מה עם הברית מילה שלך, מה עם זרע לבטלה, ומצערים אותי אני רואה את השעון מתקדם, התחילו לדבר איתי בצורה מאוד תק
יפה, הלכת עם בנות ועניינים, הבנתי שיש לי בעיה מאוד גדולה, הכניסו אותי בכוח לחדר קטן, ובחדר מלאך קטן כזה נמוך, פנים מפחידות כמו של מונגולואיד כולו נוטף מוגלה והוא אומר לי: אתה בנית אותי ויש לי חשק לדבר איתך. והיו לו אצבעות כאלה מעוותות עם ציפורניים של מפלצת, ואומר לי: על כל טיפת קרי שהוצאת ונגעת בברית מילה, אני עומד לגמור אותך ככה עם הציפורניים, את כל הנשמה אני אקרע לך, והוא מתקרב אלי, הייתי כבר מאוד גמור. אוי למי שנוגע בברית מילה, אוי ואבוי ואוי למי שלא הולך לשידוך. אמרו לי לך תאמר להם (בעולם הזה) למי שחושב שיש זמן, אין שום זמן, להיות זריז מאוד במצוות האלה, תרוץ מהר תגיד להם למטה, זה התיקון שלך להגיד להם למטה, אם לא תגיד להם ולא תזרז אותם אני אזדרז לגמור אותך, וגם אתה לא תיגע בברית, אם יש לך בעיה תבקש מבורא עולם, אין לך כלה, יביאו לך כלה ותשתוק. ואם יש (יציעו) לך שידוך, תלך לאיפה שיגידו לך. אל תעשה שום חשבון. תהיה תמים מאוד, אם לא, אני גומר אותך. פתאום ראיתי את כל המוגלות שלו, נוזלים ככה מתוך גופו, וזה דם כזה אדום וגם קרי, ואומר לי, כל טיפה שיוצאת זה תינוק שהרגת, והוא מתכוון להדבק אלי עם כל הטומאה הזו, כל הדם, ומן שומן כזה, ובקיצור, אם הוא רק מתקרב אתה לא יכול לחיות כבר, יצור כזה מגעיל עליך אתה לא יכול לעמוד בזה, אמר לי: אתה בנית אותי, זה מה שיש.  אמרתי אני ארד למטה ואשתדל לא לגעת ולא לראות. הבינו שאני הסכמתי להשתנות, אז פתחו לי את הדלת, ואני מתקדם למעלה עד שראיתי אורות שהולכים וגדלים עד האור הגדול וראיתי צדיקים שיושבים בעיגול, ראיתי אולם גדול מלא אורות ועושים משפט עלי, מה מגיע לי, מה לא מגיע לי, מה נעשה איתו עכשיו, ובמשפט הזה אתה רואה שהגורל שלך ביד של אנשים, ואתה לא יכול לעשות כלום. ואני שומע רעש, זה אומר: הוא צדיק הוא עשה מצווה, וזה אומר הוא לא עשה, זה רשע, ובקול רם עד שהאוזן משתגעת, עד שאתה לא יכול לסבול יותר, ואז אני פתאום התחלתי לצעוק צעקה גדולה – אני רוצה לחזור בתשובה! אני רוצה לחזור בתשובה! התחלתי לבכות מרב פחד מוות. פתאום הכל נפסק, ויצא אלי אור מלמעלה ואמר לי “אני אוהב אותך” זה היה ריבונו של עולם, ישתבח שמו לעד. ככה אמר לי: איפה שתלך, מה  שתעשה בעולם, תזכיר אותי, תספר מה שקרה לך, הכל תגיד. לקחו אותי לעיר שחורה אחת, ראיתי אחד שאוכל לחם בלי נטילת ידיים, באו מלאכי חבלה גדולים  עם כנפיים, חטפו את הנשמה שלו וקרעו אותה.  לקחו אותי לים, פתאום יוצא מלאך אחד כמו קינג קונג 30 מטר גובה, לבוש בגדים מאוד משונים, לקח את הנשמה שלי ומכניס אותי לתוך המים, ואני בתוך המים עד שלא יכולתי לנשום, אז העלה אותי למעלה, לקחתי נשימה, ועוד פעם חוזר, עולה יורד עוד פעם, שאלתי מה קרה? והוא אומר: זה על שלא עשית נטילת ידיים. ההורים שלך והזקנים והסבא והסבתא הסבירו לך מה זה נטילת ידיים, אתה זלזלת, לא קבלת (לקיים) תאכל אותה.  הוא יצא ונעלם, ואני נשארתי עוד קצת במים, עד שהחזירו אותי לעולם הנשמות. הביאו אותי לגהינום, ראיתי צעירים וצעירות כאילו מחכים לתור שלהם. פתאום נפתחת דלת ענקית כזאת. יוצא מלאך אחד תופס איזה נשמה, לוקח אותה וזורק אותה בפנים שם, ויש שם צעקות, זיעה, ריח לא נעים, נשמה לא יכולה לסבול את זה, היה שם גם ריח של צואה רותחת מגעילה וזורקים אותו לפה וזורקים אותו לשם, ממקום למקום. פתאום לוקחים את הנשמה שלי, נתנו לי מכה רצינית, משהו איום ונורא ובאו ארבעה מלאכים מכל הכיוונים והכו אותי מכות, שאלתי על מה? אמרו לי: אתה, יהיו לך בנים, ילדים, אם אתה לא תחנך אותם לתלמוד תורה אתה גמור.  הראו לי שאדם שפוגם בברית, ה’ ישמור ויציל, פוגם עד שיצא לו דם ממש, והיה כואב לו מאוד מאוד, ואמרו לי הכאב הזה יבוא למעלה. כל הדם שיורד מהברית זה תינוקות שבוכים ומהם יוצאים מלאכי חבלה קטנים ובתוך הקבר משתוללים, ואמרו לי, שמלאכי חבלה מחכים לו עכשיו עד שימות ויאכלו את הגוף ויתנו לו טיפול על כל טיפה שהוציא מעצמו, מכל טיפה נברא מלאך חבלה, פחד נורא, פחד מוות. אדם צריך לפחד פחד מוות מלגעת בברית. והתיקון שלי לעזור לאנשים בתיקון שלהם, להביא להם שידוך. אתה תסביר להם בכל הכוח עד שיתעוררו, אז אתה נקי. ראיתי בעיר אישה רצה, הריצו אותה מלאכי חבלה לכל הכיוונים, שגעו אותה, והיא צועקת הצילו, הצילו. אמרו לי: לאישה הזאת אין לה מצוות, היא נגמרת, היא לא שווה שקל, מי שלא עושה מצוות ולא עוזר לזולת, הוא לא שווה שקל. שידעו את זה, תגיד להם למטה (בעולם הזה). הריצו אותה שם עד שהתעייפה, הכניסו אותה לחדר שחור, שמו אותה בסיר שחור רותח, ומלאכי חבלה שחורים, כזה שחור מגעיל לא ראיתי בחיים שלי, והיא צועקת ונאכלת ע”י מלאכי החבלה על כל פגם שהיא החטיאה את הבחורים, היא הצטערה על זה, אבל היא כבר כמעט לא הייתה קיימת, כולה שחורה, כולה סמרטוט, אין, אין כבר כלום. שאלו: מה עם התורה שלך? לא היה לי, אך בזכות שהייתי אומר תהילים עם אותו צדיק בבית חולים רוטשילד, הדף הזה שקראתי, הוא הוציא אותי מהחדר, אם לא, אז הייתי נשאר שם. התחלתי להקיא את כל המעיים שלי, הייתי כבר מת, הנשמה כבר מתרוקנת, והרגשה כזו שאי אפשר להסביר את זה, זה לא פשוט.  ראו שקראתי תהילים ועשיתי השתדלות קטנה, אז שחררו אותי מהחדר. אני יוצא מהחדר, היו שם המון חדרי משפט, הראו לי את הדוד שלי, שהיה צדיק ועבר הרבה ייסורים, נפטר ממחלת הסרטן, יושב בחדר, שותק ולא זז, והוא אומר: טפלו בו עכשיו, אני מבקש מכם, רציתי לברוח. הדוד אמר: אתה לא תברח, ביישת אותי, שאלתי אות