logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

גילויים מזעזעים על מצב הכשרות בארץ- מהרב יצחק הכהן רבין שליט"א ממומחי הכשרות בכירים בעולם

הרב יצחק רבין

גילויים מזעזעים מהרב יצחק הכהן רבין שליט”א  ממומחי הכשרות בכירים בעולם

 

ttps://www.youtube.com/watch?v=aXa5UJyjda8

לחצו  על התמונה לצפייה בדרשה – נא לשמוע עד הסוף לשמיעת קיצור הדרשה לחצו למטה על הקישור.

לחצו כאן לשמיעת קיצור הדברים הדברים

 https://www.youtube.com/watch?v=aXa5UJyjda8

 דרשת מהאדמו”ר מהאלמין פרשת וישלח תשע”ד

ברדיו 2000 נגד רבני ואדמורי הערב רב

 

https://www.youtube.com/watch?v=QREzpVtxWQk&feature=c4-overview&list=UUP1bCqaP9DabSZTRR1ecobw

בית דין חלק כו קול קורא על תפילין ומזוזות

גילוי מדהים עם חדשות מהעיתון כ

 

העושק נחשף: כך גזלני הבשר עושים קופה על חשבון הציבור

מאמרו של הרב אבא טורצקי ב’כיכר השבת’ שעסק בשחיתות תעשיית הבשר הכשר, עורר סערה. עכשיו, הוא חושף מסמך חסוי שקיבל ממשגיח בכיר ● המשגיח מודה: “החרדים ישלמו כל מה שיבקשו מהם” ● טורצקי: “העולה מהמכתב שעדיין אין אנו יכולים לתאר עד כמה המערכת כולה נתונה בידי שרלטנים” (צרכנות)

בראש ובראשונה אני מודה מקרב לב לאותם מאות המתקשרים יום יום ומודים על המאבק הצודקבנוגע לעושק מחירי הבשר היקרים. לא האמנתי ולא צפיתי מראש את ההיענות הגדולה של הציבור  בנוגע למערכה חשובה זו.

לאחר שכתבתי את מאמרי הראשון בנוגע ליוקר הבשר והעושק הנורא הקיים בקרטל מכוער זה, קיבלתי מאות שיחות של אנשים פרטיים שמעודדים ומחזקים את ידי בהבאת מחאה חשובה זו לתוך התקשורת החרדית.

זה צו השעה אין דבר יותר צודק ממאבק זה השמיעו שוב ושוב באוזניי .

לפלא בעיניי היו אותם שיחות של אנשים שמתעסקים באופן ישיר בנושא שחיטת הבקר וגם הם, שמכירים את העניין מקרוב, מחזקים את דעתי האיתנה שמדובר כאן בשוד ציבורי מתמשך על פני שנים.

העולה מכל השיחות הללו הוא: שחייב להיות פיקוח שיוביל את כל מערכות השחיטה הגלאט לאיזה שהם נורמות מוסכמות להפסקת השוד הציבורי הנורא הזה.

 

גם אם קיננו בליבי ספקות קלות בנוגע לחומרת העניין, שאולי ואין הדבר כצעקתה, קבלתי מכתב מפורט ביותר ממומחה בעל שם בתחום שחיטת הבשר והייבוא מחו”ל (שמטעמים מובנים שמו שמוט ממכתבו) המתאר שלב אחר שלב את תעשיית שחיטת הבקר ועלותם המדויקת עיקרו של מכתב זה מעיד יותר  מכל שאין אנחנו יכולים לתאר עד כמה המערכת כולה נתונה בידי שרלטנים העושים בכיסנו ככל העולה על רוחם. הגזילה והעושק היא במימדים גדולים יותר ממה שעולה בדעתנו.

המשפט המכוער של אותם שרלטנים האומרים “הציבור החרדי ממילא ישלם את מה שנבקש בשם הכשרות” – מעליב, משפיל ומבזה.

גם אם אותם שרלטנים בעלי הקרטל עושקי הציבור אינם ועדי הכשרות המהודרות חלילה, אלא הם כל המאכערים והסוחרים בדרך, עדיין אחריותם המלאה להפקעה נוראה זו מוטלת אך ורק על צוואריהם של ועדי הכשרות המהודרות. כי הם ורק הם שנותנים גיבוי למערך מכוער וגניבת הציבור בשם השם המקודש לכולנו “הכשרות”.

 

 

 

הגה”צ רבי שלום יהודה גראס שליט”א האדמו”ר מהאלמין בשיחה רצינית בנושא כשרות הבשר,עובדות מהשטח בישיבת נהר שלום ישיבת המקובלים

 

http://www.doovi.com/video/15i02x32DNM

 

יום שלישי, 21 בינואר 2014

http://bshch.blogspot.co.il/2014/01/blog-post_3658.html

שחיטת ‘העדה החרדית’ הכי פחות מהודרת והמחיר הכי גבוה

מאת עדה’ניק הציבור ברובו לא יודע מפני שהוא מתעניין ולא חוקר, ולכן נשתדל אנחנו להביא לכם מספרים שהם מדהימים המוכיחים כי שחיטת ‘העדה החרדית’ היא הכי פחות מהודרת ואילו את המחיר הם קובעים הכי גבוה והרבה מעל לאחרים פושעים פשוטו כמשמעו סוחטים את הציבור, ובואו וראו:

מחיר ק״ג בשר בקר:

הרב לנדאו 80 ש״ח

הרב מחפוד 40 ש״ח

קהילות 65 ש״ח

רבנות 30 ש״ח

העדה החרדית 110 ש״ח

 

אחוזי חלק בית יוסף במשחטה היחידה בארץ ישראל של בשר בקר טרי בשפרעם

 

הרב לנדאו 30%

הרב מחפוד 60%

קהילות 35 %

רבנות 70%

העדה החרדית 85 %

 

להעדה החרדית אין שחיטת בית יוסף

אין שחיטת רמ״א

יש שחיטה שניקראת שחיטת ירושלים

עם הכללים של תקופת הרעב מר’ שמואל סלנט

ויוצא 85 % גלאט כשר

והמחיר הכי יקר למה למה למה

 

אבל הפשע הגדול הוא כידוע כל בהמה שנשחטה מקבלת מספר סדורי, הרבנים של הבד״צ שנותנים את ההכשר לא אוכלים את השחיטה שהם שוחטים, רק מבשר מספרים, כל בהמה שיצא חלק חלק אותם בהמות נשלחים למאה שערים [מאה רשעים] ועובר פקס לרבנים איזה מספר יצא חלק ולפי זה הם קונים

 

גועל נפש עד מתי העדה הרעה הזאת ימכרו בשר לא חלק עם חותמת חלק

 

 

 

הרב רצאבי תוקף את הרב יוסף קאפח והרב רצון ערוסי

בבלוג זה ישנם קישורים להקלטות בהם הרב יצחק רצאבי תוקף את חכמי תימן. בינהם: הרב יוסף קאפח זצ”ל הרב רצון ערוסי שליט”א הרב שלמה מחפוד שליט”א

3/2009

הרב יצחק רצאבי תוקף את חכמי תימן

בגלל שנאת חינם חרב בית המקדש השני

 

הורידו ושמעו רב בישראל (הרב יצחק רצאבי) מגנה ושולל ספריהם ודבריהם של רבנים ודיינים, מורי הוראה בעם ישראל.

כמו”ר הגאון ר’ יוסף קאפח זצ”ל

כמו”ר הגאון ר’  רצון ערוסי שליט”א

כמו”ר הגאון ר’ שלמה מחפוד שליט”א

 

הקטע הראשון ( על הרבנים יוסף קאפח ורצון ערוסי)

 

להורדה לחצו על אחד מהלינקים המצ”ב.

(יש להמתין מס’ שניות לפני ההורדה כפי שתוכלו לראות בכל אתר ואתר)

 

http://www.f2h.co.il/723258484

 

http://www.upfree.net/1242417  (ניתן לשמוע את ההקלטה באתר זה אף  ללא הורדה)

 

http://rapidshare.com/files/151792351/RAZABI.mp3.html

 

 

 

הקטע השני (על הרה”ג שלמה מחפוד)

 

שיחה ראשונה עם הרב יצחק רצאבי שמפנה את השואל לשוחח עם עוזרו.

 

http://www.f2h.co.il/1125801048

 

http://www.upfree.net/6569123

 

http://rapidshare.com/files/153035088/ratzabi_1.mp3.html

 

 

הרב עמנואל בשארי (העוזר האישי של הרב רצאבי) מסביר מדוע אסור לאכול משחיטת הרב מחפוד  (יש חשש נבלות וטרפות)

 

http://www.f2h.co.il/1136071170

 

השואל חוזר לרב רצאבי וזה עונה לו תשובות

 

http://www.f2h.co.il/340983180

 

http://rapidshare.com/files/153033715/ratzabi_2.mp3.html

ב”ה

 

עופות כשרים ולמהדרין[1]

 

לגבי בשר יש הבדל בין “כשר” לבין “חלק”, ההבדל העיקרי בין השחיטה הספרדית לבין האשכנזית הוא במיעוך ומשמוש של סירכות. הספרדים מחמירים בדבר (יו”ד סי’ לט סעי’ י) והאשכנזים מקילים (שם סעי’ יג בהג”ה).אמנם לא כל הספרדים החמירו, ובקהילות רבות במרוקו, תימן ועוד נהגו להקל כאשכנזים. מאידך היו בין האשכנזים שהידרו ואכלו רק בשר “חלק”, שלא היו בו סירכות מפוקפקות. אלא שבעופות אין כלל בעיה של סירכות. המונח “חלק” (או “גלאט” באידיש) מתייחס לבהמות בלבד אבל בעופות אין מקום להבחנה בין “חלק” לכשר.[2] לעומת זה יש בעופות הידורים אחרים שרצוי להקפיד עליהם.

 

כתב הרמב”ם בהלכות שחיטה פרק יא הלכות יא-יב

ויש מקומות שנופחין הריאה שמא יש בה נקב, ורוב המקומות אין נופחין שהרי לא נולד דבר שגורם לחשש, ומעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב אלא אם נולד לנו דבר שחוששים לו. ודברים האלו כולן אינן על פי הדין אלא על פי המנהג כמו שביארנו, ומעולם לא שמענו במי שבדק עוף אלא אם נולד לו חשש.

 

שני סוגי בעיות קיימות במשחטות, והן באות לפתרונם על ידי כשרות המהדרין. ישנה בעיות הלכתיות ברעותות שמתחדשות וכפי שיבואר להלן, וקיימת בעיה של הספק השוחטים, וזה שאלה שנוגעת יותר לדאורייתא (ויש מקומות שמחמירים במליחה שהיא דרבנן, אבל בשאלות שנוגעות לשחיטה לא מחמירים, שמעתי משוחט בקרית מלאכי). כמו כן יש חשיבות למספר האנשים שעוסקים במליחה ובבדיקת העופות.

 

על השחיטה כותב הרב אריאל:

כידוע, השחיטה חייבת להעשות ע”י שוחט ירא שמים, מתוך מתינות ואחריות. בעיקר יש צורך גדול בכך בבדיקת הסכין. כאן יש צורך במומחיות ובזהירות רבות ובריכוז גבוה. שוחט שאין לו הרגשה דקה מן הדקה, פסול לשחיטה. כששחטו עופות בודדים, היתה בדיקת הסכין נעשית לפני כל שחיטה ולאחריה. בשחיטה תעשייתית ניתן לקחת סיכון ולבדוק את הסכין בסוף כל כלוב של עופות (המכיל מעל ל-200 עופות). והיה אם יימצא הסכין פגום, תיפסל כל השחיטה למפרע. בפועל הניסיון מראה שדבר כזה כמעט שלא קורה. המשחטות נוטלות על עצמן סיכון כזה, מתוך הנחה שהסכינים שלנו חזקים דיים לכמות כזו של עופות בכל שחיטה.

המקור הוא בשו”ע יו”ד סימן יח סעיף יא:

השוחט בהמות רבות או עופות הרבה, צריך לבדוק בין כל אחד ואחד; שאם לא עשה כן ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה, הרי הכל ספק נבילות ואפילו הראשונה. הגה: ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה אין צריך לבדוק סכין בין שחיטה לשחיטה. (ת”ה סימן קפ”ד וב”י בשם בעל המאור והרשב”א ועי’ ס”ק י”ז).

 

המשך הרב אריאל:

ההפסקה לאחר שחיטת כל כלוב נחוצה גם כדי שהשוחט ינוח, ישחיז מחדש את הסכין ויבדוק אותו היטב בנחת. נמצא שכל שוחט שוחט כ-30 דקות ונח זמן דומה. יום עבודה נמשך כשמונה שעות. יש להקפיד על כך ששוחט לא יעבוד שעות נוספות, ובפרט שלא יעבוד גם בלילה וגם ביום. למותר לציין שכדי שהשוחטים ינוחו כדבעי בין שחיטה לשחיטה יש צורך בשוחטים מחליפים במספר דומה. ומלבדם יש צורך בבודק סכינים המבקר את סכיניהם של השוחטים. בודק זה חייב להיות פנוי למטרה זו, ולא לעסוק בשחיטה. במשחטה מהודרת יש לוודא שכל התפקידים הנ”ל מאויישים כהלכה ע”י אנשים מומחים ויראי שמים.

 

והרב שמואל דוד כתב:

“אין פסק הלכה ברור כמה זמן מותר לשוחט לשחוט רצוף, ולכמה זמן מנוחה הוא זקוק כדי לשמור על ערנות. האם עבודה של שעה רצופה (שבה הוא שוחט כ- 1200 עופות) היא מעייפת מדי, האם ניתן לעבוד זמן ארוך יותר ברציפות או שמא יש לצאת למנוחה לאחר חצי שעה של עבודה? בכשרות מהודרת השוחטים מתחלפים כל 20 דקות או חצי שעה. מהי מהירות השחיטה הנדרשת? בכשרות רגילה שוחטים למעלה מ- 20 עופות בדקה. בשחיטה מהדרין מקפידים שלא לשחוט יותר מ- 16 עופות בדקה.”

 

לפי הרב אריאל כמות העופות ששוחטים במהדרין היא כ-12 עופות בדקה. מלבד אצל הרב לנדאו שם לא עובדים בשיטת הסרט הנע אלא שוחטים ומניחים על השולחן.

 

ויש להעיר שמעיקר הדין אם כמה שוחטים שחטו וסכין של אחד מהם נמצאת פגומה, מעיקר הדין הרי העופות ששחט בטילות ברוב, שהרי תרנגולת בנוצתה אין זה דבר חשוב, ואין זו בריה כיון שאינה אסורה מתחילת ברייתה (ודומני שראיתי כתוב כסברא זו). (ושמעתי שבאחד הבדצ”ים הבודק לא בדק את הסכין משלשה רוחות אלא רק למעלה… ודבר זה בא לתיקונו – שכמורוב).

 

צומת הגידין כאמור אין חיוב לבדוק את העופות אלא אם כן נולדו בהן רעותות, כיום מתברר שבגלל מספר סיבות יש רעותות שצריך לבדוק בעופות. מתברר שכיום יש לבדוק טריפות מסויימות בעופות. יש אחוז מסויים של טריפות בצומת הגידין של העוף, הרב יעקב אריאל כותב שהמציאות של הטריפות הוא בגלל שיטות הגידול היום, העופות מתפטמים במהירות ואין להם מרחב גדול לתנועה, ואולי גם בגלל הצפיפות שבהם מגדלים את העופות כיום. כתב הרב שמואל דוד:

הסיבה לכך היא שכיום מפטמים את העופות כך שבגיל צעיר מאוד הם כבר שמנים מאוד. המשקל של עוף שפעם היה מגיע אליו רק בגיל מספר חודשים, כיום העוף מגיע לאותו משקל תוך שבועות מספר, ולכן המאמץ משפיע ומורגש בריאות ובגידים. זאת ועוד, על מנת שהעוף יגדל וישמין מהר פיתחו זנים חדשים של עופות. מפתחי זנים אלה היו מעונינים בגדילה המהירה, ולא שמו ליבם לצדדים הכשרותיים, וממילא הבעיה מתעצמת. ולכן אף שכעת אין חובה בהידור, יתכן שעל פי קצב פיתוח הזנים החדשים יתעצמו הבעיות, והטריפות בריאה ובגידים יגדלו ויגיעו למצב של “מיעוט המצוי” המחייב בדיקה על פי דין.

 

הרב ג. אקסלרוד (רב ברמת-גן לפני כ20- שנה, וכיום דיין בחיפה) עמד על האחוז הגבוה של הטריפות בצומת הגידין, והחל לבדוק את רגליו של כל עוף ועוף. משחטה מהודרת אכן בודקת כל צומת גידין בדיקה חיצונית. וכל שאלה מוסרת מהקו. במקום שיש מומחה לדבר ניתן לבדוק כל שאלה ושאלה ע”י ספירת הגידין. מסתבר שגם עוף שעבר בדיקה כזאת ונמצא כשר הוא נחשב לעוף “חלק”, וגם המהדרין יכולים לאכול ממנו, כי אין כאן שום צורך בהכרעה מסברה, אלא ספירת הגידים השלמים. אם כי לא בכל משחטה נמצא כוח האדם המיומן והזמן הנדרש לבדיקה כזו, וממילא כל שאלה הופכת לטריפה.

 

שיטת בדיקת צומת הגידין שונה בכל כשרות. לפי דברי הרב גדעון בנימין, אצל הרב אוירבך בטבריה לא נעשית בדיקה בכל עוף והוא סבור שאין צורך בזה, וכן דעתו של הרב נויבירט. בדרך כלל בכשרות רגילה נעשית בדיקה מדגמית של צומת הגידין על ידי ראיה, ואם יש אחוז גדול של רעותות שהוא בגדר מיעוט המצוי (הרגילות היא כפי שיטת המשכנות יעקב ש10% הוא מיעוט מצוי, אף שיש מחמירים ש5% הוא מיעוט מצוי המחייב בדיקה), בודקים כל עוף. יש משחטות שבדיקת צומת הגידין נעשית על ידי ראיה חיצונית אם יש שינוי של מראה, נפיחות, צרידות דם. ראה ספר עמודי שש מהרב רובין פרק ה’ שכתב שבימינו מצויות תופעות חדשות של ריעותות במקום צומת הגידין: נפיחויות והתקשויות, וכשמפשילים את הגיד החיצוני מתברר שיש גידים קרועים. יש שינוי מראה כחול, ויש מצבים שהכל נראה תקין אבל כשפותחים נמצא שנפסק ונקרע אחד מהגידים בצורות שונות וזה טריפה גמורה. יש שסביב הגידים נמצא כמו ליחה נקרשת נוטה לבן וקשה, ויש חשש שמא נפסקו הגידים.

 

מקום צומת הגידים בבהמה, כתב המחבר בשו”ע יו”ד סימן נו סעיף ב’:

צומת הגידין הם בבהמה בעצם האמצעי כלפי חוץ שהזנב נופל עליו, ויש מי שאומר שהם כלפי פנים לצד חלל הבהמה. הגה: ויש להחמיר כשתי הסברות (ב”י בשם ר”י בן חביב וכ”פ מהר”מ אלשקר תשו’ מ”ה), אבל הסברא ראשונה היא עיקר (והיא סברת תוס’ ורש”י והרא”ש וגדולי צרפת ואשכנז).

אבל בעוף אין מחלוקת, והם גם הפנימיים וגם החיצוניים. כתוב בשו”ע סעיף ח’ שהם בעצם האמצעי, והם י”ו. וכתב הרמ”א בסעיף ט’:

ואנו אין בקיאין בבדיקת צומת הגידין של עוף, משום דקשה לבדוק ובקל הוא נטרף, ולכן בכל מקום דאיכא מכה במקום צומת הגידין אפילו אינו רק נפוח ונצרר הדם, מאחר שהיה צריך בדיקה ואין אנו בקיאין בעוף, הוא טריפה (מרדכי פרק בהמה המקשה וא”ו הארוך ואגודה והאחרונים).

וכתבו האחרונים שמה שכתב הרמ”א הוא רק בעופות רגילים ולא בהודו שבזה אנו בקיאים בבדיקה, ויש שכתבו שיש לסמוך על זה דוקא במקום הפסד קצת (עמודי שש פרק ו’ סעיף א’).

 

כותב הרב אריאל:

יש מקומות שאינם מסתפקים בבדיקה חיצונית של העוף אלא פותחים את השוק כדי לוודא שצומת הגידין שלם ולא פגוע. אחוז הטריפות אינו עולה בהרבה בעופות שנפתחו לעומת עופות שנבדקו בדיקה חיצונית בלבד, ולכן לא נראה שיש צורך הלכתי בכך, וגם עופות שנבדקו חיצונית נחשבים כשרים למהדרין. מיהו המהדרין מן המהדרין אינם מסתפקים בכך, ואוכלים רק עוף שנפתח. וכידוע, בעניני שחיטות ובדיקות תמיד היו בישראל חסידים שהידרו גם בחששות רחוקים. אך גם מי שאינו חסיד נחשב עדיין למהדר במצוות.

המציאות היא לפי מה שמובא: הרב רובין טוען שיש רעותות ב כ15% מהעופות וזה ודאי מחייב לבדוק כל אחד. לדעתו יש גם פסיקת הגידין כשלא נראה מבחוץ בכלל, ולכן יש לפתוח כל רגל של עוף כדי לוודא אם אין רעותא. לפי הרב ביגל כמות הטריפות ממש הוא .3%-4% לדעתי יש לדון מה נחשב מיעוט מצוי המחיב בדיקה. לדעת הרב רובין כמות הרעותות מחייב בדיקה בכולם. אבל לכאורה יש לומר שתלוי בכמות הטריפות. ואולי יש גם להתחשב בכך שגם אם לא פותחים הרי נעשית בדיקה חיצונית (אם לא במקום שעושים בדיקה מדגמית, והם ודאי סוברים שתלוי בטריפות ממש) ובבדיקה כזו מוצאים את רוב הטריפות כך שהאחוז הבעייתי הוא קטן. וע’ מ”ש הגרי”י פישר בספרו אבן ישראל חלק ב’ הלכות שחיטה פרק ז’ סובר שרק במיעוט טריפות ולא במיעוט רעותות, כדעת הבית אפרים יו”ד סימן ו’, הובא בתהודת הכשרות חוברת 19 בענין חשש טריפות בריאה בעופות.

 

לגבי בדיקת הריאות בעופות:

 

כתב הרמב”ם בהלכות שחיטה פרק יא הלכות יא-יב

ויש מקומות שנופחין הריאה שמא יש בה נקב, ורוב המקומות אין נופחין שהרי לא נולד דבר שגורם לחשש, ומעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב אלא אם נולד לנו דבר שחוששים לו. ודברים האלו כולן אינן על פי הדין אלא על פי המנהג כמו שביארנו, ומעולם לא שמענו במי שבדק עוף אלא אם נולד לו חשש.

 

הרב אריאל:

כמו כן נהגו לבדוק ריאות של בהמות בדיקת פנים ובדיקת חוץ, כי הטריפות מצויות בריאות. לעומת זאת לא נהגו לנפח ולבדוק ריאות של עופות, משום שאין הטריפות מצויות בהם כמו בבהמות (ע’ דרכי תשובה סוף סימן לה). אלא ששכיחותן של טריפות תלויה בבריאותם של בעלי החיים באותו מקום ובאותה תקופה. וכאשר משתנה המצב לרעה, חלה חובת בדיקה באותו מקום ובאותה עת שמצויות בהן הטריפות. אי לכך, בימינו, כשהעופות גדלים בלולים, יש עונות שבהן מתחוללת מגיפה מדבקת בדרכי הנשימה של העופות, ואחוז גבוה של העופות נתקף במחלה, והריאות נטרפות. באותה עונה ובאותו משק שבהם אחוז הטריפות גבוה חלה חובת בדיקה גם בעופות. במשחטה מהודרת יש אפוא לבדוק תחילה את הריאות של כל משק ומשק, ואם אחוז הטריפות הוא גבוה יש להמשיך ולבדוק כל ריאה וריאה מהעופות של אותו משק. אך אם האחוז הוא נמוך, אין צורך לבדוק את הריאות באותה יסודיות.

 

המליחה:

 

טור יו”ד סימן סט:

ובעיקר המליחה כתב הרשב”א שא”צ ליתן מלח על הבשר עד שיכסנו כולו אלא מולח יפה יפה עד שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח וא”צ למלוח החתיכה משתי צדדים אבל א”א הרא”ש ז”ל כתב צריך לפזר עליו מלח הרבה שלא ישאר בו מקום מבלי מלח.

לכן יש מקומות שפותחים את הגב של העוף כדי למלוח. אבל ברוב המשחטות המוגדרות ככשרות למהדרין לא פותחים את העוף, אבל צריך להקפיד על הוצאת כל האיברים הפנמיים, שאותם מוציאים על ידי ואקום.

 

הרב אריאל:

במשחטה תעשייתית המליחה נעשית בשיטת הסרט הנע, כאשר יש 4 מולחים על כל 60 עופות לדקה, ועליהם עומד משגיח. הם עובדים בזוגות, כאשר אחד מולח מליחה פנימית והשני מליחה חיצונית. ההוראות הן לא לחסוך במלח. ואכן המליחה נעשית כדת וכדין, ולית אתר פנוי ממלח בכל חלקי העוף. אולם זאת בתנאי שעור הצואר אינו ארוך מדי. כי כאשר עור הצואר ארוך, הוא מונע כניסת מלח לכל חלקי העוף. וא”כ יש צורך לחתוך את עור הצואר קרוב לעוף ככל שניתן. תנאי נוסף למליחה מהודרת הוא ניקוי יסודי של העוף היטב היטב מבפנים. שלא יישארו בו חלקי פנים (כגון: כבד וחלקי אברים אחרים). שאיבת ואקום מבטיחה ניקיון מקסימלי.” בענין המליחה כתב הטור סימן סט:

ובעיקר המליחה כתב הרשב”א שא”צ ליתן מלח על הבשר עד שיכסנו כולו אלא מולח יפה יפה עד שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח וא”צ למלוח החתיכה משתי צדדים אבל א”א הרא”ש ז”ל כתב צריך לפזר עליו מלח הרבה שלא ישאר בו מקום מבלי מלח ואווז ותרנגולת צריך למולחם גם בפנים.

 

וע’ מלילות שם שהביא לשון פרי מגדים שהם נהגו לפתוח את העופות כדי למלוח ולא למלוח מבפנים.

 

פתיחת גב: יש הסבורים שפתיחת הגב של העוף מבטיחה מליחה טובה יותר. ואכן מצינו בפוסקים דעה כזו (עי’ דרכי תשובה סי’ סט סעי’ ד אות פה). ונימוקם עמם, שכשהעוף פתוח ניתן לנקותו היטב ולוודא שהמלח הגיע לכל אתר ואתר. אך אם העוף נקי לחלוטין והמלח נזרק בשפע וממלא את כל חלל העוף, אין לחוש לכך שמא נשאר מקום ללא מלח. יש להבחין אפוא לא בין עוף פתוח לעוף סגור, אלא בין עוף נקי לעוף שאינו נקי, ובין מליחה דלילה לבין מליחה טובה. כשהעוף נקי והמליחה מרובה וטובה, העוף נחשב כשר למהדרין גם אם לא נפתח פתיחת גב. אעפ”כ יש מהדרין מן המהדרין הדורשים גם פתיחת גב. מאידך יש אומרים שבפתיחת גב נוצר דם צרור שקשה לנקותו. יש אפוא המהדרין בגב פתוח ויש מהדרין שאינם דורשים זאת. צרירות דם: לפעמים נצרר הדם במקום השחיטה, ואם מולחים את העוף עם הדם הצרור נאסר כל אותו המקום. לפיכך יש לחתוך את החלק הצרור במקום השחיטה. בדיעבד יכול גם הלקוח לחתוך בעצמו חלק זה, אולם לכתחילה אסור למשחטה לשווק עוף עם דם צרור. יש מהדרין לחתוך את קצות הכנפיים בהן נצרר לפעמים קצת דם. וז”ל השו”ע בסימן סז סעיף ד’: נצרר הדם מחמת מכה, אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה, אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים, אפילו בלא חיתוך ומליחה. הגה: וי”א דמשום זה יש להחמיר לקלף בית השחיטה או לחתוך באותו בשר קודם מליחה, הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה (ארוך כלל א’ וכל בו).

 

בעיות נוספות בעופות:

בעית הזריקות: חיסון העופות נעשה לעתים ע”י זריקה. הזריקה מוחדרת לעוף בצלעות, או בשוק, ליד צומת הגידין, או בצואר. יש שחששו לכך שמחט הזריקה תפגע באחד האברים החיוניים, בריאות, בצומת הגידין, או בוושט (מן הראוי להעיר, שכמעט אין אפשרות לגדל עופות, בתקופה של אפדימיה, ללא הזרקה). גם החקלאים מודעים לכך, מסיבות כלכליות. גם הם אינם מעוניינים בכך שהעוף ייפגע. לכן ננקטים אמצעי זהירות למנוע פגיעה באברים חיוניים. בזריקה אוטומטית, למשל, אין כמעט אפשרות שהמחט תחדור מעבר לנחוץ. גם בזריקות ידניות משתמשים במזרק שאינו מאפשר למחט לחדור עמוק פנימה, וההזרקה נעשית ע”י מומחה היודע להיזהר. זריקה ידנית בשוק נחשבת לבטוחה ביותר. יש מקרים שאין מזריקים כלל אלא משתמשים בשיטות אחרות, כגון ערפול וכדומה. כאמור, גם האוכלים עופות מוזרקים אינם אוכלים טריפות חלילה. אולם המהדרין, שאינם רוצים לאכול דבר שיש בו ספק, נמנעים מאכילת עופות שהוזרקו להן זריקות שיש בהן חששות, ואוכלים רק מעופות שקיבלו את הזריקות בשוק. והמהדרין מן המהדרין אוכלים מעופות שאינם מוזרקים כלל. חשש נפולה: הרב שמואל דוד: “האם יש לחשוש כי כאשר הניחו את העופות בכלוב (שהוא עמוק) הם נפלו וכתוצאה מכך נטרפו? מצד הדין איו לחשוש כי העופות נופלים על רגליהם, אבל בכשרות מהודרת עומד משגיח במשק בזמן העמסת העופות בתוך הכלובים כדי לוודא שאת העופות מניחים בנחת ואין חשש נפולה. לחילופין, משתמשים בכלובים עם דלת מן הצד בהם אין זורקים כלל את העופות.

 

http://www.kikar.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%A3-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%93%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9D-%D7%92%D7%95%D7%91.html

 

מי עושה עלינו קופה

הרב רפול תוקף את הבד”צים: “הם גובים מחירים מופקעים

יוצאים למלחמה במחירי מוצרי המהדרין: הרב עזרא רפול, מנהל מחלקת שחיטת חו”ל ברבנות הראשית מגיב למאמרו של הרב אבא טורצקי שפורסם ב”כיכר השבת”: “המחירים של המוצרים מופקעים. המרוויחים הגדולים מהמחיר הם המאכערים” ● מביע חשש: “אני מקווה שלא אקבל איומים בגלל השיחה הזאת” (ארץ)

מאמרו הנוקב של הרב אבא טורצקי העוסק במחירי המוצרים במגזר החרדי, מחולל סערה.

בעקבות המאמר, טורצקי התראיין למהדורה המרכזית של רדיו “קול חי” עםמרדכי לביא, ותקף חזיתית את הבד”צים: “שיבוא אדם אחד – מאיזה ועד כשרות ומאיזה בד”ץ שלא תמצא, ושינסה לספר לנו למה עולה 80 שקל קילו בשר בקר שמיובא מחו”ל?.

“אמא כותבת לי: אני מחפשת לקנות רק עופות קטנים, בגלל המחיר. למה? כדי שאותם טייקונים ישבו במזגן? תפסיקו לדבר על דיור, בוא נדבר על האוכל שלנו, היומיומי. על הכנף הקטן שמגיע לילד הקט”.

טורצקי ירד לפרטים וניתח את ההפרש הגבוה בין מחיר העלות של עוף בכשרות מהודרת, לבין מחירו בחנויות. “15 שקלים עולה עוף של קילו וחצי. אותו עוף בדיוק, נמכר ב-34 שקלים בחנויות. זהו הפרש אדיר”.

על השאלות הקשות האלה נדרש להשיב הרב עזרא רפול, מנהל מחלקת שחיטת חו”ל ברבנות הראשית. “אני לא יודע להסביר את פערי המחירים”, הוא אומר. “אלה מחירים מופקעים ומוגזמים. היבואון מרוויח, וחלק יותר גדול – האנשים שנמצאים בדרך. ה’מאכערים’, הסוחרים. האנשים שמנסים ליצור קרטל.

“היה פעם בירושלים שלא אישרו להכניס גוף כשרות מסוים בגלל כך וכך”, מספר הרב רפול ורומז לשחיתות חמורה במערכות הכשרות השונות.

ממרום תפקידו כבכיר במערכת הכשרות של הרבנות הראשית, הרב רפול תוקף את ההתנהלות הבעייתית שבעקבותיה משלמים הצרכנים החרדים מחיר יקר. האם הוא חושש? “אני מקווה שלא אקבל איומים בגלל השיחה הזאת”, הוא אומר.

“בשעתו, מי שנתן פתח לגופי הכשרות היה הרב

לאו. הוא בא ועשה חוזה עם גוף כשרות מסוים כדי שהמחיר לצרכן יהיה סביר. הדבר הזה החזיק שנה, אולי שנתיים”.

 

[1]  כשרות וכשרות למהדרין בעוף, הרב יעקב אריאל אמונת עיתך 18 מכון התורה והארץ; הרב שמואל דוד, מהדרין בעוף, אמונת עיתך 28; הרב משה ביגל והרב יעקב ארזוני, מלילות, מחקרים תורניים ב תשס”א; עמודי שש, צומת הגידים בעופות, הרב אברהם ישראל רובין בני ברק תשמ”ב; הלכות כשרות המזון, לוונטל, שעורים ברחובות בעינן הכשרות; ספר כשרות וטריפות בעופות הרב אדלר; משון כשר מן החי, לוינגר; על צומת הגידין בעוף, ע’ תהודת הכשרות חוברת 11. תהודת הכשרות 19 על בעיות הריאות בעופות, ושם על המנהגים של המשחטות בענין בדיקת הריאות. וע’ שבט הלוי ח”ב סימן יד. שו”ת קנה בושם, הרב ברנסדופר.

[2] הגדרת עוף כ”חלק” יכולה להביא לתקלה, כי מי שאוכל עופות לא חלק, יכול להקל גם בבהמה. ובבהמה עדות המזרח ברובן מקפידות מאד על כך (ראה בשעור על כשרות הבשר), והאחרונים כתבו בחריפות על הסרכות. מה שאין כן בעופות. לכן עדיף היה שבעופות יהיה רק תקן של מהדרין.

 

2 comments

  1. רבי נחמן מברסלב בספר בחיי מוהר”ן (תקכ”ו) מובא: “איש אחד עמד לפניו שהיה עוסק ללמוד בספרי קבלה, ובאמת לא היה ראוי ללמוד קבלה. והוכיח אותו שלא ילמד קבלה, ואמר לו קבלה בגימטריא נואף. ושוב שמעתי מאחד, שהיה מדבר עם איש אחד, והיה אותו האיש קובל לפניו שאין לו לב, היינו שאין לו התעוררות הלב לתפילה ועבודה. השיב לו רבינו ז”ל שזהו בשביל שלומד קבלה, כי “נואף אשה חסר לב” (משלי ו) וקבלה בגימטריא נואף. וכל זה למי שאין ראוי לזה, אבל לכמה אנשים הזהיר בעצמו שילמדו קבלה, וצריכין להתפלל לה’ שיוליכו בדרך האמת אם ללמוד קבלה ואם לחדול.

    וידוע מעוד גדולי ישראל שהיזרו שלא כל אחד ראוי להשתמש בכתרו של מלך (לימוד קבלה)
    וכתב ש”ך שם שרוב אלו שלמדו קבלה לפני שהיו מוכנים לכך “קומטו בלא עת”, והם מקולקלים.
    ועוד ועוד ציטוטים מגדולי ישראל שלא כל אחד מהשוק יכול לבוא ולממד קבלה.

    אשמח אם תתיחסו לטענו זו באימייל שלי

    • רבינו חיים ויטאלזיע”א כתב הנהגות שצריך לקיים מי שלומד קבלה, ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב:

      כתב רבינו חיים ויטאל זיע”א בהקדמה לעץ חיים:
      אני הכותב משביע בשמו הגדול ית’ לכל מי שיפלו הקונטרסים אלו לידו שיקרא הקדמה זאת.
      ואם אוותה נפשו לבוא בחדרי החכמה זאת – (היינו ללמוד תורת הסוד)
      יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב.
      ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו היזק בגופו ונפשו ובכל אשר לו ולא לאחרים תחת רודפו טוב:
      והבא לטהר ולקרב –
      ראשית הכל יראת ה’ להשיג יראת העונש!
      כי יראת הרוממות שהוא יראה הפנימית – לא ישיגוהו רק מתוך גדלות החכמה.
      —-
      וכן אמר הצדיק הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע”א [שיחות הר”ן – ה]
      אשרי מי שהולך בתמימות ויש לו יראת הענש!
      כי עקר העבודה בתחלה – היא רק מחמת יראת הענש!
      ובלי יראת הענש – אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה’!!!
      ואפלו צדיקים צריכים גם כן יראה.
      כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד.
      ועקר הוא יראת הענש. כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו’ (זוהר ח”א, דף יא ( הינו יראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת היראה.
      אבל עקר העבודה הוא רק על ידי יראת הענש אצל רב בני אדם. ע”כ

      ממשיך רבינו חיים ויטאל זיע”א
      ועיקר מגמתו בידיעה הזה יהי’ לבער קוצים מן הכרם כי לכן נקראים העוסקים בחכמה הזאת מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו הקליפות נגדו לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי’ שוגג שלא יהיה להם שייכות בו

      לכן צריך ליזהר מהקלות כי הקב”ה מדרדק עם הצדיקים כחוט השערה
      לכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע
      וצריך הזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום
      בקש שלום
      צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכ”ש שלא יכעוס ח”ו:
      וצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע:
      א ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפי’ בדברי חכמים שהם בכלל לא תסור:
      ב לתקן המעוות קודם שיבא לעוה”ב:
      ג יזהר מהכעס אפי’ בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר:
      ד גם צריך ליזהר מהגאוה ובפרט בענין הלכה כי גדול כחה והגאוה בזה עון פלילי:
      ה בכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה’:
      ו גם יטבול בעת הצורך לו:
      ז גם יקדש א”ע בתשמיש המטה שלא יהנה:
      ח שלא יעבור כל לילה ויחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ויתודה:
      ט גם ימעט בעסקיו ואם אין לו פרנסה כי אם ע”י משא ומתן יכין יום ג’ ויום ד’ מחצי היום ואילך ובכונה שהוא לעבודת קונו:
      י כל דבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו ואפי’ דבר מצוה ימנע בשעת התפלה:
      ועשה טוב:
      א לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכונה כל אשר יוציא בשפתיו. ואח”כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה:
      ב ילך לבה”כ קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין להזהר שיהיה מי’ ראשונים:
      ג קודם שיכנס ישים אל לבו מ”ע ואהבת לרעך כמוך ואח”כ יכנס:
      ד להשלים רמז צדיק בכל יום שהוא צ’ אמנים ד’ קדושות י’ קדשים ק’ ברכות:
      ה שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה זולת בעת העמידה ועסק התורה:
      ו צריך שיהי’ עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין:
      ז לכוין בתפלה הכונות כמ”ש בע”ה:
      ח שישים תמיד נגד עניו שם בן ד’ אותיות הוי”ה ויזדעזע ממנו כמ”ש שויתי ה’ לנגדי תמיד:
      ט שיכוין בכל הברכות בפרט בברכת הנהנין:

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*