גדולת מצות לימוד התורה
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", מצוה זו ללמד תורה בכל יום, שזהו סוד אמונה העליונה, לדעת דרכי הקדוש ברוך הוא, שכל מי שעמלו בתורה, זוכה בעולם הזה וזוכה בעולם הבא, וניצל מכל מקטריגים רעים, לפי שהתורה היא סוד האמונה, שכל מי שעוסק בה, עוסק באמונה העליונה, והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוכו שלא תסיר ממנו.
להורדה של פרשת תרומה- זוהר תורה לחץ כאן: זוהר תורה תרומה יומי – אנדי
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קכח ע"א
ישתדל לעשות מצות בממונו
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה[א] מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", אמר רבי שמעון, כל מי שמבקש לעמל במצוה, ולעמל בעבודת הקדוש ברוך הוא, צריך שלא יעמל בזה ריקם ובחנם, רק נצרך לו לאדם לעמל בזה כראוי לפי כחו, כמו שכתוב: "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ וגו'"(דברים טז, יז).
לימוד התורה אפשר גם ללא תשלום
ואפשר תאמר, הלא כתוב: "לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" (ישעיהו נה, א), שזה הוא בחנם, והוא בעבודת הקדוש ברוך הוא, אלא לעמל בתורה כל מי שרוצה זוכה בה, ולעמל בידיעת הקדוש ברוך הוא, כל מי שרוצה זוכה בו בלי שכר כלל.
מעשה מצוה צריך בתשלום
אבל לעמל בעבודת הקדוש ברוך הוא במה שתולה במעשה, אסור לקחת לו על חנם וריקם, לפי שאינו זוכה במעשה ההוא כלל להמשיך עליו רוח קדושה אלא בשכר שלם.
רוח טומאה אפשר לקבל בחינם
בספר חכמת הכשפים שלמד אשמדאי לשלמה המלך נמצא, כל מי שרוצה לעמל להעביר מעליו רוח הטומאה, ולהכניע אותו הרוח, פעולה ההוא שרוצה לעמל בו, צריך לקנותו בשכר שלם, בכל מה שיבקשו ממנו, בין מעט בין הרבה, לפי שרוח הטומאה נזדמן תמיד בחנם וריקם, ונמכר בלי שכר, ומכריח לאנשים לשרות עליהם, ומפתה אותם לדור עמהם בכמה מיני פתוי, בכמה דרכים יעקש אותם שידורו עמהם.
כדי לקבל רוח הקדושה צריך להשתדל הרבה
ורוח הקדושה לא כן, אלא בשכר שלם ובעמל רב וגדול, ובטהרת גופו ובטהרת משכנו, וברצון הלב והנפש, והלואי שיוכל להרויח לו שישים מדורו עמו, ועם כל זה צריך להזהר ללכת בדרך הישר, שלא ינטה לימין ולשמאל, ואם לא מיד נסתלק ממנו ונתרחק ממנו, ואינו יכול להרויח לו כמקדם.
ועל כך כתוב: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ", מזה שנקרא איש, שמתגבר על יצרו, וכל מי שמתגבר על יצרו נקרא איש.
f f f
התרומה תקחו מאיש אשר אני (ה') רוצה בו
"אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", מהו "אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", אלא שהקדוש ברוך הוא רוצה בו, ככתוב: "לְךָ אָמַר לִבִּי" (תהלים כז, ח), "צוּר לְבָבִי" (תהלים עג, כו), "וְטוֹב לֵב" (משלי טו, טו), "וַיִּיטַב לִבּוֹ" (רות ג, ז), כולם בהקדוש ברוך הוא מדבר,[ב] אף כאן "אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", ממנו "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", שהרי שם אני נמצא ולא במקום אחר.
כשרואים אדם שמשתדל לרדוף אחר ה' בכל מאודו נדע שהשכינה שורה בו
ובמה נדע שהקדוש ברוך הוא רוצה בו וישים משכנו בו, כאשר נראה שרצון איש ההוא לרדף ולעמל אחרי עבודת הקדוש ברוך הוא, בלבו בנפשו ובמאודו, ודאי נדע בו ששורה עליו השכינה, ואז צריכים לקנות האיש ההוא בכסף מלא, להתחבר עמו וללמד ממנו, ועל כן היו אומרים הקדמונים וקנה לך חבר, בשכר שלם נצרך לקנותו, כדי לזכות בהשכינה, עד כאן אזהרה שנצרך לרדף אחר הזכאי ולקנותו.
צריך לרדוף אחר רשע ולקנותו בכסף כדי להחזירו בתשובה
וכמו כן זכאי ההוא צריך לרדף אחר הרשע, ולקנותו בשכר שלם, בשביל שיסיר ממנו זוהם ההוא, ויכניע צד הטומאה, ויתקן לנפשו, לפי שיהיה נחשב עליו כאילו הוא בראו, וזה הוא השבח שיתעלה בו כבודו של הקדוש ברוך הוא יותר משבח אחר, והתעלות הזאת היא יתרה מהכל, מפני מה, לפי שהוא גרם להכניע לצד הטומאה, ולהעלות כבודו של הקדוש ברוך הוא, ולכך כתוב באהרן, "וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" (מלאכי ב, ו), וכתוב: "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם" (מלאכי ב, ה).
שכרו של המחזיר רשע בתשובה
בוא וראה, כל מי שאוחז ביד הרשע, ומתיגע בו שיעזוב דרכו הרע, הוא נתעלה בשלשה שבחים, מה שלא נתעלה כך איש אחר, כי הוא גורם להכניע לצד הטומאה, וגורם שיתעלה הקדוש ברוך הוא בכבודו, וגורם לקיים לכל העולם בקיומו למעלה ולמטה, ועל איש הזה כתיב: "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם", וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעולם הזה, וזוכה לעולם הבא, כל ממוני הדינים אין יכולים לדונו, הן בעולם הזה והן בעולם הבא, נכנס בשנים עשר שערים ואין מי שימחה בידו,[ג] ועליו כתוב: "גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ", "הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד", "זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים וגו'" (תהילים קיב, ב', ג', ד').
f f f
רעיא מהימנא חלק ב' פרשת תרומה דף קלד ע"ב
גדולת מצות לימוד התורה
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", מצוה זו ללמד תורה בכל יום, שזהו סוד אמונה העליונה, לדעת דרכי הקדוש ברוך הוא, שכל מי שעמלו בתורה, זוכה בעולם הזה וזוכה בעולם הבא, וניצל מכל מקטריגים רעים, לפי שהתורה היא סוד האמונה, שכל מי שעוסק בה, עוסק באמונה העליונה, והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוכו שלא תסיר ממנו.
לרדוף אחר מי שיודע תורה כדי ללמד ממנו
מי שיודע דברי תורה, נצרך לרדף אחריו, וללמד דבר ההוא ממנו, לקיים הסוד שכתוב: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", שהתורה היא עץ חיים, לתת חיים לכל, מי שמתגבר בתורה, מתחזק בעץ החיים, כמו שכתוב: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח).
מעלת הלומד תורה
והרבה סודות עליונים ביארנו במי שעמלו בתורה, שזוכה להתקשר בהתורה שלמעלה, בעולם הזה אינו שוכך, ולא ישכך בעולם הבא, ואפילו בהקבר שפתותיו דובבות בתורה, ככתוב: "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז, י).
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קלד ע"ב
ויקחו לי תרומה כדי שיתייחד קודשא בריך הוא עם השכינה
"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וגו', אמר רבי המנונא הזקן, כאן נרמז היחוד בכלל אחד שלמעלה עם שלמטה, ויקחו תרומה לא כתוב, אלא "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", שלמעלה ושלמטה בכלל אחד, בלי פרוד כלל.[ד]
הצדיקים כל רצונם הוא להדבק אל ה' שישרה השכינה למטה
"מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", זה המקרא כך היה לו לומר, כל איש אשר ידבנו לבו יתן את תרומתי, אלא סוד יש כאן לאותן שרי התורה, זכאים הם הצדיקים שיודעים להשים רצון לבם אצל מלך העליון הקדוש, וכל תשוקת לבבם אין היא על עניני עולם הזה ובתאוה בטלה שלו, אלא יודעים ועמלים להשים רצונם להתדבק למעלה, בשביל להמשיך רצון רבונם אליהם מלמעלה למטה.
הצדיקים לוקחים את השכינה מאת ה' כדי שישרה ביניהם
זהו שכתוב: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", "לִבּוֹ", הוא המטרונה שלו, "יִדְּבֶנּוּ", להדבק בה, כבעל שאוהב לאשתו תמיד, מן כל איש ההוא שהוא אדון הבית ובעלה של המטרונה, ממנו "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי",[ה] דרך העולם הוא, מי שרוצה ליקח אשתו של איש ממנו, מקפיד הבעל ואינו מניח לקחתה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא "זֹאת הַתְּרוּמָה" (יחזקאל מה, יג), זו השכינה הקדושה, אף על פי שכל אהבתה היא אליו, וכל אהבתו היא אליה, לוקחים אותה ישראל ממנו שתשרה ביניהם.
על ידי תיקוני התפילה מושכים השכינה
ואף על פי שהם לוקחים אותה, אין יכולים לקחתה אלא ברשות בעלה וברצון שלו, לעבוד עבודתו באהבה אליו, ואז בכח האהבה שלו, "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", וכל זה באותן העבודות של התפלה, והתקון והסדור שמסדרין ישראל בכל יום ובזמנים ובשבתים.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קמ ע"ב
כאשר המלכה באה זהו סימן שהמלך קבע דירתו כאן
רבי אבא אמר, כאשר שמעו ישראל מעשה המשכן, היו שמחים, משל למלך שהיה בין עמו, ולא היתה המלכה עם המלך, כל זמן שהמלכה לא היתה עם המלך, לא היה העם מוחזק בו, והם לא ישבו לבטח, כיון שבאה המלכה, שמח כל העם וישבו לבטח.
כשה' אמר שהשכינה תשרה למטה שמחו ישראל בעבודתו
כך בתחלה אף על פי שהקדוש ברוך הוא עשה להם נסים ומופתים על ידי משה, לא הוחזק העם, וכיון שאמר הקדוש ברוך הוא "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם" (ויקרא כו, יא), מיד נתחזקו כולם, ושמחו בעבודת הקדוש ברוך הוא, זהו שכתוב: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה" (במדבר ז, א), שירדה כלת משה לארץ.
קודשא בריך הוא ושכינתיה הם יחד בלא פירוד
ובשביל זה כתוב: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וגו'", ויקחו אלי תרומה לא כתיב, אלא "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", להראות שהכל אחד בלי פרוד.[ו]
השכינה שרתה למטה כמו למעלה ונתבטל אחיזת החיצונים
ומעשה המשכן כדמיון שלמעלה, זה לעומת זה, שתתכלל השכינה מכל הצדדים למעלה ולמטה.
המשכן נעשה מקום להשראת השכינה כמו נשמה השוכנת בגוף
וכאן בזה העולם מעשה המשכן כמעשה הגוף, שנכלל הרוח בתוכו, וזאת השכינה שנכללת למעלה ולמטה, הוא רוח הקודש, ולעולם היא נמשכת ונכנסת תוך סוד הגוף,[ז] שישרה המוח בתוך קליפה, הכל כמו שראוי.
כל הפרצופים העליונים מתאחדים זה תוך זה עד השכינה
וזה רוח הקודש נעשה כמו גוף, שיתכלל בתוכו רוח אחר עליון זך ומאיר, והכל כך נאחז, ונכלל זה בזה, ונכנס זה בזה, עד שנאחז בזה העולם שהוא קליפה האחרונה שמבחוץ.
f f f
סתרי תורה חלק ב' פרשת תרומה דף קמו ע"א
תיקון המלכות שתשרה השכינה בתחתונים
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וגו'", סוד הסודות למביני חכמה, כאשר עלה ברצון הנסתר מכל הנסתרים, לעשות כבוד לכבודו,[ח] היה מנשב רוח מנקודה העליונה, הנמשכת מלמעלה למטה, ועשה תקונו להתישב בעולם הזה.
כדי שיתקיים העולם מוכרח שיהיה לה שורש למטה
למה, לפי שאם לא יהיה עיקר ושורש בעולם הזה, לא יהיה כלי להשפיע בזה העולם כלל, ואם לא ישפיע לזה העולם, מיד יהיה נאבד ולא יוכל להתקיים אפילו רגע אחד, אבל לבעבור שתקונו הוא מעולם הזה, נתמלא מצד אחד להשפיע לעולם הזה, ומצד אחר נתמלא להשפיע למלאכים העליונים, וכולם נזונים ממנו ביחד, שלמות התקון של זה הרוח, הוא רוחות הצדיקים בעולם הזה.
תיקון השכינה על ידי הצדיקים והסרת השלמות על ידי הרשעים
רוח זה נשתלם בזמן שחנוך וירד ומהללאל היו בעולם, וכאשר נתרבו רשעי העולם, הסירו שלמות ההיא ממנו, ואחר שנאבדו, בא נח והשלים לו, בא דור הפלגה והסירו שלמות ההיא ממנו, בא אברהם והשלים לו, באו אנשי סדום והסירו השלמות ממנו, בא יצחק והשלים לו, באו הפלשתים ורשעי הדור והסירו השלמות ממנו, בא יעקב ובניו מטה שלמה והשלימו לו.
יצאו מארץ הקדושה וירדו למצרים, ובשבילם נתעכב שם, ולפי שחזרו שם ישראל למעשה מצרים, נכפף, והוסר שלמות ההוא.
על ידי נדבת ליבם של כלל ישראל נשלמה השכינה
עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לעשות המשכן, אמר הקדוש ברוך הוא, רצוני לדור ביניכם, אבל אינני יכול עד שתתקנו אותו הרוח שלי, שישרה ביניכם, זהו שכתוב: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", וזהו הסוד, שכתוב: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".
אמר משה להקדוש ברוך הוא, מי הוא זה שיכול לקחתה ולתקנה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, לא כמו שאתה חושב, אלא "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ וגו'", מן הרצון הטוב ההוא והרוח שלהם, תקחו אותה ותתנו לה שלמות.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קמו ע"א
המלכות נתגלתה אל כלל ישראל בגווניה
"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וגו'", אמר רבי יוסי, הרי אמרו, שכאשר נגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, כאשר נתנה התורה לישראל בעשרת הדברות, כל דבור ודבור נעשה קול, וזה הקול נתפשט לע' קולות, והיו כולם מאירים ונוצצים לעיני כל ישראל, והיו רואים עין בעין זיו הכבוד שלו, זהו שכתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת", רואים ודאי.
את אותה המלכות בגווניה לקחו ישראל שתשרה ביניהם
ואז כל מה שראו ישראל בזמן ההוא, היו רואים בתוך מאור אחד שהאירו בו כל אותן אורות האחרים,[ט] והיו משתוקקים לראותו, אמר להם הקדוש ברוך הוא, מאור ההוא שראיתם בהר סיני, שהיו מאירים בו כל אותן הגוונים של אורות אחרים, והשתוקקות שלכם אליו, תקבלו לה ותקחו אותה אצלכם, ואותן הגוונים שמאירים בה אלו הם[י] "זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וגו'".
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קמז ע"א
ישראל לוקחים את השכינה מאת המלאכים הממונים
רבי אלעזר אמר, "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם" קשה להבין,[יא] אלא כך הוא ענינו, "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", מי, בני ישראל, "מֵאֵת כָּל אִישׁ", אלו מלאכים העליונים למעלה, לפי שעליהם זאת התרומה מתרוממת, שהם מרימים לה תמיד אצל מלך העליון, שהרי הם מעלים אותה תמיד אצל מלך העליון.
וכאשר ישראל זכאים, לוקחים הם אותה מהם ומורידים אותה למטה, זהו שכתוב: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", ומי הם, אלו הם ארבעה מלאכים המרימים לה למעלה, שהלב ההוא רוצה בהם, וזאת התרומה היא עומדת עליהם, ואף על פי שהיא קיימת עליהם ושוכנת על גביהם, "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", תקחו אותה מהם להורידה למטה.
בעת הגלות בכח התורה והמצות
ובאיזה כח בזמן הגלות, בכח מעשים טובים ותפלות ובקשות ולקיים מצות התורה.
בעת המשכן בעבודות המשכן
ובזמן המקדש, בכח אותן הגוונים הנראים למטה כדמיון שלמעלה, באותן עבודות האחרות, ואותן הגוונים המשיכו למטה את התרומה ההיא, ונצחו הגוונים שלמטה לאותן הגוונים שלמעלה, והמשיכו להם אלה הגוונים לגוונים העליונים, ונכנסו אלה באלו, ונעשה אלה גופות לאלו, ועל כן "תִּקְחוּ מֵאִתָּם" כתוב.
י"ג תיקוני המשכן
"זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת", כולם הם בסודות שלמעלה, ונכללים למטה בגבריא"ל, מיכא"ל אוריא"ל רפא"ל, וארגמן, היינו זהב וכסף, שמחזרים להכליל ביחד מיכאל וגבריאל, ותולעת שני נכלל באוריאל, ושש נכלל ברפאל, עד כאן הסוד של ז' עמודים למעלה, תוך ז' עמודים שלמטה, ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים שמן למאור ואבני שהם, כל אלה ביארו החברים בסודות ידועים, ואלה הם י"ג מינים, והם תקון המשכן.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קמט ע"ב
תכלת מדג שבים כנרת
רבי יצחק אמר, "תְּכֵלֶת" הוא מן הדג שבים כנרת, שהוא בחלקו של זבולון, ונצרך גוון זה למעשה המשכן, שיהיה נראה בו זה הגוון.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנב ע"א
סימן תכלת אינו יפה בחלום
אמר רבי שמעון, הרי אמרו, שכל הגוונים יפים לחלום חוץ מתכלת, לפי שהוא מורה על כסא הדין לדון דיני הנשמות, ומדרגה זו גוון לבן היא, אלא בשעה שעומדת לדון דיני נפשות אז היא גוון תכלת.
כשמסתכל על תכלת שבציצית מיד עולה עליו יראת ה'
ובשעה שרואה האדם גוון הזה, נזכר לעשות מצות רבונו, כדמיון נחש הנחשת בשעה שהיו מביטים בו, היו יראים מלפני הקדוש ברוך הוא, ושומרים עצמם מכל עברות, ובשעה שיראת הקדוש ברוך הוא עלתה עליהם, מיד נרפאו, מי גרם להם לירא מלפני הקדוש ברוך הוא, נחש ההוא רצועה ההיא שהביטו בה, כמו כן תכלת, "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'" (במדבר טו, לט), מפני אותה היראה שלו, ועל כן היה תכלת במשכן.
על ידי מעשים טובים של בני ישראל מתהפך לרחמים
אמר רבי יצחק, זה שאמר רבנו שתכלת כסא הדין הוא, וכאשר נראה בגוון זה אז הוא כסא הדין לדון דיני נפשות, מתי היא ברחמים, אמר לו, בשעה שהכרובים מחזירים פניהם זה לזה, ומסתכלים פנים בפנים, שכאשר אלו הכרובים מסתכלים פנים בפנים, אז כל הגוונים מתתקנים, ונהפך גוון התכלת לגוון אחר, גוון ירוק נהפך לגוון לבן, ועל כן בהפוך הגוונים נהפך מדין לרחמים, וכן מרחמים לדין, והכל ניכר בהפוך הגוונים, וכמו שמסדרים ישראל התקונים שלהם לפני הקדוש ברוך הוא, כך מתקיים הכל וכך נסדר למעלה, ועל זה כתוב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט, ג), באותן הגוונים הכלולים זה בזה.
f f f
זוהר חלק ג' פרשת נשא דף קכו ע"א
ה' נמצא תמיד בין ישראל
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", רבי אלעזר פתח, "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ וגו'" (ישעיהו נ, ב), כמה חביבים הם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שהם שוכנים, נמצא הקדוש ברוך הוא ביניהם, לפי שאינו מסיר אהבתו מהם, מה כתוב: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" סתם, שכל בית הכנסת שבעולם נקרא מקדש, וכך ביארו.
עשרה ראשונים מתקדשים עם השכינה
שהשכינה מקדמת לבית הכנסת, וזכאי הוא זה האיש שנמצא מאותן עשרה הראשונים בבית הכנסת, לפי שבהם נשתלם מה שנצרך להשתלם, והם נקדשים לראשונה בהשכינה.
צריך שיהיו עשרה אנשים יחד
הרי נצרך שיהיו נמצאים עשרה בזמן אחד בבית הכנסת, ולא שיבואו אחד אחד, כדי שלא יתעכב שלמות האברים, שהרי האדם בזמן אחד עשאו הקדוש ברוך הוא, והתקין לו ביחד כל אבריו, זהו שכתוב: "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (דברים לב, ו).
גם אנשים הבאים אחר כך הם תיקונים
כדמיון זה, כיון שהשכינה מקדמת לבית הכנסת, נצרך שימצאו שם עשרה ביחד, וישתלם מה שנצרך להשתלם, ואחר כך יתוקן הכל, ובמה תולה תקון הכל, ככתוב: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ" (משלי יד, כח), ולכן העם הבא אחר כך, כולם הם תקון הגוף.
כשאין עשרה אין מתתקן כל האברים
וכאשר השכינה מקדמת ובאה, ואנשים אין באים ביחד כראוי, קורא הקדוש ברוך הוא, "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ" (ישעיהו נ, ב), מהו "וְאֵין אִישׁ", שאין נתקנים האברים, ואין הגוף נשתלם, שכאשר אין הגוף נשתלם, אין איש,[יב] ולפיכך כתוב: "וְאֵין אִישׁ" דוקא.
כשיש כל התיקון שורה השכינה על העשרה מתפללים
ובוא וראה, בשעה שהגוף נשתלם למטה, קדושה העליונה באה ונכנסת בגוף הזה, ונעשה למטה כדמיון שלמעלה ממש.
איסור לדבר אז
ואז כולם צריכים להזהר שלא יפתחו פיהם לדבר בעניני העולם, לפי שאז עומדים ישראל בשלמות העליונה, ונקדשים בקדושה העליונה, אשרי חלקם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קלא ע"א
אשרי חלקו של הקם בבוקר מתוך שבח התורה שלמד בלילה
רבי שמעון אמר, אשרי חלקו של זה הקם בבקר מתוך שבחה של תורה שלמד בלילה.
ז"א ועמו המלכות ביחד מזומנים בבוקר לקבל התפילות
על זמן תפלת שחרית מה כתוב: "אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ" (ישעיהו כא, יב), "אָמַר שֹׁמֵר" זה מטטרון, "אָתָה בֹקֶר" זו תפלת שחרית, שהוא מושל היום, ועמו זה המושל על הלילה, ואפשר תאמר שהוא בא בלבדו, ונפרש בחינת זכר מבחינת נקבה, הרי כתוב: "וְגַם לָיְלָה", שניהם ביחד, ואין נפרשים זה מזה לעולם, וזה הקול קורא אלה הדברים: "אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה", שניהם מוכנים לכם.
ה' קורא לעמו שיבואו להתקרב אליו
מכאן ולהלאה "אִם תִּבְעָיוּן" אם תתפללו תפלתכם בתחנה לפני מלך הקדוש, "בְּעָיוּ" התחננו והתפללו תפלתכם, "שֻׁבוּ" תחזרו לרבונכם, "אֵתָיוּ" כזה שמוכן לקבל את בניו ולרחם עליהם, כמו כן הקדוש ברוך הוא, בחינת בקר ובחינת לילה, קורא ואומר "אֵתָיוּ", זכאי עם הקודש שרבונם מבקשם, וקורא להם לקרבם אליו.
הנמצא ראשון בבית הכנסת הוא מתחבר עם השכינה
ואז עם הקודש צריכים להתחבר וליכנס בבית הכנסת, וכל מי שמקדים לבוא תחלה נתחבר בהשכינה בחבור אחד.
בוא וראה, זה הראשון שנמצא בבית הכנסת, אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת בחינת צדיק עם השכינה,[יג] וזה סוד מה שכתוב: "וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי" (משלי ח, יז), הוא עולה במעלה עליונה.
כאשר ה' בא לבית הכנסת ואין שם י' אנשים מיד כועס
ואם תשאל, הלא למדנו, בשעה שהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס, ואתה אמרת שהאחד ההוא שהקדים לבוא נתחבר בהשכינה, ועומד במדרגת צדיק.
משל לאחד שיצא לקראת המלך לפני כולם
אלא משל למלך, ששלח לכל בני העיר שיהיו נמצאים עמו ביום פלוני במקום פלוני, עד שהכינו עצמם אותן בני העיר, הקדים אחד מהם ובא למקום ההוא, בין כך ובין כך בא המלך, מצא לאיש ההוא שהקדים לבוא שם, אמר לו המלך אלו בני העיר איה הם, אמר לו, אדוני המלך, אני הקדמתי מהם, והרי הם באים אחרי כפי פקודת המלך, אז הוטב בעיני המלך, ויושב שם עמו ומספר עמו, ונעשה אוהבו של המלך, בין כך ובין כך באו כל העם ונתפייס המלך עמהם, ופטרם לשלום.
אבל אם אותן בני העיר אין באים, ואין גם אחד שיתקדם לספר למלך, ולהתראות בשבילם להודיע שכולם באים, מיד יכעס וירגז המלך.
השכינה מוצאת איש אחד בבית הכנסת כאילו כולם נמצאים
אף כאן, כיון שאחד הקדים ונמצא בבית הכנסת, והשכינה באה ומוצאת אותו, אז נחשב כאילו כולם נמצאים שם, שהרי זה ממתין עבורם שם, ומיד מתחברת עמו השכינה, ויושבים בחבור אחד ונועדת עמו, ומחשבת אותו במדרגת בחינת צדיק.
ואם אחד לא הקדים ולא נמצא שם, מה כתוב: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ" (ישעיהו נ, ב), ואין עשרה לא כתוב, אלא "וְאֵין אִישׁ" להתחבר עמי להיות אצלי, כמו שכתוב: ""אִישׁ הָאֱלֹהִים"" (דברים לג, א), להיות במדרגה של בחינת צדיק, ולא עוד אלא שעשתה התחברות עמו, ושואלת עליו אם יום אחד לא בא.
ולפיכך זכאי הוא מי שמקדים לבית הכנסת, להתעלות במדרגה עליונה ההיא שאמרנו.
לשבח את ה' בתשבחות של דוד המלך
כשמגיע הבקר והקהל נמצא בבית הכנסת, צריכים להמצא עם שירות ותשבחות של דוד המלך, והרי ביארנו שסדור התפלות הוא לעורר רחמים למעלה ולמטה, לתקן תקונים, ולעורר שמחה, שהרי בשביל זה עבודת הלוים לעורר אהבה וחדוה למעלה, על ידי שירות ותשבחות.
ווי למי שמדבר בבית הכנסת דברי חולין
ומי שמספר בבית הכנסת בדברי חול, אוי לו שמראה התפרדות, ווי לו שמגרע האמונה, ווי לו שאין לו חלק באלהי ישראל, שמראה שאין לו אלהים, ושלא נמצא שם, ואינו מתירא ממנו, ונוהג בזיון בתקון העליון שלמעלה.
ג' מחנות של מלאכים מתקבצים יחד עם ישראל בתפילתם
שהרי בשעה שמסדרים ישראל בבית הכנסת סדר השירות והתשבחות וסדר התפלה, אז נאספים שלשה מחנות מלאכים עליונים, מחנה אחת הם המלאכים הקדושים, שמשבחים להקדוש ברוך הוא ביום, לפי שיש מלאכים אחרים שמשבחים להקדוש ברוך הוא בלילה, ואלו הם אותן שמשבחים להקדוש ברוך הוא ואומרים שירות ותשבחות יחד עם ישראל ביום.
מחנה שניה הם המלאכים הקדושים, הנמצאים אצל ישראל בכל קדושה וקדושה שישראל מקדשים למטה, ותחת ממשלתם הם כל אותן שנתעוררים בכל אותן היכלות, על ידי אותה הקדושה שישראל מקדשים.
מחנה השלישית הם אותן המלאכים שנקראים עלמות עליונות, שמתתקנים עם השכינה, ומתקנים לה להכניסה לפני המלך, ואלו הן מחנות העליונות על כולם.
וכולם מתתקנים בהסדור של ישראל, שמתקנים למטה באותן שירות ותשבחות, ובאותן התפלות שישראל מתפללים.
וכאשר ג' מחנות האלו מזדמנים, אז פותחים ישראל בשירה ומזמרים לפני רבונם, ומחנה האחת ההיא הממונה לשבח לרבונם ביום, מזדמנות עליהם ומזמרים עמהם ביחד, באותן השבחים של דוד המלך, והרי נתבאר הדבר.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קסד ע"ב
כשמתפללים העם יחד הוא הדרת מלך
רבי יהודה אמר, כתוב: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן" (משלי יד, כח), בזמן שהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת, שהוא מקדש מעט, וכל העם באים ביחד, ומתפללים ומודים ומשבחים להקדוש ברוך הוא, אז הדרת מלך היא, שסתם מלך רומז על מדת המלכות הקדושה, שנתתקנת ביופי ובתקון לעלות למעלה.
אם ה' בא והעם לא נמצא כל הטובה לא נמצא
"וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן", כאשר הוא מקדים לבית הכנסת והעם לא בא להתפלל ולשבח להקדוש ברוך הוא, אז כל אותה הממשלה שלמעלה, וכל אותן הממונים ומחנות העליונים, כולם נרחקים מן ההטבה ההיא שמתתקנים על ידי תקוני המלך ההוא.
המלאכים מתחברים יחד עם ישראל בתיקוני השכינה
מה הטעם, לפי שבשעה ההיא שישראל למטה מסדרים התפלות והבקשות שלהם ומשבחים למלך עליון, אז כל אותן מחנות העליונים מסדרים תשבחות ומתתקנים בתקון הקדוש ההוא, לפי שמחנות העליונים כולם חברים הם עם ישראל למטה, לשבח להקדוש ברוך הוא ביחד, להיות התעלות של הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה ביחד.
כשאין ישראל באים אין בכוחם של המלאכים להתתקן
וכאשר הם מזדמנים להיות חברים עם ישראל, וישראל למטה אין באים לסדר תפלותיהם ובקשותיהם ולשבח לרבונם, אז כל מחנות הקדושים וממשלה העליונה נרחקים מן תקונם, שהרי אין עולים בהתעלות, ואין יכולים לשבח לרבונם כראוי, לפי שהשבח של הקדוש ברוך הוא צריך להיות ביחד למעלה ולמטה, עליונים ותחתונים בשעה אחת, ועל כן, "מְחִתַּת רָזוֹן" כתוב, ולא מחתת מלך.[יד]
די גם בעשרה אנשים
ואפילו אם לא נתרבו בבית הכנסת אלא עשרה, באותן עשרה מזדמנים מחנות עליונים להיות עמהם חברים, מה הטעם, לפי שכל תקוני המלך ההוא הם בעשרה, ועל כן די בעשרה אם אין יותר.
f f f
זוהר בהשמטות חלק ב' סימן י דף רעז ע"ב
משה לא עשה את הארון כיון שהוא עצמו הוא סוד ז"א
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים", אמר רבי שמעון, בכל הפרשה הזאת מצינו, שנמסרה העבודה בידיו של משה, מלבד שתים, בכולן כתוב: "וְעָשִׂיתָ" "וְעָשִׂיתָ", ובארון ובאפוד כתוב: "וְעָשׂוּ" "וְעָשׂוּ", מה הטעם בארון לא, לפי שהארון היה כולל למשה בתוכו, שיאיר ממנו, ונצרך לאחרים שיתקנו התקון והיופי שלו, להכניסו אצלו.
משה לא עשה האפד שזה הוא ביסוד ושם דרגא דאהרן
באפד לא, לפי שאין הוא שלו, ולא נשתמש בו, ולא נצרך לו למשה לעשות העבודה של אחיו, שהרי משה הוא מלך, ואהרן הוא שושבין המלך.
ה' קיבל את עבודת אהרן רק כשנתקדש על ידי משה
ואם תשאל, הלא כתוב: "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן, וְאָפַדְתָּ לוֹ", "וְנָתַתָּ", "וְשַׂמְתָּ", הרי כל זה עבודת משה, והיא לכבודו של אהרן, אבל לא כן, אלא כבודו של משה הוא, שהרי הקדוש ברוך הוא לא בקש עבודת אהרן אלא באופן שתהיה על ידי משה, ואהרן לא היה יכול להתקדש אלא על ידי משה, ובכל היה נצרך אהרן למשה, וכל זה כבודו של משה הוא.
f f f
זוהר בהשמטות חלק ב' סימן י דף רעז ע"א
המשכן כעין מעשה שמים וארץ
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב", אמר רבי שמעון, בוא וראה, כתוב בפרשה הזאת מעשה שמים וארץ, וכל הצבא שלהם, שהרי הקדוש ברוך הוא לא צוה לעשות המשכן אלא כמו מעשה שמים וארץ, להיות כדמיון המדור שלמעלה, ולהתחבר זה בזה, כדמיון הנשמה והגוף להיות הכל אחד.
הכרובים שלמעלה כשבא להם אור אומרים שירה
כתוב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א), הם הסוד של שני הכרובים, אחד זכר ואחד נקבה להיותם דבקים זה בזה בחביבות, שנאמר את לרבות שלמעלה ושלמטה כאחד, להיות סוד הכרובים, הכל בכלל אחד, שכאשר תבא הארה עליונה על אותן הכרובים שלמעלה,[טו] מקשקשים בכנפיהם, ומרימים אותם למעלה, ואומרים שירה לבעבור גודל החדוה מהארה ההיא.
בכל יום בזמנים ידועים היו הכרובים למטה מעלים כנפיהם
כדמיון זה למטה, והרי ביארנו, סוד הכתוב: "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת", ולא כתוב פרושי כנפים למעלה סכוכים בכנפיהם, אלא שעל אות ונס היו עומדים, ובזמנים ידועים היו מרימים כנפיהם, ופורסים אותם למעלה בכל יום, והיו מסדרים אותם שיסוככו על הכפרת, ועל כן באות ונס היו עומדים.
דבר ששורה עליו רוח העליון נכנס בו רוח חיים
שהרי בכל מקום שרוח העליון הוא בא ושורה, ודאי בזה המקום ששורה, יש בו ממש, ועומד באות ונס, האדם הוא מן העפר, ועד שאין שורה עליו נצוץ הרוח שלמעלה, אין בו ממש, כיון ששורה עליו הרוח, יש בו ממש, ועומד בקיום.
קל וחומר ממטה אהרן
ואפשר תאמר, שרק ראיה זאת בלבדה יש, בוא וראה מן מטה אהרן, שהוא עץ בלי ממש כלל, כיון שנתן בו הקדוש ברוך הוא מעט רוח, עמד בקיום, ונעשה בריה וממשות, ומה עץ שאין דרכו בכך, כיון ששלח בו הקדוש ברוך הוא רוח קטן אחד, עמד בקיום, והיה בו ממשות, הכרובים שיש בהם קדושה, ועומדים בקדושה כדמיון שלמעלה, על אחת כמה וכמה.
כשישראל היו צדיקים היו הכרובים בדבקות פנים בפנים
ובכל זמן שישראל היו זכאים, היו הכרובים דבקים בדבקות פנים בפנים, כשהיו חוטאים היו מהפכים פניהם זה מזה.
איך היו ישראל יודעים מה הכרובים עושים
מניין היו יודעים, כאן נחלקו גדולי העולם, אבל מעשן הקרבנות, ומן הקרבנות שעל גבי המזבח, ומן הכהן כאשר בירך את העם, באלו השלשה היו יודעים סוד הכרובים, אם הם מהפכים פניהם זה מן זה, והקדוש ברוך הוא רוצה שבניו יעשו תשובה.
א' על ידי עשן הקרבנות
בעשן הקרבנות, כשהיו ישראל זכאים, היה העשן עולה למעלה בדרך ישר, בעשן שהיה נראה כמקל, אם לצד מזרח, אם לצד מערב, או בכל צדדי העולם, בדרך ישר היה עולה, וכאשר לא נטה לימין ולשמאל, אז ידעו שהיא עת רצון למעלה ולמטה, והקדוש ברוך הוא רוצה במעשה ישראל באהבה יתרה.
ב' על ידי שראו ארי אוכל הקרבנות
בקרבן המזבח, כשהיו ישראל זכאים, היה נראה כאש המזבח תבנית ארי שאוכל הקרבן שעל המזבח, וכאשר לא היו זכאים, היו רואים תבנית כלב רובץ על המזבח.
ג' על ידי הכהן בשעה שברך את ישראל
בהכהן כשהיה מברך את העם, בשעה שזקף ידיו, כשהיו ישראל ראוים לברכה, ידיו היו נזקפות בזקיפה בלי טורח כלל, ונתרוממו בשמחה וברצון, לפי שהשכינה שרתה עליהן, ונזקפו הן מעצמן, ואז ידע הכהן שישראל ראוים לברכה, וברכם ברצון הלב.
וכאשר היו ידיו כבדות ובטורח רב נזקפו, ולא היה יכול להרימן בנקל, אז היה יודע שהשכינה אינה שורה על ידיו, וישראל אין ראוים לברכה.
לפי שבשעה שהשכינה באה להיות שורה על ידיו, כל אותן האצבעות שהן בצורה העליונה,[טז] היו משמחות בחדוה לקבל השכינה עליהן, והיו פורחות להזקף למעלה, כמו שהיו שמחים הכרובים של עולם הזה, וכל שכן אותן שלמעלה, לקבל השכינה על גביהם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנג ע"ב
השולחן במשכן לא היה רגע ללא לחם
"וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וגו'", אמר רבי ייסא, שלחן הזה היה עומד בתוך המשכן, והברכה שלמעלה שרתה עליו, וממנו יצא מזון לכל העולם, ושלחן זה לא נצרך להיות ריקם אפילו רגע אחד, אלא להיות עליו מזון, שהרי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק, ולפיכך נצרך להיות עליו לחם תמיד, שתהיה תמיד ברכה העליונה נמצאת בו, ומתוך שלחן ההוא יצאו ברכות ומזונות לכל שאר שלחנות שבעולם שמתברכים בשבילו.
בשעה שמברך יהיה על שלחנו לחם
שלחן כל אדם צריך להיות כך לפניו, בשעה שהוא מברך להקדוש ברוך הוא, כדי שתשרה עליו הברכה מלמעלה, ולא יהיה נראה ריקם, שהרי הברכות שלמעלה אין שורות במקום ריק, שכתוב: "הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת" (מלכים ב' ד, ב), וזה ביארו החברים.
אסור לברך על שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה
שלחן שלא נאמר עליו דברי תורה, ולא בירך על המזון ההוא להקדוש ברוך הוא, עליו כתוב: "כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם" (ישעיהו כח, ח), ואסור לברך על השלחן ההוא,[יז] מפני מה, לפי שיש שלחן ויש שלחן.
שלחן אשר לפני ה'
שלחן שהוא מסודר לפני הקדוש ברוך הוא למעלה, והוא עומד תמיד לסדר עליו דברי תורה, או להכליל בו אותיות של דברי תורה, זו היא ברכת המזון שיש בה פסוקים ודברי תורה, והיא קולטת אותם אליה, וכולם נכללים בתוכה, ובהם האדם נשתלם ומשמח ויש לו שמחה, על שלחן זה כתוב: "זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" (יחזקאל מא, כב), "לִפְנֵי ה'", ולא מלפני ה'.
שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה
שלחן אחר יש שאין לו חלק בתורה, ואין לו חלק בקדושת התורה, שלחן ההוא נקרא "קִיא צֹאָה", וזה הוא "בְּלִי מָקוֹם", שאין לו חלק בצד הקדושה כלום.
לפיכך שלחן שלא נאמר עליו דברי תורה, הרי הוא שלחן של "קִיא צֹאָה", הוא שלחן של אל אחר, אין לאותו שלחן חלק בהסוד של אל עליון.
שלחן שאמרו עליו דברי תורה עולה לפני ה'
שלחן שדברי תורה נאמרו עליו, לוקח הקדוש ברוך הוא שלחן הזה ומשים אותו לחלקו, ולא עוד אלא סורי"א הממונה הגדול לוקח כל אותן הדברים, ומשים צורת זה השלחן לפני הקדוש ברוך הוא, וכל אותן הדברים שנאמרו עליו, עולים על השלחן הזה, ונתעטר לפני המלך הקדוש, כך נשמע מהכתוב: "זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'", שנתעטר לפני הקדוש ברוך הוא.
בשלחן צריך גם דברי תורה וגם לתת לאכול לעניים
שלחנו של אדם עומד לטהרו מכל חטאיו, זכאי הוא מי ששתי אלה עומדים על שלחנו, דברי תורה וחלק לעניים מזה השלחן.
מלאך אחד מברך את בעל הבית
כאשר מסלקים לשלחן הזה מלפני האדם, שני מלאכים קדושים נזדמנים שם, אחד מימין ואחד משמאל, אחד אומר, זה הוא השלחן של מלך הקדוש שפלוני היה מסדר לפניו, מסודר יהיה תמיד שלחן זה בברכות עליונות, ושפע וגדולה עליונה יניח הקדוש ברוך הוא עלי.
מלאך אחד אומר שבכח התורה שאמרו יתברך השלחן למעלה
ואחד אומר, זה הוא השלחן של המלך הקדוש שפלוני היה מסדר לפניו, זה הוא השלחן אשר עליונים ותחתונים יברכון לו, מסודר יהיה זה השלחן לפני אל עליון בעולם הזה ובעולם הבא.
מסלקים השלחן בצניעות
רבי אבא, כשהיו מסלקים השלחן מלפניו, היה מכסה לו, והיה אומר, תסלקו זה השלחן בהצנע, שלא יהיה בבושה לפני שלוחי המלך.
שלחן של אדם מזכה לו
שלחנו של אדם מזכה לו לעולם הבא, ומזכה לו למזונות בעולם הזה, ומזכה לו להזכר לטוב לפני אל עליון, ומזכה לו שיתוסף כח ושפע במקום שנצרך, אשרי חלקו של אדם הזה בעולם הזה ובעולם הבא.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנד ע"א
השלחן הוא העיקר
רבי יעקב אמר, "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן וגו'", שלחן זה הוא למטה, לשים עליו לחם הפנים, מי מהם מוטב זה מן זה לחם או שלחן, אפשר תאמר שהכל אחד, הרי השלחן מסודר בשביל הלחם ההוא, ועוד הרי השלחן למטה והלחם עליו.
מן השלחן יוצא מזון לעולם
אמנם לא כן, אלא השלחן הוא העיקר בהסתדרותו, לקבל ברכות שלמעלה ומזון לעולם, ומן סוד זה השלחן יוצא מזון לעולם, כמו שנשפע בו מלמעלה,[יח] והלחם ההוא הוא הפרי והמזון שיוצא משלחן הזה, להראות שמשלחן הזה יוצא פירות ואבים ומזונות לעולם.
אם לא נמצא בהם גם ענבים שהם הפירות של הכרם אין נמצאים, אם עץ אין, גם פרי העץ אין נמצאים בעולם, לפיכך השלחן הוא העיקר, והמזון היוצא ממנו הוא לחם הפנים.
על ידי אכילת הכהנים מתברכים המאכלים שלא ישלוט בהם יצר הרע
והכהנים היו מלקטים פירות השלחן משבת לשבת, להראות שמזון העליון יוצא מתוך השלחן ההוא.
ובשביל לחם ההוא שהיו מלקטים הכהנים, נתברך כל מזון ומזון שאכלו ושתו, שלא יקטרג בהם יצר הרע, שהרי יצר הרע לא נמצא אלא מתוך מאכל ומשתה, ככתוב: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וגו'" (משלי ל, ט), שמתוך מאכל ומשתה יצר הרע נתרבה במעיו של אדם.
הכהנים בעצמם היו צריכים לזה יותר מכל העם
לחם זה שהוא המזון היוצא מתוך השלחן, מברך המזון של הכהנים שלא ימצא בהם מקטרג לקטרג אותם, מלעבוד בלב שלם להקדוש ברוך הוא, וזה נצרך לכהנים יותר מלכל העולם, ולפיכך השלחן הוא העיקר, ופירות ומזונות היוצאים ממנו הוא הלחם ההוא.
שלחן בצד צפון
שלחן זה נצרך סדור שלו, להתתקן בצד צפון,[יט] שכתוב: "וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן", מה הטעם, לפי שמשם מתחלת התעוררת החדוה, ומצד ההוא נמצאים בו פירות יותר מבצד אחר, מכח התעוררת החדוה שלו בתחלה, כמו שכתוב: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי", ואחר כך, "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב, ו).
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנד ע"ב
לאכול בנקיות הגוף
שלחנו של אדם צריך להמצא בנקיות הגוף, שלא יקרב לאכול מזונות שלו אלא בנקיות גופו, ועל כן צריך האדם לפנות עצמו תחלה טרם שרוצה לאכול מזונות, כי בשלחן הטהור מזון ההוא שהכין עליו יש בו רצון הקדוש ברוך הוא, ובשביל זה אל יתקרב לשלחן ההוא קיא צואה, שהוא מסוד צד הטומאה, ואל יקבל צד הטומאה כלום מן המזון ההוא שעל השלחן הזה.
מים אחרונים לצד הסטרא אחרא
לאחר שאכל האדם והתענג, צריך ליתן חלק התמצית לצד הטומאה, ומה הוא, מים האחרונים, מן זוהם הידים, כי נצרך לצד הטומאה החלק שמגיע לו, ועל כן ודאי מים האחרונים חובה, חובה הם, ובמקום של חובה יניחו,[כ] וזהו חיוב על האדם ליתן לו חלק הזה, ועל כן אין צריך לברך על נטילה זו, שהרי הברכה אינה בצד הטומאה.
בריא לגוף אם אוכלים בגוף נקי
ולפיכך צריך האדם שלא יתן המזון שעל שלחנו לתוך קיא צואה שבמעיו, וכל שכן שנקיות הגוף טובה לאדם לבריאת ותקון גופו, ועל כן, השלחן נצרך לאכול בו בנקיות, כמו שנתבאר.
שלחן זה שעמד בבית המקדש, הוא בשביל שימצא בו מזון, ולהוציא ממנו מזון, ועל כן אפילו רגע אחד לא נצרך לעמד ריקם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנה ע"א
אין הברכה שורה במקום ריק
שלחן אחר הטמא הוא שלחן ריק, ואין נצרך לתת לו מקום במקום הקדוש, ועל כן שלחן המקדש אפילו רגע אחד לא עמד בלי מזון, ונצרך שלא ימצא בו מקום פגום, שהרי ברכה העליונה אינה נמצאת במקום פגום.
זה הוא בהשלחן שלפני הקדוש ברוך הוא, ושלחן האדם שמברך עליו להקדוש ברוך הוא, גם כן לא נצרך להיות ריק, שהרי אין הברכה שורה במקום ריק.
שמו לחם הפנים
לחם שעל שלחן הקדוש ברוך הוא, שנים עשר הם, והרי ביארנו סוד הלחם, שהם סוד הפנים,[כא] ועל כן נקרא לחם הפנים שהרי המזון והפרנסה של העולם מאותן פנים העליונים באים, ולפיכך לחם הזה הוא פנימיות הכל, והוא בסוד עליון כראוי.
לחם הפנים הוא מאכל אותן הפנים העליונים, המזון והשפע היוצא לעולם באים מהם, ונוחים על השלחן ההוא, ולפי שזה השלחן היה מקבל מזון ושפע מאותן הפנים שלמעלה, והוא הוציא מזון ושפע מאותן הפנים הפנימים, והמזון שנמשך נעשה על ידי הלחם ההוא כמו שנתבאר, לחם חום היה נקרב וחום הוסר משם,[כב] והרי ביארו כן מהכתוב: "בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ" (שמואל א' כא, ז).
ובעבור זה השלחן, יש לו לאדם לשמור סודות השלחן שלו, בכל אותן האופנים כמו שאמרנו.
f f f
זוהר חלק א' פרשת נח דף עד ע"א
בשעת עשיית המנורה למדה השכינה להאומנים מה לעשות
"וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה", אמר רבי שמעון, "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה", אם היא מקשה, מהו תעשה,[כג] אלא ודאי הכל באות ונס נעשית היא מעצמה, כיון שהתחילו לעשות, היתה המלאכה מלמדת להאומנים איך צריכים לעשות בה מה שלא ידעו מקודם לזה, מה הטעם, לפי שברכת הקדוש ברוך הוא שרתה על ידיהם, וזה דומה למה שכתוב: "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה" (מלכים א' ו, ז), "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ", וכי לא היה בונה אותו שלמה וכל האומנים שהיו שם, מהו "בְּהִבָּנֹתוֹ", אלא שהוא נבנה מעצמו, שהיה הבית מלמד להאומנים איך צריכים לעשות, ולא עבר מעיניהם הרושם של אותה המלאכה ממש, והסתכלו בו ועשו עד שנבנה כל הבית.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנט ע"א
משה ראה את מט"ט משמש למעלה וכך התלמד
"וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר", אמר רבי יוסי, כתוב: "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ וגו'", למדנו, שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כל התקונים וכל הצורות של המשכן, כל אחד ואחד כראוי לו, וראה לו למטטרו"ן שהיה משמש ככהן גדול בפנים.
לא הוקם המשכן למעלה עד שהוקם המשכן למטה
ואם תשאל, הלא לא הוקם המשכן למעלה עד היום שהוקם המשכן למטה, ולא שמש נע"ר ההוא למעלה[כד] עד היום ששמש למטה במשכן אחר הזה.
אלא ודאי כך הוא, שהרי המשכן לא הוקם למעלה עד שהוקם המשכן למטה, אבל משה ראה מראה כל המשכן למעלה, ולא היה מסודר במעמדו עד שהוקם המשכן למטה, וראה לו למטטרו"ן שישמש אחר כך, ולא שהיה משמש אז בזמן ההוא, אלא שיהיה משמש אחר כך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ראה המשכן, וראה הנע"ר, הכל מתעכב עד שיקים כך למטה.
מיכאל משמש בתוך משכן מט"ט
ואם תשאל, אם כן מטטרו"ן הוא המשמש בכהונה הגדולה, אלא ודאי המשכן שלו הוא, ומיכאל הכהן הגדול הוא המשמש בתוך המשכן ההוא של מטטרו"ן, כדמיון שמשמש הכהן הגדול העליון למעלה, בתוך משכן אחר הנסתר שאינו מתגלה, שהוא בסוד עולם הבא.
למעלה שני משכנות ושני כהנים
שני משכנות הם, אחד הוא משכן הנסתר העליון, ואחד הוא המשכן של מטטרו"ן, ושני כהנים הם, אחד אור הראשון, ואחד מיכאל הכהן הגדול למטה.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכא ע"א
ה' הראה למשה צורת כל דבר למעלה
רבי שמעון אמר, בוא וראה, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה המשכן, היה משה עומד ותוהה, שלא ידע מה לעשות, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בראית העין, ככתוב: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר", מהו "בְּתַבְנִיתָם", אלא למדנו, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה צורת כל דבר ודבר, כהצורה ההיא שהיא למעלה, וכל דבר ודבר היה עושה הצורה שלו, כהצורה שהיא למעלה.
ה' הראה למשה כל הכלים בתוך המלכות
"אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר", אשר אתה רואה צריך לומר, אלא למדנו, שאספקלריא שאינה מאירה הראה לו הקדוש ברוך הוא, בתוכה כל אותן הגוונים והצורות,[כה] שיהיו נעשים למטה, כמו המראה שראה בתוכה כל אותן הצורות, כך נשמע מהכתוב: "אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר", "אַתָּה", זה סוד האספקלריא שאינה מאירה, שהראה לו בתוכה כל אותן הצורות, ומשה ראה אותן כל דבר ודבר על תקונו, כמי שרואה בתוך מראה של זכוכית ובתוך המראה שנראה בו כל הצורות, וכאשר הסתכל בהן משה היה קשה לו להבין עשייתן, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אתה בסממניך, ואני בסממני, אז נתיישב משה במעשה המשכן.
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רמא ע"א
ה' הראה למשה כל דבר בד' מיני אש
ובוא וראה, כאשר צוה הקדוש ברוך הוא למשה על המשכן, לא היה יכול לעמוד בו, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא הכל בצורתו, כל דבר ודבר, במה הראה לו, באש לבנה ובאש שחורה ובאש אדומה ובאש ירוקה, מה כתוב: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר", עם כל זה היה קשה לו למשה להבין.
משה אמר לחכמי לב ונחשב כאילו עשה בעצמו
בוא וראה, אף על פי שהראה לו עין בעין, לא רצה משה לעשות, ואפשר תאמר שהוא לא ידע לעשות, או שחכמה לא היתה עמו, בוא וראה, בצלאל ואהליאב וכל שאר עושי המלאכה, אף על פי שלא ראו כמשה, מה כתוב: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה", אם הם שלא ראו עשו כך, משה שראה על אחת כמה וכמה, אלא משה אף על פי שהסתלק מעבודת המשכן, הכל היה בידו, ועל ידו, ונקרא על שמו, ועל כן כתוב: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה וגו'".
דבר אחר, משה נסתלק מן זה, ונתן מקומו לאחר, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל וגו'", וכתוב: "וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וגו'", ועם כל זה, כיון שהוא פקד ובפקודתו נעשה, הרי הוא עושה הכל.
הכל נקרא על שמו של משה שהוא הקים את המשכן
ועוד, שכל מלאכה אינה מתקיימת אלא בגמר המלאכה, ועל כן "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", בקשו להקימו כל אותן חכמי לב, ולא היה מתקיים, בשביל כבודו של משה, עד שבא משה והקים אותו, וזה נתבאר.
f f f%