זוהר תורה דף יומי- פרשת יתרו

לקריאת זוהר תורה- פרשת יתרו, לחץ כאן: זוהר תורה יתרו, דף היומי – אינדיזיין

לקריאת זוהר פרשת יתרו לחץ כאן: זוהר יתרו

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף סז ע"ב

ה' נתן את התורה בעת שמלכותו היתה שלמה

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן וגו'", אמר רבי אלעזר, בזמן שעמים אחרים נכנעים ובאים ומודים להקדוש ברוך הוא, כיון שהם נכנעים ומודים לו, אז נשתלם כבוד הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה, בשעה שבא משה לפרעה ואמר לו: "ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וגו'" (שמות ג, יח), פתח הוא ואמר "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (שם ה, ב), ורצה הקדוש ברוך הוא שיתכבד שמו בארץ כמו שהוא נכבד למעלה, כיון שהכה אותו ואת עמו, בא והודה לו להקדוש ברוך הוא, שכתוב: "ה' הַצַּדִּיק" (שם ט, כז), הוא שהיה מלך המושל בכל הארץ, כיון שהוא הודה כל שאר מלכים הודו, שכתוב: "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם" (שם טו, טו).

בא יתרו כומר עליון וגדול, ממונה הגדול של כל אלהים אחרים, והודה לו להקדוש ברוך הוא, ואמר: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים", אז נתעלה ונתכבד הקדוש ברוך הוא בכבודו למעלה ולמטה, ואחר כך נתן התורה בשלימות הידיעה שהוא מושל על הכל.

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, על זה כתוב: "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם" (תהלים סז, ד).

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף סח ע"א

שם אלוקים הגין עליהם בגלות ושם הוי' הוציאם ממצרים

רבי חייא אמר, "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ", זה הכתוב יש לעיין בו, בתחלה כתוב: "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה", ואחר כך כתב: "כִּי הוֹצִיא ה'", אלא זהו סוד, "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים", זה השם שהגין על משה ועל ישראל, ולא סר מהם בגלות, ואחר כך השם העליון הוציאם ממצרים, שהרי השם הקדוש שהוציאם בסוד של היובל היה[א].

f   f    f

הניסים שנעשו למשה וישראל

דבר אחר, "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה", כאשר נשלך לנהר וכאשר הצילו מחרב פרעה, "וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ", שכתוב: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם"  (שמות ב, כד), וכתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שם א, יב).

f   f    f

יתרו שמע ונכנע

רבי יוסי אמר, "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ", וכי יתרו שמע וכל העולם לא שמעו, הלא כתוב: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן" (שם טו, יד), אלא כל העולם שמעו ולא נכנעו, וזה שמע ונכנע ונכפף לפני הקדוש ברוך הוא, ונתקרב ליראתו.

f   f    f

כל מה שברא ה' בעולמו הוא לצורך

רבי אבא אמר, בכמה מקומות למדנו שהקדוש ברוך הוא כל מה שהוא עושה למעלה ולמטה, הכל אמת ופעולתו אמת, ואין לך דבר בעולם שיצרך האדם לדחותו ממנו ולנהוג בו בזיון, שהרי כולם פעולה של אמת הם, והכל נצרך להיות בעולם.

האדם לא ינהוג בזיון בשום דבר שברא ה'

ולולא שנצרכים להעולם, לא היה בראם הקדוש ברוך הוא, ועל כן אין לו להאדם לנהוג בזיון בכל דברים הנמוכים שבעולם, בדבריו ובמעשיו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

משה לא נהג בזיון ביתרו וקיבל דבריו ונתקדש שם ה' על ידו

בוא וראה יתרו הוא שנתן עצה למשה על תקנת הדינים, וכך נצרך, וזהו הסוד שהודה להקדוש ברוך הוא, וסדר לפניו תקנת משפטיו, להראות מה שכתוב: "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דברים א, יז), ולא לצד אחר, והדינים לישראל נתנו ולא לאחר, ככתוב: "חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" (תהלים קמז, יט).

ובוא וראה שלא ינהג אדם בזיון באחר, ודברי הדיוט דבר הוא, שהרי במשה כתיב: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וגו'".

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף סט ע"א

כשהגוים באים להתגייר ה' שולט לבדו

פתח ואמר, "עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה" (תהלים יח, נ), דוד המלך אמר זה ברוח הקודש כאשר ראה שכבודו של הקדוש ברוך הוא לא מתעלה במעלה ולא מתכבד בעולם אלא מצד עמים אחרים.

ואם תשאל הלא הקדוש ברוך הוא אינו מתכבד בעולם אלא בשביל  ישראל, כך הוא בודאי, שהרי ישראל הם נעשו יסוד המאור להאיר, אבל כאשר עמים אחרים באים ומודים בשעבוד לכבודו של הקדוש ברוך הוא, אז נתוסף יסוד המאור ומתחזק על כל מעשיו, בחבור אחד, ונתגלה ממשלת הקדוש ברוך הוא בלבדו למעלה ולמטה.

על ידי יתרו התרחקו הרבה מעבודה זרה

כדמיון זה בכל העולם יראה ופחד נפל עליהם מלפני הקדוש ברוך הוא, כיון שבא יתרו כומר הגדול של כל אלהים אחרים, ואז נתחזקה ממשלת כבודו של הקדוש ברוך הוא על הכל, לפי שכל העולם כאשר שמעו שמיעת גבורתו של הקדוש ברוך הוא זעו, וכולם הסתכלו ביתרו שהוא חכם וראש הממונה של כל עבודה זרה שבעולם, כיון שראו שהוא בא והשתחוה להקדוש ברוך הוא, ואמר "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים", אז התרחקו כולם מיראתם, וידעו שאין בהם ממש, ואז נתכבד כבוד שמו הקדוש של הקדוש ברוך הוא בכל הצדדים, ולכך נכתבה פרשה זו בתורה, והתחלת פרשה זו היא בו ביתרו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף סט ע"ב

סיבה שנקראו בניה ולא בני משה

"וַיִּקַּח  יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וגו' וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ", אמר רבי חייא, וכי בניה הם ולא בניו של משה, אלא לפי שהיא עמלה בהם בלי בעלה, קוראה להם התורה בניה ולא בניו, אמר רבי יוסי, אף על פי שבניו של משה היו, דבר אמת הוא מה שנקראו בניה בודאי.[ב]

רבי אלעזר אמר, הרי משה נזדווג במקום אחר קדוש עליון, ואין כבודו לקרותם בניו, עתה אף על פי שהיו בניו, ובשביל כבוד המקום ההוא שנזדווג בו, קרא להם כאן בניה, ואחר כך קרא להם בניו, מה הטעם, לפי שבאותה שעה שבא יתרו היה משה מדבר עם השכינה, לאחר שנפרש ויצא אצל חותנו, אז כתוב: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וגו'".

אמר רבי שמעון, אלעזר אלעזר, אני רואה בפרשה זו שאתה התחלת לדבר כראוי, אבל גמר דבריך לא כן, ודאי בשביל כבוד השכינה שהיא הזדווגות העליונה שנזדווגה בו במשה, כתוב בניה, ואם תשאל הרי כתוב: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה", הכל הוא כלל אחד,[ג] ובניו, בנים של יתרו.

בזכות משה הוליד יתרו בנים

שהרי לאחר שבא משה אצלו היו לו בנים, וכך היה ביעקב שכיון שבא אצל לבן ועשה מדורו בביתו, היו לו בנים, אף כאן במשה כך כיון שעשה מדורו בבית יתרו, היו לו ליתרו בנים, וכל בני ביתו הביא עמו להכניסם תחת כנפי השכינה, וזהו שיתרו אמר למשה: "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ", "וּשְׁנֵי בָנֶיהָ" כתוב, ולא כתוב ושני בניך,[ד] בנים היו לו ליתרו, שכתוב: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" (שופטים א, טז), ובניו הניחם להיות עם משה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף ע ע"א

יתרו בא להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה

"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר וגו'", אמר רבי שמעון כיון שכתוב "אֶל מֹשֶׁה" מפני מה כתוב "אֶל הַמִּדְבָּר", אלא שמודיע עיקר הכל למה היה בא, "אֶל הַמִּדְבָּר", ומה הוא, "הַר הָאֱלֹהִים", שזה הוא המקום לגרים להתגייר,[ה] ועל כן כתוב: "אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר", למשה שיגייר אותם ויכניסם תחת כנפי השכינה, "אֶל הַמִּדְבָּר" היו באים ששם הוא "הַר הָאֱלֹהִים" לתקן נפשותם, ולפיכך עומד מקום ההוא בהסוד של הר,[ו] שכל מי שבא להתגייר זוכה בו, ונקרא גר צדק, והרי ביארנו, שהגר אף על פי  שמתדבק במקום העליון הקדוש הזה, כיון שעזב עמו ואבותיו נקרא גר, כמי שעושה מדורו במקום שלא ידע מקודם לזה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת שמות דף ה ע"א

כל בני ישראל יצאו עם משה לקראת יתרו

"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וגו'", אמר רבי חייא, אהרן ראה למשה שיצא ויצא עמו, אלעזר והנשיאים והזקנים יצאו עמו, ראשי האבות קרואי העדה וכל ישראל יצאו עמהם, נמצא שכל ישראל יצאו כולם לקראת יתרו, מי ראה למשה שיצא והוא לא יצא, לאהרן ולהנשיאים שיצאו והוא לא יצא, נמצא שבשביל משה יצאו כולם.

f   f    f

רזי דרזין חלק ב' פרשת יתרו דף ע ע"א

ענין חכמת הפרצוף

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו'", כתוב "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א), זה ספר מאותן ספרים סתומים ועמוקים.

חכמה זה נמסר לאדם הראשון ולשלמה המלך

להבין חכמה הסתומה והעמוקה שנמסרה לאדם הראשון בדבר צורות האנשים, חכמה זו נמסרה לשלמה המלך, ונחל אותה וכתבה בספרו.

השכינה למדה למשה והראתה לו הראויים להיות שופטים

למדנו שמשה נתקשה בזה, עד שבאה השכינה ולמדה לו, והיא ראתה וביררה לכל אותן האנשים שנראו בפרצוף הראוי, ושם למד משה חכמה זו ונכנס בתוכה, זהו שכתוב: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם", זהו שכתוב בו "וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ" (תהלים קב, כח), "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" (נחמיה ט, ו), "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי" (שם ג, ד).

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה", ותסתכל בזה, אתה ולא אחר,[ז] להבין ולהסתכל בהששים רבוא ישראל.

כדי לדעת שורש מידות אדם יש להסתכל בששה דברים

בששה צדדים יש להסתכל בצורות האנשים, להבין החכמה על בוריה, ואלו הם, בשערות, בעינים, בחוטם, בשפתים, בהפנים, בידים, באותן קוי הידים, ובששה צדדים האלה כתוב: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה".

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה" בהשערות, בקמטים של המצח, בגבות העינים, "מִכָּל הָעָם", בהעינים, בדוקין שבעין, ובקמטים שתחת העין, "אַנְשֵׁי חַיִל", שיש בהם כח לעמד בהיכל המלך, בהפנים, בצהיבת הפנים, בקמטים של הפנים, בהרשומות שבהם ובהזקן, "שֹׂנְאֵי בָצַע", בידים, בקוי הידים, ובהרשומות שבהן, וכל הששה צדדים נרמזים כאן, שנמסרו למשה להסתכל ולהבין החכמה הסתומה, וחכמה זו נוחלים צדיקי אמת כראוי אשרי חלקם.

רזי דרזין חלק ב' פרשת יתרו דף עא ע"א

יש סימנים מסויימים שמשתנים על ידי מעשיו של האדם

זה ספר תולדות אדם מזמן לזמן, לפי מעשיו של האדם כך נולדים ונרשמים ומתחלפים בו הרשומות מזמן לזמן, שהרי לפי הזמן שרוח הקודש שורה בתוכו, כך הוא עושה תולדות והרוח ההוא מראה רשומות מבחוץ, ובזמן שעובר וזז ממנו רוח הקודש, ובא שמה רוח טומאה, רוח הטומאה ההוא מכשכש בתוכו, ומראה מבחוץ מראות ורשומות ידיעות, הניכרים בו בהקמטים שבעורו מבחוץ, אף על פי שהשערות והמצח והחוטם והעינים וכל שאר הסימנים עומדים על קיומם.

זר"ה פס"ץ, זי"ן רי"ש ה"א פ"א סמ"ך צד"י, אלו האותיות מתחלפות תמיד בחכמה הזאת, אות זי"ן ענין קיום השערות היא, וסימנך הזיון וכלי מלחמה של שמשון בשערותיו היו, וזהו נזר האלהים עליו.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף ע ע"ב

בשבעה דברים ניכרים בני האדם

ועוד זה ספר תולדות אדם, להצורות, בסוד הצורות של האנשים, להכיר על ידם מהות ותולדות האדם, סודות של צורת האדם, בשערות, במצח, בעינים, בהפנים, בשפתים, בקוי הידים, ובאזנים, בשבעה אלה ניכרים האנשים.

שערותיו קשים בידוע שליבו וטבעו קשים

סוד השערות, מי ששערותיו קמוטות ועולות למעלה על ראשו, בעל כעס הוא, לבו קמוט ככלי טפסא,[ח] מעשיו אינם ביושר, בשותפות התרחק ממנו.

שערותיו חלקים ותלויים סימן שהוא נדיב לב ומצד החסד בא

מי ששערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה, טוב הוא לשותפות, וריוח נמצא בו, והוא בלבדו לא כן, בעל סוד הוא באותן סודות העליונים, ובסודות קטנים אינו עומד בהם, מעשיו לפעמים ביושר ולפעמים לא ביושר.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עא ע"א

שערותיו תלויים ואינם חלקים הוא כלול מחסד וגבורה יחדו

אם שערותיו תלויות למטה ואינן חלקות, לבו אין מפחד, בעל זדון הוא, יכסוף במעשים טובים יפים הם לפניו ואינו עושה אותם, וכאשר יזקין מבקש להיות ירא שמים, ונאה במעשיו, וכל זה בעניני זה העולם, אבל בעניני השמים יצליח מי שיתקרב אליו, לא יתגלו לו סודות עליונים, אבל סודות קטנים ראוי הוא לשמרם, מן דבר קטן עושה הרבה, ודבריו נשמעים, וסוד זה הוא זי"ן באותן האותיות שלמדנו מאדוננו.

שערות שחורות ומבהיקות הוא מצד חסד שבמלכות כשהיא נשפעת

מי ששערותיו שחורות וצהיבות ביותר, יצליח בכל מעשיו בעניני זה העולם, במסחר ובדומה לזה, פזרן הוא, זה יצליח בלבדו, מי שיתחבר עמו לא יצליח לימים רבים, אלא יצליח מיד, וזאת ההצלחה תפרח ממנו, וסוד זה שהוא בכלל אות ז'.

שערות שחורות ואינם מבהיקות מושרש במלכות ללא השפעה

מי ששערותיו שחורות ואינן צהיבות, לפעמים מצליח ולפעמים אינו מצליח, זה הוא שלהשתתף ולעסוק עמו טוב לזמן קצר ולא לזמן ארוך, שהרי לזמן ארוך יחשוב מחשבות, שלא יוכל שותפו להפרש ממנו, ולפי שלא יוכל שותפו להפרש ממנו אחר כך טוב להשתתף עמו רק לזמן קצר, זה יצליח בתורה אם יעסוק בה, וגם יצליחו עמו אחרים בתורה, אינו בעל סוד לזמן ארוך, בעל לב נשבר הוא, יראה בשונאיו, ולא יוכלו שונאיו להרע לו, והוא בסוד אות י, שאין עומד בכלל אות ז, אלא באות י' בלבד, בסוד אותיות הקטנות.

ענין שערות מרוטות

מי ששערותיו מריטות, יצליח במעשיו, ורמאי הוא, רעב בביתו, נראה לירא חטא מבחוץ, ואינו כן בפנים, כל זה טרם שנזקן, ואם שערותיו נמרטות לאחר שנזקן, היא מתהפך מכמו שהיה בתחלה הן לטוב והן לרע.

וכל זה במריטת השערות בין עיניו, על המוח במקום הנחת תפילין, ואם במקום אחר של הראש לא כן, ואין הוא רמאי, אלא בעל לשון הרע בלחש בלי הרמת קול, לפעמים הוא ירא חטא, ולפעמים לא, וזה הוא בסוד של אות ז' כאשר נכללת באות י, עד כאן הסודות של השערות לגדולי תורה, היודעים דרכי וסודות התורה, להכיר נסתרות האנשים.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עא ע"ב

ענין מצח קצר וחד

סוד המצח הוא באות נ', שהיא שלימות אות זי"ן, לפעמים נכללת בסוד של אות ז', ולפעמים היא בלבדה, מי שמצחו קצר וחד בלי עגול, זה הוא אדם שאין לו ישוב הדעת, יחשוב שהוא חכם ואינו יודע, נבהל ברוחו, נושך בלשונו על ידי לשון הרע כנחש.

הקמטים שבמצחו גדולים, ואינם בהתחברות, כשמדבר נעשים אותן הקמטים במצחו ולא בהתחברות, שאר הרשומות שבמצחו כולם בהתחברות, איש כזה אין להתחבר עמו אלא לפעמים על זמן קצר, ולא על זמן ארוך, כל מה שהוא עושה וחושב הכל רק לתועלתו, ואינו חושש לתועלת אחרים, אינו בעל סוד כלל, זה הוא "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד" (משלי יא, יג), ואין דבריו נחשבים כלל, זה הוא בסוד אות נ' הנכללת באות ז', ואינו נקרא נאמן רוח בהתקימות.

ענין מצח קצר ועגול

מי שמצחו קצר בעגול, זה הוא איש חכם במה שמסתכל, לפעמים הוא נבהל ברוחו, אוהב להיות בשמחה, רחמן הוא על הכל, מסתכל בהרבה ענינים, אם יעמל בתורה יהיה חכם גדול.

ג' קמטים עליונים גדולים במצחו בשעה שהוא מדבר, שלשה קמטים קטנים קרובים לעין אחת, וג' קמטים קטנים על עין השנית, בוכה כשהוא כועס, זה הוא טוב יותר מכפי שנראה לעין, הוא משליך אחר כתפיו כל עניני עולם הזה, הן במעשיו הן בענינים אחרים ואינו חושש, והוא מצליח בתורה, כל איש שיעסק עמו ירויח מן ענינים אחרים שבזה העולם, לפעמים נדבק רצונו בהקדוש ברוך הוא ולפעמים לא, בדין אינו מצליח, מתרחק הוא מן דין, וזה סוד של אות נ' בלבדה שאינה נכללת באות ז', מתרחק מן דין ואינו עומד בו, והאהבה היא הצד שלו.

מצח גדול ואינו עגול

מי שמצחו הוא בלי עגול והוא מצח גדול, זה הוא אדם שבכל פעם הן כאשר עומד והן כאשר הולך נכפף ראשו, זה נחלק לשני צדדים, והם צדדים של שגעון, צד אחד הוא שגעון נגלה, ואנשים אחרים יודעים שגעונו כי ניכר לפני הכל שהוא שוטה.

במצחו יש ארבעה קמטים גדולים, לפעמים כשמדבר נעשים אלו הקמטים במצחו, ולפעמים נתפשט עור של מצחו ולא נראים אותן הקמטים, רק נראים קמטים אחרים גדולים במצחו למטה סמוך לעיניו, הוא מצחק לחנם, פיו גדול, הוא איש שאין בו תועלת.

צד שני, הוא שגעון הנסתר בו, והאנשים אינם מבינים בו, והוא מתחכם במה שהוא יעמל ואפילו בתורה, אבל שלא לשמה אלא בשביל להתגאות בפני העם, והכל עושה בלחש ובגאות הלב, להראות שהוא צדיק ואינו כך, כל עניניו אינם לשמו של הקדוש ברוך הוא, אלא בשביל אנשים, חושב מחשבות ומתנהג עצמו במנהג של פרסום כדי שיסתכלו בו, זה הוא בסוד של אות נ' הנכללת באות ז'.

ענין מצח עגול וגדול

מי שמצחו הוא בעגול והוא גדול, חכם הוא, דברן וזכרן, איש שהכל בו, מבין בכל מה שהוא עמל אפילו בלי אומן שילמד לו, מצליח בכל מה שהוא עמל, ובממון לפעמים מצליח ולפעמים לא, מן דבר קטון מסתכל בדברים גדולים, נבון נקרא, אינו דואג על עניני זה העולם, ואף אם יודע שיתבייש בהם אינו דואג עליהם, ואינו משימם על לבו, רך הלבב הוא.

שני קמטים עליונים גדולים במצחו, קמט אחד ממעל לעין אחת, וקמט אחד ממעל לעין השנית, ועוד נמצאים שלשה קמטים גדולים במצחו על אותן של העינים, מלבד קמט התחתון שהוא נחלק לשני קמטים ממעל להעינים, זה חושב מחשבות מבפנים ולא מבחוץ, לפי שאינו נחשב במעשיו בעיני האנשים, בעל פחדן הוא לפי שעה ולא יותר, נח להתפייס, במעשיו החיצונים לפני אנשים, לפעמים לא נחשב בעיניהם אלא כנער ולפעמים כחכם, זה הוא בסוד אות נ' שהיא בלבדה, ואינה נכללת באות ז', וחלש הוא, כי לא נכלל באלו אותיות הראשונות, אלא שנסמך לאות ס' להתכלל בה, ולא באותיות הראשונות, עד כאן סודות החכמה של המצח.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עב ע"ב

חכמת הפרצוף בעינים

סוד העינים, הוא בסוד של אות ס', לפי אותו הגוון הסובב מבחוץ, ולפי מושבה, עין היושבת בשלימות הראוי שאינה שקועה, זה אינו רמאי, והוא רחוק מן רמאות ולא נמצאת בו כלל.

ענין לבן ושחור יחד וירוק ושחור יחד בעיניו

גוונים של העינים ארבעה הם, מראה לובן מבחוץ הסובב את העין כמו שהוא בכל האנשים, לפנים ממנו סובב גון שחור, ונכלל לובן ושחור ביחד, לפנים ממנו גוון ירוק ונכלל בהשחור, לפנים ממנו אישון בת עין נקודה שחורה, איש בעל עינים כאלה הוא בשמחה תמיד, וחושב מחשבות לטוב, ולא נשלמות אותן המחשבות, לפי שמעבירן מיד מן רצונו, עמלו בעניני זה העולם, וכאשר עמל בעניני שמים הוא מצליח, זה נצרך להחזיק בו שיעמל בתורה שהרי יצליח בה.

גבות עיניו גדולים ומכסים למטה, באלו הגוונים של העין יש גידין אדומות דקות באורך, אלו הגידין נקראים אותיות קטנות של העין, לפי שאלו גווני העין, אם מאירים בהארה, הארה זו תעלה אותיות, להתגלות לפני גדולי התורה, באותן גידין אדומות הדקות, וזה הוא באות ס' ונכלל באות ה'.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עג ע"א

ענין עינים ירוקות וסביבן לבן

בעל עינים ירוקות, המסובבות בלובן, ומתערבים הירוק עם הלובן ההוא, רחמן הוא זה, והוא חושב תמיד רק לתועלתו, ואינו חושב כלום לנזק של אחרים, גוון שחור לא נראה בו, בעל תאוה הוא, ולא מצד הרע, ואם תעלה בידו מן צד הרע לא ישוב ממנו, נאמן הוא בדבר הידוע, ובמה שאינו ידוע אינו נאמן, בעל סוד הוא בדבר שהוא סוד, עד שישמע זה הסוד במקום אחר, כיון ששמע אותו מגלה הוא הכל, ולא נשאר אצלו סוד כלל, שכל דבריו אינן בשלמות, גוני עין הסובבים בלובן ובירוק, זה הוא בסוד אות ה', ונכלל באות ז' ובאות ס'.

ענין עינים צהובות וירוקות

בעל עינים צהובות ירוקות, שגעון יש בו, ובשביל שגעונו הוא פה מדבר גדולות, ועושה עצמו כאדם גדול בגדלות, ומי שמתווכח עמו מנצח אותו, אינו ראוי לסודות התורה, שהרי לא יניחו בלבו אותן הסודות, כיון שעושה עצמו גדול בהם, וזה הוא בסוד אות ה', הנכללת באות ז' בלבדו, ונתרחק מאות ס', לפי שהוא מתנהג עצמו בגאות, נתרחקה ממנו אות ס' ולא תתקרב עמו, וזה כאשר הוא מדבר עושה הרבה קמטים במצחו.

ענין עינים לבנות וירוק מעט סביבן

בעל עינים לבנות המסובבות מעט בגוון ירוק, זה הוא בעל כעס, וגם רחמן הוא הרבה פעמים, וכאשר יתמלא בכעס אין בו רחמנות כלל ונהפך לאכזרי, אין הוא בעל סוד, וזה הוא בסוד אות ה' הנכללת באות ס'.

ענין עינים ירוקות ולבנות שמעורב בהם קצת שחור

בעל עינים ירוקות ולבנות ביחד, ומעט מן גוון שחור מעורב בהן, זה הוא בעל סוד ומצליח בהם, ואם מתחיל להצליח, הוא מצליח ועולה, משנאיו אין יכולים להרע לו, והוא מושל עליהם בממשלה ונכנעים לפניו, זה הוא בסוד אות כ' הנכללת בסוד של אות ס', ועל כן הוא מושל אם התחיל למשול, עד כאן סודות העינים לאותן בעלי החכמה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עג ע"ב

חכמת הפרצוף בפנים עצמו

סוד הפנים לאותן בעלי החכמה הפנימית, צורות הפנים אין הם בהרשומות שמבחוץ, אלא בתוך הרושם של סודות פנימיים, צורות הפנים מתהפכות מן צורות של רשומות, כי צורות הפנים הן סתומות בהרוח השורה בפנים, ומתוך זה הרוח נראה לחוץ צורות הפנים, שהן ניכרות אצל אותן החכמים.

צורת הפנים ניכרת על ידי רוח פנימי שכל האותיות סתומות בו

צורות הפנים ניכרות מתוך הרוח, רוח יש באדם שסודות של אותיות חקוקים בו, וכל האותיות סתימות תוך רוח ההוא, ולפי שעה עולות הרשימות של אותן האותיות לתוך הפנים, וכמו שאלו האותיות עולות, כן נראים הפנים בצורות רשומות לפי שעה במראה שאינו מתקיים, מלבד אותן בעלי החכמה שהמראה מתקיים בהם ואינו נשכח מהם.

ציור המלכות ברוח וצורות הכ"ב אותיות ברוח

ציור האותיות בא מן צד שלמעלה, והציור של האם נצטייר ברוח ההוא למטה, הציור של האותיות גנוזות בפנים, וציור האם בולט לחוץ, ציור האם הם פני אדם פני אריה פני שור פני נשר, והרוח עושה הציור של כולם מבחוץ לפי שעה, לפי שכל מה שהוא מצד הרוח בולט לחוץ, ונראה ונגנז, וכל אלה הצורות נראות מצוירות בציור של אותיות, אף על פי שהן גנוזות, אלה ארבע הצורות נראות לפי שעה לאותן בעלי עיניים, המבינים בסודות החכמה להסתכל בהם.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עד ע"א

אדם טהור ונקי יש בו צורת אדם שזהו ציור השלם מכל הציורין

ציור הראשון, כאשר האדם הולך בדרך אמת, אותן היודעים בסודות רבונם יכולים להסתכל ולהבין בו, לפי שהרוח הפנימי מתוקן בו, ובולט בו לחוץ ציור של הכל, וציור ההוא הוא צורת אדם, וזה הוא ציור שלם יותר מכל ציורים, וזה הוא ציור הנעבר לפי שעה לפני עיניהם של חכמי לב, זה האיש כשמסתכלים בפניו החיצון, עיני לבב המסתכלים נתעוררות באהבה אליו.

ד' סימנים של אותיות יש בהפנים, גיד דק אחד בולט בשכיבה מצד הימין, וגיד דק אחד הכולל שני גידים אחרים הנאחזים בו בצד השמאל, ואלו ד' סימנים הם ד' אותיות הנקראים עדות, הסימן של אות ע' הוא גיד הדק ההוא של צד ימין הבולט בשכיבה, אות ד' עם שתי אותיות ו' ת' המחוברות בה, הן גיד הדק ההוא הכולל שני גידים אחרים שבצד השמאל, וזהו סוד הכתוב: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ" (תהלים פא, ו), שכל מי שראה אותו נתעוררה אהבה בלבו אליו, והוא נשתלם באהבה.

צורה זו של צורת אדם כולל כל הצורות, וכולן נכללות בה, זה האדם אינו נבהל ברוחו, בשעה שכועס הוא במנוחה, ודבריו במנוחה, ומיד נתפייס.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עד ע"ב

צורת אריה לאדם ששב לדרך הישר

ציור השני, אם זה האדם לא הלך כל כך בדרך רע, והוא נוטה מן הדרך ההוא ושב לריבונו, לא שהוא רגיל תמיד ללכת בדרך הישר, אלא זה שהלך באותן דרכים הרעים, סר ונוטה מהם ושב לריבונו, זה הוא שרוח טוב התחיל לנוח עליו, שיתגבר על זוהם הראשון שהיה בו, והוא בולט אצלו לחוץ בהסתכלות העיניים לפי שעה כמו צורת אריה המתגבר, וזה האדם בשעה שמסתכלים בו, ראיה זו גורמת לו להעביר בלבו צורת אריה המתגבר לפי שעה, זה האדם כשמסתכלים בפניו החיצון, אותן עיני הלב של המסתכל בו לא תתעורר בהן אהבה אליו לפי שעה, אבל מיד חוזר הלב לאהוב אותו, כשמסתכלים בו מתבייש, וחושב שהכל מכירים מעשיו, פניו אדומים כמכוסים בדם, לפי שעה מתהפכים ללבן או לירוק.

שלשה גידים דקים יש בפניו, אחד לימין, והוא מתפשט בפניו, ונאחז בו עד שעולה על חוטמו למעלה, שני גידים דקים לשמאל, ועוד גיד דק אחד המתפשט למטה מאותן השנים, והוא נאחז בזה ובזה, אלו הן האותיות הנחקקות בפניו, והן בולטות בשעה שהוא נבהל ואינן שוכבות, וכאשר הוא מתחרט ומרגיל עצמו ללכת בדרך אמת הן שוכבות.

והסוד של אותן האותיות הוא קריב, שזה היה רחוק מן הקדושה, ועתה אלה האותיות בולטין בפניו בשעה שהוא נבהל, ומזהירים בו קרי"ב שיחזור ויתקרב להקדושה, וזה הסימן ק' מצד הימין, ואותיות האחרות ריב מצד השמאל, ואף על פי שעוד גידים דקים אחרים נראים בפניו, אבל אין בולטים לחוץ כאלה, מלבד בזמן שהוא הולך בדרך עקום.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עה ע"א

צורת שור לאדם שאינו הולך בדרך הישר

ציור השלישי, אם הולך אדם בדרך לא טוב, ונוטה בדרכיו מן דרכי התורה, רוח קדושה ההוא שהיה בפנימיותו מסתלק ממנו, ורוח אחר נראה בו עם צורה אחרת, ובולט לחוץ בהסתכלות העינים של חכמי לב לפי שעה צורת שור, ובשעה שמסתכלים בו גורמים להעביר בלבו צורה ההיא, ונראים בו ג' גרגרים אדומות בפניו בצד הימין, שהם כמו גידין דקים אדומות, ושלשה בצד השמאל, ואלה הן האותיות הבולטות בו, אחד הוא גיד דק בעגול, ושני גידים דקים אחרים עליו, וכולם הם בעגול, ואיש כזה עיניו שקועות.

והסוד של אותיות האלה כך הוא, גיד אחד הוא אות כ', שנים האחרים הם ר"ת, וכן לצד השמאל, וסימן לזה הוא, מה שכתוב: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם" (ישעיהו ג, ט), ואלה האותיות הן בולטות בהפנים יותר על כל שאר גידין הדקים, ואם ישוב מדרך השמאל לימין, נכפף רוח ההוא, ונתגבר הרוח דקדושה, אלו גידים הדקים הם בשכיבה, והאחרים בולטים לחוץ.

צורת נשר לאדם שנתגלגל וצריך לתקן את הגלגולים הקודמים

ציור הרביעי, זה הוא ציור של אדם העומד תמיד להתתקן עבור סוד פגמו בגלגול הראשון, זה הוא שנראה לחכמי לב בצורת נשר, רוח שלו הוא רוח חלש, זה לא נראה בפנים שלו אותיות הבולטות לחוץ, שהרי נאבדו ממנו ונשתקעו, בזמן אחר בגלגול הראשון שאז נסתלקו ממנו, ועל כן אין בולטת בו.

והסוד שלו להכירו הוא עיניו אינן מאירות בנצוצות כשהוא בשמחה, וכשהוא מספר שער ראשו וזקנו, לפי שרוחו אינו מאיר לו באותיות, ונשתקע ניצוץ ההארה שלו שהיה לו בגלגול הראשון, הוא אינו עומד בענין הסתכלות הפנים להסתכל בו, וסודו מרומז בהכתוב: "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה" (קהלת ד, ב),[ט] עד כאן סודות הפנים.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עה ע"ב

ענין שפתים גדולות

סוד השפתים הוא באות פ' הנכללת בסוד של אות ס', בעל שפתים גדולות, זה הוא אדם המדבר בלשון הרע, אינו מתבייש ואינו מפחד, בעל מחלוקת, והולך רכיל בין איש לרעהו, "וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים" (משלי ו, יט), אין הוא בעל סוד, וכאשר יעמל בתורה הוא מכסה סוד, אבל בעל לשון הרע הוא, ואינו משים יראה בלבו, והסימן שלו הוא אות פ' הנכללת באות ר' ואינה נכללת באות ס', זה הוא שהיה ראוי להיות זכאי אבל אין הוא ירא חטא, ולא נצרך לעסוק עמו, לפי שכל דבריו הם בפה ולא בגוף.

ענין שפתים עבות

בעל שפתים עבות ונראות זקנות ואינן דקות וחלקות, זה הוא איש בעל כעס ביותר, עושה רע במזיד, אינו יכול לסבול כל דבר, בעל לשון הרע בפרסום בלי בושה כלל, לפעמים עוסק בלצנות, זה הוא איש שנצרך להתרחק ממנו.

f   f    f

ענין זקן עב מאוד

ואם נתמלא כל פניו בשער, זה הוא שהלשון הרע מורה עליו בפרסום, אין לו בושה, עוסק במחלוקת, מצליח בעניני זה העולם, רואה נקמה בשונאיו, הוא "קֹרֵץ בְּעֵינָו" (שם ו, יג), עליו נאמר: "הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו" (שם כא, כט), זה הוא בסוד של אות פ' בלבדה שאין נכללת באות ס' כלל, ולפעמים נתחבר באות ר'.

f   f    f

חכמת הפרצוף באזנים

ובאות ר' נכלל סוד האזנים, מי שאזניו גדולות טפשות בלבו ושגעון ברוחו, מי שאזניו קטנות ועומדות על מעמדן כראוי, חכם לב עם התעוררות הוא, מבקש לעסוק בכל דבר, וסוד שלו הוא אות י' הנכללת בכל שאר האותיות, עד כאן סודות הצורות של האנשים.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עו ע"א

עיקר האדם הוא הנשמה והבשר רק מלבוש

סוד הקוים, בענין בריאת האדם מה כתוב בו: "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי  וגו'" (איוב י, יא), אם כן עיקר האדם מה הוא, אפשר תאמר שאינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים, לא כן, שהרי בודאי עיקר האדם אינו אלא הנשמה, ומה שנאמר עור ובשר עצמות וגידים, כל אלו אינם אלא מלבוש האדם בלבד, אינם אלא כלים לאדם ואין הם עיקר האדם, וכשימות האדם נפשט מאותן מלבושים שהיה לבוש.

f   f    f

הרכבת כל עניני האדם הוא כעין למעלה

עור ובשר זה מה שנתלבש בו האדם, וכל אותן עצמות וגידים, כולם הם בסוד החכמה העליונה כדמיון שלמעלה, העור הוא כדמיון שלמעלה, כמו שלמדנו באותן יריעות המשכן, שכתוב: "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" (תהלים קד, ב'), עורות אלים מאדמים ועורות תחשים, הם מרמזים על הלבושים שלמעלה הסוככים להלבוש של התפשטות השמים, שהוא לבוש החצון, יריעות מרמזים על לבוש הפנימי, שהוא כמו הקרום הסוכך על הבשר.

עצמות וגידים היינו המרכבות וכל אותן החילות הנמצאים בפנים, וכולם מלבושים להפנימיות, סוד האדם העליון שהוא הפנימיות.

וכך הוא גם הסוד שלמטה, עיקר האדם הוא הפנימיות שבו, המלבושים שלו הם כדמיון שלמעלה, העצמות והגידים הם כדמיון אותן המרכבות והמחנות, הבשר הוא הסוכך על אותן החילות והמרכבות, והוא עומד מבחוץ, והוא בסוד התמשכות מצד הטומאה, העור הסוכך על הכל, זה הוא כדמיון אותן הרקיעים הסוככים על הכל, וכולם הם לבושים להתלבש בהם, והפנימיות שבפנים הוא סוד האדם, וכל הסוד שלמטה הוא כדמיון הסוד שלמעלה.

כמו שלמעלה יש רקיע ובו כוכבים כך באדם יש עור ובו קווים

ועל זה כתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וגו'" (בראשית א, כז), שסוד האדם שלמטה הכל הוא כמו הסוד שלמעלה, וכמו שבזה הרקיע שלמעלה הסוכך על הכל נרשמו בו רשומות, להבין ולדעת באותן רשימות, שנקבעו בהם ענינים וסודות נעלמים, והם רשימות הכוכבים ומזלות, שנרשמו ונקבעו בזה הרקיע הסוכך מבחוץ.

אף כך העור שהוא הסוכך להאדם מבחוץ, והוא כהרקיע הסוכך על הכל, יש בו רשומות וקוים, והם הכוכבים והמזלות של העור, להבין בהם ולדעת בהם ענינים וסודות נעלמים, כמו בכוכבים ומזלות שיעיינו בהם חכמי לב, ויסתכלו בהם להבין.

f   f    f

קווי הידים והאצבעות

ההסתכלות בהפנים עם הסודות שאמרנו, קווי הידים וקוי האצבעות בפנים, כולם עומדים בסודות, להכיר ענינים נעלמים, ואלו הם כוכבים המאירים, להסתכל תוך מזל האדם באוצרות עליונים.

סימנים בציפרניים

אצבעות האדם עומדות בסודות עליונים, צפורני האצבעות יש זמנים שמאירים בהם כוכבים לבנים דקים, ונראים כזרע עדשים, והם שקועים במראיתם כמסמר על הקרש, ואין הם כאותן נקודות לבנות האחרות שאינן שקועות אלא שעומדות ממעל, באותן שאינן שקועות אין בהם ממש, אבל אלו שהן שקועות ולבנות כזרע עדשים יש בהן ממש, ויש בהן סימן טוב להאדם בשמחה, שיצלח באותו הזמן, או שגזרה נגזרה עליו וניצל ממנה.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עו ע"ב

קווי הידים משתנים לפי מנהגו של האדם

קווי הידים וקווי האצבעות שבפנים, כפי מנהגו של האדם כן מתחלפים אלו הקוים מזמן לזמן, כמו שהקדוש ברוך הוא מחליף החילות והזמנים בכוכבי השמים, יום זה כך וליום אחר כך, כפי פעולת סוד האדם הפנימי, כך נראים בהרקיע, שהרי לפעמים עומד בדין ולפעמים ברחמים, וכדמיון זה ממש נראה מבחוץ, לפעמים בגוון זה ולפעמים בגוון אחר, וכך נראה בזה העור של האדם התחתון, שהוא כמו הרקיע הסוכך על הכל, לפעמים בגוון זה ולפעמים בגוון אחר, ואלה הענינים לא נמסרו אלא לצדיקי אמת, לדעת וללמוד חכמה גדולה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עח ע"א

ואתה תחזה בעיניך בחכמת הפרצוף

פתח רבי שמעון ואמר, "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל וגו'", תבחר לא כתוב, אלא "תֶחֱזֶה", לפי ראיית העינים, במה, בהצורה של האדם, באלו ששה הצדדים שנתבאר, והכל נרמז בזה הכתוב.

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה" אחד בשערות, "מִכָּל הָעָם" שנים בהמצח, "אַנְשֵׁי חַיִל" שלשה בהפנים, "יִרְאֵי אֱלֹהִים" ארבעה בהעינים, "אַנְשֵׁי אֱמֶת" חמשה בשפתים, "שֹׂנְאֵי בָצַע" ששה בידים בהקווים שלהם, שכל אלה הם סימנים להכיר בהם האנשים, לאותן שרוח החכמה שורה עליהם.

רוח הקודש הודיע למשה

ואף על פי כן משה לא נצרך לזה, אלא מה כתוב, "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל", לפי שרוח הקודש היה בא אליו והודיע לו, ובו היה רואה הכל, מניין, שכתוב: "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי", באים אלי לא כתוב, אלא "בָּא אֵלַי", זה רוח הקודש שהיה בא אליו, ובו היה יודע, ולא היה נצרך לכל זה להסתכל ולעיין, אלא מיד לפי שעה היה משה יודע.

f   f    f

חכמי הפרצוף צריכים לרפאות את האנשים

החכמים המכירים באותן הצורות, עליהם להזהיר לבני העולם, וליתן רפואה להאנשים, לרפאות נפשותיהם, זכאים הם בעולם הזה, וזכאים הם בעולם הבא.

f   f    f

סתרי תורה חלק ב' פרשת יתרו דף עח ע"א

התורה ניתנה בחודש השלישי דווקא

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וגו'", ששולט בו אוריא"ל ראש הממונה, ושלש מאות וחמשה וששים רבבות מחנות עמו, כמספר ימי השנה, וכולם יש להם שס"ה מפתחות של מאורות, מן המאור ההוא היוצא מתוך חשמל העליון הפנימי שהוא גנוז וסתום, והסודות של האותיות הקדושות העליונות מהשם הקדוש תולין בו.[י]

והוא הסוד של איש תם, אדון הבית, איש האלהים, תם, כי שם הסיום וקשר התפילין, ויעקב איש תם היה.

ובצורתו קיים סוד החשמל הפנימי העליון שהוא נעלם וגנוז, וכל מאורות הסתומים העליונים הוא אוחזם, ויוצאים ממנו, וכל המחנות אוחזים אותן המפתחות של המאור ההוא היוצא מתוך החשמל.

חסד וגבורה נעשים לאחד בתפארת

והמאור ההוא נכלל בשני מאורות, שהם אחד,[יא] המאור הראשון הוא אור הלבן שאין העין שולטת בו, וזה הוא האור הנגנז לצדיקים, ככתוב: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו'" (תהילים צ"ז, י"ז), המאור השני הוא אור הנוצץ והלוהט כמראה אדום, ונכללים שני המאורות כאחד, והיו אחד.[יב]

בחודש סיון ששולט מזל תאומים ניתנה תורה

וזה אוריאל ראש הממונה, וכל אותן המחנות, נוטלים אור ההוא, ולפי שנכלל משני המאורות נקרא תאומים, ועל כן שולט בו מזל ההוא שנקרא בסוד שלו תאומים, ובו נתנה התורה, ומכאן נשפעות מדרגות למטה, עד שעולות בשמות להאיר העולם.

רק מזל סיון יש לה פה ולשון

כל שאר המזלות אין להם פה ולשון, וזה יש לו פה ולשון נכללים כאחד,[יג] ועל כן כתוב על התורה, "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח), "יוֹמָם" כתוב נגד הלשון, "לַיְלָה" נגד הפה, והכל כלול כאחד, ובכל נתעלה המזל תאומים, ועל סוד זה כתוב תומים.

תומים חסר בגלל עשו

"וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" (בראשית כה, כד), אפשר תאמר שבשביל שניהם נאמר תומים, לא כן, שהרי עשו אינו עולה בסוד זה, אלא בשביל יעקב נאמר, ושבח זה שהיה במעיה של אותה הצדקת משבח הכתוב, ולפי שהיה שם רשע ההוא נסתלקה משם אות אל"ף, והכל סוד אחד.

יעקב לקח ניסן אייר וכלולים יחד בסיון

יעקב לקח בסוד שלו שני חדשים ניסן ואייר, והוא נכלל בהסוד של סיון שהוא תאומים, עשו לקח בסוד שלו שני חדשים תמוז ואב, והוא לא נמצא אלא נאבד, שהרי אלול אין שלו, ואפילו אב רק ט' ימים שלו ולא יותר, ונאבד ולא נמצא, ואין הוא בהסוד של תאומים, אלא נפרד לבדו ונטה לצד הטומאה בתהו ושממה, כמו שכתוב: "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט, ז).

בחודש השלישי ששולט תאומים ניתנה תורה דתאומים לישראל

ולפי שיעקב הוא בבחינת תאומים, נתנה התורה לבניו בחדש תאומים, וגם התורה היא בסוד תאומים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בחדש המשולש, לעם משולש, במדרגה המשולשת,[יד] תורה משולשת תורה נביאים וכתובים, והכל אחד.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עח ע"ב

בהר סיני ראה ה' שישראל אין בהם פגם

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", למד רבי חייא, בזמן ההוא שהגיעו  ישראל להר סיני, אסף הקדוש ברוך הוא את זרע ישראל, והיה משגיח בכולם, ולא מצא פסול בכל זרע ישראל, אלא כולם היו זרע קודש, כולם זרע אמת.

ה' לקח את משה לשליחו

בזמן ההוא אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עתה אני מבקש ליתן התורה לישראל, משכם אלי על ידי שתודיעם אהבתי להאבות, ואהבתי שאני אוהב אותם, והאותות שעשיתי להם, ואתה תהיה שלוחי, לאמר להם אלה הדברים, אמר רבי יוסי אמר רבי יהודה, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, בדבר הזה תהיה לי ציר נאמן, להמשיך את ישראל אלי.

משה עלה לשמים במקום השראת השכינה

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וגו'", למקום שפרישות כנפי השכינה, כמו שכתוב: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (שמואל ב', כב, י).

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף עט ע"ב

אשרי משה שעלה אל ה'

אשרי חלקו של משה שזכה לכבוד הזה, שהתורה מעידה עליו כך, אמר רבי יהודה, בוא וראה מה בין משה לשאר בני העולם, שאר בני עולם כאשר עולים, עולים לעשירות, עולים לגדולה, עולים למלכות, אבל משה כאשר עלה, מה כתוב בו: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים", אשרי חלקו.

f   f    f

הבא ליטהר מסייעין

רבי יוסי אמר, מכאן אמרו החברים, הבא ליטהר מסייעין לו, שכתוב: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים", מה כתוב אחריו, "וַיִּקְרָא אֵלָיו ה'",[טו] כי מי שרוצה להתקרב מקרבים אותו.

f   f    f

ה' קירב את משה ביותר

"וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר", אמר רבי יהודה, אשרי חלקו של משה, שעליו כתוב: "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ" (תהלים סה, ה), וכתוב בו: "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל", "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ".

f   f    f

אמירה לנקבות ולזכרים לפי בחינותיהם

"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" אלו הנקבות, "וְתַגֵּיד לִבְנֵי  יִשְׂרָאֵל" אלו הזכרים, רבי שמעון אמר, "כֹּה תֹאמַר", ככתוב: "כֹּה תְבָרְכוּ" (במדבר ו, כג), וכתוב "וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָ"ה" (תהלים קמה, י), כלומר יברכו כ"ה,[טז] "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב", באמירה, וזה מצד הדין,[יז] "וְתַגֵּיד לִבְנֵי  יִשְׂרָאֵל", ככתוב: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ" (דברים ד, יג), "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", הזכרים שבאים מצד הרחמים.

"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב", למקום ההוא שראוי להם, "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", במקום השלם ההוא שראוי להם,[יח] שהרי יעקב וישראל לשתי מדרגות נתעלו, ובמדרגה אחת עולים,[יט] אלא ישראל שלימות של הכל נקרא, "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", לגלות להם חכמה, ולספר להם ברוח חכמה, החסד והאמת שעשה להם הקדוש ברוך הוא, שכתוב: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ" (דברים ד,יג).

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פ ע"ב

ה' מתנהג עם בניו ברחמים ועם העמים בדין

"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים", מהו כנפי נשרים, אמר רבי יהודה, ברחמים, שכתוב: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ וגו'" (דברים לב, יא), וזהו הסוד שאמר רבי שמעון, "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם" (משלי ל, יט), מהו בשמים, ברחמים, מה נשר נמצא ברחמים על בניו ובדין אצל אחרים, כך הקדוש ברוך הוא נמצא ברחמים אצל ישראל, ובדין אצל העמים עובדי כוכבים ומזלות.

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת אמור דף קו ע"ב

גודל הזהירות של בני ישראל שלא להתקרב אל הר סיני

"לֹא תִגַּע בּוֹ יָד וגו'", אמר רבי חזקיה, ומה הר סיני שהוא הר כמו שאר הרי העולם, ולפי שנראה עליו כבוד המלך הקדוש כתוב: "לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה", מי שמתקרב למלך, לא כל שכן.

ומה הר סיני, שיכול האיש לנגוע בו ידו בדרך כבוד ביראה, כתוב: "לֹא תִגַּע בּוֹ יָד" סתם, ואפילו בדרך כבוד, מי שנוגע בידו בדרך בזיון לפני המלך, לא כל שכן.

רבי ייסא אמר, כתוב: "אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג, ה), ומה משה שמן היום שנולד זיו הקודש העליון לא סר ממנו, כתוב בו: "אַל תִּקְרַב הֲלֹם", שאמר לו, משה, עד עתה אינך כדאי להשתמש בכבודי, "שַׁל נְעָלֶיךָ", ומה משה שהיה מתקרב רק ביראה להקדושה, כתוב בו כך, מי שמתקרב בדרך בזיון אצל המלך על אחת כמה וכמה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פ עב

ישראל קידשו עצמם למטה

"וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה", אמר רבי יוסי, בזמן ההיא שקרבו ישראל להר סיני, בלילה ההוא היה אחר שלשה ימים שלא נזדווגו לנשיהם,[כ] באו מלאכים העליונים וקבלו את ישראל באחוה, שהם מלאכים למעלה, וישראל מלאכים למטה, הם מקדשים שם העליון למעלה, וישראל מקדשים שם העליון למטה, ונתעטרו ישראל בשבעים כתרים בלילה ההוא.

ומלאכים העליונים אמרו, "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ", שאין בהם מצות ומעשים טובים, "מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ", כלומר מה יקר וגדולה נעשה לאחותנו הזאת, ביום שהקדוש ברוך הוא יתגלה בהר סיני ליתן להם התורה.

f   f    f

זוהר פרשת יתרו דף פא ע"א

ה' נתגלה אל ישראל במידת הרחמים (שהוא שמים)

"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר", אמר רבי שמעון, בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להתגלות בהר סיני, קרא לכל הפמליא שלו, ואמר להם, עתה ישראל כמו ילדים, שאין יודעים משפטי, ואני מבקש להתגלות עליהם, אם אתגלה עליהם בכח הגבורה לא יוכלו לסבול, אבל אתגלה עליהם ברחמים ויקבלו משפטי, זה שכתוב: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי", ביום השלישי ודאי,[כא] שהוא רחמים.

מניין, שכתוב: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (שמואל ב' כב, י), ובמדה זו נתגלה הקדוש ברוך הוא לישראל, שהקדים להם רחמים בראשונה, ואחר כך נתנה להם התורה מצד של גבורה, "בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי", שכך ראוי להם,[כב] כי בעבור זה נקראים ישראל.

f   f    f

כשמאיר הבוקר לגמרי החסד נתעורר ואז ניתנה תורה

"בִּהְיֹת הַבֹּקֶר", שכתוב: "בֹּקֶר לֹא עָבוֹת" (שמואל ב', כג, ד), שאם היה עבות חשכות היה נמצא ולא היתה נתגלה מדת החסד, ואימתי נתגלה חסד, בבקר, כמו שכתוב: "הַבֹּקֶר אוֹר" (בראשית מד, ג), שכאשר מאיר הבקר חסד נמצא בעולם והדינים מתבטלים, ובזמן שאין הבקר מאיר, אין הדינים מתבטלים, שכתוב: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים" (איוב לח, ז),[כג] כיון שנשתקעים אותן הכוכבים והאיר השמש, על אותה השעה כתוב: "בֹּקֶר לֹא עָבוֹת", וחסד נתעורר בעולם התחתון, ועל השעה ההיא כתוב: "בִּהְיֹת הַבֹּקֶר".[כד]

כשנתעורר זכותו של אברהם אבינו

אמר רבי יוסי, "בִּהְיֹת הַבֹּקֶר" התחיל הקדוש ברוך הוא להתגלות על הר סיני, ולמדנו "בִּהְיֹת הַבֹּקֶר", כאשר נתעורר זכותו של אברהם, שכתוב בו: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית יט, כז).

f   f    f

חסד ותפארת נכללו ונעשו לאחד

"וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים", אמר רבי אבא, קלת כתוב חסר, שני קולות שהתאחדו לאחד, זה יוצא מזה, רוח ממים, ומים מרוח, שנים שהם אחד, ואחד שהוא שנים.[כה]

קול אחד זהו עולם הבינה

אמר רבי יוסי, "קֹלֹת" לשון יחיד, הוא קול הגדול והחזק שאינו נפסק לעולם,[כו] זהו שכתוב בו: "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה, יח), שהרי שאר קולות נפסקים.

כמו שלמדנו, בארבעה פרקים בשנה הקול נפסק,[כז] ואז דינים נתעוררים בעולם, וזהו הקול שנכללים בו שאר הקולות אינו נפסק לעולם, ואינו מתבטל מן הקיום השלם והתוקף שלו.

f   f    f

התורה ניתנה בגבורה וחזרה לחסד

למדנו, שרבי יהודה אומר, מצד הגבורה נתנה התורה, אמר רבי יוסי, אם כן בצד השמאל היה,[כח] אמר לו, נהפך לימין, שכתוב: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב), נמצא, שהשמאל נהפך לימין, וגם נמצא, שהימין נהפך לשמאל, שכתוב: "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ וגו'" (שמות טו, ו), הרי לימין גבורת השמאל.

f   f    f

קול השופר (בינה) ביטל הדינים והקטרוג שהוא הענן

"וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וגו'", ענן חזק הנשתקע במקומו ואינו נוסע ממקום למקום, "וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד", מתוך ענן החזק יצא הקול ההוא, ככתוב: "וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ" (דברים ה, יט).

אמר רבי יהודה, ג' מיני חשך היה, שכתוב: "חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל" (דברים ד, יא), וקול ההוא היה יוצא לפנים מכולם, אמר רבי יוסי, פנימיות של כולם היה, שבו כתוב: "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה, יח).

 

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פד ע"א

המלכות גילתה הארותיה בגוונים שונים

"וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וגו'", אמר רבי אבא, בשעה שעשן הר סיני היה יוצא, עלה להב אש ונתעטר בעשן ההוא בהתגלות, כמראה התכלת הזה,[כט] והיה עולה ויורד, וכל מיני ריח הבשמים שבגן עדן היה מעלה עשן ההוא, בגוון של לבן ואדום ושחור, זהו שכתוב: "מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שיר השירים ג, ו).

עשן זו השכינה

עשן ההוא מה היה, אמר רבי יצחק זו השכינה שנגלתה שם, כמו שכתוב: "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן"[ל] (שיר השירים ג, ו), אמר רבי יהודה, למה לך כל זה, הרי מקרא מפורש הוא, שכתוב: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן", אשרי העם שראו זה וידעו זה.

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת ויקרא דף ו ע"ב

בקול השופר מרומזים גם הבינה וגם ז"א

"וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", אמר רבי אבא, "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר", כאן מחולקים ספרים הקדמונים, וכולם בענין אחד השתקעו, יש מי שאומר קול השופר הוא שני ענינים, קול אחד, השופר שנים,[לא] וכן מוכח שלא נכתב ויהי השופר הולך וחזק, אלא "קוֹל הַשֹּׁפָר", היינו קול שיוצא מן השופר, שבודאי שופר נקרא, ככתוב: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל" (ישעיהו כז, יג), וזה היא שופר גדול, שבו יוצאים עבדים לחירות עולם, וזה נתבאר.

יש אומר שמרומז רק הבינה

ויש מי שלומד ומדייק, שהכל אחד, לפי שכתוב: "קוֹל הַשֹּׁפָר", היינו הקול שנקרא שופר, ומניין שנקרא קול, ממה שכתוב: "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה, יח),[לב] וזה הקול הגדול נקרא שופר, ועל כן, "קוֹל הַשֹּׁפָר".

לכולי עלמא היה הולך מהבינה לישראל דרך התפארת

"הוֹלֵךְ" כתוב, להיכן הולך, אפשר תאמר להר סיני, או לישראל, יורד היה צריך לומר, אלא שהתורה מזה השופר יצאה,[לג] וממקום הזה שהוא הכלל של כל שאר הקולות נתנה התורה, וכאשר נעיין בדבריהם נבין שהכל אחד.[לד]

חירות הוא על ידי אור הבינה

ועל כן, לוחות הראשונים היו נרשמים ממקום הזה, וזה סוד הדבר, שכתוב: "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז), אל תקרא חרות, אלא חירות, חירות ממש, המקום שכל מיני חירות בו תולה.

כל מחלוקת תנאים מתקבצים אל מקור אחד, אלו ואלו דברי אלקים חיים

ובוא וראה, שאין לך דבר בתורה שאומרים החברים, זה כך וזה כך, שלא ילך הכל למקום אחד, ולמקור אחד הכל נאסף.

"קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ", כמו שכתוב: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" (קהלת א, ז), וכתוב: "הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד" (שם ג, כ).

התורה סובלת את כל הפירושים

"וְחָזֵק מְאֹד", כמו שלמדנו, כלי מחזיק מ' סאה.[לה]

f   f    f

כל דבר בתורה הוא חזק ואם אינך מבין דע שלא ירדת לעמק הדברים

ועוד "וְחָזֵק מְאֹד", שאין לך דבר בתורה שנראה חלש או מפורק, שכאשר תעיין ותשכיל בו, לא תמצא אותו תקיף כפטיש המשבר סלעים, ומה שנראה חלש, ממך הוא, כמו שבארו הכתוב: "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם" (דברים לב, מז), שאם רק הוא, מכם הוא, ועל כן, "וְחָזֵק מְאֹד" כתוב.

f   f    f

משה ידבר והשכינה מסדרת הדברות ונשמע קולה מפי משה

"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", במקום זה נכללו ענינים עליונים, הרי ביארו "בְּקוֹל", בקולו של משה, בקול ההוא שנאחז בו משה.[לו]

כאן יש לעיין, שהרי להיפוך היה, שכתוב: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים" (שמות ו, ב), וכאן כתוב: "מֹשֶׁה יְדַבֵּר", אלא יש אומרים, לפי שכתוב: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים", ועל כן "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", בקולו של משה, לפי שלא נמצא דבר בתורה מפיו של משה בלבדו.

קללות של ויקרא אמר מפי המלכות ובמשנה תורה מפי עצמו שהוא אחוז בז"א מידת הרחמים

וזהו שאמרו, קללות שבמשנה תורה, משה מפי עצמו אמרם, מעצמו לא למדנו, אלא מפי עצמו, הראשונות מפי הגבורה, והשניות מפי עצמו, מפי הקול ההוא שנאחז בו משה שנקרא כך,[לז] ויפה אמרו.

f   f    f

כל התורה מפי ז"א והמלכות הסכימה על ידו

ובספר ההגדות של חברי הישיבה נאמר, שאף על פי שהתורה מפי הגבורה נאמרה, כולה מפי עצמו של משה כמו כן נאמרה, ומה הוא, כגון הקללות שבמשנה תורה, ואחר כך נתכללו בהגבורה,[לח] זה שכתוב: "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", "מֹשֶׁה יְדַבֵּר", זה קולו של משה, "וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", באותו הקול של משה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פד ע"ב

משה הכין את בני ישראל ואמר להם מה יהיה אחר כך

"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם", אמר רבי יוסי, מה אמירה זו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם", ולא כתוב מה אמר, אמר רבי יצחק, בוא וראה, דרך העולם הוא, כאשר תבא שמחה לאדם או כאשר יבא צער, טרם שנודע לו הדבר אינו יכול לסבול, שהרי לבו יפרח בקרבו לפי שעה, וכאשר נודע לו הדבר עומד על עמדו ויכול לסבול, וכאן לא היה כך, שהרי משה אמר להם כל מה שיהיה אחר כך, והחזיק את לבבם בדברים, ולא יכלו לסבול, כל שכן אם לא היה אומר להם כלום, ולפיכך, "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" תחלה, והחזיק את לבבם, אחר כך "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים", ועם כל זה לא יכלו לסבול.

התורה החזירה את נפשות ישראל

שהרי למדנו, אמר רבי יהודה אמר רבי חייא אמר רבי יוסי, כאשר שמעו דיבורו של הקדוש ברוך הוא, פרחה נשמתם, ועלו נשמות ישראל עד כסא הכבוד שלו, להתדבק שם, אמרה התורה לפני הקדוש ברוך הוא, וכי לחנם נבראתי שתי אלפים שנה קודם שנברא העולם, לחנם כתוב בי: "וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם" (ויקרא יז, יג), "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר" (שמות ל, לא), "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (ויקרא כה, נה), איה הם בני ישראל, באותה שעה החזירה התורה נשמות ישראל כל אחת ואחת למקומה, התורה החזיקה ואחזה בהן בנשמותיהם להחזירן לישראל, זה שכתוב: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהלים יט, ח), משיבת נפש ממש.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פד ע"א

כל הרי העולם נזדעזעו

למדנו, שאמר רבי יצחק, בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, נזדעזע ההר, ובשעה שהר סיני נזדעזע, כל שאר ההרים שבעולם נזדעזעו, והיו עולים ויורדים, עד שהושיט הקדוש ברוך הוא את ידו עליהם ונתישבו, וקול יצא והכריז, "מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים וגו'"  (תהלים קיד, ו) והם השיבו ואמרו, "מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ" (תהלים קיד, ז).

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פג ע"א

כל דיבור נחקק בעצמו במקומו בלוחות

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר", למדנו, שאמר רבי שמעון, "וַיְדַבֵּר", בשביל להכריז ולפרסם הדברים, שלמדנו בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא והתחיל לדבר, עליונים ותחתונים רעדו, ונשמות ישראל פרחו מהם, ולמדנו שהדבור ההוא היה פורח מלמעלה למטה, ונחקק בארבע רוחות העולם, ועלה וירד, כאשר עלה היה שואב מן הרי אפרסמון הטהור, והיה שואב מן הטל ההוא שלמעלה,[לט] וסובב מסביב לישראל, והחזיר בהם נשמותיהם, ועוד היה סובב ונחקק במקומו בלוחות האבן, וכן כל דבור ודבור.

f   f    f

כל דיבור היה מלא כאוצר

ואמר רבי שמעון, כל דבור ודבור היה מלא בכל אותן הטעמים, בכל עניני גזרות שכר ועונש, סודות ונסתרות, כבית אוצר הזה שהוא מלא מהכל.

f   f    f

כל דיבור בשעה שנחקק נתגלו בו שבעים ענפים ומ"ט כתרים

ובשעה שהיה יוצא דבור ההוא היה נראה אחד, וכאשר נחקק במקומו נתגלה בדבור ההוא שבעים ענפים שעלו בו,[מ] וחמשים כתרים חסר אחד מצד זה, וחמשים חסר אחד מצד האחר,[מא] כפטיש הזה בזמן שהוא מכה באבן, ככתוב: "וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כג, כט), וראו כל ישראל עין בעין, והיו שמחים.

f   f    f

כל הדורות האחרונים היו בעת קבלת התורה

וכל הדורות האחרונים נזדמנו שמה, וכולם קבלו התורה בהר סיני, שכתוב: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וגו', וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט, יד), וכולם כל אחד ואחד כראוי לו, היו רואים ומקבלים הדבורים.

f   f    f

כל הספירות נשתתפו בנתינת התורה

"אֱלֹהִים", זו מדת הגבורה, "אֶת", שנתכללה בהימין, כמו שלמדנו, "אֵת הַשָּׁמַיִם" שהיא מדת הימין,[מב] "וְאֵת הָאָרֶץ", שהיא מדת השמאל, שכתוב: "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם" (ישעיהו מח, יג), "כָּל", להכליל כל שאר הכתרים,[מג] "הַדְּבָרִים", שמתקשרים זה בזה, "הָאֵלֶּה", כל אותן הטעמים כל אותן הסודות, כל אותן הנסתרות, גזרות ועונשין.

f   f    f

הסודות הנרמזים בהדברות תגלה רק לראויים

"לֵאמֹר", להיותם ירושה לכל, שכתוב: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה" (דברים לג, ד), ואפשר תאמר לגלות מה שלא נצרך לגלות לכל אדם, על זה כתוב: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", כמו שאני טמיר ונעלם,[מד] כך יהיו אלה הדברים גנוזים וסתומים בלבך.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פה ע"א

שורש התורה היא מחכמה ובינה

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו'", אמר רבי יהודה, התורה מחכמה ובינה נכללת, שכתוב: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א, ח).[מה]

התורה נכללה בכל הספירות

רבי אבא אמר, בכל המדות נכללת, לפי שאם בשתי אלה נכללת, בכולן נכללת, בחסד, בדין, ברחמים, אם המלך והמלכה מסכימים, כולם מסכימים, במקום שאלו נמצאים, כולם נמצאים.

אנכי זו השכינה ה' אלוקיך זו אימא

רבי יוסי אמר, "אָנֹכִי" זו השכינה, כמו שכתוב: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (בראשית מו, ד), "ה' אֱלֹהֶיךָ", הכל עולה למעלה להיות הכל אחד.[מו]

ה' אלוקיך הוא ז"א

רבי יצחק אמר, "אָנֹכִי" זו השכינה, והטעם מפסיק, כמו שכתוב: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (בראשית כז, יט),[מז] "ה' אֱלֹהֶיךָ", זה הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ" (דברים ד, לו), וכתוב: "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם", "מִן הַשָּׁמַיִם", זה הקדוש ברוך הוא.[מח]

f   f    f

על ידי הבינה יצאו ישראל ממצרים

"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", "אֲשֶׁ"ר", זה המקום שכולם מאשרים לו,[מט] "הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", זה היובל,[נ] כמו שלמדנו שמצד כח היובל יצאו ישראל ממצרים, ולפיכך חמשים פעמים נזכר יציאת מצרים בתורה, חמשים יום לקבלת התורה, חמשים שנה לחירות העבדים.

f   f    f

ה' היכה את הבית התחתון של הקליפות

"מִבֵּית עֲבָדִים", ככתוב: "הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יב, כט), ולמדנו שאלה הם כתרים התחתונים שבטחו בהם המצרים, כי כמו שיש בית למעלה, יש בית למטה, בית קדוש למעלה, שכתוב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" (משלי כד, ג), בית תחתון שאינו קדוש למטה, כמו שכתוב: "מִבֵּית עֲבָדִים".

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פו ע"א

כל הספירות הקדושות הם לבושים להאור אין סוף ואין הבדל ביניהם

"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי", אמר רבי יצחק, "אֱלֹהִים אֲחֵרִים", להוציא את השכינה,[נא] "עַל פָּנָי", להוציא הפנים של המלך, שבהם מתגלה המלך הקדוש,[נב] הם שמו והוא הם, הוא שמו, שכתוב: "אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי" (ישעיהו מב, ח), הוא ושמו אחד הוא, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פז ע"א

רק צורת אדם אסור לעשות

"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה", אמר רבי יוסי, כל הצורות מותרות חוץ מצורת אדם, מפני שצורה זו שולטת בכל.

f   f    f

אזהרה שלא לעשות תורה חדשה מה שלא קיבל מרבותיו

דבר אחר "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה", רבי יצחק פתח, "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וגו' לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ" (קהלת ה, ה), כמה יש לו לאדם להיות נזהר על דברי התורה, הרבה יש לו להיות נזהר שלא יטעה בהם, ולא יוכיח מן התורה מה שלא ידע ולא קבל מרבו,[נג] שכל מי שאומר דברי תורה מה שלא ידע ולא קבל מרבו, עליו כתוב: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה", ועתיד הקדוש ברוך הוא להפרע ממנו בעולם הבא, בזמן שנשמתו תבקש ליכנס למקומה, תדחה החוצה, ותכרת מהמקום ההוא הנצרר בצרור החיים של שאר הנשמות.

ככתוב: "לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ", "קוֹלֶךָ", זו היא נשמת האדם,[נד] אמר רבי חייא, על זה כתוב: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא", מה הטעם, משום שמקנא לשמו בכל, אם בשביל התמונות הוא מקנא לשמו לפי שזה משקר בשמו, אם בשביל התורה.

f   f    f

צריך להזהר שלא לחדש בתורה דברי שקר

למדנו, שהתורה כולה שם הקדוש היא, שאין לך דבר בתורה שאינו נכלל בהשם הקדוש, ולפיכך נצרך להזהר, כדי שלא נטעה בהשם הקדוש ולא נשקר בו, ומי שמשקר במלך העליון אין מכניסים אותו בהיכל המלך, ונכרת מעולם הבא.

אמר רבי אבא, כתוב כאן, "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה", וכתוב שם, "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים", כלומר "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל", לא תעשה לך תורה אחרת שלא ידעת ולא אמר לך רבך, מפני מה, "כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא", אני הוא העתיד להפרע ממך בעולם הבא, בשעה שהנשמה תרצה ליכנס לפני, עתידים הרבה לשקר בה[נה] ולהכניסה תוך הגיהנם.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פז ע"ב

איסור הזכרת שם שמים לבטלה

"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", אמר רבי שמעון, אסור לו לאדם להזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא לבטלה, שכל מי שמזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא לבטלה, מוטב לו שלא נברא, רבי אלעזר אמר, אין להזכיר שם הקדוש כי אם אחר תיבה, שהרי שם הקדוש לא נזכר בתורה כי אם אחר שתי תיבות, שכתוב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), רבי שמעון אמר, לא נזכר שם הקדוש אלא על עולם שלם, שכתוב: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד).

המזכיר שם לבטלה יפרעו מנשמתו

מכאן שאין להזכיר שם הקדוש לבטלה, כי אם בברכה או בתפלה, ומי שמזכיר שם הקדוש לבטלה שלא בברכה או בתפלה, כאשר נשמתו יוצאת ממנו עתידים להפרע ממנו ולנקום ממנו נקמות, שכתוב: "כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא".

הזכרת ה' מביא ברכה רק אם אינו מזכיר לבטלה

ולמדנו, שאמר רבי יוסי, מהו ברכה, זה שם הקדוש,[נו] לפי שממנו נשפע ברכה לכל העולם, וברכה לא נמצאת על מקום ריק, ואינה שורה עליו, זהו שכתוב: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא".

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פח ע"א

אם אין יורד מן בשבת מהו הברכה שיש בו?

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", רבי יצחק אמר, כתוב: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ב, ג), וכתוב במן, "שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ", כיון שלא נמצא בו מזון, מה ברכה נמצאת בו.

ה' בירך את השבת שבו משפיעים על כל ימי השבוע

אלא כך למדנו, כל הברכות שלמעלה ושלמטה ביום השביעי תולות, ולמדנו מפני מה לא נמצא מן ביום השביעי, לפי שזה היום מתברכים ממנו כל ששה ימים העליונים,[נז] וכל אחד ואחד נותן מזונו למטה כל אחד ביומו, מאותה הברכה שנתברכו ביום השביעי.

יסדר אדם שולחנו בליל שבת כדי שתשרה עליו הברכה

ולפיכך מי שהוא במדרגת האמונה, צריך לסדר השלחן, ולהזמין סעודה בליל השבת, כדי שיתברך שלחנו בכל אותן ששת הימים, שהרי באותו הזמן נזדמנת ברכה שיתברכו כל ששת ימי השבת, וברכה לא נמצאת בשלחן שהוא ריק, ולכן צריך לסדר שלחנו בליל השבת בלחם ובמזון.

צריך לסדר שלחנו גם ביום השבת

רבי יצחק אמר, אף גם ביום השבת כך, רבי יהודה אמר, שצריך להתענג ביום הזה, ולאכול ג' סעודות בשבת, בשביל שיהיה נמצא שובע ועונג ביום הזה בעולם.

על ידי אכילת ג' סעודות נשפע השפע

רבי אבא אמר, בשביל שיזדמן ברכה באותן הימים שלמעלה, שמתברכים מהיום הזה, ובזה היום מלא ראש מדת התפארת שנקרא פני קטנות,[נח] מהטל שיורד מן הקדמון הקדוש הסתום מהכל,[נט] ונשפע הטל הזה למדת המלכות שנקראת שדה תפוחים הקדושים, ג' פעמים מעת כניסת השבת, בשביל שיתברכו כולם כאחד.

ועל כן צריך האדם להתענג ג' פעמים האלה, שהרי בזה תולה אמונה העליונה, בהקדמון הקדוש, בפני קטנות, ובשדה תפוחים.

וצריך האדם להתענג ולשמח בסעודות האלה, ומי שגורע סעודה מהן, מראה פגם למעלה, וגדול עונש זה האיש, לפיכך צריך האדם לסדר שלחנו ג' פעמים מעת כניסת השבת, ולא יהיה נמצא שלחנו ריק, ותשרה הברכה עליו כל שאר ימי השבת, ובדבר זה הוא מראה אמונה העליונה.

רבי שמעון אמר, כל מי שמשלים ג' סעודות בשבת, קול יוצא ומכריז עליו: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" (ישעיהו נח, יד), "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'",[ס] זה רמז על סעודה אחת שהיא נגד קדמון הקדוש מכל הקדושים, "וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ",[סא] זה רמז על סעודה אחרת שהיא נגד מדת המלכות שנקראת שדה תפוחים הקדושים, "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ", זה רמז על סעודה האחרונה שנשתלמת בהתפארת שנקרא פני קטנות,[סב] וכנגד אותן הקדושות נצרך להשלים אלו הסעודות.

לשמוח בכל סעודה בפרטות

ונצרך להתענג ולשמוח בכל אחת ואחת מהן, לפי שהן מרמזות על האמונה השלמה, ולפיכך מכובד השבת מכל שאר מועדים וחגים, לפי שהכל נמצא בו, ולא נמצא כך בכל מועדים וחגים.

אמר רבי חייא, לבעבור זה שהכל נמצא בו, נזכר ג' פעמים, שכתוב: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ב, ב), "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שם פסוק ג').

f   f    f

לומר בכל סעודה אתקינו סעודתא לספירה שמתגלה אז

רבי אבא, כשהיה יושב בסעודות של שבת, היה שמח בכל אחת ואחת, והיה אומר, זו הסעודה הקדושה של הקדמון הקדוש הסתום מהכל,[סג] בסעודה אחרת היה אומר זו היא סעודתו של הקדוש ברוך הוא,[סד] וכך היה אומר בכל הסעודות, והיה שמח בכל אחת ואחת, כשהיה גומר הסעודות, אמר נשלמו הסעודות של האמונה.

רבי שמעון כשהיה בא לסעודת שבת היה אומר כך, הכינו הסעודה של האמונה העליונה, הכינו סעודת המלך, והיה יושב ושמח, כשהיה גומר סעודה השלישית היו מכריזים עליו, "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" (ישעיהו נח, יד).

f   f    f

בליל שבת צריך לשמוח עם השכינה

שאל רבי אלעזר לאביו, אלו הסעודות איך הוא תקונם,[סה] אמר לו על סעודת ליל שבת כתוב: "וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ", בלילה הזה מתברכת השכינה הקדושה, וכל שדה התפוחים, ונתברך שלחנו של אדם, ונשמת האדם נתוספת, ולילה הזה הוא שמחת השכינה הקדושה, וצריך האדם לשמוח בשמחתה, ולאכול סעודת השכינה הקדושה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פח ע"ב

ביום השבת אנו שמחים עם עתיקא קדישא בסעודתו

ביום השבת, על סעודה השנית כתוב: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'", על ה' ודאי,[סו] שבשעה ההוא נתגלה הקדמון הקדוש, וכל העולמות בשמחה ושלמות, ושמחת הקדמון הקדוש אנחנו עושים, וסעודתו היא ודאי.

f   f    f

סעודה ג' הוא סעודת זעיר אנפין

על סעודה השלישית כתוב: "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ", זו סעודת התפארת שנקרא פני קטנות שמשתלם אז בשלמות, וכל ששת הימים משלמות הזה מתברכים, וצריך האדם לשמח בסעודתו, ולהשלים אלו הסעודות, שהן סעודות הרומזות על אמונה השלמה של זרע קדוש מישראל, שהרי אמונה עליונה הזו של ישראל היא, ולא של עמים עובדי כוכבים ומזלות, ולפיכך אמר: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

f   f    f

בסעודות האלו מראים ישראל שהם בני המלך

ובוא וראה, בסעודות האלה ניכרים ישראל שהם בני המלך, שהם מהיכל המלך, שהם בני האמונה, ומי שמחסר סעודה אחת מהן, מראה פגם למעלה, ומראה בעצמו שאין מבני מלך העליון הוא, שאין מבני היכל המלך הוא, שאין מזרע קדושת ישראל הוא, ונותנים עליו חומר השלשה עונשין מדינה של גיהנם.[סז]

f   f    f

בשבת אין מענישים את האוכל לבדו ללא עניים

ובוא וראה, בכל שאר מועדים וחגים צריך האדם לשמוח ולשמח לעניים, ואם הוא שמח בלבדו ואינו נותן לעניים, עונשו גדול, שהרי בלבדו שמח ולא נתן שמחה לאחר, עליו כתוב: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" (מלאכי ב, ג), ואם הוא בשבת שמח בלבדו, אף על פי שלא נתן לאחר, אין נותנים עליו עונש כשאר מועדים וחגים, שכתוב: "פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם", "פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" אמר, ולא אמר פרש שבתכם, וכתוב: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי" (ישעיהו א, יד), ואלו שבת לא נאמר, ולפיכך כתוב: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לא, יז).

f   f    f

נותנים לאדם בשבת נשמה יתירה

ולפי שכח האמונה נמצאת יותר בשבת, נותנים לו לאדם בשבת נשמה אחרת, נשמה עליונה, נשמה שכל השלמות בה מעין עולם הבא.

f   f    f

שם שבת שלם מכל צדדיו

ולפיכך נקרא שבת, מהו שבת, זה שמו של הקדוש ברוך הוא, שם שהוא שלם מכל הצדדים.

f   f    f

שמחת האבות הקדושים בג' הסעודות

אמר רבי יוסי בודאי כך הוא, ווי לו לאדם שאינו משלים שמחתו של המלך הקדוש, ומה היא השמחה שלו, אלו השלש סעודות של האמונה, הסעודות שאברהם יצחק ויעקב נכללים בהן, וכולן הן שמחה על שמחה, אמונה שלמה מכל הצדדים.

f   f    f

מעלת יום השבת

למדנו שביום הזה מתעטרים האבות, וגם כל בנים היונקים, מה שאין כן בכל שאר חגים ומועדים, ביום הזה רשעי הגיהנם נוחים, ביום הזה כל הדינים נמתקים ואינם נתעוררים בעולם, ביום הזה התורה מתעטרת בעטרות שלמות, ביום הזה שמחה ועונג נשמע במאתים וחמשים עולמות.

f   f    f

זמן מנחה בשבת הוא רעוא דרעוין

בוא וראה, בכל ששת ימי השבת כאשר מגיע זמן תפלת מנחה, דין הקשה שולט וכל הדינים נתעוררים, אבל ביום השבת כשמגיע זמן תפלת המנחה, אז עת רצון הרצונות נמצא, והקדמון הקדוש מופיע אור הרצון שלו, וכל הדינים נמתקים, ונמצא רצון ושמחה בכל.

f   f    f

משה רבנו נסתלק מהעולם בעת רעוא דרעוין

ובזה הרצון נסתלק משה נביא הנאמן והקדוש מן העולם, כדי להודיע שלא נסתלק בדין, ואז בהארת הרצון של הקדמון הקדוש יצאה נשמתו ונגנזה בו, לפיכך "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" (דברים לד, ו) כתוב, כמו שהקדמון הקדוש נסתר מכל הנסתרות, ואין מכירים בו עליונים ותחתונים, אף כן נשמה זו שנגנזה בהארת הרצון המופיע בזמן תפלת מנחה של שבת, כתוב בה: "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ", והוא נסתר מכל הנסתרות שבעולם, והדין אין שולט בו, אשרי חלקו של משה.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פט ע"א

השבת היא ירושה רק לבני ישראל

אשרי חלקם של ישראל קדושים בעולם הזה ובעולם הבא, שהשבת ירושה להם מכל העמים עובדי כוכבים ומזלות, ועל כן כתוב: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ולפיכך שקול שבת כנגד כל התורה, וכל השומר שבת כאילו שמר כל התורה.

f   f    f

יחודא קדישא בשבת

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ וגו'", אמר רבי שמעון, בוא וראה, "כָּל מְלַאכְתֶּךָ" כתוב, שהרי באותן ששת הימים היא עבודת האנשים, ובעבור זה אין מזדווגים בהם החברים עם נשיהם רק בזמן שלא נמצא עבודת האנשים, אלא עבודת הקדוש ברוך הוא, ומה היא עבודתו, הזדווגות עם המלכות, להוציא נשמות קדושות לעולם, ולכך בלילה הזה מתקדשים החברים בקדושת רבונם ומכונים לזה בלבם, ומולידים בנים טובים בנים קדושים שאין סרים מדרך הישר לימין ולשמאל, בנים הם של המלך והמלכה, ועל אלה כתוב: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א), "לַה' אֱלֹהֵיכֶם" ודאי,[סח] לפי שהם נקראים בנים שלו, בנים למלך ולמלכה.

עונת תלמידי חכמים

וזהו כונת החברים שיודעים סוד זה, ובזה הם נדבקים, ולפיכך נקראים בנים להקדוש ברוך הוא, ואלה הם שהעולם מתקיים בזכותן, וכאשר עולה העולם בדין, מסתכל הקדוש ברוך הוא בבניו האלה, ומרחם על העולם.

f   f    f

ה' עשה ששה ספירות בז"א וזהו ששת ימים

למדנו, כתוב: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", "שֵׁשֶׁת יָמִים" ודאי, ולא בששת, ואלו ימים קדושים העליונים נקראים, הימים שהשם הקדוש נכלל בהם, והם נכללים בו, אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עובדי כוכבים ומזלות, עליהם כתוב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד).

f   f    f

זוהר פרשת יתרו דף צ ע"א

לכבד את הפרצופים העליונים ולא לחללם על ידי חטא חלילה

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", רבי אלעזר אמר, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" זה הקדוש ברוך הוא, "וְאֶת אִמֶּךָ" זו השכינה הקדושה, "אֶת אָבִיךָ", "אֶת" תרמז להכליל שכינה העליונה, רבי יהודה אמר, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" סתם, "וְאֶת אִמֶּךָ" סתם,[סט] שהרי הכל נכלל בזה הענין, "אֶת", לרבות כל מה שלמעלה ושלמטה.

f   f    f

חייב בכבוד רבו

רבי יצחק אמר, להכליל בזה רבו, שהוא מביאו לעולם הבא, אמר רבי יהודה, זה נכלל בכלל של הקדוש ברוך הוא.

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת בחקותי דף קטו ע"ב

כיבוד אב לאחר מותו

רבי יוסי אמר, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", הרי ביארו, במאכל ומשתה ובכל צרכו, זה בחייו שמחויב בו, ולאחר מותו אפשר תאמר שהרי פטור הוא ממנו, לא כן, אלא שאף על פי שמת, מחויב בנו בכבודו יותר, שאם זה הבן הולך בדרך חטאים, ודאי מבזה לאביו הוא, ודאי גורם לו בושה, ואם זה הבן הולך בדרך הישר, ומתקן מעשיו, ודאי הוא מכבד לאביו, מכבד אותו בעולם הזה אצל האנשים, ומכבד אותו בעולם ההוא אצל הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא מרחם עליו, ומושיבו אצל כסא כבודו בודאי.

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף עח ע"ב

גודל חומר עוון אשת איש והתשובה לזה

"לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ", למדנו, שהדבור האחרון מעשרת הדברות שבתורה הוא, "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ", לפי שזה כולל את כולם, ומי שחומד אשת איש, כאלו עבר על כל התורה, אמנם אין לך דבר שעומד לפני תשובה, וכל שכן אם קבל עונשו כמו דוד המלך.

אמר רבי יוסי, למדנו, כל מי שחטא ונפרש מאותו החטא, תשובה כזו מועלת לו יותר.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צ ע"א

הרוצח ממעט את דמות וצלם העליון

למדנו, שבאותן חמשה דברות הראשונות נכלל הכל, באותן ה' דברות נחקקו ה' השניות, בודאי שהם חמשה תוך חמשה, כיצד, "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", כנגד "לֹא תִרְצָח", שלמדנו, כי שני אלה בכלל אחד נכללים, שזה הרוצח ממעט הדמות והצלם של רבונו, שכתוב: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו), וכתוב: "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" (יחזקאל א, כו).

אמר רבי חייא, כתוב: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ וגו'"  (בראשית ט, ו), מי ששופך דם כאלו ממעט הדמות והצלם שלמעלה, כלומר לא רק דמות זה המעיט אלא גם דמות אחר, כן נשמע שכתוב: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", באדם העליון נוגע זה הפגם מן הדם ההוא ששפך, מפני מה, לפי "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", ולפיכך זה בזה תולה.

הנואף משקר בשמו של ה'

"לֹא יִהְיֶה לְךָ", כנגד "לֹא תִנְאָף", שהרי משקר בשמו של הקדוש ברוך הוא שנרשם באדם, ובזה כמה וכמה עבירות וגזרות ועונשין תלוים, ומי שמשקר בזה משקר בו בהמלך, שכתוב: "בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ" (הושע ה, ז), וכתוב: "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם", וזה בזה תולה.

f   f    f

הגונב נשבע גם לשקר

"לֹא תִשָּׂא" כנגד "לֹא תִגְנֹב", שכתוב: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד" (משלי כט, כד), ודאי זה בזה תולה, שהרי הגנב מוכן לזה לישבע בשקר, מי שעושה זה עושה זה.  

f   f    f

לא תענה תלוי בזכור את יום השבת

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת", כנגד "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר", שאמר רבי יוסי, שבת נקראת עדות, וצריך האדם להעיד על מה שכתוב: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וגו'".

ואמר רבי יוסי, מהו שכתוב: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז, כ), היינו כמו שנאמר, "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות לא, טז), ומי שמעיד שקר הוא משקר בשבת שהשבת היא עדות של אמת, ומי שמשקר בשבת, משקר בכל התורה, לפיכך זה בזה תולה.

f   f    f

כיבוד אב תלוי בלא תחמד

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ", כנגד "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ", ואמר רבי יצחק, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ", אביך ממש, שהרי מי שחומד אשת איש והוליד בן, בן ההוא מכבד לאחר שאינו אביו, וכתוב כאן, "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ", כנגד "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וגו'", מה שנתן לך יהיה שלך ולא תחמוד של אחר, ודאי זה בזה תולה,

f   f    f

חמשה כלולים בחמשה, היינו השמאל נכלל בימין

ובאלה חמשה הראשונים נכללים ה' האחרונים, ולפיכך כתוב: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב), שהכל נעשה ימין, ועל כן בחמשה קולות נתנה התורה, אמר רבי יהודה, כולם היו חמשה תוך חמשה, כנגדם חמשה חומשי תורה.

f   f    f

הכל נכלל בעשרת הדברות

 רבי אלעזר למד, שבאלה עשרת הדברות נחקקו כל מצות התורה, גזירות ועונשין, טהרה וטומאה, ענפים ושרשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ, ימים ותהומות.

שהרי התורה היא שמו של הקדוש ברוך הוא, כמו ששם הקדוש ברוך הוא נחקק בעשרה מאמרות,[ע] כך התורה נחקקה בעשרת הדברות.

f   f    f

אשרי חלקו של העוסק בתורה

אלה עשרת הדברות הם שמו של הקדוש ברוך הוא וכל התורה שם אחד היא, שמו הקדוש של הקדוש ברוך הוא ממש, אשרי חלקו של הזוכה בה, מי שזוכה בהתורה זוכה בשמו הקדוש של הקדוש ברוך הוא, רבי יוסי אמר בהקדוש ברוך הוא ממש הוא זוכה, שהרי הוא ושמו אחד הוא, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים אמן.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קמו

כל דיבור היה מתרה בכל אחד ואחר כך היה מנשק אותו על שקיבלו

"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר", הרי אמרו, שכאשר נגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, כאשר נתנה התורה לישראל בעשרת הדברות, כל דבור ודבור עשה קול, וקול ההוא נחלק לשבעים קולות,[עא] והיו כולם מאירים ונוצצים לעיני כל ישראל, והיו רואים עין בעין זיו הכבוד שלו, זה שכתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת", רואים ודאי.

וזה הקול היה מתרה בו בכל אחד ואחד מישראל, ואמר לו תקבלני עליך בכך וכך מצות שבתורה, והשיב הן, היה הקול מסבב לו על ראשו ונתגלגל עליו, ועוד היה מתרה בו, ואמר לו תקבלני עליך בכך וכך עונשין שבתורה, והיה משיב הן, אחר כך היה מסבבו קול ההוא ונשקו על פיו, זהו שכתוב: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, ב).

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פא ע"א

בני ישראל ראו את הקולות

אמר רבי אבא, כתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת", "רֹאִים", שומעים צריך לומר, אלא כך למדנו, אותן הקולות היו נחקקים בהחשך ההוא והענן והערפל, והיו נראין בהם כמו שנראה גוף גשמי, וראו מה שראו ושמעו מה ששמעו, מתוך החשך ההוא והענן והערפל, ומתוך שהיו רואים מראה ההוא היו מאירים באור עליון, וידעו מה שלא ידעו דורות האחרונים שבאו אחריהם, וכולם היו רואים פנים בפנים, זה שכתוב: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" (דברים ה, ד).

f   f    f

בני ישראל ראו מהקולות מראות נפלאות

ומהיכן היו רואים, למד רבי יוסי, מן האור של אותן הקולות, שלא היה קול שלא היה מאיר באור, שמסתכלים בו כל הנגנז וכל הנעלם, וכל הדורות שיבואו עד ימות מלך המשיח, ובעבור זה כתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת", רואים ראיה ממש, אמר רבי אלעזר, "וְכָל הָעָם רֹאִים", שראו מן האור של אותן הקולות מה שלא ראו דורות אחרונים אחרים.

"אֶת הַקּוֹלֹת", כמו שכתוב: "וָאֵרֶא אֶת ה'", וארא ה' לא כתוב אלא את ה', אף כאן וכל העם רואים הקולות לא נאמר אלא את הקולות, לרבות אותו קול אחר שלמטה, המאסף אצלו כל השפע היוצא מהם,[עב] שבו היו רואים ומסתכלים בחכמה העליונה כל גנזי העליונים, וכל הסודות הנעלמים והנסתרים, מה שלא נתגלה לדורות האחרונים שבאו אחריהם, ולא לדורות שיבואו לעולם עד הזמן שיבוא מלך המשיח, שכתוב: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נב, ח).

f   f    f

ברקים בהתגשמותם נראים לפידים

"וְאֶת הַלַּפִּידִם", בתחלה ברקים ועתה לפידים, אלא הכל אחד, אבל משנתתקנו בתיקונם להתגלות נקראים לפידים.

f   f    f

סוד הקול הוא ז"א

"וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר", אמר רבי יהודה, קול שופר צריך לומר, השופר למה, אלא זה קול ההוא שנקרא שופר, שכתוב: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים" (ויקרא כה, ט), וזה נקרא שופר.[עג]

שופר היא בינה וקול שהוא ז"א יוצא ממנה

אמר רבי יוסי, מה שופר מוציא קול, מאש ורוח ומים, אף כאן הכל נכלל בזה, ומכאן יוצאים קולות אחרים.[עד]

אמר רבי אלעזר, קול היוצא משופר, משמע שהשופר הוא ענין בלבדו והקול יוצא ממנו, והשופר בקיומו עומד, ולפיכך כתוב: "קוֹל הַשֹּׁפָר".[עה]

f   f    f

שפר פירושו קול יפה

רבי יהודה אמר כך, "קוֹל הַשֹּׁפָר", השפר כתיב חסר, ככתוב "שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה" (דניאל ג, לב).[עו]

רבי שמעון אמר, "קוֹל הַשֹּׁפָר",[עז] המקום שהקול יוצא ממנו נקרא שופר.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פב ע"א

כל אחד ראה לפי מדרגתו

ואמר רבי אלעזר, "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת", כל אחד ואחד ראה לפי מדרגתו, שלמדנו שכולם היו עומדים שורות שורות, גבולים גבולים, וכמו שהיו ראוים כך היו רואים כל אחד ואחד.

f   f    f

בני ישראל השיגו בז"א דרך המלכות

ולמדנו, שכאשר נגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, היו רואים כל ישראל כמי שרואה האור בעששית,[עח] ומזה האור היה רואה כל אחד ואחד מה שלא ראה יחזקאל הנביא, מפני מה, לפי שאותן הקולות נתגלו במקום אחד כמו שנזכר, שכתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶ"ת הַקּוֹלֹת",[עט] אבל ביחזקאל נתגלה השכינה בהמרכבה שלה ולא יותר, והיה רואה כמי שרואה מאחורי כתלים רבים.

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף פב ע"ב

כולם נתרפאו וכן יהיה לעתיד לבוא

אמר רבי יוסי, ברבי יהודה, פנים בפנים ראו ישראל זיו כבוד רבונם, ולא היה בהם סומים וחגרים ומקוטעים וחרשים, סומים נשמע מהכתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים", חגרים, שכתוב: "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר", מקוטעים וחרשים, שאמרו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", ולעתיד לבוא כתוב: "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ  וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם" (ישעיהו לה, ו).

f   f    f

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צ ע"ב

לא תעשו אותי בצורת אדם

"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב", אמר רבי יוסי, כתוב: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב" (חגי ב, ח), אף על פי שלי הכסף ולי הזהב, "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי", "אִתִּי" כלומר אותי בצורת אדם.

f   f    f

זוהר חלק א' פרשת לך דף צה ע"א

המל בנו כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבנות

"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וגו'", למדנו כל מי שמקריב בנו לקרבן במצות מילה, כאילו הקריב כל קרבנות שבעולם לפני הקדוש ברוך הוא, וכאילו בנה מזבח שלם לפניו, לפיכך צריך לסדר מזבח מן כלי אחד מלא עפר, למול עליו ברית קודש הזה, ונחשב לפני הקדוש ברוך הוא כאלו זבח עליו עולות וקרבנות כבשים ופרים, וזה חביב לו יותר מכולם, שכתוב: "וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וגו'", "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי", מהו "אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי", זו מילה, שכתוב בה: "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד).

גר יש למולו רק לאחר שהסיר ממנו את העבודה זרה

זהו מזבח אדמה ודאי כמו שפירשתי, אחריו מה כתוב, "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי", רמז על גר שנתגייר, שהוא מעם קשה עורף וקשה לב, זה נקרא מזבח אבנים, "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית", מהו המכיון, שנצרך להכניסו בעבודת הקדוש ברוך הוא, ואין למול אותו עד שישכח עבודה אחרת שעבד עד עתה, ויסור ממנו התקשות הלב, ואם נמול בלתי הסתר ממנו אותו התקשות הלב, ליכנס בעבודה הקדושה של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא כמו פסל האבן, שחותכים אותו מצד זה ומצד זה, ונשאר אבן כבתחלה, לפיכך "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית", שאם ישאר בהתקשות לבו, אז "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ", כלומר מילה זו שנימול לא תועיל לו כלל, לפיכך אשרי חלקו של זה המקריב קרבן הזה בשמחה ברצון לפני הקדוש ברוך הוא.

שמחה במצוות מילה

וצריך לשמוח בחלק המצוה הזאת, ככתוב: "וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ" (תהלים ה, יב).

f   f    f

זוהר חלק ג' פרשת פנחס דף רלט ע"א

באיזה מידה שעוסקים במלכות באותה מידה אשלם לך שכרך

"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ", "אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי", תזכיר את שמי צריך לומר, אלא בוא וראה, סודות נסתרים במדותיו של הקדוש ברוך הוא, אותה המדה שמשתדלים בה ומזכירים אותה, עליה נאמר: במדה שאדם מודד, בה מודדים לו,[פ] וזהו "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי", במדה ההיא שאזכיר את שמי, באותה המדה, "אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".

רעיא מהימנא חלק ב' פרשת וארא כה ע"ב

מצות ידיעת ה' בכלל ובפרט

"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", כאן הוא הסוד של מצוה הראשונה לדעת אותו בכלל, ואחר כך לדעת אותו בפרט, בכלל, לפי שכתוב: "אָנֹכִי", הרי זה מרמז ראשית הכל לדעת שיש אלהים מושל העליון על העולם, שהוא ריבון כל העולמים, ובורא כל העולמים שמים וארץ וכל צבאם, זאת היא מצוה הראשונה בדרך כלל, ובפרט, לדעת שהוא משגיח בכל העולמות ובכל צבאם בכל רגע ורגע, וההנהגה של כח הטבע בידו היא, והוא זן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד בצי כנים על ידי השכינה הקדושה, זה הוא בדרך פרט, לפי שכתוב: "ה' אֱלֹהֶיךָ", ככתוב: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד, כד),[פא] והיינו כלל ופרט, זו היא מצוה הראשונה, שצריך האדם לדעת האלהות של ראש וסוף,[פב] וזה הסוד של: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן" (ישעיהו מד, ו), אני ראשון בכלל, ואני אחרון בפרט, והכל הוא כלל אחד וסוד אחד.

רעיא מהימנא חלק ב' פרשת יתרו דף צא ע"ב

הנשבע באמת גורם יחוד השכינה עם המידות העליונות

"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", מצוה זו להשבע בשמו בדרך אמת,[פג] ומי שנשבע שבועה, הוא כולל עצמו באותן שבע מדרגות העליונות, ששמו של הקדוש ברוך הוא נכלל בהן,[פד] והרי שש הנה, אלא שזה האדם שנשבע שבועת אמת על פי בית דין, כולל עצמו בהן והוא השביעי, לקיים שם הקדוש במקומו,[פה] ועל כן כתוב: "וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ" (דברים ו, יג), ומי שנשבע שבועה לחנם או לשקר, גורם למקום ההוא שלא יתקיים במקומו.

ה' אוהב שבועה שאדם נשבע ליצרו שלא יחטא

שבועה לקיים מצות רבונו, גם זו היא שבועה של אמת, כאשר היצר הרע מקטרג לאיש, ומפתה אותו לעבור על מצות רבונו, זו היא שבועה שרבונו משתבח בה, וכך נצרך לו לאדם להשבע ברבונו על זה, וזהו שבח שלו, והקדוש ברוך הוא משתבח בו, כמו בועז, שכתוב: "חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (רות ג, יג), שהרי היצר הרע היה מקטרג בו לפתותו, והוא נשבע על זה.

רעיא מהימנא חלק ב' פרשת יתרו דף צב ע"א

מצוה לזכור את יום השבת

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", מצוה זו לזכור את יום השבת, כמו שנאמר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", הסוד של שבת הרי נתבאר בכמה מקומות שהוא יום הזכרון של מנוחת העולם, והיא כלל התורה, ומי ששומר שבת כאילו שמר כל התורה.

לקדש את השבת ביום ובלילה

והרי אמרו, שזכירת השבת היא לקדש אותו בכל מיני קדושות, מי שמזכיר למלך צריך לברך אותו, מי שמזכיר השבת צריך לקדש אותו, והרי אמרו שזכור מרמז על הקדושה של בחינת זכר, ושמור על הקדושה של בחינת נקבה, יום השבת הוא סוד כל האמונה, ותולה מראש העליון עד סוף כל המדרגות,[פו] שבת הוא הכל.

ג' מדרגות באצילות שנקראות שבת

ג' מדרגות הן, וכולן נקראות שבת, שבת העליון, שבת של היום, שבת של הלילה,[פז] וכולן אחת, וכולן נקראות שבת, וכל מדרגה כשהיא שולטת, מזמנת לשאר המדרגות עמה באותה הממשלה שלה, וכשהיא באה להופיע בעולם, כולן באות להיות מזומנות עמה.

בינה וז"א נמצאים עם המלכות בשליטתה בליל שבת

כאשר בא ליל שבת, הוא מזמין עמו לשבת של היום, ומזמינו בהיכלו ונגנז עמו,[פח] כיון שזה בא, אז גם שבת העליון נמשך אליו, וכולם גנוזים בההיכל של ליל שבת, ולפיכך סעודת ליל שבת חמורה משל יום השבת.[פט]

ביום שהוא שליטת ז"א באים אליו הבינה להשפיע והמלכות לקבל שפע

כאשר בא יום השבת, הוא מזמין עמו שתי אלה מדריגות האחרות, מדרגה העליונה ומדרגה התחתונה, אחת שמאירה לו, ואחת שמקבלת הארה ממנו,[צ] וכולן ביחד נקראות שבת, ושולטות ביום השבת, ואלו הג' מדרגות הן הכלל והסוד של כל התורה, תורה שבכתב, נביאים, וכתובים, מי ששומר שבת כשומר כל התורה.

רעיא מהימנא חלק ב' פרשת יתרו דף צג ע"א

מצות כיבוד אב ואם לפי שהם שותפים בבריאתו וגידלו אותו לתורה ומצוות

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", מצוה זו שהבן מחויב בכבוד אביו ואמו, לפי שהוא משותף מן שתי טפות שמהן נוצר האדם, מן הטפה של אביו לובן העינים והעצמות והאברים, ומן הטפה של אמו שחור העינים והשערות והעור והבשר, וגדלו אותו בתורה ומעשים טובים, כי האדם מחויב ללמד לבנו תורה, שכתוב: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז).

מי שאינו מלמד את בנו תורה יצא בנו לתרבות רעה

ואם אין מלמדו תורה ומצות, כאילו עשאו פסל, ועל זה כתוב: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל", ועתיד להיות בן סורר ומורה, ומבזה לאביו ואמו, וגוזל ממנו הרבה ברכות, כי מפני שהוא עם הארץ חשוד הוא על הכל, ואפילו על שפיכת דמים וגילוי עריות ועבודה זרה, כי מי שהוא עם הארץ והולך למקום שאין מכירים אותו, ואינו יודע לברך, חושדים אותו שהוא עובד כוכבים ומזלות.

סתרי תורה חלק ב' פרשת יתרו דף צא ע"א

אנכי שה' המציא את הכל למעלה ולמטה

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ וגו'", אמר רבי שמעון, למדנו שאנכי הוא כולל מה שלמעלה ושלמטה, הוא הכלל של העליונים והתחתונים, הוא הכלל של חיות הקודש שנכללות בו, הכל הוא בהסוד של אנכי.

לא לעשות המלאכים לאלהות וכן אל יעשו את הקליפות לאלהות

"לֹא יִהְיֶה לְךָ", רמז על למטה, והוא הסוד של י"ב חיות התחתונות,[צא] "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל", תבנית פסל מהמקום העליון ההוא, מהמקום הקדוש ההוא, "פֶסֶל", פסולת הקדושה, שהוא סוד אלהים אחרים, וסוד הזה הוא ככתוב: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן וגו'" (יחזאל א', ד'), "וְכָל תְּמוּנָה", זהו שכתוב: (שם) "וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת",[צב] "כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", לבעבור יתעורר הלב כלפי מעלה ולא לרדת למטה, ולא להקרב לפתח ביתה.

על ג' מיני עבודה זרה  מקנא ה'

"אֵל קַנָּא", שהקנאה היא במקום ההוא, וזה סוד הכתוב: "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ" (משלי ל, כא),[צג] והיינו, "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ" סוד של אחד, "פֶסֶל" סוד של שנים, "וְכָל תְּמוּנָה" סוד של שלש, וארץ הזאת, רגזה על זה.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צא ע"ב

אדם מתגלגל כמה פעמים לכפר על חטאים שעשה בגלגול הקודם

"פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים", עץ אחד יכול להיות נטוע פעם אחד וב' פעמים וג' פעמים וד' פעמים, ונפקד בכל פעם על עונותיו הראשונים, האב נעשה בן ודור ג' ודור ד',[צד] וכל זה אם לא נתתקן ואינו חושש לתקן קלקולו.

וההפוך מזה הוא, עץ שעושה תקונו כראוי, ואינו נכשל בקלקול רק עומד על מעמדו, עליו נאמר: "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וגו'".

צרור שחקוק עליו שם ה' מונע ממימי התהום לעלות

"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", סוד זה ביארו החברים, לפי שהקדוש ברוך הוא כאשר יסד העולם, הטביע תוך התהום צרור אחד חקוק בשם קדוש, והשליכו לתוך התהום, וכאשר המים רוצים לעלות, רואים סוד שם הקדוש חקוק על הצרור ההוא, וחוזרים ומשתקעים ושבים לאחור, והשם הזה מתקיים עד היום הזה תוך התהום.

הנשבע לאמת מקים השבועה שנשבע ה' שלא יביא מבול

ובשעה שנשבעים האנשים על אמת, שבועה אמיתית, עולה צרור ההוא ומקבל השבועה, וחוזר ונתקיים על התהום, והעולם מתקיים, ואותה שבועה האמיתית מקיימת העולם.

הנשבע לשקר גורם שהמים יציפו העולם

ובשעה שנשבעים האנשים שבועה לשקר, עולה צרור ההוא לקבל השבועה, כיון שרואה שהיא שבועת שקר, אז צרור ההוא שהיה עולה שב לאחור, והמים הולכים וצפים, והאותיות של הצרור ההוא פורחות לתוך התהום ומתפזרות, והמים רוצים לעלות להציף העולם ולהחזירו כמקדם.

ה' שולח מלאך שיחזיר המים למקומם

עד שמרמז הקדוש ברוך הוא לממונה אחד יעזריא"ל, שהוא ממונה על ע' מפתחות בסוד השם הקדוש, והוא נכנס אצל הצרור ההוא, וחוקק בו האותיות כמקדם, ואז מתקיים העולם, וחוזרים המים למקומם, ועל כן כתוב: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא".

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צב ע"א

השומר שבת כשומר כל התורה

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", זה הוא סוד הברית הקדוש, ולפי שבזה הברית מתקיימים כל המקורות של אברי הגוף, והוא כולל הכל, כדמיון זה שבת היא כלל התורה, וכל סודות התורה בו תולים, וקיום השבת כקיום כל התורה, מי ששומר שבת כאילו שומר כל התורה.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צב ע"ב

בני ישראל צריכים לקדש בשבת את בחינת זכר ואת בחינת נקבה

"זָכוֹר", הוא סוד בחינת זכר, וסוד בחינת זכר הוא שמחבר כל המדרגות של עולם העליון,[צה] "אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת", לרבות ערב שבת שהוא מדת הלילה,[צו] וזהו "אֶ"ת", "לְקַדְּשׁוֹ", שנצרך לקדושה מן העם הקדוש, להתעטר בהם כראוי.

למעלה בבחינת זכר לא שייך שכחה

"זָכוֹר", הוא מקום שאין לו שכחה, ולא נמצא בו שכחה, שהרי אין שכחה במקום ברית העליון, וכל שכן למעלה,[צז] ולמטה יש שכחה, והוא מקום שנצרך להזכר, ועליו כתוב: יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו וגו' (תהלים קט, י"ד).

ויש שם ממונים המזכירים זכיות האנשים וחטאתם, ואין שכחה לפני כסא הקדוש, במה שהוא לפניו, ומי הוא לפניו, בחינת זכור, וכל שכן למעלה, לפי שהכל סוד בחינת זכר הוא, ושם נחקק סוד השם הקדוש יהו.[צח]

ישראל מקדשים את השכינה על ידי תפילות השבת והסעודות

ולמטה תצרך להתקדש,[צט] ובמה תתקדש בזכור, שהרי ממנו מקבלת כל הקדושות וכל הברכות, וזה כאשר מתעטר הערב שבת על העם הקדוש כראוי, בתפלות ובקשות, ובסדור קבלת שבת בשמחה.

ביום מקדשים ישראל את בחינת ז"א

ואפשר תאמר, שזכור לא נצרך להתקדש, שהרי ממנו נשפעות כל קדושות העולם, לא כן, שהרי זה נצרך להתקדש ביום,[ק] וזה נצרך להתקדש בלילה, וכל הקדושות מקבלים אותם ישראל אחר כך, ומתקדשים בקדושת הקדוש ברוך הוא.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צג ע"א

מעשים טובים של הבן הוא כבוד אב

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", בכל מיני כבוד, לשמחם במעשים טובים, ככתוב: "גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק" (משלי כג, כד), וזה הוא כבוד לאביו ואמו.

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ", כמו שכתוב: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" (שם ג, ט), מהונך מממונך, מהונך מחִנֶך,[קא] בשמחת הזמרה לשמח הלב, שהרי זו שמחת הלב, כדמיון זה זמרה בכל העולם, הם מעשים הטובים, והבן ההוא משמח לב אביו ואמו.

מורא אב ואם

ולכבדם "מֵהוֹנֶךָ" מממונך לכל מה שנצרכים, כמו שהאדם מחויב לכבד להקדוש ברוך הוא, כך הוא מחויב לאב ולאם, לפי ששותפות אחד יש להם עם הקדוש ברוך הוא עליו, וכמו שמחויב לירא מהקדוש ברוך הוא, כך מחויב לירא מאביו ואמו, ולכבדם יחד בכל מיני כבוד.

חיי האדם תלויין בספירות למעלה

"לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", לפי שיש ימים למעלה שתולה בהם חיות האדם בזה העולם, וביארנו בענין אותן ימי האדם בהעולם שלמעלה, שכולם קיימים לפני הקדוש ברוך הוא, ובהם ניכר חיי האדם.

הבטחה שיהנה מאור התפארת

"עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ", זו הבטחה ליהנות מן אספקלריא המאירה,[קב] וזה הסוד של "עַל הָאֲדָמָה", זו אספקלריא המאירה באותן ימים העליונים, שיאירו מן המקור של הכל.

זוהר חלק ב' פרשת יתרו דף צג ע"ב

רציחה פעמים מותר ופעמים אסור

"לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב", יש טעם מפסיק בכל אלה ג' "לֹא", ואם לא שהטעם מפסיק בלא תרצח לא היה תקנה לעולם, והיה אסור לנו להרוג נפש בעולם, אף על פי שיעבור על התורה, אבל במה שהטעם מפסיק אסור ומותר.

ניאוף אסור עם אשה אחרת

"לֹא תִנְאָף", אם לא שהטעם מפסיק, היה אסור אפילו להוליד, או לשמוח באשתו שמחה של מצוה, ובמה שהטעם מפסיק אסור ומותר.

גניבה יש אופנים שמותר לגנות דעתו של אדם

"לֹא תִגְנֹב", אם לא שהטעם מפסיק, היה אסור אפילו לגנב דעת רבו בתורה,[קג] או דעת החכם שיוכל להסתכל בו, או הדיין שדן הדין לפי הטענה ששומע, שנצרך לו לפעמים לגנב דעת הרמאי, ולפעמים לגנב דעת שני הבעלי דינים, כדי להוציא הדין לאמתו, ובמה שהטעם מפסיק אסור ומותר.

להעיד עדות שקר בחבירו אסור בכל אופן

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר", כאן אין טעם מפסיק, לפי שאסור הוא לגמרי, ובכל דברי התורה גנז הקדוש ברוך הוא סודות עליונים, ולמד לאנשים את הדרך להתתקן בו וללכת בו, ככתוב: "אֲנִי ה' מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ" (ישעיהו מח, יז).

לא תחמוד אסור רק בפרטים האמורים בתורה

וכמו כן "לֹא תַחְמֹד" אין טעם מפסיק כלל, ואפשר תאמר שאפילו חמדה לתורה אסור כיון שאין טעם מפסיק, בוא וראה, בכולם עשתה התורה כלל, ובזה עשתה פרט, "בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ  וגו'" (דברים ה, יז), בכל עניני העולם, אבל התורה היא חמדת תמידי, שעשועים של אוצר החיים, אריכת ימים בעולם הזה ובעולם הבא.

כל מצות התורה כלולים בעשרת הדברות

"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וגו' וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וגו'", אלו עשרת הדברות של התורה, הם הכלל של כל מצות התורה, כלל ענינים שלמעלה ושלמטה, כלל של כל עשרה מאמרות דבראשית, הם נחקקו על לוחות אבנים, וכל הנסתרות שיש בהם נתגלו לעיני כולם, לדעת ולהסתכל בסוד של תרי"ג מצות התורה שנכללות בהם, הכל היה נראה לעינים, הכל היה בחכמה שיוכלו להסתכל בה לבן של כל ישראל.

ישראל היו רואים עין בעין בזיו כבוד קונם

והכל היה מאיר לעיניהם, ובשעה ההיא כל סודות התורה וכל רזי עליונים ותחתונים לא נמנע מהם, לפי שהיו רואים עין בעין זיו הכבוד של רבונם, מה שלא היה כיום ההוא מיום שנברא העולם, שהקדוש ברוך הוא נגלה בכבודו על הר סיני.

פסקה זוהמתן והשיגו הרבה

ואפשר תאמר, הרי למדנו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, יכול כאותו היום שעמדו ישראל על הר סיני, לא כן, לפי שביום ההוא שעמדו ישראל על הר סיני, נפרח הזוהם מהם, וכל הגופות היו מצוחצחים כצחצוח מלאכים העליונים, כאשר מתלבשים בלבושים מצוחצחים לעשות שליחות ריבונם, ובזה הלבוש המצוחצח נכנסים לאש ואין מפחדים, כדמיון מלאך ההוא של מנוח כאשר נתגלה לו, נכנס בשלהבת ועלה לשמים, שכתוב: "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ" (שופטים יג, כ).

על הים עוד לא פסקה זוהמתן

וכאשר נפרח מהם זוהם ההוא, נשארו ישראל גופות מצוחצחים בלי טנופת כלל, והנשמות שבתוכם היו כזוהר הרקיע לקבל האור, כך היו ישראל, שהיו רואים ומסתכלים בכבוד ריבונם, מה שלא היה כן על הים, שלא נפרח הזוהם מהם בזמן ההוא.

וכאן בהר סיני שנפרח הזוהם מן הגוף, אפילו עוברין שבמעי אמן היו רואים ומסתכלים בכבוד ריבונם, וכולם קבלו כל אחד ואחד כראוי לו, ויום ההוא היה יום שמחה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מיום שנברא העולם, לפי שהיום שנברא בו העולם לא היה בקיום עד שקבלו ישראל התורה, שכתוב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיהו לג, כה), וכיון שקבלו ישראל התורה על הר סיני, אז נתחזק העולם ונתקיימו שמים וארץ.

ונודע כבוד הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה, ונתעלה בכבודו על הכל, ועל היום ההוא כתוב: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר" (תהלים צג, א), ואין עוז אלא תורה, שנאמר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, יא), "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".