logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

זוהר- עם ביאור הגאון מוילנא – תיקוני הזוהר עם פירוש הגר"א -Zohar's Tikun with commentary Vilna Ga'on

Untitledהגרא  ציור נפוץ

תיקוני הזהר עם פירוש הגר"א

ברוך השם, כמו רבים מבני ישראל, לומדים בימים אלו את תיקוני הזהר על כן  אנו מפרסמים  את קבצי הוורד. הרשות נתונה להעתיק, להשתמש, או להוציא לאור ולפרסם קובץ זה בכל דרך,

על מנת לזכות את הרבים ולהגדיל כבוד שמים ולהרבות תורה בישראל. וכל המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים, כל רגע שלומדים זוהר, מקבלים נפש חדשה, כי הזוהר מטהר כמו מקוה, כל רגע זוהר שווה יותר מכל כסף וזהב שיש בעולם, מי שלומד זוהר הרשב"י בא ויושב איתו, האם זה לא כדאי?

להורדה כריכה של ספר תיקוני זוהר של הגר"א: לחץ כאן:  כריכה אחורית (1)     כריכה צדדית (1)    כריכה קדמית (1)

צריכים עוד סידור לימי השנה ול40 יום שלומדים בחודש אלול עד יום הכיפורים, מחפשים תורמים להדפיסם ולחלקם בחינם. מי שרוצה להדפיסם בכל העולם – יכול לקחת ולהדפיס ונעזור לו  הכל בחינם – מה אני בחינם אף אתה בחינם, כמו שהבטיח משה רבנו בדא יפקון מגלותא ברחמי! מי יזכה לזה? מחפשים תורמים להדפיס עוד 600.000 תיקון מ"ג מ"ח ודפי אידרות, וכן אנו מכינים למוסדות גדולות את דפי הזוהר הקדוש עם התמונה של הרב והמוסד, וכל הציבור גומרים את כל הזוהר הקדוש מידי יום ביומו, בקרוב בע"ה נשלח דןגמאות לכולם וכל בית המדרש וחסידות ומוסד אנחנו נכין להם בחינם את כל העבודה, בע"ה

והם ישלמו לדפוס כסף קטן, וכך כל יהודי בכל העולם ילמד את זוהר דף היומי לדקה, וזה יהיה המגן הראשי לעם ישראל להיכנס בתיבת נוח, ונינצל מכל מרעין בישין

על מעלת לימוד תיקוני הזהר בימי אלול  ועשי"ת- פנינים – תיקוני זוהר באלול (1)

כל ההצלחה של האדם הוא בלימוד הזוהר הקדוש!!!

 להורדה קבצי word' –  תיקוני הזהר של הגר"א: לחץ  על הקישורים  הבאים

פתיחה

תיקוני הזהר עם בהגרא – הקדמה תיקוני הזהר עפ הגרא – חלק

1 תיקוני הזהר עפ הגרא – חלק2

תיקוני הזהר עפ הגרא – חלק3

תיקוני הזהר עפ הגרא – חלק4

תיקוני הזהר עפ הגרא – חלק5

תיקוני הזהר עפ הגרא – חלק6

תיקוני הזהר עפ הגרא – חלק7

 

ישישו החברים וישמחו התלמידים על שזכינו לההדיר מחדש את ביאור הגר"א על התיקוני זהר.

כמדומה שמאז שנת תרכ"ז (למעלה ממאה וארבעים שנה!) שיצא לאור בדפוס, שוב לא יצאו מהדורות נוספות.

אמנם אותו המוציא לאור עשה עבודה רבה ונפלאה, אך גם הוא קבל כתבי יד של הגר"א מכמה מקורות, שחלקם הגיעו אחרי ההכנה לדפוס, והדפיס חלקם בתחילת הספר וחלקם בסופו הנקראים "תשלום ליקוט הגר"א" כמובא לקמן. ונראה שמאז כל ההדפסות אינם רק צילום מצילום, ולכן איכות ההדפסה הלכה ופחתה עד שהאותיות נשברו ונמחקו.

והעירני השי"ת לחשוב שבמציאות הכלים שבידי אוכל בס"ד לעשות את העבודה הזאת. ולא עוד אלא שבנקל יהיה לעשות מפתח עניינים, לציין מראה מקומות, לפסק ולפתוח ראשי תיבות, ואף לערוך תיקוני גירסה בפנים כמו שאבאר לקמן. בכך נזכה בס"ד לקרב את אותם הדברים הקדושים להישג ידנו, שנוכל ללמדם ולנסות להבינם. ואם לא יועיל לאחרים – יהיה לפחות לי עצמי.

כידוע שיש בביאור הגר"א תיקוני גירסאות רבות מאד אשר אל רובם הגדול מתיחס הגר"א זצוק"ל כאל שיבוש גמור. בד"כ הוא פשוט כותב כצ"ל ומביא רק את הגירסה הנכונה. הרבה פעמים הוא כותב ט"ס. ולפעמים הוא מביא גם את הגירסה השגויה או גם מאריך להסביר את הטעות. נביא מספר דוגמאות:

בתיקון כ"ה, דף סט ע"א, כל זה לא גרסינן, ואגב שטפיה דלעיל ל"ד א' – אשתבש כאן.

בתיקון ל"ג, דף פ ע"א, משובש מאד, וכצ"ל כו'.

בתיקון מ', דף פג ע"א, אינו מהתיקונים אלא מז"ח וטעה המעתיק בעבור שראה למטה כתוב הה"ד וירא אלקים את האור וכו'.

בסוף תיקון ל"ט, דף פג ע"א, ומה שכתוב כאן בהגהה, בנבואה ס"ו כו' – הגהת תלמיד טועה היא:.

בתיקון מ"ב, דף פד ע"ב, וביה פק"ו פליליה, וביה קפ"ו תהומי בלבא דימא. כל זה לא גרסינן, והוא הגהת ופירוש תלמיד טועה שרצה להכניס בחשבן קפ"ו.

בסוף תיקון מ"ט, לפי שכאן וכו' טעה המעתיק לומר שהן ב' תיקונין (מ"ט ונ') וטעות גדול הוא לפרש יחד ב' תיקונין בענין אחד.

בתיקון נ"ג, ולא גרסינן ו' אתא לרבויא וכו' ותלמיד טועה הגיהו וכו' וטעה טעות גדול וכו'.

בתיקון ס"ט, דף קז ע"ב, המון תיקוני גירסה. בדף קח ע"ב, חד אופה הוא הגהת איזה תלמיד אבל אינו כן וכו'.

בתיקון ס"ט, ועילת על כל העילות (עיין שם ותראה כי הגהה זו היא משמעותית ביותר ואולי אף מסוכן).

בתיקון ע', דף קכא ע"א, זה הלשון איני יכול להולמו שהוא משובש מאד.

בתיקון נ"ד, דף צא ע"א, שבעה נהרות דאתמר בהון נהרות כו'. כולו טעות וכצ"ל…

בתיקון ס"ט, דף קח ע"ב, חד אופה כו'. הוא הגהת איזה תלמיד אבל אינו כן.

ועוד רבות רבות כהנה, מהן גדולות כמו העברת התיקונים כ"ג וכ"ד לתחילת תיקון כ"ט, העברת התיקונים כ"ז כ"ח להקדמה, העברת תיקונא קדמאה דמהדורה בתרא (שבסוף התיקונים) לפני תיקון ל', ועוד, ומהם הגהות קטנות יותר. ננסה לתאר לעצמנו אם ח"ו בגמרא היו כאלו הגהות – עד כמה היה קשה להבינה, שלא לדבר על ההשלכות לדינא.

ויתכן שההגהות המשמעותיות ביותר של הגר"א הן דוקא מחיקת הדברים המיותרים שהוכנסו ע"י טועים למיניהם כדברי הגר"א. מטרתנו הראשונה היתה אם כן לברר מקחו של צדיק ולהוציא סולת נקיה, גירסה נכונה עם באורה לצדה, כמו שאבאר לקמן את השינויים שעשיתי. כמו כן, להכניס את ביאורי הגר"א מתחילת הספר, מסוף ההקדמה ומתשלום ליקוטי הגר"א שבסוף הספר – אל מקומם.

אודה ולא אבוש, שאחרי חודשים רבים של עבודה (התחלתי בשנת תש"ע), בבואי להתיחס לסדר התיקונים המובא בביאור הגר"א שבתחילת תיקון ל"ב (המדפיס הביאו בסוף ההקדמה בדף יח ע"ב תחת הכותרת: א"ה, ראיתי להעלות כאן מ"ש הגר"א ז"ל ריש תי' ל"ב בענין סדר השבעין תיקונים ועל מה אדניהם הטבעו, וז"ל הזהב שם. עכ"ל) – תקפני יאוש עד שחשבתי למשוך ידי ולפרוש מהעבודה הזאת. הרבה חסר לנו מהתיקונים, וגם הנמצא משובש, ובטעויות רבות, עד שמתקבל הרושם שכל כך שלטו ידים בספר הקדוש הזה יותר מכל הספרים הקדושים שלנו, ממש כאילו כל הקדוש יותר חרב יותר, אבל אז אדרבה, הבנתי עד כמה נצרכת מלאכה זו. יעויין שם בביאור הגר"א.

יתברך היוצר וישתבח המאציל אשר הוא יודע שלא לכבודי עשיתי אלא לכבודך יתברך, כדי שאוכל ללמוד בספר הקדוש הזה כרצונך, כידוע שזהו העסק החביב ביותר לעשות נחת רוח לפניך. ואם אין רצון הציבור בזה, הרי עשיתי לעצמי. אך אמרתי אל אמנע טוב מבעליו ואולי ימצאון עוד אנשים שירצו בזה. אשר על כן, הרהבתי עז לתקן הגירסא בפנים על פי הגר"א זצוק"ל. ולב יודע מרת נפשו, עד כמה רחוק אני מלעשות עם הציבור לשם שמים, אבל אולי יראה ה' בעניי, וכשם שעזרני עד הלום, כן יעזרני על דבר כבוד שמו להועיל לעצמי ולשכמותי.

השינויים שעשיתי הם כך, רוב הגהות הגר"א הן בסגנון כזה (בתיקון נ"ג למשל), *א"ל הא כו' דמתמן. צ"ל דתמן כו' ור"ל מאי מן וכו': ואז את תיקון הגירסה הכנסתי בפנים, הוצאתיו מבהגר"א, והורדתי את ה"ו" מור"ל. דהיינו: א"ל הא כו' דתמן כו'. רוצה לומר מאי מן וכו'.

כבסיס לנוסח תיקוני הזוהר השתמשתי בשני נוסחים. א'. תיקוני הזוהר עם ביאור הגר"א המודפס בשנת תרכ"ז. ב'. הנוסח המוקלד שקיבלתי מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א.

השינויים שהכנסתי בגירסה הם כך. במקומות שהגר"א הביע דעתו שגירסה מסוימת משובשת, לא הבאתי גירסה זו כלל. במקומות שרק תיקן את הגירסה (צ"ל או כצ"ל), השתדלתי להביא את שתי הגירסאות. יתכן שלא תמיד הצלחתי בכך מחמת הבדלי הגירסאות בין הגירסה המודפסת והגירסה המוקלדת שקיבלתי. בנוסח המודפס עצמו בהרבה מאד מקומות הדיבור המתחיל בביאור הגר"א שונה בנוסחו במקצת מהנוסח שבפנים, ואז בד"כ השארתי את התיקוני זוהר כפי שהוא ואת הביאור הגר"א כפי שהוא. אם כי, יש לציין שבמקרים רבים הנוסחה שקבלתי מהאדמו"ר תאמה יותר לביאור הגר"א מהנוסח המודפס בספר, ואז השארתי את הנוסח המוקלד. אמנם אחרי כל המאמץ לברר את גירסת הגר"א, עדיין יש כמה מקומות שהדברים נשארו לא לגמרי ברורים. השתדלתי כמיטב יכולתי לא להכריע, ולהביא את האפשרויות לפני הלומדים. גם יתכן שהיו שיבושים בגירסה המוקלדת שקבלתי (שהעיד לי האדמו"ר שאינה מדויקת) שלא הבחנתי בהם. ואתחנן אל תלמידי החכמים היקרים, אנא העירו לי לתועלת המהדורות הבאות, ודונו אותי לכף זכות. ויהי רצון שישוטטו רבים וירבה עסק התורה בישראל לגאון ולתפארת, ויברכנו כולנו כאחד באור פניו, ונזכה כמהרה בימינו בבוא לציון גואל.

בתיקוני הגירסאות התחלתי עם ההגהות של מדפיס הספר (משנת תרכ"ז) שסביבות העמוד וההגהות שבתוך הביאור הגר"א. וגם שם יש דברים סותרים זא"ז, כי גם הם באים מכמה מקורות, כמו שכותב המדפיס וז"ל:

א"ה כה הראני ה' סימן טוב בעמלי והקרה לידי הת"ז אשר היה ביד הגר"א והגיהו בעצם כי"ק ז"ל והוא הי' לי לעינים בסידור הדפסת ביאורו ז"ל. ומצאתי בו הרבה הגהות נוספות ע"מ שבא בביאורו וע"ל מ"ש בהגהות הנ"ל. וכן חנני הרב הגאון מוהר"י אב"ד דקלעצק נ"י ושלח אלי העתקת ביאוה"ג על הת"ז שהי' ביד אביו הגאון המופלא צי"ע מוהר"א זללה"ה הגאב"ד דקאליש ונמצאו בו הרבה הגהות שנ"ב בכי"ק. וכן יד הה"ג מוהר"י הנ"ל נטוי' לחננני בחיבור הנפלא מכבוד אביו הגאון הנ"ל אשר הוא מפתח לבא לגנזי נסתרות באוצרות כי"ק הגר"א ז"ל  כידוע אשר הגאון הנ"ל כל ימיו שם לבו בקודש על כתבי הגר"א ז"ל וזכה לזוהר אורם. אך לאשר עצמה עלי הנחיצה לכלות מלאכתי אין אתי לסדרם עתה בדפוס. ואיה"ש כאשר יחנני ה' להוציא לאור בקרב ביאורי הגר"א ז"ל על הזוהר עפ"י רשיון אעלם על מזבח הדפוס לרצון לפני כל יראי השם: עכ"ל.

ואח"כ, אבל בעדיפות גבוהה יותר, ההגהות המובאות בתחילת אותו הספר תחת הכותרת "הגהות הגר"א על הת"ז", שם מעיד המדפיס בזה הלשון: א"ה, יזכר לטובה ולברכה כבוד הרב המופלג מוהר"ר מרדכי נ"י בהגאון מוהר"ר דובער, מו"ץ דפה ק"ק ווילנא, אשר בטוהר לבו חנני בשני כרכים גוף כי"ק הגר"א ז"ל על נסתר, למען הפיץ אורם להגדיל תורה ולהאדירה. (והגיעו לידי אחר הדפוס) ומצאתי בהם הגהות על הת"ז, ורובם לא באו בביאוה"ג, וכנראה שכתבם אחרי חיבור ביאורו ז"ל. והנני מסדרם פה כפי שהם מסודרים בגוף כי"ק ז"ל: עכ"ל.

בהגהות שעשיתי על פי הגהות הגר"א אלו שממוהר"ר מרדכי במוהר"ר דובער, ציינתי סימון *.

בסוף הספר הנ"ל בדף קס"ט יש "תשלום ליקוטי הגר"א". הכנסתי אותם בגוף הביאור עם סימון (מתל"ה).

מה שכתב הגר"א בריש תיקון ל"ב אודות סדר התיקונים (וכן בריש תיקון ל"ח) – לאלה לא התיחסתי כאל הגהות כלל, ולא שיניתי דבר בגללם, וזאת מכמה סיבות. א' היות שבגוף ביאור הגר"א שבאותם מקומות לא נזכרו הגהות אלו. ב' לא ברור בדיוק מאיפה עד איפה. ג' כל התיחסות הגר"א זצוק"ל בביאור הגר"א הוא על פי מספרי התיקונים הנוכחיים, אשר אם נשנה את מספרי התיקונים – נצטרך לשנות כל מקום שהוא מתייחס אליהם כגון עיין בתיקון כך וכך. ד' תיקון ל"ה לא נזכר מקומו. אמנם כתבתי הפניות בכל אותם מקומות למען יוכל הלומד לדלג וללמוד על פי הסדר הנ"ל.

כמו כן, את כל סימוני הדפים השארתי אך ורק כפי שהם בספר המודפס (ולכן יש פעמים שאחרי תיקוני הגירסה של הגר"א סדר הדפים משתבש, למשל דף ד מופיע אחרי דף ה ועוד כאלה).

באותם מקומות שהגר"א רק תיקן גירסה, ואני הכנסתי תיקון זה בגירסה עצמה, הוצאתי מביאור הגר"א את תיקוני הגירסאות שתיקנתי כבר בפנים. בהרבה מאד מקומות שילב הגר"א את תיקון הגירסה עם ההסבר בכותבו כצ"ל ור"ל, במקומות אלו השמטתי כצ"ל ו, והתחלתי ר"ל.

הגר"א השתמש בביאורו בהרבה ראשי תיבות. יתכן אמנם שאחת הסיבות לכך היתה הצורך להסתיר את הדברים (כידוע שיטתו), וכן כתב בביאורו למשלי יא יג: וכן הוא בתורה, שהמגלה סודות התורה הוא הולך רכיל, אבל הנאמן רוח מכסה אפילו דבר שהוא נגלה וכו' אף על פי כן אינו מגלה אלא למי שראוי לזה עכ"ל, אך אעפ"כ, לאחר התפילה שיצילני משגיאות, ולאחר ההתנצלות ובקשת המחילה, החלטתי להשתדל לפותחן מתוך מחשבה שבדור יתום וחלש זה שלנו, גם לאחר פתיחת ראשי התיבות עדיין הדברים מכוסים מספיק, והוא רחום יכפר עוון.

יהי רצון מלפני אדון כל שהקרבת ביאור הגר"א לשולחנם של תלמידי החכמים תתקבל ברצון לפני אדון כל ולפני יראיו. ר"ת שרגילים לקרוא בספרי קבלה כפי שהם, השארתי ועשיתי טבלה בסיום הפתיחה, כמו"כ ר"ת שהסתפקתי בפירושן – השארתי.

יבורכו מפי עליון כבוד קדושת האדמו"ר מהאלמין שליט"א יחזקהו ה', שעודד אותי ואף נתן לי את תיקוני הזוהר מוקלד ומנוקד כבר. בני ובנותי היקרים אשר אזרו חיל לעבודת ההקלדה ובסייעתא דשמיא גדולה השלימוה על הצד היותר טוב, ועל כך יבורכו מפי עליון, ונוות ביתי היקרה אשר שלי ושלכם – שלה היא. ואני תפלה, שלא תצא תקלה מתחת ידי, וה' יעזרני על דבר כבוד שמו, שתרבה הדעת, ושנזכה כלנו בזכות העסק בקבלה, בבא לציון גואל במהרה בימינו אמן.

להלן כמה כללים לתלמידים המתחילים:

בכל מקום שהגר"א כותב שם ב', הכוונה שם בעמוד ב'. וכמו כן, שם א' הכוונה בעמוד א'.

הספרים: רעיא מהימנא, סתרי תורה, מדרש הנעלם, ספרא דצניעותא, תוספתא, ס"א, אדרא רבה ואדרא זוטא, כל אלה הם חלק מהזוהר הקדוש. מה שאין כן: ספר יצירה, הבהיר, היכלות הם ספרים בפני עצמם. ח"א – איני יודע פירושו.

הגר"א זצוק"ל מפנה המון פעמים לעיין בזוהר, אשר על כן – מומלץ מאד למעיין הנלבב, להחזיק לידו ספר הזוהר הקדוש.

אסיים בתחינה לכל מי שמצא טעות שיואיל להודיעני על מנת שאוכל לתקן במהדורות הבאות, שהרי הוצאה מחדש של ספר גדול כזה לא תתכן כמעט ללא טעויות. ואשא תפילה לאדון הנפלאות, שחפץ ה' בידינו יצלח, ונזכה לראות באור החיים, בבא לציון גואל, ונשמח כולנו בשמחת אין סוף ב"ה בב"א.

מצדי הרשות נתונה להעתיק, להשתמש, או להוציא לאור ולפרסם קובץ זה בכל דרך, על מנת לזכות את הרבים ולהגדיל כבוד שמים ולהרבות תורה בישראל.

גיל פת. טלפון 08-9740174   פקס 08-9743241   דואר אלקטרוני [email protected]

לוח ראשי תיבות שהשארנו (כפי שרגילים לקראם בספרי קבלה)

א"א              אריך אנפין

אבי"ע           אצילות, בריאה, יצירה, עשיה

או"א             אבא ואמא

אי"ק בכ"ר     סוג של חילוף אותיות (כמו שיש א"ת ב"ש)

אמ"ש           אויר, מים, אש

אש"ן            אריה, שור, נשר

ארמ"ע                   ד' יסודין, אש רוח מים עפר

א"ק              אדם קדמון, אדם קדמאה

בג"ה            בינה, גבורה, הוד (הקו השמאלי)

בי"ע             בריאה, יצירה, עשיה

ב"ן               יוד, קה, וו, קה

ג"ר               ג' (שלוש) ראשונות

דו"נ              דכר ונוקבא

דת"י             דעת, תפארת, יסוד (הקו האמצעי)

ו"ק               שש קצוות (ו' קצוות), לפעמים הכוונה ו"ה

ז"א               זעיר אנפין

זו"ן               זעיר אנפין ונוקביה (או ונוקבא), לפעמים זכר ונקבה

ז"ק               ז' (שבע) קצוות

ז"ת               ז' (שבע) תחתונות

חב"ד            חכמה, בינה, דעת

ח"ג              חסדים, גבורות (או חסד, גבורה)

חג"ת            חסד, גבורה, תפארת

חגת"ם                   חסד, גבורה, תפארת, מלכות

חד"ר            חסד, דין, רחמים (ג' קווים)

חו"ב             חכמה ובינה

חו"ג             חסדים וגבורות או חסד וגבורה

חח"ן            חכמה, חסד, נצח (הקו הימני)

ח"ס             חכמה סתימאה

חש"ח           חולם, שורק, חירק

יב"ק             ייחוד, ברכה, קדושה

כח"ב            כתר, חכמה, בינה

כת"י             כתר, תפארת, יסוד (הקו האמצעי)

מ"ד              מיין דכורין

מ"ה              יוד, קא, ואו, קא

מט"ט           מטטרון

מ"ן               מיין נוקבין

מ"ס             מוחא סתימאה

נ"ה               נצח, הוד

נה"י              נצח, הוד, יסוד

נו"ה              נצח והוד

נוק'              נוקבא

נר"ן              נפש, רוח, נשמה

נש"ב            נ' (חמישים) שערי בינה

ס"א             סטרא אחרא

ס"ג              יוד, קי, ואו, קי

ע"ב              יוד, קי, ויו, קי

ע"ק              עתיקא קדישא

עש"ן            עולם, שנה, נפש

ק"ק              קודש קדשים

רדל"א          רישא דלא אתידע

רב"ג             ראש, בטן, גויה

רת"ס            ראש, תוך, סוף

תו"מ             תפארת ומלכות

תנ"ה            תפארת, נצח, הוד

תר"ת            תקיעה, תרועה, תקיעה

תש"ר           תקיעה, שברים, תרועה

תש"ת           תקיעה, שברים, תקיעה

ת"ת              תפארת

בהעתקת הגרד"ל ז"ל מצאתי כתוב בכתב ידו וזה לשונו: בס"ד זה מצאתי כתוב בראש העתק פי' התקונים להגר"א שלפני והעתקתים אות באות:

 

יוד קי ויו קי        ע"ב

יוד קי ואו קי      ס"ג

יוד קי וו קי         ס"ב

יוד קה ויו קה     ס"ב

יוד קה ואו קה   נ"ג

יוד קה וו קה      נ"ב

יוד קא ויו קא     נ"ד

יוד קא ואו קא    מ"ה

יוד קא וו קא      מ"ד

יוד קי ויו קא      ס"ג

יוד קי ואו קה     נ"ח

יוד קי וו קה       נ"ז

יוד קי ויו קא      ס"ג

יוד קי ואו קא     נ"ד

יוד קי וו קא       נ"ג

(יוד קי ואו קה    ס"ז

יוד קי ואו קה     נ"ח

יוד קי וו קה       נ"ז)

(ג' השמות המוסגרים נמצא עליהם מחק בכתב יד קדשו).

עכשיו נסדר המספר (המספר היה כתוב בכתב יד על אותיות ציפערין)

יוד קי ויו קי        ע"ב

יוד קי ויו קה      ס"ז

יוד קי ואו קי      ס"ג

יוד קי ויו קי        ס"ג

יוד קי וו קי         ס"ב

יוד קה ויו קה     ס"ב

יוד קא ויו קא     נ"ד

יוד קי ואו קא     נ"ד

יוד קי ואו קה     נ"ה

יוד קי וו קה       נ"ז

יוד קה ואו קה   נ"ג

יוד קי וו קא       נ"ג

יוד קה וו קה      נ"ב

יוד קא ואו קא    מ"ה

יוד קא וו קא      מ"ד

ס"ה כל הנ"ל   תתנט.

ונמצא יש כאן ב"פ ס"ג כזה

יוד קי ואו קי      עולה ס"ג

יוד קי ויו קא      עולה ס"ג

ושני פעמים ס"ב כזה

יוד קי וו קי         ס"ב

יוד קה ויו קה     ס"ב

ושני פעמים נ"ד כזה

יוד קא ויו קא     נ"ד

יוד קי ואו קא     נ"ד

ושני פעמים נ"ג כזה

יוד קה ואו קה   נ"ג

יוד קי וו קא       נ"ג

 

 

 

הערה שנדפסה בספר תיקוני זוהר עם ביאור הגר"א

חכמת הקבלה היא חכמת רוחניות התורה ושרשיה. כפי שבאה בקבלה לראשי האומה והאור האלקי הזה הופיע גם באהלי יפת. וגדולי חכמי יון נאותו לאור יקרות זה. והתקרבו במקצת דעותיהם לדעות חכמי הקבלה. וביחוד הפילוסוף אפלטון היוני כמבואר בס' שער השמים. וגם העמים אשר לא מבני ישראל המה וממעי יהודה יצאה אמונתם. קבלו הרבה מיסודות חכמת הקבלה. ולהיות שנושאי החכמה האלקית הזאת הם נושאים עיונים דקים מאד. וקצרה השפה האנושית למצוא לה שמות ופעלים מסכימים לבאור ענינים הרמים האלה. השתמשו חכמי הקבלה בכנויים ותארים מליצים ומשלים רמזים. להסביר את האזן. והלכו בזה בדרך הנביאים ומשוררי קודש. אשר משלו את הדבקות האלקית בעולם הבריאה במשלי אהבה וחשק. וגם חכמי הפילוסופים קראו את החומר והצורה בשם איש ואשה. אשר על כן נודע לכל אשר יש לו יד בחכמת הקבלה. כי כל הכנויים והמשלים מעניני הזווג הבאים בספר הזוהר ותיקוני זוהר ובשאר ספרי הקבלה רומזים לפעולת המשפיע והפעלת המקבלים בהשתלשלות כחות השכלים הנבדלים ובריאת העולם התחתון. וחלילה להם לקדושי עליון להוציא דבר מגונה מפיהם.אבל כל כוונתם לשם שמים. להסביר את הענינים הרמים האלה בדרך שהיא שומעת.

 

[וז"ל המגיה ת"ע (ק"כ ע"ב). אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה להזהירך באתי שתעמיד רגליך על במתי האמונה האמתית ותקעת יתד במקום נאמן פן יפתוך רעיונים זדונים ויעלו דברים על לבבך ומלין לצד עלאה תמלל בראותך בתקון זה שידובר בו משערא ומצחא ואודנין ואנפין ושאר אברים גשמיים השמר אל תפן אל און ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין שמץ דבר מזה אפילו בהרהור כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא אברים גשמיים ולית ליה שם ידיע אבל הוא ממלא כל שמהן והוא שלימו דכלהו. ראה גם ראה מ"ש התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי כשרצה לגלות סתרי התורה באדרא פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וזה להסיר מלב כל המעיינים כל דבר עתק פן ח"ו יכשלו ונפלו ועברו משכיות לבב ימיקו וידברו ברע מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן כו' היה ירא שמא יטעו ליחס ולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה ומשה אמר כי לא ראיתם כל תמונה וישעיה אמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ודומיהם. שכולם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד העצם והתבנית אלא שהאברים שבנו הם עשויים כסימנים לדברים עליונים סתומים וחתומים שאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם ואין שיח ואין שיג לו להבינם וקצר מצע דעתו לרדת לעמקם. ואיני רשאי להכניס ראשי בין ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה אשר העמיקו הרחיבו דבריהם על הדרוש הזה רק יראתי פן עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי קורי עכביש יארוגו בדעות כוזבות יאריכו למעניתם. לך נא ראה מ"ש ע"ז ר' יוסף ן' גיקיטליא בהקדמת שערי אורה. ובמ"ש בעל החנוך בהקדמתו לפירוש התורה. והאלקי ר' מנחם מריקאנטי ז"ל בפרשת ויחי בפסוק בן פורת יוסף. ובמ"ש ר' יהודה חייט בפי' מערכת האלקות (ד' ל"ד) וז"ל סוף דבר כל מקום שתראה שידברו בענין הספירות דברים שאין ראוי לאמרם בבורא ית' כגון שעור וקומה והדומים להם הכל נאמר על הספירות. וכשתראה שידברו על דרך שבח והודאה הכל נאמר על הבורא כו' ע"ש ומש"ש בדף (ל"ה ב') בזה בארוכה. וה"י יטהר לבנו ויאיר עינינו להבין ולהשכיל בכל עמקי סודות הרשב"י ז"ל אשר ע"י נזכה לעבדו בלבב שלם ולהדבק בתורתו אנחנו וצאצאינו כנ"י אמן]

 

תפלה קודם לימוד הקבלה מהאר"י זללה"ה

רבון העולמים ואדוני האדונים אב הרחמים והסליחות מודים אנחנו לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו בקידה ובהשתחויה שקרבתנו לתורתך ולעבודתך עבודת הקודש ונתת לנו חלק בסודות תורתך הקדושה מה אנו ומה חיינו אשר עשית עמנו חסד גדול כזה על כן אנחנו מפילים תחנונינו לפניך שתמחול ותסלח לכל חטאתינו ועונותינו ואל יהיו עונותינו מבדילים בינינו לביניך ו(ב)כן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שתכונן את לבבנו ליראתך ולאהבתך ותקשיב אזנך לדברינו אלה ותפתח לבבנו הערל בסודות תורתך ויהיה למודנו זה נחת רוח לפני כסא כבודך כריח ניחוח ותאציל עלינו אור מקור נשמתנו בכל בחינתנו ושיתנוצצו ניצוצות עבדיך הקדושים אשר על ידם גלית דבריך אלה בעולם וזכותם וזכות אבותם וזכות תורתם ותמימותם וקדושתם יעמוד לנו לבל נכשל בדברים אלו ובזכותם תאיר עינינו במה שאנו לומדים כמאמר נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה:

D:BKUPחידושי תורהזוהרתיקוני הזוהר ביהגראהקדמהתיקוני הזהר עם בהגרא – הקדמה.doc

תקוני הזוהר עם פירוש הגר"א

זה נמצא בספר בסוף ההקדמה הראשונה תחת השם לקוטים לביאור ההקדמה:

(א ע"ב) חסידים גבורים כו'. חשיב ששה בנים, ו"ק, תחות אימא: בית דיליה כו'. חשיב ד' בד' עולמות מלכות שלהם לקב"ה. בית באצילות. היכל בבריאה. קן ביצירה כידוע. מלון בעשיה ולכן הוא בעשיה ששם בחצי הלילה: גבורים מסטרא כו'. שמשם דרגא דתפלין כמו שכתוב (ישעיהו סב, ח) ובזרוע עזו וכמו שאמרו (ברכות ו ע"א) בימינו זו תורה ובזרוע כו':

(ב' ע"א) דמאן דל"ל תפילין כו' על נבל כי ישבע לחם. שעבד ושפחה הם סם ונחש, קליפות של עשו (פירוש עמלק) וישמעאל, ימינא ושמאלא, אחוזין באברהם ויצחק אבל ערב רב הן אחוזים ביעקב והן קשין לישראל ולשכינתא יותר שהן השאור שבעיסה והוא מה שכתוב ונבל כי כו' שכל הקמצנין ואינן מחזיקים התורה הן מהן כמו שאומר בזוהר בראשית וברעיא מהימנא פרשת נשא ובשארי מקומות הרבה. וזהו שאומר דאיהי רגזא יתיר ורוצה לומר זהו מה שכתוב ותחת ארבע לא תוכל שאת שקאי על נבל. ושלישית היא תחת שנואה כו' הוא דרגא דדוד כידוע דעל כולן לא רגזה כל כך כמו על דרגא דיעקב ששם אין פסולת וזהו גלות מחמת הערב רב עד בטח בדד עין יעקב ששלשה גליות הראשונים היו נגד ג' הנ"ל, נגד ג' עבירות, תחת עבד כו' – עבודת גילולים. תחת שנואה כו' – גילוי עריות. ותחת שפחה כו' – שפיכות דמים וזה שאומר כי תירש. והכל מדה נגד מדה אבל גלות הד' תחת נבל כו' היא שנאת חנם נגד זה (היו) מוליכין ומנהיגים אותם נבל כו' ששונאים את התלמידי חכמים וכמו שאומר ברעיא מהימנא וכנ"ל: מארי תורה מסט' דעד"א דביה חצות כו'. רוצה לומר שהלילה נחלק לב' חלקים פלגא דינא ופלגא רחמי והן ליל ולילה בתוספת ה' בסוד נער נערה דאנהר לה אימא ה' גבורות ממותקות והיא בזיווגא שאז נקרא ה'. שד' דרגין באשה, קטנה נערה בוגרת נשואה שנקרא ה', הוא חכם והיא חכמה הוא עשיר והיא עשירה הוא איש והיא אשה והן ראשי תיבות של נקב"ה ולכן דוקא בחצות והוא בסטרא דעמודא דאמצעיתא שהוא בין חסד לגבורה והוא בחצות ממש וזה שאומר ואיהי שומר מה כו': נביאים מסט' דנו"ה כו'. לכן בכל אחד ד' נביאים. נביאים ראשונים נגד ד' אותיות הויה ואחרונים נגד ד' אותיות אדני וכולן מוסרים ליראת ה':

בליקוטי הרב החסיד המקובל מוהרמ"ש תלמיד הגר"א ז"ל מנוחתו כבוד וזה לשונו:

והנה באתי במגלת ספר כתוב הדר הוא לכל חסידיו מה שאמר לי פנים אל פנים ונשקני מנשיקות פיהו מאמר אחד בהקדמת תיקוני זוהר בתחלתו כי הוא זה:

והמשכילים כו'. הם החכמים ר' שמעון וחבריא כו': יזהירו כזוהר כו'. והוא כי החכמה נקרא זוהר של הרקיע בינה רקיע שעל גבי החיות כמו שאמרו בתוס' במס' ב"ב (ח:): דאיהו כליל כל גוונין. פירוש, חכמה כולל כולם כי כולם בחכמה עשית. ולכן כיון שמדבר כאן מחכמה קורא כולם זוהר. והוא כי בעשיה יש י' גלגלים ומהם נוכל להבין למעלה. והוא כי ז' כוכבי לכת הם ז' גלגלים ועליהם גלגל המזלות ועליהם גלגל היומי ועליהם גלגל השכל. והנה גלגל השכל הוא הכתר. וזהו שקראו כאן זוהר טמיר וגניז. וגלגל היומי הוא החכמה [וצ"ע שבספר יצירה ובפירוש ספרא דצניעותא כתב הרב בעצמו שגלגל המזלות הוא חכמה עיין שם בדבריו] וזהו שקראו כאן זוהר בהיר בשחקים. והטעם כי בגלגל שתחתיו יש בהם המזלות וז' כוכבי לכת שהן נימין דשערי כמו שאומר בזוהר ובתיקוני זוהר שמהם אחיזת העובדי גילולים בסוד השערות אבל אנכי איש חלק שאחיזתי בגלגל היומי שהוא חלק בלי כוכבים ומזלות וזהו שקורהו כאן זוהר בהיר בשחקים. שהוא בהיר חלק. וגלגל המזלות הוא הבינה וזהו שקורהו כאן זוהר זריק ניצוצין. ואח"כ זוהר זריק חוורא כסיהרא הוא גלגל לבנה. כי מתחלה מי העיר ממזרח צדק יקראהו, היה מזל צדק למטה ואמר לו הקב"ה לאברהם מאי דעתך דקאי צדק במערב אנא מהדרנא ליה למזרח שהוא חסד. אם כן זה שאומר כאן חיוור כסיהרא שהוא גלגל לבנה תיכף אחר שבתאי. ואח"כ סומקא כמאדים הוא מאדים [גבורה]. ואח"כ ירוק כחמה [ת"ת] הוא חמה. ואח"כ כליל חיוור וסומק הם נו"ה, נוגה זהו בנצח, חיוור ובהוד – סומק [בסוד שרקו ויחרקו שן, שריקה בשפתים אדומות ושורק בהוד וחריקת שנים הם לבנים וחיר"ק בנצח]. ואח"כ ירוק ככוכב הוא כוכב [יסוד] ספרא דחמה. ואח"כ זהיר לכל עיבר הוא גלגל צדק [מלכות]. עד כאן:

וכן שמעתי מפיו פירוש על מאמר בהתיקוני זוהר (ד' ע"ב) על נקודת פיתוחי חותם וחושב קבוץ במקום מלאפום, אמר ונקודין אלין סלקין אלקים דבהון שבע נקודין כו' וחד רקיע תמינאה לון עד כאן. ובאמת יש בהן ח' נקודין היינו צרי חולם חירק קבוץ ונקודת קמץ שהוא רקיע ונקודה ולמה אינו חושב הנקודה. אלא שהרקיע הוא ו', מורה על דכורא ובמקום שיש דכורא אין הנוק' (שהיא נקודה) עולה בשם להיות נחשבת בפני עצמה. עד כאן שמעתי מפיו: ועפי"ז נלע"ד הצעיר ונבזה להבין מה שאומר ברעיא מהימנא פרשת פנחס (רי"ז ע"א) וזה לשונו בענין נקודין מלך מלך ימלוך וסלקין נקודין לחשבון יב"ק כו'. היינו כנ"ל שאינו חושב הב' קמצין של מלך רק הרקיעין שהם ב' ווי"ן הרי י"ב וב' סגלין הרי ע"ב ונקודת ימלוך מ' הרי קי"ב. ואין צריך לדחיקת השל"ה. וגם על המחבר אני תמה למה לא פירש כן כי בפירושו על הרעיא מהימנא הנ"ל כתב שאינו חושב השבא דימלוך שהוא נח: ומה שאומר שם בהתיקוני זוהר תלת לעילא תלת לתתא חולם באמצעיתא. קשה הא כל הנקודות הם למטה מהאותיות חוץ מנקודת חולם. ונלע"ד שהצירי הוא נקודת בינה והיא נקרא עליון כידוע גימטריה רבוע ס"ג שבבינה וכן חירק שהוא סוד נצח נקרא מעלה בסוד והקרנים גבוהות כו' ובסוד רום ותחת הנזכר בספר יצירה כמו שאומר מורנו ורבנו הרב האר"י ז"ל. ותלת לתתא היא נקודת קבוץ. שהם ג' ניצוצות ונקודת קבוץ הוא בהוד שנקרא מטה, נגד נצח שנקרא מעלה. כנלע"ד משה שלמה:

זה היה בתוך ביאור הגר"א בדף א ע"א (הנוסחא אחרת המובאת שם, הכנסתי בתוך התיקוני זוהר כנ"א):

[ובמקום אחר בליקוטיו ז"ל מנוחתו כבוד: נשמתין דמתיבתאן. שהן במתיבתות הידועים שהן נגד ו"ק כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש: ולכל שמהן כו'. כבר כתבנו שהן ארבע מדרגות: לבוש והיכל וגוף ונשמה. לבוש והיכל אחד, ונשמה שניים: נפש ורוח: טמיר גניז. כתר, ובו שתי מדרגות: במופלא ממך, במכוסה ממך. וזהו טמיר וגניז:  בהיר בשחקים. חכמה, שמשם אור, אוירא עלאה: זריק ניצוצין כו'. בינה, שמשם בוצינא דזריק ניצוצין כידוע שסוד נהורין וניצוצין, נהורין – בחכמה וניצוצין – בבינה שהן אוירא ובוצינא. ועיין בתוספתא ח"ב ס"ח מההוא נהירו נפקין נהורין וניצוצין נפקין מאינון תרעין כו': חוורו כסיהרא. חסד ששם הסיהרא, ברתא דאברהם כמו שאומר בתיקון ס"ט ובספר יצירה פ"ד ושם, שמאדים בגבורה: זהיר לכל עיבר כמאן דמחא פטיש כו'. הוא יסוד שבו מכין האורות ונצצין שהוא הרקיע המבדיל ומכח אור ישר מכין האורות וחוזרין באור חוזר כמו שאומר בנע"ח ועוד שבה’ ספירות מתפשטין ה’ חסדים וביסוד – הגבורות ושם נצצין: על צדיק דלעילא קאים עלמא דאתכסיא כו'. על דעת, שהוא צדיק כמו שביארנו, פירוש אחר, קאים בינה בסוד אם אין דעת אין בינה והיא עלמא דאתכסייא כידוע: ועל צדיק דלתתא קאים עלמא דאתגליא. פירוש על היסוד קאים מלכות והן שני עולמות, עולם הזה ועולם הבא וכל עולם בחינת נוק' כידוע והן בינה ומלכות וקיימין על ב' בריתות, ברית הלשון – סוד הדעת וברית המעור – יוסף, על דנטיר ברית זכה למלכות כמו שאומר בזוהר, ובתורה זוכה לעוה"ב, מרבה תורה כו'. ואמר ומתמן ועמך כלם צדיקים כו', שעליה קיימא לכן יורש הארץ ולכן כשנכנסו לארץ מל אותם יהושע ואמר בזאת תדעון כי אל חי כו': ואמר הרקיע כו' ואיהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון כו'. והוא ברקיע, צדיק דלתתא, לעיל מד' חיוון וכן הוא בצדיק דלעילא, לעיל מחיוון כו' שהן חסד גבורה תפארת, חיוון עלאין עם מלכות בין חג"ת לנה"י כמו שאומר לקמן דף ד' ע"א והוא זוהר הרקיע שאמר בתיקוני זוהר חדש דף פ' ע"א וכדין כזוהר הרקיע, רקיעא סתימאה דלא אתגלייא כלל וקיימי על רישי דחיוון קדישין דקיימין ברזא דאבהן והאי רקיעא סתימא עלה קיימא עלייהו ואפיק מניה זוהר דנהיר וזהיר לכלהו חיוון. והענין, כי לעולם יסוד בחינת רקיע וכאן הוא יסוד דבינה ושם גניז ה’ חסדים וה’ גבורות, סוד הדעת ומשם מתפשט הדעת למטה ודעת המתפשט הוא זוהר הרקיע של הדעת למעלה, ביסוד והוא דרגא דמשה שהוא דעת משה מלגאו כידוע ולכן השיג למ"ט שערי בינה וזהו בינה דרגא שהן נ' תרעין דמתפשטין מינה ושער החמשים דבוק בה ולכן לא השיג וזה שאומר שם בזוהר חדש דף ע"ח ע"ג כזוהר הרקיע ועל שמיה אתקרי ספר הזוהר כו' עיין שם וכשם שביסוד קבועין שמשא וסיהרא וכוכבייא ומזלי כן בדעת – נשמתין עלאין דחו"ב ושניהן מצדיקי הרבים על צדיק דלעילא קיימי אלין רבים דו"ק דהוא קיימא עלייהו וצדיק דלתתא קיימי הרבים דשכינתא שהן גוונין דאתגליין בשכינתא כמו שאומר בפרשת בראשית א' הנצנים אלין אבהן כו' עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן וכדין נראו בארץ כו' ובדף י"ח את קשתי נתתי בענן מן יומא דאתברי עלמא כו עיין שם כל הענין וזו הלכה כרבים דא שכינתא שהיא כרבים דנראין בה ג' גוונין כרבים כנ"ל]:


הקדמת תקוני הזהר

[תיקוני זוהר – דף א ע"א]

(דף א ע"א) רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל לֵיהּ וְעָרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד וְאִתְגְּנִיז בְּחַד מְעַרְתָּא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אִתְרְחִישׁ נִיסָא נָפַק לְהוֹן חַד חֲרוּב וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּא, אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּב וְשָׁתָן מֵהַהוּא מַיָּא, וְהֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָתֵי לְהוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִימְנֵי וְאוֹלִיף לוֹן, וְלָא יָדַע אִינִישׁ בְּהוּ וכו', בְּזֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת תָבוֹא כָּתוּב שָׁם: וְדָא אִתְקְרֵי תִקּוּנֵי הַזֹּהַר דְּאִינוּן שַׁבְעִין אַנְפִּין דְפַרִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית מִסִּתְרֵי אוֹרַיְיתָא.

וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹמֵר (דניאל יב ג), וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרַיָּיא, יַזְהִירוּ כַּד אִתְכַּנְשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְהוֹן וּלְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּאן לְנַחֲתָא בֵּינַיְיהוּ וּלְכָל מַלְאָכַיָּא [א]בְּאִתְכַּסְיָא וּבְאֹרַח שֵׂכֶל.

וְעִלַּת עַל כֹּלָּא יְהִיב רְשׁוּ [ב]לְכָל שְׁמָהָן קַדִּישִׁין [ג]וּלְכָל הֲוַיָּין [ד]וּלְכָל כִּנּוּיִין לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּא דִילֵיהּ, וּרְשׁוּתָא יְהִיב [ה]לַעֲשַׂר סְפִירָן לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ [ו]כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל גַּוָּון, זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז, זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין, זֹהַר יָרוֹק כַּחַמָּה, זָהִיר חִוָּור כְּסִיהֲרָא, זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים, זֹהַר כְּלִיל חִוָּור וְסוּמָק, זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב, זֹהַר זָהִיר לְכָל עִיבַר, כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִּישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סִטְרָא, [ז]הָכִי מֵהַאי זֹהַר זָהֲרִין כַּמָּה נִשְׁמָתִין.

נוסחא אחרינא (בתיקוני זוהר חדש בהגהה, ובדפוס זאלקווי בתיקונים כאן): תָּאנָא וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דְּאִיהוּ זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז דָּא כֶּתֶ"ר, זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים דָּא חָכְמָ"ה, זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִּין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין דָּא בִינָ"ה, זֹהַר חִוְורוּ כְּסִיהֲרָא דָא גְדוּלָ"ה, זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים דָּא גְבוּרָ"ה, זֹהַר מַבְהִיק כְּלִיל יְרוֹקָא כַּחַמָּה דָא תִּפְאֶרֶ"ת, זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב דָּא נֶצַּ"ח, זֹהַר כְּלִיל אוּכָּם וְסוּמָק דָּא הוֹ"ד, זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵיבַר כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סְטַר דָא יְסוֹ"ד.

וְאִלֵּין אִינוּן נִשְׁמָתִין מֵאִלֵּין מַשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן, [ח]כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין וּמְצוּיָירִין בְּמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא כְּכוֹכְבַיָּא, וְנָהֲרִין בִּרְקִיעָא, וְהַיְינוּ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דְנָהֲרִין בָּרָקִיעַ, (מַאי הָרָקִיעַ דְּנָהֲרִין בֵּיהּ) [ט]אוּף הָכִי אִלֵּין נִשְׁמָתִין נָהֲרִין בְּכָרְסַיָּא, [י]וַעֲלַיְיהוּ כְתִיב (בראשית א יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִי"ם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם כו'.

[יא]וְכֻלְּהוּ פָרְחִין מִן רָקִיעַ, וְדָא צַדִּיק חַי עוֹלָמִים דְּמִנֵּיהּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְנָהֲרִין בְּסִיהֲרָא, [יב]וְאִיהוּ רָקִיעַ דְּאִיהוּ לְעִיל מֵחֵיוָון הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל א כו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם, וַהֲפוֹךְ רָקִי"עַ וְתִשְׁכַּח לֵיהּ עִיקָ"ר, וִיסוֹדָא דְמֶרְכַּבְתָּא (עלאה) דַעֲלֵיהּ קַיְימִין חֵיוָון (וְכָרְסַיָּא) דְמֶרְכַּבְתָּא (עלאה), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (משלי י כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. [יג]עַל צַדִּיק דִּלְעִילָא [יד]קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָיא, [טו]וְעַל צַדִּיק דִּלְתַתָּא [טז]קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא, [יז]וְהַיְינוּ ומַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, [יח]מֵהַהוּא צַדִּיקָא דְעָלְמָא תַלְיָין. [יט]מַאי הָרַבִּים [כ]אִלֵּין דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ הֲלָכָה כְרַבִּים דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דַאֲבָהָן, דְּלֵית רַבִּים פָּחוּת מִתְּלַת הֲלָכָה כְרַבִּים דָּא שְׁכִינְתָּא.

[תיקוני זוהר – דף א ע"ב]

[כא]וּמִתַּמָּן (ישעיה ס כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, הַאי דְאִתְּמַר בָּהּ (שם סו א) וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, דָּא שְׁכִינְתָּא [כב]דְאִיהִי כְּלִילָא מֵעֲשַׂר סְפִירָן, וּמִתַּמָּן (דף א ע"ב) אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל: [כג]מְלָכִים, צַדִּיקִים, חוֹזִים, נְבִיאִים, מָארֵי תּוֹרָה, גִּבּוֹרִים, חֲסִידִים, נְבוֹנִים, חֲכָמִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

[כד]וּרְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִתְתַּרְכוּ מֵאַתְרַיְיהוּ בָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, [כה]לְקַנְּנָא בְהַאי חִבּוּרָא, [כו]דְאִתְּמַר בָּהּ (משלי כז י) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, וְלֵית צִפּוֹר אֶלָּא שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי מִתְתַּרְכָא מֵאַתְרָהָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כב ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אֶת לְרַבּוֹת שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הָאֵם שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נ א) וּבְפִשְׁעִיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, דְּתַרְוַיְהוּ אִתְתַּרְכוּ מֵאַתְרֵיהוֹן, וּבְגִין דָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח תְּרֵין שִׁלּוּחִין [כז]חַד מִבַּיִת רִאשׁוֹן וְחַד מִבַּיִת שֵׁנִי, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות טו ג) יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה, דְאִתְתָּרֵךְ אַבַּתְרַיְיהוּ [כח]לְקַיְימָא בֵּיהּ (שם מב ח) אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה.

וְעוֹד כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, [כט]דָא מֹשֶׁה דִכְתִיב (במדבר יב ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, דְּאִתְתָּרַךְ רוּחֵיהּ אַבַּתְרַיְהוּ. וְעוֹד כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ מָאן דְּאִיהוּ אִישׁ צַדִּיק דְּאָזַל נָע וָנָד מֵאַתְרֵיהּ דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא גָזַר עַל בָּתֵּי הַצַּדִּיקִים דְּיִחָרְבוּ, דְאָזְלִין כָּל חַד נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, כְּשְׁכִינְתָּא, [ל]דְאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ח ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ, דְּדַיּוֹ לְעֶבֶד לְמֶהֱוִי כְּרַבֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה (איוב, טו כג) נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה [לא]אַיֵּ"ה דִמְרַחֵם עֲלֵהּ, אוּף הָכִי (ישעי, נא יח) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹמֵר, וּבְגִין דָּא דַיּוֹ לְעֶבֶד לְמֶהֱוֵי כְּרַבֵּיהּ, וְלֵית לֶחֶם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא, הַאי גָּרַם לְמָארֵי תוֹרָה דְּאָזְלִין מִתְתַּרְכִין.

זַכָּאָה אִיהוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא מָארֵי מֶדְרָשׁ מָארֵי תוֹרָה, דְּגַם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת (תהלים פד ד), [לב]בַּיִת דְּנִשְׁמָעִין בֵּיהּ פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא, דְּבַאֲתַר דְּאִית תַּמָּן תּוֹרָה דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת תַּמָּן, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן [לג]כָּל בַּיִת שֶׁאֵין נִשְׁמָעִין בּוֹ דִבְרֵי תוֹרָה לְסוֹף תֵּחָרֵב, וְאִלֵּין דְּנִשְׁמָעִין דִּבְרֵי תוֹרָה בְּהוֹן אִתְקְרִיאוּ בֵּיצִים אֶפְרֹחִים בָּנִים, בֵּיצִים מָארֵי מִקְרָא, אֶפְרֹחִים מָארֵי מִשְׁנָה, בָּנִים מָארֵי קַבָּלָה.

וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (דברים כב ו) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח מִנַּיְהוּ, אֲבָל עַל מָארֵי קַבָּלָה אִתְּמַר (שם) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, דְּלֵית סִכְלְתָנוּ לְאִשְׁתְּמוֹדָע בִּשְׁכִינְתָּא כְּאִלֵּין מָארֵי קַבָּלָה, וְאִלֵּין עָבְדִין לָהּ דִּירָה וּלְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּפָרְחִין עִמָּהּ, בְּכָל אֲתַר דְּאִיהִי פָּרְחַת כֻּלְּהוּ מְנַדְּדִין עִמָּהּ בִּשְׁלִיחוּתָא דִילָהּ, אֲבָל אֶפְרוֹחֵי לֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִין דְּפָרְחִין בְּהוֹן, [לד]דְּאִינוּן פִּקּוּדֵי דַעֲשֵׂה, כָּל שֶׁכֵּן בֵּצִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר עֲלַיְהוּ לְגַבֵּי אִימָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

עַד דְּאָמַר מִלִּין אִלֵּין הָא סָבָא אִזְדַּמַּן לֵיהּ וְאָמַר, וְהָא כְּתִיב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אָמַר לֵיהּ סָבָא כָּל אֶתִין לְרִבּוּיֵי, וּבְגִין דָּא לָא אָמַר וְהַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אֶלָּא [לה]וְאֶת, לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים, אֲבָל לֹא אָמַר הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אָמַר לֵיהּ בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְהָכִי הוּא וַדַּאי, וּבָנִים אִינוּן וַדַּאי [לו]תְּחוֹת אִימָּא עִלָּאָה, חֲסִידִים גִּבּוֹרִים מָארֵי תוֹרָה חוֹזִים נְבִיאִים צַדִּיקִים, חֲסִידִים מִסִּטְרָא דְחֶסֶד דַּרְגָּא דְאַבְרָהָם, וְאוּקְמוּהָ עֲלֵיהּ אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, [לז]דְעָבִיד לֵיהּ קַן [לח]דְּאִיהוּ אַכְסַנְיָא דִילֵיהּ, [לט]וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי קַן דִּילֵיהּ בַּיִת דִּילֵיהּ הֵיכָל דִּילֵיהּ, מָלוֹן דִּילֵיהּ [מ]וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא אִיהִי יִחוּדֵיהּ וּבֵיתֵיהּ, [מא]וְלַאו מָלוֹן וְאַכְסַנְיָא, אֶלָּא כְּפוּם הַהוּא בַּר נַשׁ דְּתַקִּין לָהּ, [מב]וּבְגִין דָּא יָהִיב מִדַּת חֶסֶד לְאַבְרָהָם.

גִּבּוֹרִים מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה דְּיָהֲבִין תּוּקְפָא לְמָארֵיהוֹן לִכְבּוֹשׁ עֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ וְשִׁפְחָה תְּחוֹת גְּבִרְתָּהּ [מג]בְּקִשּׁוּרָא דִתְּפִלִּין, דְּמָאן דְּלֵית לֵיהּ תְּפִלִּין בְּשַׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, [מד]מִסִּטְרָא דִילֵיהּ [מה]שַׁלִּיט עֶבֶד וְשִׁפְחָה עַל עָלְמָא, וּבְהַהוּא שַׁעֲתָּא רָגְזָא שְׁכִינְתָּא, [מו]הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל כב) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ.

[תיקוני זוהר – דף ב ע"א]

(דף ב ע"א) [מז]וְאוּף הָכִי אִיהִי רָגְזָא יַתִּיר עַל נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם (שם), [מח]דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם ט ו) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי, דְּאִיהוּ קַמְצָן נָבָל בְּמָמוֹנֵיהּ [מט]נָבָל שְׁמֵיהּ, דְּלַאו אִיהוּ נָדִיב וְלַאו אִיהוּ מִזַּרְעָא דַאֲבָהָן דְּאִתְּמַר עֲלַיְהוּ (תהלים מז י) נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ, [נ]דְּהָא קַמְצָן אִיהוּ עָנִי הַדַּעַת, בָּתַר דְּלָא עָבִיד טִיבוּ לְמָארֵי תוֹרָה לְמֶהֱוֵי מַחֲזִיק בִּידַיְיהוּ, [נא]וְאוֹרַיְיתָא בְּלָא פִקּוּדַיָּא לַאו אִיהִי תּוֹרַת יהו"ה.

מָארֵי תוֹרָה מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [נב]דְבֵיהּ חֲצוֹת לַיְלָה הֲוָה קָם דָּוִד לְחַבָּרָא לֵיהּ בִּשְׁכִינְתָּא דְאִתְקְרִיאַת לַיְלָה, [נג]וְאִיהוּ שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה (ישעיה כא יא), לֵיל ה', לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא לַיהו"ה (שמות יב סב), [נד]וּבְגִינָהּ אִתְּמַר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בְּיוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מב ט) יוֹמָם יְצַוְּה יהו"ה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי.

חוֹזִים נְבִיאִים מִסִּטְרָא דְנֶצַח וָהוֹד, [נה]דִּבְהוֹן כְּלִילָן תְּרֵין שְׁמָהָן דְּאִינוּן יאהדונה"י, דִבְהוֹן תְּמַנְיָא אַתְוָון, לָקֳבֵל תְּמַנְיָא סִפְרֵי נְבִיאִים, [נו]וּנְבִיאִים [נז]תְּרֵין הָא עֶשֶׂר, לָקֳבֵל עֲשַׂר סְפִירָן, [נח]לְקִבְלֵיהּ חָזָא יְחֶזְקֵאל עֶשֶׂר מַרְאוֹת. צַדִּיקִים מִסִּטְרָא דְצַדִּיק, עַל כָּל אִלֵּין אִתְּמַר (דברים כב ו) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים.

וְעוֹד אִלֵּין [נט]דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, [ס]וְנָטְרִין פִּקּוּדָהָא דְאִינוּן תַּרְיַ"ג מִצְוֹת [סא]דְּתַלְיָין מִשֵּׁם יהו"ה כְּעִנְּבִין בְּאַתְכָּלָא, [סב]כְּדֵי לְיַחֲדָא בְּהוֹן לְשֵׁם יהו"ה בִּשְׁכִינָה, כְּבַר נַשׁ דְּמִתְיַחֵד עִם בַּת זוּגֵיהּ [סג]בְּכָל אֵבָרִין דִּילֵיהּ [סד]לְאַפָּקָא זַרְעָא מַעַלְיָא, אִתְּמַר בְּהוֹן (שם) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, אִתְּמַר בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, אֶת [סה]לְרַבּוֹת שֵׁם יהו"ה דְּאִסְתַּלַּק עִמָּהּ מֵהַהוּא בַּר נַשׁ.

וְעוֹד אִלֵּין דְּאוֹקְרִין שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אִתְּמַר עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, [סו]דְּעָבְדִין עוֹבְדָא דִבְנִין עִם שַׁבָּת מַלְכְּתָא, וְעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ יוֹם הַשַּׁבָּת, מָאן דְּקִיֵּים בֵּיהּ (ישעיה נח יג) וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, הַאי אִיהוּ (שמות כ יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ וְגוֹמֵר.

[סז]דִּתְלַת עָלְמִין נִינְהוּ, [סח]תְּרֵין יָרִית בְּכִבּוּד אָב וָאֵם, [סט]וּתְלַת יָרִית בְּאוֹרַיְיתָא, [ע]דְכָלִיל לוֹן בֶּ"ן י"ה, [עא]הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ל כ) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ, כִּי הוּא חַיֶּיךָ [עב]בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּא גַן דִּלְתַתָּא, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ דָּא עָלְמָא דְאָתֵי עָלְמָא אֲרִיכָא, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יהו"ה אֱלֹהֶי"ךָ נוֹתֵן לָךְ עָלְמָא שְׁפֵלָה.

וְעוֹד אִלֵּין דְּקָשְׁרִין לִשְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא [עג]בְּקִשּׁוּרָא דִתְּפִלִּין, אִתְּמַר עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִינוּן דְּלָא קָשְׁרִין לוֹן כַּחֲדָא, אִתְּמַר בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְעוֹד אִלֵּין דִּמְיַחֲדִין לוֹן כַּחֲדָא, לְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִתְּמַר עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִלֵּין דְּלָא מְיַיחֲדִין לוֹן בְּיִחוּדָא דִקְרִיאַת שְׁמַע, כְּתִיב בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

וְעוֹד אִלֵּין דְּנָטְרִין אוֹת בְּרִית [עד]בִּתְּחוּמֵיהּ, דְּאִיהוּ שְׁמוֹנָה יָמִים, וְנָטְרֵי אוֹת שַׁבָּת בִּתְּחוּמֵיהּ, [עה]דְּאִינוּן י"י [עו]מִן יאהדונה"י, דִבְגִינַיְיהוּ אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּלָא אִשְׁתַּכַּח בַּר נַשׁ פָּחוּת מִתַּרְוַיְיהוּ, כְּתִיב לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִינוּן דְּלָא אִשְׁתַּכְּחוּ בְּכָל יוֹמָא בִּשְׁתֵּי אוֹתוֹת אֵלּוּ דְאִינוּן אוֹת תְּפִלִּין וְאוֹת בְּרִית מִילָה, וּבְשַׁבָּת אוֹת בְּרִית וְאוֹת שַׁבָּת, כְּתִיב בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

וְאִי תֵמְרוּן אַמַּאי צְרִיכִין לְמֶהֱוֵי תַּרְוַיְיהוּ בְּכָל בַּר נַשׁ בְּכָל יוֹמָא, בְּגִין דְּלָא תִשְׁתַּכַּח שְׁכִינְתָּא דְאִיהיּ יוּ"ד מִן אדנ"י, יְחִידא בְּלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ יוּ"ד מִן יהוה, יאהדונה"י.

[תיקוני זוהר – דף ב ע"ב]

(דף ב ע"ב) וְצָרִיךְ בַּר נַשׁ דְּלָא יִשְׁתַּכַּח בְּכָל יוֹמָא פָּחוּת מִתַּרְוַיְיהוּ, וְאִי לָא עֲלֵיהּ אִתְּמַר (משלי טז כח) וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, דְּאַפְרִיד אַלּוּפֵיהּ דְּעָלְמָא מִשְּׁכִינְתָּא, נוּקְבָא אִתְּמַר בָּהּ (שמות לא יז) אוֹת הִיא לְעוֹלָם, דְּכוּרָא בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִיא, וּבְגִין דָּא אוֹת תְּפִלִּין נוּקְבָא, אוֹת בְּרִית דְּכוּרָא, וְרָזָא דְמִילָה (דברים ל יב) מִ"י יַ"עֲלֶה לָּ"נוּ הַ"שָּׁמַיְמָה, בְּרֵישֵׁי תֵּיבִין מִילָ"ה וּבְסוֹפֵי תֵּיבִין יהו"ה, בִּתְּפִלִּין נוּקְבָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יג טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה [עז]יַד כֵּהָה.

[עח]בְּכָל אֲתַר אֶת לְרַבּוֹת שְּׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הָאֵם, אֵם האמונה דְאִיהִי בִינָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר בְּכָל אֲתַר הָכָא (נ"א בְּכָל אֲתַר אֶת לְרַבּוֹת, וְהָכָא לְרַבּוֹת חָכְמָה עִלָּאָה – אַב, הָאֵם דְאִיהִי בִינָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר הָכָא) לֹא תִקַּח הָאֵם, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב ג) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, [עט]וְאִיהִי אוֹרַיְיתָא דִלְעִילָא דְאִתְּמַר בָּהּ (שם א ח) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.

[פ]וְעַל קַן דְּצִפּוֹרָא דָא אִתְּמַר, (ישעיה ד ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם (וְגוֹמֵר, וְאִיהוּ לָשׁוֹן סְכַךְ שֶׁמְּסַכֶּכֶת בָּהּ אִימָּא עַל בָּנֶיהָ), אֶפְרוֹחִים דִּילָהּ תְּלַת הֲדַסִּים וּתְרֵי בַדֵּי עֲרָבוֹת וְלוּלָב, אוֹ בֵּיצִים דָּא [פא]אִינוּן אֶתְרוֹגִין דְּכָל חַד שִׁיעוּרֵיהּ בְּכַבֵּיצָה, וְאִלֵּין דִּרְשִׁימִין בְּהוֹן כְּתִיב עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, תְלַת הֲדַסִּים רְמִיזִין לִתְלַת אֲבָהָן, תְּרֵי בַדֵּי עֲרָבוֹת לִתְרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט, לוּלָב צַדִּיק [פב]כַּתָּמָר יִפְרָח (תהלים צד יג), אֶתְרוֹג רָמִיז לִשְׁכִינְתָּא, סוּכָּה רְמִיזָא לְאִימָּא דִמְסַכֶּכֶת עֲלַיְיהוּ, הָא אִינוּן [פג]תְּמַנְיָא לָקֳבֵל יאהדונה"י, דְאִיהוּ חוּשְׁבַּן סוּכָּ"ה (נ"א לָקֳבֵל כ"ו ה"ס, וּתְרֵין שְׁמַהַן לָקֳבֵל כֶּתֶ"ר חָכְמָ"ה, לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ עֲשַׂר סְפִירָן בְּכָל נִעֲנוּעַ וְנִעֲנוּעַ דְלוּלָב וּמִינָיו, (וכן) [פד]וּבְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא, וְאִלֵּין דְּלָא נָטְלִין אִלֵּין סִימָנִין בִּיְדַיְהוּ כְּתִיב שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, בְּכָל אֲתַר אֶת לְרַבּוֹת חָכְמָה עִלָּאָה.) כ"ו ה"ס וְאִלֵּין דְּלָא נָטְלִין אִלֵּין סִימָנִין בִּיְדַיְהוּ, כְּתִיב בְּהוֹן [פה]שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, כֶּתֶ"ר חָכְמָ"ה דְּאִינוּן שַׁרְיַן בְאִלֵּין תְּמַנְיָא לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ עֲשַׂר סְפִירָן בְּכָל נִעֲנוּעַ וְנִעֲנוּע דְנִעֲנוּעֵי דְלוּלָב וּמִינָיו, וּבְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא.

וְעַל הַאי צִפּוֹר קָא רְמִיזוּ רַבָּנָן בָּהַגָּדָה (נ"א [פו]דְבַתְרָא, דְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה דַהֲוָה [פז]אָזֵיל בִּסְפִינְתָּא, וְחָזָא לְהַהִיא) דְחָזִי לְהַהוּא צִפְּרָא, דְיַמָּא מָטָא עַד קַרְסוּלוֹי, [פח]וּמָאן צִפּוֹר הָכָא חַד מֵאִלֵּין אֶפְרוֹחֵי (נ"א אוֹ מֵאִינוּן בֵּיצִים, אֶפְרוֹחִים) [פט]כְּגוֹן פְּרָחִים דְּלַאו אִינוּן גְּמַר פְּרִי מִתַּתָּא לְעִילָא, אוֹ מִבָּנִים שִׁית דְּאִינוּן מֵעִילָא לְתַתָּא תְּחוֹת אִימָּא עִלָּאָה, [צ]דְהָא בֵּיצִים מִסִּטְרָא דְאִימָּא תַּתָּאָה אִינוּן דְּאִיהִי בֵּיצָה, אֶפְרוֹחִים מִסִּטְרָא דְצַדִּיק מִתַּתָּא לְעִילָא, [צא]אֶלָּא לָא הֲוָה אֶלָּא מֵאִלֵּין אֶפְרוֹחֵי וְצַדִּיק שְׁמֵיהּ [צב]עַמּוּדָא חֲדָא [צג]מֵאַרְעָא עַד רְקִיעָא, וְיַמָּא מָטֵי עַד קַרְסוּלוֹי אִלֵּין נֶצַח וָהוֹד, דְּאִימָּא עִלָּאָה [צד]אִיהִי יַמָּא דְאִתְפַּשְׁטַת לְחַמְשִׁין תַּרְעִין, עַד קַרְסוּלוֹי דְּהַהוּא עוֹפָא.

[צה]כְּגַוְונָא דָא יו"ד אִיהוּ עֶשֶׂר ה' חָמֵשׁ, עֶשֶׂר זִמְנִין ה' אִינוּן חַמְשִׁין, עֶשֶׂר בְּכָל סְפִירָה מֵאִלֵּין חָמֵשׁ מֵחֶסֶד עַד הוֹד, יְסוֹד נָטִיל לוֹן כֻּלְּהוּ וְאִיקְרֵי [צו]כָּ"ל כְּלִיל מֵאִלֵּין חַמְשִׁין, [צז]וְכָרְסַיָּא דִלְתַתָּא [צח]יָם הַמֶּלַח כִּסֵּא דִין.

עוֹף דְּאִיהוּ צִפּוֹר דִּילֵיהּ אִיהוּ מטטרו"ן, [צט]עֲלֵיהּ אִתְּמַר (קהלת י כ) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, קוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּאִיהוּ כְלִיל [ק]שִׁית יוֹמִין דְּחוֹל וְשַׁלִּיט עֲלַיְיהוּ, וְנָטִיל הַהוּא קוֹל וּפָרַח בֵּיהּ עַד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [קא]דְּאִיהוּ קוֹל יהו"ה עַל הַמָּיִם, (תהלים כט ג) וְלֵית מַיִם אֶלָּא תוֹרָה, וְאִיהוּ קוֹל יהו"ה בֶּהָדָר, עַד שִׁית קָלִין [קב]וְאִיהוּ שְׁבִיעָאָה לוֹן [קג]בְּאִימָּא.

[תיקוני זוהר – דף ג ע"א]

וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד [קד]דָּבָר (קהלת י כ), דָּא צְלוֹתָא, [קה]דְמָטֵי לָהּ עַד צַדִּיק חַי עָלְמִין, כְּלִיל חַ"י בִּרְכָאָן, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (משלי י ו) וּבְרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק, חַי הָעוֹלָמִים, וּצְלוֹתָא אִיהוּ דִבּוּר דִּרְכִיבַת עֲלֵיהּ, וְאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְגַבָּהּ בְּיוֹמִין דְּחוֹל, וְדָא שְׁכִינְתָּא וְדָא אדנ"י, [קו]וְרָזָא דְּדִבּוּר (תהלים נא יז) אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח וְגוֹמֵר, קוֹל רָכִיב בְּפוּמוֹי, וְאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְתַרְוַיְיהוּ [קז]כְּגַוְונָא דָא יאהדונה"י, וְהָכִי סְלִיק מַלְאָ"ךְ כְּחוּשְׁבַּן תְּרֵין שְׁמָהָן כַּחֲדָא, וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי מַלְאָךְ [קח]שַׂר הַפָּנִים, דְּעַל יַד שְׁלִיחָא דָא מִתְיַחֲדִין בְּשִׁית יוֹמֵי דְחוֹל, אֲבָל בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא לָא סָלְקִין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, דְּאִינוּן עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתאּ, וְלָא מִתְיַחֲדִין עַל יְדֵי שְׁלִיחַ, אֶלָּא בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר בְּיוֹם הַשַׁבָּת כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, קוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר דִּבּוּר דִּצְלוֹתָא, וְלָא עַל יְדֵי שְׁלִיחַ, וּבְגִין דָּא (משלי י כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הוּא וַיְכֻלוּ, (דף ג ע"א) כְלִיל כֹּלָּא, וּבֵיהּ מִתְיַיחֲדִין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, וְעַל תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין אִתְּמַר (דהי"א טז לג) [קט]אָז [קי]יְרַנְּנוּ כל [קיא]עֲצֵי הַיָּעַר, [קיב]וְנֶעֱנָה מַלְאָךְ [קיג]מִגּוֹ אֶשָּׁא מִשְּׁמַיָּא [קיד]וְאָמַר, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, [קטו]וַהֲווֹ מִתְקַבְּצִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת [קטז]כִּבְמַזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה. אָמַר רַעְיָא מְהֵימְנָא בְּרִיךְ יְהֵא בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְאָמַר מִלִּין אִלֵּין, לְיַחֲדָא בְּהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתאּ.

קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה לִיקָרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְיִתְעֲרוּן עִמָּךְ שְׁאָר נְבִיאֵי, וַעֲבֵיד לֵיהּ קִנָּא בְּהַאי חִבּוּרָא, וּלְכָל מַשִּׁרְיָין דְּאָזְלִין מִתְתַּרְכֵי בָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, לְחַבָּרָא לוֹן בְּהַאי חִבּוּרָא, לְאִשְׁתַּכָּחָא בֵּיהּ נְיָיחָא לְאִלֵּין מַשִּׁרְיָין דְּנִשְׁמָתִין דְּאָזְלִי מִתְתַּרְכִין מִשְּׁכִינְתָּא, דְאִיהִי יְחִידָאָה אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד (איכה א א), וּלְאִשְׁתַּכָּחָא בֵּיהּ נְיָיחָא לְמַשִּׁרְיָין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיהו לג ז) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, וְלֵית שָׁלוֹם אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

קוּם לְחַבָּרָא לוֹן בְּהַאי חִבּוּרָא, דְהָא כַּד אִית בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים, מֵאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דניאל יד ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דָּא דְּאִתְקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּיָדְעִין לְמִפְלַח לְמָארֵיהוֹן, וּלְאַפָּקָא אַזְכָּרוֹת דִּשְׁמָהָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּכַוָּנָה, וּלְחַבָּרָא לוֹן בְּקוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבְדִבּוּר דִּצְלוֹתָא, דְּאִינוּן תְּרֵין שְׁמָהָן יאהדונה"י, דִבְהוֹן כְּלִילָן כָּל שְׁמָהָן וַהֲוַויָּי"ן וְכִנּוּיָי"ן וַעֲשַׂר סְפִירָן.

כַּמָּה מַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון דְּמֶרְכַּבְתָּא וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, וְכָל עֶשֶׂר כִּתּוֹת דִּכְלִילָן בְּהוֹן דִּמְשַׁמְּשִׁין לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, כֻּלְּהוּ וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת (יחזקאל א יא) לְפוּמוֹי, לָקֳבֵל אִלֵּין אַזְכָּרוֹת, דְּאִינוּן יאהדונה"י, בֵּין בִּקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין בִּצְלוֹתָא בֵּין בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, דִּבְכָל אַזְכָּרָה דְיִפּוֹק מִפּוּמוֹי בְּכָל אֲתַר וּבְכָל מַמְלָל, צָרִיךְ לְכַוָּונָא דִיבּוּר בְּאדנ"י קוֹל בְּיהו"ה, וּלְיַחֲדָא לוֹן כַּחֲדָא, בְּיִחוּדָא [קיז]דְאִיהוּ יָחִיד נֶעֱלָם, דִּמְחַבֵּר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן כַּחֲדָא, וּבֵיהּ צָרִיךְ הַכַּוָּנָה, דְלָא תַלְיָא לְמֵימַר בֵּיהּ קוֹל וְדִבּוּר אֶלָּא מַחֲשַׁבְתָּא.

כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִתְּמַר בְּחֵיוָן וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם (שם כד), בְּעֶשֶׂר מִינֵי נִגּוּנִים, בְּשִׁיר פָּשׁוּט דְּאִיהוּ י' כֶּתֶ"ר, כָּפוּל דְּאִיהוּ י"ה חָכְמָ"ה וּבִינָ"ה, מְשׁוּלָשׁ בְּיה"ו דְאִיהוּ חֶסֶ"ד גְּבוּרָ"ה תִּפְאֶרֶ"ת, מְרוּבָּע בְּיהו"ה דְּאִיהוּ נֶצַ"ח הוֹ"ד יְסוֹ"ד מַלְכוּ"ת, וְנָטְלִין יִשְׂרָאֵל צִפָּרָא קַדִּישָׁא בֵּינַיְהוּ, וְקָרָאן בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְהַיְינוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הָא נָחִית לְגַבָּהּ, [קיח]צָרִיךְ לְקַשְׁרָא לֵיהּ בַּהֲדָהּ, וּלְיַחֲדָא לוֹן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּלָא פִּירוּדָא כְּלָל, וּבְגִין דָּא מָאן דְּשָׂח בֵּנְתַּיִים עֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ הַהִיא שִׂיחָה.

וְקָשְׁרִין לֵיהּ בַּהֲדָהּ, א"ח עִם ד' ([קיט]ובמַּאי קָשְׁרִין לֵיהּ בַּהֲדָהּ לְא"ח עִם ד'), כְּלִילָא מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין, בְּגִין דְּלָא יְהֵא פָרַח מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת יְחִידָה, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, וּבְגִין דָּא קָשְׁרִין לֵיהּ בַּהֲדָהּ בְּכַמָּה קִשּׁוּרֵי דִתְּפִלֵּי, בְּכַמָּה קִשּׁוּרֵי דְצִיצִית, דְּלָא יָזוּז מִינָהּ.

[תיקוני זוהר – דף ג ע"ב]

וְכָל קֶשֶׁר אִיהוּ מִסִּטְרָא דְאָת י', וּתְרֵין קִשְׁרִין אִנּוּן, דְּאִנּוּן קֶשֶׁר דְּרֵישָׁא קֶשֶׁר דִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, וְאִנּוּן י"י מִן יאהדונה"י, יהו"ה אַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין דִּתְּפִלֵּי, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יהו"ה וכו' (דברים כח י), [קכ]אדנ"י אַרְבַּע בָּתֵּי דִתְּפִלֵּי, אהי"ה אֲשֶׁר אהי"ה מִלְּגָאו דִתְּפִלין, בְּכ"א אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא וּבְּכ"א אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּיָד, [קכא]וְדָא אִימָּא עִלָּאָה, תְּפִלֵּי דְמָארֵי עָלְמָא קָארִינָן לֵיהּ, תְּפִלִּין עַל רֵישָׁא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כָּסֵי לֵיהּ אִימָּא בְּגַדְפָהָא דְאִינוּן רְצוּעִין דִּתְּפִלֵּי, [קכב]וְקָשְׁרִין לֵיהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה בִּתְּפִלִּין דְּיָד, וְלֵיהּ אָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, [קכג]בְּרָא [קכד]דְסָבָא דְסָבִין, וְדָא חָכְמָה עִלָּאָה, וְעַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרֵי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא יִשְׂרָאֵל, שִׁיר אֵ"ל. שִׁיר מִשְּׂמָאלָא [קכה]שִׁיר דִּלְוִיִּם, [קכו]אֵ"ל מִימִינָא דְכַהֲנַיָּא, עַמּוּדָא דאֶמְצָעִיתָא יִשְׂרָאֵל כְּלִיל (דף ג ע"ב) תַּרְוַיְהוּ, חָכְמָה נָחִית בִּבְרָכָה דְכַהֲנָא בִּימִינָא, וּבֵיהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, אִימָּא נָחִית בִּקְדוּשָׁה דְלֵיוָאֵי מִשְּׂמָאלָא, וּבֵיהּ הָרוֹצֶה [קכז]לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא [קכח]קִשּׁוּרָא דְתַרְוַיְהוּ [קכט]יִחוּדָא דְתַרְוַיְהוּ.

אוּף הָכִי יְסוֹד חַי עָלְמִין, קִשּׁוּרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, בְּאָן אֲתַר בִּצְלוֹתָא, דְבֵיהּ כְּלִילָן חַ"י בִּרְכָאָן, וּבֵיהּ מִתְיַיחֲדִין תְּרֵין שְׁמָהָן כַּחֲדָא אִינוּן יאהדונה"י, וְחִבּוּרָא דִתְרֵין שְׁמָהָן צְרִיכִין [קל]בַּחֲשַׁאי, וְרָזָא דְמִלָּה (יחזקאל א כה) בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, (בְּעָמְדָם יִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתָא דְעַמִּידָה חֵיוָון תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם) דְּלָא לְמִשְׁמַע בְּהוֹן קָלָא, דְּתַמָּן קוֹל דְּמָמָה דַקָּה (מ"א יט יב), ([קלא]קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים דְּאִיהוּ בְּעַמִּידָה,) בְּגִין דְּתַמָּן קָאָתָא מַלְכָּא.

[קלב]דְּהָא בְּרוּחַ גְּדוֹלָה וּבָרַעַשׁ וּבָאֵשׁ, דְּאִשְׁתַּמְעוּן בְּהוֹן גַּדְפֵי חֵיוָון לָא אָתָא מַלְכָּא, [קלג]אֶלָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, דְאִיהִי בָּתַר רוּחַ רַעַשׁ אֵשׁ, וְאִיהִי רְבִיעָאָה לוֹן, [קלד]וַעֲלַיְהוּ אָמַר יְחֶזְקֵאל (א ד), וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, הָא אִינוּן תְּלַת, דִּרְכִיבִין בְּהוֹן תְּלַת אַתְוָון הו"ה, [קלה]קוֹל דְּמָמָה דַקָּה דָא י' מִן הוה"י, וְאִיהִי י' מִן אדנ"י, תַּמָּן קָא אָתָא מַלְכָּא דְאִיהוּ יהו"ה. דְּכָל הֲוַיָּ"ה דְשַׁלִּיט ה' עַל ו' ה' עַל י' נוּקְבָא אִיהִי הַהֲוַיָּ"ה, [קלו]כְּגוֹן טִפָּה דְנוּקְבָא כַּד שַׁלִּיט עַל טִפָּה דִדְכוּרָא בַּת אִיהִי.

אָתָא אֵלִיָּהוּ וְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּא, וְאִשְׁתַּטְחוּ קַמֵּיהּ וְאָמְרוּ, [קלז]סִינַי סִינַי מָאן יָכִיל לְמֵימַר מִלִּין קַמָּךְ בְּוַדַּאי בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, דִבְפוּמָךְ קָא אָתֵי מַלְכָּא, קוּם אֵלִיָּהוּ תַּקֵּין לְבוּשֵׁי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, דְאַנְתְּ כַּהֲנָא, תַּקֵין לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַרְבַּע בִּגְדֵי לָבָן, וְאַרְבַּע בִּגְדֵי זָהָב לְמַטְרוֹנִיתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (תהלים מה יד) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

אַרְבַּע בִּגְדֵי לָבָן כֻּלְּהוּ רַחֲמֵי בִּשְׁמָא דְיהו"ה, וְלֵית מָאן דְמָחִיל בְּהוֹן על עֶרְיָין אֶלָּא אִיהוּ, אַרְבַּע בִּגְדֵי זָהָב כֻּלְּהוּ דִינָא מִסִּטְרָא דְאדנ"י, וְלֵית מָאן דְּמָחִיל עַל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא אִיהִי, דְּשַׁלְטָאן שִׁפְחָה בַּאֲתַר דִּגְבִירְתָּהּ.

[קלח]כִּשְׁמֵיהּ כֵּן כָּרְסְיֵיהּ, [קלט]כֵּן לְבוּשֵׁיהּ, וּבְאִלֵּין לְבוּשִׁין לָא אִתְלַבַּשׁ עַד כְּעַן מִיּוֹמָא דְאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, דְּהָא כְתִיב (ישעיה נ ג) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, וּשְׁכִינְתָּא אִתְּמַר בָּהּ (שיר א ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחוֹרֶת, בְּגִין דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, וְכָרְסַיָּא דִילָהּ פְּגִימָא בְּחוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל, [קמ]דְּתַמָּן נִשְׁמָתִין דְּיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דָּא זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּתַקִּין לָהּ כָּרְסַיָּא בִּצְלוֹתָא דִילֵיהּ, בְּפִקּוּדִין דִּילֵיהּ, בָּתַר דְּאִיהוּ כָּרְסַיָּיא פָּגִים בְּגִינַיְהוּ, [קמא]וְאִסְתַּלַּק שֵׁם יהו"ה מִתַּמָּן, דְּאִיהוּ לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כא כא) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב, אוּף הָכִי בְּנִשְׁמָתָא פְּגִימָא לָא שַׁרְיָא.

זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאַשְׁלִים נִשְׁמָתֵיהּ, לְשַׁרְיָא בֵּיהּ שֵׁם יהו"ה, וְעָבִיד לֵיהּ כָּרְסַיָּא לְגַבֵּיהּ, וְזַכָּאָה פּוּמָא דְמִתְחַבֵּר בָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם שְׁכִינְתֵּיהּ דְאִיהיּ תּוֹרַת יהו"ה, וְזַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְלָבִישׁ מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא בַּעֲשַׂר סְפִירָן דִּבְּרִיאָה, [קמב]דִכְלִילָן בְּשֵׁם יאהדונה"י, כִּשְׁמֵיהּ כֵּן לְבוּשׁוֹהִי.

וּמָאן דְּתַקִּין לֵיהּ סוּסְיָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (שיר א ט) לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִמִּיתִיךְ רַעְיָתִי, דְאִיהִי מֶרְכָּבָה דִילֵיהּ, דִּבְיוֹמֵי דְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אִיהוּ לָביּשׁ לְבוּשֵׁי מַלְכוּתָא, דְאִינוּן עֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, וּבְיוֹמֵי דְחוֹל לָבִישׁ עֶשֶׂר כִּתּוֹת דְּמַלְאָכַיָּא, דִמְשַׁמְּשֵׁי לוֹן לַעֲשַׂר סְפִירָן דִּבְּרִיאָה.

דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת מַלְכָּא בְּהוֹן, אִיהוּ וְגַרְמֵיהּון חַד בְּהוֹן, אִינוּן וְחַיּיוי חַד בְּהוֹן, מַה דְּלַאו הָכִי בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, דְלַאו אִינוּן וְחַיֵּיהוֹן חַד, לַאו אִינוּן וְגַרְמֵיהוֹן חַד.

 [תיקוני זוהר – דף ה ע"א (המסומן כדף ד יבוא לקמן, עיין בפתיחה)]

[קמג]וְעִלַּת עַל כֹּלָּא הוּא נָהִיר (נ"א נחית) בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, וּבְעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, וְנָהִיר בְּעֶשֶׂר כִּתּוֹת דְּמַלְאָכַיָּא, וּבְעֶשֶׂר גַּלְגַּלֵּי דִרְקִיעָא, וְלָא אִשְׁתַּנִּי בְכָל אֲתַר. (דף ה ע"א)  וְאִיהוּ אַסְחַר לוֹן לְכָל סְטַר, דְלָא מִתְפַּשְּׁטִין יַתִּיר מִגְּבוּל דְּשַׁוִּי לְכָל חַד, וּמִדָּה דְשַׁוִּי לְכָל חַד, וְכֻלְּהוּ בִּרְשׁוּ דִילֵיהּ [קמד]בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.

אדנ"י מֶרְכָּבָה לְיהו"ה, וּבָהּ אִתְעַטַּף, וְאוּף הָכִי אהי"ה אִתְעַטַּף בְּיהו"ה לְמִבְרֵי עָלְמָא, דשֵׁם יהו"ה אִיהוּ מֶרְכָּבָה לְמָארֵיהּ לְכֶתֶר עִלָּאָה (דהוא שם אקי"ק), [קמה]וּבְגִין דָּא (ש"א ב ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהו"ה, עִלַּת עַל כֹּלָּא טָמִיר וְגָנִיז בְּכֶתֶר, וּמִנֵּיהּ אִתְפַּשַּׁט נְהוֹרֵיהּ עַל יהו"ה, דְּאִיהוּ י' חָכְמָה, ה' בִּינָה, ו' כְּלִיל שִׁית סְפִירָן, ה' מַלְכוּת, וְהַאי אִיהוּ אִתְפַּשְׁטוּתא מֵעִילָא לְתַתָּא, וְאוּף הָכִי אִתְפַּשַּׁט נְהוֹרֵיהּ עַל י' מִן אדנ"י מִתַּתָּא לְעִילָא, דָּא כ' מִן כֶּתֶר.

[קמו]וּמָארֵי דְכֹלָּא לֵית בֵּיהּ צִיּוּר דְּאוֹת וּנְקוּדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מ יח כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוְה, וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵ"ל, וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ.

אִיהוּ צִיֵּיר בִּתְרֵין אַתְוָון תְּרֵין עָלְמִין, [קמז]בְּאָת י' צִיֵּיר עָלְמָא דְאָתֵי, וּבְאָת ה' עָלְמָא דֵין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם כו ד) כִּי בְּיָ"הּ יהו"ה צוּר עוֹלָמִים.

[קמח]וּמְקוֹרִין דְּכָל שְׁמָהָן אִינוּן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יהו"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה, כָּל יוּ"ד אִיהִי אַחֲזֵי יהו"ה, כָּל א' אַחֲזֵי אהי"ה לְעִילָא, אדנ"י לְתַתָּא, [קמט]הָכָא שֵׁם יהו"ה אִיהוּ בְּכִנּוּיֵיהּ חַד, בְּגִין דְּמִנֵּיהּ אִשְׁתַּכַּח כִּנּוּיֵיהּ, אֲבָל מִסִּטְרָא דַעֲשַׂר סְפִירָן דִּבְּרִיאָה, לַאו שֵׁם יהו"ה וְכִנּוּיֵיהּ חַד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם מג ז) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וכו', וְאוֹקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה. וְאִית כָּבוֹד נִבְרָא, וְאִית כָּבוֹד נֶאֱצָל, וְאִית אוֹרַיְיתָא דִבְרִיאָה, וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת. אוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, יהו"ה קָנָנִי [קנ]רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח כב), וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת [קנא]תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה (תהלים יט ח). מִסִּטְרָא דְאוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, אִתְּמַר בְּיִשְׂרָאֵל (ויקרא כה נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וּמִסִּטְרָא דַאֲצִילוּת, בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה וְגוֹמֵר (דברים יד א). [קנב]מֵהָכָא דְּאִית סְפִירוֹת דאִתְקְרִיאוּ בְשֵׁם יהו"ה, וּבְשֵׁם אדנ"י, וְאִנּוּן אִתְבְּרִיאוּ.

[תיקוני זוהר – דף ה ע"ב]

וּבְגִין דָּא [קנג]אִית שְׁמָהָן דַּמְיָין לְחוֹתָמָא דְמַלְכָּא, דִבְהוֹן אִשְׁתְּמוֹדָע דִּיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא צִיּוּרָא מַמָּשׁ, [קנד]וְאִית שְׁמָהָן דְּאִינוּן כְּגַוְונָא דִרְשִׁימוּ דְצִיּוּרָא דְחוֹתָמָא בְּשַׁעֲוָה, וְהָכִי דְחִילִין מֵהַהוּא רְשִׁימוּ כְּאִילוּ הֲוָה מַלְכָּא מַמָּשׁ, אֲבָל אָדוֹן עַל כֹּלָּא (דף ה ע"ב) לֵית לֵיהּ מִכָּל אִלֵּין צִיּוּרִין כְּלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם מ יח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵ"ל וכו'.

וּמִסִּטְרָא דְצִיּוּרִין דְּשַׁעֲוָה, חָמָא יְחֶזְקֵאל כָּל אִלֵּין מַרְאוֹת דְּחָמָא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל א כו) [קנה]וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם, וְלָא מַרְאֵה אָדָם מַמָּשׁ, כְּמַרְאֵה חַשְׁמַ"ל וְלָא חַשְׁמַ"ל, כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב, [קנו]הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְיָ', וְלָא כְּבוֹד יְיָ' מַמָּשׁ, אֶלָּא מַרְאֵה צִיּוּר דִּילֵיהּ.

[תיקוני זוהר – המשך דף ג ע"ב]

(המשך דף ג ע"ב) קוּם יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, לְגַלָּאָה [קנז]אִלֵּין מַרְאוֹת קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל א יג) וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, בְּנִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְטַעֲמֵי דְאוֹרַיְיתָא, [קנח]דַעֲלַיְיהוּ דְאַתְוָון אִתְּמַר (שם) וּדְמוּת הַחַיּוֹת, [קנט]מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ אִלֵּין אִינוּן נְקוּדִין, בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים אִלֵּין טַעֲמֵי, [קס]וּבְהוֹן (דניאל יב ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין אַתְוָון, יַזְהִירוּ אִלֵּין נְקוּדִין דְּנָהֲרִין בְּהוֹן, כְּזֹהַר אִלֵּין טַעֲמֵי.

[תיקוני זוהר – דף ד ע"א]

וּשְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, עֲלָהּ אִתְּמַר (יחזקאל א יג) הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, דְּאִינוּן חֵיוָן עִלָּאִין דִּנְקוּדֶי דְּטַעֲמֵי, וְחֵיוָון תַּתָּאִין דִּנְקוּדֵי דְאַתְוָון, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ, וְאִנּוּן סֶגּוֹלְתָּ"א לְעִילָא תְּלַת [קסא]חֵיוָון עִילָאֵין, [קסב]דִרְמִיזִין י' י' י' בְּרָאשֵׁי תֵּיבוֹת יהו"ה יהו"ה יהו"ה, (דף ד ע"א) וְאִינוּן יהו"ה מֶלֶךְ יהו"ה מָלָךְ יהו"ה יִמְלֹךְ, (* הובא מלקמן ע"ב) דִּמְקוֹרֵיהוֹן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, אַנְפֵּי תְּלַת חֵיוָון עִילָּאִין, דְּאִינוּן חֶסֶ"ד גְּבוּרָ"ה תִּפְאֶרֶ"ת, וּלְתַתָּא סֶגוֹ"ל דְּאִינוּן חֵיוָון תַּתָּאִין, אַנְפֵּי נֶצַ"ח יְסוֹ"ד וָהוֹ"ד, דִּרְמִיזִין בִּיבָרֶכְ"ךָ יָאֵ"ר יִשָּׂ"א, [קסג]נְקוּדָה דְאֶמְצָעִיתָא חַיָּה [קסד]שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם כְּגַוְונָא דָא הּ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, דְּאִינוּן תְּלַתִ לְעִילָא, וּתְלַת לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ.

אִיהִי רְבִיעָאָה לְכָל תְּלַת, וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית. וְרָזָא דִתְלַת חֵיוָון תַּתָּאִין, עֲלַיְיהוּ אִיהוּ קָא רְמִיז וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה (יחזקאל א א), וְעַל נְקוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא קָא רְמִיז בָּרְבִיעִי, דְאִיהוּ אַרְבַּע אַנְפֵּי אָדָם, [קסה]חָכְמָה עִלָּאָה כֹּ"חַ מָ"ה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם כו) דְמוּת כְּמַרְאֵה אדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִנְקוּדֵי דְאָת הֶֹ.

[קסו]בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, דָּא אָת ה', [קסז]דְּאִיהִי אֱלֹהִי"ם, [קסח]כִּנוּ"י [קסט]לְשֵׁם יהו"ה, [קע]וְאִיהִי כָּרְסַיָּא, דְהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ"א כְּחוּשְׁבַּן אֱלֹהִי"ם.

[קעא]וְאִיהִי כֶּתֶר עֶלְיוֹן, חֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע חֵיוָון עִלָּאִין, וַחֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע תַּתָּאִין, [קעב]וְאִיהִי כָּרְסַיָּא [קעג]לְמָארֵי כֹּלָּא, אָדוֹן עַל כֹּלָּא, דְאִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז.

וְאִי תֵּימָא דְרָזָא דָא חָזָא יְחֶזְקֵאל, לָא הֲוָה אֶלָּא דְמוּת דְּאִלֵּין חֵיוָון, וְלָא דְחָזָא חֵיוָון, אֶלָּא כְּמַלְכָּא דְשָׁלַח שְׁטָר בְּחוֹתָמֵיהּ, וְדִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא רְשִׁימָא עַל שַׁעֲוָה מֵחוֹתָמֵיהּ. דְּבִסְפִירָן דַּאֲצִילוּת אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא מַמָּשׁ, וּבִסְפִירָן דִבְּרִיאָה חוֹתָמָא דְמַלְכָּא, וּבִסְפִירָן דִּיְצִירָה וּבְמַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון צִיּוּרָא דְחוֹתָמָא בְשַׁעֲוָה, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּמַרְאוֹת יְחֶזְקֵאל (שם) דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם, וּדְמוּת הַחַיּוֹת, וְלָא הַחַיּוֹת מַמָּשׁ. לְמָאן דְּכָל יוֹמוֹי לָא חָזָא מַלְכָּא, וַהֲוָה בֶּן כְּפַר, וְשָׁאִיל בְּגִינֵיהּ, וּרְשִׁימִין לֵיהּ עַל טַבְלָא אוֹ עַל נַיָּיר דִּיּוֹקְנֵיהּ.

[תיקוני זוהר – דף ד ע"ב]

וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה (יחזקאל א א) דָא שְׁכִינְתָּא, עַל נְהַר כְּבָר (יחזקאל א א) דָּא נְהַר דִּינוּר נָגֵיד וְנָפֵיק מִן קֳדָמוֹהִי, ואֶלֶף אַלְפִים יְשַׁמְּשׁוּנֵיהּ, וְרִבּוֹא רִבְוָן דְּמַלְאָכַיָּא קֳדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִיב, וְסִפְרִין ביה פְּתִיחוּ (דניאל ז י), דְּאִינוּן [קעד]תְּלַת סְפָרִין דְּנִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּבֵיה טָבְלִין נִשְׁמָתִין בְּהַאי נְהַר דִּינוּר, מִזּוּהֲמָתָן דִּמְזוּהָמִין בְּעָלְמָא שְׁפֵלָה, וְדָא מטטרו"ן, בְּדִיּוֹקְנָא דְצַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, דְּאִיהוּ נְהַר דִּינוּר מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, נָהָר פְּלָגָיו מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, פַּלְגֵי מָיִם, וְהַאי אִיהוּ עַל נְהַר כְּבָר, מַאי כְּבָר, דָּא מטטרו"ן, רֶכֶ"ב לְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [קעה]וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף (תהלים יח יא), וְאִיהוּ רֶכֶב אֵשׁ [קעו]וְסוּסֵי אֵשׁ (מ"ב ב יא), כְּלִיל [קעז]שִׁתִּין רִבּוֹא מֶרְכָּבוֹת, וּמִסִּטְרָא דְצַדִּיק חַי עָלְמִין הוּא כְּלִיל י"ח רִבּוֹא מֶרְכָּבוֹת, וְהַיְינוּ רֶכֶב אֱלֹהִי"ם רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן (תהלים סח יח), וְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין תְּרֵי אַלְפֵי שֶׁאֵינָן מִתְּרֵין רִבּוֹא, דְאִנּוּן כָּל רִבּוֹא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, רִבּוֹתַיִם עֶשְׂרִים אֲלָפִים, תְּרֵי שֶׁאֵינָן, אִשְׁתָּאֲרוּ תַּמְנֵי  סְרֵי אַלְפֵי, דְנָחֲתִין עִם מטטרו"ן לְקַבְּלָא י"ח בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתן דְּיִשְׂרָאֵל, לְסַלְקָא לוֹן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בחַ"י עָלְמִין, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י כה), וּבְרָכוֹת לְרֹאשׁ (דף ד ע"ב)  צַדִּיק (משלי י ו).

נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם (יחזקאל א א), [קעח]ה' רְקִיעַ דְיוֹמָא תִּנְיָנָא, ה' דְהַשָּׁמַיִם לָקֳבֵל ה' תִּנְיָינָא כְּלִילָא מֵחָמֵשׁ גַּוָּונִין, [קעט]דְּבָהּ רְשִׁימִין חֵיוָון, [קפ]דִּמְקוֹרֵיהוֹן יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יהו"ה, וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִי"ם (יחזקאל א א), [קפא]חָמֵשׁ אוֹר דְּיוֹמָא קַדְמָאָה, לָקֳבֵל [קפב]ה' קַדְמָאָה, כְּלִילָא מֵחָמֵשׁ אוֹר, [קפג]דְּאִיהוּ אָאֵאִאֹאֻ [קפד]פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיהו"ה (שמות כח לו).

[קפה]וְכָל חַד [קפו]אַחֲזֵי אהי"ה, [קפז]וּנְקוּדִין אִלֵּין סָלְקִין [קפח]אֱלֹהִי"ם, [קפט]דִּבְהוֹן שֶׁבַע נְקוּדִין, [קצ]תְּלַת לְעִילָא תְּלַת [קצא]לְתַתָּא חֹלֵם בְּאֶמְצָעִיתָא, וְחַד רְקִיעָא תְּמִינָאָה לוֹן, [קצב]דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית א ז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִי"ם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְשֶׁבַע נִצּוֹצֵי דִנְקוּדֵי אָאֵאִאֹאֻ לָקֳבֵל שֶׁבַע כֹּכְבֵי לֶכֶת, תְּלַת מִכַּאן וּתְלַת מִכַּאן, חַמָּ"ה חֹלֵם בְאֶמְצָעִיתאּ (רְבִיעָאָה לְכָל תְּלַת, וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית, [קצג]וְאִיהִי בְצוּרַת חֹלֵ"ם).

(* הקטע מכאן עד ובהון אתבריאו, הובא לכאן מלקמן בעמוד זה)

[קצד]דָּבָר אַחֵר, וְהַמַּשְׂכִּילִים אִינוּן נְקוּדֵי, יַזְהִירוּ דְנָהֲרִין בְּאַתְוָון, דְּאִנּוּן [קצה]נְקוּדִין עֲגוּלִין, אַתְוָון מְרוּבָּעִין, דִּבְאַתְוָון אִתְבְּרִיאוּ אַרְבַּע חֵיוָון דְּכָרְסַיָּא, דְאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ בְּעִנְיָנָא דִיחֶזְקֵאל (א יג), וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, אִלֵּין אִינוּן נְקוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא, דְאִינוּן תִּשְׁעָה, דִּבְהוֹן אִתְבְּרִיאוּ תִּשְׁעָה גַלְגַּלֵּי דְכָרְסַיָּא, כָּרְסַיָּא אִיהִי עֲשִׂירָאָה לְתִשְׁעָה גַלְגַּלִּים, דְּנָהֲרִין בְּהוֹן עֶשֶׂר אַתְוָון דְּאִנּוּן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וּבְהוֹן אִתְבְּרִיאוּ, וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּאִינוּן יהו"ה, נָהֲרִין בְּאַרְבַּע חֵיוָון, וּבְהוֹן אִתְבְּרִיאוּ.

[* תיקוני זוהר – המשך דף ה ע"ב]

פָּתַח וְאָמַר, יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, קוּם מִשִּׁינְתָךְ לְגַלָּאָה הָכָא [קצו]מַרְאוֹת דְּאִתְגַּלְיָין לָךְ, דְּכֻלְּהוּ לְגַבָּךְ בְּאֹרַח סָתִים באתכסיא וּבְאִתְגַּלְיָא, [קצז]בְּאִתְגַּלְיָא צִיּוּרִין, [קצח]אֲבָל בִּסְתִימוּ דְעַיְינִין דִּיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן הַהוּא דְלֵית לֵיהּ דִּיּוֹקְנָא, דִּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר הַאי קְרָא לִמָאן דִּצִיֵּיר בֵּיהּ דִּיּוֹקִנָא, (דברים כז טו) אָרוּר הָאִישׁ אשֵׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וגו', וְשָׂם בַּסָּתֶר, בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, וַאֲפִילוּ מִכָּל מַה דְּבַר נַשׁ יָכִיל לְאִסְתַּכָּלָא בְּעִינָא, [קצט]וַאֲפִילוּ מִכָּל דִּיּוֹקְנִין דְּאַחֲזֵי לִנְבִיאֵי.

[ר]צוּרַת דִּיּוֹקְנָא דִכְלִילָא מִכַּמָּה נְהוֹרִין, חַד וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא (יחזקאל א כו), [רא]דָּא אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, וְאִיהוּ לְעִילָא כְּגַוְונָא דָא [ציור] [רב]וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כד י), כְּגַוְונָא דָא א.

וְכֹלָּא א, נְקוּדָה דִלְעִילָא כְּגַוְונָא דָא [ציור], חֹלֵ"ם לְעִילָא כֶּתֶר עֶלְיוֹן, (דְּרָכִיב) כְּכֶתֶר עַל י"ה דְּאִינוּן חָכְמָה וּבִינָה כְּחֻשְׁבַּן חֹלֵם, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר חִרֵק, וְדָא מַלְכוּת, וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי, [רג]אִיהִי תְּחוֹת ו"ה, דְּאִיהוּ חֶשְׁבּוֹן חִרֵ"ק, וְהָכִי סְלִיק א, יהו"ה, יו"י.

[רד]וְעוֹד רָקִיעַ דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [רה]דִכְלִיל שֵׁם יהו"ה, [רו]וְאִיהוּ כְּלִיל שִׁית סְפִירָן בְּאֶמְצְעִיתָא, [רז]דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (יחזקאל א כב) נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה, דַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קד ב) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, [רח]כְּגַוְונָא דָא [ציור] בְּאֶמְצַע א, [רט]נוֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי (ישעיה מד כד), [רי]מָאן נָטָה לֵיהּ, [ריא]עִלַּת עַל כֹּלָּא לְבַדּוֹ, יְחִידָא בְּלָא תִּנְיָינָא לְמֶעֱזַר לֵיהּ.

[תיקוני זוהר – דף ו ע"א]

[ריב]תִּנְיָינָא (יחזקאל א כו), וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה [ריג]דָא אִיהוּ יֶוְדֹ הִאֻ וּאֻו הָא [ריד]כְּלִיל תֵּשַׁע נְקוּדִין, (דף ו ע"א)  וַעֲשִׂירָאָה שְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, [רטו]וְכֹלָּא א, [רטז]דְּלֵית אָדָם בְּלָא א', [ריז]וְכֹלָּא אִיהוּ (עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא) א', [ריח]אִיהוּ יהו"ה דִּכְלִיל א, וְאִיהוּ שְׁמָא מְפָרַשׁ דִּכְלִיל א לְאַחְזָאָה דְאִם רָץ לִבְּךָ שׁוּב לְאָחוֹר.

תְּלִיתָאָה, כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב, [ריט]וְדָא שְׁכִינְתָּא, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, דְּנִשְׁמָתִין דּוֹמִין קֳדָם שְׁכִינְתָּא כְּנֵרוֹת לִפְנֵי הָאֲבוּקָה, וּבְגִין דָּא כְּמַרְאֵה אֵשׁ [רכ]בֵּית לָהּ (שם א כז), וְאִיהִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא דִלְעִילָא, [רכא]אֵ"שׁ נֹגַ"הּ, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיה נו ז), [רכב]וְאִיהו אֵשׁ בֵּית לָהּ מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, [רכג]דְאִיהו ב', יוֹמָא תִּנְיָינָא דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גֵּיהִנָּם, [רכד]א' יוֹמָא קַדְמָאָה דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גַּן עִדֶן, וְדָא חֶסֶד, [רכה]עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא כְּמַרְאֵה אָדָם [רכו]כְּלִיל תַּרְוַיְהוּ, [רכז]וָא"ו לִימִינָא אֶחָ"ד, [רכח]ל"ב לִשְׂמָאלָא יו"ד ה"א ה"א.

[רכט]מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה, אִינוּן תְּרֵין שׁוֹקִין, תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, וְאִינוּן רְבִיעָאָה וַחֲמִשָּׁאָה לְחֶסֶד, [רל]דְּמִתַּמָּן בִּנְיָנָא דְעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פט ג) עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, [רלא]ה' עִלָּאָה אִתְפַּשְׁטַת עַד הוֹד, חַמְשִׁין תַּרְעִין, וּבְגִין דָּא קָא רָמִיז עֲלָהּ, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ [רלב]ונגה לו סביב, [רלג]וּבָהּ שִׁית מַרְאוֹת.

שְׁבִיעָאָה, (יחזקאל א כח) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, הַקֶּשֶׁת [רלד]דָּא צַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, כְּמַרְאֵה דִיליהּ לְתַתָּא מטטרו"ן, דָּא חָזָא יְחֶזְקֵאל, [רלה]דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל מַרְאוֹת.

חֵיזוּ תְּמִינָאָה, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, [רלו]דְאִתְּמַר בָּהּ (ירמיהו לא כא) נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר, וּבְגִין דָּא כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, [רלז]אֵשׁ נֹגַהּ.

תְּשִׁיעָאָה, הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יהו"ה, [רלח]חָכְמָה עִלָּאָה, [רלט]דְמוּת דִּילָהּ חָזָא יְחֶזְקֵאל לְתַתָּא, וְלָא חָכְמָה.

[תיקוני זוהר – דף ו ע"ב]

[רמ]וְכַד מָטָא לִדְמוּת כֶּתֶר דְּאִיהוּ דַרְגָּא עֲשִׂירָאָה, חֲזִי מַה כְּתִיב בֵּיהּ, וָאֶרְאֶה וָאֶפּוֹל עַל פָּנַי, [רמא]דְּלָא יָכִיל לְמִסְבַּל, [רמב]וְאִם מַרְאוֹת דִּלְתַתָּא הָכִי, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מַרְאוֹת (דף ו ע"ב) עִלָּאִין דִּסְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מַרְאוֹת דַּאֲצִילוּת.

[רמג]וּבְרָזָא דְאָת א תִּשְׁכַּח חֹלֵ"ם חִירֵ"ק שׁוּרֵק כְּגַוְונָא דָא וֹּ [רמד]וְאִיהוּ גַלְגַּל דְּאִתְהַפַּךְ לְשִׁית סִטְרִין לְעִילָא וּלְתַתָּא וּלְאַרְבַּע סִטְרִין, אִתְהַפַּךְ לִימִינָא וְסָהִיד עַל עִלַּת עַל כֹּלָּא דְלֵית אֱלֹ"הַ אָחֳרָא לִימִינָא דְעָלְמָא, אִתְהַפַּךְ לִשְׂמָאלָא וְסָהִיד עֲלֵיהּ, וְהָכִי לְכָל סִטְרָא [רמה]סָהִיד עַל יִחוּדֵיהּ, דְּלֵית אֱלֹ"הַ אָחֳרָא עִילָא וְתַתָּא וּלְאַרְבַּע סִטְרִין, הַאי אִיהוּ דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין [רמו]כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכֵהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ וְעַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם.

[רמז]ו' כְּלִיל תְּלַת נְקוּדִין, עִילָא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא, דְסַהֲדִין עַל עִלַּת עַל כֹּלָּא דְאִיהוּ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִי"ם, וְאִיהוּ כְּלִיל שִׁית נְקוּדִין כְּחוּשְׁבַּן ו', דְּסַהֲדִין עַל עִלַּת עַל כֹּלָּא, דְלֵית אֱלֹ"הַ אָחֳרָא לְשִׁית סִטְרִין אֶלָּא הוּא, הָא תֵּשַׁע נְקוּדִין דִּכְלִילָן בְּאָת ו' מִן א, וְאָת א' בֵּיהּ אִשְׁתַּלִּימוּ לְעֶשֶׂר, [רמח]וּבֵיהּ כֻּלְּהוּ אָזְלִין לַאֲתַר חָד, הָא הָכָא רָזָא דְבִנְיָינָא דִיחֶזְקֵאל בְּרָזָא דִנְקוּדִין.

(וְעוֹד רָזָא) נְקוּדֵי צָרִיךְ לְאַחֲזָרָא עֲלַיְיהוּ, קָמֵץ רָקִיעַ וְנִיצוֹץ, אִינוּן י"ו, [רמט]אִיהוּ קוֹמֶץ כָּל נְקוּדִין, דְּאִינוּן שִׁית סְרֵי כְּחֻשְׁבַּן [רנ]שִׁית סְרֵי אַנְפִּין דְּחֵיוָן, וּבְגִין דָּא אִיהוּ קוֹמֵץ [רנא]כָּל נְקוּדִין.

(* הקטע הבא עד כי יד על כס קה, הובא מדף ד ע"ב)

([רנב]בְּאִלֵּין חָמֵשׁ) (ויקרא ב ב) וְקָמַץ [רנג]הַכֹּהֵן מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ, קָמֵ"ץ אִיהוּ י' כַּד אִתְפַּתַּח בְּה' נְקוּדִין אִיהוּ ה', חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן, דִּבְהוֹן אִתְפַּתַּח קוֹמֶץ דְּאִיהוּ י', לְחַמְשִׁין תַּרְעִין דְּחֵירוּ.

(וְאַתְוָון י"ה [רנד]כְּחֻשְׁבַּן חֹלֵ"ם דְּאִיהוּ אֶמְצָעִי, וְחִרֵ"ק כְּחֻשְׁבַּן ו"ה) קָמֵ"ץ י"ד פִּרְקִין דְּאֶצְבְּעָן, וְהַאי אִיהוּ (שמות יז טז) וַיֹּאמֶר [רנה]כִּי יָ"ד [רנו]עַל כֵּס י"הּ, ו' דְּרוֹעָא ה' כָּתֵף.

[תיקוני זוהר – המשך דף ו ע"ב]

פַּתָח בְּחוּשְׁבַּן אוֹתִיּוֹתָיו [רנז]אִיהוּ יוּ"ד, וּכְתִיב (תהלים קמה טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, וְאוּקְמוּהוּ אַל תִּקְרֵי יָדֶךָ [רנח]אֶלָּא יוּדֶי"ךָ, וְאִינוּן י"י מִן יאהדונה"י, [רנט]וּבְאָן אֲתַר מִתְפַּתְּחִין בִּרְקִיעָא דְאִיהוּ פַּתָח, וְאִיהוּ מַפְתֵּחַ כְּלִיל אהדונ"ה שִׁית אַתְוָון בְּאֶמְצַע י"י, וּתְרֵין יוּדִין עִם רָקִיעַ דְּאִיהוּ ו' סְלִיק לְחוּשְׁבַּן יהו"ה.

[תיקוני זוהר – דף ז ע"א]

צֵרִ"י אִיהוּ חוּשְׁבַּן ו' ו', וּתְחת צַדִּי תְּרֵין נִיצוֹצִין דְּאִינוּן י' י', [רס]אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, וְאִינוּן ו' ו' י' י' סָלְקִין ל"ב, [רסא]וְאִינוּן ל"ב נְתִיבוֹת פְּלִיאוֹת חָכְמָה, וּנְקוּדָה תְחוֹת ר' מִן צֵרִ"י דְאִיהִי י' עֶשֶׂר סְפִירוֹת, [רסב]הֲרֵי מ"ב, [רסג]וּבְגִין דָּא צֵרִ"י, [רסד]בֵּיהּ צִיֵּיר עָלְמִין, [רסה]וַיִּיצֶר תַּמָּן צֵרִ"י, [רסו]בֵּיהּ [רסז]צִיֵּיר אָדָם, הֲרֵי (דף ז ע"א) רָזָא דְנָקוּד צֵרִי מ"ב, וּתְלַת אַתְוָון הֲרֵי מ"ה, כְּחוּשְׁבַּן אָדָ"ם.

שְׁבָא אוּף הָכִי (בראשית א טז) [רסח]אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן וגו', [רסט]וּבֵיהּ רָזָא מ"ב, וּבֵיהּ רָזָא דְאָדָם, כְּגַוְונָא דָא, חֻשְׁבַּן שְׁבָא ו', וּתְלַת נִיצוֹצוֹת וְרָקִיעַ י' י' י' ו' דְּחוּשְׁבָּנֵהוֹן ל"ו, הֲרֵי מ"ב, וּתְלַת אַתְוָון שְׁבָ"א הֲרֵי מ"ה, [רע]וְרָזָא דְמִלָּה (שמות ג יג) וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָ"ה אוֹמַר אֲלֵיהֶם, וְנִקּוּד שְׁבָ"א נָקוּד בְּשֵׁם יהו"ה בְּאוֹרַיְיתָא.

סֶגוֹל חַ"י חֻשְׁבָּנֵיהּ, [רעא]וְאִיהוּ ו' ו' ו' מִן וַ יִּסַּע וַ יָּבֹא וַ יֵּט, [רעב]וּתְלַת נְקוּדִין י' י' י' אִיהוּ ח"ם, וְאַרְבַּע אַתְוָון מִן סֶגוֹ"ל [רעג]אִיהוּ חמ"ד, וְתֵיבָה הָא אִינוּן חַמָּ"ה, [רעד]פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְּנֵי חַמָּה.

חֹלֵם חָסֵר ו' חוּשְׁבָּנֵיהּ י"ה, וּתְלַת נִיצוֹצוֹת י' י' י' [רעה]הָא אִינוּן מ"ה, שְׁמָא מְפָרַשׁ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְעִם תְּלַת אַתְוָון וְתֵיבָה הָא אִיהוּ מ"ט, כְּחוּשְׁבַּן מ"ט אַתְוָון דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וכו' (דברים ו ד), בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד וכו', וְאוּקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם וְנִתְּנוּ לְמֹשֶׁה, חוּץ מֵאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ח ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִי"ם, [רעו]וּלְתַתָּא בְּמַלְאָכִים אִינוּן מ"ט פָּנִים טָהוֹר מ"ט מִן מטטרו"ן, דְּאִיהוּ [רעז]חֹלֵ"ם בְּמַלְאָכִים.

חִירֵק עִם חוּשְׁבַּן אַתְוָון אִיהוּ א"ם, [רעח]חִרֵק חוּשְׁבָּנֵיהּ ו"ה, וּתְלַת נִיצוֹצוֹת י' י' י' תְּלָתִין, הָא [רעט]אִיהוּ א"ם.

שֻׁרֵק אִיהוּ חוּשְׁבַּן אַתְווֹי ו', וְחָמֵשׁ נִיצוֹצוֹת חַמְשִׁין, הָא נ"ו, תְּלַת אַתְוָון וְתֵיבָה הָא אִנּוּן ס', [רפ]סוֹד יהו"ה לִירֵאָיו, ([רפא]וּבֵיהּ (ירמיה לא ו) רָ"נּוּ לְיַעֲקֹ"ב שִׂ"מְחָה נוֹטְרִיקוֹן שׁוּרֵ"ק).

(משלי י כה) צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם בֵּיהּ סוֹד [רפב]דְּכָל נְקוּדֵי מֵחָכְמָה עִלָּאָה מִתְפַּשְׁטָאן, תִּשְׁעָה עַד מַלְכוּת, וְטַעֲמֵי מִכֶּתֶר עַד מַלְכוּת, (וְשׁוּרֵ"ק צַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, בֵּיהּ סוֹד), וּבָה [רפג]שׁוּרֵק תִּנְיָינָא בְּתוֹסֶפֶת ו' [רפד]מ"ב.

וְאִינוּן רְמִיזִין יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה, וּבְחָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן דְּיַד שְׂמָאלָא י"ד פִּרְקִין, רְמִיזִין כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וְאִינוּן כ"ח, דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ (במדבר יד יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּ"חַ יהו"ה, וְהָכִי סְלִיק [רפה]אי"ה או"ה כ"ח, [רפו]דִּרְמִיזִין (ירמיה יז יב) בְּכִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן.

[רפז]מִיָּד דְּאִסְתַּלְקוּ, וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף (איכה א ו), וּבְגִין דָא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הָאוֹמֵר אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּכָל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, דְּאִינוּן שַׁבְעִין שְׁנִין, בָּתַר אֶלֶף וּמָאתָן שְׁנִין, דְּאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, [רפח]וְאִית דאוֹסִיף בֵּיהּ ב' (דהוא ע"ב, דבאמת ח"י שנים קודם החורבן בטל התמיד כידוע), קָרוֹב יהו"ה לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת (תהלים קמה יח), לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ (שם סז ג), [רפט]וְאִית דְּחָשִׁיב לוֹן מִשֶּׁבּוּטַל הַתָּמִיד, בְּגִין דִּבְדַרְגָּא דְיַעֲקֹב תַּלְיָא קֵץ דְּפוּרְקָנָא, דְּדַרְגֵּיהּ אֱמֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ז כ) תִּתֵּ"ן אֱמֶ"ת לְיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ סִימָן אֶלֶף מָאתַיִם תִּשְׁעִים, אוּף הָכִי אֶרֶץ, א' אֶלֶּף, ר"ץ מָאתַיִם וְתִשְׁעִים, לְקַיְימָא בְהוֹן אֱמֶ"ת מֵאֶרֶ"ץ תִּצְמָח (שם פד יב), כַּד יְהוֹן לְבָר כְּחוּשְׁבַּן אֶרֶ"ץ, [רצ]אֲבָל גְּזַר דִּינָם שִׁבְעִים שָׁנִים.

[רצא]וְשֵׁם יהו"ה אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אֱמֶת, וּשְׁכִינְתֵּיהּ תּוֹרַת אֱמֶת, בָּהּ אִתְבְּרִיאַת כָּרְסַיָּא דְאִיהִי אֱלֹהִי"ם, וְהַיְינוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם, בְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי רֵאשִׁית בָּרָא כָּרְסַיָּא דְאִיהִי אֱלֹהִי"ם, דְּהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ"א לְחוּשְׁבַּן אֱלֹהִי"ם.

[רצב]וְאִית אוֹרַיְיתָא דִבְרִיאָה, וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת, אוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, יהו"ה קָנָנִי [רצג]רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח כב), וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת [רצד]תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה (תהלים יט ח), [רצה]וּבָהּ תָּמִים תִּהְיֶה עִם [רצו]יהו"ה אֱלֹהֶי"ךָ (דברים יח יג), וּמִסִּטְרָא דִילָהּ אִתְּמַר עַל יִשְׂרָאֵל, (שם יד יג) בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה, [רצז]וּמְנָא לָן דְּאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת אִיהִי תּוֹרַת יהו"ה דְּתַלְיָא בִשְׁמֵיהּ, אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם (שמות ג טו), שְׁמִי עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִ"י עִם ו"ה רְמַ"ח, תּוֹרָ"ה בְּחֻשְׁבַּן אַתְווֹי תרי"א, [רצח]וְעִם אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ אִיהִי תַּרְיַ"ג, [רצט]וְהַיְינוּ ב' דְּאִתּוֹסְפַת בַּתּוֹרָה, [ש]זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם דָּא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, [שא]וּבְגִין דָּא כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ (משלי ג לה).

וְאִית כָּבוֹד נִבְרָא כְּגַוְונָא דְכָבוֹד נֶאֱצָל, מִסִּטְרָא דְכָבוֹד נִבְרָא אָמְרִין יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי אָדוֹן עַל כֹּלָּא אִם כַּעֲבָדִים, וּמִסִּטְרָא דְּכָבוֹד נֶאֱצָל אִתְּמַר בְּהוֹן אִם כְּבָנִים, וּלְעִילָא עַל כֹּלָּא, עִלַּת עַל כֹּלָּא, דְלֵית אֱלֹ"הַ עֲלֵיהּ, וְלַאו תְּחוֹתֵיהּ, וְלַאו לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין. וְאִיהוּ אַסְחַר וכו'

[תיקוני זוהר – הגהה דף ה ע"א]

 (דף ה ע"א – הגהה:) [שב]וּמְקַבֵּל בָּהּ יִסּוּרִין וּמַרְעִין וּמַכְאוֹבִין בִּדְחִילוּ דְמָארֵיהּ, [שג]אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, כְּגַוְונָא דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, עַל אִלֵּין מָארֵי קוּשְׁיָין וּמַחֲלוֹקת, אֶת וָהֵב בְּסוּפָה (במדבר כא יד), וְאוּקְמוּהָ אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, דְמַה דַּהֲוַת לוֹן שְׁכִינְתָּא סוֹף דְּכָל דַּרְגִּין, קוּשְׁיָא וְדִין מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, אִתְחַזְרַת לוֹן אַהֲבָה מִסִּטְרָא דִימִינָא, אַהֲבַת חֶסֶד, וּבְגִין דָּא כָּל הַמְקַיֵּים אֶת הַתּוֹרָה מֵעוֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּימָהּ מֵעוֹשֶׁר, וְהַאי אִיהוּ אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ, וְכָל מָאן דְּלָא מְקַיֵּים לָהּ מֵעוֹשֶׁר, לָא יְקַיְּימָהּ מֵעוֹנִי.

דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה בְּיִרְאַת יְיָ' אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְכָל הַקּוֹדֶם חָכְמָתוֹ לְיִרְאַת חֶטְאוֹ אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, דְּכָל הַקּוֹדֶם חָכְמָתוֹ לְיִרְאָתוֹ לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְמִי שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וְלֹא מָסְרוּ לוֹ מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים, בַּמֶּה יִכָּנֵס.

[שד]וּבְאֹרַח רָזָא, אדנ"י תַּמָּן י' יִרְאַת יְיָ', וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִים דִּילָה, י' מִן יהו"ה אִיהִי חָכְמָה, וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּהַאי שְׁמָא אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ בִּצְלוֹתָא אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּלְבָתַר חָתְמִין לָהּ בְּשֵׁם יהו"ה, בָּרוּךְ אַתָּה יהו"ה מָגֵן אַבְרָהָם, וְאוּף הָכִי אַקְדִּים שְׁבָ"א דְאִיהִי יִרְאָה בְּשֵׁם יהו"ה, לְאַהֲבָה דְאִיהִי קָמֵ"ץ רַחֲמֵי, שְׁבָ"א מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, כִּי [שה]בָאֵשׁ יהו"ה נִשְׁפָּט (ישעיהו סו טז), קָמַ"ץ מִימִינָא, וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִשָּׁם (ויקרא ה יב), בְּגִין דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה דְאִינוּן דְּחִילוּ, לְרַמַ"ח פִּקּוּדִין דְּאִינוּן רְחִימוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ג טו) זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וכו', שְׁמִי עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִי עִם ו"ה רְמַ"ח.

דַּרְגָּא שְׁתִיתָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ וכו' (ישעיה לג ו), אֱמוּנַת סֵדֶר זְרָעִים, עִתֶּיךָ סֵדֶר מוֹעִד, חֹסֶן סֵדֶר נָשִׁים, יְשׁוּעוֹת סֵדֶר נְזִיקִין, חָכְמָת סֵדֶר קָדָשִׁים, וָדָעַת סֵדֶר טַהֲרוֹת, אִי אִיכָּא יִרְאַת יְיָ' אִין, וְאִי לָא לָא.

[בהגהה דף ה ע"ב]

וְאִלֵּין שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה בְּאֹרַח רָזָא, אִינוּן מֵעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דִכְּלִיל שִׁית סִדְרֵי מַתְנִיתִין, וּמָאן דְּבָעִי לְנַטְלָא לֵיהּ בְּלָא שְׁכִינְתֵּיהּ דְּאִיהִי יִרְאַת יְיָ', עֲלֵיהּ אִתְּמַר (משלי טז כח) וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. (דף ה ע"א – בהגהה) כְּאִלּוּ עָבִיד קִצּוּץ וּפִרוּד בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, [שו]וּבְגִין דְּלָא יַעַבְדוּן פִּרוּדָא, אַף עַל גַּב דְּאוֹלִיף אָדָם שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְלָא אַקְדִּים לֵיהּ יִרְאַת יְיָ', דְּאִיהִי שְׁכִינְתֵּיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שַׁרְיָא לְגַבֵּיהּ, וּבְגִין דָּא אִי אִיכָּא יִרְאַת יְיָ' אִין, וְאִי לָא לָא, כְּאִלּוּ לָא הֲוָה כְּלוּם בִּידֵיהּ.

אֱמוּנת אִיהִי אִימָּא עִלָּאָה מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, [שז]דְּבָהּ קְרִיאַת שְׁמַע [שח]דְּאִיהִי אֱמוּנָה, וְאִיהִי עִתֶּיךָ מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, [שט]דְבֵיהּ אִתְּמַר (ויקרא טז ב) וְאַל יָבֹא בְכָל עִת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹמֵר, [שי]חֹסֶן אִיהוּ מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, יְשׁוּעוֹת אִתְקְרִייַת מִסִּטְרָא דְנֶצַח, וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם (שמואל א טו כט), [שיא]חָכְמָה אִיהִי סֵדֶר קָדָשִׁים דְּאִיהוּ הוֹד, [שיב]וָדָעַת אִיהוּ יְסוֹד דְּאִיהוּ סֵדֶר טַהֲרוֹת.

וְאִית דְּיֵימָא בְּהִפּוּכָא, [שיג]מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי אֱמוּנָה, [שיד]וּמִסִּטְרָא דְצַדִּיק דְּבֵיהּ כְּלִילָן תְּרֵין שְׁמָהָן אָמֵ"ן, דְּאִנּוּן יאהדונה"י, וּבְצַדִּיק עִץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ (בראשית א יא), וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי סֵדֶר זְרָעִים.

עִתֶּיךָ אִיהִי מִסִּטְרָא דְהוֹד דְּאִיהִי סֵדֶר מוֹעִד, [שטו]דְּבֵיהּ אוֹכְלִין [שטז]כָּל אַרְבַּע וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְּחִלַת שֵׁשׁ, [שיז]חֹסֶן אִיהוּ מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְבֵיהּ סֵדֶר נָשִׁים, [שיח]יְשׁוּעוֹת אִיהִי סֵדֶר נְזִיקִין מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, דְתַמָּן כָּל דִּינִין נָפְקִין לְמָאן דְּעָבִיד נֶזֶק לְחַבְרֵיהּ, חָכְמָה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, דְּבָהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים [שיט]יַדְרִים וְהוּא סֵדֶּר קָדָשִׁים, [שכ]וְעִמֵּיהּ נֶצַח, הָדָא הִיא דִכְתִיב (תהלים טז יא) נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, דַּעַת דְּאִיהיּ סֵדֶר טַהֲרוֹת, וְאִינוּן שִׁית סִדְרֵי מַתְנִיתִין, [שכא]בְּרָזָא דְלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, מֵרַחֲמֵי לְדִינָא וּמִדִּינָא לְרַחֲמֵי.

[בהגהה דף ו ע"א]

דַּרְגָּא שְׁבִיעָאָה בְּיִרְאַת יְיָ' כּל מָאן דְּאִית בֵּיה יִרְאַת ה' אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּלֵית לֵיהּ חוֹסֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לד י) יְרְאוּ אֶת יְיָ' קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, לַאו יְהֵא מֵאִינוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (משלי יא כד) וְחוֹשֵׂךְ מִיּוֹשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוֹסֶר בְּאוֹרַיְיתָא, אִם הוּא מָארֵי תּוֹרָה, [שכב]דְלֵית אוֹרַיְיתָא בְּלָא דְחִילוּ, [שכג]וכְּגַוְונָא [שכד]דְלֵית אוֹרַיְיתָא בְּלָא דְחִילוּ, אוּף הָכִי לֵית דְּחִילוּ (דף ו ע"א) בְּלָא אוֹרַיְיתָא, כְּמָא דְאִתְּ אמַר אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלָא יְהֵא חִסָּרוֹן בְּעוֹבְדוֹי טָבִין, דְּלֵית חוֹסֶר וַעֲנִיּוּת כְּחוֹסֶר דְּאוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדַיָּיא טָבִין, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת, (ולָא יְהֵא [שכה]חִסָּרוֹן בְּבֵיתֵיה וְלָא בְּמִשְׁנָתֵיה) וְלָא יְהֵא חִסָּרוֹן בְּנִשְׁמָתֵיהּ, דְּגוּפָא אִיהוּ עוֹבְדֵי יְדוֹי דְּבַר נַשׁ, לֵית חוֹסֶר סַגִּי מִנֵּיהּ בָּתַר דְּלַאו אִיהוּ עוֹבְדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכז א) [שכו]אִם יהו"ה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, וְדָא גָרַם דְּאתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, דְלָא הֲוָה עוֹבְדֵי יהו"ה.

דַּרְגָּא תְּמִינָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', לְמֶהֱוֵי לֵיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין, מָאן דְּאִית לֵיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין דְּלָא לְמֶעֱבַד עֲבֵירָה דְאָתֵי לִידוֹי בְּגִין דְּחִילוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּאִלּוּ בֵיהּ אִתְבְּרִי עָלְמָא, [שכז]וּבְגִין דָּא בְּרֵאשִׁי"ת יָרֵ"א בֹּשֶׁ"ת, הֲרֵי יִרְאָה עִם בֹּשֶׁת כֹּלָּא חַד, וּמָאן דְּלֵית בֵּיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי.

וַהֲפוֹךְ בֹּשֶׁ"ת וְתִשְׁכַּח שַׁבָּ"ת, וְהַיְינוּ בְּרֵאשִׁית יָרֵ"א שַׁבָּ"ת, דְּלָא תְּחַלֵּל לֵיהּ (בְּפַרְהֶסְיָא, כְּבַר נַשׁ) דְּלַאו בֵּיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין, וַוי למָאן דִּמְחַלֵּל שַׁבָּת מַלְכְּתָא דְאִיהו קֹדֶשׁ לְמֶעֱבַד לֵיהּ חוֹל, דְּאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֲלָף, זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת מַלְכְּתָא.

וְעוֹד בּוֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עִדֶן, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, אִנּוּן דְּעָבְרִין עֲבֵירָה בְּיָד רָמָה, וְלֵית לוֹן בֹּשֶׁת פָּנִים מִקּוּדְשָׁא בְּרוּךְ הוּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים לג כג) מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יהו"ה רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיה ו ג) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (משלי כ כז) חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, (ירמיה כ יב) רוֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב.

וַעֲנָוָה קְטִירָא בִּדְחִילוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב ד) עִקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ', מָאן דְּאִית בֵּיהּ יִרְאַת יְיָ' אַיְתֵי לֵיהּ לִידֵי עֲנָוָה דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְּיִרְאַת יְיָ' עִקֶב לְגַבָּהּ, וְדָא דַרְגָּא דְמֹשֶׁה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (במדבר יב ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד, וּבְגִין דְּאִיהִי יִרְאָה עִקֶב לְגַבָּהּ, אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, יִרְאָה מִלָּה זוּטְרְתִי הִיא לְגַבֵּי מֹשֶׁה.

[בהגהה דף ו ע"ב]

דַּרְגָּא תְּשִׁיעָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', כָּל מָאן דְאִית בֵּיהּ יִרְאַת יהו"ה יִתְהַלָּל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי לא ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי וְגוֹמֵר, דָּא דָרָא דְחִזְקִיָּהוּ, וְכִי אִית לְבַר נַשׁ לְשַׁבָּחָא גַּרְמֵיהּ, (דף ו ע"ב) אֶלָּא אִיהוּ מְשׁוּבָּח קֳדָם יהו"ה, דִּבְיִרְאַת יְיָ' קָא אָתֵי בַר נַשׁ לְקַיְימָא תַּרְיַ"ג מִצְוֹת, כְּחֻשְׁבַּן בְּיִרְאַ"ת.

דַּרְגָּא עֲשִׂירָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה, לַאו כָּל אַפַּיָּא שָׁוִין, אִית יִרְאָה דְּדָחִיל בַּר נַשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּלָא יַלְקֶה לֵיהּ בִּרְצוּעָה, דְאִתְּמַר בָּהּ (בראשית א ב) [שכח]וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, דְּאִיהִי אַרְעָא רֵקַנְיָא, שִׁפְחָא בִישָׁא, [שכט]כְּגַוְונָא דְחַד מֵאַרְבַּע אָבוֹת נְזִיקִין דְּאִיהוּ הַבּוֹר, וּכְגַוְונָא דְבוֹר דְּיוֹסֵף, דְּאוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק וכו' (בראשית לז כד), הַבֹּרָה נֻקְבָא בִּישָׁא, בּוֹר דְּכוּרָא, [של]וּבוֹר בְּגִין דְּאִיהוּ מִתַּמָּן, אוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, דְּלֵית בֵּיהּ יִרְאַת יְיָ'.

יִרְאַת יְיָ' אִיהוּ, דְּדָחִיל מִגּוֹ אוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תִּפְאֶרֶת, דְּמִנֵּיהּ נָפְקַת, כְּגוֹן דָּא [שלא]אִיהִי שְׁקוּלָה לְגַבֵּיהּ, וּבְגִין דָּא אֵין כָּל יִרְאָה שָׁוָה, דְּהָא יִרְאַת יְיָ' הִיא מַלְכוּת דִּילֵיהּ, כְּלִילָא מִכָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאִיהו יִרְאָה דְנָפְקַת מִגּוֹ תּוֹרָה דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ יהו"ה, דִּבְגִינָהּ אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לְאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה, דְּאִי בַּר נַשׁ לָא יָדַע אוֹרַיְיתָא, וְאַגְרָא דְפִקּוּדַיָּיא דִילָהּ, וְעוֹנְשִׁין דִּילָהּ לְמָאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדַיָּא, וּמָאן הוּא דְבָרָא אוֹרַיְיתָא, וּמָאן הוּא דִיְהב לָהּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵיךְ דָּחִיל לֵיהּ וְנָטִיר פִּקּוּדוֹי, וּבְגִין דָּא אָמַר דָּוִד לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ (ד"ה א כח ט) דַּע אֶת אלה"י אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ.

דְּאִי בַּר נַשׁ לָא אִשְׁתְּמוֹדָע הַהוּא דִיְהב לֵיהּ אוֹרַיְיתָא, וּמַנִּי לֵיהּ לְנַטְרָא לָהּ, אֵיךְ דָּחִיל מִנֵּיהּ וְעָבִיד פִּקּוּדיה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.

בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תרי"א מִתְּרֵין דַּרְגִּין אִתְיְהִיבַת, מֵחֶסֶד וגְּבוּרָה, דְּמִתַּמָּן תְּרֵין פִּקּוּדִין אַהֲבַת חֶסֶד וּדְחִילוּ דִגְבוּרָה דְאִיהִי יִרְאָה, [שלב]דִּבְהוֹן אִשְׁתַּלִּימוּ תַּרְיַ"ג פִּקּוּדים, וּבְגִין דְּכָל אוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדָהָא מִתְּרֵן סִטְרִין אִתְיְהִיבַת, אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.

[בהגהה דף ז ע"א]

[שלג]וְאִי תֵּימָא הָא חֶסֶד גְּבוּרָה (דף ז ע"א) דְמִתַּמָּן מַלְכוּת אִיהִי אַהֲבָה וְיִרְאָה, אֵיךְ אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לְאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה, ([שלד]דְּמֵהָכָא מַשְׁמַע דְּכָל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּימֶת,) [שלה]אֶלָּא כֹּלָּא קְשׁוֹט, [שלו]תִּפְאֶרֶת אִתְקְרֵי אָדָם, כְּגַוְונָא דִילֵיהּ הֲוָה אָדָם הָא דִלְתַתָּא, דְאוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ דַּהֲוָה רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת, דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ אָדָם אַתֶּם, אוּף הָכִי תִּפְאֶרֶת דְּאִיהוּ יהו"ה, [שלז]אִיהוּ רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה דְאִיהִי חָכְמָה עִלָּאָה, וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה דְאִיהוּ י' מִן אדנ"י, חָכְמָה תַּתָּאָה, וּבְגִין דָּא כְּגַוְונָא דְּאִיהוּ ([שלח]וּבְגִין דָּא כַּוָּנָה דְּאִיהִי) מַחֲשָׁבָה צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא לְמִצְוָה, וּבְגִין דָּא שַׁוִּיאוּ רַבָּנָן כִּוִּון מַחֲשַׁבְתָּא דִצְלוֹתָא בַּבְּרָכָה קַדְמָאָה, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ אִם לָא כִּוִּון בַּבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה חוֹזֵר לְרֹאשׁ.

יִרְאַת יְיָ', מַלְכוּת דִּילֵיהּ, ([שלט]וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ (ויקרא יב ד) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, אִתְּתָא אִית לָהּ לְאַקְדָּמָא בְּכָל פִּקּוּדַיָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא ל), וּבְגִין דָּא מָצָא אִשָּׁה בְּקַדְמֵיתָא, מָצָא טוֹב (שם יח כב), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים קמה ט) טוֹב יהו"ה לַכֹּל, וְאִי אַקְדִּים לָהּ בִּצְלוֹתָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ (תהלים נא יז) אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, מִיָּד (משלי ח לה) וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהו"ה.) וּבְגִין דָּא צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא יִרְאָה מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא, בֵּין בְּאוֹרַיְיתָא, בֵּין בְּפִקּוּדַיּא, אֲבָל מִסִּטְרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא אוֹרַיְיתָא לְיִרְאָה [שמ]בְּכָל פִּקּוּדַיָּא.

([שמא]דְּיִרְאָה) דְאוֹרַיְיתָא אִית דְּאִתְקְרֵי נוּקְבָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דִּבְגִינָהּ [שמב]אִתְּמַר תַּמָּן אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר (דהי"א טז לג), עָנָה מַלְאָךְ [שמג]מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר הֵן הֵן [שמד]מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה.

[בהגהה דף ז ע"ב]

[שמה]מֵהַאי אָ"ז תַּלְיָין ע"ב שְׁמָהָן דְּהַיְינוּ חֶסֶד, [שמו]דְּבֵיהּ צָרִיךְ לְאַתְקָנָא כָּרְסַיָּא לְמָארֵיהּ, בְּכַנְפֵי דמִצְוָה, וְיֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת, [שמז]עִשּׂוּר אֱמֶת מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, [שמח]מוֹרִיד הַטָּ"ל לְאַנְהָרָא לְגַבֵּי הֵ"א, [שמט]דְּאִיהוּ כְּלִיל תְּלַת בִּרְכָאָן קַדְמָאִין דִּצְלוֹתָא, וּתְלַת בַּתְרָאִין, וְדָא עַד אֵין סוֹף, דְּאִתְרְמִיז בְּאדנ"י אַיִ"ן, וּבְגִין דָּא י' י' מִן יאהדונה"י [שנ]עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (במדבר ז פז), וְדָא [שנא]כ' מִן כֶּתֶר, [שנב]עֲשָׂרָה מִן שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אדנ"י מִתַּתָּא לְעִילָא מִן אֲנִ"י עַד אַיִ"ן, עֲשָׂרָה מֵעִילָא לְתַתָּא (דף ז ע"ב) דְּעַמּוּדָא דְאֶמִצָעִיתָא דְאִיהוּ יהו"ה, דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ תְּרֵין שְׁמָהָן יהו"ה אדנ"י, וּתְמַנְיָא אַתְוָון, דְּאִינוּן עֲשָׂרָה, דְּאִינוּן עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה, דְּכָּלִיל לוֹן.

וּבְקֵץֹ דְּפוּרְקָנָא [שנג]מְ'דַלֵּג עַל הֶ'הָרִים (שיר ב ח), דָּא מ"ה, וְלֵית הָרִים אֶלָּא אֲבָהָן, דְּאִינוּן מֶרְכַּבְתֵּיהּ, אוּף הָכִי מְ'קַפֵּץ עַל הַ'גְּבָעוֹת אִנּוּן [שנד]אִמָּהָן, אהי"ה אדנ"י, בְּהַהוּא זִמְנָא אָ"ז יָשִׁיר מֹשֶׁה וכו' (שמות טו א), וְכֹלָּא אִתְקַשַּׁר וְאִתְכְּלִיל בח"י ברכאן דצלותא דכלילן בְּחַ"י עָלְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי י ו) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק.

וְאִית כָּבוֹד נִבְרָא כְּגַוְונָא דְכָבוֹד נֶאֱצָל, מִסִּטְרָא דְכָבוֹד נִבְרָא אָמְרִין יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי אָדוֹן עַל כֹּלָּא אִם כַּעֲבָדִים, וּמִסִּטְרָא דְּכָבוֹד נֶאֱצָל אִתְּמַר בְּהוֹן אִם כְּבָנִים, אִיהוּ עִלַּת עַל כֹּלָּא, לֵית אֱלֹ"הַ עֲלֵיהּ, וְלַא תְּחוֹתֵיהּ, וְלַא לְאַרְבַּע סִטְרִין. אִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, ואיהו אסחר לכל סטרא דלא כו'

[תיקוני זוהר – דף ז ע"ב]

וְעוֹד קָמֵ"ץ, אוּקְמוּהוּ מָארֵי דִקְדּוּק [שנה]דְּאִיהוּ תְּנוּעָה גְדוֹלָה, [שנו]בְּגִין דְּאִיהוּ קַדְמָאָה דְכֻלְּהוּ נְקוּדִין דִּסְפִירָאן, [שנז]אַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ שְׁמָהָן קַדִּישִׁין אִתְעֲבִידוּ דָא כִּסֵּא לְדָא, [שנח]כְּגוֹן בְּרָא דְצָרִיךְ לְמִפְלַח לַאֲבוֹי (דף ז ע"ב) וּלְאִמֵּיהּ, וּלְמֶעֱבַד גַרְמֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ [שנט]כְּעֶבֶד וְשַׁמָּשׁ וְכָרְסַיָּיא, וּמַצָּב תְּחוֹתַיְיהוּ, הָכִי אִינוּן סְפִירָן דָּא לְדָא, וּבְגִין דָּא אִית נְקוּדָה מַלְכָּא, וְאִית נְקוּדָה עַבְדָּא לְגַבֵּיהּ דְמַלְכָּא, [שס]כְּגוֹן שְׁבָ"א דְאִיהוּ עֶבֶד לְקָמֵ"ץ, וְרָץ בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ וּמְזַנֵּב אַחֲרָיו, אֲבָל בְּאַתְרֵיהּ מַלְכָּא אִיהוּ.

[שסא]וְרָזָא דְקָמֵ"ץ, חוּשְׁבַּן קָמֵץ י"ד, וּתְלַת נִיצוֹצֵי וְרָקִיעַ הָא נ', וּבְחוּשְׁבַּן אַחֲרַא, קָמֵץ י"ד, וּתְרֵי נִיצוֹצֵי וְרָקִיעַ הוּא מ', דְּאִיהוּ מֶלֶךְ, וְאִנּוּן רְמִיזִין אַרְבַּע יוּדִין מִן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה, ([שסב]מ' דְּאִיהוּ מֶלֶךְ, אִנּוּן רְמִיזִין אַרְבַּע יוּדִין מִן יו"ד ה"י וי"ו ה"י,) וְלַאו לְמַגָּנָא אִתְּמַר בֵּיהּ מֶלֶךְ, [שסג]דְּאִיהוּ מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל מַלְכִין.

פַּתָ"ח אִיהוּ מ"ב, חוּשְׁבַּן פַּתָח אִיהוּ כ', וְנִיצוֹץ וּתְרֵין רְקִיעִי וו"י, הָא מ"ב, (תהלים צא יד) [שסד]כִּ"י בִ"י חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, [שסה]פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם וכו', בָ"ם אַרְבָּעִים וּתְרֵין, [שסו]כִּי בִי [שסז]חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, חָשַׁק חִירֵק שְׁבָא קָמֵץ מִן אָבְגִיתַץ, [שסח]קָמֵץ קוֹמֶץ סָתִים בְּאָת יוּ"ד, פַּתָ"ח אִתְפַּתַּח בֵּיהּ בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן דְּאִינוּן ה', [שסט]וְכַמָּה רָזִין בְּנִקּוּדֵי, וְהַאי אִיהוּ אָבֹא בָם אוֹדֶה י"הּ, וּפַתָח עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קיח יט) פִּתְחוּ לִי וכו', זֶה הַשַּׁעַר לַיהוָֹ"ה.

מַלְאָכִין אִית דִּמְשַׁמְּשִׁין לְאִלֵּין נְקוּדִין, וְאִינוּן אַתְוָון, דְּאִינוּן כְּסוּסְוָון לִנְקוּדֵי, וְטַעֲמֵי מַנְהִיגֵי לוֹן, [שע]וְאִינוּן תְּנוּעוֹת לְגַבַּיְיהוּ, [שעא]כְּגוֹן עַל פִּי יהו"ה יַחֲנוּ, וְעַל פִּי יהו"ה יִסָּעוּ (במדבר ט כ), וְאִינוּן נְקוּדִין לְגַבֵּי טַעֲמֵי, כְּעָאנָא בָּתַר רַעְיָין [שעב]דְּאַנְהִיגִין לוֹן לְכָל סִטְרָא, לְסַלְקָא וּלְנַחְתָא עִילָא וְתַתָּא, וּלְאַנְהָגָא לוֹן לְכָל סִטְרָא לִימִינָא וּשְׂמָאלָא לְקַמָּא וְלַאֲחוֹרָא.

וְטַעֲמֵי אִינוּן נִשְׁמָתִין, וּנְקוּדִין רוּחִין, וְאַתְוָון נַפְשִׁין, אִלֵּין מִתְנַהֲגִין בָּתַר אִלֵּין, וְאִלֵּין בָּתַר אִלֵּין, [שעג]אַתְוָון מִתְנַהֲגֵי בָּתַר נְקוּדֵי, וּנְקוּדֵי בָּתַר טַעֲמֵי, [שעד]כִּי גָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ שׁוֹמֵר (קהלת ה ז), וְאִית נְקוּדָה דְכָל עָלְמָא תַּלְיָא תְּחוֹתָהּ, כְּגוֹן שִׁמְשָׁא לְגַבֵּי תַּתָּאִין, אִתְחַזְיָא לִבְנֵי נָשָׁא תְּחוֹת רְקִיעָא כִּנְקוּדַת קָמֵ"ץ, וְאִיהוּ כַּמָּה זִמְנִין רַב מִכָּל אַרְעָא, כָּל שֶׁכֵּן נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, לְגַבֵּי גוֹבַהּ דִּלְהוֹן, וְאִתְחַזְיָין לָן נְקוּדִין.  וְעוֹד אַתְוָון [שעה]אִנּוּן אֵשׁ, [שעו]נְקוּדֵי רוּחַ, אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ (יחזקאל א יב), [שעז]וְאִנּוּן כְּמַבּוּעִי מַיָּא, דְאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ (תהלים קד י) הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים, יַשְׁקוּ [שעח]כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי וגו', אִלֵּין אַתְוָון.

[שעט]וְאִית דְּשַׁוִּי לוֹן לְאַתְוָון, מַיִם אֵשׁ רוּחַ וְעָפָר אַרְבַּע רַגְלִין דְּכָרְסַיָּא, [שפ]נְקוּדֵי אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, [שפא]מִסִּטְרָא דְּאִימָּא הֵהִי"ן לְעִילָא, מִסִּטְרָא דִבְרַתָּא [שפב]הֵהִי"ן לְתַתָּא, מִסִּטְרָא דְאַבָּא יוּדִי"ן לְעִילָא, מִסִּטְרָא דִבְרַתָּא יוּדִי"ן לְתַתָּא, מִסִּטְרָא דְבֵן וָוִי"ן לְעִילָא, כְּגַוְונָא דָא וו"י, מִסִּטְרָא דְאַבָּא וָוִי"ן לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא יו"ו, הֵהִי"ן דְּאִימָּא כְּגַוְונָא דָא הה"ו הה"י, הֵהִי"ן דִּבְרַתָּא כְּגַוְונָא דָא יה"ה וה"ה, וְהָכִי בְּכָל הֲוַיָּה וַהֲוַיָּה.

וְעוֹד מָאן דְּאוֹלִיף אִלֵּין הֲוַיָּין, צָרִיךְ לְאוֹלָפָא לוֹן [שפג]לְמִבְנֵי בְּהוֹן בִּנְיָנָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (מלכים א יח ל) וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יהו"ה הֶהָרוּס, וְרָזָא דְמִלָּה דְיָכְלִין לְמֶהרַס בְּאַתְוִוי דִשְׁמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יט כא) פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יהו"ה, וּבְגִין דָּא דְיֶהֶרְסוּ לוֹן בְּחוֹבַיְיהוּ, צָרִיךְ לְמִבְנֵי לוֹן בִּצְלוֹתְהוֹן.

[תיקוני זוהר – דף ח ע"א]

[שפד]דְּאָת י' אִיהִי אֶבֶן יְסוֹדָא דְבִנְיָנָא, [שפה]י"י מִן יי"ה, מִן יי"ו, מִן וי"י, בְּהוֹן אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת [שפו]תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יהו"ה אֱלֹהֶי"ךָ (דברים כז ו) דָא ה', [שפז]ו' דָּא קוֹרָה, [שפח]וְעַמּוּדָא, לִסְמוֹךְ עֲלָהּ בַּיִת, וּבְגִין דָּא חִבּוּרָא דִתְלַת אַתְוָון בַּיִת, ב' בִּנְיָנָא, י' יְסוֹד בִּנְיָנָא, ת' תִּפְאֶרֶת, וְאִנּוּן ב' מַלְכוּת, י' יְסוֹד [שפט]סְפִירָה תְּשִׁיעָאָה, [שצ]דְאִיהוּ סוֹמֵךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה, [שצא]וּבֵיהּ סוֹמֵךְ יהו"ה לְכָל הַנּוֹפְלִים (תהלים קמה יד), ת' תִּפְאֶרֶת, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעי, מד יג) [שצב]כְּתִפְאֶרֶת אָדָם [א]לָשֶׁבֶת בָּיִת, [ב]וּבֵיהּ כָּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בְּשֵׁם, [ג]אֲבָל לְגַבֵּי יְסוֹד כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, (דף ח ע"א) [ד]הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי י ו) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק.

[ה]וְאִיהוּ עִרוּב, [ו]דְּיַשְׁפִּיל בֵּיהּ הַקּוֹרָה אִם הִיא לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, דְּאִיהִי יוּ"ד, דִּלְעִילָא מֵעֶשְׂרִים, דְּאִיהוּ כ' כֶּתֶר, אִיהוּ עִלַּת הָעִלּוֹת עַל כֹּלָּא, דְלֵית עִינָא שַׁלִּיט עֲלֵיהּ, וּבְגִין דָּא מָבוּי דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה דְאִיהִי י' זְעִירָא, עֲשָׂרָה טְפָחִים שִׁעוּרָהּ, בֵּיהּ צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיל הַקּוֹרָה דְאִיהוּ ו', אֲבָל לְגַבֵּי סֻכָּה דְּאִיהִי אִימָּא, דְשִׁיעוּר דִּילָהּ יוּ"ד דְּאִיהוּ כ' כֶּתֶר, לְעִילָא מִכֶּתֶר [ז]לֵית אָדָם דְּמֶרְכָּבָה דָר בֵּיהּ גּוֹ סֻכָּה, דְלֵית עִינָא שַׁלִּיט עֲלֵיהּ.

וּמָקוֹר דְּאִלֵּין הֲוַיָּין כְּחֻשְׁבַּן חֶסֶד, דִּבְהוֹן צָרִיךְ לְמִבְנֵי בִּנְיָנָא דָא דְּאִנּוּן מֵחֶסֶד, דְּמָקוֹר דַּהֲוַיָּתֵיהּ אִיהוּ יו"ד ה"י וי"ו ה"י, דְּסָלְקֵי לְשַׁבְעִין וּתְרֵין הֲוַיָּן כְּחוּשְׁבַּן חֶסֶ"ד, כֻּלְּהוּ אֶבֶן וְקוֹרָה וּבִנְיָנָא דְאִתְבְּנֵי בְּתַרְוַויְיהוּ, [ח]וְאִלֵּין אִינוּן ע"ב הֲוַיָּן דְּנָפְקִין מִן יו"ד ה"י וי"ו ה"י:

בכל ספרי התיקוני זוהר נדפס כאן סדר הע"ב שמות בנוסחאות מנוסחאות שונות. ויען שהגר"א ז"ל סדרן ורשמן באופן אחר, כמו שכתב בביאורו (ואף שלא זכינו לראות סידורו בכתב יד, עם כל זה, המעיין בנקל יבא מתוך ביאורו על סדרן הנכון). לזאת השמיטם המדפיס מפני כבוד שמו יתברך. ויעויין עוד סדרן בתיקוני זוהר חדש ע"ז ד', ובפרדס שער השמות.

(כל אלו השמות אסור להוציאם בפה ודי להסתכל עליהם ולקראותם במחשבה)

יַהְוָ הִיָוֵ הַהְיְ הְהָוֹ הַוַהְ יְהְהְ יַוַהֵ יְוְהְ וָהֶיָ הֱוְיֹ הַהֶוֹ הִהֶיָ הִיֶהְ וְהֲהַ וַיַהָ וֹיָהְ הֵוֹיַ וְהֹיֹ וִוְה וְוָיֶ וֵיַוְ הֵוְיֹ הַיָוֵ הַוַהָ יֶוְהֵ וֶיֶהֶ וִוְי וְוֵהַ וָהָוָ יִוָוְ יְהְוְ יַהֶוּ וֵיֹהֻ יֶוַהְ יְיְוָ יֵיְהִ יָהָיְ וַיָיְ וֵהְיֵ וִהֵיָ הֶיִוְ יְהְוָ יַיֵהְ יִיְוַ יַוֵיָ הְיָיְ הַוְיָ הֻוִיֻ יֻהֵיַ הְיָיָ הֶהַיֶ הָהַיְ הָיְהֶ יְהֵהְ יִיֵהַ יְיהָ הֵוְהְ וֵהִהֶ וֶוַהָ וָוְהְ וַהִוֶ הַוֶוַ הֲהֶוַ הְהַוִ וְיַוָ יֵוְוְ יַיֵוֻ יְיַוֵ יֵוַי וֵיָי וֶוָיִ וְוֵיְ

ואלה מצאתי בספר אחר [ציור]

(* הקטע שם הוי' י' דיליה רישא דחרבא כו' עד דף ח ע"ב ה' דיד כו' – תמצאנו בדף י ע"ב לפני ועוד ק"ש איהי רומח)

(* הקטע מדף ח ע"ב ועוד ה' דיד כהה דאיהי יונה כו' עד דף ט ע"ב בראשית בת ראשי – תמצאנו בדף כב ע"א סוף תיקון י')

[תיקוני זוהר – המשך דף ט ע"ב]

[ט]תִּקּוּנָא [י]ה', [יא]בְּרֵאשִׁית [יב]בַּ"ת רָאשֵׁ"י, [יג]אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם (שמות ו יד), [יד]בַּת עֲלָהּ אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, בַּת בַּתְּחִלָּה סִימָן יָפֶה לַבָּנִים, [טו]וְאִיהִי י' מִן אדנ"י, [טז]מַרְגָּלִית יְקָרָא כְּלִילָא מִכָּל גַּוָּונִין, דְּאָת י' מִן יהו"ה לָא תָּפִיס בֵּיהּ גַּוָּון כְּלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ג ו) אֲנִי יהו"ה לֹא שָׁנִיתִי, לָא יִשְׁתַּנִּי בְּשׁוּם גַּוָּון כְּלָל, אֶלָּא נָהִיר מִלְּגָאו דְּגַוָּונִין, דְּשֵׁם יהו"ה כְּנִשְׁמָתָא בְּגוּפָא דְאִינִישׁ, אוֹ כִּשְׁרַגָּא בְּהֵיכְלָא.

וְאָת י' מִן אדנ"י אִיהוּ סַפִּיר, נָטִיל [יז]גַּוָּון תְּכֵלֶת וְאוּכַם מִסִּטְרָא דְּדִינָא, וְנָהִיר בֵּיהּ נְהוֹרָא חִוְורָא מִסִּטְרָא דְרַחֲמֵי, וְאִיהוּ [יח]אָת י' מִן אדנ"י, אוֹדֶם מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, פִּטְדָה מִסִּטְרָא דִימִינָא, בָּרֶקֶת מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִיהִי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, [יט]כְּלִילָן מִי"ב גַּוָּונִין, וְכֻלְּהוּ מְשׁוּלָשִׁין [כ]בַּאֲבָהָן, מְשׁוּלָשִׁין בְּכֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, קְדוּשָׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ.

כָּל אֶבֶן דְּגַוָּון דִּילָהּ חִיוָּור נְטִילַת מֵחֶסֶד, וְאִיהִי סְגוּלָה דִילהּ רְחִימוּ, [כא]וְרָזָא דְמִלָּה וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד (ירמיהו לא ב), אַבְנָא סוּמְקָא נְטִילַת מִן גְּבוּרָה, וּסְגוּלָה דִילָהּ לְמֶהֱוִי אֵימָתוֹ מוּטֶלֶת עַל בִּרְיָין דְּעָלְמָא, אַבְנָא כְּלִילָא מִתְּרֵין גַּוָּונִין חִוָּור וְסוּמָק אִיהִי מֵעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, יָרוֹק כַּזָּהָב מִסִּטְרָא דְאִימָּא עִלָּאָה, דְּאִיהִי תְּשׁוּבָה, קַו יָרוֹק דְּאַסְחַר כָּל עָלְמָא.

[כב]וְאִית גַּוָּון פָּשׁוּט כָּפוּל מְשׁוּלָשׁ מְרוּבָּע, [כג]עַד דְּסָלִיק לַעֲשָׂרָה גַוָּונִין, [כד]נְהִירִין בְּהוֹן י' אַתְוָון, דְּאִינוּן י' י"ה יה"ו יהו"ה, וְסָלְקִין אִלֵּין י' [כה]לְע"ב נְהוֹרִין, דְּנָהֲרִין בְּע"ב גַּוָּונִין.

[כו]חָשַׁ"ק חֹלֵ"ם שְׁבָ"א קָמֵ"ץ, [כז]אִינוּן נִקּוּד צבאו"ת, נֶצַח וְהוֹד יְסוֹד, וְכֻלְּהוּ נָהֲרִין בְּאַבְנָא יַקִּירָא מַלְכוּת, כְּלִילָא מִכָּל סְגוּלוֹת, שְׁבָ"א גַוָּון סוּמָק דִּגְבוּרָה דְנָטִיל מִנֵּיהּ הוֹד, [כח]קָמֵ"ץ גַּוָּון חִוָּור, וְלָא צָרִיךְ לְאַרָכָא בְּהוֹן דְּהָא אִתְּמְרוּ לְעִילָא.

[תיקוני זוהר – דף י ע"א]

[כט]וְעוֹד תִּקּוּנָא ו' וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ (דניאל יב ג) אִלֵּין אִינוּן דְּיָדְעִין רָזָא [ל]בְּפִקּוּדָא תִּנְיָנָא בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁי"ת, דְּאִיהִי אַהֲבָ"ה, דְּאִיהִי [לא]לְחֻשְׁבַּן זְעִיר בְּרֵאשִׁית, בְּמַתְקְלָא חֲדָא סָלְקִין, וְדָא אַהֲבַת חֶסֶד, דְּאִיהִי (דף י ע"א) ע"ב בְּחוּשְׁבָּן, לָקֳבֵל שְׁמָא מְפָרֵשׁ וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט, [לב]דְּבֵיהּ וָא"ו כְּחוּשְׁבַּן אֶחָ"ד, דְּהַיְינוּ מַאֲמַר אֶחָד דְּאִיהוּ בְּרֵאשִׁית, דְּאוּקְמוּהָ עֲלֵיהּ וַהֲלֹא בְּמַאֲמַר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, וְהַאי אִיהוּ רְחִימוֹי דְמָארֵיהּ, מָאן דְּמָסַר נַפְשֵׁיהּ בְּאֶחָד, בִּרְחִימוֹי דְּמָארֵיהּ, וּבְגִין דָּא וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶי"ךָ (דברים ו ה), אֲפִילוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ, דְּאִם חָבִיב עֲלֵיהּ נַפְשֵׁיהּ מִגּוּפָא לְכַךְ נֶאֱמַר וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וְאִם חָבִיב עֲלֵיהּ גּוּפֵיהּ מִמָּמוֹנֵיהּ לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל לְבָבְךָ, וְאִם חָבִיב עֲלֵיהּ מָמוֹנָא מִגּוּפָא לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בַּמֶּה דְחָבִיב עֲלָךְ מְסוֹר לֵיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארָךְ בְּעִת צָרָה.

וְדָא אִיהוּ נִסָּיוֹן דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְנַסָּאָה בְשַׁבְעִין שְׁנִין דְּגָלוּת בַּתְרָאָה, דְּעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת, וּכְאִלּוּ נָטְלִין נַפְשֵׁיהּ, גּוּפָא וְנַפְשָׁא וּמָמוֹנָא כֻּלְּהוּ שְׁקוּלִין, בַּמֶּה דְחָבִיב עֲלֵיהּ מְסוֹר לֵיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארֵיהּ, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְקַשַּׁר בְּמִלַּת אַהֲבָ"ה דְאִיהִי בְרֵאשִׁי"ת, וּכְאִלּוּ בֵיהּ בָּרָא עָלְמָא, וּמָאן דְּלָא מָסַר נַפְשֵׁיהּ אוֹ גוּפֵיהּ אוֹ מָמוֹנֵיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארֵיהּ בְּשַׁעַת הַשְּׁמַד, כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּבְגִין דָּא קְרָא סָמִיךְ לֵיהּ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ (בראשית א ב).

וְאַהֲבַת יהו"ה אִיהִי מַלְכוּת, כְּלִילָא מִכָּל סְפִירָן, וְאִיהִי פִּקּוּדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל תַּרְיַ"ג פִּקּוּדִין, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (אסתר ג ג) מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְאִיהִי בִנְיַן עָלְמָא, שִׁפְחָה בִּישָׁא אִיהִי חָרְבַּן עָלְמָא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ (בראשית א ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְאִיהִי רְצוּעָה בִידָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַלְקָאָה בֵיהּ חַיָּיבַיָּא.

וּבְגִין דָּא מָאן דְּרָחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ נַפְשֵׁיהּ אוֹ גוּפֵיהּ אוֹ מָמוֹנֵיהּ, דְּיִנְטִיר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא רְחִימוּ דִילֵיהּ תְּלוּיָה בְּהַהִיא דְיָהִיב לֵיהּ, וְלַאו עִקָּר רְחִימוּ, דְּלַאו אִיהוּ הַאי רְחִימוּ, דְאִם נָטַל מָמוֹנֵיהּ אוֹ גוּפֵיהּ כָּפַר בֵּיהּ, לַאו אִיהוּ עִקָּר רְחִימוּ, עַד דְּמָסַר נַפְשֵׁיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארֵיהּ, וְאִם כָּל תְּלַת שְׁקוּלִין לְגַבֵּיהּ, יִמְסוֹר לוֹן כֻּלְּהוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֵיהּ בִּרְחִימוּ, וְהַאי אִיהוּ עִקָּרָא דִרְחִימוּ, דְאִיהוּ אַהֲבַת יהו"ה מַלְכוּת, דְּאִיהִי אַהֲבַת חֶסֶד, דְּיִרְאָה מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה אִיהִי, וּמֵחֶסֶד אִיהִי מַלְכוּת אַהֲבַת יהו"ה כְּמָה דְאִתְּמַר, מִגְּבוּרָה אִיהִי יִרְאַת יְיָ' .

וְאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תרי"א מִתַּרְוַיְהוּ אִתְיְהִיב לְיִשְׂרָאֵל וְדָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מִסִּטְרֵיהּ אִתְקְרִיאַת מַלְכוּת תּוֹרַת יהו"ה (תמימה), [לג]וְאִיהִי מִצְוָה דִילֵיהּ בְּכָל תַּרְיַ"ג פִּקּוּדֵי דְתַלְיָין מִשְּׁמֵיהּ, דְּאִינוּן שְׁמִ"י עִם י"ה שְׁסָ"ה, זִכְרִ"י עִם ו"ה רְמַ"ח, הִיא בְּצַלְמוֹ כִּדְמוּתוֹ:

(ע"פ הגר"א רתל"ב כאן צ"ל תל"ו – תמצאנו בסוף תיקון מ"א)

וְעוֹד תִּקּוּנָא ז', וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, אִלֵּין דְּיָדְעִין בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית [לד]פִּקּוּדָא תְּלִיתָאָה דְּאִיהִי בְּרִית מִילָה, וְהַיְינוּ בְּרֵאשִׁי"ת [לה]בְּרִי"ת אֵ"שׁ, וּבְרִית אִיהִי י', וְעִם אֵ"שׁ אִתְעֲבִיד אִי"שׁ, וְאוּף הָכִי אָת ה' עִם אֵשׁ אִיהִי נוּקְבָא, [לו]וְעַל תְּרֵין אֵישׁוֹת אִתְּמַר בְּקַדְמֵיתָא [לז]כָּתְנוֹת אוֹר, דִּבְהוֹן עֲקֵבוֹ מַכְהֶה גַלְגַּל חַמָּה.

וְהַיְינוּ בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ [לח]דְּאִינוּן בְּהַבְדָּלָה, י"ה מִן אִישׁ וְאִשָּׁה, בָּתַר דְּחָאבוּ וַיַּעַשׂ יהו"ה אֱלֹהִי"ם לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר [לט]וַיַּלְבִּישֵׁם (בראשית ג כא), וְדָא עוֹר שֶׁל נָחָשׁ, וְהַיְינוּ בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ (אשה), לְאִתְדַכָּאָה בַּמֶּה דְחָאב, וּבְגִין דָּא צַדִּיקִים דְּנָטְרֵי בְּרִית שׁוּב אֵינָם חוֹזְרִים לְעַפְרָן, דְּאִיהוּ עוֹר מִשְׁכָא דְחִוְיָא דְאִתְבְּרֵי מֵעַפִרָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ (ישעיהו סה כב).

[תיקוני זוהר – דף י ע"ב]

וּבְגִיןֹ דָּא מָאן דְּלָא נָטִיר בְּרִית אִתְדַּן בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר בְּהַהוּא עַפְרָא, [מ]וְאִלֵּין אִינוּן דְּגוּפָא דִלְהוֹן אִינוּן לוֹן קֶבֶר בְּחַיֵּיהוֹן, [מא]דְּדַחֲקִין לוֹן שַׁעֲתָּא בְּכָל יוֹמָא, [מב]וּבִמְלָאכָא דִלְהוֹן [מג]דְּאִתְבַּקַּע דְּמָא בְּצִפָּרְנֵיהוֹן, וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְאַחֲזָאָה צִפָּרְנַיִם בְּהַבְדָּלָה, דַּהֲוָה אָדָם מְלוּבָּשׁ בְּכָתְנוֹת צִפָּרְנַיִם, דַּהֲווֹ נָהֲרִין כַּעֲנָנֵי כָּבוֹד. וְאִיהוּ בְּהַבְדָּלָה מִנַּיְיהוּ, (בראשית ג ז) וַיֵּדְעוּ כִּי [מד]עִירֻמִּים הֵם מִנַּיְיהוּ, בְּגוּפָא [מה]וְנִשְׁמָתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא, עֲרוּמִּים מִכָּתְנוֹת אוֹר, (דף י ע"ב) דְּאִינוּן מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, וּבְגִין [מו]דִּבְשַׁבָּת אִתְחַזָּא לוֹן בְּאַדְלָקַת שְׁרַגָּא דְשַׁבָּת [מז]בִּתְרֵין פְּתִילוֹת דְּאֵשׁ, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יִתְעַבְרוּן מִנַּיְיהוּ, תַּקִּינוּ לְמֵימַר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הַבְדָּלָה בְּאֵשׁ.

וּבְגִין דִּבְשַׁבָּת וְיֹמִין טָבִין מִתְלַבְּשִׁין נִשְׁמָתִין בְּכָתְנוֹת אוֹר, אָמַר הַנָּבִיא (ישעיה כד טו) עַל כֵּן בָּאוּרִים כַּבְּדוּ יהו"ה, וְאוּקְמוּהוּ רַבָּנָן כַּבְּדוּהוּ [מח]בִּכְסוּת נְקִיָּה, מִיָּד דְּאָמַר מִלִּין אִלֵּין אִשְׁתַּטְחוּ קַמֵּיהּ [מט]כֻּלְּהוּ בְנֵי מְתִיבְתָּא, דְּלֵית חֶדְוָה בֵּינַיְהוּ כְּחֶדְוָה כַּד אִתְחַדַּשׁ בֵּינַיְהוּ רָזָא דְאוֹרַיְיתָא.

וּבְגִין דָּא מָאן דְּנָטִיר בְּרִית אֵשׁ, קָרִי אִישׁ צַדִּיק תָּמִים, וְאוֹת י' דְשד"י אִיהִי [נ]חוּלְיָא עַל צַוָּאר דְּשֵׁד יֵצֶר הָרָע, חוּלְיָא דְשַׁלְשְׁלָאָה, וּבְגִין דָּא רְשִׁים שד"י בִּבְרִית, וְרָשִׁים בַּמְּזוּזָה, דְּמִזְדַּעְזְעִין כֻּלְּהוֹן מֵהַאי שַׁלְשְׁלָאָה, דְּאִיהִי אוֹת שבת, אוֹת בְּרִית, אוֹת יֹמִין טָבִין, אוֹת תְּפִלִּין.

וּמִיָּד דְּאִיהוּ תָּפִיס בָּהּ יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ שֵׁ"ד, [נא]נָטִיל בַּר נַשׁ חַרְבָּא [נב]דְאִתְּמַר בָּהּ (תהלים קמט ו) רוֹמְמוֹת אֵ"ל בִּגְרוֹנָם, [נג]דְּאִיהוּ י' רֵישָׁא דְחַרְבָּא, ו' גּוּפָא דְחַרְבָּא, ה' ה' תְּרֵי פִּפִיּוֹת דִּילָהּ, וְשָׁחִיט לֵיהּ, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר הַבָּא לְהָרְגָךְ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ בִּצְלוֹתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (בראשית יט כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.

[תיקוני זוהר – המשך דף ח ע"א]

(המשך דף ח ע"א) [נד]שֵׁם יהו"ה, י' דִילֵיהּ רֵישָׁא דְחַרְבָּא, מרגלית מליא סגולתן [נה]בְּרֵישָׁא דְחַרְבָּא, [נו]דְּלֵית מָאן דְּנָצַח וַדַּאי לְמָארֵי חַרְבָּא דָא, וּבָהּ נָצַח לְכָל סִטְרִין אָחֳרָנִין, וְלֵית חַד קַיְימָא קַמָּהּ, גּוּפָא דְהַאי חַרְבָּא ו', זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיָדַע לְאַנִּיף לֵיהּ בִּידֵיהּ [נז]לְכָל סִטְרָא, עִילָא וְתַתָּא וְאַרְבַּע סִטְרִין בְּשִׁית סְפִירָן, תְּרֵין פִּיפִיּוֹת דְּחַתִּיךְ בְּהוֹן עִילָא וְתַתָּא מִתְּרֵין סִטְרִין [נח]אִינוּן ה' ה', וּנְקוּדָא אֱלֹהִי"ם, וְהַיְינוּ נַרְתֵּק דִּילֵיהּ, [נט]וּבְגִין דָּא בִּינָה נְקוּדָה אֱלֹהִי"ם, כְּגַוְונָא דָא יֱהוִֹ"ה כְּמָה דְאִתְּמַר.

וְהַאי אִיהוּ דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל [ס]הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדוֹ, וְהָא אוּקְמוּהוּ עַל מִטָּתוֹ, לְהָגֵן מִן הַמַּזִיקִין, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דִּצְלוֹתָא, [סא]אֲדוֹן הַמַּזִּיקִין קָשׁוּר, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִבְרַח, וְזַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּשָׁחִיט לֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא, לְקַיֵּים בא להרגך הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ בִּצְלוֹתָא, [סב]דְאִתְּמַר בָּהּ (בראשית יט כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם [סג]בַּבֹּקֶר, [סד]כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּלָא חָשַׁשׁ לִיקָרֵיהּ לְשַׁחֲטָא יִצְרֵיהּ וְשַׂנְאֵיהּ, דְּלֵית שַׂנְאֵיהּ לְחוֹד אֶלָּא שַׂנְאֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, [סה]דִּבְכָל יוֹמָא תָּבַע חוֹבִין דִּבְנוֹי לְשַׁחֲטָא לוֹן.

וְאוּף הָכִי צָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לֵיהּ [סו]מִשְּׁמַיָּא וְאַרְעָא, כְּגַוְונָא דְאַעַבְרֵיהּ [סז]מִשִּׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, וְאוּף הָכִי צָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לֵיהּ וּלְבַת זוּגֵיהּ [סח]מִתְּרֵין כָּרְסַיָּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יז יב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, דְּתַמָּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּתְרֵין כָּרְסַיָּין, [סט]וְתַמָּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ כְּשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, [ע]וְעַל שְׁמַיְיהוּ אִתְקְרֵי כִּי [עא]שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן [עב]יהו"ה אֱלֹהִי"ם (תהלים פד יב), וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיֵּים בֵּיהּ, [עג]לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף (ישעיה ס כ).

[תיקוני זוהר – דף ח ע"ב]

וְהָכִי צָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לֵיהּ מִשְּׂמָאלָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהִי גְבוּרָה, (דף ח ע"ב) דְמִתַּמָּן מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה (ירמיה יד א), [עד]וְתַמָּן יֵיתֵי לְמִתְּבַע חוֹבִין, [עה]מֵאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם (דברים יד א).

מִתַּמָּן וְאֵילֵךְ אִנּוּן שָׂרִים, וַעֲבָדִים, מִסִּטְרָא דְחֵיוָון דְּכָרְסַיָּא שָׂרִים וּמְמַנָּן, מִסִּטְרָא דְכֹכְבַיָּא דְנָהֲרִין בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא עֲבָדִין, וְהַאי אִיהוּ אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים, וְהַאי אִיהוּ דְצָרִיךְ לְאַנָּפָא לֵיהּ חַרְבָּא לְשִׁית סִטְרִין, דְּאִנּוּן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, כִּסֵּא דִין וְכִסֵּא רַחֲמִים, לְאַעֲבָרָא סמא"ל וְנָחָ"שׁ מִנַּיְהוּ, [עו]דְּמִסִּטְרָא דִלְהוֹן שַׁלִּיט סמא"ל וּבַת זוּגוֹ.

וְצָרִיךְ לְקַשְׁרָא לֵיהּ בִּרְצוּעִין דִתְּפִלִּין, תְּרֵין [עז]בִּתְרֵין קַרְנוֹי, [עח]וְחַד בִּדְרוֹעָא, וּלְבָתַר יִשְׁחוֹט לֵיהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, בְּגִין דְּלָא יִתְקַרֵיב לְסִטְרָא דִגְבוּרָה, [עט]אֲבָל מִסִּטְרָא דִסְפִירָן וַהֲוַויּוֹת דִּלְהוֹן, אִתְּמַר לֹא יְגוּרְךָ רָע (תהלים ה ה), וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר א נב).

[תיקוני זוהר – המשך דף י ע"ב]

[פ]וְעוֹד קְרִיאַת שְׁמַע אִיהִי רוֹמַ"ח, [פא]כְּלִילָא מִשִּׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא, וּמֵרַמַ"ח תֵּיבִין עִם יהו"ה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת, [פב]וְהוּא קִירְטָא, וְהָא אִתְּמַר.

 [פג]חָמֵשׁ אַבְנִין ה', דְּאִתְעֲבִידוּ חַד אַבְנָא בְּאָת י', [פד]וְקָטִיל בָּהּ לְיֵצֶר הָרָע, [פה]וּבְאָן אֲתַר אִיהִי קִירְטָא, בִּתְּפִלִּין, חוּט דְּקֶלַע דְּכָרִיךְ בְּיָד דָּא רְצוּעָה דְיָד, [פו]דְּאִיהוּ כְּחוּט דְּזַרְקָא, [פז]וְאִיהִי קְרִיאַת שְׁמַע, קֶשֶׁת דְּזָרִיק חִצִּים [פח]מִסִּטְרָא דְבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וּבְרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק (משלי י ו), דְּאִיהוּ קֶשֶׁת הַבְּרִית.

[פט]רוֹמְחָא דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן דְּיָד, דְּאִיהִי ה' תַּתָּאָה, וְאִיהִי לִימִינָא דְחֶסֶד, דַּרְגָּא דְאַבְרָהָם דְּחוּשְׁבָּנֵיהּ רְמַ"ח, וְעִם ו' דְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִתְעֲבִיד רוֹמַ"ח, [צ]קֶלַע ה' עִלָּאָה לִשְׂמָאלָא, י' אַבְנָא דְקֶלַע, י"ה דִּתְּפִלִּין, וְכֹלָּא י"ה עִם שְׁמִ"י שְׁסָ"ה, זִכְרִ"י עִם ו"ה רְמַ"ח.

[צא]וּמָאן דְּאִיהוּ נְטִיר י' בִּתְמַנְיָא יוֹמִין דְּמִילָה, בִּתְמַנְיָא אַלְפֵי תְּחוּם שַׁבָּת, בִּתְמַנְיָא פָּרָשִׁיָּין דִּתְּפִלֵּי, אִיהוּ נָטִיר מִכָּל מַזִּיקֵי דִתְחוֹת יְדָא דְיֵצֶר הָרָע, [צב]דְּאִיהוּ מְמַנָּא [צג]עַל שִׁתִּין רִבּוֹא, כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּקָשִׁיר לֵיהּ בְּשַׁלְשְׁלָאִין וְקָטִיל לֵיהּ.

[צד]וְעוֹד בְּרִית דְתַקִּינוּ לֵיהּ [צה]מָנָא בְּעַפְרָא, לְשַׁדְיָיא לָהּ בְּעַפְרָא, וְדָם דְּאַטִּיפִין מִנֵּיהּ, [צו]אִתְחֲשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ עָבִיד לֵיהּ עוֹלָה, וְהַהוּא עַפְרָא לְתַקְנָא בֵּיהּ מִזְבַּח אֲדָמָה, וְדָם דִּבְרִית כְּאִלּוּ דָבַח עֲלָהּ עֲלָוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כ כא) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וגו', [צז]וְשָׁזִיב לֵיהּ בְּהַהוּא עַפְרָא מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר, וּבְדַם מִילָה שָׁזִיב לֵיהּ מִשְּׁחִיטַת מַלְאַךְ הַמָּוְת.

[צח]וְאִם הַהוּא דְקַבִּיל בְּרִית אִיהוּ מַמְזֵר, הַהוּא עַפְרָא [צט]תַּקִּין לֵיהּ לְחִוְיָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיה סה כה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, [ק]וְאִיהוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרַרָהּ יהו"ה (בראשית ה כט), דְּאִתְּמַר בָּהּ (שם ג יז) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, [קא]וְאִיהִי עַפְרָא מֵהַאי דְּאִתְּמַר בָּהּ (שם א ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, דְאִתְּמַר בָהּ (ישעיה נא ו) וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, [קב]עִמֵּיהּ יְהֵא חוּלְקֵיהּ, [קג]כְּאִלּוּ קָשִׁיר לֵיהּ לְמֶיעֱבַד עוֹלָה לַעֲבוֹדָה זָרָה, דְּהַהוּא בֵּן אוֹ בַּת אִינוּן [קד]פֶּסֶל [קה]וּמַסֵּכָה, וְעַל דָּא אִתְּמַר (דברים כז טו) [קו]אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, [קז]וְאִתְּמַר וְשָׂם בַּסָּתֶר, בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן, [קח]דְּהַהוּא בַּר מִנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אִיהוּ, [קט]דְּגָרִים מָוְת לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ג יד) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה כו'.

[תיקוני זוהר – דף יא ע"א]

קְלִיפָה דְעָרְלָה דְּכַסִּי עַל י', אִית לָהּ תְּלַת קְלִיפֵי כְּגִלְדֵּי בְּצָלִים דָּא עַל דָּא, וְאִינוּן כְּקְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, דְאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, דָא קַו יָרוֹק קְלִיפָה קַדְמָאָה דֶאֱגוֹזָא, וָבֹהוּ אֲבָנִים מְפוּלָמוֹת דָּא קְלִיפָה תִּנְיָנָא דֶאֱגוֹזָא קָשֶׁה כְּאֶבֶן, וְחֹשֶׁךְ קְלִיפָה תְּלִיתָאָה, וּבְהוֹן אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים (ויקרא יט כג), וְלָקֳבֵל מוֹחָא, אִיהוּ וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית (דף יא ע"א) יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהוָֹ"ה.

וּבְהוֹן מִסִּטְרָא דְעָרְלָה אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לְפַרְדֵס, שְׁלֹשָׁה אָכְלוּ מֵאִלֵּין קְלִיפֵי וּמֵתוּ, רְבִיעָאָה אָכַל אִיבָּא וְזָרַק קְלִיפִין וְחַי, כְּגַוְונָא דָא אִתְּמַר רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִיפָתוֹ זָרַק.

וּכְגַוְונָא דְאִלֵּין קְלִיפִין, אִינוּן קוּשְׁיָין דְּחַפְיָין עַל הֲלָכָה, דְּאִיהִי מוֹחָא מִלְּגָאו, וְלֵית בַּר נַשׁ יָכִיל לְמֵיכַל בְּנַהֲמָא דְאוֹרַיְיתָא, [קי]דְאִתְּמַר בָּהּ עִץ חַיִּים הִיא (משלי ג יח), עַד דְּזָרִיק קוּשְׁיָין מֵהֲלָכוֹת, וְאִית הֲלָכָה דְכָל קוּשְׁיָין דִּילָהּ אִינוּן כְּאִילָנָא, דִקְלִיפָה דִילֵיהּ וְקָנֶה דִילֵיהּ וְעִצָיו וְעַלִּין וְאִיבָּא כֻּלְּהוֹן שָׁוִין לְמֵיכַל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (שיר ד יד) נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם וכו', [קיא]וּבְגִין דָּא לַאו כָּל קֻשְׁיָין שָׁוִין.

פִּקּוּדָא רְבִיעָאָה בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית, דָּא אוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (משלי ח כב) יהו"ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִיהִי [קיב]רֵאשִׁית לְנִבְרָאִים, וְאִיהִי אַחֲרִית לְחָכְמָה עִלָּאָה, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (ישעיה מו י) [קיג]מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית.

[קיד]כַּד אִתְנְטִילַת מִכֶּתֶר אִתְקְרִיאַת [קטו]עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק, תַּגָּא דְסֵפֶר תּוֹרָה, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֲלָף, כַּד אִתְנְטִילַת מֵהַאי חָכְמָה עִלָּאָה דְאִיהִי רֵאשִׁית, אִתְקְרִיאַת עַל שְׁמָהּ, וְכַד אִתְנְטִילַת מִבִּינָהּ אִתְקְרִיאַת עַל שְׁמָהּ תְּבוּנָה.

וְכַד אִתְנְטִילַת מֵחֶסֶד, אִתְקְרִיאַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב דְּאִיתְיְהִיבַת מִימִינָא, דִכְתִיב (דברים לג יב) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וְכַד אִתְנְטִילַת מִגְּבוּרָה אִתְקְרִיאַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִפִּי הַגְּבוּרָה נִיתְּנָה, [קטז]ותַּמָּן גִּבּוֹרִים עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ, וְלָא יָכִיל לְמֵיקַם בָּהּ אֶלָּא גִבּוֹר בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, גִּבּוֹר בְּיִצְרוֹ.

וּבְיוֹמָא תְּלִיתָאָה נְחִיתַת לְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא [קיז]עַל יְדֵי דְמֹשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יט טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, בִּתְרֵי לוּחֵי אַבְנִין, נֶצַח וָהוֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם לב טז) כְּתוּבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וְאִינוּן תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, [קיח]וּמִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאוּ נְבִיאֵי הָאֱמֶת, [קיט]וּשְׁכִינְתָּא תּוֹרַת אֱמֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ב ו) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, [קכ]וְאִתְקְרִיאַת מַרְאֵה דִנְבוּאָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִסִּטְרָא דְתַרְוַיְיהוּ.

[קכא]וּבְיוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְּנָה, דָּא (משלי י כה) צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, [קכב]וּבְדַרְגָּא דִילֵיהּ מַלְכוּת מַלִּיל עִמְּהוֹן, [קכג]וְהָא אוּקְמוּהוּ, [קכד]לַעֲשַׂר מַלְכִין שֶׁמָּא לֹא יוּכְלוּ לְדַבֵּר עַל פֶּה אֶחָד, נָגַע בְּבַת, וְכָלַל בָּהּ כָּל הָעֶשֶׂר, [קכה]וְדָא י' בַּ"ת אַחַת, [קכו]תְּחוֹת ה' מִן אֱלֹהִי"ם, י' מִן אדנ"י, י' מִן שד"י, כְּלִילָא מִכָּל כִּנּוּיָין, וּמִכָּל הֲוַיָּין, [קכז]כְּגוֹן הוה"י, אוֹ כְּוָותֵיהּ, דִּיְהֵא י' תְּחוֹת ה', בְּכָל שֵׁם דְּכִינוּי וַהֲוַיָּה אִיהִי נוּקְבָא.

[קכח]וּבְגִין דְּאוֹרַיְיתָא מִינָהּ אִתְיְהִיבַת, אָמַר לְמֹשֶׁה (שמות לג כג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי כו', דְּלֵית נָבִיא וְחָכָם יָכִיל לְעַאָלָא לְעִילָא פָּחוּת מִן דָּא, [קכט]וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים אַנְפִּין דִּילָהּ, וְאַנְפִּין דִּלְגָאו מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וְהָא אִתְּמַר לְעִיל, דְּאִם בַּר נַשׁ לֵית בִּידוֹי מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים בְּמַאי יֵיעוּל, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ (תהלים קיח כ), זֶה הַשַּׁעַר לַיהוָֹ"ה.

וּבְגִין דְּלֵית הַשָּׂגָה [קל]לְנָבִיא וְחוֹזֶה וְחָכָם פָּחוּת מִינָהּ, אָמַר הַנָּבִיא (ירמיהו ט כב) כֹּה אָמַר יהו"ה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ כו', כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל כו', וְיָדוֹעַ אוֹתִי, וּבְגִין דָּא יַעֲקֹב אוֹלִיף לָהּ לִבְנוֹי, [קלא]וְיָהִיב לוֹן קַבָּלָה מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מט כח) וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וְדָוִד דַּהֲוָה לֵיהּ קַבָּלָה מִינָהּ, אָמַר לְגַבָּהּ (תהלים כז ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה כו', רָמִיז לָהּ בְּהַאי תַּגָּא, וְסָלִיק מַחֲשַׁבְתֵּיהּ לְגַבָּהּ, וְאָמַר לֹא יִירָא לִבִּי כו'.

[תיקוני זוהר – דף יא ע"ב]

וְאַהֲרֹן דַּהֲוָה לֵיהּ קַבָּלָה מִינָהּ, לָא הֲוָה עָאל לִפְנַי וְלִפְנִים פָּחוּת מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא טז ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, דַּהֲוָה יָדַע דְּאִיהִי עִקָּרָא דְכֹלָּא, דְּאִיהִי קָרְבָּן לַיהוָֹ"ה, (דף יא ע"ב) עוֹלָה לַיהוָֹ"ה, אִשֶּׁה לַיהוָֹ"ה.

[תיקוני זוהר – המשך דף לט ע"א (תיקון יט)]

(המשך דף לט ע"א) [קלב]בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ (ויקרא טז ג), [קלג]תָּא חֲזִי אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹנוֹ מֵיהו"ה אֶלָּא בְזֹאת, [קלד]דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (משלי יח כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהו"ה, [קלה][קלו]וְדָא הִיא עִת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה (תהלים קיט קכו), [קלז]וְכַמָּה עִתּוֹת יֵשׁ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ויקרא טז ב) וְאַל יָבֹא בְכָל עִת, [קלח]וּשְׁלֹמֹה אָמַר (קהלת ג ד) עִת לִשְׂחוֹק וכו', דְּאִינוּן כ"ח עִת, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר וְאַל יָבֹא בְכָל עִת אֶל הַקֹּדֶשׁ, [קלט]דְּאִיהוּ קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה.

וְכַד שְׁכִינְתָּא דְאִתְקְרִיאַת זֹאת עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כו מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם וכו', [קמ]מַאי אִינוּן אָמְרִין לָהּ (שיר ו א) אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ, בְּכַמָּה תַחֲנוּנִים וּצְלוֹתִין, בַּצִּיצִית וּבִתְפִלִּין, בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיוֹמִין טָבִין, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שמות לא יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעוֹלָם, אוֹת בְּרִית מִילָה, אוֹת דְּשַׁבָּת וְיֹמִין טָבִין, וְאוֹת דִּתְּפִלִּין.

[תיקוני זוהר – דף לט ע"ב]

עֲלָהּ אִתְּמַר (תהלים לב ו) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעִת מְצֹא, מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהו"ה (משלי יח כב), וְיַעֲקֹב בָּרֵיךְ לִבְנוֹי בְּזֹאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מט כח) וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וְדָוִד בְּזֹאת הֵפִיק רְצוֹנוֹ מֵיהו"ה כְּשֶׁנִּלְחַם עִם אוֹיְבָיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים כז ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וכו', בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, וְהַנָּבִיא כְּשֶׁרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, לֹא רָאָה לָהֶם מְנוּחָה אֶלָּא בַעֲבוּר זֹאת, וּפוּרְקָנָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יֵיתֵי אֶלָּא בְזֹאת, (דף לט ע"ב) הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איכה ג כא) זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל, וִיהוּדָה לָא אִתְבָּרֵיךְ אֶלָּא בְזֹאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג ז) וְזֹאת לִיהוּדָה, וּמֹשֶׁה לָא בָּרֵיךְ יָת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּזֹאת (שם א) וְזֹאת הַבְּרָכָה, וּמִי שֶׁלֹּא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת, עֲלֵיהּ כְּתִיב (תהלים צב ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת.

[בתיקוני הזוהר המודפס ע"י שמריהו צוקרמן ז"ל כתוב כאן: בדפוסים האחרונים הובא כאן מאמר מליקוטי התיקוני זוהר חדש, ויבא על מקומו איה"ש. וכנראה שזהו המאמר שהבאתי כאן המתחיל וכיון שהאדם בה יפיק רצונו כו']

נראה למחוק זה: [תיקוני זוהר – דף מ ע"ב], וכן בתוך הפסקה. ג.פ.

וְכֵיוָן שֶׁהָאָדָם בָּהּ יָפִיק רְצוֹנוֹ, וּבָהּ מַשִּׂיג הַשֵּׁם, שֶׁזֶּהוּ סוֹד עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד, עַל זֹאת וַדַּאי, לְשֵׁם יהו"ה שֶׁהוּא עַל זֹאת, לָמָּה תִּקְנוּ בְּשַׁחֲרִית לְמִדָּה יְדוּעָה, וְכֵן בַּמִּנְחָה לְמִדָּה יְדוּעָה, וְכֵן בְּעַרְבִית לְמִדָּה יְדוּעָה, וְכֵן בְּשַׁבָּת לְמִדָּה יְדוּעָה, וְכֵן בְּיוֹם טוֹב לְמִדָּה יְדוּעָה, וְכֵן בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה לְמִדָּה יְדוּעָה, אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר עַל זֹאת, הוּא מוֹרֶה שֶׁהֲוַיָּ"ה הִיא עַל כָּל סְפִירָה (דף מ ע"ב) וּסְפִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (ד"ה א כט יא) לְךָ יהו"ה הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה וְגוֹמֵר, וְאֵין לָךְ פְּעוּלָה בַּתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא עַל יְדֵי מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (תהלים קג יט) וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, אֲבָל בִּזְמָן שֶׁצָּרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַצְדִּיק לַצַּדִּיק, וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ צְדָקָה שֶׁהִיא מַלְכוּת, עִם הַתַּחְתּוֹנִים, נִכְלָלִים בּוֹ כָל הַסְּפִירוֹת, וְנִקְרָאִין צַדִּיקִים עַל שְׁמוֹ, יהו"ה נִקְרָא עַל שְׁמוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה יז) צַדִּיק יהו"ה בְּכָל דְּרָכָיו, וּמְרַחֵם עַל בִּרְיוֹתָיו בִּצְדָקָה, אֵין צְדָקָה אֶלָּא תְפִלָּה, צ' אֲמֵנִים, ד' קְדוּשׁוֹת, ק' בְּרָכוֹת, ה' חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, וְזֶהוּ צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי (משלי יד לד), וְעָלָיו נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם (בראשית טו ו) וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהּ נֶאֱמַר בָּהּ (ישעיה נט יז) וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן.

מִצַּד ה הִיא צְדָקָה, וּמִצַּד י הִיא כּוֹבַע עַל רֹאשׁ צַדִּיק אוֹת בְּרִית, עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק, וּמִצַּד ו נֶאֱמַר בָּהּ (איוב יא ט) אֲרוּכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ, מִצַּד ה עֶלְיוֹנָה וּרְחָבָה מִנִּי יָם.

וּכְשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְשִׁיךְ נְבוּאָה, כָּל הַסְּפִירוֹת כְּלוּלִים בָּהֶם, וְנִקְרָאִים נְבִיאִים, וּמַלְכוּת הִיא דִמְיוֹן כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יב יא) וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (שם) וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְגוֹמֵר, שֶׁהִיא כְמוֹ הָאַסְפַּקְלַרְיָאָה שֶׁכָּל הַפָּנִים נִרְאִין בָּהּ, כֵּן כָּל הַסְּפִירוֹת מַרְאִין בָּהּ כֹּחָם וְדִמְיוֹנָם וְצוּרֹתָם, לְכָל נָבִיא כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ לְמַעְלָה, וּכְמוֹ כֵּן לְמַטָּה הִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בַּכִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּבְכָל הַמַּלְאָכִים, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּבְכָל הָרְקִיעִים, וְהַכִּסְאוֹת שֶׁבָּהֶם, וְהַמַּלְאָכִים הַתְּלוּיִם מֵהֶם, שֶׁיֶּשׁ מַלְאָכִים גְּבוֹהִים עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה ז) כִּי גָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ שׁוֹמֵר וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם, וְכֵן בְּכָל כּוֹכָב וּמַזָּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קג יט) וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וְזֶהוּ וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה (הושע יב יא), וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּפִי כֹּחוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, וְהָבֵן אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ.

יהו"ה הוּא בְכֶתֶר, שֶׁהָיָה קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הוּא וּשְׁמוֹ לְבָד בַּכֶּתֶר, כְּשֶׁבָּרָא הָעוֹלָם בְּמִדַּת רֵאשִׁית יָרַד עָלָיו, וְלֹא הָיָה חָסֵר מִלְּמָעְלָה, וְכֵן בְּכָל סְפִירָה, כְמַדְלִיק נֵר מִנֵּר וְאֵינוֹ חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מֵחֲבֶרְתָּהּ, עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית.

וּמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ בְזֹאת, כְּמוֹ שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ בָעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְלוּלָה מֵהָעֶלְיוֹנִים, וְאִיהִי יִחוּד וְקֶשֶׁר כֻּלָּם, וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בַּתַּחְתּוֹנִים.

[עד כאן המאמר מליקוטי התיקוני זוהר חדש]

[תיקוני זוהר – המשך דף לט ע"ב]

(המשך דף לט ע"ב) וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (ירמיה יט כג) אַל יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל כִּי אִם בְּזֹאת, הִיא אִתְקְרִיאַת נְבוּאָה מִסִּטְרָא דִנְבִיאַיָּא, חָכְמָה מִסִּטְרָא דְחַכִּימַיָּיא, דְכָל סְפִירָן אִתְקְרִיאוּ חֲכָמִים.

[תיקוני זוהר – המשך דף יא ע"ב]

(המשך דף יא ע"ב) וְיִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה לוֹן קַבָּלָה מִינָהּ, לָא בָעוּ מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַשְׁכּוֹנָא אָחֳרָא דְיִפְדוֹן לוֹן בְּגִינָהּ מִן גָּלוּתָא, אֶלָּא זֹאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם כו מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם וכו', וְנָבִיא אָמַר בְּגִינָהּ כַּד חֲזָא בִנְבוּאָתָא דוֹחָקָא דְיִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָא, אָמַר (איכה ג כא) זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי כו', [קמא]וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר (דברים לג ג).

אִיהִי מַרְגָּלִית כְּלִילָא מִכָּל גַּוָּונִין נְהִירִין, [קמב]דְּאִינוּן נְהִירִין מִגַּרְמֵיהּ, [קמג]וּסְגוּלָה דִילֵיהּ בְּכָל נִקּוּדִין דְּאַתְוָון וְטַעֲמֵי, בְּכָל שֵׁם וְשֵׁם, [קמד]מִסִּטְרָא דְחֹלֵ"ם, אִיהִי סֶגוֹלְתָּא.

חוֹלֵם מָלֵא בְּוָא"ו, סְלִיק בְּאַתְווֹי אהי"ה, וּתְלַת נִיצוֹצִין י' י' י' כְּחוּשְׁבַּן יהו"ה, דְּאִיהוּ כ"ו וְאַרְבַּע אַתְוָון סְלִיק לְחֻשְׁבַּן יהו"ה אהי"ה נ"א, [קמה]בְּרָזָא יהו"ה כיהו"ה, [קמו]וּסְגוּלָה דִילֵיהּ (במדבר יב יג) אֵ"ל נָא רְפָא נָ"א לָהּ, אָנָּא יהו"ה הוֹשִׁיעָה נָּ"א (תהלים קיח כה), [קמז]אהי"ה כ"א, כ' כֶּתֶר, א' אֵין סוֹף, [קמח]אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ' וגו' (ש"א ב ב).

וְחוֹלֵם סְגוֹלְתֵּיהּ לְחֶלְמָא, דְּבֵיהּ אִתְּמַר וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה כו' (בראשית כח יב), וְעוֹד חוֹלֵם מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, חֹלֵם חָסֵר אִיהוּ ה"י מִן אֱלֹהִי"ם, תְּלַת נִיצוֹצוֹת ל' מִן אֱלֹהִי"ם, [קמט]אִשְׁתָּאַר א"ם, דְּאִתְּמַר בָּהּ כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא (משלי ב ג), וְלַאו צָרִיךְ לַאֲרָכָא בְּנִקּוּדֵי, דְהָא אִתְאַמְרוּ.

דָּבָר אַחֵר וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין דְּיָדְעִי בְּפִקּוּדָא חֲמִישָׁאָה בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁי"ת, [קנ]יָרֵ"א שַׁבָּ"ת, אַזְהָרָה דִילֵיהּ דְּלָא לְחַלְלָא בְּרַתָּא דְמַלְכָּא [קנא]בְּטַ"ל מְלָאכוֹת, דְּאִינוּן אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר חָד, [קנב]לָקֳבֵל אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר חָד, רְצוּעָה לְאַלְקָאָה אִיהִי שִׁפְחָה בִּישָׁא, [קנג]שַׁעַטְנֵז, כְּלִילָא מִשּׁוֹר וַחֲמוֹר, [קנד]דְּאָמַר יַעֲקֹב וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר (בראשית לב ו), [קנה]עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר (שמות כב ח), [קנו]דְּאֵין מַלְקִין בְּשַׁבָּת, דְּלָא שַׁלְטָא שִׁפְחָה בִּישָׁא עַל עָלְמָא, וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאַשְׁלִיט לָהּ עַל עָלְמָא.

[קנז]וּבְגִין דָּא אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ (ויקרא כו ב), דָא בַּת יְחִידָה, דְאִיהִי שְׁמִירָה אַחַת לְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, בָּהּ תַּלְיָין כָּל שְׁמִירָתָן דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת, דְּאִתְקְרִיאוּ שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת (שמות לא טז), דָּא בַּת יְחִידָה, דְאִיהִי שְׁמִירָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, [קנח]וּמָאן דִּמְחַלֵּל לָהּ לַאו אִיהוּ נָטִיר מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְאִתְּמַר בָּהּ (שם יד) מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת, מָאן דְּאַעִיל [קנט]בִּרְשׁוּת דִּילָהּ שִׁפְחָה חֲלָלָה זוֹנָה, [קס]דִּרְשׁוּת דִּילָהּ אִיהוּ תְּחוּם שַׁבָּת, כְּגַוְונָא דִתְּחוּם וּגְבוּל דְּיַמָּא, דְאִתְּמַר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם (ירמיהו ה כב), [קסא]וּמַאי נִיהוּ וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם (הושע ב כ), [קסב]וְלֵית יָם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא.

וְשַׁבָּת שְׁקִילַא לְכָל אוֹרַיְיתָא. מָאן דְּאַעֲבַר עֲלָהּ כְּאִלּוּ חָזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּבְגִין דָּא קְרָא סָמִיךְ לֵיהּ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ (בראשית א ב), [קסג]דְּאִיהוּ חוֹל לְיָם, כְּחוּלְיָא דְשַׁלְשְׁלָאָה לְכַלְבָּא, מָאן דְּאַפִּיק לֵיהּ מִשַּׁלְשְׁלָאֵיהּ, גְּרִים כַּמָּה נִשּׁוּכִין דְּיִסּוּרִין דְּנָשִׁיךְ לֵיהּ, וּבְגִינֵיהּ אָמַר דָּוִד הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי (תהלים כב כא), וְדָא סמא"ל דְּאִיהוּ תָּפִיס בְּקוֹלָר, מִסִּטְרָא דְאִלֵּין דְּקָשְׁרִין לֵיהּ בְּאוֹת דִּתְּפִלִּין, וּרְצוּעָה בְּקֶשֶׁר עַל דְּרוֹעִיהּ, וְקָשׁוּר בִּתְרֵין רְצוּעִין עַל קַרְנוֹי, [קסד]דְּאִיהוּ שׁוֹר מוּעָד.

[קסה]וּשְׁכִינְתָּא שַׁבָּת יְחִידָה, אִיהִי רְשׁוּת [קסו]דְּיִחוּדָא דְעָלְמָא, דְאִיהוּ [קסז]גָבְהוֹ עֶשֶׂר אַתְוָון דִּשְׁמָא מְפָרַשׁ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְרָחְבּוֹ ד' יהו"ה, עֹנֶ"ג שַׁבָּת בְּהִפּוּכָא נֶגַ"ע, מָאן דְּאִית לֵיהּ וְלָא מְקַיֵּים לֵיהּ, אִתְהַפַּךְ לֵיהּ לְנֶגַ"ע צָרַעַת, שִׁפְחָה [קסח]דַחֲרִיבַת בֵּיתֵיהּ, וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עִצָיו (ויקרא יד מה), וְדָא הוּא עֲנִיּוּתָא, דְאִיהוּ בַּאֲתַר דְּנֶגַע צָרַעַת, חָזַר בִּתְיוּבְתָּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, דָּא מִיכָאֵ"ל כֹּהֵן גָּדוֹל, מְמַנָּא תְּחוֹת יַד חֶסֶד.

[תיקוני זוהר – דף יב ע"א]

[קסט]עֹנֶ"ג אִיהוּ נָהָ"ר יוֹצֵא מֵעִ"דֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּ"ן, [קע]דְּאִיהוּ עִדּוּן נִשְׁמָתִין, [קעא]ו' נָהָר דְּנָפִיק (דף יב ע"א) מֵעִדֶן, [קעב]מִבֵּין י"ה, וְלֵית עִדֶן אֶלָּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן, [קעג]דְּאִיהוּ מוּפְלָא וּמְכוּסֶה, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּעִדֶן עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִי"ם זוּלָתְךָ (ישעיה סד ג), לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן (בראשית ב ו) דָּא ה' תַּתָּאָה.

אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר חַד כְּחֻשְׁבַּן טַ"ל, מָאן דְּנָטִיר לָהּ מִנַּיְיהוּ, נָחִית טַ"ל עֲלֵיהּ, דְּאִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו, [קעד]טַ"ל לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, [קעה]וַעֲלֵיהּ אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ. וְעוֹד וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ (דניאל יב ג), אִלֵּין דְּיָדְעִין בְּפִקּוּדָא שְׁתִיתָאָה דְאִתְרְמִיזַת בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית, בַּיִ"ת תַּמָּן, דְּאִתְּמַר עֲלָהּ גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, וּדְרוֹר קֵן לָהּ (תהלים פד ד), וְהָא יְנוּקִין יָדְעִין דִּדְרוֹר קֵן לָהּ, וְאָתָא דָוִד לְמֵימַר בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, אֶלָּא דָא מִצְוַת קַן צִפּוֹר, דְּאִית בֵּיהּ כַּמָּה רָזִין, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, דִּכְתִיב בְּגִינָהּ [קעו]כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה (ישעיה נו ז), דָא בֵּי כְּנִישְׁתָּא, [קעז]וּדְרוֹר קֵן לָהּ דָּא בֵּי מֶדְרָשָׁא, אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אִלֵּין [קעח]מָארֵי תוֹרָה, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי קַבָּלָה, [קעט]דִבְגִינְהוֹן לָא זָזָה שְׁכִינְתָּא מִיִּשְׂרָאֵל.

[תיקוני זוהר – דף עא ע"א]

(תיקון כז) (דף עא ע"א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם, [קפ]פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וְהַמַּשְׂכִּילִים [קפא]יַזְהִירוּ [קפב]כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב ג), והמשכילים אִלֵּין אַתְוָון, דְּאִינוּן לְבוּשִׁין דְּאוֹרַיְיתָא, מְרַקְמָן מִכָּל גַּוְונָא דְנוּרָא, חִוָּור וְסוּמָק וְיָרוֹק וְאוּכָּם, וּמִנְּהוֹן אִתְפָּרְשָׁן לְכַמָּה גַוָּונִין.

וְכֻלְּהוּ גַוָּונִין, אִינוּן מְרַקְמָן בְּמִשְׁכָא דְגוּפָא דְבַר נַשׁ דְּאִיהוּ בְּגִינְתָא דְעִדֶן, וּרְקִיעָא בְּאִלֵּין אַתְוָון אִיהוּ מְצוּיָיר וּמְרוּקָם, בְּגִין דִּבְהוֹן אִתְבְּרֵי.

יַזְהִירוּ אִלֵּין נְקוּדִין דְּנָהֲרִין בְּאַתְוָון, וּבְהוֹן נְהִירִין כֹּכְבַיָּא בִּרְקִיעָא בְּגִנְּתָא דְעִדֶן, וְכֻלְּהוּ נְהִירִין בְּעַיְינִין דְּגוּפָא בְּגִנְּתָא דְעִדֶן.

כְּזֹהַר אִלֵּין טַעֲמֵי אוֹרַיְיתָא, דִבְהוֹן מִתְנַהֲגִין אַתְוָון וּנְקוּדֵי, וּבְהַהוּא גוּפָא דְגִנְּתָא, כְּזֹהַר דָּא נִשְׁמָתָא, דְאִיהִי תְּנוּעָה דְאַתְוָון וּנְקוּדֵי, דְּנָהֲרִין בְּאַנְפִּין וּבְעַיְינִין, וְנַפְשָׁא אִיהִי כְּלָלָא דְאַתְוָון, וְאִיהִי שִׁתּוּפָא דְגוּפָא, רוּחָא אִיהִי כְּלָלָא דְנִקּוּדֵי דְנָהֲרִין בְּעַיְינִין.

[תיקוני זוהר – דף עא ע"ב]

קָם סָבָא חַד פָּתַח וְאָמַר, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, כַּמָּה חֲיָלִין נָטְרִין (דף עא ע"ב) לָךְ בְּגִנְּתָא דְעִדֶן, כַּמָּה מַשִּׁרְיָין דְּמַלְאָכִין מִסְתַּכְּלִין מִמַּשְׁקוֹפֵי רְקִיעָא בְּגִנְּתָא, בְּזִמְנָא דְתֵעוֹל תַּמָּן, וְכֻלְּהוּ מִסְתַּכְּלִין בָּךְ, וְגַוָּונִין דִּרְקִיעָא בָּךְ יַזְהִירוּ, בְּגִין דְּבָךְ נַהֲרָא שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי זֹהַר הָרָקִיעַ, וְגַן אִיהוּ סָתִים וְחָתִים, עַד דְּתֵיעוֹל בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה (שיר ד יב).

[קפג]וְגַוָּונִין לָא נָהֲרִין בִּרְקִיעָא עַד דְּיֵעוֹל תַּמָּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִיָּד דְּיֵעוֹל תַּמָּן, אִתְּמַר בְּהוֹן [קפד]נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם [קפה]וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִי"ם (יחזקאל א א), מַאי מַרְאוֹת אֶלָּא מַ"ר אוֹ"ת, [קפו]מַר דְּאִתְּמַר בֵּיהּ מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן (ישעיהו לג ז), וְאִיהוּ [קפז]אוֹת [קפח]בַּצָּבָא דִילֵיהּ, [קפט]לֵיהּ מִתְפַּתְּחִין רְקִיעִין, וּבֵיהּ נָהֲרִין כָּל גַּוָּונִין דִּלְהוֹן, [קצ]וּכְעַן בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא [קצא]קוּם נְהִיר גַּוָּונִין דִּרְקִיעָא בְּאַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא, וְנָהִיר כֹּכְבַיָּא בְּהוֹן בְּנִקּוּדֵי, כְּזֹהַר דָּא כָּרְסַיָּא יְקָרָא, דְכָל נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין מִתַּמָּן אִתְגַּזְרוּ.

קָם בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, פָּתַח כְּמִלְּקַדְמִין, וְאָמַר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ אִלֵּין אַתְוָון, דְּכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּאָת ב' מִן בְּרֵאשִׁית, [קצב]ב' אִיהִי בַּיִת, בֵּי מַקְדְּשָׁא, דְתַמָּן בָּהּ נָהֲרִין כָּל אַתְוָון, [קצג]רֵאשִׁית נְקוּדָה בְּהֵיכָלֵיהּ, כְּגַוְונָא דָא בּ, [קצד]עֲלָהּ אִתְּמַר [קצה]כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה יד), תֵּשַׁע נְקוּדִין תַּלְיָין מִינָהּ, וְאִיהִי [קצו]סַפִּיר גִּזְרָתָם עֲשִׂירִית לוֹן.

[קצז]וְאִלֵּין אִינוּן דְּנָהֲרִין בְּאָת ב' דְאִיהִי בֵּי מַקְדְּשָׁא דִלְעִילָא, [קצח]וְסַפִּירִים אִתְקְרִיאוּ עַל שֵׁם הַשָּׁמַיִם [קצט]מְסַפְּרִים [ר]כְּבוֹד אֵ"ל (שם יט ב), וּלְבָתַר דְּאִינוּן מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ"ל, [רא]אִתְקְרִיאוּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה, וְנָחִית בְּהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א לְאַנְהָרָא בְּהוֹן, דְּעַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרִיאוּ, [רב]וְכֻלְּהוּ נְהִירִין בְּאַתְוָון [רג]אִלֵּין סְפִירָן, וְאַתְוָון דִּי בְהוֹן אִתְבְּנִיאַת דְּאִיהִי ב', כְּגַוְונָא דָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְמִלָּה [רד]בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת (משלי כד ג).

וּבֵיתָא דָא אִית לֵיהּ תְּלַת גַּגִּין, וְאִינוּן תְּלַת עַמּוּדִין דְּסָמְכִין לָהּ, וְאִינוּן ו' ו' ו', עֲלַיְהוּ אִתְּמַר וָוִי הָעַמּוּדִים וַחֲשׁוּקֵיהֶם כָּסֶף (שמות כז י), תְּלַת עַמּוּדִים אִלֵּין תְּלַת אֲבָהָן, דְּסָמְכִין לְבֵיתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, [רה]וַחֲשׁוּקֵיהֶם אִלֵּין תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן יָכִין וּבוֹעַז, וַעֲלַיְהוּ בֵיתָא קַיְימָא, וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן (שם כו כח) [רו]דָּא נְקוּדָה מִלְּגָאו, דְּסָתִים מִלְּגָאו, [רז]מַבְרִיחַ דָּא ו', אִתְפַּשְׁטוּתָא דְהַהִיא נְקוּדָה דְּאִיהִי י', מַבְרִיחַ וַדַּאי, מִן קָצֶה דָא ה' עִלָּאָה, אֶל הַקָּצֶה דָא ה' תַּתָּאָה, [רח]קִשּׁוּרָא דִתְלַת עַמּוּדִים דְּאִינוּן וָוִי הָעַמּוּדִים, דָּא חַ"י עָלְמִין, דְּכַךְ אִינוּן סָלְקִין תְּלַת ו' ו' ו' לְחוּשְׁבַּן חַ"י, דְּאִיהוּ צַדִּיק [רט]יְסוֹד עוֹלָם, ה' ה' כַּד נָטְלִין מֵעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִתְקְרֵי והַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, אִתְקְרִיאוּ אִינוּן בְּרִיחִים עַל שְׁמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כו כז) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִים לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן וגו'.

וְתִקּוּנָא דְמַשְׁכְּנָא הֲוָה צִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְגִנְּתָא דְעִדֶן, וּבְאִלֵּין צִיּוּרִין דְּנִקּוּדִין, וּרְקִימוּ דְגַוָּונִין, דְּתַמָּן [רי]הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, [ריא]וְכֹלָּא [תיקון כח] בְרֵאשִׁית, ב' רֵאשִׁית, בָּהּ וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, [ריב]כְּזֹהַר דָּא אֱלֹהִי"ם, וְהוּא הַכִּסֵּ"א לְחֻשְׁבָּנָא.

[תיקוני זוהר – דף עב ע"א]

אַדְהָכִי הָא סָבָא אִתְחַזַּר כְּמִלְּקַדְמִין, וְאָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, חֲזוֹר בָּךְ, [ריג]עָאלַת לְגִנְּתָא וְאִתְבְּהִילַת לְנַפְקָא מִתַּמָּן, וּמִתַּמָּן עָאלַת לְמַשְׁכְּנָא דְאִיהוּ צִיּוּר דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְנָפְקַת מִתַּמָּן, אִית לָךְ לְאַחְזָרָא תַּמָּן, דְּהָא [ריד]כַּמָּה חֲיָילִין נָטְרִין לָךְ מֵעַמָּא קַדִּישָׁא, (דף עב ע"א) לְמִשְׁמַע מָאן צִיּוּרִין דְּתַמָּן, דְּאִינוּן כְּגַוְונָא דְּדִיּוֹרִין דִּשְׁכִינְתָּא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן (שם כה ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, דְּוַדַּאי מַשְׁכְּנָא וּמְנַרְתָּא וּמַקְדְּשָׁא וּמַדְבְּחָא וּפָתוֹרָא, כֹּלָּא אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְּדִיּוֹרִין דִּשְׁכִינְתָּא [רטו]לְעִילָא וְתַתָּא.

מִיָּד פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וגו' (שם לו ז), מַאי כָּל חֲכַם לֵב, [רטז]הַהוּא דְאִיהוּ חָכָם בְּחָכְמָה, וּבְל"ב נְתִיבוֹת דִּילה, דְּאִינוּן כְּלִילָן [ריז]בְּשִׁית יוֹמֵי דִבְּרֵאשִׁית, וְהַיְינוּ שֵׁשׁ מָשְׁזָר, דְּאִינוּן שִׁית יוֹמֵי דִבְּרֵאשִׁית כְּלִילָן [ריח]מֵעֶשֶׂר אֲמִירָן וְל"ב שְׁבִילִין, דְּאִינוּן ל"ב זִמְנִין אֱלֹהִי"ם [ריט]בְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית.

וְהַמַּשְׂכִּילִים, [רכ]בְּהוֹן אִשְׁתְּמוֹדְעִין אַתְוָון, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצַרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, [רכא]וְאִינוּן [רכב]כ"ח אַתְוָון, וְאַרְבַּע סְרֵי אָחֳרָנִין גְּנִיזִין בְּהוֹן, וְאִלֵּין אִינוּן כ"ח אַתְוָון, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר (תהלים קיא ו) [רכג]כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, וּבְגָלוּתָא אִסְתַּלַּק הַאי כֹ"חַ מִנַּיְיהוּ, וְאִתְּמַר בְּהוֹן (איכה א ו) וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף, וּבְגִין דָּא אָמְרִין בְּקַדִּישׁ וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אדנ"י, לָקֳבֵל כ"ח אַתְוָון אָחֳרָנִין, דְּאִית בְּאִלֵּין שֶׁבַע תֵּיבִין דְּאִינוּן, יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, וְדָא אִיהוּ הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּכָל כֹּחוֹ, י"ד אָחֳרָנִין אִינוּן יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה, [רכד]וְסִימָן אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר, וּבְאִלֵּין י"ד אַתְוָון אוֹמָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יז טז) כִּי יָ"ד עַל כֵּס יָה.

קָם סָבָא וְאָמַר, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, בְּוַדַּאי [רכה]אִלֵּין אַרְבַּע סְרֵי דְּפוּרִים אִינוּן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ [רכו]דָּא י"ד י"ה, [רכז]אֲבָל סִימָנִין דְכ"ח אִינוּן אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר י"ד קַדְמָאִין דְכ"ח, י"ד תִּנְיָינִין אִינוּן בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם כו' (במדבר ט ה), [רכח]וְאִינוּן י"ד פִּרְקִין דְּיָ"ד יְמִינָא, וְיָ"ד שְׂמָאלָא, וְי"ד פִּרְקִין דְּגוּפָא, [רכט]וְאִינוּן תְּלַת פִּרְקִין דִּדְרוֹעָא יְמִינָא, וּתְלַת דִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, וּתְלַת דְּשׁוֹקָא יְמִינָא, וּתְלַת דְּשׁוֹקָא שְׂמָאלָא, וּתְרֵין דְּגוּפָא, [רל]וְרָזָא דְמִלָּה שְׁלֹשָׁה פוֹנִים יָמָּה, וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים נֶגְבָּה וכו' (מלכים א ז כה), [רלא]וְכֹלָּא דָא כְּגַוְונָא דְּדָא, תִּקּוּנָא דְגוּפָא כְּתִקּוּנָא דְמַשְׁכְּנָא, הָא תְּלַת זִמְנִין אַרְבַּע סְרֵי, פּוּרִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, פֶּסַח אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּלִיתָאָה בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, וְסָלְקִין לְאַרְבְּעִין וּתְרֵין יוֹמִין, [רלב]וְדָא אִיהוּ וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב כו' (שמות לו ח).

[תיקוני זוהר – דף יג ע"ב]

וְעָשׂוּ אֲרוֹן [רלג]דָּא שַׁבָּת, [רלד]דְּמַשְׁכְּנָא [רלה]אִיהוּ שֵׁשׁ מָשְׁזָר, כְּלִיל שִׁית יוֹמִין דִּבְּרֵאשִׁית, דְּאִינוּן תְּרֵין דְּרוֹעִין חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְגוּף עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּתְרֵין שׁוֹקִין תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, וְצַדִּיק אוֹת בְּרִית בֵּינַיְיהוּ, מַשְׁכְּנָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ תִּקּוּנִין דְּגוּפָא, [רלו]צֶלַע הַמִּשְׁכָּן דָּא מטטרו"ן, שִׁפְחָה דְמַטְרוֹנִיתָא עַלָהּ אִתְּמַר (בראשית ב כג) עֶצֶם מֵעֲצָמַי, [רלז]עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר (שמות כד ו), אָרוֹן וַדַּאי [רלח]דָא לֵ"ב, נוּר דָּלִיק, כְּלִיל ל"ב נְתִיבוֹת, [רלט]וְאִיהוּ שַׁבָּת, [רמ]וּבֵיהּ שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְאִיהִי תּוֹרַת חָכָם, וּבָה לֵב מֵבִין, וְאִיהוּ נְשָׁמָה יְתֵירָה דְשַׁבָּת, וְאִיהוּ חֵירוּ דְּשַׁבָּת, [רמא]דִּבְגִינָהּ לָא שָׁלְטִין מָארֵי דְגֵיהִנָּם עַל עָלְמָא, [רמב]וּמַאי נִיהוּ גֵיהִנָּם בְּגוּפָא, דָּא כָּבֵד, וְאִיהִי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, לְאַעֲבָרָא לֵיהּ מֵעָלְמָא, וְכָבֵד בֵּיהּ מָרָה גֵיהִנָּם דְּאוֹקִיד בֵּיהּ.

[רמג]כַּפֹּרֶת הַלֵּב דָּא פְרִישׁוּ דְסֻכַּת שָׁלוֹם, דְּאִתְּמַר בָּהּ הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם, מְנַרְתָּא דָא רֵישָׁא, וְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ עֲלֵיהּ, אִינוּן תְּרֵין אוּדְנִין, וּתְרֵין עַיְינִין, וּתְרֵין נוּקְבֵי חוֹטְמָא, וּפוּמָא, וּמְנַרְתָּא לִימִינָא, וְאִתְּמַר בָּהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, בְּגִין דְּתַמָּן מוֹחָא בְרֵישָׁא, [רמד]וְחָכְמָה בְּמוֹחָא שַׁרְיָא, וּבֵיהּ נָהִיר מְנַרְתָּא, בְּגִין [רמה]דְּאִיהוּ מִשְׁחָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים קלג ב) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, (דף עב ע"ב) [רמו]כַּנְפֵי רֵיאָה, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שמות כה כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים [רמז]פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סוֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת, דָּא כַפֹּרֶת הַלֵּב.

פָּתוֹרָא דָא לִבָּא, וְאִתְּמַר בֵּיהּ שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, [רמח]וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, אִיהִי מְנַרְתָּא כַּד נָטְלָא מִימִינָא, וְשַׁרְיָא עֲלָהּ חָכְמָה, וְאִתְּמַר בָּהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, וְכַד נָטְלָא מִשְּׂמָאלָא דְאִיהִי גְבוּרָה, אִתְקְרִיאַת פָּתוֹרָא, וְאִתְּמַר בָּהּ הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, וְשַׁרְיָא עֲלָהּ בִּינָה, דְאִתְּמַר בָּהּ (משלי י כב) [רמט]בִּרְכַּת יהו"ה הִיא תַעֲשִׁיר, וְכַד נָטְלָא מִגּוּפָא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִתְקְרִיאַת מַשְׁכְּנָא כְּלִיל מִתַּרְוַיְיהוּ.

כִּיּוֹר וְכַנּוֹ אִינוּן [רנ]תְּרֵין כֻּלְיָין, [רנא]וּבְהוֹן שַׁרְיָין תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, מוֹחָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (יחזקאל א י) [רנב]וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין, וְתַמָּן מְנַרְתָּא דָלִיק, לִבָּא [רנג]וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל, וְתַמָּן פָּתוֹרָא מִתְתַּקְנָא, בְּגִין דְּלִבָּא אִיהוּ לִשְׂמָאלָא, גּוּפָא עֲלֵיהּ אִתְּמַר [רנד]וּפְנֵי נֶשֶׁר, וְתַמָּן מַשְׁכְּנָא מִתְתַּקְנָא, וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי [רנה]דְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן, [רנו]וְאִיהִי ד' דְּאֶחָד, וְאִיהִי אַרְבַּע אַנְפִּין דְּכָל חַיָּה.

בְּגִין דְּבָהּ אַרְבַּע אַתְוָון נְהִירִין דְּאִינוּן יהו"ה, וְאִיהִי דְּמוּת אָדָם, דְּאִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וַעֲשַׂר אַתְוָון אִלֵּין אִנּוּן שִׁעוּר קוֹמָא דְּגוּפָא דָא, דְאִיהוּ מַשְׁכְּנָא, וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר (שמות כו טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִי"ם, בְּחָכְמָה בִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה (שם לא ג), בְּחָכְמָה דָא י', בִּתְבוּנָה דָא ה', וּבְדַעַת דָּא ו', וּבְכָל מְלָאכָה דָא ה'.

[רנז]דָּבָר אַחֵר, וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין אַרְבַּע יְסוֹדִין דְּגוּפָא, [רנח]יַזְהִירוּ בְּהוֹן אַרְבַּע חֵיוָון, דְּאִינוּן מַזָּל אַרְיֵה, מַזָּל שׁוֹר, מַזָּל נֶשֶׁר, מַזָּל אָדָם, [רנט]דְּפַרְצוּפָא דְבַר נַשׁ אִשְׁתְּמוֹדַעַת בְּהוֹן בְּאַנְפּוֹי דְבַר נַשׁ, וְדָא אִיהוּ הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם (ישעיה ג ט), כְּזֹהַר דָּא נִשְׁמָתָא, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים [רס]בְּאֵבָרִין דְּגוּפָא, יְהוֹן נַהֲרִין מַזָּלַיְיהוּ [רסא]כַּכֹּכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.

דָּבָר אַחֵר, [רסב]וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵין אַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, יַזְהִירוּ [רסג]אִלֵּין אַרְבַּע מַלְאָכַיָּא, דְאִינוּן מִיכָאֵ"ל גַּבְרִיאֵ"ל רְפָאֵ"ל [רסד]אוּרִיאֵ"ל, כְּזֹהַר דָּא כָּרְסַיָּא יְקָרָא.

[רסה]דָּבָר אַחֵר וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין שִׂפְוָון, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח, [רסו]וּבְהוֹן אחה"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ, דִּמְשַׁמְּשִׁין בְּפוּמָא בְּכ"ב אַתְוָון, וּבְהוֹן חִתּוּךְ דִּבּוּרָא דִצְלוֹתָא לְשַׁבְּחָא לְמַלְכָּא, [רסז]יַזְהִירוּ אִלֵּין עַיְינִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן וְעִינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, [רסח]שִׁבְעָה גִלְדֵּי עִינָא אִינוּן, דְּנַהֲרִין בְּהוֹן שִׁבְעָה כֹּכְבֵי לֶכֶת, וְשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, [רסט]דְאִתְּמַר בְּהוֹן וְעִינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, הָא תִּשְׁעָה, כְּגַוְונָא דְתֵשַׁע נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְהָא חַמָּה וּלְבָנָה בִּכְלָל שִׁבְעָה כֹּכְבַיָּא אִינוּן אֵיךְ חָשִׁיב לוֹן תּוֹסֶפֶת עַל ז', [רע]אֶלָּא חַמָּה אִיהִי נוּקְבָא לְגַבֵּי שִׁמְשָׁא, לְבָנָה נוּקְבָא לְגַבֵּי יָרֵחַ, וְשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ אִינוּן נַהֲרִין לְשִׁבְעָה כֹּכְבֵי לֶכֶת, דְּאִינוּן כְּשִׁבְעָה גִלְדֵּי עִינָא, וְשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא הָא תִּשְׁעָה, בַּת עַיִן עֲשִׂירִית לוֹן, כַּלָּה דִכְלִילָא מִכֻּלְּהוּ.

[תיקוני זוהר – דף עג ע"א]

כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דָא אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְנַהֲרָא בְּאַנְפּוֹי דְּאָדָם, דְּמִינָהּ תַּלְיָין אוּדְנִין וְעַיְינִין וְחוֹטָמָא וּפוּמָא, דְאִינוּן מַנְהִיגֵי גוּפָא וְאֵבָרִין דִּילֵיהּ, כְּגַוְונָא דְטַעֲמֵי, דְאִינוּן מַנְהִיגֵי אַתְוָון וּנְקוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא, כְּמָה דְשִׂפְוָון וְשִׁינַיִן וְחֵיךְ וְלָשׁוֹן וְגָרוֹן אִנּוּן מְשַׁמְּשִׁין לְאַתְוָון, הָכִי כְּגַוְונָא דָא כַנְפֵי עִינָא וְעַפְעַפֵּי עִינָא וּתְלַת גַּוָּונֵי דְעִינָא, אִינוּן מְשַׁמְּשִׁין לְעִינָא, [רעא]וְכֹלָּא אִתְקַשַּׁר בְּחָמֵשׁ נְקוּדִין כְּגַוְונָא דָא אִאֻאֵאֹאַ, אַתְוָון וּנְקוּדֵי חָמֵשׁ בְּגוֹ חָמֵשׁ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (דברים כט ט) רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הָא חֲמִשָּׁה, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עִצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ הָא חָמֵשׁ אָחֳרָנִין, [רעב]חָמֵשׁ לְגוֹ חָמֵשׁ אִלֵּין ה"ה, [רעג]וּמִנַּיְיהוּ אִתְיְיהִיבוּ עֲשַׂר דִּבְּרָן דָּא י', (שמות כו טו) [רעד]וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת (דף עג ע"א) מִסִּטְרָא דְו'.

[רעה]דָּבָר אַחֵר וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין מָארֵי מִקְרָא, יַזְהִירוּ אִלֵּין [רעו]מָארֵי מִשְׁנָה, [רעז]דְּאִינוּן מָארֵי מַתְנִיתִין מ"ט אַנְפִּין טָהוֹר וּמ"ט אַנְפִּין טָמֵא, מ"ט אַנְפִּין טָהוֹר אִנּוּן מ"ט אַתְוָון דְּפָרָשָׁה [רעח]דְיִחוּדָא עִלָּאָה דְאִיהוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל כ"ה אַתְוָון, וְכ"ד אַתְוָון דְּפָרָשָׁה תִּנְיָינָא דְיִחוּדָא דְאִיהִי בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כ"ה אַתְוָון עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שמות יט ג) [רעט]כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, [רפ]וּבְּכ"ד אַתְוָון דִּכְלִילָן בְּהוֹן כ"ד סְפָרִים, דְּאִינוּן כ"ד דְּשָׁאִיב מִן [רפא]יַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, אִתְּמַר בְּהוֹן [רפב]וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, [רפג]וּמַאי נִיהוּ דְשָׁאֲבִין מִנֵּיהּ הַאי כ"ד דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, כְּלִילָא מִכ"ד סִפְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, דָּא צַדִּיק, דְּאִיהוּ נָהָר דְּנָפִיק מֵעִדֶן עִלָּאָה, [רפד]בְּגִין דְּנָחִית בֵּיהּ ו', דְּאִיהוּ בֶּן י"ה.

וּבְגָלוּתָא [רפה]אִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיהו יט ה) וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ, יֶחֱרַב [רפו]בְּבַיִת רִאשׁוֹן, וְיָבֵשׁ בְּבַיִת שֵׁנִי, וְאִיהוּ דָךְ בְּכ"ד סְפָרִים, וְעִם כָּל דָּא דְּאִיהוּ חָרֵב וְיָבֵשׁ, אִתְּמַר בֵּיהּ [רפז]אַל יָשׁוֹב דַּךְ נִכְלָם (תהלים עד כא), אַל יָשׁוֹב דַּךְ, [רפח]דְּאִיהוּ צַדִּיק בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, דַּ"ךְ בִּשְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי כ"ד אַתְוָון דְּיִחוּדָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (מלכים א ב מה) [רפט]וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ, וְעַל אִלֵּין כ"ד אַתְוָון אִתְּמַר (ישעיהו נד יב) [רצ]וְשַׂמְתִּי כַּ"דְכֹ"ד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ וגו', הַאי עָנִי אִיהוּ דַּ"ךְ, וּבַת זוּגֵיהּ [רצא]דַכָּ"ה, וְאִיהִי כַדָּ"הּ עַל שִׁכְמָהּ, [רצב]כ"ד ה', דְאִיהִי חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, [רצג]וְאִינוּן ה' אֶצְבְּעָאן, דִּבְהוֹן אִתְּמַר (בראשית כד טז) וַתְּמַלֵּא כַדָּ"הּ וַתָּעַל.

וּמֵאַיִן שׁוֹאֲבִין, מִכ"ה אַתְוָון, וְרָזָא דְמִלָּה כֹּ"ה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו כג), [רצד]אֶת וַדַּאי, בְּמַאי אִתְבָּרְכַת וְאִתְמְלִיאַת, [רצה]בְּאָת ו' דְּאִיהוּ כְּלִיל שִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא, דְאִינוּן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אֶחָד, [רצו]וּבֵיהּ אִתְעֲבִידַת אוֹת.

[רצז]כ"ה אִיהִי אִימָּא עִלָּאָה [רצח]יַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, ו' נָהָר דְּנָפִיק מִתַּמָּן, וּמִנֵּיהּ אִתְמְלִיאַת כ"ד דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וּמִנָּהּ אִתְשַׁקְיָא בְּגָלוּתָא, מַה דַּהֲוָה בְּקַדְמֵיתָא [רצט]הִיא אִתְשַׁקְיָא מִנֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה (בראשית כד יח) וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ [ש]עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ, וַעֲלָהּ אִתְּמַר וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדוֹנִי, [שא]דְאִיהוּ אָדוֹן דִּילָהּ, וַתְּכַל לְהַשְׁקוֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּי"ךָ אֶשְׁאָב, אִלֵּין רְמַ"ח תֵּיבִין דִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּאִינוּן שְׁקִילִין לְרַמַ"ח פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, [שב]דִבְהוֹן גְּמוּלֵ"י חָלָב יָנְקִין, [שג]וְעַתִּיקֵי מִשָּׁדַיִם, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ז ז) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, וְאִינוּן תְּרֵי לוּחֵי אוֹרַיְיתָא.

[שד]כ"ה אִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְבָהּ נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יא ד) כֹּה אָמַר יהו"ה כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וגו', [שה]אִיהִי כ"ה אַתְוָון דְּיִחוּדָא דְשַׁחֲרִית, וְכ"ה אַתְוָון דְּיִחוּדָא דְעַרְבִית, וְשַׂמְתִּי כַּ"דְכֹ"ד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ (ישעיהו נד יב) דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאִיהִי כ"ד אַתְוָון דְּיִחוּדָא קַדְמָאָה דְשַׁחֲרִית, וְכ"ד אַתְוָון דְּיִחוּדָא דְעַרְבִית.

[שו]כ"ה כ"ד דְּשַׁחֲרִית אִינוּן מ"ט אַנְפִּין, וְאִית מ"ט אַנְפִּין לְתַתָּא מִסִּטְרָא דְיִשְׂרָאֵל זוּטָא דְאִיהוּ מטטרו"ן, וְאִיהוּ מ"ט אַנְפִּין, וּבְהוֹן יַזְהִירוּ מָארֵי מִשְׁנָה, [שז]דְאִיהִי תִנְיָינָא לַהֲלָכָה [שח]שִׁפְחָה דִילֵיהּ, בְּגִין כִּי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ (אסתר ו ג), [שט]כְּגַוְונָא דָא מִשְׁנָה, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, [שי]וּבֵיהּ יַזְהִירוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ [שיא]דָּא הֲלָכָה, [שיב]דְאִיהִי קַבָּלָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, [שיג]וְכַמָּה עוּלֵימָאן אִית לָהּ דְּאִינוּן הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, [שיד]דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ו ח) וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, וְאִיהִי סָלְקָא עַל כֻּלְּהוּ, [שטו]הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי לא כט) וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, [שטז]וְאִיהִי עִם כֻּלְּהוּ, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ [שיז]הֲלָכָה כְּרַבִּים.

[תיקוני זוהר – דף עג ע"ב]

[שיח]וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים [שיט]בָּהּ יְהוֹן [שכ]כַּכֹּכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, כַּכֹּכָבִים וַדַּאי דְלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא, דְּכָל כּוֹכָבָא וְכוֹכָבָא אִתְקְרֵי עָלְמָא יְחִידָא, וְדָא הוּא וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, וְאִלֵּין עֲלָמוֹת אַל תִּקְרֵי עֲלָמוֹת, אֶלָּא עוֹלָמוֹת, וּבְגִין דְּצַדִּיקַיָּיא אִינוּן כַּכֹּכָבִים, [שכא]וְכָל חַד אִית לֵיהּ כֹּכָב, בְּגִין דָּא אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, [שכב]כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק אִית לֵיהּ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, (דף עג ע"ב) וְכָל מָאן דְּזָכָה לַהֲלָכָה חַד יָרִית עָלְמָא חָד, כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּזָכֵי לְמַסֶּכְתָּא חֲדָא, אוֹ לִתְרֵין, אוֹ לְשִׁתִּין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ו ח) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, [שכג]דְּכָל מַסֶּכְתָּא מַטְרוֹנִיתָא אִיהִי בְּגַרְמָהּ, זַכָּאָה אִיהוּ מָאן [שכד]דְּיָרִית לָהּ בְּהַאי עָלְמָא, דַּהֲלָכָה עוּלֵימָא דְמַטְרוֹנִיתָא, דְאִיהִי קַבָּלָה, [שכה]זַכָּאִין אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְלִין בִּשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי עַל כֻּלְּהוּ בַּהֲלָכָה, [שכו]לְאַפָּקָא לָהּ מִן גָּלוּתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (ישעיהו נ א) וּבְפִשְׁעִיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, [שכז]וּלְמֵיזַל לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, לְמֶהֱוֵי לָהּ קַבָּלָה בִּדְרוֹעוֹי, לְקַיֵּים בָּהּ (שיר ב ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וכו'.

דִּבְגָלוּתָא מִשְׁנָ"ה דְאִיהִי מטטרו"ן שָׁלְטָא, וְאִיהוּ מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, בַּאֲתַר דְּמַטְרוֹנִיתָא יָתְבָא מִשְׁנָה, וְדָא אִיהוּ (משלי ל כג) וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ, [שכח]וּבְיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה לָא שָׁלְטָא שִׁפְחָה אֶלָּא מַטְרוֹנִיתָא, לְבָתַר דְּמִית מֹשֶׁה וְיָרִית [שכט]יְהוֹשֻׁעַ דְּאִיהוּ נַעַר, בַּאֲתַר מַלְכוּתָא [של]שָׁלְטָא שִׁפְחָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יהושע ה יד) אֲנִי [שלא]שַׂר צְבָא יהו"ה עַתָּה בָאתִי.

[שלב]וְהָא אוּקִימְנָא, [שלג]מטטרו"ן אִיהוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, מַאי בְּיָחִיד [שלד]בִּיחודָא דְעָלְמָא, [שלה]אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ, חָכָם בְּחָכְמָה וּמֵבִין בְּבִינָה וְיוֹדֵעַ בְּדַעַת, [שלו]דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שמות לא ג) וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִי"ם בְּחָכְמָה בִתְבוּנָה וּבְדַעַת, בְּגִין דְּאִיהוּ מַשְׁכְּנָא דְאִתְמַלֵּי בִּתְלַת דַּרְגִּין אִלֵּין, [שלז]וּבְכָל מְלָאכָה דָא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאֵין דּוֹרְשִׁין לָהּ בְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם, אֶלָּא בְיִחידָא דְעָלְמָא, מֶרְכָּבָ"ה דִילָהּ אִיהוּ מטטרו"ן [שלח]גּוּף שְׁכִינְתָּא.

[שלט]וּשְׁכִינְתָּא [שמ]אִיהִי מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אִתְקְרִיאַת, בְּגִין דְּאִיהִי כְּלָלָא דַעֲשַׂר סְפִירָן, רֶכֶב דִּילָהּ מטטרו"ן, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים סח יח) [שמא]רֶכֶב אֱלֹהִי"ם [שמב]רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, מַאי שִׁנְאָ"ן שׁוֹר נֶשֶׁר אַרְיֵה [שמג]אָדָם, וְדָא אִיהוּ סוֹד מֶרְכָּבָ"ה, רֶכֶ"ב מ"ה וַדַּאי.

[שמד]וּמטטרו"ן [שמה]אִיהוּ אָרוֹן, גּוּפָא לְאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהוּ שֻׁלְחָן, פָּתוֹרָא דִשְׁכִינְתָּא [שמו]דְאִיהִי לֵ"ב, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ לֵ"ב מֵבִין, וְאִיהוּ לִשְׂמָאלָא, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן.

וְאִיהוּ מְנוֹרָה [שמז]נוּר דָּלִיק מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ נֵר יהו"ה, [שמח]וְצָרִיךְ לְמֶהֱוֵי לִימִינָא לְקַבָּלָא מִשְׁחָא, וּבְגִין דָּא מְנוֹרָה בְּדָרוֹם, דָּא אִיהוּ מָאנָא לְקַבָּלָא פְּתִילָה וּמִשְׁחָא וּנְהוֹרָא, פְּתִילָה שְׁכִינָה, מִשְׁחָא דִילָהּ צַדִּיק [שמט]שֶׁמֶן כָּתִית, [שנ]נְהוֹרָא דִילָהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כְּגַוְונָא דָא נַפְשָׁא דְאִיהִי שִׁתּוּפָא דְגוּפָא אִיהִי פְּתִילָה, רוּחַ דָּא מִשְׁחָא, נְהוֹרָא דָא נִשְׁמָתָא, מָאנָא דָא גוּפָא, אִיהוּ עֶבֶד, [שנא]וְאִיהוּ רֶכֶב לִתְלַת סִטְרִין אִלֵּין, דְּאִינוּן קִיטוּרָא דְיִחוּדָא חֲדָא, [שנב]דְאִינוּן נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ כז).

וְהַאי עֶבֶד [שנג]אִיהוּ כִּנּוּיָא לְכָל שְׁמָהָן, שִׁנּוּי לְכָל שְׁמָהָן, וּבֵיהּ מַרְכִּיבִין כָּל אִלָּנִין עִלָּאִין מִסִּטְרָא דְטוֹב, [שנד]מֶרְכָּבוֹת דְּסִטְרָא דְרַע, [שנה]עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר וְלֹא בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, מַאי עֲרָיוֹת סמא"ל וְנָחָשׁ, לָא צָרִיךְ לְמֶהֱוִי בִשְׁלֹשָׁה, [שנו]דְאִינוּן מַשְׁחִי"ת אַ"ף וְחֵימָ"ה, [שנז]לְמֶהֱוֵי תְּלִיתָאָה בֵּינַיְיהוּ, דְּלָא מִתְקַשְּׁרִין בְּהוֹן, אֶלָּא דִיְהוֹן תַּרְוַיְיהוּ בְּפִרוּדָא, וּבְגִין דָּא אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּתְלָתָא, וְעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית בְּהִפּוּכָא, אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם, דְּלָא יַעַבְדוּן פִּרוּדָא, אֶלָּא בְּיָחִיד דְּאִיהוּ יִחוּדָא חָד, [שנח]וּבְגִין דָּא לֹא יֹאכַל אָדָם תְּרֵי, וְלֹא יִשְׁתֶּה תְּרֵי.

[תיקוני זוהר – דף עד ע"א]

וְלֹא בְמֶרְכָּבָה בְיָחִיד, בְּגִין דְּיָחִיד לֵית לֵיהּ שִׁתּוּף דְּאִיהוּ מטטרו"ן, [שנט]כְּגַוְונָא דְנִשְׁמָתָא דְלֵית לָהּ שֻׁתּוּף בְּגוּפָא, וְאַמַּאי אָמַר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ, הָכָא מַשְׁמַע [שס]דְּאִית לֵיהּ מֶרְכָּבָה לְעִילָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, [שסא]דְאִיהוּ מְלָאכָה דִילֵיהּ, וּמַאי אִיהִי הַהִיא דְאִיהִי כְלִילָא מֵחָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת, דְּאִינוּן יה"ו, מְלָאכָה דִתְלַת אַתְוָון (דף עד ע"א) אִיהִי ה' שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, [שסב]שְׁלִימוּ דִתְלַת אַתְוָון, [שסג]עֲלָהּ אִתְּמַר (שמות לט לב) וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן וגו', [שסד]וְאִיהִי ה' דְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, וּבְגִין דָּא אַף עַל גַּב דְּאַמְרִינָן אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, חָזַר וְאָמַר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ, דְּוַדַּאי בְּאִלֵּין תְּלַת דּוֹרְשִׁין בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, [שסה]וּבְלָא אִלֵּין תְּלַת לַאו אִיהוּ יִחוּדָא דִילֵיהּ, וְדָא אִיהוּ רָזָא, דְאִיהוּ [שסו]קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעִילָא חַד בִּשְׁכִינְתֵּיהּ.

וְכַד אִיהוּ לְתַתָּא בְּמטטרו"ן בְּלָא שְׁכִינְתֵּיהּ, אִשְׁתַּנִּי בֵיהּ, וּבְגִין דָּא אָמַר אֱלִישָׁע אַחֵר, [שסז]שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת יֵשׁ, וּבְגִין דָּא אָמַר [שסח]אַל תְּמִירֵנִי בוֹ, [שסט]כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, [שע]בְּגִין דְמטטרו"ן אִיהוּ שֵׁנִי לַמֶּלֶךְ, וְכַד אִיהִי שְׁכִינְתָּא בְּלָא בַּעְלָהּ, אִתְקְרֵי הַאי מַלְאָךְ מִשְׁנֶה לָהּ, וְאִשְׁתְּנִיאַת דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדְעִין בָּהּ חֲיָילִין, [שעא]וּמַה דְּאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא, וּבְמַאי הִיא מִתְכַסְּיָא, בְּהַהִיא דְאִתְקְרִיאַת אָמָה.

וְדָא הוּא דְאָמַר קְרָא (שמות כא יג) וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, אִישׁ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּתּוֹ דָּא שְׁכִינְתָּא, לְאָמָה בַּת זוּגֵיהּ דְמטטרו"ן, דְּאִיהִי מיטטרו"ן בְּתוֹסֶפֶת יוּ"ד, דְּשִׁפְחָה בִישָׁא [שעב]הִיא אָמָה דְעִרֶב רַב, וּבְגִין דְּהַהִיא שִׁפְחָה בִּישָׁא [שעג]וּבְנָהָא לָא אִשְׁתְּמוֹדְעִין בָּהּ, [שעד]אִיהִי מִתְכַסְּיָא בְעַבְדָּא דִילָהּ, [שעה]כְּנִשְׁמָתָא בְּגוּפָא.

וּבְגָלוּתָא קַדְמָאָה דְּלָא חָזְרַת לְמַלְכוּתָהָא בְּרַתָּא דְמַלְכָּא, וְלָא נָפְקַת מֵהַהוּא גוּפָא, לָא נָפְקַת חָפְשִׁית, [שעו]וּבְגִינָהָא אִתְּמַר בְּהוֹן, עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם בְּגִין דַּהֲווֹ תְּחוֹת רְשׁוּ דְּהַהוּא עֶבֶד, [שעז]וּבְגִין דָּא אָמַר פַּרְעֹה בְּהַאי אֲתַר לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ (שמות ה ב), [שעח]וּבְגִין דָּא נָפְקוּ בִּמְנוּסָה, כְּעַבְדָּא דְלֵית לֵיהּ כְּתַב חֵירוּ וּבָרַח מֵרִבּוֹנֵיהּ.

אֲבָל בְּפוּרְקָנָא בַּתְרָאָה לָא נָפְקַת בְּרַתָּא, בְּהַאי עַבְדָּא כְּשִׁפְחָה, אֶלָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא אִיהוּ חֵירוּ, אִיהוּ עִמָּהּ בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה, אִיהוּ חֵירוּ דִּילָהּ, מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי בְגָלוּתָא קַדְמָאָה, דְלָא הֲוָה לָהּ וְלִבְנָהָא אוֹרַיְיתָא דְּאִיהִי [שעט]חֵירוּ, דְאוֹרַיְיתָא וַדַּאי אִיהִי [שפ]חֵירוּ, בְּמַלְכוּתָא דִילָהּ בִּיקָרָא דִילָהּ, [שפא]הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג טו) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וּבְגִין דָּא לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים (שמות כו ז), וְדָא הוּא דְאָמַר כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יהו"ה (ישעיה נב יב), יהו"ה וַדַּאי אִיהוּ יוֹקִים לוֹן מֵעַפְרָא, [שפב]וְאִיהוּ נָהִיר עַל אַנְפּוֹי דְּיִשְׂרָאֵל, וּבֵיהּ אִשְׁתְּמוֹדְעִין כָּל עָלְמִין דְּאִינוּן (שם סא ט) זֶרַע בֵּרַךְ יהו"ה.

וְאִתְפַּשַּׁט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכָּל כִּנּוּיָין, וּמֶרְכָּבוֹת דְמטטרו"ן, [שפג]דְּאִינוּן כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, [שפד]מצפ"ץ, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיה ל ב) וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עִינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ, בְּהַהוּא זִמְנָא, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן (שם לב כ), וְאִתְפַּשַּׁט מִמֶּרְכָּבוֹת דִּלְתַתָּא, [שפה]וְאִתְלַבַּשׁ בְּמֶרְכָּבָה דִילֵיהּ דְּאִיהִי אדנ"י, שֵׁם הַמֶּרְכָּבָה דָא יהו"ה, כִּנּוּ"י דָא אֱלֹהִי"ם, דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן אהי"ה אדנ"י, וְאִיהוּ כִנּוּ"י דִתְרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין וּבֵיהּ אִתְכַּסְיָין.

[תיקוני זוהר – דף עד ע"ב]

[שפו]אהי"ה אִיהוּ יה"ו, [שפז]ו' דְּאִיהוּ כְּלִילָא דְשִׁית סִטְרִין, דִּבְהוֹן חָתִים שִׁית סִטְרִין, וְאִינוּן [שפח]יה"ו, יו"ה, הי"ו, הו"י, וי"ה, וה"י. יו"ה נָטִיל לֵיהּ יְמִינָא דְאִיהוּ חֶסֶ"ד, וְחָתִים בֵּיהּ לְחָכְמְתָא, וּבֵיהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. הו"י נָטִיל לִשְׂמָאלָא דְאִיהוּ גְבוּרָה, וְחָתִים בֵּיהּ לְעוּתְרָא, וּבֵיהּ הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, וי"ה פָּנָה לְמִזְרָח, וְנָטִיל לֵיהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [שפט]וְחָתִים בֵּיהּ בָּנֵי, יה"ו נָטִיל לֵיהּ יַרְכָא יְמִינָא, וְאִסְתַּכַּל בֵּיהּ לְעִילָא, וְחָתִים בֵּיהּ חַיֵּי, הי"ו נָטִיל לֵיהּ יַרְכָא שְׂמָאלָא, וְאִסְתַּכַּל לְתַתָּא, וְחָתִים [שצ]בֵּיהּ מְזוֹנֵי, [שצא]אִסְתַּכַּל לְעִילָא לְגַבֵּי חָכְמָה, וְאִתְקַשַּׁר בְּיַרְכָא יְמִינָא, וְחָתִים בֵּיהּ חַיִּים, בְּגִין דְּחָכְמָה עֲלֵיהּ אִתְּמַר (קהלת ז ב) וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ, [שצב]אִסְתַּכַּל לְתַתָּא לְגַבֵּי אִימָּא עִלָּאָה, וְאִתְקַשַּׁר בְּיַרְכָא שְׂמָאלָא, וְחָתִים בֵּיהּ מְזוֹנֵי, (דף עד ע"ב) וה"י [א]פָּנָה לְמַעֲרָב בְּצַדִּיק, [ב]דְּאִיהוּ עִרוּב, דְּתַמָּן מִתְעָרְבִין כָּל חֲיָילִין, וְאִתְכְּלִיל בְּחַ"י אַתְוָון, דְּאִינוּן יה"ו, יו"ה, הי"ו, הו"י, וי"ה, וה"י. אִלֵּין אִינוּן י"ח אַתְוָון, דִּבְהוֹן חַ"י עָלְמִין אִתְקְרֵי.

[ג]כָּל הֲוַויּוֹת אִלֵּין [ד]מֵאִמָּא עִלָּאָה תַלְיָין, דְּאִיהִי חַיִּים, וְצַדִּיק עַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרֵי חַ"י, [ה]חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה עַל שְׁמָהּ אִתְקְרִיאוּ, בְּגִין דְּאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה חַיִּים, [ו]כְּמָה דְאַתְּ אָמַר עִץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג יח), [ז]וְאִיהִי מֶרְכָּבָה [ח]לְחָכְמָה.

[ט]מַלְכוּת תַּמָּן ה', [י]וּבָהּ אִתְקְרֵי יהו"ה בִּשְׁלִימוּ, [יא]שִׁבְעָה זִמְנִין אִתְקְרִיאַת בָּהּ, יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה יהו"ה, וְאִית בְּהוֹן כ"ח אַתְוָון דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (במדבר יד יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּ"חַ יהו"ה, וּבְאִלֵּין שִׁבְעָה שְׁמָהָן אִתְקְרִיאַת הִיא בַת שֶׁבַע, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (תהלים קיט קסח) שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ.

[יב]י"ה תְּלָתִין וּתְרֵין זִמְנִין בִּתְלָתִין וּתְרֵין אֱלֹהִי"ם, אִינוּן ל"ב נְתִיבוֹת חָכְמָה [יג]א' עִם י"ה אַיֵּ"ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ.

[יד]וְהַמַּשְׂכִּילִים אִינוּן [טו]הֵיכָלִין וְצִיּוּרִין דְּגִנְּתָא דְעִדֶן, כֻּלְּהוּ [טז]מְצוּיָירִין וּמְרוּקָמִין בְּאַתְוָון.

[יז]א צִיּוּרָא דְהֵיכָלָא גְנִיזָא [יח]דְאִיהִי אָנֹכִ"י, דְסָלִיק לְחוּשְׁבַּן כִּסֵּ"א, וְאִיהוּ מְצוּיָיר בְּנִקּוּדִין, דְּאִינוּן כְּכֹכְבַיָּא דְנַהֲרִין בִּרְקִיעָא וּבְהוֹן מְצוּיָירִין נִשְׁמָתִין וְרוּחִין וְנַפְשִׁין דְּצַדִּיקַיָּא.

וְצִיּוּרָא דִילֵיהּ כְּגַוְונָא דָא א דָּא אִיהִי דִיּוֹקְנָא דְקָמֵץ [ציור] דְּאִיהוּ נִיצוֹץ וְרָקִיעַ, נִיצוֹץ אִיהוּ כֹּכָב, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (במדבר כד יז) דָּרַךְ כֹּכָב מִיַּעֲקֹב, רָקִיעַ [יט]וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, נִיצוֹץ אִיהוּ כֹּכָב [כ]חַמָּה דְנַהֲרָא בִּרְקִיעָא, עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, לְתַתָּא אִתְפַּלַּג א כְּגַוְונָא דָא א סִיהֲרָא דִתְּחוֹת רָקִיעַ [כא]וְתַרְוַיְיהוּ בְּצִיּוּרָא דָא ( ) כַּד יֵיתֵי סמא"ל לְאִסְתַּכָּלָא בָהּ לְתַתָּא אִסְתַּכְּלַת לְעִילָא, וְאִתְכְּסִיאַת אַנְפָּהָא מִנֵּיהּ, וְהָדְרַת אַנְפָּהָא מִנֵּיהּ לְתַתָּא, וְאִיהִי אִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ.

בְּהַהוּא זִמְנָא, [כב]תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ (תהלים פא טז), [כג]בְּאָן יַרְחָא, בְּיַרְחָא דְאִתְכַּסְיָא בֵיהּ סִיהֲרָא, וּמָאן הוּא דִמְכַסֵּי עֲלָהּ יהו"ה, דְּכֵן סְלִיק א בְּחֻשְׁבָּן, י' לְעִילָא י' לְתַתָּא ו' בְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהוּ נָטִיר לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מב י) אֲנִי יהו"ה [כד]הוּא שְׁמִי וכו'.

ב הֵיכָלָא לִנְקוּדָה, גַּג דִּילָהּ אִיהוּ רָקִיעַ, [כה]וְאִיהוּ פַּתַח [כו]עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קד ב) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, [כז]וְאִיהוּ ו' דִּמְכַסֵּי עַל נְקוּדָה עִלָּאָה וְתַתָּאָה וְאֶמְצָעִיתָא, כְּגַוְונָא דָא ב.

[כח]צ [כט]תְּרֵין נִצּוֹצוֹת דְּאָת צ אִינוּן צֵרִ"י, תְּרֵי רֵאשִׁין דְּצ [ל]אִינוּן תְּרֵין דְּע'.

ש אִית לָהּ תְּלַת רֵאשִׁין, וְאִנּוּן סֶגוֹ"ל, [לא]וְאִנּוּן תְּלַת נְקוּדִין שֻׁרֵ"ק. [לב]ו רֵישָׁא דִילָהּ חֹלֵ"ם חִירֵ"ק שׁוּרֵ"ק בְּו', קוֹצָא מִלְּגָאו חִירֵ"ק קוֹצָא דְאָת ג', וְכֹלָּא אִתְרְמִיז [לג]בְּאָת א, נְקוּדָה לְעִילָא חֹלֵ"ם נְקוּדָה לְתַתָּא חִירֵ"ק בְּאֶמְצָעִיתָא שׁוּרֵ"ק כְּגַוְונָא דָא וִֹּ, וְעוֹד תְּרֵין נְקוּדִין דְּאָת א אִינוּן צֵרִ"י, וְאִינוּן שְׁבָ"א, [לד]וְאִינוּן בְּדִיּוֹקְנָא אָחֳרָא א, כְּגוֹן י' לְעִילָא, ו' בְּאֶמְצָעִיתָא, [לה]ד' לְתַתָּא, א אִיהוּ קוֹצָא לְעִילָא, קוֹצָא לְתַתָּא, קוֹצָא בְאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהוּ סֶגוֹ"ל וְאִיהוּ שׁוּרֵ"ק תְּלַת נְקוּדִין, [לו]כֹּלָּא אִיהוּ א, אַתְוָון אָחֳרָנִין הֵיכָלִין וְכִסּוּיָין לְאִלֵּין אַתְוָון, וְכֹלָּא אִיהוּ מְרוּקָם וּמְצוּיָיר בְּכָרְסַיָּא, [לז]ו' שִׁית דַּרְגִּין לְכָרְסַיָּא, ס' שִׁתִּין גַּלְגַּלּוֹי דְּכָרְסַיָּא, דְּאַתְוָון דְאוֹרַיְיתָא אִתְּמַר בְּהוֹן אֵין מוּקְדָם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה, [לח]אֲבָל בְּכָרְסַיָּא כֻּלְּהוּ מִתְתַּקְנָן כִּדְקָא יָאוּת, [לט]וְרָזָא דָא [מ]לְחַכִּימֵי לִבָּא אִתְמַסַּר.

[תיקוני זוהר – דף עה ע"א]

[מא]עִנְיָן אַחֵר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, אִלֵין אִינוּן אַתְוָון, דַּהֲוָה לוֹן שֵׂכֶל לְאַעָלָא קֳדָם מַלְכָּא, כָּל חַד עַל תִּקּוּנוֹי, מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה עָאלוּ כֻּלְּהוּ לְמַפְרֵעַ, בְּגִין דְּאִיהִי דְרוֹעָא שְׂמָאלָא תִּשְׁרִ"י, וְדָא אִיהוּ בְּרֵאשִׁי"ת [מב]בָּ"א תִּשְׁרִ"י, בְּגִין דִּבְמִדַּת הַדִּין אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּבְגִין דָּא עָאלוּ לְמַפְרֵעַ, [מג]וְהָא אוּקְמוּהוּ דְּבִימִינָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּבֵיהּ עָאלוּ אַתְוָון כְּסִדְרָן, וְרָזָא דְמִלָּה אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט ג), (דף עה ע"א) וּבְגִין דָּא כַּד עָאלוּ אַתְוָון לְמַפְרֵעַ, וּמִנַּיְיהוּ כְּסִדְרָן, [מד]לָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי בְּהוֹן עָלְמָא, עַד דְּשִׁתֵּף לוֹן בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא וּבָרָא בְּהוֹן עָלְמָא.

[מה]נָטַל א"ב מִכְּסִדְרָן, [מו]וְנָטַל תּשׁ"ר מִלְּמַפְרֵעַ, [מז]וְשִׁתֵּף בְּהוֹן אָת י' מִן שְׁמֵיהּ, וּבָרָא בְּהוֹן עָלְמָא, בְּגִין דְּיִתְקַיַּים בִּנְיָינָא, וְאִינוּן אב"י תש"ר, [מח]אב"י אֲ"שֶׁר בְּ"יָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָ"י, [מט]ת' תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה, [נ]ש' שַׁבָּת, [נא]ר' רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ', וּבְכֻלְּהוּ לָא בָעָא לְמִתְחַל [נב]אֶלָּא בְּאָת בּ', בְּגִין דְּאִיהוּ [נג]בִּנְיַן אָב, [נד]בִּנְיָינָא דְעָלְמָא, וּבָהּ שָׁארֵי לְמִתְחַל, בְּגִין דְּבָהּ עָתִיד לְמִבְנֵי יְרוּשָׁלַם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קמז ב) בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַם יהו"ה, [נה]דְאִם יהו"ה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ (שם קכז א), וּבִנְיָינָא דְאוֹרַיְיתָא וּדְעָלְמָא בְּאָת ב' עֲתִידָה לְמִבְנֵי, וַעֲלָהּ קַיְימָא עָלְמָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִתְבְּנִיאַת כְּאִלּוּ בְהַהוּא זִמְנָא יִתְבְּרֵי עָלְמָא וְיִתְבְּנֵי, [נו]וְדָא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם, אֲבָל כַּד חָרַב בַּיִת רִאשׁוֹן כְּאִלּוּ הֲוָה עָלְמָא תֹהוּ וָבֹהוּ, וְדָא אִיהוּ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ מִיָּד דְּאִתְבְּנִיאַת וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר, בְּגִין דְּכָל אַתְוָון נְהִירִין בָּהּ, [נז]וְאַף עַל גַּב דְּאוֹר הוּא א, [נח]אוֹר דִּילֵיהּ דְּנַהֲרָא בָהּ ב בְּחָמֵשׁ נְהוֹרִין דְּאִינוּן ה' עִלָּאָה דִשְׁמָא קַדִּישָׁא.

[נט]ג עַמּוּדָא [ס]דִסְמִיךְ בֵּיתָא, [סא]דְאִיהוּ גְמִילוּת חֲסָדִים טוֹבִים, [סב]אִיהוּ סָמִיךְ לְד דְּאִיהוּ דַלֻּ"ת, וּבְאָן אֲתַר סָמִיךְ לָהּ [סג]בְּגָלוּתָא, [סד]א' סָמִיךְ וְנָהִיר לְב', ג' גָּמִיל חֶסֶד עִם ד', [סה]וּבְמַאי, [סו]ג' אִיהִי גַּלְגַּל, וּבָהּ כָּל אַתְוָון מִתְגַּלְגְּלִין [סז]בְּכַמָּה גְלִילֵי דְּדַהֲבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר ה יד) יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, מַאי בַּתַּרְשִׁישׁ אֶלָּא [סח]בִּתְרֵי שֵׁשׁ, וְאִינוּן בִּתְרֵין דְּרוֹעִין גְּדוּלָה גְבוּרָה, [סט]דִבְהוֹן שָׁרִי אוֹרַיְיתָא בְּב', וּבְהוֹן שִׁית פִּרְקִין, דְּאִינוּן ו' אַתְוָון בְּרֵאשִׁית, [ע]דִּכְלִילָן בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ ו', וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (דברים לג כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, לוֹ לְאָת ו', [עא]כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחוֹקֵק סָפוּן.

[עב]ד דֶּלֶת דְּבֵיתָא דִירוּשָׁלַם, [עג]ו עַמּוּדָא דְסָמִיךְ לְדֶלֶת, וְאִיהִי דֶלֶת דִּתְרֵין תַּרְעִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים קיח יט) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, וּבְגִין דָּא אִית לְדֶלֶ"ת תְּרֵין גַּגִּין, [עד]וְאִינוּן תְּרֵין דְרוֹעִין, בְּלָא ו' דְּאִינוּן שִׁית פִּרְקִין, אִיהִי דֶלֶת וְדָא אִיהוּ (שם קיג ו) דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ, [עה]וְאָת ד' אִיהִי דְרוֹעָא דְאִית בֵּיהּ תְּרֵין אַמִּין, [עו]ה שְׁלִימוּ דִתְרֵין דְּרוֹעִין וְגוּפָא דְאִיהִי כְלָלָא דִתְלַת אֲבָהָן, [עז]ו' יִחוּדָא [עח]שְׁלִימוּ דְּאָת ד' דְּאִיהִי סִיהֲרָא.

[עט]כַּד נָהִיר בָּהּ אִתְּמַר בָּהּ (ישעיהו ל כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה [פ]שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, [פא]וְדָא שְׁלִימוּ דְּחַמָּה וְסִיהֲרָא דְאִינוּן ה"ה, בְּגִין דְּאִיהוּ ז' כְּלִיל י"ו, [פב]וּבְגִין דָּא אִיהוּ זָכוֹר וְשָׁמוֹר, [פג]זָכוֹר מִסִּטְרָא דְה' עִלָּאָה, שָׁמוֹר מִסִּטְרָא דְה' תַּתָּאָה.

[תיקוני זוהר – דף עה ע"ב]

[פד]ח אִית לָהּ תְּלַת גַּגִּין, [פה]וְאִינוּן ו' ו' ו' דִּכְלִילָן בְּחַ"י עָלְמִין, [פו]ח' אִיהִי מְפַשַּׁר חֶלְמִין טָבִין [פז]בְּט', וְהָא אוּקְמוּהוּ חֶלְמָא טָבָא מִסִּטְרָא דְאָת ט', [פח]דְּאִיהִי סְחוֹר לָהּ, כַּמָּה דְאוּקְמוּהוּ חֶלְמָא טָבָא חֲזֵיתָ, וַדַּאי מִתַּמָּן קָא אַתְיָא, [פט]בְּגִין דְּאָת ט' אִיהִי סְפִירָה תְּשִׁיעָאָה מֵעִילָא לְתַתָּא, [צ]ח' סְפִירָה תְּמִינָאָה מִסִּטְרָא דְאָת א', י' סְפִירָה עֲשִׂירָאָה, [צא]עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, [צב]כַּד נָחִית ח' לְגַבָּהּ אִתְעֲבִידַת חַ"י, וְאָת י' כַּד סָלְקָא בְּכ' אִתְקְרִיאַת כֶּתֶר עִלָּאָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ, יהו"ה אלהינ"ו אַבָּא וְאִימָּא, מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִינוּן מַלְאָכִים מִסִּטְרָא דְמַלְכוּת, יַחַד כֻּלָּם קְדוּשָׁה [צג]לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ, קְדוּשָׁה וַדַּאי אִיהִי שְׁכִינְתָּא, לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ אִינוּן תְּלַת אֲבָהָן דְּאִינוּן קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, יהו"ה צְבָאוֹת מַאי צְבָאוֹת אִלֵּין תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, מְלֹא כָל דָּא צַדִּיק, הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי קְדוּשָׁה, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר אֵין קְדוּשָׁה פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, וְדָא אִיהוּ [צד]כ' כֶּתֶר. [צה]ל, וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה (בראשית כח יב). דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, (דף עה ע"ב) וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, [צו]וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִי"ם דָּא מ', עוֹלִים בְּל' וְיוֹרְדִים בְּנ', דְּאִתְּמַר בָּהּ (ישעיה יד יב) אֵיךְ [צז]נָפַלְתָּ [צח]מִשָּׁמַיִם הֵלֵל בֶּן שָׁחַר, אִתְּמַר בֵּיהּ וְיוֹרְדִים בּוֹ.

[צט]אֲבָל בְּס', בָּהּ סָלְקִין, בְּגִין דְּאִיהִי סיני, אִיהִי סֻ"לָּם לְסַלְקָא בְּל', [ק]ע בָּהּ מִסְתַּכֵּל וּבֵיהּ מְצַפֶּה, וְרָזָא דְמִלָּה וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, [קא]פ, בָּהּ כָּל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ, בְּזִמְנָא דְסָלִיק לְאַתְרֵיהּ, וְכִי כְעַן לָא מְשַׁבְּחִין לֵיהּ כָּל לָשׁוֹן, לָא, עַד דְּיִתְקַיֵּים קְרָא (זכריה יד ט) וְהָיָה יהו"ה לְמֶלֶךְ, [קב]לְמֶלֶךְ וַדַּאי בְּאָת ל', וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיַּים כָּל פֶּה וְכָל לָשׁוֹן יִתְּנוּ הָדָר לְמַלְכוּתָךְ.

צ בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ (משלי יד לד) צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי, וְלֵית צְדָקָה אֶלָּא צְלוֹתָא הָא אוּקְמוּהוּ, וְאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה דְנָחֲתָא לְגַבֵּי צֶדֶק וְאִתְעֲבִידַת צְדָקָה, וְאִתְכְּלִיל י"ה בְּתַרְוַיְהוּ בְצַדִּיק וּצְדָקָה, [קג]ק בְּהַהוּא זִמְנָא יְסַלְקוּן לֵיהּ קָלִין דִּצְלוֹתִין קָלִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא יְהֵא הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב.

[קד]ר רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן (ישעיה מא כז). [קה]ש בָּהּ שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יהו"ה וּרְפָאתִיו (שם נז יט), לָרָחוֹק שֶׁנִּתְקַרַב, דְּקָרוֹב קָרוֹב (נ"א דרחוק רחוק) הֲוָה. [קו]ת בָּהּ (איכה ד כב) תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ:

 

הקדמה אחרת לתקוני הזהר

[תיקוני זוהר – דף יג ע"א]

(דף יג ע"א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם וְגוֹמֵר, כְּתִיב (דניאל יב ג) הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹמֵר, אִלֵּין אִינוּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי [קז]וַחֲבֵרָיו, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְרַבִּי אַבָּא, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי יִצְחָק, וּשְׁאָר חַבְרַיָּא, דְאִזְדַּהֲרוּ זְהִירוּ לְעִילָא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, [קח]מַאי כְּזֹהַר, אֶלָּא כַּד עָבְדוּ הַאי חִבּוּרָא, אִסְתַּכְּמוּ עֲלֵיהּ לְעִילָא, וְקָרְאוּ לֵיהּ סֵפֶר הַזֹּהַר, [קט]וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים בֵּיהּ [קי]יְהוֹן נְפִישִׁין כַּכֹּכָבִים [קיא]לְעוֹלָם וָעֶד, דְּלָא אִתְחֲשִׁיךְ נְהוֹרָא דִלְהוֹן [קיב]לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְחַבַּר הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאֵלִיָּהוּ לְאַסְכָּמָא עִמְּהוֹן בֵּיהּ, וּלְכָל [קיג]מָארֵי מְתִיבְתָּא דִלְעִילָא וְתַתָּא, וְכָל חֲיָילִין דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין, וְנִשְׁמָתִין עִלָּאִין, לְמֶהֱוִי עִמְּהוֹן בְּאַסְכָּמוּתָא וּרְעוּתָא כַּחֲדָא.

פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, [קיד]רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא [קטו]חָד וְלָא בְחֻשְׁבָּן, אַנְתְּ הוּא [קטז]עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל, אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת [קיז]עֲשַׂר תִּקּוּנִין, וְקָרִינָן לוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן [קיח]עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין, [קיט]וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין, [קכ]וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא, וְאַנְתְּ הוּא [קכא]דְקָשִׁיר לוֹן, [קכב]וּמְיַחֵד לוֹן, וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו, כָּל מָאן דְּאַפְרֵישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֲשַׂר, אִתְחַשֵּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרֵישׁ בָּךְ.

וְאִלֵּין עֲשַׂר סְפִירָן אִינּוּן אָזְלִין [קכג]כְּסִדְרָן, חַד אֲרִיךְ, וְחַד קְצִר, וְחַד בֵּינוּנִי, [קכד]וְאַנְתְּ הוּא דְאַנְהִיג לוֹן, וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ, לָא לְעִילָא [קכה]וְלָא לְתַתָּא [קכו]וְלָא מִכָּל סִטְרָא, לְבוּשִׁין תְּקִינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא, חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ.

חָכְמָה מוֹחָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, [קכז]וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב (דברים כט כח) הַנִּסְתָּרוֹת [קכח]לַיהו"ה אלהינ"ו, כֶּתֶר עֶלְיוֹן [קכט]אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה מו י) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, [קל]וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְּפִלֵּי, מִלְּגָו אִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת, אִיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי, כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא, וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ.

[תיקוני זוהר – דף יג ע"ב]

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת, סִבַּת הַסִּבּוֹת, דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ, וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, דְאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא, וּבָךְ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דִּיוֹקְנָא מִכָּל מַה דִּלְּגָו וּלְבָר, (דף יג ע"ב) וּבְרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאַפִּיקַת מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּבְאַרְעָא אִלָנִין וְדִשְׁאִין וְגִנְּתָא דְעִדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָון וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נָשָׁא, [קלא]לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְהוֹן עִלָּאִין, [קלב]וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, [קלג]וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִינָּךְ לֵית יְחִידָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, [קלד]וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אָדוֹן עַל כֹּלָּא, וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא, וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ, דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָל שְׁמָהָן, וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְּהוּ, וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנְּהוֹן, אִשְׁתָּאֲרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא.

אַנְתְּ חַכִּים וְלַאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא, אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָא מִבִּינָה יְדִיעָא, לֵית לָךְ אֲתַר יְדִיעָא [קלה]אֶלָּא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא תּוּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא, וּלְאַחֲזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי, [קלו]דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפוּם עוֹבְדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, דִּין אִיהוּ גְבוּרָה, מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, [קלז]מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, [קלח]הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית, כֹּלָּא לְאַחֲזָאָה אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא, אֲבָל לַאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְאִיהוּ דִין, וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלַאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל.

קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ, דְּהָא רְשׁוּתָא אִתְיַהִיב לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ, מַה דְּלָא אִתְיַיהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נַשׁ עַד כְּעַן, קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח [קלט]וְאָמַר, לְךָ יהו"ה הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה וכו' (ד"ה א כט יא), עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר (ישעיהו כו יט), אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא דְאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בָּהּ (שיר ה ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עִר, וְלַאו אִינוּן מֵתִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וכו', הָקִיצוּ אַנְתְּ וַאֲבָהָן, רַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעַר אַנְתְּ וַאֲבָהָן לְאִתְעָרוּתָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא, דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְּמִיכִין וְשִׁינְתָא בְחוֹרֵיהוֹן.

[קמ]מִיָּד יְהִיבַת שְׁכִינְתָּא [קמא]תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא, וְיֵימָא לֵיהּ קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא, דְהָא עֲלָךְ אִתְּמַר (שיר ה ב) [קמב]קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילֵיהּ, וְיֵימָא בְהוֹן, פִּתְחִי לִי [קמג]אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, דְּהָא תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ (איכה ד כב).

שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל (שיר ה ב), מַאי נִמְלָא טָל אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חֲשִׁיבַת דְמִיּוֹמָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְעָאלְנָא [קמד]בְּבֵיתָא דִילִי, וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לַאו הָכִי, דְלָא עָאלְנָא כָל זִמְנָא דְאַנְתְּ בְּגָלוּתָא, [קמה]הֲרֵי לָךְ סִימָנָא שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, שְׁלִימוּ דִּילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טָל, וְדָא אִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו, וְה"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחוּשְׁבַּן טָ"ל, אֶלָּא יו"ד ה"א וא"ו, דִּסְלִיקוּ אַתְוָון לְחֻשְׁבַּן טָ"ל, דְּאִיהוּ מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקוֹרִין עִלָּאִין, [קמו]מִיָּד קָם [קמז]רַעְיָא מְהֵימְנָא, וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ, עַד כַּאן רָזָא דְיִחוּדָא, מִכַּאן וְאֵילֵךְ פָּרָשָׁתָא קַדְמָאָה דְסִתְרֵי אוֹרַיְיתָא.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם, סוֹד יהו"ה לִירֵיאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם (תהלים כה יד), סוֹ"ד אִלֵּין אִינוּן שַׁבְעִין אַנְפִּין, דְּאִתְפָּרַשׁ מִלַּת בְּרֵאשִׁית [קמח]בְּהַאי פָּרָשָׁתָא.

 


[א] באתכסיא ובאורח שכל. רוצה לומר שלא ראו אותם בחוש אלא בהשגתם:

[ב] לכל שמהן קדישין. הן עשרה שמות של הספירות:

[ג] ולכל הויין. רוצה לומר הן עשרה הוויות המנוקדין בט' מיני נקודות והעשירית בניקוד צבקות:

[ד] ולכל כינויין. הן עשרה מיני כינויין. ועיין בספר "שערי אורה" להר"ר יוסף ג'קטיליא, ובשאר ספרים:

[ה] לעשר ספירן. הן עשר ספירות פנימיות, שהן יו"ד ק"א וא"ו ק"א, כמו שאומר בהקדמה שניה:

[ו] כזהר הרקיע דאיהו כליל כל גוונין. איהו יסוד ולכך נקרא כל:

[ז] הכי מהאי זהר זהרין כו'. רוצה לומר כמו מאן דמחי בפטיש כו' כן מהאי זהר כו':

[ח] כלהון רשימין כו'. רוצה לומר שיוצאין מן יסוד ונקבעין במלכות:

[ט] אוף הכי כו'. רוצה לומר לא שנמשלין לרקיע, אלא לאותן שמזהירין ברקיע, והן הכוכבים, אף הן מאירין במלכות:

[י] ועלייהו כתיב כו'. קודם דפרחין מניה:

[יא] וכולהו פרחין כו'. רוצה לומר לכך דימה אותן לכוכבי רקיע הואיל ופרחין מניה, אבל הן נהרין בסיהרא:

[יב] ואיהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון. שחיות הקודש הן במלכות, ד' רגלי המרכבה מסטרא דתלת אבהן והרביעית מסטרא דילה כידוע כמו שאומר בתיקון א' ציורא דאדם תמן כו', עיין שם, והוא מרכבתא עילאה:

[יג] על צדיק דלעילא. הוא יסוד:

[יד] קיימא עלמא דאתכסי'. הוא מלכות דאצילות:

[טו] ועל צדיק דלתתא. הוא מט"ט:

[טז] קיימא עלמא דאתגליא. הוא עולם היצירה ששם ראה יחזקאל כדלקמן:

[יז] והיינו ומצדיקי. לשון רבים, על שם שני צדיקים כנ"ל:

[יח] מההוא צדיקא דעלמא תליין. פירוש, אותן הרבים שהן כל הנשמות תליין מההוא צדיקא ואותן ששרשן מיצירה תליין בצדיק דלתתא:

[יט] מאי הרבים. רוצה לומר למה נקראו רבים:

[כ] אלין דאתמר עלייהו כו'. רוצה לומר אלין שנשמתן ושרשן מג' אבהן לפיכך זכו שהלכה כמותן שהלכה היא השכינה והיא מקבלת מן הג' אבות כמו שאמרו בזהר על פסוק כרוה נדיבי העם כו':

[כא] ומתמן ועמך כו'. רוצה לומר מיסוד:

[כב] דאיהו כלילא מעשר ספירות ומתמן אתקריאו כו'. רוצה לומר שלכך ירשו השכינה שהיא כלולה מכולם ומתמן נקראו צדיקים ולכך ירשו אותה וכן כל המדות נקראו על שמה:

[כג] מלכים צדיקים כו'. הן כסדר, עשר ספירות מלמטה למעלה וכולן על העשר ספירות שכלולין בשכינה, כל אחד נקרא על שם שרשו ותיקונו. והכל בשכינה. וזה שאמר ומתמן אתקריאו וכו' שכולן בה כנ"ל:

[כד] ורשותא אתיהיב כו'. חוזר למעלה כד אתכנשו וכו':

[כה] לקננא בהאי חבורא. דבלימוד הקבלה יש מנוח לשכינתא ולכל דאזלין בתרה כדלקמן:

[כו] דאתמר בה. רוצה לומר בשכינה:

[כז] חד מבית ראשון. שאז בבית ראשון שכינה עילאה שרתה בישראל ובבית שני שכינה תתאה כידוע:

[כח] לקיימא ביה אני כו'. רוצה לומר אעפ"י שגלו מכל מקום לא שלטו בהם הקליפות ח"ו כמו שאומר בתיקונים לקמן ומביא זה הפסוק לראיה ששניהם גלו:

[כט] דא משה. כי רוחו מתלבש בכל דור ודור בצדיקים ובעלי תורה כמו אור השמש שזורח בלילה בכוכבים ויסורי הצדיקים וגלותן הן יסוריו וגלותו שעליו נאמר והוא מחולל כו':

[ל] דאתמר בה ולא כו'. דמפסוק דלעיל לא משמע אלא דאיהי בגלותא אבל כאן מביא ראיה דאיהי אזלא נע ונד:

[לא] אי"ה דמרחם עלה אוף כו'. פירוש שאין מרחם על הצדיקים כמו שאין מרחם על השכינה כמו שכתוב אין מנהל לה:

[לב] בית דנשמעין כו'. רוצה לומר גוף האדם שנשמע בו דברי תורה כמו שאומר לקמן בסמוך ואילין עבדין דירה כו':

[לג] כל בית כו'. רוצה לומר על הגוף כנ"ל:

[לד] דאינון פקודין דעשה. שנקראו כנפים כמו שאמרו (שבת מט ע"א) מה יונה כנפיה כו' ולימוד תורה הוא ממצוות עשה:

[לה] ואת לרבות אפרוחים. דבלאו הכי הוה אמינא ששלח לא קאי אלא על ביצים דסמיך ליה:

[לו] תחות אימא עילאה. רוצה לומר השכינה:

[לז] דעביד ליה קן. רוצה לומר שלכך אמר עם קונו לשון קן:

[לח] דאיהו אכסני' דיליה. רוצה לומר שהקב"ה הוא אכסניא של האדם העניו, ועושה לו יתברך קן. ומאי הוא הקן ואמר:

[לט] דא שכינתא. רוצה לומר שמייחד אותו יתברך בשכינה:

[מ] ובארעא קדישא כו'. רוצה לומר מה שאמרתי בית דיליה היכל דיליה, לא אמרתי אלא בארעא קדישא אבל בגלותא קן ומלון:

[מא] ולאו מלון ואכסניא כו'. רוצה לומר מה שאמר דעביד ליה קן כו' מה צריך למעשיו של אדם לקן, הא אמרת דשכינתא איהי קן דיליה ומלון לכך אמר דלאו איהי מלון לקב"ה אלא כפום דתקין לה בר נש וזהו חסיד כו':

[מב] ובגין דא יהיב כו'. לפי שכל מעשיו לעשות חסד כידוע ואכסניא היה:

[מג] בקישורא דתפילין. כמו שאומר להלן דבתפילין של ראש קושר עבד תחת רבו, ובשל יד שפחה כו':

[מד] מסטרא דיליה כו'. פירוש מצד נשמתו שכל הפגמים בא מצד נשמתו:

[מה] שליט עבד ושפחה. רוצה לומר ס"ם ולילית:

[מו] הדא הוא דכתיב תחת עבד וכו'. ושם נאמר תחת שלש רגזה ארץ דהיא שכינתא:

[מז] ואוף הכי איהי כו'. לפי שהתחיל לפרש שלושה דברים, מפרש כל הג' דברים:

[מח] דאתמר ביה לכו וכו'. רוצה לומר על הקמצן שאינו מחזיק ידי לומדי תורה והוא בעצמו לומד תורה ששונא אותו ואת תורתו. כמו שאמרו בגמרא (יבמות קט ע"ב) כל האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו. וכן אמרו במסכת עבודה זרה (יז ע"ב) כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, עיין שם:

[מט] נבל שמיה. כמו נבל בעלה של אביגיל:

[נ] דהא קמצן איהו עני הדעת. נותן טעם למה נקרא קמצן נבל וקאמר דאיהו עני הדעת ועני הדעת נקרא נבל כמו שכתוב (דברים לב ו) עם נבל ולא חכם:

[נא] ואורייתא בלא פקודיא כו'. לכך אינו מרוצה בתורתו אחר שאין חפץ במעשים לחזק ידי תלמידי חכמים:

[נב] דביה חצות לילה כו'. מביא ראיה שהתורה מסטרא דעמודא דאמצעיתא שלכך היה קם בלילה לעסוק בתורה לחבר מדת לילה למדת התורה:

[נג] ואיהו שומר כו'. מביא משלושה פסוקים שלילה נקראת השכינה, שומר מה מלילה שאנו אומרים להקב"ה מה תהא משכינתא, מתי תיפוק מגלותא ועוד פירש לילה רוצה לומר שהיא ליל ה"א וכן ליל שמורים:

[נד] ובגינה. רוצה לומר בשביל השכינה שעסק הלילה בגינה:

[נה] דבהון כלילין כו'. מביא ראיה דנצח הוד אינון לקבליה דנביאים:

[נו] ונביאים תרין כו'. עוד ראיה על הנ"ל:

[נז] תרין. נביאים ראשונים ואחרונים:

[נח] ולקבליה חזא כו'. שנתנבא מנצח הוד והן כלולין מעשר כנ"ל:

[נט] דעסקין באורייתא לשמה. רוצה לומר בשביל השכינה, לייחד אותה עם התורה. והענין של לשמה שלומד על מנת לקיים מצותיה של התורה והמצות הן בשכינה אם כן הוא לשמה:

[ס] ונטרין פקודהא. של השכינה:

[סא] דתליין משם ה' כו'. כדלקמן, ו"ה עם זכרי רמ"ח כו':

[סב] כדי לייחדא לשם כו'. דתרי"ג מצות אינון בה ותליין בשם ה':

[סג] בכל אברין דיליה. שתרי"ג מצות הן נגד איבריו של אדם, מצוות עשה נגד רמ"ח איברים ומצוות לא תעשה נגד שס"ה גידין. וע"י עסק התורה שהוא שם ה', לקיים המצות שהוא בשכינה, מתיחדים:

[סד] לאפקא זרעא מעליא. שע"י הזרע ההוא מתייחדים שניהם כן הקב"ה ושכינתא מתייחדים על ידו. ורוצה לומר ולכן נאמר על הבנים והוא נקרא בן:

[סה] לרבות שם ה' כו'. רוצה לומר, אעפ"י שעוסק בתורה שהוא שם ה' מכל מקום הואיל ושכינתיה לא אשתכחת תמן, אסתלק שם ה' גם כן, דשכינתא איהי קן דיליה ומלון וכנ"ל:

[סו] דעבדין עובדין דבנין. רוצה לומר שלכך נקראו בנים, דשבת מלכתא שהיא השכינה ויום השבת שהוא הקב"ה, הן אב ואם ולכך צריך לכבדם כמו שכתוב כבד את אביך כו':

[סז] דתלת עלמין כו'. רוצה לומר סיפא דקרא דכבד, למען יאריכון ימיך ששם נאמר שני דברים בלבד אבל בתורה נאמר שלושה דברים, כי היא חייך וגו':

[סח] תרין ירית כו'. נגד אבא ואמא:

[סט] ותלת ירית. רוצה לומר בתורה זוכה לכל הג' דברים:

[ע] דכליל לון בן י"ה. רוצה לומר שז"א נקרא בן י"ה כמו שאומר בתיקונים לקמן, כי הוא בן או"א שנקראים י"ה, י' – אבא, ה' – אמא, והוא כליל לון לפיכך נקרא יה"ו לפיכך זוכה על ידי התורה שהיא ז"א לג' עולמות:

[עא] הה"ד כי כו'. דקאי על התורה:

[עב] בעולם הזה דא גן כו'. שהן ג' עולמות שנר"ן שוכנים בתוכם, נפש – בעולם הזה ורוח – בגן עדן ונשמה – בצרורא דחיי שהוא עלמא אריכא ונקרא אריכא דשם אריכא דאנפין שאין שם דין כלל:

[עג] בקישורא דתפילין. שהקשר הוא יסוד שקושר תפילין – נוקבא, עם הרצועה שהוא וא"ו כדלקמן. ובכולהון צריך קישורא דתרווייהו כדלקמן בסמוך דלא ישתכח בכל יום פחות מתרווייהו:

[עד] בתחומיה דאיהו ח' ימים כו'. דתחום שבת הוא ח' אלפים אמות וכן מילה לח' ימים ואינון ביסוד שהוא ח' לחכמה שהיא ראשית כמו שכתוב על השמינית:

[עה] דאינון י' י'. דתרווייהו הן אותות כדקאמר אות ברית ואות שבת דכל אות היא י' דאיהו יסוד, יו"ד זעירא:

[עו] מן יאקדונק"י. אות ברית, יו"ד מהוי' דאיהו זכר ואיהו סליק עד מוחא דאיהו חכמה שלכך נקרא משכיל ואות שבת היא נוקבא כמו שכתוב אות היא לעולם ולכך היא יו"ד מן אדנ"י, יסוד דידה, אות אחרון מן אדני:

[עז] יד כהה. דאיהי נקראת יד והיא כהה דהיא אספקלריא דלא נהרא:

[עח] והכא בכל אתר את כו'. הכא מפרש דכל מקום שאומר בכמה מקומות שלח כו' על קב"ה ושכינתיה מן האדם, הוא הדין דקאי על או"א מן בנים דאינון זו"ן והולך ומפרש כאן דשלח קאי על אב ואם ולמטה הוא מפרש ועל קן דציפורא כו' דבנים ואפרוחים וביצים הם זו"ן:

[עט] ואיהי אורייתא כו'. הוא עוד ראיה דהיא אם שידוע דהיא אורייתא כמו שאמרו חמשים שערי בינה כו' וכתיב תורת אמך:

[פ] ועל קן דציפורא דא. מה שאמרנו עכשיו שהציפורים הן זו"ן והקן המסכך עלייהו אימא עלאה דעלה נאמר לא תקח וכו' וכן אמר בתיקון ו' דקן ציפור היא סוכה, אימא עילאה כו', עיין שם:

[פא] אינון אתרוגי דכל חד כו'. שגם היא כלולה מו"ק ורוצה לומר שלכך נאמר ביצים לשון רבים:

[פב] כתמר. דאיהו לולב, כפות תמרים:

[פג] תמניא לקבל כו'. דזו"ן הן הוי' אדנ"י והן כלולין באימא עילאה:

[פד] ובכל פקודא ופקודא. רוצה לומר וכן בכל פקודא צריך להיות עשר ספירות כלילין בה:

[פה] שלח תשלח כתר חכמה. ואת האם היא אימא עילאה:

[פו] דבתרא. פירוש דמסכת בבא בתרא:

[פז] אזיל בספינתא. פירוש שירד אל הים שהוא ים החכמה:

[פח] ומאן ציפור כו'. הזוהר שאיל על איזה ספירה מזו"ן הוא רומז כאן:

[פט] כגון פרחים כו'. רוצה לומר ו"ק הכלולין ביסוד. דתרין ווי"ן הן ת"ת ויסוד. ובת"ת הן באור ישר, מעילא לתתא, וביסוד מתתא לעילא, באור חוזר:

[צ] דהא ביצים כו'. הוא ראיה לדבריו, דבנים הם תחות אימא עילאה על כן יש לספק מאן, או מבנים דגם הם ציפורים ומה דלא קראן אפרוחים דאפרוחים הן דלאו גמר פרי, או מאפרוחים ומפרש:

[צא] אלא לא הוי כו'. ויש לפרש הכל על רבב"ח דרבב"ח מפרש שלא תטעה דציפרא הוא מבנים לכך קאמר דימא מטי כו' דקאי על צדיק כמו שמפרש והולך:

[צב] עמודא חדא כו'. דרבב"ח קאמר שם ורישיה מטא לשמיא:

[צג] מארעא עד רקיע. דכן כתיב כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד כו':

[צד] איהו ימא. ים בגימטריה חמשים:

[צה] כגוונא דא כו'. דהיא נקראת י"ה על שם או"א דהיא כלולה משניהם:

[צו] כל. גם כן גימטריה נו"ן:

[צז] וכרסיא דלתתא. היא מלכות ורוצה לומר כאן דקאי גם כן על מט"ט דימא דמטי עד קרסולוי היא שכינתא תתאה שגם כן נקראת ים כמו שמפרש והולך והוא גם כן מארעא עד רקיע שהיא מרכבה לתרוייהו כמו שמפרש והולך והוא בדמותא דצדיק דבחול על ידו מתייחדין ובשבת על ידי צדיק ח"י עלמין:

[צח] ים המלח. דמלח הוא דין כידוע והוא מלכות וזה שאמר כסא דין דתרין כסאות, כסא רחמים וכסא דין והן אימא עלאה ואימא תתאה והן ג"כ תרין ימים, דים דומה לרקיע כו' עד דומה לכסא הכבוד וזה שאמר ים המלח – כסא דין:

[צט] עליה אתמר כי כו'. מביא ראיה דמט"ט נקרא צפור:

[ק] שית יומין דחול. הן ו'"ק דיצירה:

[קא] דאיהו קול. מביא ראיה דקול הוא עמודא דאמצעיתא דו' קצוות הן תורה:

[קב] ואיהו שביעאה לון. רוצה לומר מט"ט הוא קול השביעי לו"ק דאיהו שליט עלייהו כנ"ל:

[קג] באימא. רוצה לומר מצד אימא התחתונה הוא קול השביעי דלכך נאמר יחולל אילות:

[קד] דבר דא צלותא. דצלותא היא מלכות שנקראת דבר כמו שאומר לקמן:

[קה] דמטי לה כו'. שמשם זיווג השכינה:

[קו] ורזא דדיבור אדני כו'. שמשם הדיבור ולכך אומרים אותו קודם התפלה שהיא דיבור:

[קז] כגוונא דא כו'. שעל ידו מתייחדים:

[קח] שר הפנים. דאיהו כדוגמת הצדיק בין זו"ן:

[קט] אז ירננו. דאז בגימטריה ח' דהן ח' אותיות דתרין שמהן הנ"ל:

[קי] ירננו. הן קול ודיבור:

[קיא] עצי היער. שהן נקראין עץ החיים ועץ הדעת:

[קיב] ונענה מלאך. הוא מט"ט כנ"ל:

[קיג] מגו אשא משמיא. הוא זו"ן שז"א נקרא שמים ושכינה נקראת אשא:

[קיד] ואמר הן הן כו'. שאלו השני שמות הן מעשה מרכבה שנעשה מרכבה לתרוייהו כנ"ל:

[קטו] והוו מתקבצי מה"ש. דבשעת היחוד ופניהם וכנפיהם כו' כמו שאומר לקמן:

[קטז] כבמזמוטי חתן וכלה. הן יחוד תרין שמהן הנ"ל שנקראו חתן וכלה כידוע:

[קיז] דאיהו יחיד נעלם. רוצה לומר אין סוף כמו שאומר בהקדמה שניה ולית דידע בך כלל ובר מינך כו':

[קיח] צריך לקשרא ליה כו'. שצריך מקודם להניח תפילין דבשעת קריאת שמע יהיה קשור בתפילין ומייחד בקריאת שמע:

[קיט] ובמאי קשרין. רוצה לומר כיצד קושרין:

[קכ] אדנ"י, ד' בתי דתפילין. הוא בשל יד כדלקמן ח' ע"ב עיין שם. ולא נחית הכא אלא לפרושי שם הויה ואדני דאיתנייהו בתפילין ומפרש והולך דתפילין דרישא הוא דז"א, הוי' ודיד – דנוקבא. והתפילין דז"א הוא אימא עילאה וזהו תפילין של ראש ותפילין של יד אנו מניחין לקשר זו"ן:

[קכא] ודא אימא כו'. רוצה לומר השם אהי':

[קכב] וקשרין ליה ישראל כו'. רוצה לומר דתפילין דרישא אנו מניחים בבחינת ז"א שהוא מניח אבל תפילין של יד אנו מניחין בבחינת עצמנו, לקשר זו"ן:

[קכג] ברא דסבא. לפי שנאמר בני בכורי ישראל והוא בכור שנוטל שני חלקים, דידיה ודנוקבא:

[קכד] דסבא דסבין. שחג"ת נקראו סבין:

[קכה] שיר דלוים. שהוא גבורה:

[קכו] אל מימינא. חסד:

[קכז] להעשיר יצפין. שנאמר מצפון זהב יאתה והוא מסטרא דבינה:

[קכח] קשורא דתרוייהו. בתפילין דרישא:

[קכט] יחודא דתרוייהו. בקריאת שמע וזהו יב"ק ועד כאן הוא סוד קריאת שמע ועכשיו הוא מפרש סוד תפלה:

[קל] בחשאי. דבור בלא קול:

[קלא] קדש הקדשים. יסוד דנוקבא ומלכות דידה:

[קלב] דהא ברוח כו'. אינון ג' ספירות חג"ת דילה דאינון כנפי ג' החיות, אריה שור נשר:

[קלג] אלא בקול כו'. דאיהו דמות אדם רביעאה:

[קלד] ועלייהו כו'. רוח מסטרא דתפארת, ענן מסטרא דחסד כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש ולכך כתיב גדול, ואש מסטרא דגבורה:

[קלה] קול דממה כו'. דבה הויה מהופכת כדלקמן:

[קלו] כגון טיפה כו'. שלכך איש מזריע תחלה יולדת נקבה דאז נקבה שליט על דכורא:

[קלז] סיני. הוא רעיא מהימנא:

[קלח] כשמיה כן כו'. רוצה לומר דאף על גב דאני ה' לא שניתי כו' מכל מקום בכרסיה שם שליט שפחה ח"ו כמו שמפרש והולך לקמן בסמוך:

[קלט] כן לבושי'. ואקרון בשמיה: ארבעה בגדי לבן – הוי', ארבעה בגדי זהב – אדני, כנ"ל:

[קמ] דתמן נשמתין כו'. ולפיכך מטי תמן פגימא מסטרא דנשמתין:

[קמא] ואסתלק שם ה'. דאיהו כלל אצילות דתמן לא מטא פגימא:

[קמב] דכלילין בשם יאקדונק"י. כנ"ל דכל עשר ספירות כלולין בשני שמות אלו וזה שאומר כשמיה באצילות כן לבושיה בבריאה:

[קמג] ועילת על כולא כו'. בכל ד' עולמות אבי"ע חייהון אלקות ולא אשתני כלל ואין פגימה שולט:

[קמד] ברשות היחיד. יחידו של עולם דהוא אין סוף דהוא אדון על כלא, עלת על כלא:

[קמה] ובג"ד אין קדוש כה'. רוצה לומר אין, קדוש דהוא עלת על כלא דמתפשט נהוריה על כה', כ' – כתר, הויה – מחכמה ולמטה כמו שמפרש והולך:

[קמו] ומאריה דכלא. אין סוף:

[קמז] באת יוד כו'. רוצה לומר בינה דהיא עלמא דאתי, נבראת מחכמה דהיא אות יו"ד. והעולם הזה דהוא עולם השפל, עולם העשיה, נברא בה' אחרונה דמלכות מקננא באופן:

[קמח] ומקורין דכל כו'. רוצה לומר מילוי ע"ב ומילוי מ"ה. מילוי ע"ב הן דיודי"ן, מרמז על שם הויה. מילוי מ"ה – דאלפי"ן, מרמז על אהיה אדני כמו שמפרש והולך. ואלו הג' שמות הן יסוד כל האצילות וכל השמות. אקיק, כולל ג' ראשונות, הויה – ו' קצוות, אדני – מלכות:

[קמט] הכא. רוצה לומר באצילות:

[קנ] ראשית דרכו. דאיהי ראשית לנבראים:

[קנא] תורת ה' תמימה. תורת ה' כנ"ל תמימה שאין שולט שם שום פגם ועלה נאמר כולך יפה רעיתי ומום כו':

[קנב] מהכא דאית ספירות כו'. רוצה לומר דהכי פרושו של הפסוק כל הנקרא בשמי, בין הנקרא בהויה, בין הנקרא באדני אבל ולכבודי, אותן דאדני שנקראו כבודי, בראתיו, הרי נשתנו:

[קנג] אית שמהן דמיין לחותמא. והן דבריאה:

[קנד] ואית שמהן דאינון כו'. והן דיצירה:

[קנה] ודמות כמראה כו'. רוצה לומר ודמות הוא רושם דבשעוה הנחתם מחותם דהוא כמראה אבל החותם הוא מראה ממש כמו שאומר לעיל לחותמא דמלכא דבהון אשתמודע כו':

[קנו] הוא מראה כו. רוצה לומר אותה שראיתי, הוא בעצמו מראה כו' דמרשימו דציורא בשעוה הבין הציורא בחותם עצמו אבל לא ראה החותם עצמו דבכלם אמר שראה אבל בכאן לא קאמר דראה אלא שהבין ואפילו הכי לא הבין רק החותם:

[קנז] אלין מראות. שנאמר ואראה מראות כו':

[קנח] דעלייהו דאתוון אתמר ודמות החיות. דאינון מרובעין:

[קנט] מראיהון כגחלי אש אלין כו'. דאינון עגולין כמו שאומר לקמן:

[קס] ובהון והמשכילים. רוצה לומר ועל האותיות ונקודות וטעמים נאמר והמשכילים כו':

[קסא] חיון עילאין כו'. כמו שאומר סגולתא דטעמין לעילא וסגול דנקודות לתתא והכל על אות ה"א ומפיק שבתוך הה"א היא הנקודה המתהלכת בין החיות:

[קסב] דרמיזין י'י'י'. והוא סגולתא וכן לקמן:

[קסג] נקודא דאמצעיתא כו'. היא מלכות שמתחלת בסוף התפארת:

[קסד] ששמה אדם. דתלת חיוון הנ"ל אינון אריה שור נשר:

[קסה] חכמה עילאה. רוצה לומר דהיא אתנטלית מחכמה כמו שכתוב (משלי ג יט) בחכמה יסד ארץ. וחכמה נקראת דביה אותיות כ"ח מ"ה, כ"ח – כ"ח אתוון דמילוי המילוי דשם מ"ה, והשם בעצמו הוא מ"ה, גימטריה אדם:

[קסו] בחמשה לחודש כו'. שעד כאן הוא בנקודות ועכשיו הוא מדבר באות ה':

[קסז] דאיהי אלקים. דאית בה ה' אותיות:

[קסח] כנוי. בגימטריה אלקים:

[קסט] לשם ה'. דארבע חיות הנ"ל הן ד' אותיות הוי':

[קע] ואיהי כרסיא. רוצה לומר מלכות שעכשיו מדבר בבחינה אחרת. ד' חיון עילאין הן חכמה בינה גדולה גבורה וד' חיון תתאין הן תפארת נצח הוד יסוד כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש דף ע"ג:

[קעא] ואיהי כתר כו'. רוצה לומר שמרמז ג"כ על כתר כמו שאומר בהקדמה שניה כתר מלכות ועלה אתמר כו' עיין שם:

[קעב] ואיהי כרסיא. רוצה לומר לכך נקרא אלקים כנ"ל:

[קעג] למארי כולא. הוא אין סוף:

[קעד] תלת ספרים. חסד גבורה תפארת כמו שאומר לקמן בסמוך דאיהו נהר כו':

[קעה] וירכב כו'. דכרוב ורכב וכבר הן שוין באותיותיהן:

[קעו] וסוסי אש. כנ"ל דתקין ליה סוסי' כו':

[קעז] שיתין רבוא. מסטרא דשש קצוות:

[קעח] ה' רקיע דיומא תניינא. שנאמר ביום השני ה' פעמים רקיע וביום הראשון ה' פעמים אור:

[קעט] דבה רשימין חיון. רוצה לומר ה' תניינא דאיהי מלכות דבה אינון חיות:

[קפ] דמקוריהון יו"ד ק"י וי"ו ק"י יקו"ק. דחיות אינון יודין כנ"ל וד' חיות אינון ד' יודין דמילוי ע"ב וההיא חיה דעל כולהון רמיזא ביו"ד דהוי' פשוטה:

[קפא] חמש אור. דבהון רואין לכך נקראין מראות:

[קפב] ה' קדמאה. בינה:

[קפג] דאיהו א' כו'. סדרן צריך להיות: קמץ, צרי, חירק, חולם, שורק:

[קפד] פתוחי כו'. אף על גב דשם בשור"ק בוא"ו, תירץ רשב"י בתיקון ע' עיין שם:

[קפה] וכל חד כו'. רוצה לומר אותיות של נקודות הן א' של אור:

[קפו] אחזי אקי"ק. דאיהו בבינה:

[קפז] ונקודין אלין סלקין אלקים. דכל נקודה עשר ורקיע ו' (כמו שאומר בתיקונים):

[קפח] אלקים. שלכך אמר מראות אלקים:

[קפט] דבהון שבע נקודין. רוצה לומר אותן שהן נקודות לבד מה שאין כן בקמץ:

[קצ] תלת לעילא. רוצה לומר קודם לחולם:

[קצא] לתתא. אחר החולם:

[קצב] דאתמר ביה ויתן כו'. שכללן בנקודה אחת שהוא הניצוץ של הקמץ וקבען ברקיע שהוא הפתח של הקמץ:

[קצג] ואיהו בצורת. רוצה לומר החמה:

[קצד] ד"א והמשכילים אינון נקודי. דלעיל דריש והמשכילים על אותיות:

[קצה] נקודין עגולין, אתוון מרובעין. כמו שמפרש והולך דחיות אינון מרובעין, וארבעה פנים כו' וגלגלי דכורסיא אינון עגולין וגלגלי הכסא עם הכסא הן נשמות החיות דאינון לבושין לכסא וכן הנקודין לאותיות וכן שם מ"ה לשם הוי':

[קצו] מראות דאיתגליין לך. הן ט' מראות מן וממעל לרקיע עד סוף הפרשה נאמר שם ט' פעמים מראה ועשירית, ואראה ואפול וכו' דלא יכיל להסתכל כמו שאומר לקמן:

[קצז] באיתגליי' ציורין. רוצה לומר ספירין דבריאה דאיתגלייה ליה מתוך השעוה אף על גב שלא ראה החותם:

[קצח] אבל בסתימו כו'. רוצה לומר באצילות:

[קצט] ואפילו מכל דיוקנין דאחזי לנביאי. רוצה לומר אפילו אותו דיוקן באצילות שהבין בסתימו דעיינין מתוך השעוה, אין לומר באין סוף כלל:

[ר] צורת דיוקין דכלילא מכמה נהורין. קאי אדלעיל דקאמר באתגליא ציורין וקאמר שראה דיוקן אחד שכולל כל הט' מראות כמו שאומר לקמן שראה מתוך מט"ט דאיהו כליל כל המראות:

[רא] דא אבן ספיר דמות כסא איהו לעילא כו'. דאבן היא ניצוץ, יו"ד ורקיע הוא ו' כנ"ל והאבן הוא למעלה מן רקיע אם כן הוא כזה   :

[רב] ותחת רגליו כו'. אף על גב דאינו כתוב כאן, משום דכבר כתוב בתורה:

[רג] איהי תחות ו"ה. שה' אחרונה שבשם היא נוקבא דז"א אבל מלכות הפרטי של עשר ספירות שהיא השכינה היא תחתם והיא שם אדני. דכתר ומלכות, זה – שרש השם, וזה – כלול מכל השם:

[רד] ועוד רקיע דא כו'. רוצה לומר האיך כולם מרומזים בא' ואמר דעמודא דאמצעיתא כליל כל השם הויה, בין י"ה דחו"ב, בין ו"ה. והוא רקיע שבתוך הא' כמו שמפרש והולך וכתר הוא הנקודה שעל הרקיע של הא' ומלכות הוא נקודה שתחתיו כנ"ל:

[רה] דכליל שם כו'. כידוע דירית לאו"א ונוקבא כליל בו:

[רו] ואיהו כליל כו'. רוצה לומר לכך הוא רקיע דהוא ו' כנ"ל:

[רז] דעליה אתמר כו'. מביא ראיה דהוא נקרא רקיע דכתיב נטוי כו' וכתיב נוטה שמים כו' ואיהו נקרא שמים, שמע מינה דהאי נטוי קאי עליו. והענין הוא דחיות קבועין במלכות כנ"ל ואיהו נטוי על ראשיהם:

[רח] כגוונא דא כו'. רוצה לומר הו' שבאמצע הא' הוא פרוס כיריעה והוא ראיה דהוא רקיע שבאמצע הא':

[רט] נוטה שמים לבדי. הוא עוד ראיה דנוטה קאי עליו:

[רי] מאן כו'. מפרש המקרא וג"כ חיזק לדבריו הראשונים ורוצה לומר הואיל והוא כולל כל האצילות, דאף כתר נכלל בי"ה, בחולם, ומלכות בו"ה, בחירק הרי כולם נכללין בו:

[ריא] מאן נטה ליה, עלת כו'. וכל זה המראה הוא א' ולקמן מפרש באיזה ספירה רומז הא':

[ריב] תניינא כו'. דכל שנאמר מראה הוא מראה בפני עצמו כמו שמפרש והולך:

[ריג] דא איהו יו"ד כו'. גימטריא אד"ם:

[ריד] כליל תשע כו'. כמו שאומר להלן אלין אינון נקודי כו' דנהרין בהון כו':

[רטו] וכלא א'. רוצה לומר דכולן נכללין בא' שבמילוי הוא"ו שהוא תפארת דז"א:

[רטז] דלית אדם בלא א'. כי תחילתו של השם הוא ו"ו בלא א' כי נעשה מאחוריים דאהי' שהוא גימטריא דם ואח"כ נכנס בו א' דאהי' שהוא כלילת הפנים דאהי', בתוך מילוי הוא"ו ונעשה אדם וכולא ע"י האלף שממנו נעשה אדם אבל תחלתו דם לבד הרי הכל נכלל בא':

[ריז] וכלא איהו עמודא דאמצעיתא. דאיהו א' כנ"ל וכן הוא כאן:

[ריח] איהו הוי' דכליל ואיהו כו'. רוצה לומר שלמעלה במראה הראשונה אמרנו שכלא נכלל בו מצד הוי' פשוטה שהוא מצד אותיות כנזכר לעיל דבאתוון אתבריאו חיוון כו' ובהון נהרין ד' אתוון כו' והוא בחיצוניות וכאן כולא נכלל בו מצד מילוי דמ"ה והוא מצד נקודות כנ"ל מצד פנימיותו והכל נכלל בא' וזה שאומר לאחזאה דאם רץ לבך שוב לאחד רוצה לומר שאם תהרהר ח"ו מצד מספרן, שוב לאחד שהוא א', שכולן נכללין בו, להורות שכולן א':

[ריט] ודא שכינתא דהכי כו'. מביא ראיה שהיא נקראת אש וזה שאומר בגין דא כמראה אש:

[רכ] בית לה דאיהי כו'. שנקראת כנסת ישראל דכניש כולא בה:

[רכא] אש נוגה כי כו'. עכשיו הוא מביא ראיה מפסוקים. אש נוגה כמו שאומר לקמן דנקראת נוגה. כי ביתי כו' והיא נקראת תפלה כמו שכתוב ואני תפלתי כו':

[רכב] ואיהי אש בית כו'. עכשיו הוא מפרש כל השלש מראות. מראה הראשונה ראה בצורת א' והוא יום א' שהוא חסד כמו שמפרש והולך, אע"פ שאמר דא' שראה הוא ת"ת, ראה אותו מסטרא דחסד. מראה השניה ראה ב' שהוא גבורה כמו שמפרש והולך. וכן ראה בשכינה מסטרא דגבורה כנ"ל. והענין, כי ת"ת הוא הוא בסטרא דחסד, ומלכות בסטרא דגבורה, ומראה השלישית ראה ת"ת מצד עצמו דכולל חו"ג כנ"ל דאיהו יחודא דתרווייהו וראה ת"ת בין חו"ג כסדר מימין לשמאל דהוא בין חו"ג:

[רכג] דאיהו ב' כו'. רוצה לומר לכך קאמר אש בית, בית הוא ב', יומא תניינא ואש דאיתברי בו גיהנם:

[רכד] א' יומא קדמאה כו'. דא' איהו אור כמו שאומר לעיל ואיהו גן עדן שגנזו לצדיקים:

[רכה] עמודא דאמצעיתא כמראה אדם. כמו שאומר לעיל תפארת אקרי אדם:

[רכו] כליל תרווייהו. דשם מ"ה שהוא גימטריא אדם, כולל חו"ג:

[רכז] וא"ו לימינא. דוא"ו גימטריא אחד, לימינא שהוא א' כנ"ל:

[רכח] ל"ב לשמאל' יו"ד כו'. בית לה, ראשי תיבות ל"ב ואינון ל"ב אלהים שהם מסטרא דגבורה במעשה בראשית אף על גב דהן בחכמה מכל מקום הן בבוצינא דקרדוניתא שהוא גבורה דעתיק כידוע:

[רכט] ממראה מתניו ולמעלה וממראה כו'. כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש דממראה מתניו ולמעלה נצח וממראה מתניו ולמטה הוד כידוע דבו"ק נקראים נצח – מעלה והוד – מטה כמו שאומר לקמן ירכא ימינא ואסתכל לעילא כו' ירכא כו' לתתא והענין כמו שאומר לקמן והאחת גבוהה מן השנית עיין שם:

[רל] דמתמן בנינא דעלמא. רוצה לומר דלכך מתחיל מחסד המראות דמתמן בנינא שהן שבעת ימי בראשית, מה שאין כן למעלה, בג' ראשונות שאינן אלא במחשבה:

[רלא] ה' עילאה כו'. רוצה לומר שמראה הששית הוא בינה וראה אותה בששית, שהתחלת ראייתו הוא מחסד שלמעלה אין ראיה שולט אלא שראה הבינה באתפשטותא למטה בה' ספירין לפיכך אחר שהזכיר ה' ספירות, הזכיר הבינה בהתפשטותה ואח"כ ליסוד כסדר:

ה' עילאה כו'. רוצה לומר שהיא באות ה' שהתפשטותה בה' ספירות ובה נ' תרעין, עשר לכל ספירה כמו שאומר לקמן ואתפשטותא דה"א עילאה עד הוד כו':

[רלב] ונגה לה סביב. רוצה לומר שמשם מתחלת השכינה שנקראת נגה כידוע שבסיום האימא מתחלת וכמראה אש קאי על אימא עילאה דמינה מתערין:

[רלג] ובה שית מראות. רוצה לומר שהיא המשלמת לששה שהיא הששית:

[רלד] דא צדיק. שעל הקשת נאמר אות ברית:

[רלה] דאיהו כליל כו'. רוצה לומר שכל המראות ראה מתוך מט"ט שכולן נכללין בו:

[רלו] דאתמר נקבה תסובב גבר. רוצה לומר שהיא מסובבת היסוד ולכך נאמר סביב רוצה לומר סביב הקשת:

[רלז] אש נגה. ראיה שעלה אומר שהיא נקראת אש נגה:

[רלח] חכמה עילאה. שנקראת כבו"ד גימטריה ל"ב נתיבות חכמה:

[רלט] דמות דילה. רוצה לומר שנאמר מראה דמות, משמע אף המראה שראה ביצירה, לא ראה כבוד ה' בעצמו אלא דמות דילה והוא בשכינה שכל הספירות נכללין בה ולכך ראה חכמה אחר השכינה כנ"ל בינה אחר ה’ ספירות כי חכמה למעלה במקומה, אף ביצירה, אין ראיה שולט שם ולכך ראה אותה במלכות ובינה בז"א כי אבא יסד ברתא כמו שכתוב ה' בחכמה יסד ארץ שמשם הוא גילוי החכמה כידוע ואימא יסד ז"א כמו שכתוב כונן שמים בתבונה:

[רמ] וכד מטא לדמות כתר כו'. רוצה לומר שרצה לראות כתר היצירה, לא במקומה אלא למטה במלכות היצירה ששם נכלל כנ"ל:

[רמא] דלא יכיל למסבל. לכך לא נאמר בו מראה:

[רמב] ואם מראות דלתתא כו'. רוצה לומר אם כתר דיצירה, ורק דמות דידה, כל שכן וכל שכן לכתר דבריאה, במקומה למעלה וזה שאומר ומראות עילאין רוצה לומר למעלה זה שאומר דבריאה רוצה לומר שהן שני עילויין וזה שאומר כל שכן וכל שכן שתי פעמים וכן באצילות כתב למעלה שתי פעמים, כל שכן וכל שכן, שעד כאן הוא סיום השנה:

[רמג] וברזא דאות א' כו'. לפי שאמר למעלה דשמא מפרש כליל תשע נקודין ועשירית כליל מכלהו וכולהו כלילין באות א', אמר כאן שכל העשר מראות נכללין בא', ברזא דט' נקודין ועשרית כלילא מכולהו ובו כל המראות חוזרין לא' כנ"ל וזה שאומר תשכח חלם כו' די' שעל הא' הוא חולם על הו' שבאמצע הא' וי' שתחתיו הוא חירק והו' הוא שורק:

[רמד] ואיהי גלגל כו'. דוא"ו הוא ג' נקודין, ראש תוך סוף, וג' נקודין שבו, חולם חירק שורק, הוא רומז לו"ק:

[רמה] סהיד על יחודא. רוצה לומר אות א' דהוא אחד:

[רמו] כדי שתמליכהו כו'. באחד דהוא א':

[רמז] ו' כליל תלת כו'. הן חולם חירק שורק הנ"ל שעל הו':

[רמח] ובי' כולהו כו'. כנ"ל דנכללין בא' שהוא אחד בחושבן אותיותיו. כל בחושבן האמור כאן, הכל הוא במספר קטן:

[רמט] איהו קומץ. כי כולם בחכמה עשית והן סתימין שם וזה שאומר קומץ:

[רנ] שית סרי אנפין דחיוון. שנאמר וארבעה פנים לאחת:

[רנא] כל נקודין כו'. דניצוצין של הט' נקודות הן ששה עשר:

[רנב] באלין חמש כו'. רוצה לומר אלה חמש נקודות הן סתימין בחכמה ששם קמץ דרמיזין בקומץ דיד בסתימו, כעין יו"ד דאיהי בחכמה ובבינה הן פתוחין ששם פתח ושם פתוח לחמש נקודות כל אחד בפרט ורמיז לחמש אצבעין בפתיחת היד ורמיז לה' דאיהי בבינה:

[רנג] הכהן. כנ"ל דחכמה נחית בברכה דכהנא:

[רנד] כחשבן. רוצה לומר חשבון דנקודין הוא במספר קטן:

[רנה] כי יד כו'. י"ד פרקין:

[רנו] על כס י-ה. דבהון אותיות י"ה כנ"ל:

[רנז] איהו יו"ד. רוצה לומר יו"ד מלא:

[רנח] אלא יודיך ואינון כו'. דבקמץ אינון סתימין באות יו"ד דאיהי קמץ כמו שאומר לעיל והיא חכמה, יו"ד עילאה, יו"ד של המילוי דבה תרין יודין ואינון חכמה עילאה חכמה תתאה דאבא יסד ברתא וזה שאומר ואינון י"י מן כו' ומתפתחין בפתח שהיא הבינה:

[רנט] ובאן אתר מתפתחין. דביו"ד איהו סתים, בקמץ כמו שאומר לעיל:

[רס] את שני כו'. שת"ת מקבל מחו"ג וכן מלכות מחו"ג כמו שאומר לעיל ולכך בצרי ובשבא הן שני המאורות, ת"ת ומלכות, רק כי הגבורות מקבלות מאימא ע"י ת"ת אבל החסדים מקבלים מאבא שלא על ידו כידוע בסוד אבא יסד ברתא לכך בצרי שהוא חסד הן שוין ובשבא, גבורה, את המאור הגדול כו':

[רסא] ואינון ל"ב כו'. כנ"ל דהרוצה להחכים ידרים:

[רסב] הרי מ"ב. דז' ספירן, מחו"ג שהן תחילת הבנין, הן בשם מ"ב ובהון אצטיירו כמו שאומר בתיקון ד' וזה שאומר ובגין דא כו':

[רסג] ובגין דא צרי כו'. דבשם מ"ב צייר עלמא, מ"ב דמעשה בראשית:

[רסד] בי' צייר כו'. לשון צרי:

[רסה] וייצר תמן צרי. רוצה לומר דבתיבת וייצר יש שם אותיות צרי. וכן בכל מקום שאומר בתיקונים תמן, אינו דורש כל התיבה כמו שאומר לקמן בתיקונים:

[רסו] בי' צייר אדם. דוייצר קאי על אדם ועל כן הולך ומפרש חושבן אדם:

[רסז] ביה צייר אדם. רוצה לומר שמא מפרש שהוא בפנים הספירות כנ"ל וזה שאומר הרי כו' וזה סוד עשר ספירות בלי מה – מ"ב מלבר, מ"ה מלגאו. וכל זה הוא ג"כ בשב"א כי הוא ג"כ התחלת הבנין, זה מימין וזה משמאל אלא שהתחלת הציור הוא בחסד שלמעלה הן במחשבה ולכך הוא שם צרי צייר כו':

[רסח] את המאור הגדול כו'. דבצרי שניהם שוין אבל כאן אחד גבוה מחבירו:

[רסט] ובי' רזא כו'. לפי שנקודותיו שוות לצרי מפרש כל עניניו כמו בצרי לכך קאמר אוף הכי את כו':

[רע] ורזא דמלה כו'. רוצה לומר דכתיב שמו מ"ה, דבשמו מרומז מ"ה, והוא באחת מנקודותיו והוא שב"א:

[רעא] ואיהו וו"ו מן ויסע כו'. שהוא בת"ת, כליל מג' אבהן:

[רעב] ותלת נקודין יי"י. הן אותיות שניות של ויסע כו':

[רעג] איהו חמ"ד. רוצה לומר סגול דסגל לשון חמד:

[רעד] פני משה. ת"ת וכן חמה:

[רעה] הא אינון מ"ה כו'. דאיהו בנצח וכן משה בנצח כידוע וזה שאומר נ' שערי בינה כו' וכן ביצירה – מט"ט שהוא דוגמת הת"ת וזה שאומר ולתתא כו':

[רעו] ולתתא במלאכים. רוצה לומר מדרגת משה:

[רעז] חולם במלאכים. על גבי כל המלאכים כחולם דאיהו  על גבי כל נקודין:

[רעח] חרק חושבנא ו"ה. דנו"ה הן תרי פלגי דגופא ובהון הוי"ה אחת, י"ה בנצח ו"ה בהוד וכן איהו בנצח ואיהי בהוד. וי"ה הוא בשמים וו"ה בארץ כמו שכתוב י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ לכך חלם בגימטריה י"ה, חרק ו"ה:

[רעט] איהו אם. דאיהי בהוד והוא אם דאלקים דמ"ה הוא בנצח כנ"ל והוא אותיות לה"י מן אלקים הרי הוי' אלהים מתחלק בהן דהן תרי פלגי דגופא כנ"ל:

[רפ] סוד ה' כו'. דביה כל רזין גניזין:

[רפא] ובי' רנו כו'. כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש דכמה קיצין הן כל אחד כפי מדה דתליא ביה ונ"ו הוא ביסוד דעד הוד אתפשטותא דנ' תרעין ויסוד הוא ו' זעירא כמו שאומר בזהר שמות, הרי נ"ו:

[רפב] דכל נקודי כו'. שבתחלה ביאר נו"ן ועכשיו מבאר ס' דהוא סוד ואמר דכל נקודי כו' ואם כן שורק – ביסוד וביה אותיות סוד וזה שאומר צדיק יסוד עולם ביה סוד:

[רפג] שורק תניינא כו'. הוא שורק גדול וזה שאומר בתוספת ו':

[רפד] מ"ב. רוצה לומר בגימטריה מ"ב שהוא במלכות ושם במלכות כליל שם מ"ב כמו שאומר בתיקון ד' וכאן חושב הנקודות מחכמה עד מלכות וסדרן: קמץ פתח צרי שבא סגול חולם חירק שורק שורק גדול, כסדר מחכמה. ואל תיקשי שבתיקון ע' קא חשיב מכתר עד יסוד, כבר תירץ האר"י ז"ל. וכן שם מונה סגול קודם לשבא. וכולא חשיב כאן כסדר רק הפתח, שמתחיל, משום דמפרש ביה קרא:

[רפה] אי"ה וא"ה. והן א' בחולם דהוא י"ה, והוא אי"ה. וא' בחירק הוא או"ה. ושניהם בגימטריה כ"ח:

[רפו] דרמיזין בכסא כו'. עד מקדשנו כ"ח אותיות עם יוד אחר שין דמקדשנו:

[רפז] מיד דאסתלקו. פירוש, דאתפגם הכסא ואסתלק מינה שם הוי' כנזכר לעיל דהוא אי"ה או"ה:

[רפח] ואית דמוסיף ביה ב' כו'. כמו שאמר בתיקוני זוהר חדש דף ע"ג ע"ב בתר אלף ומאתן. וע"ב הוא לתשלום המאה של החורבן שהיה בפרט קטן תתקכ"ח, והקץ הוא מאה לאלף הששי מכוון, כמו שאמר בתיקוני זוהר חדש ותנוח כו' לקץ הימין דאיהו ימינא, והוא חסד דיסוד, מאה דאלף הששי. ועיין שם כמה קיצין:

[רפט] ואית דחשיב כו'. כלומר שחושב עשרים שנה קודם החורבן, דסבירא ליה דעשרים שנה קודם החורבן בטל התמיד והוי ליה משבטל התמיד אלף מאתים ותשעים כמו שכתוב (דניאל יב יא) ומעת הוסר התמיד כו':

[רצ] אבל גז"ד כו'. דהוא חבלי משיח דבאמן יהא שמיה רבא ינצל מהן:

[רצא] ושם ה' כו'. כאן מפרש האיך אתברי בשם הוי' הכסא:

[רצב] ואית אורייתא כו'. רוצה לומר דלא תיקשי היאך אמר אורייתא איהי שכינה הא אורייתא איהי בבריאה לכך אמר ואית כו':

[רצג] ראשית דרכו. דאיהי ראשית לנבראים:

[רצד] תורת ה' תמימה. תורת ה' כנ"ל, תמימה, שאין שולט שם שום פגם. ועלה נאמר כולך יפה רעיתי ומום כו':

[רצה] ובה תמים כו'. כמו שאמר לעיל דבנשמתא פגימה לא שריא כו':

[רצו] ה' אלקיך. זו"ן, אורייתא דאצילות:

[רצז] ומנ"ל כו'.  אף על גב דכתיב תורת ה' מכל מקום מינא לן דתליא בשמיה:

[רצח] ועם אנכי כו'. עיין בגמרא דמכות בסופה:

[רצט] והיינו ב' דאתוספת. ב' דבראשית:

[ש] זאת התורה אדם כו'. רוצה לומר, ראיה דשכינה איתקרי תורה דכתיב זאת התורה וראיה דתליא בשמיה דכתיב אדם בגימטריה מ"ה דא יו"ד כו':

[שא] ובגין דא כבוד כו'. רוצה לומר דאמרנו דאית אורייתא דאצילות דשכינה דנקראת כבוד אל ואורייתא דבריאה דנקראת כסא הכבוד:

[שב] ומקבל בה כו'. כאן הוא ההגהה. וחסר ארבעה דרגין ביראת ה' וזהו סיומא דדרגא רביעאה: ומקבל בה. רוצה לומר באהבת השכינה:

[שג] אהבה בסופה. כמו שכתוב ואחריתך ישגה מאד (איוב ח ז) כמו שאמרו (בראשית רבה סו) צדיקים תחילתן כו':

[שד] ובארח רזא כו'. דהוי' הוא תורה ואדנ"י הוא יראה:

[שה] באש. אותיות שב"א:

[שו] ובגין דלא יעבדון פירודא. רוצה לומר דלא שריא קב"ה בלא שכינתיה:

[שז] דבה קריאת שמע. דקריאת שמע איהי בהיכל אהבה כידוע שהוא חסד שנאמר בה ואהבת וכן אומרים מקודם אהבה רבה:

[שח] דאיהי אמונה. דקריאת שמע איהי אמונה שצריך להאמין אחדות השם וקיבול מצותיו שלכך אומרים אח"כ אמת כו':

[שט] דבי' אתמר ואל כו'. רוצה לומר שלא יבא בעת דדינא שליט אלא בשעת החסד ולכך צריך ללבוש בגדי לבן:

[שי] חסן כו'. כמו שמפרש לקמן:

[שיא] חכמה איהי סדר קדשים. כמו שאמרו בעירובין (נג ע"ב) עלץ בנערה אהרונית עירנית כו':

[שיב] ודעת. איהי יסוד דכל ידיעה ביסוד כמו שכתוב והאדם ידע כו' וכל יסוד הוא דעת של פרצוף (פירוש מדה) שלמטה:

[שיג] מסטרא דשכינתא כו'. שהיא נקראת אמונת ישראל:

[שיד] ומסטרא דצדיק כו'. רוצה לומר דמסטרא דתרוייהו נקראת אמונה דמלכות כלולה ביסוד:

[שטו] דביה אוכלין כו'. רוצה לומר דבסדר מועד מיתניא האי מתניתין:

[שטז] כל ארבע כו'. הו"ד היא אותיות דה"ו, ארבע וחמש ושש. וסוד דמתניתין (פסחים פרק א' משנה ד') מפרש בתיקונין דתולין כל חמש הוא גלות, אלף החמישי. ושורפין בתחילת שש, החמץ, דאינון הקליפות. ועל זה נאמר למועד קץ כו'. וזהו סדר מועד:

[שיז] חוסן כו'. דשם מתחלת נוקבא. ואשתו של אדם מעמידתו על רגליו כמו שאמרו ביבמות (סג ע"א) שלכך נאמר עזר כנגדו:

[שיח] ישועות כו'. דגבורות נקראין ישועות כידוע:

[שיט] ידרים. דחסד נקרא דרום:

[שכ] ועמיה נצח. דנקרא דעת ג"כ מטעם הנ"ל הרוצה להחכים כו' וזה שאומר נעימות בימינך כו':

[שכא] ברזא דלהט כו'. דאינון טהור וטמא, אסור ומותר:

[שכב] דבלאו אורייתא כו'. רוצה להביא ראיה דעל כרחך לית ליה חוסר באורייתא:

[שכג] כגוונא דלית כו'. הוא ראיה לדבריו דבלאו אורייתא לית דחילו:

[שכד] דלית אורייתא כו'. כמו שאומר לעיל, אי איכא יראת ה' אין כו':

[שכה] חסרון בביתיה. הוא הגוף כמו שמבאר בסמוך אם ה' לא יבנה כו':

[שכו] אם ה' לא כו'. רוצה לומר אם שם ה' לא שריא בגוף, שהוא בלא תורה ומצות, שוא עמלו בוניו בו, אביו ואמו הגופנים, כמו שאומר לעיל כל בית שאין נשמעין כו' וזה שאומר ודא גרים כו':

[שכז] ובגין דא בראשית כו'. רוצה לומר דבשביל ירא בשת, ברא אלקים כו':

[שכח] והארץ היתה כו'. דאינון ד' אבות נזיקין: תהו ובהו וחשך ותהום, ד' קליפין:

[שכט] כגוונא דחד. נקט בור משום דלקמן, אין בור כו':

[של] ובור בגין כו'. דכתיב והבור רק מתורה, אין בו מים של תורה:

[שלא] איהי שקולה לגביה. רוצה לומר דהיא שוה לו, לכך מתקיימת בו:

[שלב] דבהון אשתלימו תרי"ג כו'. דתורה בגימטריה תרי"א כנ"ל דאינון ב' פקודין צריך לאקדמא:

[שלג] ואי תימא הא כו'. רוצה לומר דלעיל אמר דצריך להקדים התורה ליראה, גדולה תורה כו', דתורה קודם ליראה מלמעלה למטה, דמיניה נפקת. וכאן אמר דיראה ואהבה נפקו מחסד וגבורה, דהן קודמים לתורה דהוא תפארת:

[שלד] דמהכא משמע כל כו'. דמחסד וגבורה – יראה ואהבה שהן קודמין שתורה דאיהי תפארת מינייהו נפיק:

[שלה] אלא כלא קשוט כו'. רוצה לומר דבשם הוי' היוד קודם שהוא חכמה, תורה. ובאדנ"י היוד, חכמה, הוא אחרון. לפיכך מסטרא דקב"ה צריך להקדים תורה ליראה ומסטרא דשכינה צריך להקדים יראה לתורה:

[שלו] תפארת איקרי אדם. רוצה לומר כמו אדם דראשון למחשבה כו' כן תפארת שנקראת אדם:

[שלז] איהו ראשון כו'. רוצה לומר יו"ד דהויה הוא חכמה דהוא ראשון:

[שלח] ובגין דא כוונה כו'. דמסטרא דשכינה דאיהי נקראת מצוה, היראה דאיהי מחשבה, קודם:

[שלט] ובגין דא אשה כי תזריע. רוצה לומר דהיא מזרעת קודם:

[שמ]  * (ע' בפתיחה) בכל פקודי. כאן הוא סיום המאמר, ואח"כ הוא ליקוטים מלוקטים דאורייתא אית כו' אתמר תמן אז כו' מהאי אז כו' ואית כבוד נברא כו' איהו עלת כו' כל אחד הוא ליקוט אחר ממקומות מפוזרים.

[שמא] דיראה דאורייתא אית כו'. רוצה לומר דגם מסטרא דקב"ה יש יראה והוא יראה דאורייתא והוא תורה שבעל פה, נוקבא דז"א. וכולא בקב"ה דאיהו תורה. דתרין נוקבין, חד בשכינתא תתאה, מלכות, וחד – נוקבא דז"א והיא ה' דהויה:

[שמב] אתמר תמן כו'. רוצה לומר גם בז"א יש שני שמות, הוי"ה אדנ"י, דהן ח' אותיות, מנין א"ז. וזה שאומר, מלאך, דהוא בגימטריא שני שמות הנ"ל:

[שמג] מן השמים. רוצה לומר בז"א:

[שמד] מעשה מרכבה. כנ"ל דמט"ט מרכבה לז"א כמו שאמר לעיל ואיהו רכב לעמודא דאמצעיתא:

[שמה] מהאי אז תליין כו'. כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש דף ע"ג, דס"ד כנפים וח' דא"ז – הוא ע"ב, וזהו חסד, ח' וס"ד:

[שמו] דביה צריך וכו'. דהם במלכות. ולכך נאמר והוכן בחסד כסא (ישעיהו טז ה) וסיפא דקרא וישב עליו, וזה שאומר וישב כו':

[שמז] עשור אמת מ"ה. דעשור א' הוא ג"כ א', דאין פחות מא':

[שמח] מוריד הטל. ראשי תיבות מ"ה, וטל – גימטריא יו"ד ק"א וא"ו, וזה שאומר לאנהרא כו':

[שמט] דאיהו כליל. דה"א גימטריא ו', והשם מ"ה הוא בת"ת ששניהם הם זו"ן דכלולין בהן עשר ספירות וזה שאומר עשר ספירות בלי מה, מ"ה בז"א, ובל"י במלכות, כמו שאומר בתיקון ד' דשם מ"ב הוא במלכות, ל"ב נתיבות ועשר אמירן, וזה – בל"י. וזה שאומר דאינון לקיבלייהו כו':

[שנ] עשרה עשרה הכף. כמו שאומר לקמן יוד מעילא לתתא, יוד מתתא לעילא, וזה הכף. וזה שאומר ודא כו':

[שנא] כ' מן כתר. דמן כתר ולתתא עשר, וכן למפרע עשר, עד כתר, לכך בו נכללין כ':

[שנב] עשרה מן כו'. כמו שאומר לעיל דבנוקבא הויה מהופכת:

[שנג] מדלג כו'. רוצה לומר מדלג ההרים, ראשי תיבות מ"ה. וכן מקפץ הגבעות כנ"ל דבתרווייהו שם מ"ה:

[שנד] אינון אמהן. שכינה עילאה ותתאה ורוצה לומר דלכך נאמר גבעות בלשון רבים:

[שנה] דאיהו תנועה גדולה. רוצה לומר מלך:

[שנו] בגין כו'. לפיכך הוא מלך על כולם:

[שנז] אע"ג דכולהו כו'. רוצה לומר אף על גב דכולהו הוו מלך זה לזה מכל מקום איהו מלך על כולם דהוא ראשית דכולהו:

[שנח] כגון ברא כו'. רוצה לומר אף על גב דכולהו באצילות מכל מקום הוה זה לזה כסא כגון ברא כו':

[שנט] כעבד ושמש כו'. חשיב ד' דברים שהן כנגד ד' פרצופין, או"א וזו"ן שהן כולן כסאות זה לזה עד א"א וקחשיב ממטה למעלה:

[שס] כגון שבא כו'. רוצה לומר בחטף קמץ:

[שסא] ורזא דקמץ. חוזר ומפרש כאן קמץ ופתח משום דבכל נקודות מפרש למעלה אותיותיהן ונקודותיהן אבל בקמץ לא פירש רק הנקודה ובפתח רק האותיות לפיכך חוזר ומפרש כאן בשניהם האותיות עם הנקודות:

[שסב] מ' דאיהו מלך כו'. רוצה לומר דקמץ איהו בחכמה ושם הוא מילוי דיודין – ע"ב, ובפנימיות – מילוי דאלפין, מ"ה, כ"ח מ"ה, ובהן ה' יודין כמנין קמץ עם נקודותיו – נ', והיא ל"ך של מלך, וד' יודי"ן של ע"ב, מילוי דיודי"ן שהוא חכמה הוא מ' של מלך:

[שסג] דאיהו מלך גדול. כנ"ל דאיהו ראשית לכל:

[שסד] כי בי. גימטריה מ"ב:

[שסה] פתחו לי כו'. מביא הפסוקים ששם מרומז מ"ב ואח"כ מפרש פסוק ראשון ואח"כ השני. וזה שאומר כי בי כו'. ורוצה לומר דשם אב"ג ית"ץ, ד' נקודות בו. קמץ על א', שבא על ב', חירק על ג', פתח על ת'. וכן בכל הז' שמות של מ"ב:

[שסו] כי בי. הוא פתח כנ"ל:

[שסז] חשק. הוא ג' נקודות האחרים בשם זה, אפלטהו, ואשגבהו כי ידע שמי כו':

[שסח] קמץ קומץ כו'. עכשיו מפרש פסוק שני. ורוצה לומר דקמץ סתים ביוד ואתפתח בה' כנ"ל שהן חו"ב. ואם כן בפתח כלול י"ה, וזה שאומר אבא ב"ם שהוא הפתח, אודה י"ה, דבפתח אתפתח השער, ובי' פותח את ידך, שמשם ממלאין שאלתו לפיכך אודה י"ה. וזה שאומר ופתח עליה כו', רוצה לומר דלשון פתחו הוא פתח, דקרא מיירי בו, ופתח השער הוא ג"כ בפתח דכתיב זה השער לה', ופתח – בו השם הויה כמו שאמר לעיל דפתח סליק לחושבן הוי"ה וזה שאומר זה השער לה':

[שסט] וכמה רזין בנקודי. לפי שסיים כאן רזי דנקודין אלא שמפרש הפסוק פתחו לי שהתחיל בו, אמר שיש עוד כמה רזין בנקידין:

[שע] ואינון תנועות לגבייהו. רוצה לומר הטעמים תנועות לנקודות:

[שעא] כגון עפ"י כו'. רוצה לומר, דכן, על פי הטעמים, יחנו – בטעמים המפסיקים כגון אתנחתא סוף פסוק, ויסעו – בטעמים המשרתים:

[שעב] דאנהיגין לון כו'. הן ניגון הטעמים והן מפרשים המשך המאמר לפניו או לאחריו וכל ענין המאמר מתפרש על ידן ועיין בכוזרי באריכות:

[שעג] אתוון מתנהגין כו'. דבלא נקודות אין יכול לדבר כלל האות ולפיכך הן רוח האותיות:

[שעד] כי גבוה כו'. שהן הנקודות על גבי האותיות וסיפיה דקרא וגבוהים עליהם דאל תיקשי לך הלא הנקודות הם תחת האותיות וגם הן קטנים מן האותיות והיאך קאמר כי גבוה כו' לכך קאמר ואית נקודה דכל עלמא תליא:

[שעה] אינון אש. כנ"ל החיות מראיהן כגחלי אש:

[שעו] נקודי רוח. כנ"ל פנימיות שבהן רוח:

[שעז] ואינון כמבועי כו'. כמו שאומר בהקדמה שניה דשמא מפרש איהו שקיו דאילנא כמיא כו':

[שעח] כל חיתו שדי. אילן אתוון כנ"ל:

[שעט] ואית דשוי לון כו'. שהן ד' אותיות הוי"ה כנ"ל, או"א זו"ן:

[שפ] נקודי אדם. הוא א"א שמתלבש בהם בפנימיותם והוא שמא מפרש והוא היושב על הכסא שהן כולם כסא ליה כנ"ל:

[שפא] מסטרא דאימא ההי"ן כו'. שעד כאן פירש הנקודות ועכשיו מפרש אותיות השם שהם ד' יסודות כנ"ל והד' יסודות מתהפכין, פעם מים למעלה, פעם אש למעלה, פעם המים גוברין, פעם אש, וכן בכל הד' יסודות שמהן מזגי כל הטבעים ורחמי ודיני הרוחנים ונטייתם לצד זה או לצד זה ועניינם כפי הוי"ה, אם היו"ד למעלה – מים למעלה וכן בכולם ואם שני יודי"ן וה"א כגון יי"ה – המים גוברין וכן בכולם:

[שפב] ההי"ן לתתא מסט' כו' עד סוף הקדמה הכל ליקוטים וחסר כאן הרבה:

[שפג] למבני בהון כו'. כמו שמפרש והולך דיה"ו איהו ביתא:

[שפד] דאת י' כו'. דיסוד איהו י' זעירא:

[שפה] י"י מן יי"ק כו' אבנים שלמות. רוצה לומר דלכך כתיב לשון רבים:

[שפו] תבנה כו' דא ה'. היא מלכות שנקראת בית כמו שאומר לעיל כי ביתי כו':

[שפז] ו' דא קורה. שעל הבית:

[שפח] ועמודא כו'. הן העמודים שהבית נכון עליהם, והוא תלמיד חכם שעל הבית ובתוכו, כמו שאמרו מלכא בביתיה כו':

[שפט] ספירה תשיעאה כו'. דהוא סמיך למלכות שהיא עשירית:

[שצ] דאיהו סומך גאולה לתפלה. שיסוד נקרא גואל ומלכות – תפלה לפיכך הוא יסודא דבנינא שכל הבית נסמך עליו:

[שצא] ובי' סומך כו'. דת"ת סומך על ידו למלכות:

[שצב] כתפארת אדם. שנקרא אדם כמו שאומר לעיל:

[א] לשבת. כנ"ל:

[ב] ובי' כל הזוקף זוקף בשם. דהוא תלמיד חכם שהוא קורה ועמוד:

[ג] אבל לגבי יסוד כו'. שהוא למטה, יסוד הבנין. והענין, כי יסוד כורע להקים המלכות וזוקפין אותן בשם אל הת"ת, וזה סומך ה' כו':

[ד] הה"ד ברכות כו'. ראיה שצדיק הוא ברוך:

[ה] ואיהו ערוב כו'. רוצה לומר יסוד. שמבוי הוא שכינה כמו שמפרש והולך, וקורה הוא תלמיד חכם כנ"ל, והעירוב הוא להניח הקורה על המבוי והוא ע"י יסוד:

[ו] דישפיל ביה הקורה כו'. רצונו לתרץ כאן קושית הגמרא (ריש ערובין וריש סוכה) מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי דתני ימעט, ומתרץ דימעט הוא עד שיעוריה, דהיינו, דלכתחילה יניח למעלה מעשרה טפחים, אבל גבי סוכה אין קפידא רק שלא יהיה למעלה מעשרים אמה. והענין, כי סתם מחיצות הוא עשרה טפחים, ובמבוי צריך להניח הקורה על גבי מבוי, אבל בסוכה מחיצות שאין מגיעות עד הסכך כשירה:

[ז] לית אדם דמרכבה. רוצה לומר, שמא מפרש מלגאו לאצילות שהתחלתו מכתר. ושם יה"ו הוא ביסוד ומלכות ותפארת, מלמטה למעלה, דמלכות היא בין הת"ת ויסוד שמתחלת בסיום הת"ת וזהו בית של מטה אבל בביתא דלעילא שהוא ה' עילאה כנ"ל בית ראשון בית שני, הוא מלמעלה למטה, י' – חכמה, ה' – בינה, ו' – ת"ת, ג"כ אבן ובנין וקורה:

[ח] ואלין הוויין כו'. נראה לי סדרן כמו שרשמתי, ושרשן נ"ד הוויות מד' אותיות: י"ב שה' כפול בהן. י"ב שיו"ד כפול. י"ב שוא"ו כפול. ו' שי"ק כפולים. ו' שי"ו כפולים. ו' שה"ו כפולים. והן רמוזים באותיות ד"ן שבאדנ"י כידוע. ותחסר אות הרביעי מכל הוי' שכל ע"ב הווין הוא מג' אותיות. ועוד ח"י הוויות מג' אותיות: ג' של יה"ה, ג' של יו"ו, ג' של הי"י, ג' של הו"ו, ג' של וי"י, ג' של וה"ה. והן ע"ב הוויין. ויש עוד ששה הויות של צירוף יה"ו רק שאין חושב כאן בין שהשורש מד' אותיות בין מג' רק שכפול אות בהן כמו שאומר לעיל מסטרא דאימא כו'. וכשתראה בע"ב צירופים, תמצא כ"ד צירופים של הוויין מג' אותיות, והן ח"י הנ"ל שאות אחת כפול וששה של יה"ו, הן כ"ד. ותמצא שכל צירוף בהם שלוש פעמים והוא שלוש כ"ד הידועים נגד שלש אותיות יה"ו הנ"ל:

[ט] תקונא ה' כו'. סדרו כאן, שגם זה מיירי בד' אותיות הויה וד' אותיות אדנ"י והויה בהיפוכא:

[י] תקונא ה'. רוצה לומר בתיקונים הראשונים היה זה תיקון ה' וכן לקמן כסדר תיקון ו' ז' כו':

[יא] בראשית. שכל השבעים תיקונים הוא על תיבת בראשית, ע' פנים לאורייתא כמנין סו"ד והן תיקוני השכינה דאיהי קבלה כדלקמן:

[יב] בת ראשי. פירוש, שאלו השתי מלות הן אותיות בראשית וכן בכל השבעים תיקונים, במקום שלא יאמר תמן כו', דורש כל המלות בראשית. ורוצה לומר כאן, בת – מלכות, ראשי – חג"ת, דאינון ראשין, דמתמן מתחיל בניינא דעלמא כנ"ל והיא בת של הראשים כמו שכתוב (במדבר כא יח) כרוה נדיבי עם כו' וכולם מסטרא דילה, חגת"ם שבמלכות והן ד' רגלי המרכבה, ד' חיות, ד' אותיות אדנ"י, כמו שמפרש והולך:

[יג] אלה כו'. מפרש דראשי הן חג"ת, ג' אבהן, דכתיב ראשי בית אבותם וכן אלה הוא בג' אבות כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש בתחלתו אלה הם מועדי עיין שם:

[יד] בת עלה כו'. עכשיו מפרש מלת בת ולמה הוא קודם לראשי במלת בראשית:

[טו] ואיהי יו"ד כו'. מלכות שבמלכות הוא יו"ד כנ"ל:

[טז] מרגלית כו'. דג' אותיות הראשונות מן אדנ"י הן ג' גוונין מג' אבות אבל אות הרביעי כלולה מכולם:

[יז] גוון תכלת ואוכם כו'. רוצה לומר תכלת – מסטרא דילה עצמה, ואוכם – מסטרא דגבורה, דינא קשיא דינא רפיא:

[יח] את יו"ד מן אדנ"י כו'. דבה ג' אותיות יו"ד כמו שמפרש והולך וכן הוא בכל הארבעה אותיות מן אדנ"י:

[יט] כלילא מי"ב גוונין. כנ"ל דכל אות במילואו כלילא מג' גוונין של חג"ת אלא דג' גוונין של אות אחת אין דומה לג' גוונין של אות אחר, דהכל לפי המקבל, כדמיון השמש כידוע. והי"ב גוונין הן י"ב אבנים של החושן ובו ארבעה טורים נגד ד' אותיות הנ"ל, כל אחד מג' וזה שאומר וכולהו משולשים כו':

[כ] באבהן. הן חג"ת וכן בכהנים לוים וישראלים:

[כא] ורזא דמלה ואהבת כו'. רוצה לומר ראיה דחסד הוא לאהבה:

[כב] ואית גוון פשוט כפול כו'. רוצה לומר דיש שאין בה אלא גוון אחד ויש שיש בה ב' גוונין ויש ג' כו':

[כג] עד דסליק כו'. רוצה לומר שכל הארבעה ביחד הם עשרה:

[כד] נהירין כו'. כמו שאומר לעיל, דאותיות אדנ"י הן גוונין ואותיות הוי"ה הן נהורין והגוונין הן לפי הנהורין, דמלכות לית לה מגרמה כלום אלא לפום הנהורין דמקבלת מז"א שהוא הויה, הכי איתעבידת גוונין, באות פשוט דאיהו יו"ד איתעבידת גוון אחד, באות כפול – י"ה, ב' גוונין, חיוור וסומק. ובאות פשוט חיוור לבד וכן בכולם:

[כה] לע"ב כו'. דעשרה אותיות הנ"ל גימטריה ע"ב:

[כו] חש"ק כו'. הואיל ופירש לעיל האבות, פירש חשק, שנאמר באבותיך חשק, רוצה לומר דחש"ק שהן נה"י כלילן באבותיך כמו שמפרש והולך:

[כז] אינון ניקוד צבאות. כמו שאמרו חש"ק ה' צבאות, ה' הוא ת"ת דכליל מג' אבהן וזהו באבותיך חש"ק דאינון חג"ת. נה"י הוא ה' צבאות, ה' – בחג"ת, צבאות – בנה"י, כמו שמפרש והולך:

[כח] קמץ וכו'. כמו שאומר לעיל וקמץ הכהן. וחולם הוא ת"ת דנטיל מיניה יסוד. וכאן משמע דחולם הוא ת"ת, וצריך לומר דסגול הוא נצח וזה שאומר לעיל דמט"ט הוא חולם, במלאכים, דאיהו רכב לעמודא דאמצעיתא:

[כט] ועוד וכו' והמשכילים. שהתחלת הקדמה הוא בפסוק זה:

[ל] בפקודא תניינא כו'. עיין בהקדמת הזהר בפקודין ותמצא פקודא קדמאה במלת בראשית היא יראה ושאר פקודין שם משאר פסוקים וכאן דורש גם שאר פקודין וקצת מאותן פקודין, הכל במלת בראשית. ופקודא קדמאה לא אמר כאן לפי שאמר שם ומכל מקום כלול כאן בתקון דלעיל שדרש בראשית על מלכות כנ"ל והיא יראת ה' ועיין שם בפקודא קדמאה וכן בפקודא תניינא הוא ג"כ פקודא ב' דשם עיין שם אלא שדרש שם מפסוק אחר:

[לא] לחשבון זעיר. רוצה לומר מספר קטן:

[לב] דביה וא"ו. רוצה לומר, דהתחלת הפסוקים הם בוא"ו ואיהו מקור השמות, דשם ע"ב הוא בת"ת והוא וא"ו דשמא מפרש והוא אחד כמו שאומר להלן והכל מסטרא דחסד כמו שאומר לעיל, א' יומא קדמאה כו':

[לג] ואיהו מצוה. רוצה לומר מצד עצמה רק שתלויה בשמיה והן ד' דרגין כנ"ל:

[לד] פקודא תליתאה כו'. אף על גב דבפקודין דשם הוא פקודא שביעאה, כאן אמר אותן שבמלת בראשית:

[לה] ברית אש. דנפקא מאשא דיצחק, ק"ץ ח"י, מסטרא דבינה דאיהי אשא כנ"ל ועיין בזוהר ויקהל דף ר"ח וכן נוקבא ג"כ נפקא מתמן כידוע:

[לו] ועל תרין כו'. רוצה לומר י"ה דהם אורות של אשות האלו:

[לז] כתנות אור. לאדם ולחוה:

[לח] דאינון בהבדלה י"ה מן איש ואשה בתר דחאבו. רוצה לומר אחר שחטאו נלקח מהם י"ה דהן מאורי האש ונעשה במקומם כתנות עור:

[לט] וילבישם. רוצה לומר שלכך מברכין בורא כו', להפשיט עור של נחש ולהתלבש במאורי האש:

[מ] ואלין אינון כו'. שהרשעים בחייהם קרויין מתים והגוף שלהם שהוא עור נחש הוא קבר להון:

[מא] דדוחקין לון שעתא כו'. רוצה לומר לאחר מיתתן כמו שהיו מלובשין בההוא עור כל שעתא ולא פירשו ממנו:

[מב] ובמלאכא דילהון. רוצה לומר מלאך הממונה על חיבוט הקבר שהלך אחריו כל ימיו:

[מג] דאתבקע דמא בציפרניהון. כמו שמפרש והולך דהצפרנים הם שיורי מאורי האור והן הלבישו עור הנ"ל לכך אתבקע דמא דהוא מדוריה דיצר הרע בצפרנים:

[מד] ערומים הם מינייהו בגופא. רוצה לומר דגופא שלהן היה מלובש בכתנות צפרנים:

[מה] ונשמתא כו'. שהנר"ן היה מלובש במאורי האש ובשבת האדם מתלבש במאורי האש ואחיזתן בצפרני האדם ולכך במוצאי שבת, שמסתלקין, מברכין בורא כו' כדי להשאיר השארת מאורי האש ורואין בצפרנים להשאיר מן הצפרנים לגוף:

[מו] דבשבת אתחזא לון. רוצה לומר כמו (ירמיהו לא ב) מרחוק ה' נראה לי:

[מז] בתרין פתילות דאש. שהם כנגד איש ואשה, מאורי הנ"ל וכמו שאמרו אחד נגד זכור ואחד נגד שמור כידוע:

[מח] בכסות נקיה. דהוא כתנות הנ"ל:

[מט] כלא מתיבתא. דנחתו כמו שאומר בתחלת הקדמה:

[נ] חוליא. דהוא כעין יו"ד:

[נא] נטיל בר נש חרבא כו'. רוצה לומר, דבעובדא – קושרין אותו, ובדבור דקריאת שמע ותפלה – הורגין אותו. ולכך מניחין תפילין ואח"כ קוראין קריאת שמע:

[נב] דאתמר בה כו'. ראיה דבמילולא קטלין בחרבא דכתיב רוממות כו' וחרב פיפיות בידם, ולכך אמר לשון נטיל כו':

[נג] דאיהו יו"ד כו'. כנ"ל שהן ד' פרשיות של קריאת שמע:

[נד] שם יקו"ק י' כו'. שעד כאן פירש ג' אותיות הו"י ועכשיו הולך ומפרש כל הד' אותיות ועל ג' אותיות פירש פסוק אבנים כו' וכן בסוף פ' יתרו לא תבנה אתהן גזית וכתיב בסיפיה דקרא כי חרבך כו' דהאי חרבא הוא על המזיקין כמו שמפרש והולך:

[נה] ברישי' דחרבא. מקום אחיזת החרב:

[נו] דלית מאן דנצח כו'. שכאן אין כלל אחיזה לחיצונים כי אף שגם בבינה אין להם אחיזה מכל מקום דינין מתערין מינה:

[נז] לכל סטרא. דהוא ו"ק וזה שאומר בשית ספירן:

[נח] אינון ה"ה. דכל פה הוא בה' שקבועין בה ה' מוצאות לכך נקרא פה – מלכות כמו שאומר בהקדמה שניה וכן בינה כידוע:

[נט] ובג"ד בינה כו'. דשם הוי"ה הוא בבינה כנ"ל בנקודת פתח ומסטרא דילה החרב על הסטרא אחרא:

[ס] הקורא קריאת שמע כו'. דד' פרשיות בקריאת שמע כנגד ד' אותיות הוי"ה:

[סא] אדון המזיקין קשור. דהוא סמ' כמו שאומר לקמן דהוא קשור בתפילין ברצועין על קרנוי:

[סב] דאתמר בה וישכם כו'. רוצה לומר השכם כנ"ל:

[סג] בבקר. שהיא תפלת שחרית כמו שאמרו בגמרא:

[סד] כ"ש מאן כו'. שלמעלה אמר שישחוט אותו משום הבא כו' כל שכן מי שעושה בשביל כבוד השם כמו שמפרש והולך:

[סה] דבכל יומא תבע כו'. דבאצילות לא שליט, רק דשם תובע חובין כמו שאומר לקמן:

[סו] משמיא וארעא. הוא זו"ן דעשיה:

[סז] משמשא וסיהרא. היא זו"ן של יצירה:

[סח] מתרין כורסיין. הוא זו"ן של בריאה, כסא דין וכסא רחמים:

[סט] ותמן קב"ה ושכינתיה כו'. קאי על יצירה:

[ע] ועל שמייהו. רוצה לומר על שם שמש וירח שביצירה:

[עא] שמש ומגן כו'. מגן מצד הירח דהיא חפיא עלנא בגדפהא:

[עב] ה' אלקים. אינון קב"ה ושכינתיה:

[עג] לא יבוא עוד כו'. דעכשיו מכסה לפעמים הסטרא אחרא כמו שכתוב (תהלים פא ד) בכסה כו' וכן העננים נאמר (איכה ג מד) סכותה בענן וזה שכתוב (ישעיהו נט ב) כי עונותיכם מבדילים כו':

[עד] ותמן ייתי כו'. רוצה לומר דשם אין שליטה רק דתבע כו':

[עה] מאלין דאתמר כו'. שנשמתן מאצילות:

[עו] דמסטרא דלהון. רוצה לומר מג' עולמות הנ"ל:

[עז] בתרין קרנוי. דלא ישלוט ויפגום בזו"ן של עולמות הנ"ל:

[עח] וחד בדרועא. כמו שמפרש והולך בגין דלא יתקרב לסטרא דגבורא והוא מסטרא דלהון והן ג' רצועות של תפילין, ב' של ראש ואחת בזרוע שמאל שהוא גבורה:

[עט] אבל מסטרא כו'. רוצה לומר דלכך אין צריך אלא לו' סטרין:

[פ] ועוד קריאת שמע כו'. למעלה אמר שקריאת שמע הוא חרב, ועכשיו פירש שהוא ג"כ רומח וקירטא וקשת, והן נגד ד' אותיות הוי"ה:

[פא] כלילא משית כו'. אף על גב דהששה תיבין הן בכלל רמ"ח מכל מקום בהם בחינה בפני עצמה:

[פב] והוא קירטא. רוצה לומר שקריאת שמע הוא קלע:

[פג] חמשא אבנין כו'. רוצה לומר הן חמש אורות שמתפשטין בחמש ספירות חג"ת נ"ה ונכללין ביו"ד – יסוד כמו שאומר דה' עילאה כו' יו"ד יסוד נטיל כולא ובו נעשין כל החמש אורות אחד, וכן בקריאת שמע בפסוק ראשון חמש תיבות נגד חמש ספירות ונכללין בתיבה הששית שהוא אחד:

[פד] וקטיל בה ליצה"ר. כמו שאמר לעיל דיוד הוא החוליא, בעובדא, ועכשיו במילולא – קטיל ליה:

[פה] ובאן אתר כו'. רוצה לומר הקריאת שמע הוא אבני הקלע שנאמר אצל דוד (שמואל א יז מ) ויבחר לו חמש חלוקי אבנים ואח"כ כתיב ויקח משם אבן, שנעשו כולם אבן אחת אבל היכן הוא הקלע עצמו ואמר בתפילין וזה שאומר ויחזק דוד כו' בקלע ובאבן דהוא תפילין וקריאת שמע:

[פו] דאיהי כחוט דזרקא. דזרקא הוא קלע, דזריק אבנין כמו שאומר בתיקונין לקמן:

[פז] ואיהי ק"ש קשת. רוצה לומר דהיא לשון קשת:

[פח] מסטרא דברוך כו'. דברוך הוא צדיק כמו שכתוב (משלי י ו) וברכות לראש כו' והוא קשת הברית יורה כחץ:

[פט] רומחא כו'. לפי שפירש באיזה ספירה הוא הקשת, עכשיו פירש באיזה הן רומח וקלע. ואמר שהרומח הוא בעמודא דאמצעיתא ואוחז הרומח ביד, בה' אצבעות שהוא מלכות מסטרא דחסד שהיא בת היתה לאברהם ובכל שמה (בבא בתרא טז ע"ב) וזה שאומר ואיהי לימינא כו'. והוא ו"ה של השם, רמ"ח – ה', ו' של רומח – ו', והוא מסטרא דימינא:

[צ] קלע ה' כו'. רוצה לומר, הקלע והאבן הן י"ה, חו"ב, והן י"ה שבתפילין, תפילין של ראש הוא ה' עילאה, והקשר של ראש הוא יו"ד, והן י"ה של השם והוא מסטרא דשמאלא כנ"ל דתפילין מסטרא דשמאלא וזה שאומר וכלא י"ה עם כו' רוצה לומר דמסטרא די"ה שהן לשמאלא אינון לא תעשה, ומסטרא דו"ה דאינון לימינא אינון מצוות עשה, וקלע עם הרומח הוא שם הוי"ה:

[צא] ומאן דנטיר כו'. שהיא ספירה השמינית מחכמה כמו שאמר לעיל:

[צב] דאיהי מממנא כו'. רוצה לומר והן המזיקין כמו שאמרו (בבא בתרא טז ע"א) הוא יצר הרע כו':

[צג] על שתין רבוא. דזה לעומת זה כו' (קהלת ז יד), והוא ובת זוגיה כנגד תפארת ומלכות, כמו שאמר לעיל צריך לאעברא ליה כו', ובתפארת – ו"ק, שבו ששים רבוא נשמתין דישראל, והוא נטיר מכולם בעובדא כנ"ל דאיהי חוליא, וכל שכן מי שעושה שניהם, המעשה והדיבור, שהורגו ג"כ כנ"ל וזה שאומר כל שכן מאן כו':

[צד] ועוד ברית כו'. חוזר לענינו הראשון:

[צה] מנא בעפרא כו'. רוצה לומר כלי עם עפר ליתן בתוכו הערלה:

[צו] אתחשב כאלו כו'. רוצה לומר בשתיהן, בדם ובעפר אתחשב כו' והולך ומפרש וההוא כו' ודם כו':

[צז] ושזיב ליה כו'. כי אות ברית הוא צדיק וצדק כמו שאומר ברעיא מהימנא (רלו ע"א), זו"ן והן מאורי האור, י"ה כנ"ל ובתר דחאבו אתמשך בערלה עליהון עור של נחש, סמ' ונוקבא. לכך צריך לידון בשחיטת מלאך המות ובעפר – חיבוט הקבר כנ"ל. ובדם הברית ובחיתוך הערלה ונתינתה בעפר – ניצול משתיהם. כי בדם הברית נתגלה היוד ובהסרת הערלה הה"א. וזהו, עולה שהוא בז"א ומזבח – בנוקבא:

[צח] ואם ההוא. בזה מפרש הפסוק (שמות כ כב) ואם מזבח אבנים שהוא מסטרא דסמ' ונוקבא, אבני נגף, לב האבן, כי חרבך הנפת כו' (שם) שאסור למול אותו:

[צט] תקין ליה כו'. רוצה לומר שמתקן ליה מזבח חס וחלילה:

[ק] ואיהו מן האדמה כו'. רוצה לומר ההוא מזבח אדמה שעושה:

[קא] ואיהי עפרא כו'. רוצה לומר העפר שמכין, כבגד תבלה ותעשה עפר:

[קב] עמיה יהא חולקי'. רוצה לומר ההוא שעושה המזבח הנ"ל:

[קג] וכאלו קשיר כו'. רוצה לומר ההוא דם דברית:

[קד] פסל. זכר:

[קה] ומסכה. נקבה:

[קו] אשר יעשה כו'. רוצה לומר אבוה דעביד ליה:

[קז] ואתמר ושם בסתר כו'. רוצה לומר ברית קודש דהוא בסתרו של עולם דהוא בסתירו:

[קח] דההוא בר כו'. רוצה לומר דלכך כתיב ארור אשר יעשה כו' דהוא מסטרא דארור:

[קט] דגרם מות כו'. רוצה לומר דגרם לאדם ולאשתו, זו"ן ולפיכך נקרא פסל ומסכה לפיכך אסור ביה דם דברית ומנא עם עפרא, להתגלות מאורי הנ"ל:

[קי] דאתמר בה עץ כו'. רוצה לומר דומיא דאילן שלש שנים כנ"ל ג' קליפין, דחטה עץ היא כמו שאמרו (סנהדרין ע ע"ב) חטה היה, וצריך לזרוק ממנה מוץ ומורסן וסובין לבד התבן שהוא דומיא דעץ האילן וזה שאומר דקליפה וקנה ועצו ועלין כו':

[קיא] ובגין דא לאו כו'. וכן אצל הברית לאו כולן שוין שיש חילוקים כמו שאומר בזוהר:

[קיב] ראשית לנבראים. שממנה נברא הכל והיא ראש לשועלים כידוע, ראש הבריאה:

[קיג] מגיד מראשית אחרית. רוצה לומר שה' מליל הכל על ידה כמו שאומר לקמן נגע בבת כו' והיא נקראת ראשית אחרית וזה שאומר מגיד כו':

[קיד] כד כו'. מפרש כאן למה נקראת ראשית ואחרית (ואורייתא):

[קטו] עטרת כו' עטרה בראש כו'. רוצה לומר באלו הג' שמות נקראת, שהיא עטרת בעלה. וכן בראש צדיק, יסוד. ולכך היא תגא דספר תורה, עטרת בעלה:

[קטז] ותמן גבורים. רוצה לומר בתורה שבעל פה שעומדים בפרץ, בפרצה של הלכה דאיהי קושיא, קליפה דחפיא עלה וזהו מלחמתה של תורה:

[קיז] ע"י משה. שהוא דרגא שלו:

[קיח] ומסטרא דעמודא דאמציעא כו'. נותן טעם למה נקראו נביאי קשוט:

[קיט] ושכינתא תורת אמת. חוזר לענינו הראשון דמסטרא דעמודא דאמצעיתא איתקריאת תורת אמת:

[קכ] ואתקרי' מראה כו'. נבואה מסטרא דנצח ורוח הקודש מסטרא דהוד כידוע:

[קכא] וביום הז' נתנה. חוזר למה שאמר תחלה וביומא תליתאה כו', האיך דנחתא מדרגא לדרגא ומלילת עם ישראל, שקיבלה שתי תורות – מחו"ג, וירדה על ידי משה – דרגא דת"ת, לשני לוחות – נ"ה, וניתנה ביום השביעי – יסוד:

[קכב] ובדרגא דילי' כו'. חוזר לענינו הראשון, דמסטרא דצדיק מליל עם ישראל דאינהו צדיקים:

[קכג] והא אוקמוהו לי' כו'. הוא בספר הבהיר (מ"ט ס"ג) ועיין שם:

[קכד] לי' מלכין כו'. רוצה לומר שהעשר ספירות, שאי אפשר שידבר על ידי כולם, כליל במלכות כולם ודבר על ידה:

[קכה] ודא י' בת. הוא פירוש על מה שאמר בבת יו"ד כלילין בה:

[קכו] תחות ה' מן כו'. כמו שמפרש והולך י' שאחר ה' הוא נוקבא:

[קכז] כגון הוה"י כו' בכל שם כו' נוקבא. הוא פירוש על מה שאמר בתחלה כלילא מכל הויין כו':

[קכח] ובגין כו' וראית את אחורי. רוצה לומר שלא תשיג את התורה ונבואה אלא ממנה שהיא אחורי וזה שאומר דלית נביא וחכם כו':

[קכט] ובגין דא כו'. כמו שאמר לעיל דרגא חמישאה ביראת ה' כו':

[קל] לנביא וחכם וחוזה. ג' מדרגות מג' אבהן חג"ת אלא בה וזה שאומר חכם בחכמתו כו':

[קלא] ויהיב לון קבלה מינה. רוצה לומר דמסר לון מפתחות שלה:

[קלב] *בזאת כו'. (הובא מלקמן תיקון יט, דף לט ע"א) עד וכ"ח אתוון (שם דף לט ע"ב), והיא מהשמטות בתיקוני זוהר חדש פ"ג ע"ב והואיל דמסיים חכמה מסטרא דחכימיא טעו המגיהים (ושמו את זה שם בדף לט):

[קלג] ת"ח אין אדם כו'. כמו שאומר שם בתיקון ו' ובגין דא מאן דבעי לאשגא כו', וכן בדף י"ד ע"א ומאן למחזי כו', ושם ע"ב ולית ידיעה כלל במלכא כו' ושאר מקומות הרבה:

[קלד] דעלה אתמר מצא כו'. דאיהי אשה יראת ה' היא תתהלל ואתמר בה זאת הפעם כו' לזאת יקרא אשה כו':

[קלה] ודא היא עת כו'. רוצה לומר דכתיב בה (תהלים לב ו) על זאת יתפלל כו' לעת מצוא ואמרו (ברכות ח ע"א) לעת מצוא זו אשה שנאמר מצא אשה כו' ויפק רצון כו' כמו שאומר למטה ורוצה לומר והיא נקראת עת רצון, ואני תפלתי כו' (תהלים סט יד):

[קלו] ודא היא עת כו'. שהיא עתו כמו שאומר בזוהר פרשת אחרי מות, דף נ"ח ע”א לתת אכלם בעתו מאן עתו דא עתו דצדיק דא מטרוניתא כו':

[קלז] וכמה עתות כו'. כמו שאמרו שם ואל יבא בכל עת כו' אמר ר' אבא כו' ר' שמעון אומר הא אוקימנא מלה בעתו והכי הוא ודאי והכי אתא כו' בג"כ לא יטעי כו' במה ייעול בזאת, בזאת יבא אהרן אל הקודש דהאי היא עת כו' וכן בזוהר פרשת וירא קט"ז ע"ב ר"י פתח ואמר עת לעשות כו' דא כנסת ישראל דאקרי עת כמה דאת אמר ואל כו' מאי ואל יבא כו' עיין שם ובזוהר פרשת תרומה קנ"ה ע"ב ההוא טייעא דהוה טעין כו' פתח ואמר כו':

[קלח] ושלמה אמר כו'. עיין לקמן דף ק"ד ע”א וע"ב בארוכה:

[קלט] דאיהו קדש ישראל לה'. רוצה לומר שלא לחברא לה עם הקדש דאיהי ישראל דלעילא אלא בזאת יבא כו' אל הקדש:

[קמ] מאי אינון אמרין. רוצה לומר בני ישראל אמרין לה ונבקשנו עמך דהיא עמהם באות דתפילין כו' כמו שמפרש והולך ועיין לקמן י"ז ע"ב ונבקשנו עמך דבגינך איהו נחית עלן כו' וכמו שאומר לעיל ח' ע"ב ועוד ה' דיד כהה דאיהי יונה קדישא כו' עד דנחתין לה לגבייהו הא נחתין לה לגבייהו קשרין כו' ותפארת איהו כבוש באת יוד עם ה' תתאה ונפשו קשורה כו' ועיין בזוהר פרשת פנחס רכ"ד ע”א וע"ב:

[קמא] וזאת ליהודה ויאמר. רוצה לומר דבריך ליה יעקב בה, דהיא דרגא דיהודה כנודע:

[קמב] דאינון נהירין מגרמי'. רוצה לומר מז"א דגוונין נהירין מיניה כמו שאומר לעיל:

[קמג] וסגולה דילי' כו'. רוצה לומר כי כל נקודות וטעמים של כל שם ושם יש להם סגולה בפני עצמה, דא לרחימו כנ"ל וכל הסגולות הכל מסטרא דילה כמו לרחימו איהי סגולה לרחימו מסטרא דחסד וכן כולם:

[קמד] מסטרא דחולם איהי סגולתא. רוצה לומר מסטרא דנקודת חולם היא הסגולה כמו שמפרש והולך למחול עונות ולחלום. והתחיל לפרש ענין החולם עצמו ואח"כ סגולתא דיליה:

[קמה] ברזא הויה כיקוק. רוצה לומר שאמר שהוא הויה אהי"ה ואמר ברזא דהויה בלבד הוא כיקו"ק שהוא עם הכולל נ"א כמו שמפרש והולך:

[קמו] וסגולה דיליה כו'. רוצה לומר לרפואה ולישועה:

[קמז] אקי"ק כ"א כו'. רוצה לומר שבו רומז כ' ואין סוף, והויה הוא תשע ספירות, והוא הסולם המוצב ארצה כו' כמו שמפרש והולך:

[קמח] אין קדוש כה'. רוצה לומר, אין הוא אין סוף, כ' דכה' הוא כתר, הויה הוא כל הספירות מחכמה עד מלכות, או"א וזו"ן, והכל הוא בחולם כנ"ל:

[קמט] אשתאר אם כו'. רוצה לומר חרק דהוא הוד דנטיל מבינה כנ"ל:

[קנ] ירא שבת. דתמן יראת ה' כמו שמפרש והולך, ברתא דמלכא דלא לשלטאה יראה רעה דהיא רצועה לאלקאה כמו שאומר בהקדמת הזוהר בפקודין:

[קנא] בט"ל מלאכות. רוצה לומר דשבת איהו ט"ל דקדושה כמו שאומר לקמן בסמוך:

[קנב] לקבל מ' מלקיות כו'. כמו שאומר בסמוך שלא ישלוט רצועה רעה, שפחה בישא, על עלמא:

[קנג] שעטנז כו'. רוצה לומר דהשפחה בישא היא שעטנז, שט"ן ע"ז כידוע והיא כלילא משור וחמור דאינון תרין פגמין בישין, שור מועד וחמור הוא ידוע, ועליהם נאמר לא תחרוש בשור ובחמור כו'. והרצועה שמלקין היא מעור של שור וחמור שהוא נגד השפחה הנ"ל:

[קנד] דאמר יעקב כו'. רוצה לומר ששלח לעשו שתחת ידו הוא השור והחמור הנ"ל לכך אל ילחם עמו כי כל סטרא דעשו בידו:

[קנה] על כל דבר כו'. רוצה לומר כל פשע שבא מסטרא דשור וחמור הנ"ל וכל זה מביא ראיה דשור וחמור אינון סטרא בישא כנ"ל:

[קנו] דאין מלקין כו'. רוצה לומר משום דלא שלטא כו' ולפיכך מלאכות דאינון לקבל מלקות – אסור וזה שאומר ווי ליה למאן כו':

[קנז] ובגין דא. רוצה לומר בגין דא דאיהי ברתא דמלכא כנ"ל לכך נאמר את שבתותי כו' ורוצה לומר הגמרא דשבת (סט ע"ב) שאמר שם את שבתותי כו' שמירה אחת כו' ומפרש כאן שהכל קאי עלה שעל ידה נשמרין כל הספירות שהיא שומר ישראל דלעילא וכשהיא נשמרת נשמרין כל הספירות וכן היא שומר ישראל דלתתא שכל הספירות שומרים אותנו – על ידה וזה שאומר

[קנח] ומאן דמחלל כו'. כיון שהיא אינה שומרת אז גם הקב"ה אין שומר, ששמירתו על ידה:

[קנט] ברשות דילה. הן דיורין דשכינתא והן ג' עולמות בי"ע, דבאצילות אין רע שולט כנ"ל והזר הקרב יומת, רק שלא יכניס בג' עולמות הנ"ל וזה שאומר ג' שמות, שפחה חללה זונה, וחללה לשון מחלליה כו':

[קס] דרשות דילה כו'. רוצה לומר דאינון נקראין תחום, שאסור לצאת מהן לסטרא אחרא, דלא שלטא בעלמא ואינון הגבול לה שלא יתקרב הסטרא אחרא:

[קסא] ומאי ניהו והיה כו'. רוצה לומר ישראל הן הגבול ששומרין את התורה ועל ידי זה אין מתקרב הסטרא אחרא:

[קסב] ולית ים אלא אורייתא כו'. רוצה לומר והן שומרים את התורה לפיכך הן גבול לתורה וכן לשבת כמו שמפרש והולך ושבת שקילא לכל אורייתא והיא ברתא דמלכא שנקרא אורייתא ושבת:

[קסג] דאיהו חול לים כחולי' כו'. רוצה לומר דחול לשון חוליא והוא שלשלת הכרוך על הצואר והחוליא הוא כל אחד מישראל ששומר את התורה ושבת:

[קסד] דאיהו שור מועד. רוצה לומר לכך צריך שלשה קשרים ולכך צריך על קרניו שהוא נוגח בקרן וזה בחול ובשבת שאין שם תפילין כנגדו אות שבת כנ"ל וזה שאומר ואיהו תפיס בקולר דשלשלאה דשבתא:

[קסה] ושכינתא שבת כו'. נותן טעם על שאסור להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים שרשות הרבים הן הקליפות, עלמא דפירודא, והיא – רשות היחיד כמו שמפרש והולך:

[קסו] דיחודא דעלמא. רוצה לומר שכל הספירות מתיחדין בה:

[קסז] גבהו כו'. כמו שאומר לקמן בגין דבה ארבעה אתוון כו' ואיהי דמות אדם דאיהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, גבהו מצד הפנימיות ורחבו מצד החיצוניות, שהן אותיות ברחבן, ונקודות כי גבוה כו' כנ"ל:

[קסח] דחריבת ביתיה. רוצה לומר גופיה, והוא מיתה, וזה שאומר ונתץ כו', כי השפחה היא חרבא דמלאך המות, או עניות שעני חשוב כמת:

[קסט] ענ"ג כו'. רוצה לומר ראשי תיבות: עדן נהר גן, כסדר הילוכן, ורוצה לפרש כאן הט"ל דקדושה שהוא מצד עונג שבת:

[קע] דאיהו עדון נשמתין. רוצה לומר עונג שבת הוא עדון נשמתין ולכך מרומז בו: עדן נהר גן, דנפקין ומתמלאין מעדן:

[קעא] ו' נהר כו'. רוצה לומר שענ"ג הוא יה"ו שהן ט"ל כמו שמפרש והולך:

[קעב] מבין י"ה כו'. רוצה לומר שהולך מכתר, בין חו"ב, ולפיכך נקרא י"ה ונהר עצמו וא"ו:

[קעג] דאיהו מופלא ומכוסה. כמו שאמרו (חגיגה יג ע"א) במופלא ממך כו' ובמכוסה כו', ובעדן כתיב עין לא כו', והוא ראיה דכתר איקרי עדן, וזה שאומר ובג"ד אתמר כו':

[קעד] טל להחיות את המתים. רוצה לומר שבו עתידים להחיות המתים כשעתיד להקים השכינה בטל דיליה ואז יקיצו וירננו שוכני עפר כמו שאומר בסוף הקדמה שניה, וכן הוא בשבת, דמאן דלא נטיר לה איהו מת כנ"ל, ומאן דנטיר יורד הטל עליו:

[קעה] ועלה אוקמוהו כו'. ושבת שקילא לאורייתא:

[קעו] כי ביתי כו'. רוצה לומר ביתי הוא המלכות, בית הכנסת:

[קעז] ודרור. בינה, בית המקדש, עלמא דחירו. וכן התורה – חרות, אל תקרי חרות אלא חירות:

[קעח] מארי תורה כו'. רוצה לומר מקרא משנה קבלה, שעליהן קאי והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע כמו שאומר לקמן, וכן כאן והמשכילים הוא בית הכנסת, יזהירו – אלין מארי תורה כו', כזהר הרקיע הוא בי מדרשא, שהן כנגד נר"ן, אותיות נקודות וטעמים כנ"ל:

[קעט] דבגינהון כו'. רוצה לומר כמו הצפור שאינה מנחת הקן בשביל האפרוחים, כן השכינה את ישראל בשביל מארי תורה כו', וזה גם צפור מצאה בית ודרור כו', בשביל אשר שתה כו':

[קפ] פתח ר"ש כו'. כלל הענין הוא, והמשכילים – הן אותיות, ונפשא דמשותף עם גופא, ושכינתא דאיהי כלילא ד' גוונין, חיוור וסומק שהן חו"ג, ירוק ואוכם שהן תו"מ, ד' אותיות השם, ורקיע דגן עדן, וגופא דבני נשא בגן עדן, שבהן מצטיירין האותיות והגוונין:

[קפא] יזהירו. הן נקודות, ורוחא, וקב"ה, ונהורא דגוונין דקב"ה, וכוכביא דרקיע דגן עדן, ועיינין דבני נשא דגן עדן, שבהן נהרין הנהורין והנקודות:

[קפב] כזהר. הן הטעמים, ונשמתא, ואימא עילאה, וכרסיא דנשמתין ביה, ואספקלריא דאנפין דנהרא בעיינין ואנפין:

[קפג] וגוונין לא נהרין כו'. דמינה נהרין כנ"ל:

[קפד] נפתחו השמים. כנ"ל דאיהו סתים כו':

[קפה] ואראה מראות כו'. רוצה לומר הנהורין דנהרין בגוונין דהן בשכינה וזה מראות אלקים:

[קפו] מר דאתמר כו'. והוא יסוד שנקרא שלום, ומלאכין מסטרא דיליה בוכים על גריעותא דיליה דהוא מר בגלות:

[קפז] אות בצבא דילה. שנקרא אות כו':

[קפח] בצבא דיליה. הן נ"ה, שכולם נקראו צבאות. ועל מט"ט, שהוא צדיק דלתתא בדוגמא דיליה, אמרו דאיהו אות כו'. שארבעה שנכנסו לפרדס (חגיגה יד ע"ב) שהוא עולם היצירה. ג' הציצו (ירושלמי חגיגה ט ע"א פרק ב הלכה א), וכולם הציצו במט"ט דאיהו כבוד אל כמו שאמרו במדרש הנעלם דמשה רבינו עליו השלום ביקש לראותו ולא ניתן לו אבל ר' עקיבא לא ראהו, וזה שאמרו ומאי דרש, היכי ידע אותו, אות בצבא שלו כו':

[קפט] לי' מתפתחין רקיעין ובי' כו'. דהוא כליל זו"ן, לכך מתפתחין ונהרין, וזה שאומר נפתחו כו' ואראה כו':

[קצ] וכען בוצינא כו'. דאת בדרגיה דיליה כמו שאמר לעיל כמה כו' ממשקופי רקיע, רוצה לומר שכולם מתפתחין כמו שאומר בגין דבך נהרא, ואמר וגוונין דרקיע כו', מצד הקב"ה, כמו שאומר וגוונין לא נהרין כו', הרי כליל משניהם:

[קצא] קום נהיר כו'. במילך:

[קצב] ב' איהו בית כו'. רוצה לומר מלכות, שבה כלולים כל האותיות:

[קצג] ראשית נקודה כו'. שבתוך הב' דגש קל, והוא נקודה, והיא ספירה הפנימית שבה כנ"ל, והוא מסטרא דחכמה כמו שאמר לעיל דנקודין מחכמה, והאי נקודה שבה כלולין תשעה נקודות והיא עשירית כמו האותיות:

[קצד] עלה. רוצה לומר על הנקודה הפנימית:

[קצה] כל כבודה כו'. רוצה לומר כבוד של בת מלך שהן עשר ספירות פנימים שהן מסטרא דחכמה שנקראת כבוד, ל"ב נתיבות, כלולין בנקודה של פנימה:

[קצו] ספיר גזרתם. דהיא אתנטלת מנהון:

[קצז] ואלין אינון דנהרין. כנ"ל דנקודות נהרין באתוון:

[קצח] וספירים אתקריאו כו'. רוצה לומר הנקודות, שהן עשר ספירות פנימים, נקראו ספירות כמו שאומר בהקדמה שניה, על שם דנהרין:

[קצט] מספרים. רוצה לומר נהרין:

[ר] כבוד אל. רוצה לומר מחכמה כנ"ל:

[רא] אתקריאו עשר ספירות בלי מה. רוצה לומר, בלי – ל"ב נתיבות, שהוא בחכמה, כבוד אל, ועשר ספירות. ומ"ה – על שם דנהיר בהון שם מ"ה, וזה שאומר ונחית בהו כו':

[רב] וכולהון נהירין באתוון. רוצה לומר הנקודות ושם מ"ה שבתוכן:

[רג] אלין ספירן ואתוון כו'. רוצה לומר, הב' – מהאותיות, והנקודה – מספירות כנ"ל:

[רד] בחכמה יבנה כו'. רוצה לומר הנקודות דנהרין בה כנ"ל:

[רה] וחשוקיהם אלין כו'. כמו שאמר לעיל חש"ק הוא נה"י:

[רו] דא נקודה מלגאו כו'. רוצה לומר חכמה דהיא יו"ד:

[רז] מבריח כו'. כל שם הוי"ה נכלל כאן שהוי"ה הוא בת"ת. והן מרומזים בבּ. י' הוא הנקודה שבה, ו' הוא העמוד שבאורך, מבריח מן הקצה אל הקצה הוא מגג עליון לגג תחתון שהן ב' ההי"ן שנקראו ג"כ בריחים וזה שאומר לקמן בסמוך ה"ה כד נטלין כו':

[רח] קשורא דתלת כו'. רוצה לומר היכן יסוד מרומז בב' ובמשכן:

[רט] יסוד עולם. רוצה לומר שעליו אתקיים עלמא דהוא חג"ת:

[רי] המשכילים יזהירו. כנ"ל המשכילים – רקימו דגוונין, יזהירו – ציורין דנקודין:

[ריא] וכלא כו'. רוצה לומר, ב' – הוא האותיות, רקימו דגוונין. ראשית – הוא הנקודות, מחכמה כנ"ל:

[ריב] כזהר דא אלקים. רוצה לומר אלקים, דבראשית ברא אלקים:

[ריג] עאלת לגנתא כו'. רוצה לומר שהתחיל לדרוש בעובדא דגן עדן וסיים מהרה וכן במשכן:

[ריד] כמה חיילין כו'. רוצה לומר המתיבתא דנחתו כנ"ל:

[רטו] לעילא ותתא. רוצה לומר, בשכינה ומט"ט, כמו שאומר לקמן המשכן וכתב אח"כ על מט"ט דאיהו מרכבה דילה ואיהו בדיוקנה:

[רטז] ההוא דאיהו חכם כו'. וזהו חכ"ם ל"ב:

[ריז] בשית יומי. ת"ת, ו"ק:

[ריח] מעשר אמירן. הן עשר ספירות שכלולין בחכמה שהיא יו"ד, והן י' מאמרות שבהן נברא העולם כמו שכתוב (תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית, ולכך קורא אותן עשר אמירן. והכל הוא במעשה בראשית ובמשכן (מעשר אמירן) רוצה לומר דלכך נאמר עשר יריעות:

[ריט] בעובדא דבראשית. רוצה לומר וזהו בעושי המלאכה, דו"ק הן היו אומנין במעשה בראשית, כמו שאומר כי ששת ימים עשה, בששת לא כתיב כו'. וזהו חכם לב בעושי, ל"ב שהוא בעושי, והוא שש משזר ובו עשר יריעות:

[רכ] בהון אשתמודעין אתוון. רוצה לומר במעשה בראשית כנ"ל והמשכילים אינון אותיות כנ"ל. וזהו חכם לב, שהוא משכיל, שהוא יודע האותיות דעובדא דמשכנא כעובדא דבראשית כמו שביארנו. וזה שאמרו (ברכות נה ע"א) יודע היה בצלאל כו':

[רכא] ואינון כ"ח כו'. רוצה לומר מ"ב אותיות כמו שביארנו לעיל דששת ימי בראשית כלילן מעשר אמירן ול"ב שבילין שהן מ"ב, וזה שאומר לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, שהן ששת ימים הנ"ל, וארץ כלולה מכל הו"ק כידוע:

[רכב] כ"ח אתוון וארבע סרי כו'. כמו שמפרש והולך, כ"ח – דבראשית ברא כו', וי"ד – דה' אלקינו ה'. כ"ח דבראשית הן ו"ק דששת ימים וזה שאומר את השמים כו' כנ"ל, אותיות שנבראו שמים וארץ. וי"ד דגניזין הן יה"ו (רוצה לומר ה' אלקינו ה' שהם או"א ות"ת כדלקמן בסמוך, הם יה"ו) דכליל ו"ק שהוא בן י"ה. וזה ה' אלקינו – שהוא או"א, יהו"ה – ת"ת. והן גניזין בכ"ח אותיות הנ"ל. בראשית – חכמה, אלקים – בינה, השמים – ת"ת, הארץ – דכלילא מכולהון. וזה ענינו, בראשית כלומר בחכמה, ברא אלקים את השמים. דאלקים הוא ל"ב נתיבות, ל"ב אלקים כמו שאומר לעיל בחכמה ובל"ב כו' כלילין כו' בחכמה דהוא כליל עשר אמירן אלקים ל"ב שבילין כנ"ל:

[רכג] כח מעשיו. רוצה לומר כ"ח דמעשה בראשית:

[רכד] וסימן אור כו'. רוצה לומר באור הי"ד אותיות, שהן יה"ו, בודקין ומבערין החמץ מן ה' בתראה שהיא אור הנר. וכן לאעברא עמלק משם שהוא כס י"ה, כסא לאו"א וזה שאומר ובאלין י"ד כו':

[רכה] אלין ארבע סרי דפורים. רוצה לומר י"ד אתוון דה' אלקינו ה', שהוא בו"ק, הן י"ד דפורים. וי"ה דכליל בו – הוא בט"ו בו:

[רכו] דא י"ד י"ה. י"ד וט"ו שהן בפורים, למחות זכר עמלק, וזהו כי י"ד כו'. ולא כמו שאומר י"ד דפסח הוא כי יד כו', שאין שייך לו אלא י"ד דפסח הוא דכ"ח כמו שאומר אבל כו':

[רכז] אבל סימנין כו'. רוצה לומר ארבעה עשר הוא הת"ת כנ"ל, ואור י"ד הוא או"א. וזה שאומר לעיל אור לי"ד בודקין רוצה לומר עם י"ה כו'. וזהו י"ד י"ה שקאמר שם, וכן כאן אור י"ד, אור – או"א, י"ד – ת"ת. וכן י"ד אותיות קדמאין הוא בראשית ברא אלקים, הוא י"ד דאו"א כנ"ל ראשית עם אלקים. י"ד תניינין – את השמים כו', ו"ק:

[רכח] ואינון כו'. רוצה לומר י"ד פרקי אצבעות שבשבילן נקרא יד:

[רכט] ואינון ג' פרקין כו'. מפרש י"ד פרקין דגופא:

[רל] ורזא דמלה כו'. והים עומד כו' הוא הגוף בו ב' פרקין:

[רלא] וכולא דא כו'. רוצה לומר אעפ"י שהים הוא בשכינה מכל מקום דא כגוונא דא כמו שמפרש והולך שהמשכן, שכינה, כלולה מכולהו תקונין דגופא. וזה שאומר תקונא דגופא כו' וענינו לפרש פסוק כל חכם לב כמו שמפרש והולך:

[רלב] ודא איהו ויעשו כו'. כנ"ל ל"ב ועשר יריען דכלילן בשש משזר:

[רלג] דא שבת. רוצה לומר שכינה עילאה, כמו שאומר דמשכן הוא שכינתא תתאה, כלול מששת ימי בראשית, וארון כנגד שבת:

[רלד] דמשכנא איהו כו'. שהיריעות שש משזר הן נקראין משכן כמו שכתוב בפסוק בהדיא:

[רלה] איהו שש משזר כו'. רוצה לומר שהיא השכינה, מלכות, דכלילא מו"ק כמו שמפרש והולך וזהו שש משזר ששזורה מששה שבה כלולין ביחד:

[רלו] צלע המשכן כו'. רוצה לומר שעליו נאמר ויקח אחת מצלעותיו, הוא מט"ט, ויסגור בשר הוא השכינה, כמו שכתוב שם לזאת יקרא אשה, בשר מבשרי, אבל הראשונה שהיא השפחה, עצם מעצמי, לא מצא עזר, וזהו צלעות המשכן שהן קרשים דוגמא דעצמות הגוף שהן קשים אבל בשר הגוף הוא השכינה שהיא דוגמת היריעות, ועצמות הן המרכבה לבשר, ובבשר כלילן אברים הפנימים שהן ו"ק וזה שאומר עלה אתמר כו':

[רלז] עצם השמים לטוהר. מביא ראיה שמט"ט נקרא עצם, שהוא היכל עצם השמים, שהוא יסוד דהיכלות, שהוא צדיק דלתתא כנ"ל:

[רלח] דא לב. דלב הוא דבר אחד, ולבא הוא דבר אחר, כמו שאומר בזהר פנחס, לב הוא אוקימנא אבל לבא כו', דלבא הוא לב הגופני ולב הוא אש היסודי שבלב, ועל לבא אמר לקמן שהוא פתורא ולב הוא ארון, וזהו אם אין קמח כו' (אבות ג יז). וזה שאומר לב נור דליק כו' רוצה לומר דארון הוא אותיות נור, וא' שבו הוא ל"ב נתיבות כידוע, י"ו למעלה י"ו למטה, ולכך נקרא ל"ב, ל"ב נתיבות:

[רלט] ואיהו שבת. כנ"ל:

[רמ] וביה שכינתא כו'. רוצה לומר שהתורה שמונח בארון היא השכינה עלאה שהיא תורת חכם, מחכמה. ובלב הוא הבינה שבו מבין דהלב מבין ובינה הוא השכינה עילאה. ובשבת הוא חירו כו' כנגד התורה שהיא חרות, אל תקרי חרות כו' (עירובין נד ע"א), דאור של גיהנם אין שולט בתלמידי חכמים כמו שאמרו בחגיגה (כז ע"א) וזה שאומר:

[רמא] דבגינה לא שלטין כו'. ששבת שקולה ככל התורה (ירושלמי ברכות ט ע"א, פרק א הלכה ה) כנ"ל:

[רמב] ומאי ניהו כו'. רוצה לומר זה בשבת אבל בגוף ובמשכן היכן מרומז ואמר שהכבד הוא הגיהנם (שהוא התאוה), ומרה הוא אש של גיהנם שהיא הקנאה שכל החלאין תלוין בה כמו שאמרו (בבא קמא צב ע"ב) על פסוק והסירותי מחלה כו' וזה שאומר ואחריתה מרה כו' עד יפלח חץ כבדו. ובמשכן הן מזבח הנחשת להעביר הגיהנם ואש של מזבח נגד אש של גיהנם, להעבירו. ולכך לא תכבה דגיהנם אין לו כבייה. וכן בתורה נאמר (יהושע א ח) והגית בו כו', ושמן על ראשך כו' (קהלת ט ח):

[רמג] כפרת הלב כו'. רוצה לומר כפרת הלב של האדם הוא במשכן כפרת של הארון ובשבת הוא פרישו כו'. מאימא עילאה שהיא נקראת סוכה כנ"ל כמו כפרת שהוא פרוש על הארון והלב:

[רמד] וחכמה במוחא כו'. רוצה לומר שהמנורה היא חסד ובו המוח שהוא חכמה במוח. וכן במנורה השמן שבו האור. וכן בשולחן הוא הגבורה ובו לב שבו הלב מבין, ארון ותורה כנ"ל:

[רמה] דאיהו משחא דאתמר כו'. רוצה לומר המוח הוא השמן ושמן הטוב הוא מוח טוב שמוכן לחכמה וזהו יורד על הזקן שזקן הוא שקנה חכמה כידוע:

[רמו] כנפי ריאה. רוצה לומר האומות שהן שתי הערוגות, הן שני הכרובים:

[רמז] פורשי כנפים. הן האונות:

[רמח] ודא שכינתא כו'. רוצה לומר לכך נאמר בצפון כו' כלומר שהוא בצפון כד נטלא כו':

[רמט] ברכת ה'. דבינה נקראת ברכה כידוע:

[רנ] תרין כליין. שהן שופכין מי השפע לאמה:

[רנא] ובהן שריין כו'. שנצח נקרא מעלה, והוד – מטה כנ"ל לכך הכיור על כנו:

[רנב] ופני ארי'. כמו שאומר לקמן דאריה הוא ראיה, שהוא באור, וזה שאומר ותמן מנרתא דליק:

[רנג] ופני שור. שנאמר (משלי יד ד) ורב תבואות בכח שור וזה שאומר ותמן פתורא כו':

[רנד] ופני נשר. שנאמר כנשר ירחף כו' בגופא והוא כדמות המשכן שפרוס מלמעלה וזה שאומר ותמן משכנא מתתקנא:

[רנה] דמות א' לארבעתן. כתיב אצל האופנים שהן מסטרא דילה, ואצל החיות היא ד' אנפין דכל חיה, שהן דמות אחת בכל חיה והיא דמות אדם, חיה הרביעית. וד' אנפין מסטרא ד' אותיות הוי"ה, ואדם מסטרא דשמא מפרש שהיא כלולה מכולם והוא במשכן עשר אמות אורך כו', לא הקרשים אלא גובה המשכן מעל הארץ, והקרשים מרכבה לאותו גובה:

[רנו] ואיהי ד' דאחד. שא' של אחד הוא כתר עליון, וח' הוא ח’ ספירות מחכמה, וד' מלכות, משלמת לעשר. לכך קאמר שהיא יו"ד אתוון דשמא מפרש. וכנגד הד' בעצמו אמר ד' אתוון דהוי"ה, והמנורה והשולחן והמשכן וקומה דמשכן הן ד' חיות שם הוי"ה וזה שאומר ואמלא אותו כו'. שידע כל האתוון על תיקונין למעבד המשכן על תיקונו:

[רנז] ד"א והמשכילין אינון כו'. שבהן הנפש, שתופא דגופא, והן אותיות:

[רנח] יזהירו כו'. והוא הרוח שבא מהם נקודות:

[רנט] דפרצופא כו'. כמו שאומר בתיקון ע':

[רס] באברין דגופא. שהם רבים:

[רסא] ככוכבי' כו'. שהן נקודות כמו שאומר לעיל וזה שאומר נהרין מזלייהו:

[רסב] ד"א והמשכילים אילין ד' סטרי כו'. ג"כ נגד ד' יסודין וד' חיות ונשמתא שאמר לעיל בסמוך והן כנגד נר"ן, אותיות נקודות טעמים כנ"ל והכל הולך אל מקום אחד:

[רסג] אלין ד' מלאכי' כו'. שהם עומדים בארבע רוחות העולם כמו שאומר בזהר ועליהם הכסא:

[רסד] נוריאל. צריך להיות אוריאל, כי נוריאל הוא על גביהם כמו שאומר לקמן בתיקונים בסוד ארגמ"ן:

[רסה] ד"א כו' ושפתותינו שבח. והוא משכיל כמו שכתוב משכיל לאסף, משכיל לדוד, כמה שבחים במשכיל:

[רסו] ובהון כו'. רוצה לומר האותיות שנקראו והמשכילים כנ"ל ונותן טעם כאן לשבחא למלכא:

[רסז] יזהירו כו'. לשון אור לכן נאמר ועינינו מאירות:

[רסח] ז' גלדי כו'. עכשיו מפרש יזהירו, בעיינין, מסטרא דנקודות:

[רסט] דאתמר בהון ועינינו כו'. רוצה לומר ז' גלדי עינא מאירות מן האור שבעיינין כמו ז' כוכבים משמש וירח:

[רע] אלא חמה כו'. ולכך נאמר חמה ולבנה בה' נקבה ושמש וירח לשון זכר הן לכך נקרא בפסוק פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה כפי הבחינה שמדבר ואנו רואין החמה והלבנה בכלל ז' כוכבי לכת:

[רעא] וכלא אתקשר כו'. רוצה לומר חמשה אלפין, בחמשה המשמשין לפומא, שאלפין הן כלל האותיות, וה' נקודין הן ה' תנועות גדולות שבהן נכללין כל הנקודות, הן ה' המשמשין לעין:

[רעב] חמש לגו חמש. רוצה לומר שראשיכם כו', הן המאירין בתוך טפכם, שהן עיני העדה נגד העינים כנ"ל כמו נקודות בתוך אותיות והן ב' ההי"ן, ה' עלאה דנהרא בה' תתאה:

[רעג] ומינייהו כו'. רוצה לומר מתוך הי' דנהיר בשתי ההין ניתן עשר הדברות בשני לוחות נגד שתי ההין, ה' דברות על לוח אחד, וכל אחד מאיר לה' מעלות של ישראל, ראשיכם כו', והלוח השני טפכם כו':

[רעד] וכל העם כו'. קול של עשרת הדברות, ו' דנפיק מן יו"ד. וכן באדם, בעיינין ופה הוא כולל כל השם הוי"ה. י"ה – בעינים, ו"ה – בפה. יו"ד – בעשר נקודין כנ"ל. ה' – חמשה דברים המשמשין לעינים, כנפי כו'. ו' – קול. ה' – בדיבור, בחמשה מוצאות כו':

[רעה] ד"א כו' מארי מקרא. בעשיה:

[רעו] מארי משנה. ביצירה. וכזהר – הלכה, כמו שאומר להלן, כנגד אותיות נקודות טעמים, נר"ן, כנ"ל:

[רעז] דאינון מ"מ מ"ט כו'. הוא ראיה על מארי מתניתין דהיא ביצירה שהיא מ"ט אנפין כו'. ומט"ט הוא מ"ט אנפין כו' כידוע בסוד מטה הנהפך לנחש:

[רעח] דיחודא עלאה. רוצה לומר פסוק ראשון:

[רעט] כה תאמר כו'. רוצה לומר אמירה שהיא מסטרא דבינה שהיא כ"ה כמו שאומר לקמן:

[רפ] ובכ"ד. הוא שכינה תתאה כמו שמפרש והולך:

[רפא] ימא דאורייתא. בינה כמו שאומר לקמן:

[רפב] ותגיד. דהגדה היא מלכות כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש:

[רפג] ומאי ניהו כו'. רוצה לומר ומי הוא הנהר ההולך מן הים, שמן הנהר שואבת הכד, ואמר שהוא צדיק כו':

[רפד] בגין דנחית כו'. רוצה לומר אף על גב דהנהר, אמרינן לעיל דהוא ת"ת, לכך אמר בגין כו' ואם כן הוא גם כן נהר:

[רפה] אסתלק. רוצה לומר ת"ת:

[רפו] בבית ראשון כו'. שני בתים הן שתי ההי"ן. בבית ראשון הוא חרב, שאינו הולך לשם, ובבית שני – יבש, שאין משקה אותה:

[רפז] אל ישוב כו'. מצאתי שהוא ראשי תיבות אדנ"י. ונראה לי כי היא כלולה מכ"ד ספרים והוא כ"ד צירופי אדנ"י וראשי תיבות הנ"ל הוא צירוף החמישי כמו שאומר לקמן כדה כ"ד ה' כו':

[רפח] דאיהו צדיק כו'. רוצה לומר טעם למה נקרא דך. ואמר דך בשכינתא. רוצה לומר כי פסוק שמע ישראל הוא ת"ת, וכ"ה אתוון הן בינה, וברוך כו' – הוא צדיק, וכ"ד אתוון הן מלכות. וזה שאומר ד"ך בשכינתא:

[רפט] והמלך כו'. רוצה לומר שלמה, שהוא יסוד, הוא ברוך. ומביא ראיה שיסוד נקרא ברוך:

[רצ] ושמתי כ"ד כ"ד. רוצה לומר צדיק ומלכות, דבגלותא נקראין דך וזה שאומר האי עני כו'. רוצה לומר דך לשון עני:

[רצא] דכ"ה. שהיא ה' תתאה ורוצה לומר שהיא דכה מן כ"ד ספרים דשאבין מימא דאורייתא שהוא ה' חומשי תורה. וזה שאומר ואיהי כדה כו'. רוצה לומר בפורקנא:

[רצב] כ"ד ה' כו'. ה' עלאה הוא ה' חומשי תורה, וה' תתאה נעשה כדה בזמן ששואבת כ"ד מה' וזה שאומר לעיל תאמר – שהתורה היא אמירה, אבל כ"ד ספרים אין בהם מצוה לעשות רק הגדה לכן ותגיד. וזה שאומר לעיל ובכ"ד כו' ספרים אתמר בהון ותגיד:

[רצג] ואינון ה' אצבעאן כו'. רוצה לומר היכן ה' מרומז בכד ששואבין, ואמר בה' אצבעין וכן במלכות שהוא ה' תתאה, ה' אצבעין כידוע בסוד יד כהה, ה’ גבורות. ובה' הזה מתמלא ונעשה כדה. וזה שאומר ותמלא כדה ותעל, שאז עלייה לה כידוע:

[רצד] את ודאי. רוצה לומר מלכות שנקראת את, דכלילן בה אתוון מא' עד ת'. ולכן פושטין האצבעות שעליהן תשרה הברכה:

[רצה] באת ו' כו'. רוצה לומר שלכך אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אחר שמע ישראל, דכ"ד אתוון שואבין מכ"ה אתוון. וזה שאומר לעיל מאין שואבין, מכ"ה אתוון. במאי אתמליאת, ואמר באת ו' שהוא הפסוק שמע ישראל שהוא ת"ת, ושאיב מצדיק שהוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנ"ל, ומיניה אתברכת על ידי כ"ה, וזהו ברוך שם כו', וזה שאומר במאי אתברכת, וזה שאומר לעיל כה תברכו כו':

[רצו] וביה איתעבידת אות. שהיא נקראת את קודם הברכה כנ"ל וזה אות ברית:

[רצז] כ"ה איהי אימא כו'. עכשיו מפרש כל מה שסתם למעלה:

[רצח] ימא דאורייתא. שממנה ניתנה התורה כידוע:

[רצט] היא אתשקיא מינה. רוצה לומר שהיא היתה שותה קודם לו:

[ש] על ידה ותשקהו. שהיה שותה על ידה:

[שא] דאיהו אדון כו'. רוצה לומר ת"ת:

[שב] דבהון גמולי חלב כו'. רוצה לומר בעלי מצות אף שאינן בני תורה והן גמולי חלב:

[שג] ועתיקי כו'. וכן בקריאת שמע, קודם פסוק ראשון שהוא ו' כנ"ל, כנגד בעלי תורה, כי ו' הוא תורה. ואח"כ לגמליך הן רמ"ח תיבות שהן כנגד רמ"ח איברים דמלכא, רמ"ח פיקודין, גם לגמליך אשאב, הן גמולי בעלי מצות:

[שד] כ"ה איהי כו'. מביא ראיה כאן שכ"ה הוא שכינתא עילאה שנאמר כה אמר כו' ובבינה יצאו ממצרים שהיא עלמא דחירו:

[שה] איהי כ"ה כו'. רוצה לומר ששתי פעמים כ"ה הוא נ' תרעין דחירו דילה שבהן יצאו ממצרים, נ' פעמים יציאת מצרים בתורה:

[שו] כ"ה כ"ד דשחרית כו'. וכן דערבית והן כלולין בת"ת והן למעלה, כולו טהור. אבל במט"ט שהוא מרכבה לו, נחלקין למ"ט טמא מ"ט טהור וזה שאומר ואית מ"ט כו':

[שז] דאיהו תניינא כו'. רוצה לומר לכך נקרא משנה:

[שח] שפחה דיליה. רוצה לומר לכך נאמר משנה בה', נקבה. כמו שאמרו דמט"ט הוא שני למלך ומיט"ט הוא משנה למלך שהיא שפחה כו':

[שט] כגוונא דא משנה. רוצה לומר משנה הוא לשון משנה למלך:

[שי] וביה יזהירו כו'. רוצה לומר במט"ט:

[שיא] דא הלכה דאיהו קבלה. רוצה לומר, שמשנה שאין מורין ממנה היא ביצירה, והלכות פסוקות של הגמרא הוא בבריאה, והלכה למשה מסיני הוא בשכינה, וזה שאומר הלכה למשה, שהיא כלת משה:

[שיב] דאיהי קבלה. רוצה לומר שמקובלין איש מפי איש עד משה מסיני:

[שיג] וכמה עולימתאן. רוצה לומר נערות הראויות לתת כו' שהן בבריאה:

[שיד] דאתמר בהון ועלמות אין מספר. רישא דקרא ששים המה מלכות, שהן הלכות, כמו שאומר לקמן:

[שטו] הה"ד ואת כו'. רישא דקרא רבות בנות כו' שהן הלכות פסוקות שכתוב בהן אין מספר:

[שטז] ואיהי עם כלהי. רוצה לומר שעל ידה נפסק הלכה פסוקה שהיא הלכה:

[שיז] הלכה כרבים. שהן נקראו רבות כנ"ל:

[שיח] ומצדיקי הרבים. רוצה לומר העוסקים בהלכות פסוקות שנקראו רבים כנ"ל:

[שיט] בה יהון. רוצה לומר בהלכה למשה מסיני שהיא עם הרבים כנ"ל הלכה כרבים:

[שכ] ככוכבים כו'. כמו הכוכבים ברקיע כן יהיו, שהרקיע הוא הלכה למשה מסיני כנ"ל וזה שאומר בה יהון ככוכבים כו':

[שכא] וכל חד אית ליה כו'. רוצה לומר הלכה אחת:

[שכב] כל צדיק. שנאמר ומצדיקי כו' ככוכבים:

[שכג] דכל מס' מטרוניתא. רוצה לומר הלכה למשה מסיני של מסכת אחת:

[שכד] דירית לה בהאי עלמא דהלכה. רוצה לומר מי שזוכה למסכת של הלכות פסוקות זוכה לעולמות של מטרוניתא וזה שאומר עולימא דמטרוניתא:

[שכה] זכאין אינון כו'. רוצה לומר בהלכה למשה מסיני:

[שכו] לאפקא לה כו'. כמו שאומר להלן דבגלותא משנה שלטה:

[שכז] ולמיזל לה כו'. רוצה לומר לפיכך נקרא קבלה:

[שכח] וביומי דמשה כו'. דאז היו לומדים הכל בקבלה למשה מסיני ואז היתה קבלה בדרועוי לפיכך נקראת הלכה למשה מסיני דמשה הוא בדרגא דת"ת לפיכך היתה כלת משה:

[שכט] יהושע דאיהו נער. רוצה לומר דוגמת מט"ט דאקרי נער וכן איקרי יהושע נער משה בפסוק (שמות לג יא) כדוגמת מט"ט שהוא נער משרת לקב"ה כידוע בסוד עבדו זקן ביתו כן יהושע נער משה:

[של] שלטא שפחה. רוצה לומר שאז היו צריכין למשניות, כי משנה וגמרא והלכות פסוקות היו בכל דור מימות יהושע כמו שכתוב על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח כו' משנה, הלכות, גמרא כו':

[שלא] שר צבא כו'. שהוא מט"ט כמו שאמרו אות הוא בצבא שלו:

[שלב] והא אוקימנא. רוצה לומר, במקום אחר. שאמר עכשיו משה רבך לא רצה לקבלני, שאמר (שמות לג טו) אם אין פניך כו'. וכאן כל הד' עולמות מרומזים: מקרא משנה הלכה פסוקה הלכה למשה מסיני, שהן בפסוק והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים. ואמר קודם כזהר הרקיע, דמצדיקי הרבים אי אפשר בלתי אותה שהיא הלכה כרבים וזה שאומר ומצדיקי הרבים בה כו':

[שלג] מט"ט איהו כו'. מפרש גלותא דשכינתא בשפחה כמו שאומר לקמן בסמוך:

[שלד] ביחודא דעלמא. כמו שאומר לקמן דאין הקב"ה מתיחד בו, דאינו יחודו, כמו שאומר לעיל דעליה קאי לא מצא עזר:

[שלה] אלא א"כ היה כו'. דעל ידי מעשה הצדיקים מתבני האי נער ברזא דשמא קדישא כמו שאומר בזהר, ואם האדם חכם כו' אז האי נער ג"כ מתמלא בתלת דרגין אלין מסטרא דהאי בר נש:

[שלו] דאתמר בהון ואמלא אותו כו'. שאז היו ראוים לעשות המשכן, מט"ט, שגם הוא מתמלא בג' דרגין. וזה שאומר בגין דאיהו כו'. רוצה לומר מט"ט:

[שלז] ובכל מלאכה דא כו'. מפרש סוף הפסוק דלעיל שנתמלא בכל מלאכה כו'. ואמר ובכל, משום דאיהי כלילא דתלת דרגין כנ"ל, ומשכנא דאתמלי כו' הוא דמתלבשא ביה ההיא דאיהי כלילא כמו שאומר לקמן, ואז דורשין ביחיד, דאז הקב"ה מתייחד בו בשכינתיה כמו שאומר לקמן. וזה שאומר דאין דורשין לה כו'. רוצה לומר דבה מתייחד הקב"ה כמו שאומר לקמן והוא מרכבה דילה ומתייחד בו וזה שאומר מרכבה דילה כו':

[שלח] גוף שכינתא. רוצה לומר שכינה – נפש, והקב"ה – נשמה. והנשמה בלתי הנפש אינו מתייחד בגוף כמו שאומר לקמן:

[שלט] ושכינתא איהי כו'. רוצה לומר למה נקרא מרכבה:

[שמ] איהי מ"ה כו'. כמו שאומר לעיל דאיהי דמות אדם כו':

[שמא] רכב אלקים. רוצה לומר שכינה שנקראת אלקים:

[שמב] רבותים אלפי. רוצה לומר כ"ב אלפים, שאז שכינה שורה כמו שאמרו בגמרא (יבמות סד ע"א) שאין השכינה שורה פחות מב' רבבות וב' אלפים וכן במט"ט כנ"ל. והטעם דשכינה כלילא מכ"ב אתוון כנ"ל:

[שמג] אדם. הוא נ' פשוטה כמו שאומר בזהר:

[שמד] ומט"ט איהו כו'. מפרש איך הוא רכב דילה, בד' חיות, שהן חג"ת ואיהי כלולה מכולם:

[שמה] איהו ארון כו'. רוצה לומר שהוא משכן תתאה עם כל הכלים:

[שמו] דאיהי לב. כאן אמר לב, דארון הוא עמודא דאמצעיתא:

[שמז] נור דליק. רוצה לומר דמנורה הוא אותיות נור מה:

[שמח] וצריך למהוי כו'. וכן מה שאמר לב מבין ואיהו כו' הכל נתפרש לעיל:

[שמט] שמן כתית. רוצה לומר זרע קודש הבא ממוח, והוא על ידי כתישה בצדיק כמו שאומר בזהר וזהו כתית:

[שנ] נהורא דילה עמודא דאמצעיתא. כמו שאומר לעיל דאנהיר בגוונין דילה:

[שנא] ואיהו רכב כו'. כמו שאי אפשר האור במנורה בלא שמן, כן הקב"ה אינו מתייחד בההוא עבד בלא שכינתיה:

[שנב] דאינון נר. ראשי תיבות נפש רוח, ועם נשמה הן נר"ן:

[שנג] איהו כינוי כו' שנוי כו'. כמו שאומר לקמן שבו מחליפין אותיות של השמות ומרכיבין. וזה שאומר וביה מרכיבין כו'. ורוצה לומר דלכך נקרא מרכבה:

[שנד] מרכבות דסט' כו'. עכשיו מתחיל לפרש המתניתין דאין דורשין:

[שנה] עלייהו אתמר כו'. דמרכבה דסטרא אחרא הוא לעומת הקדושה, ג"כ עיקרן ג' כמו בקדושה כמו שמפרש והולך:

[שנו] דאינון כו'. והן המרכבה דסטרא אחרא, ועון הוא לעומת חיה הרביעית דכלילא כנ"ל, והן בפסוק והוא רחום שאומרים קודם ערבית, שאז שליטה דידהו, ואומרים יכפר כו':

[שנז] למהוי תליתאה. רוצה לומר שלא יהיו הג' מרכבה להם, דוגמת עבד בשלשה חיות לקב"ה ושכינתיה, וידוע דאין זיווג בלתי שלישי אמצעי ביניהם וזה שאומר דיהון תרווייהו בפירודא:

[שנח] ובגין דא לא כו'. דתרי אינון בסטרא אחרא כנ"ל:

[שנט] כגוונא דנשמתא כו'. שהנשמה בלא הנפש אי אפשר להיות כלל בגוף ואינה מראה כחותיה וזה שאומר לקמן בלא שכינתיה אשתני ביה:

[שס] דאית ליה מרכבה כו'. רוצה לומר שמט"ט, אית לו בו דבר שהוא מרכבה אמיתית לקב"ה, והיא השכינה כמו שמפרש והולך:

[שסא] דאיהו מלאכה דיליה. רוצה לומר השכינה, הכלולה מחכמה בינה דעת, ולכך נאמר לעיל בחכמה כו' ובכל מלאכה:

[שסב] שלימו דתלת אתוון. שבה נשלם השם כמו שאומר לקמן ובה אתקרי הויה בשלימו:

[שסג] עלה אתמר ותכל כו'. שבה נשלם השם:

[שסד] ואיהו ה' כו'. שששת ימי בראשית הוא ת"ת, שכלול מיה"ו. וה' דהששי משלמת, שאז ויכולו כו', כי המשכן ומעשה בראשית בגוונא חדא כנ"ל:

[שסה] ובלא אלין כו'. רוצה לומר כשאין במט"ט ג"ד הנ"ל שהיא השכינה:

[שסו] קב"ה לעילא. רוצה לומר במרכבה עליונה שהיא שכינתיה וזה שאומר חד בשכינתיה:

[שסז] שמא ח"ו כו'. שראה דאשתני והוא היה מקובל דאיהו כדוגמת הקב"ה ששמו כשם רבו לכך טעה כו':

[שסח] אל תמירני. רוצה לומר דלא אשתני ביה:

[שסט] כי שמי בקרבו. הוא השכינה:

[שע] בגין דמט"ט. רוצה לומר מה שאמר וכד איהו לתתא כו':

[שעא] ומה דאיהי מטרוניתא. רוצה לומר שהיא בגלות ואינה מולכת, שאז שפחה תירש כו':

[שעב] היא אמה כו'. רוצה לומר דלכך נקראת אמה:

[שעג] ובנהא. רוצה לומר האומות שהיו משעבדין בישראל ואין חוששין לה:

[שעד] איהי מתכסיא כו'. רוצה לומר בגאולת מצרים אף על גב דלא נפקא מהאי גופא מכל מקום יצאה ממנה ומתכסיא בעבדא שאז הכירו הכל כחה כמו שכתוב (שמות ז יז) בזאת תדע כו':

[שעה] כנשמתא בגופא. רוצה לומר כמו הנשמה בגוף אף על פי שאינה נראית מכל מקום ניכר כחה אף על פי דמתכסיא בעצמה:

[שעו] ובגינהא אתמר כו'. רוצה לומר שהיתה מתלבשת באמה וזהו שנאמר מבית עבדים ולכך היו עבדים וזה שאומרים עבדים היינו כו' (דברים ו כא):

[שעז] ובגין דא כו'. רוצה לומר שאמר לעיל דבה בנהא לא אשתמודעין:

[שעח] ובג"ד נפקו כו'. רוצה לומר בגין דלא נפקת מהאי גופא אף על גב שניכרת בו כנ"ל מכל מקום נפקו כו' דהוא עבד:

[שעט] חירו דאורייתא. כמו שאמרו (אבות ו ב) חרות כו':

[שפ] חירו במלכותא. שאז מלכות יהיה בחירות וכן של ישרים למטה:

[שפא] הה"ד יקרה היא כו'. רוצה לומר באורייתא היא יקרה:

[שפב] ואיהו נהיר כו'. כמו שכתוב (דברים כח י) וראו כל כו' כי שם כו', כמו הנשמה בגוף אינה נראית רק כשמתפשטת, כן השם אחר שיתפשט מהאי גופא וישרה בישראל שלא על ידי מט"ט:

[שפג] דאינון כוז"ו כו'. הוא כינויו באותיות המאוחרות:

[שפד] מצפ"ץ. הוא מרכבה בחילוף א"ת ב"ש, ואז השם מתכסה בהעלם בהן והן הכנפים שמכסין את השם וזהו ותחת כנפיו כו' (תהלים צא ד) אבל אז יתפשט וזה שאומר ולא יכנף כו':

[שפה] ויתלבש במרכבה כו'. רוצה לומר שהשם הוא הוי"ה והמרכבה אדנ"י. ובמט"ט היא כוז"ו שהוא עם הוי"ה בגימטריה אדנ"י. וכינויו אלקים ובמט"ט מצפ"ץ שהוא גימטריה ש' כמנין אלקים דיודי"ן. ואז יהיו הכנויין ומרכבה הכל שמות התורה שאינן נמחקין שהן בספירות:

[שפו] אהיה איהו יה"ו. רוצה לומר דהא דאמר שהוא כינוי לשם הויה, ואמר דאקי"ק הוא יק"ו, ואדני הוא ה' בתראה כידוע:

[שפז] ו' דאיהי כלילא כו'. עכשיו מפרש ראיה שיק"ו הוא אקי"ק כמו שאומר לקמן:

[שפח] ג.פ.: כפי שהעיר כאן מדפיס הספר, נוסחת הצרופים שגויה, ובספר יצירה הגירסה נכונה. שיניתי את הצירופים כאן לפי פירוש הגר"א בספר יצירה פרק א' משנה י"ג, ולהלן אביא את פירושו שם. נוסח המשנה בספר יצירה שונה מהנוסח כאן. שם כתוב (על פי גירסת הגר"א): חמש חתם רום ופנה למעלה וחתמו ביה"ו, שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו בהי"ו, שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו בוי"ה, שמונה חתם מערב ופנה לחריו וחתמו בוה"י, תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו ביו"ה, עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בהו"י. וזה לשון הגר"א שם: הן ו' קצוות הידועים שחתומים ביה"ו. ששלוש אותיות בונות ששה בתים כדלקמן. והתחיל ברום לפי ששם הוא כסדר יה"ו. וסדר בנין הבתים, שני הבתים שהתחלתן ביו"ד הוא בחסד ונצח שהן מימין כי יו"ד הוא בחכמה, והוד וגבורה התחלתן בה"א שהוא בינה, ות"ת ויסוד התחלתן בו"ו שהוא בדעת, וכן בשני הבתים של כל אות ואות חתם כסדר, מזרח קודם למערב, ורום ותחת הם קדומים לצפון ודרום לפי שאיהו בנצח ואיהי בהוד ולכן נקראים רום ותחת והן מתעלים בהתעלותן עד הכתר. עכ"ל עיין שם.

[שפט] וחתים ביה בני. שהוא בן י"ה וממנו באים:

[שצ] בי' מזוני. בספר יצירה כתוב ממשלה, דמזוני כבר נכלל בעותרא. וכן ממשלה הוא מצד העושר כמו שכתוב רבים יחלו כו' (משלי יט ו):

[שצא] אסתכל לעילא לגביה כו'. נותן טעם למה ביה חיי. ואמר אסתכל כו' שלכך נקרא נצח מעלה:

[שצב] אסתכל לתתא לגבי אימא כו'. כן צריך להיות כמו שאומר לעיל ואסתכל לתתא כו', שלכך נקרא מטה:

[א] פנה למערב כו'. בספר יצירה כתוב שבו חתום שלום, שלכן נקרא שלום:

[ב] דאיהי ערוב. רוצה לומר שלכך נקרא מערב:

[ג] כל הויות. רוצה לומר אלו ח"י אותיות:

[ד] מאימא עילאה. עכשיו הוא מפרש היאך יה"ו הוא אהיה. דו', דאיהו שלימו דיק"ו, הוא כליל ו' הויות דלעיל, שהוא מאימא עילאה, ואימא עילאה הוא אהי-ה:

[ה] חיות דמרכבה כו'. הוא ראיה שנקראת חיים כמו שמפרש:

[ו] כד"א עץ חיים כו'. שאימא עילאה היא ימא דאורייתא כמו שאומר לעיל:

[ז] ואיהי מרכבה. הוא מפרש שאמר לעיל דחיות המרכבה כו':

[ח] לחכמה. רוצה לומר שחכמה הוא מ"ה כמו שאומר לעיל והיא – רכ"ב מ"ה:

[ט] מלכות תמן ה' כו'. שעד כאן פירש היאך אקיק בהוי"ה, ועכשיו פירש איך אדנ"י בה' בתראה:

[י] ובה אתקרי כו'. רוצה לומר לפיכך בשם אדנ"י נשתלם הוי"ה ולפיכך ח"י אתוון הנ"ל הן כמנין אחורים דאדנ"י:

[יא] ז' זמנין כו'. הוא ראיה שבה נשתלם השם, כמו ו' שבו נכלל יה"ו, בו ששה פעמים יה"ו שהוא כליל שית ספירן, כן ה' בתראה שבה, כולל ז' ספירן, כליל שבע הויות. ואינון גימטריה שתי פעמים אלקים עם עשר אותיותיהן:

[יב] י"ה תלתין כו'. לפי שפירש האיך השם הוי"ה ושם יה"ו באלקים, עכשיו מפרש השם י"ה באלקים. ואמר שי"ה שבאלקים אינון ל"ב שבילין של חכמה, ומתכסיא בלב אלקים, בב' אותיות ה"י שבה, בבינה שהיא אלקים דמעשה בראשית כמו שאמר לעיל, בראשית, עם ראשית, ברא אלקים את כו' עיין שם. והן גימטריה סכ"ת והוא פרישו דסכת שלום דאימא עלאה כנ"ל:

[יג] א' עם כו'. עכשיו מפרש אלף דאלקים שהוא אי"ה, כח"ב. ונשאר מאלקים אותיות ל"ם שהן שבעים והן ז' תחתונות שכל אחד כלול מיו"ד. הרי כל העשר ספירות נכללין באלקים ועשר ספירות הן שם הויה כנ"ל ואם כן שם הויה נכלל באלקים:

[יד] והמשכילים כו'. עכשיו בסיום הקדמה מפרש כל מה שאמר לעיל, דהמשכילים אילן היכלין ואותיות שבו מרוקם היכלין דגן עדן, והנקודין ציורא דגן עדן. עכשיו מפרש האותיות, והיאך בהם כלולים הנקודות, ובסוף מפרש כל האותיות כסדר:

[טו] היכלין וציורין. באתוון ונקודות:

[טז] מצויירין ומרוקמין באתוון. שבאותיות כלולין ג"כ נקודות כמו שמפרש והולך:

[יז] א' ציורא כו'. מפרש כמה אותיות שכלולין בהן נקודות והן מצויירין בכסא. ושאר אותיות כתב לקמן שהן כסויין כו':

[יח] דאיהי אנכי. רוצה לומר שמתחלת בא', ובאות הראשון תמיד כלול כל המלה וכן לעיל אמר א' הוא אדם:

[יט] וקם שבט. שהוא בדוגמת רקיע מיעקב וישראל שהן ת"ת, ות"ת הוא הוי"ה שכלול באות א' כמו שמפרש והולך ובו ניצוץ ורקיע:

[כ] חמה דנהרא כו'. שהיא בינה כמו שמפרש והולך לקמן דחמה וסיהרא אינון ה' ה' שהן נוקבין כמו שאמר לעיל:

[כא] ותרוייהו בציורא דא. רוצה לומר ÈÇ , שניצוץ שלמעלה מסתכל למטה, ששם אין מורא מפני סטרא אחרא, אבל ניצוץ שלמטה שמתירא מפני סטרא אחרא, הופכת פניה למעלה שלא יסתכל בה וזה שאומר כד ייתי כו':

[כב] תקעו בחודש שופר. לערב השטן שלא יוכל להסתכל בה. ששופר הוא אימא עילאה שאין מורא כו' ומעוררין אותה להאיר למטה:

[כג] באן ירחא כו'. רוצה לומר בתשרי שהוא מדת הדין כמו שאומר לקמן:

[כד] הוא שמי כו'. שהיא מלכות:

[כה] ואיהו פתח. רוצה לומר דא' הוא קמץ וב' הוא פתח:

[כו] עליה אתמר נוטה כו'. רוצה לומר שהרקיע, שהוא שמים, מכסה על הנקודה מלכות כנ"ל:

[כז] ואיהו ו' דמכסיא כו'. רוצה לומר שבוא"ו, ג' נקודות כלולים, למעלה ולמטה ואמצע, חולם חירק שורק, כמו שאומר לקמן. וכן בוא"ו דאלף, כמו שאומר שם. ורוצה לומר דלכן כאן ג' ווין, למעלה ולמטה ואמצע, שמכסין על ג' נקודות הנ"ל, ואיהי נקודה הפנימית שכלולה מג' הנקודות:

[כח] צ' תרין כו'. רוצה לומר הצרי היכן מרומז, שעד כאן פירש קמץ ופתח, ומפרש כסדר צרי וסגול וכל הנקודות כסדר:

[כט] תרין ניצוצין כו'. והוא"ו שלמטה הוא מכסה אותן כנ"ל. וכן כל האותיות, כולן נקודות קבועות בוא"ו כמו שמפרש והולך:

[ל] אינון תרין דע'. רוצה לומר כמו שהצרי בצ' כן בע':

[לא] ואינון תלת כו'. רוצה לומר שהוא ג"כ ג' נקודות כמו סגול מרומז בש'. והשב"א ג"כ מרומז בצ' וע'. ועכשיו מפרש שאר נקודות כסדר:

[לב] ו' רישא כו'. רוצה לומר ו' בחולם הוא ז', ו' בשורק גדול הוא ו' בעצמו, ו' בחירק הוא ג', וכאן סיום כל הנקודות:

[לג] באת א' כו'. רוצה לומר בה כלולין כל הנקודות. קמץ אמר לעיל, וכן פתח הוא הרקיע, ועכשיו מפרש שאר הנקודות:

[לד] ואינון בדיוקנא אחרא. רוצה לומר שעד כאן פירש שהיודין שעליו הן נקודות, ועכשיו מפרש שהן ג"כ אותיות, והקוצין שעליהן הן נקודות:

[לה] ד' לתתא א'. רוצה לומר שכל הג' אותיות הן א':

[לו] וכל או"א א'. רוצה לומר, כל הנקודות, וכן האותיות הנ"ל שמרמזין על הנקודות, כלילין בא'. ואותיות אחרות הן כסויין לאלו האותיות כמו שאומר ואתוון אחרנין כו' נמצא כל האותיות ונקודות כלילין בא' שהוא כסא, נמצא כולן מצויירין בכסא, וזה שאומר וכלא איהו כו', ומפרש היאך מרוקמין בכסא:

[לז] ו' שית כו'. וכן שאר אותיות שלא נתפרשו כאן:

[לח] אבל בכרסייא כו'. לפי שהתורה היא אורייתא דבריאה כידוע, לפיכך הן כתובים בתורה כמו שמסודרין בכסא, ששם הוא כסדר:

[לט] ורזא דא. רוצה לומר, סוד זה להבין כל האותיות שבתורה כולם סדורין בכסא:

[מ] לחכימא לבא. רוצה לומר, אותן היודעים סודות הכסא שהוא מסטרא דבינה, דאימא מקנן בכרסיא, ומסטרה ניתן כנ"ל ימא דאורייתא, והיא נקראת לבא כמו שאומר בהקדמה שניה, רוצה לומר שלכך נקראו אותן היודעים בהיכלין ואתוון – המשכילים, כמו שהתחיל לעיל:

[מא] ע"א והמשכילים כו'. רוצה לומר מטעם אחר נקראו האותיות והמשכילים:

[מב] בא' תשרי. רוצה לומר באחד בתשרי נברא העולם:

[מג] והא אוקמוהו דבימינא כו'. רוצה לומר ששיתף מדת החסד כמו שאמרו בגמרא (?, בראשית רבה ח). וכן כל אוקמוהו שבזהר קאי על הגמרא:

[מד] לא בעא כו' עד דשתף כו'. רוצה לומר שת"ת השוה המחלוקת כמו שאומר בזהר בראשית:

[מה] נטל א"ב כו'. רוצה לומר מחסד:

[מו] ונטל תש"ר מלמפרע. הוא מגבורה:

[מז] ושתף כו'. הוא מת"ת שהוא שם הויה ונעשה בראשית, וקודם לקח מגבורה כמו שאמרו בתחלה עלה במחשבה כו', לכך לקח ג' ואח"כ בחסד ב' ואח"כ בת"ת א':

[מח] אב"י אשר בידו כו'. רוצה לומר, אב"י של אשר בידו והוא מלכות שבידה נפש כו' וכן אצלה מפקידין הנשמות:

[מט] ת' תורת כו'. רוצה לומר ת"ת:

[נ] ש' שבת. בינה כנ"ל:

[נא] ר' ראשית כו'. חכמה, והן ד' אותיות הוי"ה:

[נב] אלא באות ב'. שהיא בינה שהיא ביתא דלעיל ומסטרה נקרא גם המלכות בית:

[נג] בנין אב. רוצה לומר בנין של החכמה שנקרא אב שנאמר כולם בחכמה עשית, והכל על ידה, בל"ב שבילין, ל"ב אלקים, כמו שאומר לעיל בראשית, שהיא חכמה, ברא אלקים בינה כו':

[נד] בניינא דעלמא כו'. תפארת ומלכות, שהוא עולם חסד יבנה:

[נה] דאם ה' לא יבנה בית. רוצה לומר על ידי הבית, שהיא תבנה תחלה:

[נו] ודא בראשית ברא אלקים. רוצה לומר בראשונה ברא אלקים – בינה:

[נז] ואע"ג דאור הוא א'. רוצה לומר חכמה והיאך אמרנו יהי אור בבינה:

[נח] אור דיליה כו'. רוצה לומר מכל מקום אורות שלו נהירין בה, שהן ה' אורות דחמש פעמים אור דמעשה בראשית דאינון בה' עילאה:

[נט] ג' עמודא כו'. הוא יסוד:

[ס] דסמיך ביתא. דלתתא:

[סא] דאיהו גמילות. רוצה לומר שג' הוא גמילות והוא ביסוד, שהוא גומל חסדים, שהוא חסד דגניז בפום אמה כמו שאומר בזוהר והן חסדים טובים שיסוד נקרא טוב, טוב הגנוז:

[סב] איהו סמיך כו'. רוצה לומר שהוא סמוך לד' שהיא מלכות ואיהו סמיך לה' שנקראת דלת שהיא דלה כמו שאומר לעיל. וזה שאומר דאיהי דלת ובאן כו':

[סג] בגלותא. שאז היא דלה כמו שאומר לעיל ורוצה לומר גלותא הוא ג':

[סד] א' סמיך כו'. רוצה לומר שלכך א' סמיך בא"ב אצל ב', וג' אצל ד', שהן ספירות הסמוכות, חו"ב, יסוד ומלכות:

[סה] ובמאי. רוצה לומר במאי סמיך ג' לד' וגומל חסדים עמה:

[סו] ג' איהי גלגל. רוצה לומר אות ראשון שבו, ויסוד הוא גלגל שכל הו"ק מתגלגלין על ידו למלכות:

[סז] בכמה גלילי כו'. רוצה לומר ע"י חג"ת כמו שמפרש והולך:

[סח] בתרי שש כו'. רוצה לומר בתרי שהן שש כמו שמפרש והולך:

[סט] דבהון שרי כו'. רוצה לומר שהעולם מתחיל מחסד גבורה, והן שלש ספירות:

[ע] דכלילן בעמודא דאמצעיתא. רוצה לומר ששתי הידים, חו"ג, כלולין בת"ת שהוא יחודא דתרוייהו כמו שאומר לעיל ורוצה לומר שלכך ג"כ בראשית, שית אתוון, שהוא ו'. וכן לכך כתיב בראשית, ב', שהן חסד גבורה, שכלולין באותיות ראשית, שהוא ת"ת כמו שמפרש והולך:

[עא] כי שם חלקת כו'. רוצה לומר משה שהוא בדרגא דעמודא דאמצעיתא וכן מחוקק הוא חכמה כמו שאומר בספר יצירה שבו חקק כו'. וזה שאומר וירא ראשית לו, ולמה, כי שם חלקת מחוקק, שהוא חכמה, ספון, גנוז. ו' דנפיק מי', וחכמה נקרא ראשית:

[עב] ד' דלת. שבו נכנסין לבית דלעילא כמו שכתוב זה השער כמו שאומר לעיל דלית רשו לנביא וחוזה כו':

[עג] ו' עמודא דסמיך לדלת. רוצה לומר ו' שבתוך ה', שבלא ו' הוא ד':

[עד] ואינון ב' דרועין. רוצה לומר ב' הגגין. בלא ו' דאינון שית פרקין, רוצה לומר בלא ו' שבתוך ה', הוא ד', ב' דרועין, שית פרקין. בלא ו' דכליל השית פרקין אז היא דלה עד שבא ו' בתוך הד' ונעשה ה' וזה שאומר דלותי ולי יהושע רוצה לומר ו' לי יושיע:

[עה] ואת ד' כו'. רוצה לומר שני פרקים של הזרוע עד פרק היד לפיכך היא דלה שפרק הג' חסר בה, שד' הוא בצורת הזרוע והקנה, שני ווין:

[עו] ה' שלימו כו'. רוצה לומר בוא"ו שבתוך ה' נעשה ג' פרקים בכל דרועא שהן ג' ווין וכן הוא משלים לתרין דרועין וגופא שהן ג' ווין שהן חג"ת וזה שאומר כללא כו':

[עז] ו' יחודא. רוצה לומר שו' הוא ת"ת, מתייחד עם ה' מלכות:

[עח] שלימו דאת ד' כו'. כנ"ל שהו' הוא ת"ת שבתוך הד' שהוא חסד גבורה, ב' דרועין:

[עט] כד נהיר בה כו'. עכשיו מפרש אות זיי"ן:

[פ] שבעתים כאור כו'. שהיא ז':

[פא] ודא שלימו דחמה וסיהרא. רוצה לומר בעת שהוא נהיר בסיהרא וכן נהיר בחמה מסטרא דחכמה וחכמה הוא י' ות"ת הוא ו', י' על ו' הוא ז'. לפיכך יהיה שבעתים כו' דחמה ולבנה אינון נוקבין כנ"ל:

[פב] ובגין דא איהו. רוצה לומר ת"ת:

[פג] זכור מסטרא דה' עילאה. שמסטרא הוא ז' כליל י"ו וזה זכור ושמור כו' כידוע שכל שמירה מסטרא דה' תתאה כמו שאומר לעיל שמירה אחת לשבתות כו':

[פד] ח' כו'. רוצה לומר יסוד:

[פה] ואינון וו"ו. רוצה לומר חג"ת שהן ג' ווין כנ"ל, ג' ווין דויסע ויבא ויט:

[פו] ח' איהו מפשר. רוצה לומר שח' הוא חולם:

[פז] בט'. רוצה לומר ג"כ ביסוד, טוב הגנוז שבו כנ"ל:

[פח] דאיהו סחור לה. רוצה לומר הט' סמוך לח' בא"ב ואיהו טוב הסמוך ביסוד ח':

[פט] בגין דאת ט'. נותן טעם למה נקרא יסוד ח' וט':

[צ] ח' ספירה תמינאה מסטרא דאות א'. רוצה לומר מחכמה, שמשם מתחילין, שנקראת ראשית והוא אות א' וכן בא"ב, ח' אות שמיני לא':

[צא] עשירית האיפה. ידוע בזהר שקאי על מלכות ועיין בזהר פנחס:

[צב] כד נחית כו'. דאין יסוד ח"י אלא בהתייחד בה אז אבר חי כמו שאומר בזהר:

[צג] לך ישלשו כו'. שמורידין מלמעלה למטה עד המלכות – הקדושה, וזה לך מלכות:

[צד] כ' כתר. שהיא עשרה ומעלין אותה עד כתר, עשר ספירות, והוי כ':

[צה] ל' ויחלום כו'. רוצה לומר של' הוא בת"ת שהוא הסולם מוצב כו' שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה כנ"ל:

[צו] והנה מלאכי כו'. מפרש עכשיו מ' שהם מלאכי, והן נשמתין. שבל' שהוא ת"ת – עולין, ובנ' שהוא מלכות – יורדין מת"ת. וכן בא"ב, המ' אל הל' הוא בעליה למעלה לצד הא' ואל הנ' הוא בירידה למטה אל הת':

[צז] נפלת. רוצה לומר שהוא נ':

[צח] משמים. שהוא בת"ת:

[צט] אבל בס'. עכשיו מפרש הס' אעפ"י שהוא ג"כ במלכות שהיא סנה, סלקין, שאז הנשמתין עולין ממנה אל הת"ת מה שאין כן בנ' שיורדין מת"ת אליה. וזה סל"ם, מן הס' אל ל' עולין מלאכים הנ"ל שהן מ', סל"ם. וזה שאומר איהי סל"ם כו':

[ק] ע' כו'. רוצה לומר שהיא מלכות, שבה מצפין לעלות אל הת"ת, שאז נקראת ע', כמו שכתוב וכל עין כו':

[קא] פ' כו'. רוצה לומר ת"ת שהנשמה סליק בו שאז הוא במקומו:

[קב] למלך. רוצה לומר ל' מלך, שאז כל לשון כו' שכל הנשמות יעלו אל מקומם:

[קג] ק' כו'. הוא סוד ת"ת, קול יעקב כו':

[קד] ר' כו'. הוא חכמה כמו שכתוב ראשון כו':

[קה] ש' כו'. הוא יסוד כמו שכתוב שלום כו' כנ"ל:

[קו] ת'. הוא מלכות כמו שכתוב (איכה ד כב) בת ציון לא יוסיף להגלותך. צקרש"ת הן ה’ ספירות: חו"ב ת"ת יסוד מלכות:

[קז] הקדמה אחרת לתקוני הזוהר. וחבריו ר' אלעזר כו'. חסר כאן ר' יהודה:

[קח] מאי כזהר כו'. רוצה לומר כאותן הדברים שיצאו מהם שהם מאירים לעולם כמו שאומר בתקוני זוהר חדש ומתכנשין לגביה כו' ואת אשר איננו פה כו' כך הם עצמם מאירים לעולם:

[קט] ומצדיקי הרבים בי'. רוצה לומר אותן המתכנשין ביה ללמוד אותו כנ"ל:

[קי] יהון נפישין ככוכבים. רוצה לומר לא על עצם אורן של כוכבים, דהא לעיל משמע דכוכבים יותר מאירים מזהר הרקיע:

[קיא] לעולם ועד דלא כו'. רוצה לומר כמו שמשא, אף על גב דאתכניש, נהיר בככביא. כן אף על גב דאתכנשו מארי דהאי חבורה, נהיר חבורם בהם לעולם:

[קיב] לעלם ולעלמי עלמיא. הוא תרגום של עולם ועד:

[קיג] מארי מתיבתא כו'. רוצה לומר ראשי הישיבות של שני המתיבתות, מתיבתא דלעילא ומתיבתא דרקיע, וזה שאומר דלעילא ולתתא:

[קיד] רבון עלמין. אין סוף:

[קטו] חד ולא בחושבן. רוצה לומר לא כאחד המנין שהוא נכנס בגדר מספר, וכתר עליון נדמה לאחד המנין אעפ"י שאינו מספר מכל מקום נכנס בגדרם, אבל אתה אין שני לך שאינך נדמה לשום ספירה כלל:

[קטז] עילאה על כל עילאין סתימא כו'. שיש כמה עולמות הרבה למעלה מן הספירות, סתימין בסתימו, אבל הוא על כולם:

[קיז] עשר תיקונין וקרינן כו'. הן פנימיות של כח"ב חג"ת נהי"ם שנקראו גופין לקמן:

[קיח] עלמין סתימין כו'. הן גופין ולבושין דבסמוך, שהן אצילות ובריאה, י"ה של השם, נגד חו"ב שהן נסתרות כדלקמן:

[קיט] ועלמין דאתגלין. הן יצירה ועשיה, שהן ו"ה של השם, נגד זו"ן שהן נגלות כדלקמן:

[קכ] ובהון אתכסיאת כו'. שהן יקר ליקריה:

[קכא] דקשיר לון. ספירות של פרצוף אחד:

[קכב] ומייחד לון. הפרצופים ליחד:

[קכג] כסדרן חד אריך כו'. רוצה לומר, חסד ודין ורחמים. גדולה – חסד, גבורה – דין, ת"ת – רחמים, וכן כולם כסדר:

[קכד] ואנת כו' ולית כו'. רוצה לומר, אע"פ שזה חסד וזה דין ואנת מלגאו, אינן מכריחים אותך לעשות כמדתן אלא הכל ברצונך:

[קכה] ולא לתתא. רוצה לומר אף הספירה שלמטה שאתה מתיחד בה, הספירה של מעלה ממנה אין מכריחה:

[קכו] ולא מכל סטרא. הן ו"ק שהעולם מתנהג בהן:

[קכז] ועל אלין תרין כו'. רוצה לומר שכל הספירות הן מלבר והן מלגאו:

[קכח] לה' אלקינו. הן חו"ב:

[קכט] איהו כתר מלכות. רוצה לומר, כתר שעל גבי המלכים, והוא אינו מכלל הגוף, כי הוא מלכות של עולם שלמעלה מהם. וזה שאומר מגיד מראשית אחרית:

[קל] ואיהו קרקפתא דתפילין. רוצה לומר, גלגולת שעליה התפילין, וזה שאומר לעיל כתר תפילין, דתפילין הוא יקו"ק, שהוא מחכמה ולמטה, והוא על גביו:

[קלא] לאשתמודעא בהון עלאין. שמן התחתונים יכירו העליונים, כמו שאומר לעיל בדיוקנא וחותם בשעוה:

[קלב] ואיך יתנהגון כו'. רוצה לומר שבתחתונים, בעולם הזה, מכירין בשינוייהם והתהפכותם, מכירין היאך עולמות עליונים ותחתונים מנהיגין אותן:

[קלג] ואיך אשתמודעא כו'. רוצה לומר להכיר כבודו בעליונים ותחתונים:

[קלד] ואנת אשתמודעא כו'. שאין מכירין מהותו אלא מציאותו, שהוא אדון הכל:

[קלה] אלא לאשתמודעא כו'. רוצה לומר שאינו מנהיג בספירות אלא להכירו, ולידע שכפי שאדם מודד מודדין לו, שיש על הכל מדה ידועה והוא מעניש ומשלם שכר בהם:

[קלו] דאינון צדק ומשפט. שמלכות הוא בית דין דלתתא, ות"ת הוא רחמים:

[קלז] מאזני צדק כו'. כי נה"י משמשים למלכות בסוד תרין ביעין ואמה, ונקראו מאזני צדק שהן מכריעין לימין ולשמאל:

[קלח] הין צדק כו'. שעליו נאמר שמן משחת קודש יהיה זה כו', שמן דנפיק ממוחא שהוא קדש, יהיה זה – יסוד, ואתמלא צדק מיניה, ונאמר בו ושמן זית הין:

[קלט] ואמר לך ה' כו'. שבפסוק זה ז' ספירות תחתונות שבהן מתנהג העולם:

[קמ] מיד יהיבה כו'. רוצה לומר בזמן הגאולה:

[קמא] תלת קלין. מסטרא דתלת אבהן שרעיא מהימנא כלול מהן:

[קמב] קול דודי כו'. רוצה לומר הקב"ה, ת"ת, וזהו ולבי ער:

[קמג] אחותי כו'. ד' שמות כנגד ד' אותיות. אחותי – מסטרא דחכמה, שנאמר אמור לחכמה אחותי את. רעיתי – כנגד בינה, שחו"ב הן רעים דלא מתפרשין, ועליהם נאמר אכלו רעים. ובינה נקראת רעיתי, נקבה. יונתי – מסטרא דת"ת, כמו שאומר לקמן דף י"ט שכינתא מסטרא דנער – יונה. תמתי – מסטרא דמלכות, שעלה נאמר ומום אין בך ונאמר תם עונך כו' בהאי זמנא, וזה שאומר דהא תם כו':

[קמד] בביתא דילי כו'. הן דיורין דקב"ה למעלה שכנגדן בית המקדש למטה:

[קמה] הרי לך סימנא כו'. שלא נכנס להשפיע בהם:

[קמו] מיד קם כו'. רוצה לומר באותו הזמן:

[קמז] ר"מ ואבהן. שהן ד' אותיות יקוק כמו שאומר בתיקונים שמשה רבינו עליו השלום השלים שם הוי'. שהיה באבהן יה"ו לבד. וזה שאומר ושמי ה' לא כו' עיין שם:

[קמח] בהאי פרשתא. רוצה לומר בראשית של אותה הפרשה:

 

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*